| עליון |
| 1 [דיון פלילי] |
 |
| בשפ 5596/18 פלוני נ' מדינת ישראל (עליון; י' אלרון; 16/08/18) - 14 ע' |
| עו"ד: דגנית כהן ויליאמס, ענבל ברנסון, מירה מטאנס, דוד יפתח, רויטל בן שבת |
ניתן להורות על מעצר נאשם עד תום ההליכים גם כשכל הראיות נגדו נסיבתיות, ובלבד שהמארג הכולל יוצר על פניו מסכת רצופה של ראיות מפלילות שיש בה כדי לבסס הרשעה, ובלבד שהמסקנה המפלילה תגבר בברור על כל תיאוריה עובדתית חלופית אחרת; במקרים חמורים במיוחד, בפרט כשבעבירות המיוחסות לנאשם טבועה מסוכנות אינהרנטית, תפחת עוצמת הראיות הנדרשת על מנת להורות על מעצרו עד תום ההליכים.
 דיון פלילי – מעצר – עד תום ההליכים
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – ראיות לכאורה
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – עילת מעצר
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – חלופת מעצר
.
נגד העוררים הוגש כתב אישום המייחס להם ביצוע עבירות של ניסיון לרצח ועבירות בנשק (החזקה, הובלה ונשיאה). הערר הוא על החלטת ביהמ"ש המחוזי לעצור את העוררים עד תום ההליכים נגדם.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הערר בקבעו:
הלכה היא כי ניתן להורות על מעצר נאשם עד תום ההליכים גם כאשר כל הראיות נגדו הינן ראיות נסיבתיות, ובלבד שהראיות הלכאורית עומדות על רגליהן, כאשר הן משתלבות זו בזו ויוצרות על פני הדברים מסכת רצופה של ראיות מפלילות אשר יש בה כדי לבסס הרשעה. עם זאת, נדרש כי המסקנה המפלילה המוסקת מהראיות לכאורה תגבר באופן ברור על כל תיאוריה עובדתית חלופית אחרת.
התשתית הראייתית הלכאורית שהונחה בעניינו של העורר 1 משרטטת תמונה עובדתית מרשיעה לכאורה, ובחינתהּ כמכלול מובילה למסקנה כי עוצמתה מספקת לשלב זה. בשיחות של העורר 1 עם המדובבים, – שכללו אמירות מפלילות ופרטים מוכמנים רבים – יש כדי להצביע על כך שלעורר 1 ידע קונקרטי על אירוע הירי ונסיבות ביצועו, ולסבכו במעורבות בביצוע העבירות. טענות העורר 1 בדבר אמינות הודעות המדובבים; הפערים הקיימים בינן לבין התמלילים; והמשקל שיש לתת להודעות, יתבררו בהליך העיקרי, ואין בהן כדי להשפיע על מסקנת הדיון בבקשת המעצר עד תום ההליכים.
לראיות אלה מתווסף קיומו של מניע; העובדה כי העורר 1 שיקר ביחס למיקומו ביום התרחשות הירי; ורצף שיחות התיאום ביממה שקדמה לאירוע, בו נוטל העורר 1 חלק פעיל, והמלמדות על הכנה לאירוע דומה במאפייניו למתווה הירי הנראה בסרטון מצלמת האבטחה ממקום האירוע. בהכחשת העורר 1 את מעורבותו בביצוע המעשים, כמו גם בנימוקי הערר, אין בשלב זה כדי להציע תיאוריה חלופית שעומדת על רגליה שלה, ועל כן, בדין קבע בימ"ש קמא כי נגד העורר 1 קיימת תשתית ראייתית לכאורית.
במרכז הדיון בעניינו של העורר 2 ניצבת הודעתו של אחד המדובבים, המתארת את שיחתו עם העורר 1, ובפרט, חלקהּ המתייחס לתפקיד של העורר 2 בביצוע הירי, אשר אינו מופיע בתמליל. אכן, השימוש בהודעתו של המדובב – שאינה מתייחסת לדברים שאמר העורר 2 עצמו – כראיה נגדו, תחייב עמידה בתנאי סעיף 10א לפקודת הראיות. בעניין זה ישנה חשיבות מכרעת לעובדה שההודעה לא נרשמה ע"י המדובב מפיו של העורר 1, אלא ע"י חוקר משטרתי מפי המדובב, שכן הוספת החוקר המשטרתי לשרשרת הופכת את ההודעה לעדות שמיעה כפולה. השאלה אם ניתן לראות בהודעה שכזו אמרת חוץ של נאשם אשר נכנסת לגדרי סעיף 10א טרם הוכרעה ע"י בימ"ש זה. בנסיבות אלה, אין מנוס מן המסקנה כי נדבך זה של המארג הראייתי אינו יכול להוות ראיה לכאורה להוכחת אשמתו של העורר 2.
אך בחינת חומרי החקירה במנותק מהודעתו של המדובב הנ"ל מעלה כי נגד העורר 2 קיימות ראיות נסיבתיות בעלות משקל הקושרות אותו לעבירות מושא כתב האישום ומצטברות לכדי תמונה מרשיעה לכאורה, ובכללן ההתאמה בין שיחות התיאום שקדמו לאירוע לבין תיעוד האירוע, כפי שנקלט בסרטוני מצלמות האבטחה, והאמור בתמליל שיחתו של העורר 1 עם מדובב נוסף, לפיו העוררים והנאשמים האחרים מתנהלים בצוותא חדא. בכל אלה יש כדי להצביע לכאורה על כך שהעורר 2 הוא חלק בלתי נפרד מהשתלשלות האירועים, במובן זה שהיה שותף לתכנון המעשים והוצעתם לפועל, אף אם לא ביצע את הירי בעצמו. אכן קיים סימן שאלה בדבר עוצמתן המצטברת של הראיות הנסיבתיות, משלא ניתן להתעלם מהעובדה כי רצף שיחות הטלפון אינו מאפשר לעמוד באופן ברור – אף לכאורה – על חלקו המדויק של העורר 2 באירועים האישום. קושי זה ראוי לו להתברר במסגרת ההליך העיקרי.
קשה להפריז בחומרת המעשים המיוחסים לעוררים, אשר אך בנס לא הסתיימו בקיפוח חייו של המתלונן. מעשים אלה מקימים חזקת מסוכנות סטטוטורית, אשר אליה מתווספות נסיבות ביצועם הקונקרטיות, ובפרט העובדה שהעוררים לכאורה ירו במתלונן לאור יום, מטווח קצר ובנוכחות רעייתו, בהתנהלות שתוכננה מראש והוצאה לפועל במהירות. במצב דברים זה, אין ספק כי קמה נגד העוררים עילת מעצר מוצקה ביותר של מסוכנות, אשר לא בנקל ניתן להפיג באמצעות חלופת מעצר.
בעניין העורר 1 שום חלופת מעצר לא תסכון, ובדין נמנע בימ"ש קמא מבחינת חלופת מעצר קונקרטית. עניינו של העורר 2 מורכב יותר, באשר התשתית הראייתית הלכאורית הקיימת נגדו אינה חפה מקשיים. אולם מידת הנכונות לשקול את אפשרות שחרורו של נאשם לחלופת מעצר מושפעת גם מחומרת העבירות המיוחסות לו, כך שבמקרים חמורים במיוחד, בפרט כשבעבירות המיוחסות לנאשם טבועה "מסוכנות אינהרנטית", תפחת עוצמת הראיות הנדרשת על מנת להורות על מעצרו עד תום ההליכים. המקרה דנן בא בגדר מקרים אלה. עילת המסוכנות מתעצמת בעניינו של העורר 2 בשל עברו הפלילי המכביד, ולנוכח העובדה כי העבירות בוצעו לכאורה בעת שאמור היה להימצא תחת צו של"צ. העובדה עברו הפלילי של העורר 2 מכיל הרשעות בעבירות של הדחה למניעת עדות במשפט, שיבוש מהלכי משפט והטרדת עד, מעצים את החשש ששחרורו לחלופת מעצר יוביל להשפעה על עדים. |
| חזרה למעלה |
|
| 2 [בתי-משפט] |
|
| מח 1483/18 מוחמד עדאיס נ' מדינת ישראל (עליון; ח' מלצר; 16/08/18) - 7 ע' |
| עו"ד: קמיל עטילה |
בימ"ש דחה בקשה להורות על משפט חוזר לפי סעיף 31(א)(4) לחוק בתי המשפט לאחר שהמבקש לא הצליח להניח תשתית ראייתית כלשהי להתקיימות אחת מן העילות למשפט חוזר, כך שהרשעתו בעבירות על חוק מס ערך מוסף והעונש שנגזר בגינן נותרו על כנם.
בתי-משפט – דיון נוסף – עתירה לקיום דיון נוסף
בתי-משפט – דיון נוסף – עילות לקיומו
.
בקשה להורות על משפט חוזר לפי סעיף 31(א) לחוק בתי המשפט (להלן: החוק) בעניינו של המבקש, אשר הורשע בעבירות של הוצאת חשבוניות מס מבלי שהיה זכאי לעשות כן ובעבירה של עשיית פעולה במטרה שאחר יתחמק מתשלום מס בנסיבות מחמירות, בניגוד לחוק מס ערך מוסף.
.
בית המשפט העליון (המשנה לנשיאה ח' מלצר) דחה את הבקשה ופסק כי:
הסמכות להורות על עריכת משפט חוזר מעוגנת בסעף 31(א) לחוק. לפי סעיף זה יש ארבע עילות לקיום משפט חוזר, כאשר בענייננו רלבנטית העילה הרביעית – גרימת עיוות דין. עילה זו הינה עילת סל, שבמסגרתה בודקים האם נפלו בהליך פגמים שהובילו להרשעת שווא. כבר נפסק כי, לא תתקבל בקשה לקיום משפט חוזר אלא במקרים בהם הונחה תשתית ראייתית איתנה וממשית ביחס לקיום אחת מהעילות המנויות בסעיף הנ"ל. בהתאם לכך, נקבע כי עריכת משפט חוזר מכוח עילה של עיוות דין תיעשה רק במקרים נדירים, ובנסיבות יוצאות דופן. בהקשר דומה, כבר נפסק כי בקשה למשפט חוזר איננה המסגרת הדיונית הנאותה לדון בטענות שנדונו בהליכים הקודמים באותו עניין. כמו כן, נקבע כי בקשה למשפט חוזר לא נועדה להוות מעין "מקצה שיפורים" למי שעניינו כבר נדון לגופו.
במקרה זה, המבקש מתבסס על עילה של כשל בייצוג המהווה עיוות דין, המעוגנת בסעיף 31(א)(4) לחוק. אלא שכבר נפסק כי, כשל בייצוג משפטי אין בו לבדו כדי להוות עילה לקיום משפט חוזר, אלא יש להראות כי הכשל בייצוג מקים חשש ממשי לעיוות דין. הטוען לכשל בייצוג נדרש להביא את התייחסות הסנגור בהליכים הקודמים לטענה זו. במקרה זה עורך הדין שייצג את המבקש בערעורו בבימ"ש המחוזי, ציין כי החזרה מן הערעור על הכרעת הדין נעשתה תוך הסברת משמעות הדבר למבקש, ובהסכמת המבקש. לפיכך, המבקש לא הצליח להוכיח כי נוצר בעניינו כשל בייצוג, או כי הכשל המיוחס לעורך הדין מערער את יסודות ההרשעה באופן המהווה עיוות דין.
זאת ועוד, ביחס לטענת המבקש הנוגעת לחומרת העונש, הרי שהמבקש הורשע בביצוע עבירות מס מרובות, באופן שיטתי, למשך תקופה ניכרת ובסכום של מיליוני שקלים, כך שמדובר בעבירות שנעשו בנסיבות מחמירות. יתרה מכך, בפסיקה נקבע כי לעבירות מס יש השלכות שליליות משמעותיות על הקופה הציבורית, ולכן גובשה מדיניות ענישה קפדנית, שבגדרה ניתן דגש על עונשי מאסר ועיצומים כלכליים, גם במקרים בהם קיימות נסיבות אישיות מיוחדות של הנאשם. בנוסף, הענישה הנוהגת במקרים דומים כוללת עונשי מאסר לתקופה של ממש ומתן קנסות כספיים משמעותיים, ונוכח כל האמור אין ממש בטענת המבקש כנגד חומרת העונש; ודוק, טענות המבקש במסגרת הבקשה זהות לחלוטין לטענות שהעלה במסגרת בקשת רשות הערעור שנדחתה בבימ"ש העליון. עיוות דין מהווה אחת מן העילות למתן רשות ערעור, ונוכח העובדה שעילה זו נדונה בפני בימ"ש העליון ונדחתה, דינה להידחות גם בהליך זה. |
| חזרה למעלה |
|
| 3 [בתי סוהר] |
|
| רעב 3265/18 רפאל דוידוב נ' מדינת ישראל היועץ המשפטי לממשלה (עליון; ע' ברון; 16/08/18) - 11 ע' |
| עו"ד: מיכל דניאלי, זאב אלוני |
נדחתה בקשת רשות ערעור שעניינה ביטול החלטת ועדת שחרורים בבית סוהר לפיה יש לשחרר את המבקש על תנאי ממאסר, בהיותה חורגת ממתחם הסבירות. נפסק כי, הבקשה אינה עומדת באמות המידה למתן רשות ערעור, וכי משוועדת השחרורים לא נתנה משקל ראוי למסוכנות הנשקפת מהמבקש טרם שהשלים את ההליך הטיפולי שלו הוא זקוק, החלטתה חרגה ממתחם הסבירות והצדיקה ביטולה.
בתי סוהר – אסירים – שחרור על תנאי
בתי סוהר – ועדת השחרורים – שיקוליה
בתי סוהר – עתירת אסיר – רשות ערעור
.
המבקש הוא אסיר הנושא בעונש מאסר של 9 שנים בגין עבירות אלימות חמורות וגניבה. עסקינן בבקשת רשות ערעור על פסק דין של בימ"ש לעניינים מינהליים במסגרתו התקבלה עתירה על החלטת ועדת השחרורים בבית סוהר מעשיהו לשחרר את המבקש על תנאי ממאסר בהתאם לחוק שחרור על תנאי ממאסר (להלן: הוועדה; החוק), שכן החלטת הוועדה לשחרר את המבקש שחרור על תנאי חורגת ממתחם הסבירות.
.
בית המשפט העליון (השופטת ע' ברון) דחה את הבקשה ופסק כי:
הלכה היא שרשות ערעור על החלטות שעניינן עתירות אסירים ניתנת במקרים חריגים בלבד, שבהם מתעוררת שאלה משפטית או סוגיה עקרונית בעלת השלכות רוחב. הלכה זו כוחה יפה אף במקרים שבהם החלטת ועדת השחרורים נהפכה על ידי בימ"ש לעניינים מנהליים. הבקשה דנן איננה נמנית עם מקרים אלה; בקשה זו אינה מעוררת כל שאלה משפטית החורגת מעניינו הפרטי, ומשכך אינה מצדיקה דיון "בגלגול שלישי".
נקודת המוצא לדיון היא שלאסיר לא קמה זכות קנויה לשחרור מוקדם ממאסרו, ונטל השכנוע כי האסיר ראוי לשחרור מוקדם וכי שחרורו אינו מסכן את שלום הציבור רובץ על כתפיו. הקריטריונים לשחרורו המוקדם של אסיר הם שניים: האסיר ראוי לשחרור, ושחרורו אינו מסכן את שלום הציבור. סעיף 9 לחוק מתווה את האופן שבו על הוועדה להפעיל את שיקול דעתה בבואה לקבוע אם מתקיימים שני הקריטריונים הנ"ל, ובחינת התנאים הנ"ל מובילה למסקנה כי דין הבקשה להידחות אף לגופה.
מדובר באסיר בעל עבר פלילי מכביד, שאת מאסרו הנוכחי מרצה המבקש בגין עבירות קשות וחמורות שבוצעו כלפי אנשים המצויים בשולי החברה. לחובת המבקש נזקפת העובדה שהוא לא הצדיק את האמון שניתן בו בעבר, ומיד לאחר שחרורו המוקדם בזמנו, הוא חזר לבצע עבירות. אמנם נראה שהמבקש עבר כברת דרך טיפולית, אך בנסיבות העניין יש לנקוט משנה זהירות בעניינו, וליתן את הדעת לעמדת הגורמים הטיפוליים שלפיה קודם לטיפול בבעיית האלימות של המבקש עליו לעבור טיפול מעמיק בבעיית ההתמכרות שלו. בנוסף, לנוכח עברו של המבקש מוטל עליו נטל כפול להוכיח כי הוא אכן ראוי לשחרור מוקדם ממאסר והוא אינו מסכן עוד את הציבור. במקרה זה נראה כי המבקש טרם השלים את ה"מסע" הטיפולי שלו, ומשהוועדה לא נתנה משקל ראוי למסוכנות הנשקפת מהמבקש טרם שהשלים את ההליך הטיפולי שלו הוא זקוק, דומה כי החלטתה חרגה ממתחם הסבירות והצדיקה התערבות בה, ומשכך לא נמצא שנפל פגם בפסק הדין קמא. |
| חזרה למעלה |
|
| 4 [נוער] |
|
| עפ 5184/18 פלוני נ' מדינת ישראל (עליון; י' עמית, ע' ברון, ח' מלצר; 16/08/18) - 8 ע' |
| עו"ד: סיגל בלום, אבי כהן, טלי סמואל |
אמנם נקודת המוצא היא שהוצאתו של קטין ממעון סגור והמרת עונשו בעונש מאסר מאחורי סורג ובריח לפי סעיף 25א לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) היא בבחינת מוצא אחרון; עם זאת, המקרה דנן נמנה עם אותם מקרים חריגים בהם אין מנוס מלהורות כן.
נוער – ענישה – המרת צו החזקה במעון נעול למאסר
.
ערעור על החלטתו של ביהמ"ש המחוזי, בגדרה התקבלה בקשת הממונה על המעונות לפי סעיף 25א לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), להמיר במאסר את יתרת התקופה שהיה על המערער לרצות במעון נעול בגין ביצוע עבירות אינוס.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הערעור בקבעו:
סעיף 25א לחוק הנוער מונה עילות שבהתקיימן רשאי ביהמ"ש להורות על העברת קטין ממעון נעול למאסר, ובהן אם הקטין מסכן או עלול לסכן את עצמו או אחרים, או אם התנהגותו במעון לא מאפשרת את קיום הצו במעון, לרבות בריחה חוזרת ונשנית מהמעון. אמנם נקודת המוצא היא שהוצאתו של קטין ממעון סגור והמרת עונשו בעונש מאסר מאחורי סורג ובריח לפי סעיף 25א לחוק הנוער היא בבחינת מוצא אחרון; עם זאת, המקרה דנן נמנה עם אותם מקרים חריגים שבהם אין מנוס מלהורות כן.
קשה להפריז בחומרתם של המעשים שבהם הורשע המערער, שהיה הדמות הדומיננטית מאחורי אירוע מעורר שאט נפש של אונס קבוצתי של קטינה צעירה בעלת מוגבלויות. ביהמ"ש המחוזי כבר נתן משקל מרכזי לגילו הצעיר של המערער ולנסיבות חייו בגזירת דינו, שכן אחרת היה נוקט בעונש חמור בהרבה ומטיל על המערער מאסר ממושך. גילו של המערער ונסיבות חייו הם גם שהובילו את ביהמ"ש להורות על ריצוי העונש במעון סגור, חרף תסקיר המבחן השלילי בעניינו, ועל אף שכבר ברח מן המעון טרם שניתן גזר הדין הראשון. אולם ההזדמנויות שניתנו לא הועילו, והמערער לא שינה את דרכו. המערער ברח מן המעון שלוש פעמים לאחר מתן גזר הדין הראשון. זאת ועוד, לעמדת הגורמים הטיפוליים במעון, תקופת שהייתו במעון לא סייעה להפיג את מסוכנותו או לקדם את ההליך הטיפולי שלו. בנסיבות אלה, החלטת ביהמ"ש המחוזי תואמת את הוראות חוק הנוער ואין מקום להתערב בה.
נותר להכריע בשאלה אם היה על ביהמ"ש לעשות שימוש בסמכות שניתנה לו בהתאם לסעיף 25א(ב) לחוק הנוער ולהורות על תקופת מאסר קצרה מזו שהוטלה לריצוי במעון. המענה לשאלה זו הוא בשלילה. העבירות שבהן הורשע המערער הן חמורות מאין כמותן, והעונש שהוטל עליו הוא מקל עד מאוד; וממילא בעת גזירתו נלקחו בחשבון טענות המערער בדבר גילו הצעיר ונסיבות חייו. לכך מתווספת התנהלותו של המערער לאורך כל תקופת שהייתו במעון ועמדת הגורמים הטיפוליים בעניינו. |
| חזרה למעלה |
|
| 5 [בתי-משפט] |
|
| מח 591/18 ראובן הירש נ' מדינת ישראל (עליון; ח' מלצר; 16/08/18) - 4 ע' |
| עו"ד: יוסף (ג'ואי) אש |
המשפט החוזר אינו הליך דיוני המאפשר לנאשם שהורשע בדין ומתקשה להשלים עם הרשעתו לבקש לפתוח את התיק מחדש, אלא כשיש בידו להצביע על טעמים כבדי משקל המצדיקים התדיינות נוספת בעניינו. לא יאושר קיום משפט חוזר אלא כאשר עולה בידי המבקש להראות כי בעניינו מתקיימת אחת מהעילות המצומצמות המנויות בסעיף 31(א) לחוק בתי המשפט.
בתי-משפט – משפט חוזר – עילות לקיומו
בתי-משפט – משפט חוזר – מהותו
.
בקשה להורות על משפט חוזר בעניינו של המבקש, אשר הורשע בביצוע עבירה של שימוש בטלפון נייד בזמן נהיגה שלא באמצעות דיבורית, והושת עליו קנס בסך 1,200 ₪.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקבעו:
משפט חוזר הינו הליך חריג ומיוחד, בגדרו מועדפת השאיפה לחקר האמת ועשיית הצדק, על-פני האינטרס הציבורי בסופיות הדיון. איזונם של שני האינטרסים הנוגדים הללו מחייב כי לא יאושר קיום משפט חוזר אלא כאשר עולה בידי המבקש להראות כי בעניינו מתקיימת אחת מהעילות המצומצמות המנויות בסעיף 31(א) לחוק בתי המשפט. הבקשה הנדונה אין בה כדי לגלות, ולו בדוחק, עילה מהסוג הנזכר לעיל.
טענות המבקש מכוונות כלפי ממצאי עובדה, אותן קבעו הערכאות קמא. המשפט החוזר אינו הליך דיוני המאפשר לנאשם שהורשע בדין ומתקשה להשלים עם הרשעתו לבקש לפתוח את התיק מחדש, אלא כשיש בידו להצביע על טעמים כבדי משקל המצדיקים התדיינות נוספת בעניינו. ברי כי מצב הדברים בתיק דנא, בה נדרש ביהמ"ש לטענות שנידונו בפני הערכאות הקודמות – איננו מסוג המקרים החריגים הנ"ל. |
| חזרה למעלה |
|
| 6 [מסים] [משפט חוקתי] |
|
| עא 3568/16 תיעוש אחזקה ותפעול מערכות בע"מ נ' פקיד שומה כפר סבא (עליון; י' עמית, נ' סולברג, א' שהם; 16/08/18) - 69 ע' |
| עו"ד: טליה נעים, עדי חן, רחל כץ |
בימ"ש פסק כי פקיד השומה "הפעיל את סמכויותיו" כנדרש בסעיף 152(ג) לפקודת מס הכנסה; עוד נפסק כי, תכנון המס העומד בבסיס העסקאות שבוצעו בין מערערת 3 למערערת 1 הוא תכנון מס שלילי שנועד להשגת הטבת מס בלתי לגיטימית - הימנעות ממס או הפחתתו בצורה בלתי נאותה. לפיכך, יש לראות בעסקאות אלו משום "עסקאות מלאכותיות" מהן רשאי פקיד השומה להתעלם ולמסות את המערערים לפי מהותן הכלכלית.
מסים – מס הכנסה – עיסקה מלאכותית
מסים – מס הכנסה – תכנון מס
מסים – מס הכנסה – סיווג ההכנסה
מסים – מס הכנסה – חברות ק;
מסים – מס הכנסה – חברה משפחתית
.
החל משנת 1997 מערערת 3 (להלן: חברת סיוון) והמערערת 1 (להלן: חברת תיעוש) היו בבעלות מלאה של מערער 2 ורעייתו. בשנת 1998 נרשמה חברת תיעוש כחברה משפחתית. לצורך פעילותה, נזקקה חברת סיוון לשירותי כוח אדם. בשנת 2001 חברת סיוון התקשרה עם חברת תיעוש בהסכם לאספקת עובדים זרים (להלן: הסכם לאספקת כוח אדם). חברת סיוון לא דיווחה למשיב על העברת פעילות כלשהי ממנה לחברת תיעוש. בשנים 2003-2001 שילמה חברת סיוון לחברת תיעוש סכומים נוספים מכוח שני הסכמים אחרים (להלן: הסכם משכ"ל; הסכם תחזוקה). בשנים 2002-2001, קיזזה חברת תיעוש את הפסדיה משנים קודמות כנגד הכנסות שנצמחו לה באותן שנים מחברת סיוון. בנוסף, בשנת 2002, חילקה חברת תיעוש למערער 2 דיבידנד, לגביו הצהירה כי מקורו ברווחים שהיו לה כחברה משפחתית, ומשכך החלוקה אינה חייבת במס. המשיב שם את חברת תיעוש בקובעו כי מדובר בהסבת הכנסה מחברה קשורה (חברת סיוון) לחברת תיעוש, שכל מטרתה הפחתת נטל המס על ידי קיזוז הפסד מועבר כנגד הכנסה זו וכי לאור סעיף 86 לפקודת מס הכנסה (להלן: הפקודה), יש להתעלם מהסבה זו ולראות בהכנסה כהכנסת המסב. ערעורים על החלטות המשיב נדחו בבימ"ש המחוזי ומכאן הערעור. הדיון נסב אודות השאלה האם המשיב "הפעיל את סמכותו" לפי סעיף 152(ג) לפקודה, ואודות השאלה האם העסקה נשוא ההליך היא בגדר "עסקה מלאכותית", כמשמעותה בסעיף 86 לפקודה ומה היקף סמכותו של פקיד השומה "להתעלם" מן העסקה.
.
בית המשפט העליון (מפי השופט (בדימ') שהם ובהסכמת השופטים עמית וסולברג) דחה את הערעור ופסק כי:
אשר לשאלה האם המשיב "הפעיל את סמכותו", לפי הנדרש בסעיף 152(ג) לפקודה, כדי שיראו את פקיד השומה כמי שהפעיל במועד את סמכותו להכרעה בהשגה לפי הסעיף, עליו לשלוח את החלטתו הסופית טרם שחלף המועד הקובע, כאשר שומה שנשלחה לאחר מועד זה, תהא בטלה. הלכה היא כי יש לראות את פקיד השומה, כמי ש"הפעיל את סמכויותיו", עת קבע את השומה בצו והביא לידיעת הנישום כי השומה הסופית בעניינו נקבעה על ידיו. ההוראה מחייבת את העברת ההחלטה לידיעת הנישום "בדרך כלשהי". במקרה זה ניתן לראות את המשיב כמי "שהפעיל את סמכויותיו" במסגרת המועד הקבוע בסעיף בעצם שליחת פקס אל בא כוחה של חברת סיוון, בו יידע אותה בתוכן השומה הסופית, בעובדה כי שומה סופית בעניינו אכן נקבעה בפועל, על ידי הגורם המוסמך לכך וכי השומה נשלחה אל הכתובת הידועה, בדואר רשום. פעולות המשיב מגשימות את תכלית הוראת ההתיישנות, משהביאו לסיום "עידן חוסר הוודאות" מבחינת חברת סיוון, ולפיכך המשיב "הפעיל את סמכויותיו" כנדרש; ודוק, במסגרת עמידה בתנאי סעיף 152(ג) לפקודה לא נדרשת הוכחה בדבר "המצאה כדין" של החלטת השומה. מכל מקום, המצאה באמצעות הפקס הוכרה כדרך המצאה כשרה ולכל הפחות, ניתן להכיר בה כ"דרך כלשהי" להמצאה לנישום את החלטות השומה הסופיות בעניינו. לאור האמור, בדין נדחתה טענת חברת סיוון, לפיה צווי השומה שהוצאו בעניינה דינן להימחק מחמת התיישנות, שכן פקיד השומה "הפעיל את סמכויותיו" כנדרש בסעיף 152(ג) לפקודה.
אשר לשאלה האם העסקה נשוא ההליך היא בגדר "עסקה מלאכותית", לשם הבחנה בין עסקה אותנטית לעסקה מלאכותית נקבעו מספר מבחנים: מבחן הדפוסים המקובלים; מבחן מטרת העסקה; מבחן המטרה המסחרית, אשר שוכלל כך שבמצב בו, לצד מטרה פיסקלית עומד גם טעם מסחרי לגיטימי, על בימ"ש לבחון את משקלו של אותו טעם מסחרי ובהתאם נקבע מבחן יסודיות הטעם המסחרי, לפיו עסקה אינה מלאכותית אם לולא המטרה המסחרית, לא היה מבצע הנישום את העסקה. סיווג העסקה נבחן באמצעות מבחן דו-שלבי: תחילה נבחנת השאלה האם בבסיס העסקה עמד תכנון מס לגיטימי, קרי תכנון מס חיובי או ניטרלי, או שמדובר בתכנון מס שלילי; בהינתן תשובה שלילית לשאלה זו, נבחנת מלאכותיות העסקה. במקרה דנן, ראשית נדחתה טענת המערערים כי רצף הפעולות מצידם שנמשך מעל ל-5 שנים, אינו בגדר "עסקה", כמשמעותה בסעיף 86 לפקודה ונקבע כי יש לראות בעסקאות שנערכו בין חברת סיוון למערער 2, דרך חברת תיעוש, לרבות ההסכם לאספקת שירותי כוח אדם; הסכם המשכ"ל; הסכם התחזוקה; וחלוקת הדיבידנד למערער 2, כעסקה אחת כוללת.
אשר לשאלת המלאכותיות אשר בעסקה, לפי המבחן הדו-שלבי, תכנון המס העומד ביסוד העסקאות שנערכו בין חברת סיוון לבין חברת תיעוש והמערער 2, מהווה תכנון מס שלילי, שכל תכליתו שימוש לרעה בתמריצי מס, להבדיל מניצול מס לגיטימי. אשר לסוגיית הדיבידנד, באמצעות העברת הכספים מחברת סיוון לחברת תיעוש ורישומם כהכנסותיה, ביקשו המערערים להימנע ממיסוי הרווחים ולהימנע מתשלום מס בגין רווחים אלה, במישור החברה ובעלי המניות כאחד. תכנון מס כאמור, המאפשר לחברה שנרשמה כחברה משפחתית להימנע מתשלום מס על רווחים שאין מקורם בחברה המשפחתית, הוא תכנון מס שהמחוקק לא שאף להגשים, ואף היה מתנגד לו, לוּ היה מוּבא לבחינתו; אשר לסוגיית קיזוז ההפסדים, תכנון מס המאפשר לבעל מניות חדש לקזז הפסדים שמקורם בבעל מניות קודם, חוטא לתכליות החוק. אין הצדקה לאפשר עסקה שכל תכליתה הוא קיזוז הפסדים, כך שמי שיהנה בסופו של דבר מהקיזוז לא יהיה אותו נישום שספג את ההפסדים. מערער 2 היה בעל מניות מיעוט בשנת 1998 אולם הכספים שהועברו לחברת תיעוש הם בבחינת הכנסה מוסבת, ולפיכך אינם זכאים בקיזוז כנגד הפסדים מועברים או להטבה הנצמחת בשל חלוקת דיבידנד בחברה משפחתית.
אשר לשאלה האם העסקה מהווה עסקה מלאכותית, נקבע כי בבסיס עסקאותיהן של חברת סיוון וחברת תיעוש, לא עמדו טעמים מסחריים כלשהם, זולת רצון להימנע או להפחית את חבות המס החלה על המערערים, ובוודאי שאין מדובר בטעמים מסחריים יסודיים, שבלעדיהם לא היו יוצאות העסקאות אל הפועל. תכנון המס הביא להפחתת מס ברורה לטובת חברת סיוון ומערער 2, דבר המצדיק את התערבות פקיד השומה. המערערים ביקשו להימנע הן משיטת המיסוי הדו-שלבי, בשל היותה של חברת תיעוש "חברה משפחתית" והן מתשלום מס בפועל לנוכח קיזוזם של ההפסדים. העברת הכספים שנעשתה, לכאורה, לפי ההסכם לאספקת כוח אדם, וגם העברת הכספים מכוח הסכמי התחזוקה והמשכ"ל, הינה בבחינת עסקה מלאכותית, שיש להתעלם ממנה. לפיכך, אין להתערב אף בקביעת המשיב שלא להתיר לחברת סיוון לנכות את הסכום העודף ששולמו לחברת תיעוש מכוח הסכמים אלה, מהוצאותיה; אשר לחלוקת רווחים בחברה משפחתית, מקור כספי הדיבידנד הוא ברווחי חברת סיוון, ומאחר שמערער 2 מכהן כבעל מניות בחברת סיוון, יש לראות בהעברת כספי הדיבידנד כחלוקת דיבידנד מטעם חברת סיוון, קרי חברה שאינה משפחתית. לחילופין, ניתן לומר כי, מאחר שמדובר ברווחים שקוזזו מהפסדיה של חברת תיעוש, לא נותרו הכנסות לחלוקה מתקופת היותה חברה משפחתית. לפיכך, יש לחייב את מערער 2 במס דיבידנד בשיעור של 25%, לפי סעיף 125ב לפקודה; אין בעובדה שהוצאו לחברת תיעוש ולמערער 2 שומות סופיות לשנות המס 2001 ו-2003 כדי להקים השתק שיפוטי במקרה דנן; הטענה כי השומות שהוצאו לחברת תיעוש ולמערער 2, הן בבחינת שומות סותרות לשומות שהוצאו לחברת סיוון, דבר המביא להטלת מס ביתר על המערערים, נדחתה.
לסיכום, תכנון המס העומד בבסיס העסקאות שבוצעו בין חברת סיוון לחברת תיעוש, הוא תכנון מס שלילי, שנועד לצורך השגת הטבת מס בלתי לגיטימית. העסקאות מהוות עסקאות מלאכותיות מהן רשאי פקיד השומה להתעלם, ולמסות את המערערים לפי מהותן הכלכלית. לפיכך, יש לתקן את שומות המס של חברת תיעוש לשנת 2002, כך שתבוטל ההכנסה שנרשמה בספריה בקשר עם הסכום העודף והסכומים בגין הסכמי המשכ"ל והתחזוקה. סכומים אלה התווספו להכנסה החייבת של חברת סיוון, שכן מדובר בהכנסה מוסבת שיש לראותה כהכנסת המסב. כפועל יוצא, יוּתרו בחברת תיעוש ההפסדים הצבורים שהיו קיימים בספריה ערב קיזוזם והם יהוו כ'מגן מס עתידי', במסגרת שנות מס עתידיות שטרם הפכו לחלוטות. |
| חזרה למעלה |
|
| 7 [עונשין] |
|
| עפ 8045/17 מחמוד בראנסי נ' מדינת ישראל (עליון; נ' סולברג, ד' מינץ, ע' גרוסקופף; 16/08/18) - 36 ע' |
| עו"ד: סיון רוסו, אבנון צבי, מאיה גלעדי ז'ולסון, ניל סיימון, דרויש נאשף, דוד זילברמן, היתם חאג' יחיא, עומר מסארווה, רביע אגרביה, חיים שוורצברג, נדיר בראנסי, זאב אלוני |
בימ"ש דן בערעורים על גזרי דין במסגרתם הושתו על המערערים עונשים שונים בגין הרשעות בעבירות של סחר בנשק ובתחמושת, של קשירת קשר לסחר בנשק ובעבירות נלוות, חלקם ערעורים על חומרת העונש וחלקם על קולת העונש. בימ"ש עמד על הסכנה הנשקפת כתוצאה ממעשי המערערים ומידת הפגיעה בערך של שלום הציבור וביטחונו וקבע כי הגנה על שלום הציבור מחייבת החמרת עונשי המאסר המוטלים בגין פעילות עבריינית זו. בימ"ש דחה את כל הערעורים, זולת החמרת עונשו של משיב 3 בע"פ 999/18.
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות נשק
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: שיקולים לקולה
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: שיקולים לחומרה
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: התערבות ערכאת ערעור
עונשין – ענישה – מתחם הענישה
עונשין – ענישה – אחדות הענישה
.
ערעורים על גזרי הדין של בימ"ש המחוזי במסגרתם הושתו על המערערים עונשים שונים בגין הרשעות בעבירות של סחר בנשק ובתחמושת, של קשירת קשר לסחר בנשק וכן בעבירות נלוות. חלק מהערעורים מופנים נגד חומרת העונשים, וחלקם מופנים כלפי קולת העונשים.
.
בית המשפט העליון (מפי השופט מינץ ובהסכמת השופטים סולברג וגרוסקופף) דחה את כל הערעורים, למעט ערעור המדינה בע"פ 998/18 בנוגע למשיב 3, ופסק כי:
בימ"ש עמד על כך שמדובר בפרשת סחר בנשק חמורה מאוד מבחינת היקפה, במסגרתה נמכרו לסוכן משטרתי מספר רב של כלי נשק, לרבות רובי סער ותתי-מקלע, בהיקף כספי כולל של מאות אלפי שקלים. כבר נפסק לא אחת על חומרתן הרבה של עבירות אלו ועל הפגיעה הנלווית להן בערכים החברתיים המוגנים שביסודן. פעילות של סחר בלתי חוקי בנשק אוצרת בחובה פגיעה בערכים חברתיים בעלי חשיבות רבה, בהם שלמות הגוף, חיי אדם ושלום הציבור וביטחונו. כלי הנשק שנמכרו במסגרת האישומים הם כאלה שבאמצעותם ניתן בנקל לפגוע בשלמות הגוף ולגדוע חיי אדם. חומרת הנזק הנגרם בעקבות ביצוע עבירות כגון אלו מתעצמת במקרים כבענייננו, שבהם נמכרים כלי נשק בעלי פוטנציאל פגיעה ממשי, שהרי דין סחר ברובה סער, בתת-מקלע או באקדח אמין ואיכותי, אינו כדין סחר באקדח מאולתר.
החומרה היתרה הכרוכה בעבירות נשק והסיכון הנשקף מביצוען לציבור, מקבלת משנה תוקף בשים לב להיקפי התופעה ואופן התפשטותה. כמענה לכך, מסתמנת בפסיקה מגמה להחמיר את הענישה בגין עבירות אלו, באופן שיהלום את מידת פגיעתן בערכים המוגנים ויקדם את מיגור התופעה. משכך, חרף עיקרון הענישה האינדיבידואלית והמשקל שיש ליתן לנסיבות האישיות של כל נאשם לגופו, בבואו לגזור את דינו של מי שהורשע בביצוע עבירות חמורות אלו, על בימ"ש לתת בכורה לשיקולי ההרתעה והאינטרס הציבורי; הגם שעסקאות סחר בנשק מערבות גורמים שונים שחלקו של כל אחד מהם בעסקה משתנה, יש חשיבות בענישה מוחשית של כל אחת החוליות בשרשרת הסחר. כל אחת מאותן חוליות מוחזקת כמי שמודעת לתוצאות האפשריות הקשות העלולות לנבוע מהשימוש שייעשה בנשק לאחר שיגיע אל 'הצרכן הסופי' בקצה השרשרת; כבר נפסק כי נוכח ממדיה המדאיגים של תופעת הסחר הבלתי חוקי בנשק, הסכנות הנשקפות ממנה והקלות היחסית שבה ניתן לבצען, הגיעה השעה, בכפוף לנסיבות כל מקרה, להחמיר בעונשי המאסר הנגזרים על נאשמים בעבירות אלו לעומת העונשים הנגזרים כיום.
אשר למתחם העונש ההולם, קביעתו היא מלאכה קשה המביאה בחשבון מכלול שיקולים ונתונים. אין מדובר בטכנאות משפט או אריתמטיקה, ולערכאה הדיונית נתון שיקול דעת רחב בעניין זה וערכאת הערעור לא תתערב בו בנקל; כאשר מורשעים מספר רב של נאשמים בעבירות דומות שהן חלק מפרשה אחת שנחשפו כולן על ידי פעילותו של סוכן משטרתי, קיימת חשיבות מוגברת לעיקרון אחידות הענישה. עם זאת, מלאכת גזירת העונש אינה בגדר מדע מדויק, ויש לקחת בחשבון גם את המסכת העובדתית הרלוונטית לכל נאשם. שוני רלוונטי מצדיק הבחנה גם בין נאשמים שהורשעו במסגרת אותו כתב אישום. כמו כן, תיתכן חריגה מעקרון אחידות הענישה כשקיימת זהות בנסיבותיהם האישיות של נאשמים, מקום בו מצא בימ"ש כי שיקולי ענישה נוספים גוברים באותו מקרה על עיקרון זה.
בימ"ש דן באופן פרטני בערעורים הנוגעים לחומרת העונש, ודחה אותם בהעדר מקום להתערב במתחמי הענישה שנקבעו וכאשר העונשים שנגזרו נמצאו ראויים, ולא נמצא כי העונש שנגזר עליו סוטה מרמת הענישה הנוהגת בנסיבות דומות. כמו כן דן בימ"ש בערעורים הנוגעים לקולת העונש ודחה אותם, אף אם ביחס לחלקם העונש מקל, למעט באשר לעניינו של משיב 3 בע"פ 999/18, אשר לגביו הוחמר העונש, שכן בימ"ש קמא לא נתן משקל די הצורך לכך שהעבירות מושא כתב האישום המתוקן שלפיו הורשע המשיב, נעשו באותה עת שהיה המשיב נתון במעצר בפיקוח אלקטרוני. לא רק שהמשיב הפר את תנאי מעצרו, אלא הוא עשה כן לצורך ביצוע עבירה דומה לזו שבגינה הושם במעצר. התנהלות מעין זו מקימה צורך משמעותי בהרתעת המשיב לבל ישוב על מעשיו, ומחייבת גזירת עונש משמעותי שיביא לידי ביטוי את חומרת המעשים והתעוזה הנלמדת מהם. על כן יש מקום להחמרה בעונשו. המשיב אף אינו מפנים את מלוא חומרת מעשיו ומתקשה להבין את הפסול שבהם. אשר על כן, עונשו של משיב 3 בע"פ 999/18 יעמוד על 20 חודשי מאסר בפועל (חלף 12). |
| חזרה למעלה |
|
| 8 [בתי-משפט] |
|
| עא 5844/18 יהודה רז נ' הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ (עליון; ד' ברק ארז; 15/08/18) - 5 ע' |
| עו"ד: שעיה קטן, אסף ברקוביץ', אורלי חיה מצרפי |
בימ"ש דחה בקשה למתן סעד זמני בערעור, לפיה תושהה תוקפה של החלטה כי ניתן להמשיך בהליכי פירוק שיתוף במקרקעין המתנהלים בביהמ"ש לענייני משפחה, שכן לא הוכח כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו המבקש.
בתי-משפט – סעדים זמניים – בערעור
בתי-משפט – סעדים זמניים – שיקולים בהענקתם
בתי-משפט – רשות ערעור – מתי תינתן
.
המבקש הגיש בקשה למתן צו כינוס ולהכרזה עליו כפושט רגל. בהמשך, ניתן בבימ"ש המחוזי צו לכינוס נכסיו. נגד המבקש הוגשו כמה תביעות חוב, ביניהן תביעה מטעם משיב 1 (להלן: הבנק). בהמשך, פנה המבקש לבימ"ש המחוזי בבקשה לעכב הליכים שפתח הבנק נגדו – הליך הוצאה לפועל
והליך המתנהל בבימ"ש לענייני משפחה בעניין פירוק שיתוף בנכס שקיים לגביו שעבוד לטובת הבנק. בימ"ש המחוזי קבע כי ניתן להמשיך בהליכי פירוק השיתוף במקרקעין המתנהלים בביהמ"ש לענייני משפחה. המבקש הגיש ערעור על החלטה זו, ובהליך זה עסקינן בבקשת המבקש ליתן סעד זמני בערעור לפיו תוקפה של ההחלטה בדבר המשך הליכי הפירוק תושהה עד למתן הכרעה בערעור.
.
בית המשפט העליון (השופטת ד' ברק-ארז) דחה את הבקשה ופסק כי:
על המבקש סעד זמני בערעור להוכיח שני תנאים מצטברים: כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. במקרה דנן, דומה כי שיקול דעתו הרחב של בית המשפט של פשיטת רגל לפי סעיף 181 לפקודת פשיטת הרגל, הוא בעל השלכה על סיכויי הערעור.
יתר על כן, לא נמצא כי מאזן הנוחות מטה את הכף לעבר קבלת הבקשה. ראשית, טענות המבקש באשר לנזק שעלול להיגרם לו בשל ניהול ההליך בבימ"ש לענייני משפחה הועלו בעלמא, ללא פירוט של ממש ומבלי שנפרשה תשתית עובדתית בהקשר זה. שנית, דומה שאין יסוד לטענה בדבר נזק בלתי הפיך בנסיבות שבהן משמעות ההחלטה של בימ"ש המחוזי היא אך המשך ניהול ההליך בבימ"ש לענייני משפחה. המבקש רשאי להעלות באותו הליך כל טענה הנוגעת להגנה על זכויותיו. |
| חזרה למעלה |
|
| 9 [דיון אזרחי] [משפחה] [משפט מינהלי] |
|
| בגץ 5352/18 פלוני נ' ביה"ד הרבני הגדול ירושלים לרבות הנהלת ביה"ד (עליון; נ' הנדל, י' עמית, ע' גרוסקופף; 13/08/18) - 7 ע' |
| עו"ד: |
בג"ץ דחה את בקשת העותר כי יורה על ביטול ההליך המתקיים בינו לבין גרושתו בביה"ד הרבני האזורי בהיות העתירה מוקדמת; עם זאת, בג"ץ התייחס לטענה הנוגעת לזכות לחקור את המומחה שמינה ביה"ד הרבני האזורי על חוות דעתו, וקבע כי מעמדו העדיף של מומחה מטעם ביה"ד מביא לכך כי ככלל הוא אינו אמור להיחקר על חוות דעתו אלא ברשות בית הדין, וככל שיש צורך, הוא יידרש רק ליתן תשובות בכתב לשאלות הבהרה, ומכל מקום אין עילה להתערבות בג"ץ בעניין זה בנסיבות המקרה.
דיון אזרחי – מומחים – חוות דעת של מומחה בענייני משפחה
משפחה – בית-המשפט לענייני משפחה – מינוי מומחה
משפחה – בית-המשפט לענייני משפחה – סדרי דין
משפחה – סדרי דין – מינוי מומחה
משפט מינהלי – בגץ – ביקורת על בית-דין רבני
.
עתירה למתן שני צווים על תנאי. במסגרת הצו הראשון, מבקש העותר כי בג"ץ יורה על ביטול ההליך המתקיים בינו לבין גרושתו, המשיבה 6, בביה"ד הרבני האזורי; במסגרת הצו השני מבקש העותר כי בג"ץ יורה על שינוי סדרי ונהלי עבודתם של בתי הדין הרבניים בשלל נושאים, ובהם אופן פרסום החלטות ונהלים והנגשת מידע לבעלי דין.
.
בג"ץ (מפי השופט גרוסקופף ובהסכמת השופטים הנדל ועמית) דחה את העתירה ופסק כי:
אשר להליכי הגירושין המתנהלים בביה"ד הרבני האזורי, עיקר העתירה מוקדמת, מאחר שההליכים בביה"ד הרבני האזורי בעניינם של העותר וגרושתו טרם הסתיימו, וממילא לא מוצתה אפשרות הערעור לפני ביה"ד הרבני הגדול; אשר לטענה הנוגעת לזכות לחקור את האקטואר שמינה ביה"ד הרבני האזורי על חוות דעתו. טענות העותר מופנות הן נגד העובדה כי בתי הדין הרבניים אינם מכירים בזכות קנויה של בעלי הדין לחקור עדים מומחים הממונים על ידי בימ"ש והן נגד החלטת בתי הדין הרבניים, שלא לאפשר את חקירת המומחה בהליך הקונקרטי שבו מעורב העותר. לגבי הטענה העקרונית, האקטואר הוא מומחה שמינה ביה"ד הרבני האזורי. תקנה 258(יב) לתקסד"א, שכותרתה "חוות דעת של מומחה בעניני משפחה" קובעת כי בימ"ש לענייני משפחה רשאי למנות מומחה מטעמו, שיגיש לו חוות דעת בכתב. עוד קובעת התקנה כי בעל דין רשאי להגיש למומחה שאלות הבהרה בכתב על חוות דעתו בתוך 7 ימים מיום שקיבל את חוות הדעת, והמומחה ישיב על השאלות בכתב בתוך 7 ימים מיום שקיבל את השאלות. בנוסף, מומחה שמינה בימ"ש לא יוזמן להיחקר על חוות דעתו אלא ברשות בית המשפט, ובלבד שהוגשה בקשה מנומקת לחוקרו בתוך שבעה ימים מיום קבלת התשובות לשאלות ההבהרה.
תקנות הדיון בבתי הדין הרבניים בישראל, התשנ"ג, אינן כוללות התייחסות לסוגיה של מינוי מומחה על ידי בימ"ש בכלל, ולסוגיה של חקירת מומחה שכזה, בפרט. ואולם, ביה"ד הרבני הגדול פסק, בהסתמך על תקנה 258(יב) לתקנות, כי ביה"ד, כמו כל בימ"ש, רשאי למנות מומחה מטעמו אף ללא הסכמת בעלי הדין. האובייקטיביות של מומחה מטעם ביה"ד גדולה יותר ממומחה הממונה על ידי בעל-דין ובדרך כלל, יסמוך ביה"ד את ידיו על חוות-דעת המומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן. מעמדו העדיף של מומחה מטעם ביה"ד מביא גם לכך כי ככלל הוא אינו אמור להיחקר על חוות דעתו אלא ברשות בית הדין, וככל שיש צורך בכך הוא יידרש רק ליתן תשובות בכתב לשאלות הבהרה שיוגשו על ידי בעל-דין. קביעה עקרונית זו אינה מגלה עילה להתערבות, שכן היא עולה בקנה אחד עם תקנה 258(יב) לתקנות, שהרציונל העומד בבסיסה שריר גם כאשר מדובר בדיון בענייני משפחה המתנהל בביה"ד הרבני; לגבי הטענה הנקודתית, הרי שהעותר העלה טענותיו בעניין זה בבתי הדין הרבניים כך שאין הצדקה להעלותן בשלישית בפני בג"ץ, שכן מדובר בסוגיות שבשיקול דעת הערכאה המבררת בהתאם לנסיבות המקרה, ואלו אינן מגבשות עילה להתערבותו של בג"ץ, לא ככלל, ולא במקרה זה.
אשר לטענות ביחס להתנהלות הכללית של בתי הדין הרבניים, מדובר בטענות כלליות, שאינן תחומות לעניינו האישי של העותר, אלא מבקשת לחולל שינוי מערכתי בצורת התנהלותו של בית הדין הרבני, על בסיס התרשמותו האישית ותפיסותיו של העותר. העתירה בעניין זה אינה מבססת עילה להתערבות.
בג"ץ אינו אמון על ניהול בתי הדין הרבניים, וככל שבפי העותר הצעות לייעול ולטיוב המערכת, פתוחה בפניו הדרך להשמיען בפני הגורמים המתאימים. |
| חזרה למעלה |
|
| עבודה אזורי |
| 10 [ירושה] [קופות גמל] [חוזים] [ביטוח] |
|
| קג (ת"א) 21603-11-16 מתתיהו סנקביץ נ' כלל פנסיה וגמל בע"מ (עבודה; רוית צדיק; 31/07/18) - 15 ע' |
| עו"ד: אלעד בר אל, ליאורה סבירסקי דרורי |
ביה"ד פסק כי, הכספים שנצברו בקופת הגמל של דודתם המנוחה של התובעים אינם שייכים למנוחה ובהתאם לכך לעיזבונו, אלא לתובעים-המוטבים, וכי הנתבעת לא הייתה רשאית להעבירם לצד ג' והתנהלותה עולה כדי הפרת חובות הנאמנות והזהירות שחלות על קופת הגמל. לפיכך, הנתבעת חויבה בהשבת הכספים לתובעים, וזאת בערכי קרן נוכח התנהלות התובעים.
ירושה – עיזבון – כספים שנצברו בקופת תגמולים
ירושה – עיזבון – נכסי העיזבון
קופות גמל – גימלה – זכויות מוטב
קופות גמל – גימלה – עיקול
חוזים – חוזה לטובת אדם שלישי – חוזה עם קופת תגמולים
ביטוח – קרנות פנסיה – חובות הקרן
.
דודתם המנוחה של התובעים (להלן: המנוחה), פתחה חשבון קופת גמל בניהול הנתבעת, ורשמה את התובעים כמוטבים בקופה בעת פטירתה. כ-7 שנים לאחר פטירת המנוחה, הנתבעת העבירה את כספי הגמולים לצד ג'. מכאן התביעה לחיוב הנתבעת בתשלום הכספים אשר נמשכו לטענת התובעים שלא כדין מקופת הגמל. הדיון נסב אודות השאלה מה דינם של הכספים אשר נצברו בקופת הגמל של המנוחה, לאחר פטירת המנוחה וטרם חלוקתם למוטבים – האם הכספים הצבורים שייכים לבעל החשבון ובהתאם לכך לעיזבונו, או שמא שייכים הם למוטבים.
.
בית הדין האזורי לעבודה (סגנית הנשיאה השופטת ר' צדיק) קיבל את התביעה ופסק כי:
סעיף 147 לחוק הירושה קובע כי סכומים שיש לשלם עקב מותו של אדם על פי חוזה ביטוח, על פי חברות בקופת קיצבה או בקופת תגמולים או על פי עילה דומה, אינם בכלל העזבון, זולת אם הותנה שהם מגיעים לעזבון. בעניין רחלה שחר נקבע כי סעיף 147 מוציא את כל הכספים המשתלמים מקופת גמל לתגמולים מגדר העיזבון, ומקנה עדיפות למוטב שנקבע על ידי העמית על פני עיזבונו. נקבע כי מקורן של זכויות המוטב בחוזה לטובת צד שלישי אשר מותנה בתנאי – מותו של המיטיב. הודגש כי זכותו של המוטב היא "זכות משוריינת", הגוברת על זכותם של נושי העיזבון. הלכה זו, בדבר עדיפות המוטב על פני הנושים, נכונה גם ביחס לכספים שהיה ביכולתו של העמית למשוך עוד בחייו. פסק הדין מבהיר כי משנפטר העמית המנוח, פקעה זכותו למשיכת הכספים ונוצרה זכותו של המוטב למשוך את הכספים, זכות שהיא זכות עצמאית ונפרדת מזכות העמית; יישום הלכת שחר על נסיבות מקרה זה מוביל למסקנה כי לפי סעיף 147 לחוק הירושה, כספי קופת הגמל הרשומים על שם המוטבים, אינם חלק מכספי העיזבון. זאת, מאחר שמשנפטרה המנוחה, דודתם של התובעים, פקעה זכותה לכספים ונוצרה זכות התובעים, המוטבים לכספים. הואיל ומדובר בזכות עצמאית, אין בכוחו של העיקול "לעבור" אל זכות המוטבים. בהתאם, זכותם של התובעים, הם המוטבים בקופת הגמל, גוברת על זכותו של הנושה.
טענת הנתבעת, לפיה אין מקום ליישם את הלכת שחר מאחר שבענייננו ניתן צו עיקול קבוע וצו מימוש, בעוד בעניין שחר דובר בעיקול זמני, נדחתה. צו העיקול הקבוע וצו המימוש, ניתנו כ-7 שנים לאחר פטירת המנוחה. כאשר ניתן צו המימוש הכספים לא היו עוד בידי המנוחה אלא עברו למוטבים, שזכותם בכספים עצמאית ו"נקייה". לפיכך אין בכוחו של המימוש, להשפיע על זכותם הקניינית של המוטבים, שהתגבשה שנים רבות טרם מועד הטלת צווי העיקול והמימוש; זכותם הקניינית של התובעים בכספים הצבורים בקופת הגמל קמה עם מות המנוחה, מכוח חוזה לטובת המוטבים עליו חתמה המנוחה ואין באי העברת הכספים על שם המוטבים, כדי לאיין את היווצרות זכותם הקניינית; לא ניתן לקבוע כי התובעים השתהו בעמידה על זכויותיהם. אף אם היה מוכח כי התנהגות התובעים לוקה בשיהוי, שיהוי במימוש זכותם של התובעים אינו מאיין את קיומו של התנאי לטובת צד ג' בחוזה בין המנוחה ובין קופת הגמל, הקובע תנאי לטובת התובעים – המוטבים שנכנס לתוקף עם פטירת המנוחה.
טענת הנתבעת, לפיה מאחר ונצברו לזכות המנוחה חובות במהלך חייה, הרי שהיא פעלה בהתאם לסעיף 104 לחוק הירושה, לא הוכחה, ולא הוכח כדבעי מקור החוב בגינו הוטל העיקול; גם אם נניח שלחובת המנוחה נצברו חובות שונים, אין בסעיף 104 לחוק הירושה כדי לסייע לנתבעת. סעיף זה אינו מתייחס לנסיבות הייחודיות בענייננו, בהן מדובר בכספים הצבורים בקופת גמל, שאינם חלק מהעיזבון. בנוסף, הנתבעת אינה הגוף שמנהל את נכסי העיזבון ולכן אינה נדרשת לערוך בירור של מדרג הנושים והיא אף לא הוכיחה כי ערכה בירור כאמור; הנתבעת הייתה מודעת לעובדה כי המנוחה הלכה לעולמה והכספים עברו למוטבים, והיה עליה להבהיר וליידע את הרשות המוסמכת, כי אין ברשות המנוחה כספים, ולכל הפחות, ליידע את המוטבים בדבר קבלת הצו; טענת הנתבעת כי יש לאבחן את הלכת שחר מענייננו, מאחר ומדובר בקופת גמל לחיסכון ובכספים שעמדו לרשות המנוחה כבר בחייה, בשונה ממרכיב הריסק הביטוחי בפוליסה, נדחתה, שכן בהלכת שחר הובהר כי אין לאבחן בין קופות גמל לבין מרכיב הריסק הביטוח; אין בעובדה כי התובעים לא היו ילדי המנוחה או יורשיה, כדי להפריך את קיומה של התכלית הסוציאלית, מאחר שהם הם קרובי משפחתה של המנוחה. יתר על כן, אין בטענה זו כדי לשנות את מהות הנכס כנכס לבר עיזבון, אשר נושי המנוחה יכולים להיפרע ממנו. לאור כל האמור, הכספים הצבורים בקופת הגמל לא היו עוד בגדר רכושה של המנוחה והנתבעת לא הייתה רשאית להעבירם לצד ג' והתנהלות הנתבעת שהעבירה את כספי המוטבים לצד ג', עולה כדי הפרת חובות הנאמנות והזהירות שחלות על קופת הגמל. עם זאת, הואיל והתובעים לא הוכיחו כי עמדו על זכותם לקבל בחזרה את הכספים במהלך כל תקופה זו, דרישת התובעים לחייב את הנתבעת בריבית והצמדה על סכום הקרן, נדחתה. |
| חזרה למעלה |
|
| מנהלי |
| 11 [משפט מינהלי] |
|
| עתמ (י-ם) 58277-12-16 חנה רז בורר נ' משרד החוץ (מנהלי; אלי אברבנאל; 23/07/18) - 7 ע' |
| עו"ד: |
נדחתה עתירה לפי חוק חופש המידע, בה התבקש להורות למשיבים למסור לעותרים מידע על "המגעים וההסכמים עם אריתריאה בעניין מבקשי המקלט האריתריאים שנמצאים בישראל ומצב זכויות האדם שם".
משפט מינהלי – חופש המידע – הגנה על יחסי-החוץ
משפט מינהלי – עיון במסמכי הרשות – סייגים לגילוי
.
עתירה לפי חוק חופש המידע, תשנ"ח-1998, בה התבקש להורות למשיבים למסור לעותרים מידע על "המגעים וההסכמים עם אריתריאה בעניין מבקשי המקלט האריתריאים שנמצאים בישראל ומצב זכויות האדם שם".
.
בית המשפט קבע כלהלן:
בדין טוענים העותרים כי בקשתם מעוררת עניין ציבורי גבוה, בשל חשיבותו הרבה של המידע שבמחלוקת. יש עניין ציבורי גבוה בשאלות הקשורות ביחסים שבין ישראל לאריתריאה, מצב זכויות האדם במדינה זו ומעמדם של נתיניה הנמצאים בישראל. מסירתו של מידע אודות נושאים אלה עשוי
לתרום לדיון ציבורי בשאלת יחסה של מדינת ישראל לאריתריאה וקשריה עמה, וכן בעניין גורלם של נתיניה הנמצאים בישראל. מכאן החשיבות הגבוהה שבבקשת העותרים.
עם זאת, אינטרסים נוספים המעוגנים בסעיפים 8 ו-9 לחוק, ובהם מניעת הפגיעה ביחסי החוץ של ישראל והשמירה על חופש הדיון הפנימי, ראויים אף הם להגנה. משנקבע בחוק כי הזכות לקבלת מידע אינה מוחלטת, נדרשת הרשות לאזן בין העניין שיש בגילוי המידע במקרה הקונקרטי לבין האינטרסים החיוניים הנזכרים בעילות הסירוב האמורות.
מחוות הדעת של משרד החוץ עולה כי קיים חשש ממשי לכך כי גילוי המידע שבמחלוקת יפגע ביחסי החוץ של ישראל. מדובר בהערכה מקצועית חד-משמעית של נציגי המשיבים, שהיגיון רב עומד בבסיסה. על פי סעיף 9(א)(1) לחוק "רשות ציבורית לא תמסור מידע" שיש בגילויו חשש לפגיעה ביחסי החוץ של ישראל. המידע שבו מדובר עומד במבחן "החשש" האמור והמשיבים אינם רשאים למסור מידע זה. |
| חזרה למעלה |
|
| מחוזי |
| 12 [דיון אזרחי] [שותפויות] |
|
| תא (ת"א) 44549-11-15 שערי מידע בע"מ נ' ג'ון ברייס הדרכה בע"מ (מחוזי; מיכל עמית-אניסמן; 07/08/18) - 38 ע' |
| עו"ד: שי אבני, אושר בן עזרי, רם ז'אן, רועי דותן |
נדחתה תביעת התובעת שבמרכזה עומדת הטענה בדבר קיומה של שותפות. כנגזר מכך, נדחתה עתירת התובעת לסעד של מתן חשבונות.
דיון אזרחי – תביעה למתן חשבונות – תנאיה
דיון אזרחי – תביעה למתן חשבונות – שלבי הדיון
שותפויות – קיום השותפות – מבחנים
.
התובעת הגישה תביעה שעניינה בשותפות נטענת בין הצדדים, אשר לפירוקה, בין היתר, עותרת התובעת. התובעת עותרת לסעד של מתן חשבונות וסעדים כספיים נוספים.
.
בית המשפט דחה את התביעה ופסק כלהלן:
קיומה של שותפות הינה שאלה מעורבת של עובדה ושל חוק. הנטל להוכחת קיומם של יחסי שותפות מוטל על הטוען זאת, זאת בפרט מקום בו לא נערך הסכם שותפות בכתב. במקרה זה, התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה, ולפיכך אין לראות את מערכת היחסים שבין הצדדים ככזו שהקימה יחסי שותפות, כמשמעה בפקודת השותפויות; משלא עלה בידי התובעת להוכיח כי מדובר בשותפות, אזי אין היא זכאית לסעד של מתן חשבונות מכוח השותפות הנטענת, ואף לא לסעדים הנתבעים בכל הנוגע לפירוק השותפות.
לא הוכח על ידי התובעת כי הוסכם בין הצדדים שכל פעילות ההדרכה במסגרת בית הספר תבוצע על ידי התובעת, או כי תהיה לה זכות סירוב ראשונה ביחס לכל סוגי הקורסים. כל שסוכם עליו היה מתן זכות סירוב ראשונה ביחס לקורסים הציבוריים בלבד.
בין הצדדים לא התקיימו יחסי שותפות, הרי שיש לקבל את גרסת הנתבעות, לפיה יחסי העבודה בין הצדדים היו יחסי ספק-לקוח. יחסים אלה אינם כוללים, באופן גורף, מימד של שליחות, נאמנות, שותפות או הרשאה היוצרים מערכת יחסים המצדיקה מתן חשבונות.
אין מקום לקבוע כלל גורף ולפיו כל מערכת יחסים הסכמית הכוללת תניה בדבר ביצוע תשלום תלוי נתונים כאמור, הינה מערכת יחסים מיוחדת המצדיקה מתן חשבונות. יש לבחון כל מקרה לגופו.
משנקבע, כי זכות הסירוב הראשונה לא חלה ביחס לקורסי ההסבה וביחס לקורסים המוזמנים, אלא אך ביחס לקורסים הציבוריים, וכן כי מודל חלוקת הרווחים התקיים רק בקורסים הציבוריים, הרי שאף אם ניתן היה לומר שבין הצדדים קמה מערכת יחסים מיוחדת, אזי זו קמה אך ביחס לקורסים הציבוריים. |
| חזרה למעלה |
|
| 13 [משפחה] |
|
| רמש (חי') 46063-07-18 פלונית נ' פלוני (מחוזי; חננאל שרעבי; 06/08/18) - 7 ע' |
| עו"ד: |
בנסיבות בהן משמורת הקטין נתונה בידי אימו, לא היה מקום שבית המשפט יורה על רישום הקטין למסגרת חינוכית בעיר מגוריו של האב, ללא קיום דיון בנושא, ללא קבלת עמדה עדכנית מגורמי המקצוע ומבלי שנימק את החלטתו.
משפחה – משמורת קטינים – קביעת מסגרת חינוך
משפחה – משמורת קטינים – רצון הילד
.
בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה במסגרתה נעתר לבקשת המשיב לרשום את הקטין למסגרת חינוכית בעיר מגוריו, בניגוד לעמדת המבקשת ובניגוד לפסק הדין בעניין המשמורת על הקטינים.
.
בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור ופסק:
ביהמ"ש התעלם מפס"ד המשמורת ומכך שמשמורת הקטין נתונה בידי המבקשת ו"הכשיר" למעשה בהחלטתו את מעבר משמורת הקטין אל המשיב, חרף התנגדות המבקשת, ללא קיום דיון כהלכה בנושא, ללא קבלת עמדה עדכנית מגורמי המקצוע ומבלי שנימק את החלטתו, וממילא לא הצדיק את סטייתו מהמלצות גורמי המקצוע בתיק. עובדת מגורי הקטין (על דעת עצמו ובניגוד לעמדת אימו) עם אביו חרף פס"ד המשמורת ובניגוד לעמדת גורמי המקצוע, אינה מהווה צידוק להוצאת המשמורת מידי המבקשת בהחלטה מהירה וללא שקילה מספקת של הנושא. |
| חזרה למעלה |
|
| 14 [ירושה] |
|
| פשר (ת"א) 24571-12-15 בית הלוי אברהם בצלאל ז"ל נ' כונס הנכסים הרשמי תל-אביב (מחוזי; איריס לושי עבודי; 01/08/18) - 6 ע' |
| עו"ד: מיקי ויינגרטן |
בית המשפט נדרש לפסיקת שכר טרחה והוצאות של מנהל העיזבון שמונה לנכסי המנוח. בנסיבות, נפסק שכר הטרחה בהתאם לשכר המימוש ובנוסף, אושרו לו הוצאות ותוספת מאמץ מיוחד.
ירושה – מנהל עיזבון – תביעת שכר
.
בקשה לפסיקת שכר טרחה והחזר הוצאות שהוגשה על-ידי מנהל העיזבון לנכסי המנוח.
.
בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה ופסק:
ככלל, פסיקת שכר טרחה לבעל תפקיד בהליכי חדלות פירעון תעשה באמצעות אחד ממסלולי השכר הקבועים בתקנות השכר וסטייה ממסלולים אלה תיתכן במקרים חריגים בלבד. בענייננו לא הוכח כי בוצעו פעולות החורגות מהפעולות אליהן נדרש כל בעל תפקיד בהליכי חדלות פירעון, ולבטח שלא לפעולות המצדיקות סטייה ממסלולי שכר הטרחה ובאופן המזכה את המבקש בסך כל הכספים שבקופת העיזבון. ככלל, בקשות לפסיקת שכר טרחה בהתאם למנגנון אשר חורג מתקנות השכר יוגשו לאישור ביהמ"ש מראש ולא בדיעבד. אין מקום שקופת העיזבון תשלם עבור פעולות שביצע המבקש והוצאות שהוציא עבור בתו של המנוח טרם נפתח ההליך. לפיכך, שכר הטרחה של מנהל העיזבון ייפסק בהתאם לשכר המימוש בסך של 5,400 ₪ בתוספת מע"מ ובנוסף, בשל מאמציו, יש לאשר לו הוצאות ותוספת מאמץ מיוחד בשיעור 20%. |
| חזרה למעלה |
|
| 15 [ניירות ערך] [נזיקין] |
|
| תא (ת"א) 64901-09-16 מוטי כהן נ' גל מדיה טרייד בע"מ (מחוזי; רות רונן; 31/07/18) - 46 ע' |
| עו"ד: צוק, הבדלה וביקל |
הנתבעת, באמצעות נציגיה, הפרה חובה חקוקה כלפי התובע, כאשר נתנה לו ייעוץ השקעות ללא שהיה לה או למי מנציגיה רישיון לכך. התובע זכאי לפיצוי בגין מלוא הסכום שהשקיע בחברה עקב הפרת חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, תוך ניכוי אשם תורם מצדו.
ניירות ערך – ייעוץ השקעות וניהול תיקים – הסדרת העיסוק
נזיקין – עוולות – הפרת חובה חקוקה
.
תביעה לפיצוי התובע, אשר ניהל חשבון מסחר בחברה – הנתבעת 1. בין היתר נטען כי החברה ונציגיה פעלו כלפיו ברשלנות ובתרמית כאשר נתנו לו ייעוץ בנוגע לביצוע עסקאות השקעה, כאשר הם היו במצב של ניגוד עניינים וכאשר לא היה להם רישיון לעסוק בייעוץ או בניהול תיקי השקעות.
.
בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה בחלקה ופסק:
הוראת חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות חלות על חברה העוסקת במסחר ב"נכסים פיננסיים" ונאסר על מתן ייעוץ השקעות בנוגע לנכסים פיננסיים למי שאין לו רישיון יועץ. הוכח כי החברה באמצעות נציגיה הפרה חובה המוטלת מכוח חיקוק, כאשר ניתן על-ידיה לתובע ייעוץ השקעות ללא שהיה לה או למי מנציגיה רישיון לכך. התובע – כמשקיע שנעזר בייעוץ השקעות – הוא מסוג האנשים עליהם נועד להגן החיקוק והחיקוק לא התכוון לשלול את הסעד בנזיקין. הוכח שעצות החברה ונציגיה הם שגרמו להשקעתו של התובע. גם אם חלק מהנזק נובע מעצם ההשקעה בשוק ההון ומהתנודתיות בשוק, הוא יוטל על כתפי הנתבעים, משום שהם הפרו לאורך זמן ובאופן שיטתי את חוק הייעוץ. הנזק שנגרם לתובע הוא מסוג הנזקים הכלול במתחם הסיכונים שהמחוקק ביקש למנעו בחקיקת חוק הייעוץ. לפיכך, התובע הוכיח קיומה של הפרת חובה חקוקה הן ביחס לחברה שפעלה באמצעות נציגיה והן ביחס לנציג המכירות של החברה, שנתן לו את הייעוץ האסור ועליהם לפצות את התובע בגין מלוא הסכום שהשקיע בחברה עקב הפרת חוק הייעוץ. עם זאת, יש לייחס לתובע אשם תורם בשיעור של 25%, באשר הוא הבין בשלב מסוים כי הוא מפסיד סכומים גדולים בביצוע העסקאות שבוצעו בהתאם לייעוץ שהוא קיבל מנציגי הנתבעת ולמרות זאת נמנע מסגירת החשבון. התובע לא הוכיח כי הוא התקשר בהסכם עם החברה בהסתמך על מצגי שווא שהוצגו לו, והוא אינו זכאי לפיצוי בגין אובדן רווח או בגין עוגמת נפש. אין מקום לחייב גם את מנכ"ל החברה, בעל מניות והדירקטור בה, לא מכוח הרמת מסך ולא מכוח רשלנות. |
| חזרה למעלה |
|
| 16 [משפט מינהלי] [רישוי עסקים] |
|
| פרק (חי') 39574-02-15 ע.ה. השקעות ויזמות בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי מחוז חיפה (מחוזי; בטינה טאובר; 29/07/18) - 13 ע' |
| עו"ד: |
עמדה להכרעה השאלה, האם המרכז המסחרי אותו בנתה העותרת בכפר סבא, המכונה B CENTER, הינו "קניון" הטעון רישוי על פי חוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1968 לפי פריט 6.8א לצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), תשע"ג – 2013?
משפט מינהלי – רישוי – רישוי עסקים
רישוי עסקים – רישיון עסק – אימתי נדרש
.
האם המרכז המסחרי אותו בנתה העותרת בכפר סבא, המכונה B CENTER, הינו "קניון" הטעון רישוי על פי חוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1968 לפי פריט 6.8א לצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), תשע"ג-2013?
.
בית המשפט קבע כלהלן:
לצורך סיווגו של עסק כ"קניון" חייבים להתקיים חמישה תנאים מצטברים: מרכז קניות; במבנה מקורה; סגור מכל צדדיו; כניסה משותפת אחת לפחות; חייבים לפעול בו לפחות 10 בתי עסק או ששטחו הכולל יהיה 1,000 מ"ר לפחות.
אין מחלוקת כי מדובר במרכז קניות ששטחו לפחות 1,000 מ"ר. באשר לדרישה של כניסה משותפת, יש למתחם הקניות 4 כניסות משותפות.
בהתייחס לתנאי של סגור מכל צדדיו, מסכימה אף העותרת כי בקומת הכניסה 3 כניסות למרכז המסחר ובנוסף קיים הגשר העילי דרכו ניתן להיכנס לקומה העליונה. לפיכך, גם התנאי של סגור מכל צדדיו מתקיים.
באשר לתנאי הקירוי, בעת"מ 53457-06-14 שיכון ובינוי נדל"ן נ' עיריית באר שבע נידון עניין דומה לענייננו. באותו מקרה המתחם היה מקורה רק בחלקו. במענה לשאלה האם העובדה שרק 58% משטח הקניון מקורה מספיקה כדי להוציא את השדרה השביעית מהגדרת קניון, השיב בית המשפט כי אין לקבל פרשנות זו – לא ברובד הלשוני ובוודאי שלא בהקשר הקונטקסטואלי והתכליתי. מכאן המסקנה כי המרכז המסחרי עונה על הגדרת קניון בצו רישוי עסקים. |
| חזרה למעלה |
|
| 17 [פשיטת רגל] [משפחה] |
|
| פשר (ת"א) 30528-05-15 א. נ' מ. (מחוזי; נפתלי שילה; 16/07/18) - 9 ע' |
| עו"ד: אמירה נהיר |
הלכת בע"מ 919/15, שעניינה בחבות ההורים בתשלום מזונות קטינים בהתאם לזמני השהות, אינה מהווה שינוי נסיבות המצדיק "פתיחת" הסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק דין. עם זאת, במקרה דנן יש מקום להפחתת קציבת המזונות שעל החייב לשלם בהליך פשיטת רגל, לאור העלייה בשכרה של האם.
פשיטת רגל – הליכי פשיטת רגל – קציבת מזונות
משפחה – מזונות ילדים – בעקבות בעמ 919/15
.
האם יש לבטל את ההחלטה לפיה על החייב לשלם קציבת מזונות בסך של 3,500 ₪ לחודש לשני ילדיו הקטינים ולהורות כי גרושתו תשלם לו מזונות בגין שהות הקטינים אצלו מחצית מהזמן?
.
בית המשפט המחוזי פסק כדלהלן:
הלכת בע"מ 919/15 אכן שינתה את הדין, עת קבעה כי גם ביחס למזונות ילדים מגיל שש עד גיל חמש עשרה, החבות חלה על שני ההורים באופן שווה, בהתאם לזמני השהות של כל אחד מהקטינים בביתם ובהתאם להכנסותיהם הפנויות. ואולם, אין לראות בהלכת בע"מ 919/15 כשלעצמה משום שינוי נסיבות המצדיק "פתיחת" הסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק דין. השינוי היחיד שאירע מאז שניתנה ההחלטה בדבר קציבת המזונות, נעוץ בכך ששכרה של האם עלה. אמנם אין מדובר בשינוי נסיבות מהותי המצדיק שינוי במזונות שנקבעו בהסכם גירושין, ברם, כשעסקנין בקציבת מזונות אף שינוי נסיבות שאינו מהותי יכול להוות עילה המצדיקה שינוי בתשלומים שעל החייב לשלם בהליך הפש"ר. מאחר שלאם יש סכום נוסף שלא היה ברשותה במועד שנקצבו המזונות ואשר היא יכולה לעשות בו שימוש הן לצרכיה והן לצורך כלכלת הקטינים, יש מקום להפחית את קציבת המזונות ב – 1,000 ₪. |
| חזרה למעלה |
|
| 18 [מסים] [חוזים] |
|
| תא (מרכז) 22132-12-15 מועצה איזורית חוף השרון נ' חברת קולחי השרון בע"מ (מחוזי; חנה קיציס; 12/07/18) - 12 ע' |
| עו"ד: עודד מהצרי, גיתית שרמן |
אין פסול בכך שהתובעת, כבעלת מניות בנתבעת, נוקטת בצעדים לכוף את הנתבעת לשלם את חובה לתובעת. חוב ארנונה הינו חוב בר קיזוז והנתבעת הוכיחה קיומו של חוב כלפיה אשר ניתן לקיזוז, עם זאת להודעת הקיזוז אין תחולה למפרע. על הנתבעת לשלם את חובה לתובעת, לאחר קיזוז החוב.
מסים – ארנונה – חוב ארנונה
חוזים – קיזוז – חובות בני קיזוז
.
תביעה לתשלום בגין חיובי ארנונה. הנתבעת הינה תאגיד הממוקם בשטח שיפוטה של התובעת, היא המחזיקה בנכס המשמש כמכון טיהור שפכים והתובע היא בעלת מניות בה.
.
בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה ופסק:
על בעל מניות להפעיל את זכויותיו ולמלא את חובותיו כלפי החברה וכלפי בעלי המניות האחרים בתום לב ובדרך מקובלת, ולהימנע מניצול לרעה של כוחו בחברה. אין פסול כי התובעת כבעלת מניות בנתבעת נוקטת בצעדים לכוף את הנתבעת לשלם את חובה לתובעת. על הנתבעת חלה חובת תום הלב ביחסיה עם נושיה לרבות התובעת אשר נתנה לה שירותים ועליה לשוות לנגד עיניה לא רק את האינטרסים שלה לשיפור פעילותה בתחום טיהור השפכים, אלא גם את האינטרסים של התובעת לקבל את הכספים המגיעים לה. הנתבעת לא הוכיחה כי ניתנה לה הבטחה מגורם המוסמך לתיתה, לבטל את חיובי הריבית. הנתבעת לא הראתה כי ניהול אחראי ומוקפד של תקציבה, מנע ממנע את ביצוע התשלום ולא עמד לרשותה כל מקור תקציבי לפרוע את חובה לתובעת. חוב ארנונה הינו חוב בר קיזוז והנתבעת הוכיחה קיומו של חוב כלפיה אשר ניתן לקיזוז. עם זאת, הנתבעת אינה יכולה לטעון כיום לתחולת הודעת הקיזוז למפרע, למועד יצירת החוב. על הנתבעת לשלם את הנדרש לתובעת, לאחר קיזוז החוב כלפיה. |
| חזרה למעלה |
|
| שלום |
| 19 [הוצאה לפועל] [דיון אזרחי] |
|
| תאמ (ראשל"צ) 52489-10-17 מועצה מקומית בית דגן נ' מוקד אמון סביון 1997 אבטחה ושמירה בע"מ (שלום; כרמית בן אליעזר; 24/07/18) - 8 ע' |
| עו"ד: יפתח, אברהמי |
נתבע שלא הגיש התנגדות, או בקשת רשות להתגונן, לפי העניין, מנוע מלנקוט הליך משפטי חדש, אשר מבוסס על הטענות אותן היה עליו להעלות במסגרת התנגדות כאמור, וזאת הן בשל דוקטרינת מעשה בית דין (השתק פלוגתא) והן מטעמים של מניעות.
הוצאה לפועל – ביצוע שטר – התנגדות
דיון אזרחי – מעשה-בית-דין – השתק פלוגתא
.
הנתבעת (והתובעת שכנגד) הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת מניעות ומעשה בית דין. הנתבעת טענה, כי משהוגשה התביעה לביצוע בהוצאה לפועל והתובעת לא התגוננה, הרי שהחיוב הפך לפסק דין חלוט, המהווה מעשה בית דין ומקים השתק פלוגתא ומניעות לתובעת מלטעון נגדו.
.
בית המשפט קיבל את הבקשה ופסק כלהלן:
במקרה זה, הטענות אותן מעלה התובעת במסגרת תביעתה הן טענות אותן היה עליה להעלות במסגרת התנגדות לביצוע התביעה על סכום קצוב שהוגשה נגדה בהוצאה לפועל.
טענות אלו הן טענות שבאופן ברור ומובהק מקומן בהתנגדות לביצוע התביעה ומשלא הועלו במסגרת התנגדות כזו שלא הוגשה, מנועה התובעת מלהעלותן כעת, תוך גרירת הנתבעת להליך משפטי חדש ונוסף שלא נועד אלא לעקוף את ההליך שננקט ע"י הנתבעת בהוצאה לפועל ולאיין את תוצאותיו.
על התובעת היה להגיש התנגדות לתביעה שהוגשה נגדה בהוצאה לפועל ולהעלות את טענותיה בדרך שקבע לכך המחוקק; למצער, היה עליה לבקש הארכת מועד להגשת התנגדות ו/או בקשה לביטול פסק הדין וככל שאלו היו נדחות, להגיש ערעור על כך. משלא עשתה כן, היא מנועה מלהעלות את אותן טענות אשר אותן היה עליה להעלות בשעתו. |
| חזרה למעלה |
|
| 20 [התיישנות] [דיון אזרחי] |
|
| תא (רמ') 24749-03-18 פלוני נ' בית החולים קפלן ואח' (שלום; דב גוטליב; 23/07/18) - 9 ע' |
| עו"ד: |
נדחתה בקשה לסילוק תביעה על הסף מחמת התיישנות, שיהוי והעדר חוות דעת רפואית בתמיכה לטענות שעניינן רפואה. בתוך כך, התיר בית המשפט לתובע להגיש בקשה לתיקון כתב תביעה על דרך צירוף חוות הדעת.
התיישנות – חישובה – מועד תחילת המירוץ
התיישנות – חישובה – תחילת המירוץ
התיישנות – שיהוי – שלילתו
דיון אזרחי – חוות דעת רפואית – הוכחת עניין שברפואה
.
בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות, שיהוי והעדר חוות דעת רפואית בתמיכה לטענות שעניינן רפואה.
.
בית המשפט קבע כלהלן:
מכתב התביעה עולה לכאורה כי התביעה הוגשה בטרם חלפו שבע שנים מיום היווצרות העילה או למצער מיום גילוי הנזק. העובדה שבעת הגשת התביעה הטענה לא נתמכה בחוות דעת רפואית איננה שוללת מסקנה זו. חוות דעת רפואית אינה מגדירה את עילת התביעה, אלא מיועדת לתמוך בה מבחינה ראייתית. דין הבקשה לסילוק על הסף מפאת התיישנות להידחות.
בבואו של בית המשפט להידרש לטענת השיהוי יש להתחשב בשני פרמטרים: הפרמטר הראשון – התנהגות הצדדים ושאלת הנזק שנגרם לנתבע. הנתבעות לא צרפו תצהיר לבקשתן וממילא לא הובאה כל ראיה לקיומו של נזק. הנתבעות אף לא הצביעו על שינוי מצבן לרעה כתוצאה מחלוף הזמן. לפיכך טענת השיהוי אינה יכולה לעמוד ודינה להידחות.
בהתאם להוראת תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, מקום שתובע מבקש לצרף לכתב תביעתו חוות דעת רפואית, כאשר זו לא צורפה לכתב התביעה המקורי, נדרש תיקון כתב הטענות ועליו להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה. במקרה זה, ישנה הצדקה להתיר לתובע להגיש בקשה לתיקון כתב תביעה על דרך צירוף חוות הדעת גם לאור שלבו של ההליך ומתוך העדפת עקרונות של בירור האמת. |
| חזרה למעלה |
|
| 21 [דיון פלילי] [עונשין] |
|
| מי (י-ם) 70872-01-18 אשרף חמד נ' מדינת ישראל (שלום; חוי טוקר; 22/07/18) - 6 ע' |
| עו"ד: דוד ברהום, שלומי בן דור |
בית המשפט קיבל בקשה לפיצויים לפי סעיף 38 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה מעצרים), התשנ"ו-1996
דיון פלילי – מעצר – פיצויים
עונשין – פיצויים והוצאות – פיצויים לחשוד ששוחרר ממעצר
.
בקשה לפיצויים לפי סעיף 38 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה מעצרים), התשנ"ו-1996.
.
בית המשפט קבע כלהלן:
בבוא בית המשפט לבחון בקשה לפסיקת פיצויים לפי סעיף 38 לחוק המעצרים, עליו לבחון את החומר שעמד בפני הגורמים המוסמכים בנקודת הזמן הספציפית, להבדיל מהחומר שעמד לנגד בית המשפט אשר החליט להורות על שחרור המבקש ודחה את הבקשה להארכת המעצר.
בענייננו, בית המשפט שדן בבקשה להארכת מעצרם של המבקשים, הביע את עמדתו וקבע כי היה מקום שהמשיבה תשחרר את המבקשים באופן מיידי ויש להצר על כך שנותרו במעצר והובאו להארכת מעצר בחלוף יממה. היינו, בית המשפט שדן בבקשה להארכת מעצרם של המבקשים הביע את עמדתו וקבע כי לא היה יסוד למעצר.
מאחר והוחלט שלא להגיש כתב אישום כנגד המבקשים, וזאת בהעדר ראיות מספיקות, ומאחר ולא היה יסוד למעצר, קמה עילה לפיצוי המבקשים לפי סעיף 38(א) לחוק המעצרים. יש לפסוק למבקשים פיצוי בגין מעצרם בסך של 750 ₪ כל אחד. |
| חזרה למעלה |
|
| 22 [מקרקעין] |
|
| תאמ (חי') 17812-12-17 תמר מוסקוביץ נ' נציגות הבית המשותף בחיפה גוט לוין (שלום; תמי לוי יטח; 19/07/18) - 5 ע' |
| עו"ד: |
נקבע כי ישנה יריבות משפטית בין התובעים לבין נציגות הבית המשותף, וכי אין מקום להורות על סילוק התביעה על הסף.
מקרקעין – בתים משותפים – נציגות
מקרקעין – בתים משותפים – ניהול הרכוש המשותף
.
בקשת הנתבעות לסילוק התביעה על הסף.
.
בית המשפט דחה את הבקשה, ופסק כלהלן:
סוגיה הנוגעת לקביעת היקף הרכוש המשותף הינה סוגיה קניינית הנוגעת לזכויות בעלי הדירות בבניין ואינה עוסקות בסמכויות אשר הוקנו לנציגות הבית המשותף בסעיף 69 לחוק המקרקעין. להבדיל, בענייני אחזקה ותיקונים של הרכוש המשותף, המצויים בלב האחריות של נציגות בית משותף, בהיותה "הגוף המבצע של הבית המשותף, שמתפקידו לטפל בכל העניינים הכרוכים בתחומים המשותפים לכל הדיירים", הנציגות יכולה להיות צד בכל הליך משפטי.
עיון בכתב התביעה מעלה, כי הטענות המועלות כנגד הנציגות הן למחדל ולנזקים שנגרמו במסגרת ניהול ותחזוקה לקויים של הרכוש המשותף בבניין.
אי לכך, הנציגות הינה בעלת הדין הנכונה בהליך. יש לקבוע כי ישנה יריבות משפטית בין התובעים לבין הנתבעות, וכי אין מקום להורות על סילוק התביעה על הסף. |
| חזרה למעלה |
|
| 23 [בתי-משפט] [דיון אזרחי] |
|
| תא (ב"ש) 49589-12-17 בראון טרזה נ' איילון חברה לביטוח בע"מ (שלום; אורי הדר; 18/07/18) - 7 ע' |
| עו"ד: אילן צינמן |
בית המשפט נדרש לשאלה, האם ניתן להחיל את המנגנון של פטור המותנה בתוצאת ההליך, הקבוע בתקנה 14(י) לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007 על מי שזכאי לפטור מכוח תקנה 19 לתקנות.
בתי-משפט – אגרות – פטור מאגרה
דיון אזרחי – אגרות – פטור
.
בקשות בהליכים שונים שעניינן פטור מאגרות משפט. נדונה השאלה, האם ניתן להחיל את המנגנון של פטור המותנה בתוצאת ההליך, הקבוע בתקנה 14(י) לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007 (להלן: "התקנות") על מי שזכאי לפטור מכוח תקנה 19 לתקנות.
.
בית המשפט קבע כלהלן:
תקנה 19 לתקנות קובעת את בעלי הדין הפטורים מאגרה. תקנה 19(7) לתקנות מתייחסת ל"בעל דין המיוצג על ידי עורך דין מטעם לשכת סיוע משפטי, בהליך שלגביו אושרה בקשתו לקבלת שירות משפטי מהטעם שידו אינה משגת לשאת בו".
הפטור המוענק מכוח תקנה 19(7) לתקנות אינו שונה במהותו מהפטור המוענק בהתאם לתקנה 14 לתקנות. ההבדל הוא בדרך ולא במהות. בעוד שבהתאם לתקנה 14 מבצע בית המשפט את מלאכת שקילת השיקולים הרלוונטיים הרי שבהתאם לתקנה 19(7) בוצעה מלאכה זו ע"י הלשכה לסיוע משפטי מכוח הסמכה שהעניק לה המחוקק. סמכה זו אינה משנה כמובן את תכלית החקיקה ואת הרציונלים הגלומים במוסד האגרה וההבדל הוא בדרך שבסופה הגענו לתוצאה כי תובע פלוני פטור מאגרה.
חרף עמדתו של ב"כ היועמ"ש המלומד, ניתן וראוי להחיל את ההסדר הקבוע בתקנה 14(י) לתקנות גם על מי זכאי לפטור על פי תקנה 19 לתקנות. |
| חזרה למעלה |
|
| 24 [דיון פלילי] |
|
| תפ (כ"ס) 43632-05-17 מדינת ישראל נ' עדי קורן (שלום; אביב שרון; 02/07/18) - 15 ע' |
| עו"ד: טל חיים ניסנוב, נג'מי חאיק, הילה מזל מודהב, אסף גונן |
בית המשפט נעתר לבקשת המדינה להורות על המשך תפיסתו של רכוש הנמצא בבעלות המשיב, בהתאם להוראות סעיף 36ו(א) לפקודת הסמים המסוכנים. עתירת המשיב להחזרת התפוסים, ובקשת הטוענים לקבל לידיהם כספים התפוסים בידי המשטרה – נדחו.
דיון פלילי – תפיסת חפץ – הארכת החזקה
דיון פלילי – תפיסת חפץ – החזרתו
דיון פלילי – תפיסת חפץ – תכלית התפיסה
.
בית המשפט נדרש לארבע בקשות – בקשת המדינה למתן צו לסעדים זמניים לפי סעיף 36ו(א) לפקודת הסמים המסוכנים, לפיה מתבקש בית המשפט להורות על המשך תפיסתו של רכוש הנמצא בבעלותו, בחזקתו או בשליטתו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו. בקשת המדינה להאריך תוקף החזקת התפוסים, למשך 6 חודשים נוספים; בקשת המשיב להחזרת התפוסים; בקשת הטוענים לזכות לקבל לידיהם את הכספים התפוסים בידי המשטרה.
.
בית המשפט קבע כלהלן:
סעיף 36א(ב) לפקודת הסמים המסוכנים קובע, כי בית המשפט שהרשיע אדם בעבירה של עסקת סמים והוכח לו כי הנידון הפיק רווח או אמור היה להפיק רווח מאותה עבירה יקבע בהכרעת הדין כי הנידון הוא "סוחר סמים" ויצווה, בגזר הדין, שבנוסף לכל עונש, יחולט לטובת אוצר המדינה כל רכוש של הנידון שהושג בעבירה של עסקת סמים; סעיף 31(6) לפקודה קובע חזקה לפיה אם נקבע שאדם הוא סוחר סמים כל רכושו ייראה כרכוש שהושג בעבירה של עסקת סמים. דרך אחת להימלט מחזקה זו היא שיוכיח הנאשם, כי האמצעים להשגת הרכוש היו חוקיים.
במקרה זה, אין מחלוקת שקיים סיכוי סביר להרשעת המשיב בעבירות העונות על ההגדרה של "עסקת סמים" ולהכרזתו כ"סוחר סמים". כפועל יוצא מכך, נטל עובר אל כתפי המשיב לסתור את החזקה הקבועה בסעיף 31(6) לפקודה ולהוכיח – במאזן ההסתברויות – כי הכספים והרכוש שנתפס אצלו הושגו באמצעים חוקיים; המשיב לא הצליח להוכיח שהרכוש והכספים שנתפסו ברשותו הושגו באמצעים חוקיים.
הטוענים לזכות הם, לכל היותר, בעלי זכות אובליגטורית-חוזית כלפי המשיב. אין מדובר בבעלי זכות קניינית או מעין קניינית ברכוש ובכספים התפוסים, אלא בבעלי זכות חוזית בלבד. על כן, אין לטוענים לזכות "תרופה" בהליך זה ועל מנת להיפרע מהמשיב-החייב, אשר למעשה מודה בקיומו של חוב כלפיהם, עליהם לפנות לערכאות אזרחיות בתובענות מתאימות.
באשר לאמצעי מחייה סבירים, ומקום מגורים סביר לפי סעיף 36ג(ב) לפקודת הסמים המסוכנים, יש להורות על שחרור סכום כסף מסוים לידי המשיב, תוך הפעלת בקרה שהסכום יועבר, בין היתר, כתשלום למזונות ילדיו.
באשר לשאלת הארכת תוקף החזקת תפוסים בתיק המיסים – גם אם הוגשה בקשת הארכה לאחר חלוף ששת החודשים מוסמך בית המשפט להיענות לבקשה ואין חובת החזרה אוטומטית של החפץ לבעליו. |
| חזרה למעלה |
|
| ועדות ערר - תכנון ובנייה |
| 25 [תכנון ובנייה] |
|
| ערר (ת"א) 1018-02-18 יעקב שליבה ואח' נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה בת ים (ועדות ערר - תכנון ובנייה; אפרת דון-יחייא, סטולמן; 28/06/18) - 13 ע' |
| עו"ד: ענת בירן |
ועדת הערר קיבלה ערר שעניינו בסוגיית חישוב שטח הבניה שיש לאשר במסגרת בקשה להריסה ובניה מחדש מכוח תמ"א 38. בתוך כך, הורתה הועד על אישור הבקשה להיתר בניה בכפוף לצמצום מספר הקומות, צמצום מספר יחידות הדיור, והרחבת קווי הבניין בממשק לתכניות התקפות.
תכנון ובנייה – תכניות – תמא 38
תכנון ובנייה – היתר בנייה – שטחי בנייה
.
העוררים הגישו ערר על החלטת הועדה המקומית לתכנון ולבניה שעניינה בבקשה להיתר להריסה ובניה מחדש מכוח תמ"א 38. המחלוקת בין הצדדים עניינה בשאלת חישוב שטח הבניה שיש לאשר.
.
ועדת הערר קיבלה את הערר בחלקו וקבעה כלהלן:
זכויות מכוח תמ"א 38 אינן זכויות מוקנות, ולוועדה המקומית נתון שיקול דעת רחב שלא לאשר בקשות מכוחה. על-מנת להכריע בעניין האיזון הראוי בין האינטרס החשוב בדבר חיזוק מבנים מפני רעידות אדמה, לבין הפגיעה הנגרמת לדיירי הסביבה עקב הבניה ותוספת יחידות הדיור, יש לבחון מכלול היבטים ושיקולים. בין השאר, נתוני המגרש הספציפי והסביבה הקרובה, אילוצי תכנון במגרש, רוחב הדרך, קיומן של תשתיות ושטחי ציבור באזור, מספר יחידות הדיור הבנויות בפועל הטעונות חיזוק, היקף זכויות הבניה שטרם מומשו במגרש, צפיפות ועוד.
ההיבט הכלכלי אינו חזות הכול ביחס לבקשות לפי תמ"א 38. לצד האינטרס הכלכלי של היזם ובעלי הזכויות, קיימים אינטרסים אחרים, לרבות של דיירי הסביבה ותושבי העיר בכלל.
פרויקטים מכוח תמ"א 38 אכן מביאים לחידוש מבנים ולשיפור איכות הדירות, וכן להחלפת התשתיות הישנות של הבניין. עם זאת, בהיתר מכוח תמ"א 38 לא ניתן להוסיף שימושים נוספים, הנדרשים לאור תוספת התושבים. כמו-כן אין אפשרות להרחבת דרכים, הקצאת שטחי ציבור בנויים ופתוחים, הנדרשים גם הם כתוצאה מתוספת התושבים.
בנסיבותיו של מקרה זה, יש לאשר את הבקשה בכפוף לצמצומה. נפחי הבניה יופחתו כך שמספר הקומות לא יעלה על 9 קומות (8.5 קומות) בנוסף לקומת המרתף. |
| חזרה למעלה |
|
| בתי-דין צבאיים |
| 26 [עונשין] [ראיות] |
|
| (יהודה) 1567/16 התביעה הצבאית נ' חאמד חאלד חסן קואסמה (בתי-דין צבאיים; צבי היילברון, ראני עאמר, רינת לוי-מוסקוביץ'; 08/08/18) - 13 ע' |
| עו"ד: לביב חביב, אביבית צמח |
בית המשפט הצבאי הרשיע את הנאשם בקשירת קשר לגרימת מוות ולחטיפת אדם בידיעה שהנחטף יהיה צפוי לסכנת חיים, וכן בניסיון לייצור נשק. הנאשם זוכה מחמת הספק מעבירה של חברות בהתאחדות בלתי מותרת, וכן זוכה מקשירת קשר לסחר בציוד מלחמתי.
עונשין – עבירות – עבירות ביטחון
עונשין – עבירות – קשירת קשר
ראיות – חומר הראיות – ראיה במשפט
ראיות – קבילות – אמרות של עד
.
כנגד הנאשם הוגש בבית המשפט הצבאי, כתב אישום המייחס לו עבירות של חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת – עבירה על תקנות ההגנה (שעת חירום); קשירת קשר לגרימת מוות בכוונה – עבירה על צו בדבר הוראות ביטחון [נוסח משולב] (יהודה והשומרון); קשירת קשר לחטיפה בנסיבות מחמירות, קשירת קשר לסחר בציוד מלחמתי, וניסיון לייצור נשק.
.
בית המשפט הצבאי פסק כלהלן:
קשירת קשר משמעה הסכמה, להבדיל ממשא ומתן גרידא, בין שניים או יותר. המחוקק מצא לאסור גם הסכמה בין שניים לביצוע עבירה, שכן היא מקרבת את הסיכון לביצוע העבירה עצמה. ההסכמה הנדרשת להוכחת עבירת קשירת הקשר אינה טעונה אותה רמת מסוימות הנדרשת לקיומו של הסכם מחייב במשפט האזרחי. אין צורך, לבד מההסכמה האמורה, בביצוע מעשה גלוי אשר יהא בו משום מימוש – הלכה למעשה – של מפגש הרצונות.
יש להרשיע את הנאשם בעבירות של קשירת קשר לגרימת מוות בכוונה, וכן בעבירת קשירת קשר לחטיפה בידיעה שהנחטף יהיה צפוי לסכנת חיים.
יש לקבל את טענה ההגנה, לפיה אין די ראיות לכך שהנאשם התכוון לשמש כמחבל מתאבד.
אשר לעבירת החברות בהתאחדות בלתי מותרת (חמא"ס) אשר יוחסה לנאשם, יסודותיה של עבירת חברות בהתאחדות בלתי מותרת או פעילות כחבר, ניתנים להוכחה באמצעות ראיות ישירות המלמדו על 'הצעה וקיבול' היוצרים התקשרות 'חוזית', או באמצעות ראיות נסיבתיות. לעתים, תלמד התנהגותו של אדם על הצטרפות לארגון טרור, גם בהיעדר אמירה מפורשת. בנסיבותיו של מקרה זה, יש לזכות את הנאשם מעבירה של חברות ופעילות כחבר בארגון החמא"ס מחמת הספק.
לא הוכחה מעבר לכל ספק סביר עבירה של חברות בהתאחדות בלתי מותרת; אין מקום להרשיע את הנאשם בעבירה של פעילות כחבר. אמנם, בענייננו עשויים מעשיהם החמורים של הנאשם וחבריו ללמד על הזדהות אידיאולוגית עם ארגון החמא"ס ומטרותיו, וכן ללמד על היותם פעילים כחברים בארגון. ואולם, קשה להגיע למסקנה ברמת הוודאות הנדרשת בפלילים, לפיה נוסף על חלקו של הנאשם בקשירת הקשר, יש להרשיעו גם בפעילות בחמא"ס. |
| חזרה למעלה |
|
| כתבי טענות |
|
|
|
