תוכן העניינים עליון 1   [דיון פלילי] [בתי-משפט] עפ 2594/18 מוחמד בדוי נ' מדינת ישראל (עליון; א' שהם; 25/04/18) - 7 ע' בימ"ש דחה בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר שהושת על המבקש בגין הריגה ועבירות נוספות. נפסק כי, על המבקש נגזרה תקופת מאסר ממושכת בת חמש שנים וכי סיכויי הערעור אינם גבוהים, כאשר אין בכך שהמבקש נעדר עבר פלילי והוא התייצב לכל הדיונים בעניינו, כדי לשנות את התוצאה. דיון פלילי – עונש – עיכוב ביצוע בתי-משפט – ערעור – התערבות במימצאים עובדתיים 2   [חברות] רעא 5483/17 חמודה חמודה בע"מ נ' בני בכר זועבי חברה לבנייה בע"מ (בהקפאת הליכים) (עליון; י' דנציגר; 25/04/18) - 9 ע' בית המשפט שלפירוק דחה בדין את בקשת המבקשים 2-1 לאישור פסקי בוררות שניתנו עובר למתן צו הקפאת הליכים למשיבה 1 ולבעלי מניותיה. לפי הדין, משניתן לחברה צו פירוק או משנתמנה מפרק זמני אין להמשיך או לפתוח בשום הליך נגד החברה אלא ברשות בית המשפט, ובכלל זה באה גם בקשה לאישור פסקי בוררות. לאחר כניסת חברה להליכי פירוק או הקפאת הליכים עוברת הסמכות לבירור תביעות חוב לנאמן או למפרק. חברות – פירוק – עיכוב הליכים חברות – פירוק – תביעת חוב חברות – פירוק – מפרק זמני 3   [מסים] רעא 2629/18 מגורי הים האדום בע"מ נ' מנהל מיסוי מקרקעין באר שבע (עליון; ע' גרוסקופף; 25/04/18) - 6 ע' המבקשים הגישו ערר משותף בהליך אחד על שומות מס שבח נפרדות, בגין עסקאות שונות, שהוציא להם המשיב בנפרד. בימ"ש פסק כי לא ניתן להגשת ערר משותף על שומות מס שבח המתייחסות לעסקאות שונות שערכו נישומים שונים, וכי הכלל הוא שביחס לכל שומה יש להגיש ערר נפרד; לאחר הגשת עררים נפרדים על השומות השונות, ניתן להגיש בקשה לאחד את הדיון בעררים. מסים – ערעור מס – סדרי דין מסים – מס שבח מקרקעין – שומה 4   [עונשין] [ראיות] עפ 7838/16 אורי מנטסנוט נ' מדינת ישראל (עליון; נ' הנדל, א' שהם, י' וילנר; 25/04/18) - 10 ע' נדחה ערעור על פס"ד בגדרו הורשע המערער בעבירות אינוס ומעשים מגונים בקטינה בת 9 ובהתפרצות למקום מגורים והוטל עליו עונש של 11 שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננת בסך 100,000 ₪. הדיון עסק במהימנות המתלוננת לעניין ביצוע חדירה המהווה חלק מיסודות עבירת האינוס; התקיימות דרישת הסיוע הנדרשת כתוספת לעדות מפלילה שנגבתה על ידי חוקרת ילדים; וחומרת האירוע המצדיקה את העונש שהוטל. עונשין – עבירות – אינוס עונשין – עבירות – עבירות מין בקטין ראיות – מהימנות – בחינתה על-ידי ערכאת הערעור ראיות – סיוע – עדות קטין לפני חוקר נוער עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות מין בקטינים 5   [עונשין] [דיון פלילי] עפ 4737/17 אחמד שחאדה נ' מדינת ישראל (עליון; ג' קרא, י' אלרון, ח' מלצר; 24/04/18) - 9 ע' ערכאת הערעור לא תתערב בשק"ד הערכאה הדיונית בקביעת פיצוי לנפגע העבירה, אלא במקרים יוצאי דופן בהם חרגה באופן קיצוני משיעור הפיצוי הראוי. כך גם כשמועלית טענה בדבר קשיים כלכליים; הפיצוי שנפסק מכוח סעיף 77 לחוק העונשין אינו בבחינת עונש נוסף המוטל על הנאשם; סכום הפיצוי נתון לשק"ד ביהמ"ש, ואין הוא מוגבל לסכום שנקצב ע"י הצדדים בהסכם סולחה. עונשין – פיצויים והוצאות – פיצויו של מי שניזוק על-ידי העבירה עונשין – פיצויים והוצאות – פיצויים לקורבן דיון פלילי – ערעור – על חיוב בפיצוי 6   [תעבורה] [פרשנות] רעפ 10020/16 ברוך בן יוסף נ' מדינת ישראל (עליון; ד' מינץ; 24/04/18) - 7 ע' אחיזה בטלפון הנייד בזמן הנהיגה מהווה, כשלעצמה, עבירה לפי תקנה 28(ב)(1)(א) לתקנות התעבורה ואין כל צורך להוכיח מהו השימוש המסוים, אותו ביצע הנהג בטלפון בזמן הנהיגה ברכב. המדובר בשני איסורים נפרדים ועצמאיים – אחיזה ו-שימוש (בטלפון הנייד בזמן הנהיגה). תעבורה – עבירות – נהיגה עם טלפון פרשנות – דין – תקנות התעבורה 7   [דיון אזרחי] רעא 2124/18 רפאל לזימי נ' אהוד מוברמן (עליון; י' וילנר; 24/04/18) - 7 ע' בימ"ש לא ייטה להיעתר לבקשה להצטרף כצד להליך המוגשת בשלב מאוחר של ההליך, לאחר שהתקיימו כבר דיונים. כלל זה מקבל משנה תוקף בנסיבות בהן המבקש להצטרף כצד להליך היה מודע להליך, עקב אחריו, ויכול היה להגיש את בקשתו בשלב מוקדם יותר. לפיכך, ככלל, בנסיבות מעין אלה ובהעדר טעם ראוי וממשי לשיהוי בהגשת הבקשה, בדין נדחתה בקשת המבקש להצטרף כצד להליך שבנדון. דיון אזרחי – בעלי-דין – צירופם דיון אזרחי – צירוף בעלי-דין – בעל-דין דרוש דיון אזרחי – צירוף בעלי-דין – המבחן לצירוף בעלי-דין 8   [דיון אזרחי] רעא 1378/18 מרדכי מורד נ' עיריית רחובות (עליון; י' וילנר; 24/04/18) - 8 ע' כידוע, הסמכות לסלק הליך בשל חוסר מעש, מכח תקנה 156 לתקסד"א, היא סמכות בלתי-שגרתית, ויש לעשות בה שימוש מדוד ומידתי. בנסיבות המקרה בדין נעשה שימוש בסמכות זו. בנסיבות בהן במשך שנים ארוכות התביעה אינה בשלה לדיון, ולמעשה ביהמ"ש משמש אך כאכסניה בלבד לתביעה מבלי שיש בידו לקדם דיון ענייני בה, אין עוד מקום להותיר את התובענה תלויה ועומדת. דיון אזרחי – מחיקה – מחמת חוסר מעש 9   [דיון פלילי] [עונשין] רעפ 1976/18 לידור אלמלח נ' מדינת ישראל (עליון; א' שהם; 24/04/18) - 10 ע' העונש שהושת על המבקש הכולל 20 חודשי מאסר בפועל בעקבות הרשעתו במספר עבירות של התפרצות וגניבה בצוותא הינו ראוי ומאוזן, ומבטא התחשבות בכלל השיקולים לקולה ולחומרה, ולא נמצא כי יש בסיס להתערבותו של בימ"ש זה בגזר דינו של המבקש ב"גלגול שלישי". דיון פלילי – ענישה – רשות ערעור עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות רכוש דיון פלילי – רשות ערעור – מתי תינתן עונשין – ענישה – תסקיר שירות מבחן 10   [דיון פלילי] בשפ 2987/18 יוסף ליבוביץ' נ' מדינת ישראל (עליון; ע' פוגלמן; 24/04/18) - 10 ע' בימ"ש קיבל בחלקו ערר על החלטת בימ"ש המחוזי שבה נקבע כי ניתן לעצור את העורר, המואשם בעבירות שוחד, בפיקוח אלקטרוני במקום סגור בכפוף להעמדת ערבויות. נפסק כי, אין לשלול את אפשרות מעצרו של העורר בפיקוח אלקטרוני בכפוף לתנאים ולהעמדת ערובות, אך בנקודת הזמן הנוכחית ומשסיום ההליך העיקרי אינו נראה באופק, יש לבחון אם התנאים הפיסיים בחלופת המעצר המוצעת מאפשרים את מעצרו בפיקוח אלקטרוני. דיון פלילי ‏–‏ מעצר עד תום ההליכים ‏–‏ ערר דיון פלילי ‏–‏ מעצר עד תום ההליכים ‏–‏ פיקוח אלקטרוני דיון פלילי ‏–‏ מעצר עד תום ההליכים ‏–‏ חלופת מעצר 11   [דיון אזרחי] [משפט חוקתי] רעא 2563/18 ראיף אבו יונס נ' קאסם אבו יונס (עליון; ע' פוגלמן, ד' ברק ארז, ע' ברון; 24/04/18) - 6 ע' בימ"ש פסק כי, במקרה דנן לא התקיים השלב הפורמאלי שבו הערעור שהגיש המבקש על פסק דין של בימ"ש השלום "נרשם לדחייה" כאמור בדין ובפסיקה, דהיינו שבימ"ש ישלח לצדדים "הודעת התראה" בחלוף המועד להפקדת העירבון ובטרם יידחה הערעור בשל אי-הפקדתו. התנהלות המערער שאינה חפה מקשיים אינה מצדיקה את מחיקת הערעור. לפיכך, התיק יוחזר לבימ"ש המחוזי לדון בסוגיית העירבון. דיון אזרחי – ערעור – אי-הפקדת עירבון דיון אזרחי – עירבון – אי-הפקדתו דיון אזרחי – ביטול פסק-דין – שניתן בשל אי הפקדת ערבון משפט חוקתי – זכויות הפרט – זכות הגישה לערכאות משפטיות 12   [תעבורה] [פרשנות] רעפ 6889/16 דניאל יטאח נ' מדינת ישראל (עליון; ג' קרא; 24/04/18) - 8 ע' כאשר שוטר נוטל מנהג את רישיון הנהיגה שלו בגין ביצוע לכאורה של עבירה שבגינה פסילה מנהלית, השוטר נותן לנהג אישור על נטילת הרישיון (להלן: אישור הנטילה הזמני) וזימון לשימוע, כאשר האישור מהווה רישיון נהיגה זמני עד השימוע. ביהמ"ש קובע כי אין לאישור הנטילה הזמני, מעמד עצמאי ונפרד אשר בכוחו להקנות לנהג זכויות, שאינן מנויות ברישיון הנהיגה שניטל, או להסיר את החובות הצומחות ממנו וזאת נוכח לשונו הברורה של סעיף 47(ג)(1) סיפא לפקודת התעבורה, הקובעת כי יש לראות באישור הנטילה הזמני, כרישיון שניטל. תעבורה – פסילה מינהלית – אישור נטילה זמני פרשנות – דין – פקודת התעבורה תעבורה – עבירות – נהג חדש עבודה ארצי 13   [עבודה] עע (ארצי) 24518-12-13 ישרקו שיווק מותגי מזון בינלאומיים בע"מ נ' ברוך צור (עבודה; סיגל דוידוב מוטולה, משה טוינה, אילן איטח, נ.צ: חיה שחר, אושיק פלר-גיל; 17/04/18) - 16 ע' ביה"ד דחה ערעור שהגישה המערערת על פסק דין בו נפסקו למשיב פיצויים ללא הוכחת נזק מכוח חוק שוויון הזדמנויות בגין פיטורין שלא כדין – אפליה מחמת גיל ובהעדר שימוע. רוב חברי המותב סברו כי דין הערעור להידחות בהיעדר מקום להתערב בקביעות עובדתיות של ביה"ד קמא; יתר חברי המותב סברו כי דין הערעור להידחות שכן המערערת לא הרימה את הנטל להוכיח כי פיטוריו הראשונים של המשיב לא היו מחמת גילו אלא משיקולים ענייניים, וכי אפליית המשיב מחמת גיל בעת הפיטורים הראשונים מקרינה על פיטוריו השניים, ולכן הם עצמם נגועים באפליה. עבודה – שוויון בעבודה – איסור הפליה מחמת גיל עבודה – פיטורין – שלא כדין עבודה – פיטורין – פיצויי פיטורין 14   [בתי-משפט] [עבודה] ברע (ארצי) 70573-01-18 נג'אח קניבי נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; סיגל דוידוב-מוטולה; 16/04/18) - 9 ע' החלטה אם ליתן סעד זמני אם לאו מסורה לשיקול דעתה של הערכאה הדנה בהליך. ככלל, ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בשיקול דעת הערכאה הדיונית בהחלטתה לתת סעד זמני או להימנע מכך אלא במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן בהן שיקול הדעת הופעל שלא כהלכה. במקרה דנן אין מקום להתערב בהחלטת ביה"ד האזורי שעניינה מתן סעד זמני בהיותה מנומקת כדבעי ותואמת את ההלכה הפסוקה. בתי-משפט – רשות ערעור – על החלטה דיונית בתי-משפט – רשות ערעור – על החלטה דיונית בתי-משפט – סעדים זמניים – בקשת רשות ערעור עבודה – בית-הדין לעבודה – סעדים זמניים עבודה – בית-הדין הארצי לעבודה – ביקורת שיפוטית 15   [עבודה] [ביטוח לאומי] עבל (ארצי) 57198-06-13 פנחס בוקר נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; אביטל רימון קפלן, יגאל פליטמן, ורדה וירט ליבנה, נ.צ: יעל רון, דורון קמפלר; 11/04/18) - 26 ע' ביה"ד פסק כי, נוכח התשתית העובדתית המוסכמת בעניינו של המערער, שהגיש תביעה להכיר בפגימה בצווארו כפגיעה בעבודה לפי תורת המיקרוטראומה, ולנוכח חוות הדעת של המומחה שמונה בתיק לפיה המערער לא הוכיח קשר סיבתי בין הפגימה בצווארו לבין תנאי עבודתו, בדין נדחתה תביעת המערער להכיר בפגימה בצווארו כפגיעה בעבודה. עבודה – תאונת עבודה – הוכחת קשר סיבתי עבודה – תאונת עבודה – מומחים רפואיים עבודה – תאונת עבודה – מיקרוטראומה עבודה – ביטוח נפגעי עבודה – פגיעה בעבודה ביטוח לאומי – ביטוח נפגעי עבודה – פגיעה בעבודה מנהלי 16   [מסים] [פרשנות] וע (מרכז) 37035-10-15 רחל אייזנברג נ' מנהל מיסוי מקרקעין אזור מרכז (מנהלי; בנימין ארנון; 17/04/18) - 25 ע' נדונה השאלה, האם ניתן לפרש את הוראות חוק ההסדרים וחוק מיסוי מקרקעין באופן שיאפשר לעוררת להיחשב כזכאית לחישוב מס השבח שנצמח לה בגין מכירת זכויותיה בדירה נושא הערר בדרך של "חישוב מס לינארי מוטב" הקבוע בהוראות סעיף 43(6) בחוק ההסדרים, וזאת – על אף העובדה כי אין חולק על כך שחלקה של העוררת בדירה נמכר לאחותה. מסים – מס שבח מקרקעין – חישובו מסים – מס שבח מקרקעין – פטור מסים – מס שבח מקרקעין – פרשנות פרשנות – דין – דיני מסים 17   [עורכי-דין] [משפט מינהלי] עתמ (י-ם) 68892-01-18 המרכז הארצי לסיוע למתמחים ולסטודנטים במשפטים נ' לשכת עורכי הדין בישראל (מנהלי; אלי אברבנאל; 16/04/18) - 9 ע' בית המשפט לעניינים מינהליים דחה את העתירה על הסף בשל חוסר סמכות עניינית. נקבע כי חוק חופש המידע אינו חל על הוועדה הבוחנת של לשכת עורכי הדין. עורכי-דין – לשכת עורכי-הדין – הוועדה הבוחנת משפט מינהלי – חופש המידע – חוק חופש המידע, תשנח-1988 18   [תכנון ובנייה] עתמ (מרכז) 60957-12-17 ועד הפעולה הוד השרון (ורדית ארדי גד,שרון אדלר)400 אחרים נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז מרכז (מנהלי; ורדה מרוז; 15/04/18) - 25 ע' האם אישור תכנית כוללנית להוד השרון אגב דחיית כ-2,000 התנגדויות מקים עילה להגשת ערר למועצה הארצית מכוח סעיף 110(א) לחוק התכנון והבנייה? נקבע כי יש להתיר הגשת ערר למועצה הארצית, בנושא התחבורתי בלבד. תכנון ובנייה – ועדות התכנון והבנייה – רשות ערעור למועצה הארצית תכנון ובנייה – תכניות – המועצה הארצית תכנון ובנייה – תכניות – אישור תכנית 19   [תכנון ובנייה] עתמ (נצ') 55496-10-17 עזבון המנוח הרמן הלפרין נ' יו"ר הועדה המחוזית לתכנון ובניה - מחוז צפון (מנהלי; דני צרפתי; 11/04/18) - 29 ע' הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה צדקה בקביעתה כי תמ"א 35 אינה מחייבת לכלול שטחים חקלאיים, ובכלל זה את שטח העותרים, בתחום התכנית. תכנון ובנייה – תכניות – התנגדות תכנון ובנייה – תכניות – פירושן מחוזי 20   [מקרקעין] עמש (חי') 32369-09-17 א.ב נ' מ.ב (מחוזי; סארי ג'יוסי, חננאל שרעבי, אספרנצה אלון; 18/04/18) - 9 ע' נדחה ערעור על פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה, בו התקבלה תביעת המשיב נגד אחיו – המערער לפירוק שיתוף ותשלום דמי שימוש בדירה שירשו מאביהם המנוח. מקרקעין – שיתוף במקרקעין – פירוק השיתוף מקרקעין – שיתוף – פירוקו 21   [פשיטת רגל] עשא (ת"א) 4269-10-15 עיריית טייבה נ' כונס הנכסים הרשמי (מחוזי; איתן אורנשטיין; 15/04/18) - 10 ע' לא היה מקום לדחיית תביעת החוב שהגיש המערער. הנאמן אינו מוסמך להכריע במגיע לדעתו לחברה או לחייב מהנושה. ככל שהנאמן סבור שנפל דופי בהתנהלות הנושה שגרמה נזק, ומשכך הוא אינו זכאי לקבל את כספי תביעת החוב שאושרה, עליו לנקוט בהליך מתאים. פשיטת רגל – נאמן – סמכויותיו פשיטת רגל – נושים – נושה נדחה פשיטת רגל – תביעת חוב – בעל תפקיד 22   [בתי-משפט] [דיון אזרחי] תא (חי') 29638-04-17 אמנון אבישי נ' קיבוץ כפר מכבי (מחוזי; איל באומגרט; 11/04/18) - 6 ע' די בכך שאחד מהסעדים שנתבקשו בתביעה יסווג כסעד כספי על מנת לחייב באגרה לפי שווי הסכום הנתבע. במקרה זה, נתבע סעד כספי בכסות של סעד הצהרתי ועל התובעים לשום את הסעד הכספי ולשלם את האגרה בהתאם. * בתי משפט – אגרות – סיווג הסעד המבוקש * בתי משפט – אגרות – שיעורן * דיון אזרחי – אגרות – שיעורן 23   [דיון אזרחי] [הגנת הצרכן] תצ (י-ם) 58855-09-16 אורי לימור נ' סיטי לייף סטייל בע"מ (מחוזי; תמר בזק רפפורט; 10/04/18) - 14 ע' אושרה תובענה ייצוגית שעניינה בטענה כי המשיבות משווקות 'תווי קניה' אשר תוקפם נקבע למשך תקופה קצרה מחמש שנים, בניגוד לסעיף 14ח לחוק הגנת הצרכן. דיון אזרחי ‏–‏ תובענה ייצוגית ‏–‏ אישור תובענה ייצוגית הגנת הצרכן ‏–‏ תובענה ייצוגית ‏–‏ אישורה הגנת הצרכן ‏–‏ חוק הגנת הצרכן ‏–‏ תחולתו 24   [קניין] [מקרקעין] פשר (ת"א) 5156-04-15 עו"ד עדי גילה חכמון נ' דזרי סוני בן דוד (מחוזי; חגי ברנר; 09/04/18) - 11 ע' נדחתה בקשת הנאמנת על נכסי החייב לקבוע כי מחצית הזכויות בדירה שייכת לחייב, אף שהן רשומות על שם בת זוגו, מהטעם שהנאמנת לא עמדה בנטל הכבד לסתור את הרישום. קניין – מקרקעין – רישום מקרקעין – רישום – תוקפו מקרקעין – זכויות במקרקעין – רישום 25   [חוזים] [חברות] פרק (ת"א) 66439-06-16 עו"ד ורו"ח אשר אנגלמן, בתפקידו כמפרקן של חברת ריט טכנולוגיות בע"מ (בפירוק) ושל חברת ריט וויירלס בע"מ (בפירוק) נ' אינבנקום טכנולוגיות בע"מ (מחוזי; חגי ברנר; 05/04/18) - 17 ע' בהתאם להסכם הקצאת המניות שנכרת בין החברות שבפירוק לבין המשיבה, מעת שהמניות הוקצו למשיבה חלה עליה חובת תשלום בלתי מותנית, שממשיכה לחול גם לאחר כניסתן של החברות להליכי פירוק. חוזים – מכר – תשלום חוזים – תמורה – תשלומה חברות – מניות – תשלום עבור המניות 26   [דיון פלילי] בעח (ת"א) 27406-09-17 אהוד עמרם יפרח נ' מדינת ישראל (מחוזי; גרשון גונטובניק; 22/03/18) - 6 ע' כאשר חלק מהמגעים עם עד מדינה סב סביב הסדר טיעון, אין לכונן נורמת גילוי קטגורית באשר למשא ומתן בעניין הסדר הטיעון. עם זאת, הכף תטה לכיוון גילוי התיעוד לנאשם, שעה שמדובר במשא ומתן הנוגע לאישום ולתנאי ההסכם. דיון פלילי ‏–‏ זכות העיון בחומר התביעה ‏–‏ תחולתה שלום 27   [נזיקין] [רשויות מקומיות] תא (י-ם) 34299-06-14 פלונית נ' עירית ירושלים (שלום; מוחמד חאג' יחיא; 15/04/18) - 20 ע' בית המשפט חייב את העירייה בתשלום פיצויים לתובעת בסך 70,000 ₪. נקבע כי עקב העדר סימון של מעברי חצייה, נוצר מצג מבלבל אצל הולך הרגל הסביר לפיו ניתן ללכת על כביש השירות כדי לחצות אותו מהמדרכה הימנית למדרכה השמאלית, זאת מכל נקודה בו. נזיקין – עוולות – רשלנות נזיקין – אחריות – רשות מקומית רשויות מקומיות – עיריות – אחריות בנזיקין נזיקין – אשם – אשם תורם 28   [פרשנות] [חוזים] תא (י-ם) 25705-04-13 יוסף נידאם נ' ארגון קהילות יהודי צפון אפריקה בירושלים (שלום; מוחמד חאג' יחיא; 15/04/18) - 33 ע' בית המשפט קיבל את תביעת התובע כנגד הנתבעת 1, אשר עניינה בהתקשרויות לרכישת חלקות קבר לבני משפחתו של התובע ולאחרים. בתוך כך, אישר בית המשפט את תוקף רכישותיו של התובע והרוה לנתבעת להשיב לו התמורה ששולמה מעבר לתקרה המרבית הקבועה לכך בדין. פרשנות – דין – חוק שירותי הדת היהודיים [נוסח משולב]‏ חוזים – חוזה קבורה – תעריפים חוזים – חוזה קבורה – שירותי קבורה 29   [נזיקין] תא (י-ם) 1974-06-13 פלונית נ' שמואל קושנירוב (שלום; יעל ייטב; 12/04/18) - 8 ע' הנחת העבודה המקובלת בפסיקה היא כי שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות בקביעת נזקיהם של קטינים, זהה לשיעור הנכות התפקודית. במקרה דנן, לא נמצא שיש לסטות ממפתח זה. נזיקין – פיצויים בגין נזקי גוף – קטינים נזיקין – פיצויים לנפגעי תאונות דרכים – אובדן כושר השתכרות 30   [בתי-משפט] תא (ת"א) 34119-06-17 גדעון קליינמן נ' א.נ. נתניה בע"מ (שלום; רונית פינצ'וק אלט; 12/04/18) - 5 ע' בית המשפט קיבל את בקשת המבקש והורה על מחיקת התביעה נגדו, זאת משנמצא, כי הסמכות לדון בתביעה נתונה למחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו. נקבע, בין השאר, כי העובדה שהסעד הנתבע הוא סעד כספי, אין בה כדי לשנות מסקנה זו. בתי-משפט – סמכות – המחלקה הכלכלית 31   [דיון פלילי] מי (קריות) 52361-01-18 יצחק סויסה נ' משטרת ישראל (שלום; מוחמד עלי; 12/04/18) - 6 ע' נדחתה בקשת המבקש לפיצוי בגין מעצר שווא לפי סעיף 38 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים). נקבע, כי דחיית הבקשה מתחייב לנוכח העובדה שטרם התקבלה החלטה סופית על סגירת התיק נגד המבקש; בעת ההחלטה לעצור את המבקש התקיימה עילת מעצר; לא מתקיימות נסיבות אחרות המצדיקות פסיקת פיצוי. דיון פלילי – מעצר – פיצויים 32   [דיון אזרחי] תא (ב"ש) 6702-02-18 יבגניה ואולין נ' יוסף וינר (שלום; יעקב דנינו; 12/04/18) - 9 ע' נדחתה בקשת הנתבע לדחיית התביעה נגדו על הסף בשל טענה לקיומו של 'מעשה בית דין'. בית המשפט בחן את התביעה בצלה של דוקטרינת מעשה בית דין, על ענפיה השונים, השתק עילה והשתק פלוגתא, תוך התחשבות בכך שהתובעת בהליך דנא הייתה הנתבעת בתביעה הראשונה. דיון אזרחי – מעשה-בית-דין – השתק עילה דיון אזרחי – מעשה-בית-דין – השתק פלוגתא 33   [התיישנות] תא (נצ') 16993-09-14 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' פארוק יעקוב (שלום; יוסף סוהיל; 12/04/18) - 11 ע' נדחתה בקשתו של הנתבע שכנגד לסילוק התביעה נגדו על הסף, מחמת התיישנות. נפסק, כי יש לקבל את טענת התובע שכנגד בדבר תחולתו של סעיף 4 לחוק ההתיינשות על התביעה שכנגד, חרף מחיקתה של התביעה העיקרית. התיישנות – טענת התיישנות – תביעה שכנגד וקיזוז 34   [דיון אזרחי] תא (ת"א) 45579-01-17 יעקב שמאי נ' ניראולה קופילה (שלום; עדי הדר; 25/03/18) - 6 ע' בית המשפט הורה על דחיית בקשת המבקשת לחיוב המשיבה שמתגוררת בישוב ספר בנפאל, בהפקדת ערבון, על פי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי. דיון אזרחי – עירבון – להבטחת הוצאות הנתבע משפחה 35   [משפחה] תמש (חי') 29972-07-16 ר׳ ס׳ נ' ש׳ ס׳ (משפחה; ענבל קצב-קרן; 20/03/18) - 15 ע' הלכת בע״מ 919/15, כשלעצמה, אינה מהווה עילה לטענה בדבר שינוי נסיבות המצדיק הפחתת מזונות שנקבעו בהסכם שקיבל תוקף פס"ד. מאידך, נמצא בירידה בשכר התובע למול עליה בהיקף עבודתה ושכרה של הנתבעת, מאז נחתם ההסכם, שינוי נסיבות מהותי המצדיק התערבות בסכוםשל דמי המזונות. משפחה ‏–‏ מזונות ילדים ‏–‏ שינוי פסק-דין משפחה ‏–‏ מזונות ילדים ‏–‏ הסכם בעניין שיעור המזונות משפחה ‏–‏ מזונות ילדים ‏–‏ בעקבות בעמ 919/15 כתבי טענות 36   דמ (ת"א) 59140-10-17 אוריאל נאור נ' דיפנד טכנולוגיות לאבטחה בע"מ - ב"כ עו"ד אריאל רובין (כתבי טענות; ד"ר רעות שמר בגס; 15/03/18) - 9 ע' תביעה להשבת סכומים שונים שקוזזו משכר התובע בגין גרימת נזק לרכב, אובדן ציוד וניכוי הפסקות, וכן תביעה לתשלום שכר בתקופת ההודעה המוקדמת 37   תא (ת"א) 6702-02-18 ואולין יבגניה - ב"כ עו"ד חיגר דוד נ' וינר יוסף (כתבי טענות; יעקב דנינו; 01/03/18) - 3 ע' העובדה כי התביעה הראשונה הוגשה כתביעה לפינוי מושכר, נועדה לאפשר לבעלי דין זכות קנויה לתבוע סעד כספי בתביעה נפרדת, ללא צורך קבלת רשות בית המשפט, תוך אמירה ברורה מצד המחוקק כי אין בכך כדי לחסום הגשת תביעה כספית נפרדת. 38   עע (י-ם) 24518-12-13 ישרקו שיווק מותגי מזון בינלאומיים בע"מ נ' ברוך צור - ב"כ עו"ד ד. ברד-יצחקי (כתבי טענות; ; 01/02/18) - 12 ע' בפסק הדין מושא הערעור קיבל בית הדין קמא בדעת רוב, את טענתו של מר ברוך צור (להלן: "המשיב") לפיטורים שלא כדין – אפליה מחמת גיל ובהעדר שימוע, ובהתאם פסק למשיב פיצויים ללא הוכחת נזק מכוח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה תשמ"ח-1988 39   סעש (ת"א) 3808-05-16 מחפוד טקטקה נ' עוז הדר בחקלאות בע"מ - ב"כ עו"ד סטורזי מרדכי (כתבי טענות; ד"ר אריאלה גילצר; 01/02/18) - 5 ע' הנתבעת דיווחה לשירות התעסוקה אודות העסקתו של התובע. האם עבד התובע בתקופות שמעבר לדיווחי הנתבעת – זוהי הסוגיה העומדת להכרעתה. 40   תא (ת"א) 40434-11-13 נתנאל נתנאלי - ב"כ עו"ד עז אלדד נ' י.ח. דמרי בנייה ופיתוח בע"מ (כתבי טענות; ; 01/02/18) - 4 ע' תביעה לפיצויים על ליקויי בנייה. במוקד טענות התובעים עומדת טענה לרטיבות ועובש שנתגלו בדירה אשר רכשו מהנתבעת

עליון

1   [דיון פלילי] [בתי-משפט] עפ 2594/18 מוחמד בדוי נ' מדינת ישראל (עליון; א' שהם; 25/04/18) - 7 ע' עו"ד: עידית פרג'ון, חנא בולוס בימ"ש דחה בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר שהושת על המבקש בגין הריגה ועבירות נוספות. נפסק כי, על המבקש נגזרה תקופת מאסר ממושכת בת חמש שנים וכי סיכויי הערעור אינם גבוהים, כאשר אין בכך שהמבקש נעדר עבר פלילי והוא התייצב לכל הדיונים בעניינו, כדי לשנות את התוצאה. דיון פלילי – עונש – עיכוב ביצוע בתי-משפט – ערעור – התערבות במימצאים עובדתיים . המבקש הורשע בבימ"ש המחוזי ביצוע העבירות הבאות: הריגה; נהיגה תחת השפעת משקה משכר, נהיגה בשכרות, אי ציות לרמזור אדום וגרימת חבלה של ממש. בימ"ש המחוזי השית על המבקש 5 שנות מאסר לריצוי בפועל, שני מאסרים מותנים ועונשים נוספים. עסקינן בבקשת המבקש לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל שהושת עליו. . בית המשפט העליון (השופט א' שהם) דחה את הבקשה ופסק כי: נקודת המוצא לדיון בבקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר, היא כי על עבריין מורשע להתחיל בריצוי עונשו לאלתר, ואין בהגשת ערעור כשלעצמה, כדי להצדיק את עיכוב ביצוע העונש; ודוק, ייתכנו מקרים בהם תהיה הצדקה לעיכוב ביצוע העונש, למרות קיומו של אינטרס ציבורי המצדד באכיפה מידית של גזר הדין, כשאז ניתן יהיה להורות על עיכוב ביצוע עונש המאסר שהוטל על הנאשם, או על עיכוב ביצוע רכיבים אחרים של גזר הדין. לשם הכרעה בשאלה אם יש לעכב ביצוע עונש מאסר, על בימ"ש לבחון מספר שיקולים ולאזן ביניהם ובהם: חומרת העבירה שבה הורשע המבקש ונסיבות ביצועה; אורכה של תקופת המאסר שנקבעה; טיב הערעור וסיכוייו להתקבל; עברו הפלילי של המבקש; התנהגות המבקש במהלך המשפט ונסיבותיו האישיות; וכיו"ב. הנטל הוא על המבקש את עיכוב הביצוע, לשכנע את בימ"ש כי בנסיבות עניינו יש מקום לסטות מן הכלל, לפיו גזר הדין יבוצע מיד לאחר הינתנו, ודברים אלה יפים מקל וחומר, לגבי גזר דין המטיל עונש מאסר לריצוי בפועל, ובמיוחד כשמדובר בעונש מאסר לתקופה ממושכת. בעניינו, נגזרה על המבקש תקופת מאסר ממושכת בת חמש שנים, בגין ביצוע עבירה חמורה של הריגה. המבקש גרם, תוך כדי נהיגה בשכרות ובמהירות מופרזת, לתאונה קשה שבמהלכה קיפדה את חייה בחורה צעירה; אשר לסיכויי הערעור, מרבית טענות המבקש נוגעות לממצאי עובדה ומהימנות, שבהם ערכאת ערעור לא תיטה להתערב, אלא במקרים חריגים ומצומצמים. המבקש משיג על קביעות עובדתיות של בימ"ש קמא ובנסיבות אלה עומדת בפני ערעורו משוכה גבוהה, שכן בימ"ש המחוזי התרשם באופן ישיר מהעדים וממידת מהימנותם, ובחן באופן בלתי אמצעי את יתר הראיות. אין לומר כי סיכוייו של ערעור מעין זה להתקבל הם טובים; אמנם המבקש נעדר כל עבר פלילי, והוא התייצב לכל הדיונים שהתקיימו בעניינו, אך אין בכוחם של שיקולים אלה כדי להוביל לתוצאה שונה. חזרה למעלה

2   [חברות] רעא 5483/17 חמודה חמודה בע"מ נ' בני בכר זועבי חברה לבנייה בע"מ (בהקפאת הליכים) (עליון; י' דנציגר; 25/04/18) - 9 ע' עו"ד: מור נרדיה, עמית לדרמן, עידן מליחי, חובב ביטון, נדב כנפו, אלעד עפארי, אילן שביט שטריקס, חן סדבון בית המשפט שלפירוק דחה בדין את בקשת המבקשים 2-1 לאישור פסקי בוררות שניתנו עובר למתן צו הקפאת הליכים למשיבה 1 ולבעלי מניותיה. לפי הדין, משניתן לחברה צו פירוק או משנתמנה מפרק זמני אין להמשיך או לפתוח בשום הליך נגד החברה אלא ברשות בית המשפט, ובכלל זה באה גם בקשה לאישור פסקי בוררות. לאחר כניסת חברה להליכי פירוק או הקפאת הליכים עוברת הסמכות לבירור תביעות חוב לנאמן או למפרק. חברות – פירוק – עיכוב הליכים חברות – פירוק – תביעת חוב חברות – פירוק – מפרק זמני . נגד חברת בני בכר זועבי חברה לבניה בע"מ (להלן: החברה) ניתן צו הקפאת הליכים. בעלי מניותיה של החברה הם משיבים 13-6 (להלן: יחידי זועבי; החברה ובעלי מניותיה יכונו יחד: זועבי). במסגרת צו הקפאת ההליכים עוכבו ההליכים גם כנגד יחידי זועבי. הצדדים הנוספים בהליך הם מבקשים 2-1 (להלן: חמודה). עובר למתן צו הקפאת ההליכים, התנהלו בין הצדדים הליכי בוררות שונים, שבמסגרתם ניתנו שלושה פסקי בוררות. חמודה ביקשו מבית המשפט שלפירוק לאשר את פסקי הבוררות. הנאמנים שמונו לזועבי התנגדו לבקשה לאשר את פסקי הבוררות, וביקשו לקיים בדיקה עניינית לתביעת חמודה. הבקשה לאישור פסקי הבוררות נדחתה ומכאן בקשת רשות הערעור. . בית המשפט העליון (השופט (בדימ') י' דנציגר) דחה את הבקשה ופסק כי: סעיף 267 לפקודת החברות קובע כי, משניתן לחברה צו פירוק או משנתמנה מפרק זמני, "אין להמשיך או לפתוח בשום הליך נגד החברה אלא ברשות בית המשפט ובכפוף לתנאים שיקבע". מכאן שגם בקשה לאישור פסקי בוררות, שהיא בגדר "הליך משפטי", אין לפתוח אלא ברשות בית המשפט. נוכח האמור, טענותיהם הפרוצדורליות של המבקשים לפיהן הם פנו "לפנים משורת הדין" לבית המשפט של פירוק, נדחו. לאחר כניסת חברה להליכי פירוק (או הקפאת הליכים) עוברת הסמכות לבירור תביעות החוב לנאמן או למפרק. במסגרת סמכותו בבירור תביעות החוב, קיימת לנאמן סמכות רחבה, ובכלל זה הסמכות לבדוק אם פסק דין שניתן לטובת נושה משקף חיוב אמיתי, או שמא הפסק הושג בנסיבות שיש בהן משום תרמית, קנוניה או עיוות דין – סמכות המכונה "הצצה מעבר לפרגוד". סמכות זו קמה גם כאשר לא התקיים דיון לגופו של עניין עובר למתן פסק הדין. הרציונאל העומד ביסוד סמכות זו, הוא מניעת קנוניה בין החברה לבין מקורביה, תוך הברחת רכוש ונכסים מידיהם של הנושים. אם סמכות זו קיימת ביחס לפסק דין של בית משפט, הרי שהיא קיימת גם ביחס לפסק בוררות, ובפרט כזה שנתן תוקף להסכמת הצדדים ללא דיון לגופו של עניין. טענת המבקשים בדבר ניגוד עניינים לכאורה של הנאמנים תמוהה. תפקידם של הנאמנים, בין היתר, הוא לדון בתביעות חוב שמגישים נושים שונים של החברה. בתפקיד זה הם משמשים ידו הארוכה של בית המשפט. אין בעובדה שתביעת החוב מופנית כנגד החברה כדי ליצור לנאמנים, ככאלה, ניגוד עניינים הפוסל אותם מלדון בה. אם זה היה המצב, הרי שנאמנים לעולם לא היו יכולים לדון בתביעות חוב שהוגשו נגד החברה שלנכסיה הם מונו כנאמנים. בנוסף, טענות המבקשים צפויות להתברר בפני הנאמנים. לפיכך, לא צפוי להיגרם למבקשים נזק של ממש. נוכח האמור אף לא נמצא כי צפוי להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה. חזרה למעלה

3   [מסים] רעא 2629/18 מגורי הים האדום בע"מ נ' מנהל מיסוי מקרקעין באר שבע (עליון; ע' גרוסקופף; 25/04/18) - 6 ע' עו"ד: משה הר שמש המבקשים הגישו ערר משותף בהליך אחד על שומות מס שבח נפרדות, בגין עסקאות שונות, שהוציא להם המשיב בנפרד. בימ"ש פסק כי לא ניתן להגשת ערר משותף על שומות מס שבח המתייחסות לעסקאות שונות שערכו נישומים שונים, וכי הכלל הוא שביחס לכל שומה יש להגיש ערר נפרד; לאחר הגשת עררים נפרדים על השומות השונות, ניתן להגיש בקשה לאחד את הדיון בעררים. מסים – ערעור מס – סדרי דין מסים – מס שבח מקרקעין – שומה . המבקשים הגישו ערר משותף על שומות שהוציא להם המשיב. מדובר בשומות נפרדות בגין עסקאות שונות שהוצאו למבקשים בנפרד. המבקשים טענו כי הואיל וכלל העסקאות נעשו ביחס לאותו נכס, העררים מהווים סדרה אחת של עסקאות ומעוררים שאלות משפטיות משותפות. לכן, לפי תקנה 21 לתקסד"א, החלה מכוח תקנה 12(א) לתקנות מס שבח מקרקעין (סדרי הדין הפני ועדות ערר) (להלן: תקנות שבח מקרקעין), הם רשאים להגיש ערר משותף. בימ"ש המחוזי, בשבתו כוועדת ערר לעניין מיסוי מקרקעין, הורה על מחיקת המבקשים, למעט אחד, מערעור המס, ועל הגשת עררים נפרדים. מכאן בקשת רשות הערעור. . בית המשפט העליון (השופט ע' גרוסקופף) דחה את הבקשה ופסק כי: כבר נפסק ביחס לערעור על שומת מס הכנסה כי, ערעור מס הוא ערעור על החלטה מינהלית. כל ערעור תוקף החלטה נפרדת של פקיד השומה. אין לראות בשומות השונות שהוצאו, אף אם הוצאו בגין תשתית עובדתית דומה, כ"סדרה אחת של מעשים"; כל שומה עומדת בפני עצמה. דברים אלו, יפים גם ביחס לערר על שומת מס שבח מקרקעין. המבקשים הצביעו על מספר הבחנות בין סדרי הדין שנקבעו בתקנות שבח מקרקעין לבין סדרי הדין שנקבעו בתקנות בית משפט (ערעורים בעניני מס הכנסה), תשל"ט-1979 (להלן: תקנות מס הכנסה), ואולם אין בהבחנות אלו כדי להצדיק החלה של תפיסה דיונית שונה ביחס לשאלה האם ניתן להגיש הליך ערעורי משותף ביחס לשומות שונות. תקנות שבח מקרקעין נוקטות בלשון יחיד, דורשות פירוט מידע הנוגע לשומה מסוימת, ולא עולה מהן האפשרות של הגשת ערר משותף על שומות מס שבח שונות; בתקנות שבח מקרקעין אין אפילו תקנה מקבילה לתקנה 4(ג) לתקנות מס הכנסה, המאפשרת להגיש ערעור מס הכנסה בגין יותר משומה אחת כאשר מדובר באותו נישום. ממילא אין הן תומכות באפשרות של הגשת ערר משותף על שומות מס שבח המתייחסות לעסקאות שונות שנערכו על ידי נישומים שונים. אין בתקנה 21 לתקסד"א בסיס נורמטיבי להגשת ערר מאוחד על מספר שומות מס שבח. ההבחנה בהקשר זה לפיה בתקנה 12 לתקנות שבח מקרקעין, המחילה על ערר מס שבח את התקסד"א, ובכללן תקנה 21, לא נקבע הסייג של "בשינויים המחויבים ובכפוף להוראות הפקודה ולתקנות אלה", הקבוע בתקנה 9(א) לתקנות מס הכנסה, אלא שספק אם הבחנה זו בעלת משמעות, ומכל מקום התפיסה העקרונית היא כי כל שומה עומדת בפני עצמה. ודוק, קיימים מצבים בהם ניתן להגיש ערר מאוחד מכוח תקנה 21 לתקסד"א גם בהקשר של מס שבח מקרקעין, כאשר מדובר בשומות שונות שהוצאו בקשר לאותה עסקה, והמעוררות שאלות משפטיות או עובדתיות דומות. מצב זה לא רק שמקיים את התנאים שבתקנה 21 לתקסד"א, אלא שהוא מקביל למצב בו ניתן להגיש ערעור מאוחד על שומות מס הכנסה שהוצאו לאותו נישום בגין שנות מס שונות לפי תקנה 4(ג) לתקנות מס הכנסה; בענייננו השומות לגביהן הוגש הערר המאוחד נוגעות לעסקאות שונות, ולכן חל הכלל לפיו ביחס לכל שומה יש להגיש ערר נפרד. במקרה רגיל, דהיינו כשאין תחולה לחריג הנ"ל, אם קיימת הצדקה מבחינת יעילות הדיון לאחד את הדיון בעררים על שומות שונות, המסלול הדיוני הנכון הוא הגשת העררים בנפרד, ופנייה בבקשה לאיחוד הדיון בהם לפי תקנה 520 לתקסד"א, החלה אף על עררי מס שבח. חזרה למעלה

4   [עונשין] [ראיות] עפ 7838/16 אורי מנטסנוט נ' מדינת ישראל (עליון; נ' הנדל, א' שהם, י' וילנר; 25/04/18) - 10 ע' עו"ד: רחל זוארץ, אלון אייזנברג נדחה ערעור על פס"ד בגדרו הורשע המערער בעבירות אינוס ומעשים מגונים בקטינה בת 9 ובהתפרצות למקום מגורים והוטל עליו עונש של 11 שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננת בסך 100,000 ₪. הדיון עסק במהימנות המתלוננת לעניין ביצוע חדירה המהווה חלק מיסודות עבירת האינוס; התקיימות דרישת הסיוע הנדרשת כתוספת לעדות מפלילה שנגבתה על ידי חוקרת ילדים; וחומרת האירוע המצדיקה את העונש שהוטל. עונשין – עבירות – אינוס עונשין – עבירות – עבירות מין בקטין ראיות – מהימנות – בחינתה על-ידי ערכאת הערעור ראיות – סיוע – עדות קטין לפני חוקר נוער עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות מין בקטינים . ערעור על פס"ד מחוזי בגדרו הורשע המערער בעבירות אינוס ומעשים מגונים בקטינה בת 9 ובהתפרצות למקום מגורים והוטל עליו עונש של 11 שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננת בסך 100,000 ₪. לטענת המערער לא הוכח שהתקיימה חדירה, ולפיכך יסודות עבירת האינוס אינם מתגבשים. עוד טען, כי חוקרת הילדים לא נקטה שיטות חקירה מסוימות ולא הציגה שאלות שיכלו, לגישתו, לסייע בהוכחת חפותו. לבסוף טען כי יש לבטל את הרשעתו בעבירת האינוס משום שלא מולאה דרישת הסיוע הקבועה בסעיף 11 לחוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים), הנדרשת כתוספת לעדות מפלילה שנגבתה על ידי חוקרת ילדים. כן השיג המערער על חומרת העונש. . ביהמ"ש העליון (מפי השופט נ' הנדל בהסכמת השופטים א' שהם וי' וילנר) דחה את הערעור מהטעמים הבאים: הרשעת המערער בעבירת האינוס התבססה על מכלול ראיות, כאשר הראייה העיקרית לקיומה של חדירה היא עדות הקטינה שביהמ"ש קמא מצא אותה מהימנה. כלל מושרש הוא כי אין זה מתפקידה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים עובדתיים ובקביעות מהימנות של ערכאה קמא, אשר לה היתרון בהתרשמות בלתי אמצעית מן העדים. מקרה זה אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים המצדיקים סטייה מן הכלל, ואף משום שביהמ"ש המחוזי נימק מסקנתו ובחן בצורה מעמיקה את הראיות. הסנגור גרס כי חקירת המתלוננת ממילא מתועדת בצורה חזותית, ועל כן ערכאת הערעור אינה נופלת בדבר מן הערכאה המבררת. שתי תשובות לעניין: א. אין לערוך גזירה שווה בדבר היכולת להתרשם מהעדים בין שופט ערכאת הערעור, שצופה בעדות הקטינה; לבין השופט שניהל את המשפט, לרבות חקירת חוקרת הילדים תוך הצגת שאלות בפניה; ב. במשפט זה עדים רבים, הקשורים במידה זו או אחרת בהוכחת עובדות כתב האישום, וביהמ"ש המחוזי ורק הוא, ראה, שמע והתרשם ישירות מהם. חיזוק נוסף למהימנות הקטינה ניתן למצוא בדברי חוקרת הילדים, אשר חקרה אותה שעות ספורות בלבד לאחר האירוע. החוקרת פירטה באריכות את הקריטריונים שהובילו להערכתה, לפיה לקטינה מהימנות גבוהה והיא חוותה אונס. עיון בחקירה מגלה שהיא התנהלה בצורה מקצועית, ואף יש ממש בדבריי החוקרת לפיהם הקטינה הציגה את האירועים ללא הכוונה ושלא במענה לשאלות. ככלל, עניין זה – שאינו תמיד אפשרי מחמת גילו, אופיו או אישיותו של הקטין – מוסיף משקל רב לחקירה ולהערכת המהימנות של חוקרת הילדים. לבסוף, אל מול מהימנותה הגבוהה של הקטינה ניצבת גרסת המערער אשר בימ"ש קמא לא נתן בה אמון, בין היתר משום שהיא השתנתה לאורך שלבי ההליך המשפטי ומצויות בה סתירות. כן נדחתה טענת המערער בדבר אי עמידה בדרישת הסיוע הנדרשת כתוספת לעדות מפלילה שנגבתה על ידי חוקרת ילדים. ביהמ"ש המחוזי התייחס בפסק דינו למספר רב של ראיות סיוע לעדות המתלוננת. לגישתו של הסנגור אלו מבססות את קיומו של מעשה מגונה בלבד ולא של אינוס. ואולם, מבין הראיות האמורות ישנן שלוש הדורשות דיון: א. חוות דעתו הרפואית של הרופא הבכיר שבדק את הקטינה מיד לאחר האירוע לפיה נמצאו דימומים תת ריריים בקרום הבתולין של הקטינה; ב. שקרי הנאשם; ג. עדותו של רס"ר סילקין, לפיה המערער נמצא מיד לאחר האירוע כאשר מכנסיו פתוחים. הגם שיתכנו קשיים בסיווג שתי הראיות האחרונות שנדונו כראיות סיוע, די בראייה הראשונה, קרי חוות דעתו של הרופא, על מנת לעמוד בדרישה הקבועה בחוק לתוספת ראייתית לעדותה של הקטינה. ואכן, ביהמ"ש המחוזי העניק משקל רב לעדות המתלוננת, וחוות הדעת הרפואית. אין מקום אפוא להתערב בהכרעת הדין. לגבי עונש המאסר בפועל שהושת על המערער, מדובר באירוע חמור. לצד עבירות מין קשות בילדה רכה המערער הואשם גם התפרצות לבית מגורים – מבצרה של הקטינה. עסקינן בעבירת אינוס, על כל החומרה שבה, שבוצעה על ידי גבר כבן שלושים בילדה בת תשע. על החברה להגן על בניה ועל בנותיה מעבירות מין המבוצעות כלפיהם. ביהמ"ש ממונה על ההיבט הפלילי בעניין ועל קביעת עונשים ראויים. הערך המוגן בעבירה הוא מן החשובים ומהראשונים במעלה, והעבירה פוגעת בכבוד ובנפש האדם כאחד. לכך יש להוסיף כי מדובר באירוע ממושך, את מצבה הנפשי הקשה של הקטינה לאחר האירוע ואת חוות דעתו של שירות המבחן, המצביעה על מסוכנות בינונית-גבוהה של המערער לטווח הרחוק. מן העבר השני, אין להתעלם מקשיי המערער, ובפרט ממצבו הנפשי – מחלת הסכיזופרניה בה הוא לוקה וכן העובדה שהמערער נעדר עבר פלילי רלוונטי והוא אב לשלושה ילדים. העונש אינו קל, אך הנסיבות – לרבות חומרת העבירה, גילו של המערער וביצוע עבירת התפרצות ושתי עבירות מין – מלמדות כי עונש המאסר בפועל אינו חמור עד כדי יצירת עילת התערבות בגזר הדין. העונש משקלל את כלל הנסיבות כראוי. לגבי רכיב הפיצוי צוין בין היתר כי בקביעת הפיצוי יש לבחון את הנסיבות גם בעיניי קורבן העבירה. במקרה דנא, נוכח הנזק הנפשי הקשה ממנו סובלת הקטינה, העבירה החמורה וגילה הצעיר, הפיצוי הוא מידתי. חזרה למעלה

5   [עונשין] [דיון פלילי] עפ 4737/17 אחמד שחאדה נ' מדינת ישראל (עליון; ג' קרא, י' אלרון, ח' מלצר; 24/04/18) - 9 ע' עו"ד: נעימה חנאווי כראם, סאהר פאר ערכאת הערעור לא תתערב בשק"ד הערכאה הדיונית בקביעת פיצוי לנפגע העבירה, אלא במקרים יוצאי דופן בהם חרגה באופן קיצוני משיעור הפיצוי הראוי. כך גם כשמועלית טענה בדבר קשיים כלכליים; הפיצוי שנפסק מכוח סעיף 77 לחוק העונשין אינו בבחינת עונש נוסף המוטל על הנאשם; סכום הפיצוי נתון לשק"ד ביהמ"ש, ואין הוא מוגבל לסכום שנקצב ע"י הצדדים בהסכם סולחה. עונשין – פיצויים והוצאות – פיצויו של מי שניזוק על-ידי העבירה עונשין – פיצויים והוצאות – פיצויים לקורבן דיון פלילי – ערעור – על חיוב בפיצוי . המערער הורשע (ע"פ הודאתו) בעבירות חבלה חמורה בנסיבות מחמירות והחזקת סכין שלא כדין. הערעור הוא על גזר דינו של ביהמ"ש המחוזי, במסגרתו הושתו על המערער 36 חודשי מאסר בפועל תוך הפעלת עונש מאסר מותנה בן 12 חודשים, מחציתו במצטבר, מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן בסך 25,000 ₪, מעבר לסכומים שהועברו למתלונן במסגרת הסכם סולחה. המערער מלין על רכיב הפיצוי. . ביהמ"ש העליון דחה את הערעור בקבעו: הלכה היא כי ערכאת הערעור לא תתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בקביעת הפיצוי אלא במקרים יוצאי דופן בהם חרגה באופן קיצוני משיעור הפיצוי הראוי, כך גם כאשר מועלית טענה בדבר קיומם של קשיים כלכליים. הפיצוי שנפסק מכוח סעיף 77 לחוק העונשין אינו בבחינת עונש נוסף המוטל על הנאשם בגין ביצוע העבירה, כי אם בבחינת פיצוי לנפגע העבירה. הפיצוי האמור יש לו מספר תכליות שונות, וביניהן: מתן סעד מהיר לנפגע העבירה; הכרה חברתית בסבלו של הנפגע; העלאת מעמדו של קורבן העבירה בהליך הפלילי; ואף יסוד של היטהרות לעבריין עצמו, שחיובו בפיצוי לטובת הנפגע עשוי לתרום לשיקומו. לא נמצא כי המקרה הנדון מצדיק התערבות בשיעור הפיצוי שנפסק. ביהמ"ש המחוזי זקף לקולת המערער את הסכם "הסולחה" שנערך בין הצדדים, אך לצד האמור קבע כי על המערער לפצות את המתלונן בסך של 25,000 ₪ מעבר לסכומים שהועברו לו במסגרת הסכם הסולחה. סכום הפיצוי נתון לשק"ד ביהמ"ש ואין הוא מוגבל לסכום שנקצב ע"י הצדדים בהסכם הסולחה. בנושא זה אין רשויות האכיפה ובתי המשפט תלויים ברצונם הבלעדי של הצדדים. ביהמ"ש המחוזי ערך איזון ראוי בין כלל השיקולים לקולא ולחומרא, וגזר הדין שיצא מלפניו שיקלל כדבעי את כלל הנסיבות הצריכות לעניין, ומכאן שאין עילה להתערב בפיצוי שהושת על המערער. חזרה למעלה

6   [תעבורה] [פרשנות] רעפ 10020/16 ברוך בן יוסף נ' מדינת ישראל (עליון; ד' מינץ; 24/04/18) - 7 ע' עו"ד: חיים שוייצר אחיזה בטלפון הנייד בזמן הנהיגה מהווה, כשלעצמה, עבירה לפי תקנה 28(ב)(1)(א) לתקנות התעבורה ואין כל צורך להוכיח מהו השימוש המסוים, אותו ביצע הנהג בטלפון בזמן הנהיגה ברכב. המדובר בשני איסורים נפרדים ועצמאיים – אחיזה ו-שימוש (בטלפון הנייד בזמן הנהיגה). תעבורה – עבירות – נהיגה עם טלפון פרשנות – דין – תקנות התעבורה . בקשת רשות ערעור על פס"ד מחוזי בגדרו נדחה ערעור המבקש על פס"ד של בימ"ש שלום לתעבורה, אשר הרשיע את המבקש בעבירה של נהיגה ברכב תוך שימוש בטלפון נייד שלא באמצעות דיבורית, עבירה לפי תקנה 28(ב) לתקנות התעבורה. המבקש חוזר על טענותיו בערעור, ביניהן כי החזיק את המכשיר בעת שעמד באור אדום ולא בעת נסיעה, ומוסיף כי אחיזת טלפון נייד לא עולה כדי שימוש בו. לטענתו, כדי שתתגבש העבירה המנויה בתקנה 28(ב) לתקנות, צריכים להתקיים שני יסודות – החזקה ושימוש, ואילו לטענתו, בעניינו לא הוכח שנעשה שימוש בטלפון הנייד. . ביהמ"ש העליון (השופט ד' מינץ) דחה את הבקשה מהטעמים הבאים: ראשית, הבקשה איננה עומדת באמות המידה שנקבעו בפסיקה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" ודי בכך על מנת לדחות את הבקשה. למעלה מן הנדרש, באשר לטענת המבקש כי הוא לא אחז במכשיר הטלפון הנייד בעת שרכבו היה בתנועה, אלא כאשר הרכב עמד ברמזור אדום, הרי שמדובר בהשגה על ממצאי מהימנות ועובדה שנדונו והוכרעו על ידי הערכאות קמא, לאחר שניתן אמון על ידי הערכאה המבררת בעדויות השוטרים. כידוע, לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בממצאים כגון אלו וביתר שאת כאשר מדובר בבקשה לדיון ב"גלגול שלישי". זאת ועוד, המבקש לא הצביע על כל טעם המצדיק מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי", בעוד שהפרשנות המוצעת על ידו להוראות תקנה 28 לתקנות, חסרה עיגון בלשון החוק. בהקשר זה ביהמ"ש מאמץ את מסקנתו של ביהמ"ש המחוזי לפיה האחיזה בטלפון הנייד בזמן הנהיגה מהווה, כשלעצמה, עבירה לפי תקנה 28(ב)(1)(א) לתקנות וכי אין כל צורך להוכיח מהו השימוש המסוים, אותו ביצע הנהג בטלפון בזמן הנהיגה ברכב. נוסח התקנה ברור ביותר ולפיו, בעת שהרכב בתנועה, הנוהג בו "לא יאחז בטלפון קבוע או נייד, ולא ישתמש בהם". המדובר בשני איסורים נפרדים ועצמאיים – אחיזה ו-שימוש. שני האיסורים אינם שלובים זה בזה ואינם מותנים זה בקיומו של זה, היינו – קיים איסור לאחוז בטלפון אף מבלי להשתמש בו. זאת ועוד, תקנה 28(ב) נועדה להוסיף על תקנה 28(א), שמטרתה להבטיח את החזקת ההגה או הכידון בשתי ידיים. תקנה 28(א) מאפשרת כאמור הסרת יד אחת מן ההגה או הכידון ככל שהדבר דרוש לצורך הבטחת פעולתו התקינה של הרכב, או לקיום כללי התנועה. לעומת זאת, תקנה 28(ב) מוסיפה איסור על תקנה 28(א) וקובעת כי בשום מקרה אין לאחוז בטלפון או להשתמש בו ללא דיבורית. מסקנה זו אף מתחזקת ביתר שאת בבחינת תכלית התקנה – למנוע את הפניית תשומת הלב מן הנהיגה וזאת הן בדרך של אחיזת הטלפון בעת הנהיגה והן בדרך של שימוש פעיל בו. זאת, מאחר שאין ספק שהן האחיזה והן השימוש בטלפון בעת הנהיגה פוגעים באופן ממשי ביכולתו של הנהג לנהוג באופן בטוח ומסכנים בכך את סביבתו, את עצמו ואת יתר משתמשי הדרך. חזרה למעלה

7   [דיון אזרחי] רעא 2124/18 רפאל לזימי נ' אהוד מוברמן (עליון; י' וילנר; 24/04/18) - 7 ע' עו"ד: רחמים פורי בימ"ש לא ייטה להיעתר לבקשה להצטרף כצד להליך המוגשת בשלב מאוחר של ההליך, לאחר שהתקיימו כבר דיונים. כלל זה מקבל משנה תוקף בנסיבות בהן המבקש להצטרף כצד להליך היה מודע להליך, עקב אחריו, ויכול היה להגיש את בקשתו בשלב מוקדם יותר. לפיכך, ככלל, בנסיבות מעין אלה ובהעדר טעם ראוי וממשי לשיהוי בהגשת הבקשה, בדין נדחתה בקשת המבקש להצטרף כצד להליך שבנדון. דיון אזרחי – בעלי-דין – צירופם דיון אזרחי – צירוף בעלי-דין – בעל-דין דרוש דיון אזרחי – צירוף בעלי-דין – המבחן לצירוף בעלי-דין . בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש המחוזי בגדרה נדחו בקשות המבקש להצטרף כצד להליך ולהכניס תיקון להסדר שהתקבל בין המשיבים 1 ו-2 במסגרת ההליך הנדון. . בית המשפט העליון (השופטת י' וילנר) דחה את הבקשה ופסק כי: תקנה 24 לתקסד"א קובעת כי בכל שלב משלבי הדיון רשאי בימ"ש או הרשם, לבקשת אחד מבעלי הדין או בלא בקשה כזאת ובתנאים שייראו לו, לצוות על הוספת שמו של אדם שהיה צריך לצרפו כתובע או כנתבע או שנוכחותו בבימ"ש דרושה כדי לאפשר לבית המשפט לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה. בפסיקה נקבע כי על בימ"ש הדן בבקשה לצירוף צד להליך לבחון את היעילות הדיונית שבהיעתרות לה, ובין היתר לבחון את מועד הגשת הבקשה ואת השלב שאליו הגיע ההליך במועד הגשת הבקשה. בימ"ש לא ייטה להיעתר לבקשה להצטרף כצד להליך המוגשת בשלב מאוחר של ההליך, לאחר שהתקיימו כבר דיונים, לרבות דיוני הוכחות. צירוף צד להליך בשלב כה מתקדם עלול לפגוע באופן ממשי ביעילות הדיונית וכתוצאה מכך אף בזכויות ובאינטרסים של יתר בעלי הדין. כלל זה מקבל משנה תוקף בנסיבות בהן המבקש להצטרף כצד להליך היה מודע להליך, עקב אחריו, ויכול היה להגיש את בקשתו בשלב מוקדם יותר. לפיכך, ככלל, בנסיבות מעין אלה ובהעדר טעם ראוי וממשי לשיהוי בהגשת הבקשה, אין להיעתר לבקשה. כאלה הן הנסיבות בענייננו. יתרה מכך, המבקש אף הודיע לבימ"ש המחוזי כי בכוונתו להגיש בקשה להצטרף כצד להליך, אך בסופו של דבר לא הגיש בקשה זו משיקוליו הוא, וזאת כשכל העת ההליך המשיך להתנהל ולרבות שמיעת ההוכחות והגעה להסדר שקיבל תוקף של החלטה. בנסיבות אלה, בשל השיהוי הכבד בהגשת הבקשה ובהיעדר טעם של ממש לשיהוי זה, נראה כי אף אם ייגרם למבקש נזק כלשהו בשל אי צירופו, הרי שלנוכח האיזון הכולל שבין הנזקים הרבים שייגרמו למשיבים 1 ו-2 והפגיעה באינטרס הציבורי לבין הנזק האפשרי שייגרם למבקש, ידו של המבקש על התחתונה. חזרה למעלה

8   [דיון אזרחי] רעא 1378/18 מרדכי מורד נ' עיריית רחובות (עליון; י' וילנר; 24/04/18) - 8 ע' עו"ד: אלי הלפרן, יורם תובל, רעות לונדין, זהר פדובה, נטע יגר כידוע, הסמכות לסלק הליך בשל חוסר מעש, מכח תקנה 156 לתקסד"א, היא סמכות בלתי-שגרתית, ויש לעשות בה שימוש מדוד ומידתי. בנסיבות המקרה בדין נעשה שימוש בסמכות זו. בנסיבות בהן במשך שנים ארוכות התביעה אינה בשלה לדיון, ולמעשה ביהמ"ש משמש אך כאכסניה בלבד לתביעה מבלי שיש בידו לקדם דיון ענייני בה, אין עוד מקום להותיר את התובענה תלויה ועומדת. דיון אזרחי – מחיקה – מחמת חוסר מעש . בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש מחוזי, שבגדרה נדחתה בקשה לעיון חוזר בפסק דין שבמסגרתו הורה ביהמ"ש המחוזי על מחיקת תביעת המבקש בשל חוסר מעש מצדו. . ביהמ"ש העליון (השופטת י' וילנר) דחה את הבקשה מהטעמים הבאים: כבר צוין בפסיקה כי הסמכות לסלק הליך בשל חוסר מעש, מכח תקנה 156 לתקסד"א, היא סמכות בלתי-שגרתית, ויש לעשות בה שימוש מדוד ומידתי. מחיקת הליך בשל חוסר מעש נועדה, בין היתר, להסיר הליכים שנזנחו על-ידי בעלי-הדין משולחנו של ביהמ"ש, ובכך למנוע בזבוז של משאבי ציבור וזמן שיפוטי, כמו גם למנוע משיכת הליכים שיפוטיים ללא סוף. העומס המוטל על בתי המשפט אינו מצדיק הפניית משאבים לצורך ניהול תביעות בוסר, המופקדות כפיקדון בידי השופטים, ועל בעלי הדין להימנע מהגשת תביעות אלה. נכונים הדברים אף אם תביעה הוגשה כשהיא בשלה לדיון לגופה, ובמהלך הדיון בה חל שינוי בנסיבות אשר מונע את המשך בירורה במשך תקופה ממושכת. במקרה כזה, על הצדדים לפעול למחיקתה, וככל שיהיה בכך צורך לאחר שיתברר מצב הדברים העדכני, להגיש תובענה חדשה. כל האמור כפוף לשיקול דעתו של ביהמ"ש, ולאיזון בין שיקולי המדיניות הנזכרים לבין שמירה על זכויותיהם של בעלי הדין לבל ייפגעו באופן בלתי מידתי. בענייננו, תביעת המבקש מתנהלת כבר למעלה משש שנים וטרם התקיים בה ולו דיון ענייני אחד. יתירה מכך, אף נכון לעת הזו, התביעה טרם הבשילה ולא ניתן לנהל בה דיון לגופה ולהכריע בה. הדיון האחרון היה קדם-משפט בשנת 2014. מאז, לא נעשה דבר בתיק למעט הגשת בקשות חוזרות ונשנות על ידי המבקש לדחיית מועד הדיון ועדכון בנוגע להליכי התכנון בפני הגורמים המקצועיים. המבקש אף הדגיש בהודעות העדכון כי החלטת גורמי התכנון והבניה עשויות לייתר את הדיון בתביעתו. בנסיבות אלה, בהן במשך שנים ארוכות התביעה אינה בשלה לדיון, ולמעשה ביהמ"ש משמש אך כאכסניה בלבד לתביעה מבלי שיש בידו לקדם דיון ענייני בה, אין עוד מקום להותיר את התובענה תלויה ועומדת. בכל הנוגע לטענת המבקש כי נגרם לו נזק בשל תשלום האגרה הנוסף שיידרש לשלם אם יגיש תביעה נוספת, ביהמ"ש סבור כי באיזון הכולל שבין האינטרס הציבורי שלא להעמיס על מערכת המשפט תיקים שאינם בשלים לבין האינטרס של המבקש להימנע ממחיקת תביעתו משיקולים כלכליים ואחרים, גובר האינטרס הציבורי. זאת, במיוחד בשים לב לכך שמחיקת התביעה מחמת חוסר מעש אינה מהווה מעשה בית דין, והמבקש יהיה רשאי להגיש תובענה חדשה באותה העילה ככל שיהיה בכך צורך, בהתאם לדין; אופן ניהול הליך משפטי נושא בחובו סיכונים כלכליים, ולא נמצא כי יש בנזק הנטען כדי להצדיק את המשך ניהול ההליך הנדון, שטרם הבשיל כאמור לדיון ענייני. בכל הנוגע לטענת המבקש לפיה לא ניתנה לו התראה כנדרש טרם ההחלטה על מחיקת התובענה, אכן, ביהמ"ש המחוזי קבע כי ביהמ"ש אינו חייב ליתן התראה בטרם הוראה על מחיקה מחמת חוסר מעש וכי הדבר נתון לשיקול דעתו, ובכך נפלה שגגה בהחלטתו. מלשון תקנה 156(א)-(ג) עולה בבירור כי ביהמ"ש רשאי להפעיל שיקול דעת רק ביחס לעצם השאלה האם למחוק את התביעה מחוסר מעש, אך משעה שהחליט לנקוט בצעד זה, חייב הוא להתריע על כך. אולם, בענייננו מהשתלשלות האירועים עולה כי ניתנו למבקש מספר התראות על מחיקת ההליך מחמת חוסר מעש. על אף שהתראות אלה נוסחו לכאורה כ"תזכורות", עולה מהן באופן ברור כי מדובר בהתראה כנדרש בתקנה 156(א). החלטות אלה הועברו לצדדים, והמבקש עצמו אף פעל בהתאם לאמור בהן לאורך ההליך. חזרה למעלה

9   [דיון פלילי] [עונשין] רעפ 1976/18 לידור אלמלח נ' מדינת ישראל (עליון; א' שהם; 24/04/18) - 10 ע' עו"ד: חגית רייזמן אבודרהם העונש שהושת על המבקש הכולל 20 חודשי מאסר בפועל בעקבות הרשעתו במספר עבירות של התפרצות וגניבה בצוותא הינו ראוי ומאוזן, ומבטא התחשבות בכלל השיקולים לקולה ולחומרה, ולא נמצא כי יש בסיס להתערבותו של בימ"ש זה בגזר דינו של המבקש ב"גלגול שלישי". דיון פלילי – ענישה – רשות ערעור עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות רכוש דיון פלילי – רשות ערעור – מתי תינתן עונשין – ענישה – תסקיר שירות מבחן . בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" על גז"ד. רקע: המבקש הורשע בבימ"ש שלום, על יסוד הודאתו בעבירת התפרצות למקום מגורים בכוונה לבצע גניבה או פשע בצוותא, עבירת גניבה בצוותא, עבירות של התפרצות למקום מגורים ושל גניבה והפרעה לשוטר. בגזה"ד הושתו על המבקש העונשים הבאים: 20 חודשי מאסר בפועל, עונשי מאסר על תנאי ופיצוי בסך 1,500 ₪ לכל אחד משלושת המתלוננים. ערעור שהגיש המבקש לבימ"ש מחוזי על גזה"ד נדחה ומכאן בקשה זו בגדרה משיג המבקש בפרט על רכיב המאסר בפועל, אותו הוא מבקש לקצר ל-6 חודשים אשר ירוצו בדרך של עבודות שירות. . ביהמ"ש העליון (השופט א' שהם) דחה את הבקשה מהטעמים הבאים: כידוע, רשות ערעור "בגלגול שלישי" תינתן במשורה והיא שמורה למקרים חריגים, בהם מתעוררת שאלה משפטית כבדת משקל או סוגיה ציבורית רחבת היקף, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים להליך; או למקרים בהם מתעורר חשש מפני עיוות דין מהותי או אי-צדק שנגרם למבקש. עוד כידוע, בקשות המשיגות על חומרת העונש אינן מצדיקות, ככלל, מתן רשות ערעור "בגלגול שלישי", אלא במקרים חריגים בהם חלה סטייה קיצונית בעניינו של המבקש, ממדיניות הענישה הנהוגה במקרים דומים. הבקשה אינה עומדת באמות המידה האמורות ודי בטעמים אלו, בכדי לדחות את הבקשה. למעלה מן הצורך, דין הבקשה להידחות אף לגופו של עניין. העונש שהושת על המבקש הינו ראוי ומאוזן, ומבטא התחשבות בכלל השיקולים לקולה ולחומרה, ולא נמצא כי יש בסיס להתערבותו של בימ"ש זה בגזר דינו של המבקש ב"גלגול שלישי". אשר לשהייתו של המבקש בתנאי מעצר בפיקוח אלקטרוני – על ביהמ"ש להתחשב בעובדה זו בבואו לגזור את עונשו של הנאשם, אך אין לראות בכך משום מעצר לכל דבר ועניין, שאותו יש לנכות מתקופת המאסר בפועל. כך נהגו הערכאות הקודמות, אשר התחשבו בתקופת מעצרו של המבקש באיזוק אלקטרוני, וניכו את תקופת מעצרו מאחורי סורג ובריח מעונש המאסר שהושת עליו. אשר לטענת המבקש, כי היה על הערכאות הקודמות לאמץ את המלצת שירות המבחן ולהשית עליו עונש של עבודות שירות – כידוע, ביהמ"ש אינו מחויב לאמץ את המלצות שירות המבחן, הגם שעליו ליתן להן את המשקל הראוי. ראייתו של ביהמ"ש רחבה יותר, וכוללת התייחסות למכלול של נסיבות ושיקולים, אשר אינם נמנים, בהכרח, על מערכת השיקולים המנחים את קצין המבחן. חזרה למעלה

10   [דיון פלילי] בשפ 2987/18 יוסף ליבוביץ' נ' מדינת ישראל (עליון; ע' פוגלמן; 24/04/18) - 10 ע' עו"ד: עידית פרג'ון, גילית מנטינבנד, מירי פרידמן בימ"ש קיבל בחלקו ערר על החלטת בימ"ש המחוזי שבה נקבע כי ניתן לעצור את העורר, המואשם בעבירות שוחד, בפיקוח אלקטרוני במקום סגור בכפוף להעמדת ערבויות. נפסק כי, אין לשלול את אפשרות מעצרו של העורר בפיקוח אלקטרוני בכפוף לתנאים ולהעמדת ערובות, אך בנקודת הזמן הנוכחית ומשסיום ההליך העיקרי אינו נראה באופק, יש לבחון אם התנאים הפיסיים בחלופת המעצר המוצעת מאפשרים את מעצרו בפיקוח אלקטרוני. דיון פלילי ‏–‏ מעצר עד תום ההליכים ‏–‏ ערר דיון פלילי ‏–‏ מעצר עד תום ההליכים ‏–‏ פיקוח אלקטרוני דיון פלילי ‏–‏ מעצר עד תום ההליכים ‏–‏ חלופת מעצר . הערר נסב על החלטת בימ"ש המחוזי שבה נקבע כי ניתן לעצור את העורר, המואשם בעבירות על רקע מעורבותו בפרשת שחיתות, בפיקוח אלקטרוני במקום סגור בכפוף להעמדת ערבויות משמעותיות מצדו ומצד צדדי ג'. . בית המשפט העליון (השופט ע' פוגלמן) קיבל את הערר בחלקו ופסק כי: נקודת המוצא לדיון מצויה בהחלטה של בימ"ש המחוזי שלפיה אין לשלול את אפשרות מעצרו של העורר בפיקוח אלקטרוני חלף מעצרו מאחורי סורג ובריח, ובלבד שיקבעו תנאי מעצר מכבידים שבכוחם לאיין את חשש ההימלטות. החלטה זו התקבלה לאחר שבית המשפט עיין בחומר המודיעיני והכיר את נסיבות מעצרו של העורר בחו"ל. גם בימ"ש העליון לא ראה לשנות מעצם הקביעה בדבר היתכנות המעצר בפיקוח אלקטרוני, אלא אך עמד על נוקשותם המתחייבת של תנאי המעצר הנלווים, ולא ראה לשנות מתנאי המעצר כפי שקבע בימ"ש המחוזי. בימ"ש המחוזי קיים דיון נוסף בתנאי מעצרו של העורר ובחן את מכלול השיקולים הרלוונטיים בגדרו של סעיף 52(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), נתן משקל של ממש לחלוף הזמן ולעובדה שטרם עלה בידי העורר להציג את הערובה הנדרשת. מטעם זה ראה בימ"ש ללכת כברת דרך ניכרת לקראת העורר וקבע כי ניתן לראות ברכושו התפוס כערובה מצדו ולהפחית את סכום ההפקדה העצמית הנדרשת משני מיליון ש"ח לחצי מיליון ש"ח. בה בעת, הותיר את ערבויות הצדדים השלישיים על כנן וקבע כי חלופת ישיבת "תומכי תמימים" (להלן: הישיבה), שהציע העורר, לא יכולה לסכון נוכח מאפייניה. העורר נמצא מאחורי סורג ובריח בישראל מזה כשנה וחצי. ההחלטה על מעצרו עד תום ההליכים ניתנה לפני למעלה משנה, וההחלטה על מעצרו בפיקוח אלקטרוני בכפוף לתנאים והעמדת הערובות ניתנה לפני כעשרה חודשים, כל זאת כשההליך העיקרי מצוי בראשיתו וצפוי להימשך עוד זמן רב. אכן, החשש מפני הימלטות העורר ממשי וקונקרטי. ואולם, העורר לא הציג מקום חלופי למעצרו בפיקוח אלקטרוני פרט לישיבה. משכך, בנקודת הזמן הנוכחית, ומשסיום ההליך העיקרי אינו נראה באופק, יש לבחון בתסקיר משלים של שירות המבחן אם התנאים הפיסיים בישיבה מאפשרים את מעצרו בפיקוח אלקטרוני בחדר סגור במהלך כל שעות היממה, כשבכל עת מפקחים עליו לסירוגין נציגים מהישיבה שיימצאו כמתאימים. ממצאי בחינה זו יובאו לפני בימ"ש המחוזי; פרט לכך אין להתערב בקביעות בימ"ש המחוזי לעניין הפקדה עצמית משמעותית מצד העורר וערבויות צדדי ג'. חזרה למעלה

11   [דיון אזרחי] [משפט חוקתי] רעא 2563/18 ראיף אבו יונס נ' קאסם אבו יונס (עליון; ע' פוגלמן, ד' ברק ארז, ע' ברון; 24/04/18) - 6 ע' עו"ד: איאד דחלה בימ"ש פסק כי, במקרה דנן לא התקיים השלב הפורמאלי שבו הערעור שהגיש המבקש על פסק דין של בימ"ש השלום "נרשם לדחייה" כאמור בדין ובפסיקה, דהיינו שבימ"ש ישלח לצדדים "הודעת התראה" בחלוף המועד להפקדת העירבון ובטרם יידחה הערעור בשל אי-הפקדתו. התנהלות המערער שאינה חפה מקשיים אינה מצדיקה את מחיקת הערעור. לפיכך, התיק יוחזר לבימ"ש המחוזי לדון בסוגיית העירבון. דיון אזרחי – ערעור – אי-הפקדת עירבון דיון אזרחי – עירבון – אי-הפקדתו דיון אזרחי – ביטול פסק-דין – שניתן בשל אי הפקדת ערבון משפט חוקתי – זכויות הפרט – זכות הגישה לערכאות משפטיות . בקשת רשות ערעור נגד פסק דין של בימ"ש המחוזי ונגד החלטה שבה דחה בימ"ש המחוזי בקשה לביטול פסק הדין. בפסק הדין מחק בימ"ש המחוזי ערעור שהגיש המבקש על פסק דין של בימ"ש השלום בשל אי-הפקדת עירבון במועד. . בית המשפט העליון (מפי השופטת ברק-ארז ובהסכמת השופטים פוגלמן וברון) נתן רשות ערעור, קיבל את הערעור ופסק כי: במקרה דנן לא התקיים השלב הפורמאלי שבו הערעור "נרשם לדחייה" בדרך שהותוותה בפסיקה. משמעות "רישום לדחייה", כהגדרתו בתקנה 431 לתקסד"א, היא שבימ"ש ישלח לצדדים "הודעת התראה" בחלוף המועד להפקדת העירבון ובטרם יידחה הערעור בשל אי-הפקדתו. מסגרת זו מאפשרת לבעל הדין אפשרות לספק הסבר מדוע לא יידחה ערעורו עקב אי-הפקדת עירבון במועד. אמנם, בימ"ש המחוזי חזר והתריע בפני המערער כי ערעורו יירשם לדחייה אם לא יופקד העירבון, אך בפועל הערעור נמחק יום לאחר המועד האחרון להפקדת העירבון, מבלי שנרשם לדחייה קודם לכן. אמנם התנהלותו הדיונית של המערער לקתה בחסר, אך פגם זה שנפל בפסק הדין של בימ"ש המחוזי מצדיק התערבות, בפרט בשים לב לכלל לפיו יש לפרש באופן דווקני הוראות שמגבילות את זכות הגישה לערכאות. התנהלות המערער שאינה חפה מקשיים, אין בה כדי להצדיק את מחיקת הערעור. עם זאת, בימ"ש המחוזי יוכל לתת מענה לפגמים בהתנהלותו הדיונית של המערער, ככל שיתרשם כי כך יידרש בנסיבות העניין, באמצעות פסיקת הוצאות. לאור האמור, התיק יוחזר לבימ"ש המחוזי על מנת שידון בשנית בסוגיית העירבון. חזרה למעלה

12   [תעבורה] [פרשנות] רעפ 6889/16 דניאל יטאח נ' מדינת ישראל (עליון; ג' קרא; 24/04/18) - 8 ע' עו"ד: אופיר טישלר, ליעוז הקרי כאשר שוטר נוטל מנהג את רישיון הנהיגה שלו בגין ביצוע לכאורה של עבירה שבגינה פסילה מנהלית, השוטר נותן לנהג אישור על נטילת הרישיון (להלן: אישור הנטילה הזמני) וזימון לשימוע, כאשר האישור מהווה רישיון נהיגה זמני עד השימוע. ביהמ"ש קובע כי אין לאישור הנטילה הזמני, מעמד עצמאי ונפרד אשר בכוחו להקנות לנהג זכויות, שאינן מנויות ברישיון הנהיגה שניטל, או להסיר את החובות הצומחות ממנו וזאת נוכח לשונו הברורה של סעיף 47(ג)(1) סיפא לפקודת התעבורה, הקובעת כי יש לראות באישור הנטילה הזמני, כרישיון שניטל. תעבורה – פסילה מינהלית – אישור נטילה זמני פרשנות – דין – פקודת התעבורה תעבורה – עבירות – נהג חדש . בקשה למתן רשות ערעור על פס"ד מחוזי, בגדרו נדחה ערעור המבקש על פס"ד של בימ"ש שלום לתעבורה. רקע: המבקש נהג ברכב שבו 4 נוסעים נוספים. במהלך הנסיעה עוכב המבקש על ידי שוטר (להלן: השוטר הראשון), בשל נהיגה במהירות גבוהה מהמותר. בתוך כך, נטל השוטר הראשון את רישיון הנהיגה של המבקש, ונתן בידו זימון לבימ"ש ואישור בדבר נטילת רישיון נהיגה (להלן: אישור הנטילה הזמני), המהווה אישור נהיגה זמני עד ל-08:00 בבוקר למחרת – המועד בו היה על המבקש להתייצב לשימוע בפני קצין משטרה בעניין פסילה מינהלית של רישיונו. המבקש עזב את המקום בנהיגה כשברכבו 4 נוסעים, וכעבור כשעה, נעצר לביקורת שגרתית על ידי שוטר אחר (להלן: השוטר השני) והציג בפניו את אישור הנטילה הזמני שקיבל מידי השוטר הראשון. הבדיקה שערך השוטר השני במסוף המשטרתי העלתה כי המבקש הינו "נהג חדש צעיר", שטרם מלאו לו 21 שנים, ולפיכך נאסר עליו, על פי דין, להסיע ברכבו יותר משני נוסעים, אלא בליווי מלווה כהגדרתו בפקודה. נוכח האמור, מסר השוטר השני לידי המבקש הזמנה לדין בגין עבירה על פי סעיף 12(א)2 לפקודה, וכן אישור נטילה חדש. הדיון בביהמ"ש לתעבורה התמקד בטענה המשפטית שהעלה המבקש, לפיה יש לראות באישור הנטילה הזמני שניתן לו על ידי השוטר הראשון, משום רישיון נהיגה "חדש", ונוכח כך שלא צוינה בו העובדה כי המבקש הינו "נהג חדש צעיר" במקום המיועד לכך באישור הנטילה הזמני, הרי שלא חלו עליו באותה העת המגבלות הקבועות בדין לנהג חדש שגילו מתחת ל-21. ביהמ"ש דחה את טענת המבקש בהתבסס על פרשנות סעיף 47(ג)(1) לפקודה והרשיע אותו בעבירה שיוחסה לו. נקבע כי אישור הנטילה אינו מבטל את ההגבלות שברישיון הנהיגה ואינו מתיר למבקש לעבור על חוקי הנהג החדש. בגזה"ד הושתו על המבקש עונש של פסילת רישיון ל-3 חודשים, 3 חודשי פסילה על תנאי, וכן קנס בסך 800 ש"ח, או 30 ימי מאסר תמורתו. . ביהמ"ש העליון (השופט ג' קרא) דחה את הבקשה מהטעמים הבאים: הבקשה איננה עומדת באמות המידה שנקבעו בהלכת חניון חיפה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". נוכח לשונו הברורה של סעיף 47(ג)(1) סיפא לפקודה, אשר קובעת כי יש לראות באישור הנטילה הזמני, כרישיון שניטל, אין לקבל את טענתו של המבקש, כי לאישור הנטילה הזמני, מעמד עצמאי ונפרד אשר בכוחו להקנות למבקש זכויות, שאינן מנויות ברישיון הנהיגה שניטל, או להסיר את החובות הצומחות ממנו. שכן פרשנות זו איננה מעוגנת בלשון הפקודה. הדברים ברורים על פניהם, ונקבעו על ידי שתי הערכאות הקודמות ואינם מצריכים דיון בגלגול נוסף. זאת ועוד – אחרת. הסמכות למתן רישיון נהיגה, או להתנות בו תנאים, להוסיף עליהם, או לשנותם, בדרך כלל, או במקרה מיוחד, נתונה למשרד הרישוי, הוא הרשות המוסמכת לכך על פי תקנה 4 לתקנות התעבורה. על פי תקנה 4(ב) "תעודה או כל שינוי תנאי או הגבלה בה יינתנו בכתב", בענייננו לא ניתן למבקש מידי השוטר היתר המסמיך אותו, במפורש, להסיע ארבעה נוסעים בניגוד לדין. אי רישום ההגבלות החלות על הנהג במקום המיועד לכך, בין אם בכוונה ובין אם בטעות, איננו יכול להקנות לנהג כשירות שלא ניתנה לו על פי דין, או להוות תחליף לדרישת הכתב הקיימת בתקנות. יתר על כן, גם טענתו של המבקש, כי מדובר בטעות במצב משפטי, המקימה לו סייג לאחריות פלילית, לא תוכל לעמוד לו בנסיבות, שכן היא הועלתה לראשונה בהליך כאן. כן לא נמצא כי יש הצדקה להתערב בעונשו של המבקש. כידוע, רשות ערעור שעניינה חומרת העונש תינתן רק במקרים חריגים, בהם ניכרת סטייה משמעותית ממדיניות הענישה המקובלת, או הראויה, בהתאם לנסיבות העניין. בענייננו, שקל בימ"ש השלום לתעבורה את הנתונים ולאחר שאיזן בין חומרת העבירה לנסיבותיו של המבקש מצא לנכון להסתפק בפסילת המינימום שקבע המחוקק ואין כל עילה להתערב בעונש. באשר לטענותיו של המבקש בדבר העדר הנמקה לדחיית ערעורו על העונש, אכן ראוי היה כי ביהמ"ש המחוזי יתייחס לטענותיו, גם אם בקיצור. יחד עם זאת, ביהמ"ש עמד בפירוט על טענות הצדדים בערעור, הן לעניין הכרעת הדין והן לעניין העונש, כמו גם על פסק דינו של ביהמ"ש לתעבורה, וציין כי החליט לדחות את הערעור על שני חלקיו. בהינתן נתוני המקרה והנמקתו של ביהמ"ש לתעבורה, לא היה צורך לשוב ולחזור על נימוקי הערכאה הדיונית. חזרה למעלה

עבודה ארצי

13   [עבודה] עע (ארצי) 24518-12-13 ישרקו שיווק מותגי מזון בינלאומיים בע"מ נ' ברוך צור (עבודה; סיגל דוידוב מוטולה, משה טוינה, אילן איטח, נ.צ: חיה שחר, אושיק פלר-גיל; 17/04/18) - 16 ע' עו"ד: דורי ברקל ז"ל, אורלי ליבוב, דורון ברד יצחקי ביה"ד דחה ערעור שהגישה המערערת על פסק דין בו נפסקו למשיב פיצויים ללא הוכחת נזק מכוח חוק שוויון הזדמנויות בגין פיטורין שלא כדין – אפליה מחמת גיל ובהעדר שימוע. רוב חברי המותב סברו כי דין הערעור להידחות בהיעדר מקום להתערב בקביעות עובדתיות של ביה"ד קמא; יתר חברי המותב סברו כי דין הערעור להידחות שכן המערערת לא הרימה את הנטל להוכיח כי פיטוריו הראשונים של המשיב לא היו מחמת גילו אלא משיקולים ענייניים, וכי אפליית המשיב מחמת גיל בעת הפיטורים הראשונים מקרינה על פיטוריו השניים, ולכן הם עצמם נגועים באפליה. עבודה – שוויון בעבודה – איסור הפליה מחמת גיל עבודה – פיטורין – שלא כדין עבודה – פיטורין – פיצויי פיטורין . עסקינן בערעור שהגישה המערערת על פסק דין של ביה"ד האזורי לעבודה בו התקבלה, בדעת רוב, טענת המשיב לפיטורים שלא כדין – אפליה מחמת גיל ובהעדר שימוע, ונפסקו למשיב פיצויים ללא הוכחת נזק מכוח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה (להלן: החוק), בסך של 50,000 ₪, פיצוי על אובדן השתכרות בגובה 6 משכורות והוצאות משפט. . בית הדין הארצי לעבודה (מפי השופט טוינה ובהסכמת סגן הנשיאה א' איטח, השופטת ס' דוידוב-מוטולה ונציגות הציבור ח' שחר, א' פלר-גיל) דחה את הערעור ופסק כי: השופט טוינה (אליו הצטרפו השופטת דוידוב-מוטולה ונציגת הציבור פלר-גיל) פסק כי יש לדחות את הערעור בציינו כי ככלל, אין ערכאת הערעור מתערבת בממצאים עובדתיים שקבעה הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים וקיצוניים. בפרט הדברים נכונים, בנסיבות שבהן הערכאה הדיונית, כבענייננו, לא פטרה עצמה מבדיקת הראיות שהוצגו בפניה. אין זה המקום לסטות מההלכה הנוהגת ולהתערב בקביעות העובדתיות של ביה"ד קמא; הקביעות העובדתיות בפסק הדין מושא הערעור, הן בראש ובראשונה קביעות המבוססות על התרשמותו של בית הדין מהעדים ומעדותם לפניו, קביעות לגביהן יש לערכאה הדיונית יתרון בולט כמי ששמעה והתרשמה באופן בלתי אמצעי מהעדים בעדותם. משלא נמצא מקום להתערב בדעת הרוב בפסק הדין מושא הערעור, בקביעותיו לפגם בהחלטת הפיטורים ובהליך הפיטורים, לא נמצאה הצדקה להתערב בשיקול דעתו בקביעת הפיצוי לו זכאי המשיב בעקבות פיטוריו, משהפיצוי שנפסק אינו חורג מהמקובל. סגן הנשיאה איטח (אליו הצטרפה נציגת הציבור ח' שחר) פסק אף הוא כי יש לדחות את הערעור, אך טעמיו שונים. סעיף 2 לחוק אוסר על אפליה מחמת גיל, לרבות בעת פיטורי עובד. סעיף 9(א) לחוק קובע כי בתובענה של דורש עבודה או של עובד בשל הפרת סעיף 2, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כי פעל שלא בניגוד להוראות סעיף 2, לענין פיטורים מהעבודה, אם הוכיח העובד שלא היתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפיטוריו". סגן הנשיאה בחן את קיומה של אפליה ואת שאלת העברת נטלי ההוכחה בעת הפיטורים הראשונים שבוטלו; ובעת הפיטורים השניים. סגן הנשיאה קבע אשר לפיטורים השניים כי ביה"ד קמא לא קבע קביעה עובדתית כי קיבל מסרים ממנהל המכירות במערערת כי הוא אינו מתאים לחברה בשל גילו. קבלת גרסה עובדתית זו מביאה בהכרח להיפוך נטל ההוכחה בשתי נקודות הזמן. יתר על כן, קבלתה לכל הפחות מכתימה את החלטת הפיטורים באופן כזה שלכאורה די בו כדי להביא לקבלת הטענה לאפליה מחמת גיל. "נטייה" של ביה"ד לקבל גרסה אינה עולה כדי קביעה עובדתית כי אכן מתקבלת הגרסה וטענת המשיב בעניין זה היתה כללית ביותר. יתר על כן, מדובר בעדות יחידה של בעל דין שאין לה כל תימוכין או סיוע בראיה אחרת והיא הוכחשה על ידי מנהל המכירות מבלי שנקבע כי הכחשתו אינה מהימנה. יתרה מזאת, בהתחשב בכך שהעובד התקבל לעבודתו בחברה בגיל 59, גרסה זו של העובד מוקשית וחשודה. משזה המצב, בחן סגן הנשיאה את הנסיבות הנוגעות לשתי נקודות הזמן. אשר לנקודת הזמן השנייה, צוין כי יש קושי בקבלת דעת הרוב בפסק הדין קמא כי טענת הנתבעת לפיה התובע לא עמד ביעדי המכירות דינה להידחות. ב"זמן אמת", נטען כלפי המשיב כי הוא אינו עומד ביעדי המכירות והוצגו נתונים כי שיעור העמלות הלך ופחת. אל מול נתונים אלה, לא המציא המשיב שום נתון שיש בו כדי ללמד "שלא היתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפיטוריו"; אשר לנקודת הזמן הראשונה, המערערת טענה בכתב הגנתה כי ביצעה שינוי ארגוני שכתוצאה ממנו התייתרה משרת המשיב, אך בתצהיריה שונתה "החזית" ללא הסבר, תוך שנטען כי לאחר השינוי הארגוני הועבר המשיב לתפקיד אחר אולם הוא כשל בו ולכן פוטר. שינוי חזית בלתי מוסבר זה יחד עם העובדה כי שיעורי העמלות ששולמו למשיב לא השתנו באופן מהותי עד למעבר לאזור הצפון לאחר פיטוריו הראשונים, ועם גילו של המשיב באותה עת (64), די בהם כדי להעביר אל המערערת את הנטל להוכיח כי הפיטורים הראשונים לא היו מחמת גילו של המשיב אלא משיקולים ענייניים. המערערת לא הרימה נטל זה. לפיכך, אפליית המשיב מחמת גיל בנקודת הזמן הראשונה בכך שהופסקה העסקתו בתפקידו הקודם רק מחמת גיל, מקרינה על האופן בו נבחן בהמשך יחסה של המערערת למשיב, כך שפיטוריו מתפקידו החדש, שמלכתחילה היה בעייתי, הם תוצאה ישירה של האפליה בנקודת הזמן הראשונה, ולכן הם עצמם נגועים באפליה. חזרה למעלה

14   [בתי-משפט] [עבודה] ברע (ארצי) 70573-01-18 נג'אח קניבי נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; סיגל דוידוב-מוטולה; 16/04/18) - 9 ע' עו"ד: מרואן ג'דעון החלטה אם ליתן סעד זמני אם לאו מסורה לשיקול דעתה של הערכאה הדנה בהליך. ככלל, ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בשיקול דעת הערכאה הדיונית בהחלטתה לתת סעד זמני או להימנע מכך אלא במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן בהן שיקול הדעת הופעל שלא כהלכה. במקרה דנן אין מקום להתערב בהחלטת ביה"ד האזורי שעניינה מתן סעד זמני בהיותה מנומקת כדבעי ותואמת את ההלכה הפסוקה. בתי-משפט – רשות ערעור – על החלטה דיונית בתי-משפט – רשות ערעור – על החלטה דיונית בתי-משפט – סעדים זמניים – בקשת רשות ערעור עבודה – בית-הדין לעבודה – סעדים זמניים עבודה – בית-הדין הארצי לעבודה – ביקורת שיפוטית . בקשת רשות ערעור על החלטת ביה"ד האזורי לעבודה שבמסגרתה נדחתה בקשת המבקשת, המתמודדת עם מחלת הסרטן, למתן צו זמני שלפיו יורה ביה"ד למשיב (להלן: המוסד) להשיב את שמה למאגר המבוטחים בביטוח בריאות, וזאת עד למתן פסק דין בהליך העיקרי. . בית הדין הארצי לעבודה (השופטת ס' דוידוב-מוטולה) דחה את הבקשה ופסק כי: החלטה אם ליתן סעד זמני אם לאו מסורה לשיקול דעתה של הערכאה הדנה בהליך. ככלל, ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בהחלטתה לתת סעד זמני או להימנע מכך אלא במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן בהן שיקול הדעת הופעל שלא כהלכה. החלטת ביה"ד האזורי מושא הבקשה מפורטת ומנומקת, ואין מקום להתערב בה. ביה"ד האזורי היה ער לטענות בדבר מצבה הרפואי של המבקשת, אך סבר שמהמסמכים שהגישה לא עולה כי היא זקוקה כעת לטיפול מציל חיים או דחוף. בנוסף, עוד לפני הדיון ובטרם הוכרעה הבקשה, ביה"ד סבר שיש צורך בהבהרת מצבה הרפואי של המבקשת. אף על פי כן, המבקשת לא הגישה ולא טענה למידע נוסף לפני הדיון ואף לא במהלכו. לנוכח חשיבות ורגישות העניין, ניתנה למבקשת הזדמנות להגיש מסמכים רפואיים נוספים או חדשים גם במסגרת ההליך בביה"ד הארצי, ואולם, המבקשת בחרה שלא להגיש דבר, ועל כן, המסמך שעמד לפני ביה"ד האזורי וגם בהליך זה הוא מכתבו של רופא המשפחה שלפיו המבקשת עברה ניתוח וזקוקה למעקב, הערכה וטיפול ללא דיחוי, וכן שכל עיכוב במתן טיפול עלול להוביל להתפשטות הגידול ועלול להיות פטאלי או לגרום להחמרת המצב. זאת, מבלי לציין מהו הטיפול לו זקוקה המבקשת וללא כל התייחסות ללוחות זמנים, מלבד זימון לביקורת; למבקשת ניתנה זכות הטיעון בכך שהתאפשר לה להגיש השלמת טיעון למוסד, אך בחרה שלא לעשות כן. לאור כל האמור, בהיות החלטת ביה"ד האזורי מנומקת כדבעי ותואמת את ההלכה הפסוקה, ובשים לב לסד הזמנים הקצר שנקבע בהחלטה במטרה לקדם את ההליך העיקרי, הבקשה נדחתה. חזרה למעלה

15   [עבודה] [ביטוח לאומי] עבל (ארצי) 57198-06-13 פנחס בוקר נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; אביטל רימון קפלן, יגאל פליטמן, ורדה וירט ליבנה, נ.צ: יעל רון, דורון קמפלר; 11/04/18) - 26 ע' עו"ד: כרמית נאור, איילת מלכה ביה"ד פסק כי, נוכח התשתית העובדתית המוסכמת בעניינו של המערער, שהגיש תביעה להכיר בפגימה בצווארו כפגיעה בעבודה לפי תורת המיקרוטראומה, ולנוכח חוות הדעת של המומחה שמונה בתיק לפיה המערער לא הוכיח קשר סיבתי בין הפגימה בצווארו לבין תנאי עבודתו, בדין נדחתה תביעת המערער להכיר בפגימה בצווארו כפגיעה בעבודה. עבודה – תאונת עבודה – הוכחת קשר סיבתי עבודה – תאונת עבודה – מומחים רפואיים עבודה – תאונת עבודה – מיקרוטראומה עבודה – ביטוח נפגעי עבודה – פגיעה בעבודה ביטוח לאומי – ביטוח נפגעי עבודה – פגיעה בעבודה . המערער עבד במשך כ-25 שנה כמוכר בדוכן בשוק. המערער הגיש תביעה למשיב, להכיר בפגימה בצווארו כפגיעה בעבודה, ותביעתו נדחתה. בעקבות דחיית תביעתו, הגיש המערער את תביעתו לביה"ד האזורי להכיר בפגימה בצווארו, כפגיעה בעבודה לפי תורת המיקרוטראומה. התביעה נדחתה ומכאן הערעור. . בית הדין הארצי לעבודה (מפי השופטת א' רימון-קפלן ובהסכמת הנשיא (בדימ') י' פליטמן, הנשיאה ו' וירט-ליבנה ונציגי הציבור י' רון, ד' קמפלר) דחה את הערעור ופסק כי: ראשית נדחו טענות המערער בכל הנוגע לתשתית העובדתית ונקבע כי המומחה נתן את חוות דעתו בהתאם לעובדות שקבעו הצדדים בהסכמה, כך שאין לפסול את חוות דעתו מטעם זה; אשר לטענה לפיה ביה"ד קמא שגה כשלא התיר לו לחקור את המומחה בחקירה נגדית, בהנחיות נשיא ביה"ד הארצי לעבודה לגבי מינוי מומחים רפואיים נקבע הכלל לפיו אין המומחה מוזמן לחקירה נגדית על חוות דעתו ואין להיעתר לבקשה להזמנתו, אלא במקרים חריגים. כתחליף לחקירה נגדית, מתאפשרת לצדדים הפניית שאלות הבהרה בכתב למומחה הרפואי. בענייננו לא מדובר בנסיבות חריגות או נדירות, ואף אין מקום להתערב בהחלטות ביה"ד האזורי שלא התיר למערער לשאול את המומחה את כל שאלות ההבהרה שביקש לשאול. מאחר ששאלות הבהרה מהוות תחליף לחקירה נגדית של המומחה, דרך המלך היא הפנייתן למומחה בהתאם לבקשת צד. יחד עם זאת, הפניית השאלות אינה נעשית באופן אוטומטי אלא לאחר הפעלת שיקול דעת על ידי ביה"ד ובחינה, בין היתר, האם השאלות המבוקשות רלוונטיות ומכוונות להבהרת חוות הדעת או השלמתה, האם יש בהן כדי לתרום לבירור השאלה העומדת לדיון, וכיו"ב. אשר לטענה לפיה לנוכח קביעת המומחה שהשפעת תנאי עבודתו של התובע פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים עולה כי לדעתו לתנאי עבודתו של המערער הייתה השפעה על מצב הליקוי בצווארו, הרי שרק לאחר שעבר המבוטח את המשוכה הראשונה של ביסוס הקשר הסיבתי במידת סבירות של 50% ומעלה (וכפוף לכך שהפגיעה אירעה במנגנון המיקרוטראומה), ניתן לעבור לבחינת שאלת היחס שבין השפעת תנאי העבודה על הליקוי למול גורמים אחרים לליקוי, כאשר די בהשפעה משמעותית (בשיעור 20% לפחות), כדי שהליקוי יוכר כפגיעה בעבודה לפי תורת המיקרוטראומה. מששלל המומחה קיומו של קשר סיבתי בין תנאי העבודה לליקוי ממנו סבל המערער, לא היה מקום להידרש לשאלה בדבר מידת השפעת תנאי עבודתו על הליקוי, ביחס לגורמים אחרים, אך הואיל והמומחה נשאל שאלה זו במקביל לשאלה בדבר קיומו של הקשר הסיבתי, הוא השיב כי השפעת תנאי עבודתו של התובע פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים (היצרות מולדת של תעלת השדרה הצווארית). אשר לטענה לפיה הואיל ומדובר בתיק העוסק בביטחון סוציאלי, יש ללכת לפי עקרונות מקילים ולקבוע שקיים קשר סיבתי משפטי בעניינו, הרי שבענייננו לא מדובר בקיומו של ספק, ולכן לא היה מקום להפעיל את הכלל לפיו ספק באשר לקיומו של קשר סיבתי יפעל לטובת המבוטח; אשר לטענה כי יש לאמץ את חוות הדעת של המומחה מטעם המערער, ביה"ד מייחס משקל מיוחד לחוות-דעת המוגשת על-ידי מומחה הפועל מטעמו הוא, מה גם שחוות הדעת של המומחה מטעם המערער אינה מפורטת, אינה מתייחסת לעילת המיקרוטראומה ואין בה כדי לסתור או להטיל ספק במסקנת המומחה; אשר לטענה כי יש לפסול את חוות דעת המומחה בשל גישתו המחמירה, הרי שאין להסיק דבר מתיקים אליהם היפנה המערער, לא כל שכן להסיק שהמומחה שולל קטגורית מיקרוטראומה בעמוד השדרה הצווארי, שכן הנסיבות העובדתיות של כל מקרה שונות מנסיבותיו של המערער; במקרה זה אין מקום להתערב בקביעת המומחה ששלל קיומו של כל קשר סיבתי בין עבודת המערער לפגימה בצווארו, שכן מדובר בפגם מולד, מאחר שלא נפלו בחוות דעתו פגמים שעשויים היו להביא לפסילתה, ולכן לא הייתה כל הצדקה שלא לאמצה. משכך, לאור משקלה הראייתי המיוחד של חוות הדעת ובהעדר ראייה שיש בה ממש לסתור את שנקבע, בדין אימץ ביה"ד קמא את חוות דעת המומחה. חזרה למעלה

מנהלי

16   [מסים] [פרשנות] וע (מרכז) 37035-10-15 רחל אייזנברג נ' מנהל מיסוי מקרקעין אזור מרכז (מנהלי; בנימין ארנון; 17/04/18) - 25 ע' עו"ד: רם יולוס, עדי קסטרו, אדם טהרני נדונה השאלה, האם ניתן לפרש את הוראות חוק ההסדרים וחוק מיסוי מקרקעין באופן שיאפשר לעוררת להיחשב כזכאית לחישוב מס השבח שנצמח לה בגין מכירת זכויותיה בדירה נושא הערר בדרך של "חישוב מס לינארי מוטב" הקבוע בהוראות סעיף 43(6) בחוק ההסדרים, וזאת – על אף העובדה כי אין חולק על כך שחלקה של העוררת בדירה נמכר לאחותה. מסים – מס שבח מקרקעין – חישובו מסים – מס שבח מקרקעין – פטור מסים – מס שבח מקרקעין – פרשנות פרשנות – דין – דיני מסים . ערר שהוגש בהתאם להוראות סעיף 88 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963 על החלטת מנהל מיסוי מקרקעין, לפיה נדחתה ההשגה שהגישה העוררת בקשר עם שומת מס השבח נושא ערר זה. . ועדת הערר פסקה כלהלן: במקרה דנן, לשון החוק אינה מותירה מקום לשיקול דעת של המשיב באשר לאי החלת חישוב מס לינארי מוטב כאשר מדובר במכירה בין "קרובים". לשון סעיף 43(6)(ב) לחוק ההסדרים קובעת במפורש כי החישוב הלינארי המוטב יחול "ובלבד שמתקיימים כל אלה". ברי איפוא כי המחוקק הביע עמדתו באופן מפורש הקובע כי נישום יהיה זכאי לחישוב מס לינארי מוטב רק כאשר מתקיימים כלל התנאים המפורטים בחוק, וביניהם התנאי כי אין מדובר במכירה ל"קרוב" כהגדרתו בחוק מיסוי מקרקעין. מדובר, אפוא, בהסדר שלילי מפורש, בגדרו הביע המחוקק את עמדתו כי אין לאפשר זכאות לחישוב מס לינארי מוטב כאשר מדובר בעסקת מכירה של דירת מגורים במהלך תקופת המעבר מאדם לקרובו. קביעה זו לפיה לשון החוק אינה מאפשרת כלל לקבל הפרשנות המוצעת על ידי העוררת – די בה כדי להביא לדחיית הערר דנן. חזרה למעלה

17   [עורכי-דין] [משפט מינהלי] עתמ (י-ם) 68892-01-18 המרכז הארצי לסיוע למתמחים ולסטודנטים במשפטים נ' לשכת עורכי הדין בישראל (מנהלי; אלי אברבנאל; 16/04/18) - 9 ע' עו"ד: בית המשפט לעניינים מינהליים דחה את העתירה על הסף בשל חוסר סמכות עניינית. נקבע כי חוק חופש המידע אינו חל על הוועדה הבוחנת של לשכת עורכי הדין. עורכי-דין – לשכת עורכי-הדין – הוועדה הבוחנת משפט מינהלי – חופש המידע – חוק חופש המידע, תשנח-1988 . עתירה לפי חוק חופש המידע, תשנ"ח-1998, בה התבקש להורות למשיבות למסור לעותרים מידע הנוגע לבחינות ההסמכה של לשכת עורכי הדין. . בית המשפט קבע כלהלן: יש לדחות את טענת העותרים כי הוועדה הבוחנת מוגדרת "רשות ציבורית" על פי פריטים 8 ו-10 להגדרה שבסעיף 2 לחוק חופש המידע. משנמצא כי הוועדה הבוחנת אינה נכללת ברשימה הסגורה של הגדרת "רשות ציבורית", הרי שחוק חופש המידע אינו חל עליה. אין ללמוד מכך כי הוועדה פטורה מלקיים את עקרונות חופש המידע שנקבעו בפסיקה ועוגנו בחוק חופש המידע. ואולם לענייננו – משנמצא כי החוק אינו חל על הוועדה, אין בפריט 2 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, תש"ס-2000 כדי להקנות סמכות עניינית לבית משפט זה, ומכאן שדין הטענה לחוסר סמכות עניינית של בית משפט זה לדון בעתירה, להתקבל. חזרה למעלה

18   [תכנון ובנייה] עתמ (מרכז) 60957-12-17 ועד הפעולה הוד השרון (ורדית ארדי גד,שרון אדלר)400 אחרים נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז מרכז (מנהלי; ורדה מרוז; 15/04/18) - 25 ע' עו"ד: ענת בירן, אינה טל, עזרא קוקיה, ירון סולבר האם אישור תכנית כוללנית להוד השרון אגב דחיית כ-2,000 התנגדויות מקים עילה להגשת ערר למועצה הארצית מכוח סעיף 110(א) לחוק התכנון והבנייה? נקבע כי יש להתיר הגשת ערר למועצה הארצית, בנושא התחבורתי בלבד. תכנון ובנייה – ועדות התכנון והבנייה – רשות ערעור למועצה הארצית תכנון ובנייה – תכניות – המועצה הארצית תכנון ובנייה – תכניות – אישור תכנית . האם אישור תכנית כוללנית להוד השרון אגב דחיית כ-2,000 התנגדויות מקים עילה להגשת ערר למועצה הארצית מכוח סעיף 110(א) לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965? זו הסוגיה המונחת ביסוד העתירה דנן. . בית המשפט קבע כלהלן: סעיף 110 לחוק התכנון והבנייה עוסק בערר על החלטה של ועדה מחוזית לאשר או לדחות תכנית. על פיו, הזכות להגיש ערר לעותרים כפופה לקבלת רשות מיו"ר הוועדה המחוזית לעשות כן. בענייננו, נדחתה הבקשה ומכאן העתירה. המבחן בשאלת התערבות בית המשפט בהחלטת יו"ר הועדה המחוזית בסוגית מתן רשות לערור למועצה הארצית הוא מהותי; האם הסוגיה היא בעלת חשיבות ציבורית והשלכות רוחב המצדיקות התערבותה של המועצה הארצית. ביחס לסוגיה התחבורתית, מתקיימים תנאים המצדיקים בחינה של המועצה הארצית. לשאלות שהיא מעוררת השלכות ציבוריות מרחיקות לכת והיא נוגעת לכלל התכניות הכוללניות המתוכננות ביחס לחלק ניכר מהערים. לפיכך, יש לקבל את העתירה ביחס לסוגיה זו וליתן רשות לעותרים לערור למועצה הארצית. לא אלו פני הדברים באשר ליתר הסוגיות שהועלו בעתירה, אשר מבלי להקל ראש בחשיבותן ובמשקלן, אין בהן עילה למתן רשות לערור למועצה הארצית. חזרה למעלה

19   [תכנון ובנייה] עתמ (נצ') 55496-10-17 עזבון המנוח הרמן הלפרין נ' יו"ר הועדה המחוזית לתכנון ובניה - מחוז צפון (מנהלי; דני צרפתי; 11/04/18) - 29 ע' עו"ד: חנין סמעאן מויס, איקו פרי, אילן בורנשטיין הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה צדקה בקביעתה כי תמ"א 35 אינה מחייבת לכלול שטחים חקלאיים, ובכלל זה את שטח העותרים, בתחום התכנית. תכנון ובנייה – תכניות – התנגדות תכנון ובנייה – תכניות – פירושן . במסגרת עתירה זו עותר מנהל עיזבון המנוחים להורות על ביטול החלטת הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה, הדוחה את ההתנגדויות שהוגשו באשר לתכנית ג/21301 'מושב מרחביה' ומאשרת את התכנית להרחבת השטח המיועד לבינוי בישוב. . בית המשפט דחה את העתירה, ופסק כלהלן: טענתם המרכזית של העותרים הינה כי הייתה הצדקה תכנונית, כמו גם חובה בדין מכוח הוראות תמ"א 35, לכלול את חלקתם בתוך תחום הקו הכחול של התכנית שבדיון. בהחלטתה להוציא את חלקת העותרים מתחום התכנית (כמו גם חלקות נוספות), הבהירה הוועדה כי תמ"א 35 אינה מחייבת לכלול שטחים חקלאיים, ובכלל זה את שטח העותרים, בתחום התכנית. פרשנותה של הוועדה תואמת את תכלית ולשון הוראות תמ"א 35. משעה שלא הייתה תכלית מלכתחילה לכלול את קרקע העותרים בתכנית, תוך הותרת הייעודים בקרקע ללא שינוי, בדין החליטה הוועדה על הוצאת השטח של העותרים יחד עם שטחים נוספים מתחום התכנית. חזרה למעלה

מחוזי

20   [מקרקעין] עמש (חי') 32369-09-17 א.ב נ' מ.ב (מחוזי; סארי ג'יוסי, חננאל שרעבי, אספרנצה אלון; 18/04/18) - 9 ע' עו"ד: דקואר אליאס, אנואר ח'טיב נדחה ערעור על פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה, בו התקבלה תביעת המשיב נגד אחיו – המערער לפירוק שיתוף ותשלום דמי שימוש בדירה שירשו מאביהם המנוח. מקרקעין – שיתוף במקרקעין – פירוק השיתוף מקרקעין – שיתוף – פירוקו . ערעור על פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה, בו התקבלה תביעת המשיב נגד אחיו – המערער לפירוק שיתוף ותשלום דמי שימוש בדירה שירשו מאביהם המנוח. . בית המשפט המחוזי דחה את הערעור ופסק: פסק דינו של בית משפט קמא מבוסס על תשתית ראייתית שהונחה בפניו ולא נפלה טעות במסקנה המשפטית אליה הגיע ואף לא טעות שבחוק. המערער לא עמד בנטל הראיה המוטל עליו להוכיח כי הוא זה שנשא בהחזרי המשכנתא עבור הדירה. בצדק נקבע כי אין לראות במערער כדייר מוגן, הן במישור הראייתי והן במישור המשפטי. חזרה למעלה

21   [פשיטת רגל] עשא (ת"א) 4269-10-15 עיריית טייבה נ' כונס הנכסים הרשמי (מחוזי; איתן אורנשטיין; 15/04/18) - 10 ע' עו"ד: חיים ינקוביץ', קרן יוסט, נחמה אבן ספיר לא היה מקום לדחיית תביעת החוב שהגיש המערער. הנאמן אינו מוסמך להכריע במגיע לדעתו לחברה או לחייב מהנושה. ככל שהנאמן סבור שנפל דופי בהתנהלות הנושה שגרמה נזק, ומשכך הוא אינו זכאי לקבל את כספי תביעת החוב שאושרה, עליו לנקוט בהליך מתאים. פשיטת רגל – נאמן – סמכויותיו פשיטת רגל – נושים – נושה נדחה פשיטת רגל – תביעת חוב – בעל תפקיד . ערעור על הכרעת הנאמן בהסדר נושים של עיריית טייבה, שדחה תביעת חוב שהגיש המערער, לתשלום עבור עבודתו בעירייה. . בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור ופסק: בית המשפט רשאי, מטעמים מיוחדים, להדחות חוב בגין שכר עבודה ולהורידו במדרג הנשייה ל"חוב שאינו מובטח", אם דבק בהתנהלות הנושה יסוד של אשמה או חוסר תום לב. סעיף 354(א)(4) לפקודת החברות מאפשר רק את שינוי מעמד החוב מחוב בעל עדיפות לחוב רגיל, ואין הוא מאפשר לשלול לחלוטין את זכות הנושה לקבלת דיבידנד. הסמכות להדחיית חוב של נושה נתונה לביהמ"ש ולא לנאמן. הנאמן אינו מוסמך להכריע במגיע לדעתו לחברה או לחייב מהנושה או מצד ג' שלדעתו חב כספים לחברה. ככל שהנאמן סבור שנפל דופי בהתנהלות המערער שגרמה נזק לעירייה, ומשכך הוא אינו זכאי לקבל את כספי תביעת החוב שאושרה, עליו לנקוט בהליך מתאים. חזרה למעלה

22   [בתי-משפט] [דיון אזרחי] תא (חי') 29638-04-17 אמנון אבישי נ' קיבוץ כפר מכבי (מחוזי; איל באומגרט; 11/04/18) - 6 ע' עו"ד: די בכך שאחד מהסעדים שנתבקשו בתביעה יסווג כסעד כספי על מנת לחייב באגרה לפי שווי הסכום הנתבע. במקרה זה, נתבע סעד כספי בכסות של סעד הצהרתי ועל התובעים לשום את הסעד הכספי ולשלם את האגרה בהתאם. * בתי משפט – אגרות – סיווג הסעד המבוקש * בתי משפט – אגרות – שיעורן * דיון אזרחי – אגרות – שיעורן . התובעים הגדירו את התביעה כתביעה לצו עשה ולצו הצהרתי ושילמו אגרה בהתאם. ההחלטה עוסקת בשיעור האגרה שעל התובעים לשלם, בהתחשב באחד הסעדים בו מבוקש להורות לקיבוץ לקבוע פרק זמן סביר בו יושלמו התשלומים המגיעים למשפחות הזכאיות לפיצוי בגין שינוי דמי היוון וכן לקבוע כי סכום הפיצוי יישא הפרשי הצמדה. . בית המשפט המחוזי פסק כדלהלן: תקנה 3 לתקנות האגרות וההלכה קבעו כי סעד הצהרתי הוא סעד שאינו ניתן לביטוי כספי. אולם, באם נתבע סעד הצהרתי, הטומן תביעה כספית, לא תמנע העובדה שהתבקש סעד הצהרתי את תשלום האגרה לפי שווי הסכום הנתבע. די בכך שאחד מהסעדים שנתבקשו יסווג כסעד כספי על מנת לחייב באגרה מתאימה. הסעד הנדון הוא סעד כספי בכסות של סעד הצהרתי. התוצאה של מתן סעד כמבוקש הוא חיוב הקיבוץ בתשלומים מתאימים. משכך, על התובעים לתקן את כתב תביעתם, לשום את הסעד הכספי ולשלם את האגרה המתחייבת. חזרה למעלה

23   [דיון אזרחי] [הגנת הצרכן] תצ (י-ם) 58855-09-16 אורי לימור נ' סיטי לייף סטייל בע"מ (מחוזי; תמר בזק רפפורט; 10/04/18) - 14 ע' עו"ד: יעקב שפיגלמן , עמית עדו, אלדד אפרוני , גד טיכו , ישי שידלבסקי אור אושרה תובענה ייצוגית שעניינה בטענה כי המשיבות משווקות 'תווי קניה' אשר תוקפם נקבע למשך תקופה קצרה מחמש שנים, בניגוד לסעיף 14ח לחוק הגנת הצרכן. דיון אזרחי ‏–‏ תובענה ייצוגית ‏–‏ אישור תובענה ייצוגית הגנת הצרכן ‏–‏ תובענה ייצוגית ‏–‏ אישורה הגנת הצרכן ‏–‏ חוק הגנת הצרכן ‏–‏ תחולתו . בקשה לאישור תובענה ייצוגית בטענה כי המשיבות משווקות 'תווי קניה' אשר תוקפם נקבע למשך תקופה קצרה מחמש שנים, בניגוד לסעיף 14ח לחוק הגנת הצרכן. . בית המשפט המחוזי אישר את התובענה ופסק: בסעיף 14ח לחוק הגנת הצרכן קיים סייג, כך שהחיוב במינימום 5 שנות תוקף אינו חל כשמדובר בתו קניה שנועד לרכישת מוצרים או שירותים מסוג מסוים. הסייג איננו חל על שובר קניה שנרכש תמורת תשלום ומאפשר קניית מגוון מוצרי עוסק מסוים, יהא אשר יהא כינויו המסחרי של השובר. הוראת סעיף 14ח לחוק הגנת הצרכן היא הוראה קוגנטית ולא נראה שיש בתניית פטור בתקנון אחיד כדי לפטור מעולה. ניתן לתאר את השוברים שמנפיקות המשיבות כמסמכים שנרכשים כנגד תשלום, תוך שנקוב עליהם ערך כספי בו יוכל אוחז לרכוש שירותים או מוצרים בבית עסק מסוים, לרבות רשת בתי עסק. ככאלו עומדים השוברים לכאורה בהגדרת "תו קניה" כאמור בסעיף 14ח. בהתקיים כל התנאים הנדרשים לכך, אושרה התובענה כייצוגית. חזרה למעלה

24   [קניין] [מקרקעין] פשר (ת"א) 5156-04-15 עו"ד עדי גילה חכמון נ' דזרי סוני בן דוד (מחוזי; חגי ברנר; 09/04/18) - 11 ע' עו"ד: ליאן א. חכמון, תומר בורלא, נדב לב נדחתה בקשת הנאמנת על נכסי החייב לקבוע כי מחצית הזכויות בדירה שייכת לחייב, אף שהן רשומות על שם בת זוגו, מהטעם שהנאמנת לא עמדה בנטל הכבד לסתור את הרישום. קניין – מקרקעין – רישום מקרקעין – רישום – תוקפו מקרקעין – זכויות במקרקעין – רישום . בקשת הנאמנת על נכסי החייב לקבוע כי מחצית הזכויות בדירה שייכת לחייב, אף שהן רשומות בלשכת רישום המקרקעין בשלמותן על שם בת זוגו. . בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה ופסק: סדרי הדין והראיות חלים גם על בעלי תפקיד מטעם ביהמ"ש והם אינם נהנים מזכויות ייתר דיוניות או ראייתיות, לכן אין להדרש לטענות המהוות הרחבת חזית ולסעד כספי חדש שלא התבקש. לגופו של עניין, הנטל לסתירת הרישום ולהוכחת הטענה כי הוא אינו משקף את מצב הדברים האמיתי הוא נטל כבד מאוד. לא רק שלא עלה בידה להוכיח כי הרישום איננו משקף את מצב הזכויות האמיתי בדירה אלא שניתן לקבוע כי הרישום משקף במדויק את מצב הזכויות, נוכח ויתורו של החייב על זכויותיו בדירה. חזרה למעלה

25   [חוזים] [חברות] פרק (ת"א) 66439-06-16 עו"ד ורו"ח אשר אנגלמן, בתפקידו כמפרקן של חברת ריט טכנולוגיות בע"מ (בפירוק) ושל חברת ריט וויירלס בע"מ (בפירוק) נ' אינבנקום טכנולוגיות בע"מ (מחוזי; חגי ברנר; 05/04/18) - 17 ע' עו"ד: עופר שפירא, רון פרידמן, רינת מורד בהתאם להסכם הקצאת המניות שנכרת בין החברות שבפירוק לבין המשיבה, מעת שהמניות הוקצו למשיבה חלה עליה חובת תשלום בלתי מותנית, שממשיכה לחול גם לאחר כניסתן של החברות להליכי פירוק. חוזים – מכר – תשלום חוזים – תמורה – תשלומה חברות – מניות – תשלום עבור המניות . בקשת מפרק חברות להורות למשיבה להשלים את התחייבויותיה בהתאם להסכם הקצאת המניות שנחתם בין החברות לבין המשיבה ולשלם לקופת הפירוק את יתרת תמורת המניות. . בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה ופסק: עצם היקלעותה של חברה לחדלות פירעון אינה מפקיעה מאליה את תוקף החוזים שנכרתו עימה, הגם שיתכן כי חדלות הפרעון תגרום לחברה להפר את החוזה באופן שיקנה לצד הנפגע את הזכות לסעדים בגין הפרה. אין בהוראות ההסכם דנן פתח המאפשר למשיבה לחמוק מקיום התחייבותה הכספית במקרה בו החברות תיקלענה להליכי פירוק. החיוב של המשיבה לשלם בגין המניות היה מותנה אך בהקצאה בפועל של המניות ומרגע שהמניות הוקצו חלה על המשיבה חובת תשלום בלתי מותנית שממשיכה לחול גם לאחר כניסתן של החברות להליכי פירוק, ואין מדובר בחיוב שאינו בר ביצוע או בלתי צודק. חזרה למעלה

26   [דיון פלילי] בעח (ת"א) 27406-09-17 אהוד עמרם יפרח נ' מדינת ישראל (מחוזי; גרשון גונטובניק; 22/03/18) - 6 ע' עו"ד: יהושע רזניק, ינון סרטל, ניר לזר, ציון סהראי, יפעת שטיין, גילית מנטינבנד, נתנאל חיים כאשר חלק מהמגעים עם עד מדינה סב סביב הסדר טיעון, אין לכונן נורמת גילוי קטגורית באשר למשא ומתן בעניין הסדר הטיעון. עם זאת, הכף תטה לכיוון גילוי התיעוד לנאשם, שעה שמדובר במשא ומתן הנוגע לאישום ולתנאי ההסכם. דיון פלילי ‏–‏ זכות העיון בחומר התביעה ‏–‏ תחולתה . בקשת הנאשמים לקבל לעיונו תיעוד של המשא ומתן שהתנהל בין עד המדינה לבין הפרקליטות בעניין הסדר הטיעון, בטרם נחתם עמו הסכם עד המדינה. . בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה בעיקרה ופסק: כאשר מנוהל משא ומתן בעניין עדות מדינה, בהתקיים התנאים שבסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי יש להעביר את התיעוד להגנה, יהיה הגורם המנהל את המשא ומתן אשר יהיה. כאשר נוהל מו"מ לעניין הסדר טיעון ולאחר מכן לעניין הסכם עד מדינה, על פניו, אם הפך חשוד או נאשם לעד מדינה, הכף נוטה אל הגילוי; לא הפך לעד מדינה, קם האינטרס לאפשר דין ודברים גמיש וחופשי בין ההגנה לבין המאשימה. ואולם, אין לכונן נורמת גילוי קטגורית בעניינם של עדי מדינה. עם זאת, הכף תטה לכיוון הגילוי שעה שמדובר בתיעוד של משא ומתן בין הצדדים הנוגע לאישום ולתנאי ההסכם. במקרה דנן, יש להעביר לעיון ההגנה את רוב החומר הנוגע למגעים בין הפרקליטות לבין עד המדינה. חזרה למעלה

שלום

27   [נזיקין] [רשויות מקומיות] תא (י-ם) 34299-06-14 פלונית נ' עירית ירושלים (שלום; מוחמד חאג' יחיא; 15/04/18) - 20 ע' עו"ד: אריאל כהן, אליעזר גדות בית המשפט חייב את העירייה בתשלום פיצויים לתובעת בסך 70,000 ₪. נקבע כי עקב העדר סימון של מעברי חצייה, נוצר מצג מבלבל אצל הולך הרגל הסביר לפיו ניתן ללכת על כביש השירות כדי לחצות אותו מהמדרכה הימנית למדרכה השמאלית, זאת מכל נקודה בו. נזיקין – עוולות – רשלנות נזיקין – אחריות – רשות מקומית רשויות מקומיות – עיריות – אחריות בנזיקין נזיקין – אשם – אשם תורם . התובעת עתרה לחייב את הרשות המקומית לפצות אותה בגין נזק גוף שנגרם לה עקב נפילתה בדרך צדדית. . בית המשפט פסק כלהלן: אף שמדובר בכביש שירות, על כל הסיכונים הנגזרים מכך והחובה להסדיר את הנושא הבטיחותי של הולכי הרגל שם, אין כל עדות לקיומו של מעבר חצייה כלשהו או תמרור שמעיד על מעבר חצייה שמיועד להולכי הרגל, הן על כביש האספלט הן על כביש השירות. עקב העדר סימון של מעברי חצייה על כביש האספלט לכיוון כביש השירות וגם על כביש השירות עצמו, זאת כמצופה מרשות מקומית סבירה המופקדת על בטיחות הולכי הרגל ברחובות שבאזור שיפוטה, נוצר מצג מבלבל אצל הולך הרגל הסביר, ולענייננו התובעת, לפיו ניתן ללכת על כביש השירות כדי לחצות אותו מהמדרכה הימנית למדרכה השמאלית, זאת מכל נקודה בו. בהתקיים האמור, לצד קו החיבור שבאמצע הכביש ואשר בנתוניו הקיימים הוא מהווה מכשול דרך – חבה הנתבעת בנזיקין בגין העוולה שנגרמה לתובעת. יחד עם זאת, יש להעמיד את אשמה התורם של התובעת על 30% כך שכל סכום פיצוי שייפסק יופחת בשיעור 30% בגין רשלנות תורמת לקרות הנזק. חזרה למעלה

28   [פרשנות] [חוזים] תא (י-ם) 25705-04-13 יוסף נידאם נ' ארגון קהילות יהודי צפון אפריקה בירושלים (שלום; מוחמד חאג' יחיא; 15/04/18) - 33 ע' עו"ד: רפי וינברגר, רחלי וינברגר, אסף עזריאל בית המשפט קיבל את תביעת התובע כנגד הנתבעת 1, אשר עניינה בהתקשרויות לרכישת חלקות קבר לבני משפחתו של התובע ולאחרים. בתוך כך, אישר בית המשפט את תוקף רכישותיו של התובע והרוה לנתבעת להשיב לו התמורה ששולמה מעבר לתקרה המרבית הקבועה לכך בדין. פרשנות – דין – חוק שירותי הדת היהודיים [נוסח משולב]‏ חוזים – חוזה קבורה – תעריפים חוזים – חוזה קבורה – שירותי קבורה . התובע הגיש כנגד הנתבעים תביעה בה הוא עותר להשבת כספים שנגבו ממנו שלא כדין במסגרת רכישת חלקות הקבר וכן הוא עותר למתן פסק דין הצהרתי אשר מאשר את תוקפן של רכישותיו שביצע במסגרת שתי התקשרויות. התובע טוען, כי רכש במועדים שונים חלקות קבר, לבני משפחתו ואחרים. הנתבעים טוענים, בין השאר, כי התובע הוא "סוחר" קברים, וכי התקשרויות הרכישה שנכרתו עמו הן בטלות ומבוטלות שכן לא נעשו כדין. . בית המשפט קיבל את התביעה בעיקרה ופסק כלהלן: לפי חוק שירותי הדת היהודיים פלוני רשאי לרכוש בחייו חלקת קבר, בעבור עצמו, בעבור בן זוגו (בתנאי שהוא בחיים) או בעבור הורהו (בתנאי שהוא בחיים). חל איסור על פלוני לרכוש קבר בעבור אחר שאינו נמנה בחוק. ההסדר החקיקתי האמור שקובע מה מותר ומה אסור ביחס לרכישת חלקת קבר, אין בו הסדרה של אופן ביצוע הרכישה והאם נדרשים תנאים מיוחדים למימוש הרשות לרכוש חלקת קבר בחיים. בהעדר פרוצדורה או תניה ספציפית, כל שכן איסור לכך בדין – חלים דיני החוזים הרגילים, וככל שיש צורך בכך, גם דיני השליחות. רכישה באמצעות מיופה-כוח, היא פעולה סבירה והגיונית בנסיבות העניין, במיוחד במקרים שבהן הרוכש לא יכול לעשות כן בעצמו, כדוגמת: תושב חוץ; אדם מבוגר; אדם חולה שמרותק למיטת חוליו, ועוד. משהוכח כי התובע לא היה מנוע בדין מלפעול כמיופה-כוח/שלוח של אחרים כדי לרכוש עבורם חלקות קבר בחיים, וברי כי שליחות זו יכולה להיווצר בעל-פה, ומשלא הציגה הנתבעת כל דרישה מפורשת מטעמה שלפיה לא תכיר בשליחות אלא אם תוצג הרשאה בכתב, הרי בהתבסס על הקביעה לפיה התמורה בעד הרכישה שולמה, וכי התובע כבר קיבל לידיו שטרות מכר – יש לקבוע, כי נכרת חוזה כדין; ההתקשרות הראשונה, אם כן, תקפה והיא מחייבת את הצדדים. יש לקבל את תביעת התובע בכל הנוגע לגביית יתר בהתקשרות הראשונה. היה על הנתבעת למכור את חלקות הקבר בהתקשרות הראשונה בתעריף המרבי לפי חוק שירותי הדת היהודיים, נכון למועד ביצוע ההתקשרות, ולעניין זה, במועד מסירת שטרות המכר לחזקת התובע. בנדון לא הונחה מטעם הנתבעת תשתית ראייתית, ברורה ומשכנעת, שיש בה להתמודד באופן ענייני עם טענות התובע. באשר להתקשרות השנייה, משלא נמצא, כי הודעת הביטול של ההתקשרות השנייה ניתנה כדין, יש לקבוע, כי ההתקשרות השנייה שרירה ומחייבת את הצדדים, בכפוף להשלמות. יש לדחות את התביעה נגד הנתבעים 4-2. התובע לא הניח עילת תביעה אישית נגד נתבעים אלה; דין התביעה לפסיקת פיצוי עונשי - להידחות, ודין התביעה לפסיקת פיצוי בגין עוגמת נפש להתקבל. חזרה למעלה

29   [נזיקין] תא (י-ם) 1974-06-13 פלונית נ' שמואל קושנירוב (שלום; יעל ייטב; 12/04/18) - 8 ע' עו"ד: נורית גל, אהרון דואני, עוזי לוי הנחת העבודה המקובלת בפסיקה היא כי שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות בקביעת נזקיהם של קטינים, זהה לשיעור הנכות התפקודית. במקרה דנן, לא נמצא שיש לסטות ממפתח זה. נזיקין – פיצויים בגין נזקי גוף – קטינים נזיקין – פיצויים לנפגעי תאונות דרכים – אובדן כושר השתכרות . תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. המחלוקת הטעונה הכרעה הינה בשאלת נזקיה של התובעת והפיצוי הראוי בגינם. . בית המשפט קבע כלהלן: יש לאמץ את שיעור הנכות הרפואית שנקבעה על ידי המומחה מטעם בית המשפט, ולקבוע כי לתובעת נותרה נכות בשיעור 10% בעקבות התאונה. שאלה מרכזית הרלוונטית לענייננו הינה מה שיעור נכותה התפקודית של התובעת, ומה שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות. הנחת העבודה המקובלת בפסיקה היא כי שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות בקביעת נזקיהם של קטינים, זהה לשיעור הנכות התפקודית, שכן "הנכות הרפואית היא הכלי המרכזי לחילוץ הנכות התפקודית בעניינם של קטינים". בענייננו, לא נמצא שיש לסטות ממפתח זה. לפיכך, יש לקבוע כי שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות הוא 10%. חזרה למעלה

30   [בתי-משפט] תא (ת"א) 34119-06-17 גדעון קליינמן נ' א.נ. נתניה בע"מ (שלום; רונית פינצ'וק אלט; 12/04/18) - 5 ע' עו"ד: ברם, סלוקי, אפרים וינשטיין בית המשפט קיבל את בקשת המבקש והורה על מחיקת התביעה נגדו, זאת משנמצא, כי הסמכות לדון בתביעה נתונה למחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו. נקבע, בין השאר, כי העובדה שהסעד הנתבע הוא סעד כספי, אין בה כדי לשנות מסקנה זו. בתי-משפט – סמכות – המחלקה הכלכלית . המבקש הגיש בקשה להורות כי בית משפט זה נעדר סמכות עניינית לדון בתובענה שהוגשה וכי זו נתונה למחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו. התובע טוען, כי התביעה בענייננו נכנסת לגדרי המונח "עניין כלכלי" כאמור בסעיף 42ב(א)(3) לחוק בתי המשפט. . בית המשפט קיבל את הבקשה וקבע כלהלן: סעיף 42ה(א) לחוק בתי המשפט קובע את העיקרון המייחד את העניינים שיידונו בפני שופטי המחלקה הכלכלית. סעיף 42ב לחוק מגדיר את התיבה "עניין כלכלי" ככל אחד מהעניינים המנויים בחלופותיו השונות ולמעט תביעה אזרחית שבית המשפט לענייני משפחה מוסמך לדון בה. החלופה שבסעיף 42ב(א)(3) עניינה "עניין אזרחי בקשר לזכויות או לחובות של בעלי מניות בחברה ככאלה, המוסדרים בתקנון החברה או בחוזה אחר". התביעה שהוגשה על ידי המשיבה עניינה, כאמור בכתב התביעה בבעל מניות במשיבה אשר, בין היתר, הפר התחייבותו כלפי החברה וכלפי בעל מניות נוסף לביצוע תשלומים להם התחייב, והתעמרות שלו בבעל המניות הנוסף בחברה. לפי נוסח כתב התביעה, נכנסות עילות התביעה לגדר "עניין כלכלי" כמשמעותו בחוק. חזרה למעלה

31   [דיון פלילי] מי (קריות) 52361-01-18 יצחק סויסה נ' משטרת ישראל (שלום; מוחמד עלי; 12/04/18) - 6 ע' עו"ד: נדחתה בקשת המבקש לפיצוי בגין מעצר שווא לפי סעיף 38 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים). נקבע, כי דחיית הבקשה מתחייב לנוכח העובדה שטרם התקבלה החלטה סופית על סגירת התיק נגד המבקש; בעת ההחלטה לעצור את המבקש התקיימה עילת מעצר; לא מתקיימות נסיבות אחרות המצדיקות פסיקת פיצוי. דיון פלילי – מעצר – פיצויים . המבקש הגיש בקשה לפיצוי בגין מעצר שווא לפי סעיף 38 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים). המבקש טוען, כי מעצרו היה שגוי וכי כבר ביום בו נעצר טען טענת אליבי שלא נבדקה על ידי המשטרה, ואשר בסופו של דבר התבררה כנכונה. נטען, שלו המשטרה הייתה בוחנת את טענת האליבי שטען ביום בו נעצר, לא הייתה מתבקשת הארכת מעצרו. . בית המשפט דחה את הבקשה וקבע כלהלן: סעיף 38 לחוק המעצרים כולל בחובו שתי עילות המאפשרות פסיקת פיצוי לאדם שנעצר ושוחרר, וזאת כמובן רק כאשר החקירה לא הובילה להגשת כתב אישום: האחת, שלא היה יסוד סביר למעצר.; והשנייה, עילת "סל", שיורית במהותה, אשר נועדה להרחיב את שיקול הדעת של בית המשפט. תנאי להפעלת הסמכות לפי סעיף 38 לחוק המעצרים הוא שנגד החשוד לא הוגש כתב אישום. ובענייננו טרם התקבלה החלטה סופית מן הפרקליטות או מיחידת התביעות על סגירת התיק נגד המבקש. גם בהנחה שנגד המבקש לא יוגש כתב אישום, הרי בעת ההחלטה לעצור את המבקש התקיימה גם עילת מעצר שנבעה ממסוכנותו ומן הצורך להשלים פעולות חקירה בעת שהייתו במעצר. גם בבחינת עילת הסל, המקנה פיצוי לחשוד שנעצר לשווא בשל נסיבות אחרות המצדיקות זאת, אין להיעתר לבקשת המבקש. לא מתקיימות בענייננו נסיבות אחרות המצדיקות פסיקת פיצוי. חזרה למעלה

32   [דיון אזרחי] תא (ב"ש) 6702-02-18 יבגניה ואולין נ' יוסף וינר (שלום; יעקב דנינו; 12/04/18) - 9 ע' עו"ד: נדחתה בקשת הנתבע לדחיית התביעה נגדו על הסף בשל טענה לקיומו של 'מעשה בית דין'. בית המשפט בחן את התביעה בצלה של דוקטרינת מעשה בית דין, על ענפיה השונים, השתק עילה והשתק פלוגתא, תוך התחשבות בכך שהתובעת בהליך דנא הייתה הנתבעת בתביעה הראשונה. דיון אזרחי – מעשה-בית-דין – השתק עילה דיון אזרחי – מעשה-בית-דין – השתק פלוגתא . הנתבע הגיש בקשה לדחיית התביעה נגדו על הסף בשל טענה לקיומו של 'מעשה בית דין'. התביעה הראשונה סבה אחר תביעה לפינוי מושכר שהגיש הנתבע נגד התובעת, ואילו עיקרה של התביעה דנא, שהגישה התובעת נגד הנתבע, הינה בדרישה לקבלת סעדים כספיים, תולדת הפינוי שלפי הנטען בוצע שלא כדין. . בית המשפט דחה את הבקשה וקבע כלהלן: התובעת בהליך דנא הייתה הנתבעת בתביעה הראשונה. אין מקום לחסום את מי שהיה נתבע בתביעה הראשונה מהגשת תביעה חדשה; בנסיבות העניין, אין מקום לכבול ידי התובעת מהגשת תביעה כספית-נזיקית נפרדת, מאחר שלא מתקיים השתק עילה בנסיבות המקרה דנא. אין לומר כי בשני ההליכים מדובר באותה פלוגתא. פסק הדין בתביעה הראשונה לא הכריע בטענות התובעת בהליך דנא לנזקים כספיים שלטענתה גרם לה הנתבע עם ביצוע פסק הדין ולאחריו, שכן, פסק הדין בתביעה הראשונה ניתן ביחס לעילת הפינוי בלבד. חזרה למעלה

33   [התיישנות] תא (נצ') 16993-09-14 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' פארוק יעקוב (שלום; יוסף סוהיל; 12/04/18) - 11 ע' עו"ד: נדחתה בקשתו של הנתבע שכנגד לסילוק התביעה נגדו על הסף, מחמת התיישנות. נפסק, כי יש לקבל את טענת התובע שכנגד בדבר תחולתו של סעיף 4 לחוק ההתיינשות על התביעה שכנגד, חרף מחיקתה של התביעה העיקרית. התיישנות – טענת התיישנות – תביעה שכנגד וקיזוז . הנתבע שכנגד – בנק מרכנתיל, הגיש בקשה לסילוק התביעה נגדו על הסף, מחמת התיישנות. המחלוקת המשפטית היחידה היא באם חל סעיף 4 לחוק ההתיישנות על התביעה שכנגד, ובאם לאו? . בית המשפט דחה את הבקשה וקבע כלהלן: אין בכוחה של העובדה, כי התביעה העיקרית – של הבנק – נדחתה, כדי לשלול את תחולת הוראת סעיף 4 לחוק ההתיישנות. תביעת המשיב הוגשה מלכתחילה כתביעה שכנגד, כנגד תביעת הבנק, והגשתה הייתה כדין, כמשמעותה הפשוטה והרגילה בתקנות. אין זה מתקבל על הדעת, כי מחיקת תביעת הבנק, והגשתה מחדש בהליך אחר, תהפוך את התביעה שכנגד לתביעה רגילה נפרדת ועצמאית, שאינה עונה על הגדרת התביעה שכנגד ע"פ סעיף 4 לחוק ההתיישנות, ובכך יישלל ממנה יתרון דיוני שהיה לה. אין לקבל את טענת הבנק לפיה תביעתו והתביעה שכנגד של המשיב אינן נובעות מאותן נסיבות ואין נושאן אחד. יתרת החוב נשוא התביעה מ-2014, נובעת מאותו נושא ומאותן נסיבות של התביעה שכנגד, לפיה האמור בדפי החשבון מבוסס על גביית יתר והתניית שירות בשירות במהלך תקופת ניהול החשבון אצל הבנק. חזרה למעלה

34   [דיון אזרחי] תא (ת"א) 45579-01-17 יעקב שמאי נ' ניראולה קופילה (שלום; עדי הדר; 25/03/18) - 6 ע' עו"ד: בית המשפט הורה על דחיית בקשת המבקשת לחיוב המשיבה שמתגוררת בישוב ספר בנפאל, בהפקדת ערבון, על פי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי. דיון אזרחי – עירבון – להבטחת הוצאות הנתבע . הנתבעים הגישו כנגד המשיבה שתי בקשות: האחת לחייב התובעת בהפקדת עירבון והשנייה לחייבה בהמצאת ייפוי כוח עדכני. . בית המשפט דחה את שתי הבקשות וקבע כלהלן: הכלל שיש איפוא לאמץ הוא שעל בית המשפט לבחון בראש ובראשונה את יכולתו של התובע לעמוד בדרישה להפקדת ערובה להוצאות, ואם מתברר שדרישה כזו תחסום באופן אפקטיבי את הגישה לערכאות של התובע, על בית המשפט להימנע מהטלת ערובה להוצאות גם אם סיכויי התביעה נמוכים. אילו היה על מותב זה לדון בתביעה של המשיבה לשכר עבודה נגד המעביד, יתכן ולא היה מנוס מחיובה בהפקדת ערבון, אולם, לפני בימ"ש תביעה מכוח פסק דין שכבר ניתן נגד המעביד, אשר הוגשה כנגד יורשיה, כאשר לאלה אין כל טענה מהותית. מכיוון שסיכויי התביעה אינם קלושים, בלשון המעטה, הרי היישום הנכון של ההלכה במקרה זה הוא להימנע מחיוב בהפקדת ערבון. לא הובאה כל תשתית המצדיקה הטלת ספק בהצהרת באי כוח המשיבה כי הם מייצגים אותה בנאמנות ודואגים לעניינה. אשר על כן, יש לדחות גם הבקשה הנוספת. חזרה למעלה

משפחה

35   [משפחה] תמש (חי') 29972-07-16 ר׳ ס׳ נ' ש׳ ס׳ (משפחה; ענבל קצב-קרן; 20/03/18) - 15 ע' עו"ד: הלכת בע״מ 919/15, כשלעצמה, אינה מהווה עילה לטענה בדבר שינוי נסיבות המצדיק הפחתת מזונות שנקבעו בהסכם שקיבל תוקף פס"ד. מאידך, נמצא בירידה בשכר התובע למול עליה בהיקף עבודתה ושכרה של הנתבעת, מאז נחתם ההסכם, שינוי נסיבות מהותי המצדיק התערבות בסכוםשל דמי המזונות. משפחה ‏–‏ מזונות ילדים ‏–‏ שינוי פסק-דין משפחה ‏–‏ מזונות ילדים ‏–‏ הסכם בעניין שיעור המזונות משפחה ‏–‏ מזונות ילדים ‏–‏ בעקבות בעמ 919/15 . תביעה לביטול/הפחתת מזונות שנקבעו בהסכם שקיבל תוקף פס"ד, עקב שינוי נסיבות מהותי שעניינו בשנייים: א. שינוי בגובה השתכרות הצדדים מאז נחתם ההסכם; ב. הלכת בע"מ 919/15 ששינתה את המצב המשפטי הקיים בנוגע לפסיקת מזונות, בנוגע לקטינים בגילאי 6-15, עליהם חל הדין העברי. יצוין כי בהתאם להסכם (בעקבות ביטול זכאותה של הבת א.ר לקבלת קצבת נכות), על התובע לשאת במזוונות הקטינות בסך של 3,400 ₪ לחודש. . ביהמ"ש לענייני משפחה קיבל את התביעה בחלקה מהטעמים הבאים: כידוע, ככל וארע שינוי נסיבות מהותי ניתן לעיין בפסק הדין למזונות מחדש. ברם, מאחר ופסק דין למזונות צופה מטבעו פני עתיד, רק שינוי משמעותי בנסיבות היורדות לשורשו של פפסה"ד הקודם, אשר לא נצפו ולא ניתן היה לצפותן מראש, בעת מתן פסק הדין, יצדיק בחינה חוזרת של ביהמ"ש בסוגיית המזונות. במקרה דנא, כאמור, התובע מבסס את טענותיו בדבר השינוי המהותי שחל על שניים: א. שינוי בגובה השתכרות הצדדים מאז נחתם ההסכם; ב. הלכת בע"מ 919/15. בבכל הנוגע לשינוי נסיבות המתבסס על הלכת בע"מ 919/15, כפי שהובהר כבר בפסיקת בתי המשפט לענייני משפחה, הלכת בע״מ 919/15, כשלעצמה, אינה מהווה עילה לטענה בדבר שינוי נסיבות או עילה להגשת ״תביעה עצמאית״. הלכת בע"מ 919/15 חלה על תיקים תלויים ועומדים וכמובן על תובעננות לעתיד לבוא אך אין היא חלה על תיקים שכבר נידונו וביהמ"ש, לאחר שקלא וטריא נתן בהם פס"ד, קל וחומר בתיקים בהם הגיעו הצדדים להסכם שאושר על ידי ביהמ"ש, שהרי טובת הציבור עניינה גם ביציבות משפטית. זאת ועוד, הגם כי נקבע כי ראוי להחיל את הילכת בע״מ 919/15 רטרואאקטיבית על תיקים תלויים ועומדים בערכאות השיפוט (עמ״ש (ת״א) 14612-10-16) פורש – וכך סבור אף ביהמ"ש, כי הכוונה הינה לתיקי מזונות ולא לתיקים של הפחתת מזונות בגין שינוי נסיבות, לאחר שגובה המזונות נקבע בהסכם ששיקף את מכלול ההסכמות בין הצדדים וקיבל תוקף של פסק דדין. מאידך, ביהמ"ש מקבל את טענת התובע בדבר שינוי נסיבות מהותי שעניינו בשינוי משמעותי לרעה בהשתכרותו של התובע מאז ההסכם (כפועל יוצא מפיטוריו כסוכן מכירות בעסק של אבי הנתבעת, ומתפקידו החדש כעו"ד ותוך זניחת כישוריו בתחום המכירות) למול גידול / שינוי משמעותי ההן בהיקף עבודתה של הנתבעת מאז נחתם ההסכם (לכאורה אף בשל הטבה במצבה הבריאותי של הקטינה א׳ אשר אף אינה זכאית לקצבת נכות) והן בגובה השתכרותה. שינויים אלו, יש בהם כדי להוות שינוי נסיבות מהותי המצדיק התערבות בסכום של דמי המזונות. עפ"י ההסכם הקטינות חולקות את זממנן בין ההורים כאשר הינן שוהות כ-42% מהזמן בבית האב וכ-58% בבית האם. ברי כי כל אחד מההורים נושא, באופן ישיר בהוצאות הקטינות לכלכלה, מזון, מדור בעת שהייתן אצלו. כנלמד מההסכם ומהתשתית הראייתית, הנתבעת נושאת במרבית/ מלוא ההוצאות שאינן תלויות בזמן השהות כגון בביגוד, הנעלה וכיו"ב. הסכום אותו קבעו הצדדים בהסכם, כמזונות –‏ 1.700 ₪ לכל קטינה (כשסכום זה כולל חלקן במדור) הינו סכום המשקף את צרכיהן המינימליים של הקטינות בעת שהותן אצל האם (זאת, על פי הערכות הפסיקה בדבר גובה מזונות). משכך, בהתחשב בגילאי הקטינות, הגם השיננוי המהותי בהשתכרות הצדדים ביהמ"ש מוצא כי יהא נכון להפחית את סכום המזונות ולהעמידו ע״ס של 2,400 ₪ לחודש (1,200 ₪ לכל קטינה). הוזכר כי כאמור, אין עסקינן בבחינה מחודשת של פסיקת דמי המזונות כי אם בבחינת השפעת השינוי בנסיבות שחל על סכום המזונות עליו הסכימו הצדדדים. חזרה למעלה

כתבי טענות

36   דמ (ת"א) 59140-10-17 אוריאל נאור נ' דיפנד טכנולוגיות לאבטחה בע"מ - ב"כ עו"ד אריאל רובין (כתבי טענות; ד"ר רעות שמר בגס; 15/03/18) - 9 ע' עו"ד: אריאל רובין תביעה להשבת סכומים שונים שקוזזו משכר התובע בגין גרימת נזק לרכב, אובדן ציוד וניכוי הפסקות, וכן תביעה לתשלום שכר בתקופת ההודעה המוקדמת קישורים נוספים: לפסק-דין בעבודה (18-04-2018) דמ 59140-10-17 אוריאל נאור נ' דיפנד טכנולוגיות לאבטחה בע"מ שופטים: רעות שמר בגס עו''ד: לירון מזרחי פיליפסון, אריאל רובין חזרה למעלה

37   תא (ת"א) 6702-02-18 ואולין יבגניה - ב"כ עו"ד חיגר דוד נ' וינר יוסף (כתבי טענות; יעקב דנינו; 01/03/18) - 3 ע' עו"ד: חיגר דוד העובדה כי התביעה הראשונה הוגשה כתביעה לפינוי מושכר, נועדה לאפשר לבעלי דין זכות קנויה לתבוע סעד כספי בתביעה נפרדת, ללא צורך קבלת רשות בית המשפט, תוך אמירה ברורה מצד המחוקק כי אין בכך כדי לחסום הגשת תביעה כספית נפרדת. חזרה למעלה

38   עע (י-ם) 24518-12-13 ישרקו שיווק מותגי מזון בינלאומיים בע"מ נ' ברוך צור - ב"כ עו"ד ד. ברד-יצחקי (כתבי טענות; ; 01/02/18) - 12 ע' עו"ד: ד. ברד-יצחקי בפסק הדין מושא הערעור קיבל בית הדין קמא בדעת רוב, את טענתו של מר ברוך צור (להלן: "המשיב") לפיטורים שלא כדין – אפליה מחמת גיל ובהעדר שימוע, ובהתאם פסק למשיב פיצויים ללא הוכחת נזק מכוח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה תשמ"ח-1988 קישורים נוספים: לפסק-דין בעבודה (17-04-2018) עע 24518-12-13 ישרקו שיווק מותגי מזון בינלאומיים בע"מ נ' ברוך צור שופטים: סיגל דוידוב מוטולה, משה טוינה, אילן איטח עו''ד: דורי ברקל ז חזרה למעלה

39   סעש (ת"א) 3808-05-16 מחפוד טקטקה נ' עוז הדר בחקלאות בע"מ - ב"כ עו"ד סטורזי מרדכי (כתבי טענות; ד"ר אריאלה גילצר; 01/02/18) - 5 ע' עו"ד: סטורזי מרדכי הנתבעת דיווחה לשירות התעסוקה אודות העסקתו של התובע. האם עבד התובע בתקופות שמעבר לדיווחי הנתבעת – זוהי הסוגיה העומדת להכרעתה. קישורים נוספים: לפסק-דין בעבודה (11-04-2018) סעש 3808-05-16 מחפוד טקאטקה נ' גלים חקלאות בע"מ שופטים: אריאלה גילצר כץ עו''ד: נור סיאגה, מרדכי סטורזי חזרה למעלה

40   תא (ת"א) 40434-11-13 נתנאל נתנאלי - ב"כ עו"ד עז אלדד נ' י.ח. דמרי בנייה ופיתוח בע"מ (כתבי טענות; ; 01/02/18) - 4 ע' עו"ד: עז אלדד תביעה לפיצויים על ליקויי בנייה. במוקד טענות התובעים עומדת טענה לרטיבות ועובש שנתגלו בדירה אשר רכשו מהנתבעת קישורים נוספים: לכתב תביעה בכתבי טענות (21-11-2013) תא 40434-11-13 נתנאל נתנאלי - ב"כ עו"ד עז אלדד נ' י.ח. דמרי בניה ופיתוח בע"מ עו''ד: עז אלדד לפסק-דין בשלום (15-04-2018) תא 40434-11-13 נתנאל נתנאלי נ' י.ח. דמרי בניה ופיתוח בע"מ שופטים: רונן אילן עו''ד: עז אלדד, זאב מינטוס חזרה למעלה