פד"י-מייל 178

24/05/2018

עליון

1 [הסגרה]

עפ 5473/17 איליה מלצ'יקוב נ' היועץ המשפטי לממשלה (עליון; נ' סולברג, ד' מינץ, ע' גרוסקופף; 23/05/18) - 12 ע'

עו"ד: מתן עקיבא, ניק קאופמן

ביהמ"ש העליון דחה את טענות המערער כי הסגרתו לרוסיה, לשם העמדתו לדין על עבירה של מכירת סמים שביצע שם, "עלולה לפגוע בתקנת הציבור" כמשמעותה בסעיף 2ב(א)(8) לחוק ההסגרה והותיר על כנה את קביעת ביהמ"ש המחוזי, שלפיה המערער הוא בר-הסגרה.
הסגרה – סייגים להסגרה – תקנת הציבור
הסגרה – תנאי הסגרה – סייגים להסגרה
.
ערעור על פס"ד של ביהמ"ש המחוזי בירושלים, אשר הכריז על המערער בר-הסגרה לרוסיה. השאלה לדיון: האם הסגרתו של המערער לרוסיה, לשם העמדתו לדין על עבירה של מכירת סמים שביצע שם, "עלולה לפגוע בתקנת הציבור" כמשמעותה בסעיף 2ב(א)(8) לחוק ההסגרה, התשי"ד-1954? בהקשר זה התמקד המערער בשלוש טענות: האחת, כי קיים חשש לשלום המערער ולמשפחתו אם יוחזר לרוסיה נוכח איומים מן האדם שממנו רכש את הסמים; השנייה, שביסודה החשש מפני פגיעה בזכותו להליך הוגן – כי אין מנגנון ראוי המפקח על הפעלת 'סוכן מדיח' ברוסיה; והשלישית, כי העונש הצפוי לו ותנאי המאסר ברוסיה קשים ביחס לישראל, כך שהסגרתו למדינה זו תפגע בתקנת הציבור.
.
מהטעמים הבאים:
סייג תקנת הציבור, שלפיו "לא יוסגר מבוקש למדינה" אם "היענות לבקשת ההסגרה עלולה לפגוע בתקנת הציבור", מתייחס למצבים שבהם הסגרתו של אדם פוגעת באורח קשה בתחושת הצדק וההגינות, כך שבראיה כוללת יהא זה בלתי-צודק לעשות כן. מדובר במצבים יוצאי-דופן, חריגים ונדירים בלבד, "שבהם החשש לפגיעה בנאשם עקב ההסגרה היא בעלת עוצמה וכוח מיוחדים, שיש בהם אף כדי להכריע את האינטרס הציבורי החשוב הטמון במימוש ההסגרה".
אחת מן הטענות השכיחות לקיומו של סייג תקנת הציבור, מבוססת על הסכנה הצפויה למבוקש ההסגרה. בהקשר זה נקבע לא אחת "כי אין די בהעלאת טענות כלליות בדבר קיומו של סיכון לחיי-אדם או להצביע על ליקויים בהתנהלות מבקשת ההסגרה. על מנת שיתקיימו אותן נסיבות חריגות המצדיקות את הפעלת הסייג, נדרשת הערכה ממשית, סבירות גבוהה, לכך שמבוקש ההסגרה אכן יפּגע אם יוסגר, וכי אמצעי ביטחון וזהירות שינקטו לא ישאו פרי". באותו עניין (ע"פ 1727/16בעניין בולטיאנסקי) נפסק עוד, כי "לא סגי בקיומן של אינדיקציות להפרת זכויות אדם ואסיר ברמת מדיניות גבוהה; יש להצביע על קשר ישיר בין הסגרתו של אדם, לבין קיומה של סכנה מוחשית העשויה להתרגש עליו. בנסיבות העניין, לא מצאתי כי קיים חשש ממשי, קונקרטי, כי למערער יאונה רע, בין מחמת התנכלות על רקע לאומני, כטענתו, בין מחמת ליקויים כלליים בהתנהלות רשויות הכליאה והשפיטה במדינה [...] קיים גם קושי מוסדי בהעתרוּת לטענות באי-כוח המערער, שכן השגותיהם בעניין שקולות לבקשה כי בימ"ש זה יפסול מיניה-וביה את הסדרי ההסגרה בין רוסיה למדינת ישראל, הנשענים על הוראותיה של האמנה האירופית בדבר הסגרה, ושוב לא יוסגר אדם על-פי הסדרים אלה, למצער עד אשר ישתנה מצב הדברים הנוהג שם". משכך, קביעתו של ביהמ"ש המחוזי, שלפיה המערער לא עמד בנטל ההוכחה הגבוה המוצב לפתחו בקשר לאיומים על חייו, מקובלת על ביהמ"ש במלואה. טענות אלו אמנם אינן בגדר טענות כלליות הנזרקות לחלל ביהמ"ש, והן מתייחסות לאיום קונקרטי, אלא שאין די בהן. המערער לא הצביע על אינדיקציה לכך שהאיום המדובר הוא מוחשי וממשי, כזה שהרשויות ברוסיה לא תוכלנה להגן עליו מפניו. האירועים שתארו המערער ואמו התרחשו לפני שנים רבות, והם אינם מטים את הכף לעבר אי-הסגרה.
הוא הדין באשר לטענתו השלישית של המערער, בנוגע לעונש הצפוי לו. זולת הפניה לחוק הפלילי הרוסי, טען המערער טענות בעלמא. בישראל, בפקודת הסמים המסוכנים, נקבע עונש של 20 שנות מאסר לעבירה המיוחסת למערער. אכן, כטענת המערער, נקבע בחוק הרוסי עונש מינימום של 8 שנות מאסר לעבירה הנדונה, אך בנסיבות מיוחדות מאפשר החוק הרוסי לביהמ"ש לגזור עונש פחות מן המינימום. מכל מקום, לא קיימת דרישה בדין לזהות בין רמת הענישה בישראל, לרמת הענישה במדינה מבקשת ההסגרה.
אשר לטענתו הנוספת של המערער, שביסודה החשש מפני פגיעה בזכותו להליך הוגן. טענה זו מבוססת על שני נדבכים: הטענה כי רשויות האכיפה ברוסיה השתמשו נגדו ב'סוכן מדיח' בניגוד לדין המחייב את רוסיה, כפי שזה נפסק בבית הדין האירופי לזכויות אדם; וכי – כפי שגם נפסק על-ידי בית דין זה – ברוסיה לא מתקיימת ביקורת שיפוטית אפקטיבית על כך.
טענה זו מעוררת מספר קשיים. ככל שהטענה היא שהעמדת המערער לדין כאשר הופעל נגדו 'סוכן מדיח' פוגעת בתקנת הציבור, הרי שיש לבחון טענה זו על רקע הדין הנוהג בישראל: אם לפי הדין בישראל לא עומדת למבוקש ההסגרה הגנה מפני ניהול הליך פלילי, הרי שקשה לומר שהעמדתו לדין בחוץ לארץ פוגעת בתקנת הציבור שבישראל.
בחינה כאמור מובילה למסקנה כי ככלל, אין בטענת ההדחה כדי למנוע ניהול הליך פלילי בארץ, וממילא היא אינה עילה שלא להסגיר מבוקש הסגרה לחוץ לארץ. אמנם לכלל זה נקבע חריג, על יסוד דוקטרינת ההגנה מן הצדק, שלפיה במצבים חריגים, שבהם תרומתו של סוכן מדיח מטעם הרשות לביצוע עבירה פלילית תהיה כה מהותית, ניתן אף להורות על ביטולו של כתב אישום. אולם עיון לכאורי בעובדות המתוארות בבקשת ההסגרה מלמד כי המקרה דנא אינו בא בגדר אותם מצבים שבהם ראוי לבטל את כתב האישום מטעמי הגנה מן הצדק. מכאן שטענת ההדחה כשלעצמה, בראי הדין הישראלי, אינה מוליכה למסקנה כי הסגרת המערער תוביל לפגיעה בתקנת הציבור.
אולם המערער טוען עוד, כי לפי הדין שנפסק בבית הדין האירופי לזכויות אדם, המחייב את רוסיה, טענתו זו אמורה להוביל לזיכויו שם. לכאורה, דינה של טענה זו להתברר בערכאות שברוסיה, וממילא גם בה אין כדי להצדיק את אי-הסגרתו; ברם, המערער טוען כי הטענה לא תישמע שם כדבעי, כפי שנקבע בפסקי דין שונים של בית הדין האירופי.
על-פי אמות המידה שתוארו לעיל להוכחת פגיעה בתקנת הציבור, אין לקבל טענה זו. היא מבוססת על "אינדיקציות להפרת זכויות אדם ואסיר ברמת מדיניות גבוהה" (עניין בולטיאנסקי), ולא בהקשר קונקרטי. אין להניח מראש שביהמ"ש שידון בעניינו הקונקרטי של המערער לא ידרש לטענת ההדחה ולא ידון בה בלב פתוח ובנפש חפצה, על בסיס אמות המידה של בית הדין האירופי לזכויות אדם, אף אם נקבע בעבר על-ידי בית הדין שיש פגמים באופן התנהלותה של רוסיה בהקשר זה. זאת ועוד, כפי שקבע ביהמ"ש המחוזי, אין סיבה להניח שדלתו של בית הדין האירופי לזכויות אדם לא תהא פתוחה לפני המערער בהקשר הנדון, ככל שיחפוץ לפנות לאפיק משפטי זה.

חזרה למעלה

2 [עונשין]

עפ 3155/17 אברהם אביעד מכלוף נ' מדינת ישראל (עליון; נ' הנדל, א' שהם, ג' קרא; 23/05/18) - 6 ע'

עו"ד: בת שבע אבגז, חיים אוחנה, אפרת צרפתי, שירות המבחן גב' שלומית נחליאל

ביהמ"ש חייב לעמוד חוצץ כנגד האלימות הרבה ששוררת בחברתנו. אין להשלים עם תופעה זו, ויש להטיל עונשים חמורים וראויים על מנת למגרה. במקרה דנא, השילוב בין אלימות לבין גניבה מעלה את רף החומרה של המקרה, כמו גם העובדה שהמערערים השתמשו במוט עץ באירוע והכו בעזרתו את המתלונן בכל חלקי גופו. לכך יש להוסיף גם שהעבירה בוצעה בצוותא, בצורה אכזרית ותוך תכנון מוקדם, וכן שמדובר באירוע מתמשך. בשקלול נסיבות המעשה והעושה של שני המערערים, ותוך התחשבות בפער בין גזרי דינם, העונש הולם ואינו חמור באופן המצדיק התערבות ערעורית.
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות אלימות
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: שיקולים לחומרה
.
ערעורים מאוחדים על גז"ד של בימ"ש מחוזי שניתן בעקבות הרשעת המערערים על פי הודאתם בכתב אישום מתוקן, בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש וגניבה. על פי כתב האישום, לאחר שמערער 1 סבר שהמתלונן גנב חלקים מאופנוע השייך לו, המערערים, יחד עם אדם נוסף, גרמו למתלונן להגיע לדירה, בה הם תקפו אותו באמצעות מוט ואלות עץ. המערערים דרשו מהמתלונן כסף, ובין היתר נטלו את כרטיס האשראי שלו. לאחר שהם הכו את המתלונן הוא מסר להם את הקוד הסודי, והם משכו מחשבונו כ-2,500 ש"ח. עוד הם אמרו למתלונן כי הוא יצטרך לשלם להם 3,000 ₪ בחודש מעתה ואילך. בנוסף, במהלך האירוע המערערים גנבו את מכשיר הסלולארי של המתלונן. על המערער בע"פ 3385/17 (להלן: מערער 1), נגזרו 12 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו, מאסר על תנאי ופיצוי לנפגע; ועל המערער בע"פ 3155/17 (להלן: מערער 2), נאשם 3 בגזר הדין, נגזרו 15 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו, להם נוספו 4 חודשי מאסר על תנאי שהופעלו מתיק קודם, כך ששלושה חודשים מתוכם ירוצו במצטבר וחודש אחד בחופף לעונש בתיק זה – סך הכל מאסר בפועל של 18 חודש. בנוסף, הוטלו עליו מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן.
.
ביהמ"ש העליון (מפי השופט נ' הנדל בהסכמת השופטים א' שהם וג' קרא) דחה את הערעור מהטעמים הבאים:
מדובר במקרה חמור בו המערערים עשו דין עצמי והסמיכו עצמם לשוטרים, לשופטים ולמוציאים לפועל. כתוצאה מהמקרה, נגרמו למתלונן פציעות. בנוסף, השילוב בין אלימות לבין גניבה מעלה את רף החומרה של המקרה, כמו גם העובדה שהמערערים השתמשו במוט עץ באירוע, וכאמור הכו את המתלונן בכל חלקי גופו בעזרתו. לכך יש להוסיף גם שהעבירה בוצעה בצוותא, בצורה אכזרית ותוך תכנון מוקדם, וכן שמדובר באירוע מתמשך. ביהמ"ש חייב לעמוד חוצץ כנגד האלימות הרבה ששוררת בחברתנו. אין להשלים עם תופעה זו, ויש להטיל עונשים חמורים וראויים על מנת למגרה. מעדות הקורבן עולה כי הוא סובל מחרדות מאז האירוע, מרגישות פיזית מוגברת בשל החבלות שנגרמו לו וכן מאי נוחות באיברים שונים בגוף. עוד הוא עתיד לעבור ניתוחים פלסטיים להורדת הצלקות ממעשי האלימות. נתונים אלו חייבים לבוא לידי ביטוי בגזר הדין.
עוד נפסק בין היתר כי לא נראה, כי התוצאה האלימה שארעה במקרה זה תקבל מענה הולם על ידי עונש של עבודות שירות או אפילו מאסר לתקופה דומה, של למשל שישה חודשים. העונש שנגזר ראוי ומשקלל את השיקולים הרלוונטיים.
הפער בין שני המערערים משקף את הפעלת המאסר המותנה שתלוי נגד מערער 2, והוא נותן ביטוי לעברו הפלילי. גם אם ניתן היה להקל במידת מה בנסיבות דומות, אין זה המקום.
כמובן שיש להעניק משקל לתסקיר בעניינם של שני המערערים, אבל זאת במידה ראויה ותוך התחשבות באורכו של עונש המאסר בפועל שנגזר עליהם. בראייה זו, בשקלול נסיבות המעשה והעושה של שני המערערים, ותוך התחשבות בפער בין גזרי דינם, העונש הולם ואינו חמור באופן המצדיק התערבות ערעורית.

חזרה למעלה

3 [דיון פלילי] [עונשין]

עפ 162/18 פלוני נ' מדינת ישראל (עליון; ע' פוגלמן, ד' ברק ארז, א' חיות; 23/05/18) - 6 ע'

עו"ד: רוני זלושינסקי

טענה של כשל בייצוג היא טענה חמורה שתיבחן בזהירות רבה. לא נמצא כי במקרה זה קמה הצדקה לאפשר למערער לחזור בו מהסדר הטיעון, בשלב הערעור, בשל כשל בייצוג, ואין לקבל את ערעורו כנגד הרשעתו לפי הסדר הטיעון שלו הסכים.
דיון פלילי – ערעור – כשל בייצוג
דיון פלילי – ייצוג – ייצוג בלתי הולם
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות אלימות
.
נגד המערער הוגשו שני כתבי אישום שנסבו על עבירות אלימות, האחד לבימ"ש המחוזי והאחר לבימ"ש השלום. המערער היה מיוצג בשני התיקים, נוהל בשמו משא ומתן עם המדינה וגובש הסדר טיעון בנוגע לשניהם. המערער נדון למאסר בפועל למשך 15 חודשים ולמאסר על תנאי ל-10 חודשים. הערעור נסב אודות השאלה האם יש מקום לקבל את טענות המערער לקנוניה נגדו ולכשל בייצוג, ולקבל את ערעורו כנגד הרשעתו לפי הסדר הטיעון שלו הסכים.
.
בית המשפט העליון (מפי השופטת ברק-ארז ובהסכמת הנשיאה חיות והשופט פוגלמן) דחה את הערעור ופסק כי:
המערער היה מיוצג בבימ"ש המחוזי, ולא נמצא כל בסיס להטלת הדופי בבאי-כוחו. טענה של כשל בייצוג היא טענה חמורה שתיבחן בזהירות רבה. לא נמצא כי במקרה זה קמה הצדקה לאפשר למערער לחזור בו מהסדר הטיעון, בשלב הערעור, בשל כשל בייצוג. למעשה, הטענות בערעור אינן מתיישבות עם מעורבותו של המערער עצמו בדיון שהתקיים בבימ"ש המחוזי, כפי שזו פורטה בפרוטוקול הדיון.
אין מקום לקבל את טענת המערער כי בא-כוחו הפעיל עליו לחץ על מנת שיסכים להסדר הטיעון. הכלל הקבוע בפסיקה הוא כי אין בהמלצתו של סניגור לנאשם להודות, המבוססת על הערכתו וניסיונו של הסניגור ותוך הבהרה לנאשם שאחרת צפוי לו עונש כבד יותר, כדי להצדיק מתן היתר לנאשם לחזור בו מן ההודיה שמסר. נראה, לכל היותר, כי מבחינתו הסובייקטיבית המערער מאמין שנגרם לו אי-צדק, אך לא נמצא לכך אחיזה בחומרים שהוגשו. אף לגוף הדברים, תוצאת ההליך בעניינו של המערער מאוזנת, ואף נוטה לקולא.

חזרה למעלה

4 [עונשין] [דיון פלילי]

עפ 8963/17 כפיר ששון נ' מדינת ישראל (עליון; א' שהם, ג' קרא, י' וילנר; 23/05/18) - 10 ע'

עו"ד: בתשבע אבגז, ורד בירגר

אין בעובדה שבזמן מרדף משטרתי אחר הנאשם לא היו ברחובות אנשים לבד מהמשטרה בכדי למנוע הרשעה בעבירה של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה. עבירה של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה מתייחסת לסיכון חייו של כל אדם, לרבות שוטרים שהיו בכביש והשתתפו במרדף ובניסיונות מעצרו של הנאשם. בענייננו, הכרעת הדין רצופה בקביעות עובדתיות של סיכון חיי אדם של השוטרים שהשתתפו במרדף ובניסיון מעצרו של המערער.
עונשין – עבירות – סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה
דיון פלילי – ערעור – אי-התערבות בממצאים עובדתיים
.
ערעור על פס"ד מחוזי בגדרו הורשע המערער בעבירות של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, חבלה במזיד ברכב, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות, תוך שימוש בנשק קר, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, ועבירה של אי ציות לרמזור והוטל עליו עונש של 44 חודשי מאסר לריצוי בפועל בניכוי ימי מעצרו, מאסר על תנאי של 6 חודשים, פסילת רישיון נהיגה לתקופה של 24 חודשים, לאחר שחרורו ממאסר וחויב בפיצוי בסך של 2,500 ש"ח לבעלי אחד הרכבים שניזוקו. הערעור מתייחס הן להרשעה והן לעונש.
.
ביהמ"ש העליון (מפי השופט ג' קרא, בהסכמת השופטים א' שהם וי' וילנר) דחה את הערעור מהטעמים הבאים:
בהודעת הערעור מעלה באת כוח המערער את אותן טענות שנדונו ונדחו על ידי בימ"ש קמא ומבקשת לקיים דיון מחודשDE NOVO בכל קביעותיו ומסקנותיו של ביהמ"ש קמא. כפי שנפסק בעבר, מדובר בהתנהלות דיונית שיש בה כדי להחמיץ את אופן פעולתו של הליך הערעור. תפקידה של ערכאת הערעור אינו לבחון מחדש את אשמתו של הנאשם, את צדקתו או את רשעתו; תפקידה הוא להעביר תחת שבט ביקורתה את פסק-הדין של הערכאה הדיונית ולבחון אם 'כשר' הוא או 'פסול', ואם נפל בו פגם היורד לשורשו של עניין'. ביהמ"ש של ערעור אינו חייב להתייחס לכל טענה וטענה המועלית על ידי הצדדים, והוא רשאי להתמקד באלו הנראות בעיניו משמעותיות. בהתאם, ביהמ"ש מוצא להתייחס בענייננו רק לטענות העיקריות שנראות בעיניו ראויות להתייחסות ואולם לא נמצא בהן ממש.
בין היתר לא נמצא להתערב בקביעתו של ביהמ"ש קמא לפיה העדיף את חווה"ד הפסיכיאטרית של המומחה מטעם המשיבה על פני חווה"ד מטעם המערער. בהקשר זה צוינה בין היתר ההלכה היא, כי ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בממצאי עובדה ומהימנות שקבעה הערכאה הדיונית. לאור יתרונה של האחרונה להתרשם באופן בלתי אמצעי מהעדים שהופיעו לפניה, מהאופן בו מסרו את עדותם, מהתנהגותם על דוכן העדים ועוד. הדברים הינם מקל וחומר כאשר מדובר בערעור התוקף את החלטת הערכאה הדיונית להעדיף חוות דעת פסיכיאטרית אחת על פני רעותה. במקרה דנא, קביעתו של ביהמ"ש קמא לפיה העדיף את חוות דעתו של המומחה מטעם המשיבה מבוססת ומנומקת הן עניינית והן על סמך התרשמותו מהתנהלותו של המערער לפני ביהמ"ש ולא נמצא כל סיבה להתערבות בקביעה זו.
עוד בין היתר לא נמצא ממש בטענת המערער כי לא היה מקום להרשיעו בעבירה של סיכון חיי אדם מאחר שבזמן המרדף לא היו ברחובות אנשים לבד מהמשטרה. עבירה של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה מתייחסת לסיכון חייו של כל אדם, לרבות שוטרים שהיו בכביש והשתתפו במרדף ובניסיונות מעצרו של המערער. הכרעת הדין רצופה בקביעות עובדתיות של סיכון חיי אדם של השוטרים שהשתתפו במרדף ובניסיון מעצרו של המערער.
כן לא נמצא ממש בערעור על העונש. ביהמ"ש קבע מתחם ענישה אחד לכל האירוע, שנע בין שנתיים לחמש שנות מאסר. בתוך מתחם זה "נבלעו" כלל העבירות שבהן הורשע המערער. ביהמ"ש מיקם את המערער מעט מעל אמצע המתחם. וגזר עליו עונש לתקופה של 44 חודשי מאסר. עונש זה, בגין רצף עבירות שביצע המערער, שהחמורה מביניהן הינה עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, שהעונש הקבוע בצדה הינו 20 שנות מאסר, אינו עונש חמור יתר על המידה. בהינתן עברו הפלילי המכביד של המערער, נהיגתו הפראית והמסוכנת כשרק ירי השוטרים לעבר הרכב בו נהג הביא למעצרו, העונש שהוטל הינו עונש ראוי והולם שאינו מצדיק התערבות.

חזרה למעלה

5 [בתי-משפט] [דיון פלילי]

בשפ 3847/18 מדינת ישראל נ' חמוס דסוקי (עליון; י' אלרון; 22/05/18) - 7 ע'

עו"ד: אסתר בר ציון, יעל שרף

מעצרו של המשיב, המואשם בעבירות נשק, הוארך בתשעים ימים או עד למתן פסק דין לפי המוקדם, נוכח ניהול ההליך בקצב סביר ותסקיר המעצר השלילי בעניינו; לנוכח התופעה שבמסגרתה דיונים הקבועים לצורך שמיעת ראיות נדחים מפני הליכי גישור ו/או מגעים לקראת הסכמות בין הצדדים, שאינם מובילים לסיום התיק, אל לבתי המשפט לבטל דיוני הוכחות שנקבעו, אלא לעמוד על קיומם ללא קשר עם ההליכים האלטרנטיביים המתקיימים בין הצדדים.
בתי-משפט – ניהול המשפט – ניהול הוכחות
בתי-משפט – ניהול המשפט – גישור
דיון פלילי – מעצר – הארכתו
.
נגד המשיב (ונגד נאשם אחר) הוגש כתב אישום, במסגרתו יוחסו למשיב עבירות של רכישת נשק ותחמושת, והובלה ונשיאה של נשק ותחמושת. עסקינן בבקשה שנייה להארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) או עד למתן פסק דין, לפי המוקדם.
.
בית המשפט העליון (השופט י' אלרון) קיבל את הבקשה ופסק כי:
הלכה היא כי עבירות בנשק מקימות חזקה מובנית של מסוכנות לשלום הציבור, אשר לא ניתן לאיינה באמצעות חלופות מעצר אלא במקרים חריגים. זאת ועוד, הלכה פסוקה היא כי במסגרת בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), על בימ"ש לאזן בין זכותו של הנאשם לחירות, נוכח חזקת החפות ממנה הוא נהנה עד וככל שתתקבל הכרעת דין מרשיעה, לבין אינטרס השמירה על שלום הציבור וביטחונו והצורך להגן על תקינות ההליך הפלילי.
בנסיבות העניין, בחינת מכלול השיקולים מובילה למסקנה כי יש להיעתר לבקשה. שמיעת הראיות בתיק זה עתידה להסתיים במהלך החודש הבא. משכך, ההליך מתנהל בקצב סביר ויש לצפות כי יסתיים בהקדם. בנוסף, תסקיר המעצר השלילי בעניינו של המשיב, אף הביא את בימ"ש קמא להורות על מעצרו.
בימ"ש ציין כי, לנוכח התופעה החוזרת שבמסגרתה דיונים הקבועים לצורך שמיעת ראיות נדחים מפני הליכי גישור ו/או מגעים לקראת הסכמות בין הצדדים, ובסופו של דבר, הליכים חלופיים אלה אינם מובילים לסיום התיק, נכון יהיה לומר כי אל לבתי המשפט לבטל דיוני הוכחות שנקבעו, אלא לעמוד על קיום הדיונים ושמיעת הראיות ללא כל קשר עם ההליכים האלטרנטיביים המתקיימים בין הצדדים.

חזרה למעלה

6 [עונשין] [דיון פלילי]

עפ 6968/16 אודי גרני נ' מדינת ישראל (עליון; נ' סולברג, מ' מזוז, ע' גרוסקופף; 22/05/18) - 9 ע'

עו"ד: סתוית רייכמן, לינור בן-אוליאל

בימ"ש זה קבע, וחזר וקבע, כי עבירות אלימות נגד נשים במסגרת התא המשפחתי יזכו ליחס מחמיר. החמרת הענישה במקרים אלה מייצגת את חשיבותו של הערך המוגן שמונח על הכף, והוא "לספק ביטחון לכל אישה ואישה בביתה, מקום מבצרה, בחיק משפחתה". העונש שנגזר על המערער – 6 שנות מאסר בפועל – עולה בקנה אחד עם מגמה זו, והוא הולם את חומרת מעשיו.

עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: אלימות במשפחה
דיון פלילי – ערעור – התערבות במידת העונש
.
ערעור על גז"ד של בימ"ש מחוזי במסגרתו נגזר על המערער עונש של 6 שנות מאסר בפועל ועונשים על תנאי, זאת בעקבות הרשעתו בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה ובעבירת איומים, כלפי בת-זוגו לשעבר, לאחר שהיכה בראשה של המתלוננת באמצעות פטיש פלסטיק קשיח עד זוב דם וכן השמיע איומים על חייה.
.
ביהמ"ש העליון (מפי השופט ע' גרוסקופף, בהסכמת השופטים נ' סולברג ומ' מזוז) דחה את הערעור מהטעמים הבאים:
לא נפל כל פגם בגזה"ד המצדיק התערבות ערעורית בו. בימ"ש זה קבע, וחזר וקבע, כי עבירות אלימות נגד נשים במסגרת התא המשפחתי יזכו ליחס מחמיר. החמרת הענישה במקרים אלה מייצגת את חשיבותו של הערך המוגן שמונח על הכף, והוא "לספק ביטחון לכל אישה ואישה בביתה, מקום מבצרה, בחיק משפחתה". העונש שנגזר על המערער עולה בקנה אחד עם מגמה זו, והוא הולם את חומרת מעשיו. המערער היכה במתלוננת בפטיש כשהוא מכוון לפניה ולראשה, חנק אותה – תוך שהוא אינו שועה לתחנוניה כי יחדל ממעשיו – וזאת על רקע תקופה בת כשנתיים לאחר פרידתם, במהלכה הוסיף להצר את צעדיה, ואף השמיע מעת לעת איומים על חייה. לא רק שהמערער פגע בשלמות גופה, אלא שבמעשיו פגע גם בחירותה הבסיסית של המתלוננת "להחליט לבד עם מי תהיה ביחד". את כל אלה ביצע המערער בדל"ת אמות ביתה של המתלוננת, המקום שבו היא אמורה להרגיש בטוחה ביותר. נוסף על כך, הורשע המערער בעבר בעבירות אלימות נגד בת זוג, ועל אף שלא ריצה עונש מאסר בפועל, ניכר כי הוא מגלה דפוס התנהגות חוזר שהסלים לאורך השנים. על כן, לא בכדי נגזרו עליו 6 שנות מאסר כעת. האיזון שערך בימ"ש קמא תואם את מדיניות הענישה הנוהגת והראויה, ואינו מותיר פתח להתערבות של ערכאת הערעור. אף מעיון בפסקי הדין אליהם הפנה המערער ביחס למדיניות הענישה הנוהגת במקרים דומים, עולה כי העונש שנגזר על המערער תואם את המקובל בגין מעשים חמורים מסוג זה.

חזרה למעלה

7 [דיון פלילי]

בשפ 3775/18 שלום אבשלום אהרון נ' מדינת ישראל (עליון; י' אלרון; 22/05/18) - 8 ע'

עו"ד: אפרת גולדשטיין, חן הולנדר

נדחה ערר על החלטה לעצור את העורר, המואשם בעבירות סמים, נשק ועבירות נוספות, עד תום ההליכים נגדו. בימ"ש עמד על חומרת מעשי העורר ועל התנהלותו המעידה על מידה בלתי מבוטלת של מסוכנות, בקובעו כי הפרת תנאי השחרור על ידי העורר מלמדת כי לא ניתן ליתן בו אמון ויש להורות על החזרתו למעצר מאחורי סורג ובריח.
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – הפרת תנאי שחרור
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – פיקוח אלקטרוני
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – מסוכנות
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – חלופת מעצר
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – ערר
.
נגד העורר הוגש כתב אישום לבימ"ש המחוזי, במסגרתו הואשם בהחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, בהחזקת נשק, בהצתה, בהשמדת ראיה, ובהפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו. הערר נסב על החלטת בימ"ש המחוזי לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו, ועל קביעתו במסגרת ההחלטה כי אין לתת בעורר אמון באופן שיש בו כדי להצדיק את מעצרו באיזוק אלקטרוני.
.
בית המשפט העליון (השופט י' אלרון) דחה את הערר ופסק כי:
מאחר שלא הייתה מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה ושל עילת מעצר, מוקד הדיון בפני בימ"ש קמא התייחס לבקשה להורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים כתוצאה מהפרת תנאי שחרורו. מהמתואר בכתב האישום ניכר כי המעשים המיוחסים לעורר חמורים. בפרט, כמות הסם שנתפסה היא גדולה ועברו הפלילי מכביד. כמו כן, התנהלות העורר, לרבות בהפרת תנאי השחרור, מעידה על מידה בלתי מבוטלת של מסוכנות. חשש זה מתעצם נוכח העובדה שחרף העמדת שני מפקחים על העורר, נמצא האחרון משוטט בעיר, תוך הפרה בוטה של תנאי מעצר הבית המלא שהוטל עליו. הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שביום ההפרה ניתנה החלטה להוספת מפקח נוסף.
הפרת תנאי מתנאי השחרור הינה חמורה כשלעצמה, ואין נפקות לכך שהעורר נמצא במרחק לא רב מביתו או כי מדובר בהפרה בודדת. הפרה זו של תנאי השחרור על ידי העורר מלמדת כי לא ניתן ליתן בו אמון. משניתן אמון בנאשם באופן שבו בימ"ש פונה לדרך של חלופת מעצר, והלה מפר את האמון שניתן בו, בו ביום, יש להורות על החזרתו למעצר מאחורי סורג ובריח בשל אובדן אמונו של בימ"ש בו. ככלל, אי הקפדה על תנאי השחרור תוביל להחזרתו של המפר למעצר מאחורי סורג ובריח.

חזרה למעלה

8 [דיון פלילי]

בשפ 3878/18 מדינת ישראל נ' אבי כחלון (עליון; י' אלרון; 22/05/18) - 9 ע'

עו"ד: מנחם רובינשטיין, מורן סעדון, שרון קינן, אייל בסרגליק, שי טייב, חיים אוחנה, משה יוחאי, נורית הרצמן, לילך כץ, רונית חסון

על בימ"ש הדן בבקשה למעצר נאשם עד תום ההליכים נגדו לקבל החלטה בתוך זמן סביר. מצב מוגשת בקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים בטרם ניתנה החלטה בבקשת המעצר ובשאלת קיומן של ראיות לכאורה הוא בעייתי. עם זאת, נוכח מהות העבירות המיוחסות למשיבים ובהן רצח, מספר הנאשמים והעבירות בהן הם מואשמים והיקף החומר הראייתי, אינטרס השמירה על שלומו ועל בטחונו של הציבור מחייב את הותרת המשיבים במעצר.
דיון פלילי – מעצר – עד תום ההליכים
דיון פלילי – מעצר – הארכתו
דיון פלילי – מעצר – שיקולי בית-המשפט
.
נגד המשיבים ואחרים הוגש כתב אישום לבימ"ש המחוזי המייחס להם פעילות פלילית במסגרת ארגון פשיעה, שכללה גם עבירות של רצח וקשירת קשר לביצוע פשע (רצח). עסקינן בבקשה שלישית להארכת מעצרם של המשיבים ב-90 ימים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), או עד למתן פסק דין, לפי המוקדם. יצוין כי יחד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר המשיבים עד תום ההליכים. הבקשה טרם הוכרעה וטרם החל להישמע משפטם של המשיבים.
.
בית המשפט העליון (השופט י' אלרון) קיבל את הבקשה ופסק כי:
במסגרת בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, על בימ"ש לאזן בין זכותו של הנאשם לחירות לבין אינטרס השמירה על שלום הציבור וביטחונו והצורך להגן על תקינות ההליך הפלילי. בין השיקולים מתקיימת מעין "מקבילית כוחות", לפיה ככל שקצב התנהלות ההליכים מתארך, כך תנוע המטוטלת לעבר זכות הנאשם לחירות ותגבר הנטייה לשחררו לחלופת מעצר. בענייננו אין מדובר בבקשה רגילה להארכת מעצר לפי סעיף 62 הנ"ל, שכן מדובר בבקשה שלישית להארכת מעצר שהוגשה טרם ההכרעה בבקשה למעצר המשיבים עד תום ההליכים. אף כי הדעת אינה נוחה מהמצב החריג שנוצר בהיות המשיבים במעצר מזה כ-17 חודשים מבלי שהוכרעה שאלת מעצרם עד תום ההליכים, הרי שאיזון בין השיקולים השונים מוביל למסקנה כי יש להיעתר לבקשה.
אין חולק כי על בימ"ש הדן בבקשה למעצר נאשם עד תום ההליכים נגדו לקבל החלטה בתוך זמן סביר. מצב מוגשת בקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים בטרם ניתנה החלטה בבקשת המעצר ובשאלת קיומן של ראיות לכאורה הוא בעייתי. ואולם, למשיבים מיוחסים מעשים חמורים ביותר המעידים לכאורה על מסוכנותם הרבה ולכך יש להוסיף את עברם הפלילי המכביד. אל מול בחינת קצב התקדמות ההליך ופרק הזמן הארוך הצפוי להשלמתו, יש להביא בחשבון את מהות העבירות המיוחסות למשיבים, מספר הנאשמים והעבירות בהן הם מואשמים והיקף החומר הראייתי. מדובר בתיק מורכב, שבו ריבוי אישומים ונאשמים, המייחס להם פשיעה חמורה ומאורגנת. בנסיבות אלה, בחינה עתית של מכלול הנסיבות מדי 90 ימים, באופן פרטני ובראיית השיקולים הצריכים לעניין, היא ראויה. לפיכך נראה, כי בנסיבות המקרה דנן, אינטרס השמירה על שלומו ועל בטחונו של הציבור מחייב את הותרתם של המשיבים במעצר.
נוכח המצב שבו 17 חודשים מיום מעצרם של המשיבים טרם הוכרעה סוגיית קיומן של ראיות לכאורה לצורך הליך המעצר עד תום ההליכים, מצב שיש בו כדי להפוך את תקופת המעצר למאסר, על בימ"ש המחוזי לעשות מאמץ להכריע בבקשת המעצר בהקדם האפשרי.

חזרה למעלה

9 [דיון פלילי] [עונשין]

בשפ 3781/18 סאמה צרצור נ' מדינת ישראל (עליון; י' אלרון; 22/05/18) - 7 ע'

עו"ד: אפרת גולדשטיין, פריג' אנואר

הלכה פסוקה היא כי עבירות בנשק מקימות חזקה מובנית של מסוכנות לשלום הציבור, אשר לא ניתן לאיינה באמצעות חלופות מעצר אלא במקרים חריגים, אשר המקרה דנא אינו נמנה עליהם. משכך, נוכח מסוכנותו של העורר והבעייתיות בחלופה שהוצעה, בדין הורה ביהמ"ש קמא על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – חלופת מעצר
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – מסוכנות
עונשין – עבירות – עבירות נשק
.
ערר לפי סעיף 53 לחוק המעצרים על החלטתו של בימ"ש מחוזי לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו, חרף המלצת שירות המבחן לשחרר את העורר למעצר בית. כתב האישום מייחס לעורר ולנאשם נוסף, עבירות של נשיאה והובלת נשק ואבזר לנשק (נסיעה עם רובה סער מסוג קלצ'ניקוב טעון במחסנית); עבירה של הכשלה והפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו ועבירה של נהיגה פוחזת ברכב. הנאשם האחר הואשם גם בכניסה לישראל שלא כדין.
.
ביהמ"ש העליון (השופט י' אלרון) דחה את הערר מהטעמים הבאים:
הלכה פסוקה היא כי עבירות בנשק מקימות חזקה מובנית של מסוכנות לשלום הציבור, אשר לא ניתן לאיינה באמצעות חלופות מעצר אלא במקרים חריגים.
לא נמצאה הצדקה להחריג את עניינו של העורר מן הכלל על יסוד טענת הסנגור בדבר אי תקינותו של כלי הנשק. שכן, מחוו"ד המומחה עולה כי חרף אי התקינות, ניתן לבצע עימו ירי ובכוחו להמית אדם.
בנוסף, מסוכנותו הרבה של העורר נלמדת גם מפרטיהן של העבירות המיוחסות לו ומנסיבות ביצוען, ובכלל זה הנסיעה עם רובה סער טעון במחסנית וההימלטות מפני השוטרים במסגרת מרדף משטרתי, תוך שהעורר נוהג באופן פרוע ומסכן את המשתמשים בדרך.
לבסוף, ביהמ"ש דוחה את טענת הסנגור כי חלופת המעצר המוצעת היא חלופה ראויה – אף לא מעצר בפיקוח אלקטרוני. אכן, שירות המבחן סבר כך, ואולם, בהתחשב בקרבה הגיאוגרפית לזירת ביצוע העבירות על ידי העורר ובמעגל הפיקוח המשפחתי שהוצע, חלופה זו מעוררת קשיים לא מבוטלים, במיוחד כשמיוחסת לעורר עבירת נשק, בה נדרש פיקוח הדוק "ברמה גבוהה ביותר" של ביטחון שלא יופר. בסופו של יום, הגם שהעורר נעדר עבר פלילי, והגם שמדובר במי שעל פניו הינו אדם נורמטיבי, לא ניתן להתעלם מהתשתית הראייתית הלכאורית נגדו, המצביעה על מעורבותו בעבירות שיש עמן סיכון לביטחון הציבור ולשלומו ולא ניתן להבטיח שחלופת מעצר תמנע את מסוכנותו.
משכך, נוכח מסוכנותו של העורר והבעייתיות בחלופה שהוצעה, בדין הורה ביהמ"ש קמא על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

חזרה למעלה

10 [משפט חוקתי] [חדלות פירעון]

בשגץ 3609/18 דן כוכבי נ' הכנסת (עליון; נ' סולברג, ג' קרא, ד' מינץ; 22/05/18) - 7 ע'

עו"ד:

נדחתה על הסף עתירה שתכליתה להביא לביטול "שתי הוראות" נטענות בחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018, האחת, הוראה המסמיכה את ביהמ"ש "להכריז על אדם כפושט רגל על אף שהינו סולבנטי"; והשנייה, הוראה "המסמיכה את בעלי התפקיד לנקוט בהליכים פליליים" בטענה שהן אינן עומדות בתנאי פסקת ההגבלה שבסעיף 8 לחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו. מעבר לכך שהעתירה מציגה טענות כלליות וכוללניות והיא נעדרת תשתית עובדתית מינימלית, גם בניסיון לחלץ מטענותיו דבר מה, לא נמצא כי יש בטענות אלו כל ממש.
משפט חוקתי – חקיקה – תוקפה
חדלות פירעון – חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח 2018 – תכליתו
חדלות פירעון – חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח 2018 – חזקת חדלות פירעון
.
עתירה למתן צו על תנאי, שתכליתו להביא לביטול "שתי הוראות" בחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן: חוק חדלות פירעון או החוק), האחת, הוראה המסמיכה את ביהמ"ש "להכריז על אדם כפושט רגל על אף שהינו סולבנטי"; והשנייה, הוראה "המסמיכה את בעלי התפקיד לנקוט בהליכים פליליים". לטענת העותר, הוראות אלו אינן עומדות בתנאי פסקת ההגבלה שבסעיף 8 לחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו. כן התבקש צו ביניים המורה על התליית תוקפו של החוק עד להכרעה בעתירה.
.
בג"ץ (מפי השופט ד' מינץ) דחה את העתירה על הסף מהטעמים הבאים:
העתירה מציגה טענות כלליות וכוללניות והיא נעדרת תשתית עובדתית מינימלית. העותר טוען טענות בעלמא, ללא ניתוח משפטי מבורר, ואף מבלי שהוא מפנה לסעיפי חוק ספציפיים אשר לכאורה מתבקשת בטלותן. ברם, גם בניסיון לחלץ מטענותיו דבר מה, לא נמצא כי יש בטענות אלו כל ממש.
חוק חדלות פירעון עורך רפורמה מקיפה ומסדיר את דיני חדלות הפירעון של יחידים ושל תאגידים. החוק, שם לו למטרה להביא ככל האפשר לשיקומם הכלכלי של חייבים חדלי פירעון, להשיא את שיעור החוב שייפרע לנושים ולקדם את שילובם מחדש של חייבים במרקם החיים הכלכליים.
בכל הנוגע לטענת העותר כי החוק מאפשר להכריז על חייב כ"פושט רגל", אף אם הוא כשיר פירעון (solvent)- צוין כי הליכי חדלות פירעון של יחיד אינם כוללים עוד, במסגרת חוק חדלות פירעון, "הכרזה" על "פשיטת רגל". חלף זאת, החוק מאפשר לפתוח נגד החייב בהליכי "חדלות פירעון". בניגוד לטענת העותר, חוק חדלות פירעון דווקא דורש, כתנאי מרכזי לפתיחת הליך נגד חייב ביוזמת נושה, חדלות פירעונו של החייב (סעיף 109(א) לחוק; וכך גם לגבי פתיחת הליך נגד תאגיד ביוזמת נושה (סעיף 9 לחוק)). זאת, בניגוד לדין הקיים, בפקודת פשיטת הרגל אשר בוטלה כולה למעט סעיף 97 שבה במסגרת חוק חדלות פירעון.
ועוד בהקשר זה. חוק חדלות פירעון קובע רשימה של מצבים שבהתקיים אחד מהם, חזקה כי החייב חדל פירעון (סעיף 110(א) לחוק). בתמצית, המדובר במקרים בהם לא שולם על ידי הנושה חוב שסכומו עולה על סך של 75,000 ₪; או אם ניתן נגדו פסק דין בסכום האמור; או אם הומצאה לחייב אזהרה לפי סעיף 7 לחוק ההוצאה לפועל, או דרישת תשלום לפי סעיף 4 לפקודת המסים (גביה).
חזקת חדלות פירעון אמורה להקל במידת-מה על הנושה, אשר מטבע הדברים, יתכן כי לא יהיה בידיו די מידע הנדרש להוכחת חדלות פירעונו של חייב. מנגנון מעין זה אינו חדש בדיני חדלות פירעון ואף בדין הקיים קיימות חזקות הבאות להקים עילה לפתיחת הליך חדלות פירעון, למשל בפירוק או בהבראת חברה. ברם, אין משמעות הדבר כי ידו של הנושה על העליונה בכל מקרה שבו לא שולם חוב בגובה העולה על הסכום האמור. על פי החוק, חזקת חדלות פירעון ניתנת לסתירה אם הוכיח החייב כי אי-תשלום החוב לא נבע מחדלות פירעונו (סעיף 110(ג) לחוק).
ועוד, גם אם ניתן היה לסבור כי עשוי להתעורר חשש לשימוש בחזקת חדלות פירעון כאמצעי לחץ על חייב גם בהיעדר הצדקה לפתיחת הליכי חדלות פירעון לפי החוק, הרי שבחוק נקבע מנגנון אשר נועד למתֵן חשש זה.
בכל הנוגע לטענתו השנייה של העותר כי החוק מסמיך בעלי תפקיד "לנקוט בהליכים פליליים", טענה זו כלל לא הובהרה. אדרבה, החוק קובע כי שר המשפטים רשאי להסמיך חוקרים מבין עובדי משרדו – ולא בעלי תפקיד, שיהיו נתונות להם סמכויות אכיפה מסוימות ביחס לעבירות הקשורות בהליכי חדלות פירעון. החוק אכן מקנה סמכויות שונות לנאמן, על מנת שיוכל לבצע את מלאכתו ולאסוף את המידע הרלוונטי בדבר מצבו הכלכלי של החייב והתנהלותו הכלכלית – אך גם בכך אין משום סמכות "לנקוט בהליכים פליליים" כטענת העותר. זאת ועוד, סמכויות מעין אלו, לקיום "חקירה" מקיפה בעניינו של חייב, כבר הוקנו לכונס הנכסים הרשמי או לנאמן במסגרת הדין הקיים (סעיפים 18ג ו-59(א) לפקודת פשיטת הרגל). בימ"ש זה עמד לא פעם על החשיבות הרבה בקיום חקירה מקיפה על ידי בעל תפקיד בהליך חדלות פירעון, אשר תאפשר לו לבסס תשתית מדויקת בדבר מצבו הכלכלי של החייב ויכולתו לפרוע את חובותיו.
מכל מקום, בניגוד לטענת העותר הכללית כי החוק מעודד "ניצול לרעה" של ההליך על ידי בעלי תפקיד, החוק החדש דווקא קובע הוראות מפורטות המסדירות את הליך מינויים של בעלי תפקיד ואת היקף סמכויותיהם, באופן שיש בו כדי להגביר את הפיקוח והבקרה על עבודתם.

חזרה למעלה

11 [תכנון ובנייה]

עעמ 7661/16 משה גמליאל נ' עיריית חולון (עליון; מ' מזוז, י' וילנר, א' חיות; 22/05/18) - 9 ע'

עו"ד: יוסף פרוכטמן, כרמית פרוסט, רועי שויקה, טל צפריר, משה אבישי

ביהמ"ש העליון דחה ערעור על בפס"ד מנהלי בגדרו נדחתה עתירת תושבי שכונת "גבעת חולון", כנגד תוכנית מתאר מקומית המסדירה פיתוח רובע עירוני חדש על עתודת הקרקע הגדולה האחרונה להתפתחות העיר חולון. במסגרת התוכנית, השכונה מיועדת לפינוי ובד בבד מעניקה התכנית זכויות לתושבי השכונה במסגרת איחוד וחלוקה בתכנית המפורטת הראשונה שתאושר בתחום תכנית המתאר; נפסק כי טענות המערערים נבחנו ביסודיות ובכובד ראש בכל ערכאות התכנון. במסגרת זו אף ניתן מענה ספציפי לטענות המערערים ולאינטרסים של תושבי השכונה.
תכנון ובנייה – ועדות התכנון והבנייה – התערבות בית-המשפט
תכנון ובנייה – תכניות – התנגדות
.
ערעור על פס"ד של בימ"ש לעניינים מנהליים בגדרו נדחתה עתירת המערערים – תושבי שכונת "גבעת חולון" שבדרום העיר חולון, הכוללת מקבץ של 24 בתים צמודי קרקע שהוקמו בשנות ה- 40 של המאה העשרים (להלן: השכונה), נגד החלטתה של המשיבה 4 (להלן: הוועדה המחוזית), לאשר את תכנית מתאר מקומית ח/500 (להלן: התכנית). מדובר בתכנית מתאר גדולה המשתרעת על שטח של כ- 4,000 דונם, המהווה את עתודת הקרקע הגדולה האחרונה להתפתחות העיר חולון. התכנית מסדירה פיתוח רובע עירוני חדש הכולל בין היתר הקמתן של כ- 13,700 יחידות דיור, לצד מסחר, תעסוקה בנייני ציבור, שטחים פתוחים ודרכים. בגדרי התכנית נכלל גם שטח של כ- 1,200 דונם, הכולל את שטחה של השכונה, בעל ייחודיות מבחינת ערכי טבע, המיועד לשמש פארק ציבורי ("פארק חולות") לכלל תושבי חולון והסביבה. כן יש לציין כי השכונה מצויה בשטח שבו קיימות מגבלות בניה מכוח תכנית המתאר הארצית 2/4 "נמל תעופה בן גוריון" (להלן: תכנית 2/4) בשל רעש מטוסים. במסגרת פיתוח הפארק בהתאם לתכנית המתאר השכונה מיועדת לפינוי ובד בבד מעניקה התכנית זכויות לתושבי השכונה במסגרת איחוד וחלוקה בתכנית המפורטת הראשונה שתאושר בתחום תכנית המתאר.
.
ביהמ"ש העליון (מפי השופט מ' מזוז בהסכמת הנשיאה א' חיות והשופטת י' וילנר) דחה את הערעור מהטעמים הבאים:
כפי שעולה מפסק דינו של ביהמ"ש המחוזי, טענות המערערים נבחנו ביסודיות ובכובד ראש בכל ערכאות התכנון, כולל במועצה הארצית, וההחלטות שניתנו בעניינם היו מפורטות ומנומקות כדבעי. במסגרת זו אף ניתן מענה ספציפי לטענות המערערים ולאינטרסים של תושבי השכונה. הכוונה היא להוראות שנוספו לתכנית בהחלטת הוועדה המחוזית לפיהן: בעלי הנכסים בשכונה יקבלו את זכויותיהם במסגרת התכנית המפורטת הראשונה שתאושר מכוח התכנית; פינוי השכונה יתאפשר רק עם תחילת ביצוע התכנית המפורטת הראשונה או מועד אחר שייקבע בתכנית זו; עד למועד פינוי השכונה ניתן יהיה להמשיך ולהשתמש במבנים הקיימים כדין למגורים; תתאפשר הוצאת היתרי בנייה לשיפוץ המבנים הקיימים.
בסופו של דבר מדובר בענייננו בהכרעה בשאלות תכנוניות מובהקות, שהתקבלה על ידי מוסדות התכנון המוסמכים, לרבות המועצה הארצית לתכנון ולבניה שהיא מוסד התכנון המקצועי העליון, ולאחר הליכים ממושכים בהם נשמעו טענות המערערים בכל אחד משלבי האישור, ולאחר שטענותיהם נבחנו ביסודיות ובכובד ראש וניתן להן מענה מפורט. כידוע ביהמ"ש איננו משמש מוסד תכנון או מוסד תכנון-על העומד מעל רשויות התכנון המוסמכות, ועל כן ככלל לא יתערב בהחלטות של רשויות התכנון המבוססות על שיקולים תכנוניים, אלא אם כן נפלו בהן פגמים משפטיים היורדים לשורשם של דברים. במקרה דנן לא הוכח כל פגם משפטי מהסוג האמור בהחלטות הוועדה המחוזית או המועצה הארצית, כמפורט לעיל, וממילא לא קמה עילה להתערבות.

חזרה למעלה

12 [דיון פלילי]

בשפ 3983/18 מדינת ישראל נ' טלאב אבו עמרה (עליון; י' אלרון; 21/05/18) - 13 ע'

עו"ד: טלי גוטליב, מוחמד רחאל, איתמר גלבפיש

ערר על החלטות של בימ"ש מחוזי, בגדרן דחה ביהמ"ש את בקשת העוררת למעצר המשיב עד לתום ההליכים והורה על שחרורו לחלופת מעצר. כתב האישום מייחס למשיב עבירה של מעשה סדום במוכר בחנות, בתא ההלבשה שבחנות. הערר התקבל לנוכח קיומן של ראיות לכאורה לביצוע העבירה על ידי המשיב, ולנוכח מסוכנותו, כפי שעולה מהתנהגותו בעת האירוע ולאחריו, וכפי שנלמדת גם מתסקיר שירות המבחן שניתן בענייננו.
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – ראיות לכאורה
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – מסוכנות
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – תסקיר מעצר
.
ערר על החלטות של בימ"ש מחוזי, בגדרן דחה ביהמ"ש את בקשת העוררת למעצר המשיב עד לתום ההליכים והורה על שחרורו לחלופת מעצר. כתב האישום מייחס למשיב עבירה של מעשה סדום במוכר בחנות, בתא ההלבשה שבחנות.
.
ביהמ"ש העליון (השופט י' אלרון) קיבל את הערר ופסק:
דין הערר להתקבל לנוכח קיומן של ראיות לכאורה לביצוע העבירה על ידי המשיב, ולנוכח מסוכנותו, כפי שעולה מהתנהגותו בעת האירוע ולאחריו, וכפי שנלמדת גם מתסקיר שירות המבחן שניתן בענייננו.
בניגוד לעמדת ביהמ"ש המחוזי, ביהמ"ש סבור כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית מבוססת דיה לצורך מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. עוד בין היתר, בכל הנוגע לתסקיר שירות המבחן, ביהמ"ש אינו מקבל את קביעתו של בימ"ש קמא לפיה "אין בהיעדר המלצה כדי לכבול את שיקול דעתו של ביהמ"ש". אמנם, כידוע, המלצתו של שירות המבחן אינה כובלת את שיקול דעתו של ביהמ"ש. יחד עם זאת, בענייננו, ביהמ"ש סבור כי בימ"ש קמא לא פירש נכונה את האמור בתסקיר. בניגוד לקביעתו של בימ"ש קמא, שירות המבחן לא נמנע מלתת המלצה, כפי שנעשה לעיתים במקרים אחרים, אלא המליץ באופן מפורש שלא לשחרר את המשיב ממעצרו. זאת, לנוכח הערכת גורמי סיכון בהתנהגותו של המשיב.

חזרה למעלה

13 [תעבורה]

רעפ 2384/18 ניב דורה נ' מדינת ישראל (עליון; א' שהם; 21/05/18) - 8 ע'

עו"ד: איתמר גלבפיש, משה גיל

בעבירות של גרימת מוות ברשלנות, יינתן לנסיבותיו האישיות של הנאשם משקל פחות מאשר בעבירות אחרות, שכן, למרבה הצער ודאבון הלב, גם אנשים נורמטיביים נכשלים בעבירה זו. הדברים נאמרים ביתר שאת בעניינו של המבקש, לאור המגמה המדאיגה של תאונות קשות שבהן מעורבים צעירים, הנוהגים בתום בילוי לילי ולאחר שישנו שעות מועטות בלבד; צדקו הערכאות הקודמות כאשר השיתו על המבקש עונש מאסר בפועל, וזאת בין היתר על מנת לשרת את גורם ההרתעה, לשם התמודדות עם נגע תאונות הדרכים, הממיטות אסון על הנפגעים עצמם ועל בני משפחותיהם.
תעבורה – ענישה – מדיניות ענישה: גרימת מוות בנהיגה רשלנית
תעבורה – ענישה – גרימת מוות בנהיגה רשלנית
.
בקשת רשות ערעור על פס"ד מחוזי, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על הכרעת דינו וגזר דינו של בימ"ש שלום לתעבורה. בגדרם הורשע המבקש (חייל בשירות סדיר) בגרימת מוות (של רוכב אופניים) בנהיגה רשלנית, והוטל עליו עונש של 13 חודשי מאסר לריצוי בפועל; פסילת רישיון למשך 15 שנים; מאסר על תנאי והתחייבות כספית. בבקשה משיג המבקש על חומרת עונשו. בפרט עותר המבקש
להעמיד את עונשו על 6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, חלף עונש המאסר בפועל שהושת עליו, שמשכו 13 חודשים.
.
ביהמ"ש העליון (השופט א' שהם) דחה את הבקשה מהטעמים הבאים:
הבקשה אינה עומדת באמות המידה הידועות למתן רשות ערעור בגלגול שלישי ודי בכך לדחיית הבקשה. הבקשה נסבה על עניינו הפרטי של המבקש ולא נמצא כי קיים חשש לעיוות דין מהותי או אי-צדק שנגרם למבקש, חרף נסיבותיו האישיות, אשר לא נעלמו מעיני הערכאות הקודמות. העונש שהושת על המבקש אינו סוטה כהוא זה ממדיניות הענישה הנוהגת בנסיבות דומות, ובוודאי שאין מדובר בסטייה קיצונית.
למעלה מן הצורך ולגופן של טענות – בימ"ש זה עמד על שלושה שיקולי הענישה בעבירות של גרם מוות ברשלנות בתאונות דרכים: "האחד, ראוי לגזור על נאשם עונש מאסר בפועל ופסילה מלנהוג לתקופה הולמת, הן בשל עקרון קדושת החיים והן משיקולי הרתעה. השני, בדרך-כלל הנסיבות האישיות של הנאשם בעבירה זו אינן בעלות משקל כבעבירות אחרות המלוות בכוונה פלילית, הן בשל אופייה המיוחד של העבירה הנדונה והן בשל ביצועה השכיח גם על-ידי אנשים נורמטיביים. השלישי, אמת המידה הקובעת בעבירה זו היא דרגת הרשלנות".
במקרה דנא, וכפי שקבעו הערכאות קמא, דרגת רשלנותו של המבקש הייתה גבוהה. המבקש נהג ברכב לאחר יממה בה ישן שעות ספורות, לסירוגין, ואין ספק כי היה נתון במצב של עייפות רבה. המבקש סטה לשול הדרך ופגע במנוח, "למרות קיומם של תנאים שאפשרו לו להבחין במנוח". בעניינו של המבקש, יושמה כראוי ההלכה לפיה בעבירות של גרימת מוות ברשלנות, יינתן לנסיבותיו האישיות של הנאשם משקל פחות מאשר בעבירות אחרות, שכן, למרבה הצער ודאבון הלב, גם אנשים נורמטיביים נכשלים בעבירה זו. הדברים נאמרים ביתר שאת בעניינו של המבקש, לאור המגמה המדאיגה של תאונות קשות שבהן מעורבים צעירים, הנוהגים בתום בילוי לילי ולאחר שישנו שעות מועטות בלבד. לאור האמור, צדקו הערכאות הקודמות כאשר השיתו על המבקש עונש מאסר בפועל, וזאת בין היתר על מנת לשרת את גורם ההרתעה, לשם התמודדות עם נגע תאונות הדרכים, הממיטות אסון על הנפגעים עצמם ועל בני משפחותיהם.
גם אם ניתן למצוא גזרי דין מקלים יותר, אין בכך כדי להעיד על כי העונש אשר הושת על המבקש חורג באופן מהותי ממדיניות הענישה הראויה, שכן כל מקרה לגופו ולנסיבותיו המיוחדות.
בהתייחס להמלצות שירות המבחן להשית על המבקש עונש מאסרו שירוצה בעבודות שירות, אותו יוכל המבקש לבצע לאחר שחרורו משירות צבאי, בנוסף לשילובו בקבוצה טיפולית- כידוע, ביהמ"ש אינו מחויב לאמץ את המלצות שירות המבחן, הגם שיש ליתן להן את המשקל הראוי. ראייתו של ביהמ"ש רחבה יותר, וכוללת התייחסות למכלול של נסיבות ושיקולים, אשר אינם נמנים, בהכרח, על מערכת השיקולים המנחים את קצין המבחן. בימ"ש לתעבורה, לא ראה לאמץ את המלצתו העונשית של שירות המבחן, וזאת לאחר שבחן בכובד ראש את מכלול השיקולים הצריכים לדבר, ובפרט את האינטרס הציבורי שעניינו מלחמת חורמה בנגע תאונות הדרכים הקטלניות ובכך לא נמצאה כל עילה להתערב.

חזרה למעלה

עבודה ארצי

14 [עבודה] [קופות גמל] [בתי-משפט]

עע (ארצי) 45163-05-13 מבטחים - מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ נ' יפה בן הרוש (עבודה; רונית, לאה גליקסמן, משה טוינה, נ.צ.: י' רון, א' גדעון; 13/05/18) - 12 ע'

עו"ד: יגאל פרץ, נורברט בלומנטל, אורן מילדוורט, שלי בר

ביה"ד הארצי עמד על ההלכות הפסוקות בעניין זכותה של "אלמנת מבוטח" לקצבת שאירים, וזאת לפי תקנון המערערת, ופסק כי אין מקום להתערב בקביעתו העובדתית של ביה"ד האזורי לפיה המשיבה הייתה ידועה בציבור של המנוח והיא זכאית לקצבת שאירים מהמערערת.
עבודה – תגמולים – קרן פנסיה
עבודה – בית-הדין לעבודה – הוצאות
קופות גמל – קרן פנסיה – פירוש תקנון הקרן
בתי-משפט – ערעור – אי התערבות בממצאים עובדתיים
.
המערערת מנהלת קרן פנסיה ל"עמיתים ותיקים" בה היחסים שבין המערערת לציבור המבוטחים מוסדרים בתקנון המקנה ל"אלמנת מבוטח" את הזכות לקצבת שאירים. לפי התקנון, בהגדרת "אלמנת מבוטח" כלולה מי שהוכרה כ"ידועה בציבור" של המבוטח. יעקב אפללו ז"ל (להלן: המנוח) ענה להגדרת "מבוטח" בתקנון. הערעור נסב על קביעת ביה"ד קמא כי משהצליחה המשיבה להוכיח כי היחסים שהתקיימו בינה לבין המנוח עלו לכדי מעמד של ידועים בציבור, היא זכאית לקצבת שארים מהמערערת.
.
בית הדין הארצי לעבודה (מפי השופט מ' טוינה ובהסכמת השופטת (בדימוס) ר' רוזנפלד, השופטת ל' גליקסמן ונציגי הציבור י' רון, א' גדעון) דחה את הערעור ופסק כי:
תקנון המערערת מכיר בזכותה של "אלמנת מבוטח" לקצבת שאירים. לפי התקנון, "אלמנת מבוטח" היא מי שהייתה "בת זוגו של מבוטח ביום בו נפטר ובלבד שגרה עמו במשך לפחות שנה אחת רצופה עד למועד פטירתו"; "בת זוג" בהגדרת התקנון היא אחת משתיים – "אשתו של מבוטח" או "מי שהוכרה כידועה בציבור של מבוטח... בהחלטה של ערכאה שיפוטית המוסמכת לכך". הכרה בזכות ה"ידועה בציבור" לקצבת שאירים, הצריכה פיתוח מבחנים לצורך קביעת הזכאות לקצבה מכוח חיים משותפים. המבחן להכרה באישה כידועה בציבור כאשתו של פלוני הינו כפול: ראשית על בני הזוג לקיים חיי משפחה, דהיינו מערכת יחסים אינטימית המבוססת על יחס של חיבה, הבנה, מסירות ונאמנות המעידה על קשירת גורל. שנית, עליהם לנהל משק בית משותף, אך לא סתם מתוך צורך אישי של נוחות וכדאיות כספית או סיכום ענייני, אלא כפועל יוצא טבעי מחיי משפחה משותפים כנהוג וכמקובל בין בעל ואישה הדבקים אחד בשני בקשר של גורל חיים.
לגבי הביטוי ו"גרה עימו" בהגדרת "אלמנה", דרישת המגורים יחד ראויה להתפרש לא כפשוטה אלא במובנה המושגי, והיא באה להדגיש הצורך בקיום מבחן אובייקטיבי של ניהול משק בית משותף להכרה בידועה בציבור כאשתו של חבר או פנסיונר, בנוסף למבחן הכוונה של קשירת גורל ורצון לחיים יחדיו. עם זאת, עובדת קיום מגורים יחדיו מקימה חזקה הניתנת לסתירה של קיום משק בית משותף. בחינת חיי השיתוף בין בני הזוג אינה טכנית אלא מהותית, ונדרש איתור של סימני קיום יחידה משפחתית. בנוסף, בבחינה הכוללת של יחסי הזוגיות הנטענים לא נפקד מקומה של מחויבותם של בני הזוג האחד כלפי רעהו מן הבחינה הרגשית והערכית; כמו כן, אין בקיומה של תלות או תמיכה כלכלית, כשלעצמה, כדי לחייב ולהצדיק מתן הקצבה. המיקוד הראוי הוא בקיום יחסי שיתוף, לרבות שיתוף כלכלי, במסגרת חיי משפחה ומשק בית משותף.
בענייננו, לפי המסמכים הרפואיים, המשיבה ליוותה את המנוח לצורך קבלת טיפול רפואי ובהם מצוינת המשיבה כמי שמתגוררת עם המנוח, כחברה/כאשתו. ממסמכים אלה למד ביה"ד קמא כי בין המשיבה למנוח התקיימה מערכת יחסים קרובה שבאה לביטוי במגורים משותפים ובקשירת גורל; עיקר טענות המערערת מכוונות למשקל שהעניק ביה"ד קמא לעדויות שתומכות בטענת המשיבה, ונמנע מלתת את המשקל הראוי לעובדות שמצביעות על העדר חיים משותפים בין השניים. אלא שאין במקרה זה פגמים מהותיים היורדים לשורש העניין בהערכת הראיות ובקביעת העובדות, היכולים להצדיק את התערבות ערכאת הערעור בממצאים ובמסקנות של ביה"ד קמא; ביה"ד קמא אף היה ער להצהרות המשיבה בפני גופים שונים, וקבע כי למרות האמור בהם אין בכך כדי לשלול את מסקנתו כי המשיבה הייתה ידועה בציבור של המנוח ואין מקום להתערב בקביעה עובדתית זו.
אשר להוצאות, פערי הכוחות והמידע המאפיינים את היחסים בין קרן פנסיה לעמית בקרן, ובמקרה זה למי שזכאי לקצבה מהקרן, מחייבים התייחסות שונה בפסיקת הוצאות בין המקרים שבהם תביעה של עמית או למי שטוען לזכאות לקצבה מהקרן נדחית, למקרים בהם תביעה שכזו מתקבלת. לכן, ובהתחשב בסכום ההוצאות שנפסקו לטובת המשיבה בביה"ד קמא (הוצאות משפט בסך 1,500 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך 6,000 ₪) ולאור ההלכה הנוהגת, לפיה ככלל, לא תתערב ערכאת הערעור בהוצאות שנפסקו בערכאה דיונית, אין מקום להתערב בפסיקת ההוצאות.

חזרה למעלה

15 [עבודה]

עע (ארצי) 8930-10-14 רפאל שיגפוב נ' חגיר בע"מ (עבודה; רוניתרוזנפלד, לאה גליקסמן, רועי פוליאק, נ.צ.: ח' שחר, ש' נוימן; 10/05/18) - 18 ע'

עו"ד: שלמה יער בר, נעים נח'לה

מקרה זה אינו נמנה עם המקרים המצדיקים התערבות בקביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי, שעל יסודן נדחתה תביעתם של המערערים.
עבודה – בית-הדין הארצי לעבודה – ערעור‏
עבודה – פיצויי פיטורין – שלילתם
.
ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה, שבו נדחתה בעיקרה תביעתם של המערערים כנגד המשיבה (להלן: "החברה").
.
בית הדין הארצי לעבודה (מפי השופטת (בדימוס) ר' רוזנפלד, השופטת ל' גליקסמן, השופט ר' פוליאק ונציגי הציבור ח' שחר וש' נוימן) קבע כלהלן:
לאחר בחינת כלל חומר הראיות שהיה לפני בית הדין האזורי אל מול טענות הצדדים, יש לקבוע כי המערערים לא השכילו לשכנע כי במקרה הנדון מתקיימים החריגים לכלל אי התערבות ערכאת הערעור בקביעות העובדתיות של הערכאה הדיונית, המבוססות על התרשמותה הבלתי אמצעית מהעדויות שלפניה.
בניגוד לנטען על ידי המערערים, בית הדין האזורי נימק מדוע הוא מעדיף את גרסת החברה על פני גרסת המערערים. אכן, עיקר ההנמקה הוא התרשמות ממהימנות העדויות של המערערים אל מול עדות המנכ"ל, אולם בית הדין האזורי הסתמך גם על תמלילי השיחות שתומכים בגרסת החברה, מסמכים ועדותו של מר שפוצניק.
המערערים טענו באופן כללי כי היה על בית הדין האזורי להעדיף את גרסתם, וכן כי הראיות אינן תומכות בקביעות בית הדין האזורי, אולם לא הצביעו קונקרטית על ראיות המנוגדות לקביעותיו של בית הדין האזורי או על אחד החריגים המצדיקים התערבות בקביעותיה העובדתיות של הערכאה הדיונית.

חזרה למעלה

16 [עבודה] [שירות המדינה]

עע (ארצי) 56409-02-15 מדינת ישראל נ' האוניברסיטה העברית (עבודה; רונית רוזנפלד, אילן איטח, רועי פוליאק, נ.צ.: נ' מאיר, ב' סמו; 09/05/18) - 27 ע'

עו"ד: יאנה סימקין, אסף ברנזון, מיכל פרידמן

בית הדין הארצי לעבודה דן בערעור בו נדונו חילוקי דעות שונים שבין האוניברסיטה העברית ובין מדינת ישראל בכל הנוגע לשיעור השתתפות המדינה בפנסיה המשולמת על ידי האוניברסיטה לגמלאיה אשר הועסקו בעבר במדינה.
עבודה – גימלאות – רציפות זכויות פנסיה
שירות המדינה – גימלאות – חישובן
עבודה – גימלאות עובדי מדינה – גימלה
.
ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה, שבו הוכרעו חילוקי דעות שונים שבין האוניברסיטה העברית ובין מדינת ישראל בכל הנוגע לשיעור השתתפות המדינה בפנסיה המשולמת על ידי האוניברסיטה לגמלאיה אשר הועסקו בעבר במדינה.
.
בית הדין הארצי לעבודה (השופטת (בדימוס) ר' רוזנפלד, סגן הנשיאה א' איטח, השופט ר' פוליאק ונציגי הציבור נ' מאיר וב' סמו) קבע כלהלן:
לא הייתה מחלוקת כי על המדינה להשתתף בתוספות שכר מותנות ככל שהוכח קיום התנאי המקים את הזכאות טרם המעבר משירות המדינה לשירות האוניברסיטה. המחלוקת נגעה לשאלה האם על המדינה להשתתף ברכיבי שכר אלה באותם המקרים בהם התנאי המקים את הזכאות התקיים מאוחר יותר – קרי, בעת השירות באוניברסיטה.
בית הדין האזורי דחה את תביעת האוניברסיטה בקשר לתוספות אלה משני טעמים: הראשון, משלא הוכח קיום התנאי; השני, טענת האוניברסיטה בעניין זה אינה פירוש סביר להסכם הרציפות.
לאחר בחינת כלל החומר הרלוונטי וטענות הצדדים, דין טענתה העקרונית של האוניברסיטה להתקבל, אם כי בהיבט האופרטיבי דין ערעורה להידחות.
באופן עקרוני על המדינה להשתתף בפנסיה של הגמלאים גם ביחס לרכיבי שכר מותנים שהזכאות לקבלם התגבשה לאחר המעבר לשירות האוניברסיטה. עם זאת, בדין קבע בית הדין האזורי כי לא הוכחה הזכאות בגין התוספות המותנות לגביהן ניתנה הכרעה בפסק הדין, ולכן יש לדחות את ערעור האוניברסיטה בכל הנוגע אליהן.

חזרה למעלה

17 [עבודה]

עע (ארצי) 30583-07-14 שמחה בוסי נ' רשת הגנים של אגודת ישראל (עבודה; רונית רוזנפלד, אילן איטח, משה טוינה, נ.צ.: מ' בירון בן גרא, א' גדעון; 08/05/18) - 32 ע'

עו"ד: בן ציון שפר, יפה צור, ענת שני רבה, אסנת זיו

ביה"ד פסק כי המשיבה התנכלה למערערות על רקע מימוש זכותן להתאגד וכי קמה למערערות הזכות לסעד של השבה לעבודה ולפיצוי על עצם ההתנכלות. עם זאת, סעד של השבה לעבודה איננו אקטואלי מאחר שהמערערות עברו את גיל הפרישה ולפיכך ממועד מתן פסק הדין מושא הערעור ועד הגעת המערערות לגיל פרישה הן זכאיות לתחליף שכר; בגין נזק לא ממוני נפסק לכל אחת מהמערערות סך של 100,000 ₪; הדיון הוחזר לביה"ד קמא לדון בתביעת המערערות לזכויות נלוות.
עבודה – זכויות – זכות ההתארגנות
עבודה – פיטורין – התארגנות במקום העבודה
עבודה – עובדים – העסקה פוגענית
עבודה – עובדים – זכויותיהם
עבודה – שכר עבודה – תביעה להפרשי שכר
.
ערעור וערעור שכנגד על פסק דין של ביה"ד האזורי בו נדחו תביעותיהן של המערערות להשבה לעבודה, תשלום הפרשי שכר וזכויות נלוות, פיצוי בגין פגיעה בזכות ההתארגנות ופיצוי שנתבע בשל הפרת צווים שיפוטיים שניתנו בעניינן ופיצוי על עוגמת נפש. הערעור שכנגד של המשיבה עוסק בגובה ההוצאות בהן חויבו המערערות בפסק הדין.
.
בית הדין הארצי לעבודה (מפי השופט מ' טוינה ובהסכמת השופטת (בדימוס) ר' רוזנפלד, סגן הנשיאה א' איטח ונציגי הציבור מ' בירון בן גרא, א' גדעון) קיבל את הערעור בעיקרו, דחה את הערעור שכנגד ופסק כי:
אשר לסוגיית ההתנכלות, זכות ההתארגנות קיבלה עם השנים במשפט העבודה מעמד של זכות יסוד חוקתית ומעמדה ככזו קיבל ביטוי והגנה בפסיקה ובחקיקת סעיף 33י' לחוק הסכמים קיבוציים (להלן: החוק), האוסר על פגיעה בעובד על רקע פעילותו בארגון עובדים, לרבות בפעילות להקמת נציגות עובדים במקום העבודה (להלן: התנכלות). את ההתנכלות יש לבחון לפי המבחן האובייקטיבי של התוצאה. דהיינו, פגיעה בעובד על רקע פעילותו בארגון העובדים תיחשב כהתנכלות, אף אם לא לוותה בכוונה מצד המעסיק לפגוע בזכות ההתארגנות. במקרים בהם מפוטר עובד או קיימת כוונה לפטרו או לפגוע בתנאי העסקתו בנסיבות בהן הוא פעיל בארגון עובדים או בהתארגנות חדשה, הכלל הוא שעל המעסיק רובץ נטל ההוכחה כי בחירת המועמדים לפיטורים נעשתה מנימוקים ענייניים ולא מטעמי השתייכות לארגון עובדים. מדובר בנטל הוכחה מוגבר.
בפסיקה פותח מודל ההכתמה שקובע כי די בכך שפיטורי העובד "הוכתמו" מהאירועים הקשורים במימוש זכות ההתארגנות כדי להביא לנפסדות ההחלטה, אפילו אם לצד השיקול הפסול קיימים שיקולים המצדיקים את פיטורי העובד. בענייננו, ראשית, במועד הגשת התביעה טרם חלפה תקופת ההתיישנות בת שלוש שנים הקבועה בחוק להגשת תביעה על התנכלות בשל פעילות במסגרת ארגון עובדים. לגופו של עניין, סמיכות הזמנים בין מועד הפסקת עבודתן של המערערות בפועל, החופף למועד פעילותן להקמת נציגות עובדים אותנטית במקום העבודה מעביר את נטל ההוכחה אל המשיבה להראות כי הפסקת העסקת המערערות בפועל אינה קשורה לפעילותן הארגונית. המשיבה לא עמדה בנטל מוגבר זה לסתור את טענת המערערות לקיומה של זיקה בין הפסקת העסקתן בפועל לפעילותן למימוש זכות ההתארגנות. המשיבה לא הוכיחה כי לא היה בידיה לספק מקום עבודה למערערות במועד שבו הופסקה העסקתן בפועל, ולא הציגה טעם ענייני להתנערותה מהפעלת הגנים דווקא ערב פתיחת שנת הלימודים. מכאן שלא ניתן לתלות את החלטת המשיבה להפסיק את עבודתן של המערערות בנימוק ענייני – הצורך בהפסקת העסקתן של המערערות בין מטעמים של צמצום פעילות, ובין מטעמים כלכליים אחרים. ניתן למתוח קו רציף בין ההתנהלות הפוגענית של המשיבה הבאה לביטוי בהפסקת העסקתן ובביזוי החלטות שיפוטיות המורות למשיבה להחזירן לעבודה או לעשות מאמץ להשיבן לעבודה, החל ממועד תחילת פעילותן להקמת נציגות אותנטית לגננות בעבודה. לאור כל האמור, המשיבה התנכלה למערערות על רקע מימוש זכותן להתאגד.
נוכח האמור קמה למערערות הזכות לסעד של השבה לעבודה ולפיצוי על עצם ההתנכלות. עם זאת, נכון להיום סעד של השבה לעבודה איננו אקטואלי מאחר שהמערערות עברו את גיל הפרישה. לפיכך, ביחס לתקופה שממועד מתן פסק הדין מושא הערעור ועד הגעתן לגיל פרישה, זכאיות המערערות לתחליף שכר; בגין נזק לא ממוני נפסק לכל אחת מהמערערות סך של 100,000 ₪ נוכח התנהלות המשיבה שהפרה החלטות של ביה"ד באופן המחייב את המערערות לחזור ולפנות לערכאות, נוכח הפגיעה בניסיון ההתארגנות בשלב רגיש של התארגנות ראשונית, ולנוכח העובדה כי ההתנכלות באה לידי ביטוי בצורתה החמורה ביותר – פיטורים; התביעה לפיצוי על עוגמת נפש בשל הפרת החלטות שיפוטיות שניתנו
בעניינן של המערערות ועל הפגיעה בכבודן, מושתתת על סעיף 33יא' לחוק, שבגינה נפסק למערערות פיצוי על התנכלות מכוח הסעיף האמור ולכן הערעור על דחיית רכיב תביעה זה נדחה; כן התקבל ערעור המערערות לעניין אי פסיקת הפרשי שכר כך שימונה חשב שיפעל בהתאם להוראות ביה"ד הארצי. התביעות לזכויות נלוות הוחזרו לביה"ד קמא, שכן לא נערך בירור עובדתי בתביעות אלה; משעיקר ערעורן של המערערות התקבל, בוטל חיובן בהוצאות בהליך בביה"ד קמא, ונדחה ערעור המשיבה המתייחס לשיעור ההוצאות שנפסקו לזכותה בביה"ד קמא.

חזרה למעלה

מנהלי

18 [משפט מינהלי] [רשויות מקומיות]

עתמ (ב"ש) 21177-01-18 פורום דו קיום בנגב לשוויון אזרחי נ' ראש עיריית באר שבע, רוביק דנילוביץ' (מנהלי; אליהו ביתן; 15/05/18) - 10 ע'

עו"ד:

נדחתה עתירה כנגד החלטת העירייה לפנות את העותר ממבנה שלה, בו הוא מחזיק. נפסק כי העותר הפר את התנאי בהסכם ההקצאה וההחלטה לבטל את הסכם הינה חוקית, עניינית, סבירה ומוצדקת.
משפט מינהלי – מקרקעין – הקצאת מקרקעין
רשויות מקומיות – מקרקעין – הקצאת מקרקעין
.
עתירה כנגד החלטת העירייה לפנות את העותר ממבנה שלה, בו הוא מחזיק מכוח הסכם הקצאה.
.
בית משפט לעניינים מנהליים דחה את העתירה ופסק:
העותר הפר את התנאי בהסכם ההקצאה וההחלטה לבטל את הסכם ההקצאה הינה חוקית, עניינית, סבירה ומוצדקת. העירייה הקצתה לעותר את המבנה לשימוש למטרות קהילתיות בלבד – העמקת הקשר וההבנה בין יהודים וערבים בנגב. לפחות חלק מהפעילויות של העותר אינן נמצאות בקו התפר המעורפל שבין ה"קהילתי" ל"פוליטי", אלא הן כאלה שהאפיון המרכזי שלהן הוא פוליטי במובהק. כל מה שלגיטימי שהרשות המקומית תעשה, לגיטימי שגוף המקבל נכס שלה בהקצאה יעשה, וכל מה שלא לגיטימי שהרשות המקומית תעשה, לא לגיטימי שהגוף המחזיק נכס שלה בהקצאה, יעשה. התנהלות תקינה של עירייה מחייבת התרחקות מכל ביטוי פומבי של עמדה פוליטית והימנעות מכל ביטוי המתריס נגד אופייה היהודי-דמוקרטי של מדינת ישראל או נגד זכותו של העם היהודי על ארצו.

חזרה למעלה

מחוזי

19 [משפחה] [כשרות משפטית ואפוטרופסות]

עמש (חי') 50394-01-18 מ. ד נ' ד. ד (מחוזי; סארי ג'יוסי; 18/05/18) - 4 ע'

עו"ד: א.סלומון, ע.מוראד

אין הצדקה לבטל החלטה בה נאסר על המערער להיכנס לביתו של אביו אלא בהסכמתו. גם אם האב נתון להשפעה של אחרים, כל עוד היא נעשית בזמן שהאב כשיר, אין היא מבטלת את רצונו.
משפחה – חוק למניעת אלימות במשפחה, תשנא-1991 – צו הגנה
כשרות משפטית ואפוטרופסות – כשרות משפטית – אדם
.
ערעור על פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה לפיו נאסר על המערער להיכנס לביתו של אביו, אלא אם הוא יתיר לו במפורש.
.
בית המשפט המחוזי דחה את הערעור ופסק:
אין הצדקה עניינית לבטל החלטת בימ"ש קמא, שאין בצידה כל פגיעה בזכויות מי מהצדדים, וכל שעשתה הוא להבהיר לצדדים את המובן מאליו, כי מקום והאב אינו מעוניין בביקורי הבן בדירתו, על הבן לכבד רצון זה ולא לפעול בניגוד לו. גם אם נניח כי המערער מאמין שאביו נשלט על ידי אחותו ומביע עמדתם של אחרים, עדיין אין להרהר אחר רצונו של האב אשר חזקת הכשרות עומדת לטובתו. בנסיבות כאלה, השפעה כזו של אחרים, כל עוד והיא נעשית בזמן שהאב כשיר, אינה מבטלת את רצונו.

חזרה למעלה

20 [סימני מסחר]

תא (חי') 36005-02-18 גרג קפה מאוד בע"מ נ' חיים פיטרו (מחוזי; גדעון גינת; 18/05/18) - 13 ע'

עו"ד: שי גבסי, איתיאל גבעון, גרא פולגר, שלמה עובדיה, חיים שפרוט, שחר גבאי, אולג גיבלוב

בית המשפט קיבל את תביעת התובעת בגין הפרת חוזה ובגין הפרה של סימן מסחר. נפסק, כי מאחר ויחסי האמון בין הצדדים חדלו מלהתקיים. אין לכפות על התובעת את המשך הקשר עם הנתבעים, זאת בדרך הנראית רק לנתבע והעומדת, בניגוד גמור להסכם שנחתם בין הצדדים.
סימני מסחר – הפרה – תרופות
.
התובעת הגישה כנגד הנתבעים תביעה בגין הפרת חוזה ובגין הפרה של סימן מסחר. תביעת התובעת מושתת על שלושה אדנים. הראשון – טענת חוסר אמון שמקורו בחתימה על שני הסכמים עם תמורה שונה, כאשר רק אחד מהם הוא אמיתי. השני – טענת חוסר אמון שמקורה בטענה של זיוף בשטר חוב. השלישי – הפרות באמצעות רכישה מספקים לא מורשים של הרשת.
.
בית המשפט קיבל את התביעה ופסק כלהלן:
הנתבעים מפעילים עסק תחת סימני המסחר של התובעת, זאת, בניגוד להוראותיה ולמוסכם בהסכם. התובעת בנסיבות אלה, פעלה לפי ההסכם ושיגרה לנתבעים הודעת ביטול כדין.
קשר חוזי הנרקם בין צדדים, ובמקרה דנא – הסכם זיכיון, הינו מסוג ההסכמים המבוססים על יחסי אמון בין הצדדים. ניתן להתרשם, כי לפנינו תהום הפעורה בין הצדדים, ויחסי האמון ביניהם חדלו מלהתקיים. במצב דברים זה, אין לכפות על התובעת את המשך הקשר עם הנתבעים, זאת בדרך הנראית רק לנתבע והעומדת, בניגוד גמור להסכם שנחתם בין הצדדים.
בנסיבות שנוצרו, אין לתובעת אמון כלשהו בנתבעים 1-4. הוכח, כי הנתבעים היפרו את ההסכם שנחתם בינם לבין התובעת, והיא הייתה רשאית לבטל את ההסכם מכוח סעיפים 6, 7 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה);בשים-לב להתנהגות הבוטה של הנתבעים 1-4, כי ראוי להעמיד את הפיצוי בגין הפרת סימני המסחר של התובעת והפרת החוזה שבין הצדדים, על דרך האומדן, על סך של 80000 (שמונים אלף) ₪.

חזרה למעלה

21 [נזיקין]

תא (מרכז) 11882-03-15 עיזבון המנוח א. מ. א. ז"ל נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") (מחוזי; צבי ויצמן; 15/05/18) - 31 ע'

עו"ד: חיים קליר, שלום סביון, ליפא ליאור

בנדון, בו יש לנכות לתובעים את סך הקצבאות המשולם להם ע"י המל"ל בגין מות המנוח, ראוי להשוות בין שיעור ההיוון בהן מחושבות קצבאות המל"ל לשיעור ההיוון אותו יש ליישם לעניין חישוב הפיצוי המגיע לתובעים.
נזיקין – פיצויים בגין נזקי גוף – חישובם
נזיקין – פיצויים לנפגעי תאונות דרכים – חישובם
נזיקין – פיצויים לנפגעי תאונות דרכים – ניכויים
.
תביעת יורשי עיזבון המנוח ותלוייו, בגין מות המנוח בתאונת דרכים שהוכרה כתאונת עבודה בהיותו כבן 27. המחלוקת מתמקדת בשאלת הנזק.
.
בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה ופסק:
משמצא המחוקק לשנות ההיוון לעניין קצבאות המל"ל חזקה עליו כי שינוי השיעור נעשה לאחר בחינת המצב הכלכלי השורר במשק לאורך תקופה משמעותית וקובעת. ואכן אף בנדון דנן ישבה ועדה על המדוכה ונמצא כי ראוי להפחית את שיעור ההיוון לעניין קצבאות המל"ל ל – 2% ואם כן בנדון, בו יש לנכות לתובעים את סך הקצבאות המשולם להם ע"י המל"ל, ראוי להשוות בין שיעור ההיוון בהן מחושבות קצבאות המל"ל המשולמות לתובעים לשיעור ההיוון אותו יש ליישם לעניין חישוב הפיצוי המגיע לתובעים. נראה כי כאשר עסקינן באנשים צעירים, לרוב צֶבֶר הסכומים שהיה עליהם להפריש ממשכורתם לצורך קבלת קצבת זקנה בעתיד עולה או קרוב לסכום הקצבה. בנסיבות הנדון נראה כי הפסד הקצבה נבלע בתשלומים שהיה המנוח נדרש לשלם בגינה במהלך חייו. לאחר חישוב כלל נזקיהם של התובעים, נפסק פיצוי שלאחר ניכוי קצבת השאירים עומד על סך 3,642, 400 ₪.

חזרה למעלה

22 [פשיטת רגל]

פשר (י-ם) 7073-07-17 א' נ' כונס הנכסים הרשמי מחוז ירושלים (מחוזי; דניאל טפרברג; 14/05/18) - 5 ע'

עו"ד: לירום סנדה

לא יתכן שחייב ייצא נשכר מהעדר הגשת בקשה לקציבת מזונות כך שמחד יתחמק מתשלום המזונות ומאידך יקבע לו חיוב חודשי נמוך עבור נושיו. בהינתן פסק דין לעניין גובה מזונות הילדים, אין דופי בהטלת חיוב מזונות במסגרת צו הכינוס על ידי כונס הנכסים.
פשיטת רגל – כינוס נכסים – הקצבה לזכאי למזונות
פשיטת רגל – הליכי פשיטת רגל – קציבת מזונות
.
בקשת החייב לביטול חיוב מזונות ילדים בהם חויב במסגרת צו הכינוס בתיק פש"ר.
.
בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה ופסק:
חוב מזונות מכוח פסק דין, שנצבר ממועד צו הכינוס ואילך, אינו בר תביעה בפשיטת רגל וניתן לדרוש בגינו הקצבה לפי סעיף 128(א) לפקודת פשיטת הרגל, אולם סעיף זה אינו נועד להסמיך את ביהמ"ש של פשיטת הרגל לקבוע מזונות תחת הערכאה המוסמכת. טענותיו של המבקש מתייחסות לתשלום המזונות השוטף שלאחר צו הכינוס שניתן ולכן האפשרות שעומדת בפני ילדיו לקבל מזונות היא לפעול במסגרת סעיף 128(א). לא יתכן שהמבקש ייצא נשכר מהעדר הגשת בקשה לקציבת מזונות כך שמחד יתחמק מתשלום המזונות ומאידך יקבע לו חיוב חודשי נמוך יחסית עבור נושיו. חיובו של אב כלפי ילדיו ממשיך להתקיים גם לאחר הגירושין ובהינתן פסק דין לעניין גובהם, לא נמצא דופי בהטלת חיוב מזונות במסגרת צו הכינוס על ידי כונס הנכסים.

חזרה למעלה

23 [בנקאות]

תא (ת"א) 29998-11-17 פאי שילת יזמות בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (מחוזי; דורון חסדאי; 13/05/18) - 30 ע'

עו"ד: רלי לוי, יצחק מימון, ישראל בכר

לבנק היה יסוד סביר להניח כי הפעילות בחשבונה של התובעת – העוסקת במתן שירותי מטבע ובמתן אשראי, קשורה בהלבנת הון אסורה או מימון טרור. על כן, סירוב הבנק להתיר לתובעת להמשיך ולהעניק שירות כספי לחברה אחרת באמצעות חשבון הבנק אצלו נופל בגדר מתחם הסבירות הבנקאי.
בנקאות – בנקים – אשראי
בנקאות – אשראי – הפסקתו
בנקאות – חשבונות בנק – הגבלתם
בנקאות – חשבונות בנק – הפסקתם
.
התובעת – חברה פרטית העוסקת במתן שירותי מטבע ובמתן אשראי, הגישה תביעה לחייב את הנתבע בצו עשה, בין היתר להמשיך ולכבד את פעילות התובעת בחשבון הבנק שלה. הנתבע טוען, כי בבדיקה שביצע ביחס לפעילות בחשבון התובעת, נצפתה בו פעילות חריגה של העברות זה"ב ומשיכות כספים במזומן בהיקפים של מיליוני שקלים. דא עקא, ההסבר שניתן על ידי התובעת ביחס לפעילות החריגה לא
הניח את דעתו, והוא אינו מתיישב עם פעילות התובעת באופן המקים חשש לביצוע פעילות אסור בהיבטי הלבנת הון.
.
בית המשפט דחה את התביעה ופסק כלהלן:
כאשר תאגיד בנקאי סבור כי פעילותו של לקוח אינה עולה בקנה אחד עם ציפיותיו לגבי הפעילות בחשבון או כאשר קיים חשש בנוגע למקור הכספים והשימוש שיעשה בכספים, על הבנק לפעול בהתאם לנהליו הפנימיים ולדרוש מסמכים והבהרות, לבצע ניטור מוגבר, ואף לדווח במקרה המתאים לרשות על פעולה בלתי רגילה.
צו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים של תאגידים בנקאיים למניעת הלבנת הון ומימון טרור) מטיל על תאגיד בנקאי הן חובות של קבלת מידע והן חובות דיווח, שנועדו לאתר פעילויות חריגות שעלולות (אם כי לא בהכרח), להצביע על פעולות הקשורות להלבנת הון או מימון טרור.
נטל ההוכחה לסבירות הסירוב מוטל על הבנק. אין די בחשש ערטילאי ואין די בטענה כללית וסתמית, כי קיים חשש להתנהלות בלתי תקינה בחשבון, אלא על הבנק להצביע על מעשים ופעולות קונקרטיות שיש בהם כדי להצביע על קיומו של חשש ממשי. יחד עם זאת, הבנק איננו צריך לנהל חקירה ולא לנקוט פעולות אכיפה מחמירות יתר על המידה, וכי אין להטיל עליו להוכיח את הדברים ברמה ההוכחה הנחוצה במשפט האזרחי, קרי מאזן ההסתברויות, אלא ברמה פחותה ממנה.
מידע שהתובעת לטענתה אינה יכולה לקבל או אינה יכולה/רוצה להעביר לידיעת הבנק ולעיונו, אינו יכול לשמש לה כטענת הגנה במערכת יחסיה אל מול הבנק; על בסיס המידע שעמד בפניו, היה לבנק יסוד סביר להניח כי הפעילות בחשבונה של התובעת קשורה בהלבנת הון אסורה או מימון טרור. לפיכך יש לקבוע, כי הנתבע עמד בנטל ההוכחה הנדרש ממנו על פי סעיף 2 לחוק הבנקאות, וכי סירובו להתיר לתובעת להמשיך ולהעניק שירות כספי לחברה השנייה (קליר) באמצעות חשבונה אצלו נופל בגדר מתחם הסבירות הבנקאי.

חזרה למעלה

24 [חוזים] [שטרות]

עא (י-ם) 8584-09-17 פיוצ'ר ליין טורס בע"מ נ' יצחק אריה נחמיאס (מחוזי; אלכסנדר רון; 10/05/18) - 7 ע'

עו"ד: פיראס אבו מיאלה

רוכש רכב משומש מחויב לבדקו עובר לעסקה, אלא אם קיים מצג מוכח מצד המוכר ביחס למצב הרכב או הסכמה מצדו לקחת אחריות למצבו. בנסיבות דנן לא ניתן ללמוד דבר לחובת המוכרת מתיקון האוטובוס חודשים לאחר רכישתו ועל הרוכש לפרוע את השיק שחולל.
חוזים – מכר – בדיקת המימכר
שטרות – שיקים – פירעונם
.
ערעור על פסק דין בו חויב המשיב – אשר רכש אוטובוס מהמערערת – לשלם לה בגין שיק שחולל באין כיסוי מספיק, אך זאת לאחר קיזוז סכום מסוים עבור תיקון ליקוי אוטובוס.
.
בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור ופסק:
על רוכש רכב משומש החובה לבדקו עובר לעסקה, אלא אם קיימים מצגים מוכחים מצד המוכר ביחס למצב הרכב או הסכמה מצדו לקחת אחריות למצב הרכב. לא יהיה סביר לאפשר לרוכש לבוא בטענות ללא סוף למוכר בדבר מצב הרכב. הטלת אחריות על המוכרת רק בשל נכונותה לתקן את הרכב בחלוף כמה ימים, אין משמעה קבלת אחריות. כשלושה וחצי חודשים עשה המשיב שימוש באוטובוס, ובאשר על הפרק אוטובוס שבעברו כבר מאות אלפי קילומטרים, לא ניתן עוד בנסיבות אלה ללמוד דבר לחובת המערערת מתיקון שבוצע כארבעה חודשים אחרי העסקה. בנסיבות, הכלל הינו שחוזה שנחתם – ראוי לכבדו, ושטר שנעשה ראוי שייפרע.

חזרה למעלה

25 [הגנת הצרכן]

תצ (מרכז) 46766-12-15 דוד ניצן נ' אסם תעשיות מזון בע"מ (מחוזי; יחזקאל קינר; 08/05/18) - 16 ע'

עו"ד: אליהו מלך, ענבל אלוני, נועם רונן, שירין גבאי מצגר

נדחתה בקשה לאשר תביעה כתביעה ייצוגית שעניינה בסימון מוצרי הקטשופ המשווקים ומיוצרים על ידי המשיבה. נפסק, כי סימון מוצרי הקטשופ שמייצרת ומשווקת המשיבה כמכילים רכיבים טבעיים בלבד, הגם שהם כוללים סוכר, נעשה כדין.
הגנת הצרכן – סימון טובין – חובת סימון
.
המבקשים הגישו בקשה לאשר תביעה כתביעה ייצוגית ואשר במסגרתה מתעוררת השאלה: האם סימון מוצרי הקטשופ שמייצרת ומשווקת המשיבה כמכילים רכיבים טבעיים בלבד, הגם שהם כוללים סוכר, נעשה כדין?
.
בית המשפט דחה את הבקשה ופסק כלהלן:
התנאי המרכזי הנבדק בשלב זה של הדיון הוא קיום אפשרות סבירה שהשאלות המהותיות של עובדה ומשפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה יוכרעו לטובתם. הנטל המוטל על המבקש בשלב זה, אינו הנטל הרגיל של הוכחה במאזן הסתברויות הנדרש במשפט אזרחי. מאידך גיסא, אין לקבוע מידת הוכחה קלה מדי, שכן יש להגן באופן מידתי גם על זכויות הנתבעים החשופים לסיכון כלכלי גבוה, ועלולים להסכים בשל כך להסכם פשרה גם בתביעה שאין בה ממש. לכן נדרש איזון במידת הנטל המוטל על המבקש, וכך נקבעה אותה אפשרות סבירה של הכרעה לטובת הקבוצה, כאמת המידה הנדרשת לצורך אישור התביעה הייצוגית. תנאי מרכזי זה אינו מתקיים במקרה דנן.
סוכר יכול להיחשב כ"רכיב טבעי", בהתקיים התנאים הנקובים בהגדרת "רכיב טבעי" שבסעיף ג-2.1 לתקן הסימון. הגדרת "רכיב טבעי" בסעיף ג-2.1 לתקן הסימון קובעת, כי "רכיב טבעי" הוא רכיב שהופק ממזון שמותר לכנותו כ"טבעי" בהתאם לסעיף ג-1, אגב שימוש בתהליכי ייצור המצוינים בסעיף ג-1, כאשר לרשימה הארוכה של התהליכים בסעיף ג-1 מתווספת אפשרות לשימוש בשלושה תהליכים נוספים, שאינם מצוינים בו, שהם תהליכי מיצוי או שחזור או זיכוך. זאת בתנאי שבתהליך ההפקה לא עבר הרכיב שינוי כימי כלשהו.
המבקשים לא עמדו בנטל המוטל עליהם בעניין זה, וכבר מטעם זה יש לקבוע כי אין מתקיימת אותה אפשרות סבירה, לכך שיזכו בטענתם בדבר הפרת חובה חקוקה של הוראות התקנים הישראליים. לכך יש להוסיף כי המשיבה לא הסתירה את קיומו של הסוכר, והוא מסומן על גבי אריזת המוצר, כאחד מרכיבי הקטשופ. לאור האמור, לא עלה בידי המבקשים להוכיח במידה הנדרשת לשלב זה של הדיון, כי קיימת אפשרות סבירה לכך שהמחלוקות בינם לבין המשיבה יוכרעו לטובתם.

חזרה למעלה

שלום

26 [דיון פלילי] [עונשין]

תפ (רח') 19530-01-17 מדינת ישראל נ' דוריס ניסן (שלום; אושרית הובר היימן; 16/05/18) - 12 ע'

עו"ד:

בית המשפט זיכה את הנאשמת מביצוע עבירה של איומים. נפסק, כי לא עלה בידי המאשימה להוכיח בנטל הנדרש בפלילים כי הנאשמת ביצעה את העבירה המיוחסת לה בכתב האישום, מעבר לספק סביר.
דיון פלילי – חקירה במשטרה – מחדלי חקירה
עונשין – עבירות – איום
.
כנגד הנאשמת הוגש כתב האישום שמייחס לה עבירה של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין. המחלוקת הטעונה בירור הינה – האם אמרה הנאשמת במסגרת שיחת טלפון שהתנהלה, בינה לבין מזכירה בלשכת ראש העיר שתבוא לפוצץ עצמה עם בלון גז בלשכה, או רק אמרה שתפוצץ את עצמה עם בלון גז.
.
בית המשפט זיכה את הנאשמת ופסק כלהלן:
מחדלי חקירה אין בהם כשלעצמם כדי להביא לזיכויו של נאשם, אם חרף קיומם הונחה תשתית ראייתית מספקת להוכחת אשמתו בעבירה שיוחסה לו. בנסיבות שבהן המחלוקת העובדתית הינה כה צרה – האם אמרה הנאשמת שתגיע ללשכה, או רק אמרה שתפוצץ עצמה עם בלון גז – יש באי מיצוי החקירה, בפרט בהעדר הסבר המניח את הדעת מצד המאשימה לכך, בכדי להקים ספק ביחס לאשמתה של הנאשמת ולפגום בראיות שהוצגו על ידי המאשימה.
אמירתה החוזרת של הנאשמת, בהודעתה במשטרה ובעדותה בבית המשפט, כי ביקשה לדבר עם ראש העיר "כמו ילדה לאבא", הינה אמירה אותנטית ששופכת אור על האופן שבו הנאשמת ראתה את ראש העיר, ומעלה ספק באשר לכוונות הנטענות לאיים בפגיעה בו או בעובדי לשכתו.

חזרה למעלה

27 [חוזים] [נזיקין]

תאמ (עכו) 19226-06-17 אגם נטו - טיולי הקריות בע"מ נ' אריה בליצבלאו ושות בע"מ (שלום; ראמי נאסר; 13/05/18) - 11 ע'

עו"ד:

התקבלה טענת הקיזוז שהעלתה הנתבעת, ונקבע כי הנתבעת זכאית לקזז מסכום התביעה את נזקיה המוכחים בסך של 24,570 ₪.
חוזים – קיזוז – מהות הזכות
חוזים – קיזוז – נטל הראיה
נזיקין – פיצויים – הוכחת שיעור הנזק
.
האם הופעלה כדין זכות הקיזוז על ידי הנתבעת כנגד חוב שאינו שנוי במחלוקת כלפי התובעת – זוהי תמצית הסוגיה הנדרשת להכרעה בתיק זה.
.
בית המשפט קבע כלהלן:
התובעת לא הכחישה התרחשות האירוע של הפגיעה בשער שבבסיס טענת הקיזוז של הנתבעת, אלא כפרה בשיעור הנזק וסכום הקיזוז. יש לבחון, איפוא, אם הוכיחה הנתבעת את נזקיה.
דרך המלך להוכחת שיעור הנזק היא באמצעות הגשת חוות דעת של מומחה. עם זאת, אין מניעה להוכיח את הנזק באמצעות ראיות אחרות, פוזיטיביות ואובייקטיביות, ובלבד ששיעור הנזק עולה באופן ברור מתוך חומר הראיות הגולמי. כמו כן, במקרה שבו הנזק הנתבע הוא קטן יחסית, יש מקום להקל עם הניזוק בכל הקשור לצורך בהגשת חוות דעת מומחה, ולו מתוך חובת הקטנת הנזק.
בענייננו, הגם שראָיות שני הצדדים היו חסרות בצורות שונות, וכפות המאזניים "התנדנדו", קיימות בכל זאת ראיות בעלות משקל טבוע – תמונות, חשבונית מס ושיק בגין תשלום החשבונית – התומכות בגירסת הנתבעת לפיה שיעור הנזק קצוב ועומד על סך 24,570 ₪ והתובעת לא הצליח לקעקע מסקנה זו.

חזרה למעלה

28 [נזיקין] [ביטוח לאומי]

תאק (ת"א) 33485-05-16 המוסד לביטוח לאומי נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ (שלום; אורלי מור אל; 11/05/18) - 12 ע'

עו"ד: ר' זעפרני, י' ברזילי

פסק דין העוסק בסוגיית חישוב וחילוץ נכויות של נפגע בתאונת דרכים במסגרת תביעת שיבוב של המוסד לביטוח לאומי ובסוגיית היחס בין קביעות הועדות הרפואיות במוסד לביטוח לאומי בנכות כללית לבין קביעת המומחים מטעם בית המשפט וזאת גם בשים לב לפסיקה עדכנית בסוגיה.
נזיקין – פיצויים לנפגעי תאונות דרכים – נכות
ביטוח לאומי – שיפוי – מחברות ביטוח
.
תיק זה מעלה את סוגיית חישוב וחילוץ נכויות של נפגע בתאונת דרכים במסגרת תביעת שיבוב של המוסד לביטוח לאומי וסוגיית היחס בין קביעות הועדות הרפואיות במוסד לביטוח לאומי בנכות כללית לבין קביעת המומחים מטעם בית המשפט וזאת גם בשים לב לפסיקה עדכנית בסוגיה.
.
בית המשפט קבע כלהלן:
בחינת הפסיקה העדכנית מעלה, כי הבכורה בעניין קביעת הנכויות וחילוצן ניתנה למומחים מטעם בית המשפט וזאת בנסיבות שבית המשפט מגיע למסקנה שיש די נתונים על מנת להגיע להחלטה.
בענייננו, חוות דעת המומחים שמונו בתביעת הנפגע, נותנות תמונה טובה ומדוייקת יותר בנוגע למצבו של הנפגע בעקבות התאונה ומשכך נכון להסתמך עליהן ולא על קביעת הוועדות במסגרת נכות כללית שממילא אינן דנות בקשר סיבתי לתאונה, כאשר המוסד לביטוח לאומי עצמו סימן בטפסיו שאין קשר בין הנכויות לבין תאונה.
תכלית ההסכם בין המוסד לביטוח לאומי לבין חברות הביטוח אינה יכולה להיות במחלוקת, ואולם אין בה כדי להצדיק תוצאה שאינה מתיישבת עם העובדות ולהביא למצב בו חברת הביטוח תאלץ לשלם במסגרת שיבוב גם בגין נכויות שאינן קשורות לתאונה.

חזרה למעלה

29 [נזיקין]

תא (טב') 30380-11-15 עו"ד אלי מלול נ' אבי מזרחי (שלום; ברכה לכמן; 08/05/18) - 13 ע'

עו"ד: דרור חייק, יהושע רובין

בית המשפט קיבל את תביעת התובע לפיצוי בגין לשון הרע ופגיעה בפרטיות. פסק הדין עוסק בפרסום לשון הרע שבא לידי ביטוי בשליחת מכתב למענו של התובע, ובפגיעה בפרטיות שעניינה בהעתקת מסמכים ודף מיומנו של התובע ללא רשותו.
נזיקין – עוולות – לשון הרע
נזיקין – עוולות – פגיעה בפרטיות
.
התובע הגיש תביעה לפיצויים מכוח חוק איסור לשון הרע, מכוח חוק הגנת הפרטיות, מכוח עוולת הרשלנות והפרת חובה חקוקה.
.
בית המשפט קיבל את התביעה ופסק כלהלן:
מסעיף 2(ב)(2) לחוק, עולה כי פרסום לשון הרע יכול להיות בכתב, מקום בו הכתב היה יכול, לפי הנסיבות, להגיע לאדם זולת הנפגע, אזי עסקינן בפרסום. כאשר דבר לשון הרע פורסם בכתב, חוק לשון הרע מסתפק בכך שהכתב עשוי היה, לפי הנסיבות, להגיע לאדם נוסף, זולת הנפגע.
במקרה דנן, הפרסום נעשה במכתב, אשר נשלח למענו של התובע, ביום שישי בצהריים באמצעות שליח פרחים. ברי, כי ישנו פוטנציאל, כי הדברים יגיעו לידיעת אנשים נוספים, זולת הנפגע הוא התובע, קרי אל אשת התובע ואל ילדיו. זאת ועוד, הנתבע לא נקט באמצעי זהירות כדי לוודא שהתובע הוא זה שיקבל את המכתב באופן פרטי ומבודד, ובנסיבות שליחתו ברור כי הוא היה עשוי להגיע גם לאדם אחר זולת התובע.
יש בפרסום המכתב משום אמירת לשון הרע על התובע. במכתב ישנן רמיזות בולטות, המובילות את הקורא אותן, לסבור כי התובע מנהל רומן ונוסע למלון יחד עם אשה אחרת, וכי הדבר מתועד בסרט וידאו, וזאת בליווי מסמכים נוספים על מנת להראות את רצינות הדברים האמורים במכתב.
במעשה, של שימוש במסמכים שצולמו במשרדו של התובע, העתק הקבלה וצילום של דף היומן, ללא רשות התובע, יש בכך הפרה של סעיף 2(5) לחוק הגנת הפרטיות. שימוש בתוכן המסמכים שצולמו, קבלה ויומן הכולל פגישות עם לקוחות, שחלקן דיסקרטיות, מהווה הפרה חובת סודיות על ענייניו הפרטיים של התובע כעורך דין לפי סעיף 2(7) לחוק הגנת הפרטיות.

חזרה למעלה

30 [תקשורת]

תאמ (י-ם) 44769-09-16 אייל אבנר כהן נ' מנפאואר ישראל בע"מ (שלום; בנימין בן סימון; 08/05/18) - 18 ע'

עו"ד:

נדחתה תביעת התובע כנגד הנתבעת – חברת כח אדם לתשלום פיצויים מכוח סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים). נפסק, כי אין לראות בשיגור הצעות עבודה שמשגרת חברת כח אדם לעובדים הרשומים במאגריה הממוחשבים כ"דואר זבל".
תקשורת – בזק – שיגור דבר פרסומת באמצעות מיתקן בזק
.
התובע הגיש כנגד הנתבעת חברת כוח אדם ושירותי השמה תביעה מכוח סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים).
.
בית המשפט דחה את התביעה ופסק כלהלן:
ניתוח מילולי של תוכן ההודעות שנשלח לתובע מעלה, כי לא מדובר בשיגור פרסומות, אלא בהצעות עבודה קונקרטיות מטעם חברת כוח אדם לעובדים הרשומים במאגריה הממוחשבים. לכלל זה לא נמצא חריג והתוכן של ההודעות היה דומה והתוכן חזר על עצמו.
ההודעות שקיבל התובע אינן "דבר פרסומת" במובן שמדובר ב"מסר המופץ באופן מסחרי", שכן בענייננו מדובר במסר פרטני שעניינו לא מסחרי, אלא עוסק בהצעת עבודה. לא ניתן למצוא בהודעות כל מטרה לעודד רכישת מוצר או שירות.
פרטיו של התובע נמסרו לחברת כוח האדם, על ידו, מרצונו והוא אף הועסק על ידה במספר הזדמנויות בעבר, במרוצת התקשרות ארוכת טווח. כיוון שכך, החברה הייתה רשאית להציע לו עבודות והוא היה רשאי לסרב, או לקבל את הצעות העבודה שנשלחו לו. בהינתן סוג הקשר של התובע עם הנתבעת, חברת כוח אדם ושירותי השמה, אין לראות בהצעות העבודה שנשלחו לו כ"דבר פרסומת".

חזרה למעלה

כתבי טענות

31

בגץ 2418/18 ג'מאל אחמד קונבע - ב"כ עו"ד לאה צמל נ' המפקד הצבאי לאזור הגדה המערבית (כתבי טענות; ; 21/03/18) - 10 ע'

עו"ד: לאה צמל

עתירות המכוונות לביטולו של צו הריסה שהוצא מכח תקנה 119 לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945 (להלן: תקנה 119)למבנה שבו התגורר אחמד ג'מאל אחמד קונבע (להלן: אחמד) שהינו אחד משני המחבלים שרצחו את הרב רזיאל שבח ז"ל

קישורים נוספים:
לפסק-דין בעליון (10-04-2018) בגץ 2418/18 ג'מאל אחמד קונבע נ' המפקד הצבאי לאזור הגדה המערבית שופטים: י' עמית, א' שהם, י' אלרון עו''ד: רועי אביחי שויקה, לאה צמל, אחמד חלאק, נאסר עודה

חזרה למעלה