תוכן העניינים עליון 1   [נזיקין] רעא 7163/17 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי (עליון; י' עמית; 20/03/18) - 13 ע' ביהמ"ש העליון מבהיר כי ההגדרה הבסיסית של תאונת דרכים הינה "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה". הגדרה זו כוללת בחובה את כל החלופות המרבות שנכללות בסעיף בגדר 'שימוש ברכב מנועי'. בהמשך לכך בחן ביהמ"ש האם אירוע של התנתקות סל שהורם באמצעות מנוף של משאית חונה מהווה תאונת דרכים תחת החלופה המרבה של התנתקות חלק מהרכב. לעניין זה ביהמ"ש לא מצא להתערב במסקנת ביהמ"ש המחוזי שענה על כך בחיוב. נזיקין – תאונת דרכים – הגדרת תאונת דרכים נזיקין – תאונת דרכים – שימוש ברכב מנועי נזיקין – תאונת דרכים – התנתקות חלק מהרכב נזיקין – תאונת דרכים – קשר סיבתי 2   [עונשין] [דיון פלילי] רעפ 1579/18 עיד אבו אלקום נ' מדינת ישראל (עליון; א' שהם; 20/03/18) - 8 ע' נדחתה בקשת רשות ערעור שעיקרה חומרת עונש המאסר בפועל בן 8 החודשים שהושת על המבקש בגין הרשעתו בביצוע 47 עבירות של אי הגשת דו"חות תקופתיים במועד לפי חוק מס ערך מוסף. נפסק כי הבקשה אינה עומדת באמות המידה למתן רשות ערעור, כי בנסיבות העניין לא הייתה מניעה להתייחס בגזר הדין לסכום החוב שלא שולם, כי אין לראות בקיומם של הליכים פליליים מקבילים כשיקול לקולה, כי בצדק הורשע המבקש גם באי-הגשת "דו"חות אפס" שכן החובה להגיש דו"חות במועד אינה קשורה לתוכנם, וכי העונש אינו חמור יתר על המידה. עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות מס עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: שיקולים דיון פלילי – רשות ערעור – מתי תינתן 3   [בוררות] רעא 6303/17 מוניר מטאנס נ' פהד עבוד (עליון; י' דנציגר; 20/03/18) - 9 ע' נדחתה בקשת רשות ערעור על פסק דין בו נדחתה בקשת המבקש לביטול פסק בוררות והוחלט על השבתו לבורר להשלמה מכוח סעיף 26(ב) לחוק הבוררות. נפסק כי הבקשה מעלה שאלה פרטנית הנוגעת לאופן יישומו של הסעיף הנ"ל, שאינה מצדיקה מתן רשות ערעור, כי אין מדובר במקרה חריג העולה כדי עיוות דין, כי לגבי טענות ערעוריות אין מקום ליתן רשות ערעור וכי אין מקום להתערב בשיקול הדעת של בימ"ש קמא. בוררות – החלטות של בית-משפט – רשות ערעור בוררות – פסק בורר – רשות ערעור 4   [בתי-משפט] [תכנון ובנייה] [מקרקעין] עעמ 1846/18 הוועדה לתכנון מתחמים מועדפים לדיור נ' החברה להגנת הטבע (עליון; ג' קרא; 20/03/18) - 7 ע' בימ"ש קיבל בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין של בימ"ש לעניינים מנהליים, שהורה על קיום דיון מחודש במליאת הוועדה הארצית לתכנון ולבנייה של מתחמים מועדפים לדיור בדבר התאמת תוכנית 'מתחם צוריאל מעלות תרשיחא' למטרות החוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור (הוראת השעה), נוכח מאזן הנוחות וסיכויי הערעור, כך שהדיון במליאת הוועדה יעוכב עד להכרעה בערעור. בתי-משפט – עיכוב ביצוע – פסק דין תכנון ובנייה – ועדות התכנון והבנייה – החלטותיהן מקרקעין – מקרקעי ישראל – החוק לקידום בנייה במתחמים מועדפים לדיור 5   [מסים] עא 8294/14 רוני גנגינה נ' פקיד שומה פתח תקוה (עליון; ח' מלצר, י' עמית, ע' ברון; 20/03/18) - 39 ע' בימ"ש פסק, על יסוד המתווה שנקבע בהלכת ברנע, כי יש לראות בתניית אי תחרות אגב מכירת עסקם של המערערים כתניה אותנטית. עוד נפסק כי, התחייבות המערערים בתניית אי התחרות להימנע מניהול חנויות מתחרוֹת היא תקבול פירותי המהווה "הכנסת עבודה" הנכנסת בגדר סעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה, וכי התחייבות המערערים בתניה האמורה להימנע מהקמת מרכולים חדשים. היא תקבול פירותי הנכנס בגדרו של סעיף 2(1) לפקודה הנ"ל. מסים – מס הכנסה – הכנסה שבפירות או הכנסה הונית מסים – מס הכנסה – סיווג ההכנסה 6   [דיון אזרחי] [רשויות מקומיות] עעמ 1459/17 עיריית קרית ביאליק נ' מרב- מזון כל בע"מ (עליון; ח' מלצר; 19/03/18) - 7 ע' ככלל, עצם הגשת ערעור על פסק-דין לא תעכב את ביצועו. ביהמ"ש רשאי לחרוג מכלל זה ולהורות על עיכוב ביצוע מקום בו סיכויי הערעור טובים ומאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש, כשבין שני התנאים מתקיים יחס של מעין "מקבילית כוחות". כאשר מי שמבקש את עיכוב הביצוע הוא גוף ציבורי, בגדר מאזן הנוחות ביהמ"ש רשאי לשקול גם את האינטרס הציבורי ואינטרסים של צדדים שלישיים. דיון אזרחי – עיכוב ביצוע – של פסק-דין דיון אזרחי – פסק-דין – עיכוב ביצוע רשויות מקומיות – עיריות – חובותיהן 7   [דיון אזרחי] רעא 504/18 קסטנבוים עיבוד ושיווק בע"מ נ' רוזנטויס בע"מ (עליון; י' וילנר; 19/03/18) - 7 ע' בתביעה הכוללת סעד למתן חשבונות רשאי ביהמ"ש להורות אך על גילוי מסמכים הדרושים לבירור השאלה האם יש מקום להורות על מתן החשבונות, להבדיל ממסמכים שמבוקשם נועד לצורך הוכחת התביעה עצמה או מסמכים שגילויים יממש את הסעד בתביעה. דיון אזרחי – גילוי מסמכים – רלוונטיות דיון אזרחי – גילוי מסמכים – בתביעה למתן חשבונות דיון אזרחי – גילוי מסמכים – היקפו דיון אזרחי – גילוי מסמכים – רשות ערעור דיון אזרחי – ערעור – על הליך דיוני 8   [בתי סוהר] רעב 1199/18 פלוני נ' מדינת ישראל (עליון; י' וילנר; 19/03/18) - 6 ע' אמנם, אין בחומרת העבירות בהן הורשע אסיר לכשעצמה כדי למנוע את שחרורו המוקדם. ואולם, במקרים המתאימים חומרת העבירה תשמש אינדיקציה למסוכנות הנשקפת ממנו. בתי סוהר – אסירים – שחרור מוקדם 9   [דיון פלילי] בשפ 1734/18 מדינת ישראל נ' סיסאי איינאו (עליון; מ' מזוז; 08/03/18) - 7 ע' המשיב הפר את האמון שניתן בו ותקף את אשתו, ששימשה מפקחת-משמורנית על תנאי מעצרו בפיקוח אלקטרוני, אגב שתיית אלכוהול. מעשה תקיפה זה מצטבר למעשים החמורים בגינם הוגש נגדו כתב האישום מושא ההליך, ואילו יחד מצביעים על מסוכנות ממשית המצדיקה את המשך מעצרו. דיון פלילי – מעצר – הארכתו 10   [משפט מינהלי] [בתי-משפט] ברמ 879/18 עיריית בני ברק נ' כרם גפן ישראל בע"מ (עליון; ד' ברק ארז; 05/03/18) - 5 ע' ערכאת הערעור נוטה שלא להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית בבקשות לסעדים זמניים, ולא נמצא כי המקרה דנן מצדיק סטייה מכלל זה; בחינת מאזן הנוחות, לו נתונה הבכורה מבין השיקולים החולשים על בקשה לסעד זמני, מעלה כי אין לקבל את הבר"ע על ההחלטה ליתן צו ביניים שיאסור עשיית כל פעולה להקצאת מקרקעין למשיבות 9-3. משפט מינהלי – צו ביניים – רשות ערעור משפט מינהלי – צו ביניים – השיקולים להענקתו בתי-משפט – סעדים זמניים – שיקולים בהענקתם 11   [דיון פלילי] בשפ 1375/18 משה גבאי נ' מדינת ישראל (עליון; י' וילנר; 28/02/18) - 6 ע' מעצר בפיקוח אלקטרוני מבוסס, בין היתר, על האמון שנותן ביהמ"ש בנאשם. המבקש הפר את התנאים שוב ושוב, הפרה מהותית, והוכיח במעשיו שלא ניתן לתת בו אמון. בכך שמט הוא במו ידיו את הבסיס עליו נשענת ההחלטה להורות על מעצרו בפיקוח אלקטרוני ואין לו להלין אלא על עצמו. דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – בפיקוח אלקטרוני דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – איזוק אלקטרוני דיון פלילי – ערעור – רשות ערעור 12   [דיון פלילי] בשפ 1498/18 סייף אלדין סאלח נ' מדינת ישראל (עליון; י' אלרון; 27/02/18) - 5 ע' עבירות בנשק מקימות חזקה מובנית של מסוכנות, שלא ניתן לאיינה באמצעות חלופות מעצר, אלא במקרים חריגים; בעבירות נשק נדרש פיקוח הדוק ברמה הגבוהה ביותר. דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – חלופת מעצר דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – מסוכנות עבודה ארצי 13   [עבודה] [בתי-משפט] עע (ארצי) 45020-09-15 אלי לנקרי נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה (עבודה; רונית רוזנפלד, אילן איטח, רועי פוליאק, נ.צ: מיכל בירון בן גרא, שלמה נוימן; 14/03/18) - 29 ע' ביה"ד דחה את ערעור העובד לקבלת תנאי פרישה לפי הסכם קיבוצי. נפסק כי הודעת העובד על רצונו לשוב לעבודה במשיבה לא הייתה אמיתית וכי יש לראות בהתנהלותו התפטרות מרצון, כאמור בהסכם החל"ת, שהוא אשר קבע את זכויות העובד בעת התפטרות; עוד נפסק כי בהעדר תביעה של העובד לפיצוי כספי בגין התנהלות המשיבה עם סיום יחסי העבודה בין הצדדים, ומשלא התקיימו התנאים בהם תתאפשר חריגה מן הכלל באשר לאי פסיקת סעד שלא נתבקש בכתב התביעה, ונוכח הקביעה בדבר התנהלות העובד, בוטל הפיצוי שהושת על המשיבה לשלם לעובד בגין התנהלותה בעת סיום יחסי העבודה. עבודה – יחסי עבודה – תום לב עבודה – עובדים – זכויותיהם עבודה – הסכם קיבוצי – זכות מכוח הסכם קיבוצי בתי-משפט – סעדים – סעד שלא נתבקש מנהלי 14   [משפט מינהלי] עתמ (ב"ש) 44796-10-17 ט.ר.הנדסה אזרחית בע"מ נ' החברה הכלכלית לאשקלון בע"מ (מנהלי; יעל רז לוי; 12/03/18) - 16 ע' נדחתה עתירה שלישית שהוגשה כנגד אותו מכרז בשל שיהוי כבד, העדר פגיעה חמורה בשלטון החוק, "מעשה עשוי" והעדר כל טעם המצדיק ביטול החלטת וועדת המכרזים או ביטול המכרז. משפט מינהלי – מכרזים – ביטול מכרז משפט מינהלי – מכרזים – ביטול זכייה משפט מינהלי – שיהוי – קיומו מחוזי 15   [עורכי-דין] עמלע (י-ם) 4611-07-17 יורם דדיה נ' ועדת האתיקה הארצית של לשכת עורכי הדין (מחוזי; אביגדור דורות; 15/03/18) - 8 ע' מעשהו של עורך דין מושעה מהווה עבירת משמעת ונמצא בגדר סמכותו של בית הדין המשמעתי. כאשר מוגשת קובלנה נגד עורך דין בגין מעשים שביצע לפני קבלתו כחבר בלשכה, ניתן להטיל עליו את העונשים הקבועים בחוק לשכת עורכי הדין ביחס לעורכי דין, לרבות עונש ההשעיה. עורכי-דין – מתן שירות משפטי – במהלך תקופת השעיה עורכי-דין – שיפוט משמעתי – סמכות בית הדין המשמעתי עורכי-דין – שיפוט משמעתי – השעיה 16   [משפחה] רמש (חי') 72549-01-18 אלמונית נ' הקטינים (מחוזי; חננאל שרעבי; 11/03/18) - 16 ע' לא נפלה טעות בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה, אשר ניתנה כסעד זמני בתביעת משמורת, בדבר תחילת יצירת קשר בין המשיבה לבין הקטין שנולד לאחר הפירוד מבת זוגה. משפחה – משמורת קטינים – סעד זמני משפחה – הסדרי ביקור קטינים – במרכז הקשר משפחה – הסדרי ראיה – זוגות חד מיניים 17   [מסים] עמ (ת"א) 40932-03-16 בזק ישיר הדפסות איכות (2005) בע"מ נ' פקיד שומה חולון (מחוזי; ירדנה סרוסי; 11/03/18) - 39 ע' בנסיבות העניין, היה על המערערת לזקוף את שווי השימוש ברכביה ואת שווי הדלק לעובדיה ולנכות מס במקור. המערערת לא הייתה רשאית להעניק למנהליה הטבה במס בגין עבודה במשמרות ומשנתנה את ההטבה, עליה לזקוף בגינה שכר עבודה ולנכות ממנה מס במקור. מסים – מס הכנסה – ניכוי במקור מסים – מס הכנסה – שווי שימוש ברכב מסים – מס הכנסה – הטבות 18   [דיון אזרחי] תא (מרכז) 53540-01-16 רפאל לזימי נ' אהוד מוברמן (מחוזי; בנימין ארנון; 21/02/18) - 18 ע' צירוף המבקש כצד לתביעה זו אינו דרוש על מנת לפסוק בשלמות וביעילות בפלוגתאות, ובמיוחד בשלב כה מאוחר ולאחר שהצדדים כבר הגיעו להסדר שאמור לפתור את כלל המחלוקות. מטעמים אלה אין לערוך תיקונים בהסדר שקיבל תוקף של החלטה במעמד הצדדים לתביעה. דיון אזרחי – צירוף בעלי-דין – המבחן לצירוף בעלי-דין שלום 19   [חינוך] [משפט מינהלי] עתמ (מ"א) 55/18 עמותת נוות ישראל ו-119 אח' נ' עיריית מעלה אדומים (שלום; אמיר דהאן; 18/03/18) - 15 ע' לא נמצא פגם בהחלטה העקרונית של צרכי החינוך החרדי אל מול המבנים הקיימים, וחזקה על הרשות כי בהינתן שינוי בצרכים או שינוי במצאי המבנים, תידרש לבקשה מנומקת במרכיבים אלה, ככל שתוגש לה על ידי העותרים. חינוך – רשויות מקומיות – מנהל מחלקת חינוך חינוך – מוסד חינוך – תיקצוב משפט מינהלי – שיקול-דעת – רשות מקומית משפט מינהלי – חינוך – תקצוב מוסדות חינוך 20   [חוזים] תא (ת"א) 19778-07-16 זהרה הורנשטין נ' ילדי השמש והלבנה (2012) בע"מ (שלום; עמית יריב; 15/03/18) - 10 ע' נדונה השאלה, האם ניתן לקבוע כי החוזה הופר, ולהורות על סילוק ידו של השוכר מהנכס בשל מה שנראה על פניו כהפרה של מה בכך? חוזים – קיום חוזה – בתום-לב חוזים – חופש ההתקשרות החוזית – אי התערבות בו 21   [תכנון ובנייה] תפ (ב"ש) 5147/06 יונס אלאטרש ואח' נ' מדינת ישראל - ו.מח.לתכנון ובניה מחוז דרום (שלום; ג'ורג' אמוראי; 14/03/18) - 10 ע' נדחתה בקשה להארכת מועד לביצוע צווי הריסה שיפוטיים, שניתנו לפני 12 שנה. בתוך כך, בית המשפט גילה אי נוחות מהתנהלות המדינה שנמנעה במשך תקופה ארוכה מלבצע את צוו ההריסה. תכנון ובנייה – הריסה – עיכוב ביצוע תכנון ובנייה – הריסה – ביצועה 22   [נזיקין] תא (פ"ת) 54630-10-13 פלונית (א.כ) נ' עיריית נס ציונה (שלום; ריבה שרון; 13/03/18) - 10 ע' בית המשפט פסק, כי התאונה שאירעה לתובעת נופלת בגדר הסיכונים הסבירים שלוקח על עצמו אדם המטייל בחיק הטבע. על כן, נדחתה תביעת התובעת לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לה. נזיקין – אחריות – רשות מקומית 23   [נזיקין] תא (ת"א) 15796-09-16 ש.שלמה חברה לביטוח בע"מ נ' עיריית חולון (שלום; אפרת בוסני; 10/03/18) - 11 ע' בית המשפט קיבל, באופן חלקי, תביעת שיבוב שהגישה התובעת, אשר עניינה בנזק רכוש שנגרם לרכב המבוטח שלה שניזוק במהלך נסיעה בעיר עת שנכנס לשלולית מי גשמים שנקוותה בכביש כתוצאה מליקוי במערכת הניקוז. פסק הדין עוסק באחריות המוטלת על רשות מקומית לתקינותם של הרחובות, הכבישים ומערכות הניקוז בשטח שיפוטה. נזיקין – אחריות – רשות מקומית 24   [תכנון ובנייה] [דיון פלילי] [עונשין] (ת"א) 6222-01-16 הועדה המקומית לתכנון ולבניה תל אביב יפו נ' הראל נורית (שלום; עלאא מסארווה; 08/03/18) - 10 ע' בית המשפט הורה על ביטול כתב האישום מחמת טענת אכיפה סלקטיבית והגנה מן הצדק. תכנון ובנייה – עבירות – שימוש ללא היתר תכנון ובנייה – שימוש חורג – שימוש ללא היתר דיון פלילי – טענות מקדמיות – אכיפה בררנית דיון פלילי – כתב-אישום – ביטולו דיון פלילי – טענות מקדמיות – הגנה מן הצדק דיון פלילי – העמדה לדין – הגנה מן הצדק 25   [עונשין] תפ (רח') 33547-08-17 מדינת ישראל נ' שלו אמיתי (שלום; אפרת פינק; 07/03/18) - 11 ע' בית המשפט גזר על הנאשם שהורשע על פי הודאתו, בביצוע, בין השאר, עבירות שעניינן איומים ופגיעות ברכוש, כלפי הוריו, עונש של מאסר בפועל לתקופה של 12 חודשים; מאסר על תנאי; קנס ופסילה מלהחזיק רישיון. עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: איומים עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות רכוש 26   [נזיקין] תק (חד') 48430-10-17 אמנון צברי נ' נתן זהבי (שלום; קרן מרגולין פלדמן; 07/03/18) - 12 ע' בית המשפט הורה לנתבע – שדרן רדיו, לשלם לתובע, פיצוי מצומצם ומידתי, בגין פרסום לשון הרע שבא לידי ביטוי בדברים ובכינויים שהטיח כלפיו, עת ביקש התובע להשתתף בתוכנית אותה מנחה הנתבע. נזיקין – עוולות – לשון הרע נזיקין – הגנות – תום-לב 27   [עונשין] [ראיות] [דיון פלילי] תפ (ת"א) 17602-09-15 מדינת ישראל נ' סעיד אלמרבוע (שלום; איתי הרמלין; 06/03/18) - 9 ע' בית המשפט זיכה את הנאשם מעבירה של החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית. נקבע כי די בפגמים החמורים שנפלו בשרשרת הראיות כדי להביא לזיכויו של הנאשם. עונשין – עבירות – סמים ראיות – הגשתן – שרשרת ההעברה דיון פלילי – הרשעה – ספק סביר 28   [מקרקעין] [התיישנות] תא (קריות) 20151-12-09 עיזבון המנוח חוסין מוחמד סלאלחה ז"ל בניו ויורשיו הטבעיים נ' עליא והבה (שלום; נווה ערן; 05/03/18) - 16 ע' בית המשפט הורה לנתבעים לפצות את התובעים בגין פלישתם למקרקעין ללא רשות. הטענה המרכזית בטיעוניהם של הנתבעים לפיה, הייתה הסכמה בעל פה לאותה פלישה ואף ניתנה עליה תמורה, נדחתה. מקרקעין – הסגת גבול – פינוי מקרקעין – הסגת גבול – פיצויים מקרקעין – עיסקה במקרקעין – דרישת הכתב התיישנות – שיהוי – קיומו משפחה 29   [משפחה] תלהמ (ת"א) 11016-04-17 א.ר.א נ' א.ז (משפחה; שפרה גליק; 12/03/18) - 12 ע' תביעה למזונות קטין כבן 3 שהועמדה ע"ס של כ-9000 ₪. נמצא כי היחס בין הכנסות התובעת לעומת הנתבע הוא 78% לתובעת 22% לנתבע (לפי תחשיב של: התובעת 50,000 ₪ הכנסות פנויות בחודש; הנתבע 14,000 ₪ הכנסות פנויות בחודש). צרכי הקטין מפורזים ולא הוכחו. לפיכך ביהמ"ש עושה שימוש במכשיר האומדנא ומחייב את הנתבע במזונות הקטין בסך 1450 ₪ לחודש ו-22% מהוצאות שכה"ל למוסדות חינוך ומהוצאות רפואה חריגה. משפחה – מזונות ילדים – הדין החל משפחה – מזונות ילדים – דין אישי משפחה – מזונות ילדים – חובת האב בתשלומם משפחה – מזונות ילדים – קביעתם 30   [משפחה] תלהמ (ת"א) 15636-08-17 ס.ר.ג נ' נ.ד.א (משפחה; שפרה גליק; 12/03/18) - 13 ע' ביהמ"ש סבור, כי במקרה הנדון אין לדבר על תביעה להגדלת מזונות( חרף הירידה שארעה במספר הלינות והשהיות של הקטינים עם אביהם), אלא על תביעה עצמאית של הקטינים למזונותיהם. בהמשך לכך ביהמ"ש קובע את גובה המזונות החל על האב, בעקבות בע"מ 919/15. יצויין כי על אף שהיחס בין הכנסותיהם הפנויות של הצדדים הועמד על 20% התובעת ו-80% הנתבע, ביהמ"ש מצא לחלק את יחס ההשתתפות במזונות הילדים, בין ההורים על-85% לנתבע ו-15% התובעת וזאת בהתחשב בעובדה שזמני השהות של הקטינים עם אביהם מצומצמים ביחס לאם. משפחה – מזונות ילדים – בעקבות בעמ 919/15 משפחה – מזונות – הסכם בין הורים משפחה – מזונות – שינוי השיעור כתבי טענות 31   סעש (ת"א) 40564-03-15 בנימין גנימה נ' עיריית נתניה, מינהל חינוך וחברה-בית הספר התיכון ממ"ד "שפירא" - ב"כ עו"ד שולה רגב  (כתבי טענות; הדס יהלום; 19/03/15) - 6 ע' תביעה זו באה לעולם עקב עמידתה של הנתבעת בהוראות הדין החל עליה כרשות חינוך מקומית בהתאם לחוק יסודות התקציב ובהתאם לנוהלי משרד החינוך באשר להיקף משרתם ותנאי העסקתם של עובדי הוראה על ידי הרשות המקומית והמתוקצבים במלואם על ידי משרד החינוך והתרבות. 32   תא (ת"א) 23329-01-15 אפרים הנדל נ' גדעון אבנר - ב"כ עו"ד אליעזר גריסרו (כתבי טענות; יהושע גייפמן; 12/01/15) - 11 ע' התובע טוען כי הנתבעים הציגו בפניו נתונים המסתמכים על הערכת שווי שנערכה לנכס, מבלי להציג לתובע את הערכת השווי עצמה. לטענתו במסמך שהציגו הנתבעים נקבע סכום אותו נדרש לשלם בגין חלקו אשר אינו עולה בקנה אחד עם השווי האמתי של הנכס. בכך, לשיטתו של התובע, מנעו ממנו להצטרף להסכם המכר ולרכוש את חלקו. לשיטתו של התובע מעשים אלו מהווים מצג כוזב כאמור בסעיף 56 לפקודת הנזיקי

עליון

1   [נזיקין] רעא 7163/17 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי (עליון; י' עמית; 20/03/18) - 13 ע' עו"ד: מיכל פוירשטיין ריינפלד, שלמה ברקוביץ ביהמ"ש העליון מבהיר כי ההגדרה הבסיסית של תאונת דרכים הינה "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה". הגדרה זו כוללת בחובה את כל החלופות המרבות שנכללות בסעיף בגדר 'שימוש ברכב מנועי'. בהמשך לכך בחן ביהמ"ש האם אירוע של התנתקות סל שהורם באמצעות מנוף של משאית חונה מהווה תאונת דרכים תחת החלופה המרבה של התנתקות חלק מהרכב. לעניין זה ביהמ"ש לא מצא להתערב במסקנת ביהמ"ש המחוזי שענה על כך בחיוב. נזיקין – תאונת דרכים – הגדרת תאונת דרכים נזיקין – תאונת דרכים – שימוש ברכב מנועי נזיקין – תאונת דרכים – התנתקות חלק מהרכב נזיקין – תאונת דרכים – קשר סיבתי . בקשת רשות ערעור על פס"ד מחוזי, בגדרו התקבל ערעור המל"ל על פס"ד של בימ"ש שלום. במוקד הבקשה עומדת שאלת סיווג אירוע כ"תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (להלן: החוק). ענייננו בתאונת עבודה שהתרחשה בעת שהנפגע (שאיננו צד להליך הנוכחי) עסק, יחד עם עובד נוסף, בחיפוי בניין באבן, תוך ששניהם ניצבים בסל ייעודי שהורם באמצעות מנוף של משאית אשר בוטחה על-ידי המבקשת (להלן: הפניקס). טרם הרמת הסל, קובעה המשאית למקומה באמצעות זרועות תומכות שמנעו ממנה אפשרות לתזוזה או נסיעה. לאחר שהורם הסל, שהה המנוף במשך מספר דקות במצב נייח, ולפתע התנתק הסל ונפל לקרקע יחד עם שני העובדים. הדיון בערכאות קמא התמקד בשאלה האם האירוע נופל לגדר ההגדרה הבסיסית של תאונת דרכים בחוק (זאת, להבדיל ממקרים אחרים של נפילה מרכב שהגביה את הניזוק, אשר נדונו בדרך כלל באספקלריה של החזקה המרבה של ניצול כח מיכני, כפי שהעניין נדון בתביעת הנפגע באירוע דעסקינן). בימ"ש השלום פסק כי התאונה אינה "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק. ביהמ"ש המחוזי הפך את קביעת בימ"ש השלום, וקבע כי מדובר בתאונת דרכים, תחת החלופה המרבה של התנתקות חלק מהרכב. . ביהמ"ש העליון (השופט י' עמית) דחה את הבקשה מהטעמים הבאים: המחלוקת בין הצדדים מתמצה בתחומה של ההגדרה הבסיסית לתאונת דרכים. בהקשר זה ביהמ"ש מבהיר כי ההגדרה הבסיסית של תאונה דרכים עפ"י סעיף 1 לחוק: "'תאונת דרכים' – מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה". הגדרה זו כוללת בחובה את כל החלופות המרבות שנכללות בגדר 'שימוש ברכב מנועי' כמפורט בסעיף 1: "שימוש ברכב מנועי" – נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הידרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד. שלוש החזקות המרבות המופיעות בסעיף 1 (התפוצצות או התלקחות; פגיעה ברכב חונה במקום אסור; ניצול הכוח המכני) והחזקה הממעטת (פגיעה מכוונת) נמצאות מחוץ להגדרה הבסיסית. מכאן, שבבואנו לבחון אם אירוע מסוים מהווה תאונת דרכים אם לאו, תרשים הזרימה הוא כלהלן: אם האירוע נופל להגדרה הבסיסית – לרבות אחד מסוגי החלופות המרבות בהגדרת 'שימוש ברכב מנועי – לפנינו תאונת דרכים, אלא אם חלה החזקה הממעטת, שאז האירוע לא יוכר כתאונת דרכים. אם האירוע אינו נופל להגדרה הבסיסית – אף לא לאחד מסוגי החלופות המרבות בהגדרת 'שימוש ברכב מנועי – יש לבחון אם האירוע נופל לאחת מהחזקות המרבות, שאז האירוע יוכר כתאונת דרכים. הדילמה שבפנינו נופלת כולה בגדרה של ההגדרה הבסיסית. גדר הספקות נובע מכך שאין חולק כי רכיב ה'שימוש ברכב מנועי' התקיים באירוע מושא דיוננו, משום שהמקרה נופל לאחד מסוגי המקרים בהגדרה "...וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה". הקושי נעוץ בשאלה אם השימוש ברכב היה "למטרות תחבורה" כאמור בסיפא של ההגדרה הבסיסית. לקושי זה יש מספר רבדים, והראשון שבהם נובע מהאופן שבו מנוסח החוק. עמד על כך השופט דנציגר ברע"א 6168/11 בעניין שפסו, כי "התהפכות, וכמוה גם הידרדרות או הינתקות או נפילה מרכב, אינה 'שימוש' במובן המקובל של המונח, אלא הינה, למעשה, התרחשות שהינה תוצאה של שימוש ברכב, אותה סיווג המחוקק כ'שימוש' [...] בהיותן התרחשויות לא מכוונות, התהפכות והידרדרות נעדרות מטרה כלשהי, תחבורתית או אחרת". כיוון שכך, קשה אף לשאול את השאלה אם התנתקות הסל מהמנוף (כפי שאירע בענייננו), נעשתה למטרות תחבורה. הפתרון שמצאה הפסיקה לקושי זה הוא יישום של התנאי "למטרות תחבורה" בצורה גמישה, על פי ההקשר של ההתרחשות. בהקשר זה נדחתה טענת הפניקס כי המבחן שנקבע בעניין שפסו נוגע רק להתהפכות והידרדרות, ולא ליתר שימושי הלוואי שנמנו בהמשך ההגדרה של 'שימוש ברכב מנועי' ("התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה"). השאלות שנותרו הן אפוא שאלות יישומיות בלבד: האם במקרה הקונקרטי התאונה, הנופלת תחת השימוש של הינתקות של חלק מרכב עומד, אירעה עקב שימוש "למטרות תחבורה"? והאם מתקיים קשר סיבתי בין השימוש לבין הנזק? ביהמ"ש המחוזי קבע כי השימוש ברכב נעשה "למטרות תחבורה" וביהמ"ש אינו מוצא עילה להתערב בקביעה זו, אך מציין כי המקרה הנוכחי אינו קל לסיווג, וכי גם בעניין שפסו – הדומה לענייננו, הגם שבענייננו המשאית היתה מקובעת ומעוגנת באמצעות זרועות תומכות ולא הוכח שהמנוע פעל; ואילו בעניין שפסו המנוע של המלגזה פעל בהילוך סרק והנהג ישב בכיסאו ולחץ על דוושת הבלם – התגלעה מחלוקת בין השופטים ביחס לשאלה אם השימוש ברכב נעשה "למטרות תעבורה" על פי הקשר ההתרחשות. ביהמ"ש נוטה לקבל את הטענה כי בדרך כלל יש חשיבות לשאלה אם מנוע הרכב פעל בזמן התאונה. עם זאת, במקרה של התנתקות חלק מרכב, קשה לייחס לכך משקל מכריע, משום שההגדרה בחוק כוללת במפורש הינתקות "מרכב עומד או חונה". כך שהמקרה הנוכחי נופל בהגדרה זו היא מסקנה אפשרית, ותלויה בפרטים העובדתיים הקונקרטיים, כגון משך הזמן שבו המשאית עמדה במקום בכל אחת מנקודות העבודה. בפסק דינו של ביהמ"ש המחוזי חסרה התייחסות לשאלת הקשר הסיבתי הנדרש בין השימוש ברכב לבין הנזק ("עקב"). הינתקות סל ההרמה היא שגרמה לנזק, וניתן להניח קיומו של קשר סיבתי עובדתי. השאלה שנותרה היא שאלה של קשר סיבתי משפטי "אשר המבחן לקיומו ביחס לתאונות דרכים הוא מבחן הסיכון, כשלתוכו משולב מבחן השכל הישר. מבחן הסיכון מתקיים במקום בו הסיכון שהתממש הוא סיכון עימו נועד חוק הפלת"ד להתמודד, קרי הסיכון התחבורתי, ואילו מבחן השכל הישר מתקיים כאשר הקשר בין השימוש בכלי הרכב לסיכון שהתממש תרם תרומה ממשית להתרחשות הנזק". עוד נקבע בפסיקה כי השימוש ברכב אינו צריך להיות הגורם היחיד או המרכזי בגרימת האירוע ודי בכך אם הוא אחד הגורמים שגרמו לו. השאלה כיצד יש ליישם את מבחן הסיכון בהתרחשויות שנכללות בחלופות המרבות של "שימוש ברכב מנועי" – עשויה להיות מורכבת. ניתן להציע הגדרות שונות למבחן הסיכון במקרה כגון דא, של הינתקות חלק מרכב. בין היתר ניתן לשאול אם מתחם הסיכון הרלוונטי מוגדר על פי סיכונים תעבורתיים באשר הם; על פי סיכונים שנובעים מהתנתקות של חלק מרכב; או על פי סיכונים שנובעים מהתנתקות של חלק מרכב בהקשר תעבורתי (מבלי לטעת מסמרות, השופט עמית נוטה לאפשרות השלישית, ברוח פסק הדין בעניין שפסו). בענייננו, המבקשת טענה כי הסיכון שהתממש קשור לכשל ההנדסי בחיבור הסל לזרוע המנוף, ואין לו הֵקשֶר תעבורתי כלשהו. המל"ל השיב כי על פי דו"ח חקירת המקרה, תנועת המנוף והמאמצים שהופעלו על הסל תרמו להתרחשות התאונה, ובהקשר זה נטען כי "התנתקות סל מנוף – במהלך ההנפה הינה סיכון הכרוך בשימוש ברכב המנוף. המאמצים הפועלים על סל המנוף במהלך תנועת ההנפה – אינם מתרחשים אלא כתוצאה מההרמה של המנוף". ראוי להדגיש כי במקרה הנדון, הסל לא התנתק במהלך ההרמה אלא דקות ספורות לאחר מכן, ולעמדת ביהמ"ש המקרה הנוכחי הוא גבולי. בנסיבות אלה, ובשים לב לכך שהדיון הוא בבקשה לרשות ערעור "בגלגול שלישי", ביהמ"ש סבור כי אין מקום להתערבות בתוצאה אליה הגיע בימ"ש המחוזי. זאת, אף אם ניתן היה להגיע למסקנה משפטית שונה ולפיכך יש לדחות את הבקשה, ולהותיר את השאלה העקרונית לבירור עתידי. חזרה למעלה

2   [עונשין] [דיון פלילי] רעפ 1579/18 עיד אבו אלקום נ' מדינת ישראל (עליון; א' שהם; 20/03/18) - 8 ע' עו"ד: ניר ישראל נדחתה בקשת רשות ערעור שעיקרה חומרת עונש המאסר בפועל בן 8 החודשים שהושת על המבקש בגין הרשעתו בביצוע 47 עבירות של אי הגשת דו"חות תקופתיים במועד לפי חוק מס ערך מוסף. נפסק כי הבקשה אינה עומדת באמות המידה למתן רשות ערעור, כי בנסיבות העניין לא הייתה מניעה להתייחס בגזר הדין לסכום החוב שלא שולם, כי אין לראות בקיומם של הליכים פליליים מקבילים כשיקול לקולה, כי בצדק הורשע המבקש גם באי-הגשת "דו"חות אפס" שכן החובה להגיש דו"חות במועד אינה קשורה לתוכנם, וכי העונש אינו חמור יתר על המידה. עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות מס עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: שיקולים דיון פלילי – רשות ערעור – מתי תינתן . המבקש הורשע בבימ"ש השלום בביצוע 47 עבירות שעניינן אי הגשת דו"חות תקופתיים במועד לפי חוק מס ערך מוסף. בימ"ש השלום השית על המבקש 8 חודשי מאסר לריצוי בפועל; 6 חודשי מאסר על תנאי; קנס כספי בסך 40,000 ₪; התחייבות על סך 20,000 ₪ להימנע מלעבור אחת העבירות בהן הורשע, והוצאות משפט בסך 5,000 ₪. ערעור על חומרת העונש נדחה בבימ"ש המחוזי ומכאן בקשת רשות הערעור. . בית המשפט העליון (השופט א' שהם) דחה את הבקשה ופסק כי: רשות ערעור "בגלגול שלישי" תינתן במשורה והיא שמורה למקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה משפטית כבדת משקל או סוגיה ציבורית רחבת היקף, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים להליך או במקרים בהם מתעורר חשש מפני עיוות דין מהותי או אי-צדק שנגרם למבקש. הבקשה אינה עומדת באמות המידה האמורות, וגם אין מתעורר חשש לעיוות דין או לחוסר צדק. הבקשה נסובה על עניינו הפרטי של המבקש. בנוסף, מרבית טענות המבקש הועלו בפני ערכאת הערעור, וזכו להתייחסותה, ומשכך, נראה כי הבקשה מהווה ניסיון לערוך מעין "מקצה שיפורים" לתוצאת הערעור, ניסיון שאין להיעתר לו. די בטעמים אלו, על מנת לדחות את הבקשה. למעלה מן הצורך, דין הבקשה להידחות אף לגופה. המבקש טוען כי שגה בימ"ש השלום שעה שהתייחס לסכום המס שטרם שילם כחלק מהנסיבות הקשורות בביצוע העבירה. לטענת המבקש, עובדה זו אינה מופיעה בכתב האישום, בו הוא הודה במסגרת הסדר טיעון, והדבר גורם לפגיעה בזכותו להליך הוגן. אלא שכאשר מדובר בהודאה בכתב אישום, העובדות והנסיבות הקשורות בביצוע העבירה אמורות להימצא בכתב האישום עצמו. ואולם, עצם קיומו של חוב לקופת המדינה התברר רק לאחר הכרעת הדין וטרם שלב הטיעונים לעונש. במצב זה לא התאפשר למשיבה לכלול את סכום החוב בכתב האישום, עובר להודאת המבקש, שכן מידע זה לא היה, באותו שלב, בידיה, ולפיכך לא הייתה כל מניעה להתייחס בגזר הדין לסכום החוב שלא שולם. מכל מקום, המידע בדבר סכום החוב מקורו בדו"חות, שעובדת אי-הגשתם מופיעה בכתב האישום. צדקו ערכאות קמא כאשר לא ראו בקיומם של הליכים פליליים מקבילים שהתקיימו בעניינו של המבקש, כשיקול לקולה. העובדה, כי גזר דינו של המבקש בעבירות על חוק המע"מ ניתן שנים לאחר שנגזר דינו בגין ביצוע עבירות לפי פקודת מס ההכנסה, נובעת, בין היתר, מהתנהלות המבקש בהליך הנוכחי שבאה לביטוי באי-התייצבות לדיונים ולא מעצם ניהול הליכים פליליים במקביל. בנסיבות אלה לא נמצא כי היה מקום להקל בעונש, ומכל מקום הדבר נתון לשיקול דעת בימ"ש; בצדק הורשע המבקש גם באי-הגשת "דוח"ות אפס". טענת המבקש לפיה אין לקיים הליכים פליליים בגין איחור בהגשת "דו"חות אפס" נטענה בעלמא, שכן החובה להגיש דו"חות במועד לשלטונות מע"מ אינה קשורה לתוכן הדו"חות, וגם אם מדובר ב"דו"חות אפס" יש חובה להגישם במועד שנקבע לכך, והדבר אינו נתון לשיקול דעת הנישום. בנוסף, אין לקבל את הטענה כי בימ"ש השלום התייחס אל המבקש כמי שביצע עבירה הנושאת יסוד נפשי של כוונה, והעניש אותו בהתאם, בהעדר בסיס ונראה כי מתחם העונש ההולם שנקבע (בין 6 ל-12 חודשי מאסר בפועל) אינו חורג מהמקובל בעבירות של אי-הגשת דו"חות מע"מ, כאשר עונש המאסר לריצוי בפועל שנגזר עליו הוצב קרוב לתחתית המתחם; אין ממש בטענות המבקש כי העונש שנגזר עליו אינו משרת את תכליות הענישה, ובכלל זה את התכלית של הרתעת היחיד והרבים מפני ביצוע עבירות דומות. נסיבותיו האישיות של המבקש נשקלו לזכותו, לצד שיקולים רלוונטיים אחרים והעונש אינו חמור יתר על המידה, ולא נמצא בסיס להתערבות בגזר הדין ב"גלגול שלישי". חזרה למעלה

3   [בוררות] רעא 6303/17 מוניר מטאנס נ' פהד עבוד (עליון; י' דנציגר; 20/03/18) - 9 ע' עו"ד: ג'אק א. מטאנס נדחתה בקשת רשות ערעור על פסק דין בו נדחתה בקשת המבקש לביטול פסק בוררות והוחלט על השבתו לבורר להשלמה מכוח סעיף 26(ב) לחוק הבוררות. נפסק כי הבקשה מעלה שאלה פרטנית הנוגעת לאופן יישומו של הסעיף הנ"ל, שאינה מצדיקה מתן רשות ערעור, כי אין מדובר במקרה חריג העולה כדי עיוות דין, כי לגבי טענות ערעוריות אין מקום ליתן רשות ערעור וכי אין מקום להתערב בשיקול הדעת של בימ"ש קמא. בוררות – החלטות של בית-משפט – רשות ערעור בוררות – פסק בורר – רשות ערעור . בקשת רשות ערעור על פסק דין של בימ"ש המחוזי, בו נדחתה בקשת המבקש לביטול פסק בוררות והוחלט על השבתו לבורר לצורך השלמתו מכוח סעיף 26(ב) לחוק הבוררות. . בית המשפט העליון (השופט (בדימ') י' דנציגר) דחה את הבקשה ופסק כי: הלכה היא כי רשות ערעור בענייני בוררות תוענק במשורה, וזאת כאשר מתעוררת שאלה החורגת מעניינם של הצדדים, או במקרה שבו ההתערבות נדרשת משיקולי צדק או לשם מניעת עיוות דין. הלכה זו יפה בפרט כאשר מתבקשת רשות ערעור על פסקי דין שעניינם ביטול או אישור פסקי בוררות. הבקשה דנן אינה מעלה שאלה החורגת מעניינם של הצדדים ומצדיקה את קבלתה. הבקשה מתמקדת בטענה כי שגה בימ"ש המחוזי שעה שהכריע כי את הפגמים שנפלו בפסק הבוררות יש לתקן באמצעות השבתו לבורר לשם השלמתו, חלף ביטולו. ודוק, מדובר בשאלה פרטנית הנוגעת לאופן יישומו של סעיף 26(ב) לחוק הבוררות, שאינה מצדיקה מתן רשות ערעור. טענותיו של המבקש 1 לכך שייגרם לו עיוות דין אם לא יבוטל פסק הבוררות, נדחו. הצדדים הסכימו מראש על המתווה לניהול הליך הבוררות ולא ניכר כי הבורר סטה ממתווה זה. בנוסף, למבקש 1 ניתנה הזדמנות להעלות את טענותיו לפני בימ"ש המחוזי. ממילא, לא מדובר במקרה הנופל בגדרי המקרים החריגים העולים כדי עיוות דין. יתר הטענות שהעלה המבקש 1 ונוגעות לגופו של פסק הבוררות, ובהן הטענות בדבר שיהוי והתיישנות, הן טענות ערעוריות, שאין בקשה לביטול פסק בוררות האכסניה המתאימה להידרש אליהן, קל וחומר שאין מקום ליתן רשות ערעור בעניינן לאחר שנדונו לעומק על ידי בימ"ש המחוזי. למעלה מן הצורך, אין מקום להתערב בפסק דינו של בימ"ש המחוזי, עת ביכר את השבת פסק הבוררות לבורר לצורך השלמתו, על פני ביטולו. מסעיף 26(ב) לחוק הבוררות עולה, כי כאשר ניתן להשלים או לתקן את פסק הבוררות, יש להעדיף זאת על פני ביטולו. עמדה זו עולה אף בקנה אחד עם עמדת הפסיקה עת נקבע כי יש ללכת מן הקל אל הכבד, ולבטל פסק בוררות רק כאופציה אחרונה, אם לא ניתן להשאירו על כנו, ולתקן את הפגם בו בדרך אחרת. אמנם לבימ"ש מוקנית סמכות לבטל פסק בוררות כאשר מצא שנפלו בו פגמים היורדים לשורש העניין. אולם, מדובר בסמכות ברשות, ולא נמצא שיש מקום להתערב בשיקול הדעת שיש לבימ"ש בעניין זה. לסיכום, כפי שקבע בימ"ש המחוזי, יש מקום להחזיר לבורר את פסק הבוררות. חזרה למעלה

4   [בתי-משפט] [תכנון ובנייה] [מקרקעין] עעמ 1846/18 הוועדה לתכנון מתחמים מועדפים לדיור נ' החברה להגנת הטבע (עליון; ג' קרא; 20/03/18) - 7 ע' עו"ד: יונתן ברמן, שי כהן, טל צפריר, משה פרזנצבסקי בימ"ש קיבל בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין של בימ"ש לעניינים מנהליים, שהורה על קיום דיון מחודש במליאת הוועדה הארצית לתכנון ולבנייה של מתחמים מועדפים לדיור בדבר התאמת תוכנית 'מתחם צוריאל מעלות תרשיחא' למטרות החוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור (הוראת השעה), נוכח מאזן הנוחות וסיכויי הערעור, כך שהדיון במליאת הוועדה יעוכב עד להכרעה בערעור. בתי-משפט – עיכוב ביצוע – פסק דין תכנון ובנייה – ועדות התכנון והבנייה – החלטותיהן מקרקעין – מקרקעי ישראל – החוק לקידום בנייה במתחמים מועדפים לדיור . מבקשת 1 היא הוועדה הארצית לתכנון ולבנייה של מתחמים מועדפים לדיור (להלן: הוותמ"ל), הפועלת מכוח החוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור (הוראת השעה), התשע"ד-2014 (להלן: חוק הוותמ"ל). בהתאם לחוק, הוכרז מתחם מעלות צוריאל המצוי בתחומי מעלות תרשיחא כמתחם מועדף לדיור, והוחל קידום התוכנית בוותמ"ל. בהמשך ועדת המשנה להתנגדויות של הוותמ"ל אישרה את התכנית. כנגד החלטה זו נסבה עתירת המשיבה בבימ"ש לעניינים מינהליים. בימ"ש קמא קבע כי הוותמ"ל לא דנה בשאלת התאמת התוכנית למטרות חוק הוותמ"ל, וזהו תנאי לסמכותה לפעול. נקבע כי כאשר המשיבה ערערה על סמכות הוועדה לדון בתוכנית קמה לוועדה חובה לדון בשאלת הסמכות ומשלא קוים דיון כאמור דין החלטתה להתבטל מחמת חוסר סמכות. בימ"ש קמא קבע כי יש להחזיר את הדיון לותמ"ל כדי שיובאו בפניה טיעונים ונתונים בדבר התאמת התוכנית למטרות החוק וכי ככל שיוחלט שהתוכנית אינה מתאימה לדיון לפי חוק הוותמ"ל, היא תועבר להליכי תכנון רגילים. עסקינן בבקשה לעכב את ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור. . בית המשפט העליון (השופט ג' קרא) קיבל את הבקשה ופסק כי: כלל הוא כי לבעל דין הזכות ליהנות מפירות זכייתו בסמוך לאחר מתן פסק הדין, ואין בהגשת ערעור כדי לעכב את ביצועו. עם זאת, בימ"ש רשאי להורות על עיכוב ביצוע פסק דין מקום בו סיכויי הערעור להתקבל הינם גבוהים ומאזן הנוחות נוטה לטובת מבקש העיכוב, כאשר בין שיקולים אלו מתקיים יחס של מעין 'מקבילית כוחות'. בענייננו, המבקשים עותרים אך לעיכוב ביצוע חלקו האופרטיבי של פסק הדין קמא, דהיינו קיום דיון מחודש במליאת הוותמ"ל. מכאן, שגדר המחלוקת תחומה לשאלת עריכת דיון בדבר התאמת התוכנית למטרות חוק הוותמ"ל וסמכותה של הוותמ"ל לפעול. אכן, אי קיום הדיון בוועדה יביא לעיכוב נוסף בקידום התוכנית, על כל המשתמע מכך מבחינה כלכלית ומעשית. לכאורה, עיכוב זה יכול להימנע, שהרי ככל שתקבע הוועדה כי התוכנית אינה מתאימה לדיון לפי חוק הוותמ"ל תועבר היא להליכי התכנון הרגילים, וככל שתקבע כי בדין פעלה, ניתן יהיה להמשיך ולקדמה במסגרת הוותמ"ל. עם זאת, קיום הדיון בוותמ"ל עלול להפוך את הערעור לתיאורטי, ויש בכך כדי להטות את הכף לעבר קבלת הבקשה. אשר לסיכויי הערעור, מבלי לקבוע מסמרות, עסקינן במקרה המעלה שאלה משפטית ופרשנית הטעונה ליבון. המבקשים טענו כי בפני הוועדה עמדו כל הנתונים הדרושים לביסוס סמכותה וכי החלטת בימ"ש קמא אינה עולה בקנה אחד עם חוק הוותמ"ל ותכליתו. בנוסף נטען כי לא היה מקום להתערב בשיקול דעת הוועדה, ובהקשר זה ניתן להזכיר את ההלכה לפיה לא בנקל יתערב בימ"ש בשיקול דעת מקצועי של ועדות התכנון. בהתחשב בכל אלה, לא ניתן לומר כי סיכויי הערעור נמוכים, ואף שיקול זה תומך בעיכוב הדיון בוותמ"ל. נוכח כל האמור, דין הבקשה להתקבל במובן זה שהדיון במליאת הוותמ"ל יעוכב עד להכרעה בערעור. עם זאת, על מנת לצמצם את הנזק שעלול להיגרם מאי קידום התוכנית, המזכירות מתבקשת לקבוע את הדיון בערעור בהקדם. חזרה למעלה

5   [מסים] עא 8294/14 רוני גנגינה נ' פקיד שומה פתח תקוה (עליון; ח' מלצר, י' עמית, ע' ברון; 20/03/18) - 39 ע' עו"ד: יורם הירשברג, ד"ר ישראל לשם, מיכאל טסלר, עמרי דוידוב בימ"ש פסק, על יסוד המתווה שנקבע בהלכת ברנע, כי יש לראות בתניית אי תחרות אגב מכירת עסקם של המערערים כתניה אותנטית. עוד נפסק כי, התחייבות המערערים בתניית אי התחרות להימנע מניהול חנויות מתחרוֹת היא תקבול פירותי המהווה "הכנסת עבודה" הנכנסת בגדר סעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה, וכי התחייבות המערערים בתניה האמורה להימנע מהקמת מרכולים חדשים. היא תקבול פירותי הנכנס בגדרו של סעיף 2(1) לפקודה הנ"ל. מסים – מס הכנסה – הכנסה שבפירות או הכנסה הונית מסים – מס הכנסה – סיווג ההכנסה . חברת יינות ביתן בע"מ (להלן: יינות ביתן) רכשה מחברת יד יצחק סיטונאות מזון בע"מ (להלן: יד יצחק) את פעילותה העסקית ברשת מרכולים, ובכלל זה מכרה יד יצחק ליינות ביתן את השם המסחרי שלה, המוניטין והציוד. במסגרת עסקה זו שילמה יינות ביתן ליד יצחק 91 מיליון ₪. נוסף לכך, יינות ביתן התקשרה בהסכם אי תחרות עם המערערים, בעלי המניות ביד יצחק, מכוחו שילמה לכל אחד מהם 10 מיליון ₪ (להלן: הסכם אי התחרות). לפי הסכם זה המערערים התחייבו להימנע למשך שלוש שנים, מהקמה, הפעלה וניהול מרכולים ברדיוס של 50 ק"מ ממרכולי יד יצחק. הערעור נסב אודות קביעת המשיב, שהתקבלה בבימ"ש המחוזי, כי יש לראות את תשלומי אי-התחרות כהכנסה פירותית שנתקבלה בידי המערערים. . בית המשפט העליון (מפי השופט עמית ובהסכמת השופטים מלצר וברון) דחה את הערעור ופסק כי: שאלת אופן מיסוי תקבולי אי-תחרות ששולמו לעובד על ידי מעבידו בעת סיום עבודתו נדונה בעניין ברנע, ונקבע שם כי יש לראות בתקבולים אלה כהכנסה פירותית. בהלכת ברנע נקבע כי קיימת חזקה הניתנת לסתירה לפיה תשלום הניתן לעובד על ידי מעבידו, לרבות תשלום כנגד התחייבות לאי-תחרות, הוא הכנסה פירותית הנכנסת בגדר סעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה (להלן: הפקודה), וכי הנטל לסתור חזקה זו מוטל על העובד-הנישום (להלן: חזקת הכנסה מעבודה). באשר לאופן ניתוח תקבולי אי-תחרות נקבע כי יש לערוך בחינה דו-שלבית: תחילה יש לבחון אם מדובר בתניית אי-תחרות אותנטית; ככל שכן, יש לבחון אם עלה בידי הנישום לסתור את חזקת הכנסת העבודה ולהראות כי מדובר בתקבול הוני. בהקשר זה נקבע כי תשלומי אי-התחרות הם בבחינת "תחליף שכר", שיש לראותם כהכנסה פירותית הנכנסת בגדר סעיף 2(2) לפקודה. בד בבד, נקבע כי ייתכנו מקרים חריגים בהם, לדידו של הנישום-העובד, תניית אי-תחרות תיחשב הכנסה הונית מקום בו התוצאה המעשית של תניית אי-התחרות היא "גדיעת העץ" (דהיינו כאשר העובד לא יוכל לשוב לעבוד בתום תקופת אי-התחרות) או "גדיעת הענף העיקרי לבלתי צמוח שוב" (קרי השמדת יכולת של העובד לצמיתות). בתום הליך הבחינה יש לבחון אם יש תחולה לסעיף 89(ג) לפקודה הקובע כי ריווח שהתקבל ממכירת נכס, שניתן לסווגו הן כהכנסה פירותית והן כהכנסה הונית, תגבר ידו של הסיווג הפירותי. אמנם הלכת ברנע בה נקבעה "חזקת הכנסת עבודה" בנוגע לתשלומי אי-תחרות אינה חלה במקרה דנן מאחר שאין מדובר בתשלומים הניתנים במסגרת יחסי עובד-מעביד. עם זאת, יתר חלקי הלכת ברנע כוללים דיון עקרוני החורג מתשלומים הניתנים במסגרת יחסי עובד-מעביד, ולכן המתווה שנקבע בה לצורך בחינת תשלומי אי-תחרות, והעקרונות שנקבעו לצורך הבחנה בין תקבולי אי-תחרות הוניים ופירותיים, עומדים בתוקפם גם במקרים בהם אין מדובר ביחסי עובד-מעביד, כבמקרה זה. בהתאם לשלב הראשון של מתווה הבחינה שנקבע בהלכת ברנע, בחן בימ"ש אם תניית אי-התחרות אותנטית או שמא מדובר בכסות לתשלום אחר או בניסיון להתחמק מתשלום מס ומצא כי אף שיש אינדיקציות לכך שפיצול התמורה להסכם מכירה ולהסכם אי-תחרות נעשה בדיעבד לשם הפחתת שיעור המס, אין מדובר בממצא קונקלוסיבי, ולכן יש לצאת מנקודת הנחה כי מדובר בתניית אי-תחרות אותנטית. נוכח האמור בחן בימ"ש את מהותם של תקבולי אי-התחרות, בציינו כי העובדה שמדובר בתשלומי אי-תחרות המשולמים אגב מכירת עסק, אין בה כשלעצמה כדי להפוך אותם לתקבול הוני, ואין בה כדי לפטור מהצורך להידרש למאפייניה הקונקרטיים של תניית אי-התחרות. לפיכך נדרש בימ"ש למאפייני התנייה וקבע כי במקרה דנן מדובר בתניית אי-תחרות "מרוככת", הן בהיבט הגיאוגרפי (רדיוס של 50 ק"מ) והן בממד הזמן (3 שנים). בנוסף, תניית אי-התחרות כוּונה כלפי המערערים הן בכובעם כמנהלי החנויות ומפעיליהן והן בכובעם כמקימי יד יצחק. באשר להתחייבות המערערים להימנע מניהול חנויות מתחרוֹת, הרי שלפי הלכת ברנע, מדובר בתקבול פירותי מובהק המהווה "הכנסת עבודה" הנכנסת בגדר סעיף 2(2) לפקודה. באשר להתחייבות המערערים להימנע מהקמת מרכולים חדשים, הרי שלנוכח מאפייניה המרוככים של התנייה, מדובר בתנייה שאינה עולה כדי "גדיעת העץ", ואף רחוק מכך, משום שלא נשללה מהמערערים היכולת להקים מרכולים במהלך תקופת אי-התחרות מחוץ לתחום 50 הק"מ, ואף לא בתום שלוש השנים של תקופת אי-התחרות, היכן שירצו. אי לכך, מדובר בתקבול פירותי הנכנס בגדרו של סעיף 2(1) לפקודה, שעניינו בהכנסה מ"עסק ומשלח יד". לאור מסקנה זו, לא דן בימ"ש בשאלת תחולתו של סעיף 89(ג) לפקודה, הקובע את העיקרון "פירותי והוני – פירותי עדיף". לאור כל האמור, נפסק כי יש לסווג את מלוא תשלומי אי-התחרות שקיבלו המערערים כתקבול פירותי. השופטת ברון הצטרפה בהסכמה לתוצאה האמורה; המשנה לנשיאה מלצר הצטרף לתוצאה האמורה, אך דרך ניתוחו והנמקתו הייתה שונה. חזרה למעלה

6   [דיון אזרחי] [רשויות מקומיות] עעמ 1459/17 עיריית קרית ביאליק נ' מרב- מזון כל בע"מ (עליון; ח' מלצר; 19/03/18) - 7 ע' עו"ד: עמית גנס, מלכה אנגלסמן, אבי גבאי, אסף גופר ככלל, עצם הגשת ערעור על פסק-דין לא תעכב את ביצועו. ביהמ"ש רשאי לחרוג מכלל זה ולהורות על עיכוב ביצוע מקום בו סיכויי הערעור טובים ומאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש, כשבין שני התנאים מתקיים יחס של מעין "מקבילית כוחות". כאשר מי שמבקש את עיכוב הביצוע הוא גוף ציבורי, בגדר מאזן הנוחות ביהמ"ש רשאי לשקול גם את האינטרס הציבורי ואינטרסים של צדדים שלישיים. דיון אזרחי – עיכוב ביצוע – של פסק-דין דיון אזרחי – פסק-דין – עיכוב ביצוע רשויות מקומיות – עיריות – חובותיהן . בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בימ"ש לעניינים מנהליים בקשר לפינוי אשפה מנכסה של המשיבה, וזאת עד להכרעה בערעור שהגישה המבקשת על פסק-דין זה. . ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקבעו: לבעל דין שניתן פסק דין לטובתו קיימת בעיקרון זכות ליהנות מפירות זכייתו, ולפיכך הכלל הוא שעצם הגשת ערעור על פסק-דין לא תעכב ברגיל את ביצועו. עם זאת ביהמ"ש רשאי לחרוג מן הכלל האמור ולהורות על עיכוב ביצוע, מקום בו מתקיימים שני שיקולים: סיכויי ההצלחה של הערעור טובים, ומאזן הנוחות נוטה לטובת מבקש העיכוב, כאשר בין שני התנאים מתקיים יחס של מעין "מקבילית כוחות". כאשר מי שמבקש עיכוב ביצוע פסק דין הוא גוף ציבורי המופקד על שמירת האינטרס הציבורי, בגדר מאזן הנוחות ביהמ"ש רשאי לשקול גם את האינטרס הציבורי ואינטרסים של צדדים שלישיים. לעניין סיכויי הערעור לא יורחב הדיבור, שכן דומה כי הסוגיה שבמוקד הערעור מתקדמת לקראת פתרון, כאמור בהחלטה בעניין חיפה. באשר למאזן הנוחות דומה כי המבקשת לא ביססה את טענותיה בדבר נזק בלתי הפיך שעלול להיגרם לה מדחיית הבקשה – על תשתית ראייתית מוצקה, כנדרש. יתרה מכך, הנזק העיקרי עליו המבקשת מלינה הינה נזק כלכלי בעיקרו, ולפיכך דומה כי אם המבקשת אכן תזכה בערעורה היא תהיה רשאית לבקש להיפרע בגין חסרון הכיס, ככל שתוכיח שנגרם לה כזה. חזרה למעלה

7   [דיון אזרחי] רעא 504/18 קסטנבוים עיבוד ושיווק בע"מ נ' רוזנטויס בע"מ (עליון; י' וילנר; 19/03/18) - 7 ע' עו"ד: שאול אהרן, מירב דניאל בונן, יוסי שליסר בתביעה הכוללת סעד למתן חשבונות רשאי ביהמ"ש להורות אך על גילוי מסמכים הדרושים לבירור השאלה האם יש מקום להורות על מתן החשבונות, להבדיל ממסמכים שמבוקשם נועד לצורך הוכחת התביעה עצמה או מסמכים שגילויים יממש את הסעד בתביעה. דיון אזרחי – גילוי מסמכים – רלוונטיות דיון אזרחי – גילוי מסמכים – בתביעה למתן חשבונות דיון אזרחי – גילוי מסמכים – היקפו דיון אזרחי – גילוי מסמכים – רשות ערעור דיון אזרחי – ערעור – על הליך דיוני . המשיבה (רוזנטוייס) הגישה נגד המבקשים (קסטנבוים) תביעה למתן פסק דין הצהרתי לפיו רוזנטוייס היא בעלת זכות החכירה לדורות במגרש. עוד עתרה היא לסילוק ידה של קסטנבוים מהמגרש, וכי קסטנבוים תישא בדמי שימוש ראויים ותיתן חשבונות בדבר כל הכנסותיה והוצאותיה בקשר עם המגרש. הבר"ע היא על ההחלטה לקבל ברובה את בקשת רוזנטוייס למתן צו לגילוי ועיון במסמכים ספציפיים. . ביהמ"ש העליון דן בבקשה כבערעור וקיבל את הערעור בחלקו: הכלל הוא כי ערכאת הערעור לא תתערב בהחלטות של הערכאה הדיונית בנוגע לסדרי דין, להוציא מקרים חריגים בהם ההחלטה מנוגדת לדין או שנגרם בעטיה עיוות דין למי מהצדדים. בכל הנוגע להחלטות בנושא גילוי ועיון במסמכים, ערכאת הערעור תתערב רק במקרים חריגים בהם החלטת הערכאה הדיונית אינה מתיישבת עם שורת הצדק וההיגיון או אם מתעלמת היא ממכלול הנסיבות הרלוונטיות. יתרה מכך, המגמה היא גילוי מרבי ומתן פרשנות ליבראלית לתנאי הסף של רלוונטיות. יש לדחות את טענות קסטנבוים בדבר היעדר רלוונטיות. ביהמ"ש המחוזי מצא כי גילוי המסמכים והדוחות הכספיים רלוונטי לבירור המחלוקת. לא נמצא שקביעה זו אינה מתיישבת עם שורת הצדק וההיגיון או שהיא מתעלמת ממכלול הנסיבות הרלוונטיות למקרה. אשר לטענת קסטנבוים כי הדרישה מצד רוזנטוייס לקבל לידיה "כל מסמך שהנתבעים או מי מהם חתמו עליו החל משנת 2004 ואילך", היא דרישה כוללנית ובלתי מסוימת, הרי שביהמ"ש המחוזי צמצם את בקשתה של רוזנטוייס רק למסמכים המתייחסים למגרש בלבד, ומשכך, אין עוד מקום לטענה זו של קסטנבוים. קסטנבוים טענה כי מסירת המסמכים לרוזנטוייס תפגע בפרטיותה. הזכות לפרטיות אינה מוחלטת, והיקפה נגזר ממידת הרלוונטיות של החומר שגילויו מבוקש לבירור המחלוקת. בענייננו, הדרישה לגילוי הדוחות הכספיים נועדה לברר האם דיווחה קסטנבוים לרשויות המס על רכישת המגרש. לפיכך קבע ביהמ"ש המחוזי, בצדק, כי דוחות אלה רלוונטיים להוכחת התביעה. עם זאת, הדוחות מכילים פרטים רבים שאינם רלוונטיים לשאלה של דיווח העסקה, ומאידך, גילוי פרטים אלה עלול לפגוע בצנעת הפרט. משכך, יושחרו בדוחות כל הפרטים שאינם קשורים לדיווח על העסקה לרשויות המס. בנוסף, וזה העיקר, יש לקבל את טענת קסטנבוים לפיה בתביעה הכוללת סעד למתן חשבונות אין ליתן בשלב המקדמי צו לגילוי המסמכים הכלולים בתביעה זו. בתביעה הכוללת סעד למתן חשבונות רשאי ביהמ"ש להורות אך על גילוי מסמכים הדרושים לבירור השאלה האם יש מקום להורות על מתן החשבונות, להבדיל ממסמכים שמבוקשם נועד לצורך הוכחת התביעה עצמה או מסמכים שגילויים יממש את הסעד בתביעה. בענייננו, נוכח המחלוקת האם קיימת חפיפה בין המסמכים המבוקשים במסגרת הבקשה לגילוי מסמכים לבין התביעה למתן חשבונות, יוחזר התיק לביהמ"ש המחוזי על מנת שיבחן מחדש את הבקשה לגילוי המסמכים, בשים לב לטענה זו בלבד, ויורה על הגבלת הצו אך למסמכים ודוחות שאינם כלולים בתביעה למתן חשבונות, באופן העולה בקנה אחד עם הכלל האמור. חזרה למעלה

8   [בתי סוהר] רעב 1199/18 פלוני נ' מדינת ישראל (עליון; י' וילנר; 19/03/18) - 6 ע' עו"ד: רותם סלמה, בדר אלדין אגבאריה אמנם, אין בחומרת העבירות בהן הורשע אסיר לכשעצמה כדי למנוע את שחרורו המוקדם. ואולם, במקרים המתאימים חומרת העבירה תשמש אינדיקציה למסוכנות הנשקפת ממנו. בתי סוהר – אסירים – שחרור מוקדם . המבקש מרצה עונש מאסר בגין הרשעתו בביצוע פעילות טרור כנגד אזרחים ישראליים. הבר"ע היא על פסק דינו של בימ"ש לעניינים מנהליים בגדרו נדחתה עתירת המבקש שהוגשה נגד החלטת ועדת השחרורים לדחות את בקשת המבקש לשחרור מוקדם. . ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקבעו: הבקשה אינה מעלה כל סוגיה משפטית בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינו של המבקש, ודי בכך כדי לדחותה. למעלה מן הצורך, דין הבקשה להידחות אף לגופה. ההלכה היא כי אמנם אין בחומרת העבירות בהן הורשע אסיר לכשעצמה כדי למנוע את שחרורו המוקדם, ואולם במקרים המתאימים חומרת העבירה תשמש אינדיקציה למסוכנות הנשקפת ממנו. לא עלה בידי המבקש לשכנע כי מסוכנותו אוינה או פחתה באופן משמעותי, לאחר ריצוי שני שליש מתקופת מאסרו. המסקנה לפיה מסוכנות המבקש לא חלפה, מעוגנת היטב בחומר החסוי. אין בתקופת שירותו הקצרה של המבקש במנגנוני הביטחון הפלסטינים עובר למעצרו או בכך שלא הוגשו נגדו כתבי אישום נוספים מיום מעצרו, כדי להרים את הנטל הכבד המוטל עליו. חזרה למעלה

9   [דיון פלילי] בשפ 1734/18 מדינת ישראל נ' סיסאי איינאו (עליון; מ' מזוז; 08/03/18) - 7 ע' עו"ד: אורלי פרייזלר, נעימה חנאווי כראם המשיב הפר את האמון שניתן בו ותקף את אשתו, ששימשה מפקחת-משמורנית על תנאי מעצרו בפיקוח אלקטרוני, אגב שתיית אלכוהול. מעשה תקיפה זה מצטבר למעשים החמורים בגינם הוגש נגדו כתב האישום מושא ההליך, ואילו יחד מצביעים על מסוכנות ממשית המצדיקה את המשך מעצרו. דיון פלילי – מעצר – הארכתו . כנגד המשיב הוגש כתב אישום מתוקן המייחס לו עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, תקיפה בנסיבות מחמירות והחזקת סכין שלא כדין. הבקשה דנא היא בקשה לפי סעיף 62 לחוק המעצרים להארכת מעצרו של המשיב. . ביהמ"ש העליון נעתר לבקשה בקבעו: במוקד הדיון בבקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים עומדים קצב התקדמות ההליך והאיזון בין זכויות הנאשם לבין הצורך בשמירת שלום הציבור ותקינות ההליך המשפטי. במסגרת זו על ביהמ"ש לתת דעתו, בין היתר, לאופי העבירות המיוחסות לנאשם ולמידת המסוכנות הנשקפת ממנו, כמו גם לעוצמת עילות המעצר הסטטוטוריות המתקיימות בנאשם. בענייננו, מלכתחילה חומרת המעשים המיוחסים למשיב ותוצאותיהם הקשות יש בהן כדי לבסס מסוכנות ממשית מצדו, ולפיכך מעצרו בפיקוח אלקטרוני, חלף מעצר מאחורי סורג ובריח, לא היה מובן מאליו כלל. והנה למרות הנכונות של ביהמ"ש לבחון שוב ושוב כל דרך אפשרית להימנע ממעצר המשיב ולהקל על המגבלות שהוטלו עליו, המשיב, במו ידיו, הפר את האמון שניתן בו ותקף את אשתו, ששימשה מפקחת-משמורנית על תנאי מעצרו בפיקוח אלקטרוני, אגב שתיית אלכוהול. אין להקל ראש במעשה זה של המשיב כעבירה קלת ערך. יש לייחס חומרה לכל תקיפה אלימה, וודאי לתקיפת בת זוג, ובמיוחד בתקיפת מי שהוטל עליה לפקח על תנאי מעצרו. מסוכנות אינה נבחנת רק לפי סעיף העבירה. אך מכל מקום, המשיב מואשם בכתב האישום מושא ההליך הנדון בעבירות חמורות ובמעשים קשים, שגם גרמו לתוצאות קשות, ומעשיו אלה בהצטבר מעשה התקיפה של אשתו כשהוא נתון במעצר בפיקוח אלקטרוני, מצביעים על מסוכנות ממשית המצדיקה את המשך מעצרו. לכך יש להוסיף כי ההליך העיקרי מצוי "בישורת אחרונה" ויש כבר מתווה ולוח זמנים ברור לסיום שמיעת התיק בתוך מסגרת תקופת ההארכה המבוקשת. חזרה למעלה

10   [משפט מינהלי] [בתי-משפט] ברמ 879/18 עיריית בני ברק נ' כרם גפן ישראל בע"מ (עליון; ד' ברק ארז; 05/03/18) - 5 ע' עו"ד: דוד דרור, יובל גרינשטיין, שחר בן עמי, איתן הברמן ערכאת הערעור נוטה שלא להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית בבקשות לסעדים זמניים, ולא נמצא כי המקרה דנן מצדיק סטייה מכלל זה; בחינת מאזן הנוחות, לו נתונה הבכורה מבין השיקולים החולשים על בקשה לסעד זמני, מעלה כי אין לקבל את הבר"ע על ההחלטה ליתן צו ביניים שיאסור עשיית כל פעולה להקצאת מקרקעין למשיבות 9-3. משפט מינהלי – צו ביניים – רשות ערעור משפט מינהלי – צו ביניים – השיקולים להענקתו בתי-משפט – סעדים זמניים – שיקולים בהענקתם . בר"ע על החלטת בימ"ש לעניינים מנהליים, אשר הורה על מתן צו ביניים שיאסור עשיית כל פעולה להקצאת מקרקעין ע"י המבקשים לעמותות המצוינות כמשיבות 9-3. . ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקבעו: כידוע, ערכאת הערעור נוטה שלא להתערב בהחלטותיה של הערכאה הדיונית בבקשות לסעדים זמניים. לא נמצא כי המקרה דנן מצדיק סטייה מכלל זה. באשר למאזן הנוחות, לא נמצא שצו הביניים יגרום נזק של ממש למבקשת או לעמותות, בהתחשב בכך שההקצאה טרם אושרה וממילא טרם נחתמו הסכמים עם העמותות. בעיקרו של דבר, משמעותו של צו הביניים היא הקפאת המצב הקיים תוך מניעת התרחבותה של פעילות העמותות, ולא פגיעה בפעילות קיימת. לכך מתווספת העובדה שדיון בעתירה נקבע ליום 9.5.2018, כך שהקפאת ההליך אינה צפויה להימשך זמן רב. הדברים מקבלים משנה תוקף בהתחשב באופיין החמור של הטענות המכוונות כנגד הליך הקצאת הקרקעות, שעניינן ניגוד עניינים ומשוא פנים. משאלו הם הדברים באשר למאזן הנוחות, לו נתונה הבכורה מבין השיקולים החולשים על בקשה לסעד זמני, לא נמצא לקבוע מסמרות באשר לסיכויי העתירה. חזרה למעלה

11   [דיון פלילי] בשפ 1375/18 משה גבאי נ' מדינת ישראל (עליון; י' וילנר; 28/02/18) - 6 ע' עו"ד: לינור בן אוליאל, שאדי כבהא מעצר בפיקוח אלקטרוני מבוסס, בין היתר, על האמון שנותן ביהמ"ש בנאשם. המבקש הפר את התנאים שוב ושוב, הפרה מהותית, והוכיח במעשיו שלא ניתן לתת בו אמון. בכך שמט הוא במו ידיו את הבסיס עליו נשענת ההחלטה להורות על מעצרו בפיקוח אלקטרוני ואין לו להלין אלא על עצמו. דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – בפיקוח אלקטרוני דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – איזוק אלקטרוני דיון פלילי – ערעור – רשות ערעור . בר"ע על החלטת ביהמ"ש המחוזי בגדרה הותיר ביהמ"ש על כנה את החלטת הממונה על הפיקוח האלקטרוני, אשר הורה על הפסקת המעצר בפיקוח אלקטרוני של המבקש והעברתו למעצר מאחורי סורג ובריח. . ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקבעו: בר"ע על החלטת הממונה דומה לבקשה ב"גלגול שלישי", ומשכך מתן רשות ערעור במקרים מעין אלו תינתן במקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות כללית ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, או בהתקיים נסיבות חריגות. הבקשה דנן אינה מקיימת את אמות מידה אלה. ביהמ"ש המחוזי קבע כי המבקש מעל באמון ביהמ"ש פעם אחר פעם ומשכך לא ניתן לתת בו אמון ויש להחזירו למעצר. הכרעה זו אינה בעלת השלכות רוחב עקרוניות, והיא נטועה בדל"ת אמות המקרה הקונקרטי הנדון ונסיבותיו. אף לגופם של דברים לא נמצא מקום להתערב בהחלטותיהם של הממונה וביהמ"ש המחוזי. מעצר באיזוק אלקטרוני מבוסס, בין היתר, על האמון שנותן ביהמ"ש בנאשם. בענייננו, המבקש הפר את התנאים שוב ושוב, הפרה מהותית, והוכיח במעשיו שלא ניתן לתת בו אמון. בכך שמט הוא במו ידיו את הבסיס עליו נשענת ההחלטה להורות על מעצרו בפיקוח אלקטרוני ואין לו להלין אלא על עצמו. חזרה למעלה

12   [דיון פלילי] בשפ 1498/18 סייף אלדין סאלח נ' מדינת ישראל (עליון; י' אלרון; 27/02/18) - 5 ע' עו"ד: דגנית כהן ויליאמס, איאד אבו אסחאק עבירות בנשק מקימות חזקה מובנית של מסוכנות, שלא ניתן לאיינה באמצעות חלופות מעצר, אלא במקרים חריגים; בעבירות נשק נדרש פיקוח הדוק ברמה הגבוהה ביותר. דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – חלופת מעצר דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – מסוכנות . נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו ניסיון לחבלה בכוונה מחמירה, נשיאת נשק ואיומים. הערר הוא על החלטת ביהמ"ש המחוזי לעצור את העורר עד תום ההליכים. אין מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה, כמו גם בקיומה של עילת מעצר. הסוגיה העומדת להכרעה היא שחרור העורר לחלופת מעצר. . ביהמ"ש העליון דחה את הערר בקבעו: הלכה היא כי עבירות בנשק מקימות חזקה מובנית של מסוכנות, שלא ניתן לאיינה באמצעות חלופות מעצר, אלא במקרים חריגים. המעשים החמורים המיוחסים לעורר בכתב האישום מלמדים על רמת מסוכנות גבוהה. הקלות בה החליט לכאורה העורר לפתור ויכוח של מה בכך באמצעות שימוש בכלי נשק חם הינה בלתי נסבלת, ומעידה על מידה רבה של מסוכנות. יתירה מזאת, כעולה מתסקיר המעצר, מסוכנותו של העורר עומדת בעינה אף היום, לנוכח התרשמותו של שירות המבחן כי קיים סיכון להישנות התנהגות עבריינית מצדו. אין לקבל את טענת העורר לפיה חלופת המעצר המוצעת היא ראויה, משזו מנוגדת הן לאמור בתסקיר המעצר והן להחלטת בימ"ש קמא, אשר הטילו שניהם ספק ביכולת המפקחים למלא את תפקידם. לא נמצא טעם לשנות ממסקנה זו, המבוססת בין היתר על התרשמותה הבלתי אמצעית של הערכאה הדיונית מהמפקחים. זאת בייחוד מקום בו אחד המפקחים המוצעים הוא קרוב משפחתו של העורר, דבר המעורר קשיים לא מבוטלים כאשר העבירות המיוחסות לעורר הינן עבירות נשק, בהן נדרש פיקוח הדוק "ברמה הגבוהה ביותר". חזרה למעלה

עבודה ארצי

13   [עבודה] [בתי-משפט] עע (ארצי) 45020-09-15 אלי לנקרי נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה (עבודה; רונית רוזנפלד, אילן איטח, רועי פוליאק, נ.צ: מיכל בירון בן גרא, שלמה נוימן; 14/03/18) - 29 ע' עו"ד: כפיר זאב, טל עינת בן אריה, נטלי שוכוביצקי ביה"ד דחה את ערעור העובד לקבלת תנאי פרישה לפי הסכם קיבוצי. נפסק כי הודעת העובד על רצונו לשוב לעבודה במשיבה לא הייתה אמיתית וכי יש לראות בהתנהלותו התפטרות מרצון, כאמור בהסכם החל"ת, שהוא אשר קבע את זכויות העובד בעת התפטרות; עוד נפסק כי בהעדר תביעה של העובד לפיצוי כספי בגין התנהלות המשיבה עם סיום יחסי העבודה בין הצדדים, ומשלא התקיימו התנאים בהם תתאפשר חריגה מן הכלל באשר לאי פסיקת סעד שלא נתבקש בכתב התביעה, ונוכח הקביעה בדבר התנהלות העובד, בוטל הפיצוי שהושת על המשיבה לשלם לעובד בגין התנהלותה בעת סיום יחסי העבודה. עבודה – יחסי עבודה – תום לב עבודה – עובדים – זכויותיהם עבודה – הסכם קיבוצי – זכות מכוח הסכם קיבוצי בתי-משפט – סעדים – סעד שלא נתבקש . המערער בע"ע 45020-09-15 (להלן: מר לנקרי), עובד לשעבר של המערערת בע"ע 25214-10-15 (להלן: צים), ובתפקידו האחרון מנהל סניף החברה באילת, הגיש תביעה לביה"ד האזורי לקבלת תנאי פרישה מצים, על פי הסכם קיבוצי שנחתם עם עובדיה בשנת 2008 (להלן: הסכם 2008). סניף צים באילת נסגר כשנה לפני שיחסי העבודה בין מר לנקרי לבין צים באו לכלל סיום. עובר למועד סיום יחסי העבודה שהה מר לנקרי בחופשה ללא תשלום במשך תקופה בת כ-5 שנים, במהלכן כיהן כסגן ראש עיריית אילת וממלא מקומו (בשכר). ביה"ד האזורי דחה את תביעתו של לנקרי לקבלת תנאי פרישה לפי הסכם 2008, אך פסק לו פיצוי כספי בשיעור 290,000 ₪ עקב אופן התנהלות צים כלפיו בקשר עם סיום יחסי עובד מעסיק. מכאן הערעורים. מר לנקרי טוען כנגד דחיית תביעתו לתנאי פרישה על פי הסכם 2008, ואילו צים טוענת כנגד חיובה בפיצוי כספי. . בית הדין הארצי לעבודה (מפי השופטת (בדימוס) ר' רוזנפלד ובהסכמת השופטים א' איטח, ר' פוליאק ונציגי הציבור מ' בירון בן גרא, ש' נוימן) דחה את הערעור בע"ע 45020-09-15, קיבל את הערעור בע"ע 25214-10-15 ופסק כי: אשר לערעור מר לנקרי בע"ע 45020-09-15, לראשונה הודיע מר לנקרי על רצונו לשוב לעבודה בצים 8 חודשים לאחר סגירת הסניף. את הודעתו זו מסר בתוך תקופת החל"ת בה שהה. לפיכך, עניינו של מר לנקרי אינו דומה לזה של עובדי סניף אילת, שסיימו עבודתם בצים עם סגירת הסניף. לפיכך, את תביעתו של מר לנקרי לתנאי פרישה לפי הסכם 2008, יש לבחון לאור הסכם החל"ת, ולפי הוראותיו. בהסכם החל"ת נבנה סוג של "מנגנון" לחזרה לעבודה של מר לנקרי מתקופת החל"ת. החזרה לעבודה לפי האמור בהסכם החל"ת אפשרית בין בתום כהונתו של לנקרי בתפקידו הציבורי או לכל המאוחר ב-31.12.13. ככל שלנקרי לא יחזור לעבודה במועדים האמורים יחשב הדבר להתפטרותו מרצון. הוכח כי הודעתו של מר לנקרי, על סמך הוראות הסכם החל"ת, על רצונו לחזור לעבודה לא הצביעה על רצון כן ואמיתי. מר לנקרי לא התכוון בתום לב לסיים עבודתו בעיריית אילת ולחזור לעבודה בצים, ובנסיבות אלה ולפי הסכם החל"ת יש לראותו כמתפטר מרצון. הסכם החל"ת מורה כי במקרה של התפטרות מרצון יחולו כל הנהלים והזכויות המקובלים, לגבי עובד המתפטר מעבודתו בחברה ביום 31.01.09, ולכן לא קמה לו זכאות תנאי פרישה לפי הסכם 2008. אשר לערעור צים בע"ע 25214-10-15, ביה"ד האזורי ייחס למר לנקרי חוסר תום לב בהתנהלותו מול צים בקשר עם ההודעה על רצונו לשוב לעבודה, וקבע כי יש לראותו כמי שהתפטר מרצון. עם זאת, פסק למר לנקרי פיצוי כספי בגין עגמת הנפש שגרמה לו צים, על אף שסעד זה לא נתבע בכתב התביעה. אלא שבמקרה זה לא התקיימו נסיבות חריגות בהן בימ"ש רשאי לפסוק לתובע סעד, אף אם לא נתבע. לא זו בלבד שהסעד שנפסק אינו נובע ישירות מן הסעד המקורי שהתבקש, והוא תחולת תנאי הפרישה לפי הסכם 2008, יש קושי ממשי ליישב בין פסיקת ביה"ד האזורי שמצא חוסר תום לב בהתנהלותו של מר לנקרי, שלא באמת התכוון לחזור לעבודה בצים אף שמסר הודעה בדבר כוונה כזו ולכן יש לראותו כמי שהתפטר מרצונו, לפסיקתו כי מר לנקרי זכאי לפיצוי בשיעור משמעותי בגין עגמת נפש שצים גרמה לו בכך שנמנעה מלנהל עמו משא ומתן בקשר לנושא החזרה לעבודה. ביה"ד אינו מבהיר על שום מה היה על צים לנהל משא ומתן עם מי שהתנהל עמה בחוסר תום לב בקשר לנושא החזרה לעבודה, מדוע היה עליה לנסות לשכנעו לוותר על התנאים שהציב, ואינו מצביע על ניסיון כלשהו מצדו של מר לנקרי עצמו לחזור אל צים בטענה או בהצעה כלשהי שהיה בה כדי להצדיק המשך המשא ומתן. מן הסתם פנייה כזו מצד לנקרי לא התקיימה, משהוא המשיך ועמד כל העת על דרישתו הבלתי מתפשרת לפרישה מצים על בסיס תנאי הסכם 2008, ולא על חזרה לעבודה. לאור האמור – העדר תביעה של מר לנקרי לפיצוי כספי בגין התנהלות צים עם סיום יחסי העבודה בין הצדדים, ומשלא התקיימו התנאים בהם תתאפשר חריגה מן הכלל כאמור, לא קמה לביה"ד סמכות לפסוק למר לנקרי פיצוי, ואף לגופו של עניין יש קושי בפסיקת הפיצוי שאינו מתיישב עם אופן התנהלותו של מר לנקרי, כאמור ודינו להתבטל. חזרה למעלה

מנהלי

14   [משפט מינהלי] עתמ (ב"ש) 44796-10-17 ט.ר.הנדסה אזרחית בע"מ נ' החברה הכלכלית לאשקלון בע"מ (מנהלי; יעל רז לוי; 12/03/18) - 16 ע' עו"ד: מור חן, בועז שפירא, חן נגלר סלהוב, אלי כהן, דניאל לסרי, יעד גורדון נדחתה עתירה שלישית שהוגשה כנגד אותו מכרז בשל שיהוי כבד, העדר פגיעה חמורה בשלטון החוק, "מעשה עשוי" והעדר כל טעם המצדיק ביטול החלטת וועדת המכרזים או ביטול המכרז. משפט מינהלי – מכרזים – ביטול מכרז משפט מינהלי – מכרזים – ביטול זכייה משפט מינהלי – שיהוי – קיומו . עתירה שלישית כנגד מכרז לביצוע עבודות סלילה, פיתוח ותשתיות במתחם עיר ימים באשקלון, בה מבוקש להורות על ביטול המכרז וביטול החלטת ועדת המכרזים. . בית משפט לעניינים מנהליים דחה את העתירה ופסק: התנהלות העותרת באופן הגשת העתירות – לשיעורין וללא שביקשה לעתור לביטול המכרז במסגרת העתירה השנייה אף שבמועד זה כבר עמדו בפניה כל הנדרש לעתירה, מובילה למסקנה כי יש לדחות את העתירה בשל כך שהיא לוקה בשיהוי אובייקטיבי וסובייקטיבי כבד. לא נמצא כי במקרה זה התקיימה פגיעה חמורה בשלטון החוק או כי החלטת וועדת המכרזים ניתנה באופן בלתי חוקי. דין העתירה להידחות אף בשים לב לכך שהצעת העותרת נפסלה בשל אי עמידה בתנאי הסף, כאשר העותרת לא הצביעה על כל טעם המצדיק ביטול פסילת הצעתה. אף לגופם של דברים אין ממש בטענות העותרת כנגד זכיית המשיבה, ואף מן ההיבט המהותי, אין כל טעם המצדיק ביטול החלטת וועדת המכרזים, או ביטול המכרז. המכרז בוצע כבר בחלקו הארי והנזק שעלול להיגרם למשיבה 2 לאחר ששינתה את מצבה הינו רב, וכך אף לרשות המנהלית והאינטרסים הלגיטימיים של הרשות. חזרה למעלה

מחוזי

15   [עורכי-דין] עמלע (י-ם) 4611-07-17 יורם דדיה נ' ועדת האתיקה הארצית של לשכת עורכי הדין (מחוזי; אביגדור דורות; 15/03/18) - 8 ע' עו"ד: פאיז אלשאמי, ערן זהר מעשהו של עורך דין מושעה מהווה עבירת משמעת ונמצא בגדר סמכותו של בית הדין המשמעתי. כאשר מוגשת קובלנה נגד עורך דין בגין מעשים שביצע לפני קבלתו כחבר בלשכה, ניתן להטיל עליו את העונשים הקבועים בחוק לשכת עורכי הדין ביחס לעורכי דין, לרבות עונש ההשעיה. עורכי-דין – מתן שירות משפטי – במהלך תקופת השעיה עורכי-דין – שיפוט משמעתי – סמכות בית הדין המשמעתי עורכי-דין – שיפוט משמעתי – השעיה . ערעור על פסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין, במסגרתו נדחו ערעורי הצדדים על הכרעת דין וגזר דין, ואושר עונש השעיה שהוטל על המערער בגין התחזות לעורך דין וביצוע עבירות נוספות, בתקופה שבין תום התמחותו לבין הסמכתו כעורך דין. . בית המשפט המחוזי דחה את הערעור ופסק: חוק לשכת עורכי הדין לא קובע כללים בדבר מקום מושבו של בית הדין המשמעתי, על כן לא ניתן לטעון כי בית הדין פעל בניגוד לדין בשל קיום הדיונים במשרדו של חבר הוועדה, מעת שהמערער לא הצביע על זכות שקופחה עקב כך. יש להרשיע את המערער בעבירת ההתחזות ולהותיר על כנה את הרשעתו בעבירת התנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין ובעבירה של פגיעה בכבוד המקצוע. אין בהיות עבירת ההתחזות איסור פלילי שבצידו עונש מאסר, בכדי למנוע שיפוט משמעותי בגינה, בין שמוצה ההליך הפלילי ובין שלאו. מעשהו של עורך דין מושעה מהווה עבירת משמעת ונמצא, לפיכך, בגדר סמכותו של בית דין למשמעת. סעיף ההתחזות חל גם על מתמחה שהתחזה לעורך דין. כאשר מוגשת קובלנה נגד עורך דין בגין מעשים שביצע לפני קבלתו כחבר בלשכה, ניתן להטיל עליו את העונשים הקבועים בחוק לשכת עורכי הדין ביחס לעורכי דין, לרבות עונש ההשעיה. חזרה למעלה

16   [משפחה] רמש (חי') 72549-01-18 אלמונית נ' הקטינים (מחוזי; חננאל שרעבי; 11/03/18) - 16 ע' עו"ד: לא נפלה טעות בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה, אשר ניתנה כסעד זמני בתביעת משמורת, בדבר תחילת יצירת קשר בין המשיבה לבין הקטין שנולד לאחר הפירוד מבת זוגה. משפחה – משמורת קטינים – סעד זמני משפחה – הסדרי ביקור קטינים – במרכז הקשר משפחה – הסדרי ראיה – זוגות חד מיניים . בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בתביעת משמורת, במסגרתה אושרו לגבי הקטין ע' זמני שהות שוויוניים קיימים בין שתי אמהותיו ולגבי הקטין ס' שנולד לאחר הפירוד – אושרה תחילת יצירת קשר בינו לבין המשיבה. . בית המשפט המחוזי דחה את הערעור ופסק: כסעד זמני, השופטת קמא המליצה על תחילת הקשר בין המשיבה לס', בצורה מדודה ושקולה ולא נפלה בהחלטה טעות המחייבת התערבות. גם אם יוחלט בהמשך על הפסקת הקשר בין המשיבה לס' לא ייגרם לו נזק, מהטעם שהמשיבה תוצג לו בעת פגישותיהם כאימו של אחיו, והפגישות ביניהם מצומצמות ומפוקחות, ואף לא בביתה של המשיבה. גם אם יוחלט בסופו של דבר על ניתוק הקשר שבין המשיבה לקטין, ניתן יהיה להכינו לפרידה מהמשיבה, אולם אם יהיה נתק ארוך שנים ביניהם יהיה מאוד קשה לחדשו. בכל מקרה, גם אם יוחלט בסופו של דבר על אי-יצירת קשר בן המשיבה לס', המשיבה תהווה דמות משמעותית עבורו לכל אורך חייהם המשותפים, בהיותה אימו של אחיו. חזרה למעלה

17   [מסים] עמ (ת"א) 40932-03-16 בזק ישיר הדפסות איכות (2005) בע"מ נ' פקיד שומה חולון (מחוזי; ירדנה סרוסי; 11/03/18) - 39 ע' עו"ד: יואב ציוני, ליאנא ח'ורי נג'אר בנסיבות העניין, היה על המערערת לזקוף את שווי השימוש ברכביה ואת שווי הדלק לעובדיה ולנכות מס במקור. המערערת לא הייתה רשאית להעניק למנהליה הטבה במס בגין עבודה במשמרות ומשנתנה את ההטבה, עליה לזקוף בגינה שכר עבודה ולנכות ממנה מס במקור. מסים – מס הכנסה – ניכוי במקור מסים – מס הכנסה – שווי שימוש ברכב מסים – מס הכנסה – הטבות . ערעור על החלטת המשיב בהשגה על שומות ניכויים שהוצאו למערערת. המחלוקות הן בעניין זקיפת שווי שימוש ברכב לעובדי המערערת, זקיפת הוצאות דלק וזיכוי ממס בגין עבודה במשמרות. . בית המשפט המחוזי דחה את הערעור ופסק: על מנת שרכב יוכר כ"רכב תפעולי" וימנע מהמעביד צורך לזקוף בגינו שווי שימוש ברכב כהכנסת עבודה בידי עובדו, על המעביד להראות שהרכב לא הועמד לרשות עובד כלשהו, שהרכב שימש רק לצורכי המעביד ושבתום שעות העבודה הרכב לא יצא מחוץ למקום העיסוק. רק לאחר שיבסס המשיב את שומתו בראיות המלמדות כי הרכבים שימשו את העובדים באופן פרטי ומחוץ לשעות העבודה, יעבור נטל הראיה אל המעביד לשכנעו אחרת. במקרה דנון, שומת המשיב מבוססת דיה על מנת להעביר אל המערערת את הנטל להראות כי רכביה לא היו צמודים לעובדיה ולא עלה בידיה לעשות כן. המערערת אף לא הוכיחה כי רכביה הם "רכבי מאגר" המזכים בזקיפה יחסית של שווי השימוש, מעת שרכביה הוצמדו לעובדיה וממילא היא אינה עומדת בתנאים שנקבעו בהנחיה המקלה של רשות המיסים. כספים ששילמה המערערת לעובדיה בגין החזר הוצאות דלק נחשבים טובת הנאה העולה כדי "הכנסת עבודה", משלא הוכח כי שימשו את העובדים לצרכים עסקיים, ולכן היה על המערערת לנכות מס במקור גם בגין סכומים אלה. המערערת לא הייתה רשאית להעניק למנהליה את ההטבה במס בגין עבודה במשמרות מבלי שהתקיימו התנאים למתן ההטבה. משנתנה את ההטבה, היא מחויבת לזקוף בגינה שכר עבודה ולנכות ממנה מס במקור. חזרה למעלה

18   [דיון אזרחי] תא (מרכז) 53540-01-16 רפאל לזימי נ' אהוד מוברמן (מחוזי; בנימין ארנון; 21/02/18) - 18 ע' עו"ד: רחמים פורי, קוסובסקי-שחור ושות', אלי וולצקי צירוף המבקש כצד לתביעה זו אינו דרוש על מנת לפסוק בשלמות וביעילות בפלוגתאות, ובמיוחד בשלב כה מאוחר ולאחר שהצדדים כבר הגיעו להסדר שאמור לפתור את כלל המחלוקות. מטעמים אלה אין לערוך תיקונים בהסדר שקיבל תוקף של החלטה במעמד הצדדים לתביעה. דיון אזרחי – צירוף בעלי-דין – המבחן לצירוף בעלי-דין . בקשה לצירוף המבקש כצד נוסף בתביעה להסרת קיפוח בעל מניות אשר מכר את מניותיו למבקש, וכן לתקן הסכמות הצדדים אשר קיבלו תוקף של החלטה. . בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה ופסק: במקרים שבהם לא ניתן לתת פתרון שלם ויעיל לתובענה מבלי שפסק הדין שיינתן בה יקים מעשה בית דין גם כלפי פלוני שצירופו התבקש, או במקרים אחרים שבהם מתעורר חשש שמא תיפגע זכותו של אלמוני אלמלא הצירוף - יורה ביהמ"ש על צירופו של בעל דין נוסף לתובענה. במסגרת בחינת הבקשה על ביהמ"ש להביא בחשבון גם את מועד הגשת הבקשה ואת השלב שאליו הגיע ההליך. צירוף המבקש לתביעה זו אינו דרוש על מנת לפסוק בשלמות וביעילות בפלוגתאות, ובמיוחד בשלב כה מאוחר ולאחר שהצדדים כבר הגיעו להסדר שאמור לפתור את כלל המחלוקות. מטעמים אלה אין לערוך תיקונים ולהכניס שינויים בדיעבד בהסדר שקיבל תוקף של החלטה במעמד הצדדים לתביעה. חזרה למעלה

שלום

19   [חינוך] [משפט מינהלי] עתמ (מ"א) 55/18 עמותת נוות ישראל ו-119 אח' נ' עיריית מעלה אדומים (שלום; אמיר דהאן; 18/03/18) - 15 ע' עו"ד: גילעד רוגל, הודיה יצחק, אורי קידר, רחל אל שי לא נמצא פגם בהחלטה העקרונית של צרכי החינוך החרדי אל מול המבנים הקיימים, וחזקה על הרשות כי בהינתן שינוי בצרכים או שינוי במצאי המבנים, תידרש לבקשה מנומקת במרכיבים אלה, ככל שתוגש לה על ידי העותרים. חינוך – רשויות מקומיות – מנהל מחלקת חינוך חינוך – מוסד חינוך – תיקצוב משפט מינהלי – שיקול-דעת – רשות מקומית משפט מינהלי – חינוך – תקצוב מוסדות חינוך . זוהי עתירה מינהלית לשם ביטול או שינוי החלטות מנהליות של עיריית מעלה אדומים בדבר הקצאת מבני חינוך לעמותה הפועלת לשם קידום חינוך חרדי לשנת הלימודים הקרובה. . בית המשפט פסק כלהלן: "נוהל הקצאת קרקעות ומבנים ללא תמורה או בתמורה סמלית" מגדיר במדויק את פרטי הבקשה להקצאה וביניהם שני פרטים חיוניים שלא צויינו כלל בבקשה, והם מהות הבקשה והוכחת הצורך, וזהות המבנה המבוקש להקצאה. בהיעדר פרטים חיוניים אלה לא ניתן היה להזקק לבקשה כלל, לרבות פרסומה לציבור על פי סעיף 7, ולא היה מנוס מדחייתה על הסף. גם לו היה בית המשפט רואה במכתב ב"כ העותרים משום בקשה למבנה ספציפי, עדיין דחייה עקרונית של בקשה זו מנימוקי תפוסתו החסרה של המוסד החרדי הקיים נמצאת במרחב שיקול הדעת המינהלי, היא חוקית, לא חרגה חריגה קיצונית מאמות המידה של תכליתיות ומידתיות, ואין מקום להתערב בה. דחייה עקרונית של בקשה להקמת בית ספר חרדי, מקום שקיים כבר בית ספר חרדי המלא בשליש תפוסתו, אינה מקימה עילה להתערבותו של בית המשפט. בהנמקה זו התקיימה דרישה חשובה של גילוי ושקיפות, כדי למנוע הגשת בקשות סרק נוספות וכדי לחשוף את שיקולי ועדת ההקצאות על מנת שניתן יהיה לעותרת להתמודד עימם בבקשות מתוקנות בעתיד, ואף בפני בית המשפט, כפי שאכן עשתה. חזרה למעלה

20   [חוזים] תא (ת"א) 19778-07-16 זהרה הורנשטין נ' ילדי השמש והלבנה (2012) בע"מ (שלום; עמית יריב; 15/03/18) - 10 ע' עו"ד: ניר סבן נדונה השאלה, האם ניתן לקבוע כי החוזה הופר, ולהורות על סילוק ידו של השוכר מהנכס בשל מה שנראה על פניו כהפרה של מה בכך? חוזים – קיום חוזה – בתום-לב חוזים – חופש ההתקשרות החוזית – אי התערבות בו . הסכם לשכירת נכס מקרקעין מכיל בתוכו סעיף ייחודי, החורג מן השגרה. השוכר אינו מקפיד על קיום הסעיף כלשונו. האם ניתן לקבוע כי החוזה הופר, ולהורות על סילוק ידו של השוכר מהנכס בשל מה שנראה על פניו כהפרה של מה בכך? . בית המשפט פסק כלהלן: במהלך המשא ומתן – "אין דרישות טיפשיות" ואין "דרישות קטנוניות". כל צד חופשי להעלות את דרישותיו ואת מאווייו, ואם מצאו הללו אוזן קשבת אצל הצד שכנגד – הופכים אלה לחלק בלתי נפרד מן ההסכם, והם מחייבים את הצדדים לו. גם אם סבורה הנתבעת כי הדרישה להימנע מקידוח חורים בקיר היא דרישה קטנונית, וגם אם היא חושבת שעמידה על "קוצו של חור" היא בלתי מידתית, הרי רק אל עצמה היא יכולה לבוא בטענות, שכן היא ולא אחר התחייבה בהסכם ברור ומפורש שלא לקדוח חורים במשקופים. אם סברה שמדובר בתקנה שאין הציבור יכול לעמוד בה – היה עליה לסרב להכללתו של סעיף זה בהסכם, גם במחיר של הימנעות מכריתת ההסכם כלל. אין להלום התנהלות של צד המתחייב בחוזה, מפר את חיובו, ומנסה להתחמק מן הסנקציה החוזית בטענה של "חוסר תום לב" של הצד הנפגע. עמידתה של התובעת על זכותה החוזית להביא את החוזה אל סיומו אינה מעידה על התחכמות, לא על תחבולה ואף לא על הכשלת הצד שכנגד; התובעת לא תרמה במאום להפרה המזכה בביטול החוזה, לא נתנה את אישור (לא במפורש ולא במשתמע), והאחריות להפרה – שהיא הפרה מובהקת של איסור מפורש וברור בחוזה – מוטלת כל כולה על כתפי הנתבעת. חזרה למעלה

21   [תכנון ובנייה] תפ (ב"ש) 5147/06 יונס אלאטרש ואח' נ' מדינת ישראל - ו.מח.לתכנון ובניה מחוז דרום (שלום; ג'ורג' אמוראי; 14/03/18) - 10 ע' עו"ד: קייס נאסר, אסף שטרן נדחתה בקשה להארכת מועד לביצוע צווי הריסה שיפוטיים, שניתנו לפני 12 שנה. בתוך כך, בית המשפט גילה אי נוחות מהתנהלות המדינה שנמנעה במשך תקופה ארוכה מלבצע את צוו ההריסה. תכנון ובנייה – הריסה – עיכוב ביצוע תכנון ובנייה – הריסה – ביצועה . המבקשים הגישו בקשה להארכת מועד לביצוע צווי הריסה שיפוטיים, שניתנו לפני 12 שנה. . בית המשפט דחה את הבקשה וקבע כלהלן: מקרה זה הוא מקרה חריג בו טרם בוצעו צווי הריסה שיפוטיים חלוטים, שניתנו לפני 12 שנה. יש צורך לקבוע פרק זמן בדין שבמסגרתו יבוצעו צווי ההריסה השיפוטיים ולא להותיר החלטות שיפוטיות ופסקי דין ללא אכיפה תוך פרק זמן סביר. הכלל הנהוג בפסיקה הוא כי ככלל, צו הריסה יבוצע במועדו, ואילו היעתרות לבקשה לדחיית המועד לביצוע הצו תיעשה רק במקרים "חריגים ויוצאי דופן", בהם היתר הבנייה מצוי בהישג יד ורק עיכוב פורמאלי מעכב את קבלתו. בית המשפט אינו יכול לפעול כראוי במצב של הנצחת בניה בלתי חוקית ודחיית ביצועם של צווים שיפוטיים. עיכוב כה ממושך של 12 שנה במיצוי הליכי הסדרה אינו יכול להוות הצדק להנצחת הבניה עד למציאת פתרון כולל. ככל שחולף הזמן, הסיטואציה התכנונית והדמוגרפית משתנה באופן שמקשה על מציאת פתרון מההיבט התכנוני והאישי. חזרה למעלה

22   [נזיקין] תא (פ"ת) 54630-10-13 פלונית (א.כ) נ' עיריית נס ציונה (שלום; ריבה שרון; 13/03/18) - 10 ע' עו"ד: בית המשפט פסק, כי התאונה שאירעה לתובעת נופלת בגדר הסיכונים הסבירים שלוקח על עצמו אדם המטייל בחיק הטבע. על כן, נדחתה תביעת התובעת לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לה. נזיקין – אחריות – רשות מקומית . התובעת הגישה כנגד הנתבעת – רשות מקומית, תביעה לפיצוי בגין נזקי הגוף שנגרמו לה, בעקבות תאונה שאירעה לה בזמן שטיילה עם בני משפחתה בשטחה המוניציפאלי של הנתבעת- עירייה. הצדדים חלוקים בין היתר בשאלה מי האחראי על המקרקעין במקום התאונה. . בית המשפט דחה את התביעה ופסק כלהלן: מקום בו קיים שטח המצוי בשטחה המוניציפאלי של העירייה ואין אף פרט האחראי על בטיחותו של אותו שטח- האחריות מוטלת על העירייה. יחד עם זאת במקרה זה, עולה, כי הן העירייה והן רשות הטבע והגנים מכירות באחריותן לפעול במקום. רבות דובר בפסיקה, על קיומה של חובת הזהירות המושגית שעל כתפי רשות מוניציפאלית כלפי המשתמשים בדרך ציבורית, למנוע קיומם של מפגעים בתחומה, גם מכוח ס' 242 לפקודת העיריות. בנסיבות יש לקבוע, כי יש לעירייה חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי המבקרים במקום התאונה. הגם שמוטלת על העירייה חובת זהירות מושגית כלפי המבקרים במקום, לא נמצא, כי בנסיבות העניין קיימת חובת זהירות קונקרטית. מעבר לכך, אף לא נמצא כי הוכחה בענייננו התרשלות מצד העירייה. חזרה למעלה

23   [נזיקין] תא (ת"א) 15796-09-16 ש.שלמה חברה לביטוח בע"מ נ' עיריית חולון (שלום; אפרת בוסני; 10/03/18) - 11 ע' עו"ד: בית המשפט קיבל, באופן חלקי, תביעת שיבוב שהגישה התובעת, אשר עניינה בנזק רכוש שנגרם לרכב המבוטח שלה שניזוק במהלך נסיעה בעיר עת שנכנס לשלולית מי גשמים שנקוותה בכביש כתוצאה מליקוי במערכת הניקוז. פסק הדין עוסק באחריות המוטלת על רשות מקומית לתקינותם של הרחובות, הכבישים ומערכות הניקוז בשטח שיפוטה. נזיקין – אחריות – רשות מקומית . התובעת הגישה כנגד הנתבעת תביעת שיבוב, שעניינה כספים ששולמו על התובעת, מבטחת רכב, בגין אירוע, בו על פי הנטען בכתב התביעה, רכב התובעת ניזוק במהלך נסיעה בעיר עת שנכנס לשלולית מי גשמים שנקוותה בכביש כתוצאה מליקוי במערכת הניקוז במקום. השאלות שבמחלוקת: האם התרחש האירוע מושא התביעה? אחריות הנתבעת לנזקי הרכב באירוע, ושאלת הנזק. . בית המשפט קיבל את התביעה בחלקה ופסק כלהלן: התובעת הוכיחה כי בכביש המסור לטיפולה של הנתבעת נקוותה ביום חורפי וגשום שלולית מי גשמים לתוכה "צלל" רכב מבוטח התובעת במהלך נסיעה וניזוק, מסקנה המסתברת עם רשלנות מצד הנתבעת בטיפול בתשתית הניקוז במקום ונתמכת בדברי העד מטעם הנתבעת אשר אישר היתכנות שעלים בתקופת החורף יסתמו את רשתות הקולטנים ואת הכניסה לצינור הניקוז, בעוד שהנתבעת לא עמדה בנטל להוכיח שהיא לא התרשלה. הנתבעת לא הציגה כל תשתית ראייתית לתמיכת טענתה לנקיטה באמצעים סבירים. הנתבעת לא הציגה נוהל עבודה מסודר, תיעוד פעולות שבוצעו לניקוי ובדיקת הקולטנים, תיעוד של פעולות הפיקוח והבקרה לניקיונות קווי התיעול והקולטנים כחלק מההיערכות לקראת החורף. בנסיבות יש לקבוע, כי הוכחה רשלנות העירייה ואחריותה לנזקי הרכב באירוע. עצם קיומו של מפגע בכביש הוא אירוע צפוי המחייב נהג רכב לנקוט בכללי הזהירות בנהיגתו. בנסיבות, ובשים לב שמדובר בכביש בירידה, שיעור תרומתו של נהג הרכב, עומד על 20%. חזרה למעלה

24   [תכנון ובנייה] [דיון פלילי] [עונשין] (ת"א) 6222-01-16 הועדה המקומית לתכנון ולבניה תל אביב יפו נ' הראל נורית (שלום; עלאא מסארווה; 08/03/18) - 10 ע' עו"ד: הניה שכטמן, מור קרמר, מוריה כהן, קורצוויל, קרני מור בית המשפט הורה על ביטול כתב האישום מחמת טענת אכיפה סלקטיבית והגנה מן הצדק. תכנון ובנייה – עבירות – שימוש ללא היתר תכנון ובנייה – שימוש חורג – שימוש ללא היתר דיון פלילי – טענות מקדמיות – אכיפה בררנית דיון פלילי – כתב-אישום – ביטולו דיון פלילי – טענות מקדמיות – הגנה מן הצדק דיון פלילי – העמדה לדין – הגנה מן הצדק * עונשין – הגנות – הגנה מן הצדק * דיון פלילי – הגנות – הגנה מן הצדק . כתב האישום מייחס לנאשמים עבירה של שימוש חורג בניגוד להיתר. הנאשמים העלו טענה מקדמית לפיה יש להורות על ביטול כתב האישום מכוח 'הגנה מן הצדק'. . בית המשפט קבע כלהלן: לא כל מעשה אכיפה פרטני של רשות יצדיק ביטול כתב אישום ואולם, כאשר הנאשמים הצליחו להרים את הנטל הראשוני ולהצביע על אפליה לכאורה, על התביעה לשלול טענה זו ולשכנע את בית המשפט כי הדבר נעשה מבלי חריגה בלתי מוצדקת מעקרון השוויון ועקרונות הסבירות וההגינות. ההסברים שהציגה מפקחת הבנייה לא היו משכנעים כלל ועיקר. לא נשללה טענת הנאשמים לקיומה של אכיפה בררנית על יסוד שיקולים בלתי ענייניים או אף משרירות גרידא. אין להתעלם מכך שהרשות איננה אוכפת, ואיננה יכולה לאכוף כל חריגת בנייה המבוצעת על ידי כלל עברייני הבנייה וזאת משיקולים של מחסור במשאבים וכוח אדם. אך אין לקבל הגשת כתב אישום אחד נגד אדם אחד כאשר שכניו חרגו באופן זהה וכאשר הרשות מודעת לחריגות אלה מבלי שאכפה את הדין בעניינם. אשר על כן, נכון הוא להורות על ביטול כתב האישום מחמת טענת האכיפה הסלקטיבית והגנה מן הצדק. חזרה למעלה

25   [עונשין] תפ (רח') 33547-08-17 מדינת ישראל נ' שלו אמיתי (שלום; אפרת פינק; 07/03/18) - 11 ע' עו"ד: יוסי בקר בית המשפט גזר על הנאשם שהורשע על פי הודאתו, בביצוע, בין השאר, עבירות שעניינן איומים ופגיעות ברכוש, כלפי הוריו, עונש של מאסר בפועל לתקופה של 12 חודשים; מאסר על תנאי; קנס ופסילה מלהחזיק רישיון. עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: איומים עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות רכוש . בית המשפט נדרש לגזור את דינו של הנאשם, שהורשע במסגרת מספר כתבי אישום שצורפו בביצוע עבירות רבות של איומים ופגיעות ברכוש. כל העבירות בוצעו במהלך מספר חודשים, והם כוונו כלפי הוריו של הנאשם. . בית המשפט פסק כלהלן: הנאשם פגע בערכים החברתיים מוגנים של שמירה על שלוות הנפש ותחושת הביטחון של הפרט, שמירה על קניינו ורכושו של הפרט, וזאת לצד ההגנה על האוטונומיה של הפרט שלא יופנה נגדו מלל מאיים. מנסיבות ביצוע העבירה, עולה כי הפגיעה בערכים המוגנים היא ברף גבוה. הואיל ובמקרה דנן הנאשם ביצע עבירות מרובות של איומים והיזק לרכוש במזיד על פני תקופה ממושכת, תוך הטלת אימה ופחד על הוריו, והטרדתם באופן מאיים, יש לקבוע מתחם עונש הולם חמור, שיש בו כדי לבטא את צירוף העבירות וחומרתן. מכאן, כי מתחם העונש ההולם את כתבי האישום הראשון והשלישי נע בין מאסר לתקופה של מספר חודשים, שיכול ויבוצע בדרך של עבודות שירות, ובין מאסר לתקופה של 24 חודשים. יש להטיל על הנאשם עונש שהוא מעט מתחת למחצית מתחם העונש ההולם, והוא כולל מאסר בפועל ומאסר על תנאי. חזרה למעלה

26   [נזיקין] תק (חד') 48430-10-17 אמנון צברי נ' נתן זהבי (שלום; קרן מרגולין פלדמן; 07/03/18) - 12 ע' עו"ד: בית המשפט הורה לנתבע – שדרן רדיו, לשלם לתובע, פיצוי מצומצם ומידתי, בגין פרסום לשון הרע שבא לידי ביטוי בדברים ובכינויים שהטיח כלפיו, עת ביקש התובע להשתתף בתוכנית אותה מנחה הנתבע. נזיקין – עוולות – לשון הרע נזיקין – הגנות – תום-לב . התובע הגיש כנגד הנתבע – שדרן רדיו, תביעה קטנה שעילתה בחוק איסור לשון הרע. התובע טוען, כי הוא עלה לשידור וביקש להשתתף בתוכנית אותה מנחה הנתבע. דא עקא, הנתבע פגע בו, השתלח בו, הוציא דיבתו רעה. . בית המשפט פסק כלהלן: הכינויים שהטיח הנתבע כלפי התובע – "חולה נפש" מספר פעמים, כי הוא "זקוק לאשפוז" ... הם בגדר מטבע לשון המשמשת לגידוף ולעלבון. לא בכל מקרה של שימוש בקללות וגידופים יכיר ביהמ"ש בשפה שבה נעשה שימוש משום "לשון הרע" על פי החוק, ובתי המשפט מצאו, בנסיבות מסוימות, לראות בפרסום של קללות וגידופים כ"לשון הרע", בשים לב לנסיבות המקרה. יש להכיר בדברים שהטיח הנתבע כלפי התובע כפרסום של 'לשון הרע', אשר עלולים היו, לכל הפחות, להשפיל את התובע בעיני הבריות הנורמטיביים, וכי נכון יהיה להותיר את ההתחשבות בנוסח הדברים, בהקשרם ובנימת קולו של הנתבע לשלב קביעת שיעור הפיצוי, אם וככל שייקבע כאן כי הנתבע אינו נהנה מן ההגנות הקבועות בחוק, בנסיבות העניין. יש לדחות את טענת הנתבע שלפיה, הפרסום נעשה בתום לב באחת הנסיבות המתוארות בסעיף 15 לחוק איסור לשון הרע. יחד עם זאת, בנסיבות העניין, קיימת הצדקה לקביעת פיצוי מצומצם ומידתי. חזרה למעלה

27   [עונשין] [ראיות] [דיון פלילי] תפ (ת"א) 17602-09-15 מדינת ישראל נ' סעיד אלמרבוע (שלום; איתי הרמלין; 06/03/18) - 9 ע' עו"ד: מורן אפרים, יהונתן גנץ, מחמד מחאג'נה בית המשפט זיכה את הנאשם מעבירה של החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית. נקבע כי די בפגמים החמורים שנפלו בשרשרת הראיות כדי להביא לזיכויו של הנאשם. עונשין – עבירות – סמים ראיות – הגשתן – שרשרת ההעברה דיון פלילי – הרשעה – ספק סביר . הנאשם הואשם בכך שהחזיק סם מסוג הרואין וסם מסוג קוקאין. לפי הטענה הוחזקו הסמים שלא לצריכתו העצמית של הנאשם. . בית המשפט קבע כלהלן: במקרה שבפנינו שבו מדובר במוצג שהוא סם לכאורה, חוליות חסרות בשרשרת הראיות מקימות ספק סביר בעניין הקשר שבין המוצגים שנתפסו למוצגים שנבדקו. הצדקה נוספת לזיכוי של הנאשם נעוצה גם בכך שכדבריה של השופטת ביניש בפסק דין זביידה, הפגמים בשרשרת הראיות בתיק זה פגעו ביכולתו של הנאשם להתגונן בפני האישום נגדו. על כך יש להוסיף שלהקפדה של בית המשפט על קיומה של שרשרת ראיות יש ערך רב בהבטחת פעולה תקינה של המשטרה בתיקים אחרים. הואיל ולא הוכח מעבר לספק סביר שהמוצגים שנבדקו במעבדה הם המוצגים שנתפסו על ידי השוטרים, בהיעדר הוכחה אחרת שהחומר שנתפס הוא סם מסוכן, והואיל והפגמים החמורים בשרשרת הראיות פגעו ביכולתו של הנאשם להתגונן, יש לזכות את הנאשם אף מבלי להידרש לספקות שהתעוררו אשר למהימנות גרסת השוטרים. חזרה למעלה

28   [מקרקעין] [התיישנות] תא (קריות) 20151-12-09 עיזבון המנוח חוסין מוחמד סלאלחה ז"ל בניו ויורשיו הטבעיים נ' עליא והבה (שלום; נווה ערן; 05/03/18) - 16 ע' עו"ד: בית המשפט הורה לנתבעים לפצות את התובעים בגין פלישתם למקרקעין ללא רשות. הטענה המרכזית בטיעוניהם של הנתבעים לפיה, הייתה הסכמה בעל פה לאותה פלישה ואף ניתנה עליה תמורה, נדחתה. מקרקעין – הסגת גבול – פינוי מקרקעין – הסגת גבול – פיצויים מקרקעין – עיסקה במקרקעין – דרישת הכתב התיישנות – שיהוי – קיומו . התובעים הגישו כנגד הנתבעים תביעה כספית וכן תביעה לסילוק יד ופינוי מקרקעין, הריסה ותשלום דמי שימוש ופיצויים. בית המשפט נדרש למספר שאלות: האם התביעה דנן הוגשה בשיהוי וככל שכן, מה משמעות הגשתה בשיהוי; האם ניתנה הסכמה לנתבעים, לסטייה מגבולות השטח כפי שהוסכם במסגרת הסכם המכר; ככל שהתשובה לשאלה האמורה שלילית, דהיינו, לא ניתנה הסכמה של המנוח להזזת ביתם של הנתבעים, מה הסעדים שיש ליתן לתובעים. . בית המשפט קיבל את התביעה בחלקה ופסק כלהלן: בנסיבותיו של מקרה זה, התביעה הוגשה בשהוי ניכר, אך אין בשהוי זה כדי להביא כשלעצמו לדחיית התביעה, אם כי העובדה שהוגשה בשהוי תילקח בחשבון היה והתביעה תתקבל לעניין הסעדים אותם מבקשים התובעים. לא הוכח כי המנוח לא היה מודע משך כל התקופה לפלישה, אולם יחד עם זאת, המנוח לא נתן הסכמתו לביצוע הפלישה, ובוודאי שלא להיקפה כפי שהוצג במקרה דנן; עסקה במקרקעין טעונה, לפי סעיף 8 לחוק המקרקעין, "מסמך בכתב". במקרה זה, דרישת הכתב בהתאם לסעיף 8 לחוק המקרקעין לא מולאה. לאור העובדה שהנתבעים פלשו לחלקם של התובעים, כאשר לא נתנה להם הסכמה מפורשת לכך על ידי, פיצוי כספי בגין הפלישה מהווה פתרון הולם במובן הזה שמחד, יפצו הנתבעים את התובעים בגין הפלישה שביצעו בשטח ומאידך, ביתם של הנתבעים יוותר על כנו ולא ייהרס כליל. חזרה למעלה

משפחה

29   [משפחה] תלהמ (ת"א) 11016-04-17 א.ר.א נ' א.ז (משפחה; שפרה גליק; 12/03/18) - 12 ע' עו"ד: שי שמחיוב, קרן זילברמן תביעה למזונות קטין כבן 3 שהועמדה ע"ס של כ-9000 ₪. נמצא כי היחס בין הכנסות התובעת לעומת הנתבע הוא 78% לתובעת 22% לנתבע (לפי תחשיב של: התובעת 50,000 ₪ הכנסות פנויות בחודש; הנתבע 14,000 ₪ הכנסות פנויות בחודש). צרכי הקטין מפורזים ולא הוכחו. לפיכך ביהמ"ש עושה שימוש במכשיר האומדנא ומחייב את הנתבע במזונות הקטין בסך 1450 ₪ לחודש ו-22% מהוצאות שכה"ל למוסדות חינוך ומהוצאות רפואה חריגה. משפחה – מזונות ילדים – הדין החל משפחה – מזונות ילדים – דין אישי משפחה – מזונות ילדים – חובת האב בתשלומם משפחה – מזונות ילדים – קביעתם . תביעה למזונות קטין כבן 3 שהועמדה ע"ס של כ-9000 ₪. התובעת גרושה, ולה 6 ילדים קטינים נוספים. הנתבע הוא רווק. הקטין במשמורת התובעת. הנתבע טוען, בין היתר, כי התובעת אינה יהודיה ולפיכך צריך לחול על הצדדים החוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), ולא הדין העברי. הנתבע ביסס טענתו בפרוטוקול מביה"ד הרבני, לפיו הגיור של המבקשת אינו מוכר ע"י הרבנות הראשית לישראל. כן חלוקים הצדדים בדבר היכולת הכלכלית של הצדדים אף שאין חולק כי התובעת – בעלת חברה, עתירת נכסים ומרוויחה יותר מהנתבע. . ביהמ"ש לענייני משפחה פסק: ראשית, ביהמ"ש דוחה את מסקנת הנתבע, לפיה כביכול עקב העובדה שהגיור של המבקשת אינו מוכר ע"י הרבנות הראשית היא אינה יהודייה. ביהמ"ש מפנה בהקשר זה לעמ"ש (מרכז) 34733-03-15 שם נקבע כי "קביעתה של הרבנות הראשית לישראל כי בתי דין מסוימים "אינם מוכרים", משמעותה היא שאין לסמוך על כך שבתי דין אלו עשו את הגיור באופן הנדרש על פי ההלכה. לפיכך אין להסתמך על ה"גיורים" בבתי דינים אלה ללא בדיקה פרטנית בכל מקרה לגופו. עם זאת, עדיין אין בכך כדי לקבוע באופן ברור וודאי שהגיור שנעשה באותם בתי דינים לא עמד בדרישות ההלכה. על כן, פעמים ש"גיורים" מעין אלה יוצרים מעמד של "ספק יהדות", וגורמים לעיתים להצריך סידור גט פיטורין לחומרא". גם במקרה שם החיל ביהמ"ש על יהודי שהתגייר בגיור רפורמי את דינו האישי של יהודי. לפיכך נקבע כי דינם האישי של הצדדים יהיה הדין העברי. בהתאם לפסיקה, הבסיס המשפטי של חיוב אב במזונות ילדיו הקטינים, משתנה על פי גיל הקטינים, המשליך על מהות החיוב, היקפו ועל חלוקת נטל הנשיאה בו בין האב לבין האם. על פי הדין העברי, החיוב במזונות ילדים נבחן לפי שלוש קבוצות גיל: קטינים שגילם אינו עולה על שש שנים ("קטני קטינים), קטינים בגילאי 6-15 שנים (קטינים") וקטינים מעל גיל 15 ועד 18. היקף המזונות ודרכי סיפוקם ייקבעו, לפי מחסורו של הזכאי ויכולתו של החייב. פסיקה נוספת קבעה "איזון כולל של הכנסות המשפחה מכל המקורות". במקרה דנא, בהתבסס על התשתית הראייתית נמצא כי היחס בין הכנסות התובעת לעומת הנתבע הוא 78% לתובעת 22% לנתבע (לפי תחשיב של – 50,000 ₪ הכנסות פנויות בחודש התובעת, – 14,000 ₪ הכנסות פנויות הנתבע). צרכי הקטין: עיון בצרכים הנתבעים לקטין מראה הפרזה ניכרת, אשר אינה עומדת במבחן המציאות. בכלל דרישת מזונות לפעוט בן 3 בסך – 8,950 ₪ לחודש, איננה סבירה. אין ספק – התובעת היא אישה עשירה ועתירת נכסים, אך היא לא יכולה "להכתיב" את אורח חייה, לתביעת מזונות מן הנתבע אתו חיה תקופה קצרה ביותר; גם פריטי התביעה המוגזמים שנתבעו, לא נתמכו בראיות של ממש וכפועל יוצא, ניתן היה לדחות התביעה. שכן, כידוע תביעת מזונות טעונה הוכחה בכל פריט, ככל תביעה כספית אחרת. ואולם מאחר שעסקינן בתביעת מזונות של קטין, ביהמ"ש יכול להשתמש במכשיר ה"אומדנא" המצוי בארגז הכלים של השופט היושב בדין. לפיכך ביהמ"ש מחייב את הנתבע במזונות הקטין בסך 1450 ₪ לחודש ו-22% מהוצאות שכה"ל למוסדות חינוך ומהוצאות רפואה חריגה. לנוכח העובדה שהתביעה לא הוכחה אין חיוב בהוצאות. חזרה למעלה

30   [משפחה] תלהמ (ת"א) 15636-08-17 ס.ר.ג נ' נ.ד.א (משפחה; שפרה גליק; 12/03/18) - 13 ע' עו"ד: איינהורן אפרתי ביהמ"ש סבור, כי במקרה הנדון אין לדבר על תביעה להגדלת מזונות( חרף הירידה שארעה במספר הלינות והשהיות של הקטינים עם אביהם), אלא על תביעה עצמאית של הקטינים למזונותיהם. בהמשך לכך ביהמ"ש קובע את גובה המזונות החל על האב, בעקבות בע"מ 919/15. יצויין כי על אף שהיחס בין הכנסותיהם הפנויות של הצדדים הועמד על 20% התובעת ו-80% הנתבע, ביהמ"ש מצא לחלק את יחס ההשתתפות במזונות הילדים, בין ההורים על-85% לנתבע ו-15% התובעת וזאת בהתחשב בעובדה שזמני השהות של הקטינים עם אביהם מצומצמים ביחס לאם. משפחה – מזונות ילדים – בעקבות בעמ 919/15 משפחה – מזונות – הסכם בין הורים משפחה – מזונות – שינוי השיעור . תביעה למזונות 2 קטינים כיום בני 11 ו-8. הצדדים יהודים. רקע: בהסכם הגירושין שקיבל תוקף של פסק דין בין הצדדים ב-2012, נקבע בין היתר זמני השהיה של הקטינים אצל הנתבע (לסירוגין ימים ג' ו-ה' עם לינה/יום ג' וסופ"ש עם לינה) וכן נקבע כי הנתבע ישלם למזונות ומדור הקטינים 3,000 ₪ ובנוסף יישא הנתבע במחצית מעלות שכה"ל לקטינים ומחצית עלות חוג העשרה לכל ילד ולא יותר מ- 150 ₪ לחודש. לטענת התובעת, הנתבע הפר את ההסכם, והוא כמעט ואינו רואה את הקטינים (לטענתה בעקבות מקרה אלימות בין הנתבע לבן, הקטינים מפחדים לישון אצל הנתבע) וכן הנתבע אינו מסכים לכל הצעת חוג שהיא מעלה. לפיכך, התובעת תבעה למזונות הקטין 2,330 ₪ בחודש, ולקטינה 2,078 ₪ בחודש, וזאת מלבד חלקם היחסי של הקטינים בהוצאות המדור ואחזקתו, וכן מחצית מכל הוצאות החינוך של הקטינים ומחצית הוצאות בריאות חריגות. . ביהמ"ש לענייני משפחה פסק: תביעה להגדלת מזונות או תביעה מקורית? התובעת בנתה תביעתה על שינוי נסיבות מהותי, ובשל כך, תבעה הגדלת מזונות. את שינוי הנסיבות המהותי תולה התובעת בכך, ששונו באופן מהותי זמני השהייה של הקטינים עם אביהם, וכי הם לא לנים אצלו יותר. תיאור הדברים האובייקטיבי בתסקיר שירותי הרווחה אכן מצביע על ירידה של מספר הלינות והשהיות של הקטינים עם אביהם הנתבע. בין אם הסיבה היא הפחדת הילדים ע"י התנהגותו האלימה של הנתבע כגרסת התובעת, ובין אם עקב הסתות התובעת כגרסת הנתבע, התוצאה היא צמצום ניכר של זמני השהות של הקטינים עם אביהם הנתבע. השאלה, אם זו סיבה ל"שינוי נסיבות מהותי" הגורם לשינוי קביעת המזונות הקודמת היא קשה. יש לזכור, כי הצמצום בזמני השהייה של הקטינים עם אביהם אינו לרצונו של הנתבע. עוד צוין כי מתוך הפסיקה שציטטה התובעת נמצא רק פסק דין אחד, שראה בצמצום זמני השהות של קטינים עם אביהם כשינוי נסיבות מהותי (תמ"ש (טב') 7286-07-12) ואולם שם שינוי הנסיבות היה גם בשל השינוי בהכנסות האם, וכן היה קיפוח בעצם קביעת המזונות בהעדר השתתפות בהוצאות חינוך. מסקנת הדברים היא כי רק בדוחק ניתן לומר, כי יש שינוי נסיבות מהותי במקרה הנדון. מאידך, ביהמ"ש סבור, כי במקרה הנדון אין לדבר על תביעה להגדלת מזונות אלא על תביעה עצמאית של הקטינים למזונותיהם. שכן מדובר בהסכם שנעשה בלא שהאינטרסים של הקטינים נשקלו לגופם במשמעות בג"צ 4407/12. ההסכם עוסק בגירושי הצדדים, חלוקת הרכוש ביניהם וגם מזונות הקטינים וחלוקת זמני השהייה שלהם עם כ"א מההורים, עם זאת לא נבחנה במסגרת ההסכם או קודם לכן, הכנסות הצדדים, לא נבחנו צרכי הקטינים, ולא התקיים בכלל דיון ענייני במזונות הקטינים, ניתן לומר, שיש מידה מסוימת של קיפוח במזונותיהם של הקטינים בהסכם שקיבל תוקף של פסק דין, משום שהלכה למעשה עקב אי ההסכמות שבין ההורים בפועל הקטינים אינם מקבלים את צרכי החינוך שלהם. לפיכך, ביהמ"ש הגיע למסקנה כי ניתן "לפתוח" את ההסכם שקיבל תוקף של פסק דין, ולבחון, לעומק את שאלת מזונות הקטינים. מאחר ושני הקטינים הם מעל לגיל שש, בעקבות בע"מ 919/15, יחלקו הוריהם במזונותיהם על פי יחס הכנסותיהם הפנויות וכמובן שיש להביא בחשבון, גם את חלוקת זמני השהיה של הקטינים עם כ"א מהוריהם. הכנסתה הפנויה של האם (הכנסה נטו בהפחתת ההוצאה הישירה למדור) הועמדה ע"ס 3822 ₪ לחודש. הכנסתו הפנויה של הנתבע נקבעה ע"י ביהמ"ש על סך של כ-15,000 ₪ לחודש. היחס בין הכנסותיהם הפנויות של הצדדים: 20% התובעת ו-80% הנתבע. ואולם, בהתחשב בעובדה שזמני השהות של הקטינים עם אביהם מצומצמים ביחס לאם, (הם לנים אצלו פעם בשבועיים לסירוגין בסופ"ש לילה אחד, ולכאורה פעמיים בשבוע הם נמצאים אצלו כ-3 שעות כל פעם, גם זה לא "באדיקות יתרה", וגם לא בחופשות), ביהמ"ש מוצא לחלק את יחס ההשתתפות במזונות הילדים, בין ההורים כ: 85% לנתבע ו-15% התובעת. צרכי הקטינים: ביהמ"ש מעמיד את צרכיו של כל קטין על סך של 1,800 ₪ בחודש. החיוב במזונות: אין ספק שבנסיבות העניין וברוח, פסק דינה של כבוד השופטת דפנה ברק – ארז בהלכת 919/15 התובעת היא בבחינת "הורה מרכז", (הגם שהצדדים אינם חולקים משמורת משותפת). ביהמ"ש מחייב איפוא את הנתבע במזונות כל אחד מהקטינים על פי חיוב חודשי כדלקמן: מזונות כללי – 1530 ₪ (85% מ-1800); מדור – 726 ₪ (20% מההוצאה למדור (לפי הלכת הראל) פ"י 3,630 ₪ לחודש (אחרי ניכוי השתתפות משרד השיכון)); 50% מכל הוצאה חינוכית כמפורט בפסה"ד, ו50% מכל הוצאה לבריאות שאינה מכוסה ע"י הביטוח הרפואי בו מבוטחים הקטינים). ביהמ"ש מעיר כי במקרה זה ראוי היה לחייב את הנתבע בהתאם לחלקו היחסי גם בהוצאות המיוחדות לחינוך ולבריאות אך משעה שביהמ"ש התבקש לפסוק "מחציות" – כך נעשה. חזרה למעלה

כתבי טענות

31   סעש (ת"א) 40564-03-15 בנימין גנימה נ' עיריית נתניה, מינהל חינוך וחברה-בית הספר התיכון ממ"ד "שפירא" - ב"כ עו"ד שולה רגב (כתבי טענות; הדס יהלום; 19/03/15) - 6 ע' עו"ד: חנה פורת, חיים אייזנר תביעה זו באה לעולם עקב עמידתה של הנתבעת בהוראות הדין החל עליה כרשות חינוך מקומית בהתאם לחוק יסודות התקציב ובהתאם לנוהלי משרד החינוך באשר להיקף משרתם ותנאי העסקתם של עובדי הוראה על ידי הרשות המקומית והמתוקצבים במלואם על ידי משרד החינוך והתרבות. חזרה למעלה

32   תא (ת"א) 23329-01-15 אפרים הנדל נ' גדעון אבנר - ב"כ עו"ד אליעזר גריסרו  (כתבי טענות; יהושע גייפמן; 12/01/15) - 11 ע' עו"ד: רונן שיין, אליעזר גריסרו 4. התובע טוען כי הנתבעים הציגו בפניו נתונים המסתמכים על הערכת שווי שנערכה לנכס, מבלי להציג לתובע את הערכת השווי עצמה. לטענתו במסמך שהציגו הנתבעים נקבע סכום אותו נדרש לשלם בגין חלקו אשר אינו עולה בקנה אחד עם השווי האמתי של הנכס. בכך, לשיטתו של התובע, מנעו ממנו להצטרף להסכם המכר ולרכוש את חלקו. לשיטתו של התובע מעשים אלו מהווים מצג כוזב כאמור בסעיף 56 לפקודת הנזיקין חזרה למעלה