תוכן העניינים עליון 1   [תכנון ובנייה] [פרשנות] בגץ 2721/18 עו"ד שחר בן מאיר נ' היועץ המשפטי לממשלה (עליון; נ' סולברג, ג' קרא, י' אלרון; 01/05/18) - 14 ע' בג"ץ דחה עתירה כלפי חוקיות צו הפטור שהוציא שר האוצר מכוח סעיף 266ה(ב) לחוק התכנון והבניה המתייחס להקמת חומת מגן סביב מתחם שגרירות ארצות הברית בשכונת ארנונה בירושלים, וסלילת כביש לצורך דרך מילוט. נפסק כי השימוש בסמכות שלפי סעיף 266ה(ב) הנ"ל תישמר למצבים חריגים, כי על שר האוצר לוודא שכל התנאים הקבועים בסעיף אכן מתמלאים בטרם יחתום על צו פטור, וכי מקרה זה הינו מקרה חריג והתקיימו התנאים הקבועים בחוק להוצאת צו הפטור. תכנון ובנייה – חוק התכנון והבנייה – פרשנות פרשנות – דין – חוק התכנון והבניה, תשכה-1965 תכנון ובנייה – שימוש חורג – התרתו 2   [דיון פלילי] בשפ 2751/18 מדינת ישראל נ' יוסף אבו עסא (עליון; ד' מינץ; 01/05/18) - 14 ע' קיימת תשתית ראייתית לכאורית בעלת פוטנציאל להרשעת המשיב במיוחס לו, מבלי שנמצא כרסום ממשי בעוצמתה. בנוסף, עבירת הרצח המיוחסת למשיב מקימה נגדו חזקת מסוכנות סטטוטורית, ורק במקרים נדירים ניתן להסתפק בחלופת מעצר בעבירה זו. לא נמצאו טעמים המצדיקים סטייה מהמלצת שירות המבחן שלא להורות על העברת המשיב למעצר בפיקוח אלקטרוני, ואף ההיפך הוא הנכון. דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – ראיות לכאורה דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – חלופת מעצר דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – בפיקוח אלקטרוני דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – שיקולים דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – תסקיר מעצר 3   [בוררות] רעא 2911/18 יוסי חביב נ' מאיר גרון (עליון; ד' מינץ; 30/04/18) - 7 ע' בעל דין שהמשיך להתדיין לפני בורר שלשיטתו חרג מסמכותו, בלי למחות, מושתק מלטעון לבטלות הפסק. כך ביתר שאת שעה שעסקינן בהליך בו מעורבים גם צדדים שלישיים. בוררות – החלטות של בית-משפט – רשות ערעור בוררות – פסק בורר – חריגה מסמכות 4   [בתי סוהר] [עונשין] רעב 2699/18 איתי דוד קובי נ' שירות בתי הסוהר הממונה על עבודות השירות (עליון; א' שהם; 30/04/18) - 8 ע' המבקש לא הפנים את חובותיו, כמי שאמור לרצות את עונשו בעבודות שירות. הוא הוזהר פעמים רבות וניתנו לו הזדמנויות חוזרות ונשנות. על כל הזדמנות שניתנה לו הגיב בהפרת תנאי עבודות השירות. בנסיבות אלה, קיימת הצדקה מלאה להפסקת עבודות השירות. בתי סוהר – שירות בתי הסוהר – הפסקה מנהלית של עבודות שירות בתי סוהר – עתירת אסיר – רשות ערעור עונשין – ענישה – דרכי ענישה: עבודות שירות 5   [חוזים] [קניין] [דיון אזרחי] עא 9836/16 Societe Diamantaire CH Finkelstein Et. co/NV נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (עליון; י' עמית, ד' מינץ, י' וילנר; 30/04/18) - 6 ע' ה-invoice הוא בבחינת הוראה בלתי חוזרת שניתנה ע"י צבי אור לטובת הבנק, ולפיה התמורה בגין היהלומים הייתה אמורה להיות מופקדת בחשבון צבי אור בבנק. הוראה בלתי חוזרת זו לא ניתנת לביטול ללא הסכמת הבנק, אותו ניתן לראות גם כמוטב בהסכם לטובת צד ג'; ב-invoice נכתב כי הטובין הנכללים בו משועבדים לבנק. אי תשלום לבנק בגין הטובין שקיבלה מהווה הפרת התחייבות. חוזים – תמורה – תשלומה חוזים – הפרה – קיומה חוזים – חוזה לטובת אדם שלישי – מוטב קניין – משכון – משכון מופקד דיון אזרחי – הוצאות משפט – התערבות ערכאת ערעור 6   [דיון פלילי] בשפ 3322/18 מדינת ישראל נ' אדם אסמאעיל (עליון; ע' ברון; 29/04/18) - 7 ע' עבירות המין המיוחסות למשיב מקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית. אמנם גם בעבירות המקימות חזקת מסוכנות יש לבחון אם ניתן להפיגה בחלופה שהיא פוגענית פחות ממעצר, אולם רק בנסיבות יוצאות דופן ניתן יהיה לשחרר נאשם בכגון דא לחלופת מעצר. אין עניינו של המשיב בא בגדר אותם מקרים בהם ניתן להסתפק בחלופת מעצר, ואף מעצר באיזוק אלקטרוני לא יהא בו כדי להשיג את תכלית המעצר. דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – חלופת מעצר דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – בפיקוח אלקטרוני דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – תסקיר מעצר עבודה ארצי 7   [עבודה] עסק (ארצי) 47189-12-16 אוניברסיטת תל אביב נ' ארגון הסגל האקדמי הבכיר באוניברסיטת תל אביב (עבודה; רונית רוזנפלד, אילן איטח, חני אופק גנדלר, נ.צ.: ח' שחר, צ' טבצ'ניק; 26/04/18) - 10 ע' ביה"ד דן בהיבט ההתיישנות לו טענה המערערת במסגרת ערעור על פסק דין שלפיו היא איננה רשאית להפעיל כלפי חבר הסגל האקדמי הבכיר שזכאי ל"פנסיה תקציבית" ושפרש לפנסיה את "מנגנון כפל הגמלאות" ופסק כי אף אם נראה את המערערת כמי שטענה להתיישנות ב"הזדמנות הראשונה" ובאופן מפורש דיו, טענה זו נזנחה בערעור ובנוסף מדובר ב"נימוק התנגדות שלא פורש", ולכן, בהעדר רשות של ביה"ד, אין המערערת יכולה להעלותו בשלב זה. עבודה – בית-הדין לעבודה – טענת התיישנות עבודה – בית-הדין לעבודה – התיישנות עבודה אזורי 8   [עבודה] סעש (ת"א) 16469-11-15 גדעון הר חרמון נ' מדינת ישראל משרד התיירות (עבודה; דורי ספיבק, נ.צ.: ש' כהן, י' קוגמן; 17/04/18) - 36 ע' דעת הרוב פסקה, על יסוד מרבית המבחנים והסממנים שנקבעו בפסיקה, כי בין התובעים, שהועסקו במשך שנים כמורי דרך, מארחים ומלווים צמודים של אורחי הנתבעת, ובין הנתבעת, לא התקיימו יחסי עבודה. עבודה – יחסי עובד-מעביד – היעדרם עבודה – יחסי עובד-מעביד – מבחנים לקביעתם עבודה – יחסי עבודה – מבחנים לקביעתם עבודה – יחסי עבודה – היעדרם 9   [עבודה] סעש (ת"א) 9555-10-15 נשאאת עביד נ' בקשי - מחסן ברזל בע"מ (עבודה; שרון אלקיים, נ.צ.: ז' בירנבוים; 08/04/18) - 21 ע' ביה"ד פסק כי, התובע הועסק אצל הנתבעת כשומר במשך 11 חודשים רצופים, כי פוטר מעבודתו כדין ולאחר קיום שימוע, נוכח העדר צורך נוסף בעבודתו ולאחר שלא נמצאה עבורו עבודה חלופית, ולכן הוא אינו זכאי לפיצויי פיטורים ולפיצוי בגין פיטורים שלא כדין; התובע זכאי לתשלום הפרשי שכר מינימום, גמול עבודה בשעות נוספות וביום מנוחה שבועי, לפדיון חופשה, לדמי נסיעות ולפיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה. עבודה – פיטורין – בחינתם עבודה – פיטורין – זכות לשימוע עבודה – פיטורין – פיצויי פיטורין עבודה – שעות עבודה ומנוחה – שעות נוספות עבודה – שעות עבודה ומנוחה – עבודה ביום המנוחה השבועי עבודה – שכר מינימום – תביעה להפרשי שכר 10   [עבודה] סעש (י-ם) 28473-01-16 דניאל שור נ' מדינת ישראל (עבודה; דניאל גולדברג, נ.צ.: ח' דסקל, ע' נוראני; 28/03/18) - 14 ע' ביה"ד פסק כי, התובע זכאי לפיצוי בגין הפרת החוק למניעת עישון, וחייב את הנתבעת לשלם לו פיצוי בסך של 25,000 ₪; התובע אינו זכאי לתשלום הפרשי שכר ומענקים שונים מכוח ההסכם הקיבוצי הנדון, שכן ההסכם אינו חל עליו, וכן אינו זכאי לתשלום פרמיות (שכר עידוד). עבודה – תנאי עבודה – עישון במקום העבודה עבודה – הסכם קיבוצי – תחולתו עבודה – הסכם קיבוצי – זכות מכוח הסכם קיבוצי עבודה – עובדים – זכויותיהם עבודה – עובדים – שכר עבודה עבודה – עובדים – תנאי עבודה 11   [עונשין] [ראיות] סעש (ת"א) 24235-03-15 צהרוניות אם המושבות בע"מ נ' נירה לוי (עבודה; תומר סילוורה, נ.צ.: י' גרינברג, צ' גלייטמן; 08/03/18) - 17 ע' ביה"ד קיבל ברובה את תביעת התובעת נגד הנתבעת, אשר שימשה כמנהלת חשבונות וחשבת שכר בתובעת, ופסק כי הנתבעת תשיב לתובעת סכום כסף שנטלה ממנה שלא כדין, פיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה למנהלת התובעת בסך 35,000 ₪, הוצאות חקירה וסכום מס אותו שילמה התובעת ביתר. עונשין – עבירות – גניבה ממעביד ראיות – נטל ההוכחה – בהליך אזרחי ראיות – נטל ההוכחה – העברתו מחוזי 12   [עונשין] [ראיות] תפח (חי') 24510-09-15 מדינת ישראל נ' ראג'י גורבאן (מחוזי; רון סוקול, תמר שרון נתנאל, רונית בש; 26/04/18) - 53 ע' בית המשפט הרשיע את הנאשם, בין השאר, בביצוע עבירת רצח. נפסק, כי הפסיפס הראייתי מצביע, בבירור על כך שהנאשם הוא זה שירה במנוח, למוות, וחרף שינויי הגרסאות והסתירות בדברי העדים, בחינת דבריהם, הן מתוכם והן לאור שאר הראיות, מצביעה על גרסת האמת בדברי העדים השונים. עונשין – עבירות – רצח ראיות – ראיות נסיבתיות – בחינתן ראיות – ראיות נסיבתיות – דרך בחינתן ראיות – עדות – סתירות ראיות – עדות – בחינתה ראיות – עדים – קטינים 13   [דיון אזרחי] [הגנת הצרכן] תצ (מרכז) 47374-12-15 אורי הכהן נ' דלתא איירליינס בע"מ (מחוזי; עופר גרוסקופף; 23/04/18) - 8 ע' אושרה הסתלקות מבקשה לאישור תובענה ייצוגית, שעניינה בכך שכאשר נוסע לא התייצב לאחד מהמקטעים בכרטיס הטיסה שרכש מבלי להודיע, מבוטלים אוטומטית מקטעי טיסות ההמשך. דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – בקשה להסתלקות מבקשה לאישור תובענה ייצוגית הגנת הצרכן – תובענה ייצוגית – הסתלקות 14   [חוזים] [עשיית עושר ולא במשפט] עמש (חי') 1218-12-17 פלוני נ' אלמוני (מחוזי; סארי ג'יוסי, חננאל שרעבי, אספרנצה אלון; 18/04/18) - 27 ע' ערכאת הערעור דנה בערעור שעניינו מכירת דירה בין שני אחים. נקבע כי המערער, המוכר, אינו זכאי לקבל מאחיו סכום נוסף על התמורה ששולמה, אולם הוא זכאי להשבת סכום פירעון המשכנתא. חוזים – תמורה – תשלומה עשיית עושר ולא במשפט – השבה – פורע חוב הזולת 15   [חוזים] [דיון אזרחי] עא (ת"א) 54225-01-18 רפי בלושטיין עו"ד נ' חגית חופי עו"ד (מחוזי; אביגיל כהן; 17/04/18) - 8 ע' התקבל ערעור על פסק דין לפיו נאכף בחלקו חוזה לתשלום שכר טרחה. משהתקבלו טענות המערער בנוגע להסכם ומשנקבע כי קיומו אינו מותנה בהוכחת תמורה, לא היה מקום לקבוע ביוזמת ביהמ"ש שהאכיפה אינה צודקת, אף שהטיעון לא הועלה ולא התאפשר לצדדים לטעון בעניין. חוזים – אכיפה – שיקולי צדק‏ חוזים – תרופות – אכיפה דיון אזרחי – סעדים – סעד שלא נתבקש 16   [מסים] וע (ת"א) 18027-10-16 רועי בלנק נ' מנהל מיסוי מקרקעין תל אביב (מחוזי; מגן אלטוביה, אלי מונד, מיכה לזר; 16/04/18) - 9 ע' לצורך הפטור ממס שבח לדירת מגורים, עלה בידי העורר לסתור את חזקת התא המשפחתי ולהוכיח כי קיימת הפרדה רכושית בינו לבין בת זוגו, באופן שדירתו שייכת לו בלבד ודירותיה שייכות לה בלבד, לכן הוא זכאי לפטור. מסים – מס שבח מקרקעין – פטור 17   [עורכי-דין] רתק (י-ם) 18345-04-17 משה חן נ' מאיר יעקוביאן (מחוזי; כרמי מוסק; 10/04/18) - 6 ע' עורך דין שלא התרשל זכאי לשכר ראוי, אף אם לא נקבע בהסכם שכר הטרחה שכר זה. מדובר בתנאי מכללא אותו יש לקרוא לתוך ההסכם, כזה החל על מסגרת היחסים בין עורך דין ללקוח. עורכי-דין – שכר טרחה – הסכם שכר טרחה עורכי-דין – שכר טרחה – שכר ראוי 18   [דיון פלילי] [תעבורה] עפת (י-ם) 56094-08-17 כמאל סיורי נ' מדינת ישראל (מחוזי; חגית מאק קלמנוביץ; 18/03/18) - 5 ע' במקרה דנן לא ניתן לקבוע שהתקיימו כל התנאים הדרושים להוכחת תקינותו של מכשיר הממל"ז, מיומנות המפעיל ותקינות ההפעלה. מכאן שלא ניתן לקבוע את אחריותו של המערער בעבירות של נהיגה במהירות מעל המותר ונהיגה בקלות ראש. דיון פלילי – הכרעת-דין – ערעור תעבורה – מכשירי מדידה – הסתמכות עליהם תעבורה – מכשירי מדידה – ממל`ז 19   [משפחה] רמש (ת"א) 58775-11-17 ע.ה.מ נ' ת.ה (מחוזי; שאול שוחט; 08/02/18) - 19 ע' על המשיב, המבקש לשלול את סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה, מוטל הנטל להוכחת חוסר תום ליבה של המבקשת בהגשת בקשתה ליישוב סכסוך לבית המשפט, בטרם הגיש את תביעת הגירושין לבית הדין הרבני. המשיב לא עמד בנטל ואין לראות במעשי המבקשת משום חוסר תום לב. משפחה – בית-המשפט לענייני משפחה – סמכות משפחה – גירושין – שלום בית 20   [בתי-משפט] [ירושה] רמש (ת"א) 71892-11-17 נ.ע נ' מה.ח (מחוזי; שאול שוחט; 22/01/18) - 10 ע' לעניין תובענה בענייני ירושה שהוגשה לבית משפט מחוזי לפני תחילת תקנות הירושה, ניתן לפרש את הסייג המוציא בקשה לצו ירושה או לצו קיום מגדר "תובענה", ככזה החל גם על סייפת תקנה 56(א). ואולם אין לפרש את הסייג ככולל הליכים נוספים שהם "לא מהותיים". בתי-משפט – סמכות – עניינית ירושה – סמכות שיפוט – בית-המשפט המחוזי שלום 21   [קניין] תא (קריות) 10057-11-17 א.א אמיר חידוש מבנים בע"מ נ' ד.י.יעד גלובל אחזקות נדל"ן בע"מ (שלום; לובנה שלאעטה חלאילה; 26/04/18) - 13 ע' נדחתה בקשת המבקשת לסעד זמני בגדרה נתבקש בית המשפט להורות על מתן עיכבון זמני לתובעת באתר הבנייה של הנתבעים. במוקד החלטת בית המשפט עומדת השאלה: האם נוצרה לטובת המבקשת זכות עיכבון על פי סעיף 5 לחוק חוזה קבלנות. קניין – עיכבון – זכות עיכבון קניין – עיכבון – מהותו 22   [עונשין] תפ (ת"א) 31283-10-13 מדינת ישראל - המחלקה לחקירות שוטרים נ' ניסו שחם (שלום; בני שגיא; 24/04/18) - 139 ע' בית המשפט הרשיע את הנאשם – שוטר בכיר, בביצוע מעשה מגונה בשוטרת שהייתה תחת פיקודו, בכך שנישק אותה נגד רצונה וזיכה אותו משורה של עבירות, אשר העיקריות שביניהן עניינן בניגוד עניינים. במרכז הכרעת הדין עומדת, בין היתר, השאלה: האם ניתן "לצבור" אסופה של "ניגודי עניינים שאינם פליליים" לכדי עבירה פלילית אחת. עונשין – עבירות – הפרת אמונים עונשין – עבירות – הטרדה מינית 23   [נזיקין] תא (ב"ש) 44276-06-16 אבו לבן יוסף נ' המשרד לביטחון פנים שירות בתי הסוהר (שלום; רחלי טיקטין עדולם; 20/04/18) - 12 ע' בית המשפט קיבל את טענות התובע ביחס לרשלנותה של הנתבעת – שירות בתי סוהר כלפיו. יחד עם זאת נדחתה תביעת התובע, משנמצא, כי אשמו של התובע היה הסיבה המכרעת לנזק / בשל רשלנותו המגיעה כדי 100%. נזיקין – אחריות – שירות בתי הסוהר 24   [נזיקין] תא (ת"א) 32721-03-16 ציון גיל נ' יורם שדה (שלום; אבי שליו; 18/04/18) - 12 ע' תביעה נגררת לאחר הרשעה בפלילים בקובלנה שיזמו התובעים, בה נקבע כי חמישה פרסומים מהווים לשון הרע שנעשה במכוון. בית המשפט חייב את הנתבע לשלם לתובע 1 סך של 100,000 ₪ ולתובעת 2 סך של 20,000 ₪. נזיקין – עוולות – לשון הרע נזיקין – פיצויים – בגין לשון הרע 25   [נזיקין] [עבודה] תא (נצ') 26688-10-11 פלוני נ' גבריאל טרבלסי (שלום; רננה גלפז מוקדי; 12/04/18) - 14 ע' הנתבעים הפרו את חובותיהם כלפי התובע ויתר העובדים, בכך שהתירו לעובדים ללון במבנה ללא אמצעי תאורה, כאשר ידוע להם שבמקום ישנם פתחים אשר דרכם עלולים עובדים ליפול. הנתבעים יכולים היו, באמצעים זולים, למנוע את הסיכון באמצעות חסימת הפירים בבניין. נזיקין – אחריות – מעביד נזיקין – אחריות – מעסיק נזיקין – תאונת עבודה – אחריות עבודה – בטיחות בעבודה – עבודות בנייה 26   [נזיקין] תא (חי') 10117-11-13 ש. ק נ' סקי גלבוע בע"מ (שלום; אורי גולדקורן; 08/04/18) - 16 ע' בית המשפט חישב את שיעור הפיצויים שעל הנתבעות לשלם לתובעת בגין נזקי גוף שנגרמו לה, זאת עקב כך שנפגעה בעת שגלשה במסלול סקי באתר סקי מלאכותי. נזיקין – פיצויים בגין נזקי גוף – נכות תפקודית נזיקין – פיצויים בגין נזקי גוף – חישובם נזיקין – פיצויים בגין נזקי גוף – שיעורם 27   [ביטוח] [נזיקין] תאמ (נצ') 29254-04-16 ג'וזייף ברג'וט נ' איילון חברה לביטוח בע"מ (שלום; רביע ג'באלי; 08/04/18) - 8 ע' תביעה לתגמולי ביטוח שהוגשה בגין רטיבות בדירה שנגרמה, לטענת התובעים, עקב פיצוץ בצנרת שמתחת לאמבטיה. נקבע כי חברת הביטוח הצליחה להוכיח שלא כל הנזק מקורו בנזילה מהצנרת וחלק ממנו מקורו בפתח ניקוז עם קורוזיה באמבטיה, שממנו דלפו מים מתחת לאמבטיה. ביטוח – ביטוח רכוש – נזק לרכוש נזיקין – פיצויים – על דרך אומדנא משפחה 28   [ירושה] תע (ב"ש) 3697-03-15 ל.ד נ' מ.פ (משפחה; בן שלו; 09/04/18) - 24 ע' קבלת התנגדות לצוואות ההורים המנוחים תוך קבלת טענת זיוף לכל הפחות ביחס לצוואת המנוח וקיומה של השפעה בלתי הוגנת. ירושה – צוואה – תוקפה ירושה – צוואה – טענת זיוף ירושה – צוואה – השפעה בלתי הוגנת 29   [ירושה] תע (ב"ש) 62574-12-12 ע.ח נ' סו.ח (משפחה; בן שלו; 29/03/18) - 20 ע' דחיית בקשה לביטול צו קיום צוואה, הן לאור הגשתה בשיהוי ניכר ללא הצדקה של ממש והן לגופה. ירושה – צו קיום צוואה – בקשה לביטולו ירושה – צו קיום צוואה – ביטולו 30   [ירושה] תע (ב"ש) 38016-07-14 י.ז נ' שמ.ז. (משפחה; בן שלו; 25/03/18) - 37 ע' אין בהוכחת קיומה של מחלת נפש בלבד או קיומו של מצב נפשי מערפל דעת כדי להוביל לפסלות צוואה. זאת, אפילו הוכח כי המצווה היה חולה נפש ואפילו נרדף על ידי מחשבות שווא ותעתועי הזייה. על המתנגד להוכיח ולשכנע שבעת עריכת הצוואה, עורך הצוואה סבל ממצב נפשי (לענייננו מחשבות שווא ורדיפה) שמנע ממנו לא רק להבחין בטיבה של צוואה, כי אם לתוכנה וכן כי תוכן הצוואה עצמו נבע משיפוטו הלקוי של המצווה עקב מחלתו ולא מכל טעם סביר אחר. ירושה – צוואה – תוקפה ירושה – צוואה – כשרות לצוות ירושה – צוואה – השפעה בלתי הוגנת ירושה – צוואה – נהנה שנטל חלק בעריכתה בתי-דין צבאיים 31   [צבא] (יהודה) 3216/18 מוחמד צאלח נ' היחידה המרכזית לפיקוח במנהל האזרחי (בתי-דין צבאיים; סבסטיאן אוסובסקי; 10/04/18) - 9 ע' בית המשפט הצבאי קיבל את בקשת המבקש – תושב האזור, להחזרת תפוסים, שנתפסו עקב חשד ששימשו את המבקש לבצע עבירה על הוראות הצו בדבר שמירת הניקיון (יהודה ושומרון). בתוך כך, השמיע בית המשפט ביקורת על החלטת המשיבה לבצע תפיסה מבלי לקדם הליכים נגד המבקש. צבא – חילוט והחרמת חפץ – ביקורת שיפוטית כתבי טענות 32   תאמ (פ"ת) 10987-09-14 קל אוטו שירותי מימון (1998) בע"מ - ב"כ ע"ד דן טביב נ' אריק אנור (כתבי טענות; אורן כרמלי; 01/02/18) - 7 ע' התובעת הגישה נגד הנתבע כתב תביעה אשר עילתו "גרם הפרת חוזה". 33   סעש (ת"א) 25115-02-15 שובל רחל נ' "שניר אפיקי ניהול" בע"מ - ב"כ עו"ד גיל ישראלי (כתבי טענות; דגן-טוכמכר; 01/02/18) - 14 ע' עסקינן בתביעה שהגישה התובעת כנגד הנתבעת לתשלום הפרשי פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, ופיצוי בגין עוגמת נפש וחוסר תום לב בשל העסקה פוגענית במהלך תקופת עבודתה ובסיומה 34   תא (פ"ת) 40376-12-15 אולקרגו לוג'יסטיק סרביסס בע"מ - ב"כ עו"ד תומר פרסלר נ' מאגור 1990 אחסנה בע"מ (כתבי טענות; ; 01/01/18) - 3 ע' בתביעה נטען כי בשנת 2013 החל היבואן לייבא סחורה באמצעות התובעת. בין הצדדים נחתם חוזה מתן אשראי ביום 24.10.12 עליו חתם פישר כערב אישית. התובעת נתנה ליבואן אשראי בגין פעילות המשלוח וכן בגין תשלום לספקים בחו"ל. היבואן נקלע לקשיים כלכליים ושיקים שלו חזרו. סך החוב לתובעת עמד על 162,536 ₪.

עליון

1   [תכנון ובנייה] [פרשנות] בגץ 2721/18 עו"ד שחר בן מאיר נ' היועץ המשפטי לממשלה (עליון; נ' סולברג, ג' קרא, י' אלרון; 01/05/18) - 14 ע' עו"ד: הדס ערן, יונתן ברמן, הדס יצחקי, רועי אבישר בג"ץ דחה עתירה כלפי חוקיות צו הפטור שהוציא שר האוצר מכוח סעיף 266ה(ב) לחוק התכנון והבניה המתייחס להקמת חומת מגן סביב מתחם שגרירות ארצות הברית בשכונת ארנונה בירושלים, וסלילת כביש לצורך דרך מילוט. נפסק כי השימוש בסמכות שלפי סעיף 266ה(ב) הנ"ל תישמר למצבים חריגים, כי על שר האוצר לוודא שכל התנאים הקבועים בסעיף אכן מתמלאים בטרם יחתום על צו פטור, וכי מקרה זה הינו מקרה חריג והתקיימו התנאים הקבועים בחוק להוצאת צו הפטור. תכנון ובנייה – חוק התכנון והבנייה – פרשנות פרשנות – דין – חוק התכנון והבניה, תשכה-1965 תכנון ובנייה – שימוש חורג – התרתו . ביום 16.2.2108 הכריז נשיא ארצות הברית על הכרה בירושלים כבירת ישראל, ועל כוונתו עקב כך להעביר את שגרירות ארצות הברית (להלן: השגרירות) לירושלים. ארצות הברית הודיעה כי בשלב ראשון תחל העברת השגרירות לשכונת ארנונה בירושלים, למתחם המשמש כיום את הקונסוליה הכללית שלה ביום 14.5.2018. תאריך סמלי זה נבחר משום שבו ימלאו 70 שנה לקוֹם מדינת ישראל לפי הלוח האזרחי. העתירה מכוונת כלפי חוקיות צו הפטור שהוציא שר האוצר מכוח סעיף 266ה(ב) לחוק התכנון והבניה (להלן: צו הפטור; החוק), המתייחס להקמת חומת מגן סביב מתחם השגרירות ולסלילת כביש לצורך דרך מילוט, נוכח הטענה שלא התקיימו התנאים הקבועים בחוק להוצאתו. . בג"ץ (מפי השופט סולברג ובהסכמת השופטים קרא ואלרון) דחה את העתירות ופסק כי: סעיף 266ה(ב) לחוק טרם נדון בפסיקה, אולם אין חולק שמדובר בסעיף 'חריג', במסגרתו ניתנת לרשות סמכות 'לעקוף' את הליכי התכנון והבניה הרגילים, לנוכח קיומו של צורך מיוחד. עם זאת, במצבים אחרים שבהם ניתן פטור מתכנון נקבע כי השימוש בסמכות כזו צריך להיעֵשות רק מקום בו לא קיימת אפשרות להסדרה מהירה של הנושא בדרך המלך. נקודה זו לא נעלמה מעינו של המחוקק כאשר דן בתיקון החוק והוספת סעיף 266ה ומתוך חשש שהסמכות הקבועה בסעיף זה תנוצל יתר על המידה הראויה, הגביל סמכות זו ל'מקרים חריגים' בלבד, רק כשמדובר ב'מיזם בעל חשיבות ודחיפות לאומית', וגם אז רק לצורך 'עבודות או שימושים זמניים'. ודוק על שר האוצר לוודא שכל התנאים הקבועים בסעיף אכן מתמלאים, בטרם יחתום על צו פטור. מקרה זה הנו מקרה חריג, והתנאים שקבע המחוקק מתמלאים. יש להבחין בין היבט החשיבות להיבט הדחיפות. בכל הנוגע להגדרת אירוע מדיני כאירוע בעל חשיבות לאומית, כבר נפסק כי עניינים מדיניים מסורים לסמכות הממשלה והם אינם עניין לביקורת שיפוטית. העברת שגרירות ארצות הברית לירושלים בעלת חשיבות דיפלומטית ומדינית רבה עבור מדינת ישראל ואין הצדקה להרהר אחר קביעת שר האוצר, שלפיה יש לראות את האירוע כמיזם בעל חשיבות לאומית. אין מדובר במיזם של מדינה זרה, ואף שה'שחקנית הראשית' בו היא ממשלת ארצות הברית וחשיבותו למדינת ישראל אינה מוטלת בספק; אשר למימד הדחיפות, תאריך המעבר נקבע על-ידי ממשלת ארצות הברית, ויחד עם זאת המדינה רואה חשיבות לאומית להוצאתו לפועל. ההחלטה על העברת השגרירות היא החלטה אמריקנית, שלא ניתן היה להיערך אליה מבחינה תכנונית; ממשלת ארצות הברית מעוניינת בכך שהמעבר יֵעשה במהירות האפשרית, וקבעה תאריך הנושא מטען סמלי, לו מעמד לא מועט. בנסיבות אלו, מדובר במיזם שהוא גם בעל 'דחיפות לאומית'. אשר לדרישת הזמניות, אכן יש קושי בשימוש בסעיף זה כפטור זמני שמטרתו 'להרוויח זמן' עד לתיקון התכניות כנדרש. אולם, אין צורך לטעת מסמרות בשאלה אם פרשנות הסעיף מצדיקה, בנסיבות חריגות שבחריגות, גם שימוש בסמכות שבו כמעין 'גשר סטטוטורי', מפני שלא הוכח כי זהו המצב העובדתי בענייננו. אין זה ברור היכן תשכון השגרירות דרך קבע, וככל שהמיקום הנוכחי יבחר יהיה צורך בתכנון המתחם כולו מחדש, לא רק ב'תיקונים' הקטנים שניתן בעניינם צו הפטור. לעת הזו תפיסת הזמניות שבבסיס צו הפטור לא נועדה לשם יצירת 'מעקף סטטוטורי'; יחד עם מידת הדחיפות והחשיבות יש לשקלל את היקף ומידת הפגיעה של העבודות הזמניות בדיני התכנון והבניה. השימושים המתוכננים בעלי אופי זמני וחריגתם מהתכנית הקיימת איננה בהיקף משמעותי. בין מידת הדחיפות והחשיבות מזה, ומידת הפגיעה בתכנית הקיימת מזה, מתקיימת מעין 'מקבילית כוחות'. בענייננו, לא זו בלבד שצו הפטור עולה בקנה אחד עם דרישות החוק, אלא שאף הפגיעה הטמונה בצו זה אינה בעלת היקף דרמטי. חזרה למעלה

2   [דיון פלילי] בשפ 2751/18 מדינת ישראל נ' יוסף אבו עסא (עליון; ד' מינץ; 01/05/18) - 14 ע' עו"ד: יוסי זילברברג, נורית הרצמן קיימת תשתית ראייתית לכאורית בעלת פוטנציאל להרשעת המשיב במיוחס לו, מבלי שנמצא כרסום ממשי בעוצמתה. בנוסף, עבירת הרצח המיוחסת למשיב מקימה נגדו חזקת מסוכנות סטטוטורית, ורק במקרים נדירים ניתן להסתפק בחלופת מעצר בעבירה זו. לא נמצאו טעמים המצדיקים סטייה מהמלצת שירות המבחן שלא להורות על העברת המשיב למעצר בפיקוח אלקטרוני, ואף ההיפך הוא הנכון. דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – ראיות לכאורה דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – חלופת מעצר דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – בפיקוח אלקטרוני דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – שיקולים דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – תסקיר מעצר . נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו שתי עבירות רצח בכוונה תחילה, שתי עבירות ניסיון רצח ועבירה של נשיאת נשק שלא כדין. הערר הוא על החלטת ביהמ"ש המחוזי, בגדרה הורה על מעצרו של המשיב בפיקוח אלקטרוני, לצד תנאים מגבילים נוספים. . ביהמ"ש העליון קיבל את הערר בקבעו: כידוע, בעת בחינת בקשה להורות על מעצרו של נאשם עד תום ההליכים, על ביהמ"ש לבחון האם יש בכוחו של חומר הראיות הגולמי המונח לפניו כדי לבסס תשתית ראייתית לכאורית להרשעת הנאשם. אין ביהמ"ש נדרש בשלב זה לעמוד על משקלן של הראיות או לקבוע ממצאים בשאלת מהימנותם של עדים, ודי בכך ששוכנע כי ישנו פוטנציאל ראייתי להרשעת הנאשם במיוחס לו, בכפוף לכך שלא נתגלו פרכות מהותיות וגלויות לעין, המצביעות על חולשה של ממש בתשתית הראייתית לכאורית. בלב התשתית הראייתית הלכאורית נגד המשיב ניצבות הודעות שלושת עדי ראייה לאירוע, במסגרתן זוהה המשיב כמי שירה במנוח. במכלול הדברים, ההודעות מפלילות את המשיב באופן המקיים תשתית ראייתית לכאורית בסיסית נגדו. אף כי העדים הם בני משפחת המנוח, אין מדובר בעניין שיש לייחס לו משקל רב בשלב זה. לעדויות אלו מצטרפת העובדה שטענת האליבי של המשיב הופרכה לחלוטין. כמו כן, בחקירה השנייה שמר המשיב על זכות השתיקה. עובדות אלו מחזקות את ראיות התביעה. אכן, לא נמצאו בזירה ממצאים פורנזיים נוספים, למעט חוו"ד מומחה מהמרכז הרפואי לרפואה משפטית על פיה הקליע שפגע במנוח מתאים לכלי נשק מסוג M-16; וחוו"ד המצביעה על מיקום תרמילים המאפיין כלי נשק מסוג M-16 בנקודה עליה הצביעו עדי הראיה כנקודת הירי של המשיב, ופיזורם. גם לא נבחנה מצלמה הממוקמת ברחוב, ולא נמצאו עדי ראייה נוספים לאירוע. עם זאת, אין מדובר בכרסום של ממש בראיות התביעה בשלב זה. גם העובדה שהמשיב לא נמלט למקום מסתור אלא נעצר בביתו, אין בה כדי להטות את הכף לטובתו באשר לעוצמת הראיות לכאורה בעניינו. בא-כוח המשיב הדגיש את קיומן של סתירות שונות בין גרסאות העדים, וגם העלה טענות שונות באשר למהימנות ההודעות. אלא שעיון בהודעות מגלה כי אין מדובר על פניו בסתירות מהותיות שיש בהן כדי לשנות מן התמונה הכוללת בשלב זה, אלא בתהיות שמקומן להתברר, אם בכלל, בהליך העיקרי. אם כן, ישנה תשתית ראייתית בעלת פוטנציאל להרשעה, מבלי שנמצא כרסום ממשי בעוצמתה. בנוסף, עבירת הרצח המיוחסת למשיב מקימה נגדו חזקת מסוכנות סטטוטורית, ונקבע כי רק במקרים נדירים ויוצאי דופן ניתן להסתפק בחלופת מעצר בעבירה זו, כאמצעי לאיון מסוכנות הנאשם. יתר על כן, עיון בתסקירים מגלה כי שירות המבחן לא בא בהמלצה לגבי חלופת מעצר ראויה, ואף המליץ שלא להעביר את המשיב למעצר בפיקוח אלקטרוני, לאחר שעמד על רמת הסיכון הנשקפת ממנו. ביהמ"ש המחוזי נתן דעתו לעובדה שבתסקיר שירות המבחן ניתן משקל משמעותי לעובדה שהסכסוך בין המשפחות היריבות עודנו נמשך, ולהשפעה שתיתכן לעניין זה על מסוכנות המשיב. אומנם, החלטה על מעצרו של נאשם עד תום ההליכים אינה נשענת על קיומו של הסכם "סולחה" או על יישוב הסכסוך שברקע לאירועים, ובמוקד ההחלטה צריכה לעמוד מסוכנותו הקונקרטית של הנאשם והאפשרויות להפיגה. עם זאת, אין להתעלם מ"המצב בשטח" ומכך כי סכסוך רוחש ומבעבע עשוי להביא להתפרצות ממשית ומחודשת של אירוע אלים באופן שעשוי להשפיע על בחינת מסוכנותו של נאשם. זאת ועוד, הלכה היא כי על אף שביהמ"ש אינו מחויב באימוץ המלצותיו של שירות המבחן, הרי שסטייה מהמלצה שלילית של שירות המבחן תיעשה באופן חריג ורק במקום שבו קיימים טעמים כבדי משקל לכך. לא נמצא כי מתקיימים במקרה זה שיקולים כבדים המצדיקים סטייה מהמלצת שירות המבחן, שלא להורות על העברת המשיב למעצר בפיקוח אלקטרוני. ואף ההיפך הוא הנכון. ביהמ"ש המחוזי גם נתן משקל משמעותי לכך שהמשיב הינו חסר עבר פלילי, אך בהינתן העבירות החמורות בהן מואשם המשיב, אין בהיעדר עבר פלילי כשלעצמו כדי להטות את הכף לטובתו. חזרה למעלה

3   [בוררות] רעא 2911/18 יוסי חביב נ' מאיר גרון (עליון; ד' מינץ; 30/04/18) - 7 ע' עו"ד: בעל דין שהמשיך להתדיין לפני בורר שלשיטתו חרג מסמכותו, בלי למחות, מושתק מלטעון לבטלות הפסק. כך ביתר שאת שעה שעסקינן בהליך בו מעורבים גם צדדים שלישיים. בוררות – החלטות של בית-משפט – רשות ערעור בוררות – פסק בורר – חריגה מסמכות . בר"ע על פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי בגדרו אושר פסק בורר שעניינו פירוק שיתוף בנכס, בד בבד עם דחיית בקשת המבקשים לבטל את הפסק. . ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקבעו: הלכה מושרשת היא כי רשות ערעור בענייני בוררות תינתן במשורה, וזאת כשמתעוררת שאלה עקרונית משפטית או ציבורית החורגת מעניינם האישי של הצדדים לבקשה, או במקרים בהם נדרשת התערבותו של בימ"ש זה משיקולי צדק או מניעת עיוות דין. הלכה זו יפה בפרט כשמתבקשת רשות ערעור על פסק דין שעניינו ביטול או אישור פסק בוררות. לא נמצא כי המקרה הנדון מעורר שאלה החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים או כי נדרשת התערבות של בימ"ש זה משיקולי צדק ומניעת עיוות דין. גם לגופו של עניין דין הבקשה להידחות. ראשית, לא נמצא כי בהחלטותיו המבארות את אופן מימוש זכות הסירוב הראשונה שהוקנתה למבקשים חרג הבורר מסמכותו. שנית, אף אם חרג הבורר מסמכותו, היה על המבקשים להעלות טענה זו בהזדמנות הראשונה ומשלא עשו כן, הם מושתקים מלטעון לחריגה מסמכות. אין להלום ניסיון של צד להעלות טענות לחוסר סמכות רק לאחר שניתן פסק בוררות או החלטה בבוררות שאינם לרוחו. כפי שנפסק, בעל דין שהמשיך להתדיין לפני בורר שלשיטתו חרג מסמכותו, בלי למחות, הציג מצג בדבר הסכמתו להרחבת סמכות הבורר. הצד השני השתתף בהליכי הבוררות בהסתמך על מצג זה, ובכך שינה מצבו לרעה. על-כן בעל הדין שלא מחה מושתק מלטעון לבטלות הפסק. הדברים נכונים ביתר שאת שעה שעסקינן בהליך התמחרות בו מעורבים גם צדדים שלישיים. חזרה למעלה

4   [בתי סוהר] [עונשין] רעב 2699/18 איתי דוד קובי נ' שירות בתי הסוהר הממונה על עבודות השירות (עליון; א' שהם; 30/04/18) - 8 ע' עו"ד: ענת גולדשטיין, שוקי כהן המבקש לא הפנים את חובותיו, כמי שאמור לרצות את עונשו בעבודות שירות. הוא הוזהר פעמים רבות וניתנו לו הזדמנויות חוזרות ונשנות. על כל הזדמנות שניתנה לו הגיב בהפרת תנאי עבודות השירות. בנסיבות אלה, קיימת הצדקה מלאה להפסקת עבודות השירות. בתי סוהר – שירות בתי הסוהר – הפסקה מנהלית של עבודות שירות בתי סוהר – עתירת אסיר – רשות ערעור עונשין – ענישה – דרכי ענישה: עבודות שירות . בר"ע על החלטת בימ"ש לעניינים מנהליים במסגרתה נדחתה עתירת המבקש לביטול החלטת מפקד מחוז מרכז על הפסקה מנהלית של עבודות שירות, והמשך ריצוי עונש המאסר מאחורי סורג ובריח. . ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקבעו: הלכה היא כי בקשות רשות ערעור המופנות כלפי החלטות הנוגעות לעתירות אסירים תתקבלנה במשורה והן שמורות למקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה עקרונית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים לבקשה, או אם קיים חשש לעיוות דין או לחוסר צדק מהותי כלפי המבקש. הבקשה דנן נסובה על עניינו הפרטי של המבקש, וזאת בלבד, והיא אינה מעלה שאלה משפטית רחבה. גם לגופו של עניין, דין הבקשה להידחות. כפי שנפסק, יש לראות ריצוי עונש מאסר על דרך של עבודות שירות כפריבילגיה לה זוכה המורשע בדין, ובבסיס פריבילגיה זו עומדת תכלית שיקומית. אולם, קיומה של זכות זו מותנית בעמידתו של הלה בציפיות הנלוות לביצוע עבודות השירות. מקום בו לא יעמוד המורשע בדין בציפיות אלו ולא יבצע את עבודות השירות כראוי, תישלל ממנו פריבילגיה זו. המבקש לא הפנים את חובותיו, כמי שאמור לרצות את עונשו בעבודות שירות. הוא הוזהר פעמים רבות, כי התנהלותו הבעייתית צפויה לגרור הפסקה מנהלית של עבודות השירות וכתוצאה מכך, ריצוי יתרת מאסרו מאחורי סורג ובריח. הוא זכה להזדמנויות חוזרות ונשנות, שכללו 13 שיחות בירור, שני שימועים ו-11 שינויי מקום העבודה. על כל הזדמנות שניתנה לו הגיב המבקש בהפרת תנאי עבודות השירות. בנסיבות אלה, קיימת הצדקה מלאה להפסקת עבודות השירות, ובוודאי שאין למצוא בהחלטת בימ"ש קמא כל סיבה להתערבות. חזרה למעלה

5   [חוזים] [קניין] [דיון אזרחי] עא 9836/16 Societe Diamantaire CH Finkelstein Et. co/NV נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (עליון; י' עמית, ד' מינץ, י' וילנר; 30/04/18) - 6 ע' עו"ד: מ' גרון, צבי בר נתן, אפרת קלש משען, דנה קאופמן ה-invoice הוא בבחינת הוראה בלתי חוזרת שניתנה ע"י צבי אור לטובת הבנק, ולפיה התמורה בגין היהלומים הייתה אמורה להיות מופקדת בחשבון צבי אור בבנק. הוראה בלתי חוזרת זו לא ניתנת לביטול ללא הסכמת הבנק, אותו ניתן לראות גם כמוטב בהסכם לטובת צד ג'; ב-invoice נכתב כי הטובין הנכללים בו משועבדים לבנק. אי תשלום לבנק בגין הטובין שקיבלה מהווה הפרת התחייבות. חוזים – תמורה – תשלומה חוזים – הפרה – קיומה חוזים – חוזה לטובת אדם שלישי – מוטב קניין – משכון – משכון מופקד דיון אזרחי – הוצאות משפט – התערבות ערכאת ערעור . הבנק, שהעניק אשראי ליצואן יהלומים ישראלי (צבי אור), אפשר ליצואן לשלוח למערערת (יבואנית יהלומים שמקום מושבה בבלגיה) שני משלוחי יהלומים. ע"פ החשבוניות שצורפו, התמורה בגין המשלוחים הייתה אמורה להיות מופקדת בחשבון צבי אור בבנק, אלא שהמערערת הפקידה אך חלק מהתמורה, ועל כך נסבה תביעת הבנק כנגדה. בימ"ש קמא קיבל את תביעת הבנק, ומכאן ערעור המערערת. הערעור מתמקד בטענה להיעדר יריבות בין הבנק לבין המערערת. הבנק הלין בערעור שכנגד על כך שההוצאות שנפסקו לזכותו אינן מכסות את סכום האגרה ששולם, ללא כל הנמקה. . ביהמ"ש העליון דחה את הערעור וקיבל את הערעור שכנגד: ה-invoice הוא בבחינת הוראה בלתי חוזרת שניתנה ע"י צבי אור לטובת הבנק, תוך הדגשה כי כל שינוי של ההוראות מצריך הסכמה מראש ובכתב של הבנק. משקיבלה המערערת לידיה את היהלומים בצירוף הוראה בלתי חוזרת זו, היא יכולה הייתה לעשות אחת משתיים: להחזיר את היהלומים או חלקם, או לשלם את תמורת היהלומים שהותירה ברשותה. הוראה בלתי חוזרת זו לא ניתנת לביטול, ללא הסכמת הבנק, אותו ניתן לראות גם כמוטב בהסכם לטובת צד ג'. גם מטעם זה לא יכול היה צבי אור לשנות את הוראתו, לאור הוראת סעיף 36(א) לחוק החוזים (חלק כללי). ב-invoice עצמו נכתב כי הטובין הנכללים בו משועבדים (pledged) לבנק. אכן, הבנק לא רשם משכון, אך ענייננו במשכון מופקד כמשמעותו בסעיף 4(2) לחוק המשכון. מכל מקום, המערערת קיבלה טובין לגביהם נאמר במפורש שהם משועבדים לבנק, כך שאי תשלום לבנק מהווה הפרה של התחייבותה, התחייבות שקמה בעצם קבלת היהלומים ע"פ התנאים המפורטים ב-invoice. בהיבט זה, דומה כי אף יש ממש בטענת הבנק, כי שחרר משכון מופקד והעבירו בנאמנות למערערת ע"פ התנאים המפורטים ב-invoice, והמערערת הפרה את תנאי הנאמנות. אשר לערעור שכנגד. אכן, אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בשאלת ההוצאות, אך משנתקבלה תביעת הבנק במלואה, לא נמצאה סיבה או הנמקה כלשהי, בגינה לא נפסקו לזכותו מלוא ההוצאות בצירוף שכר טרחת עורך דין, במיוחד נוכח התנהלותו של מנהל המערערת. חזרה למעלה

6   [דיון פלילי] בשפ 3322/18 מדינת ישראל נ' אדם אסמאעיל (עליון; ע' ברון; 29/04/18) - 7 ע' עו"ד: נאג'י עאמר, סיגל בלום עבירות המין המיוחסות למשיב מקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית. אמנם גם בעבירות המקימות חזקת מסוכנות יש לבחון אם ניתן להפיגה בחלופה שהיא פוגענית פחות ממעצר, אולם רק בנסיבות יוצאות דופן ניתן יהיה לשחרר נאשם בכגון דא לחלופת מעצר. אין עניינו של המשיב בא בגדר אותם מקרים בהם ניתן להסתפק בחלופת מעצר, ואף מעצר באיזוק אלקטרוני לא יהא בו כדי להשיג את תכלית המעצר. דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – חלופת מעצר דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – בפיקוח אלקטרוני דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – תסקיר מעצר . נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות מין קשות בקטינה הסובלת מליקויים בתחום הקוגניטיבי, בעת ששמר עליה. הערר הוא על החלטת ביהמ"ש המחוזי בגדרה הורה ביהמ"ש על שחרור המשיב ממעצר מאחורי סורג ובריח ועל מעצרו בפיקוח אלקטרוני ובפיקוח מפקחים. . ביהמ"ש העליון קיבל את הערר בקבעו: טענת ב"כ המשיב, לפיה קיים ספק בדבר קיומה של תשתית ראייתית וכי ספק זה הוא שעומד בבסיס החלטתו של ביהמ"ש, אין לה במה להיאחז. כמו כן, אין חולק כי עבירות המין המיוחסות למשיב, מקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית. אמנם הלכה היא כי גם בעבירות המקימות חזקת מסוכנות שומה על ביהמ"ש לבחון אם ניתן להפיגה בחלופה שהיא פוגענית פחות ממעצר. אולם נקבע כי רק בנסיבות מיוחדות ויוצאות דופן ניתן יהיה לשחרר נאשם בעבירות כגון אלה לחלופת מעצר, כך לנוכח המסוכנות הטבועה בהן והחשש להישנות המעשים. אין עניינו של המשיב בא בגדרי אותם מקרים שבהם ניתן להסתפק בחלופת מעצר; ואף מעצר באיזוק אלקטרוני לא יהיה בו כדי להשיג את תכלית המעצר. כפי שנפסק, ניתן להשקיף במידת מה על מעצר בפיקוח אלקטרוני כאל אמצעי המצוי ב'מדרג ביניים' בין שחרור לחלופת מעצר לבין מעצר עד תום ההליכים במתקן כליאה. ודוק: לא כל מי שנקבע לגביו כי לא ניתן לאיין את מסוכנותו בדרך של שחרור לחלופת מעצר, עשוי להיות בבחינת 'מועמד אוטומטי' למעצר בפיקוח אלקטרוני. 'פיקוח אלקטרוני' אינו נוסחת פלא שיש בה כשלעצמה משום מענה למי שנשקפת ממנו מסוכנות גבוהה לציבור ולקורבנות העבירה בנסיבות המקרה. הבדיקה אם בכל זאת יש לסטות מהכלל בדבר מעצר מאחורי סורג ובריח לגבי מי שלא ניתן לאיין את מסוכנותו באמצעות שחרורו לחלופת מעצר, תיעשה על רקע מכלול של שיקולים ובראשם מסוכנותו של הנאשם. ביהמ"ש המחוזי סבר כי משמדובר במתלוננת יחידה, שהמעשים שנטען כי בוצעו בה התרחשו באטמוספרה ייחודית, יש במעצר באיזוק אלקטרוני כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת מהמשיב. עוד נתן ביהמ"ש משקל לכך שהמעשים חדלו לפני פרק זמן משמעותי, בראייתו, ושאין המדובר במי שלחובתו עבר בעבירות מין כלשהן או בעבירות אלימות בעת האחרונה. ביהמ"ש העליון סבור אחרת. העובדה שהמעשים המיוחסים למשיב התרחשו תוך ניצול יחסי קרבה ומשנמצא טרף קל בדמות המתלוננת, ודאי שאינה יכולה לעמוד לזכותו, או להעיד על מסוכנות פחותה או על כך שהסכנה הנשקפת ממנו היא רק כלפי המתלוננת. יתרה מכך, שירות המבחן הגיע למסקנה הפוכה. אמנם תסקיר שירות המבחן אינו חזות הכל, אך על מנת לסטות מהמלצה שלילית של שירות המבחן נדרשים טעמים טובים וכבדי משקל. טעמים כאלה רחוקים מלהתקיים בענייננו. יודגש, כי העובדה שמדובר במי שנעדר עבר פלילי בעבירות מין אינה בעלת משקל מקום שכתב האישום מייחס למשיב עבירות מין קשות ומרובות, שנעשו בסתר, במשך תקופה ארוכה ותוך ניצול מרותו על קטינה בעלת ליקויים קוגניטיביים. חזרה למעלה

עבודה ארצי

7   [עבודה] עסק (ארצי) 47189-12-16 אוניברסיטת תל אביב נ' ארגון הסגל האקדמי הבכיר באוניברסיטת תל אביב (עבודה; רונית רוזנפלד, אילן איטח, חני אופק גנדלר, נ.צ.: ח' שחר, צ' טבצ'ניק; 26/04/18) - 10 ע' עו"ד: אסתי נדל, רן גפטר חרמש, מעין אמיר, אורלי אבן זהב, שי אוקסנברג ביה"ד דן בהיבט ההתיישנות לו טענה המערערת במסגרת ערעור על פסק דין שלפיו היא איננה רשאית להפעיל כלפי חבר הסגל האקדמי הבכיר שזכאי ל"פנסיה תקציבית" ושפרש לפנסיה את "מנגנון כפל הגמלאות" ופסק כי אף אם נראה את המערערת כמי שטענה להתיישנות ב"הזדמנות הראשונה" ובאופן מפורש דיו, טענה זו נזנחה בערעור ובנוסף מדובר ב"נימוק התנגדות שלא פורש", ולכן, בהעדר רשות של ביה"ד, אין המערערת יכולה להעלותו בשלב זה. עבודה – בית-הדין לעבודה – טענת התיישנות עבודה – בית-הדין לעבודה – התיישנות . ערעור על פסק דין של ביה"ד האזורי, שבו התקבלה עמדת המשיב לפיה המערערת אינה רשאית להפעיל כלפי חבר הסגל האקדמי הבכיר שזכאי ל"פנסיה תקציבית" (מי שהועסק עד ליום 30.9.03) ושפרש לפנסיה את "מנגנון כפל הגמלאות". המערערת חזרה בה מהערעור הנוגע להפעלת מנגנון "כפל הגמלאות", ולפיכך הדיון התמקד בטענה בדבר התיישנות. כל זאת במסגרת בקשת צד בסכסוך קיבוצי שהגיש המשיב לביה"ד האזורי (להלן: בקשת הצד). . בית הדין הארצי לעבודה (מפי סגן הנשיאה א' איטח ובהסכמת השופטת (בדימוס) ר' רוזנפלד, השופטת ח' אופק-גנדלר ונציגי הציבור ח' שחר, צ' טבצ'ניק) מחק את הערעור בנוגע למנגנון "כפל הגמלאות", דחה את הערעור בנוגע להתיישנות ופסק כי: סעיף 2 לחוק ההתיישנות (להלן: החוק) קובע כי "תביעה לקיום זכות כל שהיא נתונה להתיישנות, ואם הוגשה תובענה על תביעה שהתיישנה וטען הנתבע טענת התיישנות, לא יזדקק בית המשפט לתובענה, אך אין בהתיישנות בלבד כדי לבטל את הזכות גופה". הכלל הוא שטענת התיישנות, כמו גם כל טענה המועלית בכתבי בי-דין, צריכה להיטען במפורש. הליך יתנהל בתום לב וביעילות מקום שטענות הצדדים יטענו בתחילת ההליך ובצורה ברורה, כך שהצד שכנגד לא יופתע במהלך ההליך. ביטוי לכלל האמור יש בתקנה 29(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין); סעיף 3 לחוק קובע כי "אין נזקקים לטענת התיישנות אם לא טען הנתבע טענה זו בהזדמנות הראשונה לאחר הגשת התובענה". תכלית כלל ה"הזדמנות הראשונה" היא למנוע מצב שבו יעלה הנתבע בשלב מאוחר של ניהול ההליך טענת התיישנות העשויה לייתר את הדיון בתובענה כולה ויגרום בכך לניהול הליך סרק. נתבע שלא טען להתיישנות ב"הזדמנות הראשונה", לא תישמע טענת ההתיישנות, יהא משקלה אשר יהא. המונח "הזדמנות ראשונה" לא זכה לפרשנות ברורה ונפסק כי אין להתוות בעניין זה נוסחה כללית וגורפת אלא יש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו. ככלל, ההזדמנות הראשונה לטעון טענת התיישנות היא בכתב ההגנה, ובמקרה של סכסוך קיבוצי, בתשובת הצד, אולם יתכן שההזדמנות הראשונה תהא קודם לכן, למשל בבקשה לסילוק על הסף או לחיוב תובע באגרה. במקרה זה תשובת הצד הייתה ההזדמנות הראשונה לטענת ההתיישנות; אשר לשאלה אם טענת ההתיישנות נטענה בתשובת הצד במפורש, ביה"ד הניח מבלי לקבוע מסמרות כי אכן כך הדבר. ביה"ד הוסיף וציין כי בבחינת השאלה האם נטענה טענת ההתיישנות נטענה במפורש יש להביא בחשבון כי עסקינן בטענת התיישנות המועלית כנגד בקשת צד בסכסוך קיבוצי, שלא בגדרי סעד כספי מכומת ומפורט, כאשר בכגון אלה פועל עקרון "ההדדיות", דהיינו, בהעדר טענות קונקרטיות של המשיב כלפי העבר, למעט אמירה כללית בדבר חובת המערערת להשיב לגמלאים הנפגעים את כל הסכומים שהופחתו מהפנסיה שלהם ממועד פרישתם ועד להכרעה בבקשת הצד, יש יסוד לטענה כי די בטענה הכללית של המערערת שלפיה התחשבנות כאמור "כפופה להתיישנות", שכן מטענה זו יכול היה המשיב ללמוד כי המערערת עומדת על טענת ההתיישנות, הרלוונטית בעיקר לשלב תביעות הפרט, אם תוגשנה. בהודעת הערעור אין ולו ברמז טענה לעניין ההתיישנות ולכן יש לראות את המערערת כמי שזנחה בערעור את טענת ההתיישנות. תקנה 94 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) קובעת כי "המערער לא יטען נימוק התנגדות שלא פורש בכתב הערעור אלא ברשות בית הדין, אולם בית הדין בבואו להחליט בערעור לא יהיה מוגבל לנימוקי ההתנגדות שפורשו בכתב הערעור או שנטענו בבית הדין לפי תקנה זו". משבנימוקי הערעור לא טענה המערערת למגבלת ההתיישנות בנוגע לסעד שהתבקש בבקשת הצד, הרי שבהעדר רשות של ביה"ד, שלא נתבקשה ולכן לא ניתנה, אין היא רשאית לטעון לנימוק זה בשלב הדיוני הנוכחי. לסיכום, אף אם נראה את המערערת כמי שטענה להתיישנות ב"הזדמנות הראשונה" ובאופן מפורש דיו, הרי שטענה זו נזנחה בערעור ועל כל פנים מדובר ב"נימוק התנגדות שלא פורש", ולכן, בהעדר רשות, אין המערערת יכולה להעלותו בשלב זה. חזרה למעלה

עבודה אזורי

8   [עבודה] סעש (ת"א) 16469-11-15 גדעון הר חרמון נ' מדינת ישראל משרד התיירות (עבודה; דורי ספיבק, נ.צ.: ש' כהן, י' קוגמן; 17/04/18) - 36 ע' עו"ד: רונן בר אבן, ציפי קימיאגרוב חיים דעת הרוב פסקה, על יסוד מרבית המבחנים והסממנים שנקבעו בפסיקה, כי בין התובעים, שהועסקו במשך שנים כמורי דרך, מארחים ומלווים צמודים של אורחי הנתבעת, ובין הנתבעת, לא התקיימו יחסי עבודה. עבודה – יחסי עובד-מעביד – היעדרם עבודה – יחסי עובד-מעביד – מבחנים לקביעתם עבודה – יחסי עבודה – מבחנים לקביעתם עבודה – יחסי עבודה – היעדרם . התובעים הם מורי דרך ותיקים שהועסקו במשך שנים על ידי אגף האירוח במשרד התיירות (להלן: המשרד) כמורי דרך, מארחים ומלווים צמודים של אורחים של המשרד. הדיון נסב אודות השאלה האם התקיימו יחסי עבודה בין התובעים והמשרד. . בית הדין האזורי לעבודה (מפי השופט ד' ספיבק ובהסכמת נציג הציבור י' קוגמן כנגד דעתו החולקת של נציג הציבור ש' כהן) דחה את התביעות ופסק כי: מעמדו של אדם כעובד או כנותן שירותים עצמאי אינו פועל יוצא של הסכמת הצדדים או של השם שהעניקו הצדדים למערכת היחסים ביניהם, אלא היא "דבר הקרוב לסטאטוס", תולדה של בחינה אובייקטיבית, באמצעות מבחנים שנקבעו בפסיקה, של מכלול נסיבות ההעסקה. המבחן המרכזי הנו המבחן ההשתלבות, על שני פניו, החיובי והשלילי אליהם מצטרפים מבחני משנה שונים. ההכרעה אם במקרה מסוים התקיימו יחסי עבודה אם לאו תיעשה לפי משקלם המצטבר של מכלול הסממנים והמבחנים, ולפי שיקולי מדיניות. אשר לפן החיובי של מבחן ההשתלבות, השאלה היא האם פעולות האירוח וההדרכה שביצעו התובעים היוו חלק מהמערך הארגוני הרגיל של המשרד והאם הם היוו "גורם חיצוני" או "גורם נלווה" לפעילות המשרד, או חלק בלתי נפרד מפעילותו. בהקשר זה, אין מחלוקת שהתובעים לא היוו חלק מהמערכת ההיררכית במשרד, שלא היה להם חדר עבודה במשרד ושכל שירותיהם ניתנו שלא במתקני המשרד. חרף זאת, בהעדר מחלוקת שהמשרד מקיים מדי שנה מאות סיורים בהדרכת מורי דרך, הרי שהם מהווים חלק אינטגראלי מעבודתו. עם זאת, אין באמור כדי להסיק כי גם פעילותם האינדיבידואלית של כל אחד מהתובעים השתלבה בפעילות זו, שכן כדי להגיע למסקנה זו נדרש היה כל אחד מהם להוכיח כי ההתקשרות שלו עצמו עם המשרד היתה סדירה, רציפה וממושכת, שכן כשמדובר בהתקשרות כאמור, הנטיה היא לקבוע שהפן החיובי מתקיים, ולהיפך. התובעים לא הוכיחו העסקה סדירה, רציפה וממושכת. מדובר בהעסקת בהיקף פחות בהרבה מהממוצע של 12 ימי עבודה בחודש בה הכיר ביה"ד הארצי ככזו המצדיקה הכרה ביחסי עבודה. נוכח כל האמור, ובהינתן העובדה שאין מדובר בהעסקה "כתף אל כתף" עם עובדי מדינה הממלאים את אותו התפקיד, הפן החיובי אינו מתקיים בתובעים. אשר לפן השלילי של מבחן ההשתלבות, היינו שיוכח שמדובר באדם שאינו בעל עסק משלו המשרת את המפעל כגורם חיצוני, הוכח שהתובעים סיפקו שירותי הדרכה לגורמים שונים מעבר לשירותי ההדרכה שסיפקו למשרד ולא נטען שההכנסות מהמשרד היוו הכנסתם העיקרית. לכל אחד מהתובעים היה "עסק משלו"', ומכאן שלא מתקיים הפן השלילי. מסקנה זו נתמכת גם בכך שכל אחד מהם עשה שימוש ברכב של המשרד, כאשר התשלום שקיבלו עבור הסיור הביא בחשבון גם את עלות שכירת הרכב ששכרו התובעים. ככלל כאשר מדובר באספקת שירותים לחברה באמצעות רכב בעלות גבוהה להבדיל מרכב פרטי סתם, הנטייה היא לקבוע מדובר ביחסים שבין מזמין לקבלן שירותים, ולא ביחסי עבודה. זאת, גם בסיטואציה שבה השירותים ניתנים באופן בלעדי למזמין אחד ובמיוחד במקרה כמו זה, שבו הרכב משמש למתן שירותים לגורמים רבים ושונים. אשר למבחנים אחרים: התובעים קיבלו תמורה כנגד חשבוניות בצירוף מע"מ, בסכום חודשי משתנה בהתאם לשירותים שסיפקו; התובעים לא היו רשאים לספק את ההדרכה באמצעות אדם אחר; התובעים לא היו תלויים כלכלית בהכנסותיהם מהשירותים שנתנו למשרד. התובעים לא היו מחויבים להיענות להזמנה לביצוע הדרכה, והמשרד לא היו מחויב להעביר לתובעים הזמנות לביצוע הדרכה; אין בתשלום ששולם בהסכם פשרה עם מורה דרך אחר כדי להעיד שהוא קיבל תשלום ששיקף זכויות כעובד; אין תחולה להסכם הקיבוצי וצו ההרחבה למורי הדרך. לאור כל האמור, מרבית המבחנים והסממנים אינם מצביעים על קיום יחסי עובד ומעסיק בין הצדדים, ודין התביעה להידחות. חזרה למעלה

9   [עבודה] סעש (ת"א) 9555-10-15 נשאאת עביד נ' בקשי - מחסן ברזל בע"מ (עבודה; שרון אלקיים, נ.צ.: ז' בירנבוים; 08/04/18) - 21 ע' עו"ד: רושרוש, אלגריסי ביה"ד פסק כי, התובע הועסק אצל הנתבעת כשומר במשך 11 חודשים רצופים, כי פוטר מעבודתו כדין ולאחר קיום שימוע, נוכח העדר צורך נוסף בעבודתו ולאחר שלא נמצאה עבורו עבודה חלופית, ולכן הוא אינו זכאי לפיצויי פיטורים ולפיצוי בגין פיטורים שלא כדין; התובע זכאי לתשלום הפרשי שכר מינימום, גמול עבודה בשעות נוספות וביום מנוחה שבועי, לפדיון חופשה, לדמי נסיעות ולפיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה. עבודה – פיטורין – בחינתם עבודה – פיטורין – זכות לשימוע עבודה – פיטורין – פיצויי פיטורין עבודה – שעות עבודה ומנוחה – שעות נוספות עבודה – שעות עבודה ומנוחה – עבודה ביום המנוחה השבועי עבודה – שכר מינימום – תביעה להפרשי שכר . תביעת התובע, אשר הועסק כשומר במפעלה של הנתבעת, לתשלום הפרשי שכר מינימום, גמול עבודה בשעות נוספות וביום מנוחה שבועי וזכויות סוציאליות שונות – פיצויי פיטורים, דמי הבראה, חופשה, דמי חגים, פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ותמורת הודעה מוקדמת. . בית הדין האזורי לעבודה (השופטת ש' אלקיים ונציג הציבור ז' בירנבוים) קיבל את התביעה בחלקה ופסק כי: אשר לתקופת העסקה, כלל הוא כי, נטל הוכחת תקופת העסקה רובץ על כתפי העובד. סעיף 2(א)(2) לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה) קובע כי על המעסיק למסור לעובד פרטים בדבר תנאי עבודתו לרבות, תאריך תחילת עבודתו. סעיף זה העביר את נטל ההוכחה בסוגיות שונות אל המעסיק. במקרה דנן הוכח כי התובע עבד במשך 11 חודשים רצופים ללא נתק, בנתבעת. אשר לנסיבות סיום העסקת התובע, הוכח כי התובע פוטר לאחר שהוסבר לו עם תחילת עבודתו כי מדובר בתפקיד זמני, נערך לו שימוע כדין וניתנה לו הודעה מוקדמת לפיטורים בת 25 ימים. פיטורי התובע נבעו מן הטעם שלא היה עוד צורך בעבודתו כשומר. דבר זה מתיישב עם טענת הנתבעת כי משרתו של התובע הייתה זמנית. בשימוע איפשרה הנתבעת לתובע להביע את טענותיו והוא ביקש למצוא לו משרה אחרת, אלא שלנתבעת לא היה צורך בעובדים נוספים. לאור כל האמור, נדחתה התביעה לפיצוי בגין פיטורין שלא כדין ולתמורת הודעה מוקדמת; אשר להיקף ההעסקה, סעיף 26ב לחוק הגנת השכר שינה את הכלל בתובענה האזרחית לפיו "המוציא מחברו – עליו הראיה". כך, שאם המעסיק לא הציג רישומי נוכחות מתוך פנקס שעות העבודה נטל ההוכחה מועבר מכתפי התובע לכתפיו ועליו להוכיח מה היו שעות עבודתו של העובד-התובע. ביה"ד עמד על הפסיקה בעניין ריעני שקבעה כיצד יש ליישם את הסעיף הנ"ל ופסק כי התובע עבד 12 שעות ביום בכל ימות השבוע. ביה"ד קבע כי השכר עליו סוכם עם התובע נמוך משכר המינימום הקבוע בחוק ולא כולל תמורה עבור עבודה בשעות נוספות ובמנוחה שבועית ובשים לב להיקף ההעסקה של התובע ולשכר ששולם, חייב את הנתבעת לשלם לתובע הפרשי שכר מינימום וגמול עבודה בשעות נוספות וביום מנוחה. אשר לפיצויי פיטורים, משהתובע הועסק 11 חודשים, הוא אינו זכאי לפיצויי פיטורים. אין מדובר בפיטורים שנעשו כדי להימנע מתשלום פיצויים והם נבעו מהיעדר צורך בעבודת התובע, ולאחר שנשקלו כל השיקולים הרלוונטיים על ידי הנתבעת לרבות, בחינת האפשרות לשבצו בתפקיד אחר; התביעה לתשלום דמי חגים נדחתה. המהות של דמי חגים היא לפצות עובד יומי שלא זכאי לתמורה בגין ימים שהוא לא עובד בהם כדוגמת חגים. בענייננו, אין מדובר בעובד יומי שקיבל את שכרו בהתאם למספר ימי העבודה שעבד בחודש כי אם בעובד בשכר חודשי. זאת ועוד, גם לשיטת התובע הוא עבד 7 ימים בשבוע משך כל תקופת העסקתו. התובע לא הצביע על חג כלשהו בו נעדר ובתחשיב להפרשי שכר נכללה עבודה בהיקף משרה מלאה; התובע אינו זכאי לתשלום דמי הבראה משלא השלים שנת עבודה אחת; התובע זכאי לפדיון חופשה שנתית, בהעדר הוכחת תשלום פדיון חופשה על ידי הנתבעת; התובע זכאי להחזר הוצאות נסיעה בהעדר הוכחה כי אלה שולמו לו; הוראות צו ההרחבה בענף התעשייה לא חלות על הצדדים, שכן הנתבעת העסיקה בתקופה הרלוונטית, ולמעט חודש אחד, פחות מעשרים עובדים. עם זאת, התובע זכאי לפיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה בהתאם לשיעורים שנקבעו בצו ההרחבה [נוסח משולב] לפנסיה חובה. חזרה למעלה

10   [עבודה] סעש (י-ם) 28473-01-16 דניאל שור נ' מדינת ישראל (עבודה; דניאל גולדברג, נ.צ.: ח' דסקל, ע' נוראני; 28/03/18) - 14 ע' עו"ד: עמית סבג, אביגיל ואן, ייק שפיגלמן ביה"ד פסק כי, התובע זכאי לפיצוי בגין הפרת החוק למניעת עישון, וחייב את הנתבעת לשלם לו פיצוי בסך של 25,000 ₪; התובע אינו זכאי לתשלום הפרשי שכר ומענקים שונים מכוח ההסכם הקיבוצי הנדון, שכן ההסכם אינו חל עליו, וכן אינו זכאי לתשלום פרמיות (שכר עידוד). עבודה – תנאי עבודה – עישון במקום העבודה עבודה – הסכם קיבוצי – תחולתו עבודה – הסכם קיבוצי – זכות מכוח הסכם קיבוצי עבודה – עובדים – זכויותיהם עבודה – עובדים – שכר עבודה עבודה – עובדים – תנאי עבודה . התובע הועסק לפי חוזה להעסקת סטודנטים במינהל מקרקעי ישראל. בעקבות החלטת הממשלה בדבר רפורמה בתחום המקרקעין הוקמה רשות מקרקעי ישראל (להלן: רמ"י). ביום 18.5.11 נחתמו שני הסכמים קיבוציים מיוחדים בין הנתבעת לבין ההסתדרות הכללית, שאחד מהם הסדיר את תנאי עבודתם של עובדי רמ"י (להלן: הסכם רמ"י). בהמשך זכה התובע במכרז לתפקיד ראש ענף (חוזים ועסקות) ביחידת האפוטרופוס על הרכוש הממשלתי והנטוש במינהל האזרחי באזור יהודה ושומרון ולאחר מכן עבר לעבוד ברשות המסים ונחתם בין הצדדים חוזה מיוחד להעסקת עובד ולפיו "העובד יועסק ברשות מקרקעי ישראל" ביחידה "יהודה ושומרון". עסקינן בתביעת התובע לסעדים הבאים: תשלום פרמיות (שכר עידוד) בגין תקופת העסקתו כסטודנט במינהל מקרקעי ישראל; תשלום הפרשי שכר בגין אי החלה על התובע זכויות מכוח הסכם רמ"י; פיצוי בגין הפרת החוק למניעת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון, תשמ"ג-1983 (להלן: החוק). . בית הדין האזורי לעבודה (השופט ד' גולדברג ונציגי הציבור ח' דסקל, ע' נוראני) קיבל את התביעה בחלקה ופסק כי: התביעה לפסוק לתובע, מכוח הסכם רמ"י, הפרשי שכר ומענקים בטענה כי התובע עונה על הגדרת "עובד רשות מקרקעי ישראל" בהסכם רמ"י, נדחתה, שכן הסכם רמ"י אינו חל על עובדי המינהל האזרחי. לפי החלטת ממשלה בדבר ארגון מחדש של מערכת הממשל הצבאי ביהודה ושומרון, מועסקים עובדי מדינה במינהל האזרחי של יהודה ושומרון וחבל עזה מכוח אצילת סמכות של מפקד האזור לראש המינהל האזרחי. בשים לב לאיסור, לפי המשפט הבינלאומי, החל על מפקד האזור, שהינו הריבון בשטח המוחזק, להעסיק אזרחים של המדינה המחזיקה, הדרך המשפטית שנקבעה להעסקת אזרחי מדינת ישראל במינהל האזרחי הינה השאלת עובדים על ידי משרדי הממשלה לממשל האזרחי, באופן שהמשרדים הממשלתיים נחשבים ל"יחידת האם" והם מקיימים פיקוח מקצועי על עובדי המינהל האזרחי המושאלים על ידם, כאשר כפיפותם המינהלית של העובדים הנה לראש המינהל האזרחי. לעניין תחולת הסכם רמ"י, עובדי המינהל האזרחי המושאלים על ידי רמ"י ליחידת האפוטרופוס, אינם "עובד רשות המקרקעין". מסקנה זו נתמכת בתכלית הסכם רמ"י ובאופן יישומו על ידי הצדדים לו. המבנה הארגוני של יחידת האפוטרופוס וסדרי עבודתה לא הושפעו מהרפורמה, שכן היא לא חלה על הקרקעות באזור יהודה ושומרון. התביעה לתשלום פרמיות (שכר עידוד) נדחתה. לפי הסכם בדבר הקמת ועדה מרכזית למועצות ייצור בשירות המדינה בין הנתבעת להסתדרות הכללית מיום 19.5.1969, חילוקי דעות הקשורים באפשרות וכדאיות של הפעלת שיטות שכר עידוד ביחידות, במוסדות ובמפעלים שבשירות המדינה וכן חילוקי דעות בקביעת הנורמות, אישורן, הפעלתן ועדכונן יועברו לדיון והחלטה בוועדה המרכזית המשותפת למועצות הייצור". הוראה זו תומכת בעמדת הנתבעת לפיה נדרשה החלטה פריטטית לשינוי שיטת שכר העידוד ביחידת מינהל מקרקעי ישראל והכללת הסטודנטים בה. החלטת "וועדת המעסיקים" אינה מקימה לתובע זכות משפטית מוגדרת ובשלה לשכר עידוד. היא קובעת שבשיטות שכר עידוד שבהן כלולים סטודנטים, מדיניות נציבות שירות המדינה היא שהם יהיו זכאים לאותו שיעור של פרמיה. אין להחלטה זו תוקף אופרטיבי לשינוי שיטה נוהגת ביחידה מסוימת. התביעה לפיצוי בגין חשיפה לעישון התקבלה. התובע הרים את הנטל להוכיח שהנתבעת הפרה את חובתה לפי סעיף 2א(א) לחוק. הוכח כי במקרה זה מדובר במקום עבודה בו יש לפחות שלושה עובדים שנוהגים לעשן, ואשר בו לא ננקטות פעולות לאכיפת איסור העישון מעבר לשיחות חבריות, ולא מוצבים שלטים כדרישת החוק המורים על איסור העישון. תמונה עובדתית זו מקימה את היסודות של הפרת החובה "לפקח ולעשות כל שניתן למניעת עבירות לפי סעיף 1(א)" לחוק למניעת העישון; סעיף 2א(א) לחוק למניעת העישון הינו חיקוק שלפי פירושו הנכון נועד להגנתו של אדם מן הסוג של התובע – כלומר – עובד של "מקום העבודה". התובע העיד כי סבל רבות מעישון פסיבי בעבודתו, ויש בכך משום נזק מן הסוג של הנזק שאליו התכוון החוק למניעת עישון למנוע. הגיונם של דברים אף מביא למסקנה שיש קשר סיבתי בין הפרת החובות של הנתבעת לבין אותו נזק. משהוכיח התובע כי בוצעה עוולה של הפרת חובה חקוקה, הרי שהוא זכאי לפיצוי לפי פקודת הנזיקין. סעיף 76(1) קובע כי בימ"ש מוסמך לפסוק פיצויים על "נזק" ובלבד שמדובר באותו נזק שעלול לבוא באורח טבעי במהלכם הרגיל של הדברים ושבא במישרין מעוולת הנתבע". לעניין זה, כוללת הגדרת "נזק" בסעיף 1 לפקודה גם "אבדן רווחה גופנית". כמו כן, ניתן לבסס את פסיקת הפיצוי הנתבע גם על הפרת חובתו של מעסיק להבטיח סביבת עבודה בטוחה ומוגנת ממפגע רפואי. לפיכך, הנתבעת תשלם לתובע סך של 25,000 ₪ בגין הנזק שהתובע סבל עקב הפרת חובות הנתבעת לפי פקודת הנזיקין ולפי דיני העבודה. חזרה למעלה

11   [עונשין] [ראיות] סעש (ת"א) 24235-03-15 צהרוניות אם המושבות בע"מ נ' נירה לוי (עבודה; תומר סילוורה, נ.צ.: י' גרינברג, צ' גלייטמן; 08/03/18) - 17 ע' עו"ד: ניר טולדנו, אדם וינצר ביה"ד קיבל ברובה את תביעת התובעת נגד הנתבעת, אשר שימשה כמנהלת חשבונות וחשבת שכר בתובעת, ופסק כי הנתבעת תשיב לתובעת סכום כסף שנטלה ממנה שלא כדין, פיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה למנהלת התובעת בסך 35,000 ₪, הוצאות חקירה וסכום מס אותו שילמה התובעת ביתר. עונשין – עבירות – גניבה ממעביד ראיות – נטל ההוכחה – בהליך אזרחי ראיות – נטל ההוכחה – העברתו . עסקינן בתביעת התובעת (להלן: החברה) כנגד הנתבעת, שעבדה בחברה כנהלת חשבונות וחשבת שכר במשך כשמונה חודשים, שעיקרה השבת כספי גניבה ממעביד, תשלום החזרי הוצאות, סכום מס ששילמה ביתר ופיצוי בגין עגמת נפש. . בית הדין האזורי לעבודה (השופט ת' סילורה ונציגי הציבור י' גרינברג, צ' גלייטמן) קיבל את התביעה ברובה ופסק כי: גניבה ממעסיק נחשבת כעבירה חמורה הפוגעת ביחסי האמון המיוחדים בין העובד למעסיקו. הנטל להוכיח כי עובד ביצע גניבה מונח על כתפי המעסיק. יש לבחון את הראיות שהובאו מטעם המעביד ולבחון האם די בהם כדי לשכנע את ביה"ד כי העובד אכן גנב. כשמדובר בגניבה ממעביד יש צורך במידת הוכחה מוגברת, מעבר לזו הדרושה במשפט אזרחי רגיל, היינו, מעבר למאזן ההסתברות. המחלוקת המרכזית נוגעת לנסיבות סיום עבודתה של הנתבעת, כאשר החברה טוענת כי עבודתה של התובעת הגיעה לסיומה בעקבות מעשי גניבה סדרתיים ומעילה. ביה"ד קיבל את גרסת החברה, בדחותו את טענות ההגנה של הנתבעת אחת לאחת, ובהן כי מנהלת החברה העניקה לה העלאת שכר מדי חודש וביקשה להעביר לידיה כספים בדרך זו, וכי החברה חייבת לה 50,000 ₪ מדי חודש בגין זכייתה במכרז ביישוב אורנית. בנוסף, נקבע כי הנתבעת הודתה כי נטלה מהחברה שלא כדין כ-140,000 ₪ וכי הודאת הנתבעת הייתה אותנטית ולא נפל בה פגם ונעשתה מרצונה החופשי של הנתבעת. אף בפני ביה"ד הודתה הנתבעת בהעברת הכספים לרשותה, וטענות הגנה על העברות אלה, נדחו. ביה"ד ציין כי הודעה על כוונה לנקוט באמצעי חוקי כדוגמת הגשת תלונה במשטרה, אינה מהווה איום שאינו לגיטימי. גם העובדה שהחוקרים מסרו לנתבעת עובדות לא מדויקות בנוגע להליך החקירה אין בה כדי להפכה ללא לגיטימית. לכל היותר מדובר ב"תרגיל חקירה" אשר אין בו פגם היורד לשורשו של עניין. ביה"ד ציין כי אמנם נטל ההוכחה חל על החברה, אך הנתבעת מודה בנטילת כספים ולא עלה בידה להוכיח כי מדובר בנטילה בהסכמה. ביה"ד קבע כי החברה הוכיח, לכל הפחות, כי פעולות הנתבעת עולות כדי דפוס פעולה בה נטלה כספים שלא כדין באמצעות אותה שיטה – הסבת המחאות. יתרה מכך, ניתן לראות בהודאת הנתבעת בהפקדת כספים לחשבונה כטענת הודאה והדחה, אשר תהפוך את נטל ההוכחה ותטילו על כתפיה להוכיח שהכספים ניטלו על ידה כדין או כי ההפרש אינו קשור אליה – וזאת לא עלה בידה לעשות. לכן, משהציגה החברה את ההמחאות כולן וכולן הוסבו באותה השיטה – יש לקבל את גרסת החברה ולחייב את הנתבעת בהשבת 120,000 ₪ כנתבע בתביעה. אשר לפיצוי בגין עוגמת נפש, ניתן לפסוק פיצוי בגין עוגמת נפש לטובת מעסיק ואין לייחדו רק לטובת העובד. בנוסף, במקרה זה מדובר בעובדת שגנבה ממעסיקה וללא חיוב כזה יגרם עיוות דין. לאור האמור, הנתבעת תשלם לחברה סך של 35,000 ₪ בגין עוגמת הנפש; כן זכאית החברה להחזר הוצאות לעניין החקירה שבוצעה. בהוצאות שנתבעו כאומדנה בלבד וכיוון שהחברה טרם הוציאה אותן, אין לחייב את הנתבעת בתשלומן; לעניין החזרי המס, היות שאין מחלוקת כי הסיכום (לפחות ההתחלתי) בין הצדדים היה על שכר חודשי בסך 6,000 ₪ נטו מדי חודש, הרי שהחבות במס חלה על החברה ולא על הנתבעת. מקום בו הנתבעת לא הצהירה על נקודות הזיכוי בהתאם לזכאותה, היא יצרה חבות גבוהה יותר במס על החברה. משכך, החברה זכאית להשבת המס ששולם ביתר. חזרה למעלה

מחוזי

12   [עונשין] [ראיות] תפח (חי') 24510-09-15 מדינת ישראל נ' ראג'י גורבאן (מחוזי; רון סוקול, תמר שרון נתנאל, רונית בש; 26/04/18) - 53 ע' עו"ד: ש' בלומנפלד, צ' נמירובסקי בית המשפט הרשיע את הנאשם, בין השאר, בביצוע עבירת רצח. נפסק, כי הפסיפס הראייתי מצביע, בבירור על כך שהנאשם הוא זה שירה במנוח, למוות, וחרף שינויי הגרסאות והסתירות בדברי העדים, בחינת דבריהם, הן מתוכם והן לאור שאר הראיות, מצביעה על גרסת האמת בדברי העדים השונים. עונשין – עבירות – רצח ראיות – ראיות נסיבתיות – בחינתן ראיות – ראיות נסיבתיות – דרך בחינתן ראיות – עדות – סתירות ראיות – עדות – בחינתה ראיות – עדים – קטינים . כנגד הנאשם הוגש כתב אישום שמייחס לו עבירות של רצח בכוונה תחילה, עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, עבירות בנשק, ושיבוש מהלכי משפט. המאשימה מבקשת לקבוע כי הנאשם הוא שביצע את הירי בהתבסס על מארג של ראיות נסיבתיות המצביעות יחדיו על הנאשם כמבצע הירי. הנאשם כפר בתשובתו בכל המיוחס לו וטען כי במועד האירוע היה במקום אחר, בבית דודו. . בית המשפט הרשיע את הנאשם בעבירות המיוחסות לו ופסק כלהלן: מצב בו עדי ראיה שנכחו באותה זירת אירוע אינם זוכרים את הדברים באופן זהה אינו חריג ואולי להיפך, זהו מצב רגיל. באירוע בו נוכחים 6 אנשים שונים, ובמיוחד כאשר האירוע נתפס על ידם כאירוע טראומתי, אין לצפות לדיוק מלא ולזהות מוחלטת בין הגרסאות. על כן, שומה על בית המשפט לבחון את כל העדויות, לבחון את הסתירות ולקבוע האם קיים "גרעין אמת" משותף לכל העדויות, שעליו ניתן לבסס את קביעת העבודות. גרסת האליבי שהעלה הנאשם, לפיה שהה בביתו של אחר בזמן הירי בראמי, אינה אמינה; הנאשם מסר יותר מגרסת אליבי אחת; נמצאו סתירות מהותיות בין גרסאות עדי ההגנה; עדי ההגנה כבשו גרסת האליבי ולא סיפרו אותה מיד עם מעצרו של הנאשם. כל אלו מחייבים את המסקנה כי גרסת האליבי נולדה בדיעבד. על מנת להוכיח את יסודות עבירת הרצח אין צורך להצביע על המניע לביצוע המעשה. עם זאת, הוכחת המניע אינה חיונית להוכחת יסודות העבירה, אולם ניתן להתייחס למניע כראיה נסיבתית. קיומו של סכסוך הכולל איומים, לרבות איומים במעשי אלימות, מהווה ראיה נסיבתית שיכולה לחזק את שאר הראיות הקושרות את הנאשם לביצוע הירי. חזרה למעלה

13   [דיון אזרחי] [הגנת הצרכן] תצ (מרכז) 47374-12-15 אורי הכהן נ' דלתא איירליינס בע"מ (מחוזי; עופר גרוסקופף; 23/04/18) - 8 ע' עו"ד: מיכאל אדלר, ד"ר גיל אוריון, שירלי קציר, אמיר ורון אושרה הסתלקות מבקשה לאישור תובענה ייצוגית, שעניינה בכך שכאשר נוסע לא התייצב לאחד מהמקטעים בכרטיס הטיסה שרכש מבלי להודיע, מבוטלים אוטומטית מקטעי טיסות ההמשך. דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – בקשה להסתלקות מבקשה לאישור תובענה ייצוגית הגנת הצרכן – תובענה ייצוגית – הסתלקות . בקשה מוסכמת להסתלקות מבקשה לאישור תובענה ייצוגית, שעניינה בכך שכאשר נוסע לא התייצב לאחד מהמקטעים בכרטיס הטיסה שרכש מבלי להודיע מראש, מבוטלים אוטומטית מקטעי טיסות ההמשך. המשיבה התחייבה לבצע שינויים מסוימים בהתנהלותה. . בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה ופסק: לשאלה האם תנאי אי ההתייצבות של המשיבה מהווה תנאי מקפח שיש לבטלו או לשנותו – יש פנים לכאן ולכאן. בהינתן חוסר הבהירות ביחס לשאלה המשפטית, התועלת שתצמח לחברי הקבוצה מאישור הסדר ההסתלקות עולה על הנזק הכרוך בכך. סיום ההליך בהסתלקות מוסכמת, באופן אשר מותיר את התנאי על כנו, אך משפר משמעותית את דרכי היידוע של הנוסעים לגביו– הוא פתרון ראוי המשקף בצורה הולמת את הסיכונים והסיכויים בתיק ומתיישב עם אינטרס הקבוצה והציבור. סכומי הגמול ושכר הטרחה המומלצים הם אמנם סכומים משמעותיים, אך עומדים ביחס סביר לתועלת שצמחה לציבור מהתחייבויות המשיבה. חזרה למעלה

14   [חוזים] [עשיית עושר ולא במשפט] עמש (חי') 1218-12-17 פלוני נ' אלמוני (מחוזי; סארי ג'יוסי, חננאל שרעבי, אספרנצה אלון; 18/04/18) - 27 ע' עו"ד: ערכאת הערעור דנה בערעור שעניינו מכירת דירה בין שני אחים. נקבע כי המערער, המוכר, אינו זכאי לקבל מאחיו סכום נוסף על התמורה ששולמה, אולם הוא זכאי להשבת סכום פירעון המשכנתא. חוזים – תמורה – תשלומה עשיית עושר ולא במשפט – השבה – פורע חוב הזולת . ערעור על פסק דין במסגרתו נדחתה תביעת המערער לחייב את אחיו, המשיב, לשלם לו את יתרת תמורת הדירה שמכר המערער למשיב, החזר פרעון המשכנתא ושכר דירה עם עזיבתו את הדירה לפי דרישת המשיב. . בית המשפט המחוזי דחה את הערעור ברובו ופסק: הקביעה כי הדירה הייתה בבעלות המערער והאמא עובר למכירתה למשיב, מבוססת היטב והמערער לא הוכיח כי האמא ויתרה לטובתו על מלוא תשלום התמורה החוזית. טענת המערער לזכאות לתשלום הראשון עפ"י ההסכם דינה להידחות, שכן לא הוכחה טענתו בדבר הסכמה למכירה מוזלת של הדירה וחלק התמורה שלכאורה לא שולם נועד לנפח את המחיר על מנת לקבל משכנתא. ואולם, אין בסיס לקביעה כי סכום פרעון המשכנתא ניתן למשיב כמתנה על ידי המערער. חובתו של המשיב להשיבו למערער מכח סעיף 4 לחוק עשיית עושר ולא במשפט העוסק ב"דין הפורע חוב הזולת". אין מקום לקזז מסכום פרעון המשכנתא אותו חב המשיב להשיב למערער, סכומים שהמשיב העביר לו במהלך החיים. חזרה למעלה

15   [חוזים] [דיון אזרחי] עא (ת"א) 54225-01-18 רפי בלושטיין עו"ד נ' חגית חופי עו"ד (מחוזי; אביגיל כהן; 17/04/18) - 8 ע' עו"ד: התקבל ערעור על פסק דין לפיו נאכף בחלקו חוזה לתשלום שכר טרחה. משהתקבלו טענות המערער בנוגע להסכם ומשנקבע כי קיומו אינו מותנה בהוכחת תמורה, לא היה מקום לקבוע ביוזמת ביהמ"ש שהאכיפה אינה צודקת, אף שהטיעון לא הועלה ולא התאפשר לצדדים לטעון בעניין. חוזים – אכיפה – שיקולי צדק‏ חוזים – תרופות – אכיפה דיון אזרחי – סעדים – סעד שלא נתבקש . ערעור וערעור שכנגד על פסק דין לפיו התקבלה בחלקה תביעת המערער לאכיפת חוזה לתשלום שכר טרחה, תוך שנקבע שאכיפת החוזה במלואו תהא בלתי צודקת. . בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המערער, דחה את הערעור שכנגד ופסק: משקיבל בית משפט קמא את טענות המערער בנוגע להסכם ולעצם קיומו ומשקבע כי קיומו של ההסכם אינו מותנה בהוכחת תמורה, דין התביעה להתקבל במלואה. הנסיבות לפיהן על המשיבה לשלם מחצית שכ"ט עו"ד לפי הסכם חתום למערער אינן כה חריגות באופן המצדיק שלילת סעד אכיפה – טיעון אשר כלל לא הועלה על ידי מי מהצדדים ולא התאפשר להם לטעון טענות בעניין. בעוד שערכאת הערעור מוסכמת לסטות מעקרונות השיטה האדברסרית, לגבי הערכאה הדיונית אין הסמכה שכזו ולפחות ככל שסבר בימ"ש קמא כי יש להעלות טענת הגנה שלא הועלתה על ידי הנתבעת, היה צריך לאפשר לצדדים את זכות הטיעון. חזרה למעלה

16   [מסים] וע (ת"א) 18027-10-16 רועי בלנק נ' מנהל מיסוי מקרקעין תל אביב (מחוזי; מגן אלטוביה, אלי מונד, מיכה לזר; 16/04/18) - 9 ע' עו"ד: יעל הרשמן, מירון בן ציון ופריבס לצורך הפטור ממס שבח לדירת מגורים, עלה בידי העורר לסתור את חזקת התא המשפחתי ולהוכיח כי קיימת הפרדה רכושית בינו לבין בת זוגו, באופן שדירתו שייכת לו בלבד ודירותיה שייכות לה בלבד, לכן הוא זכאי לפטור. מסים – מס שבח מקרקעין – פטור . עניינו של הערעור דנן הינו בשאלה: האם העורר הוכיח הפרדה רכושית של ידועים בציבור באופן שיצדיק מתן פטור ממס שבח, בגין מכירת דירת מגורים יחידה, בהתאם להוראות סעיף 49ב לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), כאשר בבעלות הידועה בציבור של העורר דירות נוספות. . ועדת הערר קיבלה את הערר ופסקה: עקרון התא המשפחתי, לפיו לצורך הפטור למכירת דירת מגורים יש להביא בחשבון את כל הדירות שבבעלות התא המשפחתי, מהווה חזקה הניתנת סתירה, בהתקיים שני תנאים: הצגת הסכם ממון הקובע הפרדה רכושית ביחס נכסים שהביא כל אחד מבני הזוג לתא המשפחתי וקיום הפרדה רכושית בפועל. אם הסכם יחסי הממון בין בני הזוג נחתם בשלב מאוחר אך הוא משקף את המציאות שקדמה לו, בעיקר במצבים של נישואין מורכבים, כאשר לפחות לאחד מבני הזוג יש ילדים מנישואים קודמים או כאשר מדובר בידועים בציבור, יש להתחשב בהסכם גם לעניין דיני המס. בענייננו עלה בידי העורר לסתור את החזקה ולהוכיח כי קיימת הפרדה רכושית בינו לבין בת זוגו, באופן שדירתו שייכת לו בלבד ודירותיה שייכות לה בלבד, לכן יש זכאות לפטור בהתאם לסעיף 49(ב) לחוק. חזרה למעלה

17   [עורכי-דין] רתק (י-ם) 18345-04-17 משה חן נ' מאיר יעקוביאן (מחוזי; כרמי מוסק; 10/04/18) - 6 ע' עו"ד: עורך דין שלא התרשל זכאי לשכר ראוי, אף אם לא נקבע בהסכם שכר הטרחה שכר זה. מדובר בתנאי מכללא אותו יש לקרוא לתוך ההסכם, כזה החל על מסגרת היחסים בין עורך דין ללקוח. עורכי-דין – שכר טרחה – הסכם שכר טרחה עורכי-דין – שכר טרחה – שכר ראוי . בקשת רשות ערעור על פסק דין לפיו נדחתה תביעת המבקש לתשלום שכר טרחת עו"ד מהמשיב. . בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה והערעור ופסק: עורך דין שלא התרשל זכאי לשכר ראוי, אף אם לא נקבע בהסכם שכר הטרחה שכר זה. מדובר בתנאי מכללא אותו יש לקרוא לתוך ההסכם, כזה החל על מסגרת היחסים בין עורך דין ללקוח. הסכם שכר הטרחה שנערך בין הצדדים אינו כולל התייחסות לתשלום שכר טרחה במקרה של הפסקת הייצוג, אך המבקש זכאי לשכר טרחה ראוי עבור עבודתו, שעה שהמשיב הוא זה שהפסיק את הייצוג. במצב דברים זה יש מקום לנקוט בדרך "האומדנה", כך שהמשיב לשלם למבקש שכר טרחה ראוי בסך של 2,500 ₪, בתוספת הוצאות משפט. חזרה למעלה

18   [דיון פלילי] [תעבורה] עפת (י-ם) 56094-08-17 כמאל סיורי נ' מדינת ישראל (מחוזי; חגית מאק קלמנוביץ; 18/03/18) - 5 ע' עו"ד: שלמה ערד במקרה דנן לא ניתן לקבוע שהתקיימו כל התנאים הדרושים להוכחת תקינותו של מכשיר הממל"ז, מיומנות המפעיל ותקינות ההפעלה. מכאן שלא ניתן לקבוע את אחריותו של המערער בעבירות של נהיגה במהירות מעל המותר ונהיגה בקלות ראש. דיון פלילי – הכרעת-דין – ערעור תעבורה – מכשירי מדידה – הסתמכות עליהם תעבורה – מכשירי מדידה – ממל`ז . ערעור על פסק דן בו הורשע המערער בעבירות של נהיגה במהירות מעל המותר ונהיגה בקלות ראש. . בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור ופסק: שאלת אמינות המדידה של מכשיר הממל"ז עמדה במחלוקת. חובה על המדינה להראות כי באותה עת המכשיר היה תקין, המפעיל היה מיומן ותנאי המקום היו כאלה שבהם התוצאה המופיעה על הצג מבטאת את המהירות הנכונה של הרכב הנבדק. הנחיות היצרן מחייבות לבדוק את המכשיר בכל פעם מחדש בטרם הפעלתו. במקרה דנן לא ניתן לקבוע שהתקיימו כל התנאים הדרושים להוכחת תקינותו של מכשיר הממל"ז, מיומנות המפעיל ותקינות ההפעלה. מכאן שלא ניתן לקבוע את אחריותו של המערער מעבר לספק סביר. חזרה למעלה

19   [משפחה] רמש (ת"א) 58775-11-17 ע.ה.מ נ' ת.ה (מחוזי; שאול שוחט; 08/02/18) - 19 ע' עו"ד: צבי נויהאוס, רונן מזור על המשיב, המבקש לשלול את סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה, מוטל הנטל להוכחת חוסר תום ליבה של המבקשת בהגשת בקשתה ליישוב סכסוך לבית המשפט, בטרם הגיש את תביעת הגירושין לבית הדין הרבני. המשיב לא עמד בנטל ואין לראות במעשי המבקשת משום חוסר תום לב. משפחה – בית-המשפט לענייני משפחה – סמכות משפחה – גירושין – שלום בית . בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה לפיה פעלה המבקשת בחוסר תום לב בהגשת בקשתה ליישוב סכסוך. . בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור ופסק: נטל הוכחת תנאי הכריכה והכנות של תביעת גירושין המוגשת לביה"ד הרבני, מוטלת על מי שטוען שהכריכה הייתה כדין וכנה. על המשיב, המבקש לשלול את סמכותו של בית המשפט קמא, מוטל הנטל להוכחת חוסר תום ליבה של המבקשת בהגשת בקשתה ליישוב סכסוך, שהוגשה לבית המשפט קמא בטרם פנה והגיש את תביעת הגירושין הכרוכה מטעמו לבית הדין הרבני. בפסיקה לא נקבע כי די בהמצאה מאוחרת של הבקשה ליישוב סכסוך, תהא אשר תהא, כדי לשלול את תום הלב של המבקש, אלא נקבעו אמות מידה לבחינה האם הבקשה ליישוב סכסוך הוגשה בתום לב אם לאו. המשיב לא עמד בנטל להוכיח כי הגשת הבקשה ליישוב סכסוך מטעם המבקשת והמצאתה לידיו (באיחור) נעשו בחוסר תום לב, באופן השולל את סמכות בימ"ש קמא להידרש לתביעות המבקשת. חזרה למעלה

20   [בתי-משפט] [ירושה] רמש (ת"א) 71892-11-17 נ.ע נ' מה.ח (מחוזי; שאול שוחט; 22/01/18) - 10 ע' עו"ד: אילן הלוי, אליהו חסטר, ר מגריזו בנקל, ניצן פיק לעניין תובענה בענייני ירושה שהוגשה לבית משפט מחוזי לפני תחילת תקנות הירושה, ניתן לפרש את הסייג המוציא בקשה לצו ירושה או לצו קיום מגדר "תובענה", ככזה החל גם על סייפת תקנה 56(א). ואולם אין לפרש את הסייג ככולל הליכים נוספים שהם "לא מהותיים". בתי-משפט – סמכות – עניינית ירושה – סמכות שיפוט – בית-המשפט המחוזי . בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה במסגרתה נדחתה בקשת המבקשת להעברת הדיון המתנהל בבית המשפט קמא לבית משפט זה. . בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור ופסק: לעניין תובענה בענייני ירושה שהוגשה לבית משפט מחוזי לפני תחילת תקנות הירושה, הסייג שנקבע בתקנה 56(א) להגדרת "תובענה" נוקט במילים "למעט בקשה לצו ירושה או לצו קיום". הגישה המרחיבה, המחילה את הסייג גם על סייפת התקנה ובכך מוציאה את הבקשות לצו ירושה ולצו קיום צוואה מכלל התובענות שבהן דנה התקנה – היא לגיטימית. ואולם אין לפרש את הסייג ככזה שלא כולל רק בקשה לצו ירושה או לצו קיום, אלא גם הליכים נוספים במידה וסבור ביהמ"ש כי הם "טכניים" או "לא מהותיים". לא ניתן לאמץ את עמדת בימ"ש קמא ולפיה ההליך שהתנהל בעניין עזבון המנוח בבית המשפט המחוזי אינו בגדר 'תובענה' ואין בבקשות הטכניות שהוגשו במסגרתו כדי להגדירו באופן שונה. לפיכך, התיק יועבר לביהמ"ש המחוזי. חזרה למעלה

שלום

21   [קניין] תא (קריות) 10057-11-17 א.א אמיר חידוש מבנים בע"מ נ' ד.י.יעד גלובל אחזקות נדל"ן בע"מ (שלום; לובנה שלאעטה חלאילה; 26/04/18) - 13 ע' עו"ד: נדחתה בקשת המבקשת לסעד זמני בגדרה נתבקש בית המשפט להורות על מתן עיכבון זמני לתובעת באתר הבנייה של הנתבעים. במוקד החלטת בית המשפט עומדת השאלה: האם נוצרה לטובת המבקשת זכות עיכבון על פי סעיף 5 לחוק חוזה קבלנות. קניין – עיכבון – זכות עיכבון קניין – עיכבון – מהותו . המבקשת הגישה בקשה לסעד זמני בגדרה נתבקש ביהמ"ש להורות על מתן עיכבון זמני לתובעת באתר הבנייה של הנתבעים. הבקשה נשענת על סעיף 5 לחוק חוזה קבלנות. . בית המשפט דחה את הבקשה קבע כלהלן: תנאי ראשון והכרחי ליצירת זכות עיכבון על פי סעיף 5 לחוק חוזה קבלנות, הינו קיומו של חוב שהגיע מועד פירעונו, והחוב טרם קוים. תנאי שני לקיומה של זכות עיכבון בידי הנושה הוא שהלה מחזיק בנכס שנמסר לו מאת החייב, כאשר לפי סעיף 11(ד) לחוק המיטלטלין, זכות העיכבון פוקעת אם הנושה הוציא מרצונו את הנכס משליטתו לזכות. לצורך הפעלת זכות העיכבון במקרקעין על המעכב להחזיק בנכס ברשות ואין די במתן רשות לפעול בקרקע בכדי להיחשב להחזקה ושליטה במקרקעין. אף אם ניתן לפרש את ההסכמה בין הצדדים כהסכמה שבאה לבטל את הויתור של התובעת על החזקתה בנכס, בפועל היא אינה נמצאת עוד "בשטח" והפיקציה שניתן לעשות מכוח ההסכמה המאוחרת, כאילו היא ממשיכה להחזיק באתר, ספק אם יכולה היא לסייע בידה כאשר לאחר עזיבתה נכנסו לאתר, קבלני משנה חדשים הממשיכים את עבודות הבנייה, מה ששולל מהתובעת את אלמנט "השליטה" במקרקעין ואת אלמנט החזקה הבלעדית בהם. חזרה למעלה

22   [עונשין] תפ (ת"א) 31283-10-13 מדינת ישראל - המחלקה לחקירות שוטרים נ' ניסו שחם (שלום; בני שגיא; 24/04/18) - 139 ע' עו"ד: רונן יצחק, ליאת יונניאן, רות יצחק שרוני, בועז בן צור, דקלה סירקיס, עודד גזית בית המשפט הרשיע את הנאשם – שוטר בכיר, בביצוע מעשה מגונה בשוטרת שהייתה תחת פיקודו, בכך שנישק אותה נגד רצונה וזיכה אותו משורה של עבירות, אשר העיקריות שביניהן עניינן בניגוד עניינים. במרכז הכרעת הדין עומדת, בין היתר, השאלה: האם ניתן "לצבור" אסופה של "ניגודי עניינים שאינם פליליים" לכדי עבירה פלילית אחת. עונשין – עבירות – הפרת אמונים עונשין – עבירות – הטרדה מינית . כנגד הנאשם, שכיהן בשורה של תפקידים בכירים במשטרה, הוגש כתב אישום שמחזיק שמונה פרשיות, וכולל שתי חטיבות: החטיבה הראשונה - חטיבת ניגוד העניינים: השאלות שעומדות להכרעה בחטיבה זו: הראשונה – האם ביצע הנאשם פעולות כלשהן בעניינן של השוטרות עימן ניהל קשרים אינטימיים מוסכמים עת היה מצוי בניגוד עניינים? השנייה – האם ניתן לקבל את התזה המשפטית החדשנית לפיה הצטברות של "ניגודי עניינים שאינם פליליים", יכולה לעלות כדי עבירה פלילית אחת? החטיבה השנייה – חטיבת עבירות המין כלפי שוטרות. . בית המשפט פסק כלהלן: המשימה המוטלת על כתפי בית המשפט, עת נדרש הוא לבחון האם ביצע נאשם עבירה של מרמה והפרת אמונים בדרך של ניגוד עניינים, מתמקדת בבחינת טיב ניגוד העניינים, והכרעה בשאלה האם מדובר בניגוד עניינים הנכנס לתחום "השחור" הפלילי או שמא מדובר בניגוד עניינים הנמצא בתחום הרחב וה"אפור", אך אינו נכנס לתחום ההתנהגות המושחתת בהיבט הפלילי. הפסיקה הבחינה בין "ניגוד עניינים פלילי" שיש בו סכנה ממשית להשפעה על שיקול הדעת של עובד הציבור לבין ניגוד עניינים שאינו פלילי. על-מנת להכריע האם פעולה קונקרטית נעשתה בניגוד עניינים, ומהי עוצמתו (פלילית או אחרת), יש להידרש למספר מבחני משנה. מבחנים אלה מאפשרים בחינת עוצמת ניגוד העניינים במעשיו של הנאשם, באותם מקומות בהם ייקבע כי הנאשם היה נתון בניגוד עניינים. רשימת מבחני המשנה, אינה בגדר "רשימה סגורה", אלא משקפת מגוון של שיקולים אפשריים לצורך בחינה האם אנו מצויים במרחב הפלילי, אם לאו. העובדה כי הנאשם קיים מערכות יחסים אינטימיות עם שוטרות, העמידה אותו בניגוד עניינים עת נדרש לקבל החלטות בעניינן, אולם יש לבחון את עוצמתו של ניגוד העניינים, כפונקציה של הנסיבות, בכל מקרה ומקרה. ההחלטות שקיבל הנאשם היו ענייניות, וגם כאשר הוא פעל בניגוד עניינים מדובר היה בניגוד עניינים בעוצמה חלשה ביותר, הרחוקה מרחק ניכר מאוד מהרף הפלילי. הפעולות שביצע למען השוטרות עמן היה במערכות יחסים היו לכל היותר פעולות נלוות לפעולות המרכזיות הראויות והצודקות שביצע. בכל הנוגע לפעולות שביצע הנאשם בניגוד ענייני, הרי הנאשם קיבל מאות אלפי החלטות במהלך השנים, מעשיו של הנאשם, שנתקבלו בניגוד עניינים, נתקבלו ללא דופי. יש לדחות את "תזת הצבירה" שהעלתה התביעה ואשר לפיה הצטברות הפעולות של הנאשם בניגוד עניינים ביחס לשוטרות עמן היה ביחסים צריכה להביא להרשעתו בהפרת אמונים. קבלת תזה זו תעמוד בסתירה לפסיקת בית המשפט העליון, שכן יש בתזה פוטנציאל טשטוש, עד כדי העלמה מוחלטת של קו הגבול המפריד בין התחום הפלילי האוסר לבין המרחב שאינו פלילי, ויש בה כדי להעצים את העמימות של העבירה. קבלה של תזה זו תהיה בבחינת פתיחת דלת למרחב פלילי והזמנתן של מגוון התנהגויות להיכנס לתוכו, ובלבד שיגיעו בקבוצה. יש להרשיע את האנשים בביצוע מעשה מגונה בכך שנישק בניגוד לרצונה את אחת השוטרות. יש לדחות את טענת ההגנה, כי היה מדובר בטעות בהבנת מצב הדברים. הגם שהוכח, כי הנאשם שלח מסרון בעל אופן מיני לאחת השוטרות, אולם אין די במסרון מיני אחד המחייב מוטיב חוזר של הטרדה מינית. חזרה למעלה

23   [נזיקין] תא (ב"ש) 44276-06-16 אבו לבן יוסף נ' המשרד לביטחון פנים שירות בתי הסוהר (שלום; רחלי טיקטין עדולם; 20/04/18) - 12 ע' עו"ד: מוטי יוסף, לירון קורן, איתן כהן בית המשפט קיבל את טענות התובע ביחס לרשלנותה של הנתבעת – שירות בתי סוהר כלפיו. יחד עם זאת נדחתה תביעת התובע, משנמצא, כי אשמו של התובע היה הסיבה המכרעת לנזק / בשל רשלנותו המגיעה כדי 100%. נזיקין – אחריות – שירות בתי הסוהר . התובע הגיש כנגד הנתבעת – שירות בתי הסוהר, תביעה לפיצוי, בשל כוונת הנתבעת להפקיע את עבודות השירות שסברה, כי שנגזרו על התובע ולאסרו – על אף שלא נגזרו עליו עבודות שירות. . בית המשפט דחה את התביעה ופסק כלהלן: דין טענות הנתבעת לפיהן התנהלותה הייתה סבירה בנסיבות העניין ובהתחשב במידע שהיה ברשותה באותה העת – להידחות. אין לקבל גם את הטענה כי הטעות במקרה זה אינה מהווה רשלנות. מצופה מפקיד סביר אשר פועל ליישם גזרי דין של בית המשפט, שידע לקרוא פרוטוקול של בית משפט ויכיר את המונחים והמושגים בהם עושים שימוש בפרוטוקולים. מצופה מפקיד סביר שיבחן בעניינו של מי ניתן גזר הדין, כאשר ישנו יותר מנאשם אחד בתיק. על אף התרשלות הנתבעת ועל אף שיש לדחות את טענות הנתבעת כאילו לא היה בהתרשלותה כדי לגרום נזק לתובע, דין התביעה להידחות שכן הקשר הסיבתי בין האחריות לנזק נותק בעקבות פעולותיו/מחדליו של התובע. לחלופין, גם אם ייקבע שהקשר הסיבתי לא נותק, גם אז יש לקבוע, כי התובע לא זכאי לפיצוי כלשהו, וזאת שכן התנהלותו של התובע מהווה רשלנות תורמת ומכרעת לנזק – רשלנות של 100%. חזרה למעלה

24   [נזיקין] תא (ת"א) 32721-03-16 ציון גיל נ' יורם שדה (שלום; אבי שליו; 18/04/18) - 12 ע' עו"ד: רון לוינטל, יורם מושקט, מנחם אברהם תביעה נגררת לאחר הרשעה בפלילים בקובלנה שיזמו התובעים, בה נקבע כי חמישה פרסומים מהווים לשון הרע שנעשה במכוון. בית המשפט חייב את הנתבע לשלם לתובע 1 סך של 100,000 ₪ ולתובעת 2 סך של 20,000 ₪. נזיקין – עוולות – לשון הרע נזיקין – פיצויים – בגין לשון הרע . תביעה נגררת לאחר הרשעה בפלילים בגין חמישה פרסומים שנקבע בהכרעת דין, שניתנה בקובלנה פלילית שיזמו התובעים, כי הם מהווים לשון הרע שנעשה במכוון. . בית המשפט קבע כלהלן: סעיף 7א(ב) לחוק קובע פיצוי סטטוטורי בסכום שלא יעלה על 50,000 ₪, ללא הוכחת נזק, וסעיף 7א(ג) לחוק קובע כי במקרה שבו הוכח שלשון הרע פורסמה בכוונה לפגוע, רשאי בית המשפט לחייב בכפל הסכום. אין צורך לקבוע קטגורית את מספר האירועים נשוא לשון הרע, אלא שהזיקה התכנית בין חלק מהסרטונים, תילקח בחשבון בקביעת הפיצוי בגין כל פרסום, וזאת כפי שילקח בחשבון הפיצוי שנפסק בתביעה הנוספת ובקובלנה. יש לחייב את הנתבע בפיצוי התובע כדלקמן: בגין פרסום הסרטון הראשון, שנקבע שדרגת הפגיעה בו נמוכה, 15,000 ₪; בגין פרסום הסרטון השני, שנקבע שדרגת הפגיעה בו בינונית עד גבוהה, 20,000 ₪; בגין פרסום הסרטון השלישי, שנקבע שדרגת הפגיעה בו נמוכה, 15,000 ₪; בגין פרסום הסרטון הרביעי, שנקבע שדרגת הפגיעה בו בינונית עד גבוהה, 20,000 ₪; בגין פרסום הסרטון השישי, שנקבע שדרגת הפגיעה בו גבוהה ובאופן בוטה, 30,000 ₪. באשר לאומדן גובה הפיצוי לתובעת, יש לחייב את הנתבע באחריות כלפי התובעת בגין הסרטון השישי הקושר את התובעת כמי שביצעה מעשים חמורים ופליליים, מבלי שתוכן הסרטונים עצמם מבסס זאת. יש להורות על פסיקת סך של 20,000 ₪ לתובעת וזאת בנוסף לפיצוי שנקבע לתובע בגין הסרטון האמור. חזרה למעלה

25   [נזיקין] [עבודה] תא (נצ') 26688-10-11 פלוני נ' גבריאל טרבלסי (שלום; רננה גלפז מוקדי; 12/04/18) - 14 ע' עו"ד: הנתבעים הפרו את חובותיהם כלפי התובע ויתר העובדים, בכך שהתירו לעובדים ללון במבנה ללא אמצעי תאורה, כאשר ידוע להם שבמקום ישנם פתחים אשר דרכם עלולים עובדים ליפול. הנתבעים יכולים היו, באמצעים זולים, למנוע את הסיכון באמצעות חסימת הפירים בבניין. נזיקין – אחריות – מעביד נזיקין – אחריות – מעסיק נזיקין – תאונת עבודה – אחריות עבודה – בטיחות בעבודה – עבודות בנייה . תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף אשר לטענת התובע, תושב סנור באזור ג'נין אשר ברשות הפלסטינית, נגרמו לו במהלך עבודתו, כאשר נפל מהקומה הרביעית בבניין דרך פיר וצנח אל הקרקע. . בית המשפט פסק כלהלן: על מעביד רובצת חובת זהירות מושגית וקונקרטית בכל הקשור בפעולות הנחוצות לביצוע עבודתו של העובד. בענייננו, התקבלה גרסת התובע לפיה הונחה להישאר ללון באתר הבנייה כאשר תנאי הלינה נקבעו על ידי טרבלסי, מטעם הנתבעים. במצב דברים זה, מוטלות על הנתבעים חובות הזהירות הרלוונטיות, הן מכוח אחריותן לעובדים עבורם, הן מכוח היותם מחזיק הבניין בזמנים הרלוונטיים. מכאן, היה עליהם לצפות נפילה של עובד דרך אחד הפירים אשר נותרו פעורים וללא כל אמצעי הגנה. בכך שהתירו לעובדים ללון במבנה, ללא אמצעי תאורה, כאשר ידוע להם שבמקום ישנם פתחים אשר דרכם עלולים עובדים ליפול, בכך הפרו הנתבעים את חובותיהם כלפי התובע ויתר העובדים. הנתבעים יכולים היו, באמצעים זולים, למנוע את הסיכון באמצעות חסימת הפירים בבניין. המסקנה היא, אם כן, כי הנתבעים התרשלו כלפי התובע וחבים כלפיו ברשלנות. חזרה למעלה

26   [נזיקין] תא (חי') 10117-11-13 ש. ק נ' סקי גלבוע בע"מ (שלום; אורי גולדקורן; 08/04/18) - 16 ע' עו"ד: אהוד אסף, טלאל ג'ובראן בית המשפט חישב את שיעור הפיצויים שעל הנתבעות לשלם לתובעת בגין נזקי גוף שנגרמו לה, זאת עקב כך שנפגעה בעת שגלשה במסלול סקי באתר סקי מלאכותי. נזיקין – פיצויים בגין נזקי גוף – נכות תפקודית נזיקין – פיצויים בגין נזקי גוף – חישובם נזיקין – פיצויים בגין נזקי גוף – שיעורם . תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת, אשר נפגעה בעת שגלשה במסלול סקי באתר סקי מלאכותי. . בית המשפט קבע כלהלן: בפסיקה ענפה של בית המשפט העליון הוסבר כי לעיתים יהא פער בין מגבלות הנפגע מבחינה רפואית, המתבטאות בדרגת הנכות הרפואית שנקבעה לו, לבין יכולתו לתפקד, לעבוד ולקיים את עצמו, וכי דרגת הנכות התפקודית עשויה להיות בשיעור גבוה מדרגת הנכות הרפואית, ואף בשיעור נמוך ממנה. נכות תפקודית משמשת לתיאור השפעת הנכות הרפואית על תפקודו של הנפגע בכל תחומי החיים, ואילו גריעה או אובדן כושר ההשתכרות הינו אך אחד המישורים של התפקוד הכללי. הנסיבות הפרטניות עליהן יש לתת את הדעת בקביעת שיעור הנכות התפקודית: עיסוקו של הנפגע, השכלתו, גילו, מידת השפעתה של נכותו הרפואית על היכולת לעסוק באותו המקצוע, מידת השפעת הנכות הרפואית על היכולת לשוב לאותו מקום עבודה, הימצאותו של מקום עבודה שבו מובטח כי יוכל להמשיך ולעבוד, מצב התעסוקה בשוק הרלוונטי ונסיבות נוספות היכולות להשפיע על התפקוד של הנפגע. יש לקבוע כי במקרה הנוכחי הנכות התפקודית של התובעת הינה בשיעור זהה לנכותה הרפואית, ושיעורה אף משקף את שיעור אובדן כושר השתכרותה בעתיד. אשר על כן, הן הנכות התפקודית והן הפסד כושר ההשתכרות הינם בשיעור 14.5%. חזרה למעלה

27   [ביטוח] [נזיקין] תאמ (נצ') 29254-04-16 ג'וזייף ברג'וט נ' איילון חברה לביטוח בע"מ (שלום; רביע ג'באלי; 08/04/18) - 8 ע' עו"ד: תביעה לתגמולי ביטוח שהוגשה בגין רטיבות בדירה שנגרמה, לטענת התובעים, עקב פיצוץ בצנרת שמתחת לאמבטיה. נקבע כי חברת הביטוח הצליחה להוכיח שלא כל הנזק מקורו בנזילה מהצנרת וחלק ממנו מקורו בפתח ניקוז עם קורוזיה באמבטיה, שממנו דלפו מים מתחת לאמבטיה. ביטוח – ביטוח רכוש – נזק לרכוש נזיקין – פיצויים – על דרך אומדנא . תביעה לתגמולי ביטוח בגין רטיבות בדירה שנגרמה, לטענת התובעים, עקב פיצוץ בצנרת שמתחת לאמבטיה. . בית המשפט קבע כלהלן: עיון בהוראות הפוליסה מעלה כי נזקים שאין מקורם בצנרת לא מכוסים בפוליסה, מכאן שהנזק שהתובעים אמור לקבל הינו הנזק שמקורו בליקוי בצנרת ולא כתוצאה מקורוזיה בפתח האמבטיה שהביאה לחלחול מים מתחת לאמבטיה. הנטל להוכיח מקור הנזק מוטל על התובעים; התובעים לא עמדו בנטל ההוכחה להראות כי הייתה נזילה בצנרת תחת לאמבטיה; בעוד הנתבעת, מגדל, הצליחה להוכיח, שלא כל הנזק מקורו בנזילה מהצנרת וחלק ממנו מקורו בפתח ניקוז עם קורוזיה באמבטיה, שממנו דלפו מים מתחת לאמבטיה. הדרך הראויה לפסוק את נזקיו של התובע הינה פסיקה על דרך האומדנה; זאת מאחר והצדדים הניחו נתונים ביחס לרכיבים שניזוקו ושנכנסים בחסות הפוליסה שהם בבסיסם דומים, למעט ברכיב האמבטיה, ומאחר ועצם הנזק הוכח, אך קיים קושי לכמתו בשל העובדה כי קיימים שני מוקדי נזק ורק אחד מהם נכנס בגדרי הכיסוי בפוליסה. חזרה למעלה

משפחה

28   [ירושה] תע (ב"ש) 3697-03-15 ל.ד נ' מ.פ (משפחה; בן שלו; 09/04/18) - 24 ע' עו"ד: מיכל ויתקון, פרי מרקו קבלת התנגדות לצוואות ההורים המנוחים תוך קבלת טענת זיוף לכל הפחות ביחס לצוואת המנוח וקיומה של השפעה בלתי הוגנת. ירושה – צוואה – תוקפה ירושה – צוואה – טענת זיוף ירושה – צוואה – השפעה בלתי הוגנת . התנגדויות לבקשות למתן צווי קיום לצוואות מנוחים. הצוואות הן צוואות מודפסות בעדים, שלא ברור מי ערך אותן, נושאות תאריך 8.9.96. בלוז הצוואות הוראה בסיסית אחת – כל אחד מהמנוחים מוריש את מלוא רכושו וזכויותיו (לרבות דירת המגורים והזכויות הפוטנציאליות מהליכים כנגד מושב XXX) לבנם מ' וממנה אותו כמנהל עזבונם, תוך הותרת זכות מגורים בדירת המגורים לבן הזוג השני. המנוח נפטר ב-1997 כשהוא כבן 73 שנים. המנוחה נפטרה ב-1999, כשהיא כבת 67 שנים. המנוחים שניהם סבלו ממחלות רקע שונות עובר לפטירתם. מ', התגורר עם המבקשים בדירתם במהלך השנים עובר לפטירתם. ב-2014 ניתנו צווי ירושה אחר המנוחים. בהמשך לכך הגיש מ' – שטען כי ברשותו צוואת המנוחים – בקשות לביטול צווי הירושה. ואכן הצווים בוטלו. מ' הגיש בקשות לקיום הצוואות ואילו שלוש מאחיותיו הגישו התנגדות. טענתם העיקרית היא השפעה בלתי הוגנת של מ' על המנוחים, עימם הוא התגורר כאמור, וכן טענת זיוף, לכל הפחות של צוואת המנוח. . ביהמ"ש לענייני משפחה קיבל את ההתנגדות מהטעמים הבאים: צוואת המנוח, תקינותה ותוקפה: סעיף 20 לחוק הירושה, מורה, בין היתר, כי צוואה בעדים תיחתם ביד המצווה. ככל שאמנם החתימה על גבי הצוואה הנתקפת איננו חתימתו של המנוח, או-אז לכל הפחות לפנינו פגם צורני המעביר את נטל הראייה לכתפי המבקש את קיומו של המסמך הנחזה כצוואה. לבקשת המתנגדות מונתה מומחית מטעם ביהמ"ש לבדיקת החתימה הנטענת על גבי צוואת המנוח. (עקב היעדר דוגמאות חתימה לא התבקש ולא מונתה המומחית גם לבדיקת צוואת המנוחה). על פי חוות דעת המומחית קיימת סבירות גבוהה מאד שהחתימה שבצוואת המנוח לא נכתבה על ידי המנוח, אלא על ידי אחר בדרך של חיקוי. חוות דעת המומחית מעוררת ספק של ממש באשר לתקינות הצוואה ולפיכך הנטל על מ' היה להציג ראיות של ממש שבכוחן היה להפיג את הספק. אולם מ' עצמו לא הציג די ראיות אשר בכוחן היה לעשות כן. לאחר עיון בראיות, וגם למשמע עדויות עדי הקיום, לא נמצא שמסקנת המומחית נסתרה ולפיכך ביהמ"ש מוצא לאמצה. לפיכך נקבע כי צוואת המנוח לא נחתמה על ידו וכי קיים ספק של ממש באשר לאמיתות צוואתו. מכאן שדין ההתנגדות לבקשה לקיום צוואת המנוח להתקבל. צוואת המנוחה, תקינותה ותוקפה: גם ביחס לצוואת המנוחה ביהמ"ש קובע כי יש להעביר את נטל הראיה לכתפיו של מ' נוכח ספק נטען בתקינותה. זאת הן נוכח מסקנות המומחית לגבי צוואת המנוח הפורשת כנפיה אף על צוואת המנוחה נוכח זהות הצוואות ומועד חתימתן. והן בשל טעם נוסף ונפרד הוא מצבור הראיות שהוצגו ואשר מעלות את החשש שמא, גם בהנחה שהצוואה אכן נחתמה על ידי המנוחה, הצוואה נחתמה עקב תלותה של המנוחה במ'; כפי שנקבע ביחס לצוואת המנוח, מ' לא הציג די ראיות אשר בכוחן להפיג את הספק בתקינות הצוואה. ואולם, גם אילו היה נקבע כי הצוואה שלמה צורנית וכי החתימה היא חתימת המנוחה, הרי שעלה בידי המתנגדות לשכנע בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת וזאת תוך יישום מבחני העזר שנקבעו בפרשת מרום. לפיכך, דינה של צוואת המנוחה להתבטל מחמת השפעה בלתי הוגנת. בהקשר זה הודגש בין היתר, כי אין בעצם שלמותה הצורנית של צוואה כדי להוות ראיה ברת משקל של ממש, כאשר מוכחת חזקה בדבר השפעה בלתי הוגנת. ביהמ"ש מוסיף, כי מאחר שהתקבלה בעיקרה טענת הזיוף ביחס לצוואת המנוח, ביהמ"ש לא מצא להידרש בהרחבה לטענת השפעה בלתי הוגנת ביחס לצוואת המנוח, אך הוא מציין בתמצית, כי גם אילו היה נדרש לבחון את הצוואה הנטענת במבחני פרשת מרום, בחינה זו הייתה מקימה חזקה בדבר השפעה בלתי הוגנת שלא נסתרה. חזרה למעלה

29   [ירושה] תע (ב"ש) 62574-12-12 ע.ח נ' סו.ח (משפחה; בן שלו; 29/03/18) - 20 ע' עו"ד: אילנה קנר, רונן דינצ'י  דחיית בקשה לביטול צו קיום צוואה, הן לאור הגשתה בשיהוי ניכר ללא הצדקה של ממש והן לגופה. ירושה – צו קיום צוואה – בקשה לביטולו ירושה – צו קיום צוואה – ביטולו . בקשה לביטול צו קיום צוואת מנוח לפיה הוריש המנוח את ביתו והמגרש שלו לנכדו – המשיב 1 (להלן: המשיב). מדובר בצוואה בעדים, שנערכה בפני עו"ד, כחצי שנה טרם פטירת המנוח בגיל 113. המבקשים, הם שבעה מילדיו של המנוח המעלים טענות בדבר העדר כשרות המנוח לצוות וקיומה של השפעה בלתי הוגנת מצד המשיב על המנוח. . ביהמ"ש לענייני משפחה דחה את הבקשה מהטעמים הבאים: כידוע, מעמדו של צו ירושה הוא כשל פסק דין חפצא. סעיף 72 לחוק הירושה קובע כי הגורם השיפוטי שנתן את הצו רשאי לתקנו או לבטלו לפי בקשת מעונין בדבר על סמך עובדות או טענות שלא היו בפניו בזמן מתן הצו. הנטל לשכנע כי יש להיעתר לבקשה כגון דא אינו פשוט. בהתאם לסעיף 72, לשיהוי בהגשת בקשה לביטול הצו יש ליתן משקל, עת מחויב הרשם לענייני ירושה להעביר בקשה שכזו להכרעת ביהמ"ש, ככל שהוא משתכנע כי אמנם הבקשה הוגשה בשיהוי. בהתאם לפסיקה, דגש של ממש יש ליתן לא רק למשך השיהוי, כי אם, ואולי בעיקר, גם להסבר לשיהוי ולסבירותו. במקרה דנא, דין הבקשה דחייה, הן לאור הגשתה בשיהוי ניכר ללא הצדקה של ממש והן לגופה. גרסות המבקשים מעוררות תהיות של ממש, המקשות על קבלת עמדתם. שכן, מתוך שבעה מבקשים, אחת לא התייצבה לדיוני שמיעת הראיות ושלושה נוספים שללו נחרצות את חתימתם על תצהיריהם. מבקשת נוספת הבהירה מדבריה היא את המגמתיות שיש לייחס לעדויות ; מבקשת אחת טענה כי למעשה איננה יודעת מהו תוכן התצהיר עליו חתמה ושללה את הטענה שבתצהירה בדבר השפעה בלתי הוגנת; מבקש אחד התערב באופן גלוי בעדותו של אחיו, מבקש אחר ואף סתר בחקירתו את טענתו המרכזית בדבר השפעה בלתי הוגנת; וכך עשתה גם עדה נוספת מטעם המבקשים. מנגד, לא נמצא שגרסתו של המשיב קרסה בחקירתו, והיא אף מקבלת חיזוק מדברים שהמבקשים עצמם העידו בביהמ"ש, כמו גם מתצהירה הראשון של המבקשת פ' (שאותו העדיף ביהמ"ש על פני גרסתה המתפתחת ותצהירה האחרון שאמנם נמשך) כמו גם בגרסת יתר העדים מטעמו של המשיב. עוד נקבע כי הבקשה המקורית הוגשה בשיהוי בן לכל הפחות תשעה חודשים (ובאשר לחלק מן המבקשים אף כשנה ומחצה). משהרשם אישר שנשלחו הודעות כדין לכלל היורשים לפי דין אלמלא הצוואה, קרי, לכלל המבקשים, אין עסקינן בשיהוי של מה בכך מבלי שניתן לשיהוי זה הסבר מספק. בהקשר זה צוין בין היתר כי אין די בהסבר לאקוני, בן שורות ספורות (זהה בעיקרו בכלל התצהירים), לפיו מצבה הרפואי של אם המבקשים ולאחר מכן פטירתה, היה בו כדי למנוע מהם לפעול על מנת לעמוד על זכויות מהותיות שלטענתם ניטלו מהם שלא כדין, קרי הזכות לרשת את אביהם המנוח. כן לא נמצא ממש בטענות המבקשים לגופם. מצבו הרפואי של המנוח בעת עריכת הצוואה: ככלל, וכידוע, גיל בלבד, גם אם גיל מופלג, איננו בבחינת מחסום מביצוע פעולות משפטיות, לרבות עריכת צוואה. ככל שאמנם מצבו הרפואי של המנוח פגע בכושרו לצוות (והנטל לשכנע לעניין זה איננו קל), יכולים היו המבקשים לבקש מינויו של מומחה רפואי או לכל הפחות העדתם של אנשי צוות רפואי שטיפלו במנוח. אולם דבר מכך לא נעשה והמבקשים הסתפקו באזכור חלק מן התיעוד הרפואי שהתקבל אצלם. הדברים אומרים דרשני. נקבע כי אין די בהצגת תיעוד גולמי המלמד על מצב רפואי קיים, כדי לשכנע בדבר קיומו של מצב רפואי, שבעת עשיית הצוואה, שלל בפועל את יכולתו של המנוח לצוות. זאת, במיוחד עת לא קרסו עדויות העדים לצוואה בעת חקירתם הנגדית. בהקשר זה צוין בין היתר כי התיעוד הרפואי שצורף אינו מלמד מפורשות מה היה מצבו הרפואי הספציפי של המנוח בעת עשיית הצוואה (במובחן מתיעוד המתייחס למועדים קודמים או מאוחרים לה). הוא אף אינו מבהיר קיומו של קשר סיבתי של ממש בין מצבו הרפואי הכללי הנטען ובין היעדר יכולת לצוות בעת עשיית הצוואה. יתירה מכך, גם בהנחה כי מצבו הרפואי – לרבות הקוגניטיבי – של המנוח בסמוך לעריכת הצוואה לא היה טוב, לכל היותר נימצא בסיטואציה שבה כפות המאזניים מעויינות באשר לשאלת כושרו לצוות בעת עריכתה. במצב דברים זה, ובהתחשב בנטל המוטל לפתח המבקשים, ספק אם יש בטענה כללית המסתמכת על אבחנה רפואית כללית לפיה המנוח נעדר כשרות לצוות כדי להטות את הכף לעבר קבלת הבקשה, חרף השיהוי הממושך וההסבר הלאקוני לכך. כן לא נמצא יסוד לטענת המבקשים בדבר השפעה בלתי הוגנת, בין היתר נוכח גרסות המבקשים עצמם בחקירותיהם. חזרה למעלה

30   [ירושה] תע (ב"ש) 38016-07-14 י.ז נ' שמ.ז. (משפחה; בן שלו; 25/03/18) - 37 ע' עו"ד: רענן פלץ, דן מלכיאלי אין בהוכחת קיומה של מחלת נפש בלבד או קיומו של מצב נפשי מערפל דעת כדי להוביל לפסלות צוואה. זאת, אפילו הוכח כי המצווה היה חולה נפש ואפילו נרדף על ידי מחשבות שווא ותעתועי הזייה. על המתנגד להוכיח ולשכנע שבעת עריכת הצוואה, עורך הצוואה סבל ממצב נפשי (לענייננו מחשבות שווא ורדיפה) שמנע ממנו לא רק להבחין בטיבה של צוואה, כי אם לתוכנה וכן כי תוכן הצוואה עצמו נבע משיפוטו הלקוי של המצווה עקב מחלתו ולא מכל טעם סביר אחר. ירושה – צוואה – תוקפה ירושה – צוואה – כשרות לצוות ירושה – צוואה – השפעה בלתי הוגנת ירושה – צוואה – נהנה שנטל חלק בעריכתה . בקשה לצו לקיום צוואת מנוח שהוגשה על ידי אחד מבניו של המנוח ולצידה, התנגדות לבקשה שהוגשה ע"י אחיו של המבקש. הצוואה היא צוואה בפני רשות (צוואה נוטריונית), שנערכה ב-2013, כשנה טרם מותו בגיל 80. הצוואה נתמכה בתעודת רופא שנערכה ביום עריכת הצוואה, על ידי המנהלת הרפואית של בית האבות שבו שהה המנוח אותה העת. במסגרת הצוואה, הוריש המנוח את כל רכושו למבקש בלבד תוך שהוא מבהיר מפורשות כי הוא מודע לכך שיש יורשים פוטנציאליים נוספים וביקש מיורשיו לכבד את רצונו והוראותיו. טענות ההתנגדות: היעדר כשרות לצוות עקב מחלה נפשית (בהקשר זה נטען שמחשבות השווא והרדיפה של המנוח הן שהובילו לעצם הציווי ולהדרתם) וטענה להשפעה בלתי הוגנת השזורה גם בטענה לפיה המבקש עצמו היה נוכח בעת עשיית הצוואה והיה הרוח החיה שמאחוריה. . ביהמ"ש לענייני משפחה דחה את ההתנגדות ונתן צו לקיום הצוואה מהטעמים הבאים: פגם בכשרות המצווה: סעיף 26 לחוק הירושה קובע כי צוואה שנעשתה בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה, בטלה. הפסיקה הבהירה כי יש לפרש את היעדר היכולת להבחין בטיבה של צוואה לפי שלושה פרמטרים מרכזיים: מודעות המצווה לעריכת הצוואה; ידיעתו בדבר היקף רכושו ומודעותו לתוצאות עשיית הצוואה ביחס ליורשיו. חובת הראיה ונטל השכנוע לעניין זה מוטלים על המתנגד לקיומה של הצוואה. עסקינן בנטל כבד ויש צורך ב"ראיות ממשיות וברורות" לכך. בבחינת כושרו של מנוח לצוות, נקודת הזמן הניצבת להערכה היא מועד עריכת הצוואה, לא לפניה ולא לאחריה. המתנגדים לא עמדו בחובת הראיה ובנטל לשכנע כי אמנם בעת עריכת הצוואה השפיעו על המנוח מחשבות השווא באופן שגרמו לו להעדיף דווקא את המבקש על פני כלל ילדיו. בהתאם לפסיקה, אין בהוכחת קיומה של מחלת נפש בלבד או קיומו של מצב נפשי מערפל דעת כדי להוביל לפסלות צוואה. זאת, אפילו הוכח כי המצווה היה חולה נפש ואפילו נרדף על ידי מחשבות שווא ותעתועי הזייה. שכן על המתנגד להצביע על קשר סיבתי של ממש בין אותו מצב נפשי – במועד עריכת הצוואה – ובין הצוואה עצמה, כפי שנכתבה. לבסוף, וככל שבחוות דעת מומחים עסקינן, לבד מן הכלל הידוע ולפיו ביהמ"ש הוא לעולם הפוסק האחרון במחלוקות שבעובדה, נודעת נפקות מיוחדת לציר הזמן הספציפי שבו נערכת חוות דעת המומחה. כפי שנפסק, ככלל, חווה"ד ניתנת ע"י מומחה, אשר לא ראה את המנוח והיא בבחינת 'ניתוח שלאחר המוות'. לפיכך, על חוות הדעת להיות מדויקת ככל שניתן ומבוססת, לא רק על התרשומות המפרטות את האבחנות הרפואיות אודות המנוח אלא על בחינת וניתוח תוצאות הבדיקות הרפואיות שביסוד האבחנות הללו בפרט מקום שיכול ויהיו לאבחנות הסברים אחדים – בבחינת אבחנה מבדלת – ולא אבחנה אחת ברורה וחד משמעית. הספק בהקשר זה, צריך וחייב לפעול, משום חזקת הכשרות, לטובת המצווה. במקרה דנא, המומחה מטעם ביהמ"ש קבע שהמנוח סבל מהפרעה נפשית פרנואידית כרונית, חשדנות רבה ומחשבות יחס כלפי בני משפחתו והוסיף וקבע כי אין למעשה לייחס משקל לתעודה הרפואית שנערכה ביום עריכת הצוואה כיוון שזו לקתה בחסר בהערכת מצבו הקוגניטיבי והנפשי של המנוח. בנסיבות אלה, נוכח מצבו הרפואי הכרוני של המנוח והבדיקה הלקויה שנערכה לו בסמוך לעריכת הצוואה, הסיק המומחה "בזהירות רבה", כי מצבו הנפשי של המנוח לא איפשר לו להיות בגמירות דעת שלמה בעת עריכת הצוואה. המומחה לא זומן לחקירה ע"י הצדדים. ביהמ"ש מאמץ את קביעות המומחה כי המנוח סבל מהפרעה כרונית של מחשבות שווא וכן כי אין לייחס משקל לתעודה הרפואית שערכה המנהלת הרפואית של המוסד. ואולם, כמפורט בהרחבה בפסה"ד, ביהמ"ש קובע כי אין בחוות דעת המומחה כדי לבסס ממצא קונקלוסיבי בדבר היעדר כשרות המנוח בעת עשיית הצוואה. כאמור, יש צורך להוכיח ולשכנע שבעת עריכת הצוואה, עורך הצוואה סבל ממצב נפשי (לענייננו מחשבות שווא ורדיפה) שמנע ממנו לא רק להבחין בטיבה של צוואה, כי אם לתוכנה וכן כי תוכן הצוואה עצמו נבע משיפוטו הלקוי של המצווה עקב מחלתו ולא מכל טעם סביר אחר. כזאת לא הוכח בראיות בחוו"ד המומחה. כן לא נמצא בראיות האחרות שהציגו המתנגדים (כמפורט בהרחבה בפסה"ד), ללמד כי במועד עריכת הצוואה רצונו של המנוח הושפע ממחשבות רדיפה, מחשבות יחס או כל מצב נפשי אחר מערפל או מטה דעת. לפיכך ביהמ"ש דוחה את טענת היעדר כשרות לצוות. כ"כ, לאחר סקירה בתמצית של הוראות סעיף 30 ו-35 לחוק הירושה ויישום לענייננו, לאור מבחני העזר שקבעה הפסיקה, ביהמ"ש אף לא שוכנע כי במועד עריכת הצוואה היה נתון המנוח לשליטתו של המבקש (כי אם סיוע ותמיכה באב בעת מצוקתו), או חמור מכך, כי המבקש הוא זה שהיה בפועל הרוח החיה בעריכת הצוואה. לא עלה בידי המתנגדים לשכנע כי גם אם יתכן והמבקש היה מודע לכוונת המנוח לערוך צוואה (ואפילו לטובתו) למבקש הייתה מעורבות פעילה של ממש בעריכת הצוואה, לא כל שכן נכח במועד עריכתה. לפיכך נדחתה אף הטענה לפיה עריכת הצוואה הייתה נגועה בהשפעה בלתי הוגנת או כי למבקש היה חלק פעיל בעריכתה, בין אם לפי סעיף 30 ובין אם לפי סעיף 35 לחוק הירושה. לצד זאת אף נקבע כי תוכנו של הציווי כשלעצמו מתיישב עם ההיסטוריה המשפחתית כפי שהוצגה בראיות. חזרה למעלה

בתי-דין צבאיים

31   [צבא] (יהודה) 3216/18 מוחמד צאלח נ' היחידה המרכזית לפיקוח במנהל האזרחי (בתי-דין צבאיים; סבסטיאן אוסובסקי; 10/04/18) - 9 ע' עו"ד: איאד נבולסי, שיר גומס דה מסקיטה, רון סולמון בית המשפט הצבאי קיבל את בקשת המבקש – תושב האזור, להחזרת תפוסים, שנתפסו עקב חשד ששימשו את המבקש לבצע עבירה על הוראות הצו בדבר שמירת הניקיון (יהודה ושומרון). בתוך כך, השמיע בית המשפט ביקורת על החלטת המשיבה לבצע תפיסה מבלי לקדם הליכים נגד המבקש. צבא – חילוט והחרמת חפץ – ביקורת שיפוטית . המבקש – תושב האזור, הגיש בקשה להחזרת תפוסים – משאית, מלגזה ובאגר, שנתפסו מחצריו של המבקש, על ידי פקחי היחידה המרכזית לפיקוח במנהל האזרחי, עקב חשד ששימשו את המבקש לבצע עבירה על הוראות הצו בדבר שמירת הניקיון (יהודה ושומרון). . בית המשפט הצבאי קיבל את הבקשה וקבע כלהלן: ההצדקה להחזיק ברכוש שנתפס, או לשחררו בתנאים, תלויה בקיומו של הליך פלילי, אלא אם מדובר בטובין שעצם החזקתם אסורה על פי דין, ובכל הנוגע לעבירות מתחום הגנת הסביבה, הדברים נקבעו באופן מפורש בחוק הגנת הסביבה (סמכויות פיקוח ואכיפה), המפנות לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש). הפרקטיקה של המשיבה לפיה היא נוהגת לתפוס רכוש ששימש או עלול לשמש לביצוע עבירות, וזאת מבלי שיהיה צורך בקיום הליך משפטי נגד העבריין, מעלה קושי משמעותי. שכן, הטלת הוצאות משמעותיות, בגין התפיסה, על החשוד בביצוע העבירה, מהווה סנקציה כספית שבמקרים מסוימים עלולה להגיע לעלות של עשרות אלפי שקלים. בהיעדר כתב אישום, נשללת האפשרות של מי שחשוד בביצוע עבירה, להתמודד עם הטענות נגדו באופן מסודר וברור, כאשר די בנטל ראייתי של "חשד סביר", כדי לפגוע באופן משמעותי בקניינו של החשוד בביצוע עבירה. בנסיבות העניין, אין זה סביר להטיל הוצאות כה גבוהות על המבקש בגין תפיסת הכלים, ועל המשיבה לשקול את עלות ההוצאות, בעת בחירת אופן ביצוע הפעולה, ודאי מקום בו מדובר באכיפה מתוכננת מראש. על כן, יש לקבוע, כי התנאים שנקבעו לשחרור הטובין אינם עומדים במבחן הסבירות המנהלית. חזרה למעלה

כתבי טענות

32   תאמ (פ"ת) 10987-09-14 קל אוטו שירותי מימון (1998) בע"מ - ב"כ ע"ד דן טביב נ' אריק אנור (כתבי טענות; אורן כרמלי; 01/02/18) - 7 ע' עו"ד: דן טביב התובעת הגישה נגד הנתבע כתב תביעה אשר עילתו "גרם הפרת חוזה". קישורים נוספים: לפסק-דין בשלום (25-04-2018) תאמ 10987-09-14 קל - אוטו שירותי מימון (1998) בע"מ נ' אריק אנור שופטים: אורן כרמלי חזרה למעלה

33   סעש (ת"א) 25115-02-15 שובל רחל נ' "שניר אפיקי ניהול" בע"מ - ב"כ עו"ד גיל ישראלי (כתבי טענות; דגן-טוכמכר; 01/02/18) - 14 ע' עו"ד: גיל ישראלי עסקינן בתביעה שהגישה התובעת כנגד הנתבעת לתשלום הפרשי פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, ופיצוי בגין עוגמת נפש וחוסר תום לב בשל העסקה פוגענית במהלך תקופת עבודתה ובסיומה קישורים נוספים: לפסק-דין בעבודה (05-04-2018) סעש 25115-02-15 רחל שובל נ' שניר אפיקי ניהול בע"מ שופטים: אופירה דגן טוכמכר עו''ד: א. בשארי, ג. ישראלי חזרה למעלה

34   תא (פ"ת) 40376-12-15 אולקרגו לוג'יסטיק סרביסס בע"מ - ב"כ עו"ד תומר פרסלר נ' מאגור 1990 אחסנה בע"מ (כתבי טענות; 01/01/18) - 3 ע' עו"ד: תומר פרסלר בתביעה נטען כי בשנת 2013 החל היבואן לייבא סחורה באמצעות התובעת. בין הצדדים נחתם חוזה מתן אשראי ביום 24.10.12 עליו חתם פישר כערב אישית. התובעת נתנה ליבואן אשראי בגין פעילות המשלוח וכן בגין תשלום לספקים בחו"ל. היבואן נקלע לקשיים כלכליים ושיקים שלו חזרו. סך החוב לתובעת עמד על 162,536 ₪. קישורים נוספים: לפסק-דין בשלום (23-04-2018) תא 40376-12-15 אולקרגו לוג'יסטיק סרביסס בע"מ נ' מאגור 1990 החסנה בע"מ שופטים: ניצה מימון שעשוע חזרה למעלה