לדעתי, יותר פשוט לומר, "לא תהא עילת תביעה בשל הפרת מדגם אלא על פי הוראות חוק זה".

בנוסח הזה, מבהירים שאין עילה בעשיית עושר או בנזיקין אלא לפי העוולה הספציפית שקבועה כאן.

אם רוצים להבהיר משהו לעניין הסעדים, אפשר לייצר סעיף שמבהיר אלו תרופות אפשר לקבל בשל הפרת מדגם.

לדעתי זה יותר פשוט מהמוצע.

 

 

תמר שלום,

תודה רבה על התשובה.

אני מבינה שאם אנו לא שוללים את תחולת עוולת הרשלנות, למעשה לא השגנו הרבה בשלילת העילה בעשיית עושר ולא במשפט משום שניתן לעקוף את הוראות חוק המדגמים באמצעות עוולות המסגרת. עוד אני מבינה כי יש לדאוג שאיננו שוללים את התרופות לפי חוק ע"ע (בעיקר) ולפי פקנ"ז.

לאור זאת, מה דעתך (אילת והווארד – גם דעתכם) על התיקונים הבאים? ר' בהמשך גם כמה מחשבות:

 

 

-          התוספת לעניין תביעת התרופות לפי חוק ע"ע מבהירה כי ניתן לתבוע תרופות לפי עקרונות החוק. תוספת זו לא נדרשת לעניין פקנ"ז מטעם כפול: ראשית, נשללת רק תחולת פרק ג', שמעגן את סוגי העוולות בלבד. שנית, החוק קובע מפורשות כי: "הפרת מדגם היא עוולה אזרחית, והוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש], יחולו עליה, בשינויים המחויבים ובכפוף להוראות חוק זה". כלומר, הכוונה היא להחיל את הוראות פקודת הנזיקין על תביעות בשל הפרת מדגם. לכאורה יש כאן סתירה כי אנחנו שוללים את תחולת כל הפרק שקובע מהן העוולות. אך לדעתי זו לא באמת בעיה – אנו מבהירים כי הפרת המדגם היא העוולה ("מכניסים" עוולה לתוך הפקודה); שאר העוולות אינן חלות, וההוראות הכלליות בפקודת הנזיקין כן חלות.  

-          לעניין תשובתה הקודמת של תמר – תרמית כשיש סימון כוזב – מאחר שהנוסח מצומצם רק לבעל מדגם או לבעל רישיון ייחודי לו, הרי שכל אדם אחר רשאי להגיש תביעה בגין כל עוולה לפי פקנ"ז (וכן לפי ע"ע), ולכן איני רואה בעיה מבחינה זו.

-          שאלה שמבחינתי היא פתוחה, היא האם יש לצמצם את שלילת העילה הנזיקית המהותית רק לעוולות הרשלנות והפרת חובה חקוקה. העוולות הנוספות היחידות שאני חושבת שיכולות להיות רלוונטיות כאן בקונסטלציה כלשהי הן:

o        עוולת הסגת גבול במיטלטלין, עיכוב נכס שלא כדין, גזל – כל אלה חלות על המוצרים שמגלם המדגם עצמם, ולכן ממילא אינן באות בגדר "ניצול" מדגם (ר' הגדרה מטה);

o        תרמית, שקר מפגיע וגרם הפרת חוזה – לכאורה, עוולות אלה יכולות להתרחש באמצעות ניצול מדגם. למשל, סוחר מייצר מוצרים נושאי מדגם מוגן ומציג אותם כשלו (תרמית). אולם גם אז, העוולה היא ההצגה הכוזבת, לא עצם הייצור.

o        הבעיה מתחדדת כשמדובר במדגם שאינו כשיר לרישום: אין הגנה לפי דיני המדגמים, והשאלה היא האם אנו רוצים לאפשר הגנה באמצעות הדין הכללי לדגמים כאלה. לדעתי, כל עוד הדבר אינו נכנס בגדר אחד מהחוקים הספציפיים (חוק עוולות מסחריות כגניבת עין; פק' סימני מסחר וכו'), אין סיבה להגן על כך באמצעות דיני הנזיקין, משום שזה פוגע בתכלית חוק המדגמים. מצד שני, גם כאן אנו עוסקים בעוולות פרטיקולריות, שקובעות הסדרים ספציפיים למקרים מוגדרים מראש, להבדיל מעוולות המסגרת.

o        לכן, אשמח לדעת מה דעתכם בנקודה זו.

תודה,

נעמה.

 

"ניצול מדגם רשום" הוא:

(1)             ייצור, מכירה, הצעה למכירה או יבוא לישראל שלא לשימוש עצמי כהגדרתו בסעיף 129 לפקודת המכס[2] (להלן – פקודת המכס) של מוצר נושא מדגם כאמור בסעיף קטן (א); ואולם, ייבוא מוצר נושא מדגם, שנעשה מחוץ לישראל ברשותו של בעל המדגם במדינה שבה נעשה, לא ייחשב כ"ניצול מדגם רשום".

(2)             החזקת מוצר כאמור למטרות המנויות בסעיף קטן (1)."

ניצול מדגם לא רשום:

" לבעל מדגם לא רשום מוקנית הזכות

(1)   למנוע מכל אדם להעתיק, בעצמו או באמצעות אחר, את המדגם או מדגם אשר אינו יוצר רושם כללי שונה על המשתמש המיודע ביחס למוצר בו בוטא המדגם או למוצר מאותו סוג אליו היה משויך המדגם אילו היה נרשם, לצורך שימוש מסחרי, ללא הרשאתו (להלן – ניצול מדגם לא רשום).

(2)   לייבא שלא לשימוש עצמי מוצר כאמור בסעיף קטן (1)."

 

 

 

 

 

אחר צהריים טובים,

 

באיחור ניכר (עמכם הסליחה), להלן התייחסותי לשאלה השניה – האם כדאי להותיר על כנה את ההוראה בתזכיר השוללת עילה בעשיית עושר כלפי בעל מדגם שיש לו זכות

על פי החוק.

 

נתחיל מהסוף – הסיכון לכך שתוגש תביעה בעוולת הרשלנות: השאלה היא, האם תוכר עילת תביעה בעוולת מסגרת, כאשר מוכרת עילת תביעה על פי החוק, ושאלה אחרת היא,

האם היא תוכר, כאשר לא מוכרת עילה על פי החוק, בין אם משום שלא מתמלאים יסודות העילה או משום שיש הגנה מיוחדת. במקרה הראשון, אין לחפיפה משמעות. השאלה

היא לגבי המקרה השני, וכאן אם החפיפה בין יסודות העוולות היא מלאה, ואין אחריות בעוולה הספציפית משום שהתקיימה הגנה, אזי אין מקום לעקוף באמצעות עוולת מסגרת

כגון הפרת חובה חקוקה או רשלנות (ע"א 558/84 מזל כרמלי).

ייתכן אפוא שתביעה בעוולת הרשלנות תיכשל במקרה שבו יימצא, שאין עילה לפי החוק המוצע משום שהתקיימה אחת מההגנות המוקנות בו.

 

במקרה שבו החפיפה היא לא מלאה, תיתכן תביעה בעוולת הרשלנות (למשל, אם בעוולה אחת נדרש יסוד של מודעות או זדון והעוולה השניה היא רשלנות, שאינה דורשת יסוד כזה).

אפשר לתבוע בעוולת הרשלנות ובכך לעקוף את דרישת הזדון, דבר שיביא למעשה להתנוונות התביעות בעוולה הדורשת זדון (כך קרה לעוולת הנגישה, שנעקפה בעניין עיריית ירושלים

נ' גורדון המפורסם על ידי עוולת הרשלנות). לכן, אם נדרש כאן בחוק המוצע יסוד כלשהו, שאינו רלבנטי לעוולת הרשלנות, ייתכן שניתן יהיה לעקוף אותו באמצעותה.

 

לגבי העיקר – האם יש מענה בדיני הנזיקין לסעד ההשבה: תכליתם של דיני הפיצויים בנזיקין היא להשיב את מצבו של הניזוק קדמותו, דהיינו, למצב שבו היה לולא אירעה העוולה.

בדיני עשיית עושר, התכלית היא מניעת התעשרות על חשבון הזולת.  מה המשמעות של ההבדל? בדיני נזיקין, בדרך כלל הפיצוי הוא על מה שקרה לתובע אחרי שהתרחשה העוולה, ובגלל

שהיא התרחשה. לפעמים זה חופף לעשיית עושר, ולפעמים לא.

 

למשל, בנזקי גוף, אדם נאלץ להוציא הוצאות כדי לקבל טיפול רפואי, ובגלל שנגרמה לו נכות צמיתה, הוא יצטרך להמשיך ולהוציא הוצאות רפואיות גם בעתיד. הפיצוי

בדיני הנזיקין הוא הן עבור ההוצאה שכבר הוצאה בעבר, והן עבור ההוצאה שתוצא בעתיד. שתי ההוצאות הללו אינן עושר שעשה המזיק על חשבון הניזוק. כאן אין חפיפה בין שני

הדינים.

לעומת זאת, כשמדובר בגזל מיטלטלין, תיתכן חפיפה. למשל, אדם הוא בעלים של מונית שמושכרת לנהג, ומפיקה לו רווח של 1000 ₪ בחודש. הנהג משתלט על המונית, גוזל אותה,

מפעיל אותה בעצמו ומפיק אף הוא רווח של 1000 ₪ בחודש. הנזק שנגרם לבעלים זהה לרווח שנגרם לנהג. במקרה כזה, יש חפיפה מלאה בין הדינים. על פי ד"נ אדרס, אפשר לתבוע

גם בעשיית עושר וגם בנזיקין, אבל רק לסעד של 1,000 ₪, וכמובן לא ניתן לקבל 2,000 ₪, כלומר לא ניתן לקבל פיצוי כפל.

 

כמובן שייתכן שהנהג ירוויח 2000 ₪ בחודש, ואז השאלה היא האם הבעלים יהיה זכאי לכך בדיני הנזיקין. כנראה, שהתשובה תהיה בשלילה, אלא אם כן אפשר

יהיה להוכיח, שהעוולה נעשתה בזדון, ואז אפשר יהיה לטעון לפיצויים עונשיים, שיוערכו בסכום הרווח שהרוויח המזיק מן העוולה. אבל הוא כן יוכל לקבל זאת בעשיית עושר ולא במשפט.

 

יכולים להיות מצבים, שבהם אין עוולה בנזיקין, אבל יש התעשרות שלא כדין, ואז שלילת העילה בעשיית עושר עלולה לקפח. למשל, אכיפת צו מניעה מכוח פסק דין שאחר כך בוטל

בערעור, אינה עוולה בנזיקין, אבל היא כן התעשרות שלא כדין, המזכה בהשבה (ע"א 280/73).

 

לסיכום:

 

אפשר לתבוע גם בנזיקין וגם בעשיית עושר, ולקבל את הסכום הגבוה מבין השניים. לא ניתן לקבל כפל פיצוי.

 

אפשר לתבוע גם השבת רווח וגם נזק, אם לא מדובר בחפיפה. אדם יכול לתבוע את מי שפלש למקרקעיו ועשה עוולה של הסגת גבול, גם סעד בעין בדיני הנזיקין של פינוי, גם פיצוי על הנזק

שנגרם למקרקעין תוך כדי הסגת הגבול, וגם סעד של דמי שימוש ראויים, שהוא סעד של עשיית עושר ולא במשפט.

 

בדיני נזיקין לא מקובל ככלל לתת לניזוק את הרווח של המפר. סכום הנזק והרווח יכול להיות זהה, אבל אין זכאות לרווח של המפר בדיני הנזיקין (למעט בהוראת חוק מפורשת).

ייתכן, שאפשר לשלול את הרווח באמצעות סעד של פיצויים עונשיים.

 

המשמעות היא, שאם אין עילה בעשיית עושר, ייתכן שיהיה קיפוח של הניזוק, משום שאין עילה בנזיקין או שהנזק שלו קטן בהרבה מהרווח של המפר.

לשיקולכם מה לעשות.

 

אני לרשותכם לכל שאלה.

 

בברכה,

 

תמר

 

שלום רב,

 

להלן תשובתי לשאלה הראשונה.

אכן, עוולת התרמית – סעיף 56 לפקודת הנזיקין – עשויה לכסות את המצב המתואר. לשון הסעיף היא כדלקמן:

תרמית היא הצג כוזב של עובדה, בידיעה שהיא כוזבת או באין אמונה באמיתותה או מתוך קלות ראש, כשלא איכפת למציג אם אמת היא או כזב, ובכוונה שהמוטעה על ידי ההיצג יפעל על פיו; אולם אין להגיש תובענה על היצג כאמור, אלא אם היה מכוון להטעות את התובע, אף הטעה אותו, והתובע פעל על פיו וסבל על ידי כך נזק ממון.

 

סימון כאמור הוא בוודאי "הצג כוזב של עובדה". אם יתקיימו שאר התנאים – כוונה להטעות, הטעיה בפועל של מי שרצו להטעות ונזק ממון – תהא עילת תביעה בנזיקין.

אציין רק, שעוולה זו אינה אמורה לשרוד את הקודקס, שבו אנו מבטלים אותה, אבל עד אז חזון למועד.

 

ייתכן שגם עוולת התיאור הכוזב, בסעיף 2 לחוק עוולות מסחריות, יכולה להתאים. לשון סעיף קטן (א) מורה:

(א)      לא יפרסם עוסק מידע ולא יגרום לפרסום מידע, אשר הוא יודע או שהיה עליו לדעת שהוא אינו נכון, לגבי עסק, מקצוע, נכס או שירות, שלו או של עוסק אחר (להלן - תיאור כוזב).

 

השאלה היא האם סימון מוצר כמדגם רשום הוא "פרסום" – מונח זה מפורש בחוק איסור לשון הרע בצורה רחבה שחלה על כל כיתוב, כמעט, ואני מניחה שגם כאן סימון כאמור ייחשב "פרסום".

נראה, שאפשר לבטל האת ההוראה הקיימת ללא חשש רב.

 

באשר לשאלה השנייה, זו שאלה מורכבת, שאשיב עליה בנפרד.

 

להתראות בינתיים ושבוע טוב,

 

תמר

 

תמר שלום,

בהמשך לשיחתנו, מצ"ב השאלות שעלו בקשר לתזכיר חוק המדגמים (לקראת גיבושו לכדי הצעת חוק):

-          בדין הנוכחי קיימות עבירות פליליות שאוסרות על סימון כוזב של מוצרים וכו' כפטנט או מדגם רשום, כאשר למעשה הם אינם רשומים ככאלה. איננו רואים צורך בעבירה פלילית זו והחוק החדש יבטל אותה. עם זאת, קיבלנו הערה לפיה ראוי להשאיר על כנו את האיסור על תיאור כוזב כזה, ואיננו מתנגדים בהכרח להתרת הליכים וסנקציות אזרחיים בעניין זה. יצוין כי החוק החדש מכיר גם במדגמים לא רשומים ומאפשר לסמן אותם ככאלה (הסימון אף מקים חזקת ידיעה לפיה מי שהפר את המדגם הלא רשום, ידע שמדובר במדגם כזה). עם זאת, המדגם הלא רשום אינו נבחן ואינו נרשם ולכן יתכן שבדיעבד יפסוק ביהמ"ש כי מלכתחילה לא היו בו כלל זכויות. איננו רוצים שבעלי מדגמים לא רשומים יהיו חשופים לסנקציות אזרחיות או פליליות אם סברו בתום לב כי בידיהם מדגם הכשיר להגנה ולכן סימנו אותו ככזה, אף אם הנחה זו הופרכה בסופו של דבר. הבנתי שעוולת התרמית, סעיף 56 לפקודת הנזיקין, עונה על צורך זה הן לעניין האיסור על סימון כוזב והן לעניין המודעות שנדרשת מצד מבצע התיאור הכוזב.

-          החוק החדש מבקש לשלול את תחולת דיני ע"ע והשימוש בהם כדרך לעקוף את האיזונים הקבועים מפורשות בחוק (ר' סעיף 78 לנוסח המצורף). עם זאת, התקבלו הערות מהציבור לפיהן הדבר אף ישלול את אפשרותם של בעלי מדגמים מוגנים לקבל סעד של פיצויי השבה, משום שזה אינו אפשרי מכוח פקודת הנזיקין בלבד. לעניין זה ראי פס"ד של ביהמ"ש העליון בעניין שאלת חישוב הפיצוי ממאי בשנה שעברה (בו בסופו של דבר הקיש ביהמ"ש מהפיצוי ללא הוכחת נזק הקבוע בחוק עוולות מסחריות, למרות שאין כל פיצוי דומה, או פיצוי ללא הוכחת נזק בכלל, בפקודת הפטנטים והמדגמים): http://www.nevo.co.il/psika_html/elyon/11038530-o03.htm

-          בנוסף לכך ובהמשך לנקודה הקודמת, התקבלו הערות לפיהן שלילת תחולתו של חוק ע"ע לא תוביל לתוצאה הרצויה, משום שאת התביעות בגין ע"ע תחלפנה תביעות בגין עוולת הרשלנות.

בקשר לשתי הנקודות האחרונות – האם את רואה צורך להסדירן בחוק החדש? ואם כן, באיזה אופן?

תודה רבה,

נעמה.