|
תוכן העניינים
| עליון |
|
|
|
|
|
|
|
|
| עבודה ארצי |
| 5 [עבודה] [ביטוח לאומי] |
 |
| עבל (ארצי) 12296-07-16 יעקב הלל פליישר נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; לאה גליקסמן, אילן איטח, ורדה וירט, נ.צ.: נ' מאיר, ר' בר ניב; 30/01/18) - 15 ע' |
ביה"ד הארצי קבע כי, אין מקום למנות מומחה רפואי שלישי בתיק, אלא יש למצות את שלב שאלות ההבהרה אל המומחה הראשון שמונה בתיק, המומחה הראשון יתבקש להתייחס לשאלת הקשר הסיבתי בין חשיפת המערער לחומרים שונים לבין מחלתו, על יסוד השאלות שגובשו בפסיקה לעניין עילת המיקרוטראומה, לשאלות אם חלו התפתחויות במחקר מאז מתן חוות דעתו, והאם יש אסכולות רפואיות שונות בעניין הקשר הסיבתי בין החומרים אליהם נחשף המערער למחלתו.
 עבודה – תאונת עבודה – הוכחת קשר סיבתי
עבודה – תאונת עבודה – מיקרוטראומה
עבודה – בית-הדין לעבודה – מומחים רפואיים
עבודה – ביטוח לאומי – פגיעה בעבודה
ביטוח לאומי – ביטוח נפגעי עבודה – פגיעה בעבודה |
|
|
|
| 7 [עבודה] |
|
| עע (ארצי) 32436-06-16 ויטלי אהרונוב נ' מסילות הבעש"ט בע"מ (עבודה; אילן איטח, סיגל דוידוב מוטולה, חני אופק גנדלר, נ.צ.: מ' בירון בן גרא, א' פלד; 28/01/18) - 9 ע' |
ההסכם הקיבוצי בענף ההובלות לא חל על העסקת המערער בתחולה ישירה. לפיכך, דן ביה"ד בשאלה כיצד יש לנהוג ברכיב פרמיית ההובלה ששולם למערער, ופסק כי מאחר שהפרמיה שולמה גם בעד העבודה הרגילה וגם בעד העבודה בשעות נוספות, מבלי שניתן להבחין איזה חלק שולם בעד שעות רגילות ואיזה חלק בעד שעות נוספות, ההסכמה כי הפרמיה תבוא גם בעד השעות הנוספות מהווה הסכמה על שכר כולל, מבלי שהתקיימו תנאי סעיף 5 לחוק הגנת השכר. לפיכך, זכאי המערער לתשלום גמול שעות נוספות לפי תחשיב אריתמטי בהתאם לשעות הנוספות שביצע, כאשר יש להביא בחשבון במסגרת השכר הרגיל את פרמיית ההובלה.
עבודה – שעות עבודה ומנוחה – זכויות
עבודה – שעות עבודה ומנוחה – שעות נוספות
עבודה – שכר עבודה – השכר הרגיל
עבודה – שכר עבודה – רכיביו
עבודה – הגנת השכר – איסור שכר כולל |
|
| עבודה אזורי |
|
|
|
|
|
|
| מנהלי |
|
|
|
|
| מחוזי |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| שלום |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| משפחה |
|
|
| תעבורה |
|
|
|
|
| כתבי טענות |
|
|
|
|
| עליון |
| 1 [עונשין] [דיון פלילי] |
|
| עפ 8146/16 פארס אנטילי נ' מדינת ישראל (עליון; נ' סולברג, א' שהם, י' אלרון; 06/02/18) - 9 ע' |
| עו"ד: סיגל בלום, צבי אבנון, יוסי פריינטי, איתן בן נון |
עבירות החטיפה וההריגה ידועות בחומרתן ובפגיעתן הרבה. ודוק, הענישה בעבירות אלה אינה אחידה, ומשתנה לאור נסיבותיו הייחודיות של כל מקרה; במקרה הנדון, בהינתן הצורך לקבוע מתחם ענישה אחד לעבירת ההריגה ולעבירת החטיפה, נמצא כי מתחם הענישה שנקבע הוא ראוי, ולא נמצא להקל בעונשם של המערערים מעבר לנסיבות לקולא שכבר נשקלו ע"י בימ"ש קמא.
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: חטיפה
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: הריגה
עונשין – ענישה – מתחם הענישה
דיון פלילי – ערעור – אי-התערבות במידת העונש
.
המערערים הודו והורשעו בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, הריגה וחטיפה, ונגזרו עליהם 15 שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי ותשלום פיצויים לאלמנות המנוח ולילדיהן. הערעורים הם על חומרת העונש.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הערעורים בקבעו:
העבירות בהן הורשעו המערערים ידועות בחומרתן הרבה ובפגיעתן הקשה בזכויות היסוד של האדם, בחייו ובחירותו. כפועל יוצא, בחר המחוקק להעמיד לצד עבירות אלה עונשי מאסר משמעותיים. עם זאת, על אף חומרת העבירות, הן ביחס לעבירת ההריגה הן ביחס לעבירת החטיפה קיימת בפסיקה קשת רחבה של מתחמי ענישה, זאת בשל המנעד הרחב של נסיבות ביצוע העבירה ושל נסיבותיהם האישיות של הנאשמים. הענישה בעבירות אלה אינה אחידה, אפוא, ומשתנה לאור נסיבותיו הייחודיות של כל מקרה.
בימ"ש זה קבע לא אחת כי ערכאת הערעור אינה מתערבת בחומרת העונש שנקבע ע"י הערכאה הדיונית, זולת בנסיבות חריגות שבהן נפלה על פני הדברים טעות מהותית ובולטת בגזר הדין, או שעה שהעונש שהוטל חורג באופן קיצוני מהענישה המקובלת במקרים דומים. עניינם של המערערים שלפנינו אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות.
בימ"ש קמא ציין באופן ברור כי על אף הסכמת הצדדים באשר לקביעת מתחם הענישה לאירוע כולו, אין בדבר כדי 'להבליע' את עבירת החטיפה בתוך עבירת ההריגה, ומתחם הענישה שייקבע על ידו ייתן משקל מספק לשתי העבירות. נוכח קביעה זו, ולאחר בחינת מדיניות הענישה הנהוגה, נמצא כי לא נפל דופי בתוצאה אליה הגיע בימ"ש קמא. בהינתן הצורך לקבוע מתחם ענישה אחד לעבירת ההריגה ולעבירת החטיפה, נמצא כי מתחם הענישה שנקבע הוא ראוי, ואין הצדקה להתערב בו.
אשר לטענות המערערים בדבר אי-מתן משקל מספק לקשיים הראייתיים בביצוע עבירת ההריגה וכן לקביעת בימ"ש קמא כי מי שהמית את המנוח אינם הנאשמים עצמם או מי מהם. בימ"ש קמא שקל את הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה כדבעי, ונתן לכך משקל ראוי בעת קביעת גזר הדין. נוכח הנסיבות החמורות של העבירות בהן הורשעו המערערים, הכוללות חטיפת אדם מרחובה של עיר, הכאתו באלימות רבה, ולבסוף הפקרתו לנפשו במרחק רב מביתו עד אשר נמצאה גופתו בדרום הר חברון, לא נמצא לנכון להקל בעונשם של המערערים מעבר לנסיבות לקולא שכבר נשקלו ע"י בימ"ש קמא.
יש לדחות את טענת המערער עסאספה בדבר סכום הפיצוי שנפסק כי עליו לשלם למשפחת המנוח, וזאת נוכח תגובת המשיבה לפיה הוא לא היה צד להסכם הסולחה ולא שילם דבר למשפחת המנוח. |
| חזרה למעלה |
|
| 2 [בתי-משפט] [נוער] |
|
| רעא 949/18 פלוני נ' המחלקה לשירותים חברתיים (עליון; ד' ברק ארז; 05/02/18) - 8 ע' |
| עו"ד: יעל בלונדהיים, יאנה קסלר גולד, מירב לוי |
אכן, במקרים שבמרכזם ניצבת שאלת טובת הילד ואשר מעוררים קושי רגשי מיוחד, יש מקום לגמישות מסוימת במתן רשות ערעור. עם זאת, גמישות זו אינה שקולה להענקת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" באופן אוטומטי וכל תיק נבחן לגופו; הוצאת ילד ממשמורת הוריו צריכה להיות בגדר "מוצא אחרון".
בתי-משפט – ערעור – רשות ערעור
נוער – טיפול והשגחה – הוצאה ממשמורת
.
בר"ע על החלטת ביהמ"ש המחוזי אשר קיבל ערעור שהוגש על החלטת ביהמ"ש לנוער לפיה שלושת הקטינים, ילדיהם המשותפים של המבקש והמשיבה 2, יוחזרו לחזקת המבקש.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקבעו:
אכן, בעבר ציין בימ"ש זה כי במקרים שבמרכזם ניצבת שאלת טובת הילד ואשר מעוררים קושי רגשי מיוחד, יש מקום לגמישות מסוימת במתן רשות ערעור. עם זאת, גמישות זו אינה שקולה להענקת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" באופן אוטומטי – וכל תיק נבחן לגופו.
במקרה דנן, לא נמצא טעם למתן רשות ערעור בגלגול שלישי. בעיקרו של דבר, הבקשה נטועה בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה, ומכוונת נגד המסקנה אליה הגיע ביהמ"ש המחוזי על בסיס מכלול הנתונים שהוצגו בפניו. בכך אין די. הדברים יפים על אחת כמה וכמה כאשר שניים מהקטינים מצויים במצב ביניים שבו הם תלויים "בין העולמות" במרכז החירום, והתמשכות מצב זה עלולה להזיק להם.
לכאורה, גם לגוף הדברים החלטת ביהמ"ש המחוזי מאזנת נכונה בין השיקולים הרלוונטיים. אמנם, בימ"ש זה פסק לא אחת כי הוצאת ילד ממשמורת הוריו צריכה להיות בגדר "מוצא אחרון", וכי באופן טבעי מקומו של ילד הוא עם הוריו. אך דומה שהנסיבות הקשות שבמקרה הנדון תואמות אמת מידה זו, וכי המצב הנוכחי מחייב מתן הזדמנות לתהליך טיפולי משמעותי הדרוש להורים ולילדים כאחד. |
| חזרה למעלה |
|
| 3 [ביטוח לאומי] [נזיקין] [דיון אזרחי] |
|
| רעא 8735/17 חרמש מבנים בעמ נ' המוסד לביטוח לאומי (עליון; י' עמית; 05/02/18) - 8 ע' |
| עו"ד: שרגא בלזר, ד"ר קובי קפלנסקי |
במישור העובדתי, הקביעה כי המבקשת 2 היא "צד שלישי" לפי חוק הביטוח הלאומי שרירה וקיימת, בבחינת פסק דין חלוט. במישור המשפטי, הגדרת "מעביד" לצורך חוק הביטוח הלאומי נעשתה במועד הרלוונטי לפי סעיף 82(ב) לפקודת הנזיקין, לפיו "מעביד" הוא החייב לפי החוק בתשלום דמי הביטוח בעד המבוטח. המבקשת 2 לא שילמה דמי ביטוח לאומי וכיום מבקשת להיחשב "מעביד" כדי להימנע מתביעת שיבוב.
ביטוח לאומי – שיפוי – סוברוגציה (שיבוב)
נזיקין – שיפויי – ביטוח לאומי
נזיקין – אחריות – חלוקתה
דיון אזרחי – מעשה-בית-דין – השתק פלוגתא
ביטוח לאומי – המוסד לביטוח לאומי – חובותיו
.
עניינה של הבר"ע בהחלטה שניתנה במסגרת תביעת שיבוב מטעם המל"ל נגד המבקשות. לדיון בתביעת השיבוב קדמה תביעת הניזוק בתאונת עבודה והליכים שבאו בעקבותיה. בגדרי הבקשה מועלות טענות בקשר להגדרת המבקשת 2 (צד שלישי או מעביד), תחולתו של השתק פלוגתא, חלוקת האחריות בין המבקשות ושיהוי.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקבעו:
בדרך של המבקשות עומדות משוכות נכבדות. ראשית, הסכמת הצדדים בתביעת השיבוב מחייבת אותם לקביעות שנקבעו בהליך של תביעת הניזוק. הוסכם במפורש "להקפיא" את ההליך כדי למנוע הכרעות סותרות, ולכן אין מקום לפתוח מחדש את הדיון בטענות שכבר הוכרעו. הסכמה זו יפה בפרט לגבי השאלה "מיהו המעביד". שנית, בנסיבות העניין הנטייה היא להחיל את הכלל של השתק פלוגתא גם בגרסתו ההתקפית, בפרט נוכח יחסי הקירבה המיוחדים בין המל"ל לניזוק, במסגרתם רואים את המל"ל כמי שנכנס בנעלי הניזוק בתביעת הסוברוגציה. לעניננו אין נפקות לעובדה כי המבקשת 3 (חברת האם) לא הייתה צד לתביעת הניזוק, ואין בכך כדי לאיין את הקביעות שנקבעו שם בעניין המבקשות 1-2.
ועם זאת, עדיין טוענות המבקשות כי השאלה אם המבקשת 2 היא "מעביד" או "צד שלישי" לפי חוק הביטוח הלאומי – כלל לא הוכרעה במסגרת תביעת הניזוק. דין הטענה להידחות, בעיקר משום שבמישור העובדתי, שלוש הערכאות שדנו בתביעת הניזוק חזרו והבהירו כי המבקשת 2 היא "צד שלישי" לצורך היחסים עם המל"ל. גם אם לשיטת המבקשת הקביעה איננה מבוססת, או נעשתה ללא דיון הולם, קביעה זו שרירה וקיימת בבחינת פסק דין חלוט.
גם במישור המשפטי טענת המבקשות מעוררת קושי. במועד הרלוונטי לענייננו, הגדרת "מעביד" לצורך חוק הביטוח הלאומי נעשתה לפי סעיף 82(ב) לפקודת הנזיקין. סעיף 82(א) מורה לנו כי הגמלה המשתלמת לנפגע בתאונת עבודה תנוכה מהפיצויים. סעיף 82(ב) מורה לנו, כי "מעביד" הוא החייב לפי החוק בתשלום דמי הביטוח בעד המבוטח. סעיף 82(ג) קובע, כי אין למל"ל זכות שיבוב כלפי המעביד בגין הגמלה ששילם לנפגע, אף שזו מנוכית מהפיצויים המגיעים לנפגע. כפי שנפסק, מאחורי סעיף זה היגיון כלכלי ומשפטי. המעביד הוא המשלם למל"ל דמי ביטוח בעבור עובדו והוא זכאי ליהנות מהביטוח שהוא דאג לעריכתו. על רקע זה, מתחדד הקושי בעמדתה של המבקשת 2, שלא שילמה דמי ביטוח לאומי וכיום מבקשת להיחשב "מעביד" כדי להימנע מתביעת שיבוב (וראוי להדגיש כי כיום אין עוד מחלוקת על כך שכל אחת מהחברות באשכול מהווה ישות משפטית נפרדת).
יש לדחות גם את יתר טענות המבקשות. בניגוד לנטען, ביהמ"ש המחוזי לא ביטל את חלוקת האחריות בין המבקשות, אלא קבע כי ביחסים שבינן לבין הניזוק, הן אחראיות ביחד ולחוד. דיני הנזיקין לחוד וחוק הביטוח הלאומי לחוד ואין יסוד לטענה כי גם כלפי המל"ל החיוב הוא 'ביחד ולחוד' באופן שמאפשר למבקשת 2 ליהנות מכך שהיא חייבת ביחד עם המבקשת 1, שהוגדרה כ"מעביד".
הנסיבות בענייננו אינן מצדיקות לקבל את טענת השיהוי, בפרט בשים לב לכך שהמבקשות הסכימו "להקפיא" את תביעת השיבוב עד לסיום ההליכים בתביעת הניזוק. יחד עם זאת, נמצא לנכון להבהיר כי אופיו של המל"ל כגוף ציבורי מטיל עליו חובות מיוחדות גם במסגרת הליכים אזרחיים. בין היתר, יש לצפות מן המל"ל לעמוד על זכויותיו תוך זמן סביר ולנסות להימנע משיהוי מיותר. |
| חזרה למעלה |
|
| 4 [בוררות] |
|
| רעא 9359/17 יוסף טדגי נ' עמותת קרית הרשב"י (עליון; י' דנציגר, א' שהם, י' אלרון; 04/02/18) - 5 ע' |
| עו"ד: בן צבי עמית, בצר מיכאל |
אין מניעה שצדדים ירחיבו את סמכויות הבורר והיקף הנושאים המתבררים על ידו, בהסכמה ביניהם בע"פ או ע"י התנהגות, תוך כדי התקדמות הליך הבוררות; השאלה אם מסמך מסוים הוא פסק בוררות או שאינו פסק בוררות, אינה דורשת לעיתים קרובות הבהרה מצד הבורר. עם זאת, במצבים חריגים אין מניעה להזמין את הבורר למתן עדות אודות אירועים הקשורים בניהול הבוררות.
בוררות – פסק בורר – קיומו
בוררות – בורר – סמכויותיו
בוררות – בורר – עדות בורר
.
בעקבות חילוקי דעות בין הצדדים נוהל הליך בוררות. במהלך ישיבה שהתקיימה לפני הבורר הועלו על הכתב שתי הסכמות דיוניות, אשר קיבלו תוקף של החלטות. המשיבה הגישה לביהמ"ש בקשה לאישור ההחלטה הראשונה כפסק בוררות. המבקש הגיש בקשה לאישור ההחלטה השנייה. בקשה זו נדונה בהליך נפרד, לפני השופט טאהא. במסגרת הליך זה הגישה המשיבה "התנגדות" לאישור ההחלטה השנייה, בטענה כי החלטה זו כלל אינה מהווה פסק בוררות. השופט טאהא קיבל את טענות המשיבה. מכאן הבר"ע.
.
ביהמ"ש העליון דן בבקשה כבערעור וקיבל את הערעור בקבעו:
קביעת ביהמ"ש המחוזי לפיה ההחלטה השנייה מהווה "תיעוד של ההסכמות" ותו לאו, ואין לה כל תוקף במישור היחסים והחיובים בין הצדדים, מוקשית. ככל שאכן ההחלטה השנייה נעדרת משמעות אופרטיבית, ניתן לתמוה מדוע מלכתחילה היא ניתנה בתום הליך הבוררות. הסברה כי הצדדים והבורר העלו את ההסכמה בנדון על הכתב במסגרת ישיבת בוררות ללא כל סיבה, מעוררת ספקות ושאלות.
גם ההנחה לפיה הבורר כלל לא היה מוסמך לדון בנושא שעומד במוקד ההסכמה הדיונית השנייה היא בעייתית. אם אמנם כך, לא ברור מדוע המשיבה לא התנגדה בזמן אמת לדיון שנערך, מדוע העבירה לבורר נוסח של הסכמה דיונית ומדוע לא התנגדה לחתימתו על ההחלטה השנייה. שאלה זו מתעוררת גם אם נוסח הסכם הבוררות מראשיתו היה מוגבל, שכן אין מניעה שצדדים ירחיבו את סמכויות הבורר והיקף הנושאים המתבררים על ידו, בהסכמה ביניהם בע"פ או ע"י התנהגות, תוך כדי התקדמות הליך הבוררות.
בשים לב לתמיהות השונות, המתווספות על כך שהחלטות הבורר קשות לפענוח במישור הלשוני, דומה כי טוב היה לו ביהמ"ש המחוזי היה מפנה שאלת הבהרה לבורר. אמנם, הצד שכנגד כפר בעצם הטענה כי מדובר בפסק בוררות, אך עד אשר טענה מקדמית זו הוכרעה, מוחזק המסמך כפסק בוררות ומי שנתן אותו כבורר. בכפוף לכך, אין מניעה לבקש הבהרה מהבורר, כפי שניתן לבקש בהליכי אישור וביטול פסקי בוררות. אכן, השאלה אם מסמך מסוים הוא פסק בוררות או שאינו פסק בוררות, אינה דורשת לעיתים קרובות הבהרה מצד הבורר. עם זאת, במצבים חריגים אין מניעה להזמין את הבורר למתן עדות אודות אירועים הקשורים בניהול הבוררות. במקרה הנדון דומה כי צעד מיוחד זה הינו מחויב המציאות. |
| חזרה למעלה |
|
| עבודה ארצי |
| 5 [עבודה] [ביטוח לאומי] |
|
| עבל (ארצי) 12296-07-16 יעקב הלל פליישר נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; לאה גליקסמן, אילן איטח, ורדה וירט, נ.צ.: נ' מאיר, ר' בר ניב; 30/01/18) - 15 ע' |
| עו"ד: ורד ברקובי, משה יונאי |
ביה"ד הארצי קבע כי, אין מקום למנות מומחה רפואי שלישי בתיק, אלא יש למצות את שלב שאלות ההבהרה אל המומחה הראשון שמונה בתיק, המומחה הראשון יתבקש להתייחס לשאלת הקשר הסיבתי בין חשיפת המערער לחומרים שונים לבין מחלתו, על יסוד השאלות שגובשו בפסיקה לעניין עילת המיקרוטראומה, לשאלות אם חלו התפתחויות במחקר מאז מתן חוות דעתו, והאם יש אסכולות רפואיות שונות בעניין הקשר הסיבתי בין החומרים אליהם נחשף המערער למחלתו.
עבודה – תאונת עבודה – הוכחת קשר סיבתי
עבודה – תאונת עבודה – מיקרוטראומה
עבודה – בית-הדין לעבודה – מומחים רפואיים
עבודה – ביטוח לאומי – פגיעה בעבודה
ביטוח לאומי – ביטוח נפגעי עבודה – פגיעה בעבודה
.
המערער, מהנדס כימיה במקצועו, עבד במפעלי ים המלח. עסקינן בערעור על פסק דין של ביה"ד האזורי, שבו נדחתה תביעת המערער להכיר במחלת הפרקינסון בה לקה כפגיעה בעבודה. בתיק מונו שני מומחים רפואיים. האחד, בתחום הרפואה התעסוקתית (להלן: המומחה הראשון), והשני נוירולוג המתמחה במחלת הפרקינסון (להלן: המומחה השני). שני המומחים קבעו כי אין כל קשר סיבתי בין הופעת המחלה והעבודה של המערער.
.
בית הדין הארצי לעבודה (מפי השופטת ל' גליקסמן ובהסכמת סגנית הנשיא ו' וירט ליבנה, השופט א' איטח ונציגי הציבור נ' מאיר, ר' בר ניב) פסק כדלקמן:
המומחה השני הוא מומחה לפרקינסון, שהסתמך בחוות דעתו על המאמר העדכני בתחום. יחד עם זאת, אמירות מסוימות בחוות דעתו מעוררות קושי. ראשית, בשלב בו מועבר ההליך למומחה הרפואי אין זה תפקידו של המבוטח להוכיח איזה מהחומרים גרם למחלתו ולצרף חוות דעת רפואית בעניין זה. סדר הדברים הוא שהמבוטח מוכיח את התשתית העובדתית, ומשזו מוכחת, מועבר ההליך למומחה הרפואי מטעם ביה"ד לבחינת הקשר הסיבתי בין תנאי העבודה לבין מחלתו של המבוטח. עת התשתית העובדתית עניינה חשיפה לחומרים, תפקידו של המומחה הרפואי לבחון האם לפי הספרות הרפואית העדכנית יש קשר סיבתי בין החשיפה לחומרים לבין מחלת המבוטח, בסבירות של 50%, וככל שהתשובה לשאלה זו חיובית - מידת ההשפעה של החשיפה על הופעת המחלה. נוכח האמור, יש קושי באמירה בחוות הדעת שלפיה על המערער היה להוכיח איזה מהחומרים אליהם נחשף גרם למחלתו לצרף חוות דעת רפואית, על מנת שהמומחה יוכל להתייחס אליה, ויש קושי באמירה שלפיה הוא, כמומחה בית המשפט, אמור להוכיח כי אף אחד מהחומרים ברשימה אינו גורם למחלה, בעוד שתפקידו לבחון איזה מהחומרים גורם למחלה. שנית, בהתייחסו לאחד המאמרים ציין המומחה השני כי המערער לא נחשף למתכות שונות, לרבות אבץ, בעוד שהמערער כן נחשף לאבץ. עם זאת, לגישת המומחה השני, המאמר למעשה מבטל את המסקנות שהתקבלו במחקרים קודמים בדבר קשר בין חשיפה למתכות לבין מחלת הפרקינסון; שלישית, על פי חוות דעתו של המומחה השני, גורמי סיכון למחלת הפרקינסון הם חומרי הדברה, אך לא כימיקלים, חומצות או ממיסים.
המומחה הראשון הסתמך בחוות דעתו על 'תסקיר הוכחות' מלפני כ-7 שנים, ואפשר שמאז חלו התפתחויות במחקר הרפואי. כמו כן, חוות דעתו ניתנה בטרם גובשו ההנחיות לבחינת שאלת הקשר הסיבתי עת מדובר בעילת המיקרוטראומה כאמור בהלכת סיטרוק. מחוות דעת המומחה הראשון עולה ספק אם היה ברור לו כי די בקשר סיבתי בסבירות של 50% בין החשיפה לחומרים למחלה, שאינו בהכרח זהה לקשר סיבתי במובנו הרפואי. בנוסף, מאחר שמחוות הדעת של המומחים הרפואיים עולה כי יש גישות שונות במחקרים שונים, נראה כי מקום להפנות למומחה שאלה בעניין אסכולה. נוכח כל האמור, יש להעביר שאלות הבהרה למומחה הראשון שיתייחס לשאלת הקשר הסיבתי בין חשיפת המערער לחומרים שונים לבין מחלתו, על יסוד השאלות שגובשו בפסיקה לעניין עילת המיקרוטראומה, ולשאלות אם חלו התפתחויות במחקר מאז מתן חוות דעתו, והאם יש אסכולות רפואיות שונות בעניין הקשר הסיבתי בין החומרים אליהם נחשף המערער למחלתו. |
| חזרה למעלה |
|
| 6 [עבודה] [כספים] |
|
| עע (ארצי) 48123-12-16 טארק זעזוע נ' משה שיטרית (עבודה; חני אופק גנדלר, יגאל פליטמן, ורדה וירט ליבנה, נ.צ.: ע' מאור, ע' ליפשיץ; 30/01/18) - 15 ע' |
| עו"ד: בסאם כרכבי, סופי טיקוצקי , אופיר כהן |
ביה"ד דן בערעור על דחיית תביעת המערער לתשלום גמול שעות נוספות ופיצוי בגין היעדר הפרשה לפנסיה, ועל נפקות אי העלאת טענת התיישנות בהזדמנות הראשונה ביחס לכל אחת מעילות התביעה, תוך פסיקת הפרשי שכר בגינן; כן נדונה סוגיית פסיקת הפרשי הצמדה וריבית נוכח כך שהמערער הגביל את הסעד של פסיקת הפרשי הצמדה וריבית החל ממועד הגשת התובענה, ותוך הבחנה בין עילות שהתיישנו לכאלו שלא התיישנו.
עבודה – שכר עבודה – תביעה להפרשי שכר
עבודה – שעות עבודה ומנוחה – שעות נוספות
עבודה – בית-הדין לעבודה – התיישנות
כספים – הפרשי הצמדה וריבית – חישובם
כספים – הפרשי הצמדה וריבית – מטרתם
כספים – הפרשי הצמדה וריבית – שיקול-דעתו של בית-המשפט
.
המערער הועסק על ידי משיב 1 (להלן: המעסיק) במוסך שבבעלותו, במשך 20 שנה. משיב 2 שימש כמנהל המוסך. עסקינן בערעור על פסק דין בו נתקבלה באופן חלקי תביעת המערער נגד המעסיק שחויב בתשלום גמול בעד עבודה בשעות נוספות ופיצוי מלא בגין אי הפרשה לפנסיה. לצד זאת, נקבע כי המעסיק רשאי לקזז מהסכומים שחויב בהם בגין הלוואות שניתנו, ולפיכך התביעה נדחתה נגד המעסיק. התביעה כנגד משיב 2 נדחתה.
.
בית הדין הארצי לעבודה (מפי השופטת ח' אופק-גנדלר ובהסכמת הנשיא י' פליטמן, סגנית הנשיא ו' וירט ליבנה ונציגי הציבור ע' מאור, ע' ליפשיץ) קיבל את הערעור בחלקו ופסק כי:
אשר לטענה לפיה ביה"ד קמא לא היה אמור להגביל את הסעד שהושיט בגין עבודה בשעות נוספות וכפיצוי בגין העדר הפרשה לפנסיה לתקופת ההתיישנות, שכן טענת התיישנות לא נטענה בכתב ההגנה ולא היה מקום שביה"ד יעלה אותה ביוזמתו, הערעור נסוב על דחיית תביעת המערער לתשלום גמול שעות נוספות ופיצוי בגין היעדר הפרשה לפנסיה. ביחס לזכויות אלה חל סעיף 3 לחוק ההתיישנות לפיו "אין נזקקים לטענת התיישנות אם לא טען הנתבע טענה זו בהזדמנות הראשונה לאחר הגשת התובענה". טענת התיישנות, בהקשר כאן, אינה טענה מהותית אלא טענה דיונית שעניינה בסדרי דין. על כן, ניתן להעלותה רק בהזדמנות הראשונה של המשיבים, ובמקום שאלה לא העלוה, לא פוקעת זכותם המהותית לסעד. יחד עם זאת, התוצאה שלא מאפשרים לנתבע להתגונן בטענת התיישנות אינה מחייבת בהכרח קבלת התובענה למשך כל תקופת ההעסקה, שכן יש לבחון טענות התובע ביחס לכל אחת מהעילות. אשר לתובענה שעילתה גמול שעות נוספות, המערער עצמו העמיד את תחשיבו על תקופת ההתיישנות ולכן לא היה מקום לפסוק לו סעד מעבר לתקופת ההתיישנות; עם זאת, ביחס לרכיב השעות הנוספות היה מקום לפסוק למערער גמול שעות נוספות בשיעור 125% מהשכר הרגיל לשעה בעד כל שעה נוספת ולא 25%, נוכח שילוב סעיפים 5 לחוק הגנת השכר, 1 ו-16 לחוק שעות עבודה ומנוחה, ולכן הוא זכאי להפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות.
אשר לתובענה שעילתה פיצוי בגין העדר הפרשות לפנסיה, את הסעד המבוקש בגינה לא הגביל המערער לתקופת ההתיישנות ולכן אין בידי המשיבים להיבנות ממחדלי המערער, כך שרובץ לפתחם מחדל דיוני בגין העלאת טענת התיישנות דיונית בהזדמנות הראשונה, או בדרך של בקשת למחיקה התובענה על הסף מחמת התיישנותה. ואולם, אף אם מנועים המשיבים מלהעלות טענת התיישנות, המערער לא פטור מביסוס עילתו ועריכת תחשיביו כנדרש. אלא שהמערער לא ביסס את תחשיביו כדבעי בגין עילה זו, נוכח העדר קביעת משכורת קובעת. במקרה זה הוכחה זכאות עקרונית של המערער לקבלת פיצוי, ככל שהמשיבים לא עמדו בחובתם לבצע הפקדות כנדרש לפי צו ההרחבה בענף המוסכים, אך אי קבלת תחשיב המערער אינה מביאה בהכרח לדחיית התובענה וביה"ד יבחן אם הוא יכול לקבוע בעצמו את הסכום המגיע למערער, להורות לצדדים להכין תחשיבים על יסוד עקרונות שקבע או למנות חשב שכר. בענייננו, בפסיקת הסעד לו זכאי המערער ברכיב זה, הבחין ביה"ד בין התקופות השונות בראי קיומן של הפקדות וגובה השכר שהוכח.
אשר לטענה כי על ביה"ד קמא היה לפסוק הפרשי הצמדה וריבית ממועד היווצר החוב, ביה"ד עמד על תכליותיהם של פסיקת הפרשי הצמדה וריבית ועל הדעות השונות שהובעו בפסיקה באשר לנפקות שיש לעובדה שהמערער הגביל את הסעד הכללי של פסיקת הפרשי הצמדה וריבית החל ממועד הגשת התובענה, ופסק כי בענייננו יש מקום להבחין בין הפרשי ההצמדה לריבית, נוכח השוני בתכליותיהם ובמסגרת המשפטית החלה עליהם. לפיכך, הפרשי הצמדה נפסקו למערער בגין הסכומים שנקבעו החל מהמועד בו היו אמורים להשתלם לפי דין, היינו בגין כל התקופה, על מנת להבטיח כי הסעד יהא בעלת משמעות ריאלית, ואילו ריבית נפסקה אך בגין התקופה שטרם התיישנה במועד הגשת התביעה ולא בגין מלוא התקופה, נוכח שיקול הדעת המסור לביה"ד ועל מנת להשיג איזון בין האינטרסים של הצדדים, נוכח העובדה שהמעסיקה חייב בתשלומים שחלה חובה לשלם החל מלפני 20 שנה. סעד זה מיטיב עם המערער ביחס לתביעתו, ובנסיבות בהן נדרש ביה"ד לפסוק סעד בגין תקופה שהתיישנה הוא מהווה דרך ביניים ביחס לדעות שהובעו בפסיקה. לפיכך, גמול השעות נוספות וסעד הפיצוי בגין העדר הפרשות פנסיוניות יישאו הפרשי הצמדה וריבית, שכן נפסקו בגין תקופה שטרם התיישנה. ואילו,
לפיצוי בגין העדר הפרשות פנסיוניות לתקופה שהתיישנה יצטרפו הפרשי הצמדה בלבד; אשר לשיערוך החוב של המערער כלפי המשיבים מקום בו קיימת טענת קיזוז, שיערוך הסכומים צריך להיות הדדי, היינו הסכום המתקזז והסכום המקוזז צריכים להיות משוערכים לאותו מועד ובהתאם לאותם עקרונות. לפיכך, מאחר שההלוואות ניתנו בגדרי תקופה שלא התיישנה, שיערוך יהא באמצעות צירוף הפרשי הצמדה וריבית לקרן. |
| חזרה למעלה |
|
| 7 [עבודה] |
|
| עע (ארצי) 32436-06-16 ויטלי אהרונוב נ' מסילות הבעש"ט בע"מ (עבודה; אילן איטח, סיגל דוידוב מוטולה, חני אופק גנדלר, נ.צ.: מ' בירון בן גרא, א' פלד; 28/01/18) - 9 ע' |
| עו"ד: שרון זיגר אלפונטה, יאיר ארן |
ההסכם הקיבוצי בענף ההובלות לא חל על העסקת המערער בתחולה ישירה. לפיכך, דן ביה"ד בשאלה כיצד יש לנהוג ברכיב פרמיית ההובלה ששולם למערער, ופסק כי מאחר שהפרמיה שולמה גם בעד העבודה הרגילה וגם בעד העבודה בשעות נוספות, מבלי שניתן להבחין איזה חלק שולם בעד שעות רגילות ואיזה חלק בעד שעות נוספות, ההסכמה כי הפרמיה תבוא גם בעד השעות הנוספות מהווה הסכמה על שכר כולל, מבלי שהתקיימו תנאי סעיף 5 לחוק הגנת השכר. לפיכך, זכאי המערער לתשלום גמול שעות נוספות לפי תחשיב אריתמטי בהתאם לשעות הנוספות שביצע, כאשר יש להביא בחשבון במסגרת השכר הרגיל את פרמיית ההובלה.
עבודה – שעות עבודה ומנוחה – זכויות
עבודה – שעות עבודה ומנוחה – שעות נוספות
עבודה – שכר עבודה – השכר הרגיל
עבודה – שכר עבודה – רכיביו
עבודה – הגנת השכר – איסור שכר כולל
.
המערער (להלן: העובד) הועסק כנהג משאית משך 11.5 חודשים עד שהתפטר. למערער שולם מידי חודש שכר שכלל, בין היתר, פרמיית הובלה בסכום משתנה. ביה"ד האזורי דחה את תביעת העובד לגמול שעות נוספות. עיקר הדיון נסב אודות קביעת ביה"ד האזורי לפיה ניתן להביא בחשבון גמול שעות נוספות המגיע לעובד את הסכומים שקיבל כפרמיה.
.
בית הדין הארצי לעבודה (השופטים א' איטח, ס' דוידוב-מוטולה, ח' אופק גנדלר ונציגי הציבור מ' בירון בן גרא, א' פלד) קיבל את הערעור ב-ע"ע 32436-06-16 בחלקו, דחה את הערעור ב-ע"ע 34188-06-16 ופסק כי:
במקרה דנן לא הוכחה תחולתו הישירה של ההסכם הקיבוצי בענף ההובלות. ככל שמדובר בצדדים שלא חל עליהם ההסכם הקיבוצי בתחולה ישירה אזי, זכאי העובד לגמול שעות נוספות בהתאם להוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, קרי המודל האריתמטי.
משההסכם הקיבוצי לא חל על העסקת העובד על ידי המעסיקה, השאלה היא כיצד יש לנהוג ברכיב הפרמיה ששולם לעובד. לפי הנפסק בעניין מנחם ברוקר, עצם העובדה כי המעסיקה נהגה בעובד כפי הוראות ההסכם הקיבוצי אינה מסייעת לה, נוכח הוראת סעיף 5 לחוק הגנת השכר. לפיכך, השאלה היא האם המקרה דנן בא בגדרו של המקרה שהושאר בצריך עיון בפסק הדין בעניין ברוקר – הוכחת המעסיקה את טענתה העובדתית בדבר הסכמה לתשלום הפרמיה חלף עבודה בשעות נוספות. מאחר שהתשובה לכך שלילית, לא נדרש ביה"ד לתוצאה המשפטית אילו המעסיקה הייתה מוכיחה את טענתה העובדתית בדבר הסכמה לתשלום הפרמיה חלף עבודה בשעות נוספות.
ביה"ד האזורי קבע כי, העובד ידע כי המעסיקה אינה משלמת לו גמול עבור עבודה בשעות נוספות וכי הפרמיה נועדה להוות תחליף לגמול עבור עבודה בשעות נוספות. אלא שקביעה זו, הגם שהיא קביעה עובדתית, שאין מקום להתערב בה, אינה מסייעת למעסיקה. שכן, לא הוכח על ידי המעסיקה כי הוסכם בינה ובין העובד כי תשלום הפרמיה בא רק חלף תשלום עבור עבודה בשעות נוספות; משנמצא כי הפרמיה שולמה גם בעד העבודה הרגילה וגם בעד העבודה בשעות נוספות, מבלי שניתן להבחין איזה חלק שולם בעד השעות הרגילות ואיזה חלק בעד השעות הנוספות, הרי שההסכמה כי הפרמיה תבוא גם בעד השעות הנוספות מהווה הסכמה על שכר כולל מבלי שהתקיימו תנאי סעיף 5 לחוק הגנת השכר. לאור האמור, זכאי המערער לתשלום גמול שעות נוספות לפי תחשיב אריתמטי, בהתאם לשעות הנוספות שביצע במהלך תקופת עבודתו. בהתאם להלכת ברוקר, לצורך חישוב גמול השעות הנוספות יש להביא בחשבון במסגרת השכר הרגיל את פרמיית ההובלה. |
| חזרה למעלה |
|
| עבודה אזורי |
| 8 [עבודה] [ראיות] |
|
| העז (ת"א) 6953-12-13 מדינת ישראל נ' גרי-פלוס חברה לבנין בע"מ (עבודה; נטע רות; 25/01/18) - 7 ע' |
| עו"ד: רן אופיר, ליה פלוס |
ה"ד פסק כי, המאשימה לא עמדה בנטל להוכיח, ברמת ההוכחה הנדרשת בהליך הפלילי, את העסקת העובד מושא כתב האישום, וזיכה את הנאשמים מביצוע עבירות של העסקת עובד זר בניגוד לסעיפים 2(א)(1) ו-(2) לחוק עובדים זרים.
עבודה – עובדים זרים – העבדה שלא כדין
עבודה – עובדים זרים – היתר העסקה
עבודה – עובדים זרים – מעביד
ראיות – חזקות – חזקה שבעובדה
נגד הנאשמים הוגש כתב אישום המייחס לנאשמת 1 (להלן: החברה) עבירה של העסקת עובד זר בתחום הבנייה בניגוד לסעיפים 2(א)(1) ו-(2) לחוק עובדים זרים (להלן: החוק); לנאשם 2 (מנהל החברה) יוחסה עבירה של הפרת חובת פיקוח לפי סעיף 5 לחוק.
בית הדין האזורי לעבודה (השופטת נ' רות) זיכה את הנאשמים ופסק כי:
לפי הפסיקה, על מנת להרשיע בעבירה לפי סעיף 2(א) לחוק, על המאשימה להוכיח, מבחינת היסודות העובדתיים של העבירה, כי נמצא עובד זר שהעסקתו טעונה היתר; כי היתר שכזה לא היה; וכי הנאשם הוא שהעסיק אותו. נטל השכנוע להוכחת יסודות עבירת ההעסקה שלא כדין רובץ על התביעה, אשר נושאת בעול הוכחת האשמה מעבר לכל ספק סביר. עם זאת נקבע כי כאשר עובדים נמצאים בשטח השייך או נמצא בשימוש של בעל מקרקעין או מי שמחזיק בהם או, הבא מכוחו, קמה חזקה לפיה לעובדים קיים קשר של יחסי עובד מעביד עם אותו מחזיק במקרקעין, אלא אם יוכח אחרת על ידי המעסיק (להלן: הכלל בדבר חזקת ההעסקה). הכלל בדבר חזקת ההעסקה קיבל תוקף של הלכה מחייבת. עוד נקבע כי הגיונה של חזקה זו חל גם מקום שבו פלוני אינו 'המחזיק' הבלעדי של השטח אולם הוא אמור לבצע לבדו עבודות מסוימות באותו שטח ונמצאו שם עובדים המבצעים איזו מאותן עבודות מסוימות כאמור. מדברים אלו, ניתן להסיק כי הכלל בדבר חזקת ההעסקה, אינו חל היכן שהעובד מבצע עבודות עבור מי שאינו מחזיק יחיד באתר שבו עבד או עבור מי שמבצע או אמור לבצע באתר עבודות לצד גורמים אחרים נוספים.
במקרה דנן, נוכח התשתית הראייתית, המאשימה לא הרימה את נטול השכנוע ולא העבירה את נטל הבאת הראיה אל הנאשמים. המאשימה אף לא הניחה תשתית ראיית מספקת ליצירת חזקת העסקה אשר עשויה הייתה להעביר את נטל הראיה אל הנאשמים. זאת בנסיבות שבהן העובד מושא ההליך הועסק באתר שבו עבדו מספר קבלנים ושעה שתחום העיסוק של החברה לא תאם את תחום העיסוק הספצפי של העובד ושעה שמדובר בעובד ששהה באתר שעתיים בלבד. באתר בו הועסק העובד, פעל באותה עת קבלן נוסף, וכן עבדו בו קבלני משנה מטעמו. מעורבות החברה בנעשה באתר הסתכמה בעיקרה בהשאלת המוניטין שלה, במימון ובמתן תמיכה כללית לקבלני המשנה. העובדה שהעובד הזר הגיע לאתר הבניה יחד עם עובד נוסף, שהועסק על פי היתר, על רקע מעורבותו של מי אשר שימש באותה עת כמנהל פרויקט בחברה אין די בה לבדה כדי ללמד, על רקע הנסיבות, כי מדובר בעובד שהועסק על ידי החברה. לאור כל האמור, המאשימה לא עמדה בנטל להוכיח ברמת ההוכחה הנדרשת בהליך הפלילי את העסקת העובד מושא כתב האישום. לפיכך, הנאשמים זוכו מהעבירות שיוחסו להם. |
| חזרה למעלה |
|
| 9 [עבודה] [משפט מינהלי] |
|
| סק (ת"א) 1618-01-18 הסתדרות העובדים הכללית החדשה מרחב חולון, בת ים ואזור נ' עירית חולון (עבודה; תומר סילורה, נ.צ.: מ' כהנא, א' גלאי; 24/01/18) - 15 ע' |
| עו"ד: צבי שפר, דרור גל, רעות שגיב גרטלר |
נדחתה בקשת לצו מניעה שיורה למשיבה להימנע מהעברת אזורי פינוי אשפה לקבלן חיצוני. נפסק כי המשיבה עמדה בחובת היידוע, שכן אין מדובר בשינוי או בפגיעה בתנאי העבודה של העובדים, וכי אין מדובר בצעד המצריך את הסכמת הוועד, מה גם שהמשיבה יצאה ידי חובתה להיוועצות בוועד; עוד נפסק כי אין מקום להפניית הצדדים להליך יישוב מחלוקות או כינוס ועדה פריטטית מקום שדבר זה לא התבקש קודם לכן, ומקום בו מדובר בנושאים הנתונים תחת הפררוגטיבה הניהולית של המשיבה ולא מתייחסים לעבודה או תנאיה.
עבודה – מעביד – חובותיו
עבודה – יישוב סכסוכי עבודה – ועדה פריטטית
עבודה – יחסי עבודה – הזכות הניהולית
עבודה – בית-הדין לעבודה – סעדים זמניים
משפט מינהלי – היוועצות – הרשות לקיימה
.
בקשה בסכסוך קיבוצי שביה"ד יורה למשיבה (להלן: העירייה) להימנע מלהעביר אזורי פינוי אשפה בעיר חולון, המאוישים כולם או חלקים על ידי עובדי העירייה – אזורי פינוי 3 ו- 5 ו/או כל אזור אחר, לידי קבלן חיצוני. בנוסף, מבוקש להורות לעירייה לפעול בהתאם לקבוע בפרק יז לחוקת העבודה בטרם תעביר אזורי פינוי אשפה לידי קבלן חיצוני.
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופט ת' סילורה ונציגי הציבור מ' כהנא, א' גלאי) דחה את הבקשות ופסק כי:
הלכה היא שכאשר מעסיק מעוניין לבצע שינויים במקום עבודה מאורגן חלות עליו חובות שונות טרם ביצועם: יידוע, היוועצות; ניהול משא ומתן. חובות אלה נפרדות ומוטלות על המעסיק בהתאם לאפיון ההחלטה, להשפעתה על העובדים ולהשלכותיה על תנאי העסקתם. חובת היידוע היא למסור מידע לנציגות העובדים בנוגע לקבלת החלטה הרלוונטית לעובדים ושיש בה כדי להשליך עליהם במישרין או בעקיפין; חובת ההיוועצות רחבה יותר והיא לקיום היוועצות בנושאים הנוגעים לכלל העובדים או בנושאים שיש להם משמעות עקרונית מיוחדת במקום העבודה. תהליך ההיוועצות צריך להתנהל מתוך כוונה אמיתית לשמוע אחד את השני בלב פתוח ובנפש חפצה.
חובת ניהול משא ומתן רחבה יותר. בדרך כלל, מדובר בהידברות בנושאים לגביהם מוטלת על המעסיק חובה להיות נכונים להגיע להסכמה עם נציגות העובדים. מנגד, בהליך היוועצות לא מוטלת על המעסיק מגבלה לפעול כראות עיניו גם אם לא הגיע להסכמה עם ארגון העובדים. הנושאים שבהם חלה חובה לנהל משא ומתן קיבוצי הם: ענייני שכר, תכניות עידוד, קידום בעבודה, פנסיה, ביטוחים ועוד. בנוסף, חלה חובה לנהל משא ומתן קיבוצי גם בעניינים שבגינם ניתן לכרות הסכם קיבוצי, דהיינו תנאי עבודה או עניינים הקשורים ליחסי עבודה. הנושאים שבהם אין חובה לנהל משא ומתן הם עניינים הנמצאים בתחום הפררוגטיבה הניהולית של המעסיק ואין להם נגיעה ישירה או משמעותית לעובדים. עם זאת, על המעסק לעשות בה שימוש בתום לב ובהגינות. למעסיק זכות לנהל את המפעל ולהחליט לבדו בעניינים ניהוליים שאינם בעלי נגיעה משמעותית לעובדים. כאשר מדובר בעניינים ניהוליים שיש להם נגיעה לעובדים, קרי "נושאים מעורבים", נושאים שההחלטות הניהוליות שמתקבלות בעניינם בעלות השפעה או השלכה משמעותית על העובדים, יש צורך לשתף את העובדים; הפסיקה הכירה גם בחובת ההידברות בין הצדדים. ההידברות אינה על עצם ההחלטה, סבירותה או כדאיותה, אלא על ההשלכות האפשריות שלה על זכויות העובדים.
במקרה דנן החובה המוטלת על העירייה היא חובת היידוע בלבד, שכן אין בשינוי המבוקש משום פגיעה בתנאי העבודה של העובדים, אלא ניוד עובדים מאזור פינוי אשפה אחד למשנהו. מקום בו אין בכוונת העירייה משום שינוי או פגיעה בתנאי העבודה של העובדים, אין מדובר אלא בסמכות הנתונה תחת הפררוגטיבה הניהולית שלה. בנוסף, פסק בוררות קובע כי אין בכוונת העירייה להעביר עובדי עירייה מאזור פינוי אחד למשנהו צעד המצריך את הסכמת הוועד, מה גם שהעירייה יצאה ידי חובתה להיוועצות בוועד; יתרה מכך ובהתאם להסכם משנת 2006, אזור פינוי אשפה שאין בו עוד עובדי עירייה אינו נתון לחובת היוועצות בוועד והעירייה יכולה להעבירו לשירותי קבלן חיצוני לפי שיקול דעתה הבלעדי. העירייה יידעה את הוועד על כוונתה, נציגי העירייה נפגשו עם יו"ר הוועד והחלו בביצוע פיילוט פינוי אשפה בערב. בכך קיימה העירייה את חובתה, שכן בהתאם לפסק הבוררות לא חלה עליה חובת היוועצות עם הוועד ולא קמה חובת הסכמה או חובת משא ומתן. אמנם בדיון משנת 2014 הצהירה העירייה כי תודיע מראש על כל שינוי עתידי על מנת לנהל משא ומתן, אך הוסיפה כי אין בכך משום ויתור על זכותה להפריט את העבודה לפי הכללים. העירייה פנתה לוועד ויידעה אותו אודות רצונה לנייד את העובדים ולהעביר אזורי פינוי לקבלן חיצוני ואף החלה בקיום הידברות מול הוועד. יתרה מכך, פסק הבוררות מאוחר להצהרה משנת 2014 ולכן גובר עליה; העובדה כי במכרז החדש לא מימשה העירייה את הקבוע בפסק הבוררות, אין בה כדי להצביע על שינוי בכוונתה או ויתור על טענותיה ואין בכך יצירת אינטרס הסתמכות חזק אצל המבקשים. |
| חזרה למעלה |
|
| 10 [עבודה] |
|
| סק (ת"א) 48117-01-18 אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה - איגוד עובדי התחבורה (עבודה; אסנת רובוביץ, נ.צ.: מ' נגר, א' איילון; 22/01/18) - 6 ע' |
| עו"ד: ארנה שר, אהוד שילוני |
ביה"ד דן בבקשת צד בסכסוך קיבוצי למתן סעד זמני אותו הגישה המבקשת נוכח כוונת המשיבה לקיים שביתה למשך שעתיים של כל שירותי התחבורה הציבורית של המבקשת בארץ עקב תקריות אלימות בהן נוסעים תקפו נהגים, ופסק כי, משמדובר בשביתה מחאה שמקנה זכות לשביתה קצרה וסמלית בלבד אל מול הנזק ואי הנוחות של הציבור והנזק של המבקשת, ונוכח הסכמת המבקשת לשביתה מינורית, המשיבה רשאית לשבות שביתת מחאה קצרה בת שעה אחת כבר למחרת היום, בקו התחבורה שהיה בו מעשה האלימות שהוביל להכרזת השביתה.
עבודה – שביתה – התרתה
עבודה – שביתה – סיווגה
עבודה – שביתה – חופש השביתה
עבודה – שביתה – מתן הודעה מוקדמת
עבודה – יחסי עבודה – תום לב
.
בקשת צד בסכסוך קיבוצי למתן סעד זמני, אותו הגישה המבקשת נוכח כוונת המשיבה לקיים בעוד יומיים, בין השעה 10.00 ל-12.00, שביתה מלאה של כל שירותי התחבורה הציבורית של אגד בכל רחבי הארץ עקב תקריות אלימות בהן אזרחים ונוסעים בתחבורה הציבורית תקפו נהגים.
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופטת א' רובוביץ-ברכש ונציגי הציבור מ' נגר, א' איילון) קיבל את הבקשה בעיקרה ופסק כי:
אין צורך להכביר במילים על חשיבות זכות השביתה. זכות השביתה נגזרת מחופש ההתארגנות של העובדים והיא הכלי המרכזי למימושו. קיימים שלושה סוגים של שביתות שלכל אחד מהם משמעות שונה ואופן התייחסות שונה: שביתה "כלכלית" שהיא מותרת; שביתה "פוליטית" שהיא אסורה; שביתה "מעין פוליטית" המוכרת כשביתה לגיטימית אולם היא מוגבלת בהיקפה. בהקשר זה, כבר נפסק כי כאשר קיימת שביתה בעלת גוון מעורב פוליטי וכלכלי, עילת השביתה תסווג לפי "מבחן המטרה העיקרית".
במקרה דנן מטרת השביתה היא הבעת מחאה. מכאן שלא מדובר בשביתה כלכלית ולא מדובר בשביתה פוליטית ואף לא בשביתה "מעין פוליטית", משאין כל ריבון שקשור לעילת השביתה. עם זאת, לא מדובר ברשימה סגורה ויש ליתן מעמד גם לשביתות נוספות במשק כמו לשביתת אהדה ושביתת מחאה. לא בכדי המחוקק לא ראה להגדיר הגדרה כוללת של שביתה. במקרה דנן מדובר בשביתת מחאה, שאין לראותה כשביתה שאינה לגיטימית, במיוחד בנסיבות העניין שהיא באה לנסות ולעלות את נושא האלימות במקום העבודה לסדר היום כדי למצוא פיתרון מושכל, נוכח מצוקת הנהגים. עם זאת יש לראות בשביתה זו כדומה לשביתה מעין פוליטית או לשביתת אהדה, אשר מזכה את העובדים בזכות לשבות שביתת מחאה קצרה בלבד.
בכל הנוגע להודעה עובר לשביתה, אכן כבכל שביתה ראשונית יש לכאורה ליתן הודעה מוקדמת בהתאם לסעיף 5א' לחוק יישוב סכסוכי עבודה. עם זאת, תכליתה של ההודעה המוקדמת עובר לסכסוך עבודה לפי חוק זה, היא מתן אזהרה והזדמנות לקיים משא ומתן בנושאים הרלוונטיים לדיון. אולם בשביתת מחאה, אין צורך לקיים משא ומתן ולכן נראה שאין להחיל את הוראות סעיף 5א' הנ"ל. עם זאת, מכוח עיקרון תום הלב בקיום חוזה, עיקרון החל על מעביד וארגון עובדים כצדדים ליחסי עבודה, בכל מקרה יש ליתן הודעה סבירה עובר לביצוע השביתה, גם אם מדובר בשביתת מחאה; מעבר לאמור, יש ליתן את הדעת לכך שמדובר על ציבור נוסעים רחב שעלול להיפגע מאי קבלת שירותי תחבורה ועל הקנסות שהמבקשת יכולה לקבל ממשרד התחבורה. משכך, אכן קיימת למשיבה זכות לשבות, אולם חירות השביתה אינה מוחלטת אלא יחסית באופן שעל ביה"ד לאזנה עם זכויות, אינטרסים ושיקולים אחרים. בשקילת הזכויות והמשתנים השונים, ומשמדובר בשביתה מחאה שמקנה זכות לשביתה קצרה וסמלית בלבד אל מול הנזק ואי הנוחות של משתמשי התחבורה הציבורית והנזק של המבקשת, ומנגד נוכח הסכמת המבקשת לשביתה מינורית כבר מחר, המשיבה רשאית לשבות ביום 22.1.18 שביתת מחאה קצרה בת שעה (בין 10-11 בבוקר), בקו שהיה בו מעשה האלימות שהוביל להכרזת השביתה. |
| חזרה למעלה |
|
| מנהלי |
| 11 [מכרזים] [משפט מינהלי] |
|
| עתמ (י-ם) 14100-01-18 פיתוח בגן בע"מ נ' הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים (מנהלי; דנה כהן לקח; 26/01/18) - 16 ע' |
| עו"ד: יריב שגיב, טל יבור, לימור ספצ'ק |
התקבלה טענת העותרת לפיה נשללה ממנה שלא כדין זכות הטיעון טרם קבלת ההחלטה בדבר אי בחירת הצעתה כזוכה, ובדבר ביטול המכרז. יחד עם זאת, בהתאם לדוקטרינת התוצאה היחסית, אין מקום להשיב את הדיון לוועדת המכרזים.
מכרזים – הליכי המכרז – ביטול מכרז
מכרזים – ביטול מכרז – שיקולים
משפט מינהלי – מכרזים – זכות הטיעון
משפט מינהלי – מכרזים – פגמים
.
עסקינן במכרז לעבודות שיקום צמחי בגן הלאומי נחל רובין, אשר בוטל לפי החלטת ועדת המכרזים. העותרת, שהצעתה דורגה במקום הראשון מבין שתי הצעות שהוגשו, מבקשת להורות על ביטול החלטת ועדת המכרזים בדבר ביטול המכרז; ולחלופין – לאפשר לה זכות טיעון לפני ועדת המכרזים בטרם תתקבל החלטה סופית בעניין ביטול המכרז.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
יש לקבל את טענת העותרת לפיה נשללה ממנה שלא כדין זכות הטיעון טרם קבלת ההחלטה בדבר אי בחירת הצעתה כזוכה (על אף שדורגה במקום הראשון), ובדבר ביטול המכרז.
השאלה המתעוררת היא מה משמעות הפגם האמור במישור הסעד, והאם יש מקום להשיב את הדיון לוועדת המכרזים לצורך מתן זכות טיעון לעותרת, בהתאם לסעד החלופי שהתבקש בעתירה.
כידוע, דוקטרינת התוצאה היחסית מבחינה בין עצם קיומו של פגם מינהלי, לבין שאלת הסעד או התוצאה הנובעים מקיומו של הפגם. בית משפט הנזקק לדוקטרינת התוצאה היחסית, מפעיל שיקול דעת תוך התחשבות בגורמים נוספים לצד מהות הפגם והזכות שהופרה, ובהם: מהות ההליך, הצדדים לו, הסעד הנדרש, השלכותיו, ומכלול נסיבות המקרה.
בנסיבותיו הייחודיות של מקרה זה, בהתאם לדוקטרינת התוצאה היחסית, אין מקום להשיב את הדיון לוועדת המכרזים, שכן אין תועלת בכך מבחינת האפשרות לשינוי ההחלטה אליה באה ועדת המכרזים. |
| חזרה למעלה |
|
| 12 [משפט מינהלי] |
|
| עתמ (ת"א) 48794-07-17 חיים כהן נ' יצחק רוטנברג מנהל ביה"ס ישורון (מנהלי; חגי ברנר; 24/01/18) - 7 ע' |
| עו"ד: |
בית המשפט הורה על סילוק על הסף של העתירה נגד המשיבים 1, 2, ו- 3 ונגד משרד החינוך.
משפט מינהלי – חופש המידע – גילוי על-ידי הרשות
משפט מינהלי – חופש המידע – חוק חופש המידע, תשנח-1988
.
עתירה מינהלית בה התבקש להורות למשיבים 1–4 למסור לעותר מידע בעניין ההתנהלות הכספית בחשבון המנוהל בבית ספר ממלכתי דתי, אליו מופקדים תשלומי הורי התלמידים.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
העתירה נגד המשיבים 2 ו- 3 אינה מגלה כל עילה. לא מדובר במי שמנהלים את חשבון בית הספר אלא במי שאך ורק מפקחים על ניהולו. המידע המבוקש על ידי העותר כלל איננו מצוי ברשותם של משיבים אלה, שממלאים את תפקידם בהתנדבות. לפי סעיף 1 לחוק חופש המידע, הזכות לקבל מידע היא כלפי רשות ציבורית כהגדרתה בסעיף 2 לחוק, והמשיבים 2 ו- 3 אינם מהווים רשות ציבורית.
העתירה נגד משרד החינוך אינה מגלה כל עילה. פנייתו של העותר למשרד החינוך לא היתה פנייה לפי חוק חופש המידע, אלא טרוניה על התנהלותה של העירייה. ממילא, גם לא ניתנה החלטה אותה ניתן לתקוף במסגרת עתירה מינהלית לפי סעיף 17 לחוק חופש המידע.
העתירה נגד המשיב 1 אינה מגלה עילה. הוא איננו פועל כאדם פרטי, אלא מטעם משרד החינוך. לפיכך, המשיב 1 איננו יכול לחוב באופן אישי במסירת מידע לעותר לפי חוק חופש המידע. |
| חזרה למעלה |
|
| מחוזי |
| 13 [דיון אזרחי] [קופות גמל] |
|
| תצ (ת"א) 18096-09-15 דולב דדון נ' אלטשולר שחם גמל ופנסיה בע"מ (מחוזי; מגן אלטוביה; 24/01/18) - 10 ע' |
| עו"ד: איל גולדנברג, רונן עדיני , אפי שאשא |
אמנם ראוי היה שקופת הגמל תעדכן את עמיתיה על אבדן תשואת ימי המעבר בין מסלולי ההשקעות, אולם לא נגרם למבקש נזק כתוצאה מאי היידוע. משלא התקיימו התנאים הנדרשים לכך, נדחתה בקשה לאישור תובענה ייצוגית.
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – דחייתה
קופות גמל – זכויות עמית – גילוי
.
בקשה לאישור תובענה ייצוגית בה נטען כי בעת מעבר של עמית בקופת גמל ממסלול השקעה אחד לאחר, נמנעת ממנו תשואה של היום האחרון במסלול הנעזב ושל היום הראשון במסלול החדש, מבלי שהמשיבה מבהירה זאת לעמיתים.
.
בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה ופסק:
ראוי היה שהמשיבה תעדכן את עמיתיה על אבדן תשואת ימי המעבר, אף אם אין הנחיה כזו על ידי הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון במשרד האוצר. עם זאת, בהחלטה קודמת נקבע שאי זקיפת תשואת ימי המעבר לחשבונו של העמית נעשתה כדין, ולא הוכח שניתן לייחס את הנזק מאבדן תשואת ימי המעבר לטענת ההטעיה. למרות שידע שהמשיבה אינה זוקפת את תשואת ימי המעבר לחשבונו, המשיך המבקש לעבור ממסלול למסלול ולא שינה את אופן התנהלותו. במצב דברים זה, נראה כי לא נגרם למבקש כל נזק מכך שהמשיבה לא יידעה את עמיתיה אודות אי זקיפת תשואת ימי המעבר לחשבון העמית. ועוד, בנסיבות העניין המיוחדות תובענה ייצוגית אינה הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת. |
| חזרה למעלה |
|
| 14 [חברות] |
|
| תצ (מרכז) 27678-11-14 חברת פלג-ניא בע"מ נ' כור מתכת גרופ בע"מ (מחוזי; עופר גרוסקופף; 22/01/18) - 33 ע' |
| עו"ד: אלי אקסלרוד, אהרן מיכאלי, יהודה רוזנטל, עוז סאסי, יום טוב כלפון |
אושרה תובענה ייצוגית שעניינה בטענה כי ברכישת מניות כפויה בחברה, מחיר הצעת הרכש אינו מייצג את ה"שווי ההוגן" של המניות.
חברות – מניות – רכישה כפויה
חברות – מניות – הערכת שוויין
.
בקשה לאישור תובענה ייצוגית בטענה כי ברכישת המניות הכפויה ממי שלא נענו להצעת רכש מטעם המשיבה, מחיר הצעת הרכש אינו מייצג את ה"שווי ההוגן" של המניות.
.
בית המשפט המחוזי אישר את התובענה ופסק:
ההלכה היא כי סעיף 338 לחוק החברות מעניק סעד הערכה מהותי, במסגרתו נדרש ביהמ"ש לבחון האם המחיר שנקבע בהצעת הרכש המלאה משקף את "השווי הפנימי של החברה כעסק חי", ואין הוא יכול להתבסס על "מחיר השוק" או על "הסכמת הרוב הבלתי נגוע" כבסיס מספק לקביעת הוגנות המחיר ששולם בגין המכירה הכפויה של המניות. ככלל קביעת שווי הוגן במסגרת סעד הערכה תיעשה תוך הסתייעות בהערכות שווי בשיטת ה-DCF, אולם ייתכנו מקרים חריגים שבהם ניתן יהיה להסתפק בקיומן של אינדיקציות שמספק השוק להוגנות התמורה, אשר מלמדות באופן אמין על שוויה הפנימי של החברה כעסק חי. עסקה מרצון מחוץ לבורסה תהווה אינדיקציה כבדת משקל ולעיתים אף קונקלוסיבית להוגנות המחיר שהוצע בהצעת רכש, אם מדובר בעסקה משמעותית שמחירה נקבע רק לפי "השווי הפנימי של החברה כעסק חי", ואשר נעשתה בסמוך מאד להצעת הרכש. כאשר עסקינן בהצעת רכש ביחס לחברה שאינה נסחרת בבורסה, הגופים המוסדיים נעדרי יכולת טרפוד ולא גילו עמדה אחידה לגבי ההצעה – יש ליחס לעמדתם משקל נמוך במיוחד. בנסיבות דנן אין באינדיקציות עליהן הצביעה המשיבה כדי לייתר את הצורך לבחון את הוגנות המחיר שהוצע במסגרת הצעת הרכש בהתאם למבחן הרגיל שנקבע בפסיקה. ועוד, בין הצדדים קיימות מחלוקות כלכליות-חשבונאיות המצדיקות את אישור הבקשה לניהול התובענה כייצוגית, ומינוי מומחה מטעם ביהמ"ש שיגיש הערכת שווי אובייקטיבית. |
| חזרה למעלה |
|
| 15 [פשיטת רגל] |
|
| פשר (ת"א) 45539-01-16 יוסף לוי נ' הכונס הרשמי מחוז תל אביב (מחוזי; עודד מאור; 21/01/18) - 9 ע' |
| עו"ד: קובי ורטמן, רחל חרל"פ |
במצב שבו המדובר בחוב מזונות הנוגע לעבר הרחוק, אין בהכרח מקום להעדיפו על פני חובות אחרים ויש לשקול האם מתקיימות הנסיבות המצדיקות השוואת החובות ואי מתן עדיפות לחוב בדין קדימה.
פשיטת רגל – חייב – צו הפטר
פשיטת רגל – דין הקדימה – מזונות
פשיטת רגל – ניהול נכסים – חלוקת נכסים
.
בקשת החייב להחלת ההפטר שניתן לו על חוב המזונות כלפי המוסד לביטוח לאומי.
.
בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה ופסק:
הכלל הוא כי חוב מזונות איננו בר-הפטר במסגרת הליך פשיטת רגל, אלא אם תינתן הוראה אחרת, בהתאם לשיקול דעת ביהמ"ש. הצטברותן של נסיבות במקרה זה עולות כדי נסיבות חריגות המצדיקות את ההפטר גם על חוב המזונות. בסעיף 78(4) לפקודת פשיטת הרגל הוסמך ביהמ"ש להורות שלא לתת עדיפות לחוב בדין קדימה מנימוקים מיוחדים שיירשמו. במצב שבו המדובר בחוב מזונות הנוגע לעבר הרחוק, אין בהכרח מקום להעדיפו על פני חובות אחרים, ויש לשקול בכל מקרה לגופו האם מתקיימות הנסיבות המצדיקות השוואת החובות, והחלת הוראת סעיף 78(4) לפקודת פשיטת הרגל. בנסיבות דנן, בחלוף השנים הארוכות מאז שנוצר חוב המזונות, ובשים לב לגיל הילדים (48, 46 ו- 31) אין מקום ליתן קדימות לחוב המזונות על פני החובות האחרים. |
| חזרה למעלה |
|
| 16 [דיון אזרחי] |
|
| רעא (ת"א) 33944-11-17 INGENIORS FIRMAN M.SOBERG נ' טליט ווירלס סרביסס בע"מ (מחוזי; רחל ברקאי; 18/01/18) - 4 ע' |
| עו"ד: אהרן פרקש, קרין וישינסקי |
כאשר מדובר בחברה או חברת חוץ, נקודת המוצא הינה חיוב החברה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע. ביהמ"ש רשאי לחרוג מן הכלל במקרים בהם נסיבות העניין אינן מצדיקות הפקדת ערובה, או אם הוכיחה החברה כי יש ביכולתה לשאת בהוצאות הנתבע; בעובדה שמדובר בתביעה שכנגד אין כדי להוות מחסות או מתן פטור אוטומטי מהפקדת ערובה.
דיון אזרחי – הוצאות משפט – ערובה לתשלומן
.
בין הצדדים התגלע סכסוך עסקי, בעקבותיו הגישה המשיבה תביעה נגד המבקשת. המבקשת התגוננה אל מול תביעה זו ואף הוסיפה והגישה תביעה שכנגד. הבר"ע היא על החלטת בימ"ש השלום לחייב את המבקשת בהפקדת ערובה על סך 75,000 ₪, במסגרת בקשת המשיבה לפי סעיף 353א לחוק החברות, להבטחת הוצאותיה אם תזכה בדין.
.
ביהמ"ש המחוזי דן בבקשה כבערעור וקיבל את הערעור באופן חלקי:
ע"פ הוראת סעיף 353א לחוק החברות, כאשר מדובר בחברה או חברת חוץ נקודת המוצא הינה חיוב החברה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע. ביהמ"ש רשאי לחרוג מן הכלל במקרים בהם נסיבות העניין אינן מצדיקות הפקדת ערובה, או אם הוכיחה החברה כי יש ביכולתה לשאת בהוצאות הנתבע.
בעניינו, בימ"ש קמא סבר כי אין בממצאים העובדתיים שהציגה המבקשת כדי לבסס את מצבה הפיננסי. לפיכך, נכון עשה עת הורה על הפקדת ערובה בשל הטעמים עליהם עמד – בין השאר היות המבקשת חברת חוץ וכן העדר ראיה איתנה באשר לאיתנותה הפיננסית. כפי שנקבע, כאשר מדובר בחברה זרה הטעם המינימלי לחשש בדבר העדר אפשרות להיפרע הנדרש בבקשה הוא אינהרנטי לזהות התובע.
אין בעובדה כי המשיבה הגישה תביעה שכנגד המבקשת כדי להוות נסיבה מיוחדת המצדיקה שחרור המבקשת מהפקדת הערובה. כפי שנפסק, בעובדה שמדובר בתביעה שכנגד אין כדי להוות מחסות או מתן פטור אוטומטי מהפקדת ערובה, שכן הנתבע הוא שבחר להגיש את התביעה שכנגד על אף שלא היה חייב לעשות כן.
לצד זאת, נמצא לנכון להתערב בקביעת בימ"ש קמא בכל הנוגע לסכום ההפקדה. המשיבה בבקשתה עתרה להפקדה בשיעור של 42,000 ₪. על כן, וככל שראה לנכון בימ"ש קמא להורות על הפקדה גבוהה יותר, היה עליו לנמק מדוע הוא עושה כן. בהעדר כל הנמקה בנדון, יש לקבל את הערעור בעניין זה. |
| חזרה למעלה |
|
| 17 [בוררות] |
|
| תא (ת"א) 53329-03-16 קפיטל טרייד אר טי בע"מ נ' יורשי הלל דודאי ז"ל (מחוזי; מגן אלטוביה; 18/01/18) - 7 ע' |
| עו"ד: נועה הבדלה, מורן ביקל, דן צוק, מיכל שי זמיר |
נדחתה בקשה לעיכוב הליכים מכוח סעיף 5 לחוק הבוררות. בנסיבות דנן מתקיים ה"טעם המיוחד" המצדיק שהסכסוך לא יתברר בפני בורר אלא בית המשפט.
בוררות – עיכוב הליכים – טעם מיוחד
בוררות – עיכוב הליכים – הימנעות ממנו
.
בקשה לעיכוב הליכים מכוח סעיף 5 לחוק הבוררות. התובעים ואחת הנתבעות מתנגדים לבקשה.
.
בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה ופסק:
המבקשים החמיצו את ההזדמנות הראשונה להגשת הבקשה לעיכוב הליכים. נוכח הטענות נגד משיבה 6 נראה כי היא אינה נתבעת סתם או "נתבעת מלאכותית" שצורפה במטרה לחמוק מתניית הבוררות. מכל מקום, משמשיבה 6 שאינה צד לתניות הבוררות מתנגדת להעברת הסכסוך לבוררות, ובכתב התביעה נטען נגד מבקשים 1 ו-2 שפעלו בתרמית ומדובר בטענה שיש לדון בה, מתקיים ה"טעם המיוחד" המצדיק שהסכסוך לא יתברר בפני בורר אלא בביהמ"ש. |
| חזרה למעלה |
|
| 18 [מסים] |
|
| עמ (מרכז) 44118-10-14 אם.סי.אל. קניון דרורים בע"מ נ' פקיד שומה פתח תקווה (מחוזי; אחיקם סטולר; 08/01/18) - 17 ע' |
| עו"ד: דורון לוי, גלית פואה |
סעיף 126(ב) לפקודת מס הכנסה אינו חל שעה שלא הוטל מס על חברת-הבת. הדיבידנד אשר שולם למערערת על ידי חברת הבת שלה, שמקורו ברווחי שיערוך נדל"ן של מומש, מהווה עבור המערערת "הכנסה חייבת".
מסים – מס הכנסה – חבות במס
מסים – מס הכנסה – דיבידנד
.
ערעור על צו שהוציא המשיב למערערת. הסוגיה נוגעת לשאלת סיווגו של תקבול אשר שולם למערערת כדיבידנד, שמקורו מרווחי שיערוך נדל"ן שבבעלות חברת-הבת של המערערת.
.
בית המשפט המחוזי דחה את הערעור ופסק:
במצב דברים רגיל, חל סעיף 126(ב) לפקודת מס הכנסה ולפיו דיבידנד המחולק מחברת-בת לחברת-אם לא ייכלל בגדרי "ההכנסה החייבת" של החברת-האם ומשכך, לא יחייב את החברה-האם במס. סעיף 126(ב) מושתת על הנחת היסוד שהרווחים שחולקו לבעלי המניות כדיבידנד, כבר חויבו במס בחברה המחלקת ואין לאפשר את ההטבה הגלומה בו, שעה שלא הוטל מס על חברת-הבת. לעניין דיבידנד שמקורו ברווח שערוך נדל"ן שטרם מומש, הרווחים החשבונאים אינם בגדר הכנסה לפי הפקודה ולא הובאו בחשבון "הכנסה חייבת" של חברת-הבת ולכן אין הצדקה להחיל את סעיף 126(ב) לפקודה. פועל יוצא מכך, שההכנסה של המערערת מהדיבידנד שחילקה לה חברת-הבת, שמקורו ברווח שערוך הנדל"ן, מהווה עבור המערערת "הכנסה", שהיא "הכנסה חייבת" לפי דיני המס. |
| חזרה למעלה |
|
| 19 [מסים] |
|
| עמ (מרכז) 17633-04-14 א.מ אבו מוסה בע"מ נ' מדינת ישראל -אגף מס ערך מוסף רמלה (מחוזי; אחיקם סטולר; 03/12/17) - 22 ע' |
| עו"ד: הילה תירוש, רועי קריב, יונתן בן-דוד |
אין כל פגם בשומת התשומות שהוצאה, בפסילת ספריה או בהשתת כפל מס. המערערת דרשה בניכוי את התשומות הכלולות במסמכים שאינם חשבוניות מס שהוצאו כדין, למעט ביחס לחברה אחת, וניהלה את ספריה שלא כדין.
מסים – מס ערך מוסף – חשבוניות
מסים – מס ערך מוסף – ניכוי מס תשומות
מסים – מס ערך מוסף – כפל מס
מסים – מס ערך מוסף – פסילת ספרים
.
ערעור על כפל מס שהוטל על המערערת בשל ניכוי מס תשומות שלא כדין, על פסילת ספריה ועל והטלת קנס בשל אי ניהול ספרים כדין.
.
בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור בחלקו ופסק:
חשבונית שהוצאה כדין צריכה לעמוד במספר דרישות טכניות, אך גם מהותיות והפרטים בה צריכים להיות נכונים לעניין טיב השירות או המכירה, הסכום ששולם בתמורה וזהות הצדדים לעסקה. די בהוכחה כי מדובר בחשבוניות פיקטיביות על בסיס מבחן אובייקטיבי, כדי לשלול את זכאות העוסק לניכוי מס התשומות. עם זאת, הוכר בפסיקה חריג, ככל שהנישום ישכנע כי הוא נקט בכל האמצעים הסבירים כדי לאמת את החשבוניות ואת זהות העוסק ואף על פי כן לא יכול היה לגלות שמוציא החשבונית לא היה זכאי להוציאה. במקרה דנן התגבש היסוד האובייקטיבי להוכיח כי המערערת דרשה בניכוי את התשומות הכלולות בחשבוניות פיקטיביות. למעט בעניינה של אחת החברות, המערערת לא הוכיחה שערכה את הבדיקות הנדרשות כדי לוודא שמדובר בחשבוניות מס שהוצאו כדין ושלא יכולה הייתה לדעת על אי תקינותן של החברות עמן נקשרה. ספרי המערערת נוהלו בסטייה מהותית מהוראות ניהול הספרים. על כן, אין כל פגם בשומת תשומות שהוצאה למערערת, בפסילת הספרים והשתת כפל מס על המערערת. |
| חזרה למעלה |
|
| 20 [מסים] |
|
| עמ (מרכז) 46883-11-14 א.ברכו גולד ג'ולרי בע"מ נ' מדינת ישראל- אגף המכס ומס ערך מוסף (מחוזי; ד''ר אחיקם סטולר; 09/08/17) - 22 ע' |
| עו"ד: דריה גולדין, רויטל בן דוד, כנרת תבור |
לא נפל כל פגם בשומת התשומות שהוציא המשיב למערערת, אשר דרשה בניכוי את התשומות הכלולות במסמכים שאינם חשבוניות מס שהוצאו כדין.
מסים – מס ערך מוסף – חשבוניות
מסים – מס ערך מוסף – ניכוי מס תשומות
.
ערעור על שומת תשומות לטענת המשיב, בנימוק שהמערערת דרשה בניכוי את התשומות הכלולות במסמכים שאינם חשבוניות מס שהוצאו כדין.
.
בית המשפט המחוזי דחה את הערעור ופסק:
חשבונית שהוצאה כדין צריכה לעמוד במספר דרישות טכניות ומהותיות והפרטים בה צריכים להיות נכונים לעניין טיב השירות או המכירה, סכום התמורה וזהות הצדדים לעסקה. די בהוכחה כי מדובר בחשבוניות פיקטיביות על בסיס מבחן אובייקטיבי, כדי לשלול את זכאות העוסק לניכוי מס התשומות. עם זאת, הוכר בפסיקה חריג, ככל שהנישום ישכנע כי הוא נקט בכל האמצעים הסבירים כדי לאמת את החשבוניות ואת זהות העוסק ואף על פי כן לא יכול היה לגלות שמוציא החשבונית לא היה זכאי להוציאה. במקרה דנן, בעוד המשיב הציג תשתית ראייתית המבססת את הטענה שהונפקו חשבוניות מס פיקטיביות למערערת, המערערת כשלה בהרמת נטל ההוכחה המוטל עליה בדבר חוקיות החשבוניות. המערערת עצמה עיניה מנורות אזהרה רבות ולא ביצעה את מלוא הבדיקות הסבירות כדי לוודא את תקינות החשבוניות. |
| חזרה למעלה |
|
| שלום |
| 21 [נזיקין] |
|
| תא (ראשל"צ) 28846-08-15 פלונית נ' המוסד לביטוח לאומי - ירושלים (שלום; צבייה גרדשטיין פפקין; 25/01/18) - 11 ע' |
| עו"ד: |
המוסד לביטוח לאומי חויב לשלם לתובעת – נכה הנזקקת לתגמול ולסיוע מיוחד, פיצויים בגין רשלנותו ופגיעה בפרטיותה של התובעת על ידי מי שנשלח על ידו ומטעמו של המוסד לביטוח לאומי לערוך על התובעת חקירה סמויה בביתה.
נזיקין – עוולות – רשלנות
נזיקין – עוולות – פגיעה בפרטיות
.
התובעת הגישה כנגד הנתבע – המוסד לביטוח לאומי, תביעה נזיקית וכספית בגין רשלנותו ופגיעה בפרטיותה של התובעת על ידי מי שנשלח על ידו ומטעמו של המוסד לביטוח לאומי לערוך על התובעת חקירה סמויה בביתה.
.
בית המשפט קיבל את התביעה ופסק כלהלן:
יש לדחות את טענות המל"ל לפיהן, מרגע שהוא עושה שימוש בסמכות המוקנית לו על פי סעיף 383 (א) לחוק המוסד לביטוח לאומי, יש לקבוע כי אין התרשלות. גם פעולה הנעשית במסגרת החוק, נדרשת בחינה זהירות והפעלת שיקול דעת, תוך נקיטת אמצעי זהירות.
במקרה זה, לא ננקטו כל אמצעי זהירות, לא נעשתה כל בחינה של אפשרויות צילום התובעת שלא בחקירה סמויה, ולא נעשתה בחינה שמא ניתן לבצע חקירה סמויה ברשות הרבים במקום להיכנס לביתה של התובעת בתחבולה; יש בעובדה שהמל"ל פגע בפרטיותה של התובעת שהוכרה, כנכה הנזקקת לתגמול ולסיוע מיוחד, ללא שקילה כזו או אחרת שמא ניתן לבחון המצב באופן שהפגיעה בפרטיותה תהא פחותה ככל שניתן, כדי להפר את החובה לנקוט באמצעי זהירות נדרשים.
סעיף 383 (א) לחוק הביטוח הלאומי מעניק לחוקרי המל"ל הזכות לבצע חקירות. ואולם בסעיף, נדרש צו של בית משפט מקום בו מבוקש לערוך חקירה בבית נכה.
התובעת הוכיחה כי המל"ל התרשל כאשר לא שקל אפשרות חקירה גלויה או ככל שסבר כי יש לבצע חקירה סמויה, לא שקל אפשרות חקירה סמויה ברשות הרבים, וגרם לפגיעה קשה בפרטיותה של התובעת, שיכולה הייתה להימנע, או לכל הפחות להיות מזערית יותר. |
| חזרה למעלה |
|
| 22 [מקרקעין] |
|
| תא (י-ם) 35931-10-15 יהונתן לשם נ' יעקב בן אלול (שלום; אמיר דהאן; 25/01/18) - 9 ע' |
| עו"ד: |
נדחתה תובענה לסילוק-יד, פינוי וצו מניעה קבוע, בעניין ארגז תצוגה (ויטרינה) שהתקינו הנתבעים על הקיר החיצוני הצדדי של חנות התובע, זאת משנמצא, כי התובע לא הוכיח זכות חזקה ייחודית בקיר החיצוני ולא הוכיח את טענת המטרד. עיקר המחלוקת בין הצדדים בפסק הדין נוגעת לשאלה: האם החזקתו של התובע בתוספת המוחזקת משמעה גם החזקה בקיר החיצוני.
מקרקעין – חזקה – זכות להחזיק
.
זוהי תובענה לסילוק-יד, פינוי וצו מניעה קבוע, והכול בעניין ארגז תצוגה (ויטרינה) שהתקינו הנתבעים על הקיר החיצוני הצדדי של חנות התובע. בין הצדדים מחלוקת האם יחסי הממון בין נתבע 1 לנתבעת 2, ובין נתבע 1 לבין העסק מצדיקים יריבות שלו כנתבע בתביעת סילוק-יד בנוגע לארגז הראווה. בין הצדדים מחלוקת האם החזקתו של התובע בתוספת המוחזקת משמעה גם החזקה בקיר החיצוני.
.
בית המשפט דחה את התביעה ופסק כלהלן:
הנתבעים נשאו זל"ז בשנת 2000. לפיכך, הדין החל עליהם הוא חוק יחסי ממון בין בני זוג. על-פי חוק זה, הכלל הוא כי אין קשר הנישואין מגביל את יכולת בני-הזוג להחזיק בזכויות קנייניות ולעשות בהן כל פעולה משפטית בלא הסכמה או קשר קנייני או קשר הנובע מדיני החיוביים לבן-הזוג האחר. הנתבעת הראתה כי החנות שייכת לה, מנוהלת על-ידה, הועברה לה על-ידי אימה, וכך גם ארגז הראווה וההיתר בגינו נעשו על שמה שלה ובאחריותה הבלעדית. לפיכך, התביעה כנגד הנתבע 1 נדחית.
התובע לא הוכיח חזקה ייחודית בקיר החיצוני של התוספת המוחזקת, ונהפוך הוא – הוכח כי בעלי העסקים בסביבה, לרבות הנתבעת 2 והתובע עצמו, הם שהשתמשו והחזיקו באותו קיר חיצוני, ועשו זאת לתועלתם המסחרית.
בנסיבותיו של עניין זה, אין לראות באותו ארגז ראווה מטרד, בוודאי כאשר הוא מונח לצד שלטים גדולים ויחידה חיצונית של מזגן, השייכת לתובע, ואשר הפוטנציאל שלהם להוות מטרד גדול בהרבה משלו. |
| חזרה למעלה |
|
| 23 [הגנת הדייר] |
|
| תא (י-ם) 48475-05-14 מרים לובו נ' יששכר קרמר (שלום; שושנה ליבוביץ; 24/01/18) - 9 ע' |
| עו"ד: יעקב שי, שלומי שריקי |
בית המשפט קיבל באופן חלקי תביעת התובעת כנגד הנתבע – דייר מוגן, לפינוי בגין אי תשלום דמי שכירות. טענת הנתבע לפיה לא חלה עליו חובה לשלם לתובעת דמי שכירות בטרם תשופץ הדירה ותהיה ראויה למגורים – נדחתה.
הגנת הדייר – פינוי – עילות פינוי
הגנת הדייר – סעד מן הצדק – הענקתו
.
כנגד הנתבע – דייר מוגן, שבשל חובותיו הרבים נמכרה דירתו כדירה תפוסה, הגישה התובעת תביעה לפינוי בגין אי תשלום דמי שכירות. הנתבע טוען, כי מצבו הכלכלי אינו מאפשר לו לשלם את דמי השכירות כפי שנקבעו וכי לא חלה עליו חובה לשלם לתובעת דמי שכירות בטרם תשופץ הדירה ותהיה ראויה למגורים.
.
בית המשפט קיבל את התביעה בחלקה ופסק כלהלן:
סעיף 131(א) לחוק הגנת הדייר מקים עילת פינוי בנסיבות בהן הדייר לא המשיך בתשלום דמי השכירות המגיעים ממנו. בענייננו, הנתבע לא שילם ואינו משלם דמי שכירות כלשהם מאז מכירת הדירה לתובעת ועד היום, חרף פסק דינו של בית הדין לשכירות. בנסיבות, קמה נגד הנתבע עילת פינוי בגין אי תשלום דמי שכירות ובגין הפרת הוראות החוק.
במצב החוקי הקיים, חלות על הנתבע הוראות חוק הגנת הדייר בעניין עילות פינוי, כפי שהן חלות על כל דייר מוגן אחר, וזאת ללא קשר למקור הדיירות המוגנת. לפיכך אם אינו משלם דמי שכירות, כפי שנקבע על ידי בית הדין לשכירות, קמה נגדו עילת פינוי; הנתבע לא הצביע על כל מקור חוקי המחייב את התובעת לשפץ את הדירה, מעבר לחובות המוטלות עליה לפי חוק הגנת הדייר.
בנסיבותיו המיוחדות של המקרה דנן קיימת הצדקה להעניק לנתבע סעד מן הצדק. מעמדו של הנתבע כדייר מוגן יצומצם לחדר אחד ויבוטל לגבי כל יתר חלקי הדירה. |
| חזרה למעלה |
|
| 24 [מקרקעין] |
|
| תא (חד') 31428-06-15 אחמד חיידר זחאלקה נ' המועצה המקומית כפר קרע (שלום; הדסה אסיף; 23/01/18) - 17 ע' |
| עו"ד: הופר, פרז'נצבסקי, מסארווה |
בית המשפט קיבל את תביעת התובע – בעלים ומחזיק של מקרקעין, והורה לנתבעת רשות מקומית, שפלשה לחלקתו וביצעה בה עבודות, בניגוד לדין, לסלק ידה מהחלק, ולהשיב את המצב בה לקדמותו כפי שהיה ערב הפלישה. כמו כן, בית המשפט נתן צו מניעה קבוע, האוסר על הנתבעת להיכנס בעתיד לאותה חלקה.
מקרקעין – הסגת גבול – פינוי
.
התובע – בעלים ומחזיק של מקרקעין, הגיש תביעה בה טען, כי הנתבעת פלשה לחלקתו וביצעה בה עבודות, בניגוד לדין וחרף התנגדותו. התובע מבקש צו, שיורה לנתבעת לסלק ידה מחלקתו, ולהשיב את המצב בה לקדמותו כפי שהיה ערב הפלישה. בכתב התביעה דרש התובע גם צו מניעה קבוע, שיאסור על הנתבעת להיכנס בעתיד לחלקתו, או לבצע בה עבודות בניה או עבודות אחרות, וכן את הוצאות התביעה.
.
בית המשפט קיבל את התביעה ופסק כלהלן:
בנסיבותיו של תיק זה הנתבעת לא הייתה רשאית להסתמך על סעיף 190(ב) לחוק התכנון והבניה. אחד התנאים שמציב סעיף 190 (ב) הינו שמדובר על מקרקעין שמותר לוועדה להפקיע ללא תשלום פיצויים. במקרה זה שולמו פיצויים לתובע; תנאי נוסף הוא, שעל הוועדה לתת לבעל המקרקעין הודעה בכתב, 30 יום מראש. גם תנאי זה לא מתקיים; אותה הודעה, שעליה נסמכת הנתבעת, היא הודעה פגומה. זאת, משום שהיא אינה כוללת פירוט מסודר של השטח שאליו היא מתייחסת.
אומנם, הדעת נותנת כי אם הורתה התכנית על כך שהמקרקעין ירשמו ללא תמורה על שם המועצה, ממילא היא זכאית להפקיען, יחד עם זאת, יש טעם גם בטענות התובע, לפיהן כל ספק בעניין הזה בהכרח פועל לחובת הנתבעת שהיא בבחינת "המוציא מחברו". |
| חזרה למעלה |
|
| 25 [עונשין] |
|
| תפ (טב') 679-08-15 רשות הגנים הלאומיים ושמורות הטבע נ' נאדר אבו פרחה (שלום; ס. ניר מישורי לב טוב; 18/01/18) - 19 ע' |
| עו"ד: שאדי משעור, צביקה כוחן |
בית המשפט גזר על הנאשם שהורשע בביצוע עבירות של ציד חיית בר מוגנת עונש של מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס. בתוך כך, בית המשפט מיקם את העונש הראוי בעניינו של הנאשם ברף גבוה של מתחם העונש ההולם.
עונשין – עבירות – ציד
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: שיקולים
.
בית המשפט נדרש לגזור את דינו של הנאשם שהורשע לאחר ניהול הוכחות בביצוע עבירות של ציד חיית בר מוגנת, עבירה לפי סעיף 2 ו-14(ב) לחוק להגנת חיית הבר בנסיבות סעיף 29 לחוק העונשין, וכן עבירת ציד באמצעות רשתות – עבירה לפי סעיפים 5(6) ו-14(א) לחוק בנסיבות סעיף 29 לחוק העונשין.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
העבירה של ציד חיית בר מוגנת היא עבירה מסוג עוון, כאשר עונש המאסר המקסימאלי בגינה הינו שנתיים. כמו כן, העונש יכול להיות "מאסר שנתיים או כפל הקנס"; במקרה זה עסקינן בעבירות אשר בוצעו בנקודת זמן ומקום אחד, כך שיש לראות בביצוע העבירות כאירוע אחד ולקבוע בגינן מתחם עונש הולם אחד.
מידת הפגיעה בערך המוגן הינה ברף הבינוני שעה שמחד לא הואשם הנאשם בגרימת מות החוחיות ומאידך מדובר בהתארגנות בהיקף ממשי, בשימוש ברשת גדולה וציד 6 חוחיות אשר ניצודו ולא שוחררו משביין לאחר הפסקת ביצוע העבירה בידי פקחי המאשימה.
באשר למדיניות הענישה הנוהגת, קיימת מגמת החמרה בענישה הכספית הנוהגת בגין עבירות ציד חיית בר מוגנת בכלל ועבירות ציד של חוחיות בפרט, גם בעניינם של נאשמים נעדרי עבר פלילי. מתחם העונש בנסיבות ביצוע העבירה דנן, ביחס לנאשם הוא כדלקמן: א. מהימנעות מהטלת מאסר ועד מאסר בפועל לתקופה של מספר חודשים שיכול וירוצה בעבודות שירות; ב. קנס כספי הנע בין 5000 ₪ – 16,000 ₪; ג. חתימה על התחייבות כספית בין 10,000 ₪ – 25,000 ₪.
יש למקם העונש הראוי בעניינו של הנאשם ברף גבוה של מתחם העונש ההולם. במקרה זה אין נסיבות חריגות אשר יצדיקו הארכת עונש המאסר המותנה התלוי ועומד כנגד הנאשם. |
| חזרה למעלה |
|
| 26 [מקרקעין] |
|
| תאמ (ת"א) 29777-02-16 אברהם אליהו צרפתי נ' ירון שאול יהודה (שלום; ורדה שוורץ; 16/01/18) - 7 ע' |
| עו"ד: |
בית המשפט דן בשאלה, מה היה מצב המושכר עת התקבל לידי הנתבע וכן מהו בלאי סביר ומהו נזק שנגרם כתוצאה ישירה של מחדל או מעשה של הנתבע ואשתו.
מקרקעין – שכירות – החזרת המושכר
מקרקעין – שכירות – נזקים למושכר
.
תביעה המבוססת על טענת התובע, לפיה המושכר הוחזר לו מלוכלך וסובל מנזקים כאלה ואחרים אשר ניקיונו ותיקונו גרמו לו נזק כספי.
.
בית המשפט דחה את התביעה, ופסק כלהלן:
להבדיל מהנתבע, התובע לא הציג כל תמונות על מצב המושכר עת נמסר לנתבע ואשתו, דבר התמוה כשלעצמו, כאשר לעומת הטרחה שעשה על מנת לצלם את המושכר סמוך מאוד לאחר שהנתבע ואשתו פינו את המושכר, אין כל תמונות שביצע עם פינוי המושכר על ידי הדייר שקדם לנתבע ואשתו.
טענת התובע כי הגינה התייבשה והיה צורך בביצוע עבודות מתמשכות ויקרות אינה גרסה הנתמכת אפילו מהתמונות שהציג התובע בעצמו. ניתן לראות כי השיחים והעצים בגינה ירוקים ונראים במצב תקין. הדשא אומנם יבש בחלקו, אך אין בכך כדי להטיל על הנתבע את העלות של תיקון מערכת ההשקיה, פיזור זבל ואדמה ופינוי אשפה וגזם בעלות הנטענת. |
| חזרה למעלה |
|
| 27 [מסים] [משפט מינהלי] |
|
| תא (טב') 51148-11-15 איל פרח נ' מדינת ישראל רשות המיסים בישראל (שלום; סאמר ח'טיב; 20/12/17) - 18 ע' |
| עו"ד: קופטי מנסור |
רשות המיסים לא הניחה תשתית ראייתית להחלטתה לחייב את התובע בגרעון המס. קביעתה המאוחרת כי המחיר ששולם עבור הרכב גבוה מזה שאושר על ידה תחילה, איננה מבוססת על ראיות מספקות.
מסים – מכס – ערך העסקה
משפט מינהלי – החלטות – שינוין
משפט מינהלי – מעשה מינהלי – הצורך בתשתית עובדתית ראייתית
.
תביעה שהגיש התובע בגין הודעת חיוב במסגרתה נדרש על ידי רשות המיסים לשלם תוספת למסי הייבוא, בגין ייבוא אישי של רכב.
.
בית המשפט קיבל את התביעה, ופסק כלהלן:
על הנתבעת, כרשות מינהלית, לקבל החלטה סבירה המבוססת על תשתית עובדתית. בענייננו, הנתבעת לא הניחה תשתית ראייתית להחלטתה לחייב את התובע בגרעון המס. הנתבעת קבעה את מחיר העסקה, בהתאם לדין, על פי חשבונית יוניטריידר אשר הוגשה לידיה במסגרת הליך ייבוא הרכב. קביעתה המאוחרת כי המחיר ששולם עבור הרכב גבוה מזה שאושר על ידה תחילה, איננה מבוססת על ראיות מספקות.
החלטת הנתבעת לבטל את קביעתה הראשונה ולקבוע ערך רכב גבוה יותר על סמך ראיה יחידה שמהימנותה ומשקלה נמוכים מאוד – איננה סבירה, באופן בולט וצורם. הנתבעת לא הניחה תשתית ראייתית מוצקה במידה מספקת כדי לתמוך בהחלטתה ומנגד, התובע הצליח להטות את מאזן ההסתברויות ולהוכיח את גרסתו באשר לנסיבות רכישת הרכב. |
| חזרה למעלה |
|
| משפחה |
| 28 [משפחה] |
|
| תמש (ב"ש) 5160-01-16 פלונית נ' אלמוני (משפחה; אלון גביזון; 02/07/17) - 12 ע' |
| עו"ד: |
משקיימת השפעה של זמני השהייה, ובוודאי זמני שהייה רחבים ושוויוניים, על גובה החיוב במזונות שנקבע בפס"ד, ברי כי שינוי בזמני השהייה של הורה עם ילדיו, יכול ויהווה שינוי נסיבה להגדלת /הקטנת מזונות.
משפחה – מזונות ילדים – שינוי פסק-דין
.
תובענה להגדלת מזונות שלושה קטינים, לאחר שאלו נפסקו לפני כשנתיים – על סך של 2,145 ₪ בחודש בתוספת מחצית הוצאות רפואיות חריגות, מחצית הוצאות חינוך ומחצית חוגים – וזאת בהתחשב במשמורת המשותפת ובחלוקת זמני השהייה הכמעט שוויוניים, של הקטינים עם הוריהם. כחצי שנה לאחר פסה"ד הנ"ל, ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים, לפיה משמורת הקטינים תהא בידי האם, תוך קביעת זמני שהייה לאב עם הקטינים. לטענת האם שינוי משמורתם של הקטינים ממשמורת משותפת למשמורתה וצמצום זמני השהות , מחייב את הגדלת מזונותיהם.
.
ביהמ"ש לענייני משפחה פסק:
כידוע, בתובענה להגדלת מזונות קטינים, להבדיל מהליך ראשוני למזונות, יש להוכיח שינוי נסיבות מהותי: שחל לרעה במצב הזכאי למזונות ו/או שחל לטובה במצב החייב במזונות ו/או שחל שינוי בצורכי הקטינים. יש להוכיח כי מדובר בשינוי נסיבות מהותי שלא ניתן היה לצפות.
על כך מוסיף ביהמ"ש כי משתובענה להגדלת מזונות מוגשת זמן קצר לאחר שביהמ"ש פסק את מזונות הקטינים, על ביהמ"ש לבחון כי אין מדובר בשינוי נסיבות זמני, וכן עליו לבחון בזהירות את התובענה שבפניו שמא מדובר בשימוש שלא כדין בהליך לטובת "מקצה שיפורים" ולהבאת ראיות שמן הראוי היה להביאן בהליך הראשוני.
משקיימת השפעה של זמני השהייה, ובוודאי זמני שהייה רחבים ושוויוניים, על גובה החיוב במזונות, ברי כי שינוי בזמני השהייה של הורה עם ילדיו, יכול ויהווה שינוי נסיבה להגדלת /הקטנת מזונות. שכן, צמצום זמני השהייה של הורה עם ילדיו, מחד מקטין את הנטל הכלכלי על אותו הורה, ומאידך מטיל על ההורה השני נטל כלכלי גדול יותר.
משאין מחלוקת כי פסק הדין למזונות שניתן בעניינם של הצדדים התבסס על העובדה כי הצדדים חלקו משמורת משותפת וזמני שהייה כמעט שוויוניים, הרי שמשהקטינים עברו למשמורתה של האם וזמני השהייה הרחבים והשוויוניים כמעט של האב עם ילדיו צומצמו מאוד, חל שינוי נסיבה מהותי המצדיק בחינה מחודשת של סוגייית המזונות והתאמת המזונות למציאות החדשה – לזמני השהות החדשים.
לאחר בחינת היכולת הכלכלית של ההורים ובחינת צרכיהם של הקטינים וחלקם של הקטינים בהוצאות אחזקת מדור נפסק כי החל מ-7/2017, האב ישלם למזונות שלושת הקטינים 4500 ₪ (1500 ₪ עבור כל הקטין: 1300 ₪ מזונות + 200 ₪ הוצאות אחזקת מדור). בנוסף לאמור לעיל יישאו האם והאב בחלקים שווים בהוצאות הרפואיות החריגות של הקטינים ובהוצאות החינוך.
במהלך שירות צבאי חובה ו/או שירות לאומי יעמדו מזונותיו של כל קטין על שליש מהסכום המפורט לעיל.
עתירת האם לחיוב הנתבע בהוצאות מדורם של הקטינים נדחתה וזאת משני טעמים. ראשית, עניין חיובו של האב במדורם של הקטינים הוכרע במסגרת פסה"ד למזונות וזאת לאחר שנמצא כי דין מרכיב המדור להידחות וזאת לאחר שנדחתה טענת האם כי היא מתגוררת בדירה שהיא שכרה מאביה ואשתו ועל כן מדובר במעשה בית דין – השתק פלוגתא. אין בשינוי הסדרי השהייה של האב עם הקטינים, משום שינוי נסיבה לבחינה מחודשת של סוגיית המדור, שעה שמדובר באותו מדור ובאותה דירה. שנית ומעבר לצורך, גם לאחר שהאם הביאה את ראיותיה בהליך הנוכחי , לא נמצא כי אכן היא הרימה את נטל הראיה המוטל עליה והוכיחה כי אכן היא משלמת לאביה ולאשתו דמי שכירות בגין הדירה. |
| חזרה למעלה |
|
| תעבורה |
| 29 [תעבורה] |
|
| תד (פ"ת) 2355-05-16 מדינת ישראל נ' הדס זמיר וינשטיין (תעבורה; מגי כהן; 28/01/18) - 5 ע' |
| עו"ד: לילך קמינסקי, טמיר |
בית המשפט זיכה את הנאשמת מעבירות התעבורה המיוחסות לה, שעניינן באחריותה לתאונת דרכים. נפסק, כי מהנתונים שהוצגו עולה, כי לא ניתן לקבוע באופן וודאי כיצד קרתה התאונה ולכל היותר הנתונים מצביעים על כך שהתאונה בלתי נמנעת.
תעבורה – תאונת דרכים – הולכי רגל
תעבורה – תאונת דרכים – אחריות
.
לנאשמת מיוחסת אחריות בגין תאונה שאירעה עת נהגה ברכב, ואשר כתוצאה ממנה נחבלה הולכת רגל ונזקקה לטיפול רפואי ונחבלה חבלה של ממש. כנגד הנאשמת הוגש כתב אישום לפיו מיוחס לה ביצוע עבירות שעניינן התנהגות הגורמת נזק, נהיגה בחוסר זהירות; אי מתן זכות קדימה להולכי רגל חוצים במעבר חצייה וגרימת חבלות של ממש.
.
בית המשפט זיכה את הנאשמת מחמת הספק ופסק כלהלן:
על פי התמונות ניתן לקבוע, שהפגיעה הייתה בסיום הפנייה על מעבר החצייה, לא נשארו ברכב סימנים למעט ניגוב אבק בדלת אחורית שמאל, כך שעל פי הנתונים בתיק הפגיעה הייתה בחלק אחורי שמאלי של הרכב.
מהנתונים שהוצגו עולה, כי לא ניתן לקבוע באופן וודאי כיצד קרתה התאונה ולכל היותר הנתונים מצביעים על כך שהתאונה בלתי נמנעת כפי שהסביר הבוחן.
לאור אופן הפגיעה ועובדה שהתאונה קרתה כשהרכב היה בסופו של מעבר החצייה ושסימני הפגיעה מצביעים על חלקו האחורי השמאלי של הרכב ומסקנות הבוחן באשר לתנועה בלתי נמנעת התעורר ספק אם האשמת היא זאת שאחראית לתאונה וכניסתה לרחוב בניגוד לכיוון התנועה הוא הגורם לקרות התאונה ועל כן יש לזכות את הנאשמת וזאת מחמת הספק. |
| חזרה למעלה |
|
| 30 [עונשין] |
|
| תתע (י-ם) 4449-03-17 מדינת ישראל נ' טאה האשם (תעבורה; נאיל מהנא; 25/01/18) - 11 ע' |
| עו"ד: עומר קראעין |
בית המשפט זיכה את הנאשם – נהג אוטובוס, מעבירת הסעת נוסעים מעל המותר המיוחסת לו, ובתוך כך קיבל את טענתו לפיה מספר הנוסעים באוטובוס עלה המותר לאחר שעלו לאוטובוס, ילדים קטנים, תוך בריחה ממקום מסוכן. נפסק, כי עומדות לנאשם: הגנת הצורך, זוטי דברים והגנה מן הצדק.
עונשין – הגנות – הגנת הצורך
עונשין – הגנות – זוטי דברים
עונשין – הגנות – הגנה מן הצדק
.
כנגד הנאשם – נהג אוטובוס, הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של הסעת נוסעים מעל המותר. הנאשם כפר במיוחס לו בכתב האישום וטען כי מספר הנוסעים באוטובוס עלה המותר לאחר שעלו לאוטובוס, ילדים קטנים, תוך בריחה ממקום מסוכן.
.
בית המשפט זיכה את הנאשם ופסק כלהלן:
לא נעברה על ידי הנאשם כל עבירה, הן מהטעם שהאוטובוס לא היה בנסיעה והן מהטעם שמספר הנוסעים המצוין בכתב האישום לא משקף את מספר הנוסעים בפועל שהיו בתוך האוטובוס, הרי גם אם יוחלט אחרת, יש מקום לזכות את הנאשם מחמת הגנה מן הצדק. שיקולים של צדק והגינות תומכים בזיכוי הנאשם מהעבירה גם אם נתקיימו בעניינו יסודות העבירה של הסעת נוסעים מעל המותר.
בהנחה שהנאשם אכן הסיע את הילדים במספר העולה על המותר, הרי בנסיבות העניין כאשר נשקפה לאותם ילדים סכנה מוחשית של פגיעה חמורה, עומדת לנאשם הגנת הצורך. לנאשם לא הייתה דרך פעולה אחרת אלא לאפשר עליית הילדים שכן, אחרת תיגרם להם סכנה מוחשית בין אם מיידוי האבנים ובין אם מהירי והגז המדמיע.
הנאשם חוסה תחת הגנת "זוטי דברים" שמזכה אותו מהעבירה המיוחסת לו. המעשה של הנאשם שלפיו הסיע נוסעים מעל המותר, כאשר באותם נסיבות, הם עלו לאוטובוס תוך בריחה ממקום מסוכן, וכאשר מדובר בילדים קטנים שהישארותם במקום או הורדתם מהאוטובוס עלולה הייתה לגרום להם סכנה מוחשית, הינו מעשה ראוי והאינטרס הציבורי רואה במעשיו כמעשה קל ערך. |
| חזרה למעלה |
|
| כתבי טענות |
|
|
|
