מסכים לחלוטין עם מה שכתב ערן.

ואוסיף, כי הבעייתיות היא בכלליות של האמירה בפסק הדין ממנה ניתן להבין שדי בעבודות שדרוג לצורך הטלת חיוב.

להבנתי, לא הייתה הכרעה בנושא סוג העבודות שבוצע (ואם אכן מדובר היה בהוספת נתיב), שכן בית המשפט לעניינים מנהליים לא דן בנושא, היות וביטל כזכור את הדרישה בגלל טענות הסף. ההפניה של חיות בהמשך סעיף 35 היא לסעיף מתוך חוק העזר של עירית חיפה לפיו כל סוג עבודה למעשה מקים עילה להטלת חיוב.  

כפי שציין ערן, גם אם מדובר בהוספת נתיב (כלומר, הרחבה)-במצב בו נכס מפותח או דמי השתתפות בעבר- מרבית חוקי העזר קובעים כי אינו נדרש לשלם היטל מלא, אלא חלקי.

 

בכל מקרה, אני מבין את הרגישות לאור זהות השופטות שנתנו את פסק הדין, הסיכוי הנמוך לקבלת הבקשה והשיקולים השונים עליהם דובר בישיבה, אבל לא ניתן שלא להסכים כי לכל הפחות מייצרת הקביעה הזו אי בהירות ביחס לסוגיה של משמעות עבודות השדרוג (ואכן בהתאם להודעות שהוגשו בתיקים השונים שתלויים ועומדים- נראה כי הרשויות המקומיות בונות עליה תילי תילים). די היה בכך, כי האמירה תסויג ביחס לנסיבות הספציפיות של בז"ן, אבל זה לא נעשה בפסק הדין.

 

בועז    

 

 

 

 

ליאורה שלום,

 

ראשית, לא תמיד יש אחידות בחוקי העזר לגבי אפשרות החיוב בהרחבת כביש וכיצד נכון לשקללה מבחינת אחוזים ביחס להיטל המלא.

 

שנית, קיימת גם אי אחידות בדרישה של רשות מקומית לגבי הרחבת כביש ולמיטב ידיעתי הכללית חלק מהן לפחות אינו מחייב את מי שכבר שילם היטל בסלילה הראשונה, בגין הרחבה.

 

שלישית, הקושי העיקרי הוא שבפועל חלק מהרשויות המקומיות נתלות בהרחבת כביש כדי לחייב את הבעלים מחדש על כל שטח הקרקע והמבנה. בעייתי מאוד בעיני.

 

 

 

תשומת ליבכם גם לאמירה הבאה בעמ' 2 לנוהל (שלפי האמור בו נועד לסייע בהכנת התחשיב ההנדסי - כלכלי ואינו מתייחס לאספקטים משפטיים) ממנה עולה שעל הרחבת כביש ניתן לחייב. בעניין בזן דובר על הוספת נתיב רביעי, כך שדווקא נראה שהפסיקה לא חורגת מהאמירה הזו בהקדמה של הנוהל

 

 

צהריים טובים לכולם,

 

עיינתי בהערות של עו"ד בועז גרינברג ואין לי אלא להצטרף לטענות ולהנמקה, המצדיקים, אף לדידי, התייצבות היועמ"ש בבקשה לדיון נוסף שהגישה חברת בז"ן.

 

עפ"י נסיוני והבנתי, ההכרעה – הבלתי מנומקת – של בית משפט העליון בפסק הדין מושא הבקשה לדיון נוסף, בנושא החיוב בהיטלי סלילה, היא בעלת השלכת רוחב ניכרת שתרגומה הכספי למדינה הוא חיוב נוסף בהיקף של מאות מיליוני ש"ח על ידי הרשויות המקומיות, אם לא למעלה מזה.

 

 

 

 

אורית וליאורה שלום,

 

בהמשך לישיבה אתמול ולעמדה שהוצגה על ידי בקשר לבעייתיות הקיימת בפסק הדין, אשר מחייבת לשקול התייצבות של היועמ"ש לממשלה בהליך-להלן ההרחבה המבוקשת על ידכן.

 

על אף שביקשתן התייחסות רק לסוגיית "השדרוג"- אתייחס ברשותכן בקצרה גם לסוגיה השנייה שהעלתי אתמול.  

 

1.       הקביעה כי די בעבודות שדרוג/תחזוקה של תשתית להבדיל מעבודות להנחת תשתית לראשונה לצורך הקמת עילה לגביית היטלי פיתוח.

 

בפסקה 35 לפסק הדין קבע בית המשפט העליון:

"טענה נוספת שהעלו המשיבות היא כי עבודות השדרוג שביצעה העירייה בשדרות ההסתדרות אינן "עבודות סלילה" כהגדרתן בחוק הסלילה הישן וכי לא ניתן לחייב בגין עבודות אלו בהיטל מאחר שמדובר בעבודות תחזוקה ולא בעבודות להנחת תשתית. אף טענות אלו אינן מצדיקות את ביטול דרישות התשלום שהוציאה עיריית חיפה"

 

ראשית, נוהל משרד הפנים לאישור היטלי סלילת רחובות ותיעול, אשר נועד להנחות את הרשויות המקומיות לצורך קביעת תעריפי היטלי הפיתוח קובע כי "האחזקה השוטפת של התשתית וכן שיקום התשתית המתבצע אחת לכמה עשרות שנים צריכים להיות ממומנים מהארנונה שהרשות המקומית גובה ולא באמצעות היטלים"

 

(מצ"ב הנוהל + קישור לאתר משרד הפנים http://www.moin.gov.il/Pages/Regulations.aspx-הנוהל החמישי-ראו עמ' 2 לנוהל).

 

הנחיה זו מופיעה גם במסגרת נוהל משרד הפנים לעריכת תחשיב לתשלום היטל שצ"פ משנת 2006 (סעיף 2 לנוהל):

 

 

 

 

 

 

שנית, בהתאם לפסיקות קודמות של בתי המשפט השונים (לרבות של בית המשפט העליון)-נקבע כי עבודות שיפוץ ותחזוקה של תשתיות קיימות, צריכות להיות ממומנות מתשלומי הארנונה השוטפים ולא מהיטלים, גם אם מדובר בשיפוץ נרחב ויסודי (לרבות סלילת כביש קיים מחדש). כך, שהקביעה של בית המשפט העליון בפסק דין בזן סוטה מהפסיקה הקיימת.

 

ברע"א 3746/05 אהוד לרר נ' עיריית הרצליה דן בית המשפט העליון בחיוב של היטל סלילה אותו הטילה העירייה בקשר עם סלילת כביש מחדש. בנסיבות המקרה שם, העירייה ביקשה לחייב בהיטל סלילה בעלי נכסים הגובלים בכביש, אשר היה קיים והעירייה ביצעה עבודות של פירוק הכביש וסלילת הכביש מחדש, לאחר העברת הבעלות בנכס.

בית המשפט העליון קבע כי לאור עיקרון חד פעמיות ההיטל העירייה אינה רשאית להשית חיוב בהיטלי סלילה בגין "סלילה" מאוחרת של כביש קיים.

עוד הוסיף בית המשפט, כי גם אם העירייה לא גבתה היטלים בעת התגבשות החיוב לראשונה, לא ניתן להטיל חיוב בהיטל סלילה על בעלי הנכסים בגין עבודות נוספות הנכנסות בהגדרת "סלילה" בחוק העזר. ויודגש, כי בעניין זה לא הייתה מחלוקת שלא שולמו היטלים במועד סלילת הכביש לראשונה או בכלל וכן כי הכביש נסלל מחדש. כך נקבע בפסק הדין:

"לאור קביעתה של הערכאה המבררת כי במקום היתה מדרכה והיה גם כביש הראוי לנסיעת מכוניות שהקמתם היוותה 'סלילה' אין לראות בעבודות שבוצעו בשנת 1998 משום סלילה לראשונה של כביש ומדרכה במקום.

בעע"ם 912/08 מישורי הבנים בע"מ נ' עיריית הרצליה קבע בית המשפט העליון (בדומה להלכת לרר) כי מאחר והיה קיים כביש ישן בגינו ניתן היה להטיל חיוב בהיטלים בעבר, אין העירייה רשאית לגבות היטל סלילה בגין סלילה נוספת של הכביש, אלא אך ורק בגין בניה חדשה שתתווסף לנכס, וזאת תוך שצוין כי אין זה משנה אם בפועל העירייה לא גבתה היטל סלילה מהבעלים הקודם.

בעת"מ 15199-01-10 דניאל אמסלם נ' עיריית הרצליה קבע בית המשפט המחוזי כי עבודות שיקום יבוצעו מתקציבה השוטף של העירייה וכי אין מקום להתיר לעירייה לחייב בהיטלים שעה שמדובר בעבודות שיקום גרידא:

"לו נתיר לעירייה להטיל היטל בגין עבודות שיקום, לא יהיה לעירייה כל תמריץ להחזיק ולתחזק את התשתיות ברמה נאותה, שכן ברגע שידרדר המצב, או שיהיו טכנולוגיות חדשות יותר, יוטל היטל מחודש על בעלי הנכסים, ויבוצע שיקום. ככל שנעמוד על כך, כפי שמורה חוזר מנכ"ל משרד הפנים, כי עבודות שיקום יבוצעו מתקציבה השוטף של העירייה, כך תתחזק העירייה טוב יותר באופן שוטף את התשתיות, כך שלא יידרש שיקום לעיתים תכופות, וככל שיידרש עלותו לא תהייה גבוהה.

לאור האמור אני קובעת כי העבודות שבוצעו אינן מהוות סלילה חדשה או סלילה מכל סוג הנכללת בחוק העזר ומאפשרת לעירייה להטיל היטל סלילה, ועל כן אני מבטלת את היטל הסלילה שהוטל על הנכסים ברחובות מורדות ים ופישמן".

בעתמ (ת"א) 21809-07-12 מרצפות בת-ים בע"מ נ' עיריית בת-ים הדגיש בית המשפט כי לא ניתן לחייב היטל סלילה בשל עבודות שדרוג:

ויובהר, גם אם כטענת המשיבה אכן ביצעה בשנים האחרונות עבודות תשתית אשר משרתות בעקיפין את הנכס, לרבות עבודות סלילה בכבישים באזור התעשייה, התקנת תאורה באזור התעשייה ובסמוך לנכס וכן שדרוג מערכת המים והביוב ומערכות תיעול וניקוז. (נספחים 5 עד 17 לתגובה לעתירה). אין בכך כדי להצדיק בהכרח הטלת היטלי סלילה שכן הרחובות והמדרכות היו סלולים לרבות הרחבתם, בעת רכישת הנכס. כך שמדובר בעבודות שיפוצים ותיקונים ואת הללו יש לממן מתשלומי המיסים החודשיים ולא על ידי הטלת היטלים.

בת"א 55471/00 עירית הרצליה נ' הלוי דוד קבע בית המשפט כי אין לחייב בהיטל סלילה בגין סלילה מחודשת של כביש קיים:

"העיקרון הראשון הוא שאין מחייבים חיובים חוזרים בדמי כביש. אילו נסלל הכביש לראשונה ניתן היה לחייב בדמי כביש, אך סלילה חוזרת אינה גוררת חיוב, בנסיבות רגילות, אלא העלות מתחלקת בין כל תושבי העיר במסגרת תקציב העיר. דיירים הגרים במשך שנים רבות ברחוב סלול אין לחייבם לפתע בדמי כביש, גם אם העירייה החליטה לשפר את הכביש או לשנות מפלס הכביש, שינוי שנעשה עקב שיקולים שונים או אילוצים שונים של העירייה." 

כך, גם פסקה השופטת חיות עצמה בתא 21699/00  שאקה שוטוגיאן נ' עירית תל-אביב-יפו:

אכן, על מנת שהמשיבה תהא רשאית להפעיל את מנגנון החיוב הקבוע בחוק העזר לענין אגרת-התיעול ולגבותה מידי בעלי הנכסים באיזור האיסוף הרלוונטי, עליה להכריז על עבודות התקנת תיעול ואף להתחיל בביצוען. ללא עבודות התקנה, להבדיל מעבודות תחזוקה ושיפוץ, אין המשיבה רשאית לגבות מידי בעלי הנכסים אגרת-תיעול לפי איזה מן החלופות הקבועות בס' 4 לחוק העזר ועל כן, העובדה כי במקרה הנדון נגבתה אגרת-התיעול על פי ס' 4(ד) לחוק העזר, בגין שטח בניה בלבד, ובניכוי שטח המבנה הקיים שנהרס, אין בה כדי להוות מענה לדרישה הבסיסית העומדת ביסוד הזכות לגבות אגרת-תיעול שגבתה או גובה המשיבה מכח חוק העזר והיא – קיומן של עבודות התקנת תיעול.

כך, גם בת.א. 80709/00 עירית הרצליה נ' פלג איתי ות.א. 412/88 קונוס עמנואל אשר ובניו נ' מ.מ. יהוד נקבע כי גם "גילוח" הכביש, הרחבתו וסלילתו מחדש אינם מהווים סלילה לצורך החיוב בהיטל סלילה. 

המונח "עבודות שדרוג" הינו כללי מאד וניתן לצקת לתוכו למעשה כל סוג של עבודה שתכליתה שיפור הכביש או המדרכה (סימון פסים למשל).

הקביעה הזו יוצרת מצב אבוסרדי לפיו כל בעל נכס ותיק, הגובל ברחוב קיים, חשוף לדרישת חיוב היטלי פיתוח בגין כל עבודה ולו הקלה ביותר שתבצע הרשות המקומית, בכל עת. אומנם נכס ששולם בגינו היטל בעבר פטור מתשלום היטל נוסף, אולם מרבית הנכסים הוותיקים היו בתקופת דמי ההשתתפות (או ביצוע עצמי במקרה של המדינה וגופים גדולים) ובשל חלוף הזמן לא ניתן להוכיח תשלום או ביצוע מתקופות עבר. לפיכך, "הפתח" שניתן בפסק הדין לחייב בהיטלי פיתוח על בסיס עבודות שדרוג, עלול לגרום לסחרור של חיוב מרבית הנכסים הותיקים בארץ.

אין להקל ראש בכך כי הקביעה הזו עלולה להפוך לכלי מניפולטיבי בידי הרשויות המקומיות (המונעות ע"י עו"ד פרטיים) לצורך גביית היטלי פיתוח מבעלי "הכיסים העמוקים"-בדגש על המדינה.

 

2.      אף אם נכס לא נכלל במסגרת תחשיב הרשות המקומית לצורך קביעת התעריף נשוא חוק העזר ואף אם הניח את התשתיות הפנימיות בנכס בעצמו- אין בכך כדי למנוע מהרשות המקומית להטיל עליו היטלי פיתוח, בדומה לנכס אחר שהרשות המקומית הניחה עבורו את כלל התשתיות  

 

בסעיף 34 לפסק הדין קבע בית המשפט:

"המשיבות טוענות עוד כי חיובן בהיטל יביא להתעשרות בלתי מוצדקת של העירייה משום שחיובן בהיטל הוא בגין תשתיות שהוקמו על ידן, משום שתעריפי החיוב למטר שנקבעו בחוקי הסלילה והתיעול מבוססים על תחשיבים שלא התייחסו למתחם בז"ן, ומשום שהכספים שגבתה העירייה במשך השנים מכוח חוקי הסלילה והתיעול כיסו באופן מלא את הוצאותיה בגין עבודות הסלילה והתיעול שביצעה באותן שנים.

כפי שפורט לעיל, החיוב בהיטל פיתוח לא נועד לממן הקמה של תשתית ספציפית אלא לכסות את כלל הוצאותיה העתידיות של הרשות בגין ביצוע עבודות תשתית שהיא מוסמכת ומחויבת לעשות (ראו: עניין עיריית חולון, בעמ' 943-941; ע"א 308/72 עירית קרית-אתא נ' כימיקלים ופוספטים בע"מ, פ"ד כז(1) 617, 620 (1973); ע"א 263/78 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' המועצה המקומית נשר, פ''ד לג(1) 757, 764 (1979); עניין רשף, בעמ' 66-65; עניין צרפתי בפסקה י"א; עניין אשבד, בפסקה 30; עניין ישפרו, בפסקה 16). אופיים ומהותם של ההיטלים יש בו משום מענה גם לטענות הנוספות שהעלו המשיבות בהקשר זה. העובדה שתעריפי החיוב למטר שנקבעו בחוקי הסלילה והתיעול מבוססים על תחשיבים שלא התייחסו למתחם בז"ן ולא עודכנו שנים רבות, אף היא אין בה משום התעשרות בלתי מוצדקת של העירייה כנטען".

פסק הדין למעשה אינו מבחין בין מקרה בו מסופח לתחומי רשות מקומית נכס חדש (שלא נכלל בתחשיב של חוק העזר) הדורש השקעה בגובה מאות מיליוני שקלים עבור פיתוח תשתיות ציבוריות, לבין מתחם המסופח לשטחי הרשות, אשר מפותח במלואו ואינו מצריך מהרשות המקומית כל השקעה. בהתאם לפסיקה- שני המתחמים יחויבו במלואם באופן שווה וללא כל התחשבות בעלויות הפיתוח שהושקעו בהם (וחסכו לרשות המקומית עלות ניכרת).

מאחר ובמחנות צה"ל (הדומים בגודלם לשכונות מגורים) כל התשתיות מוקמות ע"י משהב"ט, הרי שבהתאם לפסיקה- אין לכך כל משמעות לצורך תשלום היטלי פיתוח.

יוצא מכך, כי המדינה (באמצעות משרד התחבורה ומשרד האוצר) מממנת 70% (ובמקרים מסוימים גם 100%) מעלות התשתיות לרשויות המקומיות, מחנות צה"ל לא נכללים בתחשיבים מהם נגזרים תעריפי חוק העזר (מה שהיה מביא בהכרח להקטנת התעריף), משהב"ט מקים בעצמו את כל התשתיות הפנימיות במחנות ובסוף עוד נדרש לשלם היטלי פיתוח מלאים ללא כל התחשבות באמור לעיל.   

כך, לדוגמה- קריית ההדרכה הייתה בתחום שיפוט מ.א. רמת נגב. המשרד הקים את כלל התשתיות הרלוונטיות עבורה, תוך סיכום עם רמת נגב. לימים עברה קריית ההדרכה בהתאם להחלטת שר הפנים לתחום השיפוט של ירוחם, כך שזו יכולה כעת לחייב את משהב"ט בהיטלים מלאים בהתאם לאמור בפסק הדין (וזאת מבלי שתשקיע שקל אחד בהנחת התשתיות של המחנה ומבלי שהוא נכלל במסגרת התחשיב של חוקי העזר שלה).

פסק הדין מקים חשש ממשי לריבוי דרישות תשלום בהיטלי פיתוח בגין נכסים שפותחו תחת רשות מקומית אחת, או שהיו בשטח גלילי (לדוג'- נתב"ג), רק מן הטעם ששונה מעמדם המוניציפלי והן סופחו לתחום שיפוטה של רשות מקומית אחרת, וזאת ללא כל התחשבות בפיתוח שכבר קיים בהם.

אני עומד לרשותכן לצורך כל הבהרה.

 

בברכה,

 

בועז גרינברג, עו"ד

מנמ"ח משפטי בכיר למקרקעין

אגף היועמ"ש למעהב"ט

 

טל': 03-6934475; פקס: 03-6976746