פד"י-מייל 141

24/04/2018

עליון

1 [דיון אזרחי]

עא 2235/18 נאות חן הנדסה וייזום בע"מ נ' אדמונד לזרוב ואח' (עליון; נ' הנדל; 22/04/18) - 7 ע'

עו"ד: דבורה מאירסון גרסון, יניב דרי, חובב ביטון, חן כהן

ביצוע פסק דין כספי יעוכב רק במקרים חריגים, בהם הוכח חשש של ממש כי אם יתקבל הערעור לא ניתן יהיה להחזיר את הגלגל לאחור ולהיפרע מן הזוכה. עם זאת, בהתאם למודל הכוחות, כאשר ניתן להתרשם כבר בעת הגשת הבקשה כי סיכויי הערעור גבוהים, יהיה מקום לעכב ביצוע פסק דין כספי גם אם מאזן הנוחות אינו נוטה במובהק לזכות המבקש.
דיון אזרחי – עיכוב ביצוע – של פסק-דין
דיון אזרחי – פסק-דין – עיכוב ביצוע
דיון אזרחי – סעדים – סעד שלא נתבקש
.
בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי, אשר הורה למערערת לפצות את המשיבים בגין נזק לא ממוני שנגרם להם כתוצאה מהפרת הסכמי מכר. ע"פ השקפתה, ראוי לעכב את ביצוע פסק הדין ככל שהוא נוגע לסכומים שנפסקו למשיבים 4, 5, 6, 8, 9, 17 ו-18 ("הקבוצה").
.
ביהמ"ש העליון קיבל את הבקשה בקבעו:
כלל הוא כי בעל דין שזכה בדינו זכאי ליהנות מפירות זכייתו, ואין בהגשת ערעור כדי לעמוד בדרכו. על מנת לבוא בגדרי החריג לכלל זה, על המבקש לעכב את ביצוע פסק הדין להוכיח שני תנאים מצטברים: כי סיכויי ערעורו טובים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. בהתאם למודל "מקבילית הכוחות", ככל שסיכויי הערעור מוצקים יותר ניתן להקל בדרישת מאזן הנוחות, ולהפך.
שיקול מאזן הנוחות נתפס כאבן הבוחן המרכזית להכרעה, הואיל ובשלב זה אין ביהמ"ש נכנס לפני ולפנים של הערכת סיכויי הערעור. כפועל יוצא, ביצוע פסק דין כספי יעוכב רק במקרים חריגים, בהם הוכח חשש של ממש כי אם יתקבל הערעור לא ניתן יהיה להחזיר את הגלגל לאחור ולהיפרע מן הזוכה.
עם זאת, בהתאם למודל הכוחות, כאשר ניתן להתרשם כבר בעת הגשת הבקשה כי סיכויי הערעור גבוהים, יהיה מקום לעכב ביצוע פסק דין כספי גם אם מאזן הנוחות אינו נוטה במובהק לזכות המבקש.
יישום מבחנים אלה בענייננו מלמד כי יש מקום לעכב את ביצוע פסק הדין בכל הנוגע לפיצוי הכספי שנפסק לזכות חברי הקבוצה. אכן, מאזן הנוחות אינו נוטה במובהק לזכות המבקשת, שטענותיה בדבר קושי בהשבת הסכום במקרה הצורך לא נתמכו בתשתית ראייתית ממשית. זאת ועוד, חלק ניכר מטענות המבקשת בערעור מופנה כלפי קביעות עובדתיות. מאחר ואין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בכגון דא, לא ניתן לייחס לטענות אלה סיכויי הצלחה גבוהים דיים כדי "לחפות" על שיקול מאזן הנוחות.
אולם, התמונה שונה בכל הקשור לסיכויי ההצלחה של הטענה הדיונית שהעלתה המערערת בנוגע לפסיקת הסעד הכספי לחברי הקבוצה. משיבים אלה לא ביקשו סעד כספי, ולא מדובר בהשמטה אקראית אלא בבחירה מכוונת שהובלטה ונומקה בכתב התביעה. ככלל, לא יעניק ביהמ"ש לתובע סעד שלא נתבקש בכתב התביעה, ואם התעורר צורך במתן סעד כזה, דרך המלך היא הגשת בקשה לתיקון כתב הטענות. אכן, בנסיבות מיוחדות ניתן לסטות מכלל זה, אך נדמה שאין מחלוקת כי מדובר בחריג.
נראה אפוא כי סיכויי הערעור בנוגע לשאלה הדיונית בדבר פסיקת סעד שלא התבקש גבוהים דיים כדי להביא לעיכוב ביצוע רכיב זה של פסק הדין, גם אם מאזן הנוחות אינו נוטה במובהק לזכות המערערת.

חזרה למעלה

2 [פשיטת רגל]

רעא 5290/17 אברהם אייזכנבערג נ' פייסל אנוור (עליון; י' דנציגר; 22/04/18) - 6 ע'

עו"ד: מזל מרו, דניאל סוסנוביק

ככלל, עיון חוזר בצו כינוס שניתן ייעשה במקרה בו התגלו עובדות חדשות בתיק או חל שינוי נסיבות; חובת תום הלב "מרחפת" מעל הליך פשיטת הרגל ככלל, אולם המשקל שיש לתת לתום לבו של החייב בשלב המוקדם של בחינת הבקשה לצו הכינוס שונה מהמשקל שיש להעניק לו במסגרת הדיון בבקשת ההכרזה, ולאחר שנעשתה בדיקה מעמיקה בעניינו של החייב.
פשיטת רגל – עיון חוזר – שיקולים
פשיטת רגל – הליכי פשיטת רגל – חובת תום הלב
.
בר"ע על החלטת ביהמ"ש המחוזי, אשר דחתה את בקשת המבקש לביטול צו כינוס שניתן למשיב 1 (להלן: החייב), וקבעה כי שאלת תום לבו תיבחן בשלב מאוחר יותר בהליך, ולאחר ביצוע חקירת החייב ע"י המנהל המיוחד והגשת חוות דעת מסכמת.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקבעו:
יש לראות בבקשת המבקש כהשגה על דחיית בקשתו לעיון חוזר בצו הכינוס שניתן לחייב במסגרת הליך הפש"ר השני. ככלל, עיון חוזר בצו שניתן ייעשה במקרה בו התגלו עובדות חדשות בתיק או חל שינוי נסיבות. במקרה הנדון לא נמצאה הצדקה להתערב בהחלטה לדחות את בקשת המבקש לביטול צו הכינוס. בקשה זו נשענת בעיקרה על קביעות בנוגע לתום לבו של החייב במסגרת הליך הפש"ר הראשון. אולם פסק הדין בעניין זה היה מונח לפני ביהמ"ש עת החליט על מתן צו הכינוס במסגרת הליך הפש"ר השני. מכאן, שאין מדובר בשינוי נסיבות או עובדות חדשות המצדיקות עיון מחדש בצו.
יש לדחות את הבר"ע גם לגופה. עיקר טענות המבקש נוגעות לכך שאין להמתין לשלב מאוחר יותר בהליך פשיטת הרגל לצורך בחינת תום לבו של החייב. אכן, חובת תום הלב "מרחפת" מעל הליך פשיטת הרגל ככלל; אולם המשקל המצומצם שיש לתת לתום לבו של החייב בשלב המוקדם של בחינת הבקשה לצו הכינוס, שונה מהמשקל שיש להעניק לו במסגרת הדיון בבקשת ההכרזה, ולאחר שנעשתה בדיקה מעמיקה בעניינו של החייב. על כן, בחינת תום לבו של החייב צריכה להיעשות לאחר ביצוע חקירות ע"י המנהל המיוחד ומתן חוות הדעת, במועד בחינת הבקשה להכריז עליו כפושט רגל.

חזרה למעלה

3 [עונשין] [דיון פלילי]

עפ 9954/17 אנסטס זילברשטיין נ' מדינת ישראל (עליון; נ' סולברג, ג' קרא, א' חיות; 22/04/18) - 8 ע'

עו"ד: סיגל בלום, איריס אהרונוב

בימ"ש קמא היה ער ל"ייחודיות" נסיבות המעשה, שעניינו שימוש במברגה כדי לפגוע באדם לא מוכר לנאשם. לפיכך נדרש הוא למקרים אחרים קלים יותר כדי ללמוד מהם על מידת העונש, תוך עשיית אבחנות והתאמות המתחייבות למקרה הנדון; ייחודיות המקרה הנדון מצדיקה מתן משקל משמעותי לנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, ונסיבות אלה אינן מן הקלות. אעפ"כ הוחלט להקל בעונש.
עונשין – ענישה – מתחם הענישה
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה
עונשין – ענישה – שיקולי ענישה
דיון פלילי – ערעור – אי-התערבות בהכרעה בין חוות דעת
.
ערעור על גזר דינו של ביהמ"ש המחוזי בגדרו הושתו על המערער שש שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי ותשלום פיצויים, בגין הרשעתו (ע"פ הודאתו בעובדות) בביצוע עבירות חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, פציעה בנסיבות מחמירות, הצתה והיזק בזדון, תוך דחיית טענת ההגנה כי המעשים בוצעו על ידי המערער על רקע של "שכרות פתולוגית" וקרבה לסייג אי שפיות הדעת.
.
ביהמ"ש העליון קיבל את הערעור בקבעו:
ביהמ"ש העדיף את חוות דעתה של הפסיכיאטרית המחוזית מטעם התביעה, ששללו אפשרות של קרבה לסייג, על פני חוות דעתו ועדותו של המומחה מטעם ההגנה, שטען לקיומה של שכרות פתולוגית וקרבה לסייג. לא נמצא מקום להתערב בקביעותיו של ביהמ"ש המחוזי לעניין זה. הלכה ידועה היא כי לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בממצאים עובדתיים שקבעה הערכאה הדיונית ובכלל זה העדפת חוות דעתו המקצועית של מומחה אחד על פני משנהו. שעה שהמומחים נחקרו ועומתו עם חוות דעתם ולערכאה הדיונית הייתה האפשרות להתרשם ממהימנותם וממקצועיותם של המומחים.
אחת מטענותיו העיקריות של המערער על חומרת העונש הייתה כי לצורך קביעת מתחם הענישה הסתמך ביהמ"ש המחוזי על פסיקה שאינה דומה לעניינו, לא בנסיבות ביצועה ולא בתוצאותיה ושאין בה כדי ללמד על מדיניות הענישה הנוהגת. אין לקבל טענה זו. ביהמ"ש המחוזי היה ער ל"ייחודיות" נסיבות המעשה, וציין כי לא ניתן היה לאתר בפסיקה מקרה אלימות דומה בו נאשם עשה שימוש במברגה כדי לפגוע באדם לא מוכר לו. לפיכך נדרש ביהמ"ש למקרים אחרים, קלים יותר, שנעשו ע"י נאשמים שהיו בגילופין ללא שימוש במברגה ומבלי שנלוותה למעשה התקיפה מעשה הצתה שהסתיימו בפגיעות קשות, כדי ללמוד מהם על מידת העונש תוך עשיית אבחנות והתאמות מתחייבות.
כאן המקום להזכיר את הוראת סעיף 40ג(א) לחוק העונשין. מלשון הסעיף עולה, כי מדיניות הענישה הנוהגת הינה אך אחד מהשיקולים המשמשים בידי ביהמ"ש בקביעת מתחם העונש, לצד שיקולים נוספים וביניהם נסיבות הקשורות בביצוע העבירה. דווקא "הייחודיות" של המקרה הנדון – שימוש המערער במברגה כדי לתקוף ללא סיבה אדם שאינו מוכר לו והותרת צלקות ונזקים צמיתים בגופו ובנפשו של מי שהותקף כך, ובהמשך ביצוע הצתה במשרד – מצדיקה מתן משקל משמעותי לנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, ונסיבות אלה אינן מן הקלות. נראה כי המתחם שנקבע בין 5 שנות מאסר ל- 9 שנות מאסר, הולם את הנסיבות המיוחדות, את הערכים החברתיים שנפגעו ואת הנזקים שנגרמו.
יחד עם זאת, לאור עברו הנקי של המערער ובהינתן העובדה שעד להסתבכותו הנוכחית עבד ותפקד ככל האדם, והתנהגותו כאן הייתה בבחינת התנהגות חריגה שאינה אופיינית לו, והוא מתמודד עם רגשי אשם והביע חרטה עמוקה, כשהראיה לכך היא תשלום הפיצויים בהם חויב על אתר והיות מאסרו זה מאסרו הראשון – הוחלט להעמיד את עונשו בתחתית המתחם, על 5 שנות מאסר תחת 6 שנות מאסר.

חזרה למעלה

4 [דיון פלילי] [עונשין]

רעפ 1473/18 שמואל אוחיון נ' מדינת ישראל (עליון; א' שהם; 22/04/18) - 7 ע'

עו"ד: אבנר שמש

אין לקבל את הטענה כי היה על ביהמ"ש המחוזי לחרוג לקולה ממתחם העונש ההולם גם מטעמים שאינם נופלים בגדר חריג השיקום. נסיבותיו של המבקש שונות מהותית מאלו אשר הובילו להחלטה לחרוג לקולה ממתחם העונש ההולם בעניין לופוליאנסקי.
דיון פלילי – ערעור – רשות ערעור
עונשין – ענישה – שיקולים
עונשין – ענישה – מתחם הענישה
.
המבקש הורשע, ע"פ הודאתו, בהחזקת סם שלא לצריכה עצמית, ונגזרו עליו מאסר על תנאי, קנס ופסילת רישיון הנהיגה על תנאי. ערעור שהגישה המשיבה על קולת העונש התקבל, כך שהושתו על המבקש חודשיים עבודות שירות. מכאן הבר"ע.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקבעו:
רשות ערעור בגלגול שלישי תינתן במשורה והיא שמורה למקרים חריגים, בהם מתעוררת שאלה משפטית כבדת משקל או סוגיה ציבורית רחבת היקף, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים; או למקרים בהם מתעורר חשש לעיוות דין מהותי או אי-צדק. זאת ועוד, בקשות שעניינן חומרת העונש אינן מצדיקות, ככלל, מתן רשות ערעור בגלגול שלישי, אלא במקרים חריגים בהם חלה סטייה קיצונית ממדיניות הענישה הנהוגה במקרים דומים. הבקשה דנן אינה עומדת באמות המידה האמורות.
דין הבקשה להידחות אף לגופה. אין לקבל את הטענה כי היה על ביהמ"ש המחוזי לחרוג לקולה ממתחם העונש ההולם גם מטעמים שאינם נופלים בגדר חריג השיקום. ראשית, ההכרעה בעניין לופוליאנסקי נעשתה על רקע נסיבותיו המיוחדות של אותו מקרה, אשר הצביעו על כך שעונש מאסר עלול להביא לקיצור ממשי של תוחלת חייו. נסיבותיו של המבקש שונות מהותית מאלו אשר הובילו להחלטה לחרוג לקולה ממתחם העונש ההולם בעניין לופוליאנסקי. שנית, ביהמ"ש המחוזי כבר נתן ביטוי ממשי לשינוי המהותי שערך המבקש באורחות חייו והתחשב במאמציו להשתית את חייו על בסיס נורמטיבי, וזאת באמצעות חריגה משמעותית לקולה ממתחם העונש ההולם.
נמצא כי העונש שהושת על המבקש מבטא איזון ראוי בין כלל השיקולים לקולה ולחומרה.

חזרה למעלה

5 [דיון פלילי] [עונשין]

רעפ 4606/16 אדהם מסרי נ' מדינת ישראל (עליון; ג' קרא; 18/04/18) - 9 ע'

עו"ד: זאב וישניא, שרית משגב

גם אלימות נגד רכוש אלימות היא, ומכאן שהפעלת המאסר המותנה נעשתה במקרה הנדון כדין; אין סיכוי ממשי כי המבקש ישתקם, כנדרש ע"פ סעיף 40ד לחוק העונשין; הגם שככלל ראוי כי העונש המוטל ע"י ערכאת הערעור לא יחרוג באופן מופרז מהעונש שהוטל ע"י הערכאה הדיונית, עקרון זה יכול שיאוזן ע"י שיקולים אחרים, ובייחוד התאמת העונש למדיניות ולרמת הענישה.
דיון פלילי – ערעור – רשות ערעור
דיון פלילי – ערעור – עונש
עונשין – ענישה – הפעלת מאסר על תנאי
עונשין – ענישה – שיקום
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות רכוש
.
המבקש הורשע, ע"פ הודאתו, בגניבת רכב, חבלה במזיד ברכב ופירוק חלקים מרכב וסיוע לעבירות אלו, וכן בפריצה לרכב בכוונה לגנוב, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו והחזקת כלי פריצה לרכב. הושתו עליו צו מבחן, צו של"צ וקנס, והוארך מאסר מותנה שהושת עליו בעבר. ערעור שהגישה המשיבה התקבל, והושתו על המבקש 12 חודשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי. במקביל הופעלו נגד המבקש עונשי מאסר מותנים, חלק במצטבר וחלק בחופף, כך שסך תקופת המאסר שעל המבקש לרצות הינו 24 חודשים.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקבעו:
רשות ערעור בגלגול שלישי תינתן רק במקרים חריגים בהם הבקשה מעלה שאלה משפטית או ציבורית בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים או במקרים בהם מתעורר חשש לאי-צדק מהותי או לעיוות דין. הבקשה אינה עומדת באמות המידה הנ"ל. המבקש טוען כי ביהמ"ש המחוזי לא יישם נכונה הלכות שכבר נקבעו. משכך, טענת המבקש ממוקדת בעניינו הפרטני.
זאת ועוד. הבקשה נסובה כולה סביב חומרת העונש. השגה על חומרת העונש אינה מקימה עילה לדיון בגלגול שלישי, אלא במקרים חריגים בהם מתגלה סטייה ניכרת ממדיניות הענישה הראויה והמקובלת בעבירות דומות. העונש שהושת על המבקש אינו חורג ממדיניות הענישה הנהוגה והמקובלת בכגון דא.
דין הבקשה להידחות גם לגופה. בימ"ש השלום קבע כי המאסר המותנה שהושת על המבקש בתיק התנאי אינו בר הפעלה, שכן נראה כי כוונת ביהמ"ש אשר הטיל את המאסר המותנה הייתה כי הוא יחול על עבירות אלימות כנגד גופו של אדם, ולא על עבירות אלימות כלפי רכוש. ברם כפי שנפסק, גם אלימות נגד רכוש אלימות היא. ברי אפוא כי הפעלת המאסר על תנאי נעשתה, בנסיבות, כדין.
כמו כן, חריגה לקולא ממתחם הענישה שנקבע במקרה בו הנאשם השתקם או שיש סיכוי ממשי לשיקומו מסורה לשיקול דעתו של ביהמ"ש (סעיף 40ד לחוק העונשין). בענייננו, התמונה העולה מתסקירי שירות המבחן היא כי המבקש מתקשה לקחת אחריות על מעשיו וכי טרם החל בהליך שיקומי. בנסיבות אלה, אין לומר כי המדובר בסיכוי ממשי כי ישתקם, כנדרש ע"פ תנאי הסעיף.
הגם שככלל ראוי כי העונש המוטל ע"י ערכאת הערעור לא יחרוג באופן מופרז מהעונש שהוטל ע"י הערכאה הדיונית, עקרון זה יכול שיאוזן ע"י שיקולים אחרים, ובייחוד התאמת העונש למדיניות הענישה ולרמת הענישה. בענייננו אמנם מתקיים פער ענישה בין העונשים שהושתו על המבקש בשתי הערכאות הקודמות, המתעצם בשל המאסרים המותנים שהופעלו, אך לנוכח הנמקותיו של ביהמ"ש המחוזי, ובשים לב לעברו הפלילי המכביד של המבקש, אין בפער זה כדי להצדיק מתן רשות ערעור.

חזרה למעלה

עבודה ארצי

6 [דיון אזרחי]

ברע (ארצי) 38046-04-17 מוחמדין חמיד אדהם נ' ז'ט ניהול בע"מ (עבודה; לאה גליקסמן, אילן איטח, סיגל דוידוב, נ.צ: חיה שחר, אמנון גדעון; 15/04/18) - 12 ע'

עו"ד: אברהם אבנת, זאב גיא

ביה"ד פסק כי, על יסוד העקרונות שנקבעו בפסיקה לגילוי מסמכים בשלב של הגשת הבקשה לאישור תובענה ייצוגית, יש מקום לחיוב המשיבה בגילוי מסמכים שיאפשר למבקשים להתמודד עם טענת ההגנה שלה שקיימה את חובותיה לפי צו ההרחבה לפנסיה חובה ובכך מוצתה העילה הקבוצתית, וזאת, ביחס לעובדים שסיימו את עבודתם, וליתן צו לתאגיד בנקאי להמציא צילום המחאות שצורפו לתשובת המשיבה לבקשה לאישור וליתן פרטים בנוגע אליהן.
דיון אזרחי – גילוי מסמכים – בבקשה לאישור תובענה ייצוגית
.
בקשת רשות ערעור על החלטת ביה"ד האזורי, שבה נתקבלה באופן חלקי בקשת המבקשים (להלן: העובדים) לגילוי מסמכים ספציפי במסגרת בקשה לאישור תובענה ייצוגית בה נטען כי המשיבה לא קיימה את חובותיה להפקיד לגמל ולפיצויים לפי צו ההרחבה לפנסיה חובה. המסמכים שהבקשה נסבה עליהם הם: ראיות לתשלום גמל ופיצויים לעובדים ששמותיהם מפורטים בבקשה; המחאות המופיעות בנספחים לבקשה, כפי שהן מצויות בבנק.
.
בית הדין הארצי לעבודה (מפי השופטת ל' גליקסמן ובהסכמת סגן הנשיאה א' איטח, השופטת ס' דוידוב-מוטולה ונציגי הציבור ח' שחר, א' גדעון) נתן רשות ערעור, קיבל את הערעור ופסק כי:
בעניין מיכלביץ' נקבע כי על המבקש צו לגילוי ועיון במסמכים במסגרת בקשה לאישור תובענה ייצוגית להראות כי המסמכים שגילויים מתבקש נוגעים לשאלות הרלוונטיות לבקשה (להבדיל ממסמכים שעשויים להיות רלוונטיים להליך התובענה הייצוגית עצמה), היינו להתקיימות תנאי הסף הנבדקים, ולהעמיד תשתית ראייתית ראשונית לכך שהתובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה. ככלל נקבע כי הזכות לגילוי מסמכים ולעיון בהם בגדר דיון בבקשה לאישור תובענה ייצוגית מצומצמת מהיקפה של זכות זו בהליכים אזרחיים רגילים, אך כל מקרה נדון לפי נסיבותיו, תוך לקיחה בחשבון של פערי המידע בין הצדדים ותכלית החוק. בהתאם, במקרים בהם קיימים קשיי הוכחה משמעותיים, וכאשר אין מדובר ב'מסע דיג' נקבע כי יהיה זה מוצדק להרחיב את כללי הגילוי והעיון.
החלטה בבקשה לגילוי מסמכים מסורה ככלל לשיקול דעתו של ביה"ד האזורי הדן בהליך. אולם, בנסיבות המקרה, על יסוד העקרונות שנקבעו בפסיקה לגילוי מסמכים בשלב של הגשת הבקשה לאישור, יש מקום לשנות מהחלטתו. כך, אשר לראיות לתשלום גמל ופיצויים לעובדים ששמותיהם מפורטים בבקשה, יש לחייב את המשיבה בגילוי מסמכים שיאפשר למבקשים להתמודד עם טענת ההגנה שלה שקיימה את חובותיה לפי צו ההרחבה ובכך מוצתה העילה הקבוצתית. במסגרת כלל השיקולים, יש להביא בחשבון גם את פערי המידע בין המשיבה לעובדים, שעליהם נטל ההוכחה. מנגד, יש למנוע הכבדה בלתי סבירה על המשיבה, ואין לחייבה להגיש ראיות בנוגע לכל העובדים ששמותיהם פורטו ברשימות. לכן, ביחס לעובדים שסיימו את עבודתם תמציא החברה מסמכים המעידים על ביצוע התשלום בפועל לעובד, ותפרט בתצהיר נתונים ככל שאינם עולים מהמסמכים בעניין תקופת עבודה, השכר ששולם לעובד במהלך תקופת העבודה; שיעור ההפקדות במהלך תקופת העבודה; גובה הסכום ששולם לעובד.
אשר להמחאות, ביה"ד קמא סבר כי מדובר במסמכים רלוונטיים, בקובעו כי על המשיבה לגלות את פרטי הבנקים בהם ההמחאות הופקדו, אך סבר שאין הם בשליטת המשיבה. בהתאם לפסיקה, תנאי למתן צו לגילוי ועיון במסמכים בהליך לאישור תובענה ייצוגית הוא שהמסמכים המפורטים בו מצוים בחזקתו או בשליטתו של אחד מבעלי הדין בהליך. לכלל זה מספר חריגים המאפשרים מתן צו לגילוי ועיון במסמכים כלפי צד שלישי אשר יש לו זיקה לאחד מבעלי הדין הצדיקה להורות לו למסור מסמכים המצויים ברשותו. כמו כן, ניתן ליתן צו המורה לתאגיד בנקאי לאפשר לעיין במסכמים המצויים ברשותו אשר להם רלבנטיות להליך. מבלי לקבוע מסמרות בשאלה אם יש לראות בהמחאות מסמכים שבשליטת המשיבה, הדרך היעילה יותר היא ליתן צו לתאגיד הבנקאי להמציא צילום ההמחאות שצורפו לתשובת המשיבה לבקשה לאישור, וליתן פרטים על פרטי הבנקים וחשבונות הבנק שבהם הופקדו או ככל שהם נפרעו במזומן - פרטים על זהות האדם שפרע אותן במזומן.

חזרה למעלה

7 [דיון אזרחי] [בתי-משפט] [עבודה]

עפס (ארצי) 15792-07-17 משה אביר נ' מדינת ישראל (עבודה; אילן סופר; 12/04/18) - 7 ע'

עו"ד: עדי צימרמן, משה אביר

זהו מקרה חריג המצדיק עשיית שימוש בסמכות הטבועה של ביה"ד לשם חיוב המערערים בהוצאות משפט לטובת אוצר המדינה בסך של 10,000 ש"ח, נוכח הביטויים שבהם השתמשו כלפי ביה"ד האזורי במסגרת הליך שהתנהל בעניינם, המבטאים זלזול גמור כלפיו.
דיון אזרחי – הוצאות משפט – לטובת המדינה
בתי-משפט – הוצאות משפט – הטלתן
עבודה – בית-הדין לעבודה – הוצאות
.
בפסק דין שניתן לפני מספר חודשים נדחה ערעור המערערים על החלטת שופטת ביה"ד האזורי, שלא לפסול עצמה מלישב בדין בהליך המתנהל בעניינם. הדיון נסב אודות שאלת חיוב המערערים בהוצאות לטובת אוצר המדינה, נוכח הלשון הבוטה והמשתלחת בה נקטו כלפי ביה"ד קמא בכתבי הטענות ובמהלך הדיון בעניינם.
.
בית הדין הארצי לעבודה (הנשיא (בדימוס) י' פליטמן) השית על המערערים הוצאות לטובת המדינה ופסק כי:
בהליכים פליליים מקובל שאין משיתים הוצאות על הנאשם, ודאי אם טרם הורשע, אלא במקרים חריגים. זאת משום שההליך הפלילי מגלם בתוכו, מעצם טיבו וטבעו, פגיעה פוטנציאלית חמורה בזכויות האדם של הנאשם, ועל כן יש לאפשר לו מרחב תמרון רחב למדי בניסיון להוכיח את חפותו, מבלי לחשוש שיחויב בהוצאות משפט בשל כך. יחד עם זאת, חיוב נאשם בהוצאות משפט אינו בלתי אפשרי, ובדיני העונשין קבועות הוראות שונות בנושא זה. לבד מהנסיבות המפורטות בהוראות הדין, הכירה הפסיקה בנסיבות נוספות שבהתקיימן מוסמך בימ"ש לחייב בהוצאות, וזאת, בין היתר, מכוח סמכותו הטבועה. כך, למשל, חיוב עורך דין המייצג בהליך פלילי בהוצאות אישיות; חיוב נאשמים בהוצאות לטובת אוצר המדינה, בגין הגשת בקשה בחוסר תום לב ותוך שימוש לרעה בהליכי משפט. בעניין כהן נפסק כי נתונה לבימ"ש סמכות להשית הוצאות לטובת אוצר המדינה על נאשם שהגיש ערעור פסלות, בין על דרך היקש בסעיף 79 לחוק העונשין, ובין מכוח סמכותו הטבועה. לביה"ד סמכות להשית הוצאות על נאשם במסגרת הליך פלילי (לרבות בערעור פסלות בהליך פלילי וכן בערר בעניין עיון בחומר חקירה), וזאת מכוח סמכותו הטבועה. עם זאת, ביה"ד יעשה שימוש בסמכות זו במקרים חריגים בלבד, למשל מקרים שבהם התנהלותו של הנאשם היא מבזה במיוחד, או שהיא עולה כדי שימוש לרעה בהליכי משפט.
ביה"ד הבהיר כי אין טרוניה לגבי תוכן ההתבטאויות של המערערים, כי אם כלפי צורת ביטוין. בהתבטאויותיהם כלפי ביה"ד קמא עשו המערערים שימוש בלשון צינית, מזלזלת, מבזה ומביישת, החורגת עד מאד מהמקובל. בנסיבות אלה, ולאור הכללים שהותוו בפסיקה לשימוש בסמכות הטבועה, המקרה דנן נכנס בגדר אותם מקרים חריגים המצדיקים עשיית שימוש בסמכותו הטבועה של ביה"ד לשם חיוב המערערים בהוצאות משפט לטובת אוצר המדינה, על מנת להגן על יכולתו התפקודית-מוסדית של ביה"ד. הביטויים שבהם השתמשו המערערים במסגרת ההליך מבטאים זלזול גמור כלפי ביה"ד קמא, במידה כזו שאם לא תיענה בהטלת הוצאות, עלולה לפגוע בתפקודו של ביה"ד. אשר על כן, המערערים יישאו בהוצאות משפט לטובת אוצר המדינה בשיעור של 10,000 ₪.

חזרה למעלה

עבודה אזורי

8 [עבודה] [שירות המדינה]

סעש (ב"ש) 1852-02-15 יוסף מלול נ' המועצה הדתית ירוחם (עבודה; יעל אנגלברג; 11/04/18) - 16 ע'

עו"ד: עופר דקר, מיכאל בן לולו, אלדד אופק, סיגל ברגר

אין לראות בתובע כמי שכיהן כרב העיירה ירוחם, והוא אינו זכאי לתשלומי שכר עבודה וזכויות סוציאליות. נפסק כי מינוי התובע לתפקיד רב העיר נעדר בסיס חוקי בהעדר הליך מינוי תקין וכי אף אין לראותו כעובד מכח המבחנים הרגילים, ובהעדר מינוי כדין לא ניתן לראותו כרב העיר גם אם השתלב במערך של הנתבעת. התובע אף אינו זכאי לשכר ראוי בגין פעילותו, שכן פעל בחזקת מתנדב, כפה את עבודתו על הנתבעת וקיבל תמורה בגין חלק מהפעולות שביצע בניגוד לדין.
עבודה – יחסי עבודה – היעדרם
עבודה – יחסי עובד-מעביד – היעדרם
שירות המדינה – עובדי מדינה – יחסי מעביד ועובד
עבודה – שכר עבודה – תביעה לתשלום שכר
.
אביו של התובע כיהן כרב העיירה ירוחם במשך כארבעים שנה. התובע גורס, כי במשך כל השנים שבהן התגורר בירוחם, סייע לאביו במלאכתו תוך ששימש כיד ימינו. לטענתו, הוא נכנס בנעליו של אביו ושירת את הציבור כרב העיירה במשך תקופה בת כשלוש שנים (להלן: תקופת המחלוקת), וככזה זכאי היה לקבל שכר עבודה ותשלום זכויות נילוות. הדיון נסב אודות השאלה האם יש לראות בתובע כמי שכיהן כרב העיירה ירוחם, וככזה זכאי לתשלומי שכר עבודה וזכויות סוציאליות.
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופטת י' אנגלברג שהם) דחה את התביעה ופסק כי:
תפקידו של רב עיר הוא תפקיד סטטוטורי אליו מתמנים בדרך הקבועה בדין. משכך, אין די בכך שהתובע יעמוד במבחנים הרגילים המצביעים על קיומם של יחסי עובד מעסיק, אלא צריך שיעמוד בתנאי מקדמי על פיו מונה לתפקיד כחוק. ככלל, מקום שמינויו של אדם לתפקיד כרוך בביצוע פעולות של בחירה ומינוי, ככל שאלה לא נעשו כדין, לא יראו את אותו האדם כמשמש בתפקיד, גם אם בפועל ביצע פעולות הנתונות לאותו בעל תפקיד, שכן אין אדם יכול לכפות את מינויו על הציבור והמינוי יקום ויעמוד רק אם וכאשר נעשה בדרך הקבועה בחוק. במקרה זה התובע לא נבחר לתפקיד על פי הוראות הדין. התובע היה מודע לענין זה אך בחר להתעלם מהדין.
בתחילה טען התובע כי זכותו לתפקיד רב העיר קמה לו מכוחה של צוואת אביו ובשלה המשיך וביצע פעולות שהן מתפקידו של רב עיר. בהמשך, טען התובע כי נדרש לביצוע התפקיד על ידי יו"ר המועצה, וכי מונה על ידי מועצת הרבנות הראשית. טענות אלה נדחו. ראשית, מועצת הרבנות הראשית פעלה לפי התקנות שהותקנו למינוי רבני ערים ואימצה את הגישה כי אין בן יורש את אביו במשרת הרבנות. גישה זו עולה בקנה אחד עם עקרונות השיוויון הנוהגות במדינת ישראל ואינה נותנת עדיפות לאדם רק מכח תפקידו של אביו. מכאן, ככל שטענת התובע היא כי זכותו למשרת רב העיר מקורה במינוי על פי החלטת מועצת הרבנות הראשית או מכח ירושת אביו, אין לה יסוד. שנית, מועצת הרבנות הראשית נותנת תעודות כושר לשמש בתפקיד. תעודות כושר אלה אינן באות במקום ההליך הקבוע בחוק למינוי רב העיר אלא משמשות כתנאי סף בלבד לעמידה בתנאים לכהונת רב עיר ולכל היותר אישרור של ביצוע תפקידים אלה לאחר בחירת רב העיר. משנעדר מינויו של התובע לתפקיד רב העיר בסיס חוקי בהעדר הליך מינוי תקין לפי התקנות, לא ניתן לראותו ככזה, ודין תביעות התובע המבוססות על מעמד זה, להידחות.
טענת התובע כי יש לראותו כעובד מכח המבחנים הרגילים החלים, נדחתה, שכן התובע עצמו אינו סבור כי יש להחילם. בטענת התובע כי משביצע רישום נישואים וחתם על תעודות כשרות מילא את תפקידו של רב העיר הלכה למעשה אין כדי לסייע לו. התובע ביצע את אותן פעולות טרם פטירת אביו ולאחריה. יתרה מזו, אין בעובדה שהתובע בעל כושר לרישום נישואים וכושר למתן תעודות כשרות כדי להוות מינוי כרב העיר, שכן אלה רק חלק מתנאי הסף הנדרשים למינוי ולא להיפך. התובע ידע היטב במשך כל התקופה שאינו זכאי לשכר. בתחילה סייע לאביו בעבודתו כמי ש"משמש את הרב" כאשר הוא עצמו לא ראה עצמו כעובד המועצה, ידע שהוא נחשב כמתנדב ולא ביקש שכר. משלא מונה התובע בדרך הקבועה בדין, לא ניתן לראותו כרב העיר גם אם היה מקום למסקנה כי התובע השתלב במערך של הנתבעת. על אף האמור, התובע מילא עבור הנתבעת פונקציה המהווה חלק בלתי נפרד ממערך השירותים שהיא מספקת לתושביה ועל פניו ייתכן והיה מקום להורות לנתבעת לפצות את התובע בגין פעילותו. אולם, משהיה ברור לכל המעורבים כי התובע פועל בחזקת מתנדב, ומשמטרת התובע בביצוע פעולות אלה היתה ליצור לעצמו יתרון בעת שתישקל מועמדותו לכהונת הרב המקומי, אין מדובר בפעולה שבוצעה בתום לב אלא בכפיית עבודתו על הנתבעת, בניגוד לכל דין. יתרה מזו, התובע קיבל תמורה בגין פעולות שביצע כגון חופות ושאליהן הגיע רק באמצעות המעמד שיצר לעצמו בניגוד לדין. נוכח האמור דין התביעה לתשלום שכר ראוי, להידחות.

חזרה למעלה

9 [עבודה]

סעש (חי') 34284-02-15 אריה קורנר נ' רשף בטחון (1993) בע"מ (עבודה; דניה דרורי, נ.צ.: ט' אוגוסט, ח' שני; 09/04/18) - 13 ע'

עו"ד: איתי גלסברג, עידן אבן

ביה"ד פסק כי, שימוש בסמכות הפיטורים מבלי שניתנה לתובע הזדמנות נאותה להעלות את טענותיו, ללא הליך שימוע מסודר ומבלי שעילות הפיטורים היו ברורות, מצדיקה חיוב הנתבעת בפיצוי בשל עוגמת הנפש בשל פיטוריו שלא כדין, אשר בנסיבות העניין הועמד על סך של 12,000 ₪; ביה"ד דחה את תביעת התובע לתשלום פיצוי בגין הנזק הממוני שנגרם לו בשל פיטוריו שלא כדין, בהעדר הוכחה.
עבודה ‏–‏ פיטורין ‏–‏ שלא כדין
עבודה ‏–‏ פיטורין ‏–‏ זכות לשימוע
עבודה ‏–‏ פיטורין ‏–‏ עילות פיטורים
עבודה ‏–‏ פיטורין ‏–‏ סעדים
.
התובע (להלן: העובד) הועסק במשך מספר חודשים בשירות הנתבעת, כמנהל אזור הצפון במסגרת פרויקט עבור רכבת ישראל (להלן: המעסיקה). התובע עותר לפיצוי בגין נזק ממוני ולא ממוני בשל פיטורים שלא כדין ו/או בחוסר תום לב.
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופטת ד' דרורי ונציגי הציבור ט' אוגוסט, ח' שני) קיבל את התביעה בחלקה ופסק כי:
ביה"ד פסק כי בהליך הפיטורים של העובד נפלו פגמים. הלכה היא כי במסגרת הפררוגטיבה הניהולית של המעסיק, רשאי המעסיק להעביר עובדים מתפקידם או לפטרם. מנגד לזכותו של המעסיק לנהל את עסקו, עומדת זכות העובד כי מעסיקו ינהג כלפיו בהגינות, בסבירות, במידתיות, בתום לב ובכל מידה הראויה לשרור ביחסים בין שני הצדדים לחוזה העבודה. לעובד לא נמסרה מבעוד מועד הודעה כי המעסיקה שוקלת את פיטוריו, ומהן הסיבות לכך. לעובד לא הוסבר מבעוד מועד כי יוכל להציג את טענותיו במהלך שיחה זו, וגם במהלך אותה שיחה לא התבקש להציג את עמדתו ולא ניתנה לו שהות מספקת לגבשה. הלכה היא כי בטרם יקבל מעסיק החלטה בדבר פיטורי עובד, זכותו של העובד לדעת מה הטענות המועלות בענייננו באופן איפשר לו להגיב להן ולטעון כנגד פיטוריו. הזדמנות שכזו לא ניתנה לעובד. בהתנהלותה לא קיימה המעסיקה את חובת השימוע ומתן זכות הטיעון לעובד טרם קבלת ההחלטה בדבר פיטוריו, כעולה מכך שכבר לפני הזימון לשיחה גיבשה החלטה סופית בדבר פיטוריו, כמו גם מכך שלא העלתה את הטענות על הכתב בטרם קיום השיחה, לא הודיעה לעובד טרם השיחה כי היא שוקלת את פיטוריו, ובמהלכה השיחה כבר הודיעה לו אודות החלטתה הסופית לפטרו.
בנוסף לפגם בהליך הפיטורין, נמצא כי התנהלות המעסיקה לקתה בחסר בכך שלא פרטה את עילת הפיטורים כדבעי בפני העובד. אי הצגת המניע האמיתי לפיטורים מהווה כשלעצמו פיטורים שלא כדין ויש בו כשלעצמו כדי לפגוע בזכות הטיעון. המעסיקה לא צרפה כל ראיה התומכת בטענה בדבר התנהלות לא תקינה במהלך תקופת העבודה או קיום שיחות עם העובד בעניין זה. עילות הפיטורים כמצוין בכתב ההגנה הן לא אלו שהוצגו בפני העובד במהלך שיחת הפיטורים. די בכך שהמעסיקה לא הביאה ראיות ראויות כדי להוכיח את הסיבה האמיתית לפיטורים, כדי להוביל למסקנה כי מדובר בפיטורים שלא כדין. בקביעת המשקל שיש לייחס לפגמים בהליך הפיטורים, אין להתעלם מכך שפיטורי העובד נעשו בתום תקופת העסקה קצרה, כבר בסמוך לאחר תום תקופת הניסיון. אלא שאין בכך שמדובר בתקופת העסקה קצרה כדי לבטל את חובתה של המעסיקה לנהוג כלפי העובד בתום לב, ובאופן הוגן וענייני. מעסיק מחויב במתן הזדמנות בתום לב גם לעובד חדש בתקופת ניסיון, כך שעליו להימנע מלפטרו ללא סיבה נראית לעין. המעסיקה לא טענה לקיומו של ספק בלבד בדבר ההתאמה לתפקיד כעילת הפיטורים אלא טענה לקיומן של עילות כבדות משקל העומדות בבסיס ההחלטה לפטר את העובד, בניגוד למה שהוצג לעובד בשיחת פיטוריו, ובניגוד למה שהוכח.
אשר לסעדים, בנסיבות העניין, העובד לא עמד בנטל להוכיח את הנזק הממוני שנגרם בשל פיטוריו שלא כדין. בהיעדר כל ראיה שיכולה לתמוך בטענותיו הכלליות, לא ניתן לקבוע מהן התקופות בהן נותר ללא שכר, אם בכלל, ומה הפסדי השכר שנגרמו לו בפועל; באשר לנזק הלא ממוני, שימוש בסמכות הפיטורים מבלי שניתנה לעובד הזדמנות נאותה להעלות את טענותיו, ללא הליך שימוע מסודר ומבלי שעילות הפיטורים היו ברורות, מצדיקה חיוב המעסיקה בפיצוי בשל עוגמת הנפש בשל פיטוריו שלא כדין. בשים לב לנסיבות פיטוריו של העובד ומשך תקופת העסקתו של העובד בשירות המעסיקה, הפיצוי בגין נזק לא ממוני הועמד על סך של 12,000 ₪.

חזרה למעלה

10 [עבודה]

דמ (ת"א) 31047-10-16 רחל הורוסוב נ' עיריית נתניה - מינהל כח אדם בהוראה תיאום ובקרה (עבודה; הדס יהלום, נ.צ.: א' קירשנר; 08/04/18) - 6 ע'

עו"ד: שולה רגב

ביה"ד פסק כי, בהתאם להוראות תקנון השירות לעובדי הוראה, התובעת, שהועסקה כמורה במשרד החינוך ופרשה לגמלה מוקדמת, ולאחר מכן עבדה כמורה בנתבעת, אינה זכאית לפדיון ימי מחלה שצברה בתקופת עבודתה בנתבעת, בה הייתה גמלאית.
עבודה ‏–‏ דמי מחלה ‏–‏ פדיון דמי מחלה
עבודה ‏–‏ עובדים ‏–‏ זכויותיהם
.
הדיון נסב אודות השאלה האם התובעת, שהועסקה כמורה במשרד החינוך ופרשה לגמלה מוקדמת, ולאחר מכן עבדה כמורה בעיריית נתניה (להלן: הנתבעת) וחתמה על חוזה עבודה מדי שנה, לפדיון ימי מחלה בגין תקופת עבודתה בנתבעת.
.
בית הדין האזורי לעבודה (סגנית הנשיאה ה' יהלום ונציג הציבור א' קירשנר) דחה את התביעה ופסק כי:
בתקנון השירות לעובדי הוראה באתר האינטרנט של משרד החינוך, בפרק העוסק בנושא חופשת מחלה בלתי מנוצלת לעובדי הוראה הפורשים לגמלאות, נכתב: "2(3) הפיצוי בעבור חופשת מחלה צבורה בלתי מנוצלת יינתן במקרים אלה: א. בפרישה לגמלאות בגיל שאינו נמוך מגיל 55 שנה, בהתאם לחוק או לתקנות, או פרישה לגמלאות ממת מצב בריאות לקוי, נכות, או מחלה על-פי קביעת ועדה רפואית מוסמכת. עובד הוראה המגיע לגיל 55 עד 31 בדצמבר ופרש לגמלאות ב-1 בספטמבר הסמוך ליום הולדתו ה-55, יהיה זכאי לפיצוי בעד ימי מחלה שלא נוצלו (4) עובד הוראה, המגיע לגיל 55 אחרי 1 בינואר ופרש לגמלאות ב-1 בספטמבר הסמוך ליום הולדתו, אינו זכאי לפיצוי בד ימי מחלה שלא נוצלו (4). הערה: אין מורה זכאי לפיצוי כלשהו בגין אי ניצול ימי מחלה שצבר בעבודה כגמלאי..."
בעניין אברהם כליף נדון עניינו של עובד הוראה שפרש מעבודתו במשרד החינוך ולאחר מכן עבד, כגמלאי של משרד החינוך, בעירית ירושלים. ביה"ד הארצי הפנה להוראות תקנון השירות לעובדי הוראה. נפסק כי כגמלאי, זכאי היה התובע לצבור ימי מחלה ואף להשתמש בהם אך לא לקבל עליהם פדיון, זאת גם לפי תקנון שירות עובדי הוראה, בנוסחו עובר לפרישת התובע (להלן: תקנון השירות). במסגרת אמות המידה לפדיון ימי מחלה, שנקבעו בתקנן השירות, נקבע בפרק "פיצוי על ימי מחלה שלא נוצלו", חריג לפיו גמלאי אשר המשיך לעבוד לאחר פרישתו לא יוכל לקבל פדיון בגין אי ניצול ימי מחלה אשר צבר בעבודתו בהוראה לאחר פרישתו. בגדר חריג זה בא התובע, בהיותו גמלאי של משרד החינוך בעת עבודתו בעירייה. משכך הוא אינו זכאי לפדיון ימי מחלה בתקופת עבודתו בעיריית ירושלים.
לאור כל האמור, בהתאם להוראות תקנון השירות, התובעת אינה זכאית לפדיון ימי מחלה שצברה בתקופת עבודתה כגמלאית. התובעת לא הביאה מקור חוקי אחר, שיש בו כדי לסתור את הוראות תקנון השירות.

חזרה למעלה

11 [רשויות מקומיות] [עבודה]

סעש (נצ') 16857-07-15 זיאד בלעוס נ' המועצה המקומית מג'אר (עבודה; טל גולן, נ.צ.: ע' תח'אוחו, י' בר-אל; 08/04/18) - 30 ע'

עו"ד: ג'מאל חיר, ויסאם חיר, עלי שקיב, זהר אקרמן אליה

נדחתה תביעת התובע, שכיהן כסגן ראש המועצה המקומית-הנתבעת 1, לתשלום שכר עבור התקופה שבמחלוקת. נפסק כי, המצב הכלכלי של המועצה בעת מתן אישור הנתבע 2 לשכרו של התובע היה רעוע ולפיכך החלטת נתבע 2 שלא לאשר את שכר התובע רטרואקטיבית לתחילת התקופה שבמחלוקת, הינה ראויה וסבירה, כי התובע ידע כי אישור הנתבע 2 לשכרו הינו בגדר תנאי לקבלת השכר ולכן לא יכול היה להתחיל לעבוד במועצה טרם שהתקבל האישור ולדרוש לאחר מכן שכר בגין תקופה שלא אושרה, וכי לא הוכח שהתובע אכן עבד בפועל במועצה בתקופה שבמחלוקת, וממילא הוא קיבל כספים במהלך תקופה זו מגוף ציבורי אחר.
רשויות מקומיות ‏–‏ עובדים ‏–‏ שכר
רשויות מקומיות ‏–‏ מועצות מקומיות ‏–‏ סגן ראש-המועצה
רשויות מקומיות ‏–‏ נבחרי ציבור ‏–‏ סגן ראש הרשות
רשויות מקומיות ‏–‏ מועצות מקומיות ‏–‏ עובדים
עבודה ‏–‏ שכר עבודה ‏–‏ תביעה לתשלום שכר
עבודה ‏–‏ בית-הדין לעבודה ‏–‏ ביקורת שיפוטית
.
עסקינן בתביעת התובע, נבחר ציבור ומי שכיהן כסגן וממלא מקום ראש המועצה המקומית-הנתבעת 1 (להלן: המועצה המקומית), ביחס להחלטה שניתנה באשר לשכרו של התובע על ידי הנתבע 2 (להלן: משרד הפנים). התובע טוען כי הוא זכאי לתשלום שכר חודשי עבור התקופה שבין ינואר 2014-אוגוסט 2014 (כולל) (להלן: התקופה שבמחלוקת).
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופט ט' גולן ונציגי הציבור ע' תח'אוחו, י' בר-אל) דחה את התביעה ופסק כי:
קביעת שכר לנבחר ציבור, ובכלל זה שכרו של סגן ראש מועצה מקומית, נעשית בגדרי הוראות הדין. סעיפים 14 ו-15 לחוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש וסגניו וכהונתם), קובעים כי אין במינוי כשלעצמו, כדי להביא לכך כי סגן ראש רשות מקומית שמונה, יהיה זכאי לשכר. סעיף 15א1 לחוק, ממשיך וקובע כי סגן ראש רשות מקומית, יהיה רשאי לקבל שכר ותנאי שירות מקופת הרשות, וזאת בכפוף לאישור השר ובהתאם לתנאים ושיעורים שייקבעו. השר המוסמך ביחס לביצוע הוראות החוק הינו שר הפנים, והוא האציל סמכות זו למנכ"ל משרדו. בהתאם, הוציא מנכ"ל המשרד את חוזר 1/2009, ובו נקבעו הכללים והתנאים למינוי ואישור סגנים בשכר. בין היתר, נקבע בחוזר, כי תנאי מקדמי לאישור השכר הינו יכולת תקציבית ותקציב מאושר.
הפסיקה הדגישה את החשיבות בהקפדה הדקדקנית על כלל השלבים הנדרשים לשם אישור השכר לסגני רשות מקומית. אישור משרד הפנים לתשלום השכר לסגן ראש רשות מקומית וקביעת שיעור המשכורת, הם תנאים חיוניים, ובלעדיהם הרשות אינה רשאית לשלם את השכר. קרי, מדובר בתנאי מתלה - קודם לכן, אישורו של משרד הפנים צריך להינתן, ורק לאחר מכן יכולה הרשות המקומית להתחיל ולשלם את השכר לסגן ראש הרשות.
החלטת משרד הפנים ביחס לתשלומי השכר, הינה החלטה מינהלית, על כל המשתמע מכך לעניין הביקורת השיפוטית על החלטה זו ועל התערבות ביה"ד בה; במקרה דנן דין התביעה להידחות. הוכח כי המצב הכלכלי של המועצה המקומית, בעת מתן האישור של משרד הפנים לשכרו של התובע בחודש 11/2014, היה רעוע. בהינתן כך, החלטת משרד הפנים שלא לאשר את שכרו של התובע, רטרואקטיבית לחודש 1/14, הינה החלטה מינהלית ראויה וסבירה. כך הוא גם לגבי החלטת משרד הפנים באשר לתשלום שכרו של התובע בהיקף של 50% בלבד. זאת ועוד, התובע ידע במפורש כי אישור משרד הפנים לשכרו הינו בגדר תנאי לקבלת השכר. משכך, התובע לא יכול היה לעשות דין לעצמו, ולהתחיל לעבוד במועצה טרם שהתקבל האישור הנדרש, ולדרוש לאחר מכן שכר בגין תקופה שלא אושרה. בנוסף, לא הוכח כי התובע אכן עבד בפועל במועצה המקומית בתקופה שבמחלוקת, וממילא הוא אף קיבל כספים במהלך תקופה זו מגוף ציבורי אחר (חברת החשמל) מעסיקו טרם תחילת העבודה הנטענת במועצה המקומית, וללא שהתקבל לכך אישור משרד הפנים.

חזרה למעלה

12 [עבודה]

סעש (ת"א) 15110-05-14 כרמלה נבעה נ' חברת דואר ישראל בע"מ (עבודה; דורי ספיבק, נ.צ: הלן הרמור; 30/03/18) - 17 ע'

עו"ד: אופיר יצחקי, עידן פפר

ביה"ד פסק כי, התובעת הועסקה במשך שבע שנים, במקום עבודתה אצל הנתבעת, בתנאי העסקה פיזיים לא ראויים, וחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 50,000 ₪ בגין עוגמת נפש, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה.
עבודה – עובדים – תנאי עבודה
עבודה – עובדים – זכויותיהם
עבודה – מעביד – חובותיו
עבודה – זכויות – אנשים עם מוגבלות
עבודה – פיצויי פיטורין – זכאות
.
התובעת הועסקה אצל הנתבעת בתפקיד מיון מכתבים וחלוקתם לתיבות דואר הממוקמות במרכז חלוקה. התובעת עותרת לפיצוי בגין עוגמת נפש שנגרמה לה עקב תנאים פיזיים לא הולמים במקום העסקתה, לתשלום גמול שעות נוספות, לפיצוי בגין הפרת הוראות חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות ואפליה באי-מתן קביעות, להפרשי פיצויי פיטורים ולהשבת דמי וועד.
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופט ד' ספיבק ונציגת הציבור ה' הרמור) קיבל את התביעה בחלקה ופסק כי:
אשר לפיצוי על עוגמת נפש בשל התנאים הפיזיים בעבודה, כל עובד זכאי לתנאים פיזיים הולמים במקום עבודתו. הזכות לתנאים פיזיים הולמים נגזרת מהחובה החוקתית המוטלת על כל מעסיק, מכוח חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, לשמור על כבוד העובד, על צרכיו ועל סביבת עבודה ראויה עבורו. הפרת חובה זו עשויה לזכות את העובד בפיצוי על נזקים שנגרמו לו עקב כך, ובכלל זה עוגמת נפש. במקרה דנן התובעת הוכיחה שהתנאים במקום עבודתה היו לא ראויים, באופן שגרם לה לעוגמת נפש המצדיקה פסיקה פיצויים. הוכח כי במשך כל שנות עבודתה עבדה התובעת במבנה טרומי קטן ששימש לחלוקת הדואר, שלא היה מחובר לחשמל. בהעדר חשמל סבלה התובעת מהעדר תאורה, מחום ומקור ולא הייתה לה גישה למי שתייה או לשירותים במבנה. הנתבעת לא עשתה את המינימום שנדרש היה ממנה על מנת לאפשר לתובעת סביבת עבודה ראויה. פתרון חיבור החשמל שנמצא כחודש לפני סיום עבודתה, היה בבחינת מאוחר מדי עבור התובעת. בשים לב לתקופת העבודה הארוכה שבה הועסקה התובעת בתנאים לא ראויים, שהיה בהם גם משום פגיעה בכבודה כאדם, ובשים לב לפסיקה, על הנתבעת לפצות את התובעת בגין עוגמת הנפש שנגרמה לה בסך של 50,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה.
אשר לתביעה בדבר הפרת הוראות חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, לא הוכח כי היה זה הכרחי מבחינת התובעת להרים שקי דואר כבדים. משכך, בצדק קבע רופא הנתבעת, שהינו רופא תעסוקתי ומכיר את אופן העבודה בנתבעת, כי אין באישור הרפואי שהציגה הנתבעת כדי ליצור מגבלה להמשיך בתפקידה, ולכן התביעה ברכיב זה נדחתה.
אשר לתביעה להפרשי פיצויי פיטורים, בהתאם להסכמים הקיבוציים החלים בנתבעת, מופרשים עבור כל עובדיה, לרבות התובעת, הפרשות מלאות לפיצויי פיטורים הבאות במקום פיצויי פיטורים, תוך החלת סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים. בנוסף, התובעת לא הסבירה מדוע לשיטתה יש להביא בחשבון השכר רכיבים המותנים בתנאים, כחלק מהשכר הקובע לפיצויי פיטורים. לפיכך התביעה ברכיב זה נדחתה; אשר
לתביעה השבת דמי וועד, מדובר בתשלומים רגילים לוועד העובדים במפעל, המותרים לפי חוק הגנת השכר. התובעת אף לא הוכיחה כי לא הסכימה בהתנהגות לניכויים דמי הועד האמורים, עת שהיא עצמה נהנתה מפעילות הוועד ומעולם לא הלינה על הניכוי; התביעה לגמול שעות נוספות והתביעה בדבר טענת האפליה באי-מתן קביעות, נדחו בהעדר הוכחה.

חזרה למעלה

13 [עבודה]

סק (י-ם) 8176-03-18 אוניברסיטת אריאל בשומרון נ' ארגון הסגל הבכיר באוניברסיטת אריאל בשומרון (עבודה; כאמל אבו, נ.צ.: נ' מזרחי, מ' חזות; 28/03/18) - 13 ע'

עו"ד: יעל דולב, הילה הרביץ קוסיאק, אורית ז'ילוני קליינמן , חיה שפיגל , מאור סבג

נדחתה בקשת המבקשת למתן צו מניעה נגד השביתה הצפויה של הסגל הבכיר במבקשת שמטרתה להסדיר את תנאי עבודתם, זכויותיהם וביטחונם התעסוקתי. נפסק כי, מדובר בשביתה בנושאים כלכליים מובהקים, כי מוצו ניסיונות ההידברות עם כל הגורמים העשויים לסייע בגיבוש פתרון מוסכם וכי מאזן הנוחות נוטה לטובת העובדים ואין למנוע מהם מימוש זכות השביתה.
עבודה ‏–‏ שביתה ‏–‏ התרתה
עבודה ‏–‏ שביתה ‏–‏ חופש השביתה
עבודה ‏–‏ שביתה ‏–‏ חוקיותה
עבודה ‏–‏ שביתה ‏–‏ סיווגה
.
משיב 1 משמש כארגון היציג של הסגל הבכיר המועסקים במבקשת. הדיון נסב אודות השאלה האם יש ליתן צו מניעה נגד השביתה הצפויה של הסגל הבכיר במבקשת שמטרתה להסדיר את תנאי עבודתם, זכויותיהם וביטחונם התעסוקתי.
.
בית הדין האזורי לעבודה (סגן הנשיא כ' אבו קאעוד ונציגי הציבור נ' מזרחי, מ' חזות) דחה את הבקשה ופסק כי:
ביה"ד עמד על חשיבותה של זכות השביתה, הנגזרת מחופש ההתארגנות של העובדים והיא הכלי המרכזי למימושו. זכות זו הוכרה בפסיקה כזכות יסוד של העובדים. השביתה היא כלי המאזן כוחות בפערי כוחות בין צדדים ליחסי עבודה קיבוציים, ומטרתה לאפשר לעובדים לשכנע את המעסיק לשנות את עמדותיו במסגרת המשא ומתן הקיבוצי ולהשיג שיפורים והטבות בתנאי העבודה שלהם. הלכה היא כי קיימים שלושה סוגים של שביתות שלכל אחד מהם משמעות שונה ואופן התייחסות שונה: שביתה "כלכלית" שהיא מותרת; שביתה "פוליטית" שהיא אסורה; שביתה "מעין פוליטית" המוכרת כשביתה לגיטימית אולם היא מוגבלת בהיקפה; לפי הפסיקה, כאשר קיימת שביתה בעלת גוון מעורב פוליטי וכלכלי, עילת השביתה תסווג לפי "מבחן המטרה העיקרית". כלומר, על ביה"ד לבחון מהי המטרה הדומיננטית של השביתה - האם "כלכלית" או "פוליטית".
חוקיות השביתה וסיווגה נבחנות לפי עילות השביתה עליהן הכריז ארגון העובדים. לפיכך, בחן ביה"ד את עילות השביתה, וקבע כי השביתה עליה הכריז המשיב 1 היא שביתה בנושאים כלכליים מובהקים ובכלל זה: חתימה על הסכם קיבוצי חדש, דרישה להשוואת תנאי שכר והעסקה של חברי הסגל לתנאי השכר וההעסקה של חברי הסגל האקדמי הבכיר באוניברסיטת תל אביב, דרישה ליישום השוואת התנאים לקבלת תוספת הקריטריונים ושעות ההוראה הפרונטלית כפי שמבוצע בשאר אוניברסיטאות המחקר בישראל, ועוד. המחלוקות בשני נושאים עיקריים המעכבים את החתימה על הסכם קיבוצי חדש: תקופת ההסכם הקיבוצי החדש; עדכון תקנון המשמעת והכללתו כחלק אינטגרלי מההסכם הקיבוצי החדש - הם חלק מעילת הסכסוך הכלכלי. לא מדובר בשביתה פוליטית אסורה או בשביתה שאינה לגיטימית. העובדה שעילות השביתה מכוונות הן כלפי המבקשת והן כלפי הממונה על השכר אינה הופכת אותה לשביתה פוליטית. בנוסף, מוצו ניסיונות ההידברות עם כל הגורמים העשויים לסייע בגיבוש פתרון מוסכם. משניסיונות ההידברות מוצו, הכלי היחיד שנותר בידי העובדים על מנת לנסות ולהשפיע על תנאי העסקתם ולמנוע את פיטוריהם הוא השביתה. בשים לב למבוי הסתום אליו נקלע המו"מ שנמשך תקופה ארוכה, הרי שבשלב זה אין מקום למנוע מהעובדים להפעיל את זכותם לשבות.
אשר למאזן הנוחות, מניעת שביתה רק מטעמים של נזק יכולה לעשות רק במשורה במקרים של נזק חמור ובלתי הפיך, ואין זה המקרה. אל מול הנזק, ההפיך, שעלול להיגרם לאוניברסיטה ולסטודנטים, נשקל הנזק שיגרם לסגל הבכיר אם תישלל זכותם הלגיטימית לממש את חירות השביתה. מאזן הנוחות נוטה לטובת העובדים ואין למנוע מהם מימוש זכות השביתה.

חזרה למעלה

14 [עבודה]

סעש (ת"א) 54470-07-17 בני יהודה תל אביב (2003) נ' איוואן גרידו (עבודה; רעות שמר בגס; 23/03/18) - 9 ע'

עו"ד: יובל שדמי, אבנר גבאי

ביה"ד הורה על עיכוב ההליכים המשפטיים בתביעת המשיב כנגד המבקשת, והעברת ההליך לבירור בפני המוסד לבוררות של ההתאחדות לכדורגל בישראל, שכן המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב סוגיות שאין להן רלוונטיות של ממש ליחסי עבודה או לזכויות בעבודה.
עבודה – סדרי דין – עיכוב הליכים
.
המשיב הינו שחקן כדורגל קולומביאני שהתפרנס מכדורגל מקצועני והשתלב במועדון הכדורגל של המבקשת כשחקן זר. בהסכם שנחתם בין הצדדים לעונת המשחקים 2010-2011 התחייבה המבקשת לשלם למשיב שכר וכן תשלומים ומענקים מותנים שונים (להלן: ההסכם). המשיב הגיש לביה"ד לעבודה תביעה כספית לתשלום מענק חתימה, מענק עליה לגביע אירופה, יתרת שכר ומענק נקודות. עסקינן בבקשת המבקשת לעיכוב ההליכים המשפטיים ולהעברת העניין למוסד לבוררות של ההתאחדות לכדורגל.
.
בית הדין האזורי לעבודה (הרשמת ר' שמר בגס) קיבל את הבקשה לעיכוב הליכים ופסק כי:
ביה"ד עמד על המסגרת הנורמטיבית הקבועה בהוראות סעיף 3 ו-5 לחוק הבוררות, בציינו כי מקורה של תניית הבוררות שנקבעה בהסכם שנחתם בין הצדדים הוא בסעיף 10(א) לחוק הספורט, שהטיל על התאחדות הכדורגל לקבוע מוסדות שיפוט פנימיים שבהם יידונו מחלוקות הנוגעות, בין היתר, לשכר ותשלומים לספורטאים. בעניינו מבוקש להעביר את המחלוקת לבוררות סטטוטורית, ולא לבוררות שהינה פרי הסכמת הצדדים בהסכם שכרתו ביניהם. הבוררות הסטטוטורית הקבועה בסעיף 10(א) לחוק הספורט פורשה בפסיקה כ-"בית-דין מיוחד", וזאת בשונה ממוסדות בוררות שלא זכו לעיגון מפורש בהוראות חוק, ושהן כל כולן פרי הסכמה של הצדדים להסכם. זכויות קוגנטיות במשפט העבודה המגן אינן ברות בוררות. ככלל, לא ניתן להתנות על זכויות ממשפט העבודה המגן, והמקום הראוי לבירור מחלוקות הנוגעות לזכויות אלה היה ועודנו בית הדין לעבודה.
נוכח האמור, ביה"ד בחן את השאלה האם בענייננו מדובר בתביעה לזכויות קוגנטיות שבמשפט העבודה המגן, ופסק כי המשיב לא הצביע על קיומה של זכות כלשהי הנובעת מחוקי המגן, למעט טענתו בדבר קיומה של "יתרת שכר" שלא שולמה לו. הואיל ורכיב השכר בהסכם מופיע בנפרד ובמנותק מרכיב מענק הנקודות, הרי שעל פניו לא הייתה קיימת כל הצדקה לכרוך את שני הרכיבים יחדיו ללא כל אבחנה ביניהם, ולתבוע בגינם סכום כולל. בנסיבות אלה נראה כי טענות המשיב הנוגעות להשלמת השכר משמשות כסות לתביעה העוסקת ברובה המוחלט במענקים ייחודיים המשתלמים למשיב כשחקן כדורגל מקצועני. המקום הטבעי לבירור מחלוקת כזו הינה המוסד לבוררות של התאחדות הכדורגל.
במקרה דנן אין הצדקה להמשך ניהול התובענה בביה"ד לעבודה, משעה שהמחלוקת בין הצדדים נסובה סביב סוגיות שאין להן רלוונטיות של ממש ליחסי עבודה או לזכויות בעבודה. מדובר בהתקשרות ייחודית בין שחקן כדורגל מקצועני לקבוצה שבה שיחק, כאשר במסגרת התקשרות ייחודית זו נקבעו מנגנוני תשלום הנהוגים בעולם הספורט המקצועני. לאור האמור, יש להעביר את ההליך להכרעת הבוררים של ההתאחדות לכדורגל ולעכב את ההליכים בתובענה.

חזרה למעלה

15 [פרשנות] [עבודה] [משפחה]

קג (ת"א) 3957-01-18 רחל סועד שחר אבולכיר נ' מינהלת הגימלאות משרד האוצר (עבודה; רוית צדיק, נ.צ: ברוך הראל, אהרון אוזן; 19/03/18) - 17 ע'

עו"ד: ליאור צירלין, אריאל פרץ

המבקשת הציגה פסק דין לחלוקת חסכון פנסיוני שנתן תוקף להסכם בין המבקשת והמנוח לפיו היא תהיה זכאית למלוא תשלום הפנסיה של המנוח, לא רק במהלך חייו אלא גם לאחר אריכות חייו. לפיכך, התקבלה בקשת המבקשת לפסיקתא חדשה לפיה "התקופה המשותפת" של בני הזוג הייתה במהלך יותר מ-120 חודשים והתקבל "שיעור ההעברה" שהתבקש; בקשות המבקשת לפריסת חוב ההפחתה ל-120 תשלומים ולהורות למשיבה לרשום את פסק הדין ברישומיה, נדחו.
* פרשנות – דין – החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו
* עבודה – תגמולים – קרן פנסיה
* משפחה – איזון משאבים – פנסיה
* משפחה – יחסי ממון בין בני-זוג – החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו
* משפחה – יחסי ממון בין בני-זוג – זכויות סוציאליות
.
המבקשת הגישה בקשה לקבלת קצבה מהמשיבה, לאחר פטירת בן זוגה לשעבר, מר יהודה שחר ז"ל (להלן: המנוח. המבקשת טוענת כי הינה זכאית לקבל את הקצבה מכוח הסכם גירושין משנת 2006 ובהתאם לחוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו, התשע"ד-2014 (להלן: החוק). בנוסף, עותרת המבקשת לפריסת חוב ההפחתה המוטל עליה לפי החוק, ל-120 תשלומים חודשיים, במשך 10 שנים.
.
בית הדין האזורי לעבודה (סגנית הנשיא ר' צדיק ונציגי הציבור ב' הראל, א' אוזן) קיבל את התביעה בחלקה ופסק כי:
מטרת החוק לקבוע הסדרים בעניין חלוקה של חיסכון פנסיוני בין חוסך ובין בן זוגו לשעבר כפי שנקבעה בפסק דין לחלוקת חיסכון פנסיוני, באמצעות גוף משלם לרבות גוף המשלם תשלומים לפי הסדר פנסיה תקציבית בחוק או לפי הסכם המאמץ את חוק הגמלאות, לרבות אפשרות לקבלת קצבת שאירים לאחר פטירת החוסך. בהתאם לחוק, על בן הזוג לשעבר להגיש למנהלת הגמלאות בקשה לרישום פסק דין לחלוקת חיסכון פנסיוני. "פסק דין לחלוקת חיסכון פנסיוני" לפי החוק הוא פסק דין שנקבעה בו, בין השאר, חלוקה של קצבת פרישה המגיעה לעובד שפרש משירות או לזכאי לקצבת פרישה, בין העובד או הזכאי לקצבת פרישה ובין בן זוגו לשעבר, בשל פירוד". לאחר הגשת הבקשה, בכפוף לעמידה בדרישות החוק, תירשם הערה ברישומי הקרן בדבר קיומו של פסק הדין. רישום ההערה מאפשר לבן הזוג לשעבר העברת חלקו בקצבה ישירות על ידי הגוף המשלם, וכן מקנה החוק לבן הזוג לשעבר זכאות להגשת תביעה לקצבת שארים במקרה של פטירת החוסך.
חוק הגמלאות שונה כך שיחיל את ההסדר שנקבע בחוק על גמלאי המדינה, בקובעו כי פסק דין לחלוקת חיסכון פנסיוני יוגש לרישום על ידי בן הזוג לשעבר. החוק חל גם על פסקי דין ישנים לחלוקה פנסיונית שניתנו טרם כניסת החוק לתוקף. אולם, ככל שמדובר בפסק דין ישן, לצורך זכאות להגשת תביעה לקצבת שארים, אין די בהגשתו לממונה על הגמלאות, אלא נדרשת החלטה חדשה של בימ"ש שנתן את פסק הדין לחלוקת חיסכון פנסיוני ובה קביעה כי ה"תקופה המשותפת" היא 36 חודשים או 120 חודשים לפחות, וכן קביעה מהו שיעור ההעברה הנדרש. לעניין זה, הוגדרה ה"תקופה המשותפת" בחוק ובחוק הגמלאות כתקופה החלה בתקופת השירות, שנקבע לגביה בפסק דין לחלוקת חיסכון פנסיוני או בפסק דין לאיזון, לפי העניין, כי נצברה במהלכה קצבת פרישה המשותפת לעובד או לזכאי לקצבת פרישה ולבן זוגו לשעבר". בנוסף, החוק וחוק הגמלאות מגדירים מהו השיעור להעברה: השיעור מקצבת הפרישה שנקבע בפסק דין לחלוקת חיסכון פנסיוני כשיעור שיועבר לבן הזוג לשעבר, או השיעור שנקבע בפסק דין לאיזון כשיעור שהיה מועבר לפרוד של קבע מקצבת הפרישה שהיתה מגיעה לזכאי לה אילולא נפטר. במסגרת ההסדר הקבוע בחוק המאפשר לבן הזוג לשעבר של החוסך לקבל קצבה ישירות מהגוף המשלם, נקבע בחוק מנגנון של הפחתה, הקובע כי מקצבת הפרישה תבוצע הפחתה של סכום, בהתאם לחישוב הקבוע החוק, בשל רישומו של פסק דין לחלוקת חיסכון פנסיוני. הפחתה כאמור נדרשת על מנת להקטין את החבות האקטוארית על הגופים המשלמים אשר נוצרת כתוצאה מהוספת בני הזוג לשעבר כשארים בקרנות.
המבקשת הציגה פסק דין לחלוקת חסכון פנסיוני, שנתן תוקף להסכם בין המבקשת והמנוח, לפיו המבקשת תהיה זכאית למלוא תשלום הפנסיה של המנוח, לא רק במהלך חייו, אלא גם לאחר אריכות חייו. נוכח זאת ובהתאם להסכם הגירושין, התקבלה בקשת המבקשת לפסיקתא חדשה, בה ייקבע כי התקופה המשותפת של בני הזוג הייתה ממועד נישואיהם ועד למועד גירושיהם, דהיינו במהלך יותר מ-120 חודשים. בנוסף, התקבל שיעור ההעברה המבוקש; בקשת המבקשת כי ביה"ד יורה למשיבה לרשום פסק דין זה ברישומיה, נדחתה, שכן המבקשת טרם הגישה לרישום את הבקשה החדשה וטרם התקבלה החלטת המשיבה בבקשה, כך שמדובר בסעד תיאורטי; בקשת המבקשת להורות למשיבה לפרוס את חוב ההפחתה על פני 120 תשלומים במשך 10 שנים, או לקבוע הסדר אחר לפריסת תשלומים העולה על 12 תשלומים חודשיים, נדחתה בהעדר מקור משפטי לזכאות כאמור. מסקנה זו עולה בקנה אחד עם תכלית ההפחתה לממן את העלות של הוספת בן-הזוג לשעבר כשאיר למקרה של פטירת החוסך ועם סעיף 29 לחוק לפיו לא ניתן להתנות על ההסדר הקבוע בחוק. המבקשת אף לא הציגה פנייה מוקדמת למשיבה בעניין מספר התשלומים המבוקש.

חזרה למעלה

מנהלי

16 [רשויות מקומיות] [ארנונה]

עמנ (ת"א) 43172-04-17 גלילות מחזור פסולת בע"מ נ' מנהל הארנונה של עירית רמת השרון (מנהלי; ארנה לוי; 15/04/18) - 10 ע'

עו"ד: אליעד שרגא, אדווה בן יוסף, איתי בסיס, אלעד כלב

המועדים הקבועים בחוק הערר להגשת השגה וערר הם מהותיים. משחלף המועד להגשת השגה הופך החיוב חלוט וסופי ולא ניתן עוד לערער עליו. מדובר במועד הקבוע בדין, אשר אי עמידה בו מבטלת את הזכות, שהוענקה בדין, לתקוף את החיוב.
רשויות מקומיות – ארנונה – השגה
ארנונה – השגה – מועדים
.
ערעור על החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה כללית. בבסיס הערעור החלטות ועדת הערר (ההחלטה הראשונה והשנייה) כי שומת 2013 היא חלוטה, בשל האיחור שחל בהגשת ההשגה לשנה זו.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
אין חולק כי המערערת לא הגישה השגתה במועד הקבוע בחוק הערר. בהתאם להלכה הפסוקה, המועדים הקבועים בחוק הערר להגשת השגה וערר הם מהותיים. משחלף המועד להגשת השגה הופך החיוב חלוט וסופי ולא ניתן עוד לערער עליו. מדובר במקרה הדומה יותר להתיישנות מהותית, כאשר זכות הנישום לחלוק על חיובי הארנונה בהם חויב מתבטלת עם חלוף המועד להגשת ההשגה והרשות המקומית יכולה לכלכל צעדיה ותקציבה בהתבסס על הידיעה שמדובר בשומה חלוטה.
דיני השיהוי אינם הדינים הרלוונטיים במקרה זה, כטענת המערערת, ואי עמידה במועדים הקבועים בחוק הערר אינו נבחן על פי דיני השיהוי. מדובר במועד הקבוע בדין, אשר אי עמידה בו מבטלת את הזכות, שהוענקה בדין, לתקוף את החיוב.
החלטת ועדת הערר הראשונה הקובעת כי שומת 2013 היא שומה חלוטה וסופית והחלטתה השנייה כי אין מקום לעיון חוזר בהחלטה הראשונה הן החלטות אשר תואמות את הדין ואת ההלכה הפסוקה ואין מקום להתערב בהן.

חזרה למעלה

17 [ארנונה] [מסים]

עמנ (ת"א) 47660-07-17 מנהל הארנונה בעירית תל-אביב-יפו נ' בית בנימיני קרמיקה (מנהלי; חגי ברנר; 12/04/18) - 9 ע'

עו"ד: ויוי משולם קור, יעקב כהן, גל הר ים

נדחה ערעור מינהלי על החלטתה של ועדת הערר, אשר קבעה כי המשיב זכאי לשיעורי ארנונה מופחתים לפי סעיף 5(ב) לפקודת מסי העיריה ומסי הממשלה (פיטורין), 1938.
ארנונה – פטור – הקדש
מסים – ארנונה – פטור
מסים – מסי עירייה וממשלה – פטור מתשלומים
.
ערעור מינהלי שהגיש מנהל הארנונה על החלטתה של ועדת הערר, אשר קבעה כי המשיב זכאי לשיעורי ארנונה מופחתים לפי סעיף 5(ב) לפקודת מסי העיריה ומסי הממשלה (פיטורין), 1938.
.
בית המשפט קבע כלהלן:
ישנם שני תנאים מצטברים המזכים בקבלת פטור לפי סעיף 5(ב) לפקודת מסי העיריה ומסי הממשלה (פיטורין), 1938: התנאי הראשון הוא שמדובר בנכס המוחזק על ידי הקדש לצרכי צדקה, והתנאי השני הוא שאין מנהלים אותו למטרות רווח.
ועדת הערר קבעה כעניין שבעובדה כי המשיב הוא הקדש שהוקם לצרכי צדקה וכי אין הוא מנוהל למטרות רווח. מדובר בקביעות עובדתיות מובהקות, שלא נמצא כל יסוד להתערב בהן.
גם לגופו של עניין, צדקה הועדה בקביעת הממצאים העובדתיים הללו. הראיות מעידות כי אכן המשיב הינו הקדש שהוקם לצרכי צדקה.
עוד צדקה הועדה בקביעתה כי המונח "צדקה" בהקשר להקדש, אין פירושו שההקדש נדרש לסייע לנזקקים בלבד. פעילותו של המשיב שהיא פעילות חינוכית ואומנותית בתחום הציור, הפיסול והקרמיקה, באה בגדרו של המונח "לצרכי צדקה" גם אם אין היא מיועדת בהכרח לנזקקים.

חזרה למעלה

18 [תכנון ובנייה]

עמנ (ת"א) 32868-12-16 האחים עופר הנדסה ופתוח בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה הרצליה (מנהלי; ארנה לוי; 09/04/18) - 30 ע'

עו"ד: רון צין, תומר גור, שמואל זינגר, אילנה בראף שניר

נדונה השאלה, האם עליית שווי המקרקעין עקב התכנית המקורית קשורה בקשר סיבתי לתכניות המשביחות, כעמדת המשיבה, אשר התקבלה על ידי השמאי המכריע וועדת הערר, או שמא מדובר בעלייה אשר מנותקת מהתכניות המשביחות ואין לראותה כחלק מההשבחה.
תכנון ובנייה – היטל השבחה – חישובו
תכנון ובנייה – היטל השבחה – קביעתו
תכנון ובנייה – היטל השבחה – שמאי מכריע
תכנון ובנייה – היטל השבחה – פטור
.
ערעור בהתאם לסעיף 14(ד) לתוספת השלישית לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965 על החלטת ועדת הערר לפיצויים ולהיטל השבחה, במסגרתה נדחה ערר המערערת על החלטת השמאי המכריע.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
הצדדים חלוקים בשאלה, האם עליית שווי המקרקעין עקב התכנית המקורית קשורה בקשר סיבתי לתכניות המשביחות, כעמדת המשיבה, אשר התקבלה על ידי השמאי המכריע וועדת הערר, או שמא מדובר בעלייה אשר מנותקת מהתכניות המשביחות ואין לראותה כחלק מההשבחה על פי התוספת השלישית לחוק.
בחינת כלל העובדות הרלוונטיות מביאה למסקנה כי יש לראות את עליית שווי המקרקעין כתוצאה מהליכי התכנון של התכנית המקורית כעלייה הקשורה בקשר סיבתי לתכניות המשביחות ולא כעלייה הקשורה לגורמים כלליים וחיצוניים להן. יש לראות את התכנית המקורית ואת התכניות המשביחות לצורך שומת ההשבחה כאקט תכנוני אחד, פעילות תכנונית אחת ומהלך תכנוני כולל.
המערערת מבקשת לאמץ מבחן צר ומצומצם עד מאוד לבחינת הפעילות התכנונית שהביאה להשבחה ולהתעשרותה, הרואה, למעשה, רק את מספרה הסידורי של התכנית המשביחה וקושר אליה בקשר סיבתי אך ורק פעילות תכנונית שנעשתה תחת אותו מספר. אלא, שיש לבחון הדברים באופן מהותי וענייני. בחינה מהותית ומעמיקה של הדברים וראיה כוללת של הנסיבות, בשים לב לתכליתו של היטל ההשבחה, ועל בסיס הלכת לוסטרניק, מביאות למסקנה כי יש לדחות עמדתה של המערערת.

חזרה למעלה

מחוזי

19 [בתי-משפט]

רעא (ב"ש) 14323-01-18 מדינת ישראל נ' סייאח אבו אמדע'ם (מחוזי; יעקב פרסקי; 10/04/18) - 7 ע'

עו"ד: נירה גלעד, חאלד סואלחי

נקבע כי המבקשת רשאית לעשות שימוש בהליכים לפי פקודת ביזיון בית משפט, במקביל לאמצעים אחרים שרשאית היא לנקוט על פי דין.
בתי-משפט – ביזיון בית-המשפט – תנאים לנקיטת ההליך
.
בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום, לפיה נקבע כי לעת הזו, כל עוד לא מוצו הליכי ההוצאה לפועל, המבקשת אינה רשאית לפעול כנגד המשיבים לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט.
.
בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור, ופסק כלהלן:
בית משפט קמא דחה את תובענת המבקשת בשל קביעתו ולפיה הנמקת המדינה כלכלית ולכן ישנן חלופות לתוצאה כלכלית בהוצאה לפועל, ולפיכך אין מקום להפעלת הליכים לפי פקודת ביזיון בית משפט.
נוכח הנסיבות, שגה בית המשפט קמא בקביעתו. מדובר בנסיבות חריגות ומיוחדות, כאשר במשך שנים ארוכות לא צלחו הליכי ההוצאה לפועל.
מן הדין היה לקבל את טענת המבקשת ולהטיל את הקנס כמבוקש על כל אחד מהמשיבים בשל כל יום נוסף שבו פסקי הדין החלוטים אינם מקוימים.

חזרה למעלה

20 [דיון אזרחי] [התיישנות]

הפ (ת"א) 32089-09-11 יהודית כהן נ' נעם משה ברודסקי (מחוזי; לימור ביבי; 09/04/18) - 10 ע'

עו"ד: חן שטיין, דוד בן חיים, אמיר כספי

התקבלה בקשה לתיקון המרצת פתיחה, כך שיתווסף רכיב כספי לתביעה למתן חשבונות שהוגשה במתכונת הצהרתית. נפסק כי משהוגשה התביעה למתן חשבונות נעצר מירוץ ההתיישנות גם באשר לסעדים הכספיים ולא חלה עליהם התיישנות.
דיון אזרחי – תיקון כתבי-טענות – הוספת סעד חדש
דיון אזרחי – התיישנות – הפסקת המירוץ
התיישנות – חישובה – הפסקת מירוץ ההתיישנות
.
בקשת הנתבעת לתיקון המרצת הפתיחה שהגישה, על דרך של הוספת רכיב כספי מפורש לתביעה למתן חשבונות שהוגשה במתכונת הצהרתית.
.
בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה ופסק:
הגשת תביעה למתן חשבונות – גם כאשר תחילה מוגשת עתירה לסעד הצהרתי ולאחריה מוגשת תביעה כספית – עוצרת את מירוץ ההתיישנות כך שלא תהיה כל מניעה לתקנה על ידי הוספת סעד כספי בשלב מאוחר יותר. במקרה זה מירוץ ההתיישנות – גם באשר לסעדים הכספיים – נעצר עת הוגשה התביעה למתן חשבונות ומשכך לא חלה על סעדים אלו התיישנות. גם לו היה ממש בטענה כי חלפה תקופת ההתיישנות בגין הסעדים אותם מבוקש להוסיף, ניתן היה להתיר התיקון, שכן תיקון כתב התביעה באמצעות הוספת סעד כספי אינו משנה את "זהות התביעה" ומדובר באותה מסכת עובדתית אשר אינה משתנה.

חזרה למעלה

21 [דיון אזרחי]

תא (ת"א) 37524-07-12 BELLODRIA LTD נ' ביטום תעשיות פטרו כימיות בעמ (מחוזי; חנה פלינר; 09/04/18) - 11 ע'

עו"ד: שלומי שניידר, שלומי אביטן

כאשר עובד בפועל או לשעבר מגיש חוות דעת מטעם מעסיקו, יש בכך כדי לפגום ביכולתו לפועל במקצועיות ואובייקטיביות ולהטות את הכף לטובת מעסיקו, לכן אין לראות בחוות דעתו כחוות דעת מומחה, אך היא תיוותר בתיק כתצהיר. לעניין הנספחים שלא גולו לצד השני, יש להוציאם מתיק ביהמ"ש.
דיון אזרחי – ניהול המשפט – הבאת ראיות
דיון אזרחי – סדר הדין – הגשת חוות דעת מומחה
דיון אזרחי – סדר הדין – גילוי מסמכים
.
בקשת הנתבעת להוציא מתיק בית המשפט מסמכים וחוות דעת שהגישה התובעת ומסמכים בשפות זרות ללא תרגומים נוטריונים.
.
בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה בחלקה ופסק:
בנסיבות העניין, כאשר עובד (בין אם בפועל ובין אם לשעבר) מגיש חוות דעת מטעם מעסיקו (בפועל או לשעבר) יש בדבר כדי לפגום ביכולת המומחה לפועל במקצועיות ואובייקטיביות ויש ביכולתו להטות את הכף לטובת מעסיקו (או מעסיקו לשעבר) ואף באופן שאינו מודע למעשיו, מה גם שאין עסקינן ב"מומחה מקצועי". חוות הדעת תיוותר בתיק כתצהיר ולא כחוות דעת מומחה. לעניין הנספחים שלא גולו לצד השני, ביהמ"ש יבחר בפסילת ראיות בטרם שמיעת ראיות על פני בחינת קבילות הראיה מבחינת מהימנותה ומשקלה הראייתי בזהירות נדרשת כ"עקב לצד אגודל", אולם בנסיבות דנן יש להורות על הוצאת הנספחים מתיק ביהמ"ש. על התובעת להגיש את תרגומי הנספחים אשר מצויים בתיק בלבד כנספחים לתצהירים הקיימים בתיק.

חזרה למעלה

22 [תקשורת]

עא (י-ם) 2526-12-17 קסטרו מודל בע"מ נ' בר רגב (מחוזי; תמר בר אשר; 08/04/18) - 13 ע'

עו"ד: יוכי כדיר-פז, יוסי אטינגר, מרדכי טורים

בית המשפט המחוזי קיבל ערעור על פסק דין של בית משפט השלום, בו התקבלה תביעת המשיב לפיצוי מכוח סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982.
תקשורת – אינטרנט – משלוח דבר פרסומת
תקשורת – בזק – שיגור דבר פרסומת באמצעות מיתקן בזק
.
ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום, במסגרתו התקבלה תביעת המשיב לפיצוי מכוח סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982 ונפסק לו פיצוי בסך 24,000 ₪.
.
בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור, מהטעמים הבאים:
ראשית, לא ניתן לומר כי לא הייתה הסכמה מראש מצד המשיב לקבל מהמערערת את דברי הפרסומת שנשלחו אליו באמצעות מסרונים.
שנית, אפילו אמרנו – ולא אמרנו – כי לא ניתנה הסכמת המשיב מלכתחילה, הרי שהתקיימו נסיבות החריג הקבוע בסעיף 30א(ג) בחוק שלפיהן הייתה המערערת רשאית לשגר דברי פרסומת במסרונים אל המשיב.
שלישית, אפילו הייתה המסקנה כי לא ניתנה הסכמת המשיב מראש למשלוח ההודעות ואפילו לא הוכח שהתקיים החריג הקבוע בסעיף 30א(ג) – אך לא אלו היו מסקנותינו – עדיין, בנסיבות העניין, לרבות האפשרות הקלה להסרת ההודעות ולנוכח התנהלות המשיב המצביעה על חוסר תום לב בין השאר, בכך שצבר מספר הודעות רב עד הגשת התביעה, לא היה מקום לפסיקת הפיצוי המרבי. אף לא היה מקום לפסיקת פיצוי על כל ההודעות שנשלחו.

חזרה למעלה

23 [כספים] [משפט מינהלי]

עא (ב"ש) 2425-12-17 יוסף ארביב נ' עיריית אשקלון (מחוזי; שרה דברת, אריאל ואגו, גאולה לוין; 08/04/18) - 5 ע'

עו"ד: חן עמידור, רונית ליפשין, אורטל חמדני, בן ציון רזניק

גוף ציבורי אינו יכול להחזיק בכספים לא לו עד ללא קץ. מרגע שהתברר שאין סיכוי לרכישת המגרש ע"י המערער, היה על המשיבה 3 להשיב לו את דמי הפיתוח ששילם ועליה להשיבם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית בגין מלוא התקופה שבה הכסף הוחזק על ידה.
כספים – הפרשי הצמדה וריבית – בתביעת השבה
משפט מינהלי – רשות מינהלית – בחינת פעולותיה
.
ערעור על פסק דין בו הורה ביהמ"ש על סילוק ידו של המערער ממקרקעין תוך חיובו בדמי שימוש. מנגד, חויבה המשיבה 3 בהשבת דמי הפיתוח ששילם המערער עבור המגרש, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית על חלק מהתקופה.
.
בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור ופסק:
על המשיבה 3 להשיב את דמי הפיתוח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית צמודה בגין מלוא התקופה שבה הכסף הוחזק על ידה. גוף ציבורי אינו יכול להחזיק בכספים לא לו, עד ללא קץ. מרגע שהתברר שאין כל סיכוי לרכישת המגרש ע"י המערער, היה על המשיבה 3 להשיב לו כספו במלואו מבלי להמתין כלל לפניה מטעמו. זו הדרך שמצופה מרשות ציבורית לנהוג.

חזרה למעלה

24 [משפחה]

רמש (חי') 20567-03-18 פלוני נ' פלונית (מחוזי; חננאל שרעבי; 08/04/18) - 16 ע'

עו"ד:

נדחה ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה, במסגרתה נעתר לבקשת המשיבה לחלוקת כספים נזילים לאור שינוי נסיבות.
משפחה – יחסי ממון בין בני-זוג – איזון משאבים
.
עסקינן בבקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט לענייני משפחה, במסגרתה נעתר לבקשת המשיבה לחלוקת כספים נזילים לאור שינוי נסיבות.
.
בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, ופסק כלהלן:
אכן, נטיית הפסיקה היא לערוך איזון משאבים במכלול הנכסים, בצוותא חדא, ולא על נכס אחד או על חשבון נכס אחד.
יחד עם זאת, ישנן נסיבות בהן בית המשפט יסטה מעקרון זה. לדוגמא, במקרים בהם איזון חלקי בנכס מסוים או בדרך של פסיקת תשלומים חלקיים על חשבון האיזון הסופי, יביא מחד גיסא לייעול ההליכים, לסיום הסכסוך ולצמצום פערים כספיים בין הצדדים, ומאידך גיסא דחיית האיזון עלולה להכביד על אחד הצדדים באופן לא נאות, במיוחד כשמדובר בסכסוך מורכב העלול להימשך עוד זמן רב.
במקרה דנן, היה מקום להרות על איזון חלקי לאלתר, על חשבון האיזון הסופי שבין בני הזוג, ולו בכדי להקל במעט על הקושי הכלכלי המשמעותי של המשיבה, שכנראה אף בעלת קושי להשתכר לנוכח מחלת הזאבת ממנה סובלת.

חזרה למעלה

25 [חוזים]

הפ (ת"א) 6751-03-16 הילי צדוק נ' אריה כהנא (מחוזי; רחמים כהן; 04/04/18) - 11 ע'

עו"ד: טליה דינה בנבנישתי, גבריאל הנר, יצחק בוכבינדר

במקרה דנן, לא נכרת הסכם מחייב בין הצדדים למכירת דירת המשיב למבקשת, משלא ניתן לקבוע שהצדדים גמרו בדעתם להתקשר בהסכם מחייב והסכימו על כל תנאיו.
חוזים – כריתת חוזה – יסודותיה
חוזים – כריתת חוזה – היעדרה
חוזים – מכר – מקרקעין
.
בקשה לאכיפת הסכם מכר זכויות במקרקעין, בטענה כי המשיב התחייב למכור למבקשת את דירתו, אך לאחר שהוסכמו תנאי העסקה ובטרם חתימה, חזר בו המשיב.
.
בית המשפט המחוזי דחה את התובענה ופסק:
ככלל, על מנת שהסכם ישתכלל להסכם מחייב עליו לקיים שני תנאים מצטברים – גמירת דעת ומסוימות. כאשר מדובר במכר מקרקעין נדרש שההתחייבות לעשות עסקה תהיה בכתב. דרישת הכתב אינה כוללת דרישת חתימה אך רק במקרים יוצאים מן הכלל, ניתן לראות במסמך שלא נחתם כמחייב. במקרה דנן, לא ניתן לקבוע שהצדדים גמרו בדעתם להתקשר בהסכם מחייב והסכימו ביניהם על כל תנאיו ולפיכך, לא ניתן להצהיר על קיומו של קשר חוזי מחייב בין הצדדים.

חזרה למעלה

26 [דיון פלילי]

עפת (נצ') 11965-11-16 מדינת ישראל נ' ליאור דהן (מחוזי; אילונה אריאלי; 02/04/18) - 8 ע'

עו"ד: צביקה אברמוביץ', קובי טל

ההסדר המיוחד שקבע המחוקק לעניין עונש הפסילה גובר על הוראת ההתיישנות הכללית. בנסיבות דנן לא היה מקום לקבוע שעונש הפסילה שהוטל על המשיב התיישן ונוכח הודאתו, לא היה מקום לזכותו מהעבירה של נהיגה בזמן פסילה.
דיון פלילי ‏–‏ התיישנות ‏–‏ עונשים
.
ערעור על זיכויו של המשיב מעבירה של נהיגה בזמן פסילה, בשל התיישנות העונש.
.
בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור ופסק:
ביהמ"ש לתעבורה אינו מוסמך לדון בטענת התיישנות של עונש שנגזר על פי פסק דין שנתן, אולם מקום בו שאלת ההתיישנות התעוררה דרך אגב והכרעתה נדרשה לבירור האשמה, מוסמך ביהמ"ש להכריע בשאלת ההתיישנות לצורך אותו עניין, כסמכות שבגררא. ההסדר המיוחד שקבע המחוקק לעניין עונש הפסילה גובר על הוראת ההתיישנות הכללית, ועל פיו עונש של פסילת רישיון מוחל על הנאשם החל מיום מתן גזר הדין, אך בחישוב מניין ימי הפסילה לא תילקח בחשבון התקופה שעד להפקדת הרישיון על ידי הנאשם. בנסיבות לא היה מקום לקבוע שעונש הפסילה שהוטל על המשיב התיישן ונוכח הודאתו בעובדות כתב האישום, לא היה מקום לזכותו מהעבירה של נהיגה בזמן פסילה.

חזרה למעלה

27 [מקרקעין]

הפ (ת"א) 25431-05-15 ועדה מקומית לתכנון ובניה תל אביב נ' גואל דניאלי (מחוזי; חנה פלינר; 01/04/18) - 15 ע'

עו"ד: אלירן מגער, שי דגן, ליאת שילון הקש , יוסף תמיר

ניתן צו למסירת חזקה במקרקעין לפי סעיף 8 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), אך נקבע כי תפיסת בתי המגורים כפופה להעמדת דיור חלוף למשיבים או לקבלת החלטה שיפוטית בדבר היעדר זכאותם.
מקרקעין ‏–‏ הפקעה ‏–‏ תפיסה
מקרקעין ‏–‏ הפקעה ‏–‏ דיור חלוף
.
המרצת פתיחה למתן צו למסירת חזקה לפי סעיף 8 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור)- המורה למשיבים למסור את החזקה במקרקעין למבקשות וכן ולאסור עליהם למנוע מהמבקשות לתפוס חזקה במקרקעין.
.
בית המשפט המחוזי קיבל את התובענה בחלקה ופסק:
כדי לזכות בצו לפי סעיף 8 שלפקודה יש להוכיח ארבעה תנאים: פורסמה ברשומות הודעה על הכוונה להפקיע את המקרקעין; פורסמה ברשומות הודעה למסירת החזקה במקרקעין; הגיע המועד שנקבע לתפיסת החזקה; הבעלים או המחזיקים מסרבים להרשות לרשות המפקיעה לתפוס את החזקה. בהליך למסירת המקרקעין לרשות המפקיעה מכוח סעיף 8 לפקודה, ניתן לדון בטענות הגנה הנוגעות לפגמים מהותיים שנפלו בהליך ההפקעה היורדים לשורשו. במסגרת ההליך על ביהמ"ש לשקול את מידת התאמת ההליך למצב בשטח; למורכבות ההליך; לזהות הצדדים וריבויים; למהות הנכסים ומספרם. יש לבחון את הדחיפות והצורך במקרקעין; את ניסיונות ההידברות שנעשו בין הצדדים; את ההליכים האחרים אותם ניתן לנקוט ומידת הפגיעה האפשרית בכל צד אם ינקטו ההליכים החלופיים. המבקשות הוכיחו את התנאים הדרושים למתן צו למסירת חזקה, אך תפיסת בתי המגורים של המשיבים על המקרקעין המופקעים לא תתבצע אלא לאחר שהיא תעמיד למשיבים המחזיקים בהם דיור חלוף או תפעל לקבלת החלטה שיפוטית בדבר היעדר זכאות המשיבים. אין מקום לפצל את מסירת בתי המגורים מיתר המקרקעין שהוגדרו בתובענה.

חזרה למעלה

28 [בוררות]

הפב (י-ם) 803-03-18 לייבל קימלמן נ' גבעת האחוזה בע"מ (מחוזי; תמר בר אשר; 29/03/18) - 8 ע'

עו"ד: בנימין שור, דורון לנגה

החלטת הביניים שאישורה מבוקש במסגרת הבקשה הנדונה אינה בגדר "פסק בוררות" או "פסק ביניים", שניתן לבקש את אישורו על פי סעיף 23(א) בחוק הבוררות.
בוררות – פסק בורר – פסק-ביניים
.
בקשה לאישור פסק בוררות, אשר במסגרתה התבקש אישורה של החלטת ביניים של הבוררים, שכותרתה "פסק ביניים".
.
בית המשפט פסק כלהלן:
סעיף 23(א) לחוק הבוררות מסמיך את בית המשפט לאשר פסק בוררות. על פי ההגדרה הקבועה בסעיף 1 בחוק הבוררות, "פסק בוררות" שניתן לאשרו הוא "פסק שניתן על ידי בורר, לרבות פסק ביניים".
באשר להגדרה של "פסק ביניים" הניתן לאישור כאמור, ההלכה היא כי המבחן לגביו זהה למבחן לעניין פסק דין חלקי שנתן בית משפט, המסיים עניין, בשונה מהחלטת ביניים (או "החלטה אחרת") שנתן בית המשפט, אשר אינה מסיימת את העניין שנדון בה. לפיכך, רק אם ברור מפסק הביניים כי הוכרעה במסגרתו מחלוקת מסוימת באופן ברור, סופי ומושלם, כי אז תיחשב החלטת הבוררים ל"פסק ביניים" שניתן לבקש לגביו את אישורו של בית המשפט.
החלטת הביניים לא הייתה בגדר "פסק ביניים" כהגדרתו בחוק הבוררות, ולפיכך לא ניתן לבקש את אישורה מכוח הוראת סעיף 23(א) בחוק זה.

חזרה למעלה

29 [דיון אזרחי]

תצ (מרכז) 49931-04-17 טלי גואטה נ' שלמה חברה לביטוח בע"מ (מחוזי; מיכל נד"ב; 19/03/18) - 7 ע'

עו"ד: צביקה מצקין , אלרן שפירא, דני כביר, טל גז'נדה

בית המשפט אישר באופן חלקי תיקון בקשה לאישור תובענה ייצוגית, בדרך של הוספת פרט 1 שבתוספת השנייה בחוק תובענות ייצוגיות.
דיון אזרחי ‏–‏ תובענה ייצוגית ‏–‏ בקשה לתיקון
.
בקשה לתיקון בקשה לאישור תובענה ייצוגית שעניינה תשלום תגמולי ביטוח, כך שיתווסף פרט 1 שבתוספת השנייה בחוק תובענות ייצוגיות ויובהר כי הבקשה מושתת על חובת המשיבה לשלם תגמולים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית אף לפי סעיף 28(א) בחוק חוזה ביטוח.
.
בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה בחלקה ופסק:
העקרונות המנחים להתרת תיקון כתב תביעה בתובענה ייצוגית הם: האם התיקון מכוון לשאלה השנויה במחלוקת וההליך מצוי בשלב מקדמי; האם הסיבה נובעת מכך שבפני התובע לא הייתה כל התשתית העובדתית הרלבנטית לפני תשובת המשיב; האם התיקון עלול לגרום לנתבע נזק שאינו ניתן לפיצוי בפסיקת הוצאות; תום לב המבקש. תיקון הפרט על פי התוספת השנייה נועד להעמדת השאלה האמיתית השנויה במחלוקת לדיון ולאור העקרונות המנחים יש לאשר תיקון זה. התיקון הנוסף מוסיף עילה ואינו מכוון לשאלה השנויה במחלוקת על פי בקשת האישור המקורית ואין לאשרו.

חזרה למעלה

30 [ראיות]

עא (חי') 34978-10-17 עאסליה למסחר כללי ותובלה בע"מ נ' אחים חנא - חברה קבלנית לבנין וברזל בע"מ (מחוזי; אמיר טובי; 15/03/18) - 9 ע'

עו"ד:

ערכאת הערעור קבעה כי לא היה מקום לקבל את תביעת המשיבה להשבת תמורה ששילמה עבור יתרת כמות הברזל שנטען כי לא סופקה לה. מנגד, לא היה גם מקום לקבל את התביעה שכנגד שהגישה המערערת, לתשלום יתרת החוב.
ראיות – נטל ההוכחה – הטלתו
ראיות – נטל ההוכחה – אי עמידה בו
.
ערעור על פסק דין בגדרו התקבלה תביעת המשיבה להשבת תמורה ששילמה למערערת עבור ברזל שרכשה ולא סופק לה, ונדחתה התביעה שכנגד שהגישה המערערת.
.
בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור בחלקו ופסק:
בנסיבות דנן, משלא הוכחה כמות הברזל שסופקה למשיבה בפועל, לא היה מקום להעביר את הנטל לשכמה של המערערת להוכיח כי אכן סיפקה בפועל את כלל כמות הברזל שהוזמנה על ידי המשיבה. כפועל יוצא, לא היה מקום לקבל את תביעת המשיבה בגין יתרת כמות הברזל, לגביה נטען כי לא סופקה לה בפועל. אשר לערעור שעניינו התביעה שכנגד אותה הגישה המערערת כנגד המשיבה, לתשלום יתרת החוב, על המערערת נטל ההוכחה ונטל זה לא הורם.

חזרה למעלה

31 [עונשין]

תפ (י-ם) 29121-07-17 מדינת ישראל נ' נהאד זע'ייר (מחוזי; דנה כהן לקח; 07/03/18) - 9 ע'

עו"ד: שחר מלול, אביגדור פלדמן , חאלד אזברגה

נדחתה בקשת הנאשם לביטול כתב-האישום. בתוך כך נדחו הטענות כי בוטלה העבירה של נשיאת משרה בהתאחדות בלתי מותרת וכי הוראת-המעבר שבסעיף 101 לחוק המאבק בטרור, שמכוחה הואשם במילוי תפקיד ניהולי בארגון טרור, אינה חוקתית.
עונשין ‏–‏ כתב אישום ‏–‏ ביטולו
עונשין ‏–‏ עבירות ‏–‏ פעילות בארגון טרורוסטי
.
בקשת הנאשם לביטול כתב-האישום, בטענה כי בוטלה העבירה של נשיאת משרה בהתאחדות בלתי מותרת וכי הוראת-המעבר שבסעיף 101 לחוק המאבק בטרור, שמכוחה הואשם במילוי תפקיד ניהולי בארגון טרור, אינה חוקתית.
.
בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה ופסק:
על-מנת להבחין בין ביטול האיסור שבעבירה הפלילית לבין שינויו יש לשאול האם המחוקק ויתר על ההגנה הניתנת באמצעות המשפט הפלילי לערך חברתי מסוים, שאז בוטל האיסור שבעבירה, או שנמשכת ההגנה אף אם במתכונת אחרת, שאז שונה האיסור. האיסור שבבסיס העבירה של חברות בהתאחדות בלתי מותרת לא בוטל, אלא ממשיך להתקיים במתכונת חליפית. אין להיזקק לטענה כנגד חוקתיות ההסדר שבסעיף 101(א) לחוק המאבק בטרור. למעט מקרים חריגים לא ראוי שערכאה דיונית תכריע בשאלת חוקתיותו של דבר חקיקה כאגב-אורחא או בתקיפה עקיפה. דיון בטענות כנגד תוקפו החוקתי של סעיף 101 לחוק המאבק בטרור, משמעותה דיון בטענה כנגד תוקף ההכרה בארגון שהוכרז בעבר כהתאחדות בלתי מותרת, כאילו הוכרז כארגון טרור. שנית, לפני בג"צ תלויה ועומדת כיום עתירה כנגד תוקפו החוקתי של הסעיף האמור.

חזרה למעלה

שלום

32 [התיישנות]

תת (חי') 2711-11-17 מריה פטרוב נ' עיריית חיפה (שלום; גילה ספרא ברנע; 08/04/18) - 6 ע'

עו"ד:

נדחתה טענת הנתבעת בעניין התיישנות התביעה נגדה בגין חיובי ארנונה. במרכז החלטת בית המשפט עומדת השאלה: האם התביעה נגד הנתבעת באה בגדרה של הוראת סעיף 14 לחוק ההתיישנות, שמסדיר את סוגיית ההתיישנות כאשר אחד מבעלי הדין נמצא בשטח מדינה זרה.
התיישנות – תקופת ההתיישנות – חריגים המאריכים את התקופה
התיישנות – חישובה – הפסקת מירוץ ההתיישנות
.
המבקשת הגישה התנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב בגין חיובי ארנונה. המבקשת כופרת בקיומו של החוב וטוענת כי החוב התיישן. השאלה המרכזית, בהתנגדות זו, הינה האם התביעה דנן באה בגדרה של הוראת סעיף 14 לחוק ההתיישנות.
.
בית המשפט קיבל את התביעה וקבע כלהלן:
הוראת סעיף 14 לחוק ההתיישנות משמעה כי אין לקחת בחישוב תקופת ההתיישנות את הזמן שבו נמצא אחד מבעלי הדין – התובע או הנתבע – בשטח מדינה זרה, שמחמת תנאים בהם היה נתון בה, או בשל אופי היחסים בין אותה מדינה לבין ישראל, לא ניתן היה לקיים את הבירור המשפטי.
מציאות שבה בית משפט ישראלי אינו יכול להורות על המצאת כתבי בי דין לבעל דין, לכוף בעל דין להתייצב למשפט, לכוף אותו לקיים את החלטות בית המשפט, היא מציאות נעדרת "יכולת להפעיל את כוח התביעה הנתון בידי התובע". מציאות כזאת עשויה להתקיים גם במדינה ידידה, גם במדינה מתוקנת.
מעיון במסמכים שצירפה המבקשת עולה כי אמנם דרישות התשלום ששלחה המשיבה "חזרו לשולח", אך לא ניתן לומר כי המבקשת הוכיחה כי הייתה אפשרות בידי העירייה או יכולת סבירה לממש את כח התביעה שבידיה, עת שהתה מחוץ לארץ. במקרה זה, מתקיים החריג הקבוע בסעיף 14 לחוק ההתיישנות, הדוחה את המועד, ממנו נמנית תקופת ההתיישנות ביחס לתקופה הקובעת. לפיכך, טענת ההתיישנות נדחית.

חזרה למעלה

33 [מקרקעין]

תא (עכו) 45529-10-17 ליאת הרשקו נ' יריב שלמה כהן (שלום; ג'מיל נאסר; 28/03/18) - 7 ע'

עו"ד:

בית המשפט פסק, כי עילת התביעה ומרבית הטענות המועלות בכתב התביעה על ידי התובעת עניינן בסכסוך הנוגע לשינוי השימוש הקיים ברכוש המשותף על ידי אחד הדיירים. על כן, סכסוך זה מצוי בסמכותו הייחודית של המפקח על רישום המקרקעין.
מקרקעין – בתים משותפים – המפקח על רישום מקרקעין
מקרקעין – המפקח על רישום מקרקעין – סמכותו
.
נתבע 3 הגיש בקשה לסילוק התביעה נגדו על הסף מחמת העדר סמכות עניינית. מדבר בסכסוך שעניינו התקנת צנרת גז ע"י נתבע 3 לבקשת נתבע 1 לשימושה של נתבעת 2 שהינה הבעלים של דירה בבניין, וזאת בתוואי ובמיקום שונה מצנרת הגז המקורית שהותקנה ע"י הקבלן בעת בניית הבית המשותף (תחת מרצפות חדר המדרגות).
.
בית המשפט קיבל את הבקשה ופסק כלהלן:
מדובר בעניינו, בסכסוך הנוגע לשינוי השימוש הקיים ברכוש המשותף על ידי אחד הדיירים ללא תיאום מראש עם יתר בעלי הדירות בבית המשותף וללא נטילת הסכמתם, לרבות הסכמת התובעת.
סעיף 72 (א) לחוק המקרקעין, מקנה סמכות ייחודית למפקח על רישום המקרקעין להכריע בסכסוכים בין בעלי דירות בבית משותף בעניין סכסוך בדבר זכויותיהם או חובותיהם של הדיירים לפי התקנון מצוי בסמכותו הייחודית של המפקח על רישום המקרקעין ולא של בימ"ש שלום. המבחן אינו מבחן הסעד אלא מהות הסכסוך והיחסים בין בעלי הדין.
עילת התביעה ומרבית הטענות המועלות בכתב התביעה ע"י התובעת מופנות נגד נתבעים 1-2, ומקורה בסכסוך שפרץ בין שני דיירים בבית המשותף בנוגע להתקנת צנרת הגז בתוואי ובמיקום הנוכחי בחדר המדרגות של הקומה שבו מצויות דירות התובעת ונתבעת 2. על כן, סכסוך זה מצוי בסמכותו הייחודית של המפקח על רישום המקרקעין.

חזרה למעלה

34 [בנקאות]

תק (ת"א) 8931-11-16 אברהם אברמוב נ' לאומי קארד בע"מ (שלום; שלומית בן יצחק; 25/03/18) - 6 ע'

עו"ד:

בית המשפט קיבל באופן חלקי תביעת התובע, והורה לנתבעת – לאומי קארד, להשיב לו חלק מעלויות העסקה שנקשרה בינו לבין חברת כבלים. פסק הדין עוסק בחובה המוטלת על חברה המפעילה כרטיסי אשראי להפסיק חיוב בעקבות אי הספקת המוצר.
בנקאות – כרטיס אשראי – אחריות המנפיקה מול אחריות בית העסק
.
התובע הגיש כנגד הנתבע תביעה שעניינה בטענות התובע ובנו כנגד הנתבעת, וכל זאת בקשר למחדלה הנטען באי ביטול עסקה שנקשרה בין התובע לבין חברת כבלים.
.
בית המשפט קיבל את התביעה בחלקה ופסק כלהלן:
במקרה זה, חלות הוראות סעיף 10(א) לחוק כרטיסי חיוב, שכותרתו הפסקת תשלום בשל אי הספקה, ויש להתייחס לשלוש פעימות זמן שונות.
באשר לפעימה הראשונה – טרם השבת הציוד לבית העסק: תנאי הסעיף לא התקיימו. אין המדובר בנכס שלא סופק, היינו: בכישלון תמורה מלא, אלא בנכס שסופק שלא לשביעות רצונו של התובע. אשר על כן, אין לזקוף עלויות העסקה עד שלב זה על מנפיק כרטיס האשראי – הנתבעת.
באשר לפעימה השניה – בין מועד ידיעת הנתבעת על השבת הציוד עד לביטול הכרטיס – התובע עמד בחלקו בהסכם – שילם את התמורה הנוספת, והציוד נלקח, אלא שהעסקה לא בוטלה. במקרה זה לא ניתן לספק את השירות ללא הציוד, ולקיחתו, מנקודת הזמן הזו, מהווה כשלון תמורה מלא, ובמצב דברים זה היה על הנתבעת להפסיק את החיוב. יש להשיב את הכספים בשל ידיעת הנתבעת על החזרת הציוד והעדר האפשרות לקבלת תמורה עבור התשלומים החל מנקודת זמן זו.
באשר לפעימה השלישית: לאחר ביטול כרטיס האשראי ביוזמת התובע, דין החיוב היה להתבטל כבר בשלב זה, ולמעשה, מייד עם ההודעה על כך, ואין להחיותו עקב ביטול הכרטיס.

חזרה למעלה

35 [חוזים]

תק (רח') 47507-06-17 שמואל בובליל נ' גיא טויאטו (שלום; אדנקו סבחת חיימוביץ; 18/03/18) - 8 ע'

עו"ד:

נדחו תביעה עיקרית ותבעה שכנגד שבמרכזן עומד חוזה תיווך במקרקעין. נפסק, כי בהעדר הסכם בלעדיות לא זכאי המתווך ליתרת הסכום שהיה זכאי לקבל מהרוכש, ואולם חיובו בהשבת הכספים ששולמו מכח הסכם למתן שירותי תיווך שלא עלה כדי הסכם בלעדיות הינו מקפח ופוגע בתובע וגורם לו חסרון כיס חרף העבודה שנעשתה על ידו.
חוזים – תיווך – דרישת הכתב
חוזים – תיווך – הסכם בלעדיות
.
התובע הגיש כנגד הנתבע תביעה כספית בגין פיצוי בשל הפרת חוזה תיווך. הנתבע הגיש כנגד התובע תביעה שכנגד בגין השבה עקב ביטול הסכם תיווך. במרכז פסק הדין עומדות השאלות: האם בין הצדדים נחתם הסכם בלעדיות בתיווך המקנה לתובע פיצוי בגין הפרתו? האם עומדת לנתבע זכות להשבה של עמלת תיווך ששילם לתובע?
.
בית המשפט דחה את התביעה העיקרית ואת התביעה שכנגד ופסק כלהלן:
הדרישה לחתימה על שני מסמכים נפרדים – הסכם הזמנת שירותי תיווך והסכם הבלעדיות – הינה תנאי מפורש בלעדיו לא יכול להתקיים הסכם בלעדיות. במקרה זה, הסכם הזמנת שירותי תיווך והסכם הבלעדיות נערכו במסמך אחד ובכך למעשה לא עמד התובע בדרישות החוק והתקנות, דרישת הכתב הכפולה. דרישה זו אינה דרישה טכנית. בנסיבות אלה למעשה אין תוקף להסכם הבלעדיות שנחתם בין הצדדים ולפיכך ממילא לא יכול התובע ליהנות מחזקת ה"גורם היעיל" המזכה אותו בדמי תיווך.
בהעדר הסכם בלעדיות, הרי שלא זכאי התובע לאותם 2% משווי העסקה, שהיה אמור לקבל במסגרת הסכם זה, בין שהיה הגורם היעיל ובין שלא.
יש לדחות את התביעה שכנגד להשבת דמי תיווך ששילם הנתבע לתובע. קבלת עמדתו של הנתבע הינה בבחינת עשיית עושר ולא במשפט. התובע פעל במסגרת ההתקשרות ופנה לנתבע כדי להביא רוכש לנכס וזה התחמק ממנו ולא הודיע לו, כי מזה מספר שבועות הוא מנהל משא ומתן עם רוכש אחר על מנת שהתובע יוכל לכלכל צעדיו בהתאם. משכך נהנה הנתבע משירותיו של התובע במקביל לכך שעלה בידו למכור הנכס שלא באמצעות התובע.

חזרה למעלה

בתי-הדין הרבניים

36 [משפחה] [חוזים] [משפט עברי]

(נת') 268139/ פלוני נ' פלונית (בתי-הדין הרבניים; שלמה שפירא, אברהם מייזלס, רפאל י' בן שמעון; 06/02/18) - 24 ע'

עו"ד: דניאל ברוזה, אברהם שלג

דחיית תביעה לביטול הסכם בטענה שנכתב למראית עין וזאת הן מהבחינה העובדתית והן מהבחינה ההלכתית.
משפחה – הסכם גירושין – תוקפו
חוזים – חוזה למראית עין – הוכחתו
משפט עברי – חוזים – חוזה למראית עין
.
תביעה לביטול הסכם גירושין שנערך בשנת 2000 וקיבל תוקף פסק דין בבית הדין בירושלים, בטענה כי ההסכם פיקטיבי ונחתם במטרה להתחמק מנושי הבעל. במסגרת ההסכם נקבע כי הבעל יעביר לאישה את חלקו בדירה המשותפת ללא תמורה, והאישה תישא בכל יתרת תשלומי המשכנתא. כמו כן נקבע כי משמורת שני הילדים תהיה בחזקת האם וכי האב ישלם למזונותיהם סך כולל של 1500 ש"ח. לטענת התובע מייד לאחר סידור הגט (לטענת האישה שנתיים לאחר מכן), חזרו הצדדים לחיות יחד עד שנת 2012 ולאור זאת נערך לצדדים גט לחומרא. בתקופה זו אף הביאו הצדדים ילד נוסף לעולם.
.
ביה"ד הרבני האזורי דחה את התביעה מהטעמים הבאים:
דין התביעה להדחות כבר מהבחינה העובדתית. מההסכם גופו אין כל הוכחה שיש בו חריגה מההסכמים המקובלים, ההסכם נראה מאוזן לגמרי והתובע לא עמד בנטל להוכיח שמדובר בהסכם למראית עין.
בהקשר זה צוין בין היתר כי דומה שהתובע העדיף לוותר על חלקו בדירת הצדדים ולהיפטר מתשלום מזונות הילדים (המזונות נקבעו על הצד הנמוך), ותשלום המשכנתא ובפרט שמצבו הכלכלי של התובע היה, לדבריו, בכי רע כאשר הוא מסובך עם נושים. אב הדואג לילדיו בוודאי מעוניין שיהיו מסודרים עם מדור עבורם, ובהעברת חלקו בדירה לטובת האם הובטח מדורם של הקטינים; היות שסכום החוב, אף לדברי הבעל, היה לא יותר ממאה אלף ש"ח – סכום שכזה לא מצדיק מהלך כה דרמטי של גירושין פיקטיביים.
בן זוג (לשעבר) התובע את ביטולו של הסכם גירושין שאושר בבית הדין וקיבל תוקף של פסק דין, בטענה שההסכם הוא למראית עין ונעשה למטרת הברחת הרכוש מהנושים ולמנוע מהם את המגיע להם על פי דין מהתובע, נקט – לדבריו – בדרך עבריינית ממדרגה ראשונה: מחד גיסא הוא ניצל את הליכי בית הדין בצורה נפשעת כאשר הוא מוליך שולל את בית הדין. ומאידך גיסא רימה את הנושים והעמיד אותם בפני שוקת שבורה.
לכן עליו להוכיח שאף הצד השני התכוון להיות שותף לפשע, ולקיים שני הסכמים – האחד גלוי למראית עין, והאחד סמוי – ההסכם שלדברי התובע הוא ההסכם האמיתי.
במקרה דנא, תוקפו של הסכם הגירושין עומד על כמה יסודות תמיכה הלכתיים ואף חוקיים, שכל אחד מהם לבד די בו כדי לתת תוקף הלכתי וחוקי למניעת ביטולו של ההסכם: 1. הצהרת הצדדים בפני בית הדין להתחייבות לקיום ההסכם ללא ערעור; 2. חתימת הצדדים על ההסכם בפני בית הדין שיש בה כשלעצמה מעשה קניין 'סיטומתא"'; 3. מעשה קניין 'אגב סודר' שקיבלו הצדדים בפני בית הדין; 4. מעשה בית דין שנתן תוקף פסק דין להסכם. לאור צירוף כל הנתונים הנ"ל, חובה להחמיר עם התובע בנטל הראיות שעליו להוכיח שההסכם נעשה רק למראית עין. לא ייתכן בשום אופן לתת לתובע לקטוף את פירות מעלליו (שלדבריו) בקלות. בהתאם לעיקרון: "מעילה בת עוולה לא תצמיח תביעה.".
ביה"ד מבהיר כי בכל מקרה הגט הראשון מהווה גירושין גמורים. גם אם נקבל את גרסתו של התובע שהצדדים חזרו מייד לאחר סידור הגט לחיות יחד, הגט עצמו לא מתבטל בשום אופן, מפני שהבעל מסר את הגט לאחר שהוא עשה ביטול מודעות, כפי שעושים בכל בתי הדין, שפירושו, שנתינת הגט היא ללא כל תנאים וסייגים. אם לאחר מתן הגט בא המגרש וטוען שכוונתו הייתה כך או אחרת בעת מתן הגט – טענה זו נדחית על הסף, היות שדברים שבלב אינם דברים ולא יכולים לבטל את הגט. לכן הגט הוא גט גמור.
הגט הנוסף שנערך בין הצדדים כעבור כשלוש־עשרה שנה לאחר הגט הראשון, היה מחמת שחזרו לחיות יחד לאחר הגירושין הגמורים, ואז נוצר על פי הדין חשש קידושין כפי המבואר בשולחן ערוך (אבן העזר סימן קמט). לכן הוצרכו לסדר גט נוסף לחומרא.
לפיכך, מאחר שהגירושין בגט הראשון היו גירושין גמורים, חזרתם של הצדדים לחיות יחד לאחר הגט יוצרת רק ספק קידושין, ובספק נישואין אין לבעל שום זכויות ממוניות בחלקה של האישה.
מכאן שכבר כעת ניתן לקבוע שההסכם נשאר בתוקפו, וכפי הקבוע בהסכם הבעל הקנה את חלקו בדירה לטובת האישה. לאור קביעה זו, אין מקום לבדוק ולהאריך אם הסכם זה עומד בדרישות הקבועות בחוק החוזים בהתאם לסעיפים 13 ו־30 .
עם זאת לפנים מן הנדרש, ביה"ד מוסיף ומרחיב כי גם הבחינה ההלכתית – תוך דיון מעמיק באופנים שבהם אפשר לבטל קניינים שנעשו – מחייבת דחיית התביעה.

חזרה למעלה