שלום לכולם,

העמדה במייל של יעל, על הרציונלים שבה, מקובלת על אגף השכר.

 

יעל

 

 

 

 

שלום לכולם,

 

בית הדין האזורי החליט לדחות את הדיון שקבוע למחר וקבע אותו ביום 28.5.17 בשעה 14:30. וכן קבע שיש לקיים 5 פגישות עם העובדים עד אותו מועד.

 

אני ממליצה מאוד שאכן נקבע לפחות פגישה אחת עם העובדים ולהלן נימוקיי המפורטים (מעבר לכך שלא רצוי ולא ראוי להפר את החלטות בית הדין):

 

בהתאם להחלטה של בית הדין הארצי מהיום:

"עד הדיון הבא יקיימו הצדדים לפחות 5 ישיבות, בהן תבוצע היוועצות עם נציגות העובדים לגבי גיבוש תכנית הרפורמה החדשה במשק החשמל וינוהל עם העובדים משא ומתן ביחס להשלכה של תכנית זו על תנאי עבודתם וביטחונם התעסוקתי."

 

אני מזכירה שבית הדין הארצי כתב:

"גם אם תשתית עובדתית זו טרם באה לעולם במועד מתן החלטתו של בית הדין האזורי – מצאנו לנכון לציין כי על פני הדברים נראה שאין מחלוקת ממשית, שתוכנית הרפורמה החדשה משנה מהותית את פניה של חברת החשמל ויש לה השלכה משמעותית על עובדיה; משמעות הדברים בהתאם להלכה הפסוקה היא כי גם אם בידי המדינה הסמכות החוקית להחליט על רפורמה במשק החשמל, עליה לגבשה תוך היוועצות (מראש ולא בדיעבד) עם נציגות העובדים, ובמקביל לקיום משא ומתן עימם ביחס להשלכתה של הרפורמה על תנאי עבודתם לרבות ביטחונם התעסוקתי. בהקשר זה לא די בהצעת במדינה לקיום משא ומתן בהתבסס על רפורמה שעיקריה כבר גובשו והוכרעו חד צדדית, אלא יש לקיים הליך שיתוף מראש תוך נכונות אמיתית לשמוע ולהשתכנע."

 

שילוב של שתי ההחלטות מחזק את התחושה, שפרשנות אפשרית היא שבית הדין הארצי למעשה קבע שעל המדינה לגבש רפורמה חדשה, כיוון שלא ניתן לקיים היוועצות על הרפורמה שכבר גובשה (היוועצות שתהיה בדיעבד ולא מראש), וכן לא ניתן לקיים משא ומתן במקביל לגיבוש הרפורמה, כיוון שכמובן הרפורמה כבר גובשה.

 

אוסיף ואציין, שמשיחתי אתמול עם ב"כ נציגות העובדים נראה כי אכן כך נציגות העובדים מפרשת את פסק הדין של בית הדין הארצי – שהמדינה צריכה לפתוח מחדש את הדיונים על הרפורמה עצמה ולגבש רפורמה חדשה תוך קיום היוועצות עם העובדים ובמקביל קיום משא ומתן עמם.

 

אם אכן זו ההבנה של נציגות העובדים, הרי שהם בעצם מפרשים את פסק הדין כך שבית הדין הארצי הורה על בטלות הרפורמה מבלי להגיד זאת במפורש. הבנה כזו עשויה כמובן לחזק את הפנייה שלנו לבג"צ.

 

נוכח האמור, וכיוון שבית הדין קבע שיש לקיים 5 פגישות, ואיננו רוצים לבזות את החלטות בית הדין, נראה לי שנכון יהיה לקבוע פגישה עם נציגות העובדים, ולו כדי להבין איך הם מפרשים את פסק הדין. פגישה כזו יכולה לסייע אם אכן נפנה לבג"צ בשלושה מישורים:

א.       נבוא לבג"צ בידיים נקיות ללא ביזוי החלטות בית הדין;

ב.       נעמוד על טענות העובדים באשר לפסק הדין;

ג.       נבסס את עילת הפנייה לבג"צ בכך שנחזק את הטענה שבפועל תוצאת פסק הדין היא שהמדינה אינה יכולה לקדם את המדיניות שהיא מעוניינת בה ללא הסכמה של העובדים, וכי היא חויבה למעשה על ידי בית הדין לגבש תכנית רפורמה שתהיה מוסכמת על העובדים.

 

נוכח כל האמור, אני ממליצה לנסות לקבוע פגישה עם העובדים במקביל להכנת העתירה לבג"צ.

 

הוספתי לרשימת התפוצה את כל מי שמעורב בשקילת הגשת עתירה לבג"צ. מי שאינו מעוניין להיות מכותב – אנא הודיעו לי.

 

 

 

אפרת,

ראשית, כפי שכתבה יעל ישראלי אתמול, איננו כופרים בכך שיש צורך לקיים היוועצות עם העובדים בשלב גיבוש הרפורמה (היוועצות שהיא הידברות ברמה קצת יותר גבוהה משימוע – היא אינה מחייבת להשתכנע מעמדת העובדים אלא רק לאפשר להם להתייחס למתווה), אנחנו טוענים שקיימנו את חובת ההיוועצות. כך גם אמרנו לבית הדין בדיון (ראו תשובתו של אודי אדירי לפליטמן בדיון). הטענה המרכזית שלנו היא שזכות השביתה ניתנה כאן למעשה כדי להפעיל לחץ על המדינה לשנות את הרפורמה עצמה. זו כאמור טענה מורכבת, כי בית הדין לא אומר את הדברים במפורש אלא רק במשתמע, אבל חשוב שהיא תתחדד קודם כל אצלנו.

שנית, כפי שציינתי, היתרון הכמעט יחיד בלהיפגש עם העובדים הוא לחסוך לעצמנו את הדיון בחיפה, כיוון שקשה לי להאמין שבית הדין ידחה את הדיון רק על בסיס הטענה שלנו שאנחנו מתכוונים להגיש עתירה. זאת גם אם העתירה תוגש ביום רביעי, ואני מתקשה לראות את זה קורה, כיוון שמחר כל היום אני בדיון אחר בבית הדין בחיפה וכתבתי בינתיים רק חלק קטן מהעתירה. בנוסף, עוד אין אישור של היועץ להגשה, כך שלא ניתן עדיין להגיש בקשת דחייה על הבסיס הזה.

יתרון נוסף ופחות משמעותי הוא להימנע מטענות של חוסר תום לב מצד העובדים שיטענו בבג"צ שאנו מפירים החלטות של בית הדין.  

 

 

 

לדעתי כדאי שלא לשבת בשלב זה עם העובדים. אם הולכים לבג"ץ וכופרים בחיוב לשבת עם העובדים בשלב גיבוש הרפורמה צריך לגבות את האמירה גם במעשים. אגב, אני גם לא רואה שום טוב שייצא מלשבת עם העובדים כי הרי ממילא הם יטענו שאנחנו לא באמת באנו לשמוע.

 

 

שלום לכולם,

טרם קיבלתי מכם תשובה סופית אם להיענות לבקשת העובדים והחברה. אני מבינה שהנטייה היא שלא להיפגש עם העובדים, אך כדאי לקחת בחשבון שיש סיכוי לא מבוטל שבית הדין באזורי לא ייעתר לבקשה לדחיית הדיון אם היא תתבסס רק על כך שאנחנו מתכננים להגיש עתירה. במקרה כזה נבזבז זמן על דיון בבית הדין בחיפה במקום לקדם את העתירה, וגם נינזף כנראה על ידי בית הדין (השני פחות מטריד אותי).

אציין שבדיון בבית הדין הארצי אמר אודי: "בוודאי שיש על מה לדבר. המדינה לא באה ואמרה שייקוב הדין את ההר", וגם "לגבי הרפורמה, המדינה לא קיבלה החלטה. אין החלטת ממשלה חלוטה. הממשלה לא עשתה שום צעד במטרה לכבול את ידיה."

כך שאם רוצים, אפשר לדבר גם על בסיס מה שכבר אמרנו.

אבהיר, שאם אכן נלך לבג"צ (מחכה לאישור של היועץ), לא נראה לי שתעמוד נגדנו העובדה שלא נפגשנו עם העובדים, אף כי ייתכן שהעובדים ינסו להסיט את הדיון לכך שאנחנו באים בידיים לא נקיות (גם אגב הדברים שצוטטו לעיל). עם זאת, גם אין סיבה שפגישה איתם תזיק לנו, כל עוד נעמוד על מכלול טענותינו גם מול העובדים וגם מול בג"צ.

סיכומו של דבר, אם רוצים להבטיח שלא יהיה דיון ביום חמישי – אני מציעה להיענות לבקשה.

אם חשוב לכם יותר לעמוד על העיקרון – אודיע שלא נענה לבקשה.

אשמח אם תוכלו להודיע לי בהקדם תשובה סופית כדי שאוכל לעדכן את הצדדים האחרים.

 

 

 

שוב שלום,

פנה אליי ב"כ החברה, עו"ד חגי ורד, והניח בפניי הצעה שהוצגה בפניו על ידי ב"כ העובדים:

העובדים מציעים לדחות את הדיון שקבוע ליום חמישי כדי שניתן יהיה לקיים פגישות בין הצדדים (מה שלא ניתן לעשות בלוח הזמנים שנקבע). העובדים מוכנים להתחייב שבשלב זה לא יינקטו צעדים ארגוניים וזאת מבלי שיינתן צו שיפוטי שיאסור זאת.

מה עמדתכם?

מצד אחד זה יכול לתת מרווח נשימה לצורך פנייה לבג"צ, מצד שני, עלול להיווצר סוג של איבוד מומנטום, יכול להיות שאפילו מכוון – העובדים ימסמסו את הצורך למנוע שביתה וכך ישמרו את ההישג העקרוני שלהם בפסק הדין.

 

בנוסף, ובלי קשר, שוחחתי עם ב"כ חברת דליה. גם הם חושבים שחשוב מאוד להגיש עתירה לבג"צ, ומוכנים להצטרף אלינו בהגשת עתירה. בהמשך אנסה לדבר גם עם היצרנים הפרטיים האחרים שהיו חלק מההליך.

 

 

 

שלום לכולם,

אני בהחלט מסכימה עם יעל, ומדובר בהבהרה חשובה. המשמעות היא, שהעתירה כאן היא עתירה מורכבת מאוד, ושנצטרך להסביר לבג"צ, שאף שהרטוריקה של בית הדין הארצי לכאורה אינה חורגת מהפסיקה בעבר, הרי שבפועל התוצאה שלה היא שלא ניתן לקדם רפורמה שאינה מוסכמת על העובדים.

לכן העתירה תצטרך להסתמך על הצגה נרחבת של התשתית העובדתית ובצידה הבהרה של המצב המשפטי הבלתי אפשרי שנוצר כתוצאה, בין היתר, מן הכשלים בקביעות העובדתיות.

נוכח האמור, יש צורך להציג באופן בהיר ומפורט את התשתית העובדתית, כך שבית המשפט יבין שעליו לחרוג ממנהגו ושאין מנוס מהתערבות בקביעות העובדתיות. לצורך האמור אזדקק לסיוע רב שלכם, בייחוד בתיאור מפורט של ישיבות המשא ומתן שהיו החל מפברואר 2016.

אעדכן, כי במקביל ניסחתי פנייה לגורמים הרלבנטיים במחלקת ייעוץ וחקיקה כדי לקבל אישור של היועץ לפנייה לבג"צ.

 

 

 

שלום לכולם,

לאחר הדיון אצל המנכ"ל וההחלטה שהתקבלה, ראיתי לנכון להעיר הערה אחת על מצב הדברים המשפטי.

אמנם בפסק הדין בענייננו, יש הרחבה רטורית של הדברים, ובפרט לנוכח נסיבות הענין, אך אין זו הפעם הראשונה שחובת היוועצות מראש נקבעת ע"י הארצי.

כך, בית הדין הארצי קבע בפסק דינו בנושא בוחני הנהיגה (מחודש יוני 2016) שלמעשה אישרר את קביעות האזורי, כי מהלך של הפרטה או רפורמה לצורך הענין, אשר מלווים בפיטורי עובדים, מחייבים היוועצות עם ארגון העובדים כבר בשלבי גיבוש התכנית, או כלשון ביה"ד (האזורי) שם:

"יש להיוועץ בארגון העובדים באשר לצורך במהלך של פיטורים קולקטיביים כמו גם במהלך של הפרטה. התהליך צריך להיות אמיתי וכן הוא צריך לכלול התייעצות כבר בשלבי גיבוש התוכנית. הצגת עובדה מוגמרת בפני נציגי העובדים אינה ממלאת אחר דרישת ההיוועצות...יש למסור פרטים ומידע מספיק כדי שנציגי העובדים יוכלו לשקול ולהציע חלופות."  

 

לפיכך,אין מנוס בעיני, מהגשת עתירה שיש בה חיבור בין שתי עילות – האחת, עילת הטעות המשפטית וזאת, לנוכח העובדה כי ביה"ד הסתמך על תשתית עובדתית לא מספקת ולא מעודכנת וכתוצאה מכך נקלע לכדי טעות שכן, עד לשלב שבו לכאורה הוצג בפני העובדים תוצר מוגמר, נוהלה היוועצות משמעותית, מפותלת ומורכבת עם העובדים על פרטי הרפורמה, ואף לא מדובר בשלב זה על פיטורי עובדים. השניה, התייחסות לכך שיש בפסה"ד, בנסיבות הענין, משום ערעור על יסודות ההלכה הפסוקה (בג"צ בזק וכו') ואף, בנסיבות הענין, הרחבה או סתירה של פסיקת בית הדין הארצי עצמו.

 

כידוע, לא בנקל בג"צ מתערב בפסק דין של הארצי בטענת טעות או בטענה הנסמכת על אי פריסת מלוא התשתית העובדתית, אך מאחר שבנסיבות הענין, עלולה להישמע טענה כי ההלכה הפסוקה או למצער המגמה היום בבית הדין היא לחייב היוועצות לפני יציאה למהלך וזוהי מגמה שרירה וקיימת, היינו, נתקשה להלום טענה בדבר כרסום בהלכות הקיימות, חשוב בעיני, להבהיר כי העילות שלובות הן והדברים אף מתחדדים לנוכח העובדה כי אין מדובר במהלך שקורה מחר והשלכותיו על העובדים אינן קשות ומיידיות כמו במקרה של בוחני הנהיגה ביחס לעצם מתן הזכות לשביתה.

 

יעל

 

 

 

 

שלום לכולם,

בהמשך להחלטה מעוררת התמיהה של בית הדין הארצי מאתמול, קבע בית הדין האזורי דיון בפניו ביום 11.5.17 בשעה 9:30, וכן הורה על קיום שלוש ישיבות(!) עד למועד הדיון (כלומר עד יום חמישי הקרוב) "בהן תבוצע היוועצות עם נציגות העובדים לגבי גיבוש תכנית הרפורמה החדשה במשק החשמל וינוהל עם העובדים משא ומתן ביחס להשלכה של תכנית זו על תנאי עבודתם וביטחונם התעסוקתי."

נוכח האמור, כדאי להחליט בדחיפות לאן פנינו מועדות.

מבירור עם ב"כ חברת החשמל עולה שהם כנראה לא ירצו לדחות את הדיון בבית הדין האזורי כיוון שהם צופים שביתה בחברה בעקבות החלטת בית הדין הארצי. כנראה שהם יגישו בקשה לצו מניעה כבר ביום ראשון.

אם תרצו לקיים היוועצות במהלך סוף השבוע - אני זמינה.

 

 

 

שלום לכולם,

ראו פסק הדין של בית הדין הארצי שניתן כעת.

פסק הדין דוחה את ערעור המדינה ומקבל את ערעור העובדים.

בפסק הדין הקצרצר וחסר הפירוט העובדתי נקבע כי:

1.      בית הדין האזורי העניק זכות שביתה משעה שהמו"מ הגיע למבוי סתום ובשל השלכות החלטת המדינה להכנסה מסיבית של יצרנים פרטיים על זכויות העובדים, כיוון שמרבית ההכנסות של החברה מגיעות מהייצור.  

2.      בית הדין האזורי חייב הגשת מתווה שביתה.

3.      מאז ערעורי הצדדים בית הדין הארצי ניסה לקדם מו"מ בין הצדדים ביחס להשלכות השינויים במשק החשמל וההוצאה הדרגתית של ייצור החשמל מידי החברה על תנאי ההעסקה והביטחון התעסוקתי של עובדי החברה.

4.      "עד כה מאמצי בית הדין לא נשאו פרי ולא הבשילו לכדי הסכמות בעניינים אלה", והוחלט לדון בערעורים.

5.      בית הדין הארצי אינו מוצא מקום להתערב בפסק הדין קמא כפי שניתנה על בסיס המסכת העובדתית בפניו.

6.      מעבר לזאת, מאז חקיקת חוק משק החשמל "לא גובשה תכנית רפורמה לחברת החשמל תוך היוועצות ומשא ומתן עם נציגות העובדים לאור השלכותיה של אותה רפורמה על תנאי עבודתם וביטחונם התעסוקתי של עובדי החברה, הגם שלפי דברי נציג המדינה בפנינו כ-30% מייצור החשמל הועבר לידיים פרטיות."

7.      בהתאם לדברי הצדדים חל שינוי במסכת העובדתית כפי שהובאה בפני בית הדין האזורי. לדברי המדינה, היא החליטה ביום 25.12.16 על רפורמה חדשה שלפיה כל ייצור החשמל יהיה בידיים פרטיות כשלחברה יישאר ייצור פחמי כגיבוי בלבד. בכך תהפוך החברה, שעיקר הכנסתה מייצור, לחברת הולכה ואספקה.

8.      כפי שאמרה גם המדינה, תוצא המסתברת של הוצאת הייצור היא פיטורי עובדים רבים (5,000 לטענת ההסתדרות ו-2,000 לטענת המדינה ללא קשר להוצאת הייצור).

9.      העובדים העלו גם חשש מפני אבדן הכנסות ופגיעה במצבה הכלכלי של החברה באופן שיחייב פגיעה בזכויות העובדים שיישארו.

10.  גם אם תשתית עובדתית זו לא באה לעולם במועד החלטת בית הדין האזורי, נראה כי אין מחלוקת שתכנית הרפורמה החדשה משנה מהותית את החברה ויש לה השלכה משמעותית על העובדים. לכן בהתאם להלכה, גם אם בידי המדינה סמכות חוקית להחליט על רפורמה, עליה לגבשה בהיוועצות מראש ולא בדיעבד עם העובדים ובמקביל לקיים משא ומתן על ההשלכות. "בהקשר זה לא די בהצעת המדינה לקיים משא ומתן בהתבסס על רפורמה שעיקריה כבר גובשו והוכרעו חד צדדית, אלא יש לקיים הליך שיתוף מראש תוך נכונות אמיתית לשמוע ולהשתכנע."

11.  סיכומו של דבר: פסק הדין האזורי נותר על כנו, בית הדין האזורי ילווה את המגעים בין הצדדים וככל שהמדינה או גורם אחר יסברו שיש לשנות את ההחלטה נוכח ההתפתחויות – ניתן להגיש בקשה מתאימה לבית הדין האזורי שיבחן את התשתית העובדתית החדשה.

12.  בית הדין מתהדר בכך שמאז הגיע אליו הסכסוך הוא לא איפשר את מימוש השביתה אלא ניסה לקדם מו"מ, אך "משדרך זו לא צלחה", אין מנוס בלתי אם לאפשר לנציגות העובדים לממש את זכות השביתה.

13.  בית הדין קיבל את ערעור העובדים לעניין המתווה, וקבע שאינם נדרשים להגיש מתווה. לפיכך אין צורך בקיום הדיון בפני בית הדין האזורי בעניין המתווה. אין בכך כדי לפגוע בזכות כל צד שירצה בכך, כולל נפגעי השביתה, להגיש בקשה לצו מניעה נגד הצעדים שינקטו העובדים.

14.  בית הדין האזורי יקבע דיון במועד קרוב שבו ידווחו הצדדים על המגעים ביניהם, וככל שיתבקש הוא ידון בבקשה לעניין זכות שביתה, מידתיותה וכיו"ב.

 

אין ספק שמדובר בפסק דין בעייתי ביותר.

התשתית העובדתית שלו לקויה מאוד (החלטה על רפורמה ביום 25.12.16 מבלי להיוועץ בעובדים?!?!?), וגם המסקנות המשפטיות אינן עולות בקנה אחד עם הפסיקה בעבר.

על פני הדברים, אף נראה שיש עילה לפנות לבית המשפט העליון, ולו בשל התייחסות לתוכן הרפורמה שכלל אינו מצוי בסמכותו של בית הדין, ומצטייר כביקורת שיפוטית מנהלית (20 שנה המדינה לא החליטה על רפורמה, המדינה החליטה להפוך את החברה לחברת הולכה, אספקה וחלוקה).

מכל מקום, ברי כי יש לשקול את צעדינו כעת, ולאור התנהלות בתי הדין – ההמלצה שלי היא לשקול בחיוב פנייה לבג"צ.

 

סוף שבוע רגוע לכולם.