שלום לכולם,

 

אתמול נתן הרכב בראשות כב' השופט א. שיף החלטה חשובה ועקרונית בנושא של איסור חקירת מתלוננת בעבירת אינוס, במסגרת חקירתה נגדית, על תלונה קודמת בעבירות מין.

מדובר בתיק אונס שפוצח לאחר 7 שנים בעקבות גילוי של ד.נ.א. מחומר החקירה וכן מפלט התלונות של המתלוננת עלה כי מס' חודשים לפני האונס היא הגישה תלונה אודות אונס נוסף. אנו עיינו בחומר החקירה נושא התלונה הנוספת וסברנו כי אין הוא רלוואנטי להגנת הנאשם. יחד עם זאת, העברנו לידיעת ההגנה הודעה ולפיה קיימת תלונה כאמור.

 

זמן קצר לאחר תחילת חקירתה הנגדית של המתלוננת, החלה ב"כ הנאשם לחקור אותה על תלונות קודמות. במקביל, באותו בוקר של הדיון הוגשה ע"י ההגנה בקשה לפי סעיף 74 לחסד"פ בפני מותב אחר לקבל את חומר החקירה נושא האונס הקודם, וכן כל תלונה אחרת בנושא מין ואלימות. במהלך העדות התנגדנו לחקירה בנושאים אלו עד להכרעת המותב האחר בבקשה לפי סעיף 74 ולאחר שתבחן שאלת הרלוואנטיות. סברנו כי מקום שבית המשפט יקבע כי החומר אינו רלוואנטי, בוודאי יש לכך השלכה על זכותו של הנאשם לחקור את המתלוננת על כך בפני המותב השומע את התיק. כמו כן, התנגדנו לחקירה כאמור על יסוד סעיף 2א' לחוק לתיקון סדרי הדין (חקירת עדים) האוסר חקירת מתלוננת אודות עברה המיני. ב"כ הנאשם טענה כי אין קשר בין הכרעת בית המשפט לפי סעיף 74 לזכותו של הנאשם לחקור בנושא זה במסגרת דיני הראיות ועל מנת לבחון את מהימנותה של המתלוננת. כמו כן, היא טענה כי תלונות קודמות אינן בגדר עבר מיני.

 

בית המשפט ביקש להכריע בסוגיה זו לאחר שכל צד ימציא את הפסיקה עליה הוא מסתמך. בינתיים, ובהוראת בית המשפט המשיכה ההגנה לחקור על נושאים אחרים. למחרת הוגשה על ידינו פסיקה התומכת בעמדתנו וההגנה הגיבה על פסיקה זו. אנו הפנינו לבש"פ 6237/06 בעניין הנרי קלשנדלר ולע"פ 5938/00 בעניין אזולאי, לפיהם תלונות קודמות נכללות בגדר "עבר מיני". בנוסף מפסיקה זו ניתן היה ללמוד על היחס בין סעיף 74 לסעיף 2א' הנ"ל. באותם מקרים שצוטטו על ידנו נחשפו או נשקלו להיחשף חומרים דומים במסגרת דיון עפ"י סעיף 74, ואולם בית המשפט ששמע את התיק אסר חקירה אודות החומרים על אף שאלו נחשפו במסגרת חובת העיון.

 

בית המשפט קבע בהחלטתו מאתמול כי תלונות קודמות אכן נכללות בגדר עבר מיני. כמו כן, קבע כי ההגנה לא תוכל לחקור את המתלוננת אודות התלונה הקודמת בטרם תינתן החלטה במסגרת הדיון לפי סעיף 74. לאחר הכרעה במסלול זה יהיה על ההגנה לבקש את הפעלת הסייג הקבוע בסעיף 2א' הנ"ל ולהראות למותב השומע את התיק כי לנאשם ייגרם עיוות דין אם לא יחקור את המתלוננת כאמור, כאשר רף ההוכחה לצורך הפעלת הסייג גבוה מזה הנדרש במסגרת סעיף 74. עוד העיר בית המשפט כי קשה לקבוע דפוס התנהגות של מתלוננת רק על סמך מקרה בודד נוסף. בהחלטתו זו הסתמך בית המשפט בית היתר על החלטה חדשה שניתנה ע"י בית המשפט העליון ממש לאחרונה – ע"פ 9468/10 בעניין פלוני שקבעה נוסחת איזון קשיחה יותר המטילה על ההגנה רף הוכחה גבוה יותר להפעלת הסייג האמור בסעיף 2א'.

 

תשומת ליבכם לכך כי מדובר בתיק המתנהל בדלתיים סגורות ואסור לפרסום.

 

לשימושכם...

 

מאיה חזן-דהאן, עו"ד

סגנית בכירה בפרקליטות מחוז חיפה - פלילי