ערעור זה הוגש בעקבות ערעור אחר שהגשנו על זיכויה המלא של מלי סיטון בבית המשפט המחוזי בירושלים (ע"פ 1266/18) וערעור נוסף שהגיש בעלה של מלי,
רפי, על חומרת העונש שהושת עליו (ע"פ 6360/17).
וזוהי השתלשלות האירועים (מנקודת המבט שלי):
בסמוך לאחר זיכויה של מלי בחודש ינואר 2018 הגיע אלי הפרקליט עמיחי מרקס מפרקליטות מחוז ירושלים על מנת לבחון נכונותנו העקרונית להגיש ערעור על הזיכוי. לאחר שיחה בת כשעה, השתכנעתי שקיים בסיס ממשי לבחינת האפשרות להגיש ערעור כמוצע, וביקשתי מג'ואי להעביר את התיק לעיון
מעמיק של פרקליט/ה בכיר/ה. ג'ואי ביקש מאפרת רוזן לטפל בהמלצת הערעור. אפרת בדקה את התיק ולימים שוחחה עם ג'ואי על המלצת הערעור; וכפי הנראה, שניהם לא השתכנעו שנכון לערער על פסק הדין המזכה של מלי. בשלב זה, חזרה אלי אפרת ולאחר ששמעתי את התלבטויותיה (שהיו מקובלות
גם על ג'ואי) הבעתי שוב את דעתי שפסק הדין של השופט אלכסנדר רון הוא כה שערורייתי עד שאין מנוס מלערער עליו. אפרת חזרה שוב לג'ואי ובסופו של דבר הוחלט לערער בהתאם לעמדתי.
בעקבות גזירת הדין של איימן (בתיק הנוכחי), נתבקשנו לערער גם על הזיכוי (החלקי) של איימן. מפאת עומס העבודה שרבץ על אפרת, התנדבתי לטפל בעצמי בהכנת הודעת הערעור בעניינו של איימן - וכך עשיתי. אלא מאי? במהלך לימוד מעמיק (ואישי!) של החומר,
קצת שיניתי את דעתי. הווה אומר, לאחר שראיתי את
התמונה הכוללת - כלומר, לא רק את הכרעת הדין של איימן ומלי, אלא גם "השורה התחתונה" בעניינם של
רפי,
אייל ואלירן
(שלא נתפס כלל) - איני בטוח ש"השורה התחתונה" בעניינו של איימן
(28 חודשי מאסר בפועל) מהווה עונש הסוטה "סטייה קיצונית" מן העונש ההולם בנסיבות העניין. נכון, פסק הדין של השופט רון - כמפורט בנימוקי הערעור - עדיין נופל לדעתי תחת הכותרת "פסק
דין שערורייתי" - אך במבט לאחור אני מודה ומתוודה שכנראה שגיתי כששכנעתי את ג'ואי להגיש את הערעור בעניינה של מלי (וכפועל יוצא מכך, ערעור נוסף בעניינו של איימן בתיק הזה).
כך או כך, לפני שג'ואי חתם על הודעת הערעור בתיק הזה (ע"פ 2696/18) יידעתי
אותו שחל שינוי מסוים בעמדתי, הגם שהסברתי שאני עדיין סבור שפסק הדין של בית המשפט המחוזי שגוי עד מאוד. ג'ואי החליט לערער, בין היתר נוכח העובדה שכבר הוגש ערעור מטעמנו בעניינה של מלי וערעורו של רפי קבוע לדיון במועד לא רחוק. וזה כרגע המצב...
לסיכום: אני לא חושב שעלינו "להתבייש" מהערעור(ים) שהוגש(ו) על פסק הדין של השופט אלכסנדר רון. בכל הכבוד, מי שצריך להתבייש
יושב מעבר לכביש. אבל ב"שורה התחתונה" איני בטוח שהזיכוי החלקי של איימן וקולת העונש שנגזר עליו בעקבות כך הם בדרגת "חשיבות" המצדיקה ערעור של המדינה לבית המשפט העליון.