החלטה שניה של השופט אלרון מהיום המחייבת התייחסות...

 

מדובר בערר שלנו בתיק שבו הופיע רבינו רוני שליט"א:

 

 

"כתב האישום מייחס למשיב עבירת חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. על פי עובדות כתב האישום, במהלך שעות הלילה של יום 11.12.2017, שהו המשיב והמתלונן בקיוסק ושתו משקאות חריפים. בעקבות דין ודברים שהתפתחו ביניהם, יצאו השניים מחוץ לשטח הקיוסק והתרחקו מעט מהמקום, או אז תקף המשיב את המתלונן והיכה אותו נמרצות, בבעיטות ובאגרופים, בגופו, בראשו ובפניו. המשיב המשיך להלום במתלונן בבעיטות אף תוך שזה האחרון שכב על הארץ והחל מדמם מראשו. לאחר התקיפה, עזב המשיב את המקום, בהותירו את המתלונן שוכב על הארץ ללא תזוזה ומדמם מראשו. כתוצאה ממעשים אלה, נגרמו למתלונן חבלות חמורות בראשו, ובהן דימומים במוח ושברים מרובים בעצמות הפנים...

 

במסגרת התסקיר, בא שירות המבחן בהמלצה שלא לשחרר את המשיב ממעצר, על רקע מאפייני אישיותו..."

 

 

וכאן הפוגה קטנה: כולנו מכירים את ההחלטות הרבות שבהן נקבע כי "סטייה מהמלצה שלילית של שירות המבחן תיעשה במקרים חריגים, מקום בו ישנם טעמים כבדי משקל לכך..." (למשל: בש"פ 8028/16 חיינסקי נ' מדינת ישראל (מיום 14.11.16) (השופט י' עמית, פסקה 12); בש"פ 10136/17 מדינת ישראל נ' פלוני (מיום 29.12.17) (השופטת ברק-ארז, פסקה 22); בש"פ 455/18 מדינת ישראל נ' פלוני (השופט ד' מינץ, פסקה 6); בש"פ 9487/17 מדינת ישראל נ' עסאלה (השופטת י' וילנר, פסקה 17); בש"פ 6626/10 פלוני נ' מדינת ישראל (מיום 21.9.10) (השופט ע' פוגלמן, פסקה 7); ועוד.

 

אלא שכאן, השופט אלרון אף לא התיימר להסביר מהם ה"טעמים כבדי המשקל" שמצדיקים סטייה מהתסקיר השלילי; כל שאמר הוא שבית משפט רשאי לסטות מהתסקיר "אם מצא בשל מכלול הנסיבות כי אין לאמץ את המלצת שירות המבחן":

 

 

"משנערך בירור זה באופן יסודי ומעמיק, אינני מוצא טעם לשנות מהתוצאה שאליה הגיע בית משפט קמא, אשר מבוססת על התרשמותו הבלתי אמצעית, שבה לא נוהגת ערכאת הערעור להתערב...מסקנתי זו עומדת בעינה אף לנוכח תסקיר המעצר. על אף תרומתו החיונית של תסקיר זה להליך הבירור בדבר היתכנותה של חלופת מעצר, אל לו לכבול את שיקול דעתו של בית המשפט, אם מצא בשל מכלול הנסיבות כי אין לאמץ את המלצת שירות המבחן (השוו: בש"פ 9713/17 שקיר נ' מדינת ישראל, פסקה 12 (27.12.2017)."

 

 

https://supremedecisions.court.gov.il/Home/Download?path=HebrewVerdicts\18\600\015\j02&fileName=18015600.J02&type=4

 

 

ועכשיו עלי להודות כי למקרא דברים אלה, החלטתי לבדוק את החלטת השופט אלרון בפרשת שקיר הנ"ל (אליה הפנה בהחלטה מהיום) ולראות במה מדובר. ובכן, כך נכתב שם בפסקה 12:

 

 

"כידוע, תסקיר המעצר בא לסייע לבית המשפט בבואו לשקול חלופת מעצר אפשרית, ואין הוא אמור להחליף את שיקול דעתו (ראו והשוו: בש"פ 9599/17 ‏פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (14.12.2017)). לנוכח האמור לעיל, תמים דעים אני עם בית המשפט קמא כי לא ניתן לאמץ את המלצתו של שירות המבחן לשחרור העורר לחלופת מעצר. משלא הצביע העורר על חלופה קונקרטית שיש בה כדי לתת מענה לקשיים שעליהם עמד בית המשפט קמא, אף לא מצאתי טעם להפנותו לתסקיר משלים."

 

 

https://supremedecisions.court.gov.il/Home/Download?path=HebrewVerdicts\17\130\097\j02&fileName=17097130.J02&type=2

 

 

ובכן, מתברר שבפרשת שקיר בכלל לא מדובר בסטייה מתסקיר שלילי – עם או בלי "טעמים כבדי משקל" – אלא בסטייה מתסקיר חיובי. וכידוע, כשמדובר בסטייה של בית משפט מתסקיר חיובי, אין כלל צורך להצביע על "טעמים כבדי משקל" (בש"פ 454/18 בותסאז נ' מדינת ישראל (השופט ד' מינץ, פסקה 18); בש"פ 8892/11 חלייחל נ' מדינת ישראל (השופטת ע' ארבל, 6.12.11); בש"פ 428/18 חיון נ' מדינת ישראל (השופט ד' מינץ, פסקה 10); בש"פ 9317/16 אפגני נ' מדינת ישראל (מיום 11.1.17) (השופט ח' מלצר, פסקה 21); בש"פ 6672/17 ויצמן נ' מדינת ישראל (מיום 11.9.17) (השופט ד' מינץ, פסקה 17)).

 

נו - מה יהיה???!!!!   L

 

ובכל מקרה - שבת שלום!

האריה

 

 

 

"לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את הצדדים בדיון שהתקיים בפניי, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. הלכה ידועה היא כי רשות ערר על החלטה בעניין מעצר תינתן רק במקרים המעוררים שאלה משפטית, החורגת מעניינו הפרטני של המבקש, או בהתקיים נסיבות חריגות (בש"פ 9993/17‏ פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (21.1.2018)).

 

אני סבור כי הבקשה דנן אכן נמנית עם מקרים חריגים אלה, מאחר שיש בה כדי לעורר שאלה בעלת חשיבות, המתייחסת לחיוניות תסקיר המעצר ולסמכותו של בית המשפט להורות על שחרור עציר לחלופת מעצר בהיעדרו....

 

...

 

אכן, אין זהו ממין המקרים שבהם חל עיכוב חריג בהגשת תסקיר המעצר, כך שאי-שחרור העציר עד לקבלתו עלול לגרום לו עיוות דין ולפגוע באופן בלתי מידתי בזכויותיו. עם זאת, אני סבור כי בנסיבות העניין יש לגלות רגישות למצבו של המבקש, אשר נעדר עבר פלילי, וכן להתחשב בכך שהאישומים המיוחסים לו עוסקים בכמויות קטנות יחסית של סם מסוג קנאביס. בנסיבות האמורות, אין להקל ראש במשקלם של הערכים הניצבים על הכף, הגם שעסקינן בתקופה קצרה באופן יחסי...

 

אשר על כן, מצאתי כי יש לבטל את החלטת בית משפט קמא, ולהשיב על כנה את החלטת בית משפט השלום בדבר שחרורו של המבקש לחלופת מעצר, עד אשר יתקבל תסקיר המעצר בעניינו..."

 

 

https://supremedecisions.court.gov.il/Home/Download?path=HebrewVerdicts\18\540\014\j01&fileName=18014540.J01&type=4

 

 

 

 

ובכגון דא כבר נאמר: די, כבר אין כוח יותר....