שלום לכולם,

ביום 26.7.2018 פורסם ברשומות תיקון החקיקה שבנדון, שמטרתו ייעול ושיפור הליכי הדיון בשחרור על-תנאי של אסירים שנידונו למאסר של עד שנה אחת, לצד הקלת העומס על ועדות השחרורים.

 

בהתאם למצב החוקי עובר לתיקון החוק, ניתנה הסמכות לשחרר אסיר על-תנאי מריצוי השליש האחרון של תקופת מאסרו, לשני גורמים: לפי סעיף 2 לחוק שחרור על תנאי ממאסר, תשס"א – 2001 (להלן: החוק), ניתנה לנציב בתי הסוהר סמכות לשחרר על-תנאי ממאסר אסיר הנושא עונש מאסר לתקופה העולה על שלושה חודשים ואינה עולה על שישה חודשים, אשר עומד בתנאים שנקבעו לעניין זה בחוק; ולפי סעיפים 3 עד 5 לחוק, ניתנה לוועדת שחרורים או לוועדת שחרורים מיוחדת, לפי העניין, סמכות לשחרר על-תנאי אסיר, למעט אסיר עולם, הנושא עונש מאסר לתקופה העולה על שישה חודשים, אשר עומד בתנאים שנקבעו לעניין זה בחוק.

 

הצורך בתיקון החוק התעורר על רקע הניסיון המצטבר, אשר העלה כי בשני מנגנוני השחרור על-תנאי הנזכרים מעלה קיימים קשיים שונים אשר השפיעו על היכולת לבחון במועד את בקשת האסיר לשחררו על תנאי מריצוי יתרת מאסרו, על בסיס תשתית הנתונים הנדרשת לפי החוק. למצב דברים זה השלכות משמעותיות במיוחד ביחס לאסירים המרצים מאסר של עד שנה, שהם אחוז נכבד מתוך אוכלוסיית האסירים. לאסירים אלה מנוכים פעמים רבות ימי המעצר מהעונש שנגזר להם, באופן שמותיר להם יתרת מאסר קצרה בלבד. במצב זה, כאשר אסיר כאמור מגיש בקשה לשחרור על-תנאי, יתרת המאסר הקצרה שנותרה לו אינה מותירה בידי הגורמים המקצועיים הרלוונטיים שהות מספקת לשם היערכות לדיוני ועדת השחרורים בבקשתו, ובהתאם אינה מותירה לוועדת השחרורים די זמן לקבלת חוות הדעת הנדרשות לה לשם קבלת החלטה לקראת מועד תום ריצוי שני שלישים מתקופת המאסר (קרי, המועד שבו ניתן לשחרר על-תנאי), לעתים עד כדי כך שהבקשה מתייתרת. הצורך בטיוב ובייעול מנגנון השחרור על-תנאי כך שיאפשר שחרור במועד של אסירים שנמצאו ראויים לכך, קיבל משנה תוקף לנוכח פסק הדין בבג"ץ 1892/14 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' השר לביטחון הפנים (פורסם באר"ש, 13.6.2017) שעסק בשטח המחיה המוקצה לכל אסיר ועצור. ההחלטה על התיקון לחוק עוגנה אף בהחלטת הממשלה 3595 בעניין "שדרוג מערך הכליאה והרחבת מרחב המחיה בבתי הסוהר" (25.2.2018).

 

התיקון לחוק מטרתו ליצור מנגנון שיספק מענה מותאם לאסירים השפוטים למאסרים לתקופות קצרות של עד שנה, ויאפשר בחינה במועד של בקשות לשחרור על-תנאי של אסירים כאמור. זאת, על ידי הקמת היחידה לשחרור ממאסרים קצרים, שהיא  יחידה מינהלית בשירות בתי הסוהר שתהא מוסמכת לבחון ולהחליט בבקשות לשחרור על-תנאי של אסירים שנשפטו לתקופת מאסר שבין שלושה חודשים לשנה, למעט שתי אוכלוסיות:

1.      אסירים שנדרשת בעניינם חוות דעת לפי סעיפים 11 – 12 לחוק (קרי: חוו"ד ועדות אלמ"ב, וג"ע, מב"ן, והערכות מסוכנות מינית), שנגזרו עליהם למעלה מששה חודשי מאסר.

2.      קטינים שנגזרו עליהם למעלה מששה חודשי מאסר.

 

הדיון בעניינם של אסירים הנמנים על שתי הקבוצות האמורות ימשיך להתקיים בפני ועדות השחרורים כפי שנעשה עד היום.

 

סמכותה זו של היחידה, כמפורט מעלה, תבוא במקום הסמכות הנתונה היום לנציב בתי הסוהר בסעיף 2 לחוק.

ועדת השחרורים הוסמכה בסעיף 3 לחוק לדון ולהחליט בבקשות לשחרור על-תנאי של אסירים שנשפטו לתקופה העולה על שנה וכן בבקשות לשחרור על-תנאי של אסירים שנשפטו לעונשי מאסר של חצי שנה ומעלה, שנדרשת לגביהם חוות דעת לפי סעיפים 11 – 12 לחוק, או של אסירים שהם קטינים.

 

אמות המידה לשחרור על-תנאי, שבהתאם להן תקבל היחידה את החלטתה, הן אלה החלות גם על ועדת השחרורים: היחידה תוכל לשחרר על-תנאי אסיר רק אם שוכנעה כי הוא ראוי לשחרור ואם שחרורו אינו מסכן את שלום הציבור. בתיקון לחוק הוגדרו השיקולים והנתונים שעל היחידה להביא בחשבון לצורך החלטתה, אשר מבוססים ככלל על השיקולים והנתונים שעל ועדת השחרורים להביא, אשר מפורטים בסעיף 9 לחוק. התיקון מסדיר אף את התנאים לשחרור שבסמכות היחידה לקבוע.

 

עוד נפנה את תשומת הלב לנקודות הבאות:

1.      היחידה תקבל ככלל את החלטתה על בסיס בקשה בכתב של האסיר ועל בסיס המסמכים שיונחו לפניה. במילים אחרות, היחידה לא תקיים ככלל דיון בנוכחות האסיר או בא כוחו, בשונה מההליך האדוורסרי המתקיים בפני ועדות השחרורים. כמו כן חשוב לציין כי ב"כ היועץ המשפטי לממשלה אינו צד להליך זה.

2.      סעיפים 11 – 12 לחוק לא יחולו על דיוני היחידה לשחרור ממאסרים קצרים. קרי, לא יוגשו חוות דעת מקצועיות כמפורט בסעיפים אלה לגבי אסירים המרצים עונשי מאסר של 3 – 6 חודשים. עם זאת, נקבע כי לצורך החלטה על שחרורו על-תנאי של אסיר לפי סעיף 12 לחוק, הנושא עונש מאסר בשל עבירת מין, הרי שככל שקיימת בעניינו הערכת מסוכנות אשר הוכנה לצורך מתן גזר הדין בעניינו או לצורך הוצאת צו פיקוח לפי סעיף 12 לחוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין, התשס"ו-2006, והערכת המסוכנות הועברה אל היחידה, היא תשקול גם אותה בין שיקוליה.

3.      בקשות לשינוי תנאי השחרור ידונו על-ידי היחידה, בעוד שבקשות לביטול שחרור על-תנאי תידונה על-ידי ועדות השחרורים (ובמעמד הצדדים).

4.      עתירות: בהתאם לחוק כנוסחו לאחר התיקון, האסיר רשאי להגיש עתירה מנהלית נגד החלטת היחידה לשחרור ממאסרים קצרים. לא ניתנה זכות כאמור לב"כ היועץ המשפטי לממשלה, שממילא לא היה צד להליך בפני היחידה.

 

החוק עוגן בהוראת שעה לשלוש שנים, החל מיום 15.10.2018.

תחולה – התיקון לחוק יחול על אסירים שמועד תום שני שלישים מתקופת מאסרם חל מיום 15.11.2018.

 

קידום החקיקה היה פרי מאמצים משותפים לגורמים רבים בממשלה, ובהם – הפרקליטות, שירות בתי הסוהר, הנהלת בתי המשפט, הסניגוריה הציבורית, משטרת ישראל, משרד הרווחה, משרד הבריאות, שב"כ, המשרד לבט"פ, רש"א, ועוד. תודתנו נתונה לכולם על שיתוף הפעולה ועל המאמץ הגדול לקידום החקיקה בזמן קצר.

 

באופן מיוחד אנו מבקשים להודות לעו"ד מרגנית לוי מייעוץ וחקיקה (משפט ציבורי-מינהלי), ולשרון רוטשנקר ממחלקת הבג"צים, על השותפות המלאה וההירתמות להליך החקיקה על כל שלביו, במטרה לגבש את ההסדר המיטבי בשים לב לשיקולים השונים ולאיזונים העדינים שנדרשו בתחום זה.

 

 

אנו מקווים כי התיקון לחוק יתרום לקיומו של הליך מיטבי, ייעודי ומותאם לעניינם של אסירים שנידונו לעונשי מאסר קצרים באופן יחסי, כמו-גם לכך שפעילות היחידה תתרום להקלת העומס על ועדות השחרורים, ותאפשר את שחרורם על-תנאי של אסירים שנמצאו מתאימים לכך, במועד.

 

לנוחותכם, מצורף התיקון כפי שפורסם ברשומות.

 

בברכה,

 

שמרית גולדנברג, עו"ד

אשכול ענישה וחלופות במחלקה למשפט פלילי

ייעוץ וחקיקה

 

טלפון: 02-6466819 | פקס: 02-6467080 | דוא"ל: shimritgold@justice.gov.il