אנו מתכבדים להעביר לעיונכם מסמך המרכז את ההערות לטיוטת דו"ח יישום מדיניות ה-ENP לשנת 2012 שנתקבלו מטעם הגורמים הרלוונטיים במשרד המשפטים, ביחס לנושאים הנמצאים בטיפול משרדנו. ההערות מצביעות על בעיות רבות בדו"ח, ובין השאר על פרטים שגויים, פרטים לא מדויקים וכן על חוסר התייחסות לפעולות רבות אשר עושה ישראל בהקשרים השונים.
הערותינו שמתייחסות לפרקים השונים הינן רלוונטיות גם לפרק המבוא, אשר להבנתנו מסכם את עיקרי הפרקים.
במידת הצורך אנו כמובן נשמח למסור פירוט נוסף לגבי הסוגיות השונות.
להלן הערותינו לטיוטת הדו"ח:
פרק 1
התייחסות הדו"ח להסכם "שמיים פתוחים" (עמוד 2, פיסקה 2) אינה מעודכנת, ומוצע לעדכן כי ההסכם אושר לחתימה מלאה (שלאחריה ייכנס לתוקף) על ידי הממשלה ביום 21.4.13.
פרק 2
ישנן מספר התייחסויות שליליות בלתי מדויקות בפרק זה, כגון האמירה לגבי יוזמות החקיקה בתחום חופש ההתאגדות אשר מעידה על חוסר בקיאות ביוזמות עצמן ובדברי ההסבר להן. מדינת ישראל הינה מדינה דמוקרטית, אשר מתירה לכל חבר כנסת שנבחר באופן דמוקרטי את הזכות להציג הצעות חקיקה המשקפות את טובת בוחריו בכפוף לחוק. כל הצעת חוק של חבר כנסת עוברת תהליך ארוך הכולל, בין היתר, אישור יו"ר הכנסת וסגניו הבודקים האם הצעת החוק כוללת תוכן גזעני אסור או שלילת מדינת ישראל כמדינת העם היהודי, בהמשך נערך דיון לגבי הצעת החוק בוועדת השרים לחקיקה בנושא עמדת הממשלה, דין במליאת הכנסת, ורק לאחר אישור מליאת הכנסת מובאת הצעה לדיון בוועדות הכנסת הרלוונטיות. בהמשך מובאת ההצעה לאישור מליאת הכנסת, אישור המסמל את אישור המחוקק את הנוסח הסופי של נוסח החוק. התהליך הארוך והיסודי נועד כדי להבטיח שהחוק הסופי משקף הליך הוגן ואת רצון המחוקק. יצוין כי לבתי המשפט בישראל יש את הסמכות לביקורת שיפוטית לגבי כל דבר חקיקה לאור חוקי היסוד, דבר המבוצע לפי שיקול דעת בתי המשפט.
כמו כן, לא ברור לאלו החלטות של דחיית עתירות מתייחס הדו"ח ועל מה מבוססת הקביעה כי בהחלטות אלה נפסקו הוצאות גבוהות מהרגיל.
בהתייחס לסוגיית השחיתות אנו מציעים לציין כי ישראל היא צד לאמנת האו"ם נגד שחיתות ולאמנת ה-OECD למאבק בשוחד עובדי ציבור זרים. כמו כן ישראל הינה מדינה מייסדת באקדמיה הבינלאומית לשחיתות.
בעניין הצטרפות לפרוטוקולים אופציונליים לאמנות זכויות אדם, יש מקום להעיר כי מדינת ישראל חתמה ואשררה את שני הפרוטוקולים הנוספים של האמנה בדבר זכויות הילד- הפרוטוקול לעניין מניעת מעורבות ילדים בסכסוכים מזוינים (Optional Protocol to the Convention on the Rights of the Child on the Involvement of Children in Armed Conflict) והפרוטוקול לעניין מניעת מכירת ילדים, זנות ילדים ופורנוגרפיית ילדים (Optional Protocol to the Convention on the Rights of the Child on the Sale of Children, Child Prostitution and Child Pornography) .
בעניין ההתייחסות למגזר הבדואי, האמור בדו"ח אינו נכון, חד צדדי ומוטה. ראשית, מהלך ההקשבה לאוכלוסייה הבדואית החל מתוך רצון לשתף את האוכלוסייה במהלך ומתוך רצון לענות על צרכי האוכלוסייה. שנית, הדו"ח אינו מתייחס למספר פסקי דין בהם נקבע באופן ברור ומנומק, על סמך, בין היתר, חוות דעת מומחים שנבחנו בקפידה, כי אין זכות בעלות על הקרקע[1]. האמור בנושא Limited scope of legalizing construction מתעלם ממענים בנושא זה שהועברו לאיחוד האירופי בעבר המכילים מידע פרטני ורלוונטי, כך למשל מידע לפיו ביישובים החדשים ישנן מאות ואלפי חלקות מוסדרות ומפותחות שניתנות בלעדית לאוכלוסייה הבדואית, במחירי עלות והרבה למטה מכך.
בהתייחס לזכויות ילדים, קביעתן השרירותית של הדו"ח כי מאז החתימה והאשרור של האמנה לזכויות ילדים (CRC) על ידי ישראל לא נעשו כל צעדים חקיקתיים ומנהליים ליישום האמנה אינה נכונה כלל ועיקר. למעשה ישנה עשיה ענפה בתחום זה, לרבות צעדי חקיקה וצעדים אדמיניסטרטיביים. לדוגמה ניתן לציין את ועדת רוטלוי שהוקמה בשנת 1997, ואת ששת ועדות המשנה שהוקמו במסגרתה, ואת תיקוני חקיקה הרבים שנעשו בעקבות מסקנות הועדה וועדות המשנה (חוק זכויות התלמיד 2000 ותיקוני חקיקה נוספים לחוקים אחרים בתחום הגנת הילד). מוצע להפנות את תשומת לבם של מגבשי הדוח לדוח התקופתי השני שהוגש לוועדת האמנה בשנת 2010 וכן למענה ישראל לרשימת השאלות של ועדת האמנה שהוגש באפריל 2013.
הפסקה המתייחסת ליחסי ישראל וטורקיה (עמוד 6, פסקה אחרונה) אינה מעודכנת, ואנו מציעים לעדכן על ההתפתחויות האחרונות, ובפרט השיחה שהתקיימה בין הנשיא אובמה, רוה"מ נתניהו ומקבילו ארדואן.
פרק 4
שירותי עריכת דין
בהתייחס לשירותי עריכת דין, האמור אינו מדויק ואנו מציעים להבהיר כי תיקון החוק שנכנס לתוקף באוגוסט 2012 מתיר לעורכי דין זרים לתת שירותי עריכת דין בהתייחס לדין זר שבו הוסמכו (בכפוף לתנאים הקבועים לחוק) וכן מאפשר לחברות עורכי דין זרות לפתוח שלוחה בישראל.
קניין רוחני
הטקסט המוצע אינו מדויק ואינו מובן. במשפט הראשון יש קישור בין שני נושאים שאינם קשורים - עדכון חוק הפטנטים בעניין הארכת תקופת ההגנה (patent term extension), שטרם עבר בכנסת, ותיקון חקיקה לעניין פרסום בקשות פטנט 18 חודשים לאחר תאריך דין הקדימה (ולא מתאריך הגשת הבקשה כאמור בפסקה) שנכנס לתוקף ביולי 2012.
בנוסף, לא מדובר בחוק חדש לגבי התערבות צד שלישי, אלא בתיקון לחוק הפטנטים שנעשה במסגרת התיקון מיולי 2012, הכולל התייחסות לשני מקרים שונים: (1) בקשות של צדדים שלישיים להקדמת בחינה של בקשת פטנט, שניתן להגישה רק לאחר שעברו 30 חודשים מאז הגשת הבקשה הראשונה בחו"ל. במקרה כזה מוגבלת האפשרות של בעל בקשת הפטנט לבקש הארכות מועדים במהלך תקופת הבחינה של הפטנט; (2) הסדר אחר ונפרד הוא מתן האפשרות לצדדים שלישיים להגיש לרשם הפטנטים מסמכים שמהווים ידע קודם השולל את הכשירות לפטנט בנוגע לבקשת פטנט המונחת בפניו. אפשרות זו מוגבלת בזמן וניתן להגיש מסמכים רק עד לתחילת הבחינה המהותית של בקשת הפטנט. האמור בדו"ח כי לא ניתן להאריך את מועד אישור הפטנט אינו נכון. בנוסף, בעניין data exclusivity protection, תוקן החוק בישראל בנוגע ל-new chemical entities, ובנוגע למוצרים ביולוגיים יתכן ויתקיים דיון בהמשך.
דיני חברות
הדו"ח קובע כי לא היו התפתחויות משמעותיות בדיני החברות, אולם בשנת 2012 אושרו שלושה תיקונים משמעותיים לחוק החברות הנוגעים להבראת חברות, הסדרי חוב ותגמול לנושאי משרה.
פרק 5
מסתננים
החוק למניעת הסתננות תוקן בינואר 2012 וכולל כעת מספר מנגנונים לצורך בחינת עניינים פרטניים של מסתנן - כך למשל החוק כולל סעיף של שחרור ממשמורת מטעמים הומניטריים וכן סעיף לפיו ניתן לשחרר אדם אם הגיש בקשת מקלט ותוך שלושה חודשים היא טרם נידונה או שאחרי תשעה חודשים טרם התקבלה החלטה בעניינו.
המסתננים (יש לציין כי באנגלית אנו כותבים:persons who entered Israel illegally through the Egyptian border ולא עושים שימוש במילה infiltrators במסמכים רשמיים) מאריתראה לא קיבלו מעמד של פליטים במדינת ישראל ולכן אין להתייחס אליהם כפליטים (שורה 7 בעמ' 10). אנחנו משתמשים במונח "אריתראים" או לכל היותר Eritrean Asylum-seekers.
בכל הנוגע לחזרתם של אריתראים למדינת מוצאם יש לציין כי היועץ המשפטי לממשלה הקפיא בשלב זה כל יציאה מרצון של אריתראים ממשמורת עד להכרעה בסוגיות שעל הפרק.
בכל הנוגע לאמנה בדבר מחוסרי אזרחות – הנוהל החדש של משרד הפנים המתואר בדו"ח אינו עוסק ביישום האמנה והחלתה במשפט הישראלי אלא עוסק בטיפול בנתין זר שאין מדינה אליה ניתן להרחיקו. מטרת הנוהל לנסות ולקבוע מי אכן הינו חסר אזרחות כמשמעות הדבר באמנה. על כן האמירה לפיה הנוהל מנוגד לאמנה אינה מדויקת.
בהקשר ל-irregular migration – הדו"ח אינו מזכיר כלל את מחנות העינויים בסיני, כאשר העינויים מתרחשים במצרים וקורבנות העינויים מגיעים לישראל במצבים קשים מאד. קורבנות כאלה המאותרים מקבלים טיפול מיוחד (העברה למקלט לקורבנות סחר בבני אדם וסיוע משפטי חינם) – וזאת למרות שנפלו קורבן לסחר מחוץ לגבולות מדינת ישראל. הדו"ח אף לא מציין פעולות רבות שננקטו על ידי ישראל לאיתור קורבנות הסחר מבין האנשים שמגיעים מגבול מצרים. בהקשר זה, בין היתר, יצא בשנת 2012 נוהל של השב"ס בנוגע לזיהוי קורבנות סחר בבני אדם, בנוסף, נערכו הכשרות זיהוי במתקני המשמורת ולכל גורם שבא במגע עם זרים: יחידת האכיפה של רשות ההגירה, יחידת RSD, גורמים רפואיים, עובדים סוציאליים, מפקחי עבודה של משרד הכלכלה ועוד.
כמו כן, ישנן פעולות חיוביות נוספות הננקטות על ידי ישראל בהקשר זה, ובהן בין היתר: תרגום עדויות על העינויים לאנגלית והעברתם לגורמים בינ"ל שונים, לרבות האיחוד האירופי, כדי לעורר מודעות בינ"ל לזוועות המתרחשות על אדמת מצרים; הקמת פורום קבוע של UNHCR עם גורמי ממשלה שונים להחלפת מידע ובחינת דרכי פעולה (המפגש האחרון התקיים בפברואר 2013 בהשתתפות נציגת האיחוד האירופי); משטרת ישראל חקרה אנשים שסייעו למענים, בגביית כופר ממשפחות המעונים והעברתו למצרים. הוגשו מספר כתבי אישום ויש כבר הרשעות, כולל מאסר בפועל; משטרת ישראל ומשרד החוץ העבירו לגורמים במצרים מידע על העינויים כדי שהרשויות במצרים יפעלו לעצירת התופעה; המשנה לפרקליט המדינה (פלילי) הוציא הנחיה למשטרה, לפיה ניתן יהיה במקרים מסוימים לחקור גם את מי שהשתתפו בעינויים עצמם, ונמצאים בישראל, וזאת למרות שהעבירה בוצעה מחוץ לגבולות המדינה.
סחר בבני אדם
הדו"ח אינו מתייחס לפעילות ענפה של ישראל בתחום המאבק בסחר בבני אדם: יש פעילות הסברתית, הכשרות בנושא סחר בבני אדם, מקלט לנשים ולגברים, סיוע משפטי חינם, אשרות מיוחדות לקורבנות סחר, רפרנטים לנושא בכל מחוז של הפרקליטות ובכל מחוז של המשטרה, ועדת מנכ"לים קבועה לנושא, מינוי מתאמת בין משרדית של המאבק בסחר. כמו כן, מוצע לציין כי חלה ירידה משמעותית בהיקף הסחר, מכ-3,000 נשים ב-2003 למספר מועט של מקרים ב-2011-2012 והם הרבה פחות חמורים ממה שהיה (תקופות קצרות, הנשים יודעות שהן מגיעות לישראל כדי לעסוק בזנות, הן אינן נמצאות תחת שליטה מוחלטת, לא ננקטת כלפיהן אלימות, אינן מוחזקות בכליאה, לא מדובר בעיכוב דרכון, והן מקבלות תשלום). יצוין כי בשנת 2012 ניתן פסק דין תקדימי המרשיע בעבירה של החזקה בתנאי עבדות, וזאת למרות שבאותו מקרה לא הופעלה אלימות כלפי המתלוננת. כמו כן, ב-2012 החל לפעול צוות בין משרדי ייחודי, הבוחן את תופעת הזנות על כל היבטיה.
מאבק בסמים
בנוגע לנושא המאבק בסמים ניתן לציין כי מתנהל מו"מ בין הרשות הישראלית למאבק בסמים לבין EMCDDA לחתימה על מזכר הבנות, ונוסח מוסכם נשלח לנציבות האירופית לקבלת עמדתם. בנוסף, נציגי ישראל עומדים להשתתף בתוכנית Reitox Week של ה-EMCDDA, וישראל אף הוזמנה להשתתף בפורום הבינלאומי השלישי על סמים חדשים של EMCDDA.
פרק 7
בהתייחס לאמירת הדו"ח כי ישראל אינה חברה באמנת UNESCO Convention on the Protection and Promotion of the Diversity of Cultural Expressions, איננו יודעים אם חלה התקדמות בהליכי ההצטרפות לאמנה מאז שנת 2011, כאשר ניתן אישור להצטרפות מטעם משרד המשפטים, אם כן אנו סבורים כי כדאי לעדכן על כך.
פרק 8
בהתייחס לנאמר לגבי הטיפול באלימות מתנחלים יש לציין כי אכיפת החוק בגדה המערבית היא דינמית ומורכבת. המשטרה מטפלת, בין היתר, באירועים של הפרעות לסדר הציבורי הכוללות מצד אחד, אלימות נגד פלסטינים, ומצד שני אירועי הפרעות סדר בהם מעורבים פעילים שמאלנים ופלסטינים.
משטרת ישראל, בשיתוף פעולה עם צה"ל ושב"כ, פועלת במטרה למנוע פגיעה בחיים וברכוש תוך שמירה על שגרה יומית נורמלית לכל תושבי הגדה המערבית. שיתוף פעולה נוסף מתנהל עם רשויות אחרות לאכיפת חוק במטרה למנוע אלימות נגד פלסטינים.
יש לציין כי כוח משימה אזורי הוקם במיוחד על מנת להתמודד עם עבירות של הפרעות לסדר הציבורי ועם עבירות הנעשות על רקע לאומני. במהלך השנה, כוח משימה זה ניהל עשרות פעילויות באזורי חיכוך, הן גלויות והן סמויות, במטרה למנוע עבירות של הפרעה לסדר ציבורי עוד טרם התחלתן.
בנוסף, הוקם דסק מודיעין מיוחד במשטרה שמטרתו היא השגת מידע מודיעיני הנוגעות לעבירות הנעשות ממניעים אידיאולוגיים, לרבות הפרעות לסדר הציבורי ואלימות נגד פלסטינים.
כמו כן, הרשויות הרלוונטיות מפקחות על פעילים ימניים מסוימים שהוצאו נגדם צווי הרחקה. בשנת 2012, הוגשו 5 כתבי אישום בגין הפרת צווי הרחקה. עוד יצוין כי המשטרה מפקחת על החלטות למעצר בית נגד פעילים ימניים הנחשדים בביצוע עבירות על רקע לאום נגד פלסטינים.
עבירות של הפרעה לסדר הציבורי ואלימות נגד פלסטינים מטופלות באופן מהיר ויעיל בידי צוותים מיוחדים שהוקמו במיוחד למטרה זו. כל אירוע מתועד ומתקיימת חקירה שמטרתה מעצר חשודים רלוונטיים. חלק מחשודים אלה מובא בפני בתי המשפט במטרה להאריך את מעצרם, ובמקרים חמורים חשודים אלה אף מוחזקים עד תום ההליכים.
לאחר סיום החקירה, התיקים מועברים ליחידת התביעות המשטרתית, או ליחידת פרקליטות המדינה הרלוונטית. במקרה והוחלט כי הראיות בתיק מספקות, מוגש כתב אישום. לפי נתוני המשרד לביטחון פנים, בשנת 2012 הוגשו 98 כתבי אישום נגד 133 ישראלים בגין הפרת הסדר הציבורי (בהשוואה ל-80 כתבי אישום בשנת 2011).
בספטמבר 2012, השר לביטחון פנים הודיע על הקמת יחידת משטרה חדשה שתילחם בפשעים שנעשו על רקע לאומני ובעבירות "תג מחיר". השר ציין כי: "אנו חייבים להראות אפס סובלנות כלפי טרור, השחתת מוסדות דתיים וסמלי ממשלה, וכלפי אירועי "תג מחיר"". המשרד לביטחון פנים הרחיב וציין כי היחידה תוקם בתוך מספר חודשים, תעסיק עשרות שוטרים ניידים ותשתף פעולה עם מחוזות המשטרה הרלוונטיות (על פי צורך). מפכ"ל המשטרה גם התייחס לנושא זה בציינו כי בנושא זה: "יש צורך בענישה מחמירה ובטיפול שיטתי". לפי החלטת ראש הממשלה, יחידת משטרה זו תכלול צוות של 80 אנשים, לרבות בלשים, חוקרים, קציני מודיעין ואחרים, כולם מטרתם להילחם בעבירות הנעשות על רקע לאומני ובאלימות נגד פלסטינים.
בהתייחס לאמור בדו"ח לעניין השימוש במעצרים מנהליים, יש לציין כי השימוש בכלי המעצר המינהלי נעשה כדי לתת מענה להתקפות הטרור הבלתי פוסקות של מחבלים פלסטינים, ולמחבלים מתאבדים פוטנציאליים.
באופן כללי, במקרים בהם קיימות ראיות מספקות וקבילות כנגד אדם, הרשויות נדרשות להעמיד את האדם לדין. השימוש בחריג המעצר המנהלי יהיה אך ורק כשהראיות בתיק הן ברורות, קונקרטיות ואמינות, אולם מסיבות של חיסיון והגנה על מקורות מודיעיניים אינן יכולות להיות מוצגות כראיות בהליכים פליליים רגילים.
החקיקה המקומית המסדירה את ההליך נותנת הגנה בכך שהיא מאפשרת לערער על צו המעצר המנהלי בפני שופט בית הדין הצבאי לערעורים. בכל שלב בהליכים המשפטיים, למערערים יש את הזכות להיות מיוצגים בידי סנגור לפי בחירתם, כמו גם הזכות לבחון את הראיות הלא חסויות נגדם. זכות נוספת המוענקת לכולם היא הזכות לעתור לבג"ץ לשם ערעור חוזר על הצו. הגופים השיפוטיים הבוחנים את צווי המעצר המנהליים, בודקים האם הקריטריון להוצאת צווים אלו, כפי שנקבע בפסקי דין ובחקיקה המקומית, מתקיים. צו מעצר מנהלי מוגבל לשישה חודשים והארכתו דורשת בחינה מחדש של המודיעין הרלוונטי לעניין, כמו גם ביקורת שיפוטית נוספת וזכות ערעור נוספת. עילת המעצר תמיד מצוינת בצו עצמו ומוצגת לעצור במהלך השימוע המשפטי. לעצורים מנהליים יש גישה מלאה לייעוץ משפטי במהלך השימועים.
חוקיות השימוש בכלי זה, לפי הקווים המנחים שצוינו לעיל, כנגד עצורים המהווים סכנה לביטחון הציבור בגדה המערבית, מוכרת על-ידי המשפט הבינלאומי ועולה בקנה אחד עם סעיף 78 לאמנת ג'נבה הרביעית בדבר הגנת אזרחים בימי מלחמה (1949).
חשוב לציין כי בשנים האחרונות, יש ירידה משמעותית במספר הצווים המנהליים שהוצאו. נכון ל-6 בנובמבר 2012, 160 אנשים הוחזקו במעצר מנהלי (בהשוואה ל-278 אנשים בספטמבר 2011). בנוסף, נכון למרץ 2013 אין דיווח על נשים או קטינים שהוחזקו במעצר מנהלי.
לעניין קטינים פלסטינים יש להעיר כי ההשוואה בין ההגנה עליהם לבין ההגנה על קטינים בחוק הישראלי הינה מטעה, מכיוון שמדובר בשני מערכות משפט שונות מאד אשר פועלות במציאות שונה.
לבסוף, במספר נושאים אנו חושבים שחשוב לבדוק מול גורמים נוספים:
שלום לכם,
רצ''ב הדו''ח הנדון.
אנא עברו על הסעיפים הנוגעים אליכם והעבירו אלי הערותיכם.
בדעתנו לגבש נייר הערות, כולל היבטים מדיניים ולהעביר לא''א.
אודה אם תוכלו לעשות זאת בהקדם.
בברכה,
ציקי רימון