תוכן העניינים עליון 1   [דיון פלילי] רעפ 4070/18 יואב שניר נ' מדינת ישראל (עליון; א' שהם; 01/08/18) - 8 ע' גם אם מדובר באכיפה בררנית, המקימה למבקש טענת הגנה מן הצדק, הרי שהתוצאה אינה, בהכרח, ביטולו של כתב האישום, או זיכויו של הנאשם. סעד קיצוני בדמות ביטול כתב האישום, שמור למקרים חריגים ביותר, בהם לא ניתן לרפא את הפגם באמצעים חריפים פחות, כגון תיקון כתב האישום, או הקלה במידת העונש. דיון פלילי – הגנות – הגנה מן הצדק דיון פלילי – טענות מקדמיות – אכיפה בררנית 2   [משפט מינהלי] [משפט חוקתי] בגץ 4123/18 עו"ד שחר בן מאיר נ' היועץ המשפטי לממשלה (עליון; נ' הנדל, מ' מזוז, ג' קרא; 01/08/18) - 9 ע' בג"ץ דחה עתירה להורות ליועץ המשפטי לממשלה למסור לעותרים ולפרסם בציבור תמלילי שיחות שנערכו בין משיב 2 למשיב 3, המהווים חלק מחומרי חקירה משטרתית בפרשה המכונה "פרשת 2000", בהעדר עילה להתערבות בעמדת היועץ, לפיה פרסום, אף אם חלקי, של חומרי החקירה בעת הזו יביא לפגיעה בחקירה או בהליך הפלילי שעשוי לנבוע ממנה. משפט מינהלי – שיקול-דעת – היועץ המשפטי לממשלה משפט מינהלי – שיקול-דעת – רשויות האכיפה והתביעה משפט חוקתי – זכויות הפרט – חופש המידע משפט מינהלי – עיון במסמכי הרשות – חובת הרשות במתן מידע משפט מינהלי – בגץ – התערבות משפט מינהלי – בגץ – היעדר עילה 3   [דיון פלילי] בשפ 5606/18 פלוני נ' מדינת ישראל (עליון; י' אלרון; 01/08/18) - 6 ע' נדחה ערר על החלטה לעצור את העורר, המואשם בעבירות של ניסיון רצח ופציעה בנסיבות מחמירות, עד תום ההליכים נגדו, נוכח טיב העבירות המיוחסות לו ומסוכנותו הגבוהה, כמו גם הערכת שירות המבחן כי לא ניתן לאיינה באמצעות החלופה המוצעת. דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – מסוכנות דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – חלופת מעצר דיון פלילי – מעצר – עד תום ההליכים 4   [נוער] [בתי-משפט] בשפ 5439/18 פלוני נ' מדינת ישראל (עליון; י' וילנר; 01/08/18) - 6 ע' בימ"ש דחה בקשת רשות ערר שעניינה דחיית עררו של המבקש, קטין המואשם בעבירות אלימות, על החלטת בימ"ש לנוער שהורה על הארכת תנאי שחרורו בערובה בתשעים יום באופן רטרואקטיבי מיום פקיעתם. נפסק כי הבקשה אינה עומדת באמות המידה למתן רשות ערר על החלטת מעצר, כי אין באיחור בדיון בבקשה להארכת התנאים המגבילים כדי לשלול מבימ"ש את סמכותו להאריכם, וכי לא נפל פגם בהחלטות להאריך את התנאים המגבילים בהם המבקש מצוי. נוער – שפיטה – מעצר בתי-משפט – רשות ערעור – רישיון לערור 5   [חוזים] [חברות] [דיון אזרחי] עא 8759/16 SOLUX S.P.A נ' טי. או. יו מילניום אלקטריק בע"מ (עליון; מ' מזוז, ד' מינץ, י' אלרון; 01/08/18) - 7 ע' דחיית שני הערעורים משנמצא כי אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין של ביהמ"ש קמא; הממצאים העובדתיים תומכים במסקנה המשפטית; ואין לגלות בפסק הדין טעות שבחוק. חוזים – הפרה – פיצויים מוסכמים חברות – אחריות אישית – נושאי משרה דיון אזרחי – ערעור – דחייה לפי תקנה 460(ב) לתקסד`א ‏ 6   [עונשין] עפ 2012/17 איידר קסימובה נ' מדינת ישראל (עליון; מ' מזוז, ד' מינץ, י' אלרון; 31/07/18) - 20 ע' בימ"ש פסק כי, יש בשתי הודעות שמסר המערער די כדי לבסס את הרשעתו בעבירת הניסיון לסחר בנשק וכדי לעמוד במבחן החד-משמעות, שכן לפיהן גילה המערער באופן חד-משמעי את כוונתו לבצע את עבירת הסחר בנשק בכך שכבר סיכם את תנאי העסקה, והיה בנסיעה למסירת הנשק וקבלת התמורה; אשר לגזר הדין, אין מקום להתערב במתחמי הענישה שנקבעו, אך נוכח אי מתן משקל לעובדה כי בעת מעצרו נהגו במערער בדרך בלתי ראויה, ונוכח כך שכיום המערער מקבל אחריות על מעשיו, עונש המאסר בפועל הופחת. עונשין – עבירות – ניסיון עונשין – עבירות – נשק עונשין – עבירות – עבירות נמשכות עונשין – אחריות פלילית – ריבוי עבירות עונשין – ענישה – מתחם הענישה עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: שיקולים לקולה 7   [דיון פלילי] בשפ 5678/18 מדינת ישראל נ' מאיר בן סבח שבו (עליון; י' אלרון; 26/07/18) - 5 ע' אכן, הוראות חוק המעצרים מקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית בעבירות סמים, וזאת בשל החשש כי יעלה בידי הנאשם להמשיך בביצוע עבירות גם ממקום חלופת המעצר. עם זאת, מקום בו יש בחלופת המעצר כדי לאיין חשש זה, כמו גם את מסוכנות הנאשם, יש להורות על שחרור לחלופת מעצר גם בעבירות אלה; לערכאה הדיונית קיים יתרון מובנה בהערכת חלופות מעצר. דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – חלופת מעצר דיון פלילי – מעצר – רשות לערור 8   [דיון אזרחי] רעא 5025/18 מגדלי נתניה בע"מ נ' נועם אלון (עליון; ד' ברק ארז; 17/07/18) - 6 ע' אמות המידה שנקבעו בעניין חניון חיפה אינן חלות במישרין על הדיון בבקשות כמו זו שבנדון, שכן שאלת עיכוב הביצוע נדונה לראשונה בביהמ"ש המחוזי. אעפ"כ, ביהמ"ש יגלה ריסון בקבלתן ויעשה כן רק כאשר מתעורר צורך למנוע עוול או נזק בלתי הפיך לבעל דין. דיון אזרחי – עיכוב ביצוע – של פסק-דין דיון אזרחי – פסק-דין – עיכוב ביצוע עבודה ארצי 9   [עבודה] [ביטוח לאומי] עבל (ארצי) 14177-01-17 תומר אלעד נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; סיגל דוידוב מוטולה, רועי פוליאק, חני אופק גנדלר, נ.צ.: ח' שחר, ב' סמו; 24/07/18) - 5 ע' ביה"ד הארצי פסק כי, תביעת המערער להכרה בפגיעה נפשית כתאונת עבודה, נדחתה בדין. נפסק כי טענות המערער נטענו באופן כוללני, מבלי לבודד אירוע או אירועים ספציפיים או לטעון כי אירועים אלה מהווים אירועים "מיוחדים", אלא נטען כי מאירועים אלה ניתן להסיק קיומו של מתח מתמשך, וכי ההלכה היא שאין להכיר בפגיעה נפשית לפי תורת המיקרוטראומה. עבודה – תאונת עבודה – מיקרוטראומה עבודה – תאונת עבודה – אירוע חריג עבודה – ביטוח לאומי – תאונת עבודה עבודה – ביטוח לאומי – פגיעה בעבודה ביטוח לאומי – ביטוח נפגעי עבודה – תאונת עבודה ביטוח לאומי – ביטוח נפגעי עבודה – פגיעה בעבודה עבודה אזורי 10   [דיון אזרחי] סע (ת"א) 25028-04-17 שלמה גרוס-שלומי נ' משק בר בע"מ (עבודה; מרב חבקין; 23/07/18) - 10 ע' ביה"ד קיבל בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה, בקובעו כי לא נעשתה המצאה כדין לנתבעת, והורה כי דינו של פסק הדין להתבטל מחמת הצדק; בנוסף נקבע כי יש מקום להיעתר לבקשה גם נוכח כך שאין לומר כי סיכויי ההגנה אפסיים ונוכח זכות הגישה לערכאות. דיון אזרחי – ביטול פסק-דין – מחובת הצדק דיון אזרחי – ביטול פסק-דין – שניתן בהיעדר הגנה דיון אזרחי – המצאת כתבי-בי-דין – המצאה למורשה 11   [עבודה] סעש (נצ') 12839-01-14 סימה נדב נ' מדינת ישראל משרד הבריאות המרכז הרפואי "רבקה זיו" (עבודה; מירון שוורץ, נ.צ.: פ' ל' כהן לוגסי, י' שוטלנד; 19/07/18) - 22 ע' ביה"ד דחה את תביעת התובעת, טכנולוגית רפואית בנתבעת, כנגד החלטת הנתבעת שלא להעלות את היקף משרתה, לאחר שדחה את טענת התובעת כי ההחלטה נגועה בהפליה פסולה בניגוד לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, ונוכח קביעתו כי ההחלטה סבירה ואין הצדקה להתערב בה. עבודה – שוויון הזדמנויות בעבודה – היעדר אפליה עבודה – שוויון הזדמנויות בעבודה – איסור הפליה עבודה – שוויון בעבודה – איסור הפלייה עבודה – עובדי מדינה – מינויים עבודה – עובדי מדינה – תנאי העבודה 12   [עבודה] [ביטוח לאומי] בל (ת"א) 37631-03-15 שירה זקס נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; דורי ספיבק, נ.צ.: ס' רונן-כץ; 15/07/18) - 7 ע' ביה"ד פסק כי, אירוע הפגיעה שבו נפגעה התובעת התרחש במקום המצוי על הדרך הרגילה והמקובלת שלה מביתה למקום עבודתה, לאחר שהסטייה שהתובעת סטתה מהדרך לעבודה לביצוע סידורים "רופאה" בכך שהיא חזרה לתוואי הרגיל של הדרך לעבודה, ולפיכך, יש להכיר באירוע כתאונת עבודה. עבודה – תאונת עבודה – קביעה בדבר תאונת עבודה עבודה – ביטוח לאומי – פגיעה בעבודה עבודה – ביטוח נפגעי עבודה – פגיעה בעבודה ביטוח לאומי – ביטוח נפגעי עבודה – פגיעה בעבודה ביטוח לאומי – ביטוח נפגעי עבודה – תאונת עבודה 13   [עבודה] [ביטוח לאומי] בל (ת"א) 19213-01-15 שמואל שורץ נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; דפנה חסון זכריה, נ.צ.: ר' שפיר; 11/07/18) - 11 ע' ביה"ד דחה את תביעת התובע, שעבד כמבקר פנים ראשי בחברה, להכיר בליקוי בידיו (תסמונת התעלה הקרפלית), כמחלת מקצוע או כפגימה בעבודה, על פי תורת המיקרוטראומה, בהעדר התקיימות התנאים הנדרשים לשם הוכחות תשתית עובדתית לקיומה של מיקרוטראומה או מחלת מקצוע. עבודה – תאונת עבודה – מיקרוטראומה עבודה – ביטוח לאומי – פגיעה בעבודה עבודה – ביטוח נפגעי עבודה – פגיעה בעבודה ביטוח לאומי – ביטוח נפגעי עבודה – פגיעה בעבודה 14   [עבודה] תצ (ת"א) 55469-03-18 ולדיסלב אלכסנדרוב נ' יו אס די אי בע"מ (עבודה; רוית צדיק, נ.צ.: ב' הראל, א' אזון; 04/07/18) - 22 ע' ביה"ד קיבל בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד הנתבעת בעילות הבאות: אי ביצוע הפרשות לפנסיה, אי תשלום תוספת ותק ואי ביצוע הפרשות לקרן השתלמות, בניגוד לצו ההרחבה בענף המוסכים. נפסק כי, לא קיימת מניעות סטטוטורית לאשר את הגשת התובענה הייצוגית, כי קיימת לתובע עילת תביעה אישית וכי מתקיימים כל יתר התנאים הנדרשים לצורך אישור הבקשה. עבודה – תובענה ייצוגית – תנאים לאישורה עבודה – תובענה ייצוגית – תביעה שניתן להגיש בה בקשה לאישור תובענה ייצוגית מנהלי 15   [משפט מינהלי] [מכרזים] עתמ (חי') 25755-07-18 פפושדו מחיר למשתכן בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל (מנהלי; גדעון גינת, עמית; 31/07/18) - 7 ע' בהתחשב במכלול הנסיבות במקרה דנן, לא היה מקום לבטל את זכיית העותרת במכרז בשל האיחור בתשלום הוצאות הפיתוח, אשר שולמו ביום א' במקום ביום ו' שקדם לו. משפט מינהלי – מכרזים – ביטול זכייה מכרזים – זכייה במכרז – ביטולה 16   [תכנון ובנייה] עמנ (מרכז) 6524-12-16 הוועדה המקומית לתכנון ובניה רעננה נ' חברת הריבוע הכחול נדל"ן בע"מ (מנהלי; זהבה בוסתן; 22/07/18) - 10 ע' פרסום הקלה על פי סעיף 149 לחוק התכנון והבניה, מנספח בינוי מנחה, אינה מקימה חבות בהיטל השבחה בהתאם לתוספת השלישית לחוק. תכנון ובנייה – היטל השבחה – חובת תשלומו מחוזי 17   [פשיטת רגל] פשר (ת"א) 39859-02-15 גד לביא נ' עו"ד נדב שפירא (מנהל מיוחד) (מחוזי; יעל בלכר; 24/07/18) - 5 ע' בית המשפט הורה על ביטול מותנה של הליך פשיטת הרגל, כך שאם לא יוצע הסדר נושים שיהיה מקובל על הנושים ברוב מניין וערך ויאושר על ידם כנדרש בתוך 180 ימים (ובכפוף לאישור בית המשפט) – ההליך יבוטל. פשיטת רגל – הליכי פשיטת רגל – ביטולם 18   [דיון אזרחי] [משפט בינלאומי פרטי] תא (חי') 15438-06-16 פלוני נ' אשרף קיקס (מחוזי; ברכה בר זיו; 23/07/18) - 5 ע' נמחקה על הסף תביעה שהגיש תושב השטחים לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו עקב תאונת דרכים שארעה ליד מחסום גבע, בעת שנהג באוטובוס המבוטח על ידי מבטחת פלסטינית. בית משפט זה אינו הפורום המתאים לבירור התביעה. דיון אזרחי – סילוק על הסף – קבלתו משפט בינלאומי פרטי – סמכות בינלאומית – פורום לא נאות 19   [דיון אזרחי] [תקשורת] תצ (מרכז) 19619-06-15 אילה דנינו נ' 013 נטוויז'ן בע"מ (מחוזי; הדס עובדיה; 17/07/18) - 28 ע' אושרה תובענה ייצוגית שעניינה בטענה כי המשיבה, המספקת שירותי בזק בינלאומיים ושירותי גישה לאינטרנט, הפרה את הוראות ומגבלות רישיונותיה בנוגע לחיוב הלקוחות בתשלום הוצאות גביית חובות. התובענה אושרה אך ביחס לחלק מהטענות שהעלה המבקש. דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – אישור תובענה ייצוגית תקשורת – רישיון – מגבלות 20   [דיון אזרחי] [בנקאות] תצ (ת"א) 7081-01-17 יהונתן לוי נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (מחוזי; דורון חסדאי; 17/07/18) - 6 ע' אושרה הסתלקות מבקשה לאישור תובענה ייצוגית שעניינה בגביית עמלת הפקדה מלקוחות המשיב, מקום בו צד ג' הוא שהפקיד את הכספים בחשבון הלקוח. דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – בקשה להסתלקות מבקשה לאישור תובענה ייצוגית בנקאות – בנקים – עמלות שלום 21   [מקרקעין] תא (י-ם) 53609-09-11 חוסין שחדה אבו רמוז נ' חליל עודה אלצעידי (שלום; קרן אזולאי; 26/07/18) - 12 ע' נדחתה תביעה לסילוק של הנתבע ממקרקעין שהתובע טוען שהם בבעלותו, זאת משלא עלה בידי התובע להוכיח את מיקומם המדויק של המקרקעין בבעלותו. בתוך כך, נדחתה טענת התובע, כי על בית המשפט להכריע בתביעתו בהתאם למתווה האמור בסיפה של סעיף 19 לחוק המקרקעין, כתביעה פוססורית. מקרקעין – בעלות – הוכחתה מקרקעין – חזקה – הגנתה 22   [ביטוח] תא (אשד') 186-01-16 אורית ברונר נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (שלום; גיל דניאל; 25/07/18) - 18 ע' נדחתה תביעה לתשלום תגמולי ביטוח לפי פוליסת ביטוח חיים. נפסק, כי הפוליסה נשוא התביעה הייתה משוללת כל תוקף, זאת משלא שולמה פרמיה כלשהי בגינה, ואף נתבקש ביטולה על ידי המבוטח. ביטוח – פוליסה – ביטולה 23   [חוזים] הפ (אריאל) 64792-11-16 לירן פלדמן נ' חברת שכונות מגורים ביו"ש (בית חורון) בע"מ (שלום; אריאל ברגנר; 25/07/18) - 8 ע' בית המשפט קבע כי אין להחיל על העסקה את חוק המכר (דירות), תשל"ג-1973. חוזים – מכר – דירות 24   [הגנת הדייר] תא (חי') 17586-04-17 חיים גרוסמן נ' אסתר פראנש סאלם (שלום; רויטל באום; 24/07/18) - 15 ע' נדחתה תביעה לפינויה של הנתבעת 1 ולסילוק ידה של הנתבעת 2 מדירת התובע. הגנת הדייר – העברת המושכר – קרובים הגנת הדייר – תחולת ההגנה – היקפה הגנת הדייר – נטישה – נטל ההוכחה 25   [חוזים] [ראיות] תא (חי') 9347-10-14 יקיר טרומן נ' דובי אייפנברג (שלום; עידית וינברגר; 23/07/18) - 10 ע' משעה שקיים חוזה בכתב, שאין בו כל תניה ביחס לטעימות או למועד בו עליהן להיערך, ובאותה עת הוא מכיל תניות ברורות באשר לפיצויים מוסכמים בעת ביטול החוזה, תניות שלא סויגו אף שהוכנסו בחוזה תיקונים רבים בכתב יד, חזקה שבהגיון שלא הוסכם כי לתובעים תהא זכות לבטל את ההסכם ככל שלא יהיו מרוצים מהטעימות. חוזים – חתימה – נפקותה חוזים – ביטול – שלא כדין ראיות – מסמך בכתב – להוכחת הסכמה בין צדדים לחוזה 26   [חוזים] תא (ת"א) 27548-07-18 אורגד - ח.ש.ן בע"מ נ' כפיר ויונתן בע"מ יוצגה בדיון (שלום; טל לוי מיכאלי; 23/07/18) - 11 ע' בית המשפט קיבל את בקשת המבקשת למתן סעד זמני דחוף שענייננו בהסכם זכיינות. נקבע, כי בניגוד למצב הדברים הרגיל במסגרת בקשות לסעד זמני, כשאנו עוסקים בדיני זכיינות, וכשברקע אובדן אמון וקרע משמעותי ביחסי הצדדים דווקא ברירת המחדל הוא שינוי הסטטוס קוו. חוזים – חוזה זכיינות – ביטולו 27   [נזיקין] תאמ (חי') 4496-01-18 ישראל וקסלר נ' עיריית חיפה (שלום; רויטל באום; 22/07/18) - 12 ע' בית המשפט קיבל באופן חלקי תביעת התובע כנגד הנתבעת – עירייה, בגין הטלת עיקולים על חשבון הבנק שלו בניגוד לדין. בתוך כך, ייחס בית המשפט לנתבע "אשם תורם" של ממש. נזיקין – עוולות – לשון הרע 28   [נזיקין] תא (ב"ש) 5779-03-16 ליאת מונשי נ' אחים אוזן חברה לבניה בע"מ (שלום; רחלי טיקטין עדולם; 21/07/18) - 17 ע' בית המשפט קיבל, באופן חלקי, תביעה בגין ליקויי בנייה, ובתוך כך הורה, כי התובעים זכאים לפיצוי על אף שחלפה תקופת הבדק והאחריות. באשר לשיעור הפיצויים, הנתבעת חוייבה לפצות את התובעים על בסיס עלות התיקון ולא על בסיס עלות לקבלן מזדמן. נזיקין – חיוב בנזיקין – בגין ליקויי בנייה 29   [תכנון ובנייה] עמא (י-ם) 66455-05-18 ברכת השמש בע"מ נ' היחידה הארצית לאכיפה דיני התכנון ובניה (שלום; סיגל אלבו; 18/07/18) - 11 ע' היחידה הארצית לאכיפה דיני התכנון ובניה לא הייתה רשאית להוציא צו מינהלי להפסקת עבודות על סמך הטענה, כי ההיתרים בהם מחזיקים המבקשים ניתנו בניגוד לדין. על כן, בית המשפט נעתר לבקשת המבקשים לביטולו של הצו. תכנון ובנייה – הפסקת בנייה – צו הפסקה מינהלי 30   [נזיקין] תאמ (י-ם) 19652-01-16 שולמית כהן נ' א.א. קליניקות כרמל בע"מ (שלום; אלישבע חן; 18/07/18) - 11 ע' בית המשפט פסק, כי עיכובה ומעצרה של התובעת נעשו ללא הצדקה חוקית ואף ברשלנות. על כן, יש להטיל על הנתבעת אחריות בנזיקין ולחייבה לפצות התובעת בגין נזקיה, לנוכח שלילת חירותה תוך פגיעה בזכות יסוד. נזיקין – חיוב בנזיקין – בגין מעצר לא חוקי משפחה 31   [בוררות] [משפט בינלאומי פרטי] תב (ת"א) 28326-10-15 הבן נ' מנהל עזבון האב המנוח (משפחה; תמר סנונית; 31/05/18) - 18 ע' הפסיקה קבעה כי הכלל הוא הכרה ואכיפה של הפסק הזר ועילות ההתנגדות על פי האמנה יפורשו בצמצום, כאשר הנטל להוכיחן מוטל על כתפי המתנגד. מאחר והמשיב לא הוכיח קיומה של מי מעילות ההתנגדות על פי אמנת ניו יורק, דין התביעה להתקבל. בוררות – פסק בורר – פסק בוררות חוץ משפט בינלאומי פרטי – פסקי-חוץ – הכרה בהם 32   [ירושה] [משפחה] תע (י-ם) 20528-03-15 א.א נ' י.ח (משפחה; מיכל דבירי רוזנבלט; 26/02/18) - 29 ע' אין די בחומר הראיות שהוצג כדי לחצות הסף הראייתי המספק לשם הקביעה כי התקיימו בין התובע למנוחה חיי משפחה ומשק בית משותף, באופן המקנה לתובע זכות לרשת את עיזבונה בהתאם להוראת סעיף 55 לחוק הירושה. אמנם נדונו בפסיקה מקרים שבהם בני-זוג הוכרו כ"ידועים בציבור" גם בהעדר מרכיב של יחסי אישות, או בהעדר מרכיב של מגורים משותפים, אך במקרים אלו, להבדיל מענייננו, קיומם של יסודות אחרים היה משמעותי וברור. ירושה – יורשים – ידועים בציבור משפחה – ידועים בציבור – מבחנים להיותם ידועים בציבור כתבי טענות 33   תא (מרכז) 56082-02-14 פלורה סלומון נ' גיל עובדיה - ב"כ עו"ד שמואל י. אביצרור (כתבי טענות; ריקי שמולביץ; 01/03/18) - 7 ע' תביעה שעניינה בהעברת זכויות התובעת במקרקעין ללא תמורה לאחיה הנתבעים 1-2 ובניסיון להעברת יתרת זכויות התובעת לנתבע 2 לאחר מספר שנים. התובעת טענה כי הנתבעים 1 ו-2 קשרו קשר לרמות אותה ולצורך כך ביצעו מעשי תרמית, זיופים והתחזויות בסיועם של הנתבעים 6-3.

עליון

1   [דיון פלילי] רעפ 4070/18 יואב שניר נ' מדינת ישראל (עליון; א' שהם; 01/08/18) - 8 ע' עו"ד: אריה פטר, דוד הלוי גם אם מדובר באכיפה בררנית, המקימה למבקש טענת הגנה מן הצדק, הרי שהתוצאה אינה, בהכרח, ביטולו של כתב האישום, או זיכויו של הנאשם. סעד קיצוני בדמות ביטול כתב האישום, שמור למקרים חריגים ביותר, בהם לא ניתן לרפא את הפגם באמצעים חריפים פחות, כגון תיקון כתב האישום, או הקלה במידת העונש. דיון פלילי – הגנות – הגנה מן הצדק דיון פלילי – טענות מקדמיות – אכיפה בררנית . בקשת רשות ערעור על פס"ד מחוזי בגדרו התקבל חלקית ערעורו של המבקש על גז"ד של בימ"ש שלום. רקע: המבקש הורשע בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממש – בן זוג. בימ"ש השלום קבע כי עומדת למבקש הגנה מן הצדק לאחר שמצא כי על אף שהראיות מצביעות אלימות הדדית, בין המבקש לאשתו, המבקש הוא היחיד שעמד לדין. אולם נקבע, כי בנסיבות העניין, לא ניתן לוותר על הרשעת המבקש מבלי לפגוע בשיקולי ענישה אחרים. אך נקבע כי קבלת הטענה של הגנה מן הצדק במקרה דנן מצדיקה הקלה משמעותית בעונש ולפיכך הושת על המבקש חודש מאסר על תנאי, למשך שנה; והתחייבות בסך 2,000 ₪, למשך שנה. ביהמ"ש המחוזי קיבל את ערעור המבקש על גזה"ד בחלקו באופן שביטל את הרשעתו של המבקש וכפועל יוצא מכך בוטל גם עונש המאסר המותנה שהושת עליו. לטענת המבקש, בהינתן קביעתו של בימ"ש השלום לפיה עומדת למבקש הגנה מן הצדק, התוצאה הנכונה היא ביטול כתב האישום ולחלופין זיכויו מכל אשמה. . ביהמ"ש העליון (השופט א' שהם) דחה את הבקשה מהטעמים הבאים: ראשית, הבקשה איננה עומדת באמות המידה הידועות למתן רשות ערעור בגלגול שלישי. זאת ועוד, חלק נכבד מטענות המבקש, בדבר אופן התרחשות האירוע נשוא כתב האישום וביחס לחומר הראיות שהוצג בפני בימ"ש השלום, מופנה כלפי קביעות שבעובדה ושבמהימנות, שנעשו על ידי הערכאה הדיונית, וכידוע ערכאת הערעור איננה נוטה להתערב בממצאים מעין אלה. ביתר שאת אמורים הדברים, שעה שמדובר בערכאת ערעור "בגלגול שלישי". בנוסף, המבקש צירף לכתב הבקשה את מכלול טענותיו שהועלו בכתב הערעור שהוגש לביהמ"ש המחוזי, ומשכך, נראה כי הבקשה מהווה ניסיון לערוך "מקצה שיפורים" לתוצאת הערעור, ניסיון שאין להיעתר לו. די בטעמים אלה, על מנת לדחות את הבקשה. למעלה מן הצורך, ולגופו של עניין, גם אם מדובר במקרה דנן באכיפה בררנית, המקימה למבקש טענת הגנה מן הצדק, הרי שהתוצאה אינה, בהכרח, ביטולו של כתב האישום, או זיכויו של הנאשם. כפי שנפסק בעבר, "[גם] אם הוכח קיומה של אכיפה בררנית, הרי שסעד קיצוני בדמות ביטול כתב האישום, שמור למקרים חריגים ביותר, בהם לא ניתן לרפא את הפגם באמצעים חריפים פחות, כגון תיקון כתב האישום, או הקלה במידת העונש." במקרה דנא צדק ביהמ"ש המחוזי בקובעו כי, בנסיבות העניין, ניתן לרפא את הפגיעה במבקש בביטול הרשעתו ובביטול עונש המאסר המותנה שנגזר עליו, ובכך הלך ביהמ"ש המחוזי לקראת המבקש, אף מעבר להקלה שניתנה לו בגזר דינו של בימ"ש השלום. כן לא נמצא כל פגם בהנמקתו של ביהמ"ש המחוזי, אשר נדרש לעיקרי טענותיו של המבקש, ולא חלה עליו כל חובה להתייחס באריכות ובהרחבה לכל טענה וטענה, שהועלתה על ידו. חזרה למעלה

2   [משפט מינהלי] [משפט חוקתי] בגץ 4123/18 עו"ד שחר בן מאיר נ' היועץ המשפטי לממשלה (עליון; נ' הנדל, מ' מזוז, ג' קרא; 01/08/18) - 9 ע' עו"ד: יובל רויטמן, עמית חדד, נוית נגב, איריס ניב סבאג, אורון קינן בג"ץ דחה עתירה להורות ליועץ המשפטי לממשלה למסור לעותרים ולפרסם בציבור תמלילי שיחות שנערכו בין משיב 2 למשיב 3, המהווים חלק מחומרי חקירה משטרתית בפרשה המכונה "פרשת 2000", בהעדר עילה להתערבות בעמדת היועץ, לפיה פרסום, אף אם חלקי, של חומרי החקירה בעת הזו יביא לפגיעה בחקירה או בהליך הפלילי שעשוי לנבוע ממנה. משפט מינהלי – שיקול-דעת – היועץ המשפטי לממשלה משפט מינהלי – שיקול-דעת – רשויות האכיפה והתביעה משפט חוקתי – זכויות הפרט – חופש המידע משפט מינהלי – עיון במסמכי הרשות – חובת הרשות במתן מידע משפט מינהלי – בגץ – התערבות משפט מינהלי – בגץ – היעדר עילה . העותרים מבקשים להורות למשיב 1, היועץ המשפטי לממשלה (להלן: היועץ), למסור להם ולפרסם בציבור תמלילי שיחות שנערכו בין משיב 2 (להלן: ראש הממשלה) לבין משיב 3 (להלן: מוזס), המהווים חלק מחומרי חקירה משטרתית בפרשה המכונה "פרשת 2000". . בג"ץ (מפי השופט קרא ובהסכמת השופטים הנדל ומזוז) דחה את העתירה ופסק כי: זכותו של כל אזרח או תושב ישראלי לקבל מידע מרשות ציבורית מעוגנת בחוק חופש המידע. עם זאת, החוק מחריג מתחולתו כל גוף או רשות שיש להם סמכות חקירה לפי דין, לגבי מידע שנאסף או שנוצר לצורכי חקירה ולגבי מידע מודיעיני; סעיף 74 לחסד"פ, מקנה זכויות עיון בחומרי חקירה לנאשם ולסנגורו בלבד, רק לאחר הגשת כתב אישום. מכאן, שבטרם הגשת כתב אישום אין לאיש זכות מוקנית בדין לעיון בחומרי חקירה, וההכרעה בבקשת עיון נתונה לשיקול דעת גורמי החקירה. עם זאת, בפרשת פריד נקבע כי ההוראות הללו אינן יוצרות הסדר שלילי על גילוי של חומר חקירה וכי מתן אפשרות לעיון בחומר החקירה מעבר להן נתון לשיקול דעת גורמי החקירה. נקבע, בדעת רוב, כי נקודת המוצא היא זכותו של בעל העניין לקבל את המידע שבידי הרשות, וכי צריכה להתקיים עילה טובה בידי הרשות כדי למנוע את גילוי המידע. בהמשך נקבע כי ככל שעומדים מול זכות העיון אינטרסים ציבוריים שקיימת "ודאות קרובה" (כשיטת השופט עדיאל) או "הסתברות גבוהה" (כשיטת הנשיא ברק) לפגיעה בהם, ישוב ויגבר עקרון החיסיון. העקרונות על פיהם פועלות רשויות התביעה בעת הכרעה בבקשה לעיון בחומרי חקירה, שהותאמו בעקבות פרשת פריד, מוסדרים בהנחיית פרקליט המדינה ("בקשה מצד גורמים שונים לעיין במידע המצוי בתיק חקירה". בהנחיית הפרקליט נקבע כי ככלל יש להימנע ממסירת מידע, כאשר קיים חשש לפגיעה בתכלית שלשמה הוא נאסף, קרי, חשש לפגיעה בחקירה או בהליך הפלילי הנובע ממנה. עוד נקבע כי בקשה לעיון במידע מתיק החקירה טרם סיומה תיעשה באופן חריג ובמקרים הולמים. ליועץ מסור שיקול דעת רחב, בפרט בתפקידיו הנוגעים לפתיחה בחקירה פלילית, ניהול החקירה והעמדה לדין. משכך, בג"ץ יתערב בהחלטות היועץ רק במקרים חריגים בהם ההחלטה התקבלה בחוסר סבירות קיצוני, חוסר תום לב או על יסוד שיקולים זרים. בפרט, כוחו של הכלל חזק כאשר ענייננו בחקירה "תלויה ועומדת", שטרם מוצתה. במקרה זה, החקירה טרם הסתיימה ומסירת מידע בטרם סיומה, מקימה חשש לפגיעה בהתנהלות החקירה. העותרים לא הציגו טעם קונקרטי הדורש חשיפת תמלילי השיחות עוד טרם הסתיימה החקירה. אין לדעת אלו חלקים מן האמת העובדתית מתועדים בתמלילים, ויש טעם ממשי שלא לחשוף מידע זה לציבור על מנת לאפשר לחוקרים לבצע עבודתם נאמנה ולאפשר לגורמי התביעה להגיע למסקנה באופן שקול, כשכלל המידע הרלוונטי לפניהם. עצם חשיפת התמלילים בטרם נסתיימה החקירה עלול להזיק לחקירה ולהביא לפגיעה באינטרסים הציבוריים מכוחם מבקשים העותרים לפעול; הטענה כי אין כל משמעות לשאלה האם הסוגיה הנחקרת עולה לכדי עבירה פלילית או לאו, וכי העניין הינו חשיפה ציבורית בלבד, נדחתה. שיקול דעת היועץ כפוף לחובה לקיים ולקדם את התכליות והערכים שהנורמות הפליליות מבקשות להגשים. לצד האינטרסים הציבוריים בשמם פועלים העותרים, עומד האינטרס הציבורי לחקירת חשדות לביצוע עבירות פליליות, וביתר שאת במקרה דנן בו עסקינן בחקירה בעלת עניין ציבורי רב. ככל שעולה עוצמת האינטרסים הציבוריים לשמירה על חופש הביטוי וחופש העיתונות, עולה גם עוצמת האינטרס הציבורי בביצוע החקירה; בנוסף, לעותרים אין אינטרס אישי בהליך, מה שמשליך על מידת ההיענות לבקשה; עמדת היועץ, לפיה פרסום, אף אם חלקי, של חומרי החקירה בעת הזו יביא לפגיעה בחקירה או בהליך הפלילי שעשוי לנבוע ממנה, מצויה בגדרי שיקול דעתו הרחב ואינה מקימה עילה להתערבות. חזרה למעלה

3   [דיון פלילי] בשפ 5606/18 פלוני נ' מדינת ישראל (עליון; י' אלרון; 01/08/18) - 6 ע' עו"ד: איתמר גלבפיש, באסל פלאח, הדס לירון נדחה ערר על החלטה לעצור את העורר, המואשם בעבירות של ניסיון רצח ופציעה בנסיבות מחמירות, עד תום ההליכים נגדו, נוכח טיב העבירות המיוחסות לו ומסוכנותו הגבוהה, כמו גם הערכת שירות המבחן כי לא ניתן לאיינה באמצעות החלופה המוצעת. דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – מסוכנות דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – חלופת מעצר דיון פלילי – מעצר – עד תום ההליכים . נגד העורר, ושלושה נאשמים נוספים מבני משפחתו, הוגש לבימ"ש המחוזי כתב אישום המייחס להם עבירות של ניסיון רצח; פציעה בנסיבות מחמירות; והחזקת סכין שלא כדין. עסקינן בערר על החלטת בימ"ש המחוזי לעצור את העורר עד תום ההליכים. . בית המשפט העליון (השופט י' אלרון) דחה את הערר ופסק כי: כתב האישום מייחס לעורר עבירות אלימות חמורות ומסוכנות, שנסיבות ביצוען מלמדות על רמת מסוכנות גבוהה ומעידות על קיומה של עילת מעצר מובהקת. עניין לנו בביצוע בצוותא של ארבעה נאשמים, שהגיעו באישון לילה לבית המתלוננים על פי תכנון מוקדם בעודם חמושים בנשק קר, ותקפו אותם בדקירות חוזרות ונשנות באזורי גוף מסכני חיים. לכך מתווספות התוצאות הקשות להם גרמו הנאשמים, והעורר בכללם, והסיכון לחיי אדם שנשקף לחלק מקורבנות העבירה. טענת העורר לפיה ההבחנה שערך בימ"ש קמא בין עניינו לבין יתר הנאשמים אינה מוצדקת, נדחתה. כתב האישום מייחס לעורר (ולאביו) שתי עבירות של ניסיון רצח, בעוד לאחרים מיוחסת עבירה אחת כאמור. אין מדובר בהבחנה של מה בכך; בנוסף, הערכת שירות המבחן באשר למסוכנות העורר ונאשם 3 אינה זהה. התרשמות שירות המבחן באשר למסוכנות הגבוהה של נאשם 3 נסובה סביב הסכסוך הקיים, בעוד הערכתו לגבי מידת הסיכון הגבוהה להישנות התנהגות אלימה מצד העורר לא הוגבלה באופן דומה. לסיכום, נוכח טיבן של העבירות המיוחסות לעורר ומסוכנותו הגבוהה, כמו גם הערכת שירות המבחן כי לא ניתן לאיינה באמצעות החלופה המוצעת, בדין הורה בימ"ש קמא על מעצר העורר עד תום ההליכים. חזרה למעלה

4   [נוער] [בתי-משפט] בשפ 5439/18 פלוני נ' מדינת ישראל (עליון; י' וילנר; 01/08/18) - 6 ע' עו"ד: מיטל רון בימ"ש דחה בקשת רשות ערר שעניינה דחיית עררו של המבקש, קטין המואשם בעבירות אלימות, על החלטת בימ"ש לנוער שהורה על הארכת תנאי שחרורו בערובה בתשעים יום באופן רטרואקטיבי מיום פקיעתם. נפסק כי הבקשה אינה עומדת באמות המידה למתן רשות ערר על החלטת מעצר, כי אין באיחור בדיון בבקשה להארכת התנאים המגבילים כדי לשלול מבימ"ש את סמכותו להאריכם, וכי לא נפל פגם בהחלטות להאריך את התנאים המגבילים בהם המבקש מצוי. נוער – שפיטה – מעצר בתי-משפט – רשות ערעור – רישיון לערור . בקשת רשות ערר על החלטת בימ"ש המחוזי, בגדרה נדחה עררו של המבקש, קטין המואשם, יחד עם אחרים, בביצוע עבירות של תקיפה וחבלה ממשית ואיומים בצוותא, על החלטת בימ"ש לנוער שהורה על הארכת תנאי שחרורו בערובה של המבקש בתשעים יום באופן רטרואקטיבי מיום פקיעתם. . בית המשפט העליון (השופטת י' וילנר) דחה את הבקשה ופסק כי: הלכה היא כי בקשה לרשות ערר על החלטת מעצר ב"גלגול שלישי", תתקבל רק במקרים מיוחדים, בהם מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים להליך, או כאשר מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות זאת, כגון פגיעה שאיננה מידתית בזכויות המבקש, חריגה מסמכות, או אי מתן משקל ראוי לשלום הציבור ולביטחונו. יישום אמות מידה אלה על ענייננו מוביל לדחיית הבקשה. הבקשה אינה מגלה שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים, או בעלת השלכות רוחב. אין באיחור בדיון בבקשה להארכת התנאים המגבילים כדי לשלול מבימ"ש את סמכותו להאריכם. יתרה מכך, עניינו של המבקש נדון לפני שתי ערכאות שיפוטיות, שבחנו היטב את טענותיו והגיעו למסקנה כי יש להאריך את התנאים המגבילים בהם הוא מצוי בתשעים ימים, וזאת בשל מסוכנותו, חוסר היציבות של מצבו, ובשל הצורך של המבקש במסגרת נוקשה על-מנת להשלים את ההליך הטיפולי בו הוא מצוי. לא נמצא כי נפל פגם בהחלטות אלה המצדיק התערבות. חזרה למעלה

5   [חוזים] [חברות] [דיון אזרחי] עא 8759/16 SOLUX S.P.A נ' טי. או. יו מילניום אלקטריק בע"מ (עליון; מ' מזוז, ד' מינץ, י' אלרון; 01/08/18) - 7 ע' עו"ד: צביקה שטוירמן, זוהר לוי, אוהד שני דחיית שני הערעורים משנמצא כי אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין של ביהמ"ש קמא; הממצאים העובדתיים תומכים במסקנה המשפטית; ואין לגלות בפסק הדין טעות שבחוק. חוזים – הפרה – פיצויים מוסכמים חברות – אחריות אישית – נושאי משרה דיון אזרחי – ערעור – דחייה לפי תקנה 460(ב) לתקסד`א ‏ . המערערת בע"א 8759/16 והמשיבה 1 בע"א 9000/16 (להלן: המערערת) הגישה תביעה כנגד המשיבה 1 בע"א 8759/16 והמערערת בע"א 9000/16 (להלן: המשיבה) וכנגד המשיב 2 בשני הערעורים (בעל השליטה במשיבה ולהלן: המשיב) בטענה כי האחרונים הפרו הסכמים שנכרתו בין הצדדים לאספקת פאנלים סולאריים למערערת. הצדדים פנו להליך גישור, שבסיומו נחתם הסכם גישור. חרף קיומו של ההסכם, לא סופקו פאנלים סולאריים מכל סוג שהוא למערערת. בהמשך לכך תוקן כתב התביעה ובוסס על הפרת הסכם הגישור. ביהמ"ש המחוזי קיבל את התביעה כנגד המשיבה וחייב את המשיבה לשלם למערערת את מלוא הפיצוי המוסכם לפי הסכם הגישור וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד. עתירת המערערת להטיל על המשיב אחריות אישית להפרת הסכם הגישור נדחתה. ערעור המשיבה הופנה כנגד חיובה בפיצוי המוסכם. ערעור המערערת הופנה כנגד הקביעה כי אין מקום להטלת אחריות אישית על המשיב. יצוין כי לא ניתן לגבות מהמשיבה, את הסכום שנפסק בפסק הדין לאחר שהפכה חדלת פירעון. . ביהמ"ש העליון (מפי השופט מ' מזוז) דחה את שני הערעורים מהטעמים הבאים: נמצא כי אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין; הממצאים העובדתיים תומכים במסקנה המשפטית; ואין לגלות בפסק הדין טעות שבחוק. לפיכך שני הערעורים נדחו לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי. אשר לערעורה של המערערת צוין כי ביהמ"ש המחוזי קבע, ובצדק, כי הסכם הגישור הבחין באופן מוקפד וברור בין המשיבה לבין המשיב ומכאן שצדק ביהמ"ש במסקנתו לפיה לא היה מקום לחייב את המשיב בפיצוי המוסכם בהתאם להוראות הסכם הגישור. יתר הטענות שנטענו, לפיהן יש מקום לחיובו של המשיב בשל חוסר תום לב, תרמית וכיו"ב, נדחו בפסק הדין בהתבסס על קביעות עובדתיות לגבי מה שנטען בכתבי הטענות ולגבי מה שהוכח ולא הוכח, ועל כן גם באשר לכך לא קמה כל עילה להתערב. אכן, התוצאה מעוררת אי-נוחות. המערערת זכתה בתביעתה נגד המשיבה לאחר הליך משפטי ממושך, אך אין בידה לממש את פסק הדין. ואולם עובדה זו כשלעצמה אין בה כדי להצדיק הטלת חיוב אישי על המשיב בגין חיובי המשיבה. ברם, מאחר וביהמ"ש התרשם כי ערעור המשיבה – להבדיל מערעור המערערת – היה משולל יסוד שנועד אך להוות משקל-נגד לערעור המערערת, המשיבה חויבה בהוצאות בסך 40,000 ₪ (שייגבו מהערבון שהופקד). חזרה למעלה

6   [עונשין] עפ 2012/17 איידר קסימובה נ' מדינת ישראל (עליון; מ' מזוז, ד' מינץ, י' אלרון; 31/07/18) - 20 ע' עו"ד: אפרת גולדשטיין, שרון נהרי, ניסים לביא בימ"ש פסק כי, יש בשתי הודעות שמסר המערער די כדי לבסס את הרשעתו בעבירת הניסיון לסחר בנשק וכדי לעמוד במבחן החד-משמעות, שכן לפיהן גילה המערער באופן חד-משמעי את כוונתו לבצע את עבירת הסחר בנשק בכך שכבר סיכם את תנאי העסקה, והיה בנסיעה למסירת הנשק וקבלת התמורה; אשר לגזר הדין, אין מקום להתערב במתחמי הענישה שנקבעו, אך נוכח אי מתן משקל לעובדה כי בעת מעצרו נהגו במערער בדרך בלתי ראויה, ונוכח כך שכיום המערער מקבל אחריות על מעשיו, עונש המאסר בפועל הופחת. עונשין – עבירות – ניסיון עונשין – עבירות – נשק עונשין – עבירות – עבירות נמשכות עונשין – אחריות פלילית – ריבוי עבירות עונשין – ענישה – מתחם הענישה עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: שיקולים לקולה . ערעור חלקי על הכרעת דינו וגזר דינו של בימ"ש המחוזי, במסגרתם הורשע המערער, במסגרת שישה אישומים, בעבירות רכוש ונשק והושתו עליו, בין השאר, 11 שנות מאסר בפועל, תקופות מאסר על תנאי ותשלום פיצוי לנפגעי העבירות. המערער צמצם את ערעורו כנגד הרשעתו באישום השישי וכנגד גזר הדין. . בית המשפט העליון (מפי השופט מינץ ובהסכמת השופטים מזוז ואלרון) קיבל את הערעור בחלקו ופסק כי: אשר להכרעת הדין, סעיף 25 לחוק העונשין (להלן: החוק) קובע כי "אדם מנסה לעבור עבירה אם, במטרה לבצעה, עשה מעשה שאין בו הכנה בלבד והעבירה לא הושלמה". הסעיף מבחין בין מצב שבו נעשה מעשה שהוא בגדר ניסיון לעבור עבירה, שבגינו ניתן לייחס אחריות פלילית למבצע, לבין מצב שבו נערכו פעולות הכנה בלבד, שלא מקימות אחריות פלילית. לשם הבחנה בין הכנה לניסיון פותחו שני מבחנים: מבחן הקרבה להשלמת הביצוע; מבחן החד-משמעות. בענייננו, לפי האישום השישי, המערער נתפס כשברכבו מצויים כלי נשק. יש בשתי הודעות מתוך שלוש הודעות שמסר המערער די כדי לבסס את הרשעתו בעבירת הניסיון לסחר בנשק וכדי לעמוד במבחן החד-משמעות, שכן לפיהן גילה המערער באופן חד-משמעי את כוונתו לבצע את עבירת הסחר בנשק בכך שכבר סיכם את תנאי העסקה, ראה את העסקה כ"סגורה" והיה בנסיעה למסירת הנשק וקבלת התמורה. אין קשר בין עבירת נשיאת הנשק המיוחסת למערער באישום הראשון ובאישום השלישי לעבירה המיוחסת לו באישום השישי. אין גם מקום לסברה בנסיבות אלו כי העבירה של נשיאת הנשק באישום השישי "נבלעת" כביכול בעבירה המיוחסת למערער באישום השלישי מפאת סמיכות הזמנים בשני האישומים. המצבים בהם נשא המערער בשני האישומים שונים, ואין מדובר בעבירה "נמשכת", הטעונה "אירוע מנתק" המבדיל בין חלקי העבירה. אשר לגזר הדין, בימ"ש לא קבע מתחם ענישה אחד לאישומים הראשון, השלישי והשישי. סעיף 40יג לחוק, כותרתו "ריבוי עבירות", והוא מבחין בין מצב שבו העבירות מהוות אירוע אחד למצב שבו הן מהוות כמה אירועים. ההבחנה בין "אירוע" ל"כמה אירועים" נעשית לפי "מבחן הקשר ההדוק", לפיו עבירות שיש ביניהן קשר הדוק תיחשבנה לאירוע אחד. בענייננו, לא נפל פגם באופן שבו יושם המבחן. הגם שניתן למצוא קשר מסוים בין העבירות בכל אחד מן האישומים בדמות "מטרת על" שלשמה בוצעו, אין בכך, לנוכח פערים משמעותיים, כדי להביא למסקנה כי יש לראות באישומים אירוע אחד. מכל מקום, לא כל שגגה שנפלה באופן הפעלת מנגנון הבניית שיקול הדעת בענישה מצדיקה התערבות; אף אם בימ"ש נכון לראות במעשים הרבים המיוחסים לנאשם כאירוע אחד, מתחם הענישה צריך להביא בחשבון את כלל המעשים המיוחסים לו באותו אירוע והוא אינו מוגבל לעונש המקסימלי שניתן להשית בגין העבירה החמורה שבעבירות המיוחסות לו; אשר לחומרת העונש, מעשי המערער חמורים ולכך יש להוסיף את עברו הפלילי. יחד עם זאת, לא ניתן משקל לעובדה כי בעת מעצרו נהגו במערער בדרך בלתי ראויה, ובנוסף, כיום, המערער מקבל אחריות על אשר עשה. משכך, עונש המאסר בפועל, כולל המאסר המותנה שהופעל, הופחת כך שיעמוד על 10 שנים ו-10 חודשים (חלף 11 שנים ו-10 חודשים). חזרה למעלה

7   [דיון פלילי] בשפ 5678/18 מדינת ישראל נ' מאיר בן סבח שבו (עליון; י' אלרון; 26/07/18) - 5 ע' עו"ד: אבי וסטרמן אכן, הוראות חוק המעצרים מקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית בעבירות סמים, וזאת בשל החשש כי יעלה בידי הנאשם להמשיך בביצוע עבירות גם ממקום חלופת המעצר. עם זאת, מקום בו יש בחלופת המעצר כדי לאיין חשש זה, כמו גם את מסוכנות הנאשם, יש להורות על שחרור לחלופת מעצר גם בעבירות אלה; לערכאה הדיונית קיים יתרון מובנה בהערכת חלופות מעצר. דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – חלופת מעצר דיון פלילי – מעצר – רשות לערור . נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו שמונה אישומים הכוללים כ-150 עסקאות סחר בסם מסוכן מסוג קנאביס. הבר"ע היא על החלטת ביהמ"ש המחוזי בגדרה נדחה ערר המבקשת על החלטת בימ"ש השלום בה התקבלה בקשת המשיב לעיון חוזר בהחלטה לעצרו עד תום ההליכים, והוא שוחרר למעצר בית מלא בהשגחת המפקחים שהוצעו ובתנאים מגבילים. . ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקבעו: רשות ערר על החלטה בעניין מעצר תינתן רק במקרים המעוררים שאלה משפטית, החורגת מעניינו הפרטני של המבקש, או בהתקיים נסיבות חריגות. הבקשה דנן אינה נופלת בגדרם של מקרים אלו. אף לגופם של דברים, לא נמצא להתערב בהחלטות הערכאות קמא. אכן, הוראות חוק המעצרים מקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית בעבירות סמים, וזאת בשל החשש כי יעלה בידי הנאשם להמשיך בביצוע עבירות גם ממקום חלופת המעצר. עם זאת, מקום בו יש בחלופת המעצר כדי לאיין חשש זה, כמו גם את מסוכנות הנאשם, יש להורות על שחרור לחלופת מעצר גם בעבירות אלה. בנסיבות המקרה דנן נמצא כי חלופת המעצר החדשה, ובכלל זה המפקחים המוצעים, נבחנו באופן יסודי ומעמיק, ונמצא כי יש בה כדי להפיג את מסוכנות המשיב באופן מיטבי, בנוסף לשורת המגבלות שהטיל עליו בימ"ש השלום. יש להזכיר, בהקשר זה, כי לערכאה הדיונית קיים יתרון מובנה בהערכת חלופות מעצר, נוכח התרשמותה הבלתי אמצעית מהמפקחים המוצעים, וכך גם בענייננו. נוסף על כל האמור, נראה כי בהחלטות בתי המשפט קמא ניתן המשקל הראוי להמלצת שירות המבחן, וכך גם באשר לעברו הפלילי של המשיב. חזרה למעלה

8   [דיון אזרחי] רעא 5025/18 מגדלי נתניה בע"מ נ' נועם אלון (עליון; ד' ברק ארז; 17/07/18) - 6 ע' עו"ד: יהונתן לב ארי, ניר רבר, אריאל שחר, ציונה גולן אמות המידה שנקבעו בעניין חניון חיפה אינן חלות במישרין על הדיון בבקשות כמו זו שבנדון, שכן שאלת עיכוב הביצוע נדונה לראשונה בביהמ"ש המחוזי. אעפ"כ, ביהמ"ש יגלה ריסון בקבלתן ויעשה כן רק כאשר מתעורר צורך למנוע עוול או נזק בלתי הפיך לבעל דין. דיון אזרחי – עיכוב ביצוע – של פסק-דין דיון אזרחי – פסק-דין – עיכוב ביצוע . בר"ע על החלטת ביהמ"ש המחוזי ובצדה בקשה למתן סעד זמני. ביהמ"ש המחוזי דחה בקשה שהגישו המבקשים לעיכוב ביצוע פסק דינו של בימ"ש השלום בעניין דרך הגישה לחניון של המבקשים. . ביהמ"ש העליון דן בבקשה כבערעור וקיבל את הערעור באופן חלקי בקבעו: אמות המידה שנקבעו בעניין חניון חיפה אינן חלות במישרין על הדיון בבקשות כמו זו שבנדון, שכן שאלת עיכוב הביצוע נדונה לראשונה בביהמ"ש המחוזי. אעפ"כ, ביהמ"ש יגלה ריסון בקבלתן ויעשה כן רק כאשר מתעורר צורך למנוע עוול או נזק בלתי הפיך לבעל דין. בנסיבות דנן נמצא כי מדובר בסוג המקרים שמצדיקים מתן רשות ערעור בשל פוטנציאל הפגיעה הגדול במבקשים – ככל שיתקבלו הערעורים – אשר מטה את מאזן הנוחות לטובתם. בימ"ש השלום קיבל בעיקרה את תביעת המשיבים למתן צו מניעה נגד מעבר של כלי רכב לחניון קראוזה (של המבקשים) דרך הכניסה לחניוני סמילנסקי (של המשיבים). בעניין זה, יש לייחס משקל לפרק הזמן הארוך שבו מצב הדברים בשטח אפשר את הגישה דרך הכניסה לחניוני סמילנסקי, וכן לכך שהנזק שעשוי להיגרם כתוצאה משינוי המצב בשטח הוא גדול יותר מן הנזק למשיבים כתוצאה מהשארת המצב הקיים עד להכרעה בערעור. בנסיבות אלה, ובהתחשב בכך שביהמ"ש המחוזי סבר כי הערעור אינו חסר כל סיכוי, דומה שיש מקום להיעתר לבקשה. יודגש כי החלטה זו נסבה אך על סוגיית הגישה לחניון קראוזה. חלקו של צו המניעה אשר עוסק באיסור החסימה של הכניסה לחניוני סמילנסקי ע"י המבקשים או מי מטעמם, וכן בפינוין של חסימות קיימות מטעמם, יעמוד על כנו. חזרה למעלה

עבודה ארצי

9   [עבודה] [ביטוח לאומי] עבל (ארצי) 14177-01-17 תומר אלעד נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; סיגל דוידוב מוטולה, רועי פוליאק, חני אופק גנדלר, נ.צ.: ח' שחר, ב' סמו; 24/07/18) - 5 ע' עו"ד: דן ארד, רועי קרת ביה"ד הארצי פסק כי, תביעת המערער להכרה בפגיעה נפשית כתאונת עבודה, נדחתה בדין. נפסק כי טענות המערער נטענו באופן כוללני, מבלי לבודד אירוע או אירועים ספציפיים או לטעון כי אירועים אלה מהווים אירועים "מיוחדים", אלא נטען כי מאירועים אלה ניתן להסיק קיומו של מתח מתמשך, וכי ההלכה היא שאין להכיר בפגיעה נפשית לפי תורת המיקרוטראומה. עבודה – תאונת עבודה – מיקרוטראומה עבודה – תאונת עבודה – אירוע חריג עבודה – ביטוח לאומי – תאונת עבודה עבודה – ביטוח לאומי – פגיעה בעבודה ביטוח לאומי – ביטוח נפגעי עבודה – תאונת עבודה ביטוח לאומי – ביטוח נפגעי עבודה – פגיעה בעבודה . ערעור על פסק דינו של ביה"ד האזורי, אשר דחה את תביעת המערער להכרה בפגיעה נפשית כתאונת עבודה, כמשמעותה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי. . בית הדין הארצי לעבודה (השופטים ס' דוידוב-מוטולה, ר' פוליאק, ח' אופק גנדלר ונציגות הציבור ח' שחר, ב' סמו) דחה את הערעור ופסק כי: בהתאם לפסיקה, על מנת להכיר בפגיעה נפשית כפגיעה בעבודה יש צורך בשלב ראשון להצביע על אירוע מיוחד בעבודה. על מהותו של אותו "אירוע מיוחד" ודרך הוכחתו נקבעו בהלכה הפסוקה הדברים הבאים: "סווג האירוע כ-"אירוע מיוחד" בשלב הראשוני, מצריך קיומם של שני תנאים מצטברים כמותיים באופיים: האחד – בעל אופי אובייקטיבי, המחייב קיומה של חריגה (ולו במידה מסוימת) משגרת העבודה הרגילה במקום העבודה ואילו השני – בעל אופי סובייקטיבי, המחייב קיומה של השפעה נפשית אפשרית של האירוע על המבוטח הספציפי (אף היא לפחות במידה מסוימת). בהתאם לכך, ההערכה הנוגעת לסיווג האירוע כ-"אירוע מיוחד", כפי שהיא נעשית בשלב הראשוני של בירור התביעה, טרם מינוי מומחה רפואי, מבטאת למעשה שקלול לכאורי "על פני הדברים" של שני גורמים: ההיקף המוערך של התנאי האובייקטיבי, הנוגע למידת הריחוק של האירוע משגרת העבודה הרגילה (וזאת, בהתבסס על "ניסיון החיים", ככל שיש בו ללמד על השפעה נפשית אפשרית של האירוע המדובר על "מבוטח סביר" בנסיבות דומות) וההיקף המוערך של התנאי הסובייקטיבי (ככל שניתן ללמוד עליו מן הראיות הנוגעות לאופן התגובה הסובייקטיבי של המבוטח לאותו אירוע ולעוצמתה של אותה תגובה). עם זאת, נוכח ההכרה במגבלותיה של יכולת ההערכה הראשונית הנוגעת למידת החריגות או הייחוד של האירוע, בהיבט האובייקטיבי והסובייקטיבי כאחד, ונוכח ההכרה בכך שיכול ובמקרים מסוימים יתעורר קושי להעריך, ללא סיוע של מומחה רפואי, האם האירוע המדובר עלול לגרום, על פני הדברים, לדחק נפשי בכלל (התנאי האובייקטיבי) ו/או האם הוא עשוי היה לגרום לדחק נפשי אצל המבוטח הספציפי (התנאי הסובייקטיבי) או כיצד יש לשקלל בין השניים – הרי שיש ללכת בנתיב לפיו במקום בו מקנן ספק או קושי באשר לסווג האירוע ימונה מומחה רפואי, חלף הדחיה של התביעה על סיפה, בנסיבות של ספק בדבר "חריגות" או "ייחוד" האירוע"; בנוסף, הלכה היא כי אין להכיר בפגיעה נפשית על פי תורת המיקרוטראומה. במקרה זה טענות המערער נטענו באופן כוללני, מבלי שהוא ניסה לבודד אירוע או אירועים ספציפיים או טען כי אירועים אלה מהווים אירועים "מיוחדים" בהתאם להגדרות הפסיקה, אלא טענתו היא כי מאירועים אלה ניתן להסיק קיומו של מתח מתמשך. משכך, ובהתאם להלכה הפסוקה לפיה אין להכיר בפגיעה נפשית לפי תורת המיקרוטראומה, אין מנוס מדחיית הערעור; הטענה כי בתיקים אחרים מונה מומחה רפואי בנסיבות דומות, נדחתה. חזרה למעלה

עבודה אזורי

10   [דיון אזרחי] סע (ת"א) 25028-04-17 שלמה גרוס-שלומי נ' משק בר בע"מ (עבודה; מרב חבקין; 23/07/18) - 10 ע' עו"ד: ביה"ד קיבל בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה, בקובעו כי לא נעשתה המצאה כדין לנתבעת, והורה כי דינו של פסק הדין להתבטל מחמת הצדק; בנוסף נקבע כי יש מקום להיעתר לבקשה גם נוכח כך שאין לומר כי סיכויי ההגנה אפסיים ונוכח זכות הגישה לערכאות. דיון אזרחי – ביטול פסק-דין – מחובת הצדק דיון אזרחי – ביטול פסק-דין – שניתן בהיעדר הגנה דיון אזרחי – המצאת כתבי-בי-דין – המצאה למורשה . התובע תביעה כנגד הנתבעת בגין תקופת עבודתו אצלה לתשלום הפרשי שכר וזכויות סוציאליות וכן עותר התובע לפיצוי בגין הפרת הסכם ופיטורים שלא כדין. עסקינן בבקשת הנתבעת לבטל את פסק הדין שניתן כנגדה בהיעדר הגנה. . בית הדין האזורי לעבודה (הרשמת מ' חבקין) קיבל את הבקשה ופסק כי: כאשר ביה"ד בוחן האם יש מקום לבטל פסק דין שניתן במעמד צד אחד עליו לבחון, האם נדרש ביטול פסק הדין מחמת הצדק, היינו פגם שנפל בפסק הדין. ככל שלא כך הוא הדבר, יש לבחון, האם מוצדק לבטל את פסק הדין מחמת שיקול דעת, קרי, סיבת מחדלו של בעל הדין וסיכוייו בהליך, כאשר משקלו של השיקול האחרון גדול יותר. מקרה זה מחייב ביטול פסק הדין מחמת הצדק. לפי תדפיס רשם החברות מענה הרשום של הנתבעת הוא "אצל יניב נפתלי" בכתובת ביישוב אלקנה. כתובת זו היא כתובת המגורים הקודמת של נפתלי, להבדיל מכתובת בה העסק פעיל. נפתלי אינו מתגורר עוד בכתובת זו. בתדפיס רשם החברות לא מופיעה כתובת בלבד, אלא יחד עם ציון הנמען אצלו יש לבצע המצאה, היינו מר נפתלי. אף באישור המסירה צוין, כי החתום על האישור אינו "הנמען הרשום", אלא מי שנחזה להיות על פי האישור "מיופה כוח של הנמען הרשום", כאשר שמו של זה אינו ברור מתוך האישור ולא מצוין שמו המלא של אותו מיופה כוח. תקנה 484 לתקסד"א, החלה בבית הדין לעבודה, קובעת, בין היתר, כי "המצאת כתב בי-דין לתאגיד תהא בהנחת הכתב במשרד או במען הרשום של התאגיד". כתובתה הרשומה של הנתבעת נכון למועד אישור המסירה הראשון היא "אצל יניב נפתלי" באלקנה. שעה שבעל דין הוא חברה בע"מ אין להמציא את ההזמנה לכל אחד ממשרדי החברה או לידי כל עובד שלה, אלא רק למען הרשום או למנהל החברה. במקרה זה, המסמכים לא הומצאו לנפתלי עצמו, שהוא בלבד רשום בתדפיס רשם החברות כמי שמורשה לקבל מסמכים עבור הנתבעת אלא לאדם שזהותו אינה ברורה. אמנם, המסמכים הומצאו בכתובת הרשומה, אלא שאין די בכך אלא נדרש כי ההמצאה תבוצע לנפתלי עצמו בהתאם לפרטי המען המלאים המצוינים בתדפיס רשם החברות. יתר על כן, באישור המסירה צוין כי המסירה בוצעה לידי "מיופה כוח של הנמען הרשום" אך לא הובאה כל אינדיקציה לקיומו של ייפוי כוח כאמור, ואף לא ברור מי האדם לו בוצעה המצאה. מכל מקום, לפי תדפיס רשם החברות אין כל גורם שהוא מיופה כוח לקבלת המסמכים עבור החברה. תקנה 497 לתקסד"א קובעת כי "הוראות תקנות 490 ו-491 לא יחולו על כתב בי-דין שהומצא בדואר רשום עם אישור מסירה, ורשאי בית המשפט לראות את הכתב כאילו הומצא כדין ואת התאריך המסומן באישור המסירה כתאריך ההמצאה". במקרה זה אמנם מדובר בהמצאה באמצעות דואר רשום, שקיימת לגביה חזקת תקינות אולם מדובר בחזקה הניתנת לסתירה, ודי בנתונים במקרה זה על מנת ללמד על סתירת החזקה; חזקת התקינות תקום מקום בו המסמכים הומצאו באופן בו כל הפרטים מולאו כשורה ואילו במקרה זה, לא ברור מהו שמו של מקבל המסמכים. שעה שלא ברור מי קיבל את המסמכים, נעדר מן האישור פרט מהותי, ואין לראות במסמך אישור למסירת דבר הדואר לנמען. לאור האמור, לא בוצעה המצאה כדין של כתב התביעה. לפיכך, גם מסירה נוספת אינה מסירה כדין, הגם שאישור מסירה שהוחזר בציון "לא נדרש" עשוי להוות מסירה כדין, אלא שהדבר נכון כשאין מחלוקת שמדובר בכתובתו של אותו הצד ולאחר שמסירה קודמת צלחה. משלא מדובר בהמצאה כדין, פסק הדין דינו להתבטל מחמת הצדק; גם אילולא היה נקבע כי יש לבטל את פסק הדין מחמת הצדק היה מקום להיעתר לבקשה, שכן אין לומר כי סיכויי ההגנה אפסיים ונוכח זכות הגישה לערכאות. חזרה למעלה

11   [עבודה] סעש (נצ') 12839-01-14 סימה נדב נ' מדינת ישראל משרד הבריאות המרכז הרפואי "רבקה זיו" (עבודה; מירון שוורץ, נ.צ.: פ' ל' כהן לוגסי, י' שוטלנד; 19/07/18) - 22 ע' עו"ד: יואב נדב ביה"ד דחה את תביעת התובעת, טכנולוגית רפואית בנתבעת, כנגד החלטת הנתבעת שלא להעלות את היקף משרתה, לאחר שדחה את טענת התובעת כי ההחלטה נגועה בהפליה פסולה בניגוד לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, ונוכח קביעתו כי ההחלטה סבירה ואין הצדקה להתערב בה. עבודה – שוויון הזדמנויות בעבודה – היעדר אפליה עבודה – שוויון הזדמנויות בעבודה – איסור הפליה עבודה – שוויון בעבודה – איסור הפלייה עבודה – עובדי מדינה – מינויים עבודה – עובדי מדינה – תנאי העבודה . התובעת, טכנולוגית רפואית במרכז הרפואי ע"ש "רבקה זיו" בצפת, הגישה תביעה זו כנגד הנתבעת (להלן: בית החולים) בטענה כי החלטתה שלא להעלות את היקף משרתה, נגועה בהפליה פסולה בעת מינוי עובדים בניגוד לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (להלן: חוק השוויון). התובעת עותרת למתן פסק דין הצהרתי ולמתן צו עשה להקצאת חצי תקן נוסף למשרתה. כן עותרת התובעת לפיצוי כספי בגין אובדן הכנסה וזכויות סוציאליות הנובעות מההחלטה שלא להעלות את היקף משרתה ובגין נזק שאינו ממוני לפי חוק השוויון. . בית הדין האזורי לעבודה (הנשיא מ' שוורץ ונציגי הציבור פ' ל' כהן לוגסי, י' שוטלנד) דחה את התביעה ופסק כי: טענת התובעת כי הוליכוה שולל בהבטחות להעלות את היקף משרתה נדחתה. לתובעת לא ניתנה כל הבטחה או התחייבות במהלך שנות עבודתה, להעלאת היקף משרתה על ידי הנהלת בית החולים. התובעת העלתה לפני הנהלת בית החולים במספר הזדמנויות את בקשתה להגדיל את היקף משרתה ולכל היותר הייתה לה ציפייה כי בקשתה להעלאת היקף המשרה תילקח בחשבון על ידי ההנהלה ככל שיתקיימו נסיבות אשר יאפשרו זאת; טענת התובעת כי במשך השנים קודמו טכנולוגים רפואיים אחרים תוך העדפה פסולה שלהם על פניה, נדחתה בהעדר הוכחה; התובעת לא הוכיחה את טענתה ולפיה טכנולוגים רפואיים אחרים קודמו או כי היקף משרתם עלה, תוך העדפתם מסיבות פסולות על פניה; אשר לטענה בדבר העלאת היקף המשרה של טכנאית ממחלקת הריאות (להלן: הטכנאית האחרת), לא ניתן לקבוע כי היקף משרתה של הטכנאית האחרת הוגדל תוך העדפתה על פני התובעת. היקף משרתה של הטכנאית האחרת עלה על היקף משרתה של התובעת, נבע מיישום של הסכם רחב היקף מבחינת תחולתו, שבוודאי הביא בחשבון גם נסיבות כאלו. אשר להחלטת הנתבעת שלא להקצות חצי תקן משרה לתובעת, בית החולים החליט שלא להקצות חצי תקן נוסף ליחידת הריאות, עבור התובעת, מעבר לתקן משרתה המקורי, בשונה מטענת הנתבעת, כי מדובר בהחלטה האם למנות עובד זה או אחר לתקן שהוסף או התפנה. ההחלטה התקבלה על ידי סגן מנהל בית החולים, לא נפל כל פגם בהתייעצות שערך סגן המנהל עם אמרכל בית החולים. ההחלטה התקבלה גם על ידי מנהל בית החולים. ההחלטה סבירה בנסיבות העניין ואינה מצדיקה התערבות, במיוחד, לנוכח העובדה כי ההחלטה נבחנה על ידי מספר רב של גורמים, ונומקה בהרחבה; טענת התובע להתנכלות ו/או להפליה מכוונת, לא הוכחה. התובעת לא הוכיחה כי ההחלטה שלא להגדיל את היקף משרתה נבעה ממניעים אישיים של גורם כלשהו. אשר לטענת ההפליה מכוח חוק השוויון, עובדות כתב התביעה אינן מבססות עילת תביעה מכוח חוק זה. בתביעה נטען להפליה בגין היות התובעת אישה וכן בשל גילה, אולם מעבר לכך ולהפניות כלליות לפסיקה בנושא של הפליה בניגוד לחוק השוויון, לא נמצאו טענות קונקרטיות לגבי התובעת, על כך שהיא הופלתה מחמת מאפיין כזה או אחר. גם מחומר הראיות לא עולה כי הטכנולוגים הרפואיים שנטען כי הועדפו על פני התובעת, היו צעירים ממנה. בנוסף, טענתה העיקרית של התובעת להפליה, הייתה אל מול אישה. בנסיבות אלו, טענות התובעת בדבר תפקודה המצוין, אינן מצדיקות כשלעצמן את העברת נטל ההוכחה לנתבעת לפי סעיף 9(א) לחוק השוויון. חזרה למעלה

12   [עבודה] [ביטוח לאומי] בל (ת"א) 37631-03-15 שירה זקס נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; דורי ספיבק, נ.צ.: ס' רונן-כץ; 15/07/18) - 7 ע' עו"ד: ינון תמרי, רועי הררי ביה"ד פסק כי, אירוע הפגיעה שבו נפגעה התובעת התרחש במקום המצוי על הדרך הרגילה והמקובלת שלה מביתה למקום עבודתה, לאחר שהסטייה שהתובעת סטתה מהדרך לעבודה לביצוע סידורים "רופאה" בכך שהיא חזרה לתוואי הרגיל של הדרך לעבודה, ולפיכך, יש להכיר באירוע כתאונת עבודה. עבודה – תאונת עבודה – קביעה בדבר תאונת עבודה עבודה – ביטוח לאומי – פגיעה בעבודה עבודה – ביטוח נפגעי עבודה – פגיעה בעבודה ביטוח לאומי – ביטוח נפגעי עבודה – פגיעה בעבודה ביטוח לאומי – ביטוח נפגעי עבודה – תאונת עבודה . הדיון נסב אודות השאלה האם יש להכיר בפגיעה שנפגעה התובעת במהלך נסיעת אוטובוס בדרכה לעבודה, כפגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי (להלן: החוק). העובדות המוסכמות הן: התובעת הייתה אמורה להתחיל עבודתה ביום האירוע בשעת צהריים. קודם לכן התובעת יצאה מביתה לסידורים אישיים ולאחר סיומם התובעת חזרה באותו מסלול, לכיוון ביתה, חלפה על פניו, והגיעה לתחנת האוטובוס הרגילה ממנה היא לוקחת מדי יום אוטובוס כדי להגיע למקום עבודתה. התובעת עלתה על אוטובוס, והאירוע הפגיעה התרחש לאחר נסיעה של מספר דקות. . בית הדין האזורי לעבודה (השופט ד' ספיבק ונציגת הציבור ס' רונן-כץ) קיבל את התביעה ופסק כי: סעיף 79 לחוק מגדיר "תאונת עבודה בנוגע לעובד שכיר כ"תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ...". סעיף 80 לחוק, שעניינו חזקת תאונת עבודה, מרחיב את המקרים שיש לראותם כתאונת עבודה. לענייננו זה רלוונטי סעיף 80(1) לחוק הקובע כך: "רואים תאונה כתאונת עבודה אף אם אירעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו או ממקום שבו הוא לן אף אם אינו מעונו, מן העבודה למעונו או ממקום עבודה אחד למשנהו, ועקב נסיעתו או הליכתו זו. החזקה האמורה סויגה בסעיף 81(א) לחוק, שעניינו "הפסקה וסטיה", הקובעת שהחזקה שבסעיף 80(1) לחוק לא תחול מקום בו חלה הפסקה או סטייה של ממש מן ה"דרך המקובלת". במקרה זה, התובעת יצאה מביתה לצורך ביצוע סידורים אישיים, ועל דרכה זו לא חל סעיף 80(1) לחוק. עם זאת, לאחר שהתובעת סיימה את סידוריה, היא ביקשה להגיע למקום עבודתה. לצורך כך, התובעת שבה לתחנת האוטובוס שליד ביתה, אליה היא מגיעה מדי יום על מנת לקחת קו אוטובוס במסלול נסיעתה הרגיל לעבודה. בכך התובעת למעשה שבה לתוואי הרגיל מביתה למקום העבודה. לפי הפסיקה, אין לקבוע מבחן כללי לפיו תסווג "הפסקה" או "סטיה" כ"קלה" או כ"רגילה", ומתי היא תסווג כ"הפסקה או סטיה של ממש", והכל תלוי בנסיבות. בפסק דין פוגל דן נדון מקרה שבו עובד יצא מביתו לקופת-חולים, ולאחר שחזר, שב לתחנת האוטובוס הרגילה שממנה הוא נוסע בכל יום לעבודה, ובעת שחיכה לאוטובוס שבו הוא נהג לנסוע ברגיל בדרכו לעבודה, חצה את הכביש כדרכו מדי בוקר כדי לרכוש עיתון, ונפגע בתאונת דרכים. ביה"ד הארצי הכיר בפגיעתו כפגיעה בעבודה. יישום הלכת פוגל על מקרה זה מוביל למסקנה שגם כאן מדובר בפגיעה בעבודה. גם במקרה זה "רופאה" הסטיה בכך שהתובעת חזרה למסלולה היומי הרגיל, על מנת להגיע מביתה למקום העבודה. הלכת להב אישררה את תוקפה המחייב של הלכת פוגל, שניתנה למעלה מ-20 שנה קודם לכן, כך שסטייה מהדרך לעבודה ניתנת לריפוי עם החזרה לתוואי הרגיל של הדרך העבודה. נוכח האמור, במקרה זה האירוע התרחש במקום המצוי על הדרך הרגילה והמקובלת של התובעת מביתה למקום עבודתה, לאחר שהסטייה שהתובעת סטתה מהדרך לעבודה "רופאה" בכך שהיא חזרה לתוואי הרגיל של הדרך לעבודה. לפיכך, האירוע מוכר כתאונת עבודה. חזרה למעלה

13   [עבודה] [ביטוח לאומי] בל (ת"א) 19213-01-15 שמואל שורץ נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; דפנה חסון זכריה, נ.צ.: ר' שפיר; 11/07/18) - 11 ע' עו"ד: אלי פישר, קמיור ביה"ד דחה את תביעת התובע, שעבד כמבקר פנים ראשי בחברה, להכיר בליקוי בידיו (תסמונת התעלה הקרפלית), כמחלת מקצוע או כפגימה בעבודה, על פי תורת המיקרוטראומה, בהעדר התקיימות התנאים הנדרשים לשם הוכחות תשתית עובדתית לקיומה של מיקרוטראומה או מחלת מקצוע. עבודה – תאונת עבודה – מיקרוטראומה עבודה – ביטוח לאומי – פגיעה בעבודה עבודה – ביטוח נפגעי עבודה – פגיעה בעבודה ביטוח לאומי – ביטוח נפגעי עבודה – פגיעה בעבודה . תביעת התובע, שעבד כמבקר פנים ראשי בחברת מנורה מבטחים אחזקות בע"מ (להלן: החברה), להכיר בליקוי בידיו, CTS (תסמונת התעלה הקרפלית - הערת המתקצרת) דו צדדי, כמחלת מקצוע או כפגימה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי (להלן: החוק), וזאת על פי תורת המיקרוטראומה. . בית הדין האזורי לעבודה (השופטת ד' חסון זכריה ונציג הציבור ר' שפיר) דחה את התביעה ופסק כי: סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (להלן: החוק) מגדיר פגיעה בעבודה כתאונת עבודה או מחלת מקצוע. תורת המיקרוטראומה באה למלא חלל ריק שהותיר המחוקק, כאשר לא כלל ברשימת מחלות המקצוע מחלות שונות שהתפתחו לאורך זמן עקב תנאי העבודה. לפי הדין, פגיעה תוכר על פי תורת המיקרוטראומה אם הוכח כי במהלך עבודתו נגרמות למבוטח אין ספור פגיעות זעירות שכל אחת מהן מסבה לו נזק זעיר, שלא ניתן לאבחון, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו, זה על גבי זה, מביאה בשלב מסויים לנזק של ממש הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע; לפי הפסיקה, כאשר מדובר בפעולות שונות ומגוונות ולא בעבודה הכרוכה בביצוע רציף של תנועה חוזרת ונשנית או דומה במהותה אחת לרעותה במהלך יום העבודה לא הונחה תשתית עובדתית לפי תורת המיקרוטראומה; ביחס לעבודה בה מבוצעות פעולות שונות, נפסק כי יש לבחון אם במסגרת אותן פעולות שונות שביצע המבוטח, ניתן לאבחן ולבודד פעולה חוזרת ונשנית, שפעלה על מקום מוגדר, או שמא מדובר בפעולות שהן זהות במהותן, היינו, הן פועלות באופן חוזר ונשנה על אותו מקום מוגדר. בשני המקרים מהוות פעולות אלה תשתית להכרה בעילת המיקרוטראומה, כאשר על מנת להשיב על שאלה זו יש "לחלץ" מתוך יום העבודה של המבוטח את אותן פעולות חוזרות ונשנות או הדומות במהותן. במקרה זה לא עלה בידי התובע להוכיח תשתית עובדתית בדבר רצף קבוע ואחיד של תנועות זהות או זהות במהותן בקשר לפעולות שביצע במסגרת עבודתו כמבקר פנים ראשי בחברה. התובע מבקש לייחס את הפגיעה בידיו לעבודתו "מול המחשב" שכללה, לגרסתו, פעולת הקלדה, פעולת הגהה ושימוש תדיר בעכבר. אלא שפעולת ההקלדה, אינה דומה במהותה לפעולת השימוש בעכבר. התובע אף לא הבהיר מהי אותה פעולה אותה הוא ביצע באופן חוזר ונשנה, ואשר לה הוא מבקש לייחס את הפגיעה בידיו. במהלך יום עבודתו ביצע מגוון של פעולות, מעבר לעבודות "מול המחשב": קיים פגישות, לקח חלק בישיבות, ועבר על דוחות ועל טיוטות, גם באופן ידני. התובע לא הקליד בעצמו את דוחות הביקורת מראשיתם, אלא בדק טיוטות שהוכנו ותיקן אותן. מכאן, שחלק ניכר מעבודת התובע מול המחשב כללה אף קריאה. מעדות התובע לא ניתן להעריך את התדירות בה ביצע הקלדה או את פעולת השימוש בעכבר. אף לא הוכח כי התובע עבד כ-8-10 שעות ביום ברציפות. באשר לטענת התובע בדבר מחלת מקצוע, יש לבדוק האם התמלאו התנאים הקבועים בתוספת השנייה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), תשי"ד-1954. התנאים הקבועים בסעיף 26 לתוספת השנייה, שעניינה דלקת בכף היד, מחייבים תנועות חד גוניות של האצבעות וכף היד, החוזרות ונשנות ברציפות, ואולם, אלה אינם מתקיימים בעניינו של התובע. לפיכך, לא מתקיימים בעניינו התנאים הנדרשים לשם הוכחות תשתית עובדתית לקיומה של מיקרוטראומה או מחלת מקצוע. חזרה למעלה

14   [עבודה] תצ (ת"א) 55469-03-18 ולדיסלב אלכסנדרוב נ' יו אס די אי בע"מ (עבודה; רוית צדיק, נ.צ.: ב' הראל, א' אזון; 04/07/18) - 22 ע' עו"ד: שגיב עזרא, שי ארז ביה"ד קיבל בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד הנתבעת בעילות הבאות: אי ביצוע הפרשות לפנסיה, אי תשלום תוספת ותק ואי ביצוע הפרשות לקרן השתלמות, בניגוד לצו ההרחבה בענף המוסכים. נפסק כי, לא קיימת מניעות סטטוטורית לאשר את הגשת התובענה הייצוגית, כי קיימת לתובע עילת תביעה אישית וכי מתקיימים כל יתר התנאים הנדרשים לצורך אישור הבקשה. עבודה – תובענה ייצוגית – תנאים לאישורה עבודה – תובענה ייצוגית – תביעה שניתן להגיש בה בקשה לאישור תובענה ייצוגית . התובע הועסק על ידי הנתבעת כפחח, עד להתפטרותו. עסקינן בבקשה לאישור תובענה ייצוגית, בגין שלוש עילות: אי הפרשות לקרן פנסיה בהתאם לצו ההרחבה בענף המוסכים (להלן: צו ההרחבה) ולחילופין לפי צו ההרחבה הכללי בדבר הפרשות לקרן פנסיה; אי הפרשות לקרן השתלמות; אי תשלום תוספת ותק. . בית הדין האזורי לעבודה (סגנית הנשיאה ר' צדיק ונציגי הציבור ב' הראל, א' אזון) קיבל את הבקשה ופסק כי: ביה"ד עמד תחילה על המסגרת הנורמטיבית הקבועה בסעיפים 3, 4 ו-8 לחוק תובענות ייצוגיות (להלן: החוק), ועל הוראות התוספת השנייה לחוק, הקובעת את רשימת העילות בגינן ניתן לאשר תובענה כתובענה ייצוגית, וכן על סעיף 10(3) לתוספת, המחריג מקומות עבודה בהם חל הסכם קיבוצי. ביה"ד עמד על הפסיקה הנוגעת לשאלה האם ניתן להגיש תובענה ייצוגית במקום עבודה מאורגן, בציינו כי כאשר המעסיק אינו מיישם הסכם קיבוצי החל על הצדדים, ומשהארגון היציג אינו פועל לאכיפת זכויות העובדים במקום העבודה, לא יחול החריג שבסעיף 10(3) לתוספת השנייה והמקרה יבוא בגדר המקרים החריגים ויוצאי הדופן בהם ניתן לאשר תביעה כתובענה ייצוגית אף במקום עבודה מאורגן בו חל הסכם או הסדר קיבוצי על הצדדים. במקרה דנן הנתבעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי קיימת מניעות סטטוטורית לאשר את הגשת התובענה הייצוגית, הן מאחר שהנתבעת לא הוכיחה כי היא צד להסכם קיבוצי החל בנתבעת והן מאחר שהנתבעת לא הוכיחה כי ארגון העובדים מבצע פעולות אכיפה של הוראות ההסכם ופועל ליישום הוראות ההסכם הקיבוצי בפועל. אשר לשאלה האם קיימת לתובע עילת תביעה אישית, בצו ההרחבה בענף המוסכים עוגנו חובות המעסיק לתשלום פנסיה, תוספת יוקר וקרן השתלמות. ביה"ד קבע כי על התובע חל צו ההרחבה בענף המוסכים, נוכח עיקר עיסוקה של הנתבעת, כאשר לפי צו ההרחבה, כל מקום עבודה המספק תיקונים ושירותים לכלי רכב, הינו מוסך, וכאשר פחחות ותיקוני צבע הם חלק משירותים הניתנים לכלי רכב, וכך גם שירותי פוליש ווקס. בהתאם להוראות צו ההרחבה בענף המוסכים, קיימת חובה על מעסיקים עליהם חל הצו להפריש הפרשות פנסיוניות וכן הפרשות לקרן השתלמות ותשלום תוספת ותק. התובע הוכיח קיומה של עילת תביעה אישית בגין רכיבים אלו, שעה שהוכיח במידה הנדרשת בשלב זה כי לא שולמו שלושת רכיבי הבקשה. בנוסף, קיימות שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה בהתייחס לשלושת רכיבי הבקשה. גם אם לחלק מחברי הקבוצה בוצעו בפועל הפרשות פנסיוניות חלקיות ומדובר בעובדים בעלי ותק שונה, אין שונות משמעותית בין העובדים לעניין הזכויות מושא הבקשה לאישור התובענה הייצוגית. כמו כן, כל הנתונים הדרושים מצויים בתלושי השכר של המשיבה; אשר לטענת הנתבעת כי מדובר בסכום תביעה גבוה מכדי להתברר במסגרת תובענה ייצוגית, הרי שקיימות למעשה שלוש תתי קבוצות בהתאם לשלושת רכיבי התביעה, ולכן סכום התביעה בעבור כל קבוצה הינו נמוך יותר. בנוסף, הגשת התובענה היא דרך יעילה והוגנת להכרעה בה ובתום לב. אם כל אחד מחברי הקבוצה יעמוד על זכויותיו בגין שלושת הרכיבים, הדבר יגרום לעומס משפטי רב. כמו כן, התובענה הייצוגית תאפשר הכרעה לטובת חברי הקבוצה אשר חלקם כלל אינם מודעים לזכויותיהם הנטענות; בנסיבות העניין הוכח במידת הסבירות הנדרשת כי עניינם של חברי הקבוצה, עליה נמנה התובע, ינוהל בדרך הולמת ובתום לב, באמצעות התובע. לאור כל האמור, ביה"ד אישר את התובענה כייצוגית בעילת אי ביצוע הפרשות לפנסיה, אי תשלום תוספת ותק ואי ביצוע הפרשות לקרן השתלמות. חזרה למעלה

מנהלי

15   [משפט מינהלי] [מכרזים] עתמ (חי') 25755-07-18 פפושדו מחיר למשתכן בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל (מנהלי; גדעון גינת, עמית; 31/07/18) - 7 ע' עו"ד: ריצ'ארד סאלח, גיל חגי, גיא לייכטר, טליה הרשקוביץ בהתחשב במכלול הנסיבות במקרה דנן, לא היה מקום לבטל את זכיית העותרת במכרז בשל האיחור בתשלום הוצאות הפיתוח, אשר שולמו ביום א' במקום ביום ו' שקדם לו. משפט מינהלי – מכרזים – ביטול זכייה מכרזים – זכייה במכרז – ביטולה . העותרת זכתה במכרז להחכרת מקרקעין למגורים ושילמה את כל התשלומים הנדרשים למעט הוצאות הפיתוח, אשר שולמו ביום א' במקום ביום ו' שקדם לו. האם היה מקום לבטל את הזכייה במכרז בשל האיחור בתשלום הוצאות הפיתוח? . בית המשפט לעניינים מנהליים קיבל את העתירה ופסק: העותרת קיבלה הודעה באיחור על זכייתה במכרז, כך שהיה עליה לגייס מימון משמעותי בפרק זמן קצר מהצפוי מראש. האיחור בתשלום הוצאות הפיתוח אינו משמעותי, לא גרם נזק למשיבה ולא הביא לכל יתרון לעותרת. המשיבה פנתה לראשונה לעותרת בנושא האיחור בתשלום רק חודשים לאחר ביצוע התשלום בפועל. העותרת השקיעה עד היום כספים רבים לקיום ההתחייבויות המוטלות עליה בהתאם להתקשרות שבין הצדדים והכספים ששילמה מוחזקים על ידי המשיבה עד היום. ביטול ההתקשרות ופרסום מכרז חדש יפגע בציבור הרחב, בשל דחיית הביצוע למועד בלתי ידוע. בשים לב לשיקולים אלה, זכיית העותרת במכרז עומדת בתוקפה. חזרה למעלה

16   [תכנון ובנייה] עמנ (מרכז) 6524-12-16 הוועדה המקומית לתכנון ובניה רעננה נ' חברת הריבוע הכחול נדל"ן בע"מ (מנהלי; זהבה בוסתן; 22/07/18) - 10 ע' עו"ד: ארז שפירא, דפנה תמיר פרסום הקלה על פי סעיף 149 לחוק התכנון והבניה, מנספח בינוי מנחה, אינה מקימה חבות בהיטל השבחה בהתאם לתוספת השלישית לחוק. תכנון ובנייה – היטל השבחה – חובת תשלומו . האם פרסום הקלה על פי סעיף 149 לחוק התכנון והבניה, מנספח בינוי מנחה, מקימה חבות בהיטל השבחה בהתאם לתוספת השלישית לחוק? . בית המשפט לעניינים מנהליים דחה את הערעור ופסק: הבסיס החוקי לגביית היטל השבחה הוא קיומה של עילת השבחה שהקלה היא אחת מהן. עם זאת לא כל פרסום מעיד על כך שמדובר בהקלה. הפסיקה המקובלת היא שסטייה מהוראות מנחות בתכנית, ובכלל זה מנספח בינוי מנחה אינה מחייבת פרסום, וככל שמתבקש פרסום אין המדובר בפרסום הקלה. בענייננו אירוע המס הרלוונטי הוא הקלה, מאחר שמדובר בנספח בינוי מנחה שאין חובת פרסום כאשר מבקשים לסטות ממנו, ומאחר שעל אף הפרסום הועדה המקומית כלל לא קיבלה החלטה לאשר הקלה מנספח הבינוי המנחה, הרי שבהעדר החלטה לא התרחש אירוע מס. חזרה למעלה

מחוזי

17   [פשיטת רגל] פשר (ת"א) 39859-02-15 גד לביא נ' עו"ד נדב שפירא (מנהל מיוחד) (מחוזי; יעל בלכר; 24/07/18) - 5 ע' עו"ד: בית המשפט הורה על ביטול מותנה של הליך פשיטת הרגל, כך שאם לא יוצע הסדר נושים שיהיה מקובל על הנושים ברוב מניין וערך ויאושר על ידם כנדרש בתוך 180 ימים (ובכפוף לאישור בית המשפט) – ההליך יבוטל. פשיטת רגל – הליכי פשיטת רגל – ביטולם . בקשת המנהל המיוחד להורות על ביטול הליך פשיטת הרגל, מחמת שהחייב מתנהל בחוסר תום לב ואינו חושף את מלוא המידע והנתונים ביחס להכנסותיו. . בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה בחלקה ופסק: מהממצאים שבתסקיר המנהל המיוחד על נספחיו עולה קושי של ממש, המונע מחמת חוסר תום לב הכרזה על החייב כפושט רגל. עם זאת, נוכח עמדת הנושים המשמעותיים שמעוניינים בכך ובאיזון בין כל השיקולים הצריכים לעניין, יש להורות על ביטול מותנה של ההליך; כך שאם לא יוצע הסדר נושים הולם שיהיה מקובל על הנושים ברוב מניין וערך ויאושר על ידם כנדרש בתוך 180 ימים (ובכפוף לאישור בית המשפט) – ההליך יבוטל. חזרה למעלה

18   [דיון אזרחי] [משפט בינלאומי פרטי] תא (חי') 15438-06-16 פלוני נ' אשרף קיקס (מחוזי; ברכה בר זיו; 23/07/18) - 5 ע' עו"ד: שחברי ויסאם, גבריאל ראובינוף, מוחמד דחלה נמחקה על הסף תביעה שהגיש תושב השטחים לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו עקב תאונת דרכים שארעה ליד מחסום גבע, בעת שנהג באוטובוס המבוטח על ידי מבטחת פלסטינית. בית משפט זה אינו הפורום המתאים לבירור התביעה. דיון אזרחי – סילוק על הסף – קבלתו משפט בינלאומי פרטי – סמכות בינלאומית – פורום לא נאות . בקשה לסלק על הסף תביעה שהגיש תושב השטחים לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו עקב תאונת דרכים שארעה ליד מחסום גבע, בעת שנהג באוטובוס המבוטח על ידי מבטחת פלסטינית. . בית המשפט המחוזי הורה על מחיקת התביעה ופסק: בתביעה שהגישה אחת מנוסעות האוטובוס נגד מבטחת האוטובוס והתובע, נקבע כי המבטחת חייבת בפיצוי נפגעי האוטובוס. בנסיבות אלה, ממילא הטענה לקיומן של נתבעות נוספות אינה עומדת לתובע מכח ייחוד העילה והקביעה בפסק הדין האמור מהווה מעשה בי-דין המחייב את התובע ומבטחת האוטובוס. גם שאלת ההתיישנות אינה יכולה להועיל לתובע מאחר שקיימת מחלוקת בין הצדדים בשאלת פרשנות החוק הפלסטינאי – פרשנות שראוי כי תינתן בטריבונל לו קיימת זיקה חזקה ביותר לדין הזר. נוכח ההוראות בדבר הדין הזר יש לסלק את התביעה גם נגד יתר הנתבעים. לפיכך, בימ"ש זה אינו הפורום המתאים לבירור תביעת התובע. חזרה למעלה

19   [דיון אזרחי] [תקשורת] תצ (מרכז) 19619-06-15 אילה דנינו נ' 013 נטוויז'ן בע"מ (מחוזי; הדס עובדיה; 17/07/18) - 28 ע' עו"ד: גיל רון, אהרון רבינוביץ', נדב מיארה, יעקב אביעד, ברק טל, חניטל בלינסון-נבון, רועי מסורי אושרה תובענה ייצוגית שעניינה בטענה כי המשיבה, המספקת שירותי בזק בינלאומיים ושירותי גישה לאינטרנט, הפרה את הוראות ומגבלות רישיונותיה בנוגע לחיוב הלקוחות בתשלום הוצאות גביית חובות. התובענה אושרה אך ביחס לחלק מהטענות שהעלה המבקש. דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – אישור תובענה ייצוגית תקשורת – רישיון – מגבלות . בקשה לאישור תובענה ייצוגית שעניינה בטענה כי המשיבה, המספקת שירותי בזק בינלאומיים ושירותי גישה לאינטרנט, הפרה את הוראות ומגבלות רישיונותיה בנוגע לחיוב הלקוחות בתשלום הוצאות גביית חובות. . בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה בחלקה ופסק: המדיניות השיפוטית הראויה היא לאפשר למאסדר לבצע מהלך שתוכנו ותכליתו היא להשיג פיתוח רגולטיבי של הרישיון, תחת שינוי היחסים החוזיים של המשיבה עם כלל לקוחותיה במסגרת הליך תובענה ייצוגית. לא ניתן לומר שהסכום הקבוע בתעריף מופרז או מופרך כשמדובר בחובות שסכומם עולה על 100 ₪, בהתחשב באמת המידה הכפולה לסבירות ומידתיות הוצאות הגבייה, שאינה מושפעת רק מגובה החוב כשלעצמו, ולתעריף המומלץ לגבייה עבור עריכת מכתב התראה. אין לקבל את הטענה כי נטוויז'ן לא הייתה מוסמכת לחייב את לקוחותיה בהוצאות גביה לפני שנת 2012 משלא הייתה הוראה מפורשת ברישיונה. לא הוכח במידה הנדרשת כי הוראות חוזי המשיבה עם לקוחותיה הן בבחינת תנאים מקפחים, כי היא חייבה את הלקוחות בסכומים העולים על הסכומים הקבועים בחוזים או כי היא מתעשרת על חשבונם שלא כדין. המשיבה רשאית לקבוע סכום אחיד קבוע בגין הוצאות גבייה שהוא מידתי וסביר. לא ניתן לומר כי היא מטעה את הלקוחות ומחייבת אותם בסכומים שהיא עצמה אינה משלמת לחברות כרטיסי האשראי. עם זאת, בקשת האישור עוברת את משוכת ההוכחה הלכאורית בדבר קיום סיכויים סבירים לקבלת התביעה, ביחס לשלושה מצבים: הראשון, בעת שמשיבה מחייבת בגין החזר כרטיס אשראי במקרים של כשל בחיוב בשל סירוב חברת כרטיסי האשראי בשל חריגה ממסגרת האשראי של הלקוח, במקרים בהם לא בוצעה כל פעולת גבייה. במצב דברים כזה, מי שפרע את חובו בתוך תקופה זו חויב לכאורה שלא כדין. המצב השני, בסיום ההתקשרות אם הלקוח לא פרע את חובו והשלישי, במהלך ההתקשרות במקרים בהם החוב לא נפרע במשך 3 חודשים ומעלה. בשני המצבים האחרונים המשיבה מתעלמת לכאורה ממגבלות רישיונה המתיר לה לחייב בהוצאות גבייה בשים לב גם לגובה החוב. בפועלה באופן אוטומטי לגביית החובות במצבים אלה, ובעת שמדובר בחובות שסכומם נמוך מארבעים ש"ח, חורגת המשיבה לכאורה ממדיניותה ביחס לגביית כלל החובות. חזרה למעלה

20   [דיון אזרחי] [בנקאות] תצ (ת"א) 7081-01-17 יהונתן לוי נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (מחוזי; דורון חסדאי; 17/07/18) - 6 ע' עו"ד: איתי גזית, שרון לובצקי הס אושרה הסתלקות מבקשה לאישור תובענה ייצוגית שעניינה בגביית עמלת הפקדה מלקוחות המשיב, מקום בו צד ג' הוא שהפקיד את הכספים בחשבון הלקוח. דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – בקשה להסתלקות מבקשה לאישור תובענה ייצוגית בנקאות – בנקים – עמלות . בקשה מוסכמת להסתלקות מבקשה לאישור תובענה ייצוגית שעניינה בטענה כי המשיב גובה עמלת הפקדה מלקוחותיו שלא כדין, מקום בו צד ג' הוא שהפקיד את הכספים בחשבון הלקוח. . בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה ופסק: בנסיבות המקרה, כאשר טרם נערך דיון בבקשה לאישור תובענה כייצוגיות- נדרש בית המשפט לבחון את קיומה של עילה לכאורה בלבד. אין המדובר בתביעת סרק נעדרת כל עילה לחלוטין ולא מן הנמנע שפרשנות המבקש לכללי הבנקאות עמלות הייתה מתקבלת ולו בחלקה. לחברי הקבוצה צומחת תועלת מסוימת מהתחייבות המשיב לפרסום ההבהרה למפקיד בנוגע לגביית עמלה מבעל החשבון, שכן המפקיד יוכל להחליט האם להוסיף את עמלת ההפקדה בנוסף לסכום הכספי המופקד. לפיכך, יש לאשר את בקשת ההסתלקות, כמו גם את הגמול ושכר הטרחה המוסכמים, באשר הם סבירים בנסיבות המקרה. חזרה למעלה

שלום

21   [מקרקעין] תא (י-ם) 53609-09-11 חוסין שחדה אבו רמוז נ' חליל עודה אלצעידי (שלום; קרן אזולאי; 26/07/18) - 12 ע' עו"ד: ג' שוכרי, פ' קראווי נדחתה תביעה לסילוק של הנתבע ממקרקעין שהתובע טוען שהם בבעלותו, זאת משלא עלה בידי התובע להוכיח את מיקומם המדויק של המקרקעין בבעלותו. בתוך כך, נדחתה טענת התובע, כי על בית המשפט להכריע בתביעתו בהתאם למתווה האמור בסיפה של סעיף 19 לחוק המקרקעין, כתביעה פוססורית. מקרקעין – בעלות – הוכחתה מקרקעין – חזקה – הגנתה . האם יש להורות על סילוק ידו של הנתבע ממקרקעין שהתובע טוען שהם בבעלותו? זו השאלה העומדת להכרעה בתביעה דנן. המחלוקת בין בעלי הדין התרכזה בשאלה אם מדובר היה באותו מיקום פיסי של המקרקעין שכל אחד מבעלי הדין טוען לבעלות בו. . בית המשפט דחה את התביעה ופסק כלהלן: התובע לא הוכיח את גודלם של המקרקעין שרכש. בנסיבות אלה, ונוכח הסתירות הרבות בגרסאות שהוצגו, ספק אם ניתן לקבוע ממצא כלשהו ביחס לגודל המקרקעין; לא עלה בידי התובע להוכיח את מיקומם של המקרקעין, וזאת חרף שורה ארוכה של ניסיונות לאתר את מיקומם, גם בסיוע המומחה מטעם בית המשפט. יש לדחות את טענת התובע, כי על בית המשפט להכריע בתובענה בהתאם למתווה האמור בסיפה של סעיף 19 לחוק המקרקעין, כתביעה פוססורית. בראש ובראשונה מדובר בהרחבת חזית. ולגופו של עניין, על פי טיבה התביעה הנוכחית לא התנהלה כתביעה פוססורית. מטרתה של התביעה מכוח סעיף 19 לחוק המקרקעין היא, להגן על החזקה. אולם במקרה זה, התובע לא טען שהחזיק במקרקעין ושחזקתו ניטלה ממנו על ידי הנתבע. לא עלה בידי התובע להוכיח את מיקומם המדויק של המקרקעין בבעלותו, ועל כן, לא עלה בידי התובע להוכיח שקמה לו זכות למתן סעד של סילוק ידו של הנתבע מהמקרקעין. חזרה למעלה

22   [ביטוח] תא (אשד') 186-01-16 אורית ברונר נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (שלום; גיל דניאל; 25/07/18) - 18 ע' עו"ד: דוד בן חיים, איילת קיטביץ קורן, עילם בורבין, שרון בן עמי נדחתה תביעה לתשלום תגמולי ביטוח לפי פוליסת ביטוח חיים. נפסק, כי הפוליסה נשוא התביעה הייתה משוללת כל תוקף, זאת משלא שולמה פרמיה כלשהי בגינה, ואף נתבקש ביטולה על ידי המבוטח. ביטוח – פוליסה – ביטולה . התובעת הגישה תביעה נגד הנתבעת 1 לתשלום תגמולי ביטוח. בתביעה מבקשת התובעת לחייב את הנתבעת 1, חברת הביטוח, לשלם תגמולים לפי פוליסת ביטוח חיים, נוכח פטירת בעלה המנוח. הנושא הראשון השנוי במחלוקת נוגע לשאלת כניסתה של פוליסת הביטוח לתוקף, נוכח העובדה לפיה לא שולמו פרמיות כלשהן בגינה, לרבות פרמיה ראשונה. הנושא השני השנוי במחלוקת נוגע לביטולה של פוליסת הביטוח. . בית המשפט דחה את התביעה ופסק כלהלן: מדובר בפוליסת ביטוח חיים אשר נשלחה לגביה הצעה בשנת 2009. בגין פוליסת הביטוח האמורה, לא שולמה מעולם פרמיה כלשהי, לא פרמיה ראשונה ואף לא כל תשלום אחר מאוחר יותר. בשנת 2011, לאחר שהסתבר כי פרמיות הביטוח לא שולמו מלכתחילה, התקבלה אצל הנתבעת הודעה עליה חתום בעל הפוליסה, המנוח, במסגרתה נתבקשה הנתבעת על ידי המנוח לבטל את פוליסת הביטוח. הבעת רצונו של המבוטח לבטל את חוזה הביטוח מביאה לסיומם של היחסים החוזיים שבינו לבין המבטח ובהקשר זה אין לחברת הביטוח שיקול דעת או יכולת לקבוע אחרת. הנתבעת קיבלה במשרדיה מכתב הנושא את חתימתו של המבוטח. לנתבעת לא היה כל סיבה לפקפק במהימנות המכתב. בהתאם להוראות סעיף 45(א) לחוק חוזה הביטוח, רשאי המבוטח לבטל את חוזה הביטוח ובמקרה כזה חייבת חברת הביטוח לבטל את החוזה. בחלוף פרק הזמן הקבוע בחוק ממועד קבלת הודעת המנוח אצל חברת הביטוח בדבר ביטול פוליסת הביטוח, נכנס הביטול לתוקפו. חזרה למעלה

23   [חוזים] הפ (אריאל) 64792-11-16 לירן פלדמן נ' חברת שכונות מגורים ביו"ש (בית חורון) בע"מ (שלום; אריאל ברגנר; 25/07/18) - 8 ע' עו"ד: בית המשפט קבע כי אין להחיל על העסקה את חוק המכר (דירות), תשל"ג-1973. חוזים – מכר – דירות . המרצת פתיחה שעניינה בשני חוזים שנכרתו בין התובעים לבין שתי הנתבעות, כל אחת בנפרד, האחד לרכישת מגרש והשני למתן שירותי בנייה. . בית המשפט קבע כלהלן: סלע המחלוקת בענייננו הוא בשאלת תחולתו של חוק המכר (דירות) ובהתאמה חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות), על נסיבות המקרה, כאשר מחד טוענים התובעים כי החוק חל על ההתקשרויות החוזיות בינם לבין הנתבעות והפיצול בין החוזים הוא מלאכותי; ומאידך טוענות הנתבעות להעדר תחולתו של החוק משעסקינן בשני חוזים נפרדים ועצמאיים שאינם תלויים האחד בשני. חרף קיומו של קשר בין החוזים, אין מדובר בזיקה הדוקה וברורה עד כי יש להשקיף על שני החוזים כעל עסקה אחת של רכישת דירה ולא כרכישת קרקע בנפרד מהזמנת הבנייה. ויוזכר, האלמנט החשוב ביותר לצורך הזיקה ההסכמית עליו שמה דגש פסיקת בית המשפט העליון בדיני המס, הוא, האם ביטולו של חוזה אחד יגרור ביטולו של ההסכם השני וכנגזרת מכך האם חויב הרוכש להתקשר עם אותו ספק שירותים על מנת לקבל את הדירה. משלא הוכח ברמה הנדרשת כי התכלית המסחרית האמיתית של העסקה היא מכר קרקע ובנייה אחת כמכלול אחד, לא נמצא שיש להחיל על העסקה את חוק המכר (דירות). חזרה למעלה

24   [הגנת הדייר] תא (חי') 17586-04-17 חיים גרוסמן נ' אסתר פראנש סאלם (שלום; רויטל באום; 24/07/18) - 15 ע' עו"ד: נדחתה תביעה לפינויה של הנתבעת 1 ולסילוק ידה של הנתבעת 2 מדירת התובע. הגנת הדייר – העברת המושכר – קרובים הגנת הדייר – תחולת ההגנה – היקפה הגנת הדייר – נטישה – נטל ההוכחה . תביעה לפינויה של הנתבעת 1 ולסילוק ידה של הנתבעת 2 מדירת התובע, וכן לקבלת דמי שימוש ראויים. . בית המשפט דחה את התביעה, ופסק כלהלן: עילת הנטישה כוללת שני יסודות מצטברים: הראשון, יסוד פיזי-עובדתי של הנטישה, כלומר הוכחת העובדה שהדייר המוגן איננו מחזיק עוד בנכס; השני, היסוד "הנפשי" של הדייר המוגן, דהיינו: שאין הוא מתכוון עוד לשוב ולהחזיק בנכס, והוא עזב אותו שלא על מנת לשוב אליו. הפסיקה קובעת, כי על התובע לשכנע כי הדייר המוגן נטש את הנכס לחלוטין, ואם בסוף הדיון נותר ספק בדבר קיומה של נטישה, ספק זה פועל תמיד לטובת הדייר, אשר זכאי לכך שהתביעה נגדו תידחה. בענייננו, לא ניתן לומר כי הנתבעת נטשה את הדירה; על התובע להוכיח נטישה מוחלטת, והוכח כי לא רק שהנתבעת לא נטשה באופן מוחלט את הדירה, אלא שהיא מתגוררת בה ומגיעה אליה לפחות אחת לשבוע באופן קבוע, ובימים נוספים באופן לא קבוע. עצם הגעתה של הנתבעת לדירה, גם אם מדובר בחלק מימי השבוע ולמספר שעות בלבד, מעידה על זיקתה של הנתבעת לדירה ורצונה להמשיך ולשמור על זכויותיה בה, כדיירת מוגנת. הנתבעת הסבירה את הסיבות בעטין היא מחלקת את זמנה בין הדירה בחיפה ובין הדירה ביפיע, הסברה סביר, ולא ניתן לומר כי זיקתה הקבועה של הנתבעת לדירה בחיפה התנתקה או שהיא חדלה מלהתגורר בה. חזרה למעלה

25   [חוזים] [ראיות] תא (חי') 9347-10-14 יקיר טרומן נ' דובי אייפנברג (שלום; עידית וינברגר; 23/07/18) - 10 ע' עו"ד: משעה שקיים חוזה בכתב, שאין בו כל תניה ביחס לטעימות או למועד בו עליהן להיערך, ובאותה עת הוא מכיל תניות ברורות באשר לפיצויים מוסכמים בעת ביטול החוזה, תניות שלא סויגו אף שהוכנסו בחוזה תיקונים רבים בכתב יד, חזקה שבהגיון שלא הוסכם כי לתובעים תהא זכות לבטל את ההסכם ככל שלא יהיו מרוצים מהטעימות. חוזים – חתימה – נפקותה חוזים – ביטול – שלא כדין ראיות – מסמך בכתב – להוכחת הסכמה בין צדדים לחוזה . תביעה ותביעה שכנגד, שעניינם פיצויים בגין ביטול הסכם לעריכת חתונת התובעים בגן האירועים של הנתבעת 2, שהנתבע 1 הוא בעל המניות בה. . בית המשפט קבע כלהלן: טענת התובעים הינה טענה בעל פה הנוגדת מסמך בכתב, ולא מסמך גרידא, אלא חוזה שנחתם ביניהם, לאחר ניהול מו"מ על תנאי העסקה. ההנחה היא כי מה שאינו נכלל במסמך, חזקה שאינו חלק מהתניות המוסכמות, שאילו היה, בוודאי היה מוצא את מקומו, ולו ברמז, בין יתר תניות החוזה. משעה שקיים חוזה בכתב, שאין בו כל תניה ביחס לטעימות או למועד בו עליהן להיערך, ובאותה עת הוא מכיל תניות ברורות באשר לפיצויים מוסכמים בעת ביטול החוזה, בהתאם למועד הביטול, תניות שלא סויגו אף שהוכנסו בחוזה תיקונים רבים בכתב יד, חזקה שבהגיון שלא הוסכם כי לתובעים תהא זכות לבטל את ההסכם ככל שלא יהיו מרוצים מהטעימות. יש לקבוע כי החוזה לא הופר על ידי הנתבעת, ועל כן לתובעים לא היתה זכות לבטלו. משביטלו את החוזה, עליהם לשלם לנתבעת פיצויים בהתאם לחוזה. חזרה למעלה

26   [חוזים] תא (ת"א) 27548-07-18 אורגד - ח.ש.ן בע"מ נ' כפיר ויונתן בע"מ יוצגה בדיון (שלום; טל לוי מיכאלי; 23/07/18) - 11 ע' עו"ד: ברק בר שלום, בגים בית המשפט קיבל את בקשת המבקשת למתן סעד זמני דחוף שענייננו בהסכם זכיינות. נקבע, כי בניגוד למצב הדברים הרגיל במסגרת בקשות לסעד זמני, כשאנו עוסקים בדיני זכיינות, וכשברקע אובדן אמון וקרע משמעותי ביחסי הצדדים דווקא ברירת המחדל הוא שינוי הסטטוס קוו. חוזים – חוזה זכיינות – ביטולו . המבקשת הגישה בקשה למתן סעד זמני דחוף שענייננו בהסכם זכיינות. במסגרת הבקשה עתרה המבקשת לצו שיורה למשיבה 1 – החברה, זכיינית להפעלת סניף של המבקשת, ולמשיבים 3-2, בעלי המניות בחברה בזמנים הרלוונטיים, לפנות את הסניף ולמסור למבקשת את החזקה בו, באופן שיאפשר למבקשת לשוב ולהפעילו. . בית המשפט קיבל את הבקשה וקבע כלהלן: כאשר עוסקים ביחסי זכיינות אין לכפות על צדדים להסכם מסוג זה שיחסיהם עלו על שרטון, להמשיך ולקיים שיתוף פעולה עסקי ביניהם בניגוד לרצונו של מי מהם. תוצאת הדברים במצב שבו יחסי צדדים – זכיין ובעל זיכיון – עלו על השרטון, על רקע של אובדן אמון, יש להפסיק מערכת היחסים הזכיינית, וזאת יתכן כבר בשלב הסעד הזמני. אם יתברר בהליך העיקרי כי הזכיין, זכאי היה להמשך ההתקשרות יהיה בידו להיפרע מהצד שכנגד בהמשכו של הליך. ודוקו, בניגוד למצב הדברים הרגיל במסגרת בקשות לסעד זמני, בגדריהן נדרש בית המשפט בדרך כלל לשמר מצב קיים, הרי שכשאנו עוסקים בדיני זכיינות, וכשברקע אובדן אמון וקרע משמעותי ביחסי הצדדים דווקא ברירת המחדל הוא שינוי הסטטוס קוו. במקרה הנוכחי, לכאורה ברור היטב מטיעוני הצדדים שיחסיהם עלו על שרטון עד כדי אובדן אמון מלא ומובהק בין המשיבים כזכיינים לבין המבקשת בעלת הזיכיון, באופן המחייב את ניתוק הקשר שבין הצדדים; ובענייננו – את מתן הסעד הזמני של פינוי החנות והשבת החזקה בנכס למבקשת, מהלך שאינו אלא אקט הסיום של הקשר העסקי שבין הצדדים. חזרה למעלה

27   [נזיקין] תאמ (חי') 4496-01-18 ישראל וקסלר נ' עיריית חיפה (שלום; רויטל באום; 22/07/18) - 12 ע' עו"ד: בית המשפט קיבל באופן חלקי תביעת התובע כנגד הנתבעת – עירייה, בגין הטלת עיקולים על חשבון הבנק שלו בניגוד לדין. בתוך כך, ייחס בית המשפט לנתבע "אשם תורם" של ממש. נזיקין – עוולות – לשון הרע . התובע הגיש כנגד הנתבעת – עירייה, תביעה כספית. התביעה הוגשה בגין עיקולים שהוטלו על חשבון הבנק שלו, בניגוד לדין. . בית המשפט קיבל את התביעה בחלקה ופסק כלהלן: אמנם יש יסוד לטענה בדבר רשלנות הנתבעת בהתנהלותה כלפי התובע, אך עם זאת לא ניתן להתעלם מחלקו של התובע והתנהלותו שלו, המהווים 'אשם תורם' של ממש. הנתבעת התרשלה, בין השאר, כאשר לא המציאה לתובע את הדו"ח המקורי וגם כאשר מאנה לעשות כן לאחר שהתובע פנה אליה מיוזמתו, תוך שהיא ממשיכה בהליכי הגבייה ללא התייחסות עניינית לפניותיו. היה על התובע לפנות לבית המשפט לעניינים מקומיים בבקשה מתאימה או לשלם את הדו"ח – או לבצע את שתי הפעולות גם יחד, כפי שאמנם עשה בסופו של דבר - בחלוף חצי שנה. משך כחמישה חודשים, על אף ההתראות שקיבל, לא מצא התובע לנכון לנקוט אמצעים בכדי לעכב או להפסיק את הליכי הגבייה; בכוחו של התובע היה למנוע את הפגיעה הנטענת בשמו הטוב, אלא שהוא לא עשה כן ובחר להמתין עד התוצאה הצפויה, עליה התריעה הנתבעת פעם אחר פעם – הטלת העיקול על חשבונו. בנסיבות אלה, אין מקום לפיצוי התובע בגין פגיעה בשמו הטוב. חזרה למעלה

28   [נזיקין] תא (ב"ש) 5779-03-16 ליאת מונשי נ' אחים אוזן חברה לבניה בע"מ (שלום; רחלי טיקטין עדולם; 21/07/18) - 17 ע' עו"ד: דן גור, הלנה אפריאט בית המשפט קיבל, באופן חלקי, תביעה בגין ליקויי בנייה, ובתוך כך הורה, כי התובעים זכאים לפיצוי על אף שחלפה תקופת הבדק והאחריות. באשר לשיעור הפיצויים, הנתבעת חוייבה לפצות את התובעים על בסיס עלות התיקון ולא על בסיס עלות לקבלן מזדמן. נזיקין – חיוב בנזיקין – בגין ליקויי בנייה . התובעים הגישו כנגד הנתבעת תביעה שעניינה בליקויי בניה ברכוש המשותף של בניין, בו רכשו התובעים 1-11 דירות מהנתבעת. שתי סוגיות משפטיות עיקריות שנויות במחלוקת בין הצדדים: א. האם התובעים לא זכאים לפיצוי כיוון שחלפה תקופת הבדק והאחריות? האם לנתבעת זכות לתיקון הליקויים באופן עצמאי? . בית המשפט קיבל את התביעה בחלקה ופסק כלהלן: אף אם חלפו תקופות הבדק והאחריות כטענת הנתבעת, אזי, מאחר ותקופת ההתיישנות טרם חלפה, עשויה הנתבעת לחוב כלפי התובעים מכוח פקודת הנזיקין, מכוח עוולת הרשלנות; הקביעה בחוק המכר בעניין מתן הודעה לקבלן על אי ההתאמה, לכאורה אינה רלוונטית בעילה הנזיקית. על התובעים לאפשר לנתבעת לתקן את ליקויי הבנייה. במקרה זה, התובעים לא הוכיחו כי פנו לנתבעת לאחר תקופת הבדק, ועובר להגשת התביעה, בעניין הליקויים, ובבקשה לביצוע תיקונים בבניין. בנסיבות העניין יש לקבוע, כי הנתבעת לא איבדה את זכותה לתקן הליקויים. ואולם, לאור הסתייגותם הנחרצת של התובעים כי הנתבעת תבצע התיקונים ולאור העובדה שאין האמון שורר בין הצדדים, אין לחייב את התובעים לאפשר את התיקון, אולם יש לקבוע כי הנתבעת תפצה את התובעים על בסיס עלות התיקון לנתבעת ולא על בסיס עלות לקבלן מזדמן. חזרה למעלה

29   [תכנון ובנייה] עמא (י-ם) 66455-05-18 ברכת השמש בע"מ נ' היחידה הארצית לאכיפה דיני התכנון ובניה (שלום; סיגל אלבו; 18/07/18) - 11 ע' עו"ד: היחידה הארצית לאכיפה דיני התכנון ובניה לא הייתה רשאית להוציא צו מינהלי להפסקת עבודות על סמך הטענה, כי ההיתרים בהם מחזיקים המבקשים ניתנו בניגוד לדין. על כן, בית המשפט נעתר לבקשת המבקשים לביטולו של הצו. תכנון ובנייה – הפסקת בנייה – צו הפסקה מינהלי . המבקשים הגישו בקשה לביטולו של צו מינהלי להפסקת עבודות עליו חתם מנהל היחידה הארצית לאכיפת דיני התכנון והבנייה. המשיבה טוענת כי ההיתרים בהם מחזיקים המבקשים ניתנו בניגוד לתכנית החלה במקום, המייעדת את השטח למוסד תורני, ועל כן מדובר בהיתרים שניתנו שלא כדין. . בית המשפט קיבל את הבקשה וקבע כלהלן: סעיף 216 לחוק התכנון והבנייה מעניק סמכות, למנהל היחידה הארצית לאכיפה לצוות על הפסקת עבודה אם ראה שיש יסוד סביר להניח כי מתבצעת עבודה אסורה. "עבודה אסורה" מוגדרת בסעיף 203 לחוק כ"בנייה או עבודה הטעונה היתר שנעשתה בלא היתר או בניגוד לתנאי היתר". חשדה של המשיבה כי היתר זה וכן היתרים קודמים, שבעניינם מתנהלת חקירה משטרתית, ניתנו שלא כדין, אינו מוביל למסקנה כי מדובר בהיתרים הבטלים מעיקרם, ועל כן ביצוע עבודה על-פי היתרים אלה הוא בבחינת "עבודה אסורה". המשיבה למעשה מנסה "לעקוף" את הדרך הראויה להביא לביטול ההיתרים על ידי הערכאות המוסמכות, באופן שהגורם המינהלי נטל בשלב זה לידו סמכות לקבוע לכאורה שההיתר אינו חוקי. לכך אין מקום. חזרה למעלה

30   [נזיקין] תאמ (י-ם) 19652-01-16 שולמית כהן נ' א.א. קליניקות כרמל בע"מ (שלום; אלישבע חן; 18/07/18) - 11 ע' עו"ד: בית המשפט פסק, כי עיכובה ומעצרה של התובעת נעשו ללא הצדקה חוקית ואף ברשלנות. על כן, יש להטיל על הנתבעת אחריות בנזיקין ולחייבה לפצות התובעת בגין נזקיה, לנוכח שלילת חירותה תוך פגיעה בזכות יסוד. נזיקין – חיוב בנזיקין – בגין מעצר לא חוקי . התובעת הגישה כנגד הנתבעות תביעה בגין עיכובה ומעצרה. התובעת טוענת, כי עיכובה ומעצרה נעשו ללא הצדקה חוקית ואף ברשלנות, ועל כן, היא מבקשת להטיל על הנתבעת אחריות בנזיקין ולחייבה לפצותה בגין נזקיה, לנוכח שלילת חירותה. . בית המשפט קיבל את התביעה בחלקה ופסק כלהלן: הוראות סעיף 67 (א) לחוק המעצרים, מאפשרות עיכוב לצורך בירור זהות החשוד ומענו. נסיונה של התובעת לקחת את תעודת הזהות שלה מידו של השוטר הוא שהוביל לעיכובה. בנסיבות העניין, שעה שזהותה של התובעת כבר הייתה ידועה לשוטר ותעודת הזהות שלה הייתה בידו, אין לקבל את טענת השוטר, כי הנסיון לקחת תעודת הזהות מידו היה למעשה הכשלת שוטר במילוי תפקידו בכל הנוגע לזיהוי התובעת, ולפיכך יש לקבוע, כי לא הייתה הצדקה חוקית לעיכובה של התובעת. לא קמה הצדקה למעצר התובעת וזאת משלא הוכחה ההתנהגות העולה כדי תקיפת שוטר אשר יוחסה לה וכן לא הוכחה מסוכנות של התובעת או חשש כי לא תופיע לחקירה, שעה שכבר שהתה ברחבה הסמוכה לתחנת המשטרה. בנסיבות העניין, לא הובהר ההכרח במעצר התובעת ובאיזוק ידיה בקרבת תחנת המשטרה, מה גם שפעולות השוטרים בקשר עם מעצרה אינן מתיישבות עם הוראת סעיף 23 (ג) לחוק המעצרים, לפיה יש להעדיף עיכוב החשוד על פני מעצרו. לתובעת לא נמסרה סיבת עיכובה ולא הוסברו לה זכויותיה. על כן יש לקבוע, כי לא מילאו השוטרים אחר הוראות סעיף 24 (א) לחוק המעצרים, בכל הנוגע לעיכוב; נפלו פגמים בקשר עם דוח המעצר היורדים לשורשו של עניין. העדר הקפדה על מילוי דוח המעצר ודוח הפעולה כנדרש, הוא בעייתי במיוחד בנסיבות התביעה דנן. חזרה למעלה

משפחה

31   [בוררות] [משפט בינלאומי פרטי] תב (ת"א) 28326-10-15 הבן נ' מנהל עזבון האב המנוח (משפחה; תמר סנונית; 31/05/18) - 18 ע' עו"ד: בעז בן צור, חגי הלוי, גיא רוה, יוסף בנקל, ניר שמרי הפסיקה קבעה כי הכלל הוא הכרה ואכיפה של הפסק הזר ועילות ההתנגדות על פי האמנה יפורשו בצמצום, כאשר הנטל להוכיחן מוטל על כתפי המתנגד. מאחר והמשיב לא הוכיח קיומה של מי מעילות ההתנגדות על פי אמנת ניו יורק, דין התביעה להתקבל. בוררות – פסק בורר – פסק בוררות חוץ משפט בינלאומי פרטי – פסקי-חוץ – הכרה בהם . תובענה להכרה ואכיפת פסק בוררות חוץ שניתן באנגליה, ב-2015, בין המבקש לאביו המנוח – בהתאם להסכמים מסחריים שנחתמו ביניהם ב- 1987 בהם נקבעה בין היתר תניית בוררות באנגליה על פי הדין האנגלי – אשר עיקרו כי על המנוח לשלם למבקש סך של כ-6 מיליון דולר. ובנוסף, גם אכיפה והכרה של פסק הבוררות המשלים מ-2017(שעניינו פסיקת ריבית לחיוב). המנוח הלך לעולמו במהלך ההליכים ומונה מנהל עזבון (להלן: המשיב). . ביהמ"ש לענייני משפחה קיבל את התובענה מהטעמים הבאים: סעיף 29א לחוק הבוררות, קובע כי בקשה לאישור (או לביטול) של פסק בוררות חוץ שחלה עליו אמנה בינלאומית שישראל צד לה והאמנה קובעת הוראות בעניין הנדון, תוגש ותידון בהתאם לאותן הוראות ובכפוף להן. בענייננו, חלה אמנת ניו יורק בדבר הכרתם ואכיפתם של פסקי בוררות חוץ משנת 1958 (Convention on the Recognition and Enforcement of Foreign Arbitral Awards) (להלן: "אמנת ניו-יורק"), עליה חתומות גם ישראל וגם אנגליה. אמנת ניו-יורק קובעת מספר תנאים מצטברים שצריכים להתקיים לצורך הכרה בפסק הבוררות הזר: הגשת פסק בוררות והסכם מאומתים; פסק הבוררות ניתן שלא בשטחה של המדינה שמבקשים לאכוף בה את הפסק; פסק הבוררות הוא בשל סכסוך בין בני אדם. בחינת תנאים אלה, מעלה כי מדובר בתנאים פשוטים, כמעט טכניים, המעידים על הכלל של אישור הפסק הזר. עם זאת, ניתנת אפשרות להתנגד לאכיפתו והכרתו של פסק הבוררות הזר בהתקיים עילות מובחנות ומוגדרות המנויות בסעיף 5 לאמנה. בחינה של עילות ההתנגדות מעלה כי אין הכוונה שבישראל יתנהל הליך משפטי חדש באותן סוגיות משפטיות ועובדתיות שהתנהלו בפני הבורר במדינה הזרה, וכי רק במקרים חריגים המפורטים באמנה לא ייטה ביהמ"ש להורות על אכיפת הפסק הזר. לכך יש להוסיף כי פסיקת בתי המשפט בישראל הקפידה במהלך השנים על התערבות במשורה בפסקי בוררות. הלכה זו רלוונטית ונכונה גם כאשר עסקינן באישורו של פסק בוררות זר, וייתכן אף ביתר שאת בשל הצורך לכיבוד המשפט הבינלאומי הפרטי שנקבע מדינה זרה. הפסיקה קבעה כי הכלל הוא הכרה ואכיפה של הפסק הזר ועילות ההתנגדות על פי האמנה יפורשו בצמצום, כאשר הנטל להוכיחן מוטל על כתפי המתנגד. מאחר והמשיב לא הוכיח קיומה של מי מעילות ההתנגדות על פי אמנת ניו יורק, דין התביעה להתקבל. בין היתר נבחנו ונדחו עילות ההתנגדות הבאות: אי חוקיות ההסכמים מכוחם מונה הבורר; הבורר חרג מסמכותו על פי שטר הבוררין ודן בעזבון אמו של המבקש; הכרה בפסק הבוררות ואכיפתו נוגדות את תקנת הציבור בישראל בין היתר מאחר ותביעת המבקש התיישנה וחל שיהוי גם לגבי תביעת הבוררות; כן נקבע כי פסק הבוררות המשלים קבע את שיעור הריבית בלבד ומועדי תחולתה, והוא למעשה הוסיף רכיב שהינו פועל יוצא של קביעותיו בפסק הבוררות והפניה לפסק הבוררות גופו. לפיכך התקבלו טענות המבקש כי פסק הבוררות המשלים נבלע ונכלל בבקשה להכרה בפסק הבוררות ויש לראות את הדברים במאוחד וכמקשה אחת. חזרה למעלה

32   [ירושה] [משפחה] תע (י-ם) 20528-03-15 א.א נ' י.ח (משפחה; מיכל דבירי רוזנבלט; 26/02/18) - 29 ע' עו"ד: עודד אפיק ודוד איסן, דב קוטלר אין די בחומר הראיות שהוצג כדי לחצות הסף הראייתי המספק לשם הקביעה כי התקיימו בין התובע למנוחה חיי משפחה ומשק בית משותף, באופן המקנה לתובע זכות לרשת את עיזבונה בהתאם להוראת סעיף 55 לחוק הירושה. אמנם נדונו בפסיקה מקרים שבהם בני-זוג הוכרו כ"ידועים בציבור" גם בהעדר מרכיב של יחסי אישות, או בהעדר מרכיב של מגורים משותפים, אך במקרים אלו, להבדיל מענייננו, קיומם של יסודות אחרים היה משמעותי וברור. ירושה – יורשים – ידועים בציבור משפחה – ידועים בציבור – מבחנים להיותם ידועים בציבור . תובענה לתיקון או ביטול צו ירושה לפיו יורשי המנוחה הם הנתבעים (ארבעת ילדיה של המנוחה מנישואיה), בטענה כי התובע היה בן זוגה של המנוחה בעת פטירתה, לפיכך יש להכיר בו כיורש נוסף של המנוחה בהתאם להוראת סעיף 55 לחוק הירושה. אין חולק כי בסמוך לגירושיה, אובחנה המנוחה כחולת סרטן וכשנתיים לאחר מכן היא נפטרה. אין חולק מהראיות כי התובע שהה פיזית במחיצת המנוחה לאורך שנים רבות, גם בעת שהייתה נשואה וכי התובע טיפל במנוחה בערוב ימיה, והיה נוכח בחייה באופן משמעותי. המחלוקת נוגעת בעיקר לאופי היחסים, האם היו בעלי אופי רומנטי-זוגי המעידים על ניהול חיי משפחה במשק בית משותף או שמא טיפולי-חברי בלבד. . ביהמ"ש לענייני משפחה דחה את התובענה מהטעמים הבאים: הוראת סעיף 55 לחוק הירושה מקנה זכות ירושה על פי דין לכל אחד מבני הזוג, חרף העדרו של קשר נישואין פורמאלי ביניהם, בהתקיים ארבעת התנאים המנויים בגדרו: 1. חיי משפחה; 2. משק בית משותף; 3. העדר נישואין (זה לזה או לאדם אחר); 4. העדר צוואה. כאמור, בענייננו המחלוקת נוגעת להתקיימותם של שני התנאים הנוגעים לקיום משק בית משותף ולקיום חיי משפחה, אשר בפסיקה נהוג להתייחס לשילוב אלמנטים אלו כמתארים מערכת יחסים של "ידועים בציבור". קיום התנאים הנזכרים צריך להיות מוכח ביחס ליום הפטירה של המנוח/ה-המוריש/ה או ביחס לתקופה בסמוך לפני הפטירה. אם קיומו של אחד התנאים הדרושים התערער ולא היה קיים עוד טרם פטירת המורישה – לא יהיה די בקיומו בנקודת זמן בעבר על מנת להקנות זכות ירושה כדין. עוד קובעת הפסיקה, כי בחינת מערכת היחסים וטיבה תיעשה מתוך נקודת מבט סובייקטיבית, קרי כיצד הצדדים ראו את עצמם ואת טיב הקשר ביניהם וכל מקרה נבחן לפי נסיבותיו. שכן, תתכנה גרסאות שונות ומגוונות של חיי משפחה ומשק בית משותף. עם זאת, וחרף הגיוון הטבעי במערכות יחסים בין בני זוג, נקבעו מספר מאפיינים עיקריים הנדרשים ככלל להתקיים במערכת יחסים של "ידועים בציבור" על מנת שזו תבוא תחת כנפיו ותחולתו של סעיף 55 לחוק הירושה, מאפייני ליבה, ואלו הם: היבט אינטימי, יחסי אישות; היבט אמוציונאלי; כוונת קביעות וקשירת גורל; היבט כלכלי; וכאמור – גם העדר נישואין לאדם אחר. כל מקרה – נבחן לגופו, כל קביעה תלויה באופן מובהק בנסיבותיו המיוחדות של המקרה הנדון. נטל הראיה להוכיח את טיב היחסים מוטל על כתפי התובע המבקש ליהנות מזכות הירושה. במקרה דנא, מכלול ראיותיו של התובע בהחלט מלמד על קשר ממושך וקרוב בינו לבין המנוחה, וביתר שאת בעת מחלתה, אך לא הוכח קשר זוגי ולא קשר אינטימי. כ"כ, המגורים המשותפים בין המנוחה והתובע היו בפועל מצומצמים בהרבה ממה שתואר בגרסת התובע, ונעשו על רקע מצבה הבריאותי הקשה, הסופני, של התובעת, בטרם פטירתה, והתאפיינו בטיפול במנוחה. כן הובאו ראיות בדבר העדרו של שיתוף כלכלי-רכושי בין התובע והמנוחה. מכאן שאין די בחומר הראיות שהוצג כדי לחצות הסף הראייתי המספק לשם הקביעה כי התקיימו בין התובע למנוחה חיי משפחה ומשק בית משותף, ועל כן התובענה נדחית. אמנם נדונו בפסיקה מקרים שבהם בני-זוג הוכרו כ"ידועים בציבור" גם בהעדר מרכיב של יחסי אישות, או בהעדר מרכיב של מגורים משותפים, אך במקרים אלו, להבדיל מענייננו, קיומם של יסודות אחרים היה משמעותי וברור. חזרה למעלה

כתבי טענות

33   תא (מרכז) 56082-02-14 פלורה סלומון נ' גיל עובדיה - ב"כ עו"ד שמואל י. אביצרור (כתבי טענות; ריקי שמולביץ; 01/03/18) - 7 ע' עו"ד: שמואל י. אביצרור תביעה שעניינה בהעברת זכויות התובעת במקרקעין ללא תמורה לאחיה הנתבעים 1-2 ובניסיון להעברת יתרת זכויות התובעת לנתבע 2 לאחר מספר שנים. התובעת טענה כי הנתבעים 1 ו-2 קשרו קשר לרמות אותה ולצורך כך ביצעו מעשי תרמית, זיופים והתחזויות בסיועם של הנתבעים 6-3. קישורים נוספים: לפסק-דין במחוזי (31-05-2018) תא 56082-02-14 פלורה סולומון נ' יחזקאל מוזס סימון שופטים: ריקי שמולביץ עו''ד: אברהם לוי, רויטל דניאל חביב, אלי גאון, גיורא בלופרב, שמואל י. אביצרור חזרה למעלה