דודי שלום

 

התיק שלך פשוט ואפילו אין צורך להיזקק לשאלה אם מדובר בטעות משפטית שאז חלה הלכת תנובה (חוות דעת בכתב  של עורך הדין , העדר אמצעי אחר לברור ועוד תנאים שהופכים המשימה של הנאשם לכמעט בלתי אפשרית ובכוונה זה המצב כי אנחנו רוצים שהחוק ובית המשפט יקבעו את הדין ולא עורך הדין ששוכר את הנאשם) או טעות בעובדה.

 

במקרה שלך יש מודעות של החשוד לכך שהתיק פתוח וזה שבחר לא להאמין כלל אינו משנה, די בעצימת עיניים של החשוד לכך שהתיק פתוח ועצימת עיניים ויותר מכך מתקיימת בשל דברי החוקרת.

 

זה שהוא בחר להאמין לעורך דין שלו ולא לחוקרת זה בעיה שלו או כדברי בית המשפט העליון בעניין דנ"פ שבס:

 

 

"תהא זו תוצאה שאין להסכים עימה, כי עובד ציבור מושחת לא יהיה אחראי בפלילים על הפרת אמונים דווקא משום ששחיתותו הביאה אותו לכך שאין הוא רגיש לפסול שבהתנהגותו"

 

כך גם במקרה שלך לא ייתכן שבגלל  שחיתותו של הנאשם שאינו מאמין במשטרה מצבו יהיה טוב יותר.

 

לאותה תוצאה הגיע בית המשפט העליון בעניין הוכמן כאשר דן בטעות כשוללת את היסוד הנפשי. עצימת עיניים הספיקה לשלול את הטעות אלא שהנאשם שם גם בירר את החשד ולכן יצא פטור בזכות טעותו ואילו הנאשם שלך לא בירר דבר.   

 

 

 

 

שלום לכולם,

 

מחפש פסיקה הנוגעת להסתמכות נאשם על עצת עורך דין, אך בנסיבות מיוחדות:

 

עד מתלונן נגד נאשם, והתיק הזה נותר פתוח במשך זמן רב. לימים, כאשר התיק עודנו פתוח, הנאשם מבצע עבירה של הטרדת עד כלפי המתלונן. בשנת 2012 נחקר הנאשם באזהרה בעבירה של הטרדת עד וטוען להגנתו שעורך דינו מסר לו שהתיק קודם כבר נסגר מחוסר אשמה, ולכן אין כאן שום עבירה של הטרדת עד (בהערה מוסגרת – עורך הדין טועה... או מתרשל... או מטעה... לא ברור לחלוטין, ייתכן שילוב של הכל יחד).

 

מבלי להיכנס כלל לשאלה המשפטית של האם יש או אין כאן עבירה של הטרדת עד בנסיבות אלו, אני מבקש פסיקה בנוגע להשתלשלות הדברים שבאה לאחר מכן:

 

במהלך אותה חקירה באזהרה בשנת 2012 מטיחה בו החוקרת שוב ושוב שהתיק הפלילי הקודם כנגדו (בו הלין המתלונן נגדו) טרם נסגר ואף מגדילה בסוף ההודעה לומר לו שאסור לו ליצור קשר עם המתלונן בשל כך.

 

חולפות שנתיים ובשנת 2014 שוב מבצע אותו נאשם עבירה של הטרדת עד זהה לחלוטין כלפי אותו מתלונן. והפעם טענת ההגנה היא – נכון שהחוקרת אמרה לי בחקירה בשנת 2012 שהתיק לא נסגר, אך לא האמנתי לה ובחרתי להאמין לעורך דיני; המשטרה רודפת אותי ואני לא מאמין למילה ממה שהיא אומרת (ועוד כהנה וכהנה ביטויים קשה כלפי המשטרה), ואילו לעורך דיני אני מאמין בלב שלם.

 

מחפש פסיקה בנוגע לסיטואציה הזו. האם עצת עורך דין – שאין ספק שאינה נכונה – יכולה "לגבור" על "התראה" משטרתית?  האם נאשם יכול "לבחור" למי להאמין ולמי לא במסגרת חקירה פלילית?  

 

צאו מתוך נקודת הנחה שעורך הדין הואשם גם כן ושהוא טוען טענות הגנה אחרות (אולם כפי שאמרתי – ניתן בקלות להוכיח שהוא לכל הפחות טעה בכך שאמר ללקוח שהתיק נגדו נסגר).

 

 

 

בברכה,

דודי עינבר, עו"ד | פרקליטות מחוז מרכז

טלפון: 03-6970235   פקס: 02-6467976

דוא"ל: davidinb@justice.gov.il

__________________________

פרקליטות המדינה