תוכן העניינים עליון 1   [דיון פלילי] [דיון אזרחי] בשפ 1485/18 פלוני נ' מדינת ישראל (עליון; י' אלרון; 08/03/18) - 12 ע' לפי הלכת סויסה, בחינת האפשרות לשחרר נאשם להליכי טיפול וגמילה תיעשה ברגיל בשלב הטיעונים לעונש, ככל שיורשע, ולא בשלב המעצר. כבר נפסק כי הלכה זו תחול גם ביחס לנאשמים המצויים בתנאי פיקוח אלקטרוני. אף ראוי להחיל הלכה זו, שיוחדה לטיפול בהתמכרויות למיניהן, על הליכי טיפול בעבירות אלימות. דיון פלילי – מעצר – הפניה לטיפול שיקומי דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – חלופת מעצר דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – מסוכנות דיון אזרחי – רשות ערעור – מתי תינתן 2   [דיון פלילי] בשפ 1853/18 מדינת ישראל נ' ערן גירד (עליון; ג' קרא; 08/03/18) - 6 ע' בימ"ש האריך את מעצרו של המשיב, המואשם בביצוע עבירות אלימות קשות כלפי בת זוגו לשעבר, בתשעים יום או עד למתן פסק דין בעניינו, לפי המוקדם. זאת, נוכח מסוכנותו של המשיב, התנהלות ההליך בקצב סביר והיותו מצוי בישורת האחרונה. דיון פלילי – מעצר – הארכתו דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – מסוכנות דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – שיקולים 3   [דיון פלילי] בשפ 1775/18 מדינת ישראל נ' גלעד כהן (עליון; מ' מזוז; 08/03/18) - 6 ע' בימ"ש קיבל בחלקה בקשה שלישית להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים או עד למתן פסק דין, לפי המוקדם, כך שהמעצר יוארך ב-45 ימים בלבד. זאת, שכן מדובר בפרשה של הפצת חשבוניות פיקטיביות ובעבירות נלוות בהיקף של למעלה ממיליארד ₪, כאשר חומרת העבירות והיקפן, לצד עברו הפלילי של המשיב, מבססים את מסוכנותו אליהן מצטרף החשש לשיבוש הליכי משפט והימלטות מן הדין, אך יחד עם זאת לא ניתן כלהתעלם מהעיכוב הרב בהליך העיקרי. דיון פלילי – מעצר – הארכתו דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – שיקולים דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – מסוכנות 4   [בתי-משפט] עעמ 5490/17 נווה שלום פרויקטים ומסחר בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל (עליון; ה ח' מלצר; 07/03/18) - 8 ע' בימ"ש קיבל בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין בגדרו נדחתה עתירת המבקשת כנגד ביטול זכייתה במכרז לחכירת מגרשים שיועדו לבניית דירות עד להכרעה בערעור, על יסוד מאזן הנוחות, בכפוף להפקדת ערובה. מדובר במכרז לחכירת קרקע לטובת בניית יחידות דיור, ואם המבקשת תזכה בערעור, אך בקשתה למתן סעד זמני תידחה, עלול להתעורר קושי ממשי ליתן לה את הסעד שביקשה בערעור. האינטרס הציבורי ופגיעה בצדדים שלישיים, אל מול הנזקים הכספיים שעשויים להיגרם למשיבים 3 ו-4, תומכים בקבלת הבקשה. בתי-משפט – עיכוב ביצוע – של פסק דין בתי-משפט – פסק-דין – עיכוב ביצוע 5   [עונשין] עפ 1167/17 פלוני נ' מדינת ישראל (עליון; נ' סולברג, ד' ברק ארז, מ' מזוז; 07/03/18) - 6 ע' נדחה ערעור על גזר דין בגדרו נגזר על המערער עונש של 56 חודשי מאסר בפועל, מאסר על-תנאי ותשלום פיצוי לבת זוגו, בגין ביצוע עבירות מין ותקיפה. נפסק כי אין זה מקרה חריג המצדיק התערבות בעונש, במיוחד כשהעונש אינו חורג מהרף העליון שלגביו הסכימו הצדדים להסדר הטיעון. עוד נפסק כי העונש ראוי והולם, תוך עמידה על החומרה הרבה בעבירות מין במיוחד בין בני זוג. עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות מין במשפחה עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: התערבות ערכאת ערעור 6   [דיון אזרחי] עא 8053/17 דוד מלמד נ' ציונה ליבוביץ (עליון; י' וילנר; 05/03/18) - 6 ע' הבקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי בגדרו חויב המבקש בפיצוי המשיבים בסך של למעלה מ-2 מיליון ₪ נדחית בעיקרה, ומתקבלת אך במובן זה שפעולות למימוש דירת המגורים של המבקש יעוכבו עד להכרעה בערעור. דיון אזרחי – עיכוב ביצוע – של פסק-דין דיון אזרחי – פסק-דין – עיכוב ביצוע 7   [דיון אזרחי] [אגודות שיתופיות] רעא 5830/17 דנה רוזנבלום נ' אמירים - מושב עובדים של צמחונים וטבעונים להתיישבות (עליון; מ' מזוז; 05/03/18) - 6 ע' אכן, שאלת אופיו הייחודי של ישוב כבסיס להחלת נורמות שונות לגביו, היא סוגיה לא פשוטה שעשויה בנסיבות מתאימות להצדיק מתן רשות ערעור. אך לא נמצא שהמקרה דנן הוא כזה. עסקינן בתביעה כספית בגין חובות עבר, ונוכח פסק הדין בעניין שריד, שאלת חיוב המבקשים לשלם את חיוביהם וחובותיהם לאגודה אינה מותנת בשאלת המשך חברותם אלא במערכת ההסכמית ביניהם ובשירותים שהם קיבלו וממשיכים לקבל. דיון אזרחי – רשות ערעור – מתי תינתן אגודות שיתופיות – פעילות האגודה – גביית תשלומים אגודות שיתופיות – חברות – הפסקתה 8   [משפט מינהלי] [מקרקעין] בגץ 8086/17 מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית נ' שר האוצר (עליון; נ' הנדל, י' עמית, ג' קרא; 05/03/18) - 5 ע' העתירה לביטול החלטת קבינט הדיור בדבר הכרזה על מתחם מועדף לדיור, דינה להידחות מחמת היותה עתירה מוקדמת. כפי שנפסק בעניין סירקין, עסקינן בהכרזה בלבד, שאמנם מכשירה את השטח לקראת ההליך התכנוני, אך אין בה כדי להביא לשינוי המצב התכנוני החל על המקרקעין. משפט מינהלי – בגץ – עתירה מוקדמת מקרקעין – מקרקעי ישראל – החוק לקידום בנייה במתחמים מועדפים לדיור 9   [עונשין] [דיון פלילי] רעפ 619/18 משה בזיזינסקי נ' מדינת ישראל (עליון; ג' קרא; 01/03/18) - 5 ע' תחולת החריג המאפשר לסיים הליך באי-הרשעת נאשם שהוכח שביצע עבירה שמורה למקרים חריגים ויוצאי דופן בהם אין יחס סביר בין הנזק הצפוי לנאשם מן ההרשעה לבין חומרת העבירה. החובה להצביע על קיומו של נזק קונקרטי מתיישבת עם אופיו המצומצם של החריג. עונשין – ענישה – הימנעות מהרשעה דיון פלילי – הרשעה – הימנעות מהרשעה דיון פלילי – ערעור – רשות ערעור עבודה אזורי 10   [דיון אזרחי] תצ (ת"א) 43595-04-17 פלונית אלמונית נ' מכבי שירותי בריאות (עבודה; שרה מאירי; 07/03/18) - 16 ע' ביה"ד קיבל בחלקה בקשה לגילוי מסמכים בהתאם לתקנה 4(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות ותקנות 75 ו-114 לתקסד"א, ביחס למסמכים הרלבנטיים שגילויים מבוקש, נוכח כך שיש בכוחם לשפוך אור על שאלת תנאי הסף לאישור התובענה הנדונה כייצוגית; באשר ליתר המסמכים נפסק כי אין לחייב בעל דין לבצע בירורים עובדתיים ולייצר מסמכים מסוימים לצרכי משפט, ולערוך בירורים וחקירות הכרוכים במאמץ רב במטרה לייצר מסמכים, הדרושים לצד השני לשם ביסוס תביעתו. דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – גילוי מסמכים 11   [עבודה] סעש (ת"א) 614-07-14 גבריאל כותה נ' עיריית רעננה (עבודה; שרון אלקיים, נ.צ.: ז' בירנבוים; 04/03/18) - 22 ע' ביה"ד פסק, על יסוד המבחנים הנהוגים, כי בין הצדדים התקיימו יחסי עובד-מעסיק. עם זאת נפסק כי התובע אינו זכאי לזכויות סוציאליות בהתאם לחוקי המגן מעבר לתמורה ששולמה לו בפועל וכי התובע לא זכאי לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין לפיצויי פיטורים ולתמורת הודעה מוקדמת מאחר שסיום ההתקשרות בין הצדדים נעשה ביוזמתו; מאידך, הנתבעת לא זכאית להשבת סכומים ש"שולמו ביתר". עבודה – יחסי עובד-מעביד – קיומם עבודה – יחסי עובד-מעביד – מבחנים לקביעתם עבודה – דמי מחלה – פדיון דמי מחלה עבודה – פיצויי פיטורין – זכאות עבודה – פיטורין – שלא כדין עבודה – פיטורין – שימוע 12   [עבודה] דמ (י-ם) 9174-03-17 אביב בואר נ' מכבסת שי - מר כהן שי ציון (עבודה; אסתר שחור; 27/02/18) - 7 ע' ביה"ד פסק לתובע שכר חודש עבודתו האחרון בהעדר מחלוקת שהתובע עבד בפועל בחודש זה. בנוסף פסק לתובע פיצויי הלנת שכר, אשר בנסיבות העניין הופחתו כך שישקפו מצד אחד את הפסול שבאי התשלום במועד, ומצד שני יביא בחשבון את הנסיבות באשר להתנהלות הצדדים ונסיבותיו הכלכליות של הנתבע. עבודה – שכר עבודה – פיצויי הלנת שכר עבודה – שכר עבודה – תביעה לתשלום שכר מחוזי 13   [הגנת הדייר] עא (ת"א) 31488-10-16 יואב אדרת נ' אוצר חסד קרן גמ"ח (מחוזי; ישעיהו שנלר, ד"ר קובי ורדי, עינת רביד; 28/02/18) - 14 ע' בנסיבות דנן, מסקנת בית משפט קמא לפיה המערער נטש את הדירה ללא כוונה לחזור אליה, מעוגנת בחומר הראיות ולכן התקיימה עילת הנטישה והמערער איבד מעמדו כדייר מוגן בדירה. הגנת הדייר – פינוי – עילות פינוי הגנת הדייר – נטישה – יסודותיה הגנת הדייר – נטישה – הזדהות החזקות 14   [דיון פלילי] וע (ת"א) 53233-02-18 מדינת ישראל נ' פלוני (מחוזי; ציון קאפח; 27/02/18) - 10 ע' בית המשפט קיבל את ערעור המדינה על החלטת הוועדה הפסיכיאטרית המחוזית, על פיה הותר למשיב, שיוחסו לו בכתב האישום מעשי אלימות קשים וחמורים, לצאת לחופשות בליווי. נקבע, כי הצטברותן של הנסיבות בעניינו של המשיב מביאות למסקנה, כי טרם בשלה העת להתיר אתיציאת המשיב לחופשות. דיון פלילי – חולי נפש – שחרור לחופשות קצרות 15   [נזיקין] עא (ת"א) 37604-05-17 עד 120 מרכזי מגורים לאוכלוסיה המבוגרת בע"מ נ' שולה דנאי (מחוזי; שבח יהודית, שאול שוחט, יונה אטדגי; 26/02/18) - 8 ע' נדחה ערעור על חיוב המערערות לפצות דיירת מוגנת בגין הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מנפילתה בחניון הדיור המוגן. בין היתר נפסק כי אף שהסכומים שנפסקו נחזים להיות גבוהים, הוכחו עובדות לא שגרתיות החורגות מהמקובל ביחס לגיל הפרישה ולגובה ההשתכרות של גננת. נזיקין – אחריות – קיומה נזיקין – פיצויים בגין נזקי גוף – שיעורם 16   [דיון אזרחי] תא (ת"א) 15484-04-17 זיל פלדמן נ' לידר החזקות והשקעות בע"מ (מחוזי; תמר אברהמי; 23/02/18) - 11 ע' כאשר נתבע השולח הודעה לצד שלישי טוען כי הצד השלישי הוא האחראי כלפי התובע, אך אינו טוען לאחריות הצד השלישי כלפי הנתבע ואף לא טוען לקיומה של חבות ישירה בין הצד השלישי לתובע– הטענה אינה מתאימה להודעה לצד שלישי. דיון אזרחי – הודעה לצד שלישי – מחיקתה דיון אזרחי – הודעה לצד שלישי – מתי אפשרית 17   [דיון אזרחי] [בתי-משפט] פרק (נצ') 30790-02-18 הוניגמן ובניו בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי (מחוזי; עאטף עיילבוני; 22/02/18) - 9 ע' דרך המלך היא הגשת הליכי חדלות פירעון במקום משרדיה הרשומים של החברה, ורק במקרים יוצאים מן הכלל יש לבחון את "מקום עסקיה העיקרי". "מקום עסקיה העיקרי" של החברה צריך להיבחן לאחר שקלול כל המבחנים והנתונים ביחס לחברה על פי "מבחן השכל הישר". דיון אזרחי – סמכות – מקומית בתי-משפט – סמכות – סמכות מקומית בתי-משפט – סמכות – חדלות פירעון 18   [קניין] [מקרקעין] [עשיית עושר ולא במשפט] עא (מרכז) 50271-03-17 מועצה מקומית מזכרת בתיה נ' חנה בתיה דויטש (מחוזי; מיכל נד"ב, אבי פורג, חנה קיציס; 20/02/18) - 22 ע' התקבל ערעור על פסק דין בו נדחתה תביעת המערערת לסילוק ידם של המשיבים ממקרקעין ולתשלום דמי שימוש ראויים. השטח הוקנה למערערת במסגרת תכנית איחוד וחלוקה, אין עילה לביטול ההפקעה ועל המשיבים לסלק ידם מהשטח ולשלם דמי שימוש מהמועד בו נדרשו לפנותו. קניין – מקרקעין – הפקעה מקרקעין – הסגת גבול – פינוי עשיית עושר ולא במשפט – דמי שימוש – זכאות 19   [חברות] הפ (ב"ש) 58030-10-17 ליטה ניהול נכסים ומימון בע"מ נ' כחלית ניהול פרוייקטים בע"מ (מחוזי; שרה דברת; 15/02/18) - 13 ע' בנסיבות דנן ניהלו המשיבים את החברה באופן המקפח את בעלי מניות המיעוט ויש מקום להענקת סעד של מינוי מנהל חיצוני לחברה, שהגיעה לסוף דרכה, לצורך סיום פעילותה תוך התחשבות בזכויות כלל בעלי המניות. חברות – סעד למקרה קיפוח – סמכות בית המשפט חברות – עושק המיעוט – סעדים שלום 20   [עונשין] תפ (ראשל"צ) 34257-12-16 מדינת ישראל נ' יעקב שמואל (שלום; גיא אבנון; 04/03/18) - 16 ע' בית המשפט גזר על הנאשם שהורשע במסגרת הסדר טיעון בעבירות מס במאות מיליונים, עונש של שבעה וחצי שנות מאסר, קנס ומאסר על תנאי. עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות מס עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: הסדר טיעון 21   [תעבורה] [רשויות מקומיות] חנ (חד') 56468-11-16 מועצה מקומית זכרון יעקב נ' פרלה מיכל קלנר (שלום; רקפת סגל מוהר; 28/02/18) - 6 ע' בית המשפט זיכה את הנאשמת מביצוע עבירה של חניה אסורה. נקבע כי מדובר במקרה שנסיבותיו מצדיקות את זיכוי הנאשמת, ולו מחמת הספק. תעבורה – חניה – נכים תעבורה – עבירות – חניית רכב רשויות מקומיות – חוקי עזר – עבירות חנייה 22   [חוזים] [בתי-משפט] תאמ (ב"ש) 30177-08-14 אוריאל סויסה נ' יגאל גרימברג (שלום; אורי הדר; 28/02/18) - 24 ע' נקבע כי הייתה אי התאמה בממכר, במובן זה שמספר הקילומטרים בפועל לא תאם את מה שהיה רשום במד האוץ בעת שרכשו התובעים את הרכב. אי התאמה זו מצדיקה סעד כספי כנגד הנתבע 2 בלבד. חוזים – מכר – רכב משומש חוזים – מכר – אי-התאמה בתי-משפט – סעדים – סעד שלא נתבקש 23   [ראיות] [נזיקין] [עבודה] תא (י-ם) 927-12-14 מרב מזון כל בע"מ נ' פנינה (פאני) שרבטייב (שלום; דוד גדעוני; 28/02/18) - 29 ע' התובעת עתרה לחייב את הנתבעות לשלם לה פיצויים בגין מעשי גניבה שביצעו בעת שהיו עובדות של התובעת. עניינה של התביעה שכנגד בטענות להתנהלות התובעת במהלך החקירה שהתקיימה לבירור החשדות לגניבה. ראיות – קבילות – הקלטה ראיות – הודאה – מוקלטת נזיקין – אחריות – מעביד עבודה – מעביד – חובותיו נזיקין – עוולות – כליאת שווא ראיות – הודאה – הודאת בעל-דין 24   [דיון פלילי] תוב (כ"ס) 17109-09-16 ועדה מקומית לתכנון דרום השרון נ' אלישמע- מושב עובדים להתישבות שיתופית בע"מ (שלום; דרור קלייטמן; 27/02/18) - 6 ע' בית המשפט קיבל את טיעוני הנאשם 2 ודחה את בקשתו לביטול כתב האישום בשל טענת "הגנה מן הצדק". נקבע, כי הדחייה מתחייבת משני טעמים: הראשון, לנוכח העובדה כי הנאשם מגיע לבית המשפט כאשר ידיו אינן נקיות; השני, נעוץ בכך שזיכויו של הנאשם 2 בשל "הגנה מן הצדק" משמעו מתן היתר להמשך שימושו החורג של הנאשם במקרקעין המיועדים למבני ציבור. דיון פלילי – הגנות – הגנה מן הצדק 25   [משפחה] תא (ב"ש) 20011-01-17 יהושע והבה נ' אברהם והבה (שלום; יעקב דנינו; 26/02/18) - 5 ע' נדחתה טענת הנתבע לפיה בית משפט זה אינו מוסמך לדון בתביעה נגדו, היות ועניינה סב אחר סכסוך בין שני אחים. נקבע, כי הפן המשפחתי של הסכסוך אינו בעל תרומה משמעותית להיווצרות הפלוגתא אשר הובילה להגשת התביעה. משפחה – בית-המשפט לענייני משפחה – סמכות משפחה – בית-המשפט לענייני משפחה – סמכותו 26   [מקרקעין] תאק (חי') 50226-11-17 אכרם ח'ליף נ' אליאס כרכבי (שלום; ניר זיתוני; 25/02/18) - 10 ע' בית המשפט נתן לנתבעים רשות להתגונן, כנגד תביעת התובעים לסילוק יד משביל המפריד בין שתי חלקות, בטענה של רישיון בלתי הדיר. מקרקעין – רישיון – תוקפו מקרקעין – זכויות במקרקעין – זיקת הנאה מקרקעין – הסדר זכויות – זכויות 27   [נזיקין] תא (ת"א) 32542-04-13 נתיבות יצירה - שמאות ייזום וניהול בע"מ נ' יצחק וסטמן עו"ד (שלום; רונית פינצ'וק אלט; 25/02/18) - 14 ע' התקבלה תביעה נזיקית כנגד הנתבע. נקבע כי חובת הזהירות המושגית והספציפית מובילה למסקנה של רשלנות מצידו של הנתבע כלפי המנוח והתובעת. נזיקין – רשלנות – עורך דין נזיקין – אחריות– קיומה 28   [דיון אזרחי] תא (ב"ש) 28254-09-15 הדר משעל נ' אברהם ברבי (שלום; אורית ליפשיץ; 25/02/18) - 8 ע' אין מניעה כי מי שתביעתו בעילת פלישה / הסגת גבול התקבלה יגיש בכל עת תביעה כספית, בגין דמי שימוש, ואין כל צורך בהגשת בקשה לפיצול סעדים. דהיינו, הזכות לפיצול סעדים נתונה לו ממילא. דיון אזרחי – פיצול סעדים – נחיצותו 29   [הוצאה לפועל] עשא (י-ם) 21215-09-17 יונה לוי נ' שרגא בירן (שלום; גד ארנברג; 25/02/18) - 7 ע' נדחה ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל לבטל חקירת המשיב – צד ג', שפעל בניגוד להוראות צו עיקול שהומצא לו. נקבע, כי משהחייבים בתיק ההוצל"פ נמצאים בהליכי חדלות פירעון, אכן היה מקום לבטל את חקירתו של צד ג'. הוצאה לפועל – ערעור – מועדים הוצאה לפועל – ערעור – על החלטת ביניים 30   [נזיקין] תק (בי"ש) 35657-10-17 מרדכי לב נ' שלמה תחבורה (2007) בע"מ (שלום; בנימין בן סימון; 19/02/18) - 5 ע' כאשר חברת השכרה מבצעת רישום יתר, עליה לפצות את הלקוח ולדאוג כי יקבל חלופה הולמת. נזיקין – אחריות – בחינתה משפחה 31   [משפחה] תמש (פ"ת) 53292-01-13 פלונית נ' פלוני (משפחה; אילת גולן-תבורי; 06/02/18) - 31 ע' העובדה שקיים בין צדדים קשר של ״ידועים בציבור״, אין בה כשלעצמה ראיה לקיום שיתוף קנייני בנכסים ואין בכך משום החלת חזקת השיתוף עליהם. על התובעת להוכיח הן את הלכת השיתוף, והן את השיתוף הספציפי הנטען בנכס החיצוני – החברה. התובעת לא עמדה בנטל זה. משפחה – ידועים בציבור – יחסי ממון משפחה – יחסי ממון בין בני-זוג – חזקת השיתוף משפחה – ידועים בציבור – מבחנים להיותם ידועים בציבור 32   [ירושה] תע (חי') 13891-01-14 עזבון המנוח מ' ג' ז"ל נ' י' ג' (משפחה; שלי אייזנברג; 31/01/18) - 44 ע' על אף שנפלו מספר פגמים בצוואה, בהם העובדה כי נוסח הצוואה אינו מבטא את רצון המנוח, כפי שהשתקף מעדות עורכת הצוואה, לקבוע הסדר של יורש אחר יורש, ועל אף שנפל פגם צורני הנוגע לחתימות העדים על הצוואה, ביהמ"ש שוכנע מעל לכל ספק כי רצונו של המנוח משתקף ממנה וכי היא נעשתה מתוך גמירות דעת מוחלטת של המצווה – לנשל את ילדיו הבוגרים, להעניק את רכושו למבקשת, ולאחר אריכות ימיה לחלק הרכוש בחלקים שווים בין בנו הצעיר ובנותיה של המבקשת ולכן יש לקיימה (תוך ריפוי הפגמים הצורניים מכח סעיף 25 לחוק הירושה ותוך שימוש בכלי של השלמה שיפוטית לעניין קביעת הסדר של יורש אחר יורש). ירושה – צוואה – כיבוד רצון המצווה ירושה – צוואה – פגמים ירושה – צוואה – תוקפה ירושה – צוואה – השפעה בלתי הוגנת ירושה – צוואה – בעדים ירושה – צוואה – יורש אחר יורש 33   [ירושה] [מקרקעין] תמש (ת"א) 44348-10-16 א׳ מ׳ נ' א׳ מ׳ (משפחה; אסתר ז'יטניצקי רקובר; 07/01/18) - 6 ע' בפירוק שיתוף במקרקעין דרך המלך למכירת הנכס היא המכירה הפומבית וסטייה ממנה מסורה לשיקול דעתו של ביהמ"ש, לעומת זאת, בפירוק שיתוף על פי חוק הירושה רכישת הנכס על ידי אחד היורשים אינה מסורה לשיקול דעת ביהמ"ש אלא בידיו של כל יורש הרוצה בכך זכות מוקנית לביצוע החלוקה בדרך של רכישת הנכס במחיר מירבי מבין המחירים שהציעו יתר היורשים ולא מתחת למחיר השוק. ירושה – עיזבון – חלוקתו ירושה – יורשים – דירת מגורים מקרקעין – שיתוף במקרקעין – פירוק השיתוף מקרקעין – שיתוף – פירוקו 34   [נזיקין] תמש (פ"ת) 47269-06-14 רונית יגל נ' חגית כהן (משפחה; נאוה גדיש; 06/09/17) - 15 ע' אחיה של הנתבעת השליך את ילדיו מגג בניין אל מותם ולאחר מכן התאבד. הנתבעת פרסמה מספר פוסטים באינטרט בניסיון להוכיח כי אף על פי שהמעשה שנעשה על ידו הוא אכזרי ונורא, הוא נעשה מתוך מצוקה, אליה דחקה אותו התובעת, אם ילדיו. ביהמ"ש קבע כי 4 מהפוסטים כוללים אמירות שיש בהם לשון הרע וחייב את הנתבעת בפיצוי התובעת בסך 180,000 ₪ וזאת תוך התחשבות לקולא בנסיבות שהובילו את הנתבעת לפרסום הפוסטים. נזיקין – אינטרנט – לשון הרע נזיקין – עוולות – לשון הרע נזיקין – פיצויים – בשל פרסום לשון הרע המפקח על המקרקעין 35   [מקרקעין] (חי') 540/16 גולני אורי נ' לאופר צבי (המפקח על המקרקעין; יעל ליבוביץ; 06/03/18) - 12 ע' נדונה השאלה, האם הנתבעים רשאים להקים מעלון ברכוש המשותף של הבית המשותף, חרף התנגדותם של התובעים. מקרקעין – בתים משותפים – רכוש משותף מקרקעין – בתים משותפים – שינויים ברכוש המשותף כתבי טענות 36   תא (י-ם) 9058-09-12 שמעון צדיק - ב"כ עו"ד ירון לביא נ' ביטון דניאל (כתבי טענות; מרדכי בורשטיין; 01/01/18) - 9 ע' תביעה בין שכנים בגין נזקי רטיבות. 37   תא (עפ') 41083-06-16 צהל מורד נ' עו"ד חיים גורן - ב"כ עו"ד יצחק שפרבר (כתבי טענות; מאג'דה ג'ובראן מורקוס; 01/01/18) - 12 ע' תביעה בעילת רשלנות והפרת התחייבות כנגד הנתבע , עורך דין במקצועו, שייצג את התובע בשנת 1983 בהסכם לרכישת חלקת אדמה חקלאית. המחלוקת בה אני נדרשת להכריע היא זו: האם בנסיבות המקרה התביעה התיישנה או שמא מתקיימים התנאים לתחולתו של סעיף 8 לחוק ההתיישנות? 38   תא (אשד') 46961-07-13 לוגיסטי פוינט בע"מ - ב"כ עו"ד יובל יניב נ' עטרת תעשיות (1996) בע"מ (כתבי טענות; 01/12/17) - 21 ע' עפ"י האמור בכתב התביעה ובתצהירים שהוגשו מטעם התובעת, נטען כי ממשלוחים שייבאה התובעת ואשר נמסרו לאחסנה בידי הנתבעת, נעלמו קרטונים מסוגים שונים של פסטה. אלא, שהתובעת לא טענה כי הקרטונים הללו נעלמו בשעה שאוחסנו במחסני הנתבעת וכי קיים פער בין תעודות הכניסה להוצאה. כל טענה שכזו בסיכומי התובעת מהווה שינוי חזית בוטה ואסור ואין להשיב ל

עליון

1   [דיון פלילי] [דיון אזרחי] בשפ 1485/18 פלוני נ' מדינת ישראל (עליון; י' אלרון; 08/03/18) - 12 ע' עו"ד: עידית פרג'ון, בנימין ניומן, רחלי נח לפי הלכת סויסה, בחינת האפשרות לשחרר נאשם להליכי טיפול וגמילה תיעשה ברגיל בשלב הטיעונים לעונש, ככל שיורשע, ולא בשלב המעצר. כבר נפסק כי הלכה זו תחול גם ביחס לנאשמים המצויים בתנאי פיקוח אלקטרוני. אף ראוי להחיל הלכה זו, שיוחדה לטיפול בהתמכרויות למיניהן, על הליכי טיפול בעבירות אלימות. דיון פלילי – מעצר – הפניה לטיפול שיקומי דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – חלופת מעצר דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – מסוכנות דיון אזרחי – רשות ערעור – מתי תינתן . נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של תקיפה סתם – בן זוג, איומים, הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו ותקיפת שוטר כדי להכשילו בתפקידו. עסקינן בבקשת רשות ערר על החלטת בימ"ש המחוזי, בגדרה בוטלה החלטת בימ"ש השלום, שהורתה על שילוב המבקש במסגרת לטיפול באלימות במשפחה, תוך הסרת תנאי הפיקוח האלקטרוני. בימ"ש המחוזי לא מצא הצדקה בהחלטת בימ"ש השלום לחריגה מהכלל, שהתגבש בפסיקה כי לפיו בחינת האפשרות לשחרר נאשם להליכי טיפול וגמילה תיעשה ברגיל בשלב הטיעונים לעונש, ככל שיורשע, ולא בשלב המעצר וכי המבקש אינו עומד בתנאים שנקבעו בהלכת סויסה המצדיקים חריגה מכלל זה, שכן הוא לא השתלב במסגרת טיפולית או בהליכי גמילה טרם ביצוע העבירות בגינן נעצר; ספק אם פוטנציאל ההצלחה של הליך השיקום הוא גבוה, בשים לב לכך שהמבקש התכחש עד כה לצורך בטיפול; ו, מסוכנותו של המבקש גבוהה. . בית המשפט העליון (השופט י' אלרון) דחה את הבקשה ופסק כי: הלכה היא כי רשות ערר על החלטה בעניין מעצר תינתן רק במקרים המעוררים שאלה משפטית, החורגת מעניינו הפרטי של המבקש, או בהתקיים נסיבות חריגות. הבקשה דנן אינה נמנית עם מקרים חריגים אלה. למעלה מן הצורך, טענת המבקש לפיה אין להחיל את הלכת סויסה על מעצר בפיקוח אלקטרוני, נדחתה, שכן כבר נפסק כי הלכה זו תחול גם בעניינו של נאשם המצוי בפיקוח אלקטרוני. טענת המבקש כי אין להחיל את הלכת סויסה על עבירות אלימות במשפחה, נדחתה. קיימת חשיבות רבה לשימוש בכלים טיפוליים, לצד ענישה ראויה, בעבירות אלו. יחד עם זאת, אף בעבירות אלימות במשפחה נכון להחיל את הכלל, לפיו עיתויים הראוי של הליכי הטיפול והשיקום הוא, על-פי רוב, בשלב גזירת הדין וריצוי העונש, וכי שליחת המבקש להליך טיפולי טרם שהסתיים ההליך הפלילי בעניינו תהא החריג לכלל. התנאים שנקבעו בהלכת סויסה לקיומו של חריג זה, שנועדו להבטיח את כנות רצון הנאשם להשתקם ואת הצלחת הטיפול, לצד מתן מענה הולם למסוכנות הנשקפת ממנו, יפים גם לענייננו, בשים לב לדגשים הבאים. התנאי הראשון, העוסק בשאלה האם הנאשם החל בהליכי טיפול טרם ההליך המשפטי בעניינו, חל גם בנסיבות של עבירות אלימות במשפחה. אכן, פניה יזומה שנעשתה טרם ההליך המשפטי ולא בעקבותיו, יש בה כדי ללמד על כוונה כנה להשתקם, לא רק בשל היותו של הנאשם נתון תחת מורא הדין. יחד עם זאת, אין זה תנאי הכרחי. גם אם נאשם הביע את רצונו בטיפול רק לאחר שהחל ההליך המשפטי בעניינו, אין בכך כדי למנוע חלופה טיפולית, ככל שבימ"ש השתכנע שרצונו כן. ככל שהדבר נוגע לתנאי השני בדבר פוטנציאל הצלחת הטיפול, אין טעם להבחין בין עבירות סמים לעבירות אלימות במשפחה, שכן חשיבותו קיימת גם בעבירות אלה. לבסוף יש לשקול את מסוכנות הנאשם, והאם יש במיקום והאופן בו מתנהלים הליכי הטיפול המוצעים כדי לתת מענה הולם ולאיין את מסוכנותו. בעבירות אלימות במשפחה יש לייחס משקל מיוחד לתנאי זה, בדגש על הערכת המסוכנות הנשקפת כלפי בני משפחתו של הנאשם. חיזוק למסקנה זו נמצא גם בקיומה של עילת מעצר סטטוטורית, המקימה חזקת מסוכנות המתייחסת לנאשם לו מיוחסות עבירות אלימות בבן משפחה, וכן בהלכה הפסוקה, לפיה, ככלל, אם שוכנע בימ"ש בקיומן של ראיות לכאורה לביצוע עבירות אלימות במשפחה, יורה על מעצרו של הנאשם עד תום ההליכים אלא בהתקיים נסיבות מיוחדות. לנוכח האמור, ברי כי בעת שחרור נאשם בעבירות אלימות במשפחה לחלופה טיפולית בשלב המעצר, יש להבטיח כי הליכי הטיפול יאיינו את מסוכנותו, באופן שיבטיח הגנה הולמת לבני משפחתו. תנאים אלו אינם מהווים רשימה סגורה, וכל מקרה ייבחן לגופו; במקרה דנן, לא נמצא כי עניינו של המבקש מצדיק סטייה מהכלל, לפיו הליכי טיפול יינקטו, ככלל, בשלב ריצוי העונש, בשים לב להחלטת בימ"ש קמא לפיה אין בחלופה שהוצעה כדי לאיין את מסוכנות המבקש במידה הנדרשת. משהתרשם בימ"ש קמא ממסוכנותו הגבוהה של המבקש, לצד עברו הפלילי ומנהגו לצרוך אלכוהול, בדין הורה על ביטול החלטת בימ"ש השלום לשלוח את המבקש לחלופת מעצר במסגרת טיפולית שאין בה כדי לאיין את מסוכנותו. חזרה למעלה

2   [דיון פלילי] בשפ 1853/18 מדינת ישראל נ' ערן גירד (עליון; ג' קרא; 08/03/18) - 6 ע' עו"ד: אפרת צרפתי, רוני זלושינסקי בימ"ש האריך את מעצרו של המשיב, המואשם בביצוע עבירות אלימות קשות כלפי בת זוגו לשעבר, בתשעים יום או עד למתן פסק דין בעניינו, לפי המוקדם. זאת, נוכח מסוכנותו של המשיב, התנהלות ההליך בקצב סביר והיותו מצוי בישורת האחרונה. דיון פלילי – מעצר – הארכתו דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – מסוכנות דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – שיקולים . המשיב עצור עד תום ההליכים המתנהלים נגדו בגין ביצוע עבירות אלימות קשות נגד המתלוננת-בת זוגו. עסקינן בבקשה ראשונה להארכת מעצר המשיב ב-90 יום או עד למתן לפסק דין וזאת לפי סעיף 62(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים). . בית המשפט העליון (השופט ג' קרא) קיבל את הבקשה ופסק כי: בבחינת בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים מאזן בימ"ש בין הזכות לחירות של הנאשם וחזקת חפותו לבין הצורך לשמירה על בטחון הציבור וקיום הליך משפטי תקין. באיזון זה נשקלים, בין היתר, חלוף הזמן מתחילת המעצר, קצב התנהלות הדיונים, הגורם האחראי להתמשכות ההליכים, חומרת העבירה ונסיבותיה, מידת המסוכנות הנשקפת מהנאשם לציבור והחשש לשיבוש הליכי משפט על-ידו אם מעצרו לא יאורך. למשיב מיוחסות, בין היתר, עבירות אלימות כנגד בת זוגו לשעבר, שנעברו תוך הפרת תנאי שחרורו בגין עבירות קודמות כלפי אותה בת זוג, בעוד ההליך המשפטי בעניינו תלוי ועומד. כן הוא מואשם בניסיון לשיבוש מהלכי משפט. כל אלה מעידים על היעדר ההרתעה של המשיב על-ידי ההליך הפלילי, ומכאן מסוכנותו. לא נמצא כי יש בזמן שחלף ממעצרו של המשיב כדי להפחית ממסוכנות זו. מדובר בהארכת מעצר ראשונה כאשר במהלך תקופת מעצרו הנוכחית נגזרו על המשיב שבעה חודשי מאסר בתיק פלילי אחר שרוצו במקביל למעצרו בגין ההליכים כאן. ההליך בעניינו של המשיב התנהל בקצב סביר, ואף ניתן להניח שבימ"ש היה מסיים את עניינו של המשיב מבלי שהייתה נדרשת הארכת מעצרו למלוא תקופת המעצר המבוקשת. ההליך בעניינו של המשיב מצוי בישורת האחרונה כאשר הדיון בו עתידה להסתיים פרשת ההגנה ושמיעת הסיכומים קבוע למועד קרוב, וחזקה על בימ"ש שיסיים את מלאכתו במהלך תקופת ההארכה המבוקשת. חזרה למעלה

3   [דיון פלילי] בשפ 1775/18 מדינת ישראל נ' גלעד כהן (עליון; מ' מזוז; 08/03/18) - 6 ע' עו"ד: תמיר סולומון, אילת איילנברג, טליה נעים בימ"ש קיבל בחלקה בקשה שלישית להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים או עד למתן פסק דין, לפי המוקדם, כך שהמעצר יוארך ב-45 ימים בלבד. זאת, שכן מדובר בפרשה של הפצת חשבוניות פיקטיביות ובעבירות נלוות בהיקף של למעלה ממיליארד ₪, כאשר חומרת העבירות והיקפן, לצד עברו הפלילי של המשיב, מבססים את מסוכנותו אליהן מצטרף החשש לשיבוש הליכי משפט והימלטות מן הדין, אך יחד עם זאת לא ניתן כלהתעלם מהעיכוב הרב בהליך העיקרי. דיון פלילי – מעצר – הארכתו דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – שיקולים דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – מסוכנות . בבימ"ש השלום הוגש כתב אישום מספר נאשמים, ובהם המשיב, העוסק בפרשה הנוגעת לתכנית עבריינית רחבת היקף להפצת חשבוניות מס פיקטיביות בהיקף של למעלה ממיליארד ש"ח. עסקינן בבקשה שלישית לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים) להארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים, או עד למתן פסק דין בבימ"ש השלום, לפי המוקדם. . בית המשפט העליון (השופט מ' מזוז) קיבל את הבקשה בחלקה ופסק כי: במוקד הדיון בבקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים עומדים קצב התקדמות ההליך והאיזון בין זכויות הנאשם לבין הצורך בשמירת שלום הציבור ותקינות ההליך המשפטי. במסגרת זו על בימ"ש לתת דעתו, בין היתר, לאופי העבירות המיוחסות לנאשם ולמידת המסוכנות הנשקפת ממנו, כמו גם לעוצמת עילות המעצר הסטטוטוריות המתקיימות בנאשם. ענייננו בפרשת מרמה והונאה בהיקף עצום שקשה להפריז בחומרתה. מדובר בהפצת חשבוניות פיקטיביות ובעבירות נוספות נלוות בהיקף של למעלה ממיליארד ש"ח. פגיעתן של עבירות כאלה המבוצעות בתעוזה ובתחכום היא קשה. חומרת העבירות והיקפן, לצד עברו הפלילי של המשיב, מבססים את מסוכנותו. לכך מצטרף החשש לשיבוש הליכי משפט, להשפעה על עדים, וכן חשש מפני הימלטות מן הדין. כל אלה מצדיקים לכאורה את המשך מעצרו של המשיב. לצד זאת, לא ניתן להתעלם מהעיכוב הרב בהליך העיקרי בעניינו של המשיב, אף אם אין לזקוף עיכוב זה לחובת התביעה דווקא. במיוחד מטרידה העובדה כי המותב הדן בתיק העיקרי צפוי לצאת לשבתון לפרק זמן לא מבוטל, כאשר המשיב ממתין להמשך משפטו בעודו במעצר. בשלב זה קבועות ארבע ישיבות הוכחות, וראוי כי בימ"ש ייעשה כל מאמץ לקבוע ישיבות הוכחות נוספות בתקופה הקרובה. נוכח האמור, מעצר המשיב יוארך ב-45 ימים בלבד, או עד למתן פסק דין בעניינו, לפי המוקדם. חזרה למעלה

4   [בתי-משפט] עעמ 5490/17 נווה שלום פרויקטים ומסחר בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל (עליון; ה ח' מלצר; 07/03/18) - 8 ע' עו"ד: רנאד עיד, שי אליאב, אורי כהנא, גיל נבו בימ"ש קיבל בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין בגדרו נדחתה עתירת המבקשת כנגד ביטול זכייתה במכרז לחכירת מגרשים שיועדו לבניית דירות עד להכרעה בערעור, על יסוד מאזן הנוחות, בכפוף להפקדת ערובה. מדובר במכרז לחכירת קרקע לטובת בניית יחידות דיור, ואם המבקשת תזכה בערעור, אך בקשתה למתן סעד זמני תידחה, עלול להתעורר קושי ממשי ליתן לה את הסעד שביקשה בערעור. האינטרס הציבורי ופגיעה בצדדים שלישיים, אל מול הנזקים הכספיים שעשויים להיגרם למשיבים 3 ו-4, תומכים בקבלת הבקשה. בתי-משפט – עיכוב ביצוע – של פסק דין בתי-משפט – פסק-דין – עיכוב ביצוע . בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין של בימ"ש לעניינים מנהליים, בגדרו נדחתה עתירת המבקשת כנגד ביטול זכייתה במכרז לחכירת מגרשים בקריית גת, שיועדו להקמת 490 יחידות דיור (להלן: המכרז). יצוין כי ניתן צו שהורה למשיבים 1 ו-2 להימנע מלהכריז על מציע אחר כזוכה במכרז עד להחלטה אחרת. . בית המשפט העליון (המשנה לנשיאה ח' מלצר) קיבל את הבקשה ופסק כי: ככלל, צד שזכה בהליך משפטי זכאי למימוש פירות פסק-הדין שניתן לטובתו, והגשת ערעור כשלעצמה לא תהווה טעם לעיכוב ביצוע ההחלטה מושא הערעור. על הצד שמבקש מבימ"ש לחרוג מן הכלל ולהורות על עיכוב ביצוע פסק דין, מוטל הנטל להראות לבימ"ש כי הסיכויים שערעורו יתקבל טובים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, במובן זה שאם הסעד המבוקש לא יינתן, יהיה זה מן הנמנע, או קשה להשיב את המצב לקדמותו. בין שני השיקולים קיימים יחסי גומלין באופן של "מקבילית כוחות", כך שככל שישתכנע בימ"ש כי סיכויי הערעור טובים יותר, תידרש הוכחה מוצקה פחות של מאזן הנוחות לטובת המבקש, ולהפך. עם זאת, מבין שני השיקולים, ההלכה הפסוקה העניקה למאזן הנוחות את משקל הבכורה; בהליך מנהלי זה העוסק בדיני מכרזים, בימ"ש נדרש לבחון במסגרת שקילת מאזן הנוחות, גם את מידת הפגיעה באינטרס הציבור. מבלי לקבוע מסמרות באשר לסיכויי הערעור, מעבר לכך שחלק מהטענות שהמבקשת מעלה ראויות להישמע, בנסיבות העניין די בבחינת מאזן הנוחות כדי לקבל את הבקשה לעיכוב ביצוע החלטת ועדת המכרזים. מדובר במכרז לחכירת קרקע לטובת בניית יחידות דיור. מכאן, שאם המבקשת תזכה בערעור, אך בקשתה למתן סעד זמני תידחה, עלול להתעורר קושי ממשי ליתן למבקשת את הסעד המבוקש על-ידה בערעור. כבר נפסק כי כאשר עניינו של המכרז הוא בביצוע פעולה "חד פעמית" כגון הקמת מערכת או תשתית, דחיית הבקשה לצו ביניים עלולה לסכל את האפשרות לתת לעותר סעד אפקטיבי אם תתקבל עתירתו ולכן במקרים אלה, תגדל הנכונות להיעתר לבקשה למתן צווי ביניים בהשוואה להליכים שעוסקים במכרזים לאספקת שירותים. במישור האינטרס הציבורי, משיבים 1 ו-2 אינם מתנגדים לבקשה לעיכוב ביצוע החלטת ועדת המכרזים, ויש בכך כדי ללמד על פגיעה חלשה יחסית באינטרס הציבורי, המצדיקה אף היא את מתן הסעד המבוקש. יתר על כן, דחיית הבקשה לסעד זמני עלולה לפגוע בצדדים שלישיים, שהתקשרו עם המבקשת בחוזים לרכישת דירות קודם לביטול זכייתה במכרז. מנגד עיקר הנזקים שעשויים להיגרם למשיבים3 ו-4, הם כספיים ונובעים בעיקרם מעיכוב זמנים בהוצאת המכרז לפועל. בגין נזקים נטענים אלו, הם יוכלו, ככל שערעור המבקשת יידחה, או ימחק לבקש לקבל פיצוי כספי, בעוד שאם הבקשה תידחה, הרי שיקשה על המבקשת לקבל סעד אפקטיבי, ככל שערעורה יתקבל. נוכח כל האמור, משיבים 1 ו-2 יימנעו מלהכריז על זוכה אחר במכרז עד להכרעה בערעור, בכפוף לכך, שהמבקשת תפקיד ערבות בנקאית בסך 500,000 ₪, וכן התחייבות עצמית לשם הבטחת כל נזק העלול להיגרם למשיבים מקבלת הבקשה, אם הערעור יימחק, או ידחה, או שהסעד הזמני יפקע מכל סיבה שהיא. חזרה למעלה

5   [עונשין] עפ 1167/17 פלוני נ' מדינת ישראל (עליון; נ' סולברג, ד' ברק ארז, מ' מזוז; 07/03/18) - 6 ע' עו"ד: מריה ציבלין, ישראל קליין, מיכאל סיבוני נדחה ערעור על גזר דין בגדרו נגזר על המערער עונש של 56 חודשי מאסר בפועל, מאסר על-תנאי ותשלום פיצוי לבת זוגו, בגין ביצוע עבירות מין ותקיפה. נפסק כי אין זה מקרה חריג המצדיק התערבות בעונש, במיוחד כשהעונש אינו חורג מהרף העליון שלגביו הסכימו הצדדים להסדר הטיעון. עוד נפסק כי העונש ראוי והולם, תוך עמידה על החומרה הרבה בעבירות מין במיוחד בין בני זוג. עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות מין במשפחה עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: התערבות ערכאת ערעור . המערער הורשע בבימ"ש המחוזי, על-פי הודאתו בהסדר טיעון בעובדותיו של כתב אישום מתוקן, בעבירת אינוס, בשלוש עבירות של תקיפת בת זוג ובשלוש עבירות איומים. בימ"ש גזר על המערער עונש של 56 חודשי מאסר בפועל ומאסר על-תנאי. בנוסף, חויב המערער לשלם פיצוי כספי למתלוננת בסך 30,000 ₪. מכאן הערעור. . בית המשפט העליון (מפי השופט סולברג ובהסכמת השופטים ברק-ארז ומזוז) דחה את הערעור ופסק כי: הלכה פסוקה היא, כי ערכאת הערעור אינה גוזרת מחדש את דינו של מערער, ואינה נוטה להתערב בעונש שנגזר על-ידי הערכאה הדיונית, זולת בנסיבות חריגות שבהן נפלה טעות מהותית בגזר הדין, או כאשר העונש חורג באופן קיצוני מהענישה המקובלת במקרים דומים. זאת, במיוחד כאשר העונש שנגזר על ידי הערכאה הדיונית אינו חורג מהרף העליון שלגביו הסכימו הצדדים להסדר הטיעון. במקרים מסוג זה, נדרשות נסיבות מיוחדות וחריגות עוד יותר כדי להצדיק את ההתערבות בעונש שנגזר; ענייננו אינו בא בגדר אותם חריגים. גזר הדין מדוד ושקול, והתחשב בכל השיקולים הרלבנטיים שצוינו בערעור. בסיכומו של דבר, לא נטען בערעור אלא שהמשקל שניתן לכל שיקול אינו משקל הולם, אך אין די בכך להצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור בגזר הדין. טענות המערער בנוגע למתחם העונש ההולם שקבע בימ"ש קמא, נדחו. כבר נפסק כי קביעת מתחם העונש ההולם איננה עניין אריתמטי וכי לבימ"ש נתון בהקשר זה מרחב מסוים של גמישות שאין להתערב בו בייחוד אם העונש שנגזר אינו חורג מן הראוי וההולם. בענייננו, העונש שנגזר על המערער הוא עונש ראוי והולם למעשיו. כבר נפסק אודות החומרה הרבה בעבירות מין, הנובעת מהפגיעה הקשה באוטונומיה ובזכותה של נפגעת העבירה להגן על גופה ולהבטיח את צנעתה. המעשים בהם הורשע המערער מגלמים אלימות מינית ופיזית, חוזרת ונשנית, שהופנתה כלפי המתלוננת. המערער ביצע את מעשיו תוך ניצול יחסי האמון והקרבה ששררו בין בני הזוג, ובחלק מהמקרים אף בביתה של המתלוננת כאשר בנה נכח בבית. ביחס לעבירות המבוצעות בין בני זוג נקבע כי חומרה מיוחדת יש בעבירת אונס בין בני זוג, שמחריפה ומעצימה את הפגיעה בקורבן. נפגעת הנמצאת במערכת יחסים אינטימית וקרובה עם אדם, שכבודה מחולל כלאחר יד על ידי אדם שבו היא בוטחת, עלולה לאבד אמון בבני אדם קרובים, וביכולתה לסמוך על אנשים. מעשיו של המערער גרמו לפגיעה קשה במתלוננת, השפעתה הרעה תוסיף ללוותה בהמשך חייה; יש לברך על ההליך השיקומי שאותו עובר המערער. עם זאת, אין די בכך כדי להצדיק התערבות בגזר הדין. חזרה למעלה

6   [דיון אזרחי] עא 8053/17 דוד מלמד נ' ציונה ליבוביץ (עליון; י' וילנר; 05/03/18) - 6 ע' עו"ד: מימון אביטן, רמי פרגן, שי מורלי, עידן אשכנזי, איל גונן הבקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי בגדרו חויב המבקש בפיצוי המשיבים בסך של למעלה מ-2 מיליון ₪ נדחית בעיקרה, ומתקבלת אך במובן זה שפעולות למימוש דירת המגורים של המבקש יעוכבו עד להכרעה בערעור. דיון אזרחי – עיכוב ביצוע – של פסק-דין דיון אזרחי – פסק-דין – עיכוב ביצוע . בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי, בגדרו חויב המבקש בפיצוי המשיבים 41-1 בסך של למעלה מ-2 מיליון ₪. . ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בעיקרה: ככלל, קשיים כלכליים של מי שחויב בתשלום ע"פ פסק דין אינם מצדיקים, לכשעצמם, את עיכוב התשלום וביצוע פסק הדין. בענייננו, המבקש אמנם טען כי מצבו הכלכלי קשה, אך לא ביסס את טענתו לפיה אם יימשכו הליכי הגבייה כלפיו ובסופו של יום הוא יזכה בערעורו הוא לא יוכל להיפרע מהמשיבים. מספרם של המשיבים מוגבל, זהותם ידועה, כך שאף אם הדבר יהיה כרוך במאמץ מסוים מצד המבקש, לא נראה כי יהיה זה בלתי אפשרי להשיב את המצב לקדמותו, ככל שיהיה בכך צורך. בניגוד לכך, לנוכח ההלכות בדבר ההגנה על דירת מגורים ולנוכח הסכמת המשיבים וחברת הביטוח להימנע ממימוש דירת המבקש (עליה הוטל עיקול) עד להכרעה בערעורים, נמצא להורות על עיכוב פעולות למימוש דירת המגורים של המבקש, בכפוף לכך שהוא יימנע מעשיית כל דיספוזיציה בדירה. חזרה למעלה

7   [דיון אזרחי] [אגודות שיתופיות] רעא 5830/17 דנה רוזנבלום נ' אמירים - מושב עובדים של צמחונים וטבעונים להתיישבות (עליון; מ' מזוז; 05/03/18) - 6 ע' עו"ד: ניצן טבנקין, גיורא עפגין אכן, שאלת אופיו הייחודי של ישוב כבסיס להחלת נורמות שונות לגביו, היא סוגיה לא פשוטה שעשויה בנסיבות מתאימות להצדיק מתן רשות ערעור. אך לא נמצא שהמקרה דנן הוא כזה. עסקינן בתביעה כספית בגין חובות עבר, ונוכח פסק הדין בעניין שריד, שאלת חיוב המבקשים לשלם את חיוביהם וחובותיהם לאגודה אינה מותנת בשאלת המשך חברותם אלא במערכת ההסכמית ביניהם ובשירותים שהם קיבלו וממשיכים לקבל. דיון אזרחי – רשות ערעור – מתי תינתן אגודות שיתופיות – פעילות האגודה – גביית תשלומים אגודות שיתופיות – חברות – הפסקתה . האגודה המשיבה הגישה לבימ"ש השלום תביעה כספית נגד המבקשים, לחיובם בתשלום חובותיהם בגין השירותים הניתנים לחברי האגודה ועבור תשתיות מים שסופקו למגרש המבקשים. הצדדים ביקשו כי ביהמ"ש יכריע תחילה בשאלה האם פרישת המבקשים מהאגודה היא בת תוקף. ביהמ"ש קבע כי המבקשים אינם רשאים לפרוש מהאגודה שלא בהתאם לתקנון, וכי כל עוד הם מתגוררים ביישוב ומחזיקים בקרקע, הם ממשיכים להיות חברים באגודה וחייבים בחובות ובתשלומים החלים על כלל החברים. על החלטה זו הגישו המבקשים בר"ע לביהמ"ש המחוזי. ניתנה רשות לערער, אך נדחה הערעור לגופו. מכאן הבר"ע. . ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקבעו: כידוע, על בקשות למתן רשות לערער ב"גלגול שלישי" חלה אמת מידה מצמצמת, לפיה רשות ערעור תינתן רק כאשר הבקשה מעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים או במקרים בהם נדרשת התערבות בית משפט זה לשם מניעת עיוות דין חמור. לא נמצא כי הבקשה דנא, בהתחשב בין היתר בפסק הדין שניתן בעניין שריד, עומדת באמות מידה אלו. אכן, שאלת אופיו הייחודי של ישוב כבסיס להחלת נורמות שונות לגביו, היא סוגיה לא פשוטה אשר עשויה בנסיבות מתאימות להצדיק מתן רשות ערעור. אך לא נמצא שהמקרה דנן הוא כזה. המדובר בתביעה כספית של המשיבה נגד המבקשים לתשלום חובותיהם בגין השירותים הקהילתיים שניתנו להם כחברי האגודה ועבור תשתיות מים שסופקו למגרשם, כששאלת הפסקת החברות באגודה נדונה אך כעניין שבגררא. בעניין שריד – בו נדון חיוב מתיישבים בשכונת הרחבה בקיבוץ בתשלום לאגודה בגין שירותים קהילתיים מכוח תקנון האגודה – אישר בימ"ש זה את שנקבע בעניין עפגין, כי התניית העברה של זכויות קנייניות בהצטרפות הנעבר לאגודה היא פסולה ובטלה, אך בד בבד נקבע כי גם לאחר הפסקת חברותם באגודה המערערים מחויבים בתשלום החיובים הכספיים לאגודה, המהווים תמורה עבור שירותים קהילתיים הניתנים לכלל התושבים, ובהיות החיובים מעוגנים בחיוב חוזי העומד בפני עצמו. גם התביעה בענייננו, כמו בעניין שריד, היא תביעה כספית בגין חובות עבר, ונוכח פסק הדין בעניין שריד, שאלת חיובם של המבקשים לשלם את חיוביהם וחובותיהם לאגודה אינה מותנת בשאלת המשך חברותם באגודה אלא במערכת ההסכמית ביניהם ובשירותים שהם קיבלו וממשיכים לקבל. חזרה למעלה

8   [משפט מינהלי] [מקרקעין] בגץ 8086/17 מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית נ' שר האוצר (עליון; נ' הנדל, י' עמית, ג' קרא; 05/03/18) - 5 ע' עו"ד: נטע אורן, יריב סומך, גד טיכו, ישי שידלובסקי אור העתירה לביטול החלטת קבינט הדיור בדבר הכרזה על מתחם מועדף לדיור, דינה להידחות מחמת היותה עתירה מוקדמת. כפי שנפסק בעניין סירקין, עסקינן בהכרזה בלבד, שאמנם מכשירה את השטח לקראת ההליך התכנוני, אך אין בה כדי להביא לשינוי המצב התכנוני החל על המקרקעין. משפט מינהלי – בגץ – עתירה מוקדמת מקרקעין – מקרקעי ישראל – החוק לקידום בנייה במתחמים מועדפים לדיור . העותרת מבקשת לבטל את החלטת ועדת השרים לענייני תכנון, בנייה, מקרקעין ודיור (קבינט הדיור), במסגרת הוכרזה קרקע חקלאית בגודל של 900 דונם כמתחם מועדף לדיור, לצורך בנייה של 3,500 יחידות דיור. . ביהמ"ש העליון בשבתו כבג"ץ דחה את העתירה בקבעו: לאחר הגשת העתירה דנא ניתן פסק דין בעתירות דומות, בגדרן נתקפה הכרזה על מתחמים מועדפים לדיור באזור כפר סירקין. כפי שנפסק, עסקינן בהכרזה בלבד, שאמנם מכשירה את השטח לקראת ההליך התכנוני, אך אין בה כדי להביא לשינוי המצב התכנוני. ההכרזה על מתחם מועדף לדיור ע"פ סעיף 3 לחוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור (הוראת שעה), התשע"ד-2014 היא שלב מקדמי, בבחינת 'קריאת כיוון' ואינה תכנית סטטוטורית. קבינט הדיור אינו מוסד תכנוני, הקבינט בוחן את המלצות הצוות המייעץ כהגדרתו בסעיף 3(ד) לחוק ומכריז על המתחמים המועדפים, אך הבחינה של הדברים במישור התכנוני תעשה ע"י הוועדה הארצית לתו"ב של מתחמים מועדפים לדיור ונתון לשיקול דעתה. בג"ץ לא נדרש לביקורת שיפוטית על שלבי ביניים של הליך תכנון שטרם מוצה. כמו בעניין סירקין, כך גם בענייננו, טרם בשלה העת להידרש לגופן של הטענות כנגד יצירת מתחם מועדף לדיור. העתירה הוגשה טרם זמנה, ומטעם זה בלבד יש לדחותה. ודוק: ההכרזה היא החלטה מנהלית, אשר איננה חסינה מפני ביקורת שיפוטית. ואולם, בהינתן שעיקר הטענות בעתירה מתמקדות בהשלכות העתידיות של ההכרזה, הרי שעסקינן בעתירה מוקדמת. יוער, כי מתגובת המדינה עולה כי ההנחיה בפסק הדין בעניין סירקין בדבר שיתוף הציבור כבר בשלב ההכרזה מיושמת באופן שוטף, ובימים אלה היא מתגבשת לכדי נוהל סדור. על כך יש לברך. חזרה למעלה

9   [עונשין] [דיון פלילי] רעפ 619/18 משה בזיזינסקי נ' מדינת ישראל (עליון; ג' קרא; 01/03/18) - 5 ע' עו"ד: רוני זלושינסקי, זוהר ברזילי תחולת החריג המאפשר לסיים הליך באי-הרשעת נאשם שהוכח שביצע עבירה שמורה למקרים חריגים ויוצאי דופן בהם אין יחס סביר בין הנזק הצפוי לנאשם מן ההרשעה לבין חומרת העבירה. החובה להצביע על קיומו של נזק קונקרטי מתיישבת עם אופיו המצומצם של החריג. עונשין – ענישה – הימנעות מהרשעה דיון פלילי – הרשעה – הימנעות מהרשעה דיון פלילי – ערעור – רשות ערעור . המבקש הודה בגרימת חבלה ברשלנות, ובימ"ש השלום נעתר לבקשתו ונמנע מהרשעתו. לצד אי-ההרשעה, הטיל בימ"ש השלום על המבקש 200 שעות של"צ ופיצוי. ערעור שהגישה המשיבה התקבל ע"י ביהמ"ש המחוזי, והמבקש הורשע בגרימת חבלה ברשלנות. מכאן הבר"ע. . ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקבעו: כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן במקרים חריגים בהם עולה שאלה בעלת חשיבות ציבורית או כללית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים, או מקום בו קיים חשש לאי צדק מהותי או לעיוות דין. חרף האצטלה העקרונית בה עוטה המבקש את טענותיו, הלכה למעשה מדובר בהשגה קונקרטית על הרשעתו. המבקש מעלה בבקשתו שלל טיעונים הרלוונטיים לעניינו הפרטי גרידא, כגון מידת אחריותו לתיקון המחדל, שאלת אשמו התורם של הנפגע ועוד. טיעונים מסוג זה אינם מהווים עילה להתערבות ב"גלגול שלישי". בנוסף, לא נמצא כי מתעורר במקרה דנן חשש לעיוות דין שנגרם למבקש. לגופו של עניין, לא נמצא כי נסיבות המקרה מצדיקות אי-הרשעה בדין. הלכה היא כי תחולת החריג המאפשר לסיים הליך באי-הרשעת נאשם שהוכח שביצע עבירה שמורה למקרים חריגים ויוצאי דופן בהם אין יחס סביר בין הנזק הצפוי לנאשם מן ההרשעה לבין חומרת העבירה. נקבע כי החובה להצביע על קיומו של נזק קונקרטי מתיישבת עם אופיו המצומצם של החריג שעניינו הימנעות מהרשעה, שנועד לחול אך במקרים מיוחדים בהם קיימים טעמים כבדי משקל הנוגעים לצורכי שיקום הנאשם. אין לקבל את טיעון המבקש לפיו במסמכים שצרף "נאמר חד משמעית כי יפוטר באם יורשע". בהעדר ראיות לקיומו של נזק קונקרטי ורף הרשלנות הגבוה, לא נמצא מקום להתערב בפסק דינו של ביהמ"ש המחוזי. חזרה למעלה

עבודה אזורי

10   [דיון אזרחי] תצ (ת"א) 43595-04-17 פלונית אלמונית נ' מכבי שירותי בריאות (עבודה; שרה מאירי; 07/03/18) - 16 ע' עו"ד: חגי קלעי, ד"ר אסף רנצלר ביה"ד קיבל בחלקה בקשה לגילוי מסמכים בהתאם לתקנה 4(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות ותקנות 75 ו-114 לתקסד"א, ביחס למסמכים הרלבנטיים שגילויים מבוקש, נוכח כך שיש בכוחם לשפוך אור על שאלת תנאי הסף לאישור התובענה הנדונה כייצוגית; באשר ליתר המסמכים נפסק כי אין לחייב בעל דין לבצע בירורים עובדתיים ולייצר מסמכים מסוימים לצרכי משפט, ולערוך בירורים וחקירות הכרוכים במאמץ רב במטרה לייצר מסמכים, הדרושים לצד השני לשם ביסוס תביעתו. דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – גילוי מסמכים . המבקשת הגישה בקשה לאישור תובענה ייצוגית, שעניינה התנהלות המשיבה בניגוד לתקנון במסגרת תכניות הביטוח המשלים בשירותי בריאות נוספים (להלן: השב"ן), תוך הפרת התחייבויות חוזיות כלפי נשאי הפטיטיס C המבוטחים בביטוח משלים (להלן: חברי הקבוצה), כאשר המשיבה התנתה מתן טיפול תרופתי משולב מסוגVIEKIRAX, EXVIERA, PARITAPREIR ו-RITONAVIR שאינו כלול בסל הבריאות הממלכתי ויש אפשרות למתן התרופה במסגרת שב"ן למבוטחי ביטוח משלים (להלן: טיפול דור שני) בביצוע הטיפול מ"דור ראשון" המנוי בסל הבריאות הממלכתי. עסקינן בבקשה לגילוי מסמכים בהתאם לתקנה 4(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010 (להלן: תקנות תובענות ייצוגיות) ובהתאם לתקנות 75 ו-114 לתקסד"א. . בית הדין האזורי לעבודה (השופטת ש' מאירי) קיבל את הבקשה בחלקה ופסק כי: בהתאם לתקנה 4(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות, על המבקש צו לגילוי מסמכים במסגרת בקשה לאישור תובענה ייצוגית, להראות, בנוסף לנדרש מבקשה לגילוי מסמכים בכלל, כי המסמכים המבוקשים רלוונטיים לבקשה לאישור, ולהעמיד תשתית ראייתית ראשונית לקיומם של התנאים שנקבעו בסעיף 8 לחוק תובענות ייצוגיות, דהיינו שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכל חברי הקבוצה. במסגרת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית, יש לבדוק האם קיימת ראשית ראייה לתביעת חברי הקבוצה, לקבלת זכאות לטיפול תרופתי מהדור השני במסגרת תכניות שב"ן, והאם חברי הקבוצה זכאים לפיצוי בגין נזקים לא ממוניים של סבל פיזי, כאב ומניעת הנאה לרבות אי היכולת להבאת ילדים, וכמו כן לפיצוי בגין פגיעה באוטונומיה, נוכח אי גילויה של הזכאות לטיפול הרפואי. במסגרת ההליך מבוקש לאשר טיפול תרופתי מ"דור שני" לחברי הקבוצה במסגרת תכניות שב"ן, ללא תנאי מקדים, וכי חברי הקבוצה שאושר להם זה מכבר טיפול תרופתי מדור שני זכאים לפיצוי בגין נזקים לא ממוניים ובגין פגיעה באוטונומיה נוכח אי גילויה של הזכאות. לפי הפסיקה, על המבקשת להראות כי המסמכים שגילוים מתבקש נוגעים לשאלות הרלוונטיות לבקשה, להבדיל ממסמכים שעשויים להיות רלוונטיים להליך התובענה הייצוגית עצמה. בנוסף, על הגילוי לעמוד בתנאים ובמגבלות החלים בדרך כלל על הליכי גילוי מסמכים, כאשר הזכות לגילוי מסמכים ולעיון בהם בגדר דיון בבקשה לאישור תובענה ייצוגית מצומצמת מהיקפה של זכות זו בהליכים אזרחיים רגילים, אך כל מקרה ייבחן לפי נסיבותיו, תוך לקיחה בחשבון של פערי המידע בין הצדדים ותכלית החוק. לאור ההלכות לעניין מתן צו לגילוי מסמכים במסגרת בקשה לאישור תובענה כייצוגית, נמצא כי חלק מהמסמכים שגילויים מבוקש, רלוונטי לענייננו ויש בכוחו לשפוך אור על שאלת תנאי הסף לאישור התובענה כייצוגית וביה"ד הורה למשיבה לגלות בתצהיר גילוי מסמכים כדין, את המסמכים הרלבנטיים. באשר ליתר המסמכים, לא נמצא כי יש בגילויים רלוונטיות לאישור הבקשה. אין לחייב בעל דין לבצע בירורים עובדתיים ולייצר מסמכים מסוימים לצרכי המשפט, ואין זה מתקבל על הדעת כי בעל דין יערוך בירורים כאלו, הכרוכים במאמץ רב ובמטרה לייצר מסמכים, הדרושים לצד השני לשם ביסוס תביעתו. הטלת נטל שכזה, אינה עולה בקנה אחד עם המטרה העיקרית העומדת בבסיס הליך גילוי המסמכים - קידום ההגינות והיעילות הדיונית. חזרה למעלה

11   [עבודה] סעש (ת"א) 614-07-14 גבריאל כותה נ' עיריית רעננה (עבודה; שרון אלקיים, נ.צ.: ז' בירנבוים; 04/03/18) - 22 ע' עו"ד: ביה"ד פסק, על יסוד המבחנים הנהוגים, כי בין הצדדים התקיימו יחסי עובד-מעסיק. עם זאת נפסק כי התובע אינו זכאי לזכויות סוציאליות בהתאם לחוקי המגן מעבר לתמורה ששולמה לו בפועל וכי התובע לא זכאי לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין לפיצויי פיטורים ולתמורת הודעה מוקדמת מאחר שסיום ההתקשרות בין הצדדים נעשה ביוזמתו; מאידך, הנתבעת לא זכאית להשבת סכומים ש"שולמו ביתר". עבודה – יחסי עובד-מעביד – קיומם עבודה – יחסי עובד-מעביד – מבחנים לקביעתם עבודה – דמי מחלה – פדיון דמי מחלה עבודה – פיצויי פיטורין – זכאות עבודה – פיטורין – שלא כדין עבודה – פיטורין – שימוע . תביעת התובע, מורה ל"ריקודי עם" להכרה במעמדו כעובד עיריית רעננה (להלן: הנתבעת) ולחייב את הנתבעת בתשלום זכויותיו הסוציאליות כעובד שכיר. כמו כן, עתר התובע לתשלום פיצויי פיטורים, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ותמורת הודעה מוקדמת. הנתבעת הגישה תביעה שכנגד ועתרה להשבת שכר ועלויות נוספות ששולמו מעבר לשכר המגיע לתובע בהתאם להסכמים הקיבוציים המאושרים בניגוד לחוק יסודות התקציב. עיקר הדיון נסב אודות השאלה האם התקיימו יחסי עובד מעסיק בין הצדדים. . בית הדין האזורי לעבודה (השופטת ש' אלקיים ונציג הציבור ז' בירנבוים) קיבל את התביעה בחלקה, דחה את התביעה שכנגד ופסק כי: במקרה דנן מן הראיות והעדויות עולה כי התקיימו בין התובע לנתבעת יחסי עובד מעסיק. הנתבעת לא הוכיחה כי ניתנה לתובע זכות בחירה חופשית ואמיתית לבחירת צורת העסקתו. בבחינת הפן החיובי של מבחן ההשתלבות, אין מחלוקת כי התובע העביר שיעורי ריקודי עם בבתי ספר המצויים בתחום אחריותה של הנתבעת; התובע פעל בהתאם להנחיות האגף לחינוך משלים; העובדים השכירים והעובדים שהועסקו כ'קבלן עצמאי' ביצעו את אותה עבודה וההבדל ביניהם נוגע לעניין אופן תשלום שכרם; כל המדריכים קיבלו שי לחג מהנתבעת והשתתפו באירועי הרמת כוסית של האגף לחינוך משלים. מבחינה מקצועית לא היה הבדל בין התפקיד שביצע התובע למורים אחרים שהועסקו כשכירים; התובע היה ממלא מקום מדי פעם של מדריכים אחרים. לאור כל זאת, התובע שימש חלק אינטגרלי מפעילות האגף לחינוך משלים; בבחינת הפן השלילי של מבחן ההשתלבות, אין מחלוקת כי התובע ניהל עסק עצמאי. יחד עם זאת, הציוד שרכש לצרכי עבודתו אצל הנתבעת הוא מחשב נייד; לא הוכח כי התובע העסיק עובדים נוספים; ביתו של התובע שימש כמשרד והכנסתו העיקרית התקבלה מהנתבעת, ונראה כי העסק הוקם על מנת שהתובע יוכל לספק לנתבעת חשבוניות מס. משכך, עסקו של התובע אינו עונה על הפן השלילי של מבחן ההשתלבות בבחינת עסק עצמאי. בנוסף, הנתבעת פיקחה על עבודתו של התובע ולא נמצא ממש בטענת הנתבעת כי התובע היה כפוף למנהלת בית הספר המועסקת על ידי משרד החינוך; התובע לא סיפק מורים מחליפים כאשר לא היה באפשרותו להגיע מחמת מחלה; לצורך מילוי תפקידו של התובע נדרש להגיע באופן אישי ומשכך, מתקיים מבחן הקשר האישי; אשר לטענה כי התובע לא עבר הליכי מכרז כמקובל והועסק "שלא כדין", הרי שאין זה אומר כי התובע אינו זכאי לשכר, בהתאם לכללים המתייחסים לעובדי עירייה במעמדו. כבר נפסק, כי את הוראות החקיקה בדבר אופן מינויו של אדם לשירות המדינה יש להבין כהוראות שבראשיתן מתייחסות למישור המנהלי. היינו, כהנחיה למדינה או לרשות כיצד עליה לפעול במינוי עובדים, ולא כהוראה בדבר בטלות ההתקשרות או תוצאותיה הכלליות, להבדיל מתוצאות מיוחדות כגון פנסיה לפי חוק שירות המדינה (גמלאות). הלכה היא כי במקרה בו הוכר אדם כעובד שכיר בדיעבד, וכאשר יש נתוני שכר מוכחים לשכר שהיה מקבל אילו היה מוגדר כעובד שכיר מלכתחילה, יש לנקוט בהתאם ל"גישה החישובית". לפי גישה זו, שיעור ההשבה תלוי בהפרש שבין עלות השכר המופחת, בתוספת כלל הזכויות המגיעות לעובד, בהשוואה לעלות השכר הכולל שבה נשא המעסיק בפועל עת סברו הצדדים כי יחסי עובד מעסיק אינם מתקיימים. ככל שהפער הינו לטובת העובד, על המעסיק לשלם לו את סכום זכאותו בתביעתו. במקרה דנן לא עלה בידי הנתבעת לבסס את טענתה כי יש לחשב את שכרו של התובע על-פי "דירוג חברה נוער וקהילה" ויש לחשב את השכר כעובד בהתאם לשכר ששולם למורים "בחוזה מיוחד". במקרה זה הוכח כי בתמורה ששולמה לתובע, נכללו כל הזכויות הסוציאליות שהיו משולמות לו אילו היה מוגדר כעובד שכיר מלכתחילה. לפיכך, אין לחייב את הנתבעת לשאת בתשלום זכויות סוציאליות הנדרשות על ידי התובע בתביעתו. אף לא נמצא כי שולמו לתובע תשלומים ביתר; התביעה לפדיון דמי מחלה נדחתה. ההסדר של פיצוי בגין ימי מחלה לא מנוצלים לא נקבע בחוק דמי מחלה ואינו חלק ממשפט העבודה המגן העוסק בתשלום עבור ימי מחלה במובחן מפיצוי עבור ימים שלא נוצלו על ידי העובד. תכליתם של דמי מחלה בהתאם לחוק שונה מתכליתו של פיצוי בגין ימי מחלה שלא נוצלו. במקרה דנן מדובר בעובד שהעסקתו הופסקה, ואין מדובר בעובד שפרש לגמלאות ומשכך, הוא אינו עונה על תנאי חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות. מה גם, שהתובע לא הצביע על המקור הנורמטיבי הרלוונטי המקנה לו את הזכות לפיצוי בגין ימי מחלה שלא נוצלו בהתאם לחוקת העבודה. התובע אף לא הוכיח כי חוקת העבודה חלה עליו, שהרי מורים במעמדו שהועסקו כשכירים הועסקו בהתאם ל"חוזה מיוחד". עצם הקביעה כי התקיימו יחסי עובד מעסיק אינה מקנה לתובע באופן אוטומטי, וללא כל מקור נורמטיבי מחייב, את הזכות לקבלת פדיון ימי מחלה שלא נוצלו; התובע אינו זכאי לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין, פיצויי פיטורים ואי מתן הודעה מוקדמת, שכן הוכח כי סיום ההתקשרות נעשה ביוזמת התובע. חזרה למעלה

12   [עבודה] דמ (י-ם) 9174-03-17 אביב בואר נ' מכבסת שי - מר כהן שי ציון (עבודה; אסתר שחור; 27/02/18) - 7 ע' עו"ד: אברהם בנימין ביה"ד פסק לתובע שכר חודש עבודתו האחרון בהעדר מחלוקת שהתובע עבד בפועל בחודש זה. בנוסף פסק לתובע פיצויי הלנת שכר, אשר בנסיבות העניין הופחתו כך שישקפו מצד אחד את הפסול שבאי התשלום במועד, ומצד שני יביא בחשבון את הנסיבות באשר להתנהלות הצדדים ונסיבותיו הכלכליות של הנתבע. עבודה – שכר עבודה – פיצויי הלנת שכר עבודה – שכר עבודה – תביעה לתשלום שכר . התובע עבד כשכיר אצל הנתבע בעסקו במשך 3 חודשים. עסקינן בתביעת התובע לתשלום שכר חודש עבודה אחרון, ופיצויי הלנה עקב הלנת שכר בשיעור המקסימאלי הנקוב בחוק, מיום 10.12.16 ועד למועד התשלום, שעומד כיום על סך 43,000 ₪, כולל השכר. כן נתבעו שכר טרחה והוצאות משפט. . בית הדין האזורי לעבודה (הרשמת א' שחור) קיבל את התביעה בחלקה ופסק כי: אין מחלוקת על זכאות התובע לתשלום שכר חודש העבודה האחרון, שכן התובע עבד בפועל באותו חודש. הודעת הנתבע היא הודאת בעל דין בחובו והיא מחייבת אותו. אין בטענת התובע שנגרמו נזקים לכביסה בשל תקלות של התובע, טענה שלא הוכחה, כדי להצדיק אי תשלום השכר, בוודאי לנוכח הודאותיו המפורשות של הנתבע. לאור האמור, על הנתבע לשלם לתובע את שכרו כדין. אשר לפיצויי הלנה, סעיף 17 לחוק הגנת השכר קובע חיוב בפיצויי הלנה לשכר מולן. מנגנון פיצויי הלנה מיועד לשרש את תופעת השכר המולן ופיצויי הפיטורים המולנים ובא להרתיע מעביד מלהלין שכר פיצויי פיטורים או תשלום הנוגע לקופת גמל. הפיצוי שנפסק בחוק הינו גבוה. סעיף 18 לחוק הגנת השכר מאפשר הפחתת הפיצוי בנסיבות שתוארו בו בשיקול דעת ביה"ד. כיום עומדים פיצויי ההלנה בשיעור המקסימאלי על סכום השכר המולן מיום 10.12.16 על סך של 37,414 ₪. בהקשר זה, אין לומר כי רק מעסיק שיש לו כסף ואינו משלם נחשב כמי שמלין את השכר. גם מעסיק המצוי בקשיים כלכליים ואינו משלם את שכר העובד, מלין את השכר ועליו לשלם את הפיצויים על כך. יחד עם זאת, אין לפסוק את מלוא סכום הפיצוי שנפסק בחוק במקרה זה, ללא שיופחת כלל. יש להפחית את הפיצוי באופן הולם וביחס לגובה השכר, ולמשך הזמן שהולן וכן לנסיבות של הנתבע. לאור כלל נסיבות המקרה, יש הצדקה להפחתה חלקית של פיצויי ההלנה והעמדתם על סכום שישקף מצד אחד את הפסול שבאי התשלום במועד, ומצד השני יביא בחשבון את הנסיבות באשר להתנהלות הצדדים ונסיבותיו הכלכליות של הנתבע, כך שיעמדו על סך של 4,000₪. כן נפסקו לתובע הוצאות ושכר טרחת עו"ד. חזרה למעלה

מחוזי

13   [הגנת הדייר] עא (ת"א) 31488-10-16 יואב אדרת נ' אוצר חסד קרן גמ"ח (מחוזי; ישעיהו שנלר, ד"ר קובי ורדי, עינת רביד; 28/02/18) - 14 ע' עו"ד: קליינמן , כהן ארזי, מסרי, בר זוהר בנסיבות דנן, מסקנת בית משפט קמא לפיה המערער נטש את הדירה ללא כוונה לחזור אליה, מעוגנת בחומר הראיות ולכן התקיימה עילת הנטישה והמערער איבד מעמדו כדייר מוגן בדירה. הגנת הדייר – פינוי – עילות פינוי הגנת הדייר – נטישה – יסודותיה הגנת הדייר – נטישה – הזדהות החזקות . ערעור על פסק דין חלקי במסגרתו נקבע כי למערער אין זכות להחזיק ולהשתמש בדירה וכי עליו לפנותה ללא דיחוי. . בית המשפט המחוזי דחה את הערעור ופסק: בהתאם לפסיקה, דייר מוגן שנטש את דירת מגוריו מרצון, שלא על מנת לחזור אליה בעתיד, יאבד את מעמדו כדייר מוגן. לשם כך, על התובע להוכיח הן נטישה פיזית של המושכר והן העדר כוונה לחזור אל המושכר. בעת שביהמ"ש בוחן האם הדייר נטש את המושכר עליו להביא בחשבון את נסיבות השכירות, טיב השימוש במושכר ואת המוסכם בין השוכר למשכיר. במקרה שבו הסכים המשכיר שלא השוכר הרשמי אלא אדם אחר הוא שישתמש במושכר בפועל, החזקתו נחזית כחזקה על ידי השוכר הרשמי מכוח כלל הזדהות החזקות. במקרה דנן, מסקנת בימ"ש קמא לפיה המערער נטש את הדירה ללא כוונה לחזור אליה מעוגנת בחומר הראיות. לא ניתן לקבל מצב בו אדם עוזב את הארץ לתקופת זמן ארוכה בה הוא משתקע בחו"ל, אינו מבקר בנכס אשר מושכר לצדדים שלישיים ומי שאמון על הטיפול הבלעדי בו הינו אביו של המערער. אין להחיל על המערער את כלל "הזדהות החזקות", שכן זכותם של השוכרים תלויה בזכותו של המערער ואינה עומדת בפני עצמה, והתנאי להשכרת הדירה ל"תקופה קצובה", לו טוען המערער, לא התקיים בפועל. חזרה למעלה

14   [דיון פלילי] וע (ת"א) 53233-02-18 מדינת ישראל נ' פלוני (מחוזי; ציון קאפח; 27/02/18) - 10 ע' עו"ד: רוית צאלח מימון, רונית בוקשפן בית המשפט קיבל את ערעור המדינה על החלטת הוועדה הפסיכיאטרית המחוזית, על פיה הותר למשיב, שיוחסו לו בכתב האישום מעשי אלימות קשים וחמורים, לצאת לחופשות בליווי. נקבע, כי הצטברותן של הנסיבות בעניינו של המשיב מביאות למסקנה, כי טרם בשלה העת להתיר אתיציאת המשיב לחופשות. דיון פלילי – חולי נפש – שחרור לחופשות קצרות . המדינה הגישה ערעור על החלטת הוועדה הפסיכיאטרית המחוזית, על פיה הותר למשיב לצאת לחופשות בליווי. למשיב יוחסו בכתב האישום מעשי אלימות קשים וחמורים, בכך שהוא דקר מספר פעמים את קרוב משפחתו, כבן 69, באמצעות סכין. בנוסף למשיב יוחס גם כי תקף את קרובת משפחתו, בכך שהיכה אותה בראשה באופן שהביא לנפילתה ארצה וגרם לה חבלה בירכה. . בית המשפט קיבל את הערעור וקבע כלהלן: סעיף 28 (א) לחוק טיפול בחולי נפש, העוסק בדיון בעניין חולה שאושפז, קובע כי על הוועדההפסיכיאטרית לדון בעניינו של חולה המאושפז על פי צו בית משפט לפחות אחת לשישה חודשים, וכן היא רשאית לדון בעניינו בכל עת אם ביקש זאת החולה או המנהל. עוד קובע החוק, בסעיף 28(ב), כי הוועדה מוסמכת, בין השאר, לאשר לחולה חופשות, בתוך תקופת הצו, בתנאים שתקבע. בסעיף 28(ב2) מתווה המחוקק את השיקולים הצריכים לעמוד לנגד עיני הוועדה. ככל שהסיכון הנשקף משחרורו של החולה גדול יותר, קטן המשקל של השיקולים האחרים. גם אם חלפו שנים רבות מאז ביצע החולה עבירה, ובהנחה שהוא עדיים מצוי במסלול הפלילי, ראוי שהוועדה לא תאפשר שחרורו אויציאתו לחופשות, אם רמת הסיכון הנשקפת מכך גבוהה. מצד שני, גם כאשר תרד רמת הסיכון, הרי שככל שקרוב הזמן לביצוע העבירה וככל שהעבירה חמורה יותר, יגבר משקלם של שיקולים אחרונים אלה, מול המשקל של הפחתת הסיכון. במקרה זה, מעשיו של המשיב, מעידים על רמת מסוכנות גבוההביותר, ובהתאמה, הועמדה תקופת האשפוז המירבית על 20 שנה; הצטברותן של הנסיבות בעניין זה, מביאות למסקנה כי טרם בשלה העת להתיר את יציאת המשיב לחופשות. חזרה למעלה

15   [נזיקין] עא (ת"א) 37604-05-17 עד 120 מרכזי מגורים לאוכלוסיה המבוגרת בע"מ נ' שולה דנאי (מחוזי; שבח יהודית, שאול שוחט, יונה אטדגי; 26/02/18) - 8 ע' עו"ד: אהרון שפרבר, אורית כהן, בר הדס , אסי לביא צוקרמן , דנה לדררבר משה נדחה ערעור על חיוב המערערות לפצות דיירת מוגנת בגין הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מנפילתה בחניון הדיור המוגן. בין היתר נפסק כי אף שהסכומים שנפסקו נחזים להיות גבוהים, הוכחו עובדות לא שגרתיות החורגות מהמקובל ביחס לגיל הפרישה ולגובה ההשתכרות של גננת. נזיקין – אחריות – קיומה נזיקין – פיצויים בגין נזקי גוף – שיעורם . המערערות חויבו בפסק דין לפצות את המשיבה 1 בגין הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מנפילתה בחניון דיור מוגן, לאחר שהחליקה על כתם שמן. המערערת יוצאת כנגד סוגיית האחריות, הנכות והנזק והמשיבה – כנגד גובה הפיצוי. . בית המשפט המחוזי דחה את הערעורים ופסק: הטענה לפיה המשיבה, דיירת מבוגרת, הייתה אמורה לצפות שבכניסה הרשמית לבית האבות מתוך החניון יהיו כתמי שמן שלא נוקו, ומשכך היה עליה להלך "בין הטיפות" – דינה להידחות. היה זה מתפקידן של המערערות להבטיח כי חניון הדיור המוגן, ביחוד בקטע השביל המוביל לכניסה, יהא בטוח למעבר גם למבוגרים. אין מקום להתערב בקביעת המומחה מטעם ביהמ"ש בעניין נכותה הרפואית של התובעת. הסכומים שנפסקו נחזים להיות, ממבט ראשון, גבוהים למדי, אלא שהוכחו עובדות לא שגרתיות החורגות מהמקובל ביחס לגיל הפרישה וביחס לגובה ההשתכרות של גננת. ההנחה לפיה הייתה המשיבה, אלמלא התאונה, ממשיכה להפעיל את הגן למשך שנה נוספת אינה מצריכה כל התערבות על דרך הפחתתה, גם לא על דרך הגדלתה, משאינה חורגת ממתחם הסבירות. אין מקום להתערב בסכומים שפסק בימ"ש קמא. חזרה למעלה

16   [דיון אזרחי] תא (ת"א) 15484-04-17 זיל פלדמן נ' לידר החזקות והשקעות בע"מ (מחוזי; תמר אברהמי; 23/02/18) - 11 ע' עו"ד: איל רוזובסקי, מור פינגרר, רועי סלוקי, עומרי אושפיז כאשר נתבע השולח הודעה לצד שלישי טוען כי הצד השלישי הוא האחראי כלפי התובע, אך אינו טוען לאחריות הצד השלישי כלפי הנתבע ואף לא טוען לקיומה של חבות ישירה בין הצד השלישי לתובע– הטענה אינה מתאימה להודעה לצד שלישי. דיון אזרחי – הודעה לצד שלישי – מחיקתה דיון אזרחי – הודעה לצד שלישי – מתי אפשרית . בקשה לסילוק על הסף של הודעה לצד שלישי. בתביעה נטען כי התובעים רכשו שליטה בחברה עקב עוולות שבוצעו כלפיהם. בעלי השליטה בחברה הגישו הודעת צד ג' נגד החברה ומי שיזם ותיווך בהסכם. . בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה ופסק: במסגרת הודעה לצד שלישי על השולח לפרט את בסיס החבות של הצד השלישי כלפיו. במקרים רבים, הודעה לצד שלישי נסמכת על מערכת יחסים שבין הנתבע לצד השלישי, אך קיימת אפשרות שההודעה תשלח בטענה כי הן הנתבע והן הצד השלישי הם בעלי חבות ישירה כלפי התובע לגבי אותו נזק. כאשר נתבע השולח הודעה לצד שלישי טוען כי הצד השלישי הוא האחראי כלפי התובע, הטענה אינה מתאימה להודעה לצד שלישי. עצם ציון המלים הנזכרות בתקנה 216 אינו יכול להוות תשתית הולמת לקיומה של הודעה לצד שלישי. במקרה זה הנתבעים מעלים טענות לגבי הקשרים שבין צד ג' לבין התובע ואין התייחסות לאחריותו כלפי הנתבעים. הם אף אינם טוענים לקיומה של חבות ישירה בין צד ג' לתובעים. בנסיבות אלה לא תיכון הודעה כלפי צד ג' ודינה סילוק על הסף. חזרה למעלה

17   [דיון אזרחי] [בתי-משפט] פרק (נצ') 30790-02-18 הוניגמן ובניו בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי (מחוזי; עאטף עיילבוני; 22/02/18) - 9 ע' עו"ד: שי פיאדה, אורי גאון, יניב אזרן, אסף קליין, יצחק קירה, עמית לדרמן, ינתן סונדרס, נלי סטלמכר, אלונה בומגרטן, מור נרדיה, בניהו לאבל, ארז חבר, הדס גרניט דרך המלך היא הגשת הליכי חדלות פירעון במקום משרדיה הרשומים של החברה, ורק במקרים יוצאים מן הכלל יש לבחון את "מקום עסקיה העיקרי". "מקום עסקיה העיקרי" של החברה צריך להיבחן לאחר שקלול כל המבחנים והנתונים ביחס לחברה על פי "מבחן השכל הישר". דיון אזרחי – סמכות – מקומית בתי-משפט – סמכות – סמכות מקומית בתי-משפט – סמכות – חדלות פירעון . חברה גדולה, בעלת רשת סניפים המפוזרת בכל רחבי הארץ, עותרת בבקשה למתן צו הקפאת הליכים. מהו הפורום הראוי והנכון לדיון בהליכי חדלות הפירעון של אותה חברה? . בית המשפט המחוזי פסק כדלהלן: על פי תקנה 7 לתקנות החברות (בקשה לפשרה או להסדר) בקשה לפשרה או להסדר תוגש לבית המשפט המחוזי שלגביו מתקיימת אחת מבין שתי חלופות אלה: משרדה הרשום של החברה מצוי באזור השיפוט של אותו בימ"ש; החברה מנהלת בתחום השיפוט של אותו בימ"ש את "מקום עסקיה העיקרי". דרך המלך היא הגשת הליכי חדלות הפירעון במקום משרדיה הרשומים של החברה, ורק במקרים יוצאים מן הכלל, שעה שעל פני הדברים ניכר שמקום עסקיה העיקרי של אותה חברה נמצא במחוז אחר וקיים לכך ביסוס עובדתי מספק, נכון לבחון את "מקום עסקיה העיקרי" של החברה. פרשנות התיבה "מקום עסקיה העיקרי" של החברה, צריך להיבחן על יסוד שקלול של כל המבחנים והנתונים ביחס לחברה על פי "מבחן השכל הישר". בנסיבות דנן, הפעלת מבחן השכל הישר תוך עריכת האיזון והשיקלול של כל הפרמטרים, מובילה למסקנה כי עיקר עסקי החברה באזור השיפוט של ביהמ"ש המחוזי בתל-אביב והוא המוסמך לדון בהליך חדלות הפירעון של החברה. חזרה למעלה

18   [קניין] [מקרקעין] [עשיית עושר ולא במשפט] עא (מרכז) 50271-03-17 מועצה מקומית מזכרת בתיה נ' חנה בתיה דויטש (מחוזי; מיכל נד"ב, אבי פורג, חנה קיציס; 20/02/18) - 22 ע' עו"ד: התקבל ערעור על פסק דין בו נדחתה תביעת המערערת לסילוק ידם של המשיבים ממקרקעין ולתשלום דמי שימוש ראויים. השטח הוקנה למערערת במסגרת תכנית איחוד וחלוקה, אין עילה לביטול ההפקעה ועל המשיבים לסלק ידם מהשטח ולשלם דמי שימוש מהמועד בו נדרשו לפנותו. קניין – מקרקעין – הפקעה מקרקעין – הסגת גבול – פינוי עשיית עושר ולא במשפט – דמי שימוש – זכאות . ערעור על פסק דין בו נדחתה תביעת המערערת לסילוק ידם של המשיבים מהמקרקעין שבבעלותה ולתשלום דמי שימוש ראויים. . בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור ופסק: לא היה מקום לדון בטענות המשיבים במסגרת תביעת המערערת לסילוק יד, משזו הוגשה מכוח הבעלות של המערערת. למעלה מן הצורך, השטח הנדון הוקנה למערערת בשנת 2001, על פי ההודעה לפי סעיף 19 לפקודת הקרקעות וממועד זה יש לראות בה כבעלת המקרקעין. הוראות התכנית הראשונה לאיחוד וחלוקה והתכנית האחרונה תקפות וניתן לפעול מכוחן. בראיית נטילת המקרקעין במסגרת תכנית איחוד וחלוקה, כהפקעה, לא קמה למשיבים עילה לביטול ההפקעה ועליהם לסלק ידם מהשטח. המערערת זכאית לדרוש דמי שימוש רק ממועד פנייתה הראשונה למשיבים בדרישה לפינוי השטח ועד למועד הגשת התביעה, באשר קודם לפנייתה הראשונה, המערערת לא מחתה כנגד שימוש המשיבים במבנה ומעמדם היה כמי שניתן להם רישיון מכללא לשימוש במקרקעין. חזרה למעלה

19   [חברות] הפ (ב"ש) 58030-10-17 ליטה ניהול נכסים ומימון בע"מ נ' כחלית ניהול פרוייקטים בע"מ (מחוזי; שרה דברת; 15/02/18) - 13 ע' עו"ד: בלפור קוויתי , רפאל קוויתי, אריה שוורץ, דודי לוי בנסיבות דנן ניהלו המשיבים את החברה באופן המקפח את בעלי מניות המיעוט ויש מקום להענקת סעד של מינוי מנהל חיצוני לחברה, שהגיעה לסוף דרכה, לצורך סיום פעילותה תוך התחשבות בזכויות כלל בעלי המניות. חברות – סעד למקרה קיפוח – סמכות בית המשפט חברות – עושק המיעוט – סעדים . תביעה להצהרה כי המשיבים אינם מוסמכים לנקוט בכל הליך משפטי ולהתחייב בשם החברה ללא הרשאת המבקשים, בעלי מניות המיעוט בחברה, בשל קיפוח המיעוט. . בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה בחלקה ופסק: קיפוח מתקיים כאשר קיימת פגיעה בציפיות הלגיטימיות של הצדדים. כאשר מדובר בחברה המהווה מעין שותפות, קיימת ציפייה לגיטימית של שני הצדדים לניהול משותף של החברה, אשר פגיעה בה יכולה לבסס עילה של קיפוח המיעוט. עם זאת, יתכנו מקרים בהן שלילת הציפייה הלגיטימית להשתתפות אינה מהווה קיפוח, וזאת בעיקר כאשר הדבר נעשה בתגובה להתנהלות פסולה מהצד המקופח. אין בסיס משפטי לטענה לפיה לא ניתן לבקש סעד בגין קיפוח המיעוט טרם העלאת הסוגיה בדירקטוריון החברה. במקרה זה, המשיבים ניהלו את החברה באופן המקפח את המבקשים, אשר מצדיק סעדים למניעת הקיפוח. הסעד המבוקש יוביל לשיתוק מוחלט של החברה, לכן יש מקום להענקת סעד חילופי, על דרך של מינוי מנהל חיצוני לחברה. אמנם סעד זה הינו צעד מרחיק לכת, אך הוא נדרש לצורך סיום פעילותה של החברה, שהגיעה לסוף דרכה, באופן הגון ותוך התחשבות בזכויות כלל בעלי המניות. חזרה למעלה

שלום

20   [עונשין] תפ (ראשל"צ) 34257-12-16 מדינת ישראל נ' יעקב שמואל (שלום; גיא אבנון; 04/03/18) - 16 ע' עו"ד: יעל שניידר, דנה נקר מונצ'יק, רועי ברק, קרן בן צבי בית המשפט גזר על הנאשם שהורשע במסגרת הסדר טיעון בעבירות מס במאות מיליונים, עונש של שבעה וחצי שנות מאסר, קנס ומאסר על תנאי. עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות מס עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: הסדר טיעון . בית המשפט נדרש לגזור את דינו של הנאשם שהורשע על פי הודאתו בביצוע שורה של עבירות מס חמורות, שעניינן בהפצת מספר רב של חשבוניות פיקטיביות בסכום גבוה במיוחד. הצדדים הגישו הסדר טיעון ועתרו לגזור עונש סגור של 7.5 שנות מאסר בפועל; קנס כספי בסך מיליון ש"ח או שנת מאסר תמורתו, מאסר על תנאי. . בית המשפט פסק כלהלן: מקרה זה חריג ביותר, במובן זה שמחד, מדובר בביצוע עבירות כלכליות בהיקף עצום ולאורך תקופה, ומאידך, לא יוחסו לנאשם עבירות הלבנת הון, שיש בהן להחמיר באופן משמעותי את הנעישה. מקרה זה ממחיש באופן מובהק את הפער בין שיקוליםהמנויים בתיקון 113, לבין שיקולי בית המשפט עת מובא בפניו הסדר טיעון. המדובר בהסדר אותו גיבשו הצדדים על סמך מערך שיקולים שאנם בהכרח חופפים את אלו המפורטים בתיקון 113, ובפרט שיקולים הנוגעים לקושי ראייתי ולחיסכון הניכר בזמן שיפוטי, חיסכון הנאמד, למצער, בעשרות רבות של ישיבות הוכחות. מדובר בהסדר טיעון "סגור". הצדדים השכילו להגיע לכדי תוצאה מוסכמת כמעט על כל רבדיה. כשמדובר, לעתים, ב"הסדר טווח", בו הצדדים מציגים בפני בית המשפט טווח ענישה בגדרו הם מבקשים לגזור את הדין, מוטלת על בית המשפט המשימה לבחון כיצד לגזור את העונש בתוך אותו טווח, ולעתים עליו לקבוע קודם לכן את מתחם הענישה הראוי. במקרה זה, הסדר "סגור", כל התערבות בענישה תביא בפועל לדחיית הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים. אילו הורשע הנאשם בתיק זה לאחר ניהול פרשת הוכחות, אזי ברי כי התוצאה העונשית צריכה להיות מחמירה מזו אליה הגיעו הצדדים במסגרת הסדר הטיעון. בחינת התוצאה העונשית על בסיס מכלול הנתונים, לרבות תוך השוואה לפסק דין רבים, מגלה כי מדובר בתוצאה עונשית ראויה והולמת, הנותנת ביטוי ממשי ומשמעותי לחומרת העבירות בהן הורשע הנאשם, לעקרון ההלימה השולט בכיפה מאז תיקון 113, ובמקביל לשיקולים נוספים. חזרה למעלה

21   [תעבורה] [רשויות מקומיות] חנ (חד') 56468-11-16 מועצה מקומית זכרון יעקב נ' פרלה מיכל קלנר (שלום; רקפת סגל מוהר; 28/02/18) - 6 ע' עו"ד: בית המשפט זיכה את הנאשמת מביצוע עבירה של חניה אסורה. נקבע כי מדובר במקרה שנסיבותיו מצדיקות את זיכוי הנאשמת, ולו מחמת הספק. תעבורה – חניה – נכים תעבורה – עבירות – חניית רכב רשויות מקומיות – חוקי עזר – עבירות חנייה . כנגד הנאשמת הוגש כתב אישום המייחס לה עבירה של חניה אסורה. בתשובתה לכתב האישום, טענה הנאשמת כי הפקח שרשם את הדו"ח לא היה מודע לקיומו של תג הנכה לרכב. . בית המשפט פסק כלהלן: נכה המחזיק ברכב הנושא תג נכה, רשאי להחנותו במקומות שהחניה בהם אסורה לשאר הנהגים, אך בכפוף לעמידה במספר תנאים מצטברים, ביניהם התנאי לפיו בסמוך למקום האמור לא מצוי מקום אחר שהחניה בו מותרת והתנאי לפיו החניה לא תגרום להפרעה ממשית לתנועה. במקרה הנדון, הנאשמת החנתה רכב בעל תג נכה במקום השמור לרכב שיטור וביטחון. הדבר נעשה בשעת לילה מאוחרת ולטענת בא כוחה לא היו במקום מקומות חניה אחרים פנויים והרכב לא היווה הפרעה ממשית לתנועה. עוד טענה הנאשמת, והדבר אושר על ידי ב"כ המאשימה, כי הפקח רשם את הדו"ח מבלי שהיה מודע לכך שמדובר ברכב בעל תג נכה ולכן ממילא לא הפעיל שיקול דעת. הנאשמת עצמה אומנם לא העידה ושאלת מטרת העמדת הרכב ומשך עמידתו במקום לא נתבררה, ואולם לנוכח גישת בתי במשפט בהלכה הפסוקה, מדובר במקרה שנסיבותיו מצדיקות את זיכוי הנאשמת מביצוע העבירה המיוחסת לה, ולו מחמת הספק. חזרה למעלה

22   [חוזים] [בתי-משפט] תאמ (ב"ש) 30177-08-14 אוריאל סויסה נ' יגאל גרימברג (שלום; אורי הדר; 28/02/18) - 24 ע' עו"ד: אהוד שמואל, חן בניון, נתן ברבי, אבנר דוידוב נקבע כי הייתה אי התאמה בממכר, במובן זה שמספר הקילומטרים בפועל לא תאם את מה שהיה רשום במד האוץ בעת שרכשו התובעים את הרכב. אי התאמה זו מצדיקה סעד כספי כנגד הנתבע 2 בלבד. חוזים – מכר – רכב משומש חוזים – מכר – אי-התאמה בתי-משפט – סעדים – סעד שלא נתבקש . תביעתם של התובעים לביטול עסקה לרכישת רכב ולתשלום סך של 54,342 ₪ בגין הסכום ששולם עבור הרכב ובגין הוצאות נלוות. . בית המשפט קבע כלהלן: התובעים אינם זכאים לביטול העסקה. התובעים לא הוכיחו הטעיה מצידו של הנתבע 1 ולא הוכיחו את התרמית לה הם טענו כלפיו. העסקה בין התובעים לבין הנתבע 1 בוצעה כדין והיא שרירה וקיימת. הייתה אי התאמה בממכר במובן זה שמספר הקילומטרים בפועל לא תאם את מה שהיה רשום במד האוץ בעת שרכשו התובעים את הרכב, אך לא הוכח כי הנתבע 1 ידע על עניין זה. לפיכך, אותה אי התאמה אינה רובצת לפתחו והיא אינה מצדיקה את ביטול העסקה אלא סעד כספי כנגד הנתבע 2 בלבד. התובעים זכאים לפיצוי שהוא ההפרש בין מה שהם שילמו לנתבע 1 עבור הרכב לבין שוויו האמיתי של הרכב כפי שהיה ביום הרכישה. לעניין זה של השווי יש להביא בחשבון אך ורק את הנתון המתייחס לעניין הקילומטרים שגמא הרכב ולא את עניין הבעלויות, שכן לו היו התובעים מבצעים בדיקה פשוטה בתכלית ומתבקשת שהיא לעיין ברישיון הרכב הם יכלו לדעת את הנתון האמיתי הנוגע למספר הבעלויות הקודם ברכב. חזרה למעלה

23   [ראיות] [נזיקין] [עבודה] תא (י-ם) 927-12-14 מרב מזון כל בע"מ נ' פנינה (פאני) שרבטייב (שלום; דוד גדעוני; 28/02/18) - 29 ע' עו"ד: רן גל, יעקב חסדאי התובעת עתרה לחייב את הנתבעות לשלם לה פיצויים בגין מעשי גניבה שביצעו בעת שהיו עובדות של התובעת. עניינה של התביעה שכנגד בטענות להתנהלות התובעת במהלך החקירה שהתקיימה לבירור החשדות לגניבה. ראיות – קבילות – הקלטה ראיות – הודאה – מוקלטת נזיקין – אחריות – מעביד עבודה – מעביד – חובותיו נזיקין – עוולות – כליאת שווא ראיות – הודאה – הודאת בעל-דין . תביעה ותביעה שכנגד. בתביעה עותרת התובעת לחייב את הנתבעות לשלם לה פיצויים בגין מעשי גניבה שביצעו, כך לפי הטענה, בעת שהיו עובדות של התובעת. עניינה של התביעה שכנגד בטענות להתנהלות התובעת ומי מטעמה במהלך החקירה שהתקיימה לבירור החשדות לגניבה. . בית המשפט פסק כלהלן: אכן, הנטל המוטל על בעל דין בהליך אזרחי המבקש לייחס ליריבו מעשה פלילי כבד יותר אף שמדובר עדיין במאזן הסתברויות. אולם, בנסיבות העניין יש בהודאות החוזרות שבהקלטה כדי לבסס ברמה הנדרשת במשפט אזרחי את המסקנה כי הנתבעת ביצעה את מעשי הגניבה באמצעות הוצאת עגלות. הונחה תשתית מספקת לחיוב הנתבעת לשלם לתובעת סך של 6,000 ש"ח. באשר לתביעה שכנגד – למעביד יש אינטרס מובן לקיים בירור במקום שבו קם חשד לביצוע עבירה על ידי עובד בעסק. לעיתים אפילו קמה למעביד חובה לעשות כן. אפשר שבנסיבות מסוימות יהיה זה גם האינטרס של העובד שהבירור ימוצה במסגרת הפנימית של מקום העבודה, מבלי שיהיה בכך כדי לפגוע באינטרס הציבורי. עם זאת, אין פירושו של דבר שהמעביד רשאי לקיים את הבירור במתכונת של חקירה משטרתית. סמכויות חקירה מסורות לגורמי אכיפת החוק ולהם בלבד. גם כאשר מעביד מקיים בירור בקשר עם עבירה במקום העסק שומה עליו לעשות כן באופן הוגן, בדרך סבירה ותוך שמירה על כבודם וזכויותיהם של כלל המעורבים. התובעת חרגה מן הסביר ומן המותר בנסיבות העניין. נפלו בהתנהלותה פגמים בלתי מבוטלים, אשר משקלם המצטבר משמעותי. הנתבעת ובנהּ זכאים לפיצוי בשל הפגיעה ועוגמת הנפש שנגרמו להם. יש לקבוע כי על התובעת (הנתבעת שכנגד) לשלם לנתבעת (התובעת שכנגד) סך של 2,500 ₪ ולבנהּ של הנתבעת (הוא התובע שכנגד) סך של 1,000 ₪. חזרה למעלה

24   [דיון פלילי] תוב (כ"ס) 17109-09-16 ועדה מקומית לתכנון דרום השרון נ' אלישמע- מושב עובדים להתישבות שיתופית בע"מ (שלום; דרור קלייטמן; 27/02/18) - 6 ע' עו"ד: שגב פלץ, יצחק פרץ, גלעד בר, בן ציון הכהן , שי פולט בית המשפט קיבל את טיעוני הנאשם 2 ודחה את בקשתו לביטול כתב האישום בשל טענת "הגנה מן הצדק". נקבע, כי הדחייה מתחייבת משני טעמים: הראשון, לנוכח העובדה כי הנאשם מגיע לבית המשפט כאשר ידיו אינן נקיות; השני, נעוץ בכך שזיכויו של הנאשם 2 בשל "הגנה מן הצדק" משמעו מתן היתר להמשך שימושו החורג של הנאשם במקרקעין המיועדים למבני ציבור. דיון פלילי – הגנות – הגנה מן הצדק . נגד הנאשם, הוגש כתב אישום המייחס להם שימוש במקרקעין הטעון היתר. ב"כ הנאשם סבור כי התנהלותה של הרשות בעניינו של הנאשם מקימה עילה לביטול כתב האישום בהתאם לסעיף 149 לחסד"פ וזאת לנוכח התנהלותה הרשלנית של הרשות לאורך השנים והסתמכותו של הנאשם על ההבטחות שניתנו לו על ידי הרשויות במשך התקופה. . בית המשפט דחה את הבקשה וקבע כלהלן: ניתן להצביע על פגיעה בתחושת הצדק וההגינות. המדובר בכתב אישום המוגש כנגד נאשם אשר מתגורר במקום כבר למעלה מ- 40 שנה, כאשר ישנו קושי ממשי מצדו בעת הזאת לאתר מסמכים וראיות להוכחת טענתו בדבר הבטחות שניתנו לו על ידי הנאשם 1. יחד עם זאת, אין לבטל את כתב האישום מחמת "הגנה מן הצדק" וזאת משני טעמים עיקריים. הראשון והעיקרי שבהם הוא לנוכח העובדה כי הנאשם מגיע לבית המשפט כאשר ידיו אינן נקיות, כפי שעולה מכתב האישום, העבירות המיוחסות לנאשם אינן מתייחסות רק לשימוש במבנה בית הספר אשר ניתנה לו בו זכות השימוש אלא לשורה של מבנים נוספים אשר נבנו על ידו במהלך השנים בעת שהוא יודע, כי הבנייה מבוצעת בשטח המיועד למבני ציבור. הפונה לבית המשפט תוך שהוא עצמו מתעלם מהוראות החוק הרי הוא כמי שטובל ושרץ בידו. הטעם השני נעוץ בכך שזיכויו של הנאשם 2 בשל "הגנה מן הצדק" משמעו מתן היתר להמשך שימושו החורג של הנאשם במקרקעין המיועדים למבני ציבור. חזרה למעלה

25   [משפחה] תא (ב"ש) 20011-01-17 יהושע והבה נ' אברהם והבה (שלום; יעקב דנינו; 26/02/18) - 5 ע' עו"ד: נדחתה טענת הנתבע לפיה בית משפט זה אינו מוסמך לדון בתביעה נגדו, היות ועניינה סב אחר סכסוך בין שני אחים. נקבע, כי הפן המשפחתי של הסכסוך אינו בעל תרומה משמעותית להיווצרות הפלוגתא אשר הובילה להגשת התביעה. משפחה – בית-המשפט לענייני משפחה – סמכות משפחה – בית-המשפט לענייני משפחה – סמכותו . הנתבע טוען במסגרת כתב הגנתו, כי בית משפט השלום נעדר סמכות עניינית להיזקק לתביעה דנא, וזאת בשל העובדה כי עניינה של התביעה סב אחר "סכסוך בין שני אחים", אשר "הינם הבעלים במשותף במניותיה של החברה התובעת 2". . בית המשפט קבע כלהלן: לצורך קביעת סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה, אין מקום להידרש אך לסעדים הכלולים בכתב התביעה, כי אם גם לטענות המהותיות העולות מתוך הסכסוך ומההליך כולו. במקרה דנא, עילת התביעה איננה מלמדת כי סיבת הסכסוך נעוצה ביחסים המשפחתיים שבין התובע 1 לבין הנתבע, כי אם במערכת יחסים עסקית בין הצדדים אשר קיימים ביניהם קשרי משפחה. במקרה זה, הפן המשפחתי של הסכסוך אינו בעל תרומה משמעותית להיווצרות הפלוגתא אשר הובילה להגשת התביעה דנא, ומשכך, על פניו, אין מקום להחריג פלוגתא זו מגדר יריעת סמכותו העניינית של ביהמ"ש האזרחי, לעומת סכסוכים אחרים המובאים להכרעה בפניו. חזרה למעלה

26   [מקרקעין] תאק (חי') 50226-11-17 אכרם ח'ליף נ' אליאס כרכבי (שלום; ניר זיתוני; 25/02/18) - 10 ע' עו"ד: נאסר נסראללה, מיכאל סיגל, תומר מירז בית המשפט נתן לנתבעים רשות להתגונן, כנגד תביעת התובעים לסילוק יד משביל המפריד בין שתי חלקות, בטענה של רישיון בלתי הדיר. מקרקעין – רישיון – תוקפו מקרקעין – זכויות במקרקעין – זיקת הנאה מקרקעין – הסדר זכויות – זכויות . התובעים הגישו נגד שכניהם הנתבעים תביעה לסילוק יד מהשביל המפריד בין החלקות הסמוכות בהם מתגוררים הצדדים ומשמש כיום למעבר של הנתבעים אל בתיהם. הנתבעים העלו להגנתם טענות שעניין, בין שאר, טענה לחזקת השנים לפי סעיף 51 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין; טענה לזיקה מכח שנים מבוססת על סעיף 94 לחוק המקרקעין; וטענה לרישיון בלתי הדיר . בית המשפט קבע כלהלן: הטענה לחזקת השנים לפי סעיף 51 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין הועלתה בהתעלם מהוראת סעיף 125 (א) לחוק המקרקעין, שעניינו בנפקות רישום זכויות בפנקסים לגבי מקרקעין מוסדרים. לו סברו הנתבעים כי נפל פגם בהליכים בעקבותיהם נרשמו הצדדים כבעלי הזכויות הרשומות, בדמות העדר עיגון רשום של זכותם של הנתבעים להשתמש בשביל הגישה הקיים, היה עליהם לנקוט בהליך מתאים בבית המשפט המחוזי. הטענה לזיקה מכח שנים מבוססת על סעיף 94 לחוק המקרקעין המדבר על שימוש רצוף בזכות הראויה להוות זיקת הנאה במשך 30 שנים, שלא הופסק בהודעה בכתב של בעל המקרקעין. די בחומר המצוי בתיק כדי לקבוע כי אין לנתבעים הגנה אפשרית ולו בדוחק בטענה של זיקה מכח שנים. הטענה לרישיון בלתי הדיר היא טענה שהנתבעים הצליחו להציג לגביה הגנה אפשרית העומדת ברף הנמוך הנדרש לשם קבלת רשות להתגונן. כל הנתבעים הצליחו להציג תשתית עובדתית מפורטת שלא קרסה למקרא התגובות המפורטות בדבר הסתמכות וציפייה על המשך השימוש בשביל הגישה הקיים מזה עשרות שנים. חזרה למעלה

27   [נזיקין] תא (ת"א) 32542-04-13 נתיבות יצירה - שמאות ייזום וניהול בע"מ נ' יצחק וסטמן עו"ד (שלום; רונית פינצ'וק אלט; 25/02/18) - 14 ע' עו"ד: דוד קרטיס, אהרון טטרו, גיל קלר התקבלה תביעה נזיקית כנגד הנתבע. נקבע כי חובת הזהירות המושגית והספציפית מובילה למסקנה של רשלנות מצידו של הנתבע כלפי המנוח והתובעת. נזיקין – רשלנות – עורך דין נזיקין – אחריות– קיומה . תביעה שהגישה חברת נתיבות בע"מ נגד הנתבעים וחברה בשליטתם, ווסט אינווסט, בגין כספים שהשקיעה התובעת בחברת ספינטק טכנולוגיות בע"מ. . בית המשפט פסק כלהלן: הנתבע התרשל בכך שההשקעה לא נרשמה באופן מיידי בספרי ספינטק כהשקעה של התובעת. העובדה שהרישום לא נעשה כפי שהיה צריך להיעשות, איפשר לספינטק ושרוין להתחמק מקיום ההתחייבות, בתואנות שאומנם היו תואנות שווא, אולם לא ניתן היה להיתלות בהן אילו דאג הנתבע מלכתחילה לרישום תקין בספרי ספינטק. בהמשך, כאשר נחתם שטר ההון לא פעל הנתבע על מנת שזה ייחתם כדת וכדין, כך שהמנוח יקבל מסמך חתום בחתימה מקורית. גם אילו לא היה מדובר בעורך דין, הרי שחובת הזהירות המושגית והספציפית הייתה מובילה למסקנה של רשלנות מצידו של הנתבע כלפי המנוח והתובעת במעשים ומחדלים אלו. חזרה למעלה

28   [דיון אזרחי] תא (ב"ש) 28254-09-15 הדר משעל נ' אברהם ברבי (שלום; אורית ליפשיץ; 25/02/18) - 8 ע' עו"ד: קמפלר, ברבי אין מניעה כי מי שתביעתו בעילת פלישה / הסגת גבול התקבלה יגיש בכל עת תביעה כספית, בגין דמי שימוש, ואין כל צורך בהגשת בקשה לפיצול סעדים. דהיינו, הזכות לפיצול סעדים נתונה לו ממילא. דיון אזרחי – פיצול סעדים – נחיצותו . התובעת הגישה בקשה לפיצול סעדים. התובענה הראשונה הוגשה בעילה של פלישה/הסגת גבול והפרעה להחזקת המקרקעין, ואילו תובענה אחרת, ככל שתוגש ע"י התובעת בעתיד, תהא מכוח עילה של עשיית עושר ולא במשפט. . בית המשפט קבע כלהלן: עסקינן בתובענה לפינוי מקרקעין. בנסיבות דנן, לתובע קנויה הזכות לתבוע בראשית את פינוי הנכס, ובשלב מאוחר יותר תביעה לדמי שימוש ואין הוא זקוק לאישור לפיצול סעדים. לתובעת זכות קנויה להגיש תביעה לדמי שימוש, ככל שהיא זכאית לקבלת דמי שימוש, מכוח היותה בעלת חלק יחסי מהרכוש המשותף בו נעשה שימוש. בענייננו, מתן פיצול סעדים למעשה מובנה בתוך החוק, ואין כלל צורך בפיצול סעדים שכן זה נולד לאחר הגשת התביעה. חזרה למעלה

29   [הוצאה לפועל] עשא (י-ם) 21215-09-17 יונה לוי נ' שרגא בירן (שלום; גד ארנברג; 25/02/18) - 7 ע' עו"ד: נדחה ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל לבטל חקירת המשיב – צד ג', שפעל בניגוד להוראות צו עיקול שהומצא לו. נקבע, כי משהחייבים בתיק ההוצל"פ נמצאים בהליכי חדלות פירעון, אכן היה מקום לבטל את חקירתו של צד ג'. הוצאה לפועל – ערעור – מועדים הוצאה לפועל – ערעור – על החלטת ביניים . המערער הגיש ערעור על החלטת כב' רשם ההוצאה לפועל, אשר הורה לבטל את חקירתו של המשיב, שחקירתו התבקשה כחקירת צד ג' שפעל בניגוד להוראות צו עיקול שהומצא לו. . בית המשפט דחה את הערעור ופסק כלהלן: מדובר בהחלטה שביטלה את הבקשה לזמן את המשיב לחקירה. החלטה שכזו בוודאי אינה כלולה במסגרת ההחלטות עליהן ניתן להגיש ערעור בזכות. משטעה המבקש בדרך ניהול הליך הערעור אין ברירה אלא לדחות את הערעור. ההליכים היחידים לגביהם נקבע בחוק ההוצל"פ ובתקנותיו כי ימי הפגרה לא יבואו במניין הימים, הם ההליכים של הגשת התנגדות לביצוע שטר או לביצוע תביעה. בנדון דנן מדובר בערעור שמועד הגשתו לפי תקנות ההוצל"פ הוא תוך 20 יום ממתן החלטה. במקרה זה הערעור הוגש באיחור רב ללא נימוק המצדיק זאת. צדק כב' הרשם כאשר ביטל את החקירה עקב הליכי חדלות הפירעון בו מצויים החייבים בתיק ההוצל"פ. חיובו של צד ג' בחוב הפסוק למעשה הופכת את הזוכה שלטובתו מבוצע החיוב כ"נושה מובטח" ומקדימה אותו בסדר הנשייה כך שעלולה להיווצר העדפת נושים אסורה. חזרה למעלה

30   [נזיקין] תק (בי"ש) 35657-10-17 מרדכי לב נ' שלמה תחבורה (2007) בע"מ (שלום; בנימין בן סימון; 19/02/18) - 5 ע' עו"ד: כאשר חברת השכרה מבצעת רישום יתר, עליה לפצות את הלקוח ולדאוג כי יקבל חלופה הולמת. נזיקין – אחריות – בחינתה . התובעים הגישו תביעה קטנה שעניינה אי קיום התחייבות של חברת השכרה לספק רכב שהוזמן בזמן הנקוב, עקב רישום יתר בהזמנות כלי רכב להשכרה. . בית המשפט קיבל את התביעה ופסק כלהלן: השיטה לפיה חברת השכרה מבצעת רישום יתר של לקוחות היא שיטה עסקית נפסדת הגורמת נזק ללקוחות ובסופו של דבר לחברה עצמה. כאשר חברת השכרה מבטיחה כי תספק רכב בשעה מסוימת עליה לעמוד בהבטחתה בדיוק כפי שהבטיחה, שכן חוזים יש לקיים. החברה יכולה ליצור מנגנון של סנקציה עקב אי עמידה בזמן, אולם אין זה הוגן מצידה, לקשור הסכמים עם לקוחות רבים להופכם "לקוחות שבויים" ואחר כך לחייבם להמתין שעות ארוכות וזאת על מנת שהיא תצא נשכרת ולקוחותיה נפסדים. חזרה למעלה

משפחה

31   [משפחה] תמש (פ"ת) 53292-01-13 פלונית נ' פלוני (משפחה; אילת גולן-תבורי; 06/02/18) - 31 ע' עו"ד: העובדה שקיים בין צדדים קשר של ״ידועים בציבור״, אין בה כשלעצמה ראיה לקיום שיתוף קנייני בנכסים ואין בכך משום החלת חזקת השיתוף עליהם. על התובעת להוכיח הן את הלכת השיתוף, והן את השיתוף הספציפי הנטען בנכס החיצוני – החברה. התובעת לא עמדה בנטל זה. משפחה – ידועים בציבור – יחסי ממון משפחה – יחסי ממון בין בני-זוג – חזקת השיתוף משפחה – ידועים בציבור – מבחנים להיותם ידועים בציבור . תביעת רכושית במסגרתה ביקשה התובעת שייקבע שהצדדים היו ידועים בציבור מ-2/2006 ועד 8/2012 וכן להורות על פסק דין הצהרתי לפיו הצדדים מהווים בעלים משותפים של כל הזכויות והנכסים שצברו בתקופה זו, לרבות בחברה בע״מ שהאיש הוא בעל מניות בה (נתבעת 2) ולחילופין למחצית משווי השבחתה בתקופה זו. יצוין כי התובעת הגישה גם תביעה ל״דמי שיקום/דמי הסתגלות/פיצויים/מזונות אזרחיים" ואולם בסיכומיםציינה התובעת כי אינה עומדת על תביעתה למזונות אזרחיים ולפיכך תביעה זו נדחתה והתקציר עוסק בתביעת הרכוש. אין חולק כי הצדדים ניהלו זוגיות ואף גרו ביחד במשך תקופה. קיימת מחלוקת על תקופת הקשר, על האופן בו התנהל, כיצד ראו אותו הצדדים, ומה היה תוכנו. . ביהמ"ש לענייני משפחה דחה את התביעה מהטעמים הבאים: כידוע, שני היסודות להוכחת קשר של ידועים בציבור הם: חיי משפחה וניהול משק בית משותף. תנאים אלו פורשו בפסיקה, כמבחן כפול ומשולב שמטרתו איתור אורח חיים הדומה במהותו לאורח חיים של זוג נשוי. נקבע כי שאלת קיומם של תנאים אלה מן הראוי שתיבחן על פי קריטריונים סובייקטיביים. כלומר, כיצד ראו בני הזוג עצמם את מערכת היחסים ביניהם. לעניין התנאי ״חיי משפחה״ – נקבע כי הוא מורכב מחיים אינטימיים, כמו בין בעל ואישה, המושתתים על יחס של אהבה, מסירות ונאמנות המראה שהם קשרו את גורלם זה בזו.אורח חיים קבוע, דאגה זה לזו, הבטחת שלומו ובריאותו של השני. אשר לתנאי ״ניהול משק בית משותף״ – נקבע כי מדובר בחיי משפחה משותפים, כמקובל בין בעל ואישה הדבקים זה בזה. שיתוף במקום המגורים, בפעולות היומיום, כאשר כל אחד מבני הזוג תורם את חלקו כפי יכולתו. עם זאתנקבע כי אין הכרח בשיתוף קנייני בנכסים, וכן יתכן שיהיו לבני הזוג חשבונות בנק נפרדים. הכוונה לקיום כלכלי המושתת על שיתוף במאמצים ובאמצעים לקיום צרכים שאדם נזקק להם בחיי היומיום. במקרה דנא, התובעת הוכיחה כי הצדדים גרו ביחד, נסעו ביחד, ושהו במשותף בחגים ואירועים משפחתיים. מאידך, התובעת לא הוכיחה כי הצדדים נישאו לא בטקס דתי ולא בטקס אזרחי. בהקשר זה צוין כי אין די במסיבה שנערכה, אף לא במסגרת הזוגיות, כדי להפכה לנישואין. משהוכח כי הצדדים ניהלו חיי זוגיות ומגורים משותפים, וכך הכירו אותם גם מכרים ובני משפחתם, נקבע כי הצדדים היו ידועים בציבור. ואולם, בכל הנוגע לתקופת היות הצדדים ידועים בציבור נקבע כי תקופה זו החלה ב2/2006 והסתיימה ב-3/2012, עם יציאת התובעת מהדירה בה גרו ביחד. ואולם, חרף העובדה שנקבע כי הצדדים היו ידועים בציבור משך כ-6 שנים ביהמ"ש דוחה את טענותהתובעת בדבר שיתוף בזכויות שצברו הצדדים בתקופה זו. כידוע, נקבע בפסיקה כי העובדה שקיים בין צדדים קשר של ״ידועים בציבור״, אין בה כשלעצמה ראיה לקיום שיתוף קנייני בנכסים ואין בכך משום החלת חזקת השיתוף עליהם. בעוד שאצל בני זוג נשואים, בהיעדר ראיה לסתור די בהתקיימות התנאים להקמתה של חזקת שיתוף (קרי: אורח חיים תקין ומאמץ משותף) כדי להחיל עליהם דין שיתוף ביחס לכל נכסיהם מכל סוג שהוא, הרי שאצל בני זוג ידועים בציבור, הקמתה של חזקת שיתוף – שלא הובאו ראיות לסתירתה – עשויה להעיד רק על שיתוף בנכסים המשמשים את בני הזוג בחייהם היום יומיים, או בכאלה שנרכשו על ידיהם במשותף. להחלת דין שיתוף על נכסים אחרים של מי מהם, ולו גם כאלה שנצברו בתקופת החיים המשותפים, תידרש ראיה נוספת כלשהי, שתעיד (לפחות באורח נסיבתי) על כוונת שיתוף בנכס המסוים. יש להתחשב בכל מקרה ומקרה בטיב הקשר הזוגי, בנסיבותיו ובכוונות המונחות בבסיסו, תוך בחינת האפשרויות שעמדו בפני בני-הזוג למיסוד הקשר הזוגי מחד-גיסא ומידת האפשרות של כל אחד מבני-הזוג לניתוק הקשר מאידך-גיסא. יש ליתן משקל נכבד לאוטונומית-הרצון של בני-הזוג בעיצוב הקשר הזוגי ביניהם ובקביעת ההסדר הרכושיהחל על נכסיהם. נטל ההוכחה הרובץ על הידוע בציבור הטוען לשיתוף רכושי, הינו נטל כבד יותר מאשר על בן זוג נשוי הטוען לשיתוף כאמור. במקרה דנא, על התובעת להוכיח הן את הלכת השיתוף, והן את השיתוף הספציפי הנטען בנכס החיצוני, החברה. התובעת לא עמדה בנטל זה. נהפוך הוא, ממסכת הראיות ומן העדויות עלה כי אף שהצדדים קיימו חיי זוגיות וחיו ביחד, הם שמרו על הפרדה רכושית – ניהלו חשבונות בנק נפרדים, ולכל צד הייתה דירה נפרדת בבעלותו (וזאת גם כאשר גרו ביחד). התובעת אף לא הוכיחה כוונת שיתוף ספציפי בחברה או בזכויות בה. אף שהתובעת עבדה בחברה, לא הוכח שגמלה בלב הצדדים החלטה משותפת של שניהם כי החברה או הזכויות בה הן נכס משותף, וכן לא הוכיחה התובעת כי הנתבע הסכים לכך, בחר בכך, או התנהל בהתאם. חזרה למעלה

32   [ירושה] תע (חי') 13891-01-14 עזבון המנוח מ' ג' ז"ל נ' י' ג' (משפחה; שלי אייזנברג; 31/01/18) - 44 ע' עו"ד: אורי צפת, אפרים מנדלמן, א. טירר על אף שנפלו מספר פגמים בצוואה, בהם העובדה כי נוסח הצוואה אינו מבטא את רצון המנוח, כפי שהשתקף מעדות עורכת הצוואה, לקבוע הסדר של יורש אחר יורש, ועל אף שנפל פגם צורני הנוגע לחתימות העדים על הצוואה, ביהמ"ש שוכנע מעל לכל ספק כי רצונו של המנוח משתקף ממנה וכי היא נעשתה מתוך גמירות דעת מוחלטת של המצווה – לנשל את ילדיו הבוגרים, להעניק את רכושו למבקשת, ולאחר אריכות ימיה לחלק הרכוש בחלקים שווים בין בנו הצעיר ובנותיה של המבקשת ולכן יש לקיימה (תוך ריפוי הפגמים הצורניים מכח סעיף 25 לחוק הירושה ותוך שימוש בכלי של השלמה שיפוטית לעניין קביעת הסדר של יורש אחר יורש). ירושה – צוואה – כיבוד רצון המצווה ירושה – צוואה – פגמים ירושה – צוואה – תוקפה ירושה – צוואה – השפעה בלתי הוגנת ירושה – צוואה – בעדים ירושה – צוואה – יורש אחר יורש . הכרעה לעניין תוקף צוואת המנוח (צוואה בעדים), בגדרה ציוה המנוח את כל רכושו למבקשת – בת זוגו בשמונה השנים האחרונות לחייו. עוד ציווה, כי ככל שהוא והמבקשת ילכו לעולמם באותו מועד, ירשו את עזבונם בחלקים שווים בנו מנישואיו השניים (להלן:מ) ושני ילדיה של המבקשת (מנישואים קודמים) תוך שצוין במפורש כי הוא מנשל את שני ילדיו מנישואיו הראשונים מעזבונו. הצוואה נערכה כחודשיים טרם פטירת המנוח ממחלת הסרטן. שלושת ילדי המנוח הגישו התנגדות לצוואה. . ביהמ"ש לענייני משפחה דחה את ההתנגדויות והורה על קיום הצוואה מהטעמים הבאים: כשירות המנוח לחתום על הצוואה: כידוע, סעיף 26 לחוק הירושה קובע כי צווה שנעשתה בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה – בטלה. פרשנות התיבה "להבחין בטיבה של צוואה" נבחן רבות בפסיקה ונקבע כי תיעשה עפ"י שלושה רכיבים עיקריים: האחד, מודעות המצווה לעובדה שהוא ערך צוואה. השני, ידיעתו בדבר היקף רכושו ויורשיו ושלישי – מודעותו באשר לתוצאות עשיית הצוואה על יורשיו. עוד נקבע בפסיקה כי על המצווה להיות בדעה צלולה ולפרש נכונה את המציאות הסובבת אותו. נטל השכנוע להיעדר כשירותו של מנוח לערוך צוואה, מוטל על שכמו של הטוען לכך. במקרה דנא לא ניתן לומר כי עצם קיום המחלה הביא לשלילת כשירותו של המנוח לחתום על צוואתו. טענת המתנגדים כי המנוח היה תחת השפעת סמים (גרס רפואי ותרופות) ולכן לא צלול הכרתית נטענה בעלמא. בחינת המסמכים הרפואיים, מסקנת המומחה בחוות דעתו כמו גם הסבריו בחקירתו הנגדית, אודות מצבו הקוגניטיבי של המנוח, כל אלה מביאים למסקנה כי למנוח עומדת חזקת הכשירות. זאת ועוד, הן עו"ד ס' שערכה את הצוואה והייתה עדה לה והן העד השני לצוואה, אשר פגשו את המנוח ביום עריכת הצוואה העידו כי התרשמו שהמנוח היה צלול. אמנם אין מדובר בעדים המוסמכים לקבוע צלילות ואולם בהעדר ראיות לסתור, עדויותיהם מחזקות את מסקנת חוות הדעת כי המנוח היה כשיר לערוך צוואתו. לפיכך, דין טענת המתנגדים לפיה, המנוח לא ידע להבחין בטיבה של צוואה – להידחות. זיוף הצוואה: טענה זו נדחתה בהסתמך על חוו"ד מומחית מטעם ביהמ"ש. השפעה בלתי הוגנת: כידוע, קיומה של השפעה בלתי הוגנת צריך להיקבע על פי כל מקרה ומקרה. עם זאת ישנם ארבעה אלמנטים מצטברים שנקבעו בפס"ד גודמן, הדרושים לקביעת קיומה של השפעה בלתי הוגנת, והם: מצווה הנתון להשפעה; נהנה שהייתה לו האפשרות להפעיל השפעה בלתי הוגנת; נהנה שהיה לו האמצעים להפעיל השפעה בלתי הוגנת; הצוואה נחזית להיות תוצאה של השפעה בלתי הוגנת. לבחינת סוגיה זו נקבעו בהלכת מרום ארבעה מבחנים שנועדו לסייע לביהמ"ש להכריע האם אכן מדובר בהשפעה בלתי הוגנת. מבחן "התלות והעצמאות"; מבחן "התלות והסיוע"; קשרי המצווה עם אחרים; נסיבות עריכת הצוואה – מעורבות הנהנה בעריכת הצוואה, אף אם אינה עולה לכדי מעורבות לפי סעיף 35 לחוק הירושה. יש לנהוג במבחנים אלו בזהירות רבה, תוך הבנה שבתלות כשלעצמה אין משום ראיה מספקת לקיומה של השפעה בלתי הוגנת. מהתשתית הראייתית שהונחה, לא הצליחו המתנגדים להוכיח קיומה של השפעה בלתי הוגנת. לא הובאה ראיה המצביעה כי במועד עריכת הצוואה המנוח היה תלוי במבקשת, הן מההיבט הפיסי והן מההיבט השכלי – הכרתי, כפי שהובהר ע"י המומחה. כ"כ, ביהמ"ש שוכנע כי המבקשת לא ניסתה לנתק ולבודד את המנוח מילדיו. בכל הנוגע למבחן הרביעי, מעורבות בעריכת הצוואה – מאחר והמתנגדים עתרו גם לביטול הצוואה מכוח סעיף 35 שעניינו מעורבות בעריכת צוואה, נבחן רכיב זה בראי הוראת סעיף 35 לחוק הירושה. בהקשר זה צוין כי מעצם היות הצוואה הדדית, מעורבות המבקשת בעריכתה מובנית בתוך עשייתה, שכן הצוואה נערכה על ידי שני בני הזוג. בני זוג העורכים צוואה הדדית, משפיעים זה על זה ונוטלים חלק פעיל בעיצוב צוואותיהם אינם נכנסים למסגרת סעיף 35 לחוק הירושה, שכן קשר זה בין בני זוג מקובל ואינו מראה על השפעה בלתי הוגנת. בענייננו, ביהמ"ש שוכנע כי המנוח היה אדם אסרטיבי, איתן בדעתו, והוא שיזם את עריכת הצוואה, הוא ש'נתן את הטון' באשר לתוכנה, כעולה מעדותה של עו"ד ס'. לכן, אין בסיס לטענת המתנגדים כי המבקשת הייתה מעורבת בעריכת צוואת המנוח, באופן שמביא לבטלותה. פרשנות הצוואה, והתחקות אחר רצונו האמיתי של המנוח: נוכח העדויות ובעיקר לאחר שמיעת עדי הצוואה שהם עדים ניטראליים, ובצירוף עדויות הצדדים והסכם הממון שחתמו המנוח והמבקשת, ביהמ"ש שוכנע למעלה מכל ספק, כי רצונו של המנוח משתקף מצוואתו (חרף הפגמים הצורניים שנפלו בצוואה כמפורט בהמשך), ועולה בקנה אחד עם נסיבות חייו ומערכת היחסים של המנוח עם ילדיו מנישואיו הראשוניים ובנו מנישואיו השניים. יחד עם זאת, בצוואה נפלו מספר פגמים שדרשו התייחסות במסגרת בחינת רצונו של המנוח וביטויו בצוואה. סעיף 1(ג) ו-2(ג) בצוואה זיכה כל אחד מהשניים (המנוח והמבקשת) את בן זוגו הנותר בחיים במלוא עזבונו; בסעיף 1(ד) ו- 2(ד) לצוואה קבעו השניים כי במות שניהם יחדיו, יזכו בעזבונו של כל אחד מהם – ילדיהם (בנו הקטין של המנוח, ושני ילדיה של המבקשת). על פי לשון הצוואה, זכיית ילדי בני הזוג (הנ"ל) בעזבון, מותנית בלכתם של המנוח והמבקשת לעולמם בעת ובעונה אחת. ברי כי אירוע כזה לא קרה. לפיכך, עולה השאלה האם יש לראות בכך את ילדי הצדדים (המוזכרים בצוואה), כמנושלים באופן סופי מעזבון המנוח? ביהמ"ש משיב על כך בשלילה. מעדויות המבקשת ועו"ד ס' הובהר למעלה מכל ספק כי בני הזוג לא רצו לנשל את בן המנוח מ' ושני ילדיה של המבקשת באופן מוחלט בצוואה. אלא, ביקשו לקבוע מתווה של "יורש אחר יורש" לפיו, רכושם יעבור לבן הזוג הנותר בחיים, ולאחר לכתו לאריכות ימים לילדיהם שצוינו בצוואה. מכאן שהצוואה בנוסחה הנוכחי אינה מקיימת את רצון המצווים. את הגשמת אומד דעתו הריאלי של המנוח ניתן לעשות מכוח דיני הפרשנות תוך שימוש בכלי של השלמה שיפוטית, השלמה זו ממלאת את החסר, אינה חורגת מגבולות הצוואה ומשלימה אותה. לפיכך ביהמ"ש קובע הוראות משלימות באופן שישקף את אומד דעתם של המצווים, לפיהן רכוש הצדדים ינחל לאחר אריכות ימי המבקשת, לבן המנוח מ' ולילדיה של המבקשת, בבחינת הסדר של יורש אחר יורש (ראה סעיף 42 לחוק הירושה). ביהמ"ש מוסיף, כי ניתן להגיע לתוצאה זו אף אם נלך במסלול של דיני הטעות, שכן אין חולק כי חלה בניסוח הצוואה טעות משפטית – "טעות שבדין" שכן הן המנוח והן המבקשת טעו בהבנת המצב המשפטי הרלוונטי להוראות הצוואה שנקבעו על ידם. סעיף 30(ב) לחוק הירושה מורה כי בהוראות צוואה שנעשתה מחמת טעות, אם אפשר לקבוע בבירור מה היה המצווה מורה בצוואתו אלמלא הטעות – יתקן זאת ביהמ"ש את דברי הצוואה, אם אי אפשר לעשות כן בטלה הצוואה. פגמים צורניים בצוואה: המתנגדים טוענים לקיומם של שני פגמים צורניים בצוואת המנוח : הראשון, טעות סופר בסעיף 2(ד) לצוואה המתייחס למבקשת. בסעיף הועתקה רשימת היורשים כמופיע בחלקו של המנוח (סעיף 1(ד)), בלי ההתאמות הנדרשות; השני, אי קיום דרישות סעיף 20 לחוק הירושה בעניין עדי הצוואה: עדי קיום הצוואה לא חתמו על הצוואה באותו המעמד אלא בהפרש של מספר שעות; המצווה חתם על הצוואה בנוכחות עו"ד ס' בלבד; כאשר המצווים החתימו את העד השני, י', הצוואה מספר שעות לאחר מכן בביתם. במעמד חתימת העד י' על הצוואה, לא הצהירו המצווים בפניו שזוהי צוואתם בנוסח ובדרך המקובלת, י' לא ראה את המנוח והמבקשת חותמים על הצוואה (שנחתמה כאמור במשרדה של עו"ד ס' ובמעמדה בלבד). ביהמ"ש קובע כי ניתן להתגבר על שני הפגמים מכח סעיף 25 לחוק הירושה. ביחס לפגם הראשון, ברי כמדובר בטעות סופר הנובעת מחוסר תשומת לב. טעות סופר מהווה פגם קל בעוצמתו וככל שביהמ"ש השתכנע מאמיתות הצוואה – וכזאת נמצא כאמור בענייננו – ברי כי ניתן להתגבר עליו ולרפאו מכוח סעיף 25 לחוק הירושה. בכל הנוגע לפגם השני – פגם בעדים: אין מחלוקת בין הצדדים באשר לחתימתה של עו"ד ס' (עורכת הצוואה) כעדה על הצוואה – הליך חתימתה תקין ועונה על דרישות חוק הירושה. בכל הנוגע לי' קיימת מחלוקת בין הצדדים האם חתימתו מקיימת את דרישת החוק ל- "צוואה בעדים". ביהמ"ש עונה על כך בחיוב הגם שהשתלשלות האירועים שפורטה לעיל איננה מקובלת בעריכת צוואה בפני עדים. מעדותו של י' ביהמ"ש שוכנע כי הוא הבין שהוא משמש כעד לצוואתו של המנוח. הוא הבין כי הוא חותם על צוואת המנוח ואף הבין מדברי המנוח למי הוא חפץ לצוות את כל רכושו, ואת מי הוא מנשל.וכאשר ניכר מעדויות העדים כי המנוח הביא הצוואה בפניהם מתוך הבנה, הכרה וידיעה מלאה כי זוהי צוואתו. עניין לנו אם כן, בפגם בצוואה שניתן לרפאה בהתאם להוראת סעיף 25(א) לחוק הירושה, שעה שביהמ"ש השתכנע בדבר אמיתות הצוואה. בסיכומו של דבר ביהמ"ש קובע, לאחר שמיעת העדויות בעיקר עדויות העדים לצוואה, כראיות חיצונית לנסיבות, כי יש להעביר את מרכז הכובד בהתחקות אחר רצון המנוח בצוואתו, באופן שמוביל למסקנה כי הצוואה מהווה ביטוי אמיתי לרצונו של המנוח. למרות הפגמים שנפלו בצוואה, ביהמ"ש שוכנע מעל לכל ספק כי רצונו של המנוח משתקף ממנה וכי היא נעשתה מתוך גמירות דעת מוחלטת של המצווה – לנשל את ילדיו הבוגרים, להעניק את רכושו למבקשת, ולאחר אריכות ימיה לחלק הרכוש בחלקים שווים בין בנו הצעיר מ' ושני ילדיה של המבקשת. ביהמ"ש התרשם כי מדובר בצוואת אמת שנעשתה תוך גמירות דעת מלאה כשהמנוח היה צלול וכשיר לערוך צוואתו. הפגמים שנפלו בצוואת המנוח, רובם ככולם נעוצים בטעויות של עורכת דין ס', אשר ערכה את הצוואה. אין בפגמים אלה כדי לסכל את רצון המצווה כפי שהשתקף בפניי ביהמ"ש, ואין בהם כדי לשלול את תוקפה של הצוואה. משלא הוכחו עילות ההתנגדות, ומשלא נמצא פגם בצוואה שאינו ניתן לריפוי, יבכר ביהמ"ש את כיבוד רצונו של המנוח כעיקרון על בדיני הירושה. ניכר כי צוואתו של המנוח משקפת את רצונו ולכן יש לקיימה. חזרה למעלה

33   [ירושה] [מקרקעין] תמש (ת"א) 44348-10-16 א׳ מ׳ נ' א׳ מ׳ (משפחה; אסתר ז'יטניצקי רקובר; 07/01/18) - 6 ע' עו"ד: קובי אבריאן, לירון אבריאן בפירוק שיתוף במקרקעין דרך המלך למכירת הנכס היא המכירה הפומבית וסטייה ממנה מסורה לשיקול דעתו של ביהמ"ש, לעומת זאת, בפירוק שיתוף על פי חוק הירושה רכישת הנכס על ידי אחד היורשים אינה מסורה לשיקול דעת ביהמ"ש אלא בידיו של כל יורש הרוצה בכך זכות מוקנית לביצוע החלוקה בדרך של רכישת הנכס במחיר מירבי מבין המחירים שהציעו יתר היורשים ולא מתחת למחיר השוק. ירושה – עיזבון – חלוקתו ירושה – יורשים – דירת מגורים מקרקעין – שיתוף במקרקעין – פירוק השיתוף מקרקעין – שיתוף – פירוקו . הכרעה בעניין אופן פירוקשיתוף בדירה שירשו שמונה אחים מהוריהם. זכויות היורשים טרם נרשמו בחברה המשכנת. כל הצדדים מסכימים לפירוק השיתוף בדירה, כשהתובעים מבקשים לפרק את השיתוף בדירה על ידי מכירה פומבית ואילו הנתבעים טוענים שעל פי סעיף 113 לחוק הירושה, יש לבצע את המכירה בין היורשים בינם לבין עצמם. . ביהמ"ש לענייני משפחה פסק: סעיף 112 לחוק הירושה קובע כי כעדיפות ראשונה יש לחלק את נכסי העיזבון בעין. סעיף 113(א) קובע כי בהעדר אפשרות לחלוקה בעין, יש לבצע מכירה פנימית של הנכס בין היורשים כשהנכס ״יימסר ליורש המרבה במחירו, ובלבד שלא יפחת ממחיר השוק״, כשעל פי סעיף 113(ב) לחוק הירושה רק אם ״לא הסכים אף יורש אחד לרכוש את הנכס כאמור בסעיף קטן (א) אזי ״יימכר הנכס ודמי המכר יחולקו״. בפסק דין של בימ"ש מחוזי נקבע כי בשל הוראות חוק הירושה קיים הבדל בולט בין פירוק שיתוף במקרקעין לפי חוק המקרקעין לביןחלוקת מקרקעין הנכללים בעיזבון לפי חוק הירושה. בפירוק שיתוף לפי חוק המקרקעין כשלא ניתן לבצע פירוק בעין, אזי ברירת המחדל היא פירוק השיתוף בדרך של מכירת המקרקעין וחלוקת הפדיון ואילו בפירוק בין יורשים על פי חוק הירושה ישנו שלב נוסף לאחר שאין אפשרות לחלוקה בעין והיא על פי סעיף 113 (א): ״נכס שאינו ניתן לחלוקה ונכס שעל ידי חלוקה היה מאבד שיעור ניכר מערכו... יימסר ליורש המרבה במחירו, ובלבד שלא יפחת ממחיר השוק״. דהיינו, בפירוק שיתוף במקרקעין דרך המלך למכירת הנכס היא המכירה הפומבית וסטייה ממנה מסורה לשיקול דעתו שלביהמ"ש, לעומת זאת, בפירוק שיתוף על פי חוק הירושה רכישת הנכס על ידי אחד היורשים אינה מסורה לשיקול דעת ביהמ"ש אלא בידיו של כל יורש הרוצה בכך זכות מוקנית לביצוע החלוקה בדרך של רכישת הנכס במחיר מירבי מבין המחירים שהציעו יתר היורשים ולא מתחת למחיר השוק וכדבריהשופט שילה, בספרו פירוש לחוק הירושה, ״...לפי לשון הסעיף יש זכות קדימה ליורש המרבה במחיר אם המחיר הוא כמחיר השוק. משמע, שגם אם אדם זר שאינו נמנה עם היורשים מוכן לשלם עבור הנכס מחיר העולה על מחירו בשוק, אין למכור את הנכס למציע החיצוני ויש להעבירו לידי היורש העונה על דרישות הסעיף״. גם במקרה דנא מדובר בפירוק שיתוף בין יורשים כשהעיזבון עדיין לא חולק ורשום עדיין על שם המנוחים. לפיכך, במקרה דנא חל סעיף 113 לחוק הירושה ויש לפעול על פיו. חזרה למעלה

34   [נזיקין] תמש (פ"ת) 47269-06-14 רונית יגל נ' חגית כהן (משפחה; נאוה גדיש; 06/09/17) - 15 ע' עו"ד: יעקב פינקוביץ׳, תמי קלנברג-לוי אחיה של הנתבעת השליך את ילדיו מגג בניין אל מותם ולאחר מכן התאבד. הנתבעת פרסמה מספר פוסטים באינטרט בניסיון להוכיח כי אף על פי שהמעשה שנעשה על ידו הוא אכזרי ונורא, הוא נעשה מתוך מצוקה, אליה דחקה אותו התובעת, אם ילדיו. ביהמ"ש קבע כי 4 מהפוסטים כוללים אמירות שיש בהם לשון הרע וחייב את הנתבעת בפיצוי התובעת בסך 180,000 ₪ וזאת תוך התחשבות לקולא בנסיבות שהובילו את הנתבעת לפרסום הפוסטים. נזיקין – אינטרנט – לשון הרע נזיקין – עוולות – לשון הרע נזיקין – פיצויים – בשל פרסום לשון הרע . תביעה שעניינה פיצוי בגין לשון הרע ביחס ל-5 פוסטים שפרסמה הנתבעת כנגד התובעת באינטרנט. הרקע לפרסום כורך בחובו טרגדיה נוראית, עת ילדיה של התובעת (להלן: גם ר'), נזרקו למותם מבניין בן 11 קומות, על ידי אביהם א. שהוא אחיה של הנתבעת. מיד לאחר המעשה הנורא, קפץ גם א. אל מותו. האירוע קיבל הד תקשורתי נרחב תוך שהתקשורת מיהרה להגדיר את א. כמי שלא היה ראוי לשאת את התואר ״אבא״, כמפלצת חסרת לב. הנתבעת (להלן גם: ח'), ביקשה לצאת להגנת שמו של אחיה, ופרסמה את הפוסטים נשוא התביעה בניסיון להוכיח כי אף על פי שהמעשה שנעשה על ידו הוא אכזרי ונורא, הוא נעשה מתוך מצוקה, אליה, כך לפי טענת הנתבעת, דחקה אותו התובעת, אם ילדיו. . ביהמ"ש לענייני משפחה קיבל את התביעה מהטעמים הבאים: ביחס ל-4 מהפוסטים ביהמ"ש קובע כי נכללו בהם ביטויים שעונים על ההגדרה של לשון הרע בחוק ובהם אמירות שר' היא שהביאה למותם של ילדיה, בהתנהגותה. לומר על אמא שאיבדה את ילדיה בנסיבות כל כך טרגיות, בסמוך לאחר הרצח הנוראי, כי היא שרצחה את ילדיה, זו אמירה שיש בה כדי לבזות, להשפיל ולפגוע בה, באופן העולה כדי לשון הרע. הוא הדין , באשר לאמירות שר' רוקדת ״בשצף קצף על דמו של א״ וכי כאבה וצערהאינם אמתיים. בעוד אמירות אחרות, אינן מגיעות לכדי לשון הרע, גם אם נאמרו בחוסר טעם ובוודאי שנאמרו בחוסר רגישות ביחס לכאבה של ר'. בהקשר זה ביהמ"ש מוצא להבחין בין היתר בין אמירות שר' היא שהביאה למותם של ילדיה, בהתנהגותה, העולות כדי לשון הרע לבין האמירות שהיאשקרנית ומניפולטיבית, כמו גם השערות של הנתבעת בעניין הרקע שהוביל למעשיו של א שאינם עולים כדי לשון הרע. מאידך, הביקורת שהעלתה הנתבעת ביחד להורות של התובעת, כמו גם עמדתה כי התובעת שקרנית ומינפולטיבית, אף שיש להסתייג מאותן אמירות, אין הן עולות כדי לשון הרע.בכל הנוגע לטענות הנתבעת בפוסטים כלפי המערכת שלא טיפלה וכלפי התקשורת, אין עניינן בתביעה זו. בכל הנוגע לטענה כי פרסום הפוסטים אינו עונה להגדרת "פרסום" שבחוק, ביהמ"ש דוחה את הטענה וקובע כי כתיבת דברים במחשב ופרסומם באמצעות האינטרנט, לציבור הרחב, כמוה כ״פרסום״ על פי הגדרת החוק. ביהמ"ש מוצא לראות בפרסום האמור משום פרסום בכתב, שהיה מיועד ואף הגיע, לא רק לר', אלא לרבים אחרים. למצער, ניתן יהיה לראות בפרסום משום פרסום באמצעי אחר, כפי שמגדיר החוק. כן נדחו יתר טענות ההגנה שהעלתה הנתבעת בהם טענת ״אמת בפרסום״ (משלאנמצא אמת בפרסומים) כמו גם להגנות סעיף 15 לחוק (משלא ניתן לראות בח' כמי שפעלה בתום לב). דומה כי ח' בחרה באופן מודע ומכוון לנסות ולהסיט את האש מכיוונו של אחיה המנוח לעברה של ר' ואולם לא נמצא כי בשם הניסיון לשמור על שמו הטוב של אחיה, חרף המעשה שעשה, יש לאפשרלחגית להתיר כל רסן, ולהשתלח בכל מי שסביבה, תוך העלאת טענות קשות כנגד התובעת שהדעת איננה סובלת. שיעור הפיצוי: בהתאם לחוק שיעור הפיצוי שניתן לפסוק, ללא הוכחת כל נזק, הוא עד 50,000 ₪, ביחס לכל פרסום, וסך של 100,000 ₪ לפרסום, כאשר מוכח כי הדברים נאמרו במטרהלבזות ולהשפיל. התביעה התייחסה לסכום האמור ביחס לכל פרסום, וסה״כ נתבעו 500,000 ₪. ואולם, אף שביהמ"ש קיבל את הטענה כי ביחס לארבעה פרסומים מדובר היה בלשון הרע ואף על פי שלהתרשמות ביהמ"ש מטרתה של הנתבעת הייתה לבוא עם התובעת חשבון, לאור ההתנפלות התקשורתית עלאחיה, ביהמ"ש מוצא להפעיל שיקול דעת באשר לגובה הסכום ולחייב את הנתבעת לשלם לתובעת 180,000 ₪ בלבד בגין ארבעת הפרסומים העולים כדי לשון הרע, וזאת תוך התחשבות במצב בו הייתה שרויה הנתבעת במועדי הפרסום, כשהיא עצמה יושבת שבעה בעקבות מות אחיה, שומעת מכל עבר ביקורתנוקבת על אחיה ונדרשת להתמודד עם האופן שבו הוא מוצג בכלי התקשורת, מבלי שיש לו יכולת להגיב. נדמה כי הנתבעת מצאה את עצמה כמי שבאה לשמור על כבודו של אחיה, חרף מה שעשה. כן חויבה הנתבעת בהסרת ארבעת הפרסומים הנ"ל ובהוצאות משפט בסך 25,000 ₪. חזרה למעלה

המפקח על המקרקעין

35   [מקרקעין] (חי') 540/16 גולני אורי נ' לאופר צבי (המפקח על המקרקעין; יעל ליבוביץ; 06/03/18) - 12 ע' עו"ד: ישראל הרפז, ישי שנידור נדונה השאלה, האם הנתבעים רשאים להקים מעלון ברכוש המשותף של הבית המשותף, חרף התנגדותם של התובעים. מקרקעין – בתים משותפים – רכוש משותף מקרקעין – בתים משותפים – שינויים ברכוש המשותף . עניינה של התביעה היא בשאלה, האם רשאים הנתבעים להקים מעלון ברכוש המשותף של הבית המשותף, חרף התנגדותם של התובעים שהם בעלי דירות אחרים באותו בית משותף. . המפקחת על רישום המקרקעין קבעה כלהלן: מקום בו מבקש ההתאמה נעדר את הרוב הדרוש, הקנה המחוקק למפקח על רישום מקרקעין בסעיף 59(ד) לחוק המקרקעין את הסמכות להתיר את ביצוע ההתאמה (חרף היעדר הרוב הדרוש) אם מצא כי בעל דירה התנגד להתאמה מטעמים בלתי סבירים או התנה הסכמתו בתנאים בלתי סבירים. תנאי להפעלת סמכותו של המפקח על רישום המקרקעין שהוא מצא כי התנגדות בעלי הדירות היא "מטעמים בלתי סבירים". רק אם המפקח על רישום מקרקעין מצא התנגדותם ככזו תבוא הסכמתו במקום הסכמת בעלי הדירות המתנגדים לביצוע ההתאמה. במקרה הנדון, התנגדותם של התובעים אינה בלתי סבירה. בהינתן חלופה אחרת להקמת המעלון, המצמצמת לחלוטין את הפגיעה ביתר בעלי הדירות בבית ובחזות הבית, יש להעדיפה על אף שהיא כרוכה בעלות נוספת לנתבעים. חזרה למעלה

כתבי טענות

36   תא (י-ם) 9058-09-12 שמעון צדיק - ב"כ עו"ד ירון לביא נ' ביטון דניאל (כתבי טענות; מרדכי בורשטיין; 01/01/18) - 9 ע' עו"ד: ירון לביא תביעה בין שכנים בגין נזקי רטיבות. קישורים נוספים: לפסק-דין בשלום (20-02-2018) תא 9058-09-12 שמעון צדיק נ' דניאל ביטון שופטים: מרדכי בורשטין עו''ד: א. ברק, ש. זמל, י. לביא חזרה למעלה

37   תא (עפ') 41083-06-16 צהל מורד נ' עו"ד חיים גורן - ב"כ עו"ד יצחק שפרבר (כתבי טענות; מאג'דה ג'ובראן מורקוס; 01/01/18) - 12 ע' עו"ד: יצחק שפרבר תביעה בעילת רשלנות והפרת התחייבות כנגד הנתבע , עורך דין במקצועו, שייצג את התובע בשנת 1983 בהסכם לרכישת חלקת אדמה חקלאית. המחלוקת בה אני נדרשת להכריע היא זו: האם בנסיבות המקרה התביעה התיישנה או שמא מתקיימים התנאים לתחולתו של סעיף 8 לחוק ההתיישנות? קישורים נוספים: לפסק-דין בשלום (01-03-2018) תא 41083-06-16 צהל מורד נ' חיים גורן שופטים: מאג'דה ג'ובראן מורקוס עו''ד: רונית ברזילי, יצחק שפרבר חזרה למעלה

38   תא (אשד') 46961-07-13 לוגיסטי פוינט בע"מ - ב"כ עו"ד יובל יניב נ' עטרת תעשיות (1996) בע"מ (כתבי טענות; 01/12/17) - 21 ע' עו"ד: יובל יניב עפ"י האמור בכתב התביעה ובתצהירים שהוגשו מטעם התובעת, נטען כי ממשלוחים שייבאה התובעת ואשר נמסרו לאחסנה בידי הנתבעת, נעלמו קרטונים מסוגים שונים של פסטה. אלא, שהתובעת לא טענה כי הקרטונים הללו נעלמו בשעה שאוחסנו במחסני הנתבעת וכי קיים פער בין תעודות הכניסה להוצאה. כל טענה שכזו בסיכומי התובעת מהווה שינוי חזית בוטה ואסור ואין להשיב לה קישורים נוספים: לפסק-דין בשלום (18-02-2018) תא 46961-07-13 עטרת תעשיות (1996) בע"מ נ' לוגיסטי פוינט בע"מ שופטים: יהודה ליבליין עו''ד: א' מירלמן, י' יניב חזרה למעלה