שלום לכולם,
אודה לעזרה בפסיקה בסוגיה שבנדון.
תיק רצח שבנוי על ראיות נסיבתיות. האירוע מתועד ורואים את מבצע הרצח נוגע ברכב הקרבן בעת שהרכב בתנועה ומותיר סימן מריחה על הרכב עם 3 אצבעותיו (3 פסים על הרכב) מאותו מקום נדגם
ד.נ.א. שיכול להתאים לנאשם בהסתברות גבוהה מאוד. ישנן ראיות נסיבתיות נוספות שמחזקות.
ישנו כשל בשרשרת המוצג:
איש המזפ דגם את הרכב בסימן המריחה, את הדגימה אטם בשקית מזפ עם סימון ברור – מספר וסימון נוסף שלו וסוג הרכב, הוא ציין את שם השוטר אליו הועברה השקית. השוטר שקיבל ממנו את השקית
חתם על קבלתה אך לא ציין מה עשה עם השקית. ביחס למוצגים אחרים שקיבל מאותו איש מזפ כתב מזכר בדיעבד ששם את כולם בארגז בחדרו ולמחרת העבירם עם שוטר נוסף למטא"ר. את מספר השקית הזו, ככל הנראה בטעות, שכח לציין במזכר המתקן שנכתב בחלוף כחודשיים מהמקרה. שוטרת אחרת שלא
כתבה דבר מופיעה על רישום המוצג באותו יום. למחרת ישנו מזכר של שוטר נוסף שיחד עם השוטר הראשון לקח את הדגימה למטה הארצי, השוטר הראשון מילא את טופס הלוואי למוצג. יש טופס קבלה תואם ממטא"ר והמומחית מציינת שהשקית הגיעה אליה אטומה עם המספר והסימון וסוג הרכב ממנו נדגמה
כפי שצוין לעיל.
בכוונתי לטעון שהרעיון של שרשרת מוצג הוא להראות שמה שנתפס הוא מה שנבדק ושהמוצג לא זוהם. היות והשקית נאטמה על ידי איש המזפ והגיעה אטומה – האפשרות של זיהום למעשה אינה קיימת
והיות וישנו סימון ברור על השקית כולל מספר שרשם איש המזפ והגיע למטא"ר הרי שברור שהשקית שנתפסה היא שנבדקה. נסיבתית גם מצטיירת תמונה שהשוטר נהג גם בדגימה באותו אופן שנהג בשאר המוצגים שקיבל מאותו איש מזפ – קרי, ששם בארגז בחדרו ולמחרת העביר למטא"ר.
האם יש פסיקה שתוכל לסייע ולתמוך בטיעון האמור – כשמדובר בראיה המרכזית בתיק רצח?
תודה
גל