|
|
|
|
|
אם אינך רואה מייל זה לחץ/י כאן
לגרסת הדפסה
שיתוף הגיליון בפייסבוק 
|
| עליון |
| 1 [הוצאה לפועל] |
|
| רעא 6861/17 בשותי זאהר בע"מ נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (עליון; ע' פוגלמן, י' עמית, ד' מינץ; 08/02/18) - 14 ע' |
| עו"ד: אחיקם הלוי, עופר רבקין, לירן שקד |
כאשר ניתן צו עיקול אצל מחזיק בהליך הוצאה לפועל בטרם הוגשה התנגדות לביצוע שטר, עיכוב ההליכים כתוצאה מהגשת ההתנגדות אינו מפקיע את העיקול. ואולם, ככלל, בית המשפט שאליו מוגשת בקשה לביטול עיקול יורה כי העיקול לא ימשיך ויחול במתכונתו לפי דיני ההוצאה לפועל.
 הוצאה לפועל – עיקול – בידי מחזיק
הוצאה לפועל – ביצוע שטר – התנגדות
.
מה הדין כאשר הוטל צו עיקול אצל מחזיק על פי דיני ההוצאה לפועל, אולם לאחר הגשת התנגדות החייב לביצוע שטר הועבר ההליך לבית משפט?
.
בית המשפט העליון (השופטים ע' פוגלמן, י' עמית וד' מינץ) קיבל את הערעור בחלקו ופסק:
כאשר ניתן צו עיקול אצל מחזיק על פי חוק ההוצאה לפועל, בטרם הוגשה התנגדות לביצוע שטר, אין בהחלטה על עיכוב ההליכים כתוצאה מהגשת ההתנגדות כדי להפקיע מאליה את העיקול. כל עוד ביהמ"ש לא קיבל החלטה המורה על שינוי או ביטול צו העיקול, על המחזיק להמשיך ולפעול על פי הוראותיו. בצד האמור, בית המשפט שאליו מוגשת בקשה לביטול עיקול שראשיתו בהליך גבייה לפי דיני ההוצאה לפועל יורה – ככלל – כי העיקול לא ימשיך ויחול במתכונתו לפי דיני ההוצאה לפועל, אלא בהתקיים נסיבות מיוחדות. במקרה זה לא היה מקום שהבנק יפסיק לעקל את הכספים בחשבון החברה מיום קבלת החלטת רשם ההוצאה לפועל בדבר עיכוב ההליכים, מבלי שהתקבלה החלטה שיפוטית. ואולם, נוכח חוסר הבהירות ששרר בסוגיה, עומדת לבנק הגנת "הצדק סביר" ואין לחייבו בתשלום חובה של החברה. |
| חזרה למעלה |
|
| 2 [דיון פלילי] |
|
| עפ 2796/15 פלוני נ' מדינת ישראל (עליון; י' עמית, מ' מזוז, י' וילנר; 08/02/18) - 21 ע' |
| עו"ד: עידית פרג'ון, משה שרמן |
בימ"ש דחה את ערעור המערער על הרשעתו ברצח המנוח מוחמד סוסא, תוך דחיית גרסתו כי מישהו אחר ביצע את הרצח. נפסק כי, הכרעת הדין המרשיעה מבוססת על אדנים יציבים וכי המסכת הראייתית המפלילה הדוקה, ולא נמצא ספק סביר בדבר אשמת המערער בביצוע הרצח.
דיון פלילי – הרשעה – ערעור
דיון פלילי – הרשעה – ספק סביר
.
המערער הורשע בבימ"ש המחוזי ברצח מוחמד סוסא (להלן: המנוח), לפי סעיף 300(2) לחוק העונשין, ובעבירות נלוות.
.
בית המשפט העליון (מפי השופט עמית ובהסכמת השופטים מזוז ו-וילנר) דחה את הערעור ופסק כי:
על יסוד ראיות אלו הורשע המערער ברצח ובעבירות נלוות: המנוח חתך את המערער בפניו כשלושה חודשים לפני הירצחו; המערער הגיע לזירת הרצח מביתו של אדם נוסף (להלן: האני) באופנוע בו נהג האני; אחיו של המערער הגיע באופנוע לביתו של האני קודם שהמערער עלה על אותו אופנוע שהביאו לזירת הרצח; המערער היה בזירת הרצח בעת הרצח; המערער חזר שותת דם מהזירה כעבור 5 דקות; אחיו של המערער שהמתין בביתו של האני החישו לבית חולים; האני ואחרים טשטשו את עקבותיהם; בן דודו וחברו הטוב של המנוח (להלן: מהדי) העיד במשטרה כי ראה אדם יורד מהאופנוע ודוקר את המנוח. הראיות שהוצגו לנוכחות אדם שלישי בזירה אינן משכנעות. עם זאת, גם אם היה נקבע כי נותר ספק בשאלה אם היה בזירה אדם נוסף, עדיין לא נשאר ספק סביר בשאלה מי דקר את המנוח. גרסת המערער איננה משתלבת בחומר הראיות וגם כשלעצמה היא מותירה תמיהות של ממש, ואין לקבל טענה לקיומו של "חלל ראייתי". מיקום המערער בדקות שלפני ואחרי הרצח ידוע מסרטונים שנתפסו. נוכחות המערער בזירת הרצח, אינה שנויה כיום במחלוקת, ואת התרחשות הרצח משלימה עדות הראיה של מהדי, שנכח בזירה, שלפיה לזירת הרצח הגיעו שני אנשים רכובים על אופנוע, כשהם חבושים קסדות, ולא נכח אדם נוסף בזירה. אמנם הגרסה שמהדי מסר בחקירתו הראשונה במשטרה אינה נקייה מקשיים. למרות זאת, ניתן להסתמך על חלקים מהודעתו, שמשתלבים בראיות נוספות ומתיישבים עם ההיגיון. הטענות כלפי מהימנותו של מהדי נדחו. השאלה מה גרם לפציעת המערער, נותרה פתוחה, ונראה שהרוצח נפגע ודימם במהלך האירוע. עם זאת, לנוכח המארג הראייתי ההדוק שמוביל להרשעת המערער, אין בכך כדי לעורר ספק סביר בדבר אשמתו ברצח.
המערער מסר ארבע גרסאות. בגרסה הראשונה שלל המערער נוכחות בזירת הרצח. בגרסאות הבאות המערער סיפק הסברים שונים לסיבה להגעתו לזירת הרצח. לפערים בין הגרסאות לא נמצא כל הסבר. בחקירותיו במשטרה המערער שתק ללא הסבר. אין ליישב את התנהלות המערער עם טענתו לפיה אדם אחד דקר את המנוח. בנסיבות אלה, ניתן לזקוף לחובת המערער גם את שתיקותיו ואת שינויי הגרסאות. גרסה רביעית, עדכנית, מעוררת תמיהות גם כשהיא לעצמה; אשר למניע לרצח. שלושה חודשים לפני הרצח, המנוח חתך את המערער בפניו. קיימות עדויות לכך שהמערער והמנוח השלימו, אך לא נערכה סולחה מסורתית. ייתכן כי הפיוס נעשה מן השפה ולחוץ, כדי "להרדים" את המנוח, ומכל מקום אין למצוא בכך "חיסיון מפני נקמה".
אמנם חובת המשטרה למצות כיווני חקירה נוספים, ובלבד שאינם תיאורטיים גרידא, בפרט ביחס לחקירות של עבירות חמורות. עם זאת, לא ניתן להצביע על מחדל חקירה שיש בו כדי לעורר ספק סביר באשמת המערער; גרסת המערער לפיה מישהו אחר דקר את המנוח אינה מעוגנת בחומר הראיות. אכן, כשאין בידי המאשימה ראיות, אין בשקרי הנאשם כשלעצמם כדי לבסס הרשעה. אך מקום בו יש ראיות כנגד המערער, יש משקל לשקריו, לחילופי גרסאות ולכבישת הגרסה המלאה והעדכנית עד לשלב העדות במשפט; העובדה שנאשם משנה גרסתו ולא מוסר אותה בהזדמנות הראשונה יש בה כשלעצמה כדי לעורר חשד. לאור כל האמור, המסכת הראייתית המפלילה הדוקה, ולא נשאר בה רווח אשר מקים ספק סביר בדבר אשמתו של המערער בביצוע הרצח. |
| חזרה למעלה |
|
| 3 [תכנון ובנייה] [בתי-משפט] |
|
| רעפ 146/18 סלמאן חלבי נ' מדינת ישראל (עליון; א' שהם; 08/02/18) - 8 ע' |
| עו"ד: עמית אופק, שכיב אבו רוכן |
נדחתה בקשת רשות ערעור שעניינה דחיית בקשת המבקשים למתן ארכה בת שנתיים, טרם כניסתו לתוקף של צו הריסה שהוצא נגדם. נפסק כי, הבקשה אינה עומדת באמות המידה למתן רשות ערעור, כי הבניה נעשתה שלא כדין, כי אין זה מקרה חריג המצדיק עיכוב ביצוע צו הריסה כאשר לא עלה בידי המבקשים להסדיר את נושא היתר הבניה, והוא אינו מצוי בהישג יד.
תכנון ובנייה – הריסה – עיכוב ביצוע
תכנון ובנייה – הריסה – בנייה בלתי חוקית
תכנון ובנייה – הריסה – צו הריסה
בתי-משפט – רשות ערעור – מתי תינתן
.
המבקשים הורשעו בבימ"ש השלום בעבירות של ביצוע עבודות בנייה ושימוש טעונות היתר, ללא היתר, ביצוע עבודות בניה ושימוש בסטייה מהיתר או מתכנית, ושימוש בקרקע חקלאית בניגוד להוראות. עסקינן בבקשת רשות ערעור על פסק דין של בימ"ש המחוזי, בגדרו נדחה ערעור המבקשים על החלטת בימ"ש השלום שבמסגרתה נדחתה בקשתם למתן ארכה בת שנתיים, טרם כניסתו לתוקף של צו ההריסה שהוצא נגדם.
.
בית המשפט העליון (השופט א' שהם) דחה את הבקשה ופסק כי:
הלכה היא שרשות ערעור "בגלגול שלישי" תינתן במשורה והיא שמורה למקרים חריגים, בהם מתעוררת שאלה משפטית כבדת משקל או סוגיה ציבורית רחבת היקף, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים להליך; או למקרים בהם מתעורר חשש מפני עיוות דין מהותי או אי-צדק שנגרם למבקש. הבקשה אינה עומדת באמות המידה האמורות, שכן מדובר בעניינם הפרטי של המבקשים, ואין מתעורר חשש לעיוות דין או לחוסר צדק שנגרם להם. בנוסף, טענות המבקשים כבר הועלו, רובן ככולן, בפני ערכאת הערעור, אשר התייחסה אליהן ודחתה אותן לגופן, ומשכך, נראה כי הבקשה מהווה ניסיון לערוך מעין "מקצה שיפורים" לתוצאת הערעור, ניסיון שאין להיעתר לו. די בטעמים אלו, כדי לדחות את הבקשה.
למעלה מן הצורך, גם לגופו של עניין דין הבקשה להידחות. אין חולק כי הבניה נעשתה שלא כדין. תכליתו של צו הריסה היא סילוק בניה בלתי חוקית מעל פני השטח, על אתר, וכדי למנוע קביעת עובדות מוגמרות. בנסיבות אלה, עומדת משוכה גבוהה בפני נאשם, המבקש מבימ"ש להורות על עיכוב ביצוע צו הריסה שהוצא בעניינו. כבר נפסק כי, ככלל, במקרים מתאימים, עשוי בימ"ש להורות כי צו הריסה ייכנס לתוקף בחלוף פרק זמן מסוים, בו תינתן למבקשים הזדמנות להכשיר את הבניה הבלתי חוקית. יחד עם זאת, יש לדחות את הסברה, לפיה ביצוע צו ההריסה יעוכב, כל אימת שעומדים על הפרק הליכים תכנוניים כלשהם, כאשר סמכות זאת של בימ"ש תישמר למקרים חריגים ויוצאי דופן. המקרה דנן אינו נופל לגדר אותם מקרים חריגים ויוצאי דופן. למבקשים ניתנה ארכה משמעותית בת 14 חודשים להשיג היתר בניה כדין, החורגת מן התקופה המותרת לפי תיקון 116 לחוק התכנון והבניה. משלא עלה בידי המבקשים להסדיר את נושא היתר הבניה, ומשהיתר הבניה אינו מצוי בהישג יד, שכן התכנית, שמכוחה ניתן להוציא היתר בניה, טרם הופקדה ואושרה, אין כל מקום להמשיך ולהורות על עיכוב ביצוע צו ההריסה.
אין ממש בטענות המבקשים בדבר היות ההסכם שנחתם בין רשות הטבע והגנים ובין עיר כרמל, משום הבטחה שלטונית להימנע מאכיפה של בניה בלתי חוקית, וכי הפגיעה הכלכלית במבקשים מהווה הצדקה לאי קיום צו ההריסה. אין להקל ראש בעבירות בהן עסקינן, שיש בהן משום התרסה על שלטון החוק והפרה בוטה של דיני התכנון והבניה, כאשר בדין דחו ערכאות קמא את בקשת המבקשים לעיכוב ביצוע צו ההריסה. |
| חזרה למעלה |
|
| 4 [חוזים] |
|
| עא 1536/15 פז חברת נפט בע"מ נ' תחנת דלק חוואסה בע"מ (עליון; י' דנציגר, א' שהם, ע' ברון; 08/02/18) - 44 ע' |
| עו"ד: ערן לב, יהושע חורש, אורית יולס דבי, אוהד בן יהודה |
בימ"ש העליון לא מצא מקום להתערב בקביעת בימ"ש המחוזי כי המערערת הפרה הסכם פשרה ביחס להפעלת תחנת דלק שנחתם בין הצדדים, מאחר שביקשה לבטלו על יסוד עילה שלא עמדה לה, ובמצב זה עמדה למשיבים זכות לבטל את ההסכם מחמת הפרתו; עם זאת, בימ"ש התערב באשר לתוצאת ביטול הסכם הפשרה ופסק כי, עם ביטול ההסכם נכנס לתוקף המנגנון בהסכם הפשרה שחל במקרה של מימוש זכות היציאה על ידי המערערת. כלומר, זכות ההפעלה של תחנת הדלק עברה למשיבים כך שעליהם להפעילה בהתאם לזכות הבלעדיות המצמצמת של המערערת, ובידי המערערת נותרות זכות הקניין (חכירת משנה) עד לתום תקופת החכירה הנוספת.
חוזים – ביטול – תוצאתו
חוזים – ביטול – עילות ביטול
חוזים – ביטול – כדין
חוזים – הפרה – ביטול חוזה
חוזים – תנאים – תנאי מפסיק
חוזים – פרשנות – כללי פרשנות
.
עניינו של הערעור ביחסים שבין המערערת (להלן: פז) לבעלים בתחנת דלק שהופעלה במשך שנים על ידי חברת חוואסה, שהתחייבה לשווק ולהפיץ בבלעדיות בתחנה את מוצרי הנפט של פז ואף העניקה לפז זכות חכירת משנה במקרקעין שעליהם הוקמה תחנת הדלק. חברת חוואסה ביקשה להשתחרר מיחסיה עם פז, בטענה כי ההתקשרות מהווה הסדר בלתי חוקי לפי דיני ההגבלים העסקיים. בסופו של יום, התקשרו הצדדים בהסכם פשרה למשך 42 שנים. עם זאת, הצדדים קבעו מספר אפשרויות לסיום או לשינוי היחסים ביניהם עוד קודם לתום התקופה: התקיימות תנאי מפסיק שבמסגרתו הצדדים התחייבו לעגן את זכויות החכירה במקרקעין באמצעות חתימה על חוזים עם המינהל ורישום הזכויות במרשם המקרקעין (להלן: התנאי המפסיק), מימוש נקודות יציאה שניתנו לפז, ביטול ההסכם בשל התערבות רגולטורית, או במקרה של הפרת ההסכם. בחלוף קרוב לחמש שנים, כל אחד מהצדדים הודיע למשנהו על ביטול ההסכם. עיקר הדיון נסב אודות השאלה כיצד משפיע ביטול הסכם הפשרה על הזכות הקניינית וזכות הבלעדיות שניתנו לפז בתחנת הדלק. שאלה מקדימה היא למי מהצדדים הייתה נתונה הזכות לבטל את הסכם הפשרה ובאיזו עילה. בימ"ש המחוזי קבע כי המשיבים ביטלו את ההסכם כדין לנוכח הפרה של פז את ההסכם, וכי התוצאה של ביטול זה היא שהזכות הקניינית וזכות הבלעדיות של פז בטלות כליל. על קביעות אלה נסב הערעור.
.
בית המשפט העליון (מפי השופטת ברון ובהסכמת השופטים דנציגר ושהם) קיבל את הערעור בחלקו ופסק כי:
בימ"ש העליון לא מצא מקום להתערב בקביעת בימ"ש המחוזי כי פז הפרה את הסכם הפשרה, מאחר שביקשה לבטלו על יסוד עילה שלא עמדה לה. התנהלותה של פז מעידה שוויתרה על התנאי המפסיק, ומשכך לא הייתה לה עוד זכות לעמוד על ביטול ההסכם מכוחו, וזאת בלא שהיה בוויתור זה כדי לפגום בעצם ההתחייבות המשותפת שהצדדים קיבלו על עצמם להביא לרישום זכויות החכירה במקרקעין. מאחר שפז ויתרה על התנאי המפסיק, לא עמדה לה עילה לביטול הסכם הפשרה ולכן הודעותיה עולות כדי הפרת ההסכם, באופן שהקנה למשיבים זכות לבטלו.
אשר לשאלה מהן זכויותיה של פז בתחנה במקרה של ביטול ההסכם מחמת הפרתו, לשם כך דן בימ"ש העליון בתוצאות ביטול הסכם הפשרה. ביסוד הסכם הפשרה עומדות שלוש זכויות שונות: זכות קניינית, זכות להפעלת התחנה וזכות הבלעדיות. מבחינה קניינית, למשיבים זכות חכירה ראשית במקרקעין, ולפז ניתנה זכות לחכירת משנה. אשר לזכות להפעלת התחנה, לפי הסכם הפשרה זכות זו ניתנה לפז ואולם במצבים מסוימים הזכות עשויה לעבור למשיבים, וכך אירע עם ביטול הסכם הפשרה. בהסכם הפשרה נקבע כי במקרה של מימוש זכות יציאה מן ההסכם, נתונה לפז זכות בלעדיות מצומצמת בשיווק מוצריה בתחנה. סעיף 13 להסכם מונה שורת הוראות אופרטיביות בדבר אופן העברת הפעלת התחנה מפז למשיבים, במצב של "ביטול כדין" של ההסכם, או "בתום תקופת הפעלת פז". אין חולק כי לפי הוראה זו, עם ביטול הסכם הפשרה זכות הפעלת התחנה נתונה למשיבים בלבד. עם זאת, סעיף 13 להסכם שותק באשר לזכויות של פז בתחנת הדלק – זכות הקניין וזכות הבלעדיות – במצב שבו ההסכם מבוטל והפעלת התחנה עוברת למשיבים ולכן מתחייבת פרשנות תכליתית.
במסגרת מלאכת הפרשנות נדרש היה להכריע איזה מבין שני המנגנונים שקבעו הצדדים בהסכם הפשרה במקרה של שינוי מתכונת הפעלת התחנה יחול במקרה של ביטול ההסכם: מנגנון סיום תקופת ההסכם אילו הושלם ביצועו; המנגנון שנקבע למימוש זכות היציאה של פז. בימ"ש המחוזי סבר כי יש לבכר את החלופה הראשונה. בימ"ש העליון פסק כי הנסיבות החיצוניות-פנימיות שנלמדות מהוראות הסכם הפשרה, תכליתו, הרקע לכריתתו, ואומד דעתם הסובייקטיבי והאובייקטיבי של הצדדים, מצביעות על כך שעם ביטול ההסכם נכנס לתוקף המנגנון שחל במקרה של מימוש זכות היציאה על ידי פז. כלומר, זכות ההפעלה עוברת למשיבים, ובידי פז נותרות זכות הקניין (חכירת משנה) וזכות הבלעדיות המצומצמת. מסקנה זו מתבקשת מתכליתו של הסכם הפשרה, וכן בראי הקצאת הסיכונים וההיגיון המסחרי שביסודו. אין בתוצאה זו כדי להשליך או לפגוע בסעדים, ככל שעומדים לצד הנפגע על פי כל דין, בגין נזקים שההפרה הסבה לו.
התוצאה של ביטול הסכם הפשרה היא כי החל ממועד הביטול מחמת הפרתו עברה זכות ההפעלה של תחנת הדלק למשיבים, ושומה עליהם להפעילה בהתאם לזכות הבלעדיות המצומצמת של פז; לפז נתונה זכות חכירת משנה במקרקעין העומדת בתוקף עד לתום תקופת החכירה הנוספת (30.6.2049); בהתאם להסדר דיוני שקיבל תוקף של החלטה, הדיון בתיק הוחזר לבימ"ש המחוזי שיידרש להכריע אם במצב של ביטול ההסכם מחמת הפרתו, רשאים המשיבים להעלות טענות לאי חוקיות המערכת ההסכמית הקודמת; וככל שהמענה לכך יהיה בחיוב, יבחן בימ"ש המחוזי את חוקיותה של מערכת הסכמית זו. |
| חזרה למעלה |
|
| 5 [תעופה] |
|
| בגץ 1235/15 עמותת משתמשי שדה התעופה הרצליה נ' המועצה הארצית לתכנון ולבנייה (עליון; י' עמית, א' שהם, ח' מלצר; 18/01/18) - 8 ע' |
| עו"ד: יצחק ברט, רון צין, ליאור כץ, עידו בלום, אבנר (נרי) ירקוני, אלון גלרט, ינקי פפר |
בג"ץ פסק כי, קיים אינטרס ציבורי בהמשך הפעילות האווירית האזרחית בשדה התעופה בהרצליה, ומאידך קיימים אינטרסים נוגדים של העיריות ותושבי האזור, ובמסגרת האיזון ביניהם הורה על המשך פעילות שדה התעופה, כך שהשפעת הפעילות על הסביבה תפחת, אך תתבצענה פעילויות תעופה החיוניות לשמירה על גרעין התעופה האזרחית תוך מתן הנחיות להפעלתו.
תעופה – שדות תעופה – הפעלתם
.
עתירה להורות למועצה הארצית לתכנון ולבנייה להתכנס ולקבל החלטה להאריך את משך השימוש בשדה התעופה בהרצליה (להלן: שדה התעופה) מעבר ליום 15.4.15. בעתירה ניתן צו על תנאי כנגד המשיבים וכן ניתן צו ביניים חלקי שהתיר המשך פעילות חלקית של שדה התעופה. לפי המצב התכנוני דהיום, הוארכה תקופת השימוש בשדה התעופה עד ליום 13.10.18.
.
בג"ץ (המשנה לנשיאה ח' מלצר והשופטים עמית ושהם) פסק כדלקמן:
בשדה התעופה מתבצעת פעילות פנים ארצית אווירית חשובה ביותר. קיים אינטרס ציבורי משמעותי של המשך הפעילות האווירית האזרחית, וזאת מול האינטרסים הנוגדים של העיריות ותושבי האזור. האיזון בין האינטרסים הנוגדים, כך שהשפעת הפעילות התעופתית על הסביבה תפחת, אך תתבצענה פעילויות תעופה החיוניות לשמירה על גרעין התעופה האזרחית בישראל יביא לכך ששדה התעופה, יפעל במתכונת הבאה:
פעילות שדה התעופה תתקיים בין השעות 07:00-19:30. הפעילות התעופתית בימות החול (למעט פעילות המסוקים) תופסק בין השעות 16:00-14:00; תותרנה טיסות לצורכי בדק, כיבוי אש והצלה; תותרנה טיסות בהיקף של 18 שעות טיסה בשנה לטייס לצורך שמירה על כשירות טייסים בטיסות הממריאות ונוחתות בשדה התעופה; תותרנה טיסות לצורכי הדרכה, לימודי טיסה והכשרת טייסים; תותרנה טיסות מסוקים; תותרנה טיסות צילום הן לצרכים צבאיים והן לצרכים אזרחיים; לא תותרנה טיסות חוויה ו"מוניות אויר" (כולל במסוקים); יבוטלו הפטורים למטוסים חריגים; משיבה 4 – רשות שדות התעופה, רשאית לבצע פעולות ריבוד ציפוי ושיקום של משטחי אספלט; כל תוספת בנייה בשטח שדה התעופה למטרות בטיחות או תחזוקה תתבצע לפי הוראות כל דין ולאחר פנייה מסודרת לגורמים המקצועיים וליועץ המשפטי לממשלה לצורך אישורה; לצורכי פיקוח על שמירת המתווה, החברות הפועלות בשדה התעופה יעבירו למשיבה 4 דו"ח חודשי אשר יפרט את המידע הנוגע למטרת השכירות של כלי טיס שנעשו אצלם.
ודוק, אין בפסק הדין כדי לסתום את הגולל על כל פתרון תכנוני שיימצא בעתיד לשם הכשרת הפעילות התעופתית בשדה התעופה או כדי לגרוע או לפגוע בזכויות מי מהצדדים לגבי התוכנית הנ"ל או כל תכנית אחרת; יש לקוות כי המדינה תקדם ביעילות ובמהירות חלופה של ממש, כך שיתקיים רצף של פעילות התעופה האזרחית המתקיימת כיום בשדה התעופה. |
| חזרה למעלה |
|
| מנהלי |
| 6 [בתי-משפט] [מסים] |
|
| וע (מרכז) 25800-02-13 תדהר ייזום והשקעות נדל"ן בע"מ נ' רותם שני יזמות והשקעות בע"מ (מנהלי; בנימין ארנון; 01/02/18) - 6 ע' |
| עו"ד: דורון לוי, רחלי גוז לביא, אבישי מלכא |
התקבלה בקשה לעיון בתיק בית המשפט, זאת בכפוף להשחרת כל פרט שאינו נוגע לסוגיה המשפטית.
בתי-משפט – פומביות הדיון – עיון בתיקים
מסים – מס ערך מוסף – סודיות
.
בקשה לפי תקנה 4 לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), תשס"ג-2003 לעיון בתיק בית המשפט בערר דנן.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
העוררות ומנהל מיסוי מקרקעין לא עמדו בנטל השכנוע הנדרש מהם על מנת למנוע מהמבקשת עיון במידע המבוקש.
בהתחשב בעובדה שהמידע המבוקש מתייחס לטיעונים משפטיים ספציפיים אשר הועלו ע"י המנהל במסגרת ההליך דנן, הרי שלצורך הגנה על זכויות העוררות מן הראוי יהיה לאפשר למבקשת עיון במידע המבוקש תוך השחרת כל פרט שאינו נוגע לסוגיה המשפטית. לצורך זה יושחר גם כל פרט עובדתי או משפטי הנוגע באופן ספציפי לעוררות. |
| חזרה למעלה |
|
| 7 [משפט מינהלי] [משפט חוקתי] |
|
| עתמ (ת"א) 6162-09-17 אסעד מחמוד עליוה נ' שר הביטחון (מנהלי; חגי ברנר; 29/01/18) - 16 ע' |
| עו"ד: מוחמד בורגל, גיא זהבי, יוסי צדוק |
נדחו שתי עתירות מינהליות נגד החלטתו של שר הבטחון לתפוס רכוש של העותרים לפי תקנה 74 לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945 ולפי סעיף 56(ב) לחוק המאבק בטרור, התשע"ו- 2016.
משפט מינהלי – שעת חירום – תפיסת חפצים והחרמתם
משפט מינהלי – שיקול-דעת – שר הביטחון
משפט חוקתי – שעת חירום – תפיסת חפצים והחרמתם
משפט מינהלי – רשות מוסמכת – שר הביטחון
.
שתי עתירות מינהליות המכוונות נגד החלטתו של שר הבטחון לתפוס רכוש של העותרים לפי תקנה 74 לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945 ולפי סעיף 56(ב) לחוק המאבק בטרור, התשע"ו-2016, ולהודיע על הכוונה לחלטו, לפי סעיף 66(א) לחוק המאבק בטרור.
.
בית המשפט דחה את העתירות, ופסק כלהלן:
יש לבחון האם הכנסתם לרצועה של חלקי החילוף לרכבי 4X4 היתה טעונה רשיון אם לאו. התשובה לכך היא בחיוב, ויש לדחות את טענת העותרים לפיה חלקי חילוף של רכבי 4X4 אינם בבחינת ציוד דו-שימושי שהכנסתו לרצועה טעונה רשיון מיוחד.
אכן, פריט 34 לתוספת השנייה של צו עקיפת מנגנון הפיקוח נוקב במונח "ולרבות רכבי 4X4", ואיננו מתייחס לחלקי חילוף, אלא שפרשנות תכליתית של צו הפיקוח מובילה למסקנה כי לא רק השלם, קרי, רכב 4X4, טעון רשיון לשם הכנסתו לרצועה, אלא גם חלקיו של השלם, קרי, חלקי החילוף שלו, שאם לא כן, ניתן יהיה להכניס לרצועה חלקי חילוף של רכבי 4X4, ללא נטילת רשיון, ולהרכיב מהם ברצועה את הרכב השלם, תוך הפיקוח.
לא עלה בידי העותרים לסתור את החזקה הקבועה בסעיף 56 לחוק המאבק בטרור, בדבר קיומה של זיקה בין חלקי החילוף לרכבי 4X4 שניסו להכניס לרצועה, לבין פעילות טרור. לפיכך, לא נפל פגם בהחלטת שר הבטחון להוציא צו תפיסה מינהלי לגבי חלקי החילוף. |
| חזרה למעלה |
|
| מחוזי |
| 8 [בתי סוהר] |
|
| עתא (ב"ש) 47643-12-17 משה בן משה נ' שירות בתי הסוהר (מחוזי; אהרון משניות; 25/01/18) - 7 ע' |
| עו"ד: |
בית המשפט קיבל בקשה מטעם העותר לאפשר יציאתו לבדיקה רפואית. האינטרס של הצורך בקיומה של בדיקה רפואית ע"י מומחה שטיפל בעבר בעותר, גם אם תתבצע במרפאה פרטית, גובר על השיקולים האחרים שהעלה המשיב.
בתי סוהר – אסירים – חוות-דעת רפואית נוספת
בתי סוהר – אסירים – זכויותיהם
.
בקשת העותר לאפשר הוצאתו לבדיקה רפואית במרפאה פרטית.
.
בית המשפט קבע כלהלן:
בנסיבות מסוימות קיימת זכות גם לאסיר, לקבל חוות דעת נוספת, בהתאם לאמור בחוק זכויות החולה ולפקודות הנציבות, ובעיקר פקודת נציבות 04.46.00, אשר עוסקת בביקורי רופאים פרטיים אצל אסירים המקבלים טיפול רפואי.
בנסיבות הייחודיות של העותר, באיזון שבין מצבו הרפואי המחמיר ובין השיקולים שהעלה המשיב בתגובתו, האינטרס של הצורך בקיומה של בדיקה רפואית ע"י מומחה שטיפל בעבר בעותר, גם אם תתבצע במרפאה פרטית, גובר על השיקולים האחרים שהעלה המשיב. |
| חזרה למעלה |
|
| 9 [דיון אזרחי] [נזיקין] |
|
| תצ (חי') 39672-01-16 מאהר ואכים נ' שופרסל בע"מ (מחוזי; א' קיסרי; 25/01/18) - 49 ע' |
| עו"ד: |
נדחתה בקשה לאישור תובענה ייצוגית בטענה שהמשיבה הפלתה את אזרחי המדינה הערבים בכך שלא קיימה שירות משלוחים ליישובים ערביים.
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – דחייתה
נזיקין – עוולות – לפי חוק איסור הפליה במוצרים ובשירותים
.
בקשה לאישור תובענה ייצוגית בטענה שהמשיבה הפלתה את אזרחי המדינה הערבים בכך שלא קיימה שירות משלוחים ליישובים ערביים, כפי שהיא נוהגת ביישובים שמתגוררים בהם יהודים.
.
בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה ופסק:
בשאלה אם המונח "הספקת המוצר" יכול להתפרש ככולל את שירות המשלוחים, יש לנקוט פרשנות מרחיבה המחייבת את המסקנה ששירות המשלוחים הוא חלק בלתי נפרד מפעילות הספקת המוצרים שבה עוסקת המשיבה, אלא שמסקנה זו אינה מספיקה על מנת לקבוע שהמשיבה הפלתה את המבקשים מטעמי לאום. המבקשים לא הצביעו על קבוצת השוויון הרלוונטית לענייננו ובהיעדר קביעה של קבוצת שוויון לא ניתן לקבוע שקיימת הפליה. כששירות המשלוחים קיים בכמה יישובים ערביים, אין בסיס מספיק לטענה מכלילה המבקשת לקבוע קיומה של הפליה תוצאתית – של מניעת שירות משלוחים על בסיס השתייכות לאומית. משלא הונחה תשתית לקיומה של קבוצת לקוחות ביישובים ערביים שבהם שירות המשלוחים אינו זמין, לא הוכח קיומה של קבוצה מיוצגת. אין תשתית המאפשרת לקבוע שבשל העדר זמינות של שירות משלוחים נגרם ללקוחות הערביים נזק ממון ואין כל ראיה שניתן להסיק ממנה את תחושותיהם של חברי הקבוצה אם היו נוכחים לדעת שהמשיבה מפלה אותם בנוגע לשירות המשלוחים. לפיכך, המבקשים לא הוכיחו שקיימת סבירות שהשאלות המשותפות תוכרענה לטובת חברי הקבוצה. |
| חזרה למעלה |
|
| 10 [חברות] |
|
| תנג (ת"א) 8337-12-14 קנריוס בע"מ נ' פרופ' שמשון בלקין (מחוזי; דניה קרת מאיר; 23/01/18) - 43 ע' |
| עו"ד: דורון שטרן, אסף בנמלך, בנימין בקרמן , הלל איש שלום, תרזה לס גרוס |
בימ"ש דחה את בקשת המבקשים לאשר תביעה, כתביעה נגזרת בשם חברת קנריוס בע"מ, נגד המשיבים. נפסק כי, המבקשים לא עמדו בנטל המוטל עליהם להניח תשתית ראייתית לכאורה לגבי חלק נרחב ביותר מעילות התביעה הנטענות, כי לא ניתן לומר שניהול התביעה הוא לטובת החברה, וכי אין לראות במבקשים כמי שפועלים בתום לב.
חברות – תביעה נגזרת – בקשה לאישור תביעה נגזרת
חברות – תביעה נגזרת – אימתי
חברות – תביעה נגזרת – מהי
.
עסקינן בבקשה לאשר תביעה כתביעה נגזרת בשם חברת קנריוס בע"מ (להלן: החברה) נגד המשיבים. בבקשה נאמר כי המבקשים הם יזמים בתחום ההייטק והמשיבים פרופסורים באוניברסיטאות. הצדדים חברו כדי לפתח מוצרים טכנולוגים לזיהוי חומרים מסוכנים ורעלים באמצעות חיידקים מהונדסים גנטית. לשם כך הקימו הצדדים את החברה, הם בעלי מניות עיקריים בה ושימשו עד לאחרונה כדירקטורים שלה.
.
בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה ופסק כי:
על מנת שבימ"ש יאשר תביעה נגזרת, על המבקש להראות כי: קיימת עילת תביעה לחברה; התביעה וניהולה הן לטובתה של החברה; התובע אינו פועל בחוסר תום לב. כמו כן, בודק בימ"ש את הסיכוי הלכאורי של התביעה ואם התביעה עשויה לתרום להגדלת ערך החברה. הנטל להראות כי נתקיימו התנאים לאישור התביעה הנגזרת, מוטל על מבקש האישור ברמה לכאורית בלבד, נוכח פערי המידע בינו לבין החברה ובהתחשב בקשיי הנגישות שלו למידע הנדרש לביסוס התשתית העובדתית שביסוד בקשתו. לא די "ברסיסי מידע" כדי לעמוד ברף הלכאורי הנדרש לצורך אישור בקשה להגשת תביעה נגזרת. נדרשת תשתית ראייתית לכאורית משפטית ועובדתית המבססת את התביעה, על מנת להבטיח כי התביעה היא אכן לטובת החברה.
בימ"ש דן בשאלה האם התקיימו במקרה זה התנאים להגשת תביעה נגזרת. תחילה בימ"ש דן בשאלה האם קמה לחברה עילת תביעה לכאורה, בגין עילות התביעה להן טענו: הפרת חובת אמון בשל גזלת הזדמנויות עסקיות מהחברה; פגיעה בקניין הרוחני של החברה וניגוד עניינים; עשיית עושר ולא במשפט והפרת התחייבויות חוזיות. בימ"ש ציין כי רמת ההוכחה הנדרשת בשלב בקשת האישור קשורה קשר הדוק למידת פערי המידע בין המבקש לחברה והוסיף כי בעניין בי-4 ציין השופט בורנשטיין כי שאלה היא האם ניתן להניח כי אם וככל שתאושר הבקשה, יעמדו לרשות התובע ראיות משמעותיות נוספות על אלה המצויות בידו בשלב הבקשה וכי לא ניתן להתעלם מהמעמד המרכזי שהיה למבקש בחברה. לכן, גם אין מקום להניח קיומם של פערי כוחות משמעותיים ובוודאי שלא פערי אינפורמציה משמעותיים בינו לבין שאר נושאי המשרה בחברה. בימ"ש פסק כי בענייננו אין ספק שלמבקשים היה מעמד מרכזי בחברה ואף לא קיימת הסתברות גבוהה שבשלב ההוכחות היו מתגלות ראיות נוספות. לכן יש לראות במבקשים כמי שלא עמדו בנטל המוטל עליהם להניח תשתית ראייתית לכאורה לגבי חלק נרחב ביותר מעילות התביעה הנטענות.
אשר לשאלה האם ניהול התביעה הוא לטובת החברה, מדובר בניהול תביעה נגזרת בשם חברת מעטים. במקרה זה ממאפייני הפעילות עולה שמדובר במעין שותפות. כאשר מדובר בחברת מעטים הדומה במהותה לשותפות יש לאפשר בעקרון לבעל מניות להגיש הן תביעה אישית והן בקשה לתביעה נגזרת. בימ"ש ציין כי כאשר התביעה מתמקדת בטענה בדבר גזלת עסקי החברה, אין לקבוע כי על בעל המניות להגיש דווקא תביעה אישית והיא ראויה באופן עקרוני להתברר במסגרת תביעה נגזרת, לצד האפשרות לברר אותה בהליך של תביעה אישית. אולם, גם הבחירה בין מסלול התביעה הנגזרת לבין מסלול התביעה האישית אינה מנותקת מהמבחן הנוגע לטובת החברה. במקרה זה מדובר בניהול תביעה נגזרת בשם חברה לא פעילה. בימ"ש ציין כי במסגרת קבלת החלטה בדבר סוג ההליך המשפטי הראוי כאשר החברה אינה פעילה יש לשקול, בין היתר, את השיקולים הבאים: יתרון לקיומו של הליך קולקטיבי; אפשרות החייאת פעילות החברה; הגורם אשר הביא להפסקת פעילותה של החברה. בענייננו מדובר בחברת מעטים שהיא מעין שותפות שאין לה פעילות עסקית. לכן, אין כל יתרון לקיומו של הליך קולקטיבי מסוג תביעה נגזרת, אף אין כל אפשרות ממשית להחייאת פעילות החברה ולא הוכח כי המשיבים הם אלה שגרמו להפסקת פעילותה. בימ"ש פסק כי, לאור העובדה כי מדובר בחברת מעטים שהפסיקה את פעילותה ואין לה תקומה עסקית; החברה הגיעה למבוי סתום לאור סכסוך עמוק וחוסר אמון בין בעלי המניות; כל הכספים שיתקבלו בידי החברה, אם וככל שיתקבלו, לא ישמשו את החברה אלא יחולקו לבעלי מניותיה – לא ניתן לומר כי התביעה היא לטובת החברה. בנוסף, די באינטרס האישי המובהק של המבקשים כדי להביא למסקנה שאין לראות בהם כמי שאינם פועלים בחוסר תום לב. לאור כל האמור, בימ"ש דחה את הבקשה. |
| חזרה למעלה |
|
| 11 [נזיקין] |
|
| תא (ב"ש) 7285-10-14 י. ד נ' לאומית שירותי בריאות (מחוזי; יעקב פרסקי; 18/01/18) - 14 ע' |
| עו"ד: אורנה ינובסקי, ירון בן דן, רעות זכריה |
התובע הוכיח כי נפל כשל בטיפול הרפואי שקיבל והוא לא טופל כפי שהיה צריך רופא סביר לטפל ביתר לחץ הדם ממנו סבל. מצב זה הביא עובדתית לכך שבהמשך אירע האירוע המוחי ממנו סובל התובע.
נזיקין – רשלנות – רשלנות רפואית
נזיקין – אחריות – רופא
.
החלטה בשאלת אחריות הנתבעת לאירוע הרפואי שנגרם לתובע.
.
בית המשפט המחוזי פסק כדלהלן:
התובע עמד בנטל השכנוע לכך שהטיפול הרפואי שניתן לו סטה מהטיפול הסביר והנכון בנסיבות. נפל כשל בטיפול הרפואי שקיבל התובע מאת רופא הנתבעת והוא לא טופל כפי שהיה צריך רופא סביר לטפל ביתר לחץ הדם ממנו סבל, ומצב זה הביא עובדתית לכך שבהמשך, אירע האירוע המוחי ממנו סובל התובע עד היום. רופא המשפחה כרופא סביר, היה צריך לצפות כי העדר טיפול ביתר לחץ הדם יכול להביא לתחלואה ותמותה. |
| חזרה למעלה |
|
| 12 [חברות] [פשיטת רגל] |
|
| פרק (י-ם) 70959-09-16 אמיר פלמר, עו"ד מנהל מיוחד לחברת נוף בוסתנים בנייה בע"מ (בפירוק) נ' צומת ברזל לבניין בע"מ (מחוזי; אלכסנדר רון; 03/01/18) - 12 ע' |
| עו"ד: מוני עזורה |
משעה שנכנסה חברה להליכי חדלות פירעון, גם פעולה שבשלב ראשון נתפסה כלגיטימית תתפרש כהעדפת נושים, בוודאי כשהיה מנהל החברה החייבת מעורב במישרין במהלך. בנסיבות דנן אכן מדובר בהעדפת נושים.
חברות – פירוק – ביטול העדפות
פשיטת רגל – העדפה פסולה – הוכחתה
.
החלטה בבקשה להורות למשיבה להשיב לקופת הפירוק את כספים שנתקבלו אצלה, על פי הנטען, בנסיבות שהן בבחינת העדפת נושים.
.
בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה ופסק:
נאמנת על בית המשפט מצוות המחוקק הקובע כי משנפתחו כלפי החברה הליכי חדלות פירעון, מקרינים הם לאחור על פעולות שהתבצעו במשך שלושת החודשים שקדמו להליכים אלה. גם פעולה שבשלב ראשון נתפסה כלגיטימית, משעה שנכנסה החברה החייבת להליכי חדלות פירעון, תתפרש כהעדפת נושים על בסיס קביעת המחוקק המחיל את העקרונות הנוגעים להעדפת נושים רטרואקטיבית, ובוודאי כשהיה מנהל החברה החייבת מעורב במישרין במהלך. הנסיבות דנן מתיישבות במובהק, עם הגדרת המחוקק ופרשנות הפסיקה ביחס להעדפת נושים, לפיכך על המשיבה להעביר את הכספים לקופת הפירוק. |
| חזרה למעלה |
|
| 13 [דיון אזרחי] [התיישנות] |
|
| תא (מרכז) 36213-07-16 פלונית (קטינה) נ' מכבי שירותי בריאות (מחוזי; אחיקם סטולר; 21/12/17) - 9 ע' |
| עו"ד: טלי טרייבנד, פנינה גורן, אפרת פגורה קורן |
בית המשפט קבע כי תביעת ההורים בגין "הולדה בעוולה" התיישנה ומשכך היא נדחתה, ואילו תביעת הקטינה בגין "חיים בעוולה" לא התיישנה ותמשיך להתברר.
דיון אזרחי – התיישנות – מועד תחילתה
התיישנות – נזיקין – חיים בעוולה
התיישנות – תקופת ההתיישנות – חריגים המאריכים את התקופה
.
בקשה לדחות על הסף תביעת רשלנות רפואית שהגישו קטינה והוריה, מחמת התיישנותה, ולכל הפחות, להורות על התיישנות תביעת ההורים.
.
בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה בחלקה ופסק:
בפסק בדין המר, בו בוטלה עילת ה"חיים בעוולה", נקבעו הוראות מעבר לפיהן ההלכה החדשה לא תחול על תיקים תלויים ועומדים בתביעת "חיים בעוולה". בהמשך הורחבו הוראות המעבר שנקבעו בהלכת המר. בעניינו, תביעת ההורים שעילתה "הולדה בעוולה", התיישנה בחלוף 7 שנים מיום הולדתה של הקטינה. לעניין תביעת הקטינה, לפי פסק דין הסהר האדום, כאשר במועד מתן פסק דין המר טרם הוגשה תביעת ההורים או תביעת היילוד, ניתן להגיש את תביעת היילוד עד ליום 28.8.15. בפסק דין מכבי נקבע אם תביעת ההורים הוגשה עד ליום 28.8.15, היילוד יוכל להגיש תביעה בעילה של "חיים בעוולה" עד לתאריך 31.12.17 (בכפוף לכך שתביעתו לא התיישנה). התביעה דנן זהה לתביעה קודמת שנמחקה. מאחר שחלפה פחות משנה מאז נמחק ההליך הקודם, לפי חוק ההתיישנות נתעכב מנין תקופת ההתיישנות מאז מחיקת ההליך הקודם ועד למועד הגשת התביעה דנן, כך שמועד הגשת התביעה דנן הוא למעשה מועד הגשת התביעה בהליך הקודם ולכן מכוח הארכת המועד שנקבעה בעניין מכבי, תביעת היילוד לא התיישנה. |
| חזרה למעלה |
|
| שלום |
| 14 [התיישנות] |
|
| תא (ת"א) 23174-05-15 עיריית הרצליה נ' ירון כרמי (שלום; רונן אילן; 01/02/18) - 7 ע' |
| עו"ד: |
בית המשפט הורה על על דחיית התביעה על הסף בשל התיישנות, ביחס לכל עילות התביעה אשר פורטו בכתב התביעה, זולת זו המתבססת על חוק ההסדרים.
התיישנות – תקופת ההתיישנות – תובענה שנדחתה
.
בקשה לסילוק התביעה על הסף בטענת התיישנות. במוקד החלטה זו עומדת מחלוקת באשר לתחילת מרוץ ההתיישנות בעילות שבגינן מבקשת התובעת להשית על הנתבעים אחריות אישית לחובות מסי ארנונה של חברה בשליטתם, ואשר חדלה מפעילות וניתן נגדה צו פירוק.
.
בית המשפט קבע כלהלן:
הוראת סעיף 15 לחוק ההתיישנות מקילה עם בעל דין שהגיש תובענה שנדחתה בלא שחל עליה עקרון מעשה-בית-דין, ומאפשרת לו להגיש תביעה חדשה באותה עילה בלא שתקופת ההתדיינות הראשונה תיחשב במניין תקופת ההתיישנות. למסגרת זו ניתן להכניס מצבים שבהם כתב תביעה נמחק משום שאינו מראה עילת תביעה, או מקום שבו תובע מבקש לחזור בו מתביעתו בתנאים שלא ימנעו את הגשת התביעה מחדש. במצבים מסוג זה פשיטא הוא, על פי סעיף 15, כי תקופת ההתדיינות הראשונה בתובענה שנדחתה או נמחקה לא תובא במניין תקופת ההתיישנות.
דא עקא, שהדגש בהוראה זו הינה שמדובר "באותה עילה". עיון בכתב התביעה אשר הגישה התובעת במסגרת התביעה הקודמת מלמד כי העילה עליה התבססה התביעה הקודמת ביחס לנתבעים, הינה זו המתבססת על חוק ההסדרים. אין באותו כתב תביעה ולו רמז לטענות המבססות עילות תביעה נוספות כלפי הנתבעים. לא כאלו המבוססות על הרמת מסך שלפי דיני החברות ולא אחרות. ב"כ התובעת אף אישרה במהלך הדיון כי העילה בתביעה הקודמת הייתה זו שלפי חוק ההסדרים ותו לא.
משכך, אין אפשרות לטעון לעצירת מרוץ ההתיישנות בכל העילות עליהן מתבססת תביעה זו, זולת זו שלפי חוק ההסדרים.
יש לקבל את הטענה המקדמית שטענו הנתבעים ברובה, ולהורות על דחיית התביעה על הסף בשל התיישנות, ביחס לכל עילות התביעה אשר פורטו בכתב התביעה, זולת זו המתבססת על חוק ההסדרים. |
| חזרה למעלה |
|
| 15 [עונשין] |
|
| תפ (ראשל"צ) 15093-09-16 מדינת ישראל המחלקת הכלכלית בפרקליטות המדינה נ' יצחק אמסלם (שלום; רפי ארניה; 31/01/18) - 16 ע' |
| עו"ד: נתי שמחוני |
בית המשפט גזר על הנאשם – אדם פרטי, שהורשע, במסגרת הסדר טיעון, בעבירת הפרת אמונים (בצוותא עם אחר) ענש של מאסר של ששה חודשים שירוצו בעבודות שירות, מאסר על תנאי וקנס משמעותי. גזר הדין עסק בסוגייה משפטית תקדימית שעיינה בהרשעתו של אדם פרטי בעבירת הפרת אמונים.
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: הפרת יחסי אמון
עונשין – ענישה – הסדר טיעון
.
בית המשפט נדרש לגזור את דינו של הנאשם שהורשע על פי הודאתו ובמסגרת הסדר טיעון בכתב אישום המייחס לו עבירת מירמה והפרת אמונים בצוותא עם אחר. הצדדים עתרו לאימוצו של ההסדר העונשי אשר הוסכם ביניהם במסגרת הסדר הטיעון והוא כי על הנאשם יוטל עונש של 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, מאסר על תנאי לשיקול דעת בית המשפט, וכן יוטל על הנאשם קנס בסך של 2.5 מיליון ש"ח.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
ככלל שייטו בתי המשפט לכבד את הסדרי הטיעון שהוצגו על ידי הצדדים מתוך החזקה שהם פעלו מתוך שיקולים עניינים וראויים והביאו, טרם גיבוש ההסדר, את כל השיקולים הצריכים לעניין, ורק לאחר שערכו את האיזון הראוי ביניהם, גיבשו את ההסדר שהוצג. עם זאת, אין לקבל ההסדר מבלי לבדקו ושומה על בית המשפט לבחון את השיקולים ואף לבחון שמא ניתן לחלק מן השיקולים משקל מופרך, או שמא לא ניתן לחלק מהם את המשקל הראוי. היה וניכרה סטייה של ממש באלה או באלה, יתערב בית המשפט בהסדר הטיעון.
אין ליתן שום משקל לשיקול חלוף הזמן מאז האירועים המפורטים בכתב האישום. שכן, דרכן של עבירות שחיתות כי הן מתגלות זמן רב לאחר ביצוען. אין ליתן לעברייני שחיתות שום הנחה בגין כך.
הנאשם כאן הוא שחקן במגזר הפרטי, המצב המשפטי אינו כה ברור וחד, ומעלה שאלות עובדתיות ומשפטיות רבות ביחס ליסוד העובדתי והנפשי שלו בעת ביצוע המעשים, ונורמות ההתנהגות הראויות שיש להחיל עליו. |
| חזרה למעלה |
|
| 16 [נזיקין] |
|
| תאמ (רמ') 23421-04-16 איתי אילוז נ' מדינת ישראל (שלום; נועם רף; 25/01/18) - 16 ע' |
| עו"ד: |
בית המשפט ייחס למשטרת ישראל חלק מהאחריות לנזק הרכוש שנגרם לקטנוע של התובע, בעקבות תאונה, שאירעה עת ביקשה המשטרה לעצור את גנב הקטנוע שניסה לברוח ותוך כדי כך פגע עם הקטנוע בניידת המשטרה.
נזיקין – אחריות – משטרת ישראל
.
התובע הגיש כנגד הנתבעים – גנב הקטנוע שלו ומשטרת ישראל, תביעה בגין נזקי הרכוש נגרמו לאותו קטנוע, זאת בזמן שהמשטרה ביקשה לעצור את גנב הקטנוע שניסה לברוח ותוך כדי כך פגע הנתבע עם הקטנוע בניידת המשטרה וגרם לה נזק. עיקר המחלוקת, הינה האם יש חלוקת אחריות בין גנב קטנוע ומשטרת ישראל לנזק שנגרם לקטנוע במהלך תפיסתו של הגנב והקטנוע.
.
בית המשפט קיבל את התביעה ופסק כלהלן:
הנתבעת אינה פטורה מכל חבות ואחריות, רק כי השוטרים פעלו במסגרת תפקידם ויש לבחון אם הנתבעת התרשלה וחרגה ממתחם ההתנהגות הסביר באופן שגרם לנזק; מאחר והנתבע הורשע בגניבת הקטנוע והוא נתפס כשהקטנוע בחזקתו, בהתאם להוראות סעיף 42א. לפקודת הראיות, הממצאים והמסקנות של
פסק דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם.
לשני הנתבעים אחריות לנזקיו של התובע; הנתבע הורשע בגניבת הקטנוע, היה חשד ממשי לעוצרו והשוטרים בניידת סברו כי הוא מנסה להימלט מהמקום והיה עליהם לקבל החלטה מיידית במקום. מאידך גיסא, השוטרים לא פעלו בהתאם ל"נוהל מרדף" והסיטו את הניידת באופן שלא הותיר כל ברירה אלא למצב שבו הקטנוע והניידת יתנגשו וזאת בסמוך לרכבים חונים.
יש לחלק את האחריות לנזקיו של התובע, בין שני הנתבעים באופן שלנתבע אחריות לנזקים בשיעור של 70% ולנתבעת אחריות לנזקים בשיעור של 30%. למרות שעיקר האחריות נופלת לפתחו של הנתבע שגנב את הקטנוע, הורשע בגין הגניבה, עמד ונסע בניגוד לכיוון התנועה ויצר חשד, גם אם זו לא היתה כוונתו, שהינו מנסה להימלט מהמקום. |
| חזרה למעלה |
|
| 17 [דיון פלילי] |
|
| תפ (נת') 12939-08-16 צרלי חן נ' מדינת ישראל (שלום; הדס רוזנברג שיינרט; 25/01/18) - 6 ע' |
| עו"ד: גיל עשת |
נדחתה בקשת הנאשם לביטול כתב אישום נגדו מחמת שיהוי בהגשתו. נקבע, כי במכלול נסיבות העניין, לא מהווה המקרה דנן אחד מאותם מקרים נדירים, בהם השיהוי בהגשת כתב האישום מצדיק את ביטולו של כתב האישום.
דיון פלילי – כתב-אישום – הגשתו
דיון פלילי – כתב-אישום – פגמים
.
המבקש הגיש בקשה לביטול כתב אישום מחמת שיהוי בהגשתו וזאת מן הטעם של "הגנה מן הצדק". כתב האישום מייחס לנאשם עבירות של גניבה ממעביד, בסכום כולל של מעל מיליון ₪, אשר בוצעו במהלך השנים 2009-2010. עוד מיוחס לנאשם כי בתקופה האמורה פעל במרמה ובתחבולה על מנת לחמוק מתשלום מס.
.
בית המשפט דחה את הבקשה וקבע כלהלן:
הנחיית היועץ המשפטי לממשלה מס. 4.1202 בעניין "משך טיפול התביעה עד להגשת כתב אישום" קובעת כי ככלל יש לסיים הטיפול בעבירות מסוג פשע, שדינן עד עשר שנים, בתוך 18 חודשים. במקרה זה, בחינת של התנהלות הפרקליטות בענייננו מצביעה על כך שמשך הטיפול בתיק בשלב הראשוני, עד לקבלת החלטת הסגירה, עלה על 18 חודשים.
השיהוי בהגשת כתב האישום בעניינו של המבקש הוא מהותי וממושך. יחד עם זאת, מדובר בכתב אישום המייחס לנאשם עבירות חמורות של גניבה ממעביד, בהיקפים גדולים. נוכח חומרת העבירות בהן עסקינן ובהתחשב בנזק שנגרם מהן, לכאורה, אין הפגם שנוצר בעטיו של חלוף הזמן, מצדיק מתן פטור גורף מאחריות פלילית על דרך של ביטול כתב האישום. |
| חזרה למעלה |
|
| 18 [עורכי-דין] [נזיקין] |
|
| תא (ת"א) 435-09-15 מתוקו טעמנה נ' דור ויינברג (שלום; שרון גלר; 23/01/18) - 7 ע' |
| עו"ד: |
תביעה בגין רשלנות מקצועית של עורך דין. בית המשפט העמיד את הפיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה לתובע על סך של 10,000 ₪.
עורכי-דין – אחריות – בנזיקין
עורכי-דין – אחריות מקצועית – בנזיקין
נזיקין – פיצויים – נזק לא ממוני
נזיקין – פיצויים – עגמת נפש
.
במוקד התביעה, טענת התובע, כי הנתבע, אשר שימש כעורך דינו בתביעה שהוגשה בשמו כנגד כלל חברה לביטוח בע"מ, התרשל במילוי תפקידו.
.
בית המשפט קבע כלהלן:
הגם שהתובע לא עמד בנטל ההוכחה הנדרש לביסוס תביעת רשלנות, אין חולק כי נכרת בינו לבין הנתבע בזמנו הסכם למתן שירותים משפטיים. בהפקידו את הטיפול בעניינו בידי עורך הדין הנתבע, התובע כלקוח, היה תלוי בנתבע באשר לאופן הייצוג המשפטי ומידת המקצועיות והמאמץ שיקדיש עורך הדין המייצג לעניינו.
בנסיבות המקרה דנן, מחדלו של הנתבע באי הגשת התגובה לבקשה לסילוק על הסף הינו משמעותי לכשעצמו ואין לו כל הצדקה ממשית, בוודאי שלא בנסיבות המקרה בהן הנתבע העיד כי קיבל את החלטת בית המשפט המורה על הגשת התגובה וכי לא העבירה לעורכת הדין אשר סייעה לו בטיפול בתיק. מעבר להיבט הרשלנות הרי שהתנהלות זו מהווה הפרה של הסכם הייצוג.
לפיכך, והגם שלא הוכח נזק ממוני, זהו מקרה הראוי לפסיקת פיצוי בגין נזק שאינו ממוני. יש להעמיד את הפיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה לתובע מאופן התנהלותו של הנתבע בטיפול בעניינו על סך של 10,000 ₪. סכום זה משקף לטעמי באופן הולם את המחדל הנ"ל תוך התחשבות באמור לעיל לעניין הקשיים בתביעת הביטוח עצמה. |
| חזרה למעלה |
|
| 19 [דיון אזרחי] |
|
| תא (הרצ') 4980-12-17 רומן פולנסקי נ' מתן עוזיאל (שלום; גלעד הס; 23/01/18) - 13 ע' |
| עו"ד: |
בית המשפט דחה, במסגרת החלטה מקיפה, את בקשתו של עד לא לזמנו לחקירה על תצהירו במסגרת בקשה לסעד זמני. ההחלטה נסובה סביב טענות העד בעניין חוסר תום לב מצד המבקש, וסכנת ההסגרה למדינה אחרת בה הוא נתון.
דיון אזרחי – עדים – זימונם
.
בית המשפט נדרש לשתי בקשות אשר עניינן דומה – זימון או אי זימון של עד לחקירה על תצהירו במסגרת הבקשה לסעד זמני: הבקשה הראשונה – הינה בקשת העד אשר במסגרתה מבקש העד שלא לזמנו לחקירה במסגרת הדיון בבקשה לסעד זמני, ואף לא לבצע את החקירה באמצעות 'וידאו קונפרס'. הבקשה השנייה – הינה בקשה לזמן את העד לחקירה נגדית על תצהירו במסגרת הדיון בבקשה לסעד זמני.
.
בית המשפט קבע כלהלן:
הכלל בעניין חקירת מצהירים במסגרת סעד זמני הינו כי ככל שצד מבקש לחקור את המצהיר הרי יש להתיר לו לעשות כן. עם זאת, קיימים חריגים לכלל זה וזאת כאשר החקירה אינה רלוונטית, או מטעמים חריגים אחרים. במקרה זה, יש לבחון האם הצביע על טעמים תקפים שלא לזמנו לחקירה על תצהירו.
אף אם היה טוען העד לחשש בפני הפללה עצמית, עדיין אין הדבר מהווה חיסיון מוחלט בפני מתן עדות בהליך אזרחי; עצם העובדה כי המבקש הגיש תלונה כנגד העד או כי זה מבקש את הסגרתו לארצות הברית אינו יכול לבסס חריג תקף לכלל כי על המצהיר בבקשה לסעד זמני להיחקר על תצהירו, בפרט כאשר מדובר במחלוקת עובדתית עמוקה ומהותית.
כאשר העד עצמו טוען כי אין כל חשש כי יוסגר לארצות הברית, הרי נושא ההסגרה, ממנה כאמור העד אינו חושש, לא יכול להוות טעם או חריג לכלל שעל מר פולנסקי להתייצב לחקירה נגדית על תצהירו.
בנסיבותי של עניין זה, אין כל 'סיבה טובה' לקבוע שהעד יעיד באמצעות 'וידאו קונפרנס' ולא בעדות ישירה בבית המשפט. |
| חזרה למעלה |
|
| 20 [פרשנות] [משפט מינהלי] |
|
| תאמ (ראשל"צ) 24356-11-16 ולד מרדכי קבלן לבריכות מים ולבנין בע"מ נ' מדינת ישראל (שלום; רפי ארניה; 22/01/18) - 9 ע' |
| עו"ד: יובל דמול, גלי גפן |
נדחתה תביעת התובעת בעניין חוקיות החלטתה של הנתבעת להימנע מלחדש לה את הרשיון לעגורן. פסק הדין עוסק בנפקות שיש לייחס למחדל רשות ציבורית שבא לידי ביטוי במתן מידע חלקי בדבר הוראות הדין, ובסוגיית הפרשנות שיש לייחס לתקנות רישום ציוד הנדסי, בעניין ביטול רישומו של ציוד צמ"ה שהושבת מעל לחמש שנים.
פרשנות – דין – תקנות רישום ציוד הנדסי
משפט מינהלי – חופש המידע – גילוי על-ידי הרשות
.
התובעת הגישה כנגד הנתבעת – מדינת ישראל, תביעה שעניינה בסירב הנתבעת לחדש לה רשיון לעגורן. המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב הפרשנות שיש לייחס לתקנות רישום ציוד הנדסי, בעניין ביטול רישומו של ציוד צמ"ה שהושבת מעל לחמש שנים.
.
בית המשפט דחה את התביעה ופסק כלהלן:
תקנות רישום ציוד הנדסי קובעות חזקה לפיה השבתת צמ"ה מעל ל-5 שנים מעבירה את הציוד לסטטוס של "ציוד שהתיישן", והתוצאה היא שרישומו של הציוד בספרי משרד התחבורה מבוטל; פירוש המונח "ביטול רישום" של הציוד, היא לכך כי מעת שבוטל רישומו של ציוד הוא אינו כשיר עוד לשימוש ולא ניתן לחדש את רשיונו.
על כן, בנסיבותיו של מקרה זה, בנסיבות בהן השבתת העגורן עולה על 5 שנים, אין ולא היתה למשרד התחבורה כל סמכות להשיבו למרשם הציוד ההנדסי. על כן, בדין סירבה הנתבעת לחדש לתובעת את הרשיון לעגורן.
מתן מידע חלקי מצד רשות ציבורית בדבר הוראות הדין מהווה, מצג שווא רשלני. מקום שמשרד התחבורה מסר מצג באשר לתנאי חידוש הרשיון, הרי שהתובעת הסתמכה עליו ופעלה על פיו.. יחד עם זאת, התובעת כשלה בהוכחת הנזק שנגרם לה כתוצאה ממחדל זה של הנתבעת. |
| חזרה למעלה |
|
| 21 [עונשין] |
|
| תפ (פ"ת) 39837-05-16 מדינת ישראל נ' פלוני (שלום; שרון פ.הלוי; 31/12/17) - 8 ע' |
| עו"ד: מוניר ברהום, עבדאללה עודה |
בית המשפט גזר על הנאשם, שהורשע בביצוע עבירת נשק, בהיותו בן שבע עשרה וחצי שנים, עונש של מאסר על תנאי, לצד עונשים נלווים נוספים. במרכז גזר הדין עומדות שאלות בעניין מדיניות הענישה הראויה בה יש לנקוט כנגד הנאשם, קטין מתבגר, על מנת להעביר מסר ברור בדבר חומרת העבירה ובד בבד לתמוך בהמשך שיקומו של הנאשם.
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: קטינים
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות נשק
עונשין – ענישה – קטינים
.
בית המשפט נדרש לגזור את דינו של הנאשם 1, שהורשע, על פי הסדר טיעון, בביצוע עבירה, בהיותו קטין בן שבע עשרה וחצי שנים, של החזקת כלי נשק ותחמושת בצוותא חדא. במסגרת הסדר הטיעון הוסכם, כי התביעה תגביל עצמה לעתירה עונשית של 6 חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות, מאסר על תנאי וקנס וההגנה תהיה חופשית בטיעוניה לעונש.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
בעת גזירת עונשו של קטין, אף אם הורשע בעבירות קשות וחמורות במיוחד, שומה על בית המשפט ליתן משקל יתר לשיקולים אינדיבידואליים הנוגעים לאותו הנאשם ולאזן בין שיקולי השיקום לשיקולי ההרתעה. יש לבחון את הנסיבות האישיות הרלוונטיות ובהן: גילו של הנאשם-הנאשם, סיכויי שיקומו ועברו הפלילי, אל מול מהות העבירה ונסיבות ביצועה.
קטינות אינה מהווה חסינות בפני עונש ראוי, ובמקרים מתאימים לא יירתע בית המשפט ויטיל על קטין עונש הולם את חומרת מעשיו.
שיקולים כבדי משקל עומדים על כפות המאזניים: מהצד האחד סיכויי שיקומו הטובים של הנאשם והעובדה כי מדובר בעבירה ראשונה שביצע בחייו, ומהצד השני חומרתה של החזקת הנשק, הסיכון הטמון בה והצורך הדוחק למגרה. |
| חזרה למעלה |
|
| כתבי טענות |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מייל זה נשלח לכתובת [email protected]במידה ואינך מעוניינ/ת להמשיך ולקבל פרסומים מאתר נבו יש ללחוץ כאן ולעקוב אחר הוראות ההסרה. ניתן לפנות בכתב למייל [email protected] או בדואר לכתובת: נבו הוצאה לאור בע"מ, ת"ד 43 צפרירים 9983000 או באמצעות הטלפון למספר 02-9950700. לתשומת לבך: אין להשיב לכתובת המייל [email protected].
www.nevo.co.il
|
|
|
