לפני שנדרשים אנו לאספקטים ההיסטוריים, הפילוסופיים או התיאולוגיים ומסיקים מסקנות פשטניות, מכלילות ומעוותות, ומשתמשים במושגים מעולם הגטו וההשמדה לארגומנטאציות
אקטואליות למיניהן בפוליטיקה, כלכלה ורטוריקה, מן הראוי הוא לא לשכוח ולא להשכיח את המעשה – את הסיפור, המאפשר לדור אחר להציץ בעד אשנב אל "הפלנטה האחרת", שלא הייתה אלא כוכב הלכת שלנו!
אַבָּא קוֹבְנֶר
כל עוד לא מאוחר, עלינו להגיע להכרה שהשואה איננה האובססיה של שארית הפליטה וההתייחדות עם ששת מיליוני הקורבנות ורקח התקופה הם לא עניינם של אלה בלבד שחזו את הנוראות
מבשרם, אלא חלק מהזיכרון הקיבוצי של עם ישראל, ומקומה של השואה הוא בתודעה ההיסטורית של כל דור יהודי באשר הוא. הכרה זו היא מן העיקרים של הזהות היהודית בתקופתנו, שכן בלעדיה ספק אפשר להגיע להזדהות אמיתית עם יהדות פוזיטיבית, חיה ויוצרת
אַבָּא קוֹבְנֶר
יהדות היא זיכרון של מציאות היסטורית או זיכרון קיומי. מכיוון שהיא זיכרון, הרי היא אמיתית מן המציאות עצמה. היא עשויה להיות תודעה, אורח חיים, תרבות חיים, אמונה,
זהות לאומית, תקווה וגם מדינה. אך מעל הכל או שמא למטה מכל, בתשתיתה היא אינפורמציה תורשתית.
אַבָּא קוֹבְנֶר
ואני מאמין שלו קמה או אם תקום כתשובה למצוקה של היום תנועה יוצרת, תשובת יצירה - כמו שתמיד נתנו ברגעי משבר גדולים; כמו שהציונות הייתה בעיקרה תנועת יצירה; תשובת
יצירה למופת אחר של הזדהות עם הארץ, עם העם, עם העבר, עם העתיד, עם אורח חיים מוסרי ושורשי יותר, מופת ולא הטפת מוסר (אין אלה מוכרחים להיות מיליונים, די אם זה יתחיל במאות אנשים, לאו דווקא בארגון חדש, אבל במקומות פעילות שונים, חברתיים, כלכליים, חינוכיים, פוליטיים)
- יש בזה אחת מן הדרכים שהיא חיסון וחיזוק התשתית, שהיא הדבר החשוב ביותר.
אַבָּא קוֹבְנֶר
קירוב לבבות אמיתי בין דתיים וחילונים אפשרי רק מתוך הידברות, הידברות שיש בה כנות.
שתיים הן הבעיות, בעיני, שבהבנתן ובפתרונן מותנית הידברות אפשרית:
אחת - הלגיטימיות היהודית של החילוניות - זהו האתגר האינטלקטואלי לדתיים.
שתיים - אימוץ שורה של מצוות מעשיות הוא האתגר המוסרי לגבי הציבור החופשי. לשניהם זהו קונפליקט קשה.
אך בלי לתת תשובה כנה לשתי השאלות הללו כל הידברות היא מדומה, פרגמטית, קצרת ימים, ואין בה כדי להביא להתעוררות ולהתחדשות בקרב בני הדור.
אַבָּא קוֹבְנֶר
איתי פרוסט
חישבו על איכות הסביבה בטרם תדפיסו מייל זה
P