שלום לכולם,

 

לקראת הישיבה שעתידה להתקיים מחר אצל רז, להלן התייחסותי לשאלות שהוצגו במיילים של יאיר. תודה רבה למעיין סולברג, המתמחה של איל, שמאוד סייעה בבחינת הדברים. מדובר כמובן בכיוונים ראשוניים, ויהיה צורך בהעמקה בהמשך הדרך.

 

 

חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן- החוק או אחוק איסור לשון הרע), נחקק לפני כמעט יותר מחמישים שנה, ומטבע הדברים אין בו התייחסות להתפתחויות הטכנולוגיות הרבות של העשורים האחרונים. בית המשפט קבע ב-2007 ש"הגדרת המונח "פרסום" בחוק איסור לשון הרע היא רחבה דיה כדי להכניס תחת כנפיה גם פרסום ברשת האינטרנט (השופט עמית בר"ע 850/06 (מחוזי חיפה) רמי מור נ' ידיעות אינטרנט (ניתן ביום 22.4.2007)), אך קביעה זו הייתה לגבי פרסום של תוכן המיוצר על ידי המפרסם. לאחרונה השופט עמית ברע"א 1688/18 סרנה נ' בנימין נתניהו (פורסם בנבו, 15.04.2018) דחה את טענת יגאל סרנה כי יש להתייחס תמיד באופן שונה לפרסום בפייסבוק מאשר לפרסום בכלי הפרסום המסורתיים. יחד עם זאת, הוא הוסיף כי "חשוב להדגיש כי במקרה דנן אין מדובר בתגובית (טוקבק) או בחיבוב (LIKE) או בשיתוף (SHARE)  אלא ביצירת התוכן עצמו, שהוא מושא התגובות, החיבובים והשיתופים." ולאחר מכן, ציין ש"מובן כי הממשק הטכנולוגי של פייסבוק (כמו גם רשתות חברתיות אחרות) עשוי לעורר שאלות משפטיות מורכבות בהקשרים שונים בכלל, ובהקשר של איסור לשון הרע בפרט", ונתן כדוגמה לכך את ההליך בעניין נידיילי ואת הבקשה מהיועץ להתייצב בעניין.

 

בעניין נידיילי קבע בית המשפט השלום כי פעולות הלייק והשייר אינן מהוות פרסום לשון הרע. בהתאם למייל ששלח יאיר, בערעור על פסק דין זה מבקש בית המשפט המחוזי את עמדת היועץ המשפטי לממשלה לעניין שלוש שאלות:

1.      האם סימון "לייק" לפוסט המהווה לשון הרע ברשת הפייסבוק הנו בגדר "פרסום לשון הרע"?

2.      האם "שיתוף" פוסט המהווה לשון הרע ברשת הפייסבוק הנו בגדר "פרסום לשון הרע"?

3.      האם נכונה קביעתו של בימ"ש השלום לפיה חוק איסור לשון הרע אינו מקנה כלים להגביל את חופש הביטוי של המשתמשים ברשת הפייסבוק, והאם בנסיבות ההליך דנן מתקיים החריג של "פגיעה משמעותית, חד משמעית ובלתי מוצדקת" שצוין ע"י בימ"ש השלום כמצדיק הטלת אחריות על הנתבעים כמי שפרסמו לשון הרע?

 

כמו כן ביקש היועץ כי העמדה שתוגש מטעמו תעסוק גם בכל יתר סוגי הפעולות ברשת האינטרנט, הדומות לזו שמתעוררת בהליך.

 

על רקע כל האמור, ולאחר קריאה של עמדת מחלקת הסייבר ושל המחלקה הפלילית, לטעמי יש מקום להבחין בין שלושה סוגים של פעולות :

א.      פעולות אשר מהוות כשלעצמן פרסום שמורכב מכתיבה על ידי המפרסם עצמו – לדוגמה פוסט, תגובית, וואטסאפ;

ב.       פעולות שעיקרן ותכליתן אינן העברת פרסום שנוצר על ידי אחר לאדם אחר זולת הנפגע, אף אם יש בפעולה כדי להעביר את פרסום לאנשים נוספים- למשל לייק בפייסבוק;  

ג.       פעולות שמהותן ותכליתן העברת פרסום שנוצר על ידי אחר לאדם אחר זולת הנפגע – למשל שייר בפייסבוק או העתקה של כתבה או של התבטאות של אדם אחר בוואטסאפ, ובלבד שהיא מופיעה בשם המפרסם הראשוני.

 

1.לגבי הקבוצה הראשונה, בעניין פרסומים "רגילים" ברשתות החברתיות, בית המשפט כבר קבע שיש לראות בהם פרסומים לפי חוק איסור לשון הרע, ושאין לקבוע באופן עקרוני חסינות מוחלטת או התייחסות שונה לפרסומים אלה. לפיכך, פרסום על ידי אדם של עמדה או שהצגת עובדות שיש בהן כדי לבזות אדם אחר ברשתות החברתיות הוא פרסום לשון הרע, וכדי שהמפרסם לא יהיה אחראי בנזיקין, מוטל עליו להוכיח כי היה מדובר בפרסום מור (לפי ס' 13 לחוק) או שעומדת לו הגנה (תום לב (ס' 15) או אמת שיש בו עניין ציבורי (ס' 14)). יחד עם זאת, יש להתייחס להתבטאויות ברשתות החברתיות באופן המשקף את ההשפעה שלהן על הציבור בכלל, ועל הנפגע בפרט:  במקרים רבים נראה כי יש מקום להתייחס  לפרסום בתגובית, בפוסט, או בוואטסאפ למשל כאל זוטי דברים. זאת, בשל היותם מעין שבריר של אמירה, קצרה, שחולפת מהר ואף נבלעת בין שלל האמירות האחרות באופן רצף של שיח, ואף במקרים רבים נכתבה "בעידנא דריתחא" . מובן כי יש לתת את הדעת לכל פרסום לפי נסיבותיו, אך יש במאפיינים של השיח ברשתות החברתיות כדי להשפיע לטעמי על הפרשנות של האם הפרסום היה לשון הרע.  פרסום של פוסט או של טוויט לקהל רחב, או הויראליות שלו, עשויים להיות שיקולים המשפיעים דווקא לכיוון השני.  

 

 

2. לעניין הקבוצה השניה, לעניין פעולות שעיקרן ותכליתן אינם העברת התוכן אשר נוצר על ידי אדם אחר לעוד אנשים, בדומה לעמדת בית המשפט השלום, ולעמדות המחלקה הפלילית ויחידת הסייבר, גם אני נוטה לחשוב שאין מקום לראות בפעולות אלה פרסום, ואף לא הפצה. עם זאת, אציין כי לפי הלשון היבשה של ס' 2 לחוק, ניתן גם לפרש פרשנות אחרת לפיה גם פעולת מעין זו תהיה פרסום, או למצער הפצה (בעניין זה ראו הרחבה בהתייחסות לקבוצה השלישית). אכן, יסוד ה"פרסום" של לשון הרע, המוגדר בסעיף האמור,  הוא רחב למדיי, ולעניין העוולה האזרחית כולל כל לשון הרע בכתב, בתנאי שהכתב עשוי היה לפי הנסיבות להגיע לאדם זולת הנפגע, וכל לשון הרע שלא בכתב אשר הייתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע.

 

אך כאמור חוק איסור לשון הרע נחקק לפי עידן הרשתות הטכנולוגיות, ולא ברור שבעולם הפיזי קיימות פעולות מגבילות לסוג הפעולות שבקבוצה זאת. כמו כן, צריך לזכור שהאינטרנט ובמיוחד הרשתות החברתיות מאפשרות היום לכל אדם להביע את עצמו בפני רבים, לשמוע על דעותיהם של אחרים וכן לקבל מידע רב באופן מיידי, חופשי ולרוב ללא מעורבות וסינון של גורמים נוספים. בכך ההתפתחויות הטכנולוגיות שיפרו לאין שיעור את יכולת המימוש של חופש הביטוי של כל אחד. יש בכך גם תוצאות נלוות לא ראויות, כמו פרסומים פוגעניים, אך לאור החשיבות של כלים אלה למימוש חופש הביטוי של כל אדם, יש להיזהר מפרשנויות אשר יהוו אפקט מצנן מעבר לנדרש על עצם קיומם של הכלים המאפשרים הבעות עמדה בהן.

 

במקרה של סוג זה של פעולות, מלבד החשיבות שיש בכך שעיקרה ותכליתה של הפעולה אינה הבערת הפרסום אלא הבעת רגש לגביו, נראה כי לתת דגש במיוחד על כך שמי שעושה "לייק" אינו זה ששולט בכך שהתוכן יועבר לאנשים נוספים. הרשת החברתית היא זו שקובעת- ללא ידיעה האם התוכן מעוול- האם התוכן יועבר ולכמה האנשים כתוצאה מהלחיצה על כפתור הלייק. בנוסף כפי שיחידת הסייבר תיארה, קיימות רשתות חברתיות שבהן אותה פעולה בדיוק אינה מביאה להעברת התוכן שעשו לגביו לייק (כמו youtube).

 

בנסיבות אלה, אני נוטה כאמור לחשוב שאין מקום לראות בפעולות השייכות לקבוצה זו פרסום לפי חוק איסור לשון הרע.

 

3. הקבוצה השלישית היא כמור פעולות שמהותן ותכליתן הן העברת פרסום המכיל לשון הרע לעוד אדם מלבד הנפגע, כאשר ההעברה נעשית בשם יוצר התוכן. ניתוח העמדה הנכונה לעניין קבוצה זו הוא המאתגר יותר. בשלב זה, נראה לי כי ניתן לחשוב על שלוש דרכים שונות להתייחס לנושא, כאשר לכל אחת יש יתרונות וחסרונות, הן לעניין ההשלכות על מהותן של הרשתות החברתיות, שהיא מימוש האפשרות לדעת על עמדות של אנשים אחרים ועל התרחשויות באופן מהיר וללא חסמים מעבר לנדרש, והן ביחס ללשון החוק ולדיני הנזיקין.

 

בפועל, מהותו של ה"שיתוף" הוא הבאת ציטוט בשם האדם שיצר את הפרסום. כנ"ל לגבי ריטוויט למשל. במרחב הפיזי, זאת פעולה דומה להבאת כתבה בעיתון או ספר לאדם אחר.

א.      אפשרות ראשונה היא לראות בכך הפצה של הפרסום, ולא פרסום כשלעצמו. חוק איסור לשון הרע, בסעיף 12, מתייחס באופן ספציפי בין היתר למי שמפיץ לשון הרע, וקובע כי הוא יישא באחראיות רק אם ידע או חייב היה לדעת שהפרסום מכיל לשון הרע. אך תחולת סעיף זה מצומצמת ללשון הרע שפורסמה "בדפוס". לפיכך, נראה כי להבדיל מיתר הוראות החוק שניתן להחיל אותן לגבי פעולה באינטרנט, כאן קיים הסדר מיוחד שבמפורש לא חל באינטרנט. לאור הפגיעה בחופש הביטוי הטמונה בפרשנות מרחיבה של הסעיף, יכול להיות שיש לראות בו הסדר שלילי, כך שחוק איסור לשון הרע אינו כולל הסדר לעניין מפיץ תוכן באינטרנט. במצב זה, יש לשקול האם נכון לפעול לחקיקת הסדר מתאים ומידתי לפעולות מן הסוג הזה. בשולי הדברים יצויין כי ס' 12 נוסף בעת חקיקת החוק כדי להוסיף לשרשרת האחראים על פרסומי לשון הרע של כתבי עת וספרים בעלי "כיס עמוק" – בדמות בעלי העסקים שעוסקים בפרסום ומכירת אותם ספרים- מפני שהם בעלי יכולת כלכלית לפצות נפגעים בנזקים שנגרמו להם על ידי מחבר (שסברו שאינו בעל אמצעים כלכליים) שהכפיש אותם קשות בחיבורים המופצים בדפוס ברחבי המדינה. המצב של העברה על ידי גולש בודד של כתבה או פוסט בשם כותבו לעוד אנשים הוא שונה במהותה ועל פני הדברים נראה שככל החוק יחול עליו צריך לבחון דין הקל איתם.

 

ב.      אפשרות שניה היא לפרש את סעיף 12 לחוק כך שהגם שהוא מתייחס באופן מפורש ל"מפיץ", לא נכון לראות בו כהסדר השולל את תחולתם של דינים אחרים העשויים להיות רלוונטיים לגבי הפצה שלא בדפוס.  לפי פרשנות זו, יכול להית שיש מקום לבחון האם מי שעושה פעולת שיתוף של כתבה או פוסט הוא בגדר מסייע למפרסם המקורי (בהתאם לס' 12 לפק' הנזיקין). על פניו, נראה לי שיהיה סביר לבחון פרשנות זו אך ורק במקרה בו ניתן בהתאם לדיני הנזיקין להטיל אחריות על מסייע מסוג זה רק בהתקיים תנאים נוספים מעבר לאלה החלים על המפרסם עצמו:  תנאי אחד הוא שעיקר הפרסום המקורי היה לשון הרע. תנאי נוסף הוא שהמפיץ מודע בפועל לכך שהפרסום המקורי מהווה לשון הרע ושנראה על פניו שלא מתקיימות ההגנות. למשל אם הפרסום הוא בעיקרו הבעת עמדה, לא נכון יהיה להטיל אחריות על מי שעשה שייר, שכן הוא שיתף פוסט שעל פני הדברים זוכה להגנת תום הלב. במקרה בו מדובר בשיתוף פוסט שבעיקרו נחזה להציג עובדות, חשוב לשקול בזהירות מיוחדת את הטלת האחריות על מי שמשתף את הפרסום המקורי. זאת, ראשית כי במרבית המצבים יהיה לו קשה עד מאוד לדעת בזמן ההפצה האם הפוסט משקף את המציאות או לא, שכן המידע לא נמצא בידיו, וכן מפני שבמקרים מסויימים משתפים אמירות שהן בבירור לא נכונות דווקא במטרה להראות לחבריהם שאותו מפרסם כותב דברים לא מדוייקים. לפעמים אין צורך בהוספת הבהרה בעניין זה (שאם כך על פניו בכל מקרה חלה הגנת תום לב מכח ס' 15(10)) בהתאם לקהל היעד של השיתוף ולזהות המשתף. לפיכך יכול להיות שנכון לתת משקל גדול יותר לכך שנדרש שהפרסום יהיה בעל "עניין ציבורי". זאת, כמובן , תוך כדי פרשנות המונח "עניין ציבורי" כך שהוא תלוי בסוג הציבור שאיתו שותף התוכן.

הזהירות המיוחדת לעניין היחס להגנת "אמת דיברתי" נדרשת כדי לאפשר את המשך הזרימה החופשית של מידע ברשתות החברתיות. אם לא כך, עלולים לתבוע אנשים ששיתפו כתבה עיתונאית לא מדוייקת או פוסטים במסגרת קמפיינים שיש בהם אינטרס ציבורי מובהק, כמו קמפיין "me too". האפקט המצנן שייגרם מפרשנות לא זהירה מספיק עלול להיות הרסני ולפגוע בהיבטים החיוביים מאוד של האינטרנט ושל הרשתות החברתיות.

 

ג.        דרך  אחרונה היא להתייחס למפיץ התוכן כמפרסם עצמו, אך מאחר שהשיתוף הוא ציטוט של פרסום בשמו שהמפרסם המקורי, יכול להיות שבמקרה זה נכון להתייחס לפרסום שלו כאל פרסום של דבר אמת בכל מקרה. זאת, מפני שמהותו של הפרסום הוא לפרסם שיוצר התוכן התבטא בנושא כלשהו. לפי פרשנות זו, המוקד אינו בלשון הרע שכלול בפרסום הראשוני אלא בכך שאדם מסויים אמר לשון הרע. גם כאן, המוקד של הבחינה האם יש להטיל אחריות על מי ששיתף את הידיעה יהיה בשאלה האם היה עניין ציבורי באותו שיתוף.

בעניין זה יצויין ששנהר בספרו  דיני לשון הרע (1997) (עמ' 218-219) התייחס לסוגיה של הבאת ציטוט בלבד ללא הוספת התייחסות נוספת מאת המצטט כך ש"כאשר עצם אמירת הדברים המשמיצים מהווה עובדה חשובה בפני עצמה, והפרסום החוזר אינו מאמת את הדברים ואינו מוסיף להן נופף של אמינות אלא מציגם כטענה גרידא של אדם מסוים, עשוי בית המשפט להסתפק בהוכחת העובדה שהדברים אכן נאמרו". ככל שנגיע למסקנה שפרשנות זו היא המתאימה יותר, ייתכן שיהיה מקום לחשוב על עוד אמות מידה – למשל שאם מדובר בכתבה עיתונאית או במאמר של מומחה, ככלל מתקיים התנאי של העניין הציבורי.

 

 

ויודגש- קיימת חשיבות ביצירת עמדה שנותנת קווים כלליים לא רק לשאלת עצם הפרסום (או ההפצה) אלא גם- ככל שנעבור את המשוכה הראשונה- להתקיימותן של הגנות ככל האפשר בנסיבות בהן במרבית המקרים (למשל כאמור שיתוף של כתבה עיתונאית) תתקיים הגנה למפיץ. זאת, כדי לצמצם את האפקט המצנן שייגרם מעצם ההלכה שתיקבע, וכן מהתופעה של מכתבי השתקה ושל תביעות השתקה.

 

 

לבסוף, שתי הערות לגבי הסיווגים המוצעים על ידי יחידת הסייבר: א. הכוונה של המשתמש אינה רלוונטית לעניין העוולה האזרחית, שבמוקד הדיון בתיק נידיילי, אלא רק לעבירה הפלילית של לשון הרע. ב. באופן דומה, פרסום לשני אנשים או יותר הוא יסוד שנדרש רק לגבי העבירה הפלילית. לעניין העוולה האזרחית נדרש כאמור רק שהפרסום בכתב עשוי להגיע לעוד אדם מלבד הנפגע. כלומר הודעה פרטית בוואטסאפ המכפישה אדם שלישי מקיימת את היסוד של הפרסום. לפיכך, לא נראה לי שהסיווגים המוצעים מתאימים להתייצבות בתיק זה שעוסק בתביעה אזרחית. על פני הדברים, ניתן לחשוב האם ניתן לשלב אותם יחד עם הסיווגים שנציע לגבי העוולה ולהוסיף התייחסות כהערת אגב לעניין העבירה הפלילית. אבל נראה לי שבנסיבות העניין, לאור המדיניות המאוד מצמצמת בעניין השימוש בכלי הפלילי בחוק איסור לשון הרע, אולי נכון יותר לא להתייחס להיבט הפלילי, מלבד אמירה המבהירה כי הניתוח המוצע הוא רק לעניין העוולה ואין בו כדי להשליך על ניתוח בעניין עבירות פליליות, שיסודותיהן שונים, כמו גם הפרשנויות שלהן והאינטרסים הרלוונטיים.

 

 

בברכה,

 

גאל

 

 

 

מכתב את גאל ודנה

 

 

חיים,

 

תודה רבה על הנייר המפורט.

 

רז

 

 

שלום רב,

 

קבלו נא מסמך רקע של יחידתנו, שנקווה ויהיה לעזר.

המסמך סוקר ומפלח את הפעולות השונות שניתן לבצע ביחס לתוכן המפורסם ברשתות חברתיות השונות. בסוף חלק זה הצענו חלוקה לשלושה סוגים של תכנים (פרסום ממש, פרטי ממש, וקטגוריית הביניים שמצריכה בחינה מעמיקה וליבון).

כמו כן, קיבצנו כמה התייחסויות בפסקי-דין בדין הזר שהתייחסו לנושאים קרובים (חלק זה לא נותן תמונה מלאה של המצב המשפטי בעולם בסוגייה).

 

בישיבה הקרובה לא אנכח, ושירי רום תייצג את יחידתנו.

 

תודה לעמוס המתמחה ולשירי על הכנת המסמך.

 

בברכה, חיים

 

 

שלום לכולם,

 

בהמשך להחלטת היועץ על התייצבות בהליך, אנו מבקשים לגבש את הצוות שיפעל לגיבוש העמדה ולבקש את עמדותיכם בנושא בנוגע לשאלות העומדות על הפרק.

 

כזכור, בית המשפט המחוזי ביקש את עמדת היועץ המשפטי לממשלה ביחס לסוגיות הבאות:

1.      האם סימון "לייק" לפוסט המהווה לשון הרע ברשת הפייסבוק הנו בגדר "פרסום לשון הרע"?

2.      האם "שיתוף" פוסט המהווה לשון הרע ברשת הפייסבוק הנו בגדר "פרסום לשון הרע"?

3.      האם נכונה קביעתו של בימ"ש השלום לפיה חוק איסור לשון הרע אינו מקנה כלים להגביל את חופש הביטוי של המשתמשים ברשת הפייסבוק, והאם בנסיבות ההליך דנן מתקיים החריג של "פגיעה משמעותית, חד משמעית ובלתי מוצדקת" שצוין ע"י בימ"ש השלום כמצדיק הטלת אחריות על הנתבעים כמי שפרסמו לשון הרע?

 

החלטת היועץ היא כי העמדה תעסוק בכל סוגי הפעולות ברשת האינטרנט הדומות לאלו הנדונות בהליך דנן. במחלקת הסייבר בפרקליטות המדינה נערך מיפוי ראשוני של הפעולות העיקריות ברשתות החברתיות המרכזיות (רצ"ב טיוטה ראשונית של המסמך). מן המיפוי הראשוני עולה כי ניתן לחלק את כלל הפעולות הרלוונטיות לשלושה סוגים עיקריים –

 

1.      פעולות אשר מהוות, הן בפועל והן מבחינת כוונת המשתמש, העברה או חשיפה של הפרסום לשני משתמשים או יותר, בדומה לפעולת ה"שיתוף" ברשת הפייסבוק שנדונה בהליך דנן (לרבות "ציוץ חוזר" ברשת הטוויטר, שליחת הודעה לקבוצה מרובת משתמשים ברשת הפייסבוק או הווטסאפ וכיו"ב).

2.      פעולות אשר מהוות בפועל העברה או חשיפה של הפרסום לשני משתמשים או יותר, אך מבחינת כוונת המשתמש אין בהן בהכרח כוונה לפרסום, בדומה לפעולת ה"לייק" ברשת הפייסבוק שנדונה בהליך (לרבות הוספת רגש מסוגים שונים ברשת הפייסבוק, "לייק" ברשת הטוויטר וכיו"ב).

3.      פעולות שאינן מביאות להעברה או חשיפה של הפרסום לשני משתמשים או יותר (כגון הודעה פרטית ברשתות השונות, "לייק" ברשת היוטיוב וכיו"ב).

 

לקראת ישיבה שתתקיים בנושא לקראת סוף חודש יולי, ולשם הכנת מצע לדיון, נבקש את חוות דעתכם בנוגע לשאלות האמורות ולחלוקה המוצעת כאן בין סוגי הפעולות השונים.

 

כמו כן נבקש לדעת האם יש נושאים והתייחסויות נוספות שאתם סבורים שצריכים להיות כלולים בעמדה כפי שתוצג על ידי היועץ.

 

ייעוץ וחקיקה (אזרחי) – תמר קלהורה

ייעוץ וחקיקה (ציבורי-חוקתי) – אייל זנדברג

ייעוץ וחקיקה (פלילי) – נועה, אנא הודיעי מי מטעמכם יהיה מעורב בגיבוש העמדה

פרקליטות – בתיאום עם לשכת המשנה לפמ (עניינים אזרחיים) – חיים ויסמונסקי, שלומי אברמזון, שרון מן אוריין, עדי בן דוד ואביחי כהנא.

 

בברכה,

 

 

 

יאיר גרדין, עו"ד

ייעוץ וחקיקה (ניהול ותפקידים מיוחדים)

משרד המשפטים

02-6466069

052-6071595

 

 

 

 

 

מוסיף להתכתבות את יאיר שמלווה את הנושא מטעמנו.

 

בהמשך היום נעביר מייל לגבי המתווה לטיפול בנושא, נבקש התייחסויות מאת כלל הגורמים הנוגעים בדבר, ונקבע ישיבה בנושא אצל רז.

 

בברכה,

 

נדים  

 

שלום לכולם,

 

מעדכנת שבהמשך לבקשת הארכה שהוגשה בהליך שבנושא ניתנה החלטה, לפיה יש להגיש את העמדה עד לסוף חודש ספטמבר 2018 ודיון נקבע ליום 24.10.18.

 

בברכה,

 

עדי

 

 

רז ואורית שלום,

 

היועץ המשפטי לממשלה עיין במזכריהם של אבי ואורית והחליט להתייצב להליך שבנדון.

היועץ החליט, כי העמדה שתוגש מטעמו תעסוק גם בכל יתר סוגי הפעולות ברשת האינטרנט, הדומות לזו שמתעוררת בהליך דנן (כמפורט במזכרה של אורית).

 

רז – לבקשת היועץ, אנא גבש את הרכב הצוות שיפעל לשם הבאת עמדה מוצעת לאישור היועץ.

 

אביחי כ. ועדי – מצ"ב הודעת התייצבות חתומה להליך על ידי היועץ המשפטי לממשלה ונוסח מאושר להגשה של בקשת הארכה (120 יום).

 

תודה,

רועי.

 

 

 

 

רועי הי,

בהמשך לשיחתנו,

 

מאחר שהיועץ מעוניין באופן עקרוני בהגשת עמדה רחבה ככל שניתן, מצ"ב טיוטת בקשת ארכה לצורך הקמת צוות שבהתאם להמלצותיו תיכתב העמדה.

 

נכון להיום הגשת עמדה קבועה ליום 25.6 ודיון בהליך ל- 10.7- מכיוון שנדרשת ארכה משמעותית אנו מבקשים להקדים ולהגיש הבקשה- ככל שניתן.

 

תודה, אביחי

 

 

אבי שלום,

 

בענין ההליך שבכותרת, מצ"ב מזכרה של אורית קוטב ליועץ המשפטי לממשלה.

 

 

תודה, אביחי

 

 

בברכה,

אביחי כהנא, עו"ד | לשכת המשנה לפרקליט המדינה (אזרחי)

טלפון: 02-6466081  פקס: 02-6462789

__________________________

פרקליטות המדינה         

 

 

 

please consider the environment before printing this email P