תוכן העניינים עליון 1   [דיון אזרחי] עא 5400/18 דוד מיר נ' יעקב מירון עו"ד (עליון; ד' ברק ארז, א' שטיין, ח' מלצר; 28/01/19) - 8 ע' פרוצדורה אזרחית איננה "תכנית כבקשתך". כלליה נועדו להבטיח בירור צודק ויעיל של סכסוכים בין אדם לחברו ע"י בתי המשפט; הליך מהיר ששמו "המרצת פתיחה" אינו המסגרת המתאימה לבירורה של תביעה מורכבת; אין זה ראוי להתיר לבעל דין לנהל תביעה לקבלת סעד הצהרתי כאשר בידו לעתור לקבלת סעד אופרטיבי. דיון אזרחי – סדר הדין – מטרתו דיון אזרחי – המרצת-פתיחה – התאמת העניין להליך דיון אזרחי – סעדים – סעד הצהרתי 2   [דיון אזרחי] רעא 612/19 דוד חי נ' עמרם חסון (עליון; ד' ברק ארז; 28/01/19) - 6 ע' בימ"ש זה ייטה לריסון בקבלת בקשות רשות ערעור על החלטות בבקשות לעיכוב ביצוע של פסק דין, ויעשה כן במקרים בהם התערבותו נדרשת על מנת למנוע עוול או נזק בלתי הפיך לבעל דין; הנטייה לעכב ביצועו של פסק דין שהורה על פינוי נכס מסחרי היא חלשה יותר בהשוואה לנטייה לעכב ביצועו של פינוי נכס המשמש למגורים. דיון אזרחי – עיכוב ביצוע – של פסק-דין דיון אזרחי – פסק-דין – עיכוב ביצוע דיון אזרחי – רשות ערעור – לבית המשפט העליון 3   [רשויות מקומיות] [משפט מינהלי] [עבודה] בגץ 6214/18 וסים קאסם נ' בית הדין הארצי לעבודה (עליון; ד' ברק ארז, ג' קרא, י' אלרון; 28/01/19) - 9 ע' העלאת הטענות בחלוף כארבע שנים ממתן ההחלטה בדבר הטלת חיוב כספי אישי על העותרים ומבלי שהוצג לכך כל טעם, מגלה שיהוי ניכר ופגם בהתנהלות העותרים המצדיק את דחיית העתירה על הסף. הסמכות להטיל חיוב אישי על נושאי משרה ואופן יישומה היא סוגיה בעלת חשיבות רבה, ובמקרה המתאים ראוי יהיה לבררה בבימ"ש זה, אך עניינם של העותרים אינו נמנה על מקרים אלו. רשויות מקומיות – עובדים – הטלת חיוב אישי משפט מינהלי – בגץ – שיהוי עבודה – בית-הדין הארצי לעבודה – התערבות בגץ 4   [ביטוח לאומי] בגץ 4542/18 מג'די אבו חדיר נ' השר לבטחון פנים (עליון; י' עמית, ד' ברק ארז, י' אלרון; 28/01/19) - 9 ע' העתירה כנגד ההחלטה שלא לחדש את הסמכת העותר לחקירות באזהרה, דינה להידחות. לחוקרים מטעם המל"ל ניתנות סמכויות נרחבות, המאפשרות להם להפעיל את כוחה הכופה של המדינה כנגד אנשים פרטיים. אין מדובר בעניין של מה בכך, ועל הממלאים תפקיד זה לפעול ללא רבב. מצב דברים זה מחייב את המשיבים להימנע מהסמכת חוקרים שקיים דופי של ממש בהתנהלותם, כבמקרה הנדון. ביטוח לאומי – המוסד לביטוח לאומי – חוקרים 5   [בתי-משפט] [עונשין] דנפ 8126/18 פלוני נ' פלוני (עליון; א' חיות; 24/01/19) - 6 ע' פסק הדין מושא הבקשה אינו מכריע בין העמדות השונות בעניין כיאניה, ואין בו כל חידוש לא כל שכן הלכה חשובה או קשה המצדיקה קיום דיון נוסף. טענות המבקש נוגעות למעשה לאופן בו יושמו המבחנים הפסיקתיים באשר להרשעה בקשירת קשר. בתי-משפט – דיון נוסף – דחייתו עונשין – עבירות – סיוע לאויב במלחמה עונשין – עבירות – קשירת קשר 6   [עונשין] [דיון פלילי] עפ 4678/18 פבל אנופרייב נ' מדינת ישראל (עליון; נ' הנדל, י' וילנר, א' שטיין; 23/01/19) - 10 ע' בסמכות ביהמ"ש לסטות ממתחם העונש ההולם אם מצא כי הנאשם השתקם או כי יש סיכוי של ממש שישתקם. ברם, נדרשות עובדות וראיות ממשיות התומכות בסיכויי השיקום, ואין די בהעלאת טענות בעלמא בעניין זה. כך גם ביחס לבחינת בקשה לדחיית מועד דיון מטעמי שיקום; גם אם נפלה שגגה באופן הפעלת מנגנון הבניית שיקול הדעת שעוגן בתיקון 113, אין בכך כדי להצדיק קבלת ערעור כשהתוצאה העונשית הסופית אינה מצדיקה התערבות. עונשין – ענישה – שיקום עונשין – ענישה – אחדות הענישה עונשין – ענישה – המלצת שירות המבחן עונשין – ענישה – מתחם הענישה עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות אלימות דיון פלילי – ערעור – אי-התערבות במידת העונש עבודה ארצי 7   [ביטוח לאומי] [עבודה] עבל (ארצי) 27311-10-16 מוחמד ג'ומעה נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; לאה גליקסמן, ורדה וירט, אילן איטח, נ.צ.: ש' זילברשטיין היפש, ע' ליפשיץ; 22/01/19) - 11 ע' ביה"ד קיבל ערעור על פסק דין שבו נדחתה תביעת המערער, שעבד כמפעיל מלגזה, טרקטורים וציוד חקלאי והיה חשוף לרעש מזיק, להכרה בטנטון כפגיעה בעבודה. נפסק כי, ממכלול הנתונים העולים מהתיעוד הרפואי וחוות דעתו של המומחה הרפואי, המערער הוכיח כי עמד בתנאי הסף של היות הטנטון "טנטון תמידי", כנדרש בסעיף 84א(ב)(1) לחוק הביטוח הלאומי. ביטוח לאומי – תחולת החוק – ליקויי שמיעה ביטוח לאומי – ביטוח נפגעי עבודה – פגיעה בעבודה עבודה – ביטוח לאומי – ביטוח נפגעי עבודה עבודה – ביטוח לאומי – פגיעה בעבודה 8   [עבודה] [ביטוח לאומי] ברע (ארצי) 49373-12-17 רביע מרזוק נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; לאה גליקסמן, ורדה וירט, אילן איטח, נ.צ.: ח' שחר, ד' קמפלר; 21/01/19) - 13 ע' המבקש עתר להכיר בפגיעה בידיו כפגיעה בעבודה בעילת המיקרוטראומה. ביה"ד הארצי הורה למומחה הרפואי שמונה בתיק לערוך למבקש בדיקה קלינית מאחר שהמחלוקת בתביעת המערער היא בשאלה האם המבקש סובל מתסמונת ולא שאלת הקשר הסיבתי, כאשר אין זה ראוי שהעניין יוכרע רק על יסוד בדיקה EMG עדכנית, אשר קודם לעריכתה סבר המומחה שיש לערוך למבקש בדיקה קלינית. עבודה – תאונת עבודה – מומחים רפואיים עבודה – ביטוח נפגעי עבודה – פגיעה בעבודה עבודה – ביטוח לאומי – פגיעה בעבודה ביטוח לאומי – ביטוח נפגעי עבודה – פגיעה בעבודה 9   [עבודה] [בתי-משפט] ברע (ארצי) 24381-09-18 טרה הנדסה ובניה בע"מ נ' בריאו ברקאת (עבודה; רועי פוליאק, חני אופק, אילן איטח, נ.צ.: ח' שחר, ד' קמפלר; 21/01/19) - 15 ע' ביה"ד פסק כי, אין בכך שפסקי דין בתביעה ראשונה, לה לא הייתה המבקשת צד, ניתנו בעקבות הסכמי פשרה, כדי לפגוע בכוחם להוות השתק עילה המונע מהמשיב לחזור ולתבוע באותה עילה; עוד נפסק כי התביעה השנייה שהגיש המשיב הוגשה כנגד המבקשת בכשירותה כמי שנכנסת לנעלי המעסיק הישיר, כך שהמבקשת מהווה "חליף" של הנתבעים בתביעה הראשונה. לפיכך, פסקי הדין בתביעה הראשונה מהווים השתק עילה כלפי המשיב, ודין התביעה השנייה להידחות על הסף עקב מעשה בית דין. עבודה – בית-הדין לעבודה – מעשה-בית-דין עבודה – סדרי דין – סילוק תביעה על הסף בתי-משפט – מעשה-בית-דין – השתק עילה בתי-משפט – מעשה-בית-דין – דחיית תובענה 10   [עבודה] עע (ארצי) 71801-09-16 חירות גטה נ' ע.מי.ש.ב. שרותים בע"מ (עבודה; לאה גליקסמן, סיגל דוידוב מוטולה, אילן איטח, נ.צ.: נ' מאיר, ד' קמפלר; 21/01/19) - 14 ע' ביה"ד הארצי לא מצא מקום להתערב בקביעה שלפיה לא הוכחה הפליה של המערערת בקבלה לעבודה, במהלך העבודה או בסיום העבודה מטעמים הקשורים להיות אישה, ולא הוכח כי פיטורי המערערת היו נגועים בהפליה מחמת מין; מאחר שמשיבה 2 לא נתנה בזמן אמת הסבר לבקשתה להפסקת הצבת המערערת אצלה על ידי משיבה 1, הוגדל הפיצוי שעליה לשלם למערערת בגין עגמת נפש ב-20,000 ₪; משיבה 1 תשלם למערערת דמי הודעה מוקדמת שקוזזו. עבודה – שוויון הזדמנויות בעבודה – היעדר אפליה עבודה – שוויון הזדמנויות בעבודה – איסור הפליה עבודה – שוויון בעבודה – איסור הפלייה עבודה – פיטורין – פיצויים עבודה – התפטרות – הודעה מוקדמת 11   [עבודה] [ביטוח לאומי] עבל (ארצי) 8250-03-17 מאיר זוהר יעיש נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; לאה גליקסמן, ורדה וירט, אילן איטח, נ.צ.: ח' שחר, ד' קמפלר; 21/01/19) - 10 ע' ביה"ד דחה ערעור על פסק דין שבו נדחתה תביעת המערער, שעבד כנהג משאית עם מנוף, להכיר בכאב גב תחתון ובבקע דיסקלי כפגיעה בעבודה. זאת על יסוד חוות דעת של המומחה הרפואי שמונה בתיק, לפיה אין קשר בין האירוע התאונתי לבין הליקוי בגבו של המערער, כאשר המערער לא הצביע על נימוק כלשהו המצדיק שלא לקבל את חוות דעתו של המומחה. עבודה – תאונת עבודה – הוכחת קשר סיבתי עבודה – תאונת עבודה – מומחים רפואיים עבודה – ביטוח לאומי – ביטוח נפגעי עבודה עבודה – ביטוח לאומי – פגיעה בעבודה ביטוח לאומי – ביטוח נפגעי עבודה – פגיעה בעבודה עבודה אזורי 12   [עבודה] סעש (ת"א) 40226-12-16 מאי בינסטוק נ' מ.ד. תשובה סוכנות לביטוח (2008) בע"מ (עבודה; אירית הרמל, נ.צ.: ע' קופלר, מ' הוכמן; 26/12/18) - 9 ע' ביה"ד פסק, פה אחד, כי התובעת הופלתה לרעה בקבלה לעבודה בניגוד להוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, וזאת מחמת הריון. דעת הרוב פסקה לזכות התובעת, בנסיבות העניין, פיצוי בסך של 15,000 ₪. עבודה – שוויון הזדמנויות בעבודה – הריון עבודה – שוויון הזדמנויות בעבודה – נשים בהריון עבודה – שוויון הזדמנויות בעבודה – איסור הפליה 13   [עבודה] סק (ת"א) 37521-11-16 הסתדרות העובדים החדשה הסתדרות המעוף חטיבת עובדי הבנקים וחברות הביטוח נ' הבנק הבינלאומי בע"מ (עבודה; קרן כהן, נ.צ.: ע' הרפז, א' שלייפר; 23/12/18) - 26 ע' ביה"ד פסק כי, פרשנותו של הסכם ההצמדה שנחתם בין הנהלת הבנק המשיב לבין המבקש 2, הסכם שכלל הצמדה לתנאי עובדי בנק לאומי לישראל, מלמדת שעובדי הבנק המשיב אינם זכאים למענק חד פעמי בגובה משכורת, כפי ששולם לעובדי בנק לאומי בשנת 2016. עבודה – הסכם קיבוצי – הוראת הצמדה עבודה – הסכם קיבוצי – זכות מכוח הסכם קיבוצי עבודה – הסכם קיבוצי – פירושו עבודה – הסכם קיבוצי – פרשנותו עבודה – הסכם קיבוצי – תחולתו עבודה – תנאי עבודה – הוראת הצמדה מחוזי 14   [דיון אזרחי] [בתי-משפט] תא (ת"א) 2834-05-18 גיל בסרב נ' אריאל סמל (מחוזי; יעל בלכר; 22/01/19) - 9 ע' אין מקום לגישה שלפיה בתחום הקניין הרוחני כל צו מניעה או צו עשה או אל תעשה מצוי בסמכות בית המשפט המחוזי. כשמדובר בבקשה לסעד שאינו כספי גם בענייני קניין רוחני, העניין הוא בהערכת שווי התביעה. דיון אזרחי – סמכות – עניינית בתי-משפט – סמכות – סמכות עניינית בתי-משפט – סמכות – קניין רוחני 15   [דיון אזרחי] [חברות] תצ (ת"א) 1525-09-18 מרדכי גבריאלי נ' הראל ויזל (מחוזי; רות רונן; 22/01/19) - 17 ע' החריג לכלל לפיו חובת הזהירות של נושא משרה בחברה היא כלפי החברה ולא כלפי בעלי מניותיה, חל כאשר הנזק שנגרם לבעלי-המניות איננו נזק משני הנגזר מהנזק שנגרם לחברה, אלא נזק ישיר וכאשר הפגיעה היא בקבוצה מסוימת של בעלי-מניות. דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – סילוק על הסף חברות – אחריות – נושאי משרה חברות – דירקטורים – חובותיהם 16   [בתי סוהר] עתא (י-ם) 67552-12-18 נתן בריקמן נ' מדינת ישראל שירות בתי הסוהר (מחוזי; תמר בר אשר; 02/01/19) - 5 ע' במסגרת עתירת אסיר לא ניתן לדון בשאלת סבירות היישום של גזר דין המטיל עונש מאסר בפועל, בחלוף למעלה מעשור. בתי סוהר – עתירת אסיר – מחיקתה 17   [חברות] פרק (מרכז) 11092-06-13 קבוצת ברן בע"מ נ' Better place Inc (מחוזי; עירית וינברג נוטוביץ; 26/12/18) - 8 ע' בנסיבות מקרה זה יש להעדיף את עקרון סופיות הדיון על פני עקרון השוויון בין נושים ולא לדון מחדש בתביעות החוב של המבקשות. חברות – פירוק – תביעת חוב 18   [משפט בינלאומי פרטי] [התיישנות] הפ (י-ם) 45724-09-17 שמואל מאיר שוורץ נ' חיים פרידמן (מחוזי; אהרן פרקש; 06/12/18) - 9 ע' במקרה הנדון קיימות "סיבות מיוחדות" המצדיקות את הארכת תקופת ההתיישנות לאכיפת פסק חוץ. בנסיבות העניין, פעל המבקש באופן סביר ובתוך זמן סביר ואין לראותו כמי שוויתר על זכותו בשל חלוף הזמן. משפט בינלאומי פרטי – פסקי-חוץ – אכיפתם התיישנות – תקופת ההתיישנות – תביעה לאכיפת פסק-חוץ שלום 19   [עונשין] [דיון פלילי] תפ (רח') 35202-10-16 פרקליטות מחוז מרכז נ' אורן זרוג (שלום; אפרת פינק; 22/01/19) - 103 ע' בית משפט הרשיע מהנדס ומנהל התאורה שהיו אחראים לקריסת מתקן תאורה באולם אירועים, בעקבותיה נהרגה המנוחה, בעבירות של גרימת מוות ברשלנות וגרימת חבלה ברשלנות. הפועל שעסק בהתקנת המתקן שקרס – זוכה. עונשין – עבירות – גרימת מוות ברשלנות דיון פלילי – טענות מקדמיות – אכיפה בררנית 20   [דיון פלילי] חעמ (עכו) 21320/07 מ.י. ו.מ.לתכנון ובניה משגב נ' מוחמד סוואעד (שלום; זהבה (קאודרס) בנר; 14/01/19) - 11 ע' חקירה אינה תנאי בל יעבור להגשת כתב אישום בעבירות תכנון ובנייה. דיון פלילי – כתב-אישום – חקירה מוקדמת 21   [דיון פלילי] [עונשין] תפ (ראשל"צ) 15351-10-17 מדינת ישראל נ' יניב שוסטר (שלום; עמית מיכלס; 14/01/19) - 4 ע' בית המשפט הורה על ביטול הרשעתו של הנאשם. הצדדים הגיעו להסכמה עונשית, ובכלל זה הסכמה לביטול הרשעתו של הנאשם. האינטרס הציבורי במקרה חריג זה הינו שלא להרשיע אדם ששילם מחיר כבד למען המדינה. דיון פלילי – הרשעה – הימנעות מהרשעה עונשין – ענישה – הימנעות מהרשעה 22   [הגנת הדייר] תא (ת"א) 1732-10-17 ירון לדרברג נ' מרית מירי ברוך (שלום; כרמלה האפט; 24/12/18) - 16 ע' ניתן להכיר בזכות לדיירות מוגנת מקורית, במקרים בהם, בת הזוג, לא חתמה על חוזה השכירות. הגנת הדייר – דייר מוגן – דייר שנפטר הגנת הדייר – דייר מוגן – דייר נגזר 23   [נזיקין] תאמ (כ"ס) 19467-10-17 שלו יהודה נ' ודים סבלייב (שלום; מרב גרינברג; 23/12/18) - 5 ע' אין מקום להכיר באשם התורם, שנקבע לנתבע 1 על ידי בית המשפט לתביעות קטנות, כאשם יוצר אחריות של הנתבעים 1-2 לנזקי הרכב של התובע. משכך, התביעה, המבוססת על טענה זו, דינה להידחות. נזיקין – אשם – אשם יוצר אחריות 24   [ביטוח] [חינוך] [נזיקין] תא (עכו) 25672-12-11 פלוני נ' סיטי פוליס חברה לביטוח בע"מ (שלום; ג'ני טנוס; 11/12/18) - 17 ע' התקבלה תביעה לפיצויים לפי פוליסת ביטוח תאונות אישיות לתלמידים. נפסק, כי יש להטיל על המועצה המקומית אחריות נזיקית לפיצוי התובע בגין נזקיו, בגובה תגמולי הביטוח שיכול היה לקבל לפי הפוליסה. ביטוח – ביטוח תאונות אישיות – החובה לבטח חינוך – חינוך חינם – חובת ביטוח נזיקין – חיוב בנזיקין – אי עריכת ביטוח 25   [עונשין] [דיון פלילי] תפ (ק"ג) 70627-11-17 מדינת ישראל נ' אדם יחנין (שלום; נגה שמואלי מאייר; 31/10/18) - 15 ע' בית המשפט הורה על ביטול הרשעת הנאשם והטיל עליו צו של"צ בהיקף של 400 שעות. יש מקום בזו הפעם לתת לנאשם הזדמנות אמיתית לחזור למוטב ולערוך שינוי בחייו לעבר שיקומו, ולהסתפק בקביעה כי הנאשם ביצע את המיוחס לו בכתב האישום. עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות סמים עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: שיקום עונשין – ענישה – הימנעות מהרשעה דיון פלילי – הרשעה – הימנעות מהרשעה משפחה 26   [ירושה] [בתי-משפט] [פרשנות] ער (ת"א) 33693-12-18 פלונים נ' האפוט׳ הכללי (משפחה; יהורם שקד; 22/01/19) - 15 ע' ערעור על החלטת רשמת הירושה למינוי המשיב 2 – בנו, שותפו ויורשו של המנוח – כמנהל עיזבון זמני. במסגרת הדיון עמד ביהמ"ש על סמכותו הייחודית של ביהמ"ש במינוי מנהל עיזבון זמני ולפיכך קיבל את הערעור. כן נדרש ביהמ"ש לגדרי סמכות רשם הירושה למנות מנהל עיזבון מכח תקנה 31(א)לתקנות, תוך הבהרת המושגים צד "מעוניין בדבר" וצד "נוגע בדבר" וכן בעניין השיקולים לקביעת זהות הגורם המתמנה. ירושה – מנהל עיזבון – זמני ירושה – מנהל עיזבון – מינויו ירושה – סמכות – הרשם לענייני ירושה בתי-משפט – בתי-משפט לענייני משפחה – סמכותו פרשנות – מונחים – מעוניין בדבר פרשנות – מונחים – נוגע בדבר 27   [משפחה] תמש (ראשל"צ) 68210-01-18 פלוני נ' אלמונית (משפחה; עובד אליאס; 21/01/19) - 7 ע' במסגרת תביעה לשינוי מזונות שנקבעו בהסכם יש לבחון ראשית האם היה ויתור רכושי כלשהו של בן הזוג הנתבע, ובאופן המשליך על שינוי מזונות עתידי. היה והתשובה לכך תהא חיובית, יכול ודין התביעה להידחות כבר בשלב זה. ככל שהתשובה לכך תהא שלילית, יש להמשיך ולבחון האם ארע שינוי נסיבות, ולו קל. ככל שלא ארע שינוי כאמור – דין התובענה להידחות. היה וארע שינוי כאמור – יש להחיל את נוסחת בע"מ 919/15. בנסיבות המקרה נמצא להחיל את נוסחת בעמ 919/15 באופן שהוביל להפחתת חיוב המזונות של האב. משפחה – מזונות ילדים – שינוי פסק-דין משפחה – מזונות ילדים – בעקבות בעמ 919/15 משפחה – מזונות ילדים – הסכם בין הורים משפחה – משמורת קטינים – משמורת משותפת 28   [משפחה] תלהמ (י-ם) 34761-08-17 י.כ נ' ח.כ (משפחה; פליקס גורודצקי; 16/01/19) - 14 ע' ביהמ"ש לענייני משפחה חייב אם המקיימת הסדרי ראיה מצומצמים עם 3 ילדיה במזונות ומדור בסך כולל של 2,970 ₪ לחודש. האם משתכרת אמנם רק כ-1500 ₪ בחודש אך נקבע כי פוטנציאל השתכרותה אינו פוחת משכר המינימום כך שנמצא כי יחס ההכנסות הינו 65%-35% לטובת האב. לפיכך האם חויבה ב-35% מצרכי הקטינים ההכרחיים וב-50% מעלות המדור. משפחה – מזונות ילדים – חובת האם בתשלומם משפחה – מזונות ילדים – בעקבות בעמ 919/15 משפחה – מזונות ילדים – שיעורם תעבורה 29   [תעבורה] תתע (ת"א) 7263-07-18 מדינת ישראל נ' עירו מוניץ (תעבורה; עופר נהרי; 31/12/18) - 6 ע' נדחתה טענתו המקדמית של הנאשם, לפיה עובדותיו של כתב האישום שמייחס לו עבירה בגין רכיבה על אופניים שלא בשביל לאופניים, אינן מהוות עבירה. נקבע, כי גם כאשר שביל האופניים אינו חלק שהוקצה מהכביש הסלול אלא הוקצה לו מקום במפלס המדרכה, גם אז חלה על רוכב אופניים חובה לעשות שימוש בשביל האופניים המדובר. תעבורה – אחריות – רוכב אופניים 30   [דיון פלילי] תתח (י-ם) 5400-03-18 מדינת ישראל נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ (תעבורה; נאיל מהנא; 26/12/18) - 7 ע' נדחתה טענת הנאשמים לפיה, אין להשיב לאשמה. נקבע, כי דיי בראיות שהצגיה המאשימה כדי לחייב את הנאשם להשיב לאשמה. דיון פלילי – בירור האשמה – אין להשיב לאשמה 31   [דיון פלילי] תתע (י-ם) 4467-07-17 מדינת ישראל נ' בנימין ביינוש אייזנשטרק (תעבורה; נאיל מהנא; 24/12/18) - 8 ע' בית המשפט הורה על ביטול כתב האישום, שהגישה המאשימה כנגד הנאשם, מבלי שהיה בידיה מלוא חומר הראיות להוכחת המיוחס לנאשם. דיון פלילי – כתב-אישום – ביטולו דיון פלילי – כתב-אישום – הגשתו המפקח על המקרקעין 32   [מקרקעין] (ת"א) 908/17 כהן אליעזר נ' איבט אהרון (המפקח על המקרקעין; יעל ענתבי-שרון; 20/12/18) - 21 ע' בעלי הדירות רשאים לעשות שימוש במעלית הקיימת בבית המשותף אשר עד כה שימשה את הנתבעים בלבד, וזאת בכפוף לתשלום חלקם היחסי בעלויות הקמתה. מקרקעין – בתים משותפים – רכוש משותף ועדות ערר - תכנון ובנייה 33   [תכנון ובנייה] ערר (חי') 1316-11-18 ברק מלמד נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה מורדות הכרמל (ועדות ערר - תכנון ובנייה; דקלה מוסרי טל; 26/12/18) - 5 ע' נדחתה בקשה לפסילת יושב ראש ועדת הערר המחוזית לתכנון ובניה עקב חשש לקיומו של ניגוד עניינים. נקבע, כי אין בהיכרות הקודמת של יו"ר הועדה עם ב"כ אחד הצדדים כדי לפגום ביכולת יו"ר הועדה לדון ולהכריע בהליך באובייקטיביות הנדרשת תכנון ובנייה – ועדת ערר – פסלות בתי-הדין הרבניים 34   [משפחה] (ב"ש) 1183311/ פלונית נ' (בתי-הדין הרבניים; אהרן דרשביץ, עובדיה חפץ יעקב, אברהם צבי גאופטמן; 03/01/19) - 9 ע' דחיית בקשה לנישואי מינקת. המבקשת תוכל להינשא רק לאחר שיימלאו לוולד כ"ד חודש. משפחה – היתר נישואין – מינקת משפחה – נישואין – היתר נישואין למינקת ועדת משמעת לשכת עוה"ד 35   [עורכי-דין] בדמ (ת"א) 70/15 ועדת האתיקה הארצית של לשכת עורכי הדין מחוז תל אביב והמרכז נ' עו׳׳ד אהרנסון שמואל (ועדת משמעת לשכת עוה"ד; רובין גאולה, מירלמן אריאל, פרידמן אפריט; ) - 15 ע' בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין זיכה את הנקבל, על פי דעת רוב, מביצוע עבירות בגין ביטויים בהם השתמש כנגד המתלונן – עורך דין. במרכז החלטת בית הדין עומדת שאלת האיזון בין חופש הביטוי מחד, והשמירה על כבוד המקצוע וטוהרו, מאידך. עורכי-דין – אתיקה מקצועית – התנהגות שאינה הולמת את כבוד המקצוע כתבי טענות 36   תא (ת"א) 8810-11-15 אביטל הרלינג - ב"כ עו"ד נעם קולודני נ' טליתמן צבי תקווה (כתבי טענות; אביים ברקאי; 01/12/18) - 14 ע' 1. המדובר בסכסוך שכנים בבית משותף השוכן ברח' הגולן 4 ברמת השרון והידוע כחלקה 547 בגוש 6415 37   סעש (י-ם) 28257-04-15 עבד אללה עבד אלפתאח ערמין - ב"כ עו"ד סאלח דיואני נ' שוויקי זכוכית ומסחר בע"מ (כתבי טענות; 01/10/18) - 9 ע' בתביעתו שבפנינו טוען התובע כי הועסק ע"י הנתבעת כפועל במפעל לייצור זכוכית בשכונת שועפט בירושלים מחודש 4/2013 ועד לחודש 10/2014 (משך כשנה וחצי) ותובע זכויות סוציאליות שונות הנובעות מתקופת עבודתו

עליון

1   [דיון אזרחי] עא 5400/18 דוד מיר נ' יעקב מירון עו"ד (עליון; ד' ברק ארז, א' שטיין, ח' מלצר; 28/01/19) - 8 ע' עו"ד: אברהם משה סגל פרוצדורה אזרחית איננה "תכנית כבקשתך". כלליה נועדו להבטיח בירור צודק ויעיל של סכסוכים בין אדם לחברו ע"י בתי המשפט; הליך מהיר ששמו "המרצת פתיחה" אינו המסגרת המתאימה לבירורה של תביעה מורכבת; אין זה ראוי להתיר לבעל דין לנהל תביעה לקבלת סעד הצהרתי כאשר בידו לעתור לקבלת סעד אופרטיבי. דיון אזרחי – סדר הדין – מטרתו דיון אזרחי – המרצת-פתיחה – התאמת העניין להליך דיון אזרחי – סעדים – סעד הצהרתי . המערער הגיש לביהמ"ש המחוזי תביעה לסעד הצהרתי נגד המשיב. הוא הגיש תביעה זו בדרך של המרצת פתיחה, בגדרה ביקש כי ביהמ"ש יצהיר שהמשיב הפר חובת נאמנות כלפיו, כאשר מתוקף מעמדו כעו"ד ונוטריון אישר את חתימתו על שני מסמכים, שלא נחתמו בזמן ובמקום המתוארים בהם. בימ"ש קמא העריך כי מדובר בתביעה מורכבת, וכי בירורה יצריך העדה של כמה וכמה עדים. מטעם זה החליט כי על התביעה לעבור לפסי דיון רגילים. כמו כן מצא ביהמ"ש כי המערער יכול היה להגיש תביעה לסעד אופרטיבי בדמות פיצוי כספי. מטעם זה, החליט כי המערער אינו ראוי לסעד הצהרתי. מאחר שהמערער לא ביקש סעדים אחרים, מחק את תביעתו על הסף וחייבו בהוצאות. מכאן הערעור. . ביהמ"ש העליון דחה את הערעור בקבעו: השופט שטיין – פרוצדורה אזרחית אינה תכנית כבקשתך. כלליה נועדו להבטיח בירור צודק ויעיל של סכסוכים בין אדם לחברו ע"י בתי המשפט. בענייננו מדובר בתובע שהתעלם משני כללים: כלל שעניינו הגשת תביעה בדרך של המרצת פתיחה וכלל שעניינו זכאות לסעד הצהרתי. החלטות בימ"ש קמא הן ללא דופי, וכדי שטענותיו תתבררנה כיאות על המערער להגיש תביעה מסודרת בהתאם לכללי הפרוצדורה הקיימים. הליך מהיר ששמו "המרצת פתיחה" אינו המסגרת המתאימה לבירור תביעה מורכבת, ודאי שאינו המסגרת המתאימה לבירור טענות תרמית. אם מסגרת זו תורחב באופן שיאפשר לבעלי הדין לזמן עדים רבים ולהגיש מסמכים רבים, היא תאבד את יעילותה. מאידך, אם מסגרת זו תגביל את בעלי הדין בהשמעת עדים ובהגשת מסמכים בגדר תיק מורכב, פסק הדין שיינתן עלול להיות שגוי והצדק ייפגע. גם אין זה ראוי להתיר לבע"ד לנהל תביעה לקבלת סעד הצהרתי כשבידו לעתור לקבלת סעד אופרטיבי בדמות צו עשה, צו לא תעשה או פסק דין המחייב את יריבו בתשלום סכום כסף. היתר כזה עלול לגרום להתדיינות מיותרת ולכן הוא אינו יעיל מבחינה כלכלית. המערער טוען כי הוא יסתפק בסעד הצהרתי וכי לא יידרש לו שום סעד אופרטיבי. גם אם בטענה זו היה ממש, היא לא עוזרת למערער. בע"ד זכאי לקבל סעד הצהרתי אם הוא דרוש לו כדי לשריין זכות בת קיימא ולמנוע את הכחשתה בהתדיינות עתידית. הוא אינו זכאי לקבל סעד הצהרתי לשמו, שכן במקרה כזה הסעד ייחשב לאקדמי ולא יינתן. המערער הפנה לעניין בן יקר גת. שם נקבע, כי המבחן לעניין סיווג בקשה לסעד הצהרתי כבקשה תאורטית או אקדמית טמון בשאלה אם קיים לתובע עניין ממשי בפתרון הבעיה שהציג בפני ביהמ"ש. מקום בו יש בפסק-דין כדי להסיר מכשול העומד בפני המבקש או לפתור קושי שהוא ניצב בפניו, יש לומר כי לתובע עניין ממשי כאמור. גם נוכח סיכום זה של ההלכה, שאין לפקפק בנכונותה, דין הערעור להידחות. המערער יכול היה לתבוע מהמשיב סעד אופרטיבי. משכך, לא עומד בפניו כל מכשול שניתן וראוי להסיר ע"י מתן סעד הצהרתי. בנסיבות אלו, לית מאן דפליג כי התובענה לסעד הצהרתי שהגיש המערער היא הליך בלתי נחוץ שמעמיס עלויות מיותרות על מערכת בתי המשפט ועל בעל הדין שכנגד. למעלה מן הנדרש, העניינים בהם עסקינן ממילא מסורים לשק"ד הערכאה הדיונית, אשר בו אין בימ"ש שלערעור נוהג להתערב. התערבות בשק"ד זה תוצדק רק במקרים חריגים, והמקרה דנן איננו חריג. המשנה לנשיאה מלצר – מסכים. השופטת ברק-ארז – יש המחמירים ויש המקלים באכיפתם של כללי הפרוצדורה, וייתכן שהגישה בעניין זה יכולה להשתנות בהתאם להקשר הדברים. זאת, בשים לב לכך שלצד התכליות של יעילות וגילוי האמת, ביסוד ההליך האזרחי מצויות גם התכליות של קידום השוויון ומימוש זכות הגישה לערכאות. אולם, אין ספק כי אין מקום לאפשר הגשתה של תובענה המכוונת לקבלת סעד הצהרתי בדרך של המרצת פתיחה בנסיבות שבהן מגמת פניו של התובע היא בסופו של דבר הגשת תביעה לפיצויים. חזרה למעלה

2   [דיון אזרחי] רעא 612/19 דוד חי נ' עמרם חסון (עליון; ד' ברק ארז; 28/01/19) - 6 ע' עו"ד: ארז הימן, אמיר ברמן בימ"ש זה ייטה לריסון בקבלת בקשות רשות ערעור על החלטות בבקשות לעיכוב ביצוע של פסק דין, ויעשה כן במקרים בהם התערבותו נדרשת על מנת למנוע עוול או נזק בלתי הפיך לבעל דין; הנטייה לעכב ביצועו של פסק דין שהורה על פינוי נכס מסחרי היא חלשה יותר בהשוואה לנטייה לעכב ביצועו של פינוי נכס המשמש למגורים. דיון אזרחי – עיכוב ביצוע – של פסק-דין דיון אזרחי – פסק-דין – עיכוב ביצוע דיון אזרחי – רשות ערעור – לבית המשפט העליון . בבימ"ש השלום התקבלה תביעת פינוי של עסק מסחרי שהגישו המשיבים כנגד המבקש. הבר"ע היא על החלטת ביהמ"ש המחוזי לדחות את בקשת המבקש לעיכוב ביצוע של פסק הדין עד להכרעה בערעור שהגיש, וכן על ההחלטה לדחות בקשה לעיון חוזר בהחלטה זו. . ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקבעו: בימ"ש זה ייטה לריסון בקבלת בקשות רשות ערעור על החלטות בבקשות לעיכוב ביצוע של פסק דין, ויעשה כן במקרים בהם התערבותו נדרשת על מנת למנוע עוול או נזק בלתי הפיך לבעל דין. לא נמצא שהמקרה הנדון הוא כזה. נקודת המוצא היא שהנטייה לעכב ביצועו של פסק דין שהורה על פינוי נכס מסחרי, כבענייננו, היא חלשה יותר בהשוואה לנטייה לעכב ביצועו של פינוי נכס המשמש למגורים. ההנחה היא כי האינטרס של מבקש הסעד הזמני בנכס מקרקעין המשמש למסחר הוא עסקי-כלכלי בלבד ומשכך ניתן גם לפיצוי. אכן, לעתים עשויה להיות הצדקה לעכב פינויו של נכס מסחרי בשים לב למאפייניו הייחודיים, אולם המבקש לא הצביע על כאלו. כך, דומה כי כל אותם נזקים אותם הגדיר המבקש כ"בלתי הפיכים", הם בעיקרם בני פיצוי בכסף. מנגד, אף אין להקל ראש בנזק שנגרם למשיבים כתוצאה מעיכוב השלמתן של עסקאות הנוגעות לנכס. בנסיבות אלה, לא נמצא להידרש לסיכויי הערעור, ורק יצוין כי המערער לא הרים את הנטל להראות כי אלה משופרים. חזרה למעלה

3   [רשויות מקומיות] [משפט מינהלי] [עבודה] בגץ 6214/18 וסים קאסם נ' בית הדין הארצי לעבודה (עליון; ד' ברק ארז, ג' קרא, י' אלרון; 28/01/19) - 9 ע' עו"ד: בן ציון י.א. שפר, יובל דמול, יעל ברלב, מיכל רוזנבוים העלאת הטענות בחלוף כארבע שנים ממתן ההחלטה בדבר הטלת חיוב כספי אישי על העותרים ומבלי שהוצג לכך כל טעם, מגלה שיהוי ניכר ופגם בהתנהלות העותרים המצדיק את דחיית העתירה על הסף. הסמכות להטיל חיוב אישי על נושאי משרה ואופן יישומה היא סוגיה בעלת חשיבות רבה, ובמקרה המתאים ראוי יהיה לבררה בבימ"ש זה, אך עניינם של העותרים אינו נמנה על מקרים אלו. רשויות מקומיות – עובדים – הטלת חיוב אישי משפט מינהלי – בגץ – שיהוי עבודה – בית-הדין הארצי לעבודה – התערבות בגץ . עתירה לביטול פסק דינו של ביה"ד הארצי לעבודה. במוקד העתירה – "נוהל לחיוב אישי של נושאי משרה ברשות מקומית" שפורסם במסגרת חוזר מנכ"ל משרד הפנים, והחלטת שר הפנים להטיל על העותרים 2-1 חיוב כאמור. . ביהמ"ש העליון בשבתו כבג"ץ דחה את העתירה על הסף: השופט קרא – החלטת שר הפנים התקבלה ביום 5.10.2011, לאחר הליך סדור בו ניתנה לעותרים ההזדמנות להשמיע את טענותיהם. אולם העותרים טענו לראשונה את הטענות לאי התקיימות התנאים המקדמיים הנדרשים לצורך הטלת חיוב אישי לפי סעיף 221 לפקודת העיריות רק לאחר שהוגשה נגדם תביעה כספית, בנובמבר 2015. ויודגש, לעותרים היו הזדמנויות רבות להשמיע את טענותיהם, בין אם בתגובה לדו"ח הביקורת שערך בעניינם רואה החשבון וביתר שלבי ההליך שהתקיים בפני הוועדה לחיוב אישי; בין אם בפני שר הפנים בהשגות שהגישו; ובין אם בתקיפה עצמאית של ההחלטה בהליך משפטי מתאים. הם לא בחרו באף לא אחת מהדרכים האמורות. גם לאחר שהעירייה הגישה תביעה לאכיפת החיוב, לא טענו את טענותיהם במסגרת כתב ההגנה הראשון שהגישו. משך כל אותו הזמן עשו העותרים דין לעצמם משנמנעו לשלם את החיוב בו חויבו בגין הוצאות בלתי חוקיות שהוציאו בזמן כהונתם כנושאי משרה ברשות מקומית. בנסיבות אלה, העלאת הטענות בחלוף כארבע שנים ממתן ההחלטה ומבלי שהוצג לכך כל טעם, מגלה שיהוי ניכר ופגם בהתנהלות העותרים המצדיק לבדו את דחיית העתירה. אין לקבל את טענת העותרים כי ההזדמנות הראשונה והמתאימה לדון בחוקיות החיוב הייתה במסגרת התביעה הכספית לאכיפתו. וזאת, במנותק מהשאלה האם ניתן להעלות במסגרת תביעה זו טענות נגד תוקפה של ההחלטה. השאלה האם ניתן לטעון נגד החלטה להטיל חיוב אישי במסגרת תקיפה עקיפה עלתה בעניין קבלאן אך לא הוכרעה לגופה. בהחלטה אמנם צוין כי אין מקום לשלול על הסף את האפשרות לתקיפה עקיפה של ההחלטה, אך הבר"ע נדחתה מבלי להכריע בסוגיה בעיקר נוכח "השיהוי שבהעלאת הטענות נגד החיוב, שלא הובא כל טעם טוב להצדקתו". הדברים יפים אף לענייננו. משאלו הם פני הדברים, אין להידרש ליתר הטענות המועלות בעתירה. הסמכות להטיל חיוב אישי על נושאי משרה ואופן יישומה היא סוגיה בעלת חשיבות רבה, ובמקרה המתאים ראוי יהיה לבררה בבימ"ש זה. מהנסיבות שתוארו לעיל עולה כי עניינם של העותרים אינו נמנה על מצבים אלו. אשר לטענות בדבר פגמים בהליך קבלת ההחלטה בעניינם הפרטני של העותרים. אלו נדונו בפסק דינו של ביה"ד הארצי שקבע בסופו של יום שגם אם נפלו בו פגמים, אין הם יורדים לשורשו של עניין ואין הם מחייבים את ביטול ההחלטה. הלכה היא שהתערבות בג"ץ בפסק דין של ביה"ד הארצי מצומצמת ומוגבלת למקרים בהם מתקיימים שני תנאים מצטברים: נתגלתה טעות משפטית מהותית בפסק הדין; והצדק מחייב התערבות בנסיבות העניין. גם בהתחשב באמות מידה אלה, דין העתירה להידחות. השופט אלרון – מסכים. השופטת ברק-ארז – חיוב של נושאי משרה בגין הוצאות לא ראויות מן הקופה הציבורית הוא לא רק חשוב, אלא חשוב גם שייעשה במועד שסמוך, ככל הניתן, לאירועים הרלוונטיים, באופן שצפוי לתרום למסר הציבורי הכרוך בכך ולהרתעה הנדרשת מפני פעולות דומות. ככל שמימוש הנוהל בנושא חיובם של נושאי משרה מעורר שאלות מעשיות הנוגעות להפעלתו יש לקוות שמשרד הפנים יוסיף לשקוד על כך. ודאי שהעתירה דנן אינה המסגרת הדיונית המתאימה לדון בטענות בעניין זה. חזרה למעלה

4   [ביטוח לאומי] בגץ 4542/18 מג'די אבו חדיר נ' השר לבטחון פנים (עליון; י' עמית, ד' ברק ארז, י' אלרון; 28/01/19) - 9 ע' עו"ד: לירון הופפלד, איתן להמן העתירה כנגד ההחלטה שלא לחדש את הסמכת העותר לחקירות באזהרה, דינה להידחות. לחוקרים מטעם המל"ל ניתנות סמכויות נרחבות, המאפשרות להם להפעיל את כוחה הכופה של המדינה כנגד אנשים פרטיים. אין מדובר בעניין של מה בכך, ועל הממלאים תפקיד זה לפעול ללא רבב. מצב דברים זה מחייב את המשיבים להימנע מהסמכת חוקרים שקיים דופי של ממש בהתנהלותם, כבמקרה הנדון. ביטוח לאומי – המוסד לביטוח לאומי – חוקרים . עתירה להורות על ביטול החלטת השר לביטחון פנים, שלא לחדש את הסמכתו של העותר לביצוע חקירות בנוגע לעבירות פליליות הקשורות בביטוח הלאומי (להלן: הסמכה לחקירות באזהרה). . ביהמ"ש העליון בשבתו כבג"ץ דחה את העתירה בקבעו: לחוקרים מטעם המל"ל מוענקות מגוון סמכויות מכוח חוק הביטוח הלאומי, ובהן הסמכות להיכנס לבתיהם של מבוטחים ולמקומות העבודה שלהם, ולדרוש מכל גוף ציבורי להציג מסמכים הרלוונטיים לחקירה. בנוסף לסמכויות אלו, המאפשרות לחוקרים לקיים חקירות מנהליות, חוקרי המל"ל מוסמכים על פי רוב גם לחקור עבירות פליליות על חוק הביטוח הלאומי. הסמכה זו, היא ההסמכה לחקירות באזהרה, מוענקת לחוקרים באופן פרטני מכוח סעיף 2(1) לפקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות), בהמשך לבקשה המוגשת מטעם המל"ל ולהמלצת המשטרה. ההסמכה לחקירות באזהרה ניתנת לתקופות זמן מוגבלות ומחודשת באופן עתי, אך היא אינה תנאי הכרחי לעבודה כחוקר במל"ל ומי שלא הוסמך לכך, יכול לשמש כחוקר מטעם המל"ל בנוגע לעבירות מנהליות על חוק הביטוח הלאומי. הרשות המנהלית רשאית להסתמך לצורך החלטתה על מידע מודיעיני שאינו חשוף לעיני העותר. עיון בחומר המודיעיני שהונח בפני ביהמ"ש במקרה דנן, מעלה כי מדובר בראיות מנהליות שרשות סבירה רשאית להסתמך עליהן. לאחר עיון בחומר זה, ובהינתן תקרית נוספת משנת 2017, נמצא כי ההחלטה בדבר אי-חידוש הסמכת העותר נופלת במתחם הסבירות ואין להתערב בה. לחוקרים מטעם המל"ל ניתנות סמכויות נרחבות, המאפשרות להם להפעיל את כוחה הכופה של המדינה כנגד אנשים פרטיים. על הממלאים תפקיד זה לפעול ללא רבב כדי להצדיק את האמון שנותנת בהם המדינה, ובעקיפין, הציבור. מצב דברים זה מחייב את המשיבים להימנע מהסמכת חוקרים שקיים דופי של ממש בהתנהלותם. לא נמצא ממש בטענת ניגוד העניינים שהעלה העותר. הגם שהמשטרה סיפקה המלצה בעניינו, הטענה כי "שוללת ההסמכה מהעותר הינה למעשה משטרת ישראל" היא, למצער, בלתי-מדויקת. ההחלטה הסופית בדבר הסמכתו ניתנה ע"י השר, ולכן אף אין לומר כי לא התקיימה התייעצות עם "גופים חוץ-משטרתיים". ממילא, לא נמצא פגם בכך שהמלצת המשטרה לקחה בחשבון חשדות לתקיפת שוטרים. לא נמצא לקבוע מסמרות בשאלה אם דין ההסמכה לחקירות באזהרה כדין "רישיון", כך שלשם אי-חידושה דרוש רף ראייתי גבוה יחסית. מכל מקום, ככל שאכן ניתן ללמוד על דרך ההיקש מהכללים בדבר רישיונות לחוקרים פרטיים, יש לשקול האפשרות כי הביקורת השיפוטית על הסמכה לחקירות באזהרה, תיעשה בבית המשפט לעניינים מנהליים. השופט אלרון – מסכים. השופטת ברק-ארז – יש לשבח את המשיבים על כך שהם נוקטים גישה קפדנית בנוגע למתן הסמכה לביצוע חקירות עבור המל"ל, ובכלל זה בנוגע להארכת הסמכה מסוג זה. הפעלת סמכויות חקירה עוסקת בתחום רגיש מאין כמותו, הכרוך בהיבטים פולשניים. משנה רגישות נלווה לדברים כשמדובר באוכלוסיות מוחלשות. בנסיבות אלה לא נמצא טעם רב בשאלה שמא מדובר באי-חידוש רישיון אם לאו. אפילו מדובר ברישיון, הרי שההלכות הנוגעות למשקל שיש לתת לכך שמתבקש חידוש רישיון (להבדיל ממתן רישיון חדש) אמורות להיות מיושמות בשים לב לאינטרסים המונחים על כף המאזניים וההשלכות על צדדים שלישיים. חזרה למעלה

5   [בתי-משפט] [עונשין] דנפ 8126/18 פלוני נ' פלוני (עליון; א' חיות; 24/01/19) - 6 ע' עו"ד: שרית משגב, מוסטפא יחיא פסק הדין מושא הבקשה אינו מכריע בין העמדות השונות בעניין כיאניה, ואין בו כל חידוש לא כל שכן הלכה חשובה או קשה המצדיקה קיום דיון נוסף. טענות המבקש נוגעות למעשה לאופן בו יושמו המבחנים הפסיקתיים באשר להרשעה בקשירת קשר. בתי-משפט – דיון נוסף – דחייתו עונשין – עבירות – סיוע לאויב במלחמה עונשין – עבירות – קשירת קשר . בקשה לקיום דיון נוסף בפסק דינו של בימ"ש זה אשר דחה את ערעור המבקש והותיר על כנה את הרשעתו בעבירות של אימונים צבאיים אסורים, נשיאת נשק, ניסיון לנשיאת נשק וקשירת קשר לפשע וכמו כן קיבל את ערעור המשיבה 4 והרשיע את המבקש בעבירות של ניסיון שוד וקשירת קשר לסיוע לאויב במלחמה. לטענת המבקש, לא ניתן היה להרשיעו בקשירת קשר לסיוע לאויב במלחמה. . נשיאת ביהמ"ש העליון דחתה את הבקשה בקבעה: פסק הדין קובע באופן מפורש כי אין הוא מכריע בין העמדות השונות בעניין כיאניה, ועיון בו מגלה כי אין בו כל חידוש לא כל שכן הלכה חשובה או קשה המצדיקה קיום דיון נוסף. טענות המבקש נוגעות הלכה למעשה לאופן שבו יושמו המבחנים הפסיקתיים באשר להרשעה בעבירה של קשירת קשר ובפרט למשקל שניתן לצורך כך לנסיבות העובדתיות שהוכחו בעניינו של המבקש. זאת ועוד, אף אם נפלה טעות ביישום המבחנים במקרה דנן – מבלי לקבוע כי כך הוא – טענות מסוג זה אין בהן כדי להקים עילה לקיום דיון נוסף. חזרה למעלה

6   [עונשין] [דיון פלילי] עפ 4678/18 פבל אנופרייב נ' מדינת ישראל (עליון; נ' הנדל, י' וילנר, א' שטיין; 23/01/19) - 10 ע' עו"ד: יעל שרף, יוסף גגולה, ברכה וייס בסמכות ביהמ"ש לסטות ממתחם העונש ההולם אם מצא כי הנאשם השתקם או כי יש סיכוי של ממש שישתקם. ברם, נדרשות עובדות וראיות ממשיות התומכות בסיכויי השיקום, ואין די בהעלאת טענות בעלמא בעניין זה. כך גם ביחס לבחינת בקשה לדחיית מועד דיון מטעמי שיקום; גם אם נפלה שגגה באופן הפעלת מנגנון הבניית שיקול הדעת שעוגן בתיקון 113, אין בכך כדי להצדיק קבלת ערעור כשהתוצאה העונשית הסופית אינה מצדיקה התערבות. עונשין – ענישה – שיקום עונשין – ענישה – אחדות הענישה עונשין – ענישה – המלצת שירות המבחן עונשין – ענישה – מתחם הענישה עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות אלימות דיון פלילי – ערעור – אי-התערבות במידת העונש . ערעור על גזר דינו של ביהמ"ש המחוזי בגדרו נגזרו על המערער 9 חודשי מאסר בפועל ועונשים נוספים בגין הרשעתו (ע"פ הודאתו) בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות. המערער ביקש כי הדיון בעניינו יידחה בשלושה חודשים, וזאת בשל רצונו לשוב למסגרת טיפולית, ולחלופין עתר להפחתת עונשו ל-6 חודשי עבודות שירות, בהתאם להמלצת שירות המבחן. . ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה לדחיית הדיון ואת הערעור בקבעו: אשר לבקשה לדחיית מועד הדיון. שיקום הנאשם מהווה שיקול משמעותי בהליך הפלילי, שלעתים אף יצדיק הקלה בעונש. ודוק: לפי סעיף 40ד(א) לחוק העונשין, בסמכות ביהמ"ש לסטות ממתחם העונש ההולם אם מצא כי הנאשם השתקם או כי יש סיכוי של ממש שישתקם. ברם, נפסק כי נדרשות עובדות וראיות ממשיות התומכות בסיכויי השיקום, ובראשם תסקיר שירות המבחן, ואין די בהעלאת טענות בעלמא בעניין זה. הדברים נכונים אף ביחס לבחינת בקשה לדחיית מועד דיון מטעמי שיקום. למערער ניתנו הזדמנויות רבות להשתלב במסגרות טיפול לצורך שיקומו, ועד כה הוא התקשה לעמוד בנהלי המסגרות והורחק מהן או עזבן לאחר פרק זמן קצר. התסקיר המשלים לא כלל המלצה טיפולית, וציין כי המערער אינו בשל בשלב זה לתהליך שיקום משמעותי. מטעמים אלה, דין הבקשה להידחות. אשר לערעור. הלכה היא כי ערכאת הערעור תמעט להתערב בגזר הדין שקבעה הערכאה הדיונית, ותעשה כן רק עת נפלה בו טעות מהותית בדין או מקום בו העונש שנגזר חורג משמעותית ממדיניות הענישה הראויה או המקובלת בנסיבות דומות. המקרה הנדון אינו נופל בגדר אותם מקרים חריגים. המערער טוען כי מתחם הענישה שקבע ביהמ"ש המחוזי בעניינו אינו תואם את נסיבות העבירה. ברם, כידוע, ערכאת הערעור בוחנת בראש ובראשונה את התוצאה העונשית הסופית, וגם אם נפלה שגגה באופן הפעלת מנגנון הבניית שיקול הדעת שעוגן בתיקון 113, אין בכך כדי להצדיק קבלת ערעור כשהתוצאה העונשית אינה מצדיקה התערבות. בענייננו, התוצאה העונשית הסופית הולמת את מדיניות הענישה הנהוגה במקרים דומים, והיא אינה מצדיקה את התערבותו של בית משפט זה. זאת ועוד, יש לזכור כי עסקינן בעבירת אלימות, אשר אין צורך להכביר במילים בדבר חומרתה הרבה. אשר לטענות המערער כנגד המשקל שניתן לנסיבותיו האישיות. אלה פורטו בגזר הדין במסגרת השיקולים לקולא, ובאו לידי ביטוי בשלב גזירת העונש. יתרה מכך, כלל הוא כי טענות בדבר המשקל שנתנה הערכאה הדיונית לשיקולים השונים אינן מצדיקות התערבות ערכאת הערעור בגזר הדין. לעניין טענות המערער בדבר דחיית המלצת שירות המבחן, הרי שהמלצת שירות המבחן אינה מחייבת את ביהמ"ש, והוא רשאי לסטות ממנה כאשר מתקיימים טעמים המצדיקים זאת. בעת גיבוש המלצותיו, עומדים מול עיני שירות המבחן שיקולים אשר אינם חופפים, בהכרח, לשיקולים שביהמ"ש נדרש לאזן ביניהם במסגרת גזירת העונש. יתרה מכך, בתסקיר האחרון מטעם שירות המבחן לא ניתנה כל המלצה בעניינו של המערער, וצוין שם כי המערער אינו מתאים, בשלב זה, לתהליך שיקומי. המערער טוען שההבחנה שערך ביהמ"ש המחוזי בינו לבין יתר הנאשמים פוגעת בעיקרון אחידות הענישה. ואולם, עיקרון אחידות הענישה נועד לשמור על יחס הולם בין נאשמים שונים שביצעו עבירות דומות בנסיבות דומות, ולא משתמע ממנו כי יש לגזור על נאשמים שנסיבותיהם האישיות ונסיבות ביצוע העבירה שונות, עונשים דומים. במקרה הנדון, ביהמ"ש הבחין בבירור בין המעשים המיוחסים למערער, שהחל את הקטטה ומידת מעורבותו בהתרחשות האלימה ברורה, לבין המעשים המיוחסים ליתר הנאשמים, אשר מידת מעורבותם בהתרחשות אינה ברורה. לא זו אף זו, השתלבות יתר הנאשמים בתהליך השיקומי היא מוצלחת, בניגוד למערער. לאור ההבחנות הרלוונטיות האמורות, לא נמצא כי העונש שנגזר על המערער חמור יתר על המידה בהשוואה לעונשיהם של יתר הנאשמים. חזרה למעלה

עבודה ארצי

7   [ביטוח לאומי] [עבודה] עבל (ארצי) 27311-10-16 מוחמד ג'ומעה נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; לאה גליקסמן, ורדה וירט, אילן איטח, נ.צ.: ש' זילברשטיין היפש, ע' ליפשיץ; 22/01/19) - 11 ע' עו"ד: עדי כהן אמין הגר, ניסים בר כוכב, אריג' מטאנס מוסא ביה"ד קיבל ערעור על פסק דין שבו נדחתה תביעת המערער, שעבד כמפעיל מלגזה, טרקטורים וציוד חקלאי והיה חשוף לרעש מזיק, להכרה בטנטון כפגיעה בעבודה. נפסק כי, ממכלול הנתונים העולים מהתיעוד הרפואי וחוות דעתו של המומחה הרפואי, המערער הוכיח כי עמד בתנאי הסף של היות הטנטון "טנטון תמידי", כנדרש בסעיף 84א(ב)(1) לחוק הביטוח הלאומי. ביטוח לאומי – תחולת החוק – ליקויי שמיעה ביטוח לאומי – ביטוח נפגעי עבודה – פגיעה בעבודה עבודה – ביטוח לאומי – ביטוח נפגעי עבודה עבודה – ביטוח לאומי – פגיעה בעבודה . ערעור על פסק דינו של ביה"ד האזורי, שבו נדחתה תביעת המערער, שעבד כמפעיל מלגזה, טרקטורים וציוד חקלאי במשך כ-17.5 שנה, והיה חשוף במסגרת עבודתו לרעש מזיק, להכרה בטנטון כפגיעה בעבודה. התביעה נדחתה לאור קביעתו של המומחה הרפואי שמונה מטעם ביה"ד (להלן: המומחה) לפיה אין עדות לטנטון כרוני האופייני לחבלה אקוסטית על רקע של חשיפה לרעש מזיק. . בית הדין הארצי לעבודה (מפי השופטת ל' גליקסמן ובהסכמת הנשיאה ו' וירט ליבנה, סגן הנשיאה א' איטח, ונציגי הציבור ש' זילברשטיין היפש, ע' ליפשיץ) קיבל את הערעור ופסק כי: תנאי הסף להכרה בטנטון כ"פגיעה בעבודה" קבועים בסעיף 84א לחוק הביטוח הלאומי (להלן: החוק). בהתאם לסעיף 84א(ב)(1) לחוק, אחד מתנאי הסף להכרה בטנטון כפגיעה בעבודה, הוא שמדובר ב"רעש תמידי באוזניים", דהיינו טנטון תמידי. כמו כן, בהתאם לפסיקה, יש משקל לבדיקת מאפייני הטנטון, ועליה להיות חלק מהחומר הרפואי העומד בפני המומחה הרפואי. יחד עם זאת, בדיקת מאפייני הטנטון אינה חזות הכול, יש לבדיקה זו חסרונות רבים, והיא בדיקת עזר נוספת בהערכת הטנטון, שנעשית על יסוד שקלול כל הנתונים הרלוונטיים. במקרה הנדון, מבחינת מכלול הנתונים העולים מהתיעוד הרפואי וחוות דעתו של המומחה עולה כי המערער הוכיח כי עמד בתנאי הסף של היות הטנטון "טנטון תמידי". מהתיעוד הרפואי עולה כי המערער פנה באופן חוזר ונשנה לטיפול רפואי עקב סבלו מהטנטון, ובכל הפעמים התלונן על "טנטון תמידי" הגורם לו לסבל, ואף ניתן לו טיפול תרופתי. בנוסף, מחוות דעתו של המומחה עולה כי תשובתו לשאלה בעניין תוצאות בדיקת מאפייני הטנטון התייחסה לתוצאות בדיקת מאפייני הטנטון ואינה משקפת את הערכתו הכוללת על הטנטון ממנו סובל המערער, וכי ניתן להסיק מחוות דעתו כמכלול כי המערער סובל מטנטון תמידי, ממספר נימוקים: ראשית, המומחה נשאל על תוצאות בדיקת מאפייני הטנטון, והדגיש כי תשובתו מתייחסת לתוצאות בדיקת מאפייני הטנטון. שנית, בתשובתו, הבהיר המומחה כי אין לקבוע את תסמין הטנטון, לחיוב או לשלילה, על יסוד בדיקת מאפייני הטנטון נוכח חסרונותיה הרבים, וכי מדובר רק בבדיקת עזר נוספת בהערכת הטנטון, וכי זו הסיבה שבדיקה זו אינה נמנית עם "תנאי סעיף 84(א)(ב) ו-3.2 הידוע)". שלישית, המומחה קבע כי קיים קשר סיבתי בין הטנטון לבין ליקויי השמיעה והוכרו כפגיעה בעבודה. נוכח העובדה שמתשובת המומחה לשאלה בעניין תוצאות בדיקת מאפייני טנטון עולה כי הוא מודע לתנאי הסף שנקבעו בסעיף 84א(ב) לחוק, תשובתו החיובית בעניין הקשר הסיבתי משקפת כי על פי הערכתו המערער עומד בתנאי הסף, דהיינו הוא סובל מטנטון תמידי. לסיכום, על יסוד התיעוד הרפואי שממנו עולה כי המערער התלונן באופן חוזר ונשנה על פגיעה בתפקוד עקב טנטון תמידי, ועל יסוד חוות דעתו של המומחה, יש לקבוע שהמערער סובל מטנטון תמידי, ולכן יש להכיר בטנטון ממנו סובל המערער כפגיעה בעבודה; מכל מקום, גם אם קיים ספק, הרי שהספק פועל לטובתו של המערער. ודוק, קביעה זו מבוססת על מכלול נסיבותיו של המקרה הנדון, ואין בה כדי לשנות את הפסיקה כי יש משקל לבדיקת מאפייני הטנטון וכי עליה להיות חלק מהחומר הרפואי המועבר למומחה הרפואי, אך בדיקה זו אינה חזות הכל אלא חלק ממכלול הנתונים אותם יש לשקול בהערכת הטנטון. חזרה למעלה

8   [עבודה] [ביטוח לאומי] ברע (ארצי) 49373-12-17 רביע מרזוק נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; לאה גליקסמן, ורדה וירט, אילן איטח, נ.צ.: ח' שחר, ד' קמפלר; 21/01/19) - 13 ע' עו"ד: יפעת קונה, מאור אביטל המבקש עתר להכיר בפגיעה בידיו כפגיעה בעבודה בעילת המיקרוטראומה. ביה"ד הארצי הורה למומחה הרפואי שמונה בתיק לערוך למבקש בדיקה קלינית מאחר שהמחלוקת בתביעת המערער היא בשאלה האם המבקש סובל מתסמונת ולא שאלת הקשר הסיבתי, כאשר אין זה ראוי שהעניין יוכרע רק על יסוד בדיקה EMG עדכנית, אשר קודם לעריכתה סבר המומחה שיש לערוך למבקש בדיקה קלינית. עבודה – תאונת עבודה – מומחים רפואיים עבודה – ביטוח נפגעי עבודה – פגיעה בעבודה עבודה – ביטוח לאומי – פגיעה בעבודה ביטוח לאומי – ביטוח נפגעי עבודה – פגיעה בעבודה . בקשת רשות ערעור על החלטת ביה"ד האזורי, שבה נדחתה בקשת המבקש להורות למומחה הרפואי שמונה בתיק (להלן: המומחה), לערוך למבקש בדיקה קלינית. עניינו של הליך זה בתביעת המבקש להכיר בפגיעה בידיו כפגיעה בעבודה בעילת המיקרוטראומה. . בית הדין הארצי לעבודה (מפי השופטת ל' גליקסמן ובהסכמת הנשיאה ו' וירט ליבנה, סגן הנשיאה א' איטח ונציגי הציבור ח' שחר, ד' קמפלר) דן בבקשת רשות הערעור, קיבל את הבקשה ופסק כי: בהתאם להנחיות בדבר מינוי מומחים יועצים רפואיים (הנחיה מס' 13), כרגיל, ניתנת חוות דעתו של המומחה על סמך מסמכים רפואיים. הודיע המומחה לביה"ד כי לצורך מתן חוות הדעת יש צורך בבדיקת התובע על ידו, יודיע ביה"ד על כך לצדדים, ויתן החלטתו בעניין ביצוע הבדיקה לאחר שנתן להם הזדמנות להביא עמדתם לפניו. הטעם להנחיה זו הוא כי ככלל, השאלה עליה מתבקש המומחה הרפואי להשיב בהליך שעניינו הוא הכרה בליקוי רפואי כפגיעה בעבודה היא – האם קיים קשר סיבתי בין הליקוי הרפואי לבין האירוע התאונתי או תנאי עבודתו של התובע. ברוב המקרים, אין מחלוקת בשאלה מהו הליקוי הרפואי, כאשר המומחה הרפואי מבסס את חוות דעתו על האבחנה שבתיעוד הרפואי שמועבר אליו. מנגד, עת יש מחלוקת על השאלה אם לתובע יש ליקוי רפואי או מהו הליקוי הרפואי, במקרים שבהם לא ניתן לקבוע את קיומו או מהותו של הליקוי הרפואי רק על יסוד התיעוד הרפואי ובדיקות שונות אלא נדרשת התרשמות קלינית ממצבו של המבוטח, או במקרים שבהם עולים ממצאים סותרים מהתיעוד הרפואי שמועבר למומחה הרפואי, יש מקום לשקול להורות על בדיקת התובע על ידי המומחה הרפואי. עם זאת, לא בכל מקרה בו יש לקבוע מה היא האבחנה הנכונה, על המומחה לערוך לתובע בדיקה קלינית. מובן, שככל שהמומחה סבור כי עליו לערוך בדיקה קלינית יופנה אליו התובע לבדיקה. בנוסף, ביה"ד מוסמך להורות על כך ככל שהוא סבור שהעניין נדרש לאור השאלות הטעונות הכרעה במיוחד בהתחשב במהות הליקוי הרפואי. במכלול הנסיבות של מקרה זה יש להורות על בדיקה קלינית של המבקש על ידי המומחה ועריכת חוות דעת משלימה על יסוד תוצאותיה. ראשית, יש קושי בכך שבעוד שבחוות הדעת הראשונה של המומחה נקבע כי לא ניתן לקבוע אם המבקש סובל מתסמונת התעלה הקרפלית על יסוד התיעוד הרפואי, נוכח העובדה שהתיעוד הרפואי "דל", מסקנותיו של המומחה בחוות דעתו השלישית מבוססות על אותו תיעוד רפואי, ועל בסיס אותו תיעוד רפואי שלל את הממצאים הקליניים בחוות דעתו של המומחה מטעם המבקש; שנית, מדובר בליקוי רפואי שלבדיקה הקלינית משמעות רבה באבחנתו, והבדיקות האלקטרופיזיולוגיות הן בדיקות עזר. שלישית, כעולה מחוות דעתו הראשונה של המומחה, ככל שהמבקש סובל מתסמונת התעלה הקרפלית, יש להכיר בקשר הסיבתי שבין התסמונת לבין תנאי עבודתו של המבקש. נוכח האמור, מאחר שהמחלוקת היא האם המבקש סובל מתסמונת התעלה הקרפלית ולא שאלת הקשר הסיבתי, עת לפי קביעתו של המומחה ככל שהמבקש סובל מהתסמונת יש להכיר בקשר הסיבתי, אין זה ראוי כי עניינו של המבקש יוכרע רק על יסוד בדיקת EMG העדכנית שנערכה לו, שכן קודם לעריכתה סבר המומחה שיש לערוך למבקש בדיקה קלינית, וגם אם יש ספק, יש למצות את ההליך, כך שהמבקש ייבדק בדיקה קלינית על ידי המומחה, על מנת שייקבע אם הוא סובל מתסמונת התעלה הקרפלית. חזרה למעלה

9   [עבודה] [בתי-משפט] ברע (ארצי) 24381-09-18 טרה הנדסה ובניה בע"מ נ' בריאו ברקאת (עבודה; רועי פוליאק, חני אופק, אילן איטח, נ.צ.: ח' שחר, ד' קמפלר; 21/01/19) - 15 ע' עו"ד: דניאל ועקנין, צבי נצר, רון מלול ביה"ד פסק כי, אין בכך שפסקי דין בתביעה ראשונה, לה לא הייתה המבקשת צד, ניתנו בעקבות הסכמי פשרה, כדי לפגוע בכוחם להוות השתק עילה המונע מהמשיב לחזור ולתבוע באותה עילה; עוד נפסק כי התביעה השנייה שהגיש המשיב הוגשה כנגד המבקשת בכשירותה כמי שנכנסת לנעלי המעסיק הישיר, כך שהמבקשת מהווה "חליף" של הנתבעים בתביעה הראשונה. לפיכך, פסקי הדין בתביעה הראשונה מהווים השתק עילה כלפי המשיב, ודין התביעה השנייה להידחות על הסף עקב מעשה בית דין. עבודה – בית-הדין לעבודה – מעשה-בית-דין עבודה – סדרי דין – סילוק תביעה על הסף בתי-משפט – מעשה-בית-דין – השתק עילה בתי-משפט – מעשה-בית-דין – דחיית תובענה . המשיב הגיש תביעה לביה"ד האזורי נגד גנדי וולושין ואיליה קרטיש (להלן: וולושין; קרטיש) לפיה הועסק על ידם, כמעסיקים במשותף, בעבודות בתחום הבניין (להלן: התביעה הראשונה) לתשלום זכויות בגין עילות הנובעות מתקופת העבודה וסיומה. המשיב הגיע עם וולושין וקרטיש להסכמי פשרה שקיבלו תוקף של פסק דין. בהמשך המשיב הגיש תביעה (להלן: התביעה השנייה) לקבלת תשלומים מעילות הנובעות מהעסקתו על ידי קרטיש וולושין (להלן: הנתבעים בתביעה הראשונה) ונסיבות סיומה. הפעם הוגשה התביעה נגד המבקשת, חברה קבלנית לבניין אשר באתריה הוצב, כנטען, המשיב. המבקשת הגישה בקשה למחיקת התביעה על הסף. הבקשה נדחתה ומכאן בקשת רשות הערעור. . בית הדין הארצי לעבודה (מפי השופט ר' פוליאק ובהסכמת סגן הנשיאה א' איטח, השופטת ח' אופק גנדלר ונציגי הציבור ח' שחר, ד' קמפלר) נתן רשות ערעור, קיבל את הערעור ופסק כי: אשר לתחולת דוקטרינת מעשה בית דין והשלכותיה, בתקנה 45(א)(1) לתקנות בית הדין לעבודה נקבע, כי ביה"ד לעבודה רשאי לדחות על הסף תובענה עקב מעשה בית דין. בענייננו, הטענה העיקרית היא כי יש לדחות על הסף את התביעה השנייה עקב השתק עילה. המחלוקת בסוגיה האם פסקי הדין בתביעה הראשונה מהווים מעשה בית דין החוסם את התביעה השנייה שהגיש המשיב, העלתה את השאלה האם פסק דין שניתן בעקבות הסכם פשרה, מבלי שהתנהל הליך לגופה של המחלוקת, יכול לעלות כדי מעשה בית דין. נפסק כי גם פסק דין המאשר הסכם פשרה יוצר מעשה בית דין מסוג השתק עילה. לפיכך, העובדה לפיה פסקי הדין בתביעה הראשונה ניתנו בעקבות הסכמי פשרה מבלי שנערך דיון לגופו של עניין, אינה פוגעת בכוחם להוות השתק עילה המונע מהמשיב לחזור ולתבוע באותה עילה. העובדה לפיה התביעה השנייה אינה תואמת במדויק את התביעה הראשונה אינה מונעת את ההכרה בפסקי הדין בעקבות התביעה הראשונה כמעשה בית דין. אשר לשאלה האם פסק דין בהליך שבין התובע לבין נתבע אחד יכול שיחסום את דרכו של התובע כלפי הנתבע האחר. בהקשר זה נדונה טענת המשיב כי גם אם הוא מנוע מלחזור ולתבוע את הנתבעים שהיו צד להסכם הפשרה בתביעה הראשונה, אין הכלל של מעשה בית דין חל על התביעה השנייה שהוגשה כנגד המבקשת שלא הייתה צד בתביעה הראשונה. נפסק כי, הכלל של מעשה בית דין תופס, ככלל, כלפי מי שהוא חליפו של בעל הדין ובמקרים מסוימים אף חל כלפי מי שיש לו "קרבה משפטית" לבעל דין בהליך המשפטי בגינו נטען כי נוצר מעשה בית דין באופן שקיימת קרבת אינטרסים ביניהם. כך, למשל, קיימת קרבה בין צדדים להסכם שיפוי, וקיימת קרבה בין חייבים יחד, או חייבים יחד ולחוד, כבענייננו, אשר סכום החיוב שלהם אינו מצטבר (ובלבד שלא ייגבה את סכום התביעה בכפל). ביה"ד לא קבע מסמרות בסוגיה שלא לובנה בכתבי הטענות בדבר קיומו של מעשה בית דין עקב חבותם ביחד ולחוד של הנתבעים ושל המבקשת, וקבע כי די בטענה לפיה המבקשת נתבעת בכשירותה כחליפתם של הנתבעים. התביעה השנייה הוגשה כנגד המבקשת בכשירותה כמי שנכנסת לנעלי המעסיק הישיר שנמנע, כנטען, מקיום התחייבויותיו לעובדיו, ולפיכך נתבעת המבקשת, מכח אחריותה על פי דין, לשאת בחיובי המעסיק. בנסיבות אלה, מהווה המבקשת "חליף" של הנתבעים בתביעה הראשונה וממילא מעשה בית הדין מופנה אף כלפיה. לפיכך, פסקי הדין מהווים השתק עילה כלפי המשיב ודין התביעה להידחות על הסף עקב מעשה בית דין. עוד נקבע כי תובע אינו רשאי להגיש תביעה כנגד מספר גורמים בהליכים שונים בגין אותה תקופת עבודה ובלבד שלא ייגבה את סכום התביעה בכפל. עם זאת, צוין כי לבימ"ש סמכות כללית שבשיקול דעת, שלא להחיל השתק עילה כאשר החלתו תגרום עוול חמור לבעל הדין, הגם שברוב המקרים יועדפו עקרונות הסופיות והיעילות, והחריג יופעל רק במקרים יוצאי דופן שהחלת הכלל של השתק עילה גורר אחריו אי צדק בולט; נוכח האמור, לא נדונה השאלה האם חל בנסיבות העניין אף מעשה בית דין מכח השתק פלוגתא. אף לא נדונה העילה לפיה הגשת התביעה השנייה ללא אזכור התביעה הראשונה נגועה בחוסר תום לב קיצוני המחייב את סילוקה על הסף, תוך שצוין כי התנהלות המשיב, שהסתיר את דבר קיומם של הליכים קודמים, נגועה במידה רבה של חוסר תום לב, דבר שבא לביטוי בפסיקת הוצאות. חזרה למעלה

10   [עבודה] עע (ארצי) 71801-09-16 חירות גטה נ' ע.מי.ש.ב. שרותים בע"מ (עבודה; לאה גליקסמן, סיגל דוידוב מוטולה, אילן איטח, נ.צ.: נ' מאיר, ד' קמפלר; 21/01/19) - 14 ע' עו"ד: עודד גיל, עדי מנחם , גילה חממי פינק, אוהד אור ביה"ד הארצי לא מצא מקום להתערב בקביעה שלפיה לא הוכחה הפליה של המערערת בקבלה לעבודה, במהלך העבודה או בסיום העבודה מטעמים הקשורים להיות אישה, ולא הוכח כי פיטורי המערערת היו נגועים בהפליה מחמת מין; מאחר שמשיבה 2 לא נתנה בזמן אמת הסבר לבקשתה להפסקת הצבת המערערת אצלה על ידי משיבה 1, הוגדל הפיצוי שעליה לשלם למערערת בגין עגמת נפש ב-20,000 ₪; משיבה 1 תשלם למערערת דמי הודעה מוקדמת שקוזזו. עבודה – שוויון הזדמנויות בעבודה – היעדר אפליה עבודה – שוויון הזדמנויות בעבודה – איסור הפליה עבודה – שוויון בעבודה – איסור הפלייה עבודה – פיטורין – פיצויים עבודה – התפטרות – הודעה מוקדמת . בין משיבה 2 (להלן: המדינה) ומשיבה 1 (להלן: עמישב) נחתם הסכם למתן שירותי אבטחה במוסדות שונים של המדינה, במסגרת מכרז פומבי. על פי ההסכם ביניהן, המדינה רשאית לדרוש מעמישב, ללא מתן נימוק, להרחיק מאבטח מטעם עמישב המוצב באיזה ממוסדות המדינה, ועל עמישב לבצע דרישה זו לאלתר. המערערת הוצבה על ידי עמישב כמאבטחת בלשכת רישום האוכלוסין בכפר סבא (להלן: מקום העבודה). לטענת המערערת, במהלך סיור הודע לה כי בקרות אירוע אסור לה להתערב, אלא לתת למאבטח הנוסף העובד במקום (ממין זכר) לבצע את העבודה, ובכך הופלתה מחמת היותה אישה. הפסקת עבודת המערערת נעשתה על ידי עמישב לבקשת המדינה ללא כל הסבר או נימוק. עמישב הציעה למערערת עבודות חלופיות אולם הצעות אלה נדחו על ידה. עיקר הערעור נסב על קיבעת ביה"ד האזורי כי לא הוכח שהמערערת הופלתה במסגרת העסקתה מחמת היותה אישה ולכן היא אינה זכאית לפיצוי בגין הפרת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (להלן: חוק השוויון), ועל התביעה לפיצוי בגין אופן סיום העבודה (שימוע ועגמת נפש). . בית הדין הארצי לעבודה (סגן הנשיאה א' איטח, השופטות ל' גליקסמן, ס' דוידוב-מוטולה ונציגי הציבור נ' מאיר, ד' קמפלר) קיבל את הערעור בחלקו ופסק כי: אשר לטענת ההפליה, אין מקום להתערב בקביעה העובדתית של ביה"ד קמא, שלפיה לא הוכחה הפליה. אשר לטענת ההפליה בקבלה לעבודה, אין מקום להתערב בקביעה העובדתית שלפיה טענה זו לא הוכחה. המערערת טענה כי מלכתחילה שבוע וחצי לאחר הריאיון נאמר לה שאינה מתקבלת לעבודה בשל היותה אישה ורק בשל עמידתה על זכויותיה התקבלה לבסוף לעבודה, אלא שגרסה זו אינה מתיישבת עם לוחות הזמנים; אשר לטענת ההפליה במהלך העבודה, שאותה ביססה המערערת על הנחיה שניתנה לה לפיה בעת התרחשות אירוע חירום עליה להישאר בקומה שבה הוצבה, אין מקום להתערב בקביעת ביה"ד קמא שקבע כי אין קשר בין ההנחיה לבין היותה אישה. אשר לטענת ההפליה בסיום העבודה, ביה"ד קמא שוכנע עובדתית כי סיום עבודתה של המערערת לא נבע מטעמים הקשורים להיותה אישה. ביה"ד קיבל את גרסתה העובדתית של המדינה כי היו כשלים מקצועיים בתפקוד המערערת שהובילו לבקשה עניינית לסיים את הצבתה במקום העבודה. משמעות הדברים, היא כי בנסיבות העניין לא התקיימו התנאים להעברת חובת ההוכחה אל המשיבות להוכיח כי פיטורי המערערת לא היו נגועים בהפליה מחמת מין, והמערערת לא הוכיחה את טענתה. בנוסף, טענות המערערת בנוגע להפליה בקבלתה לעבודה ובמהלך עבודתה נדחו, והמערערת לא התמודדה עם הטענות שהועלו בעניין תפקודה. על רקע כל האמור, לא נמצא מקום להתערב בקביעה העובדתית של ביה"ד קמא שלפיה המערערת לא הוכיחה הפליה מטעמי מין בסיום עבודתה. יחד עם זאת, לא היה מקום להערת ביה"ד קמא כי היה בתביעת המערערת כדי להוות שימוש בלתי ראוי בחוק השוויון וכי מדובר בתביעה המזיקה לקידום השוויון בעבודה. העובדה שלא עלה בידי המערערת לשכנע את ביה"ד בצדקתה לא מלמדת כי תביעתה לא הייתה ראויה, או כי הוגשה בחוסר תום לב ולא מתוך אמונה של המערערת בתום לב כי הופלתה לרעה עקב מינה. אשר לתביעה לפיצוי בגין אופן סיום העבודה (שימוע ועגמת נפש), לאור הקביעה העובדתית של ביה"ד קמא שלפיה המדינה לא נתנה בזמן אמת הסבר לבקשתה להפסקת הצבת המערערת אצלה, יש להגדיל את הפיצוי שאותו חויבה המדינה לשלם למערערת ולפסוק סכום נוסף של 20,000 ₪; אשר לערעור על פיצויי הפיטורים, קביעתו העובדתית של ביה"ד קמא כי המערערת התפטרה מעבודתה בעמישב ולא הייתה מעוניינת בשיבוץ חלופי מעוגנת בראיות, ולכן הערעור ברכיב זה נדחה; אשר לקיזוז חלף הודעה מוקדמת מהכספים שנפסקו למערערת, נוכח העובדה כי במועד סיום עבודתה של המערערת החליטה עמישב לוותר על ניכוי חלף הודעה מוקדמת, לא היה מקום לקבל את טענתה כי נוכח הגשת התביעה יש לקזז את חלף ההודעה המוקדמת ועליה לשלמם למערערת; אין מקום לחרוג מהכלל שלפיו ערכאת הערעור לא תתערב בשיעור ההוצאות שקבע ביה"ד האזורי. חזרה למעלה

11   [עבודה] [ביטוח לאומי] עבל (ארצי) 8250-03-17 מאיר זוהר יעיש נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; לאה גליקסמן, ורדה וירט, אילן איטח, נ.צ.: ח' שחר, ד' קמפלר; 21/01/19) - 10 ע' עו"ד: ליאת אופיר, יואל נעים ביה"ד דחה ערעור על פסק דין שבו נדחתה תביעת המערער, שעבד כנהג משאית עם מנוף, להכיר בכאב גב תחתון ובבקע דיסקלי כפגיעה בעבודה. זאת על יסוד חוות דעת של המומחה הרפואי שמונה בתיק, לפיה אין קשר בין האירוע התאונתי לבין הליקוי בגבו של המערער, כאשר המערער לא הצביע על נימוק כלשהו המצדיק שלא לקבל את חוות דעתו של המומחה. עבודה – תאונת עבודה – הוכחת קשר סיבתי עבודה – תאונת עבודה – מומחים רפואיים עבודה – ביטוח לאומי – ביטוח נפגעי עבודה עבודה – ביטוח לאומי – פגיעה בעבודה ביטוח לאומי – ביטוח נפגעי עבודה – פגיעה בעבודה . ערעור על פסק דין של ביה"ד האזורי, שבו נדחתה תביעת המערער, שעבד כנהג משאית עם מנוף, להכיר בכאב גב תחתון ובבקע דיסקלי כפגיעה בעבודה, בעקבות אירוע תאונתי בו במהלך הרמת עצים, פגעו העצים בצינור פלסטיק גדול שהיה על גג של מבנה, ובעקבות כך הצינור נפל מגובה רב. ביה"ד האזורי קבע כי יש לדחות את התביעה על יסוד חוות דעתו של המומחה הרפואי שמונה בתיק (להלן: המומחה), שקבע כי אין קשר סיבתי בין הליקוי בגבו של המערער לבין האירוע התאונתי וכי אין מקום למינוי מומחה רפואי נוסף. . בית הדין הארצי לעבודה (מפי השופטת ל' גליקסמן ובהסכמת הנשיאה ו' וירט ליבנה, סגן הנשיאה א' איטח ונציגי הציבור ח' שחר, ד' קמפלר) דחה את הערעור ופסק כי: במקרה דנן, כפי שקבע ביה"ד האזורי, מתשובות המומחה עולה באופן ברור וחד משמעי כי אין קשר בין האירוע התאונתי לבין הליקוי בגבו של המערער, שהוא תוצאה של שינויים ניווניים התואמים את גילו של המערער, ולא תוצאה של חבלה באופן הפגיעה שתואר על ידי המערער - תנועה חדה בגבו (להבדיל מנפילת חפץ על הגב). אשר לטענות המערער בנוגע לחוות דעתו של המומחה, הטעם העיקרי לקביעת המומחה השוללת את הקשר הסיבתי בין האירוע התאונתי לבין הליקוי בגב הוא מהות הממצאים בבדיקות ההדמייה, דהיינו שינויים ניווניים התואמים את גילו של המערער להבדיל מממצאים טראומתיים, וכן הקביעה כי סוג הליקוי הרפואי של המערער בגבו אינו יכול להיגרם מחבלה כפי שתוארה בתשתית העובדתית, דהיינו תנועה חדה שעשה המערער, שכן אין מחלוקת שהמערער לא נחבל במישרין מהצינור שנפל. הנימוק הנוסף - העדר תלונה מיידית על כאבי גב הוא נימוק משני, ומכל מקום, לגישת המומחה, מהות פגיעותיו האחרות של המערער אינן מסבירות העדר תלונה מיידית על כאבי הגב ככל שהפגיעה הנטענת נגרמה באירוע. המערער לא הצביע על נימוק עובדתי או משפטי המצדיק שלא לקבל את חוות דעתו של המומחה. הטענה העיקרית של המערער היא שעד למועד האירוע המערער לא התלונן על כאבים בגב, ורק לאחר האירוע התלונן על כאבים בגב, וכי גם אם היו שינויים ניווניים האירוע ודאי גרם להחמרה. כן טען כי אם הפגיעה כל כך חמורה, שהיא חייבה תלונה מיידית לאחר האירוע התאונתי, אין זה סביר שלא התלונן עליה לפני האירוע. אכן, סמיכות הזמנים היא נתון רלוונטי, אולם אין בנתון זה לבדו, נוכח קביעות המומחה על מהות הליקוי בגבו של המערער ועל כך שליקוי זה אינו יכול להיגרם כתוצאה מתנועה חדה, כדי להביא להכרה בקשר הסיבתי שבין האירוע התאונתי לבין הליקוי בגבו של המערער. בהקשר זה יצוין כי בהתאם לפסיקה, המומחה הרפואי צריך לקבוע אם יש קשר סיבתי בין האירוע התאונתי לבין הליקוי הרפואי, ואינו צריך לתת הסבר לאופן בו נגרם או לעיתוי התפרצות הליקוי הרפואי. חזרה למעלה

עבודה אזורי

12   [עבודה] סעש (ת"א) 40226-12-16 מאי בינסטוק נ' מ.ד. תשובה סוכנות לביטוח (2008) בע"מ (עבודה; אירית הרמל, נ.צ.: ע' קופלר, מ' הוכמן; 26/12/18) - 9 ע' עו"ד: שי שרון אידגה, דורות שמעוני ביה"ד פסק, פה אחד, כי התובעת הופלתה לרעה בקבלה לעבודה בניגוד להוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, וזאת מחמת הריון. דעת הרוב פסקה לזכות התובעת, בנסיבות העניין, פיצוי בסך של 15,000 ₪. עבודה – שוויון הזדמנויות בעבודה – הריון עבודה – שוויון הזדמנויות בעבודה – נשים בהריון עבודה – שוויון הזדמנויות בעבודה – איסור הפליה . תביעת התובעת נגד הנתבעת לסעד בסך 100,000 ₪ בטענה כי הופלתה לרעה בקבלה לעבודה בניגוד להוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 (להלן: החוק). . בית הדין האזורי לעבודה (השופטת א' הרמל ונציגי הציבור ע' קופלר, מ' הוכמן) קיבל את התביעה בחלקה ופסק כי: החוק חוקק על מנת למנוע אפליה בעבודה ואת הדרתן של אוכלוסיות עובדים מוגנות משוק העבודה והוא מצטרף לחוק עבודת נשים. שניהם יחד נועדו למנוע פגיעה בעבודתן של נשים בשל הריון ולידה ולתת להן הזדמנות שווה להשתלב בחיי העבודה. במקרה זה נמצא כי הנתבעת דחתה את מועמדותה של התובעת לתפקיד בשל כך שסברה שהיא בהריון או מתעתדת להיות בהריון. פסילת מועמדותה של אישה בשל עילה הנוגעת להריון אסורה. העובדה שהתובעת לא הייתה הרה באותה עת, אף שככל הנראה סברה נציגת הנתבעת אחרת, אינה משנה את העובדה שהדחיה נעשתה בשל הסברה שהתובעת הרה, די בכך כדי להפר את הוראת החוק. מועמדות התובעת נדחתה בשל כך שנציגת הנתבעת סברה שהיא הרה או מתעתדת להיות הרה, אין מדובר באפליה על רקע מין או מעמד אישי כי אם באפליה על רקע הריון. די בכך שנציגת הנתבעת סברה שהתובעת הרה, ולהריונה בפועל אין נפקות בפרט, שנאמר במפורש שהמועמדות נפסלה בגלל הריון. לפיכך, הנתבעת דחתה את מועמדותה של התובעת בניגוד לסעיף 2 לחוק – התובעת הופלתה בשל הריון. אשר לגובה הפיצוי, נמצא שהחלטת נציגת הנתבעת לדחות את מועמדות התובעת נעשתה בחוסר סמכות, שהחליטה, על דעת עצמה, ש"הריון באופק" הוא סיבה לפסול את מועמדותה של התובעת. החלטתה משקפות את עמדותיה שלה בנוגע לעבודת אימהות ונשים הרות, ולא את מדיניות החברה. אמנם מנהל החברה לא מיהר לפעול לתיקון טעותה של נציגת החברה, אך הדבר איננו מעיד על מדיניות שיטתית פסולה של החברה. מנהל הנתבעת אף הבהיר לנציגת הנתבעת שהיא פעלה באופן פסול. מאידך, התובעת פעלה בחוסר תום לב בפנייתה אל הנתבעת בהודעת הדואר האלקטרוני. נראה כי התובעת לא הייתה מעוניינת במשרה שהוצעה לה על ידי לשכת התעסוקה וביקשה לגרום למעסיק הפוטנציאלי לדעת או להניח שהיא הרה. בנוסף, העובדה שלא התקבלה לעבודה כמזכירה בסוכנות ביטוח לא גרמה נזק לתובעת, בפרט ששבועות בודדים אחר כך כבר מצאה עבודה אחרת; לאחר שנדחתה מועמדותה לא פנתה התובעת אל המעסיק בשנית לאפשר לו לתקן את הפגם. התובעת אף לא שלחה מכתב התראה לנתבעת, אלא הגישה תביעה כחודש לאחר מכן; התובעת הופנתה על ידי שירות התעסוקה וקיבלה דמי אבטלה בתקופה הרלבנטית. בנסיבות אלה, דעת הרוב קבעה כי יש להטיל על הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בסך 15,000 ₪. דעת המיעוט סברה כי בנסיבות העניין יש להטיל על הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בסך 9,000 ₪. חזרה למעלה

13   [עבודה] סק (ת"א) 37521-11-16 הסתדרות העובדים החדשה הסתדרות המעוף חטיבת עובדי הבנקים וחברות הביטוח נ' הבנק הבינלאומי בע"מ (עבודה; קרן כהן, נ.צ.: ע' הרפז, א' שלייפר; 23/12/18) - 26 ע' עו"ד: רענן ורדי, נחום פינברג, קרן שליט, ליאור גרו, ארי הלל ביה"ד פסק כי, פרשנותו של הסכם ההצמדה שנחתם בין הנהלת הבנק המשיב לבין המבקש 2, הסכם שכלל הצמדה לתנאי עובדי בנק לאומי לישראל, מלמדת שעובדי הבנק המשיב אינם זכאים למענק חד פעמי בגובה משכורת, כפי ששולם לעובדי בנק לאומי בשנת 2016. עבודה – הסכם קיבוצי – הוראת הצמדה עבודה – הסכם קיבוצי – זכות מכוח הסכם קיבוצי עבודה – הסכם קיבוצי – פירושו עבודה – הסכם קיבוצי – פרשנותו עבודה – הסכם קיבוצי – תחולתו עבודה – תנאי עבודה – הוראת הצמדה . הדיון נסב אודות השאלה האם עובדי הבנק הבינלאומי בע"מ (להלן: המשיב או הבנק), זכאים למענק חד פעמי בגובה משכורת אחת (להלן: המענק), כפי ששולם לעובדי בנק לאומי לישראל בשנת 2016, מכוח הוראות הסכם הצמדה שנחתם ביום 25.10.1974 בין הנהלת הבנק לבין המבקש 2, שכלל הצמדה לתנאי עובדי בנק לאומי לישראל (להלן: בנק לאומי; הסכם ההצמדה). . בית הדין האזורי לעבודה (השופטת ק' כהן ונציגי הציבור ע' הרפז, א' שלייפר) דחה את התביעה ופסק כי: ביה"ד עמד על הכללים שנקבעו בפסיקה בנוגע לפרשנות הוראות הסכם קיבוצי בכלל והוראות הצמדה בהסכמים קיבוציים, בציינו כי התכלית של הוראות ההצמדה היא להבטיח ששכר, דרגות או תוספות שונות שיינתנו במגזר אחד יוענקו גם למגזר המוצמד. ביה"ד ציין כי במסגרת פרשנות הסכם ההצמדה, נבחנת תחילה לשון ההסכם ובהמשך, בשל מאפייניו הייחודיים, גם ההקשר התעשייתי הרלוונטי. דהיינו, הנסיבות המפעליות, הענפיות והמשקיות במסגרתן נכרת ההסכם. כמו כן, נבחן האופן שבו יושם הסכם ההצמדה הלכה למעשה על ידי הצדדים למערכת היחסים הקיבוצית, בהתאם לקביעותיו של ביה"ד הארצי בפסק דין הבנק הבינלאומי. ביה"ד פירש את ההסכם ההצמדה לפי לשונו ולפי האופן שבו יישמו הצדדים את הוראותיו במהלך השנים וקבע כי המבקשים והבנק לא יישמו את הסכם ההצמדה בכל נושא ובכל עניין. נקבע כי יש זכויות של עובדי הבנק שעוגנו בהסכמים פרטניים, יש זכויות שהוענקו לעובדי הבנק ללא הסכם ויש זכויות שהוענקו לעובדי הבנק מכוח הסכם ההצמדה. מדובר בזכויות שהוענקו לעובדי הבנק מכוח הסכם ההצמדה הן זכויות שעוגנו במסגרת הסכמי שכר שנחתמו בבנק לאומי ושלא קיים לגביהן הסדר כללי או ספציפי בבנק. עוד נקבע כי עובדי הבנק לא זכו למענקים חד פעמיים ששולמו לעובדי בנק לאומי לרגל מאורע חד פעמי, אלא רק למענקים שעוגנו במסגרת הסכמי שכר שנתיים. כל השינויים שבוצעו בבנק לאומי בזכויות שהוענקו לעובדי הבנק מכוח הסכם ההצמדה, הוחלו על עובדי הבנק אף אם לא בוצעו במסגרת הסכמי שכר שנתיים ומבלי שנבחנה הסיבה לביצוע השינויים. ביה"ד קבע כי המבקשים אינם זכאים למענק החד פעמי בגובה משכורת ששולם לעובדי בנק לאומי מכוח הסכם ההצמדה בשנת 2016. ראשית, המענק ששולם לעובדי בנק לאומי לא עוגן במסגרת הסכם שכר שנתי. בכך שונה מענק זה מהמענק החד פעמי ששולם לעובדי הבנק בשנת 2015. שנית, המענק שולם לעובדי בנק לאומי לצורך הירתמותם למימוש תכנית ההתייעלות. מדובר במענק חד פעמי ששולם לרגל מאורע שלא חוזר על עצמו. הבנק לא החיל על העובדים מענקים חד פעמיים ששולמו לעובדי בנק לאומי לרגל מאורעות שלא חזרו על עצמם. בנסיבות אלה, אין להחיל מענק זה על עובדי הבנק מכוח הסכם ההצמדה; שלישית, לא הוכח כי המענק שולם לעובדי בנק לאומי בעקבות אי שביעות רצון מביטול מענקי היובל; רביעית, העובדה שגם בבנק מתבצעים הליכי התייעלות אינה מצדיקה את חיובו בתשלום מענק כפי שהוענק לעובדי בנק לאומי. לסיכום, המענק החד פעמי בגובה משכורת שולם לעובדי בנק לאומי בשנת 2016 בשל רצון ההנהלה לרתום את העובדים לתכנית ההתייעלות והוא אינו קשור לזכות כלשהי שהוענקה לעובדי הבנק מכוח הסכם ההצמדה. מדובר במענק המשולם בגין אירוע שאינו חוזר ולא במענק המשולם במסגרת הסכם שכר. בנסיבות אלה, בהתאם לאופן התנהלות הצדדים במקרים של תשלום מענקים חד פעמיים, עובדי הבנק אינם זכאים לתשלום מענק חד פעמי בגובה משכורת מכוח הסכם ההצמדה. חזרה למעלה

מחוזי

14   [דיון אזרחי] [בתי-משפט] תא (ת"א) 2834-05-18 גיל בסרב נ' אריאל סמל (מחוזי; יעל בלכר; 22/01/19) - 9 ע' עו"ד: ארז הס, מאיר הילזנרט אין מקום לגישה שלפיה בתחום הקניין הרוחני כל צו מניעה או צו עשה או אל תעשה מצוי בסמכות בית המשפט המחוזי. כשמדובר בבקשה לסעד שאינו כספי גם בענייני קניין רוחני, העניין הוא בהערכת שווי התביעה. דיון אזרחי – סמכות – עניינית בתי-משפט – סמכות – סמכות עניינית בתי-משפט – סמכות – קניין רוחני . החלטה זו עניינה בשאלה למי הסמכות העניינית לדון בתביעה לצו עשה בענייני קניין רוחני – לבית משפט השלום או לבית המשפט המחוזי. . בית המשפט המחוזי פסק כדלהלן: אין מקום לגישה שלפיה בתחום הקנייין הרוחני א-פריורי כל צו מניעה או צו עשה או אל תעשה הוא בבחינת סעד שאינו ניתן לשווי כספי ומצוי בסמכות בית המשפט המחוזי. כשמדובר בבקשה לסעד שאינו כספי גם בענייני קניין רוחני, העניין הוא, אפוא, בהערכת שווי התביעה. במקרה דנן שווי תביעה אינו עולה על 2.5 מיליון ש"ח והוא נופל בגדר סמכותו של בית משפט השלום. חזרה למעלה

15   [דיון אזרחי] [חברות] תצ (ת"א) 1525-09-18 מרדכי גבריאלי נ' הראל ויזל (מחוזי; רות רונן; 22/01/19) - 17 ע' עו"ד: מנור ושמש, לשם, שיף ומגריל אגמון וסברנסקי החריג לכלל לפיו חובת הזהירות של נושא משרה בחברה היא כלפי החברה ולא כלפי בעלי מניותיה, חל כאשר הנזק שנגרם לבעלי-המניות איננו נזק משני הנגזר מהנזק שנגרם לחברה, אלא נזק ישיר וכאשר הפגיעה היא בקבוצה מסוימת של בעלי-מניות. דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – סילוק על הסף חברות – אחריות – נושאי משרה חברות – דירקטורים – חובותיהם . בקשה לסילוק על הסף של בקשה לאישור תביעה ייצוגית שעניינה בטענות להפרת חובת הזהירות של נושא המשרה בחברה. . בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה ופסק: כאשר מוגשת בקשה לאישור תביעה ייצוגית, בדרך-כלל אין לדון בנפרד בבקשה לסילוקה על הסף, אלא במקרים חריגים. במקרה זה מן הראוי לדון בבקשה לסילוק על הסף בנפרד, שכן אם אין בסיס משפטי לטענות המבקש בבקשת האישור, אין טעם לקיים דיון מעמיק בבקשה. הכלל הוא כי חובת הזהירות של נושא משרה בחברה היא חובה שלו כלפי החברה ולא כלפי בעלי-המניות בה. החריג לכלל זה חל כאשר הנזק שנגרם כתוצאה מהפרת החובה לבעלי-המניות איננו נזק משני הנגזר מהנזק שנגרם לחברה, אלא נזק ישיר לבעלי-המניות בחברה וכאשר הפגיעה נושא הפרת חובת הזהירות היא פגיעה בקבוצה מסוימת של בעלי-מניות ולא פגיעה בשוויה וערכה של החברה שכלל בעלי המניות נפגעים ממנה בעקיפין. במקרה דנן אין לראות את התנהלותו של נושא המשרה ככזו המהווה הפרה של חובת זהירות שלו כלפי בעלי-המניות בחברה, משום שלא ניזוקו חלק מבעלי-המניות בחברה בנזק שהוא שונה ומובחן מהנזק שנגרם לבעלי-מניות אחרים בה. המסקנה לפיה לחברה לא נגרם נזק איננה חד-משמעית, ואם לחברה לא נגרם נזק גם בעלי-מניותיה לא ניזוקו. משאין למבקש עילת תביעה כנגד המשיב, לא ראוי להותיר על כנה את עילת התביעה שלו כנגד החברה. חזרה למעלה

16   [בתי סוהר] עתא (י-ם) 67552-12-18 נתן בריקמן נ' מדינת ישראל שירות בתי הסוהר (מחוזי; תמר בר אשר; 02/01/19) - 5 ע' עו"ד: אביה גליקסברג בניטה , מיכאל עירוני, תומר ויז'ינשוילי במסגרת עתירת אסיר לא ניתן לדון בשאלת סבירות היישום של גזר דין המטיל עונש מאסר בפועל, בחלוף למעלה מעשור. בתי סוהר – עתירת אסיר – מחיקתה . עתירת אסיר כנגד הודעת שירות בתי הסוהר לעותר כי לא ישתחרר מהמעצר באיזוק אלקטרוני מאחר שעליו לשאת בעונש מאסר שהוטל עליו לפני למעלה מעשור. . בית המשפט המחוזי הורה על מחיקת העתירה ופסק: בדרך כלל עתירות אסירים עוסקות בעניינים הנוגעים לתנאי המאסר, אולם במסגרת עתירת אסיר ניתן לתקוף גם את חוקיות המאסר או המעצר. בענייננו טענות העותר אינן תוקפות את עצם המאסר, את חוקיותו או את משך תקופת המאסר, אלא לטענתו אין זה סביר לדרוש ממנו לשאת עתה בעונש מאסר שנקבע לפני למעלה מעשור. במסגרת עתירת אסיר לא ניתן לדון בשאלת סבירות היישום של גזר דין המטיל עונש מאסר בפועל, בחלוף למעלה מעשור. המקום היחיד שבו ניתן להעלות טענות מסוג זה, הוא במסגרת בקשת חנינה מנשיא המדינה. חזרה למעלה

17   [חברות] פרק (מרכז) 11092-06-13 קבוצת ברן בע"מ נ' Better place Inc (מחוזי; עירית וינברג נוטוביץ; 26/12/18) - 8 ע' עו"ד: הולדשטיין שלו, אייל כהן , סיגל רוזן רכב, שאול קוטלר בנסיבות מקרה זה יש להעדיף את עקרון סופיות הדיון על פני עקרון השוויון בין נושים ולא לדון מחדש בתביעות החוב של המבקשות. חברות – פירוק – תביעת חוב . בקשה להורות למפרקי החברה לדון ולהכריע מחדש בתביעות החוב של המבקשות, בהתאם להלכה שנקבעה בבית המשפט העליון בע"א 10208/16 קרסו מוטורס נ' better place inc ואח'. . בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה ופסק: עקרון השוויון בין נושים הוא עקרון על בתחום חדלות הפירעון ובמצב שנוצר בעקבות הלכת קרסו, יכול וייפגע עקרון זה, מאחר שהמפרקים הכריעו בתביעות החוב שכבר הוכרעו עד הלכת קרסו, על פי כללים אחידים ועקביים ביחס לכלל הנושים ואילו מעתה, ההכרעה תעשה על פי הקווים המנחים שנקבעו בהלכת קרסו, באופן העלול לפגוע בעקרון השוויון. הערעור על הכרעת המפרקים בתביעות החוב של המבקשות הפך חלוט ואין לפתוח אותו מחדש, מקום בו הן בחרו לחזור בהן מהערעור. בנסיבות מקרה זה יש להעדיף את עקרון סופיות הדיון על פני עקרון השוויון בין נושים. חזרה למעלה

18   [משפט בינלאומי פרטי] [התיישנות] הפ (י-ם) 45724-09-17 שמואל מאיר שוורץ נ' חיים פרידמן (מחוזי; אהרן פרקש; 06/12/18) - 9 ע' עו"ד: מירב שחר, גיל תורג'מן במקרה הנדון קיימות "סיבות מיוחדות" המצדיקות את הארכת תקופת ההתיישנות לאכיפת פסק חוץ. בנסיבות העניין, פעל המבקש באופן סביר ובתוך זמן סביר ואין לראותו כמי שוויתר על זכותו בשל חלוף הזמן. משפט בינלאומי פרטי – פסקי-חוץ – אכיפתם התיישנות – תקופת ההתיישנות – תביעה לאכיפת פסק-חוץ . בקשה לפי סעיף 10(א) לחוק אכיפת פסקי חוץ, לאכיפת פסק דינו של בית המשפט המחוזי של מדינת ניו-ג'רסי שבארצות הברית, לפיו חויבו המשיבים לשלם כספים למבקש. . בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה ופסק: אותן "סיבות מיוחדות" שיצדיקו את הארכת מועד ההתיישנות שקבוע בסעיף 5 לחוק אכיפת פסק חוץ, הן סיבות אובייקטיביות שאינן תלויות ברצונו של המבקש בלבד. במקרה זה קיימות "סיבות מיוחדות" המצדיקות את הארכת תקופת ההתיישנות. בנסיבות העניין, פעל המבקש באופן סביר ובתוך זמן סביר ואין לראותו כמי שוויתר על זכותו בשל חלוף הזמן. במשך תקופת ההתיישנות לא היו למשיב נכסים בארץ ולא היה טעם להגיש בקשה לאכיפת פסק חוץ. למשיבים לא היו נכסים בחו"ל ועל כן לא היה למבקש אפשרות לממש את פסק הדין שניתן לטובתו במקום מגוריהם. חזרה למעלה

שלום

19    [עונשין] [דיון פלילי] תפ (רח') 35202-10-16 פרקליטות מחוז מרכז נ' אורן זרוג (שלום; אפרת פינק; 22/01/19) - 103 ע' עו"ד: יניב בן הרוש, נס בן נתן, שני מורן, תמיר סולומון, עמית זיו, גלעד מרקמן, דוד שוורצבאום בית משפט הרשיע מהנדס ומנהל התאורה שהיו אחראים לקריסת מתקן תאורה באולם אירועים, בעקבותיה נהרגה המנוחה, בעבירות של גרימת מוות ברשלנות וגרימת חבלה ברשלנות. הפועל שעסק בהתקנת המתקן שקרס – זוכה. עונשין – עבירות – גרימת מוות ברשלנות דיון פלילי – טענות מקדמיות – אכיפה בררנית . כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום שמייחס להם עבירה של גרם מוות ברשלנות, ועבירה של חבלה ברשלנות. לפי המיוחס בכתב האישום, הנאשמים אחראים לנפילת המתקן המרכזי במהלך אירוע שהתקיים באולם האירועים, וכתוצאה מכך לגרימת מותה של מנוחה ולחבלתם של 17 משתתפים נוספים באירוע. . בית המשפט פסק כלהלן: הוכח כי הנאשם 1 – מנהל התאורה באולם, התרשל בתכנון המתקן המרכזי, בכך שחרג באופן קיצוני מהסטנדרט הנדרש בתכנון מתקנים הנדסיים מורכבים. עוד הוכח, כי נאשם זה התרשל בהקמתו ובהתקנתו של המתקן המרכזי, בכך שחרג באופן קיצוני מסטנדרט הביצוע הראוי להקמה ולהתקנה של מתקן הרמה הנדסי מורכב התלוי מעל אנשים. תרומתו של הנאשם 1 הייתה מהותית שכן אלמלא התרשל בתכנון ובביצוע, לא היה נגרם האסון. הקשר הסיבתי מתקיים בכך שהיה על נאשם זה לצפות שתכנון מתקן הנדסי כה מורכב התלוי מעל קהל, הקמתו והתקנתו, שלא על ידי בעלי מקצוע, עשויים להוביל לסיכון ממשי. מעשיו של הנאשם 3 – מהנדס הקונסטרוקציה שנתן אישור בטיחות למתקן, תרמו באופן מהותי להתרחשות האסון. כתוצאה מהתרשלותו של נאשם זה בבדיקה של המתקן המרכזי ובמתן האישורים, לא התגלו הכשלים המרובים במתקן המרכזי, לרבות כשלי תכנון וביצוע ולא תוקנו הכשלים לפני הפעלת המתקן מעל ראשיהם של באי האולם. לא עומדת לנאשמים 1 ו-3 טענת הגנה מן הצדק מטעמי אכיפה בררנית ולא הוכחו מחדלי חקירה שיש בהם כדי לפגוע בהגנתם. יש לזכות את הנאשם 2 – הפועל שעסק, בין היתר, בהתקנת המתקן שקרס, מהטעם שמדובר בפועל פשוט, שלא היה בעל שיקול דעת עצמאי בהקמת מתקן התאורה ולא נשא תפקיד מרכזי באירוע. יתר על כן, עומדת לנאשם 2 הגנה מן הצדק מטעמי אכיפה בררנית, זאת משום שהוגש כתב אישום נגדו, בעוד שלא הוגש כתב אישום נגד עובד נוסף במעמדו וגם לא נגד מעורבים בכירים יותר. חזרה למעלה

20   [דיון פלילי] חעמ (עכו) 21320/07 מ.י. ו.מ.לתכנון ובניה משגב נ' מוחמד סוואעד (שלום; זהבה (קאודרס) בנר; 14/01/19) - 11 ע' עו"ד: חקירה אינה תנאי בל יעבור להגשת כתב אישום בעבירות תכנון ובנייה. דיון פלילי – כתב-אישום – חקירה מוקדמת . הנאשם הגיש בקשה להורות על ביטול כתב האישום נגדו שניתן בתיק זה, בגין קיומה של "הגנה מן הצדק". הנאשם טוען, כי הוא לא נחקר קודם להגשת כתב אישום, ואילו היה נחקר, היה ניתן לייתר את הגשת כתב האישום. . בית המשפט דחה את הבקשה וקבע כלהלן: סעיף 59 לחסד"פ, קובע כי החקירה נעשית לאחר שנודע על ביצוע עבירה. לשון זו של הסעיף פוטרת את המשטרה מחקירה בעבירות שאינן פשע כאשר יש סמכות אחרת שמוסמכת לחקור, כגון ועדת תכנון ובניה. אולם עדיין אין בלשון החוק חובה פוזיטיבית על הרשות המוסמכת לקיים חקירה. אף אם לא נקבע בחוק מפורשות כי קיימת חובה להקדים חקירה להגשת כתב אישום, הרי שלאור אופיו של ההליך הפלילי ותוצאותיו, מתחייבת המסקנה כי נכון וראוי ככלל להקדים להליך פלילי (בעבירות שאינן קלות) הליך של חקירה פלילית. אי קיום חקירה אינה עילה לביטול כתב אישום, בוודאי לא בכל מקרה. קל וחומר בעניין זה, בו גם אם נאמר שהיה פגם בהתנהלות הרשות, הרי היקף ועוצמת הפגם לעומת עיקרו של כתב האישום אשר לא נפל בו פגם, הוא שולי וזניח. כאמור, גם אם הייתה נערכת חקירה על תוספות הבניה התוצאה לא הייתה משתנה – הגשת כתב אישום מתוקן. חזרה למעלה

21   [דיון פלילי] [עונשין] תפ (ראשל"צ) 15351-10-17 מדינת ישראל נ' יניב שוסטר (שלום; עמית מיכלס; 14/01/19) - 4 ע' עו"ד: בית המשפט הורה על ביטול הרשעתו של הנאשם. הצדדים הגיעו להסכמה עונשית, ובכלל זה הסכמה לביטול הרשעתו של הנאשם. האינטרס הציבורי במקרה חריג זה הינו שלא להרשיע אדם ששילם מחיר כבד למען המדינה. דיון פלילי – הרשעה – הימנעות מהרשעה עונשין – ענישה – הימנעות מהרשעה . הנאשם הורשע, על יסוד הודאתו, בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 ושל היזק לרכוש במזיד, לפי סעיף 452 לחוק. . בית המשפט פסק כלהלן: מאחר שבסופו של יום הגיעו הצדדים להסכמה עונשית, ובכלל זה הסכמה לביטול הרשעתו של הנאשם, אין מקום להידרש לבחינת מתחמי הענישה הנוהגת במצבים דומים, כאשר ברור לכל שהעונש עליו הוסכם חורג במידה רבה מהעונשים ה"רגילים" הניתנים במקרים מסוג זה. ואולם, כפי שציין בצדק ב"כ הנאשם, עניינו של הנאשם שונה וחריג מעניינם של נאשמים אחרים. הנאשם השתתף במבצע "חומת מגן" והשתחרר מהצבא כשנפשו מצולקת. החוויות הקשות אותן חווה הנאשם במסגרת הצבאית הותירו את חותמן והשפיעו על חייו במישורים שונים, ובהם המישור המשפחתי, התעסוקתי, החברתי והכלכלי. מעבר לכך, האינטרס הציבורי במקרה חריג זה הינו שלא להרשיע אדם ששילם מחיר כבד למען המדינה. עתה, בשעתו הקשה של הנאשם, המתמודד מול כתב אישום פלילי, דומה שהגיעה תורה של המדינה להכיר תודה לנאשם ולהתחשב במצבו, בין היתר בדרך של הימנעות מהרשעתו והתאמת עונש שיקומי עבורו. מעשהו של הנאשם כלפי הרופא אינו עניין של מה בכך, אולם הוא אינו מצוי בדרגת חומרה כזו השוללת מניה וביה אפשרות להימנע מהרשעת הנאשם. חזרה למעלה

22   [הגנת הדייר] תא (ת"א) 1732-10-17 ירון לדרברג נ' מרית מירי ברוך (שלום; כרמלה האפט; 24/12/18) - 16 ע' עו"ד: ניתן להכיר בזכות לדיירות מוגנת מקורית, במקרים בהם, בת הזוג, לא חתמה על חוזה השכירות. הגנת הדייר – דייר מוגן – דייר שנפטר הגנת הדייר – דייר מוגן – דייר נגזר . האם ניתן להכיר ברעייתו של דייר מוגן שנפטר, כדיירת מוגנת מקורית במושכר, על אף העובדה שהיא עצמה לא חתמה על חוזה השכירות? . בית המשפט דחה את התביעה ופסק כלהלן: בענייננו, ברורות לגמרי נסיבות כניסתה של אם הנתבעת אל המושכר. זאת עשתה כשותפה מלאה לבעלה, כאם שתי בנותיהן, כמי שכבר ניהלה עמו עסק משותף וכחלק ממשפחה מגובשת שנכנסה למושכר על מנת לגור בו ולנהל בו את בית העסק המשותף שלהם. בענייננו גם לא הוכחו טעמים כלכליים אשר בגינם לא נזכרה גב' ברוך בחוזה השכירות. בנסיבותיו של העניין יש להכיר באם הנתבעת כדיירת מוגנת מקורית במושכר, לכל הפחות מכוח חזקת השיתוף ויחסי השליחות ולראות במנוח – אביה של הנתבעת, כמי שנקשר בחוזה השכירות הן בשמו והן בשם רעייתו. על מנת שהתבעת תוכר כדיירת נגזרת לפי סעיף 20(ב) לחוק הגנת הדייר, עליה להוכיח שניים: כי התגוררה בדירה עם אמה לפחות שישה חודשים עובר לפטירתה וכי לא הייתה לה דירה אחרת בעת פטירת אמה. הוכח אפוא, כי הנתבעת עומדת בדרישות סעיף 20(ב) לחוק. משכך יש להכיר בה כדיירת מוגנת נגזרת במושכר. חזרה למעלה

23   [נזיקין] תאמ (כ"ס) 19467-10-17 שלו יהודה נ' ודים סבלייב (שלום; מרב גרינברג; 23/12/18) - 5 ע' עו"ד: אין מקום להכיר באשם התורם, שנקבע לנתבע 1 על ידי בית המשפט לתביעות קטנות, כאשם יוצר אחריות של הנתבעים 1-2 לנזקי הרכב של התובע. משכך, התביעה, המבוססת על טענה זו, דינה להידחות. נזיקין – אשם – אשם יוצר אחריות . עניינה של החלטה זו בשאלה האם אשם תורם שנקבע בהליך אחר שנוהל בין הצדדים הוא בבחינת אשם המקים עילת תביעה עצמאית. . בית המשפט קבע כלהלן: בית המשפט לתביעות קטנות נקט במינוח "אשם תורם", אף אם משמעותי, להבדיל מחלוקת אחריות בין הנהגים המעורבים. ובלשון פסק הדין עצמה לא נמצא עיגון לטענת התובע כי בית המשפט קבע דווקא אשם יוצר אחריות. כמו כן, מעצם קביעת שיעור אשם תורם של 30% (בניגוד לקביעת אשם בסך של כ-50%) אין מתחייבת, בהכרח, המסקנה שהמדובר באשם יוצר אחריות. זאת ועוד. קיים קושי ממשי לקבוע או "לחלץ" מקביעותיו העובדתיות ומסקנותיו של בית המשפט לתביעות קטנות, קיומו של אשם יוצר אחריות דווקא להבדיל מאשם תורם. אין הוא קובע שנהיגת הנתבע יצרה, כשלעצמה, סיכון תעבורתי לזולתו, אף קיים קושי לקבוע, שלולא נהיגת הנתבע, אכן הייתה נמנעת התאונה. אין מקום להכיר באשם התורם שנקבע לנתבע 1, על ידי בית המשפט לתביעות קטנות בשיעור 30% כאשם יוצר אחריות של הנתבעים 1-2 לנזקי הרכב של התובע. משכך, התביעה, המבוססת על טענה זו, דינה להידחות. חזרה למעלה

24   [ביטוח] [חינוך] [נזיקין] תא (עכו) 25672-12-11 פלוני נ' סיטי פוליס חברה לביטוח בע"מ (שלום; ג'ני טנוס; 11/12/18) - 17 ע' עו"ד: חוסאם בכרי, ניר ידיד, רנה לפידות, ניר ידיד התקבלה תביעה לפיצויים לפי פוליסת ביטוח תאונות אישיות לתלמידים. נפסק, כי יש להטיל על המועצה המקומית אחריות נזיקית לפיצוי התובע בגין נזקיו, בגובה תגמולי הביטוח שיכול היה לקבל לפי הפוליסה. ביטוח – ביטוח תאונות אישיות – החובה לבטח חינוך – חינוך חינם – חובת ביטוח נזיקין – חיוב בנזיקין – אי עריכת ביטוח . עסקינן בתביעה כספית לתשלום פיצויים לפי פוליסת ביטוח תאונות אישיות לתלמידים. . בית המשפט פסק כלהלן: יש לדחות את עמדת המועצה המקומית ולקבל את עמדת יתר הצדדים בנוגע לתחולת טענת השתק הפלוגתא. ומה בנוגע לאחריותה של המועצה המקומית? יש להטיל עליה אחריות נזיקית לפיצוי התובע בגין נזקיו, בגובה תגמולי הביטוח שיכול היה לקבל לפי הפוליסה. סעיף 6(ד1) לחוק לימוד חובה מטיל חובה על הרשות המקומית לבטח בביטוח תאונות אישיות את התלמידים שזכאים לחינוך חינם ולומדים בתחומה. מהמסמכים שהוגשו לתיק מתברר כי 3 שנים לפני רכישת הפוליסה, פרסם המפקח על הביטוח אזהרה לציבור המבוטחים שלא לרכוש ביטוח מחברות זרות שאין להן רישיון לעסוק בביטוח בישראל, לרבות באמצעות מועדוני חברים. חרף האזהרה של המפקח על הביטוח, המועצה המקומית לא נרתעה מלתקשר עם הנתבעות וחלק מצדדי ג' לצורך רכישת פוליסה מחברת ביטוח זרה ששמה צוין מפורשות באותה אזהרה. יש לקבוע כי המועצה המקומית לא עמדה בנטל המוטל עליה לבטח את התובע. ויודגש, לא די בעצם רכישת הפוליסה כדי לצאת ידי חובת הביטוח, והרי אין כל משמעות או נפקות לפוליסה אם לא ניתן לממשה בעת הצורך. חזרה למעלה

25   [עונשין] [דיון פלילי] תפ (ק"ג) 70627-11-17 מדינת ישראל נ' אדם יחנין (שלום; נגה שמואלי מאייר; 31/10/18) - 15 ע' עו"ד: נס בן נתן, משה אדרי בית המשפט הורה על ביטול הרשעת הנאשם והטיל עליו צו של"צ בהיקף של 400 שעות. יש מקום בזו הפעם לתת לנאשם הזדמנות אמיתית לחזור למוטב ולערוך שינוי בחייו לעבר שיקומו, ולהסתפק בקביעה כי הנאשם ביצע את המיוחס לו בכתב האישום. עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות סמים עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: שיקום עונשין – ענישה – הימנעות מהרשעה דיון פלילי – הרשעה – הימנעות מהרשעה . הנאשם הורשע, על יסוד הודאתו, בעבירות של גידול, יצור, הכנת סמים מסוכנים, לפי סעיף 6 לפקודת הסמים המסוכנים; החזקה/שימוש בסמים שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א) + 7(ג) לפקודה; והחזקת כלים להכנת סם שלא לצריכה עצמית לפי סעיף 10 רישא לפקודה. ב"כ הנאשם עתר לאמץ את המלצת שירות המבחן ולהורות על ביטול הרשעתו של הנאשם. . בית המשפט פסק כלהלן: מקרה זה נמנה בגדר אותם מקרים חריגים עליהם מדברת הלכת כתב כמצדיקים סטייה מן הכלל, לפיו נאשם שעבר עבירה יורשע בדינו. עניינו של הנאשם נופל לגדר אותם "חריגים שבחריגים" ומתקיימות בו אותן נסיבות מיוחדות המצדיקות הימנעות מהרשעתו. אכן, עריכת האיזון בין האינטרס הציבורי בהרתעה, הגנה על בטחון הציבור וההכרח להילחם בנגע הסמים לבין האינטרס הציבורי והאישי בשיקומו של הנאשם איננה מלאכה קלה כלל ועיקר. עם זאת, בנסיבות הייחודיות של המקרה דנן, לאור הליך השיקום המשמעותי אשר בעיצומו מצוי הנאשם, בהתחשב בעובדה כי הרשעה עלולה לפגוע באופן קשה בעיסוקו בעתיד כמהנדס תוכנה, ובהתחשב בעובדה כי עסקינן בנאשם צעיר, נעדר עבר פלילי אשר לוקח אחריות מלאה ומביע חרטה כנה על ביצוע העבירות, ולאור התסקיר החיובי ביותר אשר הוגש בעניינו – יש מקום בזו הפעם לתת לנאשם הזדמנות אמיתית לחזור למוטב ולערוך שינוי בחייו לעבר שיקומו, ולהסתפק בקביעה כי הנאשם ביצע את המיוחס לו בכתב האישום ולהורות על ביטול הרשעתו בכך יהיה כדי למנוע צמצום אפשרויותיו להשתלב בשוק העבודה, וליתן לו כוח נוסף להמשיך בדרך השיקומית. חזרה למעלה

משפחה

26   [ירושה] [בתי-משפט] [פרשנות] ער (ת"א) 33693-12-18 פלונים נ' האפוט׳ הכללי (משפחה; יהורם שקד; 22/01/19) - 15 ע' עו"ד: אלקס הרטמן, אוריאל פרינץ, אלי כהן, עופר פליישר ערעור על החלטת רשמת הירושה למינוי המשיב 2 – בנו, שותפו ויורשו של המנוח – כמנהל עיזבון זמני. במסגרת הדיון עמד ביהמ"ש על סמכותו הייחודית של ביהמ"ש במינוי מנהל עיזבון זמני ולפיכך קיבל את הערעור. כן נדרש ביהמ"ש לגדרי סמכות רשם הירושה למנות מנהל עיזבון מכח תקנה 31(א)לתקנות, תוך הבהרת המושגים צד "מעוניין בדבר" וצד "נוגע בדבר" וכן בעניין השיקולים לקביעת זהות הגורם המתמנה. ירושה – מנהל עיזבון – זמני ירושה – מנהל עיזבון – מינויו ירושה – סמכות – הרשם לענייני ירושה בתי-משפט – בתי-משפט לענייני משפחה – סמכותו פרשנות – מונחים – מעוניין בדבר פרשנות – מונחים – נוגע בדבר . ערעור על החלטת רשמת הירושה למינוי המשיב 2 – בנו, שותפו ויורשו של המנוח – כמנהל עיזבון זמני. עפ"י הנטען היקף עיזבון המנוח מאות מיליוני דולרים. המערערים הם אחים אשר בינם לבין המנוח התנהלו תביעות הדדיות בקשר לעסקאות שונות ואלו הועברו לדיון בבוררות. לטענת המערערים, רשמת הירושה נעדרת סמכות למנות מנהל עיזבון זמני. מכל מקום, האחים טענו כי בשל היותם נושים של העיזבון בסכום מהותי העולה כדי מאות מיליוני דולרים יש להחשיבם כצד "הנוגע בדבר", כך שאף אם קיימת סמכות לרשמת לקבוע מינויו של מנהל עיזבון זמני, הרי שבלית הסכמתם לבקשה, חובה היה להגיש הבקשה לבית המשפט, כפי שעשו המערערים (בהליך נפרד המונח לפני בימ"ש זה, בגדרו בקשו המערערים למנות מנהל עזבון חיצוני), ולא לרשמת, כפי שעשו אלמנתו וילדיו של המנוח (להלן: המשיבים). המשיבים טענו מצדם כי רשם הירושה מוסמך למנות מנהל עיזבון זמני וכי רק היורשים נחשבים לצד הנוגע לעניין. השאלה העיקרית שבמחלוקת היא למעשה שאלה בפרשנות לחוק הירושה וסמכותה של רשמת הירושה להורות על מינויו של מנהל עיזבון זמני. . ביהמ"ש לענייני משפחה קיבל את הערעור מהטעמים הבאים: כידוע, מינוי מנהל עיזבון זמני הוא אמצעי לשמירת העיזבון. על פי לשון סעיף 77 לחוק, לבית המשפט בלבד הסמכות למנות מנהל עיזבון זמני על פי בקשת מעוניין בדבר. יחד עם זאת, סעיף 78(ב) לחוק קובע כי בקשה למינוי מנהל עיזבון קבוע יכולה להיות מוגשת לרשם הירושה, ובתנאי שהבקשה מוגשת בהסכמת כל הצדדים ׳הנוגעים בדבר. לכאורה, החוק מתיר הגשת בקשה למינוי מנהל עיזבון זמני לבית המשפט בלבד, ובקשה למינוי מנהל עיזבון קבוע הן לבית המשפט (ללא כל תנאי) והן לרשם הירושה (בתנאי שהבקשה בהסכמת כל הנוגעים בדבר). חרף האמור לעיל, עיון בתקנות מלמד כי, על פניו, מוקנית לרשם הירושה סמכות גם למינוי מנהל עיזבון זמני ולא רק מינוי של קבע (ר׳ תקנות 331(א) ו-37(א)). פרשנותם של סעיפים 77 לחוק ו-31(א) לתקנות והצורך להבהיר את הסתירה בין האמור בחוק לבין התקנות, נדונו זה מכבר בערכאות השונות ובספרות תוך שנקבע כי סעיף 77 מהווה הסדר שלילי המותיר את המינוי הזמני בידי בית המשפט בלבד. לרשם לענייני ירושה אין סמכות למנות מנהל עיזבון זמני, גם אם הבקשה היא ״בהסכמת״ כל הצדדים הנוגעים לעניין״. ביהמ"ש שותף לעמדה זו על אף שלשיטתויש לשקול הסדרה חקיקתית בנושא. לנוכח האמור לעיל, הרי שרשמת הירושה נעדרת סמכות למנות מנהל עיזבון זמני ודי במסקנה זו כדי להורות על קבלת הערעור. למעלה מן הצורך, ביהמ"ש מוסיף ובחן את גדרי סמכות הרשמת למנות מנהל עיזבון מכח תקנה 31(א)לתקנות לפיה, בקשה למינוי מנהל עזבון, לרבות מנהל עזבון זמני, תוגש בידי מעוניין, אם כל הצדדים הנוגעים לעניין הסכימו לבקשה, לרשם לענייני ירושה המוסמך... באין הסכמה כאמור או אם הוגשה בקשה לצו ירושה או לצו קיום לרשם לענייני ירושה והועברה לבית המשפט, תוגש הבקשה בידי מעוניין בדבר לבית המשפט.". כעולה מהפסיקה והספרות, משמעות המונח "׳מעונין בדבר״ שונה ממשמעות המונחים "נוגע בדבר ״ או ׳נוגע לעניין״ (שני המונחים האחרונים הם בעלי משמעות זהה), בהקשר לסמכות להורות על מינוי מנהל עיזבון. בספרו של פרופ׳ שמואל שילה צוין כי קיימות שלוש גישות לגבי השאלהמי נכנס לגדר ״מעוניין בדבר״: הראשונה, לפיה כל המרגיש, באופן סובייקטיבי, שיש לו עניין בדבר, רשאי להתנגד לקיום הצוואה; השנייה, שצריכה להיות הנאה ממשית למתנגד, אך זו יכול להיות גם עקיפה, עתידית או אפשרית ולא רק ודאית; השלישית דורשת שלמתנגד יהיה אינטרס ממוניאובייקטיבי של ממש בעיזבו ן בהווה ולא בעתיד. לא די באינטרס ערטילאי סובייקטיבי. ברע״א 3154/94 נקבע כי "משמעותו של הדיבור ״המעוניין בדבר״ רחבה מזו של הדיבור ״הנוגע בדבר״. הנוגע בדבר״ הוא, מי שטוען לזכות הנאה ״ישירה״ בעיזבון כיורש על-פי דין או כזוכה על-פי צוואה, בעוד שה״מעוניין בדבר״ יכול שיהיה גם מי שטוען להנאה ״עקיפה״ מן העיזבון מכוחו של יורש או זוכה כאמור״. בהמשך לאמור ביהמ"ש קובע כי נושה הוא בגדר "מעוניין בדבר" להבדיל מיורש שהוא "׳נוגע בדבר". מכאן שאף אם תאמר כי לרשמת הירושה סמכות להורות על מינוי מנהל עיזבון זמני או קבוע בהסכמת כל הנוגעים בדבר, הרי שעד להגשת ערעור לא ניתנת לצד ׳המעוניין בדבר" ההזדמנות להשמיע קולו בקשר עם מינוי מנהל העיזבון וזאת להבדיל מכל הליך ערעור אחר המהווה גלגול שני להתדיינות בין צדדים. לפיכך, יש וניתן לקבל ראיות ולהגיע לממצאים עובדתיים במסגרת הליך ערעור על החלטת רשמת הירושה. מאחר וביטול החלטת רשמת הירושה מותיר הצורך במתן הכרעה גם בבקשה למינוי מנהל עיזבון זמני שהגישו האחים הרי שיש להוסיף ולבחון בקשתם. לאור הקביעה לעיל לפיה האחים נחשבים כצד "המעוניין בדבר", הרי שקיימת להם הזכות להגישבקשתם למינוי מנהל עיזבון זמני – כפי הוראות סעיפים 77 ו- 78(א) לחוק וכן להשיג על החלטת הרשמת. בשים לב כי, בפועל, הגישו האחים הן ערעור על החלטת הרשמת והן בקשה בהליך נפרד למינוי מנהל עיזבון זמני, ביהמ"ש מוצא כי בסמכותו לדון בערעור וליתן סעד בכל הנוגע למינוימנהל עיזבון זמני. עוד הוזכר בהקשר זה סמכותו של בית המשפט, בהתאם לסעיף 77 לחוק, להורות על מינוי מנהל בשים לב כי גם המבקשים וגם המשיבים פנו בהליך למינוי מנהל עיזבון, הרי שלמעשה אין חולק כי קיים צורך של ממש במינויו של מנהל עיזבון ולפיכך המשכו של הדיון התמק חזרה למעלה

27   [משפחה] תמש (ראשל"צ) 68210-01-18 פלוני נ' אלמונית (משפחה; עובד אליאס; 21/01/19) - 7 ע' עו"ד: איריס גרבר, אבי גפן במסגרת תביעה לשינוי מזונות שנקבעו בהסכם יש לבחון ראשית האם היה ויתור רכושי כלשהו של בן הזוג הנתבע, ובאופן המשליך על שינוי מזונות עתידי. היה והתשובה לכך תהא חיובית, יכול ודין התביעה להידחות כבר בשלב זה. ככל שהתשובה לכך תהא שלילית, יש להמשיך ולבחון האם ארע שינוי נסיבות, ולו קל. ככל שלא ארע שינוי כאמור – דין התובענה להידחות. היה וארע שינוי כאמור – יש להחיל את נוסחת בע"מ 919/15. בנסיבות המקרה נמצא להחיל את נוסחת בעמ 919/15 באופן שהוביל להפחתת חיוב המזונות של האב. משפחה – מזונות ילדים – שינוי פסק-דין משפחה – מזונות ילדים – בעקבות בעמ 919/15 משפחה – מזונות ילדים – הסכם בין הורים משפחה – משמורת קטינים – משמורת משותפת . תובענה להפחתת מזונות שני קטינים (ילידי 2007 ו-2010) שהגיש אב. הצדדים יהודים. בהסכם הגירושין ובתוספת לו נקבעה משמורת משותפת של הילדים וזמני שהות נרחבים בין האב לילדים. עוד נקבע, בין היתר, כי האב ישלם למזונות הילדים ולמדורם סך כולל של 3,200 ₪ בחודש, ובתוספת מחצית הוראות רפואה וחינוך. הסכום הנ"ל מגיע כיום לכ- 3,300 ₪ בחודש. לשיטתו של האב אירעו מספר שינוי נסיבות: שונתה ההלכה בבע"מ 919/15, הכנסתה של האם גדלה משמעותית בעוד ששלו לא גדלה, האם נישאה בשנית, מתגוררת עם בעלה ולא נדרשת למדור, הילדים גדלו, האם מפרה את התוספת להסכם הגירושין הקובע חלוקת זמנים שווה כך שהילדים חזרו ללון אצלו אך 6 לילות בפרק זמן של שבועיים. האב מדגיש כי סכום המזונות בהסכם נקבע על בסיס של 1,400 ₪ לילד, בתוספת מדור בשיעור של 40% מתוך סך של 4,000 ₪, ובביצוע הפחתה בשיעור של 25% מכלל הסכום, בשל המשמורת המשותפת, וכפי הדין שהיה נהוג באותה עת. האב טוען כי לא היה כל ויתור רכושי של מי מהצדדים בהסכם הגירושין וכי היה איזון מלא ביניהם. . ביהמ"ש לענייני משפחה קיבל את התביעה מהטעמים הבאים: בע"מ 919/15 אכן שינה משמעותית את חלוקת נטל הנשיאה בין ההורים במזונות ילדים מעל גיל 6. זאת ועוד, בע"מ 919/15 אף קבע התחשבות ישירה בזמני השהות שנמצאים הילדים אצל האב, וזאת משום ההוצאות שהוא מוציא עליהם בעין, מטבע הדברים, עת הם שוהים עימו. תוצאת בע"מ 919/15 הייתה כי בנסיבות מסוימות, עת הכנסת ההורים זהה וכך גם זמני השהות, יכול ואין לפסוק כל חיוב במזונות של האב כלפי האם. בפסיקה מאוחרת יותר הוחלה נוסחת הבע"מ האמור גם עת ההכנסות או זמני השהות אינם זהים. הכלל הוא אפוא כי יש להתחשב בהכנסות שני ההורים ובזמני השהות עם הילדים. מאז בע"מ 919/15 קמה פלוגתא חדשה, העוסקת בהחלתו על תיקים שהסתיימו בפסקי דין או בהסכם שניתן לו תוקף של פסק דין. הערכאות הדיונית נחלקו בדעותיהם ולאחר פסיקות סותרות קבע ביהמ"ש המחוזי בעמ"ש 62263-10-17 כי עצם שינוי הנוסחה בבע"מ 919/15 אינו מהווה, לכשעצמו, שינוי נסיבות. יחד עם זאת, ככל שיתקיים שינוי נסיבות אחר, ואף קל, תהא הפסיקה החדשה בהתאם לנוסחה אשר בבע"מ 919/15. כמו כן נקבע כי יש לבחון את תום הלב של העותר לשינוי הנסיבות ולערוך בחינה של הסכם הגירושין כמקשה אחת, ובאופן שאם יוכח כי נקשרו בענייני המזונות ויתורים רכושיים, יילקח הדבר בחשבון עת מתבקש שינוי בשיעור המזונות. יוצא אפוא כי יש לבחון ראשית האם היה ויתור רכושי כלשהו של האם, ובאופן המשליך על שינוי מזונות עתידי. היה והתשובה לכך תהא חיובית, יכול ודין התביעה להידחות כבר בשלב זה. ככל שהתשובה לכך תהא שלילית, יש להמשיך ולבחון האם ארע במקרה דנן שינוי נסיבות, ולו קל. ככל שלא ארע שינוי כאמור – דין התובענה להידחות. היה וארע שינוי כאמור – יש להחיל את נוסחת בע"מ 919/15. במקרה דנא לא עלה בידי האם להראות ולהוכיח ויתור רכושי שעשתה בהסכם הגירושין וממילא לא הראתה כל קשר בין נושא הרכוש לנושא המזונות. נושא שינוי הנסיבות – בהסכם הגירושין נקבע במפורש כי סכום המזונות כולל מדור. אין חולק כי עתה מתגוררת האם עם הילדים בדירת בן זוגה השני, ועם ילדיו אשר נמצאים עמו מחצית מהזמן. לעמדת ביהמ"ש מדובר בשינוי נסיבות, ולבטח כזה המוגדר "קל" לצורך כניסה לנוסחת בע"מ 919/15. מעבר לצורך ביהמ"ש מוסיף כי הטענה לפיה העובדה שילדי הצדדים גדלו, כמו גם הטענה בדבר הפרת זמני השהות מטעם האם איננה מהווה שינוי נסיבות. הסעד לעניין האחרון נמצא בתובענה מתאימה. כן ספק אם העובדה כי חל גידול בהכנסותיה של האם מהווה שינוי נסיבות. הכנסות שני הצדדים עלו. מדובר בשינויים צפויים וטבעיים, ובמיוחד אצל אנשים העובדים במקום עבודה קבוע ומסודר וצוברים וותק וניסיון מקצועי. גם העובדה שהגידול בהכנסה אצל האם גבוה באחוזים מזה של האב אינה מהווה בהכרח שינוי נסיבות מכוחו יש להפחית את שיעור המזונות. משנקבע כי ארע שינוי נסיבות, יש לשוב ולהידרש לשיעור מזונות הילדים עפ"י הדין החל עתה, ובכלל זה בע"מ 919/15. בחינת הפרמטרים הנדרשים לפי בע"מ 919/15 הובילה לממצאים הבאים: הכנסות שני הצדדים זהות בקירוב – כ-20,000 ₪; הכנסות שני ההורים יפות. שני ההורים מתגוררים בדירות משלהם וללא הוצאות מדור. ההורים נושאים בהוצאות אחזקת מדור בלבד; הילדים שוהים אצל האב כ- 40% מהזמן. יחד עם זאת, ביהמ"ש התרשם כי האם היא הדומיננטית בכל הקשור להוצאות שאינן תלויות שהות וכי היחס האריתמטי בזמני השהות אינו מלמד על היחס האמיתי בנשיאה בהוצאות הילדים. לפיכך ביהמ"ש סבור כי האב מוציא על הילדים בעין 30% (ואף מעט פחות מכך) מכלל צרכיהם ואילו האם מוציאה 70%. צרכי הילדים: לעניין זה הפנה ביהמ"ש לרמ"ש 59188-10-18, לפיו המינימום הנדרש לילד, עפ"י אמדן של דיני צדקה, הוא בסך של 2,250 ₪ בחודש. בהינתן הכנסות נאות של שני ההורים דנן, והעובדה כי הסכום שנזכר לעיל אינו כולל את חלקם של הקטינים בהוצאות החזקת המדור, ביהמ"ש מוצא להעריך את צרכי הילדים דנן בסך של 7,000 ₪ (סך של 3,500 ₪ לכל אחד מהילדים). בשים לב לנתונים האמורים לעיל יוצא כי האב מוציא בעין עבור הילדים סך של כ-2,000 ₪ בחודש, בעוד שעליו לשאת בסך של כ- 3,500 ₪ בחודש, ומכאן כי חיוב המזונות הראוי עומד ע"ס של 1,500 ₪ בחודש. לפיכך נקבע כי החל מחודש פברואר 2019 יעמוד שיעור המזונות ע"ס של 1,500 ₪ בחודש. יתר החיובים והתוספות הקבועים בהסכם הגירושין שרירים וקיימים. חזרה למעלה

28   [משפחה] תלהמ (י-ם) 34761-08-17 י.כ נ' ח.כ (משפחה; פליקס גורודצקי; 16/01/19) - 14 ע' עו"ד: שמואל גרוס, אתי גוהר ביהמ"ש לענייני משפחה חייב אם המקיימת הסדרי ראיה מצומצמים עם 3 ילדיה במזונות ומדור בסך כולל של 2,970 ₪ לחודש. האם משתכרת אמנם רק כ-1500 ₪ בחודש אך נקבע כי פוטנציאל השתכרותה אינו פוחת משכר המינימום כך שנמצא כי יחס ההכנסות הינו 65%-35% לטובת האב. לפיכך האם חויבה ב-35% מצרכי הקטינים ההכרחיים וב-50% מעלות המדור. משפחה – מזונות ילדים – חובת האם בתשלומם משפחה – מזונות ילדים – בעקבות בעמ 919/15 משפחה – מזונות ילדים – שיעורם . תביעת אב למזונות שלושה קטינים המתגוררים בביתו מאז יולי 2016, ומקיימים הסדרי ראיה מצומצמים עם האם – שעתיים באמצע השבוע, ושבת אחת לחודשיים. הצדדים יהודים. סה"כ בעבור מזונות ומדור עותר האב לסך של 9,188 ₪ לחודש וכן עותר הוא להשבת כספים שקיבלה האם בגין קצבת הילדים, בתקופה בה כבר התגוררו הילדים אצלו. . ביהמ"ש לענייני משפחה פסק: לאחרונה באה לעולם הלכה בע"מ 919/15, לפיה חלוקת נטל חיוב המזונות בין ההורים לילדים בגילאי 6-15 שנים חל מדין צדקה על שני ההורים. בעמ"ש (ת"א) 14612-10-16 קבע השופט שוחט את הקריטריונים שיש לבחון לשם קביעת דמי המזונות, כדלקמן: א. צרכי הקטינים "והכל עד כדי רמת החיים לה הורגל ערב הפירוד או שלה היה ראוי ללא הבחנה בין הכרחי ללא הכרחי..." (צרכים תלויי שהות ובכללם מדור והחזקתו, צרכים שאינם תלויי שהות, והוצאות חריגות); ב. היכולות הכלכליות של שני ההורים מכל המקורות, לרבות שכר עבודה; ג. יחס היכולות הכלכליות של ההורים; ד. חלוקת זמני השהות אצל כל אחד מההורים. דיון בקרטריונים אלו הוביל לממצאים הבאים: הכנסתו של האב אינה פוחתת מסך של 9,802 ₪ נטו לחודש; האם משתכרת בסך ממוצע של 1,481 ₪ לחודש, כאשר היקף העבודה מסתכם במספר שעות בודדות בחודש. נוכח היקף המפגשים המצומצם בין הקטינים לבין האם ולאור השכלתה של האם, נקבע כי פוטנציאל ההשתכרות של האם, אינו פוחת משכר המינימום הקבוע בחוק וזה מסתכם כיום בסך של 5,300 ₪ לחודש. מכאן שיחס ההכנסות עומד על 65%-35% לטובת האב צרכי הקטינים נקבעו על דרך האומדנא על סך של 1,400 ₪ לחודש לקטין, כולל הוצאות אחזקת מדור. רכיב המדור עבור 3 קטינים מגיע לכ-50% אחוז מעלות המדור(3,000 ₪ לחודש). נוכח יחס ההכנסות הנ"ל נקבע כי חלקה של האם בדמי המזונות הינו 35% מצרכי הקטינים, השווה ל- 1,470 ₪ לחודש בגין הצרכים הכרחיים של הקטינים (490 ₪ לכל ילד) ובסך של 1,500 ₪ בגין חלקם של הקטינים במדור, דהיינו בסך כולל של 2,970 ₪ לחודש (סה"כ 990 ₪ לילד); הצדדים ישאו בינהם בחלקים שווים בהוצאות רפואיות חריגות ובהוצאות חינוך כמפורט בפסה"ד. האב, נקבע כהורה המרכז לעניין תשלומים אלו והאם תשיב לו את חלקו. כן ניתנו הוראות אופרטיביות בעניין גובה המזונות והמדור בעת הגיע כל אחד מהילדים לגיל בגרות. תוקף החיוב מהיום. בעת קביעת דמי המזונות, הובא בחשבון הצורך להותיר לאם סכום לקיומה וסיפוק צרכיה האישיים, כאשר על פי הפסיקה סכום זה הינו על סך של כ-2,000 ₪. סכום דמי המזונות הנקבע משאיר לאם סך של 2,330 לסיפוק צרכיה האישיים ככל ותמצה את פוטנציאל ההשתכרות. טענת האם בדבר היות הקטינים ילדים מורדים נטענה לראשונה בסיכומים, ועל פי ההלכה ביהמ"ש לא יידרש לטענה שהועלתה רק בסיכומים. בכל הנוגע לטענת האב כי במהלך שהות הקטינים אצלו קצבת המל"ל בגין הקטינים שולמה לידי האם. עסקינן, למעשה, בעתירה כספית, אותה יש להגיש בתביעה נפרדת. חזרה למעלה

תעבורה

29    [תעבורה] תתע (ת"א) 7263-07-18 מדינת ישראל נ' עירו מוניץ (תעבורה; עופר נהרי; 31/12/18) - 6 ע' עו"ד: נדחתה טענתו המקדמית של הנאשם, לפיה עובדותיו של כתב האישום שמייחס לו עבירה בגין רכיבה על אופניים שלא בשביל לאופניים, אינן מהוות עבירה. נקבע, כי גם כאשר שביל האופניים אינו חלק שהוקצה מהכביש הסלול אלא הוקצה לו מקום במפלס המדרכה, גם אז חלה על רוכב אופניים חובה לעשות שימוש בשביל האופניים המדובר. תעבורה – אחריות – רוכב אופניים . כלפי הנאשם הוגש כתב אישום בעבירה על תקנה 129 (ב) לתקנות התעבורה. בכתב האישום נטען כי הנאשם רכב על אופניים וזאת בדרך בה הוקצה שביל לאופניים מסומן וכאשר הוא (הנאשם) רוכב שלא בשביל לאופניים. הנאשם טען טענות מקדמיות אשר לפיהן, לשיטתו, העובדות המתוארות בכתב האישום אינן מהוות עבירה. . בית המשפט דחה את טענות הנאשם ופסק כלהלן: יש לדחות את טענת הנאשם לפיה, מקום שבו שביל האופניים איננו חלק שהוקצה מהכביש הסלול אלא הוקצה לו (לשביל האופניים) מקום במפלס המדרכה, או אז לא חלה על רוכב אופניים חובה לעשות שימוש בשביל האופניים המדובר ורשאי הוא לרכב על אופניו בכביש. המחוקק לא הבדיל ולא סייג בין מצב דברים שבו שביל אופניים מצוי ומסומן במפלס הכביש לבין מצב שבו שביל האופניים מצוי ומסומן במפלס המדרכה. בשני המקרים מדובר ב- "שביל אופניים" אשר "הוקצה בדרך" ואשר "סומן בתמרור מתאים". חזרה למעלה

30   [דיון פלילי] תתח (י-ם) 5400-03-18 מדינת ישראל נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ (תעבורה; נאיל מהנא; 26/12/18) - 7 ע' עו"ד: נדחתה טענת הנאשמים לפיה, אין להשיב לאשמה. נקבע, כי דיי בראיות שהצגיה המאשימה כדי לחייב את הנאשם להשיב לאשמה. דיון פלילי – בירור האשמה – אין להשיב לאשמה . הנאשמים הגישו בקשה בתום פרשת התביעה, ולפיה אין להשיב לאשמה וכי יש להורות על זיכוים מהעבירות המיוחסות להם בכתב האישום וזאת מכוח סעיף 158 לחוק סדר הדין הפלילי. במרכז החלטה זו עומדת השאלה: האם לאחר שמיעת ראיות התביעה אפשר לקבוע כי אין בראיות התביעה אפילו לכאורה אשמה כלשהי. . בית המשפט דחה את הטענה וקבע כלהלן: די למעשה בקיומה של ראיה לכאורית, ולו דלה, כדי לחייב את הנאשם להשיב לאשמה. בית-המשפט לא יטה אוזן קשבת לטענה לפיה אין להשיב לאשמה, אם הובאו ראיות בסיסיות, אם כי דלות, להוכחת יסודותיה של העבירה שפרטיה הובאו בכתב-האישום. ראיות בסיסיות לענין זה אין משמען כאמור ראיות שמשקלן והיקפן מאפשר הרשעה על אתר, אלא ראיות במידה היוצרת אותה מערכת הוכחות ראשונית, המעבירה את הנטל של הבאת ראיות (להבדיל מנטל השכנוע) מן התביעה לנאשם. בנסיבות, דיי בראיות שהצגיה המאשימה כדי לחייב את הנאשם להשיב לאשמה על מנת לשמוע את גרסתו לראיות לכאורה שהובאו בפניי במהלך שמיעת פרשת התביעה. חזרה למעלה

31   [דיון פלילי] תתע (י-ם) 4467-07-17 מדינת ישראל נ' בנימין ביינוש אייזנשטרק (תעבורה; נאיל מהנא; 24/12/18) - 8 ע' עו"ד: יוני שניאור, עידן יעקב בית המשפט הורה על ביטול כתב האישום, שהגישה המאשימה כנגד הנאשם, מבלי שהיה בידיה מלוא חומר הראיות להוכחת המיוחס לנאשם. דיון פלילי – כתב-אישום – ביטולו דיון פלילי – כתב-אישום – הגשתו . הנאשם הגיש בקשה לביטול כתב האישום נגדו בשל טענה מקדמית של "הגנה מן הצדק", בהתאם לסעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי. הטענה בקליפת אגוז היא כי יש לבטל את כתב האישום, הואיל וכתב האישום המתוקן כולל רשימת עדים שזהותם אינה ידועה, והואיל והוא הוגש כאשר אין בידי המאשימה את מלוא חומר הראיות להוכחת המיוחס לנאשם. . בית המשפט קבע כלהלן: במקרה זה, כי הגשת כתב האישום עומד בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית וכן כי נפל פגם בכתב האישום המצדיק את ביטולו. אין להגיש כתב אישום, אלא אם כן מצויות ברשות התביעה ראיות המקימות סיכוי סביר להרשעת הנאשם בעבירות בהן הוא חשוד. על המאשימה לאסוף את כל החומר הנדרש לצורך הוכחת האשמה וזאת בטרם הגשת כתב האישום. במקרה דנן, זכותו של הנאשם לעיין בחומר החקירה יכולה בשלב זה להיות חלקית. שכן על המאשימה החובה להעמיד את "חומר החקירה" לרבות את "רשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת והנוגע לאישום". חזרה למעלה

המפקח על המקרקעין

32   [מקרקעין] (ת"א) 908/17 כהן אליעזר נ' איבט אהרון (המפקח על המקרקעין; יעל ענתבי-שרון; 20/12/18) - 21 ע' עו"ד: שלום הרשקוביץ, אלדד מלר, גד טיכו, חיים בקשי בעלי הדירות רשאים לעשות שימוש במעלית הקיימת בבית המשותף אשר עד כה שימשה את הנתבעים בלבד, וזאת בכפוף לתשלום חלקם היחסי בעלויות הקמתה. מקרקעין – בתים משותפים – רכוש משותף . האם התובעים זכאים לעשות שימוש במעלית הקיימת בבית המשותף, או שמא מדוברבמעלית "פרטית" אשר אין התובעים רשאים להשתמש בה כלל. בהתאם להכרעה בשאלה זו וככל שיימצא כי אכן יש לתובעים זכות שימוש במעלית, יש לקבוע מהו היקף התשלומים החל על התובעים כתנאי לשימושם במעלית. . המפקחת על רישום מקרקעין פסקה כלהלן: ככלל, מעלית תהווה רכוש משותףכל עוד לא הוצמדה כדין לדירה או לחלק מדירות הבית המשותף. עם זאת קיימת אפשרות כי לבעל דירה תהיה זכות לשימוש ייחודי במתקן זה או אחר הקיים בבית המשותף, וזאת גם אם לא הוצמד המתקן כדין במרשם המקרקעין לדירתו. היות שמדובר בזכות שימוש ייחודית, רשאים הנתבעים, כמישבאו בנעלי בעלי הדירה אשר נתנו הסכמתם לאותו שימוש ייחודי, לחזור בהם מההסכמה, כפי שגם היה רשאי בעל הדירה שבנעליו באו. עם זאת, היות שהנתבעים הם שנשאו בהוצאות התקנת המעלית, לשם עשיית שימוש בה יהא על התובעים לשאת בחלקם היחסי בעלות התקנת המעלית ובהוצאות נוספות שנדרשו להם הנתבעים לשם התקנתה. זכות השימוש במעלית משותפת כפופה לתשלום חלקם היחסי של בעלי הדירות המבקשים לעשות בה שימוש בעלויות הקמתה. על מנת לקבוע מה הסכום שעל התובעים לשלם כיום לנתבעים, יש לחשב מה היה חלקם של הנתבעים בהוצאות התקנת המעלית לו היו משתתפים בעלויות התקנתה בשנת 1998 ולשערך סכום זה להיום. חזרה למעלה

ועדות ערר - תכנון ובנייה

33   [תכנון ובנייה] ערר (חי') 1316-11-18 ברק מלמד נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה מורדות הכרמל (ועדות ערר - תכנון ובנייה; דקלה מוסרי טל; 26/12/18) - 5 ע' עו"ד: ליאורה אפרתי, אורית אור, ענת בירן, דורון שי נדחתה בקשה לפסילת יושב ראש ועדת הערר המחוזית לתכנון ובניה עקב חשש לקיומו של ניגוד עניינים. נקבע, כי אין בהיכרות הקודמת של יו"ר הועדה עם ב"כ אחד הצדדים כדי לפגום ביכולת יו"ר הועדה לדון ולהכריע בהליך באובייקטיביות הנדרשת תכנון ובנייה – ועדת ערר – פסלות . המבקש הגיש בקשה לפסילת יו"ר הוועדה עקב חשש לקיומו של ניגוד עניינים. טענתו העיקרית של המבקש הינה, כי בין יו"ר הוועדה ובין ב"כ העוררים, קיימים יחסים קודמים שכן יו"ר הועדה עבדה במשרד בו הייתה ב"כ העוררים שותפה. . ועדת הערר דחתה את הבקשה וקבעה כלהלן: על פי הוראות סעיף 12א לחוק התכנון והבניה, לתפקיד יו"ר ועדת הערר ימונה עורך דין, הבקיא בענייני תכנון ובניה. בקיאות זו נרכשת, מן הסתם, במשך שנים של טיפול בענייני תכנון ובניה. לכן, ברי כי המחוקק יצא מנקודת הנחה כי יו"ר ועדת ערר, יהיה אדם אשר בעברו קשרי עבודה, כאלה או אחרים, עם עורכי דין, כמו גם, יזמים, רשויות וגופים ציבוריים העוסקים בתחום זה ועובדה זו נלקחה בחשבון. אין מדובר איפוא, במצב המעלה חשש לניגוד עניינים; אין בנסיבות העניין כדי לחייב או אף להצדיק את פסילת הח"מ מלדון בעררים. אין בהיכרות הקודמת של יו"ר הועדה עם ב"כ אחד הצדדים כדי לפגום ביכולת יו"ר הועדה לדון ולהכריע בהליך באובייקטיביות הנדרשת וללא קמצוץ של משוא פנים. חזרה למעלה

בתי-הדין הרבניים

34   [משפחה] (ב"ש) 1183311/ פלונית נ' (בתי-הדין הרבניים; אהרן דרשביץ, עובדיה חפץ יעקב, אברהם צבי גאופטמן; 03/01/19) - 9 ע' עו"ד: דחיית בקשה לנישואי מינקת. המבקשת תוכל להינשא רק לאחר שיימלאו לוולד כ"ד חודש. משפחה – היתר נישואין – מינקת משפחה – נישואין – היתר נישואין למינקת . בקשה לנישואי מינקת – המבקשת התגרשה לפני כשנתיים וחצי, ולפני כשבעה חודשים נולד לה בן. באשר לזהות אבי התינוק, הן המבקשת והן האיש עימו היא רוצה להתחתן (נ') טענו כי הוא אינו של נ'. בתחילה אמרה המבקשת כי הוא נכרי, בהמשך טענה שאמו יהודייה, אחר כך, שבה ואמרה שהוא נכרי. עוד סיפרה, כי ארבעת ילדיה מנישואיה הקודמים מצויים במשפחות אמנה, ואף התינוק, אותו הניקה הנקה מלאה, נלקח ע"י הרשויות, כאשר לדבריה, אמורים להחזירו לה כעבור כשנה. לשאלת ביה"ד, אמר נ' כי אם הרשויות יחזירו את התינוק לחזקת האם, הוא מוכן לגדל את התינוק, למרות שאינו בנו. בשל העובדה ששכרו נמוך, ניאות [נ'] להתחייב לשלם עבור התינוק לכל היותר סך של 600 ₪ לחודש, עד גיל שנתיים. . ביה"ד הרבני האזורי דחה את הבקשה מהטעמים הבאים: איסור מינקת חברו – חז"ל גזרו שלא ישא אדם מינקת חברו, עד שיהיה הוולד בן כ"ד חודש. טעם האיסור הוא שמא תתעבר וייעכר חלבה. להלכה נפסק כי גם במקום בו התינוק נגמל מההנקה, אמו אסורה להינשא, משום לא פלוג או מצד גזירה שמא תגמלנו כדי להינשא. למען הבטחת פרנסתו של הוולד החמירו חכמינו מאוד באיסור נישואי מינקת. גם היום, שקיימים תחליפי חלב רבים, ברור שאין להשוותם לתזונת התינוק באמצעות חלב אם. עם זאת, כאשר ניתן להקל, ביה"ד עושה מאמץ רב על מנת לאפשר את נישואי המינקת, ובפרט במציאות השכיחה היום בה תינוקות רבים ניזונים מתחליפי חלב. ברם, בנידון, לא עלה בידי ביה"ד להקל והמבקשת תוכל להינשא רק לאחר שיימלאו לוולד כ"ד חודש. דין נישואי מינקת בנתעברה מנכרי: קיימת סברה מחודשת של הנודע ביהודה, לפיה המעוברת והמניקה ממי שאינו בכלל קדושין, מותרת להינשא, דדוקא במעוברת חבירו גזרו אבל לא מי שאינו בכלל חבירו, כגון כותי ועבד. ואולם, המורם מדברי הבית מאיר שדין איסור נישואי מינקת חבירו, אינו מצד זכותו של "חבירו", אלא מצד התינוק, שזכה בחלב אמו, ואין להשיג גבולו לקפח פרנסתו. לכן גם בנדו"ד אין להתיר את נישואי המינקת בהסתמך על העובדה שנתעברה מנכרי, מה עוד שקשה להסתמך על דבריה שאכן נתעברה מנכרי, הן בשל שינוי גרסאותיה התדיר, הן בשל העובדה שיש להסתפק אם אכן המבקשת יודעת ממי נתעברה, זאת בשל אורח חייה. דין נישואי מינקת כאשר הולד נלקח מרשותה: המבקשת הניקה את הוולד הנקה מלאה, והתינוק נגמל מהנקתה בכך שנלקח ממשמורת האם, באמצעות רשויות הרווחה. לכאורה כאשר רשויות הרווחה הוציאו את התינוק מרשות האם לזמן מוגדר, על מנת שישהה במשמורת אחרת, אין חשש שיוחזר לחיק האם בתוך הזמן, ולכן היה מקום להתיר לאם להינשא. ברם, הדברים אינם פשוטים. לכאורה הדבר תלוי במחלוקת הראשונים אם ניתן לדמות את ההיתר שנאמר לגבי ריש גלותא למקרים נוספים שאף בהם אין חשש חזרה, כגון כאשר נמסר הבן למינקת שנשבעה שלא תחזור בה. ואולם, בנסיבות המקרה לפי כל אחד מהדעות, לא ניתן יהיה להתיר בנדוננו, שהרי לדברי המבקשת עצמה, היא מצפה שהרשויות ישיבו את התינוק למשמורתה בעוד מספר חודשים, ואם כן ודאי שאין לדמותו לריש גלותא שאין חשש שהמינקת תחזיר את התינוק. עוד צוין כי הבעל המיועד סירב להתחייב לזון את בן המבקשת בסכום סביר במידה שהרשויות ישיבוהו לחיק אמו. לדבריו, הוא משתכר בסכום זעום ועל כן יכול להתחייב בסך מצומצם בלבד. איסור נישואי מינקת בנתעברה בזנות – בנדון דידן נתעברה וילדה המבקשת מחוץ למסגרת הנישואין, ויש לדון אם איסור נישואי מינקת חל אף באופן זה. תוספות הביאו דעת ר' שמשון הזקן להתיר לגרושה מניקה להינשא כיון שאינה משועבדת לאבי הבן להניק בנו, ואילו ר"ת חולק על כך, וסובר שאסורה להינשא. לעומתם, בחידושי הר"ן ביאר את מחלוקתם באופן שונה, לדבריו, טעמו של ר"ש הזקן הוא דבגרושה, הרי האב קיים, והוא ידאג למזונות בנו, ולכן אין לחשוש מכך שאם הולד תינשא, תתעבר ותחדל מלהניק. אולם ר"ת סובר שלא תינשא, מפני שבושה מלתבוע האב. נפקא מינה בין הטעמים השונים תהיה כבנדו"ד שאין ידוע בבירור מיהו האב, כגון באשה מזנה שילדה, דלטעמו של ר"ש הזקן המובא בתוספות, תוכל להינשא, שהרי אינה משועבדת להניק, מה שאין כן לטעם המוזכר בר"ן, לפיו האב יזון את בנו, דזה אינו שייך כמובן, כאשר זהות האב אינה ידועה. מכל מקום, השולחן ערוך (אבן העזר יג, יא) פסק כרבינו תם שלא חילק בין גרושה לאלמנה, ודלא כשיטת הר"ש הזקן, וכמשמעות הגמרא שלא חילקה בדבר. אלא שבנדו"ד היה מקום לכאורה להחיל את דברי הרמ"א שכתב להקל במופקרת לזנות כדי שיהיה בעלה משמרה. בנדון, המבקשת עונה על ההגדרה "מופקרת לזנות" שכן היא הודתה שעסקה בזנות בזמן נישואיה. מדבריה עולה שגם לאחר שנתגרשה, לא חדלה ממנהגה. אלא שיש מקום גדול לחלק, בין מופקרת לזנות, לגביה נכתב שיש להתיר נישואיה כדי שיהיה בעלה משמרה, הן מצד תקנתה הן מצד תקנת הציבור, לבין המבקשת דנן, אשר גם כאשר היתה נשואה בעבר, עסקה בזנות, וממילא אם ביה"ד יתיר לה להינשא, אין כל ערובה שבעלה יהא משמרה, והדבר עלול להביא תקלה חמורה יותר עבורה ועבור הציבור, כאשת איש. חזרה למעלה

ועדת משמעת לשכת עוה"ד

35   [עורכי-דין] בדמ (ת"א) 70/15 ועדת האתיקה הארצית של לשכת עורכי הדין מחוז תל אביב והמרכז נ' עו׳׳ד אהרנסון שמואל (ועדת משמעת לשכת עוה"ד; רובין גאולה, מירלמן אריאל, פרידמן אפריט; ) - 15 ע' עו"ד: רווה רון, דדון סברינה בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין זיכה את הנקבל, על פי דעת רוב, מביצוע עבירות בגין ביטויים בהם השתמש כנגד המתלונן – עורך דין. במרכז החלטת בית הדין עומדת שאלת האיזון בין חופש הביטוי מחד, והשמירה על כבוד המקצוע וטוהרו, מאידך. עורכי-דין – אתיקה מקצועית – התנהגות שאינה הולמת את כבוד המקצוע . ועדת האתיקה הארצית של לשכת עורכי הדין הגישה קובלנה, במסגרתה ייחסה לנקבל עבירות של מעשים הפוגעים בכבוד המקצוע עריכת הדין; עבירות של התנהגות שאיננה הולמת את המקצוע עריכת הדין; עבירות של פגיעה בכבוד הצד השני; עבירות של פגיעה ביחסי חברים. הקובלנה מתייחסת, בעיקרה, להתבטאויות של הנקבל כנגד המתלונן במסגרת כתבי טענות שהגיש לבית המשפט ובתום דיון בעניינם. . בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין זיכה את הנקבל, על פי דעת רוב, ופסק כלהלן: סוגיית אופן ההתבטאות של עורך דין הוסדרה בסעיפים 23 ו-33 לכללי האתיקה, המחייבים את עורך הדין לנהוג בצד שכנגד בדרך ארץ ולהעלות טענותיו בפני בית המשפט בדרך ארץ, תוך שמירה על כבוד הצד שכנגד ועל כבוד כל אדם אחר הקשור בהליך השיפוטי. יחד עם זאת, אין נובע מכך כי כל התבטאות חסרתטעם או צורמת לאוזנו של השומע מוליכה באופן אוטומטי לקביעה כי עסקינן בעבירה אתית. ככל שאנו מתרחקים מ"הגרעין הקשה" של מקצוע עריכת הדין והפעולות הכרוכות בו ובוחנים את אופן ההתבטאות של עורך הדין במישורים אחרים של חייו, כך המשקל היחסי של חופש הביטוי הולך ועולה. במקרה זה, אין המדובר בזיקה ישירה למקצוע, כגון הופעה בבית המשפט, אלא בסכסוך בין הנקבל למתלונן. אין זה ראוי, כי עורך דין התובע או הנתבע במסגרת הליך משפטי, בסכסוך אישי שלו, שאינו קשור למקצועו כעורך דין, ייאלץ לחשוש מלהעלות טענות עובדתיות או משפטיות, בשל היותו עורך דין, מהחשש שמא יועמד לדין משמעתי. חזרה למעלה

כתבי טענות

37   תא (ת"א) 8810-11-15 אביטל הרלינג - ב"כ עו"ד נעם קולודני נ' טליתמן צבי תקווה (כתבי טענות; אביים ברקאי; 01/12/18) - 14 ע' עו"ד: נעם קולודני 1. המדובר בסכסוך שכנים בבית משותף השוכן ברח' הגולן 4 ברמת השרון והידוע כחלקה 547 בגוש 6415 קישורים נוספים: לפסק-דין בשלום (09-01-2019) תא 8810-11-15 גיורא הרלינג נ' תקוה טליתמן צבי שופטים: אביים ברקאי עו''ד: נעם קולודני, תקוה טליתמן צבי חזרה למעלה

38   סעש (י-ם) 28257-04-15 עבד אללה עבד אלפתאח ערמין - ב"כ עו"ד סאלח דיואני נ' שוויקי זכוכית ומסחר בע"מ (כתבי טענות ; 01/10/18) - 9 ע' עו"ד: סאלח דיואני בתביעתו שבפנינו טוען התובע כי הועסק ע"י הנתבעת כפועל במפעל לייצור זכוכית בשכונת שועפט בירושלים מחודש 4/2013 ועד לחודש 10/2014 (משך כשנה וחצי) ותובע זכויות סוציאליות שונות הנובעות מתקופת עבודתו קישורים נוספים: לפסק-דין בעבודה (27-12-2018) סעש 28257-04-15 עבד אללה עבד אלפתאח ערמין נ' שוויקי זכוכית ומסחר 2010 בע"מ שופטים: אייל אברהמי עו''ד: סלאח דיואני, אשרף עבד אלקאדרי חזרה למעלה