| |
תוכן העניינים
| עליון |
|
|
|
|
|
|
|
|
| עבודה ארצי |
| 5 [עבודה] |
 |
| עסק (ארצי) 59352-10-13 ידיעות אינטרנט בע"מ (שותפות רשומה) נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה- ארגון העיתונאים בישראל (עבודה; ורדה וירט ליבנה, רונית רוזנפלד, לאה גליקסמן, נ.צ.: ש' צפריר, מ' מרבך; 21/08/14) - 48 ע' |
העיתונאים במערערת, המפעילה את אתר האינטרנט Ynet, הם יחידת מיקוח נפרדת, וזאת באופן קבוע; המשיבה, הפועלת באמצעות האורגן ארגון העיתונאים, היא ארגון העובדים היציג של עיתונאי המערערת במסגרת יחידת המיקוח. לפיכך, על המערערת לנהל משא ומתן עם ארגון העיתונאים.
 עבודה – סכסוך קיבוצי – יחידת מיקוח
עבודה – סכסוך קיבוצי – מהותו
עבודה – איגודים מקצועיים – ארגון יציג של עובדים
עבודה – איגודים מקצועיים – ארגון עובדים
עבודה – בית-הדין לעבודה – סמכותו |
|
| עבודה אזורי |
|
|
|
|
|
|
|
|
| מנהלי |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| מחוזי |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| שלום |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| משפחה |
|
|
|
|
|
|
| כתבי טענות |
|
|
|
|
|
|
| עליון |
| 1 [נזיקין] [בתי-משפט] |
|
| דנא 4798/14 מדינת ישראל נ' לוטפי חסן עואודה (עליון; מ' נאור; 24/08/14) - 9 ע' |
| עו"ד: עמוס גבעון, ד"ר חיה זנדברג |
אין לפרש את הביטוי "בעלו של הדבר", המופיע בסעיף 38 לפקודת הנזיקין כ"בעלות נזיקית" שיש עמה מידה של שליטה בנכס. במקרים בהם יצא הדבר המסוכן מרשות בעליו, מבלי שזה נקט באמצעים הנדרשים להקטנת הסיכון, הטיל בימ"ש זה אחריות על מי שהיו בעליו של הדבר המסוכן, אף במקרים בהם לא היה הדבר המסוכן בשליטתם של הבעלים הקודמים בעת קרות הנזק.
נזיקין – אחריות – דברים מסוכנים
נזיקין – אחריות – אחריות המדינה
נזיקין – נטל השכנוע – העברתו
נזיקין – נטל הראיה – דבר מסוכן
בתי-משפט – דיון נוסף – תנאים לקיומו
.
בקשה לקיים דיון נוסף בפסה"ד ב-ע"א 2303/11 בו נדחה ברוב דעות ערעור שהגישה המדינה על פס"ד שקבע, כי המדינה אחראית בנזיקין כלפי המשיבים בגין נזק שנגרם מהתפוצצות – מסיבה לא ידועה ובשעה שלא היו חיילי צה"ל בכפר – של רימון הנמצא בשימוש צה"ל במרכז כפר סמוך לחברון. ביהמ"ש קבע כי המערערת הייתה בעלת הרימון במועד קרות אירוע הנזק וכי נטל ההוכחה להראות שלא התרשלה בטיפול ברימון עבר לכתפי המדינה בהתאם לסעיף 38 לפקודת הנזיקין, אך המדינה לא עמדה בנטל זה בשל חסר ראייתי. לטענת המדינה יש לפרש את הביטוי "בעלו של הדבר", המופיע בסעיף 38, כ"בעלות נזיקית", קרי, בעלות שיש עמה מידה של שליטה בנכס. וכי לצורך החלת הסעיף נדרש התובע להוכיח שלנתבע הייתה שליטה בדבר המסוכן, או להראות באיזו דרך אבדה לנתבע השליטה בו.
.
ביהמ"ש העליון (מפי המשנָה לנשיא מ' נאור) דחה את הבקשה מהטעמים הבאים:
בפסק הדין מושא הבקשה לא נקבעה ההלכה לה טוענת המדינה, וממילא הוא אינו עומד בסתירה להלכות קודמות. פסיקת בימ"ש זה בקשר עם סעיף 38 לפקודת הנזיקין, שעניינו בחובת הראיה ברשלנות לגבי דברים מסוכנים, כלל לא הבחינה בין בעלות קניינית לבעלות נזיקית, ולא ייחסה להבחנה זו חשיבות. במקרים בהם יצא הדבר המסוכן מרשות בעליו, מבלי שזה נקט באמצעים הנדרשים להקטנת הסיכון, הטיל בימ"ש זה אחריות על מי שהיו בעליו של הדבר המסוכן, אף במקרים בהם לא היה הדבר המסוכן בשליטתם של הבעלים הקודמים בעת קרות הנזק. המסקנות בפסה"ד מושא הבקשה נגזרו מהחלת ההלכות הקיימות על נסיבותיו של מקרה זה; כידוע, בימ"ש זה כבר קבע לא אחת, כי אין עילה להורות על קיומו של דיון נוסף מקום בו לא נקבעה הלכה באופן גלוי ומפורש. אף אם יונח לטובת המדינה כי הפרשנות שניתנה לתיבה "בעלו של הדבר" בפסק הדין היא פרשנות חדשה, אין בכך כדי להצדיק קיומו של דיון נוסף. פרשנות חדשה לחוק אינה, כשלעצמה, מצדיקה דיון נוסף. |
| חזרה למעלה |
|
| 2 [דיון פלילי] |
|
| עפ 4498/14 שחר גרידיש נ' מדינת ישראל (עליון; נ' הנדל; 24/08/14) - 7 ע' |
| עו"ד: עדי שגב, איתן מעוז, דקלה קרני |
נדחתה בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל שהושת על המבקש בגין הרשעתו בנהיגה בשכרות, הריגה ופציעה, נוכח סיכויי הערעור על גזר הדין, ונוכח כך שמדובר על תקופת מאסר ממושכת, ואף כי אין להתעלם מהנסיבות האישיות של המבקש.
דיון פלילי – עונש – עיכוב ביצוע
.
בגזר דינו השית בימ"ש המחוזי על המבקש, בגין הרשעתו בנהיגה בשכרות, הריגה ופציעה, 8 שנות מאסר בפועל, 15 שנות פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה, 12 חודשי מאסר על תנאי ופיצוי לכל אחת ממשפחות המתלוננים בסך 50,000 ש"ח. המבקש ערער על גזר הדין ובמקביל הגיש את הבקשה דנן לעיכוב ביצוע רכיבי המאסר בפועל והפיצוי הכספי.
.
בית המשפט העליון (השופט נ' הנדל) דחה את הבקשה לעיכוב ביצוע ופסק כי:
בבוא בימ"ש לדון בשאלת עיכוב ביצוע גזר-דין, נקודת המוצא היא כי אין בהגשת הערעור כשלעצמה להצדיק את עיכוב עונש המאסר. יש להורות על עיכוב עונש מאסר בפועל רק כשקיימות נסיבות חריגות המצדיקות את הדחייה בריצוי העונש, ומשקלן של אלה עולה על זה של האינטרס הציבורי בדבר אכיפה מיידית של הענישה. על בימ"ש לשקול מספר שיקולים בבואו לבחון את הבקשה לעיכוב ביצוע: חומרת העבירה ונסיבות ביצועה, לרבות מסוכנותו של המבקש כפי שעולה מתוך נסיבות העבירה; משך תקופת המאסר שנגזרה על המבקש; טיב הערעור וסיכוייו להתקבל; עברו הפלילי של המבקש; התנהגות המבקש במהלך ההליך המשפט שהתנהל נגדו; וכן נסיבותיו האישיות של המבקש. על בימ"ש לאזן בין שני אינטרסים ציבוריים – האחד הוא ריצויו המיידי של עונש מאסר בפועל, והשני זכותו של נאשם למצות את ההליך הערעורי כנדרש.
במקרה דנן, מבלי לקבוע מסמרות, סיכויי הערעור אינם בעוצמה כזו שבכוחם לגבור על השיקולים התומכים בדחיית הבקשה. אמנם למבקש נסיבות אישיות כגון עבר פלילי נקי, חיים נורמטיביים ורצון לשקם את עצמו מפגיעה רגשית קשה. ואולם, לנוכח האמור, ובשים לב לעובדה שמדובר על עונש מאסר לתקופה ממושכת, אין לקבל את הבקשה. באשר לרכיב הפיצוי, הסכים הסנגור למחיקת הבקשה, ולו מן הטעם שמשפחות המנוחים לא צורפו כצדדים לערעור, והמבקש לא נקט הליכים חילופיים בסוגיה. |
| חזרה למעלה |
|
| 3 [נוער] [דיון פלילי] |
|
| בשפ 5451/14 פלוני נ' מדינת ישראל (עליון; ד' ברק ארז; 22/08/14) - 13 ע' |
| עו"ד: יאיר חמודות, אבי כהן |
במקרה שבו הכרעת דין מרשיעה בעניינו של קטין ניתנה בתוך פרק הזמן הסטטוטורי הראשוני של המעצר (6 חודשים), נמשך המעצר מכוח החלטת המעצר הראשונה עד למתן גזר-הדין, ולא נדרשת הגשת בקשה להארכת המעצר.
נוער – שפיטה – מעצר
דיון פלילי – מעצר – הארכתו
.
ערר על החלטת ביהמ"ש המחוזי במסגרתו נדחתה בקשה של העורר שהוגשה לאחר הודאתו והוגדרה על ידו כבקשה "לשחרורו ממעצר בהיותו נתון במעצר מזה שישה חודשים" מבלי שזה הוארך ע"י ביהמ"ש העליון כפי שנדרש לגבי מי שעבר את העבירה בעודו קטין.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הערר בקובעו:
נושא הארכת מעצר של נאשם לאחר שניתנה הכרעת דינו מוסדר בסעיפים 62-61 לחוק המעצרים. בתיקון 8 לחוק המעצרים נוסף סעיף 61(ג) לחוק. הסעיף קובע כי אם ניתן פסק דין מרשיע נגד נאשם לאחר שהיה נתון במעצר לתקופה המצטרפת כדי 9 חודשים בשל אותו כתב אישום, רשאי ביהמ"ש לצוות על הארכת מעצרו עד למתן גזר דין, ובלבד שזה יינתן בתוך 90 יום לאחר הכרעת הדין.
בענייננו יש מחלוקת באשר לפרשנות סעיף 10יב(2) לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), שמבצע התאמה של הסדרי חוק המעצרים לעניינם של קטינים. עיון בסעיף 10יב(2) מלמד כי ע"פ פשוטו הוא חל רק במצבים בהם ניתנה הכרעת דין לפיה נקבע כי נאשם ביצע את העבירה לאחר שהיה נתון במעצר לתקופה המצטרפת כדי 6 חודשים בשל אותו כתב אישום. המחוקק סייג אפוא את המגבלה הכלולה בסעיף לגבי המשך מעצר של קטין שנקבעה אשמתו רק למצבים בהם הכרעת הדין ניתנה לאחר 6 חודשי מעצר (בדומה לאופן בו הדבר נעשה ביחס לבגיר בסעיף 61(ג) לחוק המעצרים).
בעניין איבדיוב, שעסק בפרשנות סעיף 61 לחוק המעצרים, ביקש השופט חשין להבחין בין שני מצבים: הראשון הוא זה שבו הכרעת הדין ניתנה במהלך תשעת החודשים הראשונים, ואז המעצר נמשך מכוח החלטת המעצר הראשונה; השני הוא זה שבו הכרעת הדין ניתנה אחרי תקופת תשעת החודשים, ולכן נדרשת החלטה נוספת על הארכת מעצר שהסמכות לקבלה מסורה רק לשופט של ביהמ"ש העליון. במקרה דנן אנו נמצאים במצב המקביל למצב הראשון, היינו הכרעת הדין ניתנה במהלך פרק הזמן הסטטוטורי הראשוני של המעצר (אלא שעסקינן בקטין, ולכן פרק זמן זה הוא 6 חודשים).
העורר ניסה להיבנות מכך שתיקון חוק הנוער זה מקרוב בא. לטענתו, תיקון זה נועד להוסיף אמצעי פיקוח על מעצרם עד תום ההליכים של נאשמים קטינים, ולכן יש לפרשו כמחייב ביקורת שיפוטית של ביהמ"ש העליון על הארכת מעצר של קטין מעבר לשישה חודשים, אפילו ניתנה הכרעת דינו בתוך התקופה של ששת החודשים – תוך הבחנה מן ההסדר לגבי בגירים. דא עקא, שלטענה זו לא נמצאה אחיזה של ממש. ההיסטוריה החקיקתית של התיקון בחוק הנוער מלמדת כי כל תכליתו הייתה להבהיר את אופן תחולת ההסדרים הכלליים בחוק המעצרים לגבי קטינים, ולא להוסיף מנגנוני פיקוח בעניינם.
אם כן, שיטת המשפט שלנו אכן דורשת זהירות רבה יותר בכל הנוגע למעצרם של קטינים, בהתאם לכך נקבע בעניינם הסדר מיוחד. יחד עם זאת, לא נמצא טעם משכנע לסבור כי ההלכה שנקבעה בעניין איבדיוב לגבי המצב הראשון, שבו הכרעת הדין ניתנה בתוך התקופה הסטטוטורית שנקבעה לכך, לא תחול גם על מעצרם של קטינים, בכפוף להתאמות המתחייבות לגבי משכו של המעצר. |
| חזרה למעלה |
|
| 4 [בתי-משפט] |
|
| עעמ 4895/14 זיקוקית גרבר בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד הכלכלה (עליון; י' עמית; 21/08/14) - 6 ע' |
| עו"ד: רועי שויקה, גפנית לגזיאל שבבו, יעקב בורובסקי |
משנדחתה עתירת המבקשת לביטול החלטה בדבר התליית תעודת יבואן בבימ"ש קמא, אין כל החלטה אופרטיבית שניתן לעכב את ביצועה, כך שמדובר בבקשה למתן סעד זמני בתקופת הערעור; הבקשה למתן סעד זמני בתקופת הערעור נדחתה בהעדר הוכחה כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת.
בתי-משפט – סעדים זמניים – בערעור
.
בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין של בימ"ש לעניינים מנהליים, בגדרו נדחתה עתירת המבקשת, הפועלת בתחום יבוא זיקוקין, לביטול החלטת מנהל תחום תעשיות קלות במשרד הכלכלה שעניינה התליית תעודת היבואן של המבקשת לתקופה של 8 חודשים ולא לאשר לה רישיונות יבוא לזיקוקין המיועדים לקהל הרחב, למשך תקופה זו.
.
בית המשפט העליון (השופט י' עמית) דחה את הבקשה ופסק כי:
תחילה צוין כי המבקשת שגתה בהכתירה את בקשתה כ"בקשה לעיכוב ביצוע", שכן משנדחתה עתירתה בבימ"ש קמא, אין כל החלטה אופרטיבית שניתן לעכב את ביצועה, כך שמדובר למעשה בבקשה למתן סעד זמני בתקופת הערעור; העקרונות המנחים את בימ"ש בבואו לבחון בקשה למתן סעד זמני שהוגשה על פסק דין בעתירה מנהלית, דומים לעקרונות המנחים בבקשה למתן סעד זמני בהליך אזרחי: על המבקש להוכיח כי סיכויי הערעור להתקבל טובים וכי "מאזן הנוחות" נוטה לטובתו. כמו כן נדרש המבקש לתמוך את טענתו בדבר נטיית מאזן הנוחות לטובתו באמצעות תשתית ראייתית איתנה.
באשר לסיכויי הערעור, נקבע כי הם אינם גבוהים במיוחד. עיקר טענות המבקשת מופנות כנגד התשתית הראייתית עליה התבסס המנהל בהחלטתו. טענות אלו הן טענות שבעובדה שערכאת הערעור לא נוטה להתערב בהן. זאת בפרט כאשר טענות אלו נבחנו בשימוע שנערך למבקשת ובפני בימ"ש קמא והוחלט שאין בהן לשנות את תוצאות ההחלטה. באשר למאזן הנוחות, טענות המבקשת לנזקים שייגרמו לה נטענו בעלמא מבלי להציג תשתית ראייתית מספקת. מכל מקום, מול הנזק שעלול להיגרם למבקשת, ניצב החשש לביטחון הציבור. לפי המעשים המיוחסים למבקשת, היא סיכנה את הציבור בכך שמכרה זיקוקין שאמורים להימכר רק למפעילים מורשים, לחנויות צעצועים שאוכלוסיית היעד העיקרית שלהן היא ילדים. אף אין זו הפעם הראשונה בה נתפסת המבקשת כשהיא מפרה הוראות דומות, ורישיונה כבר הותלה לחודשיים במהלך השנתיים האחרונות. |
| חזרה למעלה |
|
| עבודה ארצי |
| 5 [עבודה] |
|
| עסק (ארצי) 59352-10-13 ידיעות אינטרנט בע"מ (שותפות רשומה) נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה- ארגון העיתונאים בישראל (עבודה; ורדה וירט ליבנה, רונית רוזנפלד, לאה גליקסמן, נ.צ.: ש' צפריר, מ' מרבך; 21/08/14) - 48 ע' |
| עו"ד: אריאל שמר, אשר סלע, ענת בש, מורן סבוראי, אמיר בשה, ענת גוטמן מרום |
העיתונאים במערערת, המפעילה את אתר האינטרנט Ynet, הם יחידת מיקוח נפרדת, וזאת באופן קבוע; המשיבה, הפועלת באמצעות האורגן ארגון העיתונאים, היא ארגון העובדים היציג של עיתונאי המערערת במסגרת יחידת המיקוח. לפיכך, על המערערת לנהל משא ומתן עם ארגון העיתונאים.
עבודה – סכסוך קיבוצי – יחידת מיקוח
עבודה – סכסוך קיבוצי – מהותו
עבודה – איגודים מקצועיים – ארגון יציג של עובדים
עבודה – איגודים מקצועיים – ארגון עובדים
עבודה – בית-הדין לעבודה – סמכותו
.
ערעור וערעור שכנגד על פסק דין של ביה"ד האזורי, שעסק בהתארגנות ראשונית אצל המערערת, שותפות רשומה המפעילה את אתר האינטרנט Ynet. הקביעה העיקרית בפסק הדין היא כי יש להכיר בעיתונאים עובדי המערערת כיחידת מיקוח זמנית, למשך שנתיים, וכי המשיבה והמערערת שכנגד היא הארגון היציג של עיתונאי המערערת במסגרת יחידת המיקוח הזמנית. יצוין כי במשיבה הוקם "ארגון העיתונאים בישראל" (להלן: ארגון העיתונאים), הפועל במסגרת המשיבה כהסתדרות מקצועית. ערעור המערערת סב על כל פסק הדין. ערעור המשיבה סב אך על הקביעה כי אין להכיר בעיתונאי המערערת כיחידת מיקוח נפרדת באופן קבוע, אלא לתקופה זמנית בת שנתיים.
.
בית הדין הארצי לעבודה (מפי השופטת ל' גליקסמן ובהסכמת סגנית הנשיא ו' וירט ליבנה, השופטת ר' רוזנפלד ונציגי הציבור ש' צפריר, מ' מרבך) דחה את הערעור, קיבל את הערעור שכנגד ופסק כי:
טענת המערערת כי פסק הדין קמא ניתן בחוסר סמכות עניינית, נדחתה. נקבע כי לביה"ד האזורי סמכות לדון בסכסוך בין הצדדים, שכן ענינו הכרה ביציגות ארגון העיתונאים במערערת, ולא מדובר בסכסוך בין ארגוני. ככלל, הסמכות לדון בהליך בו ארגון עובדים מגיש תביעה כנגד מעביד, ועותר לקבוע כי קבוצת עובדים מסוימת מהווה יחידת מיקוח וכי הוא הארגון היציג באותה יחידת מיקוח, מוקנית לביה"ד האזורי לעבודה. סמכות זו אינה פוקעת מאליה וההליך אינו הופך אוטומטית לסכסוך בין ארגוני אם מצורף כצד להליך ארגון עובדים אחר. רק אם מבחינה מהותית מדובר בסכסוך בין ארגוני, הסמכות לדון בהליך מוקנית לביה"ד הארצי, דבר שאינו ממן העניין במקרה דנן; ככלל, רצוי שטענת חוסר סמכות עניינית תוכרע לפני הדיון בהליך לגופו, אך יש להותיר שיקול דעת בעניין זה לביה"ד האזורי. כך, במקרה בו הדיון בטענה המקדמית בדבר חוסר סמכות עניינית עלול לעכב את הדיון לגופו בסכסוך בין ארגון העובדים לבין המעסיק, רשאי ביה"ד לקבוע כי ידון בטענה זו במסגרת פסק הדין בהליך.
ארגון העיתונאים עומד במבחנים שנקבעו בפסיקה להכרה בו כארגון עובדים. יש להכיר בעיתונאי המערערת כיחידת מיקוח נפרדת, וזאת באופן קבוע ממספר טעמים: הסכמת המערערת כי העיתונאים הם יחידת מיקוח נפרדת, וכאשר טענותיה בעניין יחידת המיקוח הועלו על מנת לסכל את ההתארגנות הראשונית של העיתונאים; יש לעיתונאים "אינטרס מיוחד" - מאפיינים ייחודיים של מקצוע העיתונאות; מדובר בנסיבות של התארגנות ראשונית, בהן משקלה של זכות ההתארגנות גובר על האינטרסים של המעסיק; ארגון העיתונאים הוא ארגון העובדים היציג של העיתונאים במערערת. בהקשר זה ביה"ד בחן את טענת היציגות ביחס למועד בו שלח ארגון העיתונאים את הודעת היציגות ודחה את טענת המערערת כי הודעת היציגות פסולה נוכח העובדה שלא צורפו לה טפסי ההצטרפות. צוין כי אכן, דרך המלך היא צירוף טפסי ההצטרפות או רשימת עובדים להודעת היציגות. אולם, בהתקיים נסיבות המצדיקות שלא לצרפם, הודעת היציגות אינה נפסלת בשל אי צירוף הטפסים או רשימת העובדים; טענת המערערת בדבר גודל יחידת המיקוח ועמידת ההסתדרות בדרישת השליש נדחתה.
לאור כל האמור, העיתונאים במערערת הם יחידת מיקוח נפרדת וזאת באופן קבוע; המשיבה, הפועלת באמצעות ארגון העיתונאים, היא ארגון העובדים היציג ביחידת המיקוח של עיתונאי המערערת. כפועל יוצא מכך, על המערערת לנהל משא ומתן עם ארגון העיתונאים. |
| חזרה למעלה |
|
| עבודה אזורי |
| 6 [עבודה] |
|
| סק (ת"א) 15391-12-11 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' הוט טלקום שותפות מוגבלת (עבודה; הדס יהלום, נ.צ.: ד' גרינברג, א' מתתיהו; 24/08/14) - 52 ע' |
| עו"ד: גדעון רובין, פרי אלתרמן, גוטמן מרום, מנור |
בית הדין לעבודה חייב את הוט לפצות את הסתדרות העובדים בגין הפגיעה בחופש ההתארגנות. נפסק, כי במהלך התארגנות ראשונית פורצת, הבעת עמדה מצד המעסיק מקימה חזקה להתערבות פסולה בהליך ההתארגנות. בענייננו, מדובר בהרבה מעבר להבעת עמדה. הוט החליטה לנקוט בשורה של צעדים במטרה למנוע את התארגנות העובדים בשורות ההסתדרות ולסכלה.
עבודה – זכויות – זכות ההתארגנות
.
במסגרת הליך שראשיתו בבקשת צד שהוגשה על ידי המבקשת, בית הדין נדרש לסוגיה שעניינה בטענת ההסתדרות כנגד הוט לפיצוי בגין פגיעה בהתארגנות ומנגד – טענת הוט כנגד ההסתדרות לפיצוי בגין התנהלות ההסתדרות. בית הדין בחן את התנהלותה של הוט בתקופת ניסיון ההתארגנות האם, כטענת ההסתדרות, מדובר בהתנהלות הפוגעת בניסיון זה.
.
בית הדין לעבודה מפי השופטת ה. יהלום ונציגי הציבור ד. גרינברג ו- א. מתתיהו פסק כלהלן:
התבטאות המעסיק בנוגע להתארגנות במקום העבודה, בנסיבות של התארגנות ראשונית, טרם כינונו של ארגון יציג, מקימה חזקה של השפעה אסורה ולחץ בלתי הוגן על העובד בנוגע להתארגנות. חזקה זו חלה על כל התבטאות של המעסיק בנוגע להתארגנות והשלכותיה, משעצם ההתבטאות יש בה כשלעצמה כדי להשפיע על זכות ההתארגנות.
אף שבסופו של דבר לא ננקטו כלפי משתתפי ההפגנה צעדים משמעתיים חמורים אלא התראה בלבד, יש לקבוע, כי ההליך שננקט על ידי הוט בתגובה להפגנה, מהווה פגיעה בתנאי עבודתם בהתאם להוראות סעיף 33י לחוק הסכמים קיבוציים.
במהלך התארגנות ראשונית פורצת, הבעת עמדה מצד המעסיק מקימה חזקה להתערבות פסולה בהליך ההתארגנות. בענייננו, מדובר בהרבה מעבר להבעת עמדה.
הוכח, כי מרבית הטענות שהעלתה הוט בבקשת צד שכנגד, הינן חסרות בסיס. ההסתדרות וועד הפעולה פעלו כפי שמצופה מהם בשלב התארגנות ראשונית, ביצעו פעולות מחאה סבירות, לא הפריעו לעבודה הסדירה באופן חריג.
יש טעם לפגם בכך שבמסגרת ההתארגנות הייתה קריאה של פעילי ההסתדרות להתנתק מהוט. כי פעולה זו למעשה כורתת את הענף שעליו יושבים העובדים אשר מבקשים להתארגן, באשר מהווה פגיעה במעסיק, אשר בסופו של דבר הוא זה שמעסיק את העובדים ומשלם את משכורותיהם. מנגד, לא הוכח שנגרם נזק כלכלי להוט בעקבות פעולות אלה.
מחומר הראיות עולה כי הוט פעלה במספר חזיתות שונות כדי לקדם את מטרתה לסכל את ניסיון ההתארגנות. התנהלות זו מהווה שיקול לחומרה לעניין קביעת שיעור הפיצוי. |
| חזרה למעלה |
|
| 7 [עבודה] |
|
| סע (ת"א) 32705-02-12 איתי גורן נ' במברגר - רוזנהיים בע"מ (עבודה; אסנת רובוביץ ברכש; 19/08/14) - 36 ע' |
| עו"ד: אפרת דויטש, ענבל פלמור דורי, אורלי ברכה |
נוכח מכלול המבחנים התקיימו בין התובע לבין הנתבעות 1-3, שבבעלות נתבע 4, יחסי עובד-מעביד; התובע הוכיח כי מחמת נסיבות אחרות שביחסי העבודה אין לדרוש ממנו להמשיך בעבודתו ולפיכך הוא זכאי לפיצויי פיטורים; נתבע 4 חויב לשלם לתובע פיצוי בגין עוולת לשון הרע בסך 30,000 ₪.
עבודה – יחסי עובד-מעביד – מבחנים לקביעתם
עבודה – יחסי עובד-מעביד – מבחנים לקביעתם
עבודה – התפטרות – כמעשה פיטורין
עבודה – התפטרות – פיצויי פיטורין
עבודה – שכר עבודה – קיזוז והשבה
.
התובע החל לעבוד בנתבעות 1-3 (להלן: הנתבעות), אשר בבעלות הנתבע 4 משך כ-10.5 שנים, עד שהתפטר. עסקינן בתביעת התובע להכרה ביחסי עובד ומעביד בינו לבין הנתבעות, ולתשלום פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות נוספות, לרבות פיצוי בגין עגמת נפש בשל פגיעה בפרטיות עקב כניסה לתיבת הדואר האלקטרוני שלו ופיצוי בגין לשון הרע.
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופטת א' רובוביץ-ברכש) קיבל את התביעה ברובה ופסק כי:
אשר לקיומם של יחסי עובד-מעביד, הפן החיובי של מבחן ההשתלבות מתקיים. הנתבעות העסיקו את התובע כעובד שכיר ולאחר מכן הרחיבו את תחומי פעילותו, מבלי שהיה שינוי ממשי בפעילותו. התובע לא היה גורם חיצוני שנותן שירות לנתבעות אלא השתלב באופן מלא במערך הארגוני של הנתבעות, ופעילותו הייתה חיונית לפעילותן העסקית; אשר לפן השלילי של מבחן ההשתלבות, התובע עבד רק בנתבעות, לא נדרש להיות שותף בסיכוני הפסד או בחובות והכנסתו הייתה מאחוז מההכנסות וללא קשר להוצאות. לתובע לא היה עסק עצמאי משלו ששירת את הנתבעות כגורם חיצוני. אשר למבחני העזר, העלאת שכרו של התובע עת עבר לעבוד בחשבוניות נעשתה נוכח שביעות הרצון ממנו והרחבת תחומי האחריות שלו, וביוזמת שני הצדדים; הנתבעות בזמן אמת התייחסו לתובע כאל עובד; נתבע 4 פיקח על עבודת התובע; התובע ביצע עבודתו באופן אישי; הנתבעות סיפקו לתובע ציוד לצורך עבודתו; התובע לא היה שותף, ולא נדרש להיות שותף בסיכוני הפסד או לשאת בסיכונים או בחובות כלשהן; התובע עבד באופן בלעדי בנתבעת והיה תלוי כלכלית בנתבעות. לאור כל האמור, התקיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים.
אשר לשכרו הקובע של התובע וטענת קיזוז, הנתבעות לא הוכיחו את השכר שהיה משולם לתובע אילו היה מוגדר כ"עובד" ואף לא הוכיחו כי השכר אותו קיבל היה גבוה משמעותית משכר עובד במעמדו; הנתבעות לא הציגו ראיות מהן ניתן ללמוד על השתכרות של עובד בכיר בדרגת התובע וההטבות להם הוא זכאי ודי בכך כדי לדחות את טענת הקיזוז. אף אין זה מקרה חריג בו יש לאפשר השבה או קיזוז, מעבר לעובדה שטענת קיזוז לא נטענה בכתב ההגנה אלא אך בסיכומי הנתבעות.
אשר לנסיבות סיום עבודתו של התובע, התובע לא הוכיח את זכאותו לפיצויי פיטורים מחמת הרעה מוחשית בתנאי העסקה, אולם הוכיח כי מחמת נסיבות אחרות שביחסי העבודה אין לדרוש ממנו להמשיך בעבודתו, שהן חוסר האמון שנוצר בין הצדדים במשא ומתן להסכם העברות המניות שכשל ועמו אבדן ההטבות נשוא אותו הסכם, ומנגד הדרישה מהתובע לחתום על הסכם קבלנות, שמשמעותו ויתור על זכויות הנובעות מטענת התובע בדבר יחסי עובד ומעביד. לפיכך, דין התפטרות התובע כפיטורים והוא זכאי לפיצויי פיטורים; בנסיבות העניין נתבע 4 ישלם לתובע 30,000 ₪ בגין הוצאת לשון הרע; התביעה לפיצוי בגין הפגיעה בפרטיות, נדחתה בהעדר הוכחה; התובע זכאי להפרשים בגין אי הפרשות לגמל ולדמי הבראה. |
| חזרה למעלה |
|
| 8 [עבודה] |
|
| קג (ת"א) 52052-01-12 אליהו כהן נ' מגדל מקפת קרנות פנסיה וקופות גמל בע"מ (עבודה; אופירה דגן טוכמכר, נ.צ.: ע' סלע; 10/08/14) - 11 ע' |
| עו"ד: ש. כביר, א. מגל, א. בן חיון, ש. גלובטר - בין |
לפי תקנון הנתבעת 1, משיכת כספי התגמולים על ידי המבוטח מסיימת את ההתקשרות בין הצדדים באופן שלמבוטח לא יכולה לקום זכות לגימלה כלשהי מהנתבעת 1; במקרה דנן התובע ביקש למשוך את כל כספי התגמולים שנצברו בנתבעת 1, כאשר למעסיקתו-הנתבעת 2 לא הייתה כל נגיעה להחתמתו על הבקשה למשיכת כספים, ולפיכך נדחתה תביעת התובע לתגמולי פנסיית נכות.
עבודה – תגמולים – קרן פנסיה
.
התובע עבד בנתבעת 2 משך ארבע שנים. במשך תקופה של כשנתיים בוצעו עבור התובע הפרשות לפוליסת "ביטוח מנהלים" אצל הנתבעת 1 (להלן: הקרן). לאחר פיטוריו מעבודתו אצל הנתבעת 2, התובע חתם על בקשה למשיכת כספים מהקרן הן מחשבון כספי הפיצויים והן מחשבון כספי התגמולים. התובע הגיש את התביעה דנן לתשלום פנסיית נכות (אבדן כושר עבודה), כאשר עיקר המחלוקת נוגעת לנסיבות בהן חתם התובע על הבקשה למשיכת כספים מהקרן, ועל משמעותה.
.
בית הדין האזורי לעבודה (א' דגן-טוכמכר, ע' סלע) דחה את התביעה ופסק כי:
בהתאם לתקנון הקרן, משיכת כספי התגמולים על ידי המבוטח מסיימת את ההתקשרות שבין הצדדים באופן שלמבוטח לא יכולה לקום זכות לגימלה כלשהי מהקרן. לפיכך, בחן ביה"ד את טענת התובע לפיה ביקש למשוך את כספי הפיצויים בלבד, וכי בגין רשלנות או מחדלים של מי מהנתבעות שוחררו עבורו כל הכספים שנצברו בקרן, דהיינו גם כספי התגמולים.
ביה"ד נדרש למכלול הראיות וקבע כי לאחר שנציגי הקרן קיימו עם התובע מספר שיחות טלפוניות במהלכן הובהרה לו האבחנה בין כספי פיצויים לבין כספי תגמולים, התובע (שמלכתחילה ביקש למשוך את כספי הפיצויים בלבד) הודיע בעל פה, ובהמשך גם בכתב, כי הוא מבקש למשוך הן את כספי הפיצויים והן את התגמולים. התובע חתם על בקשה למשיכת כל הכספים הצבורים בקרן. התובע לא הוכיח כי במועד החתימה על טופס משיכת הכספים לא הייתה לו יכולת נפשית או קוגניטיבית להבין את מעשיו. זאת ועוד, הטופס נשלח לקרן בסיוע משרד עורכי הדין של התובע, ולא נמצא יסוד כלשהו לטענת התובע כי הוצג לחתימתו טופס שמולא על ידי הנתבעת 2. כמו כן, לנתבעת 2 לא הייתה כל נגיעה להחתמת התובע על הבקשה למשיכת כספים ודין התביעה נגדה להידחות. לנוכח משיכת הכספים, לתובע לא עומדת עילת תביעה נגד הקרן וגם דין התביעה נגדה להידחות. |
| חזרה למעלה |
|
| 9 [ביטוח לאומי] |
|
| בל (ת"א) 36619-01-14 נ' נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; אריאלה גילצר כץ; 30/07/14) - 11 ע' |
| עו"ד: |
משמוחזר עניינו של מערער לועדה בהרכב חדש, אין הועדה בהרכבה החדש כבולה למסקנות הועדה הקודמת וממילא עומדת לה האפשרות, לבדוק את המערער ולהתרשם ממצבו באופן בלתי אמצעי.
ביטוח לאומי – ועדות רפואיות – שינוי הרכבן
.
בית הדין לעבודה נדרש לשאלה: האם למבוטחת העומדת בפני ועדה רפואית הזכות לדרוש שלא להיבדק בדיקה קלינית ע"י הועדה הרפואית בהרכבה החדש.
.
בית הדין לעבודה מפי השופטת א. גילצר-כץ פסק כלהלן:
בהתאם לתקנה 19(א) לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (קביעת אחוזי נכות רפואית, מינוי ועדות לעררים והוראות שונות), ועדה לעררים יכולה לכלול שניים או שלושה רופאים. על כן, אין כל פסול בכך שהוועדה ישבה בהרכב של שני רופאים בלבד.
משמוחזר עניינו של מערער לועדה בהרכב חדש, אין הועדה בהרכבה החדש כבולה למסקנות הועדה הקודמת וממילא עומדת לה האפשרות, לבדוק את המערער ולהתרשם ממצבו באופן בלתי אמצעי.
בנסיבותיו של עניין זה, לא היה מקום להתנגד לבדיקתה הקלינית של המערערת בידי חברי הועדה. נוכח סירובה של המערערת להיבדק לא היתה מוטלת על הועדה החובה לפנות בשאלת הבהרה טרם דחיית הערעור.
דרך המלך הִנה להשיב את העניין לוועדה בהרכבה המקורי. רק במקרים חריגים, דוגמת מקרים בהם בהם עולה חשש של ממש כי הוועדה תהא "נעולה" בעמדתה הקודמת, מועבר העניין לוועדה בהרכב אחר. |
| חזרה למעלה |
|
| מנהלי |
| 10 [חוזים] [ארנונה] |
|
| עתמ (מרכז) 40232-02-13 התעשייה האווירית לישראל בע"מ נ' עיריית יהוד - מונוסון (מנהלי; נגה אהד; 15/08/14) - 20 ע' |
| עו"ד: רונית פלג, ליאור הנדין, אליהו מלך |
בית המשפט קיבל את עתירת העותרת שעניינה חיוב בארנונה. נפסק, כי החלטת המשיבה להתנער מן ההסכם באמצעות הודעת שומת מתוקנת, ללא הודעה מראש, וללא הודעה בדבר החיוב העתידי מראש, אינה סבירה.
חוזים – חוזה שלטוני – השתחררות הרשות ממנו
ארנונה – הטלתה – סיווג נכס לצורך חיובו בארנונה
ארנונה – הטלתה – חיוב רטרואקטיבי
.
העותרת - התעשייה האווירית לישראל הגישה עתירה נגד המשיבה, שעניינה חיוב המפעל בו מחזיקה תע"א בארנונה לשנים 2011-2013. עתירת העותרת מעוררת שאלות סביב סוגיית שינוי סיווג המבנים שבבעלותה.
.
בית המשפט קיבל את העתירה ופסק כלהלן:
המשיבה לא טעתה עת חייבה בתעריף מדורג ובסיווג תעשייה עד כה. החלטתה לשנות את התעריף והסיווג היא החלטה מאוחרת, מודעת, לשנות את אופן השומה, וזאת מבלי שאירע שינוי בשימוש במבנים, או שיני אחר שמקורו בעותרת, המצדיק זאת.
יש לבחון את החלטת הרשות להשתחרר מהסכם בקפידה וב "שבע עיניים". כאשר ניתנה שומת ארנונה בגין נכס פלוני בשנת כספים מסוימת, כל שומה מתקנת הניתנת באותה שנת כספים ומבקשת לחול על התקופה הקודמת למועד נתינתה היא בגדר חיוב רטרואקטיבי.
השתחררות מהסכם אין משמעה הפרת ההסכם, אלא השתחררות הדדית מן ההתחייבויות שנטלו על עצמם הצדדים לחוזה, והיא זהה לביטול חוזה באופן הדדי. אין דין הסכמה להנחה מארנונה, כדין הסכמה שהגיעה בעקבות מחלוקת משפטית ועובדתית אמיתית ונקבעה כדי לסיים את ההליך בדרכי פשרה.
החלטת המשיבה להתנער מן ההסכם באמצעות הודעת שומת מתוקנת, ללא הודעה מראש, וללא הודעה בדבר החיוב העתידי מראש, אינה סבירה. |
| חזרה למעלה |
|
| 11 [מכרזים] [משפט מינהלי] |
|
| עתמ (י-ם) 22424-02-14 הוט טלקום שותפות מוגבלת נ' מדינת ישראל החשבת הכללית במשרד (מנהלי; י' נועם; 14/08/14) - 21 ע' |
| עו"ד: ניר רבר , דניאל פז, ניר אמודאי , ענת שקד |
בהחלטת המשיבה 1 להורות על פטור מפרסום מכרז ועל המשך ההתקשרות עם המשיבה 2 למשך שנה נוספת, התקיימו התנאים הנדרשים בתקנה 3(4)(ב)(3) לתקנות חובת המכרזים, ודין העתירה להידחות.
מכרזים – חובת מכרז – פטור
משפט מינהלי – בית-המשפט לעניינים מינהליים – ביקורת שיפוטית
.
עתירה מינהלית על החלטת משיבה 1 להורות על פטור מפרסום מכרז לאספקת שירותי תקשורת נתונים ותמסורת למשרדי הממשלה, וכן על הארכת התקשרות המדינה עם משיבה 2, אשר זכתה במכרז שפורסם בשנת 2005 לצורך מתן השירותים האמורים. העותרת, חברה המתחרה בבזק, טוענת כי לא התקיימו התנאים הנדרשים בחוק המצדיקים מתן פטור מפרסום מכרז.
.
בימ"ש לעניינים מינהליים דחה את העתירה בקובעו:
סעיף 2(א) לחוק חובת המכרזים קובע את הכלל בדבר חובת עריכת מכרזים פומביים לביצוע עסקאות מצד המדינה ותאגידים ממשלתיים. הסעיף מעגן את אחד מעקרונות היסוד של דיני המכרזים, בדבר שמירה על השוויון בין המתמודדים במכרז, ומתן הזדמנות הוגנת להתקשר בחוזה עם המדינה או עם תאגיד; כמו-גם עקרונות נוספים – שמירה על טוהר המידות בעת התקשרות המדינה עם גורמים פרטיים, מניעת שחיתות ומשוא פנים מצד עובדי ציבור ומתן אפשרות למדינה להתקשר בעסקה כלכלית מיטבית.
בצד זאת קבועים בחוק ובתקנותיו חריגים לכלל האמור, ובכלל זה מקנה סעיף 4 לשר האוצר, באישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, את הסמכות לקבוע בתקנות עניינים בהם ניתן להורות על פטור מפרסום מכרז. בפסיקה הובהר, כי על-אף קיומן של הוראות שונות בדבר פטור מקיום מכרז, הרי שעריכת מכרז פומבי היא הכלל והמקרים המפורטים בתקנות והמצדיקים הענקת פטור מעריכת מכרז הינם חריגים. לאור זאת, ובשים לב לתכליות העומדות ביסוד דיני המכרזים, יש לפרש את הוראות הפטור בצמצום.
במסגרת הביקורת השיפוטית על החלטה מינהלית בתחום דיני המכרזים, לרבות בתחום של פטור ממכרז, נדרש ביהמ"ש לבחון אם ההחלטה, ככל החלטה מינהלית, ניתנה בסמכות כדין, הונחתה משיקולים ענייניים, הושתתה על מסד נתונים ראוי ובאה בגדר מתחם הסבירות. ביהמ"ש יתערב בהחלטה מינהלית בתחום דיני המכרזים במקרים בהם נתקיימה אחת מעילות הביקורת השיפוטית הפוסלת החלטה מינהלית, או כאשר בהליכי המכרז, או הפטור ממכרז, נפל פגם מהותי המפר את עקרונות היסוד של דיני המכרזים.
הפטור הרלבנטי לענייננו נקבע בתקנה 3(4)(ב)(3) לתקנות חובת המכרזים. החלטה על מתן פטור מפרסום מכרז לפי תקנה 3(4)(ב)(3) כפופה למספר תנאים: דרישה כי תנאי ההתקשרות יהיו זהים להתקשרות הראשונה או מיטיבים עם המזמין; קיומן של נסיבות שבהן נדרשת שמירה על האחידות, וזאת מטעמי חיסכון ויעילות; ומתן אישור מאת החשכ"ל, בנסיבות מיוחדות, ומטעמים מיוחדים שיירשמו.
במקרה הנדון, מתקיימים טעמים של יעילות וחיסכון ביסוד ההחלטה על פטור ממכרז (יישום רפורמת השוק הסיטונאי; העובדה כי אין כיום ספקים שיוכלו לתת מענה לדרישות המכרז בדבר פריסת תשתית פיזית כלל ארצית של רשת תקשורת, למעט המשיבה 2). ההחלטה לפיה טעמי היעילות והחיסכון מצדיקים שמירה על אחידות בהמשך ההתקשרות עם בזק למשך שנה אחת נוספת, הִנה סבירה בנסיבות העניין. סבירות ההחלטה נלמדת אף לנוכח התנאים והמגבלות שהוצבו בצִדה. עצם הטלת המגבלות מלמדת כי המשיבה 1 מצאה בכוונת מינהל הרכש הממשלתי להמתין ליישום רפורמת השוק הסיטונאי בטרם פרסום מכרז חדש – משום נסיבות מיוחדות וטעמים מיוחדים, שבעטיים יש להורות בעת הזו, ובכפוף להתקדמות ביישום הרפורמה בהקדם, על פטור מפרסום המכרז כיום. מדובר בהחלטה סבירה. |
| חזרה למעלה |
|
| 12 [מכרזים] [משפט מינהלי] |
|
| עתמ (מרכז) 16958-11-13 כהן - גבעון סוכנות לביטוח (1994) בע"מ נ' עיריית ראשון לציון (מנהלי; יעקב שינמן; 10/08/14) - 17 ע' |
| עו"ד: יובל ראובינוף, אחיקם שוסטר, אילן בומבך |
מכרז ביטוח של עירייה חייב להיות גמיש המותיר בידיה שיקול דעת רחב יותר מאשר במכרזים סטנדרטיים רגילים. במקרה זה מדובר בחוזה מורכב וייחודי שבו נדרשת הגמישות הראויה ואין עילה להתערבות בהחלטת וועדת המכרזים.
מכרזים – ביטול מכרז – הימנעות מביטול מכרז
מכרזים – עתירה לביטול זכייה – דחייתה
משפט מינהלי – מכרזים – ביטול מכרז
.
העותרת, שהצעתה במכרז לעריכת ביטוחי העירייה נפסלה, עותרת לביטול תוצאת מכרז ולעריכת מכרז חוזר.
.
בית המשפט לעניינים מנהליים דחה את העתירה ופסק:
הרשות יכולה לנהל מכרזים מורכבים ומעין מכרזים, בדרך גמישה יותר מתוך מתן שיקול דעת נרחב יותר ליועצי הרשות ולרשות עצמה. מכרז ביטוח של גוף ציבורי כמו עירייה חייב להיות מכרז גמיש המותיר בידי הרשות שיקול דעת רחב יותר מאשר במכרזים סטנדרטיים רגילים. במקרה זה מדובר בחוזה מורכב וייחודי שבו נדרשת הגמישות הראויה, העירייה נהגה בסבירות בנסיבות העניין כשבחרה בהצעה הזוכה ואין כל עילה להתערבות בהחלטה המקצועית של וועדת המכרזים. |
| חזרה למעלה |
|
| 13 [משפט מינהלי] [דיון אזרחי] |
|
| תמ (ת"א) 119-07 שחר בן מאיר נ' עיריית פתח-תקווה (מנהלי; ד"ר עודד מודריק; 10/08/14) - 11 ע' |
| עו"ד: אורית דן, אהרון שפרבר, אורית מלכא, יוחאי אנגלסמן |
בית המשפט אישר הסדר פשרה בבקשות לאישור תביעות ייצוגיות שעניינן חיוב הוצאות גבייה בגין אי תשלום קנסות חניה, בקובעו כי ההסדר ראוי בנסיבות העניין.
משפט מינהלי – תובענה ייצוגית – אישור הסדר פשרה
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – אישור הסדר פשרה
.
בקשה לאישור הסדר פשרה בבקשות לאישור תביעות ייצוגיות, שעניינן חיוב הוצאות גבייה בגין אי תשלום קנסות חניה. הבקשה מתייחסת לכל בעלי הדין בתובענה האחת ולחלקם בשניה.
.
בית המשפט לעניינים מנהליים אישר את הסדר הפשרה ופסק:
שאלת נאותות וסבירות הסדר פשרה הינה פועל יוצא של הערכת סיכויי בקשת האישור וסיכויי הצלחת התביעה הייצוגית. כאשר ההסדר אינו כולל השבה ולבודק אין כל עדיפות על פני ביהמ"ש בשאלות סבירות ההסדר או סיכויי הצלחת בקשת האישור, אין מקום למינוי בודק. בנסיבות של הענקת סעד כספי ניתן לבחון את היקף הגמול ושכר הטרחה בשיעור יחסי להיקף הסעד וכאשר הסעד שהוענק אינו כספי, ערכו בתי המשפט שקלול של עוצמת השיקולים הרלוונטיים הקבועים בחוק. בנסיבות העניין הסדר הפשרה ראוי ואין מניעה לאשרו, אולם סכומי הגמול לתובעים הייצוגיים ובאי כוחם מופרזים מעט ויש להפחיתם. |
| חזרה למעלה |
|
| 14 [משפט מינהלי] |
|
| עתמ (י-ם) 42031-10-13 יעקב אלקובי נ' שר הפנים (מנהלי; י' נועם; 07/08/14) - 23 ע' |
| עו"ד: דוד אנג'ל |
בנוהל בני זוג נשואים ונוהל חיים משותפים בחינת טיב הקשר בין בני הזוג נעשית על-יסוד קריטריונים זהים. עם זאת, קיימים הבדלים בין שני הנהלים בנוגע לפרק הזמן שבמהלכו נבדק הקשר, המעמד שזוכה לו בן הזוג הזר בתקופה זו והתוצאה הסופית. במקרה הנדון, כל עוד העותרים אינם מגישים בקשה חדשה להעניק לעותרת מעמד בישראל מכוח נוהל בני זוג נשואים, הרי שההליך המדורג בו פתחו, לפי נוהל חיים משותפים – נמשך.
משפט מינהלי – כניסה לישראל – ידועים בציבור
משפט מינהלי – כניסה לישראל – בן זוג זר הנשוי לאזרח ישראלי
משפט מינהלי – כניסה לישראל – שיקול דעת הרשות
.
עתירה מינהלית על החלטת ועדת ההשגה לזרים למחוק השגה שהגישו העותרים על החלטת המשיב. בהחלטתו קבע המשיב כי אין להמשיך את "ההליך המדורג" בו החלו העותרים – אזרח ישראל ואזרחית אוקראינה – כידועים בציבור, לפי "נוהל הטיפול במתן מעמד לבני זוג של ישראלים"; זאת משלא שוכנע מכנות הקשר ביניהם. השגת העותרים על החלטה זו נמחקה היות שהעותרים נישאו זו לזה בטרם קיבל המשיב החלטתו ומבלי ליידעו על שינוי המצב המשפחתי; וממילא היות שנוכח הנישואים על העותרים להגיש בקשה חדשה לקבלת מעמד מכוח "נוהל הטיפול במתן מעמד בבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראלי".
.
בימ"ש לעניינים מנהליים קיבל את העתירה בחלקה בקובעו:
הסמכות להעניק רישיונות ישיבה בישראל למי "שאיננו אזרח ישראל או בעל אשרת עולה או תעודת עולה", נתונה ל משיב 1 או למי שהוסמך על-ידו. שיקול הדעת בהענקת רישיונות רחב הוא, ונובע מאופי הסמכות וריבונות המדינה להחליט מי בוא בשעריה. המדיניות בה נוקטים המשיבים מזה שנים היא שלא להעניק אשרות ישיבה לזרים, אלא כאשר קיימים שיקולים מיוחדים, אשר הותוו בנהלים שונים.
נוהל בני זוג נשואים מטרתו ליישם את הוראות סעיף 7 לחוק האזרחות בדבר מתן אזרחות לזר הנשוי לאזרח ישראל. הרציונל העומד בבסיס נוהל זה הוא שמירה על התא המשפחתי, ומתן הקלה על מי שקשר את גורלו עם בן זוג ישראלי באופן שיבטיח כי לא יצטרך לבחור בין בן הזוג למגוריו בארץ. נוהל חיים משותפים קובע הוראות בדבר הסדרת מעמדו של זר שהִנו בן-זוג של אזרח ישראל או בעל רישיון לישיבת קבע בישראל, כשבני הזוג ידועים בציבור ואינם נשואים. הרציונל ביסוד הנוהל הִנו הכרה כי גם תא משפחתי שאינו מבוסס על קשר פורמאלי של נישואין ראוי להגנה, ובלבד שמדובר בקשר כן ומבוסס.
שני הנהלים מבוססים על זכות האזרח הישראלי לחיי משפחה בישראל; ובחינת טיב הקשר בין בני הזוג נעשית על-יסוד קריטריונים זהים. כפי שנפסק, הסדרת מעמדו של זר בישראל – מכוח נישואיו לאזרח ישראלי או מכוח היותו ידוע בציבור של אזרח ישראלי – מתבססת על מבחן מתמשך, במסגרתו מתקיים הסדר מדורג המתפרש על פני תקופה ממושכת וכרוך בבדיקה מדוקדקת של כנות הקשר.
עם-זאת, בעוד קשר של נישואין ניתן לזיהוי בקלות ע"פ אקט פורמאלי מכונן, זיהוי קשר של ידועים בציבור מחייב בחינה עובדתית של טיב ונסיבות הקשר על מנת לקבוע האם מתקיימים תנאי הסף – הגמישים כשלעצמם – בדבר חיים כבעל ואשה וניהול משק בית משותף. אולם קשר הנישואין כשלעצמו מהווה רק נקודת מוצא ראשונית לבחינת כנות הקשר, ולכן קיים הליך מדורג גם בנוגע לבני זוג נשואים.
כמו-כן קיימים שני הבדלים מהותיים בין שני הנהלים. ראשית, פרק הזמן שבמהלכו נבדק הקשר עד לסיום ההליך, והמעמד שזוכה לו בן הזוג הזר בתקופה זו: לפי נוהל בני זוג נשואים נמשך ההליך מיום פתיחתו – תקופה כוללת של 4.5 שנים, שבארבע שנים מתוכן ניתן לבן הזוג הזר רישיון לישיבת ארעי מסוג א/5; בעוד שנוהל חיים משותפים קובע הליך מדורג לתקופה של 7 שנים, שבשלוש מתוכן שוהה בן הזוג הזר במעמד מסוג ב/1, ורק לאחר מכן משודרג מעמדו כך שניתן לו רישיון לישיבת ארעי מסוג א/5, וזאת למשך 4 שנים נוספות. שנית, התוצאה הסופית של שני ההליכים שונה: קבלת אזרחות – במסגרת נוהל בני זוג נשואים, לעומת מתן רישיון לישיבת קבע – שניתן לבן הזוג הזר שאינו נשוי לאזרח ישראל.
החלטה בבקשה לקבלת מעמד בישראל הִנה החלטה שבשק"ד. תפקיד ביהמ"ש המינהלי לבחון את תקינות המעשה המינהלי ולוודא שהסמכות הופעלה בסמכות, משיקולים ענייניים ובמתחם הסבירות.
בהחלטת המשיב, לפיה אין מקום להעניק לעותרת רישיון לישיבת ארעי מסוג א/5 כפי שניתן לה בעבר מכוח ההליך המדורג במסגרת נוהל חיים משותפים – נפלו פגמים המחייבים את ביטולה. בהחלטה לא ניתן משקל לכל השיקולים הרלבנטיים, והיא נתקבלה על-יסוד טעמים שחלקם אינם רלבנטיים. למעלה מזאת, אין די בנימוקים שצוינו בהחלטת המשיב ובכתב-התשובה כדי לתמוך במסקנה אליה הגיע, בדבר היעדר כנות קשר בין העותרים, בנסיבות העניין. אשר על כן, ההחלטה בטלה ויש לראות את העותרת כזכאית למעמד מסוג א/5, כפי שניתן לה בעבר – במסגרת ההליך המדורג לפי נוהל חיים משותפים.
גם בהחלטת ועדת ההשגה למחוק את ההשגה נפל פגם. העותר הגיש למשיב בקשה לשינוי מצבו המשפחתי ל"נשוי", לאחר קבלת החלטת המשיב בצירוף מסמכים מתאימים; והמשיב מצא לנכון לקבלה. עובדה זו כשלעצמה אינה מחייבת – ווודאי שאינה מצדיקה, את ביטול ההליך המדורג לפי נוהל חיים משותפים או את התייתרות הדיון בטענות שהועלו בגדרו. כל עוד העותרים אינם מגישים בקשה חדשה להעניק לעותרת מעמד בישראל מכוח נוהל בני זוג נשואים, הרי שההליך המדורג בו פתחו, לפי נוהל חיים משותפים – נמשך. אמנם, מטבע הדברים מסלול לפי נוהל בני זוג נשואים ייטיב עם העותרים. אולם, בשעה שהעותרים טרם הגישו בקשה חדשה כאמור, הרי שעמדת ועדת ההשגה הִנה בלתי סבירה.
עם זאת, לא נמצא לנכון להיעתר לסעד של מתן רישיון לישיבת קבע לעותרת, הואיל וטרם הושלם ההליך המדורג של העותרים, והחלטה בעניין זה נתונה לשיקול דעתו הרחב של המשיב. יש להורות על המשך ההליך המדורג בעניינם של העותרים, במסגרת זו יש לתת משקל למשך הזמן שחלף. לסעד של מתן אזרחות ממילא אין מקום להידרש, הואיל ועניינם של העותרים נדון לפי נוהל חיים משותפים. ככל שהעותרים מבקשים מעמד לפי נוהל בני זוג נשואים, עליהם להגיש בקשה לפי הנוהל האמור. |
| חזרה למעלה |
|
| 15 [תכנון ובנייה] |
|
| עתמ (חי') 22162-04-14 רן מרגלית נ' ועדת הערר המחוזית - מחוז חיפה (מנהלי; רון סוקול; 29/07/14) - 12 ע' |
| עו"ד: א' בראף שניר, ש' שושני קפלן, ש' גינור, אבישי קון |
כאשר הוועדה המקומית מקדמת את הליך הבקשה להיתר בניה ונותנת החלטות ביניים ענייניות, אין מקום להפעלת סמכות ועדת הערר ליתן החלטה במקומה, מכוח סעיף 157 לחוק התכנון והבניה.
תכנון ובנייה – ועדת ערר – סמכותה
.
עתירה לביטול החלטת ועדת הערר המחוזית, בגדרה התקבל חלקית ערר על החלטת הוועדה המקומית ואושר למשיבים לבצע עבודות לתוספת בנייה ע"פ תכנית המתאר הארצית תמ"א/38.
.
בית המשפט לעניינים מנהליים קיבל את העתירה ופסק:
ועדת הערר המחליטה מכוח סמכותה לפי סעיף 157 לחוק התכנון והבניה ליתן או לסרב לתת היתר בניה מקבלת בעצמה החלטה במקום הועדה המקומית. כאשר בוחנים החלטה של ועדת ערר מכוח סעיף זה, יש לבחון האם חלף המועד למתן ההחלטה ע"י הוועדה המקומית והאם נפל פגם בהחלטת ועדת הערר עצמה. אין לאמץ מבחן טכני לחלוף המועד להחלטת הוועדה המקומית מיום הגשת הבקשה ועד ליום ההחלטה הסופית, וכאשר הוועדה המקומית נותנת החלטות ביניים ענייניות, מקדמת את ההליך ואינה מעכבת אותו ללא הצדקה, אין מקום להפעלת הסמכות לפי סעיף 157 לחוק התכנון והבניה. בנסיבות המקרה אין לומר שהוועדה המקומית לא נתנה החלטה בבקשה להיתר, לפיכך החלטת ועדת הערר ניתנה בטרם הושלם הדיון בפני הוועדה המקומית. מטעם זה ומטעמים נוספים, בוטלה החלטת ועדת הערר. |
| חזרה למעלה |
|
| מחוזי |
| 16 [דיון אזרחי] |
|
| תא (ת"א) 2057-07 דפני פרי שרון נ' דלק קמעונאות (לשעבר שערי דלק פתוח וניהול) (מחוזי; יצחק ענבר; 21/08/14) - 12 ע' |
| עו"ד: א' ריחני, ר' שחק, ו א' גולומב פלנר, י' קהת, ס' גרוסמן גלמן, שושי נרי |
בית המשפט אישר הסדר פשרה בתובענה ייצוגית, שעניינה במחיר שנגבה ממתדלקים שתדלקו את רכביהם בשירות מלא בתחנות התדלוק שבניהול הנתבעות.
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – אישור הסדר פשרה
.
בקשה לאישור הסכם פשרה בתובענה ייצוגית, שעניינה בטענה כי הנתבעות גבו מציבור המתדלקים שתדלקו את רכביהם בשירות מלא בתחנות שבניהולן סכומים בניגוד לדין.
.
בית המשפט המחוזי אישר את הסדר הפשרה ופסק:
נוכח מכלול הנתונים ובכלל זה התאמת מספר המשאבות לנדרש בצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (מחירים מרביים בתחנות תדלוק) בהתאם לפרשנות התובעים וההטבה שהתחייבו הנתבעות להעניק לציבור המתדלקים ללא הוכחת תנאי זכאות כלשהם – הסכם הפשרה הינו ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה, וסיום ההליך בפשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת. הסכומים עליהם המליצו הצדדים כגמול לתובעים ושכ"ט לבאי כוחם הינם סבירים וניתן לאשרם. |
| חזרה למעלה |
|
| 17 [בוררות] |
|
| הפב (מרכז) 45009-09-13 ש.א.ק.ל חברה לבנייה בע"מ נ' גולן חורש (מחוזי; בלהה טולקובסקי; 19/08/14) - 19 ע' |
| עו"ד: מ. קליין, ל. מיכאל, א. רוזן, ש. הררי, ע. פלג |
בית המשפט הורה על ביטול פסק בוררות. נפסק, כי החלטת הבורר לקבל ראיות נוספות וחלקיות, מבלי שניתנה למבקשת הזכות לעיין בהסכם המכר על נספחיו ולטעון מלוא טענותיה ביחס אליהם, ובנוסף פסיקת סעד שלא התבקש בכתב התביעה, מקימים עילה לביטול פסק הבוררות.
בוררות – פסק בורר – ביטולו
בוררות – פסק בורר – עילות ביטול
.
המבקשת הגישה בקשה לביטול פסק בוררות. המבקשת טוענת כי בהליך הבוררות ובפסק הבוררות נפלו פגמים חמורים המצדיקים את ביטולו של פסק הבוררות.
.
בית המשפט קיבל את הבקשה ופסק כלהלן:
התנהלות הבורר במקרה זה, נושאת עמה פגיעה בזכות הטיעון של המבקשת ומקימה עילה לביטול פסק הבוררות בהתאם לסעיף 24 (4) לחוק הבוררות.
אכן, הבורר לא היה כפוף לסדרי הדין ודיני הראיות. יחד עם זאת, פטור מניהול הדיון בהתאם לסדרי הדין ודיני הראיות אין משמעו פטור מהקפדה על קיום כללי הצדק הטבעי ועל מתן זכות טיעון.
החלטת הבורר, במסגרת פסק הבוררות, לקבל כראיה עמודים "נבחרים" מתוך הסכם המכר, כמו גם החלטתו ולבסס קביעתו בעניין שווי הנכס על ראיה חלקית זו שאינה משקפת את תנאי עסקת המכר במלואם וכהווייתם, נושאת עמה פגיעה בזכותה של המבקשת לטעון טענותיה באשר להסכם המכר בכלל ובאשר לשווי הנכס על פי הסכם המכר בפרט.
סמכות הבורר נקבעת על פי הסכם הבוררות ולא על פי כתבי הטענות המוגשים במסגרת הבוררות, כך במיוחד כשמדובר בבורר שהופטר מכפיפות לכללי הפרוצדורה וסדרי הדין. משכך, פסיקת סעד שלא נתבע בכתב התביעה אינה מקימה עילת ביטול בגין חריגה מסמכות כמשמעה בסעיף 24(3) לחוק הבוררות. |
| חזרה למעלה |
|
| 18 [דיון אזרחי] |
|
| תא (ת"א) 21685-04-14 קבוצת א. דורי בע"מ נ' ג'י טי אס פאוור סולושנס לימיטד (מחוזי; שלומית יעקובוביץ; 17/08/14) - 15 ע' |
| עו"ד: |
אין בעובדה שהמשיבה הינה חברה זרה, הנעדרת נכסים בישראל, משום הוכחה ניצחת לקיומה של "הכבדה" אשר על המבקשות להוכיח, לצורך הטלת עיקולים זמניים, אלא שבעניין דנן כובד המשקל צריך שיינתן לעובדה כי מדובר בחברה אשר הוקמה לצורך הפרויקט העומד להסתיים, כך שהמשך קיומה, כלל אינו ברור.
דיון אזרחי – סעדים זמניים – עיקול זמני
דיון אזרחי – עיקול – חברה זרה
.
המבקשות הגישו בקשה להורות על ביטול צו עיקול זמני, אשר ניתן לבקשת המבקשות בעמד צד אחד, על זכויות המשיבה 1 (בלבד) אצל צדדים שלישיים להבטחת ביצועו של פסק דין בתביעה כספית שהגישו המבקשות כנגד המשיבות.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
אף בהנחה כי ההליכים יעוכבו מחמת תניית הבוררות, הרי שעל פי הפסיקה הנוהגת אין בעובדה זו כשלעצמה כדי להביא לביטול העיקול שניתן כדין ובסמכות מכוח הוראות תקנות סדר הדין האזרחי, טרם מתן ההחלטה בדבר עיכוב ההליכים אין בעובדה שהבקשה דנן אינה נתמכת במלוא חומר הראיות, אשר מן הסתם יובא בפני הערכאה המבררת בעת המתאימה, כדי לעמוד למבקשות לרועץ. עלה בידי המבקשות להוכיח כדבעי את יסוד ההכבדה.
אין בעובדה שהמשיבה 1 הינה חברה זרה, הנעדרת נכסים בישראל, משום הוכחה ניצחת לקיומה של אותה "הכבדה", אשר על המבקשות להוכיח אלא שבעניין דנן כובד המשקל צריך שיינתן לעובדה כי מדובר בחברה אשר הוקמה לצורך הפרויקט העומד להסתיים, כך שהמשך קיומה, כלל אינו ברור.
סכום התביעה ייחשב כשיקול רלבנטי למתן הצו, זאת כאשר עלה בידי מבקש צו העיקול להראות כי אמצעיו הכספיים של הנתבע אינם מספיקים כדי לשלם את החוב הנטען. |
| חזרה למעלה |
|
| 19 [נזיקין] |
|
| עא (ב"ש) 35990-02-14 יוסף לוי נ' מדינת ישראל הקריה למחקר גרעיני (מחוזי; שרה דברת , אריאל ואגו, גד גדעון; 14/08/14) - 11 ע' |
| עו"ד: א. קריסי, מ. תדמור ברנשטיין |
בית המשפט קבע כי הגם שהמשיבה אחראית לתאונת העבודה בה נפגע המערער, לא הוכח הקשר הסיבתי בין התאונה ובין נכותו הצמיתה ואין הוא זכאי לפיצוי נוסף מעבר לתגמולי המל"ל ששולמו לו.
נזיקין – קשר סיבתי – היעדרו
נזיקין – הגנות – אשם תורם
.
שני ערעורים על פס"ד במסגרתו חויבה המשיבה לשלם למערער פיצויים, עבור נזקי גוף שנגרמו לו עקב תאונת עבודה. המשיבה- מערערת על עצם האחריות והמערער – על גובה הפיצויים.
.
בית המשפט המחוזי דחה את ערעור המערער, קיבל את ערעור המשיבה ופסק:
אין מקום להתערב בעצם אחריות המשיבה להתרחשות התאונה, אם כי נכון לייחס למערער אשם תורם. המערער לא הוכיח את הקשר הסיבתי בין התאונה ובין נכותו הצמיתה, הנובעת כולה מאוטם שריר הלב בו לקה. לפיכך, אין המערער זכאי לפיצוי עבור נזקיו בשל הנכות הצמיתה, ואף שהוא זכאי לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לו בגין החבלות שסבל עקב התאונה, הפיצוי בגין ראשי נזק אלה נבלע בתגמולי המל"ל ששולמו לו. |
| חזרה למעלה |
|
| 20 [דיון אזרחי] |
|
| הפב (ת"א) 13484-06-14 שדות נפט בע״מ נ' זרח חיפושי נפט וגז - שותפות מוגבלת (מחוזי; שלומית יעקובוביץ; 31/07/14) - 15 ע' |
| עו"ד: |
נדחתה בקשת המבקשת להורות על ביטול עיקול זמני. נפסק, כי תחום עיסוקה של המשיבה המלווה בסיכונים אינהרנטיים גורם לעיתים רבות לקושי בגיוס מימון להמשך פעילות, דבר המתבטא במצב כלכלי "לא יציב" ובפוטנציאל לא מבוטל לאי סולבנטיות, אשר, די בהם כדי למלא אחר יסוד ההכבדה בהליך זה של צו עיקול זמני.
דיון אזרחי – סעדים זמניים – עיקול זמני
.
המבקשת הגישה בקשה להורות על ביטול צו עיקול זמני, אשר ניתן לבקשת המבקשת במעמד צד אחד, על נכסי המשיבה להבטחת ביצועו של פסק בורר בהליך בוררות שיזמה המבקשת.
.
בית המשפט קבעכלהלן:
לא ניתן בעת הזו, בה נדרש בית המשפט לבדיקה לכאורית בלבד של התביעה כי תביעתה של המבקשת הינה "תביעת סרק על פניה" אשר אינה "מעלה שאלה רצינית המצריכה דיון".
המבקשת השכילה להוכיח יסוד ההכבדה ברף הנדרש, דהיינו שמצבה הכלכלי של המשיבה בלתי יציב וגלום בו פוטנציאל, ברמת וודאות שאינה זניחה, להפסקתה היצרנית – כלכלית, באופן המציב וגלום בו פוטנציאל, ברמת וודאות שאינה זניחה, להפסקת פעילותה היצרנית – כלכלית, באופן המציב את המבקשת בסיכון לא מבוטל כי ביום פקודה לא תהא למשיבה אפשרות לפרוע התחייבויותיה, לרבות ביצועו של פסק הבוררות.
תחום עיסוקה של המשיבה המלווה בסיכונים אינהרנטיים גורם לעיתים רבות לקושי בגיוס מימון להמשך פעילות, דבר המתבטא במצב כלכלי "לא יציב" ובפוטנציאל לא מבוטל לאי סולבנטיות, אשר, די בהם כדי למלא אחר יסוד ההכבדה בהליך זה של צו עיקול זמני. |
| חזרה למעלה |
|
| שלום |
| 21 [דיון פלילי] [קניין] |
|
| הת (טב') 50956-05-14 יוסף אבו סבית נ' מדינת ישראל (שלום; ניר מישורי לב טוב; 19/08/14) - 13 ע' |
| עו"ד: |
ביהמ"ש קבע כי במקרה דנן, לא חלה על התביעה חובה להודיע על כוונתה לעתור לחילוט תפוס בסיום ההליכים בעבירות נשוא כתב האישום, ולא חלה חובה על המשטרה או התביעה להחזיר התפוס באופו אוטומטי לידי המבקשים עם הגשת כתב האישום.
דיון פלילי – תפיסת רכב – החזרתו
דיון פלילי – תפיסת חפץ – החזרתו
דיון פלילי – חילוט – בקשה לשחרור רכוש שנתפס
קניין – בעלות – על רכב
.
בקשה להחזרת תפוס.
.
בית המשפט פסק כי:
במקרה שבפנינו, בשעה שאין מדובר בהוראת חוק ספציפי המורה אחרת, לא מוטלת על התביעה החובה החוקית לציין בכתב האישום או בבקשה נפרדת את כוונתה לעתור לחילוט תפוס.
הגם שאין התביעה מחויבת על פי חוק להודיע עם הגשת כתב האישום על כוונת התביעה לעתור בסיום ההליך לחילוט התפוס בתיק, ביהמ"ש סבור כי מן הראוי שהמחוקק יבחן בשנית ההסדר החוקי הנוהג בתחום זה ויסדיר בפקודה את חובת התביעה למסור הודעה כאמור לעיל, לא רק על פי פקודת הסמים המסוכנים וחוק איסור הלבנת הון כפי שקיים כיום אלא יחיל ההסדרים הספציפיים הנ"ל על כלל התפוסים והעבירות.
לא ניתן להסיק מלשון החוק כי על המשטרה להחזיר התפוס באופן אוטומטי לידי בעליו משהוגש כתב אישום, התפוס לא הוגש כראיה ונעשה שימוש בתפוס בידי הנאשם לצורך ביצוע עבירה. סעיף 35 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969 קובע אמנם כי אין חובה על המשטרה או התביעה להחזרה אוטומטית של התפוס לידי בעליו עם הגשת כתב האישום אך זאת כאשר החפץ הוגש כראיה ולכן לא ניתן ללמוד מהוראה זו בסעיף 35 לפקודה בגין ההסדר החוקי במצב בו הוגש כתב אישום אך החפץ לא הוגש כראיה במשפט. |
| חזרה למעלה |
|
| 22 [תכנון ובנייה] |
|
| בבנ (קריות) 44635-07-14 נעמי שטינמץ פאהן נ' ועדה מקומית לתכנון ובנייה חבל אשר (שלום; מוחמד עלי; 17/08/14) - 10 ע' |
| עו"ד: |
נדחתה בקשה להורות על ביטול צו הריסה מנהלי. ביהמ"ש קבע כי חוק התכנון והבניה מאפשר הוצאת צו הריסה אם בניית המבנה לא הסתיימה לפני 60 ימים ממסירת התצהיר, והמבנה אוכלס במועד שלא עולה על 30 ימים, וכי במקרה הנדון שני תנאים אלה התקיימו.
תכנון ובנייה – הריסה – צו הריסה
תכנון ובנייה – הריסה – צו הריסה מינהלי
תכנון ובנייה – חוק התכנון והבנייה – פרשנות
.
המשיב 2, יו"ר הועדה המרחבית לתכנון ובניה, הוציא צו הריסה מנהלי (להלן: "הצו") לגבי עבודות בניה שבוצעו על ידי המבקשת. הבקשה דנן, היא בקשה להורות על ביטול הצו.
.
בית המשפט דחה את הבקשה, בקובעו כדלקמן:
אין חולק כי בענייננו המדובר בבניין שהקמתו מחייבת הוצאת היתר בניה ואין חולק כי למבנה לא קיים היתר בניה, ועל פי המצב התכנוני השורר כיום לא ניתן להוציא היתר בניה. מהמסמכים עולה, כי עובר להוצאת הצו הונח בפני יו"ר הועדה תצהירו שלמהנדס הועדה לפיו לפיו ביום 21.7.2014 היה המבנה קיים במקרקעין, ובתצהיר הוצהר כי עבודות הבניה לא נסתיימו 60 ימים קודם למתן התצהיר וכי הבית מאוכלס לתקופה שאינה עולה על 30 ימים.
הנתונים שצוינו הולמים את דרישות החוק, שבהתקיימן קמה הסמכות להוציא צו הריסה. חוק התכנון והבניה מאפשר הוצאת צו הריסה אם בניית המבנה לא הסתיימה לפני 60 ימים ממסירת התצהיר, והמבנה אוכלס במועד שלא עולה על 30 ימים. שני תנאים אלה התקיימו. |
| חזרה למעלה |
|
| 23 [נזיקין] [רשויות מקומיות] [משפט מינהלי] |
|
| תא (ת"א) 51130-07-12 גיל וינפלד נ' חברה לתרבות פנאי וספורט בת-ים בע"מ (שלום; מנחם (מריו) קליין; 16/08/14) - 17 ע' |
| עו"ד: |
במשך תקופת העסקתו של התובע ועד ליום פיטוריו, חוזה העסקתו של התובע לא קיבל את אישור הממונה על השכר. ביהמ"ש קבע כי בין שהנתבעות לא העבירו לעיון הממונה את הסכם השכר, ולמצער לא העבירו באופן תקין, ובין שהעבירו והממונה לא טרח לעיין בהסכם השכר ולאשרו - בכל אחת מן החלופות הנ"ל האשם רובץ לפתחן של הנתבעות.
נזיקין – עוולות – רשלנות
נזיקין – אחריות – רשות מקומית
רשויות מקומיות – עיריות – אחריות בנזיקין
רשויות מקומיות – עיריות – חוק יסודות התקציב
רשויות מקומיות – עובדים – שכר
משפט מינהלי – רשות מינהלית – הממונה על השכר
.
תביעה לפיצוי כספי אותה הגיש התובע כנגד החברה לתרבות פנאי וספורט בת ים בע"מ (להלן: "הנתבעת 1") וכנגד עריית בת ים (להלן: "הנתבעת 2"), בגין נזקים ממוניים ונזקים לא ממוניים שנגרמו לתובע לטענתו כתוצאה מהתרשלותן של הנתבעות באי הצגת חוזה העסקתו בפני הממונה על השכר באוצר (להלן: "הממונה") במשך תקופה של שלוש וחצי שנים.
.
בית המשפט פסק כי:
בבוא בית המשפט לבחון את יסודות ההתרשלות עליו להכריע תחילה איך הייתה נוהגת רשות סבירה באותן נסיבות העניין, ובשלב שני עליו להציב את הכרעתו בדבר הרשות הסבירה אל מול התנהגותן של הנתבעות, ככול שמתקיימים "פערים שליליים" בין ההתנהגות הרצויה (הסבירה), לבין ההתנהגות המצויה, אזי ניתן להכריע שיסוד ההתרשלות מתקיים.
בענייננו, אין חולק כי במשך תקופת העסקתו של התובע ועד ליום פיטוריו, לאמור תקופה של שלוש וחצי שנים, שחוזה העסקתו לא קיבל את אישור הממונה על השכר, האפשרויות הניצבות בפנינו הן כדלהלן: או שהנתבעות לא העבירו לעיון הממונה את הסכם השכר, ולמצער לא העבירו באופן תקין, או שהעבירו והממונה לא טרח לעיין בהסכם השכר ולאשרו.
בכול אחת מן החלופות הנ"ל האשם רובץ לפתחן של הנתבעות: במידה וההסכם לא הועבר כלל, פשיטא שיש בכך משום חריגה מהתנהגות מנהלית תקינה, אולם גם במידה והממונה קיבל לידיו את ההסכם, והוא שהשתהה מלאשרו, הרי שבכך שהנתבעות "עצמו עיניהן" מלהמשיך ולפקח על חוקיותו של ההסכם ומבלי שטרחו לפנות לממונה פעם נוספת על מנת לוודא שההסכם אכן נתקבל והוא אושר על ידו במשך תקופה של למעלה משלוש שנים, ועל אף ידיעתן כי הסכם שאיננו מאושר אינו בר תוקף, הרי שבכך לבד ישנה משום חריגה מהתנהלות מנהלתית סבירה. |
| חזרה למעלה |
|
| 24 [ראיות] |
|
| תא (ת"א) 44830-10-12 עזרא חיו נ' אמנון ישראלי (שלום; עודד מאור; 15/08/14) - 10 ע' |
| עו"ד: |
עסקינן בתובענה שטרית ובעילה שטרית, ומשכך נטל ההוכחה רובץ לפתחם של הנתבעים הטוענים לאי חבות על פי השטר. הנתבעים לא הצליחו להרים נטל זה.
ראיות – נטל ההוכחה – בתביעה שטרית
.
תביעה שטרית בגין שטר חוב על סך 1,250, 000 ₪, אשר נחתם על ידי הנתבע ובערבות הנתבעת בעבור הבטחת העברת מניות לתובע.
.
בית המשפט קיבל את התביעה, בקובעו כדלקמן:
עסקינן בתובענה שטרית ובעילה שטרית, ומשכך נטל ההוכחה רובץ לפתחם של הנתבעים הטוענים לאי חבות על פי השטר. טענתם העיקרית של הנתבעים כי הוסכם שאך ורק סך של 300,000 ₪ מתוך הסך של 1,250, 000 ₪ ישמש עבור רכישת מניותיו של התובע בחברה, כאשר שאר הסכום מותנה בכך שהחברה תפיק הכנסות.
טענת הנתבעים מעלה תהיות ושאלות רבות אשר לא ניתן להן כל מענה ומשכך יש לדחותה על הסף. אין גם לקבל את הטענה באשר לערבות הנתבעת, לפיה חתימתה על שטר החוב לא נעשתה בנוכחות עו"ד ואף לא עודכנה בדבר השינוי בהעברת המניות לחברה תחת העברתם לבעלה. הנתבע בעצמו חתם על טופס העברת המניות לחברה, כך שלא ניתן לקבל את טענות הנתבעת ויש לראותה כערבה להתחייבויות הנתבע בהתאם לשטר החוב. |
| חזרה למעלה |
|
| 25 [נזיקין] |
|
| תא (י-ם) 10702-09 יעקב אמזלג נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ (שלום; תמר בר אשר צבן; 15/08/14) - 16 ע' |
| עו"ד: עמוס גבעון, שי מאור , עזרא בריק |
בית המשפט מצא, כי סכום הפיצוי המגיע לתובע על פי חוק הפלת"ד נבלע בתגמולי המל"ל ולכן אין התובע זכאי לפיצוי כלשהו. נפסק, כי לעניין הכלל, שלפיו יש לנכות את תקבולי המל"ל מסכום הפיצוי שנפגע זכאי לו בשל פגיעתו בתאונה, אין רלוונטיות לסוג הגמלה המשולמת. חוק הביטוח הלאומי מאפשר לנפגע הזכאי ליותר מגמלה אחת מהמל"ל, לבחור איזו גמלה יקבל.
נזיקין – פיצויים לנפגעי תאונות דרכים – חישובם
נזיקין – פיצויים לנפגעי תאונות דרכים – ניכויים
נזיקין – פיצויים לנפגעי תאונות דרכים – שיעורם
.
התובע נפגע בתאונת דרכים במהלך עבודתו, בעת נהג במונית בבעלותו ששימשה אותו לעבודתו. המחלוקת היא באשר לשיעור הנכות שנגרמה לתובע כתוצאה מהתאונה ובעניין סכום הפיצוי שהתובע זכאי שישולם לו, אם בכלל.
.
בית המשפט דחה את התביעה ופסק כלהלן:
בהיעדר כל ראיה באשר להפסדי שכרו של התובע בעבר, נראה כי אין מנוס מדחיית תביעתו בגין ראש נזק זה.
אם אדם נפגע בגופו עקב מעשה נזיקין באופן המונע ממנו להמשיך לעבוד ולהשתכר כפי שעבד בטרם ניזוק, כי אז משולם לו פיצוי שימלא את אשר נגרע משכרו בשל אותה פגיעה. פיצוי זה הוא בסכום השווי המהוון של הפער שבין כושר השתכרותו הפוטנציאלי של הניזוק קודם לאירוע, לבין כושר השתכרותו במצב פגיעתו לאחר מכן.
במצב שבו שוכנע בית המשפט כי תובע נפגע בכושר השתכרותו, אך לא היו בנמצא די ראיות להוכחת בסיס השכר או שהראיות שהובאו לקביעת שיעור ההשתכרות לא היו אמינות, נקבע כי ניתן לפסוק על דרך האומדנה.
פיצוי שנועד למימון הוצאות נסיעות נפסק לנפגע רק אם הוכיח כי הוא נזקק לנסיעות לטיפולים החורגות מהיקף נסיעות שגרתי, או במצב של נכה שניידותו מוגבלת. אין די בשיעור הנכות כדי לחייב בפיצוי עבור עזרת הזולת ובכל מקרה, עצם הפיצוי ושיעורו נגזרים מהיכולת התפקודית של הנפגע.
לעניין הכלל האמור, שלפיו יש לנכות את תקבולי המל"ל מסכום הפיצוי שנפגע זכאי לו בשל פגיעתו בתאונה, אין רלוונטיות לסוג הגמלה המשולמת. חוק הביטוח הלאומי מאפשר לנפגע הזכאי ליותר מגמלה אחת מהמל"ל, לבחור איזו גמלה יקבל.
עם זאת, אם על-פי בחירת הנפגע משולמת לו גמלה שאינה גמלה המשולמת לנפגע בעבודה בשל התאונה בה נפגע, אלא גמלת נכות כללית, כמו בענייננו, כי אז יש לבחון מה חלקה של הגמלה המשולמת המתייחס אל הפגיעה בתאונה. |
|
|
| חזרה למעלה |
|
| 26 [הוצאה לפועל] [פרשנות] |
|
| רעצ (קריות) 17298-06-14 פלוני נ' בנק לאומי סניף נהריה (שלום; לובנה שלאעטה חלאילה; 12/08/14) - 9 ע' |
| עו"ד: |
מפתח החלוקה הקבוע בסעיף 76 לחוק ההוצל"פ, ובכלל זה החלוקה בין זוכה בתיק מזונות לבין זוכים אחרים והחלוקה בין הזוכים האחרים בינם לבין עצמם, רלוונטי לתיקי הוצל"פ קיימים ופתוחים. זוהי הפרשנות העולה מלשון הסעיף, זה ההיגיון העולה ממנו ומתכלית החוק, כך נהגה הפסיקה משך שנים וזוהי הפרקטיקה המקובלת.
הוצאה לפועל – תשלומים – חוב מזונות
הוצאה לפועל – הליכים – חלוקת כספים בין הנושים
פרשנות – דין – חוק ההוצאה לפועל, תשכ`ז-1967
.
בקשת רשות ערעור על החלטת רשמת ההוצל"פ, בגדרה הורתה למחזיקה, מעסיקתו של המבקש, להעביר את הכספים שעוקלו ע"י המשיב, הזוכה בתיק ההוצל"פ, לידיו ובכך דחתה את בקשתו של המבקש, החייב בתיק, להעבירם לגרושתו, ע"ח 'חוב' מזונות.
.
בית המשפט דחה את הערעור, בקובעו כדלקמן:
סעיף 76 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1976 (להלן: "חוק ההוצל"פ") קובע בבירור עדיפות לפירעון חוב המזונות על פני יתר החובות, אשר אינם עדיפים מכוח דין אחר, וזאת למעט ההוצאות אותן הוציא הזוכה לצורך נקיטת ההליך שהניב את גביית הכסף. קדימות חוב המזונות אינה מותנית בנקיטת כל הליך בידי הזוכה האוחז בפסק הדין למזונות, ומכאן שאין חשיבות לענייננו לאי הטלת עיקול ע"י גרושתו של המבקש.
מכאן ברור כי במקרה בו מתנהל בלשכת ההוצל"פ תיק מזונות נגד המבקש, זכותה של הזוכה בו לקבלת כספים שנתקבלו עקב עיקול שהוטל ומומש ע"י המשיב, גוברת על זכותו של המשיב בכספים אלה, אף אם הזוכה שם לא נקטה בכל הליך לגביית החוב. אלא שבענייננו, לא מתנהל נגד המבקש תיק הוצל"פ לגביית המזונות והשאלה אם סעיף קטן (א3) רלוונטי גם כשאין תיק מזונות. ביהמ"ש סבור כי התשובה על כך היא בשלילה.
מפתח החלוקה הקבוע בסעיף 76 לחוק ההוצל"פ, ובכלל זה החלוקה בין זוכה בתיק מזונות לבין זוכים אחרים והחלוקה בין הזוכים האחרים בינם לבין עצמם – הכל בכפוף להוראת סעיף קטן ג'- רלוונטי לתיקי הוצל"פ קיימים ופתוחים. זוהי הפרשנות העולה מלשון הסעיף, זה ההיגיון העולה ממנו ומתכלית החוק, כך נהגה הפסיקה משך שנים וזוהי הפרקטיקה המקובלת. |
| חזרה למעלה |
|
| משפחה |
| 27 [הוצאה לפועל] [בתי-משפט] [משפט חוקתי] |
|
| תמש (ת"א) 26206-01-13 י' נ' ר' (משפחה; נפתלי שילה; 17/08/14) - 17 ע' |
| עו"ד: סיגל בילינסון שפרן, משה יצחק הלוי |
צו עיכוב היציאה שהוצא כנגד הנתבע הוצא ללא כל הצדקה. בהקשר זה נקבע בין היתר כי הטלת צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד איש עסקים, שיש לו עסק פעיל בישראל, בית בישראל (השווה מיליונים) וילדים בארץ, היא מעשה שלא יעשה בנסיבות. עם זאת, התובע לא הוכיח כי נגרם לחברה בה הוא שותף נזק בעקבות הצו שניתן. ביהמ"ש מוצא לפצות את התובע אך בגין אובדן שעות עבודה ושכ"ט עו"ד שהוא נאלץ לשלם לצורך ביטול הצו ופיצוי בגין עוגמת נפש בסך כולל של 55,000 ₪.
הוצאה לפועל – עיכוב יציאה מן הארץ – בגין חוב מזונות
בתי-משפט – סעדים – עיכוב יציאה מן הארץ
משפט חוקתי – זכויות הפרט – זכות היציאה מהארץ
.
תביעה כספית שהגיש התובע כנגד גרושתו. התקציר מתייחס לרכיב התביעה שעניינו דרישה לפיצוי בסך 500,00 ₪ בגין נזקים נטענים שנגרמו לטענת התובע, לחברה שהוא שותף בה, עקב העובדה שהוצא כנגדו צו עיכוב יציאה מהארץ לבקשת הנתבעת.
.
ביהמ"ש לענייני משפחה קיבל את התביעה בחלקה מהטעמים הבאים:
ביהמ"ש קובע כי לא הייתה כל הצדקה לפתיחת תיק הוצל"פ בגין חוב המזונות ומכל מקום לא הייתה כל הצדקה להגשת הבקשה לעיכוב יציאה מהארץ והיא הוגשה תוך שימוש לרעה בהליכים משפטיים.
בהקשר זה צוין כי זכות היציאה מן הארץ היא זכות יסוד חוקתית. יש לעשות שימוש באמצעי קיצוני וחריף זה, רק כאשר לא ניתן לעתור לסעד חמור פחות בדמות עיקול נכסים. הטלת צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד איש עסקים, שיש לו עסק פעיל בישראל, בית בישראל (השווה מיליונים) וילדים בארץ, היא מעשה שלא יעשה בנסיבות המקרה דנן. על זוכה המבקש בקשה לעיכוב יציאה מן הארץ, לקחת בחשבון כי אם יתברר כי לא הייתה הצדקה להגשת הבקשה ונגרמו לחייב נזקים, הוא ישא בתשלום הנזקים ויפצה את הנפגע. הבסיס המשפטי לתביעה בגין נזק הנגרם מהטלת צו עיכוב יציאה מן הארץ מושתת על עוולת הרשלנות, הפרת חובה חקוקה והפרת חובה לנהוג בתום לב.
במקרה דנן, האיש עתר לפיצויים בסך של 500,000 ₪ בגין נזקים שנגרמו לטענתו, לחברה שהוא שותף בה. האישה צודקת בטענתה, כי אם הנזק נגרם, הוא נגרם לחברה והחברה לא הגישה את התביעה אלא האיש אישית. ברם, מאחר והאיש מחזיק במחצית ממניות החברה, נקבע כי ניתן לאמר כי בעקיפין ובעקבות "הרמת מסך הנזק", אם החברה ניזוקה אף הוא ניזוק. ברם, התובע לו הוכיח כי נגרם לחברה נזק עקב צו עיכוב היציאה. עם זאת, ביהמ"ש מקבל את טענת התובע כי נגרם לו נזק כספי בגין אובדן שעות עבודה ושכ"ט עו"ד שהוא נאלץ לשלם לצורך ביטול הצו, שכאמור לא היה לו כל בסיס. בהקשר זה צוין כי מדובר בבעל שליטה בחברה והעובדה שמשכורתו לא נגרעה, לא מפצה אותו על הזמן שהוא נאלץ להשקיע בנושא. לפיכך, ולאור הכנסתו של האיש, ביהמ"ש העמיד פיצוי זה על דרך האומדנה ע"ס של 20,000 ₪. כן נפסקו לטובת התובע פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 30,000 ₪. בהקשר זה נלקח בחשבון כי האיש יכול היה להקטין את נזקו אם היה פועל לביטול הצו ביתר זריזות ובטרם מועד הנסיעה שתוכננה, באמצעות הפקדת הביטחונות שנקבעו. |
| חזרה למעלה |
|
| 28 [משפחה] [משפט בינלאומי פומבי] |
|
| תמש (ק"ג) 8783-06-14 פלוני נ' פלונית (משפחה; פאני גילת כהן; 21/07/14) - 38 ע' |
| עו"ד: אדווין פרידמן, אירית ג'ולי שר |
ביהמ"ש פסק כי הנתבעת הרחיקה את הקטינה ממקום מגוריה הרגיל בארה"ב שלא כדין וכי נסיבות המקרה אינן מצדיקות החלת ההגנות ו/או החריגים להשבת הקטינה אל מקום מגוריה הרגיל.
משפחה – משמורת קטינים – החזרת ילדים חטופים
משפט בינלאומי פומבי – אמנות – אמנת האג
.
תביעה שהגיש אב, מכוח חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), להשבת ביתם הקטינה של הצדדים לארה"ב.
.
ביהמ"ש לענייני משפחה קיבל את התביעה מהטעמים הבאים:
כדי לחסות בצל כנפי האמנה, יש לעמוד בתנאים המקדמיים הקבועים בסעיף 3 לה. במקרה דנא, הצדדים חלוקים בשאלת מקום המגורים הרגיל של הקטינה וכן בשאלה האם הופרו זכויות המשמורת של האב.
בכל הנוגע לשאלת מקום המגורים הרגיל, ביהמ"ש עומד על שתי האסכולות שהתפתחו בפסיקה לשם פרשנות מונח זה– "האסכולה העובדתית" ו"האסכולה הכוונתית", תוך שצוין בין היתר, כי ב-בע"מ 7784/12 הוצע לאמץ מבחן אשר ניתן לכנותו הבירור העובדתי הטהור, ומשמעות הדבר הינה ביצוע בדיקה מקיפה ומעמיקה, כאשר בהתאם לנסיבות יינתן המשקל המתאים לכל אחת מן העובדות הרלבנטיות. עפ"י מבחן זה, מארג העובדות יכלול בתוכו גם את כוונת ההורים מנקודת מבטו של הקטין. יישום המבחן העובדתי הטהור לענייננו מוביל למסקנה כי מקום מגוריה הרגיל של הקטינה היה בארה"ב. בהקשר זה נקבע בין היתר, כי אף אם הנתבעת בסמוך לאחר נישואיה לתובע האמינה או קיוותה שהמעבר לגור עמו בארץ מולדתו, ארה"ב, הינו זמני והיא לא השלימה עם מהלך זה, הרי שבפועל המשיכו הצדדים להתגורר בארה"ב ולא היה להם תאריך יעד לעלות ארצה. במצב זה, ושעה שהנתבעת הגישה תביעת גירושין, הכוונה לעלות לישראל, ככל שהייתה, לא השתכללה והגיעה לרמה בה ניתן באמצעותה להגדיר את מקום מגוריה הרגיל של הקטינה בישראל.
בכל הנוגע לשאלה האם הופרו זכויות המשמורת של האב, נקבע כי פרשנות המונח זכויות משמורת כמשמעותו בסעיפים 3 ו-5 לאמנה, וליתר דיוק הפרתן של זכויות אלו, הינה, כאשר אחד ההורים מסרב להחזיר את הקטינים למקום מגוריהם הרגיל בניגוד להסכמתו של ההורה השני תוך פגיעה מהותית בזכותו לקבוע יחד עם ההורה הראשון את מקום מגורי ילדיהם. בענייננו, בהינתן הוראות הדין האמריקאי, ושעה שלא קיים כל צו שיפוטי בעניין המשמורת ו/או בעניין סמכויות האפוטרופוסים, ברי כי החלטה חד צדדית של הנתבעת על הישארות הקטינה בישראל ללא הסכמת התובע ויתרה מזו, כשהוא מסרב לכך, תחת החזרתה לארה"ב, יש בה הפרת זכויות המשמורת של התובע על פי האמנה.
בהמשך לכך נקבע כי נסיבות המקרה אינן מצדיקות החלת ההגנות ו/או החריגים להשבת הקטינה אל מקום מגוריה הרגיל. בהקשר זה ובשים לב לחובתו של ביהמ"ש לפרש את החריגים לתחולת האמנה במשורה ובריסון, נדחו טענות הנתבעת לקיומו של חריג ההשלמה ו/או ההסכמה וכן ל"חריג החשש החמור", כעולה מסעיפים 13 (א) ו- 13 (ב) בתוספת לאמנה. בין היתר נקבע כי טענות הנתבעת כנגד ההחזרה במסגרת חריג "חריג החשש החמור" הינן בעיקר סביב חששה מכך שהקטינה תיחשף ליחסו הקשה של אביה כלפי אמה, ולא בשל סכנה הנשקפת לקטינה, חלילה מצד אביה. ברם, "חריג החשש החמור" פורש בפסיקה באופן צר יותר ביחס לאופן שבו נבחן עקרון טובת הילד במסגרת הליכי המשמורת הרגילים וכן נקבע בפסיקה, כי משמעותו של חריג זה הינה, שמדובר בחשש מהחזרת הקטין למדינה ממנה נחטף ולא בחשש הנובע מהחזרתו להורה ממנו נחטף או מניתוקו מן ההורה החוטף. |
| חזרה למעלה |
|
| 29 [משפחה] [כשרות משפטית ואפוטרופסות] |
|
| תמש (ת"א) 1711-08-13 פלוני נ' פלונית (משפחה; יהורם שקד; 17/07/14) - 10 ע' |
| עו"ד: מקסים ליפקין, טטיאנה שלם |
החלטות בעניין מקום מגוריו של קטין צריכות להתקבל על ידי שני ההורים בהסכמה. בלית הסכמה, על ההורים לפנות לבית המשפט. במקרה דנא בקשה לא הוגשה והסכמה לא נתבקשה, תוך שהאם ביכרה לעשות דין עצמי, לעקוף את חובתה לקבל את הסכמת האב או את הסכמת בית המשפט, והכל בניגוד לטובתם של הילדות. לפיכך ביהמ"ש הורה לאם להשיב את הקטינות לעיר מגוריהן המקורית.
משפחה – משמורת קטינים – שינוי מקום מגורים
כשרות משפטית ואפוטרופסות – קטינים – חובות ההורים
משפחה – משמורת קטינים – טובת הילד
.
בקשת אב, להורות על השבת בנותיוהקטינות לעיר בה התגוררו כל הצדדים עד לאחרונה, זאת בעקבות מעבר האם עם הבנות לעיר אחרת במרכז, בלא הסכמת האב ובניגוד להחלטה שיפוטית. האם נימקה את המעבר בקשיים כלכליים וברצונה להסתייע במשפחתה.
.
ביהמ"ש לענייני משפחה קיבל את הבקשה מהטעמים הבאים:
בהתאם לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, שני ההורים הם האפוטרופסים על הקטין, לשניהם הרשות לקבוע את מקום מגוריו של הקטין, והחלטות בעניין מקום מגוריו של קטין צריכות להתקבל על ידי שני ההורים בהסכמה. בלית הסכמה, על ההורים לפנות לבית המשפט. במקרה דנא בקשה לא הוגשה והסכמה לאנתבקשה, תוך שהאם ביכרה לעשות דין עצמי, לעקוף את חובתה לקבל את הסכמת האב או את הסכמת בית המשפט, תוך הפרת צו שיפוטי והכל בניגוד לטובתם של הילדות כפי שעולה בבירור מהתסקיר. לפיכך ביהמ"ש הורה לאם להשיב את הקטינות לעיר מגוריהן המקורית. |
| חזרה למעלה |
|
| כתבי טענות |
|
|
|
|
|
