פד"י-מייל 255

24/07/2018

עליון

1 [משפט מינהלי]

בגץ 9351/17 עיריית ראשון לציון נ' הוועדה לבדיקת מינויים (עליון; מ' מזוז, ד' מינץ, י' אלרון; 23/07/18) - 19 ע'

עו"ד: ערין ספדי עטילה, עפר שפיר

בג"ץ פסק כי, החלטת הוועדה לבדיקת מינויים שלפי סעיף 18ב לחוק החברות הממשלתיות, לפיה מינוי מנכ"ל עיריית ראשון לציון, לצד ראש העירייה אינו מותר, ניתנה בסמכות והיא מעוגנת בדין.
משפט מינהלי – מינויים – פגמים במינוי
משפט מינהלי – ניגוד עניינים – אימתי מתקיים
משפט מינהלי – ניגוד עניינים – נפקותו
משפט מינהלי – החלטות – סבירותן
משפט מינהלי – שיקול-דעת – הפעלתו
.
מועצת עיריית ראשון לציון החליטה למנות את מנכ"ל העירייה (להלן: המנכ"ל), כדירקטור בתאגיד המים והביוב העירוני מניב ראשון בע"מ (להלן: התאגיד), לצד ראש העירייה, המכהן אף הוא כדירקטור בתאגיד. הוועדה לבדיקת מינויים שלפי סעיף 18ב לחוק החברות הממשלתיות (להלן: הוועדה) החליטה שלא לאשר את מינוי המנכ"ל מהטעם שכהונתו לצד כהונת ראש העירייה בתאגיד עלולה להפר את האיזון שנקבע בחוק תאגידי מים וביוב, התשס"א-2001 (להלן: החוק). העתירה מכוונת נגד החלטה זו.
.
בג"ץ (מפי השופט מזוז ובהסכמת השופטים מינץ ואלרון) דחה את העתירה ופסק כי:
סעיף 60 לחוק קובע כתנאי כשירות לא רק דרישות השכלה וניסיון מקצועי, אלא גם את התנאי של העדר ניגוד עניינים בין עיסוקיו האחרים של המועמד לתפקידו כדירקטור בתאגיד. אמנם סעיף 60(ב) לחוק קובע כי "כהונתו של אדם כחבר מועצה, לרבות כראש רשות מקומית, או כעובד של רשות מקומית שהיא בעלת אמצעי שליטה בחברה, לא תיחשב כיוצרת ניגוד עניינים כאמור", ואולם קביעה זו אין פירושה כי לא קיים ניגוד עניינים בכהונה מקבילה כאמור. ניגוד עניינים (מוסדי) קיים בכהונה כנבחר ציבור או כעובד הרשות המקומית, החב חובת אמונים לרשות המקומית, ובמקביל כדירקטור בתאגיד מים וביוב, החב חובת אמונים לתאגיד, במיוחד על רקע התכלית המרכזית של הקמת תאגידי המים והביוב – יצירת הפרדה ניהולית ותקציבית בין הרשות המקומית לתאגיד. עם זאת, החוק היה מוכן "להשלים" עם ניגוד עניינים מוסדי זה על רקע ההקשר החקיקתי המלא הכולל מגבלות אחרות שהחוק מטיל, שיש בהן כדי לאזן את ניגוד העניינים המוסדי.
החוק מתיר מינוי ראש הרשות המקומית כדירקטור, ואינו אוסר מינוי מנכ"ל כדירקטור, אך אינו עוסק בשאלה האם ניתן למנות את ראש הרשות והמנכ"ל יחד כדירקטורים בתאגיד המים והביוב. שאלה זו צריכה להיבחן על ידי הוועדה במסגרת שיקול דעתה בבחינת כשירות המועמדים על יסוד העקרונות הכלליים של דיני ניגוד העניינים, ומתוך ראיה כוללת במטרה להגשים את תכליות החוק. החוק לא שלל כהונה בדירקטוריון התאגיד של ראש העירייה או של מנכ"ל העירייה, כל אחד בנפרד, אך לא קבע כי כהונתם יחד מותרת. מכאן, שסמכות הוועדה וחובתה לבחון קיומו של ניגוד עניינים לגבי מועמד מקרב עובדי או נבחרי הרשות המקומית אינן נשללות. כל שהחוק קובע הוא שעובדה זו כשלעצמה אין בה די כדי לפסול את המועמד, אך עדיין נדרשת בחינה פרטנית של היבטים אחרים של ניגוד עניינים, אישי או מוסדי. שאלה זו צריכה להיבחן על ידי הוועדה במסגרת בדיקה פרטנית של תנאי הכשירות ועל רקע ההשלכות של מינוי כזה על הגשמת תכליות החוק ועל האיזון הכולל שנקבע בחוק. ככל שהוועדה מגיעה למסקנה כי האיזון הכולל שביקש החוק להשיג מופר על ידי המינוי, וכי המינוי עלול לחתור תחת תכלית החוק לקיים הפרדה בין הרשות המקומית לתאגיד, עליה לקבוע כי המועמד אינו עומד בתנאי הכשירות למינוי כדירקטור.
הטענה לפיה אין בסמכות הוועדה לבחון את סוגיית ניגוד העניינים במינוי דירקטורים מטעם הרשות המקומית, נדחתה. כן נדחתה הטענה לפיה החלטת הוועדה היא בגדר המלצה בלבד ואיננה מחייבת; הטענה כי החלטת הוועדה איננה סבירה, נדחתה, ונקבע כי אין עילה להתערב במסקנתה לפיה נוכח קיומם של יחסי כפיפות מובהקים בין המנכ"ל לראש העירייה, כהונת מנכ"ל העירייה לצד ראש העירייה בדירקטוריון תאגיד המים והביוב עלולה לפגוע בעצמאות שיקול הדעת של המנכ"ל בתפקידו כדירקטור, ובכך להפר את האיזון שנקבע בחוק בסוגיה של ניגוד עניינים מוסדי בין התאגיד לרשות המקומית בקשר עם הרכב הדירקטוריון של התאגיד; ודוק, לא נקבע כי מינוי של עובדים בכירים אחרים של הרשות המקומית כדירקטורים לצד ראש העירייה הוא אסור.
ככלל החלטת הוועדה היא סופית, ופנייה לעיון חוזר צריכה ככלל להיות מעוגנת בשינוי נסיבות או במידע רלבנטי להחלטה שלא הונח לפני הוועדה בהחלטתה. עם זאת, במקרים בהם נדונה בפני הוועדה סוגיה עקרונית תקדימית היא אינה מנועה מקיום עיון חוזר, לפי פניית בעל הסמכות למנות את המועמד או גורם רלבנטי אחר, אף בהעדר שינוי נסיבות או מידע רלבנטי נוסף. במקרה זה הסוגיה הוכרעה ואין עוד טעם לעיון חוזר בוועדה.

חזרה למעלה

2 [דיון אזרחי] [בתי-משפט]

עא 7195/17 חברת נ.ב.ע. בע"מ נ' גמלא הראל נדל"ן למגורים בע"מ (עליון; גלעד לובינסקי זיו; 23/07/18) - 10 ע'

עו"ד:

בימ"ש פסק כי ההחלטות נשוא ההליך, שניתנו על ידי בית המשפט של חדלות פירעון, הן בגדר "פסק דין", ולפיכך הערעורים שבכותרת הוגשו כדין.
דיון אזרחי – ערעור – בזכות או ברשות
דיון אזרחי – פסק-דין – החלטה אחרת
בתי-משפט – ערעור – בזכות
.
בקשה מטעם המשיבה 1 בע"א 7195/17, היא המערערת בע"א 10028/17 (להלן: גמלא). בבקשה עותרת גמלא כי ייקבע שלא עומדת למערערים בע"א 7195/17, הם המשיבים 3-1 בע"א 10028/17 (להלן: נ.ב.ע.), זכות ערעור על החלטת בית המשפט של חדלות פירעון (להלן: ההחלטה הראשונה) וכי דרושה לנ.ב.ע. רשות ערעור על מנת להשיג עליה. נ.ב.ע. מתנגדים לבקשה ואף מעלים טענות ביחס לסיווג הנכון של ע"א 10028/17, שהוגש על ידי גמלא והמופנה כנגד החלטה נוספת של בימ"ש באותו הליך (להלן: ההחלטה השנייה).
.
בית המשפט העליון (הרשם ג' לובינסקי זיו) דחה את הבקשה ופסק כי:
הליכי פירוק המתנהלים לפני בית המשפט של חדלות פירעון כוללים הכרעה בסוגיות שונות ומובחנות. לפיכך, הלכה היא כי כאשר בית המשפט שעל הפירוק מכריע באופן סופי במחלוקת תחומה המהווה "יחידה דיונית" העומדת בפני עצמה, הכרעה זו תיחשב "פסק דין", אף אם ההליך כולו טרם בא אל קיצו; המבחן הנוהג לצורך סיווג החלטות הניתנות לאחר מתן פסק דין הוא מבחן מהותי, המתמקד בשאלה האם ההחלטה שניתנה לאחר פסק הדין טפלה לנושא המחלוקת, כגון החלטה שעניינה ביצוע פסק הדין גרידא, שאז מדובר ב"החלטה אחרת" הטעונה רשות ערעור; או שמא מדובר בהחלטה הנוגעת לחיוב עצמו, שאז יש לראות בה משום פסק דין משלים או נוסף הנתון לערעור בזכות. הדברים יפים גם ביחס להחלטות הניתנות בהליכי פירוק. כלומר, החלטה הניתנת לאחר פסק דין שמכריע במחלוקת מתוחמת וסוגר "יחידה דיונית", ומתייחסת לאותה "יחידה דיונית", תסווג בהתאם למבחן האמור.
במקרה דנן, בהחלטה הראשונה בימ"ש קמא הכריע בסוגיות שהיו במחלוקת אותה עת וקבע את אופן חישוב החוב נשוא ההליך עד לאותו מועד. בימ"ש לא קבע מנגנון נוסף להמשך בירור ולא הותיר פתח להתדיינויות נוספות בנושא גובה החוב. לפיכך מדובר בהחלטה המסיימת את ה"יחידה הדיונית" בעניין גובה החוב, כך שעסקינן ב"פסק דין". סיווג ההחלטה כ"פסק דין" אינו יכול להשתנות אך בעקבות כך שבהמשך הדרך נתגלעו מחלוקות נוספות וחדשות, שלא עמדו לפני בית המשפט במועד מתן ההחלטה הראשונה. לאור כל האמור, ההחלטה הראשונה מהווה "פסק דין".
בהחלטה השנייה הכריע בימ"ש, לראשונה, בסוגיות העוסקות ב"גוף החיוב" מושא ההחלטה הראשונה (פסק הדין), להבדיל מסיטואציה של הכרעה בסוגיות "חיצוניות" המוגבלות לאופן ביצוע חוב נתון שנקבע בפסק דין. בכך יש כדי לתמוך במסקנה לפיה עסקינן ב"פסק דין משלים" או ב"פסק דין נוסף", להבדיל מ"החלטה אחרת" הטפלה להחלטה הראשונה. המסקנה לפיה ההחלטה השנייה מהווה "פסק דין" אינה יוצאת דופן, שכן לעיתים ניתנים מספר פסקי דין באותו הליך ואף בין אותם בעלי דין. בנוסף, בחינה מהותית של הסיטואציה תומכת במסקנה לפיה "משקלה הסגולי" של ההחלטה השנייה חורג מזה של החלטה הטפלה לפסק הדין ומגיע כדי השלמה מהותית לו. גם אם לסיווג ההחלטה השנייה יש פנים לכאן ולכאן, הרי שהכלל שלפיו יש לנקוט מדיניות ליברלית יחסית בכל הנוגע לקיומה של זכות ערעור על החלטות הניתנות לאחר מתן פסק דין, מטה את הכף לעבר המסקנה כי שתי ההחלטות מהוות "פסק דין". משכך, הערעורים שבכותרת הוגשו כדין.

חזרה למעלה

3 [דיון פלילי]

בשפ 4744/18 מדינת ישראל נ' אופיר לביא (עליון; ד' מינץ; 23/07/18) - 7 ע'

עו"ד: קרן רוט, אהוד בן יהודה, ליאור חיימוביץ

בימ"ש האריך את מעצרם של המשיבים, נגדם הוגש כתב אישום בגין ניסיונות לרצח, עבירות נשק ועבירות סמים, נוכח המסוכנות הנשקפת מהם, וכאשר קצב התקדמות ההליך העיקרי שאינו משביע רצון, רובץ, ברובו, לפתחם של המשיבים.
דיון פלילי – מעצר – הארכתו
דיון פלילי – הארכת מעצר – עד תום ההליכים
.
נגד המשיבים הוגש לבימ"ש המחוזי כתב אישום בגין ניסיונות לרצח, עבירות נשק ועבירות סמים. עסקינן בבקשה ראשונה להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), או עד למתן פסק דין בעניינם בבימ"ש המחוזי, לפי המוקדם. משיבים 1 ו-3 הסכימו להארכת מעצרם.
.
בית המשפט העליון (השופט ד' מינץ) קיבל את הבקשה ופסק כי:
במסגרת החלטה בבקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים נדרש בימ"ש לאזן בין מסוכנותו של הנאשם לבין חזקת החפות העומדת לו וזכותו לחירות. במסגרת האיזון האמור נדרש בימ"ש, בין היתר, למסוכנות הנשקפת מהמעשים המיוחסים לנאשם בכתב האישום, לעברו הפלילי, להתארכות הליכי המעצר ולקצב התקדמות המשפט. בראי שיקולים אלה, נוטה האיזון בעת הזאת לטובת הארכת מעצרם של המשיבים.
בענייננו, אין מקום לספק באשר למסוכנות הנשקפת ממשיבים 2 ו-4, הנלמדת בראש ובראשונה מהמעשים המיוחסים להם. השניים מואשמים בעבירות בתחום הנשק, עבירות המקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית. כבר נפסק אודות החומרה הנשקפת בעבירות הטמונה בעבירות נשק ועל כך שהמסוכנות הנובעת מעבירות אלה אינה ניתנת לאיון בדרך של חלופת מעצר. לכן, שחרור לחלופת מעצר בעבירות אלו יהא רק במקרים חריגים. משיב 2 מואשם בנוסף גם בעבירת ניסיון לרצח, שעל חומרתה ועל המסוכנות האינהרנטית הנובעת ממנה אין צורך להכביר במילים. בדומה, משיב 4 מואשם בנוסף לעבירות הנשק גם בסחר בסם מסוכן, שאף לגביה קיימת חזקת מסוכנות סטטוטורית. שירות המבחן לא בא בהמלצה בעניינו של משיב 4, בין היתר נוכח סיכון גבוה להישנותה של התנהגות עוברת חוק.
באשר למשיב 5, חלקו במעשים המיוחסים לכל המשיבים אינו מרכזי והעבירות המיוחסות לו חמורות פחות מהעבירות המיוחסות ליתר המשיבים. במצב דברים רגיל ייתכן כי היה מקום להורות על בחינת חלופות מעצר בעניינו. ברם, משיב 5 הועבר זה מכבר למעצר בפיקוח אלקטרוני ולאחר שהפר את תנאי מעצרו ביקש לשוב למעצר מאחורי סורג ובריח. עוד עולה, כי במסגרת הפרת תנאי המעצר בפיקוח אלקטרוני נתפס משיב 5 עם סם מסוכן, כאשר אחת מהעבירות המיוחסות לו היא גידול ושימוש בסם מסוכן. במצב זה, אין מקום בעת הזאת לבחינה נוספת של חלופות מעצר, בפרט נוכח תסקיר שירות המבחן, אשר לא בא בהמלצה בעניינו, ובו צוין כי יש סיכון גבוה להישנותן של עבירות סמים ונשק, סיכון שהתממש; אשר לקצב התקדמות ההליך העיקרי, זה אינו משביע רצון, כאשר עברו כתשעה חודשים ממועד הגשת כתב האישום המתוקן וטרם התקיימה ישיבת הוכחות אחת. אך דומה כי האשם לכך רובץ, ברובו, לפתחם של המשיבים.

חזרה למעלה

4 [דיון פלילי] [עונשין]

רעפ 3530/18 סמי אלטורי נ' מדינת ישראל (עליון; א' שהם; 23/07/18) - 10 ע'

עו"ד: רוני זלושינסקי, יניב שגב, סיף אלדין ותד

לא נמצא ממש בטענת המבקשים לפיה בהעדר קביעה מדויקת של גובה הנזק שנגרם למתלונן לא ניתן להחמיר בעונשם, ואין בעובדה שהנזק הוערך ע"י ביהמ"ש במאות אלפי שקלים כדי למנוע קביעת מתחם ענישה הולם ועונש ראוי על כל אחד מהמבקשים; בכל הנוגע לרכיב הפיצוי, הרי שהנזק או הסבל בגינם נפסק פיצוי לפי סעיף 77(ב) לחוק העונשין אינם טעונים הוכחה מפורטת הניתנת לחישוב מדויק.
דיון פלילי – ערעור – רשות ערעור
דיון פלילי – ערעור – אי-התערבות בממצאים עובדתיים
עונשין – פיצויים והוצאות – פיצויים לקורבן
עונשין – ענישה – מתחם הענישה
.
המבקשים הורשעו בבימ"ש השלום בגניבה ובהסגת גבול פלילית. על המבקש 2 הושתו 8 חודשי מאסר בפועל, ועל המבקשים 1 ו-3 הושתו 12 חודשי מאסר בפועל. בנוסף, הוטלו על שלושת המבקשים מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן בסך 50,000 ₪ כל אחד. בביהמ"ש המחוזי נדחה ערעור המבקשים 2-3 על גזר הדין והתקבל חלקית ערעור המבקש 1 על גזר הדין כך שעונשו קוצר ל-9 חודשי מאסר בפועל. מכאן הבר"ע.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקבעו:
רשות ערעור ב"גלגול שלישי" שמורה למקרים חריגים בלבד, בהם מתעוררת שאלה משפטית כבדת משקל או סוגיה רחבת היקף, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים להליך; או למקרים בהם מתעורר חשש ממשי מפני עיוות דין מהותי או אי צדק למבקש. הבקשה אינה עומדת באמות המידה האמורות.
טענות המבקשים בדבר שיעור הנזק שנגרם למתלונן, גם אם מדובר בהערכה בלבד, מופנות כלפי ממצאים שבעובדה, וכידוע הוא כי ערכאת ערעור איננה נוטה להתערב בקביעות מעין אלה שנעשו ע"י הערכאה הדיונית. ביתר שאת אמורים הדברים, שעה שמדובר בערכאת ערעור "בגלגול שלישי".
הבקשה משיגה על חומרת העונש שהושת על המבקשים, וכידוע, בקשות כגון דא אינן מצדיקות, ככלל, מתן רשות ערעור "בגלגול שלישי", אלא במקרים חריגים בהם חלה סטייה קיצונית ממדיניות הענישה הנהוגה במקרים דומים. עונשם של המבקשים אינו סוטה מרמת הענישה הנוהגת בעבירות דומות.
לא נמצא ממש בטענת המבקשים לפיה בהעדר קביעה מדויקת של גובה הנזק שנגרם למתלונן, לא ניתן להחמיר בעונשם. חרף העובדה שלא ניתן לאמוד את שוויו המדויק של הרכוש שנגנב, הוכח כי הנזק שנגרם למתלונן הוא כבד. אין בעובדה שהנזק הוערך ע"י בימ"ש השלום במאות אלפי שקלים, כדי למנוע קביעת מתחם ענישה הולם ועונש ראוי על כל אחד מהמבקשים. יודגש, כי עונש המאסר שהוטל על המבקשים נעוץ גם בנסיבות החמורות בהן בוצעו העבירות ובמדיניות הענישה הנוהגת בכגון דא.
טענת המבקשים לפיה שגה בימ"ש השלום כשהטיל רכיב של פיצוי ללא הערכה מדויקת של הנזק, דינה להידחות. בימ"ש זה עמד בעבר על אופיו של הפיצוי בהליך הפלילי, בקבעו כי בשונה מפיצוי במשפט האזרחי, הנזק או הסבל בגינם נפסק פיצוי לפי סעיף 77(ב) לחוק העונשין אינם טעונים הוכחה מפורטת הניתנת לחישוב מדויק.
העונשים שהושתו על המבקשים ראויים ומאוזנים, ומבטאים התחשבות בכלל השיקולים לקולה ולחומרה. אין לקבל את טענת המבקשים 2 ו-3 להפליה בענישה, שכן הפערים בין עונשי המבקשים 2 ו-3 לבין עונשו של המבקש 1 מבוססים על הבדלים קונקרטיים בנסיבותיהם האישיות ובעברם הפלילי.

חזרה למעלה

5 [משפט מינהלי] [דיון פלילי]

בגץ 4507/18 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' היועץ המשפטי לממשלה (עליון; י' עמית, י' אלרון, י' וילנר; 22/07/18) - 7 ע'

עו"ד: יונתן ברמן, אליעד שרגא, תומר נאור, זוהר אלטמן רפאל

תפקיד היועץ המשפטי לממשלה אוצר בתוכו סמכויות שונות. מן הראוי ליתן אמון בשיקול דעתו של היועץ המשפטי לממשלה, מקום בו הוא מוצא כי צרכי התפקיד מחייבים שיחה ב"ארבע עיניים" עם רה"מ. חזקה על היועץ המשפטי לממשלה – חזקה הנובעת מתפקידו הרם ומחזקת תקינות המנהל – כי בפגישות אלה הוא שומר על "חומה סינית" בין כובעיו השונים, ואין לייחס לו "עירוב פרשיות".
משפט מינהלי – שיקול-דעת – היועץ המשפטי לממשלה
משפט מינהלי – רשות מוסמכת – היועץ המשפטי לממשלה
משפט מינהלי – בגץ – היועץ המשפטי לממשלה
דיון פלילי – העמדה לדין – שיקול-דעת היועץ המשפטי לממשלה
.
שתי עתירות המבקשות להורות ליועץ המשפטי לממשלה להימנע מקיום פגישות אישיות ביחידות עם ראש הממשלה כל עוד מתנהלות נגדו חקירות פליליות, בהינתן שהיועץ המשפטי לממשלה הוא ראש התביעה הכללית ובעל הסמכות הבלעדית להכריע בשאלת העמדתו לדין של ראש הממשלה.
.
ביהמ"ש העליון בשבתו כבג"ץ דחה את העתירות בקבעו:
תפקיד היועץ המשפטי לממשלה אוצר בתוכו סמכויות שונות. הוא עומד בראש התביעה הכללית וממונה על פרקליטות המדינה; אחראי על ייצוג המדינה בבתי המשפט; משמש כראש מערכת הייעוץ המשפטי לרשות המבצעת, לממשלה ולמשרדיה ומופקד על שמירת האינטרס הציבורי בתחום המשפטי.
לצורך ביצוע תפקידיו השונים מסור ליועץ המשפטי לממשלה שק"ד רחב, בפרט בתפקידיו הנוגעים לתביעה, חקירה והעמדה לדין. פעולות היועץ, ובכלל זה החלטותיו בנושא העמדה לדין, עומדות לביקורת שיפוטית במסגרת הכלל הרחב לפיו כל פעולה שלטונית נתונה לביקורת. עם זאת, התערבות בשיקול דעתו של היועץ בנושאים של ניהול חקירה פלילית והחלטה על העמדה לדין שמורים למקרים בהם ההחלטה התקבלה בחוסר סבירות קיצוני, בחוסר תום לב או על יסוד שיקולים זרים.
קבלת טענתם של העותרים, לפיה על היועץ להפסיק לעסוק בחקירות ראש הממשלה כל עוד הוא ממשיך לקיים עמו פגישות אישיות, משמעה כי עליו "לנטרל" עצמו מ"כובעו" כמי שעומד בראש התביעה הכללית. טענות דומות, כבר הועלו ונדחו בפסיקתו של בימ"ש זה. את העתירות דנא יש לבחון על רקע פסקי הדין בעתירות קודמות, ועל רקע סעיף 17 לחוק-יסוד: הממשלה, אשר מחייב את מעורבותו של היועץ המשפטי לממשלה בכל הקשור לחקירה ולהעמדה לדין של ראש הממשלה.
היועץ המשפטי לממשלה מפרסם באופן יזום את יומנו, וביומן מפורטות גם פגישות העבודה השוטפות עם ראש הממשלה. כחלק משגרת העבודה הוא נוהג להיפגש עם ראש הממשלה לפגישת עבודה שבועית. במסגרת ישיבות אלה נדונים נושאים מגוונים, ומשתתפים גם גורמים נוספים בהתאם לצורך ולנושא שעל הפרק. מיעוט הנושאים – כאלה בעלי רגישות מיוחדת – נדונים בארבע עיניים, ובנוסף לכך, היועץ גם משוחח לעיתים עם ראש הממשלה טלפונית כאשר עולים נושאים המצריכים זאת.
גם אם מפגשים כאמור עלולים לעורר תחושת אי נוחות בהיבט של אמון הציבור, מן הראוי ליתן אמון בשיקול דעתו של היועץ המשפטי לממשלה, מקום בו הוא מוצא כי צרכי התפקיד מחייבים שיחה ב"ארבע עיניים" עם רה"מ. חזקה על היועץ – חזקה הנובעת מתפקידו הרם ומחזקת תקינות המנהל – כי בפגישות אלה הוא שומר על "חומה סינית" בין כובעיו השונים, ואין לייחס לו "עירוב פרשיות".

חזרה למעלה

6 [עונשין]

עפ 8759/17 פילמון זרו נ' מדינת ישראל (עליון; ע' פוגלמן, ג' קרא, ע' גרוסקופף; 19/07/18) - 8 ע'

עו"ד: נגה בן סידי, שחר מנדלמן

מההפניה לעניין עמר עולה כי כוונת ביהמ"ש הייתה לנכות את התקופה בה המערער היה עצור בגדר ההליך הנוכחי, ובנוסף לנכות כמחצית מתקופת המעצר המקביל למאסר בתיק קודם. יוזכר, כי אין זכות קנויה להתחשבות בדרך של ניכוי ימי מעצר המקבילים לעונש מאסר; עונש המאסר הנוכחי ירוצה בחופף לעונש המאסר שנגזר עליו בתיק הקודם; בסופו של יום, גזר הדין עשה חסד עם המערער.
עונשין – ענישה – ניכוי ימי מעצר
עונשין – ענישה – עונשים חופפים
עונשין – ענישה – מתחם הענישה
.
ערעור על גזר דינו של ביהמ"ש המחוזי בגדרו הושתו על המערער 4 שנות מאסר בפועל בניכוי ימי מעצר, פיצוי למתלונן ועונש מאסר מותנה, וזאת בגין הרשעתו (במסגרת הסדר טיעון שלא כלל הסכמה לעונש) בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה ותקיפה בנסיבות מחמירות.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הערעור בקבעו:
לעניין אופן ריצוי עונש המאסר שהושת על המערער. מההפניה לעניין עמר עולה כי כוונת ביהמ"ש הייתה לנכות את התקופה בה המערער היה עצור בגדר ההליך הנוכחי ובנוסף לנכות כמחצית מתקופת המעצר המקביל למאסר בתיק קודם, שהם 4 חודשים, ובסה"כ ניכוי כולל של 10 חודשים. יוזכר, כי אין זכות קנויה להתחשבות בדרך של ניכוי ימי מעצר המקבילים לעונש מאסר, ובמובן זה ביהמ"ש הקל עם המערער.
גזר דינו של ביהמ"ש המחוזי נעדר התייחסות מפורשת לשאלת אופן ריצוי עונש המאסר בתיק הנוכחי ועונש המאסר הקודם. על כן, ונוכח הוראת סעיף 45(ב) לחוק העונשין, ירוצה עונש המאסר הנוכחי בחופף לעונש המאסר שנגזר עליו בתיק האחר.
אשר לטענתו המרכזית של המערער, לפיה בקביעותיו ביחס לתחולת סייג ההגנה עצמית סטה ביהמ"ש המחוזי מהסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים. העיקר הוא כי בסופו של יום, הסדר הטיעון הניח לפתחו של ביהמ"ש את ההכרעה בשאלה כיצד משפיעה הטענה לקרבה לסייג על קביעת מתחם העונש. ביהמ"ש המחוזי דחה את טענת ההגנה תוך אימוץ עמדת המשיבה, וסבר כי אין היא מצדיקה התחשבות או הקלה. בהינתן ניכוי של 10 חודשים מתקופת המעצר כאמור לעיל, ובהינתן הריצוי החופף של עונשי המאסר שהושתו על המערער – הרי שגזר דינו של ביהמ"ש המחוזי עשה חסד עם המערער.

חזרה למעלה

7 [משפט מינהלי] [דיון פלילי]

בגץ 4586/18 מוחמד גב'ר נ' פרקליט מחוז ירושלים (עליון; י' עמית, י' אלרון, י' וילנר; 19/07/18) - 6 ע'

עו"ד: ענת גולדשטין, עידן בוטבול, איתן פלג

הלכה ותיקה עמנו כי בימ"ש זה אינו נוטה להתערב בהחלטות רשויות התביעה בנושא העמדה לדין, אלא במשורה, במקרים חריגים, מקום בו ההחלטה בלתי סבירה באופן קיצוני או עלולה לגרום לעיוות דין מהותי. הלכה זו כוחה יפה, אף ביתר עוצמה, מקום בו עסקינן בהחלטה שעניינה "דיות הראיות".
משפט מינהלי – בגץ – ביקורת על החלטות רשויות התביעה והחקירה
משפט מינהלי – בגץ – ביקורת על רשויות התביעה והחקירה
משפט מינהלי – שיקול-דעת – רשויות האכיפה והתביעה
דיון פלילי – העמדה לדין – ביקורת שיפוטית
.
עניינה של העתירה בבקשת העותר להורות לפרקליט המחוז כי יתקן את כתב האישום שהגיש כנגד המשיב 2, כך שבמקום להאשימו בעבירת הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין יואשם המשיב 2 בעבירת רצח לפי אחד הסעיפים 300(א)(3)-(4) לחוק.
.
ביהמ"ש העליון בשבתו כבג"ץ דחה את העתירה בקבעו:
הלכה ותיקה עמנו כי בימ"ש זה אינו נוטה להתערב בהחלטות רשויות התביעה בנושא העמדה לדין, אלא במשורה, במקרים חריגים, מקום בו ההחלטה בלתי סבירה באופן קיצוני או עלולה לגרום לעיוות דין מהותי. הלכה זו כוחה יפה, אף ביתר עוצמה, מקום בו עסקינן בהחלטה שעניינה "דיות הראיות". מכבר הימים נאמר כי שאלת "דיות הראיות" מסורה, באופן מובהק, בידי רשויות התביעה. רציונל זה נובע מכך כי לגורמי התביעה מצויים הכישורים המקצועיים לבדיקת שאלת התשתית הראייתית לצורך ההעמדה לדין, וביהמ"ש אינו מחליף שיקול דעתו בשיקול דעת גורמים אלו.
בענייננו: גורמי הפרקליטות בחנו מקרוב את חומר החקירה ולמדו היטב את המסגרת המשפטית ערב קבלת ההחלטה. דומה כי להחלטת הפרקליטות אף ניתן למצוא תימוכין בהחלטת המעצר. אנשי הפרקליטות ליוו את החקירה המשטרתית; ערכו בדיקה יסודית לתשתית הראייתית בתיק ושקלו את מצב הדברים לכאן ולכאן – העמדה לדין בגין רצח, או בגין עבירת ההריגה; ולבסוף שיתפו את העותר בהחלטתם באמצעות מכתב נהיר ומפורט המשקף את מורכבות ההחלטה ותהליך קבלתה.
לא נמצא כי ההחלטה בלתי סבירה באופן קיצוני, ואף לא נמצא כי נפל פגם כלשהו המצדיק את התערבותו של בימ"ש זה. סיווג המעשה כרצח או כמעשה הריגה הוא סוגיה הנטועה במגרשם של גורמי התביעה – הם אלה שבוחנים את הראיות, הם שמקבלים את החלטת ההעמדה לדין והם האמונים על ניהול ההליך הפלילי מראשיתו עד סופו.

חזרה למעלה

עבודה ארצי

8 [עבודה] [ביטוח לאומי]

עבל (ארצי) 30126-03-17 שמשון ברק נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; חני אופק, אילן סופר, אילן איטח, נ.צ: שלמה כפיר, צבי טבצ'ניק; 10/07/18) - 12 ע'

עו"ד: אלה מזרחי, יוסף פולסקי

ביה"ד הארצי קבע כי, מחומר הראיות ניתן לדלות תשתית עובדתית לחשיפת המערער לחומר מזיק בעבודתו, הגם שאין ביכולתו להוכיח את כל סוגי החומרים המסוכנים אליהם נחשף, המצדיקה מינוי מומחה רפואי, במסגרת תביעת המערער להכיר במחלת סרטן הערמונית בה לקה, כפגיעה בעבודה על דרך המיקרו-טראומה.
עבודה – תאונת עבודה – מינוי מומחה
עבודה – תאונת עבודה – מיקרוטראומה
עבודה – ביטוח לאומי – ביטוח נפגעי עבודה
ביטוח לאומי – ביטוח נפגעי עבודה – פגיעה בעבודה
.
המערער עבד בחברה כנהג איסוף וחלוקה של מצברים משך כ-38 שנים. המערער טוען כי מחלת סרטן הערמונית שהתגלתה אצלו, היא תוצאה של עבודתו וחשיפה רבת שנים לחומרים מסוכנים שדלפו מהמצברים. ביה"ד האזורי דחה את תביעת המערער להכיר במחלת סרטן הערמונית כפגיעה בעבודה על דרך המיקרו-טראומה, מאחר שלא הונחה תשתית עובדתית לעניין סוג החומרים, תדירות ואופן החשיפה אליהם. מכאן הערעור.
.
בית הדין הארצי לעבודה (מפי השופט א' סופר ובהסכמת סגן הנשיאה א' איטח, השופטת ח' אופק גנדלר ונציגי הציבור ש' כפיר, צ' טבצ'ניק) קיבל את הערעור ופסק כי:
הלכת המיקרו-טראומה קובעת כי במקרה של פגיעות, שנובעות מחשיפה לחומרים מסוכנים במסגרת העבודה, נדרש הנפגע להוכיח תשתית עובדתית "מתאימה", שכוללת נתונים בנוגע לחשיפה חוזרת ונשנית לחומרים המסוכנים. על מנת לבסס את עילת המיקרו-טראומה יש להוכיח שלושה יסודות: תשתית עובדתית "מתאימה", שכוללת נתונים אודות החשיפה ה"חוזרת ונשנית" לחומרים; קיומו של קשר סיבתי פוטנציאלי בין אותה תשתית עובדתית לליקוי הגופני; קביעה שלפיה במסגרת אותה תשתית עובדתית נגרמו פגיעות זעירות, המצטברות יחד לכדי ליקוי גופני. רק משהוכחה תשתית עובדתית "מתאימה", יועבר העניין למומחה-יועץ-רפואי לבחינת הקשר הסיבתי ומנגנון הפגיעה.
אין בחשיפות בודדות בלתי מאותרות בזמן ובמקום, המנותקות בזמן זו מזו, כדי להוות תשתית עובדתית "מתאימה". בנוסף, על הנפגע להוכיח מהם החומרים להם נחשף ומה מידת החשיפה אליהם. בהקשר זה התעוררה השאלה כיצד יוכיח עובד את חשיפתו לאותם חומרים חשודים, ובפרט כאשר המעסיק לא ניהל רישום של זהות החומרים ומידת החשיפה אליהם, או כאשר מדובר בעובד, שעבד במקום עבודה שבו כלל לא מוטלת חובה על המעביד לערוך בדיקות כאלו. בפסיקה נקבע כי אין לקבל גישה, השוללת באופן גורף את תביעות העובדים, שנפגעו כתוצאה מחשיפה לחומרים מזיקים בעבודתם, ואין ביכולתם להוכיח את מידת פוטנציאל הפגיעה אליה נחשפו – על מנת להיות מוכרים כנפגעי עבודה. נקבע, שכאשר סביר להניח כי אכן העובד נחשף לגורם בעל פוטנציאל פגיעה במקום עבודתו, כעולה מחומר הראיות שהונח בפני ביה"ד, יש למנות מומחה רפואי, על מנת שיקבע האם הליקוי, או הפגיעה, הם תוצאה של חשיפה לגורם המזיק בעבודה. מכאן, שאין מניעה למנות מומחה רפואי בתביעות בהן קיימת עמימות בנוגע לחלק מהפרמטרים, הדרושים לצורך הרכבת התשתית העובדתית המלאה על פי תורת המיקרו-טראומה. זאת גם במקרים של ספק, הנוגע להיקף החשיפה לחומרים בעלי פוטנציאל מסוכנות, ובשים לב לכך שבמקרים כגון אלה ההערכה של משך, אופן וכמות החשיפה לחומרים, הינה מורכבת ומצריכה ידע מקצועי. במקרה בו מבוטח לא מוכיח את מידת החשיפה לחומרים מסוכנים, הדבר לא יוביל בהכרח לדחיית התביעה, אלא יש צורך בהפעלת שיקול דעת שמקל עם המבוטח, תוך מתן ביטוי לכך, בין השאר, בשאלות שיוצגו למומחה.
במקרה דנן, מחומר הראיות ניתן לדלות תשתית לחשיפתו לחומר מזיק בעבודתו, הגם שאין ביכולתו להוכיח את כל סוגי החומרים המסוכנים אליהם נחשף. כאשר קיימת תשתית עובדתית לחשיפה לחומרים מזיקים, ורק היקף החומרים אינו ברור לחלוטין, ניתן לבחון את קיומו של קשר סיבתי בין תנאי העבודה לליקוי גם באמצעות חוות דעת של מומחה רפואי. העמימות והחסר בפרטים רלבנטיים מדויקים ניתנים להתמודדות על ידי ניסוח העובדות המועברות למומחה הרפואי באופן כללי יותר ובמקרים מסוימים באמצעות מינוי גהותן, שעשוי לסייע בהשלמת הפרטים הרלבנטיים. לאור האמור התיק הוחזר לביה"ד האזורי לצורך מינוי מומחה רפואי על יסוד התשתית העובדתית שנקבעה בדבר המצברים שחילק ואסף המערער בעבודתו והחומרים המסוכנים שהכילו.

חזרה למעלה

9 [עבודה] [שירות המדינה]

עע (ארצי) 25217-03-14 מדינת ישראל נ' י. ת (עבודה; יגאל פליטמן, לאה גליקסמן, נטע רות, נ.צ: מאיר נתן, שלמה נוימן; 25/06/18) - 69 ע'

עו"ד: סילביה רביד, ליטל בן דוד סדובסקי, צבי אגמון, אורי שורק, אסף נוימן

ביה"ד הארצי, פסק בדעת רוב, כי תוספת "העדר ביטחון תעסוקתי", הינה חלק מהמשכורת של משרת הקבע בצה"ל, וכי לאור לשונו של סעיף 63א1 לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], שהינו סעיף הצמדה, היה מקום להפעיל את הסעיף, ומכוחו להורות למערערת לשלם את התוספת גם לגמלאי שירותי הביטחון.
עבודה – תנאי עבודה – הוראת הצמדה
עבודה – תנאי עבודה – השוואה לתנאי עבודה של עובדים אחרים
עבודה – שירות המדינה – גימלאות
עבודה – עובדי מדינה – גימלאות
עבודה – שכר עבודה – תוספת
* עבודה – שכר עבודה – רכיביו
* שירות המדינה – גימלאות – רכיבי השכר
.
ערעור על פסק דין של ביה"ד האזורי לעבודה שבו התקבלה תביעת המשיבים, גמלאי שירותי הביטחון (שב"כ ומוסד), לתשלום תוספת ״העדר ביטחון תעסוקתי״, המשולמת לכלל חיילי הקבע המובהק בצה״ל (מדרגת רס״ן ומעלה, למעט הרמטכ״ל) וגמלאיו (להלן: התוספת). בפסק הדין נקבע כי אין מדובר בתוספת מותנית אלא בתוספת שכר במסווה של תוספת מותנית. שאלת הסיווג הראוי של התוספת משליכה על קביעת הזכאות של גמלאי השירות לתשלום התוספת במסגרת הגמלה המשולמת להם על ידי המערערת (להלן: המדינה), נוכח ההסדר החוקי, כפי שהיה בתקופה הרלוונטית עד לתיקון 58 שנכנס לתוקף בחודש 5/16, שלפיו ״השכר הקובע״ לצורך חישוב הגמלה של גמלאי השירות נקבע על בסיס ״השכר הקובע״ של משרתי הקבע הפעילים בצה״ל בעלי דרגה מקבילה, ״לרבות ׳התוספות הקבועות׳״.
.
בית הדין הארצי לעבודה (מפי השופטת נ' רות ובהסכמת השופטת ל' גליקסמן ונציג הציבור מ' נתן, בניגוד לדעתם החולקת של הנשיא (בדימוס) פליטמן ונציג הציבור ש' נוימן) דחה את הערעור ופסק כי:
השאלה המרכזית נוגעת לאופן שבו יש לפרש וליישם את סעיף 63א1 לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], שעל פיו נקבע ״השכר הקובע״ של גמלאי השירות, בהתבסס על שכרו של משרת הקבע המקביל לו בדרגה ובהתאם לכך אף מתעדכנת גמלתו (להלן: סעיף ההצמדה). דעת הרוב קבעה כי יש לפרש את סעיף ההצמדה, הנוגע לעדכון גמלתו של גמלאי, במשנה זהירות ולא בהכרח באופן מצמצם, כטענת המדינה. עוד קבעה כי מטרת סעיף ההצמדה הייתה לספק הגנה קשיחה ומיטבית לגמלאי השירות מפני שחיקה של גמלתם. דעת הרוב קבעה כי מבחינה מהותית התוספת אינה ״תוספת מותנית״, כמשמעותו של ביטוי זה בפסיקה, אלא היא חלק מן השכר הרגיל של משרתי הקבע המובהק, ומשולמת למשרתי הקבע ולגמלאי הקבע כפיצוי בגין שחיקת שכרם. עוד נקבע כי, ההחלטה על אי הכללת התוספת ב״משכורת הקובעת״ של גמלאי שירותי הביטחון לא נתקבלה על ידי הגורם המוסמך לכך על פי החוק, דהיינו הממשלה. מכל הטעמים הללו קבעה דעת הרוב כי בהתאם לסעיף ההצמדה היה על המדינה לשלם את התוספת גם למשיבים, גמלאי שירותי הביטחון.
אשר לשאלת התחולה בזמן, דעת הרוב קבעה כי אין לומר שהפירוש שנתנה המדינה לסעיף ההצמדה, הסובל לשיטתה את האופן שבו יישמה אותו ביחס למשיבים, היה סביר או נעשה בתום לב. משכך גם אין ניתן להכיר בהסתמכות לגיטימית על פירוש זה. מה גם שהמשיבים התריעו על התנהלות המדינה מיד לאחר שנודע להם עליה ומשהדבר לא הועיל נאלצו להגיש את התביעה לביה"ד. בנוסף, המדינה לא הצביעה באופן מפורט ומבוסס, על ההשלכות התקציביות של תשלום התוספת גם בגין העבר. לאור כל האמור, קבעה דעת הרוב כי דין הערעור להידחות.
דעת המיעוט הסכימה כי התוספת אינה ״תוספת מותנית״ והיא חלק מן השכר הרגיל. יחד עם זאת, לטענתה לא הוכח כי התוספת משולמת במטרה למנוע שחיקה בשכרם, אלא כתוספת שכר בגין העדר ביטחון תעסוקתי המאפיין את שירותם. נוכח תכלית זו, ולאור ההבדלים בין קבוצת משרתי הקבע לקבוצת גמלאי שירותי הביטחון, ובשים לב לעלות התקציבית הנרחבת של יישום סעיף ההצמדה, לא יהיה זה מוצדק להפעיל את סעיף ההצמדה באופן אוטומטי וגורף ולאפשר מכוחו את תשלום התוספת לגמלאי שירות הביטחון. דעת המיעוט קבע כי המקרה דנן נמנה על המקרים המצדיקים סטייה מעקרון ההצמדה הקבוע בסעיף ההצמדה, וכי יהא זה ובלתי צודק לשלם מכוחו את התוספת לגמלאי שירות הביטחון. לפיכך, דעת המיעוט סברה כי יש לקבל את ערעור המדינה ולקבוע כי היא אינה חייבת לכלול ב״משכורת הקובעת״ של המשיבים, או מי מגמלאי שירותי הביטחון, את התוספת.

חזרה למעלה

עבודה אזורי

10 [ביטוח לאומי]

בל (ת"א) 23692-01-17 אפרת אלוני נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; יצחק לובוצקי; 04/07/18) - 5 ע'

עו"ד: שירלי צ'רניקר

ביה"ד דחה את תביעת התובעת לגמלת שמירת הריון, בגין תקופה של כחודש וחצי עד למועד הלידה בגין עבודתה כעצמאית, מאחר שלא צברה "תקופת אכשרה" של חצי שנה לפחות ששולמו עבורה דמי ביטוח כעצמאית.
ביטוח לאומי – גימלאות – שמירת הריון
.
התובעת עבדה כעובדת כשכירה אצל רו"ח, ובנוסף היא רשומה כעצמאית החל מחודש 9/14. התובעת יצאה לחופשת "שמירת הריון" למשך כחודש וחצי ועד למועד הלידה. לתובעת אושרה גמלה לשמירת הריון, בגין עבודתה כשכירה בלבד. תביעת התובעת גמלה בגין עבודתה כעצמאית לא אושרה, בשל אי צבירת חודשי עבודה המזכים בדמי לידה בהתאם לסעיפים 50 ו-58 לחוק הביטוח הלאומי (להלן: החוק). מכאן התביעה.
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופט הבכיר י' לובוצקי) דחה את התביעה ופסק כי:
ביה"ד עמד על המסגרת הנורמטיבית הקבועה בסעיפים 50 ו-58 לחוק, בציינו כי בהתאם להוראות החוק, תקופת האכשרה המינימאלית הנדרשת לגמלת שמירת הריון, היא 6 חודשים שעבורם שולמו דמי ביטוח, וכי הזכות לתשלום גמלת שמירת הריון, נשאבת מהתנאים הקבועים לגבי קבלת "דמי לידה"; בהתאם לסעיף 50(א) לחוק, חייבת המבוטחת, בין כשכירה ובין כעצמאית, לשלם דמי ביטוח בפרק הזמן שלפני "היום הקובע". פרשנות המונח "המועד הקובע" ומועד תחולתו נדונו בפסיקה, כאשר נפסק כי הכוונה היא לא לעצם התשלום, יהיה מועד ביצועו אשר יהיה, אלא שהתשלום נעשה בפועל לפני היום הקובע.
במקרה זה לא שולמו עבור התובעת כ"עובדת עצמאית" דמי ביטוח, בהתייחס לתקופה הנדרשת שלפני היום הקובע, אלא רק שלושה ימים לפני מועד הלידה. רק אז שולם על ידה מלוא החוב. טענת התובעת כי לא קיבלה את פנקסי תשלום המקדמות לא הוכחה די הצורך, וממילא אין לתובעת אלא להלין על עצמה שלא טרחה לעדכן את הנתבע בכתובתה המעודכנת לצורך קבלת המכתבים. (מה גם שחיוב בתשלום דמי ביטוח לעצמאי, הוא חיוב מהדין, גם ללא המצאת "פנקס תשלומים"). מכאן שהתובעת לא צברה את "תקופת האכשרה" הנדרשת, ולפיכך החלטת הנתבע שדחתה את תביעתה, בדין יסודה.

חזרה למעלה

11 [עבודה]

בל (חי') 15428-09-16 שלמה פינטו נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; דניה דרורי, נ.צ: דניאל אמזלג, אלון שפירא; 27/06/18) - 10 ע'

עו"ד: אורית בן שושן, הדס אהרוני

ביה"ד פסק כי, יש לראות באירוע ויכוח שאירע לתובע בעבודה משום אירוע חריג, ועל יסוד האמור בחוות-דעת המומחה שמונה בתיק, יש להכיר באוטם שריר הלב בו לקה התובע כפגיעה בעבודה.
עבודה – תאונת עבודה – אירוע חריג
עבודה – תאונת עבודה – מחלת לב
עבודה – תאונת עבודה – קביעה בדבר תאונת עבודה
.
תביעה להכיר באוטם שריר הלב בו לקה התובע, כפגיעה בעבודה. התובע מועסק כמנהל מחלקת ירקות בסניף שופרסל ומשמש התובע כנציג העובדים בסניף. התובע טען כי אירועי יום העבודה, במהלכו נקלע לשני ויכוחים עם עובדות הסניף, מהווים אירוע חריג שכתוצאה ממנו לקה בליבו. בהחלטה קודמת נקבע כי התובע לא עמד בנטל להוכיח את עצם התקיימות אירוע הוויכוח הראשון, נסיבותיו וחריגותו. באשר לוויכוח השני, נקבע כי התובע עמד בנטל להראות כי זה אכן התקיים, אלא שקיים ספק בנוגע לחריגותו בהשוואה לשגרת עבודתו היומיומית של התובע. לפיכך בתיק מונה מומחה יועץ רפואי בתיק (להלן: המומחה).
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופטת ד' דרורי ונציגי הציבור ד' אמזלג, א' שפירא) קיבל את התביעה ופסק כי:
תאונת עבודה מוגדרת בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי כ"תאונה שאירעה תוך כדי ועקב עבודתו אצל מעבידו, ובעובד עצמאי – תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו". התנאי הראשון לבחינת קיומה של תאונה הוא קיומו של אירוע תאונתי, בלתי צפוי מראש, שניתן לאיתור מבחינת מקומו ומועדו. במקרה שבו נטען לקיומו של אירוע לבבי כתוצאה מאירוע במקום בעבודה, יש לבחון האם עלה בידי התובע להוכיח כי אירע לו בעבודתו אירוע יוצא דופן, חריג מבחינת המאמץ הגופני או הנפשי. הפסיקה הגדירה מספר רב של אירועים שיכולים להיחשב משום "אירוע חריג", ובהם, בין השאר, ויכוח קולני וחריג החורג מגדר ויכוחים רגילים במקום העבודה; הנטל להוכיח כי התקיים "אירוע חריג" מוטל על הטוען לו, כך שעליו להביא ראשית ראיה לכך שאכן קרה אירוע תאונתי בעבודה הקושר את הפגימה לעבודה. הקביעה אם אכן אירע אירוע חריג בעבודת המבוטח שלקה באוטם שריר הלב, הינה עובדתית-משפטית, הנשענת על חומר הראיות, כאשר יש לבחון את השאלה אם אירוע מסוים הוא משום "אירוע חריג" באופן סובייקטיבי לגבי המבוטח המסויים.
באשר לחריגות אירוע הוויכוח השני, מונה מומחה רפואי. המומחה קבע כי לצורך הכרעה בשאלת הקשר הסיבתי יש צורך בהתקיימות שני תנאים: הראשון נוגע לתחילת הופעת הסימפטומים בצמוד לאירוע החריג, והשני נוגע לעצם הגדרתו כאירוע חריג. עוד קבע המומחה כי הסימפטומים אכן הופיעו בסמוך לאירוע, וכי לא ניתן לראות ברישומים סמוכים כמלמדים על תחילת הסימפטומים משום שהתובע עבד לאחריהם. טענת הנתבע כי אין לראות בעבודת התובע כמלמדת על כך שהסימפטומים שהופיעו יום או מספר ימים לפני האירוע כמנתקים את הקשר הסיבתי, נדחתה, שכן התובע עבד בבוקר האירוע באופן רגיל והמומחה הסיק מכך שלו אכן היה מדובר בתסמונת חריפה, דבר זה לא היה מתאפשר. מדובר בקביעה רפואית מנומקת וסבירה שאין טעם ראוי לחלוק עליה.
בנסיבות המקרה אין מקום להורות על מינוי מומחה אחר, ויש לראות באירוע הוויכוח השני משום אירוע חריג, ולקבוע כי יש לראות באירוע משום תאונת עבודה על יסוד האמור בחוות-דעת המומחה, מהטעמים הבאים: חריגות האירוע צריכה להיבחן באופן סובייקטיבי לגבי המבוטח המסוים, ועדות התובע בדבר תחושותיו במהלך הוויכוח השני ובעקבותיו לא נסתרה במהותה; מהטעם לפיו ככל שקיים ספק, ראוי שזה יפעל לטובת המבוטח; כמו גם בשל כך שקיומם של ויכוחים קודמים במקום העבודה אין בו כשלעצמו כדי לחייב את המסקנה כי האירוע הנטען אינו בגדר אירוע חריג. לסיכום, אוטם שריר הלב בו לקה התובע יוכר כפגיעה בעבודה.

חזרה למעלה

12 [ביטוח לאומי] [עבודה]

בל (ת"א) 56725-05-17 פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; כרמית פלד; 02/06/18) - 8 ע'

עו"ד: יצחק יניב, אלי מושונוב

ביה"ד פסק כי, בעבודת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) נפלו פגמים המצדיקים השבת עניינו של המערער לוועדה, שתדון בערר המערער על החלטת הדרג הראשון בעניינו, כאשר נוכח חשש ממשי שהוועדה נעולה בדעתה, הדיון יתנהל בפני וועדה בהרכב חדש; עם זאת, אין מקום להורות על ביטול הקביעה המנכה נכות, בהיותה קביעה רפואית מובהקת וביה"ד אינו מחליף את שיקול הדעת הרפואי המקצועי המסור לוועדה בלבד, אלא במקרים נדירים.
ביטוח לאומי – ביטוח נפגעי עבודה – פגיעה בעבודה
ביטוח לאומי – ועדות רפואיות – שינוי הרכבן
ביטוח לאומי – ועדות רפואיות – ועדה לעררים
ביטוח לאומי – ועדות רפואיות – נכות
ביטוח לאומי – ועדות רפואיות – סמכותן
עבודה – ביטוח לאומי – פגיעה בעבודה
* עבודה – בית-הדין לעבודה – ביקורת שיפוטית
.
ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה) (להלן: הוועדה), שהותירה את החלטתה הקודמת על כנה ושבה על קביעתה כי למערער נכות יציבה כוללת בשיעור 14.5% אשר הותאמה בגין ליקוי אורתופדי וכן בגין ליקוי נפשי. ביחס לליקוי הנפשי שבה הוועדה וקבעה כי למערער נכות בשיעור 15% וממנה יש להפחית נכות בשיעור 10%, כך שנכותו הנפשית של המערער בגין תאונת דרכים שהוכרה כתאונת עבודה, נקבעה בשיעור של 5%. על שיעור הנכות הנפשית נסוב הערעור.
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופטת כ' פלד) קיבל את הערעור ופסק כי:
ביה"ד מוסמך לדון במסגרת הערעור רק בשאלות משפטיות. במסגרת סמכותו בוחן ביה"ד אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה. אחת החובות המוטלות על הועדה לעררים, היא חובת ההנמקה שמטרתה לאפשר ביקורת שיפוטית של ביה"ד על החלטותיה. בהתייחס לוועדה הדנה בעניינו של מערער, המערער מכוח פסק דין, כבענייננו, נקבע, כי עליה להתייחס רק לאמור בהחלטת ביה"ד, ואל לה להתייחס לנושאים שלא פורטו בה. ביקורתו השיפוטית של ביה"ד, בבוחנו ועדה במקרה זה, מוגבלת לשאלה האם מילאה הוועדה אחר מצוות פסק הדין. במקרה זה, בניגוד להחלטת הוועדה טרם פסק הדין המחזיר, שם נקבע כי נכותו הכוללת היא 15% ממנה יש לנכות נכות על מצב קודם בשיעור 10%, כעת, עם התכנסות הוועדה לאחר פסק הדין המחזיר, בנסיבות בהן בתיק של המערער קיים מסמך אחד בלבד בתחום הנפשי המתעד ביקורים אצל פסיכיאטר, הוועדה חזרה בה מההנמקה של ניכוי נכות בגין מצב רפואי קודם וקבעה כי לא מדובר במצב קודם אלא במצב נפשי המתלווה למצב הנפשי אשר נגרם עקב התאונה ולכן הוועדה חילקה את הנכות לשני חלקים. אלא שהנמקת הוועדה אינה בהירה דיה, שכן אם המצב הנפשי האמור מתלווה למצב הנפשי שנגרם עקב התאונה, לא ברור מדוע אינו קשור לתאונה.
טענת בא כוח המשיב בדבר קשר סיבתי חלקי, נדחתה. אכן לוועדה סמכות לקבוע באיזה מידה נובעת נכותו של מבוטח מהתאונה ויתכנו מקרים שאינם בבחינת "מצב קודם" בהם גורמים שאינם קשורים לעבודה משפיעים על הנכות. בנסיבות המקרה, הנמקה זו לא הועלה על ידי הוועדה בהחלטתה הראשונה ואף אינה ברורה מהחלטתה מושא הליך זה. טיעוני בא כוח המשיב בהליך המשפטי אינם יכולים להשלים או להוסיף על נימוקי הוועדה. הוועדה לא הבהירה כי מדובר בקשר סיבתי חלקי וככל שהייתה עושה כן נימוק זה ממילא אינו מתיישב באופן ברור עם הנמקתה בהחלטתה טרם פסק הדין המחזיר. זאת ועוד, הוועדה ציינה שהמערער סובל גם מהשמנה שהיא הפרעה גופנית אך בבסיסה יש בעיות נפשיות. אלא שבתיק הרפואי אין תיעוד כי משקלו של המערער גורם לבעיה נפשית, והדבר אף לא עולה מהנמקת הוועדה. הוועדה אך קושרת בין התיעוד אודות חרדות מהן סובל המערער להשמנת היתר ממנה הוא סובל, מבלי לערוך למערער כל בדיקה ועל יסוד מסמך בודד שאינו מציין קשר כאמור. לא נמצא בבדיקה הקלינית שהתקיימה טרם פסק הדין המחזיר, תיעוד לקשר שבין מצב נפשי לבין עודף משקל. משכך מסקנת הוועדה אינה ברורה דיה ולא ניתן לעקוב אחר הלך מחשבתה.
הוועדה ציינה כי אינה מנכה נכות על בסיס מצב קודם. אכן, אין מקום להגביל את שיקול דעת הוועדה ולחייבה ליתן הסברים רק בנוגע לניכוי מצב קודם, ככל שהיא סבורה כי עניינו של המערער מצדיק קביעת קשר סיבתי חלקי, אלא שפסק הדין המחזיר ניתן על יסוד הנמקת הוועדה, וככל שביקשה הוועדה לנמק את החלטתה בקביעת קשר סיבתי חלקי, לא ברור מדוע לא עשתה כן מלכתחילה. החלטת הוועדה גורמת לתחושה לא נוחה באשר למסקנתה, שכן אם סברה כי קיים קשר סיבתי חלקי, חזקה כי הייתה מציינת זאת מפורשות בהחלטתה טרם פסק הדין. כך גם באשר לקביעת הוועדה בנוגע לבעיות נפשיות הקשורות, לכאורה, לעודף משקלו של המערער, שאין להן תיעוד. מטעמים אלה יש להשיב את עניינו של המערער לוועדה. לאור כל האמור, מאחר והביעה עמדתה נחרצות ותהא זו הפעם השלישית שתתכנס בעניינו של המערער, הוועדה תתכנס בהרכב חדש; עם זאת, אין מקום להורות על ביטול הקביעה המנכה נכות. מדובר בקביעה רפואית מובהקת וביה"ד אינו מחליף את שיקול הדעת הרפואי מקצועי המסור לוועדה בלבד.

חזרה למעלה

מנהלי

13 [מקרקעין] [תכנון ובנייה]

עתמ (חי') 562-12-17 בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' ועדה מקומית לתכנון "לב הגליל" (מנהלי; אברהם אליקים; 09/07/18) - 9 ע'

עו"ד: עמוס תיבי, משה פרזנצ'בסקי, טארק עבאס, רני גורלי

נדחתה עתירתה של בזק לביטול החלטה בדבר הפקעת מקרקעין שהיא חוכרת כך שיתאפשר לה להשלים את מכירת המקרקעין לרוכשים. הועדה לתכנון ובניה הייתה מוסמכת להפקיע את המקרקעין ולא נפל פגם בדרך בה פעלו הוועדה והעירייה.
מקרקעין – הפקעה – ביטולה
תכנון ובנייה – הפקעה – ביטולה
תכנון ובנייה – ועדות התכנון והבנייה – סמכויותיהן
.
עתירתה של בזק, אשר חוכרת חלקת קרקע, לקבוע כי ההחלטה בדבר הפקעת המקרקעין בטלה כך שיתאפשר לה להשלים את מכירת המקרקעין וקבלת התמורה הכספית ממשיבים 3-4.
.
בית המשפט לעניינים מנהליים דחה את העתירה ופסק:
כל אחת ממטרות ההפקעה מהווה "צרכי ציבור" כהגדרתם בחוק ומכאן שהועדה לתכנון ובניה מוסמכת להפקיע המקרקעין. הוכח כי קיים צורך ציבורי מסוים ומוגדר המתייחס למקרקעין המסוימים, וההפקעה נועדה למימוש צורך ציבורי זה. מאחר שעל פי תכליתה של התכנית, השטח הרלבנטי מיועד לצרכי ציבור במפורש, הרי שהועדה מוסמכת להפקיע את השטח והסמכה זו בתכנית מבטלת את הצורך בקבלת הסכמת הועדה המחוזית. המשיבות 1-2 פעלו במסגרת שיקול הדעת המוקנה להן, כוונותיהן ראויות וכשרות ולא נפל פגם בדרך בה פעלו. העותרת ניסתה לכפות על העירייה להשתתף במכרז אותו היא יזמה ולהכתיב בכך לעירייה תשלום מתוך כספי הציבור בסכום ניכר ללא כל הצדקה לכך במשפט המינהלי. בהתחשב במטרות לשמן התבקשה ההפקעה ומיקומן של המקרקעין, מדובר בתכלית ראויה וחשובה לטובת תושבי העיר.

חזרה למעלה

14 [מכרזים] [משפט מינהלי]

עתמ (י-ם) 21160-04-18 מר מערכות אבטחה ותקשורת בע"מ נ' החברה הממשלתית להגנות ים המלח בע"מ (מנהלי; ארנון דראל; 05/06/18) - 17 ע'

עו"ד: יאיר עשהאל, נועם בניה, מתן בן שאול, עדן עדיקא, זיו אברמוביץ , ירון בירן, דן ריטר

נדחתה עתירה לביטול זכיית הזוכה במכרז למתן שירותי תכנון, הקמה, תפעול ותחזוקה של מערך ניטור ובקרה הנדסי באגן הדרומי של ים המלח. אף שהצעת הזוכה לא הייתה בהירה, ועדת המכרזים קיבלה מענה מלא לבקשתה להבהרות ואין להתערב בהחלטה כי ההבהרות מספקות.
מכרזים – זכייה במכרז – ביטולה
מכרזים – הצעות – הבהרת ההצעה
משפט מינהלי – מכרזים – הצעות
.
המשיבה 1, חברה ממשלתית, פרסמה מכרז למתן שירותי תכנון, הקמה, תפעול ותחזוקה של מערך ניטור ובקרה הנדסי באגן הדרומי של ים המלח. בעתירה מבקשת העותרת לקבוע כי הצעתה של הזוכה פסולה.
.
בית המשפט לעניינים מנהליים דחה את העתירה ופסק:
המכרז דרש שהזוכה שייבחר להקים את מערך הניטור והבקרה, יהיה אחראי לפעילותו, יתחזק אותו וגם יתפעל את המערך משך חמש שנים לאחר תום תקופת ההרצה, אלא שנוכח טיבו ואופיו של המכרז, לא הוגדר במסגרת המכרז, ואף לא יכול היה להיות מוגדר באיזה תפעול מדובר, מה הוא יכלול, מה תהיה התדירות, מי כוח האדם שיתפעל ועוד. בהצעת הזוכה נפלו פגם או אי בהירות. בנסיבות המקרה, ועדת המכרזים הייתה מוסמכת לבקש הבהרות לאי הבהירות שנפלה בהצעת הזוכה באשר להתחייבותה לתפעל את המערכת בתקופה שלאחר ההרצה, שכן נוכח טיבו ואופיו של המכרז, אין מדובר בפגם המביא לפסילת ההצעה. ועדת המכרזים קיבלה מענה מלא ומפורט, לא נדרשו מצד ועדת המכרזים דיון או החלטה מעמיקים יותר והחלטת הועדה כי הדבר מספק מצויה בתוך מתחם שיקול הדעת הרחב המסור לה בכלל, בוודאי במכרז מורכב כדוגמת המכרז דנן.

חזרה למעלה

מחוזי

15 [עונשין] [דיון פלילי]

עפג (חי') 47817-04-18 נחמיה רייבי נ' מדינת ישראל (מחוזי; רון שפירא, בטינה טאובר, עדי חן-ברק; 19/07/18) - 2 ע'

עו"ד: שני וייל

נדחה ערעור המערער על פסק דינו המרשיע של בית משפט השלום, זאת משנמצא, כי אין לחרוג מהכלל לפיו ערכאת הערעור לא תתערב בממצאי עובדה ומהימנות של הערכאה הדיונית. כן נפסק, כי לא היה מקום להתערבות בית המשפט בהחלטת המשיבה שלא לערוך עם המערער הסדר מותנה.
עונשין – ערעור – התערבות במימצאים עובדתיים
דיון פלילי – העמדה לדין – הסדר חלף העמדה לדין

.
המערער הגיש ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום אשר הרשיע אותו, בביצוע עבירה של קשירת קשר לפשע, וביצוע בצוותא עם אחר את העבירות שלהלן: זיוף מסמך; שימוש במסמךמזויף; ניסיון לקבל דבר במרמה; התחזות כאדם אחר. במרכז פסק הדין עומדות השאלות: האם יש מקום להתערב בממצאי פסק דינו ל בית המשפט קמא; האם נפל עיוות מהותי בהחלטת המשיבה שלא לערוך עם המערער הסדר מותנה.
.
בית המשפט דחה את הערעור ופסק כלהלן:
ערכאת הערעור לא תתערבב בממצאי עובדה ומהימנות של הערכאה הדונית, שיתרונה הוא ביכולת ההתרשמות הישירה מן העדים באופן בלתי אמצעי, אלא במקרים חריגים ביותר בהם טעתה הערכאה הדיונית טעות בולטת היורדת לשורשו של עניין, בהערכת העדויות או כאשר המסקנות שהסיקה הערכאה הדיונית מן העובדות אינןמתחייבות מהן, וכן כאשר ממצאי הערכאה הדיונית מתבססים על שיקולים שבהיגיון בלבד ולא על הערכת מהימנות.
הכרעת הדין במקרה דנן מבוססת הן על ראיות נסיבותיות, והן על ראיות ישירות, ומכל מקום מבוססת היא גם ובעיקר על מהימנות עדים, שמסרו עדות מפורטת בפני בית המשפט קמאא, כך שלערכאה הדיונית יתרון העומד על כנו. הצטברות הראיות והעובדות שנקבעו על בסיס אותן ראיות מובילה למסקנה כי לא נפל כל פגם בהכרעת דינו של בית המשפט קמא, וכי הקביעות העובדתיות וקביעות המהימנות שקבע בית המשפט קמא מתיישבות עם חומר הראיות.
באשר לטענה בדבר אי קקיום הסדר מותנה עם המערער – המשיבה רשאית הייתה לשקול את העובדה כי המערער לא הודה בביצוע העבירות שיוחסו לו, ולא הביע חרטה במסגרת מכלול שיקוליה בטרם החלטתה, ולזקוף שיקולים אלה לחובתו של המערער, ואין בעובדה כי המערער עמד בתנאי הסף המוקדמים הדרושים, כדי להובילל למסקנה כי החלטת המשיבה שלא לערוך עם המערער הסדר מותנה הייתה בלתי סבירה.

חזרה למעלה

16 [מקרקעין] [חוזים]

הפ (י-ם) 56053-09-14 יעקב קמחג'י נ' מאיר יצחק בורקיס (מחוזי; משה דרורי; 19/07/18) - 69 ע'

עו"ד: חיים סוכצ'בסקי, רוני מתניה, יעקב בן מלך

בית המשפט הכריע בטען ביניים וקבע כי זכויות המוכר במקרקעין תירשמנה על שם שני הטוענים בחלקים שווים, על פי ההסכם הראשון בזמן שנערך בין כל הצדדים, אשר גובר על הסכם מאוחר יותר.
מקרקעין – עיסקאות נוגדות – תוצאתן
חוזים – מכר – תוקפו
חוזים – מכר – זכויות במקרקעין
.
טען ביניים, בבקשתו של בעל 10% בעלות בנכס מקרקעין, הרשומים על שם המבקש העותר לכך כי זכויותיו תירשמנה על שם שני הטוענים בחלקים שווים, על פי ההסכם הקודם שבין הצדדים, או שכל ה-10% יירשמו על שם אחד מהטוענים, על פי הסכם מאוחר יותר שבין המבקש לבין הטוען הראשון.
.
בית המשפט המחוזי פסק כדלהלן:
הוכח כי החוזה הראשון היה שריר וקיים עובר לחתימה על חוזה המאוחר יותר. העדר חתימתו של המוכר איננה מאיינת את החוזה הראשון או פוגמת בתוקפו, מעת שהוכחה גמירות הדעת של המוכר ושל הרוכש – הטוען 2. מעבר לכך, סביר שאלמלא התנהלותו של הטוען 1, אשר הציג בפני כל אחד מהצדדים לחוזה מצג לפיו הצד האחר אינו מעוניין בו, היה המוכר חותם. גם אם החוזה המאוחר בזמן הוא תקף, ב"תחרות" בין שני החוזים ידו של החוזה הראשון על העליונה. הטוען 1 אינו עומד בתנאי סעיף 9 לחוק המקרקעין – הוא לא נהג בתום לב, התמורה הנקובה בחוזה השני לא הועברה אל המוכר והעסקה לא נרשמה כלל, ואף אילו הייתה נרשמת, הרי שרישום זה לא היה בתום לבו של הרוכש השני. לפיכך, החוזה הראשון תקף ומחייב את הצדדים לו: המבקש ושני הטוענים. בהתאם הוצהר כי 10% של הנכס הם בבעלות שני הטוענים, בחלקים שווים.

חזרה למעלה

17 [עונשין]

תפח (ת"א) 24984-07-15 מדינת ישראל נ' יצחק אברגייל (עציר) (מחוזי; גיליה רביד, ירון לוי, שי יניב; 18/07/18) - 2 ע'

עו"ד:

בית המשפט גזר על הנאשמים 3 ו-8 שהורשעו, במסגרת הסדר טיעון, בקשירת קשר לביצוע פשע ובעסקת סמים עונשים של 8.5 ו-5 שנות מאסר.
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות סמים
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: הסדר טיעון
עונשין – ענישה – קשר

.
בית ההמשפט נדרש לגזור את דינם של הנאשמים 3 ו-8 שהורשעו במסגרת הסדר טיעון כמפורט להלן: הנאשם 3 הורשע בקשירת קשר לפגוע פגיעה חמורה במאן דהוא ובנטילת חלק בביצוע עסקת סמים במסגרת ארגון פשיעה, עסקה שהיקפה חריג מבחינת כמות הסם כאשר הרווחים שבצדה היו עצומים וכרוכים גםם בהלבנת הון. נאשם 8 הורשע על פי עובדות כתב האישום בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
ככלל בית המשפט יכבד ויאשר הסדרי טיעון. סייג לכך רק מקום שבו בית המשפט משתכנע שמדובר בהסדר שאינו עומד במתחם הסבירות ואינו הולם את האיזון הראוי בין האיננטרסים השונים הרלוונטיים לעניין. עמדת הפסיקה הנ"ל מקבלת משנה תוקף מקום שבו ההסדר גובש לאחר הליכי גישור ובפיקוח צמוד של שופט מגשר. במקרה כזה, גדולים מהרגל ציפייתו הסבירה והסתמכותו של הנאשם כי יכובד ההסכם שגובש בינו לבין התביעה.
המעשים שבהם הורשע הנאשם 3 ראאויים על פי כל קנה מידה לעונש רציני ומשמעותי. בד בבד, הונחו בפני בית המשפט שורה של שיקולים ונתונים שהיוו נימוקים להסדר הטיעון המוצע. מדובר בשיקולים שהוכרו בפסיקה כשיקולים רלוונטיים וראויים. העונש שמוצע להטיל על הנאשם, גם יש בו משום הקלה, הוא עונש מאסר ממשיי של 8.5 שנים, עונש שאינו מבוטל. בצד עונש זה הוסכם על עיצום כספי נכבד לכדי 2.5 מיליון ש"ח. במכלול השיקולים והאיזונים, הסדר הטיעון המוצע אינו חורג ממתחם הסבירות באופן אשר מצדיק את אי כיבודו.
באשר לנאשם 8, הוסכם במסגרת הסדר הטיעון, כי הצדדים יעתרו לעונש מאססר בפועל של 5 שנים שמניינם מיום מעצר הנאשם. כמו כן, יוטל עליו מאסר על תנאי לפי שיקול דעת בית המשפט. במכלול השיקולים שהוצגו, בכללם, חלוף הזמן הרב שעבר מאז האירוע, גילו הצעיר של הנאשם באותם ימים, העובדה שמעמדו בארגון היה אז של "חייל" להבדיל מאדם הנותן הוראותת, וכן על רקע הפסיקה הנוהגת, המסקנה היא שמדובר בעונש סביר בהתייחס לעבירה שבה הורשע נאשם 8, עונש שאין הצדקה שלא לכבדו.

חזרה למעלה

18 [מקרקעין] [מסים] [חוזים] [משפט מינהלי]

וע (ת"א) 37859-04-15 כץ גבע איצקוביץ קי גי אי בע"מ נ' מנהל מיסוי מקרקעין תל אביב (מחוזי; הרי קירש; 17/07/18) - 28 ע'

עו"ד: ארז גבע, שירן זנדברג, גלית פואה

התקבל ערר על שומת מס רכישה בגין רכישת זכות חכירה לתקופה של 12 שנים. נפסק, כי אין בפרסום מדריך לחוכר מטעם העירייה, כדי ליצור זכות המוסיפה שנות חכירה.
מקרקעין – חכירה – הסכם החכירה
מסים – מס שבח מקרקעין – זכות במקרקעין
חוזים – כריתת חוזה – הצעה וקיבול
משפט מינהלי – הבטחה שלטונית – היעדרה
.
הסוגיה של הערר דנן נוגעת לשומת מס רכישה שהוציא המשיב לעוררת בגין רכישת זכות חכירה לתקופה של כ-12 שנים (יתרת תקופת החכירה המקורית), כאשר במועד החתימה על הסכם הרכישה היה ידוע לציבור החוכרים על הצעה פומבית של עיריית תל-אביב על אופציה להארכת הסכם החכירה לשתי תקופות נוספות בנות 25 שנים כל אחת תמורת מבצע שיפוץ חזיתות המבנים על פי העקרונות שפורטו במדריך לחוכר שפרסמה העירייה. האם רכישה כאמור עולה לכדי רכישת ״זכות במקרקעין״ לפי חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), ולפיכך חייבת במס רכישה (כטענת המשיב), או שמא לא ולכן לא חייבת במס רכישה (כטענת העוררת).
.
ועדת ערר לפי חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) קיבלה את הערר ופסקה כלהלן:
צבי פרידמן, רו״ח – חבר
חכירה נחשבת כ״זכות במקרקעין״ אם היא עולה על עשרים וחמש שנים. במניין 25 השנים יש למנות את ״התקופה המרבית שאליה יכולה החכירה להגיע לפי כל זכות שיש לחוכר או לקרובו מכוח הסכם או מכוח זכות ברירה הנתונה לחוכר או לקרובו בהסכם״. גם אם נראה בעצם פרסום המדריך לחוכר שפרסמה העירייה כ״הצעה״ בהתאם לחוק החוזים, אין בכך כדי ליצור ״זכות ברירה הנתונה לחוכר מכוח הסכם״, שכן במועד הסכם המכר לא היה עדיין ״קיבול״ מצד החוכר להצעת העירייה, ומשכך אין עדיין ״הסכם״ להענקת אופציה במועד החתימה על הסכם המכר.
כמו כן, אין המדובר בהבטחה שלטונית בלתי חוזרת הניתנת לאכיפה היות ובמדריך לחוכר נאמר במפורש שאין במדריך משום חיוב העירייה, ומה שיחייב את העירייה ואת החוכרים זה רק הסכם שיפוץ שייחתם בין הצדדים. גם אם נניח שהמדובר בהצעה שלטונית בלתי חוזרת (מה שאין כאן) אין בה כדי ליצור ״הסכם״ כל עוד הניצע לא ביצע ״קיבול״. גם אם מצוי בידי הניצע הכוח להחליט חד צדדית על האופציה להארכת תקופת החכירה אין זה בגדר ״הסכם״ שהרי יתכן וכוח זה נטול ממשות לאור המחיר שבה נקבה ההצעה.
משכך הם פני הדברים, הרי שאין להוסיף ליתרת תקופת החכירה של 12 השנים, שלפי הסכם החכירה המקורי, את התקופות המנויות במדריך לחוכר, ומשכך הסכם המכר עם המוכרת אינו בגדר רכישת ״זכות במקרקעין".
יו״ר הוועדה, השופט ה. קירש
ספק רב אם כלל ניתנה הצעה. בפרסום המדריך העירייה איננה מתחייבת לחתום אפילו על הסכם שיפוץ, והחוכר נדרש כאמור להגיש בקשת הצטרפות למבצע השיפוץ, בקשה שתיבחן על ידי העירייה. אולם אף אם היינו רואים במדריך הצעה מצד העירייה לחתום על חוזה שיפוץ, אזי אין משמעות הדבר כי מניה וביה העירייה מציעה הצעה לכרות את חוזה האופציה שנוסחו מופיע כנספח יי לחוזה השיפוץ. הרי חיוב העירייה לחתום על תוספת מס' 1 הנ״ל (שמהותה כאמור, חוזה אופציה) עשוי להתגבש אך ורק לאחר שהיא נוכחת לדעת כי השיפוץ בוצע בשלמותו ולשביעות רצונה (ולאחר שיתר התנאים הנדרשים התקיימו).

חזרה למעלה

19 [מסים]

עמ (חי') 57468-12-17 איתן פינקלשטיין נ' פקיד שומה חיפה (מחוזי; אורית וינשטיין; 16/07/18) - 1 ע'

עו"ד: דורון ליפשיץ, ערן רזניק

נדחתה מחמת חיסיון, בקשה לגילוי מסמכים הנוגעים למכירת מניותיו של אחי המערער בחברה מתכת, בטענה להפליה בשומה שהוצאה למערער.
מסים – ערעור מס – גילוי ועיון במסמכים
.
המערער הגיש ״בקשה למתן צו גילוי ועיון במסמכים״, במסגרתה ביקש כי בית המשפט יורה ללמשיב, פקיד שומה להמציא לידיו את כל המסמכים הנוגעים לאחיו של, בנוגע למכירת מניותיו של האח בחברת מתכות פינקלשטיין בע״מ. המסמכים דרושים למבקש על מנת לבסס טענה של אפליה כלפי המשיב.
.
בית המשפט דחה את הבקשה וקבע כלהלן:
המערער לא הוכיח את הרלבנטיות של המסמכים ההמבוקשים לצורך הדיון בערעור דנן. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלה: האם יום הרכישה של המערער הוא יום החתימה על הסכם האופציה או יום יסודה של חברת פינקלשטיין. למחלוקת זו אין ולא כלום עם יום הרכישה שנקבע לאחיו של המערער בקשר עם עסקת מכירת מניותיו, שהרי לאח לא הייה הסכם אופציה כלשהו. מכאן, שהדרישה לקבל את המסמכים הנוגעים לעסקת מכירת מניותיו של האח לצורך המחלוקת בנושא יום הרכישה – אין לה כל בסיס.
אם השופט הדן בערעור מס מוצא, לאחר שמיעת ראיות ובחינה של הטענות בעניין השומות בצו הנדונות בפניו, כי שומת המשיב נשוא הערעוור מוצדקת או שגויה לפי דיני המס – הרי שקביעה זו לא צריך שתשתנה בשל כך שבעניינו של נישום אחר פעל המשיב בדרך אחרת. שהרי ייתכן שעניינו של הנישום האחר שונה מעניינו של המערער, וייתכן שהמשיב שגה בשומתו של הנישום האחר – וממילא אין לחייבו לחזור על טעותו בשנית. בווודאי שאין לקבוע כי השופט היושב בדין יהא חייב לקבוע ולפסוק לפי גישתו השגויה של המשיב בעניינו של הנישום האחר, רק בשל טענת אפליה.
המערער לא נתן כל הסבר מניח את הדעת, מדוע על בית המשפט לחייב את המשיב לפעול בניגוד לחובת החיסיון המוטלת עליו על פי דין, בלא שהמערעער טרח לפנות לאחיו לבקש את הסכמתו לגילוי המסמכים המבוקשים על ידו.

חזרה למעלה

20 [נזיקין]

תא (י-ם) 28477-09-13 פלוני(קטין) נ' רדואן תואם (מחוזי; משה בר-עם; 15/07/18) - 2 ע'

עו"ד: מחמוד דחלה, מוחמד דחלה, אלון בלגה, מוחמד אבו קטיש

בית המשפט חייב את הנתבעת 2 – מבטחת רכב בעל מספר רישוי פלסטיני וקרנית לפצות את התובע – קטין תושב ישראל, בגין נזקי גוף שנגרמו לו, כתוצאה מתאונת דרכים, שהסבה לו נכויות בתחומים שונים. פסק הדין עוסק בקביעת שיעור הפיצוי שיש לפסוק לטובת התובע הן על פפי הדין הישראלי והן לפי הדין הפלסטיני.
נזיקין – פיצויים לנפגעי תאונות דרכים – חישובם
נזיקין – פיצויים לנפגעי תאונות דרכים – נזק גוף
נזיקין – פיצויים לנפגעי תאונות דרכים – עקרונות הפיצוי
נזיקין – פיצויים לנפגעי תאונות דרכים – פיצויים
נזיקין – פיצוויים לנפגעי תאונות דרכים – תאונה בשטחי יהודה ושומרון

.
בית המשפט נדרש לתביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע 1 קטין, תושב ישראל בתאונת דרכים, בה היה מעורב אוטובוס בעל מספר רישוי פלסטיני ואשר הסבה לתובע נכויות בתחומים שונים. נכותו הרפואית המשוקללתת של התובע הנה בשיעור של 64.72%. הצדדים חלוקים בסוגיית הנזק.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
על מנת לחשב את הפיצוי לו זכאי תובע, יש לקבוע את הגריעה מכושר השתכרותו, המבטאת את ההפחתה שחלה בכושרו להשתכר עקב התאונה. מקום בו הוכח ביחס לקטין שיעור נכות תפקקודית שונה משיעור נכות רפואית – ממנה הוא סובל – אין לאמץ באופן אוטומטי את שיעור הנכות הרפואית לצורך חישוב הפסדי השתכרות. כך במקרה כאשר בית המשפט משתכנע כי גילו של הקטין משפיע על כושר הסתגלותו לתפקד במומו, בין בטוב ובין לרע. במצב כזה אין הקטין נדרש ל"הסבה ממקצועית", כשם שעלול להיזקק לה בעל ניסיון תעסוקתי, שהפגיעה איננה מאפשרת לו לחזור לעיסוקו הקודם.
שעה שהנפגע נעזר בקרוביו ומכריו, על בית המשפט לעשות אומדן של הסכום המגיע כפיצוי נאות בעד העזרה שניתנת על ידי בן הזוג או בני משפחה אחרים של הניזוק ולפסוק סכום זהלטובת הניזוק. את הפיצוי בגין ראש נזק זה יש לשלם לבני המשפחה כאשר ברור שהעזרה חורגת בהרבה מזו שמעניקים בני משפחה זה לזה.
גם בדין הפלסטיני חל העיקרון הבסיסי של "השבת המצב לקדמותו". עם זאת, הדין הפלסטיני הרלוונטי הגביל את חישוב הפיצויים בשני ראשי נזק: של כאאב וסבל ושל אובדן כושר השתכרות. מלבד האמור יש לחשב את נזקיו של הנפגע על פי הדין החל במקום מושבו. הפסדי הפנסיה הינם נגזרת של הפסדי ההשתכרות בעתיד. הדין הפלסטיני אינו מכיר בפיצוי בגין עזרה בעבר הניתנים על ידי בני משפחה אלא אם הוכח שנגרם להם הפסד הכנסה.

חזרה למעלה

21 [כשרות משפטית ואפוטרופסות] [חוזים]

תא (מרכז) 26793-03-17 פלוני (חסוי) נ' חמד ארגון חיילים משוחררים דתיים של הפוהמ״ז (מחוזי; יעקב שפסר; 28/06/18) - 2 ע'

עו"ד: יוסי האזרחי, יוני רגב, יצחק אבידני, רותם אלקלעי

בית המשפט הורה לנתבעת – אגודה שיתופית, לתת לתובעים המלצות עדכניות שיאפשרו להם התקשרות עם רשות מקרקעי ישראל בפטור ממכרז בהקצאת מגרשים. במרכז פסק הדין עומדת שאלת תוקפם של הסכמי המגרשים שנכרתו בין התובעים לבין האגודה ואשר מעגנים את התחייבותה של ההאגודה למתן המלצה מעודכנת לתובעים.
כשרות משפטית ואפוטרופסות – קטינים – אישור בית-המשפט
כשרות משפטית ואפוטרופסות – קטינים – התקשרות חוזית
חוזים – אכיפה – חיוב
.
התובעים הגישו תביעה למתן פסק דין הצהרתי כי המלצת וועד הנתבעת משנת 2012, לפיה ישויכו לתובעיים שני מגרשים בתחום המושב שרירה וקיימת ואין לבטלה, כי המלצתו של יושב ראש הוועד משנת 2016 לעניין זה עומדת אף היא בתקופה, וכן לחייב את הוועד לחתום על המלצה חוזרת לשיוכם של שני המגרשים האמורים לתובעים. סלע המחלוקת בין הצדדים מתמקד בסירובה של האגודה לתת לתובעיים המלצות עדכניות שיאפשרו להם התקשרות עם רשות מקרקעי ישראל בפטור ממכרז בהקצאת המגרשים.
.
בית המשפט קיבל את התביעה ופסק כלהלן:
סעיף 47(א) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות קובע שאפוטרופוס איננו מוסמך לייצג את האדם שהוא אפוטרופוסו בפעולות מסוימות, ללא אישורמראש מבית המשפט. חלופת 47(א)(2) לחוק הכשרות מתייחסת ל"עסקה במקרקעין" כדורשת קבלת אישורו של בית המשפט. עסקה כאמור מוגדרת בסעיף 6 לחוק המקרקעין, כ"הקניה של בעלות או של זכות אחרת במקרקעין". עם זאת, הסכם 64 נשוא ענייננו, אשר נכרת בין האגודה לבין ח' באמצעות אפפוטרופסיו, איננו מקנה לאחרון את זכות הבעלות או זכות אחרת במגרש.
התשלום הנדרש בגדרי הסכם 64 נכלל בגדרי חלופת סעיף 47(א)(5ג) לחוק – שכן הוצאות הפיתוח שנדרשו במסגרתו משקפות פעולה אשר שוויה על 100,000 ש"ח. יחד עם זאת, מי שנשא בפועל בתשלום הוצאות הפיתוח הוא אפווטרופסו של החסוי. על כן, קשה לראות כיצד נשיאה בתשלום על ידי אפוטרופסו של החסוי (בניגוד לחסוי עצמו) שהתקיימה עובר למועד ההתקשרות עם החסוי – נכנסת לגדרי חלופה זו.
לא נמצא, כי במאזן ההסתברויות בענייננו עמדה האגודה ברף הדרוש להוכחת טענותיה בדבר פקיעה או התבטללות של הסכמי המגרשים. אדרבא, הגם שלא נטען דבר קיומה של מניעה במשך השנים שחלפו לביטול ההסכמים על ידי האגודה, בחרה האגודה שלא לבטלם הלכה למעשה ואף פעלה מכוחם. המסקנה המתחייבת היא שהסכמים אלו תקפים ומוסיפים לחלוש על יחסי הצדדים ולחייבם בהוראותיהם.
הסכמי המגרששים שנכרתו בין התובעים לבין האגודה מוסיפים לעמוד על כנם, לנוכח אי ביטולם על ידי האגודה והעדר הוכחתו של אירוע שהפקיע את תוקפם, ומשכך, אף התחייבויות הצדדים הכלולות בהם מוסיפות לחול. עיון בלשונם של הסכמי המגרשים וכן בחינת הנסיבות, כפי שהיא באה לידי ביטוי בהתננהלות הצדדים במשך השנים ועדויותיהם, מובילה למסקנה שכוונת הצדדים הייתה כי מתן אישורי האגודה לרשות מקרקעי ישראל בדבר היות התובעים מומלציה לרכישת מגרשים 64 ו-65, תתקבל לאחר תשלום הוצאות הפיתוח וכי לא תהיה מניעה ממתן המלצה עדכנית גם ככל שהתובעים טרם השלימו אתכלל התחייבויותיהם הקבועות בהסכמים. על כן, סירוב האגודה בעניינינו למתן המלצה מעודכנת לתובעים תוך הסתמכות על שיקולים אחרים – מהווה הפרה מצידה של הסכמי המגרשים, ומאפשרת לתובעים קבלת אכיפתם.

חזרה למעלה

22 [ראיות]

תא (מרכז) 56082-02-14 פלורה סולומון נ' יחזקאל מוזס סימון (מחוזי; ריקי שמולביץ; 31/05/18) - 19 ע'

עו"ד: אברהם לוי, רויטל דניאל חביב, אלי גאון, גיורא בלופרב, שמואל י. אביצרור

הנטל לביסוס טענות זיוף ומרמה הוא נטל ראייתי גבוה במיוחד, והוא גבוה פי כמה כאשר מדובר בטענות כלפי עיזבון. התובעת לא הרימה את הנטל המוגבר המוטל עליה להוכיח כי זכויותיה במקרקעין הועברו לאחיה תוך ביצוע מעשי מרמה וזיוף.
ראיות – נטל ההוכחה – אי עמידה בו
ראיות – נטל ההוכחה – טענת זיוף
ראיות – נטל ההוכחה – טענת מרמה
.
תביעה שעניינה בהעברת זכויות התובעת במקרקעין ללא תמורה לאחיה הנתבעים 1-2 ובניסיון להעברת יתרת זכויות התובעת לנתבע 2 לאחר מספר שנים. התובעת טענה כי הנתבעים 1 ו-2 קשרו קשר לרמות אותה ולצורך כך ביצעו מעשי תרמית, זיופים והתחזויות בסיועם של הנתבעים 6-3.
.
בית המשפט המחוזי דחה את התביעה ופסק:
הנטל לביסוס טענות זיוף ומרמה מעין פליליות הוא נטל ראייתי גבוה במיוחד. כאשר מדובר בטענות זיוף ומרמה כלפי עיזבון, נטל זה גבוה פי כמה. מעבר לקיומו של מעשה בית דין שבגינו מושתקת התובעת מלטעון טענות בדבר זיוף ייפוי הכוח שבאמצעותו הועברו הזכויות לנתבעים 1-2, התובעת לא הרימה את הנטל המוגבר המוטל עליה להוכחת טענותיה בעניין ביצוע מעשי מרמה וזיוף. לאחר מספר שנים אכן בוצע ניסיון להעביר את חלקה הנותר של התובעת בנכס ללא ידיעתה וללא הסכמתה. עם זאת, התמונה המלאה של נסיבות ביצוע הניסיון וחלקו של כל אחד מהנתבעים בו, אם בכלל, לא הוכחו. הוכח רק שהנתבע 5 אישר שלא כדין כי חתמה בפניו על התצהיר אך לא הוכח כי מי מהנתבעים ערך את המסמך או זייף אותו וכי הם היו שותפים למעשי מרמה.

חזרה למעלה

שלום

23 [נוער] [דיון פלילי]

תפ (פ"ת) 6547-10-14 מדינת ישראל- שלוחת תביעות נוער פתח תקווה נ' פלוני (שלום; שרון פ.הלוי; 10/07/18) - 7 ע'

עו"ד: רויטל גרמה, יזהר קונפורטי

נדונה השאלה, האם במקרה זה יש להיענות לבקשת הנאשם לצרף את התיק הפלילי החדש לתיקיו בבית המשפט לנוער?
נוער – שפיטה – סמכות שיפוט
דיון פלילי – נוער – סמכות בית-משפט לנוער
דיון פלילי – העמדה לדין – קטינים
.
בקשת הסניגור להורות על צירוף תיק פלילי אשר מתנהל נגד הנאשם בבית המשפט השלום לתיק זה. העבירות המיוחסות לנאשם בתיק הפלילי בבית משפט השלום בוצעו בהיותו בגיר ואילו העבירות בהן הודה בתיק דנן בוצעו בהיותו קטין.
.
בית המשפט לנוער דחה את הבקשה, ופסק כלהלן:
בחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971 אין הוראה האוסרת על בית המשפט לנוער לשפוט נאשם שביצע עבירה כבגיר. שאם כך היה, לא הייתה ניתנת בסעיף 6 אפשרות לעשות זאת במקרה חריג. ובכל זאת, ברור ופשוט הוא כי זה הוא בית משפט מיוחד שדן קטינים, ולא בגירים. לפיכך, לא נכון לומר כי נשללת סמכותו של בית המשפט לנוער לדון בגירים אך יחד עם זאת, נכון בהחלט לומר כי יש לעשות זאת במקרים חריגים בלבד.
האם במקרה זה יש להיענות לבקשת הנאשם לצרף את התיק הפלילי החדש לתיקיו בבית המשפט לנוער? התשובה לכך היא שלילית.
בית המשפט סבור כי לא נכון לצרף היום עבירות חדשות שביצע הנאשם כבגיר בחודש דצמבר 2017, כאשר כל העבירות האחרות בוצעו הרחק בשנות קטינותו. מדובר בעניינים שונים לחלוטין, בשיקולים שונים לכל עניין, ואין הדיון בתיק הפלילי החדש מתאים לאכסניה של בית המשפט לנוער.

חזרה למעלה

24 [בנקאות] [שטרות]

עשא (אש') 12858-12-17 גמא שיווק ופתרונות פיננסיים בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (שלום; עידו כפכפי; 03/07/18) - 5 ע'

עו"ד: אסף אדרי, אדם לב

בית המשפט הורה על גריעת שיק ממניין השיקים המסורבים. על בסיס התנהגות הצדדים, היה למערערת יסוד סביר להניח כי יש על הבנק חובה לכבד את השיק.
בנקאות – שיקים ללא כיסוי – אי כיבוד שיקים
בנקאות – שיקים ללא כיסוי – גריעת שיקים
שטרות – שיקים – שיק ללא כיסוי
.
ערעור לפי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי, תשמ"א – 1981.
.
בית המשפט קבע כלהלן:
בית המשפט העליון קבע כי ככלל, הגישה הראויה לנושא השיקים ללא כיסוי צריך שתהא מחמירה. הטענה של יצירת הסכם מכללא בהתנהגות מכוחו טוען הלקוח כי היה על הבנק לפרוע את השיקים בחריגה מאשראי הינה טענה שכיחה, אולם קשה להוכחה, שעה שאין די בפירעון אקראי של שיק זה או אחר כדי להוכיח קיומה של חובה מצד הבנק להמשיך ולפרוע שיקים אחרים.
למרות הלכות ברורות אלה, במקרים בהם יש חוט מקשר בין התנהגות הבנק או כיבוד עקבי של שיקים למרות חריגה ממסגרת האשראי, יש להבהיר מדוע חזר שיק מסוים.
מהראיות עולה כי למרות התכחשות הבנק, היה בין הצדדים נוהג לפיו, בניגוד לזכות הבנקאית לסרב כיבוד שיק אם אין יתרה מספקת ביום ההצגה לפירעון, נהג הבנק לאפשר למערערת להפקיד עד למחרת כספים כדי שיכסו את החריגה בחשבון.
עלה בידי המערערת להוכיח כי ביחס לשיק בסך 8,000 ₪, הופקדו למחרת הצגתו לפירעון כספים ושיק בחשבון שעל בסיס התנהגות הצדדים היה לה יסוד סביר להניח כי יש על הבנק חובה לכבד את השיק. על כן, יש להורות על גריעת שיק זה ממניין השיקים המסורבים.

חזרה למעלה

25 [מקרקעין] [חוזים]

תט (פ"ת) 6837-10-15 זהר שוורץ נ' אנה סיניאבר (שלום; אורן כרמלי; 03/07/18) - 6 ע'

עו"ד:

נקבע כי רעייתו של התובע העלתה שתי דרישות חדשות שלא בא זכרן בהסכם השכירות, באופן שמקנה לנתבעות זכות להודיע על ביטול הסכם השכירות.
מקרקעין – שכירות – חוזה שכירות
חוזים – ביטול – כדין
.
עמדה לדיון המחלוקת, האם עמדה לנתבעות כשוכרות זכות לביטול הסכם השכירות.
.
בית המשפט קבע כלהלן:
רעייתו של התובע דרשה מהנתבעות להסדיר את נושא הארנונה בעירייה קודם למועד תחילת השכירות ועוד דרשה תשלום של דמי ועד הבית מראש לכל שנת השכירות. עיון בהסכם השכירות מעלה שמדובר בדרישות שלא בא זכרן בהסכם השכירות.
הוספת דרישות שלא בא זכרן בחוזה השכירות החתום ועוד התניה מצד המשכיר כי מדובר בתנאים שיש למלא קודם לתחילת תקופת השכירות, שהמשמעות היא שאם לא כן לא תתחיל השכירות – מקנה לנתבעות זכות להודיע שהן לא מעוניינות עוד להתקשר בהסכם.
בדין הודיעו הנתבעות לתובע על ביטול ההסכם, ולפיכך הן לא צריכות לשאת בכל תשלום בגין הסכם השכירות, כך שדין התביעה להידחות.

חזרה למעלה

26 [דיון אזרחי]

תאק (ת"א) 18335-12-17 בנק מזרחי טפחות בע"מ נ' לב מלמד (שלום; אביים ברקאי; 17/06/18) - 8 ע'

עו"ד: מ. בן יאיר, יואל שמלה, אמיר דרור

בית המשפט דחה בקשת רשות להתגונן כנגד תביעה בסדר דין מקוצר. בקשת הרשות להגן כללה טענות עובדתיות רבות, אך לאף אחת מטענות אלה לא הוצג ולו בדל ראיה.
דיון אזרחי – סדר דין מקוצר – בקשת רשות להתגונן
.
פסק דין שעניינו תביעה בסדר דין מקוצר שהגיש מוסד בנקאי.
.
בית המשפט קבע כלהלן:
הלכה היא כי בשלב המקדמי של בקשת הרשות להתגונן לא יבחן בית המשפט שיקולי מהימנות, את טיב הראיות וכיצד יצליחו המבקשים להוכיח את הגנתו אלא בוחן את משקלן המהותי של טענותיהם זיקתן לתביעה וביסוסן. לצד הלכה זו, הרי בקשת רשות להתגונן שאינה מבוססת או המעלה הגנת בדים תידחה.
ההלכה המאפשרת לנתבעים מתן רשות להתגונן ללא בירור טענותיהם העובדתיות אינה משחררת את הנתבעים באופן שאפילו דף ריק וחלק יוכל לשמש להם ככתב הגנה. על הנתבעים להתכבד ולפרט טענות הגנתם וכן להציג ראיה ולו אף בדל ראיה לטענותיהם. על הנתבעים אף להציג המסמכים הרלוונטים לטענתם ואין להסתפק באמירות בעלמא חסרות כל בסיס.
במקרה הנדון, בקשת הרשות להגן כללה טענות עובדתיות רבות בדבר משקיעים עלומים; טענות להליכי משא ומתן שהתקיימו; טענות בדבר תחזית עסקית לרווח; טענות ביחס לעובדים שלא קיבלו משכורתם בשל שביתת הבנק וכן טענות כבדות משקל ביחס לקשר עם לקוחות. לאף אחת מטענות אלה לא הוצג ולו בדל ראיה. אשר על כן, יש לדחות את בקשת הרשות להגן.

חזרה למעלה

27 [הוצאה לפועל]

רעצ (ראשל"צ) 48557-05-18 גדעון צעידי נ' עו"ד אריה חגי, כונס נכסים (שלום; רפי ארניה; 12/06/18) - 6 ע'

עו"ד: גלית ברוש, נוריאל יקנה

בית המשפט הורה על עיכוב הליכי מימוש המשכנתא עד להחלטה בבקשת רשות הערעור, בכפוף לכך שהמבקש יפקיד בידי כונס הנכסים סך של 3,900, 000 ש"ח.
הוצאה לפועל – משכנתא – מימושה
הוצאה לפועל – מימוש משכנתא – עיכוב הליכים
הוצאה לפועל – עיכוב ביצוע – שיקולים
.
בקשה לעיכוב ביצוע החלטת רשמת ההוצאה לפועל, אשר במסגרתה אישרה לכונס הנכסים למכור למשיבים את זכויות המבקש בבית המגורים.
.
בית המשפט קבע כלהלן:
כידוע, במסגרת בקשה לעיכוב ביצוע על בית המשפט לשקול את סיכויי הערעור מחד, ואת הנזק שיגרם למערער היה וביצוע ההחלטה לא תעוכב (מאזן הנוחות).
בכל הנוגע לנזק שעלול להיגרם למבקש היה והמכירה תצא אל הפועל בטרם בוררה הבר"ע, ומאזן הנוחות – אכן, ידו של בית המשפט אינה קלה על הדק הכינוס עת עסקינן בבית המגורים של החייב.
ואולם, בענייננו, המבקש אינו גר בנכס ואף קיבל דמי פינוי מקופת הכינוס. בנסיבות אלה, עוקצה של טענה זו, אשר תכליתה לאפשר לחייב ומשפחתו קורת גג – מוקהה. אין לשכוח כי כנגד שיקול זה עומדת זכותו של נושה מובטח אשר בידו בטוחה קניינית, למימוש מהיר של בטוחתו לצורך פירעון החוב, ודומה שנוכח הזמן הרב בו מתנהלים ההליכים נשוא תיק זה, הרי שכפות המאזניים בין אינטרס המבקש לבין אינטרס הבנק לכל הפחות מעויינות, ואף ייתכן שהן נוטות כבר לעבר הבנק.
על אף סיכוייה הקלושים של הבקשה, ועל אף העובדה כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקש, נראה כי נכון יהא לעכב את הליכי מימוש המשכנתא בכפוף לכך שהמבקש יפקיד בידי כונס הנכסים את סכום החוב לבנק, את הוצאות הליך הכינוס, הוצאות המשיבים שנפסקו להם בהליכים קודמים ושלא שולמו, וסכום השווה לדמי הפינוי ששולמו לו.

חזרה למעלה