תוכן העניינים עליון 1   [בתי-משפט] [משפט מינהלי] [חברות] [דיון אזרחי] רעא 31/18 הסתדרות פועלי אגודת ישראל בארץ ישראל נ' ברוך ברונר (עליון; נ' סולברג; 05/03/18) - 19 ע' בקשות רשות הערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי בקשר להליך הפירוק בעניינה של פא"י, דינן להידחות. זאת, הן בנוגע לאופן שבו יש לתקוף את חוקיות צו שרת המשפטים, הן בנוגע למינוי החוקר והן בנוגע לעיכוב הליכים. בתי-משפט – רשות ערעור – על החלטת ביניים משפט מינהלי – מעשה מינהלי – תקיפתו חברות – פירוק – הליכי פירוק חברות – פירוק – עילות פירוק דיון אזרחי – עיכוב הליכים – שיקולי בית-המשפט 2   [ראיות] [בתי-משפט] רעא 4917/17 הסוכנות היהודית לארץ ישראל נ' רשות מקרקעי ישראל (עליון; י' דנציגר; 05/03/18) - 5 ע' בימ"ש דחה בקשת רשות ערעור שעניינה דחיית בקשת המבקשת לחיוב המשיבה לחשוף מסמכים במסגרת הליך שמתנהל בין הצדדים. זאת, הן מאחר שהבקשה אינה עומדת באמות המידה למתן רשות ערעור שכן אין מקום להתערב בשיקול דעתו של בימ"ש קמא בהחלטה שעניינה גילוי מסמכים, והן נוכח תחולת שני חסיונות פסיקתיים החלים על "מסמכים פנימיים" ועל מסמכים שהוכנו לקראת משפט. ראיות – חיסיון – תרשומת פנימית ראיות – חיסיון – מסמך שהוכן לקראת משפט ראיות – חיסיון – חיסיון פסיקתי בתי-משפט – רשות ערעור – מתי תינתן 3   [דיון אזרחי] [בתי-משפט] בעמ 1297/18 פלונית נ' פלוני (עליון; ע' פוגלמן; 05/03/18) - 8 ע' בימ"ש דן בבקשת רשות ערעור שעניינה החלטת בימ"ש המחוזי לעכב את ביצועו של צו חוסם שחייב את המשיב 1 למחוק תביעה שהגיש בבימ"ש באריזונה שבארצות הברית עד להכרעה בבקשת רשות הערעור שהגיש המשיב. בימ"ש פסק כי, בנסיבות המיוחדות של העניין ונוכח מאזן הנוחות יש להורות על ביטול החלטת עיכוב הביצוע, כך שהצו החוסם יעמוד על כנו עד להכרעה בבקשת רשות הערעור שהגיש המשיב. דיון אזרחי – סעדים זמניים – שיקולים בהענקתם בתי-משפט – סעדים זמניים – בקשת רשות ערעור 4   [דיון פלילי] [ראיות] בשפ 562/18 פלוני נ' מדינת ישראל (עליון; ד' מינץ; 04/03/18) - 10 ע' בימ"ש פסק כי, קיימת תשתית ראייתית לכאורית לכך שהעורר ביצע את עבירות הסמים המיוחסות לו בכתב האישום, המהווה תשתית מספקת בשלב זה כדי להצדיק את מעצרו עד לתום ההליכים; בנוסף, בעבירות סמים מהסוג המיוחס לעורר קיימת חזקת מסוכנות סטטוטורית לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), כאשר העורר לא כפר בכך. דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – ראיות לכאורה דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – ערר ראיות – זיהוי – קולות 5   [דיון פלילי] בשפ 1628/18 פלוני נ' מדינת ישראל (עליון; מ' מזוז; 04/03/18) - 8 ע' ככל שהטענה לאכיפה בררנית ביחס לגרושתו תועלה ע"י העורר, יוכל ביהמ"ש להורות לתביעה לפרט תגובתה ולמסור מידע נדרש לצורך בירור והחלטה בטענה כזו. הליך זה אמור להתנהל בפני המותב הדן בתיק ואין לכך ולא כלום עם הליך לפי סעיף 74 לחסד"פ; מקומה של בקשת ההגנה לחשיפת יומנה האישי ומכשיר הטלפון של אחת המתלוננות כנגד העורר הוא בהליך לפי סעיף 108 לחסד"פ בפני המותב הדן בתיק, ולא בהליך לפי סעיף 74. דיון פלילי – עיון בראיות התביעה – חומר החקירה דיון פלילי – זכות העיון בחומר התביעה – חומר החקירה עבודה אזורי 6   [ביטוח לאומי] בל (י-ם) 48635-05-15 מיכאל גולדמן נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; יפה שטיין, נ.צ.: צ' רון, א' סלנט; 20/02/18) - 6 ע' התובע אינו זכאי להחזר הוצאות כלכלה לפי תקנה 9(א)(1) לתקנות הביטוח הלאומי (שיקום מקצועי) בתקופה בה למד למבחני לשכת עורכי הדין בתל אביב, שכן התובע לא טען כי יצא מחוץ לתחום הלימודים. הנתבע מיישם בדין את ההוראות בעניין הוצאות כלכלה לפי התקשי"ר כאמור בסעיף 43(א) לתקנות הביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות). ביטוח לאומי – נכות – שיקום 7   [עבודה] סעש (ת"א) 4856-02-15 מרק עמר נ' ניסים סיטון הובלות בע"מ (עבודה; עידית איצקוביץ, נ.צ.: י' לוין, צ' דגני; 20/02/18) - 17 ע' ביה"ד פסק כי, בנסיבות העניין, וכאשר התובע, נהג משאית, לא היה רשאי להמשיך בעבודתו הרגילה עקב גניבה ממפעלי המזמין שאצלו הוצב מטעם הנתבעת, קיימת הצדקה לפיטוריו ללא הודעה מוקדמת, ואולם לא היה מקום לשלילת פיצויי פיטורים והתובע זכאי לתשלומם; לא נפל פגם בהליך של השימוע שנערך לתובע ולא הוכח כי הפיטורים היו מסיבה אחרת "שלא כדין"; דעת רוב: על התובע לשלם לנתבעת את סכום הקנס ששילמה למזמין בגין הגניבה. עבודה – פיצויי פיטורין – שלילתם עבודה – פיטורין – הודעה מוקדמת עבודה – פיטורין – שלא כדין עבודה – פיטורין – זכות לשימוע עבודה – חוזה עבודה – הפרתו עבודה – שעות עבודה ומנוחה – שעות נוספות 8   [עבודה] סעש (ת"א) 19073-12-15 פלוני נ' קופרמן קבלן לעבודות מתכת בע"מ (עבודה; דגית ויסמן, נ.צ.: א' איילון; 18/02/18) - 22 ע' ביה"ד חייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 50,000 ₪ כפיצויים מכח חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, מאחר שהתובע פוטר בשל מגבלתו הרפואית – התפרצות מחלת נפש; עם זאת, בנסיבות העניין אין מקום להורות על החזרת התובע לעבודה אצל הנתבעת. עבודה – זכויות – אנשים עם מוגבלות עבודה – פיטורין – פיצויים עבודה – יחסי עבודה – אכיפתם 9   [עבודה] סעש (חי') 48557-01-16 אלכסנדר מוסקלנקו נ' איל"ן איגוד ישראלי לילדים נפגעים (עבודה; יפית מזרחי לוי, נ.צ.: י' לוי, מ' קרבצקי; 15/02/18) - 15 ע' התובע זכאי להפרשי גמול שעות נוספות לאחר משמרת לילה ובמנוחה שבועית, כאשר 'השכר הרגיל' לצורך החישוב כולל תוספת משמרת; התובע אינו זכאי להפרש דמי חגים בגין ימי חג בהם עבד בטענה לעבודה מתוך כורח, בהעדר הוכחה. עבודה – שעות עבודה ומנוחה – שעות נוספות עבודה – שכר עבודה – תוספת עבודה – שכר עבודה – השכר הרגיל עבודה – שכר עבודה – דמי חגים 10   [עבודה] סעש (ת"א) 14043-03-15 יוסף ספאני נ' חברת ה.י.א סיסטם חברה למסחר בע"מ (עבודה; אופירה דגן טוכמכר; 24/01/18) - 19 ע' ביה"ד פסק כי, התובע לא עמד בנטל להוכיח זכאות לפיצויי פיטורים בדין מפוטר מכוח סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, בהעדר עמידה בהוראות הסעיף, אך הורה על שחרור הכספים שנצברו לזכות התובע בקרן הפנסיה; ביה"ד חייב את הנתבעת לשלם לתובע גמול שעות נוספות, יתרת הפרשות לפנסיה, פדיון חופשה, פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד בדבר תנאי העבודה ופיצוי בגין אי מסירת תלושי שכר. עבודה – התפטרות – הרעה בתנאי עבודה עבודה – התפטרות – פיצויי פיטורין עבודה – התפטרות – הודעה מוקדמת עבודה – שכר עבודה – תלוש שכר עבודה – שכר עבודה – רכיביו עבודה – שכר עבודה – זכויות נלוות מנהלי 11   [משפט מינהלי] עתמ (ב"ש) 38979-11-17 י' ב' נ' עיריית קרית גת (מנהלי; גאולה לוין; 22/02/18) - 9 ע' נקבע כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת שיהוי ו"מעשה עשוי". משפט מינהלי – עתירה מינהלית – שיהוי משפט מינהלי – עתירה מינהלית – מעשה עשוי משפט מינהלי – שיהוי – אימתי מתקיים משפט מינהלי – שיהוי – קיומו 12   [תכנון ובנייה] עתמ (חי') 37696-05-17 רביע עאסי נ' ועדת המשנה להתנגדויות על תוכנית מתאר פסוטה (מנהלי; עפרה ורבנר; 21/02/18) - 15 ע' החלטת ועדת המשנה להתנגדויות לא התייחסה באופן מלא וממצה לטענות העותרים באופן שמעמיד בספק את השאלה האם הוועדה שקלה את כל השיקולים הרלוונטיים בטרם קבלת החלטתה. כמו כן, ההחלטה אינה ברורה דיה בכל הקשור לחלקים האופרטיביים. תכנון ובנייה – תכניות – התנגדות תכנון ובנייה – ועדות התכנון והבנייה – חובותיהן תכנון ובנייה – ועדות התכנון והבנייה – התערבות בית-המשפט 13   [ארנונה] [מסים] [התיישנות] [משפט מינהלי] עתמ (חי') 21633-02-17 מוחמד חסן מחאג'נה נ' עיריית אום אל פחם (מנהלי; שמואל מנדלבום; 20/02/18) - 14 ע' נקבע כי המשיבה אינה רשאית לנקוט הליכי גבייה בגין חובות הארנונה, ובכלל זה הליכים להפסקת כהונתו של העותר כחבר מועצה, וזאת הן מחמת התיישנות והן מחמת שיהוי. ארנונה – גבייתה – התיישנות מסים – התיישנות – ארנונה התיישנות – טענת התיישנות – בהליך גבייה מינהלי משפט מינהלי – שיהוי – אימתי מתקיים משפט מינהלי – עתירה מינהלית – שיהוי 14   [אגודות שיתופיות] עמנ (י-ם) 51529-09-17 אורי יפה נ' קיבוץ צרעה (מנהלי; עודד שחם; 20/02/18) - 8 ע' נדחה ערעור על החלטת עוזר רשם האגודות השיתופיות, אשר דחתה את בקשת המערערים לקבוע כי הם חברי קיבוץ צרעה. אגודות שיתופיות – קיבוץ – חברים אגודות שיתופיות – חברות – מכוח התנהגות אגודות שיתופיות - רשם האגודות השיתופיות – ביקורת שיפוטית על החלטותיו 15   [משפט מינהלי] [רשויות מקומיות] עתמ (י-ם) 11402-10-16 צחור צדק, חופש, חינוך ורווחה בירושלים נ' עיריית ירושלים (מנהלי; י' נועם; 18/02/18) - 21 ע' האירוע הנדון, כפי שתוכנן וכפי שהוצא אל הפועל, לא היה מבחינה מהותית אירוע עירוני. יש לבטל את החלטת העירייה לממנו כאירוע עירוני. משפט מינהלי – הטבות – תמיכות רשויות מקומיות – עיריות – חובותיהן רשויות מקומיות – סמכויות – הקצאת כספים 16   [ארנונה] [רשויות מקומיות] עמנ (חי') 8660-10-17 בטי מלק נ' מנהל הארנונה בעיריית חדרה (מנהלי; בטינה טאובר; 18/02/18) - 12 ע' נקבע כי הדיון יוחזר לוועדת הערר, על מנת שתחווה דעתה מחדש, באשר לזכאות המערערת לפטור מתשלום ארנונה בגין נכס שאינו ראוי לשימוש, מכוח סעיף 330 לפקודת העיריות. ארנונה – פטור – מבנים הרוסים ארנונה – פטור – בנין שנהרס או ניזוק ארנונה – הטלתה – פטור לנכס שאינו ראוי לשימוש רשויות מקומיות – ארנונה – פטור מחוזי 17   [בתי-משפט] עמ (ת"א) 23602-06-17 ברק אלימלך נ' רשות המיסים (מחוזי; ירדנה סרוסי; 04/03/18) - 9 ע' העובדה שיש לשופט דעה בעניין נושא המשפט, שהתגבשה בהליך אחר בין צדדים אחרים, אינה מקימה עילת פסלות. נדרש להראות כי יש לשופט "דעה קדומה" הרלוונטית להליך הנדון וכי אין סיכוי ממשי כי דעתו תשתנה. בהעדר חשש למשוא פנים, אין לפסול שופט בשל מראית פני הצדק. בתי-משפט – פסלות שופט – חשש ממשי למשוא פנים בתי-משפט – פסלות שופט – מראית פני הצדק 18   [בנקאות] תא (ת"א) 37972-08-10 בנק מזרחי טפחות בע"מ נ' זיפ שיווק אופנה בע"מ (מחוזי; יונה אטדגי; 28/02/18) - 39 ע' מקום בו החוק אינו מחייב בנק להעניק אשראי ללקוח, הלקוח הוא שצריך להוכיח שסירוב הבנק להעניק לו אשראי חורג ממתחם הסבירות. במקרה דנן הבנק לא הפר הסכם אשראי, הנתבעת לא הוכיחה שהבנק היה חייב לחדש לה את האשראי והחלטתו שלא לחדשו סבירה. בנקאות – בנקים – אשראי בנקאות – אשראי – הפסקתו בנקאות – אשראי – הימנעות מהענקתו 19   [דיון אזרחי] [רואי חשבון] [ניירות ערך] תצ (ת"א) 44775-02-16 דויד כהן נ' טאואר סמיקונדקטור בע"מ (מחוזי; חאלד כבוב; 20/02/18) - 18 ע' הדין החל על רואי החשבון המבקרים של חברה דואלית, בעניין האחריות לעבודת הביקורת ולחוות דעתם, הוא הדין האמריקאי. משלא פרט המבקש את עילות התביעה בהתאם לדין האמריקאי ולא צירף חוות דעת להוכחתו – יש למחוק את הבקשה לאישור תובענה ייצוגית. דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – דחייתה רואי חשבון – אחריות – בנזיקין ניירות ערך – הבורסה לניירות ערך – רישום כפול 20   [פטנטים] עשא (ת"א) 35254-02-17 מרק זוטא נ' מדינת ישראל (מחוזי; תמר אברהמי; 19/02/18) - 26 ע' התקבל בחלקו ערעור על החלטת ועדת המשמעת לפי חוק הפטנטים, לפיה המערער גילה חוסר אחריות במילוי תפקידיו כעורך פטנטים ונאסר עליו לעסוק כעורך פטנטים. ערכאת הערעור קיצרה את תקופת האיסור משלוש שנים לשנתיים. פטנטים – עורכי ומחפשי פטנטים – אחריותם 21   [פשיטת רגל] פשר (ב"ש) 35115-11-17 תומר תורגמן נ' כונס נכסים רשמי באר שבע והדרום (מחוזי; ישראל פבלו אקסלרד; 07/02/18) - 8 ע' אין מקום להימנע ממתן צו כינוס נכסים למבקש, מקום בו חובו הוא חוב אזרחי עקב שומות מס שהוצאו כנגדו, אין לחובתו הרשעה בפלילים ולא הוגש נגדו כתב אישום. פשיטת רגל – כינוס נכסים – צו כינוס פשיטת רגל – הליכי פשיטת רגל – חובת תום הלב 22   [משפחה] עמש (ת"א) 7519-11-16 פלוני נ' פלונית (מחוזי; ישעיהו שנלר, ד"ר קובי ורדי, עינת רביד; 07/01/18) - 12 ע' המזונות המשקמים נועדו לגשר על הפער שנוצר בין בני זוג שאחד מהם ממשיך בדרכו המקצועית ואילו השני "מקריב את עצמו" למען הבית ולאפשר לאחרון להתאים עצמו כלכלית למצב החדש שנוצר בעת הפירוד. בנסיבות דנן, יש להפחית במחצית את הסכום שנפסק כמזונות משקמים. משפחה – מזונות – מזונות אישה משפחה – מזונות אישה – מזונות שיקומיים שלום 23   [בנקאות] תאמ (ת"א) 51607-06-17 שינוע ציוד לוגיסטי בע"מ נ' לאומי קארד בע"מ (שלום; רז נבון; 19/02/18) - 6 ע' נדחתה בקשת המבקשת להורות לחברת אשראי למסור לו את פרטיו של בעל כרטיס אשראי, מאחר והוא מבקש לצרף אותו כנתבע לתיק. נקבע, כי התובעת לא הצביעה על מקור סמכות חוקי, אשר מכוחו מוטלת על הנתבעת חובה לגלות לה את הפרטים של צד שלישי – שאינו צד להליך דנן, ואיננו חלק מאותו הליך. בנקאות – כרטיס אשראי – אחריות בנקאות – בנקים – חובותיהם בנקאות – יחסי בנק-לקוח – חובת הבנק 24   [עונשין] תפ (עכו) 2656-04-13 הועדה המחוזית לתכנון ובנייה - מחוז צפון נ' סעיד דאהוד (שלום; ג'ני טנוס; 18/02/18) - 7 ע' בית המשפט קיבל את בקשת הנאשמים, שהודו בביצוע עבירות תכנון ובנייה והורה על אי הרשעתם בביצוע העבירות. עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: אי-הרשעה 25   [חוזים] תא (פ"ת) 44229-05-16 מרדכי שרון נ' אלכסנדר ורניקוב (שלום; ניצה מימון שעשוע; 12/02/18) - 8 ע' בית המשפט קיבל תביעה לחיוב שוכרים של דירה, לפצות את המשכירים בגין נזקים שנגרמו לדירה כתוצאה משריפה שפרצה בדירה. בתוך כך, נדחתה טענת השוכרים ביחס לקיומו של אשם תורם מצד המשכירים, שעניינו באי עשיית ביטוח לדירה ואי חיובם, על פי חוזה השכירות, לערוך ביטוח. חוזים – אשם תורם – אשם תורם בדיני החוזים 26   [שטרות] תאמ (נת') 50143-06-15 פיני בן דוד נ' אביגיל גלי עפר (שלום; מרי יפעתי; 11/02/18) - 8 ע' נדחתה תביעה שטרית שהגיש התובע כנגד הנתבעת. נפסק, כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי השיקים נחתמו על ידי הנתבעת וכן לא הוכיח כי יש לחייב הנתבעת בעילה שטרית של חתימה מכח הרשאה. שטרות – חתימה – חתימה בתוקף הרשאה שטרות – חתימה – זיוף שטרות – חתימה – על-ידי שלוח 27   [בנקאות] עשא (נצ') 48074-11-16 ע.ר. סאם הנדסה ובניין בע"מ נ' בנק הפועלים בנק הפועלים (שלום; יוסף סוהיל; 30/01/18) - 11 ע' בית המשפט קיבל, באופן חלקי, ערעור המערערת על-פי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי והורה על גריעת שיקים ממנין השיקים שסורבו. נפסק, בעניין קבוצת השיקים שהערעור לגביהם התקבל, כי התנהלות המשיב בחשבון היה בה כדי ליצור בעיני המערערת ציפייה מסחרית לגיטימית לפיה המשיב ימשיך ויפעל בדומה לנוהג שקיים בין הצדדים. בנקאות – שיקים ללא כיסוי – גריעת שיקים משפחה 28   [משפחה] תמש (פ"ת) 45988-01-16 ש' ד' נ' ג' ש' (משפחה; בנימין יזרעאלי; 24/01/18) - 13 ע' תביעה לפירוק שיתוף. בין היתר נפסק כי על אף שהחברה הוקמה ונרשמה באופן רשמי כ-10 חודשים לאחר מועד הקרע – יש לראות את החברה כחברה שהוקמה בתקופת החיים המשותפים ולפיכך התובעת זכאית למחצית מזכויות הנתבע בחברה זאת. מאידך, נדחו טענות התובעת לשיתוף בדירה שרכש הנתבע טרם הנישואין ושנרשמה על שמו בלבד. כמו גם טענות התובעת לחלק בזכויות הסוציאליות שנצברו על ידי הנתבע בתקופת החיים המשותפים. משפחה – יחסי ממון בין בני-זוג – איזון משאבים משפחה – יחסי ממון בין בני-זוג – שיתוף בנכסים ועדות ערר - תכנון ובנייה 29   [תכנון ובנייה] ערר (צפון) 816/14 אספן גרופ בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה מגדל העמק (ועדות ערר - תכנון ובנייה; חגית דרורי גרנות; 20/02/18) - 15 ע' ועדת הערר המחוזית קיבלה ערר בעניין חיוב העוררת בתשלום היטל השבחה בגין אישורה של תמ"א/10/ד/10 וזאת לעת מכירת זכויותיה במספר מגרשים. החלטה ועדת הערר עוסקת בשתי סוגיות: חיוב בתשלום היטל השבחה מכוחה של תכנית מתאר ארצית; מועד ההשבחה מכוח התמ"א – האם בעת מכר, או בעת מימושה הקונקרטי עם הוצאת היתר בניה. תכנון ובנייה – היטל השבחה – תשלומו תכנון ובנייה – היטל השבחה – קביעתו 30   [תכנון ובנייה] ערר (מרכז) 391/15 אורלי שירזי נאסי נ' ועדה מקומית לתו"ב פתח תקווה (ועדות ערר - תכנון ובנייה; יריב אבן חיים; 18/02/18) - 8 ע' ועדת הערר קיבלה את טענות הוועדה המקומית ופטרה אותה מתשלום פיצויים, זאת משנמצא, כי היא עומדת בנטל להראות את התקיימות התנאים למתן הפטור לפי סעיף 200 לחוק התכנון והבניה. תכנון ובנייה – פיצויים – פטור מתשלום פיצויים בתי-הדין הרבניים 31   [משפחה] [מקרקעין] [חוזים] (נת') 570900/ פלוני נ' פלונית (בתי-הדין הרבניים; חיים ו' וידאל, יאיר לרנר, שניאור פרדס; 13/01/18) - 22 ע' עפ"י איזה דין יש לדון בתביעת רכוש בין בני זוג שנשאו לפני שנת 1974, שעה שהצדדים קיבלו בהסכמה שבקניין לדון על פי החוק? לאחר שנמצא כי יש לדון עפ"י הלכת השיתוף נבחנה השאלה כיצד יש לקבוע את זכויות הצדדים בדירה הרשומה ע"ש הבעל שעה שמדובר בדירה שאוחדה משתי דירות, אחת מהן קיבל האיש בירושה והשניה, שיש מחלוקת לגבי מקורות המימון שלה, נרכשה במהלך הנישואין והאישה עברה להתגורר בה בגפה לאחר מועד הקרע בהסכמת האיש אך כיום הוא חוזר בו מהסכמתו. האישה טוענת למחצית הזכויות בדירה ואילו האיש טוען למלוא הזכויות בדירה ולתשלום דמי שימוש ממועד הגט. משפחה – יחסי ממון בין בני-זוג – חזקת השיתוף משפחה – יחסי ממון בין בני-זוג – הדין החל מקרקעין – שיתוף – תשלום בעד שימוש חוזים – מתנה – חזרה ממתנה 32   [בתי-משפט] (חי') 939124/ פלוני נ' פלונית (בתי-הדין הרבניים; יצחק אושינסקי; 11/01/18) - 9 ע' סגירת־תיק מנהלתית אינה פוגעת בסמכות נמשכת; עוד נפסק בין היתר, כי אם ניתנה הוראה על סגירת תיק בדיין יחיד ושלא בחתימת שלושת דייני ההרכב (כפי שנעשה בתיק דנן), פירוש ההחלטה הוא הקפאת התיק (סגירה מנהלית/טכנית) עד לחידוש ההליכים בו, ללא כל משמעות משפטית נוספת ואין בה משום איבוד סמכות של ביה"ד מלהמשיך לדון ולהכריע בתיק שבפניו. בתי-משפט – סמכות – סמכות נמשכת בתי-דין צבאיים 33   [דיון פלילי] (יהודה) 10450/17 התביעה הצבאית נ' שרארי עבד אלסתאר שרארי אלאערג' (בתי-דין צבאיים; לידור דרכמן; 15/02/18) - 15 ע' נדחתה בקשת ההגנה להורות על ביטול כתבי אישום בהתבסס על אכיפה בררנית ואפליה בהעמדה לדין ואי-העברת דיסק האזנות הסתר לעיון ההגנה. נקבע, כי אין די בליקויים שנתגלו בהתנהלות הרשות בעניינם של המבקשים כדי להביא לביטול כתבי האישום. דיון פלילי – טענות מקדמיות – אכיפה בררנית דיון פלילי – עיון בראיות התביעה – הפרת החובה בתי-הדין הרבניים 34   [בתי-דין] [משפט עברי] (ב"ש) 1065411/ פלונית [ש'] נ' פלוני [ד'] (בתי-הדין הרבניים; יהודה דרעי, אהרן דרשביץ, אליהו אריאל אדרי; ) - 22 ע' היתר חשש ממזרות והמסתעף מזה לכמה יסודות בתורת יכיר, נאמנות האם והנטען, האפשרות לתלות בעכו"ם, ודין "פרוצה ביותר". בין היתר נפסק כי כשאין לאב ידיעה עצמית אלא סומך על ידיעה של אחר נחלקו אם נאמר דין יכיר, ונראה להכריע שאין דין יכיר באופן זה. בתי-דין – בית-דין רבני – בירור יוחסין משפט עברי – משפחה – ממזר כתבי טענות 35   תא (י-ם) 63080-09-14 דירה ג'י. ברמות בע"מ נ' דוד שטרן - ב"כ עו"ד שפרה גיטלמן, דניאל עזריאל (כתבי טענות; 01/01/18) - 6 ע' תביעה לסילוק ידו של הנתבע מחצר/חניון המקרקעין המצויים ברחוב הלל 31 בירושלים, וחיובו בתשלום דמי שימוש ראויים. 36   סע (ת"א) 43664-02-14 אלי פרץ - ב"כ עו"ד בצלאל כהן, עו"ד אייל נון נ' גולדרט קונסלטינג בע"מ (כתבי טענות; 01/01/18) - 10 ע' האם התקיימו יחסי עבודה בין התובע לבין הנתבעת? זוהי השאלה בה יש להכריע בתיק זה.

עליון

1   [בתי-משפט] [משפט מינהלי] [חברות] [דיון אזרחי] רעא 31/18 הסתדרות פועלי אגודת ישראל בארץ ישראל נ' ברוך ברונר (עליון; נ' סולברג; 05/03/18) - 19 ע' עו"ד: רון דרור, מיכל רוזנבוים, יניב בריטשטיין, חגית שפיצר, ענבל קדמי עברי, רפאל ליבא, קרן רייכבך סגל, יוחאי שלף, גיא אידו, איליה שכטר בקשות רשות הערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי בקשר להליך הפירוק בעניינה של פא"י, דינן להידחות. זאת, הן בנוגע לאופן שבו יש לתקוף את חוקיות צו שרת המשפטים, הן בנוגע למינוי החוקר והן בנוגע לעיכוב הליכים. בתי-משפט – רשות ערעור – על החלטת ביניים משפט מינהלי – מעשה מינהלי – תקיפתו חברות – פירוק – הליכי פירוק חברות – פירוק – עילות פירוק דיון אזרחי – עיכוב הליכים – שיקולי בית-המשפט . בקשות רשות ערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי, בה נקבע כי ניתן לנהל הליך פירוק בעניינה של האגודה העותומנית המבקשת ("פא"י") וכי בפי המשיבים טענות לכאורה המצדיקות זאת, וניתנו הוראות מעשיות לשם בירור טענות אלו. פא"י מבקשת להשיג על קביעות ביהמ"ש בנוגע לתוקף של צו שרת המשפטים ובנוגע לעילות הפירוק ולאופן בו נקבע לבררן. המשיבים מבקשים לערער על ההחלטה שלא לעכב את ההליכים המתנהלים בבימ"ש השלום בין המשיבה 3 לחברה הנשלטת ע"י פא"י. . ביהמ"ש העליון דחה את הבקשות בקבעו: השאלה העקרונית בדבר סמכות שרת המשפטים מכוח סעיף 380(א) לפקודת החברות ראויה לעיון, ליבון והכרעה, אך אינה מתעוררת בשלב זה. עסקינן בבר"ע על החלטת ביניים, שקבעה כיצד יש להכריע בסוגיה זו. ספק אם היא צולחת את דרישת הסף שבסעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט לפיה תינתן רשות לערער על החלטת ביניים בעיצומו של הליך, רק אם יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש או להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה. בהחלטה נקבע שהאופן לתקוף את חוקיות הצו הוא בתקיפה ישירה ולא עקיפה. החלטה זו, אף אם היא גורמת לטרחה מסוימת לאגודה, אינה גורמת לה לנזק ממשי. דרכה לבירור טענותיה במישור המנהלי לא נחסמה. גם בחינת השלכות ההחלטה על ניהול ההליך, מעלה ספק בדבר ההצדקה למתן רשות ערעור. ביהמ"ש המחוזי קבע כי קיימת לכאורה עילת פירוק, גם מבלי להידרש לדיני הפירוק החלים על חברה לתועלת הציבור. לפיכך, החלטתו להתייחס לצו על יסוד ההנחה כי הוא חוקי על כל חלקיו, אינה משפיעה על עצם האפשרות לנקוט בצעד של פירוק האגודה. משמעותה המעשית בשלב זה אחת ויחידה: הקביעה כי רשם ההקדשות הוא בעל מעמד בהליך. דבר זה אינו גורם לפגיעה ניכרת בפא"י. גם אם נניח שקיימת הצדקה מסוימת ליתן רשות ערעור על ההחלטה, משום שיתכן שההחלטה בדבר אופן תקיפת חוקיות הצו היא בגדר ניהול הליך מיותר או בדרך שגויה, הרי שלא עלה בידי פא"י לשכנע כי נפל פגם בהחלטה לפיה מוטב לתקוף את חוקיות הצו במסגרת 'תקיפה ישירה'. ביהמ"ש הגיע למסקנה זו לאור בחינת השיקולים השונים שנקבעו בפסיקה בעניין זה: חשיבות ההכרעה בשאלה העקיפה לצורך הכרעה בהליך; אם מדובר במעשה מנהלי אינדיבידואלי או בתקיפת מדיניות כללית; ושיקולי שיהוי. אף אם ניתן להעלות אי-אלו שיקולים נגדיים, אין בהם כדי להטות את הכף לאידך גיסא; לבטח אין בהם כדי לשכנע את ערכאת הערעור להתערב בשק"ד שהפעילה הערכאה הדיונית. יתרה מכך. בימ"ש זה הכריע אך לאחרונה בסוגיה הספציפית של תקיפת מעשה מנהלי במסגרת הליך חדלות פירעון. נקבע בדעת רוב כי מחלוקת שעניינה תקיפה ישירה של החלטה מנהלית, שהסמכות לדון בה מוקנית – ברגיל – לבימ"ש לעניינים מנהליים צריכה להתברר, ככלל, במסגרת הליך משפטי נפרד לפני בימ"ש לעניינים מנהליים, שהוא ביהמ"ש המוסמך לדון בתקיפה ישירה המכוונת להחלטות הרשות המנהלית. הנה כי כן, דרך המלך לתקיפת החלטה מנהלית במסגרת הליך של פירוק היא באמצעות תקיפה ישירה של ההחלטה בערכאה המנהלית המוסמכת. כך הורה ביהמ"ש המחוזי, ובדין. לא נמצא לנכון לשנות מהחלטת ביהמ"ש המחוזי גם בסוגיית מינויו של החוקר לבירור מצב האגודה. אמת נכון, ההלכה הפסוקה קובעת כי כאשר מתעוררת בהליך של חדלות פרעון סוגיה הדורשת בירור עובדתי מורכב, מן הראוי להפנות את הצדדים לדון בכך במסגרת הליך אזרחי נפרד, שבגדרו ניתן יהיה לברר את העובדות לאשורן. ברם, הכלל האמור מתייחס, בעיקרו, לבירורה של עילת פירוק הנשענת על טענת חדלות פרעון או לבירורה של מחלוקת כספית במהותה. במצב דברים זה, ניתן להפנות את הצדדים לבירורה של המחלוקת במסגרת של תובענה כספית רגילה. בענייננו המצב שונה. עילת הפירוק מבוססת על כך "שמן הצדק והיושר הוא שהחברה תפורק". ישנם מצבים בהם עילת הצדק והיושר מבוססת על טענה משפטית שאכן ניתנת לבירור במסגרת הליך רגיל (למשל: תביעה בגין קיפוח בעלי מניות), אולם ישנם מצבים שבהם אין הדבר כן. על ביהמ"ש לבחון אפוא אם הטענות העובדתיות והמשפטיות שעליהן מבוססת בקשת הפירוק 'מן הצדק והיושר', הן טענות שראויות להתברר לפניו או במסגרת הליך חלופי, בין היתר בשים לב לטיב הבירור העובדתי הנדרש. האגודה אינה מציינת, ולא בכדי, מהי לשיטתה הערכאה המתאימה. כל שנטען בהקשר זה הוא כי היה על ביהמ"ש להפנות את הצדדים לבוררות או לממונה על המחוז במשרד הפנים, שם יתקיים 'הליך מתאים'. אין להלום טענות אלו. מכל מקום, ובכך עיקר: ביהמ"ש המחוזי טרם הכריע, הלכה למעשה, בשאלת אופן הבירור העובדתי של טענות המשיבים. הוא החליט כי בשלב ראשון יוגש לפניו דוח מאת גורם מומחה ובלתי-תלוי בדבר מצב האגודה, ולאחר מכן תוכרע בקשת הפירוק. בהחלטה דיונית מעין זו אין עילה להתערב, ואף לגביה עולה הספק אם היא עומדת באמות המידה של סעיף 41(ב) הנ"ל. אם כן, דין בקשת האגודה להידחות על כל חלקיה. אשר לבקשת המשיבים. אין לכחד, אכן קיים חשש מסוים להיווצרותן של הכרעות סותרות. טענות הדומות במהותן לטענות שבבסיס צו הפירוק הועלו לפני בימ"ש השלום בקשר להליכי הפינוי לפניו, וקיימת אפשרות שבפסק הדין יקבעו ממצאים בעניין זה. ברם, נמצא כי לא די בחשש זה על מנת להצדיק את עיכוב ההליכים. זאת, בשים לב לכך שאין מדובר בחשש כבד, ובהתחשב עם יתר השיקולים המטים את הכף אל העבר הנגדי. חזרה למעלה

2   [ראיות] [בתי-משפט] רעא 4917/17 הסוכנות היהודית לארץ ישראל נ' רשות מקרקעי ישראל (עליון; י' דנציגר; 05/03/18) - 5 ע' עו"ד: טלי מרקוס, אסף פריאל, מור רוזנבוים בימ"ש דחה בקשת רשות ערעור שעניינה דחיית בקשת המבקשת לחיוב המשיבה לחשוף מסמכים במסגרת הליך שמתנהל בין הצדדים. זאת, הן מאחר שהבקשה אינה עומדת באמות המידה למתן רשות ערעור שכן אין מקום להתערב בשיקול דעתו של בימ"ש קמא בהחלטה שעניינה גילוי מסמכים, והן נוכח תחולת שני חסיונות פסיקתיים החלים על "מסמכים פנימיים" ועל מסמכים שהוכנו לקראת משפט. ראיות – חיסיון – תרשומת פנימית ראיות – חיסיון – מסמך שהוכן לקראת משפט ראיות – חיסיון – חיסיון פסיקתי בתי-משפט – רשות ערעור – מתי תינתן . בין הצדדים מתנהל הליך שעניינו בסכומי כסף, שלפי הנטען הועברו מהמבקשת למשיבה כחלק ממהלך לפדיון זכויות חכירה של חוכרים במקרקעין שונים בישראל. במסגרת השלבים המקדמיים בהליך הגישה המבקשת בקשה למתן צו לעיון במסמכים ספציפיים ומענה על שאלונים. בימ"ש קמא קבע כי אין הצדקה לחייב את המשיבה בחשיפת המסמכים. מכאן בקשת רשות הערעור. . בית המשפט העליון (השופט י' דנציגר) דחה את הבקשה ופסק כי: הלכה היא כי החלטות שעניינן בסדרי דין ובגילוי מסמכים נתונות לשיקול דעתה של הערכאה המבררת, וערכאת הערעור לא תטה להתערב בהן אלא במקרים חריגים. במקרה דנן לא נפל פגם בשיקול דעתו של בימ"ש קמא באופן שמחייב התערבות ערעורית. למעלה מן הצורך, על פניו, המסמכים שגילויים מתבקש אכן חוסים תחת חסיונות. מדובר בתכתובות בין גורמי הלשכה המשפטית של המשיבה לבין הגורמים המקצועיים במשיבה. ככאלו, ובשים לב למעמדה הנורמטיבי של המשיבה, חוסים המסמכים תחת החיסיון שנשתרש בפסיקה החל על "מסמכים פנימיים" שהוכנו במהלך העבודה הרגיל של רשויות מנהליות, שתכליתו להגן על יכולתם של עובדי הרשויות להתבטא באורח חופשי ולקבל החלטות בלי שיהיו נתונים ללחצים חיצוניים, למען הבטחת תקינותה של פעילות המינהל הציבורי. מדובר בחיסיון יחסי שאינו חקוק אלא בעיקרו יציר הפסיקה, ואת החלתו יש לבחון בכל מקרה לגופו. כעיקרון, התכתבויות המכילות התייעצויות משפטיות הן חלק מחומר פנימי ומדיונים פנימיים שאין להקנות זכות עיון בהן. בנסיבות העניין, אף בהנחה שהמסמכים אכן רלבנטיים לשם הוכחת טענות המבקשת, אין להעדיף את גילויים על פני החיסיון, לנוכח הטעמים שעומדים בבסיס חיסיון פסיקתי זה. למעלה מן הצורך, בשים לב לכך שעסקינן בהתכתבויות שנוהלו אגב משא-ומתן בהליך פשרה שהתנהל במקביל להליך אזרחי, בין יועצים משפטיים לבין בעלי תפקיד במשיבה-הנתבעת, אין לשלול גם את טענת המשיבה שלפיה במקרה דנן חל גם החיסיון הפסיקתי שהוכר ביחס למסמכים שהוכנו לקראת משפט. ההחלטה אינה מתייחסת לטענת המשיבה בעניין חיסיון עו"ד-לקוח מכוח פקודת הראיות, ולפיכך ממילא אין צורך להיעתר לבקשת המבקשת למחיקת סעיפים מתשובת המשיבה. חזרה למעלה

3   [דיון אזרחי] [בתי-משפט] בעמ 1297/18 פלונית נ' פלוני (עליון; ע' פוגלמן; 05/03/18) - 8 ע' עו"ד: משה מלכה, אושרת דוכן, אמיר רוזנברג, יפרח שוחט בימ"ש דן בבקשת רשות ערעור שעניינה החלטת בימ"ש המחוזי לעכב את ביצועו של צו חוסם שחייב את המשיב 1 למחוק תביעה שהגיש בבימ"ש באריזונה שבארצות הברית עד להכרעה בבקשת רשות הערעור שהגיש המשיב. בימ"ש פסק כי, בנסיבות המיוחדות של העניין ונוכח מאזן הנוחות יש להורות על ביטול החלטת עיכוב הביצוע, כך שהצו החוסם יעמוד על כנו עד להכרעה בבקשת רשות הערעור שהגיש המשיב. דיון אזרחי – סעדים זמניים – שיקולים בהענקתם בתי-משפט – סעדים זמניים – בקשת רשות ערעור . בין המבקשת למשיב 1 (להלן: המשיב) מתנהל סכסוך רכושי בנוגע לנכסיהם בישראל ובארצות הברית בבימ"ש לענייני משפחה. רכוש זה כולל גם מניות בחברות אמריקאיות המחזיקות בנדל"ן מניב. בין היתר הורה בימ"ש על מינוי כונס נכסים על נכסי הצדדים, לרבות על מניות החברות האמריקאיות. על הכונס הוטל לתפוס את מניות הצדדים בחברות, ולפעול, בין היתר, למניעת כל דיספוזיציה בהן ובנכסי החברות הנוספים. (להלן: צו הכינוס). הכונס הישראלי החל בביצוע הפעולות. למעלה משלוש וחצי שנים לאחר התחלת ההליך בישראל, הגיש המשיב תביעה לבימ"ש במדינת אריזונה בארצות הברית שבגדרה התבקש, בין היתר, למנות כונס נכסים על נכסי החברות האמריקאיות שנכללו בצו הכינוס. המבקשת עתרה למתן צו חוסם שיחייב את המשיב למחוק את תביעתו באריזונה ובימ"ש נעתר לבקשה. המשיב הגיש בקשת רשות לערער על ההחלטה ובצדה בקשת עיכוב ביצוע. בימ"ש המחוזי הורה על עיכוב ביצוע הצו החוסם עד להכרעה בבקשת רשות הערעור שהגיש המשיב. מכאן בקשת רשות הערעור. . בית המשפט העליון (השופט ע' פוגלמן) נתן רשות ערעור, קיבל את הערעור ופסק כי: תכליתו של צו עיכוב ביצוע, ככל סעד זמני, היא שימור המצב הקיים עד להכרעה בהליך העיקרי. מטרתו "להקפיא" את מצב הדברים הקיים ולמנוע מאחד הצדדים לקבוע עובדות בשטח באופן שיסכל את האפשרות לפתור באופן קונקרטי וישים את הסכסוך בין בעלי הדין. בענייננו, עיכוב הביצוע שעליו הורה בימ"ש המחוזי עד להכרעה בבקשת רשות הערעור, עלול להוביל לתוצאה הפוכה. מצב הדברים הקיים בנוגע לנכסי בני הזוג נשמר עקב מינוי כונס נכסים על ידי בימ"ש לענייני משפחה, האמון על תפיסת מניות ונכסי החברות ומניעת כל דיספוזיציה בהם, כך שהמערערת והמשיב מביצוע כל פעולה העלולה לשנות את מצבת הנכסים הקיימת ולהרע את מצבו של האחר. בנסיבות אלו, השעיית תוקפו של הצו החוסם על ידי עיכוב ביצועו עלולה לסבך את ההכרעה בסכסוך ולגרור תגובת שרשרת שבסופה עלולים להיגרם למערערת נזקים כבדים, אף אם נזקים אלה בני פיצוי בדיעבד. כונס אמריקאי, ככל שימונה, עלול לנקוט צעדים במניות ובנכסי החברות שלגביהם ניתנו צווי איסור הדיספוזיציה בישראל ולנקוט בפעולות הסותרות החלטות קודמות של בימ"ש לענייני משפחה. הכונס יכול גם לנקוט צעדים שאינם עולים בקנה אחד עם צעדים שכבר נקט הכונס הישראלי בנוגע לניהול החברות. תחילת בירורה של תביעת הכינוס באריזונה בטרם הוכרעה עצם זכותו של המשיב לעשות כן במסגרת בקשת רשות הערעור שהגיש, עלולה לגרור תקלה ולהכביד על המבקשת ליהנות מפסק דין לטובתה, ככל שיינתן, בבימ"ש לענייני משפחה. מטעם זה, אף לא נמצא כי די בתנאי שקבע בימ"ש המחוזי במסגרת עיכוב הביצוע שלפיו המשיב יישא בכל הוצאות ההליך. העלויות הישירות שתושתנה על המערערת עקב הצורך להתגונן מפני תביעת הכינוס באריזונה הן שיקול של ממש בגדר מאזן הנוחות. ואולם, גם בהנחה שעלויות אלו תמומנה על ידי המשיב, אין בכך כדי ליתן מענה ליתר הסיכונים. פתיחת חזית נוספת באריזונה צפויה להשית עלויות כבדות גם על קופת הכינוס וקיים ספק אם וכיצד יושבו סכומים אלה אם תידחה בקשת רשות הערעור. מאידך, כאשר שוקלים את מאזן הנוחות ואת הפגיעה האפשרית במשיב, כלל לא ברור מה הנזק שייגרם לו אם תביעתו באריזונה תחל להתברר לאחר הכרעה בבקשת רשות הערעור אם זו תתקבל לגופה. המשיב מתגונן מזה מספר שנים מפני תביעת המבקשת בבימ"ש ישראלי ולא טען כי אין זהו הפורום הנאות לבירור הסכסוך. המשיב לא הציג כל טיעון ממשי מדוע יש דחיפות בתחילת בירור ההליך באריזונה דווקא כעת או מדוע השהיית הדיון עד להכרעה סופית בבקשת רשות הערעור שהגיש והפיכתה לחלוטה תגרום לו נזק בלתי הפיך. טענות המשיב אשר לנזקיו האפשריים בתקופת הביניים נטענו בעלמא ודומה כי אין בהן ממש נוכח צווי איסור הדיספוזיציה. לפיכך, מאזן הנוחות תומך בקבלת הבקשה. בנסיבות העניין יש חשיבות יתרה בשימור המצב הקיים ובמניעת מינויו של כונס נכסים על אותם הנכסים החוסים תחת צו הכינוס בישראל. לאור כל האמור, יש להורות על ביטול החלטת בימ"ש המחוזי בעניין עיכוב הביצוע, כך שהצו החוסם יעמוד על כנו עד להכרעה בבקשת רשות הערעור שהגיש המשיב לבימ"ש המחוזי. המשיב נדרש לנקוט בצעדים הדרושים למניעת תחילת בירורה של התביעה שהגיש באריזונה. חזרה למעלה

4   [דיון פלילי] [ראיות] בשפ 562/18 פלוני נ' מדינת ישראל (עליון; ד' מינץ; 04/03/18) - 10 ע' עו"ד: תמר טייטלבאום, בני נהרי, שוש חיון בימ"ש פסק כי, קיימת תשתית ראייתית לכאורית לכך שהעורר ביצע את עבירות הסמים המיוחסות לו בכתב האישום, המהווה תשתית מספקת בשלב זה כדי להצדיק את מעצרו עד לתום ההליכים; בנוסף, בעבירות סמים מהסוג המיוחס לעורר קיימת חזקת מסוכנות סטטוטורית לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), כאשר העורר לא כפר בכך. דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – ראיות לכאורה דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – ערר ראיות – זיהוי – קולות . נגד העורר הוגש לבימ"ש המחוזי כתב אישום המייחס לו, יחד עם אחרים, עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, ייצוא וייבוא סמים, ניסיון ייצוא וייבוא סמים מסוכנים, ועשיית פעולה ברכוש אסור לפי חוק איסור הלבנת הון. בימ"ש המחוזי קבע כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית המצביעה על מעורבות העורר במיוחס לו והורה על מעצרו עד תום ההליכים נגדו. מכאן הערר. . בית המשפט העליון (השופט ד' מינץ) דחה את הערר ופסק כי: בבחינת שאלת קיומן של ראיות לכאורה לצורך החלטה בבקשה למעצר עד תום ההליכים נגד נאשם, נדרשת בחינה האם בראיות ה"גולמיות" טמון פוטנציאל ראייתי שיש בו כדי להניח בסיס לכאורי להוכחת אשמתו של נאשם. במקרה זה, מסכת הראיות כוללת האזנות סתר מהן עלו שיחות רבות מאוד, כאשר הדוברים בהן משוחחים ביניהם באמצעות שמות קוד וכינויים שונים. בשתיים מהשיחות, לטענת המשיבה, זוהה העורר מצטרף לשיחה. לכאורה אם הדובר הנוסף הוא העורר, יש בקיומה של השיחה כדי לערב אותו בביצוע העבירות המיוחסות לו. העורר טען כי אין לקבל את זיהוי קולו, שנעשה על ידי המשקלט, ללא שנערך זיהוי קול באמצעים טכנולוגיים במעבדה מתאימה. אלא שהלכה היא כי לזיהוי קול באמצעות "אוזן אדם" יינתן משקל ראייתי, אף אם זיהוי באמצעות השוואה במעבדה הוא זיהוי מדויק יותר, כאשר טענות באשר לזיהוי קולו של נאשם, דינן להתברר בהליך העיקרי ולא בהליך המעצר. זאת ועוד, זיהוי קולו של העורר לא עמד כראיה בודדת, אלא מדובר בנדבך ראייתי כולל המצביע על כך שהעורר אכן השתתף בשיחות האמורות. די בראיות הקיימות כדי להקים את הפוטנציאל הראייתי הנדרש בשלב זה לשם זיהוי העורר כדובר בשיחה. זאת ועוד, שיחות אלו אינן באות "בחלל ריק". מכלול השיחות, גם אלו שבהן העורר לא זוהה כדובר, מצביעות על כך שהעורר צפוי היה לצאת מישראל ולקדם את עסקת הסמים. נדבך ראייתי נוסף קשור לזיהוי הכינוי "הבדואי" בדברי הסוכן המשטרתי כמתייחס לעורר. בהתחשב באמת המידה לבחינת חומר הראיות בשלב זה של ההליך, לא נמצא בטענות העורר כי יש בהן כדי להפריך בשלב זה את הגרסה הלכאורית של המשיבה. הראיות הישירות באשר לעניינו של העורר, המצטרפות למכלול חומר הראיות באשר לאופן התגבשות העסקה, מגבשות מסכת ראייתית לכאורית רצופה שיש בה כדי לגלם את הפוטנציאל הראייתי הנדרש לעת הזאת. לכך גם מצטרפת העובדה שהעורר שתק בחקירותיו. משכך, קיימת תשתית ראייתית לכאורית לכך שהעורר ביצע את המיוחס לו בכתב האישום, והיא מהווה תשתית מספקת בשלב זה כדי להצדיק את מעצרו עד לתום ההליכים; בנוסף, בעבירות סמים מהסוג המיוחס לעורר קיימת חזקת מסוכנות סטטוטורית לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), והעורר לא כפר בכך. חזרה למעלה

5   [דיון פלילי] בשפ 1628/18 פלוני נ' מדינת ישראל (עליון; מ' מזוז; 04/03/18) - 8 ע' עו"ד: נעימה חנאווי כראם, אריאל עטרי ככל שהטענה לאכיפה בררנית ביחס לגרושתו תועלה ע"י העורר, יוכל ביהמ"ש להורות לתביעה לפרט תגובתה ולמסור מידע נדרש לצורך בירור והחלטה בטענה כזו. הליך זה אמור להתנהל בפני המותב הדן בתיק ואין לכך ולא כלום עם הליך לפי סעיף 74 לחסד"פ; מקומה של בקשת ההגנה לחשיפת יומנה האישי ומכשיר הטלפון של אחת המתלוננות כנגד העורר הוא בהליך לפי סעיף 108 לחסד"פ בפני המותב הדן בתיק, ולא בהליך לפי סעיף 74. דיון פלילי – עיון בראיות התביעה – חומר החקירה דיון פלילי – זכות העיון בחומר התביעה – חומר החקירה . נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו שורה ארוכה של מעשי אלימות, התעללות, ביזוי והשפלה כלפי ילדיו. הערר הוא על החלטת ביהמ"ש המחוזי לדחות את בקשת העורר לעיון בחומרי חקירה. . ביהמ"ש העליון דחה את הערר בקבעו: זכותו של נאשם ובא כוחו לעיין בחומר החקירה מעוגנת בסעיף 74 לחסד"פ. השאלה אם חומר מסוים מהווה חומר חקירה היא ענין להכרעה פרטנית בהתאם לטיב החומר המבוקש ולמידת הרלבנטיות שלו. לצד הגישה המרחיבה לגבי סיווג חומרים כחומרי חקירה והמגמה לאפשר לסנגוריה הזדמנות הולמת להכין הגנתה, הודגש כי אין להפליג למרחקים ולכלול במונח של 'חומר החקירה' ראיות שהרלוונטיות שלהן לתביעה הפלילית רחוקה ושולית, לא כל שכן אין להחיל ככלל את הוראות סעיף 74 על חומר שולי שכזה, שבלאו הכי אינו יכול להיות קביל באותו משפט. הודגש כי אל לו לביהמ"ש להתיר לסנגור להפליג למרחקים ולערוך 'מסע דיג' בלתי מסוים ובלתי ממוקד. גם לטיעון ש"אין חקר לתבונת סניגור" יש גבולות ואין לראות בו מפתח לקבלת כל חומר, מקום בו מדובר באפשרויות הגנה ערטילאיות. הוער עוד כי להרחבה לא מבוקרת של חובת הגילוי יש מחיר, וכי מול אינטרס הנאשם לקיומה של חובת גילוי רחבה עשויים לעמוד אינטרסים אחרים נוגדים, כגון שיבוש חקירות, פגיעה במקורות מודיעיניים, הגנת על כבוד האדם והפרטיות של עדים והגנה על זכויות מתלוננים וצדדים שלישיים. בנוסף קיים אינטרס ציבורי בהגנה על יעילות ההליך הפלילי. הרחבת הזכות לקבלת חומרי חקירה פריפריאליים, בעלי זיקה רחוקה, שולית או ספקולטיבית, פותחת פתח להתדיינויות מיותרות, עינוי דין והכבדה מיותרת, גם בהליך העיקרי, שאינה תורמת לעשיית צדק ומונחת כאבן רחיים על צוואר ההליך הפלילי. אשר להחלטה על סגירת התיק נגד גרושת העורר. נאשם אכן רשאי להעלות טענה בדבר אכיפה בררנית במסגרת טענה מקדמית לפי סעיף 149(10) לחסד"פ או בשלב מאוחר יותר של המשפט (סעיף 151 לחסד"פ). טענה זו טעונה ביסוס מצד הנאשם. בידי העורר מצוי זה מכבר חומר החקירה בתיק אשר לכאורה אמור לבסס את טענתו לאכיפה בררנית. ככל שהטענה תועלה ע"י העורר, יוכל ביהמ"ש, אם ימצא לנכון, להורות לתביעה לפרט תגובתה ולמסור מידע נדרש לצורך בירור והחלטה בטענה כזו. הליך זה אמור להתנהל בפני המותב הדן בתיק ואין לכך ולא כלום עם הליך בקשה לפי סעיף 74 לחסד"פ. יוער עוד כי החלטת תובע לסגור תיק חקירה אינה בגדר "תרשומת פנימית", אך תרשומות הטיפול בתיק התביעה עד לקבלת ההחלטה הן במובהק בגדר תרשומת פנימית ולא בגדר חומר חקירה. אשר ליומן האישי ולמכשיר הטלפון של אחת המתלוננות. כפי שנפסק, בהחלטה באשר למסלול הנכון לבחינת בקשה לחומר חקירה יש לתת את הדעת לשלוש אבחנות: א. בין חומר חקירה המצוי בידי התביעה או גורמי החקירה לבין חומר המצוי בידי גורם חיצוני; ב. בין חומרים שהרלבנטיות שלהם לכתב האישום ישירה ומובהקת לבין חומרים המצויים בפריפריה הרחוקה של הזיקה לכתב האישום, אם בכלל; ג. בין חומר חקירה 'רגיל' לבין חומר חקירה לגביו מתעוררת שאלה של חיסיון. כל אחד משיקולים אלה – שאין מדובר בחומר שבידי התביעה או בשליטתה, שמדובר בחומר שזיקתו לאישום רחוקה אם בכלל, ובמיוחד שמדובר בחומר המעלה שאלות חיסיון – עשוי להצדיק ולחייב כשלעצמו בירור הבקשה בהליך לפי סעיף 108, ובוודאי צירוף יחד של כמה מהשיקולים האמורים. ולענייננו, יומן אישי וטלפון נייד עשויים להכיל מידע אישי רב ורגיש, שחשיפתו עשויה להיות כרוכה בפגיעה משמעותית בפרטיות. מקומה של הבקשה לחשיפת חומרים אלה הוא בהליך לפי סעיף 108 לחסד"פ. תרשומות חוקרי הילדים הן לא בגדר חומר חקירה, אלא בגדר תרשומות פנימיות שאין חובה למסרן. חזרה למעלה

עבודה אזורי

6   [ביטוח לאומי] בל (י-ם) 48635-05-15 מיכאל גולדמן נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; יפה שטיין, נ.צ.: צ' רון, א' סלנט; 20/02/18) - 6 ע' עו"ד: נאוה אילון, הלנה מארק התובע אינו זכאי להחזר הוצאות כלכלה לפי תקנה 9(א)(1) לתקנות הביטוח הלאומי (שיקום מקצועי) בתקופה בה למד למבחני לשכת עורכי הדין בתל אביב, שכן התובע לא טען כי יצא מחוץ לתחום הלימודים. הנתבע מיישם בדין את ההוראות בעניין הוצאות כלכלה לפי התקשי"ר כאמור בסעיף 43(א) לתקנות הביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות). ביטוח לאומי – נכות – שיקום . התובע מוכר כנכה ומקבל מהנתבע קצבת נכות. התובע למד משפטים במסגרת תכנית שיקום מטעם הנתבע באוניברסיטה העברית בירושלים. התובע פנה לנתבע בבקשה לאשר לו דמי שיקום והחזר הוצאות כלכלה במהלך קורס הכנה למבחני לשכת עורכי הדין שהתקיים בתל אביב. בקשתו סורבה. לאחר הגשת התביעה אישר הנתבע לתובע דמי שיקום אך לא אישר לו החזר הוצאות כלכלה. לפיכך, עיקר הדיון נסב אודות השאלה האם התובע זכאי להחזר הוצאות כלכלה לפי תקנה 9(א)(1) לתקנות הביטוח הלאומי (שיקום מקצועי) (להלן: התקנות). . בית הדין האזורי לעבודה (השופטת י' שטיין ונציגי הציבור צ' רון, א' סלנט) דחה את התביעה ופסק כי: תקנה 9(א)(1) לתקנות קובעת כי לנפגע שניתן לו שיקום מקצועי ישולמו הוצאות כלכלה, לינה ונסיעה שנגרמו לו בקשר לשיקום במקצוע בשיעור ובאופן שנקבעו בתקנות 43 ו-44 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956; סעיף 43(א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) קובע כי הנתבע יחזיר לנפגע, לפי דרישתו, הוצאות כלכלה ולינה, בשיעורים המשתלמים לעובד המדינה בדרגת ט' בדירוג הממשלתי על פי הכללים שנקבעו בתקנון שירות המדינה, וכן יפצה אותו על הפסד זמנו, במידה שנגרמו במישרין על ידי התייצבותו בפני ועדה, ועדה לערעורים, יועץ רפואי או על ידי התייצבות לבדיקות אחרות. הוצאות כלכלה לארוחת צהרים ישולמו לנכה רק אם הוא צריך היה לשהות מחוץ למקום מגוריו בשעות 12.00 - 16.00. בפסיקה אושרה עמדת הנתבע הגורסת כי הזכאות לאש"ל תקום למשתקם שיוצא לרגל לימודיו, למרחק שהוא יותר מ-10 ק"מ מתחום השיפוט של מקום לימודיו הרגיל מתיישבת עם הוראות הדין הרלוונטיות ועם הגיונם של דברים ועולה בקנה אחד עם התקנות ועם תכליתן. עוד נקבע כי אין כל חובה אוטומטית על הנתבע לשלם הוצאות כלכלה אלא בכפוף לכללים הקבועים בתקשי"ר. עוד נקבע כי דין מבוטח בשיקום מקצועי הושווה, לעניין הוצאות הכלכלה, לדין עובד מדינה. כפי שעובד מדינה לא היה זכאי בתקופה הרלוונטית לקצובת אש"ל אם לא נדרש להימצא בשעות הצהרים במקום מרוחק ממקום עבודתו, כך אין סיבה לזכות מבוטח בשיקום מקצועי בהוצאות כלכלה אם לא נדרש להימצא במקום מרוחק ממקום לימודיו. מבוטחים המצויים בשיקום מקצועי זוכים בתקופת השיקום, בנוסף לקצבת הנכות, לתשלומי שכר לימוד ולהחזרי הוצאות מסוגים שונים. אין להטיל הוצאה בדבר מזון ומשקה, שאינה חלק אינטגרלי ממעטפת השיקום שניתנת למשתקם, על הנתבע. נוכח פסיקה זו, הנתבע פעל כדין ודין תביעת התובע להידחות. משהתובע לא טען כי יצא מחוץ לתחום הלימודים, הרי שהתובע אינו זכאי להוצאות כלכלה לתקופה הרלוונטית לתביעה ובדין מיישם הנתבע את ההוראות בעניין הוצאות כלכלה בהתאם להוראות התקשי"ר כאמור בסעיף 43(א) לתקנות הביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות). בנוסף, בנסיבות העניין זמן הנסיעה אינו רלוונטי ואין בו כדי לסייע לתובע. לפיכך, התביעה לדמי כלכלה נדחתה. חזרה למעלה

7   [עבודה] סעש (ת"א) 4856-02-15 מרק עמר נ' ניסים סיטון הובלות בע"מ (עבודה; עידית איצקוביץ, נ.צ.: י' לוין, צ' דגני; 20/02/18) - 17 ע' עו"ד: פבל מורוז, דני בר שליט ביה"ד פסק כי, בנסיבות העניין, וכאשר התובע, נהג משאית, לא היה רשאי להמשיך בעבודתו הרגילה עקב גניבה ממפעלי המזמין שאצלו הוצב מטעם הנתבעת, קיימת הצדקה לפיטוריו ללא הודעה מוקדמת, ואולם לא היה מקום לשלילת פיצויי פיטורים והתובע זכאי לתשלומם; לא נפל פגם בהליך של השימוע שנערך לתובע ולא הוכח כי הפיטורים היו מסיבה אחרת "שלא כדין"; דעת רוב: על התובע לשלם לנתבעת את סכום הקנס ששילמה למזמין בגין הגניבה. עבודה – פיצויי פיטורין – שלילתם עבודה – פיטורין – הודעה מוקדמת עבודה – פיטורין – שלא כדין עבודה – פיטורין – זכות לשימוע עבודה – חוזה עבודה – הפרתו עבודה – שעות עבודה ומנוחה – שעות נוספות . התובע עבד אצל הנתבעת בתפקיד נהג משאית במשך 3 שנים, עד לפיטוריו לאלתר. התובע ביצע הובלות עבור חברת "רב בריח", שהייתה מזמינה שירותי הובלה של הנתבעת (להלן: המזמין). תביעת התובע הינה לתשלום זכויות סוציאליות. הנתבעת הגישה תביעה שכנגד בגין קנס ששילמה למזמין בעקבות גניבת מוצר ממפעל המזמין על ידי התובע, שבעקבותיה פוטר התובע, פגיעה במוניטין ובשם הטוב ולנזק עקב ירידת היקף העבודה עם המזמין. . בית הדין האזורי לעבודה (השופטת ע' איצקוביץ ונציגי הציבור י' לוין, צ' דגני) קיבל את התביעות בחלקן ופסק כי: אשר לנסיבות סיום העבודה של התובע, התובע פוטר תוך שלילת פיצויי פיטורים ומדי הודעה מוקדמת. נטל ההוכחה שהתקיימו נסיבות המצדיקות שלילת פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת מוטל על המעסיק. כאשר נטענת נגד העובד טענה כי ביצע מעשה בעל אופי פלילי, נדרשת מידת הוכחה מוגברת, מעבר למידת ההוכחה הרגילה הנדרשת בהליך אזרחי. השאלה אם התנהגות מסוימת יכולה להצדיק פיטורים מיידים בלי פיצויי פיטורים, היא ביסודה שאלה של מידה ודרגה הנתונה להערכת בימ"ש. נוכח הקרבה שבבסיס יחסי עבודה, חלה על העובד חובת אמון ונאמנות מוגברת עת הוא מטפל ברכוש הנתבעת. עם זאת, שלילת פיצויי פיטורים איננה הסעד האוטומטי אלא יש לקבוע סנקציה מידתית בהתאם לנסיבות כל מקרה. בפסיקה נקבעו מספר שיקולים לבחינת הסנקציה של שלילת פיצויי פיטורים, כאשר נקבע פיטורים כשלעצמם, אף תוך כדי תשלום פיצויי פיטורים מהווים עונש. עוד נפסק כי שלילת פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת נעשית במשורה, במקרים קיצוניים ביותר. בענייננו הוכח כי התובע הפר הוראות שהיו ידועות לו וביצע עבירת משמעת חמורה - נטילת מוצר מהמפעל שעבורו הנתבעת מבצעת הובלות ללא רשות. אין מדובר במוצר ללא ערך כספי ואולם לא מדובר במוצר בעל ערך כספי מאוד גבוה ולא הוכחו מעשים דומים שנעשו על ידי התובע, ונמצא כי התובע היה עובד טוב. הוכח כי המעשה של התובע גרם לנתבעת נזק. התובע ביקש לעבור לבצע הובלות עבור מפעל אחר, אך לא הורשה. נוכח הנסיבות, שבהן לא היה רשאי התובע להמשיך בעבודתו הרגילה עקב המעשה שלו, קיימת הצדקה לשלילת הודעה מוקדמת. עם זאת, שלילת פיצויי פיטורים היא סעד דרסטי מדי, כאשר התובע כבר קיבל "עונש" עת הוא פוטר מהעבודה. לכן, התובע זכאי לפיצויי פיטורים. אשר לפיצויים על פיטורים שלא כדין בהעדר שימוע, בעקבות הגניבה הוזמן התובע לשימוע, לאחר שהתנהלה שיחה בינו לבין המנהל, שבה האחרון הסביר לו את כוונותיו לסיים את העבודה. לתובע ניתנה הזדמנות להביא את גרסתו, אף בכתב. התובע לא ביקש לדחות את השימוע ו/או להתייעץ עם עורך דין. לאור האמור, לא נפל פגם כלשהו בהליך של השימוע. אף לא הוכח כי הפיטורים היו מסיבה אחרת "שלא כדין"; התובע זכאי לפיצוי בגין בעדר הפרשי הפרשות לפנסיה לפי הוראות צו ההרחבה בענף ההובלה; כן זכאי התובע להפרשות בגין קרן השתלמות ולפדיון חופשה. אשר לשעות נוספות, הלכה היא כי חוק שעות עבודה ומנוחה חל על נהגי משאיות. בהתאם, בהעדר רישומי נוכחות מטעם הנתבעת, חל עליה הפיכת הנטל הראייתי שבסעיף 26 לחוק זה. התובע טען לעבודה במשך 10 שעות עבודה מיום, במקום 9 (התובע עבד 5 ימים בשבוע). אלא שבמהלך יום העבודה ניתן לנכות שעת הפסקה, שכן התובע היה חופשי לעשות לעצמו באותו פרק זמן. לפיכך, הנתבעת הוכיחה כי לא היו שעות נוספות בתקופת העבודה של התובע והתביעה ברכיב זה נדחתה; אשר לתביעה שכנגד לתשלום קנס בגין מעשה הגניבה, עילת התביעה היא הפרת חוזה העבודה על ידי התובע שגרמה לנזק לנתבעת. לכן, מדובר בעילה חוזית שבסמכות עניינית של ביה"ד. דעת הרוב פסקה כי מאחר שהוכח כי הקנס הוטל על הנתבעת על ידי המזמין, כתוצאה ישירה ממעשי התובע, יש לחייבו בסכום הקנס; התביעה לנזק עקב ירידת היקף העבודה עם המזמין והתביעה לפגיעה במוניטין ובשם הטוב נדחו בהעדר הוכחה. חזרה למעלה

8   [עבודה] סעש (ת"א) 19073-12-15 פלוני נ' קופרמן קבלן לעבודות מתכת בע"מ (עבודה; דגית ויסמן, נ.צ.: א' איילון; 18/02/18) - 22 ע' עו"ד: אלון לוריה, רבקה זוסמן ביה"ד חייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 50,000 ₪ כפיצויים מכח חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, מאחר שהתובע פוטר בשל מגבלתו הרפואית – התפרצות מחלת נפש; עם זאת, בנסיבות העניין אין מקום להורות על החזרת התובע לעבודה אצל הנתבעת. עבודה – זכויות – אנשים עם מוגבלות עבודה – פיטורין – פיצויים עבודה – יחסי עבודה – אכיפתם . התובע הועסק כמסגר אצל הנתבעת במשך שש שנים, עד לפיטוריו. הנתבעת הציבה את התובע לעבודה עבור התעשייה האווירית (להלן: תע"א). התובע יצא לחופשה ברוסיה על רקע פטירת אביו שהתגורר ברוסיה. במהלך השהות ברוסיה נפטרה גם גיסתו של התובע. עם שובו לעבודה התובע החל להתנהג באופן שאינו אופייני לו והתברר שלקה בהתקף מאני-פסיכוטי. התובע הוכר כנכה על ידי המוסד לביטוח לאומי. לטענת התובע הוא פוטר על רקע מגבלה רפואית ממנה סבל – התפרצות מחלת נפש, והוא עותר להשיבו לעבודתו ולשלם לו שכר ממועד הפיטורים ולתשלום פיצויים בסך 50,000₪ מכח חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, תשנ"ח-1998 (להלן: החוק). . בית הדין האזורי לעבודה (השופטת ד' ויסמן ונציגי הציבור א' איילון) קיבל את התביעה בחלקה ופסק כי: "אדם עם מוגבלות", שהחוק חל עליו, מוגדר בסעיף 5 לחוק כך: "אדם בעל לקות פיסית, נפשית, או שכלית לרבות קוגניטיבית, קבועה או זמנית, אשר בשלה מוגבל תפקודו באופן מהותי בתחום אחד או יותר מתחומי החיים העיקריים". במקרה זה, התובע הסביר שהחל לשתות אלכוהול בביקור משפחתי ברוסיה, בנסיבות של אבל על מות אביו וגיסתו, כאשר שתיית האלכוהול היא מנהג המקום וכי מדובר בחריג, שכן הוא אינו נוהג לשתות משקאות אלכוהוליים. במשך שש שנות עבודתו לא התקבלה ולו תלונה אחת על תפקודו ועל התנהגות חריגה או שתיית אלכוהול. התובע אושפז בבית חולים פסיכיאטרי למשך 6 שבועות, ואף הוכר כנכה על ידי המוסד לביטוח לאומי. בנסיבות אלה יש לראות בו כאדם עם מוגבלות. התנהגות התובע עובר לאשפוז היתה חריגה, בין שהדבר נבע ממצבו הנפשי ובין שהיה מדובר בתוצאה של שילוב מצבו הנפשי והעובדה ששתה אלכוהול. אין חולק שלאחר אשפוזו, התובע לא שב לעבודה בפועל. לנתבעת הובהר שמדובר בהתנהגות שפרצה על רקע משבר נפשי חולף, והתובע אף הציג אישור מרופאה תעסוקתית לפיו הוא כשיר לשוב לעבודה סדירה (להלן: האישור הרפואי). לפיכך, היה על הנתבעת לשקול את המשך העסקתו של התובע. חלף זאת, לאחר שימוע, הנתבעת נתנה לתובע מכתב פיטורים כאשר הסיבות שהוצגו לפיטורים היו חשש ממצבו הנפשי והתייחסות להתנהגויות שקדמו לאשפוזו. מאחר שיש לראות את ההתנהגויות הללו כחלק מהליקוי הנפשי, אין לראות בהן התנהגות המהווה הפרת משמעת שמצדיקה פיטורי עובד. על כן למעשה, לוז הטענות כנגד התובע הוא שהתנהגותו, שהיא תוצאה של מוגבלותו הרפואית, הביאו לפיטוריו. בכך יש לראות הודאת בעל דין של המעסיק לפיה התובע פוטר בשל מוגבלותו. הנתבעת התעלמה מאישור הרפואי ולא פנתה להבהרות או לשקילה מחדש של עמדת הרופאה התעסוקתית. בנוסף, הנתבעת טענה שחששה ממצב בו התובע יפנה שוב לטיפה המרה, אך התובע לא היה מכור לאלכוהול, אלא שתה אלכוהול באופן חריג, כאשר לכל אורך תקופת עבודתו, לא התקבלו כל תלונות בנושא. נימוק נוסף שהועלה להצדקת הפיטורים, הוא העובדה שהתובע הוצב במפעל ביטחוני. אלא שתע"א לא דרשה את פיטורי התובע. מכל מקום, גם אם קיימת מניעה להעסיק את התובע בתע"א, לא נמצא שהנתבעת פעלה בתום לב או בשקידה סבירה להחזרת התובע לעבוד אצלה. התובע פוטר בגלל מצבו הנפשי, בהתעלם מכך שמדובר היה באפיזודה חד פעמית ומאישור רפואי. החשש שהובע במכתב הפיטורים לגבי הישנות התנהגותו של התובע, שנבעה מהמחלה והחשש לשיקול דעתו, הם ביטוי לסטיגמות מהן סובלים חולי נפש ואין הם יכולים להוות נימוק לגיטימי לפיטורי עובד. על כן דין התובע זכאי לפיצוי בסך של 50,000 ₪ בגין הפרת החוק; אין להורות על החזרת התובע לעבודה אצל הנתבעת. הנתבעת מנהלת עסק קטן והשבת התובע לעבודה בנסיבות אלה עלולה להסב קושי לנתבעת, וקיים גם חשש לפיטורי עובד אחר ולכן ספק אם היא ישימה. חזרה למעלה

9   [עבודה] סעש (חי') 48557-01-16 אלכסנדר מוסקלנקו נ' איל"ן איגוד ישראלי לילדים נפגעים (עבודה; יפית מזרחי לוי, נ.צ.: י' לוי, מ' קרבצקי; 15/02/18) - 15 ע' עו"ד: התובע זכאי להפרשי גמול שעות נוספות לאחר משמרת לילה ובמנוחה שבועית, כאשר 'השכר הרגיל' לצורך החישוב כולל תוספת משמרת; התובע אינו זכאי להפרש דמי חגים בגין ימי חג בהם עבד בטענה לעבודה מתוך כורח, בהעדר הוכחה. עבודה – שעות עבודה ומנוחה – שעות נוספות עבודה – שכר עבודה – תוספת עבודה – שכר עבודה – השכר הרגיל עבודה – שכר עבודה – דמי חגים . התובע הועסק כמטפל סיעודי במעון שמפעיל הנתבע, במשך כ-9 שנים. בכתב תביעתו עותר התובע לזכויות הנובעות מיחסי העבודה ששררו בינו לבין הנתבע: גמול שעות נוספות, הפרשי שכר, דמי חגים והפרשי פנסיה. עיקר המחלוקת נסבה על פרשנות ה"שכר הרגיל" שממנו יש לגזור ולחשב את גמול שעות נוספות ושעות המנוחה השבועית. . בית הדין האזורי לעבודה (השופטת י' מזרחי-לוי ונציגי הציבור י' לוי, מ' קרבצקי) קיבל את התביעה בחלקה ופסק כי: אשר לתשלום שעות נוספות לאחר משמרת לילה, "השכר הרגיל" לעניין אופן חישוב שעות נוספות ושעות המנוחה השבועית, ובהתאם לסעיף 18 לחוק שעות עבודה ומנוחה, כולל את כל התוספות שמעסיק משלם לעובדו. בהתאם, כל שעה שעבד העובד בעבודת לילה (היינו שלפחות שתי שעות ממנה, הן בתחום השעות שבין 22:00 ובין 06.00) ומעבר ל-7 שעות היא שעה נוספת. לפי הפסיקה, השכר הרגיל לעניין גמול שעות נוספות משמעו השכר המשתלם בעד השעות שקדמו לשעות הנוספות, והוא יכלול גם תוספות שהשתלמו בשעות אלו, ובמקרה זה תוספת משמרת ששולם מכוח נוהג בנתבעת. לתובע שולמה תוספת משמרת, אלא שלטענת הנתבע זו שולמה כ"נוהג מיטיב" מעבר לקבוע בחוק שאינו יכול לשמש כעת את התובע בתביעתו לתעריף שכר גבוה בגין שעות נוספות. ביה"ד קבע כי אותו הסדר מיטיב הינו ה"שכר הרגיל" לצורך חישוב הגמול בגין שעות נוספות ומנוחה שבועית של התובע, תוך קביעה כי אין מדובר במקרה בו עקרון תום הלב גובר על חוק קוגנטי, משהתובע פעל בתום לב. אשר על כן, על הנתבע לשלם לתובע הפרשי גמול שעות נוספות לאחר משמרת לילה ובמנוחה שבועית בהתאם לתחשיב של התובע, כולל תוספת משמרת. תביעות התובע לפיצוי בגין הלנה בגין הפרשי שכר ולפיצוי בגין עבודה בשתי משמרות, נדחו. אשר לחגים, אין חולק כי לתובע מוקנים ימי חג ללא תנאי, עם זאת, הסכמת התובע לכך שניתנה לו אפשרות הבחירה אם לעבוד או לא לעבוד, וללא שהניח ראיות לכך שאותה זכות בחירה נשללה ממנו בפועל, אף לא באופן חד פעמי, ומנגד, כאשר ניתנה לתובע ככל העובדים האפשרות לבחור, מביאה למסקנה כי עבודתו של התובע בחגים לא הייתה מתוך כורח. משכך, תביעת התובע לתשלום בגין הפרש דמי חגים בגין ימי חג בהם עבד, בטענה לעבודה מתוך כורח, נדחתה. התובע זכאי לתשלום בגין יום חג אחד; התובע זכאי להפרשי פנסיה. חזרה למעלה

10   [עבודה] סעש (ת"א) 14043-03-15 יוסף ספאני נ' חברת ה.י.א סיסטם חברה למסחר בע"מ (עבודה; אופירה דגן טוכמכר; 24/01/18) - 19 ע' עו"ד: א. אהרון, ג. שקד ביה"ד פסק כי, התובע לא עמד בנטל להוכיח זכאות לפיצויי פיטורים בדין מפוטר מכוח סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, בהעדר עמידה בהוראות הסעיף, אך הורה על שחרור הכספים שנצברו לזכות התובע בקרן הפנסיה; ביה"ד חייב את הנתבעת לשלם לתובע גמול שעות נוספות, יתרת הפרשות לפנסיה, פדיון חופשה, פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד בדבר תנאי העבודה ופיצוי בגין אי מסירת תלושי שכר. עבודה – התפטרות – הרעה בתנאי עבודה עבודה – התפטרות – פיצויי פיטורין עבודה – התפטרות – הודעה מוקדמת עבודה – שכר עבודה – תלוש שכר עבודה – שכר עבודה – רכיביו עבודה – שכר עבודה – זכויות נלוות . התובע ב-סע"ש 14043-03-15 (להלן: התובע) עבד בשורות הנתבעת, והתובעת ב-סע"ש 37801-02-15 (להלן: החברה) כמתקין אביזרים ומערכות, עד להתפטרותו, לטענתו בדין מפוטר. עסקינן בתביעת התובע כנגד החברה לתשלום פיצויי פיטורים, גמול שעות נוספות ולתשלומים נוספים הנובעים מתקופת עבודתו אצלה. החברה הגישה תביעה כנגד התובע, בגין אי תשלום עבור מערכת סאונד ו-וו גרירה שהותקנו ברכבו, נטילת ציוד מיגון וציוד אלקטרוני לרכבה של אמו, גירוש לקוחות החברה וגרימת פגיעה ברווחיה, פיצוי בגין הסתרת ציוד אלקטרוני ופיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת. . בית הדין האזורי לעבודה (השופטת א' דגן-טוכמכר) קיבל בחלקה את התביעה ב-סע"ש 14043-03-15, דחה את התביעה ב-סע"ש 37801-02-15 ופסק כי: אשר לנסיבות סיום עבודתו של התובע והאם התובע זכאי לפיצויי פיטורים, עובד המבקש להוכיח זכאותו לפיצויי פיטורים מכוח סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים צריך לעמוד בשלושה נטלים: להוכיח כי הייתה "הרעה מוחשית" או "נסיבות אחרות שבהן לא ניתן היה לדרוש ממנו להמשיך בעבודתו"; להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין ההתפטרות לבין ההרעה או הנסיבות הללו; להוכיח כי נתן התראה סבירה למעסיק על כוונתו להתפטר והזדמנות נאותה לתקן את ההפרה ככל שהיא ניתנת לתיקון. במקרה דנן התובע לא הוכיח את הטענה בדבר הרעה מוחשית בתנאי העבודה ביחס לשינוי בתנאי העסקתו. אמנם התובע הוכיח אי העברת דמי התגמולים לקרן הפנסיה, אולם לא הוכח קשר סיבתי בין ההתפטרות לנסיבות אלה. התובע לא נתן לחברה התראה סבירה על כוונתו להתפטר, והזדמנות לתקן את ההרעה והנסיבות הנטענות. ההרעה והנסיבות הנטענות היו כאלה שהיו ניתנות לתיקון ולשינוי על ידי המעסיק. לאור כל האמור, התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים. עם זאת, התובע זכאי לשחרור כספי הפיצויים שהצטברו בקרן הפנסיה. אשר לגמול שעות נוספות, החברה לא הציגה פנקס שעות עבודה או פנקס שכר, אותם הייתה אמורה לנהל בהתאם לחוק. מקום בו המעסיק לא מציג רישומי נוכחות, עליו הנטל להוכיח כי העובד לא עמד לרשות העבודה בשעות שבמחלוקת (עד להיקף הקבוע בסעיף 26ב(ב) לחוק – 15 שעות לשבוע או 60 שעות לחודש). כל שנדרש העובד להציג הוא גרסה עובדתית בדבר עבודה בשעות השנויות במחלוקת. העובד אינו נדרש להביא "ראשית ראיה" או "דבר מה לחיזוק" גרסתו העובדתית. במקרה זה, הוכח כי התובע עבד מדי חודש כ-30 שעות נוספות והתובע זכאי לתשלום בגינן; אשר לפדיון חופשה, תשלום ה"בונוס" לתובע היה חלק אינטגרלי משכרו ולא מדובר בבונוס אמיתי המותנה בתנאי מסוים, ולכן יש להכלילו בחישוב רכיב זה; התביעה לדמי הבראה נדחתה, בגין תשלום ביתר; בגין אי מתן הודעה לעובד בדבר תנאי עבודתו נפסק לתובע פיצוי בסך של 5,000 ₪; בגין אי מסירת תלושי שכר נפסק לתובע סך נוסף של 5,000 ₪; אשר ליתרת הפרשות לקרן פנסיה, כאמור, תשלום הבונוס היה חלק משכר הבסיס של התובע ולא מדובר בתוספת לשכר. עם זאת, לגבי הרכיבים "נסיעות" ו-"אחזקת רכב" ששולמו לתובע, לא הוכח כי מדובר ברכיב פיקטיבי. לפיכך, התובע זכאי ליתרת הפרשות לפנסיה בגין רכיב הבונוס בלבד. כל טענות החברה בתביעה שכנגד נדחו בהעדר הוכחה. בכלל זה נדחתה גם התביעה לפיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת, בהעדר הוכחה. נקבע כי, הדעת נותנת שמעסיק אשר נמצא במצב בו העובד לא עומד בדרישות החוק בעניין מתן הודעה מוקדמת, ינסה להעמיד אותו על טעותו במכתב שיישלח אליו סמוך למועד עזיבתו. החברה לא הציגה כל מסמך כזה. בנוסף, תמוה כיצד החברה טוענת מחד לגניבת לקוחות וציוד מצד התובע, ומנגד כי ביקשה ממנו לעבוד גם בתקופת ההודעה המוקדמת. מכל מקום, לא נסתרה גרסת התובע כי החברה ויתרה על עבודתו בתקופת ההודעה המוקדמת. חזרה למעלה

מנהלי

11   [משפט מינהלי] עתמ (ב"ש) 38979-11-17 י' ב' נ' עיריית קרית גת (מנהלי; גאולה לוין; 22/02/18) - 9 ע' עו"ד: חגית שרים, דוריס עטיה, חי יקיר, חיים שימן, שלמה פרידמן נקבע כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת שיהוי ו"מעשה עשוי". משפט מינהלי – עתירה מינהלית – שיהוי משפט מינהלי – עתירה מינהלית – מעשה עשוי משפט מינהלי – שיהוי – אימתי מתקיים משפט מינהלי – שיהוי – קיומו . עתירה מינהלית, המופנית כנגד העברת ילדי העותר ממוסדות חינוך בעיר קריית גת ורישומם במוסדות חינוך בעיר ערד, בטענה כי לא התקיימו התנאים המאפשרים לרשויות לבצע העברה של הרישום. . בית המשפט הורה על דחיית העתירה על הסף, ופסק כלהלן: התנהלות האב לוקה בשיהוי ניכר. נודע לאב על מעבר הילדים מקרית גת לערד כבר ביום 29.8.17. העתירה הוגשה כחודשיים וחצי מאוחר יותר (ביום 16.11.17). ביני לביני, מעבר האם והילדים לערד הושלם ולמעשה הילדים לומדים במסגרות החינוך בעיר ערד מהיום הראשון של שנת הלימודים תשע"ח. נוסף לשיהוי בהגשת העתירה, מתקיים במקרה דנן גם כלל "המעשה העשוי". על פי כלל "המעשה העשוי", אין לקיים דיון שיפוטי או שאין ליתן סעד שיפוטי בעניין שאינו ניתן לשינוי או שקיים קושי מהותי לשנותו. הגשת העתירה בשלב בו הוגשה – לאחר שהילדים מתגוררים ולומדים בערד חודשיים וחצי – יוצרת קושי מהותי ליתן את הסעד המבוקש, היינו לבטל את רישומם של הילדים במוסדות החינוך בעיר ערד ולהחזירם למוסדות החינוך בקרית גת. משחלפה לעת הזו למעלה ממחצית שנת הלימודים תשע"ח, גם אם טענות האב תתקבלנה, לא ניתן להגשים את המטרה האופרטיבית שביסוד העתירה, שהיא להביא לכך שהקטינים ילמדו בקריית גת בשנת הלימודים תשע"ח. חזרה למעלה

12   [תכנון ובנייה] עתמ (חי') 37696-05-17 רביע עאסי נ' ועדת המשנה להתנגדויות על תוכנית מתאר פסוטה (מנהלי; עפרה ורבנר; 21/02/18) - 15 ע' עו"ד: חאולה עאסי, אשרף עאסי, שלומית שושני, קייס נאסר, חנא ג'רייס החלטת ועדת המשנה להתנגדויות לא התייחסה באופן מלא וממצה לטענות העותרים באופן שמעמיד בספק את השאלה האם הוועדה שקלה את כל השיקולים הרלוונטיים בטרם קבלת החלטתה. כמו כן, ההחלטה אינה ברורה דיה בכל הקשור לחלקים האופרטיביים. תכנון ובנייה – תכניות – התנגדות תכנון ובנייה – ועדות התכנון והבנייה – חובותיהן תכנון ובנייה – ועדות התכנון והבנייה – התערבות בית-המשפט . עתירה כנגד החלטת ועדת המשנה להתנגדויות של הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה בכל הקשור בתכנית המתאר של המועצה המקומית פסוטה ג/20910, אשר קיבלה באופן חלקי את התנגדות העותרים בכל הקשור לדרך האמורה להיסלל בתחום חלקות העותרים. . בית המשפט קבע כלהלן: סעיף 108 לחוק התכנון והבנייה קובע כי החלטת מוסד התכנון תינתן לאחר עיון בהמלצות החוקר וכי הודעה על הכרעה בהתנגדות ונימוקי ההכרעה יינתנו בכתב למתנגד. וועדת המשנה להתנגדויות הייתה מחויבת לנמק החלטתה תוך התייחסות לנימוקי ההתנגדות והיא לא עשתה כן, בכל הקשור לדרך חילופית קיימת בשטח לבית הספר ולעניין אי הופעת המשך דרך 13 בתשריט והצורך בהשארת אותו חלק שעובר בחלקות העותרים בתשריט. החלטת הוועדה הקובעת בכלליות כי ניתן יהיה להוציא היתר בנייה בכפוף לאישור תכנית מפורטת חדשה אינה ברורה ברמה האופרטיבית, שכן לא ברור האם תכנית מפורטת תוכל לבטל את הדרך, או שתכנית מפורטת תוכל רק לשנות את מיקום תוואי הדרך. יש להורות על החזרת הדיון בעניין הדרך האמורה לעבור בחלקות העותרים, לוועדת המשנה להתנגדויות, על מנת שתתייחס במפורט ובמנומק לשאלה האם קיימת בפועל דרך חלופית שהינה כבר דרך סלולה והאם נכון יהיה להכשירה וליתן לה היתר במקום לסלול דרך חדשה. חזרה למעלה

13   [ארנונה] [מסים] [התיישנות] [משפט מינהלי] עתמ (חי') 21633-02-17 מוחמד חסן מחאג'נה נ' עיריית אום אל פחם (מנהלי; שמואל מנדלבום; 20/02/18) - 14 ע' עו"ד: נקבע כי המשיבה אינה רשאית לנקוט הליכי גבייה בגין חובות הארנונה, ובכלל זה הליכים להפסקת כהונתו של העותר כחבר מועצה, וזאת הן מחמת התיישנות והן מחמת שיהוי. ארנונה – גבייתה – התיישנות מסים – התיישנות – ארנונה התיישנות – טענת התיישנות – בהליך גבייה מינהלי משפט מינהלי – שיהוי – אימתי מתקיים משפט מינהלי – עתירה מינהלית – שיהוי . עתירה בה התבקש להורות לעירייה לבטל הודעה שנשלחה על ידה לעותר בדבר הפסקת כהונתו כחבר מועצה, וזאת בשל חובות ארנונה של העותר לעירייה. . בית המשפט קבע כלהלן: העותר יכול להעלות טענת התיישנות לגבי כל חוב ארנונה שחלפו למעלה מ-7 שנים ממועד תחילת מירוץ ההתיישנות ביחס אליו, אשר החל ביום בו נולדה "עילת התובענה", ובמקרה שבפנינו ביום בו יכלה המשיבה לנקוט בהליכי גבייה מינהליים כנגד העותר. ומהו מועד זה? בהתאם לסעיף 4(1) לפקודת המיסים (גבייה) רשאית הרשות המינהלית לנקוט בהליכי גבייה מינהליים לאחר חלוף 15 יום מהיום שבו היה הנישום מחויב לשלם את הסכום הנדרש ממנו לאחר שנשלחה אליו דרישה כאמור בכתב. לפיכך, "עילת התובענה" דהיינו זכאות הרשות המינהלית לנקוט בהליכי גבייה ביחס לחיובי ארנונה "נולדת" למעשה לאחר 30 יום ממועד התשלום שנקבע על ידי העירייה הרלוונטית, דהיינו לאחר חלוף 15 יום ממועד התשלום שנקבע ולאחר חלוף תקופת 15 הימים שנקבעה לתשלום בדרישה שנשלחה לנישום לתשלום חוב ארנונה. במקרה דנן, לא הוצגו מכתבי דרישה שנשלחו על ידי העירייה, והעותר אף טוען כי לא קיבל כלל מכתבי דרישה. גם אם נניח לטובתה של העירייה כי כנהוג ברשויות מקומיות, נשלחו דרישות תשלום דו חודשיות כסדרן, הרי שבכל מקרה, כל החובות שנוצרו לפני יום 26.7.04 (7 שנים לפני מועד הליך הגבייה המינהלי הראשון) התיישנו. חזרה למעלה

14   [אגודות שיתופיות] עמנ (י-ם) 51529-09-17 אורי יפה נ' קיבוץ צרעה (מנהלי; עודד שחם; 20/02/18) - 8 ע' עו"ד: ר' אלקיים, ח' שאבי, ע' כהן, א' לוי נדחה ערעור על החלטת עוזר רשם האגודות השיתופיות, אשר דחתה את בקשת המערערים לקבוע כי הם חברי קיבוץ צרעה. אגודות שיתופיות – קיבוץ – חברים אגודות שיתופיות – חברות – מכוח התנהגות אגודות שיתופיות - רשם האגודות השיתופיות – ביקורת שיפוטית על החלטותיו . ערעור המופנה כנגד החלטת עוזר רשם האגודות השיתופיות, לפיה נדחתה בקשה של המערערים לקבוע כי הם חברי קיבוץ צרעה. . בית המשפט דחה את הערעור, ופסק כלהלן: משנת 1994, תקנון הקיבוץ קובע הוראה מפורשת, המונעת קבלה לחברות מכוח התנהגות. בסעיף זה נקבע, כי "על אף האמור בכל דין לא יראו אדם כחבר הקיבוץ אלא אם התקבל לחברות על פי סעיף 28 לתקנון זה, אפילו נהג ונהגו בו כחבר הקיבוץ במשך תקופה סבירה". יש לדחות את הטענה לפיה המערערים, או מי מהם, רכשו מעמד של חברים טרם נשללה האפשרות לרכוש חברות מכוח התנהגות. ככל שטענת המערערים לרכישת חברות מכוח התנהגות מבוססת על התקופה שאחרי שנת 1994, הרי שטענה זו מנוגדת לתקנון, וממילא לא ניתן לקבלה. חזרה למעלה

15   [משפט מינהלי] [רשויות מקומיות] עתמ (י-ם) 11402-10-16 צחור צדק, חופש, חינוך ורווחה בירושלים נ' עיריית ירושלים (מנהלי; י' נועם; 18/02/18) - 21 ע' עו"ד: י' חביליו, א' הברמן, אי קידר האירוע הנדון, כפי שתוכנן וכפי שהוצא אל הפועל, לא היה מבחינה מהותית אירוע עירוני. יש לבטל את החלטת העירייה לממנו כאירוע עירוני. משפט מינהלי – הטבות – תמיכות רשויות מקומיות – עיריות – חובותיהן רשויות מקומיות – סמכויות – הקצאת כספים . עתירה מינהלית בעניין החלטת עיריית ירושלים לקיים אירוע "הקבלת פני רבו" בחול המועד סוכות בירושלים במימון העירייה, ולאפשר לעמותת אל המעיין – קרן חינוך למורשת יהדות ספרד – לתת חסות לאירוע, בשיעור של 10% מעלותו הכוללת. . בית המשפט קבע כלהלן: האירוע הנדון, כפי שתוכנן וכפי שהוצא אל הפועל, אינו אירוע עירוני מבחינה מהותית, כי אם אירוע שמזוהה עם תנועת ש"ס או עמותת אל המעיין, אשר נערך למעשה על ידי גורם אחר, ולא העירייה, וככזה – אין לתקצב אותו כאירוע עירוני. המסקנה האמורה נלמדת, בין השאר, מהאירוע הקודם שאורגן על ידי אל המעיין, הדומה במהותו לאירוע שלפנינו; מזהות הדוברים, אשר רובם ככולם קשורים לתנועת ש"ס או מזוהים עִמה באופן מובהק; מהיעדר תשובות, או היעדר תשובות ענייניות ומתקבלות על הדעת, של העירייה, בעניין שליטת הגורמים מטעמה בעריכת האירוע, בתוכנו ובביצוע, ובעיקר בעניין הדוברים והתכנים; וממכלול האינדיקציות העולות מנסיבות "מתן החסות" ועיתויה. העתירה מתקבלת, במובן זה שהחלטת עיריית ירושלים לממן את אירוע "הקבלת פני רבו" הנדון בעתירה, כאירוע עירוני, מבוטלת. חזרה למעלה

16   [ארנונה] [רשויות מקומיות] עמנ (חי') 8660-10-17 בטי מלק נ' מנהל הארנונה בעיריית חדרה (מנהלי; בטינה טאובר; 18/02/18) - 12 ע' עו"ד: נקבע כי הדיון יוחזר לוועדת הערר, על מנת שתחווה דעתה מחדש, באשר לזכאות המערערת לפטור מתשלום ארנונה בגין נכס שאינו ראוי לשימוש, מכוח סעיף 330 לפקודת העיריות. ארנונה – פטור – מבנים הרוסים ארנונה – פטור – בנין שנהרס או ניזוק ארנונה – הטלתה – פטור לנכס שאינו ראוי לשימוש רשויות מקומיות – ארנונה – פטור . ערעור על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה, אשר דחתה בקשה לקבל פטור מתשלום ארנונה, בגין נכס שאינו ראוי לשימוש לפי סעיף 330 לפקודת העיריות. . בית המשפט פסק כלהלן: לצורך קבלת פטור מתשלום ארנונה בגין נכס שאינו ראוי לשימוש, בהתאם לסעיף 330 לפקודת העיריות, יש לעמוד בשלושה תנאים: א. נהרס בניין או ניזוק, במידה שאי אפשר לשבת בו; ב. אין יושבים בבניין; ג. נמסרה הודעה בכתב על כך לרשות. במקרה הנדון, בהחלטת ועדת הערר לא נמצאה התייחסות לעובדה כי מהנדס שמספק שירותים מקצועיים לעירייה קבע כי המבנה כמכלול הינו מבנה מסוכן שיש לפנותו ו/או לאטמו. בנוסף, לא נמצא בהחלטת ועדת הערר נימוק המניח את הדעת, לשאלה כיצד הכרזתו של מבנה כמבנה מסוכן שיש לאטמו, יכולה לדור בכפיפה אחת עם קביעה לפיה אותו מבנה שהוכרז כמסוכן, ממשיך להיות ראוי לשימוש. יש להחזיר את הדיון לוועדת הערר, על מנת שזו תחווה דעתה בשאלת זכאות המערערת לקבלת פטור מתשלום ארנונה בגין הנכס, מכוח סעיף 330 לפקודת העיריות. חזרה למעלה

מחוזי

17   [בתי-משפט] עמ (ת"א) 23602-06-17 ברק אלימלך נ' רשות המיסים (מחוזי; ירדנה סרוסי; 04/03/18) - 9 ע' עו"ד: עדי ניב, ישראל סלבין, ערן פיירשטיין העובדה שיש לשופט דעה בעניין נושא המשפט, שהתגבשה בהליך אחר בין צדדים אחרים, אינה מקימה עילת פסלות. נדרש להראות כי יש לשופט "דעה קדומה" הרלוונטית להליך הנדון וכי אין סיכוי ממשי כי דעתו תשתנה. בהעדר חשש למשוא פנים, אין לפסול שופט בשל מראית פני הצדק. בתי-משפט – פסלות שופט – חשש ממשי למשוא פנים בתי-משפט – פסלות שופט – מראית פני הצדק . בקשה לפסילת מותב בערעור על כפל מס בגין ניכוי שלא כדין של מס תשומות. הבקשה לפסילת מותב מבוססת על פסק דין קודם שניתן על ידי מותב זה בעניינו של מי שהוציא למערער את החשבוניות מושא הערעור. . בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה ופסק: בבקשה לפסלות שופט יש להראות חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים בהליך. העובדה שיש לשופט דעה בעניין נושא המשפט, שהתגבשה אצלו בהליך אחר בין צדדים אחרים, אינה מקימה עילת פסלות. נדרש להראות כי יש לשופט "דעה קדומה" הרלוונטית להליך הנדון וכי אין סיכוי ממשי כי דעתו תשתנה. כאשר אין חשש אובייקטיבי למשוא פנים, אין גם מקום לפסול שופט בשל מראית פני הצדק. במקרה דנן אין לומר כי דעתו של ביהמ"ש "ננעלה". מסקנותיו בהליך הקודם הן פועל יוצא של הטיעונים המשפטיים והראיות שהוצגו באותו עניין, טענותיו העובדתיות והמשפטיות של המערער לא עמדו לבחינה באותו מקרה ומכאן, שלא ניתן לומר כי הממצאים העובדתיים והמסקנות המשפטיות שנגזרו מהם בעניין הקודם מהווים ראיה בהליך דנן. חזרה למעלה

18   [בנקאות] תא (ת"א) 37972-08-10 בנק מזרחי טפחות בע"מ נ' זיפ שיווק אופנה בע"מ (מחוזי; יונה אטדגי; 28/02/18) - 39 ע' עו"ד: משה שפורן, עינת הלפמן, בועז אדלשטיין, יניב יוגב מקום בו החוק אינו מחייב בנק להעניק אשראי ללקוח, הלקוח הוא שצריך להוכיח שסירוב הבנק להעניק לו אשראי חורג ממתחם הסבירות. במקרה דנן הבנק לא הפר הסכם אשראי, הנתבעת לא הוכיחה שהבנק היה חייב לחדש לה את האשראי והחלטתו שלא לחדשו סבירה. בנקאות – בנקים – אשראי בנקאות – אשראי – הפסקתו בנקאות – אשראי – הימנעות מהענקתו . הבנק הגיש תביעה לפירעון יתרת החוב בחשבון החברה. החברה ובעלי מניותיה הגישו תביעה שכנגד לפיצוי הנזקים שנגרמו לחברה בגין הפרת התחייבות הבנק להעמדת אשראי, ללא התראה וללא הצדקה. . בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה, דחה את התביעה שכנגד ופסק: בפסיקה נעשתה הבחנה בין זכותו העקרונית של הבנק שלא להעניק אשראי, לבין זכותו המוגבלת לבטל או להפסיק מתן אשראי, ונקבע כי משנחתם הסכם אשראי בנק איננו רשאי להפסיק את האשראי בלא סיבה מוצדקת, זכותו כפופה לחובת תום הלב ולקיום ההסכם בדרך מקובלת. גם אם ניתן לראות בפסיקה האחרונה שינוי מגמה, מהפסיקה שקבעה שהבנק אינו חייב לתת אשראי ללקוח למגמה הבוחנת החלטה זו במבחנים של תום-לב, סבירות וכדו', הדבר זה צריך להיבחן בזהירות בהתחשב במעמדו הציבורי של הבנק. הלקוח הוא שצריך להוכיח שסירוב הבנק להעניק לו אשראי, כשהחוק קובע כי אין עליו חובה לעשות כן, חורג ממתחם הסבירות. במקרה דנן הבנק לא הפר הסכם מסגרת אשראי תקפה, החברה לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח שהבנק היה חייב לחדש לה את האשראי ואף הוכח שהחלטת הבנק שלא לחדש עוד את האשראי נעשתה במתחם הסבירות, בהדרגתיות ובמתינות. לא נמצא פסול בהחלטת הבנק להעביר את הטיפול לסקטור לקוחות מיוחדים או בטיפול הסקטור בחשבון. יש לקבל את תביעת הבנק, לאחר שנדחו טענות החברה ביחס לחיובי ריבית ועמלות ביתר וביחס לנזק שנגרם לה כתוצאה מהתניית שירות בשירות. חזרה למעלה

19   [דיון אזרחי] [רואי חשבון] [ניירות ערך] תצ (ת"א) 44775-02-16 דויד כהן נ' טאואר סמיקונדקטור בע"מ (מחוזי; חאלד כבוב; 20/02/18) - 18 ע' עו"ד: אמיר שאשא, ליאור צמח, פישר בכר חן וול אוריון ושות', ברקמן וקסלר בלום ושות', ליאב וינבאום, ירון הרמן, דוד פורר הדין החל על רואי החשבון המבקרים של חברה דואלית, בעניין האחריות לעבודת הביקורת ולחוות דעתם, הוא הדין האמריקאי. משלא פרט המבקש את עילות התביעה בהתאם לדין האמריקאי ולא צירף חוות דעת להוכחתו – יש למחוק את הבקשה לאישור תובענה ייצוגית. דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – דחייתה רואי חשבון – אחריות – בנזיקין ניירות ערך – הבורסה לניירות ערך – רישום כפול . בקשה לסילוק על הסף של בקשה לאישור תובענה ייצוגית, שעניינה הטעיית מחזיקי ניירות הערך של חברה דואלית, הנסחרת הן בבורסה בארה"ב והן בישראל. . בית המשפט המחוזי הורה על מחיקת הבקשה ופסק: בהחלטה קודמת נקבע כי הדין החל על החברה בעניין האחריות להפרת חובות הדיווח השוטף הוא הדין האמריקאי. הרציונאלים העומדים בבסיס החלטה זו רלוונטיים גם ביחס לרואי החשבון של החברה. שיקולי ודאות משפטית, אחידות דין וקוהרנטיות מובילים למסקנה כי הדין החל על רואי החשבון המבקרים של חברה דואלית, בעניין האחריות לעבודת הביקורת ולחוות דעתם, הוא הדין האמריקאי. המבקש לא הציג בסיס עובדתי ומשפטי התומך בתביעתו ומקים "אפשרות סבירה" שתביעתו תתקבל, ומשלא פרט את עילות התביעה בהתאם לדין האמריקאי ולא צירף חוות דעת להוכחת אותו הדין – יש למחוק את בקשת האישור. חזרה למעלה

20   [פטנטים] עשא (ת"א) 35254-02-17 מרק זוטא נ' מדינת ישראל (מחוזי; תמר אברהמי; 19/02/18) - 26 ע' עו"ד: גינת אריאל קצ'קו התקבל בחלקו ערעור על החלטת ועדת המשמעת לפי חוק הפטנטים, לפיה המערער גילה חוסר אחריות במילוי תפקידיו כעורך פטנטים ונאסר עליו לעסוק כעורך פטנטים. ערכאת הערעור קיצרה את תקופת האיסור משלוש שנים לשנתיים. פטנטים – עורכי ומחפשי פטנטים – אחריותם . ערעור על החלטת ועדת המשמעת לפי חוק הפטנטים, לפיה המערער גילה חוסר אחריות במילוי תפקידיו כעורך פטנטים ונאסר עליו לעסוק כעורך פטנטים למשך שלוש שנים. . בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור בחלקו ופסק: על־פי רוב, ועדת המשמעת לפי חוק הפטנטים נבחנת בדומה לוועדות משמעת אחרות. נפסק כי לוועדות אלה יש אופי מעין־שיפוטי, לפיכך יש לבחון את קביעותיהן העובדתיות על־פי הכללים שבהם משתמשת עַרכאת ערעור והדברים אינם שונים משמעותית לגבי ההיבט העונשי. עריכת פטנטים היא משרה הדורשת אחריות רבה ומהימנות כלפי הזולת ורכושו ובמסגרתה יכול עורך פטנטים לייצג אנשים בנושאים אשר חשיבותם כיום הולכת וגוברת. יתכן שראוי לבצע עיון בשאלת היחס בין כשירות לשמש כעורך פטנטים לבין מעמד של פושט רגל. בהליכי משמעת יש להביא בחשבון את שיקוליו האישיים של האדם שנמצא אשם וכן שיקולים ציבוריים הכרוכים בסכנה שהאחראי ממשיך להוות לציבור הרחב ושיקולים ציבוריים שבהתראה ובהרתעה של כלל השותפים לאותו מקצוע. ועדת המשמעת קבעה לגבי המערער קביעות עובדתיות אשר יש להן אחיזה בחומר הראיות ואין הצדקה להתערב בהן. בדין עמדה הוועדה על החשיבות הרבה שיש לעמידה במועדים בנוגע למנגנוני שמירה על זכויות קניין רוחני ובהתאם – לאחריותו של עורך פטנטים להמנע ממחדלים אשר יביאו לזניחת וסגירת תיקי בקשות. לאחר נטילת כל הגורמים בחשבון, תקוצר תקופת איסור העיסוק כעורך פטנטים לתקופה של שנתיים. חזרה למעלה

21   [פשיטת רגל] פשר (ב"ש) 35115-11-17 תומר תורגמן נ' כונס נכסים רשמי באר שבע והדרום (מחוזי; ישראל פבלו אקסלרד; 07/02/18) - 8 ע' עו"ד: בטי הררי אין מקום להימנע ממתן צו כינוס נכסים למבקש, מקום בו חובו הוא חוב אזרחי עקב שומות מס שהוצאו כנגדו, אין לחובתו הרשעה בפלילים ולא הוגש נגדו כתב אישום. פשיטת רגל – כינוס נכסים – צו כינוס פשיטת רגל – הליכי פשיטת רגל – חובת תום הלב . האם יש להימנע מלתת צו כינוס נכסים למבקש, מקום בו טוענים הכונס הרשמי והנושה העיקרי של החייב – אגף מס הכנסה – כי חובותיו נוצרו בחוסר תום לב? . בית המשפט המחוזי נעתר לבקשת המבקש ופסק: ניכרת כיום מגמה לעכב את בירור תום לבו של החייב ביצירת חובותיו לשלבים המאוחרים יותר של ההליך, שלבי הדיון בהכרזתו של החייב והדיון בשאלת ההפטר. המקרים בהם ננעלו דלתות ההליך הינם מקרים של עבירות חמורות ביותר ומעשים קשים וחריגים. במקרה דנן, חובו של המבקש הוא חוב אזרחי – חובותיו נוצרו תוך כדי ניהול עסק חוקי, הצהרותיו נמצאו בלתי קבילות ובלתי מהימנות ומכאן שומות מס שהוצאו כנגדו. עם זאת, אין לחובתו הרשעה בפלילים, לא הוגש נגדו כתב אישום ולא ניתן לומר בשלב זה כי יש בהתנהגותו כדי לפגוע באופן מהותי בתקנת הציבור. אין מקום לקבוע בשלב זה כי מגמתו של המבקש הנה התחמקות מתשלום חובותיו. חזרה למעלה

22   [משפחה] עמש (ת"א) 7519-11-16 פלוני נ' פלונית (מחוזי; ישעיהו שנלר, ד"ר קובי ורדי, עינת רביד; 07/01/18) - 12 ע' עו"ד: רפאל שדמי, שושנה גלס, גדי עמרני המזונות המשקמים נועדו לגשר על הפער שנוצר בין בני זוג שאחד מהם ממשיך בדרכו המקצועית ואילו השני "מקריב את עצמו" למען הבית ולאפשר לאחרון להתאים עצמו כלכלית למצב החדש שנוצר בעת הפירוד. בנסיבות דנן, יש להפחית במחצית את הסכום שנפסק כמזונות משקמים. משפחה – מזונות – מזונות אישה משפחה – מזונות אישה – מזונות שיקומיים . ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה אשר חייב את המערער בתשלום מזונות משקמים למשיבה בסך של 3,000 ₪ לחודש, למשך 60 חודשים. . בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור בחלקו ופסק: המזונות המשקמים נועדו לגשר על הפער שנוצר בין בני זוג שאחד מהם ממשיך בדרכו המקצועית ואילו השני "מקריב את עצמו" למען הבית. מזונות אלו באים לאפשר לבן הזוג להתאים עצמו כלכלית למצב החדש שנוצר בעת הפירוד, ללא שיקולי אשם בפירוד בין בני הזוג או הסיבה לפירוד. על ביהמ"ש לבחון כל מקרה לנסיבותיו, ובכלל זה משך הקשר הזוגי, נסיבות היווצרות הקשר, מערך היחסים הכלכלי בין בני הזוג, הבטחות מפורשות או מכללא. במקרה דנן לא מדובר על מי שבגין הקשר הזוגי נמנע ממנה להתפתח בעבודה ולא נולדו לצדדים ילדים משותפים אשר המשיבה נדרשה לגדלם. בנסיבות, יש להפחית למחצית את הסכום שנפסק, ובאופן שישולם בתשלומים חודשיים למשך 30 חודשים במקום 60 חודשים. חזרה למעלה

שלום

23   [בנקאות] תאמ (ת"א) 51607-06-17 שינוע ציוד לוגיסטי בע"מ נ' לאומי קארד בע"מ (שלום; רז נבון; 19/02/18) - 6 ע' עו"ד: משה קרייצברג, נופר י. פלדה נדחתה בקשת המבקשת להורות לחברת אשראי למסור לו את פרטיו של בעל כרטיס אשראי, מאחר והוא מבקש לצרף אותו כנתבע לתיק. נקבע, כי התובעת לא הצביעה על מקור סמכות חוקי, אשר מכוחו מוטלת על הנתבעת חובה לגלות לה את הפרטים של צד שלישי – שאינו צד להליך דנן, ואיננו חלק מאותו הליך. בנקאות – כרטיס אשראי – אחריות בנקאות – בנקים – חובותיהם בנקאות – יחסי בנק-לקוח – חובת הבנק . המבקשת הגישה בקשה לקבל את פרטיו של בעל כרטיס אשראי, מאחר והוא מבקש לצרף אותו כנתבע לתיק בשל רשלנותו. הנתבעת התנגדה לבקשה והבהירה, כי יש לה הזכות לשמור על פרטיו חסויים. . בית המשפט דחה את הבקשה וקבע כלהלן: התובעת לא הצביעה על מקור סמכות חוקי, אשר מכוחו מוטלת על הנתבעת חובה לגלות לה את הפרטים של צד שלישי – שאינו צד להליך דנן, ואיננו חלק מאותו הליך. התובעת לא הצביעה גם על מקור סמכות חוקי כלשהו שמכוחו על בית המשפט להורות לנתבעת למסור את הפרטים הללו. גילוי עניינים בנקאיים של צד ג' שאינו בעל דין, ייעשה בנסיבות נדירות ביותר שבהן מובאות ראיות לפעולות לא בתום לב ובמטרה להסתיר. על מתן צו לגילוי עניינים בנקאיים רק על פי מקור חוקי מפורש, ושעה שמדובר למעשה במידע בקשר לחשבון שמשמש הלכה למעשה את בעלי הדין עצמם. התנאים דלעיל אינם מתקיימים במקרה דנן. בקשתה של התובעת אינה עולה לטעמי בקנה אחד עם תכלית חוק כרטיסי חיוב אשר באה ליתן הגנה רחבה על הלקוח, ומעת שכך לא קם מקור חיוב המצדיק את מתן הפרטים המבוקשים. חזרה למעלה

24   [עונשין] תפ (עכו) 2656-04-13 הועדה המחוזית לתכנון ובנייה - מחוז צפון נ' סעיד דאהוד (שלום; ג'ני טנוס; 18/02/18) - 7 ע' עו"ד: חן עמידור, עבד אלעזיז ח'אלדי בית המשפט קיבל את בקשת הנאשמים, שהודו בביצוע עבירות תכנון ובנייה והורה על אי הרשעתם בביצוע העבירות. עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: אי-הרשעה . הנאשמים שהודו בביצוע עבירות התכנון והבנייה שיוחסו להם, עותרים להורות על אי הרשעתם. . בית המשפט קיבל את הבקשה וקבע כלהלן: עבירות על חוקי התכנון והבניה הפכו זה מכבר למכת מדינה, ומשכך גובר האינטרס הציבורי בהרשעה. יחד עם זאת, מאפייניהן של עבירות אלה ונסיבות ביצוען יילקחו בחשבון במסגרת האיזון הכולל שנקבע בהלכה הפסוקה, שיש להחיל אותה בגמישות רבה יותר בעבירות אסדרתיות של אחריות קפידה. על אף החומרה האינהרנטית הגלומה בעבירות לפי חוקי התכנון והבניה והיקף הבניה הנרחב המתואר בכתב האישום, לא ניתן להתעלם מהנסיבות לקולא הסובבות ביצוע העבירות בהן הודו הנאשמים; חלקם של הנאשמים בביצוע העבירות אינו ברום החומרה, והעבירות בוצעו מבלי שצמחה להם תועלת כלכלית או אישית. אשר לתנאי השני – יש לקחת בחשבון כי הנאשמים הודו במיוחס להם ללא שמיעת ראיות, וכי המרשם הפלילי שלהם הוא נקי לחלוטין וזאת היא הסתבכותם הראשונה עם החוק. חזרה למעלה

25   [חוזים] תא (פ"ת) 44229-05-16 מרדכי שרון נ' אלכסנדר ורניקוב (שלום; ניצה מימון שעשוע; 12/02/18) - 8 ע' עו"ד: בית המשפט קיבל תביעה לחיוב שוכרים של דירה, לפצות את המשכירים בגין נזקים שנגרמו לדירה כתוצאה משריפה שפרצה בדירה. בתוך כך, נדחתה טענת השוכרים ביחס לקיומו של אשם תורם מצד המשכירים, שעניינו באי עשיית ביטוח לדירה ואי חיובם, על פי חוזה השכירות, לערוך ביטוח. חוזים – אשם תורם – אשם תורם בדיני החוזים . התובעים – בעלים של דירה, הגישו כנגד השוכרים תביעה בגין נזקים שנגרמו לדירה כתוצאה משריפה שפרצה בדירה. עיקר המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב שאלת קיומו של אשם תורם מצד התובעים, אשר בא לידי ביטוי באי עשיית ביטוח לדירה ואי חיוב השוכרים, על פי חוזה השכירות, לערוך ביטוח. . בית המשפט קיבל את התביעה ופסק כלהלן: אין מדובר באשם תורם במובן הנזיקי הקלאסי, שכן קיומו או אי קיומו של ביטוח לדירה אינו משליך על פוטנציאל התרחשות השריפה, או היקף נזקיה. בניגוד לתחומים אחרים בהם המחוקק מחייב קוגנטית עריכת ביטוח, כגון ביטוח בריאות או ביטוח חובה לרכב, אין חובה על בעל דירה או משכיר או שוכר לבטח את הדירה שבבעלותו/בחזקתו מפני נזקי אש, מים, רעידת אדמה או גרימת נזק במזיד. אף אין לומר, על יסוד נסיון החיים, כי כל אדם סביר מבטח את דירתו. טענת השוכרים, כי לתובעים היה מידע עודף או נסיון עודף באשר לקיומו או נחיצותו של ביטוח לדירה, על פני השוכרים שהינם כנטען "עולים מרוסיה", לא הוכחה. חזרה למעלה

26   [שטרות] תאמ (נת') 50143-06-15 פיני בן דוד נ' אביגיל גלי עפר (שלום; מרי יפעתי; 11/02/18) - 8 ע' עו"ד: נדחתה תביעה שטרית שהגיש התובע כנגד הנתבעת. נפסק, כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי השיקים נחתמו על ידי הנתבעת וכן לא הוכיח כי יש לחייב הנתבעת בעילה שטרית של חתימה מכח הרשאה. שטרות – חתימה – חתימה בתוקף הרשאה שטרות – חתימה – זיוף שטרות – חתימה – על-ידי שלוח . התובע הגיש כנגד הנתבעת תביעה שטרית שהחלה כבקשה לביצוע 6 שיקים, במסגרת תיק הוצאה לפועל. השיקים משוכים כולם מחשבון משותף לנתבעת ולבעלה. על גבי השיקים מתנוססת חתימה אחת בלבד. בבקשת הביצוע, היא כתב התביעה, פירט התובע את העובדות המשמשות עילה לבקשה כנגד הנתבעת: "בחתימת החייב ו/או בהרשאתו". . בית המשפט דחה את התביעה ופסק כלהלן: התובע לא הרים הנטל להוכיח כי השיקים נחתמו על ידי הנתבעת. מספר דרכי הוכחה עמדו בפני התובע על מנת להוכיח כי החתימה הינה חתימת הנתבעת, בעדות או בחוות דעת מומחה, והתובע לא עמד באף אחת מהן. התובע אף לא הוכיח כי יש לחייב הנתבעת בעילה שטרית של חתימה מכח הרשאה. מעבר לכך, על התובע מוטל הנטל להוכיח את קיומה של ההרשאה. אמנם, מדובר בשיקים שנמשכו מחשבון משותף של בני זוג, כאשר שמה של הנתבעת מופיע על גבי השיק לצד שם בעלה. ואולם, אין די בכך כדי להוכיח כוונה של שליחות. אין די בניהול חשבון משותף כדי לבסס שליחות בין בני הזוג ועל תובע, המבקש לחייב את בן הזוג שאינו חתום על השיק, להוכיח פוזיטיבית את קיום השליחות בין בן הזוג שאינו חתום, כשולח, לבין זה החתום על השיק, כשלוח. חזרה למעלה

27   [בנקאות] עשא (נצ') 48074-11-16 ע.ר. סאם הנדסה ובניין בע"מ נ' בנק הפועלים בנק הפועלים (שלום; יוסף סוהיל; 30/01/18) - 11 ע' עו"ד: מאיה לביא בית המשפט קיבל, באופן חלקי, ערעור המערערת על-פי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי והורה על גריעת שיקים ממנין השיקים שסורבו. נפסק, בעניין קבוצת השיקים שהערעור לגביהם התקבל, כי התנהלות המשיב בחשבון היה בה כדי ליצור בעיני המערערת ציפייה מסחרית לגיטימית לפיה המשיב ימשיך ויפעל בדומה לנוהג שקיים בין הצדדים. בנקאות – שיקים ללא כיסוי – גריעת שיקים . המערערת הגישה ערעור על-פי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי, שעניינו הגבלה שהוטלה על חשבונה. . בית המשפט קיבל את הערעור בחלקו ופסק כלהלן: בנסיבות עולה, כי המשיב נהג לכבד שיקים חרף החריגה ממסגרת האשראי, דפוס ההתנהגות המתמשך בין המערערת לבין המשיב הביא לכך שלמערערת היה יסוד סביר להניח שהייתה חובה על המשיב לפרוע את השיקים. אומנם, לא מוטלת על המשיב חובת הגשת תצהיר לתמיכה בטענותיו כפי שעולה מהוראות תקנה 6 לתקנות שיקים ללא כיסוי (סדרי דין). אולם, הדבר אינו פוטר אותו מחובת צירוף אסמכתאות וראיות להוכחת טענותיו. ביטול השיקים על ידי צד ג' עקב סכסוך עבודה, ואשר ניתנו לזכות חשבונה של המערערת, אינו מהווה עילה לגריעת שיקים שנמשכו מחשבונה; קיומם של בטחונות בחשבון אינו מקים חובה על המשיב לכבד שיקים שהוצגו בחריגה ממסגרת האשראי המאושרת, או אינו מלמד על הגדלת מסגרת האשראי. חזרה למעלה

משפחה

28   [משפחה] תמש (פ"ת) 45988-01-16 ש' ד' נ' ג' ש' (משפחה; בנימין יזרעאלי; 24/01/18) - 13 ע' עו"ד: אברהם עזריאלנט, רחלי וייזר, חגית לב תביעה לפירוק שיתוף. בין היתר נפסק כי על אף שהחברה הוקמה ונרשמה באופן רשמי כ-10 חודשים לאחר מועד הקרע – יש לראות את החברה כחברה שהוקמה בתקופת החיים המשותפים ולפיכך התובעת זכאית למחצית מזכויות הנתבע בחברה זאת. מאידך, נדחו טענות התובעת לשיתוף בדירה שרכש הנתבע טרם הנישואין ושנרשמה על שמו בלבד. כמו גם טענות התובעת לחלק בזכויות הסוציאליות שנצברו על ידי הנתבע בתקופת החיים המשותפים. משפחה – יחסי ממון בין בני-זוג – איזון משאבים משפחה – יחסי ממון בין בני-זוג – שיתוף בנכסים . תביעה לפירוק שיתוף שהגישה התובעת כנגד הנתבע. הצדדים היו נשואים 3 שנים, ללא ילדים משותפים. מועד הקרע נקבע למועד עזיבת הנתבע את הבית ב-2015. הצדדים חלוקים באשר לחלוקת הזכויות בחברת "ג", אשר הוגדרה על ידי התובעת כ"עסק משותף", כאשר לטענת התובעת מדובר למעשה באותה חברה שהחלה את פעילותה במהלך נישואי הצדדים אך בשם שונה. ואילו הנתבע טען כי מדובר בחברה שהוקמה ונרשמה כ-10 חודשים לאחר מועד הקרע, ועל כן אין מדובר בנכס שחל עליו הסדר איזון המשאבים. כן חלוקים הצדדים בנוגע לזכויות בדירה שנרכשה ע"י הנתבע טרם הנישואין, נרשמה על שמו ומושכרת לצדדי ג, כאשר הלוואת המשכנתא שולמה מחשבונם המשותף של הצדדים. בנוסף חלוקים הצדדים בעניין: שני רכבים, חשבון בנק משותף, זכויות סוציאליות, תכולת דירת המגורים ונכסים נוספים. לבקשת התובעת, יש לחלק את רכושם של הצדדים ביחס של לפחות 70-30 לטובתה, בכדי לאזן את הרכוש הסמוי מן העין שנצבר במהלך הנישואין ונמצא בשליטת הנתבע. . ביהמ"ש לענייני משפחה פסק: הצדדים לא ערכו ביניהם הסכם ממון, ולכן חל עליהם הסדר איזון המשאבים הקבוע בחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973 (להלן: "החוק"). בהתאם להסדר, כל אחד מבני הזוג זכאי למחצית שווי כלל נכסי בני הזוג, למעט הנכסים שהוחרגו. בכל הנוגע לחברת "ג'": ראשית, לאור הצהרת הנתבע בדבר שינוי השם של חברת ס' לחברה ג' ולאור התרשמות המומחה כי מוצר חברת ג', הינו המשך למיזם שפותח ע"י חברת ס'' בתקופת החיים המשותפים, נקבע כי על אף שחברת "ג'" הוקמה ונרשמה באופן רשמי כ-10 חודשים לאחר מועד הקרע – יש לראות את החברה כחברה שהוקמה בתקופת החיים המשותפים. מהו המועד הקובע להערכת שווי החברה? יש לקבל את הערכות המומחה נכון ליום למועד הקרע, ולא לפי מועד חוות הדעת. מועד הקרע הוא המועד בו הפסיקו הצדדים לחיות בשיתוף, ולכן הוא המועד הנכון לאיזון המשאבים ביניהם. זאת ועוד, השיטה בה נקט המומחה להערכת החברה מבוססת על חישוב עלות השכר החודשי הראוי שהיה משולם לנתבע ושותפו בגין חודשי העבודה. לעמדת ביהמ"ש, אין לתובעת חלק בשכר זה בגין החודשים בהם חיו הצדדים בפירוד, לא כל שכן שאין לה חלק בשכר שהיה משולם לשותף. כן התקבלה גרסת התובעת כי הנתבע החל בפיתוח המיזם החל בחודש ינואר 2015. לקביעה שו השפעה על הערכת שווי אחזקות הנתבע בחברה. שכן, לטענת התובעת, חלקו של הנתבע הינו 50% ואילו לטענת הנתבע חלקו 22.5%, כפי שנרשם ברשם החברות. ביהמ"ש דוחה את שתי הטענות. התובעת לא צירפה ראיות לטענתה. ומאידך, אין לקבל גם את טענת הנתבע שכן הרישום ברשם החברות נעשה לאחר המועד הקובע לעריכת חוות הדעת (אוגוסט 2016). נכון למועד הקרע, חלוקת האחוזים הנכונה הינה בהתאם להסכם המייסדים הראשוני שצירף הנתבע, קרי – 25% לנתבע. לפיכך, חלקה של התובעת בשיעור אחזקות הבעל בחברה עומד על 12.5%. לאור הסכמת הצדדים לחוות דעת המומחה, ובהעדר כל הוכחה באשר לשווי אחר, נקבע כי שווי החברה הינו בהתאם לחוות דעת המומחה. לפיכך, ובהתאם לקביעה ששיעור אחזקותיו של הבעל בחברה הוא 25% (ולא 22.5% כקביעת המומחה), חלקו של הנתבע בשווי 142,500 ₪. בניכוי מס דיבידנד בשיעור 25%, מסתכם לסך של 106,875 ₪. מחצית מסכום זה, המגיע לתובעת, מסתכם לסך 53,437.5 ₪. התובעת אינה מחויבת במחצית חובות החברה, שכן אלו נוצרו לאחר מועד הקרע. הדירה ב*****: האם הוכחה כוונת שיתוף בדירה? האם זכאית התובעת לחלק בדירה או לכספים? בין הנכסים שהוחרגו מהסדר איזון המשאבים שנקבע בחוק נכללים נכסים שהיו לצדדים ערב הנישואין. למרות הוראת החוק, נקבע בפסיקה כי ניתנת אפשרות לצד להוכיח כוונת שיתוף בנכס מסוים, גם אם מדובר בנכס אשר נרכש על ידי אחד מבני הזוג לפני הנישואין. ואולם, אין די בקיומם של חיי נישואין ממושכים כדי לקבוע שיתוף בדירה, יש להוכיח קיומו של "דבר מה נוסף" שיעיד על כוונת שיתוף בנכס הספציפי; כוונת שיתוף בנכס הספציפי יכולה להילמד מנסיבות העניין, משך הנישואים, אופיים וטיבם, והאם במהלך הנישואים חיו בני הזוג חיי שיתוף מלאים. בנוסף יש לבחון באופן ספציפי את נסיבות קניית הדירה, ואת התנהלות הצדדים בכל הקשור לדירה אף לאחר קנייתה. במקרה דנא, אין חולק כי הדירה נרכשה על ידי הנתבע טרם הנישואין. טענת התובעת שהצדדים היו ידועים בציבור קודם לכן לא נתמכה בראיות. מה גם שאף לו היו נחשבים כידועים בציבור – אין די בכך ויש צורך להוכיח כוונת שיתוף ספציפית, אשר לא הוכחה. בהקשר זה צוין כי הצדדים היו נשואים למשך שלוש שנים בלבד. אין ספק כי מדובר בתקופה קצרה יחסית; התובעת לא נרשמה כבעלים של הדירה. התובעת לא טענה כי לקחה חלק בבחירת הדירה, או שנכחה במעמד החתימה על ההסכם. כל שטענה היה כי הנתבע ציין בפניה כי הדירה שייכת לשני בני הזוג, טענה שהוכחשה על ידי הנתבע וגרסתו מקובלת על ביהמ"ש; החשבון המשותף שממנו שולמו החזרי המשכנתא היה בראשית חשבונו הפרטי של הנתבע, אליו צורפה התובעת לאחר הנישואין. גם דמי השכירות שהתקבלו מהשכרת הדירה הופקדו לאותו החשבון, וניתן לראות זאת כך שדמי השכירות שימשו לתשלום רוב החזר המשכנתא החודשי. הנתבע הוכיח כי ההפרש בין דמי השכירות שהופקדו לחשבון המשותף לבין תשלום החזר המשכנתא החודשי בתקופת החיים המשותפת עמד על סך של 15,182.41 ₪. נוסף על כך, בגין מחזור המשכנתא שולם סך של 13,000 ₪. לפיכך נקבע כי התובעת זכאית למחצית הכספים הנ"ל, שכן כספים אלו היו משותפים לצדדים. לפיכך, על הנתבע לשלם לתובעת בגין האמור סך של 14,091.21 ₪. זכויות סוציאליות: לטענת התובעת, ההפרש בזכויות הסוציאליות הצבורות עומד על 220,000 ₪. התובעת לא הוכיחה טענה זו. נוסף על כך, ביהמ"ש סבור כי בנסיבות המיוחדות של המקרה, אין ליתן לתובעת חלק בזכויות הסוציאליות שצבר הנתבע בתקופת החיים המשותפים. הצדדים היו נשואים רק למשך 3 שנים, שזוהי תקופה קצרה לכל הדעות. התובעת אישרה כי במהלך רוב החיים המשותפים של הצדדים לא עבדה. הנתבע צירף התכתבות המעידה כי הפסקת עבודתה הייתה על רקע סכסוכים ללא קשר למצב בריאות. ביהמ"ש אינו סבור שיש בטעמים שהביאה התובעת לכך שלא עבדה, בכדי להוות הסבר מניח את הדעת לבחירתה שלא לעבוד כלל, ולו באופן חלקי. טעם נוסף לשלילת חלקה של התובעת בזכויות הסוציאליות שצבר הנתבע נעוץ בכך שהתובעת אישרה כי משכה מחשבון הבנק המשותף לצדדים 230,000 ₪ או 240,000 ₪, כספים שהתקבלו מקרן השתלמות שהייתה על שמה. כן הכריע ביהמ"ש בעניינים נוספים בהם ניירות ערך, חשבון בנק ורכבים. טענות התובעת באשר להפעלת סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון, כך שיקבע כי היא זכאית ל-70% נדחו. חזרה למעלה

ועדות ערר - תכנון ובנייה

29   [תכנון ובנייה] ערר (צפון) 816/14 אספן גרופ בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה מגדל העמק (ועדות ערר - תכנון ובנייה; חגית דרורי גרנות; 20/02/18) - 15 ע' עו"ד: ועדת הערר המחוזית קיבלה ערר בעניין חיוב העוררת בתשלום היטל השבחה בגין אישורה של תמ"א/10/ד/10 וזאת לעת מכירת זכויותיה במספר מגרשים. החלטה ועדת הערר עוסקת בשתי סוגיות: חיוב בתשלום היטל השבחה מכוחה של תכנית מתאר ארצית; מועד ההשבחה מכוח התמ"א – האם בעת מכר, או בעת מימושה הקונקרטי עם הוצאת היתר בניה. תכנון ובנייה – היטל השבחה – תשלומו תכנון ובנייה – היטל השבחה – קביעתו . העוררת הגישה ערר בעניין חיובה בתשלום היטל השבחה בגין אישורה של תמ"א/10/ד/10 וזאת לעת מכירת זכויותיה מסוג חכירה במספר מגרשים. הצדדים חלוקים סביב השאלה, האם תמ"א 10/ד/10 היא בגדר "תכנית", ועל כן אישורה מהווה אירוע מס. העוררת מעלה טענה נוספת ועיקרית לפיה, אין לחייב בהיטל השבחה מכוח התמ"א בעת מכר, אלא בעת מימושה הקונקרטי עם הוצאת היתר בניה. . ועדת הערר קיבלה את הערר וקבעה כלהלן: הוצאת היתר הבניה מכוח תמ"א 10/ד/10 שמאפשרת הקמת מערכת פוטו-וולטאית על גג מבנה שנבנה כדין או על חזיתו ללא הגבלה באשר לייעוד, אינה ישירות מכוחה של התמ"א, ועל פי ההלכה היא עונה על הגדרת תכנית בגינה ניתן לחייב בהיטל השבחה. טרם נפסקה הלכה ביחס לאפשרות לחייב בהיטל השבחה מכוחה של תכנית מתאר ארצית שמאפשרת הוצאת היתר בניה ישירות מכוחה, ללא תכנית מפורטת אחרת החלה על המקרקעין. קיימת פסיקה לפיה גם תכנית מתאר ארצית נקודתית בעלת הוראות של תכנית מפורטת, היא בגדר "תכנית מפורטת" כהגדרתה בתוספת השלישית בגינה יש לחייב בהיטל השבחה. באשר לשאלת מועד ההשבחה, הפסיק קבעה, כי העדר קונקרטיות תכנית מתאר ארצית למקרקעין מסוימים והיקף שיקול הדעת המוקנה לוועדה המקומית בעת הוצאת היתר בניה, הם המאפיינים שנלקחו בחשבון לצורך הקביעה כי קיים חוסר וודאות ממשי איזה נכס יושבח כתוצאה מתכנית המתאר הארצית, ועל כן יש לחכות למתן ההיתר הספציפי. במקרה זה, בעת אישור התמ"א קיימת אי ודאות ממשית באשר לאפשרות מימושה במקרקעין מסוימים. מועד ההשבחה הוא המועד שבו לובשת התכנית לבוש קונקרטי, הוא מועד הוצאת היתר בניה. חזרה למעלה

30   [תכנון ובנייה] ערר (מרכז) 391/15 אורלי שירזי נאסי נ' ועדה מקומית לתו"ב פתח תקווה (ועדות ערר - תכנון ובנייה; יריב אבן חיים; 18/02/18) - 8 ע' עו"ד: קרן ראובן כהן, חיים כהן ועדת הערר קיבלה את טענות הוועדה המקומית ופטרה אותה מתשלום פיצויים, זאת משנמצא, כי היא עומדת בנטל להראות את התקיימות התנאים למתן הפטור לפי סעיף 200 לחוק התכנון והבניה. תכנון ובנייה – פיצויים – פטור מתשלום פיצויים . ועדת הערר המחוזית נדרשה לשאלה, האם מתקיימים תנאיו של סעיף 200 לחוק התכנון והבניה באופן שיש לפטור את הוועדה המקומית מתשלום פיצוי לעוררת. . ועדת הערר המחוזית קבעה כלהלן: בנסיבותיו של עניין זה, הוועדה המקומית עמדה בנטל המוטל עליה לפי סעיף 200 לחוק להראות שאין לשלם פיצוי בשל הפגיעה למרות עוצמתו של העקרון הכללי בדבר זכותו הבסיסית של בעל קניין לפיצוי בגין פגיעה במקרקעין עקב תכנית. מתקיים התנאי הראשון והפגיעה נכנסת במקרים הנמנים בסעיף 200, הן באשר לשינוי המרווחים מסביב לבניין, והן בשל הגבהתו. בעניין תנאי סבירות הפגיעה, הוועדה המקומית הרימה את הנטל להראות, כי הפגיעה אינה עוברת את תחום הסביר בנסיבות העניין. לא נמצא שהרשות אינה עוברת את "משוכת הצדק" בנסיבות העניין. על כן, יש לקבוע, כי הוועדה המקומית עמדה בנטל להראות שמתקיים תנאי הצדק. חזרה למעלה

בתי-הדין הרבניים

31   [משפחה] [מקרקעין] [חוזים] (נת') 570900/ פלוני נ' פלונית (בתי-הדין הרבניים; חיים ו' וידאל, יאיר לרנר, שניאור פרדס; 13/01/18) - 22 ע' עו"ד: מנחם חפר, זיו גרובר עפ"י איזה דין יש לדון בתביעת רכוש בין בני זוג שנשאו לפני שנת 1974, שעה שהצדדים קיבלו בהסכמה שבקניין לדון על פי החוק? לאחר שנמצא כי יש לדון עפ"י הלכת השיתוף נבחנה השאלה כיצד יש לקבוע את זכויות הצדדים בדירה הרשומה ע"ש הבעל שעה שמדובר בדירה שאוחדה משתי דירות, אחת מהן קיבל האיש בירושה והשניה, שיש מחלוקת לגבי מקורות המימון שלה, נרכשה במהלך הנישואין והאישה עברה להתגורר בה בגפה לאחר מועד הקרע בהסכמת האיש אך כיום הוא חוזר בו מהסכמתו. האישה טוענת למחצית הזכויות בדירה ואילו האיש טוען למלוא הזכויות בדירה ולתשלום דמי שימוש ממועד הגט. משפחה – יחסי ממון בין בני-זוג – חזקת השיתוף משפחה – יחסי ממון בין בני-זוג – הדין החל מקרקעין – שיתוף – תשלום בעד שימוש חוזים – מתנה – חזרה ממתנה . תביעת רכוש. הצדדים נשאו ב-1971 והתגרשו ב-2014. מוקד הדיון הוא בדירה הרשומה ע"ש הבעל. הדירה המקורית הייתה בגודל 107 מ"ר (להלן הדירה הגדולה), דירה זו נפלה בירושה לגרוש מאביו בתחילת שנות השמונים, ובהמשך, בשנת 1997 חיברו לה דירה קטנה נוספת בגודל 19.3 מ"ר שהייתה סמוכה לה. לאחר קנייתה נערך שיפוץ כדי לאחד את הדירות (מבחינה מעשית אך לא מבחינה רישומית). הצדדים התגוררו החו"ל ודירה זו הושכרה. בשנת 2005 חזרה האישה בגפה לארץ ועברה להתגורר בדירה שבמחלוקת. יצוין כי הצדדים קיבלו על עצמם בקניין גמור לדון בעניין הרכוש לפי חוק יחסי ממון. לדברי ב"כ האישה הכוונה הייתה לפסיקה האזרחית – לא הייתה כוונה להיצמד לחוק עצמו אלא להוראת הפסיקה האזרחית. מאחר שבמקרה דנן הזוג נישא לפני שנת 74 לכן חלה עליהם הלכת השיתוף ועל הבעל להתחלק בכל הרכוש שיש לו ולפיכך היא זכאית למחצית הזכויות בדירה המאוחדת. ב"כ הגרוש מתנגד וטוען שמאחר והסכימו לדון לפי החוק לכן אין להוציא יותר מאשר החוק, ומכיוון שהדירה נשואת הדיון נפלה בירושה, החוק לא חל עליה ולאישה אין חלק בה. כ"כ, יש לחייב את האישה בדמי שימוש ראויים בגין מגוריה בגפה בדירה ממועד הגט. . ביה"ד הרבני האזורי פסק: כאמור, הצדדים חלוקים ביניהם אם כוונת הקניין שקיבלו עליהם בביה"ד הייתה לדון לפי הלכת השיתוף או לפי חוק יחסי ממון. למחלוקת זו השלכה ישירה לשאלת הדירה נשוא פסק הדין. שכן, בעוד הלכת השיתוף היא מקיפה וגורפת יותר, כאשר ההנחה הבסיסית היא שקיים שיתוף בין בני הזוג ולכן כלל הנכסים שברשותם יחסו תחת חזקה זו למעט החרגה מפורשת, הרי שחוק יחסי ממון מגביל את זכויות הצדדים וקובע שיש לבצע איזון משאבים רק ברכוש אשר הוכח שנצבר במהלך החיים המשותפים ומכוחם. לאחר העיון נראה שמאחר ולפי הפסיקה האזרחית על הצדדים חלה הלכת השיתוף, לאור העובדה שנישאו לפני 1974, ומאחר שהצדדים הסכימו לדון "בהתאם לדין", לפיכך יש להחיל עליהם את הלכת השיתוף. כמו כן נראה שחוק יחסי ממון עצמו קובע שהוא לא חל על מי שנישא טרם חקיקת החוק, ולכן גם מי שהתכוון להתחייב לפי החוק – הרי החוק עצמו קובע שעל זוג שנישא לפני 1974 יש להחיל את הלכת השיתוף ולא את איזון המשאבים בדרכו של החוק. על פי הלכת השיתוף בזכויות, חזקה על בני-זוג, המנהלים אורח חיים תקין ומאמץ משותף, כי הרכוש שנצבר מצוי בבעלותם המשותפת. זאת, אף אם הנכסים רשומים על שם בן הזוג האחד, או נמצאים בחזקתו הבלעדית. אלא אם ישנן ראיות על כך שהתגבשה ביניהם כוונה אחרת. אך גם הלכת השיתוף לא חלה על נכסים חיצוניים שנפלו בירושה אלא לאחר שהתקיימה בהם כוונת שיתוף. (על פי חוק יחסי ממון אין די בכוונת שיתוף "רעיונית מעשית" אלא נדרשים אנו לכוונת שיתוף ספציפית שתנאיה נוקשים הרבה יותר). לפי האמור יש לקבוע לגבי נידון דידן כי אף לפי הלכת השיתוף, נקודת ההנחה הראשונית לגבי דירת הירושה במקרה דנן, שהיא אינה בכלל השיתוף היות שמקורה הוא בירושה ולפיכך נטל ההוכחה לשיתוף בעניין זה מוטל על האישה – האישה לא עמדה בנטל זה. ברם לגבי הדירה הנוספת הקטנה, שנקנתה במהלך חיי הנישואין המשותפים נראה שההנחה הראשונית שיש לה להיכלל בנכסים ברי השיתוף, ונטל ההוכחה שהייתה כוונה להחריג דירה זו מהשיתוף מוטל על הצד הטוען זאת. לפיכך על האיש מוטל להוכיח כוונה להחרגה בשיתוף של הדירה הקטנה אולם האיש לא עמד בטל זה. לגבי הדירה הקטנה הנוספת יש לדון שיש לפנינו שיתוף. שהרי דירה זו נרכשה במהלך הנישואין בזמן שיש לזוג שותפות מליאה בכל שאר התחומים. השיפוץ שנערך בדירה נעשה מכספים שבדבר שבשגרה היו מועברים לחשבון המשותף ולכן יש להניח שהכוונה בהם הייתה לשתף כמו תמיד. ולכן נראה שלפי הלכת השיתוף לאישה זכות בחלק הנוסף בדירה. עדות העד מטעם האיש, שהייתה כביכול כוונה מפורשת להחרגה ולרישום ע"ש הבעל בלבד אינה קבילה, הן מחמת העובדה שמדבור בקרובו – בן דודו, והן מחמת תוכן גוף העדות שעלה חשש לביה"ד שהעד אינו מדייק בדבריו. לפיכך נותרנו עם ההנחה הבסיסית שיש לפנינו חזקת שיתוף עכ"פ בדירה הנוספת שנקנתה. ומאחר שכן נמצא שאין סיבה להחריג את הדירה האמורה ממצבת הנכסים שבכלל השיתוף. לאור האמור, לאישה זכות במחצית הדירה הקטנה. מאידך, האישה לא עמדה בנטל להוכיח שיתוף בדירה הגדולה שמקורה בירושה. בכל הנוגע לטענת התובעת לשיתוף בדירה הגדולה מחמת שיפוץ שנעשה בדירה עם איחוד הדירות, ביה"ד קובע כי מאחר שהכספים המסוימים שנוגעים לשיפוץ מעולם לא נכנסו לחשבון המשותף אלא נגרעו וקוזזו מהשכירות ושולמו ע"י השוכר ישירות למשפץ, לכן אין לראות בכך תרומה של האישה לשיפוץ. ואף כי היא קיבלה כספי שכירות במתנה מהבעל בכך שהבעל היה מעביר את כספי השכירות בכל חודש, עד השיפוץ, לתוך החשבון המשותף, אך אין דבר זה מלמד על להבא ואין בכוח זה לבד ליצור מעמד של שיתוף קנייני בנכס; בכל הנוגע לטענת התובעת לשיתוף בדירה הגדולה מחמת שיפוץ מאוחר יותר, שנעשה מכספי קופת הגמל שלה, עת עברה להתגורר בדירה – ברור שהשיפוץ הנ"ל אין בו להוכיח כוונת שיתוף שהרי שיפוץ זה נעשה לאחר הקרע בין הצדדים ומטרתו היתה לאפשר לאישה לחיות בדירה לבדה ללא הבעל. ואין בטענה זו כדי ללמד על שיתוף אף שיש בכך להשליך על התביעה באופן אחר שיבואר להלן. טענת האישה שהבעל העניק לה במתנה זכות מגורים בדירה, הבעל עצמו הודה שבתחילה נתן לה רשות להתגורר בדירה אך כעת חוזר בו. ביה"ד קובע כי הסכמת האיש לאפשר לאישה להתגורר בדירה אינה מקנה בעלות לאישה בדירה ואין זה אלא רשות בעלמא להתגורר בדירה. גם לדברי העדה שאמרה שהוא נתן לה רשות להתגורר בדירה נראה שיכול לחזור בה ולא היה כאן קניין מעבר לרשות מגורים בעלמא. אמנם היה מקום לומר לכאורה שלאחר שהסקנו שיש לאישה זכות שיתופית בדירה הקטנה, שוב ממילא יש לה גם זכות בדירה הגדולה, שכן לפי הפסיקה שצוטטה, הרי שהטמעה של הנכסים החיצוניים בתוך רכוש המשפחה יש בה ללמד על כוונת שיתוף גם בנכסים חיצוניים, ובנידון דידן הלוא הדירה הקטנה – שחלה בה חזקת השיתוף – חוברה בפועל עם הדירה הגדולה והן משמשות כדירה אחת גדולה ומאוחדת ואם כן מן הדין היה לראות בכך הטמעת הנכס של הדירה הגדולה. ברם נראה שאין זה נכון. הדירה הקטנה שיש בה שיתוף רק מתוך חזקת השיתוף ומחמת הספק אינה יכולה לשמש הוכחת שיתוף והרי לגבי הדירה הגדולה אנו זקוקים להוכחת שיתוף ולא די בחזקת שיתוף. לפיכך, אף על פי שהאיש לא הצליח להוכיח את דבריו לגבי הדירה הקטנה, אך לגבי הדירה הגדולה האישה היא זו שזקוקה להוכחה כדי לייצר כוונת שיתוף ונטל זה היא לא השכילה להרים.ומכאן שאין לאישה זכויות בדירה הגדולה. דמי שימוש: מאחר שהסקנו לעיל שיש לאישה חלק בדירה הקטנה, ומאחר שהדירה הקטנה חוברה לה יחדיו עם הדירה הגדולה והן משמשות יחד כדירה אחת גדולה, נמצא שהאישה הייתה משתמשת בדירה שהיא שותפה לה ויש לה בו חלק. בהתאם להלכה, כאשר שותף אחד משתמש בדירה לבדו, אולם הוא אינו מונע מהשותף השני להשתמש בדירה אין לשותף השני זכות לתבוע דמי שימוש. בנידון האיש התגורר בחו"ל כל העת והאישה לא מנעה ממנו בפועל מלגור בדירה. אדרבה האיש הוא זה שהיה מעוניין בגירושין. יתירה מכך, האיש הבטיח לה להתגורר בדירה למשך כל ימי חייה, ואמנם אח"כ חזר בו, אבל עכ"פ דבר זה דיו ללמד שהאישה לא מנעה אותו מלהשתמש בדירה ולפיכך נראה לפטור את האישה מדמי שימוש עד היום. ויש להוסיף, שגם לאחר תביעת הבעל, האישה לא מנעה את פירוק השיתוף, אלא שתבעה מה שלדבריה יש לה חלק בדירה ולכן גם מטעם זה אין לחייב את האישה בדמי שימוש; ומסברה נוספת יש לפטור את האישה מדמי שימוש, מאחר שהאישה השקיעה מקופת הגמל שלה בשיפוץ כפי שהובהר לעיל, וכמו כן שיפוץ זה נעשה בהוראתו של הבעל ובהסכמתו, לפיכך יש לדון שבכך הבעל נתן לה רשות להתגורר בדירה ובגללו היא הוציאה כסף על הדירה. ואין זה רק "מוציא הוצאות על פיו" שלפי זה יצטרך על פי ההלכה רק להחזיר לה את ההוצאות, אלא יש לדון שכוונתו הייתה שהיא יכולה להישאר בדירה לאורך זמן שבו שוכר סביר היה משקיע כמו כן בדירה ששכר. לעמדת ביה"ד, תקופה של מספר שנים כפי שישבה האישה עד היום הם זמן סביר שבו שוכר היה משקיע ומוציא הוצאות לצורך דירה שהוא שוכר בה אף בלי שיושבו לו הכספים. ברם מאחר שהצדדים הם שותפים, זכותו לממש מכאן ואילך את חלקו ברכוש ועל הצדדים להגיע להסדר בעניין השותפות שלהם מכאן ואילך. מהיום ואילך על הצדדים להגיע להסדר כספי בעניין דמי השימוש בדירה לפי קביעת הזכויות דלעיל. הרב חיים ו' וידאל, מסכים עם הדברים הנ"ל של הרב שניאור פרדס – אב"ד, ומוצא להוסיף דיון הלכתי בעניין חזרה ממתנה שהבעל נתן לאשתו וזאת נוכח חזרת הבעל מהסכמתו למגורי האישה בדירה לכל חייה. חזרה למעלה

32   [בתי-משפט] (חי') 939124/ פלוני נ' פלונית (בתי-הדין הרבניים; יצחק אושינסקי; 11/01/18) - 9 ע' עו"ד: טל זלץ, יואל אסף סגירת־תיק מנהלתית אינה פוגעת בסמכות נמשכת; עוד נפסק בין היתר, כי אם ניתנה הוראה על סגירת תיק בדיין יחיד ושלא בחתימת שלושת דייני ההרכב (כפי שנעשה בתיק דנן), פירוש ההחלטה הוא הקפאת התיק (סגירה מנהלית/טכנית) עד לחידוש ההליכים בו, ללא כל משמעות משפטית נוספת ואין בה משום איבוד סמכות של ביה"ד מלהמשיך לדון ולהכריע בתיק שבפניו. בתי-משפט – סמכות – סמכות נמשכת . בקשת המבקש לקביעת סמכות עניינית נמשכת של ביה"ד בתביעה לחינוכה של הבת ולאכיפת הסכם הגירושין. רקע: לפני כשנתיים, הגיש המבקש תביעה בביה"ד לאכיפת הסכם גירושין, ונתנה כבר החלטת ביה"ד כי הסמכות העניינית, לרבות חינוכה של הקטינה, נתונה לביה"ד. ערעורה של המשיבה בפני ביה"ד הגדול, נדחה ואף בקשת רשות ערעור שהגישה שוב לביה"ד הגדול, נדחתה. בהמשך, לאור הסכמת שני הצדדים כי המסגרת החינוכית של הבת לא תשונה, הוגשה בקשת המבקש, להותרת התיק פתוח עד ליום 1.4.17, ובהעדר הודעה עד למועד זה מטעם התובע לסגור את התיק. בהמשך לכך ניתנה החלטת ביה"ד בדן יחד, בדבר סגירת התיק בתוך 30 יום בהעדר הודעה כנ"ל, ואכן לאחר תום התקופה, נסגר התיק. לאחר מכן, הגישה המשיבה תביעה לביהמ"ש, בעניין המסגרת החינוכית של הבת. לטענת המשיבה לא התקיים כל דיון בפני ביה"ד לגופה של התביעה ומכל מקום עסקינן בתיק סגור, שנסגר לבקשת התובע־האב. כאשר לשיטתה, משמעות הסגירה היא מחיקת התביעה שהוגשה על ידי האב ומשכך פתוחה לה הדרך, לפנות בתביעה לבית המשפט. . ביה"ד הרבני האזורי קיבל את הבקשה מהטעמים הבאים: מעיון בהשתלשלות העניינים עולה כי התיק הנ"ל בתביעת התובע לאכיפת הסכם גירושין ובקשתו באשר למסגרת החינוכית של הבת, לא נסגר בהחלטה שיפוטית שדחתה את התביעה או קבלה אותה, אלא נסגר מנהלתית, לאור העובדה שהתביעה לא הייתה רלוונטית בעת ההיא, בה הוסכם על ידי שני הצדדים כי המסגרת החינוכית של הבת לא תשונה. אף אם התיק נסגר לבקשת התובע־האב האגבית, היה זה במצב הדברים בו התביעה התייתרה אז, ולא משום שמשך תביעתו או שחזר ממנה, והרי זו סגירת תיק מנהלתית בלבד. כלל ידוע הוא, כי החלטה המורה על סגירת תיק פירושה כהחלטת ביניים, המקפיאה את התיק, או מרדימה אותו, באופן שסמכות ביה"ד נמשכת. אמנם היו שפירשו שהחלטה לסגירת תיק דינה כמחיקת התביעה, או דחייתה, באופן שמפקיע סמכותו הנמשכת של ביה"ד. עם זאת, עמדת ביה"ד אינה כן. זאת ועוד, מהעיון בפסיקות שניתנו בעניין זה, ביה"ד למד כי פירוש ההחלטה אודות סגירת התיק נעשית על סמך נסיבותיו של כל מקרה, ובהתחשב בשיקולי מדיניות משפטית, כמו למשל, אם על־פי הקשר הדברים משמעו של המושג סגירה שבו נקט ביה"ד עולה כדי מחיקה או דחייה, כגון כאשר בעל־דין ביקש לחזור בו מתביעתו ובית־הדין החליט "לסגור" את התיק. כאמור, בנסיבות דנן, לא חזר בו התובע מתביעתו, אלא שהתביעה התייתרה. בנוסף וכנלמד מפסק-דין של ביה"ד הגדול, החלטה לסגירת תיק אינה שוות ערך למחיקה או דחיית התובענה אלא הינה בגדר החלטת ביניים מנהלית המקפיאה את התיק. בפרט במקרה כבענייננו שעה שההחלטה לסגירת התיק בעוד 30 יום ניתנה על ידי דיין אחד. אילו היה מדובר בהחלטה סופית המורה על מחיקת ההליך או דחייתו, מן הדין היה שההחלטה תינתן על ידי שלושה דיינים כדרישת החוק. אם ניתנה הוראה על סגירת תיק בדיין יחיד ושלא בחתימת שלושת דייני ההרכב (כפי שנעשה בתיק דנן), פירוש ההחלטה הוא הקפאת התיק (סגירה מנהלית/טכנית) עד לחידוש ההליכים בו, ללא כל משמעות משפטית נוספת ואין בה משום איבוד סמכות של ביה"ד מלהמשיך לדון ולהכריע בתיק שבפניו. לאור כל האמור, וביחס לנסיבות דנן, ביה"ד קובע כי החלטתו מ-2016 בדבר סמכות ביה"ד העניינית, היא בתקפה אף כיום, והסמכות לדון באכיפת הסכם הגירושין שבין הצדדים, על כל היבטיו, כולל בשאלת המסגרת החינוכית של הבת, נתונה לביה"ד הרבני. חזרה למעלה

בתי-דין צבאיים

33   [דיון פלילי] (יהודה) 10450/17 התביעה הצבאית נ' שרארי עבד אלסתאר שרארי אלאערג' (בתי-דין צבאיים; לידור דרכמן; 15/02/18) - 15 ע' עו"ד: אביבית צמח, מועתז שקיראת, עומר אל אערג' נדחתה בקשת ההגנה להורות על ביטול כתבי אישום בהתבסס על אכיפה בררנית ואפליה בהעמדה לדין ואי-העברת דיסק האזנות הסתר לעיון ההגנה. נקבע, כי אין די בליקויים שנתגלו בהתנהלות הרשות בעניינם של המבקשים כדי להביא לביטול כתבי האישום. דיון פלילי – טענות מקדמיות – אכיפה בררנית דיון פלילי – עיון בראיות התביעה – הפרת החובה . ההגנה הגישה בקשות לביטול כתבי האישום שמבוססות על שני אדנים מרכזיים: האחד, עניינו אכיפה בררנית ואפליה בהעמדה לדין והשני, עניינו אי-העברת דיסק האזנות הסתר לעיון ההגנה. . בית המשפט הצבאי דחה את הבקשה וקבע כלהלן: בהחלטה שיפוטית על ביטול כתב אישום יש משום פלישה לתחום המסור לגורמי התביעה בהחלטה האם להגיש כתב אישום כנגד אדם. מטעם זה, על הטוען לאכיפה בררנית המצדיקה, לדידו, את ביטול כתב האישום, מוטל נטל ראייתי כבד להוכיח אכיפה בררנית כאמור. בענייננו, יש לדחות את טענות המבקשים בדבר אכיפה בררנית, הן באשר להחלטת רשויות החקירה להעביר את הדיון בעניינם מבית משפט השלום לבית המשפט הצבאי והן באשר להחלטה להגיש כנגדם כתבי אישום. לא זו בלבד שההגנה לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה להוכיח קיומה של אפליה בין המבקשים לבין יתר המעורבים בפרשייה, למעשה התברר כי טרם התקבלה החלטה סופית בעניינם של יתרת המעורבים בנוגע להגשת כתבי אישום כנגדם. דיון בבקשות ההגנה חשף אי-אלו ליקויים בהתנהלות הרשות בעניינם של המבקשים – תחילה באי העברת חומר החקירה לעיון ההגנה במועד, על אף מספר החלטות שיפוטיות שהורו לתביעה לעשות כן; ובהמשך – בקבלת החלטה על הגשת כתבי אישום חמורים, מבלי שהתביעה הצבאית עיינה כלל בחומר החקירה הרלוונטי ומבלי שנתנה דעתה להיעדרו של חומר כזה. יחד עם זאת, אין די בפגמים אלה כדי להביא לביטול כתבי האישום. חזרה למעלה

בתי-הדין הרבניים

34   [בתי-דין] [משפט עברי] (ב"ש) 1065411/ פלונית [ש'] נ' פלוני [ד'] (בתי-הדין הרבניים; יהודה דרעי, אהרן דרשביץ, אליהו אריאל אדרי; ) - 22 ע' עו"ד: היתר חשש ממזרות והמסתעף מזה לכמה יסודות בתורת יכיר, נאמנות האם והנטען, האפשרות לתלות בעכו"ם, ודין "פרוצה ביותר". בין היתר נפסק כי כשאין לאב ידיעה עצמית אלא סומך על ידיעה של אחר נחלקו אם נאמר דין יכיר, ונראה להכריע שאין דין יכיר באופן זה. בתי-דין – בית-דין רבני – בירור יוחסין משפט עברי – משפחה – ממזר . תיק בירור יוחסין לשני קטינים [ש'] ו[ד'] (להלן ביחד: המשיבים). שניהם רשומים בת"ז ההורים [א'] ו[ב'] יחד עם חמישה אחים נוספים, אך במעמד הגירושין בביה"ד אשדוד טענו שני ההורים כי שני הילדים הנ"ל נולדו מאיש אחר. לפי דברי הבעל מיד כששמע מאשתו שהבת [ש'] איננה ממנו עזב את הבית ופתח בהליכי גירושין. הבת [ש'] נולדה כשנה לפני שעזב הבעל את הבית ויותר משנתיים לפני מועד הגירושין. הבן [ד'] נולד בסמוך לאחר עזיבת הבעל את הבית. האשה אמרה בפני בי"ד זה כי דבריה בפני ביה"ד באשדוד לא היו מתוך ידיעה ודאית אלא מתוך השערה בלבד, שהרי קיימה יחסים במקביל עם בעלה וגם עם הנטען, אלא שסברה שהילדים מהנטען משום שנבעלה לו יותר פעמים. גם הבעל אמר שאין הוא יודע בוודאות ש ש וד' אינם ילדיו, אלא הוא אומר זאת על סמך דברי אשתו. . ביה"ד הרבני האזורי פסק כי המשיבים מותרים לבוא בקהל ה', מהטעמים הבאים: ראשית יש לדון האם בנ"ד יש מקום לחוש לדין 'יכיר', שהרי לטענת הבעל הוא עזב את הבית ואף תלה את סיבת הגירושין "כי יש לה שני ילדים מגבר אחר". אולם מאידך, הוא עצמו הבהיר שוב ושוב כי אין לו שום ידיעה על כך זולת דברי אשתו שהודתה כן בפניו. דין יכיר הנסמך על דברי אחרים, נחלקו בו הפוסקים לשלוש שיטות: יש אומרים שאין האב נאמן לפסול את בניו אלא כשיודע בעצמו ולא מפי אחרים. ויש אומרים שנאמן גם כששמע כן מפי אשתו או אחרים ובלבד שדעתו סומכת עליהם. ויש מי שהסתפק בזה. והכריעו האחרונים, שיש לדון בפלוגתא זו כספיקא דדינא ואפשר לצרפו לספק אחר כדי להתיר מכח ספק ספיקא. כ"כ, לפי הנראה בדעת הפוסקים, יש לראות בשיטת הבה"ג – שאין האב נאמן לפסול את בניו אלא בדרך הבכורה, כספיקא דדינא ולצרפו לספק אחר כדי להתיר. עוד יש לצרף את שיטת התוס' רי"ד – שאין האב נאמן לפסול את בניו כשאשתו מכחישתו, כצד של קולא. וכן הוא הדין לגבי שיטת הריא"ז – שאין האב נאמן כשאומר שאינו בנו. בנוסף, לדעת הגאון רע"א אין דין יכיר בעובר, ורבים מהפוסקים הסכימו עמו, ועכ"פ ודאי שאפשר לדון שיטה זו כספיקא דדינא. זאת ועוד, הדעה הרווחת בפוסקים שאין דין יכיר בטענת ספק, לפיכך אין האב נאמן לפסול את בניו אא"כ אומר כן בוודאות. כ"כ, טענת יכיר אשר התברר שבטעות יסודה, אין בה כלום. עוד הובא דעת הגאון רע"א והחת"ס שאין להאמין לאב בתורת יכיר כל שיש לתלות שהוא משקר בשביל לפטור עצמו ממזונות, ורבים מהפוסקים סמכו על שיטה זו לצרפה כצד לקולא. עוד עולה מעיון בפוסקים, כי אב שהכשיר את בנו כגון שאמר בני הוא (בפני בי"ד או שני עדים כשרים), שוב א"י לחזור בו ולפוסלו בכל אמתלא שבעולם אשר יש בה משום הכחשה לדבריו הראשונים, שלא האמינתו תורה בהבחנה אחר הבחנה – דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד. וכן הוא הדין שא"י להכשירו אחרי שפסלו, אא"כ נתן אמתלא טובה לדבריו שיש בה כדי להבהיר את דבריו הראשונים. כ"כ, מי שהצהיר אבהות בפני כל גורם רשמי ונרשם הבן על שמו, הר"ז דינו כמי שהגיד בפני בי"ד או שני עדים כשרים המבואר לעיל וכן הוא כדין העובר על בית המכס. אשת איש שהייתה מעוברת ואמרה עובר זה אינו מבעלי, אינה נאמנת לפוסלו והרי הבן בחזקת כשר, שלא האמינה תורה אלא האב. ואפילו שאמרה מפלוני ישראל נתעברתי והוא מודה לדבריה, אין חוששין לדבריה כל שהיא תחת בעלה, מפני שתולין בעילותיה בבעל. ומטעם זה הבן כשר אף בקרובות אותו פלוני שאומרת עליו. אשת איש שהודתה כי הרתה לזנונים תחת בעלה, אע"פ שאסרה עצמה לבעלה מדין שויא אנפשיא חד"א (כל שהאמינה בעלה), מכל מקום העובר כשר, משום דקי"ל שאין אדם משים עצמו רשע והילכך אין איסורה נמשך לבנים. אבל אם אמרה נאנסתי ועברה ונשאת לכהן (אחר מות בעלה), יש מי שחוכך לאסור את בניה משום ספק חלללים, וצ"ע. אשת איש שהייתה פרוצה ביותר, חוששין לכתחילה לבניה אף משום ממזרות. אולם בדיעבד צ"ע אם מוציאין את בניה מישראל, אך מוציאין את בתה מכהן משום חללות. במה דברים אמורים, כשהפקירה עצמה לכל בזנות בפרהסיא. אך כל שהייתה מופקרת בכיעור כגון בגיפוף ונישוק וביחוד אע"פ שיש עדים לכך וגם יש רגלים לדבר, אין חוששין לבניה משום ממזרות, אבל חוששין להם משום חללות. אשת איש שילדה בזנות, יש אומרים שיש לתלות בספק שמא נבעלה לעכו"ם אפילו כשנבעלה במקום שיש בו רוב ישראל, וכן היא הדעה הרווחת בפוסקים. אך יש מי שאומר, שאין לתלות ספק בעכו"ם אא"כ ידוע בוודאות שהיא הלכה אצל הבועל. אשת איש שילדה בזנות ואומרת שמפלוני ישראל נתעברה וגם הוא מודה לדבריה, י"א שאף על פי כן תולין בספק שמא נתעברה מעכו"ם (אפילו בעיר שיש בה רוב ישראל כמבואר לעיל), וכן הסכימו רבים מהפוסקים. אך יש מי שאומר, שאין תולין בעכו"ם אפילו במקום שיש בו רוב עכו"ם כל שטענה בפירוש שלא נתעברה מעכו"ם, ואצ"ל כשטוענת מישראל פלוני נתעברתי והוא מודה לדבריה. בנסיבות דנא שחברו בהם כמעט כל צדדי ההיתר האפשריים, מותרים המשיבים לבוא בקהל ישראל. חזרה למעלה

כתבי טענות

35   תא (י-ם) 63080-09-14 דירה ג'י. ברמות בע"מ נ' דוד שטרן - ב"כ עו"ד שפרה גיטלמן, דניאל עזריאל (כתבי טענות; 01/01/18) - 6 ע' עו"ד: שפרה גיטלמן תביעה לסילוק ידו של הנתבע מחצר/חניון המקרקעין המצויים ברחוב הלל 31 בירושלים, וחיובו בתשלום דמי שימוש ראויים. חזרה למעלה

36   סע (ת"א) 43664-02-14 אלי פרץ - ב"כ עו"ד בצלאל כהן, עו"ד אייל נון נ' גולדרט קונסלטינג בע"מ (כתבי טענות; 01/01/18) - 10 ע' עו"ד: בצלאל כהן, אייל נון האם התקיימו יחסי עבודה בין התובע לבין הנתבעת? זוהי השאלה בה יש להכריע בתיק זה. קישורים נוספים: לפסק-דין בעבודה (15-02-2018) סעש 43664-02-14 אלי פרץ נ' גולדרט קונסלטינג בע"מ שופטים: אורן שגב עו''ד: אייל נון, עינת כרמי ברק חזרה למעלה