תוכן העניינים עליון 1   [דיון אזרחי] עא 2954/17 דוד דוידוביץ נ' עו"ד רונן מטרי ואיל רוזובסקי (עליון; ליאת בנמלך; 05/02/18) - 8 ע' ימי הפגרה אינם באים במניין התקופה הנקובה בהוראת תקנה 371(ג) לתקסד"א. דיון אזרחי – מועדים – פגרת בית-המשפט דיון אזרחי – סעדים זמניים – ערבות ועירבון 2   [דיון פלילי] [עונשין] עא 6885/16 יזהר כהן נ' מדינת ישראל (עליון; ד' ברק ארז, מ' מזוז, א' חיות; 05/02/18) - 32 ע' המערער היה מעורב באספקת חומרי גלם שנדרשו לייצור סמי פיצוציות בהיקפים משמעותיים וגרף כספים לא מעטים כתוצאה מפעילות עם שותפו בשוק הסמים; בימ"ש אישר את קביעת בימ"ש קמא בעניין חילוט כספים ביחס לעבירות שעבר המערער לפי חוק המאבק בתופעת השימוש בסמים מסוכנים וחוק העונשין, אך שלא מטעמיו של בימ"ש קמא, בקובעו כי הממצאים שקבע בימ"ש קמא מספיקים כדי לקבוע כי הכספים שנתפסו בדירות להן היה למערער קשר, הם תולדה של ביצוע העבירות שבהן הורשע לפי החוקים הנ"ל. דיון פלילי – חילוט – כספים דיון פלילי – חילוט – טענת צד ג` לזכויות ברכוש מושא החילוט‏ דיון פלילי – ערעור – אי-התערבות בממצאים עובדתיים דיון פלילי – פגמים בדיון – שלא גרמו לעיוות דין עונשין – ענישה – דרכי ענישה: חילוט עונשין – שותפים לעבירה – עבריין עיקרי 3   [עבודה] [חינוך] בגץ 5221/16 ד"ר דומיניק לוי איזנברג נ' בית הדין הארצי לעבודה (עליון; נ' הנדל, ג' קרא, י' וילנר; 04/02/18) - 13 ע' לכל מוסד מוכר להשכלה גבוהה יש "חופש אקדמי" במסגרתו הוא בן חורין לכלכל ענייניו האקדמיים והמנהליים, במסגרת תקציבו, כטוב בעיניו. עניינים אלה כוללים גם מינוי מורים והעלאתם בדרגה. ואולם, החופש האקדמי אינו חזות הכל. אין הוא משמיע חופש להפלות, ואין מוענק במסגרתו פטור מתחולת נורמות היסוד של שיטתנו המשפטית; במקרה דנן לא הוכח כי העותרת הופלתה מחמת גילה. עבודה – בית-הדין הארצי לעבודה – התערבות בגץ עבודה – מעביד – אוניברסיטה עבודה – שוויון בעבודה – איסור הפליה מחמת גיל חינוך – השכלה גבוהה – חופש אקדמי 4   [משפט מינהלי] [רשויות מקומיות] [מסים] [ארנונה] עעמ 728/17 רחמים שמואל נ' עיריית רעננה (עליון; נ' סולברג, א' שהם, י' אלרון; 04/02/18) - 14 ע' בימ"ש פסק כי, עילות התביעה האישיות של המערערים בתובענות הייצוגיות שהגישו נגד המשיבה, אינן ממין העילות המנויות בסעיף 3(א) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית); השאלה העומדת בבסיס התובענות הייצוגיות היא שאלה פרשנית-משפטית בעלת חשיבות ציבורית עקרונית, שראוי כי תתברר בבימ"ש המחוזי, כאשר הלכת אספיאדה איננה חלה במקרה דנן, ואין מניעה ליתן פסק דין בתובענות הנ"ל. משפט מינהלי – תובענה ייצוגית – בענייני ארנונה רשויות מקומיות – ארנונה – השגה מסים – ארנונה – השגה על חיוב בארנונה ארנונה – סמכות – מנהל הארנונה ארנונה – סמכות – בית משפט לעניינים מנהליים 5   [בתי-משפט] [דיון אזרחי] רעא 4759/17 עו"ד יגאל ויינשטיין נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (עליון; ע' פוגלמן; 04/02/18) - 8 ע' השגות המבקש לגבי לאופן יישום הדין בסוגיית הפטור מאגרה בנסיבות הפרטניות, אינן מצדיקות בירור נוסף. גם בטענת המבקש לפיה יש לבחון בנפרד את התקיימות התנאים למתן פטור מאגרה בהתייחס לסכום התביעה אשר אילו יתקבל יועבר לנושים, אין כדי לגלות עילה למתן רשות לערער. בתי-משפט – אגרות – פטור מאגרה דיון אזרחי – בקשת רשות ערעור – דחייתה 6   [דיון פלילי] [תעבורה] [פרשנות] רעפ 867/18 ראובן נתאי נ' מדינת ישראל (עליון; י' אלרון; 04/02/18) - 8 ע' מועד שליחת ההזמנה לדין הוא המועד הקובע לבחינת סוגיית ההתיישנות במקרים בהם חל סעיף 230 לחסד"פ, ולא מועד הגשת כתב האישום. דיון פלילי – התיישנות – עבירות תעבורה – עבירות – ברירת משפט תעבורה – עבירות – התיישנות פרשנות – דין – חוק סדר הדין הפלילי דיון פלילי – רשות ערעור – מתי תינתן 7   [חברות] [בתי-משפט] עא 3662/17 יהושע כהן נ' פסגות זיו השקעות ופיתוח (עליון; י' דנציגר, מ' מזוז, ג' קרא; 01/02/18) - 16 ע' בימ"ש פסק כי, במצב של אובדן אמון בין בעלי המניות בחברה, כפי הנסיבות במקרה דנן, הסעד המתאים הוא ביצוע "הפרדת כוחות", תוך נקיטה של הליך התמחרות בין הצדדים, כפי שפסק בימ"ש קמא; עוד נפסק כי, אין מקום להתערב בקביעת בימ"ש קמא לפיה ההצעה הזוכה במסגרת ההתמחרות הייתה הצעתם של המשיבים. חברות – עושק המיעוט – סעדים חברות – עושק המיעוט – קיומו חברות – עושק המיעוט – קיומו חברות – עושק המיעוט – תביעה להסרת קיפוח חברות – סעד למקרה קיפוח – התנאים לנתינתו בתי-משפט – ערעור – על פסק-דין שניתן לטובת בעל-דין 8   [משפט מינהלי] בגץ 9607/17 רונאל פישר נ' היועץ המשפטי לממשלה (עליון; ע' פוגלמן, ע' ברון, י' אלרון; 01/02/18) - 6 ע' עתירת העותר בעניין ניהולה של חקירה משטרתית וקבלת החלטה בדבר העמדה לדין, דינה להידחות מחמת אי מיצוי הליכים. משפט מינהלי – בגץ – אי מיצוי הליכים משפט מינהלי – בגץ – עתירה מוקדמת משפט מינהלי – בגץ – ביקורת על החלטות רשויות התביעה והחקירה 9   [דיון אזרחי] רעא 9711/17 Chain Stores of Izhiman Coffee נ' מאזן אזחמיאן (עליון; מ' מזוז; 01/02/18) - 6 ע' קביעת ביהמ"ש, לפיה בנסיבות העניין הקונקרטי הייתה מוטלת על המבקשת בעת הגשת הבקשה לרישום סימן המסחר חובה לגלות מידע בדבר השימוש ע"י אחרים, אין בה משום קביעה עקרונית או תקדימית והיא נטועה בנסיבות המקרה הקונקרטי. דיון אזרחי – בקשת רשות ערעור – דחייתה עבודה ארצי 10   [עבודה] [ראיות] [חוזים] עע (ארצי) 20357-06-16 יוסף מאיר אנקרי נ' א.א.ס אדוונס בע"מ (עבודה; אילן איטח, חני אופק גנדלר, ורדה וירט, נ.צ.: ש' צפריר, ג' פרופר; 30/01/18) - 12 ע' בדין נדחתה תביעתו הכספית של המערער נגד המשיבים בטענה כי בתקופת עבודתו השנייה עבד כעצמאי, והמשיבים נותרו חייבים לו כספים בגין תקופה זו. נפסק כי, המערער, שעליו מוטל היה הנטל להוכיח את טענתו כי היה עצמאי, לא עמד בנטל זה, לאחר שלא ביסס את טענותיו בדבר הסכמה סמויה אחרת הנוגעת ליחסי הצדדים, ובדבר תוכנה של אותה הסכמה. עבודה – יחסי עבודה – קיומם עבודה – יחסי עובד-מעביד – קיומם ראיות – נטל ההוכחה – נטל השכנוע חוזים – חוזה למראית עין – הוכחתו 11   [עבודה] [ביטוח לאומי] [בתי-משפט] עבל (ארצי) 14359-07-15 גיל צרפתי נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; לאה גליקסמן, רועי פוליאק, ורדה וירט, נ.צ.: מ' בירון בן גרא, ד' שרון; 30/01/18) - 13 ע' המערער לא הוכיח כי נסיעה עסקית לצרפת עם לקוח, והתקופה שקדמה לה, היו בגדר "אירוע חריג" בעבודתו. לפיכך, בדין נדחתה תביעת המערער להכיר במחלת הרפס אנצפליטיס כפגיעה בעבודה, מבלי שמונה מומחה רפואי. עבודה – תאונת עבודה – אירוע חריג עבודה – ביטוח לאומי – נפגעי עבודה ביטוח לאומי – ביטוח נפגעי עבודה – תאונת עבודה בתי-משפט – ערעור – אי התערבות בממצאים עובדתיים עבודה אזורי 12   [עבודה] [ביטוח לאומי] עלח (ת"א) 36928-05-17 אורי אחרק נ' שרות התעסוקה (עבודה; תומר סילורה; 23/01/18) - 6 ע' בימ"ש קיבל ערעור על החלטת ועדת הערר שליד מועצת לשכת התעסוקה שדחתה את עררו של המערער, כנגד ההחלטה לרשום לו "סירוב" עקב אי התייצבותו לראיון עבודה אליו זומן, וביטל את רישום ה"סירוב" בגינו נשללה ממנו גמלת הבטחת הכנסה. נפסק כי, בנסיבות העניין היה נכון להתחשב במצב הרפואי של המערער ובקושי שחל עליו להגיע תוך מספר שעות מהצפון, שם שהה, לראיון עבודה ביבנה, מה גם שככל הנראה מדובר היה בפעם הראשונה שביקש לשנות מועד של ראיון עבודה אליו זומן. עבודה – שירות התעסוקה – סירוב עבודה – ביטוח לאומי – הבטחת הכנסה ביטוח לאומי – גימלאות – הבטחת הכנסה 13   [ביטוח לאומי] [עבודה] בל (ת"א) 18955-05-15 מלאני יחזקאל נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; רוית צדיק; 18/01/18) - 11 ע' ביה"ד פסק כי, נפלו פגמים משפטיים בהחלטת פקידת השיקום של הנתבע בדבר אופן יישום סעיף 203 לחוק הביטוח הלאומי, בדחותה את תביעת התובעת לקבלת שיקום מקצועי במסגרת ביטוח נכות כללית, והורה על השבת עניינה אל פקידת השיקום. ביטוח לאומי – נכות – שיקום עבודה – בית-הדין לעבודה – ביקורת שיפוטית מנהלי 14   [משפט מינהלי] עתמ (ת"א) 60740-01-16 בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' משרד התקשורת/המשרד הראשי (מנהלי; יהודית שטופמן; 25/01/18) - 24 ע' נדחתה עתירה שהוגשה ע"י בזק כנגד החלטת משרד התקשורת, לפיה הוטל על בזק עיצום כספי בסכום של 8,507, 850 ₪. משפט מינהלי – שיקול-דעת – משרד התקשורת משפט מינהלי – החלטות – בחינתן משפט מינהלי – הנמקות – חובת ההנמקה משפט מינהלי – היוועצות – החובה לקיימה מחוזי 15   [דיון אזרחי] [הגנת הצרכן] [כספים] תצ (ת"א) 60359-09-14 עינת יעיש כהן נ' JAMES RICHARDSON PROPRIETARY LTD (מחוזי; רחמים כהן; 01/02/18) - 19 ע' אושרה תובענה ייצוגית נגד המשיבה, בגין גביית כספים ביתר מלקוחותיה המשלמים במטבע חוץ שאינו דולר, עת היא מחשבת את מחיר המוצר בדולרים דרך המרה של מטבע החוץ לשקלים לפי שערי חליפין של קניה ומכירה. דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – אישור תובענה ייצוגית הגנת הצרכן – תובענה ייצוגית – אישורה כספים – מטבע חוץ – המרתו למטבע מקומי 16   [דיון אזרחי] [ניירות ערך] תצ (ת"א) 43340-05-17 משה נחום נ' התאחדות בוני הארץ אגודה עות'מאנית (מחוזי; רות רונן; 25/01/18) - 11 ע' לא ניתן להגדיר זכות מסוימת כ"נייר ערך" רק כדי לאפשר הגשת תביעה ייצוגית מכוח פריט 5 בתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות. החברות בהתאחדות איננה "נייר ערך" לאור תכליתו של חוק ניירות ערך, לכן תביעה בזיקה לחברות זו אינה תביעה "בזיקה לנייר ערך".  דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – סילוק על הסף  ניירות ערך – תובענה ייצוגית – עילת תביעה 17   [מקרקעין] [חוזים] [התיישנות] תא (מרכז) 39824-04-14 אהרון אלחלל נ' חברה ארץ ישראלית לישוב עולים בע"מ (מחוזי; בנימין ארנון; 24/01/18) - 42 ע' התובע זכאי להירשם כבעלים של מחצית מחלקה שרכש סבו, מכוח נאמנות שנוצרה בין הנתבעת והסב. מאחר שהחלקה המקורית הועברה לצדדים שלישיים, התובע זכאי להירשם כבעלים של חלקה חלופית, מכוח דוקטרינת "אכיפה בקירוב". מקרקעין – נאמנות – קיומה חוזים – אכיפה – ביצוע בקירוב התיישנות – נאמנות – המועד שבו נולדה עילת התובענה 18   [דיון פלילי] מת (מרכז) 55233-10-17 מדינת ישראל נ' פלוני (מחוזי; עמי קובו; 21/01/18) - 9 ע' במקרה דנן, חרף מסוכנותו של הנאשם, קיימים טעמים מיוחדים המצדיקים הסתפקות במעצר בפיקוח אלקטרוני ובתנאים מגבילים נוספים, תחת כליאה ממש. דיון פלילי – מעצר – מעצר עד תום ההליכים דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – פיקוח אלקטרוני 19   [פרשנות] תא (ת"א) 51777-11-16 דבג מחזור בע"מ נ' תאגיד איסוף מכלי משקה בע"מ (מחוזי; אליהו בכר; 15/01/18) - 26 ע' תאגיד המחזור אינו רשאי לסרב לקבל בקבוקי פלסטיק ריקים מהאספנים המקצועיים אלא מקום בו הסירוב סביר ונדרש שהחשד למחזור בקבוקי פלסטיק שכבר שולמה תמורתם בעבר יהא חשד סביר. בהפעלת המדיניות החדשה הנתבעת פגעה בתובעים באופן בלתי סביר, בהעדר ראיות מספיקות לקיומו של "חשד סביר" שבקבוקי פלסטיק שזכו בדמי הפיקדון חזרו אליה.  פרשנות – דין – חוק הפיקדון על מכלי משקה 20   [דיון אזרחי] [משפט בינלאומי פרטי] תא (מרכז) 35562-04-11 מוניקה פיץ נ' אלווריון בע"מ (מחוזי; אחיקם סטולר; 24/12/17) - 19 ע' הגם שהוכחו עילת המצאה ועילת תביעה לצורך מתן היתר המצאה אל מחוץ לתחום השיפוט, השיהוי הניכר בהגשת הבקשה למתן היתר המצאה איין את זכותן של המשיבות להגיש הודעת צד ג' כנגד המבקשת והפורום הנאות לבירור התובענה הוא הפורום הזר. דיון אזרחי – היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט – ביטולו דיון אזרחי – המצאה מחוץ לתחום – שיהוי משפט בינלאומי פרטי – סמכות בינלאומית – המצאה אל מחוץ לתחום השיפוט שלום 21   [מקרקעין] [דיון אזרחי] הפ (הרצ') 45826-11-17 יפה דיין נ' רשות מקרקעי ישראל (שלום; גלעד הס; 30/01/18) - 22 ע' נדחתה בקשת המבקשים למתן צו זמני לעיכוב ביצוע בהתאם לסעיף 5(ג) לחוק מקרקעי ציבור (פינוי קרקע). החלטת בית המשפט בחנה הן התנאים הדיוניים להוצאת צו הפינוי והן הסוגייה המהותית בעניין זכויות המבקשים במקרקעין. מקרקעין – מקרקעי ישראל – פינוי מקרקעין – מקרקעי ישראל – סילוק פולשים דיון אזרחי – סעדים זמניים – צו-מניעה זמני 22   [דיון אזרחי] [נזיקין] [רשויות מקומיות] תא (נצ') 6079-07-15 דבורה פייגין נ' וועד מקומי תל עדשים (שלום; דניאל קירס; 23/01/18) - 5 ע' נקבע כי דין ההודעה לצד שלישי להידחות, וכי הוועד המקומי הוא אשר יפצה את התובעת בסכום המוסכם. דיון אזרחי – הודעה לצד שלישי – דחייתה נזיקין – אחריות – רשות מקומית רשויות מקומיות – עיריות – אחריות בנזיקין 23   [תכנון ובנייה] תא (חד') 62196-06-15 רשת חנויות רמי לוי שיווק השיקמה 2006 בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה השומרון (שלום; אמיר סלאמה; 21/01/18) - 20 ע' בית המשפט הורה לנתבעת להשיב לתובעת החלק היחסי של היטל ההשבחה ששולם על ידה. נפסק, כי היות וההיתר לשימוש חורג ניתן לתובעת לתקופה של 5 שנים ואילו השימוש החורג הופסק כליל כעבור שנתיים וחצי, זכאית התובעת להשבת חלק מהיטל ההשבחה אותה היא שילמה בגין ההיתר. תכנון ובנייה – היטל השבחה – השבתו 24   [דיון פלילי] חנ (י-ם) 54802-07-17 אברהם במברגר נ' מדינת ישראל (שלום; סיגל אלבו; 21/01/18) - 6 ע' מקום בו מדובר בעבירת חניה של ברירת משפט, כתב האישום המוגש בעקבות הבקשה להישפט אינו כתב אישום רגיל ועל כן אין חובה שיהיה חתום בידי תובע. דיון פלילי – כתב-אישום – הגשתו דיון פלילי – כתב-אישום – ניסוחו 25   [דיון פלילי] חעמ (נת') 24563-07-17 סינדי גליקמן נ' עירית נתניה (שלום; אתי כרייף; 21/01/18) - 5 ע' בית המשפט הורה על ביטול האישום כנגד המבקשת מחמת התיישנות. נקבע, כי אין בשליחת כתב האישום לידי הנאשמת על ידי מזכירות בית המשפט כדי להוות תחליף הזמנה לדין באמצעות המאשימה. דיון פלילי – התיישנות – עבירות 26   [דיון אזרחי] [בתי-משפט] תא (חי') 30024-11-17 סאמר זהר נ' אילן כץ (שלום; נסרין עדוי ח'דר; 19/01/18) - 7 ע' נדונה השאלה, כיצד יש לסווג לצרכי תשלום אגרה, תביעה לקבלת פיצויים בגין אובדן התגמולים וההטבות שהיו משולמים וניתנים על ידי המוסד לביטוח לאומי עקב פגיעת המשיב בתאונת עבודה. דיון אזרחי – אגרות – בגין תביעת נזקי גוף בתי-משפט – אגרות – סיווג הסעד המבוקש 27   [הוצאה לפועל] [דיון אזרחי] [בתי-משפט] תט (ב"ש) 51986-09-17 סוראל יישום שירותי בניה בע"מ נ' רועי צרור (שלום; אורי הדר; 02/01/18) - 7 ע' בית המשפט הורה על ביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ שניתן כנגד הנתבע. לא עלה בידי התובעת להוכיח את קיומו של חשש ממשי כי הנתבע יעזוב את הארץ לצמיתות או לתקופה ממושכת. הוצאה לפועל – עיכוב יציאה מן הארץ – ביטולו דיון אזרחי – סעדים זמניים – עיכוב יציאה מהארץ בתי-משפט – סעדים זמניים – עיכוב יציאה מן הארץ 28   [מקרקעין] תאמ (ת"א) 63756-11-16 אבי אברהם עובד נ' נטע קנטור (שלום; ורדה שוורץ; 02/01/18) - 8 ע' השוכרים לא חויבו בהתאם להסכם השכירות לבצע צביעה של המושכר, אלא רק תיקון הנזקים שנגרמו בקירות המושכר שלא בעקבות בלאי סביר. נזקים וליקויים אלו לא הוכחו. מקרקעין – שכירות – נזקים למושכר מקרקעין – שכירות – החזרת המושכר 29   [נזיקין] תא (י-ם) 22271-09-12 פלוני נ' אלמוני (שלום; יעל ייטב; 20/12/17) - 27 ע' התקבלה תביעה בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע בעקבות תקיפתו בידי הנתבע. גם בהינתן שמדובר במסכם הטרדות מתמשכת מצד התובע, אין בכך כדי להפחית מעצמת אשמו או מהיקף אחריותו של הנתבע. נזיקין – עוולות – תקיפה נזיקין – הגנות – הגנה עצמית משפחה 30   [ירושה] תע (טב') 56416-05-14 פלונים נ' פלונית (משפחה; ורד ריקנטי רוסהר; 31/01/18) - 28 ע' פס"ד בגדרו נדרש בימ"ש לבחון האם אמירה נטענת של אדם – 10 ימים טרם התאבדותו – לפיה הוא מוריש את כל רכושו למבקשים, מהווה צוואת שכיב מרע שיש לקיימה. ירושה – צוואה – בעל פה ירושה – צוואה – צוואת שכיב מרע 31   [משפחה] אימוץ (אשד') 9998-06-17 פלוני נ' ב"כ היועמ"ש - פרקליטות מחוז דרום (משפחה; רותם קודלר; 31/01/18) - 5 ע' אימוץ קטין יכול להתברר רק מקום בו מנותק קשר הורי בינו ובין הוריו או מי מהם. בנדון, אין ולא הייתה הכרזה של הקטין בר אימוץ כלפי אביו הביולוגי ומשכך לא ניתן לשקול או לברר הליך של מתן צו אימוץ ביחס לקטין ע"י המבקש או ע"י כל אדם אחר. שיקול הדעת להגיש בקשה להכריז על קטין בר אימוץ, על פי החוק , נתון לב"כ היועמ"ש או לנציגו ולהם בלבד. משכך, אין מנוס אלא ממחיקת הבקשה על הסף. משפחה – אימוץ – הליכי אימוץ 32   [ירושה] [משפחה] תע (חי') 5324-02-11 ס.ו ז"ל נ' א.ו (משפחה; הילה גורביץ שינפלד; 19/09/16) - 14 ע' התקבלה תביעת אלמנה לביטול צו קיום צוואה ומנגד, נדחו תביעותיה למזונותיה ולמזונות בנותיה הקטינות מן העיזבון. ירושה – צו קיום צוואה – ביטולו משפחה – מזונות – מן העיזבון 33   [משפחה] תמש (חי') 29348-05-16 מ.נ (קטינה) נ' ש.מ (משפחה; הילה גורביץ שינפלד; 15/08/16) - 7 ע' נדחתה תביעה להעתקת מקום מגורי האם והקטינות מהעיר טירת הכרמל לעיר עכו. לא נמצא שהמעבר המבוקש משרת את טובת הקטינות. במסגרת השיקולים הובאו בחשבון במיוחד גיל הקטינות (4 ו-שנה) והעובדה כי אין מחלוקת ששני ההורים הם הורים מעורבים ודומיננטיים בחיי הקטינות, אך בחיי היום-יום ההורה הזמין הוא האב והמעבר ישלול גם זמינות זו ויותיר את הקטינות ללא הורה זמין ביום-יום וכן כי הסיבה היחידה למעבר היא הטבת המס לה תהיה זכאית לכאורה האם בעיר עכו. משפחה – משמורת קטינים – שינוי מקום מגורים משפחה – משמורת קטינים – טובת הילד ועדות ארציות תכנון ובניה 34   [תכנון ובנייה] ערר (מטה) 1/17 ש.א.א תל דן יזמות בנדל"ן נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה, תל אביב יפו (ועדות ארציות תכנון ובניה; אורית קוטב; 28/01/18) - 27 ע' ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית לתכנון ובנייה, דחתה שני עררים שהגישה העוררת שבמסגרתם ביקשה להתערב בהודעה שפרסמה הוועדה המחוזית, בדבר הכנת תכנית, וקביעת תנאים למתן היתרי בניה מכוח סעיפים 78-77 לחוק התכנון והבנייה. החלטת ועדת המשנה עוסקת במתווה הנורמטיבי הקבוע בהוראות סעיפים 77-78 לחוק, ובאיזון האינטרסים העומד בנסיבות העניין בבסיס פרסום ההודעה לפי סעיפים אלה. תכנון ובנייה – תכניות – תכנית כוללנית תכנון ובנייה – תכניות – תמא 38 ועדות ערר - תכנון ובנייה 35   [תכנון ובנייה] ערר (ת"א) 5140/17 רחל אקטרינה וייס נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה גבעתיים (ועדות ערר - תכנון ובנייה; אפרת דון-יחייא סטולמן; 21/01/18) - 10 ע' התקבל ערר העוררת על החלטת הועדה המקומית להתיר שימוש חורג מהיתר למגורים לשימוש למסחר, ואיחוד שלוש חנויות קיימות בהיתר לכדי חנות אחת. ועדת הערר קבעה, כי הבקשה להרחיב את היקף המסחר בקומת הקרקע על ידי שימוש חורג ממגורים – מהווה פגיעה מהותית בשימוש המגורים שהותר במסגרת ההיתר המקורי בקומה הראשונה של הבניין, והיא אינה עומדת במבחן ההתאמה. תכנון ובנייה – שימוש חורג – אי-התרתו 36   [תכנון ובנייה] ערר (צפון) 2010/17 ארנסט עבאדה נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה עכו (ועדות ערר - תכנון ובנייה; אייל תיאודור שרון; 14/01/18) - 23 ע' ועדת הערר המחוזית קיבלה את ערר שהגיש העורר על החלטת הועדה המקומית לתכנון ולבניה אשר עניינה בסירוב לבקשה להיתר בניה להריסת מבנה קיים והקמת מבנה פינתי. החלטת ועדת הערר עוסקת, בפרשנות הוראותיה של התוכנית שחלה על המקרקעין, ובמיוחד בסוגיית קווי הבנניין בחזיתות המגרש. תכנון ובנייה – תכניות – פירושן כתבי טענות 37   תא (כ"ס) 39170-11-16 ציבולובה יוליה - ב"כ עו"ד יבגני צירלין נ' קרקוקלי דולב (כתבי טענות; מרב בן ארי; 01/12/17) - 4 ע' תביעה כספית שעילתה פרסום לשון הרע. אין מחלוקת שהנתבעים אמרו לתובעת את הדברים כפי שהם משתקפים בסרטון ובתמליל. 38   תאמ (י-ם) 2227-09-16 אורטל צבי - ב"כ עו"ד דוד פבר נ' ליאל מאמו (כתבי טענות; בנימין בן סימון; 01/11/17) - 7 ע' בתחילת חודש אוקטובר 2012 , פנה אל בעלה של התובעת רפי (להלן ״רפי״) מר יהודה כהן בבקשה כי יפרוט לו שיק בסך של 25,000 ₪ הוא השיק הנדון, שם מושך השיק היה ליאל מאמו, כחלק מבקשת הפריטה נתבקש להמתין עם הפקדת השיק חודש ימים, כשהתאריך על גבי השיק נותר פתוח על מנת ללאפשר הפקדה בכל עת מלאחר חודש ואילך.

עליון

1   [דיון אזרחי] עא 2954/17 דוד דוידוביץ נ' עו"ד רונן מטרי ואיל רוזובסקי (עליון; ליאת בנמלך; 05/02/18) - 8 ע' עו"ד: ימי הפגרה אינם באים במניין התקופה הנקובה בהוראת תקנה 371(ג) לתקסד"א. דיון אזרחי – מועדים – פגרת בית-המשפט דיון אזרחי – סעדים זמניים – ערבות ועירבון . המערער עותר להשבת ערבות בנקאית בסך של 2,000, 000 ₪ אותה הפקיד בהתאם להחלטה בה ניתן צו ארעי זמני אשר עיכב את פסק הדין עליו נסב הערעור, שנדחה מאוחר יותר. הבקשה מוגשת על יסוד הטענה הנוגעת לעיתוי הגשת הבקשה לחילוט הערבות שהגישו המשיבות 7. . ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקבעו: מההיבט הלשוני קיימת אחיזה לפרשנות המשיבות 7, לפיה המונח "מניין הימים" בתקנה 529 לתקסד"א בא לבטא את המילה "תקופה" ואין לקרוא אותו כאילו חל הוא רק לגבי תקופות הנמנות בימים. אשר להיבט התכליתי. כפי שנפסק, תכליתה המרכזית של הוראת תקנה 529 היא לדחות את כל הפעולות הדיוניות השלובות עם עבודת ביהמ"ש ותפקודו. המבחן המרכזי שהוחל הוא האם הפעולה שיש לבצע במסגרת זמן שנקבעה בהוראת דין נוגעת למישור היחסים שבין בעלי הדין בלבד, ואז אין תחולה להוראת תקנה 529, או שמא נדרשת מעורבות של ביהמ"ש בדרך של הגשת מסמך או הליך כלשהו. בהתאם להוראת תקנה 371(ג) נדרשת הגשת תובענה או בקשה לפיצויים לביהמ"ש בתוך 6 חודשים מהמועד בו פקע הצו הזמני, ומכאן כי ע"פ תכליתה הכללית של הוראת תקנה 529, יש לה תחולה בענייננו. ודוק, מקום בו פרק הזמן לנקיטה בהליך או לעשיית פעולה מסוימת הוא ארוך יחסית, כבענייננו, התכלית שביסוד הוראת תקנה 529 אינה מתאיינת לחלוטין, וגם בגדרו יש משמעות לאותה הפוגה שמסדירה תקנה 529. גם שיקולים של הרמוניה חקיקתית תומכים בענייננו בפרשנות כי ימי הפגרה אינם באים במניין. ככלל, ואלא אם נקבע אחרת בדין או בהחלטה, בכל הנוגע להליכים אזרחיים ימי הפגרה אינם באים במניין. החרגה של תקופות מסוימות בשל אורכן עשויה להוביל לאי וודאות וחוסר אחידות. בפרט נכונים הדברים בהתייחס להוראת התקנה שבמוקד הבקשה, הוראת תקנה 371(ג). זאת שכן בהתייחס לתקופת שישים הימים בה ניתן להגיש בקשה לחילוט עירבון בהתאם להוראת תקנה 371(ד) – שעניינה השבת עירבון אשר הופקד כתנאי למתן סעד זמני – ימי הפגרה אינם באים במניין. אם כן, הכף נוטה למסקנה כי ימי הפגרה אינם באים במניין התקופה הנקובה בהוראת תקנה 371(ג). אך גם אם המסקנה הייתה שונה, דומה כי בנסיבות העניין ראוי ליתן למשיבות 7 ארכה להגשת הבקשה (עד למועד הגשתה בפועל). השאלה הפרשנית הנוגעת לתחולת ימי הפגרה על הוראת תקנה 371(ג) לא לובנה מפורשות בפסיקה, ולכל הפחות ניתן לומר כי הסברה שימי הפגרה אינם באים במניין היא סברה הגיונית ואפשרית. בנסיבות אלו לא נמצא לייחס למשיבות 7 התנהלות חסרת תום לב. ועוד יוזכר כי המשיבות 7 העמידו את המערער על פרשנותן להוראות התקנות במועד האחרון שהיה נתון להן להגשת הבקשה לעמדת המערער, כך שלא התגבשה הסתמכותו על כך שהערבות הבנקאית תושב לידיו באותו מועד. חזרה למעלה

2   [דיון פלילי] [עונשין] עא 6885/16 יזהר כהן נ' מדינת ישראל (עליון; ד' ברק ארז, מ' מזוז, א' חיות; 05/02/18) - 32 ע' עו"ד: הילה גורני, פנינה לוי, חגי בנימין, נעמי זמרת, מנחם רובינשטיין, גבריאל רפפורט המערער היה מעורב באספקת חומרי גלם שנדרשו לייצור סמי פיצוציות בהיקפים משמעותיים וגרף כספים לא מעטים כתוצאה מפעילות עם שותפו בשוק הסמים; בימ"ש אישר את קביעת בימ"ש קמא בעניין חילוט כספים ביחס לעבירות שעבר המערער לפי חוק המאבק בתופעת השימוש בסמים מסוכנים וחוק העונשין, אך שלא מטעמיו של בימ"ש קמא, בקובעו כי הממצאים שקבע בימ"ש קמא מספיקים כדי לקבוע כי הכספים שנתפסו בדירות להן היה למערער קשר, הם תולדה של ביצוע העבירות שבהן הורשע לפי החוקים הנ"ל. דיון פלילי – חילוט – כספים דיון פלילי – חילוט – טענת צד ג` לזכויות ברכוש מושא החילוט‏ דיון פלילי – ערעור – אי-התערבות בממצאים עובדתיים דיון פלילי – פגמים בדיון – שלא גרמו לעיוות דין עונשין – ענישה – דרכי ענישה: חילוט עונשין – שותפים לעבירה – עבריין עיקרי . ערעור על הכרעת דין של בימ"ש המחוזי ועל גזר דינו, שניתנו בעניינם של יזהר כהן וחברה שהייתה בשליטתו (להלן: המערער; החברה. יחד: המערערים), בגין מעורבותם באספקת חומרי גלם ליצרני "סמי פיצוציות" וביצוע עבירות מס (להלן: הערעור הפלילי). בימ"ש המחוזי גזר על המערער 18 חודשי מאסר בפועל, וכן 12 חודשי מאסר על תנאי, בתשלום קנס וחילוט כספים בסך של 600,000 ₪ מתוך סכום כולל של כמיליון ₪ שנתפס במסגרת החקירה. כמו כן, הגישו בנו ואחותו של המערער שני ערעורים אזרחיים הנוגעים לרכיב החילוט (להלן: הערעורים האזרחיים). . בית המשפט העליון (הנשיאה חיות והשופטים ברק-ארז ומזוז) דחה את הערעורים ופסק כי: בימ"ש קבע תחילה כי אין זה מקרה חריג המצדיק התערבות בממצאי מהימנות ועובדה שקבע בימ"ש קמא. פסק הדין קמא מבוסס כדבעי על הראיות, ולא נפלה טעות בהערכת ראיות אלה הן בגין עבירות הסמים והן בגין עבירות המס. אשר לטענת המערער הנוגעת להרשעתו כמבצע עיקרי, בימ"ש קמא קבע כי המערער היה שותף של אדם נוסף לביצוע המעשים אשר בגינם הורשע השותף בעבירות לפי פקודת הסמים ובעבירות של החזקה ואספקת חומרים מסוכנים לפי חוק העונשין. העובדה שבגין אותם מעשים הורשע המערער לפי חוק המאבק בתופעת השימוש בסמים מסוכנים (להלן: חוק המאבק) ולא לפי פקודת הסמים אינה שוללת את היותם של אותו אדם והמערער שותפים. מדובר בממצאי עובדה משותפים, אף שאלה הובילו להרשעתם בעבירות שונות ואין מניעה לראותם כשותפים לאותם מעשים; בימ"ש אף לא מצא כי מדובר במקרה חריג המצדיק התערבות בגזר הדין. המערער הורשע באספקת חומרים שבהם נעשה שימוש בהליך ייצור סמי פיצוציות. אמנם, במועד שבו סיפק המערער את החומרים, טרם הוגדרו הרכיבים הפעילים שבסמי הפיצוציות כ"סם מסוכן" לפי פקודת הסמים, אלא רק נכללו בהגדרת "חומר אסור בהפצה" לפי חוק המאבק, אולם אין בכך כדי לשנות מהעובדה כי מדובר בחומרים שבהם נעשה שימוש ב"תעשיית סמי הפיצוציות". משכך, אין קושי בכך שבימ"ש קמא ציין כי מדובר בעבירות סמים, או באספקת חומרים לתעשיית הסמים. כמו כן, בגוזרו את העונש, נתן בימ"ש קמא דעתו הן לנסיבות הקשורות בביצוע העבירות, והן לאלה שאינן קשורות בביצוען ולא נמצאה עילה להתערב באיזון שערך בין השיקולים הרלוונטיים, לחומרה ולקולה. אשר לערעורים האזרחיים של בני משפחת המערער, הטוענים לזכויות בכספים שנתפסו בדירות המגורים שלמערער היה קשר אליהן ובחשבון הבנק של החברה. ראשית, אין להתערב בקביעת בימ"ש קמא כי הכספים שייכים במלואם למערער, וכי לא הוצגה ראיה ביחס למקור הכספים; אשר לשאלה האם הייתה סמכות לחלט את הכספים בנסיבות העניין מבחינת התנאים שנקבעו בדין, בימ"ש עמד על כך שהערעור בהיבט זה מעלה שאלות עומק ביחס לשימוש בכלי החילוט בעבירות לפי פקודת מס הכנסה, שלא קיבלו מענה מלא בטענות הצדדים וגם לא נדונו בפני בימ"ש קמא, ולפיכך נמנע מלהכריע בהן. מכל מקום, בימ"ש קבע כי ניתן לאשר את פסק הדין קמא על יסוד הנמקה חלופית לפיה נכון היה לקבל את בקשת החילוט ביחס לעבירות שעבר המערער לפי חוק המאבק וחוק העונשין, שלא מטעמיו של בימ"ש קמא, לפי הוראות החסד"פ. בניגוד לקביעת בימ"ש קמא, הממצאים שהוא קבע מספיקים כדי לקבוע כי הכספים שנתפסו בדירות להן היה למערער קשר, הם תולדה של ביצוע העבירות שבהן הורשע לפי חוק העונשין וחוק המאבק. אותם ממצאים שהובילו את בימ"ש קמא לקבוע כי הכספים שנתפסו שייכים למערער ולא לבני משפחתו הם שמובילים למסקנה כי קיים גם קשר בין הכספים לעבירות שבהן הורשע המערער. המערער היה מעורב באספקת חומרי גלם לייצור סמי פיצוציות בהיקפים משמעותיים וגרף כספים לא מעטים כתוצאה מפעילותו עם שותפו. יש לתת משקל לניסיון החיים המלמד כי אדם המחזיק סכומי כסף גדולים מאוד במזומן במטבעות שונים, בדירות שונות ובמקומות שאינם מיועדים לכך, מנסה לטשטש את מקור הכסף. כך במיוחד במקרים שבהם מדובר במי שהורשע בעבירות של סחר לא חוקי, שלרוב כרוכות בקבלת כסף רב במזומן. לא היה על המדינה להוכיח כי כל שטר שנתפס בביתו של המערער קשור במישרין לאחת העבירות שבהן הורשע. המדינה עמדה בנטל השכנוע ביחס לקיומה של זיקה בין הכספים שנתפסו בדירות לעבירות שבהן הורשע המערער, כשהצביעה על העובדה שהמערער החזיק סכומים גדולים של כסף מזומן במטבעות שונים במתכונת לא סטנדרטית. בנסיבות אלה קמה ראיה לכאורה שהכספים שנתפסו מקורם בעבירות שבהן הורשע והיה על המערער להביא ראיה שבכוחה, למצער, לעורר ספק כי מקור הכספים, או חלקם, בפעילות כלכלית לגיטימית. המערער לא עשה כן; דחיית הערעור, חרף הקביעות לעיל בעניין החילוט בגין עבירות מס הכנסה, אינה גורמת למערער עיוות דין, כמובנו של מונח זה בסעיף 215 לחסד"פ. חזרה למעלה

3   [עבודה] [חינוך] בגץ 5221/16 ד"ר דומיניק לוי איזנברג נ' בית הדין הארצי לעבודה (עליון; נ' הנדל, ג' קרא, י' וילנר; 04/02/18) - 13 ע' עו"ד: אסתי נדל, ערן שוהם, דניאלה גרצולין, משה פרדס לכל מוסד מוכר להשכלה גבוהה יש "חופש אקדמי" במסגרתו הוא בן חורין לכלכל ענייניו האקדמיים והמנהליים, במסגרת תקציבו, כטוב בעיניו. עניינים אלה כוללים גם מינוי מורים והעלאתם בדרגה. ואולם, החופש האקדמי אינו חזות הכל. אין הוא משמיע חופש להפלות, ואין מוענק במסגרתו פטור מתחולת נורמות היסוד של שיטתנו המשפטית; במקרה דנן לא הוכח כי העותרת הופלתה מחמת גילה. עבודה – בית-הדין הארצי לעבודה – התערבות בגץ עבודה – מעביד – אוניברסיטה עבודה – שוויון בעבודה – איסור הפליה מחמת גיל חינוך – השכלה גבוהה – חופש אקדמי . עתירה למתן צו על תנאי אשר יורה למשיבים לבוא וליתן טעם מדוע לא יבוטל פסק דינו של ביה"ד הארצי לעבודה, באופן בו תחויב אוניברסיטת תל אביב, היא המשיבה 2, לשלם לעותרת פנסיה וכן פיצויים בגין אפליה אסורה מחמת גיל. . ביהמ"ש העליון בשבתו כבג"ץ דחה את העתירה בקבעו: בג"ץ אינו משמש ערכאת ערעור על פסקי דין שניתנו ע"י ביה"ד הארצי לעבודה. התערבות בהכרעותיו תיעשה במשורה, בריסון ורק במקרים חריגים בהם נפלה טעות משפטית מהותית בפסק הדין שהצדק מחייב את תיקונה. כלומר, בג"ץ יטה להתערב רק מקום בו התקיימו שני תנאים מצטברים: א. קיומה של טעות משפטית מהותית בפסק הדין. בהקשר זה ייבחנו, בין היתר, חשיבותה הציבורית הכללית של הטעות, משקלה המשפטי הסגולי, כלליותה ועד כמה היא נפוצה במסגרת יחסי העבודה כמו גם השפעתה הכללית על הליכים חברתיים; ב. הצדק מחייב התערבות של בג"ץ בנסיבות העניין. לכל מוסד מוכר להשכלה גבוהה נתון "חופש אקדמי" במסגרתו הוא בן חורין לכלכל ענייניו האקדמיים והמנהליים, במסגרת תקציבו, כטוב בעיניו. עניינים אלה כוללים גם מינוי מורים והעלאתם בדרגה. אולם חופש אקדמי אינו חזות הכל. אין הוא משמיע חופש להפלות, ואין מוענק במסגרתו פטור מתחולת נורמות היסוד של שיטתנו המשפטית. רשויות השלטון, וביהמ"ש בתוכן, ימנעו מלהכתיב למוסד אקדמי מי מחבריו יזכה במינוי ומי יקודם בדרגה. ביהמ"ש לא יחליף את שק"ד ועדת המינוי בשיקול דעתו ולא יבחן את סבירות החלטתה המקצועית, אלא במקום בו מתעורר חשש להפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, או כשיחס הוועדה למועמד היה נגוע בשרירות, בשיקולים זרים או במשוא פנים. אחת מטענות העותרת היא כי הפגמים שנפלו בהליך בעניינה הביאו לכך שפוטרה בסמוך להגיעה לגיל 58 – גיל בו הייתה זכאית לצאת לפנסיה מוקדמת ולכן על המשיבה לשלם לה פנסיה מוקדמת. דין הטענה להידחות. לצורך חישוב שנות השירות של עובד יש להביא בחשבון רק שנות שירות רצופות במינוי המזכה בפנסיה ע"פ סעיף 39(ו) לתקנות ההתאגדות של קופת התגמולים לעובדים אקדמאים של אוניברסיטת תל אביב. בהתאם לחישוב זה צברה העותרת לכל היותר 12 שנים במינוי מזכה, וגם זאת לא באופן רציף. יוצא מכך, כי אפילו הייתה העותרת ממשיכה להיות מועסקת עד גיל 58 – לא הייתה היא זכאית לתשלום פנסיה בהתאם לסעיף 39(ו). גם ע"פ סעיף 39(ז) אין מקום לשלם לעותרת פנסיה, ואף אין ממש בטענה לפיה הייתה על המשיבה החובה להודיע לעותרת על אופציית פרישה מרצון. טענה מרכזית נוספת שהעלתה העותרת היא כי ההחלטה בעניינה התקבלה על יסוד אפליה מטעמי גיל ומשיקולים זרים. כפי שנפסק, טענת אפליה מטבעה קשה ורגישה היא. קשה – כי עוצמתה רבה. רגישה – כי גם צד שני לה. כשם שאין להפלות בין קבוצות דומות, כך אין להשוות בין קבוצות שונות. במקרה דנן לא הוכיחה העותרת כי הופלתה מחמת גילה. קריאה הוגנת של הפרוטוקולים לא שמה דגש כלל על גילה של העותרת; לא זה עמד במוקד הדיון בעניינה, אלא עבודתה. המשיבה הכירה באיכות עבודת העותרת אך הסתייגה מקצב הכתיבה. גם אם ניתן היה להגיע לתוצאה אחרת ונשמעו קולות שונים, עניין כזה נתון לשק"ד המשיבה והמסקנה הסופית לא נשענה על שיקולי גיל או על אפליה מחמת גיל. חזרה למעלה

4   [משפט מינהלי] [רשויות מקומיות] [מסים] [ארנונה] עעמ 728/17 רחמים שמואל נ' עיריית רעננה (עליון; נ' סולברג, א' שהם, י' אלרון; 04/02/18) - 14 ע' עו"ד: אילנה בראף שניר, לימור דניאלי שוסטר, רועי נחום, אסף זמיר בימ"ש פסק כי, עילות התביעה האישיות של המערערים בתובענות הייצוגיות שהגישו נגד המשיבה, אינן ממין העילות המנויות בסעיף 3(א) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית); השאלה העומדת בבסיס התובענות הייצוגיות היא שאלה פרשנית-משפטית בעלת חשיבות ציבורית עקרונית, שראוי כי תתברר בבימ"ש המחוזי, כאשר הלכת אספיאדה איננה חלה במקרה דנן, ואין מניעה ליתן פסק דין בתובענות הנ"ל. משפט מינהלי – תובענה ייצוגית – בענייני ארנונה רשויות מקומיות – ארנונה – השגה מסים – ארנונה – השגה על חיוב בארנונה ארנונה – סמכות – מנהל הארנונה ארנונה – סמכות – בית משפט לעניינים מנהליים . המערערים, תושבי רעננה, הגישו שתי תובענות ייצוגיות שעניינן שטחים מקורים הצמודים לדירה או שאינם צמודים לה, אך משמשים את המחזיק בה, ואשר אינם סגורים משלושה צדדים כאמור בסעיף 9.1 לצו הארנונה של עיריית רעננה לשנת 2011. בימ"ש המחוזי אישר את התובענות הייצוגיות. מספר שנים לאחר אישור התובענות הייצוגיות ניתנה הלכת אספיאדה. בימ"ש קמא קבע כי על יסוד הלכת אספיאדה, שחלה במקרה זה, יש לדחות את התובענות הייצוגיות, ומכאן הערעור. בערעור נטען כי בימ"ש קמא שגה בקבעו כי הלכת אספיאדה חלה בעניינם, שכן תובענותיהם אינן עוסקות באחת מהעילות שבסעיף 3(א) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו-1976 (להלן: החוק), וכי המחלוקת משפטית גרידא ועניינה בחוקיות גביית הארנונה ובפרשנות צו הארנונה. לחלופין נטען, כי אף אם התובענות נכללות בגדר העילות שבסעיף 3(א) לחוק, יש טעמים המצדיקים את בירורן בבימ"ש. . בית המשפט העליון (מפי השופט סולברג ובהסכמת השופטים שהם ואלרון) קיבל את הערעור ופסק כי: סעיף 3 לחוק מתווה את הדרך להשגה על הודעת תשלום ארנונה. מבין עילות ההשגה, הרלבנטיות לענייננו הן אלו שבסעיף 3(א)(2) לחוק לפיו מי שחויב בתשלום ארנונה כללית רשאי להשיג עליה לפני מנהל הארנונה על יסוד הטענה כי נפלה בהודעת התשלום שמשיגים עליה טעות בציון סוג הנכס, גדלו או השימוש בו. עוד נקבע בחוק, כי הרואה עצמו מקופח בתשובת מנהל הארנונה על השגתו, רשאי לערור עליה לפני ועדת ערר, וכי על החלטת ועדת הערר ניתן לערער בבימ"ש לעניינים מינהליים. כבר נפסק בדבר יתרונות הדיון בטריבונלים ייחודיים, ובפרט בענייני ארנונה, בעיקר מטעמי מומחיות ויעילות. ראשית, עילות ההשגה שבסעיף 3(א) לחוק הן בעלות אופי עובדתי, ופעמים רבות מחייב בירורן בחינה פרטנית. שנית, סדרי הדין הגמישים ומאפיינים ייחודיים נוספים של הליכי ההשגה והערר מאפשרים לקיים הליך יעיל, זול ומהיר; בפירוש סמכות מנהל הארנונה לפי סעיף 3(א) לחוק, יש לנקוט בדרך של פרשנות מרחיבה ונדיבה, אולם, חרף האמור בו, במצבים חריגים בלבד, יהיה בימ"ש מוסמך לדון בעתירות בעלות חשיבות ציבורית עקרונית מיוחדת, אף אם לא קדמו להן השגה וערר כחוק. אמנם מנהל הארנונה וועדת הערר מחזיקים ביתרון על פני בימ"ש לעניינים מינהליים במה שנוגע לברור עובדתי-פרטני של העילות המנויות בסעיף 3(א) לחוק, אך לא כך כאשר בשאלות משפטיות עסקינן, שאז מן הראוי שערכאה שיפוטית היא זו שתכריע בהן. בעניין אספיאדה נקבע כי הכללים דלעיל חלים גם בנוגע לתובענות ייצוגיות, שכן ברי כי קבוצה של נישומים אינה יכולה להגיש תובענה בנסיבות שבהן יחידי הקבוצה לא יכלו לעשות כן. זהו החידוש שנקבע בעניין אספיאדה. במקרה דנן עילות התביעה האישיות של המערערים אינן ממן העילות שבסעיף 3(א)(2) לחוק, שאופיין עובדתי-פרטני, ונדרשת מומחיות לבחינתן. במקרה זה המחלוקת משפטית ולא עובדתית. בתובענות הייצוגיות אין עילות עובדתיות הנוגעות לסוג, גודל ושימוש; אף אם היו המערערים מגישים את תובענותיהם במסגרת עתירה 'רגילה', היה בימ"ש קמא מוסמך לדון בה, וממילא נתונה בידו הסמכות להכריע בתובענות הייצוגיות. די בקביעה כי סעיף 3(א) לחוק איננו חל בעניינו, על מנת להיעתר לערעור. למעלה מן הצורך, נבחנו השלבים הנוספים בעקבות הפסיקה בעניין אספיאדה, ונקבע כי יש בתובענות הייצוגיות חשיבות ציבורית עקרונית מיוחדת, המצדיקה את בחינתן בבימ"ש. ראשית, היקף הקבוצה המיוצגת - כל תושבי רעננה, כך שהשפעה נרחבת תיוודע להכרעה בשאלה הפרשנית הנדונה. בנוסף, תכליותיו של מסלול ההשגה שבחוק מצדדות בסטייה ממנו בענייננו. הקבוצה המיוצגת מונה מאות נישומים, שמא אלפים, הנדרשים לנהל אלפי הליכי השגה פרטניים, לשם הכרעה בשאלה אחת משותפת. מצב כזה איננו עולה בקנה אחד עם השאיפה להליך יעיל ומהיר, ובייחוד לאור השלב המתקדם שבו היה מצוי ההליך בבימ"ש קמא. כמו כן, מנהל הארנונה וועדת הערר נעדרים מומחיות משפטית הדרושה לשם פרשנות צו הארנונה, לעומת בימ"ש הבקי במלאכת הפרשנות. בנוסף, הסתמכותם הלגיטימית של חברי הקבוצה על החלטת האישור, והפגיעה שיסב להם פסק הדין של בימ"ש קמא, מטות גם הן את הכף לטובת חריגה ממסלול ההשגה הסטטוטורי. משיש בתובענות הייצוגיות, חשיבות ציבורית עקרונית המצדיקה את בירורן בבימ"ש, אין עוד צורך לבחון את תחולת הלכת אספיאדה. מכל מקום, הלכת אספיאדה איננה חלה בעניין דנן, ואין מניעה ליתן פסק דין בתובענות שהוגשו. בימ"ש העיר, כי הלכת אספיאדה לא שינתה מן הדין הקובע מהם העניינים הראויים להתברר בהליך ההשגה הסטטוטורי ומהם החריגים לו וכל שנקבע הוא כי תובענה ייצוגית אינה יכולה 'להכשיר' את העדר עילת תביעה אישית. לפיכך, משהוכרעה שאלת הסמכות העניינית לטובת המערערים לא הייתה הצדקה למעין 'עיון חוזר' בהחלטת האישור בה נקט בימ"ש קמא; עוד הוער כי יש לשקול להחיל את הלכת אספיאדה באופן פרוספקטיבי בלבד, ולמצער, להימנע מהחלתה על תובענות ייצוגיות שאושרו בטרם ניתנה. חזרה למעלה

5   [בתי-משפט] [דיון אזרחי] רעא 4759/17 עו"ד יגאל ויינשטיין נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (עליון; ע' פוגלמן; 04/02/18) - 8 ע' עו"ד: דוד לשם, ד"ר אלעד פלד, ניר מילשטיין, אירנה נוטנקו, מלי אומיד ברגר, מיכל דלומי השגות המבקש לגבי לאופן יישום הדין בסוגיית הפטור מאגרה בנסיבות הפרטניות, אינן מצדיקות בירור נוסף. גם בטענת המבקש לפיה יש לבחון בנפרד את התקיימות התנאים למתן פטור מאגרה בהתייחס לסכום התביעה אשר אילו יתקבל יועבר לנושים, אין כדי לגלות עילה למתן רשות לערער. בתי-משפט – אגרות – פטור מאגרה דיון אזרחי – בקשת רשות ערעור – דחייתה . המבקש הוא הנאמן על נכסי עומר נירהוד. בקשה לפטור מאגרה שהגיש המבקש לצד תביעה נגד המשיבים 3-1, נדחתה ע"י רשם ביהמ"ש המחוזי. ערעור שהגיש המבקש על החלטת הרשם, נדחה ע"י ביהמ"ש המחוזי. מכאן הבר"ע. . ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקבעו: הערכאות הקודמות מצאו כי אין מקום ליתן לנירהוד פטור מאגרה, בנתון לקביעותיהן בעניין יכולותיו הכלכליות וסיכויי ההליך. הכרעות אלו תחומות לדל"ת אמות המקרה והשגות המבקש לגביהן – הנוגעות לאופן יישום הדין בנסיבות הפרטניות – אינן מצדיקות בירור נוסף. המבקש מוסיף וטוען כי יש לבחון בנפרד את התקיימות התנאים למתן פטור מאגרה בהתייחס לסכום התביעה אשר אילו יתקבל יועבר לנושים. גם בטענות אלו אין כדי לגלות עילה למתן רשות לערער. אכן, השאלה בדבר היקף חובתם של נושי חברה בפירוק, שקופתה ריקה (ובהיקש לענייננו – כשקופת פשיטת הרגל ריקה) לשאת במימון אגרה, טרם לובנה במלואה בפסיקתנו. יחד עם זאת, בימ"ש זה היה מוכן להניח כי בנסיבות מסוימות, למשל במקרה בו מדובר בנושה עיקרי, קיימת הצדקה לדרוש ממנו לממן את הוצאות ההליך, לרבות את תשלום האגרה. בענייננו, ביהמ"ש המחוזי עמד על כך שנושיו של נירהוד הם בעלי חוסן כלכלי מובהק וקבע לפיכך כי קשה להלום מצב שבו הציבור הוא שיישא במימון התביעה. גם מהטענות בבקשה זו עולה כי עד כה הנושים לא הביעו נכונות להשתתף במימון התביעה. בנסיבות אלו, ובשים לב לסכום האגרה, העומד על כ-1.4 מיליון ₪ (כנגזרת מן הסכום שנתבע), ולפער בין סכום זה לבין הסכום שהצליח המבקש לגייס לצורך ניהול התביעה, לא נמצא כי המבקש הניח בבקשתו עילה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי", גם בהתייחס ל"חלקם" של הנושים בתביעה. חזרה למעלה

6   [דיון פלילי] [תעבורה] [פרשנות] רעפ 867/18 ראובן נתאי נ' מדינת ישראל (עליון; י' אלרון; 04/02/18) - 8 ע' עו"ד: מועד שליחת ההזמנה לדין הוא המועד הקובע לבחינת סוגיית ההתיישנות במקרים בהם חל סעיף 230 לחסד"פ, ולא מועד הגשת כתב האישום. דיון פלילי – התיישנות – עבירות תעבורה – עבירות – ברירת משפט תעבורה – עבירות – התיישנות פרשנות – דין – חוק סדר הדין הפלילי דיון פלילי – רשות ערעור – מתי תינתן . בקשת רשות ערעור על פס"ד של בימ"ש מחוזי, במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על פס"ד של בימ"ש שלום לתעבורה, בו הורשע המבקש בעבירה לפי תקנה 28(ב) לתקנות התעבורה וזאת לאחר שנדחתה טענת המבקש כי יש למחוק את כתב האישום מחמת התיישנות. בקשת הרשות לערער מתייחסת לסוגיית ההתיישנות. לטענת המבקש יש לפרש את סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן: "החוק") באופן שעל המשיבה להגיש כתב אישום בתוך תקופת השנה מיום שהתקבלה הבקשה להישפט, ואין די במשלוח הזמנה לדין. . ביהמ"ש העליון (השופט י' אלרון) דחה את הבקשה מהטעמים הבאים: ראשית, הבקשה איננה עומדת באמות המידה שנקבעו בפסיקה לרשות ערעור שני. לא נמצא כי הבקשה מעוררת שאלות מהותיות, או שהיא מערבת שיקולי צדק ייחודיים, לרבות חשש ממשי מפני עיוות דינו של המבקש. מטעמים אלה בלבד, דינה של הבקשה להידחות. גם בגופן של טענות המבקש לא נמצא ממש. בימ"ש זה קבע בעבר כי ההסדרים הקבועים בפרק ז' לחוק יוצרים סדרי דין מיוחדים בעבירות קנס, הגוברים, בין היתר, על ההסדרים הקבועים בסעיף 9 לחוק, שעניינו מועדי ההתיישנות בעבירות. סעיף 230 לחוק קובע כי – "הודיע אדם לפי סעיף 229(א) שברצונו להישפט על העבירה, תישלח לו הזמנה למשפט תוך שנה מיום שנתקבלה הודעתו". לשיטתו של המבקש, יש לפרש את סעיף 230 הנ"ל לפי סעיף 225א לחוק, המורה על הגשת כתב אישום או הזמנה לדין בתוך שנה מיום ביצוע עבירת הקנס, ומאחר שחלפה שנה מיום ביצוע עבירת הקנס ועד להגשת כתב אישום בעניינו, יש לקבוע כי חלה התיישנות על העבירה. לעמדת ביהמ"ש אין להיעתר לפרשנותו מרחיקת הלכת של המבקש. ראשית, המבקש אינו בא בגדריו של סעיף 225א לחוק, שכן הומצאה לו הודעת תשלום קנס בפרק הזמן האמור בסעיף קטן (א), ובכל מקרה, מעת בקשתו להישפט אין מניעה להגיש נגדו כתב אישום אף לאחר המועדים הקבועים בחוק, זאת לפי סעיף קטן (ב))). שנית, לשונו של סעיף 230 לחוק ברורה, ועל פיה יש לשלוח את ההזמנה למשפט בלבד בתוך שנה מיום הבקשה להישפט. הסעיף אינו מתייחס כלל למועד משלוח כתב האישום כתנאי להימצאות בתוך התקופה בה ניתן לדון באישום. יתרה מזאת, ההסדרים המיוחדים הנוגעים לעבירות קנס לגביהם התבקשה ברירת משפט באים לידי ביטוי גם באשר לדין ההזמנה למשפט, כפי שנאמר בתקנה 44ג לתקנות סדר הדין הפלילי. כלומר, המחוקק קבע במפורש, בחקיקה ראשית ובחקיקת המשנה, כי לעניין מירוץ ההתיישנות בנסיבות כגון דנן, המועד הקובע הוא מועד מסירת ההזמנה לדין. כל פרשנות אחרת תאיין את כוונת המחוקק באשר להסדרים אלה. טענת המבקש לפיה הגשת כתב אישום חדש 'מוחקת' את ההליכים הקודמים בתיק, בכלל זאת את ההזמנה לדין שנמסרה בטרם פקיעת תקופת ההתיישנות – נדחתה. כאמור, מועד שליחת ההזמנה לדין הוא המועד הקובע, ולא מועד הגשת כתב האישום. חזרה למעלה

7   [חברות] [בתי-משפט] עא 3662/17 יהושע כהן נ' פסגות זיו השקעות ופיתוח (עליון; י' דנציגר, מ' מזוז, ג' קרא; 01/02/18) - 16 ע' עו"ד: דורון לנגה, יהונתן סאבג, יעקב אמסטר בימ"ש פסק כי, במצב של אובדן אמון בין בעלי המניות בחברה, כפי הנסיבות במקרה דנן, הסעד המתאים הוא ביצוע "הפרדת כוחות", תוך נקיטה של הליך התמחרות בין הצדדים, כפי שפסק בימ"ש קמא; עוד נפסק כי, אין מקום להתערב בקביעת בימ"ש קמא לפיה ההצעה הזוכה במסגרת ההתמחרות הייתה הצעתם של המשיבים. חברות – עושק המיעוט – סעדים חברות – עושק המיעוט – קיומו חברות – עושק המיעוט – קיומו חברות – עושק המיעוט – תביעה להסרת קיפוח חברות – סעד למקרה קיפוח – התנאים לנתינתו בתי-משפט – ערעור – על פסק-דין שניתן לטובת בעל-דין . הערעור נוגע לחברה שהקימו שני אחים, המשיב 2, המחזיק במחצית ממניות החברה באמצעות משיבה 1, ואחיו, שהמערערים הם יורשיו. המערערים פנו לבימ"ש המחוזי בהמרצת פתיחה, שעניינה מתן הוראות לשם מניעה או הסרה של קיפוח לפי סעיף 191 לחוק החברות. בימ"ש המחוזי פסק כי החברה התנהלה תוך קיפוח ענייניהם של המערערים, וקבע כי יש "להפריד כוחות" תוך נקיטת הליך של התמחרות בין הצדדים לפי שיטת המעטפות – כל צד יגיש במעטפה סגורה לבימ"ש את הצעתו לרכישת חלקו של הצד שכנגד. בימ"ש המחוזי קבע כי המשיבים הם אלה שזכו בהתמחרות והם רשאים לרכוש את מניות המערערים בחברה בהתאם להצעתם. מכאן הערעור. . בית המשפט העליון (מפי השופט דנציגר ובהסכמת השופטים מזוז וקרא) דחה את הערעור ופסק כי: אשר לטענת המשיבים לפיה המערערים מנועים מלערער על פסק הדין, משזכו בתביעתם, שעה שבימ"ש המחוזי קיבל את טענתם כי החברה התנהלה תוך קיפוח. הכלל הוא, כי מי שהיה בעל דין בערכאה הראשונה ורואה עצמו נפגע מההחלטה או מפסק הדין, רשאי לערער. לא די בתחושה סובייקטיבית של פגיעה, אלא על בעל הדין להראות, ולו לכאורה, שקופח או שנפגעה זכותו, שבעל דין אחר קיבל סעד נגדו או שלא ניתן לו הסעד שביקש, כולו או מקצתו. נהוג להתייחס לשני מבחנים לקיומה של פגיעה: במסגרת המבחן הדיוני, רואים בעל דין כנפגע, אם טען בערכאה מושא התקיפה את היפוך התוצאה שהתקבלה. לפי המבחן המהותי, רואים אדם כנפגע אם זכותו קופחה באופן מהותי. לעניין זה, קיומו של סעד חלופי עשוי לשמש אחת האינדיקציות לשאלה האם פלוני נפגע מהחלטה מסוימת, אם לאו. לפי המבחן הדיוני, בהמרצת הפתיחה שהגישו המערערים, הם ביקשו הוראות וסעדים לשם מניעה והסרה של הקיפוח. בסופו של דבר, נפסק כי אכן החברה התנהלה תוך קיפוח המערערים, והסעד שניתן הוא הפרדת כוחות על דרך של התמחרות. בנסיבות אלה, ניתן לומר כי המערערים "נפגעו" מפסק הדין שכן הסעד שניתן אינו הסעד שביקשו. גם לפי המבחן המהותי, ניתן לטעון כי זכותם של המערערים קופחה, שעה שלפי תוצאת פסק הדין מניות החברה נלקחו מהם במכירה כפויה לאחר התמחרות. בנסיבות אלה, המערערים זכאים לערער על פסק הדין. אשר לשאלה האם יש מקום להתערב בסעד שניתן להסרת הקיפוח – הפרדת כוחות על דרך של התמחרות. בפני בימ"ש קשת רחבה של סעדים שאותם הוא רשאי להעניק לשם הסרת הקיפוח, ויש לו שיקול דעת רחב וגמישות בכל הנוגע לסעד שיוענק, לפי נסיבות כל מקרה, לשם הגעה לתוצאה הצודקת. כאשר מדובר במצב של אובדן אמון בין בעלי המניות, כבענייננו, הצעד המתאים הוא ביצוע "הפרדת כוחות" בין הצדדים. אין מקום להתערב בבחירת בימ"ש המחוזי ליישם את סעד ההתמחרות לפי שיטת המעטפות. בנסיבות המקרה לא היה מקום להורות על פירוק החברה. פירוק הוא סעד דרסטי המביא לחיסול של חברה, ויש להימנע כעיקרון מלנקוט אותו אם מתברר כי עומד סעד חלופי שיסיר את הטעם לפירוק. במקרה זה החברה עודנה סולבנטית ופעילה, מנוהלת ומתפקדת, דהיינו לא מדובר במצב של "שיתוק". בנסיבות אלה, לא היה מקום לנקוט סעד קיצוני של פירוק החברה. גם הסעד של רכישה כפויה אינו מתאים לנסיבות מקרה זה. הסעד של התמחרות בדרך של שיטת המעטפות מצוי בגדר סמכותו ושיקול דעתו של בימ"ש, ומתאים לנסיבות המקרה יותר מסעדים אחרים שעומדים על הפרק במקרה של הפרדת כוחות בין בעלי מניות; הצעת המשיבים לרכישת מניות המערערים הייתה גבוהה יותר מבחינה כספית והצעת המערערים הייתה מותנית בתנאים שונים, וחלק מהתנאים אינם "תנאי תשלום". בנסיבות אלה, בצדק נקבע שההצעה הזוכה היא הצעת המשיבים; לא היה מקום שבימ"ש קמא ידון בטענות הכספיות ובהתחשבנות שבין הצדדים, מאחר שסעד זה לא התבקש בהמרצת הפתיחה שהגישו המערערים. חזרה למעלה

8   [משפט מינהלי] בגץ 9607/17 רונאל פישר נ' היועץ המשפטי לממשלה (עליון; ע' פוגלמן, ע' ברון, י' אלרון; 01/02/18) - 6 ע' עו"ד: יונתן ברמן עתירת העותר בעניין ניהולה של חקירה משטרתית וקבלת החלטה בדבר העמדה לדין, דינה להידחות מחמת אי מיצוי הליכים. משפט מינהלי – בגץ – אי מיצוי הליכים משפט מינהלי – בגץ – עתירה מוקדמת משפט מינהלי – בגץ – ביקורת על החלטות רשויות התביעה והחקירה . העתירה עניינה בבקשת העותר ליתן צו על תנאי המורה למשיבים 3-1 לנמק מדוע אינם מעמידים לדין פלילי את המשיבים 6-5, שוטרים במח"ש; מדוע אינם מורים על פתיחת חקירה פלילית נגד המשיב 4; ומדוע אינם פועלים להעמיד את המשיבים 6-4 לדין משמעתי ולחלופין להשעותם לאלתר מתפקידם. . ביהמ"ש העליון בשבתו כבג"ץ דחה את העתירה על הסף בקבעו: לשיטת העותר, הסעדים הנ"ל מתבקשים נוכח החלטת ביהמ"ש המחוזי בפרשת סבג, בגדרה זוכו שוטרים מהעבירות שיוחסו להם אשר ע"פ הנטען בוצעו במהלך חקירת חשוד. העותר טוען כי בכוונתו לדרוש בעתיד ניהול חקירה פלילית ומשמעתית נגד המשיבים 4-6 גם בגין אופן ניהול החקירה בעניינו. העותר נשען על מסמך שהוגש במסגרת הליך פלילי בתיק אחר, תוך שהוא מייחס לו מעמד של החלטה מנומקת שלא לחקור או להעמיד לדין. בכך מבקש הוא לעקוף את דרך המלך לבחינת שאלת ניהולה של חקירה משטרתית וקבלת החלטה בדבר העמדה לדין, תוך פניה לגורם המוסמך אשר ידון בה בכלים הראויים. אך אף אם היה בג"ץ רואה ב"תגובה מטעם המאשימה" משום החלטה מנומקת של פרקליט המדינה שלא לפתוח בחקירה פלילית, גם אז היה בידי העותר למצות הליכים באמצעות הגשת ערר ליועמ"ש. בנסיבות העניין, היעדר מיצוי ההליכים אינו פרוצדורלי בלבד. לו היה העותר צועד בדרך המלך, היו טענותיו נשקלות ונדונות לגופם של דברים, ע"פ שיקול דעתם של הגורמים המוסמכים להורות על פתיחה בחקירה פלילית. תחת זאת, פנה העותר לבימ"ש זה לקבלת סעד, אשר מבחינה מהותית יינתן רק במקרים חריגים ביותר, בנסיבות בהן החלטתן של רשויות התביעה שלא לפתוח בחקירה פלילית או שלא להעמיד אדם לדין התקבלה בחוסר סבירות קיצוני, בחוסר תום לב או בשל שיקולים זרים. ועוד זאת. החלטת פרקליט המדינה כפי שהובאה בתגובות אינה מהווה החלטה ממצה בכל הנוגע לסעד השלישי המבוקש בעתירה – נקיטה בהליכים משמעתיים נגד המשיבים. במובן זה, מהווה העתירה עתירה מוקדמת. ימתין העותר לתום הליך הבדיקה המתנהל ע"י פרקליט המדינה בפרשת סבג, ולאחר בירור תוצאותיו יפעל כראות עיניו, בהתאם לאפשרויות העומדות לפניו להשיג על ההחלטה. חזרה למעלה

9   [דיון אזרחי] רעא 9711/17 Chain Stores of Izhiman Coffee נ' מאזן אזחמיאן (עליון; מ' מזוז; 01/02/18) - 6 ע' עו"ד: מיכאל שטיינר, נרדה בן צבי, דניאלה סקלר קביעת ביהמ"ש, לפיה בנסיבות העניין הקונקרטי הייתה מוטלת על המבקשת בעת הגשת הבקשה לרישום סימן המסחר חובה לגלות מידע בדבר השימוש ע"י אחרים, אין בה משום קביעה עקרונית או תקדימית והיא נטועה בנסיבות המקרה הקונקרטי. דיון אזרחי – בקשת רשות ערעור – דחייתה . מקור ההליך בסכסוך משפחתי-עסקי בנוגע לרישום לוגו המשמש את שני הצדדים בעסקיהם לקליית קפה, הכנת תערובות ומכירה. הפוסקת בקניין הרוחני דחתה את בקשת המשיבים למחוק את סימן המסחר שנרשם על שם המבקשת. ערעור שהגישו המשיבים לביהמ"ש המחוזי, התקבל. ביהמ"ש קבע כי במקרה דנן, לנוכח ה"היסטוריה" בין הצדדים, הייתה חובה להציג בפני רשם סימני המסחר תמונה מלאה לגבי השימוש בלוגו טרם החלטתו בדבר רישום סימן המסחר. מכאן הבר"ע. . ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקבעו: העילות המוכרות בפקודת סימני המסחר למחיקת סימן מסחר הן אי כשרות הסימן – כל עוד הטענה הועלתה בטרם חלפו 5 שנים מיום מתן תעודת הרישום של סימן המסחר; או שהבקשה לרישום סימן המסחר הוגשה שלא בתום לב – וטענה זו ניתן להעלות בכל עת. הבקשה דנן מתמקדת בסוגיית חוסר תום הלב. שימוש אחד בעילת חוסר תום הלב אשר ניתן לו ביטוי בפסיקה – והוא רלבנטי לענייננו – קשור בחובת הגילוי הנוגעת לסימן המסחר ולשימוש בו בעת הרישום. בעניין במבינו נקבע כי ככלל, אין חובת גילוי לגבי משתמשים נוספים. בין היתר נקבע כי אין כל טעם לכך שמבקש הרישום ימסור לרשם את דבר קיומם של אותם משתמשים, שהרי אין מידע זה יכול לשמש את הרשם כלל. הרשם לא יזמן את אותם משתמשים להביע את עמדתם לגבי הבקשה לרישום. השלב לערבם הנכון הוא שלב פרסום הבקשה להתנגדויות, או, אם נרשם הסימן, במסגרת בקשה לביטולו. לעומת זאת, בעניין מיקס נקבע כי רישום סימן מסחר ללא יידוע הרשם אודות חברה אחרת המשתמשת בסימן המסחר לה זכויות בו והיא אף הגישה תביעה בעניין זה לביהמ"ש, עולה כדי חוסר תום לב (ואף עולה כדי רישום סימן הגנתי). הנה כי כן, אין ממש בטענת המבקשת לפיה ביהמ"ש המחוזי יצר עילה חדשה למחיקת סימן מסחר. ביהמ"ש, בעקבות הפוסקת בקניין רוחני, בחן את השאלה האם אי גילוי המידע בנסיבות המסוימות של המקרה היה בו משום חוסר תום לב בהתאם לעילה הקבועה בסעיף 39(א1) לפקודה. הפוסקת קבעה כי ככלל, לא מוטלת על המבקש לרשום סימן מסחר חובת גילוי בנוגע למתחרים אחרים, וכי בנסיבות העניין הקונקרטי לא הייתה מוטלת חובה כאמור. עם זאת, לא נקבע כי בכל הנסיבות אי גילוי מידע אינו נדרש, ובהחלט ניתן להעלות על הדעת נסיבות בהן אי גילוי מידע רלבנטי יהווה חוסר תום לב. מכאן, שקביעת ביהמ"ש לפיה בנסיבות העניין הקונקרטי הייתה מוטלת חובה לגלות מידע בעת הגשת הבקשה לרישום, אין בה משום קביעה עקרונית או תקדימית והיא נטועה בנסיבות המקרה הקונקרטי. ניכר אפוא כי הבקשה אינה מעוררת כל שאלה החורגת מעניינם של הצדדים להליך, ולפיכך אין היא מגלה עילה למתן רשות ערעור בהתאם לאמות המידה הנוהגות בפסיקה. חזרה למעלה

עבודה ארצי

10   [עבודה] [ראיות] [חוזים] עע (ארצי) 20357-06-16 יוסף מאיר אנקרי נ' א.א.ס אדוונס בע"מ (עבודה; אילן איטח, חני אופק גנדלר, ורדה וירט, נ.צ.: ש' צפריר, ג' פרופר; 30/01/18) - 12 ע' עו"ד: חיה ברק דנציגר, שלמה בכור בדין נדחתה תביעתו הכספית של המערער נגד המשיבים בטענה כי בתקופת עבודתו השנייה עבד כעצמאי, והמשיבים נותרו חייבים לו כספים בגין תקופה זו. נפסק כי, המערער, שעליו מוטל היה הנטל להוכיח את טענתו כי היה עצמאי, לא עמד בנטל זה, לאחר שלא ביסס את טענותיו בדבר הסכמה סמויה אחרת הנוגעת ליחסי הצדדים, ובדבר תוכנה של אותה הסכמה. עבודה – יחסי עבודה – קיומם עבודה – יחסי עובד-מעביד – קיומם ראיות – נטל ההוכחה – נטל השכנוע חוזים – חוזה למראית עין – הוכחתו . ערעור על פסק דין של ביה"ד האזורי, בו נדחתה תביעתו הכספית של המערער נגד משיבה 1 (להלן: החברה) ונגד בעל המניות ומנהל החברה. אין חולק כי המערער עבד כשכיר אצל המשיבה החל משנת 2002 ועד מחצית שנת 2004 (להלן: התקופה הראשונה) וכי יחסיהם ניתקו בשנת 2010. סלע המחלוקת הוא בנוגע לתבנית ההעסקה בשנים 2004-2010 (להלן: התקופה השנייה). לטענת המערער משנת 2004 החל לעבוד כעצמאי והחברה נותרה חייבת לו כספים בעבור שירות שנתן ללקוחות. ביה"ד קמא דחה את תביעת המערער, שכן לא היה כל שינוי בעבודה בתקופות השונות, כאשר הנטל להוכיח כי היה עצמאי מוטל על המערער והוא לא עמד בנטל זה. . בית הדין הארצי לעבודה (מפי השופטת ח' אופק-גנדלר ובהסכמת סגנית הנשיא ו' וירט-ליבנה, השופט א' איטח ונציגי הציבור ש' צפריר, ג' פרופר) דחה את הערעור ופסק כי: במוקד הערעור מצויה שאלה עובדתית האם בשנת 2004 חל שינוי בצורת ההתקשרות, כך שמערכת היחסים שעד זה הייתה של עובד-מעסיק חדלה להיות כזו והמערער הפך לפרילנסר הנותן שירותיו למשיבה. שאלה זו בעלת פן עובדתי ונורמטיבי. בפן העובדתי נבחנת השאלה אם אכן נוצרה הסכמה חדשה בשנת 2004, ובפן הנורמטיבי נשאלת השאלה אף אם נוצרה הסכמה חדשה כאמור, האם היא בעלת תוקף נורמטיבי נוכח היות מעמד ה"עובד" מעמד שאינו ניתן להתנאה. ביה"ד הארצי קבע כי בנסיבות המקרה אין מקום להתערב במסקנת ביה"ד קמא לפיה לא עלה בידי המערער להוכיח בפן העובדתי דבר קיומה של הסכמה כאמור. הכרעת ביה"ד קמא, הדוחה את התובענה, הושתתה על אי הרמת נטל השכנוע, אשר בנסיבות העניין נקבע כי הוא מוטל על המערער. בקביעה בדבר היות נטל השכנוע רובץ לפתחו של המערער אין עילה להתערב, שכן זו מעוגנת היטב בדין, משלושה טעמים: ראשית, המערער הוא התובע, ועל המוציא מחברו עליו הראייה, היינו על המערער לשכנע בהתקיימות עילת תביעתו, המבוססת על הסכמה חוזית חדשה; שנית, אין חולק שבתקופה הראשונה שררו יחסי עובד-מעסיק בין הצדדים. גדר המחלוקת היא לגבי התקופה השנייה, שהינה ברצף לתקופת ההעסקה הראשונה כעובד. במצב דברים זה מוטל על הטוען לקיומו של שינוי בתבנית העסקה אחת ורציפה הנטל להביא ראיות משכנעות לכך. בענייננו, מדובר בהעסקה רציפה, והטענה המרכזית היא לשוני בהסכמה הפנימית בין הצדדים, שאין לה ביטוי ושוני בדפוסי ההעסקה כלפי חוץ, היינו כלפי הרשויות והלקוחות. בהעדר אינדיקציה לשוני אובייקטיבי בדפוסי ההעסקה בתוך תקופת העסקה אחת ורציפה, הרי שלכאורה המסקנה לגבי התקופה הראשונה יפה גם לשנייה. משכך, על הטוען לקיומו של שוני המתבטא בהסכמה פנימית בין הצדדים להביא ראיות משכנעות להוכחתו; שלישית, טענת המערער היא לקיומה של הסכמה סמויה בין הצדדים בנוגע לתבנית ההתקשרות, היינו לטענתו הצדדים הסכימו לתת לבוש חיצוני למערכת היחסים ביניהם כעובד-מעסיק בעוד שהסכמתם הפנימית היא להעסקת המערער כקבלן או פרילנסר. למעשה, טענת המערער היא כי המצג כלפי רשויות וצדדים שלישיים היה למראית עין. הטוען לבטלות חוזה עקב היותו למראית עין עליו הנטל לעשות כן. המערער לא עמד בנטל זה. מן האמור עולה כי נטל השכנוע רובץ על המערער. זאת, כיוון שהוא טוען לשינוי בתבנית העסקה שבראשיתה הוא לא חולק על קיום יחסי עובד-מעסיק; הוא מבסס את עילתו על הסכמה פנימית סמויה; להסכמה הסמויה הנטענת אין ביטוי אובייקטיבי או במצג החיצוני כלפי צדדים שלישיים. בנסיבות אלה על הטוען להסכמה פנימית סמויה, ובפרט נוכח רציפות ההעסקה, לשכנע הן בקיומה של הסכמה כאמור והן בפרטיה החיוניים המלמדים על מסוימות וגמירות דעת הדדית. שאלת קיומה של הסכמה פנימית היא שאלה שבעובדה. המערער לא הצליח לשכנע בטענותיו בדבר קיומה של הסכמה חדשה שנוצרה בשנת 2004. לפיכך, הערעור נדחה. חזרה למעלה

11   [עבודה] [ביטוח לאומי] [בתי-משפט] עבל (ארצי) 14359-07-15 גיל צרפתי נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; לאה גליקסמן, רועי פוליאק, ורדה וירט, נ.צ.: מ' בירון בן גרא, ד' שרון; 30/01/18) - 13 ע' עו"ד: כפיר אמון, איתן ליברמן המערער לא הוכיח כי נסיעה עסקית לצרפת עם לקוח, והתקופה שקדמה לה, היו בגדר "אירוע חריג" בעבודתו. לפיכך, בדין נדחתה תביעת המערער להכיר במחלת הרפס אנצפליטיס כפגיעה בעבודה, מבלי שמונה מומחה רפואי. עבודה – תאונת עבודה – אירוע חריג עבודה – ביטוח לאומי – נפגעי עבודה ביטוח לאומי – ביטוח נפגעי עבודה – תאונת עבודה בתי-משפט – ערעור – אי התערבות בממצאים עובדתיים . ערעור על פסק דין של ביה"ד האזורי, שבו נקבע כי לא התרחש אירוע חריג בעבודתו של המערער במועד הנטען בו נסע לצרפת לנסיעת עסקים עם לקוח, או בסמוך לכך. כפועל יוצא מכך, נדחתה תביעתו להכיר במחלת הרפס אנצפליטיס כפגיעה בעבודה, מבלי שמונה מומחה רפואי. הדיון נסב אודות השאלה האם המערער הוכיח התרחשות אירוע חריג במועד בו נסע לצרפת או בסמוך לו. . בית הדין הארצי לעבודה (מפי השופטת ל' גליקסמן ובהסכמת סגנית הנשיא ו' וירט ליבנה, השופט ר' פוליאק ונציגות הציבור מ' בירון בן גרא, ד' שרון) דחה את הערעור ופסק כי: ככלל, מתח מתמשך בעבודה, אפילו משתרע הוא על פני ימים או שבועות, אינו עולה כדי "אירוע חריג", אם כי יכול ו"אירוע חריג" יוכר גם על רקע של מתח מתמשך, מקום בו בסמוך לפני האירוע נוצר "שיא" או "עליית מדרגה" חריגים באותו מתח מתמשך, והם שייחשבו כ"אירוע החריג". על מנת ש"אירוע חריג" יבוא בגדר "תאונת עבודה" צריך שהאירוע החריג יוגדר בזמן ובמקום. אמנם אין הכרח כי אותו אירוע חריג יהיה רגעי וקצר, ובלבד שמשכו אינו עולה כדי "מתח מתמשך". ביה"ד האזורי קבע כי המערער ידע על הנסיעה לצרפת ועל מועדה כשבועיים טרם קיומה. בהלכת תשתש נפסק כי אירוע חריג יכול להתקיים במהלך "יממה או ימים אחדים", ולא ניתן להרחיב את גבולותיה לאירוע שנמשך על פני למעלה מעשרה ימים. בעניין גורייבסקי נפסק כי עת מדובר בטענה למתח מתמשך של עשרה ימים, ומבלי שהוכחה "עליית מדרגה" במתח, מדובר במתח מתמשך, שלא ניתן להכיר בו כ"אירוע חריג". בענייננו, המערער לא טען כי במהלך התקופה ממועד הזמנת כרטיסי הטיסה או ביום הטיסה היה אירוע שהיווה "עליית מדרגה" במתח שהיה שרוי בו מהמועד בו הודע לו על הפגישה המיועדת בצרפת, אלא כי היה שרוי במתח ממועד ההודעה על הנסיעה ואילך. תביעת המערער נדחתה לא רק בשל משך "האירוע החריג" הנטען, אלא אף לגופה, נוכח אי קבלת גרסת המערער כי היה מדובר בהתרחשות חריגה ביחס לחיי עבודתו. למעשה הערעור סב על קביעותיו העובדתיות של ביה"ד האזורי לפיהן המערער לא הוכיח התרחשות של אירוע חריג, ואין זה מקרה חריג המצדיק התערבות בקביעות אלה; בנוסף, אף על פי שלטענת המערער הרופאים בבית חולים הבהירו לו את הקשר בין מחלתו לבין סטרס, המערער לא ציין זאת בטופס התביעה שנחתם והוגש למשיב זמן רב לאחר התרחשות האירוע החריג הנטען. ביה"ד קמא ציין את ניסיונו המקצועי של המערער, הן ביחס לצורך ללמוד מאטריה חדשה והן ביחס לעריכת נסיעות עסקים מרובות, וגם על רקע אלה דחה את גרסתו העובדתית של המערער. בהקשר זה המערער ביקש להסתמך על הפסיקה בעניין אליעזר מאיר, לפיה מאמץ פיזי לא רגיל, גם אם הוא חוזר על עצמו פעם בשבוע, אינו הופך להיות מאמץ רגיל בחיי העבודה, וטען כי העובדה שהיה מורגל לנסיעות עסקים בעברו, עדיין אין בה כדי לשלול מחריגות המצב ערב נסיעתו שהייתה הנסיעה השנייה בלבד לאחר שהלקוח התקשר עמו. אלא שאין הנדון דומה לראייה. אכן, בפסיקה נקבע כי אירוע שכשלעצמו יכול להיות 'אירוע חריג' אינו חדל להיות 'אירוע חריג' רק מהטעם שאירועים כדוגמתו התרחשו מעת לעת בעבר, אפילו בתדירות של אחת לכמה שבועות. אולם הדבר אמור עת מדובר באירוע שהוא כשלעצמו אירוע חריג, ואזי העובדה שהוא התרחש בעבר, ואפילו בתכיפות, אינה שוללת את מהותו. בענייננו, אין חולק כי נסיעה עסקית כשלעצמה אינה בגדר אירוע חריג, והשאלה אותה היה על ביה"ד לבחון היא האם הנסיעה העסקית הקונקרטית הייתה בגדר "אירוע חריג", ובבחינת שאלה זו יש משמעות לניסיונו המקצועי של המערער; אין בניסיון המקצועי כדי לשלול את האפשרות שנסיעה עסקית קונקרטית כן תהווה "אירוע חריג", אולם במקרה זה ביה"ד קמא קבע אחרת, כאשר עניין הניסיון המקצועי היה שיקול אחד במכלול שיקוליו. לסיכום, המערער לא הוכיח כי הנסיעה העסקית לצרפת והתקופה שקדמה לה היו בגדר "אירוע חריג". חזרה למעלה

עבודה אזורי

12   [עבודה] [ביטוח לאומי] עלח (ת"א) 36928-05-17 אורי אחרק נ' שרות התעסוקה (עבודה; תומר סילורה; 23/01/18) - 6 ע' עו"ד: מעין אלמו, עודד סנדלר בימ"ש קיבל ערעור על החלטת ועדת הערר שליד מועצת לשכת התעסוקה שדחתה את עררו של המערער, כנגד ההחלטה לרשום לו "סירוב" עקב אי התייצבותו לראיון עבודה אליו זומן, וביטל את רישום ה"סירוב" בגינו נשללה ממנו גמלת הבטחת הכנסה. נפסק כי, בנסיבות העניין היה נכון להתחשב במצב הרפואי של המערער ובקושי שחל עליו להגיע תוך מספר שעות מהצפון, שם שהה, לראיון עבודה ביבנה, מה גם שככל הנראה מדובר היה בפעם הראשונה שביקש לשנות מועד של ראיון עבודה אליו זומן. עבודה – שירות התעסוקה – סירוב עבודה – ביטוח לאומי – הבטחת הכנסה ביטוח לאומי – גימלאות – הבטחת הכנסה . המערער, בעל נכות רפואית לצמיתות של 56% מהמוסד לביטוח לאומי, רשום בלשכת התעסוקה (להלן: המשיב) כדורש עבודה במדור הבטחת הכנסה. עסקינן בערעור על החלטת ועדת הערר שליד מועצת לשכת התעסוקה (להלן: הוועדה) שדחתה את עררו של המערער, כנגד ההחלטה לרשום לו "סירוב" עקב אי התייצבותו לראיון עבודה אליו זומן. בגין רישום "סירוב" נשללה גמלת המערער להבטחת הכנסה בגין חודשיים. . בית הדין האזורי לעבודה (השופט ת' סילורה) קיבל את הערעור ופסק כי: חוק הבטחת הכנסה מזכה מבוטח בגמלת הבטחת הכנסה אם יתייצב בלשכת התעסוקה ויהיה מוכן, בתום לב, לעבוד. סעיף 27 לתקנון שירות התעסוקה, תשל"ד-1974 מגדיר את המושג "סירוב עבודה". לפי הגדרה זו, מבוטח שללא נימוק סביר לדעת מנהל הלשכה, נמנע מלקבל עבודה שהוצעה לו ע"י לשכת שירות התעסוקה או קיבל עבודה מרצונו וחדל לעבוד בטרם חלפו 12 יום - רואים אותו, בין היתר, כמסרב לקבל עבודה. הלכה פסוקה היא כי אדם המופנה לעבודה חייב לעשות מאמץ סביר על מנת לקבלה. הפניית אדם לעבודה על ידי לשכת שירות התעסוקה מחייבת אותו להתייצב במקום העבודה ולעשות מאמץ סביר בתום לב לעבוד. הסבירות של המאמץ תלויה, בין השאר, בסוג העבודה, בענף העבודה, במקום העבודה ובמצב של המופנה לעבודה. סירוב לקבל עבודה יכול לבוא לביטוי הן בסירוב מפורש או בהתנהגות שיפרשו אותה כסירוב. על מנת לבחון מהו אותו סירוב, יש לבחון אם המובטל אכן נהג כאדם המחפש עבודה ולא כמי שסומך על כך שבאין עבודה יקבל דמי אבטלה. עוד נפסק כי, אדם התובע דמי אבטלה חייב לעמוד בדרישות החוק הקובעות את זכאותו. תנאי בסיסי לזכאות לדמי אבטלה הוא נכונותו של דורש העבודה לבצע "עבודה מתאימה" ויכולתו הגופנית לכך. נכונות של דורש עבודה חייבת להיות אמיתית וכרוכה בבחינה מקרוב של הצעת העבודה, ובכלל זה פגישה עם המעסיק הפוטנציאלי וקבלת מידע מלא על דרישות העבודה ותנאי העבודה והשכר. דחייה אפריורית של הצעת עבודה או שלילת הצעה בלא בדיקה מספקת, אינם עונים על מידת ה"נכונות" הנדרשת ממבקש העבודה. בענייננו המערער לא התייצב לראיון עבודה. היה נכון להתחשב במצבו הרפואי של המערער ובקושי שחל עליו להגיע תוך מספר שעות מהצפון, שם שהה, לראיון עבודה ביבנה, מה גם שככל הנראה מדובר היה בפעם הראשונה שביקש לשנות מועד של ראיון עבודה אליו זומן. אמנם נטען על ידי המשיב כי נהליו מאפשרים זימון לראיון יום לפני, אך במידה והמבוטח טוען כי אין באפשרותו להתייצב באופן מיידי לאותו הריאיון, יש מקום להתחשב בכך נוכח ההתראה הקצרה. לאור האמור, ונוכח ההלכה הפסוקה לפיה ככל שקיים ספק בהליך של ביטחון סוציאלי, הספק פועל לטובת המבוטח, הסירוב שנרשם למערער בגין ההפניה, בטל. חזרה למעלה

13   [ביטוח לאומי] [עבודה] בל (ת"א) 18955-05-15 מלאני יחזקאל נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; רוית צדיק; 18/01/18) - 11 ע' עו"ד: מלכיאל חדד, יעל יעקובי ביה"ד פסק כי, נפלו פגמים משפטיים בהחלטת פקידת השיקום של הנתבע בדבר אופן יישום סעיף 203 לחוק הביטוח הלאומי, בדחותה את תביעת התובעת לקבלת שיקום מקצועי במסגרת ביטוח נכות כללית, והורה על השבת עניינה אל פקידת השיקום. ביטוח לאומי – נכות – שיקום עבודה – בית-הדין לעבודה – ביקורת שיפוטית . לתובעת נקבעה דרגת נכות צמיתה בשיעור של 20% בגין הפרעת קשב וריכוז. תביעת התובעת למתן שיקום מקצועי במסגרת ביטוח נכות כללית נדחתה, מאחר שהפרעת הקשב וריכוז ממנה סובלת התובעת הינה בתחום הלימודי בלבד ואינה בעלת השפעה התחום התעסוקתי והחברתי. מכאן התביעה. הדיון נסב אודות השאלה האם נפל פגם משפטי בהחלטת פקידת השיקום אשר דחתה את תביעת התובעת לקבלת שיקום מקצועי. . בית הדין האזורי לעבודה (סגנית הנשיאה ר' צדיק) קיבל את התביעה ופסק כי: ביה"ד עמד על ההוראות המעגנות את תנאי הזכאות לשיקום מקצועי ואופן בחינת הזכאות שעוגנו בסעיפים 203-204 לחוק הביטוח הלאומי ועל כך שהיקף הביקורת של ביה"ד האזורי על החלטת פקיד השיקום, נעשית בהתאם לכללי המשפט המנהלי ובוחן את ההחלטה במבחנים של סבירות ושל ענייניות, בהתחשב במכלול נסיבות המקרה. מסגרת ההליך מוגבלת לשאלה האם נפלה בהחלטה פקידת השיקום טעות משפטית המצדיקה את התערבות ביה"ד; ביה"ד עמד על השיקולים להם נדרש פקיד השיקום טרם קבלת החלטתו כפי שנקבעו בפסיקה: באיזו מידה מוגבלות הנכה מונעת ממנו לממש את הפוטנציאל התעסוקתי הטמון בו, בהיבט של היקף שעות העבודה, סוג העבודה, רמת הכישורים שהיא דורשת ופוטנציאל ההשתכרות שבצידה, לאור אפיוני הנכות והמגבלות התעסוקתיות הנגזרות ממנה ולאור יכולותיו המנטליות, הקוגניטיביות, האינטלקטואליות והפיזיות של המבוטח; ליתן את הדעת לקביעות של ועדת אי כושר וליתן להן משקל במסגרת החלטתה; לבחון באיזו מידה תוכנית השיקום שניתן להציע לנכה עשויה לתרום למימוש הפוטנציאל התעסוקתי שלו (מבחינת סוג ותוכן העיסוק, היקף העבודה ויכולת ההשתכרות) ולנטרול השלכות המוגבלות, ככל שיש בהן למנוע מימוש שכזה. במקרה דנן מאחר ופקידת השיקום לא בחנה עובר להחלטתה את סעיף הליקוי בגינו הוענקו לתובעת 20% נכות דהיינו, לא נתנה דעתה לקביעת הוועדה הרפואית כי התובעת סובלת מהפרעה בינונית בתפקוד הנפשי או החברתי וכן מהגבלה בינונית של כושר העבודה; לא בחנה לעומק את הקושי התעסוקתי העולה מדברי התובעת לרבות מספר מקומות העבודה בהן עבדה; לא בחנה את הפוטנציאל התעסוקתי של התובעת לאור הקשיים עליהם הצביעה בפן החברתי והתעסוקתי ובאיזו מידה משפיע הדבר על מיצוי יכולותיה והפוטנציאל התעסוקתי של התובעת, הרי שנפלו בהחלטת פקידת השיקום פגמים משפטים בנוגע לאופן יישום סעיף 203 לחוק. לאור האמור, הורה ביה"ד כי עניינה של התובעת יוחזר אל פקידת השיקום. על פקידת השיקום להתייחס למכלול הנתונים בעניינה של התובעת לרבות קביעת שיעור הליקוי על ידי הוועדה הרפואית ומכלול קשיי התובעת, ובהתאם לכך תקבע זכאותה לשיקום מקצועי. חזרה למעלה

מנהלי

14   [משפט מינהלי] עתמ (ת"א) 60740-01-16 בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' משרד התקשורת/המשרד הראשי (מנהלי; יהודית שטופמן; 25/01/18) - 24 ע' עו"ד: פישר בכר חן וול אוריון, לימור חלד רון נדחתה עתירה שהוגשה ע"י בזק כנגד החלטת משרד התקשורת, לפיה הוטל על בזק עיצום כספי בסכום של 8,507, 850 ₪. משפט מינהלי – שיקול-דעת – משרד התקשורת משפט מינהלי – החלטות – בחינתן משפט מינהלי – הנמקות – חובת ההנמקה משפט מינהלי – היוועצות – החובה לקיימה . עתירה שהוגשה ע"י בזק, החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, כנגד החלטתו של משרד התקשורת, לפיה הוטל על בזק עיצום כספי בסכום של 8,507, 850 ₪. . בית המשפט קבע כלהלן: תפקידו של בית המשפט כאשר הוא נדרש לבחון את החלטת הרשות המינהלית אינו להחליף את שיקול דעת הרשות בשיקול דעתו שלו, אלא לבחון את סבירות החלטת הרשות בהתאם למתחם הסבירות המתאים להחלטה הנדונה. מתחם הסבירות משתנה ממקרה למקרה, בהתאם לנסיבות ובהתאם לשאלת המומחיות הנדרשת לקבלת ההחלטה. ככל שהמדובר בהחלטה הדורשת ידע מקצוע נרחב יותר, מתחם הסבירות יהיה רחב יותר. אין מקום להתערב בהחלטת המשיב לגבי עצם ההפרות, כמו גם בהתייחס לאופן יישום השיקולים בקביעת ניקוד ההפרות. לאור נסיבות העניין וההליך הסדור שביצע המשיב בקבלת ההחלטה, אין חוסר סבירות קיצוני בשיקול דעתו של המשיב המצדיק את התערבותו של בית המשפט. החלטת המשיב היא החלטה סבירה בנסיבות העניין, שהתקבלה בהליך מינהלי תקין. לא נמצאו פגמים מהותיים בהתנהלות המשיב ומשרד התקשורת, המחייבים את התערבות בית המשפט. חזרה למעלה

מחוזי

15   [דיון אזרחי] [הגנת הצרכן] [כספים] תצ (ת"א) 60359-09-14 עינת יעיש כהן נ' JAMES RICHARDSON PROPRIETARY LTD (מחוזי; רחמים כהן; 01/02/18) - 19 ע' עו"ד: אבי רוקח, חנן בראונשטיין, גיל צומן, הלנה ביילין, נתי אגמון, לידר קופרשמידט אושרה תובענה ייצוגית נגד המשיבה, בגין גביית כספים ביתר מלקוחותיה המשלמים במטבע חוץ שאינו דולר, עת היא מחשבת את מחיר המוצר בדולרים דרך המרה של מטבע החוץ לשקלים לפי שערי חליפין של קניה ומכירה. דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – אישור תובענה ייצוגית הגנת הצרכן – תובענה ייצוגית – אישורה כספים – מטבע חוץ – המרתו למטבע מקומי . בקשה לאישור תובענה ייצוגית שעניינה בטענה שהמשיבה גובה כספים ביתר מלקוחותיה המשלמים במזומן במטבע חוץ שאינו דולר, עת היא מחשבת את מחיר המוצר בדולרים דרך המרה של מטבע החוץ לשקלים לפי שערי חליפין של קניה ומכירה. . בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה ופסק: המרה דרך מטבע נוסף נדרשת כאשר לא ניתן לבצע המרה בין שני מטבעות. בענייננו, מדובר בשני מטבעות (דולר ואירו) מצטלבים, הנסחרים בישראל ולכל אחד מהם יש שער יציג מול השקל וגם שער יציג ביניהם. בהיעדר ידיעה על העמלה הנגבית מהם בעת תשלום במטבע חוץ שאינו דולר, עלולים לקוחות המשיבה לסבור שהמחיר אותו הם משלמים הוא המחיר הנקוב בדולר בלבד, ללא תוספת תשלום בגין ההמרה. ככל שלקוחות מעוניינים לשלם במטבע חוץ שמצטלב עם השקל ויש לו שער יציג, אין מקום לבצע המרה לדולר. המחיר הכולל שנדרש הצרכן לשלם הוא המחיר כולל עלות ההמרה. אין מקום לגבות מלקוחות המשיבה תשלום על המרת מטבעות בשערי מכירה וקניה, אלא את שווי המוצר בהתאם לשווי השקל לפי שער יציג. הצגת שערים שונים, חלקם יציגים חלקם שערי קניה ומכירה, עלולה להטעות את הלקוח ואי ציון סוג השער על השילוט אף הוא עלול להטעות. בהתקיים כל התנאים הנדרשים לכך, אושרה התובענה כייצוגית. חזרה למעלה

16   [דיון אזרחי] [ניירות ערך] תצ (ת"א) 43340-05-17 משה נחום נ' התאחדות בוני הארץ אגודה עות'מאנית (מחוזי; רות רונן; 25/01/18) - 11 ע' עו"ד: שאשא , צמח, סברנסקי , ברוקס, רון לא ניתן להגדיר זכות מסוימת כ"נייר ערך" רק כדי לאפשר הגשת תביעה ייצוגית מכוח פריט 5 בתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות. החברות בהתאחדות איננה "נייר ערך" לאור תכליתו של חוק ניירות ערך, לכן תביעה בזיקה לחברות זו אינה תביעה "בזיקה לנייר ערך".  דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – סילוק על הסף  ניירות ערך – תובענה ייצוגית – עילת תביעה . בקשה לסילוק על הסף של בקשה לאישור תביעה ייצוגית, בנימוק שהחברות בהתאחדות אינה "נייר ערך" ולכן בקשת האישור אינה באה בגדרי פריט 5 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות. . בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה ופסק: רק אם מדובר בזכות שיש מקום להגדיר אותה כ"נייר ערך" לצורך חוק החברות או חוק ניירות ערך, ניתן יהיה להגדירה ככזו גם לצורך חוק תובענות ייצוגיות. לא ניתן להגדיר זכות מסוימת כ"נייר ערך" רק כדי לאפשר הגשה של תביעה ייצוגית מכוח פריט 5 בתוספת השנייה בו. ההגדרה למונח "נייר ערך" בחוק ניירות ערך איננה הגדרה מילולית שדי בה כדי לקבוע מהו נייר ערך. התכלית החקיקתית של חוק ניירות ערך, מביאה למסקנה לפיה החברות בהתאחדות איננה "נייר ערך". לכן, תביעה בזיקה לחברות זו אינה תביעה "בזיקה לנייר ערך" כהגדרתו של מונח זה בפריט 5 לחוק תובענות ייצוגיות. חזרה למעלה

17   [מקרקעין] [חוזים] [התיישנות] תא (מרכז) 39824-04-14 אהרון אלחלל נ' חברה ארץ ישראלית לישוב עולים בע"מ (מחוזי; בנימין ארנון; 24/01/18) - 42 ע' עו"ד: רווית עברון, שלום עברון, יצחק פינק, רנית חלפון שור התובע זכאי להירשם כבעלים של מחצית מחלקה שרכש סבו, מכוח נאמנות שנוצרה בין הנתבעת והסב. מאחר שהחלקה המקורית הועברה לצדדים שלישיים, התובע זכאי להירשם כבעלים של חלקה חלופית, מכוח דוקטרינת "אכיפה בקירוב". מקרקעין – נאמנות – קיומה חוזים – אכיפה – ביצוע בקירוב התיישנות – נאמנות – המועד שבו נולדה עילת התובענה . תביעה להצהרה כי הנתבעת נרשמה כבעלים של מחצית מחלקה כנאמנה עבור סבו המנוח של התובע וכי התובע זכאי להירשם כבעלים של חלקה חלופית וכבעלים של חלק ממקרקעין אחרים הרשומים על שמה של הנתבעת. . בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה בחלקה ופסק: כאשר בין צדדים נכרת הסכם להעברת זכויות במקרקעין לפני כניסתו לתוקף של חוק המקרקעין, אך העסקה לא הושלמה ברישום, אוחז הרוכש בזכות קניין שביושר המקנה לו זכות להירשם כבעלים של מקרקעין ומקימה בינו לבין המוכר יחס של נאמנות קונסטרוקטיבית. הוכח כי הנתבעת שימשה כנאמנה כלפי הרוכשים המקוריים אשר מימנו בכספם רכישת חלקים מהמקרקעין וכי הנתבעת הכירה ברכישה של החלקה ההיסטורית שביצע סבו של התובע. לפיכך, יורשי הסב זכאים להירשם כבעלים של מחצית החלקה מההיסטורית מכוח הנאמנות שנוצרה מצד הנתבעת כלפי הסב. בנסיבות דנן, חלה תקופת התיישנות בת 25 שנים ותקופה זו טרם חלפה מיום הכפירה של הנתבעת בנאמנותה. כמן כן, לא היה ויתור כלשהו מצדם של הסב או התובע על הזכויות במקרקעין ואין כן אין לדחות את התביעה מחמת שיהוי. מאחר שהנתבעת העבירה את החלקה המקורית לצדדים שלישיים, באמצעות החלת דוקטרינת "אכיפה בקירוב" – התובע זכאי להירשם כבעלים של החלקה החלופית הדומה בתכונותיה ובמאפייניה לחלקה המקורית, אך אינו זכאי להרשם כבעלים של חלק מחלקות אחרות. זכותו של התובע להירשם כבעלים של החלקה החלופית מותנית בפרעון התשלום הכולל של היטל הפיתוח הנוגע לחלקה החלופית. חזרה למעלה

18   [דיון פלילי] מת (מרכז) 55233-10-17 מדינת ישראל נ' פלוני (מחוזי; עמי קובו; 21/01/18) - 9 ע' עו"ד: אורית לרך, ערן צלניקר במקרה דנן, חרף מסוכנותו של הנאשם, קיימים טעמים מיוחדים המצדיקים הסתפקות במעצר בפיקוח אלקטרוני ובתנאים מגבילים נוספים, תחת כליאה ממש. דיון פלילי – מעצר – מעצר עד תום ההליכים דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – פיקוח אלקטרוני . בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים בגין אישומו בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה; נשיאת נשק שלא כדין; וירי באזור מגורים. . בית המשפט המחוזי פסק כדלהלן: בנוגע לעילת המעצר, הרי שקיימת עילת מעצר של מסוכנות ברף הגבוה לאור עבירת הנשק עצמה ולאור נסיבות ביצועה. לאור תסקירי שירות המבחן ומכלול נסיבות התיק, אין מקום להורות על שחרור של ממש של המשיב לחלופת מעצר. אמנם בעבירות מסוג זה הכלל הינו של מעצר ממש, ורק במקרים חריגים יש מקום להורות על מעצר בפיקוח אלקטרוני, אך בהינתן חלופת מעצר ראויה שתוכל להפיג את מסוכנות המשיב, אין המדובר ברף מסוכנות שאינו מאפשר כל אפשרות להסתפק בחלופה שאינה בדרך של מעצר ממש. במקרה דנן, קיימים טעמים מיוחדים אשר יש בהם כדי להצדיק הסתפקות במעצר בפיקוח אלקטרוני ובתנאים מגבילים נוספים. חזרה למעלה

19   [פרשנות] תא (ת"א) 51777-11-16 דבג מחזור בע"מ נ' תאגיד איסוף מכלי משקה בע"מ (מחוזי; אליהו בכר; 15/01/18) - 26 ע' עו"ד: יניב גבע, דורון מלכא, מוטי ארד, מירב אליהו זך, רון גזית, רוטנברג תאגיד המחזור אינו רשאי לסרב לקבל בקבוקי פלסטיק ריקים מהאספנים המקצועיים אלא מקום בו הסירוב סביר ונדרש שהחשד למחזור בקבוקי פלסטיק שכבר שולמה תמורתם בעבר יהא חשד סביר. בהפעלת המדיניות החדשה הנתבעת פגעה בתובעים באופן בלתי סביר, בהעדר ראיות מספיקות לקיומו של "חשד סביר" שבקבוקי פלסטיק שזכו בדמי הפיקדון חזרו אליה.  פרשנות – דין – חוק הפיקדון על מכלי משקה . תביעה לאסור על תאגיד המחזור להמשיך במדיניות חדשה לפיה לא תקבל יותר מהתובעים למחזור בקבוקי משקה מפלסטיק כשהם "מעוכים", למרות חובתו לכאורה לעשות כן מכוח חוק הפיקדון על מכלי משקה. . בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה ופסק: על מנת לחלט מכלים או להפסיק לתן שירותים לפי הנוהל שפרסם התאגיד, עליו להוכיח חשד סביר להטעיה או לרמייה מצד האספן. מעבר לדרישות הנוהל עצמו ל"חשד סביר" כאמור, התאגיד אינו רשאי לסרב לקבל בקבוקי פלסטיק ריקים מהאספנים המקצועיים אלא מקום בו הסירוב סביר. על מנת שהסירוב יהיה סביר נדרש שהחשד למחזור בקבוקי פלסטיק שכבר שולמה תמורתם בעבר יהא חשד סביר אף הוא. הראיות המבססות את החשד הסביר צריכות להיות כאלה הקושרות באופן ברור את התובעים לעבירות של מרמה או הטעיה או את היותם מעורבים בהם. בהפעלת המדיניות החדשה הנתבעת פגעה בתובעים למרות העדר ראיות מספיקות לקיומו של "חשד סביר" שבקבוקי פלסטיק שזכו בדמי הפיקדון חזרו אליה בשיטת הדלת המסתובבת. הנתבעת, באופן הפעלת המדיניות החדשה, פגעה בתובעים באופן בלתי סביר ובלתי מידתי ולפיכך יש לבטל את אופן הפעלת מדיניות זו. חזרה למעלה

20   [דיון אזרחי] [משפט בינלאומי פרטי] תא (מרכז) 35562-04-11 מוניקה פיץ נ' אלווריון בע"מ (מחוזי; אחיקם סטולר; 24/12/17) - 19 ע' עו"ד: שיבובסקי קלפה, אפי נווה, סודאי זעירא, אמיר מחמיד, אלטרמן חיות, עדו לוין, שרון ברהום סגל הגם שהוכחו עילת המצאה ועילת תביעה לצורך מתן היתר המצאה אל מחוץ לתחום השיפוט, השיהוי הניכר בהגשת הבקשה למתן היתר המצאה איין את זכותן של המשיבות להגיש הודעת צד ג' כנגד המבקשת והפורום הנאות לבירור התובענה הוא הפורום הזר. דיון אזרחי – היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט – ביטולו דיון אזרחי – המצאה מחוץ לתחום – שיהוי משפט בינלאומי פרטי – סמכות בינלאומית – המצאה אל מחוץ לתחום השיפוט . בקשת צד ג' לביטול היתר המצאה אל מחוץ לתחום השיפוט, שניתן במעמד צד אחד. התביעה היא לפיצוי בשל נזקי גוף שנגרמו לתובעת בחו"ל, כאשר המבקשת ביטחה את החברה שהוציאה לפועל את הפעילות בה נפגעה התובעת. . בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה ופסק: לצורך קבלת היתר המצאה למחוץ לתחום השיפוט יש להוכיח קיומה של עילת המצאה; קיומה של עילת תביעה; כי יש הצדקה עניינית לחייב נתבע זר להתייצב בישראל; וכי הפורום הנאות לדיון בתביעה הוא הפורום הישראלי. המשיבות הוכיחו קיומה של עילת המצאה, כי צדדים שלישיים הם "בעל הדין הדרוש" או "הנכון" בנסיבות העניין, אשר צירופם להליך, יועיל ויסייע בבירור התביעה העיקרית. המשיבות הוכיחו קיומה של עילת תביעה כנדרש לצורך מתן היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט ולא חלה עליהן חובה להוכיח את הדין הזר כבר בשלב זה כדי לגבש עילת תביעה. עם זאת, בנסיבות העניין, השיהוי הניכר בהגשת הבקשה למתן היתר המצאה איין את זכותן של המשיבות להגיש הודעת צד ג' כנגד המבקשת. בנוסף, על פי מכלול הנסיבות, מבחן מירב הזיקות, בחינת ציפיות הצדדים ובחינת השיקולים הציבוריים, הפורום הנאות לבירור התובענה הוא הפורום הזר. חזרה למעלה

שלום

21   [מקרקעין] [דיון אזרחי] הפ (הרצ') 45826-11-17 יפה דיין נ' רשות מקרקעי ישראל (שלום; גלעד הס; 30/01/18) - 22 ע' עו"ד: נדחתה בקשת המבקשים למתן צו זמני לעיכוב ביצוע בהתאם לסעיף 5(ג) לחוק מקרקעי ציבור (פינוי קרקע). החלטת בית המשפט בחנה הן התנאים הדיוניים להוצאת צו הפינוי והן הסוגייה המהותית בעניין זכויות המבקשים במקרקעין. מקרקעין – מקרקעי ישראל – פינוי מקרקעין – מקרקעי ישראל – סילוק פולשים דיון אזרחי – סעדים זמניים – צו-מניעה זמני . המבקשים הגישו בקשה למתן צו זמני לעיכוב ביצוע בהתאם לסעיף 5(ג) לחוק מקרקעי ציבור (פינוי קרקע). המבקשים טוענים, כי סעיף 4א(א1) לחוק פינוי קרקע לא חל על המקרה דנן; המשיבה לא עמדה במועדים הקבועים בחוק; המשיבה לא קיימה את חובתה בנוגע לזכות השימוע; למשיבה אין זכות להגיש תביעת פינוי. . בית המשפט דחה את הבקשה וקבע כלהלן: הוצאת צו פינוי מכוח חוק פינוי קרקע וללא הליך משפטי הינו הליך חריג במשפט הישראלי, אשר מסווג כ-"סעד עצמי" ולכן יש לפרשו בצמצום. במקרה זה, יש לבחן את טענות המבקשים ביחס לתנאים הפורמאליים והמהותיים של הצו דנן, על רקע הדרישה לפרשנות מצמצמת אך לא מאיינת. טרם הוצאת הצו יש מקום ליתן התראה וכן לאפשר למחזיקים להעלות טענותיהם בפני המשיבה, עם זאת יש לבחון את הליך השימוע מבחינה מהותית ואין צורך בקיום "שימוע" רשמי. במקרה זה, אף אם היה כשל בשימוע טרם מתן הצו – ולא כך נקבע – הרי כשל זה נרפא בהליך שימוע מורחב וממצה לאחר מתן הצו. בנסיבותיו של מקרה זה, מתקיימים התנאים להוצאת צו הפינוי מכוח סעיף 4א' לחוק פינוי קרקע – חוזה החכירה של המבקשים פקע, ייעוד הקרקע שונה מייעוד חקלאי לייעוד עיקרי וסחיר, נשלחה הודעה למבקשים כי עקב שינוי ייעוד הקרקע נדרשת והוצע למבקשים פיצוי בהתאם להחלטת מועצת מקרקעי ישראל. על מנת שצו הפינוי יהיה תקף אין די בכך שמתקיימים התנאים המהותיים הקבועים בסעיף 4א' לחוק פינוי המקרקעין, אלא על הרשות לעמוד גם במועדים הקבועים בחוק זה. בנסיבותיו של מקרה זה, יש לבחון לא את מועד שינוי הייעוד, שכלל אינו רלוונטי לצורך זה, אלא את מועד פקיעת חוזה החכירה של המבקשים. חוזה החכירה של המבקשים לא פקע באופן אוטומטי במועד התכנית לשינויי הייעוד (בין המתארית ובין המפורטת), אלא רק לאחר הודעת המשיבה כי זה פקע. בנסיבות עולה, כי הצו נמסר במסגרת המועדים הקבועים בחוק הפינוי. טענת המבקשים לבעלות במקרקעין נראית בעלת סיכויי תביעה נמוכים מאוד; טענות המבקשים למניעת הפינוי לאור זכויות החכירה שלהם, הינן טענות בעלות סיכויי נמוך. חזרה למעלה

22   [דיון אזרחי] [נזיקין] [רשויות מקומיות] תא (נצ') 6079-07-15 דבורה פייגין נ' וועד מקומי תל עדשים (שלום; דניאל קירס; 23/01/18) - 5 ע' עו"ד: סמי אכתילאת, י' נחשון, י' אפק נקבע כי דין ההודעה לצד שלישי להידחות, וכי הוועד המקומי הוא אשר יפצה את התובעת בסכום המוסכם. דיון אזרחי – הודעה לצד שלישי – דחייתה נזיקין – אחריות – רשות מקומית רשויות מקומיות – עיריות – אחריות בנזיקין . התובעת הגישה את התביעה שבכותרת נגד ועד מקומי תל עדשים ומבטחו; תביעה נזיקית, בה טענה כי היא נתקלה בשקע בכביש בתל עדשים במקום שבו אין מדרכות, נפלה וסבלה נזק גוף, וכי נזקה נגרם בידי הוועד המקומי בעוולה. . בית המשפט קבע כלהלן: הוסכם בין הצדדים הסכימו כי ישולם לתובעת סך כולל של 8,000 ₪, ואילו בעניין חלוקת הנשיאה בסכום בין הוועד המקומי לבין המועצה האזורית יוגשו סיכומים. נותר לדון בשאלה, האם המועצה האזורית כצד השלישי חייבת לפצות או לשפות את הנתבעים או מי מהם. יש לקבוע כי דין ההודעה לצד שלישי להידחות, וכי הוועד המקומי הוא אשר יפצה את התובעת בסכום המוסכם. אף בהנחה שהמועצה האזורית עיכבה מתן אישור לחיוב תושבי תל עדשים בהיטל סלילה, ואף בהנחה שהמועצה האזורית התעכבה באישור פרויקטים, הוועד המקומי, שהוא המוציא מחברתו בהודעה לצד שלישי, לא היטה את מאזן ההסתברויות כדי להראות שמעשה או מחדל של המועצה האזורית מנע מהוועד המקומי לתקן את הפגם בכביש מקום התאונה, או הקשה על הוועד המקומי בעניין זה. חזרה למעלה

23   [תכנון ובנייה] תא (חד') 62196-06-15 רשת חנויות רמי לוי שיווק השיקמה 2006 בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה השומרון (שלום; אמיר סלאמה; 21/01/18) - 20 ע' עו"ד: בית המשפט הורה לנתבעת להשיב לתובעת החלק היחסי של היטל ההשבחה ששולם על ידה. נפסק, כי היות וההיתר לשימוש חורג ניתן לתובעת לתקופה של 5 שנים ואילו השימוש החורג הופסק כליל כעבור שנתיים וחצי, זכאית התובעת להשבת חלק מהיטל ההשבחה אותה היא שילמה בגין ההיתר. תכנון ובנייה – היטל השבחה – השבתו . בית המשפט נדרש לשאלה: האם זכאית התובעת להשבת חלק מהיטל ההשבחה אותה היא שילמה בגין היתר לשימוש חורג שניתן לה ביחס לנכס שבבעלותה, בשים לב לטענתה לפיה ההיתר ניתן לתקופה של 5 שנים ואילו השימוש החורג הופסק כליל כעבור שנתיים וחצי, כפי שהודע על ידה בזמן אמת לרשות התכנונית המוסמכת? . בית המשפט קיבל את התביעה ופסק כלהלן: קיימים מצבים בהם הפסקת הפעולה שהצדיקה מלכתחילה חיוב בהיטל השבחה, תצדיק השבה של היטל השבחה שכבר שולם. כאשר רשות תכנונית מחליטה לבטל את החיוב, זכאי בעל המקרקעין להשבה של סכומים ששולמו על ידו "מעבר למגיע". הואיל וההיטל אותו שילמה התובעת היה עבור שימוש חורג לתקופה של 5 שנים, ומכיוון שבשנתיים וחצי האחרונות של אותה תקופה לא היה כל שימוש חורג בנכס, לא מתקיים יסוד ההעשרות ביחס לתקופה של שנתיים וחצי, ואין הצדקה לחיוב התובעת בהיטל השבחה ביחס לתקופה זו. הואיל ובסמוך להפסקת השימוש החורג הודיעה התובעת לרשות התכנון המוסמכת על הפסקת השימוש החורג; הואיל והיא הבהירה הבהר היטב שאין בכוונתה להמשיך בשימוש החורג בעתיד; הואיל והיא חזרה על הדבר מספר פעמים במשך חודשים ארוכים; והואיל ובפועל אכן נפסק כל שימוש חורג בנכס; זכאית התובעת להשבה של היטל ההשבחה ביחס לתקופה בו לא נעשה שימוש חורג, וזאת ללא צורך בהגשת בקשה "פורמלית" לביטול ההיתר, וללא תלות במועד בו החליטה הנתבעת לבטל את ההיתר. חזרה למעלה

24   [דיון פלילי] חנ (י-ם) 54802-07-17 אברהם במברגר נ' מדינת ישראל (שלום; סיגל אלבו; 21/01/18) - 6 ע' עו"ד: מקום בו מדובר בעבירת חניה של ברירת משפט, כתב האישום המוגש בעקבות הבקשה להישפט אינו כתב אישום רגיל ועל כן אין חובה שיהיה חתום בידי תובע. דיון פלילי – כתב-אישום – הגשתו דיון פלילי – כתב-אישום – ניסוחו . המבקש הגיש בקשה לביטול כתב האישום בשל פגמים שנפלו בו. הנאשם טוען כי כתב האישום חתום על ידי מי שלא הוסמך כתובע על ידי היועץ המשפטי לממשלה; פגם נוסף שנפל בהליך עניינו אי מסירת צילום הרכב לנאשם.; פגם נוסף הוא העדר סעיף ענישה המתאים לעבירה. . בית המשפט דחה את הבקה וקבע כלהלן: כלל כתב אישום צריך להיחתם בידי תובע. עם זאת, במקרה זה, מדובר בעבירה מסוג ברירת משפט עליה חלים הוראות מיוחדות. לאחר שנמסרה לנאשם הודעת תשלום קנס והוא ביקש להישפט, אין חובה להגיש כתב אישום ויש להמציא לנאשם הזמנה למשפט בלבד. הואיל ומדובר בהזמנה למשפט אין חובה כי תובע יהיה חתום עליה. תנאי למסירת הודעת תשלום קנס לגבי רכב הנושא תג נכה הוא צילום הרכב, כי יש לציין כי הרכב צולם וכן להמציא את הצילום לבעל הרכב בצירוף הודעת תשלום הקנס. במקרה זה, צילום הרכב לא הומצא לידי הנאשם, בניגוד להוראה הקבועה בחוק. עם זאת, פגם זה אינו פגם היורד לשורשו של עניין. אין לקבל את טענת הנאשם, לפיה הואיל ולא צוין בכתב האישום התמרור המסוים שבניגוד לו חנה הנאשם, הרי שלא ניתן לדעת אם תמרור זה הוא אחד התמרורים המנויים בצו התעבורה. העובדה שבכתב האישום לא צוין התמרור אין משמעה כי אין ביטוי עונשי לעבירה, וכי בצו התעבורה לא מופיע שיעור הקנס בנוגע לתמרור שבניגוד לו חנה הנאשם. חזרה למעלה

25   [דיון פלילי] חעמ (נת') 24563-07-17 סינדי גליקמן נ' עירית נתניה (שלום; אתי כרייף; 21/01/18) - 5 ע' עו"ד: בית המשפט הורה על ביטול האישום כנגד המבקשת מחמת התיישנות. נקבע, כי אין בשליחת כתב האישום לידי הנאשמת על ידי מזכירות בית המשפט כדי להוות תחליף הזמנה לדין באמצעות המאשימה. דיון פלילי – התיישנות – עבירות . המבקשת הגישה בקשה ביטול הודעות קנס בשל טענת התיישנות. מדובר בכתב אישום אשר הוגש לבקשת הנאשמת בגין השלכת קרטונים במקום ציבורי, שלא בכלי אשפה, לפי סעיף 7(א)לחוק העזר לנתניה (שמירת הסדר והניקיון). . בית המשפט קיבל את הבקשה וקבע כלהלן: בענייננו מדובר בעבירה שהיא "ברירת משפט" מכאן שעל המאשימה להמציא לנאשם הזמנה בנוסח שנקבע בתקנות סדר הדין הפלילי. לא כך במקרה הנדון. הנאשמת לא קיבלה הזמנה בנוסח שנקבע ומכאן שחל פגם בהליך שננקט נגדה ואין לראות בכתב האישום שקיבלה משום "הזמנה" למשפט כמתחייב. הכלל הוא כי אין להגיש כתב אישום לגבי עבירות קנס אם עברה יותר משנה ממועד ביצוע העבירה, אך המגבלה אינה חלה לגבי מי שביקש להישפט לפי סעיף 229 לחוק סדר דין פלילי. במקרה שכזה קמה חובה לשלוח "הזמנה למשפט" לנאשם שבחר להישפט תוך שנה מהיום בו הודיע על רצונו. כעקרון המועד הקובע המפסיק את מרוץ ההתיישנות הינו המועד בו קיבלה הנאשמת את ההזמנה למשפט. אלא שבענייננו, חלפה למעלה משנה מיום שהוגשה הבקשה להישפט ועד "ההזמנה למשפט". החובה למשלוח ההזמנה למשפט, על גבי הטופס הנכון, רובצת על כתפי המאשימה ולא על שכמה של מזכירות בהמ"ש - והמשמעות של אי קיום חובה זו יכולה להיות במקרים הראויים – ביטולו של האישום או זיכוי הנאשם. חזרה למעלה

26   [דיון אזרחי] [בתי-משפט] תא (חי') 30024-11-17 סאמר זהר נ' אילן כץ (שלום; נסרין עדוי ח'דר; 19/01/18) - 7 ע' עו"ד: אלי עבוד, אבי גולדבליט נדונה השאלה, כיצד יש לסווג לצרכי תשלום אגרה, תביעה לקבלת פיצויים בגין אובדן התגמולים וההטבות שהיו משולמים וניתנים על ידי המוסד לביטוח לאומי עקב פגיעת המשיב בתאונת עבודה. דיון אזרחי – אגרות – בגין תביעת נזקי גוף בתי-משפט – אגרות – סיווג הסעד המבוקש . בקשה לסילוק תביעת המשיב על הסף, משלא שולמה אגרת תביעה מתאימה, ולחילופין משלא צורפה לכתב תביעתו חוות דעת רפואית להוכחת הטענות שברפואה. . בית המשפט קבע כלהלן: השאלה העיקרית המתעוררת היא כיצד יש לסווג, לצרכי תשלום אגרה, תביעה לקבלת פיצויים בגין אובדן התגמולים וההטבות שהיו משולמים וניתנים על ידי המוסד לביטוח לאומי עקב פגיעת המשיב בתאונת עבודה. האם כ"תביעה לפיצויים בשל נזקי גוף" או "תביעה כספית לסכום קצוב". יישום ההלכה הפסוקה על הסוגיה הנדונה מחייב את הקביעה כי התביעה הנדונה אינה "תביעה בשל נזק גוף". זאת, ולו מן הטעם כי הנתבע דנן אינו הגורם שהביא לנזק הגופני. ענייננו בתביעה לסכום כסף קצוב, ועל התובע לשלם אגרה בהתאם להסדרים הקבועים בתקנות האגרות ביחס לתביעה לסעד כספי קצוב. חזרה למעלה

27   [הוצאה לפועל] [דיון אזרחי] [בתי-משפט] תט (ב"ש) 51986-09-17 סוראל יישום שירותי בניה בע"מ נ' רועי צרור (שלום; אורי הדר; 02/01/18) - 7 ע' עו"ד: חי ישראל בן חיים בית המשפט הורה על ביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ שניתן כנגד הנתבע. לא עלה בידי התובעת להוכיח את קיומו של חשש ממשי כי הנתבע יעזוב את הארץ לצמיתות או לתקופה ממושכת. הוצאה לפועל – עיכוב יציאה מן הארץ – ביטולו דיון אזרחי – סעדים זמניים – עיכוב יציאה מהארץ בתי-משפט – סעדים זמניים – עיכוב יציאה מן הארץ . בקשת הנתבע לביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ שהוצא כנגדו במסגרת תיק הוצאה לפועל. . בית המשפט קיבל את הבקשה, ופסק כלהלן: הנתבע טען כי אינו חתום בגב השיק וכי כתב היד בגב השיק אינו כתב ידו. אם תתברר טענה זו כנכונה הרי שהיא תביא לדחיית התובענה כנגד הנתבע. אומנם בשלב זה התובעת אינה חייבת לתמוך את טענתה ביחס לחתימה בחוות דעת של מומחה, אולם העובדה כי לא עשתה כן מעמידה את הראיה לכאורה ברף הנמוך. בנוסף, לא עלה בידי התובעת להוכיח את קיומו של חשש ממשי כי הנתבע יעזוב את הארץ לצמיתות או לתקופה ממושכת. מצב דברים כזה אינו מצדיק את הותרת הצו על כנו, צו שתוצאתו פגיעה מהותית בחופש התנועה של הנתבע, זכות שהיא בבחינת זכות יסוד הנגזרת מהזכות לחירות והיא מצאה את ביטויה בסעיף 6(א) לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. חזרה למעלה

28   [מקרקעין] תאמ (ת"א) 63756-11-16 אבי אברהם עובד נ' נטע קנטור (שלום; ורדה שוורץ; 02/01/18) - 8 ע' עו"ד: השוכרים לא חויבו בהתאם להסכם השכירות לבצע צביעה של המושכר, אלא רק תיקון הנזקים שנגרמו בקירות המושכר שלא בעקבות בלאי סביר. נזקים וליקויים אלו לא הוכחו. מקרקעין – שכירות – נזקים למושכר מקרקעין – שכירות – החזרת המושכר . תביעה בגין חוב דמי שכירות ונזקים שנגרמו למושכר. . בית המשפט דחה את התביעה ברובה, ופסק כלהלן: סעיפים 10, 11 ו- 13 להסכם השכירות הם הבסיס לתביעתו של התובע. סעיפים אלו מטילים אחריות על השוכרים להשיב את המושכר במצבו כפי שהתקבל לידם, לתקן נזקים שאירעו בתקופת השכירות, למעט בלאי סביר הנובע משימוש רגיל ומקובל. דהיינו, אין חובת צביעה כללית של המושכר אלא אם נפגע הצבע כתוצאה משימוש שאינו סביר ורגיל במושכר. אין להניח כי תקופת החזקה של 6 שנים תותיר את קירות הבית באותו מצב כלאחר ביצוע צביעת המושכר, כפי שמוצע בהצעת המחיר אותה הציג התובע. בית המשפט לא התרשם מהתמונות כי מדובר בקירות במצב תחזוקתי גרוע כה משמעותי שיכול להעיד על נזק שאינו בלאי סביר. השוכרים לא חויבו בהתאם להסכם השכירות לבצע צביעה של המושכר אלא רק תיקון הנזקים שנגרמו בקירות המושכר שלא בעקבות בלאי סביר. נזקים וליקויים אלו לא הוכחו. חזרה למעלה

29   [נזיקין] תא (י-ם) 22271-09-12 פלוני נ' אלמוני (שלום; יעל ייטב; 20/12/17) - 27 ע' עו"ד: איאד מיעארי, רמי עותמאן, הילה שבתאי התקבלה תביעה בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע בעקבות תקיפתו בידי הנתבע. גם בהינתן שמדובר במסכם הטרדות מתמשכת מצד התובע, אין בכך כדי להפחית מעצמת אשמו או מהיקף אחריותו של הנתבע. נזיקין – עוולות – תקיפה נזיקין – הגנות – הגנה עצמית . תביעה בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, לטענתו, בעקבות תקיפתו בידי הנתבע. . בית המשפט קבע כלהלן: עוולת ה"תקיפה" מעוגנת בסעיף 23 לפקודת הנזיקין. יסודות העוולה הינם: שימוש בכוח מכל סוג שהוא; "במתכוון" – יסוד נפשי של המתקיף (הכוונה למעשה רצוני ואין דרישה לכוונה לגרום נזק); נגד גופו של אדם – יסוד פיזי; על ידי הכאה, נגיעה, הזזה; ושלא בהסכמת אדם. נסיבות האירוע אינן מותירות מקום לספק בדבר התקיימות התנאים המגבשים את עוולת התקיפה. הנתבע, בנו ועובדו היכו את התובע וגרמו לו חבלות של ממש, הבאות לידי ביטוי, בין היתר, גם בנכות שקבע מומחה בית המשפט בתחום האורתופדיה. יש לדחות את טענת הנתבע להגנה עצמית או אשם תורם. גם אם התובע הטריד את הנתבע, בתקופה שקדמה לאירוע, ובאירוע ממש, הקניט אותו, הטריד אותו, הציק לו וביזה אותו, לא היה הנתבע רשאי לקחת את החוק לידיו ולהכות את התובע, כפי שעשה. היה עליו לנקוט באמצעים החוקיים העומדים לרשותו, ועל כן גם בהינתן שמדובר במסכם הטרדות מתמשכת, אין בכך כדי להפחית מעצמת אשמו או מהיקף אחריותו של הנתבע. חזרה למעלה

משפחה

30   [ירושה] תע (טב') 56416-05-14 פלונים נ' פלונית (משפחה; ורד ריקנטי רוסהר; 31/01/18) - 28 ע' עו"ד: ברקוביץ משה, קופרשטיין משה, ליבלינג אלעד פס"ד בגדרו נדרש בימ"ש לבחון האם אמירה נטענת של אדם – 10 ימים טרם התאבדותו – לפיה הוא מוריש את כל רכושו למבקשים, מהווה צוואת שכיב מרע שיש לקיימה. ירושה – צוואה – בעל פה ירושה – צוואה – צוואת שכיב מרע . בקשה למתן צו קיום לצוואה בעל פה – שנאמרה עפ"י הנטען, בפני המבקשים, 10 ימים טרם התאבדותו של המנוח – ולפיה, עפ"י הנטען, הוריש המנוח את כל רכושו (הנאמד בלמעלה מ-4 מיליון ₪) למבקשים; התנגדות המשיבה לבקשה זו ובקשתה למתן צו קיום לצוואה בעדים שנערכה כחודשיים קודם לכן, לפיה מוריש המנוח את כל רכושו למשיבה (להלן: העמותה). אין חולק שהמנוח – רווק יליד 1936, לא היה אדם בריא ערב פטירתו, הוא סבל מתסמינים שונים, והמתין לתוצאת ביופסיה. אולם, טרם ניתנה למנוח אבחנה באשר למחלתו. . ביהמ"ש לענייני משפחה דחה את הבקשה לקיום צוואה בע"פ וכפועל יוצא הורה על קיום הצוואה בעדים מהטעמים הבאים: הצוואה בע"פ: לטענת המבקשים 10 ימים טרם שהמנוח שם קץ לחייו, הוא אמר בפניהם: "ולאחר מותי אני משאיר לכם את כל כספי ורכושי כולל הציוד של טכנאיות השיניים...אני הולך למות יותר מהר ממה שתכננתי וממה שאתם חושבים". לטענת המבקשים דברי המנוח הם בגדר צוואה בע"פ כמשמעותה בסעיף 23 לחוק הירושה וכי יש לקיימה. כידוע, התנאים לקיומה של צוואת שכיב מרע לאור נוסחו של סעיף 23 לחוק הירושה, הם: א. המצווה "שכיב מרע" או מצווה הרואה עצמו, בנסיבות המצדיקות זאת, כמי שעומד מול פני המוות; ב. דברי המצווה יאמרו בעל פה; ג. הציווי ניתן בפני שני עדים; ד. העדים יהיו שומעי לשונו של המצווה; ה. דברי המצווה בציון היום והנסיבות לעשיית הצוואה נרשמו בזיכרון דברים; ו. זיכרון הדברים ייחתם בידי שני העדים; ז. זיכרון הדברים הופקד אצל הרשם לענייני ירושה על ידי שני העדים; ח. רישום זיכרון הדברים, החתימה עליו והפקדה כאמור, נעשו ככל האפשר בסמוך לאחר שניתן לעשותם; על כל אלה יש להוסיף את הדרישה, שאינה כלולה במפורש בסעיף 23 הנ"ל, אך אין חולק שהיא נחוצה בכל סוגי הצוואות, ובפרט בצוואה בעל פה, ולפיה על ביהמ"ש להשתכנע מגמירות דעת המצווה כתנאי לקיום הצוואה ומכך שהדברים נאמרו מתוך כוונה "לצוות". מקום בו הצוואה שבעל פה אינה עונה על אחת מדרישותיו של חוק הירושה, אולם ניתן לקבוע מה היה רצונו של המצווה, רשאי ביהמ"ש לתקן פגם שנפל בצוואה, בתנאים מסוימים, ורק אם התקיימו מרכיבי היסוד של הצוואה וזאת בהתאם להוראות סעיף 25 לחוק הירושה. מרכיב היסוד בצוואה בע"פ הוא כי מדובר מצווה "שכיב מרע" או מצווה הרואה עצמו, בנסיבות המצדיקות זאת, כמי שעומד מול פני המוות. אי התקיימות תנאי זה אינו ניתן לריפוי בהתאם להוראות סעיף 25 לחוק הירושה. הנטל להוכיח קיומה של צוואה בע"פ מוטל על המבקש את קיומה, כאשר מדובר הן בנטל השכנוע והן בנטל הבאת הראיות. המבקשים לא עמדו בנטל האמור. נמצא כי מרכיבי היסוד בסעיף 23 לחוק הירושה לא התקיימו – ובנסיבות אלה גם יתר דרישות סעיף 23 לחוק הירושה שנמצא שלא התקיימו במלואן, אינן ניתנות לריפוי מכוח הוראות סעיף 25 לחוק הירושה בין היתר צוין כי ההכרעה בשאלה האם היסודות הנדרשים למצב של "שכיב מרע", כוללים מצב אובייקטיבי בלבד, היינו, דרישה לקיומו של מצב רפואי שבו המצווה אכן היה מצוי בסכנת חיים ממשית, או שדרוש גם מצב סובייקטיבי, אינה מתעוררת במקרה זה שכן לא הוכח בענייננו שהתקיים ולו היסוד האובייקטיבי ביחס למצבו של המנוח במועד הציווי שבע"פ הנטען. אמנם, אין חולק כי המנוח לא היה אדם בריא במועד עריכת הצוואה הנטענת והוא סבל באותה עת מתסמינים שונים, בין היתר נגע בעור באזור המצח, תפרחת, דלקות בעיניים ובשקדים, פצעים בפה, חולשה, ירידה במשקל ואף מכאבים קשים. לצד זאת הוכח גם שבמועד הציווי בעל פה הנטען ובסמוך לו – המנוח התנהל מבחינה פיזית באופן חופשי וללא כל עזרה מהזולת. לא הוצג כל תיעוד רפואי אשר היה בו כדי להצביע על אבחנה רפואית של המנוח וקביעה כלשהי ביחס לתוחלת חייו במועד עריכת הצוואה הנטענת ואף לא לאחר מכן. אין גם כל תיעוד שלמנוח נמסר שמחלתו סופנית ושהוא נתון בסכנה ממשית ומידית לחייו, שהרי לא הייתה כל אבחנה כזו. יוצא אפוא שאין בחוו"ד המומחה כדי לבסס אבחנה רפואית ביחס למצבו האובייקטיבי של המנוח ומשכך אין די בקיומם של התסמינים אשר הופיעו אצל המנוח כדי לשכנע שהמנוח היה נתון בסכנת חיים ממשית במועד הציווי בעל פה. גם בחינת השאלה האם המנוח ראה עצמו מבחינה סובייקטיבית, כמי שעומד מול פני המוות, אף היא אינה מובילה למסקנה ולפיה המנוח סבר במועד הציווי שבעל פה שהוא ניצב אל מול פני המוות וזאת בין היתר נוכח העובדה שהמנוח פעל להטבת מצבו בסמוך לפני ואף לאחר הציווי בעל פה. על סמך העדויות ביהמ"ש התרשם שרק סמוך לפני מותו גמלה בליבו של המנוח ההחלטה ליטול את חייו, ולא ניתן לומר, במידת ההוכחה הנדרשת, שזה היה הלך רוחו של המנוח כבר ביום 23.12.13. נובע מכך שהמבקשים לא עמדו בנטל להוכיח שבמועד הציווי בעל פה המנוח היה במצב של "שכיב מרע" וגם לא הוכח שהמנוח ראה עצמו, כמי שעומד מול פני המוות – ודי היה בכך בלבד כדי להביא לדחיית בקשתם לקיום הצוואה שבעל פה. נסיבות תיק זה מעוררות שאלה נוספת והיא האם הוראות סעיף 23 לחוק הירושה חלות גם ביחס לאדם שהתכוון ליטול את חייו? בהקשר זה קבעה הפסיקה שיתכנו מקרים בהם אדם ששם קץ לחייו ייחשב כמי שהותיר אחריו צוואה בעל פה נוכח מותו הצפוי והקרוב שאותו יזם. במקרה כזה, ביהמ"ש נדרש לבחון בזהירות רבה את הנסיבות שבפניו. תחילה יש לבחון את סמיכות הזמנים בין מועד הציווי שבע"פ לבין מועד הפטירה, ולאחר מכן יש צורך לבדוק האם כוונתו של המנוח לא השתנתה מהמועד בו הכריז על צוואתו ועד שנטל את חייו. בפסיקה נקבעו מבחנים שמטרתם לקבוע אם בשעת אמירת דברי האדם גמלה כבר בליבו ההחלטה לשים קץ לחייו, והאם עמדה ההחלטה בעינה עד למועד הפטירה. המבחן הראשון – הזמן שחלף בין אמירת דברי המצווה לבין מעשה ההתאבדות. ככל שהאמירה סמוכה יותר למעשה, כך תגבר הנטייה לראות בדברים צוואה בעל פה, לעומת זאת, ככל שהמעשה מרוחק יותר מן האמירה תיחלש הנטייה לראותם כך. המבחן השני – מתייחס להתנהגותו של המצווה בזמן שחלף בין האמירה לבין המעשה וכן ביחס לנסיבות שמהן ניתן ללמוד על הלך נפשו בפרק זמן זה על רקע התנהגותו בעבר. המבחן השלישי – בגדרו ביהמ"ש בוחן האם עלה מדבריו של המצווה או מהתנהגותו בשעת אמירתם, במפורש או מכללא, הבעה של כוונה לשים קץ לחייו. על ביהמ"ש להשתכנע שבשעת אמירתם של דברי הציווי גמלה בלבו של המצווה ההחלטה לשים קץ לחייו, ומטעם זה "ראה עצמו מול פני המוות" באותה שעה. ביישום המבחנים הנ"ל לענייננו, ונוכח העדויות שנשמעו, ביהמ"ש לא שוכנע כי בשעה שהמנוח אמר דבריו הנטענים בפני המבקשים, גמלה בליבו ההחלטה לשים קץ לחייו. משכך אין המנוח יכול להיחשב כמי שרואה עצמו מול פני המוות, לצורכי סעיף 23 לחוק הירושה, בעקבות התאבדותו. בנוסף, מעבר לנטל להוכיח התקיימות מכלול הדרישות הקבועות בסעיף 23 לחוק הירושה, על המבקשים גם מוטל הנטל לשכנע בדבר גמירות דעתו של המנוח בעת הציווי בעל פה, כתנאי לקיום הצוואה. המבקשים לא עמדו בנטל זה. עיון בתצהירים שהוגשו מטעם העמותה, תצהירים שהוגשו מטעם עדים נטולי אינטרסים שאין להם כל זיקה לעיזבון המנוח ושמרביתם הכירו את המנוח שנים רבות, מלמדים שרצונו של המנוח מאז ומתמיד היה להוריש את כל רכושו לעמותה. עדויות עדי העמותה לא נסתרו והן השתלבו גם עם מעשיו של המנוח בפועל בעת עריכת צוואותיו לטובת העמותה. זאת ועוד, עריכת תצהיר המתנה לטובת המבקש 1 (ע"ס 200,000 ₪) במועד הנטען של הצוואה בע"פ, מהווה ראיה בעלת משקל רב להיעדר קיומה של גמירות דעת מצד המנוח לצוות את כל רכושו למבקשים. לכך יש להוסיף כי זיכרון הדברים וכן המסמך הנוסף אשר נערך בכתב ידו של המבקש 1 והוכתר במילים "צוואה בעל פה" (מסמך זה אינו עומד בפני עצמו בדרישות סעיף 23 לחוק, שכן מעיון בו עולה שהוא נחתם על ידי המבקש 1 בלבד), נערכו למעלה מחודש לאחר הציווי הנטען. זכרון הדברים לא הופקד אצל הרשם לענייני ירושה, אלא הוגש למשרד הרשם לענייני ירושה יחד עם בקשה לקיום הצוואה בעל פה על ידי בא כוחם של המבקשים. מדובר אפוא ברישום בדיעבד, למעלה מחודש לאחר פטירת המנוח, לאחר קבלת ייעוץ משפטי ובניסוח משפטי, להבדיל מכתיבה ספונטנית וקולחת של העדים לציווי בסמוך למועד שמיעתו על ידם; הפגם באי-הפקדת זיכרון הדברים אצל הרשם לעניין ירושה, הליקוי בעיכוב הבלתי מוצדק במועד עריכת זיכרון הדברים ועריכת זיכרון הדברים לאחר קבלת ייעוץ משפטי ובניסוח משפטי, אינם עולים בקנה אחד עם דרישות סעיף 23 לחוק הירושה כלשונן והם מעלים ספק ביחס לאותנטיות זיכרון הדברים ונכונותו. פגמים אלה מצטרפים לתשתית הראייתית אשר הונחה בפני ביהמ"ש לחובת המבקשים וכנגד קיום הצוואה שבע"פ. הספק בדבר אותנטיות זיכרון הדברים התחזק נוכח הסתירות וחוסר הדיוק בעדות המבקשים. בהקשר זה צוין בין היתר כי ההיבט הנוגע למהימנות המבקשים, אשר הינם עדי קיום, מקבל משנה חשיבות מקום בו העדים לדברי המצווה, הם גם הנהנים הבלעדיים מהציווי הנטען כבענייננו. בנסיבות אלה קבעה הפסיקה שיש לבחון עדויות וראיות חיצוניות התומכות בגרסת העדים, שהרי אם לא כן, כל אדם יוכל לטעון בדיעבד שהמנוח הוריש לו את עיזבונו זמן קצר לפני מותו. לאור כל המקובץ לעיל, הסתירות וחוסר הדיוק בגרסת המבקשים שעה שנדרשת רמת מהימנות גבוהה בהיותם עדי קיום; התחכום בהתנהלותו של המבקש 1 מול עו"ד ש'; הספקות ביחס לאותנטיות זיכרון הדברים; ומכלול התשתית הראייתית אשר הוצגה ביחס למצבו הרפואי של המנוח, אופיו ורצונו העקבי להעניק לאחר מותו את כל רכושו לעמותה; מקימים ספק מצטבר ביחס לנכונות גרסת המבקשים וביהמ"ש לא שוכנע, ברמת ההוכחה הנדרשת, בתוכנו של הציווי שבעל פה הנטען. לאור כל האמור לעיל, דין הבקשה לקיום הצוואה בע"פ להידחות. פועל יוצא מכך שדין הבקשה לקיום הצוואה בעדים מיום 30.10.13 להתקבל. חזרה למעלה

31   [משפחה] אימוץ (אשד') 9998-06-17 פלוני נ' ב"כ היועמ"ש - פרקליטות מחוז דרום (משפחה; רותם קודלר; 31/01/18) - 5 ע' עו"ד: יעל כץ מסטבאום אימוץ קטין יכול להתברר רק מקום בו מנותק קשר הורי בינו ובין הוריו או מי מהם. בנדון, אין ולא הייתה הכרזה של הקטין בר אימוץ כלפי אביו הביולוגי ומשכך לא ניתן לשקול או לברר הליך של מתן צו אימוץ ביחס לקטין ע"י המבקש או ע"י כל אדם אחר. שיקול הדעת להגיש בקשה להכריז על קטין בר אימוץ, על פי החוק , נתון לב"כ היועמ"ש או לנציגו ולהם בלבד. משכך, אין מנוס אלא ממחיקת הבקשה על הסף. משפחה – אימוץ – הליכי אימוץ . עתירת המבקשים למתן צו אימוץ, ביחס לקטין חסר מעמד במדינת ישראל, שנטען כי "הובא" לארץ יחד עם אימו, ממרוקו, ב- 2010, ככל הנראה בהיותה בשלבי הריון מתקדמים שכן נטען כי נולד בישראל בביה"ח ברזילי. מתגובת ב"כ היועמ"ש, עולה כי אם הקטין, חסרת דת, משתייכת ללאום מרוקאי ונמצאת בישראל במסגרת הליך מדורג לקבלת מעמד מכח בן זוג ישראלי והיא שוהה בישראל ברישיון לישיבה ארעית. הקטין, נתין מרוקו, חסר דת, רשום בדרכון של אימו ונלווה להליך המדורג של אימו, כשגם הוא שוהה בישראל מכח ישיבה ארעית. מצוין בתגובת ב"כ היועמ"ש כי תחילה טען המבקש כי הקטין הוא בנו הביולוגי וביקש להסדיר את מעמדו כבנו וכי רק לאחר שהבקשה נבחנה נמצא כי הקטין איננו בנו. צוינו עוד עובדות נוספות בעניינו של הקטין והזיקה לקשר הזוגי שבין אימו לבקש ואולם בשורה התחתונה הובהר בתגובה כי הקטין הלכה למעשה כלל אינו פנוי לאימוץ. . ביהמ"ש לענייני משפחה מחק את העתירה מהטעמים הבאים: אימוץ קטין יכול להתברר רק מקום בו מנותק קשר הורי בינו ובין הוריו או מי מהם. לעניין זה ברורות הוראות סעיף 8 לחוק אימוץ ילדים, לפיהם ביהמ"ש לא ייתן צו אימוץ אלא אם נוכח שהורי המאומץ הסכימו שהילד יאומץ או שהוא הוכרז כבר אימוץ לפי סעיף 13. בנדון, אין ולא הייתה הכרזה של הקטין בר אימוץ כלפי אביו הביולוגי ומשכך לא ניתן לשקול או לברר הליך של מתן צו אימוץ ביחס לקטין ע"י המבקש או ע"י כל אדם אחר. שיקול הדעת להגיש בקשה להכריז על קטין בר אימוץ, על פי החוק , נתון לב"כ היועמ"ש או לנציגו ולהם בלבד. משכך, אין מנוס אלא ממחיקת הבקשה על הסף. ייתכן כי ניתן היה להורות לב"כ היועמ"ש לשקול נקיטת הליך בר אימוץ כלפי האב הביולוגי של הקטין ואולם לא ברור מיהו האב, היכן הוא והאם כלל מודע למתרחש בחיי הקטין. זאת ועוד, המבקש צודק כי זכותו של הקטין לאב, אלא שיש לו אב ביולוגי ולא ברור מדוע תמנע מהקטין הזכות לנסות ולברר מיהו אביו הביולוגי, בטרם יוסדר "אימוצו" ע"י אב אחר; רב הנסתר על הגלוי בעניינו של הקטין ומוטב כי המבקשים ינהגו בגילוי ביחס לעניינים הנוגעים לקטין וממילא לא יתאפשר להם לעשות בענייניו "שימוש" לצורך הסדרת מעמד. הבקשה מכל בחינה, משפטית ו/או עובדתית אינה יכולה להתברר נכון לעת הזו ומשכך הבקשה תימחק והתיק ייסגר. חזרה למעלה

32   [ירושה] [משפחה] תע (חי') 5324-02-11 ס.ו ז"ל נ' א.ו (משפחה; הילה גורביץ שינפלד; 19/09/16) - 14 ע' עו"ד: שאול כהן התקבלה תביעת אלמנה לביטול צו קיום צוואה ומנגד, נדחו תביעותיה למזונותיה ולמזונות בנותיה הקטינות מן העיזבון. ירושה – צו קיום צוואה – ביטולו משפחה – מזונות – מן העיזבון . תביעה לביטול צו קיום צוואה ותביעות למזונות לעבר ולעתיד מן העיזבון. התובעת היא אלמנת המנוח. הקטינות, הן שתי בנותיו של המנוח מנישואיו לתובעת. הנתבעים 1 ו-2, הם ילדיו של המנוח ממערכת יחסים שקדמה לנישואיו לתובעת ועפ"י הצוואה הם היורשים של זכויות המנוח (50%) בדירת המגורים המשותפת למנוח ולתובעת. לטענת התובעת, נודע לה על הצוואה הנטענת רק ביום 6.6.2010 (כ-10 שנים אחר פטירת המנוח), כאשר לטענתה, חתימת המנוח על הצוואה אינה חתימתו, הצוואה אינה משקפת את רצונו, לא נחתמה בפני העדים ודבר קיומה של הצוואה הוסתר ממנה עד שניתן פסק דין שדחה את טענות הורי המנוח בתביעה שהגישו נגדה להשבת כספי הלוואה שנתנו לצורך רכישת הדירה. . ביהמ"ש לענייני משפחה קיבל את התביעה לביטול צו קיום צוואה ודחה את תביעות המזונות מהטעמים הבאים: התובענה לביטול צו קיום צוואה: בעת דיון בתובענה לביטול צו קיום צוואה שהוגשה על פי סעיף 72 לחוק הירושה, על ביהמ"ש לבחון שני תנאים מצטברים. א. האם קיימת עובדה או טענה שלא היו בפני ביהמ"ש או הרשם בעת מתן הצו אשר יש בהן להביא למתן צו שונה מהצו שניתן; ב. האם ניתן היה להביא העובדה או הטענה לפני מתן הצו והאם מבקש הביטול הביאה "בהזדמנות הסבירה הראשונה" שאחרת, תידחה התובענה, אם כי הדבר נתון לשיקול דעתו של ביהמ"ש. במקרה כאן, ברור כי ככל שיתברר כי חתימת המנוח על הצוואה מזויפת הרי שהתקיים התנאי הראשון שכן צו קיום צוואה בעניין עיזבון המנוח, המקיים צוואה שאינה חתומה על ידי המנוח, יש בו לשנות ולמעשה להביא לבטלות צו קיום שניתן. באשר לתנאי השני, הרי שנטען מפי התובעת כי לא ידעה קודם ליום 6.6.2010 (כ-10 שנים אחר פטירת המנוח) אודות הצוואה והצו שניתן לקיומה למרות שהתנהלו הליכים משפטיים בינה לבין הורי המנוח. לכאורה התובענה הוגשה בשיהוי – כששה חודשים לאחר מכן. עם זאת, לאור מהות הטענה – זיוף חתימת המנוח על גבי הצוואה, ביהמ"ש סבור כי אין בשיהוי זה להכריע התובענה בטרם ברור טענת הזיוף לגופה. משהוגשו חוות דעת סותרות בעניין חתימת המנוח מונה מומחה מטעם בימ"ש וזה קבע, כי החתימה על גבי הצוואה אינה חתימת המנוח. ביהמ"ש מאמץ מסקנה זו נוכח הכלל לפיו ביהמ"ש יסטה מחוות דעת של מומחה שמונה מטעמו רק במקרים קיצוניים. הנסיבות, בפרט כאשר המומחה לא נחקר ולא נשלחו אליו שאלות הבהרה, אינו מבין המקרים בהם יש לעשות כן. ובשים לב לעדות העדים לצוואה שהתנהגותם ועדותם העלתה תמיהה כמו גם הספק הרב בדבר אמיתות טענת הנתבעים כי הצוואה "נמצאה" בבית אם הנתבעים כשש שנים לאחר פטירת המנוח. בהתייחס לתנאי השני הקבוע בסעיף 72 – הטענה לא הובאה בהזדמנות הראשונה, הרי שהדגש הוא על הנימוק בשלו לא נטענו הטענות קודם למתן הצו ומידת סבירותו. ככל שהנימוק סביר יותר חלוף הזמן לא יהווה מכשול. נפסק גם כי יש ליתן משקל לטיבה של העובדה או הטענה החדשה ולבחון עד כמה היא מהותית למול חומרת הפגיעה בצדדים האחרים, באם יתוקן הצו כמבוקש. כן נפסק כי אין להבחין בין מי שהיה צד להליך הוצאת צו קיום צוואה לבין מי שידע על ההליך ובחר שלא להביא טענותיו. בנסיבות כאן, אין ספק שטענת זיוף שהתקבלה היא נסיבה מהותית שיש ליתן לה משקל רב בעת בחינת השיהוי הלכאורי. כך גם יש ליתן משקל לכך שהנתבעים/הזוכים על פי הצוואה החזיקו באמתחתם את הצוואה כשנתיים טרם הגשתה לרשם לענייני ירושה לצורך קיומה והצו ניתן כשמונה שנים לאחר פטירת המנוח. בנוסף, לא הוכח שדבר מציאת הצוואה או דבר הגשתה לקיום הובא לידיעת התובעת קודם ליום 6.6.2010 וגם העדים לצוואה העידו כי לא ידעו איש באשר לקיום הצוואה אלא רק לאחר שנשאלו על כך ישירות לאחר מציאתה. בוודאי גם לא ניתן להתעלם מכך שהדירה נשוא הצוואה היוותה סלע מחלוקת עיקרי בין התובעת לבין הוריו ומשפחתו ודבר קיומה של הצוואה לא הוזכר מהלך כל אותם הליכים משפטים. בנסיבות אלו הרושם הוא כי דבר הצוואה ומתן הצו לקיימה הוסתרו במכוון מהתובעת. מכאן שלמעשה יש לבחון את השיהוי רק מיום 6.6.2010 (מועד הגשת התביעה לפירוק שיתוף) ושיהוי שכזה – של כששה חודשים, בנסיבות החריגות כאן, אינו שיהוי המצדיק דחיית תובענה. לאור האמור לעיל, משהתקיימו תנאי סעיף 72 לחוק הירושה, והוכח כי החתימה על הצוואה אינה חתימת המנוח, צו קיום הצוואה אשר ניתן לצוואת המנוח – בטל. משבוטל צו קיום הצוואה ולא נטען כי קיימת צוואה אחרת עתידה ירושת המנוח להתחלק עפ"י כללי הירושה עפ"י דין. אין מחלוקת כי העיזבון כולל אך ורק את זכויות המנוח בדירת המגורים ששוויה הוא כ-500,000 ₪. מכאן שהתובעת נוחלת מחצית העיזבון (25% מהזכויות בדירה), וכל אחד מילדיו זכאי לרבע מהעיזבון – הינו שיעור של 6.25% מהזכויות בדירה. התביעות למזונות מן העיזבון: מאחר ובהתאם לסעיף 62(ג) לחוק הירושה אין היורשים חבים במזונות מעבר למה שיכול לספק העיזבון שנותר. אין ספק כי התביעה אינה יכולה לעלות על סך של 250,000 ₪ וכל סכום שנתבע מעבר לכך דינו לדחייה. לגוף התביעה – על צד התובע מזונות מן העיזבון, מוטל הנטל להוכיח כי אין בידו לספק את צרכיו ההכרחיים. המבחן הוא מבחן נזקקות. פסיקת מזונות מן העיזבון מהווה חריג לכלל "מצווה לקיים את דברי המת". לפיכך בפסיקה פורש מבחן הנזקקות באופן מצומצם. בדרך זו התשלום הפסוק נועד כדי כיסוי הצרכים הכרחיים, וכך לכאורה הפגישה ברצון המת היא מועטת ולכאורה "נסבלת". בעת בחינת שאלת הנזקקות ביהמ"ש שוקל, בין היתר, את הנתונים, הנכסים והזכויות שבסעיף 59 לחוק הירושה. הרשימה בסעיף 59 הנ"ל אינה רשימה סגורה ואינה נוגעת רק לשאלת גובה המזונות אלא גם לשאלת הזכות למזונות. ככל שמהנתונים שייבחנו ייקבע כי אין הזכאי למזונות זקוק למזונות – תדחה התביעה. במקרה דנא נמצא כי האם והן הקטינות אינן עומד בתנאי הנזקקות. בנוגע לאם צוין כי לאחר פטירת המנוח נפרעה ע"י ביטוח החיים כל המשכנתא שהיתה רשומה על הדירה כך שהתובעת נותרה עם מחצית זכויות בדירה ללא משכנתא, כן כי בתקופת אלמנותה שולמה לה קצבת שארים בסך של כ- 2,100 ₪ וכשיבוטל צו קיום הצוואה תהא התובעת זכאית לכאורה לשיעור של 25% זכויות מהדירה כיורשת על פי דין ובנוסף נותרו בחזקתה כל מטלטלי המנוח. בנסיבות אלו הרי שהאם לא הוכיחה את נזקקותה במועד הרלוונטי. כמו כן לא הוכח כי היה שינוי לרעה ברמת החיים של התובעת לאחר פטירת המנוח. לא זו אף זו אלא שבעלה של התובעת העיד כי סייע לפרנסתה כשלוש או ארבע שנים טרם נישאו זל"ז. העובדה כי כיום התובעת אינה עובדת הואיל והיא אם לשישה ילדים אינה רלוונטית שכן זכאותה נזקקותה נבחנים במועד הרלוונטי שהוא תקופת אלמנותה. בנוגע לקטינות צוין כי משולמת להם קצבת שארים בסך של 2,224 ₪ וכן משולמת קצבת ילדים בסך של 840 ₪. נטען על ידי התובעת כי סך פרנסתם הלכאורית שלה ושל בעלה יחד עם הילדים הוא כ- 10,000 ₪ לחודש. הואיל וכשליש מסכום זה הוא קצבאות הקטינות, לא ניתן לומר כי הן נזקקות (לפי שיטת הידות). בנוסף, הקטינות מתגוררות יחד עם אמן, בעלה וארבעת ילדיהם הנוספים בדירת העיזבון ותביעת המזונות באה לעולם אך ורק לאחר שהאם חויבה בתשלום דמי שימוש ראויים לנתבעים בגין חלקם בשיעור של 6.25% מהזכויות בדירה. התנהלות זו היא שימוש לכאורי לרעה בהליכי בימ"ש, להבדיל מצורך ונזקקות. ככול שאכן היו הקטינות נזקקות, חזקה על האם, שידעה לעמוד היטב על זכויותיה בהליכים שהתנהלו בינה לבין משפחת המנוח, כי תביעת המזונות מן העיזבון הייתה מוגשת קודם לכן. זאת ועוד, מהעדויות שהובאו עלה כי צרכיהן הכרחיים של הקטינות סופקו ומסופקים ולכאורה "הנזקקות" באה לידי ביטוי במותרות, הצגות וכיוצ"ב ולא הוכח כי היה שינוי לרעה ברמת החיים של הקטינות לאחר פטירת המנוח. לאמור יש להוסיף כי גם משיקולי צדק ומשהתובעת הגישה תביעותיה בחוסר תום לב כתביעת נגד לתביעה לדמי שימוש ראויים – יש לדחות את תביעת המזונות מן העיזבון. מהעדויות בתיק עלה כי במועד הרלוונטי, דווקא הנתבעים עמדו במבחן הנזקקות. תביעה למזונותיהם לא הוגשה והתובעת התעלמה מזכותם לדמי שימוש ראויים הגם שהיה ידוע לה שלכל הפחות הם זכאים לשיעור של 12.5% מהזכויות בדירה כיורשים על פי דין. מנגד, משמעות פסיקת מזונות כעת תהא כי לא רק שלא נבחנה שאלת הנזקקות בהקשר לנתבעים, אלא שיש ואם מזונות ייפסקו, יאוין כל חלקם של הנתבעים בעיזבון המנוח. תוצאה זו, כאשר האם והקטינות מתגוררות יחד עם בעלה של האם וילדיהם המשותפים בדירת העיזבון, אינה תוצאה צודקת. חזרה למעלה

33   [משפחה] תמש (חי') 29348-05-16 מ.נ (קטינה) נ' ש.מ (משפחה; הילה גורביץ שינפלד; 15/08/16) - 7 ע' עו"ד: נדחתה תביעה להעתקת מקום מגורי האם והקטינות מהעיר טירת הכרמל לעיר עכו. לא נמצא שהמעבר המבוקש משרת את טובת הקטינות. במסגרת השיקולים הובאו בחשבון במיוחד גיל הקטינות (4 ו-שנה) והעובדה כי אין מחלוקת ששני ההורים הם הורים מעורבים ודומיננטיים בחיי הקטינות, אך בחיי היום-יום ההורה הזמין הוא האב והמעבר ישלול גם זמינות זו ויותיר את הקטינות ללא הורה זמין ביום-יום וכן כי הסיבה היחידה למעבר היא הטבת המס לה תהיה זכאית לכאורה האם בעיר עכו. משפחה – משמורת קטינים – שינוי מקום מגורים משפחה – משמורת קטינים – טובת הילד . תביעה להעתקת מקום מגורי האם והקטינות מהעיר טירת הכרמל לעיר עכו. הנתבע מסרב. הבת הגדולה בת 4 והבת הקטנה בת כשנה. האם עובדת ביוקנעם והסיבה בגינה מבקשת האם להעתיק את מקום מגוריה היא הטבת המס לה תהיה זכאית לכאורה בעיר עכו. . ביהמ"ש לענייני משפחה דחה את התביעה מהטעמים הבאים: כידוע, התאם לחוק, בהעדר הסכמה בין ההורים בעניין מקום מגורי ילדיהם הקטינים, ביהמ"ש יכריע במחלוקת בהתאם לעקרון טובת הילד. עקרון טובת הילד, הוא מונח עמום, שיש ליצוק אליו תוכן מעת לעת על פי הנסיבות והתנאים המשתנים. בכל מקרה, כל החלטה שתתקבל והנוגעת לשינוי מקום מגורים חייבת להבטיח את המשך הקשר בין הקטינים לבין ההורה השני. בפסיקה נקבעו מספר מבחנים על מנת לסייע לקבוע את טובת הקטין הרלוונטי, בנוגע למעבר מגורים: דעת הקטין, איכות הקשר בין הקטין לבין כל אחד מההורים, האפשרות לשמור על קשר עם ההורה שאינו משמורן ונכונות ההורה המשמורן לסייע בשמירת קשר עם ההורה שאינו משמורן. במספר מקרים אף נקבע כי יש לבחון גם את הקושי שנגרם להורה המשמורן מבקש המעבר, שכן טובת הקטין לפעמים קשורה באופן הדוק למצבו הרגשי של ההורה המשמורן. במקרה דנא, ומעיון בתסקיר, לא נמצא שהמעבר משרת את טובת הקטינות. במסגרת השיקולים הובאו בחשבון במיוחד גיל הקטינות והעובדה כי אין מחלוקת ששני ההורים הם הורים מעורבים ודומיננטיים בחיי הקטינות, אך בחיי היום-יום ההורה הזמין הוא האב והמעבר ישלול גם זמינות זו ויותיר את הקטינות ללא הורה זמין ביום-יום. כאמור, הסיבה בגינה מבקשת האם להעתיק את מקום מגוריה היא הטבת המס לה תהיה זכאית לכאורה בעיר עכו. אין המדובר במקום בו האם תעבוד בסמיכות למסגרות החינוך של הקטינות ותהיה זמינה עבורן, במקום האב, שזמין כיום. נהפוך הוא. באיזון הכולל בין רצונה של האם לזכות בהטבת מס לבין טובת הקטינות, ברור כי יש להעדיף את טובת הקטינות. טובתן היא כי ההורה הביולוגי שלהן ימשיך ויהיה זמין עבורן ונוכחות שני הוריהן בחייהן תהא עד כמה שניתן, במידה שווה ובמעורבות מרבית – מכאן שטובתן היא שלא לאפשר, בשלב זה, את המעבר. יש להוסיף כי לא הוכחה ההשפעה הרגשית שתהא על האם באם תמשיך להתגורר בעיר טירת הכרמל, לא מונו מומחים וטרם הוכרעה שאלת המשמורת. כך גם התובעת טרם שכרה או קנתה דירה למגוריה ומגורי הקטינות בעיר עכו וברור כי זכותו של האב לבחון את התנאים הפיזיים ואזור המגורים אליהם מתעתדת האם להעביר את הקטינות, בין בעצמו ובין בסיוע עו"ס לסדרי דין או מומחה אחר. לא פורטו מסגרות החינוך אליהן ירשמו הקטינות בעיר עכו או נתונים רלוונטיים אחרים הנוגעים לרווחת הקטינות ומגוריהן בעיר עכו. נתונים אלה מהותיים וחשובים ויש לבוחנם לעומק כאשר באים לבחון את שאלת המעבר ובהעדרם – לדחות הסעד המבוקש. אין במרחק הגאוגרפי הלכאורי קצר בין העיר טירת הכרמל לעיר עכו וחזקת הגיל הרך בכדי לשנות מסקנה זו. חזרה למעלה

ועדות ארציות תכנון ובניה

34   [תכנון ובנייה] ערר (מטה) 1/17 ש.א.א תל דן יזמות בנדל"ן נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה, תל אביב יפו (ועדות ארציות תכנון ובניה; אורית קוטב; 28/01/18) - 27 ע' עו"ד: ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית לתכנון ובנייה, דחתה שני עררים שהגישה העוררת שבמסגרתם ביקשה להתערב בהודעה שפרסמה הוועדה המחוזית, בדבר הכנת תכנית, וקביעת תנאים למתן היתרי בניה מכוח סעיפים 78-77 לחוק התכנון והבנייה. החלטת ועדת המשנה עוסקת במתווה הנורמטיבי הקבוע בהוראות סעיפים 77-78 לחוק, ובאיזון האינטרסים העומד בנסיבות העניין בבסיס פרסום ההודעה לפי סעיפים אלה. תכנון ובנייה – תכניות – תכנית כוללנית תכנון ובנייה – תכניות – תמא 38 . ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית לתכנון ובנייה, נדרשה לעררים שעניינם בהודעה שפורסמה על ידי הוועדה המחוזית, בדבר הכנת תכנית, וקביעת תנאים למתן היתרי בניה ו/או היתרים לשימוש בקרקע. העוררת מבקשת שני סעדים חלופיים: האחד, כי פרסום ההודעה לפי סעיפים 77-78 לחוק התכנון והבנייה לא יגביל את זכותה לבקש הקלה לפי תמ"א 38. השני, החרגת המקרקעין הממוקמים ברובע 5, מההודעה שפורסמה לגביו על פי סעיפים 77-78 לחוק, לעניין ההגבלות בקו הבניין לממ"דים ובגובה קומת התוספת. . המועצה הארצית דחתה את שני העררים וקבעה כלהלן: סעיפים 77-78 קובעים מנגנון של ידוע הציבור בדבר הכנת תכנית המציעה לשנות את התכנון הקיים, ומסדירים הליך שנועד למנוע את סיכולה, אם וכאשר מוסד התכנון המוסמך ימצא אותה ראויה מבחינה תכנונית ויאשרה, וזאת על ידי הקניית סמכות בידי מוסד התכנון לקבוע מגבלות בניה בתקופת הביניים שעד להפקדתה. הסמכות לפי סעיף זה מאפשרת שלילה או הגבלה של זכות קיימת התואמת את התכנון התקף, כבר בשלב מוקדם בחיי תכנית, טרם הגשתה למוסד התכנון ולעתים גם לפני גיבושה הממשי. לנוכח הצורך להגביל את השימוש בסעיפים 77 – 78 כך שיהיה סביר ומידתי, נדרשת הרשות להפעיל את שיקול הדעת באופן מתמשך ולבחון את הצורך בקיומם של התנאים המגבילים במשך התקדמות הליכי התכנון, בקצב התקדמות התכנון ובהתחשב בשלב שבו מצוי ההליך התכנוני, במלוא הזהירות. על מוסד התכנון להשתכנע שההגבלה נחוצה לצורך מניעת סיכולה של התכנית המתגבשת או פגיעה ביכולת מוסד התכנון לגבשה בהתאם לשיקול דעתו. לשון החוק והרציונאל העומד בבסיסו מביאים למסקנה כי ממועד פרסום התנאים המגבילים לא ניתן ליתן היתרי בניה אשר אינם תואמים את התנאים המגבילים, ככל שבהחלטת מוסד התכנון המורה על פרסום התנאים אין התייחסות או החרגה ספציפית של המקרה הקונקרטי מתחולת התנאים. ההודעה שפורסמה במקרה זה לפי 77-78 והמגבלות הקבועות בה, משקפת איזון סביר בין יישום תמ"א 38 ותכליותיה לבין השיקולים התכנוניים, קרי, הרצון לקדם תכנון כולל ואחיד. חזרה למעלה

ועדות ערר - תכנון ובנייה

35   [תכנון ובנייה] ערר (ת"א) 5140/17 רחל אקטרינה וייס נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה גבעתיים (ועדות ערר - תכנון ובנייה; אפרת דון-יחייא סטולמן; 21/01/18) - 10 ע' עו"ד: קרני מור התקבל ערר העוררת על החלטת הועדה המקומית להתיר שימוש חורג מהיתר למגורים לשימוש למסחר, ואיחוד שלוש חנויות קיימות בהיתר לכדי חנות אחת. ועדת הערר קבעה, כי הבקשה להרחיב את היקף המסחר בקומת הקרקע על ידי שימוש חורג ממגורים – מהווה פגיעה מהותית בשימוש המגורים שהותר במסגרת ההיתר המקורי בקומה הראשונה של הבניין, והיא אינה עומדת במבחן ההתאמה. תכנון ובנייה – שימוש חורג – אי-התרתו . העוררת הגישה ערר על החלטת הועדה המקומית גבעתיים להתיר שימוש חורג מהיתר למגורים לשימוש למסחר, וכן איחוד שלוש חנויות קיימות בהיתר לכדי חנות אחת בת 48 מ"ר. . ועדת הערר המחוזית קיבלה את הערר וקבעה כלהלן: במקרה זה בבקשה לשימוש חורג מהיתר, ולא מתכנית. בניגוד למבחנים החלים בבקשה ל"שימוש חורג מתכנית", הרי שבשעה שמדובר בבקשה "לשימוש חורג מהיתר", יש לבחון את הבקשה על פי "מבחן ההתאמה" בלבד – דהיינו האם הבניין הקיים, אשר נבנה מראש לשימוש שונה מהמבוקש בבקשה, אכן מתאים לשימוש. בנסיבותיו של מקרה זה, גם בניית קיר אקוסטי בין דירת המגורים של העוררת לבין המסחר המבוקש לא תועיל, שכן מיקום המסחר בצמוד מייצר מטרד משמעותי לדירת המגורים, בהפיכתה לדירת מגורים הכלואה בתוך שטחי מסחר. מעבר להיצמדות המבוקשת של מסחר לדירת המגורים של העוררת, מבוקשת הגדלה משמעותית של המסחר. משמעות הדבר שהשטח המסחרי יגדל פי שלוש מהיקף החנות כפי שהיא היום בפועל. בנסיבותיו של עניין זה, הבקשה להרחיב את היקף המסחר בקומת הקרקע על-ידי שימוש חורג ממגורים – מהווה פגיעה מהותית בשימוש המגורים שהותר במסגרת ההיתר המקורי בקומה הראשונה של הבניין, והיא אינה עומדת במבחן ההתאמה. חזרה למעלה

36   [תכנון ובנייה] ערר (צפון) 2010/17 ארנסט עבאדה נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה עכו (ועדות ערר - תכנון ובנייה; אייל תיאודור שרון; 14/01/18) - 23 ע' עו"ד: ציון רווה, שלמה מור, תמיר לזר, לוי בן ציון, נטלי מרנדיץ׳, פרזנצבסקי משה ועדת הערר המחוזית קיבלה את ערר שהגיש העורר על החלטת הועדה המקומית לתכנון ולבניה אשר עניינה בסירוב לבקשה להיתר בניה להריסת מבנה קיים והקמת מבנה פינתי. החלטת ועדת הערר עוסקת, בפרשנות הוראותיה של התוכנית שחלה על המקרקעין, ובמיוחד בסוגיית קווי הבנניין בחזיתות המגרש. תכנון ובנייה – תכניות – פירושן . העורר הגיש ערר על החלטת הועדה המקומית לתכנון ולבניה אשר עניינה בסירוב לבקשה להיתר בניה להריסת מבנה קיים והקמת מבנה מגורים הכולל 7 יחידות דיור ב-4 קומות ועליית גג. המקרקעין נשוא הערר מצויים בפינת שני ררחובות. מבין הנימוקים והדרישות שבהחלטתה של הועדה המקומית, מפנה הערר חיציו כלפי שניים: נושא קווי הבניין ונושא מיקום החניה בחזית הקדמית של הבניין. . ועדת הערר המחוזית לתכנון ולבניה קבעה כלהלן: יש לקבל את טענת העורר, כי הפרשנות המקובלת הינה שקווי הבניין בחזיתתות המגרש הפונות אל כיוון הרחובות, הינם קווי בניין קדמיים, ואילו קווי הבניין בחזיתות שבניצב לרחובות, הינם קווי בניין צדדיים. לפרשנות היגיון תכנוני ברור, הנעוץ ברצון לשמור על אחידות ויזואלית במרווחי הבניינים אשר נבנים לאורך הרחוב. עת עסקינן בפרשנות תכנית איין להתעלם מהתוצאה הפרקטית המשתמעת ניתוח הסעיפים. אין זה רצוי לאמץ פרשנות תכנונית המובילה לתוצאה אבסורדית, או המטילה על בעל המקרקעין מגבלה בלתי סבירה החוסמת את דרכו מניצול שיעור משמעותי של זכויות הבניה המוקנות לו על פי דין. יש לקבל את עמדת העורר גם בנוגע לבבינוי במרווח שבחזית הצפונית של המגרש. הבינוי המוצע בבקשה אינו סוטה מהוראות התכנית, ובכל מקרה ניתן להותירו באמצעות הקלה. בפרט כאשר מדובר במגרשים קטנים באופן יחסי, צודק העורר בטענתו כי אין זה סביר לדרוש קיום סעיף 6.2 לתכנית שעניינו ב"תנאים מיוחדים לתוספות ווהרחבות" כלשונו, ביחס לשתי החזיתות. במגרשים פינתיים אין זה נכון לדרש הותרת ירוק בשתי החזיתות, באופן המקשה מאוד על מימוש הבנייה. חזרה למעלה

כתבי טענות

37   תא (כ"ס) 39170-11-16 ציבולובה יוליה - ב"כ עו"ד יבגני צירלין נ' קרקוקלי דולב (כתבי טענות; מרב בן ארי; 01/12/17) - 4 ע' עו"ד: יבגני צירלין תביעה כספית שעילתה פרסום לשון הרע. אין מחלוקת שהנתבעים אמרו לתובעת את הדברים כפי שהם משתקפים בסרטון ובתמליל. קישורים נוספים: לפסק-דין בשלום (22-01-2018) תא 39170-11-16 יוליה ציבולוב נ' דולב קרקוקלי שופטים: מרב בן ארי עו''ד: יבגני צירלין, מורן רחמים הריס חזרה למעלה

38   תאמ (י-ם) 2227-09-16 אורטל צבי - ב"כ עו"ד דוד פבר נ' ליאל מאמו (כתבי טענות; בנימין בן סימון; 01/11/17) - 7 ע' עו"ד: דוד פבר בתחילת חודש אוקטובר 2012 , פנה אל בעלה של התובעת רפי (להלן ״רפי״) מר יהודה כהן בבקשה כי יפרוט לו שיק בסך של 25,000 ₪ הוא השיק הנדון, שם מושך השיק היה ליאל מאמו, כחלק מבקשת הפריטה נתבקש להמתין עם הפקדת השיק חודש ימים, כשהתאריך על גבי השיק נותר פתוח על מנת ללאפשר הפקדה בכל עת מלאחר חודש ואילך. חזרה למעלה