פד"י-מייל 85

28/02/2018

עליון

1 [הגבלים עסקיים]

עא 5775/17 אינטלקט מ.ר. 2014 בע"מ נ' הממונה על הגבלים עסקיים (עליון; נ' סולברג, ע' ברון, ד' מינץ; 27/02/18) - 10 ע'

עו"ד: צחי ברקוביץ, מיכל כהן, רן כרמי, גל רוזנט, רז אגרנט, מנחם ויצמן, זאב ליאונד, רוית ארבל, אפרים אופק אהרון, נועם בן עמי

חוק הגבלים עסקיים מעניק זכות לערור לביה"ד על החלטת הממונה על ההגבלים העסקיים, לאדם העלול להיפגע מהסדר כובל שניתן עליו פטור. החוק אינו מסדיר את המועד להגשת ערר על-ידם, אך בעניין סופרפארם קבע ביה"ד כי המועד יימנה מיום פרסום ההודעה על הפטור ברשומות; בקשה להארכת מועד להגשת ערר תיבחן בכל עניין לגופו; במקרה דנן בקשת המערערת, שאינה צד להסדר והחלטת הממונה לא הומצאה לה, להארכת מועד להגשת ערר, הוגשה באיחור ולא נמצאו 'טעמים מיוחדים' המצדיקים להאריך את המועד.
הגבלים עסקיים – בית-הדין להגבלים עסקיים – סדרי דין
.
ערעור על החלטת ביה"ד להגבלים עסקיים (להלן: ביה"ד), בגדרה נדחתה בקשת המערערת להארכת מועד להגשת ערר על החלטת הממונה על ההגבלים העסקיים (להלן: הממונה), שבמסגרתה ניתן פטור בתנאים ל'הסדר כובל' שנערך בין משיבות 2 ו-3.
.
בית המשפט העליון (מפי השופט סולברג ובהסכמת השופטים ברון ומינץ) דחה את הערעור ופסק כי:
סעיף 15 לחוק הגבלים עסקיים מעניק זכות לערור לביה"ד על החלטת הממונה, ל"אדם העלול להיפגע מהסדר כובל שניתן עליו פטור לפי סעיף 14". סעיף זה אינו קובע את המועד להגשת ערר, מועד זה נקבע בסעיף 22(א) לחוק בתי דין מינהליים, לפיו "ערר על החלטה של רשות מינהלית יוגש לבית הדין תוך ארבעים וחמישה ימים מהיום שבו הומצאה לעורר ההחלטה בצירוף הודעה על זכות הערר ועל המועד להגשתו". לצד זאת, סעיף 22(ב) מעניק סמכות לראש ביה"ד וליושב ראש המותב להאריך את המועד להגשת ערר "מטעמים מיוחדים שיירשמו". הוראות החוק אינן מסדירות את המועד להגשת ערר על-ידי מי שאינו צד להסדר וממילא החלטת הממונה לא הומצאה לו. מועד זה נקבע בביה"ד בעניין סופר פארם, לפיו מועד הגשת הערר, לגבי אדם שלא היה צד לפטור וההחלטה על הפטור לא הומצאה לו, יימנה מיום פרסום ההודעה על הפטור ברשומות.
אין חולק שהמערערת אינה צד להסדר ושהחלטת הממונה לא הומצאה לה. אין חולק כי הבקשה אכן הוגשה באיחור. להארכת מועד להגשת ערר נדרשים 'טעמים מיוחדים', ובמסגרת בחינתם יש לשקול מספר פרמטרים מרכזיים. משך האיחור מהווה פרמטר אחד בלבד מבין הפרמטרים הללו ואינו חזות הכל. בנוסף, יש לבחון את הסיבות לעיכוב בהגשת הערר; אינטרס ההסתמכות של בעלי הדין האחרים; סיכויי הערר; מהות ההליך; תום הלב של הצדדים; וכל נתון או עובדה נוספים שיש בהם כדי לסייע בבחינה האמורה. דהיינו, בקשה להארכת מועד להגשת ערר צריכה להיבחן בכל עניין לגופו, לפי נסיבותיו, ובהתאם להתנהלות הצדדים בפרקי הזמן הרלבנטיים.
בענייננו, בקשת המערערת להארכת מועד הוגשה לכל הפחות באיחור של 3 או 4 ימים, כנראה יותר, ללא בקשה לעיכוב ביצוע, ומבלי שצורף הערר עצמו לבקשה, כאשר ביה"ד נתבקש ליתן פרק זמן משמעותי נוסף להגשתו (21 יום). המערערת לא הודיעה באופן ישיר למשיבות 2 ו-3 על כוונתה לערור על ההחלטה ואף סירבה לבקשת הממונה להעביר אליהן את העתק המכתב המצביע על כוונתה זו. זאת ועוד, המערערת לא עמדה בבקשתה כדבעי על סיכויי הערר. במצב זה, משיבות 2 ו-3 החלו לגבש את אינטרס ההסתמכות שלהן כשהקימו ממשקי עבודה משותפים, וכשביצעו פעולות בעלות השלכות כלכליות ואחרות למימוש ההסדר ביניהן. אמנם, מוטב היה אם השתיים היו ממתינות עד לחלוף המועד להגשת הערר בטרם החלו בצעדים מעשיים, ברם לנוכח העובדה שחלק נכבד מאינטרס ההסתמכות התגבש לאחר חלוף המועד, ובשים לב לכך שהמערערת הייתה מודעת להחלטת הממונה זמן מה בטרם גילתה על פרסומה ברשומות, יש ליתן משקל להסתמכות הצדדים. בהתחשב במכלול, בצדק קבע ביה"ד שבנסיבות העניין לא מתקיימים 'טעמים מיוחדים' המצדיקים להורות על הארכת מועד להגשת הערר.

חזרה למעלה

2 [דיון פלילי] [בתי-משפט]

עפ 1428/18 מחמוד עאבד נ' מדינת ישראל (עליון; י' אלרון; 27/02/18) - 9 ע'

עו"ד: לינור בן אוליאל, רפי מסאלחה

נדחתה בקשה לעיכוב ביצוע גזר דין של בימ"ש המחוזי לפיו הושתו על המבקש, בין היתר, 54 חודשי מאסר בפועל בגין הרשעתו בעבירות סמים. נפסק כי, אמנם המבקש נעדר עבר פלילי, שיתף פעולה עם גורמי אכיפת החוק ולא הפר את תנאי שחרורו ממעצר והוא נכה. יחד עם זאת, חומרת העבירות גבוהה ונסיבות ביצוען מעצימות את חומרתן ונראה כי סיכויי הערעור על גזר הדין אינם גבוהים.
דיון פלילי – עונש – עיכוב ביצוע
בתי-משפט – ערעור – התערבות בעונש
.
המבקש הורשע, ביחד עם אחר, על יסוד הודאתם במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של ייבוא סם מסוכן, ושל החזקת סם שלא לצריכה עצמית בלבד. עסקינן בבקשה לעיכוב ביצוע גזר דין של בימ"ש המחוזי, ולפיו הושתו על המבקש, בין היתר, 54 חודשי מאסר בפועל.
.
בית המשפט העליון (השופט י' אלרון) דחה את הבקשה ופסק כי:
הלכה היא כי נאשם שנגזר דינו לעונש של מאסר בפועל, יתחיל בריצוי עונשו באופן מידי, בעוד שהחלטה על עיכוב ביצוע העונש תתקבל בנסיבות שיש בהן כדי לגבור על האינטרס הציבורי באכיפה מידית של גזר הדין. נסיבות אלה כוללות, בין היתר, את חומרת העבירה ונסיבות ביצועה; תקופת המאסר שהושתה על הנאשם, לצד פרק הזמן שבו צפוי הערעור להתברר; טיב הערעור וסיכוייו; עברו הפלילי של הנאשם והתנהלותו במהלך המשפט; נסיבותיו האישיות של הנאשם; את השאלה האם הערעור נסוב על חומרת העונש או גם על עצם ההרשעה.
המקרה דנן אינו מקים נסיבות המצדיקות את עיכוב ביצוע העונש. אומנם המבקש נעדר עבר פלילי, שיתף פעולה עם גורמי אכיפת החוק במסגרת ניהול ההליך הפלילי ולא הפר את תנאי שחרורו ממעצר. בנוסף, נלקחו בחשבון נסיבותיו האישיות של המבקש, ובכלל זה נכותו. יחד עם זאת, חומרת העבירות בהן הורשע המבקש, גבוהה. אף נסיבות ביצוע העבירות, בדגש על סוג הסם וכמותו, מעצימות את חומרתן, ומטות את הכף לדחיית הבקשה, בשים לב לקביעת בימ"ש קמא בדבר חלקו המרכזי והחיוני של המבקש בביצוע העבירות. הנסיבות הנ"ל הביאו את בימ"ש קמא לגזור על המבקש עונש מאסר בפועל העומד על 54 חודשים, לצד עונשים נלווים. מדובר בתקופת מאסר שאינה קצרה, ובהתווסף לנסיבות ביצוע העבירות ולחומרתן, היא מהווה שיקול לדחיית בקשת עיכוב ביצוע העונש.
טענת המבקש, שלא ביקש לחזור בו מהודאתו, אלא טוען כי אף על פי הודאתו, אין להרשיעו, נדחתה; באשר לערעור על גזר הדין, התערבות ערכאת הערעור בחומרת העונש שקבעה הערכה הדיונית, תיעשה בנסיבות חריגות, שבהן נפלה טעות מהותית ובולטת בגזר הדין, או בשעה שהעונש שהוטל חורג באופן קיצוני מהענישה המקובלת במקרים דומים. על פניו, לא נראה כי המקרה דנן נמנה עם מקרים חריגים אלה. גזר דינו של בימ"ש קמא מפורט ומנומק כדבעי, ונראה כי סיכויי הערעור על גזר הדין אינם גבוהים.

חזרה למעלה

3 [עונשין] [בתי-משפט]

עפ 6459/17 מדינת ישראל נ' אור קדושים (עליון; ע' פוגלמן, ד' מינץ, י' אלרון; 27/02/18) - 8 ע'

עו"ד: ניר דוד, גיא פרידמן, ורד חלואה

בימ"ש פסק כי, בנסיבות העניין, עקרון ההלימה, כמו גם הצורך בהגנה על שלום הציבור ושיקולי הרתעה, מחייבים החמרה בעונש של המשיבים, אשר הורשעו בעבירות על רקע ירי לעבר פלג גופו העליון של המתלונן בצהרי היום באזור מגורים. לפיכך, בימ"ש השית על כל אחד מהמשיבים 8 שנות מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו, תוך הותרת יתר רכיבי גזר הדין על כנם.
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות נשק
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: שיקולים לחומרה
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: התערבות ערכאת ערעור
עונשין – ענישה – עקרון ההלימה‏
עונשין – ענישה – מתחם הענישה
בתי-משפט – ערעור – התערבות במידת העונש
.
עסקינן בערעור המדינה ב-ע"פ 6459/17 על קולת העונש שגזר בימ"ש על המשיב 1 בע"פ 6459/17 והמערער בע"פ 6870/17 (להלן: משיב 1) ועל משיב 2 בע"פ 6459/17 והמערער בע"פ 6856/17 (להלן: משיב 2); וערעורי המשיבים על חומרת העונש. המשיבים הורשעו בבימ"ש המחוזי בעבירות של קשירת קשר לפשע, חבלה בכוונה מחמירה, שיבוש מהלכי משפט ונשיאת נשק. משיב 1 בלבד הורשע בעבירה של הפרת הוראה חוקית. על משיב 1 הוטלו 6 שנות מאסר בפועל ועל משיב 2 הוטלו 5 שנות מאסר בפועל. בעניינו של משיב 2 הופעל מאסר על תנאי שהושת עליו בהליך קודם. כן הוטלו על המשיבים מאסרים על תנאי, פסילה בפועל של רישיון נהיגה למשך שנתיים מיום השחרור ממאסר, ופיצוי למתלונן.
.
בית המשפט העליון (מפי השופט פוגלמן ובהסכמת השופטים מינץ ואלרון) קיבל את הערעור ב-ע"פ 6459/17, דחה את הערעורים ב-ע"פ 6870/17 וב-ע"פ 6856/17 ופסק כי:
בעבירות הנדונות יש צורך בענישה מחמירה ומרתיעה, שתהלום את חומרת העבירות, שתרתיע את הנאשמים ואת הרבים ושתגן על שלום הציבור ועל ביטחונו. בפסיקה הודגשו הסכנות הגלומות בתופעה של שימוש בנשק חם לשם פתרון סכסוכים, וביתר שאת כשהשימוש בנשק חם נעשה בתוך שטח עירוני ובסביבת בתי מגורים.
לפיכך, בנסיבות העניין עקרון ההלימה, כמו גם הצורך בהגנה על שלום הציבור ושיקולי הרתעה, מחייבים החמרה בעונש של המשיבים. בענייננו, מדובר באירוע ירי מתוכנן ומחושב לעבר פלג גופו העליון של המתלונן שבוצע בשעות הצהריים באזור מגורים, לאחר תכנון מדוקדק, תוך שימוש באופנוע גנוב והימלטות שכללה שליחת אדם שלישי להסתיר את עקבות המשיבים. הגם שלא נגרמה תוצאה חמורה יותר, הפגיעה במתלונן הייתה קשה: חורים בקיבה ונזקים משמעותיים בסרעפת ובכבד, שהצריכו כריתת חלק מהכבד. בנסיבות אלו, ומבלי לקבוע מסמרות באשר לתקרת מתחם העונש ההולם, נראה כי זו אינה יכולה להיות נמוכה מ-10 שנים.
בקביעת עונשם של המשיבים בתוך המתחם, יש ליתן משקל לכך שלמשיבים עבר פלילי משמעותי ולכך שהם ריצו בעבר עונשי מאסר. בנוסף, משיב 1 ביצע את העבירה תוך הפרת תנאי מעצר בית שהוטלו עליו בתיק אחר, ומשיב 2 ביצע את המיוחס לו עת היה תלוי ועומד נגדו עונש מאסר על תנאי. בצד האמור, יש משקל משמעותי להודאת המשיבים, ולכך שערכאת הערעור אינה ממצה את מלוא חומרת הדין בערעורים על קולת העונש. לאור כל האמור, באיזון הכולל, עונש המאסר בפועל ביחס למשיבים הועמד על 8 שנות מאסר בפועל לכל אחד, בניכוי ימי מעצרו. בעניינו של משיב 2, עונש זה כולל גם הפעלה בחופף של עונש המאסר על תנאי שהיה תלוי ועומד נגדו. יתר חלקי גזר הדין יעמדו בעינם.

חזרה למעלה

4 [דיון פלילי]

עפ 9852/17 שי משה נ' מדינת ישראל (עליון; ג' קרא; 27/02/18) - 6 ע'

עו"ד: הילה גורני, מיכאל עירוני, מעין נופר עמון

בימ"ש דחה את בקשת המבקש, שהיה עובד ציבור אשר שימש רכז מודיעין ומפקח מטעם מועצת הלול והורשע בפרשת שוחד הנוגעת להברחת ביצים מהרשות הפלסטינית לישראל, לעיכוב ריצוי רכיב המאסר בפועל עד להכרעה בערעור, נוכח החומרה המיוחדת במעשי המבקש בנסיבות העניין, והעדר הצדקה לעכב את העונש.
דיון פלילי – עונש – עיכוב ביצוע
דיון פלילי – ערעור – אי-התערבות בממצאים עובדתיים
.
המבקש, שהיה עובד ציבור אשר שימש רכז מודיעין ומפקח מטעם מועצת הלול, הורשע בבימ"ש המחוזי בריבוי עבירות של לקיחת שוחד מרמה והפרת אמונים, קשירת קשר לביצוע פשע, הובלת ביצי מאכל שאינן מוחתמות כדין וללא תעודת משלוח, ועשיית מעשה העלול להפיץ מחלה. העבירות בוצעו על רקע הברחת ביצים מהרשות הפלסטינית לישראל. על המבקש נגזרו 48 חודשי מאסר בפועל, 8 חודשי מאסר על תנאי וקנס. עסקינן בבקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל.
.
בית המשפט העליון (השופט ג' קרא) דחה את הבקשה ופסק כי:
נאשם שהורשע בדין אין עומדת לו עוד חזקת החפות ואין בהגשת ערעור כשלעצמה כדי להביא לעיכוב ביצוע עונש המאסר שבגזר הדין. עם זאת, בימ"ש רשאי להורות על עיכוב ביצוע העונש במקרים שבהם קיימות נסיבות מיוחדות הגוברות על האינטרס הציבורי באכיפה מיידית, כאשר הנטל להוכחת קיומן של נסיבות כאמור רובץ על מבקש העיכוב. בדונו בבקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר על בימ"ש לבחון, בין היתר, את טיב הערעור וסיכויי הצלחתו, את חומרת העבירה ונסיבות ביצועה, את משך תקופת המאסר, את עברו הפלילי של המבקש ואת נסיבותיו האישיות. על פני הדברים, נראה כי לפני המבקש עומדת משוכה גבוהה ומשימה לא קלה. פסק הדין קמא מפורט ומבוסס היטב. הרשעת המבקש מבוססת בעיקר על ממצאי עובדה ומהימנות, ובאלה אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב.
אמנם, היו מקרים שבהם עוכב ביצוע עונש מאסר גם בעבירות חמורות, לרבות עבירות שוחד, אך נפסק כבר כי אין להסיק מכך כי קיימת הלכה מיוחדת לעניין עיכוב ביצוע בעבירות שוחד דווקא. החלטה לעיכוב ביצוע היא פועל יוצא של מכלול נסיבות ושיקולים בכל מקרה לגופו. במקרה דנן, עברו הנקי של המבקש והעובדה שאין הוא נושא עוד במשרה ציבורית שיש עמה שררה שוקלים לטובתו. יחד עם זאת, התמונה העולה מהכרעת הדין היא של מעורבות משמעותית מצד המבקש בפרשיית פשיעה רחבת היקף. במקרה דנן קיימת אף חומרה מיוחדת, מעבר לחומרה הגלומה בעבירת השוחד כשלעצמה, שכן מעשי המבקש ושותפיו חשפו את הציבור בישראל לסיכונים בריאותיים משמעותיים, תוך ניצול סמכויות שהוקנו למבקש מתוקף תפקידו כעובד ציבור האמון על מניעת סיכונים כאמור. בגין אלה נידון המבקש לתקופת מאסר ממושכת, כך שגם אם יוחלט במסגרת הערעור להקל במידת מה בעונש המאסר, אין בנסיבות העניין חשש לסיכול הערעור. שיקול זה, בהצטרפו לשאר השיקולים, מטים את הכף כנגד עיכוב ביצוע העונש.

חזרה למעלה

5 [תעבורה] [משפט מינהלי] [ראיות] [בתי-משפט]

רעפ 10218/17 פז רובינזון נ' מדינת ישראל (עליון; ג' קרא; 27/02/18) - 6 ע'

עו"ד: דוד קולקר, אריה פטר

נדחתה בקשת רשות ערעור שעיקר עניינה נסב על קבלת "תעודת בלון" כרשומה מוסדית (תעודה מיצרן בלון גז ובה מצוין שיעור האלכוהול המצוי בו. הבלון מוצמד למכשיר "הינשוף" לבדיקת שכרות). הבקשה אינה עומדת באמות המידה למתן רשות ערעור, כי למכשיר ה"ינשוף" ולבלוני הגז עומדת חזקת תקינות וכי טענות המבקש בנוגע לבלונים הן תיאורטיות בלבד ואין ליתן בהן רשות ערעור. בנוסף, הרשעת המבקש לא התבססה רק על בדיקת ה"ינשוף" אלא על רכיבים נוספים המחזקים את המסקנה כי לא נפל כל פגם בהרשעת המבקש בעבירה של נהיגה בשכרות.
תעבורה – מכשירי מדידה – הסתמכות עליהם
תעבורה – מכשירי מדידה – בדיקת נשיפה
משפט מינהלי – בגץ – עניין תאורטי
ראיות – קבילות – רשומה מוסדית
בתי-משפט – רשות ערעור – מתי תינתן
.
המבקש הורשע בבימ"ש השלום לתעבורה בעבירה של נהיגה בשכרות. על המבקש נגזרו 24 חודשי פסילה מלהחזיק ברישיון נהיגה בפועל, 3 חודשי פסילה על תנאי למשך 3 שנים, קנס וחתימה על התחייבות. המבקש הגיש ערעור על פסק הדין לבימ"ש המחוזי, שעיקרו נסב על קבלת "תעודת הבלון" כרשומה מוסדית. "תעודת הבלון" היא תעודה מיצרן בלון גז ובה מצוין שיעור האלכוהול המצוי בו. הבלון מוצמד למכשיר "הינשוף" לבדיקת שכרות. הערעור נדחה ומכאן בקשת רשות הערעור.
.
בית המשפט העליון (השופט ג' קרא) דחה את הבקשה ופסק כי:
הלכה היא כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים חריגים בהם הבקשה מעלה שאלה, משפטית או ציבורית, בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים או במקרים בהם מתעורר חשש לאי-צדק מהותי או לעיוות דין. לא נמצא כי הבקשה נמנית על המקרים החריגים המצדיקים מתן רשות ערעור.
למכשיר ה"ינשוף" עומדת כיום חזקת תקינות; שאלת קבילותה של "תעודת הבלון" כרשומה מוסדית הוכרעה בעניין שרביט, ונקבע כי אף לגבי בלוני הגז עומדת חזקת תקינות. לטענת המבקש כי אין בפסק הדין בעניין שרביט כדי להכשיר את תעודות הבלון של כל יצרן שהוא, וכי יש לשוב ולהוכיח שתעודת הבלון מהווה רשומה מוסדית בנוגע לכל יצרן שתעודותיו מוגשות, אין משמעות אופרטיבית בענייננו. המשיבה הוכיחה כי תעודות הבלון שנדונות במסגרת ההליך דנן נערכו על ידי אותו יצרן שעל חוות הדעת מטעמו ותעודת תו התקן שלו התבסס פסק הדין בעניין שרביט. משכך, טענות המבקש בנוגע לבלונים שמיוצרים על ידי יצרנים אחרים הן תיאורטיות בלבד. בנסיבות אלו חל הכלל לפיו אין מקום ליתן רשות ערעור מקום בו השאלות המוצגות בבקשה הן תיאורטיות בלבד ואינן דרושות להכרעה באותו עניין. הטעם לכך הוא שמקום בו לקבלת הערעור לא צפויה כל השפעה ממשית על המבקש ומדובר בשאלה תיאורטית בלבד, אין הצדקה לדון בבקשה; טענות נוספות של המבקש נוגעות לעניינו הפרטני ואינן מהוות עילה להתערבות ב"גלגול שלישי". די בכך כדי להביא לדחיית הבקשה.
לגופו של עניין, הרשעת המבקש לא התבססה על בדיקת ה"ינשוף" כשלעצמה אלא גם על רכיבים נוספים, ביניהם הודאת המבקש כי שתה משקאות משכרים, ריח האלכוהול שנדף מפיו, ובדיקת המאפיינים שנערכה לו, בה כשל. נתונים אלו תומכים בממצאי בדיקת ה"ינשוף" ומחזקים את המסקנה כי לא נפל כל פגם בהכרעת הדין, ומשכך אף לא בפסק דינו של בימ"ש המחוזי.

חזרה למעלה

6 [דיון אזרחי]

עא 4973/16 עו"ד מאיר צייגר נ' החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי (עליון; נ' הנדל, נ' סולברג, י' אלרון; 26/02/18) - 5 ע'

עו"ד: שגיא תירוש, כפיר לוי, ראובן יהושע

בימ"ש קיבל ערעור על פסק דין של בימ"ש המחוזי, מחמת העדר הנמקה מספקת, מצב שאינו מאפשר לבימ"ש העליון לדון לגופו של עניין ולהכריע, והורה על החזרת הדיון לבימ"ש המחוזי, על מנת שיפסוק מחדש וינמק את פסק דינו.
דיון אזרחי – פסק-דין – חובת הנמקה
דיון אזרחי – ערעור – החזרת הדיון
.
ערעור על פסק דין של בימ"ש המחוזי בגדרו נקבעו עקרונות להכרעה בתביעת המערער, ועל פסק הדין המשלים בגדרו נדחתה התביעה. בערעור נטען כי פסקי הדין קמא אינם מנומקים, כי לא הוגדרו בהם השאלות העומדות להכרעה, כי לא הובהר כיצד נגזרה ההכרעה הסופית מן המכלול וכי העקרונות שקבע בימ"ש קמא שגויים או לוקים בחסר.
.
בית המשפט העליון (השופטים הנדל, סולברג ואלרון) קיבל את הערעור ופסק כי:
כבר נפסק אודות החשיבות הטמונה בהנמקה, ולו תמציתית, של החלטות ופסקי דין. ההנמקה נועדה לסייע לשופט בגיבוש החלטתו, להבהיר לבעלי הדין את אשר נקבע בעניינם, ולאפשר לערכאת הערעור לבקר את פסק הדין, במידת הצורך.
המחלוקות המובאות לפני בימ"ש העליון כעת, עמדו גם לפני בימ"ש המחוזי, אך בפסק הדין קמא לא נמצא דיון מספק במחלוקות אלה וגם לא הכרעה בהן. בימ"ש המחוזי התווה אמנם את העקרונות שלפיהם יקבע שיעור החוב, אך נמנע מהבהרת הדרך שהביאה אותו לפסוק כך ולא אחרת, בפן העובדתי או בפן המשפטי. ממילא גם פסק הדין המשלים, המסתמך על האמור בפסק הדין שקדם לו ובהודעות הצדדים, אינו יכול לעמוד. במצב דברים זה, אין ביכולתו של בימ"ש העליון להשלים את החסר שבפסק הדין. אין אפשרות להעביר כך את פסקי הדין תחת שבט הביקורת הערעורית.
לאור האמור, הדיון הוחזר אל בימ"ש המחוזי, אשר ישוב וישקול את טענות הצדדים, ויתן את פסק דינו המנומק.

חזרה למעלה

7 [בתי-משפט] [דיון אזרחי]

עא 71/18 הרשות הפלסטינית נ' יורשי המנוחה שרון בן שלום ז"ל (עליון; ד' מינץ; 22/02/18) - 7 ע'

עו"ד: אלידע כהן, חנה כהן, יוסף ארנון

nt>
נדחתה בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין בגדרו נקבעה אחריותם בנזיקין של המבקשים ונתבעים נוספים בגין פיגוע ירי, והוטל עליהם לשלם למשיבים פיצויים בסך 62,000, 000 ₪, שכן מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשים. נפסק כי טענות המבקשת 1 לפגיעה בה ובתושביה כתוצאה מביצוע פסק הדין נטענו בעלמא, כי מבקשת 1 לא יכולה לטעון טענות סותרות בדבר חשש להכבדה על ביצוע פסק הדין וכי מדובר בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין כספי, שאין מקום לעכב בנסיבות העניין, על אף שמדובר בחיוב בסכום כסף משמעותי.
בתי-משפט – עיכוב ביצוע – פסק דין
בתי-משפט – פסק-דין – עיכוב ביצוע
דיון אזרחי – עיכוב ביצוע – של פסק-דין
.
בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין של בימ"ש המחוזי, בגדרו נקבעה אחריותם בנזיקין של המבקשים ונתבעים נוספים, בגין פיגוע ירי לעבר כלי רכב, והוטל עליהם לשלם למשיבים פיצויים בסך כולל של 62,000, 000 ש"ח.
.
בית המשפט העליון (השופט ד' מינץ) דחה את הבקשה ופסק כי:
ככלל, הגשת ערעור כשלעצמה אינה מעכבת את ביצוע פסק הדין של הערכאה הדיונית ובעל דין שזכה במשפט, זכאי לממש את פירות זכייתו מבלי להמתין לתוצאות הערעור. חריגה מכלל זה תתאפשר רק במקום שבו שוכנע בימ"ש כי סיכויי הערעור טובים ומאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים. בין שני התנאים מתקיימת "מקבילית כוחות", כך שככל שמאזן הנוחות נוטה לטובת קבלת הבקשה, יהיה בכך כדי להקל בדרישת סיכויי הערעור, וכן להיפך. בין שני שיקולים אלה, זוכה השיקול בדבר מאזן הנוחות למעמד בכורה.
בענייננו, אף מבלי להידרש לסיכויי הערעור, לא נמצא כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת 1 (להלן: הרש"פ). טענות הרש"פ לפגיעה בה ובתושביה כתוצאה מביצוע פסק הדין נטענו בעלמא ולא נתמכו בראיות. יתרה מכך, בהליך אחר שהתנהל בבימ"ש המחוזי בתל אביב, במסגרתו התבקש הטלת עיקול זמני על כספי הרש"פ המוחזקים בידי מדינת ישראל, טענה הרש"פ כי לא קיים כל חשש להכבדה על ביצוע פסק הדין, שכן הכספים שעיקולם מבוקש הם כספי מיסים שמדינת ישראל גובה עבור הרשות הפלסטינית מכח חוק והם בשיעור ניכר, דבר המבטיח תזרים מזומנים שוטף ויציב בין מדינת ישראל לבין הרש"פ. הרש"פ אינה יכולה לאחוז בחבל משני קצותיו. מחד, לטעון במסגרת הליך בקשת העיקול כי אין כל חשש להכבדה על ביצוע פסק הדין. מאידך, לטעון כעת כי ביצוע פסק הדין ימיט עליה ועל תושביה אסון כלכלי.
שיקול נוסף המטה את הכף לטובת דחיית הבקשה הוא העובדה כי מדובר בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין כספי. ככלל, בימ"ש לא ייטה לעכב ביצוע פסק דין כספי, שהרי מימוש פסק דין לתשלום כסף הוא בדרך כלל הפיך. אכן סכום כסף משמעותי המשתלם לאדם שאיננו אמיד, מקים חשש מובנה לקושי בהשבת הכספים, אם יתקבל הערעור, אף בהיעדר הוכחה לחשש באשר ליכולת השבת הכספים של המשיב הספציפי. בענייננו, הסכום שנפסק למשיבים במסגרת פסק הדין אינו מבוטל. ברם, הסכמת המשיבים להפקיד את כל כספי הפיצויים בחשבון נאמנות של בא-כוחם מאיינת את החשש כי המבקשים לא יוכלו להיפרע מהם אם תשתנה תוצאת פסק הדין קמא במסגרת הערעור.

חזרה למעלה

8 [בתי-משפט] [משפט מינהלי]

בגץ 1460/18 יהודה דרורי נ' הוועדה לבחירת (עליון; א' שהם, מ' מזוז, י' אלרון; 21/02/18) - 6 ע'

עו"ד: נחי בן אור

לוועדה לבחירת שופטים שק"ד רחב ועצמאות ניכרת בבואה לבחון את ההתנגדויות המוגשות אליה. משאין בג"ץ יושב כערכאת ערעור על הוועדה, מן הראוי כי התערבותו בשיקול דעתה ובהחלטותיה תיעשה במשורה, בזהירות רבה ותישמר לנסיבות נדירות בהן חרגה מסמכותה או שקלה שיקולים זרים.
בתי-משפט – שופטים – מינויים
משפט מינהלי – בגץ – התערבות
משפט מינהלי – בגץ – שיהוי
משפט מינהלי – בגץ – היעדר עילה
.
עניינה של העתירה בבקשת העותר ליתן צו על תנאי המורה לוועדה לבחירת שופטים וחבריה לנמק מדוע אינם נמנעים ממינוי המשיב 11 לכהונת שופט ביהמ"ש העליון.
.
ביהמ"ש העליון בשבתו כבג"ץ דחה את העתירה על הסף בקבעו:
העתירה הוגשה ימים ספורים טרם התכנסות הוועדה, במהלכה תישקל מועמדותו של המשיב 11 לכהונת שופט ביהמ"ש העליון. זאת על אף שמועמדות זו פורסמה ברבים ביום 8.1.2018, והגם שהתנגדותה של ד"ר קמיר הוגשה לוועדה עוד ביום 14.1.2018. כפי שצוין לאחרונה בהקשר דומה, בהגשת עתירה בנסיבות אלו יש כדי להציב את בג"ץ בסד זמנים דחוק, ולהקים טעם של ממש לדחותה מחמת שיהוי.
לגופם של דברים. כלל 11ב(ב) לכללי השפיטה (סדרי העבודה של הועדה לבחירת שופטים) מותיר לוועדה שיקול דעת רחב ועצמאות ניכרת בבואה לבחון את ההתנגדויות המוגשות אליה. משאין בג"ץ יושב כערכאת ערעור על הוועדה, מן הראוי כי התערבותו בשיקול דעתה ובהחלטותיה תיעשה במשורה, בזהירות רבה, ותישמר לנסיבות נדירות שבהן חרגה מסמכותה או שקלה שיקולים זרים.
לא נמצא כי עלה ביד העותר להרים את הנטל הנכבד שניצב לפתחו על מנת לסתור את חזקת התקינות העומדת לוועדה, ולהראות כי עניינו אכן נמנה עם המקרים החריגים בהם מתעוררת עילה לערוך ביקורת שיפוטית ביחס להתנהלותה. חזקה על הוועדה, אשר מודעת זה מכבר למכלול הפרטים אשר הובאו בעתירה, כי תנהג בהם באופן יסודי, שקול ומושכל.

חזרה למעלה

9 [תכנון ובנייה] [דיון פלילי]

רעפ 246/18 פאטמה אבו רקייק נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה רמלה (עליון; א' שהם; 06/02/18) - 6 ע'

עו"ד: אלאא אבורומי, ויסאם גנאים

זכותו של אדם להתנגד לצו הריסה אינה צומחת מעצם ישיבתו במקרקעין או שימושו בהם, כי אם ממעמדו כמחזיק בהם כדין.
תכנון ובנייה – צו הריסה מינהלי – בקשה לביטול
דיון פלילי – ערעור – רשות ערעור
.
בר"ע על פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי בגדרו נדחה ערעור המבקשת על החלטת בימ"ש השלום, במסגרתה נדחתה בקשת המבקשת לביטול צו הריסה מנהלי שהוצא נגדה.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקבעו:
רשות ערעור "בגלגול שלישי" תינתן במשורה והיא שמורה למקרים חריגים, בהם מתעוררת שאלה משפטית כבדת משקל או סוגיה ציבורית רחבת היקף, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים; או למקרים בהם מתעורר חשש מפני עיוות דין מהותי או אי-צדק למבקש. הבקשה אינה עומדת באמות מידה אלה.
גם לגופו של עניין דין הבקשה להידחות. מדובר במקרקעין שהם בבעלות מ"י, ולמבקשת אין כל זכות רשומה בהם. בנסיבות אלה, נראה כי המבקשת טוענת לביטול צו ההריסה מנהלי, כשזכותה במקרקעין לא הוכחה על ידה. המבקשת נסמכת על הסכם מכר לפיו היא רכשה את זכויות החזקה במקרקעין, וזכויות אלו בלבד. אולם לא הונחה ע"י המבקשת כל תשתית ראייתית המוכיחה כי המוכרת היא בעלת זכויות במקרקעין, שעה שמדובר במקרקעין שייעודם הינו שמורת העיר העתיקה והם נמצאים בבעלות רשות הפיתוח; ואין כל ראיה כי הסכם זה הקנה למבקשת זכות קניינית או חוזית מוכרת במקרקעין.
זכותו של אדם להתנגד לצו הריסה אינה צומחת מעצם ישיבתו במקרקעין או שימושו בהם, כי אם ממעמדו כמחזיק בהם כדין. משלא הונחה תשתית ראייתית לפיה המבקשת מחזיקה בזכות מוכרת במקרקעין, בדין דחה ביהמ"ש המחוזי את בקשת המבקשת לביטול צו ההריסה. בהיעדר קיומה של זכות קניינית או חוזית מוכחת ומוכרת במקרקעין, אין למבקשת כל זכות עמידה להתנגד לצו ההריסה.

חזרה למעלה

עבודה ארצי

10 [עבודה]

עבל (ארצי) 60180-06-17 רחמים עידן נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; אילן איטח, אילן סופר, ורדה וירט ליבנה, נ.צ.: י' רון, ע' ליפשיץ; 16/02/18) - 9 ע'

עו"ד: כפיר אמון

ביה"ד פסק כי, נוכח חוות הדעת של המומחה הרפואי שמונה מטעם ביה"ד, לא מתקיימת עילה כלשהי מכוחה ניתן למנות מומחה נוסף. אף אין צורך בהצגת שאלות הבהרה למומחה שמונה, שעה שתשובותיו חד משמעיות, ואשר על בסיסן קבע ביה"ד קמא כי לא קיים קשר סיבתי על דרך של גרימה או החמרה בין התאונה, שהוכרה כ"פגיעה בעבודה", ובין הליקויים בברכי המערער.
עבודה – תאונת עבודה – מינוי מומחה
עבודה – תאונת עבודה – הוכחת קשר סיבתי
.
ערעור על פסק דין של ביה"ד האזורי שדחה את תביעת המערער להכיר בפגיעה ברגליו כ"פגיעה בעבודה", על יסוד האמור בחוות הדעת של המומחה הרפואי שמונה מטעם ביה"ד. עיקר הערעור מכוון לדחיית בקשת המערער למינוי מומחה נוסף.
.
בית הדין הארצי לעבודה (מפי השופט א' סופר ובהסכמת סגנית הנשיא ו' וירט-ליבנה, השופט א' איטח ונציגי הציבור י' רון, ע' ליפשיץ) דחה את הערעור ופסק כי:
עיקר הערעור מופנה לדחיית בקשת המערער למינוי מומחה נוסף. ביה"ד האזורי לא מצא סיבה המצדיקה מינוי מומחה רפואי נוסף או אחר. הנחיות נשיא בית הדין הארצי מתייחסות לשיקולים למינוי מומחה נוסף. במקרה דנן, נוכח חוות הדעת של המומחה שמונה מטעם ביה"ד, והמסמכים הרפואיים שעליהם היא התבססה, לא נמצא כי מתקיימת עילה כלשהי מכוחה ניתן למנות מומחה נוסף. לא מדובר באסכולה המחמירה עם המערער. המומחה גם לא חרג מהעובדות שנקבעו.
הפגיעה אליה התייחס המומחה היא בברכיים והמחלוקת בתיק נוגעת לברך ימין. קביעות המומחה מעוגנות היטב במסמכים רפואיים ואין מקום להורות על מינוי מומחה נוסף. אין גם צורך בהצגת שאלות הבהרה, שעה שתשובות המומחה הינן חד משמעיות, ברורות ועל בסיסן קבע ביה"ד האזורי כי לא קיים קשר סיבתי על דרך של גרימה או החמרה בין התאונה שהוכרה כ"פגיעה בעבודה" ובין הליקויים בברכי המערער.

חזרה למעלה

עבודה אזורי

11 [ביטוח לאומי] [עבודה]

בל (נצ') 8920-11-16 סברין זועבי נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; טל גולן, נ.צ.: א' אלוק, ז' גולדנברג; 22/02/18) - 11 ע'

עו"ד: מאזן עילוטי

ביה"ד דחה את תביעת התובעת לגמלת שמירת היריון ביחס לתקופה שבמחלוקת, על יסוד חוות דעת המומחה הרפואי שמונה בתיק, אותה יש לקבל במלואה; ביה"ד לא מצא מקום לקבל את בקשת התובעת למינוי מומחה רפואי נוסף, בהעדר סיבה לעשות כן, על רקע המדיניות המצמצמת של בתי הדין ביחס למינוי מומחה אחר או נוסף.
ביטוח לאומי – גימלאות – שמירת הריון
עבודה – ביטוח לאומי – זכאות
עבודה – בית-הדין לעבודה – מומחים רפואיים
עבודה – בית-הדין לעבודה – מינוי מומחים
.
תביעת התובעת באשר לזכאותה הנטענת לגמלת שמירת היריון ביחס לתקופה שבמחלוקת. הנתבע טען כי התובעת לא הייתה במצב רפואי שסיכן אותה או את עוברה, ואשר אילץ אותה להיעדר מהעבודה, כנדרש בסעיף 58 לחוק הביטוח הלאומי. בתיק מונה כמומחה רפואי בתחום היילוד והגניקולוגיה (להלן: המומחה), שקבע כי אין לאשר תשלום גמלת שמירת הריון לתובעת (להלן: חוות דעת המומחה).
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופט ט' גולן ונציגי הציבור א' אלוק, ז' גולדנברג) דחה את התביעה ופסק כי:
לפי ההלכה הפסוקה, חוות דעתו של המומחה מטעם ביה"ד היא בבחינת "אורים ותומים" לביה"ד בתחום הרפואי. לדידו של ביה"ד, המומחה הוא האורים והתומים המאיר את עיניו בשטח הרפואי. ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילתה. במקרה דנן לא נמצא בטענות התובעת טעם חדש ו/או אחר, שמצדיק את דחיית חוות דעתו של המומחה. גם לא נמצאה כל סיבה מדוע יש לסטות ממסקנות המומחה. מכאן, שלא ניתן לראות את התובעת כמי שעלה בידיה להוכיח כדבעי את תביעתה, ויש לקבל את חוות הדעת של המומחה; לא נמצא כי המומחה התעלם מפרט עובדתי-רפואי כלשהו, שיש בו כדי להשפיע על חוות הדעת שלו. גם לא נמצא מקום לקבל את טענת התובעת כי המומחה היה מקובע בעמדתו. המומחה התייחס בהרחבה לכלל הממצאים הרפואיים בעניינה של התובעת ולהשפעת הישיבה בעבודה. מדובר בחוות דעת מנומקת ומבוססת היטב, ומשכך יש מקום לקבלה ולאמצה במלואה.
מכל הטעמים האמורים, גם לא נמצא מקום לקבל את בקשת התובעת למינוי מומחה רפואי נוסף, היות שלא נמצאה כל סיבה לעשות כן. מדיניות ביה"ד ביחס למינוי מומחה אחר או נוסף נקבעה בהנחיות נשיאי ביה"ד הארצי, ובהתאם להן הכלל הוא כי יש להסתפק במינוי מומחה אחד לפגימה אחת, ומינוי מומחה נוסף או אחר ייעשה במשורה ובמקרים חריגים בלבד; פסילת מומחה הינה צעד חריג, שביה"ד נוקט בו בנסיבות נדירות, אשר רק בהתקיימן רשאי ביה"ד להיעתר לבקשה כאמור. סיבות אפשריות לפסילת חוות דעת הן כאשר חוות הדעת של המומחה מבוססת על עובדות שלא נקבעו על ידי ביה"ד; כאשר מתברר שהמומחה נוהג לתת חוות דעת לנתבע; כאשר חוות הדעת מבוססת על הנחה משפטית לא נכונה; או כאשר המומחה אינו מוכן להשיב על שאלות הבהרה או אינו מסוגל להשיב עליהן, כמו במקרה בו עזב את הארץ. באשר למצב בו ביה"ד מחליט להיוועץ במומחה רפואי נוסף, למרות שלא מצא טעם לפסול את המומחה הרפואי שמונה, נמנו מספר סיבות, ובהן כאשר ביה"ד רואה לנכון לשמוע השקפה רפואית אחרת בנושא השנוי במחלוקת במדע הרפואה. מינוי מומחה נוסף מביא בהכרח להתארכות ההליך ואף להוצאות נוספות, ולפיכך יש לנקוט במשורה במינויים מסוג זה, ולנמק זאת.
הטענה כי יש להעדיף את האישורים הרפואיים שקיבלה התובעת, על פני חוות דעת המומחה מטעם ביה"ד, נדחתה. בנסיבות שבהן לא נפל פגם בחוות דעת המומחה מטעם ביה"ד, אין הצדקה ליתן עדיפות לאישור הרפואי מטעם הרופא המטפל. אמנם, לאישור הרפואי מטעם הרופא המטפל יש, ככלל, מעמד כבד משקל. אולם, כאשר מוכח כי המצב הרפואי במהלך ההיריון לא סיכן את האם או את עוברה, כפי המקרה דנן, הרי שאין הצדקה לתשלום גמלת הריון, חרף אישור הרופא המטפל.

חזרה למעלה

12 [מכרזים]

פה (נצ') 40265-11-16 ח'אלד עתאמלה נ' מועצה מקומית ריינה (עבודה; טל גולן, נ.צ.: ז' גולדנברג; 20/02/18) - 43 ע'

עו"ד: מיסא שחברי, ריחאן נג'אר, ארנון חזון, יעל גנזר

ביה"ד דחה את תביעת התובע נגד החלטת נתבע 2 שלא ליתן לו להגיש את מועמדותו למכרז תפקיד מנהל מחלקת החינוך בנתבעת 1. נפסק כי תפקידיו הנטענים של התובע כקב"ס (קצין ביקור סדיר), כמנהל מחלקת קב"סים וכממלא מקום ומנהל בפועל של מחלקת החינוך בנתבעת 1, אינם עומדים בתנאי הסף למכרז הנוגעים לתנאי של ניסיון כמנהל מוסד חינוך, או ניסיון כמי שהינו בעל תפקיד ניהולי במוסד חינוך או במערכת חינוך.
מכרזים – תנאי סף – אי עמידה בהם
מכרזים – תנאי סף – ביחסי עבודה
מכרזים – תנאי המכרז – תנאי סף
.
תביעת התובע כנגד החלטת הנתבע 2 שלא ליתן לו להגיש את מועמדותו לתפקיד מנהל מחלקת החינוך בנתבעת 1 (להלן: המועצה), בשל אי-עמידתו לכאורה בתנאי הסף של המכרז, ובכלל זה ביחס לתנאי של ניסיון כמנהל מוסד חינוך, או ניסיון כמי שהינו בעל תפקיד ניהולי במוסד חינוך או במערכת חינוך.
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופט ט' גולן ונציג הציבור ז' גולדנברג) דחה את התביעה ופסק כי:
ביה"ד עמד תחילה על המסגרת הנורמטיבית הנוגעת לתפקיד מנהל מחלקת חינוך ברשות מקומית. סעיף 4(א) לחוק הרשויות המקומיות (מנהל מחלקת חינוך) קובע כי לא ימונה ולא יכהן אדם כמנהל מחלקת חינוך אלא אם כן הוא בעל השכלה אקדמית, או השכלה תורנית שוות ערך, תעודת הוראה וניסיון מקצועי. תקנות הרשויות המקומיות (מנהל מחלקת חינוך) (כשירות) חוזרות על דרישות הכשירות, ומפרטות קריטריונים לכל תנאי מדרישות הכשירות. בנוסף, התקנות אוסרות על אדם שאינו ממלא אחד מתנאי הכשירות לכהן בתפקיד מנהל מחלקת החינוך. לגבי דרישת "ניסיון מקצועי" קובעות התקנות כי על המבקש להתמנות למנהל מחלקת חינוך במועצה מקומית לשמש שלוש שנים, כמנהל מוסד חינוך או בעל תפקיד ניהולי במוסד חינוך או במערכת החינוך. ביה"ד ציין כי כבר נפסק שאופיו של התפקיד המסועף מחייב ניסיון מקצועי קודם בהיבט פדגוגי חינוכי ובאספקט ניהולי. בנוסף כבר נפסק כי, אין ליתן פרשנות רחבה למונח "מוסד חינוכי", שכתוצאה ממנה כל גוף שבין תפקידיו ותחומי עיסוקיו מנוי בין השאר תחום החינוך, ייחשב ל"מוסד חינוך" שכהונה כמנהלו או בעל תפקיד ניהול חינוכי בו ימלאו את דרישת הניסיון המקצועי לתפקיד.
התובע טען כי הוא נשא בשלושה תפקידים, שדי בניסיונו ובכהונתו של כל אחד מהם, כדי לקבוע כי הוא עומד בתנאי הסף למכרז: קצין ביקור סדיר (להלן: קב"ס) המועצה; מנהל מחלקת קב"סים במועצה; ממלא מקום ומנהל בפועל של מחלקת החינוך במועצה. ביה"ד האזורי קבע כי כהונת התובע בתפקיד קב"ס אינה יכולה להיחשב ככזאת שניתן להגדירה "כמנהל מוסד חינוך או בעל תפקיד ניהולי במוסד חינוך או במערכת החינוך", בהעדר הוכחה שמדובר בתפקיד שיש בו אספקטים ניהוליים; אשר לתפקיד התובע כמנהל מחלקת קב"סים, מחלקת קב"סים הלכה למעשה לא התקיימה במציאות אלא היתה חלק ממחלקת החינוך במועצה, כך שאין מדובר בניהול ממשי בפועל, אלא בליווי ספורדי ובהדרכה מעת לעת. אף לא הוכח שהתובע היה מנהל של עובד אחד. תחומי האחריות של התובע שנשאו מימד ניהולי, קשורים לתפקידו במחלקת החינוך, ולאו דווקא לתפקידו כמנהל לכאורה של מחלקת קב"סים. בתלוש השכר מצוין שהתובע קב"ס, ולא כי הוא מנהל מחלקת קב"סים. התובע עצמו לא הזכיר את הניסיון כמנהל מחלקת הקב"סים בעת הגשת המועמדות במכרז ובמסמכים אחרים. אף לא הוכח כי התובע מונה לתפקיד מנהל מחלקת קב"סים במועצה לפי הדין בדרך של עמידה במכרז. המועצה לא דיווחה למשרד הפנים על כך שהתובע מכהן בתפקיד זה. אין כל אספקט ניהולי בתפקיד מנהל מחלקת הקב"סים, שנסיבות מינויו של התובע אליו אינן ברורות, כדי להצדיק עמידה בתנאי הסף הנדון.
אשר לתפקידו של התובע כממלא מקום ומנהל בפועל של מחלקת החינוך במועצה, אין חולק כי מילוי התפקיד של מנהל מחלקת חינוך ברשות מקומית, כשלעצמו, יש בו ניסיון רלוונטי לצורך בחינת תנאי הסף בעת הגשת המועמדות במכרז לאותו תפקיד. זאת ועוד, הוכח כי התובע ממלא תפקיד זה מזה מספר שנים. עם זאת, קיימות סתירות ואי-בהירויות לגבי פרק הזמן המדויק שבו עובד התובע בתפקיד זה והמינוי לתפקיד שבו נשא התובע בפועל, אינו הולם את הדין. לפיכך, עבודת התובע כממלא מקום או כמנהל בפועל של מחלקת החינוך במועצה, אינה יכולה להיחשב לצורך עמידה בתנאי הסף למכרז. יש בכך פגיעה קשה בעקרון השוויון המונח בבסיס כל מכרז; ניסיונו הנטען של התובע במסגרת מחלקת החינוך, כאחראי בין השאר על הסעות ונושאים נוספים, לא הוכח, ומכל מקום אין בו כדי להוכיח עמידה בתנאי הסף. לכל היותר, התפקיד התמקד בפן הניהולי, ולא בפן הפדגוגי והמקצועי, כאשר המונח "תפקיד ניהולי במוסד חינוך או במערכת החינוך", חייב לכלול היבט פדגוגי והיבט ניהולי; טענת התובע לפיה משרד החינוך "הכיר" בו בפועל במהלך השנים כמי שהינו מנהל מחלקת החינוך במועצה, ככשיר לכהן בתפקיד, ומשעה שנציגים מטעמו, בפגישות עם התובע, התייחסו אליו כאל מנהל מחלקת החינוך, ואף לא הסתייגו ממינויו כמנהל מחלקת החינוך, לא הוכחה.

חזרה למעלה

13 [עבודה]

עלח (ת"א) 9985-04-17 י. את א. ברמן בע"מ נ' מדינת ישראל משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים (עבודה; עידית איצקוביץ, נ.צ.: י' לוין, ז' זלמן אקשטין; 12/02/18) - 10 ע'

עו"ד: חיה ברק-דנציגר, יוסף מנחם

ביה"ד פסק כי, לפי סעיף 7(ג)(4) לחוק עבודת נשים על העובדת להודיע מראש למעסיק על היעדרות מהעבודה בתקופה שבה היא עוברת טיפולי פוריות ועל הסיבה לכך, אך אין חובה שהאישור הרפואי יוגש מראש, וניתן להגישו בדיעבד אם הוא מתייחס למועדי ההיעדרות של העובדת; עוד נפסק כי, בדיקות והתייעצות מהווים חלק מטיפולי הפוריות; הממונה על חוק עבודת נשים קבעה כי טיפולי הפוריות של משיבה 2 היוו גורם בהחלטת פיטוריה ולכן סירבה להתירם, ולא נפל פגם בהחלטתה.
עבודה – עבודת נשים – טיפולי פוריות והפריה חוץ-גופית
עבודה – עבודת נשים – פיטורי עובדת בטיפולי פוריות
עבודה – עבודת נשים – פיטורים במהלך טיפולי פוריות
עבודה – בית-הדין לעבודה – ביקורת שיפוטית
.
ערעור על החלטת הממונה על פי חוק עבודת נשים (להלן: הממונה; החוק), שלא להתיר את פיטורי המשיבה 2 (להלן: העובדת) מעבודתה אצל המערערת.
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופטת ע' איצקוביץ ונציגי הציבור י' לוין, ז' ז' אקשטין) דחה את הערעור ופסק כי:
ביה"ד עמד על היקף הביקורת השיפוטית על החלטת הממונה, בציינו כי החלטת הממונה אם להתיר פיטורי עובדת בטיפולי פוריות ואם לאו, הינה החלטה מינהלית שלטונית. ככלל, בבוא ביה"ד לדון בהפעלתה של סמכות שלטונית, בוחן הוא סמכות זו לפי עקרונות המשפט המנהלי. ביה"ד לא ימיר את שיקולי הרשות המוסמכת בשיקוליו הוא, ולא יתערב בהחלטת הרשות המוסמכת לשנותה, כל עוד פעולתה, שיקוליה והחלטתה נעשו וניתנו באופן ענייני, בסבירות, במידתיות, בתום-לב ובמסגרת הסמכות לפי דין. סעיף 13ד לחוק מקנה אפשרות לתקוף את החלטת הממונה בתקיפה ישירה על דרך של ערעור. בענייננו, מדובר בהחלטה מנהלית במסגרתה פועלת הממונה כגוף מעין שיפוטי, במובן זה שהיא נדרשת להכריע בין עמדות שני צדדים ולקבל החלטה תוך יישום הוראות הדין והפסיקה על המקרה.
ביה"ד עמד על המסגרת הנורמטיבית הנוגעת לאיסור פיטורי עובד/ת אשר עובר/ת טיפולי פוריות הקבועה בסעיף 9(ה) לחוק בציינו כי האיסור לפטר עובדת המטופלת בטיפולי פוריות – הוא הכלל. במידה ומבקש המעביד, למרות זאת, לפטר עובדת שעושה טיפולי פוריות, עליו הנטל להוכיח שהפיטורים אינם קשורים לטיפולים. היה והגיעה הממונה למסקנה לפיה פיטורי העובדת קשורים לטיפולי הפוריות שהיא עוברת, קמה לה הגנה מוחלטת מפני פיטורים, מכוח החוק, ולממונה אין שיקול דעת ואין היא מוסמכת להתיר את פיטורי העובדת. כאשר הממונה משתכנעת כי הסיבה לפיטורים אינה קשורה לטיפולי הפוריות, אז מוקנה שיקול דעת לממונה אם להתיר את הפיטורים אם לאו, בשים לב למכלול יחסי העבודה ולנסיבות בהן התקבלה החלטת הפיטורים.
במקרה דנן הממונה קבעה כי טיפולי הפוריות היוו גורם בהחלטת הפיטורים. בנסיבות אלו, סירבה הממונה להתיר את פיטורי העובדת ולא נפל פגם בהחלטתה. אין כל רלוונטיות לעובדה כי העובדת קיבלה אזהרות בגין ריבוי ההיעדרויות בתקופה שלפני תחילת טיפולי הפוריות. תפקיד הממונה לבחון אם יש קשר בין טיפולי הפוריות להחלטה על סיום העבודה, הגם שיכולות להיות סיבות נוספות; בסעיף 7(ג)(4) לחוק נאמר כי עובדת רשאית להיעדר מהעבודה בתקופה שבה היא עוברת טיפולי פוריות לרבות טיפולי הפריה חוץ-גופית, אם אישר הרופא המטפל בכתב כי הטיפול מחייב זאת ובמידה שאישר, ובלבד שהודיעה על כך למעסיקה מראש. פרשנות הסעיף צריכה להיות כי על העובדת להודיע מראש למעסיק על היעדרות ועל הסיבה לכך, אך אין חובה כי האישור הרפואי יוגש מראש. אין מניעה שהאישור יוגש בדיעבד, אם הוא מתייחס למועדי ההיעדרות של העובדת. במקרה זה הייתה סיבה אובייקטיבית לכך שהאישור ניתן בדיעבד – שהיית הרופא המטפל של העובדת בחו"ל; טענת המערערת כי בדיקות והתייעצות אינם מהווים חלק מטיפולי הפוריות, נדחתה. טיפולי פוריות מתחילים בהליך של ייעוץ ובדיקות, לצורך אבחון הבעיה והתאמת הטיפול. אילו הייתה מתקבלת טענת המערערת, התוצאה הייתה כי עובדת שפונה לקבלת טיפולי פוריות, כל עוד הטיפול לא התחיל בפועל, לא זוכה בהגנת החוק וניתן לפטרה. זו תוצאה שלא מתיישבת עם תכלית החוק.

חזרה למעלה

מנהלי

14 [משפט מינהלי] [רשויות מקומיות]

תצ (ת"א) 30842-12-15 סושייל קלאב 45 בע"מ נ' עירית תל-אביב-יפו (מנהלי; ארנה לוי; 21/02/18) - 19 ע'

עו"ד: עדי מוסקוביץ, גלית פלס גרטל, תמר שריאל

נדחתה על הסף בקשה לאישור תובענה ייצוגית, בשל השיהוי בהגשתה, אך גם לגופה, משום שלא קיימת אפשרות סבירה כי השאלות המתעוררות בתובענה תוכרענה לטובת המבקשת והקבוצה אותה היא מבקשת לייצג.
משפט מינהלי – תובענה ייצוגית – בענייני ארנונה
משפט מינהלי – תובענה ייצוגית – תביעת השבה נגד רשות
רשויות מקומיות – ארנונה – שינויים בחיובי הארנונה
משפט מינהלי – בית-המשפט לעניינים מינהליים – שיהוי
.
בקשה לאישור תובענה ייצוגית בעילת השבה נגד רשות בהתאם לסעיף 5(ב)(2) לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו – 2006 (להלן: "החוק") ופרט 11 לתוספת השנייה לחוק. עניינה של הבקשה הוא תעריף הארנונה החל על חצרות בתי קפה ומסעדות בעיר תל אביב יפו משנת 2003 ואילך.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
הפגם הנטען בצו הארנונה הוא פגם שנפל, כנטען, עוד בצו הארנונה בשנת 2008 ומאז הוא "משורשר" מידי שנה לצווים העוקבים לו, עד הצו האחרון שבתוקף כיום. בעניין אי.בי.סי נקבע כי הכלי המתאים להתמודדות עם הקשיים הנובעים מ"שרשור" פגמים בצווי ארנונה הוא דוקטרינת השיהוי המינהלי.
גם אם לא הייתה מתקבלת טענת השיהוי, הרי שהמבקשת לא עמדה בנטל לשכנע כי קיימת אפשרות סבירה כי התובענה תוכרע לטובת הקבוצה כנדרש בסעיף 8(א)(1) לחוק. סיכויי התובענה הם קלושים, ובנסיבות אלו אין מקום לאשר הבקשה.

חזרה למעלה

מחוזי

15 [דיון אזרחי] [חוזים]

תצ (מרכז) 28079-04-10 יאיר צדקני נ' פלאפון תקשורת בע"מ (מחוזי; אסתר שטמר; 21/02/18) - 12 ע'

עו"ד: עופר לוי , שמואל אהרנסון, רון ברקמן, גילעד פורת, אלעד חן

התקבלה תביעה ייצוגית בגין אי שערוך כספיים שהחזירה פלאפון ללקוחותיה, והיא חויבה בתשלום פיצוי אשר יועבר לקרן לניהול וחלוקת כספים שנפסקו כסעד.
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – קבלתה
חוזים – השבה – שערוך
.
תביעה ייצוגית שעוסקת בהחזרים כספיים שהחזירה פלאפון ללקוחותיה באופן נומינאלי, ללא הפרשי הצמדה וריבית.
.
בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה ופסק:
במקום שהלקוח היה זכאי להחזר, היה על פלאפון להשיב לו את כספו, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית. ככל שלא היה זכאי להחזר – לא חלה על פלאפון חובה להוסיף על אותו סכום שהתנדבה לשלם ללקוח גם הפרשי הצמדה וריבית. אף שאין הוכחה ברורה לכך, ברי כי קיימת קבוצה שזכאית לסעד. בהתאם להמלצת המומחה שמונה בהסכמה, יש להעמיד את סכום ההשבה שפלאפון חייבת בה על 2,628, 099 ₪ בצירוף הפרשי ההצמדה והריבית עד לתשלום. באופן הרגיל, יש להשתדל לפצות כל אחד מיחידי הקבוצה בסכום המדויק שהוא זכאי לו, אך בענייננו אין לדעת מי בגדר הזכאים לפיצוי הפרטני, לפיכך יש להעביר את הפיצוי לקרן לניהול וחלוקת כספים שנפסקו כסעד. בנסיבות העניין יש לפסוק לתובע גמול כולל בסכום של 100,000 ₪, ולבא כוחו שכר טרחה בשיעור 20% מסכום הפיצוי, בצרוף מע"מ.

חזרה למעלה

16 [תעבורה]

עפת (חי') 42362-01-18 מדינת ישראל נ' אורלי פורת (מחוזי; ערן קוטון; 16/02/18) - 5 ע'

עו"ד:

נקבע כי המשיבה תשלם קנס בסך 1,000 ₪, חלף הקנס שהוטל עליה לשלם בבית משפט קמא. אין הצדקה להפחית מסכום הקנס הנקוב בהודעת התשלום.
תעבורה – עבירות – נהיגה עם טלפון
תעבורה – עבירות – ברירת קנס
תעבורה – עבירות – ברירת משפט
תעבורה – ענישה – קנסות
.
בית משפט קמא הטיל על המשיבה קנס כספי בסך 600 ₪ בגין שימוש בטלפון נייד בעת נהיגה. המערערת ביקשה להטיל על המשיבה קנס בסכום הקנס המקורי העומד על 1,000 ₪.
.
בית המשפט המחוזי פסק כלהלן:
רק נסיבות מיוחדות, חריגות ויוצאות דופן, מצדיקות הטלת קנס נמוך מהקנס הנקוב בהודעת התשלום. נסיבות אלה צריכות לבוא לידי ביטוי בצורה נרחבת ומפורטת בגזר הדין. גזר הדין אמור לכלול התייחסות לנתונים החריגים והמיוחדים אשר לדעת בית המשפט מצדיקים חריגה לקולא תוך הפחתת סכום הקנס מהסכום הנקוב בהודעת תשלום הקנס.
בגזר הדין שניתן בבית משפט קמא צוינו אומנם נסיבות אשר הצדיקו לדידו את ההפחתה מסכום הקנס הנקוב בהודעת התשלום, אך הנסיבות שתוארו אינן נסיבות כה חריגות ומיוחדות אשר היה בהן להצדיק את ההפחתה האמורה.
משאלו פני הדברים, אין מנוס מקבלת הערעור. המשיבה תשלם קנס בסך 1,000 ₪, חלף הקנס שהוטל עליה לשלם בבית משפט קמא.

חזרה למעלה

17 [מקרקעין] [חוזים]

הפ (ת"א) 11044-02-16 צבי יעקב נ' אלכסנדר חכים (מחוזי; עינת רביד; 15/02/18) - 14 ע'

עו"ד: יוגב חלפון, יהושוע גליקס

אף כי אכן נחתם בין הצדדים הסכם למכירת מחסן, לא ניתן להכיר בתוקפו, שעה שהמשיבים אינם בעלי דירה בבניין בו מצוי המחסן.
מקרקעין – עיסקה במקרקעין – בחלק מסוים של המקרקעין
חוזים – אי-חוקיות – קביעתה
.
תביעה הצהרתית לקבוע כי למשיבים אין כל זכויות במחסן וכי ההסכם הפיקטיבי, אשר נכרת ביחס למחסן מבוטל.
.
בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה ופסק:
אף כי אכן נחתם בין הצדדים הסכם למכירת המחסן, בהתאם לחקיקה ולפסיקה מדובר במכירה שהיא בלתי אפשרית. אדם רשאי לעשות עסקה ברכוש משותף, ככל שאין המדובר ברכוש המנוי בסעיף 55(ג) לחוק, אך ההעברה תהיה כפופה לכך שהעברת הרכוש המשותף תעשה לבעל דירה אחרת באותו הבית, ובכפוף לתיקון צו רישום הבית המשותף. בעניינו, לא בוצעה עסקה של השכרת המקרקעין אלא עסקת מכר, ושעה שהמשיבים אינם בעלי דירה בבניין בו מצוי המחסן, ושעה שלא פעלו בהתאם לחריגים הקבועים בחוק, לא ניתן להכיר בתוקפה של העסקה.

חזרה למעלה

18 [קניין] [תכנון ובנייה]

הפ (מרכז) 3732-11-12 ראיסה ברנד ואח' נ' נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ (מחוזי; בנימין ארנון; 14/02/18) - 29 ע'

עו"ד: עודד ישראלי, פלג אלימלך, אסף הדני, רותם ארביב - קופליקוב

לצורך שומת פיצויי ההפקעה להם זכאים המבקשים, אין להתעלם משינוי הייעוד וירידת הערך של המקרקעין כתוצאה מאישור תוכנית שבמסגרתה שונה ייעוד המקרקעין מייעוד "חקלאי" לייעוד "דרך".
קניין – הפקעה – פיצויים
תכנון ובנייה – פיצויים – הפקעת מקרקעין
תכנון ובנייה – הפקעה – שינוי ייעוד
.
תובענה בה מבוקש לקבוע את גובה הפיצויים להם זכאים המבקשים בשל הפקעת המקרקעין שבבעלותם. המחלוקת היא האם לצורך שומת פיצויי ההפקעה יש להתעלם משינוי הייעוד וירידת הערך של המקרקעין כתוצאה מאישור תוכנית שבמסגרתה שונה ייעוד המקרקעין מייעוד "חקלאי" לייעוד "דרך"?
.
בית המשפט המחוזי דחה את התביעה ופסק:
זכותו של בעל קרקע לפיצוי בגין הפקעת מקרקעין נחלקת בדרך כלל לשני שלבים: בשלב הראשון, קמה זכותו לפיצוי בגין פגיעה בשווי ובערך הקרקע הנובעת משינוי ייעודה לצרכי ציבור. בשלב השני, קמה זכותו לפיצוי בתמורה למסירת החזקה בקרקע. הסמכות העניינית לדון בתביעה בגין ירידת ערך נתונה לוועדה המקומית, ואילו הסמכות לדון בתביעה לקבלת פיצויי הפקעה מוקנית לביהמ"ש המחוזי. המבקשים לא עמדו בנטל להוכיח שיש לראות בתוכנית נתיבי איילון, בתת"ל 15 ובצו ההפקעה שפורסם מכוחה כמהלך תכנוני אחד, במובן זה שיש לחשב את פיצויי ההפקעה בהתעלם מקיומה של תוכנית נתיבי איילון ושינוי הייעוד של המקרקעין מייעוד "חקלאי" לייעוד של "דרך" שבוצע בגדרה. אין בסיס לטענת המבקשים לפיה הם הסתמכו על עמדתה של נתיבי איילון בדבר אי ירידת ערך המקרקעין שבבעלותם כתוצאה משינוי יעודם ל"דרך" במסגרת תוכנית נתיבי איילון. לא הוכחה זכאות המבקשים לקבלת פיצוי נוסף החל מהמ"ר הראשון בהתחשב בייעוד מקרקעיהם לשימוש "חקלאי", שכן המקרקעין שהופקעו מהמבקשים נמצאו במועד הפקעתם ביעוד של "דרך" ולא בייעוד לשימוש "חקלאי".

חזרה למעלה

19 [ראיות]

תפח (ת"א) 24984-07-15 מדינת ישראל נ' יצחק אברג'יל (מחוזי; גיליה רביד, ירון לוי, שי יניב; 13/02/18) - 6 ע'

עו"ד:

אין פגם בעריכת סימולציה של חקירה נגדית לעד, כל עוד לא מוכנסות מילים לפיו, והדבר תלוי בנסיבות. כמו כן, לא טבוע פגם בעצם העובדה שעד המדינה רוענן לאורך תקופה ארוכה יחסית. בנסיבות דנן אין ראיה לכך שנפל פגם משמעותי בהתנהלות התביעה בהליך ריענון העד המדינה.
ראיות – עדים – ריאיון עדים
ראיות – עדים – עד מדינה
ראיות – עדות – ריענון זיכרון
.
בקשת הנאשמים לפסול עדות עד המדינה או אמירותיו, בטענה שהליך ההכנה לעדות שנערך לו חורג מהכללים, באופן שיש בו לפגוע בתקינות ההליך המשפטי. כן מבוקש להורות על פסילת הוראות בהנחיית פרקליט המדינה שעניינן ראיון עד.
.
בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה ופסק:
ביהמ"ש העליון נמנע מלהתוות כללים נוקשים לגבי האופן והשיטה שבהם יש לבצע "ריענון" זיכרון של עד, תוך שהוא מותיר שיקול דעת רחב לתובע. אין פגם אינהרנטי בעריכת סימולציה של חקירה נגדית לעד, כל עוד לא מוכנסות מילים לפיו, והדבר תלוי בנסיבות הספציפיות. לא ניתן גם לומר כי פגם טבוע בעצם העובדה שעד המדינה רוענן לאורך תקופה ארוכה יחסית. גם אם נפל פגם מצד המאשימה בעת הכנתו של עד המדינה לעדות, אין הדבר פוסל את עדותו אלא לכל היותר פוגע במשקלה. לעת הזאת אין תשתית ראייתית מספקת לקבוע שנפל פגם משמעותי בהתנהלות התביעה בהליך הריענון. מתוך כך מתייתר הדיון בעניין הנחיות פרקליט המדינה ומוסד הריענון במישור התאורטי, שכן סמכות ביהמ"ש במסגרת הליך פלילי להידרש לפעולות הרשות המנהלית ולתוקפן של הנחיות פרקליט המדינה, היא רק אגב ההליך הפלילי וככל שהדבר נצרך להכרעה בהליך.

חזרה למעלה

שלום

20 [דיון אזרחי]

תאמ (ראשל"צ) 2242-11-16 מנורה מבטחים חברה לביטוח בע"מ נ' שלמה מוראדי (שלום; אילן בן דור; 19/02/18) - 8 ע'

עו"ד: עוזרי, סביון, שניויס

בית המשפט קיבל את בקשת המבקשת לביטול פסק דין שניתן נגדה בהיעדר הגנה. במרכז ההחלטה עומדת סוגיית ההשלכה שיש לייחס למחדל שבא לידי ביטוי באי תשלום אגרה במועד, על סיכויי קבלת הבקשה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה.
דיון אזרחי – פסק-דין – בהיעדר הגנה
דיון אזרחי – פסק-דין – במעמד צד אחד
דיון אזרחי – פסק-דין – ביטולו
דיון אזרחי – אגרות – אי תשלומן
.
המבקשת הגישה בקשה לבטל פסק דין, שניתן במעמד צד אחד כלפי צד שלישי, בהיעדר כתב הגנה, בנסיבות שבהן לאחר שניתן פסק הדין, נמצא שאגרת המשפט בגין ההודעה לצד השלישי לא שולמה במועד בו נטען שהוגשה ההודעה, ולפני המצאתה, אלא יום לפני הישיבה המקדמית שבה ניתן פסק הדין. המחלוקת המרכזית סביב הבקשה לביטול התמקדה בשאלה האם מתקיים טעם לביטול מחמת חובת הצדק.
.
בית המשפט קיבל את הבקשה וקבע כלהלן:
לא נסתרה טענת צד ג'1, שלא ניתן לו יומו כי נבצר ממנו להגיש כתב הגנה, הואיל ולאחר שהנתבע לא שילם אגרה, לא יכול היה להגיש כתב הגנה. במקרה זה, יש לקבל את הנימוק הראשון לביטול מחמת הצדק, הנוגע לחסימת הדרך מהגשת כתב הגנה, ודי בו לביטול פסק הדין.
הנימוק השני לביטול מחמת אי חלוף הזמן להגשת כתב הגה מספיק לפי אחת הגישות לביטול מחובת הצדק, ולמצער מספיק לביטול מכוח שיקול דעת ביהמ"ש. אי תשלום האגרה, אכן אינו מאיין קיום ההליך מעת שבית המשפט נזקק לו. התקנות החדשות אינן מחייבות מחיקת ההליך לאחר שלא שולמה האגרה במועד הקבוע בהחלטה הדוחה את בקשת הפטור. ההחלטה בעניין זה עודנה נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט.
גם אם יש להעדיף את הגישה שלפיה, מירוץ הזמנים להגשת כתב הגנה מתחיל מעת שהוגשה הודעה, ולא במועד תשלום האגרה, עדיין יש מקום לבטל את פסק הדין.

חזרה למעלה

21 [עונשין]

תפ (ת"א) 14573-01-15 פרקליטות מחוז תל אביב פלילי נ' מוריס אבוהי (שלום; נעה תבור; 15/02/18) - 10 ע'

עו"ד: לילך שטיבל, ענבר גולדשטוף, חיים כהן

בית המשפט גזר על הנאשם – רוקח, שהורשע, במסגרת שני אישומים, בביצוע עבירות שעניינן מכירת תרופות ללא מרשם וללא ציון החומרים הפעילים על האריזה מסכנת את בריאות הציבור, עונש של 6 חודשי מאסר על תנאי; קנס והתחייבות כספית.
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: אי-הרשעה
עונשין – עבירות – מעשה פזיזות ורשלנות
.
בית המשפט נדרש לגזור את דינו של נאשם, רוקח במקצועו, שהורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן הכולל שני אישומים, בעבירות שעניינן מכירת תרופות ללא מרשם וללא ציון החומרים הפעילים על האריזה מסכנת את בריאות הציבור.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
יש לדחות את בקשת הנאשם לביטול הרשעה. אי הרשעה היא חריג השמור למקרים מיוחדים ויוצאי דופן. באותם מקרים חריגים צריכים להתקיים שני תנאים מצטברים: האחד – נסיבות העבירה מאפשרות להימנע מהרשעה מבלי לפגוע יתר על המידה באינטרס הציבורי ובשיקולי הענישה האחרים; האינטרס הציבורי במקרה זה אינו מאפשר להימנע מהרשעה. גם התנאי השני שלפיו הרשעה תסב נזק קונקרטי וממשי לסיכוי שיקומו של הנאשם אינו מתקיים.
סקירת הפסיקה מלמדת על טווח ענישה רחב החל מצו מבחן ללא הרשעה ועד מאסר בפועל שיכול וירוצה בעבודות שירות. מתחם העונש ההולם בגין האירוע מושא האישום נע בין מאסר על תנאי ועד 6 חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות.
במקרה זה, לא קיימים שיקולים המצדיקים סטייה מהמתחם.

חזרה למעלה

22 [דיון אזרחי]

תא (ת"א) 42928-04-16 יהונתן צבי נ' מאיר גרינברג (שלום; חנה קלוגמן; 15/02/18) - 11 ע'

עו"ד:

בית המשפט קבע, כי לאור השלב המקדמי בו נדחתה התביעה כנגד המבקש, ולאור תוכן כתב ההגנה שהוגש על ידי המבקש, המקרה הנדון איננו מתאים לקביעת הוצאות בגין שכר טרחת עורך דין בהתאם לשכר המינימאלי הקבוע בכללי לשכת עורכי הדין.
דיון אזרחי – הוצאות משפט – שיעורן
.
המבקש הגיש בקשה למתן החלטה בבקשה לפסיקת הוצאות בגין דחיית התביעה כנגדו. החלטת בית המשפט עוסקת בשאלת שיעור ההוצאות שיש לפסוק לטובת המבקש.
.
בית המשפט קבע כלהלן:
תקנות סדר הדין האזרחי מקנות שיקול דעת לבית המשפט בשאלה אם לפסוק הוצאות כמו גם בשאלת שיעור ההוצאות שתיפסקנה. אולם, גדרי שיקול הדעת האמורים אינם מוגדרים כל צורכם.
המקרה הנדון איננו מתאים לקביעת הוצאות בגין שכ"ט עו"ד בהתאם לשכר המינימאלי הקבוע בכללי לשכת עורכי הדין, כפי שביקש המבקש, הן לאור השלב המאוד מקדמי בו נדחתה התביעה כנגדו והן לאור כתב ההגנה על דרך ההפניה שהוגש על ידו.

חזרה למעלה

23 [חוזים]

תא (קריות) 3613-09-13 לאוניד סיטנר נ' ולרי קליבנסקי (שלום; לובנה שלאעטה חלאילה; 13/02/18) - 22 ע'

עו"ד:

התקבלה תביעת התובעים בגין ליקויי רטיבות בדירה שרכשו מהנתבעים. במרכז פסק הדין עומדת שאלת אחריותם של המוכרים לאותם ליקויי רטיבות, שעה שלא גילו אותן לתובעים - הקונים, על אף שידעו עליהם או היו צריכים לדעת עליהם.
חוזים – מכר – אי-גילוי
חוזים – מכר – אי-התאמה
.
התובעים הגישו כנגד הנתבעים תביעה כספית לתשלום פיצויים מוסכמים בגין הפרת הסכם מכר דירה. בבסיס התביעה טענתם של התובעים כי לאחר שקיבלו את החזקה בדירה, ולאחר תחילת עונת הגשמים הראשונה שלהם בה, התברר להם כי קיימים ליקוי רטיבות במוקדים שונים בדירה וזאת בניגוד למצג שהציגו הנתבעים עובר למכירתה.
.
בית המשפט קיבל את התביעה פסק כלהלן:
לצד הוראות ההסכם, על מערכת היחסים בין הצדדים חלות גם הוראות חוק המכר. בהתאם לסעיף 11 (5) לחוק, מוכר נחשב כמי שהפר את חיוביו, אם מכר נכס שאינו מתאים למה שסוכם בין הצדדים. בהתאם להוראת סעיף 12 לחוק, קונה אינו זכאי להסתמך על אי התאמת הממכר, כאמור בסעיף 11 "אם ידע עליה בעת גמירת החוזה". בסעיף 13 (א) נקבע כי על הקונה לבדוק את הממכר מיד לאחר קבלתו ובהתאם לסעיף 14, על הקונה להודיע למוכר על אי ההתאמה מיד לאחר מועד הבדיקה או מיד לאחר שגילה אותה, לפי המוקדם ביותר.
אשר לאי-התאמה שאינה ניתנת לגילוי בבדיקה סבירה, מתייחס סעיף 15 לחוק וקובע כי במקרה זה, זכאי הקונה להסתמך עליה על אף האמור בסעיף 14, ובלבד שנתן למוכר הודעה עליה מיד לאחר שגילה אותה. אולם אם הייתה אי-ההתאמה נובעת מעובדות שהמוכר ידע או היה עליו לדעת עליהן בעת גמירת החוזה ולא גילה אותן לקונה, זכאי הקונה להסתמך עליה על אף האמור בסעיפים 14 ו-15 או בכל הסכם, ובלבד שנתן למוכר הודעה עליה מיד לאחר שגילה אותה.
הוכח, שבדירה קיימת בעיית רטיבות הנובעת מכשלי איטום וליקויי בניה, כי הנתבעים ידעו על קיומה של בעיית רטיבות בדירה או שהיה עליהם לדעת עליה ולא מסרו פרטים אודותיה לתובעים וכי האחרונים לא ידעו על קיומה. הוכחה, אפוא, אי התאמה כהגדרת חוק המכר, שהתובעים רשאים להסתמך עליה, והיא מקימה להם עילת תביעה מחמת הפרת ההסכם.

חזרה למעלה

24 [נזיקין]

תא (חי') 51936-05-12 פלונית נ' עיריית חיפה (שלום; עידית וינברגר; 12/02/18) - 13 ע'

עו"ד: הוד סוקול, קלוזנר, י.נחשון

בית המשפט קיבל את תביעת התובעת לפיצוי בגין נזק גוף שנגרם לה, בתאונה שאירעה, עת מעדה ביציאה מהסופרמרקט הנמצא בבעלות נתבעת 2. פסק הדין עוסק בחובת הזהירות המוטלת על בעלים או מחזיק במקרקעין, כלפי מבקרים.
נזיקין – אחריות – בעל מקרקעין
נזיקין – אשם – אשם תורם
.
התובעת הגישה תביעה לפיצוי בגין נזק גוף שנגרם לתובעת, בתאונה שאירעה, עת מעדה ביציאה מהסופרמרקט הנמצא בבעלות נתבעת 2. לטענת התובעת, התאונה נגרמה בשל הפרש הגבהים בין מפלס הכניסה לסופר לבין מפלס הרחוב, הפרש המהווה מפגע מסוכן.
.
בית המשפט קיבל את התביעה ופסק כלהלן:
בעלות, או החזקה במקרקעין, מטילה חובת זהירות מושגית על הבעלים, או המחזיק, כלפי מבקרים במקרקעין. אין מחלוקת גם באשר לחובת הזהירות המושגית שחבה הרשות המקומית כלפי הולכי רגל העושים שימוש ברחובות שבתחומה. במקרה הנדון, התרשלות הנתבעת 1 נובעת אף מהעובדה שהסופר התנהל במקום שנים רבות, ללא רישיון עסק, עקב בניה בלתי חוקית.
כאשר פלוני מבקר בנכס על פי הזמנתו של המחזיק בנכס, כאשר מצויה בנכס סכנה, שאינה בגדר אחת מהסכנות הרגילות, הרי אין המחזיק בנכס יכול להניח כי המבקר אכן ידע להיזהר מפניה של סכנה זו והוא חייב לצפות מראש לכך, כי הסכנה הקיימת בנכס עלולה להביא לגרימת נזק למבקר.
בנסיבות עולה, כי הנתבעות היו יכולות למנוע את התאונה באמצעים סבירים, או למצער להפחית את הסיכון להתרחשותה, בין היתר באמצעות בניית מדרגה לאורך כל המפלס ולא רק בנקודה אחת, או גידור החזית על מנת לכוון את המשתמשים ליציאה דרך המדרגה הקיימת, סימון ושילוט המזהיר בפני הסכנה וכיוצ"ב. התנהגותה של התובעת תרמה אף היא להתרחשות התאונה. בנסיבות העניין, יש לייחס לתובעת אשם תורם בשיעור של 25%.

חזרה למעלה

25 [נזיקין]

תא (ת"א) 61284-07-17 רפאל רובין נ' דורין אליהו (שלום; אביים ברקאי; 12/02/18) - 7 ע'

עו"ד: יוני שמיל, מוטי ארד, נוי מצליח

בית המשפט הורה על מחיקת תביעה שהוגשה בעילה של פרסום לשון הרע כנגד קבוצת פייסבוק. נפסק, כי לאור הוראותיו של סעיף 4 לחוק איסור לשון הרע, ניתן, ככלל, להגיש תביעה בגין פרסום לשון הרע המתייחס לקבוצה ובלבד שהדרך תהא בהליך פלילי ובאישור היועץ המשפטי לממשלה.
נזיקין – עוולות – לשון הרע
.
התובע הגיש כנגד הנתבעים תביעה בהתאם לחוק איסור לשון הרע בה עותר התובע לקבלת פיצוי בגין הוצאות לשון הרע שהתייחסה לקבוצת פייסבוק בשם "לב אמיץ". התובע טוען, כי כוונת הנתבעות הייתה ועודנה לפגוע בכבודה של קבוצת התובע ובתובע עצמו כמנהלה וביחס הציבור אליו.
.
בית המשפט מחק את התביעה ופסק כלהלן:
סעיף 4 לחוק איסור לשון הרע מתווה דרך ספציפית בה יש לנהוג במקרים של הוצאת לשון הרע המתייחסת לקבוצה. לעניין זה, המחוקק איזן בין חופש הביטוי לבין הצורך להגן על הנפגע בהוצאת לשון הרע. איזון זה מצא דרכו לכך שהמחוקק קבע כ ניתן יהיה להיפרע ממי שהוציא לשון הרע על קבוצה ובלבד שהדרך תהא בהליך פלילי ובאישור היועץ המשפטי לממשלה.
אין מקום לנהל דיון שלם בתביעה ולהגיע בסופו של יום לקביעה לפיה מלכתחילה הוצאת לשון הרע על קבוצה צריכה הייתה להיעצר כבר בשלב המקדמי. ובמילים יותר פשוטות, משמדובר בעניינינו בהוצאת לשון הרע על קבוצה, הרי ממילא סעיף 4 מונע המשך הדיון בהליך אזרחי.
כאשר קיימת קבוצה רבתי של אנשים, הרי לא די בכך שאדם מתוך הקבוצה רואה עצמו כנפגע אלא יש לשאול אדם סביר מהציבור האם קריאת הכתבה מכוונת ישירות לאותו אדם. במקרה זה הקבוצה מונה 200,000 איש והתובע הוא אחד מהם.

חזרה למעלה

26 [תגמולים]

מח (י-ם) 23539-09-17 פלוני נ' קצין התגמולים-משרד הביטחון-אגף השיקום (שלום; יואל צור; 08/02/18) - 7 ע'

עו"ד: בת-חן שלזינגר

מתן סיוע על ידי קצין התגמולים, לצורך שיפוץ דירה של אב שכול, על פי חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) אינו מותנה בכך שהדירה תהיה רשומה בבעלותו של האב ובה הוא מתגורר.
תגמולים – משפחות חיילים שנספו במערכה – סיוע בדיור
.
המערער הגיש ערעור על החלטת המשיב לפיה לא אישר המשיב למערער את בקשתו לקבלת הלוואה, שהוגשה לפי סעיף 15ה(טו) חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) לצורך סיוע במימון שיפוץ דירה. הטעם לדחייה לפי החלטת המשיב הייתה, הסיוע לשיפוץ דירה יינתן לזכאי שהדירה רשומה בבעלותו ובה הינו מתגורר.
.
בית המשפט קיבל את הערעור וקבע כלהלן:
המערער הוכיח חד משמעית שהוא בעל מלוא הזכויות בדירה. עצם העובדה שיש לטובת המערער הערת אזהרה בנכס, הרי שמכוח סעיף 127 (א) לחוק המקרקעין, לא ניתן לרשום עסקה הסותרת את תוכן ההערה, אלא בהסכמת הזכאי או לפי צו בית המשפט. בנסיבות יש לקבוע, כי המערער עמד בנטל הנדרש להוכיח את מירב הזכויות בנכס שאקוויוולנטי לבעלות רשומה.
אין שום דרישה בחוק לכך שהדירה תהיה רשומה במשרד לרישום מקרקעין על שם האב השכול או האלמנה.
המערער לא רק שהוכיח את מירב הזכויות בנכס נשוא השיפוץ אלא בפועל התגורר בו עד שהדבר נבצר ממנו בגלל נכותו וחוסר יכולת הגישה לנכס; המערער אף הצהיר שהוא העתיק את מקום מגוריו זמנית עד שייעשה השיפוץ ואז יחזור להתגורר בדירה ויחסוך את הוצאות השכירות שהוא מוציא כיום.

חזרה למעלה

27 [חוזים] [מקרקעין]

תא (עפ') 45022-07-14 אליהו בן ששון נ' יורם כהן (שלום; שאדן נאשף אבו אחמד; 08/02/18) - 23 ע'

עו"ד:

התקבלה באופן חלקי תביעה לתשלום דמי תיווך. נקבע כי נסיבות המקרה מחייבות הפחתה מסכום דמי התיווך המוסכם.
חוזים – תיווך – דמי תיווך
חוזים – תיווך – הגורם היעיל
מקרקעין – תיווך – דמי תיווך
מקרקעין – תיווך – חובות המתווך
.
התובעים, מתווכים בעלי רישיון ובעליו של משרד תיווך, הגישו תביעה על סך כ- 302 אלף ₪, נגד הנתבע, העוסק ביזמות וביצוע עבודות בנייה, כמי שהזמין וקיבל מהתובעים שירותי תיווך לרכישת מגרש.
.
בית המשפט קבע כלהלן:
מעשיו של התובע כמתווך היוו את הגורם שיצר את הקשר שנכרת לבסוף בין הצדדים לעסקה, כאשר הוא היה החוליה הראשונה בשרשרת הנסיבתית שהביאה להשלמת העסקה, ופעולותיו מול המוכר, ויצירת המגע עמו, הצמיחו את מערכת היחסים שהולידה את השלב השני, קרי המגעים הישירים בין הנתבע לבין המוכר, ואלה הצמיחו את המפגש של הנתבע עם אלמוג. זיקה זו בין שני השלבים מקימה לתובע את הזכאות לדמי תיווך מהנתבע.
יחד עם זאת, נמצא דופי בהתנהלותם של שני הצדדים, שאינו שולל את דרישת התובע לתשלום דמי התיווך, אך מחייב הפחתת סכום עמלת התיווך לה הוא זכאי. זאת, לאור קיומו של תיאום מהלכים בין התובע והנתבע, עד לנקודת זמן מסוימת.
לאור התנהלות התובע, יש מקום להפחית מסכום עמלת התיווך המוסכמת. יש לפסוק לתובעים עמלת תיווך בסכום גלובלי של 90,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.

חזרה למעלה

בתי-הדין הרבניים

28 [משפט עברי] [משפחה]

(נת') 1038251/ פלונית נ' פלוני (בתי-הדין הרבניים; אברהם שינדלר, רפאל י' בן שמעון, יאיר לרנר; 26/12/17) - 11 ע'

עו"ד: רותי שריד, שוש חן נחום

חיוב בעל אלים פיזית ונפשית בגירושין ובכתובה.
משפט עברי – גירושין – מאיסות
משפחה – גירושין – חיוב בגירושין
משפחה – גירושין – כתובה
.
תביעת אישה לגירושין וכתובה (ע"ס 60,000 דולר). האישה פירטה בפני ביה"ד מסכת של השפלות, קללות, וכן אלימות פיזית כלפיה מצד הבעל שהחלה עוד בתחילת הנישואין ונמשכה למעלה מ-20 שנה. הסכם שלום בית שנחתם בין הצדדים לא צלח בשל אי עמידת הבעל בהתחייבותו בהסכם להימנע מאלימות. כן הובאו התלונות הרבות שהאישה הגישה במשטרה בעניין אלימות הבעל נגדה. הבעל הכחיש את הטענות נגדו וטען מנגד טענות קשות כנגד האישה וטען כי האישה מורדת שאיבדה את זכותה לכתובה. לדבריו הוא אוהב את התובעת ורצונו בשלום בית אך "עם זאת מבין הבעל בצער כי האישה רוצה להתגרש ואין כל מקום לשלום בית".
.
ביה"ד הרבני האזורי קיבל את התביעה מהטעמים הבאים:
א. אדם אלים המקלל והמכה את אשתו חייב לגרש את אשתו; במקרה דנא מדובר בבעל שהוגשו עליו תלונות במשטרה על אלימות ואיומים ולדבריו קיבל את עונשו ובזה "הכול נגמר" (בבחינת מודה במקצת). א"כ אף לדברי הבעל כשהוא שרוי בלחץ – בעיקר בשבתות שאינו מעשן – הרי הוא בבחינת 'שור המועד' לאיים ולהפחיד ולהכות את אשתו ובני ביתו. אדם זה חייב לגרש את אשתו ואין אפילו צורך להתרות בו, שכיוון שנוהג באלימות כמנהג קבוע הרי הוא כמותרה ועומד.
ב. אישה שטוענת שהבעל מאוס עליה ויש לה 'אמתלא ברורה', חייב לגרש את אשתו; במקרה דנא ניכרים דברי אמת שהאישה חוזרת וצועקת, שאינה יכולה לחיות ולסבול את בעלה. כמו כן הביאה את התלונות הרבות שהוגשו למשטרה. כן התרשם ביה"ד מנכונות הטענה בדבר אלימות הבעל מהסכם "שלום הבית" שנחתם על ידי הצדדים ובו כתוב מפורש שהבעל מתחייב שלא יקלל, לא יצעק, לא ישבור דברים ולא ירביץ. אישה זו זועקת מקירות ליבה "איני חפצה לחיות עם אדם כזה ואני מואסת בו" והדברים מבוררים כשמש בצהריים שכך הדבר, ולפיכך הבעל חייב לגרש את אשתו.
ג. טענת מאיס עלי אינה מותנית במאיסות מיחסי אישות דווקא; וגם אז חל דין מאיס עלי וחייב בגט. אפילו נאמר שצריך דווקא מאיסות מחיי אישות, הרי במקרה דידן הבעל האשים את האישה שאינה הולכת למקווה והאישה ענתה כי אינה רוצה לקיים יחסי אישות עם בעלה כי סולדת ממנו ומכל הכינויים הבזויים שקרא לה. בנסיבות אלו נמצא שלפי כל השיטות אישה זו מואסת מלחיות לצד בעלה ואף לקיים איתו יחסי אישות.
ד. שיטת האחרונים שאף שהאישה תובעת את כתובתה נאמנת לטעון שהבעל מאוס;
ה. טענת מאיס עלי תלויה ברגשות האישה לבדם. במקרה דנא, האישה טוענת שבעלה מאוס עליה מפני האלימות המילולית, הקללות, המכות, ושבירת חפצים, ולדעת ביה"ד ישנם גם ישנם הוכחות שאכן המעשים הקשים היו. במצב זה כל בר דעת יבין שאדם זה מאוס בפני אשתו ואינה רוצה עוד להיות במחיצתו. לאור האמור, גם בהנחה שמעשי הבעל לא הרחיקו לכת כל כך כדברי האישה, הרי האישה טוענת שהיא אינה חפצה להיות עם הבעל ואין לה שום רגשות חיוביים כלפיו, והרי זהו הדין של מאיס עלי כדברי המפרשים שחייב הבעל לגרש את אשתו.
טרם סיום, ביה"ד רואה חובה לחזור ולשנן את דברי חז"ל הנוגעים לחובת האדם לכבד את אשתו.
לפיכך נפסק כי הבעל חייב לגרש את אשתו. עקרונית הבעל חייב לשלם לאשתו את מלוא תשלום הכתובה בסך 60,000 דולר. ביה"ד ימתין עד לאחר ההתדיינות הממונית שתיעשה בין הצדדים בערכאה אחרת, כדי לחשב את תשלום הכתובה במדויק ובצורה סופית.

חזרה למעלה

29 [משפחה]

(י-ם) 1074520/ פלוני נ' פלונית (בתי-הדין הרבניים; אליעזר איגרא, א' אהרן כץ, שלמה שפירא; 11/12/17) - 16 ע'

עו"ד: אורי זמברג, תאנה אקרמן

השבת דמי מדור מהוונים ששולמו לאישה מראש עפי הסכם הגירושין שעה שהילדים היו במשמורת האם. זאת בעקבות מעבר הילדים להתגורר עם האב.
משפחה – מדור – השבת דמי מדור מהוונים ששולמו
משפחה – מדור – הסכם לגביו
משפחה – הסכם גירושין – פרשנותו
.
ערעור הבעל לשעבר על החלטת ביה"ד האזורי לדחות את תביעתו להשבת סך עשרה אחוזים מדמי בית הצדדים, סכום שהעביר (או אמור היה להעביר) לאישה במסגרת היוון חיוביו לאם בגין מדור וצרכי שלושת ילדיהם. התביעה נדחתה על סמך פרשנות שנתן ביה"ד האזורי לאמור בהסכם הגירושין. רקע: בסוף 2008, עת הבעל עבד והתגורר בחו"ל והאישה נותרה בארץ עם שלושת הקטינים, נחתם בין הצדדים הסכם גירושין. עפ"י ההסכם הקטינים במשמורת האם האב ישלם למזונותיהם 5000 ₪ בחודש וכן 500 ₪ עבור מדורם החל ממועד מכירת הדירה, כאשר הוסכם שהאם תתגורר עם הילדים בדירה למשך שנתיים ולאחר מכן תימכר הדירה. בנוסף קובע סעיף 5 ד' להסכם הגירושין כי מלבד סכומי הכסף השוטפים למזונות ומדור הילדים האב מוותר על חלקו בתחולת הדירה וברכב המשותף, וכן על עשרה אחוזים מתמורת מכר הדירה (בנוסף על העיכוב במכירת הדירה) כמדור מהוון לקטינים. אין חולק כי בשנת 2013, לאחר שהאב שב ארצה, הילדים עברו להתגורר עם האב והאם אינה צריכה לספק את מדור הקטינים; כן ניתן ב-2016 פס"ד בימ"ש הקובע כי האב אינו חייב לשלם מזונות לאם הילדים מכיוון שהילדים הם במשמורתו בפועל. לטענת האב התשלום בסך 10% מדמי בית הצדדים הועבר במסגרת היוון חיוביו לאם בגין מדור הקטינים. מאחר שבפועל בעת קבלת תמורת המכר, הילדים נמצאים אצלו והאם לא מספקת ולא אמורה לספק את מדורם, חובה עליה להחזיר את סכומי הכסף שקיבלה לצורך מגורי הקטינים. לטענת האם, בין היתר, עצם ההסכמה לתשלום בהיוון היא 'לקיחת סיכון' שההיוון יגרום הפסד לאחד מהצדדים, ומחילה לצד השני אם יהיה שינוי נסיבות.
.
ביה"ד הרבני הגדול קיבל את הערעור מהטעמים הבאים:
ראשית ביה"ד עומד על כך שהתנהלות האב בהגשת תביעה זו הייתה הגיונית. כן דוחה ביה"ד את פרשנות האישה למונח "היוון". "היוון" הוא מונח כלכלי שמשמעותו הקדמת תשלום של חובות עתידיים, בתשלום מראש עבור כל החובות. מכיוון שהקונה או החייב מקדים את התשלום ומאפשר למקבל להשתמש בסכומי הכסף שנתן, ובפרט כשמשלם סכום כסף גדול בבת אחת, ההיוון מחשב את התנאים והתועלת שיש למקבל מהקדמת התשלום, ובהסתמך על התועלת שיש לו נקבע גובה התשלום. בנידון דידן, מכיוון שהחיוב עבור המדור והוצאות המדור צריך להיות משולם רק מדי חודש בחודשו, וזה הקדים כל התשלום ונתנו בבת אחת – דבר המאפשר לאישה להשתמש בכספים אלו – לכן מהוונים את הסכום, דהיינו שמפחיתים את סכום התשלום בגין הקדמתו. כן צוין שהכללים וההנחות הניתנים בתמורה להיוון הם כללים קבועים.
בהמשך עבר ביה"ד לפרשנות ההסכם והגיע למסקנה כי ההיגיון מאחורי סעיף 5ד להסכם הוא היוון חובת האב לילדיו על ידי חלוקה לא שוויונית של הרכוש, עבור הוצאות שתצטרך האם להוציא כשיהיו במשמורתה. זאת מפני שלפי הצפי שעמד בבסיס ההסכם, האב היה אמור לגור בחו"ל ואין הוא שותף במאומה לכל ההוצאות הקבועות והלא קבועות הנצרכים להחזקת הילדים. ולכן ניתנה תוספת תשלום לסכום המזונות הבסיסי.
כתמיכה למסקנה זו מציין ביה"ד בין היתר, כי סכום המזונות הבסיסי על סך 5000 ₪ עבור שלושת הילדים הוא סכום סביר. ואולם הסך שנקבע עבור מדור לאחר מכירת הדירה, ע"ס 500 ₪ הוא סכום נמוך מאוד שאפילו לילד אחד אין בו די, לצורך תשלום הוצאות מדור. ככלל כאשר מדובר בשלושה קטינים נהוג לחייב בגין מדור מחצית מהוצאות השכירות. בנדון, האם חויבה בגין מגוריה בדירת הצדדים לאחר המועד שנקבע למכירת הדירה בסך 1600 ₪ לחודש (מחצית שכירות חודשית). לפי אותו עיקרון הדבר הגיוני שעלות המדור לשלושת הילדים תעמוד גם היא על סך מחצית המדור דהיינו אלף ושש מאות ש"ח לחודש. ואם כן, לולי נקבע שדמי ההיוון מהווים השלמה לחובת האב, עד לגמר חיובו של האב במדורם לפי ההסכם, הדבר מעורר תמיהה. אמנם, אם נכפיל את סך החודשים בהם חב האב במדור הקטינים עפ"י ההסכם (130 חודשים במצטבר עבור כל הילדים אם אכן הילדים היו במשמורת האם עד הגיעם לגיל שמונה־עשרה ומעבר לכך). נגיע לסך גבוה בהרבה מהסך של 10% מדמי מכירת הדירה (כ-80,000 ₪ במועד בו הייתה אמורה הדירה להימכר עפ"י ההסכם) בתוספת 500 ₪ לחודש. ואולם, כאמור מדובר בהיוון ובהיוון כאמור, מפחיתים את סכום התשלום בגין הקדמתו.
עוד מוסיף ביה"ד, בין היתר, שאף שלא נאמר במפורש בהסכם שחלוקת תמורת הבית בצורה שנקבעה היא כדי שעשרה אחוזים מהסכום הנ"ל ישמשו היוון לחיובו של האב במדור, אין ספק שזוהי מהות החיוב, שהרי סעיפי הסכם הגירושין קשורים ותלויים זה בזה.
מכל מקום, בין שתוספות אלו הן לצורך מדור בין שהן לצורך מדור והוצאות נוספות, תוספות אלו ניתנו עבור הוצאות שתצטרך האם להוציא כשיהיו במשמורתה. אך אם אין הם במשמורתה, גם הוצאות אין ומהילדים נמצאים אצל האב והוא זה שנושא בכל הוצאותיהם, אין ספק שהאב צודק בתביעתו להשבת דמי ההיוון ששולמו לאם ביתר, מכיוון שאין סיבה שהאם תשתמש בכספים שקיבלה לצורכי הילדים, לצרכיה.
משנקבע שהילדים יהיו במשמורת האב אין סיבה שהאב ישלם לאם עבור מזונות ומדור הילדים. מטעם זה קבע בית המשפט שהאב פטור מחיוביו במזונות הילדים על פי סעיף 5 א' להסכם. והוא הדין שהאב פטור מחיוביו לפי סעיף 5 ד' להסכם, סעיף הקובע העברת עשרה אחוזים משווי הדירה כסכום מהוון לאם במסגרת חיובו במדור לילדים, ואם האם קיבלה את הסכום, עליה להחזירו לאב.
לאור האמור יש לקבוע שסעיף 6 להסכם הגירושין הקובע שהצדדים יחלקו את הדירה באופן לא שוויוני תלוי בקיום סעיף 5ד להסכם, ומשכך, לאחר שהתברר שהאם לא תספק את המדור לילדים, יש לקבוע שסעיף 6 בטל. לפיכך, יש לקבוע שחלקה של האם בדירה הוא מחצית משווי הדירה בעת מכירתה, ולפיכך, על האם להחזיר סך עשרה אחוזים שקיבלה ביתר, לאב שהם 84,625 ש"ח.
כאמור, מלבד הסכום שניתן לדירה, האב נתן לאישה מחצית תכולת הדירה ומחצית הרכב. אף שסכומים אלו לא נתבעו יש לקבוע שסכומים אלו יישארו ביד האישה בתמורה להוצאות הנוספות ששילמה האישה עבור הילדים במשך חמש שנים עד שעברו הילדים לגור בפועל אצל האב, ודי בהחזרת הסכום של עשרה אחוזים משווי הדירות כדי לקיים איזון משאבים צודק.
עם זאת, משהתבטל ההיוון ולאור העולה מחוות דעת רואה החשבון שלפיה האב לא שילם את הסך של 500 ש"ח למדור בתקופה שבה המשיכה האישה לגור בדירה, יוצא אפוא שהאב לא שילם מדור הילדים לאורך כל התקופה הנ"ל דהיינו משך שלושים ואחד חודשים. משנתבטל ההיוון אין הצדקה שחיוב האב במדור יעמוד על 500 ₪ בלבד ויש להעמיד את דמי המדור על 1600 ₪ לחודש. לפיכך יש להפחית מהסכום שאמורה האם לשלם לאב סך אלף ושש מאות ש"ח במשך שלושים ואחד חודשים – סך הכול 49,600 ₪ כך שעל האם להשיב לאב סך 35,025 ש"ח.

חזרה למעלה

30 [משפחה] [משפט עברי]

(ת"א) 1015131/ פלוני נ' פלונית (בתי-הדין הרבניים; אחיעזר עמרני, אפרים כהן, יהודה יאיר בן מנחם; 06/07/16) - 12 ע'

עו"ד: מתת פלסנר, אדי שגיא

קבלת תביעת גירושין של הבעל ודחיית תביעת שלו"ב של האישה.
משפחה – גירושין – חיוב בגירושין
משפחה – גירושין – שלום בית
משפט עברי – גירושין – מורדים
.
תביעת גירושין של הבעל, שאליה נכרכו ענייני המזונות, החזקת ילדים ורכוש. כשבוע לפני הדיון, האישה הגישה תביעה לשלום בית. הצדדים נשאו ב-2010, יש להם שני ילדים קטינים והם חיים בנפרד למעלה משנה וחצי. לטענת הבעל, מיום נישואיהם התגוררו הצדדים אצל אם האישה כשהאישה מסרבת לעבור לגור בדירה שרכשו, מסרבת לעבוד, ומזה למעלה משנה אף מסרבת לקיים עמו יחסי אישות. לדבריו לאחר ויכוח עז בין הצדדים, הוא התבקש להשיב את מפתחות בית האם ולעזוב את הבית. עוד טוען הבעל כי האישה הגישה נגדו תלונות שווא, וכי הוא חושש שהיא זינתה תחתיו. לטענתו, האישה רוצה שלום בית למראית עין בלבד כדי להמשיך לקבל את המזונות. הבעל מבקש פירוק שיתוף. האישה טוענת כי היא אוהבת את הבעל ומבקשת שלו"ב. מכחישה טענותיו בעניין יחסי האישות, תלונות שווא וזנות ומתנגדת לפירוק השיתוף.
.
ביה"ד הרבני האזורי דחה את תביעת האישה וקיבל את תביעת הבעל מהטעמים הבאים:
האישה מכחישה את טענת הבעל כי מנעה ממנו יחסי אישות עוד קודם לעזיבתו את הבית. מטבעם של דברים אלו קשה להציג לגביהם ראיות, וגם בענייננו לא הוצגה לביה"ד כל ראיה המגבה את אחד הצדדים, ומשכך הם פני הדברים, ומשמדובר על מעשים שקרו בעבר ואין יכולת לנהוג לגביהם כהדרכת מר"ן השו"ע שיתייחדו בפני עדים וכו', הרי שאין בידי ביה"ד לקבוע אך על סמך טענה זו כי האישה הינה מורדת, וכי יש להחיל עליה את הדינים הנובעים מקביעה זו והרלוונטיים לענייננו.
יחד עם זאת, גם אם נקבל במלואם את דבריה של האישה, ויקבע כי עד למועד עזיבתו של הבעל את הבית התקיימו בין הצדדים יחסי אישות, וכי רק במהלך השנה וחצי האחרונות לא התקיימו בין הצדדים כל יחסי אישות, וכי הסיבה לסירובה זה של האישה נעוצה בהתנגדותה לבקשת הבעל לעבור להתגורר בדירתם הממוקמת בקומה רביעית ללא מעלית – אין מנוס מלקבוע כי על פי העובדות שבתיק מעשיה אלה של האישה אינם ראויים ואינם מותרים על פי דין, וקולר המרידה בצווארה הוא תלוי.
בהתאם לשתי השיטות העולות מהפוסקים, הבעל אינו רשאי להוציא את האישה מדירה נאה לדירה גרועה הימנה, או מן הטעם שאינו יכול להוציאה מנווה יפה לנווה רע או מן הדין של עולה עמו ואינה יורדת, ועל כן כאשר הבעל מבקש לעשות זאת והאישה מתנגדת לכך ובשל כך עוזבת אותו הרי שטענתה מוצדקת, ואין לראותה כמורדת. אלא שבנדון דידן האישה עצמה מודה שהבעל הציע לה לשכור דירה חלופית, דירה שבה יהיה לה נוח יותר להתגורר, אך ככל הנראה גם אז האישה סירבה להצעתו.
יתר על כן, לטענת הבעל לא היה בכוונתו לעזוב את הבית לתקופה ממושכת, אלא שהאישה הגיבה אליו באגרסיביות רבה, שכללה בין היתר גם הגשת תביעות בערכאות השונות, מניעת מפגשים עם הילדים וכמובן גם מניעת יחסי אישות. האישה אמנם הצדיקה את תביעותיה והכחישה את טענות הבעל בעניין הערמת קשיים לקיום הסדרי הראיה עם הבעל, אך היא הודתה כי היא מנעה ממנו יחסי אישות, ולמניעה זו, ובהילקח בחשבון גם האמור לעיל כי הבעל הציע לאישה לשכור דירה חלופית, לא נתנה האישה כל טענה מוצדקת ונראה, כי בשל כעסה הרב כלפיו היא סירבה לחיות עמו חיי אישות תקופה ממושכת של כשנה וחצי. התנהגותה זו של האישה מחילה עליה את דיני מורדת. כך פורש בדברי רבנו הרמב"ם בדיני המורדת שמורדת דבעינא ליה ומצערנא ליה הינה אישה שיש לה טענה כלפי בעלה על שציערה וכדומה אך היות ואין טענתה מצדיקה את מניעת חיי האישות יש להחיל עליה את דיני המורדת.
האישה אמנם טענה כי עתה היא מעוניינת לשוב לחיי שלום עם בעלה. ברם, בדיבורים על שלום בית לא די. הצהרות על רצון לשלום בית צריך שתהיינה מגובות במעשים המורים כי פניו של המבקש או המבקשת הינם לשוב לשלום בית. האישה לא הראתה לביה"ד כל מעשה שנעשה על ידה במטרה לשוב לחיי שלום עם בעלה, אדרבה לבעל טענות קשות על התנהלותה של האישה למן מועד עזיבתו את הבית, כאשר צורפו לתיק גם מסמכים משפטיים רבים המעידים כאלף עדים על היחסים המתוחים שבין הצדדים ולכל הפחות יש לקבוע ששני הצדדים שותפים להיווצרות המתח. במצב זה יש לקבל את טענתו של הבעל לחוסר כנותה של האישה, ולקבוע שהאישה אינה חפצה בשלום בית. וראה בתיק 280939/2 כי כאשר מתברר לביה"ד כי תביעת שלום הבית אינה כנה רשאי הוא לראות את האישה כמי שאינה חפצה בנישואין על כל ההשלכות הכרוכות בכך. לאור כל האמור, אין מנוס מלהגיע למסקנה כי האישה שבפנינו הינה בכלל הנשים שאינן חפצות בבעליהן, והיות שגם הבעל אינו חפץ בה הרי שיש לראות בשניהם כבני זוג שאינם חפצים זה בזה, על ההשלכות לכך.
ועוד אפשר שיש לצרף לנדון דידן את טענתו של הבעל שלנוכח המערכה המשפטית הענפה שניהלה מולו האישה והביאה להרעת מצבו הכלכלי והתשתו הוא מואס בה ואינו מוכן לשוב לחיי שלום איתה, וכבר העלו חברי ביה"ד הרבני הגדול כי טענה זו אכן יש בה להרבה פוסקים בנסיבות מסוימות בכדי לחייב את האישה לקבל את גיטה.
יחד עם זאת ביה"ד דוחה את טענות הבעל כי האישה הגישה נגדו תלונות שווא. עצם העובדה שתלונה לא הבשילה לכדי כתב אישום, אין בה לכשעצמה בכדי לשלול אלימות מצד הבעל.
ובאופן חמור יותר נדחתה מכל וכל טענת הבעל כי אשתו זינתה תחתיו וזאת משלא הוצג לביה"ד אפילו בדל ראיה לזנות של האישה.
ביחס לרכוש אין חולק כי הדירה נרשמה ע"י שני הצדדים בחלקים שווים, ועל כן הדירה תימכר ותמורתה תחולק בין הצדדים בחלקים שווים. עד למכירת הדירה יחלקו שני הצדדים בהפרש שבין דמי השכירות המתקבלים על הדירה לבין הוצאות המשכנתא והביטוחים הרלוונטיים.
כל הכרוך לילדים נידון בערכאה אחרת.

חזרה למעלה

כתבי טענות

31

עע (ארצי) 28016-10-16 חליל קאסם - ב"כ עו"ד אלי לנדאו נ' עיריית טייבה (כתבי טענות; 25/10/16) - 7 ע'

עו"ד: אלי לנדאו

ערעור על פסק דין של ביה"ד האזורי, שבו נדחתה תביעת המערער, אשר כיהן כראש עיריית טירה (להלן: המשיבה) להפרשים בגין תשלומים חסרים לקרן פנסיה מחמת התיישנות, בגין עשרת החודשים הראשונים לכהונתו (בשנים 1998-1999).

קישורים נוספים:
לפסק-דין בעבודה (08-02-2018) עע 28016-10-16 חליל קאסם נ' עיריית טירה שופטים: לאה גליקסמן, אילן איטח, חני אופק גנדלר, נ.צ. עו''ד: אלי לנדאו, יובל דמול

חזרה למעלה