פד"י-מייל 251

19/07/2018

עליון

1 [עונשין]

רעפ 10002/17 איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית ע"ר נ' ניסים מור (עליון; נ' סולברג, ג' קרא, ע' גרוסקופף; 18/07/18) - 18 ע'

עו"ד: נילי פינקלשטיין, תמר פרוש מיכה גבאי, אהובה גבאי, איילת רזין בית אור, ברכה וייס

ביהמ"ש העליון החמיר, באופן חריג בגדרי "גלגול שלישי", בעונשו של סמפכ"ל המשטרה לשעבר ניסים מור שהורשע בעבירות של הפרת אמונים והטרדה מינית ב-3 שוטרות, כך שבמקום עונש של 400 שעות שירות לתועלת הציבור יוטל על המשיב עונש של 4 חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות; העונש שקבע בימ"ש שלום חורג במידה ניכרת ממדיניות הענישה הראויה המתבקשת וקיימת חשיבות ציבורית כללית בהעמדת נורמת ענישה ראויה בעבירה של הפרת אמונים והטרדה מינית של נושא משרה בכיר תוך ניצול עמדתו כלפי הכפופים לו במקום העבודה.
עונשין – עבירות – הפרת אמונים
עונשין – עבירות – הטרדה מינית
עונשין – ענישה – דרכי ענישה: עבודות שירות
עונשין – ענישה – דרכי ענישה: שירות לתועלת הציבור
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: התערבות ערכאת ערעור
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות עובדי ציבור
* עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: שיקולים
.
המשיב הורשע לפי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירות של הפרת אמונים ושל הטרדה מינית. ההרשעה באה על רקע קשרים אינטימיים שיצר וניהל המשיב עם שלוש שוטרות בשעה שכיהן כסמפכ"ל, תוך ניצול מעמדו כקצין בכיר ותלותן בו בשל מעמדו, בניגוד לדין ולכללים החלים עליו כעובד ציבור וכקצין משטרה בכיר. בבימ"ש השלום נדון המשיב לעונש של 400 שעות שירות לתועלת הציבור, מאסר מותנה ופיצוי למתלוננות. ערעורים שהגישו שני הצדדים גם יחד על גזר הדין נדחו ועונשו של המשיב נותר על כנו. מכאן בקשת רשות הערעור שהגישה המבקשת אשר עותרת להשתת עונש מאסר של 6 חודשים לריצוי בעבודות שירות תחת שירות לתועלת הציבור (כעמדת דעת המיעוט בביהמ"ש המחוזי). הבקשה נדונה כערעור.
.
ביהמ"ש העליון (מפי השופט ג' קרא בהסכמת השופטים נ' סולברג וע' גרוסקופף) קיבל את הערעור ופסק:
המקרה מצדיק התערבותו של בימ"ש זה, באופן חריג, בקולת העונש ב"גלגול שלישי". שכן עונשו של המשיב חורג במידה ניכרת ממדיניות הענישה הראויה המתבקשת. בהקשר זה התקבלה טענת המבקשת כי עניינה של הבקשה אינו בחריגה מנורמה עונשית נוהגת אלא בצורך לקבוע נורמה עונשית כזו בעבירה של הפרת אמונים והטרדה מינית שבוצעו ע"י נושא משרה בכיר תוך ניצול עמדתו כלפי הכפופים לו במקום העבודה.
במוקד כתב האישום עומדים מעשי המשיב שגיבשו עבירה של הפרת אמונים וכן בכך שהמשיב ביצע את המעשים לאורך תקופה ארוכה, תוך ניצול מעמדו הבכיר, כפיפותן של המתלוננות, מצבן האישי ופערי הכוחות ביניהם לנוכח תלותן בו ומעמדן הנמוך בהיררכיה המשטרתית, בין אם בשל היותן שוטרות זוטרות ובין אם בשל כפיפותן אליו ומידת יכולתו להשפיע על קידומן. היבטים אלו נפקדים ממקרים אחרים שנדונו בפסיקה ולפיכך לא ניתן לגזור מהם גזירה שווה לעניינו של המשיב. יחד עם זאת דווקא ההשוואה של נסיבות המקרה כאן לאותם מקרים שנדונו בפסיקה מלמדת כי אין זה מן הראוי להסתפק בעונש בדמות שירות לתועלת הציבור במקרה זה, המגלה פן חומרה משמעותי בהרבה.
על אף הדמיון בין שירות לתועלת הציבור לבין עבודות השירות, הרי שקיימים הבדלים משמעותיים המבחינים ביניהם. ביהמ"ש עומד על הבדלים אלו ומדגיש, המהות היא כי מי שמבצע עבודות שירות הוא מי שנדון למאסר אך דרך ריצוי העונש הומרה מעונש של מאסר לריצוי מאחורי סורג ובריח לנשיאתו בדרך של עבודות שירות. הבדל משמעותי נוסף נעוץ בגינוי החברתי ובקלון הייחודי הנלווה לעונש מאסר, גם כאשר נקבע כי ניתן לרצותו בדרך של עבודות שירות, כמו גם במגבלות שהוא מטיל על הנושא בו, אשר כפוף לפיקוח שירות בתי הסוהר וחשוף לאפשרות הפקעת עבודות השירות והפעלת עונש המאסר מאחורי סורג ובריח.
סוג העונש הינו גורם חשוב בבחינת מימוש עקרון ההלימה והפער בין שני סוגי העונשים הוא פער מהותי וממשי, המצדיק – ובנסיבות המקרה אף מחייב – התערבות בעונשו של המשיב גם "בגלגול שלישי", כך שבמקום עונש של שירות לתועלת הציבור יוטל על המשיב עונש מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות.
ההתערבות לעיל בסוג העונש מהווה החמרה בענישה, הנדרשת לאור הצורך בהסטת נקודת האיזון בענישת מעשים מסוג זה אל עבר הדגשת האינטרס הציבורי בענישה ראויה. בעונש זה יש לבטא את הגינוי החברתי ההכרחי במעשים מן הסוג האמור שנעשים תוך ניצול עמדת כח שמפקיד הציבור בידי נושאי משרה רמה, על מנת שישרתוהו כהלכה ומופנים כלפי הכפופים להם במקום עבודתם, כשהאחרונים מוצאים עצמם לכודים בין ההכרח להתנגד לבין החשש פן יפגע מעמדם. בכך נפגעים הפרטים הכפופים לנושא המשרה ונפגע אמון הציבור במוסדותיו ובמכהנים בהם.
בנסיבות העניין הוחלט להעמיד את מתחם העונש ההולם על מספר חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות ועד 12 חודשי מאסר לריצוי בפועל. בגדרו של מתחם זה, ולנוכח נסיבותיו של המשיב ובכלל זה קורות חייו ותרומתו לחברה בעשייתו רבת השנים במשטרה ולפני כן בצבא, כמו גם התנהגותו מרגע הידרשו לחקירה הן בפני הגוף החוקר והן בפני שירות המבחן, פיטוריו מהמשטרה תוך ויתור על זכותו לשימוע, ומשאין דרכה של ערכאת הערעור – לא כל שכן "בגלגול שלישי" – למצות את הדין עם נאשם, נקבע כי עונשו של המשיב יועמד על ארבעה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, בכפוף לחוות דעת הממונה על עבודות השירות. וזאת, בנוסף ליתר רכיבי הענישה כפי שהוטלו על המשיב בבימ"ש השלום.

חזרה למעלה

2 [תכנון ובנייה] [בתי-משפט]

רעפ 174/16 רומאן אברהים נ' מדינת ישראל (עליון; ח' מלצר; 18/07/18) - 10 ע'

עו"ד: עמית אופק, סאמי ארשיד

בימ"ש דחה בקשה למתן רשות ערעור שעניינה דחיית בקשת המבקש להארכת מועד כניסתם לתוקף של צווי התאמה והריסה שיפוטיים שניתנו למבנה נשוא ההליך. נפסק כי הבקשה אינה עומדת באמות המידה למתן רשות ערעור, וכי המבקש לא הראה כי עומדת לו עילה טובה, שיש בה כדי לגבור על האינטרס הציבורי בביצוע הצווים, באופן שיש בו להצדיק את המשך דחיית מועד כניסת הצווים לתוקף.
תכנון ובנייה – הריסה – עיכוב ביצוע
בתי-משפט – רשות ערעור – מתי תינתן
.
בקשה למתן רשות ערעור על פסק דין של בימ"ש המחוזי, במסגרתו נדחה ערעור המבקש על החלטת בימ"ש השלום, בגדרה נדחתה בקשת המבקש להארכת מועד כניסתם לתוקף של צווי התאמה והריסה שיפוטיים שניתנו למבנה נשוא ההליך (להלן: הצווים).
.
בית המשפט העליון (השופט ח' מלצר) דחה את הבקשה ופסק כי:
הלכה היא כי בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תתקבל, ככלל, רק במקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית, החורגת מעניינם של הצדדים הישירים להליך, או בנסיבות המעוררות חשש מפני עיוות דין, או אי-צדק חמור שנגרם למבקש. הבקשה אינה עומדת באמות מידה אלו; טענות המבקש הן טענות "ערעוריות" מובהקות, הקשורות לנסיבות הפרטניות של המקרה, ולאופן יישום הדין בנסיבות. טענות מהסוג האמור אינן מצדיקות מתן רשות ערעור. די בטעמים אלו כדי להביא לדחיית הבקשה.
אף לגופם של דברים, דין הבקשה להידחות. בימ"ש השלום הוציא במסגרת גזר דינו את הצווים, לאחר שאישר את הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים והרשיע את המבקש על פי הודאתו בעובדות כתב האישום. במעמד גזר הדין אף ניתנה למבקש ארכה של למעלה משנה עד לכניסת הצווים לתוקף. למרות זאת, בחלוף הזמן, המבקש פנה לבימ"ש השלום בבקשות לדחיית מועד כניסת הצווים לתוקף, ובמשך מספר שנים נעתר לכך בימ"ש השלום, עד שהורה כי האינטרס הציבורי שבאכיפת דיני התכנון והבניה לא מאפשר להוסיף ולדחות את ביצוע הצו לשנים נוספות. ודוק, היעתרות זו לעיכוב ביצוע הצווים, איננה מובנת מאליה, לנוכח הכלל הפסיקתי ולפיו צו הריסה יבוצע ככלל במועדו, ואילו היענות לבקשה לדחיית המועד לביצוע הצו תיעשה רק במקרים חריגים, בהם היתר הבנייה מצוי בהישג יד ורק עיכוב פורמאלי מעכב את קבלתו. בהקשר זה, הנטל להוכיח כי קבלת היתר הבנייה מצוי בפתח מוטל על המבקש את עיכוב ביצוע צו ההריסה, ובעניין זה אין די בטענות בעלמא בדבר קיומו של הליך תכנוני כלשהו.
במקרה זה לא עלה בידי המבקש לעורר ספק, המצדיק בחינה מחודשת של קביעת בימ"ש המחוזי ולפיה אין היתכנות ממשית למתן היתר בנייה למבנה, וכי אין בבקשה כדי להציג סיכויי הכשרה קרובים ומוחשיים כמשקל נגד לאינטרס הציבורי המשמעותי שבאכיפת ההוראה השיפוטית והסרת עבירת הבנייה. אין בנמצא תכנית מתאר חדשה הנמצאת בשלבי תכנון מתקדם באופן שבו ניתן להמשיך ולעכב את ביצוע הצווים, והמבקש אף לא עדכן בכל התקופה שהבקשה הייתה תלויה ועומדת כי חל שינוי במצב התכנוני. נתון זה, בהצטרף לחלוף הזמן ממתן פסק דינו של בימ"ש השלום והוצאת הצווים, והארכות הרבות שניתנו להשלמת הליכי התכנון, מדברים בעד עצמם, ומורים כי אין מקום לשנות מקביעות ערכאות קמא. המבקש עצמו ער לכך שהיתר הבניה איננו מצוי "בהישג ידו". המצב התכנוני לו טוען המבקש טרם הבשיל, ויש בכך כדי לחזק את המסקנה לפיה בדין נקבע בידי ערכאות קמא כי הכשרת המבנה איננה נראית קרובה, ואף קשה להעריך אם תכנית חדשה תצא אל הפועל בעתיד.

חזרה למעלה

3 [דיון פלילי] [עונשין] [תעבורה]

רעפ 5331/18 שלום ויזמן נ' מדינת ישראל (עליון; י' אלרון; 18/07/18) - 7 ע'

עו"ד: חמאדה מסרי

דחיית בקשת רשות ערעור בגלגול שלישי על גז"ד של בימ"ש לתעבורה. נפסק בין היתר, בכל הנוגע לטענות ביחס להחלטתו של ביהמ"ש המחוזי שלא להורות על הכנת תסקיר משלים נוסף בעניינו של המבקש – כי מאחר שעסקינן בהחלטה הנוגעת לעריכת תסקיר משלים נוסף, אחרי תסקיר משלים שלא הצביע על שינוי משמעותי בהתנהלותו של המבקש וביחסו לעבירות שבהן הורשע, החלטתו של ביהמ"ש המחוזי שלא להיעתר לבקשתו של המבקש אינה מקימה עילה למתן רשות לערער.
דיון פלילי – עונש – רשות ערעור
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: התערבות ערכאת ערעור
תעבורה – עבירות – נהיגה בפסילה
עונשין – ענישה – דרכי ענישה: הפעלת מאסר על תנאי
עונשין – ענישה – תסקיר שירות מבחן
.
בקשת רשות ערעור בגלגול שלישי על גז"ד של בימ"ש שלום לתעבורה בגדרו הוטל על המבקש – בעקבות הרשעתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של נהיגה בזמן פסילה; נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף לרכב מאותו סוג; נהיגה ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף; וכן הגדת שם או מען כוזבים – עונש של 14 חודשי מאסר לריצוי בפועל בניכוי ימי מעצרו לצד רכיבי ענישה נוספים. עוד הפעיל ביהמ"ש, בחופף, עונש מאסר מותנה בן 12 חודשים שהיה תלוי ועומד נגד המבקש בגין הרשעה קודמת בעבירות דומות.
.
ביהמ"ש העליון (השופט י' אלרון) דחה את הבקשה מהטעמים הבאים:
המקרה דנא אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים המצדיקים רשות ערעור שני וזאת עפ"י אמות המידה שנקבעו לכך בפסיקה. שכן, לא נמצא כי הבקשה מעוררת שאלות מהותיות, או שהיא מערבת שיקולי צדק ייחודיים, לרבות חשש ממשי מפני עיוות דינו של המבקש.
ביהמ"ש לא שוכנע כי עונשו של המבקש סוטה לחומרא מרמת הענישה המקובלת בנסיבות דומות, ואף להיפך: ביהמ"ש המחוזי החליט להפעיל את עונש המאסר המותנה שהיה תלוי ועומד נגד המבקש בחפיפה מלאה לעונש המאסר בפועל, וזאת חרף הוראת סעיף 58 לחוק העונשין, אשר קובע כי עונשי מאסר על תנאי יופעלו ככלל במצטבר, ולא בחופף. כך שלמעשה מדובר בעונש מקל, בהתחשב בחומרתן הרבה של העבירות שבהן הורשע; בעברו הפלילי המכביד; ובתסקיר המבחן השלילי שהוגש בעניינו.
אין בטענת המבקש ביחס לאופן שבו קבע בימ"ש השלום לתעבורה את מתחמי הענישה בכדי לשנות ממסקנה זו. אמירותיו של ביהמ"ש במסגרת גזר הדין כי "עבירה של נהיגה בזמן פסילה הינה מן החמורות ומתחם הענישה נע בין מאסר על תנאי למאסר מאחורי סורג ובריח, וכשמדובר בעבירה חוזרת המתחם הוא מאסר מאחורי סורג ובריח", וכי "במקרים של פקיעת רישיון נהיגה תקופה ארוכה ושל רצידיביסט מתחם הענישה הוא גם מאחורי סורג ובריח", נועדו להבהיר כי ביחס לחלק מן העבירות שביצע המבקש אין להסתפק בתמהיל ענישה שאינו כולל מרכיב של מאסר בפועל. אין לקרוא לתוך אמירות אלו הבחנה שערך בימ"ש השלום לתעבורה בין העבירות השונות שבהן הורשע המבקש לעניין קביעת מתחמי הענישה. מכל מקום ביהמ"ש אינו סבור כי בנסיבות המקרה דנן יש באופן הגדרתם של מתחמי הענישה כדי להוביל – במישור התוצאתי – לעיוות דינו של המבקש, וודאי שלא באופן אשר מצדיק ערעור "בגלגול שלישי".
גם בהחלטת ביהמ"ש המחוזי להותיר על כנו את עונש המאסר בפועל שהוטל על המבקש, בניגוד להמלצת שירות המבחן, אין כדי לשנות את התוצאה. כידוע, אין לראות בהמלצתו של שירות המבחן הכרעה שיפוטית. הכרעה זו מסורה אך ורק בידיו של ביהמ"ש, אשר בסמכותו לשקול את מכלול השיקולים הרלוונטיים באשר לעונש שיש להטיל על נאשם. בנסיבות העניין, ובייחוד בשים לב לאמות המידה המחמירות הנוהגות ביחס לבקשת רשות ערעור בגלגול שלישי, לא נמצא מקום להתערב באופן שבו הפעיל ביהמ"ש המחוזי את שיקול הדעת המסור לו בעניין זה.
כן לא נמצא ממש בטענות המבקש ביחס להחלטתו של ביהמ"ש המחוזי שלא להורות על הכנת תסקיר משלים נוסף בעניינו. ביחס לסוגיה זו כבר נפסק כי ביהמ"ש שלערעור רשאי להורות על הכנת תסקיר משלים מקום בו היה תסקיר בערכאה הראשונה, אך אין מוטלת עליו חובה לעשות כן. בענייננו, מאחר שעסקינן בהחלטה הנוגעת לעריכת תסקיר משלים נוסף, אחרי תסקיר משלים שלא הצביע על שינוי משמעותי בהתנהלותו של המבקש וביחסו לעבירות שבהן הורשע, החלטתו של ביהמ"ש המחוזי שלא להיעתר לבקשתו של המבקש אינה מקימה עילה למתן רשות לערער.

חזרה למעלה

4 [עבודה] [דיון פלילי]

רעפ 2622/18 איתן אמי- עובדים זרים לבניין בע"מ נ' מדינת ישראל - רשות האוכלוסין וההגירה (עליון; א' שהם; 18/07/18) - 9 ע'

עו"ד: משה מרציאנו, נתאי נדר, רווית צמח

לא נמצא להתערב בגדרי "גלגול שלישי" בהרשעת המבקשים בעבירה של העסקת עובדים זרים ללא מתן מגורים הולמים, בהעדר עמידה באמות המידה למתן רשות ערעור. בבחינת למעלה מן הצורך, לא נמצא ממש בטענת המבקשים, לפיה היה מקום לפעול בעניינם באמצעות כלים מנהליים ולא בהגשת כתב אישום. עוד סבור ביהמ"ש כי טיב העבירה ונסיבות ביצועה אינם מאפשרים "לוותר" על הרשעה, כאמור בהלכת כתב.
עבודה – עובדים זרים – העמדת מגורים הולמים
דיון פלילי – הרשעה – הימנעות מהרשעה
דיון פלילי – תובע – מיהו
.
בקשת רשות ערעור על פס"ד של ביה"ד הארצי לעבודה בגדרו נדחה ערעור המבקש על פס"ד של בי"ד אזורי לעבודה. רקע: במועדים הרלוונטים לכתב האישום, הייתה המבקשת תאגיד להעסקת עובדים זרים בענף הבניין, והמבקש היה מנהלה. בכתב האישום –שהוגש על ידי תובע חיצוני, אשר פעל מטעם רשות האוכלוסין וההגירה – יוחסה למבקשים עבירה של העסקת עובדים זרים ללא מתן מגורים הולמים, ולמבקש יוחסה בנוסף עבירה של הפרת אחריות של נושא משרה. ביה"ד האזורי הרשיע את המבקשים במיוחס להם, דחה את בקשת המבקשים להורות על ביטול הרשעתם וגזר על המבקשת קנס בסך 90,000 ₪; ועל המבקש קנס בסך 45,000 ₪. כמו כן, נקבע שהמבקשים יחתמו על התחייבות להימנע מביצוע העבירות בהן הורשעו, למשך 3 שנים, שאם לא כן, יוטל עליהם הקנס המקסימלי שיהא בתוקף במועד ביצוע העבירות.
.
ביהמ"ש העליון (השופט א' שהם) דחה את הבקשה מהטעמים הבאים:
הבקשה איננה עומדת באמות המידה הידועות למתן רשות ערעור "בגלגול שלישי". חרף ניסיונות המבקשים לעטות על בקשתם כסות של שאלה משפטית עקרונית שעניינה סמכותו של היועץ המשפטי לממשלה לגבי מינוי תובעים חיצוניים, מדובר בסוגיה אשר התבררה והוכרעה בבג"צ 1783/00 בעניין חיפה כימיקלים, כאשר רשויות התביעה פועלות, בהתאם לאמור בפסק דינו של ביהמ"ש העליון. נראה, אפוא, כי הבקשה נסובה על עניינם הפרטי של המבקשים, ואין בפנינו כל שאלה עקרונית הטעונה הכרעה. בנוסף, טענות המבקשים, רובן ככולן, הועלו בפני ביה"ד הארצי, אשר התייחס אליהן בפסק דינו המנומק, ומשכך, נראה כי הבקשה מהווה ניסיון לערוך מעין "מקצה שיפורים" לתוצאת הערעור, ניסיון שאין להיעתר לו. די בטעמים אלו, על מנת לדחות את הבקשה.
בבחינת למעלה מן הצורך, לגופו של עניין, לא נמצא ממש בטענת המבקשים, לפיה היה מקום לפעול בעניינם באמצעות כלים מנהליים ולא בהגשת כתב אישום. ביהמ"ש תמים דעים עם ביה"ד הארצי כי ההחלטה להגיש כתב אישום נגד המבקשים אינה חורגת ממתחם הסבירות, ולפיכך אין הצדקה להתערבות בשיקול דעתה של המשיבה. ביתר שאת אמורים הדברים, נוכח מעשיהם החמורים של המבקשים, והעובדה כי כתב האישום הוגש לאחר שהוטלו קנסות מנהליים על המבקשים בגין ביצוע עבירות נוספות לפי חוק עובדים זרים. כן לא נמצא תימוכין לטענת המבקשים, לפיה התובע החיצוני קיבל את ההחלטה להגיש את כתב האישום ללא אישורו של תובע פנימי.
כן נדחתה בקשת המבקשים לבטל את הרשעתם. בצדק קבע ביה"ד האזורי, כי ההחלטה להימנע מהרשעת המבקשים אינה ראויה בנסיבות ביצוע העבירות על ידי המבקשים, אשר פגעו בזכויותיהם ובתנאי מגוריהם של העובדים הזרים. בנסיבות אלה ביהמ"ש סבור כי טיב העבירה ונסיבות ביצועה אינם מאפשרים "לוותר" על הרשעה, כאמור בהלכת כתב. כן מקובלת על ביהמ"ש עמדתו של ביה"ד הארצי, לפיה המבקשים לא הצביעו על נסיבות חריגות המצדיקות הימנעות מהרשעה בעניינם. נראה, כי ביטול הרשעתם של המבקשים בשל הנזק הכלכלי שעשוי להיגרם להם, אינו מתיישב עם תכלית ההרתעה כלפי מי שעוברים על הוראותיו של חוק עובדים זרים.

חזרה למעלה

5 [בתי-משפט] [נזיקין]

עא 5255/16 פלוני נ' הסתדרות מדיצינית הדסה (עליון; נ' הנדל, מ' מזוז, י' וילנר; 18/07/18) - 10 ע'

עו"ד: יעקב עוזיאל, שרון בר און לבנשטיין, מוסא עותמאן, עמוס גבעון

נדחה ערעור על פסק דין בו נדחתה תביעת המערערים שעניינה רשלנות רפואית בהעדר מקום שערכאת הערעור תתערב בממצאי עובדה ומהימנות שקבעה הערכאה המבררת, וכך ביתר שאת במקרה בו התשתית העובדתית מבוססת על חוות דעת מומחים מקצועיים שהעידו לפני הערכאה המבררת; אף אין מקום להתערב בקביעת בימ"ש קמא כי המערערים לא ביססו קיומו של קשר סיבתי בין הרשלנות הנטענת לנזקי המערער 1 ובקביעתו לעניין דחיית קיומה של עילת החיים בעוולה.
בתי-משפט – ערעור – התערבות במימצאים המבוססים על חוות-דעת
בתי-משפט – ערעור – התערבות במימצאים עובדתיים
בתי-משפט – ערעור – התערבות בממצאי מהימנות
בתי-משפט – ערעור – התערבות ערכאת ערעור
נזיקין – קשר סיבתי – היעדרו
.
מערער 1 ומערער 2, הם אחים אשר אובחנו לאחר לידתם כסובלים ממחלת סקיד (SCID) (להלן: המחלה). הטיפול במחלה זו הוא באמצעות השתלת מח עצם. האחים והוריהם הגישו לבימ"ש המחוזי תביעה בעילת רשלנות רפואית ובה טענו כי המשיבות אחראיות לנזקים שנגרמו למערערים ושייגרמו להם בעתיד. האחד, בעילה של הולדה בעוולה, בגין מעקב הריונות רשלני של אם המערערים, ובגין אי יידועם על האפשרות להולדת יילוד עם מחלה חמורה. השני בגין התרשלות בהשתלת מח עצם למערער 1 בגין מתן מינון יתר של תרופה. בימ"ש המחוזי דחה את התביעה, לאחר שהגיע למסקנה כי לא הוכח קיומו של קשר סיבתי בין ההתנהגות הרשלנית הנטענת כלפי המשיבות לבין נזקיהם של המערערים. מכאן הערעור.
.
בית המשפט העליון (מפי השופטת וילנר ובהסכמת השופטים הנדל ומזוז) דחה את הערעור ופסק כי:
בימ"ש המחוזי ניתח כהלכה את העדויות והראיות, ובכלל זה את חוות דעת ועדויות מומחי הצדדים. מסקנות בימ"ש המחוזי, שנומקו כדבעי, מבוססות על ממצאים שבעובדה ועל ממצאי מהימנות, וכך גם העדפתו את עמדת מומחי המשיבות על פני עמדת מומחי המערערים, בעיקר בנוגע לשאלת הקשר הסיבתי שבין התרשלות המשיבה 1, היא מתן התרופה במינון יתר, לבין הנכות של מערער 1. כלל הוא כי ערכאת הערעור לא תתערב בממצאי עובדה ומהימנות שקבעה הערכאה המבררת על יסוד הראיות ושמיעת העדויות שלפניה באופן בלתי אמצעי, אלא במקרים חריגים. כך ביתר שאת במקרה בו התשתית העובדתית שנקבעה מבוססת על חוות דעתם של מומחים מקצועיים, ובמיוחד אם אותם מומחים העידו לפני הערכאה המבררת. הוא הדין גם בהעדפת חוות דעתו ועמדתו של מומחה אחד על פני המומחה השני, כאשר ניטשת מחלוקת מקצועית בין המומחים. מקרה זה אינו בא בגדר אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות בממצאי בימ"ש המחוזי ובמסקנותיו המבוססות על ממצאים אלו.
בהתאם לאמור, בעניין מתן מינון היתר של התרופה, נקבע כי המערערים לא ביססו באופן משכנע קיומו של קשר סיבתי בין הרשלנות בעת מתן התרופה לבין נזקי המערער 1. יתרה מזאת, בימ"ש המחוזי הוסיף כי על אף שהנטל לא הועבר לכתפיה, משיבה 1 הציגה טיעון משכנע בדבר גורמים אחרים, המנותקים מהתרשלותה, שגרמו לפגיעת המערער 1. הסברים אלה לנזקי מערער 1, המבוססים על תיאוריה רפואית מקובלת ומעוגנים בממצאיו הרפואיים של מערער 1, נמצאו מהימנים ומספקים על-ידי בימ"ש המחוזי, ולא נמצא מקום להתערב במסקנה זו. בנוסף, אין מקום לדון בטענת המערערים כי התיעוד הלקוי שבוצע בזמן אמת על-ידי משיבה 1 בעת מתן מינון יתר של התרופה מהווה נזק ראייתי המצדיק העברת נטל השכנוע למשיבה 1 גם ביסוד הקשר הסיבתי. אף אם היה מקום להעברת הנטל, הרי שמשיבה 1, בניגוד למערערים, הציגה טיעון וראיות משכנעים בעניין היעדר קשר סיבתי. משאין להתערב בקביעות אלו של בימ"ש המחוזי, אין עוד נפקות להכרעה בטענות המערערים בעניין זה.
הקביעות האמורות רלוונטיות אף לעניין דחיית קיומה של עילת החיים בעוולה. מסקנות בימ"ש המחוזי שהובילו לדחיית הטענה בדבר היעדר מתן ייעוץ גנטי כנדרש הושתתו, בין היתר, על ממצאים שבעובדה ועל קביעות בדבר מהימנות עדויות ההורים. המסקנות שהובילו לדחיית הטענה בעניין רשלנות במעקב ההריונות נקבעו על יסוד עמדות המומחים כולם. גם המומחה מטעם המערערים אישר כי בהעדר יכולת לאבחן את המחלה, לא הייתה נפקות לעריכת מעקב ההריונות בדרך זו או אחרת. גם במסקנות אלה לא נמצא טעם של ממש להתערבות.

חזרה למעלה

6 [עונשין] [דיון פלילי]

רעפ 5308/18 נאסר ג'בארין נ' מדינת ישראל אגף המכס והמע"מ (עליון; י' אלרון; 18/07/18) - 7 ע'

עו"ד: ג'רייס דחדולי

אין להרחיב עוד את הפתח הצר שנקבע בעניין לופליאנסקי לסטייה ממתחם הענישה בשל מצבו הרפואי של הנאשם, כך שיכול אף במצב רפואי של בן משפחתו של נאשם כפי שעותר המבקש, אלא בנסיבות ייחודיות, שהמקרה דנן אינו בא בגדרן. מכל מקום, בעניין לופוליאנסקי נקבע כי "את מצבו הרפואי של מי שהורשע בדין יש לאזן עם שיקולים רלוונטיים אחרים, ובכלל אלה הסיכון שנשקף לציבור ממנו". וכן כבר נפסק, לא אחת, כי בעבירות כלכליות – בכלל, ובעבירות מס – בפרט, גובר משקלם של האינטרס הציבורי שבהחמרה בענישה ושל שיקולי ההרתעה, על פני נסיבותיו האישיות של הנאשם.
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: מצב בריאותי
דיון פלילי – ענישה – שיקולי ענישה
דיון פלילי – עונש – רשות ערעור
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות מס
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: שיקולים
.
בקשת רשות ערעור בגלגול שלישי על גז"ד של בימ"ש שלום על-פיו נגזרו על המבקש 14 חודשי מאסר בפועל, 6 חודשי מאסר על-תנאי וקנס בסך של 6,000 ש"ח. זאת בעקבות הרשעת המבקש, על פי הודאתו במסגרת הסדר-טיעון, בשתי עבירות של ניכוי מס תשומות שלא כדין, אחת מהן בנסיבות מחמירות; ובעבירה של הוצאת חשבונית-מס שלא כדין. עיקר טענת המבקש היא כי היה מקום לסטות ממתחם הענישה שקבע בימ"ש השלום בשל נסיבותיו האישיות – מצבה הרפואי של נכדתו הסובלת ממחלה קשה כאשר המבקש מלווה את ביתו בעת הסעת הנכדה לקבלת טיפולים אינטנסיביים בבית-החולים. לטענת המבקש, משנקבע על-ידי בימ"ש זה בעניין לופוליאנסקי, כי ניתן לחרוג ממתחם העונש ההולם בשל מצבו הבריאותי של הנאשם, ולא רק משיקולי שיקום כפי שעולה מנוסחו של סעיף 40ד לחוק העונשין, אזי אין הצדקה להגביל את הבחינה רק למצבו הרפואי של הנאשם עצמו, וניתן להתחשב גם במצב בריאותי של בן משפחה התלוי בנאשם.
.
ביהמ"ש העליון (השופט י' אלרון) דחה את הבקשה מהטעמים הבאים:
הלכה היא כי לא תינתן רשות ערעור עת הבקשה נסובה על חומרת עונש, אלא במקרים חריגים ומיוחדים. המקרה דנן, אינו בא בגדר עניינים אלה, ודינו להידחות אך בשל כך.
בבחינת למעלה מן הצורך, לא נמצאה כל הצדקה לסטייה ממתחם העונש ההולם בענייננו.
המבקש עותר לסטייה ממתחם הענישה לא בשל מצבו הרפואי שלו, כי אם בשל מצבה הרפואי של בת משפחתו. בעניין לופוליאנסקי, עת חרג ממתחם הענישה ההולם בשל מצבו הרפואי החריג של לופוליאנסקי, הקפיד בימ"ש זה וקבע, כי "פתח זה שאנו פותחים כאן לטובת חריגה ממתחם העונש ההולם – פתח צר הוא". ממילא, אין מקום להרחיבו עוד, כפי שעותר המבקש, אלא בנסיבות ייחודיות, שהמקרה דנן אינו בא בגדרן.
מכל מקום, בעניין לופוליאנסקי נקבע כי "את מצבו הרפואי של מי שהורשע בדין יש לאזן עם שיקולים רלוונטיים אחרים, ובכלל אלה הסיכון שנשקף לציבור ממנו".
בענייננו הודגש כי העבירות אותן עבר המבקש, הן עבירות שביצוען קל וחשיפתן קשה, ועל כן נפסק, כי על חומרתן, לצד הנזק הכבד שהן מסבות לאוצר המדינה, לבוא לידי ביטוי בהטלת ענישה מרתיעה. נכונים הדברים מקל וחומר בעניינו של המבקש, אשר הורשע בעבר בביצוע עבירות על חוק מס ערך מוסף, ואף ריצה מאסר בפועל בשל כך, ועל אף האמור לא הרתיעו הדבר מלשוב ולעבור עבירות דומות.
לא זו אף זו, כבר נפסק, לא אחת, כי בעבירות כלכליות – בכלל, ובעבירות מס – בפרט, גובר משקלם של האינטרס הציבורי שבהחמרה בענישה ושל שיקולי ההרתעה, על פני נסיבותיו האישיות של הנאשם.

חזרה למעלה

7 [בתי סוהר] [משפט חוקתי]

רעב 8411/16 בני סלע נ' שירות בתי הסוהר (עליון; ג' קרא, ד' מינץ, א' חיות; 17/07/18) - 24 ע'

עו"ד: סיגל אבנון, גלעד ברנע

דעת רוב: הסדר דיוני שעניינו הגבלת המצבים שבהם רשאי המערער, אסיר, להגיש עתירה ובצידה בקשה לפטור מתשלום האגרה, דינו בטלות משום שהוא אינו עולה בקנה אחד עם הוראת תקנה 9(ב) לתקנות בתי המשפט (אגרות) לפיה בקשה של אסיר או עציר לפטור מתשלום אגרה תידון בעת שמיעת העתירה, ומשום שאינו מידתי ואינו מאזן נכונה בין זכות הגישה של המערער לערכאות ובין האינטרס הציבורי שתומך בהגבלתה.
בתי סוהר – עתירת אסיר – הזכות להגישה
בתי סוהר – עתירת אסיר – פטור מאגרה
בתי סוהר – אסירים – זכויותיהם
משפט חוקתי – זכויות הפרט – זכות הגישה לערכאות שיפוטיות
משפט חוקתי – חוקי יסוד – מידתיות
.
המבקש, אסיר, מגיש עתירות רבות לערכאות השיפוטיות. בימ"ש המחוזי בבאר-שבע קבע הסדר דיוני מיוחד לגבי טיפול בעתירות אסיר עתידיות שיוגשו מטעם המבקש (להלן: ההסדר) כדלקמן: "(א) ככלל, המשיב לא ימציא לבית המשפט עתירות של העותר דנן, ומזכירות בית המשפט לא תקבל עתירות כאמור, אלא בנתון לתשלום האגרה. (ב) על אף האמור בסעיף (א) לעיל, העותר רשאי להגיש עתירה בעניין אחד או שניים, ללא תשלום האגרה מראש, בצירוף בקשה לפטור מאגרה שתידון במסגרת הדיון בעתירה גופה, אם חלפו חודשיים מהגשת עתירתו הקודמת. (ג) במקרים דחופים, העותר רשאי להקדים עתירות; ובלבד שלא יגיש יותר מ-8 עתירות בשנה קלנדארית אחת. במקרים המתאימים אורה, לבקשת העותר, כי עתירה מוצדקת לא תיחשב במכסה זו (ד) המזכירות לא תקבע לדיון עתירה שהוגשה ללא תשלום מראש של האגרה כאמור, לפי סעיפים (ב) או (ג) לעיל, אלא תעבירה להחלטתי בדבר המשך הטיפול בה." עסקינן בבקשת רשות ערעור על פסק דין של בימ"ש המחוזי מרכז-לוד, במסגרתו נמחקה עתירת המבקש לביטול דין משמעתי נגדו, נוכח ההסדר.
.
בית המשפט העליון (מפי הנשיאה חיות ובהסכמת השופט קרא, בניגוד לדעתו החולקת של השופט מינץ) קיבל את הערעור ופסק כי:
ההחלטה מושא ההליך דנן שבגדרה נמחקה עתירת האסיר שהגיש המערער על הסף מיישמת את ההסדר שנועד למנוע עתירות סרק מצד המערער בהיותו "עותר סדרתי". עניינו של ההסדר בהגבלת המצבים שבהם רשאי המערער להגיש עתירה ובצידה בקשה לפטור מתשלום האגרה.
אשר לסמכות בית המשפט, בנסיבות המקרה אין צורך להכריע בשאלה האם ההסדר הדיוני עולה כדי "צו חוסם" ומה ההשלכות הנובעות מכך מבחינת סמכות בימ"ש בכל הנוגע להוצאת צו כאמור. בימ"ש המחוזי לא היה רשאי ליישם את ההסדר משום שהוא אינו עולה בקנה אחד עם תקנה 9(ב) לתקנות לפיה בקשה של אסיר או עציר לפטור מתשלום אגרה תידון בעת שמיעת העתירה. תקנה 9(ב) אינה מאפשרת קביעת הסדר דיוני לפיו שירות בתי הסוהר לא ימציא לבימ"ש עתירות של המערער שלא שולמה בגינן אגרה שבצידן בקשה לפטור מאגרה. התקנה משמיעה כי בעתירות אסיר אין להתלות את שמיעת העתירה גופה בתשלום אגרה. כלומר, מקום בו מגיש אסיר בקשה לפטור מתשלום אגרה יש לדון בבקשה בעת שמיעת העתירה גופה ולא כשלב מקדמי או כתנאי לדיון בעתירה. תקנה 9(ב) קובעת כי בקשה של אסיר לפטור מתשלום אגרה תתברר בפני המותב הדן בהליך העיקרי ותידון באותו מעמד. התכלית הסובייקטיבית של התקנה הייתה ליצור מסלול ייחודי ו"מקוצר" לאסירים לפיו תתברר הבקשה לפטור מתשלום אגרה בד בבד עם העתירה גופה. מבחינת התכלית האובייקטיבית קיימים שיקולים כבדי משקל התומכים בהעדפת פרשנות שאינה מגבילה את זכות הגישה לערכאות של אסירים, מעבר להגבלות הנוצרות בשל עצם השהות במאסר ועיקרם הצורך להבטיח קיום ביקורת שיפוטית קפדנית על תנאי ההחזקה במאסר והצורך להתחשב בקושי הכלכלי שהינו פעמים רבות מנת חלקם של אסירים בעת שהותם במאסר. נוכח האמור, החלטה שיפוטית המורה לשירות בתי הסוהר שלא להמציא למערכת בתי המשפט עתירת אסיר שלא שולמה עליה אגרה, אפילו מוגשת לצידה בקשה לפטור מתשלומה, אינה מתיישבת עם תכלית תקנה 9(ב). בנוסף, הוראות ההסדר אינן מאזנות נכונה בין זכות הגישה של המערער לערכאות ובין האינטרס הציבורי שאותו מיועדות התקנות לשרת. ההסדר מונע, במצבים מסוימים, מבימ"ש ליתן דעתו להליך שנקט המערער. למעשה, ההחלטה איזה הליך יובא בפני בימ"ש מסורה לפי ההסדר לשירות בתי הסוהר, בניגוד לתקנה 9(ב).
אמנם המערער מגיש מספר רב של הליכים. ניתן להניח כי חלק מהליכים אלה הם "הליכי סרק". התנהלות מעין זו יש בה משום הכבדה רבה על בתי המשפט ובכך נגרמת פגיעה במשאבי הציבור ובמתדיינים אחרים. ואולם, החוק הוא שגם לטרדנים שמורה זכות הגישה אל בתי-המשפט, ולא יינעלו בפניהם השערים, כל עוד לא ישונה החוק. עומדים לרשות בית המשפט אמצעים נוספים כדי להתמודד עם תופעה של בעל דין "סדרתי", כגון הטלת הוצאות. לכן, לא היה מקום שבימ"ש קמא יעשה שימוש בהסדר שדינו בטלות; העתירה שנחסמה מכוח ההסדר על הסף תובא בפני בימ"ש קמא ותבחן לגופה.

חזרה למעלה

8 [עונשין]

עפ 4751/17 פלוני נ' מדינת ישראל (עליון; נ' סולברג, י' אלרון, י' וילנר; 17/07/18) - 7 ע'

עו"ד: חיים שוייצר, בני ברקי

נפלה שגגה מלפני הערכאה הדיונית בכך שלא נימקה כנדרש את טעמיה למתחמי הענישה, ולא פרטה את הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, ואשר הובאו בחשבון בעת גזירת העונש. יחד עם זאת, שגגה כגון זו, אינה מצדיקה כשלעצמה את התערבות ערכאת הערעור. ערכאת הערעור בוחנת את גזר הדין, בהתייחס למכלול נסיבות המקרה, ובודקת אם נפלה טעות בתוצאתו הסופית. כזאת לא נמצא בענייננו.
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: התערבות ערכאת ערעור
עונשין – ענישה – מתחם הענישה
עונשין – עבירות – עבירות מין
.
ערעור על גז"ד של בימ"ש מחוזי, בגדרו נגזר על המערער לרצות עונש של 7 שנות מאסר בפועל ומאסר על-תנאי. בנוסף, חויב המערער לשלם למתלוננת – אחייניתו ילידת 1998, ניתנה זרה – פיצוי כספי בסך של 75,000 ₪. זאת בעקבות הרשעתו עפ"י הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בביצוע מעשים מגונים במתלוננת (מספר רב של עבירות); שימוש ברעל מסוכן; פגיעה בפרטיות; גניבה; איומים; היזק לבעל חיים; היזק בזדון.
.
ביהמ"ש העליון (מפי השופט נ' סולברג, בהסכמת השופטים י' אלרון וי' וילנר) דחה את הערעור מהטעמים הבאים:
הלכה פסוקה היא, כי ערכאת הערעור אינה גוזרת את דינו של המערער מחדש, ותתערב בגזר הדין שניתן על-ידי הערכאה הדיונית רק במקרים בהם נפלה טעות מהותית בגזר הדין, או כאשר העונש שנקבע בו, חורג מהמקובל באופן קיצוני.
בנדון דידן, נפלה שגגה מלפני הערכאה הדיונית בכך שלא נימקה כנדרש את טעמיה למתחמי הענישה, ולא פרטה את הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, ואשר הובאו בחשבון בעת גזירת העונש. יחד עם זאת, שגגה כגון זו, אינה מצדיקה כשלעצמה את התערבות ערכאת הערעור. ערכאת הערעור בוחנת את גזר הדין, בהתייחס למכלול נסיבות המקרה, ובודקת אם נפלה טעות בתוצאתו הסופית. טיעוניו של המערער במסגרת הערעור, זהים במהותם לטיעוניו בפני בימ"ש קמא. תוצאת פסק הדין של ביהמ"ש המחוזי מצביעה על כך שביהמ"ש התחשב בכלל הטיעונים שהובאו לפניו, ושיקלל אותם בעת גזירת העונש. משכך, אין מקום להתערב בגזר הדין.
בכל הנוגע לטענת המערער על גובהם היחסי של מתחמי הענישה שנקבעו לעבירות, נפסק כי המערער ניצל את האמון שניתן בו, כדי לבצע במתלוננת עבירות מין, לפגוע בפרטיותה ולהטיל עליה אימה במטרה לשבש את אורחות חייה בדרכים שונות ומשונות. מסכת המעשים הקשה שנחשפה פגעה קשות במתלוננת, והשפעותיה ניכרות בה עד היום. השפעה זו הועצמה גם על רקע מבנה התא המשפחתי של המתלוננת, ותחושת הזרות הבסיסית שהיא חווה בישראל. על ביהמ"ש מוטלת חובה להוקיע מעשים שכאלה בענישה הולמת, ומתחמי הענישה שנקבעו לעבירות הולמים היטב חובה זאת.
השפעת המאסר על המערער, לאור זרותו בישראל ופערי השפה בינו לבין מרבית האסירים, ראויים להישקל במסגרת קביעת העונש. כך גם יש לציין לחיוב את שיתוף הפעולה של המערער עם רשויות החוק, הודייתו במעשים במהלך ההליך המשפטי וחרטתו הכנה עליהם. עם זאת, תוצאת גזר הדין שניתן בביהמ"ש המחוזי משקפת התחשבות גם בנסיבות אלה.

חזרה למעלה

עבודה ארצי

9 [עבודה] [דיון אזרחי]

ער (ארצי) 13603-02-18 אהוד שמחי נ' גירית טכנולוגיות בע"מ (עבודה; לאה גליקסמן, סיגל דוידוב, אילן איטח, נ.צ.: ח' שחר, א' גדעון; 02/07/18) - 12 ע'

עו"ד: נעם מ. זוכמן, דליה בושינסקי

לא היה מקום לקבל לרישום את הערעור שהגישו המשיבים על פסק דין של ביה"ד האזורי. נפסק כי, נוכח המצאת פסק הדין במלואו לב"כ המשיבים דאז באמצעות הפקס והדואר האלקטרוני כבקשתו, כך שהייתה למשיבים ידיעה מלאה עליו, יש להחיל את "כלל הידיעה", ולכן מועד ההמצאה הוא יום ההמצאה בפקס ובדואר אלקטרוני. לפיכך, הערעור על פסק הדין הוגש באיחור ולא מתקיימים "טעמים מיוחדים" המצדיקים הארכת המועד להגשתו.
עבודה – בית-הדין לעבודה – סדרי דין
עבודה – סדרי דין – הארכת מועד
דיון אזרחי – המצאת כתבי-בי-דין – פסק-דין
.
ערעור על החלטת רשמת ביה"ד הארצי, שלפיה נתקבל לרישום ערעורם של המשיבים על פסק דינו של ביה"ד האזורי (להלן: פסק הדין). הרשמת קבעה כי בנסיבות העניין לא ניתן לקבוע שהערעור הוגש באיחור ומשכך יש לקבלו לרישום.
.
בית הדין הארצי לעבודה (מפי השופטת ל' גליקסמן ובהסכמת סגן הנשיאה א' איטח, ס' דוידוב-מוטולה ונציגי הציבור ח' שחר, א' גדעון) קיבל את הערעור ופסק כי:
ביה"ד האזורי לא המציא כדין את פסק הדין לב"כ המשיבים, שכן פסק הדין, האוחז 35 עמודים, הומצא באמצעות הפקס. אולם, נוכח המצאת פסק הדין לב"כ המשיבים בפקס והדואר האלקטרוני כבקשתו, ומשאין מחלוקת כי הומצא לו פסק הדין במלואו, כך שהייתה למשיבים ידיעה מלאה על פסק הדין, יש להחיל את "כלל הידיעה", ולכן מועד ההמצאה הוא יום המצאת פסק הדין בפקס ובדואר אלקטרוני. "גישת הידיעה" תיושם במקרים חריגים בלבד בהם מתקיימים שני תנאים בסיסיים של ידיעה ממשית של בעל הדין על תוכן פסק הדין ואופן התנהגותו בניהול ההליכים מאז. הכלל הוא שיש להעדיף את "כלל ההמצאה" על פני "כלל הידיעה", בתנאי ש"כלל ההמצאה" אינו משמש מנוף להתנהגות חסרת תום לב, בלתי מוצדקת או בלתי מידתית של הצד שכנגד, או לשימוש בלתי סביר בהליכי בית משפט.
בנסיבות בהן ב"כ המשיבים ביקש כי פסק הדין יומצא לו בפקס או בדואר אלקטרוני, על מנת שיוכל לגבש את עמדתו לעניין מכתב הדרישה לביצוע פסק הדין, ופסק הדין במלואו הומצא לו, המשיבים מנועים מלטעון כי פסק הדין לא הומצא להם כדין. בבקשת ב"כ המשיבים כאמור, יש משום יצירת מצג כלפי המערער וב"כ, כי מניין הימים להגשת ערעור החל ביום שבו הומצא לו פסק הדין לפי בקשתו. יש לראות בפניית ב"כ המשיבים לב"כ המערער כי תמציא לו את פסק הדין באמצעות הפקס או המייל כ"דבר מה נוסף" המצדיק להעדיף את "כלל הידיעה" על פני "כלל ההמצאה".
בזמן אמת, במועד שבו הגישו המשיבים את הודעת הערעור, הם לא הסתמכו על כך שהמצאת פסק הדין למשרד בא כוחם אינה בגדר המצאה כדין על פי "כלל ההמצאה" ולכן טרם חלף המועד להגשת ערעור, אלא סברו בטעות שעומד לרשותם פרק זמן בן 45 יום להגשת הערעור. מנגד, ב"כ המשיבים ביקש כי יומצא לו פסק הדין כדי שיוכל לגבש את עמדתו בנוגע למכתב הדרישה, עת אחת האפשרויות היא הגשת ערעור על פסק הדין. נוכח האמור, משלא הוגש ערעור בחלוף 30 יום ממועד ההמצאה, ומשלא ניתנה על ידי ב"כ המשיבים כל הודעה על הכוונה להגיש ערעור, הרי שנוצרה למערער צפייה סבירה כי לא יוגש ערעור, וקבלת הערעור לרישום פוגעת באינטרס ההסתמכות של המערער לסופיות ההתדיינות; לא נמצא כי מתקיימים "טעמים מיוחדים" המצדיקים הארכת המועד להגשת ערעור, כך לא הסברה המוטעית בעניין המועד להגשת ערעור, לא סיכויי הערעור ולא שיעור הסכום שנפסק.

חזרה למעלה

10 [עבודה]

עע (ארצי) 23647-03-17 ולדמיר בקמן נ' איילת השחר בטחון (1993) בע"מ (עבודה; רועי פוליאק, חני אופקגנדלר, מיכאל שפיצר, נ.צ.: א' ירון, ג' צימרמן; 24/06/18) - 14 ע'

עו"ד: יעל קוריצקי

המערער הועסק אצל המשיבה כשומר, עד לפיטוריו. ביה"ד הארצי דחה את מרבית טענות המערער בנוגע לרכיבים בהם נדחתה תביעתו לתשלום זכויות סוציאליות שונות ולפיצויים כנגד המשיבה ובנוגע לאופן חישוב רכיבי הפיצוי שנפסקו לטובתו, ופסק לזכותו תשלומים עבור רכיבי פנסיה שלא הופקדו כדין, פדיון ימי חופשה שלא נוצלו והפרשי פיצויי פיטורין.
עבודה – עובדים – זכויותיהם
עבודה – עובדים – שכר עבודה
עבודה – שכר עבודה – זכויות נלוות
עבודה – פיטורין – בחינתם
עבודה – פיצויי פיטורין – חישובם
עבודה – פיצויי פיטורין – פיצויי הלנה
.
המערער הועסק אצל המשיבה כשומר במשך כ-9.5 שנים, עד לפיטוריו. עסקינן בערעור המערער על פסק דינו של ביה"ד האזורי, שקיבל באופן חלקי בלבד את תביעת המערער לזכויות סוציאליות שונות ולפיצויים, כנגד המשיבה. הערעור נסוב על דחיית תביעותיו של המערער בנוגע לרכיבים בהם תביעתו נדחתה ועל אופן חישוב רכיבי הפיצוי שנפסקו לטובתו.
.
בית הדין הארצי לעבודה (מפי השופט מ' שפיצר ובהסכמת השופטים ר' פוליאק, ח' אופק גנדלר ונציגי הציבור א' ירון, ג' צימרמן) דחה את הערעור ברובו ופסק כי:
אשר לתוספת ותק, ביה"ד האזורי פסק כי על המשיבה לשלם למערער תוספת ותק בגין תקופה בת 14 חודשים על בסיס חישוב של 35 אג' תוספת עבור כל שעת עבודה. המערער מבקש לקבוע כי חלה עליו גם תוספת ותק גבוהה בסך 35 אג' כפי שנקבע בחוזר חשכ"ל, וגם תוספת ותק שעולה משנה לשנה כפי שנקבע בצו ההרחבה בענף השמירה משנת 1973. אלא שביה"ד קמא היטיב עם המערער בכך שקבע כי יש להחיל עליו את הוראות חוזר חשכ"ל על אף שלא הוכח שהמערער הועסק בפועל על ידי גוף הכפוף לחוזר זה. כבר נפסק כי חוזר חשכ"ל אינו מקור נורמטיבי מחייב לענף השמירה. בכוחו לחייב את המדינה בנוגע לדרישות שהיא קובעת למשתתפים במכרזים למתן שירותי שמירה, אך אין בכוחו לחייב מקום ששירותי השמירה אינם ניתנים במסגרת שירות המדינה כאמור. עוד נפסק כי לא ברור שלתוספת הותק שווי שהוא מעבר לזניח. זאת ועוד, לא ברור מהו שווי התוספת לפי הנוסח בהסכם הענפי הרלוונטי. לאור האמור, אין מקום להתערב בקביעות ביה"ד קמא לעניין חיוב המשיבה בתשלום תוספת ותק; המערער זכאי לתשלום רכיבי פנסיה שלא הופקדו כדין.
אשר להפקדות לקרן השתלמות, קרן ההשתלמות לא נפתחה לטובת המערער בשל מחדליו ואינו מקום לפצותו על כך; אשר לחופשות, אין מקום להתערב בקביעת ביה"ד קמא בשאלה כמה ימי חופשה ניצל המערער בפועל. בנוסף, זכאי המערער לפדיון יתרת ימי חופשה שלא נוצלו; אשר לדמי חגים, עובד זכאי לדמי חג עבור ימי חג בהם הוא לא עובד. עבור ימי חג בהם עבד העובד, הוא זכאי לתשלום מוגדל של 150% במקום דמי החג ולא בנוסף אליהם, ולכן המערער לא זכאי לתשלום דמי חג עבור יום חג בו עבד וקיבל בגינו שכר של 150%; אין מקום להתערב בקביעת ביה"ד קמא כי הודע למערער על ביטול משמרת יום קודם, ולפיכך הוא לא זכאי לפיצוי בגין המשמרת; אשר לגילום מס בגין תביעה קודמת (פסק דין פשרה), מס הכנסה מחושב על בסיס שנתי, ולא חודשי. לפיכך, במידה ונוכה משכרו של המערער מס ביתר, על בסיס החישוב השנתי, ביכולתו לפנות לרשויות המס לצורך קבלת החזר; אשר לפיצויי פיטורים, יש לחשב את פיצויי הפיטורין של עובד שעתי בהתאם לחלקיות המשרה שלו בכל חודשי עבודתו כפול שווי שכרו השעתי האחרון. המערער הועסק אצל המשיבה 112 חודשים, במשרה מלאה והוא זכאי להפרשי פיצויי פיטורין; אשר להלנת פיצויי פיטורים, ככלל ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בפסיקת פיצויי הלנה. בענייננו הפעיל ביה"ד האזורי את שיקול דעתו ביחס לכל אחד מרכיבי התביעה להלנת פיצויי פיטורים, ואין הצדקה להתערב בשיקול דעתו.
המערער מלין שמכתב הפיטורין נמסר לו רק כשבועיים לאחר המועד אותו הוא נושא ולכן כי העסקתו הסתיימה שבועיים לאחר מכן, ודורש פיצוי בגין השבועיים בהם לא קיבל שכר. הדעת נותנת כי מכתב הפיטורים הוצא למחרת היום שנועד לשימוע, אליו המערער לא התייצב. ביה"ד קמא דחה את טענות המערער ביחס לאי התייצבותו לשימוע וקבע כי ככל שנבצר ממנו מסיבות רפואיות להתייצב לשימוע, היה עליו להגיש בקשה לדחיית השימוע ומשלא פעל כך אין לו להלין אלא על עצמו, ואין מקום להתערב בכך; הטענה בדבר פגיעה באפשרות מציאת עבודה חלופית, לא הוכחה; אשר לפיטורים בניגוד לחוק וגרימת נזק נפשי ובריאותי, במכתב הפיטורים שנשלח למערער פורטו עילות המתייחסות להתנהגותו ומשבחר המערער שלא להתייצב לשימוע אליו זומן, ביה"ד קמא קבע כי יש לראות בכך ויתור על זכותו להשמיע את טענותיו, ולכן דחה את תביעתו בדין; אין מקום להתערב בקביעת ביה"ד קמא כי לא הוכחה טענת המערער שעקב פיטוריו בניגוד לדין נגרם לו נזק נפשי ובריאותי ומכל מקום תביעת נזיקין מסוג זה איננה בסמכותו של ביה"ד.

חזרה למעלה

עבודה אזורי

11 [ביטוח לאומי] [עבודה]

בל (י-ם) 8703-03-17 מאיר יעקוביאן נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; יפה שטיין; 01/07/18) - 10 ע'

עו"ד: יוסי גיתאי, יסמין דיגרקר

ביה"ד פסק כי לא נותרו לתובע ימי זכאות נוספים לניצול לפי סעיף 171א' לחוק הביטוח הלאומי, לעניין קבלת דמי אבטלה. ביה"ד דחה את טענת התובע כי לפי סעיף 171 לחוק הנ"ל, הוא זכאי לתשלום דמי אבטלה ממועד הגיעו לגיל 35, ל-138 ימים המהווים את התקופה המרבית בהתאם לגילו, ובכפוף לכך שלא קיבל אותם ב-11 החודשים שקדמו בתכוף לאותו החודש, שכן העובדה שהגיע לגיל 35 במהלך התקופה אינה אמורה לזכותו ביותר מ-180% של זכאות.
ביטוח לאומי – ביטוח אבטלה – זכאות
עבודה – ביטוח לאומי – דמי אבטלה
עבודה – ביטוח לאומי – ביטוח אבטלה
.
התובע הגיש תביעה ראשונה לקבלת דמי אבטלה וקיבל תשלום עבור 100 ימי זכאות מקסימאליים. בהמשך הגיש התובע תביעה שנייה, ומתוך 100 ימי זכאות מקסימאליים קיבל תשלום על 80 ימים, לפי סעיף 171(א)(ב)(1) לחוק הביטוח הלאומי (להלן: החוק). בהמשך הגיש התובע תביעה שלישית לדמי אבטלה, ומתוך 100 ימי זכאות מקסימאליים לא קיבל כל תשלום, שכן לשיטת הנתבע התובע ניצל את מלוא ימי הזכאות שלו במסגרת התביעה השנייה. הדיון נסב אודות השאלה האם נותרו לתובע ימי זכאות נוספים לניצול לפי סעיף 171א' לחוק.
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופטת י' שטיין) דחה את התביעה ופסק כי:
התקופה המרבית במהלכה ישולמו דמי האבטלה עבור מספר הימים שנקבעו בחוק היא שנה ממועד תחילת תקופת האבטלה, כאמור בסעיף 171 לחוק לפיו "לא ישולמו דמי אבטלה למובטל בחודש פלוני אם קיבל דמי אבטלה בעד מספר ימים כלהלן באותו חודש ובאחד עשר החודשים שקדמו בתכוף לאותו חודש, ולגבי מבוטח מיוחד ימנו את 11 החודשים האמורים, בלי למנות בהם תקופה של 24 חודשים, לכל היותר, בין מועד פתיחת העסק לבין מועד סגירתו: (1) אם מלאו לו 45 שנים, או שמלאו לו 35 שנים וישנם שלושה תלויים בו כמשמעותם בסעיף 247; (1א) אם מלאו לו 35 שנים ולא מתקיים בו האמור בפסקה (1), או אם טרם מלאו לו 35 שנים וישנם שלושה תלויים בו כמשמעותם בסעיף 247; סעיף 171א לחוק כותרתו "הפחתת שיעור ותקופת התשלום במקרים מיוחדים".
התובע הגיע לגיל 35 במהלך תקופת האבטלה. המחלוקת נובעת מאופן חישוב שונה ופירוש שונה של סעיף 171א' לחוק, וחלות הסעיף במידה והמבוטח מגיע לגיל 35 בתוך תקופת הזכאות. על מנת לקבוע את זכאות התובע לדמי אבטלה נוספים העומדים לזכותו, יש לקרוא במדוקדק את סעיף 171 ו-171א' לחוק, שהתווסף בעקבות חוק ההסדרים, וכן את דברי ההסבר לחוק ההסדרים, המלמד על תכלית השינוי שחל בחוק לצמצם את התקופות המזכות לדמי אבטלה, מאחר שאנשים אינם מחפשים עבודה חלופית, וחוזרים למערכת לקבל דמי אבטלה לאחר תקופת עבודה קצרה. סעיף 171א קובע כי בתקופה של 48 חודשים רצופות הוגבלה זכאותו של המובטל לקבל דמי אבטלה לתקופה שלא תעלה במצטבר על 180% מהתקופה המרבית של תשלום דמי אבטלה.
העובדה שהתובע הגיע לגיל 35 במהלך התקופה אינה משנה לעניין סעיפים 171 ו-171א לחוק. העובדה שהגיע לגיל 35 במהלך התקופה אינה אמורה לזכותו ביותר מ-180% של זכאות. זכאות זו, אינה עולה מלשון סעיף 171א' ולו זאת הייתה כוונת המחוקק, היה עליו לציין זאת במפורש כחריג לכלל. מעבר לכך, נראה כי פרשנות מעין זו תרוקן מתוכן את סעיף 171א' ביחס למי שהגיע לגיל 35 במהלך תקופת הזכאות, ולא לכך התכוון המחוקק. על פניו נראה כי המשמעות של שינוי הגיל הינה אך ורק לכך שבעקבותיו, אופן החישוב הוא של 80% מתוך 138% ולא מתוך 100 שהיה זכאי בטרם הגיע לגיל 35. המצב אליו שואף התובע בפרשנותו יביא לכך שכל מי שהגיע לגיל 35 במהלך תקופת האבטלה החוזרת יהיה זכאי ליותר מ-180% של זכאות בתקופה של 48 חודשים, דבר שלא עולה מלשון החוק, ואף יביא לאפליה לטובה לעומת מבוטחים אחרים, מבלי שיש לכך כל סיבה עניינית. יתרה מכך, פרשנות זו תביא לתמריץ שלילי למציאת עבודה, ולהזדקקות לקופה הציבורית, דבר המנוגד לתכלית החוק. תשלום דמי אבטלה נועד להוות פתרון זמני לתקופת מעבר למי שנפלט ממערכת העבודה וטרם מצא עבודה אחרת. אין הכוונה לייצר זכויות יתר אך ורק בשל שינוי הגיל, וליצירת תמריץ נוסף לחזרה לתקופת האבטלה. לא היה בכוונת המחוקק להרחיב את מסגרת הזכאות לדמי אבטלה, אלא להיפך, גם אם התובע הגיע לגיל 35 במהלך התקופה המזכה.

חזרה למעלה

12 [ביטוח לאומי] [עבודה]

בל (ת"א) 12992-09-16 שלווה בר -סף נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; יפית זלמנוביץ גיסין, נ.צ.: ר' זמני ערמוני, ש' כסיף; 01/07/18) - 11 ע'

עו"ד: עופר בר לב, ישראלה איליין

ביה"ד פסק, תוך עמידה על חובתו של הנתבע ליידע את המבוטחים על זכאותם לקיצבאות, כי התובע, שהתאלמן כשנתיים לאחר עלייתו ארצה, והגיש תביעה לקבלת קיצבת שאירים 18 שנה לאחר פטירת אשתו, זכאי לתשלום הגמלה רטרואקטיבית 7 שנים ממועד הגשת התביעה, ולא שנה אחת רטרואקטיבית בלבד.
ביטוח לאומי – קיצבאות – קיצבת שאירים
ביטוח לאומי – המוסד לביטוח לאומי – התיישנות
ביטוח לאומי – המוסד לביטוח לאומי – חובותיו
עבודה – ביטוח לאומי – שיהוי
.
התובע התאלמן כשנתיים לאחר עלייתו ארצה, והגיש תביעה לקבלת קיצבת שאירים כעבור 18 שנה. הנתבע אישר את תביעתו של התובע לקבלת קיצבת שאירים עבור 12 החודשים שקדמו למועד הגשת התביעה בלבד. מכאן התביעה להורות לנתבע לשלם לתובע קיצבת שאירים רטרואקטיבית ממועד פטירת אשתו.
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופטת י' זלמנוביץ גיסין ונציגי הציבור ר' זמני ערמוני, ש' כסיף) קיבל את התביעה בחלקה ופסק כי:
ביה"ד עמד על הוראת סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי (להלן: החוק) שפורשה בפסיקה כהוראת שיהוי ולא כהוראת התיישנות, ביה"ד ציין כי כבר נפסק כי מקום בו מבוטח אינו תובע את המגיע לו מחוסר ידיעה, או מסיבה טובה אחרת, אין כל הצדקה שלא להעניק לו את הקצבה למפרע, מיום הזכאות. עוד נפסק כי, מבטח כלשהו, והמוסד לביטוח לאומי לא כל שכן, חייב בחובת גילוי מוגברת למבוטח. הטעייה תהא כאשר מי שהתקשר בחוזה עקב הטעייה לרבות אי גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג, או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן.
בענייננו, ידע הנתבע כי אשתו של התובע נפטרה והפסיק את תשלום קצבת הנכות ששולמה לה בשל מחלת הסרטן בה חלתה. ואולם, הנתבע, אף שידע על פטירת המנוחה ועל כך שמדובר בעולים חדשים שבאו לארץ זה מקרוב, לא טרח לשלוח לתובע מכתב ולהבהיר לו כי עומדת לו זכות לקבלת קיצבת שאירים. על המוסד לביטוח לאומי ליידע את המבוטחים על הזכות המוקנית להם בחוק, לקבלת גמלאות ו/או קיצבאות מקום בו מן הנתונים המצויים בידי הנתבע עולה, כי קמה למאן דהוא זכות לקבלת קיצבה.
אילו היה התובע מגיש תביעה לקבלת קיצבת נכות או כל גימלה אחרת המחייבת בדיקה של התובע לצורך קביעת שיעור הגימלה, וזו היתה מוגשת שנים רבות לאחר קרות הארוע המזכה, היתה טענת השיהוי שהעלה הנתבע רלוונטית, משלצורך תשלום הגימלה מחויב היה להדרש למצבו הבריאותי של התובע כפי שהיה שנים רבות קודם לכן ואף האינטרס הציבורי העומד בבסיס הבטחון הסוציאלי מחייב להקל על נתבע את בדיקת התנאים לזכאות המבוטח לקבלת קיצבה זו או אחרת. ואולם, בעניננו, לא נדרש הנתבע לבחינתן או הוכחתן של עובדות המתייחסות למצב בלתי ידוע בעבר, אלא לבחינת מסמכים שהיו מצויים ועודם מצויים בידו; הנתבע הפנה לכך שלא חלה עליו חובה ליידע את מבוטחיו על אפשרויות התביעה העומדות בפניהם, אלא שיש מקום לאבחן בין גימלה מבטיחת הכנסה לבין קיצבת שאירים. הנתבע שילם לתובע את קיצבת השאירים לתקופה של 12 חודשים רטארואקטיבית ממועד הגשת התביעה. ואולם, פרק הזמן בגינו יש לשלם לתובע את הגמלה, רטרואקטיבית, הוא שבע שנים, כפי שנקבע בחוק ההתיישנות. ודוק, מונחת לפתחו של הנתבע בחינת גובה ההכנסות של התובע, שלאחריה תקום לו זכאות לקבלת קיצבת שאירים.

חזרה למעלה

13 [עבודה]

סעש (י-ם) 60123-06-14 דניאלה זילבר נ' משרד החינוך- האגף לחינוך יסודי משרדי ממשלה (עבודה; שרה ברוינר ישרזדה; 27/06/18) - 11 ע'

עו"ד: יואל שמלה, עדי סביר

ביה"ד פסק כי, התנהלות התובעת, עובדת הוראה, הייתה מתוכננת ומוכוונת לקבלת פיצויי פיטורין, וכי התובעת לא הייתה מעוניינת בהמשך העסקתה בנתבע, אלא שבנסיבות העניין אין בכך כדי לפטור את הנתבעת מתשלום פיצויי פיטורין בגין התפטרות התובעת; עם זאת, התובעת אינה זכאית לשכר עבודה לשנת הלימודים הבאה נוכח פיטוריה במועד כדין, ואינה זכאית לפיצוי בגין אבדן דמי אבטלה.
עבודה – פיצויי פיטורין – התפטרות כפיטורין
עבודה – התפטרות – פיצויי פיטורין
עבודה – פיצויי פיטורין – זכאות
עבודה – פיצויי פיטורין – חישובם
עבודה – התפטרות – הרעה בתנאי עבודה
עבודה – שכר עבודה – תביעה לתשלום שכר
.
התובעת היא מרפאה באומנות והועסקה בנתבע כעובדת לא קבועה בהיקפי משרה משתנים. הדיון נסב אודות השאלה מה היו נסיבות התפטרות התובעת, והאם בנסיבות אלה היא זכאית לפיצויי פיטורין; האם לאור נסיבות הפסקת העבודה והמועד בו הודע לתובעת על תנאי עבודתה בשנת הלימודים תשע"ג, זכאית היא לשכר עבודה למשך 12 חודשים נוספים; האם התובעת זכאית לפיצוי בגין אבדן דמי אבטלה עד למציאת מקום עבודה חדש, נוכח אי המצאת מכתב סיום העסקה אלא לאחר זמן רב.
.
בית הדין האזורי לעבודה (סגנית הנשיאה ש' ברוינר ישרזדה) קיבל את התביעה בחלקה ופסק כי:
אשר לשאלה האם יש לראות את התובעת כמתפטרת בנסיבות המזכות בפיצויי פיטורין, התובעת קיבלה מכתב פיטורין בסוף חודש מאי. בכך באו לביטוי סיום יחסי עבודה. בין הצדדים לא הוסכם על התקשרות מחודשת. עם זאת, הצדדים הסכימו כי התובעת התפטרה. הרקע לצמצום משרת התובעת הוא התנהלותה המקצועית והיעדרויותיה הרבות. ואולם, אין כל הסבר לצמצום שעות עבודתה ולא היה מקום להעדר שיבוץ חלופי לתובעת ושיבוץ התובעת לפחות משליש משרה יש בו נזק מהותי עבורה. לאור האמור, היה מקום לסבור כי תנאי העסקתה של התובעת הורעו, ובאופן משמעותי ביותר מבחינת צמצום שעות עבודתה ויתכן גם מבחינת עיכוב הקביעות. עם זאת, התובעת לא ביקשה לשנות את רוע הגזרה, ולא נמצא כי נתנה הזדמנות לנתבע לשבצה לעבודה אחרת. מאידך, נמצא כי לנתבע היה נוח היה בכך שהתובעת לא תעבוד. לתובעת הוצעה הצעה ראויה ומתאימה לעבודה, אך העלאתה לאחר תקופה ארוכה לא חייבה את התובעת להסכים לה באותה עת ולשנות מהודעת ההתפטרות. לסיכום, תנאי ההעסקה של התובעת הורעו מהותית בחודש יולי. התובעת התריעה על כך, אם כי באיחור, והטיפול דרש כחודש וחצי. אף אם לאחר אותה תקופה סירבה התובעת לקבל את התיקון שהוצע, אין בכך משום נטרול של טעמי התפטרותה. לפיכך, גם אם בשלב מאוחר דחתה התובעת את הצעת הנתבעת, הרי שלא יהא בכך כדי לשלול ממנה את הזכאות לפיצויי פיטורין. חישוב פיצויי הפיטורין צריך להיות נגזרת של חלקיות המשרה המשתנה של התובעת, ועל הנתבעת לשלם לתובעת השלמת פיצויי פיטורין ולשחרר את כל הכספים המופקדים לטובתה בכלל הקופות להן בוצעו הפרשות בתקופת העבודה.
אשר לתביעה לפיצוי בגין שכר עבודה לשנת הלימודים הבאה לאחר הפיטורין, התובעת בפועל פוטרה כדין במכתב הפיטורין. מכאן שהטענה לזכאות מכח הפסיקה לפיצוי בגין שכר שנת לימודים שלמה עבור השנה שלאחר הפיטורין, אין לה מקום. גם נוכח הטענה כי התובעת התפטרה, אין מקום לסבור כי היא זכאית לפיצוי כאמור. הפיצוי נועד ליתן פתרון לעובד הוראה העומד מול שוקת שבורה בעת שהוא מגלה ערב פתיחת שנת לימודים, כי אינו מיועד לעבוד בשנת הלימודים הבאה. לא זה היה מצבה של התובעת לכתחילה ובוודאי לא בדיעבד. לתובעת יועד מקום עבודה עם מספר שעות מצומצם בתחילה, ובהמשך יכולה הייתה לקבל שכר בהיקף מלא כפי שהיה קודם לכן. בנוסף, התובעת התמהמהה מאד בהעלאת טענותיה ובכך התגלה אומד דעתה כי אינה מבקשת להמשיך ולהיות מועסקת בנתבע. בנסיבות אלה אין מקום לפצותה בגין אי ההעסקה; על התובעת הייתה מוטלת חובת הקטנת הנזק. העובדה כי בחרה לדחות ההצעה להעסקתה באותה שנת לימודים מהווה הפרת חובה זו. התובעת גם לא הצביעה על כל ניסיון אחר להיות מועסקת בעבודה אחרת עד אותו חודש. משכך דין התביעה לתשלום פיצוי בשווי השכר להידחות.
דין התביעה לפיצוי בגין הפסדי דמי אבטלה להידחות. גם אם נפל פגם בכך שנדרשו לתובעת חודשים ארוכים לקבלת מכתב סיום עבודה, הרי שהתובעת לא הציגה ראיה להתייצבות בפני שירות התעסוקה, אין בפי התובעת הסבר לאי הצגת מכתב הפיטורין, ולא הסבר לאי קבלת דמי אבטלה בדין מתפטרת על יסוד מכתב ההתפטרות שוודאי היה בידה.

חזרה למעלה

מנהלי

14 [משפט מינהלי] [בתי-משפט]

עתמ (חי') 55892-06-18 ח"כ אכרם חסון נ' לשכת עורכי הדין (מנהלי; רון שפירא; 09/07/18) - 7 ע'

עו"ד:

ביהמ"ש מורה על מחיקת עתירה מנהלית – שעניינה בחינות לשכת עורכי הדין משנים 2016-2017, במסגרתה מבקשים העותרים לאכוף על המשיבים מימוש הבטחה מנהלית שלטענתם ניתנה ע"י המשיבים או מי מהם, והופרה. מדובר בעתירה שהוגשה בחוסר סמכות מקומית, המבקשת לדון בהסדר בדיקתן של בחינות שנדונו כבר על ידי בתי המשפט השונים, כולל ביהמ"ש העליון, וכמו כן אינה ערוכה כראוי וכוללת מסמכים חלקיים באופן המהווה חוסר ניקיון כפיים המצדיק כשלעצמו מחיקת העתירה. בנוסף, אין בתשתית הראייתית שהוצגה ביסוס של העילה שלה טוענים העותרים – קיומה של הבטחה מנהלית (שהופרה).
משפט מינהלי – עתירה מינהלית – חוסר נקיון כפיים
משפט מינהלי – עתירה מינהלית – שיהוי
בתי-משפט – סמכות – סמכות מקומית
משפט מינהלי – הבטחה שלטונית – היעדרה
משפט מינהלי – הבטחה שלטונית – מבחנים להיותה מחייבת
.
עתירה מנהלית שעניינה בחינות לשכת עורכי הדין משנים 2016-2017, במסגרתה מבקשים העותרים לאכוף על המשיבים – לשכת עורכי הדין והעומדים בראשה וכן שרת המשפטים – מימוש הבטחה מנהלית שלטענתם ניתנה ע"י המשיבים או מי מהם, והופרה. העותרים מתבססים בטענתם להבטחה שלטונית על דברים שנאמרו על ידי ראש הלשכה בפרוטוקול ועדת החוקה, חוק ומשפט בכנסת, כי אותו פקטור שיחול בבחינות ללשכת רואי החשבון יחול בבחינות ללשכת עורכי הדין וכן כי אותו פקטור שיעשה בהסתדרות הרפואית גם לשכת עורכי הדין תעשה. לטענת העותרים מדובר בהבטחה מינהלית וכי הבטחה זו הופרה.
.
ביהמ"ש לעניינים מנהלים מחק את העתירה על הסף ופסק:
יש למחוק את העתירה על הסף, זאת בשל העדר סמכות מקומית לדון בעתירה, היותה ערוכה שלא כראוי בצירוף מסמכים חלקיים ובחוסר ניקיון כפיים וכן מאחר שהעתירה מעלה טענות כנגד בחינות שנבחנו ואושרו, בכפוף לתיקונים, על ידי בתי המשפט, לרבות בביהמ"ש העליון שהכריע במחלוקות בנוגע אליהן. בנוסף צוין כי אין בתשתית הראייתית שהוצגה ביסוס של העילה שלה טוענים העותרים.
העדר סמכות מקומית: תקנה 2(א) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), קובעת כי עתירה מנהלית תוגש לביהמ"ש שבאזור שיפוטו ניתנה החלטה של רשות אשר נגדה מוגשת העתירה. בענייננו אין מדובר בהחלטה (או אי מתן החלטה) או הבטחה שניתנו באזור השיפוט של בימ"ש זה. ככל שביהמ"ש סבר כי העתירה מגלה עילה, וספק כי זה הוא המצב, הרי שלטענת העותרים נאמרו דברים המהווים הבטחה שלטונית בירושלים. מכאן שלכאורה הסמכות המקומית לדון בעתירה מסורה לבימ"ש לעניינים מנהליים שבביהמ"ש המחוזי בירושלים (שם נדונו גם עתירות אחרות כנגד בחינות ההסמכה של לשכת עורכי הדין). טענות העותרים לקנית סמכות בחיפה מהטעמים שפורטו על ידם מנוגדות לסדרי הדין. כבר מטעם זה קמה עילה למחיקת את העתירה על הסף.
מעשה עשוי ושיהוי בפניה לביהמ"ש: בנסיבות העניין, כאשר העותרים מלינים על הסדרים שחלו לגבי בחינות 2016-2017, שלגביהן ניתנו החלטות של בתי המשפט ואף ביהמ"ש העליון הכריע לגביהן, וכאמור הבחינות במתכונתן אושרו ע"י בתי המשפט (בכפוף לתיקונים קלים), הרי שמדובר במעשה עשוי שעל תקיפתו במסגרת הליך מנהלי חל שיהוי קיצוני. בנסיבות אלו אין הצדקה לדון שוב בהסדר החל לגבי בחינות אלה במסגרת עתירה זו.
העדר קיומה של הבטחה מנהלית: בהתאם לפסיקה, הבטחה מנהלית היא הבטחה שניתנה על-ידי בעל שררה בגדר סמכותו החוקית בכוונה שיהיה לה תוקף משפטי והצד השני מקבל אותה בצורה זו. על מנת להוכיח שכלולה של הבטחה מנהלית, על הטוען לקיומה להראות כי ניתנה הבטחה ברורה ומפורשת; על ידי בעל סמכות לתיתה; בכוונה להקנות לה תוקף משפטי; וכי אין צידוק חוקי לשנותה או לבטלה. במקרה דנא העותרים אינם מצביעים על בסיס כלשהו לטענתם בדבר קיומה של הבטחה מנהלית ברורה ומפורשת כלשהי שניתנה על ידי בעל סמכות לתיתה בכוונה להקנות לה תוקף משפטי.
חוסר ניקיון כפיים: הבקשה אינה ערוכה כראוי וכוללת מסמכים חלקיים באופן המהווה חוסר ניקיון כפיים המצדיק כשלעצמו מחיקת העתירה. בהקשר זה צוין בין היתר כי מקריאת הפרוטוקול המלא של הוועדה בכנסת ניתן לראות כי העותרים מפנים לכמה משפטים שוליים שנאמרו במהלך ויכוח על ידי ראש הלשכה הסותרים את רוח הדברים שאמר ראש הלשכה באותו פרוטוקול כי הגורם היחיד המוסמך לקבוע את ניקוד הבחינה הינה ועדת הבחינות הממונה על ידי שרת המשפטים.
בנוסף, לא צורפה לעתירה כל פניה לוועדת הבחינות, שהיא הגורם המוסמך לשקול את השינוי בשיטת מתן הציונים בבחינה, וממילא לא ניתנה החלטה ע"י ועדת הבחינות. לכאורה, בהקשר זה, לא מוצה הליך מנהלי.
ביהמ"ש מדגיש כי הורה על מחיקת העתירה על הסף, ולא על דחייתה וזאת לפנים משורת הדין, בכדי לאפשר לעותרים לאסוף חומר נדרש וחסר, ככל שיש כזה, ולתקן את כתבי הטענות בהתאם לכללי הסמכות וסדרי הדין בהליך המתאים.

חזרה למעלה

מחוזי

15 [משפחה] [דיון אזרחי]

רמש (חי') 45431-12-17 ח.ר נ' ל.ר (מחוזי; סארי ג'יוסי; 13/07/18) - 6 ע'

עו"ד: א' נחמני, ש' כהן

לצורך חישוב שכר טרחת כונס שמונה לשם פירוק השיתוף במקרקעין של בני זוג, אין להבחין בין מכירה של מחצית הנכס לשותף האחד לבין מכירתו כולו, במיוחד כאשר המכירה לשותף נעשתה לאחר עריכת התמחרות תוך השתתפות צד ג'. שכר הטרחה ייגזר לא מתשלומי המימוש אלא משווי הנכס הכולל.
משפחה – בית-המשפט לענייני משפחה – סמכותו
דיון אזרחי – כונסי נכסים – שכרם
.
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה בערעור על החלטת רשם ההוצל"פ בעניין שכר טרחת כונס הנכסים אשר מונה לשם פירוק השיתוף בנכס מקרקעין של בני זוג על דרך מכירתו. הנכס נמכר לאחד מבני הזוג לאחר עריכת התמחרות.
.
בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה ופסק:
יש לגזור את שכר טרחת הכונס לא מתשלומי המימוש אלא משווי הנכס הכולל. מינוי הכונס נועד ליישם את החלטת פירוק השיתוף ואין נפקות לעובדה כי זה נעשה על דרך רכישת שותף את חלקו של השותף האחר. אין להבחין לצורך חישוב שכר טרחת הכונס בין מכירה של מחצית הנכס לבין מכירתו כולו,
במיוחד כאשר המכירה לשותף נעשתה לאחר עריכת התמחרות תוך השתתפות צד ג'. גם מבחינת היקף העבודה אין הבדל בין זו שנעשתה במקרה דנן לבין זו שהייתה נעשית אילו הנכס היה נמכר בשלמות לצד ג'. בית משפט לענייני משפחה מוסמך להבהיר החלטה שנתן בגדרי ערעור שהוגש לפניו על החלטת הרשם שבידיו הפקיד את מלאכת הפיקוח על פירוק השיתוף, ומבלי שזה ביקש את הבהרת ביהמ"ש.

חזרה למעלה

16 [עונשין]

תפ (חי') 58507-02-18 מדינת ישראל נ' אוריאן טריפונוב (מחוזי; יחיאל ליפשיץ; 10/07/18) - 7 ע'

עו"ד: תומר בן חמו

הערך החברתי המוגן בעבירות סמים הוא בריאות הציבור ושלומו הפיזי והנפשי. במקרה הנדון, העבירה העיקרית הינה הדחת הקטינים. המחוקק בחר (בצדק) להחמיר בכגון דא, משום האינטרס הברור שבהגנת קטינים. עם זאת, בבוא ביהמ"ש לקבוע את מתחם העונש ההולם במקרה קונקרטי, יש להתחשב בסוג הסם, כמותו, מספר מקרי הסחר וההדחה, הפרשי הגילאים וכו'.
עונשין – ענישה – עקרון ההלימה‏
עונשין – ענישה – מתחם הענישה
עונשין – ענישה – הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות סמים
.
הנאשם הורשע (ע"פ הודאתו) בהדחת קטין לסמים מסוכנים, סחר בסם מסוכן והחזקת סם מסוכן שלא כדין. הודיית הנאשם הייתה במסגרת הסדר טיעון שכלל תיקון כתב האישום אך לא כלל הסכמה עונשית.
.
ביהמ"ש המחוזי קבע בגזר דינו כי:
ע"פ תיקון 113, העיקרון המנחה בענישה הוא עקרון ההלימה. כמו כן, הגדיר תיקון 113 את מדרג שיקולי הענישה לפי הסדר הבא: הלימה, שיקום, הגנה על שלום הציבור, הרתעה אישית והרתעת הרבים. ועוד, הראשון בקביעת העונש הוא קביעת מתחם העונש ההולם. במסגרת השיקולים נלקחים: (1) הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה ומידת הפגיעה בו; (2) מדיניות הענישה הנהוגה; (3) נסיבות הקשורות בביצוע העבירה. המתחם מתייחס למקרה קונקרטי, ולא ניתן לקבוע מראש מתחם ע"פ העבירה בלבד.
הערך החברתי המוגן בעבירות סמים הוא בריאות הציבור ושלומו הפיזי והנפשי מפני הנזקים הישירים והעקיפים הנגרמים עקב השימוש בסמים. בענייננו, העבירה העיקרית הינה הדחת הקטינים. המחוקק בחר – ובצדק – להחמיר בנדון משום האינטרס הברור שבהגנת קטינים. חומרת הדבר באה לידי ביטוי בקביעת המחוקק את העונש המקסימאלי על 25 שנות מאסר. עם זאת, בבוא בית המשפט לקבוע את המתחם במקרה קונקרטי, יש להתחשב בסוג הסם, כמותו, מספר מקרי הסחר וההדחה, הפרשי הגילאים, וכו'.
לחומרה יש להפנות לעצם ביצוע העבירות ע"י הנאשם, שבהיותו בגיר מכר סמים מסוג חשיש וקנאביס לקטינים (וכן לבגיר). מדובר במקרים שהתפרסו על פני מספר שבועות וכללו מספר לא קטן של מקרים. מנגד עומדים הנתונים הבאים: הפרש הגילאים בין הנאשם לקטינים לא היה משמעותי; אין מדובר בקטינים "קטנים" אלא בני 16 או 17 שנים; לא נטען כי הנאשם הוא זה שהכיר לקטינים את עולם הסמים; סוג הסמים אינו נמנה עם אלה המכונים קשים; כל עסקה הייתה בהיקף קטן יחסית. נתונים אלה בכללותם מובילים למסקנה כי אין מדובר באירוע כולל שניתן למקמו בחלק החמור של מנעד המקרים בתחום זה.
רמת הענישה הנוהגת נעה בין מספר חודשי מאסר, שיכול וירוצו בעבודות שירות, ועד 24 חודשי מאסר.
מתחם העונש ההולם בענייננו נע בין מספר חודשי מאסר ועד 20 חודשי מאסר. לא נמצא מקום לסטות ממנו לכאן או לכאן. לגבי הנסיבות שאינן נוגעות בביצוע העבירות, הובאו לזכות הנאשם גילו הצעיר, נסיבות חייו והיעדר עבר פלילי. עוד ניתנה הדעת לתקופה בה הוא שוהה במעצר, להודייתו ולחיסכון בזמן שיפוטי. בשים לב לכלל הנתונים, נמצא להסתפק בעונש מאסר בפועל מתון: 8 חודשי מאסר בפועל.

חזרה למעלה

17 [דיון פלילי]

עמת (ת"א) 35790-05-18 חיים ברק כהן נ' מדינת ישראל (מחוזי; גרשון גונטובניק; 10/07/18) - 16 ע'

עו"ד: דפנה יבין

התקבל בחלקו ערר בעניין התנאים המגבילים שהוטלו על העורר אגב ניהול ההליך הפלילי נגדו, בגין הטרדה ופגיעה בפרטיות ראשי המערכת הבנקאית בישראל. ביטול תנאי ההרחקה בכללותו הוא מרחיק לכת, אם כי אפשר לשקול את צמצומו בכפוף לתנאים מסוימים.
דיון פלילי – שחרור בערובה – תנאי שחרור
.
ערר על החלטת בית משפט קמא שדחה את בקשת העורר לעיון חוזר בתנאים המגבילים, שהוטלו עליו אגב ניהול ההליך הפלילי נגדו, ולצמצומם. העורר מואשם בהטרדה ופגיעה בפרטיות ראשי המערכת הבנקאית בישראל.
.
בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה בחלקה ופסק:
גם אם אופן גביית החובות על ידי הבנקים ראוי לדיון ולליבון ציבורי, המטרה אינה מקדשת את כל האמצעים ונראה שהעורר וחבריו למחאה חצו קווים אדומים. חופש הביטוי אינו מצדיק פגיעה בפרטיותם ובכבודם של בני המשפחה של נושאי התפקיד הבנקאי. ביטול תנאי ההרחקה בכללותו הוא מרחיק לכת, אם כי אפשר לשקול את צמצומו, על מנת לאזן בין חופש הביטוי לבין האינטרסים הנוגדים. אין מקום להסיר את המגבלה בנוגע לבני משפחות המנכ"לים, למחאה מול ביתם הפרטי של המנכ"לים, או ביחס לכל זירת פעילות פרטית אחרת שלהם. לעומת זאת, הרחקה ממוסדות פעילות של המערכת הבנקאית והכלכלית או מול מקומות התכנסות מקצועית שהמנכ"לים מצויים בהם, עולה כדי פגיעה לא מידתית בחופש הביטוי ובזכות המחאה של העורר. יש לצמצם את הוראת ההרחקה במישור פעילות זה, בכפוף לכך שלא יתאפשר לעורר למחות בדרך של הצמדות פיזית או הגעה לקרבה פיזית למנכ"לים. כמו כן, לא יתאפשר לעורר למחות כך שמלל המחאה יתייחס להליך הפלילי התלוי ועומד.

חזרה למעלה

18 [דיון אזרחי] [הגנת הצרכן]

תצ (מרכז) 22641-07-17 עודד דנקה נ' יונה אברך בע"מ (מחוזי; הדס עובדיה; 08/07/18) - 6 ע'

עו"ד: עודד מאור, אלי רון

אושרה הסתלקות מבקשה לאישור תובענה ייצוגית בה נטען כי המשיבה אינה מציגה על גבי שילוט חיצוני את מחירי הדלק בתחנות תדלוק ואת העובדה כי היא גובה תוספת נוספת בגין תדלוק בלילה, בשבת ובחג.
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – בקשה להסתלקות מבקשה לאישור תובענה ייצוגית
הגנת הצרכן – תובענה ייצוגית – הסתלקות
.
בקשה מוסכמת להסתלקות מבקשה לאישור תובענה ייצוגית בה נטען כי המשיבה, אשר מפעילה מספר תחנות תדלוק, אינה מציגה על גבי שילוט חיצוני את מחירי הדלק ואת העובדה כי היא גובה תוספת נוספת בגין תדלוק בלילה, בשבת ובחג.

בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה ופסק:
בעקבות הליך גישור שנוהל בין הצדדים התחייבה המשיבה לבצע פעולות כך שתעמוד בדרישות חוק משק הדלק ותקנות משק הדלק ולהקפיד מעתה ואילך על הצגת המחירים בתחנות התדלוק המופעלות על ידה, בהתאם להוראות הדין. בנסיבות העניין, יש לאשר את ההסתלקות. באשר לגמול ושכר הטרחה המומלצים בענייננו, בהתחשב בשיקולים הרלוונטיים ובמכלול נסיבות העניין אין להתערב בשכר הטרחה ובגמול המבוקש אף שאלו נחזים להראות על הצד הגבוה.

חזרה למעלה

19 [דיון אזרחי] [הגנת הצרכן]

תצ (חי') 54058-09-17 גיא עזורה נ' עשינו עסק סוכנויות בע"מ (מחוזי; רון סוקול; 04/07/18) - 5 ע'

עו"ד: מ' עזורה, א' שפירא בר אור

אושרה הסתלקות המבקש מבקשה לאישור תביעה ייצוגית, בנסיבות בהן המבקש סבור כי סיכויי תביעתו להתקבל נמוכים למדי ומדובר בשלב מוקדם של ההליך. עם זאת, אין מקום לפסיקת גמול ושכר טרחה מעת שהוגשה תובענה ייצוגית דלה שנשענה על אדנים רעועים במיוחד ולא חל שינוי בהתנהגות המשיבה.
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – בקשה להסתלקות מבקשה לאישור תובענה ייצוגית
הגנת הצרכן – תובענה ייצוגית – הסתלקות
.
בקשה להסתלקות המבקש מבקשה לאישור תביעה ייצוגית מן הטעם שסיכויי תביעתו להתקבל נמוכים.
.
בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה ופסק:
בנסיבות המקרה, יש לאשר את ההסתלקות, בשים לב לכך שהמבקש עצמו סבור כי סיכויי תביעתו להתקבל נמוכים למדי; כי מדובר בשלב מוקדם של ההליך וכי ההסתלקות אינה מהווה מעשה בית דין כלפי יתר חברי הקבוצה. עם זאת, אין מקום לפסיקת גמול ושכר טרחה מעת שהוגשה תובענה ייצוגית דלה שנשענה על אדנים רעועים במיוחד, בייחוד כאשר בקשת האישור וההסתלקות לא הביאו לשינוי בהתנהגות המשיבה. פסיקת גמול ושכר טרחה במקרים שכאלו תתמרץ תובעים להגיש תביעות חסרות ביסוס. בנסיבות דנן אין גם טעם באיתור תובע מייצג או בא כוח מייצג חלופיים, ומכאן שאין צורך בפרסום הודעה בדבר ההסתלקות.

חזרה למעלה

20 [דיון פלילי]

תפ (נצ') 84/96 יריב סויסה נ' מדינת ישראל (מחוזי; אסתר הלמן; 03/07/18) - 5 ע'

עו"ד:

המבקש, אשר הורשע ברצח ומרצה את מאסרו, רשאי לעיין ולהעתיק את תיק בית המשפט על מוצגיו.
דיון פלילי – עיון בראיות התביעה – הזכות להעתיק חומר
דיון פלילי – תפיסת חפץ – החזרתו
.
המבקש, אשר הורשע ברצח אשתו ומרצה כיום מאסר עולם, עתר להזמנת תיק בית המשפט מהארכיב, על מנת שיוכל לעיין ולהעתיק ממנו מוצגים.
.
בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה ופסק:
המבקש רשאי לעיין ולהעתיק את תיק ביהמ"ש על מוצגיו, בהיותו הנאשם בהליך וכמי שמלוא החומר הועמד לעיונו בעבר. ככל שהבקשה מיועדת לקבלת התמונות המקוריות מתיק ביהמ"ש, יש לבחון אותה בהיקש מהאמור בפסק דינו של ביהמ"ש העליון בו נקבע כי בבוא ביהמ"ש להורות על עשיית פעולה כלשהי במוצג חפצי נתון לו מרחב שיקול דעת להכריע תוך איזון בין האינטרסים השונים ונסיבותיו הקונקרטיות של המקרה. השיקולים שפורטו שם, בחלקם, רלוונטיים גם כאשר מדובר בחומרי חקירה שהוגשו כמוצגים לתיק ביהמ"ש ולאינטרס שבשמירת המוצגים גם לאחר שפסק הדין הפך לחלוט. על פניו, מסירת התמונות המקוריות למבקש עלולה לפגוע בתכלית זו. לפיכך, המבקש רשאי בשלב לצלם ולהעתיק מתיק ביהמ"ש את המוצגים.

חזרה למעלה

21 [חוזים]

תא (חי') 65051-11-16 אופיר בובליל נ' עדי פנחס (מחוזי; ר. למלשטריך לטר; 01/07/18) - 10 ע'

עו"ד: טוני פרח, אושרי שלוש, אלדר

הסכם המכר בוטל על ידי התובעים כדין מכוח הזכות החוזית שניתנה להם בהסכם. על הנתבעת היה להשיב להם את התשלום ששולם לה עד המועד הנקוב בהסכם המכר. אי השבת כספי התמורה עד למועד זה מהווה הפרה של ההסכם אשר בגינה זכאים התובעים לפיצוי.
חוזים – הפרה – קיומה
חוזים – הפרה – פיצויים
חוזים – פיצויים – זכאות לפיצויים
.
דרישת התובעים לפסיקת פיצויים בגין אי השבת התמורה במועד שנקבע בהסכם מכר להשבתה, השבה שנתחייבה מביטול החוזה כדין.
.
בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה בעיקרה ופסק:
הסכם המכר בוטל על ידי התובעים באופן חוקי מכוח הזכות החוזית שניתנה להם בהסכם. על הנתבעת היה להשיב להם את התשלום הראשון ששולם לה עד המועד הנקוב בהסכם המכר. אי השבת כספי התמורה עד למועד זה – מהווה הפרה של ההסכם, אולם אין מקום לשימוש בסעיף הפיצוי המוסכם משלא מתקיימת דרישת הקשר הסיבתי בין ההפרה לבין ביטול ההסכם. בגין ההפרה על הנתבעת לשלם לתובעים בעבור דמי שכירות ששילמו, שכן בהעדר הכסף לרכישת דירה אחרת, נאלצו להמשיך ולהתגורר בשכירות. כן זכאים התובעים לפיצוי בגין עוגמת נפש, היות שמדובר בהתעלמות אדישה של הנתבעת מחובה חוזית בסיסית ומפורשת להחזיר במועד סכום עתק כשכל אותו הזמן הנתבעת עשתה שימוש בכספים אלו.

חזרה למעלה

22 [דיון אזרחי]

תא (ת"א) 60559-07-17 מיטל אסא נ' א. דורי בנייה בע"מ (מחוזי; נפתלי שילה; 01/07/18) - 8 ע'

עו"ד: איתמר כהן רן וירניק שטייף, בן דור

התקבלה בחלקה בקשה לביטול עיקול זמני שהוטל על חשבון בנק. משהמבקשים הצהירו בהליכים משפטיים אחרים כי הם מחזיקים בכספים המגיעים לנתבעת, ניתן לראות בהם מחזיקים ולפיכך יש להותיר את העיקול על כנו, בגובה הסכום המגיע לנתבעת בלבד.
דיון אזרחי – סעדים זמניים – עיקול זמני
.
התובעים הגישו תביעה כספית כנגד הנתבעת בגין איחורים במסירת דירות בצירוף בקשה להטלת עיקולים. המבקשים עותרים לביטול עיקול זמני שהוטל על חשבון בנק, בטענה שהחשבון אינו שייך לנתבעת, אלא למבקשים המשמשים כחברי הנציגות של בעלי הזכויות בדירות.
.
בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה בחלקה ופסק:
החשבון אכן שייך לבעלי הזכויות בדירות. עם זאת, קיימת הודאת בעל דין מפורשת מטעם המבקשים כי בחשבון מצוי סך של 2,714, 000 ₪ אשר מיועד לנתבעת. משהמבקשים הצהירו בהליכים משפטיים אחרים כי הם מחזיקים בכספים המגיעים לנתבעת, יכולים היו התובעים לראות בהם מחזיקים. לפיכך בשלב זה, יש להותיר את העיקול בחשבון זה על כנו, בגובה סכום זה. ביחס ליתרת הכספים מעבר לסכום זה, התובעים לא הוכיחו כי מדובר בכספים השייכים לנתבעת.

חזרה למעלה

שלום

23 [דיון פלילי]

תפ (י-ם) 64710-12-17 מדינת ישראל נ' אהרון ירון סיסו (שלום; שרון לארי-בבלי; 10/07/18) - 20 ע'

עו"ד: נעמה לזמי, יצחק כהן

העדר תיעוד של שיחה, בעת הפסקת עישון, בין חוקר מח"ש לבין שוטר הביא לזיכויו של השוטר מחמת הספק.
דיון פלילי – חקירה במשטרה – רישום
דיון פלילי – חקירת חשודים – תיעוד
.
כנגד הנאשם – בלש ביחידה המרכזית (הימ"ר) במשטרת ישראל, הוגש כתב אישום שמייחס לו ביצוע עבירות של מתן ידיעות כוזבות, שיבוש מהלכי משפט, מרמה והפרת אמונים. פסק הדין מתמקד ב"הפסקת סיגריה" של החוקר והנאשם – הנחקר, אשר במסגרתה, לטענת המדינה, מסר הנאשם הודאה שמהווה הראיה המרכזית בתיק. הנאשם טוען, כי זכרון הדברים אינו משקף את שנאמר בהפסקת הסיגריה, וכי החוקר הבטיח לו שאם יודה – התיק נגדו ייסגר.
.
בית המשפט זיכה את הנאשם ופסק כלהלן:
קיים חשש לגבי מידת הדיוק של זכרון הדברים וההודאה שבאה בעקבותיו. משום מה בחרה מח"ש לא לתעד את החקירה שבמהלכה הודה הנאשם. לחקירה זו קיים רק הפרוטוקול שכתב החוקר. האחרון גם טען, ש"הפסקת הסיגריה" נמשכה זמן קצר ושהשיחה במהלכה הייתה בת שניות אחדות – אך בפרוטוקול שכתב החוקר עצמו יש פער של שלוש שעות.
החוק מורה לתעד בכתב את עיקר חילופי הדברים בין החשוד לחוקר, כמו גם את תנועות הגוף של החשוד באופן שישקף נכונה את המתרחש בחקירה, מראשיתה ועד סופה. במקרה הנוכחי, העדר הפירוט בדבר אותה שיחה פתוחה מעלה ספק באשר לדברים שנאמרו לנאשם בטרם נתן הודאתו במסגרת אותה שיחה, וכי קיים חשש שאכן הופעל עליו לחץ מסוים לשתף פעולה. המצב שיצרה מח"ש מקשה על קיומה של ביקורת שיפוטית אפקטיבית.
הודאתושל הנאשם רצופה בסתירות ובלבול רב, היא אינה מתיישבת בצורה מלאה עם עובדות אחרות והדבר מחזק את הספק בדבר אמינותה. בנוסף לכך, לא נמצא דבר מה שיחזק אותה, כנדרש לגבי הודאה. בכל מקרה לא התקיים היסוד הנפשי של הנאשם, כי נראה שהוא סבר שהגרסה הראשונית שמסר הייתה נכונה ולכן מדובר בטעות ולא בעבירה פלילית.

חזרה למעלה

24 [הגנת הצרכן]

תאמ (כ"ס) 13607-12-16 אברהם נוימן נ' ליטף תעשיות (1994) בע"מ (שלום; רונן פלג; 08/07/18) - 20 ע'

עו"ד: שמואל גרוס , מאיר מירסקי

נדחתה תביעת התובעים לביטול עסקה לרכישת "אופנועית". בית המשפט פסק, כי לא בכל עסקה שבה מעורבים צרכנים מבוגרים, יש להניח מראש חוסר הגינות או התנהגות לא ראויה מצד המוכר או נותן השירות.
הגנת הצרכן – עסקה – עסקת רוכלות
הגנת הצרכן – הטעיה – בחינתה
.
התובעים הגישו כנגד הנתבעים תביעה כספית. התובעים עותרים לביטול עסקה לרכישת כלי ניידות המכונה "אופנועית" ולקביעת פיצויים לדוגמא מכוח הוראות חוק הגנת הצרכן.
.
בית המשפט דחה את התביעה ופסק כלהלן:
התובעים פנו אל הנתבעת 1 בעקבות פרסום בעיתון וביקשו לרכוש ממנה קלנועית. בעקבות הפנייה, הנתבע 2, סוכן הנתבעת 1, הגיע לביתם של התובעים ובמהלך הפגישה הושגה הסכמה בדבר מכירת קלנועית לתובעים, תוך שהוסכמו המחיר ותנאי התשלום. ההסכמה הושגה באופן חופשי, מבלי שהנתבעים הטעו את התובעים ומבלי שדבק פגם כלשהוא בהתנהלותם.
במהלך השבוע שלאחר רכישת הקלנועית, הצדדים הגיעו להסכמה בדבר החלפתה בכלי אחר צר יותר. באותו שלב התובעים לא דרשו את ביטול העסקה וממילא הדבר לא הוסכם. החלפת הכלים בוצעה כמתוכנן ובאותו שלב לשביעות רצונם של התובעים.
בחלוף 24 יום התובעים פנו אל הנתבעים, טענו שהם אינם מרוצים מהאופנועית וביקשו את ביטול העסקה כולה. בהיעדר הסכמה התובעים ביטלו את אחד משני השיקים שנועדו לתשלום עבור הרכישה והגישו את התביעה; לא הוכחה טענה לפגם כלשהוא או לאי התאמה של האופנועית לצרכי התובעים.
עסקת רכישת הקלנועית ועסקת ההחלפה של האופנועית לא היו בבחינת "עסקת רוכלות", כך שלתובעים לא קמה עילה לביטולן ככזו מכוח הוראות חוק הגנת הצרכן; לתובעים לא קמה עילה לביטול העסקה מכוח הוראות תקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה); לא בכל עסקה שבה מעורבים צרכנים מבוגרים, יש להניח מראש חוסר הגינות או התנהגות לא ראויה מצד המוכר או נותן השירות.

חזרה למעלה

25 [מקרקעין]

תא (אש') 18705-11-16 נוגה - מושב עובדי להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' שלמה נפתלי (שלום; עידו כפכפי; 08/07/18) - 10 ע'

עו"ד: רחל אסל, עמירם אילון

נדחתה תביעה שהגיש מושב לסילוק ידם של הנתבעים ממקרקעין שמוחזקים על ידם החל משנות הששים. נפסק, כי על אף שהמושב הוכיח, כי בעת הקמתו, הוגדר שטח המריבה, כשטח ציבורי, עלה בידי הנתבעים להוכיח כי הוקצתה להם נחלה ששטח המריבה נמצא בתוכה.
מקרקעין – בעלות – הוכחתה
.
האם יש מקום לסלק ידם של הנתבעים מרצועת קרקע בשטח של כשני דונמים הצמודים לביתם. המחלוקת עוסקת בשאלה האם למושב זכויות בשטח המריבה המקנות לו את הזכות לסילוק ידם של הנתבעים, או שמא לנתבעים זכויות בשטח זה.
.
בית המשפט דחה את התביעה ופסק כלהלן:
התביעה נסמכת על סעיף 16 לחוק המקרקעין, המחייב את התובע להוכיח כי הוא בעל הזכויות במקרקעין. לאחר שהוכיח רכיב זה ודורש לסלק את ידו של מי שנטען כי מחזיק בהם שלא כדין, עובר הנטל לנתבע להוכיח כי מחזיק הוא במקרקעין כדין. הנטל על הנתבע להוכיח אילו זכויות יש לו במקרקעין וכי מחזיק במקרקעין כדין. במקרה זה, רוב שטח המריבה מוגדר כשטח ציבורי, קרי שייך למושב.
אמנם אין מקום לקבל את טענת הנתבעים להתיישנות, מאחר ומדובר בעילה מתחדשת. עם זאת, יש לתת משקל לטענת השיהוי. אין בכוחה, לבד, של טענה זו להוביל לדחיית התביעה, אולם יש לבחון את הראיות שהוגשו ואת נטל הראיה, לרבות הנזק הראייתי שנגרם לנתבעים, עקב השיהוי בהגשת התביעה.
יש לקבל את גרסת הנתבעים כי הוקצה להם על ידי ועד המושב בשנת 1965 לערך שטח הדומה לכל הפחות לשטח המוחזק על ידם היום ומתוחם בגדרות רשת. במשך השנים הנתבעים החזיקו בפועל בשטח על בסיס ההקצאה המקורית משנות השישים; עלה בידי הנתבעים להוכיח כי המושב הוציא מידו את השטחים ואינם עוד שטח ציבורי, אלא חלק מנחלת התובעים; השיהוי בהגשת התביעה מטה את הכף לעבר העדפת גרסת הנתבעים.

חזרה למעלה

26 [ראיות]

מח (קריות) 28024-05-17 פרקליטות מחוז חיפה - פלילי נ' משה מזרחי (שלום; יוסי טורס; 05/07/18) - 11 ע'

עו"ד:

שאלת קבילות סרטוני מצלמות אבטחה, היא העומדת בבסיס החלטה זו.
ראיות – קבילות – סרטי הקלטה
.
נגד הנאשמים הוגש כתב אישום המייחס להם את עובדת גרימת מותה ברשלנות של ילדה כבת 9 בטביעה בבריכה. במהלך שמיעת הראיות ביקשה המאשימה להגיש דיסק ובו (לכאורה) סרטונים ממצלמות האבטחה של הבריכה מיום האירוע. נטען כי הסרטונים מתעדים את אירוע הטביעה ואת מעשיו של הנאשם 1 בזמן זה. ב"כ הנאשם 1 התנגד להגשת הדיסק.
.
בית המשפט קבע כלהלן:
לצורך קבילות סרט הקלטה (וסרטון ווידאו בכלל זה) על הצד המבקש את הגשת הראיה להוכיח כי התקיימו התנאים המקדמיים. ואולם, בצד כללים נוקשים אלו, נקבע בפסיקה כי מקום בו נאשם מאשר בחקירתו כי הנשמע בהקלטה (או נראה בסרטון) משקף את המציאות כפי שנקלטה במכשיר ההקלטה, תתקבל הראיה כקבילה אף אם לא הוכחו תנאי הקבילות הנדרשים.
אישור הנאשם את הסרטונים בחקירתו עשוי לסייע בידי המאשימה להביא לקבילותם, אף אם לא יתקיימו תנאי הקבילות הנוהגים. הטענות בדבר זיהוי הסרטונים, שרשרת המוצג, או כלל הראיה הטובה ביותר, יוכרעו בהכרעת הדין. די בכך על מנת להביא לדחיית התנגדות ההגנה.
בנסיבות הוכחו תנאי הקבילות המסורתיים. התנאים החשובים אינם דווקא תקינות המערכת וכשירותו של האדם שצילם, או העתיק את הקבצים, אלא אלו שנועדו להבטיח שההקלטה מהימנה וכי לא נעשו בה שינויים. בנסיבות יש לקבוע, כי ההחסן הניד קביל לכאורה.

חזרה למעלה

27 [עונשין]

תפ (חי') 19699-02-17 מדינת ישראל נ' אורן מזעל (שלום; שלמה בנג'ו; 05/07/18) - 14 ע'

עו"ד:

בית המשפט גזר על הנאשם שהורשע על פי הודאתו בעבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, ומעשי פזיזות ורשלנות, עונש של 6 חודשי מאסר בפועל, מאסר תנאי פסילה בפועל, פסילה על תנאי וקנס.
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: מתחם הענישה
.
בית המשפט נדרש לגזור את דינו של הנאשם שהורשע על פי הודאתו בעבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו – עבירה לפי סעיף 275 לחוק ומעשי פזיזות ורשלנות – עבירה לפי סעיף 338 (1) לחוק.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
במקרה זה, הפגיעה בערכים החברתיים – בביטחון ציבור משתמשי הדרך ושלומו, ויכולתן של הרשויות לאכוף את החוק ולהביא עבריינים לדין, היא משמעותית. הנאשם ביקש למלט עצמו מהשוטרים, תוך שהוא לא נרתע מלסכן את חייו של אחד מהם שהיה תלוי על קורת הרכב בעת שביקש לעוצרו וצעק לו "משטרה", וכן סיכן את חיי יתר משתמשי הדרך, תוך שהוא נוסע בנסיעה פזיזה ורשלנית.
מתחם העונש ההולם למעשי העבירות שביצע הנאשם, נע בין 4 חודשי מאסר בפועל שיכול וירוצו בעבודות שירות ועד ל- 10 חודשי מאסר, לצד פסילה שנעה בין חצי שנה לשנתיים, מאסר מותנה מרתיע, פסילה מותנית מרתיעה וקנס הולם.
בנסיבות העניין, לא נמצאה עילה ובסיס לחרוג ממתחם העונש ההולם לקולה נוכח תכניו של תסקיר שירות המבחן והעדר נכונות טיפולית מצד הנאשם; על אף העדר עבר פלילי מצד הנאשם, נראה כי מדובר בנאשם המתנהל ללא חת או מורא מאנשי החוק, באופן פורץ גבולות, אשר שיקף במעשיו סיכון לחיי אדם, ובהעדר נכונות טיפולית, משקף עדיין סיכון לשלום הציבור. על הענישה לקדם סיכון זה באמצעי עונשי מרתיע ומציב גבולות וזאת בשים לב לעברו התעבורתי של הנאשם.

חזרה למעלה

28 [מקרקעין] [התיישנות]

תא (ת"א) 20178-09-16 רשות מקרקעי ישראל נ' רות עזרא (שלום; עמית יריב; 04/07/18) - 12 ע'

עו"ד: יוסי אשכנז, יונתן בר יהודה, אריק בן שמחון

בית המשפט קיבל את תביעת התובעים כנגד הנתבעים לסילוק-יד ממקרקעין שמצויים במתחם המכונה "שכונת הארגזים", בתל אביב. בתוך כך, נדחתה טענת הפיצוי זאת משלא עמדה הנתבעת בנטל להוכיח את זכותה במקרקעין או את זכותה לפיצוי.
מקרקעין – זכויות במקרקעין – בר-רשות
מקרקעין – מקרקעי ישראל – סילוק פולשים
מקרקעין – מקרקעי ישראל – פינוי
התיישנות – שיהוי – שלילתו
.
התובעים הגישו כנגד הנתבעים תביעה לסילוק-יד ממקרקעין שמצויים במתחם המכונה "שכונת הארגזים", בתל אביב. הנתבעת אינה כופרת בכך שהיא אינה בעלת המקרקעין, או כי התובעות הן בעלות המקרקעין, וטענתה היא כי תביעת הפינוי נגדה הוגשה בשיהוי וכי יש לראות בה "בת רשות בלתי הדירה" במקרקעין.
.
בית המשפט קיבל את התביעה ופסק כלהלן:
אין לקבל את טענת השיהוי. על פי ההלכה הפסוקה, רק לעתים נדירות תהווה טענת שיהוי טענת הגנה תקפה בהליך אזרחי. הנתבעת לא הוכיחה כי מתקיים איזה מן היסודות הנדרשים לשם הוכחת טענת השיהוי.
רישיון מכללא במקרקעי הציבור יהיה עניין חריג ונדיר, וממילא יהיה רישיון כזה הדיר, ורק במקרים חריגים שבחריגים ונדירים שבנדירים ניתן יהיה להכיר ברישיון בלתי הדיר במקרקעי ציבור; רישיון מכללא אינו מקים זכות במקרקעין, אלא משליך רק על דרישת בעל המקרקעין לדמי שימוש בגין תקופת הפלישה, ושולל טענה של הסגת גבול. באופן זה יש לדחות את טענתה של הנתבעת כי קמה לה רשות בלתי הדירה להחזיק במקרקעין.
הנתבעת אינה בת-רשות במקרקעין, לא רשות בלתי הדירה ולא רשות הדירה, לא במפורש ולא מכללא, לא מכוח הרישיון שניתן למנוח ולא מכל טעם אחר. טענת הנתבעת לזכויות הקמות לה מכוח רישיון (הדיר או בלתי-הדיר) במקרקעין – נדחית אפוא; זכותה הנטענת של הנתבעת לפיצוי מכוח המכרז אינה מבוססת על אף אחת מן הקטגוריות שנקבעו במכרז.

חזרה למעלה

29 [הגנת הדייר]

ש (ת"א) 22409-11-15 מירון פרי נ' גד ליאון (שלום; עמית יריב; 02/07/18) - 9 ע'

עו"ד: און צוק, שחר סרור

חרף הקביעה העקרונית לפיה ניתן להתיר לדייר מוגן להתקין אמצעי נגישות, המבקשים לא הצליחו להוכיח הן את הצורך באמצעי נגישות והן את התאמתו הייחודית של אמצעי הנגישות המבוקש.
הגנת הדייר – תיקונים – הרשאה לביצוע תיקונים
הגנת הדייר – תיקונים – הסכמת בעל הבית
.
בקשה של דיירים מוגנים להתיר להם להתקין כיסא גלגלים מתנייד (להלן: "מעלון") לפי סעיף 37(א) לחוק הגנת הדייר.
.
בית המשפט קבע כלהלן:
גם אם אין החוק מטיל חובה מפורשת על בעל בית, כהגדרתו בחוק הגנת הדייר, להתיר לדייר מוגן שהוא אדם עם מוגבלות להתקין אמצעי נגישות, יש להכיר בזכות זו מכוחם של הערכים המוגנים בחוק שוויון זכויות, כמו גם מכוח זכותו של כל אדם לכבוד, המעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. על כן, אילו עמדו המבקשים בנטל להוכיח את קיומו של צורך בהנגשה, ואת היותה של ההנגשה המבוקשת היחידה האפשרית, היה מקום ליתן להם סעד.
חרף הקביעה העקרונית שלפיה ניתן להתיר לדייר מוגן להתקין אמצעי נגישות, לנוכח המסקנה כי המבקשים לא הצליחו להוכיח הן את הצורך באמצעי נגישות והן את התאמתו הייחודית של אמצעי הנגישות המבוקש, הבקשה נדחית.

חזרה למעלה

30 [תכנון ובנייה]

תוב (נת') 48984-09-12 ועדה מקומית לתכנון עמק חפר נ' עמי יהודה עציון (שלום; הדס רוזנברג שיינרט; 02/07/18) - 30 ע'

עו"ד: אבשלום אשואל, קרני מור, שחר חטאן

בית המשפט זיכה את הנאשמים מביצוע עבירה של שימוש חורג במבנים שנבנו בשנות החמישים עד תחילת שנות השישים. הכרעת הדין עוסקת בשאלת נטלי ההוכחה והנפקות הראייתית של הזמן שחלף מאז בניית המבנים ועד להגשת כתב האישום.
תכנון ובנייה – עבירות – בנייה ללאהיתר
תכנון ובנייה – עבירות – שימוש ללא היתר
תכנון ובנייה – עבירות – ביצוע עבודה ללא היתר
.
כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום שמייחס להם ביצוע עבירות בניגוד לסעיף 204 לחוק התכנון והבניה. בהתאם לעובדות כתב האישום, הנאשמים הם בעלי הזכויות, המחזיקים, המשתמשים והאחראיים של נחלה. במהלך שנת 2011 ועד להגשת כתב האישום או בסמוך לכך, נערכו ביקורות על ידי המאשימה ונמצא שהנאשמים ביצעו בנחלה עבודות בנייה ושימוש ללא היתר בנייה כדין או היתרו ביצוע עבודות בניה ושימושים ללא היתרי בניה כדין, בסטייה מהיתרי בניה ובאופן המהווה שימוש חורג.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
באשר לעבירה לפי סעיף 4.א. לכתב האישום – ביצוע עבודות בניה ושיפוץ במבנה מגורים הקיים בגודל של 75 מ"ר, הוכח שבשנת 2011, בוצעו במבנה א' עבודות בניין (תיקונים), שכללו בחובם שינוי חזית הבניין, לרבות פתיחת חלונות ואטימת פתחיםקיימים, הטעונות היתר, וזאת ללא היתר כדין. על כן, יש להרשיע את הנאשמים, האחראים והמחזיקים במקרקעין בעת ביצוע השיפוצים ומי שהיו אחראים לביצוע השיפוצים שבנדון, בעבירה של ביצוע עבודה ללא היתר לפי סעיף 204(א) לחוק. כך גם ביחס לעבירות המיוחסות למבנים המתוארים בסעיפים 4.יג – 4.טז לכתב האישום.
באשר לעבירות של שימושים ללא היתר בניה, בסטייה מהיתר ובניגוד לתכנית ביחס לסעיפים 4.א. – 4.יב. לכתב האישום – הבסיס לעבירה של שימוש חורג במבנים המתוארים בכתב האישום הוא הוכחת העובדה שמבנים אלו נבנו ללא היתר בניה, בסטייה מהיתרי בניה שהונפקו או בניגוד לתכנית שחלה במקום. הנטל להוכיח את המסד העובדתי המתואר, מעבר לכל ספק סביר מוטל על כתפי המאשימה. הנאשמים השכילו לעורר ספק סביר באשר לטענתם, לפיה נבנו עיקרי המבנים שבנדון על ידי אביהם ברישיון וזאת עד שנות השישים המוקדמות.
השיהוי הניכר והחריג בהגשת כתב האישום ובנקיטה בצעדים משפטיים ביחס למבנים שבנדון, מחייב נוכח עקרונות של צדק ושל הגינות משפטית, הנמכת הרף הראייתי הנדרש לצורך הקמת ספק מצד הנאשמים, לצד הותרת הנטל הראייתי להוכחת היסוד השלילי שבעבירת שימוש חורג במקרקעין, שעניינו היעדר היתר כדין, על כתפי המאשימה.

חזרה למעלה

31 [נזיקין] [תקשורת]

תאמ (י-ם) 48067-10-15 יצחק אבירם נ' רוקח מוצרי פלסטיק בע"מ (שלום; קרן מילר; 29/06/18) - 9 ע'

עו"ד: צבי גולנזר, ברוך טולדנו, עמוס תיבי

בית המשפט דחה תביעה נזיקית כנגד בזק. נקבע כי התנהלות בזק אינה מגיעה לכדי רשלנות חמורה.
נזיקין – אחריות – בזק
תקשורת – בזק – חיובה בנזיקין
.
תביעה נזיקית כנגד בזק.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
שירות "עקוב אחריי" הוא שירות שמעניקה בזק ללקוחותיה המאפשר להם להעביר את השיחות המגיעות לקו השייך להם למספר טלפון אחר לבחירתם. ניתן להפעיל את השירות בשתי דרכים. האחת, על ידי הקשת רצף מספרים מקו הטלפון עצמו. הדרך השנייה, הרלוונטית לענייננו, היא פנייה למוקד השירות הטלפוני של בזק מכל מספר שהוא ובקשה להפעיל את השירות.
הבעיה המתעוררת בקבלת השירות באמצעות המוקד הטלפוני היא וידוא זהותו של מבקש השירות. השאלות המתעוררות הן האם יש לדרוש מבזק לוודא את זהותו של המבקש, ומהם האמצעים שתידרש בזק לנקוט על מנת לוודא את זהות מבקש השירות.
במקרה דנן, התנהלות בזק אינה מגיעה לכדי רשלנות חמורה. אין מדובר על חוסר אכפתיות או סטייה משמעותית מסטנדרט התנהגות מצופה מבזק. בזק מודעת לצורך לוודא את זיהוי הלקוח ונראה שככלל היא עומדת בדרישה זו. היא שואלת לשמו, לכתובתו ולמספר הזיהוי של מבקש השירות, ואף דורשת את מספר כרטיס האשראי או מספר חשבון הבנק שלו. המקרה בפנינו הוא ייחודי במובן זה שרוקח אינה משלמת באחד האמצעים האמורים ולכן לא נשאלה על אמצעי תשלום. בכך התרשלה בזק, אך רשלנותה בנסיבות אלו אינה מגיעה לכדי רשלנות חמורה.

חזרה למעלה

32 [הגנת הדייר]

תא (ת"א) 10204-07-15 שחר אליהו נ' בנימין זאב יוסף גרינבוים (שלום; כ. האפט; 26/06/18) - 15 ע'

עו"ד:

נדחתה טענת התובעים להיותם בעלי זכויות מוגנות ביחידת דיור שבדירה, וכן נדחתה טענת התובעים להיותם שוכרי משנה בדירה.
הגנת הדייר – תחולת ההגנה – היעדרה
.
דירת מגורים בה התגוררה דיירת מוגנת. לימים נמכרה הדירה והדיירת המוגנת פונתה בתמורה לקבלת דמי פינוי. התובעים טוענים כי טרם פינוי הדירה הם התגוררו בדירה, ביחידת דיור נפרדת, כשוכרי משנה ועל כן כי יש לפצותם בפיצוי נפרד ובלתי תלוי מסכום הפיצוי שהוענק לדיירת המוגנת בגין הפינוי.
.
בית המשפט דחה את התביעה, ופסק כלהלן:
בהינתן כי הדיירת המוגנת קיבלה את זכויותיה המוגנות בדירה, כדיירת נגזרת, מכוח מגוריה עם הדייר המקורי, אביה המנוח, ובהינתן כי עודנה בחיים, ממילא אין לתובעים מעמד שהוא בה, מכוח הוראות החוק, וזאת אף אם גם התובע התגורר עם סבו. שאלה זו יכולה הייתה להתעורר רק מקום בו, קודם לפינוי הדירה וקבלת הפיצוי, הייתה גם אמו, הולכת לבית עולמה.
דין טענת התובעים לקיומה של שכירות משנה להידחות. לא כל שכן טענותיהם לקיומה של זכות לשכירות מוגנת, ביחידת הדיור הנטענת, מכוח שכירות שכזו.
נוכח המסקנה כי הדירה או חלקים ממנה, לא הושכרו לתובעים בשכירות משנה, כמו גם המסקנה כי הדירה לא פוצלה, בוודאי שלא כדין, לשתי יחידות דיור נפרדות ועצמאיות, ומעל כל אלה, תוצאת הקביעה כי לתובעים לא היה בדירה מעמד עצמאי מכל סוג שהוא, ובוודאי שלא זכויות מוגנות, מובן כי אין מקום לפסוק להם פיצוי נוסף שהוא.

חזרה למעלה

33 [מקרקעין]

תא (בי"ש) 3453-06-13 נכסי ההסתדרות (נדל"ן) בע"מ נ' הרצל כהן (שלום; מוחמד חאג' יחיא; 25/06/18) - 9 ע'

עו"ד: נתן רסקין, שרון כרמלי, אלי אליאס, שגיא תירוש, שבתאי גרשון

בית המשפט הורה על סילוק יד של הנתבע מהמקרקעין. גם אם נניח כי בעבר ניתנה לנתבע רשות בשתיקה להחזיק בחלקה, מדובר ברשות מכללא. בהיותה כך, רשות זו היא הדירה.
מקרקעין – מקרקעי ישראל – פינוי
מקרקעין – זכויות במקרקעין – היעדרן
מקרקעין – רישיון – ביטולו
.
בית המשפט המחוזי הורה על החזרת התיק לבית משפט קמא להשלמת פסק דינו. נקבע כי בית המשפט ייתן את פסק דינו המשלים בסוגיה של סילוק ידו של הנתבע מהמקרקעין.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
במסגרת ההליך דנן, הנתבע לא הוכיח קיומו של כל דין או הסדר אחר מכוחו היו קנויות לו זכויות חוזיות או קנייניות במקרקעין הנדונים.
לא זוּ בלבד, אלא שגם, בהנחה שעם ביטול הסכם הפשרה משנת 2007 חוזר הגלגל אחורנית, קרי: למצב הדברים ערב היוולדו של הסכם הפשרה – גם כאן אין טענת זכויות מפי הנתבע שהיא מבוססת ומשכנעת. שכן, נכון לאותו מועד, עמדת ההגנה המרכזית של הנתבע התבססה בעיקר על הטענה לפיה הוא מחזיק במקרקעין מכוח רשות שניתנה לו על ידי המועצה המקומית.
גם אם נניח כי בעבר ניתנה לנתבע רשות, על ידי המועצה המקומית, להחזיק בחלקה, בשתיקה (מעצם אי משלוח הודעה לפי פסק הדין משנת 1995), מדובר ברשות מכללא. בהיותה כך, רשות זו היא הדירה. הדברים יפים שבעתיים כאשר מדובר במקרקעי ציבור ובכל מקרה לא הניח הנתבע כל תשתית משכנעת לפיה רשות זו היא בלתי הדירה.

חזרה למעלה

כתבי טענות

34

תא (חי') 65051-11-16 אופיר בובליל - ב"כ עו"ד פרח טוני נ' עדי פנחס (כתבי טענות; 01/05/18) - 5 ע'

עו"ד: פרח טוני

דרישת התובעים לפסיקת פיצויים בגין אי השבת התמורה במועד שנקבע בהסכם מכר להשבתה, השבה שנתחייבה מביטול החוזה כדין.

קישורים נוספים:
לפסק-דין במחוזי (01-07-2018) תא 65051-11-16 אופיר בובליל נ' עדי פנחס שופטים: ר. למלשטריך לטר עו''ד: טוני פרח, אושרי שלוש, אלדר

חזרה למעלה

35

תט (חי') 6209-08-16 טן חברה לדלק בע"מ - ב"כ עו"ד עותמאן חאלד נ' אבו רביעה מחמד (כתבי טענות; יצחק כהן; 01/04/18) - 6 ע'

עו"ד: עותמאן חאלד

התביעה שלפני החלה דרכה כבקשה לביצוע שטר, שהוגשה בתיק הוצל"פ

קישורים נוספים:
לפסק-דין במחוזי (09-07-2018) תט 6209-08-16 טן חברה לדלק בע"מ נ' מוחמד אבו רביעה שופטים: יצחק כהן עו''ד: ח'אלד עותמאן, חיים גלעדי

חזרה למעלה