|
|
|
|
|
אם אינך רואה מייל זה לחץ/י כאן
לגרסת הדפסה
שיתוף הגיליון בפייסבוק 
|
|
תוכן העניינים
| עליון |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| עבודה ארצי |
|
|
| עבודה אזורי |
|
|
|
|
| 10 [עבודה] |
|
| סעש (נצ') 35027-10-15 נזאר הייב נ' נתיבי מעיין אביב בע"מ (עבודה; ורד שפר, נ.צ.: א' פלאח, ר' אורן; 28/06/18) - 43 ע' |
ביה"ד פסק כי, התובע, שעבד בנתבעת כנהג משאית עד לפיטוריו, זכאי לתשלום פיצויי פיטורים בניכוי סכומים שהופרשו כמרכיב פיצויי פיטורים לקרן הפנסיה וישוחררו לתובע, לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים, לתמורת הודעה מוקדמת, לפדיון חופשה שנתית, לדמי הבראה, לפיצוי בגין אי הפרשה/הפרשה בחסר לקרן פנסיה ולקרן השתלמות, לדמי אש"ל ולפיצויים לדוגמה בגין פגמים בתלושי השכר בסך של 5,000 ₪.
 עבודה – פיצויי פיטורין – זכאות
עבודה – פיצויי פיטורין – חישובם
עבודה – פיצויי פיטורין – פיצויי הלנה
עבודה – פיטורין – הודעה מוקדמת
עבודה – שכר עבודה – תלוש שכר
עבודה – שכר עבודה – פיצויי הלנת שכר |
|
| מנהלי |
|
|
|
|
|
|
| מחוזי |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| שלום |
|
|
|
|
|
|
|
|
| משפחה |
|
|
|
|
| כתבי טענות |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| עליון |
| 1 [דיון פלילי] |
|
| בשפ 4830/18 מחפוד' דרבאס נ' מדינת ישראל (עליון; ד' מינץ; 30/07/18) - 12 ע' |
| עו"ד: קרן רוט, מוחמד ענבוסי |
ביהמ"ש יכול להורות על מעצר נאשם עד תום ההליכים גם אם כל הראיות לכאורה הן נסיבתיות. עליו לבחון האם הראיות הנסיבתיות הן בעלות עוצמה כזו המובילה למסקנה לכאורית ברורה בדבר סיכוי סביר להרשעה, או שמא קיים הסבר חלופי הגיוני שעשוי להתקבל בסופו של ההליך הפלילי; בעבירות נשק הכלל הוא מעצר מאחורי סורג ובריח, ואילו החריג הוא שחרור לחלופת מעצר או מעצר בפיקוח אלקטרוני; אישור קרובי משפחה כמפקחים בעבירות נשק מהווה חריג יוצא דופן.
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – ראיות לכאורה
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – חלופת מעצר
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – תסקיר מעצר
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – עילת מעצר
.
נגד העורר ושניים נוספים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של סחר בנשק. כתב האישום כולל שבעה אישומים שעניינם עסקאות נשק שבוצעו בין העורר והאחרים לבין סוכן שהפעילה המשיבה. מתוך כלל האישומים מיוחסים לעורר האישום השני והאישום השביעי. הערר הוא ערר על החלטת ביהמ"ש המחוזי במסגרתה הורה על מעצר העורר עד תום ההליכים.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הערר בקבעו:
סעיף 21 לחוק המעצרים קובע כי ביהמ"ש רשאי להורות על מעצרו של נאשם עד תום ההליכים המשפטיים נגדו אם נוכח, לאחר שמיעת הצדדים, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האשמה. כפי שנקבע זה מכבר, המבחן לקיומן של ראיות לכאורה הוא האם מצוי בחומר החקירה פוטנציאל ראייתי להוכחת אשמת הנאשם בסוף ההליך. ביהמ"ש יכול להורות על מעצרו של נאשם עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו גם אם כל הראיות המפלילות לכאורה את הנאשם הן נסיבתיות. במקרים שכאלה, על ביהמ"ש לבחון האם הראיות הנסיבתיות הן בעלות עוצמה כזו המובילה למסקנה לכאורית ברורה בדבר סיכוי סביר להרשעה, או שמא קיים הסבר חלופי הגיוני שעשוי להתקבל בסופו של ההליך הפלילי.
החלק הארי של מסכת הראיות בעניין האישום השני הוא האזנות סתר רבות לשיחות שנערכו, לטענת המשיבה, בין העורר לנאשם 1. ההתאמה בין מועד פניית הסוכן לנאשם 1 לבין המועד בו פנה נאשם 1 לעורר; ההתאמה בין סכומי הכסף בשיחות השונות; הרצף הכרונולוגי שבין הדברים; וההיגיון הבריא – מובילים כולם לכאורה למסקנה כי העורר היה מעורב בעסקת הנשק, והגם שאין בשיחות המתוארות אמירה מפורשת של מי מהשניים כי מדובר בנשק, השיחות משתלבות היטב במארג הראייתי באופן השולל חלופה אחרת. בנסיבות אלה, נמצא כי יש באמור כדי לבסס קיומן של ראיות לכאורה נגד העורר, המקימות פוטנציאל סביר להרשעתו בעבירה המיוחסת לו באישום השני.
גם האישום השביעי מבוסס בעיקרו על האזנת סתר לשיחה שנערכה בין העורר לנאשם 1. גם לעניין אישום זה נמצא כי יש באמור כדי לבסס קיומן של ראיות לכאורה נגד העורר. מקריאת השיחה קשה לסבור שמדובר בשיחה תמימה. השניים משוחחים על "תינוק", אך די ברור מהשתלשלות השיחה שלא על תינוק מדובר, ובהתחשב במילים המוזכרות בשיחה – "עדשה" ו"ידית למטה", כמו גם בראיות העומדות נגד העורר במסגרת האישום השני, סביר כי מדובר בנשק.
לעורר מיוחסות עבירות נשק אשר מקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית, ונפסק לא פעם כי הן מעידות על מסוכנות רבה לשלום הציבור ובטחונו. משכך, קמה עילת מעצר. באשר לחלופת מעצר, בעבירות נשק הכלל הוא מעצר מאחורי סורג ובריח, ואילו החריג הוא שחרור לחלופת מעצר או מעצר בפיקוח אלקטרוני. זאת, מהטעם שהמסוכנות הנובעת מעבירות נשק היא כזו שככלל לא ניתנת לאיון באמצעות חלופה. יחד עם זאת, וכל עוד לא ניתן לקבוע מראש באופן מוחלט כי עילת המעצר לא ניתנת לאיון בדרך של חלופה, אפשר לשם כך גם להורות על עריכת תסקיר מעצר.
בענייננו הורה ביהמ"ש על הזמנת תסקיר מעצר בעניינו של העורר. ברם, למרות המלצתו החיובית של שירות המבחן הורה ביהמ"ש על מעצרו עד תום ההליכים. לא נמצא כי נפל פגם בהחלטה זו. ראשית, חרף החשיבות הניתנת לעמדת שירות המבחן, כידוע עמדתו היא בגדר המלצה וביהמ"ש אינו מחויב לה. שנית, אין בחלופה המוצעת כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת מהעורר. שלישית, המפקחים המוצעים הם בני משפחתו של העורר. הלכה היא כי אישור קרובי משפחה כמפקחים בעבירות נשק מהווה חריג יוצא דופן, והמקרה הנדון אינו נכנס בגדר חריגים אלה. משכך, ובניגוד לטענת העורר, לא נמצא שנפלה שגגה לפני בית המשפט שנמנע מלחקור בעצמו את המפקחים המוצעים. |
| חזרה למעלה |
|
| 2 [דיון פלילי] |
|
| בשפ 5599/18 יאיר קוצר נ' מדינת ישראל (עליון; י' אלרון; 30/07/18) - 8 ע' |
| עו"ד: שרית רייך אבניאל, שי נודל |
קיימות ראיות לכאורה כנדרש לצורך ההליך דנן. טענות העורר נגד מהימנות העד, מקומן להתברר בהליך העיקרי ולא במסגרת הליך המעצר; המסוכנות הגבוהה של העורר והחשש מפני שיבוש מהלכי משפט, לא ניתן לאיינם בשלב זה באמצעות חלופת מעצר.
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – ראיות לכאורה
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – עילת מעצר
.
נגד העורר ואדם נוסף (להלן: חדד), הוגשו כתבי אישום נפרדים המייחסים להם ביצוע עבירות של קשר לפשע, יבוא סם מסוכן בצוותא והחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית בצוותא. לעורר יוחסה עבירה נוספת של החזקת סם מסוכן לצריכה עצמית. הערר הוא על החלטת ביהמ"ש המחוזי בה הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הערר בקבעו:
קיימות ראיות לכאורה כנדרש לצורך ההליך דנן. גרסתו של חדד, לפיה שימש כבלדר שנשלח מטעם העורר לגרמניה להביא מזוודה בה הוסלקו סמים תמורת כסף, יש בה כדי לשמש ראייה לכאורית כבדת משקל נגד העורר. זאת ועוד, מן הראוי להפנות לראיות לכאוריות נוספות התומכות בעמדת המשיבה, ובכלל זה – התקשורת הענפה בין העורר לבין חדד בתקופה הרלוונטית, ובפרט במהלך שהותו של חדד בברלין; מחיקת השיחות בין העורר לחדד מהמכשירים הסלולריים שלהם; שתיקתו הגורפת של העורר בכל חקירותיו במשטרה; המשקלים האלקטרוניים וסכום הכסף במזומן שנמצאו מוסלקים בבית העורר ללא כל הסבר; והימצאות סמים בביתו של העורר באופן המבסס את מעורבותו בתחום הסמים.
עיקר טענות העורר מופנות נגד מהימנותו של חדד, אולם אלה מקומן להתברר בהליך העיקרי ולא במסגרת הליך המעצר. לא נמצא שיש בסתירות עליהן ביקש העורר להצביע, כדי לפגוע בגרעין עדותו של חדד ביחס למעורבות העורר בייבוא הסמים.
העבירות המיוחסות לעורר מקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית. הכמות הגדולה של הסמים שהעורר מואשם בייבואם ארצה בצוותא עם חדד, כמו גם הממצאים העולים מן התסקיר בהתייחס למאפייניו האישיותיים של העורר והסיכון הניכר להישנות העבירות – מעידים על מסוכנותו הגבוהה של העורר. כמו כן קיים חשש ממשי לשיבוש מהלכי משפט לאור חששו הניכר של חדד מהעורר. בכל אלה יש כדי לבסס כדבעי את עילות המעצר בעניינו של העורר, ולא נמצא כי ניתן לאיינן בשלב זה באמצעות חלופת מעצר. |
| חזרה למעלה |
|
| 3 [משפט מינהלי] |
|
| בגץ 2640/18 פלוני נ' משרד הביטחון (עליון; א' שהם, מ' מזוז, י' אלרון; 29/07/18) - 7 ע' |
| עו"ד: יונתן נד"ב, אדיסו מקונן |
העותרים לא מיצו את ההליכים אל מול וועדת המאוימים, שכן לא ניתנה לגורמים המוסמכים שהות מספקת להשיב לפנייתם. כמו כן, ומשטרם ניתנה כל החלטה מהותית בעניינם של העותרים, הרי שלפנינו עתירה מוקדמת.
משפט מינהלי – בגץ – אי מיצוי הליכים
משפט מינהלי – בגץ – עתירה מוקדמת
.
עתירה שעניינה הענקת היתרי שהייה בישראל לעותרים, בני משפחה אחת, תושבי אזור יהודה ושומרון. ע"פ הנטען בעתירה, העותרים שיתפו פעולה עם כוחות הביטחון של ישראל ומשום כך הם נרדפים במקום מושבם, באופן המצדיק את קבלת העתירה. עוד הובהר בעתירה, כי העותרים פנו לוועדה לבחינת טענות בדבר מאוימות על רקע שיתוף פעולה עם ישראל, אך טרם קיבלו כל מענה לפנייתם.
.
ביהמ"ש העליון בשבתו כבג"ץ דחה את העתירה על הסף בקבעו:
הלכה היא, כי טרם פנייה לבג"ץ על העותר למצות את ההליכים בפני הרשות המנהלית המוסמכת, שאחרת תדחה עתירתו על הסף, הן בשל היותה עתירה מוקדמת והן בשל אי מיצוי הליכים.
העותרים לא מיצו את ההליכים אל מול וועדת המאוימים, שכן לא ניתנה לגורמים המוסמכים שהות מספקת להשיב לפנייתם. כפי שנפסק, הכלל בדבר מיצוי הליכים אינו כלל טכני או פורמאלי. עותר אינו נדרש להראות רק כי הוא פנה לגורם המוסמך בבקשה מסודרת בטרם פנייתו לביהמ"ש, אלא גם כי לאותו גורם מוסמך היה זמן סביר להשיב לו. ברי כי הזמן שעותר נדרש להמתין בטרם פנייתו לבית המשפט משתנה בהתאם לכל מקרה ונסיבותיו. יש ששהות קצרה בת מספר ימים תספיק ואפילו תחייב הגשת עתירה שכן המתנה נוספת תוביל לדחיית עתירה בשל שיהוי, אך באופן רגיל ובהעדר טעם מוצדק למתן שהות כה קצרה, יש להמתין פרק זמן מספיק כדי לאפשר לגורם המוסמך להשיב.
העותרים פנו כאמור אל וועדת המאוימים, אך נראה כי אצה להם הדרך לפנות לבימ"ש זה ולהגיש את עתירתם, שעה שוועדת המאוימים טרם נתנה כל החלטה בעניינם; ולכל הפחות, טרם שהואילו העותרים להמתין פרק זמן סביר עד לקבלת תשובה מטעם המשיבים. דומה, כי לא יכול להיות חולק על כך שפרק זמן של שלושה ימים אינו מהווה, בלשון המעטה, זמן סביר למתן תשובה לפנייה.
בנסיבות אלה, ובשל אי מיצוי ההליכים אל מול ועדת המאוימים, דין העתירה להידחות על הסף. כמו כן, ומשטרם ניתנה כל החלטה מהותית בעניינם של העותרים, הרי שלפנינו עתירה מוקדמת, דבר המוביל אף הוא לדחייה על הסף. |
| חזרה למעלה |
|
| 4 [דיון פלילי] |
|
| בשפ 5587/18 פלוני נ' מדינת ישראל (עליון; י' אלרון; 29/07/18) - 10 ע' |
| עו"ד: שרית רייך אבניאל, בנימין מלכא, נעמה טייב |
העורר מואשם בביצוע אינוס בנסיבות מחמירות, מעשים מגונים והשמדת ראיה. בדין הורה בימ"ש קמא על מעצרו עד לתום ההליכים נגדו. בנסיבות העניין, לא ניתן לאיין את מסוכנותו הרבה של העורר בדרך של חלופת מעצר, וגם קמה עילת מעצר בשל שיבוש הליכי משפט וחשש להשפעה על עדים. מצבה הנפשי של המתלוננת משפיע אף הוא במידת מה על ההחלטה בדבר מעצר העורר בשלב זה.
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – מסוכנות
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – עילת מעצר
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – שיקולים
.
נגד העורר הוגש כתב אישום מתוקן המייחס לו עבירות של אינוס בנסיבות מחמירות (שתי עבירות); מעשים מגונים (מספר עבירות); והשמדת ראיה. הערר הוא על החלטת ביהמ"ש המחוזי אשר הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הערר בקבעו:
העבירות המיוחסות לעורר מקימות עילת מעצר בשל מסוכנותו. מסוכנותו הגבוהה של העורר נלמדת מהמעשים החמורים המיוחסים לו. ע"פ הנטען, העורר הביא את המתלוננת לביתו בעורמה ואנס אותה פעם אחר פעם, באכזריות ובאלימות רבה. זאת ועוד, בעוד שהעורר כופה את עצמו באלימות על המתלוננת על מנת לספק את רצונותיו המיניים, ובעוד המתלוננת בוכה בשל הכאבים שהעורר מסב לה, הלה אינו מגלה חמלה, נהפוך הוא, הוא אומר "אל תדאגי, את תתרגלי וזה לא יכאב", ו"יהיה לך זיכרון טוב ממני כי אני איבדתי לך את הבתולין", והחליף את הסדין. התבטאויות אלה מעצימות את הכיעור שבמעשיו של העורר. אין להמעיט בחומרתם של מעשים אלו ובפגיעתם הקשה, לכאורה, בנפשה הרכה של המתלוננת. הערכתו של שירות המבחן, לפיה לעורר דפוסי התנהגות אימפולסיביים והוא עלול לנקוט באלימות לצורך סיפוק צרכיו המידיים, מחזקת אף היא את המסקנה בדבר מסוכנותו הרבה.
בנסיבות אלו, לא ניתן לאיין את מסוכנותו הרבה של העורר בדרך של חלופת מעצר. זאת ועוד, בנסיבות העניין קמה גם עילת מעצר בשל שיבוש הליכי משפט וחשש להשפעה על עדים. כמתואר בעובדות כתב האישום המתוקן וכעולה מעדות המתלוננת, העורר לקח את הסדין שעליו היו כתמי זרע שלו ודמה של המתלוננת, והעלימו, מתוך ידיעה ברורה כי הוא יכול לשמש ראיה רבת משמעות וכבדת משקל למעשיו. בנסיבות אלה, ואף מבלי לייחס לעורר עצמו את פניותיהן של דודתו של העורר ובתה למתלוננת, מתקיים חשש סביר לשיבוש הליכי משפט לוּ ישוחרר העורר לחלופת מעצר. אין לקבל את הטענה לפיה משסיימה המתלוננת למסור את עדותה אין עוד מקום לחשש שהעורר ישפיע עליה לשנות מעדותה, שכן מסירת עדות מוקדמת מצידה לא מבטיחה שהיא לא תקרא להעיד בשנית בהמשך ההליך.
מצבה הנפשי של המתלוננת עשוי אף הוא להשפיע במידת מה על ההחלטה בדבר מעצרו של העורר בשלב זה של ההליך. הפגיעה הקשה בגופה ובנפשה של המתלוננת תלווה אותה עוד שנים רבות. |
| חזרה למעלה |
|
| 5 [בתי-משפט] [תכנון ובנייה] |
|
| ברמ 3416/18 גיל מדובוי נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה גבעתיים (עליון; ד' ברק ארז; 29/07/18) - 6 ע' |
| עו"ד: |
בקשות רשות ערעור בגלגול שלישי הנסבות על החלטה של ועדת ערר לפיצויים והיטלי השבחה נבחנות לפי אמת מידה מצמצמת, הדומה לזו שנוהגת בגלגול שלישי בדין האזרחי; על אף שהמבקשים גורסים כי אופן חישוב זכויות הבנייה במצב התכנוני הקודם בעניינם מעורר שאלה בעלת נופך עקרוני, אין כך הדבר. טענות המבקשים הן יישומיות באופיין ואין בהן כדי להצדיק את קבלת הבקשה.
בתי-משפט – ערעור – רשות ערעור
תכנון ובנייה – פיצויים – פגיעה במקרקעין על-ידי תכנית
.
בר"ע על פסק דינו של בימ"ש לעניינים מנהליים אשר דחה את ערעור המבקשים על מספר החלטות של ועדת הערר לתכנון ובניה פיצויים והיטלי השבחה בנוגע לתביעתם לפיצויים לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקבעו:
בקשות רשות ערעור ב"גלגול שלישי" הנסבות על החלטה של ועדת ערר לפיצויים והיטלי השבחה נבחנות לפי אמת מידה מצמצמת, הדומה לזו שנוהגת בגלגול שלישי בדין האזרחי. רשות ערעור תינתן אפוא רק מקום בו מתעוררת שאלה כללית החורגת מעניינם של הצדדים, או כאשר הימנעות ממתן רשות ערעור תגרום למבקש עיוות דין חמור. הבקשה דנן אינה מקיימת אמות מידה אלה.
על אף שהמבקשים גורסים כי אופן חישוב זכויות הבנייה במצב התכנוני הקודם בעניינם מעורר שאלה בעלת נופך עקרוני, אין כך הדבר. בימ"ש קמא קבע מהו פוטנציאל הבנייה הקיים לפי המצב התכנוני הקודם עובר לתכנית בהסתמך על ההלכות הרלוונטיות, התשתית העובדתית שנפרסה בפניו, מסקנות ועדת הערר ועמדת השמאי המייעץ. טענות המבקשים בהקשר זה הן אפוא יישומיות באופיין ואין בהן כדי להצדיק את קבלת הבקשה. הוא הדין גם באשר לטענות המבקשים המופנות כלפי קביעות מקצועיות של השמאי המייעץ ושל ועדת הערר – שהם הגורמים בעלי הידע והמקצועיות להכריע בשאלות הנוגעות לפיצוי עקב נזק שנגרם מתכנית. גם כי הטענות הנוגעות להוצאות שנפסקו למבקשים או לשכר שנפסק לשמאי המייעץ נטועות בדל"ת אמות המקרה הפרטני ואינן מעוררות כל שאלה החורגת מנסיבות המקרה. |
| חזרה למעלה |
|
| 6 [דיון פלילי] |
|
| בשפ 5661/18 מדינת ישראל נ' באסל אחמד (עליון; י' אלרון; 27/07/18) - 8 ע' |
| עו"ד: רונן חליוה, נורית הרצמן |
סעיפים 22ב(ב)(1) ו-21(א)(1)(ג) לחוק המעצרים מורים כי לא יוטל מעצר בפיקוח אלקטרוני לגבי מי שהורשע בעבירה שנעשתה תוך שימוש בנשק קר או חם, אלא אם כן שוכנע ביהמ"ש, מטעמים מיוחדים שיירשמו, כי בשל נסיבות ביצוע העבירה או נסיבותיו המיוחדות של הנאשם, ניתן להסתפק בפיקוח אלקטרוני. במקרה הנדון לא נמצא כי נתקיימו נסיבות כאמור.
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – בפיקוח אלקטרוני
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – עילת מעצר
.
נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, עבירות החזקה, נשיאה והובלה של נשק, ניסיון חטיפה ותקיפה הגורמת חבלה של ממש. הערר הוא על החלטת ביהמ"ש המחוזי, בו הורה ביהמ"ש על מעצר המשיב בפיקוח אלקטרוני ובפיקוח אנושי ע"י אמו של המשיב, קרוב משפחתו ושניים ממכריו.
.
ביהמ"ש העליון קיבל את הערר בקבעו:
העבירות המיוחסות למשיב מקימות עילת מעצר בשל כך שבוצעו, לכאורה, באלימות חמורה או באכזריות או תוך שימוש בנשק קר או חם, לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים; בשל מסוכנתו של המשיב, לפי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים; ובשל שיבוש הליכי משפט והתחמקות מהליכי שפיטה והשפעה על עדים, לפי סעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים.
סעיפים 22ב(ב)(1) ו-21(א)(1)(ג) לחוק המעצרים מורים כי לא יוטל מעצר בפיקוח אלקטרוני לגבי מי שהורשע בעבירה שנעשתה תוך שימוש בנשק קר או חם, אלא אם כן שוכנע בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, כי בשל נסיבות ביצוע העבירה או נסיבותיו המיוחדות של הנאשם, ניתן להסתפק בפיקוח אלקטרוני. בנסיבות המקרה הנדון, לא נמצא כי נתקיימו הנסיבות המיוחדות האמורות.
כעולה מכתב האישום, תקף המשיב את המתלונן פעם בעזרת מקל ופעם באמצעות ירי אקדח שנשא ללא רישיון. למתלונן נגרמו נזקי גוף חמורים כתוצאה משתי התקיפות. תוצאת המעשים הייתה עלולה להיות אף חמורה יותר. אין צורך על כן להכביר מילים על המסוכנות הרבה הנלמדת ממעשי המשיב. האקדח ממנו בוצע הירי לא נמצא. זאת ועוד, בקשת המתלונן והוריו לחזור בהם מהתלונה שהגישו עשויה להתפרש גם לחובת המשיב, בניגוד לאופן בו פורשה ע"י בימ"ש קמא. לא מן הנמנע שבקשה זו מונעת מחששם של המתלונן והוריו מהמשיב ומשפחתו או אף מאיום ממשי עליהם לבטל את התלונה.
אם כן, הנסיבות החמורות של ביצוע העבירות אינן מאפשרות את מעצרו של המשיב בפיקוח אלקטרוני, ולא ניתן לאיין את מסוכנותו הרבה אלא בדרך של מעצר מאחורי סורג ובריח. יתירה מזאת, צודקת העוררת בטענתה לקיומה של עילת מעצר גם בשל החשש משיבוש הליכי משפט ע"י המשיב, וגם מטעם זה לא ניתן להסתפק במעצר בדרך של פיקוח אלקטרוני. |
| חזרה למעלה |
|
| עבודה ארצי |
| 7 [עבודה] |
|
| ברע (ארצי) 24226-05-18 סאלם אלעצאידה נ' סוויט קפה בע"מ (עבודה; סיגל דוידוב מוטולה, נ.צ.: י' רחמים, ב' סמו; 12/07/18) - 11 ע' |
| עו"ד: אשרף עבד אלקאדר, שלום מור, גיא לוסקי |
ביה"ד קיבל בקשת רשות ערעור על החלטה של ביה"ד האזורי שדחתה את בקשת המבקש למתן צווים המורים על הגשת תעודות עובד ציבור מטעם גורמים שונים, והורה על השבת התיק לביה"ד האזורי לצורך מתן צווים כמבוקש על ידי המבקש. זאת, מאחר שהמסמכים המבוקשים רלוונטיים ועשויים להיות דרושים ונחוצים לצורך קיומו של דיון יעיל וממצה במחלוקות בין הצדדים.
עבודה – סדרי דין – גילוי מסמכים
עבודה – בית-הדין הארצי לעבודה – רשות ערעור
.
בקשת רשות ערעור על החלטת ביה"ד האזורי לעבודה, שדחתה את בקשת המבקש למתן צווים המורים על הגשת תעודות עובד ציבור מטעם גורמים שונים, במסגרת כתב תביעה שהגיש כנגד המשיבים.
.
בית הדין הארצי לעבודה (מפי השופטת ס' דוידוב-מוטולה ובהסכמת השופטים ח' אופק גנדלר, א' סופר ונציגי הציבור י' רחמים, ב' סמו) קיבל את הבקשה בעיקרה ופסק כי:
ראשית נדחתה טענת המשיבים שלפיה מדובר בהחלטה שלא תינתן עליה רשות ערעור על פי ס"ק (1) לצו בית הדין לעבודה (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור). ענייננו אינו בקביעה ושינוי של מועדי הגשת מסמכים כי אם גילוי מסמכים ספציפיים, או בקשה להוספת ראיה. החלטה מסוג זה נכנסת לגדרו של הסיפא לסעיף-קטן (8) או הסיפא לסעיף-קטן (4) לצו האמור, שלפיהם על החלטה בעניין גילוי מסמך פלוני, או החלטה בבקשה להגשת ראיה, יכולה להינתן רשות ערעור.
אמנם, החלטה שעניינה היענות או דחיית בקשה לגילוי מסמכים היא החלטה הנתונה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית וככלל ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בה. עם זאת, במקרה זה מתקיימות נסיבות המצדיקות התערבות ערכאת הערעור. השאלה הראשונה אותה יש לבחון בהכרעה בבקשה לגילוי מסמכים היא שאלת הרלוונטיות, כאשר למבחן זה שני היבטים: ההיבט הצר וההיבט הרחב. בהיבט הצר יבחן ביה"ד, בין היתר, אם מתקיימת זיקה בין המידע המבוקש במסמכים שגילויים מתבקש לבין עילת התביעה; מהות הזיקה ותרומתה לענייניות הדיון המשפטי וקידומו. בהיבט הרחב יידרש ביה"ד לאינטרס הגילוי ומשקלו וכן להשלכותיו של גילוי המידע המבוקש על צדדים שלישיים והאם למבקש עניין ישיר, ממשי ולגיטימי בקבלת המידע. ככל שמתקיים מבחן הרלוונטיות, על שני היבטיו, על ביה"ד להידרש לאיזון הראוי בין זכות הגילוי לבין זכויות ואינטרסים לגיטימיים המוכרים בהלכה כשוללים גילוי בהתאם לנסיבות העניין.
במקרה זה המשיבים לא הצביעו על טעמים של ממש המצדיקים שלא לחייב בגילוי המסמכים המבוקשים, והם אינם כופרים ברלוונטיות המסמכים למחלוקת מושא ההליך. משעה שעיקר המסמכים המבוקשים אינו אלא השלמות נדרשות ורלוונטיות לתעודות עובד הציבור שהוגשו לבקשת המשיבים, ממילא אין ספק ממשי בשאלת הרלוונטיות שלהם למחלוקות מושא ההליך. לאור כל האמור, מאחר שהמסמכים המבוקשים רלוונטיים ועשויים להיות דרושים ונחוצים לצורך קיומו של דיון יעיל וממצה במחלוקות, התיק יוחזר לביה"ד האזורי לצורך מתן צווים כמבוקש על ידי המבקש ביחס לדו"ח איכון הטלפון הסלולארי שלו; ביחס לתעודת עובד הציבור המבוקשת מקמ"ט תעסוקה במנהל האזרחי באזור יהודה ושומרון; וביחס לתעודת עובד הציבור המבוקשת מאגף הביטחון בעיריית מעלה אדומים; אשר למסמך המבוקש מהמוסד לביטוח לאומי, המבקש יהא רשאי לשוב ולהגיש בקשה בביה"ד האזורי. |
| חזרה למעלה |
|
| עבודה אזורי |
| 8 [עבודה] |
|
| סעש (ת"א) 52841-05-16 מנחם דגן נ' בין הרים שירותי תיירות בע"מ (עבודה; יפית זלמנוביץ גיסין, נ.צ.: ר' זמני ערמוני, ח' מנדלביץ; 18/07/18) - 45 ע' |
| עו"ד: רונן בר אבן, בן ציון רזניק |
ביה"ד פסק, בדעת רוב, כי על הצדדים לא חלות על הצדדים הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי בענף מורי הדרך מכוח אימוצן על ידם ואף לא חלות הוראות צו ההרחבה בענף, אלא חל חוק שעות עבודה ומנוחה וכי התובע זכאי לגמול שעות נוספות ללא ניכוי סכומים ששולמו לו בגין גמול גלובלי של שעות נוספות, כמו גם לזכויות נוספות.
עבודה – שעות עבודה ומנוחה – תחולת החוק
עבודה – שעות עבודה ומנוחה – שעות נוספות
עבודה – שעות עבודה ומנוחה – הפסקות
עבודה – הסכם קיבוצי – תחולתו
עבודה – הסכם קיבוצי – צו הרחבה
עבודה – שכר עבודה – תביעה לתשלום שכר
.
התובע הועסק על ידי הנתבעת כמורה דרך משך כחמש שנים. לטענת התובע נאלץ להתפטר עקב אפליה מחמת גיל ולאחר שהיקף עבודתו צומצם. עיקר הדיון נסב אודות השאלה האם חלות על הצדדים הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי בענף מורי הדרך מכוח אימוצן על ידי הצדדים או שמא חלות הוראות צו ההרחבה עד למועד בו הצטרפה הנתבעת כחברה בארגון המעסיקים המהווה צד להסכם הקיבוצי הכללי בענף מורי הדרך והאם חלות על התובע הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה.
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופטת י' זלמנוביץ גיסין ונציגת הציבור ר' זמני ערמוני, בניגוד לדעתה החולקת של נציגת הציבור ח' מנדלביץ) קיבל את התביעה בחלקה ופסק כי:
ביה"ד קבע כי הנתבעת לא הצליחה להרים את הנטל להראות כי הוסכם בין הצדדים על אימוץ הוראות ההסכמים הקיבוציים בענף מורי הדרך. בנוסף, גם הוראות צו ההרחבה בענף לא חלות על העסקת התובע. בהקשר זה נדחו טענות התובע כי הוראות צו ההרחבה הפכו לחלק בלתי נפרד מחוזה העבודה שלו, שהתקבל לעבודה ארבעה חודשים לאחר ביטול צו ההרחבה. צו ההרחבה כלל לא היה בר תוקף במועד תחילת עבודתו של התובע בנתבעת. נוכח האמור, נקבע כי חלות על העסקת התובע הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה. ביה"ד דחה את טענת הנתבעת כי יש להקיש מהוראות ההסכמים הקיבוציים בענף על העדר תחולת חוק שעות עבודה ומנוחה על העסקת התובע, ודחה את טענת הנתבעת כי יש להחיל על התובע את החריגים הקבועים בסעיף 30(א)5) ובסעיף 30(א)(6) לחוק שעות עבודה ומנוחה, שכן לנתבעת היה פיקוח על התובע ומדריכים שכמותו, ומאחר שהתובע לא היה עובד במשרה מיוחדת של אימון אישי ולא היה אחראי על קביעת מדיניות הנתבעת. לפיכך, הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה חלות בגינו של התובע והוא זכאי לגמול שעות נוספות על פי דין, בהן הנתבעת הודתה. גמול השעות הנוספות הגלובלי ששולם לתובע היה רכיב פיקטיבי והוא אינו מקיים את התנאים להכרה בו כגמול שעות נוספות גלובלי, ואין להפחיתו מסך כל התשלומים המגיעים לתובע; בנוסף, גם אם ידע התובע על קיומו של "מוסד השעות הנוספות" לא ניתן לראות בו כמי שוויתר על זכותו הקוגנטית והבסיסית לקבלת גמול עבור שעות עבודה מרובות.
אשר להפסקות, מעסיק אשר משלם לעובד משך כל תקופת העבודה עבור זמן ההפסקות ואינו מקזז אותן ממשך יום העבודה מגלה את דעתו כי מדובר בזמן עבודה. קרי: מדובר בהטבה שנכללה בתנאי עבודתו של העובד ולא ניתן לבטלה באופן חד צדדי וכתגובה לתביעה שהגיש העובד. במקרה זה התובע היה עסוק כל העת בנהיגה והדרכה, גם בזמני ארוחת הצהריים וגם בעת שתיירים נכנסו לחנויות ולא היה חופשי לעשות כרצונו, והוא נדרש לבצע את מרבית הפעולות שנדרשו ממנו בעת ההדרכה. בנסיבות אלה יום עבודה יחשב כ 8.6 שעות (וְלא 9.1 שעות כולל הפסקה).
התובע זכאי לקבלת דמי חגים בגין ימי חג שלא עבד בהם ואשר לא חלו בשבת, לדמי הבראה ולשכר ביטול 18 ימי עבודה בהם עמד לרשות העבודה ועבודתו בוטלה שעות ספורות לפני היציאה או לאחר שהגיע למקום האיסוף; אשר לטענת התובע כי הופלה מטעמי גיל, לא עלה בידי התובע, שהנטל הראשוני לבסס את העילה העומדת בבסיס טענת האפליה מוטל לפתחו להרים נטל זה ולא הוכח כי גילו עמד בבסיס התנהגות הנתבעת כלפיו; אשר לפיצויי פיטורים, מאחר וחל צמצום משמעותי במספר ימי העבודה של התובע ביחס לאותה תקופה בשנתיים שקדמו, חלה הרעה מוחשית בתנאי עבודתו. על התובע לערוך חישוב של פיצוי הפיטורים בהתאם לממוצע השתכרותו בכל תקופת העבודה כפי שנקבע בפרשת י.ב. שיא משאבים; אשר להפקדות לקופת גמל, משנדחתה טענת התובע בדבר תחולת הוראות צו ההרחבה בענף מורי הדרך על העסקתו, לא זכאי היה כי תבוצענה בגינו הפקדות לקופת גמל מכוח צו ההרחבה. אף כי צו ההרחבה לביטוח פנסיוני במשק חל, הרי משנפסקו לתובע פיצויי פיטורים, לא זכאי התובע לכפל פיצוי ולכן תביעתו ברכיב הפקדות למרכיב הפיצויים, נדחתה, ויתרת חובה של הנתבעת תעמוד על מלוא ההפקדות ברכיב התגמולים; התביעה לפיצוי בגין אי מסירת הודעה על תנאי העסקה נדחתה מאחר שלא נגרם לתובע נזק עקב אי מתן הודעה. |
| חזרה למעלה |
|
| 9 [עבודה] |
|
| סעש (ת"א) 45725-02-16 מולו וורקו נ' תוצרת חקלאית מובחרת בע"מ (עבודה; דגית ויסמן, נ.צ.: א' ענתבי; 15/07/18) - 17 ע' |
| עו"ד: אסנת זיו, מרדכי מאור |
ביה"ד פסק כי, גם אם הודעת פיטורים נמסרה לתובעת בהיותה בהיריון, הנתבעת לא היתה מודעת לעובדה זו בעת מתן ההודעה ומיד כשהתובעת הודיעה על הריונה, הנתבעת הודיעה על ביטול הפיטורים. התובעת סירבה לשוב לעבודה לאחר ההודעה על ביטול הפיטורים, כך שהיא התפטרה ואין מדובר בפיטורים המנוגדים לחוק עבודת נשים; בנוסף, בשיבוץ התובעת למשמרות לא התנכלה הנתבעת לתובעת, ולא נמצא התובעת הופלתה מחמת הורות.
עבודה – עבודת נשים – פיטורי עובדת בהריון
עבודה – התפטרות – קיומה
עבודה – שוויון הזדמנויות בעבודה – הורות
עבודה – שוויון הזדמנויות בעבודה – איסור הפליה
עבודה – שוויון בעבודה – איסור הפליה מחמת גיל
.
התובעת שימשה כסדרנית במרכול בבעלות הנתבעת במשך למעלה משש שנים, עד לסיום עבודתה. לב המחלוקת היא בשאלה אם לאחר שניתנה לתובעת הודעת פיטורים וזו הודיעה על הריונה, הנתבעת ביטלה את פיטורי התובעת. על רקע מחלוקת זו, נדונה השאלה האם התובעת פוטרה או התפטרה, בסירובה לשוב לעבודה לאחר שהודיעה על הריונה, והאם התנהלות הנתבעת כלפי התובעת מהווה התנכלות על רקע מצבה המשפחתי של התובעת המנוגדת להוראות חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (להלן: חוק השוויון) או אם מדובר בפיטורים שנעשו בניגוד לחוק עבודת נשים.
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופטת ד' ויסמן ונציג הציבור א' ענתבי) דחה את התביעה ופסק כי:
אשר לשאלה האם שיבוץ התובעת למשמרות ופיטורי התובעת הם בגדר אפליה מחמת הורות, התובעת כרכה בין שיבוצה למשמרות ובין פיטוריה. עם זאת מהראיות עולה כי ההחלטה על פיטורי התובעת באה על רקע התנהגותה בעבודה ולא על רקע בקשתה להשתבץ רק במשמרות בוקר. לא ניתן לשלול אפשרות כי בקשת התובעת לעבוד במשמרות בוקר וסירובה של הממונה עליה לשבצה במשמרות אלה, הביאו לכך שהיחסים בין השתיים הפכו עכורים, עד כדי נתק. עם זאת, ניתן לפרש את הדברים גם באופן המתיישב עם גרסת הנתבעת, כלומר כי מאחר שהתובעת לא קיבלה את מבוקשה (שיבוץ במשמרות בוקר בלבד) סירבה להישמע להוראות הממונה עליה, דבר שהתפרש על ידי הנתבעת כהתנהגות בלי לגיטימית שהביאה לזימונה לשימוע ולפיטוריה. מכל מקום, הסירוב לשבץ את התובעת במשמרות בוקר לא עולה כדי התנכלות, וודאי שלא הפרת הדין.
התובעת ביקשה לעבוד במשמרות בוקר ובקשה זו נענתה באופן זמני. עם זאת הובהר לתובעת שלא ניתן להיענות לבקשה באופן קבוע, לאור צרכי המחלקה. התובעת נקלטה לעבודה במשמרות, בדומה לכלל העובדים במחלקה, כך שדרישתה לעבוד במשמרות בוקר בלבד מנוגדת לאופן בו עבדה מספר שנים, ולמתכונת העבודה המקובלת נוכח צרכי הנתבעת. בנסיבות אלה, סירוב לשבץ את התובעת רק במשמרות בוקר היה יותר מסביר. על אף הקושי הכרוך בהורות יחידנית, בנסיבות בהן התובעת נקלטה לעבודת משמרות, ביצעה אותה בפועל במשך כשש שנים ומשכלל עובדי המחלקה הוצבו במשמרות, לתובעת לא הייתה זכות להיות מוצבת במשמרות בוקר באופן בלעדי. לכן אין לראות בסירוב הנתבעת כדי התנכלות בעבודה והדבר אינו מצמיח לתובעת סעדים מכוח חוק השוויון.
אשר לפיטורים במהלך היריון, הנתבעת לא הייתה מרוצה מתפקודה התובעת ומהתנהגותה וזימנה אותה לשימוע במטרה שהתובעת תשנה דרכיה ותמשיך לעבוד. בהמשך לתובעת נערך שימוע נוסף ובסמוך לאחר מכן נמסר לה מכתב פיטורים. רק בסמוך לסיום עבודתה, הודיעה התובעת למנהל הסניף, שהיא בהיריון. התובעת ידעה על דבר הריונה אך שמרה את המידע לעצמה ולא מסרה זאת עד ליום העבודה האחרון שלה, למרות שיכלה לספר על ההיריון. במועד בו התובעת הודיעה שהיא בהיריון, נמסר לה שהפיטורים מבוטלים. למרות זאת התובעת לא שבה לעבודה. בהמשך הנתבעת שלחה לתובעת מכתב רשום כי הפיטורים מבוטלים, אך הוא חזר מחמת ש"לא נדרש". מספר ימים לאחר שנכנסו פיטוריה לתוקף, התובעת שוחחה עם נציג הנתבעת, ולשאלתו האם היא חוזרת לעבודה כסדרה, הבהירה כי אין בכוונתה לשוב לעבודה. מן האמור עולה שהתובעת לא רצתה להמשיך ולעבוד בנתבעת. גם אם הודעת הפיטורים נמסרה לתובעת בהיותה בהיריון, הנתבעת לא הייתה מודעת לעובדה זו בעת מתן ההודעה ומיד כשהתובעת הודיעה על הריונה, הנתבעת הודיעה על ביטול הפיטורים. בנסיבות אלה, כשהתובעת היא שסירבה לשוב לעבודה, לאחר ההודעה על ביטול הפיטורים, התובעת היא שהתפטרה, ואין מדובר בפיטורים המנוגדים לחוק עבודת נשים. |
| חזרה למעלה |
|
| 10 [עבודה] |
|
| סעש (נצ') 35027-10-15 נזאר הייב נ' נתיבי מעיין אביב בע"מ (עבודה; ורד שפר, נ.צ.: א' פלאח, ר' אורן; 28/06/18) - 43 ע' |
| עו"ד: מואייד הייב, עלי חליחל |
ביה"ד פסק כי, התובע, שעבד בנתבעת כנהג משאית עד לפיטוריו, זכאי לתשלום פיצויי פיטורים בניכוי סכומים שהופרשו כמרכיב פיצויי פיטורים לקרן הפנסיה וישוחררו לתובע, לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים, לתמורת הודעה מוקדמת, לפדיון חופשה שנתית, לדמי הבראה, לפיצוי בגין אי הפרשה/הפרשה בחסר לקרן פנסיה ולקרן השתלמות, לדמי אש"ל ולפיצויים לדוגמה בגין פגמים בתלושי השכר בסך של 5,000 ₪.
עבודה – פיצויי פיטורין – זכאות
עבודה – פיצויי פיטורין – חישובם
עבודה – פיצויי פיטורין – פיצויי הלנה
עבודה – פיטורין – הודעה מוקדמת
עבודה – שכר עבודה – תלוש שכר
עבודה – שכר עבודה – פיצויי הלנת שכר
.
תביעת התובע, שעבד בשירות הנתבעת, כנהג משאית, משך כשנה וחצי עד לפיטוריו, לחייב את הנתבעת לשלם לו כספים מכוח שורה של זכויות נטענות בקשר לתקופת עבודתו ולסיומה. אין חולק בדבר תחולת צווי ההרחבה בענף ההובלה על יחסי הצדדים.
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופטת הבכירה ו' שפר ונציגי הציבור א' פלאח, ר' אורן) קיבל את התביעה בחלקה ופסק כי:
ביה"ד קבע כי לא הוכח שהוסכם עם התובע על שכר יסוד נטו בגובה הסכומים בהם נקב וכי לא סוכם עם התובע דבר לגבי שכר היסוד; ביה"ד קיבל את הטענה כי הרישומים בתלושי שכרו של התובע פיקטיביים, ביחס לחלק מרכיבי תביעתו של התובע; ביה"ד קבע כי רכיבי השכר המזכים בפיצויי פיטורים בענף התובלה כוללים: "שכר משולב", תוספת משפחה, ותוספת מקצועית. כמו-כן, נקבע כי העובדים זכאים לפיצויי פיטורים בשיעור של 150%. לצד זאת, מסעיפים 12 ו-13 לחוק פיצויי פיטורים, בצירוף תקנה 1 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), עולה כי הרכיבים שיובאו בחשבון לעניין חישוב פיצויי פיטורים הם: שכר יסוד, תוספת ותק, תוספת יוקר מחיה, ותוספת משפחה. כמו-כן, אם נכללת בשכר עבודה תוספת מחלקתית או תוספת מקצועית יראו בה כחלק משכר היסוד (להלן: ההסדר הסטטוטורי). יישום ההסדר הסטטוטורי מוביל לכך שיש לכלול במסגרת השכר הקובע לפיצויי פיטורים את ממוצע הפרמיות ב-12 חודשי עבודתו האחרונים של התובע. מאחר שחלים על העובד שני הסדרים בעת ובעונה אחת – הסדר ענף ההובלה, וההסדר הסטטוטורי – יגבר זה המיטיב. לפיכך, קבע ביה"ד את משכורתו הקובעת של התובע בהתאם להסדר הסטטוטורי, ונוכח תקופת העבודה קבע שהתובע זכאי להפרשי פיצויי פיטורים. בנוסף, הנתבעת תשלם לתובע פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, שהועמדו בנסיבות העניין על סך 8,000 ₪; ביה"ד קבע כי קיומם של ויכוח אחד ואיחור אחד בהם הודה התובע, אינם מקימים עילה לשלול מן התובע את זכותו לפיצויי פיטורים.
אשר לתמורת הודעה מוקדמת, עבודת התובע הופסקה בו ביום, כך שלא נמסרה לו הודעה מוקדמת. לא ניתן לומר כי התובע ויתר על זכותו להודעה מוקדמת או כי ביקש לסיים את עבודתו סמוך למועד בו הודיעו לו על פיטוריו וכי ביקש שלא לעבוד בתקופה המוקדמת. הואיל וכך, הנתבעת הפרה את חובתה למסור לתובע הודעה מוקדמת. לא הוכח כי יש מקום לשלול מן התובע את זכותו להודעה מוקדמת עקב התנהגותו. אומנם התובע החל לעבוד במקום עבודה אחר מספר ימים לאחר סיום עבודתו בנתבעת. אולם, אין ראיה כי התובע מצא את העבודה החדשה בעודו עובד בנתבעת, ונראה כי עשה כן סמוך לאחר פיטוריו. לא היה לתובע מניע לוותר על עבודתו בתקופת ההודעה המוקדמת. מנגד, לנתבעת היה מניע לסיים את יחסי העבודה לאלתר – התנגדות נחרצת של לקוחה להמשך העסקת התובע. לאור כל האמור, התובע זכאי להפרשי תמורת הודעה מוקדמת.
בנוסף התובע זכאי לפדיון חופשה שנתית, כאשר השכר הרגיל בהתאם לחוק חופשה שנתית כולל גם את הפרמיה הממוצעת ל-12 חודשי העבודה האחרונים, כאשר אין בכוחו של צו הרחבה לגרוע מזכויות העובד לפי חוק; כן זכאי התובע לדמי הבראה, פיצוי בגין אי הפרשה/הפרשה בחסר לקרן פנסיה (תגמולי מעסיק), לפיצוי בגין אי הפרשה/הפרשה בחסר לקרן השתלמות, להחזר הוצאות אש"ל, שהוא בגדר זכות שניתנת לפדיון בהיותו רכיב של החזר הוצאות, ולא זכות נלווית; כן נפסקו לתובע פיצויים לדוגמה בסך של 5,000 ₪ נוכח הצגה כוזבת של שכר יסוד כרכיב פרמיה; התביעה לפיצויי הלנת שכר נדחתה, משום שהרכיבים שנפסקו לתובע אינם בבחינת "שכר מולן" כהגדרתו בחוק הגנת השכר ו/או אינם מקימים לתובע זכות לפיצויי הלנת שכר; טענת הקיזוז של הנתבעת לפיה עקב התנהגותו הבלתי הולמת של התובע ואי ציות להוראותיה, נגרמו לה "נזקים" "אובדן רווחים" ו"פגיעה במוניטין", נדחתה בהעדר הוכחה. |
| חזרה למעלה |
|
| מנהלי |
| 11 [משפט מינהלי] |
|
| עמנ (י-ם) 66017-02-18 פלונית ואח' נ' משרד הפנים - רשות האוכלוסין וההגירה (מנהלי; י' נועם; 25/07/18) - 16 ע' |
| עו"ד: מיכאל דקר, דנה רפאל |
בית המשפט דחה ערעור מינהלי שעניינו בהחלטה לדחות את בקשתם לקבל מעמד בישראל מטעמים הומניטאריים. נפסק, כי שהייה רבת שנים בישראל, מצבו הרפואי של אדם, וטעם כלכלי, אינם מצדיקים מתן מעמד בישראל.
משפט מינהלי – כניסה לישראל – טעמים הומניטריים
.
המערערים הגישו ערעור מינהלי על פסק דינו של בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, לפיו נדחה ערר שהגישו המערערים על החלטת מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה, שנסמכה על המלצת הוועדה הבינמשרדית המייעצת לקביעה ומתן מעמד בישראל מטעמים הומניטאריים, לדחות את בקשתם של המערערים לקבל מעמד בישראל מטעמים הומניטאריים.
.
בית המשפט דחה את הערעור ופסק כלהלן:
החלטת המשיב אינה חורגת ממתחם הסבירות על יסוד התשתית העובדתית שהובאה לפניו, ולא נפל פגם מינהלי המקים עילה להתערב בה. כפי שציין בית הדין לעררים, אף אם ניתן היה לקבל החלטה אחרת, עדיין ההחלטה שנתקבלה על ידי המשיב עומדת במתחם הסבירות, ובית הדין, וכן בית המשפט, אינם אמורים להחליף את שיקול דעתו של המשיב בשיקול דעתם. בחומר הרפואי העדכני שהגישו המערערים במסגרת הערעור אין כדי להביא לשינוי ההחלטה.
הטעמים של שהייה רבת השנים בישראל והתערבות בחברה בארץ, אינם מצדיקים, כשלעצמם, מתן מעמד בישראל; מצבו הרפואי של אדם, כשלעצמו, אינו מהווה טעם הומניטארי, המצדיק מתן מעמד בישראל; טעם כלכלי אינו מצדיק מתן מעמד בישראל.
בנסיבותיו של עניין זה, לא קמה עילה להתערב בהחלטת בית הדין לעררים, אשר דחה את העררעל החלטת ראש רשות האוכלוסין, לאמץ את המלצת הוועדה הבינמשרדית לדחות את הבקשה לקבלת מעמד מטעמים הומניטריים. |
| חזרה למעלה |
|
| 12 [משפט מינהלי] |
|
| עמנ (י-ם) 18476-10-16 פלונית ואח' נ' משרד הפנים - רשות האוכלוסין וההגירה (מנהלי; י' נועם; 24/07/18) - 23 ע' |
| עו"ד: מישל עודה |
בית המשפט לעניינים מנהליים קיבל את ערעור המערערות על פסק דינו של בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, והורה על הנפקת רישיון מסוג א/5, למערערת 2, בהתאם לתקנה 12 לתקנות הכניסה לישראל.
משפט מינהלי – כניסה לישראל – תושב האזור
.
המערערות הגישו ערעור על פסק דינו של בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, לפיו נדחה ערר על החלטות המשיב, משרד הפנים, להנפיק למערערת 2 הפנייה לקבלת היתרי מת"ק, אגב דחיית בקשתה לקבלת רישיון לשהיית קבע או לשהייה זמנית בישראל. החלטת המשיב ניתנה בגדרה של בקשה שהגישה מערערת 1, תושבת ישראל, לרישום בתה, מערערת 2 על פי תקנה 12 לתקנות הכניסה לישראל.
.
בית המשפט קיבל את הערעור ופסק כלהלן:
סעיף 1 לחוק הכניסה לישראל, מורה כי הסמכות להענקת רישיונות ישיבה בישראל למי שאיננו אזרח ישראלי או בעל אשרת עולה או תעודת עולה, נתונה לשר הפנים או למי שהוסמך על ידו. תקנה 12 לתקנות הכניסה לישראל מורה, כי ילד שנולד בישראל, ולא חל עליו סעיף לחוק השבות, יהיה מעמדו בישראל כמעמד הוריו.
חוק האזרחות והכניסה לישראל, אסר בעניינם של תושבי האזור על הענקת מעמד לפי חוק האזרחות, הנפקת רישיון לפי חוק הכניסהלישראל ומתן אישורים לשהייה בישראל על ידי מפקד האזור. ילד יקבל את מעמד הורהו, תושב הקבע, בכפוף להוכחת מרכז חיים בישראל.
עד לחודש ספטמבר 2013, המשיב אמנם אפשר הגשת בקשות ילדים לפי תקנה 12 לתקנות הכניסה לישראל, אך דחה את הבקשות כל עוד לא הוכח מרכז חיים של שנתיים בישראל, וממילא אף לא נתן אשרה או היתר עד להשלמת מרכז חיים בתקופה של שנתיים – תקופת הביניים. זאת בהתעלם מפסיקת בית המשפט שקבעה כי על המשיב לתקן את נהליו תוך זמן סביר, באופן שיינתנו אשרות או היתרים לשהייה זמנית בתקופת הביניים. מאז חודש ספטמבר 2013, אפשר המשיב להגיש בקשות אף בטרם השלמת מרכז חיים של שנתיים והסדר זה אף עוגן בנוהל המתוקן מיום 19/5/2014.
במקרה זה היה על המשיב לראות את הבקשה ככזו שהוגשה בסמוך לחודש פברואר 2013 וסורבה משלא הוכח מרכז חיים של שנתיים בישראל כנדרש, עת הייתה מערערת 2 צעירה מגיל 14, ולהמשיך לדון בבקשה בהתאם לנוהל המתוקן. הואיל ולא הייתה מחלוקת, כי המערערות השלימו מרכז חיים של שנתיים בישראל בחודש פברואר 2015; והיות שהמערערת 1 הגישה את הבקשה הפורמאלית כשלושה חודשים לאחר עדכון הנוהל ב- 19/5/2014, היה מקום לקבל את הערר ולהעניק למערערת2 אשרה מסוג א/5, בהתאם לנהלים, כאמור ולא להפנותה לקבלת היתרי מת"ק מתחדשים מעת לעת. |
| חזרה למעלה |
|
| 13 [משפט מינהלי] [ירושה] |
|
| עתמ (מרכז) 7396-10-17 אסף מודחי נ' משרד הבינוי והשיכון/המשרד הראשי (מנהלי; ורדה מרוז; 19/07/18) - 9 ע' |
| עו"ד: ניר והב, איילת הלברשטט, סאלי געסוס |
אדם שהוכר כזכאי לדירה ציבורית ובתוך כך הפך ליורש וויתר על חלקו לטובת יורשת אחרת – אינו בבחינת 'חסר דירה' הזכאי לדיור ציבורי ולסיוע בשכר דירה.
משפט מינהלי – הטבות – דיור ציבורי
משפט מינהלי – הטבות – סיוע בשכר דירה
ירושה – הסתלקות – נפקותה
.
העותר הוכר כזכאי לדירה ציבורית וטרם הקצאתה קיבל סיוע בשכר דירה. בתוך כך, הפך ליורש אולם וויתר על חלקו לטובת יורשת אחרת. האם הוא בבחינת 'חסר דירה' הזכאי לדיור ציבורי ולקבלת סיוע בשכר דירה?
.
בית המשפט לעניינים מנהליים דחה את העתירה ופסק:
בנהלי המשיב נקבע כי אדם המסתלק מחלקו בירושה אינו בגדר 'חסר דירה'. הנוהל מתיישב עם ההלכה, ההיגיון והסבירות. הדיור הציבורי סובל ממחסור חמור במשאבים והמשיב מחויב בהקפדה על קיום הנהלים כלשונם ובאורח דווקני. העותר אינו עומד יותר בנהלים, על אף מצוקתו, והחרגתו תפגע באחרים אשר זכאותם לדיור ציבורי/סיוע בעינה עומדת ותהא בבחינת מדרון חלקלק שאין לאפשר את קיומו. בעצם הירושה בה זכה העותר, הוא איבד את זכאותו לדיור ציבורי ואינו נמנה על מניין 'חסרי דירה', חרף וויתורו על חלקו בירושה לטובת אחותו. על פי החוק והנהלים, בהיותו יורש – בין אם החזיק בירושה ובין אם הסתלק – איבד העותר את זכאותו לדיור ציבורי ולסיוע בשכר דירה. |
| חזרה למעלה |
|
| מחוזי |
| 14 [מסים] |
|
| עמ (ב"ש) 16554-09-15 ואקד חנבוט נ' מדינת ישראל - רשות המיסים - פקיד שומה אילת (מחוזי; גד גדעון; 23/07/18) - 9 ע' |
| עו"ד: יהודה שוקרון, ליאור קורן |
נדחה ערעור המערער על שומה שהוציא לו המשיב בצו ועל דחיית השגתו. בתוך כך, נדחתה עתירת המערער, כי יש לבטל את השומה שהוציא המשיב, לבטל את החלטתו בדבר פסילת הספרים, ולאשר את הדוחות שהגיש המערער, ואת הצהרותיו לעניין ההכנסות החייבות.
מסים – מס הכנסה – פסילת ספרים
מסים – מס הכנסה – רווח
.
המערער הגיש ערעור על שומה שהוציא לו המשיב בצו לשנים 2010-2012 ועל דחיית השגתו. המערער טוען, כי יש לבטל את השומה שהוציא המשיב, לבטל את החלטתו בדבר פסילת הספרים, ולאשר את הדוחות שהגיש המערער, ואת הצהרותיו לעניין ההכנסות החייבות.
.
בית המשפט דחה את הערעור ופסק כלהלן:
חומר החקירה מבסס את החשדות נגד המערער, נוכח הכחשת העוסקים ומנהל החברות הרלוונטיות ובעליהן, הכרות עם המערער, מתן שירותים לעסקו, וקבלת תשלום ממנו. הודעות אלה, הינן כמובן בגדר ראיות מנהליות כשרות, המבססותאת המסקנה, כי החשבוניות שעליהן ביקש המערער להסתמך בדוחותיו, הינן כוזבות; המערער לא העיד מי מאותם עוסקים או בעלי תפקידים בחברות האמורות, ולא ניסה כלל להוכיח, כי שיקרו בהודעותיהם. מחדל זה יש לזקוף כמובן לחובת המערער, במאזן הראיות.
המערער לא הביא כל ראיההעשויה לתמוך בגרסתו, לעניין ביצוע אותן עבודות בפועל, לעניין אמיתיות התשלומים בגינן למוציאי החשבוניות הנטענים, ולעניין נכונות החשבוניות, מלבד עדותו שלו, שהינה כמובן עדות יחידה של בעל דין, ואשר בנסיבות, לא היה בה כדי לערער את המסקנה המסתברת, בדבר השימוש בחשבוניות כוזבות, כעולה מן הראיות המנהליות העומדות נגדו. מכאן, בדין נפסלו ספריו של המערער לתקופה הרלוונטית.
הנטל להוכיח את שיעור הרווח ואת היקף ההוצאות רובץ כמובן על המערער, ודאי כאשר נקבע, כי בדין נפסלו ספריו. בנסיבות, יש לקבוע כי המערער לא הרים את הנטל המוטל עליו לעניין זה, וכי אין מקום להתערב במסקנות המשיב לייחס לעלות העבודה ושיעורי הרווח. |
| חזרה למעלה |
|
| 15 [פשיטת רגל] [חוזים] |
|
| פשר (ת"א) 29020-07-14 עו"ד יניב אינסל, מנהל מיוחד לנכסי החייב בפשיטת רגל נ' ולדלן אברמוביץ (מחוזי; איריס לושי עבודי; 22/07/18) - 47 ע' |
| עו"ד: גולדשלגר משה, דניאל הומיונפר, מיכאל רוזנבלט |
בית המשפט הצהיר כי מחצית הזכויות של המשיבה בדירה ומחצית ממניותיה בחברה שייכים למעשה לחייב, בן זוגה, ועל כן יוקנו למנהל המיוחד.
פשיטת רגל – מנהל מיוחד – ניהול נכסי החייב
פשיטת רגל – הליכי פשיטת רגל – תפיסת נכסי פושט רגל
חוזים – חוזה למראית עין – נפקותו
.
בקשת המנהל המיוחד להצהיר כי החייב הוא הבעלים האמיתי של מלוא הזכויות בדירה ובחברה וכי חוזה רכישת הדירה בידי בת זוגו המשיבה, כמו גם רישום המניות בחברות על שמה, הינם חוזים למראית עין.
.
בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה בחלקה ופסק:
חוזה למראית עין יכול ללבוש שתי צורות: האחת, חוזה למראית עין שמאחוריו לא מסתתרת כל עסקה משפטית בין הצדדים; והשנייה, חוזה למראית עין שמאחוריו מסתתרת עסקה אחרת מזו שבחרו הצדדים להציג בחוזה הגלוי. הבטלות מעיקרא מתייחסת לחוזה למראית עין, היינו לחוזה הגלוי. לעומת זאת, במצבים של סימולציה חלקית, נחלקו הדעות בנוגע לחוזה הנסתר, וזאת ביחס לחוזים הנגועים באי-חוקיות. נטל השכנוע כי מדובר בחוזה למראית עין מוטל על הטוען לכך והוא רשאי להיעזר בקיומם של "אותות מרמה", שיש בהם כדי להעביר את חובת הבאת הראיות אל הנתבע להפריכם. במצבים של טענות ל"הברחת נכסים", כאשר חובת הבאת הראיות עוברת לשכמו של החייב עקב קיומם של אותות מרמה והחייב אינו מצליח להביא ראיות לסתור, נוטים בתי-המשפט לא פעם להסתפק בכך על מנת לייחס את הנכסים לחייב, מבלי להכניס את העניין תחת דוקטרינה משפטית מסוימת. גישה זו אינה נקייה מספקות שכן ייחוס הנכסים לחייב שלא תחת דוקטרינה משפטית כלשהי נעשה לכאורה ללא בסיס משפטי. במקרה זה המשיבה והחייב הסתירו את מרבית העובדות, ועובדה זו בצירוף אותות המרמה שהתגלו, מעבירים אליהם את חובת הבאת הראיות והם לא עמדו בה. החוזה הנסתר בין המשיבה לחייב התבסס על חזקת השיתוף וקבע חלוקה שווה של הנכסים ביניהם, וזאת אף אם למראית עין נכסים אלה נרשמו על שם המשיבה. לפיכך יש לקבוע כי מחצית הזכויות של המשיבה בדירה ומחצית ממניותיה בחברה יוקנו למנהל המיוחד. |
| חזרה למעלה |
|
| 16 [דיון אזרחי] [משפט בינלאומי פרטי] |
|
| תא (ת"א) 65832-03-16 Philip Armand Grumbach נ' פרץ וינקלר (מחוזי; יעל בלכר; 22/07/18) - 21 ע' |
| עו"ד: קרין וישינסקי, יוסף בנקל, אייל יעקב |
לא ניתן לראות במסירה של כתב תביעה שנעטף יחד עם חבילת שוקולד, כמסירה כדין. בענייננו, המסירה שבוצעה לנתבע ולבא כוחו אינה המצאה כדין. הגם שהתקיימו התנאים להתיר המצאה מחוץ לתחום, ההמצאה שבוצעה לנתבע בשווייץ אינה כדין ויש לבצע המצאה נוספת.
דיון אזרחי – המצאת כתבי-בי-דין – חוקיותה
דיון אזרחי – המצאה מחוץ לתחום – חוקיותה
משפט בינלאומי פרטי – סמכות בינלאומית – המצאה אל מחוץ לתחום השיפוט
.
בקשה לביטול היתר המצאה מחוץ לתחום ובקשה לקבוע כי ההמצאות שבוצעו למקום מגוריו של המבקש ולעסקו בשוויץ, אינן מסירות כדין. המשיבים מבקשים להכיר בהמצאות שבוצעו בארץ למבקש ולבא כוחו כמסירות כדין ולחילופין מבקשים להכיר בהמצאות שבוצעו בחו"ל כהמצאות כדין.
.
בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה בחלקה ופסק:
לא ניתן לראות במסירה של כתב תביעה שנעטף יחד עם חבילת שוקולד, כמסירה כדין. מסירה משפטית תתבצע כמסירה משפטית ולא בתחפושת; באופן ברור ומודע המעמיד את המקבל על כך שנמסרו לו כתבי בי-דין; ותוך שיומצא אישור מסירה כדין. המסירה שבוצעה לעורך הדין אינה כדין, שכן הוא מייצג את המבקש בסוגיית ההמצאה מחוץ לתחום בלבד ולא הוכח שהוא הוסמך לייצגו בהליך זה או לקבל כתבי בית-דין עבורו. באשר להמצאה מחוץ לתחום, ככלל, על המבקש להוכיח קיומה של עילת המצאה ברמה של "תביעה הראויה לטיעון", קיומה של עילת תביעה ברמה של "שאלה רצינית שיש לדון בה" ובכל מקרה לביהמ"ש נתון שיקול דעת אם הפורום הישראלי הוא הפורום הנאות לדון בהליך. בענייננו התקיימו כל התנאים הנדרשים להמצאה מחוץ לתחום, אולם המסירות שבוצעו למבקש בשוויץ אינן מסירות כדין משלא בוצעו כנדרש לפי אמנת האג. ההמצאה באמצעות חברת שליחויות ולא באמצעות הרשות המרכזית בשוויץ, אינה המצאה כדין בשווייץ לפי הוראות האמנה וכמו כן לפי האמנה יש לבצע תרגום לשפת המחוז הרלבנטית והדבר לא נעשה. על המשיב לבצע המצאה נוספת אל מחוץ לתחום כדין, לפי הוראות האמנה. |
| חזרה למעלה |
|
| 17 [דיון אזרחי] |
|
| תצ (ת"א) 16787-02-16 יוסי ויין נ' שירותי בריאות כללית (מחוזי; מיכל אגמון גונן; 19/07/18) - 5 ע' |
| עו"ד: טל לביא, דביר סקעת, אריאל מייטליס |
בית המשפט התיר למבקש להסתלק מבקשה לאישור תובענה ייצוגית שעניינה בטענה כי המשיבה מערימה קשיים ומונעת, לכאורה, התוויה לטיפול בקנאביס.
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – בקשה להסתלקות מבקשה לאישור תובענה ייצוגית
.
בקשה להסתלקות המבקש מבקשתו לאישור תובענה ייצוגית, לאור מצבו הרפואי והכלכלי. עניינה של התובענה בטענה כי המשיבה מערימה קשיים ומונעת, לכאורה, התוויה לטיפול בקנאביס רפואי המוסדר בנוהל של משרד הבריאות.
.
בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה ופסק:
לנוכח נסיבות ההסתלקות ובעיקר לאור התמורות שחלו בנושא ההתוויה וההיתרים לשימוש בקנאביס רפואי, ומשאין ההסתלקות יוצרת מעשה בית דין החוסם מי מחברי הקבוצה לפנות לביהמ"ש בהליך דומה, אין טעם להורות על איתור תובע מייצג או על פרסום הודעה בדבר ההסתלקות. הגם שהמבקש לא הצביע על עילת תביעה אישית ולא הקדים ופנה למשיבה, בנסיבות העניין ולאור מצבו הרפואי הקשה, לא יהיה זה נכון במקרה מסוים זה להטיל עליו הוצאות לטובת המשיבה. |
| חזרה למעלה |
|
| 18 [דיון אזרחי] |
|
| רעא (מרכז) 65269-06-18 מזל חג'ג' שלמה חג'ג' נ' ברכה גואטה (מחוזי; צבי ויצמן; 16/07/18) - 5 ע' |
| עו"ד: |
נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטה שלא לעכב ביצוע פסק דין לפיו חויבו המבקשים לשלם למשיבה פיצויים בגין הפרת חוזה למכירת דירה.
דיון אזרחי – פסק-דין – עיכוב ביצוע
דיון אזרחי – עיכוב ביצוע – של פסק-דין
.
בקשת רשות ערעור על החלטה בה נדחתה בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין לפיו חויבו המבקשים, בין היתר, לשלם למשיבה פיצויים בגין הפרת חוזה למכירת דירה.
.
בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה ופסק:
ראשית, במקרה בו הוגשה בקשה לבימ"ש קמא לעיכוב ביצוע וניתנה החלטה מפורטת ומנומקת יש להגיש בקשת רשות ערעור ולא בקשה חוזרת לערכאת הערעור. לגופו של עניין, המחלוקת בין הצדדים היא מחלוקת כספית גרידא. ככלל, יעוכב ביצוע פסק דין בכפוף לקיום שני תנאים מצטברים: האחד, קיומם של סיכויי הצלחה בערעור, והשני הוא שמאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש. פסק דין המטיל חיוב כספי יעוכב רק במקרים חריגים. בנדון, לא התקיימו התנאים לעיכוב ביצוע. המבקשים לא הוכיחו כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם ולא נימקו מדוע יש להחיל את החריג לעיכוב ביצוע פסק דין כספי. |
| חזרה למעלה |
|
| 19 [דיון פלילי] [עונשין] |
|
| תפ (חי') 19826-04-17 מדינת ישראל נ' אלעד מסיקה (מחוזי; יחיאל ליפשיץ; 28/06/18) - 8 ע' |
| עו"ד: עאדל בויראת |
הנאשם, שהורשע במסגרת הסדר טיעון בעבירות הריגה ועבירות נלוות, נידון ל- 10 שנות מאסר בפועל, מאסרים מותנים ופיצוי למשפחת המנוח בסכום המקסימאלי הקבוע בחוק.
דיון פלילי – הסדר טיעון – אישורו
עונשין – ענישה – הסדר טיעון
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: הריגה
.
הנאשם הודה במסגרת הסדר טיעון בעבירות הריגה, החזקת סכין שלא כדין ושיבוש מהלכי משפט. הצדדים עתרו להשתת מאסר בפועל למשך 10 שנים.
.
בית המשפט המחוזי אישר את ההסדר ופסק:
התוצאה בכל מקרה בו נגדעים חייו של אדם, הינה קשה ונוראית, אך לצורך העונש שונה עניינו של מי שדוקר את האחר בנסיבות הקרובות לסייג של הגנה עצמית, לבין מי שדוקר את האחר בנסיבות הקרובות לעבירת הרצח. בענייננו, הנאשם היה אדיש ושווה נפש למותו של המנוח. מנגד, קיימים מספר נתונים שיש בהם כדי להוביל למסקנה כי העונש עליו הסכימו הצדדים הינו סביר וראוי. מדובר בהסדר מאוזן הכולל עונש מאסר לתקופה ממושכת שתואמת את מדיניות הענישה הנהוגה במקרים דומים וכן משקלל את נטילת האחריות מצד הנאשם ושיקולים נוספים. לאור האמור, נידון הנאשם ל- 10 שנות מאסר בפועל, למאסרים מותנים ולפיצוי למשפחת המנוח בסכום המקסימאלי הקבוע בחוק. |
| חזרה למעלה |
|
| שלום |
| 20 [עונשין] |
|
| תפ (ת"א) 25707-07-17 מדינת ישראל נ' משה יעקב פישר (שלום; עידו דרויאן-גמליאל; 29/07/18) - 12 ע' |
| עו"ד: אביב בר-אור, עמית שלף |
בית המשפט גזר על הנאשם שהורשע בביצוע שורה של עבירות מין בשלושה קטינים עונש של שש שנות מאסר לצדו עונש מאסר מותנה.
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות מין בקטינים
.
בית המשפט נדרש לגזור את דינו של הנאשם שהורשע לאחר הבאת ראיות ושמיעת סיכומיהצדדים, בביצוען של עבירות מין בשלושה קטינים, ואלו העבירות: מעשה מגונה בקטין שמלאו לו 14 שנים תוך ניצול יחסי תלות, מרות ועבודה; מעשה מגונה בקטין שטרם מלאו לו 14 שנים; הטרדה מינית.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
קורבנותיו של הנאשם היו שלושה נערים, כשהעבירות שביצעבהם נפרסו על פני תקופה של מספר שבועות. עניינו של כל נפגע מצדיק קביעת מתחם נפרד מאלו של חבריו. ריבויים של מעשי העבירה והיותם חלק ממסכת אירועים המאוחדים בכוונה ובמטרה אחת, מכוונים לקביעתו של מתחם אחד בעניינו של כל נפגע, ולא לקביעתם של מתחמים מרובים לכל אחדממעשי העבירה שמספרם המדויק אינו ידוע. לנוכח האמור, ייקבע מתחם אחד ונפרד בעניינו של כל נפגע.
מידת הפגיעה בערכים המוגנים שבעבירת ההטרדה המינית היא קשה וחמורה. הנאשם רמס את הערכים המוגנים בדרכו לספק את יצריו, כשהוא מתעלם מעוצמת ההרס הנלווית לניצול מיני של ננערים בגיל רגיש זה של התבגרות.
ההלכה הפסוקה מחייבת ענישה חמורה בגין מעשים דוגמת מעשי הנאשם. קביעת מתחמי העונש ההולמים, לעניין העונש העיקרי: אישום ראשון, 24 – 48 חודשי מאסר; אישום שני 12 – 30 חודשי מאסר; אישום שלישי 10 – 24 חודשי מאסר. |
| חזרה למעלה |
|
| 21 [חוזים] |
|
| תק (ת"א) 64129-02-18 אלון מנצור נ' נתנאל גרופ בע"מ (שלום; רמי חיימוביץ; 22/07/18) - 6 ע' |
| עו"ד: |
התקבלה תביעה שעניינה איחור במסירת דירה שנרכשה מקבלן. נקבע כי תניית הפטור בהסכם מנוגדת להוראות הקוגנטיות הקבועות בסעיף 5א לחוק המכר (דירות), התשל"ג-1973.
חוזים – מכר – דירות
חוזים – תניית פטור – תוקפה
חוזים – הפרה – איחור במסירה
.
תביעה שעניינה איחור במסירת דירה שנרכשה מקבלן.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
חוק המכר (דירות), התשל"ג-1973 קובע הוראה קוגנטית לגבי איחור מקסימאלי במסירת דירה – עד שישים ימים מהמועד החוזי. סעיף 5א(ג) מאפשר אמנם לצדדים לקבוע מועד חוזי חדש שרק ממנו ימנה האיחור במסירת הדירה, אך נוכח פערי הכוחות שבין הקבלן לבין הקונה יש לנהוג זהירות יתרה בהגנה על זכויות הקונים ולוודא כי מדובר בהסכמה אוטנטית לשינוי מועד המסירה ולא בתנייה שנועדה לעקוף את החוק ולפטור את הקבלן מחובת הפיצויים המוטלת עליו.
בענייננו, לא נקבעו מועד מסירה חדש או לוח זמנים לביצוע השינויים אלא רק קביעה כללית לפי השינוי "עלול" לגרום לדחייה של "עד שלושה חודשים". מדובר בהוראה כללית ביותר, המשאירה את מלוא המידע והאפשרויות בידי הקבלן והיא אינה עומדת בכללים שנקבעו בפסיקה.
ההסכמה על דחיית מועד המסירה בשל השינויים מהווה תניית פטור המנוגדת להוראות הקוגנטיות הקבועות בסעיף 5א לחוק המכר.
כמו כן, הנתבעת אינה פטורה מפיצוי של חודשיים ימים ועליה לפצותו בגין כל תקופת האיחור, מיום המועד החוזי ועד ליום המסירה בפועל. |
| חזרה למעלה |
|
| 22 [רשויות מקומיות] [נזיקין] |
|
| תא (רמ') 49381-02-15 פלונית נ' עיריית נתניה (שלום; דב גוטליב; 19/07/18) - 17 ע' |
| עו"ד: |
הוכח כי במועדים הרלוונטיים לתביעה היה קיים מפגע במדרכה וכי נפלה ונחבלה בעקבות המפגע. עוד הוכח, כי מדובר במפגע גלוי שאינו מפגע אסתטי אלא מפגע היוצר סיכון ממשי כלפי אזרחים הפוסעים במדרכה ומטיל חובת זהירות על העירייה.
רשויות מקומיות – עיריות – אחריות בנזיקין
נזיקין – אחריות – רשות מקומית
.
תביעה בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת. על פי הנטען, התובעת נפלה ונחבלה כתוצאה ממפגע במדרכה הנמצאת בתחום השיפוט של עיריית נתניה.
.
בית המשפט קבע כלהלן:
הליקוי שנמצא בריצוף המדרכה לבדו ובוודאי בשילוב ליקוי נוסף של העדר תאורת רחוב יוצרים סיכון בלתי סביר להולכי הרגל במדרכה. ליקויים כגון אלה על העירייה מוטלת חובה לתקן מבעוד מועד, לבטח לאור מיקומו, הסמוך לבתי המגורים.
יש לקבוע כי היה על העירייה לתקן את המפגע וכי העדר התייחסות למפגע זה ותיקונו, עובר לקרות האירוע, מחייבת הטלת אחריות בנזיקין.
יחד עם זאת, אשמה התורם של התובעת עומד על 20%. בענייננו, התובעת העידה כי עובר לאירוע היא מיהרה הביתה וכי באותה עת היה רטוב וחשוך. האירוע אירע סמוך לביתה של התובעת, בסביבה מוכרת לה היטב וניתן להניח שאין זו הפעם הראשונה שהתובעת פוסעת בדרך זו. התובעת הייתה מן הסתם מודעת לליקויים במדרכה עובר לאירוע והיה עליה לנקוט זהירות, לבטח בנסיבות שפורטו לעיל ומשכך, נכון להשית עליה אשם תורם. |
| חזרה למעלה |
|
| 23 [עונשין] |
|
| תפ (ת"א) 31827-07-16 פרקליטות המדינה, מחלקה כלכלית נ' מרדכי גלוסקה (שלום; לימור מרגולין יחידי; 20/07/16) - 6 ע' |
| עו"ד: נטלי קוקוי, גיורא אדרת, אורן אדרת |
בית המשפט גזר על הנאשם שהודה והורשע במסגרת הסדר טיעון בביצוע עבירה שעניינה סיוע למתן שוחד, עונש של מאסר בפעל לתקופה של 10 חודשים וקנס בסך של מיליון ש"ח.
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: שוחד ושחיתות
.
בית המשפט נדרש לגזור את דינו של הנאשם – עורך דין, שהודה והורשע בעבירה של סיוע למתן שוחד. הצדדים הציגו בפני בית המשפט הסדר טיעון סגור.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
עבירות השוחד הן עבירות חמורות בשל ההשחתה הטבועה בהן, הפגיעה בשלטון החוק, בטוהר השירות הציבורי ובאמון הציבור בעובדי הציבור. בתי המשפט השוו בין עבירות הסמים שמשחיתות את גוף האדם, לבין עבירות השוחד המשחיתות את הגוף הציבורי.
מדיניות הענישה ביחס למעשי שוחד היא מחמירה ומוחשית, נותנת משקל נכבד להיבט ההרתעה, וכוללת על פי רוב עונשי מאסר ממש. זאת, לצד ענישה כספית נכבדת שנועדה לעקר את הכדאיות הכלכלית שבמעשים.
מדובר בהסדר טיעון שהוא סביר ויש מקום לכבדו. |
| חזרה למעלה |
|
| משפחה |
| 24 [דיון אזרחי] [חוזים] [מקרקעין] |
|
| תלהמ (ת"א) 3898-07-17 י. ה.ב נ' א.ב (משפחה; שפרה גליק; 17/07/18) - 17 ע' |
| עו"ד: מרואן מויס, ארז בר, ד"ר דורון בר כוכבא |
בית המשפט לענייני משפחה דחה תביעה לביטול חלקי של הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין.
דיון אזרחי – ביטול פסק-דין – שנתן תוקף להסכם פשרה
חוזים – אי-חוקיות – תקנת הציבור
מקרקעין – זכויות במקרקעין – הגבלת זכויות
.
עניינו של פסק הדין הוא הכרעה בתביעה שהגישה התובעת כנגד הנתבע לביטול חלקי של הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
הטענה בדבר היות ההסכם נוגד לכאורה את "תקנת הציבור": תנאי בהסכם הקובע הגבלת עבירות זמנית של זכויות במקרקעין אינו סותר את תקנת הציבור. משעה שהמדובר בהתחייבויות חוזיות הדדיות שניתנו בהסכמה חופשית של הצדדים, לפיהן אין לעשות דיספוזיציה בזכויות בבית, אזי שאין כל מקום להעלות טענה בדבר היותן של התחייבויות אלו כנוגדות את תקנת הציבור.
הטענה בדבר היותה של התחייבות התובעת נוגדת לכאורה את חוק המקרקעין: הכלל הקבוע בסעיף 37(א) לחוק המקרקעין הוא שכל אדם בכל עת רשאי להעביר את הזכויות במקרקעין שברשותו והחריג הוא המקרה שבו זכותו של בעל המקרקעין מוגבלת. המחוקק הכיר בצורך המציאות הכלכלית אשר בה בעלי הזכויות במקרקעין מבקשים בהסכמה ומתוך דעה חופשית להטיל הגבלות על פירוק השיתוף, כגון במקרים בהם יש בין השותפים קשר משפחתי, ומשכך המחוקק נותן לו תוקף חוקי.
אין לקבל את טענת התובעת כי סעיף 5 להסכם הפשרה סותר את סעיף 37 לחוק המקרקעין. הצדדים יכולים להתנות על האמור בסעיף 37(א) לחוק המקרקעין ולהסכים ביניהם כי במשך תקופה מסוימת לא יימכרו הזכויות בבית והסכמה זו תגבר על ברירת המחדל הקבועה בסעיף 37(א) לחוק המקרקעין. |
| חזרה למעלה |
|
| 25 [דיון אזרחי] |
|
| תמש (ת"א) 40808-05-14 עו"ד רענן מזרחי, כונס הנכסים נ' אלמוני (משפחה; תמר סנונית פורר; 03/01/16) - 15 ע' |
| עו"ד: אבי סויצקי, ארז שפירא, אלעד בקר, אבי נתנאל |
החלטה העוסקת בבקשת כונס נכסים לפסיקת שכר טרחתו בגין פעולות שביצע בתיק זה, והתנגדות המשיבים לבקשה זו.
דיון אזרחי – כונסי נכסים – שכרם
.
החלטה זו, עניינה בקשת המבקש לפסיקת שכר טרחתו בגין פעולות שביצע בתיק זה ככונס נכסים, והתנגדות המשיבים כולם לבקשה זו.
.
בית המשפט קבע כלהלן:
המשיבים טענו כי על שכר הטרחה להיקבע ממחיר המכירה בהסכם המכר שאושר על ידי ביהמ"ש ולא מתוך הסכום הכולל של שווי הנכס. כונס הנכסים התנגד וטען כי על שכר הטרחה להיגזר משווי הנכס כולו במכירה ולא רק מסכום המכירה הנקוב בהסכם.
לאחר בחינת טענות הצדדים בעניין זה, יש לקבוע את שכר טרחת הכונס מתוך שוויו הכולל של הנכס ולא מתוך מחיר המכירה בהסכם המכר.
בהתאם לעמדת הדין והפסיקה, כונס הנכסים מונה לבצע תפקידו ביחס לכלל הנכס, כמקשה אחת לכינוס, ועבור כלל השותפים בנכס. על כן, יש לפסוק את שכר טרחתו של הכונס מסך שוויו של כלל הנכס בהתאם לשווי הכולל של עסקת המכר.
מדובר בפרשנות נדרשת, סבירה ומתבקשת לביצוע פעולות הכינוס. כל תוצאה אחרת תביא לפרשנות שאינה סבירה, כאשר לוקחים בחשבון את היקף הפעולות שביצע הכונס ואופיין. |
| חזרה למעלה |
|
| כתבי טענות |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
www.nevo.co.il
|
|
|
