תוכן העניינים עליון 1   [מקרקעין] [בתי-משפט] עא 2050/17 אבנר גלבוע ו-141 אחרים נ' איתן קונדה (עליון; י' עמית, א' שהם, י' אלרון; 30/04/18) - 13 ע' בימ"ש דחה את ערעור המערערים, בעלי זכויות חכירה ביחידות דיור ב'מלון מנדרין', שטענו כי מדובר ב"בית משותף" וכי הזכויות ב"רכוש המשותף" הוקנו להם. נפסק כי הסכם החכירה לא הקנה למערערים זכויות קנייניות בשטח שכינו "השטח המשותף", כי לא הוכחה עסקה שהובילה לשינוי מערך הזכויות או כי המחכירה ויתרה על זכויותיה ב"שטחים המשותפים" והעבירה אותן לחוכרים, וכי הבניין אינו רשום כ"בית משותף". מקרקעין – בעלות – העברתה מקרקעין – חכירה – בעלות מכוחה מקרקעין – חכירה – הסכם החכירה מקרקעין – בתים משותפים – רכוש משותף מקרקעין – זכויות במקרקעין – חכירה בתי-משפט – ערעור – הוצאות משפט 2   [בתי-דין] [משפט מינהלי] בגץ 2617/18 פלוני נ' ביה"ד הרבני הגדול (עליון; א' שהם, א' אלרון, י' וילנר; 30/04/18) - 8 ע' בג"ץ אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בתי הדין הדתיים, ובתי הדין הרבניים בכלל זאת אלא בנסיבות מיוחדות, וכך במיוחד שעה שהעתירה נסבה על החלטות ביניים של בתי הדין הדתיים; במקרה דנן בג"ץ לא נדרש לגופן של החלטות בתי הדין הרבניים, שכן העותר פנה לבג"ץ טרם מיצוי ההליכים המשפטיים בבתי הדין הרבניים, ובג"ץ לא יידרש לעתירה שעה שעומד בפני העותר סעד חלופי ראוי. בתי-דין – בית-דין רבני – התערבות בגץ משפט מינהלי – בגץ – ביקורת על בית-דין רבני משפט מינהלי – בגץ – אי מיצוי הליכים משפט מינהלי – בגץ – סעד חלופי 3   [עונשין] עפ 9965/17 פלוני נ' מדינת ישראל (עליון; ג' קרא, י' אלרון, ח' מלצר; 29/04/18) - 10 ע' נדחה ערעור על חומרת עונש המאסר בפועל בן 27 חודשים שהושת על המערער בגין הרשעתו בעת היותו קטין בעבירות של הצתה ואלימות. בימ"ש עמד על חומרת העבירות ועל מדיניות הענישה הנוהגת, על נסיבות ביצוע העבירות ונסיבותיו האישיות של המערער, ופסק כי גזר הדין מגלם איזון ראוי בין כלל השיקולים ואין מקום להתערב בו. עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: הצתה עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: שיקולים עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: שיקום עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: קטינים עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: התערבות ערכאת ערעור 4   [משפחה] [בתי-דין] [משפט מינהלי] בגץ 1370/18 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי חיפה (עליון; ד' ברק ארז, ע' ברון, י' וילנר; 29/04/18) - 5 ע' אכן, אין מקום להתחשבות באשם של מי מהצדדים בעת איזון משאבים. ואולם, בנימוקי ביה"ד הרבני בעניין הפעלת הסמכות המוקנית לו לפי סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, כמשתקפים בפסק דינו, אין זכר לנימוק בדבר אשם כביכול של העותרת בפירוק הנישואין. משפחה – יחסי ממון בין בני-זוג – סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון משפחה – יחסי ממון בין בני-זוג – איזון משאבים בתי-דין – בית-דין רבני – סמכותו בתי-דין – בית-דין רבני – התערבות בגץ משפט מינהלי – בגץ – ביקורת על בית-דין רבני 5   [דיון פלילי] [תכנון ובנייה] רעפ 3082/17 שמואל בנימין כץ נ' מדינת ישראל (עליון; ד' מינץ; 29/04/18) - 7 ע' הבקשה אינה עומדת באמות המידה למתן רשות ערעור, ודינה להידחות אף לגופה. מעבר לשיהוי הניכר בהגשת הערעור, הרי שלא עלה בידי המבקשים 2-1 להוכיח כי בידיהם זכויות לגיטימיות במקרקעין. על כן, ומשלא היו בעלי דין בהליך הפלילי בו ניתן הצו, ברי כי אין הם יכולים לנקוט בהליך הערעור לפי סעיף 250 לחוק התו"ב (כנוסחו טרם תיקון מס' 116). דיון פלילי – ערעור – רשות ערעור דיון פלילי – ערעור – אי-התערבות בממצאים עובדתיים דיון פלילי – ערעור – שיהוי בהגשתו תכנון ובנייה – צו הריסה – ערעור תכנון ובנייה – צו הריסה – סדרי דין 6   [נוער] [עונשין] [דיון פלילי] רעפ 2836/18 פלוני נ' מדינת ישראל (עליון; ג' קרא; 29/04/18) - 7 ע' אף שבעניינם של קטינים הגישה היא גישה שיקומית, אין משמעות הדבר כי הכלל הרחב הוא שכאשר מדובר בקטינים נקודת המוצא צריכה להיות טיפול ללא הרשעה. קטינות אינה יוצרת חסינות; תסקיר שירות המבחן אינו אלא המלצה בלבד וביהמ"ש פועל בהתחשב במכלול השיקולים שלפניו, אף שבכל הנוגע לקטינים חלה משוכה גבוהה יותר לסטייה מהמלצת שירות המבחן כשיש בנמצא אופק שיקומי. נוער – שפיטה – הרשעה עונשין – ענישה – הימנעות מהרשעה עונשין – ענישה – תסקיר שירות מבחן דיון פלילי – ערעור – רשות ערעור 7   [עונשין] עפ 5928/17 מדינת ישראל נ' אנטולי גיקובטי (עליון; נ' הנדל, ע' ברון, ג' קרא; 29/04/18) - 8 ע' בימ"ש קיבל את ערעור המדינה על קולת העונש שהושת על המערער בגין הרשעתו בעבירות אלימות כלפי המתלונן, אותן ביצע כמבצע בצוותא. נפסק כי העונש שהוטל על המשיב סוטה ממדיניות הענישה הנוהגת ואינו נותן ביטוי ראוי לעקרון ההלימה, ולפיכך המשיב ירצה 12 חודשי מאסר בפועל (חלף 6 חודשי מאסר בעבודות שירות). עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות אלימות עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: שיקולים לחומרה עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: התערבות ערכאת ערעור עונשין – ענישה – עקרון ההלימה‏ 8   [דיון פלילי] [עונשין] רעפ 8133/16 בילאל זיאן נ' מדינת ישראל (עליון; ג' קרא; 29/04/18) - 6 ע' בניגוד לנטען, הבקשה אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית ביחס להרשעה בעבירה של ציד חיית בר כאשר הראיות הנסיבתיות מצביעות רק על החזקת חיית בר שלא כדין; טענות המבקשים מכוונות בעיקרן נגד קביעות עובדתיות, בהן ככלל ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב, קל וחומר ב"גלגול שלישי". דיון פלילי – ערעור – רשות ערעור דיון פלילי – ערעור – אי-התערבות בממצאים עובדתיים עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: ציד חיית בר 9   [דיון פלילי] עפ 6515/16 מוחמד טברי נ' מדינת ישראל (עליון; י' עמית, ע' ברון, י' וילנר; 26/04/18) - 6 ע' המערער בחר שלא להיות מיוצג בביהמ"ש המחוזי, ובאופן מכוון ומגמתי "טרפד" שוב ושוב את נושא הייצוג ונראה שניסה לעכב את התקדמות המשפט. לעיתים אין מנוס מניהול תקיף של ההליך נוכח 'תרגילים' של בעלי דין המנסים לתקוע מקלות בגלגלי ההליך השיפוטי. תפקיד ערכאת ערעור הוא ליתן גיבוי לשופט הערכאה הדיונית אשר עושה שימוש מושכל ב'ארגז הכלים' שהמחוקק העמיד לרשותו. דיון פלילי – נאשם – ייצוגו דיון פלילי – בירור האשמה – ניהול המשפט דיון פלילי – ערעור – אי-התערבות בממצאים עובדתיים דיון פלילי – ערעור – אי-התערבות במידת העונש 10   [עורכי-דין] [בתי-משפט] ברש 2981/18 עו"ד יורם דדיה נ' וועדת האתיקה הארצית של לשכת עורכי הדין (עליון; מ' מזוז; 24/04/18) - 6 ע' סעיף 97 לחוק לשכת עורכי הדין שכותרתו "התחזות" לא נכלל ברשימת הסעיפים המופיעה ברישת סעיף 61(1) לחוק הנ"ל, ומכאן השאלה האם ניתן לראות בו כ"דין אחר המטיל חיוב או איסור על עורך דין בקשר למקצועו", אלא שהתשובה לה ככל שתהא, אינה משנה את המסקנה בדבר הרשעת המבקש, כמתמחה, בעבירה זו, שכן התחזות לעורך דין, מעבר להיותה עבירה פלילית לפי סעיף 97 לחוק היא גם מעשה שאינו הולם את מקצוע עריכת הדין לפי סעיף 61(3) לחוק; למעלה מן הצורך צוין, כי יש קושי במסקנה לפיה סעיף 97 בכללותו הוא "דין אחר" כאמור בסעיף 61(1) סיפא לחוק. עורכי-דין – עבירות משמעת – ענישה עורכי-דין – עבירות משמעת – התנהגות שאינה הולמת את כבוד המקצוע עורכי-דין – אתיקה מקצועית – עבירות בתי-משפט – רשות ערעור – מתי תינתן עבודה ארצי 11   [עבודה] עע (ארצי) 18354-12-16 א.א. חברה לבידוד ולציפויים בע"מ נ' אלי דואק (עבודה; רועי פוליאק, חני אופק גנדלר, מיכאל שפיצר, נ.צ.: א' ירון, ג' צימרמן; 18/04/18) - 18 ע' מקום בו ביה"ד משתכנע בקיומה של שונות מהותית בין תקופות העסקה של עובד מבחינת דפוסי העבודה, אזי יישום ההלכות שנקבעו ביחס לחובת מסירת הגרסה המוטלת על העובד כאמור בהלכת זינאת ויישום המצבים השונים שנקבעו בעניין ריעני, צריך להתייחס לכל אחת מהתקופות באופן מובחן, ואין מקום לקביעות כוללניות; גם את תוצאת הפגם שנפל בהעדר גרסה מטעם עובד המבחינה בין תקופות השונות מהותית בדפוסי העסקה יש לבחון ביחס לתקופות אלה במובחן. נוכח כך, ביחס לתקופה לגביה המשיב לא מסר גרסה והמערערת הכחישה העסקתו בשעות נוספות, פסיקת גמול שעות נוספות בוטלה. עבודה – שעות עבודה ומנוחה – שעות נוספות עבודה – פיטורין – קיומם עבודה – פיטורין – זכות לשימוע עבודה אזורי 12   [עבודה] סק (ת"א) 67224-09-16 הסתדרות העובדים הכללית החדשה -הסתדרות במעו"ף נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (עבודה; אירית הרמל, נ.צ.: ח' קפלניקוב, י' סעדיה; 10/04/18) - 12 ע' ביה"ד פסק כי, יש להחיל את הוראת הסכם קיבוצי מיוחד במסגרת הליך התייעלות, שנחתם בבנק לאומי בשנת 2016, שעניינה תשלום 'מענק הירתמות', על המנהלים ומורשי החתימה במשיב, ולהעניק להם מענק בגובה משכורת אחת, כפי שהוענק לעובדי בנק לאומי, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. עבודה – הסכם קיבוצי – הוראת הצמדה עבודה – הסכם קיבוצי – פרשנותו עבודה – הסכם קיבוצי – פירושו עבודה – הסדר קיבוצי – תחולתו עבודה – הסכם קיבוצי – זכות מכוח הסכם קיבוצי מחוזי 13   [בתי-משפט] [חברות] פרק (ת"א) 30790-02-18 עו"ד קרן רייכבך סגל רו"ח בועז גזית עו"ד פיני יניב, נאמנים בהקפאת הליכים של הוניגמן ובניו בע"מ נ' קבוצת קניוני עופר (מחוזי; חגי ברנר; 18/04/18) - 10 ע' אגב הליכי הבראה, רשאי ביהמ"ש לכפות המחאת זכויות וחובות לפי חוזה קיים, בשלמותו, גם בלא הסכמת הצד שכנגד, בהתקיים שני תנאים. במקרה דנן לא מתקיימים התנאים ואין מקום לאשר העברת השכירות בחנויות מהחברה לרוכש, בשטח מצומצם, חרף התנגדות המשכירה. בתי-משפט – סמכות – חדלות פירעון חברות – פירוק – הקפאת הליכים 14   [דיון אזרחי] רמש (חי') 8362-04-18 פלוני נ' פלונית (מחוזי; חננאל שרעבי; 18/04/18) - 6 ע' בוטלה החלטת בית משפט לענייני משפחה לפיה כונס הנכסים אשר מונה על פירוק השיתוף בבית הצדדים יכריע בבקשת המשיבה לשכור את הבית. זאת, בין היתר, משום שלא התקבלה תשובת המבקש ומשההחלטה לא נומקה כנדרש. דיון אזרחי – בקשת רשות ערעור – קבלתה דיון אזרחי – בקשות בכתב – תגובת המשיב 15   [משפט מינהלי] וע (ת"א) 60565-12-17 עדיאלי בע"מ נ' רשם הקבלנים (מחוזי; עודד מודריק; 16/04/18) - 6 ע' לשם רישום קבלן על בסיס העסקת מנהל עבודה יש להראות שהגורם הנרשם כבסיס הרישום פעל במשך 6 שנים כמנהל עבודה בפועל בעבודות הנדסה בנאיות. הקביעה כי ההסמכה כמנהל עבודה מציבה את המוסמך בחזקת מי שביצע עבודות הנדסה בנאיות מסוג ראשון במעלה, אינה שוללת ומייתרת דרישת החוק לניסיון כ"מנהל עבודה". משפט מינהלי – רישוי – קבלנים משפט מינהלי – רישוי – רישוי קבלנים 16   [הגנת הדייר] עא (ת"א) 26301-12-16 אליהו ליאופולד נ' מנחם מנצור (מחוזי; ישעיהו שנלר, קובי ורדי, עינת רביד; 16/04/18) - 34 ע' ערכאת הערעור פסקה כי המשיב אינו עומד בתנאים של "דייר נדחה", אין לו כל מעמד של דייר מוגן ועליו לפנות את הדירה. אמו של המשיב, שלא חתמה על הסכם השכירות, הייתה דיירת נגזרת ולא מקורית, מעת פטירתו של האב אשר חתם על ההסכם. הגנת הדייר – דייר מוגן – דיירות נדחית הגנת הדייר – דייר מוגן – דייר נגזר 17   [חוזים] [כספים] עא (חי') 50125-01-18 רות לוריא מימון נ' שתית בע"מ (מחוזי; דיאנה סלע; 12/04/18) - 5 ע' סעיף 5א. לחוק המכר דירות, על כל חלקיו, מהווה חוק קוגנטי ולא ניתן להתנות עליו אלא לטובת הקונים. בענייננו היו זכאים המערערים לפיצוי בגין איחור במסירת הדירה בסכום של 1.5 מדמי השכירות החודשיים ולהפרשי הצמדה וריבית מתום כל חודש בו היה על המשיבה לשלם את הפיצוי. חוזים – מכר – דירות חוזים – פיצויים – חישובם כספים – הפרשי הצמדה וריבית – חישובם 18   [מסים] [בתי-משפט] וע (מרכז) 42013-02-18 שלומי שריקר נ' מנהל מיסוי מקרקעין מרכז (מחוזי; בנימין ארנון; 11/04/18) - 8 ע' וועדת הערר לפי חוק מיסוי מקרקעין אינה מוסמכת לדון בטענות בדבר נזקים שנגרמו כתוצאה מהחלטות המשיב. כן אין בסמכותה להעביר את הדיון בסוגיית הנזק לערכאה אחרת או להתיר פיצול סעדים. מסים – מס שבח מקרקעין – ועדת ערר בתי-משפט – סמכות – סמכות עניינית שלום 19   [תכנון ובנייה] [פרשנות] (ת"א) 229-01-17 מדינת ישראל נ' אודליה הודיה נמני (שלום; רונית אופיר; 25/04/18) - 12 ע' הנאשמים זוכו מחמת הספק מעבירה של ביצוע עבודות ללא היתר, וזאת בכל הנוגע לבניית הסככה. הנאשמים הורשעו בעבירה של ביצוע עבודות ללא היתר, בכל הנוגע לבניית הגדר. תכנון ובנייה – עבירות – ביצוע עבודה ללא היתר פרשנות – דין – חוק התכנון והבניה, תשכה-1965 20   [דיון פלילי] תפ (ק"ג) 7963-07-17 מדינת ישראל נ' צפניה אלייב (שלום; נגה שמואלי מאייר; 22/04/18) - 11 ע' נדחתה בקשת המבקש לביטול תנאי שחרורו, ובכלל זה לביטול צו ההרחקה נגדו מהמתלוננת. בתוך כך העדיף בית המשפט את חוות דעת שירות המבחן לצורך הערכת מסוכנותו של הנאשם על פני חוות דעת פרטית. דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – עיון חוזר דיון פלילי – תסקיר שירות המבחן – מעמדו 21   [דיון אזרחי] תא (חי') 21800-01-15 שמחה פרץ נ' עיריית נשר (שלום; אורי גולדקורן; 22/04/18) - 12 ע' נדחתה תביעה לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לתובעת עקב אי-קיום פסקי דין שניתנו נגד העירייה במסגרת עתירה מנהלית. נפסק, כי לא הוכח שהעירייה לא קיימה את פסקי הדין בעתירה המנהלית. דיון אזרחי – סעדים – תובענה תכיל מלוא הסעד דיון אזרחי – כתב-תביעה – עילה שלא נכללה בכתב התביעה 22   [נזיקין] [תעופה] תא (ת"א) 22213-06-11 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' אל-על נתיבי אויר לישראל בע"מ (שלום; נועה גרוסמן; 20/04/18) - 43 ע' עסקינן בתביעת שיבוב שהוגשה ע"י חברת הביטוח לאחר שפיצתה את המבוטחת (שירותי בריאות כללית) בעלות מטען אינסולין שהושמד. נקבע כי האחריות לנזק שנגרם רובצת על הנתבעת 3, ממ"ן, המפעילה את מסוף המטענים בנתב"ג. נזיקין – אחריות – רשות שדות התעופה נזיקין – אחריות – חברות תעופה נזיקין – אחריות – מוביל אווירי נזיקין – אחריות – מוביל תעופה – תובלה אווירית – נזיקין 23   [עורכי-דין] רעצ (נת') 6418-02-18 רלי סבח עו"ד נ' מדינת ישראל אוצר המדינה (שלום; אלי ברנד; 17/04/18) - 8 ע' נדחה ערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל, במסגרתה חויבה המבקשת – ב"כ הזוכה – באופן אישי בהוצאות לאוצר המדינה בסך 500 ₪. עורכי-דין – הוצאות אישיות – הטלתן בידי בית-משפט עורכי-דין – יחסים עם בית-המשפט – חובות עורך-הדין 24   [דיון פלילי] [עורכי-דין] (ת"א) 6027-01-16 מדינת ישראל נ' ענת ודב גיפשטיין (שלום; יפעת אונגר ביטון; 17/04/18) - 23 ע' נדחתה בקשת הנאשמים לביטול כתב האישום. בית המשפט סקר בהרחבה את סוגיית הזכות לייצוג בהליכים פליליים טרם העמדה לדין. דיון פלילי – ייצוג – היעדר ייצוג דיון פלילי – ייצוג – נאשם שאינו מיוצג דיון פלילי – נאשם – ייצוגו דיון פלילי – כתב-אישום – ביטולו עורכי-דין – ייצוג – הזכות להיות מיוצג 25   [עונשין] תפ (ת"א) 28022-02-17 מדינת ישראל נ' מור מרסיאנו (שלום; איתן קורנהאוזר; 16/04/18) - 11 ע' בית המשפט זיכה את הנאשם מעבירת התנגדות בכח למעצר, הרשיעו בעבירות הפרעה לשוטר במילוי תפקידו והעלבת עובד ציבור. נפסק, בין השאר, כי קללות כלפי שוטרים, שאינן נאמרות בלהט הרגע, עולות כדי עבירת העלבת עובד ציבור. עונשין – עבירות – התנגדות למעצר חוקי עונשין – עבירות – הפרעה לשוטר במילוי תפקידו עונשין – עבירות – העלבת עובד ציבור 26   [משפט בינלאומי פרטי] חדא (י-ם) 42074-02-18 בית המשפט בארה"ב נ' ג'יימס שאול (שלום; אוהד גורדון; 12/04/18) - 6 ע' בית המשפט נמנע מלבטל החלטה, שעל פיה התקבלה בקשת המבקש לפי חוק עזרה משפטית בין מדינות. בתוך כך נקבע, כי לא קמה הצדקה לסרב לבקשת המבקש למנות עורך דין לגבות את הראיות. משפט בינלאומי פרטי – עזרה משפטית למדינות חוץ – בקשה לעזרה משפטית 27   [נזיקין] תא (חי') 14056-09-13 פלונית נ' מדינת ישראל משרד הבריאות (שלום; כאמלה ג'דעון; 04/03/18) - 13 ע' בית המשפט קיבל תביעה בעילה של רשלנות רפואית. הנתבעת חויבה בתשלום פיצויים לתובע בסך של 303,000 ₪ נזיקין – רשלנות – רשלנות רפואית נזיקין – עוולות – רשלנות רפואית נזיקין – עוולות – פגיעה באוטונומיה 28   [נזיקין] תאמ (פ"ת) 1542-02-15 פלוני נ' מאיר את לוקסנבורג בע״מ (שלום; אמיר לוקשינסקי-גל; 01/03/18) - 19 ע' הנתבעת – מפעילה של מכון יופי, חויבה לשלם לתובע פיצויים על פי חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, מחמת סירובה להעניק לו טיפול להסרת שיער עקב היותו נשא הכשל החיסוני (HIV). נזיקין – עוולות – על-פי חוק שוויון הזדמנויות לאנשים עם מוגבלות ועדות ארציות תכנון ובניה 29   [תכנון ובנייה] ערר (מטה) 44/17 זוהיר אחמד כבהא ו-16 אחרים נ' הוועדה המיוחדת לתכנון ולבנייה חריש (ועדות ארציות תכנון ובניה; שמרית גולן; 29/04/18) - 17 ע' אין לחייב את העוררים בהיטל השבחה בגין אישור תשריט האיחוד. תשריט איחוד אינו בגדר הקלה או שימוש חורג ואף לא בגדר "תכנית". תכנון ובנייה – היטל השבחה – איחוד וחלוקה תכנון ובנייה – היטל השבחה – שומת היטל השבחה בתי-הדין הרבניים 30   [מקרקעין] [משפחה] [בתי-דין] [בתי-משפט] (י-ם) 1134120/ פלוני נ' פלונית (בתי-הדין הרבניים; מרדכי רלב"ג, יקותיאל כהן, עמרם אלחדד; 23/04/18) - 7 ע' נכס הרשום כמשותף, הזכויות בו משותפות לצדדים למרות השקעה לא שוויונית בו; כן קבע ביה"ד את סמכותו האגבית לדון בחוב לצד ג'. מקרקעין – רישום – תוקפו משפחה – יחסי ממון בין בני-זוג – רכוש משותף בתי-דין – בית-דין רבני – סמכותו בתי-משפט – סמכות – סמכות נגררת 31   [משפחה] (ת"א) 1161605/ פלוני נ' פלונית (בתי-הדין הרבניים; מאיר פרימן, מאיר קאהן, יצחק רפפורט; 15/04/18) - 11 ע' היתר לשאת אישה שנייה לבעל שאשתו סובלת מקיהיון (דמנציה, שיטיון) מתקדם ותנאי ההיתר. משפחה – נישואין – היתר לשאת אישה שנייה 32   [משפחה] (י-ם) 1109224/ פלונית נ' פלוני (בתי-הדין הרבניים; אליעזר איגרא, א' אהרן כץ, שלמה שפירא; 09/04/18) - 9 ע' חיוב אב אסיר במזונות ומדור ילדיו – עקרונות ויישום בפשרה בהסכמת הצדדים. משפחה – מזונות ילדים – חובת האב בתשלומם 33   [משפחה] (י-ם) 1073784/ פלונית נ' פלוני (בתי-הדין הרבניים; יצחק אלמליח, יעקב זמיר, מימון נהרי; 08/04/18) - 16 ע' חיוב כתובה למרות סגירת תלונת האישה במשטרה 'בהיעדר אשמה פלילית' וזאת בהעדר ודאות שתלונת שווא היא. הודגש כי אין באמור לקבוע מסמרות במקרים של סגירת תיק 'בהיעדר אשמה פלילית' – אם זו קביעה המצביעה על תלונת שווא או לא, אלא שיש צורך ואף חובה המוטלת על ביה"ד לבחון כל מקרה ומקרה לגופו ולנסיבותיו המיוחדות במכלול מבחן מעשיהם והתנהלותם של בני זוג ויחסם עם הוריהם כולל מידת התערבות משפחות המוצא של בני הזוג בחייהם. משפחה – גירושין – כתובה 34   [משפחה] (נת') 271047/ פלוני נ' פלונית (בתי-הדין הרבניים; מיכאל עמוס, שניאור פרדס, חיים ו' וידאל; 09/01/18) - 29 ע' תביעה בגין הפרת התחייבויות שונות בהסכם גירושין מצד הגרושה ותביעה לביטול התחייבות התובע למזונות הגרושה לכל חייה בטענה כי מדובר בסכומי עתק לזמן בלתי-סביר וכן כי יש לה מזונות ממקור אחר; כן דן ביה"ד בשאלה האם יש להזדקק לתביעה שהוגשה לביה"ד כאשר במקביל יש דיון באותו נושא בביהמ''ש? משפחה – הסכם גירושין – תוקפו משפחה – מזונות אישה – מזונות גרושה משפחה – סמכות – בית דין רבני רשם האגודות השיתופיות 35   [אגודות שיתופיות] 2335-4593-17 חיים דהן נ' אסם הגליל מכון תערובת של מושבי הגליל אגודה שיתופית חקלאית בע״מ (רשם האגודות השיתופיות; מירון הכהן; 27/03/18) - 24 ע' רשם האגודות השיתופיות דחה השגה שהגישו המשיגים – חברי ועד ההנהלה של אגודה שיתופית, על החלטתו, לפי תקנה 28א לתקנות האגודות השיתופיות (רשויות האגודה), למנות ועד ממונה זמני לאגודה. אגודות שיתופיות – ועד האגודה – ועד ממונה כתבי טענות 36   תא (חי') 55009-06-14 רוני שמואל - ב"כ עו"ד טל רבינוביץ' נ' י.ב. זיו נכסים וקבלנות בע"מ (כתבי טענות; איילת הוך-טל; 01/02/18) - 32 ע' עניין לנו בתביעה כספית על סך 280,000 ₪ שיסודה בהסכם מכר דירה שנחתם בין הצדדים. 37   תא (ת"א) 41745-05-16 אפרים אשכול נ' תורג בע"מ - ב"כ עו"ד יובל תורג'מן (כתבי טענות; 01/07/17) - 11 ע' תביעה בסך 360,000 ₪ לפיצוי בגין ליקויי בנייה בבית חדש שרכשו התובעים בכפר בלום 38   תא (חי') 37061-07-11 רשות הפיתוח נ' עזבון המנוח חוסני עבד קים ז״ל - ב"כ עו"ד ע. ואכד (כתבי טענות; 12/06/17) - 5 ע' תביעה לסילוק יד, צו הריסה, צו מניעה קבוע וכן לסעד כספי על סך של 120,317 ₪, בגין דמי שימוש ראויים שלא שולמו.

עליון

1   [מקרקעין] [בתי-משפט] עא 2050/17 אבנר גלבוע ו-141 אחרים נ' איתן קונדה (עליון; י' עמית, א' שהם, י' אלרון; 30/04/18) - 13 ע' עו"ד: עמירם גיצלטר, תמר צחר, בנימין חורף, אידן רגב, גיא נוף, מאיה אקרמן, עמית גונן בימ"ש דחה את ערעור המערערים, בעלי זכויות חכירה ביחידות דיור ב'מלון מנדרין', שטענו כי מדובר ב"בית משותף" וכי הזכויות ב"רכוש המשותף" הוקנו להם. נפסק כי הסכם החכירה לא הקנה למערערים זכויות קנייניות בשטח שכינו "השטח המשותף", כי לא הוכחה עסקה שהובילה לשינוי מערך הזכויות או כי המחכירה ויתרה על זכויותיה ב"שטחים המשותפים" והעבירה אותן לחוכרים, וכי הבניין אינו רשום כ"בית משותף". מקרקעין – בעלות – העברתה מקרקעין – חכירה – בעלות מכוחה מקרקעין – חכירה – הסכם החכירה מקרקעין – בתים משותפים – רכוש משותף מקרקעין – זכויות במקרקעין – חכירה בתי-משפט – ערעור – הוצאות משפט . במוקד הערעור ניצבת שאלת מערך הזכויות הקנייניות ב'מלון מנדרין', השוכן על גבול תל אביב-הרצליה. הבעלות במלון הייתה של משיבה 3, והיא נמכרה בהמשך למשיבה 2. מבחינת דיני התכנון והבנייה ייעוד השטח בו נמצא המבנה הוא למלונאות, והמבנה הוגדר כ'מלון דירות', אך למרות זאת יחידות הדיור בו הוחכרו לאנשים פרטיים. המערערים הם 140 מתוך בעלי זכות החכירה ביחידות הדיור, ולשיטתם מדובר ב"בית משותף", והזכויות ב"רכוש המשותף" הוקנו להם. בימ"ש המחוזי דחה טענה זו, ומכאן הערעור. . בית המשפט העליון (מפי השופט עמית ובהסכמת השופטים שהם ואלרון) דחה את הערעור ופסק כי: ענייננו בזכויות הקנייניות של המערערים, ולפיכך, נקודת המוצא היא הסכם החכירה. לפי הסכם החכירה, זכות החכירה חלה על "הנכס", שאין חולק שהוא יחידת הדיור. בכל הנוגע לשטחים שמחוץ ליחידת הדיור, נקבע כי כל השטח שייך למחכיר, וזכויותיו של החוכר מתמצות בזכויות מעבר ושימוש. הסכם החכירה אף מבהיר כי כל זכויות בניה קיימות או עתידיות, שייכות למחכיר. אין חולק כי הסכם החכירה לא הקנה למערערים זכויות קנייניות בשטח המכונה על-ידם "השטח המשותף", ולכן התביעה שהגישו המערערים מבוססת על הטענה כי המחכירה-משיבה 3, ויתרה על זכויותיה ב"שטחים המשותפים" והעביר אותן לחוכרים, שמכוחה ניתן להצהיר על זכויותיהם בכל "הרכוש המשותף". בהקשר זה הנטל על המערערים כבד. עליהם להראות כי הם רכשו זכויות קנייניות נוספות ברכוש המשותף, ובין היתר, עליהם לעמוד בדרישה המהותית לקיומו של מסמך בכתב, ובדרישת הרישום בלשכת רישום המקרקעין, שמהווה ראיה חותכת לכך שמשיבה 2 היא בעלת הזכויות בכל המקרקעין. על מנת להעניק למערערים את הסעד שביקשו, יש להכיר בעסקה שהובילה לשינוי דרמטי של מערך הזכויות בבניין. השינוי הנטען מבטא מעבר ממצב שבו החוכר הוא בעל זכויות רק בדל"ת אמות יחידת הדיור (וכן זכויות שימוש ומעבר כפי שהוגדר בהסכם החכירה), למצב שבו עסקינן ב"בית משותף" כהגדרתו המשפטית, שמקנה לכל חוכר זכויות קנייניות משמעותיות בכל "הרכוש המשותף". מזווית אחרת, נדרשת ראיה לכך שמשיבה 3 העבירה את כל זכויותיה ברכוש המשותף לחוכרים. המערערים לא הציגו תשתית ראייתית שמעידה על שינוי כאמור, או על כך שמשיבה 3 העבירה להם זכויות קנייניות נוספות על הזכויות המוסדרות בהסכם החכירה. אף לא נמצאה עדות לקיומו של אירוע שבו נציג מוסמך של משיבה 3 החליט לוותר על זכויותיה הקנייניות שלה לטובת החוכרים. בנסיבות אלה, אין להלום כי ויתור על זכויות קנייניות בהיקף נרחב "משתמע" מהחלטות על אופן ניהול הבניין או מכך שמשיבה 3 לא הביעה עניין רב בהחלטות אלה. לכן, המערערים מבקשים לנכס לעצמם זכויות שלא הוקנו להם. אין בהחלטה טכנית-ניהולית בדבר החלפת חברת הניהול כדי להסיק העברת בעלות במקרקעין; אשר להגדרת הבניין כ"בית משותף", צוין כי בהינתן שהבניין אינו רשום כבית משותף, אין חולק כי הוראות פרק ו'1 לחוק המקרקעין אינן חלות, אך גם אם ראוי להחילו, אין בו כדי לסייע שכן הוא אינו מסדיר את הסוגיה הקניינית של זכויות דיירי הבית שאינו משותף ברכוש המשותף ותכליתו ניהולית בלבד. בנוסף, בתביעה שהגישו חוכרים של יחידות דיור בבניין בפני המפקח על בתים משותפים, נקבע כי פרק ו'1 אינו חל על הבניין ואין רכוש משותף; טענות המערערים בדבר אופן ניהול ההליך נדחו; בימ"ש התערב בסכום שכ"ט עו"ד ההוצאות שנפסק לטובת משיבים 1 ו-2 בהיותו מופרז והפחיתו. חזרה למעלה

2   [בתי-דין] [משפט מינהלי] בגץ 2617/18 פלוני נ' ביה"ד הרבני הגדול (עליון; א' שהם, א' אלרון, י' וילנר; 30/04/18) - 8 ע' עו"ד: רפי רכס, שרון אבירם בג"ץ אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בתי הדין הדתיים, ובתי הדין הרבניים בכלל זאת אלא בנסיבות מיוחדות, וכך במיוחד שעה שהעתירה נסבה על החלטות ביניים של בתי הדין הדתיים; במקרה דנן בג"ץ לא נדרש לגופן של החלטות בתי הדין הרבניים, שכן העותר פנה לבג"ץ טרם מיצוי ההליכים המשפטיים בבתי הדין הרבניים, ובג"ץ לא יידרש לעתירה שעה שעומד בפני העותר סעד חלופי ראוי. בתי-דין – בית-דין רבני – התערבות בגץ משפט מינהלי – בגץ – ביקורת על בית-דין רבני משפט מינהלי – בגץ – אי מיצוי הליכים משפט מינהלי – בגץ – סעד חלופי . עתירה למתן צו על תנאי, במסגרתה התבקש צו ביניים ולאחריו צו קבוע המורה על העברת הקטין, בנם של העותר והמשיבה 2 (להלן: המשיבה), למשמורתו של העותר; להורות לבית הדין הרבני הגדול (להלן: המשיב) לחשוף בפני העותר אבחון שנערך למשיבה; ולהורות כי יינתן לעותר סיוע משפטי ממשיבה 3. . בג"ץ (מפי השופט שהם ובהסכמת השופטים אלרון ו-וילנר) דחה את העתירה על הסף ופסק כי: הלכה היא כי בג"ץ אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בתי הדין הדתיים, ובתי הדין הרבניים בכלל זאת. התערבות בהחלטות בתי דין אלו תעשה רק בנסיבות מיוחדות, וזאת כאשר ביה"ד חרג מסמכותו; סטה מהוראות הדין הדתי החל עליו; כאשר החלטתו ניתנה תוך פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי; או כאשר יש להושיט לעותר סעד מן הצדק, מקום שהעניין אינו בסמכותו של בימ"ש או של בית דין אחר. המסקנה האמורה נכונה, ביתר שאת, שעה שהעתירה נסבה על החלטות ביניים של בתי הדין הדתיים. בענייננו, אין צורך להידרש לגופן של החלטות בתי הדין הרבניים, שכן העותר הקדים ופנה לבג"ץ טרם שמיצה את ההליכים המשפטיים בבתי הדין הרבניים. בג"ץ לא יידרש, ככלל, לעתירה, שעה שעומד בפני העותר סעד חלופי ראוי. העותר הזדרז להגיש את עתירתו לבג"ץ, טרם שעניינו הוכרע בביה"ד הרבני האזורי, ולא הגיש בקשת רשות ערעור על החלטת ביה" הרבני האזורי. בנסיבות אלה, לא נסתם הגולל על בקשת רשות הערעור, וככל שזו תוגש, הערכאה המוסמכת לכך תכריע בסוגיות המתעוררות בבקשה זו. אשר לבקשת העותר להורות למשיבה 3 ליתן לו סיוע משפטי, הרי שלפי חוק הסיוע המשפטי, עומדת לעותר האפשרות לפנות אל משיבה 3 בכתב בבקשה לקבלת סיוע משפטי, תוך מילוי טופס הבקשה המתאים. ככל שיעשה כן, יש להניח כי בקשתו לסיוע משפטי תבחן בהתאם לדין ולנהלים המקובלים. משהעותר טרם הגיש בקשה כלשהי למשיבה 3, הרי שהוא לא מיצה את ההליכים אל מול הרשות המנהלית, ומטעם זה, יש לדחות את העתירה כלפי משיבה 3, על הסף. חזרה למעלה

3   [עונשין] עפ 9965/17 פלוני נ' מדינת ישראל (עליון; ג' קרא, י' אלרון, ח' מלצר; 29/04/18) - 10 ע' עו"ד: קובי מושקוביץ, שי גבאי, שירי ניר נדחה ערעור על חומרת עונש המאסר בפועל בן 27 חודשים שהושת על המערער בגין הרשעתו בעת היותו קטין בעבירות של הצתה ואלימות. בימ"ש עמד על חומרת העבירות ועל מדיניות הענישה הנוהגת, על נסיבות ביצוע העבירות ונסיבותיו האישיות של המערער, ופסק כי גזר הדין מגלם איזון ראוי בין כלל השיקולים ואין מקום להתערב בו. עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: הצתה עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: שיקולים עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: שיקום עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: קטינים עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: התערבות ערכאת ערעור . המערער הורשע בבימ"ש המחוזי בשבתו כבית משפט לנוער בעבירות של הצתה, הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, תגרה במקום ציבורי והחזקת סכין שלא כדין. על המערער הושתו 27 חודשי מאסר בפועל, שני מאסרים מותנים וקנס כספי ואף הופעל בחופף מאסר מותנה בן 5 חודשים מתיק אחר. הערעור נסוב על חומרת עונש המאסר בפועל. . בית המשפט העליון (מפי השופט אלרון ובהסכמת המשנה לנשיאה מלצר והשופט קרא) דחה את הערעור ופסק כי: הלכה היא כי ערכאת הערעור לא תתערב בחומרת העונש שקבעה הערכאה הדיונית, זולת בנסיבות חריגות שבהן נפלה על פני הדברים טעות מהותית ובולטת בגזר הדין, או כאשר העונש שהוטל חורג באופן קיצוני מהענישה המקובלת במקרים דומים. אין בנימוקי המערער, לרבות מדיניות הענישה הנוהגת, נסיבות ביצוע העבירות ונסיבותיו האישיות, הצדקה להתערבות ערכאת הערעור בתוצאה שאליה הגיעה הערכאה הדיונית. חומרת העבירות שבהן הורשע המערער, ובפרט עבירת ההצתה, רבה. חומרה זו נובעת הן מהסיכון הגלום במעשה ההצתה ובהיעדר שליטה בתוצאותיו, הן ממכלול הנסיבות הפרטניות, ובכללן העובדה שהמעשים כוונו כלפי בית מגורים ובוצעו בשעה שאנשים מצויים בבתיהם, וכן תוצאותיה החמורות של ההצתה, שהוגבלו לנזקי רכוש רק בזכות תגובתם המהירה של דיירי הבניין. לנוכח חומרת המעשים, לא נמצא כי בימ"ש קמא סטה לחומרא מרמת הענישה המקובלת בנסיבות דומות באופן שמצדיק התערבות. כמו כן, נסיבותיו האישיות של המערער אינן מצדיקות התערבות בגזר הדין. ראשית, אשר לעובדת היותו של המערער קטין בעת ביצוע העבירות, יש בהימנעות המערער מלשתף פעולה עם גורמי הטיפול, כמו גם בהיעדרה של לקיחת אחריות מלאה ובהתקדמות הדלה במישור השיקומי לאורך מעצרו הממושך של המערער, כדי להצדיק ענישה משמעותית גם מצד שיקול השיקום. ייתכן בהחלט שענישת המערער תסייע במניעת פעילות עבריינית מצדו בעתיד ובהשבתו לתלם, בבחינת "ענישתו היא שיקומו". בנוסף, בימ"ש זקף לזכות המערער כל שיקול רלוונטי שעשוי היה לפעול לטובתו, ובכלל זה הודאת המערער. טענת המערער בדבר פציעתו עובר לביצוע המעשים, היא כחרב פיפיות בידו, שכן העובדה שיצר הנקמה הצליח להניעו לכדי פעולה כה דרסטית בעת חולשתו ובמצבו הקשה עשויה להעיד גם על אימפולסיביות ומסוכנות, ולהצביע על כך שיש לייחס משקל מכריע לשיקול ההרתעה בעניינו. מצד שני, היעדר לקיחת האחריות מצד המערער על מעשיו; האמור בתסקירי המבחן השליליים; עברו הפלילי המשמעותי והעובדה שביצע את עבירת ההצתה בזמן שעונש מאסר על תנאי תלוי ועומד נגדו, הם שיקולים להחמרת הענישה. לנוכח נסיבות אלה, בחירת בימ"ש קמא לחפוף את עונש המאסר המותנה באופן מלא עם עונש המאסר בפועל הינה בבחינת חסד שנעשה נוכח שיקולים לקולא, בדגש על גילו של המערער בעת ביצוע עבירת ההצתה. לסיכום, גזר הדין מגלם איזון ראוי בין כלל השיקולים הראויים להישקל בנסיבות העניין, ואין מקום להתערב בו. חזרה למעלה

4   [משפחה] [בתי-דין] [משפט מינהלי] בגץ 1370/18 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי חיפה (עליון; ד' ברק ארז, ע' ברון, י' וילנר; 29/04/18) - 5 ע' עו"ד: גלית ביטון לנקרי, יצחק שמואל רוזנטל אכן, אין מקום להתחשבות באשם של מי מהצדדים בעת איזון משאבים. ואולם, בנימוקי ביה"ד הרבני בעניין הפעלת הסמכות המוקנית לו לפי סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, כמשתקפים בפסק דינו, אין זכר לנימוק בדבר אשם כביכול של העותרת בפירוק הנישואין. משפחה – יחסי ממון בין בני-זוג – סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון משפחה – יחסי ממון בין בני-זוג – איזון משאבים בתי-דין – בית-דין רבני – סמכותו בתי-דין – בית-דין רבני – התערבות בגץ משפט מינהלי – בגץ – ביקורת על בית-דין רבני . עתירה כנגד פסק דינו של ביה"ד הרבני הגדול, בגדרו נדחה ערעור העותרת על פסק דינו של ביה"ד הרבני האזורי בסוגיית איזון המשאבים בין בני זוג. לטענת העותרת פסק הדין הושפע מעמדת ביה"ד ביחס למידת האשמה של העותרת בפירוק הנישואין. העותרת נסמכת בעניין זה על הערת ביה"ד המשתקפת מפרוטוקול הדיון. לטענתה, גישה זו הובילה למתן פסק דין שגוי הסוטה מהלכה הפסוקה. . ביהמ"ש העליון בשבתו כבג"ץ דחה את העתירה בקבעו: כידוע, בימ"ש זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בתי הדין הרבניים והתערבותו בהן מוגבלת למקרים בהם נפל בהחלטות פגם ממשי כגון חריגה מסמכות, פגיעה בכללי הצדק הטבעי, סטייה מהוראות החוק או במקרים חריגים אחרים המצדיקים הענקת סעד מן הצדק. המקרה הנדון נטוע כל כולו בנסיבות הפרטניות של הצדדים והוא אינו בא בגדר אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות. אכן, ע"פ שיטת המשפט הישראלית אין מקום להתחשבות באשם של מי מהצדדים בעת איזון המשאבים. ואולם, נימוקי ביה"ד הרבני הגדול בעניין הפעלת הסמכות המוקנית לו לפי סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג משתקפים בפסק דינו בלבד, ובו אין זכר לנימוק בדבר אשם כביכול של העותרת בפירוק הנישואין. כידוע, הפעלת הסמכות לפי סעיף 8(2) לחוק נתונה לשיקול דעתו של ביה"ד הרבני בהתאם לנסיבות הפרטניות של המקרה הנדון לפניו. ביה"ד השתית את החלטתו לסטות מחלוקה שוויונית של נכסי הצדדים על הנסיבות הקונקרטיות של המקרה הנדון, ובהן העובדה שהמשיב הטמיע את כל כספי הירושה שלו ברכוש המשותף ולא צפויים לו מקורות כלכליים עתידיים משמעותיים. לפיכך, נקבע כי יש להגדיל את חלקו של המשיב באיזון המשאבים משיקולי צדק והגינות. בפסק הדין לא נזכרים טעמים או שיקולים נוספים שאין לשקלם בעת הפעלת הסמכות לפי סעיף 8(2) לחוק. טענותיה הנוספות של העותרת הן ערעוריות במהותן, והן נדונו ונדחו באופן מנומק ע"י שתי ערכאות, וכאמור, בימ"ש זה אינו יושב כערכאת ערעור על פסקי הדין של בית הדין הרבני הגדול. חזרה למעלה

5   [דיון פלילי] [תכנון ובנייה] רעפ 3082/17 שמואל בנימין כץ נ' מדינת ישראל (עליון; ד' מינץ; 29/04/18) - 7 ע' עו"ד: אשר זליגר, שלומי סהר הבקשה אינה עומדת באמות המידה למתן רשות ערעור, ודינה להידחות אף לגופה. מעבר לשיהוי הניכר בהגשת הערעור, הרי שלא עלה בידי המבקשים 2-1 להוכיח כי בידיהם זכויות לגיטימיות במקרקעין. על כן, ומשלא היו בעלי דין בהליך הפלילי בו ניתן הצו, ברי כי אין הם יכולים לנקוט בהליך הערעור לפי סעיף 250 לחוק התו"ב (כנוסחו טרם תיקון מס' 116). דיון פלילי – ערעור – רשות ערעור דיון פלילי – ערעור – אי-התערבות בממצאים עובדתיים דיון פלילי – ערעור – שיהוי בהגשתו תכנון ובנייה – צו הריסה – ערעור תכנון ובנייה – צו הריסה – סדרי דין . המבקש הורשע בבימ"ש השלום, ע" הודאתו, בבנייה ושימוש במקרקעין ללא היתר ובסטייה מתכנית מתאר בקרקע חקלאית ובאי קיום צו בימ"ש. נגזרו עליו קנס; צו הריסה; וצו הפסקה. הצדדים ערערו על פסק הדין. ביהמ"ש המחוזי קבע כי העונש שהושת על מבקש 3 נוטה מאוד לקולא ועל כן דחה את ערעורו וקיבל את ערעור המשיבה כך שהקנס הוחמר. בחלוף למעלה מ-3 שנים ממועד מתן פסק דינו של בימ"ש השלום, המבקשים 2-1, שלא היו צד להליך, וטענו כי הם מחזיקים בזכויות במבנה היסטורי שהוקם במקרקעין כדין, הגישו לביהמ"ש המחוזי ערעור על פסק הדין. ערעורם נדחה. מכאן הבר"ע. . ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקבעו: אין מקום ולא היה כל מקום לדון בבקשה זו בכל הנוגע לעניינו של מבקש 3. ערעורו של מבקש 3 על פסק הדין נדחה ע"י ביהמ"ש המחוזי ביום 4.11.2014. משלא ניתנה ארכה לצורך הגשת בר"ע, פסק הדין הפך לגביו לחלוט. באשר לעניינם של המבקשים, הלכה היא כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים חריגים, בהם מתעוררת שאלה משפטית בעלת השלכות ציבוריות החורגות מעניינים של הצדדים הישירים להליך, או בנסיבות מיוחדות המעוררות חשש ממשי מפני עיוות דין או אי-צדק חמור למבקש. הבקשה אינה מעוררת כל שאלה החורגת מעניינם הפרטני של המבקשים. דין הבקשה להידחות אף לגופה. הגשת הערעור ע"י המבקשים 2-1 נעשתה בשיהוי ניכר – כשלוש שנים מיום מתן הצו, שיהוי שלא לוּוה בהסבר המניח את הדעת, והמצדיק כשלעצמו את דחיית הערעור על הסף. לגופם של דברים, ביהמ"ש המחוזי קבע כי לא עלה בידי המבקשים 2-1 להוכיח כי בידיהם זכויות לגיטימיות במקרקעין. על כן, ומשלא היו בעלי דין בהליך הפלילי בו ניתן הצו, ברי כי אין הם יכולים לנקוט בהליך הערעור לפי סעיף 250 לחוק התו"ב. טענות המבקשים 2-1 נדחו על בסיס ממצאי עובדה ומהימנות, אשר לא בנקל תתערב בהם ערכאת הערעור, אלא במקרים חריגים ומצומצמים. הלכה זו מקבלת משנה תוקף כאשר עסקינן בבר"ע ב"גלגול שלישי" ולא נמצא טעם מספיק לסטות מכלל זה במקרה דנן. באותה מידה, לא נמצא מקום להתערב בשאלה אותה העלו המבקשים באשר לפרשנות סעיף 250 לחוק, אשר למעשה אינה מתעוררת בענייננו נוכח העובדה שלא הוכחה כל זכות למבקשים במקרקעין ועל כן גם לא הוכח כי סעיף 208(א) לחוק (כנוסחו טרם תיקון מס' 116) חל עליהם. אשר לטענת ההתיישנות אותה העלו המבקשים. בשונה מעבירת הבנייה ללא היתר, עבירת השימוש ללא היתר, בה הואשם והורשע מבקש 3, הינה עבירה נמשכת, העומדת לחובתו ואינה מתיישנת כל עוד השימוש האסור נמשך. על כן, לא נמצא כי יש בטענה זו כדי לסייע למבקשים. חזרה למעלה

6   [נוער] [עונשין] [דיון פלילי] רעפ 2836/18 פלוני נ' מדינת ישראל (עליון; ג' קרא; 29/04/18) - 7 ע' עו"ד: בן ציון קבלר, לירן בקרמן אף שבעניינם של קטינים הגישה היא גישה שיקומית, אין משמעות הדבר כי הכלל הרחב הוא שכאשר מדובר בקטינים נקודת המוצא צריכה להיות טיפול ללא הרשעה. קטינות אינה יוצרת חסינות; תסקיר שירות המבחן אינו אלא המלצה בלבד וביהמ"ש פועל בהתחשב במכלול השיקולים שלפניו, אף שבכל הנוגע לקטינים חלה משוכה גבוהה יותר לסטייה מהמלצת שירות המבחן כשיש בנמצא אופק שיקומי. נוער – שפיטה – הרשעה עונשין – ענישה – הימנעות מהרשעה עונשין – ענישה – תסקיר שירות מבחן דיון פלילי – ערעור – רשות ערעור . המבקש הורשע, ע"פ הודאתו, בביצוע שורת עבירות אלימות, וביהמ"ש לנוער הטיל עליו, בין היתר, 300 שעות של"צ ותשלום פיצוי למתלוננים. המבקש הגיש ערעור נגד ההחלטה לסיים את ההליך המשפטי בהרשעה. הערעור נדחה, ומכאן הבר"ע. . ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקבעו: הבקשה דנן אינה עומדת באמות המידה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי. בתוך כך, לא נמצא ממש בטענה לפיה אי-הימצאות קצין המבחן בדיון בביהמ"ש המחוזי גרם למבקש עיוות דין. אין כל הוראה המחייבת את נוכחות קצין המבחן. ביהמ"ש האמון על קריאת תסקירי מבחן כעניין שבשגרה אינו נדרש לנציג מטעם שירות המבחן כדי לפרש את הכתוב בתסקיר. מכל מקום, הטענה נטענה בעלמא ולא הובא כל בסיס לכך שהיה בנוכחותו של נציג מטעם שירות המבחן כדי לשנות את תוצאת הערעור. לא נמצאה עילה להתערבות גם לגופם של דברים. הימנעות מהרשעה חרף הקביעה כי נאשם ביצע את העבירה המיוחסת לו היא החריג ולא הכלל, השמור למקרים נדירים ויוצאי דופן. אף שבעניינם של קטינים גישתו של ביהמ"ש היא גישה שיקומית, אין משמעות הדבר כי הכלל הרחב הוא שכאשר מדובר בקטינים נקודת המוצא צריכה להיות טיפול ללא הרשעה. קטינות אינה יוצרת חסינות, ולעתים שיקולים של הרתעה, מניעה וגמול עולים במשקלם על השיקול השיקומי. עוד יוזכר כי תסקיר שירות המבחן, על אף היותו כלי חשוב וחיוני לביהמ"ש, אינו אלא המלצה בלבד, וביהמ"ש פועל בהתחשב במכלול השיקולים שלפניו. אף שבכל הנוגע לקטינים חלה משוכה גבוהה יותר לסטייה מהמלצת שירות המבחן, כאשר יש בנמצא אופק שיקומי. בנסיבות העניין, לא נמצא שנפל פגם בפסק דינו של ביהמ"ש המחוזי ובקביעה לפיה המלצת שירות המבחן אינה חיובית מספיק, כך שבשים לב למכלול הנסיבות אין בה כדי להטות את הכף להחלת החריג של ביטול ההרשעה. חזרה למעלה

7   [עונשין] עפ 5928/17 מדינת ישראל נ' אנטולי גיקובטי (עליון; נ' הנדל, ע' ברון, ג' קרא; 29/04/18) - 8 ע' עו"ד: סיגל בלום, דני בר-דוד בימ"ש קיבל את ערעור המדינה על קולת העונש שהושת על המערער בגין הרשעתו בעבירות אלימות כלפי המתלונן, אותן ביצע כמבצע בצוותא. נפסק כי העונש שהוטל על המשיב סוטה ממדיניות הענישה הנוהגת ואינו נותן ביטוי ראוי לעקרון ההלימה, ולפיכך המשיב ירצה 12 חודשי מאסר בפועל (חלף 6 חודשי מאסר בעבודות שירות). עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות אלימות עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: שיקולים לחומרה עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: התערבות ערכאת ערעור עונשין – ענישה – עקרון ההלימה‏ . המשיב בע"פ 5928/17 והמערער בע"פ 5953/17 (להלן: המשיב) הורשע בבימ"ש המחוזי בעבירות של סיוע לכליאת שווא, סחיטה בכוח, תקיפה בנסיבות מחמירות ואיומים. העבירות בוצעו על רקע חשדו של המשיב וארבעה אחרים (להלן: בני החבורה) כי המתלונן מעורב ברצח של חברם. על המשיב הושתו 6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות; 6 חודשי מאסר על תנאי וצו מבחן למשך שנה. המערערת בע"פ 5928/17 והמשיבה בע"פ 5953/17 (להלן: המדינה) מערערת על קולת העונש. ערעור המשיב על חומרת העונש נדחה לאחר שחזר בו ממנו. . בית המשפט העליון (השופט ג' קרא) קיבל את הערעור בע"פ 5928/17, דחה את הערעור בע"פ 5953/17 ופסק כי: העונש שהוטל על המשיב סוטה ממדיניות הענישה הנוהגת ואינו נותן ביטוי ראוי לעקרון ההלימה. העובדה שהמשיב הורשע בביצוע המעשים החמורים כולם כמבצע בצוותא, אף שלא היה לו חלק פיזי בביצוע, מלמדת על מהותיות ואיכות תרומתו לביצוע. המשיב פעל בתיאום עם בני החבורה, שפעלו כגוף אחד למטרה משותפת אחת כשלכל אחד מהם הייתה תרומה לביצוע התכנית העבריינית. אלמלא תרומת המשיב, שהיה מיודד עם המתלונן, בהבאתו להצטרף לאותה נסיעה ביודעו מטרת הנסיעה וכוונת בני החבורה לסחוט מידע מהמתלונן, תוך הפעלת אלימות ברוטאלית, ייתכן והמתלונן לא היה מתפתה ומסכים לנסיעה שבמהלכה ובסופה בוצעו העבירות כלפיו. העובדה שהמשיב לא נטל חלק פיזי במעשי התקיפה והסחיטה אינה מקהה ממידת האשם המוסרי. המשיב היה שם כאשר בני החבורה בעטו בראשו של המתלונן עד כדי עילפון וכאשר הציתו את בגדיו ושיער ידיו. הוא לא נכח שם כעובר אורח, אלא כמי שהיה הגורם להבאת המתלונן לאותו מקום, כשמידי פעם אף השמיע איומים כלפי המתלונן. המשיב אינו יכול להישמע בטענה כי לא צפה את הסלמת האירוע והתפתחותו, לאחר שידע מראש על כוונת בני החבורה, שהוא היה אחד מהם. אף שנכון לזקוף מידת אשם גבוהה יותר כלפי המעורבים האחרים, שבחרו "ללכלך" את ידיהם במעשה העברייני, אין זה נכון שהמשיב ירחץ בניקיון כפיו רק משום שלא "לכלך" את ידיו בעשייה הפיזית. אמנם המתלונן אינו טלית שכולה תכלת, אך עדיין אין מקום לגלות הבנה או צידוק בדמות מסר עונשי סלחני ומתחשב למי שהיה שותף למעשים בזויים ומכוערים, ולהצדיק מעשה של נטילת החוק לידיים. בהינתן האמור, ובהשוואת חלקו של המשיב לחלקו של נאשם אחר המעורב בפרשה, שנדון ל-18 חודשי מאסר לריצוי בפועל, דומה כי עונשו של המשיב סוטה סטייה חריגה לקולא מעונשו של אותו נאשם אחר; בנוסף, המשיב נעדר רצון בכל הליך טיפול ונראה שהבעת נכונות בעבר להירתמות להליך טיפולי הייתה לצרכי הפקת רווח משני של הקלה בגזירת הדין, ומשזו ניתנה איבד המשיב עניין בהליך טיפולי. בשקילת מכלול שיקולי הענישה, נסיבות ביצוע העבירות על ידי המשיב, תסקירי שירות המבחן, עונשם של המעורבים האחרים ביחס לעונשו של המשיב, ומבלי למצות את הדין, עונשו של המשיב הועמד על 12 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בניכוי ימי מעצרו. יתר חלקי גזר הדין נותרו בעינם למעט ביטול צו המבחן. חזרה למעלה

8   [דיון פלילי] [עונשין] רעפ 8133/16 בילאל זיאן נ' מדינת ישראל (עליון; ג' קרא; 29/04/18) - 6 ע' עו"ד: מאור בן חיים, עודד ציון בניגוד לנטען, הבקשה אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית ביחס להרשעה בעבירה של ציד חיית בר כאשר הראיות הנסיבתיות מצביעות רק על החזקת חיית בר שלא כדין; טענות המבקשים מכוונות בעיקרן נגד קביעות עובדתיות, בהן ככלל ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב, קל וחומר ב"גלגול שלישי". דיון פלילי – ערעור – רשות ערעור דיון פלילי – ערעור – אי-התערבות בממצאים עובדתיים עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: ציד חיית בר . המבקשים הורשעו בעבירות של ציד חיית בר מוגנת ללא רישיון וללא היתר והחזקת חיית בר, ונגזרו עליהם מאסר על תנאי, קנס והתחייבות כספית. ערעור שהגישו המבקשים על פסק הדין, נדחה. מכאן הבר"ע. . ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקבעו: הבקשה ממוקדת כולה בעניינם הפרטני של המבקשים, והיא איננה מעוררת שאלה משפטית עקרונית בעלת חשיבות כללית. ויודגש – ההכרעה בעניינם של המבקשים מבוססת על קביעות עובדתיות פוזיטיביות לנוכח מקבץ ראיות נסיבתי באשר לציד בדריסה, ואינה מעלה שאלה משפטית ביחס להרשעה בעבירה של ציד חיית בר כאשר הראיות הנסיבתיות מצביעות רק על החזקת חיית בר שלא כדין, כפי שנטען. כמו כן לא נמצא כי נגרם למבקשים עיוות דין, או אי צדק חמור. דין הבקשה להידחות גם לגופה. טענות המבקשים מכוונות בעיקרן נגד קביעות עובדתיות. ביהמ"ש המחוזי נתן דעתו לכלל טענות המבקשים נגד הממצאים שנקבעו בהכרעת הדין וקבע כי מקבץ הראיות שהובא אפשר ואף חייב את הרשעתם. עוד קבע ביהמ"ש כי התרחישים החלופיים שהמבקשים העלו אינם מבוססים, ולו במרוחק, על המסכת הראייתית שהוצגה. לא נמצא טעם טוב להתערב בקביעות עובדה ומהימנות אלו, בהן ככלל ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב, קל וחומר ב"גלגול שלישי". גם הטענות באשר לחומרת העונש אינן מצדיקות מתן רשות ערעור. רשות ערעור שעניינה חומרת העונש תינתן רק במקרים חריגים, בהם ניכרת סטייה משמעותית ממדיניות הענישה המקובלת או הראויה. העונש שהושת על המבקשים מתיישב עם הענישה הנוהגת ואינו נוטה לחומרה. חזרה למעלה

9   [דיון פלילי] עפ 6515/16 מוחמד טברי נ' מדינת ישראל (עליון; י' עמית, ע' ברון, י' וילנר; 26/04/18) - 6 ע' עו"ד: עידית פרג'ון, טל ענר המערער בחר שלא להיות מיוצג בביהמ"ש המחוזי, ובאופן מכוון ומגמתי "טרפד" שוב ושוב את נושא הייצוג ונראה שניסה לעכב את התקדמות המשפט. לעיתים אין מנוס מניהול תקיף של ההליך נוכח 'תרגילים' של בעלי דין המנסים לתקוע מקלות בגלגלי ההליך השיפוטי. תפקיד ערכאת ערעור הוא ליתן גיבוי לשופט הערכאה הדיונית אשר עושה שימוש מושכל ב'ארגז הכלים' שהמחוקק העמיד לרשותו. דיון פלילי – נאשם – ייצוגו דיון פלילי – בירור האשמה – ניהול המשפט דיון פלילי – ערעור – אי-התערבות בממצאים עובדתיים דיון פלילי – ערעור – אי-התערבות במידת העונש . הערעור מופנה בעיקרו כלפי הרשעתו בעבירות של סחיטה באיומים, מעשה סחיטה באיום שהביא לעשיית מעשה, תקיפה סתם ואיומים. המערער הלין בפתח ערעורו, שהוגש ע"י הסניגוריה הציבורית, על כך שלא היה מיוצג בבימ"ש קמא. . ביהמ"ש העליון דחה את הערעור בקבעו: נדרשת עזות מצח להעלאת הטענה בעניין הייצוג, בהינתן שהמערער בחר שלא להיות מיוצג בביהמ"ש המחוזי, על אף מאמצים רבים שנעשו כדי שיסכים להיות מיוצג ע"י הסניגוריה הציבורית. באופן מכוון ומגמתי "טרפד" המערער שוב ושוב את נושא הייצוג. ניכר היה שבהתנהלותו המניפולטיבית הוא ניסה לעכב את התקדמות המשפט. לעיתים אין מנוס מניהול תקיף של ההליך נוכח 'תרגילים' של בעלי דין המנסים לתקוע מקלות בגלגלי ההליך השיפוטי. תפקיד ערכאת ערעור הוא ליתן גיבוי לשופט הערכאה הדיונית אשר עושה שימוש מושכל ב'ארגז הכלים' שהמחוקק העמיד לרשותו על מנת לאחוז ברסן המשפט. גם בערעור ביקשה הסניגוריה הציבורית להשתחרר מייצוג. נמצא להיעתר לבקשה, בכפוף לכך שעיקרי הטיעון שהוגשו על ידה ישמשו את ביהמ"ש. לגופו של עניין, לא נמצא בערעור ממש. הערעור נסב על ממצאי עובדה ומהימנות מובהקים, שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהם. ביהמ"ש מצא את המתלונן מהימן, ומנגד, לא רכש אמון לגרסאותיו המתפתחות של המערער על השקרים בהם נתפס. ביהמ"ש המחוזי מצא כמהימנה גם את עדותו של השוטר. חיזוק וסיוע לגרסת המתלונן ניתן למצוא בכך, שהמתלונן הגיש למשטרה בזמן אמת 11 תלונות, אשר משום מה לא טופלו. גרסתו של המערער לא הייתה הגיונית. חלוקת הכספים והרווחים מעבודת הבנייה בין המתלונן לבין המערער אינם מתיישבים עם שותפות או יחסי חברות, אלא עם גביית כספים בסחיטה. בשיחה שהוקלטה בין המערער לבין שוטר ללא ידיעת המערער, ניתן למצוא ראשית הודיה מצד המערער. אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בחומרת העונש אלא במקרים חריגים, שהמקרה הנדון אינו נמנה עליהם. העונש שהושת על המערער אכן אינו קל. עם זאת, המערער נהג בצורה כוחנית ונכלולית ויש לו עבר פלילי כבד. הוא ריצה עונשי מאסר ממושכים, וזמן קצר לפני ביצוע העבירות מושא הערעור השתחרר ממאסר של 56 חודשים. חזרה למעלה

10   [עורכי-דין] [בתי-משפט] ברש 2981/18 עו"ד יורם דדיה נ' וועדת האתיקה הארצית של לשכת עורכי הדין (עליון; מ' מזוז; 24/04/18) - 6 ע' עו"ד: סעיף 97 לחוק לשכת עורכי הדין שכותרתו "התחזות" לא נכלל ברשימת הסעיפים המופיעה ברישת סעיף 61(1) לחוק הנ"ל, ומכאן השאלה האם ניתן לראות בו כ"דין אחר המטיל חיוב או איסור על עורך דין בקשר למקצועו", אלא שהתשובה לה ככל שתהא, אינה משנה את המסקנה בדבר הרשעת המבקש, כמתמחה, בעבירה זו, שכן התחזות לעורך דין, מעבר להיותה עבירה פלילית לפי סעיף 97 לחוק היא גם מעשה שאינו הולם את מקצוע עריכת הדין לפי סעיף 61(3) לחוק; למעלה מן הצורך צוין, כי יש קושי במסקנה לפיה סעיף 97 בכללותו הוא "דין אחר" כאמור בסעיף 61(1) סיפא לחוק. עורכי-דין – עבירות משמעת – ענישה עורכי-דין – עבירות משמעת – התנהגות שאינה הולמת את כבוד המקצוע עורכי-דין – אתיקה מקצועית – עבירות בתי-משפט – רשות ערעור – מתי תינתן . המבקש הורשע בביה"ד המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין בעבירות משמעת של התחזות לפי סעיף 97 לחוק לשכת עורכי הדין (להלן: החוק); אי מילוי חובתו כעורך דין כלפי לקוחו; ביצוע מעשים הפוגעים בכבוד מקצוע עריכת הדין; והתנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין, שכן בתקופה שבין תום התמחותו לבין הסמכתו כעורך דין, הוצג כעורך דין לפני המתלוננים והם שילמו לו בגין שירותים משפטיים. ביה"ד המשמעתי המחוזי השית על המבקש עונש השעיה בפועל של 8 חודשים, השעיה על תנאי ותשלום פיצוי למתלוננים. ערעורי הצדדים לביה"ד המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין וערעוריהם נדחו. ערעור המבקש לבימ"ש המחוזי בטענה כי לא ניתן היה להרשיעו בעבירה לפי סעיף 97 לחוק, שכן אין מדובר בעבירת משמעת אלא בעבירה פלילית, נדחה נוכח הפסיקה בעניין בן-חרוץ לפיה סעיף 97 לחוק מהווה עבירת משמעת במובן הסיפא של סעיף 91(1) לחוק ("דין אחר המטיל חיוב או איסור על עורך דין בקשר למקצועו"), וכי מעבר לכך מעשי המבקש הם גם מעשה שאינו הולם את מקצוע עריכת הדין במובן סעיף 61(3) לחוק. מכאן בקשת רשות הערעור. . בית המשפט העליון (השופט מ' מזוז) דחה את הבקשה ופסק כי: מדובר בבקשה למתן רשות ערעור ב"גלגול רביעי", לאחר ששלוש ערכאות שונות נדרשו לעניינו של המבקש, ודרושה הצדקה משכנעת במיוחד על מנת להידרש פעם נוספת לעניין. לא נמצא כי במקרה דנן קיימת הצדקה למתן רשות ערעור, הגם שהמבקש מעלה לכאורה שאלה משפטית בעלת היבט כללי. סעיף 61 לחוק קובע כי אלה הן עבירות משמעת: (1) הפרת הוראה מהוראות הסעיפים 53 עד 60 או של דין אחר המטיל חיוב או איסור על עורך דין בקשר למקצועו; (2) הפרת כללי האתיקה המקצועית שנקבעו לפי סעיף 109 או לפי סעיף 98יג(3); (3) כל מעשה או מחדל אחר שאינו הולם את מקצוע עריכת הדין. סעיף 97 לחוק, שכותרתו "התחזות" קובע כי: (א) מי שמתחזה כעורך דין, ועורך דין העושה בתקופת השעייתו פעולה שנתייחדה לפי חוק זה לעורכי דין, דינו – מאסר שנה או קנס כאמור בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין. אין חולק כי סעיף 97 לא נכלל ברשימת הסעיפים המופיעה ברישא של סעיף 61(1) לחוק, ומכאן שהשאלה היא, האם ניתן לראות בסעיף 97 כ"דין אחר המטיל חיוב או איסור על עורך דין בקשר למקצועו". אלא ששאלה זו, תהא התשובה לה בחיוב או בשלילה, אינה יכולה ואינה צריכה לשנות את המסקנה שאליה הגיעו ערכאות קמא בדבר הרשעת המבקש, שכן מעשה התחזות לעורך דין, מעבר להיותו עבירה פלילית כאמור בסעיף 97 לחוק, הוא גם מעשה שאינו הולם את מקצוע עריכת הדין, כאמור בסעיף 61(3) לחוק. למעלה מן הצורך, אשר לשאלה האם ניתן לראות באיסור הקבוע בסעיף 97 לחוק כ"דין אחר המטיל חיוב או איסור על עורך דין בקשר למקצועו" כלשון סעיף 61(1) סיפא, בימ"ש המחוזי השיב בחיוב לשאלה, אך תשובה זו מעוררת קושי. סעיף 61(1) סיפא לחוק מדבר על הפרת הוראה של "דין אחר המטיל חיוב או איסור על עורך דין בקשר למקצועו", והרי סעיף 97 לחוק קובע איסור על מי שאיננו עורך דין – אדם מן הישוב, לרבות מתמחה – ועל עורך דין בתקופת השעיה מחברות בלשכה. מבחינת לשון הטקסט קיים קושי במסקנה לפיה סעיף 97 בכללותו הוא "דין אחר" כאמור בסעיף 61(1) סיפא לחוק. בימ"ש קמא ראה בעניין בן-חרוץ קביעה מפורשת לפיה סעיף 97 לחוק מהווה עבירת משמעת במובן סעיף 61(1) לחוק, אלא שבעניין בן-חרוץ דובר בעורך דין בתקופת השעיה, ועל כן הוא ודאי בגדר "עורך דין" לעניין סעיף 61(1) לא כן מתמחה, כבענייננו, שאיננו בגדר "עורך דין", ומכאן הקושי במקרה דנן. מכל מקום, תהא אשר תהא התשובה לכך, אין מקום לתת רשות ערעור במקרה זה מאחר שממילא מעשיו של המבקש נכנסים לגדרי סעיף 61(3) לחוק. חזרה למעלה

עבודה ארצי

11   [עבודה] עע (ארצי) 18354-12-16 א.א. חברה לבידוד ולציפויים בע"מ נ' אלי דואק (עבודה; רועי פוליאק, חני אופק גנדלר, מיכאל שפיצר, נ.צ.: א' ירון, ג' צימרמן; 18/04/18) - 18 ע' עו"ד: וקרט משה, דוד הורביץ מקום בו ביה"ד משתכנע בקיומה של שונות מהותית בין תקופות העסקה של עובד מבחינת דפוסי העבודה, אזי יישום ההלכות שנקבעו ביחס לחובת מסירת הגרסה המוטלת על העובד כאמור בהלכת זינאת ויישום המצבים השונים שנקבעו בעניין ריעני, צריך להתייחס לכל אחת מהתקופות באופן מובחן, ואין מקום לקביעות כוללניות; גם את תוצאת הפגם שנפל בהעדר גרסה מטעם עובד המבחינה בין תקופות השונות מהותית בדפוסי העסקה יש לבחון ביחס לתקופות אלה במובחן. נוכח כך, ביחס לתקופה לגביה המשיב לא מסר גרסה והמערערת הכחישה העסקתו בשעות נוספות, פסיקת גמול שעות נוספות בוטלה. עבודה – שעות עבודה ומנוחה – שעות נוספות עבודה – פיטורין – קיומם עבודה – פיטורין – זכות לשימוע . ערעור על פסק דין של ביה"ד האזורי בגדרו חויבה המערערת לשלם למשיב תשלומים בגין תקופת עבודתו בשירותה וסיומה, בעקבות פציעתו בתאונת עבודה, כאשר מגבלותיו הרפואיות לא אפשרו לו המשך העסקתו. עיקר הדיון נסב אודות חיוב המערערת לשלם למשיב גמול שעות נוספות בגין התקופה שמיום 1.2.09, אז נכנס לתוקף תיקון 24 לחוק הגנת השכר (להלן: תיקון 24; החוק). . בית הדין הארצי לעבודה (מפי השופטת ח' אופק-גנדלר ובהסכמת השופטים ר' פוליאק, מ' שפיצר ונציגי הציבור א' ירון, ג' צימרמן) קיבל את הערעור בחלקו ופסק כי: אשר לגמול שעות נוספות, נקודת המוצא היא כי על התקופה נשוא הערעור חולש תיקון 24 לחוק. ביחס לתיקון זה נאמר בעניין זינאת וב‏עניין ריעני, כי אין בתיקון 24 כדי לפטור את העובד מהגשת גרסה ביחס לעבודתו. בעניין ריעני נקבע כי לצורך יישום סעיף 26ב לחוק, ניתן להבחין בין מספר מצבים אפשריים ביחס למידת הוודאות בהתקיימות התנאי של עבודה בשעות נוספות, העומד ביסוד תשלום גמול שעות נוספות, ולמידת הוודאות בהיקפה של העבודה הנוספת. החזקה מוחלת במצב בו קיימת אי וודאות לגבי עצם התקיימות התנאי בדבר עבודה בשעות נוספות או היקף העבודה הנוספת, והיא אינה מוחלת במקרה בו נקבע ממצא בדבר העדר עבודה בשעות נוספות, בשים לב למארג הראייתי. ודוק, גם כאשר מוחלת החזקה יש בידי המעסיק לסתור אותה. בפסיקה הודגשה חשיבות מסירת הגרסה מטעם העובד, כאשר גם לאחר תיקון 24 תובענה עשויה להידחות בשל טעם זה. כך, גם בגדרי תיקון 24 נותר לביה"ד שיקול דעת בהפעלת הוראותיו, בראי טענות הצדדים לרבות נחיצות הצגת גרסה מצד העובד ובהתאם לסיווג תקופת העבודה לאחד המצבים הנזכרים בענין ריעני; הודגש כי, על מנת שתידחה תביעה לפי תיקון 24 לגמול שעות נוספות, על המעסיק לשכנע את ביה"ד כי יש לדחותה, כאשר כל מקרה יוכרע עובדתית. בענייננו, יש מקום לקבל את הערעור בחלקו, נוכח כך שתקופת עבודתו של המשיב מבחינת דפוסי עבודתו, לרבות עבודה בשעות נוספות, מחולקת לתקופות שונות, כשמצד אחד מצויה העבודה במפעל המערערת ובשאר האתרים (להלן: התקופה הראשונה) ומצד שני מצויה העסקתו בנמל אשדוד (להלן: התקופה השנייה), כאשר קיימת הבחנה מהותית בין התקופות מבחינת המקום, הזמן ודפוסי העבודה. נוכח קביעה זו דן ביה"ד בשאלה האם לצורך חובת מסירת הגרסה שנקבעה בענין זינאת ויישום המצבים השונים שנקבעו בעניין ריעני, יש להשקיף על התקופה כמקשה אחת או שמא יש מקום לפצלן בהתאם לתקופות נוכח השונות המהותית ביניהן, ונפסק כי מבחינה מתודולוגית מקום בו ביה"ד משתכנע בקיומה של שונות מהותית בין תקופות ההעסקה, אזי יישום ההלכות שנקבעו בעניין זינאת ובענין ריעני ביחס לחובת מסירת הגרסה המוטלת על העובד ויישום המצבים השונים שנקבעו בעניין ריעני, צריך להתייחס לכל אחת מהתקופות השונות באופן מובחן, ואין מקום לקביעות כוללניות משל היתה התקופה מקשה אחת. ודוק, מדובר בפיצול מתודולוגי בלבד, הנוגע לדרך בחינת הדברים ולא בהכרח למסקנה הנובעת מהם. בענייננו, לא מסר המשיב גרסה לכל אחת מתקופות ההעסקה, הגם שאלה נבדלות בדפוסי ההעסקה. ביה"ד פסק כי, גם את תוצאת הפגם שנפל בהעדר גרסה מטעם המשיב המבחינה בין תקופות ההעסקה השונות זו מזו מהותית בדפוסי ההעסקה יש לבחון ביחס לתקופות ההעסקה השונות. במקרה זה, ביחס לתקופה הראשונה מצויה גרסה כנדרש בהתאם להלכת זינאת וגם המערערת לא חלקה על ביצוע עבודה בשעות נוספות, ולכן ניתן ליישם את הלכת ריעני כך שבתנאי אי הוודאות לגבי היקף ההעסקה בשעות נוספות קמה החזקה הקבועה בתיקון 24 והמשיב זכאי לגמול שעות נוספות לתקופה הראשונה מכוח החזקה האמורה; ביחס לתקופה השנייה, בולט העדר גרסה מטעם המשיב והמערערת הכחישה את עובדת העסקתו בשעות נוספות, ולכן הערעור מתקבל ביחס לתקופה זו על בסיס יישום הלכת זינאת, ופסיקת גמול השעות הנוספות מבוטלת. אשר לחיוב המערערת לשלם למשיב דמי הודעה מוקדמת ופיצוי בגין אי עריכת שימוע, המערערת פיטרה את המשיב בעקבות מגבלותיו ומתוך שסברה כי אין ביכולתה למצוא עבורו תפקיד חלופי, ביה"ד הדגיש כי מגבלה תפקודית עשויה להוות הצדקה לפיטורים, ואולם אין בקיום הצדקה לפיטורים כדי לאיין תפישת סיום ההעסקה כפיטורים; עוד נקבע כי נפל פגם בהליך הפיטורים עקב כך שהמערערת לא ניסתה עובר לפיטורי המשיב לשוחח עמו על מנת לנסות למצוא עבורו תפקיד חלופי. חזרה למעלה

עבודה אזורי

12   [עבודה] סק (ת"א) 67224-09-16 הסתדרות העובדים הכללית החדשה -הסתדרות במעו"ף נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (עבודה; אירית הרמל, נ.צ.: ח' קפלניקוב, י' סעדיה; 10/04/18) - 12 ע' עו"ד: הילה גבר, יונתן פסי, פיינברג ביה"ד פסק כי, יש להחיל את הוראת הסכם קיבוצי מיוחד במסגרת הליך התייעלות, שנחתם בבנק לאומי בשנת 2016, שעניינה תשלום 'מענק הירתמות', על המנהלים ומורשי החתימה במשיב, ולהעניק להם מענק בגובה משכורת אחת, כפי שהוענק לעובדי בנק לאומי, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. עבודה – הסכם קיבוצי – הוראת הצמדה עבודה – הסכם קיבוצי – פרשנותו עבודה – הסכם קיבוצי – פירושו עבודה – הסדר קיבוצי – תחולתו עבודה – הסכם קיבוצי – זכות מכוח הסכם קיבוצי . בקשת צד שעניינה בסוגיה האם יש להחיל את הוראת הסכם קיבוצי מיוחד במסגרת הליך התייעלות, שנחתם בבנק לאומי (להלן: בל"ל) בשנת 2016, על המנהלים ומורשי החתימה במשיב. ההוראה שתחולתה שנויה במחלוקת מעניקה למנהלים ומורשי חתימה בבל"ל מענק בגובה משכורת אחת - מענק הירתמות (להלן: המענק). המשיב מסרב להעניק את המענק למנהלים ולמורשי החתימה אצלו, בנימוק שהוא מענק חד פעמי שניתן בגין הרתמות עובדי בל"ל לתכנית התייעלות, כאשר לטענתו הסכם ההצמדה שנחתם בין הצדדים בשנת 1975 ולפיו שכר מורשי החתימה במשיב יהיה צמוד לשכר מורשי החתימה בבל"ל (להלן: הסכם ההצמדה) לא חל על המענק. . בית הדין האזורי לעבודה (השופטת א' הרמל ונציגי הציבור ח' קפלניקוב, י' סעדיה) קיבל את הבקשה ופסק כי: ביה"ד עמד תחילה על ההלכות הנוגעות לפרשנות חוזה ופרשנות הסכם קיבוצי, בציינו כי פרשנות בהתאם ללשון ההסכם הקיבוצי היא נקודת המוצא. יש לבחון את לשון ההסכם הקיבוצי ולפרשו על פי לשונו. הטוען לפרשנות אחרת מלשון החוזה צריך להוכיח טענתנו וכך גם הטוען לשינוי בתחולת הסכם הצמדה. ככל שיידרש סיוע פרשני, יבחן ביה"ד, בין השאר, את נסיבות העניין ובכללן אופן היישום בפועל של ההסכם הקיבוצי. המחלוקת נוגעת לשאלה האם קיימת אבחנה בין 'תנאי שכר שוטפים' אותם יש להצמיד להסכמי בל"ל לבין 'הענקות מיוחדות וחד פעמיות' שהוענקו בבל"ל, אך המשיב אינו נדרש לתיתן למנהלים ומורשי החתימה במשיב. בענייננו, לשון ההסכם הקיבוצי אינה מבחינה בין 'תנאי עבודה' מוצמדים לשאינם כאלה. אין בהסכם ההצמדה סייג על פיו 'תנאי עבודה' מסוימים לא יוצמדו לתנאי בל"ל. ההסכם אינו מבחין בין תנאי עבודה שוטפים לשאינם כאלה. אבחנה בין סוגים של 'תנאי עבודה' לא מופיעה בהסכם, מכאן שלפי לשון ההסכם הקיבוצי יש להחיל את הוראות ההסכם הקיבוצי המיוחד שנחתם בשנת 2016 בבל"ל גם במשיב ולהעניק למנהלים ולמורשי החתימה מענק בגובה משכורת אחת. נוכח האמור, ניתן לדחות את טענת המשיב ולקבל את עמדת המבקשים, שהרי לשון הסכם ההצמדה אינה מחריגה כל תנאי מתנאי העבודה אותם יש להצמיד לתנאים בבל"ל ואף לא "תנאי עבודה חד פעמיים". אשר לטענת המשיב כי על הטבות שניתנות מסיבה ייחודית ובאופן חד פעמי, למנהלים ומורשי חתימה בבל"ל, לא חל הסכם ההצמדה, להבדיל מנושאים הנכללים ב'תנאי עבודה שוטפים', הרי שהמשיב, הטוען לפרשנות אחרת, לא הצביע על מקור הסכמי לאבחנה זו, ולא עמד בנטל ההוכחה כי יש לפרש את החוזה בשונה מן האמור בו; אשר לטענת המשיב כי האופן בו יושם ההסכם מאז חתימתו ועד כה, מלמד שהצדדים יצרו אבחנה בין 'תנאי עבודה המהווים חלק מן ה"שכר" כהגדרתו בהסכם ההצמדה, לבין תנאי עבודה שאינם חלק מן השכר ואין להצמידם, ביה"ד בחן את טענת המשיב לפיה נעשתה בפועל אבחנה בין 'תנאי שכר שוטפים' שהוצמדו להסכמי בל"ל, לבין 'הענקות מיוחדות' שניתנו בבל"ל אך לא במשיב, ולטענת המשיב אינן חלק מהסכם ההצמדה, ופסק כי לא נעשתה בפועל אבחנה בין הענקות חד פעמיות שלא הוצמדו לבין הענקות שוטפות המהוות חלק מהשכר והוצמדו. נוכח האמור נדחו טענות המשיב כי יש אבחנה ברורה בין הענקות שונות הניתנות בבל"ל שעל חלקן חל הסכם ההצמדה ועל חלקן אין הוא חל. לאור כל האמור, נפסק כי על המשיב להעניק למנהלים ולמורשי החתימה במשיב, מענק בשיעור משכורת אחת כפי שהוענק לעובדי בל"ל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלום המענק לבל"ל ועד למועד התשלום בפועל. חזרה למעלה

מחוזי

13   [בתי-משפט] [חברות] פרק (ת"א) 30790-02-18 עו"ד קרן רייכבך סגל רו"ח בועז גזית עו"ד פיני יניב, נאמנים בהקפאת הליכים של הוניגמן ובניו בע"מ נ' קבוצת קניוני עופר (מחוזי; חגי ברנר; 18/04/18) - 10 ע' עו"ד: עמית פינס, ליהי בלומנפלד, אילון בריל, פיני יניב, קרן רייכבך סגל אגב הליכי הבראה, רשאי ביהמ"ש לכפות המחאת זכויות וחובות לפי חוזה קיים, בשלמותו, גם בלא הסכמת הצד שכנגד, בהתקיים שני תנאים. במקרה דנן לא מתקיימים התנאים ואין מקום לאשר העברת השכירות בחנויות מהחברה לרוכש, בשטח מצומצם, חרף התנגדות המשכירה. בתי-משפט – סמכות – חדלות פירעון חברות – פירוק – הקפאת הליכים . בקשת הנאמנים להליך ההבראה של החברה לאשר העברת השכירות בחנויות מהחברה לרוכש, בשטח מצומצם ובתנאים הנדרשים על ידי הרוכש. . בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה ופסק: גם מכירת עסקיה ופעילותה של חברה דינם כדין הבראה, ובלבד שבדרך זו נשמרים מותגי החברה ומובטחים המשך הפעילות העסקית שהיוותה את ליבת פעילותה וכן העסקת עובדיה. אגב הליכי הבראה, ביהמ"ש רשאי לכפות המחאת זכויות וחובות לפי חוזה קיים, בשלמותו, גם בלא הסכמת הצד שכנגד, ואף אם ההמחאה נאסרה בחוזה, בהתקיים שני תנאים: ההמחאה חיונית להבראת החברה ואין בה כדי לפגוע בצד השני לחוזה. במקרה דנן לא מתקיימים תנאים אלה ובנוסף הסמכות לכפות המחאת חוזים קיימים אינה כוללת את הסמכות לערוך שינויים בתוכנם של החוזים. משכך, אין מקום לכפות על המשכירה את העברת השכירות, אך הנאמנים יהיו רשאים לבקש היתר להגשת תביעה כספית נגדה, ככל שיתברר כי סרובה לאפשר החלפת שוכרים באחת החנויות היה נגוע בחוסר תום לב. חזרה למעלה

14   [דיון אזרחי] רמש (חי') 8362-04-18 פלוני נ' פלונית (מחוזי; חננאל שרעבי; 18/04/18) - 6 ע' עו"ד: בוטלה החלטת בית משפט לענייני משפחה לפיה כונס הנכסים אשר מונה על פירוק השיתוף בבית הצדדים יכריע בבקשת המשיבה לשכור את הבית. זאת, בין היתר, משום שלא התקבלה תשובת המבקש ומשההחלטה לא נומקה כנדרש. דיון אזרחי – בקשת רשות ערעור – קבלתה דיון אזרחי – בקשות בכתב – תגובת המשיב . בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה במסגרתה קבע כי סמכויותיו של כונס הנכסים אשר מונה על פירוק השיתוף בבית הצדדים יורחבו אף לשאלת תכולת הבית והוא שיכריע בבקשת המשיבה לשכור את הבית תחת פינויו. . בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור ופסק: ההחלטה ניתנה אך בהתבסס על הכתוב בבקשה עצמה, מבלי שהתבקשה והתקבלה תשובת המשיב לבקשה, בניגוד לתקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי. ההחלטה אף לא נומקה כנדרש וביהמ"ש לא התייחס לכך שבבקשתה מבקשת המשיבה לכאורה לסטות מהסכמתה ומפסק דין בדבר פינוי הנכס על ידה. לפיכך, לא תינתן החלטה ביחס להשכרת הנכס טרם קבלת תשובת המבקש. כל החלטה שתינתן תהא מפורטת ומנומקת כנדרש. חזרה למעלה

15   [משפט מינהלי] וע (ת"א) 60565-12-17 עדיאלי בע"מ נ' רשם הקבלנים (מחוזי; עודד מודריק; 16/04/18) - 6 ע' עו"ד: יואל שרייבר, יאיר לנג לשם רישום קבלן על בסיס העסקת מנהל עבודה יש להראות שהגורם הנרשם כבסיס הרישום פעל במשך 6 שנים כמנהל עבודה בפועל בעבודות הנדסה בנאיות. הקביעה כי ההסמכה כמנהל עבודה מציבה את המוסמך בחזקת מי שביצע עבודות הנדסה בנאיות מסוג ראשון במעלה, אינה שוללת ומייתרת דרישת החוק לניסיון כ"מנהל עבודה". משפט מינהלי – רישוי – קבלנים משפט מינהלי – רישוי – רישוי קבלנים . ערר על החלטת רשם הקבלנים, אשר דחה את בקשת המערערת לרישום בפנקס הקבלנים על בסיס העסקת מנהל עבודה. . ועדת הערר דחתה את הערר ופסקה: לשם רישום קבלן על בסיס העסקת מנהל עבודה יש להניח את דעת הרשם שהגורם הנרשם כבסיס הרישום פעל במשך 6 שנים, קודם לרישום, כמנהל עבודה, הלכה למעשה, בעבודות הנדסה בנאיות. תקנה 2(ב) לתקנות רישום קבלנים קובעת שההסמכה כמנהל עבודה מציבה את המוסמך בחזקת מי שביצע עבודות הנדסה בנאיות מסוג ראשון במעלה, אולם הגדרה זו אינה שוללת ומייתרת דרישת החוק לניסיון כ"מנהל עבודה". המתווה לרישום בפנקס על בסיס ניסיונו של מנהל עבודה הוא: שש שנות ניסיון כמנהל עבודה בפועל, גם אם לא הוסמך כמנהל עבודה בקורס רשמי; דרישת הניסיון בעבודות הנדסה בנאיות מהמעלה הראשונה מוגשמת מכוח הסמכה בקורס רשמי כ"מנהל עבודה"; ההסמכה כמנהל עבודה יכולה להיות ממוקמת בכל שלב על ציר הזמן, ולשש שנות הניסיון מצטרפות שנים של פעולה כמנהל עבודה קודם להסמכה ולאחריה. העוררת אינה עומדת במתווה האמור. חזרה למעלה

16   [הגנת הדייר] עא (ת"א) 26301-12-16 אליהו ליאופולד נ' מנחם מנצור (מחוזי; ישעיהו שנלר, קובי ורדי, עינת רביד; 16/04/18) - 34 ע' עו"ד: אבי גביש , ניב יעקב, עידו נהרי, דן בן שאול ערכאת הערעור פסקה כי המשיב אינו עומד בתנאים של "דייר נדחה", אין לו כל מעמד של דייר מוגן ועליו לפנות את הדירה. אמו של המשיב, שלא חתמה על הסכם השכירות, הייתה דיירת נגזרת ולא מקורית, מעת פטירתו של האב אשר חתם על ההסכם. הגנת הדייר – דייר מוגן – דיירות נדחית הגנת הדייר – דייר מוגן – דייר נגזר . ערעור על פסק דין בגדרו נדחתה תביעת המערער לפנות את המשיב מדירה שנרכשה על ידי המערער כדירה תפוסה, לאחר שנקבע כי המשיב הוא "דייר מוגן נגזר". . בית המשפט המחוזי, ברוב דעות, קיבל את הערעור ופסק: בהתאם לפסיקה, מעת שחתם אחד מבני הזוג על הסכם הדיירות המוגנת, החותם הוא השוכר ולא ניתן להסיק כי בן הזוג האחר ייחשב אף הוא כדייר מוגן מקורי. דברים אלו יפים הן בהתייחס לטענה של החלת הלכת השיתוף והן לטענה של שליחות, שאין מקום לקבלה בהסתמך על אותה מערכת זוגית. גם עבור השנים אין בהן ליצור יחסי משכיר-שוכר, להבדיל מהסכמה ליצירת דיירות מוגנת בשכירות זו או אחרת. בנסיבות דנן, אמו של המשיב, שלא חתמה על הסכם השכירות, הייתה דיירת נגזרת ולא מקורית, מעת פטירתו של האב החתום על ההסכם. המשיב אינו עומד בתנאים הנדרשים לקביעת היותו דייר נדחה, אין לו כל מעמד של דייר מוגן ולכן עליו לפנות את הדירה. באשר להתנהלות הבעלים והמערער שרכש את הדירה, ההתנהלות נבעה מחמת טעות, ובכל מקרה לא מדובר על מצג משך שנים אשר בגינו שינה המשיב מצבו לרעה. למעשה אותה התנהלות נטענת מסתכמת במספר שנים מצומצם אשר אין בכוחן ליצור חוזה יש מאין. חזרה למעלה

17   [חוזים] [כספים] עא (חי') 50125-01-18 רות לוריא מימון נ' שתית בע"מ (מחוזי; דיאנה סלע; 12/04/18) - 5 ע' עו"ד: סעיף 5א. לחוק המכר דירות, על כל חלקיו, מהווה חוק קוגנטי ולא ניתן להתנות עליו אלא לטובת הקונים. בענייננו היו זכאים המערערים לפיצוי בגין איחור במסירת הדירה בסכום של 1.5 מדמי השכירות החודשיים ולהפרשי הצמדה וריבית מתום כל חודש בו היה על המשיבה לשלם את הפיצוי. חוזים – מכר – דירות חוזים – פיצויים – חישובם כספים – הפרשי הצמדה וריבית – חישובם . ערעור על פסק דין לפיו המערערים זכאים לפיצוי עבור שישה חודשי פיגור במסירת דירתם, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום התביעה ועד התשלום בפועל, ועל החלטה בה נדחתה בקשתם לתיקון טעות באשר לאופן חישוב הפיצוי והפרשי ההצמדה והריבית. . בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור בחלקו ופסק: סעיף 5א. לחוק המכר דירות, על כל חלקיו, מהווה חוק קוגנטי ולא ניתן להתנות עליו, אלא לטובת הקונים. בענייננו הצדדים לא התנו על הסעיף וההוראות בסעיף 5א. חלות במלואן, לכן היה על בית המשפט קמא לפסוק את הפיצוי לפי האמור בסעיפים 5א.(א)(1) ו-5א.(ב) לחוק. לפיכך, על המשיבה לשלם למערערים סכום דמי השכירות החודשיים כפול 1.5 כפול 6 חודשים, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום בו היה אמור להיות משולם כל תשלום חודשי ועד ליום התשלום המלא בפועל, תוך ניכוי הסכום ששולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. אין מקום להתערב בשיעור שכר טרחת עו"ד אף שמדובר בסכום נמוך. חזרה למעלה

18   [מסים] [בתי-משפט] וע (מרכז) 42013-02-18 שלומי שריקר נ' מנהל מיסוי מקרקעין מרכז (מחוזי; בנימין ארנון; 11/04/18) - 8 ע' עו"ד: משה הר שמש, רויטל בן-דוד וועדת הערר לפי חוק מיסוי מקרקעין אינה מוסמכת לדון בטענות בדבר נזקים שנגרמו כתוצאה מהחלטות המשיב. כן אין בסמכותה להעביר את הדיון בסוגיית הנזק לערכאה אחרת או להתיר פיצול סעדים. מסים – מס שבח מקרקעין – ועדת ערר בתי-משפט – סמכות – סמכות עניינית . ערר כנגד החלטת המשיב לסרב לבטל קנסות שהושתו עליהם. בין היתר מבוקש לחייב את המשיב בפיצוי כספי בגין התנהלותו ולחילופין, לאפשר פיצול הסעדים. . ועדת הערר פסקה כדלהלן: לשון סעיפי חוק מיסוי מקרקעין אינה תומכת בטענה לפיה ועדת הערר מוסמכת לדון גם בטענות העוררים בדבר זכאותם לקבל פיצויים נזיקיים כתוצאה מפעולות הנטענות כנגד המשיב. גם לפי הגישה הפרשנית המרחיבה את סמכותה של ועדת הערר, סמכותו של המשיב מוגבלת להחלטותיו. לפיכך, אין לוועדת הערר סמכות לדון בטענות בדבר קיומם לכאורה של נזקים אשר נגרמו כתוצאה מהחלטות המשיב. אין בסמכותה של ועדת הערר להעביר את הדיון בסוגיית הנזק הנתבע לערכאה אחרת, או ליתן צו לפיצול סעדים. חזרה למעלה

שלום

19   [תכנון ובנייה] [פרשנות] (ת"א) 229-01-17 מדינת ישראל נ' אודליה הודיה נמני (שלום; רונית אופיר; 25/04/18) - 12 ע' עו"ד: ענת סגל, מוריה כהן, משה לין הנאשמים זוכו מחמת הספק מעבירה של ביצוע עבודות ללא היתר, וזאת בכל הנוגע לבניית הסככה. הנאשמים הורשעו בעבירה של ביצוע עבודות ללא היתר, בכל הנוגע לבניית הגדר. תכנון ובנייה – עבירות – ביצוע עבודה ללא היתר פרשנות – דין – חוק התכנון והבניה, תשכה-1965 . כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום המייחס לנאשמים עבירה של ביצוע עבודות ללא היתר כאשר הבנייה טעונה היתר, עבירה לפי סעיפים 145 ו-204(ב) לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965. . בית המשפט הכריע את דינם של הנאשמים, ופסק כלהלן: פרשנותה של המאשימה המוציאה באופן גורף קורות הנטויות בזווית ויוצרות חלל בצורת מקבילית, מבלי לבחון אם חלל זה מקיים את היחס הקבוע בתקנות הפטור, מהווה פרשנות מרחיבה של הגדרת המצללה בתקנות הפטור אשר אינה נתמכת בלשון התקנות. פרשנות מרחיבה זו, הטומנת בחובה העמדה לדין באישום פלילי, אינה עולה בקנה אחד עם הרציונל העומד מאחורי התקנת תקנות הפטור, אשר נועד להקל ולפשט את הליכי התכנון והבנייה. המצללה עונה הן להגדרתה בהתאם לתקנות הפטור, ומקיימת אחר ההנחיות המרחביות. בהתאם, המאשימה לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה להוכחת בנייה ללא היתר בכל הנוגע לסככה. חזרה למעלה

20   [דיון פלילי] תפ (ק"ג) 7963-07-17 מדינת ישראל נ' צפניה אלייב (שלום; נגה שמואלי מאייר; 22/04/18) - 11 ע' עו"ד: עמית חומרי, ג'אנה זייצב, אלייב נדחתה בקשת המבקש לביטול תנאי שחרורו, ובכלל זה לביטול צו ההרחקה נגדו מהמתלוננת. בתוך כך העדיף בית המשפט את חוות דעת שירות המבחן לצורך הערכת מסוכנותו של הנאשם על פני חוות דעת פרטית. דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – עיון חוזר דיון פלילי – תסקיר שירות המבחן – מעמדו . המבקש הגיש בקשה לעיון חוזר במסגרתה עותר הנאשם לביטול תנאי שחרורו, ובכלל זה לביטול צו ההרחקה מהמתלוננת והיתר לשוב ולהתגורר בביתו יחד עמה. לחילופין מבקש הנאשם כי בית המשפט יורה על ביטול התנאים המגבילים בהם הוא נתון וכי יותר לו לשהות בבית המתלוננת לפרקים על מנת להיפגש עם ילדיו ולסייע בטיפול המשפחה. . בית המשפט קבע כלהלן: לא בשלה העת להורות על ביטולו באופן גורף של אפקט ההרתעה הטמון בתנאים המגבילים ובכלל זה כי לא בשלה העת להתיר את חזרתו של הנאשם לשוב ולהתגורר עם המתלוננת בביתה. לשירות המבחן תפקיד סטטוטורי לעניין הגשת תסקיר מעצר לפי סעיף 21א לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים). משכך, מותר לו לבית המשפט להעדיף חוות דעת של הגוף אותו קבע המחוקק לצורך הערכת מסוכנותו של הנאשם על פני חוות דעת פרטית. במקרה דנן לא קיימים טעמים מיוחדים המצדיקים סטייה מהמלצתו של שירות המבחן. כפי שנפסק לא אחת, רק לעיתים נדירות יסטה בית המשפט מהמלצה שלילית של שירות המבחן, בהתקיים נימוקים מבוססים וכבדי משקל לעשות כן. אין להורות על ביטולם כליל של התנאים המגבילים בהם נתון הנאשם. עם זאת, בהינתן העובדה כי הנאשם מצוי בתנאים מגבילים מזה חודשים ארוכים, תוך שהקפיד לעמוד בהם ככתבם וכלשונם ללא כל הפרות מצדו ותוך כיבוד אמון בית המשפט אשר ניתן בו, נמצא כי בשלה העת להקל עמו. חזרה למעלה

21   [דיון אזרחי] תא (חי') 21800-01-15 שמחה פרץ נ' עיריית נשר (שלום; אורי גולדקורן; 22/04/18) - 12 ע' עו"ד: פרחה ג'ובראן-מילר, יהונתן גינת, מורן בן יצחק נדחתה תביעה לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לתובעת עקב אי-קיום פסקי דין שניתנו נגד העירייה במסגרת עתירה מנהלית. נפסק, כי לא הוכח שהעירייה לא קיימה את פסקי הדין בעתירה המנהלית. דיון אזרחי – סעדים – תובענה תכיל מלוא הסעד דיון אזרחי – כתב-תביעה – עילה שלא נכללה בכתב התביעה . התובעת הגישה כנגד הנתבעת – עירייה, תביעה לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לה עקב אי-קיום פסקי דין שניתנו נגד העירייה במסגרת עתירה מנהלית. . בית המשפט דחה את התביעה ופסק כלהלן: באותם מקרים שבהם צד להסכם פשרה שאושר כפסק-דין מבקש לאכוף את ההסכם בשל הפרתו על-ידי הצד האחר, פתוחות בפניו אופציות מספר, שניתן לסווגן על-פי ההבחנה בין הפן ה"הסכמי" לפן ה"שיפוטי" של פסק-הדין. מן ההיבט של הפן ה"הסכמי", מוקנית לצד הנפגע אפשרות להגיש תביעה חדשה, שעילתה הפרת הסכם הפשרה, ובמסגרתה לתבוע אכיפת ההסכם וכן פיצויים בגין ההפרה. במקרה זה, לא הוכחה העילה המשפטית עליה נשענה התביעה, קרי – לא הוכח שהעירייה לא קיימה את פסקי הדין בעתירה המנהלית. חזרה למעלה

22   [נזיקין] [תעופה] תא (ת"א) 22213-06-11 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' אל-על נתיבי אויר לישראל בע"מ (שלום; נועה גרוסמן; 20/04/18) - 43 ע' עו"ד: יוסי שפרינצק, שיזף למד, משה לשם, משה בן סירה, שרון תובל שביט, רונה ז'משטייגמן, גיל ברקאי עסקינן בתביעת שיבוב שהוגשה ע"י חברת הביטוח לאחר שפיצתה את המבוטחת (שירותי בריאות כללית) בעלות מטען אינסולין שהושמד. נקבע כי האחריות לנזק שנגרם רובצת על הנתבעת 3, ממ"ן, המפעילה את מסוף המטענים בנתב"ג. נזיקין – אחריות – רשות שדות התעופה נזיקין – אחריות – חברות תעופה נזיקין – אחריות – מוביל אווירי נזיקין – אחריות – מוביל תעופה – תובלה אווירית – נזיקין . בזמנים הרלוונטיים לתביעה ביטחה התובעת את מקבלת המטען, שירותי ביטוח כללית, בפוליסת ביטוח מטענים. המטען הכיל שמונה משטחים המכילים אינסולין בקירור. אחד מהמשטחים הושמד לאחר שנחשף לטמפרטורה הגבוהה באופן חריג לשימוש בייעודו. התביעה דנן היא תביעת שיבוב, בה חוזרת התובעת אל כל אחת ואחת מן המעורבות בשרשרת ההובלה, לצורך קבלת שיפוי על נזקיה. . בית המשפט קבע כלהלן: הנתבעת 1, המוביל האווירי אל-על, פעלה כחובתה על פי דין, הטיסה את המטען בתנאי קירור נאותים כנדרש בשטר המטען והודיעה למסוף המטען של ממ"ן מבעוד מועד על הצורך לקלוט ולאחסן את המטען בתנאי קירור. לפיכך, יש לפטור את אל-על מאחריות לנזק שנגרם. הנתבעת 2, DHL, פעלה כחובתה על פי דין להודיע לאל-על על הצורך לאחסן את המטען בתנאי קירור נאותים, על פי שטר המטען. DHL פעלה להודיע אפילו לממ"ן מבעוד יום על הגעת מטען המחייב אחסון בתנאי קירור. לפיכך, יש לפטור את DHL מאחריות לנזק שנגרם. הנתבעת 4, רשות שדות התעופה, פעלה בזריזות הראויה לשינוע המטען מבטן המטוס אל שטח מסוף המטענים של ממ"ן. רשות שדות התעופה לא התרשלה בביצוע חלקה בשרשרת ההובלה. לפי הנהלים הלא כתובים הנהוגים, לא היה עליה ליידע את ממ"ן באופן פרטני על הגעת המטען ותנאי הקירור הנחוצים להמשך אחסנתו. עבודתה התמצתה בשינוע הפיזי אותו ביצעה כהלכה ובמהירות הנדרשת. לפיכך, יש לפטור את רשות שדות התעופה מאחריות לנזק שנגרם. האחריות לנזק שנגרם רובצת על הנתבעת 3, ממ"ן, המפעילה את מסוף המטענים בנתב"ג. נתבעת זו ידעה או היה עליה לדעת מבעוד מועד, על הצורך לאחסן את המטען בתנאי קירור נאותים. הנתבעת 3 לא פעלה כחובתה לקלוט את המטען ולאחסנו בקירור כנדרש. המטען המתין למעלה משש שעות בשמש יוני הלוהטת בישראל עקב רשלנותם של עובדי ממ"ן. לפיכך, האחריות לפיצוי התובעת בגין הנזק שנגרם חלה במלואה על ממ"ן. חזרה למעלה

23   [עורכי-דין] רעצ (נת') 6418-02-18 רלי סבח עו"ד נ' מדינת ישראל אוצר המדינה (שלום; אלי ברנד; 17/04/18) - 8 ע' עו"ד: נדחה ערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל, במסגרתה חויבה המבקשת – ב"כ הזוכה – באופן אישי בהוצאות לאוצר המדינה בסך 500 ₪. עורכי-דין – הוצאות אישיות – הטלתן בידי בית-משפט עורכי-דין – יחסים עם בית-המשפט – חובות עורך-הדין . בקשת רשות ערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל, במסגרתה חויבה המבקשת – ב"כ הזוכה – באופן אישי בהוצאות לאוצר המדינה בסך 500 ₪. . בית המשפט דחה את הערעור, ופסק כלהלן: רעה חולה בקרב חלק מעורכי דין, אשר לדאבון הלב הולכת ופושה כנגע, היא הגשת בקשות דחייה ביום קיום הדיון, כאשר אין מדובר בנסיבות בהולות ובלתי צפויות כגון מחלה, תאונה או להבדיל לידה – מקרים בהם ברי כי מוצדקת הגשת הבקשה ביום הדיון, אלא בנסיבות בהן ניתן היה להגיש את הבקשה מבעוד מועד. הגשת בקשות כאלה גורמת בזבוז זמן שיפוטי ניכר – הן בשל הצורך של המותב היושב בדין להתכונן לדיונים הקבועים לפניו ובשל הגשת הבקשה ביום הדיון מושחת לריק זמן ההכנה שיכול היה להיות מנוצל לקידום תיקים אחרים, והן בשל העובדה שזמן האולם קצוב ומוגבל ואת הזמן שהוקצה לדיון שנדחה בהתראה כה קצרה לא ניתן יהיה למלא בדיון אחר בשל סמיכות המועדים. לא בכדי ואף בצדק רב, במישור העקרוני, יצא קצפה של רשמת ההוצאה לפועל הנכבדה על הגשת בקשת הדחייה 22 דקות קודם למועד הדיון. בית המשפט העליון עמד על יחס נאות או יחס מידתי ראוי בין המחדל לבין הסנקציה, ובענייננו – הטלת הוצאות בסך 500 ₪ היא מהלך מדוד ומינורי בעוצמתו המביע את עמדתה הביקורתית של הרשמת הנכבדה ביחס למחדלה של המבקשת, אך עושה זאת במינון שלא ניתן לומר שבלתי סביר הוא. חזרה למעלה

24   [דיון פלילי] [עורכי-דין] (ת"א) 6027-01-16 מדינת ישראל נ' ענת ודב גיפשטיין (שלום; יפעת אונגר ביטון; 17/04/18) - 23 ע' עו"ד: ענת סגל, אילן בומבך נדחתה בקשת הנאשמים לביטול כתב האישום. בית המשפט סקר בהרחבה את סוגיית הזכות לייצוג בהליכים פליליים טרם העמדה לדין. דיון פלילי – ייצוג – היעדר ייצוג דיון פלילי – ייצוג – נאשם שאינו מיוצג דיון פלילי – נאשם – ייצוגו דיון פלילי – כתב-אישום – ביטולו עורכי-דין – ייצוג – הזכות להיות מיוצג . בקשת הנאשמים להורות על ביטול האישום מחמת פגמים שנפלו בהגשתו, העולים כדי הגנה מן הצדק. . בית המשפט פסק כלהלן: במקרה דנא, אין עסקינן בהתעלמות הרשות מהחובה לזמן למסירת גרסה. יש לבחון, אפוא, את משמעותו של הפגם שנפל בהליך, קרי סירוב לקבל את גרסת הנאשמת בנוכחות סניגורה – בהתאם לנסיבות המקרה. לאחר שקילת כלל הנסיבות, יש לקבוע כי עוצמת הפגם במקרה זה איננה גבוהה. לא יהיה בהמשך ניהול ההליך, לאחר שתתאפשר מסירת גרסה על ידי הנאשמת, שלא בנוכחות בא-כוחה, אלא אם תוותר על זכות זו, משום פגיעה ממשית בעקרונות של צדק והגינות משפטית. מתן אפשרות למסור גרסה, אף בלא נוכחות סניגור במקרה זה, מקיים איזון מלא בין זכויותיה של הנאשמת להליך הוגן וצודק, לבין האינטרס הציבורי שיש בהעמדתה לדין. הנה כי כן, יש לדחות את בקשתה להורות על ביטול האישום. חזרה למעלה

25   [עונשין] תפ (ת"א) 28022-02-17 מדינת ישראל נ' מור מרסיאנו (שלום; איתן קורנהאוזר; 16/04/18) - 11 ע' עו"ד: קטיה הכהן, שרון אדרי, מורן גרוס בית המשפט זיכה את הנאשם מעבירת התנגדות בכח למעצר, הרשיעו בעבירות הפרעה לשוטר במילוי תפקידו והעלבת עובד ציבור. נפסק, בין השאר, כי קללות כלפי שוטרים, שאינן נאמרות בלהט הרגע, עולות כדי עבירת העלבת עובד ציבור. עונשין – עבירות – התנגדות למעצר חוקי עונשין – עבירות – הפרעה לשוטר במילוי תפקידו עונשין – עבירות – העלבת עובד ציבור . כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו את העבירות הבאות: הפרעה לשוטר במילוי תפקידו; העלבת עובד ציבור; שימוש בכוח למניעת מעצר. ב"כ הנאשם ביקשה לקבוע שהוראת עיכובו של הנאשם לתחנת המשטרה נעשתה שלא בסמכות, ויש לפסול עדויות לגבי הדברים שהשמיע כנגדם לאחר מכן. עוד טענה כי קללות דוגמת: "בני זונות" אינן עולות כדי עבירת העלבת עובד ציבור. . בית המשפט זיכה את הנאשם מעבירת התנגדות בכח למעצר, הרשיעו בעבירות הפרעה לשוטר במילוי תפקידו והעלבת עובד ציבור ופסק כלהלן: המאשימה עמדה בנטל הראייתי ביחס לקללות אותן הטיח הנאשם בשוטרים במהלך כל האירוע, כמפורט בכתב האישום, וכן סירוב הנאשם לעיכובו המהווה הכשלת שוטר, אך לא ביחס לעבירת שימוש בכוח למניעת מעצר. יש לדחות את הטענה לגבי חוסר סמכות העיכוב. בטרם הודיע השוטר על עיכובו של הנאשם, ביצע הנאשם עבירה של העלבת עובד ציבור. התנהלות הנאשם במקרה הנדון, עונה בהחלט על ההגדרה "מכוערת ובריונית". מדובר בשיקול דעת שהפעיל השוטר בשטח, אשר אינו חורג מגבולות שיקול דעת ראוי. יש לדחות את הטענה לפיה, קללות דוגמת "בני זונות" כלפי שוטרים, אינן עולות כדי עבירת העלבת עובד ציבור. מקרה זה אינו עוסק ב"להט הרגע", בקללה בודדת או במהלך מעצר. במקרה זה, מדובר בנסיבות בוטות ומתמשכות ובמטר של קללות אשר הוטחו בשוטרים, בשל מתן דו"ח תנועה. לפיכך, יש לקבוע כי דברי הנאשם מהווים עבירת העלבת עובד ציבור. חזרה למעלה

26   [משפט בינלאומי פרטי] חדא (י-ם) 42074-02-18 בית המשפט בארה"ב נ' ג'יימס שאול (שלום; אוהד גורדון; 12/04/18) - 6 ע' עו"ד: בית המשפט נמנע מלבטל החלטה, שעל פיה התקבלה בקשת המבקש לפי חוק עזרה משפטית בין מדינות. בתוך כך נקבע, כי לא קמה הצדקה לסרב לבקשת המבקש למנות עורך דין לגבות את הראיות. משפט בינלאומי פרטי – עזרה משפטית למדינות חוץ – בקשה לעזרה משפטית . המשיבים הגישו בקשה 1 ו-2 לבטל את החלטת בית המשפט בבקשה לפי חוק עזרה משפטית בין מדינות, שלפיה קיבל בית המשפט את בקשת המבקש בגביית ראיות הנחוצות להליכים משפטיים המתנהלים בבית המשפט בארצות הברית. . בית המשפט דחה את הבקשה וקבע כלהלן: מטרתו של חוק עזרה משפטית היא לסייע לרשות הזרה בהליך המתנהל אצלה. על כן, במידה שהדבר מתבקש, הסיוע מתבצע ככל הניתן בהתאם לפרוצדורות הנהוגות באותה מדינה. אחרת, עלולה להיפגע אפשרות השימוש בראיות הנגבות, בניגוד למטרת החוק ולמחויבויותיה הבין-לאומיות של מדינת ישראל. במקרה זה, גביית הראיות בדרך של Depositions התבקשה בידי בית המשפט בארצות הברית. בהעדר מניעה להיענות לבקשה זו, ונוכח שאיפת החוק לספק סיוע משפטי אפקטיבי, לא נפל פגם בהחלטה לאפשר זאת. סעיף 16(ב) לחוק עזרה משפטית אינו כולל התניה לפיה הסמכת עורך דין לגבות את הראיות מחייבת הוכחה של חוסר אפשרות לגביית הראיות בידי בית המשפט. חזרה למעלה

27   [נזיקין] תא (חי') 14056-09-13 פלונית נ' מדינת ישראל משרד הבריאות (שלום; כאמלה ג'דעון; 04/03/18) - 13 ע' עו"ד: מ. כיאל, א. בהט בית המשפט קיבל תביעה בעילה של רשלנות רפואית. הנתבעת חויבה בתשלום פיצויים לתובע בסך של 303,000 ₪ נזיקין – רשלנות – רשלנות רפואית נזיקין – עוולות – רשלנות רפואית נזיקין – עוולות – פגיעה באוטונומיה . תביעה בעילות של רשלנות רפואית ופגיעה באוטונומיה המיוחסות לנתבעת, בעטיו של נזק נטען שנגרם לתובע בעקבות ניתוח לכריתת שקדים ואדנואידים. . בית המשפט קבע כלהלן: יש לאמץ את קביעותיו של המומחה מטעם התובעים, ולקבוע כי הצוות הרפואי של הנתבעת לא נקט, במהלך ביצוע הניתוח השני להפסקת הדימום, באמצעי הזהירות הסבירים והמקובלים בניתוח מסוג זה, להגנה על אפו של התובע, ומשכך, חבה הנתבעת כלפי התובעים בגין הנזקים שנגרמו לתובע בעקבות ההתרשלות הנ"ל. יחד עם זאת, התובעים לא הוכיחו את העוולה בגין הפגיעה באוטונומיה הנטענת על ידם. בהינתן העובדה שהניתוח השני נועד לעצור דימום שעלול היה לסכן את חייו של התובע, בית המשפט לא שוכנע כי האם הייתה מתנגדת לביצוע הניתוח, גם לוּ נמסר לה כל המידע אודות הניתוח וסיבוכיו. יש לקבל את התביעה בעילה של רשלנות רפואית, ולחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 303,000 ₪, וכן אגרת משפט, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 70,000 ₪. חזרה למעלה

28   [נזיקין] תאמ (פ"ת) 1542-02-15 פלוני נ' מאיר את לוקסנבורג בע״מ (שלום; אמיר לוקשינסקי-גל; 01/03/18) - 19 ע' עו"ד: יובל בדיחי הנתבעת – מפעילה של מכון יופי, חויבה לשלם לתובע פיצויים על פי חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, מחמת סירובה להעניק לו טיפול להסרת שיער עקב היותו נשא הכשל החיסוני (HIV). נזיקין – עוולות – על-פי חוק שוויון הזדמנויות לאנשים עם מוגבלות . התובעע הגיש כנגד הנתבעים תביעת פיצויים בהתאם לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, עקב סירוב להעניק לתובע – נשא הכשל החיסוני (HIV) טיפול להסרת שיער במכון יופי. . בית המשפט קיבל את התביעה ופסק כלהלן: כדי להיכנס לתחולת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, על התובבע להוכיח תחילה כי הוא בגדר "אדם עם מוגבלות" בהתאם להוראות החוק. בעניין זה, די שהתובע יוכיח, כי הוא נחשב כבעל "לקות פסית .. המגבילה אותו באופן מהותי באחד או יותר מתחומי החיים העיקריים" על מנת שסימן ב' לחוק יחול עליו. יש לקבל את טענת התובע, כי בשל היותו נשאא HIV הוא נכנס לגדרי ההגדרה המרחיבה בחוק שלפיה הוא "נחשב אדם עם מוגבלות". תנאי נוסף לתחולת החוק בעניינינו, הינו שהנתבעת תיחשב "מקום ציבורי" וכי השירות שהיא מעניקה ייחשב "שירות ציבורי". במקרה זה, הנתבעת מהווה מקום ציבורי וכי שירותי הסרת השיער שהיא מענניקה מהווה "שירות ציבורי". במקרה זה, הנתבעת לא הפריכה את החזקה שלפיה סירובה להעניק טיפול הסרת שיער לתובע, מפר את הוראות איסור ההפליה שבסעיף 19ו לחוק. חזרה למעלה

ועדות ארציות תכנון ובניה

29   [תכנון ובנייה] ערר (מטה) 44/17 זוהיר אחמד כבהא ו-16 אחרים נ' הוועדה המיוחדת לתכנון ולבנייה חריש (ועדות ארציות תכנון ובניה; שמרית גולן; 29/04/18) - 17 ע' עו"ד: איל מאמו, עודד דונג אין לחייב את העוררים בהיטל השבחה בגין אישור תשריט האיחוד. תשריט איחוד אינו בגדר הקלה או שימוש חורג ואף לא בגדר "תכנית". תכנון ובנייה – היטל השבחה – איחוד וחלוקה תכנון ובנייה – היטל השבחה – שומת היטל השבחה . העוררים הגישו ערר על דרישות היטל השבחה של המשיבה, הוועדה המיוחדת לתכנון ולבנייה חריש. דרישות היטל ההשבחה התבססו על שלוש שומות היטל השבחה שנערכו על ידי שמאי הוועדה המיוחדת, הנוגעות למקרקעין. העוררים טוענים כי חלק מהשומות אינן מפורטות ומנומקות דיין. עוד נטען, כי השמאי התעלם מפגיעתה של תכנית 201א' במקרקעין וכי לא היה מקום לייחס למקרקעין פוטנציאל בשל הכללתם בתכנית 201א': . ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית לתכנון ובנייה קבעה כלהלן: אף שהיה מקום לפרט ולנמק את שומות ההשבחה מעבר לכפי שנעשה בהן, אין בכך כדי לפטור את העוררים מחובת תשלום היטל השבחה על פי החוק. אין לחייב את העוררים בהיטל השבחה בגין אישור תשריט האיחוד. תשריט איחוד אינו בגדר הקלה או שימוש חורג ואף לא בגדר "תכנית", המוגדרת כאמור כ- "תכנית מתאר מקומית או תכנית מפורטת", וממילא אין בפנינו "השבחה" כמובנה בחוק". מאחר שחלק מן המחלוקות בין הצדדים הן שמאיות בעיקרן, יש לפנות אל יושב ראש מועצת שמאי המקרקעין בבקשה למינוי שמאי מייעץ, לפי סעיף 14(2)(ג) לתוספת השלישית לחוק, ולצדדים תינתן האפשרות להציג לפניו את טענותיהם ואת הסימוכין להן באופן מלא. חזרה למעלה

בתי-הדין הרבניים

30   [מקרקעין] [משפחה] [בתי-דין] [בתי-משפט] (י-ם) 1134120/ פלוני נ' פלונית (בתי-הדין הרבניים; מרדכי רלב"ג, יקותיאל כהן, עמרם אלחדד; 23/04/18) - 7 ע' עו"ד: רחמים רחמני, הדס גרוסמן נכס הרשום כמשותף, הזכויות בו משותפות לצדדים למרות השקעה לא שוויונית בו; כן קבע ביה"ד את סמכותו האגבית לדון בחוב לצד ג'. מקרקעין – רישום – תוקפו משפחה – יחסי ממון בין בני-זוג – רכוש משותף בתי-דין – בית-דין רבני – סמכותו בתי-משפט – סמכות – סמכות נגררת . הכרעה לעניין הזכויות בדירה (בשלבי בנייה) הרשומה ע"ש שני הצדדים, כאשר מימון רכישת הדירה נעשה ברובו מכספי האיש והוריו. לטענת האיש יש לקבוע כי הזכויות בדירה שייכות לו ואילו האישה זכאית לכ־35,000 ש"ח בלבד וזאת מהטעם שהדירה נרכשה מלכתחילה באופן שתהיה שייכת לו בלבד ורק מתוך אונס/טעות/רמאות לצורך שלו"ב (שלא צלח בסופו של דבר) נרשמה ע"ש שני הצדדים, כאשר מימון רכישת הדירה נעשה ברובו מכספי האיש והוריו. לחילופין, ככל וביה"ד סבור כי הדירה שייכת לשני הצדדים – יש להתחשבן בעניין ההלוואה להורי האיש בסך 150,000 ש"ח, הכסף שהביא קודם החתונה, תשלומי ה'משכנתה' ששילם לבדו מאז מועד הקרע וכו'. לטענת האישה הדירה שייכת לצדדים בשווה. ואין לביה"ד סמכות לדון בטענות שביחס להלוואות כלפי הורי האיש. . ביה"ד הרבני האזורי פסק כי הדירה שייכת לשני הצדדים בשווה מהטעמים הבאים: לפי החוק במדינת ישראל השלמת עסקה של נדל"ן נגמרת אך ורק ברישום שלה ברשויות לרישום מקרקעין. לפני כן יש רק התחייבות לקניין (מכירה או מתנה).לפי זה הבעלות החוקית נקבעת לפי הרישום, ובנדון דידן הרישום בחברה המשכנת הוא שחצי מהדירה של האיש וחצי ממנה – של האישה. הדבר משליך גם על ההלכה, שכן מבואר בשולחן ערוך שאם מנהג המדינה לקנות בדרך מסוימת, כגון 'סיטומתא', הקניין מתקיים בכך גם לפי ההלכה. לכן כיום, שהדרך היא לקנות בדרך של רישום הבעלות, נגמר הקניין כך גם לפי ההלכה. בנוסף לכך, ביה"ד סבור כי מה שנוגע לקניית קרקעות קשור קשר הדוק למיסוי, וגם קשור לתקנת בני המדינה – שיישמרו הזכויות של בעלי הקרקעות ולא יוכלו להפקיע את זכויותיהם החוקיות בהינף יד, ולפיכך יש בזה דינא דמלכותא וממילא דרכי הקניין החוקיות הן גם דרכי הקניין ההלכתיות בזמננו. יתרה מזאת, היות שכתוצאה של חוק זה כל חוזי המכר שנעשים נכתבים תמיד בלשונות של התחייבות למכור או לתת וכיוצא בזה ולא בלשון קניין ממש שנעשה במועד עשיית ההסכם, הרישום הוא הקניין היחיד ותו לא. לפיכך בנדון דידן הדירה קנויה לשני הצדדים בחלקים שווים, ואין זה משנה אם צד אחד נתן יותר או פחות. טענת האיש שהרישום על שם האישה נעשה בטעות, רק לצורך שלום בית מתוך אונס, ובפועל השלום לא הושג – נדחתה. בהקשר זה נקבע בין היתר כי שכנוע של יועצת נישואין אינו בגדר כפייה. האיש השתכנע שכדאי לו לעשות זאת והוא עשה זאת על דעת עצמו. אם רצה האיש לסייג את הקניין – היה לו להתנות, ומשלא התנה – נתן נתינה גמורה. מה גם שלא מדובר במתנה אלא במכר – צד האישה הוציא כסף עבור הרישום על שם האישה, הוריה הלוו סכום כסף, האישה לקחה הלוואה, היו כספים משותפים שהושקעו בדירה ונלקחה 'משכנתה' שרשומה גם על שם האישה לצורך מימון הדירה. כדי לבטל מכר, בניגוד למתנה, יש צורך באומדן דעת גמור וחזק מאוד. בנדון דנן אין אומדן דעת כזה; לא הוכח גם שבאותה עת שבה נרשמה הדירה על שם האישה לא היו פניה לשלום, וגם לו היה ספק בדבר – מכל מקום עתה שהדירה רשומה גם על שמה הרי היא מוחזקת בחלקה. במקום שבו המנהג הוא שהרישום משקף את הבעלות, הרישום יוצר לפחות מוחזקות, וממילא אי אפשר לבטל את הרישום מחמת טענות מסופקות שאינן מבוססות דיין. מלבד זאת, לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג ולפי הפסיקה בעניין שיתוף ודאי שהדירה אמורה להתחלק ביניהם, שהרי נכס זה לא בא לאיש בירושה ולא במתנה. דבר זה גם מוסיף גמירות דעת למעשה של האיש שרשם את הדירה גם על שם האישה, וכך גם מבחינה הלכתית יש משמעות רבה לנתון משפטי זה. בעניין החובות להורים, ביה"ד קובע כי יש לביה"ד סמכות בזה היות שהדבר נוגע ישירות לעניין חלוקת הרכוש שבין הצדדים, ואגב זה נדון גם העניין של צד ג'. אך מכיוון שנושא זה לא נדון לגופו יש לקיים דיון בפני עצמו בעניין זה עם שאר הנידונים הרכושיים שנותרו מלבד הדירה. עם זאת, ביה"ד מבהיר כי הודאת האישה בחוב בני הזוג להורי האיש בסך של 116,000 ש"ח שרירה וקיימת ויש לה תוקף של פסק דין. חזרה למעלה

31   [משפחה] (ת"א) 1161605/ פלוני נ' פלונית (בתי-הדין הרבניים; מאיר פרימן, מאיר קאהן, יצחק רפפורט; 15/04/18) - 11 ע' עו"ד: היתר לשאת אישה שנייה לבעל שאשתו סובלת מקיהיון (דמנציה, שיטיון) מתקדם ותנאי ההיתר. משפחה – נישואין – היתר לשאת אישה שנייה . בקשת הבעל לקבלת היתר לשאת אישה שנייה, בשל מחלת האישה הגופנית והנפשית וחוסר יכולתה לתפקד. הבעל צירף תשובה הלכתית שקיבל מבי"ד פרטי בבני ברק המתירה לו לשאת אישה שנייה ועימה חתימות של מאה רבנים שהצטרפו להיתר. הצדדים נשאו ב-1981 ואין להם ילדים. קרוביה של האישה (אחות ואחיין) הסכימו להתמנות כאפוטרופוסים על האישה בדיונים בביה"ד. האפוטרופוסים הסכימו לבקשה. הם נימקו את הסכמתם במצב הקשה שבו שרויה האישה, ולנוכח התחייבות הבעל להמשיך לתמוך באישה ולהסדיר את הטיפול בה. . ביה"ד הרבני האזורי קיבל את הבקשה באופן עקרוני, מהטעמים הבאים: מעיון בחומר הרפואי עולה שהאישה, כיום כבת 56, סובלת מקיהיון (דמנציה, שיטיון) ואובחנה כחולת אלצהיימר. האישה שוהה מזה כשנה וחצי בבית אבות במחלקת תשושי נפש. האישה נמצאת במצב קשה מאוד, הן מבחינה גופנית והן מבחינה נפשית. היא אינה מזהה אף אחד, אינה מדברת והיא סיעודית לחלוטין. לאור מחלת האישה המוכחת, הגופנית והנפשית, ולאור חוסר תפקוד האישה אפשר להתיר לבעל לשאת אישה שנייה כמבואר בשולחן ערוך (אבן העזר סימן א סעיף י):רבינו גרשום החרים על הנושא על אשתו [...] הגה: [...] ובמקום שאין הראשונה בת גירושין, כגון שנשתטית או שהוא מן הדין לגרשה ואינה רוצה ליקח גט ממנו, יש להקל להתיר לו לישא אחרת (כן משמע בתשובת הרשב"א). ההיתר האמור נאמר להלכה, בין שהבעל קיים מצוות פרייה ורבייה ובין שלא. דברי הרמ"א להתיר לבעל לשאת אישה שנייה כשאשתו נשתטית, פשטו הלכה ולמעשה בתשובות הפוסקים, למרות דעת הרש"ל שחלק וכתב שאין לבעל תקנה. בנדון דנן אין ספק שהאישה מוגדרת כנשתטית ונראה שמצבה הוא בלתי־הפיך. התדרדרות האישה החלה לפני ארבע שנים ומאז החמיר מצבה. אומנם לצורך מתן ההיתר אין צורך בקביעה שהמצב הוא בלתי־הפיך – די בכך שהמצב נמשך למעלה משנה ומחצה, כדי להגדיר את האישה כאישה שנשתטית. ההיתר מותנה בקיום ארבעה תנאים, כדלקמן:א. הסכמת מאה רבנים. בדברי בית שמואל (אבן העזר הלכות סימן א ס"ק כג) מובאת דעת הכל בו שיש צורך שמאה הרבנים יהיו משלוש קהילות משלוש ארצות, וכך נהגו בקהילות אשכנז ודלא כדעת הדרכי משה (שם אות ט), המובא בדברי הבית שמואל, שכתב שבזמן הזה אין צריך להתיר על ידי מאה אנשים כי כבר כלה הזמן של חרם דרבנו גרשום ואינו אלא מנהג שנהגו להחמיר; ב. השלשת כתובה, תוספת כתובה ונדוניה; ג. השלשת גט בידי שליח הולכה; חיוב הבעל לייחד לאישה בית בפני עצמו, כדי שישמרוה ממנהג הפקר, ולתת לאישה מזונות וכן שאר חיובי תנאי הכתובה. בחינת קיום תנאי ההיתר בנדון דנן: הסכמת מאה רבנים: המבקש צירף חתימות של מאה רבנים משלוש ארצות להיתר שקיבל בבי"ד פרטי, כמצורף לתיק. בהקשר זה ביה"ד מבהיר כי הסמכות למתן היתר לשאת אישה שנייה נתונה רק לבתי הדין הרבניים בישראל ובכפוף לקבלת אישור של נשיא ביה"ד הרבני הגדול, הגאון רבי יצחק יוסף שליט"א. ביה"ד הפרטי אינו מוסמך לתת היתר מעשי לשאת אישה שנייה; אכן לצורך קיום התנאי ההלכתי של צרוף מאה רבנים להיתר, יש לקבל את הסכמת מאה הרבנים להיתר ההלכתי שניתן היות שההיתר מבוסס על פי ההלכה, כמבואר לעיל, וכן נוספו בו טעמים נוספים להיתר משום פרייה ורבייה ומשום חשש להרהורי עבירה; אומנם מאחר שהמבקש צירף רק את חתימות הרבנים ללא ציון שם הרבנים המצטרפים להיתר, על המבקש לערוך רשימה של שמות מאה הרבנים שחתמו על ההיתר ולהגישה לביה"ד. לאחר שהמבקש יגיש רשימה מסודרת של שמות מאה הרבנים שחתמו על ההיתר, ביה"ד יאשר את קיום התנאי הראשון של צירוף מאה רבנים להיתר. השלשת כתובה, תוספת כתובה ונדוניה: במהלך הדיון בביה"ד הבעל הפקיד המחאה עבור הכתובה התוספת והנדוניה, ובכך התקיים התנאי השני. זאת בנוסף להפקדת המחאה עבור הכתובה, בביה"ד הפרטי. השלשת גט בידי שליח הולכה: המבקש אמנם השליש גט בביה"ד הפרטי, אלא שביה"ד הפרטי אינו מוסמך לסדר גט לאישה במקרה שתחלים, על כן על הבעל להשליש גט בביה"ד. על כן, לצורך מתן ההיתר, ייקבע מועד לדיון שבו ישליש הבעל גט לאישה. חיוב הבעל לייחד לאישה בית בפני עצמו, כדי שישמרוה ממנהג הפקר, ולתת לאישה מזונות וכן שאר חיובי תנאי הכתובה: בנדון, האישה נמצאת בבית אבות במחלקה של תשושי נפש. בהתאם לאמור בפוסקים שבית חולים נחשב כייחוד בית וכמקום משומר, אפשר לקבוע שמחלקה סיעודית בבית אבות נחשבת למקום שבו הבעל מקיים את תנאי יחוד הבית לאישה, וכן דואג לכך שישמרו את האישה ממנהג הפקר. כך שבשהות האישה במוסד הבעל מקיים את תנאי ההיתר האמור. במהלך הדיון בביה"ד התחייב הבעל להמשיך ולהחזיק את האישה במוסד האמור. התחייבות הבעל נעשתה בביה"ד בקניין המועיל ולשביעות רצון האפוטרופוסים של האישה. האפוטרופוסים אף ציינו שכיום יש ביטוח המכסה את רוב התשלום להחזקת האישה למשך חמש שנים. הבעל העמיד בטוחה בסך של 700,000 ש"ח לצורך קיום התחייבויותיו ובנוסף לכך התחייב לטפל בהשגת השתתפות מערכת הבריאות בטיפול באישה. בשהות האישה במוסד הבעל מקיים גם את חיובי מזונות האישה ושאר תנאי הכתובה היות שבמוסד דואגים לכל צורכי האישה. ביה"ד נותן תוקף של פסק דין להתחייבות הבעל להחזקת האישה במוסד. האפוטרופוסים האמורים רשאים לגבות את חיובי הבעל בהוצאה לפועל. עם הסכמת האפוטרופוסים להתחייבות הבעל, קבלת הקניין ומתן תוקף של פסק דין לחיובי הבעל, עומד הבעל בקיום התנאי הרביעי. עם השלמת תנאי ההיתר כמפורט לעיל, אפשר יהיה להתיר לבעל לשאת אישה שנייה על אשתו. כל זאת בכפוף לקבלת אישורו של נשיא ביה"ד הרבני הגדול. חזרה למעלה

32   [משפחה] (י-ם) 1109224/ פלונית נ' פלוני (בתי-הדין הרבניים; אליעזר איגרא, א' אהרן כץ, שלמה שפירא; 09/04/18) - 9 ע' עו"ד: משה מיטלמן, נסים אברג'ל, אסתר שאנן חיוב אב אסיר במזונות ומדור ילדיו – עקרונות ויישום בפשרה בהסכמת הצדדים. משפחה – מזונות ילדים – חובת האב בתשלומם . ערעורים הדדים על פס"ד של בי"ד אזורי שעניינו בחיוב אב אסיר ומדור ילדיו. רקע: הבעל הורשע בעשיית מעשים מגונים ונגזר עליו עונש מאסר. בעקבות הרשעתו הגישה האישה ב-3.2016 תביעת גירושין שבה כרכה את ענייני הרכוש וכתובה וכן הגישה כתב תביעה נוסף למזונות ולמדור. לאחר השתלשלות עניינים כמפורט בפסה"ד, הצדדים התגרשו ב-2.2017. במועד זה חתמו הצדדים על עקרונות להסכם גירושין וניתן פסק דין לגירושין שבו נקבע שייערך דיון ובו ייקבעו מזונות הילדים. עוד נכתב שהמזונות יהוונו מחלקו של הבעל – האב בדירה. בהמשך לכך הוציא ביה"ד האזורי פס"ד הקובע: א.שהאב היה חסר יכולת כלכלית בתקופה שבה היה כלוא; ב. לא ניתן לדעת מה יהיה מצבו הכלכלי גם אחרי שחרורו וכנראה לא תהיה יכולת כזו; ג. יש לחייב את האב במזונות הקטינים בסך 2600 ₪ לחודש החל ממועד הגשת התביעה קרי בתקופה שבה היה כלוא (תוך שינוי מספר הקטינים לגביהם יכול החיוב וגובה החיוב עבור כל קטין, בעת הגיע מי מהקטינים לגיל 18); ד. פטור ממזונות אישה מכיוון שהאישה מאסה בבעלה ותבעה להתגרש, ושללה כל אפשרות לחזרה לשלום בית; ה. דמי מזונות הקטינים ייגבו באמצעות היוון, ותיבחן האפשרות לקזז את הסכום המהוון מחלקו של האיש בדירה המשותפת. שני הצדדים הגישו ערעורים הדדים על פסה"ד. . ביה"ד הרבני הגדול פסק: ביה"ד ניהל משא־ומתן בין הצדדים, והגיע לפשרה בעניין הסכום שיהוון כמזונות האב לילדיו. לפיה, האב ישלם לאם סך 440,000 ש"ח בתמורה לחובותיו במדור ובמזונות הילדים עד הגיעם לגיל שמונה־עשרה. סכום זה יורד מחלקו בדירה. מלבד זה ישלם האב מחצית הוצאות הילדים לחינוך ובריאות כפי העקרונות לפסק ביה"ד האזורי. בבסיס הפשרה הייתה ההנחה שהסכומים שנקבעו בביה"ד האזורי – סך 650 ש"ח לילד בתחילה ולאחר מכן סך 866 ש"ח לילד – אינם מספיקים למזונות ילד כיום ובוודאי אינם מספיקים למזונות ומדור. הן אמת שהאב היה אברך לפני מאסרו, ואין ראיה שמעמדו ישתנה גם אחרי צאתו ממאסר. כמו כן מצד הדין אין הוא חייב להשכיר עצמו כפועל כדי לזון ילדיו. וזה – אפילו בעיקר חיוב מזונות עד גיל שש, וקל וחומר בנידון דידן, שעיקר חיובו מכוח תקנות הרבנות הראשית. עם זאת מכיוון שלצדדים דירה הרשומה על שמם ולבעל זכויות במחצית הדירה – הרי יש לו ממון, וחובת האב במזונות ילדיו היא חיוב גמור באופן שחיוב המזונות ייגבה מנכסיו. שלמדו מדין מזונות אישה, שכמו שלמזונות אשתו יורדים לנכסיו ומוכרים, הוא הדין למזונות הילדים. ומעתה לא שנא לגבי העת ששהה בכלא ולא שנא לגבי התקופה לאחר שהשתחרר, שאף שאין יכול לשלם מזונות משכר עבודתו, מכיוון שיש לו נכסים יש לחייבו במזונות מינימאליים שיספיקו לילדים. בהמשך לאמור ביה"ד עומד על הקושי וחוסר ההיגיון בין הסעיפים השונים בהחלטות בי"ד קמא. כן צוין בין היתר, כי מן הראוי היה להבהיר שאף לסברתם שמכיוון שאין לאב מהיכן לשלם מזונות ולכן לא חייבוהו, אין סיבה שלא ישלם על כל פנים מדור, שאותו וודאי יכול לקיים בסיפוק המדור בפועל. דבר שהיה גורם לצמצום הסכסוך ומייתר ההחלטה בערעור דנא. בהמשך לכך מתייחס ביה"ד לאספקת המדור 'בעין' עד פירוק השיתוף והשלכותיה על התחשיב שבבסיס הצעת הפשרה ולעניין חיוב האם בדמי שימוש על התקופה הקודמת. בהקשר זה צוין כי כשחישב ביה"ד את הסכום הכולל של החיובים של האב לילדיו, חישב בנפרד את חיובו במזונות ממועד הגשת התביעה, לעומת זאת חיובו במדור נגבה בעין כל הזמן ולכן לא חישב ביה"ד חיוב זה בעת שהציע פשרתו אלא מהעת שבה יתבצע פירוק השיתוף בפועל, דהיינו שהאם תקנה חלקו בדירה, שהרי מאותה עת אין הוא מספק את מדור הילדים וחובתו לשלם לה דמי מדור. סכומים אלו חושבו במסגרת הצעת ביה"ד שעליה הסכימו הצדדים. לכן, אין ספק שהאם אינה חייבת לשלם לאב דמי שימוש על התקופה הקודמת, שהרי בסכום זה לא הוון חיוב האב במדור הילדים מעת הגשת התביעה ועד פירוק השיתוף. הובהר כי מהות ההצעה להסכמות בפשרה הנ"ל הינה סילוק כל התביעות והערעורים ההדדיים לרבות בעניין מזונות האישה. ביה"ד הגדול לא שמע טיעוני הצדדים בנושא זה וכמובן לא נתן הכרעתו בחלק זה של הערעור. הפשרה הינה לגבי כל העניינים שבין בני הזוג, ובתמורה לתשלום זה, תעבור הדירה לאישה אגב גירושין, הבעל ייפטר מחיוביו לילדיו וכל התביעות והטענות שבין הצדדים ימחקו. חזרה למעלה

33   [משפחה] (י-ם) 1073784/ פלונית נ' פלוני (בתי-הדין הרבניים; יצחק אלמליח, יעקב זמיר, מימון נהרי; 08/04/18) - 16 ע' עו"ד: חיוב כתובה למרות סגירת תלונת האישה במשטרה 'בהיעדר אשמה פלילית' וזאת בהעדר ודאות שתלונת שווא היא. הודגש כי אין באמור לקבוע מסמרות במקרים של סגירת תיק 'בהיעדר אשמה פלילית' – אם זו קביעה המצביעה על תלונת שווא או לא, אלא שיש צורך ואף חובה המוטלת על ביה"ד לבחון כל מקרה ומקרה לגופו ולנסיבותיו המיוחדות במכלול מבחן מעשיהם והתנהלותם של בני זוג ויחסם עם הוריהם כולל מידת התערבות משפחות המוצא של בני הזוג בחייהם. משפחה – גירושין – כתובה . ערעור האישה על פס"ד של בי"ד אזורי בגדרו נפסק – בדעת הרוב – שהאישה הפסידה כתובה ותוספת. וזאת נוכח מסקנת דעת הרוב מהנחיות הפרקליטות ותשובת המשטרה בעניין המשמעויות של הסיווגים השונים של סגירת תיקי אלימות בין בני זוג, שהמערערת אינה אמינה בגרסתה וכי תלונותיה במשטרה נגד המשיב ואחותו (בזמן הנישואין) ונגד אביו (לאחר הנישואין) היו תלונות שווא. בנוסף, לדעת הרוב, מכיוון שהמערערת הגישה תביעה המבוססת על שקר הרי שיש לה דין של 'תביעה קנטרנית' שיש לחייב בגינה בהוצאות משפט, אלו נפסקו: בסך 10,000 לקופת המדינה ו־15,000 ש"ח לטובת המשיב. לדעת המיעוט התובעת זכאית לכתובתה ולתוספת כתובתה ופטורה מתשלום הוצאות משפט. . ביה"ד הרבני הגדול קיבל את הערעור מהטעמים הבאים: אין חולק כי סגירת התיק בתחילה הייתה בגין היעדר ראיות מספיקות. אין חולק כי עילת סגירה זו כמוה כאמירה של המשטרה שאין לראות זאת כתלונת שווא אלא שאי אפשר להגיע לחקר האמת. אין חולק כי עילת הסגירה שונתה לאחר שהמשיב עתר לשנות את עילת הסגירה בגין הפגיעה שהוא עשוי להיפגע במעמדו בצבא ובעיסוקו. בקשתו הראשונה נדחתה ורק לאחר ערר נוסף אושרה בקשתו ועילת הסגירה שונתה ל"היעדר אשמה פלילית" בתוספת סייג חשוב שצוין מפורשות "העובדה כי עילת הסגירה הוסבה להיעדר אשמה פלילית איננה מלמדת כי הוגשה תלונת שווא על ידי מרשתך (המערערת) ואיננה מלמדת על בעייתיות במהימנות של מרשתך." הדברים מדברים בעד עצמם. א. אין כאן קביעה על תלונת שווא. יש כאן התחשבות בבקשת המשיב לשנות את עילת הסגירה כדי שלא לפגוע במעמדו; ב. אין כאן קביעה על מהימנות או אי־מהימנות של המערערת בתלונתה. יש להביא התחשבות זו בחשבון גם אם נקבל את תשובת המשטרה שעילת 'היעדר אשמה' נקבעת כאשר רף הראיות נמוך מאוד. בפרט שצוין שאין משמעות סגירת תיק ב'היעדר אשמה' כי החשוד בהכרח לא ביצע את העבירה אלא שהסיכוי לכך נמוך. בוודאי צריך לאזן זאת במסגרת הכרעה בתביעת כתובה כאשר באים להפסיד לאישה את הכתובה בגין תלונתה נגד הבעל. הודגש, אין באמור לקבוע מסמרות במקרים של סגירת תיק 'בהיעדר אשמה פלילית' – אם זו קביעה המצביעה על תלונת שווא או לא, אלא שיש צורך ואף חובה המוטלת על ביה"ד לבחון כל מקרה ומקרה לגופו ולנסיבותיו המיוחדות במכלול מבחן מעשיהם והתנהלותם של בני זוג ויחסם עם הוריהם כולל מידת התערבות משפחות המוצא של בני הזוג בחייהם. במקרה דנא, ממכלול העובדות המונחות לפני ביה"ד אי אפשר לקבוע כי התלונה שהגישה המערערת הייתה תלונת שווא המצדיקה הפסד מכתובה. בהקשר זה צוין בין היתר כי מדובר בזוג שחיו יחדיו שלושה חודשים בלבד! תוך כדי מעשים שכל מעשה הוא מעשה תגובה למעשהו של השני או של מי מבן משפחתו. זאת ועוד, כפי שצוין בחוו"ד העו"ס של יחידת הסיוע, משפחת המשיב התערבה בחיי בני הזוג. בנסיבות אלו של התערבות משפחת המשיב בחיי הצדדים, ייתכן בהחלט שהמערערת נהגה מתוך חשש לחייה ומתוך מצוקה אמיתית כאשר הרגישה שהמשיב משתף פעולה עם אחותו נגדה והיא בגפה צריכה להתמודד עימם. אין לביה"ד שום כלים לבחון הערכה זו, אך אי אפשר לקבוע כי התלונה היא תלונת שווא המצדיקה הפסד כתובה. נימוקי הגר"צ אלגרבלי והגר"צ בוארון עליהם הסתמכו דעת הרוב בביה"ד קמא, שאישה המגישה תלונות שווא נגד הבעל הרי היא שגורמת לגירושין ובגין כך מפסידה את כתובתה, לא נאמרו במקרה שכזה וכך גם יתר הדוגמאות עליהן נסמכו דעת הרוב. כתב הרמ"א: "אשה שגזמה לבעלה שרצונה להשכיר עליו עובד כוכבים להרגו אם יעשה לה דבר, מיקרי עוברת על דת." שני עניינים מדויקים בדברי הרמ"א: א. "שגזמה"; ב. "להרגו". כלומר: אישה המדמיינת ומעלילה על בעלה עלילות, כדי שיבואו איתו בדין עד כדי להורגו הרי היא נחשבת לעוברת על דת עם כל הדינים היוצאים מגדר אישה זו. ביה"ד קובע כי אישה שמתלוננת במשטרה על בעלה כי היכה אותה – כאשר מוכח שהפנייה לא נעשתה מתוך כוונת זדון לפגוע בו, אלא אפשר לתלות זאת ולראות צעד זה כצעד התגוננותי (כבענייננו) – אינה נכללת בגדר זה. בנסיבות מקרה דנן, מקובלת על ביה"ד לחלוטין אבחנת עמדת המיעוט שיש צד לומר שהמערערת פעלה מתוך שהרגישה מאוימת ולא מתוך מרידה שזהו הטעם העיקרי של הפוסקים שדנו בעניין זה של אישה ש'גזמה על בעלה להורגו'. זאת ועוד: אין בחוסר אמינות של האישה לגבי שמירת שבת – בגרסה שונה ממה שאמר בא כוחה בדיון – כדי לקבוע קביעה על חוסר אמינות מוחלט ולהפסידה כתובה במקרה של תלונה שלה במשטרה נגד בעלה. יש צורך לבחון כל מקרה תלונה בפני עצמו ובנסיבותיו. כאמור, במקרה דנא, ממכלול העובדות המונחות לפני ביה"ד אי אפשר לקבוע כי התלונה שהגישה המערערת הייתה תלונת שווא המצדיקה הפסד מכתובה. ברור שבנסיבות אלו שלא הוכח כי תלונת המערערת הייתה תלונת שווא וכי היא פעלה בתום לב בתביעתה לכתובה ותוספת, אין מקום לחייב בהוצאות. לפיכך הערעור מתקבל. המשיב חייב לשלם למערערת את מלוא סכום הכתובה. הוצאות משפט שנפסקו הן לקופת המדינה והן למשיב – מבוטלות. חזרה למעלה

34   [משפחה] (נת') 271047/ פלוני נ' פלונית (בתי-הדין הרבניים; מיכאל עמוס, שניאור פרדס, חיים ו' וידאל; 09/01/18) - 29 ע' עו"ד: דני אורדן, מרווין ניסן כהן, לאון ינקו תביעה בגין הפרת התחייבויות שונות בהסכם גירושין מצד הגרושה ותביעה לביטול התחייבות התובע למזונות הגרושה לכל חייה בטענה כי מדובר בסכומי עתק לזמן בלתי-סביר וכן כי יש לה מזונות ממקור אחר; כן דן ביה"ד בשאלה האם יש להזדקק לתביעה שהוגשה לביה"ד כאשר במקביל יש דיון באותו נושא בביהמ''ש? משפחה – הסכם גירושין – תוקפו משפחה – מזונות אישה – מזונות גרושה משפחה – סמכות – בית דין רבני . תביעת הגרוש בגין הפרת התחייבויות שונות בהסכם גירושין מצד הגרושה ותביעה לביטול התחייבות התובע למזונות הגרושה לכל חייה בטענה כי מדובר בסכומי עתק לזמן בלתי-סביר וכן כיוון שכיום יש לגרושה בן זוג אמיד הדואג לפרנסתה. יצוין כי במקביל לתביעות שנתבעו בביה"ד הרבני, התנהלו הצדדים בתביעות דומות בביהמ"ש. ב-3.2017 ניתנה החלטה מביהמ"ש שבה נדחו תביעות התובע. . ביה"ד הרבני האזורי דחה את התביעה מהטעמים הבאים: ראשית, ביה"ד דן בשאלה ההלכתית האם ניתן להזדקק לתביעה שכבר נידונה ונפסקה בביהמ"ש. בהקשר זה צוין כי בטעם הסוברים ש'אין נזקקין' לו נאמרו שתי סברות להכרעת הרמ"א: א. שבתביעתו לביהמ"ש קיבל על עצמו דיני העכו"ם וממילא יש לדון אותו לפי מה שפסקו הערכאות, בדומה לקיבל עליו קרוב או פסול; ב. משום קנס – על שהלך להתדיין בערכאות. ככל שההכרעה בענייננו תלויה בשני הטעמים הנ"ל, ביה"ד סבור שלפי הכרעת היביע אומר המוחזק בממון שזו הנתבעת (בחלק מהתביעות) רשאית לטעון קים לי שאין נזקקין לתובע לתבוע בביה"ד שוב. חרף האמור ביה"ד מבהיר כי יש להזדקק לתביעתו של התובע וזאת משום ההגבלה החוקית לסמכויות השיפוטיות הנתונות לביה"ד לעומת הסמכות השיפוטית הנתונה לביהמ"ש. לפי הפסיקה האזרחית עולה כי תביעה לשינוי או ביטול הסכם גירושין תיעשה בפני אותה ערכאה שההסכם אושר בפניה. ומכאן כי בנידון דידן המקום לתביעת התובע בעניין הפרת או ביטול ההסכם הוא בביה"ד הרבני שבשנת 2006 אושר ההסכם בפניו. אולם התביעה לפיצוי בגין הפרה זו, לפי החוק האזרחי אינה בסמכות ביה"ד, אלא אם כן דן ביה"ד ופסק עד הגעה להסכם שנחתם בפניו, שאז מוקנית לביה"ד סמכות נמשכת לדון גם בתביעת פיצויים מכוח הפרת ההסכם. בנידון דידן ביה"ד הרבני לא דן ולא פסק בין הצדדים. הצדדים פנו לביה"ד רק לאישור הסכם בפניו, משכך, מבחינה חוקית, מלבד התביעה לביטול או הפרת הסכם, לא קמה לביה"ד סמכות לדון בתביעת הפיצויים. מכאן שהדרך החוקית היחידה הנתונה לתובע לממש את תביעתו לעניין הפיצויים הוא רק בביהמ"ש, ואין לראות בו מבחינה הלכתית בעל עבירה שפנה לערכאות אשר שוב אין נזקקין לו בדין תורה. בבחינת למעלה מן הצורך ביה"ד מציין טעם נוסף המאפשר לבחון את התביעה והוא שיש לביה"ד רשות לדון מחדש כאשר יש מקום לעיין מחדש במסקנות פסק הדין. לאור זה יש מקום לבחון מחדש את מהות התביעות והכרעת הדין הן לפי ההלכה ולהבדיל לאור המשפט הכללי. לאחר בחינה נקבע כי הסכם הגירושין לא הופר מצד הנתבעת – לא לעניין תביעת הגרוש כי לא אפשרה לו ליטול משכנתה, ולא לעניין אי־הבטחת זכויות בנם המשותף – בדירה שנרכשה. כן נקבע כי הנתבעת לא הפרה את ההסכם לעניין העיקולים שהוטלו על דירת התובע ושל אחותו. כן נדחתה התביעה לביטול פסיקת מזונות לנתבעת. בהסכם הגירושין הנוסף מ-2006 נאמר כי התובע ישלם לגרושה סך חמשת אלפים ש"ח לחודש בתור מזונות – צמוד למדד. מוסכם כי מגיל פנסיה ואילך אם יעלו ההכנסות של [פלוני] ובת זוגתו על 1500 דולר ישלם [פלוני] לגרושה 20% מכלל הכנסות אלו. לטענת התובע יש להורות על ביטול המזונות בטענה שלא ייתכן שהוא ישלם סכומי עתק למשך זמן בלתי־סביר. לדבריו, שילם עד כה לאישה כ-3 מיליון ש"ח. בנוסף התובע תומך עמדתו בכך שלנתבעת בן זוג אמיד שדואג לפרנסתה. ביה"ד דוחה את הטענות לאחר דיון בנושאים הבאים: א. אם יש תוקף להתחייבות ממונית למוטב לזמן בלתי־מוגבל, ומה הדין כשסך ההתחייבות כבר שולם במשך כמה שנים וכעת מבקש המתחייב לפטור את עצמו מכאן ולהבא בטענה שהמוטב כבר קיבל סכומי עתק. ב. האם בהתחייבות מסוג זה ישנו חסרון של 'אסמכתא'. ג. ביאור הדין כאשר התחייב לזון את חברו וכעת יש לחברו מזונות ממקום אחר. חזרה למעלה

רשם האגודות השיתופיות

35   [אגודות שיתופיות] 2335-4593-17 חיים דהן נ' אסם הגליל מכון תערובת של מושבי הגליל אגודה שיתופית חקלאית בע״מ (רשם האגודות השיתופיות; מירון הכהן; 27/03/18) - 24 ע' עו"ד: יואב רזין רשם האגודות השיתופיות דחה השגה שהגישו המשיגים – חברי ועד ההנהלה של אגודה שיתופית, על החלטתו, לפי תקנה 28א לתקנות האגודות השיתופיות (רשויות האגודה), למנות ועד ממונה זמני לאגודה. אגודות שיתופיות – ועד האגודה – ועד ממונה . המשיגים – חברי ועדההנהלה של האגודה הגישו השגה על החלטת רשם האגודות השיתופיות למנות, לפי תקנה 28א לתקנות האגודות השיתופיות (רשויות האגודה) ועד ממונה זמני לאגודה. . רשם האגודות השיתופיות דחה את ההשגה וקבע כלהלן: התמונה העולה מדו"ח החקירה מצביעה על ליקויים שונים בהתנהלות האגודה וועד ההנהלה שלה ועל אי הכשירות של חלק ניכר מבין חברי ועד ההנהלה של האגודה לכהן בו. במקביל, מטיעונים ומסמכים מסוימים שהוגשו במסגרת ההשגות על ידי חברי ההנהלה אשר השיגו על דוח החקירה, עלו גם נקודות שהצביעו על ליקויים נוספים בהתנהלות האגודה בהיבטים שלא נבדקו על-ידי החוקר. הכשלים שנמצאו בהתנהלות האגודה וועד ההנהלה שלה אינם נקודתיים או כשלים של מה בכך. מדובר בכשלים מערכתיים המצביעים על בעיות כרוניות וליקויים שיטתיים קשים בכל הקשור להתנהלותה של האגודה ולממשל התאגידי השורר בה. בעיות אלה מקבלות תהודה נוספת לאור העובדה שמדובר באגודה של אגודות, שבה החברים באסיפה ובוועד ההנהלה אינם אמורים לייצג את האינטרסים האישיים שלהם, אלא לשמש שליחים עבור שולחיהם – חברי המשובים החברים באגודה, שחלקם הגדול גם נמנים על לקוחותיהם הקטנים של האגודה, ותלויים בה לפרנסתם. בשנים האחרונות ניתנו לוועדי ההנהלה של האגודה, הן הוועד הקודם והן הוועד שקדם לו, הזדמנויות רבות לתקן את תקנון האגודה ולנהל את האגודה באופן ראוי. אולם, למרות ההזדמנויות שניתנו, האינטרסים העסקיים של חלק מברי הוועד וקרוביהם, ומאבקי הכוחות האישיים ביניהם גברו והכשילו כל ניסיון כזה. חזרה למעלה

כתבי טענות

36   תא (חי') 55009-06-14 רוני שמואל - ב"כ עו"ד טל רבינוביץ' נ' י.ב. זיו נכסים וקבלנות בע"מ (כתבי טענות; איילת הוך-טל; 01/02/18) - 32 ע' עו"ד: טל רבינוביץ' עניין לנו בתביעה כספית על סך 280,000 ₪ שיסודה בהסכם מכר דירה שנחתם בין הצדדים. קישורים נוספים: לפסק-דין בשלום (22-04-2018) תא 55009-06-14 רוני שמואל נ' י.ב. זיו נכסים וקבלנות בע"מ שופטים: איילת הוך טל חזרה למעלה

37   תא (ת"א) 41745-05-16 אפרים אשכול נ' תורג בע"מ - ב"כ עו"ד יובל תורג'מן (כתבי טענות; 01/07/17) - 11 ע' עו"ד: יובל תורג'מן תביעה בסך 360,000 ₪ לפיצוי בגין ליקויי בנייה בבית חדש שרכשו התובעים בכפר בלום קישורים נוספים: לפסק-דין בשלום (02-10-2017) תא 41745-05-16 אשכול אפריים נ' אמפא מליבו שותפות מוגבלת שופטים: עמית יריב עו''ד: יעקב גנים, דדי סופר יובל תורג'מן חזרה למעלה

38   תא (חי') 37061-07-11 רשות הפיתוח נ' עזבון המנוח חוסני עבד קים ז״ל - ב"כ עו"ד ע. ואכד (כתבי טענות; 12/06/17) - 5 ע' עו"ד: ע. ואכד תביעה לסילוק יד, צו הריסה, צו מניעה קבוע וכן לסעד כספי על סך של 120,317 ₪, בגין דמי שימוש ראויים שלא שולמו. חזרה למעלה