|
|
|
|
|
אם אינך רואה מייל זה לחץ/י כאן
לגרסת הדפסה
שיתוף הגיליון בפייסבוק 
|
| עליון |
| 1 [בתי-משפט] |
|
| רעפ 678/18 פלוני נ' מדינת ישראל (עליון; א' שהם; 31/05/18) - 5 ע' |
| עו"ד: קובי מושקוביץ, דוד גולן |
הבקשה איננה עומדת באמות המידה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי ודינה להדחות אף לגופה. קביעת הערכאות הקודמות, לפיה המבקש התרשל בנהיגתו, מעוגנת היטב בנתונים העובדתיים שהוכחו מעבר לספק סביר. מרבית השגותיו של המבקש מתייחסות לקביעות מהימנות ולשאלות שבעובדה אשר הוכרעו כראוי בביהמ"ש לתעבורה וצדק ביהמ"ש המחוזי משלא מצא מקום להתערב בכך.
 בתי-משפט – רשות ערעור – מתי תינתן
בתי-משפט – ערעור – אי התערבות בממצאים עובדתיים
בתי-משפט – ערעור – התערבות במהימנות עדים
.
בקשת רשות ערעור על פס"ד מחוזי בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על הכרעת דינו של בימ"ש שלום לתעבורה בגדרו הורשע המבקש בעבירה של אי מתן זכות קדימה להולך רגל תוך סיכון להולך הרגל (נסיבות מחמירות), לפי תקנה 67(א) לתקנות התעבורה, בצירוף סעיף 38(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], שעניינו גְרַם תאונת דרכים בה נחבל אדם חבלות של ממש. ביהמ"ש המחוזי סבר, כי המבקש נהג ברשלנות, וזאת משני נימוקים עיקריים: ראשית, נהיגתו של המבקש במהירות "שעולה על הסבירות"; ושנית, העובדה כי המבקש לא האט או עצר את רכבו, שעה שהבחין בנפגעת בקרבת מעבר החציה. ביהמ"ש המחוזי לא ראה לקבל את טענות המבקש ביחס לקביעות שבעובדה וממצאי מהימנות שנעשו על ידי ביהמ"ש לתעבורה, לאור ההלכה כי ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בקביעות מעין אלו, אלא במקרים חריגים.
.
ביהמ"ש העליון (השופט א' שהם) דחה את הבקשה מהטעמים הבאים:
כידוע, רשות ערעור "בגלגול שלישי" תינתן במשורה והיא שמורה למקרים חריגים, בהם מתעוררת שאלה משפטית כבדת משקל או סוגיה ציבורית רחבת היקף, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים להליך; או למקרים בהם מתעורר חשש מפני עיוות דין מהותי או אי-צדק שנגרם למבקש. הבקשה אינה עומדת באמות המידה הנ"ל. זאת ועוד, טענותיו של המבקש מופנות, הלכה למעשה, כלפי ממצאים שבעובדה, שנקבעו על ידי ביהמ"ש לתעבורה, וכידוע, ערכאת הערעור איננה נוטה להתערב בממצאים מעין אלה, אלא בנסיבות חריגות, שאינן מתקיימות במקרה דנן. די בטעמים אלו, על מנת לדחות את הבקשה.
דין הבקשה להדחות אף לגופה. קביעת הערכאות הקודמות, לפיה המבקש התרשל בנהיגתו, מעוגנת היטב בנתונים העובדתיים שהוכחו מעבר לספק סביר. מרבית השגותיו של המבקש מתייחסות לקביעות מהימנות ולשאלות שבעובדה אשר הוכרעו כראוי בביהמ"ש לתעבורה וצדק ביהמ"ש המחוזי משלא מצא מקום להתערב בכך. |
| חזרה למעלה |
|
| 2 [תכנון ובנייה] [משפט חוקתי] [משפט מינהלי] |
|
| בגץ 5790/16 גני בן צבי בע"מ נ' שר האוצר (עליון; נ' סולברג, ד' ברק ארז, מ' מזוז; 31/05/18) - 11 ע' |
| עו"ד: רן רוזנברג, יעקב פלהיימר, דניאל בורץ |
נדחתה עתירה התוקפת את חוקיות התיקון לתקנות התכנון והבניה (התקנת מקומות חניה) (תיקון), התשע"ו-2016 שביסודן עידוד השימוש בתחבורה ציבורית, באמצעות הפחתת מספר מקומות החניה באזורים הסמוכים למערכת תחבורה עתירת נוסעים (מתע"ן). בין היתר לא נמצא פגם בצמצום תקן החניה באופן חלקי, כבר כאשר מאושרת תכנית מפורטת שמכוחה ניתן להקים מתע"ן ועוד בטרם הפעלת המתע"ן. שכן, הליכי שינוי תודעתי בדעת הקהל וגם הליכי תכנון ובנייה – הם הליכים ארוכי טווח, שאורכים שנים רבות ולכן התכנון צריך להקדים את זמן ביצועו.
תכנון ובנייה – היתר בנייה – התקנת מקומות חניה
משפט חוקתי – חקיקה – תוקפה
משפט מינהלי – חקיקת משנה – תוקפה
.
עתירה התוקפת את חוקיות התיקון לתקנות התכנון והבניה (התקנת מקומות חניה) (תיקון), התשע"ו-2016 (להלן: התקנות). ביסוד התקנות כמה עקרונות. המרכזי שבהם הוא עידוד השימוש בתחבורה ציבורית, באמצעות הפחתת מספר מקומות החניה באזורים הסמוכים למערכת תחבורה עתירת נוסעים (להלן: מתע"ן) – שלפי סעיף ההגדרות שבתקנות היא מערכת "מסילתית ושאינה מסילתית, הפועלת בנתיב נפרד או בלעדי לאורך 6 קילומטרים לפחות, אשר היצע מקומות הנסיעה בה עולה על 3,000 לשעה בכל כיוון". הסעד המבוקש בעתירה הוא להורות על ביטול התקנות; לחלופין, לדחות את מועד כניסתן לתוקף עד שיקויים הליך יידוע הציבור ושמיעת התנגדויות וטענות; ולחלופי חילופין, לדחות את מועד כניסת התיקון לתקנות לתוקף עד למועד תחילת הפעלת המתע"ן. בתום הדיון בעתירה נקבע כי "בעיקרו של דבר דינה של העתירה להידחות", למעט בנוגע לסוגיה אחת שדרשה השלמה, והיא סוגיית תחילת מועד כניסת התיקון לתקנות לתוקף – טרם תחילת הפעלת המתע"ן.
.
בגץ מפי (השופט נ' סולברג בהסכמת השופטת ד' ברק-ארז ומ' מזוז) דחה את העתירה מהטעמים הבאים:
הטעם לדחיית עיקרה של העתירה הוא שאין עילה לקבוע כי מחוקק המשנה פעל שלא כדין. סעיף 265(11) לחוק התכנון והבניה מסמיך את שר האוצר להתקין תקנות בעניין תקני מקומות חניה, ולפיכך אין עיגון לטענת העותרות כי ראוי שנושא זה יוסדר באופן אחר. יש גם היגיון באסדרת הנושא מנקודת מבט כללית, באמצעות תקנות, בשים לב למדיניות הרוחבית שמנהיג השר בשאיפה לצמצום התחבורה הפרטית במרכזי הערים. מכל מקום, במסגרת התקנות נותרת האפשרות שמוסד תכנון יתן דעתו על הנושא ויקבע – באמצעות תכנית מתאימה – כי באזור מסוים יוחל תקן אחר, בשל צרכים נקודתיים. לפיכך אין יסוד לטענה שנפל פגם בהחלטת המשיבים להסדיר את הנושא באופן כלל ארצי באמצעות התקנת התקנות.
אין לקבל גם את טענות העותרות בקשר לזכות הטיעון ולשיתוף הציבור. כפי שנקבע בעבר, אין חובה לקיים הליך של שיתוף הציבור בהליכי התקנת תקנות וחקיקת משנה, או בהליכי חקיקה ראשית, לרבות כאשר פרטים מסוימים נפגעים מן החקיקה. המחוקק הורה לשר האוצר להתקין את התקנות דנן לאחר היוועצות עם המועצה הארצית, וכך עשה, ואולם לא הטיל עליו חובה שבדין לעשות כן עם גורמים אחרים. מכל מקום, הליך התקנת התקנות כפי שנעשה בפועל כלל שמיעת עמדתם של גורמים מקצועיים רבים ומגוונים, ובנסיבות אלו אכן נשמע כדבעי קולו של הציבור במסגרת ההליך.
לבסוף, אין לקבל גם את טענת העותרות בקשר לפגיעה באינטרס ההסתמכות של העותרות, בשים לב לכך שהתקנות אינן פוגעות בהוראות הקבועות בתכניות קיימות. אכן, בעניינן של העותרות התכנית אינה קובעת תקן מסוים, אלא קובעת שהתקן יעמוד על התקן התקף בעת הוצאת ההיתר. אולם דווקא בשל כך אין לעותרות אינטרס הסתמכות שיש להגן עליו – ובפרט בשים לב לכך ש"הלכה עמנו כי רשות מינהלית [...] רשאית לשנות את מדיניותה בכל עת ואין לפרט זכות מוקנית כי מדיניות מסוימת תימשך".
כאמור, בנוגע לנקודה אחת נדרשה תגובת המשיבים. שכן, צמצום תקן החניה לפי מפתח האזורים מתחיל, באופן חלקי, כאשר מאושרת תכנית מפורטת שמכוחה ניתן להקים מתע"ן. ברם, משלב זה ועד לשלב שבו תופעל המתע"ן בפועל, עלולות לחלוף שנים רבות. ואולם, גם בעניין זה, דין העתירה להדחות. כפי שהסבירו המשיבים, נדרש ליצור שינוי תודעתי בקרב הציבור בנוגע לשימוש בתחבורה ציבורית, והדבר צריך לבוא לידי ביטוי תכנוני כבר בעת הנוכחית. שכן, גם הליכי שינוי תודעתי בדעת הקהל וגם הליכי תכנון ובנייה – הם הליכים ארוכי טווח, שאורכים שנים רבות. לא ניתן לשנות את המצב התכנוני רק ברגע שבו ייגזר הסרט בפתח תחנת המתע"ן, שכן באותו מועד תהא הסביבה התכנונית מעוצבת באופן שאינו הולם את המדיניות בקשר לאותה סביבה. התכנון צריך להקדים את זמן ביצועו, ולפיכך יש היגיון בכך שכבר בשלב שבין התכנית המפורטת למתע"ן לבין ביצועה, תחל הפחתה מסוימת במקומות החניה הסמוכים. הפחתה זו אמנם לא תהיה רלבטנית לתקופת המעבר, אולם היא נדרשת בשים לב למטרותיה לטווח ארוך. התחולה ההדרגתית שנקבעה בתקנות עונה, על הצורך באיזון שבין הצורך בתכנון לטווח ארוך לבין הצורך שלא לפגוע יתר על המידה בבעלי הנכסים ובתקני החנייה שלהם לתקופה הנוכחית. |
| חזרה למעלה |
|
| 3 [דיון פלילי] [עונשין] |
|
| עפ 656/18 פלוני נ' מדינת ישראל (עליון; י' וילנר, ע' גרוסקופף, ח' מלצר; 31/05/18) - 6 ע' |
| עו"ד: בת שבע אבגז, רועי פוליטי |
העונש שהוטל על המערער בגין הרשעתו בביצוע עבירות מין כלפי בתה של רעייתו לא חרג מהעונש שנתבקש ע"י המדינה, כפי שהוסכם במסגרת הסדר הטיעון בין הצדדים, והוא אינו חורג ממדיניות הענישה הנוהגת במקרים דומים.
דיון פלילי – ערעור – אי-התערבות במידת העונש
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות מין במשפחה
.
המערער הורשע, ע"פ הודאתו ובמסגרת הסדר טיעון, בעבירות מין אשר בוצעו כלפי בתה של רעייתו. נגזרו עליו עשרה חודשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי. בנוסף, חויב המערער לשלם פיצוי למתלוננת. הערעור הוא על גזר הדין.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הערעור בקבעו:
הלכה היא שערכאת הערעור איננה מחליפה ככלל את שיקול דעתה של הערכאה הדיונית בגזירת עונשו של נאשם, וכי התערבות בגזר דין שניתן תיעשה רק במקרים בהם נפלה בו טעות בולטת, או כשהעונש חורג באופן קיצוני מהענישה המקובלת במקרים דומים. עניינו של המערער אינו בא בגדרי מקרים אלו.
העונש שהוטל על המערער לא חרג מהעונש שנתבקש ע"י המדינה, כפי שהוסכם במסגרת הסדר הטיעון, והוא אינו חורג ממדיניות הענישה הנוהגת במקרים דומים. מעשיו של המערער נמשכו לאורך מספר שנים כלפי נערה צעירה, בביתה שלה, בו היא אמורה לחוש מוגנת, ותוך ניצול יחסי התלות והאמון ששררו ביניהם. על חומרתן של עבירות מין בנסיבות אלו והשפעותיהן הדרמטיות על המשך חייהם של נפגעי העבירה אין צורך להכביר מילים, , וגם בשל כך לא נמצא כי יש להתערב בעונש. |
| חזרה למעלה |
|
| 4 [פרשנות] [דיון אזרחי] [ביטוח] |
|
| רעא 9778/16 שולמית זליגמן נ' הפניקס החברה לביטוח בע"מ (עליון; א' שהם, ד' מינץ, י' וילנר; 31/05/18) - 31 ע' |
| עו"ד: איל גולדנברג, ברק טל, עידו חיטמן, גיא קורתני |
ביהמ"ש העליון הורה על ביטול אישורה של תביעה ייצוגית נגד חברות ביטוח שעניינה גביית תשלום נוסף בגין פריסה לתשלומים חודשיים של התשלום המוטל על המבוטח וזאת בשל עמדת הבכורה שיש לתת לפרשנות המאסדר – המפקח על הביטוח בענייננו – ביחס לפרשנות הנחיותיו. נפסק כי אם מצא ביהמ"ש כי עמדתו של המאסדר סבירה ומתיישבת עם לשון הנחיותיו, ברירת המחדל תהיה לאמץ עמדה זו. סטייה מברירת המחדל האמורה, תתאפשר בהתקיים טעמים כבדי משקל, למשל מקום בו עמדת המאסדר נובעת משיקולים שאינם ענייניים או נגועה בניגוד עניינים.
פרשנות – נוהל – עמדת המאסדר
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – רשות לערער
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – אישור תובענה ייצוגית
ביטוח – פיקוח על עסקי ביטוח – המפקח על הביטוח
.
ערעור ובקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש מחוזי בגדרה התקבלה בקשה לאישור תובענה ייצוגית (שהגישו המשיבים ברע"א 9788/16, אשר חלק מהם הם המערערים בע"א 7488/16 (להלן: המבקשים)), שעניינה גביית תשלום נוסף בגין פריסה לתשלומים חודשיים של התשלום המוטל על המבוטח. מדובר בתשלום המכונה "תת שנתיות" וגבייתו הוסדרה בשני חוזרים שהוציא המפקח על הביטוח. לנוכח מחלוקת הצדדים בדבר הפרשנות הראויה של החוזרים, אשר יש בה להשליך על חוקיות גביית "תת שנתיות", ובשל עמימות נורמטיבית, הורה ביהמ"ש המחוזי למפקח על הביטוח, להגיש עמדתו לגבי הפרשנות הראויה. על פניו, עמדת המפקח תומכת בעמדת חברת הביטוח ואולם, ביהמ"ש המחוזי קבע כי עמדתו של המפקח אינה בהכרח חד-משמעית וכי מכל מקום, על אף שיש לתת לעמדת המפקח משקל, הרי שמי שאמון בסופו של דבר על פרשנות החוזרים הוא ביהמ"ש. קביעה זו הובילה את ביהמ"ש המחוזי לאשר את התובענה הייצוגית. מכאן ההליכים שבכותרת, המעוררים מספר סוגיות הדורשות הכרעה, והמרכזית שבהן עוסקת במעמד שיש לתת לעמדת המאסדר (הרגולטור) ביחס לפרשנות הנחיותיו.
.
ביהמ"ש העליון (מפי השופטת י' וילנר, בהסכמת השופטים א' שהם וד' מינץ) פסק:
יש לקבל את בקשת רשות הערעור שהגישו חברות הביטוח, לדון בה כבערעור ולקבלו. ומאידך יש לדחות את ערעור המבקשים. המשמעות היא ביטולו של פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי ביחס לעילות התובענה הייצוגית שאושרו, ולמעשה דחיית בקשת אישור התובענה הייצוגית בכללה.
רשות לערער על החלטה לאישור תובענה כייצוגית – אימתי? סעיף 8(ד) לחוק תובענות ייצוגיות, קובע כי על החלטה לאשר תובענה ייצוגית ניתן לערער אם ניתנה לכך רשות בגוף ההחלטה או על-ידי בימ"ש של ערעור. ברע"א 8761/09 בעניין פתאל נקבעה רשימת מבחנים, שהוגדרה כרשימה "לא ממצה", אשר יוכלו לסייע בהכרעה בשאלה מתי ראוי לה לערכאת הערעור להידרש להשגותיו של הנתבע על אישור התובענה נגדו כייצוגית. המבחן הראשון מתייחס למשמעות של אישור התובענה כייצוגית מבחינת הנתבע. במקרים בהם ההשלכות של אישור התובענה כייצוגית הן חמורות במיוחד מבחינת הנתבע, יהיה בכך כדי לתמוך בבירור מיידי של ההשגות על החלטת האישור. המבחן השני מתמקד במשקלן, מספרן ומורכבותן של השאלות המשפטיות והעובדתיות שנדרש לדון בהן בגדר התובענה הייצוגית שאושרה. ככל שהשאלות שנותרו פתוחות הן רבות ומורכבות יותר, ולעומת זאת השאלות שהוכרעו בהחלטת האישור הן פשוטות יחסית, יש היגיון לדיון מיידי בהשגות הנתבע, שכן הכרעה בסוגיות שנדונו עשויה לייתר את הצורך לדון בהמשך בשאלות המורכבות. המבחן השלישי עוסק בסיכויי הערעור, אשר ככל שהם גבוהים יותר מצדיקים את מתן רשות הערעור. עם זאת, צוין כי בשל הקושי להעריך סיכויים של הליך ערעורי במסגרת בדיקה מקדמית, שיקול זה רלוונטי אך למקרי קצה, כאשר הקשיים שבהחלטת האישור, או היעדרם, בולטים וניכרים.
במקרה דנא חברות הביטוח לא העמידו תשתית עובדתית מספקת כדי להוכיח כי ההשלכות של אישור התובענה הייצוגית מצדיקות הידרשות להשגותיהן כבר בשלב זה, כפי שנדרש במסגרת "המבחן הראשון" הנ"ל. ואולם, בחינת השיקולים המנויים במסגרת "המבחן השני" הנ"ל מטים את הכף לעבר קבלת בקשת רשות הערעור.
בחינת החלטת האישור מעלה כי ביהמ"ש המחוזי נמנע מלהכריע בשלב הדיון בבקשת האישור במרבית השאלות והמחלוקות שהתגלעו בין הצדדים והותיר את ההכרעה בהן לדיון במסגרת התובענה הייצוגית. כמו כן, ביהמ"ש המחוזי דחה את עמדת חברות הביטוח לפיה עמדתו של המפקח היא ברורה וכי יש לתת לה משקל מכריע. ביהמ"ש המחוזי קבע כי עמדתו של המפקח בענייננו אינה בהכרח חד-משמעית, וכי מכל מקום, על אף שיש לתת לעמדת המפקח משקל, הרי שמי שאמון בסופו של דבר על פרשנות החוזרים הוא ביהמ"ש. קביעה זו הובילה את ביהמ"ש המחוזי לאשר את התובענה הייצוגית. על קביעותיו של ביהמ"ש המחוזי ביחס למעמד שיש ליתן לעמדת המפקח בענייננו מבקשות חברות הביטוח להשיג כבר כעת. לעמדת בימ"ש זה, בירור השגות אלה בשלב זה, ועוד טרם בירור התובענה עצמה, עשוי לחסוך את הדיון בשאלות העובדתיות הרבות שנותרו פתוחות בהחלטת האישור ואת הדיון במכלול הנימוקים שמציג כל צד לפרשנות החוזרים בכל אחת מהסוגיות הנדונות. לפיכך הוחלט ליתן רשות ערעור ולדון בבקשת רשות הערעור כבערעור.
אישור תובענה כייצוגית – אמתי? בחוק תובענות ייצוגיות נקבעו שורה של תנאים אשר בהתקיימם רשאי ביהמ"ש לאשר תובענה ייצוגית. בין היתר נקבע כי על ביהמ"ש להשתכנע כי יש אפשרות סבירה שהתובענה תוכרע לטובת הקבוצה (סעיף 8(א)(1) סיפא לחוק). בפסיקה נקבע כי כבר בשלב בחינת הבקשה לאישור תובענה ייצוגית, על ביהמ"ש "להיכנס לעובי הקורה ולבחון את התובענה לגופה, אם היא מגלה עילה טובה ואם יש סיכוי סביר להכרעה לטובת התובעים". בהקשר זה הודגש כי אין להסתפק בהעלאת האפשרות שהתובענה תוכרע לטובת הקבוצה, וכי על המבקש להוכיח כי קיים בסיס ממשי, עובדתי ומשפטי, התומך בתביעתו ומקים אפשרות סבירה כי היא תתקבל.
בענייננו, ביהמ"ש המחוזי קבע בהחלטתו כי אין צורך לקבוע כבר בשלב אישור הבקשה שהפרשנות הנכונה של חוזרי המפקח על הביטוח היא כטענת המבקשים, ודי בכך שייקבע כי קיימת אפשרות סבירה שזו הפרשנות הנכונה. ואולם, עיון בהנמקותיו של ביהמ"ש המחוזי ביחס לעילות התובענה שאושרו מעלה כי נעדר מהן דיון הנכנס "לעובי הקורה" בשאלות המשפטיות והעובדתיות שהתעוררו, וכי ההחלטה אינה מבוססת על תשתית עובדתית ומשפטית המקימה אפשרות סבירה לכך שהתובענה תתקבל. בנסיבות אלה, אין מנוס מלהתערב בהחלטתו ולדון בסוגיות שבמחלוקת לעומקן.
השאלה בה יש להכריע היא, כאמור, האם המבקשים הרימו את הנטל המוטל עליהם, והוכיחו כי יש אפשרות סבירה כי תביעתם תתקבל. באופן יותר ספציפי, האם סביר שתתקבל הפרשנות לה טוענים המבקשים לחוזרי המפקח, ממנה נובע כי חברות הביטוח גבו תת שנתיות שלא כדין.
הצדדים חלוקים ביניהם בדבר תכלית גביית התת שנתיות. כאמור, גביית תת שנתיות הוסדרה בשני חוזרים שהוציא המפקח על הביטוח (חוזר 338 שחל על פוליסות שהונפקו בין השנים 1992-1982 וחוזר 419 שחל על פוליסות שהונפקו משנת 1992). לטענת חברות הביטוח, אשר נתמכה גם בעמדת המפקח, גביית תת שנתיות נועדה לכסות הן עלויות תפעול שונות הנגרמות להן בשל הגבייה בתשלומים (היבט תפעולי); הן בשל הפסד פרמיות שעלול להיגרם בשל הפסקת הגבייה בקרות מקרה ביטוח; והן כתוספת המשקפת עלויות מימון לערכו של סכום כסף שתשלומו נדחה ונפרס לתשלומים (היבט מימוני). המבקשים, לעומת זאת, טוענים כי גביית התת שנתיות נועדה אך ורק בשל ההיבט המימוני, היינו כדי להסדיר את מימון האשראי שניתן למבוטח כאשר תשלום שהמבטחת זכאית לגבות בתחילת השנה נפרס לתשלומים. לטענת המבקשים, את העלויות התפעוליות הנגרמות בשל הגבייה בתשלומים אמור לכסות "גורם הפוליסה".
מהו המשקל שיש לייחס לעמדת המפקח, המאסדר בענייננו, בפרשנות החוזרים? הפסיקה לא עסקה במישרין בשאלת מעמדה של עמדת המאסדר בפרשנות הנחיותיו אך יש מקום לשאוב השראה לעניין זה מההלכות המנחות ביחס למעמדם הפרשני של דברי הסבר לחוק כמו גם ממעמדה הפרשני של עמדת הרשות המינהלית ביחס להסדרים שעל יישומם היא אמונה. ואולם, לנוכח ההבדלים בין הסוגיות השונות, ביהמ"ש עומד על השיקולים הרלוונטיים והייחודיים שיש לשקול בעת קביעת מעמדה של עמדת המאסדר בפרשנות הנחיותיו.
סקירת השיקולים הרלוונטיים הובילה למסקנה כי לאימוץ עמדתו הפרשנית של המאסדר הצדקות משמעותיות ויתרונות ממשיים. לצד זאת, אל לו לביהמ"ש לקבל את עמדת המאסדר באופן אוטומטי, וללא כל מנגנון ביקורתי.
לפיכך נקבע כי מקום בו התבקשה והתקבלה עמדתו של המאסדר בהליך אזרחי בנוגע לפרשנות שיש ליתן להנחיותיו, בשלב ראשון על ביהמ"ש לבחון האם עמדה זו מתיישבת עם לשון ההנחיות והאם הפרשנות שהציע המאסדר היא סבירה. זאת, בשים לב לכך שמתחם הסבירות ביחס לפעולותיו של המאסדר בתחום מומחיותו הוא, כאמור, רחב ביותר. אם מצא ביהמ"ש כי עמדתו של המאסדר סבירה ומתיישבת עם לשון הנחיותיו, ברירת המחדל תהיה לאמץ עמדה זו. סטייה מברירת המחדל האמורה, תתאפשר מקום בו ימצא ביהמ"ש כי קיימים טעמים כבדי משקל לדחיית עמדת המאסדר ואימוץ פרשנות חלופית תחתיה. כך למשל, מקום בו ישתכנע ביהמ"ש כי עמדת המאסדר נובעת משיקולים שאינם ענייניים או נגועה בניגוד עניינים, יהווה הדבר טעם כבד משקל לדחיית עמדת המאסדר. קביעה זו מאזנת, בין היתרונות המשמעותיים המגולמים באימוץ עמדת המאסדר ביחס לפרשנות הנחיותיו לבין תפקידיו הפרשניים והביקורתיים של ביהמ"ש.
יישום העקרונות שהותוו לעיל על ענייננו מוביל למסקנה כי יש לתת משקל בכורה לעמדת המפקח על הביטוח בעת פרשנות החוזרים המסדירים את גביית התת שנתיות. ביהמ"ש שוכנע כי עמדת המפקח מצויה ללא כל ספק במתחם הסבירות, באשר היא מנומקת, בהירה ומבוססת על קביעות עובדתיות, על תכליותיו של שוק הביטוח ועל ההיסטוריה שלו ומתיישבת עם לשון החוזרים. לפיכך ומאחר שלא נמצאו טעמים כבדי משקל לסטות ממנה יש לאמצה ולהחילה לגבי המחלוקות בין הצדדים. ביהמ"ש קובע כי עמדת המפקח תואמת את עמדת חברות הביטוח מכאן, יש לקבוע כי המבקשים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם במסגרת בקשת האישור להוכיח כי חברות הביטוח גבו תת שנתיות בניגוד לדין. מכאן שלא היה מקום לקבל את בקשת אישור התובענה הייצוגית ויש לקבל את ערעורן של חברות הביטוח, ולבטל את החלטת ביהמ"ש המחוזי ביחס לעילות התובענה שאושרו.
בהמשך לכך נדחה ערעורם של המבקשים על דחיית טענותיהם ביחס להפניקס וביחס למנורה כמפורט בסעיפים 47-54 לפסה"ד. |
| חזרה למעלה |
|
| 5 [דיון פלילי] |
|
| עפ 3903/18 עלי מחאג'נה נ' מדינת ישראל (עליון; י' אלרון; 30/05/18) - 8 ע' |
| עו"ד: מורן פולמן, אחמד חמזה |
החלטה על עיכוב ביצוע עונש מאסר בפועל תתקבל רק בנסיבות מיוחדות, שיש בהן כדי לגבור על האינטרס הציבורי באכיפה מידית של גזר הדין. במקרה דנן, לא מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את עיכוב ביצוע עונש המאסר שנגזר על המבקש בגין הרשעתו בביצוע עבירות הצתה.
דיון פלילי – עונש – עיכוב ביצוע
.
המבקש הורשע בביצוע שלוש עבירות הצתה, ונגזרו עליו 24 חודשי מאסר בפועל ועונשים נוספים. בקשה זו היא לעיכוב ביצוע עונש המאסר. לצד בקשה זו הוגש ערעור על הכרעת הדין ועל גזר הדין.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקבעו:
הלכה ידועה היא שנאשם שנגזר דינו לעונש של מאסר בפועל יחל בריצוי עונשו עם הטלת עונש המאסר. החלטה על עיכוב ביצוע העונש תתקבל רק בנסיבות מיוחדות, שיש בהן כדי לגבור על האינטרס הציבורי באכיפה מידית של גזר הדין. נסיבות אלה כוללות, בין היתר, את חומרת העבירה ונסיבות ביצועה; את משך תקופת המאסר שנגזרה על המבקש, לצד פרק הזמן בו צפוי הערעור להתברר; את סיכויי הערעור להתקבל; את היקף הערעור, והאם הוא מופנה נגד עצם ההרשעה או על חומרת העונש בלבד; את עברו הפלילי של המבקש והתנהלותו במהלך המשפט; ואת נסיבותיו האישיות של המבקש. במקרה דנן, לא כי מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את עיכוב העונש.
באשר לסיכויי הערעור, המבקש מערער הן על חומרת העונש שנגזר עליו, הן על עצם הרשעתו בעבירת ההצתה. מבלי להידרש לגוף הערעור, נראה כי עומדת בפניו משוכה גבוהה למדי, נוכח פסק דינו המפורט והמנומק של בימ"ש קמא, הנשען על ממצאי עובדה ומהימנות. באשר לאופי העבירות שהורשע בהן המבקש ונסיבות ביצוען, אין חולק כי מדובר בעבירות חמורות, הטומנות בחובן פוטנציאל סיכון רב לחיי אדם ולרכוש ציבורי. לכך יש להוסיף את נסיבות ביצוע העבירה, הכוללות הצתה של שלושה מוקדים, בסמיכות זמן ומקום, בתנאי מזג אוויר קיצוניים ולאחר שהמבקש היה מודע לאזהרות שפורסמו באשר להבערת אש באותם ימים. נסיבות חמורות אלו עומדות לחובת המבקש ומטות את הכף שלא להיעתר לבקשתו לעיכוב העונש. עונש המאסר שהושת על המערער לא נחשב לעונש מאסר קצר במובן המצדיק את עיכוב ביצועו, שכן אינו מעלה חשש לסיכול מטרת הערעור. לבסוף, לא נמצא כי יש במועד נישואיו המתוכנן של המערער כדי להצדיק את עיכוב ביצוע העונש. |
| חזרה למעלה |
|
| 6 [תקשורת] |
|
| רעא 3599/18 דניאל שפירא נ' לירון עופרי (עליון; ד' ברק ארז; 30/05/18) - 9 ע' |
| עו"ד: אייל אבידן |
סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים) מעורר שתי שאלות: האם הודעה הנשלחת ברשת החברתית נמנית עם סוגי ההודעות שעליהן חל ההסדר החקיקתי? ומהי המשמעות של "הסכמה מפורשת" בכל הנוגע לפעילות ברשת החברתית? הבקשה דנן אינה יכולה להוות בסיס להכרעה בשאלות אלה.
תקשורת – אינטרנט – משלוח דבר פרסומת
.
בר"ע על החלטת ביהמ"ש המחוזי אשר דחה שתי בקשות רשות ערעור שהוגשו על פסק דינו של ביהמ"ש לתביעות קטנות. הבקשה נסבה על יישומו של ההסדר המכונה "חוק הספאם" בנסיבות של הודעות שנשלחו ברשת החברתית "פייסבוק".
.
ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקבעו:
חקיקת סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים) נועדה לתת מענה לבעיית הספאם, ונעשתה במקביל לחקיקה דומה במדינות רבות אחרות. בישראל התקבל המודל של opt in, לפיו משלוח של הודעות מסחריות שעליהן חל החוק חייב להיות מבוסס על הסכמה מראש. כמו כן התקבלה הגישה המחמירה, לפיה משלוח דבר פרסומת חייב להיות מבוסס על הסכמה מפורשת.
על כן, במישור העקרוני, סעיף 30א מעורר שתי שאלות: האם הודעה הנשלחת ברשת החברתית נמנית עם סוגי ההודעות שעליהן חל ההסדר החקיקתי? שנית, ורק אם התשובה לשאלה הראשונה היא חיובית, האם המשמעות של 'הסכמה מפורשת' עשויה להשתנות בהתאם לסוג התקשורת שמדובר בה?
השאלה שנסבה על תחולת החוק על הודעה שנשלחה באמצעות הפייסבוק, על יסוד התייחסות אליה כ"הודעה אלקטרונית", זכתה כבר להתייחסות בפסיקת הערכאות הדיוניות. עם זאת, דומה שהדיון בה טרם מוצה. אכן, קיימת מגמה מתמדת של התרחקות מחקיקה "זואיסטית" לעבר חקיקה הקובעת סטנדרטים. לצד זאת, חשוב לשים לב שכבר במועד חקיקת סעיף 30א ניכרה בו תשומת לב חקיקתית להבחנות אפשריות בין מתכונות תקשורת שונות, בשים לב למאפיינים הטכנולוגיים והחברתיים שלהן.
השאלה השנייה נוגעת לפרשנות המונח "הסכמה מפורשת" בכל הנוגע לפעילות ברשת הפייסבוק. בהקשר זה חשוב להידרש למאפייני הרשת החברתית. כך למשל, כשמדובר ברשת חברתית, עצם יצירת קשרי החברות כרוכים בהסכמה, ולו מסוימת, לקבלת הודעות כלשהן. יתר על כן, עשויים להיות מצבים רבים בהם הקשר בין השולח לנמען מתחיל כקשר חברתי, ורק בהמשך החברות ביניהם מקבלת גם ממד מסחרי. זאת ועוד, הקשרים ברשת החברתית הם דיאלוגיים ומאפשרים משלוח הודעות באופן דו-צדדי. אף האפשרות להפסיק את החברות ברשת החברתית באופן קל ומידי עשויה להיות בעלת משמעות. לצד זאת, על שאלת ההסכמה עשויים להשליך נתונים נוספים הקשורים לפעילות בפייסבוק, ובכלל זאת תנאי השימוש של פייסבוק, להם מסכים כל משתמש ברשת החברתית עם הצטרפותו אליה.
למעשה, שתי השאלות שהוצגו קשורות זו בזו. פרשנות הגורסת כי החוק אינו חל כלל על הודעות בפייסבוק עלולה להוביל לתוצאה הבלתי רצויה לפיה גם התעלמות מבקשה מפורשת לחדול משליחת הודעות פרסומיות לא תהיה כפופה להסדרים הקבועים בו. לעומת זאת, על מנת להימנע מתוצאה בלתי רצויה בכיוון ההפוך – דומה כי הקביעה איזו הסכמה לקבלת מסרים ברשת הפייסבוק תיחשב למפורשת צריכה להיות מושפעת ממאפייניה של הרשת. ועוד, במבט רחב יותר, ברקע הדברים נמצאת שאלת התאמתה של החקיקה להתפתחויות טכנולוגיות או לשינויים במציאות הטכנולוגית.
לא יכול להיות ספק באשר לכך שהיריעה המשפטית והעובדתית לא נפרסה בפני ביהמ"ש כאן במלואה, ואף לא בפני הערכאות הקודמות. לפיכך, הבקשה דנן אינה יכולה להוות בסיס להכרעה בכלל השאלות האמורות. ראוי להוסיף, כי דומה שלפחות חלק מהשאלות האמורות הן עניין למחוקק להידרש אליו. |
| חזרה למעלה |
|
| 7 [דיון פלילי] |
|
| בשפ 4075/18 מדינת ישראל נ' עבדאללה קשוע (עליון; ג' קרא; 30/05/18) - 5 ע' |
| עו"ד: עבד אבו עמר, שרית רייך אבניאל |
כידוע, שני הפרמטרים העיקריים שיש לשקול במסגרת בקשה להארכת מעצר הם המסוכנות הנשקפת מהעצור וקצב התקדמות המשפט. ואולם, התמשכות ההליכים כשלעצמה אינה טעם מספיק לשחרור ממעצר, ויש לבחון את הסיבות שהובילו לכך ואת הצפי לסיום ההליכים. ביישום לענייננו, התקבלה בקשה שלישית להארכת מעצרו של המשיב.
דיון פלילי – מעצר – הארכתו
.
בקשה שלישית להארכת מעצר לפי סעיף 62(א) לחוק המעצרים. כתב האישום מייחס למשיב עבירות של נשיאת נשק שלא כדין; שיבוש מהלכי משפט והיזק לרכוש במזיד.
.
ביהמ"ש העליון (השופט ג' קרא) קיבל את הבקשה מהטעמים הבאים:
כידוע, בעת בחינת בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים יש לאזן בין הזכות לחירות וחזקת החפות לבין אינטרס השמירה על בטחון הציבור וההגנה על קיומו של הליך משפטי תקין. שני הפרמטרים העיקריים שיש לשקול במסגרת איזון זה הם המסוכנות הנשקפת מהעצור וקצב התקדמות המשפט. התמשכות ההליכים כשלעצמה אינה טעם מספיק לשחרור ממעצר, ויש לבחון את הסיבות שהובילו לכך ואת הצפי לסיום ההליכים.
המעשים המיוחסים למשיב – נשיאת שני אקדחים שלא כדין, ירי לעבר בית עסק, וחזרתו של המשיב למקום מאוחר יותר על מנת לטשטש את עקבותיו, מלמדים על המסוכנות הנשקפת ממנו. יתרה מכך, מהתרשמות שירות המבחן, יחד עם עברו הפלילי של המשיב, נלמד כי המשיב לא נרתע מהימצאות מאחורי סורג ובריח, וכי קיים בעניינו סיכון גבוה למעורבות חוזרת בפעילות אלימה. עוד צוין כי שירות המבחן בחן את חלופת המעצר בבית אמו, אותה מציע המשיב כעת, אך מצא כי זו לא תסכון.
אשר לקצב התקדמות ההליך, משקבועים שלושה מועדי הוכחות נוספים במהלך תקופת הארכת המעצר הקרובה, ונותרו מספר מצומצם של עדויות שטרם נשמעו, יש לקוות כי ההליך יגיע לסיומו במסגרת תקופה זו. מכל מקום, חלק ניכר מהתמשכות ההליכים נבע מבקשות דחייה מטעם המשיב, ובפרט השתהותו במתן מענה לכתב האישום. בנסיבות אלו, ביהמ"ש לא שוכנע שיש בחלוף הזמן ובהתמשכות ההליכים כדי להטות את הכף לטובת שחרורו ממעצר או עריכת תסקיר משלים בעניינו. |
| חזרה למעלה |
|
| 8 [תגמולים] [בתי-משפט] |
|
| רעא 2979/18 פלוני נ' משרד הביטחון קצין תגמולים (עליון; ד' ברק ארז; 30/05/18) - 8 ע' |
| עו"ד: שרון מן אורין, יעל פישר |
בימ"ש זה נדרש בעבר בהרחבה לסוגיה של פסיקת תגמולים לפי חוק הנכים באופן רטרואקטיבי. טענותיו של המבקש מכוונות אפוא ליישום הדין וההלכה הפסוקה בעניינו הקונקרטי. טענות אלה נבחנו באופן יסודי ומעמיק – הן על ידי ועדת הערעורים והן על ידי ביהמ"ש המחוזי, אשר נדרשו בהרחבה לפסיקה הענפה בנושא ולא נמצא מקום להתערב בהם ב"גלגול שלישי".
תגמולים – נכי צהל – תגמולים רטרואקטיביים
בתי-משפט – רשות ערעור – מתי תינתן
.
בקשת רשות ערעור על פס"ד של בימ"ש מחוזי אשר דחה בעיקרו ערעור שהגיש המבקש על החלטתה של ועדת הערעורים הפועלת לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) בגדרה נדחתה טענתו של המבקש לפיה ניתן לפסוק לו תגמולי קיום לתקופה שקודמת למועד הגשת התביעה לקבלת התגמול (החל מיום שחרורו).
.
ביהמ"ש העליון (השופטת ד' ברק-ארז ) דחה את הבקשה מהטעמים הבאים:
כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים שבהם הבקשה מעלה שאלה כללית החורגת מעניינם של הצדדים או כאשר דחייתה תגרום לעיוות דין חמור. אין זה המקרה בענייננו.
בימ"ש זה נדרש בעבר בהרחבה לסוגיה של פסיקת תגמולים לפי חוק הנכים באופן רטרואקטיבי. הובהר כי ההסדר הקבוע בחוק הנכים מגביל באופן כמעט מוחלט פסיקת תגמולים באופן רטרואקטיבי למועד הקבוע בסעיף 18(א) לו, בכפוף לחריג הקבוע בסעיף 18(ו) לחוק, אשר אין מחלוקת כי אינו חל במקרה דנן. כפי שצוין בעבר, "הגבלה זו משקפת את האיזון שנעשה על-ידי המחוקק בין המטרה הסוציאלית של חוק הנכים לבין ההגבלות התקציביות הקיימות ביישומה. כלל העקרונות החלים על פסיקת תגמולים נובעים מהאיזון האמור, לרבות הכלל הגדול שקביעת הנכות וגובה התגמולים הם לעולם בני-שינוי, ואינם 'סגורים' כמו בהליך נזיקי רגיל. בהקשר רחב זה, נקבע כי אי-ההכרה בתשלום רטרואקטיבי של תגמולים תחול גם במצבים של החלטה המבוססת על טעות חמורה ואף נפשעת".
טענותיו של המבקש מכוונות, אפוא, ליישום הדין וההלכה הפסוקה בעניינו הקונקרטי. טענות אלה נבחנו באופן יסודי ומעמיק – הן על ידי ועדת הערעורים והן על ידי ביהמ"ש המחוזי, אשר נדרשו בהרחבה לפסיקה הענפה בנושא. אכן, ביהמ"ש המחוזי קבע כי התנהלותו של המשיב במקרה זה "לא הייתה מיטבית" בהתחשב בזמן שחלף עד לקביעת דרגתו הנכות המשוקללת של המבקש. אולם, בצד זאת קבע ביהמ"ש המחוזי כי בהתאם לדין – אין בכך כדי להצדיק פסיקת תגמולים באופן רטרואקטיבי. לא נמצא להתערב בכך, לא כל שכן בגלגול שלישי. מבלי לגרוע מתוצאה זו, חזקה על המשיב כי ייתן דעתו להערות האמורות.
כן לא נמצא שטענותיו של המבקש שהועלו בזיקה לעע"ם 7335/10 בעניין לופו, שבו נשללה הפליה בין קבוצות של נכים בכל הנוגע למועד הזכאות לתגמולים, מצדיקות אף הן מתן רשות ערעור. כפי שציין ביהמ"ש המחוזי, באותו עניין נדונה סוגיה ייחודית הנוגעת להשוואה של מועדי הזכאות לתגמולים הניתנים לפי חוק הנכים למועדי הזכאות לתגמולים המוענקים מכוח נהליו של אגף השיקום במשרד הביטחון, וזאת מבלי לחרוג מהכלל היסודי הקבוע בסעיף 18 לחוק הנכים בכל הנוגע לתגמולים המוענקים מכוחו. לא למותר לציין כי גם לאחר שניתן פסק הדין בעניין לופו חזר והדגיש בימ"ש זה את המגבלות הקיימות בדין בהקשר האמור. |
| חזרה למעלה |
|
| 9 [דיון פלילי] |
|
| בשפ 3960/18 ניסים דמראני נ' מדינת ישראל (עליון; י' אלרון; 30/05/18) - 8 ע' |
| עו"ד: קובי מושקוביץ, רויטל בן שבת כץ |
להמלצת שירות המבחן יש אמנם לייחס חשיבות רבה, אולם אין לראות בה הכרעה שיפוטית. ההכרעה מסורה רק בידי ביהמ"ש, שבסמכותו לשקול את מכלול השיקולים הרלוונטיים לבחינת שחרור נאשם לחלופת מעצר. בתוך כך יבחן ביהמ"ש גם את יכולת המפקחים המוצעים לבצע את המוטל עליהם. עליו להפעיל שק"ד עצמאי, ולהתרשם בעצמו הן מהמפקחים המוצעים הן מתנאי החלופה המוצעת בכללותה.
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – חלופת מעצר
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – תסקיר מעצר
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – שיקולי בית-המשפט
.
נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של סחיטה בכוח, סחיטה באיומים, חטיפה והדחה בחקירה. הערר הוא על החלטת ביהמ"ש המחוזי בה הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.
.
ביהמ"ש העליון קיבל את הערר בקבעו:
אכן, כעולה מתיאור העבירות המיוחסות לעורר בכתב האישום ומחומר הראיות, קמה חזקת מסוכנות סטטורית לעורר. ביהמ"ש שב והדגיש את חומרתה של מסוכנות זו, ואף ציין כי לא שוכנע שיש בחלופת המעצר שהוצעה כדי לאיין את מסוכנות העורר. יחד עם זאת, מהחלטתו האחרונה עולה כי ביחס לעורר (ובניגוד לשניים מהנאשמים האחרים) נסמך ביהמ"ש באופן מלא על בחינתו של שירות המבחן את המפקחים ואת טיב החלופה המוצעת בכללותה, כמתואר בתסקיר שהוגש לו.
יש אמנם לייחס חשיבות רבה להמלצת שירות המבחן, וזאת בשל ניסיונו המקצועי הרב בבחינתן המעמיקה של חלופות מעצר המוצעות ע"י נאשמים בהליך המעצר. ואולם, אין לראות בהמלצת שירות המבחן הכרעה שיפוטית. זו מסורה אך ורק בידי ביהמ"ש, שבסמכותו לשקול את מכלול השיקולים הרלוונטיים לבחינת שחרור נאשם לחלופת מעצר, ובכלל זה מסוכנות הנאשם והאפשרות של חלופת המעצר המוצעת לאיינה. בתוך כך יבחן ביהמ"ש גם את יכולת המפקחים המוצעים לבצע את המוטל עליהם, היינו לשמור את צעדי הנאשם לבל יעבור עבירות כלשהן בתקופת מעצרו. בעשותו כן, על ביהמ"ש להפעיל שיקול דעת עצמאי, ולהתרשם בעצמו הן מהמפקחים המוצעים הן מתנאי חלופת המעצר המוצעת בכללותה.
כך לא נהג בימ"ש קמא, אשר הורה על מעצרו של העורר מבלי לבחון בעצמו את המפקחים המוצעים, על אף התייצבותם לדיון לפניו. יתכן כי אף אם היה ביהמ"ש מתרשם מהמפקחים המוצעים, לא היה משנה מהחלטתו. אך בכך בלבד אין כדי לפטור את ביהמ"ש מחובתו להתרשם בעצמו מהמפקחים המוצעים. אשר על כן, יוחזר הדיון לפני בימ"ש קמא, על מנת שזה יבחן את החלופה המוצעת ע"י העורר לגופה, לאחר התייצבות המפקחים בפניו. |
| חזרה למעלה |
|
| 10 [משפט מינהלי] [בתי-משפט] |
|
| בגץ 2695/18 פלוני נ' בית הדין השרעי לערעורים בירושלים (עליון; נ' הנדל, א' שהם, ד' ברק ארז; 27/05/18) - 7 ע' |
| עו"ד: אבזך אדם, מקדאד נאשף, וואיל חוסרי |
כידוע, בג"ץ אינו משמש כערכאת ערעור על החלטותיהם של בתי הדין הדתיים – ובתי הדין שרעיים בכלל זאת. התערבות בהחלטותיו של בית דין דתי היא חריגה ומצומצמת ביותר, ותיעשה רק במקרים מובהקים של חריגה מסמכות; פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי; סטייה מהוראות חוק המכוונות כלפי בית הדין הדתי; או כאשר נדרש סעד מן הצדק. כלל זה מקבל משנה תוקף כאשר העתירה משיגה על החלטת ביניים שניתנה על ידי בית הדין דתי, כדוגמת ההחלטה דנן. עניינו של העותר אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים.
משפט מינהלי – בגץ – דחייה על הסף
משפט מינהלי – בגץ – ביקורת בית-דין דתי
בתי-משפט – עיכוב ביצוע – פסק דין
.
עתירה במסגרתה מבקש העותר לתקוף את החלטתו של בית הדין השרעי לערעורים שלא לעכב את ביצוע החלטתו של בית הדין השרעי בבאקה אל ג'רביה, לפיה אין מקום לפסול את הבוררים שמונו מטעמו עבור הצדדים, וזאת עד להכרעה בערעור שהוגש לבית הדין לערעורים על ההחלטה של לפסול את הבורר שמונה עבורו, או עד למתן החלטה בעתירה דנן.
.
בג"ץ (מפי השופט א' שהם) דח האת העתירה על הסף מהטעמים הבאים:
כלל הוא כי בגץ, אינו משמש כערכאת ערעור על החלטותיהם של בתי הדין הדתיים – ובתי הדין שרעיים בכלל זאת. התערבות בהחלטותיו של בית דין דתי היא חריגה ומצומצמת ביותר, ותיעשה רק במקרים מובהקים של חריגה מסמכות; פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי; סטייה מהוראות חוק המכוונות כלפי בית הדין הדתי; או כאשר נדרש סעד מן הצדק. כלל זה מקבל משנה תוקף כאשר העתירה משיגה על החלטת ביניים שניתנה על ידי בית הדין דתי, כדוגמת ההחלטה דנן. עניינו של העותר אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבותו של בימ"ש זה.
הכרעה בבקשה לעיכוב ביצוע נטועה בנסיבות העניין הספציפי, והיא נעשית תוך איזון בין מכלול השיקולים הצריכים לעניין. כך עשה בית הדין לערעורים בנידון דידן, תוך שהוא מביא בחשבון את "התנהגות הצדדים בעניין הבוררים והבקשות שהוגשו בהקשר זה ומה שהחליט ביה"ד"; וכן, את העובדה כי הבקשה לעיכוב ביצוע הוגשה ללא כל נימוק ענייני. בנסיבות אלה, לא נמצא כל בסיס להתערבותו של בימ"ש זה בהחלטתו של בית הדין לערעורים.
כן נדחו טענות העותר בנוגע לפגמים דיוניים שנפלו, לשיטתו, בהחלטות בית הדין ובית הדין לערעורים. כידוע, נטייתו של בימ"ש זה להתערב בהחלטותיו של בית דין דתי שעניינן סדרי דין תהא מצומצמת במיוחד. העתירה אינה מעלה כל עילה להתערבות בהחלטות אלה. עוד מוסיף ביהמ"ש, כי אין חשש לפגיעה בכללי הצדק הטבעי בעניינו של העותר, כנטען על ידו. מהחלטותיהם של בית הדין ושל בית הדין לערעורים עולה, כי ניתן לעותר יומו והוא טען בהרחבה את טענותיו, במספר הזדמנויות. במצב דברים זה, לא קמה עילה להתערבות בהחלטותיהם של בתי הדין השרעיים. |
| חזרה למעלה |
|
| עבודה ארצי |
| 11 [עבודה] |
|
| עע (ארצי) 10465-01-13 חברת קבוצת השומרים שמירה ובטחון בע"מ נ' אלירן גלעדי (עבודה; ורדה וירט ליבנה, רונית רוזנפלד, משה טוינה, נ.צ.: י' דורון, ש' נוימן; 16/05/18) - 33 ע' |
| עו"ד: נחום פינברג, אלין נוי, אפרת דויטש , שמרית נוי, זוהר יפת, אלעד פלג, אורן שרם |
על דעת רוב חברי המותב, נקבע כי אין מקום להיעתר לבקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית.
עבודה – תובענה ייצוגית – תנאים לאישורה
עבודה – תובענה ייצוגית – בנושאי ביטחון סוציאלי
.
בית הדין האזורי לעבודה קיבל את בקשת המשיב לאישור תובענה ייצוגית על פי חוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו – 2006. בעקבות החלטה זו הגישה המערערת בקשת רשות ערעור שהתקבלה, ומכאן הערעור שלפנינו.
.
בית הדין הארצי לעבודה (בדעת רוב של הנשיאה ו' וירט ליבנה, השופטת (בדימוס) ר' רוזנפלד השופט מ' טוינה, וכנגד עמדתם החולקת של נציגי הציבור י' דורון וש' נוימן) קיבל את הערעור, ופסק כלהלן:
היעדר פנייה מוקדמת, במשולב עם הגשת הבקשה חודשים ספורים בלבד לאחר כריתתו של הסכם האכיפה, מהווה בנסיבות העניין המיוחדות כאן פגם היורד לשורשו של עניין בהתנהלות המשיב.
אשר לתוצאות הפגם, הרי שבמקרה מיוחד זה – ומבלי לקבוע מסמרות – פגם זה נושא עמו השלכות בעלות משקל בכל הקשור לאישור התובענה של המשיב כתובענה ייצוגית.
ראשית, אשר לנקודת הזמן שבה הוגשה הבקשה, הרי שהוברר כי בשלב זה לא מוצתה האפשרות לפעולה במישור הקיבוצי. זאת, אף שהעיקרון המנחה במישור יחסי העבודה הוא כאמור עדיפות הפעולה במישור זה.
שנית, אפשר שבנסיבות מסוימות יהיה מקום להרחיב את נקודת המבט לעבר נסיבות מאוחרות יותר על ציר הזמן, שהן מעבר למועד בו הוגשה הבקשה. זאת במקרים המתאימים ובשים לב לשלב הדיוני בו מצוי ההליך. אלא שגם מהרחבת המבט על פני ציר הזמן לא תצמח ישועה למשיב. בדיון בערעור הובהר כי הבעיה נשוא התובענה באה בעיקרה על פתרונה בהתייחס לשנים מאוחרות. פעולות ביחס לתקופה הרלוונטית לבקשה לא בוצעו מחמת היות התובענה תלויה ועומדת. כמו כן, הובהר כי ניתן להשלים את היישום ביחס לזכויות עבר תוך חודשים ספורים.
אשר על כן, בכפוף לכוונה לבצע בפועל פעולות אכיפה בהתייחס לתקופה הרלוונטית תוך חודשים ספורים, אין מקום להיעתר לבקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית. |
| חזרה למעלה |
|
| 12 [בתי-משפט] [עבודה] |
|
| סקכ (ארצי) 40815-07-13 חברת נמל אשדוד בע''מ נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה (עבודה; אילן איטח, לאה גליקסמן, סיגל דוידוב מוטולה; 15/05/18) - 20 ע' |
| עו"ד: חיה ארמן, מיכל הברפלד, עירית באגון, אוהד גלעדי, מאור וייס, שי תקן, הילה זקס, אלעד מורג, מיכל לייסר, דרור גל, רעות שגיב-גרטלר, מוטי עזרן, שלומי לויה, רן קונפינו |
יושבי ראש וחברי הוועדים הפרו צווים שניתנו בהליך זה, אשר אוסרים על קיום שביתה בנמל אשדוד ובנמל חיפה ומורים על חזרה לאלתר לעבודה תקינה ורגילה.
בתי-משפט – ביזיון בית-המשפט – הפרת צו-מניעה
בתי-משפט – ביזיון בית-המשפט – אי-ציות לצו
עבודה – שביתה – שלא כדין
.
שלוש בקשות לפי פקודת ביזיון בית משפט; שתיים מטעם חברת נמל אשדוד והאחרת מטעם חברת נמל חיפה. שלוש הבקשות מכוונות להפרת צווים שניתנו בהליך זה ואשר אוסרים על קיום שביתה בחברת נמל אשדוד ובחברת נמל חיפה ומורים על חזרה לאלתר לעבודה תקינה ורגילה.
.
בית הדין הארצי לעבודה (מפי סגן הנשיאה א' איטח, השופטת ל' גליקסמן והשופטת ס' דוידוב-מוטולה) פסק כלהלן:
הדברים פשוטים וברורים כפי שהם חמוּרים: יושבי ראש וחברי הוועדים הפרו את צווי המניעה שהוציא בית דין זה תחת ידיו. הן צווי המניעה שניתנו במסגרת ההליך החל מחודש יולי 2013 והן צו המניעה שהוצא אך זה ביום 9.5.18 ברורים וחד משמעיים והם אסרו על קיום שביתה בחברות הנמל בקשר לרפורמה בנמלים והורו על קיום עבודה סדירה, תקינה ומלאה. יושבי ראש וחברי הוועדים היו מודעים לקיומם של צווי המניעה, לתוכנם ולכך שמתן הוראה על שביתה מהווה הפרה של הצווים.
יושבי ראש וחברי הוועדים הפרו את צווי המניעה באופן מכוון, ממושך ובוטה, הן במעשה – בכך שמלכתחילה הורו לעובדי חברות הנמל לנקוט אמצעים ארגוניים, חרף צו המניעה העומד בתוקפו מיום 29.7.13; והן במחדל – בכך שנמנעו מלהורות לעובדים לשוב מייד לעבודה סדירה אף שנדרשו לעשות כן מכוח צו המניעה מיום 9.5.18.
היה ויוכח שמי מיושבי ראש וחברי הוועדים הפר את צווי המניעה לאחר החלטה זו, הרי שיוטל עליו בגין הפרה עתידית זו קנס אישי בשיעור של 1,500 ₪ עבור כל שעה של הפרה ב-24 השעות הראשונות ולאחריהן קנס בשיעור של 3,000 ₪ עבור כל שעה של הפרה. |
| חזרה למעלה |
|
| מנהלי |
| 13 [רשויות מקומיות] |
|
| עתמ (מרכז) 5594-05-16 מרים פטקין נ' עיריית נתניה (מנהלי; יעקב שינמן; 24/05/18) - 18 ע' |
| עו"ד: הדס ברוה, סנדרה אטלין, מיכל בר-ששת |
האחריות למניעת מפגעים בשטח פרטי מוטלת על בעלי החלקה, אולם משפונה אזרח לרשות פעם אחר פעם למניעת מפגעים או עבירות, עליה לסייע לו. במקרה זה החלטת העירייה להטיל את האחריות בגין הפסולת על בעלי הקרקע ולא על המחזיק היא בלתי סבירה, אך אין מקום לחיוב העירייה לפעול בעצמה ולאכוף על המחזיקים את הוראות החוק.
רשויות מקומיות – חוקי עזר – שמירת הסדר והניקיון
רשויות מקומיות – חוקי עזר – אכיפתם
.
עתירה למתן צו המורה למשיבה 1 לחדול מהדרישות שהיא מפנה כלפי העותרות, ובראשן הדרישה לפנות פסולת שנצברה על קרקע שבבעלותן.
.
בית המשפט לעניינים מנהליים קיבל את העתירה בחלקה ופסק:
ככלל, האחריות למניעת מפגעים בשטח פרטי מוטלת בראש ובראשונה על בעלי החלקה ועליהם לדאוג לפחות לקיומה של גדר תוחמת ומגינה על החלקה מפני פולשים או כאלו שמשליכים פסולת בחלקה. לצד זאת, משפונה אזרח לרשות פעם אחר פעם למניעת עבירות על חוקי העזר או למניעת מפגעים, עליה להיענות לפניותיו או לפחות להפנותו או לפנות בעצמה, לרשות המוסמכת בכדי להעניק לו את הסעד ההולם. בנסיבות דנן, החלטת העירייה להטיל את האחריות בגין הפסולת על בעלי הקרקע ולא על המחזיק, היא בלתי סבירה ודינה להתבטל. עם זאת, אין עילה לחיוב העירייה לפעול בעצמה ולאחר מכן להשית את הוצאות הפעולה על הגורם האחראי לכך. אין אף מקום להורות לעירייה לאכוף על משיבים 2-3 את הוראות חוק התכנון והבניה והוראות חוק רישוי עסקים. |
| חזרה למעלה |
|
| 14 [תכנון ובנייה] |
|
| עתמ (ת"א) 30670-05-17 סילביה ברונפלד נ' הוועדה מקומית לתכנון ובנייה בת ים (מנהלי; ארנה לוי; 23/05/18) - 15 ע' |
| עו"ד: מורן גור, אור דבוש דבורי, רייסמן גור, עזרא רחמים, הררי טויסטר |
נדחתה עתירה שעניינה החלטת המשיבה להחיל על בקשת העותרים למתן היתר בנייה את הוראות תיקון 3/א לתמ"א 38 בנושא שיטת חישוב תוספת שטחים.
תכנון ובנייה – היתר בנייה – הקלה
תכנון ובנייה – תכניות – פירושן
תכנון ובנייה – תכניות – תמא 38
.
עניינה של העתירה הוא החלטת המשיבה להחיל על בקשת העותרים למתן היתר בנייה את הוראות תיקון 3/א לתמ"א 38 בנושא שיטת חישוב תוספת שטחים.
.
בית המשפט דחה את העתירה, ופסק כלהלן:
העותרים החלו לטפל בבקשה למתן היתר בנייה בשנת 2014, עת הפרשנות אשר הייתה נוהגת בנושא חישוב השטחים המותרים הייתה מרחיבה והם סברו כי יוכלו להתבסס עליה גם בהמשך ולקבל היתר על פיה.
דא עקא, שהליכי הוצאת היתרים, כידוע, עשויים להתמשך, כאשר במהלך הזמן עשויים לחול שינויים, מרחיבים או מצמצמים, הן בנורמות תכנוניות והן בפרשנות הנורמות על ידי הגורמים המוסמכים. איתרע מזלם של העותרים והם "נלכדו" בשינוי שחל. העותרים הגישו בקשה להיתר בה נפל פגם בתיאור ההקלה, פגם אשר מצא ביטויו גם בפרסום בקשתם. חובה הייתה לרפא פגם זה ולא ניתן היה להמשיך בהליך הטיפול בבקשה משנת 2014 ללא תיקונו.
האחריות לפגם נופלת על העותרים ועל מי שטיפל מטעמם בהגשת הבקשה. במהלך התקופה, וטרם הוצאת ההיתר, השתנתה הפרשנות החלה בנושא חישוב השטחים והפכה מצמצמת. בהיעדר הוראת מעבר אשר חלה על בקשתם, החליטה המשיבה כי פרשנות זו, ובעקבותיה, התיקון להוראות התמ"א, הם אלו שיחולו על בקשת העותרים. לא נמצאה הצדקה להתערבות בית משפט זה בהחלטה כלשהי מההחלטות מושא העתירה ולא נמצא כי בית משפט זה יכול להושיט סעד כלשהו לעותרים. |
| חזרה למעלה |
|
| מחוזי |
| 15 [דיון אזרחי] |
|
| תצ (ת"א) 10202-08-17 דביר אינדיג נ' ווייז מוביל בע"מ (מחוזי; רחל ברקאי; 24/05/18) - 5 ע' |
| עו"ד: דקל קרבר, חגי דורון |
אושרה הסתלקות מתוגמלת מתובענה ייצוגית שעניינה בטענה להפרת פרטיות המשתמשים באפליקציה שבבעלות המשיבה, זאת נוכח השינוי שנעשה באפליקציה ואשר עוד צפוי להיעשות.
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – בקשה להסתלקות מבקשה לאישור תובענה ייצוגית
.
בקשה מוסכמת להסתלקות מתוגמלת מתובענה ייצוגית שעניינה בטענה להפרת הפרטיות של המשתמשים באפליקציה שבבעלות המשיבה.
.
בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה ופסק:
לעניין אישור טובת הנאה לתובע לפני אישור התובענה כייצוגית, יש לבחון האם התובענה הראתה עילת תביעה לכאורה וכן את התועלת שהביאה התובענה לחברי הקבוצה. התובע הניח תשתית לקיומה של עילת תביעה לכאורה. בנוסף, השינוי שנעשה בתוכנת האפליקציה ואשר עוד צפוי לעשות, מלמדנו שבקשת האישור הביאה תועלת לחברי הקבוצה על דרך של קביעת ברירת מחדל המבטיחה את פרטיותו של המשתמש אלא אם ויתר עליה ולא להיפך. אשר לגמול ושכר הטרחה, אף שמדובר בסכומים על הצד הגבוה, נוכח ההישג המשמעותי לטובת המשתמשים אשר חייב השקעה ולמידה מצד התובע ובא כוחו, יש לאשר הסכומים. |
| חזרה למעלה |
|
| 16 [דיון אזרחי] |
|
| תצ (ב"ש) 69990-09-16 תורתי אגדי נ' Dolpin Netherlands BV (מחוזי; גאולה לוין; 17/05/18) - 11 ע' |
| עו"ד: עופר אוחנה, מעוז כהן, דניאל טייב , אגדי תורתי, אייל רוזובסקי, מרב בן ארצי, אלי בורשטיין |
סולקה על הסף בקשה לאישור תובענה ייצוגית שעניינה בתמורה עבור הצעת רכש של מניות חברה, זאת מאחר שהתמורה עבור המניות נקבעה בהסדר חוב וזה אושר על ידי בית משפט בפסק דין חלוט.
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – סילוק על הסף
דיון אזרחי – מעשה-בית-דין – קיומו
.
בקשה לסלק על הסף בקשה לאישור תובענה ייצוגית בקשר להצעת המשיבים לרכישת כל מניות הציבור בחברה. נטען כי בקשת האישור נוגדת פסק דין שאישר הסדר חוב ואשר בו ניתן הפטר מתביעות בגין העילות נשוא הבקשה.
.
בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה ופסק:
ככלל, אין לדון בבקשה לסילוק על הסף של בקשה לאישור תובענה ייצוגית בנפרד מדיון בבקשה לאישור הגשת התובענה. המקרה דנן נמנה עם החריגים לכלל האמור, שכן ניתן להכריע ללא קושי בטענות המשפטיות של ההגנה, שאם תתקבלנה לא תותר ניהול התובענה הייצוגית. התמורה עבור המניות נקבעה בהסדר חוב וזה אושר על ידי בימ"ש. עם הפיכת ההחלטה המאשרת את ההסדר לפסק דין חלוט, קיים "מעשה בי-דין" בין הצדדים להסדר ונסתם הגולל על האפשרות להשיג על גובה התמורה. הסדר החוב אף כולל תניית פטור לפיה לא תהיינה טענות, דרישות או תביעות כלשהן של בעל מניות המיעוט בקשר להסדר החוב ולתמורה. לפיכך, יש לסלק את בקשת האישור על הסף. |
| חזרה למעלה |
|
| 17 [משפט בינלאומי פרטי] [דיון אזרחי] |
|
| עא (מרכז) 11591-12-16 FOREST DIAMONDS, INC D/B/AMINOV DIAMONDS נ' יהודה אמינוב (מחוזי; אילן ש' שילה, איריס רבינוביץ ברון, עירית כהן; 16/05/18) - 8 ע' |
| עו"ד: מילי טוטייב, יעקב גולדשטיין, אסף מרקס |
נדחה ערעור על פסק דין בגדרו בוטל היתר המצאה אל מחוץ לתחום המדינה, ונקבע שאכן בית המשפט לא קנה סמכות בינלאומית לדון בתביעה. עם זאת בוטלה הקביעה בדבר מחיקת התביעה.
משפט בינלאומי פרטי – סמכות בינלאומית – המצאה אל מחוץ לתחום השיפוט
משפט בינלאומי פרטי – סמכות בינלאומית – היעדרה
דיון אזרחי – המצאת כתבי-בי-דין – מחוץ לתחום השיפוט
.
ערעור על פסק דין בגדרו בוטל היתר ההמצאה של כתב התביעה אל מחוץ לתחום המדינה, שניתן במעמד צד אחד והתביעה נמחקה.
.
בית המשפט המחוזי דחה את הערעור בעיקרו ופסק:
בית המשפט לא קנה סמכות בינלאומית לדון בתביעה. משהוכרז פסק החוץ שניתן כנגד המשיב בלבד כאכיף, תמה ההתדיינות בנוגע לבקשה לאכיפתו ואין עוד צורך כיום להכריזו כאכיף. פרשנות לפיה יש לראות בתביעה דנן כתביעה לאכיפת פסק החוץ הבאה בגדר תקנה 500(8) לתקנות סדר הדין האזרחי, מהטעם שנועדה לאפשר לממש את פסק החוץ, איננה עולה בקנה אחד עם הוראות הדין ואינה סבירה בענייננו. אין לקבל את טענת המערערת כי הסכמת המשיבה למתן צו המניעה הזמני במסגרת ההליך הקודם יצרה השתק לטענתה לחוסר סמכות בינלאומית. מעבר לצורך, מירב הזיקות נוטות בבירור לטובת הפורום הזר. לפיכך, ההחלטה המבטלת את היתר ההמצאה אל מחוץ לתחום המדינה תישאר בעינה אך הקביעה בדבר מחיקת התביעה תבוטל. |
| חזרה למעלה |
|
| 18 [דיון אזרחי] |
|
| תצ (ת"א) 50767-07-17 מרדכי תורג'מן נ' חלל-תקשורת בע"מ (מחוזי; חאלד כבוב; 14/05/18) - 12 ע' |
| עו"ד: עמית מנור-יוקי שמש, יעקב וינרוט ושות', פישר בכר חן וול אוריון ושות', ברקמן וקסלר בלום ושות', ליאב וינבאום |
בנסיבות המקרה הנדון, יש לעכב ההליכים בבקשה לאישור תביעה ייצוגית, נוכח חקירה פלילית של רשות ניירות ערך, בין היתר בעניינים הנדונים בבקשה לאישור.
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – עיכוב ניהול תובענה ייצוגית
דיון אזרחי – עיכוב הליכים – בשל הליך פלילי
.
בקשה לעיכוב הליכים בבקשה לאישור תביעה ייצוגית נוכח חקירה פלילית המנוהלת על ידי רשות ניירות ערך, בין היתר בעניינים הנדונים בבקשה לאישור.
.
בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה ופסק:
ככלל, קיומו של הליך פלילי אינו מצדיק עיכוב הליך אזרחי המתנהל באותו עניין אלא בהתקיים נסיבות חריגות. במקרה דנן, נוכח הקשר ההדוק בין החקירה הפלילית לבין הבקשה לאישור, בצירוף הפגיעה הפוטנציאלית במשיבים שנחקרו ברשות ניירות ערך ובאפשרותם להתגונן, כמו גם החשש מפני השפעה על ההליך הפלילי במסגרת ניהול ההליך האזרחי, יש לעכב ההליכים לתקופה קצרה יחסית. הצורך לברר את מידת מעורבותם ואת אחריותם האזרחית של המשיבים שלא נחקרו ברשות תחייב את ביהמ"ש לבחון את כלל הראיות בתיק ואת מידת מעורבותם של כלל המשיבים בהליך. בירור כאמור, בשלב בו טרם מוצתה החקירה הפלילית, יפגע במיצוי החקירה וביכולת להגיע לחקר האמת ללא השפעה על אותה חקירה, לפיכך אין מקום לאפשרו. |
| חזרה למעלה |
|
| 19 [חברות] |
|
| פרק (ת"א) 30790-02-18 עו"ד קרן רייכבך-סגל רו"ח בועז גזית עו"ד פיני יניב נאמנים לחברת הוניגמן ובניו בע"מ (בפירוק זמני) נ' זכייני החברה ואח' (מחוזי; חגי ברנר; 14/05/18) - 6 ע' |
| עו"ד: |
בית המשפט נעתר לבקשת נאמני חברה בפירוק זמני והורה לוותר על חוזי שכירות קיימים ועל חוזי זכיינות, בהיותם "נכסים מכבידים".
חברות – פירוק – נכס מכביד
.
בקשת נאמני חברה בפירוק זמני לוותר על חוזי שכירות קיימים ועל חוזי זכיינות שהם נכסים מכבידים.
.
בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה ופסק:
תכליתו של כלל ההשתחררות מנכסים מכבידים היא למנוע העמסה של הוצאות והתחייבויות מיותרות על קופת הפירוק. במקרה דנן, חוזי השכירות של החנויות שלא נמכרו על ידי הנאמנים ואשר הם אינם רשאים עוד להפעילן, הפכו לחוזים ללא רווח ומדובר בנכס מכביד. אין מקום להתניית הויתור על חוזה השכירות בתשלום פיצויים, שכן חובת החברה לשלם פיצויים לבעל החוזה מהווה חוב בר תביעה בנשיה רגילה. באשר למועד שממנו ייכנס הויתור לתוקפו, הכלל הוא שויתור על חוזה מכביד טעון אישור מראש ואין די בהודעה של בעל התפקיד על כוונת הויתור. ואולם, בנסיבות המיוחדות דנן אין זה הוגן שהוויתור ייכנס לתוקפו רק ממועד מתן ההחלטה המאשרת את הויתור והויתור ייכנס לתקפו מיום הגשת הבקשה. |
| חזרה למעלה |
|
| 20 [פשיטת רגל] |
|
| עשא (מרכז) 64240-11-17 עדין קואופרטיב לייצור שוקולד ממתקים בהוד השרון בע"מ נ' מגה קמעונאות בע"מ (מחוזי; עירית וינברג נוטוביץ; 14/05/18) - 11 ע' |
| עו"ד: נתי חלפין, אמיר ברטוב, אהוד גינדס, הילה פישלוביץ טייב |
לנושים החירות לקבוע במסגרת הסדר הנושים את המועד להגשת ערעור על הכרעה בתביעת חוב. בענייננו, המועד להגשת ערעור נקבע בהסדר הנושים שאושר ע"י ביהמ"ש ומשהוגש הערעור דנן לאחר המועד שנקבע, הרי שהוא הוגש באיחור ויש לסלקו על הסף.
פשיטת רגל – נושים – הסדר נושים
פשיטת רגל – נושים – סדרי דין
פשיטת רגל – תביעת חוב – סדרי דין
.
בקשה לסלק על הסף ערעור על הכרעה בתביעת החוב שניתנה ע"י הנאמנים, מפאת איחור בהגשתו.
.
בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה ופסק:
לנושים החירות להתנות במסגרת הסדר הנושים על עניינים מהותיים הנוגעים לרכושם ובוודאי עניינים שבסדרי הדין, ובכלל זה על המועד להגשת ערעור על הכרעה בתביעת חוב. בענייננו, המועד להגשת ערעור על הכרעה בתביעת החוב נקבע בהסדר הנושים שאושר ע"י ביהמ"ש ומשהוגש הערעור לאחר המועד שנקבע, הרי שהוא הוגש באיחור. רק במקרים חריגים תותר חריגה מהוראות הסדר הנושים ובענייננו המערערת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי מתקיימים טעמים המצדיקים הארכת מועד, ובוודאי לא ניתן לקבוע כי עסקינן במקרה חריג המצדיק סטייה מהוראות הסדר הנושים. |
| חזרה למעלה |
|
| 21 [משפחה] |
|
| רמש (חי') 61872-11-17 ט.מ נ' ד.ס.א (מחוזי; אספרנצה אלון; 22/04/18) - 5 ע' |
| עו"ד: ליאת שטיינברג חרלמפ, יסמין אבוסיף אבופול |
נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטה שלא להיעתר לבקשת המבקשת לקבל את תביעתה לשינוי סטאטוס במרשם האוכלוסין, מחמת שהמשיבה לא הגישה תצהיר מטעמה.
משפחה – ענייני מעמד אישי – סטאטוס
משפחה – בית-המשפט לענייני משפחה – סדרי דין
.
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה, שדחה את בקשת המבקשת לקבל את תביעתה לשינוי סטאטוס במרשם האוכלוסין, מחמת שהמשיבה לא הגישה תצהיר מטעמה.
.
בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה ופסק:
מדובר בהחלטה בעלת אופי דיוני-ניהולי מובהק שלא תינתן לגביה רשות ערעור. מעבר לכך, המסמכים עליהם מבססת המשיבה את עמדתה הם אלה המצויים בתיק המרשם של המבקשת ואשר נרשמו מפיה, משכך יש להניח כי מדובר ברישום שנעשה בצורה שגרתית-רגולארית ואין לצפות כי עד שרשם מאות או אלפים של רישומים רגולאריים יוכל להוסיף בעדותו על מה שכתוב ברישום או מה שמסרה המבקשת. הדגש הוא על אמינות שיטת הרישום ולא על זכרונו של העד ומשכך אין להתנות את קבלת המסמכים בזימון כל העדים שהשתתפו בקליטת המידע ורישומו, לעדות. עם זאת, המשיבה תגיש תעודת עובד ציבור בצירוף המסמכים שהגישה. |
| חזרה למעלה |
|
| שלום |
| 22 [כספים] |
|
| עשא (חי') 19310-01-18 הבונים מושב שיתופי להתיישבות של חיילים משוחררים בע"מ נ' יפתח בנאי ובניו ניהול ואחזקות (1995) בע"מ (שלום; רויטל באום; 22/05/18) - 9 ע' |
| עו"ד: |
נדחה ערעור המערערת על החלטות רשמת ההוצאה לפועל שעוסקת באופן בו יש לפרש את מנגנון ההצמדה של החוב בו חויבה. נפסק, כי הריבית בה חויבה המערערת בפסק היא ריבית 'כחוק', קרי: ריבית אשר תחושב לפי תקנה 3 לתקנות פסיקת ריבית והצמדה (קביעת שיעור הריבית ודרך חישובה).
כספים – הפרשי הצמדה וריבית – חישובם
כספים – הפרשי הצמדה וריבית – הצמדה
.
המערערת – חייבת בתיק ההוצאה לפעול, הגישה ערעור על החלטות רשמת ההוצאה לפועל שעוסקת באופן בו יש לפרש את מנגנון ההצמדה של החוב בו חויבה. הצדדים חלוקים בשאלה האם חלה על החיוב הכספי ריבית לפי תקנה 2 לתקנות פסיקת ריבית והצמדה (קביעת שיעור הריבית ודרך חישובה) (כטענת המערערת) או ריבית לפי תקנה 3 לתקנות הריבית (כטענת המשיבה, וכקביעת כב' הרשמת בהחלטה).
.
בית המשפט דחה את הערעור ופסק כלהלן:
בפסק הבורר לא נקבע מנגנון הצמדה למדד המחירים לצרכן, ועל כן התייחסות להוראות החוק או התקנות אשר בהן מופיע אופן חישוב של ריבית צמודה (כטענת המערערת) היא שגויה. הריבית בפסק הבורר אינה 'ריבית צמודה' כהגדרת מונח זה בסעיף 1 לחוק הריבית, אלא ריבית שיקלית, מונח אליו מתייחס אופן החיוב בתקנה 3 לתקנות הריבית.
לשון תקנה 2 לתקנות הריבית היא 'ריבית צמודה'; משמעות מונח זה בחוק הריבית היא ריבית אשר צמודה למדד המחירים לצרכן. על כן, תקנה 2 אינה רלוונטית, הואיל ובפסק הבורר נקבע מנגנון הצמדה למדד תשומות הבנייה.
הפרשנות אותה מציעה המערערת ביחס לכוונת הבורר סותרת את המילים בהן בחר הבורר לנקוט בפסקו; קבלת פרשנותה של המערערת, כי די בחיובה במדד תשומות הבנייה – משמעה איון המילים 'ריבית כחוק' בפסק הבורר. לרשם ההוצאה לפועל בוודאי שאין כל סמכות למחוק הוראות מפסקי הדין אותם הוא מיישם, אף לבית משפט זה אין סמכות כאמור. |
| חזרה למעלה |
|
| 23 [חוזים] |
|
| תאמ (חי') 15964-08-17 יוחנן קדושה נ' מ.ת מוטורס בע"מ (שלום; איילת הוך טל; 21/05/18) - 8 ע' |
| עו"ד: |
בית המשפט קיבל, באופן חלקי, תביעת התובעים כנגד הנתבעת 1 שעניינה בעסקה לרכישת רכב. במרכז פסק הדין עומדת שאלת אחריותם של סוחרי רכבים לתקלה שמתגלה ברכב שנרכש ממגרש שבניהולם.
חוזים – מכר – רכב משומש
.
התובעים הגישו כנגד הנתבעים תביעה כספית בגין עסקה לרכישת רכב. הנתבעים סבורים כי דין התביעה להידחות על יסוד הבדיקות שבוצעו עובר לעסקת המכירה ועל יסוד מסמכי המכר הפוטרים את הנתבעים מכל אחריות למצב הרכב.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
דין טענות הנתבעת 1 ביחס לשימוש ניכר ברכב עד לאיתור התקלה להידחות משום שהוכח, כי כבר בדו"ח הבדיקה שבוצע במכון אותרו רעשים במנוע והתנעה קשה, סממנים חיצוניים בולטים, אשר לאיש מקצוע מנוסה היו ברורים כבר עם קבלת הרכב לרשות הנתבעת 1.
ראוי ונכון היה לחשוף את הנתונים הרלוונטיים בפני קונה פוטנציאלי מחמת חובת תום הלב החלה על הצדדים להתקשרות החוזית, מקל וחומר נוכח פערי המידע הברורים, לפחות בשלב ההתעניינות הראשונית, בין המוכרת לקונה. הפרת חובת תום הלב מקבלת משנה תוקף שעה שעסקינן בלב ליבו של הרכב, המנוע, אשר בלתו בוודאי שאין לרכב כל שימוש פונקציונאלי; באופן ספציפי בעסקה זו מוטלת על הנתבעת 1 גם חובת גילוי מוגברת לגבי כל ליקוי ברכב הידוע לה מכוח חוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות).
במישור היחסים מול הנתבעת 2 דין התביעה להידחות. לא נמצא כל דופי בהתנהלות הנתבעת 2 בעניינם ודין התביעה נגדה להידחות. |
| חזרה למעלה |
|
| 24 [ראיות] [דיון אזרחי] |
|
| תא (נצ') 55778-02-14 ברק כהן נ' נייג'ל מקלנן (שלום; נבילה דלה מוסא; 20/05/18) - 6 ע' |
| עו"ד: ליאור לויט, מקלנן |
התקבלה בקשה מטעם התובע להוספת ראיה לאחר סיום דיון ההוכחות בהליך. זאת, בכפוף לכך שהמבקש ישלם למשיב הוצאות בסך של 5,000 ₪
ראיות – הגשתן – באיחור
ראיות – הגשתן – ראיות נוספות
דיון אזרחי – ניהול המשפט – ראיה נוספת
.
בקשה מטעם התובע לזימון עד לצורך הגשת ראיה. בקשה זו הוגשה לאחר שהתנהל דיון הוכחות בתיק אשר בתומו ניתנה החלטה המורה על הגשת סיכומי הצדדים.
.
בית המשפט קבע כלהלן:
במסגרת בקשה זו התובע עותר להגיש אישור בנק לאומי המלמד על המועד שבו הופקד השיק/שטר הביטחון ומועד חזרתו, והמבקש עותר להגשתו באמצעות הזמנת נציג מטעם בנק לאומי למתן עדות ולרבות להתייחס לסיבה בעקבותיה השיק הוחזר ולא נפרע.
חשיבות הראיה הנ"ל טמון בתרומה המרכזית אשר צפוי כי תהיה לה בהליך, שכן שיק הביטחון מהווה האמצעי שהיה מיועד להשבת הסכום ששולם על ידי התובע במידה והעסקה לא תצא לפועל ובשים לב לכך שהתביעה דנן לא הייתה נולדת לעולם לו השיק היה נפרע; מכאן עולה חשיבות הגשת הראיה לליבון
המחלוקות בין הצדדים ולסייע בידי בית המשפט להגיע לחקר האמת בכל הקשור לשאלות העולות סביב שטר הביטחון.
לא תיגרם הכבדה או נזק כלשהו למשיב מעצם קבלת הבקשה, מקום שבו טרם הוגשו סיכומים מטעמו ובשים לב לעובדה, כי עסקינן בישיבת הוכחות קצרה שבמסגרתה ייחקר עד יחיד מטעם בנק לאומי ובמידת הצורך תינתן לנתבע הזדמנות להצגת ראיות מטעמן, וניתן לפצות את המשיב על הטרחה הנוספת שתיגרם לו דרך פסיקת הוצאות. |
| חזרה למעלה |
|
| 25 [נזיקין] |
|
| תא (ת"א) 31518-09-15 אן לי שלכטר נ' אמפא מליבו (שלום; אושרי פרוסט פרנקל; 17/05/18) - 19 ע' |
| עו"ד: |
בית המשפט קיבל את תביעת התובעים כנגד הנתבע 2 – מפקח על ביצוע עבודות בניה, לפיצויים בגין הנזקים שנגרמו להם כתוצאה משגיאה במיקום העמדת הבית שלהם. נפסק, כי אין ביחסי השליחות שבין הנתבעת 1 לנתבע 2, בין מזמין למפקח, כדי לקשור את הנתבעת 1 למיקום השגוי בהעמדת הנכס.
נזיקין – אחריות – מפקח
נזיקין – אחריות – שילוחית
.
התובעים הגישו כנגד הנתבעים תביעה כספית שעניינה בהסכם הזמנת שירותי בנייה לבניית בית צמוד קרקע. התובעים טוענים, כי הבית הועמד ונבנה על ידי הנתבעים בניגוד לרצונם של התובעים ולהסכמות שהושגו עם הנתבע 2 – המפקח מטעם הנתבעת 1.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
יש לקבל את טענת התובעים, כי מתקיימים יחסי שליחות בין "הנתבעים 1 ו-2. הנתבע 2 היה מפקח מטעם הנתבעת 1, ניהל את הפרויקט מטעמה, פיקח על עבודת הקבלן המבצע, והיה איש הקשר של "אמפא" בשטח.
יחסי השליחות בין הנתבעת 1 למפקח, מחייבים את המפקח בהתאם להסכם הראשון ובהתאם להסכם לקבלת שירותי פיקוח. עם זאת, יחסי השליחות בין הנתבעים 1 ו-2 אינם קשורים להסכם השני, קרי להסכמות הספציפיות שהושגו בין התובעים לנתבע 2 לצורך ביצוע השינויים, לרבות הוצאת ההיתר השני.
התובעים לא הוכיחו אחריות הנתבעת 1 למיקום הבית שלא על פי ההיתר השני וגם לא הוכיחו את אחריות הנתבעת 1 לביצוע השינויים בהיתר הבנייה. אמנם, בין הנתבעת 1 לנתבע 2 קיימים יחסי שליחות ברורים, בין מזמין למפקח במסגרת ההסכם הראשון, אך אין בהם כשלעצמם, בנסיבות דנן, כדי לקשור את הנתבעת 1 למיקום השגוי בהעמדת הנכס.
הנתבע 2 אחראי לבדו לכשל בהעמדת הנכס בהתאם להיתר השני; לא הוכחה אחריותם של צדד ג' 2-3 לנזקי התובעים הנטענים, ומשכך ההודעה לצד ג' שהוגשה כנגדם נדחית; הנתבע 2 כשל מלהוכיח את אחריותה של הוועדה המקומית לסטייה בהעמדת הבית בהתאם להיתר הבניה השני. |
| חזרה למעלה |
|
| 26 [הוצאה לפועל] |
|
| רעצ (עכו) 3365-02-18 מארון אבו חנין נ' איגמה ניהול ומסחר בע"מ (שלום; דנה עופר; 15/05/18) - 6 ע' |
| עו"ד: |
נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטות רשמת הוצאה לפועל שעניינה בבקשתו להורות על ביטול ההגבלה על רישיון הנהיגה שלו. נקבע, כי האפשרויות שהעמידה הרשמת למבקש כדי להתמודד עם ההגבלה אשר הוטלה עליו הינן סבירות ואין מקום להתערב בהן.
הוצאה לפועל – הליכים – הטלת הגבלות על חייב
.
המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על החלטות רשמת הוצאה לפועל שעניינה בבקשתו להורות על ביטול ההגבלה על רישיון הנהיגה שלו. במסגרת ההחלטה העמידה הרשמת למבקש שלוש אפשרויות להתמודד עם ההגבלה אשר הוטלה עליו, כדין, בהיותו חייב משתמט שאינו פורע את חובו מאז פתיחת תיק ההוצאה לפועל נגדו: או שהמבקש יפרע את חובו, או שייתן ערובה מספקת, או שיגיש בקשה לקביעת צו תשלומים על פי יכולתו.
.
בית המשפט דחה את הבקשה וקבע כלהלן:
בקשה לביטול הגבלה שהוטלה כדין נדונה על פי סעיף 66ד לחוק ההוצאה לפועל. על פי סעיף זה הרשמת רשאית להתנות את ביטול ההגבלה במתן ערובה להנחת דעתה. שלוש האפשרויות שהעמדה הרשמת למבקש כדי להתמודד עם ההגבלה אשר הוטלה עליו עולות בקנה אחד עם הוראת סעיף 66ד לחוק.
אין לקבל את גישת המבקש, להימנע מהגשת בקשה למתן צו תשלומים, בצירוף שאלון שימולא כדין ובצירוף כל המסמכים הנדרשים, ובכל זאת – לזכות להתחשבות במצבו הכלכלי. מכיוון שהמבקש נמנע במכוון מהגשת בקשה למתן צו תשלומים, ומחשיפת כל המסמכים להוכחת יכולתו, אין הוא יכול להלין על סבירותו של התנאי שנקבע. |
| חזרה למעלה |
|
| 27 [נזיקין] |
|
| תא (חי') 23923-01-13 ל.ב נ' רוברט מושיאלוב (שלום; סיגלית גץ אופיר; 13/05/18) - 30 ע' |
| עו"ד: חובב ריקה, מושאילוב |
בית המשפט הורה לנתבעים לפצות את התובעת בגין מספר מעשי תקיפה שבוצעו בה בהיותה קטינה. במרכז פסק הדין עומדת סוגיית הנטל הראייתי, להוכחת מעשים בעלי גוון פלילי, במסגרת הליך אזרחי.
נזיקין – עוולות – תקיפה
נזיקין – נטל ההוכחה – בתביעת נזיקין
נזיקין – מעוולים יחדיו – מעוולים במשותף
.
התביעה הוגשה כנגד הנתבעים בגין נזקי גוף שנגרמו לטענת התובעת בשל מספר מעשי תקיפה שבוצעו בה לטענתה בהיותה קטינה, המהווים עוולת תקיפה לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש].
.
בית המשפט קיבל את התביעה ופסק כלהלן:
המעשים אותם מייחסת התובעת לנתבעים הם בעלי גוון פלילי ברור. נטל ההוכחה המוטל על התובעת נותר ברמת "מאזן ההסתברויות" הנהוג במשפט האזרחי. עם זאת, הנטל הראייתי הרובץ על התובעת כבד יותר בהתאם לרמת חומרתם של מעשי התקיפה המיוחסים לנתבעים על ידה.
אין בעובדה שלא הוגשו נגד הנתבעים כתבי אישום בגין המעשים אותם מייחסת להם התובעת בכדי לחסום את דרכה לקבלת פיצוי, שכן רמת ההוכחה הנדרשת בהליך אזרחי פחותה מזו הנדרשת בהליך פלילי.
גרסתה של התובעת לא נסתרה על ידי הנתבעים. מנגד, עדותם נמצאה כבלתי ראויה למתן אמון וכך גם עדויות העדות מטעמם; מחוות הדעת ומהתשתית הראייתית שהונחה עולה, כי קיים קשר סיבתי בין הפגיעה המינית שעברה התובעת על ידי הנתבעים לנכות הנפשית ממנה היא סובלת; לא הוכח, כי ניתן להפריד בין חלקו של כל אחד מהנתבעים בנזק הנפשי שנגרם לתובעת כתוצאה ממעשיהם. לפיכך, יש לקבוע, כי הנתבעים אחראים כלפי התובעת ביחד ולחוד לכל הנזקים שנגרמו לה. |
| חזרה למעלה |
|
| כתבי טענות |
|
|
|
|
|
www.nevo.co.il
|
|
|
