רחל שלום

 

מצ"ב גזר הדין בעניינו של איסקוב.

 

תחילתו של תיק זה לפני כשנתיים. עובר לתקופה זו חקרו ימ"ר מוסר בחקירה סמויה חשד לקיומה של רשת שעוסקת בהבאת נשים לשם עיסוק בזנות במסווה של "תיירות מרפא".

 

בעקבות תלונה על אונס, שהגישה אחת מהנשים שהובאו לישראל, נאלצו לצאת במעצרים. איסקוב עזב את הארץ, בטרם נעצר, ואילו החשודים האחרים נעצרו והוגש כתב אישום שהתייחס רק לאותן נשים שהגיעו ושהו בישראל באותה תקופה.

 

לגבי איסקוב הוצא צו מעצר והועברה בקשת הסגרה.

 

לאחר מו"מ להסדר הודו השותפים והורשעו בכתב אישום מתוקן (מחיקת עבירות)-    שי אל צפון 18 חודשי מאסר ופיצוי 35,000 ₪ לשלוש מתלוננות (הודה בעבירות שיוחסו במקור)

                                                           

זאור – 6 חודשי עבודות שרות (נשאר עם עבירות של סיוע ל הבאה וסרסרות)

                                                                                                           

                                                                                                            אוקסנה – של"צ  (עבירות סיוע לסרסרות..)

 

איסקוב הוסגר לישראל  ביום 31.10.17. במסגרת החקירה נגבו הודעות משלימות ובוצעו עימותים עם אותן נשים שנותרו בישראל (3). כמו כן רשות המיסים ביצעה חקירה מקבילה והוטלו עיקולים על הכספים שנתפסו ברשות איסקוב, אמו ואחותו אוקסנה.

 

מיד לאחר הגשת כתב האישום פנה וביקש סנגורו של איסקוב לנסות ולהגיע להסדר טיעון.

 

במסגרת המפגשים עימו העלה טענות ביחס לעובדות כתב האישום ובעיקר, לגבי עבירות האונס שיוחסו לנאשם.

 

מבחינה מחודשת של חומר הראיות (שלגבי איסקוב והקשר בינו לבין הנשים בחו"ל היה בעיקר נסיבתי) היינו נכונים לשקול תיקונים שכללו שינוי עובדות והוראות חיקוק – יחד עם זאת היה ברור שהענישה של השותף (18 חודש) כובלת אותנו ולא ניתן יהיה להצדיק ענישה מחמירה יותר.

 

המחלוקת נסבה בעיקר לגבי עבירות האינוס שיוחסו בכתב האישום:

 

כתב האישום ייחס שתי עבירות אינוס ביחס לשתי מתלונננות.

 

אציין כבר עתה שלגבי מתלוננת אחת – מדובר היה במתלוננת שלא מסרה ב"סיבוב הראשון" תלונה לגבי אינוס. למרות האמור, לאחר שמסרה בהודעתה המאוחרת התייחסות לכך וכן התקבל חיזוק מסויים מהודעת מתלוננת אחרת, הוחלט לייחס לנאשם אישום זה. בשלב מסויים, בעקבות טענות סנגור, בדקתי למול

 

המחלקה הבינלאומית והובהר שמכיוון ובקשת ההסגרה לא התייחסה לארוע זה – לא ניתן לייחס לנאשם עבירה זו (אלא אם כן נפנה ונבקש אישור רשויות אוקראינה – הליך פרוצדרלי שיכול לארוך זמן). הדברים הובהרו למתלוננת באמצעות ב"כ – והלה נתנה הסכמתה להסדר שכולל מחיקת עבירת האינוס ופיצוי כספי.

 

לגבי המתלוננת הנוספת – מתגוררת ברוסיה וקיבלה יצוג באמצעות מרכז הסיוע.

 

הסנגור ביקש לבחון המרת הסעיף לעבירה של בעילה אסורה בהסכמה תוך ניצול יחסי מרות. הובהר לו שללא הסכמת המתלוננת, לא נסכים לשינוי וננהל הוכחות.

 

הצעות הסנגור הועברו למתלוננת באמצעות ב"כ. תחילה סירבה להצעה, ולאחר שהסנגור "שיפר" הצעתו והציע פיצוי משמעותי של 60,000 ₪ וכן הוספת עבירת תקיפה, קיבלנו את הסכמתה.

 

זה מהמקום לפתוח סוגריים ולפרט את שארע – ארועים שהשפיעו אף הם על השיקולים שהביאונו להגיע להסדר טעון.

 

מיד עם קבלת הסכמת המתלוננת, הודעתי לצוות החקירה ולסנגור. בחלוף חצי שעה ממועד ההודעה, התקבל במשרדי מייל מב"כ המתלוננת ובו הודיעה לי שהמתלוננת התקשרה וחזרה בה מהסכמתה.

 

סמיכות הזמנים עוררה את חשדי וביקשתי מראש צוות החקירה לברר האם מי מחוקריו היה בקשר עם המתלוננת.

 

ואכן התברר שהחוקר שליווה את התיק לפני שנתיים וחקר בזמנו את המתלוננת, היה בקשר עם המתלוננת, לאחר מעצרו של איסקוב ולאחר הגשת כתב האישום – ולמרות היותה מיוצגת (לכאורה, בעניינים פרוצדורליים).  חוקר זה, מיד שנודע לו על הסכמתה להסדר, יזם שיחת טלפון למתלוננת שבה ביקש לברר עימה

 

כיצד הסכימה לאמור. מהלכיו של החוקר הועלו על הכתב, לבקשתי, והועברו גם לסנגור – כמתחייב (מדובר באותו הצוות שממנו יצא החוקר שקיים יחסי מין עם מתלוננות שבתיק שהוגש לאחרונה בעבירות דומות).

 

פרקליטת המחוז עודכנה על האמור, והוחלט שנקיים הליך ברור למול המשטרה – לאחר סיומו של התיק.

 

מיד ובסמוך לברור הנ"ל – הגיעה המתלוננת מיוזמתה לישראל וביקשה להפגש עימי. המתלוננת שוכנה במקלט לנשים והגיעה למשרד מלווה עם אשת טיפול מהמקלט.

 

במסגרת שיחה ארוכה עם המתלוננת הסברתי לה את כל שנדרש והבהרתי לה כי במידה ותבחר שלא לקבל ההסדר – אנו נהיה נכונים לנהל את התיק. בסיומה של שיחה הסכימה המתלוננת להסדר.

 

סופו של דבר הגענו להסדר שכלל הסכמה לעונש סגור של 24 חודשי מאסר וכן פיצוי בסך 60,000 למתלוננת בעבירת המין וכן 11.5 אלף ₪ לכל אותן נשים שעדיין נמצאות בישראל.

 

הענישה  - 18 חודשי מאסר (כפי שהוטל על השותף) + 6 חודשי מאסר על עבירת הבעילה.

 

אדגיש כי על אף שמדובר לכאורה בענישה מקלה – מדובר בענישה שאיננה חריגה ביחס לעונשים שהוטלו בתיקים דומים בעבר  בנסיבות דומות (מספר הנשים, תקופת הפעילות, נסיבות העסקת הנשים – ללא כפיה/ללא אלימות/ללא מגבלת תנועה וכד').

 

לגבי עבירת הבעילה בהסכמה – 6 חודשי מאסר (ברף הגבוה של ענישה בעבירות אלו).

 

 

לסיכום:

 

השיקולים להסדר כללו – שיקולים ראיתים שנגעו לחומר הראיות, שיקולים מערכתיים שנוגעים להתנהלות המשטרה (ולא ניתן היה לפרטם בבית המשפט), אחידות ענישה למול השותפים האחרים וכן הסכמת המתלוננת ופיצוי כספי משמעותי.

 

 

חג שמח

 

רותי שביט