תוכן העניינים עליון 1   [מקרקעין] [דיון אזרחי] רעא 7330/17 דאוד תומא נ' רשות מקרקעי ישראל (עליון; ע' פוגלמן, י' עמית, ד' ברק ארז; 19/03/18) - 12 ע' במישור העקרוני נקבע שהלכת דנ"א ארידור אינה מוגבלת אך לתביעות לפיצויים בגין הפקעה שבוצעה מכוח פקודת הקרקעות. ככלל תביעות לפיצויי הפקעה כפופות להסדר של דיני ההתיישנות, וזאת ככל שלא נשללה תחולתו של חוק ההתיישנות בהוראה מפורשת בחיקוק. משאין בחוק הרכישה הוראה השוללת את תחולת דיני ההתיישנות, הרי שהלכת דנ"א ארידור חלה גם על תביעות לפיצויי הפקעה מכוח חוק הרכישה; במישור הקונקרטי, נקבע כי אין בתיקון כתב התביעה המבוקש כדי להוות "עילת תביעה חדשה", ועל כן, אף שבמועד הגשת בקשת התיקון חלפה תקופת ההתיישנות, אין מקום לשלול את התיקון המבוקש. מקרקעין – הפקעה – פיצויים מקרקעין – הפקעה – התיישנות דיון אזרחי – תיקון כתבי-טענות – תיקון כתב-תביעה 2   [חברות] [פשיטת רגל] עא 8263/16 אור סיטי נדל"ן מקבוצת ענבל אור בע"מ נ' עו"ד איתן ארז (עליון; א' שהם, ד' מינץ, ח' מלצר; 19/03/18) - 56 ע' בימ"ש דחה ערעור על פסק דין שקבע כי קיימת עילה להורות על פירוק המערערות 8-1, וזאת מטעמי חדלות פירעון ומטעמי צדק ויושר, ולמתן צו כינוס נכסים קבוע לנכסי המערערת 9, בעלת השליטה בהן, שכן פעולותיה מהוות הן מעשה מרמה והן העדפת מרמה, כך שהיא ביצעה "מעשה פשיטת רגל". חברות – פירוק – עילות פירוק פשיטת רגל – הליכי פשיטת רגל – מעשה פשיטת רגל 3   [דיון פלילי] [עונשין] רעפ 1654/18 לאה מזרחי נ' מדינת ישראל (עליון; י' אלרון; 18/03/18) - 6 ע' הבקשה אינה עומדת באמות המידה למתן רשות ערעור שניה. לגופו של עניין יובהר, כי לשאלת מכירת הנכס השפעה מוגבלת ביותר על הרשעת המבקשת בעבירות של הסגת גבול. דיון פלילי – ערעור – רשות ערעור עונשין – עבירות – הסגת גבול 4   [הסגרה] בשפ 2003/18 היועץ המשפטי לממשלה נ' מלכה לייפר (עליון; ג' קרא; 18/03/18) - 11 ע' התחזות המשיבה כחולת נפש הייתה בבחינת בריחה מאימת הדין ושיבוש מהלכי משפט. אם נוסיף לכך את עובדת הימלטות המשיבה מאוסטרליה והחשש המובנה מעצם קיומם של הליכי הסגרה נגדה, שחודשו לאחר חשיפת התחזותה, הרי שהחשש להימלטות מאימת הדין הוא בגדר חשש ממשי ומוגבר. לפיכך, יש להורות על מעצר המשיבה עד למתן החלטה בעתירה להסגרתה לאוסטרליה. הסגרה – מעצר – במסגרת הליכי הסגרה הסגרה – מעצר – שיקולי בית-המשפט 5   [דיון פלילי] עפ 1816/18 מחמוד חלו נ' מדינת ישראל (עליון; ג' קרא; 18/03/18) - 6 ע' בימ"ש ישקול לעכב ביצוע עונש מאסר, בין היתר, תוך בחינה של השיקולים הבאים: חומרת העבירה ונסיבות ביצועה; תקופת המאסר שהושתה על המבקש; סיכויי הערעור; עברו הפלילי של המבקש; התנהגותו במהלך המשפט; ונסיבות אישיות מיוחדות. נקבע גם כי במקרה בו הערעור נסב על חומרת העונש בלבד, בתקופת מאסר שאינה קצרה יטה ביהמ"ש שלא לעכב את ביצוע עונש המאסר. דיון פלילי – עונש – עיכוב ביצוע 6   [דיון פלילי] בשפ 1331/18 יהונתן הולצמן נ' מדינת ישראל (עליון; י' וילנר; 27/02/18) - 6 ע' בבסיס ההחלטה על שחרור בתנאים מגבילים עומדת ההנחה כי ניתן לתת אמון בנאשם וכי הוא יכבד את התנאים המגבילים, ובכך תאוין במידת האפשר המסוכנות הנשקפת ממנו. הפרת אמון זו, פעם אחר פעם, מלמדת כי אין ליתן בו יותר אמון. דיון פלילי ‏– ‏שחרור בערובה ‏– ‏הפרת תנאי השחרור דיון פלילי ‏– ‏מעצר עד תום ההליכים ‏– ‏עילת מעצר 7   [בתי-משפט] [משפט מינהלי] ברמ 1155/18 דסטה מקונן נ' משרד הפנים רשות האוכלוסין וההגירה (עליון; ד' ברק ארז; 25/02/18) - 5 ע' אמת המידה למתן רשות לערער בגלגול שלישי על החלטה של בימ"ש לעניינים מנהליים הדן בערעור על החלטה של ביה"ד לעררים היא מצמצמת. עם זאת, ייתכנו מקרים בהם יידרש ביהמ"ש לבקשה גם מקום שהמקרה אינו מעורר שאלה משפטית עקרונית, וזאת בהתקיימן של נסיבות מיוחדות תוך התחשבות בהשלכות שיש להחלטותיו של ביה"ד לעררים על הזכות לחירות ועל זכויות יסוד אחרות. בתי-משפט ‏– ‏רשות ערעור ‏– ‏כשהערכאה הראשונה היא טריבונל מינהלי משפט מינהלי ‏– ‏כניסה לישראל ‏– ‏בית הדין לעררים עבודה ארצי 8   [עבודה] [ביטוח לאומי] עבל (ארצי) 24101-09-16 נביל זיאדה נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; לאה גליקסמן, חני אופק, אילן סופר, נ.צ.: נ' מאיר, ע' שטרייט; 26/02/18) - 5 ע' בדין נדחה ערעור על פסק דין בגדרו נדחתה תביעת המערער להבטחת הכנסה מחמת אי שיתוף פעולה לפי סעיף 19 לחוק הבטחת הכנסה ומאחר שהמערער לא הוכיח כי הוא חי בנפרד מאשתו ויש לבדוק את זכאותו כיחיד. נפסק כי, ככל שהתובע גמלה אינו משתף פעולה, רשאי המשיב לנקוט את האמצעים הקבועים בסעיף 19(ב) לחוק הנ"ל והוא אינו נדרש להוכיח את התנאי המהותי אותו ביקש לבדוק וכי אין להתערב בקביעות ביה"ד קמא בדבר מגורים עם בת זוגו. עבודה ‏– ‏ביטוח לאומי ‏– ‏הבטחת הכנסה ביטוח לאומי ‏– ‏גימלאות ‏– ‏הבטחת הכנסה עבודה אזורי 9   [עבודה] סעש (ת"א) 66928-03-15 כרמלה בוריה נ' מרכז תרבות נוער וספורט (מתנ"ס) מרחב גבעת שמואל (עבודה; אריאלה גילצר כץ, נ.צ: גיל אלוני; 15/03/18) - 14 ע' ביה"ד פסק כי התובעת התפטרה מעבודתה, כי התובעת לא חזרה בה מהתפטרותה וכי הנתבעת לא פיטרה את התובעת ודחה את תביעתה לפיצוי בגין פיטורין שלא כדין ולדמי הודעה מוקדמת; עוד נפסק כי התובעת קיבלה תשלומים המהווים חלק אינטגראלי "משכר היסוד" ולא הותנו בתנאי של ממש, כך שאותם תשלומים הופרדו באופן פיקטיבי מ"שכר היסוד" ומן הדין כי אלו יכללו בחישוב ההפרשות לזכויותיה הסוציאליות של התובעת, ולפיכך התובעת זכאית להפרשי הפרשות לגמל ולהפרשי הפקדות להשתלמות. עבודה – התפטרות – קיומה עבודה – שכר עבודה – השכר הקובע לצורך הפרשות סוציאליות וגמלת פנסיה עבודה – חופשה שנתית – דמי חופשה 10   [רשויות מקומיות] [עבודה] סע (נצ') 7788-10-08 מוחמד סאלח נ' מועצה מקומית משהד (עבודה; ד"ר רויטל טרנר; 11/03/18) - 17 ע' ביה"ד פסק כי, לא הוכח שהתובע שימש כמאמן הכדורגל של קבוצת הנוער של נערי כפר משהד בתקופה הרלבנטית; עוד נפסק כי, אף אם היה התובע עומד בנטל השכנוע לעניין עצם עבודתו כמאמן כדורגל, במכלול נסיבות העניין, לא היה מקום לקבוע כי על הנתבעת 1 לשלם את השכר הנדרש על ידו, שכן העסקתו נעשתה שלא כדין. רשויות מקומיות ‏– ‏עובדים ‏– ‏שכר עבודה ‏– ‏שכר עבודה ‏– ‏תביעה להפרשי שכר עבודה ‏– ‏עובדים ‏– ‏שכר עבודה עבודה ‏– ‏עובדי מדינה ‏– ‏זכויותיהם 11   [עבודה] דמ (ת"א) 22252-11-16 futuie kasete נ' פלורנטין נ.מ. 2008 בע"מ (עבודה; יפית זלמנוביץ גיסין; 09/03/18) - 20 ע' התובע, עובד זר, התפטר חמישה ימים לפני כליאתו ב"מתקן חולות", משמע, התפטרותו היתה פועל יוצא של הכליאה. משכך, זכאי התובע לפיצויי פיטורים עם סיום עבודתו; כן זכאי התובע לתשלום בגין תגמולי מעסיק לקופת גמל, לדמי חגים ולפיצוי בגין אי המצאת הודעה על תנאי העסקה בסך 2,000 ₪; והכל בקיזוז יתרת הודעה מוקדמת אותה היה על התובע ליתן לנתבעת. עבודה – פיצויי פיטורין – עובד זר עבודה – תנאי עבודה – הודעה בדבר תנאי עבודה עבודה – שעות עבודה ומנוחה – שעות נוספות עבודה – שעות עבודה ומנוחה – הפסקות עבודה – שכר עבודה – זכויות נלוות עבודה – שכר עבודה – קיזוז והשבה 12   [ביטוח לאומי] [עבודה] בל (נצ') 22282-01-16 אברהם פישר נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; טל גולן, נ.צ.: י'  אלול; 26/02/18) - 32 ע' ביה"ד דחה את תביעת התובע, שעבד כנהג אוטובוס ב"אגד" במשך שלושים שנה, כנגד החלטת הנתבע לדחות את תביעתו להכיר בירידה בשמיעה שנגרמה לו, כפגיעה בעבודה, בהעדר הוכחה בדבר חשיפה ל"רעש מזיק" בעבודתו, כהגדרת מונח זה בדין - "רעש התקפי ומתמשך, העולה על המותר". ביטוח לאומי ‏– ‏תחולת החוק ‏– ‏ליקויי שמיעה ביטוח לאומי ‏– ‏ביטוח נפגעי עבודה ‏– ‏פגיעה בעבודה עבודה ‏– ‏ביטוח לאומי ‏– ‏פגיעה בעבודה מנהלי 13   [דיון אזרחי] [משפט חוקתי] תצ (מרכז) 6541-06-16 קירא ויצמן שפירא נ' עיריית ראשון לציון (מנהלי; מיכל נד"ב; 04/03/18) - 12 ע' אושר הסדר פשרה בתובענה ייצוגית בגין אי הנגשת אירועים שערכו המשיבות, עבור לקויי שמיעה. ההסדר מביא לאכיפת הדין, למימוש זכות הגישה לביהמ"ש של חברי הקבוצה ולמתן סעד הולם לנפגעים מהפרת הדין. דיון אזרחי ‏–‏ תובענה ייצוגית ‏–‏ אישור הסדר פשרה משפט חוקתי ‏–‏ זכויות הפרט ‏–‏ זכויות אנשים עם מוגבלויות מחוזי 14   [נזיקין] עא (ת"א) 38251-04-17 אורי גוב ארי נ' עיר השעשועים בע"מ (מחוזי; אביגיל כהן; 07/03/18) - 16 ע' נדחה ערעור על פסק דינו של ביתמשפט השלום, לפיו נדחתה תביעת המערערים לקבלת פיצוי בהתאם לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. נפסק, כי מקום שגורם מוסמך במשיבה חושש חשש סביר שבעל מוגבלות נראית לעין אינו יכול לקיים את דרישות הבטיחות או להשתמש במתקן מבלי שהדבר יסכן אותו, רשאית המשיבה לאסור שימוש ולדרוש מבעל מוגבלות להצטייד באישור רפואי. נזיקין – עוולות – על-פי חוק שוויון הזדמנויות לאנשים עם מוגבלות 15   [עונשין] [תעבורה] תפ (מרכז) 49445-04-17 מדינת ישראל נ' סובחי גבאלי (מחוזי; עמי קובו; 07/03/18) - 13 ע' בית המשפט גזר על הנאשם שהורשע בהתאם להודאתו בעבירות שעניינן: סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה; סיוע לחבלה במזיד ברכב; נהיגה בקלות ראש שגרמה נזק לרכוש ולאדם; הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו; אי ציות לתמרור אדום, עונש של מאסר בפועל, לצד מאסר על תנאי, פסילה בפועל, פסילה על תנאי וכן פיצוי לנפגעי העבירה. כמו כן, הורה בית על חילוט הרכב בו בוצעו העבירות. עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה עונשין – עבירות – הפרעה לשוטר במילוי תפקידו תעבורה – ענישה – מדיניות ענישה 16   [עונשין] תפ (י-ם) 1505-07-17 מדינת ישראל נ' מחמד שריפה (מחוזי; אברהם רובין; 07/03/18) - 14 ע' בית המשפט גזר על הנאשמים – בגירים צעירים, שהורשעו בביצוע עבירות הצתה, עונשים של מאסר בפועל, לצד עונשים נלווים. נפסק, כי חומרתה של עבירת ההצתה מחייבת בדרך כלל השתת עונש מוחשי לריצוי מאחורי סורג ובריח. עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: הצתה 17   [עונשין] [משפט חוקתי] עפג (ב"ש) 67065-07-17 מדינת ישראל נ' שלמה זלמן ויספיש (מחוזי; י' צלקובניק, י' רז לוי, ג' שלו; 07/03/18) - 14 ע' בית המשפט קיבל את ערעור המדינה והחמיר בעונשם של המשיבים שהורשעו בעבירות שעניין התקהלות אסורה, הסגת גבול ופגיעה בפרטיות. נפסק, כי שגה בית המשפט קמא כשהעניק משקל בכורה למדיניות הענישה הנוהגת, כאשר אף אחד מפסקי הדין שבחן בית המשפט קמא, לא דן במקרה כה חמור, שבמסגרתו השתתפו המשיבים בהפגנה שהגיעה לתוך ביתו של איש ציבור. עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: פגיעה בפרטיות משפט חוקתי – זכויות הפרט – חופש הביטוי עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: התקהלות אסורה 18   [עונשין] תפ (חי') 29339-02-17 מדינת ישראל נ' יואל יצחק (מחוזי; כמאל סעב; 06/03/18) - 15 ע' בית המשפט גזר על הנאשם עונש של 12 חודשי מאסר בפועל, בגין ביצוע עבירות שעניינן גניבה בידי עובד; רישום כוזב במסמכי תאגיד; מרמה ותחבולה. נפסק, כי עונש זה נמצא ברף התחתון של מתחם הענישה. עונשין – ענישה – גניבה על ידי מורשה עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות מרמה עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות מס 19   [דיון אזרחי] [חוזים] הפ (ב"ש) 61343-07-17 נתנאל שוסטר נ' יוסף פדלון (מחוזי; גאולה לוין; 04/03/18) - 12 ע' בית המשפט נעתר לבקשת המבקש והורה על מתן צו מניעה זמני האוסר על המשיב 1 למכור את הדירה נשוא הליך זה. נקבע, כי המבקש הוכיח, ברמה לכאורית, למצער, טענת העושק שעומדת במרכז המרצת הפתיחה שלו. דיון אזרחי – סעדים זמניים – צו-מניעה זמני חוזים – עושק – הוכחתו חוזים – עושק – יסודותיו 20   [נזיקין] עא (י-ם) 35433-06-17 שרית שושן נ' מדינת ישראל משרד הבריאות (מחוזי; רפאל יעקובי, אביגדור דורות, תמר בר אשר; 04/03/18) - 14 ע' בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המערערת על פסק דינו של בית משפט השלום, שבו נדחתה תביעת המערערת לפיצוי בגין רשלנות רפואית. נפסק, כי העובדה שהמערערת סבלה ממחלה מסוכנת, מעלה את סטנדרט הזהירות הדרוש, ומחייבת את הצוות הרפואי להתייחס בכובד ראש לאותו סיכון בכל זמן נתון. נזיקין – רשלנות – רשלנות רפואית 21   [פשיטת רגל] פשר (ת"א) 34511-04-16 נתן עמיצור נ' כונס נכסים רשמי תל אביב (מחוזי; נועה גרוסמן; 02/03/18) - 15 ע' טרם בשלה העת לדיון בשאלת הכרזתו של החייב כפושט רגל, הפטרו וקביעת תוכנית פירעון. בד בבד, נוכח הכנסותיו הגבוהות של החייב אל מול הוצאותיו שעל פניו אינן תואמות להתנהלות המצופה מחייב המצוי בהליך פש"ר, יש להגדיל את התשלום החודשי. פשיטת רגל – הליכי פשיטת רגל – הכרזה על פשיטת רגל פשיטת רגל – פושט רגל – תשלומים חודשיים 22   [דיון אזרחי] [הגנת הצרכן] תצ (חי') 45927-03-17 טל לדרמן נ' עמית החזרי מס בע"מ (מחוזי; רון סוקול; 27/02/18) - 13 ע' נדחתה בקשה לאישור הסדר פשרה בתובענה ייצוגית, שעניינה משלוח מסרוני פרסומת שלא כדין. ההסדר המוצע אינו הסדר ראוי, סביר והגון ואין בו התחשבות בעניינם של חברי הקבוצה. דיון אזרחי ‏–‏ תובענה ייצוגית ‏–‏ הסדר פשרה הגנת הצרכן ‏–‏ תובענה ייצוגית ‏–‏ הסדר פשרה 23   [חוזים] [כספים] הפ (מרכז) 5429-09-15 מגדלי שינקין ייזום בנייה והשקעות בע"מ נ' ליעז מסחר והשקעות בע"מ (מחוזי; הלית סילש; 26/02/18) - 33 ע' אין מקום להצהיר על בטלות הסכם ההלוואה המובטחת במשכנתא שנערך בין הצדדים. עם זאת, זכותה של המשיבה לגבות את השבת ההלוואה מוגבלת לשיעורי הריבית לשיעורים המרביים הקבועים הדין, כאשר אלו שנקבעו בהסכם אינם עומדים בכך. חוזים ‏– הלוואה ‏– ריבית מוסכמת חוזים ‏– ביטול ‏– אי-ביטול כספים ‏– ריבית ‏– הגבלתה 24   [חוזים] תא (י-ם) 27488-02-16 מלכה אלחנן יצחק נ' מלכה נוריאל שמעון (מחוזי; רפאל יעקובי; 22/02/18) - 8 ע' נדחתה תביעה לאכיפת הסכם מכר דירה בין המוכר לקונים המאוחרים בזמן, שהם בני משפחת המוכר. המהלכים הפסולים מצד המוכר והתובעים מנעו מהקונים הראשונים להשלים את שנדרש למימוש ההסכם הראשון. כפועל יוצא, אין כל תוקף לעסקה השנייה בין המוכר לתובעים. חוזים ‏–‏ אכיפה ‏–‏ הימנעות ממנה חוזים ‏–‏ ביטול ‏–‏ שלא כדין חוזים ‏–‏ צדדים ‏–‏ בני משפחה שלום 25   [דיון פלילי] בעח (נצ') 53505-01-18 זיאד פדל נ' מדינת ישראל (שלום; עדי במביליה אינשטיין; 13/03/18) - 9 ע' התקבלה בקשה לגילוי חומר חקירה, בהתאם לסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי. יש להעדיף את זכות המבקש למצות הגנתו ולחשוף את החומר המסייע בידו לעשות כן, בהתקיים זיקה לאישום ולמבקש. דיון פלילי – זכות העיון בחומר התביעה – חומר החקירה דיון פלילי – עיון בראיות התביעה – חומר החקירה דיון פלילי – זכות עיון בראיות התביעה – חומר החקירה 26   [נזיקין] תא (ת"א) 12363-04-16 פלוני נ' אליאור זוהר (שלום; אידית קליימן בלק; 12/03/18) - 10 ע' עסקינן בתביעה שהוגשה בגין עוולת תקיפה. נקבע כי בהתחשב באשמו התורם של התובע מחד והיעדר נזק גוף של ממש מאידך, הנתבע יפצה את התובע בסך של 2,000 ₪. נזיקין – עוולות – תקיפה נזיקין – הגנות – הגנה עצמית נזיקין – אשם – אשם תורם 27   [נזיקין] [תעבורה] תאמ (ת"א) 36516-06-16 קשר רנט א קאר בע"מ נ' אכרם מחאמיד (שלום; מיה רויזמן אלדור; 10/03/18) - 11 ע' מלוא האחריות לקרות תאונת הדרכים רובצת על הנתבע, אשר הפר את הוראות תקנה 49 לתקנות התעבורה, בכך שלא שמר על רווח המאפשר לעצור בכל עת את הטרקטור ולמנוע תאונה בהתחשב במהירות הנסיעה של הטרקטור ושל הרכב שלפניו, במצב הדרך ובמצב הראות והתנועה בה. נזיקין – אחריות – תאונת דרכים נזיקין – אחריות – נוהג ברכב תעבורה – תאונת דרכים – אחריות תעבורה – אחריות – נהג רכב 28   [בתי-משפט] [דיון אזרחי] תא (ב"ש) 24383-12-15 מייק ואן קול נ' מדינת ישראל ואח' (שלום; מיטל חלפון נזריאן; 07/02/18) - 10 ע' נדחו בקשותיו של המבקש לפטור מאגרה. נמצא שלא קמה עילה למתן פטור מתשלום אגרה. בתי-משפט – אגרות – פטור מאגרה בתי-משפט – אגרות – פטור מתשלומן דיון אזרחי – אגרות – פטור משפחה 29   [הוצאה לפועל] ער (י-ם) 56251-08-17 מ.ז. נ' המוסד לביטוח לאומי (משפחה; פליקס גורודצקי; 12/03/18) - 14 ע' על פי הוראות חוק ההוצאה לפועל, הגבלות מוטלות על חייב שהוא בעל יכולת המשתמט מתשלום חובו, או שרואים אותו ככזה על פי אחת החלופות שבחוק. אין בעובדה שהחייב משלם את החוב על דרך של קיזוז מקצבתו על ידי המל"ל, לקבוע כי מדובר בחייב שמשתמט מתשלום חובותיו. המבחן הוא מבחן התוצאה. ככל שהחוב משולם, אין עסקינן בחייב המשתמט מתשלום החוב ולהפך. אם נוכח רשם ההוצאה לפועל, שהחייב מקיים אחר צו התשלומים, הרשם חייב להורות על ביטול ההגבלות שהוטלו על החייב. משנמצא כי המערער עומד בצו התשלומים משנת 2015, ביהמ"ש קיבל את הערעור ופסק כי צו המעכב את יציאת המערער מן הארץ שניתן במסגרת הליכי ההוצל"פ מבוטל. הוצאה לפועל – עיכוב יציאה מן הארץ – בגין חוב מזונות הוצאה לפועל – הליכים – הטלת הגבלות על חייב הוצאה לפועל – תשלומים – חוב מזונות 30   [מיטלטלין] תמש (ק"ג) 53581-06-14 פ.ש נ' צ.ש (משפחה; פאני גילת כהן; 11/03/18) - 19 ע' ההכרעה בעניין שיעור חלקו של כל אחד מן הצדדים בחווה ובחברת הניהול שלה. סעיף 9(ב) לחוק המיטלטלין קובע חזקה לפיה, בהעדר הסכם הקובע אחרת, חלקם של שותפים במיטלטלין הוא שווה. חזקה זו אינה חלוטה, והיא ניתנת לסתירה כאשר נטל ההוכחה בעניין אי תחולת החזקה מונח לפתחו של הטוען זאת. בענייננו, לא עלה בידי הצדדים או מי מהם לסתור תחולתה של החזקה, אלא אך לכרסם בה. ביהמ"ש שוכנע כי הגם שמדובר בארבעה שותפים, חלקו של כל אחד מהם איננו שווה למשנהו, כי אם חלקם של התובע ושל הנתבעים 1 ו-3 הוא שווה זה לזה בעוד חלקו של הנתבע 2 קטן יותר. מיטלטלין – שיתוף – יחסי שיתוף 31   [אגודות שיתופיות] [מקרקעין] [חוזים] תמש (טב') 66291-12-15 ש' ק' נ' א' ב' (משפחה; אביבית נחמיאס; 08/03/18) - 32 ע' אישה קשישה כבת 90, עיוורת ואינה יודעת קרוא וכתוב חתמה בפני עו"ד הן על מסמכי העברת זכויותיה במשק במתנה לאחד מבניה – הנתבע, והן על מסמכים הנחוצים לשם מינוי הנתבע כבן ממשיך. נוכח מסמכי העברת הזכויות, הועברו בספרי רמ"י מלוא זכויותיה של התובעת בנחלה – ע"ש הנתבע. ביהמ"ש קבע כי יש לבטל העברת הזכויות משהוכחה קיומה של הטעיה וכן נוכח התקיימות תנאי מפסיק בחוזה – אי עמידת הנתבע בהתחייבותו (הכתובה) לדאוג לצרכי התובעת. אגודות שיתופיות – מושב – העברת זכות חכירה במשק אגודות שיתופיות – מושב – בן ממשיך מקרקעין – זכויות במקרקעין – בר-רשות חוזים – מתנה – השלמתה חוזים – הטעיה – אי-גילוי חוזים – הטעיה – ביטול החוזה בעטיה כתבי טענות 32   תא (כ"ס) 48921-01-16 ניר ברק- ב"כ עו"ד משה גל-אור (גלר) נ' מכללת מעוף בע"מ (כתבי טענות; רונן פלג; 02/02/18) - 10 ע' עניינה של התביעה הוא תוקף ערבותו של הנתבע לתשלום חיובים והוצאות בסך 520,000 ₪ - אשר הוטלו על הנתבעות הפורמליות . 33   תא (נת') 37998-03-16 ג.אלחסן כל בו לבניין בע"מ - ב"כ עו"ד אימאן ג'מל נ' צאלים בניה והשקעות בע"מ (כתבי טענות; סמדר קולנדר אברמוביץ; 17/03/16) - 6 ע' עניינה של תביעה זו פשוט וברור: חיוב הנתבעים בתשלום חובם לתובעת בגין חומרי בנייה שונים וציוד והספקת חומרי בנייה שונים ורבים לנתבעים ומשלוחים שונים לאתרי הבנייה של הנתבעים שהעניקה להם התובעת , וזאת על פי התחייבות הנתבעים ובהתאם להתנהלות העסקית שהייתה בין הצדדים בזמנים הרלוונטים אשר הותירה את הנתבעים חייבם לתובעת סכום חוב , בסך 154,675 ₪ קרן מיום 31.10.2014 והכל מכח כרטסת התובעת 34   תא (רמ') 16908-02-16 פלונית - ב"כ עו"ד אלי ימיני נ' עיריית מודיעין (כתבי טענות; מנחם מזרחי; 18/02/16) - 5 ע' מהות התביעה: נזקי גוף לפי פקודת הנזיקין

עליון

1   [מקרקעין] [דיון אזרחי] רעא 7330/17 דאוד תומא נ' רשות מקרקעי ישראל (עליון; ע' פוגלמן, י' עמית, ד' ברק ארז; 19/03/18) - 12 ע' עו"ד: רעות לונדין, חוסאם סבית במישור העקרוני נקבע שהלכת דנ"א ארידור אינה מוגבלת אך לתביעות לפיצויים בגין הפקעה שבוצעה מכוח פקודת הקרקעות. ככלל תביעות לפיצויי הפקעה כפופות להסדר של דיני ההתיישנות, וזאת ככל שלא נשללה תחולתו של חוק ההתיישנות בהוראה מפורשת בחיקוק. משאין בחוק הרכישה הוראה השוללת את תחולת דיני ההתיישנות, הרי שהלכת דנ"א ארידור חלה גם על תביעות לפיצויי הפקעה מכוח חוק הרכישה; במישור הקונקרטי, נקבע כי אין בתיקון כתב התביעה המבוקש כדי להוות "עילת תביעה חדשה", ועל כן, אף שבמועד הגשת בקשת התיקון חלפה תקופת ההתיישנות, אין מקום לשלול את התיקון המבוקש. מקרקעין – הפקעה – פיצויים מקרקעין – הפקעה – התיישנות דיון אזרחי – תיקון כתבי-טענות – תיקון כתב-תביעה . האם ההלכה שנקבעה בדנ"א 1595/06 עזבון המנוח אדוארד ארידור ז"ל נ' עיריית פתח תקווה (21.3.2013) (להלן: דנ"א ארידור) בכל הנוגע לתחולתם של דיני ההתיישנות על תביעות שעניינן פיצויי הפקעה לפי פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943 (להלן: פקודת הקרקעות) חלה גם על תביעות לפיצויי הפקעה לפי חוק רכישת מקרקעים (אישור פעולות ופיצויים), התשי"ג-1953 (להלן: חוק הרכישה)? זו השאלה העיקרית המתעוררת בגדרה של בקשת רשות ערעור זו. ביהמ"ש המחוזי השיב על כך בחיוב ובהמשך לכך דחה את בקשת המבקשים לתיקון כתב התביעה שהגישו לפיצויי הפקעה בגין מקרקעין שהופקעו ב-1953 מכח חוק הרכישה, וזאת נוכח מסקנתו שמדובר בהוספת עילות תביעה חדשות שהתיישנו במועד הגשת בקשת התיקון, משהסתיימה תקופת המעבר שנקבעה ב-דנ"א ארידור. מכאן בר"ע זו שנדונה כערעור. . ביהמ"ש העליון (מפי השופטת ד' ברק-ארז) קיבל את הערעור מהטעמים הבאים: בהלכה שנקבעה בדנ"א ארידור אישר בימ"ש זה את הקביעה כי תביעות לפיצויי הפקעה כפופות לתקופת התיישנות בת שבע שנים, בהתאם לחוק ההתיישנות. כמו כן, נקבע כי מרוץ ההתיישנות בתביעה לפיצויי הפקעה מתחיל לכל המאוחר כאשר הרשות תופסת חזקה במקרקעין. עוד נקבע כי הלכה זו תיכנס לתוקף רק שלוש שנים ממועד מתן פסק הדין (להלן: תקופת המעבר) וכי היא לא תחול על תובענות לפיצויי הפקעה התלויות ועומדות בעת מתן פסק הדין או כאלה שיוגשו במהלך תקופת המעבר. עם זאת, צוין כי הנתבעים בתובענות שההלכה החדשה לא תחול לגביהן רשאים להעלות כנגד התובענות טענת שיהוי. עוד יצוין כי ב-דנ"א ארידור לא נדונה במפורש שאלת תחולתה של ההלכה שנקבעה בו על חוקי הפקעות אחרים. במישור העקרוני, ביהמ"ש תמים דעים עם ביהמ"ש המחוזי באשר לכך שההלכה שנקבעה ב-דנ"א ארידור, אינה מוגבלת אך לתביעות לפיצויים בגין הפקעה שבוצעה מכוח פקודת הקרקעות. אמנם, ההתדיינות באותו מקרה נסבה על מקרה של הפקעה לפי פקודת הקרקעות. אולם, הסוגיה נדונה שם באופן כללי, על רקע השיקולים החלים על תביעות לפיצויי הפקעה ובתכליות דיני ההתיישנות. אם כן, הקביעה העקרונית שאומצה ב-ע"א ארידור ובהמשך לכך ב-דנ"א ארידור, היא כי ככלל תביעות לפיצויי הפקעה כפופות להסדר של דיני ההתיישנות, וזאת ככל שלא נשללה תחולתו של חוק ההתיישנות בהוראה מפורשת בחיקוק. משלא נמצאה הוראה מפורשת בחוק הרכישה השוללת את תחולת דיני ההתיישנות, הרי שההלכה שנקבעה ב-דנ"א ארידור חלה גם על תביעות לפיצויי הפקעה מכוח חוק הרכישה. במקרה דנא, התביעה המקורית לפיצויים בגין ההפקעה הוגשה ביום 18.3.2016. לכאורה, תביעתם המקורית של המבקשים התיישנה לפני שנים רבות. עם זאת, לנוכח ההלכה שנקבעה ב-דנ"א ארידור, ניתנה למבקשים האפשרות להגיש את תביעתם עד חלוף תקופת המעבר שנקבעה, וכך הם עשו; ואולם, ביום 14.10.2016, קרי לאחר תום תקופת המעבר, הגישו המבקשים בקשה לתיקון כתב התביעה כך שזה יחול גם על זכויות באותם המקרקעין שלפי הנטען היו לעיזבונות נוספים, מעבר לאלה שהוזכרו בכתב התביעה המקורי, שהתובעים ירשו חלקים בהם. כלל ידוע הוא כי אין להתיר לתובע לתקן את תביעתו כך שתתווסף עילת תביעה חדשה, כאשר הדבר יגרור עקיפה של טענת ההתיישנות. כידוע, המונח "עילת תביעה" זכה להגדרות שונות בהקשרים שונים בדין האזרחי. בכל הנוגע לבקשה לתיקון כתב תביעה הוגדר מונח זה באופן רחב יחסית, כך שהוא כולל את "העסקה או המעשה המובא לדיון". בהקשר זה הודגש בפסיקה, כי אין מקום לנקוט בגישה מצמצמת שתוביל לכך שיפקע כוחו של ביהמ"ש להתיר תיקון כלשהו של העובדות הנזכרות בכתב התביעה וכי "כל עוד נשתמרו לאחר התיקון מרכיבי היסוד של העילה המקורית, שמהם השתמעה, אפילו על דרך החסר, חבותו של הנתבע – אין מניעה עקרונית שביהמ"ש יתיר את התיקון, אפילו חלפה בינתיים תקופת ההתיישנות". התשובה לשאלה מה ייחשב לאותה "עסקה או מעשה המובא לדיון" מושפעת במידה רבה מהשיקולים והטעמים הניצבים ביסודם של דיני ההתיישנות. שיקולים אלה כוללים את אינטרס ההסתמכות של הנתבע והרצון להותיר את העבר מאחור; הרצון למנוע דיון המבוסס על ראיות שאיכותן וכמותן דלה, ולמנוע הכבדה על הנתבע במישור הראייתי; עידוד אכיפה מהירה של הדין והמרצת תובעים שלא "לישון על זכויותיהם"; הבטחת שוויון בין בעלי הדין; והפחתת היקף ההתדיינות בבתי המשפט בעניינים ש"אבד עליהם הכלח". ביישום לענייננו ביהמ"ש סבור כי התיקון המבוקש אינו נסב על "עילת תביעה חדשה". בעיקרו של דבר, טענותיהן הנוספות של המבקשים מבוססות על אותו "מעשה" – מעשה ההפקעה – ועל אותם המקרקעין שעליהם נסב כתב התביעה המקורי. החידוש הטמון בתיקון המבוקש הוא הטענה כי התובעים הם יורשיהם של בעלי זכויות נוספים במקרקעין, מעבר לאלה שהוזכרו בכתב התביעה המקורי. בהתאם לגישה שהוזכרה לעיל ביהמ"ש אינו סבור כי יש מקום לחסום את התובעים ולמנוע מהם את תיקונו של כתב התביעה כמבוקש. מכאן שאף שבמישור העקרוני, ביהמ"ש תמים דעים עם ביהמ"ש המחוזי בעניין תחולת ההלכה שנקבעה ב-דנ"א ארידור , במישור הקונקרטי, ביהמ"ש סבור כי אין בתיקון המבוקש על ידי המבקשים כדי להוות "עילת תביעה חדשה", ועל כן על אף שבמועד הגשת בקשת התיקון חלפה תקופת ההתיישנות, אין מקום לשלול את התיקון המבוקש. לפיכך, הערעור מתקבל במובן זה שיותר למבקשים לתקן את כתב התביעה כמבוקש על ידם. חזרה למעלה

2   [חברות] [פשיטת רגל] עא 8263/16 אור סיטי נדל"ן מקבוצת ענבל אור בע"מ נ' עו"ד איתן ארז (עליון; א' שהם, ד' מינץ, ח' מלצר; 19/03/18) - 56 ע' עו"ד: יואב רז, יואב בן פורת, עמית פינס, אמלי נבון, אלון פלס, גל אראל, אלון מגן, ענבל קדמי עברי בימ"ש דחה ערעור על פסק דין שקבע כי קיימת עילה להורות על פירוק המערערות 8-1, וזאת מטעמי חדלות פירעון ומטעמי צדק ויושר, ולמתן צו כינוס נכסים קבוע לנכסי המערערת 9, בעלת השליטה בהן, שכן פעולותיה מהוות הן מעשה מרמה והן העדפת מרמה, כך שהיא ביצעה "מעשה פשיטת רגל". חברות – פירוק – עילות פירוק פשיטת רגל – הליכי פשיטת רגל – מעשה פשיטת רגל . ערעור על פסק דין של בימ"ש המחוזי בגדרו ניתנו צווי פירוק קבועים למערערות 8-1 וצו כינוס נכסים קבוע לנכסי המערערת 9 (להלן: בעלת השליטה) בהן. ברקע לערעור, קשיים כלכליים אליהם נקלעו מערערות 8-1, אשכול חברות שעיקר עיסוקן הוא בתחום הייזום והארגון של קבוצות רכישה בתחום הנדל"ן (להלן: החברות). . בית המשפט העליון (מפי השופט מינץ ובהסכמת המשנה לנשיאה מלצר והשופט שהם) דחה את הערעור ופסק כי: ראשית ציין בימ"ש כי מאז שהוגש הערעור השתנה המצב החוקי בתחום חדלות הפירעון, שכן חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן: החוק החדש), יצר מסגרת חקיקתית אחת המתייחסת להליכי חדלות פירעון של יחיד ותאגיד, כאשר במסגרת המתווה החוקי החדש ניתן משקל משמעותי להליכי שיקום. עם זאת, ההסדר החוקי הרלוונטי לעניינו הוא זה שחל לפני חקיקת החוק החדש. בימ"ש קמא פסק כי מתקיימת עילה לפירוק החברות, לפי סעיף 257(4) לפקודת החברות, לאור חדלות פירעונן וקבע כי קיימת לחברות בעיה תזרימית רחבת היקף שאינה בגדר "אירוע נקודתי" והיא מצדיקה את פירוקן. בבחינת למעלה מן הצורך, קבע בימ"ש קמא כי החברות חדלות פירעון גם מבחינה מאזנית. לפיכך, השאלה המרכזית נוגעת לאופן קביעת חדלות פירעונה של חברה. לפי החוק החדש חדלות פירעונה של חברה אינה עוד עילה לפירוק חברה, אלא עילה המאפשרת הגשת בקשה למתן "צו פתיחת הליכים". זאת ועוד, החוק החדש מגדיר מהי "חדלות פירעון" ומכריע בשאלה מהו המבחן שלפיו יוכרע אם חברה הינה חדלת פירעון – המבחן התזרימי או המאזני. זאת שעה שבמסגרת הדין הקיים, ניתנה תשובה שאינה חד-משמעית. אמת המידה לבחינת חדלות פירעונה של חברה התייחסה בעבר רק למבחן התזרימי, אך עם השנים בתי המשפט יישמו שילוב של המבחן התזרימי והמאזני. מכל מקום, גם המבחן התזרימי וגם המבחן המאזני עשויים לתת תשובה ראויה לשאלה אם מדובר בגוף חדל פירעון, ואין הכרח להכריע בדבר בכורתו של אחד מהשניים; החוק החדש קובע כי חדלות פירעונה של חברה יכולה להיקבע, בין לפי המבחן התזרימי ובין לפי המבחן המאזני. במקרה זה בימ"ש קמא מצא כי החברות חדלות פירעון מבחינה תזרימית, כאשר הבעיה התזרימית הינה בהיקף עצום ולמשך זמן רב. מעבר לדרוש נמצא כי הן חדלות פירעון גם מבחינה מאזנית. אין מקום להתערב בקביעותיו. מעבר לכך ולגופו של עניין, אין חולק כי החברות חדלות פירעון מבחינה תזרימית בהיקפים ניכרים, וכי מצב זה לא השתפר לטובה עם חלוף הזמן. מעבר לאמור, בימ"ש קמא מצא כי גם הערכת החברות והערכת המומחים מטעמם הן הערכות אופטימיות וכי לא הובאה הצעה ממשית של משקיע. מכאן שקמה עילה מבוססת היטב לפירוק החברות מטעמי חדלות פירעונן. בנוסף, הפירוק מוצדק אף מטעמי צדק ויושר לפי סעיף 257(5) לפקודת החברות, נוכח ההתנהלות הכספית והכלכלית של המערערות וההשלכה שלהן על מצבן. אשר לנסיבות היווצרות חדלות הפירעון ופתיחת הליך הפירוק, בבחינת חדלות פירעונה של חברה אין לייחס משמעות לגורמים שהובילו אותה להתדרדרות במצבה הכלכלי, אף אין כל עדיפות או חשיבות לגורם אשר פתח את הליך הפירוק; אשר לטענת המערערות על כך שהקביעה בדבר חדלות פירעונן של החברות ניתנה ללא שבימ"ש נדרש לעניינה של כל אחת מהן באופן ייחודי ונפרד וללא שהוגשה בקשת פירוק לכל אחת מהחברות, אכן במצב רגיל אין די בכך שחברה שפירוקה מתבקש הינה חלק מקבוצה שנמנות עמה חברות אחרות שהן במצב של חדלות פירעון. עם זאת, בענייננו, בנסיבות בהן החברות היו מצויות בשליטה של אותם בעלים, נוהלו תוך עירוב נכסים ביניהן ובוצעו העברות כספים ענפות מחברה אחת לרעותה, מדובר באשכול חברות שיש לראותו כמקשה אחת. בנסיבות אלו, ניתן להתייחס לחברות כאל "ישות כלכלית-עסקית אחת", ולייחס לחברה אחת את חובותיה של חברה אחרת; במקרה זה מדובר ב"מעשה עשוי" ואף אם היו מתקבלות טענות המערערות לגופן, לא בנקל ניתן היה לקבל את הערעור בהתחשב בכך שלביטול כל ההליכים והמהלכים שנעשו בעקבות פסק הדין יש השלכות מרחיקות לכת. אשר לצו כינוס הנכסים שהוצא לבעלת השליטה, באשר להליכי פשיטת רגל של יחידים, ככלל, לפי הדין הקיים, בעת פתיחת הליך פשיטת רגל על ידי נושה, אין הנושה נדרש להוכיח חדלות פירעון של חייב. החריג לכלל הוא ב"מעשה פשיטת רגל" המושתת על "העדפת מרמה". כל זאת בשונה מהחוק החדש, המשמיט את הדרישה ל"מעשה פשיטת רגל" ומעמיד את התנאי של חדלות פירעון החייב, כתנאי מרכזי לפתיחת ההליך. במקרה דנן, בין אם לפי סעיף 5(1)(א) לפקודת פשיטת הרגל – "העברת מרמה", ובין אם לפי סעיף 5(1)(ב) לאותה פקודה – "העדפת מרמה", לא נמצאה כל עילה להתערב בקביעת בימ"ש קמא כי בעלת השליטה ביצעה "מעשה פשיטת רגל". אף קיומו של חוב אינו מוטל בספק בנסיבות העניין. לסיכום, לא נפל כל פגם בפסק הדין קמא לפיו נמצאה עילה להורות על פירוק החברות ולתת צו לכינוס נכסי בעלת השליטה. חזרה למעלה

3   [דיון פלילי] [עונשין] רעפ 1654/18 לאה מזרחי נ' מדינת ישראל (עליון; י' אלרון; 18/03/18) - 6 ע' עו"ד: הבקשה אינה עומדת באמות המידה למתן רשות ערעור שניה. לגופו של עניין יובהר, כי לשאלת מכירת הנכס השפעה מוגבלת ביותר על הרשעת המבקשת בעבירות של הסגת גבול. דיון פלילי – ערעור – רשות ערעור עונשין – עבירות – הסגת גבול . המבקשת הורשעה בעבירות של הסגת גבול פלילית, איומים, הפרת הוראה חוקית ותקיפה. ערעור שהגישה המבקשת, נדחה. מכאן הבר"ע. בבקשה נטען כי מכירת הנכס במסגרת פירוק שיתוף בהליך כינוס נכסים הייתה שלא כדין. . ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקבעו: הלכה היא כי אין מעניקים רשות ערעור שנייה אלא אם הבקשה מעוררת סוגיה עקרונית, בעלת חשיבות כללית – משפטית או ציבורית, או שיקולי צדק ייחודיים לנסיבות אותו מקרה. טענות המבקשת אינן מעלות כל שאלה משפטית כבדת משקל או סוגיה עקרונית. כמו כן, לא נמצא כי בנסיבות העניין קיימים שיקולי צדק ייחודיים או חשש ממשי מפני עיוות דינה של המבקשת. טענותיה העובדתיות של המבקשת בדבר מכירת הנכס, אין מקומן להתברר במסגרת הליך זה. בבחינת למעלה מן הצורך יובהר, כי לשאלת מכירת הנכס השפעה מוגבלת ביותר על הרשעת המבקשת בעבירות של הסגת גבול. אף אם סברה המבקשת כי הנכס לא נמכר כדין למתלוננים, ברור כי משבוצע הפינוי הפכו המתלוננים למחזיקים בנכס במובן הרלוונטי לעבירת הסגת הגבול, גם במנותק משאלת טיבן המדויק של זכויותיהם הקנייניות. ביחס ליסוד הנפשי, הרי שידיעת המבקשת על אבדן ההחזקה בנכס נובעת מהסכם המכר, מהפינוי עצמו וכן מצו ביהמ"ש שהורה על פינויה מהנכס. חזרה למעלה

4   [הסגרה] בשפ 2003/18 היועץ המשפטי לממשלה נ' מלכה לייפר (עליון; ג' קרא; 18/03/18) - 11 ע' עו"ד: יהודה פריד, מתן עקיבא התחזות המשיבה כחולת נפש הייתה בבחינת בריחה מאימת הדין ושיבוש מהלכי משפט. אם נוסיף לכך את עובדת הימלטות המשיבה מאוסטרליה והחשש המובנה מעצם קיומם של הליכי הסגרה נגדה, שחודשו לאחר חשיפת התחזותה, הרי שהחשש להימלטות מאימת הדין הוא בגדר חשש ממשי ומוגבר. לפיכך, יש להורות על מעצר המשיבה עד למתן החלטה בעתירה להסגרתה לאוסטרליה. הסגרה – מעצר – במסגרת הליכי הסגרה הסגרה – מעצר – שיקולי בית-המשפט . ערר על החלטת ביהמ"ש המחוזי במסגרתה נדחתה בקשת העורר לעצור את המשיבה עד למתן החלטה בעתירה להכרזתה בת הסגרה וביהמ"ש הורה על שחרור המשיבה למעצר בית בתנאים מגבילים. העורר טוען כי בידיו ראיות לכך כי המשיבה התחזתה כחולת נפש, במטרה להתחמק מהליך ההסגרה. . ביהמ"ש העליון קיבל את הערר בקבעו: בחוות הדעת אשר הוגשה בעניינה של המשיבה, ונערכה על ידי סגן מנהל בית החולים "איתנים" ופסיכיאטר מומחה, שמונו לכתיבת חוות הדעת ע"י הפסיכיאטר המחוזי, נקבע כי המשיבה אינה סובלת ממחלת נפש במובנה המשפטי, מבינה את משמעות ההליך המשפטי וכשירה לעמוד לדין. לא נמצא כי דבק פגם בחוות דעת זו, אשר ממצאיה ומסקנותיה אומצו ע"י הפסיכיאטר המחוזי. בהינתן ראיות לכאורה לכך שהמשיבה התחזתה כחולת נפש, ובהתקיים עילת מעצר של חשש להימלטות ושיבוש מהלכי משפט, וחשש אינהרנטי בהליכי הסגרה מהימלטות מאימת הדין, לא היה מקום לשחרור המשיבה לחלופת מעצר הדומה לחלופה הקודמת שבחסותה הצליחה בתכנית ההתחזות. אין כל מקום ליתן אמון במשיבה ובכך שהיא תקיים את תנאי שחרורה. התחזותה כחולת נפש הייתה בבחינת בריחה מאימת הדין ושיבוש מהלכי משפט. שהרי הצלחת ההתחזות הביאה להפסקת ההליכים נגדה והיא הפכה לאדם חופשי. אם נוסיף לכך את עובדת הימלטותה של המשיבה מאוסטרליה והחשש המובנה מעצם קיומם של הליכי הסגרה נגדה, שחודשו לאחר חשיפת התחזותה, הרי שהחשש להימלטות מאימת הדין הוא בגדר חשש ממשי ומוגבר לאור התנהלותה של המשיבה עד כה. כפי שנפסק, בהליך הסגרה ניתן לעילת המעצר בגין חשש להימלטות וחשש לשיבוש הליכי משפט, משקל סגולי מיוחד בשל אופיו של ההליך, הטומן בחובו סיכון מובנה לתקלה, נוכח הקלות המאפיינת את תנועותיו של המבוקש בארצות העולם, ונוכח עוצמת האינטרס הציבורי הכרוך בקיום חובותיה הבינלאומיות של המדינה. משקל מיוחד זה משפיע על נקודת האיזון בשקלול בין הערכים השונים. בפני בימ"ש קמא היה יותר מחשד להתחזות. אעפ"כ הורה הוא על שחרור המשיבה, כאשר נפקדה מהחלטת השחרור כל הנמקה מדוע חזר ונתן אמון פעם נוספת במשיבה. כפי שנפסק, תנאי ראשון יסודי ובסיסי שצריך להתקיים על מנת שבימ"ש ישקול שחרור של עצור בתנאים/במעצר בפיקוח אלקטרוני הוא באמון שיש ליתן במשיב עצמו כי יקיים את תנאי מעצרו/שחרורו. אמון זה הוא תנאי בלעדיו אין. לאור האמור ולאור החשש הממשי להימלטות מאימת הדין והפרת האמון החוזרת ונשנית ע"י המשיבה, יש לקבל את הערר ולהורות על מעצר המשיבה עד למתן החלטה בעתירה להסגרתה. חזרה למעלה

5   [דיון פלילי] עפ 1816/18 מחמוד חלו נ' מדינת ישראל (עליון; ג' קרא; 18/03/18) - 6 ע' עו"ד: דגנית כהן ויליאמס, תמי אולמן, שאדי סרוג'י בימ"ש ישקול לעכב ביצוע עונש מאסר, בין היתר, תוך בחינה של השיקולים הבאים: חומרת העבירה ונסיבות ביצועה; תקופת המאסר שהושתה על המבקש; סיכויי הערעור; עברו הפלילי של המבקש; התנהגותו במהלך המשפט; ונסיבות אישיות מיוחדות. נקבע גם כי במקרה בו הערעור נסב על חומרת העונש בלבד, בתקופת מאסר שאינה קצרה יטה ביהמ"ש שלא לעכב את ביצוע עונש המאסר. דיון פלילי – עונש – עיכוב ביצוע . המבקש הורשע, ע"פ הודאתו, בביצוע עבירות של הברחה, מרמה בנסיבות מחמירות, מרמה, וסיוע לאיסור הלבנת הון. הבקשה היא לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל בן 24 חודשים שהושת על המערער בגין הרשעתו, וזאת עד להכרעה בערעור שהגיש על גזר הדין. . ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקבעו: ככלל, נאשם שנגזר דינו למאסר בפועל יחל בריצוי עונשו באופן מידי ואין בהגשת ערעור כשלעצמה כדי להצדיק את עיכוב ביצוע גזר הדין. עם זאת, ביהמ"ש ישקול לעכב ביצוע עונש המאסר, על מנת למנוע פגיעה במידה העולה על הנדרש בזכויות הנאשם וזאת, בין היתר, תוך בחינה של השיקולים הבאים: חומרת העבירה ונסיבות ביצועה; תקופת המאסר שהושתה; סיכויי הערעור; עברו הפלילי של המבקש; התנהגותו במהלך המשפט; ונסיבות אישיות מיוחדות. נקבע גם כי במקרה בו הערעור נסב על חומרת העונש בלבד, בתקופת מאסר שאינה קצרה יטה ביהמ"ש שלא לעכב את ביצוע עונש המאסר. עיקר הבקשה מבוסס על סיכויו הגבוהים של הערעור. ברם, טענות המבקש באשר ליחס בין חלקו בפרשה לבין חלקו של נאשם נוסף נדונו באופן מפורט ומנומק בגזר הדין. בשים לב גם ללשונם הברורה של כתבי האישום המתוקנים בעניינם של השניים באשר לחלקים השונים בהם נשאו במסגרת הפרשה, לא נמצא כי סיכויי הערעור, המתרכז ביחס בין הנאשמים השונים, גבוהים. לכך יש להוסיף כי אף אם יתקבלו טענות של המבקש ועונש המאסר שלו יושווה לעונשו של הנאשם האחר – וספק הוא – עדיין יהיה עליו לרצות 11 חודשי מאסר, כך שערעורו לא יסוכל גם אם יחל בריצוי עונשו בעת הזו. לבסוף, גם לאחר בחינת השיקולים הנוספים אותם יש לבחון במסגרת בקשה לעיכוב ביצוע – וביניהם עברו הפלילי של המבקש, חומרת העבירות שביצע והתנהלותו במהלך המשפט – עליהם לא הרחיב המבקש בבקשתו, לא נמצא כי יש מקום להורות על עיכוב ביצוע עונש המאסר שהושת על המבקש. חזרה למעלה

6   [דיון פלילי] בשפ 1331/18 יהונתן הולצמן נ' מדינת ישראל (עליון; י' וילנר; 27/02/18) - 6 ע' עו"ד: ארז בר צבי, מיכאל זמיר, אפרת גולדשטיין בבסיס ההחלטה על שחרור בתנאים מגבילים עומדת ההנחה כי ניתן לתת אמון בנאשם וכי הוא יכבד את התנאים המגבילים, ובכך תאוין במידת האפשר המסוכנות הנשקפת ממנו. הפרת אמון זו, פעם אחר פעם, מלמדת כי אין ליתן בו יותר אמון. דיון פלילי ‏– ‏שחרור בערובה ‏– ‏הפרת תנאי השחרור דיון פלילי ‏– ‏מעצר עד תום ההליכים ‏– ‏עילת מעצר . נגד העורר הוגש כתב אישום לביהמ"ש המחוזי המייחס לו חבלה בכוונה מחמירה בצוותא עם אחרים. וביהמ"ש המחוזי הורה על מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בקשה לעיון חוזר שהגיש העורר התקבלה, ונקבע כי העורר ישוחרר למעצר בית מלא בבית אחותו, תחת פיקוח. הערר הוא על החלטת ביהמ"ש המחוזי לעצור את העורר עד תום ההליכים עקב הפרת תנאי השחרור. . ביהמ"ש העליון דחה את הערר בקבעו: הפרת תנאי השחרור מקימה עילת מעצר נפרדת ועצמאית, כאמור בסעיף 21(א)(2) לחוק המעצרים. מכך נלמדת החשיבות שייחס המחוקק לעמידה בתנאי השחרור. הפרת התנאים מקעקעת את האמון שרוחש ביהמ"ש לנאשם, המהווה תנאי בלתו אין לשחרור לחלופת מעצר. יתרה מכך, הפרת תנאי השחרור מהווה כשלעצמה עבירה נוספת של הפרת הוראה חוקית. לפיכך נקבע כי, ככלל, לא תינתן הזדמנות נוספת למי שהפר את האמון שביהמ"ש נתן בו בהעדר נסיבות חריגות ומיוחדות. עם זאת, מובן כי לביהמ"ש הדן בבקשה למעצר נתון שק"ד מלא ועליו להתחשב בנסיבות הקונקרטיות של המקרה שלפניו תוך התחשבות בנסיבות ביצוע העבירה, נסיבות הנאשם הספציפי וטיב ההפרה שבוצעה. לא נמצאה במקרה הנדון הצדקה לחרוג מהכלל. הערכאות הדיוניות העניקו לעורר, על אף ההפרות הנטענות, מספר הזדמנויות לתקן את דרכיו ולהחזיר את האמון בו, ולו על מנת שלא לחבל במאמצי השיקום. אך העורר לא השכיל לנצל הזדמנויות אלה ועל כך אין לו להלין אלא על עצמו. כאמור, בבסיס ההחלטה על שחרור בתנאים מגבילים עומדת ההנחה כי ניתן לתת אמון בנאשם וכי הוא יכבד את התנאים המגבילים ובכך תאוין במידת האפשר המסוכנות הנשקפת ממנו. הפרת אמון זו, פעם אחר פעם, מלמדת כי אין ליתן בו יותר אמון. במצב דברים זה, באיזון הכולל בין זכות הנאשם לחירות לבין האינטרס הציבורי בשמירה על ביטחון הציבור ותקינות ההליך הפלילי, נעה נקודת האיזון לעבר האינטרס הציבורי. העורר מבקש בנוסף לשחררו לצורך קיום ראיון במוסד הטיפולי "רטורנו". דין בקשה זו להידחות. ראשית, נפסק כי ככלל העיתוי הראוי לשליחה לגמילה הוא בשלב גזירת הדין, למעט מקרים חריגים, ולא זהו המקרה הנדון. שנית, תלויה ועומדת לפני הערכאה הדיונית בקשה לעיון חוזר שהגיש העורר במסגרתה ביקש לשחררו לחלופת מעצר ב"רטורנו", ממילא אין מקום להידרש לכך במסגרת ערר זה. חזרה למעלה

7   [בתי-משפט] [משפט מינהלי] ברמ 1155/18 דסטה מקונן נ' משרד הפנים רשות האוכלוסין וההגירה (עליון; ד' ברק ארז; 25/02/18) - 5 ע' עו"ד: אמנון קרן אמת המידה למתן רשות לערער בגלגול שלישי על החלטה של בימ"ש לעניינים מנהליים הדן בערעור על החלטה של ביה"ד לעררים היא מצמצמת. עם זאת, ייתכנו מקרים בהם יידרש ביהמ"ש לבקשה גם מקום שהמקרה אינו מעורר שאלה משפטית עקרונית, וזאת בהתקיימן של נסיבות מיוחדות תוך התחשבות בהשלכות שיש להחלטותיו של ביה"ד לעררים על הזכות לחירות ועל זכויות יסוד אחרות. בתי-משפט ‏– ‏רשות ערעור ‏– ‏כשהערכאה הראשונה היא טריבונל מינהלי משפט מינהלי ‏– ‏כניסה לישראל ‏– ‏בית הדין לעררים . בר"ע על פסק דינו של בימ"ש לעניינים מנהליים בו נדחה ערעור שהוגש על החלטת ביה"ד לעררים בדבר דחיית ערר המבקשת על ביטול רישיון הישיבה שניתן לה והוצאת צו הרחקה מישראל נגדה. . ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקבעו: אמת המידה למתן רשות לערער ב"גלגול שלישי" על החלטה של בימ"ש לעניינים מנהליים הדן בערעור על החלטה של ביה"ד לעררים היא מצמצמת, נוכח אופיו של ביה"ד ומידת מקצועיותו. עם זאת, ייתכנו מקרים שבהם יידרש ביהמ"ש לבקשה גם מקום שהמקרה אינו מעורר שאלה משפטית עקרונית, וזאת בהתקיימן של נסיבות מיוחדות תוך התחשבות בהשלכות שיש להחלטותיו של בית הדין לעררים על הזכות לחירות ועל זכויות יסוד אחרות. המקרה דנן אינו עומד באמות המידה האמורות. מטבע הדברים, ההחלטה בבקשה אמנם תשפיע באופן מהותי על חייה של המבקשת וכפועל יוצא מכך על בני משפחתה, אך אין בכך בלבד כדי להצדיק התערבות בה בגלגול שלישי. הבקשה נסבה על עניינה הפרטני של המבקשת וסיווגה כאזרחית אתיופיה ע"י הגורמים המקצועיים, כאשר ביהמ"ש המחוזי ציין למעלה מן הצורך מספר טעמים חזקים להחלטה זו, והדברים נראים נכוחים. ביה"ד לעררים אמנם לא נימק את החלטתו, אולם פסק הדין ניתן – כך נקבע – בהסכמת הצדדים. שאלת ההסכמה לפסק הדין של ביה"ד לעררים היא עובדתית גרידא, וכידוע, אין זה מדרכה של ערכאה זו להתערב בכגון דא. חשוב להבהיר כי לפי החלטת ביה"ד לעררים לא ניתן לנקוט בפעולות אכיפה נגד המבקשת בעת הזו. המשמעות האופרטיבית של החלטה זו היא הפניית המבקשת למסלול ההומניטרי. אף על רקע זה, לא נמצא שמתקיימות במקרה דנן נסיבות מיוחדות שיש בהן כדי להצדיק מתן רשות ערעור בגלגול שלישי. חזרה למעלה

עבודה ארצי

8   [עבודה] [ביטוח לאומי] עבל (ארצי) 24101-09-16 נביל זיאדה נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; לאה גליקסמן, חני אופק, אילן סופר, נ.צ.: נ' מאיר, ע' שטרייט; 26/02/18) - 5 ע' עו"ד: עאדל חלאילה, חגי פרנקל בדין נדחה ערעור על פסק דין בגדרו נדחתה תביעת המערער להבטחת הכנסה מחמת אי שיתוף פעולה לפי סעיף 19 לחוק הבטחת הכנסה ומאחר שהמערער לא הוכיח כי הוא חי בנפרד מאשתו ויש לבדוק את זכאותו כיחיד. נפסק כי, ככל שהתובע גמלה אינו משתף פעולה, רשאי המשיב לנקוט את האמצעים הקבועים בסעיף 19(ב) לחוק הנ"ל והוא אינו נדרש להוכיח את התנאי המהותי אותו ביקש לבדוק וכי אין להתערב בקביעות ביה"ד קמא בדבר מגורים עם בת זוגו. עבודה ‏– ‏ביטוח לאומי ‏– ‏הבטחת הכנסה ביטוח לאומי ‏– ‏גימלאות ‏– ‏הבטחת הכנסה . ערעור על פסק דין של ביה"ד האזורי לעבודה בגדרו נדחתה תביעת המערער להבטחת הכנסה וזאת משני טעמים: האחד ‏–‏ אי שיתוף פעולה לפי סעיף 19 לחוק הבטחת הכנסה (להלן: החוק); השני – המערער לא הוכיח כי הוא חי בנפרד מאשתו, וכי יש לבדוק את זכאותו כיחיד. . בית הידן הארצי לעבודה (השופטים ל' גליקסמן, ח' אופק גנדלר, א' סופר ונציגי הציבור נ' מאיר, ע' שטרייט) דחה את הערעור ופסק כי: עיקר טענת המערער הייתה שהסכמת המשיב שלא לעמוד על ליבון הפלוגתא בעניין הכנסותיו מעבודה, מכרסמת ושומטת את ההיגיון של דחיית התביעה מחמת חוסר שיתוף פעולה. אלא שאין מקום להסיק מהוויתור על הפלוגתא לעניין קיומן של הכנסות, העדר רלוונטיות לפלוגתא בדבר חוסר שיתוף פעולה. משמעות העילה של אי שיתוף פעולה היא שהתובע גמלה אינו מאפשר למשיב לבדוק את התנאים המהותיים לזכאות לגמלה. טענת המערער, כי כל אימת שהמשיב טוען לחוסר שיתוף פעולה עליו להוכיח את התנאי המהותי אותו ביקש לבחון והדבר לא התאפשר עקב חוסר שיתוף פעולה מרוקנת למעשה את סעיף 19 לחוק מתוכנה, שכן משמעות טענתו היא כי המשיב צריך להוכיח תנאי מהותי שאינו יכול להוכיחו בהעדר שיתוף פעולה של התובע גמלה. ככל שהתובע גמלה אינו משתף פעולה, רשאי המשיב לנקוט את האמצעים הקבועים בסעיף 19(ב) לחוק, והוא אינו נדרש להוכיח את התנאי המהותי אותו ביקש לבדוק. בענייננו, דרישות החוקר מטעם המשיב למתן הסבר על התיקים והקלסרים ולעיין בקלסר מסוים היו לגיטימיות, נוכח החשד כי למערער הכנסה מעבודה. בהעדר שיתוף פעולה, רשאי היה המשיב לדחות את התביעה, מכוח סמכותו בסעיף 19(ב) לחוק. משמדובר בהעדר שיתוף פעולה בחקירה, ולא באי המצאת מסמך, אין מקום להתערב גם בקביעת המשיב לדחות את התביעה ולא לנקוט צעד של עיכוב הבירור או הפסקת התשלום. בנסיבות העניין, לא נמצא כי התנהלות המשיבה אינה מקיימת את הדרישה להפעיל את סמכותו לפי סעיף 19 לחוק במידתיות ובסבירות, וזאת נוכח הממצאים בביתו של המערער וסירובו של המערער ליתן הסבר להם ולאפשר מיצוי הבדיקה. אשר לטענת המערער כי הוכיח נפרדות מאשתו, אין מקום להתערב בקביעתו העובדתית של ביה"ד האזורי כי המערער הסתיר את חייו עם בת זוגו, המבוססת על התרשמותו מעדותו של המערער ומכלל חומר הראיות; אשר לטענה שביה"ד האזורי לא התייחס בפסק דינו לכל הראיות והטענות שהעלה, הרי שבהתאם לפסיקה, ביה"ד אינו חייב להתייחס לכל טענה וראיה שמובאת לפניו. חזרה למעלה

עבודה אזורי

9   [עבודה] סעש (ת"א) 66928-03-15 כרמלה בוריה נ' מרכז תרבות נוער וספורט (מתנ"ס) מרחב גבעת שמואל (עבודה; אריאלה גילצר כץ, נ.צ: גיל אלוני; 15/03/18) - 14 ע' עו"ד: שירי מלכי, גלית ברונשטיין, יניב מטלס, גיא בללי, מעין פאר ביה"ד פסק כי התובעת התפטרה מעבודתה, כי התובעת לא חזרה בה מהתפטרותה וכי הנתבעת לא פיטרה את התובעת ודחה את תביעתה לפיצוי בגין פיטורין שלא כדין ולדמי הודעה מוקדמת; עוד נפסק כי התובעת קיבלה תשלומים המהווים חלק אינטגראלי "משכר היסוד" ולא הותנו בתנאי של ממש, כך שאותם תשלומים הופרדו באופן פיקטיבי מ"שכר היסוד" ומן הדין כי אלו יכללו בחישוב ההפרשות לזכויותיה הסוציאליות של התובעת, ולפיכך התובעת זכאית להפרשי הפרשות לגמל ולהפרשי הפקדות להשתלמות. עבודה – התפטרות – קיומה עבודה – שכר עבודה – השכר הקובע לצורך הפרשות סוציאליות וגמלת פנסיה עבודה – חופשה שנתית – דמי חופשה . התובעת, גננת מוסמכת, עבדה אצל הנתבעת, עמותה שמפעילה גן ילדים. עיקר הדיון נסב אודות השאלה האם חזרה בה התובעת מהתפטרותה, או שמא הנתבעת פיטרה את התובעת לאחר מכן ואודות זכויותיה השונות של התובעת. . בית הדין האזורי לעבודה (השופטת ד"ר א' גילצר-כץ ונציג הציבור ד"ר ג' אלוני) קיבל את התביעה בחלקה ופסק כי: אין מחלוקת כי התובעת התפטרה מעבודתה אצל הנתבעת. הנתבעת אשר ביקשה מהתובעת שלא להתפטר באמצע השנה, שיפרה את תנאי העסקתה. התובעת גמרה בדעתה להתפטר, הבינה את משמעות התפטרותה וכך פעלה הלכה למעשה. התובעת הציגה כלפי הסובבים אותה כי היא עוזבת. אף הוכח שהתובעת לא פוטרה. התובעת הציגה בפני הכול שהיא עוזבת או למצער לא הוכח אחרת. לכן בצדק, ביקשה ממנה הנתבעת ליתן מכתב התפטרות. לא רק שהתובעת לא פוטרה אלא שהנתבעת עשתה כל שלאל ידה על מנת שהתובעת תישאר לעבוד. התובעת ידעה שהיא התפטרה ולכן לא התייצבה לגן לפעילות הכנה לקראת שנת הלימודים. התובעת מעולם לא ביקשה לבטל את מכתב התפטרותה. עובד הטוען כי פוטר, עליו מוטל נטל הראיה להוכיח זאת. התובעת לא הביאה ולוּ ראשית ראיה כי הנתבעת פיטרה אותה. נוכח כל האמור, נדחים רכיבי התביעה לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין ודמי הודעה מוקדמת; לא הוכחה התעמרות של הנתבעת בתובעת או אפליה. אשר לדמי חופשה, סעיף 7(א) לחוק חופשה שנתית קובע כי לא ניתן לצבור חופשה שנתית. ואולם רשאי העובד בהסכמת המעסיק, לקחת רק 7 ימי חופשה לפחות ולצרף את היתרה לחופשה שתינתן בשתי שנות העבודה הבאות. אף הסכם העבודה קובע כי לא ניתן לצבור חופשה שנתית. הנתבעת הבהירה היטב לעובדים כי היא איננה מאפשרת צבירת ימי חופשה וכתבה מפורשות לתובעת כי היא מתכוונת למחוק מימי חופשתה ימי חופשה ונמצא כי הנתבעת לא נותרה חייבת לתובעת בגין דמי חופשה שנתית; התובעת זכאית לתשלום בגין שעות נוספות בהיקף שנאמד ב-10%. אשר לשכר האמיתי של התובעת, התובעת אינה מוכרת כעובדת משרד החינוך, לפיכך אינה זכאית לתנאי שכר הדומים לתנאי השכר של עובדי משרד החינוך. אף אם שכרה ותנאיה דומים לשכר של עובדי משרד החינוך אין בכך כדי לתמוך בטענתה זו, אלא הדבר מעיד כי הנתבעת ביקשה למשוך אליה אנשי חינוך וכי היא משלמת שכר ראוי. על מנת לחייב מוסד חינוכי לשלם לעובדיו שכר כעובדת משרד החינוך צריך שיתקיימו התנאים הבאים: מתן שירות לציבור, פיקוח של משרד החינוך ותקצוב של המדינה. במקרה דנא, לא הוכחו תנאים אלו. תנאי שכרה של התובעת נקבעו בהסכם שנחתם עמה. עם זאת, הזכויות הסוציאליות של התובעת חושבו לפי שכר היסוד שלה. במהלך עבודתה בנתבעת זכתה התובעת לקבל תשלומים שונים המהווים חלק אינטגראלי "משכר היסוד" ולא הותנו בתנאי של ממש, כך שאותם תשלומים הופרדו באופן פיקטיבי מ"שכר היסוד" ומן הדין כי אלו יכללו בחישוב ההפרשות לזכויותיה הסוציאליות של התובעת. לפיכך, על הנתבעת לשלם לתובעת הפרשי הפרשות לגמל והפרשי הפקדות להשתלמות. חזרה למעלה

10   [רשויות מקומיות] [עבודה] סע (נצ') 7788-10-08 מוחמד סאלח נ' מועצה מקומית משהד (עבודה; ד"ר רויטל טרנר; 11/03/18) - 17 ע' עו"ד: אשרף חסן, אסף רשף, יעל גנזל ביה"ד פסק כי, לא הוכח שהתובע שימש כמאמן הכדורגל של קבוצת הנוער של נערי כפר משהד בתקופה הרלבנטית; עוד נפסק כי, אף אם היה התובע עומד בנטל השכנוע לעניין עצם עבודתו כמאמן כדורגל, במכלול נסיבות העניין, לא היה מקום לקבוע כי על הנתבעת 1 לשלם את השכר הנדרש על ידו, שכן העסקתו נעשתה שלא כדין. רשויות מקומיות ‏– ‏עובדים ‏– ‏שכר עבודה ‏– ‏שכר עבודה ‏– ‏תביעה להפרשי שכר עבודה ‏– ‏עובדים ‏– ‏שכר עבודה עבודה ‏– ‏עובדי מדינה ‏– ‏זכויותיהם . התובע הינו מנהל מחלקת הספורט בנתבעת 1 (להלן: המועצה). המחלוקת הינה האם הועסק התובע, בנוסף לתפקידו כמנהל מחלקת הספורט, גם כמאמן קבוצת הכדורגל של נערי כפר משהד בעונה 2001/2002; ככל שהתשובה על שאלה זו הינה בחיוב, תידון השאלה האם העסקתו נעשתה כדין והאם הוא זכאי לשכר בגין חודשי עבודתו בתפקיד זה. . בית הדין האזורי לעבודה (הרשמת ד"ר ר' טרנר) דחה את התביעה ופסק כי: תחילה פסק ביה"ד כי, לא הוכח שהתובע עבד כמאמן הכדורגל של קבוצת הנוער בשנים 2001-2002, ולא הוכח כי נוכחותו של התובע באימוני הקבוצה נעשתה בנפרד מתפקידו כמנהל מחלקת הספורט של המועצה. למעלה מן הנדרש, נדונו גם טענות הצדדים לעניין נפקות העסקת התובע שלא כדין, תוך עמידה על הוראות צו המועצות המקומיות (שירות העובדים), צו המועצות המקומיות (נוהל קבלת עובדים לעבודה) ופקודת העיריות. במקרה זה התובע התקבל לעבודה מבלי שהתקבל אישור נחיצות משרה, ללא שפורסם מכרז לתפקיד, ללא הגדלת אחוז משרה, שכן התובע כבר הועסק במשרה מלאה, ומבלי שהגזבר והחשב המלווה יחתמו על הסכם העסקה שנערך מול ראש המועצה. טענת התובע היא כי על אף שהעסקתו אינו עומדת בדרישות החוק, עדיין הוא זכאי לתשלום עבור עבודתו, ואכן, בתי הדין לעבודה פסקו כי בקבלה לעבודה שלא כדין, ולא בהתאם לנהלים, אין כדי לשלול קיומם של יחסי עובד מעסיק ותשלום שכר וזכויות מכוח יחסי העבודה. יחד עם זאת, נפסק כי כאשר העובד היה מודע לכך כי העסקתו אינו כדין, כגון כאשר העסקתו לא אושרה על ידי החשב המלווה ומשרד הפנים, או כאשר העובד אינו מוכיח מתכונת עבודה וגם העסקתו לא בוצעה בהתאם להוראות הדין, הרי שאין העובד זכאי לשכר. ודוק, פסקי הדין שקבעו כי יש לשלם שכר לעובדים שהתקבלו לעבודה שלא כדין, התייחסו בדרך כלל לעובדים שהועסקו תקופה ארוכה או עובדים שלא מילאו תפקידים בכירים ברשות המקומית, כלומר עובדים שאין להטיל עליהם את האחריות לאופן העסקתם שנעשתה שלא כדין. במועד בו חתם התובע על הסכם העסקה עם ראש המועצה הוא שימש בתפקיד בכיר. במועד החתימה לא נכח החשב המלווה של המועצה או הגזבר ובפועל הם לא היו חתומים על ההסכם גם לאחר מכן. התובע, העובד בתפקיד בכיר במועצה, ידע היטב מהם התנאים הנדרשים בדין על מנת שההסכם עמו יהיה תקף. התובע התנהל רק מול ראש המועצה. אלא שלא רק שהתובע היה מודע לכך כי לא היה תקן או אישור נחיצות משרה לתפקיד, הוא גם היה מודע לבעייתיות באופן העסקתו וחשש כי המועצה לא תכבד את התחייבותה לשלם את השכר, ולכן עמד על כך כי יהיה מסמך חתום על ידי ראש המועצה. התובע ציפה שהמועצה תשלם את הסכום שהוסכם עמו, בין אם דרך תלוש השכר ובין אם בדרך אחרת, כפי שנעשה ביחס לעובדים אחרים במועצה. הסתמכותו של התובע, כעובד בכיר במועצה, על אי-חוקיות שנהוגה היתה כלפי עובדים אחרים אינה לגיטימית. העסקת התובע נעשתה שלא כדין. התובע ידע היטב כי הסכם העבודה עמו נגד את הוראות הדין. התובע פעל בחוסר תום לב מובהק כאשר סיכם עם ראש המועצה על שכר מופרז שניתן היה לשלם גם "בדרך אחרת", מחוץ לתלוש השכר, וכאשר לא ניהל רישום כלשהו של השעות הנוספות אותן ביצע לטענתו. התובע הניח כי אי-הסדרים באופן העסקת עובדים במועצה ישרת גם את טובתו, וכל זאת כאשר מדובר בעובד ותיק ובכיר במועצה. חזרה למעלה

11   [עבודה] דמ (ת"א) 22252-11-16 futuie kasete נ' פלורנטין נ.מ. 2008 בע"מ (עבודה; יפית זלמנוביץ גיסין; 09/03/18) - 20 ע' עו"ד: ליאב עמר, שחר דור התובע, עובד זר, התפטר חמישה ימים לפני כליאתו ב"מתקן חולות", משמע, התפטרותו היתה פועל יוצא של הכליאה. משכך, זכאי התובע לפיצויי פיטורים עם סיום עבודתו; כן זכאי התובע לתשלום בגין תגמולי מעסיק לקופת גמל, לדמי חגים ולפיצוי בגין אי המצאת הודעה על תנאי העסקה בסך 2,000 ₪; והכל בקיזוז יתרת הודעה מוקדמת אותה היה על התובע ליתן לנתבעת. עבודה – פיצויי פיטורין – עובד זר עבודה – תנאי עבודה – הודעה בדבר תנאי עבודה עבודה – שעות עבודה ומנוחה – שעות נוספות עבודה – שעות עבודה ומנוחה – הפסקות עבודה – שכר עבודה – זכויות נלוות עבודה – שכר עבודה – קיזוז והשבה * עבודה – התפטרות – הודעה מוקדמת . התובע, עובד זר, הועסק על ידי הנתבעת, המנהלת בית קפה, משך למעלה משנה. עסקינן בתביעת התובע לקבלת תשלומים המגיעים לו, לטענתו, ממנה בגין תקופת עבודתו אצלה ונסיבות סיומה. . בית הדין האזורי לעבודה (השופטת י' זלמנוביץ גיסין) קיבל את התביעה ברובה ופסק כי: אשר לאי מסירת טופס הודעה על תנאי עבודה לתובע, לא עלה בידי הנתבעת להציג אסמכתא על המצאת טופס ההודעה לעובד לתובע במסגרת הליך הגילוי והעיון במסמכים. ציון קיומו של מסמך בתצהיר גילוי מסמכים אין די בו ואין הוא מקים לצד המגלה זכות לעשות בו שימוש במסגרת פרשת הראיות, שהרי הליכי הגילוי והעיון הם הליכים השלובים זה בזה, וככל שנפל פגם באחד יהיה בו כדי להשליך על האחר. בנסיבות בהן לא מילאה הנתבעת אחר חובתה לאפשר לתובע לעיין במסמכים שנזכרו בתצהיר גילוי המסמכים מטעמה, אין מקום ליתן משקל כלשהוא למסמך שהוצג לתובע, לראשונה, במועד החקירה ונחזה להיות הודעה על תנאי עבודה שהומצאה לו. במקרה זה הוכח כי לא נמסר לתובע טופס הודעה על תנאי עבודה, הנחזה להיות הסכם העסקתו. מאחר שלא הוכח כי אי המצאת הודעה על תנאי עבודה נעשתה בכוונת מכוון, ביודעין, נפסק לתובע פיצוי בסך 2,000 ₪ ברכיב זה. אשר לגמול שעות נוספות, בעליה של הנתבעת הודה כי התובע עבד בשעות נוספות ובשבתות, ותלושי השכר אכן מעידים על הקף שעות העולה על משרה מלאה. עם זאת, לא הוכח כי התובע עבד מספר רב יותר של שעות נוספות מכפי המצוין בתלוש השכר; אשר להפקדות לקופת גמל, הנתבעת הודתה באי ביצוע הפקדות. בפסיקה נקבע כי כאשר מעסיק לא הפריש בגין עובדו לקרן פנסיה, וכל עוד לא ניתן ללכת בדרך המלך ולבצע את ההפרשה, הכלל הוא כי לעובד מוקנית הזכות לפיצוי כספי בגין אי ההפרשות, וכי כל עוד לא הוכח סכום אחר, כי אז יעמוד הפיצוי שהעובד יהיה זכאי לו על גובה ההפרשות שלא הועברו. לפיכך התובע זכאי לפיצוי בגין אי העברת תגמולי מעסיק לקופת הגמל. אשר לפיצויי פיטורים, התובע התפטר בשל כליאתו ב"מתקן חולות" ולא נותק הקשר בין התפטרותו לבין כליאתו. שני תנאים צריכים להתמלא על מנת שמבקש מקלט שזומן למתקן הכליאה ועזב את עבודתו מספר ימים קודם לכליאה הצפויה יהיה זכאי לפיצויי פיטורים עם סיום עבודתו והם: הוכח שהעובד התפטר עקב הכליאה ולא מטעמים אחרים; סמיכות הזמנים בין מועד ההתפטרות למועד הכליאה, כלומר: האם במועד בו הודיע העובד על התפטרותו החזיק בהוראת כליאה המאוחרת מרחק זמן קצר שלא לומר ימים ספורים ממועד ההתפטרות. בענייננו, התפטר התובע חמישה ימים לפני כליאתו ב"מתקן חולות", משמע, התפטרותו היתה פועל יוצא של הכליאה. משכך, זכאי התובע לפיצויי פיטורים עם סיום עבודתו; כן זכאי התובע לתשלום בגין דמי חגים; התובע נתן הודעה מוקדמת לנתבעת בת חמישה ימים. בנסיבות אלה נותר חייב למעסיקתו הודעה מוקדמת בת שישה ימים אותה יש לקזז; אשר לקיזוז הפסקות, מעסיק אשר משלם לעובד משך כל תקופת העבודה עבור זמן ההפסקות ואינו מקזז אותן ממשך יום העבודה מגלה דעתו כי מדובר בזמן עבודה. קרי: מדובר בהטבה שנכללה בתנאי עבודתו של העובד ולא ניתן לבטלה באופן חד צדדי וכתגובה לתביעה שהגיש העובד. לפיכך, אין לקזז מהיקף שעות עבודתו של התובע הפסקות בהן שהה לכאורה. חזרה למעלה

12   [ביטוח לאומי] [עבודה] בל (נצ') 22282-01-16 אברהם פישר נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; טל גולן, נ.צ.: י'  אלול; 26/02/18) - 32 ע' עו"ד: עימאד נאסר, עדי עינב גולן ביה"ד דחה את תביעת התובע, שעבד כנהג אוטובוס ב"אגד" במשך שלושים שנה, כנגד החלטת הנתבע לדחות את תביעתו להכיר בירידה בשמיעה שנגרמה לו, כפגיעה בעבודה, בהעדר הוכחה בדבר חשיפה ל"רעש מזיק" בעבודתו, כהגדרת מונח זה בדין - "רעש התקפי ומתמשך, העולה על המותר". ביטוח לאומי ‏– ‏תחולת החוק ‏– ‏ליקויי שמיעה ביטוח לאומי ‏– ‏ביטוח נפגעי עבודה ‏– ‏פגיעה בעבודה עבודה ‏– ‏ביטוח לאומי ‏– ‏פגיעה בעבודה . תביעת התובע, שעבד כנהג אוטובוס ב"אגד" במשך שלושים שנה, כנגד החלטת הנתבע שדחה את תביעת התובע להכיר בירידה בשמיעה שנגרמה לו, כפגיעה בעבודה. הנתבע טען, כי הליקוי בשמיעה אצל התובע איננו תוצאה של חשיפה לרעש. עוד נטען, כי התובע לא נחשף לרעש במידה העולה על המותר לפי הוראות הדין. . בית הדין האזורי לעבודה (השופט ט' גולן ונציג הציבור י' אלול) דחה את התביעה ופסק כי: המחלוקת העיקרית הינה ביחס לשאלה האם התובע נחשף לרעש מזיק במידה העולה על המותר לפי הוראות הדין. ביחס לכך, קובע סעיף 84א(1) לחוק הביטוח הלאומי (להלן: החוק) כדלקמן: "(א) אין רואים בליקוי שמיעה שעקב חשיפה לרעש, תוצאה של פגיעה בעבודה אלא אם כן התקיימו כל אלה: (1) המבוטח נחשף בעבודתו לרעש התקפי ומתמשך, העולה על המותר לפי סעיף 173 בפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל-1970 (להלן: רעש מזיק)." בעניין ברלכיס נקבע כי סעיף זה נועד לקבוע הסדר ממצה של תנאים מקדמיים להכרה בליקוי שמיעה ובטנטון, שנגרמים כתוצאה מחשיפה לרעש, כפגיעה בעבודה. בכלל זה, נקבעו התנאים הנוגעים למפלסי הרעש שלהם נחשף המבוטח, מידת ואופי הפגיעה בכושר השמיעה ומועד הגשת התביעה לנתבע. ודוק, לפי לשון הסעיף, מדובר בקיומם של תנאי סף מצטברים, ודי באי-קיום של אחד מהם, כדי להביא לדחיית התביעה. בנוסף, בעוד שלפי ההסדר החקיקתי הקודם, ליקוי שמיעה יכול היה להיות מוכר כתאונה בעבודה, או כמחלת מקצוע, או על פי חלופת המיקרוטראומה, הרי שההסדר הנוכחי ביטל את הדין הקודם, לעניין הכרה בליקוי שמיעה כפגיעה בעבודה. בתקנות הבטיחות בעבודה (גיהות תעסוקתית ובריאות העובדים ברעש), תשמ"ד-1984, נקבע משך הזמן המירבי המותר לחשיפה לרעש, וזאת על פי דרגות שונות של "רעש מתמשך והתקפי" בתוך יום עבודה. בתוספת השנייה לתקנות נקבע, בין השאר, כי בעוצמת רעש של 85 דציבל מותרת חשיפה מירבית של 8 שעות עבודה ביום. על פי המפורט בתוספת, ככל שעוצמת הרעש עולה, כך יורד משך החשיפה המותרת. ביחס להוראה זו נקבע, כי נטל ההוכחה לקיום תנאי זה מוטל על התובע. ודוק, הפסיקה אומנם הקלה בנטל זה, אך זאת אך ורק במקום שבו הונח חומר ראיות ראשוני, שממנו יכול בית הדין להתרשם, כי המבוטח אכן נחשף לרעש במקום עבודתו. במקרה זה לא הוכח כי התובע נחשף ל"רעש התקפי ומתמשך, העולה על המותר", כהגדרת מונח זה בדין. מבדיקות הרעש שהוצגו עולה כי היקף החשיפה ל"רעש התקפי ומתמשך", אינה עולה על ההגדרה הקבועה בהוראות הדין, ואינה במידה "העולה על המותר". בדיקות הרעש אינן תומכות בטענת התובע לגבי חשיפה לרעש מזיק, וסותרות טענה זו. לא ניתן להסתמך על חוות הדעת של המומחה מטעם התובע בשל מספר פגמים ולא ניתן להסיק ממנה כי התובע נחשף לרעש מזיק במסגרת עבודתו. המסקנה שהתובע לא נחשף לתנאי רעש מזיק בעבודתו נתמכת גם ממספר פסיקות שניתנו בעניינם של נהגי אגד, שטענו כי הם נחשפו לרעש מזיק במסגרת הנהיגה באוטובוסים השונים של החברה. מהפסיקה עולה כי מדובר בנהגים שהסיעו דגמי אוטובוסים שהם דומים לאלה שציין התובע. כמו כן, מדובר בנהגים שטענו כי הם עבדו מדי יום שעות עבודה ארוכות בדומה לתובע, בקווים עירוניים ובינעירוניים, כאחד; לגבי כלל המקרים מדובר בנהגים שעבדו בדומה לתובע, עוד בשנות ה-70' של המאה הקודמת; שנית, הנטל להוכחת מידת החשיפה לרעש מוטל על התובעים, ובמקרים שבהם לא הוכח מהו מפלס הרעש ומשכו, הרי שלא ניתן לקבוע האם אכן המדובר ברעש מזיק; שלישית, בתי הדין מסתמכים על הבדיקות שנעשו במוזיאון אגד, ובכלל זה על ידי המוסד לבטיחות וגיהות, ואשר הוגשו גם בהליך זה; רביעית, ככל שהיו דגמים מועטים של אוטובוסים שבהם כן הייתה חשיפה לרעש מזיק, הרי שנקבע גם, כי מדובר רק במקרים של התנעה או האצה, וכאשר זמני ההאצה וההתנעה הינם "מוגבלים וקצרים"; חמישית, בתי הדין קבעו כי הנהגים באותן התביעות לא הוכיחו חשיפה לעבודה בתנאי רעש מזיק. מנגד, ובאשר להליך שעליו הסתמך התובע בו הכיר הנתבע בחשיפה של נהג אוטובוס לתנאי רעש מזיק, הרי שמדובר בנסיבות שונות מאלה הנידונות בענייננו. אכן קיימת פסיקה ישנה, שבה הוכרו בעבר נהגי אגד, כמי שהם חשופים לתנאי רעש מזיק. אולם, אין באמור בהם כדי לסייע לתובע. גם באותם פסקי דין, לא נקבעה דרגת חשיפה לרעש מזיק מעבר ל-85 דציבל, וההכרה בתובעים היתה על דרך תורת המיקרוטראומה, דבר שאיננו אפשרי כיום לאור השינוי החקיקתי. לפי ההסדר החקיקתי הקודם, ליקוי שמיעה יכול היה להיות מוכר כתאונה בעבודה, או כמחלת מקצוע, או על פי חלופת המיקרוטראומה. אולם ההסדר הנוכחי ביטל את הדין הקודם. לסיכום, התובע לא הוכיח חשיפה לרעש מזיק בעבודתו, כהגדרת מונח זה בדין. חזרה למעלה

מנהלי

13   [דיון אזרחי] [משפט חוקתי] תצ (מרכז) 6541-06-16 קירא ויצמן שפירא נ' עיריית ראשון לציון (מנהלי; מיכל נד"ב; 04/03/18) - 12 ע' עו"ד: אושר הסדר פשרה בתובענה ייצוגית בגין אי הנגשת אירועים שערכו המשיבות, עבור לקויי שמיעה. ההסדר מביא לאכיפת הדין, למימוש זכות הגישה לביהמ"ש של חברי הקבוצה ולמתן סעד הולם לנפגעים מהפרת הדין. דיון אזרחי ‏–‏ תובענה ייצוגית ‏–‏ אישור הסדר פשרה משפט חוקתי ‏–‏ זכויות הפרט ‏–‏ זכויות אנשים עם מוגבלויות . בקשה לאישור הסדר פשרה בתובענה ייצוגית שעניינה הפרת הוראות חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות ותקנות הנגישות, בטענה כי המשיבות לא הנגישו אירועים שערכו עבור לקויי שמיעה. . בית המשפט לעניינים מנהליים אישר את ההסדר ופסק: ההסדר כולל התחייבויות של המשיבה לשינוי התנהלותה בעתיד, באופן שיבטיח קיום הוראות החוק והתקנות הנגישות בנוגע להעמדת מערכות עזר לשמיעה ותמלול באירועים שהיא מקיימת וכן הקצאת סכום 110,000 ₪ להפעלת תכנית לשירותים אודיולוגיים קהילתיים במשך שנה. ההסדר עונה על מטרות החוק והוא ראוי, סביר והוגן בנסיבות העניין. ההסדר מביא לאכיפת הדין, למימוש זכות הגישה לביהמ"ש של חברי הקבוצה ולמתן סעד הולם לנפגעים מהפרת הדין. בקשת האישור מקדמת מודעות לחובת הנגשתם של אירועים לאנשים עם מוגבלות בשמיעה ושל כלל שירותי המשיבה לתושביה בהתייחס למוגבלויות שונות שהדין קובע לגביהם הוראות נגישות שונות. בהתחשב בשיקולים השונים, המשיבה תשלם לכל אחד מהמבקשים גמול בסכום של 5,000 ש"ח ושכר טרחה לבא כוחם בסכום של 52,650 ש"ח. חזרה למעלה

מחוזי

14   [נזיקין] עא (ת"א) 38251-04-17 אורי גוב ארי נ' עיר השעשועים בע"מ (מחוזי; אביגיל כהן; 07/03/18) - 16 ע' עו"ד: רותם אלוני דוידוב, שרון קלינמן, הילה פרנקו, יועד הלברסברג נדחה ערעור על פסק דינו של ביתמשפט השלום, לפיו נדחתה תביעת המערערים לקבלת פיצוי בהתאם לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. נפסק, כי מקום שגורם מוסמך במשיבה חושש חשש סביר שבעל מוגבלות נראית לעין אינו יכול לקיים את דרישות הבטיחות או להשתמש במתקן מבלי שהדבר יסכן אותו, רשאית המשיבה לאסור שימוש ולדרוש מבעל מוגבלות להצטייד באישור רפואי. נזיקין – עוולות – על-פי חוק שוויון הזדמנויות לאנשים עם מוגבלות . המערערים הגישו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום, ולפיו נדחתה תביעת המערערים לקבלת פיצוי בהתאם לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. . בית המשפט דחה את הערעור ופסק כלהלן: צדק בית המשפט קמא משמצא, כי המשיבה רשאית לאסור שימוש ולדרוש מבעל מוגבלות להצטייד באישור רפואי שיניח את דעתה, מקום שגורם מוסמך במשיבה חושש חשש סביר שבעל מוגבלות נראית לעין אינו יכול לקיים את דרישות הבטיחות או להשתמש במתקן מבלי שהדבר יסכן אותו ולא ניתן להסיר את החשש ללא בדיקה רפואית. אין לקבל את טענת המערערים לפיה היה על בימ"ש קמא לקבוע כי המשיבה לא הרימה את הנטל המוטל עליה להראות שהחלטותיה לאסור על המערער שימוש במתקנים נבעו משיקולים עניינים, הואיל ולא הביאה את העדים הרלוונטיים אשר יכולים היו להעיד מה היו השיקולים שהנחו אותם ולא הביאה כל נוהל או הנחיות אשר היה בהם כדי לסייע לה. בשים לב לכך שחזותו של המערער אינה שנויה במחלוקת, די בהצהרת המנהלים על מניעי ההחלטה ועקביותה וברושם שהמערער הותיר בבימ"ש כדי להרים את הנטל ולקבוע שהיא נסמכת משיקולים ענייניים. משסירבו המערערים להצעת ביהמ"ש לפיה המערער ייבדק בידי מומחה מטעם ביהמ"ש, נקודת המוצא העובדתית היא שהמערער לא יכול לקיים את דרישות הבטיחות ולהשתמש במתקן מבלי לסכן את בריאותו. חזרה למעלה

15   [עונשין] [תעבורה] תפ (מרכז) 49445-04-17 מדינת ישראל נ' סובחי גבאלי (מחוזי; עמי קובו; 07/03/18) - 13 ע' עו"ד: בית המשפט גזר על הנאשם שהורשע בהתאם להודאתו בעבירות שעניינן: סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה; סיוע לחבלה במזיד ברכב; נהיגה בקלות ראש שגרמה נזק לרכוש ולאדם; הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו; אי ציות לתמרור אדום, עונש של מאסר בפועל, לצד מאסר על תנאי, פסילה בפועל, פסילה על תנאי וכן פיצוי לנפגעי העבירה. כמו כן, הורה בית על חילוט הרכב בו בוצעו העבירות. עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה עונשין – עבירות – הפרעה לשוטר במילוי תפקידו תעבורה – ענישה – מדיניות ענישה . בית המשפט נדרש לגזור את עונשו של הנאשם שהורשע בהתאם להודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן בעבירות כדלקמן: סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332(2) בחוק העונשין; סיוע לחבלה במזיד ברכב; נהיגה בקלות ראש שגרמה נזק לרכוש ולאדם, לפי סעיף 62(2) יחד עם סעיף 28(2) לפקודת התעבורה; הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו; אי ציות לתמרור אדום, לפי תקנה 22(א) לתקנות התעבורה. . בית המשפט פסק כלהלן: במקרה דנן, הערכים החברתיים אשר נפגעו הינם פגיעה בקניין וכן סיכון חייהם, שלומם ורכושם של המשתמשים בדרך. מדובר לא רק בסיכון תיאורטי, אלא בסיכון שבסופו של דבר התממש, כאשר רכב אחד ניזוק, בנוסף לרכב שאותו ניסו לגנוב הנאשם והאחרים, ואחד הנהגים נפגע ונגרמו לו כאבים. בחינת מידת הפגיעה בערך המוגן מובילה למסקנה כי הפגיעה בערך המוגן הינה ברף בינוני. מדובר באירוע שתחילתו בסיוע לחבלה במזיד ברכב, והמשכו הימלטות משוטרים, תוך שמתבצע מרדף בצירי תנועה ראשיים, כלי רכב אחרים נאלצים לסטות ממסלולם כדי שלא להיפגע, הנאשם חוצה צומת באור אדום, יורד לשול הדרך כדי להימנע ממחסום דוקרנים, ובהמשך בשלב כלשהו שוטר אף יורה ופוגע ברכב שבו נוהג הנאשם, הנאשם פוגע ברכב אחר, ולאחר שרכבו מאט הנאשם אף מנסה להימלט רגלית מהמקום. בחינת מדיניות הענישה הנוהגת מעלה כי במקרים דומים הוטלו על נאשמים עונשים במנעד רחב. מתחם העונש ההולם הינו החל משנתיים ועד חמש שנות מאסר בפועל. במקרה דנן, לא קיימים שיקולים אשר מצדיקים סטייה מהמתחם, לחומרה או לקולא. חזרה למעלה

16   [עונשין] תפ (י-ם) 1505-07-17 מדינת ישראל נ' מחמד שריפה (מחוזי; אברהם רובין; 07/03/18) - 14 ע' עו"ד: בית המשפט גזר על הנאשמים – בגירים צעירים, שהורשעו בביצוע עבירות הצתה, עונשים של מאסר בפועל, לצד עונשים נלווים. נפסק, כי חומרתה של עבירת ההצתה מחייבת בדרך כלל השתת עונש מוחשי לריצוי מאחורי סורג ובריח. עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: הצתה . בית המשפט נדרש לגזור את דינם של שלושת הנאשמים, שהורשעו על יסוד הודאתם בעובדות כתב האישום המתוקן, במסגרת הסדר טיעון, בביצוע עבירה של הצתה. הנאשמים 1 ו-2, הורשעו על יסוד הודאתם, בעבירה נוספת של הצתה. . בית המשפט פסק כלהלן: חומרתה של עבירת ההצתה מחייבת בדרך כלל השתת עונש מוחשי לריצוי מאחורי סורג ובריח. בשנים האחרונות ניכרת מגמה של החמרה בענישה בנוגע לעבירות הצתה. יחד עם זאת הודגש לא פעם בפסיקה, כי רמת הענישה בעבירות הצתה איננה אחידה. אשר לנסיבות ביצוע העבירה – הנסיבות הקשורות בביצוע שתי העבירות בהן עוסק כתב אישום זה הן דומות. מדובר בעבירות אשר קדם להן תכנון מוקדם שכלל הצטיידות מראש בחומר בעירה – מזרונים – כאשר בעבירה נושא האישום הראשון, אשר מתייחס לשלושת הנאשמים, אף נעשה שימוש בחומר דליק שבו הצטיידו הנאשמים מראש. מתחם העונש ההולם בעניינם של הנאשמים 1 ו-2, אשר הורשעו בביצוע שתי עבירות של הצתה, נע בין שישה חודשי מאסר בפועל לבין שלושים חודשי מאסר בפועל, ואילו מתחם העונש ההולם בעניינו של הנאשם 3 נע בין מאסר לריצוי בעבודות שירות לבין 24 חודשי מאסר בפועל. במקרה זה יש טעם טוב להבחין בין המורשעים האחרים באותה פרשה שהיו קטינים, לבין הנאשמים שלפניי שהם בגירים. ברם, הבחנה זו איננה מצדיקה פער גדול מאוד בענישה כיוון שגם הנאשמים שלפניי הם, כאמור לעיל, "בגירים צעירים". חזרה למעלה

17   [עונשין] [משפט חוקתי] עפג (ב"ש) 67065-07-17 מדינת ישראל נ' שלמה זלמן ויספיש (מחוזי; י' צלקובניק, י' רז לוי, ג' שלו; 07/03/18) - 14 ע' עו"ד: ל' פטישי, ע' אבו לבן, נ' לגמי בית המשפט קיבל את ערעור המדינה והחמיר בעונשם של המשיבים שהורשעו בעבירות שעניין התקהלות אסורה, הסגת גבול ופגיעה בפרטיות. נפסק, כי שגה בית המשפט קמא כשהעניק משקל בכורה למדיניות הענישה הנוהגת, כאשר אף אחד מפסקי הדין שבחן בית המשפט קמא, לא דן במקרה כה חמור, שבמסגרתו השתתפו המשיבים בהפגנה שהגיעה לתוך ביתו של איש ציבור. עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: פגיעה בפרטיות משפט חוקתי – זכויות הפרט – חופש הביטוי עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: התקהלות אסורה . המערערת הגישה ערעור, שבמסגרתו עותרת להחמיר בעונשים שהוטלו על המשיבים, שהורשעו בבית המשפט השלום בעבירות של התקהלות אסורה, הסגת גבול כדי לעבור עבירה, ופגיעה בפרטיות. . בית המשפט קיבל את הערעור ופסק כלהלן: במקרה זה, מרכז הכובד של כתב האישום אינו מצוי בעבירה של התקהלות אסורה, אלא בעבירות הנוספות של פגיעה בפרטיות והסגת גבול; כאשר המשיבים לא הסתפקו בהבעת מחאה ליד ביתו של המתלונן, אלא הגיעו לדלת ביתו ביחד עם רבים אחרים, לאחר שפתח את הדלת, החלו להשתולל בחדר המדרגות ועל מפתן ביתו, תקעו בשופרות וקראו קריאות קשות בגנותו, ואף חדרו ברגל גסה לביתו, בדרך של זריקת כרוזים מבזים לתוך ביתו, ומניעת סגירת הדלת ע"י רעייתו. בית המשפט קמא התייחס בפסק דינו למרבית השיקולים הראויים, ואולם, נראה כי בסופו של דבר, לא נתן להם את המשקל הראוי בעת קביעת מתחם העונש ההולם, ונתן את עיקר המשקל לרמת הענישה העולה מהפסיקה שסקר. מדיניות הענישה הנוהגת היא רק שיקול אחד שעל בית המשפט לשקול בעת קביעת מתחם העונש ההולם. מעבר לכך, בעת בחינת הענישה הנוהגת, יש להתייחס למקרים הדומים בנסיבותיהם ככל שניתן למקרה הנדון; ובענייננו, אף אחד מפסקי הדין שבחן בית המשפט קמא, לא דן במקרה בו ההפגנה הגיעה לתוך ביתו של איש ציבור, ולא היו בהם אותן נסיבות מחמירות החלות בענייננו. חזרה למעלה

18   [עונשין] תפ (חי') 29339-02-17 מדינת ישראל נ' יואל יצחק (מחוזי; כמאל סעב; 06/03/18) - 15 ע' עו"ד: ח'אלד חכרוש, מוטי לוי בית המשפט גזר על הנאשם עונש של 12 חודשי מאסר בפועל, בגין ביצוע עבירות שעניינן גניבה בידי עובד; רישום כוזב במסמכי תאגיד; מרמה ותחבולה. נפסק, כי עונש זה נמצא ברף התחתון של מתחם הענישה. עונשין – ענישה – גניבה על ידי מורשה עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות מרמה עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות מס . הנאשם הודה, במסגרת הסדר טיעון, בעובדות כתב אישום מתוקן והורשע בעבירות הבאות: גניבה בידי עובד (ריבוי עבירות) – עבירה לפי סעיף 391 לחוק העונשין, עבירה של רישום כוזב במסמכי תאגיד (ריבוי עבירות) – עבירה לפי סעיף 423 לחוק העונשין, מרמה ותחבולה (ריבוי עבירות) – עבירה לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה. . בית המשפט פסק כלהלן: בבחינת מידת הפגיעה בערך המוגן המסקנה היא: רמת הפגיעה בערכים המוגנים מצויה ברף הגבוה; זאת נוכח ניצול האמון שניתן בנאשם במשך תקופה של שנתיים במהלכן מעל באותו אמון. על חומרת העבירות ניתן ללמוד אף מהעונש המרבי שנקבע בצדן עונש של שבע שנות מאסר לעבירה של גניבה ממעביד, חמש שנות מאסר לעבירה של רישום כוזב במסמכי תאגיד, וחמש שנות מאסר לעבירות של השמטת הכנסה ושימוש במרמה בכוונה להתחמק ממס; במקרים רבים ודומים למקרה זה עולה כי הוטלו על נאשמים עונשי מאסר בפועל לתקופות ממושכות. נכון יהיה לקבוע כי מדובר באירוע אחד, שכן בין המעשים מתקיים קשר הדוק מבחינת הזמן והמקום, המחייב לראותם כאירוע אחד בלבד. בנסיבותיו של עניין זה, ניתן להטיל על הנאשם עונש ברף התחתון של מתחם הענישה. חזרה למעלה

19   [דיון אזרחי] [חוזים] הפ (ב"ש) 61343-07-17 נתנאל שוסטר נ' יוסף פדלון (מחוזי; גאולה לוין; 04/03/18) - 12 ע' עו"ד: דורון ברקוביץ, ירון יטיב בית המשפט נעתר לבקשת המבקש והורה על מתן צו מניעה זמני האוסר על המשיב 1 למכור את הדירה נשוא הליך זה. נקבע, כי המבקש הוכיח, ברמה לכאורית, למצער, טענת העושק שעומדת במרכז המרצת הפתיחה שלו. דיון אזרחי – סעדים זמניים – צו-מניעה זמני חוזים – עושק – הוכחתו חוזים – עושק – יסודותיו . המבקש הגיש בקשה לצו מניעה זמני, המורה לנתבע 1 להימנע ממכירת הדירה נשוא הליך זה. הבקשה הוגשה במסגרת המרצת פתיחה בה מתבקש ביטול הסכם של מכר הדירה, בין המבקש לבין המשיב 1. הדרישה לביטול ההסכם מבוססת על טענת עושק ועל הטענה כי המשיב לא שילם את התמורה המוסכמת. . בית המשפט קבע כלהלן: בית המשפט רשאי ליתן סעד זמני אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, בקיומה של עילת התובענה. בנוסף, יש לשקול במתן הסעד הזמני, בין היתר, האם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות ועניין ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש. האפשרות לביטול חוזה בשל עושק מוסדרת בסעיף 18 לחוק החוזים. במקרה דנן, עולה מתוך התשתית שנפרשה כי לכאורה מתקיימים היסודות של עילת העושק, באופן המקים למבקש זכות לכאורית לבטל את הסכם המכר. הראיות שהוצגו מלמדות על מצוקה בה לכאורה היה נתון המבקש בתקופת התקשרות בהסכם המכר. בשלב לכאורי זה, אין בידי לשלול כי המשיב, בהתנהגותו, ניצל את מצוקתו, חולשתו או חוסר ניסונו של המבקש. תנאי נוסף לקיומה של עילת עושק הוא שתנאי החוזה גרועים במידה בלתי סביר מן המקובל. בשלב זה די בקיומן של ראיות לכאוריות לכך המחיר החוזי – נמוך ממחיר השוק, על פי כל האינדיקציות שהוצגו; דרישת המבקש לביטול ההסכם מושתתת גם על הטענה של אי תשלום התמורה, קרי הפרת ההסכם. בשלב לכאורה זה ניתן לקבוע, כי קיימת תשתית לכאורית גם לעניין אי תשלום התמורה. באשר לחיוניות הסעד ומאזן הנוחות. הצו המבוקש נועד לשמור על קניינו של המבקש ולמנוע שינויים בלתי הפיכים במצב הזכויות בדירה. מאזן הנוחות במקרה זה נוטה לטובת המבקש. חזרה למעלה

20   [נזיקין] עא (י-ם) 35433-06-17 שרית שושן נ' מדינת ישראל משרד הבריאות (מחוזי; רפאל יעקובי, אביגדור דורות, תמר בר אשר; 04/03/18) - 14 ע' עו"ד: עדי וייס, רפאל ר. גלס בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המערערת על פסק דינו של בית משפט השלום, שבו נדחתה תביעת המערערת לפיצוי בגין רשלנות רפואית. נפסק, כי העובדה שהמערערת סבלה ממחלה מסוכנת, מעלה את סטנדרט הזהירות הדרוש, ומחייבת את הצוות הרפואי להתייחס בכובד ראש לאותו סיכון בכל זמן נתון. נזיקין – רשלנות – רשלנות רפואית . המערערת הגישה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום, שבו נדחתה תביעת המערערת לפיצוי בגין רשלנות רפואית. . בית המשפט קיבל את הערעור ופסק כלהלן: העובדה כי המערערת נבדקה על ידי מומחה כלי דם רק כשבוע ימים לאחר תלונתה הראשונה, מבלי שבוצעה בה בדיקת דימות לצורך בדיקת התפתחות מחלת פקקת הורידים, מהווה הפרה של חובת הזהירות המוטלת על המשיבה. הקביעה הנ"ל מבוססת על שלושה אדנים: העובדה כי המערערת השתייכה לקבוצת הנמצאת בסיכון לפתח "פקקת ורידים"; חומרת המחלה; וקלות הגילוי. העובדה כי "פקקת הוורידים" הינה מחלה מסוכנת העלולה לגרום לנזקים בלתי הפיכים ואף לסכן חיים, מעלה את סטנדרט הזהירות הדרוש מהצוות הרפואי המטפל במערערת, ומחייבת את הצוות להתייחס בכובד ראש לאותו סיכון בכל זמן נתון. קביעה זו מתיישבת עם הפסיקה הקובעת כי השאלה באיזה אמצעים צריך המזיק לנקוט כדי להבטיח את שלומו של הניזוק תלויים בחומרת הנזק הצפוי. ניתן היה לבצע בדיקות דימות בקלות רבה, במיוחד בדיקת הדופלקס, ליד המיטה של המערערת, תוך זמן קצר ביותר, מבלי לגרום למערערת כאבים ואי נוחות, ומבלי לסכן אותה או את העובר. אי ביצוע בדיקה זו, מהווה התרשלות מטעם המשיבה. אילו התגלתה המחלה של המערערת בזמן, ניתן היה להעניק טיפול יעיל יותר לפקקת הורידים באמצעות תרופה נוגדת קרישה. מתן התרופה היה אמצעי זול ויעיל נגד המחלה ולמרות זאת הדבר לא נעשה וגם בשל כך התרשל המשיב. חזרה למעלה

21   [פשיטת רגל] פשר (ת"א) 34511-04-16 נתן עמיצור נ' כונס נכסים רשמי תל אביב (מחוזי; נועה גרוסמן; 02/03/18) - 15 ע' עו"ד: גיא ניומן, רזיאל איתן, טליה עמר, מהלל כהן, עניא יפתח , עניא נדב טרם בשלה העת לדיון בשאלת הכרזתו של החייב כפושט רגל, הפטרו וקביעת תוכנית פירעון. בד בבד, נוכח הכנסותיו הגבוהות של החייב אל מול הוצאותיו שעל פניו אינן תואמות להתנהלות המצופה מחייב המצוי בהליך פש"ר, יש להגדיל את התשלום החודשי. פשיטת רגל – הליכי פשיטת רגל – הכרזה על פשיטת רגל פשיטת רגל – פושט רגל – תשלומים חודשיים . הכרעה בבקשת החייב למתן הפטר ממניעים הומניטאריים, בהמלצת המנהל המיוחד לגיבוש תכנית פירעון לחייב ובבקשתו להגדלת סכום התשלום החודשי. . בית המשפט המחוזי פסק כדלהלן: מרגע שנוהל כל הליך פש"ר בנפרד, אין מקום לזקוף גביית סכומים מהליך אחד לטובת ההליך האחר, לא ביחס להליך הפש"ר בעניין גרושתו של החייב ואף לא ביחס לתיק הפירוק של החברה שהייתה בבעלותו. טרם בשלה העת לדיון בשאלת הכרזת החייב כפושט רגל, הפטרו וקביעת תוכנית פירעון, גם בהתחשב בגילו, מצבו הבריאותי או הנפשי והעובדה שהוא מצוי בהליכי פש"ר באופן פורמאלי במשך כשני עשורים. יש להותיר את החייב בהליך תקופה נוספת על מנת להעמיק ולטפל בסוגיות מסוימות שטרם באו אל פתרונן. בד בבד, נוכח הכנסותיו הגבוהות של החייב אל מול הוצאותיו שעל פניו אינן תואמות להתנהלות המצופה מחייב המצוי בהליך פש"ר, יש מקום להורות על הגדלת התשלום החודשי. אין לקשור בין כספי הפנסיה המשולמים לחייב בגין היותו גמלאי צה"ל ובין מתן פטור מתשלום כספים אלו לקופת הכינוס בהסתמך על הלכת ידידה המתייחסת למקרה בו זכאי החייב לפיצויים בגין נזק גוף שארע לו. חזרה למעלה

22   [דיון אזרחי] [הגנת הצרכן] תצ (חי') 45927-03-17 טל לדרמן נ' עמית החזרי מס בע"מ (מחוזי; רון סוקול; 27/02/18) - 13 ע' עו"ד: רם גורודיסקי, טלויזנגרין נדחתה בקשה לאישור הסדר פשרה בתובענה ייצוגית, שעניינה משלוח מסרוני פרסומת שלא כדין. ההסדר המוצע אינו הסדר ראוי, סביר והגון ואין בו התחשבות בעניינם של חברי הקבוצה. דיון אזרחי ‏–‏ תובענה ייצוגית ‏–‏ הסדר פשרה הגנת הצרכן ‏–‏ תובענה ייצוגית ‏–‏ הסדר פשרה . בקשה לאישור הסדר פשרה בתובענה ייצוגית, שעניינה בטענה למשלוח מסרוני פרסומת על ידי המשיבים, בניגוד לחוק התקשורת (בזק ושידורים). הוסכם על פיצוי שישולם באמצעות הענקת הנחה ללקוחות של חברה בבעלות המשיב והענקת חבילת ייעוץ פנסיוני ללקוחות במחיר מוזל. . בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה ופסק: על ביהמ"ש לבחון כבר בשלב הראשון האם הסדר הפשרה המוצע הוא "ראוי, הוגן וסביר, בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה", אם הוא מגיע למסקנה כי ההסדר אינו כזה, עליו לסלק את הבקשה לאישור ההסדר על הסף. ככל שביהמ"ש יאשר הסכם פשרה שמבוסס על הנחות והטבות, צפוי שהוא יכלול הוראות ברורות שיביאו בחשבון את משמעות ההסדר לקבוצה מחד ולנתבע מאידך. צפוי שהסדר שכזה יבהיר כיצד חושב סכום הפיצוי גם מנקודת מבטו של הספק. ההסדר צריך לכלול הוראות שיאפשרו סחירות של ההנחות ולכלול דרכים להבטיח כי מדובר בהנחות ממשיות וכי כל סכום ההנחה יגיע לציבור הלקוחות. ההסדר המוצע אינו הסדר ראוי, סביר והגון ואין בו התחשבות בעניינם של חברי הקבוצה. לא הוכח כי נעשו מאמצים מספיקים לאיתור חברי הקבוצה; הפיצוי המוצע נועד ללקוחות המשיבים ללא זיקה לקבוצת הנפגעים; לא הוכח מה שוויו האמיתי של הפיצוי; ולא הוכח כי מתן פיצוי בדרך של הטבות והנחות ללקוחות המשיבים מהווה הסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה. חזרה למעלה

23   [חוזים] [כספים] הפ (מרכז) 5429-09-15 מגדלי שינקין ייזום בנייה והשקעות בע"מ נ' ליעז מסחר והשקעות בע"מ (מחוזי; הלית סילש; 26/02/18) - 33 ע' עו"ד: אין מקום להצהיר על בטלות הסכם ההלוואה המובטחת במשכנתא שנערך בין הצדדים. עם זאת, זכותה של המשיבה לגבות את השבת ההלוואה מוגבלת לשיעורי הריבית לשיעורים המרביים הקבועים הדין, כאשר אלו שנקבעו בהסכם אינם עומדים בכך. חוזים ‏– הלוואה ‏– ריבית מוסכמת חוזים ‏– ביטול ‏– אי-ביטול כספים ‏– ריבית ‏– הגבלתה . תובענת המבקשות להצהיר כי לא קיימת לנתבעים זכות חוזית לממש הלוואה המובטחת במשכנתא ויש לראותה כבטלה. . בית המשפט המחוזי דחה את התובענה בעיקרה ופסק: כלל הראיות בתיק מלמדות על תמונה עובדתית במסגרתה התקשרו שני צדדים מתוחכמים בהסכם הלוואה תוך מודעות מלאה לתוכנו ולצד ליווי משפטי מפורש. משכך, אין מקום להורות כי נפל בדרך החתמת המבקשות על הסכם ההלוואה המקורי פגם היורד לשורשו של עניין ומצדיק ביטול ההתקשרות. גם מקום בו היה נמצא כי התוספות להסכמי ההלוואה לא נחתמו כדין ומשכך לא נכנסו מעולם, לא היה בכך כדי להביא לביטול ההלוואה המקורית. מקום בו נמצא כי מדובר במלווה צמוד ערך, יש להורות כי הוראות ההסכם והתוספות חורגות מהשיעור המרבי הנקוב בהוראות הדין. ואולם, אין בחריגה זו כדי למנוע מביהמ"ש מלהתערב אך באותו שיעור, מבלי לקבוע כי ההסכם בטל. נקודת האיזון מצויה בקביעה כי הסכם ההלוואה והתוספות לו אינם בטלים, אך ייראו את שיעורי הריבית הנקובים בהם ואת ריבית הפיגורים כאלו העומדים על השיעור המרבי המותר על פי דין. כפועל יוצא אין להורות על בטלות הבטוחות אשר ניתנו במסגרת הסכם ההלוואה, לרבות המשכנתא. חזרה למעלה

24   [חוזים] תא (י-ם) 27488-02-16 מלכה אלחנן יצחק נ' מלכה נוריאל שמעון (מחוזי; רפאל יעקובי; 22/02/18) - 8 ע' עו"ד: יהודה אריה שמעון, שאול פכטהלט נדחתה תביעה לאכיפת הסכם מכר דירה בין המוכר לקונים המאוחרים בזמן, שהם בני משפחת המוכר. המהלכים הפסולים מצד המוכר והתובעים מנעו מהקונים הראשונים להשלים את שנדרש למימוש ההסכם הראשון. כפועל יוצא, אין כל תוקף לעסקה השנייה בין המוכר לתובעים. חוזים ‏–‏ אכיפה ‏–‏ הימנעות ממנה חוזים ‏–‏ ביטול ‏–‏ שלא כדין חוזים ‏–‏ צדדים ‏–‏ בני משפחה . הנתבע 1 מכר פעמיים את דירתו: תחילה לנתבעים 3-2 ומאוחר יותר לתובעים – אחיינו ואשתו. התובעים עותרים לאכיפת הסכם המכר עמם ולביטול עסקת המכר עם הקונה הראשון. . בית המשפט המחוזי דחה את התביעה ופסק: הקונים הראשונים קיימו את מה שהיו מחויבים בו מכח ההסכם, המוכר לא השלים את כל שהתחייב בו לעניין הרישום ודי בכך כדי שלא תחול על הקונים הראשונים חובה לבצע תשלום נוסף ולא קמה בקשר לכך עילת ביטול. המוכר והתובעים פעלו שלא כדין, באמצעות עו"ד שהוא אביו של התובע, כדי ליצור מצג של ביטול העסקה הראשונה וביצוע העסקה השנייה, לרבות תפיסת החזקה בדירה. המהלכים הפסולים מנעו מהקונים הראשונים להשלים את שנדרש למימוש ההסכם הראשון. כפועל יוצא, אין כל תוקף לעסקה השנייה בין המוכר לקונים המאוחרים. חזרה למעלה

שלום

25   [דיון פלילי] בעח (נצ') 53505-01-18 זיאד פדל נ' מדינת ישראל (שלום; עדי במביליה אינשטיין; 13/03/18) - 9 ע' עו"ד: התקבלה בקשה לגילוי חומר חקירה, בהתאם לסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי. יש להעדיף את זכות המבקש למצות הגנתו ולחשוף את החומר המסייע בידו לעשות כן, בהתקיים זיקה לאישום ולמבקש. דיון פלילי – זכות העיון בחומר התביעה – חומר החקירה דיון פלילי – עיון בראיות התביעה – חומר החקירה דיון פלילי – זכות עיון בראיות התביעה – חומר החקירה בקשה לגילוי חומר חקירה, אשר הוגשה בהתאם לסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב – 1982. בית המשפט פסק כלהלן: בהתאם להלכה הפסוקה, אין לפרש את המונח "חומר חקירה" פירוש דווקני ומצמצם, המגביל את תחולת סעיף 74 לחסד"פ לחומר הראיות המתייחס אך ורק במישרין למעשה העבירה המיוחס לנאשם. המונח "חומר חקירה" כולל גם ראיות השייכות באופן הגיוני לפריפריה של האישום. פרשנות מרחיבה זו מתיישבת עם "גישת הרלוונטיות". יחד עם זאת, אין להפליג למרחקים ולכלול במונח זה ראיות שהרלוונטיות שלהן לתביעה הנדונה הנה רחוקה ושולית. השאלה האם חומר מסוים נחשב "חומר חקירה", מוכרעת באופן ענייני ונקודתי בהתאם למבחני השכל הישר וניסיון החיים, על פי טיבו של החומר, נגיעתו לאישום וזיקתו לסוגיות הנדונות בהליך שבמסגרתו הוא מבוקש ומידת התועלת העשויה לצמוח לנאשם מגילויו. במקרה דנן, יש לקבוע כי החומר המבוקש רלבנטי להגנת המבקש. קיימת אפשרות סבירה שהחומר הנ"ל עשוי לסייע להגנת המבקש שכן הינו בעל זיקה למבקש ולאישום. יש להעדיף את זכות המבקש למצות הגנתו ולחשוף את החומר המסייע בידו לעשות כן, בהתקיים זיקה לאישום ולמבקש. אשר על כן, יש לקבל את הבקשה ולהורות על העברת העתק חומר החקירה בתיק האחר לב"כ המבקש. חזרה למעלה

26   [נזיקין] תא (ת"א) 12363-04-16 פלוני נ' אליאור זוהר (שלום; אידית קליימן בלק; 12/03/18) - 10 ע' עו"ד: אלון לוריא, מיכל לביטמן, יולי ולצמן עסקינן בתביעה שהוגשה בגין עוולת תקיפה. נקבע כי בהתחשב באשמו התורם של התובע מחד והיעדר נזק גוף של ממש מאידך, הנתבע יפצה את התובע בסך של 2,000 ₪. נזיקין – עוולות – תקיפה נזיקין – הגנות – הגנה עצמית נזיקין – אשם – אשם תורם . תביעה בגין נזקי גוף אשר על פי הנטען נגרמו לתובע לאחר שהותקף על ידי הנתבע. עילת התביעה הינה בגין עוולת תקיפה על פי הוראת סעיף 23 לפקודת הנזיקין. . בית המשפט קבע כלהלן: יש לדחות את טענת הנתבע ל"הגנה עצמית" הקבועה בסעיף 24(1) לפקודת הנזיקין. עם כל ההבנה לסערת הנפש בה היה שרוי הנתבע בשל התגרותו וגידופיו הבלתי פוסקים של התובע בו ובבני משפחתו, לא ניתן להגיב עליהם בהרמת ידיים. שומה היה על הנתבע להמשיך ולנהוג באיפוק, לחרוק שיניים כנגד הגידופים, ולהזעיק את המשטרה ואף לשקול הגשת תלונה כנגד הנתבע הן בשל אלימות מילולית והן לנוכח הטרדה מתמשכת של התובע בו ובלקוחות התחנה, ולהשאיר למשטרה לטפל בתובע וזאת במקום לקחת את החוק לידיו. לא ניתן לומר כי תגובת הנתבע, אשר פנה לפתרון של אלימות פיזית כנגד זו המילולית, הייתה סבירה, פרופורציונלית ומחוייבת המציאות באותו רגע נתון. יחד עם זאת, זהו אחד מהמקרים הבודדים ויוצאי הדופן בהם יש להטיל אשם תורם לפתחו של התובע. בהתחשב באשמו התורם של התובע מחד והיעדר נזק גוף של ממש מאידך, המסקנה היא כי הנתבע יפצה את התובע בסך של 2,000 ₪. חזרה למעלה

27   [נזיקין] [תעבורה] תאמ (ת"א) 36516-06-16 קשר רנט א קאר בע"מ נ' אכרם מחאמיד (שלום; מיה רויזמן אלדור; 10/03/18) - 11 ע' עו"ד: חן הדר, מוחמד מאזן מחאמיד מלוא האחריות לקרות תאונת הדרכים רובצת על הנתבע, אשר הפר את הוראות תקנה 49 לתקנות התעבורה, בכך שלא שמר על רווח המאפשר לעצור בכל עת את הטרקטור ולמנוע תאונה בהתחשב במהירות הנסיעה של הטרקטור ושל הרכב שלפניו, במצב הדרך ובמצב הראות והתנועה בה. נזיקין – אחריות – תאונת דרכים נזיקין – אחריות – נוהג ברכב תעבורה – תאונת דרכים – אחריות תעבורה – אחריות – נהג רכב . תביעה שעניינה תאונת דרכים שאירעה בין שני כלי הרכב מושא התביעה. השאלה המונחת להכרעה היא, האם הנתבע אחראי לקרות התאונה ולנזקים שנגרמו במסגרתה לרכב התובעת, והאם יש עילה לחייבו לפצותה. . בית המשפט קבע כלהלן: עיון במקום התאונה על גבי גוגל מפות מלמד שמדובר בכביש עירוני בו מצויים מעברי חציה. בנוסף, טרקטור הינו רכב גבוה, ונהג טרקטור הוא בעל שדה ראיה גבוה ורחוק מזה של נהג רגיל, כך שחזקה על הנתבע שצריך היה לראות את מעבר החציה ואת הרכב שלפניו, וצריך היה לצפות את הצורך בעצירה. לו היה מרוכז בנהיגה, לו היה נוהג במהירות מותאמת תנאי דרך המאפשרת עצירה ולו היה שומר מרחק מספיק מהרכב שלפניו, יכול היה למנוע התאונה. משכך, יש לקבוע כי התאונה התרחשה כגרסת התובעת, עת רכב התובעת נעצר לפני מעבר חציה ואז פגע בו טרקטור הנתבע מאחור. מלוא האחריות לקרות התאונה רובצת על כתפי הנתבע, אשר הפר את הוראות תקנה 49 לתקנות התעבורה, בכך שלא שמר על רווח המאפשר לעצור בכל עת את הטרקטור ולמנוע תאונה בהתחשב במהירות הנסיעה של הטרקטור ושל הרכב שלפניו, במצב הדרך ובמצב הראות והתנועה בה. עוד הפר הנתבע את הוראת תקנה 21 לתקנות התעבורה, בכך שלא נהג בזהירות הראויה בנסיבות העניין. אין להטיל אשם תורם כלשהו על נהג רכב התובעת, הואיל ולא הוכחה טענת הנתבע לכך שהלה התעסק עם מכשיר הטלפון הנייד ואף לא הוכח שבלם בלימה פתאומית כטענתו, וממילא גם לא הוכחה כל התנהגות רשלנית מצידו. חזרה למעלה

28   [בתי-משפט] [דיון אזרחי] תא (ב"ש) 24383-12-15 מייק ואן קול נ' מדינת ישראל ואח' (שלום; מיטל חלפון נזריאן; 07/02/18) - 10 ע' עו"ד: נדחו בקשותיו של המבקש לפטור מאגרה. נמצא שלא קמה עילה למתן פטור מתשלום אגרה. בתי-משפט – אגרות – פטור מאגרה בתי-משפט – אגרות – פטור מתשלומן דיון אזרחי – אגרות – פטור עסקינן בבקשות לפטור מאגרה בתובענות אשר הגיש המבקש נגד שופטים ורשמים בערכאות שיפוטיות שונות, אנשי ממשל, עובדי ציבור וכן גורמים נוספים. . בית המשפט דחה את הבקשות, ופסק כלהלן: התנאים למתן פטור מאגרה הם שניים: יכולתו הכלכלית של המבקש והיות ההליך כזה המגלה עילה. מדובר בתנאים מצטברים ולא די בכך שאחד מן השניים יתקיים. להוכחת התנאי שעניינו היעדר יכולת כלכלית, על מבקש הפטור לפרוש בפני בית המשפט תשתית מלאה ועדכנית באשר למצבו הכלכלי. התובע לא עמד בנטל זה. אף אם תתקבל טענת התובע כי הינו חסר יכולת כלכלית – דבר שלא הוכח כאמור – מדובר בתנאי המצטבר לתנאי נוסף שעניינו, כי ההליכים שהגיש מגלים עילה. על פני הדברים, ומבלי לקבוע מסמרות, נמצא כי סיכויי ההליכים שהגיש נמוכים במיוחד ובזהירות ייאמר כי רובם הגדול אף נעדרים סיכויים. חזרה למעלה

משפחה

29   [הוצאה לפועל] ער (י-ם) 56251-08-17 מ.ז. נ' המוסד לביטוח לאומי (משפחה; פליקס גורודצקי; 12/03/18) - 14 ע' עו"ד: שמואל קמל, חנן פוטרמן על פי הוראות חוק ההוצאה לפועל, הגבלות מוטלות על חייב שהוא בעל יכולת המשתמט מתשלום חובו, או שרואים אותו ככזה על פי אחת החלופות שבחוק. אין בעובדה שהחייב משלם את החוב על דרך של קיזוז מקצבתו על ידי המל"ל, לקבוע כי מדובר בחייב שמשתמט מתשלום חובותיו. המבחן הוא מבחן התוצאה. ככל שהחוב משולם, אין עסקינן בחייב המשתמט מתשלום החוב ולהפך. אם נוכח רשם ההוצאה לפועל, שהחייב מקיים אחר צו התשלומים, הרשם חייב להורות על ביטול ההגבלות שהוטלו על החייב. משנמצא כי המערער עומד בצו התשלומים משנת 2015, ביהמ"ש קיבל את הערעור ופסק כי צו המעכב את יציאת המערער מן הארץ שניתן במסגרת הליכי ההוצל"פ מבוטל. הוצאה לפועל – עיכוב יציאה מן הארץ – בגין חוב מזונות הוצאה לפועל – הליכים – הטלת הגבלות על חייב הוצאה לפועל – תשלומים – חוב מזונות . ערעור על החלטת רשמת הוצאה לפועל במסגרתה נדחתה בקשת המערער לבטל צו עיכוב יציאה מן הארץ (להלן – "הצו") שניתן כנגדו על פי בקשת המשיב (להלן: "המל"ל") בהתאם לפרק ו' 1 לחוק הוצאה לפועל. ברקע חוב מזונות העומד כיום על סך של כ-96,000 ₪. בהחלטה מיום 22.6.17 נקבע כי צו התשלומים בתיק יעמוד על סך 336 ₪ והוא יקוזז מקצבת הנכות שמשולמת למערער על ידי המל"ל. אין חולק כי המערער עומד בצו התשלומים על פני תקופה ארוכה ולכל הפחות משנת 2015, כאשר צו התשלומים משולם, כאמור, על דרך הקיזוז מקצבת הנכות. . ביהמ"ש לענייני משפחה קיבל את הערעור מהטעמים הבאים: כידוע, בבסיסו של חוק ההוצאה לפועל עומדות שתי תכליות: א. יצירת מנגנון אשר באמצעותו יוכלו זוכים לגבות את חובותיהם ולממש פסקי דין אשר ניתנו לטובתם ביעילות וזריזות; ב. הגנה על זכויות היסוד של חייבים אשר מצבם הכלכלי איננו מאפשר להם לפרוע את חובותיהם הפסוקים, ברוח זכויות היסוד בחוק-יסוד כבוד האדם וחירותו. בין שתי תכליות אלו קיים מתח תמידי והן מתנגשות זו עם זו לא אחת, ולפיכך, יש צורך לאזן ביניהן. במסגרת עריכת איזון זה, יינתן משקל נכבד לאינטרס של הזוכה בביצוע פסק הדין אשר ניתן לטובתו. זאת ועוד: בהליכי הגבייה בהוצאה לפועל נוהג עקרון המידתיות. על הרשם בקבלו כל החלטה, לבחון, בנסיבות כל עניין ועניין, האם ההליך בו מבקש הזוכה לנקוט בו הנו ההליך המתאים ביותר, והאם לא ניתן להשיג את אותה תוצאה, באמצעות נקיטה בהליך אחר, אשר פגיעתו בחייב פחותה. על פי הוראות חוק ההוצאה לפועל, הגבלות מוטלות על חייב שהוא בעל יכולת המשתמט מתשלום חובו, או שרואים אותו ככזה על פי אחת החלופות שבחוק. תכליתן של ההגבלות, המוטלות על פי פרק ו'1 לחוק ההוצאה לפועל, היא לתת בידי רשם ההוצאה לפועל כלי קיצוני פחות מהליך המאסר על מנת לסייע לזוכה לממש את זכייתו. בעניינינו – אין מחלוקת כי צו התשלומים עומד על סך של 336 ₪ בהתאם להחלטה מיום 22.6.2017 וכי המערער פורע את חובו על פי צו התשלומים. עתה נשאלת השאלה – והיא לא זכתה למענה בהחלטה נשוא ערעור זה – האם המערער שמשלם את החוב על דרך של קיזוז מקצבתו על ידי המל"ל, הוא בבחינת חייב שמשתמט מתשלום חובותיו כאמור בסעיף 66ב(א)(3) לחוק ההוצאה לפועל – ובמקרה זה יש טעם בקיום ההגבלות – או שמא המערער הוא בבחינת חייב שמקיים הוראות צו התשלומים כאמור בסעיף 66 ד (ג) לחוק הוצאה לחוק הוצאה לפועל – ובמקרה זה יש להורות על ביטול ההגבלות. ביהמ"ש בוחר באופציה השניה. בהקשר זה, ובניגוד לעמדת המל"ל, ביהמ"ש אינו סבור כי פעולה אקטיבית בעת ביצוע התשלום היא זו שיוצרת הבחנה בין מי שמשתמט מתשלום החוב לבין מי שאינו משתמט מתשלום החוב. אלא, עניין זה נבחן על פי התוצאה, דהיינו האם החוב משולם, אם לאו. ככל שהחוב משולם, אין עסקינן בחייב המשתמט מתשלום החוב ולהפך. בעניינינו – המערער, משנת 2015, עומד בצו התשלומים ובמצב דברים זה חל סעיף 66 ד(ג) לחוק הוצאה לפועל הקובע כי אם נוכח רשם ההוצאה לפועל, שהחייב מקיים אחר צו התשלומים, הרי שהוא יורה על ביטול הגבלות שהוטלו עליו. לרשם הוצאה לפועל אין שיקול דעת בעניין זה, בהתקיים התנאי כי החייב מקיים הוראות של צו תשלומים, הרשם חייב להורות על ביטול הגבלה. בהחלטה נשוא ערעור זה לא נקבע כי המערער אינו עמוד בצו התשלומים. כל שנקבע הוא כי המערער משלם סכומים זעומים ביחס לגובה החוב. קביעה זו מעוררת קושי שכן המערער משלם את הסכומים בהתאם להחלטה שיפוטית ואין לדרוש ממנו כי ישלם סכומים נוספים. הדבר נכון ביתר שאת משעה שנקבע בהחלטה מיום 22.06.17 כי מעבר לצו התשלומים, לא יהיה צורך בכל תשלום נוסף בתיק זה. בתוך כך – ומשעה שצו התשלומים מקוים – אין הצדקה בהטלת הגבלה עונשית – כאמור בהחלטה נשוא ערעור זה. אין זה סביר להטיל מגבלה עונשית על מי שמקיים, על פני תקופה ארוכה, החלטה שיפוטית – כלשונה. גם הקביעה כי ביטול ההגבלה יקשה על מעקב אחר יציאתו של המערער מן הארץ ועל הגורם המממן מעוררת קושי. זאת משעה שצו התשלומים משולם על דרך של קיזוז מקצבת הנכות של המערער – ועסקינן בנכות קבועה – ובמצב דברים זה, מקור לתשלום החוב מצוי בידי המל"ל והתשלום העתידי של החוב – מובטח. נוסף על כך, ביהמ"ש המחוזי קבע בהחלטה מיום 20.06.16 כי יש לבחון את עמידותו של המערער בצו התשלומים לאורך זמן וככל שיוכיח כי הוא ממלא אחר צו התשלומים, יש לשקול בחיוב ביטול הצו. ממועד מתן ההחלטה של ביהמ"ש המחוזי, חלפו שנה ותשעה חודשים וצו התשלומים לא הופר. לאור זאת יש לפעול ברוח החלטת ביהמ"ש המחוזי. ביהמ"ש מוסיף מדגיש כי בחינת עיכוב יציאה מן הארץ וביטולו, יש לעשות על רקע הזכות הבסיסית לצאת מן הארץ. זכות זו נקבעה בסעיף 6(א) לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, וזכתה למעמד רם בסולם הזכויות החוקתיות. לאור כל האמור לעיל, הערעור מתקבל. המשמעות המעשית הינה כי צו המעכב את יציאת המערער מן הארץ שניתן במסגרת הליכי ההוצל"פ מבוטל. חזרה למעלה

30   [מיטלטלין] תמש (ק"ג) 53581-06-14 פ.ש נ' צ.ש (משפחה; פאני גילת כהן; 11/03/18) - 19 ע' עו"ד: אוהד הראל, אורי זמברג ההכרעה בעניין שיעור חלקו של כל אחד מן הצדדים בחווה ובחברת הניהול שלה. סעיף 9(ב) לחוק המיטלטלין קובע חזקה לפיה, בהעדר הסכם הקובע אחרת, חלקם של שותפים במיטלטלין הוא שווה. חזקה זו אינה חלוטה, והיא ניתנת לסתירה כאשר נטל ההוכחה בעניין אי תחולת החזקה מונח לפתחו של הטוען זאת. בענייננו, לא עלה בידי הצדדים או מי מהם לסתור תחולתה של החזקה, אלא אך לכרסם בה. ביהמ"ש שוכנע כי הגם שמדובר בארבעה שותפים, חלקו של כל אחד מהם איננו שווה למשנהו, כי אם חלקם של התובע ושל הנתבעים 1 ו-3 הוא שווה זה לזה בעוד חלקו של הנתבע 2 קטן יותר. מיטלטלין – שיתוף – יחסי שיתוף . מחלוקת בין אב ולשלושה מבניו (להלן ביחד הנתבעים) בעטיה הוגשה על ידי האב תובענה למתן פסק הצהרתי בעניין הזכויות בחוות .....(להלן: "החווה"), על כל הכרוך והכלול בה ובחברת הניהול שלה (להלן: "החברה"). בפס"ד קודם (חלוט) נקבע כי הסכם משנת 1990 במסגרתו העביר התובע, כביכול, זכויותיו בחווה לנתבע 3 ללא תמורה היה למראית עין ואולם נקבע כי לנתבעים חלק מן הזכויות בחווה. עם זאת, לא נקבע בפסק הדין שיעור חלקו של כל אחד מהצדדים בשותפות. המחלוקת להכרעה, שיעור חלקו של כל אחד מן הצדדים בחווה, וקיומה או העדרה של שותפות בין הצדדים בחברה. . ביהמ"ש לענייני משפחה פסק: משנקבע בפס"ד חלוט כי עסקינן בנכס שהוא בבעלות משותפת של הצדדים, ומשאין חולק כי המקרקעין שבתחומם מנוהלת פעילותה של החווה אינם בבעלות הצדדים, כי אם בבעלות המדינה ומנוהלים באמצעות רמ"י, ולצדדים זכות שימוש בהם בלבד, הרי שענייננו בהכרעה הנוגעת לזכויות במיטלטלין. סעיף 9(ב) לחוק המיטלטלין קובע חזקה לפיה, בהעדר הסכם הקובע אחרת, חלקם של שותפים במיטלטלין הוא שווה. חזקה זו אינה חלוטה, והיא ניתנת לסתירה כאשר נטל ההוכחה בעניין אי תחולת החזקה מונח לפתחו של הטוען זאת. במקרה דנא מחד טוען התובע, כי מרבית הזכויות בחווה שייכות לו (זאת, מבלי לציין מהו שיעורו המדויק של חלקו), ומנגד טוענים הנתבעים, כי התובע הוא בבחינת "שותף שקט" אשר זכאי לחלק מרווחי החווה בלבד. בנסיבות הללו מוטל, אפוא, הנטל להוכיח, כי חלקו של כל אחד מן השותפים איננו רבע, על כתפי התובע. התובע לא עמד בנטל זה. עם זאת, אף הנתבעים לא הצליחו להוכיח גרסתם. כך שלא עלה בידי הצדדים או מי מהם לסתור תחולתה של החזקה הקבועה בחוק המיטלטלין בעניין חלקו של כל אחד מהם בשותפות ביניהם, ברם עלה בידיהם לשכנע, כי הגם שמדובר בארבעה שותפים, חלקו של כל אחד מהם איננו שווה לזה של משנהו, כי אם חלקם של התובע ושל הנתבעים 1 ו-3 הוא שווה זה לזה בעוד חלקו של הנתבע 2 קטן יותר. בכך יש כרסום מה בתחולת החזקה, אך לא סתירתה כאמור. בנסיבות העניין ונוכח הוראות הדין, ביהמ"ש קובע את חלוקת הזכויות בחווה באופן הבא: התובע – 30%; הנתבע 1 –30%; הנתבע 2 – 10%;הנתבע 3 – 30%. באשר לחלוקת הרווחים המופקים מפעילות החווה והחברה, הרי שעפ"י סעיף 9(ה) לחוק המיטלטלין ובהיעדר הסכם שיתוף, יש לפנות להוראות הרלוונטיות בחוק המקרקעין, ולגזור מהן גזירה שווה גם בענייננו. סעיף 35 לחוק המקרקעין קובע כי "כל שותף זכאי לחלק מפירות המקרקעין המשותפים לפי חלקו במקרקעין".מכאן שהצדדים זכאים לקבלת חלקם ברווחי החווה בהתאם לזכויותיהם בחווה כפי שהוגדרו לעיל. טענות הנתבעים לפיהן אין לכלול שוויה של החברה ו/או רווחיה במסגרת השותפות בין הצדדים – נדחתה. אף כי החברה התאגדה לאחר שהחלה המערכה המשפטית בין הצדדים על רקע המשבר שפרץ ביחסיהם, ביהמ"ש שוכנע כי החברה היא חלק בלתי נפרד מן החווה, ולא בכדי נקראה בשם זהה לשמה. ביהמ"ש מוצא לבסס מסקנה זו, מעבר לעדויות הצדדים בעניין זה, גם על קביעות המומחה בחוות דעת, אשר לא נסתרו, לפיהן מהווה החברה פלטפורמה חשבונאית (באופן חלקי) של החווה, הא ותו לא. החברה לא עסקה בפעילות אחרת ו/או נוספת מעבר לזו הקשורה בניהול החווה, וכי מהותית מדובר למעשה בישות אחת. זאת ועוד, העובדה שבעל המניות היחיד בחברה ומנהלה, הנתבע 2, איננו עוסק באופן פעיל ו/או שוטף בפעילות החווה, לרבות לא בניהולה ו/או בניהול הכנסותיה, מחזקת המסקנה דלעיל, לפיה משמשת החברה פלטפורמה חשבונאית של החווה, ואין המדובר אפילו בחברת הניהול שלה. לפיכך נקבע כי החברה מהווה חלק מן החווה, והקביעות דלעיל יחולו גם בנוגע לחברה. חזרה למעלה

31   [אגודות שיתופיות] [מקרקעין] [חוזים] תמש (טב') 66291-12-15 ש' ק' נ' א' ב' (משפחה; אביבית נחמיאס; 08/03/18) - 32 ע' עו"ד: מוטי בסרגליק, מישל חזן, בנימין משה, הראל טיקטין, מנחם גדרון, אילן בלושטיין אישה קשישה כבת 90, עיוורת ואינה יודעת קרוא וכתוב חתמה בפני עו"ד הן על מסמכי העברת זכויותיה במשק במתנה לאחד מבניה – הנתבע, והן על מסמכים הנחוצים לשם מינוי הנתבע כבן ממשיך. נוכח מסמכי העברת הזכויות, הועברו בספרי רמ"י מלוא זכויותיה של התובעת בנחלה – ע"ש הנתבע. ביהמ"ש קבע כי יש לבטל העברת הזכויות משהוכחה קיומה של הטעיה וכן נוכח התקיימות תנאי מפסיק בחוזה – אי עמידת הנתבע בהתחייבותו (הכתובה) לדאוג לצרכי התובעת. אגודות שיתופיות – מושב – העברת זכות חכירה במשק אגודות שיתופיות – מושב – בן ממשיך מקרקעין – זכויות במקרקעין – בר-רשות חוזים – מתנה – השלמתה חוזים – הטעיה – אי-גילוי חוזים – הטעיה – ביטול החוזה בעטיה * חוזים – הטעיה – יסודותיה * חוזים – תנאי מפסיק – משמעו . תובענה לביטול הסכם העברת זכויות במתנה, במסגרתו העניקה התובעת לבנה, הנתבע, את מלוא זכויותיה במשק חקלאי. בנוסף, הגישה התובעת תובענה כספית בגין כספים שנלקחו לטענתה שלא כדין, ע"י הנתבע. התקציר מתייחס לתביעה לביטול הסכם. (התביעה הכספית התקבלה בחלקה). רקע: התובעת היא אלמנה כבת 90, אם ל-8, עיוורת ואינה יודעת קרוא וכתוב כלל. ביולי -2011, 3.5 חודשים לאחר מות בעלה של התובעת, נחתמו ע"י התובעת והנתבע בפני עו"ד הן מסמכי העברת זכויות במתנה והן מסמכים הנחוצים לשם מינוי הנתבע כבן ממשיך. בנוסף חתם הנתבע על מסמך התחייבות בגדרו התחייב לאפשר לאימו, לגור במשק למשך כל חייה, להמשיך ולטפל באימו כל חייה ולדאוג לכל מחסורה, תוך שצויין כי התובעת תהא רשאית לחזור בה מהתחייבויותיה למינוי הנתבע כבן ממשיך ו/או העברת הזכויות ללא תמורה, במידה ולא יעמוד בהתחייבותו זו. מספר ימים לאחר מכן, התקבלו בסוכנות מסמכי העברת הזכויות, וביום 05.09.11 הועברו בספרי רמ"י מלוא זכויותיה של התובעת בנחלה – ע"ש הנתבע. ב-2013 התערערו יחסי הצדדים וב-2014 עזב את הנתבע את המשק. עיקר טענת התובעת – היא לא הבינה כי חתמה על מסמכי העברת זכויות וסברה כי מינתה את הנתבע כבן ממשיך בלבד, בכפוף למסמך ההתחייבות. . ביהמ"ש לענייני משפחה קיבל את התביעה, מהטעמים הבאים: זכות בר הרשות בנחלה: כידוע, זכויותיו של חבר אגודה בנחלה, הינן זכויות של בר רשות, אשר יונקות את חיותן מהסכם המשבצת אשר על פיו ומכוחו שוכרת האגודה את משבצת הקרקע של המושב מבעליה, רשות מקרקעי ישראל. חרף אופייה של הזכות, שהינה זכות אישית שאינה קניינית, היא ניתנת עקרונית להעברה, בין בחיים ובין לאחר פטירה, בכפוף להוראות הסכם המשבצת ולהסכמת בעלת הקרקע, רשות מקרקעי ישראל. במקרה של העברת זכויות בחיי המתיישבים, חדלים המתיישבים מלהיות בעלי הזכויות במשק לאחר ההעברה. להבדיל, במקרה של העברה לאחר מות המתיישב, מדובר בהעברת משק עתידית, כאשר ההורים המתיישבים קובעים בחייהם את זהות ה"בן הממשיך". במקרה דנא אין מחלוקת, כי ב-2011 נחתמו ע"י התובעת והנתבע בפני עוה"ד, הן מסמכי העברת זכויות במתנה והן המסמכים הנחוצים לשם מינוי הנתבע כבן ממשיך. מתנה או התחייבות ליתן מתנה: בהתאם לפסיקה כאשר מדובר במשקים חקלאיים, ככלל יש לראות במינוי "בן ממשיך" או בהסכמי מתנה משום התחייבות לעסקה במקרקעין שאינה מושלמת עד אשר מוסדר הרישום בסוכנות וברשות מקרקעי ישראל. הטעם לכך הוא שהגם שמדובר בזכות אובליגטורית (בר רשות, שימוש או חכירה), הרי שעבירותה מוגבלת מכוח חוזה החכירה/הרישיון החל על המשבצת. ברם, במקרה זה, מדובר בעסקת מתנה מוגמרת, נוכח החתימה על הסכם העברת הזכויות, כאשר העברת הזכויות לנתבע נרשמה בסוכנות ואושרה במינהל מקרקעי ישראל, והוא זה אשר רשום כבעל הזכויות בנחלה. מהותו של הסכם המתנה: הסכם מתנה הינו חוזה חד צדדי שבו התחייבות של צד אחד בלבד, המשתכללת על ידי הצעה וקיבול. בהתאם לפסיקה, על הסכם מתנה חלים הדינים הקבועים בחוק המתנה וכן הדין הכללי של חוזים בנושאים שלא הוסדרו בחוק המתנה, באשר לאופן כריתת החוזה ובטלותו. כמו בכל חוזה, גם לשם השתכללות חוזה המתנה, נדרשת גמירות דעת. המבחן לקיומה של גמירות הדעת הוא ככלל אובייקטיבי, כלומר – האם בנסיבות שנוצרו, היה אדם סביר לומד מן ההצעה שהופנתה אליו על כוונה ליצור יחסים משפטיים. ככלל, הדגש הינו על גילויה החיצוני של ההסכמה ולא על הכוונות או המחשבות המלוות אותה. יחד עם זאת, בהתאם לפסיקה, בהסכם מתנה יש לתת משקל מוגבר לרצונו של נותן המתנה, זאת בשים לב למהותו של חוזה המתנה כחוזה חד צדדי, אשר המקבל הוא הנהנה העיקרי, אם לא היחיד, ממנו. כן נפסק כי במקרה של פער בין כוונתו הסובייקטיבית למצג האובייקטיבי של המעניק, יהיה זה מוצדק להגן על אינטרס ההסתמכות של מקבל המתנה רק כאשר המצג האובייקטיבי של כוונת המעניק הוא ברור וחד משמעי. כמו כן, כבכל חוזה – חלים אף על חוזה המתנה עקרונות כלליים של יושר ותום לב, הן בשלב קיום החיובים הנובעים מהחוזה והן בשלב הטרום חוזי. גמירות דעת ונטל ההוכחה: כאמור לעיל, הדגש בענייננו צריך להיות על גמירות דעתה של התובעת כמעניקת המתנה; בהתאם להלכה הפסוקה, הכלל הוא כי אדם החותם על מסמך משפטי, מוחזק כמי שקרא אותו והבין את תוכנו וכי חתם עליו לאות הסכמתו בייחוד כאשר מדובר במסמך מהותי ביחס לנכסיו. עוד נפסק כי המבקש לסתור חזקה זו צריך להוכיח את גירסתו בראיות פוזיטיביות כאפשרות קרובה. במקרה זה, התובעת הינה אישה קשישה, כבת 90, עיוורת שאינה יודעת קרוא וכתוב. כמו כן במקרה דנן חתמה התובעת על הסכם, שמשמעו העברת מלוא זכויותיה במשק לבן אחד מתוך שמונת ילדיה. אין חולק כי מדובר בהחלטה בעלת משמעות כלכלית רבה המשליכה על בני משפחה נוספים של הצדדים. כמו כן, התובעת חתמה על ההסכם בסמוך לפטירת בעלה לאחר שנותרה להתגורר בגפה במשק. עובדה נוספת היא כי התובעת הוחתמה בו זמנית על שני מסמכים בעלי משמעות משפטית שונה. בהתקיים כל אלה, ביהמ"ש סבור כי החזקה האמורה נסתרת. משמעות הדבר, היפוך נטל הבאת הראיה בסוגיית גמירות הדעת, תוך העברתו על מי שמבקש לקיים את הסכם העברת הזכויות – קרי, על הנתבע להוכיח כי התובעת הבינה את המסמכים עליהם חתמה, לרבות הבנת ההבדל בין החלופות, ורק אם יעלה בידו להוכיח זאת – חוזר הנטל לאם להוכיח קיומה של עילה לביטול העברת הזכויות. ואולם, גם אם ייאמר כי נטל הראיה מוטל לכל אורך הדרך על התובעת, בהיותה ה"מוציא מחברו", ממכלול הראיות שהובאו יש לקבוע כי התובעת עמדה בנטל להוכיח קיומה של הטעיה באופן המקנה לה זכות לביטול החוזה. עילת ההטעיה דורשת קיומם של מספר רכיבים: חוזה; קשר סיבתי; טעות והטעיה לפיה צד התקשר בחוזה בשל הטעיה שהטעהו אחר, כאשר אין דרישה כי הטעות תהא טעות "יסודית". במקרה דנא, אין חולק כי הצדדים חתמו על חוזה ולפיכך נבחנו יתר היסודות הנדרשים. בכל הנוגע לקיומה של טעות, ביהמ"ש מקבל את טענת התובעת כי היא לא הבינה כי חתמה על מסמכי העברת זכויות וסברה כי מינתה את הנתבע כבן ממשיך בלבד, בכפוף למסמך ההתחייבות. בהקשר זה ביהמ"ש מדגיש כי חלה על הנתבע, כמקבל הזכויות כמו גם על עוה"ד, החובה להסביר לתובעת במילים פשוטות מה משמעות העברת הזכויות, ומה ההבדל בין הליך זה להליך של מינוי בן ממשיך לרבות ההשלכות המשפטיות והמעשיות של כל אחד מהמסלולים. חובה זו אף נובעת מהחובה לנהוג בתום לב בשלבי המו"מ לקראת כריתתו של חוזה. אך הדבר לא נעשה. עוד הודגש כי הנתבע הינו אדם נשוי, והיה מקום לפרט בפני התובעת מהן ההשלכות של העברת הזכויות במתנה לבנה במקרה חלילה של פרידת בני הזוג, דבר אשר לא נעשה. אישתו של הנתבע לא נכחה כלל בהליך הנוגע לחתימה על החוזה, והיא לא הוחתמה על מסמך כלשהו המחייב אותה לרבות "מסמך ההתחייבות" שנתן בנה. בנוסף, מסמך ההתחייבות לטיפול באם, לא כלל התחייבות שלא למכור את הנכס לאדם אחר, ללא אישורה של האם. זאת ועוד: הנתבע נטל הלוואה מסוג משכנתא במסגרתו הוטל שעבוד על הנכס. לא הוסבר לאם מהן השלכות לקיחת משכנתא בעתיד ע"י הנתבע וכיצד עליה להבטיח את זכות המגורים במקרה בו הנתבע חלילה לא יעמוד בתשלומי המשכנתא. כך, לא הוסברו לאם (אשר משכירה לאגודה השיתופית את השטחים החקלאיים) כי היא איננה עוד חברת אגודה על כל המשתמע מכך. לאור האמור, משהתובעת נתפסה לכלל טעות בכל הנוגע להבנת משמעות העברת הזכויות במתנה והשלכותיה – התנאי של קיומה של טעות מתקיים. קיומה של הטעיה: הגדרת ההטעיה הינה הגדרה הכוללת הטעיה גם במחדל, קרי במצב בו קיימת למתקשר חובת גילוי עפ"י דין, נוהג או לפי נסיבות העניין וכאשר חובה זו לא מתקיימת תחשב השתיקה כהטעיה. חובת גילוי "לפי הנסיבות", הרלוונטית לענייננו, כוללת תחומי חובת הגילוי רחבים ביותר.כאמור, מכלול שלם של השלכות העברת הזכויות במשק לא הוסבר לתובעת, לא הוקראו לה מכלול המסמכים עליהם חתמה, והכתוב לא הוסבר לה בלשון פשוטה ומובנת. משהטעיה כוללת גם הטעיה במחדל – יש לקבוע כי אף תנאי ההטעיה התקיים. על כך מוסיף ביהמ"ש בין היתר, כי השימוש בביטוי "בן ממשיך", הינו ביטוי שגור אצל בעלי משקים ובפסיקה אף נקבע, כי חזקה על הורים הממנים ילדיהם לבנים ממשיכים, שהם מודעים למשמעות המושג, לתהליך ולתוצאותיו. מנגד, לא נקבעה בפסיקה חזקה או קביעה דומה לגבי העברת זכויות במתנה. התובעת לא עשתה שימוש במונחים אלה בוודאי שלא מיוזמתה ומבחינתה השאלה היתה מי "בעל הבית". הא ותו לא. אף מעצם הבאת החלופה בפני האם אשר נעשתה ביוזמתו של הנתבע ללא הסבר הולם בין החלופות והשלכותיהן – מתקיים הרכיב של הטעיה מצידו של הנתבע. קיומו של קשר סיבתי: כן הוכח קיומו של הקשר הסיבתי הכפול הנדרש, הן בין הטעות לבין ההתקשרות, והן בין הטעות להטעיה (קרי – אי קיום חובת הגילוי). משהתקיימו כל יסודות ההטעיה, יש לקבוע כי במקרה זה קמה לתובעת עילה לביטול הסכם המתנה. בהתאם לסעיף 20 לחוק החוזים, ביטול חוזה צריך להיעשות זמן סביר לאחר שנודע על עילת הביטול. במקרה זה, עיתוי הגשת התובענה, במסגרתה טענה כי הולכה שולל על ידי הנתבע בהליך העברת הזכויות במשק, נעשה בסמוך למועד בו הבינה התובעת, לטענתה, כי עשתה ש"הכל כבר שלו" ושהוא "בעל הבית". די בכך כדי לקבל את התביעה לסעד הצהרתי ולהכריז על בטלות הסכם העברת הזכויות במשק. בנוסף, דין התביעה להתקבל גם בשל קיומו של תנאי מפסיק בהסכם המתנה. כידוע, כאשר עסקינן בחוזה מתנה ובו תנאי מפסיק, חוזה המתנה תופס לכל דבר ועניין, אך עם התרחשות התנאי, חדל החוזה מלהתקיים. במקרה דנא במסמך ההתחייבות נכתב ברחל בתך הקטנה, כי מדובר בהתחייבות בלתי חוזרת של הנתבע לטפל באם, וכי במידה ולא יעמוד בה, תהיה התובעת "רשאית לחזור בה מהתחייבויותיה למינויי כבן ממשיך ו/או העברת הזכויות ללא תמורה". ואולם, ממכלול הראיות עולה כי האם היא זו אשר תמכה בבנה ולא להיפך. כ"כ, אין חולק כי בעזיבתו את הבית, חדל הנתבע כליל מלדאוג לכל צרכיה ומחסורה. משהתקיים התנאי המפסיק אשר פורט במסמך ההתחייבות, חדל חוזה המתנה מלהתקיים והסכם המתנה פוקע. עילת העושק: טענה זו נטענה לראשונה בסיכומים, ובהיותה הרחבת חזית פסולה, דינה להידחות. מעבר לדרוש, דין הטענה להידחות אף לגופה: עילת ביטול בשל עושק המעוגנת בסעיף 18 לחוק החוזים, מתבססת על מצב בו החוזה נערך ע"י הצדדים מדעת ומרצון. במקרה זה נפל פגם בגמירות דעתה של התובעת כפי שפורט לעיל, ולכן אין מקום לדון בטענת העושק. חזרה למעלה

כתבי טענות

32   תא (כ"ס) 48921-01-16 ניר ברק- ב"כ עו"ד משה גל-אור (גלר) נ' מכללת מעוף בע"מ (כתבי טענות; רונן פלג; 02/02/18) - 10 ע' עו"ד: גל- אור ( גלר ) משה‏, מוני  עזורה עניינה של התביעה הוא תוקף ערבותו של הנתבע לתשלום חיובים והוצאות בסך 520,000 ₪ - אשר הוטלו על הנתבעות הפורמליות . חזרה למעלה

33   תא (נת') 37998-03-16 ג.אלחסן כל בו לבניין בע"מ - ב"כ עו"ד אימאן ג'מל נ' צאלים בניה והשקעות בע"מ (כתבי טענות; סמדר קולנדר אברמוביץ; 17/03/16) - 6 ע' עו"ד: אימאן ג'מל, מרים ג'מל  ואח' עניינה של תביעה זו פשוט וברור: חיוב הנתבעים בתשלום חובם לתובעת בגין חומרי בנייה שונים וציוד והספקת חומרי בנייה שונים ורבים לנתבעים ומשלוחים שונים לאתרי הבנייה של הנתבעים שהעניקה להם התובעת , וזאת על פי התחייבות הנתבעים ובהתאם להתנהלות העסקית שהייתה בין הצדדים בזמנים הרלוונטים אשר הותירה את הנתבעים חייבם לתובעת סכום חוב , בסך 154,675 ₪ קרן מיום 31.10.2014 והכל מכח כרטסת התובעת חזרה למעלה

34   תא (רמ') 16908-02-16 פלונית - ב"כ עו"ד אלי ימיני נ' עיריית מודיעין (כתבי טענות; מנחם מזרחי; 18/02/16) - 5 ע' עו"ד: אלי ימיני ואח' מהות התביעה: נזקי גוף לפי פקודת הנזיקין חזרה למעלה