תוכן העניינים עליון 1   [בתי-משפט] [עונשין] דנפ 1912/18 אמיר בן עלי עלוש נ' מדינת ישראל (עליון; א' חיות; 08/03/18) - 7 ע' הבקשה להורות על קיום דיון נוסף, דינה להידחות. ביהמ"ש אך יישם את ההלכות הנוהגות באשר לאחריות מבצעים בצוותא, ואין בקביעות שנקבעו בפסק הדין מושא הבקשה משום חידוש משפטי או קביעת הלכה חדשה. בתי-משפט – דיון נוסף – עילות לקיומו עונשין – שותפים לעבירה – מבצע בצוותא עבודה ארצי 2   [עבודה] [משפט חוקתי] עע (ארצי) 40711-04-17 פישר תעשיות פרמצבטיות בערבון מוגבל נ' אברהם שטטר (עבודה; אילן איטח, חני אופק גנדלר, אילן סופר, נ.צ.: ח' שחר, ד' קמפלר; 04/03/18) - 15 ע' ביה"ד פסק כי, בנסיבות המקרה בהן מדובר בעובד-המשיב שעבודתו מתבצעת מחוץ לחצרי המעסיקה-המערערת המאופיינת בניידות גבוהה מאתר לאתר, יש להוציא צו לחברת הסלולר למתן נתוני תקשורת לחודשיים האחרונים לעבודת המשיב ולשעות עבודתו למכשיר טלפון נייד שהוחזק ברשותו ואשר ניתן לו לצורכי עבודתו. הנתונים יועברו למשיב, אשר יהא רשאי להשחיר 'מידע עודף' לשיטתו, ולהעביר למערערת את המידע כולל ההשחרות. עבודה – סדרי דין – גילוי מסמכים משפט חוקתי – זכויות הפרט – הגנת הפרטיות עבודה אזורי 3   [בריאות] [עבודה] חבר (ת"א) 2625-09-16 אברהם אברמוב נ' מכבי שירותי בריאות (עבודה; כרמית פלד, נ.צ.: ע' הרפז, ש' לס; 03/03/18) - 43 ע' ביה"ד פסק כי, נפלו פגמים מהותיים בהחלטות ועדות החריגים שהתכנסו בעניינו של התובע, אף כי לא נפלו פגמים בחובת היידוע של הנתבעת כלפי התובע בדבר עצם האפשרות של פניה לוועדת חריגים והשלכות פגמים אלה; בנסיבות העניין אין מקום להשיב את הדיון לוועדת החריגים בפעם השלישית, ולאור הלכת גילגור, על הנתבעת להשיב לתובע את הסכום שהוציא לצורך מימון הטיפול התרופתי אותו נטל ממועד הפניה הראשון אליה. בריאות – ביטוח בריאות ממלכתי – מימון שירותי הבריאות בריאות – ביטוח בריאות ממלכתי – סל שירותי הבריאות עבודה – בית-הדין לעבודה – ביקורת שיפוטית 4   [עבודה] תצ (ת"א) 44419-03-16 Maria Birsan נ' מתן חן שרותי סיעוד בע"מ (עבודה; חופית גרשון יזרעאלי, נ.צ.: ש' ברוך, מ' רוזנבלום; 03/03/18) - 33 ע' ביה"ד קיבל בחלקה בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המבקשת, חברה המספקת שירותי סיעוד, לפי חוק תובענות ייצוגיות ביחס לעילות הבאות: תשלום פדיון חופשה לעובדים זרים מדי חודש תחת תשלום דמי חופשה כאשר שהו העובדים בחופשה בפועל; חישוב דמי חופשה על יסוד שעות העבודה בפועל בלבד, ללא הכללת ימי חופשה וחג בחישוב היקף המשרה. עבודה – תובענה ייצוגית – תנאים לאישורה עבודה – חופשה שנתית – דמי חופשה עבודה – חופשה שנתית – פדיון חופשה 5   [עבודה] [ביטוח לאומי] בל (ת"א) 13710-09-16 נסים גוילי נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; אסנת רובוביץ ברכש, נ.צ.: ח' קפלניקוב, א' איילון; 28/02/18) - 11 ע' ביה"ד פסק כי התובע, שעבד כמחסנאי וכמוביל בחברה, הרים את נטל הראיה בדבר התרחשות של אירוע בעבודה (היתפסות גב בעת הרמת מכשיר טלוויזיה) במועד הנטען. התובע אף הוכיח קיומה של תשתית עובדתית לעילת המיקרוטראומה, שכן ביצע פעולות חוזרות ונשנות, בתדירות גבוהה, שניתן לבודדן במהלך יום עבודתו, של תנועות הרמה, נשיאה ופריקת משאות כבדים, לאורך שנות עבודתו. לפיכך, בתיק ימונה מומחה רפואי שיבחן את הקשר הסיבתי שבין האירוע לבין מצבו הרפואי של התובע. עבודה – תאונת עבודה – אירוע חריג עבודה – תאונת עבודה – הוכחת קשר סיבתי עבודה – תאונת עבודה – מינוי מומחה עבודה – תאונת עבודה – מיקרוטראומה עבודה – ביטוח לאומי – תאונת עבודה ביטוח לאומי – ביטוח נפגעי עבודה – תאונת עבודה 6   [ביטוח לאומי] בל (ת"א) 44865-06-16 דותן בורנשטיין נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; חופית גרשון יזרעאלי, נ.צ.: י' דקל, מ' רוזנבלום; 26/02/18) - 8 ע' התובע שירת במילואים משך 29 ימים במהלך תקופה בת 5 חודשים. ביה"ד פסק כי, הנתבע שילם לתובע דמי מילואים על פי תגמול מזערי כדין לפי סעיף 272(א)(3) לחוק הביטוח הלאומי, ולא לפי משכורתו המוצהרת, בציינו כי דחיית טענות התובע בדבר שכרו המוצהר נעשתה למניעת ניצול לרעה של החוק, ואינה מנוגדת לחוק שירות המילואים. ביטוח לאומי – תגמולים – למשרתים בשירות מילואים מנהלי 7   [משפט מינהלי] עתמ (ת"א) 3807-03-17 ארגון הפרמדיקים הישראלי נ' מגן דוד אדום, הממונה על יישום חוק החופש המידע (מנהלי; ארנה לוי; 05/03/18) - 15 ע' העותרת זכאית לקבל ממד"א רשימה שמית של כל מי שהוסמכו כפרמדיקים בישראל וקיבלו ממד"א מספר רישום. אין צורך בפניה לפרמדיקים טרם העברת המידע המבוקש. משפט מינהלי – חופש המידע – גילוי על-ידי הרשות משפט מינהלי – חופש המידע – פגיעה בפרטיות מחוזי 8   [עונשין] [ראיות] [דיון פלילי] עפ (נצ') 34885-12-17 רפעאת חמודה נ' מדינת ישראל (מחוזי; אסתר הלמן, יפעת שיטרית, סאאב דבור; 08/03/18) - 19 ע' הרשעת המערער בעבירת תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות מעוגנת היטב בראיות, אולם בנסיבות דנן לא היה מקום להטיל עליו הוצאות, בפרט כאשר התמשכות ההליך איננה נעוצה בהתנהלות המערער בלבד. עונשין – עבירות – תקיפה בנסיבות מחמירות ראיות – הודעה – מחוץ לכותלי בית-המשפט ראיות – הודעה – תחקור משטרתי דיון פלילי – הוצאות משפט – הטלתן על הנאשם 9   [דיון פלילי] [ראיות] [עונשין] עפ (נצ') 24020-11-17 פלוני נ' מדינת ישראל (מחוזי; אסתר הלמן, יפעת שיטרית, סאאב דבור; 08/03/18) - 25 ע' נדחה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום, במסגרתו הורשע המערער בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, תוך דחיית הטענה בדבר "הגנה מן הצדק". דיון פלילי – הגנות – הגנה מן הצדק ראיות – קבילות – ראיה שהושגה באמצעים פסולים עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות אלימות דיון פלילי – טענות מקדמיות – הגנה מן הצדק עונשין – הגנות – הגנה מן הצדק ראיות – עדות – סתירות 10   [בוררות] הפב (י-ם) 23824-06-14 אבנר גרון נ' כונסי הנכסים (מחוזי; אביגדור דורות; 07/03/18) - 9 ע' בית המשפט אישר פסק בורר בדבר זכייתו של צד ג' בהתמחרות לרכישת זכויות במקרקעין, משלא הראו המשיבים עילה לביטול פסק הבורר בהתאם לסעיף 24 לחוק הבוררות. בוררות – פסק בורר – אישורו בוררות – פסק בורר – עילות ביטול 11   [חוזים] הפ (מרכז) 12565-07-14 דורון יהודה נ' עמיר גלעד (מחוזי; יעקב שפסר; 07/03/18) - 8 ע' בית המשפט יישם את דוקטרינת האכיפה בקירוב, וקבע את זהות הארגון אשר יקבל את השימוש בדירה נושא הסכם המכר בין הצדדים, בנסיבות בהן הארגון המקורי שאמור היה להשתמש בדירה חדל מלהתקיים. חוזים – אכיפה – ביצוע בקירוב 12   [דיון אזרחי] תא (מרכז) 9231-02-17 רשות מקרקעי ישראל נ' מגדל הזוהר לבניין בע"מ (מחוזי; חנה קיציס; 27/02/18) - 19 ע' בוטל צו מניעה זמני שניתן לפני 18 שנים בנוגע למכרז למתן רשות לתכנון, פינוי, פיתוח ובינוי במקרקעין. לכאורה סיכויי התביעה קלושים, ואף שהנתבעת לא הצביעה על נזק שיגרם לה כתוצאה מהצו, מצוקת תושבי השכונה היא הפרמטר העיקרי בשאלה האם יש מקום לביטול הצו. דיון אזרחי – סעדים זמניים – צו-מניעה זמני דיון אזרחי – סעדים זמניים – עיון מחדש 13   [כשרות משפטית ואפוטרופסות] [חברות] הפ (י-ם) 60841-09-17 איברהים נזמי נ' יורשי אסמהאן איברהים (מחוזי; דנה כהן לקח; 26/02/18) - 6 ע' חברה שחוסלה נעדרת אישיות משפטית ואינה כשירה לחובות ולזכויות. לא ניתן לנהל הליך בנוגע לזכויות הרשומות על-שם חברה שחוסלה. כשרות משפטית ואפוטרופסות – אישיות משפטית – היעדרה חברות – חיסול חברה – ביטול החיסול שלום 14   [חוזים] [מקרקעין] תא (ת"א) 49735-05-14 צבי הדר נ' טבולה.קום בע"מ (שלום; עדי הדר; 07/03/18) - 18 ע' תביעה שהגיש מתווך מקרקעין כנגד שתי חברות, בה טען שהראשונה הזמינה ממנו שירותי תיווך, אך לא שילמה עבורם, ואילו השנייה הפרה את הסכם התיווך. התביעה כנגד החברה הראשונה נדחתה, ואילו כנגד החברה השנייה התקבלה בחלקה. חוזים – תיווך – היווצרות חוזה תיווך חוזים – תיווך – דרישת הכתב חוזים – תיווך – דמי תיווך מקרקעין – תיווך – דמי תיווך 15   [מקרקעין] תא (נת') 3597-06-15 נועם אלון נ' מגדלי נתניה בע"מ (שלום; גלית אוסי שרעבי; 04/03/18) - 17 ע' בית המשפט קביל תביעה שעניינה מתן צו מניעה שאוסר על הנתבעים או מי מטעמם להיכנס ולהשתמש בדרך הכניסה נשוא הליך זה ולסילוק ידם ממנה. נפסק, כי הנתבעים לא הוכיחו כי קיימת להם, זיקת הנאה בכנסיה נשוא תביעת התובעים. מקרקעין – זכויות במקרקעין – זיקת הנאה 16   [עוולות] תא (ת"א) 14748-03-12 זורי תכשיטים בע"מ נ' טל סמל (שלום; אהוד שוורץ; 04/03/18) - 14 ע' בית המשפט קיבל תביעה שהגיש התובע – יהלומן, בגין גניבת עין, שעניינה בתכשיט מסוג צמיד יד שעיצב התובע. נפסק, כי שיווק ומכירת הצמיד על ידי הנתבע בכלל, ובפרט, כצמיד יהלומים אייל גולן, מהווה עוולה של גניבת עין. עוולות – גניבת עין – הוכחתה עוולות – גניבת עין – יסודותיה 17   [קניין] תא (אשד') 48186-11-15 עו"ד חנן חדד נ' מיכל בטיטו (שלום; יהודה ליבליין; 03/03/18) - 12 ע' בית המשפט קיבל את תביעת התובע – עורך דין שמשמש כמנהל מיוחד בהליך פשיטת רגל, והורה על פירוק השיתוף במשק חקלאי, וחלוקת התמורה בין השותפים – החייב ואשתו. פסק הדין עוסק, בעיקרו, באופן יישום הוראות חוק המיטלטלין, שנוגעות לפירוק השיתוף בנכסי מיטלטלין. קניין – מיטלטלין – פירוק שיתוף 18   [הגנת הדייר] [מקרקעין] תא (חי') 50083-03-13 עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' אמיר בטחיש (שלום; סיגלית מצא; 02/03/18) - 19 ע' בית המשפט קיבל באופן חלקי תביעת התובעים לפינוי הנתבעים ממקרקעין ולחיובם בתשלום דמי שימוש בגין השימוש שעשו באותם מקרקעין. בתוך כך, נדחו טענות ההגנה של הנתבעים לפיהן, הם זכאים להמשיך להחזיק במקרקעין מכוח מעמדם כדיירים מוגנים או מכוח הוראות סעיף 20 לחוק הקרקעות העות'מאני. הגנת הדייר – דייר מוגן – מיהו הגנת הדייר – תחולת ההגנה – היעדרה מקרקעין – התיישנות – הסדר זכויות מקרקעין – התיישנות – לפי החקיקה העותמאנית 19   [דיון אזרחי] תא (כ"ס) 48921-01-16 ברק ניר נ' דוד לוסקי (שלום; רונן פלג; 02/03/18) - 14 ע' בית המשפט קיבל תביעה שעניינה חיוב הנתבע בחיובים ובהוצאות שהנתבעות הפורמאליות – שתי חברות, חויבו לשלם לו בפסק בוררות. נפסק, כי פסק הבוררות יצר השתקי פלוגתא מובהקים, כך שהנתבע מנוע מהעלאת טענותיו בשנית. דיון אזרחי – מעשה-בית-דין – השתק פלוגתא 20   [נזיקין] תא (ת"א) 7006-06-13 חיים לייבוביץ נ' יוסף (ג'ו) שיוביץ (שלום; רונית פינצ'וק אלט; 27/02/18) - 19 ע' נפסק כי הפרסומים שפרסם הנתבע אינם חוסים תחת הגנת האמת בפרסום ותום הלב, וכי עליו לשלם לתובע פיצויים בסך 70,000 ₪. נזיקין – עוולות – לשון הרע נזיקין – פיצויים – בגין לשון הרע נזיקין – עוולות – איסור לשון הרע 21   [נזיקין] תא (רמ') 23178-03-15 פלונית נ' עיריית נתניה (שלום; דב גוטליב; 23/02/18) - 19 ע' בית המשפט הורה לנתבעת – עירייה, לפצות את התובעת בגין נזקי גוף שנגרמו לה, לאחר שנפלה ונחבלה כתוצאה ממפגע בשטח העיר. במוקד פסק הדין עומדות שאלות שעניינן במישור האחריות וביחס לנזק. נזיקין – אחריות – רשות מקומית נזיקין – אשם – אשם תורם נזיקין – פיצויים – עזרת צד ג` 22   [ביטוח] [נזיקין] תא (קריות) 41173-05-16 פלוני ואח' נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (שלום; לובנה שלאעטה חלאילה; 20/02/18) - 11 ע' בחוק הפיצויים או בפקודת ביטוח רכב מנועי אין הוראה השוללת פיצויים ממי שנפגע בתאונת דרכים, בשל מסירת עובדות כוזבות או העלמת עובדות ובכוונת מרמה, בדומה לקביעה בסעיף 25 חוק חוזה הביטוח. ביטוח – תגמולי ביטוח – מרמה בתביעת ביטוח נזיקין – פיצויים לנפגעי תאונות דרכים – פיצויים 23   [הוצאה לפועל] רעצ (קריות) 33937-11-17 נעמי סמיה נ' רשות השידור טבריה (שלום; לובנה שלאעטה חלאילה; 11/02/18) - 5 ע' בית המשפט דחה בקשת רשות ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל, לפיה נדחתה בקשת החייבת לביטול ההגבלה בבנק ישראל אשר הוטלה עליה מכוח הכרזתה כחייבת מוגבלת באמצעים. הוצאה לפועל – הליכים – הטלת הגבלות על חייב 24   [הוצאה לפועל] עשא (קריות) 52192-08-16 שמעון חיים נ' נציגות הבית המשותף (שלום; לובנה שלאעטה חלאילה; 24/01/18) - 13 ע' התקבל ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל, בגדרה נדחתה בקשת החייב בטענת "פרעתי". נדונה שאלת סיווג טענת הקיזוז של החייב. הוצאה לפועל – הליכי אכיפה – טענת פרעתי הוצאה לפועל – הליכי אכיפה – טענת קיזוז הוצאה לפועל – רשם ההוצאה לפועל – סמכותו משפחה 25   [משפחה] [חוזים] תמש (ת"א) 30162-09 פלונית נ' פלוני (משפחה; ארז שני; 06/03/18) - 46 ע' נדחתה תביעה להכרה בתובעת כידועה בציבור של הנתבע ולאכיפת הסכם שנחתם במהלך טיפול זוגי בגדרו התחייב הנתבע כלפי התובעת להעניק לה נכסים שונים. בין היתר נפסק, כי כדי שיווצר החוזה מכללא לידועות בציבור, דרושה גמירות דעת לא רק לגבי הכוונה להקשר בעתיד, אלא גם לכך שקשר כזה אכן כבר צלח ויתייצב בפועל. במקרה דנא נקבע כי לא נתגבשה גמירות הדעת הנדרשת, הן לעניין ההסכם הנטען והן לעניין היות השניים ידועים בציבור. משפחה – ידועים בציבור – מבחנים להיותם ידועים בציבור משפחה – ידועים בציבור – יחסי ממון חוזים – גמירת-דעת – היעדרה 26   [משפחה] תמש (ב"ש) 20342-03-12 ע.פ נ' ד.פ (משפחה; בן שלו; 16/01/18) - 6 ע' מקום בו עתרה התובעת לסעד זמני בדמות מזונות אישה זמניים, אין לראותה כמי שבחרה במסלול "אל חזור" ובויתור על חלקה בקצבת הפנסיה של הנתבע מכח חוק יחסי ממון החל ממועד הפירוד ואילך, ובלבד שלא יהא בכך משום גבייה בכפל של שני הסכומים. מכאן שהתובעת זכאית להפרש שבין חלקה בקצבת הפנסיה ובין הסכום ששולם לה כמזונות זמניים, וזאת עד למועד שבו החל להשתלם לידיה מלוא חלקה בקצבת הפנסיה. משפחה – יחסי ממון בין בני-זוג – זכויות סוציאליות משפחה – יחסי ממון בין בני-זוג – איזון משאבים 27   [ירושה] תע (חי') 60464-01-14 עיזבון המנוח ח' א' ש' ז"ל נ' א' א' ש' (משפחה; שלי אייזנברג; 12/02/17) - 22 ע' התקבלה התנגדות לבקשה לקיום צוואה בע"פ. נוכח מצבו הרפואי של המנוח, לא ניתן לומר כי הוכחה גמירות דעתו הנדרשת כתנאי בסיסי ויסודי לצורך עמידה בתנאים הקבועים בסעיף 23 לחוק הירושה, ורק בשל כך יש לדחות הבקשה. מעבר לצורך גם בבחינת יתר תנאי הסעיף, המבקשים לא שכנעו את ביהמ"ש כי מדובר "בצוואת אמת", ברמה הנדרשת על פי הדין. ירושה – צוואה – בעל פה ירושה – צוואה – צוואת שכיב מרע ירושה – צוואה – פגמים בתי-הדין הרבניים 28   [בתי-דין] [משפחה] (צפת) 1123955/ פלונית נ'  (בתי-הדין הרבניים; הרב יועזר, חיים בזק, יועזר אריאל, שלמה שושן; 07/03/18) - 15 ע' ביה"ד הרבני האזורי פסק כי מי שנולדה לאם רווקה מתרומת זרע אנונימית, מותרת בדיעבד לבוא בקהל על פי דעת רוב הפוסקים. ביה"ד מוסיף הבהרה בשאלה האם הנולדת מתרומת זרע צריכה בדיקה גנטית מחשש שתינשא לאחיה? נפסק כי מעיקר הדין לא ניתן לחייב את האישה והחתן המיועד לבצע בדיקה גנטית לוודא שאינם קרובים. אך יחד עם זאת כדי לוודא מעל לכל ספק שאינה נישאת לאחיה מאביה, ראוי לכתחילה לבצע בדיקה גנטית, או לחלופין יש לשאול את אבי החתן המיועד האם הוא תרם תרומת זרע בעבר. בתי-דין – בית-דין רבני – בירור יוחסין משפחה – בית-הדין הרבני – בירור יוחסין 29   [משפחה] (פ"ת) 1115144/ פלוני נ' פלונית (בתי-הדין הרבניים; אריאל ינאי, דוד בר שלטון, אלון אבידר; 20/02/18) - 7 ע' איזון זכויות פנסיוניות בין צד שפרש לפנסיה מוקדמת לצד שפרישתו הצפויה רחוקה. לעמדת ביה"ד יש להגדיר פנסיה מוקדמת בגין נסיבות בריאותיות ככספי פנסיה רגילה שהיא בת איזון. ואולם, העברה כעת של מחצית מהפנסיה המוקדמת (של הבעל בענייננו) לצד השני (האישה בענייננו), יוצרת קשיים כלכליים לבעל הנכה וחוסר צדק. כדי להתגבר על כך, ביה"ד מאמץ את הפתרון שהציע השופט יורם שקד ולפיו, יש לערוך תחשיב רעיוני כאילו הייתה האישה יוצאת כעת לגמלאות ולפי יחסי הזכויות ההדדיים תחושב זכות האישה כנגד זכותו של האיש. רק את פער הזכויות העודפות לבעל והמגיעות לאישה – אותו תיטול האישה מהפנסיה החודשית של הבעל. משפחה – יחסי ממון בין בני-זוג – זכויות סוציאליות משפחה – יחסי ממון בין בני-זוג – איזון משאבים 30   [משפחה] (אריאל) 1136731/ פלוני נ' פלונית (בתי-הדין הרבניים; מאיר פרימן, מאיר קאהן, יצחק רפפורט; 13/12/17) - 12 ע' כריכה וכנותה לאור המגמה החדשה בבתי המשפט ו'טעם מיוחד' בהתאם לבג"ץ פלמן, לקביעת סמכות ביה"ד לדון במזונות הילדים למרות החלטה של ביהמ"ש לפיה הסמכות בעניין מסורה לביהמ"ש. משפחה – גירושין – כריכה משפחה – סמכות – בית דין רבני משפחה – מזונות ילדים – סמכות שיפוט משפחה – מזונות – כריכת עניין מזונות משפחה – סמכות – כיבוד ערכאות כתבי טענות 31   תא (פ"ת) 2338-05-13 יוסף טייר - ב"כ עו"ד משה בן-דת, עו"ד קרן עמנואל חליפה נ' סוף הבניה במחשבה תחילה בע״מ (כתבי טענות; עדנה יוסף - קוזין; 01/01/18) - 5 ע' תביעות כספיות הדדיות. מר יוסף טייר הגיש תביעה על סך 120,574 ש"ח נגד סוף הבנייה במחשבה תחילה בע"מ, מר שלמה בן שמשון ומר יניב יורם שמעון צרף, בגין ליקויי בנייה 32   עא (ת"א) 34723-09-17 עזרא נוה - ב"כ עו"ד מרדכי גרון נ' ליאור פיק משרד (כתבי טענות; 14/09/17) - 11 ע' ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט השלום בתל אביב – יפו, לפיו חויב המערער 1 לשלם למשיבה סך 39,764.65 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית וכן הוצאות ושכ"ט עו"ד. 33   תא (ת"א) 11018-06-16 מגדל חברה לביטוח בע"מ - ב"כ עו"ד רוית גיא דרור נ' שאולוב ויאצסלב (כתבי טענות; 05/06/16) - 4 ע' תביעה במסגרתה מבקשת התובעת לחייב את הנתבעים לשלם לה פיצוי בסך כולל של 15,398 ₪ בגין הנזקים שנגרמו לטענתו לרכב מבוטחה מסוג רכב כתוצאה מפגיעת אוטובוס של הנתבעת 2 שהיה נהוג על ידי נתבע 1

עליון

1   [בתי-משפט] [עונשין] דנפ 1912/18 אמיר בן עלי עלוש נ' מדינת ישראל (עליון; א' חיות; 08/03/18) - 7 ע' עו"ד: משה כהן הבקשה להורות על קיום דיון נוסף, דינה להידחות. ביהמ"ש אך יישם את ההלכות הנוהגות באשר לאחריות מבצעים בצוותא, ואין בקביעות שנקבעו בפסק הדין מושא הבקשה משום חידוש משפטי או קביעת הלכה חדשה. בתי-משפט – דיון נוסף – עילות לקיומו עונשין – שותפים לעבירה – מבצע בצוותא . בקשה להורות על קיום דיון נוסף בפסק דין של בימ"ש זה, שדחה את ערעור המבקש על הרשעתו בעבירות של חבלה בנסיבות מחמירות ופציעה בנסיבות מחמירות וכן על גזר הדין. לטענת המבקש, עניינו מעורר שאלה עקרונית בדבר אחריות נאשם בודד למעשי חבריו בבחינת "מבצע בצוותא". . ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקבעו: סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט קובע כי בקשה לקיים דיון נוסף תתקבל מקום בו נפסקה הלכה חדשה וקשה או הלכה הסותרת הלכות קודמות של בימ"ש זה. לא נמצא כי במקרה הנדון נפסקה הלכה חדשה או הלכה הסותרת הלכות קודמות של בימ"ש זה בעניין אחריות שותפים לעבירה. הלכה חדשה של ביהמ"ש העליון צריכה לגלות עצמה על פני פסק הדין ולהיות ברורה ומפורשת. לא זה המקרה. חרף ניסיונו של המבקש לעטות על טענותיו כסות עקרונית, מדובר למעשה בטענות הנושאות אופי ערעורי מובהק, שכן הוא מבקש להשיג על קביעות לגבי מידת מעורבותו באירועים מושא הבקשה. כידוע, הליך של דיון נוסף אינו האכסניה המתאימה לדון בטענות מסוג זה. עיון בפסק הדין מושא הבקשה מעלה כי ביהמ"ש יישם את ההלכות הנוהגות בעניין אחריות שותפים לעבירה. ביהמ"ש הטעים כי אין נדרשת מודעותו של כל חבר לתכנית העבריינית הכוללת ולמכלול רכיבי ההתנהגות של יתר המבצעים בצוותא, לרבות כאשר המדובר בהתנהגות אלימה אליה מתווסף שימוש בכלי משחית, דוגמת אגרופן. בנתון לכך בימ"ש זה אימץ את מסקנת ביהמ"ש המחוזי לפיה גם אם לא הוכח שקדם לביצוע העבירות תכנון מוקדם, או כי המבקש היה מודע לכלי הנשק שנשאו המעורבים האחרים, הוא חבר עמם למען המטרה המשותפת של פגיעה במתלוננים ופציעתם. כפי שעולה מפסק הדין, ייתכן כי בנסיבות המקרה קשה להצביע על "חלוקת עבודה" מפורשת בין המעורבים. ואולם, הן מהכרעת הדין של ביהמ"ש המחוזי, הן מפסק הדין מושא הבקשה עולה כי המבקש תרם תרומה משמעותית לביצוע העבירות. המבקש הפנה בהקשר זה לעניין פלוני, בו זוכה אחד המערערים מביצוע בצוותא של עבירת הריגה. ברם, בשונה מעניין פלוני, המבקש היה זה שהחל בעימות המילולי עם המתלוננים, החל בהכאתם ולאחר מכן דלק אחריהם עד הגיעם לתחנת משטרה. במילים אחרות, אף אם המבקש לא השתמש בעצמו בכלי הנשק לתקיפת המתלוננים, הוא היה שותף יחד עם האחרים להשגת המטרה המשותפת של פגיעה במתלוננים, ואין לומר כי תרומתו לעניין הייתה שולית או זניחה. על כן, ביהמ"ש אך יישם את ההלכות הנוהגות באשר לאחריות מבצעים בצוותא, ואין בקביעות שנקבעו בפסק הדין מושא הבקשה משום חידוש משפטי או קביעת הלכה חדשה. העובדה שפסק הדין ניתן פה אחד אף היא נושאת עמה משקל אל עבר דחיית הבקשה דנן. חזרה למעלה

עבודה ארצי

2   [עבודה] [משפט חוקתי] עע (ארצי) 40711-04-17 פישר תעשיות פרמצבטיות בערבון מוגבל נ' אברהם שטטר (עבודה; אילן איטח, חני אופק גנדלר, אילן סופר, נ.צ.: ח' שחר, ד' קמפלר; 04/03/18) - 15 ע' עו"ד: דוד קורצוויל, ארנית זוננברג, שרון רטר ביה"ד פסק כי, בנסיבות המקרה בהן מדובר בעובד-המשיב שעבודתו מתבצעת מחוץ לחצרי המעסיקה-המערערת המאופיינת בניידות גבוהה מאתר לאתר, יש להוציא צו לחברת הסלולר למתן נתוני תקשורת לחודשיים האחרונים לעבודת המשיב ולשעות עבודתו למכשיר טלפון נייד שהוחזק ברשותו ואשר ניתן לו לצורכי עבודתו. הנתונים יועברו למשיב, אשר יהא רשאי להשחיר 'מידע עודף' לשיטתו, ולהעביר למערערת את המידע כולל ההשחרות. עבודה – סדרי דין – גילוי מסמכים משפט חוקתי – זכויות הפרט – הגנת הפרטיות . ערעור, לאחר מתן רשות, על החלטת ביה"ד האזורי, אשר דחה את בקשת המערערת, היא המעסיקה, לקבלת דו"חות איכון לחודשיים האחרונים לעבודת המשיב בשורותיה, למכשיר טלפון נייד שהוחזק ברשות המשיב-העובד, אשר ניתן לו לצורכי עבודתו על ידי המערערת. הבקשה נדונה במסגרת תובענה שהגיש המשיב נגד המערערת לתשלום זכויות סוציאליות שונות. . בית הדין הארצי לעבודה (השופטים א' איטח, ח' אופק גנדלר, א' סופר ונציגי הציבור ח' שחר, ד' קמפלר) קיבל את הערעור ופסק כי: תקנה 46(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) קובעת כי ביה"ד או הרשם רשאי ליתן צו למסירת פרטים נוספים, ולבקשת בעל דין אף לגילוי או לעיון במסמכים, אם היה סבור שיש צורך בכך כדי לאפשר דיון יעיל או כדי לחסוך בהוצאות. התקנה נועדה להבטיח "משחק בקלפים פתוחים" כאמצעי להגברת יעילות הדיון וקידום חקר האמת בגדרו. יחד עם זאת, גם גילוי נרחב אינו בלתי מוגבל, והוא מותנה בהיות המידע רלבנטי, על שני היבטיו: הצר והרחב. ככל שמתקיים מבחן הרלבנטיות על שני היבטיו, על ביה"ד להידרש לאיזון הראוי בין זכות הגילוי לבין זכויות ואינטרסים לגיטימיים המוכרים בהלכה כשוללים גילוי. במסגרת זו, על ביה"ד לשקול האם קיימת דרך חלופית למיצוי זכויות המבקש, שלא על דרך הגילוי, זאת תוך בחינת נסיבותיו של כל מקרה לגופו. במקרה זה, אל מול ערך הגילוי ניצבת הזכות לפרטיות, שזכתה להגנה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. זאת, בנוסף להגנה שניתנה לה עוד קודם לכן במסגרת חוק הגנת הפרטיות. העידן הטכנולוגי מציב אתגרים מיוחדים להגנה על הזכות לפרטיות, נוכח הטשטוש הגובר של קו הגבול בין חיי העבודה לחיים הפרטיים, מזה, וריבוי אמצעי התקשורת שגורמים לכך שהמעסיק יכול לפקח על העובדים ולנטרם גם כשאינם נמצאים בחצרי המעסיק. האתגרים האמורים מועצמים בהקשר לעובדים שעיקר עבודתם מתבצעת מחוץ לחצרי המעסיק והיא מאופיינת בניידות גבוהה בין אתר לאתר (סוכנים נוסעים), שאז המעסיק יתקשה לעמוד בחובתו לנהל יומן נוכחות אלא באמצעים טכנולוגיים, העלולים להיות כרוכים בפגיעה בפרטיות העובד. אשר לאיזון בין השיקולים, נקודת המוצא היא כי הזכות לפרטיות, ככל זכות אדם, הינה יחסית. מבחינה מושגית בהתגוששות בין הזכות לפרטיות ובין הערכים המצויים ביסוד הליכי הגילוי (יעילות הדיון, הוגנות וחקר האמת) לא ניתן לקבוע מראש כי יד אחד האינטרסים בהכרח על העליונה. יש צורך במציאת פתרון כששני האינטרסים דרים יחד מתוך פשרה וויתור הדדי, ולא מתוך עליונות האינטרס האחד וביטול רעהו. בענייננו, מבחן הרלבנטיות במובנו הצר מתקיים ביחס לעילת לפיטורים, וגם ביחס לעילה שעניינה עבודה בשעות נוספות בנסיעותיו של המשיב ובביתו. האיזון הנדרש במסגרת מבחן הרלבנטיות במובנו הרחב צריך לקחת בחשבון את השיקולים הבאים: היקף הגילוי על ציר הזמן, כאשר המערערת צמצמה את בקשתה לחודשיים האחרונים לעבודת המשיב ולימי ושעות עבודתו; סוג המידע – זיקתו לבעל דין, כאשר המידע נושא צו הגילוי מתייחס לבעל דין בהליך, הוא התובע, ולא לצד שלישי להליך; אופן מסירת המידע, כאשר נתוני האיכון הנמסרים על ידי חברת הסלולר עלולים לטמון בחובם גם "מידע עודף", היינו מידע אודות מקום הימצאו של העובד שלא לצורכי עבודתו, הרי שנתוני האיכון יועברו קודם כל לעובד אשר יהא רשאי להשחיר את המידע העודף. ודוק, מסירת דו"חות איכון למעסיק אינה מהווה תחליף לחובותיו בקשר לקיום דו"חות נוכחות מסודרים במקום העבודה. לאור כל האמור, התיק הוחזר לביה"ד קמא על מנת שיוציא צו לחברת הסלולר למתן נתוני תקשורת למשך חודשיים האחרונים לעבודת המשיב ולשעות העבודה. נתוני התקשורת יועברו למשיב, שיהא רשאי להשחיר את המידע העודף לשיטתו ולהעביר לאחר מכן למערערת את המידע כולל ההשחרות. ביה"ד הבהיר כי ההחלטה מוגבלת לנסיבות המקרה בו מדובר בעובד שעבודתו מתבצעת מחוץ לחצרי המעסיק ומאופיינת בניידות גבוהה מאתר לאתר. חזרה למעלה

עבודה אזורי

3   [בריאות] [עבודה] חבר (ת"א) 2625-09-16 אברהם אברמוב נ' מכבי שירותי בריאות (עבודה; כרמית פלד, נ.צ.: ע' הרפז, ש' לס; 03/03/18) - 43 ע' עו"ד: גלעד רוגל, ניצן רובינשטיין, אסף רנצלר, אורי בוסתנאי, ש. הורוביץ ביה"ד פסק כי, נפלו פגמים מהותיים בהחלטות ועדות החריגים שהתכנסו בעניינו של התובע, אף כי לא נפלו פגמים בחובת היידוע של הנתבעת כלפי התובע בדבר עצם האפשרות של פניה לוועדת חריגים והשלכות פגמים אלה; בנסיבות העניין אין מקום להשיב את הדיון לוועדת החריגים בפעם השלישית, ולאור הלכת גילגור, על הנתבעת להשיב לתובע את הסכום שהוציא לצורך מימון הטיפול התרופתי אותו נטל ממועד הפניה הראשון אליה. בריאות – ביטוח בריאות ממלכתי – מימון שירותי הבריאות בריאות – ביטוח בריאות ממלכתי – סל שירותי הבריאות עבודה – בית-הדין לעבודה – ביקורת שיפוטית . תביעה כספית להשבת סכומים ששילם התובע, אשר אובחן כחולה בסרטן ראש צוואר, בגין טיפולים בתרופה KEYTRUDA (להלן: התרופה), עד שהנתבעת החלה לממן עבור התובע את הטיפולים. הצדדים חלוקים בשאלת המועד שממנו על קופת החולים להתחיל לממן לתובע את התרופה המבוקשת. התובע טוען כי יש מקום להתחיל במימון התרופה החל ממועד פנייתו לראשונה לנתבעת בבקשה לקבל את הטיפול, קרי בפועל לממן את התרופה החל מהטיפול הראשון אותו נטל. הנתבעת טוענת כי החלטת ועדת החריגים לאשר את התרופה רק מהמועד בו לטענתה הוכחה לראשונה יעילות טיפולית פרטנית, ואילך הינה החלטה סבירה ואין מקום שביה"ד יתערב בה. . בית הדין האזורי לעבודה (השופטת כ' פלד ונציגי הציבור ע' הרפז, ש' לס) קיבל את התביעה ופסק כי: ביה"ד עמד על המסגרת הנורמטיבית הקבועה בחוק ביטוח בריאות ממלכתי ועל תפקידן של ועדות החריגים בקופות החולים שנועד ליתן פתרונות תרופתיים למקרים של מבוטחים שאינם מקבלים מענה במסגרת סל הבריאות. ועדת החריגים הינה גוף מעין שיפוטי, בעל אופי מעורב, רפואי ומנהלי ופעולתו כרוכה בהפעלת שיקולים רפואיים, אולם גם ביישום עקרונות משפטיים. ביה"ד עמד על חובתה של הנתבעת להודיע למבוטח על מועד התכנסות הוועדה, על זכותו להמציא מסמכים רפואיים וכיו"ב ולנהל פרוטוקול שקוף, ברור ומפורט, שיאפשר העברת שבט הביקורת על התנהלות הוועדה והחלטתה. ביה"ד עמד על השיקולים המנחים שעל ועדת החריגים להביא בחשבון בעת קבלת החלטתה: שיקולים בעלי אופי אובייקטיבי, שיקולים בעלי אופי סובייקטיבי ושיקולים בעלי אופי ציבורי, הנוגעים לעקרון השוויון; ביה"ד ציין כי הביקורת השיפוטית תתייחס לא רק לעצם שקילת כל השיקולים הרלוונטיים, ולא רק לקיום שאר מחויבויות הנתבעת מכוח כללי המשפט המנהלי, אלא גם למשקל שניתן על ידי הוועדה לכל אחד מהשיקולים, מבלי שביה"ד מחליף את שיקול דעתה של הוועדה בשיקול דעתו. במקרה דנן בוועדת החריגים הראשונה נפלו מספר פגמים מהותיים: פרוטוקול הוועדה לא שיקף במדויק את מסקנות הוועדה; אשר לאופן ניסוח הוועדה את מסקנותיה בנוגע למצבו של התובע, לא זאת בלבד שלא מצוין בפרוטוקול כי מצב התובע הוחמר, אלא שעולה ספק שהתעורר בקרב חברי הוועדה בנוגע ליעילות הטיפולית של התרופה במועד האמור. ככל שאכן התעורר ספק בנוגע ליעילות הטיפולית, היה מקום לזקוף ספק זה לזכותו של התובע, נוכח טיב הבקשה וזכות היסוד אותה ביקש לממש; העובדה ששיחת טלפון עם הרופאה המטפלת לא צוינה בפרוטוקול מהווה פגם מהותי, שעה שניתנה חשיבות מכרעת למסקנת הוועדה בדבר העדר יעילות טיפולית, מסקנה שלכאורה אינה מתיישבת עם חוות דעת הרופאה המטפלת; פגם ממשי נפל באופן הצגת השלכות הרוחב התקציביות בפרוטוקול. גם בוועדת החריגים השנייה נפלו פגמים מהותיים: לצורך קביעת מועד תחילת זכאותו של התובע למימון התרופה הביאה הוועדה בחשבון שיקול אחד בלבד שעניינו הוכחת יעילות טיפולית פרטנית, ולא קשת של שיקולים; בנוסף, עצם הקביעה כי בדיקת ההדמיה השניה "מוכיחה לראשונה יעילות אובייקטיבית פרטנית של הטיפול המבוקש", אינה נהירה דיה. לא ברור מדוע רק בעת הצגת שיפור בבדיקת הדמיה נחשב הדבר להוכחת יעילות טיפולית פרטנית; עם זאת, לא הוכחה אי עמידת הנתבעת בחובת היידוע של התובע באשר לאפשרות הפניה לוועדת החריגים. אשר לסעד, בנסיבות ענייננו אין מקום להורות על השבת עניינו של התובע לוועדה בפעם השלישית; אשר לסוגיית המועד ממנו קמה זכאותו של מבוטח למימון תרופה שאינה בסל בנסיבות בהן הוכחה יעילות טיפולית ולאחר שנשקלו, בין היתר, כל השיקולים הרלבנטיים ולאור הלכת גילגור, הנתבעת תשיב לתובע את הסכום שהוציא לצורך מימון הטיפול התרופתי אותו נטל ממועד הפניה הראשון אליה. חזרה למעלה

4   [עבודה] תצ (ת"א) 44419-03-16 Maria Birsan נ' מתן חן שרותי סיעוד בע"מ (עבודה; חופית גרשון יזרעאלי, נ.צ.: ש' ברוך, מ' רוזנבלום; 03/03/18) - 33 ע' עו"ד: גל גורודיסקי, אפרים יצחקוב, דן פרידמן , יונתן דה שליט ביה"ד קיבל בחלקה בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המבקשת, חברה המספקת שירותי סיעוד, לפי חוק תובענות ייצוגיות ביחס לעילות הבאות: תשלום פדיון חופשה לעובדים זרים מדי חודש תחת תשלום דמי חופשה כאשר שהו העובדים בחופשה בפועל; חישוב דמי חופשה על יסוד שעות העבודה בפועל בלבד, ללא הכללת ימי חופשה וחג בחישוב היקף המשרה. עבודה – תובענה ייצוגית – תנאים לאישורה עבודה – חופשה שנתית – דמי חופשה עבודה – חופשה שנתית – פדיון חופשה . בקשה לאישור תובענה ייצוגית, לפי חוק תובענות ייצוגיות, בעילות הבאות: תשלום פדיון חופשה לעובדי המשיבה, חברה המספקת שירותי סיעוד, מדי חודש, תחת תשלום דמי חופשה כאשר שהו העובדים בחופשה בפועל; חישוב שגוי של שיעור המשרה, בכך שלא נכללו בחישוב ימי היעדרות, לצורך חישוב התמורה בגין ימי חג, חופשה והבראה. המבקשת היא עובדת זרה שהועסקה בישראל כמטפלת בקשישים סיעודיים, שעבדה אצל המשיבה כחמש שנים. . בית הדין האזורי לעבודה (השופטת ח' גרשון-יזרעאלי ונציגי הציבור ש' ברוך, מ' רוזנבלום) קיבל את הבקשה בחלקה ופסק כי: אשר לעילה של חופשה שנתית, למבקשת שולם מדי חודש תשלום בגין דמי חופשה. המבקשת שהתה בפועל בחופשה שנתית, וניצלה את ימי החופשה להם הייתה זכאית. הלכה היא כי שעה ששולמו לעובד דמי חופשה ללא ניצול ימי חופשה בפועל, מחויב המעסיק בפדיון חופשה שנתית מלא כדין עם סיום יחסי העבודה, ללא קיזוז הסכומים ששולמו לעובד בתקופת העבודה. מאחר שאופן תשלום דמי החופשה אינו תואם את ההלכה הפסוקה, למבקשת קמה עילת תביעה אישית. עם זאת, הסעד העומד בצידה אינו בהכרח סעד כספי, וייתכן כי הסעד הראוי, לאחר בירור התובענה לגופה, יהיה הצהרתי. המשיבה נוקטת בשיטת תשלום אחידה של דמי החופשה לכל העובדים הסיעודיים הזרים המועסקים בשורותיה. לפיכך, בעניין זה הוכחה תשתית עובדתית ומשפטית המקימה עילת תביעה קבוצתית. הקבוצה הרלוונטית היא קבוצת העובדים הזרים שהועסקו אצל המשיבה בסיעוד, וסיימו עבודתם בתקופה בת 3 שנים קודם ליום הגשת הבקשה ותביעתם נוגעת לתשלומים בגין חופשה משך 3 השנים קודם לשנה האחרונה לעבודתם, וכן עבור שנת העבודה האחרונה, השוטפת. אשר לחישוב היקף משרה לצורך הזכויות הנלוות, המבקשת הייתה עובדת שעתית, ועבדה בהיקף משרה חלקי אצל המשיבה. בהתאם להלכה הפסוקה, כאשר מועסק עובד במשרה חלקית, ככלל יש לקחת בחשבון את ימי החופשה השנתית, כמו גם את ימי החג, לצורך חישוב היקף משרתו. משמע, המשיבה שגתה כאשר חישבה את שיעור המשרה של המבקשת על יסוד שעות עבודתה בפועל בלבד. עם זאת, אין משמעות הדבר, בהכרח, כי המבקשת זכאית לתשלום הפרשים בגין כל הזכויות הנלוות; המבקשת הוכיחה עילת תביעה אישית וקבוצתית בשתי סוגיות הנוגעות לתשלום דמי חופשה: תשלום דמי חופשה מדי חודש ללא קשר למועד ניצול ימי החופשה בפועל; חישוב דמי החופשה על יסוד שעות העבודה בפועל בלבד, ללא הכללת ימי חופשה וחג בחישוב היקף המשרה; לעניין דמי חגים לא הוכחה עילת תביעה קבוצתית ולעניין דמי הבראה הוכחה עילת תביעה אישית אך לא עילת תביעה קבוצתית. בנסיבות העניין, קיימת אפשרות סבירה כי הסוגיות הנוגעות לתשלום דמי החופשה יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה. ביחס לעילות התביעה הנוגעות לתשלום דמי החופשה, התובענה הייצוגית היא הכלי הנכון וההוגן לדיון ולהכרעה. מאחר שהמבקשת שהתה בימי חופשה בפועל, אולם נמצא פגם באופן התשלומים בגין חופשה ובמועדיהם, ללא קשר עם מועדי החופשה בפועל, נראה כי הסעד המתאים הוא במישור ההצהרתי. יש להניח כי תובע בודד לא יפנה בתביעה לסעד הצהרתי ולפיכך התובענה הייצוגית היא הכלי המתאים, גם במישור הציבורי, להביא לאכיפת הדין ולהרתעה מפני הפרתו. גם ביחס לחישוב השגוי של היקף המשרה לצורך תשלום דמי חופשה, ואף אם יפסק סעד כספי, מדובר בסכומים נמוכים יחסית, שיש בהם משום הצדקה לניהול התובענה הייצוגית. ביחס ליתר העילות שהתבקשו אין התובענה הייצוגית הדרך היעילה וההוגנת להכרעה. הדברים אמורים אף בנוגע לתשלום דמי ההבראה תוך חישוב שיעור המשרה בחסר, שכן אף שעומדת למבקשת עילת תביעה אישית, ניהול ההליך בדרך של תובענה ייצוגית עשוי לקפח זכויות עובדים אחרים; כמו כן, יש יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת ובתום לב ביחס לעילות הנוגעות לתשלום דמי חופשה; הבקשה לצרף את עמותת קו לעובד להליך כמבקשת נוספת, נדחתה, שכן לא נמצא כי הצירוף נחוץ לצורך המשך ניהול ההליך, או יתרום ליעילות ההליך. לסיכום, הבקשה התקבלת בחלקה בהתייחס לעילות הקשורות לתשלום דמי חופשה ופדיון חופשה. הסעדים הנתבעים: תשלום פדיון חופשה וצווים לתיקון ההפרות. חזרה למעלה

5   [עבודה] [ביטוח לאומי] בל (ת"א) 13710-09-16 נסים גוילי נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; אסנת רובוביץ ברכש, נ.צ.: ח' קפלניקוב, א' איילון; 28/02/18) - 11 ע' עו"ד: אברהם אלבו, ישראלה איילין ביה"ד פסק כי התובע, שעבד כמחסנאי וכמוביל בחברה, הרים את נטל הראיה בדבר התרחשות של אירוע בעבודה (היתפסות גב בעת הרמת מכשיר טלוויזיה) במועד הנטען. התובע אף הוכיח קיומה של תשתית עובדתית לעילת המיקרוטראומה, שכן ביצע פעולות חוזרות ונשנות, בתדירות גבוהה, שניתן לבודדן במהלך יום עבודתו, של תנועות הרמה, נשיאה ופריקת משאות כבדים, לאורך שנות עבודתו. לפיכך, בתיק ימונה מומחה רפואי שיבחן את הקשר הסיבתי שבין האירוע לבין מצבו הרפואי של התובע. עבודה – תאונת עבודה – אירוע חריג עבודה – תאונת עבודה – הוכחת קשר סיבתי עבודה – תאונת עבודה – מינוי מומחה עבודה – תאונת עבודה – מיקרוטראומה עבודה – ביטוח לאומי – תאונת עבודה ביטוח לאומי – ביטוח נפגעי עבודה – תאונת עבודה . תביעת התובע, שעבד כמחסנאי וכמוביל בחברה, להכיר באירוע הנטען – היתפסות גב בעת הרמת מכשיר טלוויזיה – כפגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי (להלן: החוק), וכן להכיר בליקויו בגב ובצוואר כמחלת מקצוע או פגיעה בעבודה, לפי תורת המיקרוטראומה. זאת, נוכח החלטת הנתבע בה נדחתה תביעת התובע לתשלום דמי פגיעה בגין תאונה, משלא הוכח כי נגרם אירוע תאונתי תוך כדי ועקב העבודה כנדרש לפי סעיף 79א' לחוק, וכי לא הוכחו קיומם של אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודת התובע. . בית הדין האזורי לעבודה (השופטת א' רובוביץ-ברכש ונציגי הציבור ח' קפלניקוב, א' איילון) קיבל את התביעה ופסק כי: אשר לשאלה האם הוכיח התובע את קרות האירוע, סעיף 79 לחוק מגדיר תאונת עבודה כ"תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו ...". בנוסף קובע סעיף 83 לחוק את חזקת הסיבתיות כך: "תאונה שאירעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שאירעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך; ואולם תאונה שאינה תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין, בין שאירעה לעובד ובין לעובד עצמאי, אין רואים אותה כתאונת עבודה אם הוכח כי השפעת העבודה על אירוע התאונה היתה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים". כדי שתוכר חזקת הסיבתיות יש להוכיח בראש ובראשונה כי ארעה תאונה. הלכה היא כי תאונה מורכבת משני יסודות חיוניים: גורם או מחולל; נזק או פגיעה. באין חבלה אין תאונת עבודה. החבלה היא אחת העובדות הצריכות לעילת התביעה ועל התובע להוכיחה. על ביה"ד לקבוע האם הקשר שבין הפעולה אותה ביצע העובד עת נפגע, לבין המהלך הרגיל של עבודתו, חזק דיו כדי להחיל את ההוראה בדבר חזקת הסיבתיות. הכללים בעניין הפגיעה בגב מורים על חלוקה לשתי סוגיות, האחת, תאונה כתוצאה מהרמה או דחיפה, שהיא תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין, והיא כפופה לחזקת הסיבתיות לפי הרישא של הסעיף. השנייה, תנועה במאמץ ובתנועה לא נכונה, הכפופה לסיפא של הסעיף, דהיינו – תוצאה של גורם חיצוני שאינו נראה לעין. כאשר ראשית הראיה בשני המקרים צריכה להיות שאכן קרה אירוע תאונתי בעבודה הקושר את הפגיעה לעבודה. הכלל הוא שצריך שתהיה "ראשית ראיה" שאכן קרה "אירוע תאונתי" בעבודה, בין שהפגימה הינה כתוצאה מגורמים הנראים לעין, ובין מגורמים שאינם נראים לעין, שבגינה נתפס הגב. בהקשר זה נקבע כי ניסיון החיים לימד את ביה"ד שהכרה בפגיעה בעמוד השדרה כתאונת עבודה, תלויה בעיקר בשאלה האם הוכח שבמהלך העבודה אירע משהו שבגינו 'נתפש' גבו של המבוטח, או שפקדוהו לפתע כאבים עזים שמנעו ממנו להמשיך לעבוד. ביסודם של דברים עומדת שאלת אמינות גרסתו של התובע. על מנת להכיר בכאבי גב כתאונת עבודה, על המבוטח להוכיח שהיה מאמץ בלתי רגיל או אירוע פיזי מיוחד בעבודה שניתן לקשור להופעתם; כדוגמת הרמה משא כבד ממה שהמבוטח רגיל להרים או הרמת משא תוך תנועה סיבובית לא נכונה. מכאן, שעל מנת להכיר בתאונה כתאונת עבודה, על התובע להוכיח שכתוצאה מהרמת משקל, גבו למעשה "נתפס", כאשר ככל שאותם הכאבים הנטענים כקשורים לאירוע שאירע בעבודה אינם מדווחים בהזדמנות הראשונה בה המבוטח ניגש לקבלת טיפול רפואי, עליו להביא ראשית ראיה כי אכן ארע האירוע לו הוא טוען. הראיה יכולה להיות ישירה, כזו המועלית על ידי המבוטח עצמו, וככל הנדרש, בסיוע של עדים אחרים אשר נכחו בעת התאונה. במקרה דנן, משגרסת התובע לעצם קרות האירוע מהימנה ומשלא נמצא כי הרישומים הרפואיים יש בהם כדי לסתור את טענותיו, יש לקבל את גרסתו באשר להתרחשות האירוע התאונתי והיתפסות הגב ויש לקבוע כי התובע הרים את הנטל להוכיח את קיומו של האירוע; התובע אף הוכיח קיומה של תשתית עובדתית לעילת המיקרוטראומה. גרסת התובע בדבר הפעולות שביצע במהלך עבודתו מעלה כי ביצע פעולות חוזרות ונשנות, בתדירות גבוהה, אשר ניתן לבודדן במהלך יום עבודתו, של תנועות הרמה, נשיאה ופריקת משאות כבדים, לאורך שנות עבודתו. לאור כל האמור, יש מקום למינוי מומחה רפואי שיבחן את הקשר הסיבתי שבין האירוע לבין מצבו הרפואי של התובע. חזרה למעלה

6   [ביטוח לאומי] בל (ת"א) 44865-06-16 דותן בורנשטיין נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; חופית גרשון יזרעאלי, נ.צ.: י' דקל, מ' רוזנבלום; 26/02/18) - 8 ע' עו"ד: נמרוד לנגר, רונית סגל התובע שירת במילואים משך 29 ימים במהלך תקופה בת 5 חודשים. ביה"ד פסק כי, הנתבע שילם לתובע דמי מילואים על פי תגמול מזערי כדין לפי סעיף 272(א)(3) לחוק הביטוח הלאומי, ולא לפי משכורתו המוצהרת, בציינו כי דחיית טענות התובע בדבר שכרו המוצהר נעשתה למניעת ניצול לרעה של החוק, ואינה מנוגדת לחוק שירות המילואים. ביטוח לאומי – תגמולים – למשרתים בשירות מילואים . התובע שירת במילואים משך 29 ימים במהלך תקופה בת 5 חודשים בשנת 2015. הדיון נסב אודות השאלה אלה היא האם כדין שילם הנתבע לתובע דמי מילואים על פי תגמול מזערי, בהתאם לסעיף 272(א)(3) לחוק הביטוח הלאומי (להלן: החוק), ולא לפי משכורתו המדווחת כעובד שכיר בחברה פרטית בה היו התובע ואשתו בעלי מניות בחלקים שווים בשיעור של 40,000 ₪. מכאן התביעה. . בית הדין האזורי לעבודה (השופטת ח' גרשון-יזרעאלי ונציגי הציבור י' דקל, מ' רוזנבלום) דחה את התביעה ופסק כי: בסעיף 272 לחוק נקבע שיעור התשלום למשרתי המילואים כך: (א) שיעור התגמול ליום יהיה, למי שבתכוף לפני שירותו במילואים היה – (1) עובד – שכר העבודה הרגיל; (2) עובד עצמאי – הכנסתו הממוצעת; (3) לא עובד ולא עובד עצמאי – התגמול המזערי. (ב) לא יפחת שיעור התגמול ליום מהתגמול המזערי ולא יעלה על התגמול המרבי. (ג) מי שבתכוף לפני שירותו במילואים היה מובטל הזכאי לדמי אבטלה לפי פרק ז' (בסעיף זה – מובטל), לא יפחת שיעור תגמולו מדמי האבטלה ליום שהיה זכאי להם אילו היה מובטל בתקופת שירותו במילואים". סעיף 270 לחוק מגדיר את 'התגמול המזערי' כך: "68% מהסכום הבסיסי, לחודש, מחולק בשלושים". קיימת חשיבות רבה לבירור השכר האמיתי של המבוטח, על בסיסו מחושבת הגמלה. לחשיבות זו מטרה כפולה. מחד, דרוש שהגמלה, הבאה להחליף הכנסה שפסקה, תתבסס על השכר שקיבל המבוטח למעשה. מאידך, כדי למנוע ניצול לרעה של הוראת החוק, על פקיד התביעות לברר את נכונותו של השכר והאם הוא לא מושתת על נתונים בלתי נכונים. בענייננו, השכר לפיו על הנתבע לחשב את התגמולים עבור ימי המילואים הוא שכר העבודה של המשרת במילואים. שיעור השכר של התובע מהחברה נקבע על ידי התובע ורעייתו. בפועל, החברה לא שילמה לתובע שכר בתקופה הרלוונטית, פרט למישור הרישומי, ולא היה זה שכר האמת של התובע. התובע הסביר כי השכר לא שולם לו בפועל באותה עת מאחר שצפי ההכנסות אותו חזה לא התממש, החברה לא הרוויחה ואף נדרשה להלוואות. בנסיבות אלה, לא הובהר מדוע דווקא בתקופה החופפת כמעט בדיוק לתקופה לפיה מחושב התגמול למשרת במילואים, הוצהר על משיכת שכר עבודה של 40,000 ₪ לחודש, לא לפני תקופה זו ולא לאחריה, כאשר בפועל לא שולם שכר בסכום זה כלל באותה עת. במקרה זה קיים קושי לאבחן בין מעמדו של התובע כעובד לבין מעמדו כבעל מניות, בפרט לעניין העברת הכספים מן החברה לתובע. התובע הסביר, כי בדיעבד שילמה לו החברה את חובותיה אך לא הצביע על העברת תשלומים מסודרת של השכר שהיה אמור לקבל, ולא הוכח תשלום השכר דווקא, להבדיל ממשיכת דיבידנד, כבעל מניות, או תשלומים אחרים. אין די בטענת התובע, לפיה כרטסת הנהלת החשבונות מאוזנת, שכן אין בכך להוכיח תשלום שכר דווקא; לא ניתן לקבל את הטענה החלופית של התובע, כי ככל שלא היה שכיר, יש לראות את הכנסותיו כעצמאי. טענה זו לא הועלתה ולא נבחנה בעבר. התובע לא דווח לנתבע כעצמאי בתקופה הרלוונטית, וממילא לא הוכח מה היו הכנסותיו מעבודה או ממשלח יד בתקופה זו. לאור האמור, לא נפל פגם בהחלטת הנתבע בדבר חישוב תגמולי המילואים של התובע. דחיית טענות התובע בדבר שכרו המוצהר נעשתה למניעת ניצול לרעה של החוק, וודאי שאינה עומדת בניגוד לחוק שירות המילואים. חזרה למעלה

מנהלי

7   [משפט מינהלי] עתמ (ת"א) 3807-03-17 ארגון הפרמדיקים הישראלי נ' מגן דוד אדום, הממונה על יישום חוק החופש המידע (מנהלי; ארנה לוי; 05/03/18) - 15 ע' עו"ד: אביתר קנולר, אשר אילוביץ, בילבסקי העותרת זכאית לקבל ממד"א רשימה שמית של כל מי שהוסמכו כפרמדיקים בישראל וקיבלו ממד"א מספר רישום. אין צורך בפניה לפרמדיקים טרם העברת המידע המבוקש. משפט מינהלי – חופש המידע – גילוי על-ידי הרשות משפט מינהלי – חופש המידע – פגיעה בפרטיות . עתירה לקבלת מידע בהתאם לחוק חופש המידע. המידע המבוקש עוסק בהסמכת פרמדיקים בישראל: רשימה שמית של כל מי שהוסמכו כפרמדיקים בישראל וקיבלו ממד"א מספר רישום ומועד הסמכתם; נתונים לשנים 2016-2012 בדבר שיעור המסיימים בהצלחה את ההכשרה כפרמדיקים, תוך פילוח הנתונים - מי היה עובד מד"א במהלך הכשרתו ומי לא; מספר הפרמדיקים בעלי הרשאת אט"ן תוך פילוח הנתונים – מי מועסק ע"י מד"א ומי מתנדב. . בימ"ש לעניינים מנהליים קיבל את העתירה בקבעו: הכלל הוא כלל של גילוי מלא של מידע המצוי אצל הרשות הציבורית. מד"א נחשב רשות ציבורית לצורך תחולת חוק חופש המידע ועליו לגלות כל המידע המצוי ברשותו, אלא אם יוכיח התקיימות סייג לחובתו זו בהתאם לחוק. אשר לטענה בדבר התקיימות הסייג הקבוע בסעיף 9(א)(3) לחוק כמצדיק אי גילוי שמות הפרמדיקים המוסמכים. מד"א טוען כי מדובר ב"מידע שגילויו מהווה פגיעה בפרטיות, כמשמעותה בחוק הגנת הפרטיות". "פגיעה בפרטיות" מוגדרת בסעיף 2 לחוק הגנת הפרטיות ב – 11 תתי סעיפים. נתון בדבר היות אדם בעל רישיון, היתר או הסמכה לעסוק במקצוע כלשהו מאת רשות ציבורית אינו נכלל בסעיף כלשהו מסעיפים אלו וגם מד"א אינו טוען כך. מד"א גם לא טען כי הוא סבור שמדובר ב"עניניו הפרטיים" של אדם כאמור בסעיף 2(9) לחוק הגנת הפרטיות. מד"א מפנה לפרק ב' לחוק הגנת הפרטיות, הדן ב"הגנה על פרטיות במאגרי מידע" ובחובה לרשום מאגר מידע בפנקס. הגדרת "מידע" בפרק זה כוללת גם נתונים על "הכשרתו המקצועית" של אדם. אך מידע בדבר הסמכה של אדם לעסוק כפרמדיק, ע"פ תעודה שהוציאה לו רשות ציבורית ושעליה חתום הגורם הממונה במשרד הבריאות, אינו מהווה מידע בדבר "הכשרה מקצועית". יש להבחין בין הכשרה ובין הסמכה. הכשרה היא השלב המקדים והמכין לצורך קבלת הסמכה. נתונים בדבר הכשרה מקצועית הם נתונים בדבר פרטי ואופן הלימוד, ההכנה והאימון לתפקיד ולמקצוע ונתונים המתייחסים לעבר המקצועי טרם קבלת ההסמכה. ההסמכה היא ההיתר, הרישיון או האישור שניתן לאדם לעסוק במקצוע מסוים ע"י הגורם המורשה לאשר זאת, לאחר שעבר הכשרה מתאימה ועמד בתנאים נוספים, ככל שקיימים. אך גם אם נתוני ההסמכה הם "מידע שגילויו מהווה פגיעה בפרטיות", אין די בכך כדי לפטור באופן אוטומטי את מד"א מחובת הגילוי. על מד"א היה להפעיל שק"ד ולערוך איזון אינטרסים בהתאם לסעיף 10 לחוק חופש המידע. זהו מבחן של סבירות, המתווה את השיקולים שעל הרשות לבחון טרם תחליט לסרב למסור מידע, כאשר שיקול דעתה של הרשות צריך להתבסס על תכליות החוק: שקיפות מרבית כאמצעי למימושו המיטבי של חופש הביטוי ולעריכת ביקורת על רשויות הציבור בצורה יעילה ואפקטיבית. כפי שנפסק, עניין לנו בנוסחת איזון גמישה שיש לבנות וליישם בהתחשב בנתוניו ובנסיבותיו של כל מקרה ומקרה. על הרשות לאתר ולבחון את מכלול השיקולים הצריכים לעניין ולאזן ביניהם, בין היתר בהסתייעות בכלי העזר שהועמדו לרשותה לצורך כך בסעיפים 10 ו-11. מד"א כלל לא שקל שיקולים אלו. לכן הוא גם לא המשיך ובחן את השאלה, האם עליו לפעול בהתאם למנגנון הקבוע בסעיף 13 לחוק. נראה כי שמות ומספרי הרישום של מי שהוסמכו כפרמדיקים במדינת ישראל הם מידע אשר קיימת חשיבות ציבורית בגילויו, וגם אם יש בגילוי מידע זה משום פגיעה מסוימת בפרטיות, מדובר בפגיעה שולית אשר אינה מצויה בליבת הזכות לפרטיות, ולכל היותר מדובר בפגיעה אשר משקלה זעום מול האינטרס הציבורי הברור והמובהק לגלות המידע. זכות הפרמדיקים לפרטיות צריכה לסגת בנסיבות אלו לטובת זכות הציבור למידע. מדובר במידע בעל אופי כללי ולא אישי. המידע אינו מלמד דבר על ענייניו הפרטיים של הפרמדיק, מלבד היותו בעל הסמכה לעסוק במקצוע. אינטרס הציבור הוא כי רשימת כל מי שהוסמך להעניק לציבור טיפול רפואי, מכל סוג שהוא, ובמיוחד טיפול רפואי מורכב ללא פיקוח רופא, לא תהיה נסתרת וחבויה אלא גלויה ופתוחה לעיון בפני מי שמעוניין בכך. מי שטופל ע"י פרמדיק רשאי לבדוק בזמן אמת או לאחר מכן אם אותו פרמדיק הוא אכן פרמדיק מוסמך ואם הוא מצוי ברשימת הפרמדיקים. מי שמעוניין לקבל טיפול ע"י פרמדיק רשאי לבחון את רשימת הפרמדיקים המוסמכים. יש להזכיר בהקשר זה את הוראות סעיף 6 לחוק זכויות החולה, על פיהן מטופל זכאי למידע בדבר זהותו ותפקידו של כל אדם שמטפל ב", והדברים הם בבחינת מושכלות יסוד, גם אם הוראה זו לא חלה כיום באופן ישיר על פרמדיקים, עקב שיהוי בהסדרת הנושא. פרסום שמות הפרמדיקים יגשים מטרה של פיקוח ובקרה על מי שעוסק במקצוע ומעניק טיפול רפואי לציבור. מטרה זו של פיקוח ובקרה, אחת ממטרות חופש המידע, חשובה במיוחד מקום בו המחוקק עדיין לא פעל להסדרת הנושא. ניתן לומר כי טעמים של "שמירה על בריאות הציבור" תומכים אף הם בגילוי המידע. לא נמצא כי יש צורך לפנות לכל הפרמדיקים שהוסמכו ע"י מד"א ולתת להם אפשרות להתנגד למסירת המידע אודות הסמכתם כפרמדיקים. אין מדובר בחשיפת מידע אשר עלול לפגוע במי מהפרמדיקים שהוסמכו ולא ברור כיצד חשיפה זו מקימה חשש כלשהו לפגיעה בהם. גם מד"א לא מסר הסבר או הנמקה כלשהי לכך. זאת ועוד. ניתן לומר שההנחה הסבירה של מי שהוסמך כפרמדיק ובידו תעודה חתומה ע"י גורם מוסמך במשרד הבריאות היא כי דבר הסמכתו לא יישאר חשאי וסודי אלא נתון לעיון הציבור, בדיוק כמו לגבי יתר המקצועות הרפואיים. נכון במקרה זה לומר כי קיימת "חזקת הסכמה" ע"פ סעיף 1 לחוק הגנת הפרטיות, גם אם מדובר בפגיעה מסוימת בפרטיות. אשר למידע הנוסף שהתבקש, אשר עניינו נתונים מספריים. לא נמצא כי מתקיים סייג כלשהו, ועל מד"א להעביר מלוא הנתונים. חזרה למעלה

מחוזי

8   [עונשין] [ראיות] [דיון פלילי] עפ (נצ') 34885-12-17 רפעאת חמודה נ' מדינת ישראל (מחוזי; אסתר הלמן, יפעת שיטרית, סאאב דבור; 08/03/18) - 19 ע' עו"ד: איילת פלניצקי, יובל זולטי הרשעת המערער בעבירת תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות מעוגנת היטב בראיות, אולם בנסיבות דנן לא היה מקום להטיל עליו הוצאות, בפרט כאשר התמשכות ההליך איננה נעוצה בהתנהלות המערער בלבד. עונשין – עבירות – תקיפה בנסיבות מחמירות ראיות – הודעה – מחוץ לכותלי בית-המשפט ראיות – הודעה – תחקור משטרתי דיון פלילי – הוצאות משפט – הטלתן על הנאשם . ערעור על הרשעת המערער בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות ועל ההחלטה להטיל עליו הוצאות בשל התנהלותו במהלך הדיון. . בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור בחלקו ופסק: הרשעת המערער בעבירת תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות מעוגנת היטב בראיות, אשר יצרו מארג ראייתי ממנו ניתן היה להסיק כי הוכחה אשמתו של המערער מעבר לכל ספק סביר. בימ"ש קמא נימק בהרחבה מדוע העדיף את אמרות החוץ של המתלונן ואחיו על פני עדויותיהם במשטרה. הדרישה לנהל חקירת חשוד בשפתו או בשפה שהוא מבין ודובר אותה, מתייחסת לחקירת חשודים ולא לחקירת עדים, וכך גם הדרישה לתעד חקירת חשוד אשר איננה מתועדת חזותית או קולית, בשפה שבה התנהלה החקירה. הגם שככלל, יש להעדיף תיעוד בכתב של ההודעה בשפה בה נחקר העד, אין חובה לעשות כן. עם זאת, בנסיבות דנן הטלת הוצאות הינה צעד דרסטי מידי, בפרט כאשר התמשכות ההליך איננה נעוצה בהתנהלותו של המערער בלבד. חזרה למעלה

9   [דיון פלילי] [ראיות] [עונשין] עפ (נצ') 24020-11-17 פלוני נ' מדינת ישראל (מחוזי; אסתר הלמן, יפעת שיטרית, סאאב דבור; 08/03/18) - 25 ע' עו"ד: איילת פלניצקי, גבי שמואלי נדחה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום, במסגרתו הורשע המערער בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, תוך דחיית הטענה בדבר "הגנה מן הצדק". דיון פלילי – הגנות – הגנה מן הצדק ראיות – קבילות – ראיה שהושגה באמצעים פסולים עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות אלימות דיון פלילי – טענות מקדמיות – הגנה מן הצדק עונשין – הגנות – הגנה מן הצדק ראיות – עדות – סתירות . ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום, במסגרתו הורשע המערער בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, תוך דחיית הטענה בדבר "הגנה מן הצדק". הערעור מתייחס הן להכרעת הדין והן לגזר הדין. . בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, ופסק כלהלן: בצדק קבע בית המשפט קמא, כי נפלו פגמים בהליכים וכי עוצמתם אינה מבוטלת. בית המשפט קמא עמד על אותם פגמים ובכך המערער צלח את השלב הראשון. יחסי הידידות הקיימים בין השוטר מ' לבין המתלונן פוגמים במראית פני הצדק; הוכח קיומו של יחס כזה ובנסיבות אלו, עדיף היה אילו החוקר מ' נמנע מביצוע פעולות חקירה במסגרת הליך זה. בהקשר זה, אין להתעלם גם מהתשובה אשר התקבלה מקצין תלונות הציבור אשר נדרש לתלונה וקבע, כי החוקר אכן פעל במצב של ניגוד עניינים ואף הומלץ על נקיטת הליך משמעתי נגדו. אולם, בבחינת השלב השני, ניכר, כי לא הצליח המערער לעבור משוכה זו. בשלב זה, על בית המשפט לבחון שמא יש בקיום ההליך הפלילי חרף הפגמים משום פגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות ולצורך כך, על בית המשפט לבחון את נסיבותיו הקונקרטיות של ההליך שבפניו ובתוך כך ליתן את הדעת לחומרת העבירה, עוצמת הראיות, נסיבות אישיות של המערער ושל קורבן העבירה, מידת הפגיעה ביכולתו של המערער להתגונן, חומרת הפגיעה בזכויותיו של המערער, מידת האשם הרובץ על הרשות ועוד. המערער לא צלח את השלב השני, לאחר שלא הצליח להוכיח כי קיומו של ההליך הפלילי, חרף הפגם, יש בו משום פגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות. בכך, דינה של הטענה בדבר "הגנה מן הצדק" להידחות. חזרה למעלה

10   [בוררות] הפב (י-ם) 23824-06-14 אבנר גרון נ' כונסי הנכסים (מחוזי; אביגדור דורות; 07/03/18) - 9 ע' עו"ד: שלומי שריקי, עודד נשר, יורם ליבונטין, עמי פולמן, גבריאל לינדנברג, צינה לינדנברג, יהודה גלט, רוני זינגר, מרים אנה זינגר, אילן שמר, אלי ניניו, אברהם אברמן, שלומי שריקי בית המשפט אישר פסק בורר בדבר זכייתו של צד ג' בהתמחרות לרכישת זכויות במקרקעין, משלא הראו המשיבים עילה לביטול פסק הבורר בהתאם לסעיף 24 לחוק הבוררות. בוררות – פסק בורר – אישורו בוררות – פסק בורר – עילות ביטול . בקשת כונסי הנכסים לאישור זכייתו של צד ג' בהליך התמחרות לרכישת זכויות במקרקעין, לאחר שניתנה על כך החלטת בורר. המשיבים 1-6 עתרו לביטול פסק הבוררות והחלטות ביניים שניתנו על ידי הבורר. . בית המשפט המחוזי אישר את המכר ופסק: הסעד המבוקש על ידי המשיבים הוא הצהרה על זכייתם בהתמחרות, שפירושה ביטול פסק הבורר שקבע כי הזוכה הוא צד ג'. לא עלה בידי המשיבים להראות כי מתקיימת עילה לביטול פסק הבורר וההחלטות שקדמו לו בהתאם לסעיף 24 לחוק הבוררות, לפיכך ניתן אישור לפסק הבורר בדבר זכייתו של צד ג' בהתמחרות. למעלה מן הדרוש, גם לו היה מקום לבחון את פסק הבורר שלא על פי סעיף 24 לחוק הבוררות, לא הוכח כי פסק הבורר שגוי באופן המצדיק את ביטולו והכרזה על המשיבים כזוכים בהתמחרות. חזרה למעלה

11   [חוזים] הפ (מרכז) 12565-07-14 דורון יהודה נ' עמיר גלעד (מחוזי; יעקב שפסר; 07/03/18) - 8 ע' עו"ד: בית המשפט יישם את דוקטרינת האכיפה בקירוב, וקבע את זהות הארגון אשר יקבל את השימוש בדירה נושא הסכם המכר בין הצדדים, בנסיבות בהן הארגון המקורי שאמור היה להשתמש בדירה חדל מלהתקיים. חוזים – אכיפה – ביצוע בקירוב . במסגרת פסה"ד נקבע כי הדירה נמכרה למבקש על-ידי הקבלנים בהסכם תקף, לשימושו ולפעילותו של ארגון בו כיהן המבקש כיו"ר. משארגון זה חדל מלהתקיים, יש לקבוע את זהות הארגון לקבלת השימוש בדירה. . בית המשפט המחוזי פסק כדלהלן: אומד דעתם המשותף של הצדדים במועד התקשרותם בהסכם היה מכירת הדירה למבקש באופן אישי, אך לשם הקניית זכות השימוש בה לפעילות ארגון הפוליו נתניה. בהתאם לדוקטרינת האכיפה בקירוב, ניתן לשמר את כוונת הצדדים המשותפת בהסכם גם בהענקת הזכות לגורם שאיננו ארגון הפוליו ישראל, ובלבד שאין מדובר בסטייה מהותית מכך. יש לאפשר כעדיפות ראשונה אכיפה המצויה ב"מעגל" הקרוב ביותר לכוונת הצדדים המקורית – ארגון הדואג לרווחתם של נכי הפוליו ורק ככל שאין הדבר אפשרי לפנות לאכיפה מקורבת ב"מעגל שני", תוך וידוא כי אין אנו מגיעים לרף מרוחק מדי מכוונת הצדדים המקורית, העולה כדי יצירת הסכם חדש. ארגון אילה מהווה גורם מתאים בנסיבות דנן לשם אכיפה בקירוב של ההסכם בין הצדדים, באופן שיאפשר הגשמת בסיס כוונתם המקורית. חזרה למעלה

12   [דיון אזרחי] תא (מרכז) 9231-02-17 רשות מקרקעי ישראל נ' מגדל הזוהר לבניין בע"מ (מחוזי; חנה קיציס; 27/02/18) - 19 ע' עו"ד: בוטל צו מניעה זמני שניתן לפני 18 שנים בנוגע למכרז למתן רשות לתכנון, פינוי, פיתוח ובינוי במקרקעין. לכאורה סיכויי התביעה קלושים, ואף שהנתבעת לא הצביעה על נזק שיגרם לה כתוצאה מהצו, מצוקת תושבי השכונה היא הפרמטר העיקרי בשאלה האם יש מקום לביטול הצו. דיון אזרחי – סעדים זמניים – צו-מניעה זמני דיון אזרחי – סעדים זמניים – עיון מחדש . התובעת זכתה לפני שנים במכרז למתן רשות לתכנון, פינוי, פיתוח ובינוי במקרקעין. לאחר שהנתבעת ביטלה את החוזה באופן חד צדדי, התובעת הגישה תביעה להצהרה על תקפותו וקיבלה צו מניעה זמני להקפאת המצב. הנתבעת עותרת לבטל את הצו. . בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה ופסק: בבחינת בקשה למתן סעד זמני יש להידרש לשני שיקולים עיקריים: האם המבקש הציג ראיות מהימנות לכאורה לביסוס התביעה והאם הראה כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. ביהמ"ש מוסמך לעיין מחדש בצו זמני שניתן אם ראה שהשתנו הנסיבות או שלא הייתה הצדקה מלכתחילה במתן הצו. הנטל לשכנע כי מתקיימות נסיבות המצדיקות שינוי ההחלטה שניתנה מוטל על המבקש ובענייננו נראה כי הנתבעת עמדה בנטל זה: מאז מתן הצו חלפו 18 שנים ופרק זמן זה מחייב עיון מחדש בשאלה האם יש הצדקה להותרת צו המניעה על כנו. לכאורה, בחלוף 20 שנה ממועד המכרז, הסכם הפיתוח הגיע אל קיצו ולא ניתן להעניק לו חיות מחודשת, לכן סיכויי התביעה נמוכים ואף קלושים. הנתבעת לא הצביעה על נזק שיגרם לה כתוצאה מהצו והנזק שיגרם לתובעות אם יבוטל הצו הוא נזק כספי בלבד. הנזק העיקרי מהותרת הצו על כנו הינו הנזק הנגרם לתושבי השכונה כתוצאה מעיכוב הליכי התכנון, ומצוקתם היא הפרמטר העיקרי בשאלה האם יש מקום לבטל את צו המניעה. חזרה למעלה

13   [כשרות משפטית ואפוטרופסות] [חברות] הפ (י-ם) 60841-09-17 איברהים נזמי נ' יורשי אסמהאן איברהים (מחוזי; דנה כהן לקח; 26/02/18) - 6 ע' עו"ד: עזאת עותמאן, הודיה יצחק חברה שחוסלה נעדרת אישיות משפטית ואינה כשירה לחובות ולזכויות. לא ניתן לנהל הליך בנוגע לזכויות הרשומות על-שם חברה שחוסלה. כשרות משפטית ואפוטרופסות – אישיות משפטית – היעדרה חברות – חיסול חברה – ביטול החיסול . בהמרצת הפתיחה עותרים המבקשים למתן פסק-דין הצהרתי לפיו הם והמשיבים רשאים להירשם כבעלים של זכויות במקרקעין, הרשומות על-שם המשיבה 7. . בית המשפט המחוזי מחק את התובענה על הסף ופסק: חברה שחוסלה נעדרת אישיות משפטית ואינה כשירה לחובות ולזכויות. מאחר שהמשיבה 7 היא חברה שחוסלה, דין ההליך להימחק על הסף. על המבקשים לפעול בהתאם להסדר הקבוע בסעיף 367 לפקודת החברות ולעתור לביטול חיסולה של החברה. ככל שיינתן צו לביטול חיסולה של החברה, יתאפשר למבקשים לנהל הליך בנוגע לזכויות הרשומות כעת על-שם החברה. חזרה למעלה

שלום

14   [חוזים] [מקרקעין] תא (ת"א) 49735-05-14 צבי הדר נ' טבולה.קום בע"מ (שלום; עדי הדר; 07/03/18) - 18 ע' עו"ד: תביעה שהגיש מתווך מקרקעין כנגד שתי חברות, בה טען שהראשונה הזמינה ממנו שירותי תיווך, אך לא שילמה עבורם, ואילו השנייה הפרה את הסכם התיווך. התביעה כנגד החברה הראשונה נדחתה, ואילו כנגד החברה השנייה התקבלה בחלקה. חוזים – תיווך – היווצרות חוזה תיווך חוזים – תיווך – דרישת הכתב חוזים – תיווך – דמי תיווך מקרקעין – תיווך – דמי תיווך . תביעה שהגיש מתווך מקרקעין כנגד שתי חברות, בה טען שהראשונה הזמינה ממנו שירותי תיווך, אך לא שילמה עבורם, ואילו השנייה הפרה הסכם עמו עת מסרה לנתבעת הראשונה מידע שקיבלה ממנו וזאת בניגוד להסכם ביניהם. . בית המשפט קבע כלהלן: באשר לנתבעת 1 – יש לדחות את טענת התובע כי טבולה הזמינה מהתובע שירותי תיווך, או כי נכרת חוזה למתן שירותי תיווך בהתאם להוראות חוק המתווכים. באשר לנתבעת 2 – יש לקבל את טענת התובע כי טוניאן הפרה את ההסכם ביניהם, בכך שמנהלה הציג בפני טבולה את הנכס בניגוד לאיסור מפורש בהסכם התיווך. בשים לב לכך שהתובע שלל מטוניאן האפשרות לצמצמם נזקיה ולכן לא מילא חובתו להקטין נזקו מצד אחד, ומצד שני, כאשר המידע על התסבוכת מגיע לטוניאן היא מתחפרת בעמדתה, יש להפחית מסכום החיוב, סכום בשיעור של רבע מסכום החיוב בלבד. אשר על כן, יש לדחות את התביעה נגד טבולה במלואה ולקבל באופן חלקי התביעה נגד טוניאן, ולחייב אותה לשלם לתובע סך של 76,567.50 ₪. חזרה למעלה

15   [מקרקעין] תא (נת') 3597-06-15 נועם אלון נ' מגדלי נתניה בע"מ (שלום; גלית אוסי שרעבי; 04/03/18) - 17 ע' עו"ד: י. לב ארי, מ. סאסי בית המשפט קביל תביעה שעניינה מתן צו מניעה שאוסר על הנתבעים או מי מטעמם להיכנס ולהשתמש בדרך הכניסה נשוא הליך זה ולסילוק ידם ממנה. נפסק, כי הנתבעים לא הוכיחו כי קיימת להם, זיקת הנאה בכנסיה נשוא תביעת התובעים. מקרקעין – זכויות במקרקעין – זיקת הנאה . התובעים הגישו כנגד הנתבעים תביעה למתן צו מניעה קבוע, אשר יאסור על הנתבעים להיכנס ולהשתמש בדרך כניסה ולסילוק ידם ממנה. עיקר המחלוקת בין הצדדים היא סביב השאלה: האם אכן קיימת זיקת הנאה באותה כניסה לנתבעים או למי מהם או לבאי חניון קראוזה, כנטען על ידי הנתבעים? . בית המשפט קיבל את התביעה בעיקרה ופסק כלהלן: זיקת הנאה מכוח שנים מוגדרת בסעיף 94(א) לחוק כשימוש בזכות הראויה להוות זיקת הנאה במשך תקופה של שלושים שנים רצופות. בפסיקת בתי המשפט נקבעו התנאים להשתכללות זיקת הנאה מכוח שנים, והם: הזכות ראויה להוות זיקת הנאה, תקופת השימוש היא בת 30 שנים רצופות, השימוש חייב להיות בתחום הידיעה הקונסטרוקטיבית של בעל המקרקעין הכפופים ועל השימוש להיות "שימוש נוגד". במקרה זה, לא עלה בידי הנתבעים להוכיח קיומה של זיקת הנאה "מכוח שנים", היינו, שימוש רציף משך 30 שנים באותה כניסה. יש לדחות את טענת הנתבעים לזיקת הנאה מכוח הסכם. בבואה לפרש מסמך המתיימר להעניק לכאורה זיקת הנאה, נקטה פסיקת בתי המשפט בפרשנות מצמצמת ודווקנית. לבחינת סיווג זיקת הנאה, ככל שניתנה, בין אם לטובת אדם, סוג בני אדם או לטובת מקרקעין, יש לבחון את אופי השימוש בכניסה ואת הנסיבות הכרוכות בו, כולל נסיבות מתן המכתב מטעם המנוח. בנסיבות עולה, כי לכל היותר, גם אם תאמר כי המנוח העניק במכתבו זיקת הנאה למעבר בכניסת לחניון קראוזה, הרי היא לטובת "אדם", היא הנתבעת 1 ו/או הנתבע 2. בנסיבות העניין, אין כל הצדקה בהנצחת המצב הקיים, שבו, מחד גיסא, הנתבעים עושים שימוש בלתי מוגבל וללא תמורה בכניסה לצורכיהם ואף לא נושאים בתשלומים הנלווים להפעלתה והחזקתה, אף לא על-פי חלקם היחסי, ומאידך גיסא, צומחת לנתבעים טובת הנאה חומרית או אחרת כתוצאה מסגירת חלק הדרך המקורית לחניון קראוזה, תוך שהם או מי מטעמם גורמים מטרד מתמשך. חזרה למעלה

16   [עוולות] תא (ת"א) 14748-03-12 זורי תכשיטים בע"מ נ' טל סמל (שלום; אהוד שוורץ; 04/03/18) - 14 ע' עו"ד: עידן איידן, רן כהן בית המשפט קיבל תביעה שהגיש התובע – יהלומן, בגין גניבת עין, שעניינה בתכשיט מסוג צמיד יד שעיצב התובע. נפסק, כי שיווק ומכירת הצמיד על ידי הנתבע בכלל, ובפרט, כצמיד יהלומים אייל גולן, מהווה עוולה של גניבת עין. עוולות – גניבת עין – הוכחתה עוולות – גניבת עין – יסודותיה . התובעים הגישו כנגד הנתבעים תביעה כספית, ועניינה בטענה לניסיון התעשרות פסול – העולה לכדי גניבת עין, ועשיית עושר שלא במשפט, תוך גזילת מוניטין נרחב וארוך שנים, העתקה פסולה והטעיית ציבור שלם של צרכנים. התובע טוען, כי הוא עיצב תכשיט מסוג צמיד יד עשוי זהב לבן משובץ יהלומים. התובע טוען, כי שיווק ומכירת התכשיט המפר ע"י הנתבע כ"צמיד יהלומים אייל גולן" מהווה גניבת עין. . בית המשפט קיבל את התביעה בחלקה ופסק כלהלן: על מנת לבסס עוולה של גניבת עין יש להוכיח שני תנאים מצטברים: מוניטין בטובין וחשש סביר להטעיית הציבור לחשוב כי הטובין שמציע הנתבע הם טובין של התובע, או כי הם קשורים אליו. כאשר דמות ציבורית /מפורסמת משתמשת במוצר מסוים, זוכה אותו מוצר לחשיפה רבה ולביקוש גבוה, מה שגורם לאטרקטיביות שלו. כך גם בעניינו, אייל גולן, זמר ידוע ומוכר, ענד את צמיד יהלומים בארועים פומביים, והביא לחשיפתו ואטרקטיביותו של הצמיד שייצר התובע. בדמיון הרב ודרך השיווק האמורה, יש להביא לכך שמוצר הנתבע, יחשב, כמוצר של התובע, או לכל הפחות קשור אליו. העובדה שהנתבע אינו מייצר את הצמיד אינה מאיינת את העובדה שהנתבע משווק את הצמיד המפר, תוך כינויו "צמיד יהלומים אייל גולן", ושיש בכך, ובצירוף האמור, כדי להטעות את ציבור הצרכנים. התובע הוכיח קיום מוניטין, הוכח כי הינו מעצב תכשיטי יוקרה בארץ ובעולם, וצבר חוג לקוחות רחב ביניהם אושיות בידור וספורט אמריקאיים, ומפורסמים/מות; בהינתן כי התקיימו התנאים הנדרשים לביסוס עוולת גניבת עין, שיווק ומכירת הצמיד ע"י הנתבע בכלל, ובפרט, כצמיד יהלומים אייל גולן, מהווה עוולה של גניבת עין. המדד לגובה הפיצוי, צריך להיות הנזקים הישירים והעקיפים שנגרמו לבעל הזכות, ככל שאלו ניתנים להערכה, ואם לא ניתנים להערכה על דרך האומדן. חזרה למעלה

17   [קניין] תא (אשד') 48186-11-15 עו"ד חנן חדד נ' מיכל בטיטו (שלום; יהודה ליבליין; 03/03/18) - 12 ע' עו"ד: ב' חריף, ד' בן חיים בית המשפט קיבל את תביעת התובע – עורך דין שמשמש כמנהל מיוחד בהליך פשיטת רגל, והורה על פירוק השיתוף במשק חקלאי, וחלוקת התמורה בין השותפים – החייב ואשתו. פסק הדין עוסק, בעיקרו, באופן יישום הוראות חוק המיטלטלין, שנוגעות לפירוק השיתוף בנכסי מיטלטלין. קניין – מיטלטלין – פירוק שיתוף . התובע – עורך דין, שמשמש מנהל מיוחד וכונס נכסים, הגיש תביעה להורות על פירוק השיתוף בנכס המהווה משק חקלאי. התביעה היא לפירוק השיתוף בין בני זוג, וזאת לאור העובדה שהבעל צבר חובות שבגינם נפתחו נגדו תחילה הליכי הוצאה לפועל, וראש ההוצאה לפועל, נתן היתר לתובע בתפקידו ככונס נכסים להגיש תביעה לפירוק השיתוף. בשלב מאוחר יותר, משהוכרז הבעל כפושט רגל, מונה התובע כמנהל מיוחד על נכסיו. . בית המשפט קיבל את התביעה ופסק כלהלן: זכויות החייב והנתבעת במשק הן זכויות של ברי רשות, שאינן עולות כדי זכות במקרקעין, מכוח "הסכם משבצת". בהתאם, בקשת התובע, לפרק את השיתוף במשק, היא בקשה הנשענת על הוראות חוק המיטלטלין. בסעיף 10 לחוק המיטלטלין, לבעל זכות במיטלטלין, הזכות לבקש בכל עת את פירוק השיתוף. עיקרון זה זהה לעקרון החל ביחס לבקשות לפירוק שיתוף במקרקעין, והוא חל גם ביחס לפירוק שיתוף בדירת מגורים של בני זוג. יש לדחות את טוענת הנתבעת, לפיה אין תועלת במכירת המשק. גם אם אין בסכום שיתקבל בסופו של יום כדי לסלק את מלוא תביעות החוב שאושרו על ידו, הרי שיהיה בסכום זה כדי לסלק סכום לא מבוטל מתביעות החוב; יש לדחות את טוענת הנתבעת, כי יש לראות את הנחלה כ"תפוסה" על-ידי הנתבעת. היות ובענייננו זכויות בני הזוג אינן זכויות רשומות לבעלות או לחכירה לדורות, אזי סעיף 33 לחוק הגנת הדייר איננו חל על הנתבעת. בשונה מהוראת סעיף 40 לחוק המקרקעין, סעיף 10 לחוק המיטלטלין איננו מתנה את פירוק השיתוף ו/או את מכירת המיטלטלין, בכך שהם אינם ניתנים לחלוקה בעין. לאור המעמד המיוחד שניתן לעיקרון פירוק השיתוף בחקיקה, אין די בטענה לפיה, קיים מעשה בית דין, כדי למנוע את פירוק השיתוף. חזרה למעלה

18   [הגנת הדייר] [מקרקעין] תא (חי') 50083-03-13 עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' אמיר בטחיש (שלום; סיגלית מצא; 02/03/18) - 19 ע' עו"ד: איל גרינר, אמיל נחאס בית המשפט קיבל באופן חלקי תביעת התובעים לפינוי הנתבעים ממקרקעין ולחיובם בתשלום דמי שימוש בגין השימוש שעשו באותם מקרקעין. בתוך כך, נדחו טענות ההגנה של הנתבעים לפיהן, הם זכאים להמשיך להחזיק במקרקעין מכוח מעמדם כדיירים מוגנים או מכוח הוראות סעיף 20 לחוק הקרקעות העות'מאני. הגנת הדייר – דייר מוגן – מיהו הגנת הדייר – תחולת ההגנה – היעדרה מקרקעין – התיישנות – הסדר זכויות מקרקעין – התיישנות – לפי החקיקה העותמאנית . התובעים הגישו תביעה לפינוי הנתבעים מחצר הסמוכה לבית בו הם מתגוררים, ממחסנים המצויים באותה חצר, וכן לחיובם בתשלום דמי שימוש בגין השימוש שעשו בחצר ובמחסנים במהלך שבע שנים עובר למועד הגשת התביעה. . בית המשפט קיבל את התביעה בחלקה ופסק כלהלן: דין הטענה כי הנתבעים זכאים להמשיך להחזיק במחסן ב' מכוח מעמדם כדיירים מוגנים בו להידחות. הנתבעים לא הציגו הסכם שכירות מוגנת בין עמידר לבין מי שנטען, כי היה בעל מעמד במחסן; מיופה כוח אינו יכול לחתום על תצהיר בשמו של הדייר. לעניין זה, סע' 85 לחוק קובע שעל הדייר היוצא לשלוח 'הצהרה שלו'. היינו לא של אחר זולתו. דין טענת הנתבעים כי אין לפנותם מהמקרקעין ל"ד ומהמחסנים א' מכוח הוראות סעיף 20 לחוק הקרקעות העות'מאני – להידחות. מנסח הרישום שצורף לכתב התביעה עולה כי הזכויות בחלקה הוסדרו בשנת 2008 ונרשמו על שם רשות הפיתוח לאחר מכן. סעיף 81 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין קובע כי רישום זכויות בפנקס המקרקעין לאחר הליך הסדר מבטל כל זכות סותרת. בהתאם להלכה הפסוקה, אותה זכות סותרת, המבוטלת מכוחו של סעיף 81 לפקודת ההסדר, כוללת אף את זכותו של מי שיכול היה לתבוע זכויות במהלך הליך ההסדר ולא עשה כן – שאם לא כן לא היה כל צורך לבטל את זכויותיו. מאחר והנתבעים עשו שימוש בחצר אשר היוותה רכוש משותף, אין הם זכאים להחזר הוצאותיהם בגין השקעותיהם בחצר, לרבות הגדר והבריכה. חזרה למעלה

19   [דיון אזרחי] תא (כ"ס) 48921-01-16 ברק ניר נ' דוד לוסקי (שלום; רונן פלג; 02/03/18) - 14 ע' עו"ד: משה גלר , אליהו עמר בית המשפט קיבל תביעה שעניינה חיוב הנתבע בחיובים ובהוצאות שהנתבעות הפורמאליות – שתי חברות, חויבו לשלם לו בפסק בוררות. נפסק, כי פסק הבוררות יצר השתקי פלוגתא מובהקים, כך שהנתבע מנוע מהעלאת טענותיו בשנית. דיון אזרחי – מעשה-בית-דין – השתק פלוגתא . התובע הגיש נגד הנתבע תביעה כספית. תביעת התובע היא לחייב את הנתבע בחיובים ובהוצאות שהנתבעות הפורמאליות – שתי חברות, חויבו לשלם לתובע בפסק בוררות ובהליך אישור פסק הבורר בבית המשפט המחוזי. . בית המשפט קיבל את התביעה ופסק כלהלן: הטענות ההדדיות במחלוקת בתיק זה כבר הועלו על ידי הצדדים בהליך הבוררות, נידונו והוכרעו לגופן ובאופן מנומק בפסק הבורר. אשר לזהות הצדדים, אמנם בסופו של יום נקבע בהחלטה המאוחרת של הבורר שהנתבע לא היה בעל דין בעצמו בהליך בפניו, אך נראה שמעורבותו הייתה כה מובהקת עד שבמקור נכתב בטעות בכותרת פסק הבוררות שהוא נתבע. בוודאי ניתן לומר שהנתבע קרוב משפטית לנתבעות הפורמאליות שהיו צד להליך הבוררות, שהרי הן חברות שבבעלותו ובשליטתו המלאה. כל פעולותיהן של הנתבעות הפורמאליות בוצעו על ידי הנתבע והוא זה שנטל את כל ההחלטות עבורן. הנתבע שוב מנסה לנצל את האישיות המשפטית הנפרדת של הנתבעות הפורמאליות שבשליטתו ובבעלותו. חברות בע"מ הן יצירה וירטואלית של המשפט ופעולותיהן מבוצעות על ידי בני אדם בשר ודם. הנתבע הוא זה אשר העיד מטעם הנתבעות הפורמאליות וניסה לשכנע כי הן קיימו באמצעותו את הוראות הסעיפים 9-8 להסכם. בכך הוא נכשל וכיום הוא מושתק מהעלאתן של אותן הטענות. חזרה למעלה

20   [נזיקין] תא (ת"א) 7006-06-13 חיים לייבוביץ נ' יוסף (ג'ו) שיוביץ (שלום; רונית פינצ'וק אלט; 27/02/18) - 19 ע' עו"ד: אברהם ילין, ספי שמש נפסק כי הפרסומים שפרסם הנתבע אינם חוסים תחת הגנת האמת בפרסום ותום הלב, וכי עליו לשלם לתובע פיצויים בסך 70,000 ₪. נזיקין – עוולות – לשון הרע נזיקין – פיצויים – בגין לשון הרע נזיקין – עוולות – איסור לשון הרע . תביעה בגין לשון הרע וכן לצו לפרסום מכתב התנצלות, שהגיש התובע, בעל זכויות בעסק המצוי בבניין בו יש לנתבע כ- 45% מהזכויות. . בית המשפט קבע כלהלן: לא יכול להיות חולק, כי הטענות לפיהן מעל התובע בכספים, גזל, רימה וביצע עבירה פלילית, ייראו בעיני האדם הסביר כדברים שיש בהם כדי לבזות ולהשפיל אדם בעיני הזולת, ולפיכך מהווים הפרסומים לשון הרע. הדברים שפרסם הנתבע על התובע, בגינם הוגשה התביעה, אינם אמת, ולפיכך אינם חוסים תחת ההגנה של סעיף 14 לחוק. כמו כן, הפרסומים אינם חוסים תחת הגנת תום הלב כאמור בסעיף 15 לחוק. לא רק שהנתבע לא צדק לגופו של דבר, אלא שהוא נקט לשון בוטה מתלהמת ובלתי מידתית, וחזר והשתמש בביטויים מעילה וגניבה כלפי התובע. הנתבע סירב להתנצל ולייתר את ההליכים המשפטיים, למרות שהתובע העמיד בפניו אפשרות זו, דבר שלא היה חייב לעשות, ובמקום זה הוסיף לחרף ולגדף את התובע. הנתבע ישלם לתובע פיצויים בסך של 70,000 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל. חזרה למעלה

21   [נזיקין] תא (רמ') 23178-03-15 פלונית נ' עיריית נתניה (שלום; דב גוטליב; 23/02/18) - 19 ע' עו"ד: אביבה ישעיה, צבי רוטמן בית המשפט הורה לנתבעת – עירייה, לפצות את התובעת בגין נזקי גוף שנגרמו לה, לאחר שנפלה ונחבלה כתוצאה ממפגע בשטח העיר. במוקד פסק הדין עומדות שאלות שעניינן במישור האחריות וביחס לנזק. נזיקין – אחריות – רשות מקומית נזיקין – אשם – אשם תורם נזיקין – פיצויים – עזרת צד ג` . התובעת הגישה כנגד הנתבעים תביעה בגין נזקי גוף שנגרמו לה. על פי הנטען, התובעת נפלה ונחבלה כתוצאה ממפגע בשטח העיר. הצדדים חלוקים הן במישור האחריות והן ביחס לנזק. . בית המשפט קיבל את התביעה בחלקה ופסק כלהלן: התובעת הוכיחה במאזן הדרוש במשפט אזרחי, כי במועדים הרלוונטיים לתביעה היה קיים מפגע של ממש במדרכה וכי התובעת נפלה ונחבלה בעקבות המפגע. עוד הוכח, כי מדובר במפגע גלוי שאינו מפגע אסטטי אלא מפגע היוצר סיכון ממשי כלפי אזרחים הפוסעים במדרכה ומבקשים להגיע למעבר החצייה. מפגע כאמור בעניינו, הנמצא סמוך למעבר חצייה בו סביר שיעברו אנשים רבים, מטיל חובת זהירות מוגברת על העירייה. בנסיבות אלה, נקל לקבוע, כי היה על העירייה לתקן את המפגע וכי העדר התייחסות למפגע זה ותיקונו, עובר לקרות האירוע, מחייבת הטלת אחריות על הנתבעות בנזיקין. האירוע ארע בשעות הבוקר בתאורה מלאה, בסביבה המוכרת לתובעת, בסמוך לביתה של התובעת וניתן להניח שאין זו הפעם הראשונה שהתובעת פוסעת בדרך זו. התובעת לא הבחינה במפגע קודם לנפילתה למרות היכרות עם הסביבה ומשכך, נכון להשית עליה אשם תורם בשיעור של 10%. אם ניזוק זקוק לעזרה שניתנה לו על-ידי קרוב משפחה, אין לראות בכך בלבד, עילה לשלילת הזכות לקבל פיצוי מן המזיק. השאלה איננה אם התובעת קיבלה בפועל עזרת צד ג', אלא אם הייתה זכאית לקבלת עזרה כזאת ואם זו ניתנה לו בין על ידי אדם שאיננו קרוב משפחה ובין על ידי קרוב. התשובה לשאלה האחרונה יכול שתשפיע על שיעורו של הפיצוי. הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה הינן 'נזק מיוחד', הטעון פירוט והוכחה הן בדבר הצורך בהוצאתו והן בדבר עלותו; במקרה זה, משהוכחה נחיצות הטיפולים, המעקב הרפואי וממילא הוצאות הנסיעות הכרוכות בכך, ראוי לפסוק לתובעת סכום סביר שישפה אותה על הוצאותיה. חזרה למעלה

22   [ביטוח] [נזיקין] תא (קריות) 41173-05-16 פלוני ואח' נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (שלום; לובנה שלאעטה חלאילה; 20/02/18) - 11 ע' עו"ד: בחוק הפיצויים או בפקודת ביטוח רכב מנועי אין הוראה השוללת פיצויים ממי שנפגע בתאונת דרכים, בשל מסירת עובדות כוזבות או העלמת עובדות ובכוונת מרמה, בדומה לקביעה בסעיף 25 חוק חוזה הביטוח. ביטוח – תגמולי ביטוח – מרמה בתביעת ביטוח נזיקין – פיצויים לנפגעי תאונות דרכים – פיצויים . התובעים הגישו כנגד הנתבעת תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים. השאלה העיקרית בתיק זה נוגעת לתחולת סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, שעניינו מתן פטור מחבות ביטוחית של מבטח לפי פוליסה במקרה של מסירת מידע כוזב בכוונת מרמה, על חוק הפיצויים. . בית משפט פסק כלהלן: בנסיבות הוכח, כי התובעים הקטינים, 3,4 ו-5 לא היו ברכב בזמן התאונה ומכאן שאינם זכאים לכל פיצוי. בחוק הפיצויים או בפקודת ביטוח רכב מנועי אין הוראה השוללת פיצויים ממי שנפגע בתאונת דרכים, בשל מסירת עובדות כוזבות או העלמת עובדות ובכוונת מרמה, בדומה לקביעה בסעיף 25 חוק חוזה הביטוח. מקום בו חלות הוראות פקודת ביטוח רכב מנועי – אין תחולה להוראת סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח השוללת את זכותו של מי שמסר למבטחת עובדות כוזבות בכוונת מרמה. הוראות פקודת ביטוח רכב מנועי גוברות על הוראות חוק חוזה הביטוח וזאת מכוח הוראות סעיף 73 לחוק חוזה הביטוח ומכוח ההסדר המפורדת בפקודת ביטוח רכב מנועי. חזרה למעלה

23   [הוצאה לפועל] רעצ (קריות) 33937-11-17 נעמי סמיה נ' רשות השידור טבריה (שלום; לובנה שלאעטה חלאילה; 11/02/18) - 5 ע' עו"ד: בית המשפט דחה בקשת רשות ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל, לפיה נדחתה בקשת החייבת לביטול ההגבלה בבנק ישראל אשר הוטלה עליה מכוח הכרזתה כחייבת מוגבלת באמצעים. הוצאה לפועל – הליכים – הטלת הגבלות על חייב . עסקינן בבקשת רשות ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל, לפיה נדחתה בקשת החייבת בתיק האיחוד, לביטול ההגבלה בבנק ישראל אשר הוטלה עליה מכוח הכרזתה כחייבת מוגבלת באמצעים. . בית המשפט פסק כלהלן: לאור תכלית חוק ההוצאה לפועל והרציונאל העומד מאחורי הכרזה על החייב כחייב מוגבל באמצעים ואיחוד תיקיו, הטלת ההגבלות באה כדי להבטיח מחד את פירעון החוב ומנגד מניעת יצירת חובות חדשים. בהתאם להחלטה עליה מלינה המבקשת, כנגד המבקשת נפתח תיק הוצל"פ חדש בחודש יולי 2017, בזמן שנגד המבקשת מתנהל תיק איחוד. המבקשת אינה מתמודדת בבקשת רשות הערעור עם קביעה זו של הרשם ואינה מתייחסת כלל לאותו חוב שיצרה, למרות שמדובר בנתון חשוב למדי בנסיבות. לא מדובר במקרה שבו נבחנים השיקולים הכלליים ובאיזון ביניהם, אם כי במקרה שבו המבקשת הוכיחה דה פקטו כי ביטול ההגבלה על חשבונה בבנק הביא ליצירת חוב חדש ולמעשה מדגימה בכך את "הסיכונים" בהסרה מחדש של ההגבלה. בנסיבות אלה, אין מקום להורות על ביטול ההגבלה וצדק כב' הרשם בדחותו את הבקשה ובנימוקים שנתן לכך. חזרה למעלה

24   [הוצאה לפועל] עשא (קריות) 52192-08-16 שמעון חיים נ' נציגות הבית המשותף (שלום; לובנה שלאעטה חלאילה; 24/01/18) - 13 ע' עו"ד: התקבל ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל, בגדרה נדחתה בקשת החייב בטענת "פרעתי". נדונה שאלת סיווג טענת הקיזוז של החייב. הוצאה לפועל – הליכי אכיפה – טענת פרעתי הוצאה לפועל – הליכי אכיפה – טענת קיזוז הוצאה לפועל – רשם ההוצאה לפועל – סמכותו . ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל, בגדרה נדחתה בקשת החייב בטענת "פרעתי". . בית המשפט קבע כלהלן: הסמכות לדון בטענת קיזוז במסגרת הליכי "פרעתי" לא נקבעה במפורש בסעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, אולם הלכה פסוקה היא, כי במסגרת טענת "פרעתי" ניתן להוכיח גם טענת קיזוז. הפסיקה מכירה ב"סוגים" שונים של זכות הקיזוז: א) זכות שקיומה אינו שנוי במחלוקת, בין אם הזוכה הודה במפורש בקיומה, ובין אם המדובר בזכות חלוטה. טענה בדבר זכות קיזוז כאמור, ניתן לטעון גם במסגרת טענת "פרעתי"; ב) זכות קיזוז נטענת, או טענה לזכות קיזוז השנויה במחלוקת, היא טענה שבירורה חורג מגדר סמכותו של רשם ההוצל"פ הדן בטענת "פרעתי", ויש לבררה בביהמ"ש המוסמך לכך, ככל עילת תביעה אחרת שיש לחייב כנגד הזוכה. אם נדקדק בטענתו של החייב ניווכח לדעת כי בניגוד לטענת הזוכה, מדובר בטענה לקיזוז קיים ולא לקיזוז נטען, שכן לטענת החייב הזוכה כבר הסכימה לביצוע הקיזוז. החייב טוען כי פרע את החוב בדרך של קיזוז שכבר נעשה בהסכמת הזוכה, ולראייה הקבלה החתומה שהוצגה. טענה זו בהחלט נמצאת בסמכותו של רשם ההוצאה לפועל. דין הערעור להתקבל הן בנוגע לקביעת כב' הרשם כי לא היה מוסמך לדון בטענת הקיזוז והן בדבר השתת שכרה של המומחית על החייב. חזרה למעלה

משפחה

25   [משפחה] [חוזים] תמש (ת"א) 30162-09 פלונית נ' פלוני (משפחה; ארז שני; 06/03/18) - 46 ע' עו"ד: נדחתה תביעה להכרה בתובעת כידועה בציבור של הנתבע ולאכיפת הסכם שנחתם במהלך טיפול זוגי בגדרו התחייב הנתבע כלפי התובעת להעניק לה נכסים שונים. בין היתר נפסק, כי כדי שיווצר החוזה מכללא לידועות בציבור, דרושה גמירות דעת לא רק לגבי הכוונה להקשר בעתיד, אלא גם לכך שקשר כזה אכן כבר צלח ויתייצב בפועל. במקרה דנא נקבע כי לא נתגבשה גמירות הדעת הנדרשת, הן לעניין ההסכם הנטען והן לעניין היות השניים ידועים בציבור. משפחה – ידועים בציבור – מבחנים להיותם ידועים בציבור משפחה – ידועים בציבור – יחסי ממון חוזים – גמירת-דעת – היעדרה . תביעת התובעת כי ביהמ"ש יכיר בה כידועה בציבור של הנתבע (אחד מעשירי הארץ) בשנים 2006 ועד אמצע 2009, על כל המשתמע מכך וכן לאכיפת מסמך שנחתם בסוף 2007, אגב טיפול זוגי ובו התחייב הנתבע להשתתף בטיפול זוגי עד להחלטה משותפת להפסיק, לרשום דירה שרכש ע"ש שני הצדדים, לרכוש עבור התובעת דירה נוספת וכן לשיתוף התובעת בהכנסות מ-2009 (מוערכים במיליוני שקלים). הסכם זה מסתיים בחתימות הצדדים ומספרי ת.ז ונוסף בסיומו המשפט: "מסמך זה יועבר לעיבוד ע"י עו"ד". הנתבע טען כי לא נתגבשה גמירות הדעת הנדרשת, הן לעניין ההסכם הנטען והן לעניין היות השניים ידועים בציבור. לחלופין נטען, כי אין עסקינן אלא בגדר התחייבות ליתן מתנה אשר ניתן לחזור ממנה נוכח התנהגותה המחפירה של התובעת. . ביהמ"ש לענייני משפחה דחה את התביעות מהטעמים הבאים: הדין הישראלי אינו רואה בהצהרה אודות יחסי ידועים בציבור חי הנושא עצמו. אין מדובר אלא בהצהרה, ממנה יכול ויגזרו זכויות או חובות, בין בירושה, בין מכוח חזקת השיתוף ובין מכוח דיני החוזים הכלליים. משביהמ"ש סבור כי אין לראות בצדדים ידועים בציבור, הרי שאין טעם להוסיף ולדון בשאלת הזכויות הנובעות מכך. כידוע, המבחן להיות הצדדים ידועים בציבור הוא מבחן דו שלבי מצטבר של חיי אישות כבעל ואשה וניהול משק בית משותף. עוד נקבע, כי כדי שבני זוג יוכרו כידועים בציבור, עליהם לעבור "מבחן סף". יש לראות כי בני הזוג עברו את שלב ה"ניסיון"/ה"מבחן", וכי הם גמרו בדעתם למסד את הקשר ביניהם ולמעשה להתקשר האחד עם השני במערכת של חובות וזכויות של דיני הנישואין והגירושין, הן במהלך חייהם המשותפים והן לעת פירוקם. בהקשר זה ישנה בפסיקה הבחנה, מהותית ויסודית, בין ידועים בציבור לבין בני זוג שהינם "חברים". כן הודגש בפסיקה כי בחינת מערכת היחסים בין אותם בני זוג צריכה להיעשות על פי קריטריונים סובייקטיביים, בהתאם לאומד דעת בני הזוג הקונקרטיים העומדים בפני ביהמ"ש וכי "יש להיזהר מאד מלהטיל על בני זוג שחברו לחיות בזוגיות (רצופת אהבה ככל שתהיה) ללא כוונה ליצור מחויבות משפטית הדומה לקשר נישואין, תוצאות משפטיות מרחיקות לכת". עוד כידוע, עצם הכרה בבני זוג כידועים בציבור, אינו מובילה, באורח אוטומטי להחלת חזקת שיתוף בנכסיהם. לצורך החלת חזקת שיתוף יש צורך בדבר מה נוסף להוכיח את כוונת השיתוף. הלכה זו נובעת מהזהירות שלא לכפות על הצדדים הסדר של שיתוף רכושי מקום בו בני-הזוג בחרו שלא להחיל על עצמם הסדר כאמור. לעמדת ביהמ"ש עד היום ההגדרה הקולעת מכל ל"ידועים בציבור" צריכה לנבוע מאשר קבע ביהמ"ש העליון בע"א 6434/00 דנינו נ' מנע, לאמור כי הצדדים התכוונו לקשור גורלם זה בזה ואם תרצה יש להוכיח כי הצדדים התכוונו להקים משפחה ולא הסתפקו בכוונה לחיות לעת עתה זה לצד זה עד שיחליטו אם להתקדם לכיוון של "משפחה" או של פרידה, כמו גם השארת המצב הקיים. במקרה דנא הנתבע הינו רווק ומדברים הצדדים עולה כי לא הייתה מניעה משפטית כי הצדדים יינשאו, ודומה כי אף לא הייתה לצדדים התנגדות עקרונית כלפי מוסד הנישואין הנהוג בישראל. בנסיבות אלו ביהמ"ש סבור כי יש בעובדה שהצדדים בחרו שלא לעגן את החיים המשותפים באקט פורמאלי של נישואין, כדי להצביע על בחירה להימנע מהמחויבות שטבועה במוסד הנישואין, על השלכותיה הכלכליות והרכושיות. זאת ועוד, לעמדת ביהמ"ש רומן או רצון בקיום קשר לעתיד, אינו ידועות בציבור. כדי שיווצר החוזה מכללא לידועות בציבור, דרושה גמירות דעת לא רק לגבי הכוונה להקשר בעתיד, אלא גם לכך שקשר כזה אכן כבר צלח ויתייצב בפועל. ביהמ"ש מבהיר כי לא נדרשת הרמוניה מושלמת, אך נדרשת זוגיות יציבה במידה סבירה, אשר אדם סביר היה חוזה פרוגנוזה להישרדותה, והיא מתנהלת כזוגיותם של רוב בני האדם, ואין היא בבחינת מחזור פרידות ומריבות שאינה מתקיימת כמשפחה, לזמן ארוך. בכל אלא נדמה שכופרת התובעת. לשיטתה, אין צורך בקיום משק בית משותף, שכן החובר לעשיר, אין מצפים ממנו לשלם. אין צורך בנאמנות (לשיטתה הוא קיים יחסים, במהלך התקופה הרלוונטית, עם לפחות שתי נשים), ונדמה כי גם היא נקשרה עם כמה וכמה מפורסמים, לשיטתה, רק בעת הפסקות בקשר. על כך מוסיף ביהמ"ש כי מעדות המטפלים הזוגיים ומעדויות חברותיה של התובעת עולה כי יחסי הצדדים לא התגבשו כדי ידועים בציבור. ביהמ"ש התרשם מעדויות אלו כי הנתבע חפץ בתובעת (במקביל לאחרות) בבחינת החפץ להכניס לחייו אדם קשה ונדיר בו רוצים גם אחרים ואילו התובעת התקשתה להתנתק ממקסם כספו של הנתבע, אך בו עצמו לא חפצה וניסתה פה ושם להכריח עצמה לנסות ולהסתדר עימו, או עדיף להפיק ממנו רב ככל שניתן לעת פרידה. גם בכל הנוגע להסכם ביהמ"ש מקבל את עמדת הנתבע כי אין מדובר בהסכם מחייב וזאת נוכח התרשמות ביהמ"ש מנסיבות חתימת ההסכם כי גמירות דעת הדרושה אגב מסמך ההסכם ליצור התחייבות סופית, לא הייתה. ראשית הוער כי מלשון ההסכם ברור שההסכם מעלה שאלות או צריך להשלמות. הרי מאליו ברור כי הסכם, ולפיו לא יכול צד אחד להפסיק טיפול זוגי בלא הסכמה ולנצח אינו רציני, כשם שברור, שהכנסות כל החברות של הנתבע אינן יכולות להתחלק בין הצדדים, לפחות לא מה שאינו מגיע כדיבידנד נטו לנתבע עצמו (הרי יש בעלי מניות, צורך בהשקעות, הון וכו'). לפיכך ברורה איפוא האמירה בסוף ההסכם, בדבר צורך בעיבוד על-ידי עו"ד. אין חולק כי הסכם כי לאחר חתימת ההסכם נעזרו הצדדים במשרד עו"ד על מנת לנסח הסכם, שבסופו של יום לא נחתם. מעדות המטפלים הזוגיים עולה כי מדובר בהסכם לא מחייב שנערך במסגרת הטיפול הזוגי. לעמדת ביהמ"ש, המוזרות בטיפול זוגי, שעניינו היחיד הודעת התחייבות כספית, היות ההסכם בעל הסתייגות כצריך השלמה בסופו, התנהלות הצדדים לחתור להסכם אחר שלא נולד אחר כך, הצגת ההסכם על-ידי המטפלים כלא מחייב, כל אלה אינם מאפשרים לכפור בטענת הנתבע כי לא ראה בהסכם כמחייב או ראה בו הסכם על תנאי שממילא לא יחייב, עד שהצדדים יגיעו ליחסים של קשירת גורל המתנהלת באופן סביר. מעבר לכך, מהעדויות עלה כי גם גמירות דעתה של התובעת נחזית כמי שלא ראתה באותו הסכם אצל המטפלים בבחינת מסמך מחייב. ביהמ"ש מוסיף, בין היתר, כי התובעת לא רק שלא סתרה את החזקה העולה מתניית הקשר ("המסמך יועבר לעיבוד ע"י עורך דין"), אלא שלא מסרה כל גרסה בעניין. מנגד, כל יתר המשתתפים בישיבה – שני המטפלים הזוגיים והנתבע– הבהירו כי התניה נועדה – גם נועדה – להעיד על כך שהצדדים ביקשו לחתום על החוזה המחייב רק לאחר שזה האחרון יוכן ויועבד על ידי עורך דין. משנקבע לעיל כי נפגמה גמירות הדעת בהסכם, כדי היותו מעשה בלתי מחייב, אין עוד משמעות לשאלה האם טיבו הוא כחוזה התחייבות ליתן מתנה. יתירה מכך גם לו היה נקבע (ולא נקבע כך) כי התובעת ראתה בהסכם בבחינת שטר ששובר בצידו, אזי גמירות דעת דורשת שגם הנתבע יראה זאת כך ולא היא. חזרה למעלה

26   [משפחה] תמש (ב"ש) 20342-03-12 ע.פ נ' ד.פ (משפחה; בן שלו; 16/01/18) - 6 ע' עו"ד: לימור לוגסי, ברוך סלומון מקום בו עתרה התובעת לסעד זמני בדמות מזונות אישה זמניים, אין לראותה כמי שבחרה במסלול "אל חזור" ובויתור על חלקה בקצבת הפנסיה של הנתבע מכח חוק יחסי ממון החל ממועד הפירוד ואילך, ובלבד שלא יהא בכך משום גבייה בכפל של שני הסכומים. מכאן שהתובעת זכאית להפרש שבין חלקה בקצבת הפנסיה ובין הסכום ששולם לה כמזונות זמניים, וזאת עד למועד שבו החל להשתלם לידיה מלוא חלקה בקצבת הפנסיה. משפחה – יחסי ממון בין בני-זוג – זכויות סוציאליות משפחה – יחסי ממון בין בני-זוג – איזון משאבים . תובענה לאיזון משאבים מכח חוק יחסי ממון בין בני זוג. יצוין כי לצד תובענה זו, נוהלה עד לסוף שנת 2014 (עד שנמחקה מחמת חוסר מעש) תובענה למזונות אישה, במסגרתה חויב הנתבע לשלם לתובעת סך של 2,200 ₪ מדי חודש כמזונות זמניים החל מיום 1.4.11. זאת, הגם שבתביעה דנא עתרה התובעת, בין היתר, לחייב הנתבע בחלקה בקצבת הפנסיה הצה"לית לה זכה. המחלוקת שנותרה לדיון בתביעה דנא היא השאלה האם זכאית התובעת רטרוספקטיבית להפרש שבין שיעור התקבול החודשי לו היא זכאית מתוך קצבת הפנסיה של הנתבע ובין שיעור המזונות הזמניים ששולמו לה, בתביעת המזונות. שכן על פי סעיף 2.ב לחוות הדעת האקטוארית, הסכום שעל הנתבע להעביר לתובעת הוא סך של 2,843 ₪ לחודש מהפנסיה שלו (עד הגיעו לגיל 70, או-אז גדל הסכום), ואילו על פי החלטת המזונות הזמניים, היה על הנתבע לשלם לתובעת סך של 2,200 ₪ לחודש. . ביהמ"ש לענייני משפחה פסק: אכן, הפסיקה הכירה לא פעם בכך שאין מקום כי אדם יישא בפועל בה בעת הן בחיוב בגין מזונות אשה והן בחיוב בעל נפקות הונית דוגמת חלקה של האשה בפנסיה שלו. הטעם היסודי לכך הוא להימנע מכפל תשלום לזכאית. אולם מקום בו יש להימנע מכפל תשלום, אין משמעות הדברים שיש להימנע מאי תשלום כלל. שכן שני ראשי הזכות – הזכות לשיתוף בפנסיה אל מול הזכות למזונות אישה – מקורותיהם שונים. מזונות האשה מבוצעים מכח דיני החיובים האישיים ואילו זכותה של האשה בחלקה בקצבת הפנסיה מקורה בדיני השיתוף הזוגי (בין אם לפי הלכת השיתוף, ובין אם לפי חוק יחסי ממון). בנסיבות אלה, וגם אם הטעם היסודי שבבסיס הלכת נפשי הוא הימנעות מכפל תשלום, אין בכך כדי לקבוע, כי ככל שהתשלום לו זכאית האשה מכח חוק יחסי ממון גדול מן החיוב האישי מכח דיני המזונות לו היא זכאית, בעצם בחירתה לקבל סעד זמני מתחום החיוב האישי (מזונות זמניים), בחרה היא לוותר על יתרת התשלום מכח החיוב האובליגטורי המגיע לה. לשון אחר – אין לראות בעצם בחירת "מסלול" של סעד זמני בדמות מזונות זמניים, משום ויתור (בין במישרין ובין מכללא) האישה על מלוא הזכאות לחיוב האובליגטורי לו היא זכאית. בהקשר זה ביהמ"ש מאמץ את הפרשנות שהציע השופט (בדימ') ח' פורת לפיה האיסור בדבר חיוב בתשלום כפל, כפי שהובהר בהלכת נפשי, הוא למעשה איסור בדבר גבייה, או אכיפה, בכפל. פרשנות זו מובילה למסקנה כי מקום בו עתרה התובעת לסעד זמני בדמות מזונות אישה זמניים, אין לראותה כמי שבחרה במסלול "אל חזור" ובויתור על חלקה בקצבת הפנסיה של הנתבע מכח חוק יחסי ממון החל ממועד הפירוד ואילך, ובלבד שלא יהא בכך משום גבייה בכפל של שני הסכומים. מכאן שהתובעת זכאית להפרש שבין חלקה בקצבת הפנסיה ובין הסכום ששולם לה כמזונות זמניים, וזאת עד למועד שבו החל להשתלם לידיה מלוא חלקה בקצבת הפנסיה. חזרה למעלה

27   [ירושה] תע (חי') 60464-01-14 עיזבון המנוח ח' א' ש' ז"ל נ' א' א' ש' (משפחה; שלי אייזנברג; 12/02/17) - 22 ע' עו"ד: מרואן מויס, רנא חכים עבדאללה, סלים וקים התקבלה התנגדות לבקשה לקיום צוואה בע"פ. נוכח מצבו הרפואי של המנוח, לא ניתן לומר כי הוכחה גמירות דעתו הנדרשת כתנאי בסיסי ויסודי לצורך עמידה בתנאים הקבועים בסעיף 23 לחוק הירושה, ורק בשל כך יש לדחות הבקשה. מעבר לצורך גם בבחינת יתר תנאי הסעיף, המבקשים לא שכנעו את ביהמ"ש כי מדובר "בצוואת אמת", ברמה הנדרשת על פי הדין. ירושה – צוואה – בעל פה ירושה – צוואה – צוואת שכיב מרע ירושה – צוואה – פגמים . בקשה לקיום צוואה בע"פ של מנוח ומנגד התנגדות לקיום צוואה זו ובקשה ליתן צו ירושה בעניין המנוח. המנוח הלך לעולמו ב-8.2.12 כשהוא ערירי. עפ"י גרסת המבקשים, מדובר בצוואה מיום 4.8.12. במעמד עריכת הצוואה ערך עוה"ד פ'' דבריו של המנוח בכתב ידו, ולמחרת ביום 5.2.12 נערכו הדברים לכדי זיכרון דברים מודפס עליו חתמו שני העדים. התרשומת וזכרון הדברים הופקדו אצל הרשם לענייני ירושה ביום 3.4.2012. . ביהמ"ש לענייני משפחה קיבל את ההתנגדות והורה ליתן צו ירושה אחר המנוח מהטעמים הבאים: כידוע, לצורך מתן תוקף לצוואה שבעל פה, יש לעמוד בחמש דרישות צורניות אותן קבע המחוקק בסעיף 23 לחוק הירושה: א. על הטוען לקיום הצוואה להוכיח כי המצווה היה במצב של "שכיב מרע" או כמי שרואה עצמו מול פני המוות; ב. אמירת דברי הצוואה תעשה בפני שני עדים המבינים את שפת המצווה – "השומעים לשונו"; ג. דברי המצווה יירשמו בזכרון דברים ע"י העדים שיחתמו עליו; ד. זכרון הדברים יופקד אצל הרשם לענייני ירושה; ה. על הרישום, החתימה וההפקדה להיעשות ככל האפשר בסמוך לאחר שניתן לעשותם. עוד הוסיפה הפסיקה דרישה שישית בסיסית הנדרשת גם ביחס ליתר סוגי הצוואות, והיא – הוכחת גמירות דעתו של המצווה. נטל ההוכחה בנסיבות בהן צוואה נערכה בעל פה מוטל על המבקש לקיימה, בשונה מצוואה בכתב אז מוטל הנטל על המתנגד לקיומה שכן עומדת לצוואה חזקת כשרותה. מדובר בנטל הוכחה כבד נוכח העדרה של רמת הביטחון הנדרשת בדבר רצון המצווה ונסיבות עריכת הצוואה. בטרם יידרש ביהמ"ש לשאלת בחינת דרישות סעיף 23 לחוק, יש לבחון כשאלה מקדמית האם המנוח היה כשיר ביום 4.2.12 לערוך את צוואתו בעל פה. האם היה צלול להשמיע את דבריו בפני שני העדים. בהקשר זה ביהמ"ש מעדיף את מסקנת המומחית שמינה, כי המנוח לא היה כשיר להשמיע צוואתו ביום הצוואה על פני עדויות עדי הצוואה שסברו כי המנוח כשיר לערוך צוואה. מחקירת המומחית ביהמ"ש שוכנע כי בתרחיש המוצלח ביותר, יכול היה המנוח להשיב על שאלות שנשאל. הווה אומר כי אין מדובר בצוואתו ורצונו האמיתי אלא ביוזמתם והכוונתם של העדים את המנוח לחלק את רכושו, שלא נרחיק ונאמר רצון העדים. נוכח מצבו הרפואי של המנוח, לא ניתן לומר כי הוכחה גמירות דעתו הנדרשת כתנאי בסיסי ויסודי לצורך עמידה בתנאים הקבועים בסעיף 23 לחוק הירושה, ורק בשל כך יש לדחות הבקשה לקיום הצוואה שבע"פ בשל אי עמידה בתנאי סעיף 23. למעלה מן הצורך נבחנו יתר דרישות הסעיף. אין חולק כי דרישת היות המצווה 'שכיב מרע' מתקיימת בענייננו. שכן, בעת עריכת הצוואה היה המנוח על ערש דווי. בכל הנוגע לתנאי כי הציווי בעל פה נאמר מפי המצווה עצמו בפני שני עדים המבינים את לשונו- אין חולק כי שני עדי הצוואה דוברי שפת המנוח, ודבריו נמסרו להם בשפה הערבית. יחד עם זאת, לאור המסקנה לעיל לפיה המנוח לא היה כשיר לערוך צוואתו, ביהמ"ש אינו מקבל התרשמותם של העדים כי הוראות הצוואה אכן ניתנו מפיו. לאור מצבו הרפואי המדרדר של המנוח לאחר האירוע המוחי לא ברור מדוע לא נערכה הצוואה בהקדם, מודע לא התבקש אישור רפואי לעריכת הצוואה ומדוע לא נחתמה הצוואה למחרת, שעה שעו"ד פ' הגיע שוב כהצהרתו לבקר את המנוח, והכל בשים לב למצבו הקריטי של המנוח. כן מתקיימת בעניינו דרישת זכרון הדברים, שכן הוא נערך בסמוך ליום בו נשמעה הצוואה, והעדים חתמו על כך. ואולם גם כאן דרישת הסעיף אינה חפה מפגמים: הפקדת הצוואה בידי רשם הירושות לא נעשתה בסמוך למועד שמיעת הצוואה אלא רק כחודשיים לאחר מכן. מדובר בפגם, בפרט שעה שאחד העדים הינו עו"ד המודע לדרישות החוק. בנוסף, קיים שוני בין שני זכרונות הדברים שעה שבראשון לא צוינו הוראות המנוח לגבי דירתו. אמנם, איחור בהפקדת זכרון הדברים הינו פגם הניתן לריפוי, שכן אין מדובר בפגם אשר יורד לשורשם של רכיבי היסוד בצוואה שבעל פה. סעיף 25 לחוק הירושה מאפשר לקיים את רצון המנוח אף אם לא נתקיימו כל הדרישות הפורמאליות לקיים הצוואה, זאת ובלבד ששוכנע ביהמ"ש באמיתות הצוואה. רמת הוודאות לצורך הפעלת סעיף 25 לחוק הירושה צריכה להיות גבוהה ביותר . במקרה דנא, נוכח מסקנת חוות דעת המומחית לפיה המנוח לא היה צלול בדעתו לערוך צוואה, ואף למעלה מכך, לאור מסקנתה הנחרצת של המומחית בדבר העדר מסוגלותו של המנוח להשמיע את הדברים אשר לכאורה שמעו העדים מפיו, כל אלו בצירוף הפגמים הצורניים שמתקיימים בנסיבות הצוואה דנן, נוטעים ספק גדול באשר לאמיתות הצוואה, כאשר על ביהמ"ש לבחון צוואה שבעל-פה בזהירות הנדרשת. ולפיכך ביהמ"ש מורה על קבלת ההתנגדות לקיום צוואת המנוח ומורה על מתן צו ירושה. חזרה למעלה

בתי-הדין הרבניים

28   [בתי-דין] [משפחה] (צפת) 1123955/ פלונית נ' נ' (בתי-הדין הרבניים; הרב יועזר, חיים בזק, יועזר אריאל, שלמה שושן; 07/03/18) - 15 ע' עו"ד: ביה"ד הרבני האזורי פסק כי מי שנולדה לאם רווקה מתרומת זרע אנונימית, מותרת בדיעבד לבוא בקהל על פי דעת רוב הפוסקים. ביה"ד מוסיף הבהרה בשאלה האם הנולדת מתרומת זרע צריכה בדיקה גנטית מחשש שתינשא לאחיה? נפסק כי מעיקר הדין לא ניתן לחייב את האישה והחתן המיועד לבצע בדיקה גנטית לוודא שאינם קרובים. אך יחד עם זאת כדי לוודא מעל לכל ספק שאינה נישאת לאחיה מאביה, ראוי לכתחילה לבצע בדיקה גנטית, או לחלופין יש לשאול את אבי החתן המיועד האם הוא תרם תרומת זרע בעבר. בתי-דין – בית-דין רבני – בירור יוחסין משפחה – בית-הדין הרבני – בירור יוחסין . האם הנולדת מתרומת זרע צריכה בדיקה גנטית מחשש שתינשא לאחיה? רקע: ביה"ד דן בבקשתה של המבקשת, שהיא רווקה, לפסוק היתר נישואין לבתה ב' שנולדה מתרומת זרע אנונימית בבי"ח. ביה"ד פסק שהבת מותרת בדיעבד לבוא בקהל על פי דעת רוב הפוסקים. בנימוקים נכתב, שלכתחילה אסור לרווקה לקבל תרומת זרע, בגלל החשש שמא יישא אח את אחותו, אך בדיעבד יש לסמוך על הרוב. לפסק הדין, יש להוסיף הבהרה הנותנת מענה לשאלה הבאה: כאשר הבת תרצה להינשא לאחר, האם יש לחייב אותה לעבור בדיקה גנטית, כדי לוודא שאח לא יישא את אחותו? . ביה"ד הרבני האזורי פסק: מן הראוי לכתחילה, שתתבצע בדיקה גנטית לאישה ולחתן המיועד, כדי לוודא לוודא שאח לא יישא את אחותו. או לחלופין יש לשאול את אבי החתן המיועד, האם הוא תרם תרומת זרע בעבר. כל אחד מהדיינים הגיע למסקנה זו מנימוקים שונים. הרב יועזר אריאל: א. מיעוט שאינו מצוי – מעיקר הדין לא ניתן לחייב את המבקשת להיבדק בבדיקה גנטית, כי החשש שמא אח יישא אחותו הוא חשש רחוק והולכים אחרי הרוב. אמנם כל רוב שאפשר לבררו, אין סומכים על הרוב אלא יש צורך לבררו וחוששים למיעוט המצוי! אלא ששיעור מיעוט המצוי נידון בפוסקים האחרונים. בין היתר נמצא כי חיוב הבירור במיעוט המצוי הוא מדרבנן, ומצינו רק מקור אחד על שיעור מיעוט המצוי – עשרה אחוז של החמצת יין, ומאחר שלא מצינו מקור אחר המלמד שגזרו גם על מיעוט המצוי בפחות מעשרה אחוז, לכן אין לך בו אלא חידושו, וספק דרבנן לקולא, ואין להוסיף ולהחמיר יותר ממה שמצינו במפורש שהחמירו בו חז"ל; דיין א' מראה באמצעות חישובים שונים כי הסיכוי שאח יישא אחותו שנולדה מתרומת זרע הוא פחות מ- 10%, ולפי משכנות יעקב אם המיעוט המצוי הוא פחות מ- 10%, ניתן לסמוך על הרוב ואין צריך לברר מעיקר הדין. לאור האמור לא ניתן לחייב את האישה לעשות בדיקה גנטית, אבל ראוי לכתחילה לבצע בדיקת רקמות, כדי לצאת מכל חשש ולוודא שאינה נישאת לאחיה. ב. טרחה ועלות כספית לצורך בדיקה גנטית – הרב אריאל מוכיח ממספר מקורות שבכל בירור שיש בו טורח, אין צריך לברר, ויש לסמוך על הרוב, או על החזקה. בדיקה גנטית נחשבת לטורח בגלל צירוף הנתונים הבאים: המתנת מספר ימים לקביעת התור, טרחת הנסיעה למקום הבדיקה, והעלות הכספית של הבדיקה. לכן, מעיקר הדין אין לחייב את המבקשת לעבור בדיקה גנטית, אלא רק לכתחילה כדי לצאת מכל חשש ופקפוק ולוודא שאינה נישאת לאחיה. ג. כן דן הרב אריאל בשאלה האם יש הבדל בין דין רוב באיסורים לבין דין יוחסין? וגם מדיון זה עלתה המסקנה כי אין לחייב את המבקשת לעבור בדיקה גנטית, אך ראוי לעשות את הבדיקה. כן מקבל הוא את הצעת אב"ד, שיש בידי האישה אפשרות אחרת לכתחילה, והיא – לברר אצל אבי החתן האם תרם בעבר תרומת זרע, והאב נאמן על כך מדין יכיר. הרב חיים בזק – אב"ד: ראוי שהמבקשת תעבור בירור בדרך של תשאול אבי החתן או בדיקה גנטית בטרם נישואיה, כדי לוודא שאין קרבת ערווה האוסרת עליה להינשא למיועד. הרב שלמה שושן: ראוי לכתחילה, שהבת כשתגדל ותרצה להינשא תבצע בדיקת רקמות עם מי שתרצה להינשא לו. כדי לברר שאינה קרובה לחתן המיועד. חזרה למעלה

29   [משפחה] (פ"ת) 1115144/ פלוני נ' פלונית (בתי-הדין הרבניים; אריאל ינאי, דוד בר שלטון, אלון אבידר; 20/02/18) - 7 ע' עו"ד: חן גינסברג, רועי קורץ איזון זכויות פנסיוניות בין צד שפרש לפנסיה מוקדמת לצד שפרישתו הצפויה רחוקה. לעמדת ביה"ד יש להגדיר פנסיה מוקדמת בגין נסיבות בריאותיות ככספי פנסיה רגילה שהיא בת איזון. ואולם, העברה כעת של מחצית מהפנסיה המוקדמת (של הבעל בענייננו) לצד השני (האישה בענייננו), יוצרת קשיים כלכליים לבעל הנכה וחוסר צדק. כדי להתגבר על כך, ביה"ד מאמץ את הפתרון שהציע השופט יורם שקד ולפיו, יש לערוך תחשיב רעיוני כאילו הייתה האישה יוצאת כעת לגמלאות ולפי יחסי הזכויות ההדדיים תחושב זכות האישה כנגד זכותו של האיש. רק את פער הזכויות העודפות לבעל והמגיעות לאישה – אותו תיטול האישה מהפנסיה החודשית של הבעל. משפחה – יחסי ממון בין בני-זוג – זכויות סוציאליות משפחה – יחסי ממון בין בני-זוג – איזון משאבים . איזון זכויות פנסיוניות בין התובע (הבעל) שפרש לפנסיה מוקדמת בשל בעיות בריאותיות, לנתבעת (האישה) שפרישתה הצפויה לפנסיה רחוקה. . ביה"ד הרבני האזורי פסק: ראשית, בכל הנוגע למחלוקת הצדדים בשאלה האם יש להגדיר פנסיה מוקדמת בגין נסיבות בריאותיות ככספי פנסיה רגילה שהיא בת איזון (כעמדת הנתבעת), או שיש להגדירה ככספי פיצויים שאינם ברי איזון (כעמדת התובע), ביה"ד מקבל עקרונית את עמדת הנתבעת שלפיה מדובר בפנסיה לכל דבר והיא בכלל איזון המשאבים הנערכים בין בני זוג כפי שנקבע בפסיקת בתי המשפט. ואולם, יש ליתן את הדעת לבעיית חוסר הצדק החלוקתי בפן המעשי של קביעה זו. שכן חלוקה זו עלולה לגרור את בעל הפנסיה המוקדמת למשבר כלכלי קשה, מלבד השבר הגופני הקיים בלאו הכי שבגינו הפסיק לעבוד ולהשתכר בגין ניכוי משמעותי מהפנסיה החודשית שלו לטובת הצד השני בעוד עליו להמתין עוד שנים רבות עד למועד הפרישה של הצד השני כדי לקבל את חלקו בפנסיה החודשית שלו בהתאם לאיזון המשאבים. ביה"ד מפנה בהקשר זה לדברים שכתב השופט יהורם שקד בתמ"ש 48482/07 אשר מצא דרך לפתרון צודק יותר באמצעות סעיף 8 לחוק יחסי ממון, המאפשר החרגה באופן חלוקת המשאבים. באותו עניין, סבר השופט שקד, כי הפתרון הראוי הינו לערוך תחשיב רעיוני כאילו הייתה האישה יוצאת כעת לגמלאות ולפי יחסי הזכויות ההדדיים תחושב זכות האישה כנגד זכותו של האיש. רק את פער הזכויות העודפות לבעל והמגיעות לאישה – אותו תיטול האישה מהפנסיה החודשית של הבעל. לעמדת ביה"ד זו היא הדרך הטובה יותר והממזערת באופן משמעותי את הנזק הכלכלי שעלול להיווצר בגירושין כאשר אחד מהצדדים יוצא לפנסיה מוקדמת ועליו להמתין שנים רבות עד למועד גמילת הפנסיה של הצד השני וזהו הפתרון הראוי בנסיבות תיק זה. שכן, אם נאמץ כעת את איזון המשאבים ככתבו וכלשונו ונורה על העברת מחצית מהפנסיה של התובע לנתבעת נמצא כי בידי הנתבעת יצטבר סכום של 11,600 ש"ח לחודש (6,900 ש"ח משכורת, 1,900 ש"ח מחצית פנסיה ו־2,800 ש"ח מזונות קטינים); וביד התובע ייוותרו כ־6,200 ש"ח שמהם 2,000 ש"ח מהשתכרות מעבודות מזדמנות ולא קבועות – ומדובר באדם נכה (89%)! כלומר: לתובע הנכה ייוותר כמחצית ממה שיש לגרושתו. גם אם נאמר שיש להחריג את מזונות הקטינים ולהוציאו מפערי היחס (אף על פי שלא מדובר ב'קטני קטנים' ויש לשקול את השתתפות הנתבעת במזונותיהם) – עדיין מדובר במצוקה כלכלית קשה שהתובע עלול להיקלע אליה אם גביית מחצית הפנסיה המוקדמת תתבצע כעת "לפי הספר". הפתרון הנ"ל שהציע השופט שקד סביר והגיוני בנסיבות אלה. לפיכך, על האקטואר לערוך חישוב של גובה הפנסיה הרעיונית של הנתבעת אילו הייתה יוצאת לפנסיה מוקדמת בחודש אוקטובר 2013, לחשב את החלק שהיה מגיע לתובע ולקזז אותו מסך 1,900 ש"ח – מחצית הפנסיה שלה זכאית הנתבעת מהתובע. אם יהיה עודף לזכותו של התובע בחישוב הזכויות ההדדי – התובע יהיה זכאי לקבל את ההפרש במועד יציאתה של הנתבעת לפנסיה, ואם העודף יהיה לזכות הנתבעת היא תקבל רק את הפער – העודף הזה מדי חודש בחודשו מחלקו של התובע. חזרה למעלה

30   [משפחה] (אריאל) 1136731/ פלוני נ' פלונית (בתי-הדין הרבניים; מאיר פרימן, מאיר קאהן, יצחק רפפורט; 13/12/17) - 12 ע' עו"ד: דני שרמן, סיגל בכר כריכה וכנותה לאור המגמה החדשה בבתי המשפט ו'טעם מיוחד' בהתאם לבג"ץ פלמן, לקביעת סמכות ביה"ד לדון במזונות הילדים למרות החלטה של ביהמ"ש לפיה הסמכות בעניין מסורה לביהמ"ש. משפחה – גירושין – כריכה משפחה – סמכות – בית דין רבני משפחה – מזונות ילדים – סמכות שיפוט משפחה – מזונות – כריכת עניין מזונות משפחה – סמכות – כיבוד ערכאות . קביעת סמכות הדיון של ביה"ד לדון בתביעות הכרוכות לתביעת הגירושין של הבעל, וקביעת אופן ניהול המשך ההליך לאור טענות ב"כ האישה לחוסר סמכות המבוססות על טענות שהבעל לא המציא את כתבי התביעה לאישה וכן על כך שתביעת הגירושין אינה כנה היות שהבעל לא באמת מעוניין להתגרש אלא נתון ללחצי בני משפחתו הדורשים שיתגרש. בנוסף נטען גם שהכריכה לא נעשתה בכנות ולא נעשתה כדין ושהבעל העלים מידע. בנוסף, הוצגה החלטה של בימ"ש הקובעת כי הסמכות לדון בתביעת מזונות הילדים נתונה לביהמ"ש. . ביה"ד הרבני האזורי קבע את סמכותו לדון בתביעות הכרוכות מהטעמים הבאים: כנות תביעת הגירושין: לבעל טענות קשות נגד האישה: הבעל מתלונן על אלימות פיזית ומילולית מצד האישה כלפיו. הבעל טוען על חוסר יכולת מצד האישה לקיום יחסי אישות מלאים, ולסירוב האישה לחיות עימו. הבעל טוען על בעיות נפשיות הקיימות אצל האישה. טענות אלה אם אכן יתבררו כנכונות ודאי מצביעות על כנות ברצון להתגרש. אכן הבעל נשמע מוקלט בהקלטה שבה הוא מדבר בצורה נעימה עם האישה, אך תוכן השיחה מלמד שהבעל אומר לאישה שהיא זו שרוצה בגירושין. אין ללמוד מכאן שהבעל לא רוצה להתגרש. ייתכן שכדי להגיע לגירושין בהסכמה, הבעל ניסה לדבר אל ליבה של האישה באופן שבו דיבר בהקלטה, אך אין בדבריו כדי לשלול את כנות תביעתו, שעה שהבעל עומד בביה"ד, תובע בפה מלא גירושין ומביע סלידה מהאישה, וכל בקשתו להתגרש ממנה בהקדם. ביה"ד מצא כנות בתביעת הבעל. בעניין המצאת כתב התביעה: ברור שהאישה קיבלה את כתבי התביעה עוד לפני שפנתה בתביעה לביהמ"ש. ביה"ד לא מצא פגם בהתנהגות התובע בעניין המצאת כתבי התביעה. לבטח אין לראות חוסר כנות בתביעת הגירושין, מאחר שהתביעה הומצאה לאישה. כנות הכריכה והיותה 'כדין': הכריכה נעשתה בכנות כדי לסיים את כל ההליכים תחת קורת גג אחת. הכריכה נעשתה כדין, כשכל הפגמים שעליהם הצביעה ב"כ האישה ניתנים לתיקון ולהשלמה ואינם מגדירים את הכריכה ככריכה שאינה כדין. שאר טענות ב"כ האישה, בתגובתה בעניין הסמכות, לא הוכחו. אומנם עולה הצורך לברר את הטענות, אך לא די בטענות בלבד כדי לקבוע שהכריכה לא נעשתה כדין. כריכת האב את המזונות לתביעה בביה"ד למרות הסבירות שבביהמ"ש יוטלו חלקם על האם – ראיה לכנותו. כיום קיים מבחן נוסף המאמת את כנות הכריכה של הבעל. זאת בהתאם למצב המשפטי הקיים כיום, וכדלקמן: פסיקת ביהמ"ש העליון בבע"מ 1709/15, 919/15 קבעה שבמשמורת משותפת חיובי האב במזונות הקטינים שמעל גיל שש מוקטנים כשקיימת יכולת לאם לשאת בנטל הוצאות הקטינים. זאת לעומת פסקים שניתנו לאחרונה בבתי הדין בעניין חיוב האב במזונות הילדים במשמורת משותפת, שבהם לא הוקטן חיוב האב למרות קיום משמורת משותפת. כתוצאה מכך נראה שקיימת כיום מגמה לפיה אימהות הן שמבקשות לדון במזונות הילדים בביה"ד, בעוד אבות מבקשים לדון בביהמ"ש. בנדון דנן שניים מארבעת ילדי הצדדים הם מעל גיל שש ובפועל מתקיימת משמורת משותפת זו גם המלצת התסקיר. מכאן שפניית הבעל לביה"ד לא באה בשל עדיפות משפטית העומדת לו בביה"ד, אלא מרצון כן של הבעל לסיים את כל הסכסוך תחת קורת גג אחת ולמנוע הליכים כפולים ומיותרים בערכאות מקבילות. והדבר מעיד על כנות הכריכה. בהתאם ל'מבחן המשולש' לא נמצא כל פגם בהתנהלות הבעל. כאמור, תביעת הגירושין היא כנה והכריכה כנה ונעשתה כדין. בהתאם ל'מבחן הזמן' הרי שהבעל קדם ותבע בביה"ד את כל תביעותיו. המסקנה המתבקשת בהתאם למבחן המשולש ולמבחן הזמן היא שלביה"ד הסמכות לדון בכל הנושאים שנכרכו לתביעת הגירושין של הבעל. המסקנה ודאי נכונה וסופית ביחס לנושאים שבהם האישה כלל לא תבעה בביהמ"ש כל תביעה עד היום. כך לגבי נושאי משמורת הילדים, חינוכם וחלוקת הרכוש. לכן הסמכות לדון בנושאים אלה נתונה לביה"ד. כמו כן יש לקבוע שלביה"ד הסמכות לדון בעניין מזונות האישה למרות הגשת תביעת האישה לביהמ"ש בעניין מזונות האישה, שכן הבעל הקדים וכרך כדין את עניין מזונות האישה במסגרת תביעת הגירושין עוד לפני שהאישה פנתה לביהמ"ש ולכן הסמכות לדון במזונות האישה נתונה אף היא לביה"ד. החלטת ביהמ"ש המנוגדת לאמור: ביום 6.11.17 ניתנה החלטת בימ"ש (מצוטטת בהחלטה זו) לפיה לביה"ד אין סמכות לדון במזונות הילדים וכי הסמכות בעניין זה מסורה לביהמ"ש. לכאורה מפאת עיקרון כיבוד הערכאות היה צריך ביה"ד להימנע מלעסוק בעניין מזונות הילדים. ברם, ביה"ד סבור כי מתקיים בענייננו טעם מיוחד בהתאם לבג"ץ 'פלמן' 8497/00, לעיסוקו של ביה"ד בסוגיית הסמכות למרות החלטת ביהמ"ש ולהחלטתו בניגוד אליה. שכן, ביהמ"ש התעלם משתי החלטות ברורות של ביה"ד (האחת מיום 31.8.17 והשנייה מיום 24.10.17) בעניין סמכות ביה"ד לדון בשאלת הסמכות. יש לראות את החלטת ביהמ"ש כהחלטה שהתקבלה מתוך אי ציות לעיקרון כיבוד הערכאות. מתעורר חשש כי היה כאן 'מחטף' סמכויות, בניגוד למתחייב מן הכבוד ההדדי בין הערכאות – סיבה שיש בה משום 'טעם מיוחד' שביה"ד יזקק לדון בסמכותו, למרות החלטת ביהמ"ש, זאת בהתאם לאמור בבג"ץ 'פלמן'. בנוסף לכך, החלטת ביהמ"ש לוקה בחוסר חוקיות ובפגם חמור היורד לשורש הסמכות. בהחלטת ביהמ"ש נאמר שלא ניתן לכרוך את מזונות הילדים לתביעת גירושין בביה"ד. האמור סותר את המפורש בסעיף 3 לחוק נישואין וגירושין. הלכת שרגאי (בר"ע 120/6) צמצמה את יכולת הכריכה בתביעה ישירה של הילד או של הורה כאפוטרופוס בשם הילד, אך לא ביטלה את סמכות ביה"ד לעסוק בדין ודברים שבין ההורים בעניין החזר הוצאות שהוצאו או שיוצאו עבור הילדים. מכאן שקביעה גורפת כמו הקביעה שבהחלטת ביהמ"ש לפיה לא ניתן כלל לכרוך את מזונות הילדים בבי"ד היא קביעה הלוקה בחוסר חוקיות, שכן ברור שניתן, לפחות, לכרוך בתביעת גירושין בביה"ד את עניין השבת ההוצאות שהוצאו או שיוצאו בגין מזונות הילדים. מה גם שבעיון בהחלטת ביהמ"ש, עולה שהצדדים בתיק בביהמ"ש הם הצדדים עצמם, ולא ילדי הצדדים. משכך הגבלת סמכות ביה"ד הנלמדת מהלכת שרגאי לא נאמרה בנדון דנן.זאת ועוד, לאחרונה הועמדה שאלת תוקפה של הלכת שרגאי בבחינה מחודשת. וניתן ללמוד מפסקי דין רבים שנכתבו בעניין הן בבתי הדין והן בבתי המשפט, שבהתאם לפסיקה חדשה של ביהמ"ש העליון התבטלה הלכת שרגאי. נקבע שחזרה הפרשנות הפשוטה שנהגה בשנים שקדמו להלכת שרגאי, לפיה ניתן לכרוך בביה"ד גם את נושא מזונות הילד באופן ישיר, גם כשהילד הוא התובע. כפי המשתמע מקריאה פשוטה של סעיף 3 לחוק נישואין וגירושין. בהעדר הכרעה ברורה קיים קושי לסתור את סמכות ביה"ד. הדבר מהווה פגיעה בכללי הצדק הטבעי – סיבה המהווה 'טעם מיוחד' לקביעת סמכות ביה"ד למרות החלטת ביהמ"ש. פגם נוסף בהחלטת ביהמ"ש הוא חוסר הנמקה מספקת. על כן הסמכות לדון בעניין מזונות הילדים נתונה אף היא לביה"ד. חזרה למעלה

כתבי טענות

31   תא (פ"ת) 2338-05-13 יוסף טייר - ב"כ עו"ד משה בן-דת, עו"ד קרן עמנואל חליפה נ' סוף הבניה במחשבה תחילה בע״מ (כתבי טענות; עדנה יוסף - קוזין; 01/01/18) - 5 ע' עו"ד: משה בן-דת תביעות כספיות הדדיות. מר יוסף טייר הגיש תביעה על סך 120,574 ש"ח נגד סוף הבנייה במחשבה תחילה בע"מ, מר שלמה בן שמשון ומר יניב יורם שמעון צרף, בגין ליקויי בנייה חזרה למעלה

32   עא (ת"א) 34723-09-17 עזרא נוה - ב"כ עו"ד מרדכי גרון נ' ליאור פיק משרד (כתבי טענות; 14/09/17) - 11 ע' עו"ד: מרדכי גרון ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט השלום בתל אביב – יפו, לפיו חויב המערער 1 לשלם למשיבה סך 39,764.65 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית וכן הוצאות ושכ"ט עו"ד. קישורים נוספים: לפסק-דין במחוזי (20-02-2018) עא 34723-09-17 עזרא נוה נ' ליאור פיק ושות' משרד עורכי דין שופטים: אביגיל כהן עו''ד: מרדכי גרון, אבירם מזיוב חזרה למעלה

33   תא (ת"א) 11018-06-16 מגדל חברה לביטוח בע"מ - ב"כ עו"ד רוית גיא דרור נ' שאולוב ויאצסלב (כתבי טענות; 05/06/16) - 4 ע' עו"ד: רוית גיא דרור תביעה במסגרתה מבקשת התובעת לחייב את הנתבעים לשלם לה פיצוי בסך כולל של 15,398 ₪ בגין הנזקים שנגרמו לטענתו לרכב מבוטחה מסוג רכב כתוצאה מפגיעת אוטובוס של הנתבעת 2 שהיה נהוג על ידי נתבע 1 קישורים נוספים: לפסק-דין בשלום (11-02-2018) תאמ 11018-06-16 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' שאולוב ויאצסלב שופטים: אייל דוד עו''ד: רוית גיא דרור חזרה למעלה