|
עליון
|
| 1 [תכנון ובנייה] [דיון פלילי] |
|
|
רעפ 3082/14 ראתב אבו אלקיעאן ואח' נ' מדינת ישראל (עליון; א' שהם; 31/12/14) - 7 ע'
|
| עו"ד: יריב אבן חיים, סוהאד בשארה |
בהליך שעניינו ביטול צווי הריסה, לא ניתן לתקוף בתקיפה עקיפה את החלטות ועדת המשנה לעררים והחלטות הממשלה; במקרה דנא בחנו הערכאות הקודמות – כנדרש – את קיומו של האינטרס הציבורי במתן צווי ההריסה.
 תכנון ובנייה – צו הריסה – צו הריסה ללא הרשעה
דיון פלילי – ערעור – בקשת רשות ערעור
.
המשיבה הגישה לבימ"ש השלום, במעמד צד אחד, מספר בקשות להוצאת צווי הריסה למבני מגורים מאוכלסים שנבנו ללא היתר כדין, בהתאם לסעיף 212 לחוק התו"ב. ביהמ"ש נעתר לבקשות. בקשות לביטול צווי ההריסה, נדחו. ערעור שהגישו המבקשים לביהמ"ש המחוזי, נדחה. מכאן הבר"ע.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקובעו:
קבלת רשות ערעור בגלגול שלישי שמורה למקרים מיוחדים, המעוררים סוגיה בעלת חשיבות ציבורית או שאלה משפטית נכבדה, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים לבקשה, וכן במקרים נדירים בהם מתעורר חשש מפני עיוות דינו של המבקש או כשמתקיימים שיקולי צדק בעניינו. נסיבותיו של המקרה דנן אינן מצדיקות מתן רשות לערעור נוסף, שכן אין מדובר בסוגיה בעלת חשיבות ציבורית עקרונית, החורגת מעניינם של הצדדים לבקשה. מדובר למעשה בערעור נוסף על הכרעתו של בימ"ש השלום.
המבקשים בחרו להעלות שוב ושוב טענות במישור החוקתי והמנהלי במסגרת תקיפה עקיפה בהליך שעניינו ביטול צווי הריסה – במקום לעשות כן בתקיפה ישירה בפני הערכאות המוסמכות. לא ניתן במסגרת הליך זה לתקוף בתקיפה עקיפה את החלטות ועדת המשנה לעררים והחלטות הממשלה. בענייננו בחנו הערכאות הקודמות – כנדרש – את קיומו של האינטרס הציבורי במתן צווי ההריסה. באיזון כלל השיקולים הצריכים לעניין, הן הגיעו למסקנה כי קיים אינטרס ציבורי במתן הצווים, הגובר על עניינם הפרטי של המבקשים. נראה כי בדין נקבע שיש לאשר את צווי ההריסה לגבי המבנים שנבנו ללא היתר כדין. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 2 [בתי-משפט] [משפחה] |
|
|
רעא 5462/14 ימימה ברזלי נ' יאיר (ג'ייסון) ברזילי (עליון; נ' הנדל; 11/09/14) - 7 ע'
|
| עו"ד: יוסף ויור, ירון זומר |
אף כי המועד בו הגישה המבקשת את בקשתה להעברת דיון לבימ"ש למשפחה אינו מאוחר מדי באופן המצדיק את דחייתה, לבימ"ש לענייני משפחה אין סמכות עניינית לדון בתיק מאחר שלא מדובר ב"בני משפחה" – המשיב, הוא אחיו של בעלה לשעבר של המבקשת. בנוסף, אין מקורו ועילתו של הסכסוך ביחסים המשפחתיים.
בתי-משפט – סמכות – בית-המשפט לענייני משפחה
בתי-משפט – סמכות – סמכות עניינית
בתי-משפט – בתי-משפט לענייני משפחה – סמכותו
משפחה – בית-המשפט לענייני משפחה – סמכותו
.
בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בימ"ש המחוזי, במסגרתה נדחתה בקשת המבקשת להעביר את הדיון בתיק לבימ"ש לענייני משפחה. לצד הבקשה למתן רשות ערעור, הוגשה גם בקשה לעיכוב ההליכים בפני בימ"ש המחוזי עד להכרעה בשאלת הסמכות העניינית.
.
בית המשפט העליון (השופט נ' הנדל) דחה את הבקשות ופסק כי:
ליבת הבקשה בשאלה של סמכות עניינית. בעבר, הייתה מקובלת בפסיקה הגישה שלפיה ניתן לטעון להעדר סמכות עניינית בכל שלב של הדיון ואף בערכאת ערעור, ואז שאלת הסמכות העניינית הייתה מתבררת לגופה. ואולם, בהמשך התחזקה מגמה שלא להיזקק לטענה בדבר חוסר סמכות עניינית אם הועלתה באיחור; אמנם, דרך המלך היא העלאת הטענה לחוסר סמכות עניינית כבר בהזדמנות הראשונה, בסמוך לפתיחת ההליך והגשת כתבי הטענות או במהלך הדיון הראשון בתיק. יחד עם זאת, גם אם לא נקט בעל דין דרך זו, אין בכך בהכרח כדי לסתום את הגולל על האפשרות לקבל את טענתו בהמשך. בענייננו, עד כה התקיים דיון קדם משפט אחד בלבד והתיק מצוי בשלב מקדמי יחסית.
הבקשה נדחתה על יסוד עיתוי הגשתה בלבד, אלא שנימוק זה אינו משקף את אמת המידה המשפטית המחייבת. אין מדובר בבקשה להארכת מועד, בטענת התיישנות, או בטענת חוסר סמכות מקומית. בנוסף, כלל הוא כי הערכאה המבררת מחויבת לבחון את סמכותה העניינית לדון בתיק בעצמה. לפיכך, המועד בו הוגשה הבקשה להעברת התיק אינו מאוחר מדי באופן המצדיק את דחייתה, ועדיין יש לבחון את העניין לגופו.
בעת קביעה האם מסורה לבימ"ש לענייני משפחה הסמכות העניינית לדון בסוגיה כלשהי, יש לבחון קיומם של שני תנאים מצטברים: זהות הצדדים – האם מדובר בבני משפחה; מהות הסכסוך – האם מקורו ועילתו ביחסים המשפחתיים. במקרה דנן לא מתקיים התנאי הראשון שכן המשיב, שהוא אחיו של בעלה לשעבר של המבקשת, אינו נחשב ל"בן משפחה" כהגדרת חוק בית המשפט לענייני משפחה. אף לא מתקיים התנאי השני. בהקשר זה, המבחן שנקבע לקיומה של תובענה אזרחית "שעילתה סכסוך בתוך המשפחה" הוא "מבחן המקור או הסיבה". על הסכסוך המשפטי לתרום תרומה משמעותית לגיבוש עילת התביעה. במקרה זה ההיבט המשפחתי של הסכסוך לא תרם תרומה כזו. לאור כל האמור הבקשה נדחתה. כפועל יוצא, נדחתה גם הבקשה לעיכוב הליכים. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 3 [עונשין] |
|
|
בשפ 5868/14 פלוני נ' מדינת ישראל (עליון; נ' הנדל; 11/09/14) - 7 ע'
|
| עו"ד: שאול כהן, יגאל דותן |
בימ"ש ביטל את התנאי בצו הפיקוח והמעקב שהוצא לעורר, האוסר על שהייתו עם בתו בת השלוש, ללא נוכחות בגיר נוסף המודע לעבירות העורר ולהגבלות שהוטלו עליו. זאת, בהעדר קשר ענייני בין הקביעות בהערכת המסוכנות שנערכה לעורר ובין המגבלה על מפגשיו עם בתו.
עונשין – ענישה – דרכי ענישה: צו פיקוח
עונשין – זכויות נפגעי עבירה – חוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין, התשס`ו-2006
.
העורר הורשע בריבוי מעשים מגונים בקטינה שטרם מלאו לה 16 שנים שלא בהסכמתה בתוך המשפחה (אמה של הקטינה היא בת זוגו של העורר) והושתו עליו 13 חודשי מאסר. בעקבות הערכת מסוכנות, בימ"ש קמא הורה על מתן צו פיקוח ומעקב לפי חוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין (להלן: החוק) הכולל, בין היתר, תנאי של נוכחות אדם בוגר בעת מפגש העורר עם בנות משפחה שיחול גם על בתו הביולוגית, בת ה-3, וזאת למשך שנה. על תנאי זה נסב הערר דנן.
.
בית המשפט העליון (השופט נ' הנדל) קיבל את הערר ופסק כי:
לפי החוק, בימ"ש מוסמך לקבוע מגבלה על שהיית העורר במחיצת בתו, והשאלה היא האם הדבר ראוי בנסיבות המקרה. החוק קובע מערכת של איזונים ובלמים, שנועדו להביא לכך שהמגבלות שתוטלנה
על פי החוק תהיינה רק לתכלית ראויה ובאופן מידתי. מבחן זה עולה מסעיף 13(ב) לחוק, לפי מגבלה על עבריין המין תוטל אם בימ"ש סבר שקיים קשר בין המגבלה הקבועה בתנאים לבין הסיכון הנשקף מעבריין המין לבצע עבירת מין נוספת. לפיכך על המגבלה הקבועה בצו הפיקוח לתת מענה ישיר לסיכון הפרטני הנשקף מן המפוקח, ולא די בכך שנקבע כי מהתנהגותו עולה מסוכנות כללית. לפיכך, יש לבחון מהי המסוכנות הספציפית המיוחסת לעורר, והאם המגבלה שנקבעה בצו הפיקוח נותנת מענה מידתי למסוכנות זו. הצו מוצא כנגד מי שריצה את עונשו, והוא מהווה פגיעה משמעותית בזכויות המפוקח. עליו לעמוד בתנאי המידתיות, ובכלל זה במבחן התאמת האמצעי למטרה. מן האמור בהערכת המסוכנות בעניינו של העורר לא נגזרת מסוכנות ביחס לבתו בת ה-3. אין אזכור לבעיות אשר עלולות להוביל למסוכנות כזו לכאורה ואין כל התייחסות לנטייה פדופילית. לא נמצא קשר ענייני בין הקביעות בהערכת המסוכנות ובין המגבלה על מפגשיו של העורר עם בתו.
אשר לאי התייצבות לבדיקה אצל מעריך המסוכנות ולכך שלא נחקר במהלך הדיון, אי התייצבות לבדיקה עשויה לחזק עד מאוד את מסקנות מעריך המסוכנות. העדר חקירה אף הוא מעצים את חוות הדעת. ואולם, אין בכוחם של אי-התייצבות או העדר חקירה להוסיף תוכן להמלצה שאינה מצויה בהן. במקרה זה העורר אינו חולק על ממצאי הערכת המסוכנות אלא טוען בנוגע לכך שעל הממליץ לנמק בחוות דעתו את המלצתו. זאת, על בסיס ניתוח אישיותו של העורר ביחס לסיכונים השונים בתחום עבריינות המין כפי שעלו מהערכת המסוכנות. כאן העניין בולט יותר כי בחוות הדעת אין התייחסות לבתו של העורר, ואף לא להפרעה פדופילית. התנאי לפיו אסור לעורר להיות נוכח לבד עם בתו בת ה-3 מופיע לראשונה בהמלצת יחידת הפיקוח. אף אין בהמלצה זו כל התייחסות לגילה של הבת או הנמקה כלשהי ביחס לתנאי האמור. לאור כל האמור, בהעדר ביסוס, מתבקשת התוצאה של ביטול התנאי האוסר על העורר שהייה עם בתו הביולוגית ללא נוכחות של בגיר נוסף המודע לעבירות העורר ולהגבלות שהוטלו עליו. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 4 [עונשין] [דיון פלילי] |
|
|
רעפ 5449/14 פלוני נ' מדינת ישראל (עליון; ס' ג'ובראן; 11/09/14) - 6 ע'
|
| עו"ד: שאדי כבהא |
המקרה הנדון אינו נמנה על המקרים החריגים בהם טענות לעניין חומרת העונש יקימו עילה למתן רשות ערעור; כבר נפסק, כי הסכנה הטמונה בעבירה החמורה של החזקת נשק מצדיקה הטלת עונשי מאסר בפועל, גם על מי שזו עבירתו הראשונה; הפניה לממונה על עבודות השירות, כשלעצמה, אינה מצדיקה היווצרות ציפייה או הסתמכות לעניין טיב או היקף העונש.
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: החזקת נשק
דיון פלילי – עונש – הממונה על עבודות שירות
דיון פלילי – ערעור – עונש
דיון פלילי – ערעור – בקשת רשות ערעור
.
המבקש הורשע ע"פ הודאתו בעבירות של נשיאת אקדח ותחמושת; החזקת רכוש החשוד כגנוב; והפרעה לשוטר במילוי תפקידו (הוא צירף להליך זה תיק נוסף). בימ"ש השלום לנוער גזר עליו 7 חודשי מאסר בפועל. ערעור המבקש על גזר הדין נדחה ע"י ביהמ"ש המחוזי לנוער. מכאן הבר"ע.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקובעו:
הלכה היא כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן המקרה מעלה סוגיה או טענה בעלת חשיבות כללית, משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, או אם ישנם שיקולי צדק ייחודיים בנסיבות המקרה. עניינה של הבקשה דנא הוא חומרת העונש. טענות לעניין זה אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור אלא במקרים חריגים. המקרה הנוכחי אינו נמנה על אותם מקרים.
העונש שנגזר על המבקש אינו חורג ממדיניות הענישה הנהוגה בעבירות שביצע. כבר נפסק כי הסכנה הטמונה בעבירה החמורה של החזקת נשק מצדיקה הטלת עונשי מאסר לריצוי בפועל גם על מי שזו עבירתו הראשונה. בבוא ביהמ"ש לשקול את הענישה בעבירות מסוג זה, עליו לתת משקל נכבד יותר לאינטרס הציבורי ולצורך להרתיע עבריינים בכוח מלבצע עבירות דומות, על פני הנסיבות האישיות של העבריין.
אין לקבל את טענת המבקש לפיה הפנייתו "פעמיים" לממונה על עבודות שירות יצרה אצלו הסתמכות הגוברת על שיקולי הענישה האחרים. ראשית, משום שהמבקש היה מודע לעובדה כי הפנייתו הראשונה לממונה מקורה בטעות (הכוונה הייתה להפנות את הנאשם הנוסף), וכי החלטת ביהמ"ש לקבל המלצה מהממונה נעשתה לאחר שזה כבר פגש אותו. שנית, כל עוד ביהמ"ש לא גזר את עונשו של הנאשם אין ההפניה לממונה, כשלעצמה, מצדיקה היווצרות ציפייה או הסתמכות לעניין טיב או היקף העונש. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 5 [דיון אזרחי] |
|
|
רעא 7205/12 אקולין טכנולוגיות (98) בע"מ נ' EAZ PRODUCTS INC DRI (עליון; ע' ארבל, ח' מלצר, א' שהם; 11/09/14) - 18 ע'
|
| עו"ד: נדב וייסמן, אלון קנטי, גד נשיץ, לירון ברנד |
על אף הקשיים ביישום הכללים וההלכות הקיימות במקרה הייחודי של המצאת הודעת צד שלישי אל מחוץ לתחום השיפוט, אין מנוס מהטלת הדרישה להוכחת התובענה המותנית, למצער ברמת הוכחה של "שאלה רצינית" – על המבקש העותר להמצאה מחוץ לתחום.
דיון אזרחי – היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט – תנאים לנתינתו
דיון אזרחי – הודעת צד ג` – משמעותה
.
חברה הנתבעת בתביעה נזיקית כופרת באחריות שהתובעים מבקשים להטיל עליה. יחד עם זאת, החברה מבקשת להמציא הודעה לצד שלישי שנמצא מחוץ לתחום השיפוט של מ"י, למקרה שביהמ"ש ימצא אותה כאחראית. מהו הנטל הראייתי הנדרש מהחברה להרים כדי שתוכל לקבל היתר המצאה, וכיצד מתייחס הדין בנושא ההמצאה מחוץ לתחום למצב שבמסגרתו החברה מעלה בכתב הגנתה ובהודעה שהיא מבקשת להמציא לצד השלישי טענות סותרות? אלו השאלות המתעוררות בבר"ע זו.
.
ביהמ"ש העליון דן בבקשה כבערעור, ודחה את הערעור:
תקנה 216 לתקסד"א מאפשרת לנתבע שהוגשה נגדו תובענה ליתן הודעה לצד שלישי כדי לבקש להתחלק עמו באחריות המיוחסת לו, ככל שזו תוכח. כלומר, מדובר בתביעה על תנאי. המטרה היא לנסות ולרכז תחת תובענה אחת את כלל הטענות וההליכים המשפטיים הרלבנטיים לתובענה ולחסוך התדיינויות נוספות שעלולות להיערך בין הנתבע לצד השלישי. בהתחשב בכך – ככל שהצד השלישי או ביהמ"ש סבורים כי ההודעה שניתנה לא באה בגדר המצבים המנויים בתקנה 216, המאפשרים מתן הודעה לצד שלישי, הם רשאים, בכל שלב בדיון, לבקש או ליזום את מחיקת ההודעה, וביהמ"ש רשאי למחוק את ההודעה, אם ימצא שהנתבע אכן לא הצליח לבסס עילה להודעה כלפי הצד השלישי.
תקנה 500 קובעת רשימה סגורה של עילות, לפיהן ביהמ"ש רשאי להתיר המצאת הזמנה אל מחוץ לתחום השיפוט הישראלי. על המבקש לבסס אחת מעילות ההמצאה המנויות בתקנה 500 ברמת הוכחה של "תביעה הראויה לטיעון". רמת הוכחה זו הינה נמוכה מרמת ההוכחה של "מאזן ההסתברות". כמו כן על המבקש להראות כי עומדת לו עילה לגופו של עניין. בתהליך בחינה של מרכיב זה על ביהמ"ש לבדוק אם העניין אותו מעורר המבקש מעלה "שאלה רצינית שיש לדון בה". נטל זה נמוך אפילו מהנטל שנדרש ביחס להוכחת עילת ההמצאה. לבסוף, גם אם נמצא שמתקיימים שני היסודות הנ"ל, רשאי ביהמ"ש לבחון האם ביהמ"ש הישראלי מהווה את הפורום הנאות לדיון בתובענה.
אשר להמצאת הודעת צד שלישי אל מחוץ לתחום השיפוט. עילת ההמצאה הרלבנטית לדיון היא זו המצויה בתקנה 500(10). כדי להוכיח את עצם התקיימות עילת המצאה זו, על המבקש להראות כי בעל הדין הזר הינו בעל דין "דרוש" או "נכון" בתובענה. במקרה של היתר להמצאת הודעה לצד שלישי על המבקש לעמוד במבחנים הקבועים בתקנה 216. עוד עליו להראות כי התובענה הוגשה כהלכה בישראל. בנוסף, על המבקש להראות כי עולה "שאלה רצינית" ביחס לתובענה המותנית העומדת לנתבע כנגד בעל הדין הזר. בבחינה זו יש להתחשב, בין היתר, גם באמור בכתב התביעה בתובענה העיקרית, אך אין בדבר זה כשלעצמו די כדי להתיר את ההמצאה. כאמור, גם לאחר שמצא ביהמ"ש כי התקיימו שני היסודות הנ"ל, עליו לבחון אם הפורום הנאות לדיון בתובענה הוא ביהמ"ש בישראל.
השאלה בענייננו נוגעת להוכחת העילה לגופו של עניין, ולנאותות הפורום. כאמור, המבקש להמציא הודעת צד שלישי לבעל דין זר נדרש להוכיח כי מתעוררת ביחס לעילת התביעה העומדת בבסיס ההודעה "שאלה רצינית שיש לדון בה". מאחר והודעת צד שלישי היא תובענה המותנית בתובענה העיקרית, הרי שלעיתים כדי להרים נטל זה המבקש יידרש להצביע אף על אלמנטים מסוימים הנטענים בבסיס התובענה העיקרית. משכך המבקש נתון למעשה תחת ניגוד אינטרסים מובנה. מחד, עליו להגן על עצמו בפני התובענה העיקרית. מאידך, מצופה ממנו בהליך הנוגע להיתר ההמצאה להראות את דבר קיומה של "שאלה רצינית" ביחס להודעה לצד שלישי וממילא גם ביחס לנטען בתובענה העיקרית.
על אף הקשיים ביישום הכללים וההלכות הקיימות במקרה הייחודי של הודעת צד שלישי, אין מנוס מהטלת הדרישה להוכחת התובענה המותנית, למצער ברמת הוכחה של "שאלה רצינית" – על המבקש המצאה מחוץ לתחום. יובהר כי העלאת טיעון חילופי עובדתי בהקשר של הודעת צד ג' היא מותרת. עם זאת, המצאת תובענה לגורם זר המצוי מחוץ לתחום כרוכה פעמים רבות בטרחה רבה לגורם הזר, ואף עלולה להביא לפגיעה בכללי הנימוס הבינלאומי. נוכח האמור, בבואנו להכריע בנטל הראייתי המוטל על המבקש, עלינו להתחשב גם באינטרסים של בעל הדין הזר. רמת ההוכחה הנדרשת של "שאלה רצינית שיש לדון בה" ביחס לעילת התובענה המותנית מאזנת בצורה נכונה את הצורך להקל על המבקש לנסות ולרכז את כלל הטענות וההליכים תחת קורת גג אחת, יחד עם הרצון להגן על בעל הדין הזר מתביעה טורדנית או תביעת סרק, תוך עמידה בכללי הנימוס הבינלאומי. נטל זה הוא קל יחסית. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 6 [מקרקעין] |
|
|
עא 1955/13 עופר מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל (עליון; נ' הנדל, י' עמית, מ' נאור; 11/09/14) - 9 ע'
|
| עו"ד: אפי יגל, שלום אלון |
למושב אכן לא קמה זכאות לפיצויים לפי החלטה 343 של מנהל מקרקעי ישראל, הקובעת את שיעור הפיצויים בגין החזרת קרקע חקלאית לחזקת המנהל. המושב לא עומד בתנאי סעיפים ב(4) או ב(2) להחלטה.
מקרקעין – פיצויים – פיצויים חקלאיים
.
האם זכאי המושב לפיצוי בגין קרקע חקלאית שהושכרה לו במשך שנים ארוכות, ובהמשך הוחזרה למנהל מקרקעי ישראל? האם החלטה 343 של המנהל, הקובעת את שיעור הפיצויים בגין החזרת קרקע חקלאית לחזקת המנהל, מזכה את המושב בפיצוי אותו הוא דורש? הוועדה לתשלום פיצויים חקלאיים דחתה את תביעת המושב. תובענה שהוגשה לביהמ"ש המחוזי נדחתה אף היא. מכאן הערעור.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הערעור בקובעו:
על מנת שתקום זכות לפיצוי מכוח סעיף ב(4) להחלטה 343, על החוכר לעמוד בשלושה תנאים: (1) קרקע חקלאית שהוחכרה לזמן ארוך; (2) תוך תקופת החכירה בוטלה זכותו של החוכר; (3) הזכות בוטלה בעקבות שינוי בייעודה של הקרקע, או מחמת סיבה אחרת שאינה תלויה בחוכר ושלא היה באפשרותו למנעה. סעיף ב(2) עוסק בחכירה לזמן קצר, כשיתר התנאים שנקבעו בסעיף ב(4) חלים גם לעניין סעיף ב(2). עם זאת, הסדר הפיצויים של סעיף ב(2) שונה מזה שנקבע בסעיף ב(4).
המושב טוען כי תנאי סעיף ב(4) מתקיימים בעניינו. לשם הוכחת זכאות לפיצויים מכוח סעיף ב(4) נדרש, כאמור, להוכיח תחילה כי עסקינן בקרקע שהוחכרה לזמן ארוך. ומהי חכירה לזמן ארוך? מסעיף ההגדרות של החלטה 343 (סעיף א) עולות שתי חלופות: החלופה העיקרית - "החכרת קרקע חקלאית לתקופה העולה על שלש שנים", או החלופה המשנית – "החכרה שהיא לפי המלצת שר החקלאות לזמן ארוך, אולם מסיבות מנהליות וטכניות (כגון העדר הסדר קרקעות או מיפוי מדויק) נעשתה לזמן קצר".
כל אחד מחוזי החכירה שנחתמו עם המושב מאז שנת 1953 היה לתקופה של שלוש שנים לכל היותר. די בכך כדי לדחות את האפשרות כי המושב עומד בתנאיה של החלופה העיקרית. אשר לחלופה המשנית. עסקינן בשטח שמעבר למשבצת הקבע של המושב. ביהמ"ש המחוזי קבע כי לא הוכח שכוונת הצדדים המקורית הייתה להחכיר מקרקעין אלו לטווח ארוך, וממילא כעת לא קמה למושב זכאות לפיצויים מכוח סעיף ב(4). לא נמצא עילה להתערב בקביעה עובדתית זו.
אשר לזכאות ע"פ סעיף ב(2). כאמור, על מנת לעמוד בתנאי הזכאות לפי סעיף ב(2), על החוכר להראות כי זכות החכירה שלו בוטלה בתוך תקופת החכירה. אלא שחוזה 2002, אשר "הפחית" את שטח הקרקע של המושב, נחתם בתום מו"מ שנמשך שנים ארוכות, והוא נועד להחליף את חוזה החכירה הקודם משנת 1999 שתוקפו פג. יוצא שאין עסקינן בביטול זכות בתוך תקופת החכירה, אלא בקביעת שטח הקרקע שיוחכר למושב לאחר שהסתיים חוזה החכירה הקודם. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 7 [נזיקין] [ביטוח לאומי] |
|
|
רעא 2993/14 מרדכי רוטמן נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (עליון; צ' זילברטל; 11/09/14) - 6 ע'
|
| עו"ד: מ' רוט, מ' א' הרציג |
כשנבדקת דרגת נכות במסגרת תביעה לנכות מעבודה, מעצם קביעת דרגת נכות משתמעת גם קביעה באשר לקיומו של קש"ס; יתכנו מקרים, בהם אף שהוועדה הרפואית קבעה לתובע דרגת נכות מעבודה, יהיה מקום להתיר להביא ראיות לסתור את קביעותיה בעניין הקש"ס. למשל, אם לא הונחו בפני הוועדה הרפואית עובדות רלוונטיות וחשובות הקשורות במצב של הנפגע קודם לתאונה או אחריה.
נזיקין – פיצויים לנפגעי תאונות דרכים – הבאת ראיות לסתור
נזיקין – פיצויים לנפגעי תאונות דרכים – קשר סיבתי
ביטוח לאומי – ועדות רפואיות – קביעתו
ביטוח לאומי – ועדות רפואיות – נכות
ביטוח לאומי – נכות – נכות עבודה
.
המבקש נפגע בתאונת דרכים שהוכרה גם כתאונת עבודה. הבר"ע היא על החלטת ביהמ"ש המחוזי, בגדרה קיבל ביהמ"ש את בקשת המשיבה להביא ראיות לסתור את קביעות הוועדה הרפואית של המל"ל המתייחסות לקשר הסיבתי בין הנכויות בתחום הנוירולוגי ובתחום הקרדיולוגי לאירוע התאונה.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקובעו:
כידוע, בימ"ש לערעורים יתערב רק במקרים חריגים בהחלטתה של הערכאה הדיונית בבקשה להתיר הבאת ראיות לסתור. המקרה הנדון אינו נמנה על אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות.
אין בעובדה שבהחלטת הוועדה הרפואית לא נכללה קביעה מפורשת בדבר קיומו של קש"ס, כדי ללמד שהוועדה לא נדרשה לנושא או שלא נקבע דבר בשאלה זו. בנסיבות בהן נבדקת דרגת הנכות במסגרת תביעה לנכות מעבודה, הרי שהשאלה העומדת לפתח הוועדות הרפואיות היא מהי דרגת הנכות שנגרמה עקב התאונה, ומכאן שמעצם קביעת דרגת נכות משתמעת גם קביעה באשר לקיומו של קש"ס.
אולם יתכנו מקרים, בהם אף שהוועדה הרפואית קבעה לתובע דרגת נכות מעבודה, יהיה מקום להתיר להביא ראיות לסתור את קביעותיה בעניין הקשר הסיבתי. למשל, במצב דברים בו לא הונחו בפני הוועדה הרפואית עובדות רלוונטיות וחשובות הקשורות במצבו של הנפגע קודם לתאונה או אחריה, יכול הדבר להצדיק היתר להבאת ראיות לסתור את קביעתה. כך בענייננו. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 8 [עונשין] [דיון פלילי] |
|
|
עפ 3147/14 פלוני נ' מדינת ישראל (עליון; א' חיות, ע' פוגלמן, ד' ברק ארז; 10/09/14) - 6 ע'
|
| עו"ד: אופיר טישלר, ירון גיגי |
המערער פגע בשלוש ילדות קטינות. כל קורבן הוא עולם ומלואו. יש לייחס חשיבות לכל פגיעה ופגיעה, ולכל קורבן וקורבן. לא כל שכן ביחס לעבירות מין, ואף ביתר שאת כשמדובר בעבירות מין בקטינים; על מנת להצדיק התערבות של ערכאת הערעור בעונש המצוי במתחם הענישה שהוסכם ע"י הצדדים במסגרת הסדר הטיעון, יש צורך בנסיבות מיוחדות וחריגות, שלא מתקיימות במקרה זה.
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: שיקולים
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות מין
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות כלפי קטין
דיון פלילי – הסדר טיעון – טווח ענישה מוסכם
.
המערער הורשע, ע"פ הודאתו, בביצוע מעשים מגונים בילדות שפקדו את ביתו לשם משחק ובילוי עם ילדיו. ביהמ"ש המחוזי גזר עליו 10 חודשי מאסר בפועל (עונש שנפל בגדרי הטווח עליו הוסכם בהסדר הטיעון). מכאן הערעור.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הערעור בקובעו:
העבירות בהן נכשל המערער קשות וחמורות. אין מקום להשקיף על הדברים מהפרספקטיבה של הפגיעה הפיזית המצומצמת בקטינות, אלא במכלול הנזקים האישיים והרגשיים שעלולים להיגרם להן. המערער פגע בשלוש ילדות קטינות, וכל קורבן הוא עולם ומלואו. אמת המידה המנחה במקרים כמו זה ביחס לענישה היא שיש לייחס חשיבות לכל פגיעה ופגיעה, ולכל קורבן וקורבן. לא כל שכן ביחס לעבירות מין, שבימ"ש זה עמד על חומרתן, ואף ביתר שאת כשמדובר בעבירות מין בקטינים.
למעשה, העונש שהושת על המערער היה על הצד המקל, תוך התחשבות מלאה, שלא לומר מעבר לכך, בהסדר הטיעון ובנסיבותיו האישיות. בנוסף לכך, על מנת להצדיק התערבות של ערכאת הערעור בעונש המצוי במתחם הענישה שהוסכם ע"י הצדדים במסגרת הסדר הטיעון, יש צורך בנסיבות מיוחדות וחריגות, שלא מתקיימות במקרה זה. לא זו אף זו: ביהמ"ש המחוזי אף קבע כי טווח הענישה שהוסכם ע"י הצדדים נמוך מזה של מתחם העונש ההולם לפי תיקון 113 לחוק העונשין, וקביעה זו בדין יסודה. אעפ"כ, ביהמ"ש המחוזי כיבד את הסדר הטיעון, תוך התחשבות בנסיבות המיוחדות של המקרה.
בשים לב לכל אלה, אין כל הצדקה להתערבות בגזר דינו של המערער. הנסיבות האישיות של המערער נשקלו וניתן להן ביטוי בגזר הדין של ביהמ"ש המחוזי. אכן, המערער החל בתהליך שיקומי. ריצויו של עונש מאסר שאינו ארוך לא אמור לחבל בתהליך של עלייתו מחדש על דרך הישר. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 9 [דיון אזרחי] [בתי-משפט] |
|
|
רעא 2721/14 פלוני נ' חברה פלונית (עליון; צ' זילברטל; 04/09/14) - 10 ע'
|
| עו"ד: יורם מושקט, מנחם אברהם, חוה קליין, אהוד שטיין |
נדחתה בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" על מספר החלטות דיוניות, באשר רובן אינן ראויות למתן רשות ערעור נוספת, ואילו הסוגיה היחידה בעלת השלכות רוחב נדונה לאחרונה בבימ"ש זה ואין לשוב ולהידרש אליה.
דיון אזרחי – בקשת רשות ערעור – לבית-המשפט העליון
בתי-משפט – פומביות הדיון – הגבלתה
.
בקשת רשות ערעור על החלטות ביהמ"ש המחוזי שדחה בקשות רשות הערעור שהגיש המבקש כלפי ארבע החלטות ביניים דיוניות, שניתנו ע"י בימ"ש השלום במסגרת תביעה לפיצויים בגין לשון הרע שהגיש נגד המשיבים 3-1.
.
בית המשפט העליון (השופט צ' זילברטל) דחה את הבקשה ופסק:
מבין ההחלטות עליהן הוגשה הבר"ע, רק סוגית סדר הבאת הראיות בתביעת לשון הרע עוררה שאלה בעלת השלכות רוחב, אך היא נדונה בהרחבה לאחרונה בימ"ש זה ולא היה צורך לשוב ולהידרש אליה. יתר הסוגיות בבקשה אינן ראויות למתן רשות ערעור "בגלגול שלישי", בהעדר השלכות רוחב החורגות מעניינם של בעלי הדין ואין מדובר בעיוות דין קשה שלא ניתן יהיה לתקנו בשלב הערעור. ככלל, ראוי שביהמ"ש ינמק החלטתו בעניין איסור פרסום, גם בהעדר מחלוקת בין הצדדים, אך כיוון שבסוגיה זו לא נשמעו טענות, לא שונו ההחלטות שניתנו בעניין בערכאות הקודמות. |
|
חזרה למעלה
|
|
|
עבודה ארצי
|
| 10 [עבודה] |
|
|
עע (ארצי) 19734-11-10 מדינת ישראל נ' הרשקוביץ שריקה (גרינברג) (עבודה; עמירם רבינוביץ, לאה גליקסמן, אילן איטח, נ.צ.: מ' שוורץ, א' גדעון; 07/09/14) - 26 ע'
|
| עו"ד: ניצן בר אילן, ורד גרצנזון, כפיר זאב, מיכל לייסר |
בית הדין הארצי לעבודה קבע אמות מידה לבחינת השלכתן של "השעות העודפות" של עובד במשמרות או שעות משתנות על זכויותיו הסוציאליות. נפסק, כי במקרה כזה רק לאור מכלול הנתונים יש לקבוע האם ההעסקה החורגת היא העסקה קבועה מעל התקן, שמחייבת להימנע מקיפוח העובד, אם שמא מדובר בחריגות אקראיות שהן בבחינת שעות עודפות.
עבודה – שעות עבודה ומנוחה – שעות עודפות
עבודה – זכויות – חישובם
.
מדינת ישראל הגישה ערעור על "פסק דין חלקי" של בית הדין האזורי לעבודה, בו התקבלה בחלקה תביעת המשיבות לחשב את זכויותיהן הסוציאליות על פי שעות עבודתן בפועל ולא לפי היקף משרתן.
.
בית הדין הארצי לעבודה מפי השופטים ע. רבינוביץ; ל. גליקסמן; א. איטח ונציגי הציבור מ. שוורץ ו- א. גדעון פסק כלהלן:
חריגה מהיקף משרה חלקי – קרי, העסקה ב"שעות עודפות" – אפשרית, מקום שצרכי העבודה מחייבים זאת. העסקה שכזו לא בהכרח מלמדת על פיקציה. יחד עם זאת, יש להיות ערים לכך שהעסקה בשעות עודפות "מקפחת" את העובד. זאת מן הטעם שבגין שעות עבודה אלה, ככלל, אין הוא צובר זכויות סוציאליות, ובכלל זה זכויות לפנסיה, חופשה וכיוצ"ב. אכן יתכן והצדדים ליחסי העבודה יקבעו אחרת, כגון שגם על שעות עודפות ישולמו זכויות סוציאליות אלה ואחרות, ובכך יצומצם "הקיפוח".
לפי חוזר נט/16 העסקה קבועה בהיקף העולה על התקן, אינה תקינה ומחייבת את המדינה לפעול להתאמת ההעסקה לתקן או להיפך, ובכך להימנע מקיפוח. מכאן שהמפתח לבחינת המקרה דנן מצוי בשני המשתנים הללו: הראשון, האם מדובר בחריגה קבועה מהתקן; והשני, מה מידת החריגה.
חופשה בתשלום היא חלק מתקן משרתו של עובד. חופשה שנתית שנוספת לעבודתו הרגילה של העובד כלל אינה משיגה את תכליותיה של החופשה השנתית. מכאן, שחופשה בתשלום שמומשה צריכה להיחשב כעבודה רגילה.
על מנת לענות על השאלה, האם עובד במשרה חלקית הועסק "באופן קבוע" מעל תקן משרתו יש לבחון תחילה האם מדובר בעובד ששעות עבודתו קבועות או שמא מדובר בעובד במשמרות (או שעות) משתנות. במקרה הראשון הבדיקה קלה יותר. במקרה האחר יש לבחון את הסיבות להיקף החורג, אך גם את הממוצע החודשי או השנתי, גם את "המכנה המשותף" הנמוך, וכיוצ"ב בדיקות. |
|
חזרה למעלה
|
|
|
עבודה אזורי
|
| 11 [ביטוח לאומי] [עבודה] |
|
|
בל (נצ') 23054-06-12 סאמר עקיטי נ' אנג'לס אוף נאזארית' טורס בע"מ (עבודה; אורית יעקבס, נ.צ.: מ' פישר, ד' מאור; 07/09/14) - 12 ע'
|
| עו"ד: ג'ריס רואשדה, עיסא בשאראת, איברהים מסארווה |
ביה"ד פסק כי נתבע 2 חישב את שכרו של התובע, לצורך תשלום דמי פגיעה וקצבת נכות מעבודה, בהתאם לתלושי השכר שקיבל התובע ממעסיקתו, ודחה את טענת התובע כי תלושי השכר אינם תואמים את הסכומים בהם השתכר בפועל, בהעדר הוכחה.
ביטוח לאומי – ביטוח נפגעי עבודה – חישוב שכר העבודה הרגיל
עבודה – שכר עבודה – תלוש שכר
.
התובע עבד כנהג אוטובוס אצל נתבעת 1. התובע נפגע בגבו במהלך אירוע אשר הוכר על ידי נתבע 2, כתאונת עבודה. נתבע 2 שילם לתובע דמי פגיעה וכן קבע לו, בעקבות תביעה לקביעת דרגת נכות שהגיש, 10% נכות ביחס לתקופה של כשנה ושילם לו גמלת נכות בגין קביעה זו. הדיון נסב אודות השאלה כיצד יש לחשב את שכרו של התובע, לצורך תשלום דמי פגיעה וקצבת נכות מעבודה, מקום בו תלושי השכר שקיבל ממעסיקתו אינם תואמים, לטענתו, את הסכומים בהם השתכר בפועל.
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופטת א' יעקבס ונציגי הציבור מ' פישר, ד' מאור) דחה את התביעה, דחה את הודעת צד ג', ופסק כי:
לפי סעיף 98(ב)(2) לחוק הביטוח הלאומי, שכר העבודה הרגיל של מבוטח אשר ישמש בסיס לתשלום גמלאות הינו ההכנסה ששימשה יסוד לחישוב דמי ביטוח ברבע השנה שקדם לתאריך הקובע. נתבע 2, חישב את הכנסת התובע לפי הבסיס אשר דווח לו על ידי נתבעת 1, בשלושת החודשים שקדמו לאירוע ואשר לפי שכר זה, שילמה, נתבעת 1 דמי ביטוח, עבור התובע. טענת התובע כי השתכר שכר חודשי גבוה יותר מכפי שנתבעת 1 רשמה בתלושי השכר לא הוכחה. לפיכך, אין לקבוע כי נתבע 2 שגה בקביעתו לעניין בסיס חישוב דמי הפגיעה/הגמלאות להן זכאי המבקש עקב פגיעתו באירוע, שהוכר כתאונת עבודה.
הכלל הוא כי תלושי שכר מהווים ראיה לאמיתות תוכנם, ועל התובע, הטוען אחרת, מוטל נטל ההוכחה בעניין. הנטל להוכיח שיעור שכרו הקובע של המבקש, מוטל עליו. פקיד תביעות רשאי לבחון אם כל העובדות אשר להן טוענים הן נכונות, ועת מדובר בגמלה שהיא פונקציה של הכנסת המבוטח – אם אכן ההכנסה שלה טוענים היא הנכונה. במסגרת זאת רשאי ואף חייב פקיד התביעות לאבחן בין "אמת" לבין "פיקציה". במקרה דנן התובע לא הציג שום אסמכתא להוכחת גובה השכר לו הוא טוען ולפיכך אין לקבוע שנתבע 2 טעה עת ערך את חישוביו בהתבסס על דיווחי הנתבעת 1, כפי שאלו מצאו ביטוי בתלושי השכר. |
|
חזרה למעלה
|
|
|
מנהלי
|
| 12 [משפט מינהלי] |
|
|
עתמ (מרכז) 36083-10-12 גלית מדרי נ' משרד הבריאות- מחוז מרכז (מנהלי; מנחם פינקלשטיין; 21/07/14) - 16 ע'
|
| עו"ד: |
נדחתה עתירה נגד סירוב המשיבים ליתן לעותרת רישיון להפעלת עסק של קייטרינג, מן הטעם שעמדתם נשענת על שיקול דעת מקצועי ופרשנות סבירה של התקנות הרלוונטיות.
משפט מינהלי – רישוי – רישוי עסקים
משפט מינהלי – שיקול-דעת – משרד הבריאות
.
עתירה נגד סירובם של המשיבים ליתן לעותרת רישיון להפעלת עסק של קייטרינג באזור התעשייה הישן בראש העין.
.
בית המשפט לעניינים מנהליים דחה את העתירה ופסק:
כתוצאה מצמידות אזור התעשייה לאזור משופע בקידוחים של מי שתייה, נמצא האזור בתחום מגבלות רדיוס מגן ב', כמוגדר בתקנות הרדיוסים. המשיבה הסבירה כי עסק של קייטרינג הוא בגדר מפעל מזון, מייצר העסק שפכים תעשייתיים, ובנסיבות אלה ראתה שלא להמליץ על מתן רישיון עסק לעותרת. אין מקום להתערב בהחלטתה זו, מדובר בעמדה הנשענת על שיקול דעת מקצועי, שבו כידוע נוטה בימ"ש זה שלא להתערב, ועל פרשנות סבירה והגיונית של התקנות הרלוונטיות. |
|
חזרה למעלה
|
|
|
מחוזי
|
| 13 [פשיטת רגל] [חברות] |
|
|
עשא (ת"א) 12796-04-14 פרסקו תעשיות מזון בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי (מחוזי; איתן אורנשטיין; 09/09/14) - 9 ע'
|
| עו"ד: גלעד בכר |
ככלל, יש לראות בפרסום צו הפירוק כתחילת מירוץ הזמן להגשת תביעות החוב. במקרה דנא ראוי למנות את התקופה להגשת תביעות החוב ממועד פרסום הצו, כך שתביעת המערערת הוגשה במועד.
פשיטת רגל – הליכי פשיטת רגל – תביעת חוב
פשיטת רגל – תביעת חוב – נטל ההוכחה
חברות – פירוק – תביעת חוב
.
ערעור על החלטת המנהלת המיוחדת של החברה שבפירוק, אשר דחתה את תביעת החוב שהגישה המערערת.
.
בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור ופסק:
מועד תחולת צו הפירוק או צו הכינוס צריך להיבחן בהתאם לתכלית שביסוד העניין, ויש לבחון את המועדים הקשורים בו בגמישות המתבקשת. ככלל, יש לראות בפרסום הצו כמכונן בכל הנוגע לידיעת הנושים אודות תחילת ההליכים ותחילת מירוץ הזמן להגשת תביעות החוב. הנטל להוכיח את תביעת החוב ואת הטענות הוא על הנושה הטוען לחוב. במקרה דנא ראוי למנות את התקופה להגשת תביעות החוב ממועד פרסום הצו, כך שתביעת המערערת הוגשה במועד והיא תוכר בגובה הסכום המוסכם. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 14 [נזיקין] [דיון אזרחי] |
|
|
תצ (י-ם) 23955-08-12 קולך - פורום נשים דתיות נ' רדיו קול ברמה (מחוזי; גילה כנפי שטייניץ; 09/09/14) - 33 ע'
|
| עו"ד: אסף פינק, מוטי ארד |
בית המשפט קיבל את בקשת המבקשת לאישור תובענה ייצוגית שעניינה הפרת הוראות חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים. נפסק, כי פרשנותה המצמצמת של המשיבה, המאפשרת למנוע מכלל ציבור הנשים – רק בשל מינן – לעלות לשידור או להתראיין בשידורי המשיבה, עומדת בניגוד לתכלית החוק ויש לדחותה.
נזיקין – עוולות – לפי חוק איסור הפליה במוצרים ובשירותים
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – אישור תובענה ייצוגית
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – תובע ייצוגי
.
התובע הגיש תובענה, וכן בקשה לאישורה כתובענה ייצוגית, שעניינה טענה לנקיטת אפליה פסולה על-ידי תחנת הרדיו "קול ברמה", באמצעות מדיניות של אי-השמעת נשים בשידורי התחנה.
.
בית המשפט קיבל את הבקשה ופסק כלהלן:
בנסיבות העניין, עלה בכוחה של המבקשת להראות כי קיימת אפשרות סבירה שהשאלות המשותפות העולות בתובענה יוכרעו לטובת הקבוצה
המבקשת רשאית להגיש את בקשת האישור בענייננו. הוראת סעיף 4(א)(3) לחוק מאפשרת, ל"ארגון" (כהגדרתו בחוק) להגיש תובענה ייצוגית בכפוף להתקיימותם של שני תנאים מצטברים: האחד, כי התובענה שהוגשה היא בתחום אחת המטרות הציבוריות שבהן עוסק הארגון; והשני, כי בנסיבות העניין, קיים קושי להגיש את הבקשה בידי אדם שיש לו עילת תביעה אישית.
לא ניתן לקבל את פרשנותה המצמצמת של המשיבה, כאילו איסור ההפליה מתייחס רק להיבט של נגישות לשירות, כלומר, לאפשרות להאזין לשידורי התחנה. פרשנות המשיבה אינה מתחייבת מלשון החוק ובוודאי שאינה עולה בקנה אחד עם תכליתו. פרשנותה המצמצמת של המשיבה, המאפשרת למנוע מכלל ציבור הנשים – רק בשל מינן – לעלות לשידור או להתראיין בשידורי המשיבה, עומדת בניגוד לתכלית החוק ויש לדחותה.
אין לקבל, אפוא, מצב בו המשיבה מחליטה להחמיר ולהדר במצוות באמצעות הפליית נשים מכוח היותה תחנת רדיו המיועדת למגזר המסורתי-חרדי, כאשר אין לכך כל הכרח הלכתי. החמרה זו אינה מתחייבת מאופיו או ממהותו של השירות אותו היא מעניקה.
במדיניות שנהגה בתחנה יש כדי למנוע מנשים השתתפות חופשית ושוויונית בשיח הציבורי המתקיים בכלי תקשורת ציבורי ולמנוע מקהל מאזיני התחנה האזנה לדיעותיהן של נשים. יש בה גם כדי לפגוע ביכולתן של נשים ליהנות באופן שווה מן המשאב הציבורי האמור. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 15 [ראיות] [נזיקין] |
|
|
תא (ת"א) 48708-11-11 עזבון רענן לוי ז"ל (המנוח) נ' קיבוץ שפיים אגודה שיתופית בע"מ (מחוזי; דליה גנות; 08/09/14) - 8 ע'
|
| עו"ד: לוי, ל. בלקין, א. יניר |
בית המשפט קיבל באופן חלקי תביעה נזיקית נגד הנתבעים, שהורשעו בפלילים בגין מעורבותם ברצח המנוח, תוך שנקבע כי פסה"ד המרשיע חלוט ובעל ערך ראייתי "כמעט מכריע", משלא הגישו הנתבעים בקשה להבאת ראיות לסתור.
ראיות – פסק-דין פלילי – כראיה במשפט אזרחי
נזיקין – פיצויים – עיזבון
.
תביעה נזיקית נגד הנתבעים, שהורשעו בפלילים בקשר למעורבותם ברצח המנוח.
.
בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה בחלקה ופסק:
משקלו הראייתי של פס"ד שניתן בהליך הפלילי, כראיה במשפט האזרחי, אינו שונה ממשקלה של כל ראיה אחרת והוא נתון לשיקול דעת ביהמ"ש, אך כאשר נמנע המורשע מהגשת בקשה להבאת ראיות לסתור, עולה הכרעת הדין הפלילית מדרגת "ראיה לכאורה" לדרגת "ראיה כמעט מכרעת". בענייננו, לא הוגשה בקשה להבאת ראיות לסתור ולכן פסה"ד המרשיע, על קביעותיו העובדתיות, חלוט ובעל ערך ראייתי "כמעט מכריע". לפיכך, חויבו הנתבעים בפיצוי התובעים בגין נזקי העיזבון שנתבעו, אך נקבע כי בני משפחת המנוח אינם זכאים לפיצוי. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 16 [דיון אזרחי] [רשויות מקומיות] |
|
|
תא (מרכז) 982-01-10 מועצה מקומית בית דגן נ' מדינת ישראל משטרת ישראל (מחוזי; יחזקאל קינר; 07/09/14) - 10 ע'
|
| עו"ד: טוניק יהודה, פישמן לוי טל |
בית המשפט דחה בקשה למחיקת על הסף של תביעה להשבת היטלי פיתוח ששולמו עבור בניין שלבסוף לא נבנה.
דיון אזרחי – מחיקה על הסף – מחוסר עילה
דיון אזרחי – סילוק על הסף – דחייתו
רשויות מקומיות – היטלים – היטל פיתוח
.
בקשה למחיקת על הסף של תביעה להשבת היטלי פיתוח ששולמו עבור בניין שבסופו של יום לא נבנה, בטענה להעדר עילה.
.
בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה ופסק:
כבר נפסק כי יש להפעיל את האמצעי של מחיקת תביעה על הסף במשורה, שכן משמעותו היא כי ביהמ"ש מחליט על גורל התביעה ללא שמיעת טענות לעצם העניין. במקרה דנא אין לדחות את התביעה על הסף. לא ניתן לומר כי אין זיקה בין תשלום ההיטל לבין הבניה בפועל, אין די בהגשת בקשה להיתר בניה ובהוצאתו על מנת להקים חבות בתשלום ההיטל ולא די בכך שבוצעה עבודת תשתית כלשהי, על מנת לדחות את התביעה. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 17 [בוררות] [דיון אזרחי] [חוזים] [נזיקין] |
|
|
תא (חי') 34695-09-11 יעקב פריצקר ושות חברה לבנין חיפה בע"מ נ' לוקי בניה ופיתוח בע"מ (מחוזי; דר' מנחם רניאל; 07/09/14) - 41 ע'
|
| עו"ד: מ. פרייליך, רנה שבולת |
כוונת המחוקק בחוק המכר אינה כי בחלוף תקופת האחריות תתיישן תביעה בקשר לליקויים בנכס. לדייר הזכות להגיש תביעתו בהתאם למועדים הקבועים בחוק ההתיישנות. כלומר, המועדים לאחריות מקצועית אינם קובעים מועד להגשת כתב תביעה, כי אם מגבילים את אחריות הקבלן לנזקים שנגרמו בתקופות אלו.
בוררות – פסק בורר – פירושו
דיון אזרחי – מעשה-בית-דין – השתק עילה
דיון אזרחי – מעשה-בית-דין – השתק פלוגתא
חוזים – מכר – דירות
חוזים – מכר – אחריות
נזיקין – חיוב בנזיקין – בגין ליקויי בנייה
.
התובעת הגישה כנגד הנתבעים תביעה שעניינה שיפוי התובעת, בגין העלויות בהן נשאה התובעת לשם תיקון ליקויי בניה, אשר לטענתה חלים על הנתבעים. התביעה מתייחסת לאחריותם של הנתבעים לליקוי בניה שנמצאו בבית.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
בהתאם לסעיף 21 לחוק הבוררות, פסק הבורר מחייב את הצדדים לבוררות ואת חליפיהם כמעשה בית דין. פירושו של דבר הוא שאין הם יכולים לחזור ולתבוע זה את זה באותו סכסוך, לאחר שהבורר כבר הכריע זו. הפסק עצמו הוא המסיים את הסכסוך, והדבר אינו תלוי כלל באישורו על ידי בית המשפט.
על מנת להכריע בשאלת קיומו של השתק עילה במקרה זה יש לבחון אם העילות העומדות בבסיס כתב התביעה זהות לעילות אשר נכללו במסגרת בוררות הצדדים. מעשה בית דין יהווה מחסום לא רק לגבי תביעות שהוגשו לבורר, אלא גם לגבי תביעות שלא הוגשו, אם נמסר לבורר לפסוק בכל מרכיבי הסכסוכים בין הצדדים.
במקרה זה, התובעת אינה מבקשת להכריע שוב במחלוקות אשר נידונו בפני הבורר, אלא טוענת לשיפוי על פי עילת פסקי הבורר. אין בתביעה כזו משום סתירה להיות הפסק, כשהוא לעצמו, מעשה בית דין בין הצדדים.
לעיתים אי קיום פסק בוררות נובע ממצב שבו לא ניתן לקיים את הפסק כמות שהוא, בין משום שמדובר בפסק הצהרתי שאינו קובע סעד אופרטיבי, בין מקום שמתעוררת מחלוקת לגבי משמעותו עקב אי בהירותו, או מקום שאין אפשרות לאשרו מסיבות טכניות. במקרים אלה, התביעה על יסוד עילת הפסק הינה הדרך היחידה להביא לביצועו של פסק הבוררות. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 18 [חוזים] [דיון אזרחי] |
|
|
עמש (חי') 1356-08-13 ס' ה' נ' מ' ח' (מחוזי; שושנה שטמר, סארי ג'יוסי, חננאל שרעבי; 21/08/14) - 11 ע'
|
| עו"ד: רון ברנט, מיכל שקד, דורית ענבר סברדליק |
בית המשפט שלערעור אישר את קביעת בית משפט קמא, לפיה לא עלה בידי המערערת לסתור את החזקה העובדתית לפיה העברת כספים בין בני משפחה קרובים היא מתנה.
חוזים – הלוואה – אי הוכחתה
חוזים – מתנה – בין בני משפחה
דיון אזרחי – זכות דיונית – הסדר דיוני
.
המערערת עתרה להצהיר כי המשכנתא על שמה נרשמה על דירת המשיב, בנה, בגין הלוואה שנתנה לו וכי היא זכאית להחזר ההלוואה מתוך תמורת הדירה. ביהמ"ש דחה תביעתה ופסק כי מדובר במתנה ולא בהלוואה, מכאן הערעור.
.
בית המשפט המחוזי דחה את הערעור ופסק:
ע"פ ההלכה, משניתנו הכספים לבן, קמה חזקה העובדתית הניתנת לסתירה, לפיה העברה בין בני משפחה קרובים היא מתנה והנטל לסתור הוא על מי שטוען שאין זו מתנה. המערערת לא סתרה את החזקה ואין להתערב בקביעותיו העובדתיות של בימ"ש קמא. אין המערערת רשאית לטעון כעת שההחלטה ניתנה בלא שהתנהלו הוכחות, נוכח הכלל כי אדם שהסכים בהליך אזרחי לדרך דיונית, יהיה מנוע לאחר שההחלטה בעניינו ניתנה, לטעון טענה שהיה יכול לטעון אותה לפני מתן ההחלטה, במטרה לשנותה. |
|
חזרה למעלה
|
|
|
שלום
|
| 19 [נזיקין] |
|
|
תא (חי') 37403-06-12 דניאל בירן נ' אליעזר גילעד (שלום; אהרון שדה; 09/09/14) - 15 ע'
|
| עו"ד: |
בכל הנוגע לפרסום הראשון לו טוען התובע, לא הוכח שהפרסום הנטען מהווה לשון הרע וגם אם היה מוכח שהוא מהווה לשון הרע, הרי לנתבע עומדת הגנה בהתאם לסעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע. ביחס לפרסום השני, אין בעלון משום פרסום לשון הרע.
נזיקין – עוולות – איסור לשון הרע
נזיקין – עוולות – לשון הרע
נזיקין – הגנות – תום-לב
נזיקין – הגנות – אמת בפרסום
.
תביעה לתשלום סך 280,000 ₪ המהווים כפל הפיצוי הקבוע בחוק איסור לשון הרע בגין שני מקרים של פרסום כזה שנעשה בכוונה לפגוע.
.
בית המשפט דחה את התביעה, בקובעו כדלקמן:
ביחס לפרסום הראשון טוען התובע שהנתבע דיווח למשטרה על כך שהתובע פרץ לבית העם ללא רשות. במקרה כזה פרסום לשון הרע נעשה בע"פ ולכן על התובע לצטט את הדברים שנאמרו והמהווים את הפרסום ולא להסתפק בתיאור תוכנם. ככלל, היעדר פירוט המילים בהן השתמש הנתבע שולל קיומה של עילת התביעה בגין הוצאת דיבה.
אך גם במידה ונקבל את הטענה שהדברים נאמרו ע"י הנתבע הם כפי שגם נכתבו ברישא לדו"ח הפעולה הרי פרסום זה נכנס, בין היתר, תחת ההגנה הקבועה בחלקו השני של סעיף 15(8) לחוק אשר מדברת על הגשת תלונה לרשות מוסמכת.
ביחס לפרסום השני, התובע טוען שנוסח העלון שהופץ ברבים מהווה לשון הרע כלפיו ומציג אותו באור שלילי כעבריין ומפר חוק. עיון בעלון מעלה תמונה אחרת מאשר זו שטוען לה התובע. העלון בא להבהיר את שהתרחש באירוע בבית העם אליו הוזמנה המשטרה. מדובר בתיאור גרפי, יבש, הוגן ולפחות מנקודת מבטה של הנתבעת 6 שכתבה אותו גם נכון. אין במילים שנכתבו משום השפלת התובע או פגיעה בשמו הטוב או ואין לפרשן באופן שניתן יהיה לראותן כהוצאת לשון הרע לפי ההגדרה של סעיף 1 לחוק לשון הרע. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 20 [שטרות] |
|
|
תאמ (ראשל"צ) 53439-09-12 ח. עלמה יזמות עסקית בע"מ נ' מאיה קולטיניוק (שלום; ארז יקואל; 09/09/14) - 12 ע'
|
| עו"ד: |
ביהמ"ש דחה את טענת התובעת, לפיה היא אוחזת כשורה בהמחאות. נפסק, כי ההמחאות נמסרו לידיה שהן לא שלמות ולא תקינות כמתחייב מהוראת סעיף 3 לפקודת השטרות, וכי התובעת לא קיבלה הרשאה מאת הנתבעת למלא את שמה כנפרעת על פי ההמחאות.
שטרות – אוחז כשורה – נטל ההוכחה
שטרות – אוחז כשורה – חריגה מהרשאה
.
עסקינן בדיון מאוחד בתביעות השטריות שבכותרת, אותן הגישה התובעת כנגד הנתבעת לשם ביצוע שלוש המחאות שמשכה, ללא ציון שם הנפרע.
.
בית המשפט דחה את התביעה, בקובעו כדלקמן:
בהתאם לסעיף 29 לפקודת השטרות, חזקה היא כי מי שאוחז בשטר אוחז בו כשורה. אין חולק כי התובעת אוחזת בשלוש המחאות. על כן הנטל להוכיח כי לא התקיימו בתובעת התנאים לאחיזה כשורה מוטל על הנתבעת.
במקרה דנן, התובעת קיבלה לידיה חמש המחאות ללא שם הנפרע. התובעת מילאה את החסר בעצם רישום שמה על גבי ההמחאות, אך ללא הרשאה לעשות כן. יוצא כי התובעת הינה מחזיקה בהמחאות, אך אינה אוחזת כשורה בהן. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 21 [נזיקין] |
|
|
תא (ת"א) 49107-11-10 אורן בן שמעון נ' י. י. כהן הנדסת חשמל בע"מ (שלום; יובל גזית; 07/09/14) - 21 ע'
|
| עו"ד: שלמה אגמי, שי נתן, שי קין |
בית המשפט ייחס לתובע בגין אירוע תאונת עבודה אשם תורם בשיעור של 20%. נפסק, כי היות והתובע היה מודע לסיכון שבעבודה ללא סולם, היה עליו לסרב לבצע את העבודה חרף חששו כביכול לפיטורין.
נזיקין – אשם – אשם תורם
נזיקין – אחריות – מעביד
נזיקין – אחריות – מעסיק
.
התובע הגיש תובענה לפיצויים עבור נזקי גוף בגין תאונת עבודה שאירעה לו, עת עבד כשכיר אצל הנתבעת 1. המחלוקת נסובה הן סביב עניין האחריות והן סביב גובה הנזק.
.
בית המשפט קיבל את התביעה בחלקה ופסק כלהלן:
כל מעביד חב בעיקרון לנקוט בשיטת עבודה בטוחה וסבירה אשר תמנע כל סיכון לא סביר מעובדיו. מובן שאותה חובה חלה באופן קונקרטי וספציפי בכל מקום עבודה.
על המעביד לקחת בחשבון כי עובד עלול להיות בלתי זהיר במהלך עבודתו ואף רשלן, ועליו להזהירו מפני הסיכונים הרגילים והחריגים הנובעים מעבודתו, ובצד האזהרה צריך להתקיים פיקוח נאות, כדי לוודא כי העובד נוקט בכל כללי הזהירות הנדרשים בעבודה. מעביד גם חייב לצפות כי תאונות עבודה יתרחשו עקב רשלנות, ואפילו רשלנות חמורה של העובד, ולנקוט באמצעים למניעתן. המעביד אף חייב באספקת כלי עבודה נאותים שימנעו סיכונים מיותרים.
סטנדרט ההתנהגות אשר נקבע על-ידי המחוקק בחיקוק עשוי לשמש אינדיקציה לרמת התנהגות הנדרשת על-ידי האדם הסביר.
במקרה זה, בהיותו מודע לסיכון שבעבודה ללא סולם, היה על התובע לסרב לבצע העבודה חרף חששו כביכול לפיטורין, אך הוא לא עשה כן. הדברים מקבלים משנה תוקף לנוכח עברו רווי התאונות. גם אם קיימת אחריות נתבעת 1, הרי שאשמו התורם של התובע גבוה יחסית, ואני מעמיד אותו על שיעור של 25%. יש לדחות את התביעה כנגד הנתבעת 2 ואת הודעות צד ג' אשר הגישה הנתבעת 1.
הנכות שנקבעה לתובע אינה בהכרח בעלת השפעה מלאה על תפקודו וכושר השתכרותו. אמנם הכלל הוא כי שיעור הנכות הרפואית הוא יסוד חשוב בהערכת הנכות התפקודית. אולם אין הוא מהווה את הפקטור היחידי. יש לבחון את נסיבותיו הפרטניות של כל נפגע, השכלתו, כישוריו, טיב הנכות והיכולת של נכות מעין זו להשפיע על אפיק זה או אחר של השתכרות. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 22 [נזיקין] |
|
|
תא (י-ם) 34717-06-10 ויטלי רבינוביץ נ' טווס שמירה אבטחה ושירותי ניקיון בע"מ (שלום; ענת זינגר; 07/09/14) - 16 ע'
|
| עו"ד: ש. דיסקין, י. מדר, נ. פרץ |
עצם העובדה שנלקח אדם מבוגר, לעבודת סבלות קשה, כאשר אין עיסוקו בעבודות סבלות והוא גם לא מקבל הדרכה ו/או ציוד מתאימים לביצועה, די בהם לרשלנות.
נזיקין – אשם – אשם תורם
נזיקין – אחריות – מעביד
נזיקין – אחריות – מעסיק
.
התובע הגיש כנגד הנתבעים תביעה בגין אירוע תאונת עבודה. נתבעת 1 טענה כי ככל שיש מקום להטיל אחריות לנזק שארע לתובע, הרי שיש להשיתה על הנתבעת 2. עוד טענה לאשם תורם. נטען כי מכל מקום נתבעת 1 עוסקת באספקת כוח אדם לעבודות ניקיון והיא לא ידעה כי במקרה דנן, התבקשו התובע והאחר על ידי הנתבעת, לבצע עבודות שאינן בגדר זה. כך גם לא היתה לה שליטה על תנאי העבודה.
.
בית המשפט קיבל את התביעה ופסק כלהלן:
מהראיות עולה, כי לא דובר בעבודת ניקיון שגרתית ואף לא בעבודה נלוות לזו, אלא אכן בעבודה חריגה. עלה כי למעשה דובר בפינוי של חדר כושר, בו מכשירים כבדי משקל, כאשר מטרת הפינוי היא עבודות ריצוף במקום.
מקום בו נלקח עובד מבוגר, לעבודות פינוי של מכשירים כבדים מאוד, כאשר אותו עובד הוא כלל אינו עובד סבלות, לא רגיל לעבודה שכזו ולא קיבל הדרכה (כללית או ספציפית) כיצד לבצעה – ברי כי עסקינן ברשלנות, אשר מין הדין לחייב את נתבעת 2, בנזקים שנגרמו בעטיה.
בנסיבות העניין יש, להשית על התובע 10% רשלנות תורמת. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 23 [עונשין] |
|
|
תפ (פ"ת) 21560-11-12 מדינת ישראל נ' פלונית (שלום; ד"ר עמי קובו; 07/09/14) - 14 ע'
|
| עו"ד: עליזה שירן, יזהר קונפורטי |
גזר דין בעניינה של נאשמת שהורשעה, בין היתר, בעבירות של כניסה והתפרצות למקום מגורים, גניבת כרטיס חיוב והונאה בכרטיס חיוב. ביהמ"ש קבע כי באיזון בין השיקולים השונים, יש לסטות ממתחם העונש ההולם, ולגזור על הנאשמת עונש מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות לתקופה המרבית, ללא ניכוי ימי מעצרה, לצד צו מבחן ופיצוי כספי למתלוננים.
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות רכוש
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: שיקום
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: שיקולים לקולה
.
הנאשמת הורשעה על פי הודאתה, בין היתר, בעבירות של כניסה והתפרצות למקום מגורים, גניבת כרטיס חיוב והונאה בכרטיס חיוב.
.
בית המשפט גזר את דינה של הנאשמת, בקובעו כדלקמן:
במקרה דנן, השיקול השיקומי הינו בעל משקל משמעותי, לנוכח נסיבות חייה המורכבות של הנאשמת, רצון המתלוננים בשיקומה וההליך הטיפולי בו נוטלת חלק, והוא מצדיק סטייה מן המתחם לקולא. הנאשמת, אשר בילדותה סבלה מטראומות מפגיעות רגשיות, ולאחר מכן עברה למשפחת האומנה, שם זכתה לחום ותמיכה, סטתה לאחרונה מדרך הישר, ואולם לאור האמור בתסקירי שירות המבחן, ולאור דברי אב האומנה, הרי שקיים סיכוי סביר שהנאשמת תשתקם, ותוכל לשוב לדרך אשר התוותה עבורה משפחת האומנה.
באיזון בין השיקולים השונים, יש לסטות ממתחם העונש ההולם, ולגזור על הנאשמת עונש מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות לתקופה המרבית, ללא ניכוי ימי מעצרה, לצד צו מבחן ופיצוי כספי למתלוננים. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 24 [ביטוח] |
|
|
תאמ (אש') 47900-10-12 יאיר א. הפקות בע"מ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (שלום; עידו כפכפי; 07/09/14) - 9 ע'
|
| עו"ד: רונן קמרי, אמנון גולן, אסף זילברשלג |
משילוב ההוראות בפוליסה המאפשרות פיצוי על בסיס רכישת מצלמה חדשה ה"קרובה ביותר" למצלמה שניזוקה, עם שיעור הביטוח המירבי וההשתתפות העצמית, עולה כי אין לקבל את עמדת הנתבעת כי אין לפצות בגין "שיפורים" טכנולוגיים במצלמות החלופיות.
ביטוח – חבות – ביטוח חסר
ביטוח – ביטוח רכוש – היקפו
.
הדיון נסב אודות השאלה, מהו שיעור הפיצוי לו זכאית התובעת בגין נזקי מים שנגרמו לעסקה. עיקר המחלוקת נגעה ליישום הוראות הפוליסה בנוגע לשיעור הפיצוי בגין שתי מצלמות שניזוקו.
.
בית המשפט פסק כי:
ככלל, ביטוח על בסיס ערך כינון אינו מאפשר למבוטח להחליף ציוד מסוג אחד שהתיישן בציוד טוב וחדיש ממנו. יחד עם זאת, הפוליסה הנדונה כוללת הוראה מפורשת של פיצוי על בסיס פריט חדש "הקרוב ביותר לפריט שניזוק". עיקר המחלוקת נוגעת לשאלה האם המצלמות החדשות שרכשה התובעת עונות על הגדרה זו או שמא יש לקבל את עמדת הנתבעת.
הנתבעת נמנעה מלהעריך את מצב מצלמות התובעת טרם כריתת חוזה הביטוח, הסכימה לבטח על בסיס כינון לפי שווי מירבי למצלמה חדשה ולכן יש לבחון את מטרת המצלמות ואיכותן יחסית למועד רכישתם המקורית. יש לפצות את המבוטח במצלמות שיעמידו אותו מבחינה מהותית עם מצלמה באיכות דומה לזו שהייתה לו ואשר ניתן לעשות בה שימוש דומה לצילום אירועים מקצועי. לו רצתה הנתבעת לדייק בטיב הציוד החלופי שניתן לקבל בגינו פיצוי הייתה יכולה לפרט את נוסח הפוליסה ולא להסתפק בהגדרה העמומה של פריט "קרוב ביותר". ראוי היה להתייחס במפורש לשיפורים טכנולוגיים צפויים ולא לנכות, לאחר מעשה, שיפורים אלו. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 25 [מקרקעין] |
|
|
תא (נצ') 16859-07-11 ג'דעון ג'דעון נ' סלימה ג'דעון (שלום; ערפאת טאהא; 07/09/14) - 15 ע'
|
| עו"ד: |
במקרה דנן, לא מתקיימים התנאים שנקבעו בפסיקה לצורך הקביעה, כי מדובר ברשות בלתי הדירה בכל הנוגע לשימוש הנתבעות בחדר המדרגות שבבעלות התובעים למעבר לקומות התחתונות בבית הנתבעות. על כן, התובעים, אשר בבעלותם חדר המדרגות, רשאים להפסיק את הרשות שניתנה לנתבעות לעשות שימוש בחדר המדרגות לשם מעבר לקומות אלה.
מקרקעין – זכויות במקרקעין – רישיון בלתי הדיר
מקרקעין – רישיון – ביטולו
.
תביעה לפינוי ולסילוק יד ולמתן צו מניעה קבוע וצו עשה, שהגישו התובעים נגד הנתבעות, בקשר עם חדר מדרגות, הממוקם על חלקה שבבעלות התובעים.
.
בית המשפט פסק כי:
פסיקת בתי המשפט הכירה במוסד הרישיון, מקום שבו בעל המקרקעין נתן הסכמה מפורשת או משתמעת לשימוש של אחר במקרקעין. הרישיון במקרקעין מבוסס על תורת ההשתק שפותחה בדיני היושר האנגליים. השתק במקרה של רישיון במקרקעין, מונע מבעל הזכות במקרקעין, לחזור בו מן ההרשאה שנתן לאחר לשימוש במקרקעין, במקרה בו המורשה הסתמך על ההרשאה בתום לב ובאופן סביר, ושינה עקב כך את מצבו לרעה על ידי השקעות שהשקיע במקרקעין, מתוך ציפייה שיצרה אצלו ההרשאה להמשך קיומה של הרשות להשתמש בהם, כל עוד הוא רוצה בכך.
עם זאת, לנוכח שיקולי הצדק שביסוד ההשתק, הפעלת הכלל היא גמישה, ולבית המשפט ניתן שיקול דעת בקביעת הסעדים – אם רשות שימוש במקרקעין ללא הגבלה, ואם פיצויים על פי נסיבות המקרה הקונקרטי. גם לאחר חקיקת חוק המקרקעין המשיכה הפסיקה להכיר ברישיון בלתי הדיר. על פי ההלכה הפסוקה, רשות בלתי הדירה הוכרה רק במקרים נדירים.
במקרה זה לא מתקיימים הנסיבות הנדירות והתנאים שנקבעו בפסיקה לצורך הקביעה, כי מדובר ברשות בלתי הדירה בכל הנוגע לשימוש הנתבעות בחדר המדרגות שבבעלות התובעים למעבר לקומות התחתונות בבית הנתבעות. על כן, התובעים, אשר בבעלותם חדר המדרגות, רשאים להפסיק את הרשות שניתנה לנתבעות לעשות שימוש בחדר המדרגות לשם מעבר לקומות אלה. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 26 [נזיקין] [ראיות] |
|
|
תאמ (ת"א) 20298-01-13 עומרי קיס נ' א.מ.א לימן החזקות בע"מ (שלום; אריאל צימרמן; 07/09/14) - 12 ע'
|
| עו"ד: אביטל חורף, משה טייב |
ביהמ"ש דחה תביעה לפיצוי בגין הפליה נטענת בכניסה למועדון. בהיעדר ראיה ישירה להפליה, הרי שהנתיב של התובע לקבלת התביעה עובר בהצגת גרסה סדורה באשר לאי הכנסתו המפלה לכאורה של התובע למועדון, באופן שיביא להפעלת החזקה שבסעיף 6(2) לחוק איסור הפליה. אך התובע לא הניח תשתית מינימלית לביסוס תביעתו.
נזיקין – עוולות – על-פי חוק איסור הפליה במוצרים ובשירותים
נזיקין – עוולות – על פי חוק לאיסור אפליה במוצרים ובכניסה למקומות בידור
ראיות – נטל ההוכחה – אי עמידה בו
.
תביעה, בסדר דין מהיר, לפיצוי בגין הפליה נטענת בכניסה למועדון.
.
בית המשפט דחה את התביעה, בקובעו כדלקמן:
בניגוד למה שהוא כנראה סברתו של התובע, הרי שאמירה של בעל דין כי הוא ממוצא פלוני ולא זכה להיכנס למקום ציבורי – אינה מחייבת מיד את קבלת את התביעה. על תובע מעין זה לבסס אחת משתיים: ראיה ישירה להפליה; או קיומה של תשתית עובדתית המקימה את הפעלת אחת החזקות בסעיף 6 לחוק איסור הפליה. ככל שהמדובר במניעת כניסה למועדון, החזקה הרלבנטית היא זו שבסעיף 6(2) לחוק איסור הפליה.
בענייננו, בהיעדר ראיה ישירה להפליה, הרי שהנתיב של התובע לקבלת התביעה עובר בהצגת גרסה סדורה באשר לאי הכנסתו המפלה-לכאורה של התובע למועדון, באופן שיביא להפעלת החזקה שבסעיף 6(2) לחוק איסור הפליה. ניסיון זה כשל.
התובע הציג גרסה מתפתחת, מה שנחזה כמעט כשתי תביעות: האחת, זו שהגיש ובה יש לדון, האחרת – זו שבסיכומיו הארוכים להפליא. את שחסר בתצהירו ביקש להשלים יש מאין ובאופן בלתי מהימן בעדותו, ואת שחסר גם בעדותו ביקש להשלים יש מאין בסיכומיו. סופם של דברים שמנע אפשרות מעשית בהתנהלותו זו לבחון האם יש יסוד לטענת ההפליה שלו, אם לאו. תשתית מינימלית לביסוס תביעתו לא הניח. |
|
חזרה למעלה
|
|
|
משפחה
|
| 27 [בתי-משפט] [דיון אזרחי] |
|
|
תמש (ת"א) 2080-02-12 פלונית נ' פלוני (משפחה; יחזקאל אליהו; 29/08/14) - 44 ע'
|
| עו"ד: דני שרמן, רן שליש, בטי סגיר, שוש חן נחום |
התקבלה תביעה לפס"ד הצהרתי בדבר זכויות התובעת בנכס מקרקעין נוכח קיומו של מעשה בית דין: הן מסוג "השתק עילה" והן מסוג "השתק פלוגתה".
בתי-משפט – מעשה-בית-דין – תחולתו
בתי-משפט – מעשה-בית-דין – השתק עילה
בתי-משפט – מעשה-בית-דין – השתק פלוגתא
דיון אזרחי – מעשה-בית-דין – השתק פלוגתא
דיון אזרחי – מעשה-בית-דין – השתק עילה
.
תביעת התובעת לפס"ד הצהרתי בדבר זכויותיה בחלק של מגרש ובבית הבנוי עליו ולרישום הזכויות בהם על שמה נוכח קיומו של מעשה בית-דין המבוסס על פס"ד שניתן בתביעה שהגישו הנתבעים 1-2 לפינויה מהנכס ובפסק הדין שניתן בערעור עליו, בגדרם הוכרו זכויותיה בנכס, מכוח הסכם מכר שנעשה בין הנתבע 2 ואישתו המנוחה (הורי הנתבע 4) לבין התובעת ובעלה לשעבר (הנתבע 4) כאשר בהמשך, העביר הנתבע 4 את זכויותיו בנכס לתובעת.
.
ביהמ"ש לענייני משפחה קיבל את התביעה מהטעמים הבאים:
הכלל של מעשה בית דין ככל שהוא נוגע להשתק עילה קובע כי אין להיזקק לתביעה נוספת בין אותם צדדים או חליפיהם, בהתקיים התנאים המצטברים הבאים: א. זהות העילות; ב.התביעה נדונה לגופה; ג. התביעה נדונה ע"י ביהמ"ש המוסמך לדון בה עניינית. המבחן לקביעה האם קיימת זהות עילות בין שתי תובענות הוא מבחן רחב החורג מן הבחינה הפרטנית של שני כתבי התביעה זה מול זה והוא בודק האם מבחינת מהות הדברים מדובר בשתי התדיינויות באותו עניין עצמו. לצורך קביעת זהות העילות נודעת חשיבות לשאלה האם הזכות או האינטרס המוגן שנפגעו בשתי התביעות זהים וכן למידת הדמיון בתשתית העובדתית הניצבת ביסוד שני ההליכים. כן הודגש כי עפ"י הפסיקה המבחן הקובע לעניין מעשה בית דין הוא מבחן זהות העילה ולא מבחן זהות הסעד.
הכלל של השתק פלוגתא מקים מחסום דיוני בפני בעל דין המבקש לשוב ולהתדיין בכל שאלה, עובדתית או משפטית, שנדונה בין הצדדים בעבר, בתנאי שהייתה חיונית לתוצאה הסופית, והוכרעה באותו הליך, במפורש או מכללא, שאז בעלי הדין מושתקים מלהתדיין בעניינה מחדש במשפט נוסף, וזאת, גם אם עילתו שונה מעילתה של התביעה הראשונה. מכאן שארבעת התנאים המצטברים לתחולת השתק פלוגתא הם: א. שהפלוגתה הנדונה בכל אחת מההתדיינויות היא אותה פלוגתה; ב. שלבעל הדין נגדו מועלית טענת ההשתק היה יומו בבימ"ש לגבי אותה פלוגתה; ג. שההכרעה השיפוטית ביחס לפלוגתה הסתיימה בהכרעה פוזיטיבית; ד. שההכרעה בפלוגתה תהיה חיונית לצורך פסק הדין שניתן בתובענה הראשונה.
במקרה דנן נתקיימו התנאים הנ"ל לקיומו של מעשה בית דין: הן מסוג "השתק עילה" והן מסוג "השתק פלוגתה"; בכל הנוגע לזהות הצדדים, צוין בין היתר כי משבחרו הנתבעים 1-2 והנתבע 4 לחתום על הסכם פשרה בתביעה לסילוק יד אין להם אלא להלין על עצמם. זאת ועוד, ככלל תנאי לקיומו של מעשה בית דין הוא זהות של בעלי הדין בשני ההליכים. עם זאת אין המדובר בתנאי בל יעבור ודרישה זו רוככה בפסיקה במרוצת השנים. הגישה הרווחת כיום גורסת כי במקרים מתאימים ניתן להסתפק בקיומה של "קרבה משפטית" בין בעלי הדין.
טענת הנתבעים למרמה וראיות נוספות שהתגלו לאחר מתן פסק הדין אשר יש בהם, לשיטתם, להביא לביטול פסקי הדין עליהן נשענת ונסמכת התביעה – נדחתה. בהקשר זה צוין בין היתר, כי עפ"י הפסיקה ע"מ שביהמ"ש ייעתר לתובענה לביטול פסק דין נדרשת ראיה שבכוחה לשנות את פני ההכרעה מיסודה ואשר לא ניתן היה להשיגה בשקידה סבירה קודם למתן פסק הדין. נקבע כי שני התנאים הנ"ל אינם מתקיימים במקרה דנן. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 28 [משפחה] |
|
|
תע (י-ם) 12031-05-10 ב. ק. נ' א.א (משפחה; דניאל טפרברג; 20/08/14) - 18 ע'
|
| עו"ד: סטיבן לונטאי, אפרת ראובני |
התנאים הקבועים בסעיף 55 לחוק הירושה בדבר קיומם של חיי משפחה וניהול משק בית משותף המקנים לידוע בציבור חלק בעיזבון בן זוגו המנוח צריכים להתקיים עד סמוך לפטירת מי מבני הזוג. במקרה דנא, נקבע כי יחסי המתנגדת והמנוח חדלו להיות יחסים של ידועים בציבור כשנה טרם פטירת המנוח, וכי מגוריהם המשותפים במועד הפטירה היו לשם העמדת יחסיהם בניסיון ומכאן שלא נתקיימו בענייננו התנאים שבסעיף 55 לחוק הירושה.
משפחה – ידועים בציבור – זכותם בירושה
.
התנגדות לבקשה לצו ירושה נוכח טענת המתנגדת להיותה ידועתו בציבור של המנוח עד לפטירתו, בהתאם לסעיף 55 לחוק הירושה.
.
ביהמ"ש לענייני משפחה דחה את ההתנגדות מהטעמים הבאים:
סעיף 55 לחוק הירושה קובע שני תנאים, שבהתקיימם – ובהתקיים תנאי נוסף של העדר קשר נישואין של מי מהצדדים לאחר – בן הזוג יהיה זכאי לחלק בעיזבון בן זוגו המנוח: קיומם של חיי משפחה; ניהול משק בית משותף. בהתאם לפסיקה, התנאים הללו צריכים להתקיים עד סמוך לפטירת אחד מהם. עוד נקבע, כי הסקת מסקנה בדבר קיומה או העדרה של זיקת ידועים בציבור, תלויה במכלול של נסיבות המשתנה ממקרה למקרה. כ"כ, כיוון שמדובר בתביעה נגד העיזבון, נקבע כי יש לנהוג זהירות מרובה בעדותו של הנשאר בחיים ולדרוש בסיוע בלתי תלוי וללא דופי התומך בגרסתו.
במקרה דנא ביהמ"ש קובע כי הקשר בין הצדדים היה קשר של ידועים בציבור, אך בשנתיים הראשונות למגוריהם המשותפים במהלכם קיבלה המתנגדת אשרת שהיה בארץ מכח אשרת בת זוג, כבת זוגו של המנוח. לאחר מכן, המערערת יצאה מהארץ וחל שינוי בקשר עד לניתוקו. לאחר חזרת המתנגדת לארץ לא חזר הקשר להיות קשר של ידועים בציבור וזאת למרות מגוריה בבית המנוח עד לפטירתו. לגבי תקופה שנייה זו, נקבע – בהסתמך על התנהלות הצדדים לרבות העובדה שהמנוח לא הסכים ליתן למתנגדת אשרת בת זוג – כי יחסי הצדדים היו בבחינת ניסיון, במהלכה נפטר המנוח בפתאומיות. המנוח והמתנגדת לא הגיעו בתקופה זו לכדי יחסים של ידועים בציבור ולכן לא נתקיימו בהם התנאים שבסעיף 55 לחוק הירושה. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 29 [דיון אזרחי] [משפט בינלאומי פרטי] |
|
|
תמש (ת"א) 8291-03-13 י' ע' נ' אפ' ע' (משפחה; ורד שביט פינקלשטיין; 17/08/14) - 21 ע'
|
| עו"ד: טוני דמארי, מאיר בר מוחא, שמעון פרץ, אורן גבריאלי, דויד יוסף |
ביהמ"ש בארה"ב, הוא הפורום שאמור להכריע בשאלת בעלותו ו/או זיקתו של המבקש לחברות האמריקאיות ובשאלת הברחת הכספים מחברות אלו, במסגרת התביעה הרכושית שהגישה המשיבה לפתחו וזאת הן מחמת העיקרון של "הליך תלוי ועומד" והן מחמת הדוקטרינה של "פורום בלתי נאות". ביהמ"ש הורה על עיכוב בירור הסכסוך בין בעלי הדין עד למתן פסק דין סופי בביהמ"ש בארה"ב בסוגיות אלו.
דיון אזרחי – עיכוב הליכים – שיקולי בית-המשפט
דיון אזרחי – עיכוב הליכים – עניין תלוי ועומד
משפט בינלאומי פרטי – סמכות בינלאומית – פורום לא נאות
.
הכרעה בשתי בקשות לסילוק על הסף של תביעה למתן "פסק דין הצהרתי, פירוק שיתוף, מתן חשבונות, אמצעים לשמירת זכויות", שהגישה המשיבה (כאן) כנגד בעלה לשעבר ואימו, המבקשים 1 ו-2 (כאן). המבקש והמשיבה הם בני הזוג לשעבר תושבי ארה"ב בעלי אזרחות ישראלית ואמריקאית המנהלים הליכי גירושין בביהמ"ש ובביה"ד הרבני בארה"ב כאשר לטענת המשיבה בתביעתה, המבקש הבריח לישראל כספים שהופקדו לחשבונות בנק של המבקשת ושל צדדים שלישיים, באמצעות חשבונות בנק של חברות אמריקאיות.
.
ביהמ"ש לענייני משפחה קבע כי אין מקום להורות על מחיקת התביעה על הסף אלא אך על עיכוב בירורה, מהטעמים הבאים:
ככלל, במקום שכבר מתברר הליך אחר בין אותם צדדים העוסק באותן שאלות, על ביהמ"ש לעכב את ההליכים על פי העיקרון של "הליך תלוי ועומד". הטעם לכך נעוץ בשיקולים של יעילות הדיון וחיסכון במשאבי ביהמ"ש ובמשאביהם של בעלי הדין. כלל זה חל גם במקום שבו ההליך האחר מתנהל בפורום זר בין אותם צדדים ובגין אותו סכסוך. שיקול מרכזי בהכרעה האם לעכב הליך בשל קיומו של הליך אחר התלוי ועומד הינו האם קיימת אפשרות שבהליך התלוי ועומד ייקבעו ממצאים היכולים להוות מעשה בית דין מסוג השתק פלוגתא הרלוונטיים להליך שעיכובו מתבקש.
במקרה נא, מתנהל בביהמ"ש בארה"ב הליך איזון משאבים אשר דן בכלל הרכוש של הצדדים לרבות הכספים שהוברחו לכאורה לישראל. ביהמ"ש קובע כי הסיבה היחידה להגשת התובענה לביהמ"ש בישראל נעוצה בשיקולי אפקטיביות האכיפה של ביהמ"ש בארה"ב על כספים שמצויים בישראל בידי המבקשת. בהמשך לכך ביהמ"ש קובע כי ככל שעסקינן באיזון משאבים, אין רלוונטיות למקום הימצא הנכסים. שכן, יש לאזן את מכלול הרכוש והזכויות בין הצדדים אשר נוצרו במהלך החיים המשותפים. במסגרת זו, יהיה צורך להכריע בשאלת בעלותו של המבקש או כל זיקה אחרת המקנה לו זכויות בחברות האמריקאיות ושאלת ההברחה של הכספים מחשבונות הבנק של חברות אלו. נוכח העקרון של "הליך תלוי ועומד" ביהמ"ש בארה"ב הוא זה שצריך להכריע בשאלות אלו במסגרת התביעה הרכושית שהגישה המשיבה. בנוסף, ניתן להגיע למסקנה דומה גם מיישום הדוקטרינה של "פורום בלתי נאות". שכן, ללא תלות בקיומו של "הליך תלוי ועומד", מירב הזיקות הרלוונטיות מובילות לכך שהפורום הטבעי לבירור הסכסוך בין המשיבה והמבקש, הוא ביהמ"ש בארה"ב.
הכרעה בשאלת בעלותו ו/או זיקתו של המבקש לחברות האמריקאיות וכן הכרעה בשאלת הברחת הכספים מחברות אלו הינה מחויבת המציאות לצורך ביסוס התביעה כלפי המבקשת. משנקבע כי סוגיות אלו צריכות להתברר בפני ביהמ"ש בארה"ב במסגרת התביעה הרכושית שהגישה המשיבה – יש להורות על דחיית בירור הסכסוך בין בעלי הדין עד למתן פסק דין סופי בביהמ"ש בארה"ב בסוגיות אלו. קרי, אין מקום להורות על מחיקת התביעה על הסף אלא אך על עיכוב בירורה.
ביהמ"ש מוסיף, כי אין כל פגם בהתנהלות המשיבה בהגשת התובענה בישראל כנגד המבקשת גם אם הטעם העיקרי לכך נעוץ בשיקולים של יעילות האכיפה של פסק הדין בלבד. בהקשר זה צוין כי בפסיקת ביהמ"ש העליון טרם גובשה עמדה אחידה באשר לאופן בו יש להתייחס לשיקול יעילות הביצוע והאכיפה של פסק דין במסגרת הדיון בשאלת הפורום בו תידון התובענה אך כעולה מפסיקתם, ניתן ליתן מקום לשיקולי אפקטיביות גם מבלי שהתובענה תידון בישראל כאשר ביסוד האיזון הראוי בנוגע לשיקולי אכיפה בשאלת הפורום הבלתי נאות מונחים שיקולים של צדק והגינות ומציאת פתרון אשר יבטיח מחד את האינטרס של התובע בנכסים הנמצאים בישראל ויאפשר דיון בתובענה העיקרית בפרום הטבעי לכך. |
|
חזרה למעלה
|
|
| 30 [משפחה] [נזיקין] |
|
|
תמש (י-ם) 46459-07-12 ז' ג' נ' ש' ג' (משפחה; אורית בן דור ליבל; 17/08/14) - 18 ע'
|
| עו"ד: גילה נפתלין, פנחס אמתי |
תקופת סרבנות הגט תתחיל להימנות מהמועד שבו לא נותר בידי בן הזוג הסרבן נימוק מוצדק להתנגד לגירושין. במקרה דנא, ביהמ"ש חייב את הנתבעת בפיצוי בסך 156,000 ₪ בגין סרבנות גט בגין תקופה של 78 חודשים.
משפחה – תביעה נזיקית – בגין סרבנות גט
נזיקין – חיוב בנזיקין – בגין סירוב לקבל גט
משפחה – גירושין – תביעת פיצויים בגין סירוב ליתן גט
נזיקין – עוולות – רשלנות
נזיקין – עוולות – הפרת חובה חקוקה
.
תביעה לפיצוי כספי בגין הנזקים שנגרמו לתובע מפאת סירובה של הנתבעת – אשתו, לקבל את גטה. התובע מבקש לקצוב את מועד סרבנות הגט החל מהמועד בו עזבה הנתבעת את חדר השינה בשנת 2006 ועד למועד שבו תקבל את גטה.
.
ביהמ"ש לענייני משפחה קיבל את התביעה מהטעמים הבאים:
הפסיקה הכירה בתופעת סרבנות הגט כמקימה עילת תביעה נזיקית, הבאה בגדר עוולת הרשלנות ועוולת הפרת חובה חקוקה כאמור בסעיף 287 לחוק העונשין, וזאת במקרים בהם ניתנה החלטה בבית הדין הרבני המחייבת או ממליצה לבן הזוג הסרבן ליתן גט. בנוסף הוכרה סרבנות הגט גם כהפרת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, אף כי צעידה במסלול זה האחרון תעשה במקרים בהם אין חלופה ראויה יותר. עילת תביעה כאמור, מקנה לבן הזוג זכות לעתור לפיצוי נזיקי כנגד בן הזוג המסרב ליתן גט, בגין הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהסירוב להתגרש. אין מקום לאבחון בין גבר מסורב גט לבין אשה מסורבת גט, אלא רק ככל שמדובר בגובה הפיצוי, שכן – בדרך כלל – נזקי האשה המסורבת גדולים יותר. בהתאם לכך, נפסקו עד כה פיצויי נזיקין לנשים וגברים מסורבי גט, בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה, תוך שהוכרה סמכותו של ביהמ"ש לעניני משפחה להורות כן, בשים לב לכך שלהחלטות ביהמ"ש למשפחה בעניין זה, עלולות להיות השלכות הלכתיות באשר לתוקפו של הגט שיינתן בסופו של יום בבית הדין הרבני, אם אכן יינתן בכל הנוגע למועד תחילת החיוב, קיימות בפסיקה שתי גישות עיקריות. לפי גישה אחת, מועד תחילת החיוב נולד ביום "חיוב הגט", כלומר, יום מתן פסק דין המחייב מתן/ קבלת גט בערכאה מוסמכת. גישה שנייה טוענת כי עצם התנהגות בן הזוג המעוול גורמת את הנזק עצמו ומקימה את העילה. לפי גישה זו, אין לקבוע מועד קבוע ממנו יש לראות בבן הזוג סרבן גט, אלא יש לבדוק כל מקרה לגופו, על פי נסיבותיו. אף החלטת בד"ר בדבר חיוב גט איננה נקודה בלתה אין, אולם היא מהווה סממן נוסף בבואנו להכריע מתי החלה להימנות תקופת הסרבנות. בהקשר זה כבר נקבע כי הגישה השנייה היא העדיפה וככלל, תקופת סרבנות הגט תתחיל להימנות מהמועד שבו לא נותר בידי בן הזוג הסרבן נימוק מוצדק להתנגד לגירושין. וכפי שנפסק בעבר "הוא המועד בו מתגבשת אותה "מסה קריטית" של נסיבות בהן אדם סביר היה מבין שלנישואין אין עוד תוחלת והימנעותו להסכים למתן גט מהווה מעשה לא ראוי, התרשלות וחוסר תום לב".
במקרה דנא, הנתבעת למעשה מסרבת לקבל את גטה מעת שעתר התובע לבית הדין בתביעת הגירושין בסוף 2007 ועד עצם היום הזה. לטענת הנתבעת הסיבות המצדיקות את סירובה להתגרש הינן רצונה בשלו"ב ורצונה לטהר את שמה מפני טענות התובע בהליך בפני בית הדין הרבני ובעיקר טענתו כי זינתה תחתיו או ל'מעשה כיעור'. ברם, ביהמ"ש קובע כי בנסיבות בהן הצדדים פרודים במשך זמן כה ממושך וברור מהתנהגותם כי נישואיהם הינם ללא כל תוכן ממשי סירוב זה חורג מהתנהגות סבירה תוך הפרת חובת הזהירות המוטלת עליה וכי הנתבעת היא "סרבנית גט" מכח עילת הרשלנות. החיוב נקבע ממועד
החלטת בית הדין הרבני בה ונקבע: "הואיל וגבה טורא בנייהו, ושני הצדדים דורשים להתגרש, אלא שנאחזים בתביעות סרק", שניתנה ב2008, מיד בסמוך לאחר עזיבת הנתבעת את דירת המגורים באופן סופי – ועד ליום זה, והועמד על סך של 2000 ₪ לחודש (סה"כ 156,000 ₪). בכל הנוגע לגובה הפיצוי, נלקח בחשבון, שלא צויינו נסיבות מיוחדות, או פגיעות נלוות בתובע ובאורח חייו, פרט לפגיעה המובנית בחירותו. כן התחשב ביהמ"ש בשיעור הפיצויים שנפסק במקרים דומים אחרים. דרישת התובע לחיוב הנתבעת בפיצוי עד למועד שבו תקבל גיטה נדחתה. ככל שהנתבעת תתמיד בסרבנותה, יהא התובע זכאי לשוב ולתבוע את נזקיו מחודש 9/14, ואילך. |
|
חזרה למעלה
|
|
|
כתבי טענות
|
|
|
|
|
|
|
|
