"כליאה בסגנון חופשי": על יישום נורמות זכויות האדם הבינלאומיות במערכת הכליאה בישראל
לסלי סבה ורחלה אראל
תכליתו של מאמר זה הוא לבחון עד כמה מערכת הכליאה בישראל מיישמת את נורמות דיני זכויות האדם במשפט הבינלאומי ובכלל זה להציע הסברים אפשריים, ככל שלא קיימת הלימה כאמור.
ממחקרנו עולה, כי בכל הנוגע לנורמות זכויות האדם הבינלאומיות, הנוגעות לאסירים ולבתי הכלא, קשה לזהות, להעריך ולקבוע בקלות את משקלן של הנורמות הבינלאומיות, בין משום מיעוטן הספציפי באמנות הרלוונטיות ובין מחמת פיזורן של הנורמות המשניות בטקסטים שונים ובאופן דיפוזי.
מנגד, בכל הנוגע לנורמות הנוגעות לאסירים בישראל, התברר, כי הן ברובן שריד מהתקופה המנדטורית ואינן מחילות את עיקרון האוניברסאליות של זכויות האדם גם על אסירים וזאת חרף רטוריקה משפטית הנשמעת מעת לעת מבית המשפט. נורמות אלה משקפות את מה שמכונה על ידינו כ"דוקטרינת טובות ההנאה וזכויות מוקנות", בין השאר, בשל אי תחולתו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו על חקיקה שלפני 1992, הפועלת כחסם המונע פיקוח חוקתי של בתי המשפט על זכויות האסירים ובכך מותירה בידי רשות הכליאה שיקול דעת מנהלי בלתי מוגבל.
בהינתן שמדינת ישראל נמנעה מלהצטרף להסדרים האופציונאליים, המאפשרים בדיקת תלונות יחידים ומנגנוני פיקוח ובקרה בינלאומיים ומקומיים, אף היקף הפיקוח הבינלאומי, מכוח אמנות זכויות האדם אליהן התחייבה ישראל, מוגבל.
לבסוף, בחינה של חילופי הדברים בין נציגי ישראל לסוכנויות הפיקוח של האו"ם, שבמסגרת האמנות, יוצרת רושם כי דגש רב מושם על תדמיתה החיובית של מדינת ישראל על פני זיהוי כשלים נורמטיביים וריפויים. כמו כן, הוצעו על ידינו צעדים אופרטיביים לשיפור תוך התייחסות להתפתחויות חיוביות מהעת האחרונה.
באחרית הדבר נוספה התייחסות לפסה"ד של בג"ץ, שניתנו ביום פרישתו של המשנה לנשיאה רובינשטיין ביוני 2017 הן בעניין שטח מחיה לאסיר והן בעניין שטח מחיה לכלואים בחולות.