השופט
מזוז:
13. אכן,
גזר דינו של בית המשפט המחוזי הוא שקול ומנומק, כאשר מתחם העונש ההולם שנקבע בגדרו
(6-3 שנות מאסר) מביא בחשבון את כלל השיקולים הנדרשים. גם באת-כוחו של המערער
הסכימה במהלך הדיון כי מתחם הענישה שנקבע הוא מתחם ראוי והולם בנסיבות הענין. ואולם
לא בהיבט זה התמקד הערעור, כי אם בשאלת הפעלתה של הסמכות לחרוג לקולה ממתחם הענישה
ההולם בשל שיקולי שיקום. בית משפט קמא לא התעלם מההליך השיקומי שעבר המערער (עד
למועד גזר הדין), ואולם לא ראה בו די כדי להצדיק סטייה מן המתחם אלא אך קביעת העונש
ברף התחתון שלו.
14. סעיף
40ג לחוק העונשין קובע אמנם כי עונשו של נאשם ייגזר בתוך מתחם העונש ההולם שנקבע,
ואולם סעיף 40ד(א) לחוק מבהיר כי אם מצא בית המשפט כי הנאשם "השתקם
או כי יש סיכוי של ממש שישתקם",
הוא רשאי לחרוג ממתחם הענישה "ולקבוע
את עונשו של הנאשם לפי שיקולי שיקומו".
15. בענייננו
אין מחלוקת כי המערער עבר תהליך שיקומי משמעותי ביותר. מאז שוחרר המערער לחלופת
המעצר ב"מלכישוע", ציית באופן מלא לכל תנאי השחרור, עמד בדרישות התובעניות של
המסגרת והפגין מוטיבציה לשנות את אורחות חייו. מטפליו התרשמו כי הוא נרתם לתהליך
הטיפולי באופן רציני, ונתרם ממנו רבות. נוכח כך, המליץ גם שירות המבחן כי לא יוטל
על המערער כלל עונש מאסר בפועל, אלא צו מבחן למשך 18 חודשים על מנת לאפשר לו להמשיך
בתהליך השיקום. מאז מתן גזר הדין התמיד והשלים המערער את ההליך השיקומי ועמד בו
בהצלחה רבה. בתסקיר המשלים שהוגש לנו ערב הדיון בערעור נאמר כי במהלך 18 החודשים
מאז החל המערער בהליך השיקומי הוא עבר תהליך משמעותי אשר מניב פירותיו בפועל ומתבטא
בשינוי אורחות חייו של המערער, ומאפשר לו אורח חיים תקין ויציב ונקי מחומרים
פסיכואקטיביים.
16. אין
ספק כי העבירות שעבר המערער ונסיבות ביצוען הן חמורות ומצדיקות כשלעצמן עונש מאסר
מאחורי סורג ובריח לתקופה משמעותית. לצד זאת, אין חולק כאמור כי המערער עבר תהליך
שיקומי משמעותי ביותר, ומתקיימים בעניינו התנאים הקבועים בסעיף 40ד(א) לחוק, כמפורט
לעיל, במידה המצדיקה חריגה ממתחם העונש ההולם משיקולי שיקום, וכאמור אף המדינה
סבורה שיש הצדקה להקל בעונשו.
יש לזכור כי מדובר בצעיר המצוי בפרשת דרכים, אשר עשה מאמץ משמעותי בהחלט כדי לחזור
לדרך הישר. בנסיבות כאלה יש ליתן משקל משמעותי לשיקולי השיקום (ע"פ 821/16 פלוני נ'
מדינת ישראל (19.7.16); ע"פ 9090/00שניידרמן נ'
מדינת ישראל,
פסקה 8 (22.2.2001)). בנסיבות אלה, ונוכח גילו הצעיר של המערער והרצון לעודדו
להמשיך ולהתמיד בדרך הטיפולית-שיקומית בה החל, הגענו למסקנה כי יש להפחית מעונש
המאסר בפועל שהוטל עליו את התקופה בה שהה במסגרת הטיפולית ב"מלכישוע", היינו -
הפחתה של 18 חודשים.
17. סוף
דבר:
הערעור מתקבל באופן שעונש המאסר שהושת על המערער (36 חודשים) יופחת ויעמוד על 18
חודשי מאסר בפועל. שאר רכיבי גזר הדין יוותרו על כנם.
http://elyon1.court.gov.il/files/16/030/045/b02/16045030.b02.htm