שלום רב,

מצ"ב פסק-דינו מהיום של בית המשפט העליון, אשר דוחה את העתירה.

חוות הדעת המרכזית נכתבה על-ידי השופט רובינשטיין, אשר פסק כי סמכותו של הנשיא – הדמות הבכירה במערכת בתי המשפט בישראל, העומד בראשה כמנהיגה המוסדי – להתקין את הנוהל היא סמכות "הכרוכה במעטפת השיפוטית, ולכן היא אינהרנטית לתפקידו של המשיב וטבועה בו". עוד מובהר כי הנשיא הוא " כתובת כללית של מערכת השפיטה מתוכה כלפי חוץ וכלפי פנים כאחת. וכאמור, דברים אלה נטועים בשיטת משפטנו משכבר הימים מכוח הנוהג, אף שלא קיבלנו עיגון חקיקתי מפורש...". פסק הדין סוקר את ההיסטוריה החקיקתית ואת ההתנהלות של מערכת בתי המשפט בישראל; ובתוך כך, מוזכרים נהלים והנחיות שקבעו נשיאי בית המשפט העליון במרוצת השנים. בנוסף, נערכת השוואה בין נוהל הנשיא דנן לבין "הנחיות פנימיות שמוציאות הרשויות המנהליות השונות אשר אינן באות מכוח עיגון סטטוטורי מסוים ומפורש".

בשורה התחתונה – קובע השופט רובינשטיין כי בסוגיה שבה מתמקדת העתירה – סוגיית הסמכות – המסקנה היא כי נוהל הנשיא הותקן בסמכות.

בכל הנוגע להוראות הנוהל לגופן (נושא אשר עליו הרחיבה לשכת עורכי הדין שצורפה להליך) נפסק כי הדרישה מבעלי דין מיוצגים להגיש בקשות דחייה בהתאם לטופס ייעודי מהווה "עניין מינהלי של ממש, פשוט והגיוני; מדוע על פלוני המבקש לקבל תעודת זהות או דרכון, או תמיכה כלשהי מגורם ממשלתי, למלא כמובן מאליו טפסים, ואילו בית המשפט אינו יכול לדרוש כי מבקש החלטה בעל אופי מינהלי ימלא טופס מסודר?". עוד נפסק כי "עם שאין חולק כי לשופט הדן בבקשה שיקול דעת להכריע בהתאם לנסיבות התיק הקונקרטי, יש בהוראות הנוהל כדי להכווין את שיקול דעתו, אולם לא עסקינן בנושאי מהות אלא בנושאי מינהל, מה גם שמוטלת על נשיאי כל בתי המשפט אחריות ליישומו".

בסיפת פסק הדין הובהר כי "חזקה על הוראות הנוהל, בהינתן השפעתן על קהל המתדיינים בישראל וכן השפעתן האפשרית על שיקול הדעת המסור לשופטים היושבים בדין, כי ייבדקו כעבור תקופה מסוימת לשם בחינת יישומן והקשיים שנתגלו, זאת – כולל דוגמאות שבידי לשכת עורכי הדין להביא לידיעת הנשיא היוצא או הנשיאה הנכנסת".

השופט שהם הצטרף לפסק-דינו של השופט רובינשטיין והדגיש כי בהנחיות הנשיא "לא נשללה סמכותו, אם לא לומר חובתו, של השופט להפעיל את שיקול דעתו בכל מקרה ומקרה".

השופט פוגלמן הבהיר בחוות דעתו כי נשיא בית המשפט העליון עומד בראשה של מערכת בתי המשפט כמנהיגה המוסדי, כפי שנסקר בחוות דעתו של השופט רובינשטיין. עוד נקבע כי אמנם החלטה אם להיעתר לבקשת דחייה היא החלטה מינהלית באופייה, הרי ששופט המחליט בה עושה כן בכובעו השיפוטי, ולשם כך הוא נדרש להפעיל שיקול דעת. בהקשר זה נקבע כי לאור העובדה שהנחיות הנשיא במהותן ממילא נותנות ביטוי לדין הקיים בכל הנוגע לשיקול הדעת שצריך להיות מופעל בבקשות דחייה, הוא אינו נדרש לשאלת הסמכות; ובלשונו -  "עצם העובדה שהעקרונות המנחים את שיקול הדעת שיופעל בבקשות דחייה – עקרונות אשר עוגנו בנוהל כאמור – מבוססים היטב בפסיקתנו, מייתרת להשקפתי את הצורך לדון בשאלת סמכויות הנשיא".

בכך מסתיים הטיפול בעתירה. תודה על שיתוף הפעולה.


נחי בן אור, עו"ד
מחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה
טלפון: 026466010
פקס: 026467011

<4703-14.pdf>