|
|
|
|
|
אם אינך רואה מייל זה לחץ/י כאן
לגרסת הדפסה
שיתוף הגיליון בפייסבוק 
|
| עליון |
| 1 [משפט מינהלי] |
|
| בגץ 2599/18 דוד פינצי נ' ח"כ איילת שקד שרת המשפטים (עליון; נ' הנדל, א' שהם, מ' מזוז; 31/07/18) - 6 ע' |
| עו"ד: הדס ערן |
בג"ץ אינו משמש כערכאת ערעור על החלטות ופסקי דין של ערכאות שיפוטיות אחרות, אלא במקרים חריגים, בהם מתגלה שרירות קיצונית או חריגה ממשית מסמכות. דברים אלה נאמרים ביתר שאת, שעה שמדובר בערעור על החלטות חלוטות של ביהמ"ש העליון.
 משפט מינהלי – בגץ – ביקורת ערכאות שיפוטיות
משפט מינהלי – בגץ – היעדר עילה
.
עתירה להורות על ביטול פסק דינו של ביהמ"ש העליון במסגרתו נדון ערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי בקשר לזכאותם של בעלי המניות באגודה השיתופית קו-אופ הריבוע הכחול אגודה לשירותים בע"מ לקבל תשלומים עבור פדיון מניותיהם, ולחלוקת יתרת כספי הקרן המיוחדת.
.
ביהמ"ש העליון בשבתו כבג"ץ דחה את העתירה על הסף בקבעו:
הלכה היא כי בג"ץ אינו משמש כערכאת ערעור על החלטות ופסקי דין של ערכאות שיפוטיות אחרות, אלא במקרים חריגים, בהם מתגלה שרירות קיצונית או חריגה ממשית מסמכות. דברים אלה נאמרים ביתר שאת, שעה שמדובר בערעור על החלטות חלוטות של בית משפט זה. כפי שנפסק, המסקנה כי בג"ץ אינו יושב כערכאה המבקרת את החלטותיו של ביהמ"ש העליון כבית משפט לערעורים מתחייבת אף מן החובה לשמור על סדרי דין תקינים ומן הרציונל של סופיות הדיון.
במסגרת עתירתו מבקש העותר לבטל פסק דין של בימ"ש זה, מבלי שהציג כל עילה המוכרת בדין או בפסיקה, לביטול פסק הדין. אשר להשגות העותר בעניין תקינות הליכי פירוק האגודה וזכאותם של בעלי מניות לפדיון מניותיהם, אין מקומן להתברר בפני בימ"ש זה בשבתו כבג"ץ. יצוין, כי טענותיו אלה של העותר נבחנו ע"י ביהמ"ש המחוזי, אשר נתן את החלטתו בנידון דידן, ולאחר מכן במסגרת הערעור לבימ"ש זה. ובנסיבות אלה, נראה כי העתירה אינה מגלה כל עילה להתערבות בג"ץ. |
| חזרה למעלה |
|
| 2 [בתי-משפט] [משפט מינהלי] |
|
| ברמ 3802/18 תיאודור בראייש נ' רשות האוכלוסין וההגירה (עליון; ד' ברק ארז; 29/07/18) - 5 ע' |
| עו"ד: מיכל דניאלי, יוסף פנדריך |
על קבלתן של בקשות רשות ערעור ב"גלגול שלישי" שמקורן בביה"ד לעררים הפועל לפי חוק הכניסה לישראל, חלה אמת מידה מחמירה.
בתי-משפט – רשות ערעור – כשהערכאה הראשונה היא טריבונל מינהלי
משפט מינהלי – כניסה לישראל – בית הדין לעררים
משפט מינהלי – כניסה לישראל – קטין נלווה
.
בר"ע על פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי אשר דחה ערעור שהגישו המבקשים על החלטתו של ביה"ד לעררים הפועל לפי חוק הכניסה לישראל לדחות את הערר על החלטת המשיבה הדוחה את הבקשה להסדיר את מעמדו של המבקש 1 – קטין – בישראל.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקבעו:
יש לדחות את הבקשה, בהתחשב באמת המידה המחמירה החלה על קבלתן של בקשות רשות ערעור ב"גלגול שלישי" שמקורן בביה"ד לעררים.
הבקשה נסבה על החלטה קונקרטית שקיבלה המשיבה בעניינם של המבקשים, בהסתמך על העובדות הרלוונטיות לעניין טיב יחסיהם. בהתחשב במכלול נסיבות העניין, לרבות העובדה שהקטין עומד על סף בגרות והעובדה שחלק ניכר מחייו גר במולדובה, לא נמצא גם כי נגרם למבקשים עיוות דין או כי מדובר במקרה חריג המצדיק מתן רשות ערעור הגם שהוא אינו מעורר שאלה משפטית עקרונית. |
| חזרה למעלה |
|
| 3 [דיון פלילי] |
|
| בשפ 5679/18 מדינת ישראל נ' מחמד עג'אג' (עליון; י' אלרון; 29/07/18) - 6 ע' |
| עו"ד: נאיל ראשד, דפנה שמול |
ככלל, בעבירות נשק יש להורות על מעצר בפועל עד תום ההליכים; גיל צעיר ועבר פלילי נקי אינם מהווים, כשלעצמם, נסיבות אשר מצדיקות חריגה מן הכלל האמור ביחס לעבירות סחר בנשק.
דיון פלילי – מעצר – עד תום ההליכים
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – מסוכנות
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – חלופת מעצר
.
נגד המשיב ואדם נוסף הוגש כתב אישום במסגרת פרשה רחבה של הפעלת סוכן בעבירות נשק, המייחס למשיב עבירות סחר בנשק ונשיאת נשק בארבעה אישומים. הערר הוא על החלטת ביהמ"ש המחוזי בגדרה הורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו בפיקוח אלקטרוני.
.
ביהמ"ש העליון קיבל את הערר בקבעו:
העבירות המיוחסות למשיב בכתב האישום, ואשר לגביהן הוסכם כי קיימות נגד המשיב ראיות לכאורה, מקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית אשר לא ניתן לאיין באמצעות חלופות מעצר אלא במקרים חריגים. על כן נקבע כי על דרך הכלל, בעבירות מסוג זה יש להורות על מעצר בפועל עד תום ההליכים. לא נמצא כי במקרה דנן מתקיימות נסיבות חריגות אשר מצדיקות את שחרורו של המשיב לחלופת מעצר.
ראשית יש להזכיר כי בימ"ש זה כבר פסק בעבר כי גיל צעיר ועבר פלילי נקי אינם מהווים, כשלעצמם, נסיבות אשר מצדיקות חריגה מן הכלל האמור ביחס לעבירות סחר בנשק. נוסף על כך, והיא העיקר בענייננו, חזקת המסוכנות הסטטוטורית אינה ניצבת לבדה, שכן מסוכנותו הרבה של המשיב נלמדת אף מהנסיבות הקונקרטיות העולות מביצוע העבירות מושא כתב האישום, ובכללן ריבוי העבירות; מגוון סוגי כלי הנשק שנמכרו; וכן היקפן הכספי המשמעותי של המכירות שביצע המשיב.
אם כן, הגם שהמשיב נעדר עבר פלילי, והגם שמדובר במי שעל פניו הינו אדם נורמטיבי, לא ניתן להתעלם מהתשתית הראייתית הלכאורית הקיימת נגדו, המצביעה על מעורבותו בעבירות שיש עמן סיכון לביטחון הציבור ולשלומו. מסוכנות המשיב מדברת בעד עצמה, ולא ניתן לאיינה באמצעות חלופת מעצר. |
| חזרה למעלה |
|
| 4 [ראיות] [בוררות] |
|
| עא 884/18 נפתלי בולג נ' לב אהרון (עליון; י' עמית, נ' סולברג, ד' מינץ; 24/07/18) - 5 ע' |
| עו"ד: מנחם שטאובר, צמח גרין |
הלכה ותיקה עמנו כי עֵד במשפט אינו חשוף לתביעה אזרחית-נזיקית בגין עדות שקר. כלל זה יפה גם ביחס לעדות בהליכי בוררות. העובדה שמדובר בבוררות בפני דיינים, ע"פ ההלכה היהודית, אינה משנה לעניין זה.
ראיות – עדים – חסינות עדים
בוררות – מהלך הבוררות – עדים
.
בהליך בוררות בפני בי"ד לממונות ניתנו פסקי בוררות אשר חייבו את המערער לשלם לאדם בשם אהרון פולמן דמי שימוש ראויים בנכס. בקשת המערער לביטול פסקי הבוררות נדחתה, והם אושרו. כנגד פסק דין זה הוגשה בר"ע. בפסק הדין נקבע כי שני פסקי הבוררות ניתנו ע"י מי שלא היו מוסמכים לתיתם. עם זאת, נקבע כי במקרה הקונקרטי אין לכך השלכות על תוקפו של פסק הבוררות. המערער הגיש תביעה כספית-נזיקית נגד השמאי מטעמו של פולמן, הוא המשיב בהליך דנן. התביעה נדחתה על הסף, ומכאן הערעור.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הערעור בקבעו:
הלכה ותיקה עמנו כי עֵד במשפט אינו חשוף לתביעה אזרחית-נזיקית בגין עדות שקר. בפסיקה הוטעם כי אם ירשה הדין לתבוע אדם לדין בעילה שעדותו בביהמ"ש לא הייתה אמת, אפשר יהא במשפט שלישי לתבוע מי שהעיד במשפט שני, וכך הלאה, ולעולם לא יהא סוף לדיוני משפט. כלל זה יפה גם ביחס לעדות בהליכי בוררות, הן משום מעמדם המחייב של הליכים אלה, והן נוכח הוראת סעיף 13(ב) לחוק הבוררות, לפיו עד המעיד בבוררות, חובותיו וחסיונותיו יהיו כשל עד המעיד בביהמ"ש. העובדה שמדובר בבוררות בפני דיינים, ע"פ ההלכה היהודית, אינה משנה לעניין זה.
כדי לגונן על אפשרות התביעה נגד השמאי, ניסה המערער להציגה כתביעה בגין חוו"ד מקצועית "מגמתית ומעוותת" ולא בגין עדות שקר. אין לקבל את הטענה. אין עסקינן בתביעה של צד שלישי שהסתמך על חוו"ד מקצועית, אלא בתביעת צד שהפסיד בהליך משפטי, וכעת מבקש "להשליך" את החיוב שהתגבש בפסק הבוררות על כתפי המשיב, שמסמך שנערך על-ידו הוגש במסגרת ההליך. המסמך הוגש כראיה, ואין נפקא מינה אם הוא נתמך בתצהיר ואם המשיב נחקר אודותיו. המערער, מצדו, הציג בפני הבוררים חוו"ד שמאית נגדית, אך הבוררים העדיפו על פניה את חוו"ד המשיב. בנסיבות אלה לא יכולה להיות למערער עילת תביעה נגד המשיב – ובדין נדחתה התביעה על הסף.
לטענת המערער, פסק הבוררות אינו מבוסס על "שומה פרטנית" שערך המשיב לנכס אלא רק על "מסמך" מטעמו. אין כל חשיבות לדבר, וברי כי אין בכך כדי לבסס את עילת התביעה נגד המשיב (מה גם שבמסגרת כתב התביעה, המערער עצמו טען שמדובר בחוו"ד שמאית ורק בערעור שינה את טעמו). |
| חזרה למעלה |
|
| 5 [דיון אזרחי] |
|
| רעא 4947/18 אהרון צבי טויב נ' אסתר הירשפלד (עליון; נ' הנדל; 23/07/18) - 6 ע' |
| עו"ד: ליאת ביטון ויצמן |
גם אם נניח כי ההחלטה בדבר מועד הדיון נצפתה ע"י באת כוחו דאז של המבקש באופן יזום בלבד, די בתיעוד בדבר המצאת "ההזמנה לדיון" לתיבת הדוא"ל שלה, כדי לשמוט את הקרקע מתחת לבקשה לביטול פסק הדין מחובת הצדק. גם התנאים לביטול פסק הדין מחובת מחמת שיקול הדעת, אינם מתקיימים.
דיון אזרחי – המצאת כתבי-בי-דין – דואר אלקטרוני
דיון אזרחי – המצאת כתבי-בי-דין – צפייה במערכת ממוכנת
דיון אזרחי – ביטול פסק-דין – שניתן במעמד צד אחד
.
בר"ע על החלטת ביהמ"ש המחוזי אשר דחה בר"ע על החלטת בימ"ש השלום במסגרתה נדחתה בקשת המבקש לביטול פסק הדין שניתן כנגדו במעמד צד אחד, ובו נקבע כי עליו להחזיר למשיבה ספר תורה שהכניסה בשעתו לבית כנסת בראשות אביו המנוח.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקבעו:
תקנה 497(ג1) לתקסד"א מסדירה את סוגיית המצאתו של כתב בי-דין אלקטרוני ע"י ביהמ"ש. כפי שנפסק, יש לבחון האם בא-כוחו של בעל הדין מסר את כתובת הדוא"ל שלו לשם המצאה; וכן יש לבחון האם פסק הדין נשלח לידיו בדוא"ל, ולו בדרך של הודעה הכוללת קישור לפסק הדין, או שמא צפייתו בפסק הדין הייתה צפייה יזומה והוא לא קיבל הודעת דוא"ל. כאשר התקיימו התנאים האמורים, מדובר בהמצאה תקפה של כתב בי-דין אלקטרוני. אולם אם הנמען לא מסר תיבת דוא"ל; אם ההחלטה, ולמצער קישור לה, לא נשלחו לתיבה שנמסרה; או שהנמען מצהיר כי ההודעה לא הגיעה אל הכתובת שמסר – אין בצפייה יזומה בהחלטה באמצעות מערכת נט המשפט כדי להוות המצאה כדין. אדרבה: נקבע לא אחת כי צפייה יזומה של עו"ד בהחלטה סרוקה במערכת 'נט המשפט' אינה מהווה המצאה כדין.
ברם, גם אם נניח כי החלטת השופטת סנדלר-איתן בה נקבע כי דיון קדם-המשפט בתיק יתקיים ביום 19.12.2017, נצפתה ע"י באת כוחו דאז של המבקש באופן יזום בלבד, אין בכך כדי להושיע את המבקש. רישומי מערכת "נט המשפט" מעידים כי באותו יום בו התקבלה ההחלטה האמורה, נשלחה לתיבת הדוא"ל של באת הכוח הקודמת "הזמנה לדיון" – ובה מלוא פרטי הדיון שנקבע. המבקש בחר להתעלם מהזמנה זו, שלא זכתה להתייחסות מפורשת כלשהי בבר"ע או בתצהיר. משמע, המבקש השיג על תוקף המצאת ההחלטה בדבר מועד הדיון, אך לא הצביע על כל פגם בנוגע להמצאת ההזמנה לדיון. הוא ובאת כוחו דאז אינם מכחישים כי תיבת הדוא"ל נמסרה לצורך קבלת כתבי בי-דין אלקטרוניים, וכי ההזמנה לדיון נשלחה אליה והתקבלה בה. די בתיעוד בדבר המצאת ההזמנה לדיון לתיבת הדוא"ל של באת כוח המבקש דאז, כדי לשמוט את הקרקע מתחת לבקשה לביטול פסק הדין מחובת הצדק.
אשר לאפשרות הביטול מחמת שיקול הדעת – כלל הוא כי במסגרת מסלול זה על ביהמ"ש לשקול שני שיקולים: השיקול הראשון הוא מהי הסיבה לאי התייצבותו של בעל הדין בדיון, ובפרט האם מדובר בזלזול בביהמ"ש או שמא צירוף נסיבות אומלל, היסח הדעת או רשלנות. השיקול השני הוא סיכויי ההגנה של המבקש. ככלל, משקל הבכורה ניתן לסיכויי ההגנה, אך במקרים בהם ההיעדרות מהדיון אינה נעוצה ברשלנות גרידא, אלא משקפת זלזול בביה"ד, עשוי השיקול הראשון – קרי, סיבת אי ההתייצבות – להכריע את הכף. כך או כך, בענייננו לא עלה בידי המבקש לעמוד באף אחד מהתנאים האמורים. |
| חזרה למעלה |
|
| 6 [בתי-משפט] |
|
| עא 2004/18 פלונית נ' פלונית (עליון; א' חיות; 18/07/18) - 5 ע' |
| עו"ד: מרגלית נח |
עצם ניהול הליך קודם בעניינו של צד ע"י מותב אין בו כדי להקים עילת פסלות, ועל המבקש את פסילת השופט להוכיח כי קיים חשש ממשי ל"נעילת" דעתו של השופט בשל ההליך הקודם; עצם קיומה של היכרות מקצועית בין שופט לבין אחד מהצדדים, אינו מלמד כשלעצמו על קיומה של "קרבה ממשית" המצדיקה פסילה.
בתי-משפט – שופטים – פסילה
בתי-משפט – פסלות שופט – עילות הפסלות
בתי-משפט – פסלות שופט – חשש ממשי למשוא פנים
.
ערעור על החלטת ביהמ"ש לענייני משפחה שלא לפסול את עצמו מלדון בעניינם של הצדדים.
.
נשיאת ביהמ"ש העליון דחתה את הערעור בקבעה:
המבחן לקיומה של עילה לפסילת השופט היושב בדין הוא קיומו של חשש ממשי למשוא פנים. לא עלה בידי המערערת להצביע על חשש כאמור בנסיבות העניין.
עצם ניהול הליך קודם בעניינו של צד ע"י מותב אין בו כדי להקים עילת פסלות ועל המבקש את פסילת השופט להוכיח כי קיים חשש ממשי ל"נעילת" דעתו של השופט בשל ההליך הקודם. בענייננו, בהליכים האחרים נדונו שאלות עובדתיות שונות. לא עלה בידי המערערת להראות כי ביהמ"ש גיבש עמדה בעניין שבפניו, באופן אשר יצדיק את פסילתו.
אכן, בהתאם לסעיף 77א(ב) לחוק בתי המשפט, היה על ביהמ"ש לדון בבקשת הפסילה ולהחליט בה בטרם יקבל החלטה אחרת בתיק. במקרה דנן, סבר ביהמ"ש כי על המערערת לשלם אגרה בטרם יידרש לבקשתה וכן סבר כי היא זנחה את בקשת הפסילה ועל כן המשיך בניהול ההליך ואף קיים דיון הוכחות ראשון בטרם ניתנה החלטתו בבקשת הפסילה. אך בנסיבות העניין, לא נמצא כי העיכוב שחל במתן ההחלטה בבקשת הפסילה יש בו כדי לשנות מן המסקנה כי לא קמה במקרה דנן עילת פסלות.
עצם קיומה של היכרות מקצועית בין שופט לבין אחד מהצדדים אינו מלמד כשלעצמו על קיומה של "קרבה ממשית" המצדיקה פסילה ע"פ סעיף 77א(א1) החוק. על המערערת היה להראות כי ההיכרות בין הנתבעת 1 לשופט רלוונטית לעניין הנדון ומצדיקה את פסילת השופט, וכזאת לא עשתה.
יתר טענות המערערת נוגעות להחלטות דיוניות שניתנו ע"י ביהמ"ש במסגרת ההליך, והדרך להשיג עליהן היא באמצעות מסלולי הערעור הקבועים בדין ולא באמצעות הגשת בקשת פסלות וערעור עליה. |
| חזרה למעלה |
|
| עבודה אזורי |
| 7 [ביטוח לאומי] [עבודה] |
|
| בל (ת"א) 39853-02-15 יהודית גלב נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; רוית צדיק; 26/07/18) - 8 ע' |
| עו"ד: ינון תמרי, אירית רייכנברג |
ביה"ד פסק כי, בדין דחה הנתבע את תביעת התובעת לתשלום גמלת תלויים בנפגע עבודה, משלא הוכחה גרסת התובעת בדבר התרחשות אירוע מיוחד במהלך עבודת בעלה המנוח שהוביל למותו.
ביטוח לאומי – קיצבאות – תלויים
ביטוח לאומי – קיצבאות – זכאות
עבודה – תאונת עבודה – אירוע חריג
.
מר גלב אמנון ז"ל (להלן: המנוח), בעלה של התובעת, עבד בתעשייה האווירית שנים רבות. המנוח הלך לעולמו לאחר ששם קץ לחייו. הנתבע דחה את תביעת התובעת לתשלום גמלת תלויים בנפגע עבודה, מן הטעם כי אין להכיר בפטירת המנוח כפגיעה בעבודה, משלא הוכח כי ארעה פגיעה בעבודה שהובילה למות המנוח. הדיון נסב אודות השאלה האם כדין פעל הנתבע בדחותו את תביעת התובעת לתשלום גמלת תלויים בנפגע עבודה.
.
בית הדין האזורי לעבודה (סגנית הנשיא ר' צדיק) דחה את התביעה ופסק כי:
סעיף 131 לחוק הביטוח הלאומי קובע כי "מבוטח שפגיעה בעבודה גרמה למותו, ישלם המוסד לתלויים בנפטר קצבה חודשית או מענק לפי סימן זה". מלשון החוק עולה כי לצורך קבלת התביעה על התובעת להוכיח כי ארע למנוח אירוע מיוחד בעבודה, אשר גרם למצב הנפשי בו היה שרוי ובסופו הוביל למותו. ההלכה הפסוקה קבעה כי אירוע התאבדות יוכר כתאונת עבודה במידה ויוכח קיומו של אירוע מיוחד (באופן סובייקטיבי) הנתמך בראיות אובייקטיביות וניתן לקשור אותו לנזק הבא לאחריו. דהיינו, על מנת שתוכר פגיעה נפשית כ"תאונת עבודה" על המבוטח להוכיח תחילה כי התרחש אירוע אובייקטיבי מיוחד בעבודתו "הקשור לעבודה שניתן לאיתור בזמן ובמקום". כמו כן, נדרש המבוטח להוכיח כי מדובר באירוע מיוחד בעבודה השונה והחורג מהלך יום עבודתו היומי הרגיל, אירוע אשר הטביע חותם על המבוטח וגרם לו לדחק נפשי שאינו רגיל אצלו.
במקרה זה, למעט פניית המנוח בעת סיור במחלקה בה עבד בעניין פרישתו המוקדמת, לא נעשתה פניה מסודרת מטעם המנוח בעניין פרישה מוקדמת, ולא אירע כל אירוע חריג במועד השיחה האקראית ביו מנהל בתעשייה האווירית ויו"ר וועד העובדים (להלן: המנהל) ובין המנוח. במסמכים הרפואיים בתחום הנפשי, אין כל אזכור לאירוע מיוחד שארע למנוח בעבודתו. המנוח לא העלה כל טענה בנושא השיחה אשר לטענת התובעת ארעה עם המנהל, ואין כל תיעוד לעניין זה מסמכים הרפואיים. לא הוכח כי אירע אירוע מיוחד למנוח שנתמך בראיות אובייקטיביות שגרמו ללחץ הנפשי בו היה מצוי. מלבד אמרת התובעת ובנה מהן עולה כי המנוח סיפר להם על שיחה קשה אשר התקיימה עם המנהל, כל עדי התביעה הכחישו את טענות התובעת בדבר ניהול שיחה כלשהי בין המנוח למנהל. המנהל הוא היחיד שהעיד כי הייתה שיחה מקרית שלא התפתחה לבירור או בקשה כלשהי מטעם המנוח. שיחה מקרית לכשעצמה, אינה בגדר אירוע מיוחד בעבודה. בנוסף, גרסאות עדי התובעת בביה"ד תואמות את גרסתם הראשונית בפני חוקר הנתבע, מהן עולה כי למנוח לא ארע אירוע כלשהו, וודאי לא אירוע מיוחד במהלך העבודה. לאור כל האמור, משלא הוכחה גרסת התובעת בדבר התרחשות אירוע מיוחד במהלך עבודת המנוח, התביעה נדחתה. |
| חזרה למעלה |
|
| 8 [ביטוח לאומי] [עבודה] |
|
| בל (ת"א) 47993-11-14 מיכאל אביר נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; דורי ספיבק; 26/07/18) - 10 ע' |
| עו"ד: גלעד מילס, רועי הררי |
ביה"ד הכיר בליקוי השמיעה ממנו סובל התובע, שעבד שנים רבות בנגריה, כפגיעה בעבודה. נפסק כי, לפי חוות דעת המומחה מטעם ביה"ד, קיים קשר סיבתי, אף אם חלקי ביותר, בין החשיפה התעסוקתית של התובע לרעש לבין ליקוי השמיעה, על סמך מאפייני ליקוי שמיעה מעורב שנמצא, ובכך די על מנת לקבוע שהתובע עמד בתנאי סעיף 84א(א)(2) לחוק הביטוח הלאומי.
ביטוח לאומי – תחולת החוק – ליקויי שמיעה
עבודה – בית-הדין לעבודה – מומחים רפואיים
.
התובע, שעבד בנגריה כ-40 שנה, הגיש לנתבע תביעה לתשלום דמי פגיעה בגין ליקוי שמיעה, והודעה על פגיעה בעבודה. הנתבע דחה את התביעה ומכאן התביעה. בתיק מונה מומחה רפואי מטעם בית הדין (להלן: המומחה).
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופט ד' ספיבק) קיבל את התביעה ופסק כי:
הכרה בליקוי שמיעה כפגיעה בעבודה מותנית בעמידת המבוטח במבחן סף טכני, הקבוע בסעיף 84א(א) לחוק. למבחן סף זה יש 3 תנאים מצטברים: (1) המבוטח נחשף בעבודתו לרעש התקפי ומתמשך, העולה על המותר לפי סעיף 173 בפקודת הבטיחות בעבודה (להלן – רעש מזיק); (2) כושר השמיעה פחת בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים; (3) הוגשה למוסד תביעה להכרה בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה, בתוך 12 חודשים מהיום המוקדם מבין אלה: (א) היום שבו תועד הליקוי לראשונה ברשומה רפואית; (ב) היום שבו, לדעת הוועדה הרפואית או הוועדה הרפואית לעררים כמשמעותן בפרק זה, לפי העניין, החלה הירידה בשמיעה.
המחלוקת היא באשר להתקיימות תנאי סעיף 84א(א)(2) לחוק. הירידה בשמיעה ודרישת 20 הדציבל תיבחן לפי מבחן הולכת העצם, ולא לפי מבחן הולכת האוויר, הבוחן את הקשר הסיבתי שבין החשיפה לרעש מזיק לבין הירידה בשמיעה. כמו כן, הירידה בשמיעה נבחנית בתדירויות הדיבור. המומחה קבע, על סמך מבחן הולכת העצם, כי בשתי האוזניים קיימת הפחתה בכושר השמיעה בשיעור של יותר מ-20 דציבל. כמו כן, קבע כי מדובר בליקוי שמיעה מעורב הכולל הן פגיעה עצבית (הולכת עצם) והן פגיעה מכנית (הולכת אוויר). סעיף 84א לחוק אינו מתייחס לעצם היחס שבין החשיפה התעסוקתית לרעש לבין גורמים אחרים בעלי השפעה. הפסיקה קבעה שאין להוסיף תנאי סף לסעיף זה שלא נכללו בו במפורש. משכך, התנאי בדבר קיומו של ליקוי שמיעה של 20 דציבל לפחות אינו מחייב קביעה בדבר קשר של גרימה מלא לחשיפה התעסוקתית לרעש, ודי בקיומו של קשר חלקי. קביעה זו סויגה מאוחר יותר בפסיקה, עת נקבע שתכלית החוק מחייבת לבחון כבר בשלב זה של ההכרה בפגיעה, אף את מידת הקשר שלה לעבודה.
בענייננו, המומחה קבע כי ליקוי השמיעה של התובע נובע מהליך תחלואי. המומחה רק קבע דבר השפעה פחותה בהרבה של החשיפה התעסוקתית על ליקוי השמיעה מאשר גורמי השפעה אחרים. המומחה הוסיף שליקוי השמיעה מעורב, מצב בו יש גם הפרעה מכנית וגם הפרעה תחושתית-עצבית. היותו של הליקוי מעורב, בצירוף סממנים נוספים, מעידה לדעתו שהשפעת תנאי העבודה על המצב השמיעתי היא שולית. המומחה קבע באופן פוזיטיבי את קיומה של השפעה תעסוקתית מסוימת על מצב השמיעה של התובע, ורק סייג קביעתו זו בכך שהשפעה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים. זאת, בשונה מפרשת זרח, שבה נקבע כי התובע לא הוכיח קשר סיבתי כלשהו בין חשיפתו לרעש לבין הפגיעה בשמיעה. נוכח האמור, לפי המומחה, קיים קשר סיבתי, אף אם חלקי ביותר, בין החשיפה התעסוקתית לרעש לבין ליקוי השמיעה, על סמך מאפייני ליקוי השמיעה המעורב שנמצא. בכך די על מנת לקבוע שהתובע עמד בתנאי סעיף 84א(א)(2) לחוק. נוכח המשקל המיוחד הניתן בביה"ד לחוות דעתו של המומחה היועץ הרפואי המתמנה מטעמו, ושלא נמצאה הצדקה לסטות ממנה, יש להכיר בליקוי השמיעה של התובע כפגיעה בעבודה לפי תנאי סעיף 84א(א) לחוק. |
| חזרה למעלה |
|
| 9 [עבודה] |
|
| בל (ת"א) 14286-06-14 נעים שקיר נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; רוית צדיק; 17/07/18) - 17 ע' |
| עו"ד: עטאף רושרוש, אירית רייכנברג, אלון לוריה |
ביה"ד דחה את תביעת התובע כנגד הנתבע להכרה באירוע נטען (התעלפות עקב מכת חום) כפגיעה בעבודה באתר בנייה. נפסק כי, התובע לא הרים את הנטל להוכחת קיומם של יחסי עבודה בינו ובין צד ג', וכי לא הוכח קיומה של תאונת עבודה, ומכל מקום גם לו היה נקבע כי התובע עבד באתר הבנייה, הוא לא פעל לתשלום דמי ביטוח לאומי, ולכן דין תביעתו להידחות.
עבודה – ביטוח נפגעי עבודה – תאונת עבודה
עבודה – ביטוח לאומי – תאונת עבודה
עבודה – תאונת עבודה – נטל הוכחה
עבודה – ביטוח לאומי – דמי ביטוח
עבודה – יחסי עבודה – היעדרם
.
תביעת התובע כנגד הנתבע להכרה באירוע הנטען, פגיעה בראש ממכת חום בעקבותיה התובע התעלף, כפגיעה בעבודה באתר בנייה, כמשמעותה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (להלן: החוק). התובע סובל ממחלת האפילפסיה ופונה מאתר בנייה. יצוין כי צד ג' חתם על הסכם עם קרוב משפחתו בנוגע לשיפוץ באתר הבנייה, וכן חתם על הסכם עם קבלן שלד (להלן: קבלן השלד).
.
בית הדין האזורי לעבודה (סגנית הנשיאה ר' צדיק) דחה את התביעה ופסק כי:
השאלה היא האם ארעה לתובעת תאונת עבודה כמשמעותה בסעיף 79 לחוק. הלכה היא כי נטל הוכחת קיום אירוע תאונתי מוטלת על התובע. התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו ולא הוכח כי עבד עבור צד ג' ביום האירוע הנטען. התובע אף לא הרים את נטל ההוכחה ולא הוכיח כי עבד במועד התאונה. צד ג' הוכיח כי התקשר עם קבלן שלד לשם ביצוע הפרויקט. צד ג' כלל לא העסיק מישהו כעובד לביצוע העבודה. גרסתו של צד ג' נתמכת בהסכם שנחתם בין בינו לבין קבלן השלד, שהאחריות על ביצוע הפרויקט ושכירת העובדים הינה שלו בלבד כמעסיקם. התובע כלל לא עבד באתר הבנייה אלא שהה בביקור של חבר במשך שעתיים בלבד, וקיבל התקפת אפילפסיה במקום.
התובע לא הפריך את גרסת צד ג' ולא הוכח כי ההתקשרות בין צד ג' לקבלן השלד לא הייתה אותנטית. לא הוכח כי התקיימו יחסי עבודה בין צד ג' ובין התובע. אין לקבוע כי צד ג' היה מעסיקו של התובע מאחר וסיכם אתו את תנאי עבודתו ואף שילם את שכרו. גרסת התובע אינה קוהרנטית ואף התגלעו סתירות מהותית בגרסת התובע ובהשתלשלות האירועים בקשר למשך שהותו באתר הבנייה ולמועד בו פגש לטענתו, את צד ג', ומשקל עדותו היה נמוך מעדותו של צד ג'.
לאור כל האמור, התובע לא הרים את הנטל להוכחת קיומם של יחסי עבודה בינו ובין צד ג' ולא הוכח קיומה של תאונת עבודה במהלך העבודה. לפיכך, דין התביעה להידחות; למעלה מהדרוש, גם לו הייתה מתקבלת טענת התובע כי עבד באתר הבנייה, ולא כך הדבר, התובע טען כי עבד יום אחד בלבד במשך שעתיים והיה עליו לפעול לתשלום דמי ביטוח לאומי. מאחר והתובע לא פעל לתשלום דמי ביטוח, דין התביעה להידחות גם מטעם זה. |
| חזרה למעלה |
|
| 10 [נזיקין] [עבודה] |
|
| סעש (חי') 50644-07-14 אולסיה לבקוביץ נ' גן ליטל פיפל קידס בע"מ (עבודה; נוהאד חסן, נ.צ.: ע' סולומון, י' לוי; 17/07/18) - 32 ע' |
| עו"ד: אורן טל, ש. בלזר |
ביה"ד פסק לתובעת פיצוי בגין פיטורין שלא כדין בגין פיטורין בהעדר שימוע ופיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד; בנוסף, נפסק לתובעת פיצוי בגין הוצאת לשון הרע בסך של 35,000 ₪, לאחר שנקבע כי לא עומדת לנתבעים הגנות אמת בפרסום ותום לב; תביעה שכנגד בעילה של לשון הרע נדחתה בהעדר הוכחה.
נזיקין – עוולות – איסור לשון הרע
נזיקין – הגנות – אמת בפרסום
נזיקין – הגנות – תום-לב
עבודה – פיטורין – זכות לשימוע
עבודה – פיטורין – שלא כדין
עבודה – תנאי עבודה – הודעה בדבר תנאי עבודה
.
תביעת התובעת, כנגד מעסיקתה לשעבר (להלן: הנתבעת 1/הגן), וכנגד המנהל והבעלים של הנתבעת 1 (להלן: מנהל הגן), לתשלום פיצוי על סך 150,000 ₪ בגין הפרת חוק איסור לשון הרע (להלן: החוק), פיצוי בסך של 24,300 ₪ בגין פיטורים שלא כדין בשל העדר שימוע, ופיצוי בסך 5,000 ₪ בשל הפרת חוק הודעה לעובד; הנתבעים הגישו תביעה שכנגד בגין הפרת החוק על ידי התובעת.
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופט נ' חסן ונציגי הציבור ע' סולומון, י' לוי) קיבל את התביעה בעיקרה, דחה את התביעה שכנגד ופסק כי:
אשר לנסיבות סיום עבודת התובעת, ממכתב הפיטורים עולה שאין כל ספק שהתובעת פוטרה מעבודתה, מבלי שנערך לה שימוע. לא הוכח על ידי הנתבעת כי התריעה בפני התובעת שתאלץ לפטרה אם לא תקפיד על הנהלים בעבודתה. בנוסף, נתבעת 1 שילמה לתובעת דמי הודעה מוקדמת. התובעת הגיעה לגן על מנת לברר מדוע פוטרה, לאחר שכל ניסיונותיה להשיג את מנהל הנתבעת בטלפון מיד לאחר הודעת הפיטורים לא צלחו. משנקבע כי התובעת פוטרה ולא התפטרה, היה על הנתבעת 1 לערוך לה שימוע לפני פיטורים, ומשלא עשתה כן, הנתבעת 1 תשלם לתובעת פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בהעדר שימוע בסך של 7,000 ₪; בגין אי מתן הודעה על תנאי העסקה, הנתבעים ישלמו לתובעת פיצוי בסך של 4,000 ₪.
אשר לתביעת התובעת מכוח החוק בגין שני פרסומים, האחד מודעה שתלה מנהל הגן על דלת הכניסה לגן בדבר "הפסקת העסקה מיידית של אחת העובדות במתחם הפעוטון" והשני מודעה לפיה "אנו רוצים להודיע כי הגב' אולסיה לא עובדת יותר בגננו". במודעות שפורסמו ויועדו לכל צוות העובדים (כ-15 עובדים) וההורים של כ-70 ילדי הגן, מיוחסות לתובעת הפרות משמעת בטיחותיות וזאת לאחר שכבר הוזהרה על כך קודם לכן, יש בבחינת "לשון הרע". לפי מבחן אובייקטיבי, במובן הטבעי והרגיל של תוכן ההודעה, שבמסגרתה קיבלו צוות העובדים והורי ילדי הגן מידע, לא רק בדבר פיטורי התובעת אלא אודות נימוקי הפיטורים והמעשים המיוחסים לתובעת על דרך הצגתן, עלולים היו להביא להשפלת התובעת, או לעשותה מטרה לשנאה, בוז או לעג מצד עמיתיה לעבודה והורים של ילדי הגן. שהרי היא לכאורה סיכנה את ילדיהם לא פעם. כמו גם, מהמודעה ניתן ללמוד שהתובעת, לכאורה, לא סרה למרותם של הממונים עליה, לכן פרסום תוכן המודעות אף היו עלולים לפגוע במשלח ידה ומשכך, הודעה זו טומנת בחובה יסודות של לשון הרע. ודוק, על מנת לקבוע כי מדובר ב"לשון הרע", אין צורך להשתכנע כי התובעת הושפלה או בוזתה בפועל, אלא די בכך שהפרסום עלול היה להביא לתוצאה כזו, ואין רלוונטיות לכוונת המפרסם.
לנתבעים לא עומדת הגנת אמת בפרסום, בהעדר הוכחת ביצוע המעשים החמורים המיוחסים לתובעת, ואף לא עומדת להם הגנת תום לב בפרסום, שכן הוכחה כוונת מכוון מצד הנתבעים כי המודעה פורסמה במטרה לפגוע בתובעת באופן חמור בהרבה מהנדרש, לכאורה לצורך שקיפות ויידוע ההורים בדבר המניע לפיטורי התובעת. במיוחד שלא הוכח שהסיבה לפיטורים הייתה שיחת טלפון לכאורה בזמן העבודה, כאשר מנהל הנתבעת חוזר ואומר לתובעת שהוא ידאג לכך שבשום מסגרת חינוכית התובעת לא תעבוד, תוך כדי גידופים בשפה מעליבה ופוגענית, בנוכחות עובדי צוות והורים של ילדי הגן. בנוסף, מנהל הנתבעת שלח העתק ממכתב הפיטורים של התובעת, גם למפקחת הפדגוגית, כאשר לא הוכח כי הייתה לו חובה חוקית לעשות כן. מדובר בהוצאת לשון הרע על התובעת בדרך של פרסום מודעה ובהתבטאויות ובדיבור פוגעני, משפיל ומבזה כלפי התובעת, בנוכחות עובדים והורים של ילדי הגן. בנסיבות העניין, הנתבעים יפצו את התובעת בסך של 35,000 ₪; התביעה שכנגד מכוח החוק נדחתה בהעדר הרמת נטל ההוכחה והשכנוע, כי התובעת הוציאה לשון הרע ודיברה בגנות הגן ו/או מנהליו ועובדיו. |
| חזרה למעלה |
|
| 11 [עבודה] |
|
| סעש (ת"א) 65597-06-18 אורי קופליק נ' משרד החינוך (עבודה; דורי ספיבק, נ.צ.: ס' רונן כץ, ר' ורדי; 13/07/18) - 11 ע' |
| עו"ד: קרן רז מורג, מיכל לרנר קליימן, יפעת לביא, אפרת סמואל |
ביה"ד דחה את בקשת המבקש למתן סעד זמני, לפיו תתאפשר השתתפותו בתכנית להכשרת מנהלים במשיב, עד להכרעה בתיק העיקרי, בקובעו כי לא נפל פגם כלשהו בהחלטות המשיב בעניינו של המבקש.
עבודה – בית-הדין לעבודה – סעדים זמניים
עבודה – סעדים זמניים – שיקולים בהענקתם
.
המבקש הינו עובד המשיב מזה חמש שנים, שבמהלכן הועסק כמורה בחטיבת ביניים. בשנה האחרונה הפנה המבקש את עיקר מרצו לליווי הליך הקמתם והפעלתם של בתי ספר דמוקרטיים במסגרת "העמותה לחינוך בשפלה" (להלן: העמותה). לקראת שנת הלימודים הקרובה המבקש הגיש מועמדות לתוכנית להכשרת מנהלים של המשיב (להלן: תכנית הכשרה), בין היתר, לאור כוונת העמותה למנותו למנהל בית ספר חדש, שבכוונתה להפעיל בשנת הלימודים הבאה. מועמדות המבקש לתוכנית ההכשרה נדחתה, שכן ציונו המסכם לא הגיע לרף הנדרש. מכאן הבקשה למתן סעד זמני לפיו תתאפשר השתתפות המבקש בתכנית ההכשרה, עד להכרעה בתיק העיקרי.
בית הדין האזורי לעבודה (השופט ד' ספיבק) דחה את הבקשה ופסק כי:
בבוא ביה"ד להכריע בבקשה למתן סעד זמני בהליך מנהלי, עליו לשקול שני שיקולים עיקריים. הראשון הוא סיכוייו של התיק העיקרי להתקבל, והשני הינו 'מאזן הנוחות'. בין שני התנאים האלה מתקיים יחס המכונה 'מקבילית כוחות'. ככל שסיכויי התיק העיקרי להתקבל גבוהים יותר, כך ניתן למעט בדרישת 'מאזן הנוחות', ולהיפך.
המבקש לא הוכיח, ולו לכאורה, כי נפל פגם כלשהו בהחלטות המשיב בעניינו. מכאן שדין בקשתו למתן סעד זמני להידחות, אף מבלי לדון בטענות הצדדים לעניין מאזן הנוחות. ראשית הוכח כי החלטת הגורמים המקצועיים להוסיף, החל מהמחזור הנוכחי של התוכנית, שלב של מיון מחוזי, התקבלה בכובד ראש ולאחר הליך של הפקת לקחים מתוצאות הליכי מיון בשנים הקודמות. שנית, לא הוכחה טענת המבקש כי המשיב נוהג להפלות בין מועמדים לניהול מוסדות מוכרים שאינם רשמיים, לבין מועמדים לניהול מוסדות רשמיים; אשר לטענת המבקש שהיה ראוי לשקול את פעילותו להקמת בתי הספר הדמוקרטיים, הרי שבשים לב לכך ששני בתי הספר הדמוקרטיים הנדונים טרם קיבלו רישיון, לא נמצא פגם בהחלטה לבחון את מועמדותו של המבקש רק על סמך פועלו כעובד הוראה בבית ספר הרשמי בו עבד.
אשר לכוונת העמותה למנות את המבקש בשנה הבאה למנהל בית ספר, הרי שהוכח שבמסגרת הליכי המיון כלל לא ניתן משקל לשאלה איזה בית ספר מועמד מיועד לנהל, וממילא גם לא ניתן לענות על שאלה כזו מראש, כיוון שכדי להתמנות לניהול בית ספר, על מועמד שסיים את תכנית ההכשרה להגיש מועמדות למכרז של ניהול בית ספר, ולעבור אותו בהצלחה. מכאן, שאין בסיס לטענת המבקש שהיה על המשיב לשקול כוונה זו במסכת שיקוליו; בנוסף, מועמדים רבים נוספים שקיבלו ציון זהה או גבוה משל המבקש בשלב המיון הארצי, לא התקבלו לתוכנית. מכאן, שלכאורה אין בסיס לטענת המבקש שהציון הגבוה שקיבל בשלב הציון הארצי היה מעבירו "אוטומטית" לתוכנית המנהלים, ככל שהיה צולח את החלק הראשון של שלב המיון המחוזי ומגיע לדיון בפני הוועדה המייעצת. |
| חזרה למעלה |
|
| 12 [עבודה] |
|
| סעש (ת"א) 45003-08-15 גלית בן שמחון נ' מגזרים תקשורת שיווקית בע"מ (עבודה; עידית איצקוביץ, נ.צ.: ג' נבו, ז' זלמן אקשטיין; 01/07/18) - 16 ע' |
| עו"ד: עידן איידן, נחום פינברג |
ביה"ד פסק כי, בין הצדדים לא התקיימו יחסי עובד-מעביד, נוכח אי התקיימות הפן השלילי של "מבחן ההשתלבות", וכי התובעת 1 התנהלה בחוסר תום לב. לפיכך, דחה ביה"ד את תביעת התובעות לתשלום שכר עבודה וזכויות שונות בהעדר סמכות עניינית.
עבודה – יחסי עבודה – היעדרם
עבודה – יחסי עבודה – מבחנים לקביעתם
עבודה – יחסי עבודה – תום לב
עבודה – יחסי עובד-מעביד – היעדרם
עבודה – בית-הדין לעבודה – סמכות עניינית
.
התביעה הוגשה על ידי התובעות כנגד הנתבעים, בטענה שבין התובעת 1 והתובעת 2, חברת ארנק שבבעלות התובעת 1, לבין הנתבעות 1-2 התקיימו יחסי עובד-מעסיק וכי הנתבע 3 חב באופן אישי, יחד ולחוד עם הנתבעות 1 ו-2, את הסכומים הנתבעים בהליך בגין שכר עבודה וזכויות שונות. עיקר הדיון נסב אודות השאלה האם התקיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים, נוכח טענת התובעת כי יש לראות בה כ"עובדת" ולא כעובדת עצמאית, ובהתאם האם דין התביעה להידחות מחמת חוסר סמכות עניינית.
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופטת ע' איצקוביץ ונציגי הציבור ג' נבו, ז' ז' אקשטיין) דחה את התביעה ופסק כי:
כדי להכריע בשאלת קיום יחסי עובד-מעסיק בין הצדדים ובמיוחד את השתלבות עבודת התובעת, בחן ביה"ד את המבנה הארגוני של הנתבעות 1-2 ואת עיסוקה של התובעת 1 בהן. תובעת 1 היא עצמאית בתפקידים שונים, וההתקשרות עם הנתבעת 1 באמצעות חשבוניות מס הייתה לבקשתה, ומתוך שיקולים מיסויים שלה. תובעת 1 הציעה את נוסח ההסכם, ואת תנאיו. בהסכם ההתקשרות נאמר מפורשות כי אין ולא יהיו כל יחסי עובד ומעסיק בין הצדדים וכי שירותי הניהול של התובעות יינתנו במעמד של ייעוץ עצמאי. התובעת לא ביקשה אף פעם להיות "עובדת שכירה". על אף ההתקשרות בין החברות, ההסכם קבע כי השירותים יינתנו רק על ידי התובעת 1 באופן אישי, וכך בוצע בפועל. בהסכם נקבע היקף העבודה של התובעת 1 והתמורה שתשולם בגינו, בנוסף להחזר הוצאות. במהלך תקופה של כמעט שנתיים עד לסיום העבודה כך התנהלו הצדדים. הסכום ששולם לתובעת 1 כלל "עלויות המעסיק", והיא זו שביצעה את ההפרשות הסוציאליות. התמורה שקיבלה התובעת היא כ-"פי 4" מהתמורה הכוללת שקיבל מחליפה כ"עובד". תפקיד הניהול חיוני לחברות בכלל ולנתבעות בפרט, כך שאין ספק כי העבודה שביצעה התובעת 1 השתלבה במבנה הארגוני של נתבעות 1-2 וכי מתקיים ה"פן החיובי" של מבחן ההשתלבות.
מאידך, התובעת בחרה את צורת ההתקשרות, ניסחה את ההסכם, ניהלה מו"מ לגבי תנאי ההתקשרות, לא ביקשה אף פעם להיות "עובדת", כאשר היא הייתה מודעת לגבי השלכות ההתקשרות כיועצת או כעובדת, ובחרה לדווח על הכנסתה עם חשבוניות, משיקולי מס. זו לא הייתה הפעם הראשונה שבה התקשרה התובעת בצורה כזו, אלא עשתה זאת במסגרת תפקידים בכירים אחרים במשך שנים. אף במקביל לעבודתה נשוא התביעה נתנה התובעת ייעוציים, בהיקף קטן אמנם, לגופים אחרים. כל זאת, כאשר התובעת קיבלה שכר הגבוה פי 4 מזה שקיבל המחליף שלה. נוכח כל אלה, אין אפשרות לקבוע כי מתקיים אצל התובעת 1 ה"פן השלילי" של מבחן ההשתלבות.
אשר לשאלה האם התובעת זכאית להגנה שבחוק, במשך שנים פיתחו בתי הדין לעבודה הלכה לפיה מעמד של "עובד", הזכאי לזכויות והגנות על פי חוק, הוא דבר הקרוב ל"סטטוס" שלא ניתן להתנות אליו. קרי, גם אם ההגדרה החוזית קובעת אחרת, אין בכך כדי למנוע שביה"ד יבחן את המהות האמיתית של היחסים שבין הצדדים; ודוק, הגשת תביעה להכרה במעמד של "עובד" אינה יכולה להוות "חוסר תום לב" השולל סטטוס של עובד, אם זה הסטטוס המתאים בהתאם לעובדות. במקרה זה התנהלות התובעת 1, שאינה עובדת, עת היא מתנערת מההגדרה המשפטית שהיא עצמה בחרה והייתה כדאית לה בזמנו, היא בחוסר תום לב מובהק. ודוק, חוסר תום הלב אינו שולל את מעמדה של התובעת 1 כ"עובדת", אלא שבהתאם למאפיינים היא איננה ולא הייתה "עובדת", אלא בעלת עסק משלה וכי דרישותיה בניגוד למוסכם מצביעות על חוסר תום לב. לאור העדר יחסי עובד-מעסיק בין הצדדים, אין לביה"ד לעבודה סמכות עניינית לדון בתביעה. |
| חזרה למעלה |
|
| מנהלי |
| 13 [משפט מינהלי] |
|
| עתמ (י-ם) 9562-06-18 מלי גלברט נ' משרד המשפטים הסיוע המשפטי (מנהלי; ארנון דראל; 19/07/18) - 8 ע' |
| עו"ד: ברק כלב, אריאל דניאל, יעקב פונקלשטיין |
בנסיבות דנן לא מתקיימים התנאים למתן צו ביניים שיורה על המשך העסקת העותרות בסיוע המשפטי, עד להכרעה בעתירה לכלול את העותרות בין הזוכים במכרז.
משפט מינהלי – עתירה מינהלית – צו ביניים
משפט מינהלי – צו ביניים – השיקולים להענקתו
.
בקשה למתן צו ביניים, שיורה על המשך העסקת העותרות עד להכרעה בעתירה להורות לסיוע המשפטי לכלול את העותרות בין הזוכים במכרז למתן שירות משפטי ולחלופין לבטל את תוצאותיו ולצאת במכרז חדש.
.
בית המשפט לעניינים מנהליים דחה את הבקשה ופסק:
מתן צו ביניים ניתן בהתקיים שני תנאים המקיימים ביניהם יחס של "מקבילית כוחות": האחד – סיכויי העתירה להתקבל ומאזן הנוחות שבין הצדדים, כאשר לאחרון ניתנת הבכורה. סיכויי קבלת העתירה אינם כאלה שיש בהם להטות את הכף לטובת מתן סעד זמני, ומאזן הנוחות אינו נוטה לטובת העותרות, חרף ההשפעה שיש להפסקת ההתקשרות עם הסיוע המשפטי עליהן והנסיבות האישיות. אין הצדקה לשינוי המצב כעת, שעה שהעותרות אינן מועסקות כבר קרוב לשלושה חודשים, ואחרים שזכו במכרז הם שמועסקים. |
| חזרה למעלה |
|
| 14 [משפט מינהלי] [משטרה] |
|
| עתמ (מרכז) 6516-10-17 פלונית נ' מדינת ישראל (מנהלי; אורן שוורץ; 27/06/18) - 16 ע' |
| עו"ד: יואב אלמגור, אסנת הראל וינשטיין |
חובתה של הרשות לפעול במהירות ראויה ולהנגיש באופן אקטיבי את המידע הרלבנטי לאוכלוסיות מוחלשות. במועד בו העותרת הביעה את רצונה בקבלת הטבה עקב פרישה מוקדמת היה על המשיבים להפעיל את סמכויותיהם בהוגנות. עם זאת, אין להקנות לעותרת את ההטבה כבר ממועד פרישתה מהמשטרה.
משפט מינהלי – הטבות – התנהגות הרשות
משטרה – תגמולים – זכאות
.
עתירה כנגד דחיית בקשת העותרת לתחולה רטרואקטיבית של הטבה מסוג תגמול מחייה מיוחד עקב פרישה מוקדמת החל ממועד פרישתה ממשטרת ישראל. נקבע כי ההטבה תשולם ממועד הגשת הבקשה לקבלתה.
.
בית המשפט לעניינים מנהליים קיבל את העתירה בחלקה ופסק:
בעניין לופו בוטלה הוראת אגף שיקום נכים לפיה ההטבות תשולמנה ממועד החלטת הגורם המוסמך. ההטבות, אלה שניתנות מכוח חוק הנכים ואלה שניתנות מכוח נהלי אגף השיקום, תשולמנה באותו אופן – ממועד הגשת התביעה או הבקשה להטבה או ממועד שחרורו של הנכה משירותו הצבאי. בענייננו, המשיבים לא קיימו את הוראות הנוהל, היות שקודם דאגו להכין את חוות הדעת ויתר המסמכים הנדרשים לשם בחינת הבקשה ורק לאחר שאלה הוכנו הבקשה נחתמה על ידי העותרת והוגשה. לשיטת פעולה זו אין עיגון בהוראות הנוהל והיא גרעה מזכויותיה של העותרת, מאחר שהיא יצרה עיכוב של כחמישה חודשים בקבלת ההטבה. חובתה של הרשות לפעול במהירות ראויה ולהנגיש באופן אקטיבי את המידע הרלבנטי לאוכלוסיות מוחלשות. במועד בו העותרת הביעה את רצונה בקבלת ההטבה היה על המשיבים להפעיל את סמכויותיהם המנהליות בהוגנות באמצעות מסירת טופס הבקשה, מילויו והבאתו לאישור במהירות האפשרית. עם זאת, אין להקנות לעותרת את ההטבה כבר ממועד פרישתה ממשטרת ישראל. קביעה כזו אינה מתיישבת עם המטרה של שיקום הנכים ותכליתה – יצירת אורח חיים עצמאי אצל הנכה ככל שהדבר ניתן. בקשת העותרת תובא מחדש לפני המשיבים בכדי שישקלו להעניק לה את ההטבה החל מהמועד בו עלו הדברים לראשונה בגיליון הטיפול. |
| חזרה למעלה |
|
| מחוזי |
| 15 [בתי סוהר] |
|
| עתא (י-ם) 21898-05-18 זכריה אורן שמואל (אסיר) נ' משטרת ישראל/ שירות בתי הסוהר (מחוזי; משה דרורי; 23/07/18) - 6 ע' |
| עו"ד: דוד הלוי, יעל אגרא, מיכל אזולאי, שי עציוני, חן בר שלום, ברג'יט ויטאלי, אור גבאי, עמיחי מרקס |
בשלב זה אין מקום למתן פסק דין בעתירת האסיר לספק לו תרופות מרשם, שכן יש כבר מרשם רפואי שעודו תקף.
בתי סוהר – אסירים – זכויותיהם
בתי סוהר – אסירים – טיפול
.
עתירת אסיר להורות למשיב לספק לעותר תרופות מרשם להם הוא נזקק בשל מצבו הבריאותי. לאחר הגשת העתירה ניתן לעותר מרשם לתרופה, שעודו תקף.
.
בית המשפט המחוזי פסק כדלהלן:
מטרת פסק הדין להכריע האם יש צורך להיענות לעתירת האסיר דנן. מאחר שכרגע אין צורך בצו אופרטיבי לתת את התרופה, שכן יש כבר מרשם רפואי למשך שלושים יום, אין מקום לפסק דין חדש והעתירה מיצתה את עצמה. אם הרופא יחליט שאין בכוונתו להמשיך לחדש את התרופה לעותר, ניתן יהיה להגיש עתירה חדשה. העותר זכאי להוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. זכאי כל אדם במדינת ישראל, ובמיוחד מי שקיבל תרופות בהיותו אזרח, להמשיך לקבל את התרופות גם אם נעצר והוא נמצא כרגע בפיקוחו של השב"ס. קבלת התרופות על פי המרשם של הרופא מבית המעצר היא תוצאה, בין היתר, של עתירה זו. |
| חזרה למעלה |
|
| 16 [דיון אזרחי] |
|
| תצ (חי') 13377-09-17 פלסטין בכרי נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ (מחוזי; יגאל גריל; 23/07/18) - 6 ע' |
| עו"ד: מ. ספורי, י. ארנון ושות' |
אושרה הסתלקות מבקשה לאישור תובענה ייצוגית שעניינה בטענה שהמשיבה משלבת במכתבי ההתראה לפני הגשת תביעה על סכום קצוב בהוצאה לפועל, דרישה לתשלום הוצאות ושכר טרחת עורך דין.
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – בקשה להסתלקות מבקשה לאישור תובענה ייצוגית
.
בקשה מוסכמת לאישור הסתלקות מבקשה לאישור תובענה ייצוגית שעניינה בטענה שהמשיבה משלבת במכתבי ההתראה לפני הגשת תביעה על סכום קצוב בהוצאה לפועל, דרישה לתשלום הוצאות ושכר טרחת עורך דין, בניגוד לדין.
.
בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה ופסק:
בקשת ההסתלקות סבירה, הוגנת ומאוזנת ולפיכך יש לאשרה. המבקשת הצביעה, לכאורה לפחות, על קיומה של עילת תביעה לכאורית, ובנוסף ההסדר שהושג יש בו כדי להביא לתועלת לציבור מבוטחיה של המשיבה, באופן שיובא לידיעתם בטרם נקיטת הליכי הוצאה לפועל כנגדם, שככל שלא ישלמו את חובם, עשויים הם להיות מחויבים בתשלום הוצאות ושכר-טרחת עורך דין בגין מכתב ההתראה שיישלח להם, לפי סעיף 81א1 לחוק ההוצאה לפועל. תועלת נוספת יש בכך שסכום שכר הטרחה שבו עשוי להיות מחויב מבוטח אשר אינו מסלק את חובו, יחושב באופן מדורג ומאוזן. הסכומים שמציעים הצדדים לתשלום גמול ושכר טרחת עורך-דין סבירים ומאוזנים, ולפיכך יש לאשרם. |
| חזרה למעלה |
|
| 17 [דיון אזרחי] |
|
| תא (חי') 66908-01-17 פלונית נ' ד"ר יעקב פוגלמן מ.ר (מחוזי; ישראלה קראי גירון; 10/07/18) - 5 ע' |
| עו"ד: |
נדחתה בקשה למתן סעד זמני בה מבקשת התובעת בתביעת רשלנות רפואית, להורות למשיבים לממן לה מגורים בסמוך לבית החולים בירושלים, לצורך טיפול ומעקב רפואי.
דיון אזרחי – סעדים זמניים – אי הענקתם
.
בקשה למתן סעד זמני בה מבקשת התובעת בתביעת רשלנות רפואית, להורות למשיבים לממן לה מגורים בסמוך לבית החולים בירושלים, לצורך טיפול ומעקב רפואי.
.
בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה ופסק:
מתן סעד זמני בתביעה לפיצויים בגין רשלנות רפואית נטענת ניתן רק במקרים קיצוניים, ולא הוכח כי במקרה דנן מדובר במקרה קיצוני. לא חל שינוי נסיבות המחייב שינוי בקביעות שנקבעו בהחלטה קודמת שדחתה בקשה דומה, בנוגע לשאלת האחריות וסיכויי התביעה. לבקשה אף לא צורפה חוות דעת שתצדיק את הנטען בבקשה בנוגע לצורך בקיום מעקב רפואי תכוף לתובעת רק בבתי החולים בירושלים. לא הובהר מהי התדירות הנדרשת לביצוע המעקבים, ומהי התקופה במסגרתה נדרש לבצע מעקבים אלה. לא צורף תצהיר התומך בטענות העובדתיות בנוגע לגובה הסכום המבוקש ואין התייחסות בנוגע לחובת הקטנת הנזק המוטלת על המבקשת. |
| חזרה למעלה |
|
| 18 [חברות] |
|
| הפ (ת"א) 37888-02-16 פלוני ושות׳, עו״ד נ' אלמוני (מחוזי; מגן אלטוביה; 04/07/18) - 11 ע' |
| עו"ד: חן בכר, רומן גורלניק, רן בלקין |
בית המשפט הורה למשיב – בעל מניות בחברה, לחתום על כתב התחייבות והמחאת זכויות לטובת המבקשים – חברה ובעל מניות בה, כדי לאפשר להם למצות את זכויות החברה. פסק, הדין עוסק בחובות המוטלות על בעל מניות בחברה כלפי החברה ובעלי המניות האחרים.
חברות – בעלי מניות – חבותם
.
המבקשים עותרים במסגרת המרצת פתיחה לקבל סעדים הצהרתיים כי הם – יחד ולחוד – זכאים לעשות כל פעולה שיש בה כדי לאפשר להם גבות שכר טרחה ותשלומים המגיעים למבקשת 1 לפי דין מלקחותיה – ובפרט ביחס לשכר טרחה המגיעים למבקשת 1 בגין פירוק אגודה שיתופית. בנוסף, התבקש בית המשפט לחייב את המשיב לחתום על כל מסמך או ייפוי כוח לטובת המבקשים על מנת ליישם את הסעדים ההצהרתיים דלעיל.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
סעיף 192(א) לחוק החברות, מטיל על בעל מניות את החובה לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת בהפעלת זכויותיו ובמילוי חובותיו, ולהימנע מניצול לרעה של כוחו בחברה, וזאת – הן כלפי החברה והן כלפי יתר בעלי המניות. סעיף 192(ב) אוסר על בעל מניה מלקפח בעלי מניות אחרים.
זאת ועוד, על בעל מניות מוטלת החובה להימנע מקיפוח יתר בעלי המניות בחברה. הזכות שלא להיות מקופח אינה עומדת רק לבעלמניות מיעוט ביחסיו עם בעל השליטה בחברה, כי אם לכל בעל מניות באשר הוא ביחסיו עם כל אחד מבעלי המניות האחרים. בעל מניות, קל וחומר בחברה המונה שני בעלי מניות, ומתנהלת כשותפות, חייב לדאוג גם לאינטרסים של בעל המניות האחר, ולהימנע מפגיעה בו באמצעות שימוש בכוח ההכרעה שלו בחברה. הפרת חובה זו מקימה עילה לתביעה בגין קיפוח בהתאם לסעיף 192(ג) לחוק החברות.
במקרה זה, סירובו של המשיב לחתום על ייפוי כוח מונע מהחברה לברר מול רשם האגודות את טענותיה בעניין שכר הטרחה בגין פירוק האגודה. חובותיו של המשיב לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת כלפי המבקשים, מחייבות אותו כי הוא יימנע מניצול לרעה של כוח ההכרעה שלו בחברה, ויאפשר למבקשים למצות את זכות החברה בפני רשם האגודות. |
| חזרה למעלה |
|
| 19 [נזיקין] [עורכי-דין] |
|
| עא (חי') 64201-09-17 טל זאווי נ' נחמה יעל טמבור (מחוזי; יצחק כהן, אמיר טובי, נאסר ג'השאן; 02/07/18) - 17 ע' |
| עו"ד: איל מנחם, גיל יורן |
בנסיבות דנן, עורך הדין לא התרשל כלפי מי שצפוי היה ליהנות מהוראות צוואה, משלא ערך למנוח צוואה במועד פגישתם הראשונה או מיד לאחר מכן. לא היה מקום לצפות שהמנוח ילך לעולמו שעות ספורות לאחר הפגישה ובמועד הפגישה המנוח טרם גמר בדעתו לערוך צוואה.
נזיקין – רשלנות – עורך דין
עורכי-דין – אחריות – בנזיקין
עורכי-דין – אחריות – כלפי צד שלישי
.
ערעור על פסק דין בו נדחתה תביעת המערערים לפיצוי בטענה כי עורך הדין התרשל כלפיהם משלא ערך למנוח צוואה לפיה המערערת ואמה הן יורשותיו היחידות במועד בו פגש אותו לראשונה או מיד לאחר מכן, ועקב כך חולק עיזבונו בין כל יורשיו.
.
בית המשפט המחוזי דחה את הערעור ופסק:
בעת שעורך דין עורך צוואה, פועל הוא בשליחות המצווה בלבד ואין הוא יכול לפעול בשליחותו של אדם אחר, שצפוי ליהנות מהוראות הצוואה. בענייננו עורך הדין ולקוחו המנוח "סיכמו ביניהם" שהחתימה על הצוואה תיעשה למחרת בבוקר. גם בהנחה שעורך הדין היה חייב חובת זהירות מושגית כלפי המערערים, לא הופרה חובת הזהירות הקונקרטית באותו ערב בו פגש את המנוח. חרף מצבו הבריאותי המורכב של המנוח, לא היה מקום לצפות לכך שהמנוח ישיב את נשמתו בתוך שעות ספורות. אף בהנחה שהשתהות בלתי סבירה של עורך דין בעריכת צוואה עלולה להיחשב כהפרת חובת זהירות קונקרטית, לא כך הם פני הדברים בנסיבות המקרה שלפנינו. היות שבעת פגישתו עם עורך הדין המנוח עדיין לא גמר בדעתו לערוך צוואה, הרי שעורך הדין לא התרשל בכך שלא ערך צוואה למנוח כבר באותה פגישה. |
| חזרה למעלה |
|
| שלום |
| 20 [מקרקעין] |
|
| תא (ראשל"צ) 62376-11-14 א.ר. מרכז גריאטרי אבן יהודה בע"מ נ' מאיר איידן (שלום; רבקה ארד; 23/07/18) - 11 ע' |
| עו"ד: חיים לוי, שרון חומרי, איהאב עיראקי |
בית המשפט קיבל תביעת פינוי שהגישה התובעת כנגד הנתבע. נפסק, כי התובעת הניחה ראיות המצביעות על זכותה להחזיק במקרקעין ואף על זכותה להרשם כבעלים של המקרקעין.
מקרקעין – בעלות – הוכחתה
מקרקעין – הסגת גבול – פינוי
.
התובעת עותרת לקבלת סעד של פינוי וסילוק יד כנגד הנתבע. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לסוגיית מעמדם במקרקעין נשוא המחלוקת.
.
בית המשפט קיבל את התביעה ופסק כלהלן:
כאשר נתבע מתגונן מפני תביעת פינוי בטענה כי נתונות לו זכויות נוגדות במקרקעין, כגון זכות בעלות, הרי שבימ"ש השלום ידרש להכריע בטענה זו ואין בה כדי לגרוע מסמכותו העניינית של בימ"ש השלום. ההכרעה בשאלת הבעלות תעשה בגדר סמכות שבגררה.
התובעת הניחה ראיות המצביעות על זכותה להחזיק במקרקעין ואף על זכותה להרשם כבעלים של המקרקעין.
באשר לשאלת מעמדו של הנתבע במקרקעין, טענת הנתבע לפיה אביו רכש את המקרקעין, לא הוכחה ואף מעבר לכך, הוכח ע"י התובעת כי אין מדובר בהסכם אותנטי. זכויות נטענות אחרות של הנתבע במקרקעין לא הוכחו אף הן. ממסכת הראיות שהובאה הוכח כי הנתבע מחזיק במקרקעין שלא כדין. |
| חזרה למעלה |
|
| 21 [דיון פלילי] |
|
| תוב (נת') 40079-09-17 אייל סרוסי נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה נתניה (שלום; אלי ברנד; 22/07/18) - 6 ע' |
| עו"ד: עידו ואראס , עידית פלד |
נקבע כי אין מקום לאפשר לנאשמים לעיין בתמצית הרישום הפלילי של עדת התביעה.
דיון פלילי – עיון בראיות התביעה – רישום פלילי של עד תביעה
.
בקשת המבקשים, הם הנאשמים בהליך העיקרי, לאפשר להם לעיין בתמצית הרישום הפלילי של עדת התביעה.
.
בית המשפט דחה את הבקשה, ופסק כלהלן:
יש לבחון את השאלה, האם בענייננו תמצית המרשם הפלילי הנוגעת לעדה רלוונטית להגנת הנאשמים במידת וודאות קרובה.
אין די בטענה בעלמא כי ייתכן שמדובר בעבריינית או בעבריינית בנייה. הסנגור לא הצביע על כל ראשית ראיה המצביעה על היות אפשרות זו ממשית או נדרשת להגנת הנאשמים באופן מהותי, ועובדת קיומו של סכסוך שכנים בין העדה למבקשים אינה ראשית ראיה לענין המרשם הפלילי המתנהל בעניינה. בנסיבות בהן מדובר בספקולציה כאמור, הרי שכמצוות בית המשפט העליון, אין הנמקה זו מצדיקה אף עיון של בית המשפט בתמצית המרשם טרם ההחלטה. |
| חזרה למעלה |
|
| 22 [הגנת הצרכן] |
|
| תק (ת"א) 67473-01-18 ערן רוזנצויג נ' אלקטריק סטורם בע"מ (שלום; נאוה ברוורמן; 22/07/18) - 5 ע' |
| עו"ד: |
בית המשפט הורה על ביטול עסקה לרכישת קורקינט חשמלי. הנתבעת לא סתרה את עדותו של התובע, לפיה לא הוסבר לתובע דבר באשר לטיב הסוללה, וכי הובהר לו על ידי המוכר כי המדובר ב"סוללה נחותה".
הגנת הצרכן – עסקה – חובות העוסק
הגנת הצרכן – חוק הגנת הצרכן – ביטול עסקה
.
תביעה כספית שעניינה ביטול עסקה לרכישת קורקינט חשמלי.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
הנתבעת לא סתרה את עדותו של התובע, לפיה לא הוסבר לתובע דבר באשר לטיב הסוללה, וכי הובהר לו על ידי המוכר כי המדובר ב"סוללה נחותה". ועוד, הנתבעת לא עמדה בנטל המיוחד הרובץ לפתחה ולא הוכיחה שמדובר בנזק שגרם התובע, או בשימוש לא נכון שלו בקורקינט.
התובע הגיע אל הנתבעת והתלונן על הקורקינט. עת פנה התובע לנתבעת, לפני הגשת התביעה, היה על זו האחרונה, לכל הפחות להחליף את הסוללה, לבטח ללא עלות כספית. מאחר ולא עשתה כן, זכותו של התובע לבטל את העסקה עקב אי התאמה.
לאור האמור, יש להורות על ביטול העסקה, הנתבעת תשלם לתובע 1,645 ₪, ויש להורות על השבת הקורקינט לנתבעת. |
| חזרה למעלה |
|
| 23 [דיון אזרחי] [ראיות] |
|
| תא (נצ') 33747-01-13 יסמין ג'מאמעה נ' מכללת ג'רנאטה לקידום החינוך בע"מ (שלום; דניאל קירס; 22/07/18) - 15 ע' |
| עו"ד: מוניר ברבארה, ארי וייסלר, דניאל כהן, ספואן אמארה |
נדחתה תביעת התובעת, כנגד הנתבעת – מכללה, בגין הבטחה להעניק לה תעודת ה-B.A., אותה לטענתה לא קיבלה.
דיון אזרחי – כתבי-טענות – הרחבת היריעה
ראיות – עדות – עדות יחידה
.
התובעת טענה בכתב התביעה כי היא למדה אצל הנתבעת, "מכללת גרנאטה", במגמת חינוך מיוחד. טענתה של התובעת בכתב התביעה היתה שהובטחה לה תעודת ה-B.A., אותה היא לא קיבלה.
.
בית המשפט דחה את התביעה ופסק כלהלן:
טענת התובעת לפיה לא קיבלה תעודת B.A. הופרכה.
התובעת לא הגישה ראיות לתמיכה בטענותיה החדשות בעניין הכרה בתואר באופנים שונים, בעניין זה היא לא הביאה כל בסיס ראייתי (למעט עדותה היחידה כבעלת דין).
אף אם נניח שהנתבעת הייתה חייבת ברישיון לפי סעיף 25ג לחוק המועצה להשכלה גבוהה ולא היה בידיה רישיון בנוגע לתקופת לימודי התובעת, אין בכך כדי להביא לקבלת התביעה. שכן, אף אם נניח שהנתבעת הפרה בכך חובה חקוקה (עוולה לה ממילא לא טענה התובעת בענייננו) או התרשלה, התובעת לא הוכיחה קשר סיבתי בין אי-קיום הוראות החוק לבין נזקה הנטען. |
| חזרה למעלה |
|
| 24 [דיון אזרחי] |
|
| תא (נת') 30789-07-18 פטריק ברנס נ' יעקב בוקריס (שלום; ליאת הר ציון; 21/07/18) - 11 ע' |
| עו"ד: אלעד בוסקילה, מיטל כהן הילל, שלומי וסהר ושות' |
בית המשפט נעתר לבקשת המבקשים והורה על מתן צו האוסר על המשיבות 3 ו-4 לפתוח ו/או להפעיל גן ילדים בבית המשיבים 1 ו-2.
דיון אזרחי – סעדים זמניים – צו-מניעה זמני
.
המבקשים הגישו בקשה למתן צו זמני כנגד המשיבות 3 ו-4 המורה להן להימנע מכל פעולה אשר מטרתה להכשיר ו/או להתאים ו/להקים ו/או לנהל ו/או להפעיל את גן הילדים בבית המשיבים 1 ו-2. בבקשה נטען כי יש בהפעלת גן הילדים שאמור להיות מיועד ל-36 ילדים, כדי להוות אי נוחות ומטרד למבקשים.
.
בית המשפט קיבל את הבקשה וקבע כלהלן:
טענת המשיבות 3-4 כי לא נדרש היתר לשימוש חורג להפעלת גן של 10 ילדים תלוית בדיקת התנאים הקיימים בגן, עמדת מדיניות הועדה המקומית, והבטחת התנאים הנדרשים לצורך בטיחות הילדים ואכיפת חוקי התכנון והבניה שנועדו לשמור הן על אינטרסי היזם, השכנים והסביבה. אין המדובר בכלל משפטי ו/ו מצב חוקי נתון כנטען. במקרה זה, אין בעמדת הועדה המקומית כדי לתמוך בטענת המשיבות 3-4 . היפוכו של דבר הוא הנכון. יש לדחות את טענת המשיבות 3-4.
בשים לב לראיות לכאורה, לפיהן אין היתר להפעלתו של גן ילדים, ובשים לב לפסיקה הקובעת כי בנסיבות אלה יש להכיר בטענת בעלי מקרקעין סמוכים בדבר אי הנוחות מעצם הפעלתו של גן ילדים, לביסוס קיומה של עילת תביעה לכאורה, ומאחר שבתי המשפט אף הכירו בכך שהגשת צו זמני בנסיבות אלה אין בה כדי הגשת בקשה תיאורטית, אלא בקשה שנועדה למנוע שינויו של המצב הקיים, יש להיעתר לבקשה.
החפיפה שבין הסעד העיקרי לסעד הזמני אינה חזות הכל. קיימים מקרים חריגים שבהם אין בזהות זו כדי למנוע את מתן הצו , וזאת לאור ההצדקה בנתינתו בנסיבות שבהן אין בתרופה כספית כדי לייתר את מתן הצו. |
| חזרה למעלה |
|
| 25 [עונשין] [איכות הסביבה] |
|
| תפ (ת"א) 12112-03-17 מדינת ישראל נ' לוי לבל ושות בע"מ (שלום; איתי הרמלין; 16/07/18) - 10 ע' |
| עו"ד: יוהנה לרמן, אריה נייגר |
בית המשפט גזר את דינם של נאשמים שהורשעו בעבירות לפי חוק החומרים המסוכנים. נקבע כי מתחם העונש ההולם לחברה נע בין קנס של 225,000 ש"ח לקנס של 450,000 ₪, ולכל אחד מן הנאשמים בין מאסר על תנאי לתקופת מאסר בפועל שניתן לרצות בעבודות שירות בתוספת קנס שבין 50,000 ₪ ל-100,000 ₪.
עונשין – עבירות – איכות הסביבה
איכות הסביבה – עבירות – חומרים מסוכנים
איכות הסביבה – עבירות – מדיניות ענישה
.
נאשמת 1 היא חברה פרטית שעוסקת בין היתר בשיווק כימיקלים. נאשמים 2 ו-3 הם בעלי החברה ומנהליה. בתקופה הרלבנטית לכתב האישום מכרו הנאשמים בחנותם חומרים מסוכנים בכמויות שמכירתם מצריכה היתר. זאת, אף על פי שלא היה להם היתר לעסוק ברעלים בחנותם.
.
בית המשפט גזר את דינם של הנאשמים, ופסק כלהלן:
אין להסתמך על מקרים שבהם נקבע העונש בעקבות הסדר טיעון כבסיס לזיהוי רמת הענישה הנוהגת לצורך קביעת מתחם העונש ההולם.
לנוכח רמת הענישה הנוהגת, לנוכח שיטתיות העבירות, לנוכח העובדה שעסקאות המכירה (יותר מ-200) בוצעו במבנה בתל אביב שלנאשמים כלל לא היה היתר לעסוק בו ברעלים, לנוכח העובדה שמדובר בחברה פרטית שנאשמים 2 ו-3 הם בעליה (כלומר, לא מדובר בשלושה כיסים נפרדים ממש) ולנוכח מצבם הכלכלי של הנאשמים, יש לקבוע כי מתחם העונש ההולם לחברה נע בין קנס של 225,000 ש"ח לקנס של 450,000 ₪, ולכל אחד מן הנאשמים בין מאסר על תנאי לתקופת מאסר בפועל שניתן לרצות בעבודות שירות בתוספת קנס שבין 50,000 ₪ ל-100,000 ₪. לעונשי הקנס יש לצרף התחייבויות להימנע מעבירה.
במקרים עתידיים, ראוי יהיה לקבוע כי בעבירות סביבתיות שהתאפיינו בחזרתיות רבה, הרף התחתון של מתחם העונש ההולם עומד על מאסר בפועל שירוצה בעבודות שירות, אך לנוכח רמת הענישה הנוהגת עד היום ועתירתה העונשית של התביעה בתיק זה, נקבע המתחם כפי שנקבע. |
| חזרה למעלה |
|
| 26 [עונשין] |
|
| תפ (ת"א) 52875-09-16 פרקליטות מחוז תל אביב מיסוי וכלכלה נ' משה דן (שלום; נעה תבור; 15/07/18) - 25 ע' |
| עו"ד: ליאת מנור, עופר רחמני |
כתב האישום מייחס לנאשמים עבירות של שימוש במרמה ערמה או תחבולה במטרה להתחמק ממס. הבאת הראיות התמקדה בשאלת הכוונה שנלוותה למעשה, האם הדיווח שאיננו נכון נעשה בכוונה להתחמק ממס, כעזרה לנאשמת להתחמק ממס או מתוך רישול בלבד?
עונשין – עבירות – עבירות מס
עונשין – עבירות – מירמה
עונשין – מחשבה פלילית – הוכחתה
.
כתב האישום מייחס לשני הנאשמים עבירות של שימוש במרמה ערמה או תחבולה במטרה להתחמק ממס לפי חוק מיסוי מקרקעין.
.
בית המשפט הכריע את דינם של הנאשמים, ופסק כלהלן:
שמיעת העדויות ועיון מדוקדק בראיות שהוגשו מלמד על הצטברות נסיבות שיחדיו מצביעות על כוונה להתחמק ממס ואינן מתיישבות עם טעות בתום לב.
לשם זיכויו של הנאשם לא די בהוכחת אפשרות תיאורטית לטעות, אלא יש להקים ספק בראיות המאשימה בדרך של הוכחת אפשרות סבירה כי מעשיו של הנאשם הספציפי בנסיבות הקונקרטיות נעשו שלא בכוונה להונות.
בית המשפט לא שוכנע באמינות טענת הטעות, נמצא כי היא אינה עקבית, אינה הגיונית, אינה מתיישבת עם ראיות חיצוניות, כגון חוות דעת השמאי והאופן בו בנויים הטפסים, ואף לא עם השכל הישר וניסיון החיים.
יש להרשיע את הנאשם במיוחס לו באישום הראשון בשימוש במרמה ערמה או תחבולה במטרה להתחמק ממס לפי חוק מיסוי מקרקעין ובעזרה לאחר להתחמק ממס, עבירות לפי סעיפים 98(ג2)(1) ו-98(ג2)(4) לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), תשכ"ג-1963.
בעניינה של הנאשמת, הנסיבות שהוכחו על ידי המאשימה מצביעות על בסיס לאישום אך בסופו של יום לא ברמה הנדרשת בהליך פלילי, ועל כן יש לזכות את הנאשמת מחמת הספק מן המיוחס לה באישום הראשון. |
| חזרה למעלה |
|
| 27 [מקרקעין] |
|
| תא (ת"א) 40716-09-15 דיור ב.פ. בע״מ נ' מזור ואח׳ (שלום; מנחם (מריו) קליין; 14/06/18) - 224 ע' |
| עו"ד: |
בית משפט השלום פסק פיצויים כוללים בהיקף של כ- 33 מיליון שקל, לתושבי שכונת עמל ב' בתל אביב שנתבעו לפנות את בתיהם. בתוך כך, נתן בית המשפט צו פינוי ל- 18 המשפחות בשכונה שבה צפויה התובעת לבנות פרויקט מגורים.
מקרקעין – פיצויים – תביעת פינוי
.
התובעות הגישו תביעה לפינוי 18 משפחות שמתגוררות במתחם שכונת עמל ב' בתל אביב. המרכז פסק הדין עומדת שאלת שיעור הפיצויים לו זכאית כל משפחה בגין הפינוי.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
יש לקבל את טענות החברות לפיה הבעלות על הקרקע שייכת להן, ויש להכיר בזכותן לדרוש את פינוי המקרקעין מכל תושבי השכונה. יחד עם זאת, עצם העובדה כי לאורך עשרות השנים בהן גרו בשכונה המשפחות, הן שיפצו והרחיבו את בתיהן, אין בה כדי לאיין את זכאותם לפיצויים. תושבי השכונה זכאים לפיצוי בתמורה לפינויים מהמקום, בהתאם להתחייבויות שניתנו להם במהלך השנים.
הגם שיש לדחות את הטענה בעניין התיישנות תביעתה של החברה, אך יש להכיר בזכות ההתיישבות של התושבים ובזכותם לקבל פיצוי עבור דרישת החברה לפנות את בתיהם. בנסיבותיו של עניין זה, אין להעניש את התושבים על כך שלא התפנו עד כה מהמקום.
באשר לשיעור הפיצויים, אין ממש בטענות הנתבעים על כי הגדלת זכויות בנייה במקרקעי השכונה יש השפעה על גובה הפיצוי לתושבים. בעניין זה, יש לדחות את דרישת חלק מהנתבעים להשוות את גובה הפיצויים שלהם לזה של מפוני גוש קטיף או הפזורה הבדואית בנגב, שכן מקרה זה הוא מקרה ייחודי.
יש לדחות את הערכת השמאיםמשני הצדדים ולבנות נוסחה אשר תכלול מספר מרכיבים אשר יובילו לסכום הפיצוי המגיע לבית אב. המבנים שנכללו לצורך שאלת הפיצויים הם רק כאלה שהיו קיימים בעבר, ולכן כל הבניה החדשה שהתווספה עם השנים אינה רלוונטית. |
| חזרה למעלה |
|
| כתבי טענות |
|
|
|
|
|
www.nevo.co.il
|
|
|
