| עליון |
| 1 [דיון פלילי] [עונשין] |
 |
| רעפ 3852/14 אלכסנדר זיסמן ורשואר נ' מדינת ישראל (עליון; ס' ג'ובראן; 31/12/14) - 9 ע' |
| עו"ד: קרן רוט, ד"ר חיים משגב |
נדחתה בקשת רשות ערעור שעניינה ביטול הרשעת המבקש בעבירה של מתן שוחד לעובד ציבור והעונש שהושת עליו. נפסק כי בבקשה לא עלתה טענה בעלת חשיבות כללית, כי אין בעונש כל סטייה ממדיניות הענישה הנהוגה, כי טענות לעניין יישום המבחנים להימנעות מהרשעה אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור וכי אין זה מקרה חריג המצדיק הימנעות מהרשעה נוכח חומרת העבירה וסוגה, אף כי המבקש הינו "בגיר-צעיר".
 דיון פלילי – הרשעה – הימנעות מהרשעה
דיון פלילי – רשות ערעור – מתי תינתן
עונשין – ענישה – הימנעות מהרשעה
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: שוחד ושחיתות
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: שיקולים
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: בגירים צעירים
.
המערער הורשע בבימ"ש השלום בעבירה של מתן שוחד לעובד ציבור ונגזרו עליו 3 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, חודשיים מאסר על תנאי וקנס בסך 2,500 ₪. במסגרת ערעור על פסק הדין הוחזר הדיון לבימ"ש השלום לקבלת תסקיר שירות מבחן וגזר הדין בוטל. בגזר דין שני, לאחר קבלת תסקיר, חזר בימ"ש השלום וגזר על המבקש את העונשים שגזר עליו בגזר הדין הראשון. המבקש ערער על גזר הדין השני, אך הערעור נדחה. מכאן בקשת רשות הערעור שעניינה ביטול הרשעת המבקש.
.
בית המשפט העליון (השופט ס' ג'ובראן) דחה את הבקשה ופסק כי:
הבקשה עניינה בשאלת גזירת עונשו של המבקש וביישום המבחנים לאי-הרשעתו. מדובר בשאלות פרטניות, שאינן מעלות סוגיה או טענה בעלת חשיבות כללית, משפטית או ציבורית. ככלל, טענות לעניין העונש אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה, שאינן ממן העניין דנן. טענות לעניין אופן יישום המבחנים שנקבעו להימנעות מהרשעה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור.
אף לגופו של עניין, דין טענת המבקש להידחות. כלל הוא שאם נמצא שנאשם עבר עבירה, יש למצות את ההליך הפלילי עמו בדרך של הרשעה וענישה. החריג לכלל הוא הימנעות מהרשעה והוא יופעל רק בנסיבות חריגות שבהן יוכח כי הנזק שנגרם לנאשם מההרשעה גבוה יותר מהתועלת שתצמח ממיצוי הדין עימו. הימנעות מהרשעה אפשרית בהצטבר שני גורמים: על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם; סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה על ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים. בנסיבות העניין, עבירת השוחד שנעברה כלפי עובד ציבור-שוטר, שמטרתה לאפשר לחברו של המבקש להמשיך לנהוג בפראות ולסכן חיי אדם בנתיב תחבורה, חמורה, שהאינטרס הציבורי להרתיע מהישנותה הוא רב. מתן משקל משמעותי לאינטרס זה אינו מעלה שאלה חשיבות בעלת חשיבות מיוחדת המצדיקה דיון בערעור שני, אף אם המבקש הוא "בגיר-צעיר".
טענת המבקש שיש לשנות מהאיזון האמור לעיל בשאלת אי-הרשעה בשל היותו "בגיר-צעיר" ולקבוע כי האיזון צריך להיות כמו האיזון שנקבע בעניינם של קטינים, שכולל התחשבות רבה יותר בנסיבותיהם האינדיבידואליות, נדחתה בנסיבות העבירה האמורה. בנוסף, אף אם באופן כללי יש לתת משקל לגילו של "בגיר-צעיר", נסיבות המקרה עשויות להביא לכך שיש להעדיף שיקולי הרתעה וגמול על פני שיקולי שיקום, ולכן יש לבחון כל מקרה לגופו. במקרה זה, אף כי יש שיקולים רבים לזכות המבקש, נוכח חריגוּת ההימנעות מההרשעה, כמו גם חומרת העבירה והרתיעה ממנה, לא נמצא שיש בשיקולי צדק כדי להטות את המשקל לטובת אי-הרשעת המבקש. |
| חזרה למעלה |
|
| 2 [בתי-משפט] [נזיקין] |
|
| דנא 920/14 חוות צברי אורלי בע"מ נ' מדינת ישראל (עליון; מ' נאור; 18/08/14) - 9 ע' |
| עו"ד: א' גוט, א' בר אליעזר, ר' בר זוהר |
נדחתה בקשה להורות על קיומו של דיון נוסף בפסק דין בו נקבע, בין היתר, כי המבקש 2 "הסתכן מרצון", מאחר שעל פני הפסק לא נתגלתה הלכה חדשה או קשה.
בתי-משפט – דיון נוסף – עילות לקיומו
בתי-משפט – דיון נוסף – תנאים לקיומו
נזיקין – אחריות – הסתכנות מרצון
נזיקין – הגנות – הקטנת הנזק
.
בקשה לקיום דיון נוסף בפסק דין של בימ"ש העליון (להלן: פסק הדין) בו התקבלו חלקית שניים מבין שלושה ערעורים שהוגשו על פסק-דין של בימ"ש המחוזי בו נקבע כי המשיבות חבות בנזיקין כלפי המבקשים בגין רשלנות בשל אי הספקת מי הקולחין של משיבה 2 לחוות הצברים שהקים המבקש 2 (להלן: החווה). הבקשה נוגעת לכך שבמסגרת פסק הדין אושרה קביעת בימ"ש המחוזי כי יש מקום לפצות את המבקשים רק בגין הנזק שארע לחלק הראשון של החווה, וכי לגבי חלק נוסף שהורחב יש לראות את המבקש 2 כמי ש"הסתכן מרצון" והגדיל את החווה אף שידע כי קיימת בעיה בהספקת מי קולחין, ומכאן שאין להטיל את הנזק על המשיבות. המבקשים טוענים כי מדובר בפסק דין תקדימי, אשר במסגרתו נתקבלה לראשונה בפסיקת בימ"ש העליון טענה בדבר הסתכנות מרצון.
.
בית המשפט העליון (המשנָה לנשיא נאור) דחה את הבקשה ופסק כי:
בפסק הדין לא נקבעה כל הלכה לעניין דוקטרינת ההסתכנות מרצון. הלכה חייבת לגלות עצמה על-פני פסק-הדין. בפסק הדין נסקר הדין הקיים ויושם על עובדות המקרה. אין מדובר בהלכה חדשה, בשים לב לכך כי מדובר על כללים קיימים אשר יושמו פעמים רבות בפסיקה, אף אם תוצאת יישומם הייתה דחיית תחולת הדוקטרינה; באשר ליחס שבין עוולת הרשלנות לבין עוולת הפרת החובה החקוקה, לעניין תחולת דוקטרינת ההסתכנות מרצון, הרי שפסק הדין הושתת על עוולת הרשלנות בלבד ולא נקבעה כל הלכה בנושא, ולכן אין מדובר בעניין המצדיק קיום דיון נוסף, ובייחוד כאשר בימ"ש אימץ את קביעות בימ"ש המחוזי תוך הפניה אליהן ומבלי לפרטן. בדומה, כאשר נדחה ערעור בהסתמך על תקנה 460(ב) לתקסד"א, אין הצדקה לקיום דיון נוסף.
אשר למבחן המשפטי להחלת הדוקטרינה, הן המבחן הסובייקטיבי הן המבחן האובייקטיבי קנו להם אחיזה בפסיקה. מכל מקום, נדרש לבחון בגדרי דוקטרינת ההסתכנות מרצון האם אכן ביקש הניזוק לחשוף עצמו לסיכון. 'חשיפה' זו אין עניינה אך ידיעה על דבר התרחשות הנזק אלא עניינה חשיפה לתוצאותיו המשפטיות של הנזק. האם הסכים הניזוק שאם יאונה לו נזק יפול ההפסד עליו. במקרה דנן מבקש 2 היה מודע בפועל לקיומה של הבעיה בהספקת מי הקולחין. אין לקבל מצב שבו אדם המודע לכך שנגרם, ועשוי להמשיך להיגרם, לו נזק רב בשטח החווה כתוצאה מאי הספקת מי קולחין, ירחיב את החווה עד לכדי הכפלת שטחה, מה שיוביל להכפלה בשיעור הנזק, ואז ידרוש פיצוי כפול. מדובר בהתנהגות חסרת תום לב, ויתכן גם, מבלי לקבוע מסמרות, שהיא מנוגדת לחובת הניזוק להקטין את נזקו.
לסיכום, מאחר שעל פני הפסק לא נתגלתה הלכה חדשה או קשה, הבקשה נדחתה. |
| חזרה למעלה |
|
| 3 [תגמולים] [פרשנות] |
|
| רעא 2536/14 יהודה קידר נ' קצין התגמולים (עליון; א' רובינשטיין, ס' ג'ובראן, צ' זילברטל; 18/08/14) - 18 ע' |
| עו"ד: ארז יער, סיגל יער, גלעד שר, חן לניר, שרון מן אוריין |
משרד הביטחון אינו רשאי להתוות מדיניות של קביעת שיעור נכות אוטומטי של 50% (או כל שיעור גורף אחר) מכוח חוק הנכים (תגמולים ושיקום), בכל מקרה של פדויי שבי הסובלים מתסמונת פוסט טראומתית בלא קשר לנכות בפועל. על כל מקרה לעבור הליך של הכרה בנכות על ידי קצין התגמולים וקביעת שיעורה מסור פרטנית לועדות הרפואיות הפועלות מכוח חוק הנכים.
תגמולים – נכי צהל – שיעור הנכות
פרשנות – דין – חוק הנכים (תגמולים ושיקום) [נוסח חדש]
תגמולים – לפי חוק תשלומים לפדויי שבי התס"ה-2005 – זכאות לקיצבה
.
שתי בקשות רשות ערעור במרכזם השאלה: האם יש לקבוע לפדויי שבי בגין תסמונת פוסט טראומתית (PTSD) מכוח חוק הנכים (תגמולים ושיקום), שיעור נכות ייחודי של 50%, או שמא נתון כל מקרה לבחינתם של קצין התגמולים והועדות הרפואיות הפועלות מכוח חוק הנכים לפי הוראות חוק זה.
.
ביהמ"ש העליון (מפי השופט א' רובינשטיין, בהסכמת השופטים ס' ג'ובראן וצ' זילברטל) קיבל את עמדתו המשפטית של קצין התגמולים ופסק:
המחוקק מבחין בין התייחסות ספציפית לפדויי שבי בחוק תשלומים לפדויי שבי, שם נקבעו פרמטרים להכרה ולפיצוי אוניברסאלי ללא בדיקת מצב רפואי, לבין הזכאות לפי חוק הנכים, הנבחנת באמות המידה הפרטניות שקבע חוק זה, קרי, הליך של הכרה בנכות על ידי קצין התגמולים וקביעת שיעורה על ידי הועדות הרפואיות, בכל מקרה לגופו, בדומה לנכי צה"ל אחרים. אין עיגון בחוק הנכים לכך שמשרד הביטחון רשאי היה להתוות מדיניות של קביעת אחוזי נכות גורפים בשיעור 50% (או אחרים), באופן אוטומטי ואוניברסאלי בכל מקרה של פדויי שבי הסובלים מ- PTSD בלא קשר לנכות בפועל. הנושא מסור, כאמור, פרטנית לועדות הרפואיות. לפיכך, לעניין רע"א 3411/13 הוחלט ליתן רשות ערעור, לדון בבקשה כבערעור ולקבלו. לעומת זאת לא ניתן רשות ערעור ברע"א 2536/14. שכן נסיבותיו אינן מעלות את השאלה שעמדה במוקד הדיון ברע"א 3411/13, שכן על פי חוות הדעת הפסיכיאטרית אין המבקש, הסובל מבעיות רפואיות שונות, לוקה ב PTSD. |
| חזרה למעלה |
|
| 4 [נזיקין] |
|
| רעא 3787/14 אילת וינברג נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב ("הפול") (עליון; צ' זילברטל; 18/08/14) - 13 ע' |
| עו"ד: קובי שפירא, משה עבדי |
משבוטל הערעור שהגישה המבקשת לוועדת הערעורים של המל"ל כדין, אין בקביעות שניתנו בהחלטות ביניים בגדרי הערעור להוות קביעה על פי דין במובן סעיף 6ב לחוק הפלת"ד, ומכאן שהבקשה להבאת ראיות לסתור מתייחסת אך לנכות שנקבעה בוועדה הרפואית מהדרג הראשון. עם זאת, התנהלות המבקשת שנמנעה מלגלות לביהמ"ש אודות הליך הערעור ומשיכתו, אינה ראויה ומצדיקה בנסיבות פסיקת הוצאות.
נזיקין – פיצויים לנפגעי תאונות דרכים – הבאת ראיות לסתור
נזיקין – פיצויים לנפגעי תאונות דרכים – נכות
.
ביהמ"ש המחוזי קיבל את בקשת המשיבה (הנתבעת) ופסל חוות דעת שהוגשה על ידי מומחה מטעמו, מומחה אשר מונה במסגרת היתר שניתן למבקשת להביא ראיות לסתור קביעת נכות על-פי דין; כל זאת במסגרת תובענה לפיצויים שהגישה המבקשת על יסוד הוראות חוק הפלת"ד. בהחלטה נקבע כי המבקשת נהגה בחוסר תום לב כשלא הזכירה במסגרת הבקשה להתיר לה הבאת ראיות לסתור את ההליך שניהלה בוועדה הרפואית לערעורים של המל"ל. וכי החלטת ועדת הערעורים, טרם נמשך הערעור ע"י המבקשת, לפיה אין קשר סיבתי בין תסמונת הפיברומיאלגיה ממנה סובלת המבקשת לבין התאונה, היא בגדר "קביעה על-פי-דין", מכוח סעיף 6ב לחוק הפלת"ד. מכאן בקשת רשות הערעור אשר נדונה כערעור.
.
ביהמ"ש העליון (מפי השופט צ' זילברטל) קיבל את הערעור בחלקו, מהטעמים הבאים:
ביהמ"ש קובע כי בגדר הליך הערעור בוועדה הרפואית של המל"ל לא נעשתה כל קביעה על-פי דין במובן סעיף 6ב לחוק הפלת"ד, לרבות עמדת הוועדה בנושא העדר הקשר הסיבתי בין הפיברומיאלגיה לבין התאונה, ומכאן שהבקשה להבאת ראיות לסתור מתייחסת אך לנכות שנקבעה בוועדה הרפואית מהדרג הראשון. שכן, על מנת שיהא מדובר בדרגת נכות שנקבעה על-פי דין, תנאי הוא שעסקינן אכן בדרגת נכות שהדין האחר קבע לנפגע. בענייננו, בעקבות אימוצה של חוו"ד בדבר העדר קשר סיבתי בין התאונה לבין הפיברומיאלגיה, לאורה התכוונה הוועדה הרפואית לערעורים לקבוע כי לא נותרה למבקשת כל נכות כתוצאה מהתאונה, אפשרה הוועדה למבקשת, מכח סמכותה הרחבה למשוך את הערעור, כך שתעמוד בעינה קביעת הוועדה הרפואית מהדרג הראשון העומדת על 10 אחוזים בתחום האורתופדיה אף שהוועדה לערעורים מצאה כי לא נותרה נכות בתחום זה. המבקשת בחרה במשיכת הערעור. מדובר במהלך לגיטימי שאין בו כל פסול או פגם של אי חוקיות. נוכח ביטול הערעור ההליכים שהתקיימו בגדר הדיון בערעור לא יצרו קביעה על-פי דין. דרגת הנכות שנקבעה למבקשת על-פי הדין האחר, הוא הדין שעל-פיו נקבעת דרגת נכות על ידי המל"ל, העומדת על 10 אחוזים בתחום האורתופדיה; ביהמ"ש מוסיף, כי נוכח ההליך שהתנהל בפני הוועדה לערעורים, גם סביר לקבוע כי הנכות האורתופדית מבטאת את כלל הנכויות שנגרמו למבקשת עקב התאונה, ועל כן האפשרות להוכיח בביהמ"ש קיומה של נכות בתחום נוסף, צריכה להיעשות במסגרת הבאת ראיות לסתור (כפי שאכן נעשה).
שאלה אחרת היא מה נפקותה, אם בכלל, של אי-הזכרת ההליך בוועדה הרפואית לערעורים במסגרת הבקשה להבאת ראיות לסתור. בהקשר זה נקבע כי הילוכה של המבקשת לא היה ראוי. על המבקשת למצער היה לגלות את עובדת הגשת הערעור ומשיכתו, וזאת אף אם לדעתה אין למה שהתרחש בגדרו כל נפקות ביחס לבקשה האמורה, תוך הבעת עמדה זו. עם זאת חסימת דרכה של המבקשת להוכיח בבימ"ש קיומה של נכות ריאומטולוגית, במסגרת הבאת ראיות לסתור ובאמצעות מומחה מטעם ביהמ"ש , היא סנקציה חריפה מדי. זאת נוכח נתונים שמצביעים על כך שאם יבוטל ההיתר להביא ראיות לסתור, עלולה המבקשת להינזק בצורה שיכולה להיות קשה עד כדי עיוות דין. ביהמ"ש מוצא לבטא את מורת רוחו מהתנהלות המבקשת בפסיקת הוצאות. |
| חזרה למעלה |
|
| 5 [דיון פלילי] [ראיות] |
|
| רעפ 5117/14 גיא בן דור נ' מדינת ישראל (עליון; ח' מלצר; 17/08/14) - 10 ע' |
| עו"ד: יעל שרף, אריאל עטרי |
בקשת רשות הערעור, שנסבה על פסיקת ערכאות קמא בעניינו של המבקש, אשר הורשע בביצוע עבירות מין, נדחתה. מדובר בבקשה שאינה מעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית, החורגת מעניינו הפרטני של המבקש, ובטענות "ערעוריות", בטענות הנוגעות ליישום הדין, ובדיות ראיות במקרה קונקרטי, שאינן מצדיקות מתן רשות ערעור.
דיון פלילי – רשות ערעור – מתי תינתן
דיון פלילי – הרשעה – ספק סביר
ראיות – קבילות – רשומה מוסדית
ראיות – קבילות – ראיה פסולה
.
המבקש הורשע בבימ"ש השלום בעבירות של מעשים מגונים כלפי 4 מתלוננות, בין השאר, על יסוד פלטי שיחות טלפון שהוגשו יחד עם תעודות בדבר היותם "רשומה מוסדית", ונגזר עונשו. בערעור בבימ"ש המחוזי זוכה המבקש מהאישום הרביעי בהיעדר ראיות מספיקות ולגבי האישום השלישי הורשע רק בעבירה של ניסיון, ועונשו הופחת. מכאן בקשת רשות הערעור במסגרתה מעלה המבקש טענות רבות, כאשר בימ"ש נדרש אך למקצתן.
.
בית המשפט העליון (השופט ח' מלצר) דחה את הבקשה ופסק כי:
הבקשה אינה מעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית, החורגת מעניינו הפרטני של המבקש. הטענות בדבר קבילות פלטי התקשורת "ערעוריות" הקשורות לנסיבות המקרה. עניינן ביישום הדין, דהיינו של התנאים הקבועים בדין לצורך קבילות "רשומה מוסדית" ולעניין הוצאת צו לקבלת פלטי נתוני תקשורת, על מקרה זה. מעבר לכך שטענות מסוג זה, ככלל, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור, גם לגופו של עניין לא נפל פגם המצדיק התערבות בהחלטות ערכאות קמא. השאלה הנוגעת להגשת מחקרי תקשורת כ"רשומה מוסדית" וקבילותם, נדונה בפסיקה, שקבעה כי לא חייבת להיות זהות בין מי שהוציא בפועל את פלט התקשורת לבין העד שהעיד בבימ"ש.
הטענה בדבר נפקות זיכוי המבקש מהאישום הרביעי, אינה מעלה שאלה משפטית כללית. הקביעה שלפיה באישום הרביעי לא נמצאו די ראיות כדי להביא להרשעה מעבר לספק סביר, לא יוצרת בהכרח ספק סביר ביחס לאשמת המבקש באישומים האחרים. מכל מקום, מדובר, בסוגיה של דיות ראיות במקרה קונקרטי, שככלל, איננה מצדיקה מתן רשות ערעור; הטענות בעניין המרת ההרשעה באישום השלישי לעבירת ניסיון נוגעת ליישום הדין על נסיבות המקרה ונדונה כבר בפסיקה גם ביחס לעבירה של מעשים מגונים. לגופו של עניין, מעשי המערער עולים כדי ניסיון לביצוע מעשה מגונה.
הטענה שלפיה בימ"ש סטה מהלכת אבוטבול איננה מקימה עילה למתן רשות ערעור, שכן עניינה ביישום הדין שאיננה מצדיקה דיון בגלגול שלישי, גם אם נפלה טעות ביישום, ובלבד שלא נגרם לנאשם עיוות דין, לא כל שכן כאשר הדין יושם נכונה. בהלכת אבוטבול נקבע כי במקרה בו בימ"ש נחשף לראיה שאינה קבילה במשפט פלילי ונתקבלה בטעות יש לערכאת הערעור סמכות לדחות את הערעור, ובלבד שלא נגרם לנאשם עיוות דין והרשעתו עומדת גם ללא הראיה הפסולה. זאת ועוד, טענת המבקש מתייחסת לראיות קבילות, אלא שבשל פגמים שנפלו בעריכתן, נקבע כי אין לתת להן משקל לחובת המבקש. בנסיבות כאלה בימ"ש רשאי לדחות ערעור אף אם קיבל טענה שנטענה, אם היה סבור כי לא נגרם עיוות דין. לפיכך, בימ"ש המחוזי לא חרג מסמכותו כאשר חרף קבלת מקצת טענות המבקש, דחה את ערעורו והותיר את הרשעתו במרבית האישומים על כנה, לנוכח יתר הראיות שעמדו לחובתו. |
| חזרה למעלה |
|
| 6 [דיון פלילי] [תעבורה] |
|
| רעפ 4073/14 יריב לוין נ' מדינת ישראל עיריית תל אביב (עליון; ס' ג'ובראן; 11/05/14) - 7 ע' |
| עו"ד: |
בימ"ש חזר על הלכת ניר לפיה הודעת תשלום קנס היא המסמך המהותי שפותח את ההליך נגד הנאשם, ואילו ההזמנה למשפט היא אמצעי דיוני-טכני שמטרתו להביא לידיעת הנאשם את המקום והמועד שבהם יתקיים המשפט.
דיון פלילי – כתב-אישום – פגמים
תעבורה – עבירות – ברירת משפט
תעבורה – עבירות – סדרי דין
דיון פלילי – רשות ערעור – מתי תינתן
.
המבקש החנה את רכבו בתל אביב בניגוד לתמרור המתיר חניה לכלי רכב מסוימים ובשעות מסוימות, ולכן נמסרה לו (על גבי רכבו) הודעת תשלום קנס. המבקש ביקש להישפט ונשלחה לו הזמנה למשפט בבימ"ש לעניינים מקומיים. טענת המבקש כי בהזמנה למשפט נפל פגם כיוון שהיא חתומה על ידי גורם שאינו מבין הגורמים המוסמכים לחתום על הזמנה כזו, שהיא כתב אישום, ולכן כתב האישום פסול ודינו להתבטל, נדחתה בהסתמך על עניין ניר. המערער הורשע ונגזר עונשו. ערעור על הכרעת הדין ועל דחיית הטענה האמורה נדחו. מכאן בקשת רשות הערעור.
.
בית המשפט העליון (השופט ס' ג'ובראן) דחה את הבקשה ופסק כי:
בימ"ש ציין כי בעניין ניר (רע"פ 7752/00) נקבע שהודעת תשלום הקנס היא המסמך המהותי שפותח את ההליך נגד הנאשם, ואילו ההזמנה למשפט היא אמצעי דיוני-טכני שמטרתו להביא לידיעת הנאשם את המקום והמועד שבהם יתקיים המשפט. עוד נקבע שעצם הכללת פרטי העבירה בטופס אינו הופך את הטופס, שהוא ההזמנה למשפט, לכתב אישום במובנו הרגיל כיוון שיוזם הליך ייחודי זה הוא הנאשם, בהודעתו כי הוא מעוניין להישפט. באשר לתקנה 44ג לתקנות סדר הדין הפלילי, הקובעת כי הזמנה למשפט לפי סימן ד' לתקנות דינה ככתב אישום, נקבע כי היא יוצרת שתי חזקות דיוניות לעניין קיומו של ההליך השיפוטי, ואין משמעותה כי הזמנה למשפט היא למעשה כתב אישום במובנו הרגיל.
בימ"ש ציין כי בעניין גוטמן (ע"פ (מחוזי י-ם) 4428/09), כלל לא נדונה לגופה מהותה של ההזמנה למשפט. יתר על כן, הדגש הושם, על בחירת הנאשם להעביר את עניינו לבירור שיפוטי, ולכן נקבע שהפגם שנפל בהודעת תשלום הקנס בעניינו חסר נפקות מעשית. בימ"ש ציין כי המבקש עשה שימוש בהכרעה אגבית מעניין גוטמן, שאין בה כדי לסתור הלכה שרירה וקיימת של בימ"ש העליון, שאינה בגדר הכרעה אגבית שאינה חלק מההלכה. בימ"ש ציין עוד כי הסיטואציה בעניינו של המבקש זהה למדי לזו שבעניין ניר, וכי ערכאות קמא יישמו באופן מלא את ההלכה האמורה בעניינו.
נוכח קיומה של הלכה של בימ"ש העליון בשאלה שהמבקש ביקש בגינה מתן רשות ערעור ונוכח כל האמור לעיל, הבקשה נדחתה, כיוון שאינה מעלה כל מעלה סוגיה או טענה בעלת חשיבות כללית, משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, ואף אין היא מעלה שיקולי צדק ייחודיים. |
| חזרה למעלה |
|
| עבודה ארצי |
| 7 [עבודה] |
|
| ברע (ארצי) 10658-08-14 שמואל יונס נ' מבקר המדינה ונציב קבילות הציבור (עבודה; יגאל פליטמן; 13/08/14) - 9 ע' |
| עו"ד: |
נדחתה בר"ע שהגיש המבקש על החלטתו של בית הדין האזורי לעבודה. נפסק, כי מידע מוקדם אודות אופן התנהלות המבקש אינו פוסל את מבקר המדינה מלערוך שימוע למבקש, במסגרתו יתאפשר למבקש להעלות טענותיו.
עבודה – זכויות – זכות שימוע
.
המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו, בה נדחתה בקשת המבקש למתן סעד זמני שיורה למשיב שלא לערוך בעניינו הליך של שימוע לפני פיטורים, שלא לדון ושלא להחליט בנושא פיטורי המבקש, עד להכרעה בתביעת המבקש.
.
בית הדין הארצי לעבודה מפי השופט י. פליטמן דחה את הבקשה ופסק כלהלן:
ערכאת הערעור ממעטת להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בעניין מתן סעדים זמניים.
לא נתקיימו במקרה דנן התנאים הקבועים בסעיף 26(א) לחוק בית הדין לעבודה. הערכאה הדיונית הסתמכה על הממצאים הלכאוריים שהונחו לפתחה עת קבעה כי לא שוכנעה, ולו לכאורה, שמבקר המדינה נקט בהליך השימוע בקשר כלשהו לשחיתות הנטענת על ידי המבקש.
מידע מוקדם אודות אופן התנהלות המבקש אינו פוסל את מבקר המדינה מלערוך שימוע למבקש, במסגרתו יתאפשר למבקש להעלות טענותיו. יש להבחין בין מידע מוקדם לבין דעה קדומה, אשר יש בה כדי לפסול בעל סמכות מלערוך שימוע לעובד. |
| חזרה למעלה |
|
| 8 [עבודה] [דיון פלילי] |
|
| עפ (ארצי) 33098-09-12 א.פ.י. שירותי כח אדם בענף הבניין (2005) בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה (עבודה; ורדה וירט ליבנה, רונית רוזנפלד, יעל אנגלברג שהם; 11/08/14) - 19 ע' |
| עו"ד: דרורה נחמני רוט , ענבר סהראי, יאיר דוד |
אצל הנאשמים, חברה לאספקת עובדים זרים ובעליה, התקיים היסוד הנפשי של מודעות, גם אם בקשר לחלק מהליקויים במבנה המגורים שהעמידו ביחס לעובדים הזרים, במודעות מסוג "עצימת עיניים" ולפיכך הם הורשעו בדין בעבירה של אי העמדת מגורים הולמים לפי חוק עובדים זרים; אין זה מקרה חריג המצדיק אי הרשעה של בעל החברה, ולכן לא היה מקום להפנייתו לתסקיר קצין מבחן לבדיקת אפשרות של אי הרשעה.
עבודה – עובדים זרים – העמדת מגורים הולמים
עבודה – עובדים זרים – חובות המעביד
עבודה – עובדים זרים – זכויותיהם
דיון פלילי – הרשעה – הימנעות מהרשעה
.
המערערת, חברה לאספקת עובדים זרים לענף הבניה, הורשעה בביה"ד האזורי בעבירה של העסקת 11 עובדים זרים מבלי שהעמידה לרשותם מגורים הולמים, בניגוד לסעיף 2(ב)(4) ו-1ה לחוק עובדים זרים, תשנ"א-1991 (להלן: החוק), ונגזר עליה קנס בסך 250,000 ₪. כמו כן, הורשע מערער 2 (להלן: המערער), בעליה של המערערת ומנהלה, בהפרת חובתו כנושא משרה, לפקח ולמנוע את ביצוע העבירה על ידי המערערת, בניגוד לסעיף 5 לחוק, ונגזר עליו קנס בסך 50,000 ₪. בנוסף המערערים חויבו לחתום על כתב התחייבות להימנע מביצוע העבירות בהן הורשעו. הערעור מופנה כנגד הרשעת המערערים באשר לטענתם לא התקיים אצלם היסוד הנפשי הנדרש להרשעה, וכנגד הימנעות ביה"ד מלהפנות את המערער לקבלת תסקיר קצין מבחן לבדיקת אפשרות של אי הרשעה.
.
בית הדין הארצי לעבודה (מפי השופטת ר' רוזנפלד ובהסכמת סגנית הנשיא ו' וירט ליבנה והשופטת י' אנגלברג שהם) דחה את הערעור ופסק כי:
מטרות החוק להבטיח את זכויותיו של העובד הזר, נוכח מעמדו החלש, ובכלל זה לספק מגורים הולמים; אשר לקביעה בדבר התקיימות היסוד הנפשי של "מודעות" אצל המערערים, ביה"ד קמא ייחס למערערים מודעות בפועל לחלק מהליקויים במבנה המגורים. לגבי ליקויים אחרים קבע כי ככל שהמערערים לא ראו את הליקויים בפועל, יש לייחס להם מודעות לקיומם, מכוח דוקטרינת עצימת העיניים. עצימת עיניים מפני ההכרה באפשרות קיומה של נסיבה הנמנית עם היסוד העובדתי שבעבירה, כמוה כמודעות בפועל לקיומה של הנסיבה. בקשר לעצימת עיניים די להוכיח את המודעות בהיבט האובייקטיבי, היינו האם נוצרו נסיבות שהיו צריכות לעורר את חשד הנאשם לקיום עבירה. זהו למעשה מצב של עצימת עיניים, בו קיימות "נורות אזהרה" אובייקטיביות בדבר קיומה של עבירה, מהן מתעלם הנאשם ודי בכך כדי לקיים את המצב הנפשי של מודעות. המערער נחשף למצבו הקשה של המבנה ולפחות לחלק מהליקויים. ככל שלא נחשף לחלק אחר של הליקויים, כך שנורות האזהרה היו צריכות להתריע לפניו בדבר אפשרות קיומם, אך הוא בחר להתעלם מהן. לפיכך, התקיים אצל הנאשמים היסוד הנפשי של מודעות, גם אם בקשר לחלק מהליקויים, במודעות מסוג עצימת עיניים.
אשר להימנעות ביה"ד קמא מלהפנות את המערער לקבלת תסקיר קצין מבחן, הסמכות להימנע מהרשעה או לבטלה לפני מתן גזר הדין, תופעל במקרים חריגים. צו מבחן ללא הרשעה יינתן רק לאחר שעניינו של הנאשם נבחן על יסוד שתי אמות מידה: הפגיעה החמורה שצפויה ההרשעה לפגוע בנאשם, וסוג העבירה, המאפשר בנסיבות המקרה לוותר על ההרשעה מבלי לפגוע בשיקולי הענישה האחרים. הנטל הוא על הנאשם המבקש להימנע מהרשעתו לשכנע כי מן הראוי לחרוג בעניינו וכי שיקולי השיקום גוברים במידה רבה על שיקולי האינטרס הציבורי. המערער אינו עומד באמות המידה הללו. למערער חלק מרכזי בהספקת המגורים הבלתי הולמים. הטענה בדבר נזק כלכלי שייגרם למערער אינה בגדר נסיבות חריגות המצדיקות הימנעות מהרשעה. בנסיבות החמורות של המקרה, ובשים לב למידת מעורבותו של המערער, האינטרס הציבורי הגלום בהרשעה, על הערכים החברתיים שעליהם הוא בא להגן, הוא האינטרס המכריע. לפיכך, מקרה זה אינו נופל בגדר המקרים החריגים המצדיקים חריגה מן הכלל ואי הרשעה ולכן בצדק לא הופנה המערער לתסקיר קצין מבחן. |
| חזרה למעלה |
|
| 9 [עבודה] |
|
| עבל (ארצי) 12561-07-12 מרדכי רוימי נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; לאה גליקסמן, יגאל פליטמן, ורדה וירט, נ.צ.: א' כרמון, א' גדעון; 11/08/14) - 9 ע' |
| עו"ד: ליאת אופיר, מיכאל לנג |
הדיון בעניינו של המערער הוחזר לביה"ד האזורי לשם מינוי מומחה רפואי נוסף מתחום האורטופדיה לבחינת שאלת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו של המערער לבין הליקוי בעמוד שדרה צווארי בעילת המיקרוטראומה, שכן בנסיבות העניין המומחה "נעול" בעמדתו בעניין זה.
עבודה – בית-הדין לעבודה – מינוי מומחים יועצים רפואיים
עבודה – בית-הדין לעבודה – מינוי מומחים
עבודה – בית-הדין לעבודה – מומחים רפואיים
.
המערער הגיש לביה"ד האזורי תביעה להכרה בפגיעה בכתפיים ובצוואר כפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה. ביה"ד מינה מומחה יועץ רפואי (להלן: המומחה). ביה"ד הכיר במחלת המערער בכתפיו כפגיעה בעבודה, אולם לא הכיר בפגיעה בעמוד שדרה צווארי כפגיעה בעבודה. המערער טוען כי יש למנות מומחה רפואי נוסף מתחום הרפואה התעסוקתית לבחינת שאלת הקשר הסיבתי בין פגיעתו בעמוד שדרה צווארי לבין תנאי עבודתו.
.
בית הדין הארצי לעבודה (מפי השופטת ל' גליקסמן ובהסכמת הנשיא י' פליטמן, סגנית הנשיא ו' וירט ליבנה ונציגי הציבור א' כרמון, א' גדעון) קיבל את הערעור בחלקו ופסק כי:
על פי סעיף 17 להנחיות בדבר מומחים יועצים רפואיים ביה"ד רשאי למנות מומחה נוסף ככל שמצא כי בחוות דעת המומחה לא ניתן מענה לכל השאלות שהוצגו, והן חיוניות להכרעה בהליך; או שנראה לביה"ד שהמומחה דוגל באסכולה המחמירה עם הנפגע בהשוואה לאסכולה אחרת, מקלה יותר; או שנדרש תחום מומחיות נוסף לבחינת אותה פגימה; או מטעמים מיוחדים אחרים. במקרה דנן הסכימו הצדדים, במסגרת דיון קדם ערעור, להפנות למומחה שאלת הבהרה. הסכמה זו משקפת את ההבנה שבחוות דעת המומחה לא ניתן מענה שלם לשאלת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו של המערער לבין הליקוי בצווארו. כמו כן, המומחה לא התייחס בתשובתו לשאלת ההבהרה, אלא חזר על חוות דעתו הקודמת לפיה אין קשר סיבתי בין מחלת התובע בצווארו לבין עבודתו ולא התייחס לעניינים אליהם הופנה למתן מענה. בנסיבות אלה, נראה כי המומחה "נעול" בעמדתו בעניין הקשר הסיבתי בין עבודתו של המערער לבין הליקוי בצוואר. לפיכך, אין טעם להפנות אליו שנית שאלות הבהרה, אלא יש מקום למינוי מומחה רפואי נוסף. עם זאת, אין מקום למינוי מומחה מתחום הרפואה התעסוקתית. השאלה הדורשת התייחסות היא בדבר הקשר הסיבתי בין אופן עבודתו לבין הליקוי בעמוד שדרה צווארי, ונכון למנות לעניין זה מומחה רפואי מתחום האורתופדיה.
לפיכך, הדיון הוחזר לביה"ד האזורי למינוי מומחה רפואי נוסף לבחינת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו של המערער ואופן ביצוע עבודתו לבין הליקוי בעמוד שדרה צווארי, בעילת המיקרוטראומה. |
| חזרה למעלה |
|
| עבודה אזורי |
| 10 [עבודה] |
|
| סע (ת"א) 55368-11-10 פלונית נ' אלמונית בע"מ (עבודה; ד"ר אריאלה גילצר כץ, נ.צ.: ו' עזאם, א' שלו; 16/06/14) - 18 ע' |
| עו"ד: אלי שרביט, מאיר אבירם |
התובעת תשיב כספים שגנבה מהנתבעת ותשלם פיצויים בגין עגמת נפש נוכח התחזותה לחולת סרטן במטרה להתחמק מהשבת הגניבה ומאחר שטפלה על נתבע 2 האשמת שווא בדבר הטרדה מינית; הנתבעת אינה חייבת בתשלום פיצויי פיטורים לתובעת בשל העתקת כתובת משרדה בהעדר הרעת תנאים מוחשית; הנתבעים היו רשאים לחזור בהם מהסכמתם לשלם לתובעת פיצויי פיטורים, לאחר שהתברר דבר הגניבה.
עבודה – בית-הדין לעבודה – סעדים
עבודה – פיצויי פיטורין – שלילתם
עבודה – פיצויי פיטורין – זכאות
.
התובעת עבדה אצל הנתבעת 1, שנתבע 2 הוא מנהלה (להלן: הנתבע) כמנהלת חשבונות. התובעת הגישה את התביעה דנן לתשלום פיצויי פיטורים, פדיון חופשה, שכר עבודה בעבור יומיים, שחרור כספי ביטוח המנהלים ועגמת נפש עקב הטרדות מיניות של הנתבע. בתביעה שכנגד עותר הנתבע שכנגד לקבלת סכומים שגנבה התובעת וכן סך של 50,000 ₪ פיצוי בגין עגמת נפש בשל עלילות השווא שטפלה התובעת על הנתבע בגין הטרדות מיניות.
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופטת ד"ר א' גילצר-כץ ונציגי הציבור ו' עזאם, א' שלו) דחה את התביעה העיקרית ברובה, קיבל את התביעה שכנגד ברובה ופסק כי:
ביה"ד פסק כי התובעת ביצעה מעשי גניבה של שירותים ומוצרים באמצעות שימוש בשני כרטיסי אשראי של הנתבע, ללא הסכמתו. עוד נקבע כי התובעת התחזתה לחולת סרטן כדי להתחמק מלתת הסברים לחיובי כרטיסי האשראי. לפיכך פסק ביה"ד כי על התובעת להשיב לנתבע את הסכומים בגין רכישותיה. ביה"ד הוסיף וקבע כי כשהבינה התובעת כי נתפשה בגניבתה, ועל מנת להקדים תרופה למכה, הגישה התובעת תלונה למשטרת ישראל על הטרדה מינית ואיומים נגד הנתבע. המשטרה סגרה את התיק בנימוק שאין אשמה פלילית. נוכח התנהגותה הנפשעת של התובעת, שהגישה תלונה על הטרדה מינית כשהבינה שהחבל מתהדק סביב צווארה נוכח מעשי הגניבה שביצעה, נדחתה תביעתה בגין הטרדה מינית והיא חויבה לשלם לנתבע 2 סך של 25,000 ₪ פיצוי בגין עגמת נפש, שכן האשמות שווא בגין הטרדה מינית הן מעשה חמור ולנתבע נגרמה עגמת נפש שכללה חקירה במשטרה בגין האשמות אלו וחשיפה לתביעה משפטית בגין האשמת שווא.
ביה"ד פסק כי העתקת כתובת של מעביד אינה מקנה באופן אוטומטי פיצויי פיטורים, אלא יש להוכיח כי קיימת הרעת תנאים מוחשית בעבור העובד בשל המעבר מכתובת אחת לשנייה. בנסיבות המקרה דנן, תוספת של כ-17 ק"מ מביתה של התובעת לכתובת החדשה של הנתבעת איננה מהווה הרעת תנאים, בוודאי שלא מוחשית. לפיכך הנתבעת אינה חייבת בתשלום פיצויי פיטורים.
ביה"ד ציין כי לפי הדין, לביה"ד סמכות לשלול פיצויי פיטורים כאשר מגיעים לעובד פיצויי פיטורים, קל וחומר עת פיצויי הפיטורים ניתנים לפי הסכמת הצדדים. הנתבע התכוון לשלם את פיצויי הפיטורים לתובעת אולם זאת בטרם ידע אודות מעשיה הפליליים, ולכן לנתבע הזכות שלא לשלם לתובעת פיצויי פיטורים. ככלל, בהסכמה לתשלום שאינו מחויב על פי דין יכול המעביד לחזור בו ממנה עם התגלות עובדות אשר לוּ היו ידועות לו, לא הייתה ניתנת ההסכמה מלכתחילה. אשר על כן התובעת איננה זכאית לפיצויי פיטורים; תביעת התובעת בגין רכיב חופשה שנתית ורכיב שכר עבודה, התקבלה. |
| חזרה למעלה |
|
| מנהלי |
| 11 [ארנונה] [רשויות מקומיות] |
|
| עתמ (נצ') 33807-01-13 נתנאל עזריה נ' עיריית טבריה (מנהלי; תאופיק כתילי; 14/08/14) - 12 ע' |
| עו"ד: |
בית המשפט קיבל באופן חלקי עתירה לביטול חיובי הארנונה שהושתו בגין נכסים שהיו בבעלות המנוח טרם פטירתו, ופסק כי חלק מהחיובים התיישנו ובגין חלק מהתקופה חל פטור בגין נכס שאינו ראוי לשימוש.
ארנונה – פטור – בנין שנהרס או ניזוק
ארנונה – גבייתה – התיישנות
רשויות מקומיות – ארנונה – פטור
.
עתירה לביטול חיובי הארנונה שהושתו בגין דירה וחנות שהיו בבעלות המנוח טרם פטירתו.
.
בית המשפט לעניינים מנהליים קיבל את העתירה בחלקה ופסק:
פטור שניתן לנישום לפי סעיף 330 לפקודת העיריות חל על חיובים המתהווים רק לאחר מועד מסירת ההודעה לפי הסעיף, ולא כל בניין מוזנח הוא בהכרח בלתי ראוי לשימוש. העובדה שנעשה בנכס שימוש, אף אם אין מדובר בהכרח בשימוש החוקי המוגדר לנכס זה, מוציאה את תחולת הפטור. נישום שהרשות מפעילה כלפיו הליך גבייה מינהלי רשאי להתגונן בטענה שחוב המס התיישן, אולם הימנעות היורשים לעדכן את המשיבה בדבר זכויותיהם בנכס מונעת מהם לטעון כי לא היו מודעים להליכי גבייה שננקטו לגבי נכס העיזבון, אם כי על המשיבה לפעול בסבירות, בהגינות ובתום לב. יש לראות במשיבה כמי שנקטה בהליכי גבייה ממועד מסוים ולגבי השנים שקדמו לו התיישן החוב שנוצר למן פטירת המנוח ועד שלוש שנים קודם לנקיטת הליכי הגבייה. לאחר מכן, חייבים היורשים בתשלום הארנונה ביחס לדירה, ובגין החנות-חייבים היורשים בתשלום הארנונה עד למועד בו חל הפטור. |
| חזרה למעלה |
|
| 12 [רשויות מקומיות] |
|
| עתמ (חי') 29597-05-12 בתי זיקוק לנפט בע"מ נ' עיריית חיפה (מנהלי; אברהם אליקים; 11/08/14) - 16 ע' |
| עו"ד: עופר שפיר, אלי כהן, יוסי בנקל, שמואל לנקרי |
בית המשפט הורה על ביטול דרישות התשלום שהוציאה עיריית חיפה לעותרות. נפסק, כי מינהל תקין מחייב, כי עיריה הדורשת תשלום כל שהוא ובוודאי סכום בשיעור של מיליוני שקלים, תתכבד ותצביע כבר בדרישת התשלום, אלו עבודות ופעולות בוצעו היכן ומתי.
רשויות מקומיות – היטלים – גבייתם
.
העותרות הגישו עתירות שעניינן בדרישות לתשלום היטלי סלילה, תיעול והנחת צינורות בשיעור של מאות מיליוני שקלים. בית המשפט נדרש לשאלה: האם חוקי העזר מכוחם הוצאו דרישות התשלום, חוק עזר לחיפה (היטל סלילת רחובות), התשמ"ב-1982 וחוק עזר לחיפה (תיעול), חלים לגבי אותו מתחם בתקופה הרלבנטית.
.
בית המשפט קיבל את העתירה ופסק כלהלן:
מינהל תקין מחייב, כי עיריה הדורשת תשלום כל שהוא ובוודאי סכום בשיעור של מיליוני שקלים, תתכבד ותצביע כבר בדרישת התשלום, אלו עבודות ופעולות בוצעו היכן ומתי. דרישה עלומה וסתומה בנוסח שהוציאה עירית חיפה, לכל העותרות, מבלי שהוזכר בה פרט כל שהוא לגבי העבודות דינה להתבטל ולו בשל העדר פרטים מהותיים.
במינהל ציבורי תקין סדר הענינים הוא שקודם מתכננים, אחר כך מקבלים החלטות ובשלב של ביצוע העבודות לכל המוקדם ניתן לדרוש תשלום היטלים, עיריה הגובה קודם כל תשלום ואחר כך מחליטה מה לעשות בו, למעשה גובה מס ולגבייה שכזו לא הוסמכה עירית חיפה. די בגישה בלתי ראויה זו כדי להביא לביטול דרישות התשלום בענין היטלי התיעול.
כאשר רשות מקומית, בהתאם לחוות דעת מקצועית, מוכרזת כאזור איסוף אחד, ניתן לקבוע, ללא חשש, כי כל עבודת תיעול בתחומי הרשות יש לה זיקה לכלל הנכסים בתוך אותה הרשות, ולא מתעורר כל קושי במצב דברים זה. אך כאמור הכרזה שכזו צריכה להיעשות תוך בחינה זהירה ובדיקה מקצועית.
כדי שנכס יחשב ל"נכס גובל" צריכה להיות אפשרות טכנית למעבר בין הנכס לבין הרחוב וצריכה להתקיים זיקה מסוג של הנאה מביצוע עבודת התשתית הספציפית. |
| חזרה למעלה |
|
| 13 [רישוי] [משפט מינהלי] |
|
| עתמ (חי') 58934-06-14 אריאל כספי נ' עיריית טירת הכרמל (מנהלי; רון סוקול; 10/08/14) - 9 ע' |
| עו"ד: אסף קדוש, מיכאל סגל |
ככלל, ביהמ"ש יימנע מלהתערב בשיקול דעת הרשות המקומית בקביעת תנאים להענקת רישיון רוכלות או בהחלטה בבקשות למתן רישיונות. במקרה דנן, אין להתערב בהחלטה שלא ליתן לעותר רישיון רוכלות בחוף הים ולעת הזו אין מדובר בהפליה.
רישוי – רוכלות – מתן רישיון
משפט מינהלי – שיקול-דעת – רשות מקומית
משפט מינהלי – התנהגות הרשות – הפליה
.
עתירה לכוף על עיריית טירת הכרמל להעניק לעותר רישיון רוכלות לממכר משקאות וגלידה בחוף ימה של טירת הכרמל, בטענה להפלייתו של העותר.
.
בית המשפט לעניינים מנהליים דחה את העתירה ופסק:
ככלל, ביהמ"ש יימנע מלהתערב בשיקול דעתה של הרשות המקומית בקביעת תנאים להענקת רישיון רוכלות או בהחלטה בבקשות למתן רישיונות, אלא אם קמה עילה מנהלית להתערבות. במסגרת שיקול דעתה רשאית העירייה לשקול שיקולים רבים ובתנאי שיהיו סבירים, ענייניים ומידתיים. העדר קריטריונים להענקת רישיונות עלולים להביא למתן העדפות על בסיס שיקולים פסולים ושאינם ענייניים. להווה אין עילה להתערבות בהחלטה שלא ליתן לעותר רישיון רוכלות בחוף הים ואי מתן הרישיון אינו מהווה כעת הפליה פסולה. עם זאת, אם העיריה תשקול ליתן למאן דהוא רישיון רוכלות, ראוי כי תקבע קריטריונים שוויוניים, תדאג לפרסמם ולהעמידם לביקורת ותפעל רק על פיהם. |
| חזרה למעלה |
|
| מחוזי |
| 14 [חוזים] |
|
| תא (נצ') 4532-02-12 תוגלילי נכסים בע"מ נ' יעקב טסלר (מחוזי; בנימין ארבל; 14/08/14) - 23 ע' |
| עו"ד: |
בית המשפט הורה על ביטול חוזה מכר מקרקעין בין הצדדים והשבת התמורה, בקובעו כי המוכר והמתווך ניהלו משא ומתן בחוסר תום לב, הציגו בפני התובעת מצגי שווא והסתירו מידע מהותי.
חוזים – משא ומתן לכריתת חוזה – בדרך מקובלת ובתום-לב
חוזים – משא ומתן לכריתת חוזה – חובות הצדדים
חוזים – הטעיה – אי-גילוי
.
התובעת עותרת לביטול חוזה לפיו רכשה נכס מקרקעין בבעלות הנתבע 1 ובתיווך הנתבע 2, להשבה ולפיצויים, בטענה שנפלה קורבן ל"תרגיל עוקץ" שנקטו נגדה.
.
בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה ופסק:
מחובתם של צדדים למשא ומתן לנהוג בתום לב ומכך נגזרת חובת הגילוי, ואין די בהימנעות ממסירת מידע שקרי. מהמתווך במקרקעין נדרשת מידה רבה של יושר והגינות כלפי הלקוח ומוטלות עליו חובות נוספות- מוגברות, מעבר לחובות הרגילות שבין צדדים לחוזה ובראשן חובת הגילוי. משנכרת החוזה מבלי שהפרת חובת תום הלב תוקנה, יש בה להוות הטעיה המזכה בביטול החוזה והשבה וניתן לחייב בפיצויים מי שניהל משא ומתן שלא בתום לב, בין אם הינו צד לחוזה שנכרת בעקבות המשא והמתן ובין אם לאו. במקרה דנן ניהלו הנתבעים משא ומתן בחוסר תום לב, הציגו בפני התובעת מצגי שווא והסתירו מידע מהותי, לפיכך היא זכאית לביטול החוזה ולפיצוי בגין הנזק שנגרם לה עקב מכריתתו, לרבות השבת דמי התיווך ששילמה. |
| חזרה למעלה |
|
| 15 [דיון אזרחי] |
|
| עא (ת"א) 4004-14 תרי טק תשתיות בע"מ נ' שניידר אלקטריק ישראל בע"מ (מחוזי; הרי קירש; 14/08/14) - 8 ע' |
| עו"ד: |
נדחתה בקשה לעיכוב ביצוע הוצאה לפועל של שיק, מן הטעם שמאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשת וסיכויי הערעור אינם גבוהים במיוחד.
דיון אזרחי – עיכוב ביצוע – של פסק-דין
דיון אזרחי – פסק-דין – עיכוב ביצוע
.
בקשה לעיכוב ביצוע הוצאה לפועל של שיק שהוציאה המבקשת לפקודת המשיבה במסגרת הקשרים העסקיים ביניהן, אשר בהמשך בוטל ע"י המבקשת.
.
בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה ופסק:
עקרון העל המנחה בעניין עיכוב ביצוע פסק הדין הוא זכותו של הזוכה להינות מפירות זכייתו בערכאה הראשונה אף הגשת ערעור כנגד הזכיה, וביתר שאת לגבי פס"ד המטיל חיוב כספי גרידא. אמות המידה לפיהן יש לבחון בקשה לעיכוב ביצוע הם סיכויי הערעור להתקבל מחד, ומאזן הנוחות מאידך. במקרה דנן מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשת ואין מקום לומר כי סיכויי הערעור גבוהים במיוחד. |
| חזרה למעלה |
|
| 16 [בתי-משפט] [דיון אזרחי] [נאמנות] |
|
| תא (ת"א) 4085-06-11 ברוך ידיד נ' עו"ד יוסף שטבהולץ (מחוזי; שבח יהודית; 14/08/14) - 16 ע' |
| עו"ד: יוסי שלף, רון דרור, אופיר מנצ'ל |
נדחתה תביעה על סך 5,000, 000 ₪ שהוגשה נגד הנתבע, עורך דין במקצועו, שעילתה מעילה בכספי נאמנות. זאת הן נוכח קבלת טענת מקדמיות של העדר יריבות והשתק והן לגופה.
בתי-משפט – שימוש לרעה בהליכי בית-משפט – השתק
דיון אזרחי – בעלי-דין – יריבות
נאמנות – היווצרותה – לפי חוק הנאמנות, תשלט-1979
.
תביעה על סך 5,000, 000 ₪ שהוגשה נגד הנתבע, עורך דין במקצועו, שעילתה מעילה בכספי נאמנות.
.
ביהמ"ש המחוזי דחה את התביעה מהטעמים הבאים:
בכל הנוגע למעמדו של התובע 2 בסכסוך, צויין בכתב בתביעה אך כי "התובע 2 הינו מי שהתובע 1 המחה לו את זכויותיו כלפי הנתבע ביחס לעניין נשוא התביעה, בגין חוב שהתובע חב לו". בהעדר הוכחה לעניין מהות החוב, ביהמ"ש קובע כי המחאת הזכות הינה פיקטיבית שכל תכליתה לסייע לתובע 1 להתמודד עם מחדל אי גילוי דבר התביעה הכספית במסגרת הליכי הפש"ר שהתנהלו נגדו, אולי אף ניסיון להונות נושים, בהנחה שהתביעה תתקבל וכספי הזכייה ייחשבו ככספים של התובע 2. לפיכך נקבע כי לא קיימת יריבות בין התובע 2 והנתבע ודין תביעתו להידחות.
אף דין תביעת התובע 1 להדחות בטרם תיבחן לגופה וזאת מחמת השתק שיפוטי בשל טיעונים סותרים וזאת משני טעמים: א. התובעים 1-2 אינם יכולים להישמע בו זמנית בטענה כי הנתבע חב לשניהם את סכום הנאמנות הנטען, ואינם יכולים לדור בצוותא בכפיפה אחת בתביעה אחת; ב. בעל דין הפונה לביהמ"ש בבקשת סעד חייב להתייצב בפניו כשידיו נקיות וכשטענותיו נטענות בתום לב. העלאת טענות בתום לב מתבטאת, בין היתר, באי העלאת טענה סותרת לטענה שטען בעל הדין באותו הליך או בהליך אחר באותו הקשר. מי שמעלה טענה סותרת כאמור, ייחשב כמי שעושה שימוש לרעה בהליכי משפט ויושתק בהשתק השיפוטי. במקרה דנא, מחדלו של התובע 1 להצהיר על התביעה שיש לו כלפי הנתבע ועל המחאתה לתובע 2, כמוה כהצהרה לפיה אין לו תביעות כנגד חייבים, וכי לא העביר זכויות לצדדים שלישיים בשנים שקדמו לבקשת פשיטת הרגל. טענתו הסותרת בתביעה זו מובילה למסקנה כי מדובר במקרה של השתק שיפוטי. העובדה שעם גילוי דבר הגשת התביעה, נעור לחיים תיק פשיטת הרגל, אין בה לשנות מהצותאה, כיוון שהחלת כלל ההשתק השיפוטי אינה תלויה עוד ב"הצלחה קודמת".
דין התביעה להדחות אף לגופה. אמנם, ביהמ"ש דוחה את טענת הנתבע כי הוא לא שימש כנאמן על תמורת מכר מניותיו של התובע, אלא כשותפו העסקי בלבד, זאת חרף העובדה שבעמדתו של הנתבע תומכים מספר נתונים. שכן, בהתאם לחוק, נאמנות היא זיקה לנכס שעל פיה חייב נאמן להחזיק או לפעול בו לטובת נהנה או למטרה אחרת". משעה שהנתבע החזיק בחשבונותיו כספים שהשתלמו עבור מניותיו של התובע 1, ובהיעדר טענה שהכספים הללו הינם שלו, נקבע כי הגם שהנתבע היה שותף במיזם, הוא שימש גם כנאמן ביחס לאותם כספים שמקורם בתמורה שהשתלמה עבור מניות התובע 1, ואשר הופקדו בחשבונותיו. נוכח קבלת הטענה כי הנתבע שימש כנאמן, נדחתה גם טענת ההתיישנות. זאת נוכח ההלכה הנוהגת לפיה ביחס לנאמן מרוץ ההתיישנות מתחיל ביום בו נודעה לנהנה התכחשותו של הנאמן לחובתו להשיב את הנכס או ביום שבו נודעה לו מעילתו של הנאמן. בסופו של דבר נקבע כי דין התביעה להדחות לגופה בהעדר הוכחה למעילה הנטענת, נוכח החסר הראיתי הכבד בו לוקה התביעה שעה שהתביעה הוגשה בשיהוי חריג והתובע הוא הנושא באשם לנזק הראייתי. |
| חזרה למעלה |
|
| 17 [פטנטים] |
|
| עשא (ת"א) 34039-01-14 מפעלי פ.מ.ס. מיגון נ' DSM (מחוזי; יהודית שיצר; 12/08/14) - 14 ע' |
| עו"ד: בנד, בליי, דוד גילת , חן בן דורי אלקן |
בענייני פטנטים, הכללים להתרת הגשת ראיות חדשות גמישים יותר מאשר במשפט האזרחי. בנסיבות העניין, היה מקום להתיר למערערת להגיש ראיות נוספות כדי לאפשר הגעה לחקר אמת ולשם עשיית צדק.
פטנטים – סדרי דין – הגשת מסמכים לתיק ההתנגדות
פטנטים – סדרי דין – הגשת ראיות חדשות בערעור
.
ערעור על החלטת הפוסקת בקניין רוחני, שקיבלה את הבקשה לרישום פטנט שהגישה המשיבה ודחתה את התנגדות המערערת, תוך סירוב לאפשר למערערת להגיש את התיק האירופאי בעניין בקשות המשיבה לפטנט מקביל.
.
בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור ופסק:
ע"פ הפסיקה, בשלב הערעור מוסמך ביהמ"ש לאפשר הגשת ראיות חדשות לשם הגעה לחקר האמת ולעשיית צדק, וסמכות זו רחבה יותר בערעור על רשם הפטנטים. בענייני פטנטים, הכללים להתרת הגשת ראיות חדשות גמישים יותר מאשר במשפט האזרחי ולרשם הפטנטים שיקול דעת רחב. השיקולים שהיה על הפוסקת לשקול הם: עיתוי הבקשה, חיוניותה לחקר האמת ולעשיית צדק, הנזק שצפוי לכל אחד מהצדדים אם תאושר הגשת הראיות הנוספות ויכולתו של הצד שכנגד להתמודד עימן כראוי. יש לאפשר את הגשת התיק האירופאי כדי לאפשר הגעה לחקר אמת ולשם עשיית צדק, התיק מוחזר לפוסקת לבחינתו ולמתן החלטה חדשה בהתבסס עליו. |
| חזרה למעלה |
|
| 18 [חוזים] |
|
| תא (נצ') 49-10 ג'מאל דראושה נ' מדינת ישראל (מחוזי; דני צרפתי; 11/08/14) - 23 ע' |
| עו"ד: |
סעד ה"אכיפה בקירוב" יוענק רק מקום בו מוכחת הצדקה ממשית וחריגה לכך וכאשר האכיפה אינה בת ביצוע. בנסיבות המקרה דנן, אין מקום להורות למנהל מקרקעי ישראל להקצות לתובע מגרש חלופי למגרש שהוקצה לו.
חוזים – אכיפה – ביצוע בקירוב
.
תביעה להורות למנהל מקרקעי ישראל להקצות לתובע מגרש חלופי למגרש שבחכירתו, מן הטעם שהמגרש אינו עומד בדרישות המגרש המינימאלי לבנייה, בניגוד למצב שהוצג לו.
.
בית המשפט המחוזי דחה את התביעה ופסק:
נדרשת זהירות מפני התערבות מופרזת בתוכן החוזה ומפני עריכת שינויים שיש בהם לפגוע בבסיס ההסכמה האקטואלית. סעד ה"אכיפה בקירוב" יוענק ע"י בימ"ש רק מקום בו מוכחת הצדקה ממשית וחריגה לכך וכאשר האכיפה אינה בת ביצוע. המועד לבחינת סיג הנבצרות הקבוע בסעיף 3 (1) לחוק החוזים תרופות ובהקשר לאכיפת חוזה, הוא מועד מתן פסק הדין. בנסיבות דנן אין מקום למתן הסעד המבוקש, כיום ניתן לבנות על המגרש כדת וכדין והתובע לא הוכיח כי בהתנהלות המינהל דבק חוסר תום לב או כי המינהל הטעה אותו בנוגע לגודל השטח שצוין בהסכם. |
| חזרה למעלה |
|
| 19 [מקרקעין] |
|
| תא (חי') 817-08 לביב פרחאן טריף נ' רשות הפיתוח-מינהל מקרקעי ישראל (מחוזי; דניאל פיש; 10/08/14) - 20 ע' |
| עו"ד: חוסאם סבית, נאוה אביזהר גרוס |
בית המשפט הורה על דחיית תביעת התובעים לתיקון הסדר מקרקעין. נפסק, כי יש לפרש את סעיף 93 לפקודת ההסדר באופן מצמצם. במקרה דנן, קיום תנאיי סעיף 93 לא הוכח. מדובר בהליך, בו התובעים נטלו חלק פעיל.
מקרקעין – הסדר זכויות – תיקון הפנקס
.
התובעים הגישו תביעה לתיקון הסדר מקרקעין. התובעים טוענים, בין השאר, כי הליך ההסדר היה נגוע במעשי מרמה והטעייה המצדיקים את פתיחת ההסדר לדיון חוזר לצורך רישום מלוא הזכויות בחלקות ע"ש התובעים.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
רק טעמים כבדי משקל עשויים להצדיק ביטול הסכם פשרה שניתן לו תוקף של פסק דין.
בהתאם לסעיף 81 לפקודת ההסדר וסעיף 125 לחוק המקרקעין, הרישום בפנקסים בנוגע למקרקעין מוסדרים מהווה ראיה מוחלטת שאינה ניתנת לערעור ואין לסטות ממנה. הדרך היחידה לתיקון הפנקס במקרה של מקרקעין מוסדרים היא בהתאם לסעיפים 93, 95, 96 ו-97 לפקודת ההסדר.
יש לפרש את סעיף 93 באופן מצמצם. במקרה דנן, קיום תנאיי סעיף 93 לא הוכח. מדובר בהליך, בו התובעים נטלו חלק פעיל. |
| חזרה למעלה |
|
| שלום |
| 20 [נזיקין] |
|
| תא (אש') 26654-05-12 זמיר נגר נ' אלעד עבו (שלום; עידו כפכפי; 14/08/14) - 9 ע' |
| עו"ד: שלמה איבגי, שמואל שי |
* ביהמ"ש קבע כי פעולת הנתבע בתצפית על מקום עבודתו של התובע עולה לכדי בילוש או התחקות אחר אדם העלולה להטרידו, ולכן עונה על הגדרת הפגיעה בפרטיות שבסעיף 2(1) לחוק הגנת הפרטיות. יחד עם זאת, עומדת לנתבע הגנה מפני הפרת הזכות לפרטיות.
נזיקין – עוולות – פגיעה בפרטיות
.
הדיון נסב אודות השאלה, האם חייב אדם, שצילם את גיסו כדי להשיג כנגדו ראיות בהליך משפטי בין בני זוג, לפצותו בגין פגיעה בפרטיות.
.
בית המשפט דחה את התביעה, בקובעו כדלקמן:
סעיף 2(3) לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א – 1981 (להלן: "החוק") קובע כי צילום אדם ברשות היחיד מהווה פגיעה בפרטיות. שטח חוות הלולים במשק, ואף האזור הסמוך למשרד בו טוען התובע כי גר עם זוגתו, לא עולה לכדי רשות היחיד. העובדה כי התובע בחר לקבוע את מקום מגוריו במשרד הנועד לשמש את חוות הלולים אינה הופכת את השטח הסמוך למשרד לרשות היחיד. מטרת הצילומים היתה לתעד את עבודת התובע בלולים, ולפיכך שעה שהעבודה בוצעה באזור שאינו בגדר רשות היחיד, אין הצילום מהווה פגיעה בפרטיות.
מנגד, פעולת הנתבע בתצפית על מקום עבודתו של התובע עולה לכדי בילוש או התחקות אחר אדם העלולה להטרידו, ולכן עונה על הגדרת הפגיעה בפרטיות שבסעיף 2(1) לחוק.
יחד עם זאת, יש לקבוע כי עומדת לנתבע הגנה מפני הפרת הזכות לפרטיות. הנתבע הוכיח כי ביצע את פעולתו בנסיבות המנויות בסעיפים 18(2) (ב) ו- (ג) לחוק במידה שלא חרגה מתחום הסביר, ולכן קמה חזקה, מכח סעיף 20 לחוק, כי פעל בתום לב. התובע לא הצליח לסתור חזקה זו. |
| חזרה למעלה |
|
| 21 [עשיית עושר ולא במשפט] |
|
| תאמ (ראשל"צ) 37767-07-12 מטאטא הזהב בע"מ נ' שלום חנאי בע"מ (שלום; ד"ר איריס סורוקר; 14/08/14) - 11 ע' |
| עו"ד: אריה להב לוי, מייקל חנאי |
ביהמ"ש דחה תביעה כספית בה עתרה התובעת לחייב את הנתבעת לשלם לה דמי ניהול ואחזקה. נפסק, כי חיוב הנתבעת בתשלום דמי ניהול ראויים הוא בנסיבות העניין "בלתי צודק", לפי סעיף 2 לחוק עשית עושר ולא במשפט.
עשיית עושר ולא במשפט – השבה – פטור מהשבה
עשיית עושר ולא במשפט – השבה – בלתי צודקת
עשיית עושר ולא במשפט – השבה – המבחן לחיוב בהשבה
.
תביעה כספית בה עתרה התובעת לחייב את הנתבעת לשלם לה דמי ניהול ואחזקה. בין בעלות הדין לא נכרת הסכם ניהול. על כן, התביעה מבוססת על דיני עשית עושר ולא במשפט.
.
בית המשפט דחה את התביעה, בקובעו כדלקמן:
חובת ההשבה המעוגנת בהוראת חוק עשית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979, מבוססת על שלושה יסודות: יסוד ה"נכס", ה"שירות", או "טובת הנאה"; יסוד ה"קבלה" של הנ"ל מהאחר; היסוד לפיו קבלתה של טובת ההנאה נעשתה "שלא על פי זכות שבדין". הרציונאל העומד ביסוד חובת ההשבה הוא למנוע התעשרות של פלוני על חשבון זולתו, שעה שלא היה זכאי לקבל מהזולת את טובת ההנאה שקיבל, ולא שילם תמורה כנגדה.
במקרה דנא, הנתבעת זכתה בטובת הנאה מהתובעת. מר מזרחי הציג קבלות וחשבוניות, המלמדות על ביצוע פעולות שירות שונות בבנין המשותף, כגון עבודות גינון, ניקוי מאגר מים, תיקון שערים, נקיון, בדיקת לוחות חשמל, תיקוני תאורה, תשלומי חשמל, פינוי אשפה, פינוי פסולת בנין, ביקורת בטיחות אש, וכיו"ב. ואמנם, הדעת נותנת כי בבנין מסחרי וגדול כגון דא, יש צורך לטפל באופן שוטף ברכוש המשותף, לרווחת הדיירים כולם.
ואולם, חובת ההשבה מסוייגת בשיקולים של צדק, העשויים לפטור זוכה מחובת ההשבה. במקרה דנא, קיימים טעמים כבדי משקל המצדיקים להפעיל את הגנת הצדק ולשלול את ההשבה: חוסר תום-ליבה של התובעת; האינטרס שבכיבוד צו שיפוטי; החשיבות שבמניעת הנצחתו של המינוי פסול – כל אלה תומכים במסקנה, כי חיוב הנתבעת בתשלום דמי ניהול ראויים הוא בנסיבות העניין "בלתי צודק", לפי סעיף 2 לחוק עשית עושר ולא במשפט. |
| חזרה למעלה |
|
| 22 [התיישנות] |
|
| תאק (י-ם) 42560-01-14 יוסף שחם נ' מרסלו איינהורן (שלום; תמר בר אשר צבן; 12/08/14) - 13 ע' |
| עו"ד: לימור לוי, גרוס, קלינהנדלר, חודק, הלוי, גרינברג , לירון ליברמן, פירט, וילנסקי, מזרחי, כנעני |
ביהמ"ש קבע כי המועד שבו התגבשה עילת התביעה היה האירוע הראשון שבו על-פי ההסכם, חלה על הנתבע החובה לפרוע את ההלוואה. אירוע זה התקיים כבר בשנת 2000, בעת שקמה זכאותו של הנתבע לקבל כספים מרווחי החברה. לפיכך, משהוגשה התביעה בחלוף כארבע-עשרה שנה, הרי שהתביעה הנדונה התיישנה.
התיישנות – חוב – שפירעונו עם דרישה
התיישנות – חישובה – תחילת המירוץ
התיישנות – תקופת ההתיישנות – תחילתה
התיישנות – אופן חישובה – היום שבו נולדה עילת התביעה
.
בין הצדדים נחתם הסכם הלוואה. בחלוף קרוב לתשע-עשרה שנה, הגישו התובעים את התביעה הנדונה, שבה נטען כי הנתבע טרם פרע את ההלוואה. הנתבע עתר לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנותה.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
בענייננו התביעה היא מכוחו של הסכם הלוואה. כפי שנקבע בפסיקה, אם הסכם ההלוואה קובע את מועד פירעון ההלוואה, הרי שעילת התביעה תשתכלל עם חלוף המועד שנקבע. כך בין אם מדובר במועד שאינו קבוע, אלא מועד החל בהתקיים נסיבות מסוימות שנקבעו ובין אם נקבע מועד מדויק. בכל מקרה, "עילת התביעה מתגבשת עם קרות המועד שנקבע על-ידי הצדדים" כמועד הפירעון.
לעומת זאת, אם לא נקבע מועד פירעון, אלא נקבע שכספי ההלוואה יושבו "עם דרישה", כי אז חיובו של החייב מתגבש במועד הדרישה. בכל מקרה, אפילו לא נקבע כל מועד להשבת ההלוואה, יתגבש החיוב תוך זמן סביר ובמועד שעליו יודיע הנושה. כך גם לנוכח הדין הכללי ובין השאר, הוראת סעיף 41 בחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, שעל-פיה חיוב שלגביו לא נקבע מועד לקיומו, יקוים תוך זמן סביר.
בהסכם ההלוואה הנדון נקבעו מספר אירועים חלופיים אשר בהתקיימם תחול חובת פירעון ההלוואה, מבלי שנקבעה עדיפות לאחד מהם. לפיכך די בכך שהתרחש אחד מן האירועים אשר בהתקיימו חלה חובת פירעון ההלוואה, כדי שבמועד שבו התרחש אותו אירוע, תקום לתובעים עילת תביעה נגד הנתבע לתבוע את פירעון ההלוואה.
מכאן אפוא, שהמועד שבו התגבשה עילת התביעה היה האירוע הראשון שבו על-פי ההסכם, חלה על הנתבע החובה לפרוע את ההלוואה. אירוע זה התקיים כבר בשנת 2000, בעת שקמה זכאותו של הנתבע לקבל כספים מרווחי החברה. לפיכך, משהוגשה התביעה רק בחלוף כארבע-עשרה שנה, הרי שהתביעה הנדונה התיישנה. |
| חזרה למעלה |
|
| 23 [ראיות] |
|
| תא (חי') 7472-12-09 יבגני סטרמובסקי נ' איגור פוצ'טר (שלום; אייל דורון; 10/08/14) - 87 ע' |
| עו"ד: רם גורודיסקי, שמעון קוינטנר |
אין לומר כי שימוש בפוליגרף בהליך אזרחי איננו רצוי או ראוי. אולם ככל שמוסכם על עשיית שימוש בו, יש לעשות כן בזהירות הראויה, תוך הכרת יתרונותיו וחסרונותיו.
ראיות – נטל השכנוע – טענת מרמה
ראיות – נטל ההוכחה – טענת תרמית
ראיות – עדות – בחינתה
ראיות – מומחים – שמונו בידי בית-משפט
ראיות – פוליגרף – קביעת מימצאים לפיו
.
בית המשפט נדרש לתביעה ותביעה שכנגד שעילתן נעוצה במערכת היחסים בין הצדדים בקשר עם הקמת עסק בתחום המזון בסיביר. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לכספים שהעביר התובע לנתבע. השאלה המרכזית שבמחלוקת נוגעת לשימוש אשר אמור היה להיעשות בכספים.
.
בית המשפט קיבל את התביעה העיקרית, דחה את התביעה שכנגד ופסק כלהלן:
נטל השכנוע מבטא את החובה העיקרית המוטלת על בעל דין להוכיח את טענותיו כלפי יריבו במידת ההוכחה הנדרשת בהליך אזרחי, הייינו, מאזן ההסתברויות, ואילו משמעות חובת הבאת הראיות היא שעליו להביא ראיות מספיקות על מנת לעמוד בנטל השכנוע. נטל השכנוע, ככלל, נשאר קבוע עד לסוף הדיון ואילו חובת הבאת הראיה היא דינאמית, ועשויה לעבור מבעל דין אחד למשנהו.
נטל השכנוע בתיק זה מוטל על התובע. אך משעה שאין מחלוקת כי הנתבע אכן קיבל כספים מהנתבע – הנתבע עצמו מודה בקבלת סכום כספי מהתובע – אלא שהנתבע מוסיף וטוען טענות עובדתיות בקשר למטרת קבלתם ובקשר לשימוש שאמור היה לעשות בהם, חובת הבאת הראיות להוכחת נכונות טענות אלה של הנתבע – עוברת אליו. הנתבע לא עמד בחובה להביא ראיות במידה מספקת להוכחת טענותיו. ההערה השניה עניינה ברף להוכחת מירמה.
כאשר אחד הצדדים להליך מעלה טענת מרמה או זיוף, מוטל עליו נטל השכנוע להוכחת טענתו, בין אם מדובר בתובע או בנתבע. הגם שהנטל הוא של מאזן הסתברויות, כמקובל במשפט האזרחי, הרי שכמות הראיות ורף הראיות הנדרש לגבי טענת מרמה, אשר לה גוון מעין פלילי, הם גבוהים יותר ועל בית המשפט לבחון את הראיות בזהירות ובקפדנות.
התובע עמד ברף הראייתי המוגבר הנדרש לצורך עמידה בנטל השכנוע בהליך אזרחי בשים לב לגוון המעין פלילי של הטענות, וניתן לקבוע, כי הנתבע אכן ביצע לתובע "תרגיל עוקץ". חלק מטענותיו של הנתבע הן טענות בנוגע לדין הזר, וככאלה הן נחשבות כעובדה הטעונה הוכחה. לא הובאה כל ראיה להוכחת טענות אלה, וממילא ברור כי הן לא הוכחו.
בנסיבותיו של עניין זה, אין ליתן משקל לבדיקת הפוליגרף אלא יש להכריע על סמך כלל הראיות האחרות, ראיות המלמדות בבירור כי יש לדחות את גרסת הנתבע ולקבל את גרסת התובע. |
| חזרה למעלה |
|
| 24 [חוזים] |
|
| תא (ראשל"צ) 15974-08-12 מנשה נעים נ' טמפו תעשיות בירה בע"מ (שלום; ד"ר איריס סורוקר; 07/08/14) - 10 ע' |
| עו"ד: גוהר ראובן חזן, עודד שטייף |
תכליתה של הודעה סבירה היא לאפשר למפיץ לקצור את פירות עמלו, וכן ליתן לו שהות להתארגן לעיסוק חלופי. מתוך תכלית ה"הודעה הסבירה" נגזר, כי על מזמין השירות ליתן לספק פרק זמן, מעת מסירת ההודעה ואילך, שבגדרו יוכל הספק להמשיך ולעבוד באותם תנאי התקשרות, וזאת טרם יובא הקשר החוזי לסיומו.
חוזים – חוזה הפצה – ביטולו
חוזים – חוזה ארוך טווח – ביטולו
חוזים – ביטול – הודעת ביטול
חוזים – ביטול – זמן סביר
.
תביעה כספית, בגדרה עתר התובע לחייב את הנתבעת לפצותו בסכום של 1 מליון ₪ בשל הפסקת העסקתו כספק הובלה, בגין הפסדי השתכרות שנגרמו לו וכן עבור מכירה בהפסד של משאית ההובלה.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
התובע לא היה זכאי לקשר חוזי נצחי עם הנתבעת. אין הוא בעל קנין בנכס כלשהו של הנתבעת, ואין הוא זכאי לדרוש את המשך העסקתו לעד. הנתבעת, כחברה עיסקית, רשאית לבצע צעדי התייעלות להוזלת עלויות ההובלה, ובתוך כך לאמץ מודל עסקי של העסקת מובילים כעובדים, חלף קבלנים עצמאיים. יחד עם זאת, התובע, כמפיץ, זכאי לקבל "הודעה מוקדמת" על סיום הקשר החוזי.
אשר ל"הודעה סבירה": תכליתה של הודעה סבירה היא לאפשר למפיץ לקצור את פירות עמלו, וכן ליתן לו שהות להתארגן לעיסוק חלופי. מתוך תכלית ה"הודעה הסבירה" נגזר, כי על מזמין השירות ליתן לספק פרק זמן, מעת מסירת ההודעה ואילך, שבגדרו יוכל הספק להמשיך ולעבוד באותם תנאי התקשרות, וזאת טרם יובא הקשר החוזי לסיומו.
במקרה דנא, הנתבעת טענה כי יצאה ידי חובתה כלפי התובע, בכך שנתנה לו הודעות חוזרות ונשנות על סיום הדרגתי צפוי של ההתקשרות. ואולם הסקירה עובדתית מלמדת, כי חלף מתן "הודעה סבירה", הנתבעת בחרה לצמצם את היקף העסקת התובע טיפין טיפין, ללא הגדרה של תקופת זמן בה התובע יוכל להנות מאותם תנאי התקשרות, בטרם תסתיים. בפועל, העסקת התובע נמשכה, למרות ההודעות השונות, אם כי בהיקף פחות. למעשה, הנתבעת ביקשה לשמור על התובע כמפיץ פוטנציאלי במהלך ה"פיילוט" שהריצה לשינוי המודל העיסקי ועד שעברה למודל העיסקי החדש. על כן, אין לאמר כי נתנה לתובע "הודעה סבירה" כדין. |
| חזרה למעלה |
|
| 25 [חברות] |
|
| תא (חי') 37228-04-12 עמית דברי מאפה קפואים (2003) בע"מ נ' מנחת הארץ בע"מ (בפירוק) (שלום; תמר נאות פרי; 03/08/14) - 23 ע' |
| עו"ד: |
מהלך של הרמת מסך הוא החריג לעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת, ונפסק לא אחת כי המדובר בצעד קיצוני ומרחיק לכת וכי לא בנקל יורה בית המשפט על הרמת מסך ההתאגדות בין חברה לבין בעלי מניותיה. במקרה דנן, לא הוכחו העילות להרמת מסך.
חברות – אישיות משפטית נפרדת – הרמת מסך
חברות – הרמת מסך – אישיות משפטית נפרדת
חברות – הרמת מסך – אימתי
.
תובענה שעניינה דרישה להרמת מסך ולחיוב בעלי מניות בתשלום חובות חברה שבפירוק.
.
בית המשפט פסק כי:
מהלך של הרמת מסך הוא החריג לעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת, ונפסק בעבר לא אחת כי המדובר בצעד קיצוני ומרחיק לכת וכי לא בנקל יורה בית המשפט על הרמת מסך ההתאגדות בין חברה לבין בעלי מניותיה.
הטענת העיקרית של התובעת היתה כי הנתבעים 2 ו-6 פעלו יחדיו לפירוק החברה תוך כוונה להביא אותה לכדי מצב של חוסר סולבנטיות, לגרום לכך שהשווי שלה יהא נמוך – ואז לקנות אותה במחיר מופחת מהמפרק, באמצעות צד שלישי שישתף עמם פעולה. ביהמ"ש קבע כי אין כל ראיה לתיאורית הקנוניה. מכאן שהטענה של התביעה, בדבר התרמית שנרקמה לצורך הברחת נכסי הנתבעת, ריקונה מנכסים והבאתה אל עבר פירוקה – נדחית.
התובעת הוסיפה וטענה כי את כל טענותיה יש לבחון לאור העובדה כי עסקינן בחברה משפחתית קטנה ולאור ההלכות לפיהן בית המשפט ייטה להרים את מסך ההתאגדות לגבי חברה שכזו. אמנם, המדובר בחברה משפחתית אלא שנתון זה כשלעצמו אינו מחייב את הרמת המסך, אף אם אופייה המשפחתי של החברה עשוי להוסיף משקולת על הכף הנוטה לעבר הרמת מסך ההתאגדות.
הגם שכל הנתבעים הם בני משפחה – עסקינן במספר רב של נתבעים. כאשר ישנם מספר רב של חברי משפחה – אשר אף אינם שותפים לאותן דעות בכל הנושאים, מעומעם במידת מה הראציונל שמאחורי הנטייה "להחמיר" עם חברה משפחתית. |
| חזרה למעלה |
|
| 26 [מקרקעין] [חוזים] |
|
| תאמ (ראשל"צ) 24560-10-12 ניסן נייזוב נ' סיגלית חדד (שלום; ארז יקואל; 30/07/14) - 12 ע' |
| עו"ד: גולן, כהן |
התקבלה תביעה לתשלום דמי תיווך. ביהמ"ש חייב את הנתבע בסכום התביעה על אף העדר חתימתו על הסכם התיווך, בהתבסס על חוסר תום ליבו, שותפות פסולה שהקים עם הנתבעת ובעלה וגרימתו להפרת הסכם התיווך.
מקרקעין – תיווך – דמי תיווך
חוזים – תיווך – דמי תיווך
חוזים – תיווך – הגורם היעיל
חוזים – תיווך – היווצרות חוזה תיווך
.
התובע עוסק בתיווך מקרקעין. במסגרת עיסוקו, הציג לנתבעת נכס שהתעניינה ברכישתו ודאג שתחתום על מסמך תואם. בסמיכות זמנים, נרכש נכס זה במישרין מבעליו על ידי הנתבע, שהינו גיסה של הנתבעת. במוקד הדיון, ניצבת שאלת זכאותו של התובע לדמי תיווך.
.
בית המשפט קיבל את התביעה, ופסק כלהלן:
הוראות חוק המתווכים, התשנ"ו-1996 (להלן: "החוק"), מתנות את זכאות התובע לדמי תיווך בשניים – קיומה של הזמנת שירותי תיווך בכתב, והיותו של המתווך הגורם היעיל שהביא את הצדדים להתקשר.
במישור מערכת היחסים שבין התובע לנתבעת, הראשון היווה גורם יעיל לעניין עסקת רכישה מעותדת של הנכס, שבאופן פורמאלי הנגוע בחוסר תום לב, לא הושלמה על ידי האחרונה. קיימת זיקה ברורה בין השלב הראשון למערכת היחסים בין הצדדים, שם פעל התובע במאמצים להסדרת עסקת מכר בין הנתבעת לבין המוכר. פעולותיו אלו הצמיחו את השלב השני למערכת היחסים בין הצדדים, בדמות העסקה ובאופן שמקים את זכאותו לקבלת דמי תיווך מהנתבעים ביחד ולחוד.
הנתבע אינו חתום על הסכם בכתב כדרישת הוראת סעיף 9 לחוק, אך מכלול הנסיבות מאפשר התגברות על חסר זה. ביהמ"ש קבע כי יש לחייב את הנתבע בסכום התביעה על אף העדר חתימתו על הסכם התיווך, בהתבסס על חוסר תום ליבו, שותפות פסולה שהקים עם הנתבעת ובעלה וגרימתו להפרת הסכם התיווך. |
| חזרה למעלה |
|
| 27 [נאמנות] |
|
| תא (ת"א) 45000-11-12 אופיר טשורני נ' עו"ד אורי סברן (שלום; אושרי פרוסט פרנקל; 24/07/14) - 10 ע' |
| עו"ד: |
ביהמ"ש דחה תביעה במסגרתה התבקש להצהיר כי מניותיה של החברה, המוחזקות על ידי הנתבעת, שייכות לנתבע. נקבע כי הנתבעת היא בעלת המניות בחברה ואין לייחס את חובו של הנתבע ׁלנתבעות.
נאמנות – יחסי נאמנות – היווצרותם
.
התובע עתר להצהיר שמניותיה של החברה המוחזקות על ידי הנתבעת שייכות לנתבע. כן עתר התובע להצהיר שהנתבע הוא הבעלים היחיד בחברה, והעברת מניותיו לנתבעת היא פיקטיבית, נועדה להבריח את נכסיו ולמנוע מהתובע ונושים אחרים להיפרע ממנו.
.
בית המשפט דחה את התביעה, בפוסקו כי:
יש לקבל את גרסת הנתבעות הן לעניין היות הנתבעת הבעלים של החברה והן לעניין הסכם הנאמנות. החברה הוקמה למתן שירותי מילדות, ע"י הנתבעת ששימשה במשך למעלה מ- 40 שנה כמיילדת. הנתבעת היא שהזרימה לחשבון החברה את כספיה האישיים, ורכשה את הנכס שהיה בבעלות החברה של בעלה המנוח, כדי להשיב לבנק את הכספים בגינם מושכן הנכס. לאור מצבו הרפואי של בעלה, "הפקידה" את ניהול ענייניה הטכניים של החברה בידי הנתבע ולכן המניות נרשמו על שמו בנאמנות.
לאור זאת, יש לקבוע כי לא הייתה הברחת נכסים בחברה, הנתבעת היא בעלת המניות בחברה ואין לייחס את חובו של הנתבע ׁלנתבעות. |
| חזרה למעלה |
|
| 28 [בנקאות] |
|
| תק (עפ') 6409-09-13 שחר חילאוי נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ (שלום; שאדן נאשף אבו אחמד; 18/07/14) - 13 ע' |
| עו"ד: |
פס"ד העוסק בשאלת תחולתה של "פוליסת ביטוח חיים" עליה רשום שמו של הלווה בלבד, כמוטב, שהיוותה תנאי לנטילת משכנתא מהבנק, לצורך רכישת דירה, לאחר פטירתו של "הלווה הנוסף" בתאונת דרכים, כאשר תשלומי ההלוואה החודשיים ופרמיות הביטוח שולמו על ידי הלווים למשך כעשרים שנה, כסדרם.
בנקאות – יחסי בנק-לקוח – חובת הבנק
בנקאות – משכנתא – חובת הבנק כלפי הממשכן
בנקאות – בנקים – חובותיהם
.
פס"ד העוסק בשאלת תחולתה של "פוליסת ביטוח חיים" עליה רשום שמו של הלווה (התובע) בלבד, כמוטב, שהיוותה תנאי לנטילת משכנתא מהבנק, לצורך רכישת דירה, לאחר פטירתו של "הלווה הנוסף" (אביו של התובע) בתאונת דרכים, כאשר תשלומי ההלוואה החודשיים ופרמיות הביטוח שולמו על ידי הלווים למשך כעשרים שנה, כסדרם. טענתו המרכזית של הבנק היא שללווה הנוסף לא נערך ביטוח חיים, למעט ביחס להלוואה אחת מתוך 5 הלוואות שניטלו, המכונות על ידו כ-"הלוואת משנה", כאשר נגבו פרמיות ביטוח החיים עבור המנוח, בטעות. מכל מקום, מאחר והמנוח היה מעל גיל 65 במועד פטירתו, פקע הביטוח על פי תנאי בקשת ההצטרפות לביטוח חיים.
.
ביהמ"ש לתביעות קטנות קיבל האת התביעה מהטעמים הבאים:
בהתאם לפסיקה, על גופים פיננסיים גדולים, כמו בנקים או חברות ביטוח, מוטלת חובת גילוי אקטיבית בעת שהם עורכים עסקאות בעלות אופי צרכני עם לקוחותיהם, ובגדרה הם מחויבים להפנות את תשומת ליבו של הצרכן לכל הפרטים המהותיים בעסקה באופן יזום. ככל שמדובר בעסקה חשובה יותר לצרכן, כמו רכישת ביטוח חיים לצדה של הלוואת משכנתה, כך גדלה החשיבות שיש לייחס לחובת הגילוי. משמעותה של חובה זו לגבי מי שמשווק ביטוח חיים לצדה של הלוואת משכנתה (יהא זה הבנק, חברת הביטוח או כל גורם אחר) הינה בין היתר, כי חלה עליו חובה להסב תשומת לב הלווים לתנאי פוליסת הביטוח, ובכלל זה התנאים החוסמים ומונעים את שכלול הפוליסה, וכן להסביר למקבל ההלוואה 'ברחל בתך הקטנה' את הזיקה שבין סכום הביטוח המוגבל לבין היקפו של חוב המשכנתא כאשר זה עולה על הסכום המבוטח- בשים לב לנסיבות העומדות ברקע של רכישת הביטוח והסיכונים המיוחדים הנלווים לנטילת משכנתה ארוכת טווח. ראוי כי הסבר זה יינתן הן בעל פה והן באמצעות הדגשתם של פרטים אלה בטפסים שעליהם חותם הלווה. אמנם, נקבע בעניין רוזנברג שלא מוטלת על הבנק שנותן ללקוח הלוואה המובטחת במשכנתא להודיע ללקוח כ"פרט מהותי" שזכותו לערוך ביטוח חיים למקרה של פטירה. ברם, בפסיקה נשמעו קריאות לבחינה מחודשת של קביעה עקרונית זו.
במקרה דנא נקבע כי הבנק הפר את חובת הגילוי האקטיבית המוטלת עליו כלפי שני הלווים, וכל אחד מהם בנפרד, שעה שהציג בפניהם מצג, לפיו שני הלווים היו מבוטחים בביטוח חיים קבוצתי. כמו כן, לא הוכח כי הבנק הסביר ללווים, שהביטוח תקף וחל אך ורק לגבי התובע וכי המנוח אינו מבוטח, כן לא הוכח שהבנק הסביר להם שיש ביכולתו של המנוח לבטח את עצמו באמצעות חברת ביטוח חיצונית. מחדל זה, בנוסף למשלוח דו"ח בסמוך לנטילת ההלוואה, ולפיו קיים ביטוח זוגי, קרי לשני הלווים, גרם לאחרונים להסתמך בתום לב על המצג, שפוליסת הביטוח תקפה וחלה לגבי שניהם, ועקב כך נמנעה מהם האפשרות לערוך פוליסת ביטוח למנוח באמצעות חברת ביטוח חיצונית. מכאן, נגזרת התוצאה שהבנק לא נקט באמצעי זהירות סבירים על מנת למנוע נזק זה מלקוחותיו ולא פעל בהתאם לחובת הגילוי המוגברת החלה עליו. בכך, התרשל הבנק בהענקת השירות ללקוחותיו; בנוסף לכך, הבנק גבה מהלווים פרמיה על פי התעריף הזוגי בגין הביטוח למשך זמן ארוך וממושך, באופן שגרם ללווים להסתמך על מצג שווא שיצר הבנק, ולפיו שניהם מבוטחים. אין בהשבת פרמיות הביטוח שנגבו בטעות על ידי הבנק כדי לתקן את העוול שנגרם ללווים, בכך שלא נעשה ביטוח חיים למנוח, ולא ניתן להחזיר את המצב לקדמותו.
בכל הנוגע לטענה כי בכל מקרה הביטוח פקע טרם פטירת המנוח נוכח מגבלת הגיל על פי תנאי בקשת ההצטרפות לביטוח חיים, נקבע כי אמנם, אין מקום לטענת התובעים כי לא הוסבר להם שפוליסת הביטוח תפקע לאחר גיל 65. שכן פרט מהותי זה מתנוסס על גבי חוזה ההלוואה ובקשת ההצטרפות וחזקה על אדם שהוא יודע על מה חתם. יחד עם זאת, לא עלה בידי הבנק להוכיח כי הוא שלח, בהתאם לחובת הגילוי המוגברת החלה עליו, 'הודעה על פקיעת הפוליסה מחמת גיל" למנוח והציג בפניו את האפשרות להצטרף לפוליסת ביטוח חיים פרטי תמורת תשלומי פרמיה גבוהים יותר. בנסיבות אלה, הלווים לא ידעו ולא יכולים היו לדעת שהמנוח לא בוטח בביטוח חיים (שכן הבנק המשיך לגבות את תשלומי הפרמיה).
לפיכך, ביהמ"ש חייב את הבנק להחזיר לתובע את מלוא הסכומים ששולמו מחשבונו להחזר המשכנתא ממועד פטירת אביו המנוח (עד הסכום המקסימאלי בתביעות קטנות) ולאפס בספרי הבנק את יתרת המשכנתא. |
| חזרה למעלה |
|
| 29 [ראיות] |
|
| תפ (רח') 4506-01-14 מדינת ישראל נ' אופיר עזורי (שלום; אפרת פינק; 10/07/14) - 31 ע' |
| עו"ד: אביטל פורטנוי, ארז צברי |
ההתחשבות במצבו הנפשי או השכלי של העד צריכה להיעשות בשלב של הערכת משקל העדות. כושר תפיסת המציאות שונה מאדם לאדם ועל בית המשפט לבחון כל עדות המובאת בפניו לגופה.
ראיות – עדים – ליקוי שכלי
ראיות – עדות – אמרת קורבן אלימות
ראיות – חקירות – חקירה משטרתית
.
כנגד הנאשם הוגש כתב אישום שמייחס לו 8 אישומים בגין עבירות שביצע כלפי המתלוננת שסובלת ממחלת סכיזופרניה. עיקרה של המחלוקת בין הצדדים הינה ביחס למספר נושאים: קבילות אמרותיה של המתלוננת במשטרה; מהימנות המתלוננת מול מהימנות הנאשם; חיזוק לדבריה של המתלוננת.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
כאשר ישנן ראיות לכך שהעד אכן מוגבל נפשית (או שכלית), ספק אם ראוי ששוטר רגיל יקבל את ההחלטה בדבר מוגבלותו של העד להיחקר, ולכל הפחות ראוי שיהיה מעורב בכך חוקר מיוחד. בכל מקרה של ספק, יש עדיפות ברורה להקלטת החקירה, וזאת על מנת להבטיח כי השופט יוכל להתרשם באופן בלתי אמצעי ממצבו של העד בעת החקירה.
מעיון בהודעותיה של המתלוננת, לא ניתן להסיק כי המתלוננת הייתה מוגבלת ביכולתה להיחקר. מכאן, שאין לקבל את עתירת בא כוח הנאשם, ולקבוע כי הודעותיה של המתלוננת אינן קבילות. יש לבחון את ההודעות, אפוא, לפי הכללים שהותוו בסעיף 10א לפקודת הראיות.
ההחלטה שלא להקליט את חקירות של אדם הסובל מלקות נפשית פוגעת ביכולתו של בית המשפט לממש את מטרות החוק, דהיינו להפיק מעדותו של העד את המרב.
סעיף 10א לפקודת הראיות קובע תמרורי אזהרה להרשעת אדם לפי עדות מפלילה שלא נשמעה בפניו, כדלקמן: האחת, רישום הטעמים להעדפת ההודעה במשטרה; השנייה, שיש להודעה "דבר לחיזוקה". סעיף 10א לפקודת הראיות אינו קובע איזו גרסה היא עדיפה וההחלטה מסורה לבית המשפט הדן בכל תיק ותיק.
במקרה זה, מתן מלוא המשקל להודעותיה של המתלוננת במשטרה מעורר קושי ממשי, וזאת משום מצבה הנפשי של המתלוננת בסמוך לפני גביית גרסאותיה במשטרה וההערכה שלפיה באשפוזה האחרון "בוחן המציאות והשיפוט" שלה נמצאו לקויים ביותר. כל זאת, כאשר המתלוננת חזרה בה מהודעותיה במשטרה, וטענה שכל הדברים שמסרה הם בגדר דמיונות. ניתן להרשיע נאשם לפי אמרותיו של עד במשטרה, ובלבד שנמצא דבר לחיזוקן.
ככל שבית-המשפט יתרשם לחיוב ממהימנות האמרה, כך יקטן משקלו של ה"דבר לחיזוק" הדרוש לתמיכתה, ולהפך. בנסיבותיו של עניין זה, לאור הקושי לתת אמון מלא לדבריה של המתלוננת, משקל הדבר לחיזוק צריך להיות ממשי.
על מנת להקים את יסודות העבירה של כליאת-שווא, די בכך שאדם שולל את חופש התנועה של האחר ומונע הלכה למעשה את יציאתו ממקום מסוים. הוכח, כי הנאשם מנע מהמתלוננת לצאת מהבית ומכאן כי הוכח שהנאשם כלא את המתלוננת בבית. |
| חזרה למעלה |
|
| כתבי טענות |
| 30 [מסים] [ארנונה] [משפט מינהלי] |
|
| ברם 8462/11 מנהל הארנונה בעירית הרצליה נ' מירב אלפנדרי פלקון - ב"כ עו"ד ירון דיין (כתבי טענות; 01/02/14) - 25 ע' |
| עו"ד: ירון דיין |
מסים – ארנונה – מחזיק בנכס מקרקעין
ארנונה – הטלתה – מחזיק בנכס
משפט מינהלי – התנהגות הרשות – חובת התנהגות ביושר ובהגינות
.
עסקינן בבקשה למתן רשות ערעור על פסק דין של בימ"ש לעניינים מנהליים בו התקבל ערעור המשיבה על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה בעיריית הרצליה, שדחתה את השגת המשיבה על חיוב הארנונה שהושת עליה לתקופה הרלוונטית בקשר עם נכס המצוי בעיר, ונקבע כי הליכי הגבייה המינהליים כנגד המשיבה בגין חוב הארנונה עבור הנכס יופסקו. |
| קישורים נוספים:
|
| חזרה למעלה |
|
|
|
|
|
|
