| עליון |
| 1 [דיון פלילי] [משפט חוקתי] |
 |
| בשפ 5474/14 מדינת ישראל נ' מאיר אוחנה (עליון; ד' ברק ארז; 28/08/14) - 14 ע' |
| עו"ד: דרור מתתיהו, הגר נגלר, קרן רוט |
המבחן המקובל לאיזון בין זכותו של נאשם לחירות התנועה לבין האינטרס בקיום ההליך בעניינו הוא קיומו של יסוד סביר לחשש כי יציאתו מן הארץ תסכל את ההליך המשפטי נגדו; נראה כי קביעת תנאי בגדרי ההליך הפלילי, לפיו ערב לא יוכל לצאת מן הארץ עד לשובו של הנאשם ארצה וללא מגבלת זמן, אינה מידתית ועל כן ספק אם היא אפקטיבית.
 דיון פלילי – שחרור בערובה – איסור יציאה מן הארץ
משפט חוקתי – זכויות הפרט – זכות היציאה מהארץ
משפט חוקתי – זכויות הפרט – חופש התנועה
.
נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות מס והלבנת הון רבות. עם הגשת כתב האישום הגישה המדינה גם בקשה להטלת ערבויות על המשיב ומתן צו עיכוב יציאה מהארץ נגדו, על מנת להבטיח את התייצבותו למשפט. ביהמ"ש המחוזי קיבל את בקשת המשיב כי הערובה תילקח מתוך הרכוש שנתפס. עוד נקבע כי שתי בנותיו של המשיב יחתמו על ערבות צד ג'. כמו כן הוצא כנגדו צו עיכוב יציאה מהארץ, בכפוף לכך שזה יבוטל אם וכאשר תוגש בקשה מתאימה הנתמכת בערבות צד ג' של חתנו וכי בתקופה שבה ישהה המשיב בחו"ל, החתן הערב ושתי בנותיו של המשיב לא יוכלו לצאת את הארץ. לטענת המדינה בערר זה, בנסיבות העניין היה מקום ליתן צו גורף האוסר על יציאת המשיב מהארץ.
.
ביהמ"ש העליון קיבל את הערר בקובעו:
המבחן המקובל לאיזון בין זכותו של נאשם לחירות התנועה לבין האינטרס בקיום ההליך בעניינו הוא המבחן של אפשרות סבירה, היינו קיומו של יסוד סביר לחשש כי יציאתו מן הארץ תסכל את ההליך המשפטי נגדו. בהפעלת המבחן על ביהמ"ש לשקול, בין היתר, את חומרתן ונסיבות ביצוען של העבירות המיוחסות לנאשם, את השלב שבו עומד ההליך הפלילי, את חומרת העונש הצפוי ואת נסיבותיו האישיות של הנאשם, כאשר כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו.
במקרה הנדון, מכלול הנסיבות – המעלה חשש כבד להימלטות – אינו מאפשר לקבוע כי בשלב זה יציאת המשיב לחו"ל תהיה ברירת המחדל ללא הפקדות כספיות ממשיות. בעת הזאת, בטרם הראה המשיב כי הופג החשש כי יימלט לחו"ל גם לאחר שהוגש נגדו כתב אישום, אין מקום לקבוע את נקודת האיזון כך שיציאתו תותר באופן כללי, בכפוף לתנאים מגבילים, אלא יש להותיר את איסור היציאה מן הארץ על מכונו. המשיב יהיה רשאי להגיש בקשה לאשר את יציאתו לחו"ל לצורך נסיעה קונקרטית.
משזו המסקנה, אין צורך להכריע באשר לפרטי המנגנון שקבע ביהמ"ש המחוזי. אעפ"כ יצוין, כי לכאורה המנגנון האמור, המבוסס על כך שבני משפחתו הקרובים של המשיב יהיו מנועים לצאת מן הארץ בעת שהוא יוצא לחו"ל, ומבלי לקבוע סייגים באשר למשך הזמן בו יהיו כפופים למגבלה זו, מעורר קשיים של ממש – מלכתחילה, במישור העקרוני, ובדיעבד, אם יהיה צורך לאכוף מגבלות אלה.
אכן, כריכת יציאתו לחו"ל של ערב בחזרתו של חייב היא פרקטיקה קיימת שנעשה בה שימוש בחלק מן המקרים שבהם מוטל עיכוב יציאה מן הארץ בדין האזרחי. ואולם, בעוד שבדין האזרחי המטרה היא להבטיח קיומו של תשלום חוב, הרי שבדין הפלילי המטרה היא להבטיח התייצבותו של הנאשם למשפט. בהקשר זה – תשלום הכסף אינו התכלית, אלא בעצמו הוא אמצעי בלבד.
דומה כי עיכוב יציאה מהארץ של ערבים בהליך הפלילי במתכונת עליה הורה ביהמ"ש המחוזי, יתקשה להיחשב אמצעי מידתי. חיזוק לגישה זו נמצא בכך שבמקרים רבים הגבלה על עיכוב יציאה מן הארץ היא מוגבלת בזמן, מתוך הכרה בפגיעה החמורה הכרוכה בה בזכות לחופש התנועה. במקרה בו יימלט
המשיב מאימת הדין, נראה לכאורה כי לא ניתן יהיה להשאיר את המשיבים כ"בני ערובה" לתקופה בלתי קצובה עד שישוב. כשם שנדרש למעט ככל האפשר בפגיעה בזכות החוקתית של נאשם לצאת את הארץ, קל וחומר יש להקפיד על זכותו החוקתית של מי שלא הואשם בפלילים ורק מסר את ערבותו.
אם כן, קביעת תנאי בגדרי ההליך הפלילי לפיו ערב לא יוכל לצאת מן הארץ עד לשובו של הנאשם ארצה וללא מגבלת זמן אינה מידתית ועל כן ספק אם היא אפקטיבית. למותר לציין כי בהסכמה גורפת של הערבים לתנאי שלפיו הם יהיו מנועים לצאת את הארץ כל עוד המשיב שוהה בחו"ל אין כדי "להכשיר" תנאי כזה, מאחר שאין בכוחה של הסכמה לרפא פגיעה לא מידתית בזכויות יסוד. |
| חזרה למעלה |
|
| 2 [דיון פלילי] |
|
| בשפ 5707/14 מדינת ישראל נ' פלוני (עליון; ס' ג'ובראן; 28/08/14) - 8 ע' |
| עו"ד: מחמוד רבאח, מורן פולמן |
הגישה לפיה ככלל יש להורות על מעצר עד תום ההליכים בעבירות של יידוי אבנים לעבר כלי רכב, נוכח המסוכנות הרבה של המעשים והתפשטות התופעה, אינה מקובלת על ביהמ"ש בעניינם של קטינים. באשר לקטינים, גם בעבירות מהסוג האמור יש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו, ולשקול את טיב חלופת המעצר והמלצות שירות המבחן.
דיון פלילי – מעצר – קטין
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – שיקולים
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – חלופת מעצר
.
נגד המשיב, קטין, הוגש כתב אישום על רקע התפרעות במזרח ירושלים ויידוי אבנים. הערר הוא על החלטת ביהמ"ש המחוזי, בה הוחלט על שחרור המשיב לחלופת מעצר.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הערר בקובעו:
אין לקבל את הטענה הגורפת של העוררת לפיה אין מקום להורות על חלופת מעצר בתקופה מתוחה, בעניינם של קטינים שעברו עבירות של יידוי אבנים. נטייתו של בימ"ש זה, על פי הנחיית חוק הנוער והפסיקה, היא להעדיף שיקולי טיפול, שיקום וחינוך בעניינם של קטינים. כיוון שעתיד הקטין עוד לפניו, שהות בחברה עבריינית בבית המעצר ודאי לא תטיב עמו. זוהי אפוא נקודת המוצא בדיון בשאלת הארכת מעצר של קטין עד תום ההליכים, אך אין די בכך כדי להורות על שחרור קטין לחלופת מעצר, וכמובן שאין להתעלם ממסוכנות הנשקפת ממנו ומהאפשרות או היעדר האפשרות לאיינה.
זו אינה הפעם הראשונה שהתופעה של יידוי אבנים לעבר כלי רכב ממניעים לאומניים מגיעה לפתחו של ביהמ"ש. הגישה לפיה ככלל יש להורות על מעצר עד תום ההליכים בעבירות של יידוי אבנים לעבר כלי רכב, נוכח המסוכנות הרבה של המעשים והתפשטות התופעה, אינה מקובלת על ביהמ"ש בעניינם של קטינים. עניין עויסאת דן בנאשם בגיר-צעיר. באשר לקטינים, גם בעבירות מהסוג שביצע לכאורה המשיב יש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו, ועל ביהמ"ש לשקול את טיב חלופת המעצר והמלצות שירות המבחן שהובאו בפניו בעניינו של הקטין הספציפי, כפי שעשה ביהמ"ש המחוזי בעניינו של המשיב.
אף אם היה ביהמ"ש מסכים לגישה אותה מבקשת העוררת לבכר, הרי שהמקרה הנדון נופל בגדר החריג לכלל האמור. המשיב נעדר עבר פלילי, תסקירי שירות המבחן בעניינו חיוביים, הוריו עשו כל מאמץ אפשרי כדי לספק חלופת מעצר הולמת שמרוחקת מרחק לא מועט ממקום מגוריו שם בוצעו לכאורה המעשים, לרבות שכירת דירה במיוחד לשם כך אף שאין ממון רב בידם. בנסיבות אלה, אין מקום לשנות מהחלטת ביהמ"ש המחוזי, שבחן את מלוא הנתונים ואיזן בין השיקולים השונים. |
| חזרה למעלה |
|
| 3 [משפט מינהלי] [צבא] |
|
| בגץ 6547/11 צובחיה מוסא אלעבד אבו רחמה נ' הפרקליט הצבאי הראשי (עליון; ע' פוגלמן, ד' ברק ארז, מ' נאור; 28/08/14) - 16 ע' |
| עו"ד: יצחק ברט, הילה גורני, מיכאל ספרד, אמילי שפר |
על הביקורת השיפוטית על החלטת הפרקליט הצבאי הראשי שלא לפתוח בחקירה פלילית לבירור נסיבות מוות של פלסטיני כתוצאה מפעילות צה"ל להתחשב, בין היתר, בסיכוי שהוראה על קיום חקירה תניב ממצאים נוספים או תוביל להעמדה לדין.
משפט מינהלי – שיקול-דעת – פרקליט צבאי ראשי
צבא – ביקורת בגץ – על החלטות הפרקליט הצבאי הראשי
.
עתירה שעניינה בבקשת העותרות כי המשיב, הפרקליט הצבאי הראשי, יורה למצ"ח לפתוח בחקירה פלילית לבירור נסיבות מותה של מנוחה שפונתה לבי"ח במהלך יום בו התקיימה הפגנה בסמוך לגדר הביטחון ושמותה נקבע יום לאחר מכן. לטענת העותרות, קיים חשד כי המנוחה – שאך צפתה בהפגנה ממרחק – נפגעה כתוצאה משימוש רשלני ואף פלילי בגז מדמיע שבו עשו כוחות צה"ל שימוש במהלך ההפגנה.
.
בג"ץ (מפי המשנָה לנשיא מ' נאור, בהסכמת השופטים ע' פוגלמן וד' ברק-ארז) דחה את העתירה מהטעמים הבאים:
במועד האירוע מושא העתירה, קבעו נהלי צה"ל כי אמצעי הבירור הראשוני במקרה שבו נהרג תושב פלסטיני כתוצאה מפעילות צה"ל הוא התחקיר המבצעי. התחקיר המבצעי, בצירוף פניות מטעם ארגוני זכויות אדם, כתבות מהעיתונות וכל חומר אחר קיים בנוגע לאירוע, הועברו באותה תקופה לפרקליטות הצבאית ונבדקו על-ידה. רק אם הבירור הראשוני האמור העלה חשד סביר לביצוע עבירה פלילית, הורה המשיב על פתיחה בחקירה פלילית. כשלושה חודשים לאחר מותה של המנוחה, הודיע המשיב על שינוי במדיניותו. על-פי המדיניות החדשה, שתחילתה ממועד פרסומה ואילך, כל מקרה שבו נהרג תושב פלסטיני ביהודה ושומרון כתוצאה מפעולה של כוחות צה"ל, מביא לפתיחה מיידית בחקירה פלילית. עם זאת, במקרים שבהם ברור כי הפעילות שבמהלכה נהרג תושב פלסטיני הייתה בעלת "אופי לחימתי של ממש", ההחלטה אם לפתוח בחקירה פלילית אם לאו תתקבל לאחר שייערך בירור ראשוני של עובדות המקרה, בדומה לבירור שנערך על-פי המדיניות הקודמת; כפי שהדגיש בימ"ש זה בעניין בצלם, הרף הנדרש לניהול חקירה פלילית של מקרה מוות הוא מקום שבו יש חשד כי מקרה המוות נגרם עקב התנהגות אסורה, המהווה הפרה של הדין ועבירה פלילית. התבנית "חשד להתנהגות אסורה" משתנה על פי נסיבות האירוע, המצב בשטח ואופי הפעולה הנבחנת. על רקע זה, מצא ביהמ"ש בעניין בצלם כי מדיניותו החדשה של המשיב, שתוארה לעיל, עומדת באמות מידה של סבירות. בכל הנוגע למקרים שאירעו לפני תחילתה של המדיניות החדשה, נקבע כי אלו ייבחנו על בסיס פרטני. זאת, בהתחשב בין היתר בקשיים הקיימים בחקירת אירועים שהתרחשו לפני זמן רב.
אכן, יש ליתן משקל בענייננו לסמיכותו של האירוע למועד שינוי מדיניותו של המשיב. ברם, בדיקת האירוע לא התבססה על התחקיר המבצעי בלבד, כי אם על ראיות נוספות הנמצאות במוקד המחלוקת – סיבת מותה של המנוחה. הראיות הנוספות נאספו באמצעות חקירה ודרישה ובהתחשב במכלול הראיות שנאספו, בירור נסיבות מותה של המנוחה – מוּצה ואין הצדקה להתערב בהחלטת המשיב. כפי שנפסק בעבר, "עצם בחינת ההחלטה שנית בידי הגורמים המקצועיים, בבחינת קיומה של 'מסננת' בדיקה נוספת, מובילה לצמצום הביקורת השיפוטית. זאת ועוד, על הביקורת השיפוטית להתחשב גם בסיכוי שהוראה על קיום חקירה תניב אישום פלילי. בענייננו נסיבות מותה של המנוחה נבדקו מייד לאחר שנודע למינהל האזרחי על כך, וכן נאספו כל הראיות הרפואיות שניתן היה להשיגן. בית החולים אליו הובאה המנוחה הוא ברמאללה והדעת נותנת שאם לעותרות לא נמסרו מסמכים רפואיים אחרים – אין בנמצא מסמכים כאלה. על כן, נראה כי פתיחה בחקירה פלילית לא תניב ממצאים נוספים או תוביל להעמדה לדין. |
| חזרה למעלה |
|
| 4 [התיישנות] [בתי-משפט] |
|
| רעא 4512/13 בית החולים אגודת הסהר האדום (אל הלאל) נ' פלוני (עליון; א' רובינשטיין, ח' מלצר, צ' זילברטל; 28/08/14) - 15 ע' |
| עו"ד: יראון פסטינגר, דוד לסגולד, אורי ענבר, ישראל ענבר, שירן דרזנר, חיה זנדברג, ניהאד ארשיד, טליה קונפינו שר |
ביהמ"ש העליון קובע כי במקרים בהם התיישנה תביעת ההורים מכוח העילה המכונה "הולדה בעוולה", עובר למועד מתן פסק הדין בע"א 1326/07בעניין המר, יהיו הילודים זכאים להגיש תביעה בעילה של "חיים בעוולה", ככל שתביעה זו לא התיישנה אף היא, בתוך שנה ממועד מתן פסק הדין דנא.
התיישנות – נזיקין – הולדה בעוולה
התיישנות – נזיקין – חיים בעוולה
בתי-משפט – הלכה פסוקה – תחולתה
.
ב- 28.5.2012 שינתה ההלכה שנקבעה בע"א 1326/07 בעניין המר את הלכת זייצוב ונקבע כי יש לשלול את העילה הנזיקית המכונה "חיים בעוולה", אשר הייתה נתונה לילוד עצמו, ונקבע כי יש להכיר רק בתביעות נזיקיות של הורי הילוד מכוח העילה המכונה "הולדה בעוולה". "הוראת המעבר" שנקבעה בעניין המר, מתייחסת למי שהגיש תביעת ילוד טרם מתן פסק הדין בעניין המר. שתי בקשות רשות הערעור נשוא ענייננו, אשר נדונו כערעור, עוסקות במקרים בהם נולד אדם כשהוא סובל ממוגבלות העשויה להצדיק מתן פיצוי מכוח עילת "הולדה בעוולה", כאשר בשני המקרים לא הוגשה תביעת הורים במהלך שבע השנים הראשונות לחיי הילוד, ולא הוגשה תביעת הילוד וזאת בשל הסתמכות נטענת על האפשרות להגשת תביעת ילוד בעתיד (עד הגיע הילוד לגיל 25), על-פי הלכת זייצוב.לכן מבקשים ההורים עתה להגיש תביעה מטעמם בגין "הולדה בעוולה", על-אף חלוף תקופת ההתיישנות, אשר חלפה עוד לפני מתן פסק הדין בעניין המר. בשני מקרים, נדחו בקשות המבקשים (הנתבעים) לדחיית תביעות המשיבים מחמת התיישנות.
.
ביהמ"ש העליון (מפי השופט צ' זילברטל, בהסכמת השופטים א' רובינשטיין וח' מלצר) דחה את הערעור ופסק:
ככלל, פסקי דין המשנים הלכות הם אכן בעלי תחולה רטרוספקטיבית. ואולם, ביהמ"ש הכיר בכך שיש הלכות שמוטב כי תחולתן תהיה צופה פני עתיד בלבד. בענייננו, יש מקום לקביעת תחולה פרוספקטיבית חלקית של הלכת המר, כך שההלכה לא תחול על תביעות ילוד כאשר אין עוד אפשרות להגשת תביעת ההורים בשל התיישנותה, זאת נוכח העובדה שהלכת המר לא התכוונה להביא לפגיעה בפיצוי עבור צרכי הילודים, ונוכח ההסתמכות ארוכת השנים על הלכת זייצוב. לפיכך, ביהמ"ש קובע הוראת מעבר, למשך זמן קצוב, גם על מקרים בהם טרם פרסום הלכת המר לא הוגשה תביעת הורים במהלך תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק לעניין תביעה זו (קביעה זו לא חלה על תביעת ילוד שבעצמה התיישנה לפני מתן פסק הדין בעניין המר). במקרים אלו, יהיו הילודים זכאים להגיש תביעה בעילה של "חיים בעוולה", ככל שתביעה זו לא התיישנה אף היא, בתוך שנה ממועד מתן פסק הדין דנא. |
| חזרה למעלה |
|
| 5 [בתי-משפט] [דיון אזרחי] |
|
| עא 6367/13 סימון אברהם נ' אלחריזי דורון עו"ד (עליון; גלעד לובינסקי; 27/08/14) - 4 ע' |
| עו"ד: |
רשם ביהמ"ש מוסמך "להחיות" הליך שנמחק עקב אי תשלום אגרה או אי הפקדת עירבון, וזאת בדרך של ביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד. לצורך הכרעה בבקשה מסוג זה יש לבחון את מכלול האינטרסים הרלבנטיים - אלה של יוזם ההליך, אלה של המשיב וכן את האינטרס הציבורי.
בתי-משפט – סמכות – רשם
דיון אזרחי – ביטול החלטה – שניתנה במעמד צד אחד
דיון אזרחי – עירבון – אי-הפקדתו
דיון אזרחי – אגרות – אי תשלומן
.
בקשה ל"החייאת" הליך שנמחק ע"י הרשמת משלא שולמה אגרה ולא הופקד עירבון. לטענת המערערים, הסיבה לאי התשלום ולאי ההפקדה נעוצה בכך שלא קיבלו לידיהם את שוברי התשלום.
.
ביהמ"ש העליון נעתר לבקשה בקובעו:
רשם ביהמ"ש מוסמך "להחיות" הליך אשר נמחק עקב אי תשלום אגרה או אי הפקדת עירבון, וזאת בדרך של ביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד. לצורך הכרעה בבקשה מסוג זה יש לבחון את מכלול האינטרסים הרלבנטיים - אלה של יוזם ההליך, אלה של המשיב וכן את האינטרס הציבורי.
בענייננו, לא יכול להיות ספק כי התנהלותם הדיונית של המערערים בכל הנוגע לתשלום האגרה ולהפקדת העירבון, לא הייתה תקינה. תשלום אגרה והפקדת עירבון מצויים באחריותם של בעלי הדין, ואין באי קבלת השובר (או בקבלתו באיחור) כדי לשנות מן המועד שנקבע במסגרת החלטה שיפוטית.
אעפ"כ נמצא להיענות לבקשה, בכפוף למספר תנאים. זאת בשל פרק הזמן הקצר שחלף עד ליום הגשת הבקשה; העובדה שלא הועלתה כל טענת הסתמכות מיוחדת מבחינת המשיבים; מהות ההליך שנמחק; והזהירות המתחייבת בכגון דא, כדי להימנע מפגיעה בלתי מידתית בזכות הערעור והגישה לערכאות. |
| חזרה למעלה |
|
| 6 [דיון פלילי] |
|
| בשפ 5654/14 מדינת ישראל נ' פלוני (עליון; ס' ג'ובראן; 27/08/14) - 5 ע' |
| עו"ד: רויטל (טלי) גוטליב, קרן רוט |
ככל שההליך המשפטי מתמשך, גובר הנטל להוכחתן של נסיבות מיוחדות המצדיקות את הארכת המעצר, וזכותו לחירות של הנאשם מתגברת. אולם, קיימים מקרים, בהם אין מנוס מהארכת מעצרו של נאשם. במסגרת זאת, השיקולים העיקריים שיש לבחון הם קצב התקדמות שמיעת הראיות בתיק, סוג העבירות המיוחסות לנאשם, ומידת המסוכנות הנשקפת ממנו. שיקולים אלו מובילים לקבלת הבקשה בענייננו.
דיון פלילי – מעצר – הארכתו
.
בקשה להארכת מעצר שלישית של המשיב, בתשעים ימים, לפי סעיף 62 לחוק המעצרים. כתב האישום מגולל מסכת של מעשים מיניים ומעשי אלימות, שביצע המשיב, לכאורה, בשתי בנותיו.
.
ביהמ"ש העליון (מפי השופט ס' ג'ובראן) קיבל את הבקשה מהטעמים הבאים:
ככלל, נאשם אשר עצור תשעה חודשים, ודינו טרם הוכרע, ישוחרר מן המעצר. החריג לכלל זה הוא כי ניתן להאריך את מעצרו אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת. לכך יש להוסיף כי ככל שההליך המשפטי מתמשך, גובר הנטל להוכחתן של נסיבות מיוחדות המצדיקות את הארכת המעצר, וזכותו לחירות של הנאשם מתגברת. אולם, קיימים מקרים, בהם אין מנוס מהארכת מעצרו של נאשם. במסגרת זאת, השיקולים העיקריים שיש לבחון הם קצב התקדמות שמיעת הראיות בתיק, סוג העבירות המיוחסות לנאשם, ומידת המסוכנות הנשקפת ממנו. שיקולים אלו מובילים לקבלת הבקשה בענייננו. עניינו של המשיב נמצא בישורת האחרונה ואף שסביר שמועד הכרעת הדין יגלוש כנראה מעבר להארכת המעצר הנוכחית, אין מנוס מלהורות על הארכת המעצר כמבוקש. זאת נוכח סוג העבירות בהן מואשם המשיב – עבירות מין חמורות במשפחה שנמשכו לכאורה לאורך שנים, וכן לנוכח המסוכנות הנשקפת ממנו. |
| חזרה למעלה |
|
| 7 [דיון אזרחי] |
|
| רעא 4591/14 עו"ד גיא גיסין, הנאמן להסדר הנושים ובעלי המניות של אורליין ייזום והשקעות בע"מ (בהסדר נושים) נ' נגר כדורי (עליון; א' חיות; 27/08/14) - 6 ע' |
| עו"ד: תמיר יחיא, דוד קוגן, יואב רזין, ענת לנגר, דרור זמיר, הדס אדלר, יואל פרייליך, אמיר פז |
דין הערעור להתקבל במובן זה שהתיק יוחזר לביהמ"ש המחוזי לדיון בטענות הצדדים לגוף הבקשה לתיקון כתב התביעה.
דיון אזרחי – כתב-תביעה – תיקון
.
בר"ע על החלטת בימ"ש מחוזי בגדרה נדחתה בקשת המבקש – נאמן להסדר נושים של חברה בע"מ – לתיקון כתב תביעה משנת 2010.
.
ביהמ"ש העליון (מפי השופטת א' חיות) קיבל את הערעור מהטעמים הבאים:
הנאמן מעלה טענות שונות בנוגע לתיקון כתב התביעה ואילו המשיבה 6, שבקשת התיקון נוגעת אליה, מעלה מצידה טענות נגדיות. טענות אלה כולן מצריכות ליבון, בין היתר, באשר לנסיבות שהביאו לגילוי המידע בגינו נדרש תיקון כתב התביעה, למועד שבו ניתן היה לגלותו וכן באשר לשאלה האם מדובר בהוספת טענות מהותיות – הנסמכות על אותו המידע – אשר יש בהן לתרום לבירור מלא וממצה של הסוגיות השנויות במחלוקת בין הצדדים. בהחלטתו הקצרה של ביהמ"ש המחוזי, בה דחה על הסף את בקשת התיקון, אין התייחסות לסוגיות אלה ובהינתן העובדה כי ההליך מצוי עדיין בשלב המקדמי מן הראוי לעשות כן. לפיכך, דין הערעור להתקבל במובן זה שהתיק יוחזר לביהמ"ש המחוזי לדיון בטענות הצדדים לגוף הבקשה לתיקון כתב התביעה. |
| חזרה למעלה |
|
| עבודה אזורי |
| 8 [עבודה] |
|
| תעא (ת"א) 9172-09 כהן אדוארד דוד נ' בנק לאומי לישראל בע״מ (עבודה; נטע רות, נ.צ.: ע' גרוס, א' שלוש; 26/08/14) - 28 ע' |
| עו"ד: אלכסנדר ספינרד, נחום פיינברג, קרן שליט, שרון אברהם -ויס |
בית הדין לעבודה מצא, כי ההסכם הקיבוצי שהסדיר את תנאי העסקתו של התובע – עובד בנק לאומי, לאחר הגיעו לגיל 55 טומן בחובו אפליה מחמת גיל. נפסק, כי לשונו של ההסכם ובמיוחד הסיווג הסטראוטיפי הבלתי רלבנטי שהוא מבנה על בסיס גיל וגלגוליו – מהווים דוגמהמובהקת למכניזם זה של השרשת סטיגמות.
עבודה – שוויון הזדמנויות בעבודה – איסור הפליה
עבודה – שוויון בעבודה – איסור הפליה מחמת גיל
עבודה – שוויון בעבודה – איסור הפלייה
.
בית הדין לעבודה נדרש לשאלות: האם ההסכם הקיבוצי שהסדיר את תנאי העסקתו של התובע, לאחרהגיעו לגיל 55 טומן בחובו אפליה מחמת גיל, או שמא מדובר בהסכם שאופן יישומו מבטא אבחנה רלוונטית וסבירה לפי סוגי עובדים בהתאם לכישוריהם ותפקידם? האם הפסקת עבודתו של התובע – שנה לאחר הגיעו לגיל הפרישה הקבוע בחוק הייתה כדין והאם היא טומנת בחובה הפרה של הסכם העבודה?
.
בית הדין לעבודה מפי השופטת נ. רות ונציגי הציבור ע. גרוס ו- א. שלוש פסק כלהלן:
יש לאמץ אפוא, לצורך יישומו של חוק שוויון הזדמנויות, את ההגדרה המרחיבה של מושג ההתנהגות המפלה כמושג הבולע אל קרבו כל סוג של "אלימות סימבולית". זאת בשים לב לתכליתם של דיני איסור האפליה מחד ובשים לב לתרומתם של השימוש בלשון סטראוטיפית ומפלה ושל הבניית קטיגוריות בלי רלבנטיות להנצחת נחיתותן של אוכלוסיות מופלות.
לשונו של הסכם 80 – ובמיוחד הסיווג הסטראוטיפי הבלתי רלבנטי שהוא מבנה על בסיס גיל וגלגוליו – מהווים דוגמה מובהקת למכניזם זה של השרשת סטיגמות ומלמדים על החשיבות שיש לייחס לשיח הלשוני כשהוא לעצמו לצורך המשגתם של ההתנהגות המפלה וגבולותיה.
אימוץ קריטריון הגיל לאורך שנים – גם לאחר תיקונו של חוק שוויון הזדמנויות – דווקא לנוכח חוסר הרלוונטיות שלו ודווקא לאור "המתאם" בין זוטרותהתפקיד והכישורים הנדרשים על מנת לבצעו לגיל העובד – מעצימים אפוא את התפיסה הסטראוטיפית "הטבעית" ביחס לעובדים מבוגרים.
יש לדחות את טענותיו של התובע בכל הנוגע לאי החוקיות או לאפליה הפסולה שבהפסקת עבודתו בהתבסס על נתון הגיל. בשים לב לכך, שעבודתו הופסקה לאחרגיל הפרישה הקבוע בחוק שהיה גם גיל הפרישה המקובל בבנק. עם זאת, יש לקבוע, כי הפסקת העבודה של התובע בגיל 68, לאור המדיניות שהייתה קיימת וידועה עד לשנת 2008 – השנה בו פרש התובע – פגעה באינטרס ההסתמכות של התובע אשר ציפה כי תינתן לו הזדמנות להמשיך בעבודתו עד גיל 72 במידה ויחפוץ בכך ואף הסכים עקב כך להעסקה ממושכת על פי הסכם 80 כהסכם מפלה. |
| חזרה למעלה |
|
| 9 [עבודה] |
|
| סע (י-ם) 10534-03-12 אלי אלר נ' משרד ראש הממשלה (עבודה; שרה ברוינר ישרזדה; 23/08/14) - 13 ע' |
| עו"ד: אתי קצב, מיכל גרינבוים, ד"ר גור בליי |
התובע שימש כנהג אישי של יו"ר האופוזיציה ובהמשך של אשת רה"מ. תביעתו להפרשי שכר בהתאם לחוק שעות עבודה ומנוחה, דינה להידחות. נראה כי עבודת התובע הוצאה מחוץ לגדרי חוק שעות עבודה ומנוחה ע"פ חריג 30(א)(2) לחוק. אולם אף לו חל החוק, הרי ששולם לתובע שכר העולה על השכר לו זכאי על פיו.
עבודה – שכר עבודה – תביעה להפרשי שכר
עבודה – שעות עבודה ומנוחה – תחולת החוק
עבודה – יחסי עובד-מעביד – ניתוקם
.
התובע שימש כנהג אישי של יו"ר האופוזיציה, ואח"כ של אשת רה"מ. האם על תפקידו זה חלות הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה? האם זכאי הוא להפרשים בגין אי תשלום בגין שעות נוספות ושעות שבת? האם בנסיבות סיום עבודתו זכאי הוא לפיצוי בגין העדר שימוע? אלו השאלות העומדות לדיון בתיק זה.
.
ביה"ד האזורי לעבודה (השופטת ש' ברוינר ישרזדה) דחה את התביעה ברובה:
עיקר התביעה נוגע לתשלום בגין שעות נוספות ושעות עבודה בימי מנוחה שבועית. עם הגשת כתב ההגנה מטעם הכנסת הודתה זו כי נפלה טעות בתחשיביה וכי התובע זכאי להפרשים ואלו שולמו.
אשר לתקופה בה עבד התובע בכנסת ע"פ הסכם סטודנטים. על התובע היה להוסיף לתחשיביו את הדלתא שבין הסכומים שלטענתו המקורית שולמו לו, לבין אלה ששולמו לו בפועל ע"פ תלושי השכר כולל ה"הפרשים" בגין חודשים קודמים, ולבחון האם אכן נותר זכאי לתשלום כלשהו. ואולם, תחשיבי התובע התעלמו מרכיב ה"הפרשים". די בכך בכדי לדחות תביעתו. ביה"ד אינו לבלרו של התובע ולא יבצע התחשיבים במקומו. עם זאת ולמען הסר כל ספק, ערך ביה"ד תחשיב, וממנו עלה בבירור כי התובע קיבל במסגרת רכיב ה"הפרשים" הרבה מעבר לסכום ההשלמה אותו הוא תובע. האופן המטעה שבו ערך את תחשיביו הוא בבחינת חוסר תום לב מובהק, והדברים יבואו לידי ביטוי במסגרת שאלת ההוצאות.
אשר לתקופה בה עבד בכנסת ב"משרת אמון נהג". בסעיף 5 לחוזה נאמר כי התובע יקבל שכר גלובלי המחליף את כל רכיבי השכר. בסעיף 7 נאמר כי חוק שעות עבודה ומנוחה לא יחול על התובע, ואם ערכאה שיפוטית תחליט כי החוק כן חל, אזי האמור בסעיף 5 יתבטל ותחת זאת שכר התובע ישולם בהתאם לדירוג המנהלי וייערך חישוב מחדש של שכר העבודה בהתאם. התובע ערך תחשיביו על יסוד ערכי שעה בלתי רלבנטיים, תוך התעלמות מוחלטת מן האמור בחוזה. גם אם צודק התובע בטענתו וחוק שעות עבודה ומנוחה חל – הרי שהסכומים שקיבל ע"פ שכר כולל כיסו את הערכים המגיעים בגין שעות נוספות, שבת וכו'. מכל מקום הנטל לעריכת התחשיב לעניין זה מוטל על התובע, והוא לא טרח להרימו.
אשר לחריג שבסעיף 30(א)(5) לחוק. חריג זה אינו חל על עבודת התובע. במהותו נועד חריג זה להוציא מתחולת החוק עבודה הדורשת שק"ד, אחריות ואמון עד כדי ראיית עניינו של המעסיק כעניינו של העובד. הדוגמאות של מנכ"ל, חשב, וכיו"ב, הן מסוג זה. האמון שנדרש מן התובע אינו נובע מיכולתו והבנתו המקצועית בתחום עיסוקו, אלא מכך שהוא בעל עיניים ואזניים, ולפיכך חב בדיסקרטיות באשר למה שנחשף אליו באקראי תוך כדי עבודתו. שעות העבודה הבלתי שגרתיות והרבות, אף הן אינן נובעות מהאמון שהמעסיק נותן בו כי יתגייס לטובת צרכיו, אלא מהיותו נלווה למי ששעות עבודתו כאלה.
אשר לחריג ע"פ סעיף 30(א)(2) לחוק, לפיו החוק אינו חל על העסקת עובדי המדינה שתפקידם מחייב לעמוד לרשות העבודה גם מחוץ לשעות העבודה הרגילות. נפסק, כי אין לפרש סעיף זה כפשוטו תוך החלתו על כל מקרה בו עובדי מדינה נדרשים דרך קבע לבצע שעות נוספות. ואכן, הסעיף לא התכוון להחריג מגוון כה רחב של עובדי מדינה מתחולת החוק. אך חלופה זו נועדה להרחיב את רשימת החריגים ולהפנות זרקור למקרים שאינם נופלים בגדר החלופות האחרות. עבודת התובע, בהיותה במהותה מתן שירות אישי לנבחר, ששעות עבודתו מטיבן אינן שעות מוגדרות ומתוחמות וכשהשירות ניתן לו לצרכי עבודה ולענייניו הפרטיים – היא חריג שאינו דומה כלל למרבית תצורות ההעסקה הדורשות לעתים עבודה בשעות נוספות או בלתי רגילות, ומקבילה ביותר לתפקידי אבטחה. משכך, נראה כי המחוקק אכן ביקש להוציא את עבודת התובע מחוץ לגדרי החוק. אך דברים אלה נאמרו למעלה מן הצורך.
הדברים יפים גם ביחס לעבודה במשרד רה"מ, ולפיכך נדחית התביעה להפרשי שכר גם כנגדו. אשר להפרשי חופשה שנתית. עיון בתלושי השכר מעלה כי אכן לא נוהלו בהם דיווחי חופשה. התקלות ברישום ימי מנוחה כימי חופשה ולהפך הסתכמו בכך שהתובע זכאי ל-2 ימי חופשה שלא שולמו.
אשר לנסיבות סיום יחסי העבודה. כפי שהוסבר בספרות, בעת הכרעה בשאלה מי מהצדדים רצה להביא את היחסים לידי סיום, יש לבחון גם למי מהצדדים הייתה המוטיבציה להביא לניתוק יחסי העבודה. כלומר: לא רק מי יזם את ניתוק יחסי העבודה, אלא גם מי היה הצד המעוניין בניתוקם. במקרה הנדון, מכלול הנסיבות מלמד שהתובע לא היה מוכן להמשיך לעבוד במתכונת הקיימת ומשלא נענתה בקשתו בעניין זה, הוא זה שלא היה מעוניין בהמשך ההעסקה. לפיכך, המסקנה היא כי סיום יחסי העבודה היה ביזמת התובע, אלא שהייתה זו בגדר "התפטרות מוסכמת". בנסיבות אלה, לא היה מקום לעריכת שימוע. |
| חזרה למעלה |
|
| 10 [עבודה] |
|
| סע (ת"א) 15794-02-12 אבי רזפורקר נ' קרסו מוטורס בע"מ (עבודה; סיגל דוידוב מוטולה; 21/08/14) - 21 ע' |
| עו"ד: צבי הלפגוט, אורית ז'ילוני קליינמן |
בית הדין לעבודה קיבל את תביעתו של התובע כנגד הנתבעת בחלקה. נפסק, כי נפל פגם בפיטוריו של התובע בהיבט השימוע. אין מדובר בפגם שולי או טכני, שכן העלאה מסודרת של הטענות וקבלת תשובות מהתובע עליהן עשויה הייתה לשנות את ההחלטה.
עבודה – זכויות – זכות שימוע
.
התובע הגיש כנגד הנתבעת תביעה שעניינה בטענתו, כי פוטר שלא כדין. כן טוען התובע כי הוא פוטר בהיעדר שימוע כדין.
.
בית הדין לעבודה מפי השופטת ס. דוידוב – מוטולה פסק כלהלן:
הוכח ברמת ההסתברות הנדרשת, כי התובע פוטר בעיקר בשל משבר יחסי האנוש בינו לבין הכפופה אליו. בנסיבות העניין, נפל פגם בפיטוריו של התובע, ויש בכך משום הפרה של חובת תום הלב מצד הנתבעת.
בנסיבות עולה, כי נפל פגם בפיטוריו של התובע גם בהיבט השימוע. אין מדובר בפגם שולי או טכני, שכן העלאה מסודרת של הטענות וקבלת תשובות מהתובע עליהן עשויה הייתה לשנות את ההחלטה. |
| חזרה למעלה |
|
| 11 [ביטוח לאומי] |
|
| בל (חי') 36324-07-13 פרח סאבא נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; אילת שומרוני ברנשטיין, נ.צ.: מ' לבנהרט; 19/08/14) - 16 ע' |
| עו"ד: אלבר נחאס, צחי רטר |
המסמכים הרפואיים הם ראיה בעלת משקל משמעותי במארג הראיות והעדויות, שעליו מבסס בית הדין את הכרעתו אם התרחש אירוע תאונתי אם לאו.
ביטוח לאומי – ביטוח נפגעי עבודה – פגיעה בעבודה
.
התובע הגיש כנגד המל"ל תביעה במסגרתה ביקש להכיר בתאונה שאונתה לו כ"תאונה בעבודה" כמשמעותה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב].
.
בית הדין לעבודה מפי השופטת א. שומרני – ברנשטיין ונציג הציבור מ. לבנהרט דחה את התביעה ופסק כלהלן:
לא הוכחה תשתית עובדתית לקיומה של תאונת עבודה. אומנם הוכח, כי אכן ארע לתובע אירוע, אולם התובע לא השכיל להוכיח, ונטל ההוכחה מוטל עליו, שהאירוע התרחש וכתוצאה ממנו נפגע בגבו. על מנת שפגיעה בגב תחשב כתאונה בעבודה יש להוכיח כי במהלך העבודה אירע דבר מה שבגינו נפגע גבו של התובע.
בית הדין רשאי להעדיף דברים שנאמרו בהודעה לחוקר מטעם הנתבע על פני גרסה שנמסרה במועד מאוחר יותר, וזאת מאחר וההודעה הינה גרסה ראשונית שנגבתה, כאשר התובע לא היה מודע עדיין לתוצאות המשפטיות של דבריו, בעוד שגרסה מאוחרת יותר הינה לא אחת גרסה משופרת ש"שופצה" לצורך הדיון המשפטי.
גרסת התובע כי נפל אחורה בזמן האירוע אינה מוצאת ביטוי בתיעוד הרפואי. |
| חזרה למעלה |
|
| 12 [עבודה] |
|
| סעש (י-ם) 52994-06-12 יוג'ין יהודה סינגר נ' תכתוב תדריך תוביל בע"מ (עבודה; שרה ברוינר ישרזדה, נ.צ.: ל' ליפסקי; 11/08/14) - 11 ע' |
| עו"ד: שלום, דותן |
בית הדין האזורי קבע כי בנסיבות המקרה דנן התקיימו יחסי עובד ומעביד, בשל ההתנהלות בפועל, חרף ההסכמות המקוריות ואינדיקציות אחרות ע"פ מבחני המשנה. התובע זכאי לשכר עבודה אך לא לתשלום הנוספים שתבע.
עבודה – יחסי עובד-מעביד – מבחנים לקביעתם
עבודה – יחסי עובד-מעביד – קיומם
.
תביעה לשכר עבודה ופיצויי הלנת שכר בגינו, הודעה מוקדמת, פדיון חופשה ופיצוי בגין אי קבלת דמי אבטלה.
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופטת ש' ברוינר ישרזדה ונציג הציבור ל' ליפסקי) קיבל את התביעה בחלקה ופסק:
סיווג התקשרות כהתקשרות של עובד- מעביד נעשה ע"פ מכלול העובדות שביסוד ההתקשרות ויש לבחון את ההתקשרות האמיתית ולא את המסווה שנתנו לו הצדדים. פסיקת בית הדין קבעה מבחן מעורב לבחינת מהות היחסים שבין הצדדים שהמרכיב הדומיננטי בו הנו מבחן ההשתלבות, לצד מבחני עזר נוספים. במקרה דנן התקיימו יחסי עובד ומעביד, בשל ההתנהלות בפועל, חרף ההסכמות המקוריות ואינדיקציות אחרות ע"פ מבחני המשנה. התובע, שהחליט להפסיק את עבודתו, זכאי לשכר עבודה אך לא לתשלום דמי הודעה מוקדמת, פיצויי פיטורים או פדיון חופשה שנתית. |
| חזרה למעלה |
|
| 13 [עבודה] |
|
| סעש (ב"ש) 4104-10-13 שמואל צורדקר נ' אלקיים - סימון כבישים בע"מ (עבודה; צבי פרנקל, נ.צ.: א' אבו מטיר, מ' סהר; 31/07/14) - 12 ע' |
| עו"ד: אלי ביטון, רם פרייס |
בית הדין לעבודה פסק כי התובע התפטר בנסיבות בהן הוא זכאי לקבל פיצויי פיטורים אך אין הוא זכאי לפיצוי בגין פגם בשימוע או הודעה מוקדמת וכן לא הוכיח זכאותו לפיצוי בגין לשון הרע או בגין עוגמת נפש.
עבודה – פיצויי פיטורין – התפטרות כפיטורין
עבודה – פיצויי פיטורין – זכות לפיצויים
.
תביעה לתשלום זכויות שונות הקשורות בתקופת עבודת התובע אצל הנתבעת ובסיומה.
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופט צ' פרנקל ונציגי הציבור א' אבו מטיר, מ' סהר) קיבל את התביעה בחלקה ופסק:
התובע אינו זכאי לפיצוי בגין פגם בשימוע או בגין הודעה מוקדמת שכן הוא לא פוטר, אלא התפטר בנסיבות בהן הוא זכאי לקבל פיצויי פיטורים. הנתבעת תשלם לתובע תוספת שכר בגין עבודת לילה, תשיב לו את הסכום שנוכה משכרו האחרון בגין עבודה פרטית שלכאורה ביצע ותשחרר לטובתו את כל הכספים. עם התובע אינו זכאי לפיצוי בגין לשון הרע או בגין עוגמת נפש, משלא הוכיח סוגיות אלה כנדרש. |
| חזרה למעלה |
|
| מנהלי |
| 14 [בתי סוהר] [משפט מינהלי] |
|
| עתמ (מרכז) 42675-02-14 עטאללה אבריק נ' השר לבטחון פנים (מנהלי; אברהם טל; 24/08/14) - 8 ע' |
| עו"ד: |
לאור שיקול הדעת הרחב של שב"ס להחליט על פיטורי סוהר בשל אי התאמתו לשרת בשורותיו ולאור הצורך בשמירה על טוהר המידות ונקיון הכפיים בקרב סוהרי שב"ס, אין לומר שהחלטת הנציב לפטר את העותר, בנסיבות העניין, אינה סבירה באופן קיצוני.
בתי סוהר – סוהרים – פיטורין
משפט מינהלי – שיקול-דעת – שירות בתי הסוהר
.
העותר, ששימש כסוהר בבית סוהר, מבקש לבטל את החלטת המשיבים לפטרו משב"ס.
.
בית המשפט לעניינים מנהליים דחה את העתירה ופסק:
בפסיקה נקבע כי לשב"ס שיקול דעת רחב להחליט על פיטורי סוהר בגלל אי התאמתו לשרת בשורותיו וביהמ"ש לא יתערב בהחלטתו אלא אם היא התקבלה בחריגה מסמכות או פגיעה בכללי הצדק הטבעי או שהיא חורגת באופן קיצוני ממתחם הסבירות. לאור הצורך בשמירה על טוהר המידות ונקיון הכפיים בקרב סוהרי שב"ס, אין לומר שהחלטת הנציב לפטר את העותר בשל כך שדיווח בשקר כי אין לו קרובי משפחה, חברים או מכרים שריצו עונש מאסר, היא החלטה לא סבירה באופן קיצוני. |
| חזרה למעלה |
|
| 15 [רשויות מקומיות] [ארנונה] |
|
| עמנ (ת"א) 67615-10-13 מנהל הארנונה בעיריית ת"א נ' א.ק. יוניברס בע"מ (מנהלי; אליהו בכר; 24/08/14) - 8 ע' |
| עו"ד: נעמה חליפה, גיא הרמלין |
התעריף המדורג, המאפשר העלאת תעריף הארנונה על נכס מסוג אולמות המשמשים לריקודים ב- 5% מדי שנה החל משנת 2008, חל גם ביחס למחזיקים שהחלו להחזיק בנכסיהם לאחר שנת 2008.
רשויות מקומיות – ארנונה – אישור חריג להכנסת שינויים בצו הארנונה
ארנונה – הטלתה – מחזיק בנכס
.
ערעור על החלטת ועדת הערר לענייני הארנונה כללית המכירה בזכותה של המשיבה להיכנס לגדר התעריף המדורג, המאפשר העלאת תעריף הארנונה על נכס מסוג אולמות המשמשים לריקודים ב- 5% מדי שנה החל משנת 2008.
.
בית המשפט לעניינים מנהליים דחה את הערעור ופסק:
נקודת המוצא הינה ריסון יכולת הרשות המקומית להגדיל שיעורי הארנונה אלא בהתאם לסמכויות שהוקנו לה בדין. מקל וחומר, מקום בו מבקשת הרשות להגדיל את שיעור הארנונה לנכסים מסוימים והשרים נענים לבקשתה תוך סייג כי יש לעשות כן בצורה מדורגת. לפיכך, ובהעדר הוראת מעבר אחרת, על הרשות לגבות ארנונה באופן מדורג גם ממחזיקים שהחלו להחזיק בנכסיהם לאחר שנת 2008 תוך השוואת מצבם לצו ערב השינוי. |
| חזרה למעלה |
|
| מחוזי |
| 16 [עונשין] |
|
| תפ (מרכז) 5875-06-13 מדינת ישראל נ' לואי ענאש (מחוזי; מיכל ברנט; 24/08/14) - 8 ע' |
| עו"ד: מירב עמר ימין, ארז נוריאלי |
בית המשפט השית על נאשם שהורשע בעבירות הפקרה אחרי פגיעה, נהיגה ללא רישיון רכב תקף ונהיגה ברכב ללא פוליסת ביטוח – 28 חודשי מאסר בפועל, מאסרים על תנאי למשך 10 ו-3 חודשים, 5 שנות פסילת רישיון ופיצוי משפחת המנוח בסך של 20,000 ₪.
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: הפקרה לאחר פגיעה
.
הנאשם הודה, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות הפקרה אחרי פגיעה, נהיגה ללא רישיון רכב תקף ונהיגה ברכב ללא פוליסת ביטוח.
.
בית המשפט המחוזי גזר את הדין ופסק:
סטנדרט הענישה הננקט ע"י ביהמ"ש בעבירת ההפקרה לאחר פגיעה משרת את תכליתו הבסיסית של הדין הפלילי והיא הגנה על ערך קדושת החיים המהווה ערך עליון. המחוקק ביקש להחמיר בעונשם של מי שהפקירו חייו של אדם לאחר פגיעה ועונש שירוצה בעבודות שירות אינו עולה בקנה אחד עם רמת הענישה הראויה. מתחם העונש ההולם במקרה דנן הינו בין 24 ל-48 חודשי מאסר לריצוי בפועל, לצד רכיבי ענישה נוספים. בשקלול מכלול הנסיבות הושתו על הנאשם 28 חודשי מאסר בפועל, שני מאסרים על תנאי למשך 10 ו- 3 חודשים, 5 שנות פסילת רישיון ופיצוי משפחת המנוח בסך של 20,000 ₪. |
| חזרה למעלה |
|
| 17 [חברות] |
|
| תא (מרכז) 47878-04-14 טלפוניקה דיגיטל בע"מ נ' רשם החברות (מחוזי; בנימין ארנון; 07/08/14) - 5 ע' |
| עו"ד: עמיחי פינקלשטיין, עמית פולק מטלון |
בית המשפט המחוזי אישר לחברה להפחית את הונה בדרך של אישור חלוקת דיבידנד שאינו עומד ב"מבחן הרווח", בקובעו כי אין באישור החלוקה המבוקשת כדי לפגוע בכושרה וביכולתה של המבקשת לפרוע ולקיים חובותיה והתחייבויותיה הקיימים והצפויים במועדיהם.
חברות – חלוקה מעבר לרווחי החברה – מבחן יכולת הפרעון
.
בקשת החברה לאשר לה להפחית את הונה בדרך של אישור חלוקת דיבידנד שאינו עומד ב"מבחן הרווח", בהתאם לסעיף 303 בחוק החברות.
.
בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה ופסק:
בפסיקה נקבע כי "מבחן יכולת הפירעון" הינו מבחן כלכלי רחב המשתרע מעבר למבחנים מאזניים, וכולל אף "מבחן נזילות" המחייב בחינה של תזרים המזומנים של החברה על מנת להסיר חשש שמא חברה המבקשת להפחית את הונה ולבצע באישור ביהמ"ש חלוקה שאינה מקיימת את "מבחן הרווח" – תהפוך לחדלת פירעון. לעת הזו אין באישור החלוקה המבוקשת כדי לפגוע בכושרה וביכולתה של המבקשת לפרוע ולקיים כל חובותיה והתחייבויותיה הקיימים והצפויים בהגיע המועדים הנדרשים לפירעונם ולקיומם, משכך אושרה החלוקה המבוקשת. |
| חזרה למעלה |
|
| שלום |
| 18 [בריאות] [נזיקין] |
|
| תא (ת"א) 35983-12-10 אלה יודקביץ' נ' קופת חולים מאוחדת (שלום; יעל הניג; 24/08/14) - 13 ע' |
| עו"ד: ראובן כהן, דרור וידוצ'ינסקי |
* ביהמ"ש קבע כי התובעת הוכיחה שהנתבעים הפרו את חובת הגילוי בכך שלא גילו לה כי הנתבע 2 אינו ד"ר לרפואה. יחד עם זאת, התובעת לא הוכיחה את רכיב הנזק הנדרש בעוולת הרשלנות, בכללה היעדר הסכמה מדעת.
בריאות – זכויות החולה – הסכמה לטיפול רפואי
נזיקין – עוולות – העדר הסכמה מדעת
.
תביעת נזיקין על הסכמה שלא מדעת ופגיעה באוטונומיה בניתוח.
.
בית המשפט דחה את התביעה, בקובעו כדלקמן:
חוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996, מחייב את המטפלים לקבל מהמטופל הסכמה במסמך בכתב שיכלול את תמצית ההסבר שניתן לו. סעיף 13(ג) לחוק מחייב למסור את המידע הרפואי בשלב מוקדם ככל האפשר ובאופן שיאפשר לו מידה מירבית של הבנת המידע לשם קבלת החלטה בדרך של בחירה מרצון. החוק אינו קובע מהו אותו "שלב מוקדם" אך לפי פרשנות תכליתית, בהיעדר נסיבות קיצוניות המונעות זאת, בפרט כאשר מדובר בניתוח אלקטיבי, יש מקום לתת את המידע לפני שהמטופל מחליט לבחור במסלול רפואי של ניתוח.
במקרה דנן, התובעת קיבלה מהנתבע 2 הסבר מלא, כולל הסיכונים, בביקורה במרפאתו. לאחר מכן בחרה לבצע את הניתוח. הנתבע 2 לא הפר את חובת הגילוי בנושא זה.
התובעת הוכיחה שהנתבעים הפרו חובת גילוי אחת – לא גילו לה שהנתבע 2 אינו ד"ר לרפואה. יחד עם זאת, התובעת לא הוכיחה את רכיב הנזק הנדרש בעוולת הרשלנות, בכללה היעדר הסכמה מדעת. |
| חזרה למעלה |
|
| 19 [ביטוח] |
|
| תא (ת"א) 57187-11-11 עוזי פרחי נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (שלום; אליהו קידר; 24/08/14) - 18 ע' |
| עו"ד: |
התקבלה תביעה לתשלום על פי פוליסת ביטוח. ביהמ"ש קבע כי התשובות שניתנו בשאלון הבריאות הם בגדר "עניין מהותי" כמוגדר בסעיף 6(א) לחוק חוזה הביטוח. יחד עם זאת, לא היתה כוונת מרמה וגם נשלל הקשר הסיבתי, הנדרש בסעיף 8 לחוק חוזה הביטוח.
ביטוח – חוזה ביטוח – חובת הגילוי
ביטוח – חוזה ביטוח – חובת הגילוי של המבוטח
.
תביעה לתשלום על פי פוליסת ביטוח.
.
בית המשפט קיבל את התביעה, בקובעו כדלקמן:
בהצהרת הבריאות עליה חתמו התובע והמנוחה, היה סעיף שבו נאמר: "לא אושפזתי בבית חולים כתוצאה מתאונה או מחלה במשך שלוש שנים טרם ההצטרפות". היה גם מקום להערות. אין מחלוקת כי התובעת לא ציינה בהערות את האשפוז בו עברה את כריתת הטחול ולא את אישפוזי הכורסא.
התשובות שניתנו בשאלון הבריאות הם בגדר "עניין מהותי" כמוגדר בסעיף 6(א) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן: "החוק") מאחר ואישפוז יש בו כדי להשפיע על נכונותו של מבטח סביר לכרות את החוזה בכלל או לכרותו בתנאים שבו או לפחות לערוך בירור בעניין זה.
על פי סעיף 8 לחוק, הנתבעת אינה זכאית לתרופות שבסעיף 7 לחוק, אלא אם היתה כוונת מרמה. השאלה הדורשת הכרעה היא: האם היתה כאן כוונת מרמה.
ביהמ"ש קבע כי בשעה שהמנוחה חתמה על הסכם הביטוח, נשללה האבחנה של לימפומה וזאת לאחר בירורים באישפוזים הקודמים. לפיכך, לא היתה כאן כוונת מרמה. גם באשר לקשר הסיבתי, הרי המנוחה נפטרה מלימפומה ולא מהמחלה שנתגלתה בעקבות האישפוזים שקדמו לכריתת הסכם הביטוח. לפיכך גם נשלל הקשר הסיבתי, הנדרש בסעיף 8 לחוק. |
| חזרה למעלה |
|
| 20 [ראיות] [נזיקין] |
|
| תא (אי') 30591-03-12 ג'וני כריסטו נ' דוד נהרי (שלום; יוסי טופף; 24/08/14) - 31 ע' |
| עו"ד: שמעון ביטון, בנימין פרידמן |
תביעתו של התובע נשענה על כך שהנתבע במעשיו חב בנזקיו מכוח ארבע עוולות לפי פקודת הנזיקין: תקיפה, כליאת שווא, הפרת חובה חקוקה ורשלנות. ביהמ"ש קבע כי הנתבע ביצע עוולות של תקיפה וכליאת שווא. כמו כן, נמצא כי התמלאו יסודות עוולת היפר חובה חקוקה. יחד עם זאת, נקבע כי לא התמלאו יסודות עוולת הרשלנות.
ראיות – פסק-דין פלילי בהתדיינות אזרחית – פסק-דין מרשיע
נזיקין – עוולות – תקיפה
נזיקין – עוולות – כליאת שווא
נזיקין – עוולות – הפרת חובה חקוקה
נזיקין – עוולות – לשון הרע
נזיקין – פיצויים – פיצויים עונשיים
.
תביעה כספית לפיצוי בגין נזקי גוף ולשון הרע, בעקבות מעשי חטיפה ותקיפה חמורה שגרמה לתובע לחבלות.
.
בית המשפט פסק כי:
במקרה דנא, אין חולק כי מתקיימים תנאי סעיף 42א(א) לפקודת הראיות, היות והנתבע הורשע בפסק דין שהפך זה מכבר לחלוט. עם זאת, לצד קבלת פסק הדין הפלילי כראיה, ניתנה ההזדמנות לכל אחד מהצדדים להוסיף ולהביא ראיות מטעמו. ביהמ"ש קבע כי ההגנה לא הציגה כל ראיה שיש בה כדי לסתור את קביעותיו של ביהמ"ש בתיק הפלילי. אי לכך, נקבע כי הנתבע ביצע את המעשים המיוחסים לו בכתב האישום.
תביעתו של התובע נשענה על כך שהנתבע במעשיו חב בנזקיו מכוח ארבע עוולות לפי פקודת הנזיקין: תקיפה, כליאת שווא, הפרת חובה חקוקה ורשלנות. ביהמ"ש קבע כי הנתבע ביצע עוולות של תקיפה וכליאת שווא. כמו כן, נמצא כי התמלאו יסודות עוולת היפר חובה חקוקה. יחד עם זאת, נקבע כי לא התמלאו יסודות עוולת הרשלנות, ולא נמצא ליחסה לנתבע. |
| חזרה למעלה |
|
| 21 [נזיקין] |
|
| תא (י-ם) 28572-09-12 חיים בלומנפלד נ' משה אסולין (שלום; דוד גדעוני; 23/08/14) - 17 ע' |
| עו"ד: טלי בן סימון, גד ויספלד |
די בכך שהנתבע שלח לאחרים את תכתובות הדוא"ל שבהן הקישור לאתר האינטרנט, בוודאי כאשר קודם לכן קרא את האתר והיה מודע היטב לתוכנו, כדי לראות בו כמי ש"פרסם" את הדברים וכדי לקיים את יסוד ה"פרסום" כנדרש בחוק איסור לשון הרע.
נזיקין – עוולות – איסור לשון הרע
נזיקין – עוולות – לשון הרע
נזיקין – פיצויים – בגין פרסום לשון הרע
.
תביעה לפיצוי כספי מכוח חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע").
בית המשפט קיבל את התביעה בחלקה, בקובעו כדלקמן:
סעיף 2 לחוק איסור לשון הרע מורה כי פרסום יכול שייעשה בדרכים שונות, בכלל זה בעל פה או בכתב. "פרסום הוא כל מעשה של העברת מסר לאדם אחד או יותר זולת הנפגע", וכשעסקינן בכתב, כל מעשה שיש עמו פוטנציאל להעברת מסר כאמור. עצם העברת המסר, שבו גלום לשון הרע, יש בה כדי להקים את יסוד הפרסום. מי שמעביר לאחרים מסר פועל ממילא לפרסם את המסר, גם אם לא כתב את תוכנו.
די בכך שהנתבע שלח לאחרים – עשרות במספר – את תכתובות הדוא"ל שבהן הקישור לאתר האינטרנט, בוודאי כאשר קודם לכן קרא את האתר והיה מודע היטב לתוכנו, כדי לראות בו כמי ש"פרסם" את הדברים וכדי לקיים את יסוד ה"פרסום" כנדרש בחוק. המסקנה היא, אפוא, כי בתכתובות הדוא"ל הנדונות, בדברים שכתב בגדרן ובקישור לאתר האינטרנט שנכלל בהן, פרסם הנתבע לשון הרע על התובע. בשים לב למכלול הנסיבות, ביהמ"ש העמיד את שיעור הפיצוי על סך של 100,000 ₪. |
| חזרה למעלה |
|
| 22 [חוזים] |
|
| תא (חי') 27918-05-10 שמעון אילן נ' אהרן קפלן (שלום; עמית רוזינס; 19/08/14) - 13 ע' |
| עו"ד: |
נוכח מהות ההסכם, שהינו הסכם לרכישת קרקע בשותפות שווה, כאשר התובע נשא במלוא התשלום שנדרש ממנו על פי ההסכם, ובהתחשב בכך שבעקבות עסקת הקומבינציה התובע נותר בחוסר זכויות כלשהן בקרקע, עסקת הקומבינציה והמימוש שלה מהווים הפרה יסודית של ההסכם ופגיעה חמורה ביסודו, השוללים לחלוטין את התועלת שההסכם נועד להעניק לתובע.
חוזים – הפרה – הפרה יסודית
חוזים – ביטול – עקב הפרה יסודית
חוזים – ביטול – הודעת ביטול
חוזים – ביטול – השבה
.
התובע ביקש לחייב את הנתבע להשיב לו סכומים ששילם עבור רכישת מקרקעין, אשר הצדדים רכשו במשותף, ביחד עם אדם שלישי, לאחר שהסכם בין הצדדים הופר, באופן שמלוא הזכויות במקרקעין נרשמו על שם הנתבע והאדם השלישי בלבד, ונוצלו על ידם במלואם.
.
בית המשפט קיבל את התביעה, בקובעו כדלקמן:
נוכח מהות ההסכם, שהינו הסכם לרכישת קרקע בשותפות שווה, כאשר התובע נשא במלוא התשלום שנדרש ממנו על פי ההסכם, בשיעור 1/3 מעלות הקרקע, ובהתחשב בכך שבעקבות עסקת הקומבינציה התובע נותר בחוסר זכויות כלשהן בקרקע, להלכה ולמעשה, במרשם הזכויות ובפועל, עסקת הקומבינציה והמימוש שלה מהווים הפרה יסודית של ההסכם ופגיעה חמורה ביסודו, השוללים לחלוטין את התועלת שההסכם נועד להעניק לתובע. הפרה יסודית אשר קשה להעלות על הדעת יסודית ממנה.
משזכה הנתבע לקבל זכויות מלאות בקרקע, על חשבון התשלום ששילם התובע עבור רכישתה, ומשהופר ההסכם הפרה יסודית, מחוייב הנתבע להשיב לתובע את שקיבל על פי ההסכם. מסקנה זאת מתיישבת היטב גם עם דיני עשיית עושר ולא במשפט. שהרי הנתבע, אשר נותר עם מלוא הזכויות בקרקע, נהנה מכך שהתובע שילם 1/3 מהעלות עבור רכישת הקרקע. |
| חזרה למעלה |
|
| משפחה |
| 23 [משפחה] [שליחות] |
|
| תמש (ת"א) 8575-01-10 ל. א נ' ל.י.ר (משפחה; מירה דהן; 15/06/14) - 22 ע' |
| עו"ד: אברהם הופרט, כריף יונתן |
תביעה רכושית בין בני זוג שחל עליהם משטר האיזון הרכושי הדחוי שבחוק יחסי ממון . עיקר הדיון עוסק בזכויות התובעת בנכסים וכספים אותם ירש הנתבע וכן ההשבחות וההרחבות שביצע בהם וכן בזכויות התובעת בחנות שירש הנתבע ושהוענקה לתובעת במתנה עפ"י ייפוי כח.
משפחה – יחסי ממון בין בני-זוג – איזון משאבים
משפחה – יחסי ממון בין בני-זוג – נכס חיצוני
משפחה – יחסי ממון בין בני-זוג – כוונת שיתוף
משפחה – יחסי ממון בין בני-זוג – שיתוף בנכסים
שליחות – ייפוי-כוח – תוקפו
.
תביעה רכושית בין בני זוג שחל עליהם משטר האיזון הרכושי הדחוי שבחוק יחסי ממון. אין חולק כי הצדדים שמרו על הפרדה רכושית מלאה ועיקר הדיון עוסק בזכויות התובעת בנכסים וכספים אותם ירש הנתבע וכן ההשבחות וההרחבות שביצע בהם וכן בזכויות התובעת בחנות שירש הנתבע ושהוענקה לתובעת במתנה עפ"י ייפוי כח.
.
ביהמ"ש לענייני משפחה פסק, בין היתר, כי:
סעיף 5(א) (1) לחוק יחסי ממון קובע כי, נכסים שקיבלו הצדדים בירושה בתקופת הנישואין אינם בני איזון. יחד עם זאת, ההלכה הפסוקה קובעת, כי בן זוג יכול לטעון לשיתוף בנכס חיצוני ספציפי מכח הדין הכללי- דיני החוזים, דיני הקניין, דיני הנאמנות וכיו"ב ובמקרים מסוימים בהם יוכח "דבר מה נוסף" שיעיד על כוונת שיתוף בנכס הספציפי, יכול וייקבע בידי בית המשפט כי אף הנכס החיצוני הינו בר איזון. נטל ההוכחה מוטל על הטוען לכוונת השיתוף ב"נכס החיצוני" וכל מקרה נבחן לפי נסיבותיו. במרבית המקרים בהם קיבלו בתי המשפט את טענת השיתוף בנכס חיצוני הוכח כי בוצעו השקעות כספיות בנכס מצידו של בן הזוג הטוען לשיתוף והשקעות אלה היוו "דבר מה נוסף" המעיד על כוונת השיתוף. יחד עם זאת, לא מדובר בתנאי הכרחי שאין בלתו; כוונת שיתוף ספציפית בנכס חיצוני יכולה להתבטא גם בהבטחות ובמצגים אקטיביים שעשויים להביא להסתמכות מצד בן הזוג הלא רשום ולהקים טענת מניעות לבן הזוג הרשום, ובוודאי גם במקרה שבו מבוצעת הטעייה אקטיבית מצד בן הזוג הרשום המצויה על גבול המרמה. מכל מקום אותו "דבר מה נוסף" צריך להיות מונח על מצע של "אווירת שיתוף" ועל העותר לשיתוף בנכס חיצוני להוכיח, כדברי פרופ' שחר ליפשיץ, קיומו של: "אורח חיים קישורי". במקרה דנא, לא עלה בידי התובעת להוכיח כוונה לשיתוף ספציפי בנכסים ובכספים אותם ירש הנתבע.
כן לא ניתן לקבוע אף כי ההשבחה ופירות הנכסים הינם משותפים. בהתאם לפסיקה, פירות השבחה או תחליפים של נכס "חיצוני" יכול וייחשבו לנכסים "משותפים" וברי איזון כאשר ההשבחה נעשתה במאמץ מתמשך במהלך הנישואין של בן הזוג האחר וכן כאשר נוצר ערבוב הפירות המופקים מהנכסים הפרטיים עם כלל הנכסים הזוגיים. במקרה דנן, התובעת לא הוכיחה כי היה לה יד ורגל בניהול הנכסים, בהשבחתם, בהרחבתם, בקבלת פירות הנכסים ו/או אף בשיתופה במידע על ההתנהלות.
מאידך ביהמ"ש קובע כי החנות הוחרגה מנכסי הירושה והנתבע פעל בצורה ברורה להעברתה במתנה לתובעת. בהקשר זה נקבע, כי לנוכח החלת הוראות חוק החוזים על כלל המשפט האזרחי, יש לבחון את קיומם של הפגמים ביצירת מסמך מסוג ייפוי כוח בהיקש מעילות הביטול החוזיות. במקרה דנא, הנתבע טוען כי רומה על ידי התובעת ומשגילה זאת ביקש לבטל את יפויי הכח האמור. ברם, טענותיו נטענו בכלליות ובצורה אמורפית ולא ברור לאלו עילות חוזיות מפנה הנתבע ככאלו שהקנו לו זכות הביטול. כל עוד לא עתר הנתבע לביטול ייפוי הכח הבלתי חוזר, בהליך משפטי ועפ"י הוראות הדין וכל עוד לא הובאו בפני ביהמ"ש נתונים המלמדים על איזו מעילות הביטול שבדין, הרי שלא נגרע מתוקפו של ייפוי הכח וזה בעינו עומד. תוצאה זו התגבשה אף לאורו של עיקרון חופש החוזים. |
| חזרה למעלה |
|
| 24 [אגודות שיתופיות] [ירושה] |
|
| תמש (ק"ג) 4800-09 פלונית נ' פלוני (משפחה; אבירה אשקלוני; 17/06/13) - 14 ע' |
| עו"ד: יוסף ג'רסי, דניאל מזרחי, רדואן בשאראת |
מינוי הנתבעים כבנים ממשיכים הינו מינוי כדין. לנוכח קביעה זו נדחתה גם עתירתה החלופית של התובעת לפיצוי מכוח צוואת האם המנוחה, בגדרה ציוותה המנוחה את מלוא הזכויות במשק לתובעת/ מכח סעיף 114 לחוק הירושה.
אגודות שיתופיות – מושב – בן ממשיך
ירושה – עיסקאות – התחייבות להעברת זכויות במשק לאחר המוות
ירושה – עיזבון – נכסי העיזבון
.
תובענה לפס"ד הצהרתי המורה כי לא היה במינויו של הנתבע 1 כבן ממשיך במשק, ככל שהיה מינוי כאמור, כדי להקנות לו ולאשתו זכויות קנייניות במשק. לחילופין, לפיצוי התובעת בגין שווי המשק, מכוח סעיף 114 לחוק הירושה או מכח צוואת המנוחה, בגדרה ציוותה המנוחה את מלוא הזכויות במשק לתובעת.
.
ביהמ"ש לענייני משפחה דחה את התביעה מהטעמים הבאים:
זכויותיה של המנוחה במשק הינן זכויות בר רשות. הלכה היא כי זכות בר רשות הינה זכות אישית ואופן עבירותה, הן בחיי בעל הזכות והן לאחר מותו, נקבעת בהסכם הרישיון מכוחו נמסרו הזכויות. במקרה דנא היחסים בין המושב למוסדות המיישבים הוסדרו תחילה ע"י ההסכם המשולש ובהמשך, ע"י הסכם דו צדדי. בהקשר זה ביהמ"ש קובע כי המועד בו הושלם הליך המינוי, ככל שהושלם, הוא המועד הקובע לעניין הקביעה מי מבין ההסכמים לעיל הוא הרלוונטי. בהמשך לכך נקבע כי מינויים של הנתבעים הושלם כדין עוד בתקופה בה הוסדרה מערכת היחסים בין הצדדים ע"י ההסכם המשולש ובהתאם לדרישות ההסכם המשולש. קרי, מונו על ידי בעלי זכויות בר הרשות במשק, הם הוריהם המנוחים וקיבלו את אישור המיישבת, היא הסוכנות היהודית כהגדרתה בהסכם.
שעה שזכותו של בן ממשיך לקבל לידיו הזכויות בפועל, מתגבשת רק עם מות הממנים ובהינתן כי במועד פטירת המנוחה כבר נכנס לתוקפו ההסכם הדו צדדי, נקבע כי חרף המעבר מההסכם המשולש להסכם הדו צדדי, הרי שבמועד בו התגבשה זכותם של הנתבעים להעביר הזכויות במשק על שמם ניתן היה להעביר הזכויות במשק על שמם נוכח האפשרות הקבועה בסעיף 19 ג(7) להסכם הדו צדדי, בדבר כיבוד התחייבות קודמות.
בהינתן כי מינוי הנתבעים כבנים ממשיכים הינו מינוי כדין, נדחתה עתירתה של התובעת לפיצוי מכוח חוק הירושה /או צוואת המנוחה. בהקשר זה צוינה ההלכה לפיה זכות החזקה במשק ניתנת להורשה אלא אם כן היא נשללה מראש בהסכם ההתקשרות שבין מעניק הזכות למקבל. לפיכך, במקרה בו ההסכם המשולש קובע במפורש כי זכות זו אינה מהווה חלק מעיזבון המתיישב הממנה תחתיו בן ממשיך, כבענייננו, לא תהא תחולה לחוק הירושה וההסדר של בן ממשיך יהיה קביל ואין מדובר בעיסקה בירושה עתידה הנלכדת ברישתו של סעיף 8 לחוק הירושה. במקרה דנן, לא רק שההסכם המשולש קובע כי הזכות בנכס אינה חלק מעיזבון חבר שנפטר, אלא שבמועד עריכת הצוואה הליך מינוי הנתבעים כבנים ממשיכים במשק הושלם ומכאן שלא היה באפשרות המנוחה להוריש לתובעת בצוואתה את המשק. בנוסף, שעה שחוק הירושה לא חל בענייננו אין כל רלוונטיות לשאלה מי מבין האחים יכול ומסוגל לקיים את המשק כאמור בסעיף 114 לחוק הירושה או לפיצוי מכוחו. |
| חזרה למעלה |
|
| כתבי טענות |
|
|
|
|
|
