|
|
|
|
|
אם אינך רואה מייל זה לחץ/י כאן
לגרסת הדפסה
שיתוף הגיליון בפייסבוק 
|
| עליון |
| 1 [משפט חוקתי] [דיון אזרחי] |
|
| רעא 3011/18 אורי גוב ארי נ' עיר השעשועים בע"מ (עליון; מ' מזוז; 26/07/18) - 5 ע' |
| עו"ד: רותם אלוני דוידוב |
זכותו של אדם בעל מוגבלות להשתתפות שוויונית ופעילה בתחומי החיים השונים אינה שנויה במחלוקת. יחד עם זאת, זכות זו אינה עומדת לבדה ובמקרים רבים נדרש לאזן בינה לבין אינטרסים נוספים. הצורך באיזון אינו מרוקן את הזכות מתוכן, אלא מהווה פועל יוצא של יישומה בחיי המעשה.
 משפט חוקתי – זכויות הפרט – אנשים עם מוגבלות
דיון אזרחי – ערעור – רשות ערעור
.
בר"ע על פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי במסגרתו נדחה ערעור המבקשים על פסק דינו של בימ"ש השלום בגדרו נדחתה תביעת המבקשים לקבלת פיצוי בהתאם לחוק שוויון הזדמנויות לאנשים עם מוגבלות.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקבעו:
על בקשות למתן רשות לערער ב"גלגול שלישי" חלה אמת מידה מצמצמת, לפיה רשות ערעור תינתן רק כשהבקשה מעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים או כאשר נדרשת התערבות בימ"ש זה לשם מניעת עיוות דין חמור . בקשה זו אינה עומדת באמות מידה אלו.
אכן, הבקשה נוגעת לנושא רגיש. זכותו של אדם בעל מוגבלות להשתתפות שוויונית ופעילה בתחומי החיים השונים אינה שנויה במחלוקת. יחד עם זאת, יש לזכור כי זכות זו אינה עומדת לבדה וכי במקרים רבים נדרש לאזן בינה לבין אינטרסים נוספים. הצורך באיזון אינו מרוקן את הזכות מתוכן, אלא מהווה פועל יוצא של יישומה בחיי המעשה, ובמובן זה הוא פרי של יציקת תוכן דווקא.
בענייננו, מכלול החומר הראייתי ונסיבותיו הקונקרטיות של המקרה הביאו למסקנה כי החלטת המשיבה לאסור על המבקש לעלות על מתקני האקסטרים נבעה משיקולים ענייניים, היא לא הייתה שרירותית, אלא נועדה להגן על שלמות גופו של המבקש ולהיטיב עמו. תוצאת פסקי הדין קמא מבוססת ושקולה, אף אם המבקשים ראו בכך פגיעה בהם. |
| חזרה למעלה |
|
| 2 [דיון פלילי] [עונשין] |
|
| עפ 2802/18 איוב ג'ואמיס נ' מדינת ישראל (עליון; ד' מינץ, י' אלרון, ה ח' מלצר; 26/07/18) - 9 ע' |
| עו"ד: סיגל בלום, ב ע"פ 2802/18 מסאלחה אחמד, ב ע"פ 3517/18 סאלח עבאס |
המגמה הניכרת בפסיקה בשנים האחרונות היא להחמיר בעונשם של המורשעים בעבירות נשק, תוך מתן ביטוי עונשי הולם לסכנה הנשקפת מהם.
דיון פלילי – ערעור – התערבות במידת העונש
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות נשק
.
המערער קנאטרה הורשע, ע"פ הודאתו, בשתי עבירות סחר בנשק ונגזרו עליו 42 חודשי מאסר בפועל; המערער ג'ואמיס הורשע, ע"פ הודאתו, בעבירת סיוע לסחר בנשק, ונגזרו עליו 15 חודשי מאסר בפועל. הערעורים נסובים על חומרת העונש.
.
ביהמ"ש העליון דחה את ערעור קנאטרה וקיבל באופן חלקי את ערעור ג'ואמיס:
הלכה היא כי ערכאת הערעור אינה מתערבת בחומרת העונש שנגזר ע"י הערכאה הדיונית, אלא בנסיבות חריגות, בהן נפלה טעות מהותית ובולטת בגזר הדין, או מקום בו העונש שהוטל על המערער חורג באופן קיצוני מהענישה המקובלת במקרים דומים.
העבירות בהן הורשעו המערערים חמורות ביותר. בימ"ש זה הדגיש לא אחת את חומרתן הרבה של עבירות בכלי נשק ואת הסכנה הגלומה בסחר בנשק, אשר עלול לשמש לפעילות עבריינית המסכנת את שלום הציבור, ואף להגיע לידיהם של מי שמבקשים לבצע עבירות ביטחוניות. משכך, המגמה הניכרת בפסיקת בימ"ש זה בשנים האחרונות היא להחמיר בעונשם של המורשעים בעבירות נשק, תוך מתן ביטוי עונשי הולם לסכנה הנשקפת מהם. בשים לב לכך, נמצא כי מתחם הענישה אשר נקבע בעניינם של המערערים אינו חורג מרמת הענישה ההולמת בנסיבות דומות.
אין לקבל את טענת קנאטרה בדבר המשקל המועט שנתן ביהמ"ש לנסיבותיו המקלות. במסגרת קביעת העונש בתוך מתחם הענישה שקל בימ"ש קמא את הנסיבות הקשורות בביצוע העבירות, כמו גם את נסיבותיו האישיות, בכלל זה את גילו הצעיר; את הודאתו בעבירה; ואת התרשמות שירות המבחן בעניינו. לצד זאת נתן ביהמ"ש משקל ראוי לשיקולי ההרתעה האישית והרתעת הרבים.
נוכח זאת, לא נמצא להתערב במידת העונש שהוטל על קנאטרה. באשר לג'ואמיס, נמצא כי יש לקבל את הערעור ולהקל בעונש המאסר באופן שיעמוד על 9 חודשים, נוכח נסיבותיו האישיות החריגות; תסקירי שירות המבחן החיוביים, המעידים על סיכויי שיקומו הגבוהים ונוכח הסכמת המשיבה. |
| חזרה למעלה |
|
| 3 [צבא] [משפט מינהלי] |
|
| בגץ 1785/17 מיכל הרמתי נ' הרמטכ"ל, רא"ל גדי איזנקוט (עליון; ע' פוגלמן, ד' מינץ, ה ח' מלצר; 25/07/18) - 13 ע' |
| עו"ד: אבינעם סגל אלעד, איתי מק |
בג"ץ דחה עתירה שעניינה מכירה והענקת אימונים "בהזמנה" על ידי צה"ל לכוחות ביטחון זרים, ודרישה לביטול אימונים כאלה שנמכרו וטרם מומשו. נפסק, בין היתר, כי חוק-יסוד: הצבא ופקודת סדרי שלטון ומשפט מסמיכים את צה"ל לבצע גם כל פעולה הנדרשת לשירות תכליות ביטחוניות ולאומיות, ובגדר מסגרת זו יכולות להיכלל גם מכירות של אימונים לצבאות זרים, לשם קיום שיתוף פעולה עם צבאות זרים, וכי פעילות המשיבים אינה עוקפת את עקרונות חוק הפיקוח על יצוא בטחוני.
צבא – סמכות – אימונים לצבאות זרים
צבא – פקודות הצבא – חוקיותן
משפט מינהלי – מדיניות – חוקיותה
משפט מינהלי – רשות מוסמכת – צהל
משפט מינהלי – בגץ – עתירה כוללנית
.
עתירה למתן צו על תנאי, במסגרתה העותרים ביקשו כי בג"ץ יורה למשיבים 3-1 ליתן טעם מדוע לא ימנע צה"ל מלמכור ולהעניק אימונים "בהזמנה" לכוחות ביטחון זרים, ומדוע לא יבטלו אימונים אלה שנמכרו וטרם מומשו.
.
בג"ץ (מפי המשנה לנשיאה מלצר ובהסכמת השופטים פוגלמן ומינץ) דחה את העתירה ופסק כי:
תחילה נקבע כי על אף שיש היבט כללי בטענות העותרים, לא יהא נכון לדחות את העתירה בשל כך בלבד, מאחר שהיא מעלה שאלה משפטית מהותית, שטעונה הכרעה, והתשתית העובדתית הקיימת מספקת לשם הכרעה זו; הטענה כי המשיבים פועלים בהיעדר סמכות חוקית, נדחתה. קיימים שני מקורות נורמטיביים, שמהם עולה כי יש לצה"ל סמכות למכור אימונים צבאיים לצבאות זרים: סעיף 1 לחוק-יסוד הצבא (להלן: חוק היסוד) וסעיף 18 לפקודת סדרי השלטון והמשפט (להלן: הפקודה). קריאת סעיף 1 לחוק-היסוד, בשים לב לקביעה שישראל הינה מדינה יהודית ודמוקרטית, מובילה לתובנה כי יש מקום להרחבת מטרות הצבא מעבר לתחום הגנת המדינה במובן הצר. בין היתר מטרות אלה כוללות גם נטילת חלק בפעולות בין-לאומיות התורמות למדינה.
סעיף 18 לפקודה מתיר לממשלה לעשות שימוש בצה"ל כדי לבצע פעולות הדרושות להגנת המדינה ולהשגת יעדיה הביטחוניים-לאומיים, ולכן השאלה היא האם מכירת אימונים צבאיים לצבאות זרים משרתת תכליות ביטחוניות-לאומיות, עליה יש להשיב בחיוב. מכירת אימונים לצבאות זרים היא אחת מהדרכים בהן מתבטאים שיתופי הפעולה הצבאיים של צה"ל עם מדינות אחרות והיא נועדה להשיג מספר יעדים ביטחוניים-לאומיים. אמנם יש הסבורים כי אין לפרש את סמכויות הצבא באופן רחב, וכי סמכויות צה"ל צריכות להיות שמורות ליעדים ביטחוניים צרים גרידא. אלא שיש להעדיף את הפרשנות הרחבה לתפקידו של צה"ל ולמטרות אותן נועד לשרת, כך שיכללו, בין השאר, גם מכירת אימונים צבאיים לצבאות זרים. מכירת אימונים צבאיים לצבאות זרים מקדמת אינטרסים המשרתים את טובת המדינה, ומשכך, לפי הקריאה החוקתית המורחבת של סעיף 1 לחוק היסוד, פעולה מעין זו נעשית בסמכות.
חוק היסוד והפקודה מסמיכים את צה"ל לבצע, בין היתר, כל פעולה הנדרשת לשירות תכליות ביטחוניות ולאומיות, ובגדר מסגרת זו יכולות להיכלל גם מכירות של אימונים לצבאות זרים, לשם קיום שיתוף פעולה עם צבאות זרים; למעלה מן הצורך, המחוקק איננו מסוגל להסדיר בחוק את כל מגזרי הפעילות האפשריים, ולקבוע בכל תחום את הסמכויות הנדרשות לצורך זה, ולפיכך ניתן להיעזר לשם כך בסמכות השיורית של הממשלה. מכירת אימונים צבאיים לצבאות זרים היא פעולה, שנובעת באופן טבעי מהסמכות שמוקנית לצה"ל כצבא המדינה, שנתון למרות הממשלה; הטענה כי פעילות המשיבים עוקפת את עקרונות חוק הפיקוח על ייצוא ביטחוני, נדחתה, משום שחוזק זה אינו חל על המדינה. מעבר לכך, שיתופי הפעולה הצבאיים נקבעים ככלל על בסיס תכנית עבודה מסודרת של צה"ל, המבוססת, בין היתר, על הערכת מצב אסטרטגית, בתיאום עם משרד הביטחון, ומוצגת לדרג המדיני והם מתבצעים כשיש אינטרס ביטחוני-צבאי לקיימם; הטענה לפיה שיתופי הפעולה הצבאיים מצריכים הסדר בחקיקה ראשית, על בסיס ההנחה כי שיתופי הפעולה נעשים למטרות רווח, וכי צה"ל פועל כגוף עסקי, נדחתה. שיתופי הפעולה הצבאיים של צה"ל עם צבאות זרים נועדו לשרת תכליות ביטחוניות ולאומיות, ולא נערכים למטרת רווח; הטענה כי יש חוסר סבירות קיצוני במכירת אימונים על-ידי צה"ל לצבאות זרים נדחתה. שמירת האינטרסים הביטחוניים והלאומיים של מדינת ישראל היא פעולה סבירה וראויה בנסיבות. |
| חזרה למעלה |
|
| 4 [תאגידים] [חברות] [בתי-משפט] |
|
| עא 4250/15 חברה פלונית נ' פלוני (עליון; ה ח' מלצר, ע' פוגלמן, נ' סולברג; 25/07/18) - 24 ע' |
| עו"ד: שלווה פוטשניק, מעיין תומר, תומר צידון, דוד שידלובר, דנה ישטוב |
בימ"ש דחה ערעורים שעניינם משטר ההפרדה בין עסקי האחים המערערים, השלכתו של משטר זה על חלוקת החובות בין האחים, ותוקפו של הסכם פרישה של אחד האחים. בימ"ש לא מצא מקום להתערב בקביעות בימ"ש קמא, ובכלל זה בקביעתו כי ההסכמות בהסכם הפרישה הושגו כדין, וכי לא הונהג בין האחים משטר הפרדה לפיו כל עסק מתנהל בנפרד, על אף המסגרת התאגידית המשותפת של חברה, שכן על מנת שנוהג כדוגמת משטר הפרדה יעלה כדי הסכם מחייב הגובר על האמור במסמכי החברה, יש צורך בהסכמות מפורשות ומפורטות הרבה יותר מאלו שיש במקרה דנן.
תאגידים – ישות משפטית – משטר הפרדה
חברות – אחריות – פטור מאחריות
בתי-משפט – ערעור – אי התערבות בממצאים עובדתיים
.
מערערים 3-2 והמשיב 1 בע"א 4250/15 הם אחים, להלן: יעקב, משה ופנחס. בשנת 1988 הקימו האחים חברה, היא המערערת 1 בע"א 4250/15 (להלן: חברה ש'), בה חלקו את הבעלות בחלקים שווים ביניהם. במסגרת החברה ש' פעלו שני עסקים שונים: האחד נוהל על ידי יעקב ומשה (להלן: העסק בתל אביב), והשני נוהל על ידי פנחס (להלן: העסק ברמלה). העסק ברמלה פעל על מקרקעין השייכים לחברה א'. משיבה 4 בע"א 4250/15 (להלן: חברה ט'), הוקמה על ידי פנחס, המשיבה 2 בע"א 4250/15, שהיא רעייתו (להלן: רחל) וילדיהם. חברה ט' פעלה מהעסק ברמלה. את משיבה 3 ב-ע"א 4250/15, הקים פנחס כדי להעביר אליה את פעילות העסק ברמלה. פסק הדין, מושא הערעורים, הכריע בסכסוך שהתעורר בעקבות שני אירועים מרכזיים: חובות שאליהם נקלע העסק ברמלה, והסכם הפרישה של פנחס, אשר במסגרתו ויתר על מניותיו בחברה ש' (להלן: הסכם הפרישה). בעקבות אירועים אלו הוגשו תביעות בהן נדונו משטר ההפרדה בין העסק בתל אביב לעסק ברמלה, השלכתו של משטר זה על חלוקת החובות בין האחים ותוקפו של הסכם הפרישה. הערעורים נסבים על קביעות בימ"ש המחוזי.
.
בית המשפט העליון (מפי המשנה לנשיאה מלצר ובהסכמת השופטים פוגלמן וסולברג) ופסק כי:
אשר למשטר ההפרדה, בימ"ש המחוזי דחה את טענת המערערים כי הונהג ביניהם לבין פנחס משטר הפרדה לפיו כל עסק מתנהל בנפרד, על אף המסגרת התאגידית המשותפת (החברה ש') ואין מקום להתערב במסקנתו. בימ"ש המחוזי קבע בדין כי על מנת שנוהג, כדוגמת משטר ההפרדה, יעלה כדי הסכם מחייב, הגובר על האמור במסמכי החברה, יש צורך בהסכמות מפורשות ומפורטות הרבה יותר מאלו שיש במקרה דנן. מסקנה זו אף מתחזקת לנוכח הסדרי הפרישה, שביקשו לעגן פורמלית הפרדה בין העסקים. משהגיעו הצדדים להסכמות באשר להיפרדות ממשית בין עסקיהם, הדבר משליך על חובותיהם וזכויותיהם, האחד כלפי משנהו, רק החל מאותו מועד ואילך, ולפיכך נפקותה של סוגית משטר ההפרדה קודם לכן, משקלה פוחת.
אשר להסכם הפרישה, אין מקום להתערב בקביעת בימ"ש המחוזי לפיה היו הסכמות בין הצדדים לעניין זה, אשר הושגו כדין. בימ"ש המחוזי עשה ככל יכולתו כדי להתחקות אחר אומד דעתם של הצדדים במעמד הפרישה; טענותיו של פנחס לעילות של כפייה ושל עושק, נדחו בהעדר בסיס, במיוחד לנוכח העובדה שלא נראה שההסדרים שנעשו אינם סבירים, או פוגעים בפנחס. דומה שהסכם הפרישה משקף מפגש אינטרסים ורצונות סביר בנסיבות העניין, בגדרו פנחס הסכים לוותר על חלקו בחברה ש' בתמורה לכך שאחיו יתחלקו עמו בחובות של העסק ברמלה, שאותו הוא ניהל ושהוא היה האחראי המרכזי לכישלון הפעילות בו. הסכם זה נראה סביר גם מבחינתם של יעקב ומשה, שהשאירו בחזקתם את העסק בתל אביב, ונתנו את חלקם כדי שאחיהם פנחס יסכים לפרוש מחברה ש'. אין פסול בכך שבימ"ש המחוזי הסתמך על אירועים שהתרחשו לאחר הסכם הפרישה על מנת לאמוד את תוכנו, שכן בנסיבות המתאימות פעילויות אלה עשויות לשפוך אור על מה שהוסכם.
אשר לאחריות של רחל ופנחס כנושאי משרה בחברה ש', בימ"ש המחוזי פטר את רחל מאחריות לחובות העסק ברמלה, בקבעו כי מעמדה לא היה של נושאת משרה, אלא של עובדת בעלת תפקיד ניהולי. כמו כן, קבע כי הטענות כנגד פנחס בעניין זה התקזזו בהסכם הפרישה, כאשר הוא לא קיבל את חלקו בנכסי החברה ש'. מעבר לעובדה שהצדדים לא העלו כל טענה שיש בה כדי להצביע על פגם בממצאי בימ"ש המחוזי, משהושג הסכם הפרישה, אין צורך של ממש לעמוד עוד על מעמדה של רחל בחברה ש', או על פעולותיו של פנחס במרוצת השנים שקדמו להסכם הפרישה. הסדרי הפרישה נערכו על רקע פעולות הצדדים לאורך השנים, ולא מן הנמנע שאלו היו בין הסיבות שהובילו להסכמות שניתנו במעמד הפרישה, כנגד ויתורו של פנחס על חלקו בחברה ש'. גם לגופו של עניין לא נמצא שהראיות מבססות עילה להטיל אחריות אישית על פנחס או על רחל; יתר הטענות בערוער נדחו בהעדר מקום להתערב בקביעות בימ"ש קמא; אשר לאחריותו של פנחס לחובות החברה ש' וערבותו, נקבע כי לאחר שיובהר כי פנחס שילם את חיוביו לחברה ש' לפי פסק הדין מושא הערעור, המערערים יפעלו להפטרת ערבותו לחובות אלו.
השופט סולברג הסכים לחוות דעתו של המשנה לנשיאה מלצר, ובכלל זה לקביעתו כי בין האחים לא נתגבשו הסכמות העולות כדי נוהג מחייב מבחינה משפטית, לקיומו של משטר הפרדה בין העסק ברמלה לעסק בתל אביב, תוך הסתייגותו על האופן שבו הגיע המשנה לנשיאה למסקנה זאת. |
| חזרה למעלה |
|
| 5 [עבודה] [משפט מינהלי] |
|
| בגץ 5586/18 שלמה שובל נ' בית הדין הארצי לעבודה (עליון; נ' הנדל, מ' מזוז, י' אלרון; 25/07/18) - 6 ע' |
| עו"ד: צבי פשדצקי |
הלכה היא כי בג"ץ אינו יושב כערכאת ערעור על פסקי הדין של ביה"ד הארצי לעבודה, אלא במקרים חריגים בלבד, שמקרה זה אינו נמנה עליהם; אף לגופם של דברים לא נפלה טעות בפסק דינו של ביה"ד הארצי לעבודה, בו נדחתה בקשה לאישור תובענה ייצוגית בעילה של תשלום שכר חלקי עבור עבודה במשמרות לילה.
עבודה – בית-הדין הארצי לעבודה – התערבות בגץ
עבודה – שעות עבודה ומנוחה – משמרות לילה
משפט מינהלי – בגץ – ביקורת ערכאות שיפוטיות
משפט מינהלי – בגץ – דחייה על הסף
.
העותרים, אשר עבדו בחברת בטחון שרותים אבידר בע"מ (להלן: החברה), כפקחי תנועה, הגישו לביה"ד האזורי לעבודה בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד החברה, במסגרתה טענו לפגיעה בשכר עובדי החברה. הבקשה התייחסה לשלוש עילות, כאשר העתירה מתמקדת בדחיית הבקשה הנוגעת לאישור תובענה ביחס לעילה הנוגעת לתשלום שכר חלקי בלבד עבור עבודה במשמרות לילה, בביה"ד הארצי לעבודה.
.
בג"ץ (מפי השופט אלרון ובהסכמת השופטים הנדל ומזוז) דחה את העתירה על הסף ופסק כי:
הלכה היא כי בג"ץ אינו יושב כערכאת ערעור על פסקי הדין של ביה"ד הארצי לעבודה. התערבות בג"ץ בפסקי הדין של ביה"ד הארצי לעבודה תיעשה במקרים חריגים בלבד, שבהם נפלה טעות משפטית מהותית או כאשר שיקולי הצדק מחייבים התערבותו של בג"ץ. מקרה זה אינו נמנה בגדר מקרים חריגים אלו. טענות העותרים הן טענות ערעוריות באופיין, שאין מקומן להתברר בבג"ץ. השאלה המשפטית העומדת במוקד העתירה קשורה לנסיבות העובדתיות הקונקרטיות של העסקת עובדים על ידי החברה, והיא אינה שאלה משפטית בעלת השלכות רוחב, החורגת מעניינם האישי של העותרים.
אף לגופם של דברים, לא נפלה טעות בפסק דינו של ביה"ד הארצי לעבודה. יש טעם רב בקביעת ביה"ד הארצי לפיה יש לפרש את חוק שעות עבודה ומנוחה כמכלול, תוך הצבעה על האיזונים שעורך החוק בין הרחבת הגדרת המונח "עבודת לילה" לבין קביעת הגמול בגין עבודה בשעות נוספות בשעות הלילה. |
| חזרה למעלה |
|
| 6 [נזיקין] [דיון פלילי] |
|
| רעפ 3742/18 פלוני נ' פלוני (עליון; א' שהם; 25/07/18) - 7 ע' |
| עו"ד: |
נדחתה בקשת רשות ערעור המשיגה על זיכוי המשיב מעבירת לשון הרע. נפסק כי, יש לראות בוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין כ"אדם אחד", לעניין הפרסום, וכי היא מהווה רשות מוסמכת רלוונטית לבדיקת התלונה שהגיש המשיב נגד המבקש, כי הגשת תלונה לוועדה חוסה תחת ההגנה שבסעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע וכי בדין נקבע שהתלונה הוגשה בתום לב.
נזיקין – עוולות – איסור לשון הרע
נזיקין – הגנות – תום-לב
דיון פלילי – ערעור – אי-התערבות בממצאים עובדתיים
דיון פלילי – רשות ערעור – מתי תינתן
.
המבקש הגיש קובלנה פלילית נגד המשיב, שעילתה עבירה של לשון הרע. מעובדות הקובלנה עולה, כי המשיב הגיש תלונה נגד המבקש, עורך דין במקצועו, לוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין (להלן: הוועדה; התלונה). המשיב טען בתלונה, כי המבקש "שידל" אדם (להלן: התובע), להגיש נגדו תביעת לשון הרע במסגרת תיק שהתנהל בין המשיב לתובע. בימ"ש השלום זיכה את המשיב מהעבירה שיוחסה לו בקובלנה בגין התלונה. ערעור על פסק הדין נדחה ומכאן בקשת רשות הערעור.
.
בית המשפט העליון (השופט א' שהם) דחה את הבקשה ופסק כי:
כלל הוא כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" שמורה למקרים חריגים בלבד, בהם מתעוררת שאלה משפטית כבדת משקל או סוגיה רחבת היקף, אשר חורגת מעניינם הפרטי של הצדדים להליך; או למקרים בהם מתעורר חשש ממשי מפני עיוות דין מהותי או אי צדק שנגרם למבקש. הבקשה אינה עומדת באמות המידה האמורות. הבקשה נסובה על עניינו הפרטי של המבקש. טענות המבקש באשר לאמיתות תלונתו של המשיב ועל כוונתו לפגוע במבקש באמצעותה, משיגות על קביעות שבעובדה של ערכאות קמא. זאת, שעה שידוע כי התערבות ערכאת ערעור בממצאים מעין אלו, תעשה במקרים חריגים ומצומצמים בלבד. ביתר שאת אמורים הדברים, שעה שמדובר בערכאת ערעור "בגלגול שלישי". די בטעמים אלו, כדי לדחות את הבקשה.
דין הבקשה להידחות גם לגופה. כפי שקבע בימ"ש השלום, יש לראות בוועדה כ"אדם אחד", מאחר שהפירוש האמור מקל עם המשיב אשר הואשם בעבירת לשון הרע; ומטעמים של איזון הפגיעה של חוק איסור לשון הרע בחופש הביטוי. כמו כן, בצדק הגיש המשיב את תלונתו ללשכת עורכי הדין, מכיוון שהתלונה עסקה, בין היתר, בהתנהלותו המקצועית של המבקש כעורך דין. כך, טען המשיב, כי המבקש שידל את מרשו להגיש תובענה נגד המשיב; וכי המבקש ביצע מעשים בעלי גוון פלילי, לכאורה. נראה כי ועדת האתיקה מהווה רשות מוסמכת רלוונטית לבדיקת תלונה כאמור; קביעת בימ"ש השלום, לפיה די באמונת המבקש באמיתות תלונתו, על מנת שזו תחסה בהגנת סעיף 15(8) לחוק, אינה ניסיון לייצר עילת הגנה נוספת בסעיף 15 לחוק, שכן הגשת תלונה לרשות מוסמכת, כבענייננו, חוסה תחת ההגנה הקבועה בסעיף 15(8) לחוק. התייחסות בימ"ש השלום לאמונתו של המשיב באמיתות תלונתו, נוגעת לדרישת תום הלב של המפרסם, הרלוונטית לכלל העילות המנויות בסעיף 15 לחוק. בדין נקבע, שבהגשת התלונה לוועדת האתיקה, פעל הנדון בתום לב; הצעת בימ"ש השלום למשיב לגנוז את תלונתו בלשכת עורכי הדין, במידה שניתנה, אינה עולה כדי ייעוץ לא חוקי. במידה שבימ"ש השלום נתן את עצתו כנטען, הייתה זו המלצה שאין בה כדי להשפיע על הכרעת דינו של המשיב, וכל תכליתה "הרגעת הרוחות" בינו לבין המבקש. |
| חזרה למעלה |
|
| 7 [משפט מינהלי] [רשויות מקומיות] |
|
| בגץ 4850/18 חרמון התנועה לשוויון זכויות ומנהל תקין ע"ר נ' ח"כ אריה מכלוף דרעי שר הפנים (עליון; מ' מזוז, ד' מינץ, י' אלרון; 25/07/18) - 5 ע' |
| עו"ד: ברמן יונתן, אבו ג'בל ראמי |
בעתירות בענייני בחירות עומד בג"ץ על הגשת עתירות במועד וללא שיהוי. במקרה הנדון לא עמדה העותרת על כל טעם המצדיק את השיהוי שנפל בהגשת העתירה. לגופו של עניין, העותרת לא הציגה כל מועמד פוטנציאלי אשר זכותו להיבחר נפגעת מחמת היעדר אזרחות וגם טענותיה בדבר קשיים בקבלת אזרחות נטענו בעלמא.
משפט מינהלי – בגץ – ענייני בחירות
משפט מינהלי – בגץ – שיהוי
רשויות מקומיות – בחירות – הזכות להיבחר
.
עניינה של העתירה בבקשת העותרת כי שר הפנים ידחה את קיום הבחירות המקומיות בכפרים הדרוזיים ברמת הגולן האמורות להתקיים ביום 30.10.2018 למועד אחר, בהתאם לסמכות הנתונה לו לפי סעיף 5 לחוק הרשויות המקומיות (בחירות). עוד מבקשת העותרת כי יושבי ראש המועצות הממונות ביישובים אלה יגישו לביהמ"ש חוות דעת מלאה על אודות המצב הכספי והארגוני ברשויות.
.
ביהמ"ש העליון בשבתו כבג"ץ דחה את העתירה על הסף בקבעו:
עוד ביום 3.7.2017 הודיע שר הפנים במכתב לראשי המועצות הדרוזיות על החלטתו לערוך בחירות במועצות, במסגרת הבחירות לרשויות המקומיות, אשר צפויות להיערך ביום 30.10.2018. העתירה הוגשה בחלוף כשנה ממועד הודעת שר הפנים ופחות מחמישה חודשים לפני מועד הבחירות, והעותרת לא עמדה על כל טעם המצדיק את השיהוי שנפל בהגשת העתירה.
הלכה פסוקה היא כי בעתירות בענייני בחירות עומד בימ"ש זה על הגשת עתירות במועד וללא שיהוי. כפי שנפסק, זאת מהטעם הפשוט שבענייני בחירות נקבעו בחיקוקים מועדים קרובים זה לזה ומההכרח לשמור שלוח המועדים לא ישובש, כדי שהבחירות תוכלנה להתקיים במועדן. במקרה הנדון, ההכנות לבחירות המקומיות מתנהלות במלוא המרץ וכל עיכוב או דחייה עלולים להכשיל את ציבור הבוחרים ולגרום לשיבוש הליך הבחירות, ללא הצדקה. די בשיהוי שנפל בהגשת העתירה להביא לדחייתה על הסף.
גם לגופם של דברים אין ממש בטענות העותרת. באשר לפגיעה הנטענת בזכות להיבחר, העותרת טוענת כי בנסיבות העניין יש לדחות את מועד הבחירות על מנת לאפשר לתושבים נוספים במועצות לפעול לקבלת אזרחות על מנת שיוכלו להתמודד על התפקיד. ברם, העותרת לא הציגה כל מועמד פוטנציאלי אשר זכותו להיבחר נפגעת מחמת היעדר אזרחות וגם טענותיה בדבר קשיים בקבלת אזרחות נטענו בעלמא. יתרה מכך, מתגובת המשיבים עולה כי בטענות אלה אין כל ממש וכי בין השנים 2009 ועד לסוף חודש מאי 2018 אושרו למעלה מ-90% מהבקשות להתאזרחות ביישובים הרלוונטיים. מתגובת המשיבים עולה כי גם טענת העותרת לגבי מצבן הכלכלי של הרשויות אין לה על מה שתסמוך. |
| חזרה למעלה |
|
| 8 [עונשין] |
|
| רעפ 5333/18 יוסף נחום נ' מדינת ישראל (עליון; ג' קרא; 25/07/18) - 6 ע' |
| עו"ד: שי לוי |
נדחתה בקשת רשות ערעור שעניינה השתת עונש מאסר בפועל על המבקש בגין הרשעתו בעבירות של מעשה פזיזות ורשלנות בעיסוק בעבודת גז. נפסק כי הבקשה אינה עומדת באמות המידה למתן רשות ערעור, וכי לא נפל פגם בשיקול הדעת של הממונה על עבודות השירות שקבע כי המבקש אינו מתאים לביצוע עבודות שירות. בנוסף, נוכח מעשי המבקש אין אפשרות להסתפק בעונש מאסר שירוצה בעבודות שירות.
עונשין – ענישה – דרכי ענישה: עבודות שירות
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: שיקולים
.
המבקש, יליד 1935, הורשע בבימ"ש השלום, יחד עם בנו והחברה שבבעלותם, בעבירות של מעשה פזיזות ורשלנות, עיסוק בעבודת גז, ניהול עסק טעון רישוי ללא רישיון עסק וגרימת שריפה ברשלנות. על המבקש הושתו 5 חודשי מאסר בפועל ועונשים נוספים. במסגרת ערעור לבימ"ש המחוזי, הוקל עונש המאסר בפועל כך שיעמוד על 3 חודשים ויום לריצוי בפועל. מכאן בקשת רשות הערעור שעיקרה אי מציאת המבקש מתאים לביצוע עבודות שירות.
.
בית המשפט העליון (השופט ג' קרא) דחה את הבקשה ופסק כי:
רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן במקרים חריגים בהם עולה שאלה בעלת חשיבות ציבורית או כללית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים, או במקרים יוצאי דופן בהם מתעורר חשש לאי-צדק מהותי או לעיוות דין. הבקשה דנן אינה עומדת באמות מידה אלו: היא נוגעת לעניינו הפרטני של המבקש בלבד ואינה מעוררת חשש לעיוות דין.
הממונה על עבודות שירות, רשאי, במסגרת שיקול דעתו, להמליץ כי נאשם אינו מתאים לביצוע עבודות שירות כלל. על כן, בנסיבות העניין, לא חרג הממונה משיקול הדעת שניתן לו. יתרה מכך, לא נמצא כי נפל פגם באופן בו פעל הממונה. חוות הדעת הרפואית מטעם שב"ס התבססה על שורה של מחלות שפורטו באישור הרפואי שהציג המבקש, ובגינן נקבע כי המבקש אינו מתאים לביצוע עבודות שירות כלל. בנסיבות אלו, ברי כי לא ניתן למצוא מקום מתאים לביצוע עבודות השירות ולכן מובן מדוע לא ביצע הממונה פעולות לשם איתור מקום מתאים, ולא פירט בחוות דעתו את הפעולות שביצע לשם כך. זאת ועוד, באישור הרפואי שהציג המבקש צוין כי הוא יכול לבצע את העבודות "בהתאם לגילו ולמצבו", והנה כי כן, מצאה הרופאה מטעם השב"ס, הגורם המקצועי העוסק בהתאמה רפואית לעבודות שירות כדבר שבשגרה, כי מצבו של המבקש אינו מאפשר את השמתו בעבודות שירות. בימ"ש המחוזי קיבל המלצה מקצועית זו, שבוססה על התיעוד הרפואי שהציג המבקש, ובכך אין עילה להתערבות.
למעלה מן הצורך, מעשיו החמורים של המבקש ופוטנציאל הסיכון הטמון בהם אינם מאפשרים להסתפק עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות. ראוי היה בנסיבות העניין אף לקבוע מתחם ענישה גבוה יותר, שישקף את חומרת המעשים. על אף האמור, בחר בימ"ש המחוזי, לפנים משורת הדין בשל נסיבותיו האישיות, להקל בעונשו של המבקש. עונש זה, שהוקל מטעמי חסד בלבד, אינו מקים עילה להתערבות. |
| חזרה למעלה |
|
| 9 [חברות] [פשיטת רגל] [קניין] |
|
| עא 9147/16 עו"ד אבנר כהן, בנאמנות עבור רוכשי קבוצת הרכישה בנווה יעקב נ' עו"ד מרדכי קרויזר (עליון; י' עמית, ע' ברון, ג' קרא; 24/07/18) - 21 ע' |
| עו"ד: חגי אולמן מיכל חכים, כרמית שמחיוף, אסף ברקוביץ', אלעד עפארי, יהונתן אשכנזי אבנר כהן, ירון רבינוביץ, גל מזרחי נחום |
הרמת מסך "הפוכה" אינה מוגבלת למקרים של מרמה. בנסיבות דנן נכון להרים את מסך ההתאגדות בין המשיב לחברה שבבעלותו והשעבודים שהוענקו למערערים באמצעות החברה בטלים. הפעלת זכות העקיבה מקום בו אדם ערבב את הכספים באופן שאינו מאפשר לזהות את מקורם, ובאותה "קופה משותפת" בוצעו תנועות של כספים, עשויה לעורר קשיים של ממש.
חברות – הרמת מסך – הרמת מסך הפוכה
חברות – שעבודים – תוקפם
פשיטת רגל – הענקות – ביטולן
קניין – זכות עקיבה – אחר הכספים
.
שני ערעורים על החלטת בית המשפט המחוזי בשלוש סוגיות: קיומה של הצדקה לביצוע הרמת מסך "הפוכה" בין המשיב וחברה שבבעלותו; היעדר תוקפם של שעבודים שנתן המשיב לרוכשי דירות בפרויקט נדל"ן שתכנן המשיב להוציא לפועל; ואי קיומה של זכות עקיבה בכספים לטובת הרוכשים.
.
בית המשפט העליון (השופטים י' עמית, ע' ברון, ג' קרא) דחה את הערעורים ופסק:
ביהמ"ש רשאי לבצע הרמת מסך "הפוכה" אם בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן. ביצוע "הרמת מסך הפוכה" אינה מוגבלת למקרים בהם החברה הוקמה במרמה על מנת להונות את נושיו של בעל המניות. בנסיבות המקרה דנן "צודק ונכון" להרים את מסך ההתאגדות בין המשיב לחברה שבבעלותו, משכך יש לראות את השעבודים שהוענקו למערערים באמצעות החברה ככאלו שהוענקו על ידי המשיב, ושעליהן ניתן להחיל את סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל, אשר חל גם כאשר מעמדו של נושה רגיל שודרג למעמד של נושה מובטח. אין עילה להתערב במסקנה כי השעבודים האמורים נעדרי תוקף. אשר לזכות העקיבה, המדובר בסעד שאין מקום להעניקו כאשר מדובר ביחסי נושה-חייב גרידא. בנסיבות דנן ספק אם ניתן לראות במשיב כמי שהחזיק בכספים בנאמנות, אך גם אם כן – לא קמה למערערים זכות עקיבה בכספים, משום שלא ניתן לזהות את הכספים שהפקידו. הפעלת זכות העקיבה מקום בו אדם ערבב את הכספים עם כספו שלו או עם כספי צד שלישי כלשהו, באופן שאינו מאפשר לזהות את מקור הכספים, ובאותה "קופה משותפת" בוצעו תנועות של כספים, עשויה לעורר קשיים של ממש. דין ערעורו של הנאמן להידחות אף הוא – לא היה מקום להורות על ביטול השעבודים שניתנו למערערים גם מחמת כפייה ואף אם ניתן היה לפסוק לחובת המערערים הוצאות לטובת קופת הכינוס, אין הצדקה להתערבות בשיקול דעת הערכאה הדיונית. |
| חזרה למעלה |
|
| 10 [דיון פלילי] |
|
| בשפ 5005/18 מדינת ישראל נ' לורי שם טוב (עליון; ע' ברון; 24/07/18) - 15 ע' |
| עו"ד: יהונתן רבינוביץ, נילי פינקלשטיין |
לעת הזו נוטה הכף לשחרור העוררת למעצר באיזוק אלקטרוני ובפיקוח אנושי, תחת מאסרה מאחורי סורג ובריח, לאור משך הזמן שבו שוהה העוררת במעצר, היקף התיק והצפי להימשכות ההליכים, סוג העבירות המיוחסות לה והעובדה שהנאשמים הנוספים שוחררו למעצר בית.
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – ערר
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – חלופת מעצר
דיון פלילי – מעצר – עד תום ההליכים
.
ערר על החלטה בה נדחתה בקשה לעיון חוזר בהחלטה לעצור את העוררת עד תום ההליכים. מנגד, הגישה המדינה בקשה שלישית להארכת מעצרה של העוררת מעבר לתשעה חודשים. העוררת ואחרים מואשמים בעבירות נגד עובדי ציבור העוסקים בסכסוכי משמורת ילדים והוצאת ילדים ממשמורת הוריהם.
.
בית המשפט העליון (השופטת ע' ברון) קיבל את ערר העוררת ופסק:
בהתאם לסעיף 21 לחוק המעצרים, מעצרו של נאשם עד תום ההליכים המשפטיים מותנה בהתקיימות שלושה תנאים מצטברים: תשתית ראייתית לכאורית להוכחת אשמתו; קיומה של עילת מעצר; והיעדר חלופה אחרת להגשמת תכלית המעצר, שפגיעתה פחותה. בענייננו קיימות נסיבות שלעת הזו משקלן המצטבר מטה את הכף לשחרור העוררת למעצר באיזוק אלקטרוני ובפיקוח אנושי, תחת מאסרה מאחורי סורג ובריח – ובהן משך הזמן שבו שוהה העוררת במעצר, היקפו של התיק והצפי להימשכות ההליכים, סוג העבירות המיוחסות לה והעובדה שהנאשמים הנוספים בפרשה שוחררו למעצר בית. הדיון יוחזר לביהמ"ש המחוזי לבחינת אפשרות השמתה של העוררת במעצר בפיקוח אלקטרוני, עד למתן החלטתו יוארך מעצרה של העוררת. |
| חזרה למעלה |
|
| 11 [משפט חוקתי] [משפט מינהלי] |
|
| בגץ 8412/17 VOLODYMYR TRETIAKOV נ' שר הפנים (עליון; מ' מזוז, ד' מינץ, י' אלרון; 24/07/18) - 5 ע' |
| עו"ד: תהילה רוט, אהרון לסובוי |
הנטל הראשוני להבאת ראיות מנהליות להוכחת זכאות לאזרחות מכוח שבות רובץ על כתפי מבקש המעמד. במקרה הנדון, המסמכים עליהם מבקשים העותרים להסתמך לצורך הוכחת זכאותם נמצאו כמזויפים. בנסיבות אלה, לא הרימו העותרים את הנטל הראשוני להוכחת זכאותם.
משפט חוקתי – שבות – נטל ההוכחה
משפט מינהלי – ראיות מינהליות – נטל ההוכחה
משפט מינהלי – בגץ – דחייה על הסף
.
עניינה של העתירה בבקשת העותרים, בני זוג אזרחי אוקראינה, כי תינתן להם אזרחות ישראלית מכוח חוק השבות. בקשתם נסמכה על הטענה כי עותר 1 הוא בן לאם יהודייה ועותרת 2 היא אשתו.
.
ביהמ"ש העליון בשבתו כבג"ץ דחה את העתירה על הסף בקבעו:
העתירה כוונה ברובה כנגד חוסר המענה של המשיב לערר שהגישו העותרים. ברם, מספר ימים לפני הגשת העתירה ניתן מענה הדוחה את הערר. אף אם נניח כי העותרים לא היו מודעים למענה במועד הגשת העתירה, טענות העותרים הפכו לתיאורטיות. למעלה מכך, טענות העותרים התמקדו בטענה כי חוסר המענה מצד המשיבים עולה כדי שיהוי במתן ההחלטה. אולם, המענה לערר על הסירוב ליתן מעמד ניתן כחודשיים בלבד ממועד הגשת הערר. פשיטא, כי בנסיבות העניין השיבו המשיבים לערר במהירות הראויה ולא ניתן לומר כי חל שיהוי כלשהו בהחלטתם, לא כל שכן שיהוי בלתי סביר.
למעלה מן הצורך, לא נמצאה כל עילה להתערבות בהחלטת המשיבים לדחות את בקשת העותרים לקבלת מעמד עולה מכוח חוק השבות. כידוע, הנטל הראשוני להבאת ראיות מנהליות להוכחת זכאות לאזרחות מכוח שבות רובץ על כתפי מבקש המעמד. ראיות מנהליות הן ראיות שאדם סביר – או רשות מנהלית סבירה – היו מסתמכים עליהן ורואים בהן כבעלות ערך הוכחתי ראוי ומספיק בנסיבות העניין. ובהקשר הספציפי, לצורך הרמת הנטל הראשוני נדרשות ראיות מסוג אלה שמקבל משרד הפנים כמספיקות להוכחת הזכאות הנטענת, כדוגמת תעודות ציבוריות למיניהן, תמצית רישום ממרשם האוכלוסין או העתק נאמן ממסמך מקורי. בענייננו, המסמכים עליהם מבקשים העותרים להסתמך לצורך הוכחת זכאותם נמצאו כמזויפים. בנסיבות אלה, לא הרימו העותרים את הנטל הראשוני להוכחת זכאותם. |
| חזרה למעלה |
|
| 12 [משפט מינהלי] [רשויות מקומיות] |
|
| בגץ 2402/18 המועצה האזורית דרום השרון נ' שר הפנים (עליון; י' עמית, מ' מזוז, י' אלרון; 23/07/18) - 6 ע' |
| עו"ד: יונתן ברמן, אלי וילצ'יק, רוית צימנט |
בין אם ועדת החקירה לאיחוד רשויות, שינוי גבולות, חלוקת הכנסות ושינוי מעמד מוניציפאלי באזור המרכז נמצאת בשלב ראשוני של עבודתה, ובין אם כבר הגישה את המלצותיה – ככל ששר הפנים לא נתן החלטתו, יש לראות את העתירה כמוקדמת; בנסיבות המקרה, קביעה כי יישום הנחיות היועמ"ש לקראת הבחירות לרשויות המקומיות יחול גם על קבלת החלטה הנוגעת להמלצות הוועדה, היא מרחיקת לכת.
משפט מינהלי – בגץ – עתירה מוקדמת
משפט מינהלי – שיקול-דעת – התערבות בית-המשפט
רשויות מקומיות – שטח שיפוט – שינויו
.
עניינה של העתירה בדו"ח שהגישה ועדת חקירה לאיחוד רשויות, שינוי גבולות, חלוקת הכנסות ושינוי מעמד מוניציפאלי באזור המרכז, ובו המליצה להעביר מאות דונמים מתחום שיפוטה של העותרת (להלן: המועצה האזורית) לתחום שיפוטה של המשיבה 5 (להלן: ג'לג'וליה). לטענת המועצה האזורית, יש להשהות את ההחלטות בעניין שינוי גבולותיה עד לאחר הבחירות לרשויות המקומיות.
.
ביהמ"ש העליון בשבתו כבגץ דחה את העתירה על הסף בקבעו:
בעניין עיריית רמת גן הועלתה הטענה כי יש להשהות את עבודת הוועדה עד לאחר הבחירות הצפויות לחול באוקטובר 2018. כפי שנפסק, בימ"ש זה אינו נדרש לעתירות המוגשות לפני שהרשות קיבלה החלטה סופית לגוף העניין. המועצה האזורית טוענת כי אין מדובר בעתירה מוקדמת, שכן היא אינה תוקפת את ההמלצות לגופן אלא אך את מועד קבלת ההחלטה בעניינן. עוד נטען כי בעניין עיריית רמת גן דובר בשלב מקדמי יותר, טרם סיימה הוועדה את עבודתה והגישה המלצותיה, בעוד שבמקרה דנן כבר ניתנה המלצת הוועדה. ואולם, בין אם הוועדה נמצאת בשלב ראשוני של עבודתה ובין אם כבר הגישה את המלצותיה, הרי שככל ששר הפנים לא נתן החלטתו, יש לראות את העתירה כמוקדמת.
תקופת בחירות כרוכה ברגישות מיוחדת. מכאן הנחיות היועץ המשפטי לממשלה לקראת הבחירות לרשויות המקומיות, המטילות מגבלות על פעולות הרשויות המקומיות בתקופת בחירות, ונוגעות בעיקר למינויים, לקליטת עובדים ולהקצאת תקציבים. יישום הנחיות היועץ גם על וועדות הפועלות ברציפות לאורך כל השנה, עלול לשתק פעילות חיונית של השלטון המרכזי לטובת השלטון המקומי.
אכן, ניתן להרחיב וליישם את הנחיות היועץ גם על קבלת החלטה הנוגעת לעבודתה של וועדה לשינוי גבולות. כך נעשה בעבר ע"י בימ"ש זה. אלא שמדובר במקרה חריג בו דובר במספר רב של ועדות חקירה, בסיטואציה של ממשלת מעבר ובסמיכות רבה לבחירות לרשויות המקומיות. לא כך במקרה דנן, שהמלצות הוועדה הועברו למעלה משבעה חודשים לפני הבחירות לרשויות המקומיות.
מן המפורסמות היא כי בית משפט זה אינו נוטה להתערב בשיקול דעתה של הרשות המנהלית אלא אם הוכח כי נפל פגם מנהלי בהפעלתו, ובוודאי שאינו נוטה להגביל שיקול דעת זה מראש עוד בטרם התקבלה ההחלטה ובהיעדר טעמים מיוחדים. בנסיבות המקרה דנן, קביעה כי יישום הנחיות היועץ יחול גם על קבלת החלטה הנוגעת להמלצות הוועדה היא מרחיקת לכת, ואין להיעתר לכך. |
| חזרה למעלה |
|
| מחוזי |
| 13 [חוזים] [שליחות] |
|
| תא (ת"א) 30286-07-14 אהרן רוני מאנה נ' מגדלי בראשית דניאל - נדל"ן בע"מ (מחוזי; לימור ביבי; 22/07/18) - 50 ע' |
| עו"ד: ישראל שלו, אריאל לביא, גיל הירשמן, דרור נאור, צבי הר נבו |
בית המשפט קבע כי בין הצדדים נכרת הסכם מחייב לשיתוף פעולה ביחס לפרויקט נדל"ן, אף שבעלת המניות בחברה לא חתמה על ההסכם בעצמה. משהוצגו מנהלי החברה כבעלי הסמכות להתחייב בשמה, ומעת שהם גילו דעתם לכך שאינם מבקשים להמשיך את ההתקשרות, זכאים התובעים לקבלת הפיצוי המוסכם שנקבע בהסכם.
חוזים – כריתת חוזה – חתימה
חוזים – פיצויים – פיצויים מוסכמים
שליחות – יצירת השליחות – הרשאה
.
בין הצדדים נחתם הסכם שיתוף פעולה ביחס לפרויקטים של נדל"ן, אשר הצדדים חלוקים בשאלת פרשנותו. התובעים עותרים להורות על אכיפת הסכם ביחס לפרויקט ספציפי אשר לטענתם כי נחתם בין הצדדים.
.
בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה נגד חלק מהנתבעים ופסק:
הסכם שיתוף הפעולה אינו חל באופן אוטומטי על כל עסקה אלא כתנאי לשותפות בין הצדדים, נדרשת חתימה על נספח המגלם הסכמתם לעסקה הספציפית. עם זאת, בהתאם להסכם שיתוף הפעולה, ככל שמוצעת עסקה על ידי התובעים, הנתבעים יכולים לבחור בין סירוב לעסקה לבין להתקשר בעסקה ואולם – ככל שהינם בוחרים באפשרות האחרונה, עליהם להסדיר את מערכת היחסים בינם לבין התובעים. ההסכם הנוגע לפרויקט שבמחלוקת, נחתם על ידי התובעים מצד אחד ומנהלי החברה הנתבעת 1 – מהצד השני. ההסכם תקף ומחייב את החברה חרף העדר חתימת בעלת 100% מהמניות בחברה: ראשית, ספק אם היא לא הסכימה לחתימה על ההסכם ושנית, קיים מצג אובייקטיבי כלפי צד שלישי בדבר סמכותם של מנהלי החברה להתקשר בשמן של החברות בבעלות אמם ובחתימתם הם חייבו את על ההסכם החברה. על פי ההסכם, ככל שמי מהצדדים יבקש לצאת משותפותם בעסקה – יהא עליו לשלם סך 10,000, 000 ₪ לצד השני. משגילו הנתבעים דעתם בהתנהגותם לכך שאינם מבקשים להמשיך את ההתקשרות בין הצדדים והתנהגותם משולה להודעת ביטול בהתנהגות, אכיפת ההסכם הינה על דרך קביעת זכאות התובעים לקבלת הפיצוי המוסכם. התביעה מתקבלת כלפי החברה ושני מנהליה בלבד. |
| חזרה למעלה |
|
| 14 [חוזים] |
|
| הפ (מרכז) 9335-04-17 יניב משה ברוך בירנבאום נ' שמואל צברי (מחוזי; יחזקאל קינר; 13/07/18) - 22 ע' |
| עו"ד: אלי מור, ר. ברוקס |
בית המשפט קיבל את טענת המבקש בעניין סיווגו של ההסכם שנחתם בין הצדדים כהסכם מכר מקרקעין ולא כהסכם הלוואה. יחד עם זאת, נפסק, כי העסקה בין הצדדים בוטלה בהסכמה, ובלא שאף אחד מהם הפר אותה.
חוזים – פרשנות – הכלל נגד המנסח
חוזים – פרשנות – כללי פרשנות
חוזים – תיווך – איסור פעולות משפטיות
חוזים – זיכרון-דברים – תוקפו
.
המבקש הגיש המרצת פתיחה שמהותה בסיווגו של הסכם שנחתם בין הצדדים, הסכם הלוואה או הסכם מכר מקרקעין, ובשאלה אם הופר על ועל ידי מי.
.
בית המשפט קיבל את העתירה בחלקה ופסק כלהלן:
לשון ההסכם אינה ברורה וחד משמעית על פניה. לכן, במקרה זה יש להתחקות אחר אומד דעתם של הצדדים, הנלמד גם מהנסיבות החיצוניות לכריתתו של ההסכם. בחינת לשון ההסכם ביחד עם מכלול הנסיבות החיצוניות להסכם מעלה כי זיכרון הדברים מהווה הסכם מכר לרכישת המקרקעין, גם אם לשונו מצביעה על הסכם הלוואה ביחד עם הסכם אופציה לרכישת המקרקעין.
המשיב בעצמו ניסח את ההסכם, ומסתבר כי היה טעם ברור לרצונו להציג את ההסכם כהסכם הלוואה ולא כהסכם מכר. הדבר עולה באופן ברור מהוראות סעיף 12 לחוק המתווכים במקרקעין, שאוסר על מתווך במקרקעין לערוך הסכם או זכרון דברים הנוגע לעסקת רכישת המקרקעין. לפי חוק המתווכים הפרת הוראת סעיף 12 מהווה עבירת משמעת, כך שבנוסף לאבדן דמי תיווך עלול מתווך המפר הוראה זו לעמוד לדין משמעתי בפני ועדת משמעת המוסמכת להתלות ואף לבטל את רישיונו.
זיכרון דברים עשוי לענות על דרישת המסוימות אף כאשר הוא אינו כולל חלק מהפרטים המהותיים לעסקה, ובלבד שפרטים אלה ניתנים להשלמה על פי דין או על פי הנוהג המקובל. |
| חזרה למעלה |
|
| שלום |
| 15 [חוזים] |
|
| תא (ת"א) 28560-06-15 אילון רון יגרמן נ' קניה גיא בת רואי (שלום; רונן אילן; 17/07/18) - 16 ע' |
| עו"ד: זיו עירוני, ארנון גיצלטר |
נדחו טענות התובע, במסגרת התביעה העיקרית, לביטול הסכם השותפות בעילות עושק והטעיה; ובמסגרת התביעה שכנגד נדחתה הטענה להפרת התחייבויות התובע להשקעות נוספות במיזם נשוא המחלוקת.
חוזים – עושק – אי-הוכחתו
חוזים – הטעיה – היעדרה
.
בית המשפט נדרש לתביעות הדדיות של שותפים למיזם כושל של הקמת הוסטל. בין הצדדים נכרת הסכם שותפות, כאשר חלקים מאותו הסכם גם באים לכדי ביטוי במסמך. על בסיס אותו הסכם שותפות גם קודם המיזם. טענתו העיקרית של התובע הינה לביטול אותו הסכם שותפות בטענה לפגמים בכריתתו – עושק והטעיה. במוקד טענות הנתבעים בתביעה שכנגד, עומדת הטענה להפרת התחייבות התובע להשקיע את מלוא הכספים הנדרשים למימוש המיזם ולנזק שנגרם עקב הפרה זו.
.
בית המשפט דחה את התביעה העיקרית ואת התביעה שכנגד ופסק כלהלן:
עילת ביטולו של חוזה מחמת עושק מבוססת על סעיף 18 בחוק החוזים (חלק כללי). הוראות אלו מטילות איפה לפתחו של הטוען לביטול החוזה מחמת עושק את הנטל להוכיח התקיימות 3 יסודות העילה – את היות המתקשר במצוקה; את ניצול מצב זה על ידי הצד השני; ואת ההתקשרות בחוזה שתנאיו בלתי סבירים. יסודות אלו מצטברים ושלובים.
לגיבושה של עילת העושק, שומה על הטוען למצוקה להוכיח שנתקיימה. אותה מצוקה נשוא עילת העושק, על מובניה וחלופותיה השונים, חייבת להיות כבדת משקל, ממשית ומשמעותית. קושי ארעי, קושי חולף, טרדות של יום יום – אינם יוצרים מצוקה בהיקף הנדרש בעילה זו. תחושה סובייקטיבית של אדם על חולשה אליה נקלע איננה מספקת לביסוס טענה שכזו. למעשה, לא זו בלבד שזולת עדותו הסובייקטיבית של התובע על מצבו ותחושותיו אין ולו ראיה אחת לתמיכה בטענה, אלא שהאירועים שתוארו כלל אינם מתיישבים עם טענה זו.
עילת ביטולו של חוזה מחמת הטעיה מבוססת על סעיף 15 בחוק החוזים. העילה לביטול חוזה בשל הטעיה קמה אפוא בהתקיים 3 יסודות אלו: טעות אצל אחד הצדדים שהתקשרו בחוזה; הטעיה שהטעה אותו הצד שכנגד; קשר סיבתי כפול בין הטעות ובין ההתקשרות בהסכם וכן בין ההטעיה לבין הטעות. טענה זו מעוררת לפיכך שאלות עובדתיות עליהן ניתן להשיב על בסיס הנסיבות הרלוונטיות. והנטל להוכיח עובדות אלו רובץ לפתחו של התובע. זה שטוען להטעיה. עיון בראיות שהוצגו מראה שלא התקיים ולו יסוד בודד מאלו.
יש להורות על דחיית התביעה שכנגד. אין בסיס לטענה להפרת התחייבויות התובע להשקעות נוספות במיזם. |
| חזרה למעלה |
|
| 16 [דיון פלילי] |
|
| תפ (פ"ת) 51056-08-16 מדינת ישראל נ' בלה מכטייב (שלום; אליאנא דניאלי; 17/07/18) - 12 ע' |
| עו"ד: |
נדונה שאלת כשירותה של הנאשמת לעמוד לדין.
דיון פלילי – העמדה לדין – נאשם שאינו מסוגל לעמוד לדין
דיון פלילי – מחלת נפש – אי-יכולת לעמוד לדין
.
עניינה של החלטה זו בשאלה אם הנאשמת כשירה לעמוד לדין.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
על מנת לקבוע כי הנאשם אינו מסוגל לעמוד לדין, יש לבחון האם הוא מסוגל לתפקד באופן המאפשר לו להתגונן מפני האשמה, לקחת חלק פעיל בהליך המשפטי, ולהיות מסוגל לתקשר עם בא כוחו.
דרישות אלו נעוצות בזכותו של הנאשם להליך הוגן, כאשר ההנחה היא כי אם נאשם אינו יכול לשתף פעולה עם בא כוחו, תיפגע זכותו להליך הוגן.
בענייננו, עסקינן בנאשמת אשר מסוגלת לשתף פעולה עם בא כוחה, כפי שעשתה בעת חקירותיה במשטרה באותם מועדים ממש בהם נבדקה על ידי הפסיכיאטר מטעמה, או במועדים סמוכים. בעניינה של הנאשמת הוגשו 4 חקירות במשטרה לאורך מספר חודשים במהלכם נטען כי אינה כשירה לעמוד לדין. כל אחת מהחקירות בפני עצמה, ובודאי מכלול החקירות, מלמד על מי שהיתה כשירה למעלה מכל ספק לשתף פעולה באותם מועדים, ולסייע בהגנתה.
יש לקבוע כי הנאשמת מסוגלת לעמוד לדין וכי הדיונים בעניינה יתמשכו מהשלב אליו הגיעו טרם העלאת הטענה. |
| חזרה למעלה |
|
| 17 [עונשין] |
|
| תפ (ק"ג) 21595-05-16 מדינת ישראל נ' קיני יסמאילוב (שלום; נגה שמואלי מאייר; 17/07/18) - 12 ע' |
| עו"ד: לירן פרג', ז'אנה זייצב |
בית המשפט נמנע מהרשעת הנאשמת שנקבעה אשמתה במגוון עבירות שבוצעו על ידה על רקע פגיעה קשה שחוותה מצד בן זוגה.
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: אי-הרשעה
.
האם יש מקום להורות על הימנעות מהרשעתה של הנאשמת, צעירה נעדרת עבר פלילי, הסובלת מבעיות נפשיות כתוצאה מפגיעות מיניות שחוותה מגיל צעיר שנקבעה אשמתה במגוון עבירות שבוצעו על ידה על רקע פגיעה קשה שחוותה מצד בן זוגה – זו השאלה שבמוקד גזר דין זה.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
קיימת הצטברות של נסיבות ייחודיות וחריגות, אשר יהיה בהן כדי להטות את הכף לכיוון הימנעות מהרשעתה הגם שלא עלה בידה להוכיח ברמת ההוכחה הנדרשת קיומה של פגיעה ממשית וקונקרטית שעלולה להיגרם במקרה שההרשעה תיוותר על כנה.
מדובר בנאשמת המוכרת למערכת הפסיכיאטרית ומהמסמכים שהוצגו עולה כי לפגיעות המיניות אותן חוותה הנאשמת מגיל צעיר ומצד בן זוגה עובר לאירועים שבמוקד כתב האישום, אף להן הייתה השפעה ניכרת על מצבה הנפשי וכפועל יוצא מכך על ביצוע העבירות. מצב נפשי זה, השפיע לרעה על כל אורחות חייה של הנאשמת. למצבה הנפשי נלווים אף תסמינים גופניים קשיים.
בשל מצבה הנפשי, מלכתחילה אפשרויותיה של הנאשמת להשתלב בשוק התעסוקה הן מוגבלות ביותר. ברי כי הרשעתה בדין תצר את צעדיה אף יותר, ונדמה כי עריכת איזון בין האינטרסים השונים, תביא למסקנה כי יש להימנע מיצירת מצב כגון דא. |
| חזרה למעלה |
|
| 18 [איכות הסביבה] |
|
| תפ (חי') 8559-03-15 מדינת ישראל נ' בתי זקוק לנפט בעמ (שלום; שלמה בנג'ו; 16/07/18) - 20 ע' |
| עו"ד: אריה נייגר, יה"ל פורת, נמרוד ליפסקר, ישי שריד |
בית המשפט הרשיע את כל הנאשמים – חברה לזיקוק נפט גולמי ובעלי תפקידים מטעמה, בביצוע עבירות שעניין אי הימנעות מפעולה המזהמת מים ואת הנאשמים 2-4 בביצוע עבירה של הפרת אחריות נושא משרה בתאגיד. הכרעת הדין עוסקת בבחינת אחריות הנאשמים, בגין ביצוע העבירות, זאת לאור מהות התפקיד בו נשא כל אחד מהם.
איכות הסביבה – עבירות – זיהום מקור מים
.
כתב האישום מייחס לנאשמים עבירות של אי הימנעות מפעולה המזהמת מים, לפי סעיף 20ב(א) + 20כא לחוק המים. בנוסף, יוחסה לנאשמים 2-4 עבירה של הפרת אחריות נושא משרה בתאגיד, לפי סעיף 20 כב לחוק המים. הנאשמים כפרו בעובדות כתב האישום, למעט בתקינות דגימות המים וממצאיהם, כאשר באופן כללי משליך כל נאשם את האחריות על רעהו.
.
בית המשפט הרשיע את הנאשמים ופסק כלהלן:
הנאשמת הינה חברה לזיקוק נפט גולמי, המחזיקה במפעל באיזור נשוא כתב האישום. העבירה המיוחסת לנאשמת הינה עבירה של איסור זיהום מים, שהינה עבירה של אחריות קפידה כאמור. הנאשמת כשלה בהתנהלותה כאשר לא פנתה לעיריית חיפה לצורך הוצאת היתר חפירה, על מנת לוודא שאין בביצוע החפירה סיכון לפגיעה בתשתיות כלשהן וכפועל יוצא מכך סיכון לפגיעה סביבתית.
הנוהל והחוק מטילים חובת עשייה, הן במישרין והן בעקיפין, על הנאשמת. מחומר הראיות עולה כי כל "שרשרת הפיקוד" של הנאשמת כשלה; דרג הביצוע, לאמור, הנאשמים 2 ו- 4 מאשרים בעדותם כי היה צורך לקבל הסכמה של הגורמים השונים (עיריית חיפה, חברת חשמל וכו'), אלא שבפועל המידע לא סונכרן בין הגורמים הללו ולמרות זאת בוצעה הקדיחה מבלי לוודא שהקידוח מתבצע במקום הנכון.
לנאשם 2 – סמנכ"ל תפעול ומנהל כללי אצל הנאשמת, אחריות באי נקיטת פעולות למניעת זיהום המים ווידוא כי האחראים הממונים תחתיו, במחלקתו מקיימים את כל האישורים הרלוונטיים הנדרשים לקבלת ההיתר; הנאשם 3 היה ה"אחראי לעבודה" וה"מפקח – מאשר קבלת ובצוע העבודה". בהתאם לנהלים, על הנאשם 3 הייתה האחריות בפועל לבדוק ולהיות בפיקוח צמוד של הפרויקט והעבודות שנעשו בהתאם להיתרי העבודה והביצוע עליהם הוא חתום; הנאשם 4 משמש כמנהל יחידת התיכון אצל הנאשמת. תפקידו של הנאשם 4 כמנהל יחידת התיכון האחראי על העניין הנדון, עונה על הגדרות החוק לנושא משרה עליו יש להטיל אחריות פלילית בגין אי נקיטת אמצעי זהירות לזיהום מים. |
| חזרה למעלה |
|
| 19 [ייבוא] [משפט מינהלי] |
|
| תא (ת"א) 30170-04-17 משרד החקלאות נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (שלום; אפרת בוסני; 16/07/18) - 16 ע' |
| עו"ד: |
סולקה על הסף תביעה כנגד משרד החקלאות – השירותים הווטרינריים, בגין נזקים שנגרמו, כביכול, לתובעת 2 כתוצאה מפסילת מטען בשר שייבאה לישראל. נפסק, כי ייבוא הבשר לא עמד בדרישות טמפרטורת הובלת המטען, המהווה תנאי להתרת שיווקו בישראל.
ייבוא – טובין – מזון
ייבוא – הגבלתו – ייבוא בשר קפוא
משפט מינהלי – רשות מוסמכת – משרד החקלאות
.
הנתבע 5 – משרד החקלאות, הגיש בקשה לסילוק התביעה נגדה על הסף, מחמת היעדר עילה והיעדר יריבות, העדר סמכות עניינית, אי מיצוי הליכים ואי הגשת עתירה מנהלית. עניינה של התביעה הוא בטענה, כי השירותים הווטרינריים כרשות שלטונית התרשלו בכך שהורו בצורה שרירותית על פסילת מטען בשר שייבאה התובעת 2 לישראל.
.
בית המשפט קיבל את הבקשה וקבע כלהלן:
באשר לטענת המבקשת לאי מיצוי ההליך המינהלי והשלכותיו, יש לקבוע, כי השאלות שמעלות התובעות אינן חורגות מהמקרה הפרטני של יישום שיקול דעת השירותים הווטרינריים במסגרת סמכותם, ואין מניעה לבירורן בבית משפט זה. בחינת כתבי הטענות מעלה שאין התובעות תוקפות את נהלי הייבוא ואין הן נושאות לשינוי הצופה פני עתיד של נהלים והליכי היבוא. התובעות דורשות פיצוי בגין נזקיהן.
התביעה כנגד המבקשת, על בסיס העובדות הנטענות בכתב התביעה והעובדות עליהן אין מחלוקת, אינה מגלה צל של עילה לרשלנות השירותים הווטרינריים ואפשרות לקבלת הסעד הנתבע מהמבקשת ודין התביעה כנגד המבקשת להיות מסולקת באיבה מחמת היעדר עילה.
במקרה זה, גם בהנחה כי העובדות הנטענות בכתב התביעה יוכחו, נמצא כי לא קמה חובת זהירות קונקרטית בין התובעות לבין המבקשת ולא ניתן לומר כי הוכחה רשלנות באי בדיקת המטען בפועל; הליך יבוא בשר מוסדר בתקנות מחלות בעלי חיים (יבוא בשר), הקובעות את תנאי הייבוא, מתן היתרים וסמכויות פיקוח על היבוא. במקרה זה, ייבוא הבשר לא עמד בדרישות טמפרטורת הובלת המטען, המהווה תנאי להתרת שיווקו בישראל. |
| חזרה למעלה |
|
| 20 [דיון אזרחי] [חוזים] |
|
| תא (חי') 58448-12-14 א.ר. ריתוכים בע"מ נ' נ.י.ט פרוייקטים בע"מ (שלום; אורי גולדקורן; 15/07/18) - 16 ע' |
| עו"ד: אלכס וייג, אביב בכר |
נדחו תביעות הדדיות שהגישו הצדדים. במרכז פסק הדין עומדת שאלת סיווגה של טעות כטעות הפוגמת בכריתת ההסכם ומצדיקה ביטולו, או טעות שאינה אלא טעות בכדאיות העסקה.
דיון אזרחי – תיקון כתבי-טענות – הוספת עילה חדשה
חוזים – טעות – בכדאיות העיסקה
חוזים – טעות – חלוקת סיכונים חוזית
.
בין שתי חברות נכרת הסכם לשיתוף פעולה, במסגרתו מונה מנהל אחת החברות למנהל תפעולי של החברה האחרת, על מנת לאפשר המשך פעולתה בזמן שמנהלה שוהה בחוץ לארץ. כששב המנהל לישראל פעל מיידית להפסקת ההתקשרות, ובין שתי החברות נכרת הסכם לפירוק שיתוף הפעולה. החברות הגישו תביעות ההדדיות. במרכז התביעה העיקרית עומדת השאלה: האמנם נפלה "טעות" המאפשרת ביטול סעיף מסוים בהסכם בין הצדדים, או שמדובר בטעות בכדאיות העסקה?
.
בית המשפט דחה את התביעה העיקרית ואת התביעה שכנגד ופסק כלהלן:
על מנת לסווג טעות כטעות הפוגמת בכריתת ההסכם ומצדיקה ביטולו, לעומת טעות שאינה אלא טעות בכדאיות העסקה, יש לבחון את תנאי ההסכם והנסיבות האופפות אותו, כדי לחלץ תשובה לשאלה מהו הסיכון שנטל על עצמו מי מהצדדים.
בנסיבותיו של מקרה זה, ככל שהייתה טעות הרי היא בגדר הסיכונים שלקחה על עצמה התובעת, שסברה כי בוצעו כלפיה הפרות רבות של ההסכם הראשון, ואף אם ידיעתה על היקפן הייתה בלתי מושלמת, היא החליטה "לחתוך" באופן מיידי את הקשר עם הנתבעים, אף "במחיר" של סעיף הדדי של ויתור על טענות. מדובר, אפוא, בטעות בכדאיות העסקה, הנופלת בגדר הסיפא של סעיף 14(ד) לחוק החוזים, ואין היא מזכה את התובעת בביטול סעיף 2 להסכם.
דין התביעה שכנגד להידחות, אף ללא הסתמכות על סעיף ויתור על טענות שבהסכם השני. בכתב התביעה שכנגד לא הוצגה כל גרסה עובדתית שנטען לגביה כי היא מדגימה הפרות של ההסכם שבוצעו על-ידי הנתבעת שכנגד. |
| חזרה למעלה |
|
| 21 [נזיקין] |
|
| תא (י-ם) 10777-10-14 מוחמד אבו דיאב נ' מדינת ישראל-משרד החינוך (שלום; נאיל מהנא; 12/07/18) - 20 ע' |
| עו"ד: עבד אלרחמן עאסי, אברהם וקסלר |
בית המשפט חייב את משרד החינוך לפצות מורה בגין נזקי הגוף שנגרמו לו עקב נפילתו מגדר במהלך קישוט בית הספר בו עבד. בתוך כך, ייחס בית המשפט לתובע, אשם תורם בשיעור נמוך.
נזיקין – אחריות – מעביד
נזיקין – אחריות – מעסיק
נזיקין – אשם – אשם תורם
.
התובע הגיש תביעת נזיקין, לפיצוי בגין נזק גוף, אשר נגרם לו, עת נפל מגדר במהלך תליית יריעת כיסוי מפלסטיק, כל זאת לצורך קישוט בית הספר בו עבד כמורה בחינוך מיוחד. המחלוקת מתמקדת בשאלת נסיבות אירוע התאונה, האחריות וגובה הנזק.
.
בית המשפט קיבל את התביעה בחלקה ופסק כלהלן:
הוכח, כי התובע נפגע במהלך עבודתו כמורה בבית הספר, סייע בתליית היריעה בהתאם לדרישת מנהל בית הספר וכחלק מההכנות שנדרש לבצע לצורך הכנת בית הספר לקראת החג ובעת שעשה כך איבד את שיווי משקלו, נפל ונחבל.
במסגרת יחסי עובד מעביד, מוטלת על המעביד חובת זהירות מושגית המחייבת אותו למנוע פגיעות מעובדיו עקב ובמהלך העבודה ולנקוט באמצעים סבירים כדי להגן על עובדיו מפני סיכונים המצויים במקום העבודה. הפסיקה הכירה באופן גורף בחובת הזהירות של מעביד כלפי עובדיו ונקבע כי על
המעביד לנקוט בכל האמצעים הסבירים כדי לוודא שעובדיו יוכלו לבצע את עבודתם בתנאי בטיחות אופטימאליים.
כאשר נדרשים מורים לבצע משימה של הכנת בית הספר וקישוטו, גם אם לשיטת הנתבעת מדובר רק בתליית פלקטים, היה על הנתבעת לדאוג להעברת הדרכת בטיחות כיצד יש להתנהג בעת ביצוע הפעולות השונות ובעת טיפוס לשם תליית הקישוטים ככל שהדבר נדרש. הנתבעת לא הביאה כל ראיה לכך שהתובע הודרך ו/או הוזהר מפני הסיכונים הצפויים עובר למתן ההוראה לקישוט. ככלל, קיימת חובה על המעסיק לצפות התרחשות אירוע מהסוג שארע ולנקוט מראש באמצעים המתאימים כדי להגן על העובד או לפחות להמעיט את הנזק הצפוי ממנו.
בית המשפט לא ייחס בנקל רשלנות תורמת לעובד. במקרה זה עולה, כי גם התובע אחראי באשמו לנזקיו, אם כי בשיעור נמוך. |
| חזרה למעלה |
|
| 22 [נזיקין] |
|
| תא (קריות) 39227-08-13 פלוני נ' מודיעין אזרחי בע"מ (שלום; מוחמד עלי; 11/07/18) - 18 ע' |
| עו"ד: ס' אבו ורדה, ר' ברמן |
עסקינן בתביעה שהוגשה בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע בקורס בו נטל חלק במסגרת הכשרתו לעבודה בתפקידי אבטחה. בית המשפט חייב את הנתבעות לשלם לתובע פיצוי בסך של 239,951 ₪
נזיקין – אחריות – מעביד
נזיקין – תאונת עבודה – אחריות
נזיקין – אשם – אשם תורם
.
עסקינן בתביעתו של התובע לקבלת פיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לו כשהשתתף בקרב מגע במסגרת קורס בו נטל חלק במסגרת הכשרתו לעבודה בתפקידי אבטחה.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
יש לקבוע כי הנתבעות הפרו חובות זהירות כלפי התובע. חברת רוי בכך שלא נתנה הנחיות מתאימות באשר לגבולות הכוח שמותר להפעילו בסיטואציות השונות במהלך התרגיל, ולמצער לא ידעה את המשתתפים על מדיניותה או תפיסתה.
מודיעין אזרחי היא זו שהפנתה את התובע לחברת רוי, בהיותה מעסיקתו של התובע וכמי שמצויה בתחום האבטחה, היה עליה לדאוג שהתובע יהיה מיודע לגבי הסכנות להן צפוי בהשתתפותו בקורס, והיה עליה לברר את ההוראות הנהוגות אצל חברת רוי, את תפיסתה המקצועית, ולדאוג שיובאו לידיעת התובע.
יחד עם זאת, יש להטיל על התובע אשם תורם בשיעור 15%. הפגיעה שנגרמה לתובע אירעה במהלך אימון מסכם בקורס ההכשרה שעבר אצל חברת רוי. אמנם, חברת רוי והנתבעת לא הביאו בפניו מידע רלוונטי, אך אין הדבר פוטר את התובע מחובתו המוסרית והמשפטית להתעניין, לדרוש, לשאול ולברר לגבי קיומן של הנחיות, הוראות או תפיסת עולם מקצועית שקיימת לגבי הקורס שהוא עבר. עולם האבטחה וקרבות המגע אינו זר לתובע בהיותו חייל ששירת שירות קרבי וחלק מתכני הקורס ידועים לו משירותו הצבאי ואף חווה אותם. |
| חזרה למעלה |
|
| 23 [מקרקעין] [חוזים] [נזיקין] |
|
| תא (נת') 46160-11-13 אריה מעודה נ' עו"ד יונתן סונדרס (שלום; עוז ניר נאוי; 20/06/18) - 36 ע' |
| עו"ד: ראובן פרנקו, גלית מיכאלי, שרון לייב פלג, ינקוביץ אירית, יונתן סונדרס |
עמדה להכרעה השאלה, על מי מוטלת החובה לשאת בדמי היוון אותם דורשת רשות מקרקעי ישראל על מנת להעביר את הזכויות בנכס אותו רכשו התובעים, זאת במסגרת הליכי כינוס נכסים בהוצאה לפועל.
מקרקעין – מקרקעי ישראל – דמי היוון
חוזים – השלמת פרטים – לפי הנוהג
חוזים – השלמת פרטים – פרטים שלא צוינו בהסכם
נזיקין – אחריות – כונס נכסים
.
בעלי הדין חלוקים בשאלה על מי מוטלת החובה לשאת בדמי היוון בסך 222,490 ₪ אותם דורשת רשות מקרקעי ישראל, על מנת להעביר את הזכויות בנכס אותו רכשו התובעים, במסגרת הליכי כינוס נכסים בהוצאה לפועל.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
כונס הנכסים התחייב לשאת בכל התשלומים שידרשו לרשות מקרקעי לצורך העברת זכויות החכירה המהוונת לקונים, והדבר נכתב באופן מפורש בהסכם המכר.
לא נמצא בהסכם המכר עוגן לטענת כונס הנכסים כי לא התחייב לשאת בדמי ההיוון בגין זכויות הבנייה שטרם מומשו, אלא אך ורק בגין זכויות הבנייה בפועל ללא זכויות עתידיות.
אין לקבל את טענת הכונס כי שתיקת הסכם המכר בסוגיה זו, צריכה להיזקף לחובת התובעים. שעה שהתחייב כונס הנכסים לשאת בכל התשלומים לרשות מקרקעי ישראל לצורך העברת זכויות החכירה המהוונת לקונים באופן מפורש, הייתה חובה עליו לברר באופן שאינו משתמע לשני פנים מהו הסכום הנדרש לצורך ההעברה לקונים, קרי לתובעים. ברי כי כונס הנכסים לא ערך בסמוך לחתימת הסכם המכר ברור שכזה, שאחרת היה מתברר לו ודאי, כי באותה עת לחייבים כלל אין זכויות בנכס.
המסקנה המתבקשת מקריאת הסכם המכר היא כי חובת התשלום, חלה על קופת הכינוס. אף מבחינת המדיניות המשפטית, ראוי להטיל את החיוב על קופת הכינוס. |
| חזרה למעלה |
|
| 24 [נזיקין] |
|
| תא (חי') 37004-07-16 פלונית נ' זאב ניסים (שלום; יואב פרידמן; 13/06/18) - 13 ע' |
| עו"ד: |
התקבלה תביעת נזקי גוף בגין תאונה במהלך הרקדה (ריקודי עם). נקבע כי הנתבעים חבים בפיצוייה של התובעת באופן מלא, בגין נזקי הגוף שנגרמו לה בתאונה.
נזיקין – אחריות – קיומה
נזיקין – אחריות – הטלתה
נזיקין – פיצויים בגין נזקי גוף – שיעורם
.
תביעת נזקי גוף בגין תאונה במהלך הרקדה (ריקודי עם).
.
בית המשפט קבע כלהלן:
המרקיד הפעיל שיקול דעת שגוי, ופיזר טלק גם במקום בו נפלה התובעת ליד הרחבה. אמנם לא מדובר ברשלנות רבתי של הנתבע, כאשר אף התובעת מודה כי עצם השימוש בטלק על ידי מרקידים מוכר לה. אך השאלה באיזה מיקום ומה טכניקת השימוש. מדובר במה שהיה שיקול דעת נקודתי שגוי מצד הנתבע ביחס למיקום פיזור הטלק באותה הרקדה ספציפית, וגם אם לא מדובר בהתרשלות רבתי, הרי אותו שיקול דעת שגוי כבר עלה כדי התרשלות, שגרמה לנפילה.
לא ניתן לחלוק על כך שעל המרקיד להפעיל שיקול דעת זהיר בשאלה היכן ובאיזו כמות לפזר טלק. קיימת לו חובת זהירות כלפי המשתתפים בהרקדה שלו. במקרה זה, גרמה הטעות לנפילה, במבחן הגורם שאין בלתו, ואף מבחן הצפיות מתקיים (שכן ניתן היה לצפות את הסכנה הצפויה מפיזור טלק באזור שגוי באולם. מדובר בגורם מחליק, ויש לפזרו רק בכמות ובמקום המתאימים). כך שהן הקשר הסיבתי העובדתי שבין ההתרשלות לנזק, והן הקשר הסיבתי – מתקיימים. מתקיימים אפוא במצטבר כל יסודות עוולת הרשלנות. |
| חזרה למעלה |
|
| 25 [הגנת הדייר] |
|
| תא (ת"א) 57558-05-15 אסתר רינה פיז'ק נ' מסעדות המכבים בעמ (שלום; יגאל נמרודי; 10/06/18) - 13 ע' |
| עו"ד: |
נקבע כי אין מקום להושיט לנתבעת סעד מן הצדק במובן של מניעת פינויה מהמושכר. עם זאת, מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות להעניק לנתבעת סעד מן הצדק הפוך, היינו התנאת הפינוי בפיצוי כספי שישלמו התובעים לנתבעת.
הגנת הדייר – פינוי – עילות פינוי
הגנת הדייר – דמי שכירות – תשלומם
הגנת הדייר – סעד מן הצדק – סעד מן הצדק הפוך
.
תביעה לפינוי דייר מוגן.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
קמה עילת פינוי כנגד הנתבעת מכוח הוראות סעיף 131(1) לחוק הגנת הדייר בשל אי המשך תשלום דמי שכירות וכן מכוח סעיף 131(2) לחוק בכל הקשור לאי ביצוע תשלומים על פי הסכם השכירות במועד.
סעיף 132(א) לחוק הגנת הדייר קובע כי בית המשפט רשאי לסרב ליתן פסק דין של פינוי גם בהתקיים עילת פינוי, אם שוכנע כי בנסיבות העניין לא יהיה צודק לתיתו. כל מקרה נבחן על פי נסיבותיו.
יישום הדין על ענייננו מוביל למסקנה לפיה אין מקום להושיט לנתבעת סעד מן הצדק במובן של מניעת פינויה מהמושכר. עם זאת, מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות להעניק לנתבעת סעד מן הצדק הפוך, היינו – התנאת הפינוי בפיצוי כספי שישלמו התובעים לנתבעת. |
| חזרה למעלה |
|
| כתבי טענות |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
www.nevo.co.il
|
|
|
