פד"י-מייל 288

20/08/2018

עליון

1 [דיון אזרחי]

בעמ 2180/15 פלוני נ' פלוני (עליון; ע' פוגלמן, ד' ברק ארז, ח' מלצר; 19/08/18) - 15 ע'

עו"ד: רפי הובר, אביעד אטינגר, מיכל כהן-מלכה, ירון ממן

במקרה ראוי, בו הצדק יחייב זאת, יכול ביהמ"ש להתיר גם חזרה מהסדר דיוני מוסכם. אך כל דבר נבחן על יסוד נתוניו. במקרה הנדון, לא נמצא כי ישנו שינוי מהותי בנסיבות, או כי קיימת עילה אחרת שבדין, המצדיקים את ביטול המתווה המוסכם מושא ההחלטה.
דיון אזרחי – הסדר דיוני – ביטולו
דיון אזרחי – פסק-דין – בהסכמה
.
בקשה לביטול החלטה ומתווה מוסכם הכלול בה, שניתנה במסגרת הדיון בבר"ע (שהוסבה בהסכמה לערעור) על פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי שדן והכריע בתביעות בנושאי החזקה, שימוש ופירוק שיתוף במקרקעין.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקבעו:
ההסכמות בין הצדדים העומדות ביסוד המתווה המוסכם נידונו באריכות במסגרת הדיון שנערך בפני ביהמ"ש. לאחר קיומה של הפסקה לצורך התייעצות הצדדים, המתווה המוסכם הוקרא בפני באי-כוח הצדדים טרם מתן הסכמתם, ולפי הנחייתו של ביהמ"ש בדיון – המתווה המוסכם אף הוסבר פרטנית למבקש, באמצעות בא-כוחו, טרם שהמבקש נתן את אישורו לו. לא נמצא כי ישנו שינוי מהותי בנסיבות, או כי קיימת עילה אחרת שבדין, המצדיקים את ביטול המתווה המוסכם מושא ההחלטה.
כפי שנפסק, סדרי הדין אמנם אינם מיטת סדום, אלא מכשיר לייעול עשיית המשפט, והנוקשות המופרזת לא יאה להם. במקרה ראוי, בו הצדק יחייב זאת, יכול ביהמ"ש להתיר גם חזרה מהסדר דיוני מוסכם. אך כל דבר נבחן על יסוד נתוניו. כך נפסק, כי משניתנה גושפנקא שיפוטית להסכמת הצדדים בדבר הדרך ליישוב הסכסוך, שוב אין מקום לאפשר להם להחזיר את הגלגל אחורנית ולפתוח מחדש את חזית המריבה, שאם לא כן, לא יהיה בכוח פסק הדין למלא את התכלית לה נועד – יישובם הסופי של סכסוכים.

חזרה למעלה

2 [צבא] [עונשין]

עפ 4497/18 מדינת ישראל נ' בן דרי (עליון; נ' סולברג, ד' מינץ, י' אלרון; 19/08/18) - 20 ע'

עו"ד: ציון אמיר, ג'ני סולטנוביץ', הילה גורני

דעת רוב: ערעור המשיב על חומרת העונש שהושת עליו בגין הרשעתו בעבירות של פציעה בנסיבות מחמירות, וגרם מוות ברשלנות שאירעו עת המשיב שֵרת כמפקד כיתה במשמר הגבול, כאשר המנוח יידה אבנים לעבר המקום בו שהה הכוח עליו פיקד המשיב, נדחה, והתקבל ערעור המדינה כך שעל המשיב הושתו 18 חודשי מאסר בפועל (חלף 9), נוכח ערכי קדושת חיי אדם והשמירה על טוהר הנשק, המתייצבים אל מול שיקולים הנוגעים לנסיבות האישיות של המשיב ולרקע למעשהו.
צבא – עבירות – ירי לעבר אדם
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: שיקולים לחומרה
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: התערבות ערכאת ערעור
.
ערעורי הצדדים על גזר הדין של בימ"ש המחוזי בגדרו הושת על המשיב בע"פ 4497/18, הוא המערער בע"פ 4499/18 (להלן: דרי) עונש של 9 חודשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי. כמו כן, חויב דרי בתשלום פיצוי למשפחת המנוח בסכום של 50,000 ₪. דרי הורשע על-פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של פציעה בנסיבות מחמירות, וגרם מוות ברשלנות. האירוע שבגינו הורשע דרי בביצוע העבירות ארע כאשר דרי שֵרת כמפקד כיתה במשמר הגבול במסגרת ארועי "יום הנכּבה", כאשר המנוח יידה אבנים לעבר המקום בו שהה הכוח.
.
בית המשפט העליון (מפי השופט סולברג ובהסכמת השופט מינץ, כנגד דעתו החולקת של השופט אלרון) דחה את הערעור בע"פ 4499/18, קיבל את הערעור בע"פ 4497/18 ופסק כי:
עונש המאסר שנגזר על דרי חורג באופן משמעותי לקולה מהעונש הראוי בנסיבות העניין, והוא בא בגדר המצבים החריגים המצדיקים את התערבות ערכאת הערעור. עסקינן במקרה שבו מתייצבים באופן מובהק ערכי קדושת חיי אדם והשמירה על טוהר הנשק, אל מול שיקולים הנוגעים לנסיבותיו האישיות של דרי ולרקע למעשהו. דרי הפר את עקרון טוהר הנשק בכך שהתכוון לפצוע את המנוח. עשיית דין עצמית כזו, החלטה מוּדעת לגרום לפציעה באין כל סכנה - כזאת לא יֵעשה. לכוונתו של דרי לפצוע את המנוח, מצטרפת העובדה כי הירי שבוצע לקה ברשלנות כפולה: דרי לא וידא שהמחסנית שהחזיק ברשותו מכילה תרמילים "חסרי קליע" בלבד להבדיל מ"כדורים חיים"; ואף לא טען את נשקו בכדור גומי בטרם ביצע את הירי. על העונש להלום את חומרת מעשהו של דרי, שבירי בלתי-מוצדק, שבוצע תוך רשלנות המצויה ברף הגבוה, ומתוך מטרה לפצוע, גרם למותו של אדם, הגם שמעשיו של המנוח חמורים ומסוכנים עד מאד.
מן הראוי לתת משקל לכך שדרי הוא אדם שביקש לתרום לביטחון המדינה, למסגרת שבה בוצע מעשהו, ולאווירה שאפפה את אירוע הפרות הסדר. מן הראוי גם לשקול לזכותו של דרי את הודייתו בביצוע העבירות; את העדרו של עבר פלילי; את החרטה שהביע על מעשיו; את פרק הזמן הממושך שבו היה נתון בפיקוח אלקטרוני; ואת חלוף הזמן ממועד ביצוע העבירה ועד למועד מתן גזר הדין. בימ"ש קמא שקל שיקולים אלה אך לא ניתן ביטוי הולם דיו לערך חיי האדם וגם לא לשיקולים שבבסיסם חובת ההקפדה על עקרון טוהר הנשק; הרשלנות הכפולה של דרי בכך שלא וידא שהמחסנית מכילה תרמילים "חסרי קליע", ושלא טען את נשקו בכדור גומי היא חמורה; אך חמורה ממנה היא כוונתו של דרי לפצוע את המנוח כשלא נשקפה ממנו סכנה לכוח. משכך, אך גם בשים לב לכך שאין זה מדרכה של ערכאת הערעור למצות את מלוא חומרת הדין, וכשגם מקומם של השיקולים לקולה לא נפקד, עונש המאסר בפועל יעמוד על 18 חודשי מאסר.
אכן, חייל או שוטר המצוי במצב לחימה עלול לטעות. את מעשיו יש לבחון על רקע הסיטואציה המורכבת. לעתים הדבר עשוי להקים סייג מאחריות פלילית, ולהביא לזיכּויו. בוודאי שהדבר עשוי להוות שיקול משמעותי לקולא בענישתו. אולם זה אינו המצב בענייננו. הצדדים חתמו על הסדר טיעון,
בו מודה דרי כי לא ירה מחמת חשש מפני המנוח, אלא ירה חרף העובדה שלא נשקפה ממנו סכנה. העונש שנגזר אינו קרוב לבטא את החומרה שבמעשה מכוּון שכזה, כאשר מצרפים אליו את הרשלנות החמורה שגרמה למות המנוח. אחריות אדירה מוטלת על חייל ועל שוטר האוחזים בנשק. הנשק שניתן לדרי על מנת להציל את הנפש, שימש, בשל כוונת זדון לפצוע, ורשלנות חמורה שנלוותה לה, לשפיכות דמים. במבחן הזה כּשל דרי; עליו ליתן את הדין; דעת המיעוט סברה כי העונש הולם את מידת אשמו של דרי בהתחשב בנסיבות האירוע ובמכלול נסיבותיו של דרי.

חזרה למעלה

3 [דיון פלילי]

בשפ 5796/18 מדינת ישראל נ' פלוני (עליון; ד' ברק ארז; 19/08/18) - 10 ע'

עו"ד: אביגדור פלדמן, אזברגה חאלד, סמא חורי, סיגל בלום

בימ"ש קיבל בקשה שנייה נגד המשיב, אשר לו מיוחסות עבירות של תמיכה בהתאחדות בלתי מותרת וכן עבירות של הסתה לטרור, להארכת מעצרו בפיקוח אלקטרוני, בתשעים ימים או עד למתן פסק דין בעניינו, לפי המוקדם. זאת מאחר שהמשיב הועבר למעצר בפיקוח אלקטרוני בתנאים אך לפני כחודש ימים ויש מקום להוסיף ולעקוב אחר התאמת מתכונת מעצרו לנסיבות, וכי הטלת הגבלות על תקשורת עם גורמים חיצוניים הינה מידתית בנסיבות העניין.
דיון פלילי – מעצר – הארכתו
.
נגד המשיב הוגש כתב אישום לבימ"ש השלום בגין עבירות של תמיכה בהתאחדות בלתי מותרת ועבירות של הסתה לטרור, בגין פרסומי תמיכה בטרור. עסקינן בבקשה שניה להארכת מעצרו של המשיב לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996, הפעם בפיקוח אלקטרוני, בתשעים ימים או עד למתן פסק דין בעניינו בבימ"ש השלום, לפי המוקדם.
.
בית המשפט העליון (השופטת ד' ברק-ארז) קיבל את הבקשה ופסק כי:
בימ"ש ציין כי, הטעם העיקרי לקבלת הבקשה הוא העובדה שהמשיב הועבר למעצר בפיקוח אלקטרוני בתנאים אך לפני כחודש ימים. בעת הזו יש מקום להוסיף ולעקוב אחר התאמתה של מתכונת מעצרו לנסיבות. בשלב הנוכחי, אין מקום לשנות את ההחלטה שניתנה בעניין. אכן, ההגנה על חופש הביטוי של עצורים חשובה. עם זאת, הטלת הגבלות הנוגעות לתקשורת עם גורמים חיצוניים, בעיקר כאשר יש להן רלוונטיות לעבירות המיוחסות לעצור, מקובלת גם בהקשרים אחרים, לפי העניין. בעת הזו המגבלה היא מידתית, והיא מבוססת על טעמים שיסודם בטיב העבירות המיוחסות למשיב ובנסיבות המיוחדות האופפות אותן. המגבלות שהוטלו לבסוף על המשיב היו תולדה של הליך ארוך ושל מספר דיונים, שבמסגרתם נבחנו נסיבותיו באופן יסודי.
אמנם קיים קושי בכך שבתקופת ההארכה הקרובה לא צפויים להתקיים דיונים בעניינו של המשיב, בהתחשב בעובדה שהמועדים הנוספים חלים בתקופה הסמוכה שלאחר מכן. המדינה הצהירה כי מבחינתה אין מניעה לחזור ולפנות לבימ"ש השלום על מנת לבקש שייקבעו מועדי דיון נוספים סמוכים יותר, ודומה כי נכון יהיה לעשות כן, וזאת מבלי להתערב באילוצי יומנו של בית המשפט שבפניו מתקיים הדיון ובהתאם לשיקול דעתו.

חזרה למעלה

4 [חברות] [דיון אזרחי]

רעא 3912/18 שי סיני נ' עמית גנסין (עליון; נ' סולברג; 16/08/18) - 6 ע'

עו"ד: אוהד רוזן, חגי קלעי, עידן איידן, איתן חיימוביץ, סיני אליאס, דני אברבנאל, גורניצקי, יונתן לב

אכן, החלטת ביהמ"ש המחוזי מעוררת שאלות נכבדות בקשר לבקשות לגילוי מסמכים המוגשות טרם הגשת בקשה לאישור תביעה נגזרת. ברם, הדיון בשאלות עקרוניות אלה אינו נחוץ בעניין הנדון, בפרט משום שהצדדים נמנעו מלטעון לגביהן. ענייננו מתמקד אך בהחלטה האופרטיבית לאחד את כלל הבקשות – והחלטה זו אינה מצדיקה מתן רשות ערעור, בהיעדר התייחסות לנזקים שעלולים להיגרם לו.
חברות – תביעה נגזרת – גילוי ועיון במסמכים
דיון אזרחי – רשות ערעור – על החלטה אחרת
.
בר"ע על החלטת ביהמ"ש המחוזי (המחלקה הכלכלית) בגדרה הורה ביהמ"ש על איחודן של ארבע מתוך חמש בקשות לגילוי מסמכים לפי סעיף 198א לחוק החברות שהוגשו לקראת הגשת בקשה לאישור תביעה נגזרת.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקבעו:
החלטת ביהמ"ש המחוזי אמנם מעוררת שאלות נכבדות; ההכרעה בין בקשות לגילוי מסמכים המוגשות טרם הגשת בקשה לאישור תביעה נגזרת, מצריכה משנה זהירות. הבחירה בין בקשות שונות לגילוי מסמכים משליכה מטבע הדברים על יכולת המבקשים להגיש בהמשך בקשה ראויה לאישור תביעה נגזרת, וזאת כשהתשתית הראייתית והמשפטית הדרושה לשם אישור בקשה לגילוי מסמכים, צרה מזו הנדרשת לאישור התביעה הנגזרת עצמה. גם החלת המבחנים הקבועים בסעיף 7 לחוק תובענות ייצוגיות על מקרים אלה, עשויה לעורר שאלות. עם זאת, הדיון בשאלות עקרוניות אלה אינו נחוץ בעניין הנדון, בפרט משום שהצדדים נמנעו מלטעון לגביהן. ענייננו מתמקד אך בהחלטה האופרטיבית לאחד את כלל הבקשות לגילוי מסמכים – והחלטה זו אינה מצדיקה מתן רשות ערעור.
סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט קובע כי בר"ע על החלטה אחרת תינתן רק אם שוכנע ביהמ"ש כי אם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה. בבקשתו התמקד המבקש בטעמים להעדפת בקשת גילוי המסמכים שלו על פני יתר הבקשות. בקשתו נעדרה כל התייחסות לנזקים שעלולים להיגרם לו במידה והבקשות האחרות לא תימחקנה. בהעדר התייחסות כזאת, ובהינתן שבקשת גילוי המסמכים של המבקש לא נמחקה והוא עודנו צד להליך, לא נמצא כיצד החלטת ביהמ"ש בשלב זה תשפיע על זכויותיו באופן ממשי או תגרום לו לנזק של ממש באופן שלא ניתן יהיה לתיקון בעתיד.

חזרה למעלה

5 [דיון אזרחי]

בשא 4107/18 יצחק סמדר נ' מדינת ישראל משרד האוצר-הרשות לזכויות ניצולי שואה (עליון; גלעד לובינסקי זיו; 16/08/18) - 4 ע'

עו"ד:

בקשות ארכה להגשת הליכים ערעוריים על הפעלת סמכות הרשות לפי חוק סוציאלי נבחנות באופן מקל יותר מבקשות ארכה להגשת הליכים ערעוריים אחרים. אולם המשמעות איננה כי יש להיעתר כעניין שבשגרה לבקשות מסוג זה. הכוונה היא שלמהות ההליך יוקנה משקל ראוי בגדר מכלול השיקולים הרלוונטיים שיש לאזן ביניהם ולהכריע בשאלה אם הוצג טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד.
דיון אזרחי – הארכת מועד – שיקולי בית-המשפט
דיון אזרחי – הארכת מועד – טעם מיוחד
דיון אזרחי – הארכת מועד – להגשת בקשת רשות ערעור
.
בקשה להארכת מועד להגשת בר"ע על פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי במסגרתו נדחה ערר מטעם המבקש על פסק דינה של ועדת הערר לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, במסגרתו נדחה ערר על ההחלטה שלא לבטל ההחלטה המאשרת את המרת הגמלה המגיעה למבקש במענק חד פעמי.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקבעו:
בקשת ההארכה הוגשה למעלה מ-3 שנים לאחר מתן פסק הדין. אף אם נניח כי אין לזקוף לחובת המבקש את פרק הזמן שממועד הגשת בקשת הייצוג ללשכה לסיוע משפטי ועד למועד הגשת בקשת הארכה, לא יהיה בכך כדי להועיל לו. זאת, משאין כל הסבר מדוע השתהה שנתיים ימים ממועד מתן פסק הדין ועד למועד הגשת בקשת הייצוג. עסקינן אפוא באיחור ניכר וארוך מאד. לאחר תקופה כה ממושכת יש ליתן משקל ממשי לעיקרון הסופיות ולאינטרס הציבורי בדבר ניהול יעיל ותקין של המשאבים השיפוטיים, כמו גם לאינטרס ההסתמכות של המשיבה. כמו כן, סיכוייה הלכאוריים של הבר"ע נמוכים.
אכן, הבר"ע שמעוניין המבקש להגיש עוסקת בהפעלת סמכות של רשות לפי חוק סוציאלי. בקשות ארכה להגשת הליכים ערעוריים מעין אלה נבחנות באופן מקל יותר מבקשות ארכה להגשת הליכים ערעוריים אחרים. אולם אין להבין מן האמור כי יש להיעתר כעניין שבשגרה לבקשות של פרט להארכת מועד להגשת הליך ערעורי על הפעלת סמכות הרשות לפי חוק סוציאלי. הכוונה היא שלמהות ההליך יוקנה משקל ראוי בגדר מכלול השיקולים הרלוונטיים שיש לאזן ביניהם ולהכריע בשאלה אם הוצג "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד. בענייננו, הכף נוטה לעבר דחיית בקשת הארכה.

חזרה למעלה

6 [משפט מינהלי]

ברמ 5108/18 פלוני נ' משרד הפנים רשות האוכלוסין וההגירה (עליון; ע' פוגלמן; 16/08/18) - 7 ע'

עו"ד: רן רוזנברג, חגית ויינשטוק

נדחתה בקשת רשות ערעור שעניינה דחיית בקשת הסדרת מעמד בישראל למבקש מטעמים הומניטריים. נפסק כי רשות לערער ב"גלגול שלישי" על פסק דין של בימ"ש לעניינים מינהליים שדן בערעור על פסק דין של בית הדין לעררים תינתן בצמצום, מקום שמתעוררת שאלה עקרונית החורגת מעניינו הפרטני של המבקש, כאשר מקרה זה נטוע בנסיבות המקרה וביישום הדין בגדרו וכי כל טענות המערער אינן מצדיקות מתן רשות לערער.
משפט מינהלי – בית-המשפט לעניינים מינהליים – רשות ערעור
משפט מינהלי – כניסה לישראל – בית הדין לעררים
משפט מינהלי – כניסה לישראל – טעמים הומניטריים
.
הורי המבקש, אזרחי הפיליפינים, הגיעו לישראל כעובדים זרים בענף הסיעוד, ונישאו זה לזו. לאחר שהוארכו מעת לעת, פקעו אשרות השהייה שניתנו לכל אחד מהם. בשנת 2007 נולד המבקש שחי מאז בישראל. בשנת 2016 הגישו הורי המבקש למשיב בקשה להסדרת מעמד משפחתם מטעמים הומניטריים (להלן: בקשה להסדרת מעמד). בבקשה נטען כי מכיוון שהמבקש מתגורר בישראל כל חייו, עיקרון טובת הילד מחייב מתן מעמד בישראל לו ולבני משפחתו וכי המבקש עומד בתנאי החלטה 2183 של הממשלה ה-32 "הסדר לשעה למתן מעמד לילדי שוהים שלא כחוק, הוריהם ואחיהם הנמצאים בישראל" (1.8.2010) (להלן: החלטה 2183). בקשת הסדרת המעמד נדחתה על הסף. ערר על החלטה זו נדחה בביה"ד לעררים וכך גם ערעור המבקש לבימ"ש לעניינים מינהליים. מכאן בקשת רשות הערעור.
.
בית המשפט העליון (השופט ע' פוגלמן) דחה את הבקשה ופסק כי:
רשות לערער ב"גלגול שלישי" על פסק דין של בימ"ש לעניינים מינהליים שדן בערעור על פסק דין של בית הדין לעררים תינתן בצמצום, מקום שמתעוררת שאלה עקרונית החורגת מעניינו הפרטני של המבקש, וזאת בשים לב לאופיו של בית הדין ולמומחיותו. בענייננו, לא מתעוררת כל שאלה כאמור והעניין כולו נטוע בנסיבות המקרה וביישום הדין בגדרו. הדברים אמורים גם בהתייחס לטענות המופנות כנגד יישום הלכת אסברוק, שנבחנו על ידי הערכאות הקודמות.
אכן, נוכח המאטריה שבה עסקינן, נקבע כי תיתכנה נסיבות מיוחדות שתצדקנה מתן רשות לערער גם בהיעדר שאלה עקרונית כאמור. אולם על אף רצונו המובן של המבקש להישאר בישראל, לא נמצא כי עניינו מגלה נסיבות מיוחדות המצדיקות מתן רשות לערער על פי אמות המידה האמורות.
אף הטענות שהועלו בבקשה נגד החלטה 2183 אינן מצדיקות מתן רשות לערער. הטענות הכלליות בדבר תוקפה של ההחלטה לוקות בשיהוי כבד וממילא לא הועלו במסגרת הדיונית המתאימה. כך, גם טענות המבקש בדבר זכאותו למעמד מכוח ההחלטה אינן מגלות עילה למתן רשות כאמור בהיותן יישומיות במובהק, בשים לב לכך שהמבקש ובני משפחתו כלל לא הגישו בקשה לפי ההחלטה.

חזרה למעלה

7 [עונשין] [דיון פלילי]

עפ 6928/17 מדינת ישראל נ' יהודה אסרף (עליון; י' עמית, ד' מינץ, י' אלרון; 16/08/18) - 39 ע'

עו"ד: עדי קידר, איתמר בן גביר יפה זמיר, שלומי אברמזון, ברכה וייס

בימ"ש דחה, פה אחד, את ערעורו של המערער בע"פ 787/18 על הרשעתו בעבירת הצתה של כנסיית הלחם והדגים, וקיבל את ערעור המדינה על קולת העונש, כך שעונשו הועמד על 5.5 שנות מאסר בפועל (חלף 4); בימ"ש דחה, בדעת רוב, את ערעור המדינה על זיכוי המשיב בע"פ 6928/17 מביצוע עבירה לפי סעיף 500(7) לחוק העונשין בגין קשר למטרה פסולה, מאחר שלא הוכחה ידיעתו הקונקרטית של המשיב כי המערער בע"פ 787/18 יצית את הכנסייה, ולא הוכח כי קַשר קֶשר עמו לקידום מטרה אסורה זו או כל מטרה אסורה אחרת.
עונשין – קשר פלילי – בחינתו
עונשין – עבירות – קשר
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: הצתה
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: שיקולים
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: התערבות ערכאת ערעור
דיון פלילי – הרשעה – על יסוד ראיות נסיבתיות
.
עסקינן בערעורים על הכרעת דין וגזר דין של בימ"ש המחוזי, אשר במוקדם נמצא אירוע הצתת כנסיית הלחם והדגים (להלן: הכנסייה). כתב האישום מייחס למשיב בע"פ 775/18 (הוא המערער בע"פ 787/18, להלן: ראובני) את מעשה ההצתה, יחד עם אנשים נוספים שזהותם אינה ידועה. למשיב בע"פ 6928/17 (להלן: אסרף) יוחסו קשירת קשר למטרה אסורה והעמדת רכבו לביצוע פשע. על ראובני נגזר עונש של 4 שנות מאסר בפועל; מאסר על תנאי; פיצוי לכנסייה וקנס; אסרף זוכה מהעבירות שיוחסו לו. בע"פ 787/18 ראובני מערער נגד הרשעתו בהצתת הכנסייה ונגד עונשו; בע"פ 775/18 המדינה ערערה על קלות העונש שהושת על ראובני; בע"פ 6928/17 המדינה ערערה על זיכויו של אסרף.
.
בית המשפט העליון (מפי השופט עמית ובהסכמת השופטים מינץ ואלרון) דחה את הערעור בע"פ 787/17, קיבל את הערעור בע"פ 775/18, (מפי השופטים מינץ ואלרון, בניגוד לדעתו החולקת של השופט עמית) דחה את הערעור בע"פ 6928/17 ופסק כי:
בימ"ש פסק כי, הראיות הנסיבתיות שהובאו במשפט מוכיחות את אשמתו של ראובני ברמה הנדרשת להרשעה בהצתה: כפפה ובקבוק חלב. לכך מתווספים נדבכים ראייתיים נוספים: באזור הכנסייה נמצאו עקבות צמיגים שמתאימות לרכב בו נסע ראובני, התנהלות חשודה בליל האירוע, התנהלות ראובני בחקירה כאשר שמר על זכות השתיקה; הזדמנות ומניע לביצוע העבירה; גרסתו הכבושה של ראובני. מכלול הראיות אינו מותיר ספק סביר בדבר אשמתו של ראובני בהצתה, גרסתו העובדתית והכבושה של ראובני אינה יכולה לעמוד, ואין בנמצא תרחיש חלופי סביר אשר מיישב את המארג הראייתי עם חפותו. לפיכך ההרשעה נותרה על כנה.
אשר לערעורים על גזר הדין, נקודת המוצא היא ההכרה בחומרת עבירת ההצתה, כאשר חומרה יתרה מאפיינת הצתה על רקע אידיאולוגי. במקרה זה, מעבר לכך שמדובר בהצתה ממניע דתי-אידיאולוגי, היא כוונה לפגיעה במרכז דתי היסטורי שמהווה סמל מרכזי של הדת הנוצרית בישראל. נסיבה זו ראויה למשקל נכבד במסגרת שיקולי הענישה, ומבחינה זו, גזר הדין אינו משקף את חומרת המעשים, מבחינת גמול והרתעה. ההצתה בוצעה במספר מוקדים, ותוצאותיה היו חמורות ובהן נזק לרכוש ופגיעה ביחסי החוץ של ישראל. יסוד נוסף להחמרה נובע מביצוע המעשים באמצעות חבורה מאורגנת שיצאה לדרך לאחר תכנון מוקדם, וכי עד כה לא נתפסו מרבית המעורבים הישירים. שיקולי ענישה נוספים קשורים לנסיבות האישיות של ראובני, שעברו הפלילי אינו מכביד, ואולם יש סיכון גבוה להישנות התנהגות עבריינית מצדו. גילו הצעיר של ראובני מהווה שיקול לקולה, אך בימ"ש קמא כבר העניק לכך משקל הולם. בסוגיית השיקום של אסירים ביטחוניים, אין הצדקה להקלה בעונש. נוכח כל האמור, מקרה זה אינו שגרתי, והפער בין חומרת המעשים למידת העונש מצדיק התערבות ובשים לב למכלול הנסיבות, ולהרשעתו של ראובני גם בעבירות נוספות, ותוך מתן משקל של ממש למנהגה של ערכאת הערעור שלא למצות את חומרת הדין, הועמד עונשו על 5.5 שנות מאסר לריצוי בפועל.
אשר לערעור המדינה על זיכויו של אסרף, לו יוחסו עבירה של מתן אמצעים לביצוע פשע, לפי סעיף 498(א) לחוק, ועבירה של קשירת קשר להשיג מטרה אסורה, לפי סעיף 500(7) לחוק, דעות השופטים נחלקו. פה אחד נקבע כי אין מקום להתערב בזיכוי של אסרף מעבירה לפי סעיף 498 לחוק העונשין – אמצעים לביצוע פשע, אך השופט עמית בדעת מיעוט קבע כי יש להרשיעו בעבירה לפי סעיף 500(7) לחוק העונשין – קשר למטרה פסולה. השופט עמית ציין כי לא הוכח שאסרף היה חלק מהמעגל הפנימי של מבצעי העבירה, ולא הוכחה ידיעה קונקרטית שלו על הצתת הכנסייה. עם זאת, מכלול הראיות מוכיח כי אסרף הסכים שייעשה ברכבו שימוש לצורך ביצוע עבירה, ובכך היה שותף לקשר להשגת מטרה אסורה. דעת הרוב של השופטים מינץ ואלרון, קבעה כי אין להרשיע את אסרף בעבירה של קשירת קשר למטרה פסולה, שכן היה על התביעה להוכיח מעבר לספק סביר, כי אסרף קַשר קֶשר עם ראובני לשם ביצוע מטרה אסורה, אף מבלי שתצטרך להצביע על המטרה הספציפית שלשמה קשרו השניים קשר ביניהם. ברם "הקלה" זו הנתונה לתביעה קיימת רק במקום שבו היא הוכיחה שהנאשם היה מעורב בקשירת קשר לשם ביצוע מטרה אחת אסורה מבין מטרות אסורות אחרות, ולא כאשר הקשרים נוצרו לשם קידומה של מטרה כשרה. כלומר, אין די בהוכחת האפשרות לקיומה של מטרה אסורה, אלא על התביעה להוכיח מעבר לספק סביר כי הנאשם קַשר קֶשר לקידומה של מטרה אסורה כלשהי מבין מטרות אסורות אחרות שקודמו. לא כן במקרה זה, בו המטרה האסורה ידועה בבירור, אך ספק הוא אם היא הייתה ידועה לאסרף או שמא מסר את רכבו לראובני לשם קידומה של מטרה כשרה ומותרת.

חזרה למעלה

מנהלי

8 [משפט מינהלי]

תצ (ב"ש) 49706-02-18 יניב קידר נ' עיריית אשקלון (מנהלי; יעל רז לוי; 05/08/18) - 11 ע'

עו"ד: רחלי בראל, מוטי גל

נדונה השאלה, האם יש מקום לסילוק על הסף של הבקשה לאישור התובענה הייצוגית שהגישו התובעים בנוגע לסעד של השבת כספים שנגבו מהם בגין קנסות חנייה?
משפט מינהלי – תובענה ייצוגית – תביעת השבה נגד רשות
.
בקשה לסילוק על הסף של בבקשה לאישור התובענה הייצוגית שהגישו התובעים בנוגע לסעד של השבת כספים שנגבו מהם בגין קנסות חנייה.
.
בית המשפט קבע כלהלן:
סעיף 11 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות קובע, כי תובענה ייצוגית ניתן להגיש בגין "תביעה נגד רשות להשבת סכומים שגבתה שלא כדין, כמס, אגרה או תשלום חובה אחר". מכאן עלינו לשאול האם אותם קנסות חנייה שהשבתם מתבקשת בגדר תובענה זו הינם בגדר "תשלום חובה אחר" אותם גובה הרשות ומשכך ניתן להגיש בגינם תובענה ייצוגית, אם לאו.
בעניין איגרא נקבעה הלכה ברורה לפיה לא ניתן להגיש תובענה ייצוגית שעילתה השבת כספים שנגבו בגין קנסות חנייה המוטלים בהליכים פליליים, בשל כך שאלו אינם יכולים לבוא בגדר תשלומי חובה כהגדרתם בסעיף 11 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, אשר ניתן לתבוע את השבתם בתובענה ייצוגית.
יש לדחות על הסף את הבקשה לאישור התובענה הייצוגית ביחס להשבת הכספים שנגבו בגין קנסות החנייה, והבקשה תמשיך להתנהל ביחס לסעדים הנוספים שהתבקשו בה.

חזרה למעלה

9 [משפט מינהלי] [מסים]

תצ (חי') 63824-06-17 מרק פייסחוב נ' עירית חדרה (מנהלי; רון סוקול; 30/07/18) - 9 ע'

עו"ד: י' חן

בית המשפט הורה על סילוק על הסף של הבקשה לאישור התובענה כייצוגית. נקבע כי התביעה אינה תביעה להשבה של "תשלום חובה אחר" במובן פרט 11 לתוספת השנייה לחוק התובענות הייצוגיות.
משפט מינהלי – תובענה ייצוגית – תביעת השבה נגד רשות
מסים – תשלומי חובה – איפיונם
.
בקשה למחיקת בקשה לאישור תובענה ייצוגית על הסף. במוקד הדיון עמדה השאלה, האם התשלומים ששולמו על פי הנטען נכללים בפרט 11 לתוספת השנייה, דהיינו האם מדובר בתשלומי מס, אגרה או תשלום חובה אחר.
.
בית המשפט קבע כלהלן:
על פי חוזר מנכ"ל משרד החינוך, תשלומי הרשות ורכישת השירותים מרצון הם תשלומים וולונטריים הניתנים להורים המעוניינים בכך בלבד, והם כפופים לסכומים המרביים המתפרסמים על ידי משרד החינוך באישור ועדת החינוך של הכנסת. הורים שאינם מעוניינים לשאת בתשלומים אלו, מכל סיבה שהיא, אינם חייבים לעשות שכן. גבייה עבור רכישת שירותים מרצון מותנית בהסכמה אישית בכתב של כל אחד ואחד מן ההורים לתשלום ולשירות.
האמור מלמד כי התשלומים מושא בקשת האישור הם בבחינת 'מחיר', המאופיין בכך שהוא רצוני ולא כפוי – ברצותו נזקק פלוני לשירות ומשלם את 'מחירו', ולהיפך. ודוקו, העובדה שהתשלום המדובר נמצא (או אמור להימצא) בפיקוח, אין בה כדי לשנות ממסקנה זו.
המסקנה היא כי התביעה אינה תביעה להשבה של "תשלום חובה אחר" במובן פרט 11 לתוספת השנייה לחוק התובענות הייצוגיות. על כן, מאחר והבקשה לאישור הוגשה רק כבקשה לפי פרט זה, יש להורות על סילוקה על הסף של הבקשה לאישור התובענה כייצוגית.

חזרה למעלה

10 [תכנון ובנייה] [מקרקעין]

עתמ (חי') 43597-04-18 נסיב גאנם נ' הועדה המקומית לתכנון בקעת בית הכרם (מנהלי; בטינה טאובר; 20/07/18) - 12 ע'

עו"ד:

נדחתה עתירה כנגד החלטה להפקיע שטח קרקע בבעלות העותר. בתוך כך, נדחו טענות העותר הן בעניין סמכותה של הוועדה המחוזית להורות לוועדה המקומית להפקיע את שטח הקרקע הרלוונטי, והן בעניין הצורך הציבורי באותה הפקעה.
תכנון ובנייה – הפקעה – לצרכי ציבור
מקרקעין – הפקעה – לצרכי ציבור
מקרקעין – הפקעה – ביצועה
.
העותר הגיש עתירה מנהלית שהוגשה, כנגד החלטת הוועדה המחוזית לתכנון ובניה, במסגרתה דחתה הוועדה המחוזית התנגדות העותר להפקעת שטח קרקע, המצוי בבעלותו, ובהתאם הורתה לוועדה המקומית לתכנון ולבניה בקעת בית כרם לפעול להפקעת השטח האמור ורישומו על שם המועצה המקומית סאג'ור, שמצדה תפעל לסלול בשטח הקרקע שהופקע, קטע דרך שיהווה גישה קרקעית למגרשים המשיקים לדרך.
.
בית המשפט דחה את העתירה ופסק כלהלן:
סעיף 188 לחוק התכנון והבנייה מעניק אמנם לוועדה המקומית את הסמכות לפעול להפקעת מקרקעין, למטרות ציבוריות. ואולם, לצד סעיף זה עומד כאמור סעיף 189 לחוק התכנון והבנייה, שהסיפא שלו מאפשרת לוועדה המחוזית, במידה והוועדה המקומית אינה עושה שימוש בסמכות שהוענקה לה בסעיפים 188 ו-189 לחוק התכנון והבנייה, ואינה מבצעת הפקעה דרושה למטרות ציבוריות, להורות לוועדה המקומית לבצע את ההפקעה. מכאן,
הסמכות שהוענקה לוועדה המחוזית במסגרת הסיפא לסעיף 189 לחוק התכנון והבנייה, באה להוסיף ולא לגרוע מן הסמכות שהוקנתה לוועדה המקומית בגדרי סעיפים 188 ו-189לחוק, וזו מהווה מסלול חלופי, בו נעשה שימוש כאשר הוועדה המקומית אינה פועלת לשם מימוש הפקעה הדרושה לצורך מטרה ציבורית.
לא עלה בידי העותר להצביע על פגם כלשהו שנפל בהחלטת הוועדה המחוזית להורות על הפקעת שטח הקרקע נשוא העתירה.

חזרה למעלה

מחוזי

11 [בוררות]

הפב (ת"א) 72122-01-18 אליעזר כהנמן נ' שמואל מרקוביץ (מחוזי; ארז יקואל; 06/08/18) - 15 ע'

עו"ד: א' בלום, מ' בייץ, ב' פייל, ד' שמואלביץ, י' ארנון, ד' גדרון, נ' בניה

על הטוען לקיומו של משוא פנים, לצורך העברת בורר מתפקידו, להראות אפשרות ממשית לכך וזו תוכר במקרים חריגים ביותר. בעניינו המבקשים לא הוכיחה קיומה של אפשרות קרובה למדי לקיומו של משוא פנים מצד מי מהבוררים.
בוררות – בורר – העברתו מתפקידו
בוררות – פגם בהליך – חשש ממשי למשוא פנים‏
.
המבקשים עותרים להעברת המשיבים 4-5 מתפקידם כבוררים.
.
בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה ופסק:
החלטה המורה על העברת בורר מתפקידו היא בגדר החריג, על הטוען לקיומו של משוא פנים להראות אפשרות ממשית לכך וזו תוכר במקרים חריגים ביותר. בנסיבות בהן מביע בורר עמדה כנגד צד לבוררות, עוד בטרם החל לשמוע את העדויות, או כאשר הוא מתבטא בחריפות ובלשון בוטה כלפי מי ב"כ הצדדים, יכול ותתגבש הצדקה להעברתו מתפקידו. יש לבחון האם האמירות שביסוד בקשת הפסלות מגבשות הבעת עמדה סופית היוצרת חשש ממשי למשוא פנים. המבקשים לא הוכיחה קיומה של אפשרות קרובה למדי לקיומו של משוא פנים מצד מי מהבוררים. באשר למשיב 4, לא הוכח כי נרקם קשר פסול בינו לבין המשיבים 1-3. ביחס למשיב 5, אכן אמירותיו חמורות ואינן מתיישבות עם התנהלות המצופה מגורם שיפוטי, אך הן אינן מצביעות על היותו בלתי ראוי לאמון הצדדים, או על כך שהתקבע שיקול דעתו. נחזה כי הוא בחר בהתבטאויות שאינן במקומן במבוקשו לקדם את הדיון לכדי שמיעת טענות הצדדים לגופה של הבוררות ולא בנעילת דלת דעתו מלפני טענות המבקשים.

חזרה למעלה

12 [חוזים]

הפ (חי') 69381-09-16 הרצל ציוני נ' רועי שגיא (מחוזי; חננאל שרעבי; 06/08/18) - 33 ע'

עו"ד: אהובה פרידמן

זיכרון דברים עשוי לענות על דרישת המסוימות אף כאשר אינו כולל חלק מהפרטים המהותיים לעסקה, ובלבד שפרטים אלה ניתנים להשלמה על פי דין או על פי הנוהג. בענייננו אין תוקף למסמך שנחתם בין הצדדים, בהעדר מסוימות וגמירת דעת בפרטים מהותיים וחיוניים, שאינם ניתנים להשלמה.
חוזים – כריתת חוזה – היעדרה
חוזים – זיכרון-דברים – תוקפו
.
תובענה להצהרה כי המסמך שנחתם בין הצדדים בנוגע למקרקעין נעדר תוקף משפטי ובטל. לחילופין, להורות על בטלות המסמך בשל פגמים בכריתתו.
.
בית המשפט המחוזי קיבל את התובענה ופסק:
מלכתחילה היה ראוי לקבל את הסכמת הנאמן לעסקה הלכאורית שהתגבשה בין המבקשים למשיבים, לנוכח הליכי פשיטת הרגל של המנוח והיותו הבעלים הרשום של המקרקעין. עם זאת, אין מקום לבטלות המסמך מלכתחילה, לאור עמדת הנאמן לפיה ההסכם שערכו המבקשים והנאמן לא מנע מהמבקשים לבצע עסקה עתידית במקרקעין. זיכרון דברים עשוי לענות על דרישת המסוימות אף כאשר אינו כולל חלק מהפרטים המהותיים לעסקה, ובלבד שפרטים אלה ניתנים להשלמה על פי דין או על פי הנוהג המקובל. בענייננו עסקינן במסמך נעדר מסוימות בחלק מהפרטים החיוניים והמהותיים לעסקת קומבינציה והם אינם ניתנים להשלמה על-פי הדין ו/או הנוהג. העדר הסכמה באותן נקודות מלמד על אי גמירות דעתם של הצדדים, מבחינה אובייקטיבית, לשכלל חוזה תקף ומחייב ביניהם. בהעדר מסוימות וגמירת דעת הצדדים בפרטים מהותיים וחיוניים, שאינם ניתנים להשלמה ע"י הדין ו/או הנוהג, לכן אין עסקינן במסמך משפטי תקף ומחייב.

חזרה למעלה

13 [בוררות]

הפב (ת"א) 68033-07-17 אריאל הרוש נ' מועדון הכדורגל א.ג. בית"ר ירושלים (2001) בע"מ (מחוזי; י. שבח; 26/07/18) - 8 ע'

עו"ד: רועי רוזן, יובל שדמי, אלעד אייזנברג, רונן מוסזון, חגי חביב , יונת חביב

פסק הבוררות, שאינו אלא הוצאה לפועל של החלטה שניתנה בהליך קודם בו לא היה המבקש צד, מחייב את המסקנה שאין בפנינו הליך בוררות ממשי, וממילא תוצרו של ההליך דינו להתבטל על בסיס עילת הביטול שבסעיף 24(9) לחוק הבוררות.
בוררות – פסק בורר – בקשה לביטולו
בוררות – פסק בורר – ביטולו
.
בקשה לביטול פסק בוררות בו התקבלה תביעת מועדון הכדורגל ביתר ירושלים נגד המבקש, שחקן כדורגל, והוא חויב לשלם סכום שנפסק בהליך קודם ע"י המוסד למעמד השחקן, אשר התנהל בין ביתר ירושלים לקבוצה אליה עבר המבקש, כאשר המבקש לא היה צד להליך זה.
.
בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה ופסק:
ידיעת המבקש על קיום ההליך הקודם והכללת סעיף חוזי המתייחס להחלטת המוסד בהסכם שכרת עם הקבוצה שהחל לשחק בשורותיה, אינה מחייבת את המסקנה שהשלים עם ההחלטה. עמדת הבורר כי הוא מחויב להכרעה בהליך הקודם "אפילו שונה דעתו מדעתם", מעקרת את הליך הבוררות מכל תוכן. המבקש לא יכול היה להתגונן כנגד הסכום שנתבע. משהתביעה בבוררות אינה אלא עתירה לאכיפת ההחלטה בהליך הקודם ובהינתן שהמבקש לא נתבע בהליך זה ולא נשמעה עמדתו, הפגם שנפל באי צירופו להליך הקודם אינו יכול לבוא על תיקונו בזכות הטיעון בבוררות, שהרי הבורר סבור שאינו משמש ערכאת על החלטת המוסד, כבול אליה ואינו יכול לבכר על פניה את דעתו שלו. ההימנעות מצירוף המבקש להליך הקודם והליך בוררות שאינו אלא הוצאה לפועל – מחייבים את המסקנה שאין בפנינו הליך בוררות ממשי, וממילא תוצרו של ההליך דינו להתבטל על בסיס עילת הביטול שבסעיף 24(9) לחוק הבוררות. הבורר אף הוסיף ודן בעילה שלא נטענה והרי לנו עילת ביטול נוספת.

חזרה למעלה

14 [רשויות מקומיות]

עמרמ (ת"א) 43198-05-17 ראש עיריית ירושלים נ' ברוך הלפגוט (מחוזי; גרשון גונטובניק; 26/07/18) - 12 ע'

עו"ד: איתן גרשון, מאיר אבירם

בנסיבות העניין, החלטת בית הדין למשמעת של עובדי הרשויות המקומיות, שלא להשעות את המשיב מעבודתו בעירייה עד לתום ההליך הפלילי נגדו – אינה סוטה ממתחם הסבירות.
רשויות מקומיות – שיפוט משמעתי – בית-הדין למשמעת
רשויות מקומיות – שיפוט משמעתי – השעיה
.
ערעור על החלטת בית הדין למשמעת של עובדי הרשויות המקומיות, שבה נדחתה בקשת ראש עיריית ירושלים להשעות את המשיב מעבודתו בעירייה עד לתום ההליך הפלילי נגדו.
.
בית המשפט המחוזי דחה את הערעור ופסק:
הסמכות לקבוע את אמצעי המשמעת ניתנה לבית הדין המשמעתי ורק סטייה ממתחם הסבירות תצדיק התערבות שיפוטית בהחלטותיו. בנסיבות העניין, התוצאה אליה הגיע בית הדין אינה סוטה ממתחם הסבירות. קשת הנסיבות הכלולות בעבירת הפרת האמונים יכולה להיות רחבה ביותר ולכן ביחס לעבירה זו יש לבחון היטב את הנסיבות המתוארות בכתב אישום, עובר לקבלת ההחלטה על ההשעיה המשמעתית. בנסיבות העניין הפגיעה באמון הציבור אינה מכרעת, ומנגד השעיית המשיב מעבודתו לפרק זמן בלתי ידוע, היא אמצעי דראסטי שנזקו מרובה. לא נראה כי קיימת סכנה ממשית שהמשיב ימשיך לבצע עבירות נוספות בעת מילוי תפקידו וממילא דבר אינו מונע מהעירייה לנקוט בצעדים אדמיניסטרטיביים לשם צמצום החשש.

חזרה למעלה

15 [קניין] [זכויות יוצרים]

תא (י-ם) 63876-06-15 עמיאל מיטב נ' בלושטיין מפות ועוד בע"מ (מחוזי; אלכסנדר רון; 25/07/18) - 19 ע'

עו"ד: יהונתן צבי, זיו ברגמן, בעז הניג

אמנם מפה היא יצירה המוגנת בחוק זכויות יוצרים, אולם היא שיקוף של מציאות נתונה שהיא נחלת הציבור. כשעסקינן במידע חשוף לציבור בדבר רחובות ירושלים, הגם ששאבו הנתבעים מידע ממפת התובע, הם לא ניכסו לעצמם חלק מהותי ממנה ואין זו העתקה המקימה עוולה הטעונה פיצוי.
קניין – זכות יוצרים – יצירה
זכויות יוצרים – הגנה – הגבלתה
זכויות יוצרים – זכות יוצרים – הפרה
.
תביעה בטענה שמפת העיר העתיקה של ירושלים שהוכנה על ידי התובע, הועתקה בנסיבות עוולתיות על ידי הנתבעים. מטעם הנתבעים הוגשה הודעה לצד שלישי.
.
בית המשפט המחוזי דחה את התביעה ופסק:
אמנם מפה נמנית עם היצירות המוגנות בחוק זכויות יוצרים, אולם בעוד שיצירה אמנותית לסוגיה מקורה במוחו, ברוחו ובנפשו הייחודית של האמן, מפה היא שיקוף של מציאות נתונה שהיא נחלת הציבור בכללותו. ייתכן ש"הרף" לבחינת הפרות צריך לשקף את התחום שבמוקד הדיון. על ביהמ"ש להעניק לחוק זכויות יוצרים ביחס למידע קרטוגרפי, פרשנות רלוונטית בהקשרי המקום והזמן. הן החוק והן הפסיקה מעניקים להיקף הערך המוגן, פרשנות הלוקחת בחשבון את טיבה הקונקרטי של היצירה שבמוקד ואת נסיבות העניין. הגם ששאבו הנתבעים מידע ממפת התובע, העתקה נרחבת לא הייתה. כאשר במוקד מידע חשוף לציבור, לרבות באינטרנט, בדבר רחובות ירושלים, הרי גם אם התייחסו הנתבעים למפת התובע כאחד ממקורות המידע, לא ניכסו לעצמם חלק מהותי ממנה כלשון סעיף 11 של החוק, ואין זו העתקה המקימה עוולה הטעונה פיצוי.

חזרה למעלה

16 [חברות]

תנג (י-ם) 3027-09-15 שאול בן ארי נ' אלי מתתיהו (מחוזי; אלכסנדר רון; 25/07/18) - 8 ע'

עו"ד: יוסף תוסייה כהן, יונתן לבני

המשיבים 1 ו-2, בהיותם דירקטורים בחברה, הפרו את חובת הנאמנות כלפי החברה באשר נתנו יד להסכם שאינו מתיישב עם האינטרס של החברה.
חברות – תביעה נגזרת – בקשה לאישור תביעה נגזרת
חברות – תביעה נגזרת – אישורה
חברות – דירקטורים – חובותיהם
.
בקשה לאישור תביעה נגזרת בטענה שדמי שכירות שמקבלת החברה מהמשיבה 3 בעבור השכרת נכס מקרקעין נמוכים ומקפחים את החברה.
.
בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה ופסק:
על פני הדברים, נקלעו המשיבים 1 – 2 לניגוד עניינים חד וברור בין שתי חברות שמניותיהן היו בידם – החברה שבמוקד, והמשיבה 3. ובאשר בחברה, לא היו הם בעלי המניות היחידים, נפגע מכך המבקש. בהיותם דירקטורים בחברה, הפרו המשיבים 1 ו-2 את חובת הנאמנות כלפי החברה באשר נתנו הם יד להסכם שאינו מתיישב עם האינטרס של החברה. נזקה של החברה הינו בגובה ההפרש בין דמי השכירות החוזיים על-פי ההסכמים שבתוקף, לבין דמי השכירות המגיעים על-פי חוות-דעת השמאי. זאת, לתקופה של שבע שנים שקדמו למועד הגשת התביעה.

חזרה למעלה

17 [עונשין] [תכנון ובנייה] [דיון פלילי]

עפא (חי') 54316-04-18 נאיל זידאן נ' וועדה מקומית לתכנון ובניה "רכס הכרמל" (מחוזי; נאסר ג'השאן; 16/07/18) - 12 ע'

עו"ד: דוד קצוטי, סלמאן ח'יר

הימנעות ממסירת צו שיפוטי לנמען והסתפקות במסירת המסמך במקום עבודתה של אשתו – אין בה כדי לייצר "חזקת ידיעה" על הצו. בנסיבות דנן לא היה מקום להרשעת המערערים בעבירת הפרת צו שיפוטי. שיעורי הקנסות שהוטלו על המערערים בגין העבירה הנוספת בה הורשעו, הופחתו.
עונשין – עבירות – תכנון ובנייה
תכנון ובנייה – עבירות – אי-קיום צו בית-המשפט
דיון פלילי – המצאת מסמכים – כדין
.
ערעור על פסק דין בגדרו הורשעו המערערים בעבירות של בניה ללא היתר ואי קיום צו הפסקה שיפוטי וצו למניעת פעולות. המערער נידון לקנס בסך 30,000 ₪ וחתימה על התחייבות להימנע מעבירה והמערערת נידונה לקנס בסך 50,000 ₪.
.
בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור בחלקו ופסק:
קביעת בימ"ש קמא לגבי שטח המבנה נופלת בגדר אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות בית המשפט שלערעור. יש לדחות את טענת המערערים לגבי "האכיפה הבררנית" משלא עלה בידי המערערים להוכיחה. לשם הרשעה בעבירת אי קיום צו דרוש יסוד הידיעה על הצו ועל מנת שידע נאשם על צו יש "להודיע לו" – בהודעה על הצו ישירות אליו. הפסיקה הכירה באפשרות שבהליכים שעניינם אי קיום צו שיפוטי, די בכך שהצו היה ידוע לנאשם והוא הפר אותו ביודעין. ניתן להסיק ידיעה ממשית על ההחלטה השיפוטית מעובדות שמובאות בפני ביהמ"ש ובאין ראיות כאלה ניתן להסתפק במסירה כדין של ההחלטה ובמקרה זה קמה "חזקת ידיעה" שניתנת לסתירה ע"י הנאשם. בענייננו לא נקבע כי המערערים ידעו באופן ממשי על הצו. הימנעות מניסיון למסור את המסמך לנמען ולהגיע לביתו, והסתפקות בהגעה למקום עבודתה של אשתו של הנמען ובמסירת המסמך במקום עבודתה – אין בה כדי לייצר אותה "חזקת ידיעה" ואין בה כדי להעביר את הנטל לנאשם על מנת שיסתור אותה. בהיעדר המצאה כדין של צו ההפסקה השיפוטי ומשלא הוכח קיומו של היסוד הנפשי בעבירה לפי סעיף 240 לחוק התכנון והבניה, בכך שהצו הגיע לידיעת המערערים והם הפרו אותו ביודעין, לא היה מקום להרשיעם בעבירת הפרת הצו השיפוטי. בנסיבות העניין יש להורות על הפחתת הקנס שהושת על המערערת מסך 50,000 ₪ לסך 30,000 ₪ ועל הפחתת הקנס שהושת על המערער מסך 30,000 ₪ לסך 18,000. יתר חלקי גזר הדין יעמדו בעינם.

חזרה למעלה

18 [בתי-משפט]

רתק (ב"ש) 26650-08-17 קיי 1914 (1997) בע"מ נ' עופרה שלי (מחוזי; אלון אינפלד; 15/07/18) - 9 ע'

עו"ד: שרון אביב, דרור כהן מוגרבי

נדחה ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בו התקבלה בחלקה תביעת המשיבה לביטול עסקה והשבת התמורה ששילמה בעד המוצר בקיזוז דמי ביטול. אף שיש מקום לחלוק על בית משפט קמא בשאלה המשפטית ושההנמקה נמצאה חסרה, הפגמים בפסק הדין אינם מחייבים את ביטולו, משלא נגרם עיוות דין בנסיבות העניין.
בתי-משפט – ערעור – על פסק-דין בתביעות קטנות
בתי-משפט – בית-משפט לתביעות קטנות – רשות ערעור
.
ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בו התקבלה בחלקה תביעת המשיבה נגד המערערת לביטול עסקה והשבת התמורה ששילמה בעד המוצר בקיזוז דמי ביטול.
.
בית המשפט המחוזי דחה את הערעור ופסק:
בניגוד לאשר קבע בימ"ש קמא, אין מדובר בעסקת מכר מרחוק, אלא בעסקה שבוצעה באופן ישיר בין הצדדים בבית הלקוחה. אין מדובר בעסקת רוכלות שכן הזמן הרב שחלף בין מעשה הרוכלות לבין ההתקשרות של המשיבה כדי להזמין את המוצר, מנתק את הקשר בין שני האירועים. מדובר אפוא בעסקת מכר רגילה בין הצדדים, עליה חלות תקנות הביטול. באשר לשאלה העובדתית – האם נעשה שימוש במוצר, נכון היה שבימ"ש קמא יקבע ממצאי מהימנות מפורשים, ויקבע מסקנותיו לעניין הראיות אשר הצדדים הביאו. הגם שהממצא העובדתי של ביהמ"ש אינו מנומק דיו, הפגמים בפסק הדין אינם מחייבים את ביטולו, שכן לא נגרם עיוות דין בנסיבות העניין. בסופו של יום, נוכח חולשת יותר טענות הערעור לגופן, ונוכח ההנמקה החלקית שניתנה, על פסק הדין לעמוד על כנו, לפחות מבחינת התוצאה.

חזרה למעלה

שלום

19 [נזיקין]

תא (ת"א) 36190-05-13 פלוני נ' עהאדי אבו קוידר (שלום; יחזקאל הראל; 05/08/18) - 31 ע'

עו"ד: יאיר וולף, ברקוביץ

שאלת שיעור הנכות הנפשית שנגרמה לתובע בגין תאונת דרכים, ושיעור הפיצוי שיש לפסוק לו. בנוסף נדרש בית המשפט לשאלת נפקותם של לוחות התמותה הסטטיסטיים המתפרסמים על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, על מנת לקבוע בכמה שנים קוצרה תוחלת חיי התובע בגין תחלואיו.
נזיקין – פיצויים לנפגעי תאונות דרכים – שיעורם
נזיקין – פיצויים לנפגעי תאונות דרכים – פיצויים
נזיקין – פיצויים לנפגעי תאונות דרכים – נזק גוף
נזיקין – פיצויים לנפגעי תאונות דרכים – חישובם
נזיקין – תרופות – פיצויים
.
התובע הגיש תביעה, בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונה שארעה לו. התאונה היא "תאונת דרכים" כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. אין מחלוקת בין הצדדים בשאלת החבות והכיסוי הביטוחי, המחלוקת היא בשאלת שיעור הנזק.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
יש ממש בטענות ב"כ התובע כי על מנת לקבוע נכות בגין מצב רפואי קודם יש צורך בראיות של ממש ולא ניתן להסתפק ברישומים שנעשו, מבלי שהתבססו על בדיקות של ממש.
באשר לנכות הנפשית כתוצאה מהתאונה, הוכח כי עסקינן באדם פסיכוטי שמצבו הנפשי אינו יציב, התנהגותו אינה צפויה, מסוכן לעצמו ולאחרים, במצבו הנוכחי אינו יכול להתגורר לבדו ועקב כך הוא נדרש להשגחה, גם אם לכאורה מצבו העכשווי אינו מחייב זאת.
באשר לשאלת קיצור תוחלת החיים, משתוחלת החיים המתפרסמת ע"י הלמ"ס נקבעת על בסיס תמותה בפועל של אנשים שנפטרו, בין היתר, בגין אותן מחלות בהן לוקה התובע – נשמטה נקודת הייחוס ממנה יש לגזור את קיצור תוחלת החיים של התובע. התבססות על תוחלת החיים הסטטיסטית תגרום לכך שתוחלת חייו של התובע תועמד על תוחלת חיים הקצרה מזו שנכון היה לקבוע.
על מנת לקבוע את קיצור תוחלת החיים הצפוי לאותו נפגע ביחס לתוחלת החיים הסטטיסטית – נכון יהיה להגיש שתי חוות דעת: האחת – של מומחה רפואי, שתקבע את הקיצור האבסולוטי של תוחלת החיים של אותו נפגע בגין אותם תחלואים בהם הוא לוקה, ותתעלם מהלוחות הסטטיסטיים, והשנייה – חוות דעת של סטטיסטיקאי שתנטרל מחישובי הלמ"ס את אותם תחלואים בהם לוקה אותו נפגע, ותביא בחשבון אך ורק את כל שאר התחלואים והסיכונים שהובאו בחשבון על ידי הלמ"ס. את מספר השנים בהן התקצרה תוחלת חיי אותו נפגע יש לנכות מתוחלת החיים של בני גילו, כפי שתקבע באותה חוות דעת סטטיסטית.

חזרה למעלה

20 [נזיקין]

תא (י-ם) 41723-11-15 פלונית נ' מדינת ישראל (שלום; אמיר דהאן; 29/07/18) - 11 ע'

עו"ד: יריב מדר, מיטל אביעד־בן עמי

נדחתה תביעה שהוגשה בטענה למעצר בלתי חוקי. לא נמצא כי הופרה חובת הזהירות של משטרת ישראל, פרקליטות המדינה או מי מטעמם בעת מתן החלטת המעצר.
נזיקין – אחריות – שוטר
נזיקין – אחריות – משטרה
נזיקין – חיוב בנזיקין – בגין מעצר לא חוקי
.
תביעתה של אזרחית בגין מעצר בלתי חוקי שהופעל נגדה בעת חזרה ארצה.
.
בית המשפט דחה את התביעה, ופסק כלהלן:
גם אם סברה הפרקליטה כי היה מקום לעמוד על מעצרה של התובעת, וגם אם העריכה הערכת יתר את השפעתה על המשטרה, עדיין אין הדבר יוצר הוכחת מעצר בחוסר סמכות או בחוסר סבירות. קצין משטרה המפעיל את סמכותו תוך התייעצות בגורמים נוספים הקשורים בעניין החשוד שלפניו רשאי לעשות כן, ולפעמים אף חובתו לעשות כן, כדי לקבל את מלוא המידע העובדתי ומלוא הייעוץ המשפטי בטרם הפעלת סמכותו למעשה הרגיש והפוגעני המתבטא במעצרו של אדם בטרם יובא לפני שופט. במקרה זה, לא הוכח כי עצמאות שיקול דעתו של הקצין נפגעה.
לא נמצא כי הופרה חובת הזהירות של משטרת ישראל, פרקליטות המדינה או מי מטעמם בעת מתן החלטת המעצר. ההחלטה ניתנה בסמכות, והיא סמכותו של קצין משטרה לעצור חשוד בעבירת פשע חמור למשך 24 שעות.

חזרה למעלה

21 [נזיקין] [רשויות מקומיות]

תא (י-ם) 31663-11-13 א. א נ' עירית ירושלים (שלום; מוריה צ'רקה; 26/07/18) - 11 ע'

עו"ד: עדנה אוריון, רוזי אבגי כהן, אליעזר גדות

העירייה אחראית לכך שכאשר נחפרות תעלות לרוחב הכבישים, הן יכוסו באופן מספק, שיאפשר רכיבה בטוחה על אופניים. יחד עם זאת, יש להטיל על התובע אשם תורם בשיעור 30%.
נזיקין – אחריות – רשות מקומית
נזיקין – אשם – אשם תורם
רשויות מקומיות – עיריות – אחריות בנזיקין
.
לטענת התובע, הוא רכב על אופניו, נתקל במכשול בכביש, נפל ונחבל. בגין אירוע זה הוא תובע את עיריית ירושלים, אשר בתחומה מצוי הכביש האמור. העיריה מצידה מכחישה את נסיבות האירוע, את אחריותה ואת הנזק.
.
בית המשפט קבע כלהלן:
כאשר קבלן מבצע עבודה לרוחב הכביש, אשר עלולה לסכן את העוברים והשבים, יש לצפות מהעירייה לפקח שהקבלן לא יעזוב את המקום בטרם יוודא שהוא משאיר אחריו כביש ללא מפגע.
העירייה אחראית לכך שכאשר נחפרות תעלות לרוחב הכבישים, הן יכוסו באופן מספק, שיאפשר רכיבה בטוחה על אופניים. הימצאות תעלה כאמור ללא שלטי אזהרה, מעידה על הפרת החובה האמורה. לפיכך, על העירייה לפצות התובע בגין נזקיו עקב התאונה.
יחד עם זאת, רכיבה בשעת חשיכה ללא פנס, במורד הרחוב, במהירות שאינה מאפשרת הימנעות ממהמורות, מטילה על התובע אשם תורם בשיעור 30%.

חזרה למעלה

22 [הגנת הדייר]

תא (ת"א) 25618-11-14 עירית תל-אביב-יפו נ' שלום מזוז (שלום; כרמלה האפט; 23/07/18) - 16 ע'

עו"ד:

בית המשפט קיבל את תביעת התובעת לפינוי הנתבעים מנכס בהתאם להוראות סעיף 131(8) לחוק הגנת הדייר. נפסק, כי פינוי המושכר ייעשה כנגד תשלום פיצוי כספי במקום סידור חלוף.
הגנת הדייר – פינוי – סידור חלוף
הגנת הדייר – פינוי – עילות פינוי
הגנת הדייר – פינוי – הסכם
.
נכס הכולל מבנה, תוספת בנייה וחצר המצוי בבעלות העירייה ומוחזק על ידי הנתבעים – חלקו בשכירות מוגנת וחלקו בשכירות חופשית. בעבר ייעודו היה מחסן ובשלב מסוים שונה ייעודו לגן אירועים, אולם האישורים הדרושים מהעירייה להפעלתו ככזה, לא ניתנו. העירייה בתביעתה מבקשת לפנות את הנתבעים מהנכס בעוד שהנתבעים, בתביעתם שכנגד, מבקשים פיצויים בשל ההשקעות שהשקיעו בנכס להכשרתו כגן אירועים.
.
בית המשפט קיבל את התביעה העיקרית דחה את התביעה שכנגד ופסק כלהלן:
כתנאי לפינוי הדייר, לפי סעיף 131(8) לחוק הגנת הדייר, יש צורך כי בעל הבית יהיה מדינה או רשות מקומות; יש להוכיח כי המושכר דרוש לצורך ציבורי חיוני ויש להעמיד סידור חלוף. במקרה זה, אין חולק כי בעלת המקרקעין הינה העירייה; הוכח, כי המושכר דרוש לעירייה לשם צורך ציבורי חיוני וכי הנתבעים אינם יכולים ליתן מענה לצורך זה.
סעיף 133 לחוק הגנת הדייר כי סידור חלוף יכול להיות בדרך מתן פיצויים ובלבד שהדייר הסכים לכך או סרב מטעמים שאינם סבירים. בשים לב לעובדה כי הנתבעים עצמם הביעו רצון לקבלת פיצוי כספי ולא הציעו את האפשרות לסידור חלוף בעין, הדרך הראויה הינה לקבוע שכנגד הפינוי המתבקש, יקבלו הנתבעים פיצוי כספי.
אין כל מקום אפוא להתערב בהסכמת הצדדים עצמם ולקבוע כי לנתבעים מגיע פיצוי בשל סיום השכירות בחצר.
יש לדחות את התביעה לפיצוי הנתבעים בגין השקעותיהם בנכס. עיון בהסכם הפשרה מעלה כי הצדדים נתנו את דעתם להשקעות אשר השקיע הנתבע בנכס וכי הנתבעים ויתרו על כל טענה ככל שלא יינתנו האישורים הנדרשים להפעלת גן אירועים בנכס.

חזרה למעלה

ועדות ערר - תכנון ובנייה

23 [תכנון ובנייה]

ערר (מרכז) 1067-05-18 אביטן מרלן ואח׳ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה נתניה (ועדות ערר - תכנון ובנייה; ד״ר אתי רוזנבלום; 11/07/18) - 14 ע'

עו"ד: שמואל אריאלי, עופר צילקר, טל לביא

ועדת הערר המחוזית לתכנון ובניה נמנעה מלהתערב בהחלטת רשות הרישוי של הוועד המקומית לאשר בקשה להיתר לתוספת דירת נכה. טענות העוררת בעניין החללים בקומת הקרקע ובעניין החניה המוצעת בתחום המגרש – נדחו.
תכנון ובנייה – היתר בנייה – דירת נכה
.
העוררתהגישה ערר שעניינו בהחלטת רשות הרישוי של הוועד המקומית לאשר בקשה להיתר לתוספת דירת נכה שהגיש המשיב 2, במקרקעין. הבקשה נשוא הערר הוגשה מכח תכנית 95/7/400 – דירות נכים. שנועדה לאפשר לנכים, אשר אפשרויות המגורים שלהם מצומצמת, להתגורר ברחבי העיר.
.
ועדת העררדחתה את הערר וקבעה כלהלן:
קיימת חשיבות חברתית וערכית בשילוב של קבוצות אוכלוסייה שונות בחברה ובמרחב, לרבות בעלי מוגבלויות, ויש לתת משקל משמעותי לשיקול חשוב זה גם במסגרת התכנון.
החלטת הוועדה המקומית הינה החלטה ראויה המבטיחה כי טרם מתן היתר הבנייה יותאם המצב בקומת הקרקע, בהתייחס לשני החללים למצב שאושר בהיתר הבנייה ובהתאם לכניסות שאושרו בהיתר בנייה זה; באשר לטענה לעניין זכות השימוש בחללים של חדר ההסקה וחדר העגלות, מדובר בעניין קנייני ולא בעניין תכנוני, ולכן אין מקום לקבוע תנאי בנושא זה במסגרת החלטת הוועדה המקומית.
גם בנושא החניה אין מקום להתערב בהחלטת הוועדה המקומית, שהינה סבירה בנסיבות העניין. בעניין זה, החלטת הוועדה המקומית לפיה החניה לדירת הנכה תמוקם בכביש בקרבה למגרש ובתחום המגרש תתווסף חניה שתשמש את כלל הדיירים, היא החלטה סבירה שאין מקום להתערב בה.
כאשרמדובר על אישור בקשה להיתר להקמת דירה לנכה, אשר קיימת חשיבות באישורה, כאשר הצדדים כולם מסכימים כי אין חלופות אחרות למיקום החניה בתחום המגרש ומאחר שבהתאם להחלטת הוועדה המקומית מדובר בשימוש של חנייה לכלל דיירי הבניין, שהיינו שימוש סביר בשטחים המשותפים, הפתרון הראוי הוא לאשר את הבקשה, תוך מתן אפשרות לבעלי הזכויות האחרים לפנות לערכאות המוסמכות בטענות הקנייניות.

חזרה למעלה

24 [תכנון ובנייה]

ערר (מרכז) 8171/11 יחזקאל מגריסו נ' ועדה מקומית לתכנון ולבניה שורקות (ועדות ערר - תכנון ובנייה; רונית אלפר; 11/07/18) - 23 ע'

עו"ד: רווית עברון, תמר איגרא

ועדת הערר נדרשה לשאלת יישום פסקי הדין של בית משפט העליון בפרשות קהתי ובית הכרם – בעניין קביעת היטל השבחה. במרכז הדיון עומדת השאלה: מהי התכנית ממנה יש לגזור את שווי המקרקעין במצב התכנוני הקודם.
תכנון ובנייה – היטל השבחה – קביעתו
תכנון ובנייה – היטל השבחה – שומת היטל השבחה
תכנון ובנייה – היטל השבחה – חישובו
.
העוררים הגישו עררים שעניינם בדרישת היטל השבחה שהוציאה המשיבה בעקבות אישורן של תכניות. במרכז המחלוקת בין הצדדים עומדת השאלה: מהי התכנית ממנה יש לגזור את שווי המקרקעין במצב התכנוני הקודם.
.
ועדת הערר קבעה כלהלן:
בפרשת קהתי קבע בית משפט העליון, כי ככלל, בעל זכויות במקרקעין אינו זכאי לפיצוי בגין תכנית פוגעת כאשר לאחריה אושרה תכנית שהיטיבה את נזקיו. יחד עם זאת, לכלל זה נקבעו חריגים המאפשרים לפסוק לבעל המקרקעין פיצוי וזאת כאשר התכנית הפוגעת גרמה לפגיעה של ממש. פגיעה זו, על אף שהיא שונה מבחינת מרכיביה וחישוביה מתביעת ירידת ערך קלאסית, הוכרה על ידי בית המשפט כמזכה בפיצוי מכח סעיף 197 לחוק.
בפרשת בית הכרם נדונה השאלה האם סעיף 4(5) לתוספת השלישית לחוק חל רק ביחס לשרשרת תכניות משביחות, או שיש להחילו גם בנסיבות בהן שרשרת תכניות אלו כוללת תכנית פוגעת, שגרמה לירידת ערך המקרקעין. בית המשפט, ברוב דעות, קבע, כי סעיף 4(5) חל על רצף תכניות משביחות החלות על המקרקעין באופן שההשבחה מכח תכנית משביחה תבחן אל מול המצב התכנוני שקדם לה, וזאת אף אם מדובר בתכנית פוגעת.
על אף חוסר הקוהרנטיות ביניהן, שתי ההלכות – קהתי ובית הכרם – עודן עומדות בעינן ומהוות הלכות מחייבות, ואלמלא היינו נכנסים לחריג של הלכת קהתי הייתה מתעוררת שאלה משפטית פרשנית לא פשוטה של אופן יישום הלכות אלו במקביל. אלא מאחר ובנסיבות העניין יושם החריג שבהלכת קהתי, לא מתעוררת בענייננו שאלה פרשנית זו וניתן ליישב בין שתי ההלכות מבלי לאבחן ביניהן.

חזרה למעלה

כתבי טענות

25

תא (ת"א) 52193-05-13 וויליס גלובל בע"מ נ' ישעיחי בן ישראל לג'ין - ב"כ עו"ד אלכסנדר כהן (כתבי טענות; 01/06/18) - 5 ע'

עו"ד: אלכסנדר כהן

התביעה יסודה בטענת התובעת לפיה הנתבע הפר התחייבותו להעביר את הבעלות ברכב נשוא התביעה משמו לשמה, ובכך הסב לה נזקים ששיעורם כשווי הרכב

קישורים נוספים:
לפסק-דין בשלום (02-08-2018) תא 52193-05-13 ווילס גלובל בע"מ נ' ישעיחי בן ישראל שופטים: יסכה רוטנברג עו''ד: אלכסנדר כהן

חזרה למעלה

26

תא (קריות) 36813-11-15 אחלאם מגנדף נ' נמארנה סלים - ב"כ עו"ד ראמי עלי (כתבי טענות; ד"ר שלמה מיכאל ארדמן; 01/06/18) - 15 ע'

עו"ד: ראמי עלי

התובעת הגישה כנגד הנתבע תביעה בגין הפרת הבטחת נישואין. בתביעה נטען, כי השניים קיימו טקס אירוסין, ומאז היו מאורסים כשנתיים וחצי. אולם אז ביטל הנתבע את החתונה. התובעת טוענת, כי הסיבה בגינה ביטל הנתבע את החתונה הוא סירובה לערוב לו להלוואה מהבנק בסכום של 250,000 ש"ח.

חזרה למעלה

27

סעש (ב"ש) 25207-11-16 SOSUR MUHAMAD נ' אקו-קלין בע"מ - ב"כ עו"ד דניאל בן-יצחק (כתבי טענות; יוחנן כהן; 01/05/18) - 8 ע'

עו"ד: דניאל בן-יצחק

בתביעה זו התעוררה גם השאלה בדבר תחולת צו ההרחבה בענף הייבוא, ייצוא ומסחר בסיטונאות או בענף התעשייה והמלאכה לפי חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1975 ולחלופין, לתחולת צו ההרחבה בענף המתכת, החשמל, האלקטרוניקה (נוסח משולב), לפי חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1975

קישורים נוספים:
לפסק-דין בעבודה (24-07-2018) סע 25207-11-16 SOSUR MUHAMAD נ' אקו קלין בע"מ שופטים: יוחנן כהן עו''ד: תמיר שטיינוביץ, דניאל בן יצחק

חזרה למעלה

28

תא (י-ם) 9972-02-14 אברהם הירשמן נ' כיכר השבת בע"מ - ב"כ עו"ד דוד הלפר (כתבי טענות; 01/01/18) - 23 ע'

עו"ד: דוד הלפר

תביעה בעילת לשון הרע כנגד נתבעת 1, חברה המפעילה אתר אינטרנט, המשרת בעיקר את הציבור החרדי, בשל פרסומים שפורסמו באתר ופגעו לטענתם בשמם הטוב. ברקע לתביעה, מחלוקת בין תושבי השכונה על שליטה בנכסי מקרקעים שבשכונה

קישורים נוספים:
לפסק-דין בשלום (05-08-2018) תא 9972-02-14 אברהם הירשמן נ' כיכר השבת בע"מ שופטים: אילן סלע עו''ד: אהרון ריבלין, דוד הלפר

חזרה למעלה