|
|
|
|
|
אם אינך רואה מייל זה לחץ/י כאן
לגרסת הדפסה
שיתוף הגיליון בפייסבוק 
|
| עליון |
| 1 [הגבלים עסקיים] [עונשין] [דיון פלילי] |
|
| עפ 1408/18 מדינת ישראל נ' אברהם (ויקטור) בן דרור (עליון; ד' ברק ארז, ג' קרא, ע' גרוסקופף; 21/08/18) - 43 ע' |
| עו"ד: תומר דגני, אסף מוזס, אסנת שלזינגר, אבי גרוסמן, אפרת ברזילי, ליאת ברגמן-רביד, איתן מעוז, דניאל עינב, הלה פלג, אורי פורת, איילת גלעדי, גל רוזנט, רן כרמי, רז אגרנט, עפר ברטל, דב גלעד כהן, לימור לוי, שיר אנוטונבסקי, מיכה גבאי, תמי אולמן, יעקב שלומוביץ' |
שיטתיות ואינטנסיביות בפעולה בתחום של הגבלים עסקיים הן אמות מידה חשובות לקביעה כי מדובר בהגבלת תחרות שהיא 'בנסיבות מחמירות'; כשמדובר בתיאומים שעניינם הליכים תחרותיים של רשויות ציבוריות, הפגיעה היא כפולה ומכופלת. ככל שדרגת חומרתה של פגיעה זו רבה יותר, כך יגבר המשקל שיינתן לשיקול זה בהכרעה האם העבירה בוצעה בנסיבות מחמירות; הגישה בענישה בתחום ההגבלים העסקיים חייבת להיות מחמירה ולהתבטא בהטלת עונשי מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח.
 הגבלים עסקיים – הסדר כובל – נסיבות מחמירות
הגבלים עסקיים – הסדר כובל – כעבירה
עונשין – עבירות – הגבלים עסקיים
עונשין – עבירות – ניסיון
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: הגבלים עסקיים
עונשין – ענישה – אחדות הענישה
.
הערעורים עניינם בפרשה סבוכה של הסדרים כובלים שנערכו בתחום של ייצור, התקנה, שיפוץ והסבה של מדי מים בישראל. ערעור המדינה מתמקד בטענה כי היה מקום להרשיע את הנאשמים המרכזיים בעבירה של צד להסדר כובל בנסיבות מחמירות בכל אותם אישומים שבגדרם הם הורשעו בעבירה של צד להסדר כובל בלבד. ערעורי הנאשמים נסובו רובם הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין. מרבית הצדדים חזרו בהם מערעוריהם. בשלב זה נדרשת אפוא הכרעה רק בחלק קטן מהמחלוקות שהתעוררו.
.
ביהמ"ש העליון קבע:
ערעור המדינה –
ב"הסדר כובל" צריכים להתקיים ארבעה רכיבים: הסדר; שנעשה בין בני אדם המנהלים עסקים; יש בו הגבלה של לפחות אחד מהצדדים; ההגבלה עלולה להפחית או למנוע את התחרות בעסקים, מה שכונה "מבחן העלילות". סעיף 4 לחוק ההגבלים העסקיים קובע את האיסור להיות צד להסדר כובל. בהמשך לכך, סעיף 47(א)(1) לחוק קובע כי הפרה של האיסור האמור היא עבירה פלילית שדינה מאסר שלוש שנים או קנס. סעיף 47א לחוק מוסיף וקובע את האיסור הפלילי המחמיר של היות צד להסדר כובל בנסיבות מחמירות, עבירה מסוג פשע שהעונש הקבוע בצידה הוא חמש שנות מאסר או קנס.
המונח "נסיבות מחמירות" מוגדר בסעיף זה כך: נסיבות שבהן עלולה להיגרם פגיעה משמעותית בתחרות בעסקים, בין השאר בשל אחד או יותר מאלה: (1) חלקו ומעמדו של הנאשם בענף המושפע מן העבירה (2) פרק הזמן שבו התקיימה העבירה (3) הנזק שנגרם, או הצפוי להיגרם לציבור, בשל העבירה (4) טובת ההנאה שהפיק הנאשם. רשימת הנסיבות המנויות בסעיף 47א לחוק היא רשימה פתוחה שעליה יכול להוסיף ביהמ"ש, ובלבד שתתקיים הדרישה שעניינה עלילות לפגיעה משמעותית בתחרות בעסקים. אם כן, לא בכל מקרה שבו קיימת עלילות לפגיעה בתחרות בעסקים, יהיה מדובר ב"נסיבות מחמירות" וכך אף לא בכל מקרה שבו נגרמה בפועל פגיעה בתחרות בעסקים.
ככלל, שיטתיות ואינטנסיביות בפעולה בתחום של הגבלים עסקיים הן אמות מידה חשובות לקביעה כי מדובר בהגבלת תחרות שהיא "בנסיבות מחמירות". זאת מאחר שעצם השיטתיות של המעשים עשויה ליצור עלילות לפגיעה משמעותית בתחרות בעסקים. מטבע הדברים, חזרתיות על ביצוע עבירות על החוק מאריכה את פרק הזמן שבו מתבצעות העבירות, גם אם לא מדובר בפעולה שנמשכת באופן אחיד לאורך כל תקופת הזמן הרלוונטית. שיטתיות מסוג זה אף מקדמת את האפשרות שהשחקנים בשוק יכלכלו את צעדיהם בהתאם לה, כלומר יבצעו תיאום דה-פקטו על בסיס "השיטה", ללא צורך בתיאום קונקרטי בכל מקרה ומקרה. בנוסף לכך, רשימת הנסיבות המחמירות המנויה בסעיף 47א היא רשימה פתוחה. על כן, כשמתחרה הופך את העבירה על החוק להרגל עבורו, עשויה להיווצר עלילות לפגיעה משמעותית בתחרות בעסקים בעתיד, גם אם בנסיבותיו של כל מקרה לגופו לא מתקיימת עלילות כזו.
במקרה הנדון נמצא מקום לקבל את ערעור המדינה על הכרעת הדין באופן חלקי, במובן זה שבן דרור וחברת ארם יורשעו בעבירה של צד להסדר כובל בנסיבות מחמירות בגדר שניים מהאישומים הנוספים – אישום 7 ואישום 14. כמו כן, נמצא כי יש מקום לכך שגם ג'רבי וחברת רימונים יורשעו בעבירה של צד להסדר כובל בנסיבות מחמירות בגדר שניים מהאישום הנוספים – אישום 3 ואישום 7. נקודת המוצא המוסכמת להכרעה זו היא שהיה מקום לתת ביטוי רב יותר לשיטתיות בהתנהלות של בן דרור, חברת ארם, ג'רבי וחברת רימונים. יחד עם זאת, לא היה מקום ל"עליית מדרגה" זו בגדר כל האישומים.
אשר לשיטתיות בעניינם של בן דרור וחברת ארם. אישום 7 – עצם ההסכמה על מעין "חלוקת שלל" של שני הליכים תחרותיים שונים במסגרת תיאום אחד מעידה על שיטתיות בכל הנוגע לביצוע העבירה של צד להסדר כובל. צירופה של שיטתיות זו לחלקם ומעמדם של הצדדים להסדר בשוק המשני, להיקפם הכספי של המכרזים ולעובדה שהדברים נעשו בהקשרם של מכרזים ציבוריים, מוביל למסקנה כי מתקיימות בעניין זה נסיבות מחמירות בהן עלולה להיגרם פגיעה משמעותית בתחרות בעסקים.
אישום 14 פרס התנהלות אינטנסיבית של תיאומים חוזרים ונשנים בגדר מכרז שפורסם בקרית גת. ריבוי התיאומים עם החברות והגורמים השונים ביחס לאותו מכרז מעיד על שיטתיות בהתנהגותו של בן דרור בכל הנוגע ליצירת הסדרים כובלים ועל נחישותו לשבש את הליך המכרז התקין כדי להוביל לזכייתה של חברת ארם במכרז. שיטתיות זו, כשהיא מצטרפת לחלקן ומעמדן של החברות בשוק המשני, להיקפו הכספי של המכרז ולעובדה שמדובר במכרז ציבורי – יוצרת נסיבות מחמירות בהן עלולה להיגרם פגיעה משמעותית בתחרות בעסקים. אכן, התיאומים עסקו בגזרה המוגבלת יחסית של קרית גת, אך התאפיינו באינטנסיביות ובחזרתיות משמעותיות שיוצרות כאמור את הנסיבות המחמירות.
אשר לשיטתיות בעניינם של ג'רבי וחברת רימונים. התיאום עליו נסב האישום השלישי כלל, בין היתר, הסכמה על חזרה מהליך משפטי שהתנהל בעקבות אי-הסכמות שהתעוררו בהמשך לתיאום שעליו נסב האישום השני. השיטתיות במקרה זה עולה באופן ברור מריבוי התיאומים הקשורים זה לזה במסגרת האישום השלישי עצמו ואף מהקשר ההדוק שלהם אל התיאומים שהתרחשו שנתיים קודם לכן ושעליהם נסב האישום השני. אם כן, הצירוף של השיטתיות העולה מהדברים לעובדה שדובר במכרזים ציבוריים ולכך שהתיאום כלל הולכת שולל של ביהמ"ש, מוביל למסקנה כי מתקיימות נסיבות מחמירות בהן עלולה להיגרם פגיעה משמעותית בתחרות בעסקים. האישום השביעי נדון לעיל בעניינם של בן דרור וחברת ארם, והדברים שנאמרו שם יפים גם לעניינם של ג'רבי וחברת רימונים.
אכן, תיאום של הליכים תחרותיים הוא רעה חולה והוא מוביל לפגיעה חמורה בכלכלה בכל מקרה בו הוא מתקיים. אך כשמדובר בתיאומים שעניינם הליכים תחרותיים של רשויות ציבוריות הפגיעה היא כפולה ומכופלת, בשל כך שהרשויות חייבות לקיים את ההליך התחרותי ובמובן זה הן "שבויות" שלו. לקיומו של הליך תחרותי יש תועלת וגם מחיר. אולם, כשברקע הדברים מתבצע תיאום נותר המחיר ללא התועלת. כפי שנפסק, במקרה של תיאום ממושך בשוק מסוים, שאינו מתגלה, עשויה הרשות להידרש לשלם פעם אחר פעם סכומים גבוהים בהרבה מערכן הריאלי של העבודות להן היא נדרשת או מאומדנה הראשוני, בלי שיש לה שליטה על כך ובלא שהיא יכולה לבחור את הגורמים עמם היא מתקשרת בדרך אחרת. וזאת כשעול הנזק הכספי הנגרם בשל התיאום מוטל על ציבור משלמי המסים.
לצד זאת, חשוב להטעים, כי העובדה שמדובר בתיאום בהקשר של מכרז ציבורי אינה מעלה אוטומטית את העבירה למסגרת הפורמאלית של עבירה של צד להסדר כובל בנסיבות מחמירות. לא בכל מקרה בו התיאום נסב על הליך תחרותי של רשות ציבורית יש מקום להחמיר ולהרשיע בעבירה של צד להסדר כובל בנסיבות מחמירות. אולם, יש בעובדה זו כדי להשפיע על הערכת המרכיב של הנזק שנגרם או הצפוי להיגרם לציבור בשל העבירה. ככלל תיאום של ההתנהלות במסגרתו של מכרז ציבורי בין מתחרים חותר תחת התכלית המרכזית שבעטיה מבוצע המכרז, ופוגם באופן קשה בשקיפותו של המכרז, ביעילותו ובסיכוי השווה של כל המתחרים לזכות בו. ככל שדרגת חומרתה של פגיעה זו רבה יותר, כך גם המשקל שיינתן לשיקול זה בהכרעה האם העבירה בוצעה בנסיבות מחמירות, יגבר.
נקודת המוצא לענישה בתחום ההגבלים העסקיים חייבת להיות גישה מחמירה ברורה המתבטאת בהטלת עונשי מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח. זאת על מנת לתת ביטוי הולם לפגיעה החמורה באינטרס הציבורי שנגרמת מביצוע עבירות הגבלים עסקיים. עבירות אלה פוגעות בחיי הכלכלה, ולכן גם בכל אחד ואחת מבני ובנות החברה. הן פוגעות בנשמת אפה של הכלכלה החופשית וברווחתם של יחידים כאחד. זאת ועוד, עבירות כלכליות הן עבירות אינסטרומנטליות שמבוצעות לרוב לאחר שהעבריין ביצע תחשיב כלכלי של התועלת מול הנזק שיגרמו לו מביצוע העבירה. על כן, ניתן לייחס משנה תוקף להנחה שלמדיניות הענישה הנוהגת צפויה להיות השפעה על הכוונת ההתנהגויות בתחום. על כך יש להוסיף את הקושי הרב הכרוך בחשיפת עבירות הגבלים עסקיים. בהתחשב בכך, נקבע כי ראוי כי יוטלו במקרים אלו עונשי מאסר בפועל שלא על דרך של עבודות שירות.
בימ"ש זה עמד על מגמת ההחמרה בענישה בעבירות כלכליות ובפרט בעבירות הגבלים עסקיים, וביהמ"ש כאן ממשיך לפסוע בדרך סלולה זו. חרף העובדה שהושתו במקרה זה עונשי מאסר בפועל, במישור העקרוני היה מקום לאימוץ מדיניות ענישה מחמירה יותר שתתבטא בריצוים של עונשי מאסר מאחורי סורג ובריח לתקופות ארוכות יותר. יש להדגיש כי אמנם על מגמת ההחמרה של הענישה בעבירות הגבלים עסקיים להימשך בהדרגתיות ולא ב"קפיצות", ואולם עליה להיות עקבית וברורה.
כחלק ממגמת ההחמרה בענישה בעבירות הגבלים עסקיים, וכדי לחזק את המסר ההרתעתי הכרוך בריצוי עונשי מאסר, ככלל, על עונש המאסר בפועל כולו להתבצע מאחורי סורג ובריח. פיצול תקופת המאסר בפועל כך שחלקה ירוצה מאחורי סורג ובריח וחלקה בעבודות שירות – אינו דרך המלך.
חרף האמור לעיל, בעת הזו אין מקום לקבל את ערעורי המדינה להחמרה בענישה. חשוב להדגיש, כי השיקולים שהובילו לאי התערבות בגזרי הדין שהושתו אינם משליכים על הגישה העקרונית שפורטה לעיל. הם משקפים בעיקר את הנסיבות של ההליכים דנן בנקודת הזמן הנוכחית. ראשית, יש לתת משמעות לכך שחלף זמן רב מאד מאז בוצעו העבירות. שיקול זה לבדו לא מספיק, בהתחשב במורכבותן והיקפן של חקירות כלכליות ובקושי הכרוך בחשיפת מעשי העבירה שעליהם הן נסבות, גורמים המובילים בהכרח להתמשכות הזמן. אולם, לא ניתן להתעלם משיקול זה. שנית, יש לייחס משקל משמעותי להתפתחויות בגינן החמרה של עונשי המאסר במקרה זה הייתה יוצרת תוצאות לא שוויוניות באופן בלתי מוצדק בין נאשמים בפרשה. בתוך כך יש לזכור שרק בנסיבות מיוחדות תחמיר ערכאת הערעור את עונשו של נאשם שכבר השתחרר מהמאסר שלו מאחורי סורג ובריח.
ערעורם של בן עזרא וחברת גת על הכרעת הדין – הערעורים מכוונים נגד ממצאי עובדה מבוססים היטב, שלא נמצא להתערב בהם. ערכאת הערעור תתערב בממצאי עובדה שקבעה הערכאה הדיונית במקרים חריגים בלבד ומקרה זה אינו נמנה עליהם.
אכן, הטענה לפיה יש לפרש את סעיף 2 לחוק ההגבלים העסקיים פרשנות תכליתית נכונה כשלעצמה. אולם לצד זאת, כבר נפסק כי במקרים שבהם מדובר בכבילה "אופקית" סעיף 2(ב) מקים חזקה חלוטה באשר לקיומו של הסדר כובל. כך, נקבע כי באשר להסדרים אופקיים שכבילתם נוגעת לנושאים המנויים בחלופות סעיף 2(ב), לא זו בלבד שהסעיף חל עליהם, אלא שבדיוק בשבילם הוא נחקק ובא לאוויר העולם מתחילה, והחמור שבהם הוא תיאום מחירים. בנסיבות העניין, המדובר בכבילה אופקית, על כן אין בכך כדי לשנות ממסקנתו של ביהמ"ש המחוזי בעניינם של בן עזרא וחברת גת. יתרה מכך, ממילא לא ניתן להטיל ספק בכך שמעשיהם של בן עזרא וחברת גת פגעו בתכליות החוק.
יש לדחות את טענתם של בן עזרא וחברת גת לפיה יש לזכותם מהעבירות שבהן הורשעו, מאחר שפעילותם הובילה לירידת המחירים. העבירה של צד להסדר כובל אינה עבירה תוצאתית ולא נדרש להוכיח בגדרה יסוד של נזק. מכל מקום, עובדת קיומה של ירידת המחירים לא שוללת את האפשרות שאלמלא ההסדר הכובל המחירים היו יורדים אף יותר. יתרה מכך, כבר נקבע כי העובדה שחברה שמשתתפת בהסדר כובל היא "מחוללת התחרות" בשוק, יכולה לפעול לרעתה לעניין ההרשעה.
יש לדחות גם את טענתם של בן עזרא וחברת גת לפיה יש לראות במעשיהם פעולות הכנה שאינן בנות-ענישה בלבד. ההלכה בעניין זה היא כי העלאת הצעות ליצירת הסדר כובל מגבשת כשלעצמה את עבירת הניסיון לביצוע העבירה של צד להסדר כובל. בעניינם של בן עזרא וחברת גת הניסיון להגיע להסכמה על חלוקת שוק הוכח. אף אין לקבל את טענתם של בן עזרא וחברת גת לפיה אין להרשיעם משמדובר בניסיון בלתי צליח. ניסיון בלתי צליח מבחינה עובדתית הוא בר-הרשעה במצב בו המנסה לא היה מודע או טעה בנוגע ל"מצב הדברים" האובייקטיבי שמנע ממנו מלהשלים את ביצוע העבירה.
עניינם של בן עזרא וחברת גת אינו נכנס בגדר פטור הסוג בדבר זוטי דברים בהתחשב בהוראת סעיף 4(1) לכללי ההגבלים העסקיים (הוראות והגדרות כלליות). כן אין מקום להחיל על עניינם של בן עזרא וחברת גת את העיקרון הכללי בעניין זוטי הדברים הקבוע בסעיף 34יז לחוק העונשין. בית משפט זה כבר קבע כי אמת המידה להחלת העיקרון של זוטי הדברים בהקשרן של עבירות על חוק ההגבלים העסקיים צריכה להיות מחמירה במיוחד. מקרה זה לא עומד באמות המידה הנדרשות.
ערעורו של בן עזרא על גזר הדין –
לא נמצא להתערב בגזר הדין. העובדה שחברה שאך החלה לפעול בשוק צעדה את צעדיה הראשונים תוך השתלבות בפרקטיקה של הסדרים כובלים אינה מהווה דווקא נסיבה מקלה, ואולי אף להפך.
ערעורו של אריאל –
לא נמצא מקום להתערב בהחלטת ביהמ"ש המחוזי שלא להימנע מהרשעתו של אריאל. סיום הליך בלא הרשעה הוא חריג שיש לו מקום רק במקרים יוצאי דופן בהם אין יחס סביר בין הנזק הצפוי לנאשם מן ההרשעה לבין חומרת העבירה. בפסיקה נקבעו שני תנאים מצטברים להימנעות מהרשעה או לביטולה: כאשר ההרשעה תפגע בשיקום הנאשם פגיעה חמורה וכאשר סוג העבירה מאפשר לוותר על ההרשעה בנסיבות המקרה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים. עניינו של אריאל אינו מקרה יוצא דופן ואינו מקיים את התנאים המצטברים האמורים. העיקר נעוץ בכך שעבירות על חוק ההגבלים העסקיים הן עבירות בעלות חומרה רבה שפגיעתן בציבור עשויה להיות רחבה וקשה. אלו עבירות שיש קושי רב לגלותן ולכן נודעת חשיבות מיוחדת ליצירת הרתעה מביצוען. בהתחשב בכך, לא ניתן לוותר על ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה. לא נמצא מקום להתערב גם בעונש שהושת על אריאל. |
| חזרה למעלה |
|
| עבודה אזורי |
| 2 [משפט בינלאומי פומבי] |
|
| סעש (י-ם) 42128-06-16 נלי שרבאתי נ' ארצות הברית של אמריקה (עבודה; שרה ברוינר; 05/08/18) - 8 ע' |
| עו"ד: ענאן עבד, טל רנאל, יעקב קול |
נדונה טענת הנתבעת, לפיה יש לה חסינות מפני סמכות שיפוטו של בית הדין לעבודה נוכח הנסיבות הבטחוניות לאומיות של סיום העסקתה.
משפט בינלאומי פומבי – חסינות בין-לאומית – חסינות המדינה הזרה
משפט בינלאומי פומבי – חסינות בין-לאומית – חסינות ריבון זר
.
בקשה לסילוק על הסף של תביעת התובעת. טענתה העיקרית של הנתבעת היא טענת חסינות שלדבריה עומדת לה.
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופטת ש' ברוינר ישרזדה) קבע כלהלן:
הנתבעת טענה כי יש לה חסינות מפני סמכות שיפוטו של בית הדין נוכח הנסיבות הבטחוניות לאומיות של סיום העסקתה בתפקיד רגיש ואחראי שכלל הפעלת סמויות שלטוניות.
על מנת להכנס בגדר הזכאות לחסינות, על הנתבעת להצביע על כך שהן תפקידה של התובעת, הן עילת פיטוריה והן עילת התביעה מגלות זיקות ריבוניות משמעותיות שיש בהן כדי להצדיק דחית התביעה מטעמי חסינות.
בנסיבות העניין דכאן ונוכח טיעוני הצדדים, צף ועלה פן אחר של הליך השימוע שנערך לתובעת, פן שאין לו נגיעה ישירה לשיקולים הבטחוניים שביסוד החלטת הפיטורין, ככל הנראה אף אליבא דנתבעת עצמה.
על כן, לכאורה יכול היה להמסר במסגרת השימוע ללא פגיעה באינטרסים בטחוניים של הנתבעת. נוכח האמור, ראוי כי תישקל האפשרות להגיע להבנות מעשיות בהליך זה. |
| חזרה למעלה |
|
| 3 [רשויות מקומיות] |
|
| פה (חי') 48556-01-15 עורכי דין לקידום מנהל תקין נ' מועצה מקומית מעלה עירון (עבודה; דניה דרורי, נ.צ.: ע' אלון, י' גבאי; 01/08/18) - 20 ע' |
| עו"ד: |
בית הדין האזורי לעבודה הורה לשר האוצר לבחון את ההסדר לפיו שולם השכר לנתבעים בעת כהונתם בתפקיד יו"ר וועדות ממונות במועצות מקומיות. הסעד המתאים במקרה של אי הפעלת שיקול דעת המסור לרשות הוא חיוב בעל הסמכות להפעילו ומיצוי ההליך בפניו, וזאת מבלי להיכנס למגוון השיקולים ולתוכן ההחלטה גופה.
רשויות מקומיות – עובדים – שכר
רשויות מקומיות – עיריות – עובדים
.
הנתבעים שימשו כיו"ר וועדות ממונות במועצות מקומיות. במהלך תקופת כהונתם קיבלו הנתבעים תשלומים כשל ראש רשות נבחר, אלא שעל פי חוזר מנכ"ל משרד הפנים 2/2004 – היו זכאים לשכר בכירים בהתאם לגודל הרשות בה כיהנו. בהליך זה יש להכריע האם יש באמור כדי להצדיק את מתן הסעדים המבוקשים בתביעות – חיוב המדינה והמועצות המקומיות הרלוונטיות לפעול להשבת סכומים ששולמו לטענת העמותה התובעת שלא כדין.
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופטת ד' דרורי ונציגי הציבור ע' אלון וי' גבאי) פסק כלהלן:
העמותה התובעת עמדה בנטל להראות כי במועדים הרלוונטיים לתביעות – חוזר מנכ"ל 2/2004 מהווה את ההנחיה הכתובה היחידה שיצאה תחת ידיהם של הגורמים המוסמכים באשר לתשלומים להם זכאים הנתבעים, כמי שנושאים בתפקיד יו"ר ועדה ממונה.
אין מחלוקת כי הנתבעים לא זכו לשכר או תשלומים בשיעורים הנקובים בחוזר, אלא לשכר נבחרים. מכאן – שנקודת המוצא העובדתית לדיוננו היא כי לידי הנתבעים שולם שכר שלא בהתאם להוראות החוזר.
הסעד המתאים במקרה של אי הפעלת שיקול דעת המסור לרשות הוא חיוב בעל הסמכות להפעילו ומיצוי ההליך בפניו, וזאת מבלי להיכנס למגוון השיקולים ולתוכן ההחלטה גופה.
לפיכך, אין מקום שבית הדין ייתן את הסעד המבוקש בתביעה במלואו – והוא חיוב מי מהמשיבים לפעול לביצוע השבה. בנסיבות העניין, יש מקום להסתפק בציווי כללי ליתן החלטה תוך הפעלת שיקול הדעת המסור לבעל הסמכות. |
| חזרה למעלה |
|
| 4 [חברות] [עבודה] |
|
| צו (ב"ש) 20325-11-14 דביר בן עדי נ' חברת נמל אשדוד בע"מ (עבודה; יוסף יוספי, נ.צ.: א' שיטרית; 19/07/18) - 21 ע' |
| עו"ד: אבי סגל, רונית וולף, הדר אל אור, חיה ארמן |
בית הדין האזורי לעבודה הכריע ביחס לנפקותה וחוקיותה של החלטת חברת נמל אשדוד, לפיה לא ייקלטו לתפקיד הסוור במכרז נשוא התובענה, מועמדים חיצוניים שלהם קרובי משפחה העובדים בנתבעת.
חברות – חברה ממשלתית – חברת נמל
חברות – חברה ממשלתית – מינויים
עבודה – משפט מינהלי – שיקול-דעת
.
עסקינן בתובענה, במסגרתה עתרו התובעים כנגד החלטת הנתבעת שלא לקבלם לעבודה אצלה כסוורים.
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופט י' יוספי ונציג הציבור א' שיטרית) דחה את התביעה, ופסק כלהלן:
התיקון בתקנות החברות הממשלתיות (כללים בדבר העסקת קרובי משפחה), תשס"ה – 2005 חל על התובעים דנן. בזמן כניסתו לתוקף של התיקון בחודש 4/14, התובעים היו בסטטוס של "מועמדים", בעיצומו של הליך המיון לתפקיד. לפיכך, התיקון לתקנות חל על התובעים, ואין עסקינן בהחלה רטרואקטיבית.
הוועדה המקצועית הגיעה למסקנה (אשר אומצה על ידי ועדת הביקורת) "שאין למי מהמועמדים במכרז לתפקיד סוואר כישורים מיוחדים ביחס לשאר המועמדים", ולפיכך לא מצאה לנכון להמליץ על העדפת מועמד בעל קרובי משפחה על פני מועמדים אחרים.
החלטת הנתבעת, כמו גם ההליך אשר קדם לה, עומדים בכללי המשפט המינהלי וחלה עליהם חזקת התקינות. עסקינן בהתנהלות עניינית ומקצועית. הנתבעת קיבלה לאורך כל הדרך יעוץ משפטי פנימי וחיצוני, וכן פעלה בהתאם להנחיית רשות החברות. |
| חזרה למעלה |
|
| 5 [עבודה] [דיון אזרחי] |
|
| תצ (ת"א) 45961-03-14 רחל גולן נ' חברת פרטנר תקשורת בע"מ (עבודה; שרון אלקיים, נ.צ.: י' דקל, ר' ורדי; 01/07/18) - 21 ע' |
| עו"ד: נוי, פיינברג |
נמצא לאשר את הסכם הפשרה בתובענה ייצוגית שעניינה באי הכללת תוספת שכר בגין מכירת שירותי ערך מוסף ותוספת שירותי משלוח חשבונית במייל בחישוב ה"שכר הקובע" לתשלום פיצויי פיטורים. התקיימו כלל התנאים הפרוצדוראליים הנדרשים, ונמצא כי הסכם הפשרה ראוי, הוגן ויש בו כדי למלא אחר טובת כלל חברי הקבוצה. שכר הטירחה המוסכם הינו סביר בנסיבות העניין.
עבודה – תובענה ייצוגית – הסכם פשרה
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – הסדר פשרה
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – שכר טירחה של בא-כוח מייצג
.
בקשה לאישור הסכם פשרה בתובענה ייצוגית שעניינה בטענת המבקשת כי המשיבה לא כללה בחישוב ה"שכר הקובע" לתשלום פיצויי פיטורים תוספת שכר בגין מכירת שירותי ערך מוסף (VAS) ותוספת שירותי משלוח חשבונית במייל.
.
ביה"ד האזורי לעבודה (השופט ש' אלקיים ונציגי הציבור י' דקל ור' ורדי) אישר את ההסכם בקבעו:
סעיף 18 לחוק תובענות ייצוגיות קובע כי הסכם ליישוב סכסוך שבעניינו הוגשה בקשה לאישור תובענה כתובענה ייצוגית ייעשה רק באישור ביהמ"ש. סעיף זה קובע כללים פרוצדוראליים שיש להחילם כתנאי לאישור הסכם פשרה, לרבות: צירוף תצהירים מטעם באי כוח הצדדים הכוללים גילוי פרטים מהותיים הנוגעים להסכם הפשרה, פרסום הודעה בדבר הבקשה לאישור הסכם הפשרה, משלוח הודעה ליועמ"ש או לגורם שלישי כפי שיורה ביהמ"ש, קציבת המועדים להגשת התנגדויות מטעם חברי הקבוצה עליה יחול ההסכם או מטעם רשות ציבורית או מטעם היועמ"ש, קבלת תגובה להתנגדות ומתן הזדמנות למי מחברי הקבוצה להודיע כי אינו מעוניין שהסכם הפשרה יחול עליו. בהליך דנן התקיימו כלל התנאים שפורטו.
סעיף 19(א) לחוק קובע כי לא יאושר הסכם פשרה ע"י ביהמ"ש, אלא אם כן מצא כי ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה. סעיף 19(ב) קובע כי הסכם פשרה יאושר לאחר קבלת חוו"ד מאדם שמונה לשם כך שהוא בעל מומחיות בתחום בו עוסקת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית, אלא אם כן סבור ביהמ"ש שחוות הדעת אינה נדרשת מטעמים מיוחדים שירשמו. סעיף 19(ג) קובע כי ההחלטה של ביהמ"ש לאשר הסכם פשרה או לדחותו תהיה מנומקת ותכלול, בין השאר, את הגדרת הקבוצה עליה חל הסכם הפשרה; עילות התובענה; השאלות המהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה; הסעדים הנתבעים; עיקרי הסכם הפשרה – פרטים אלה נמנו בהרחבה בפסק הדין.
כמו כן, קובע החוק כי בהחלטתו בנוגע לאישור הסכם פשרה על ביהמ"ש להתייחס, בין היתר, לפער בין הסעד המוצע בהסדר הפשרה לבין הסעד שחברי הקבוצה היו עשויים לקבל אם ביהמ"ש היה מכריע בתובענה לטובת הקבוצה; האם הוגשו התנגדויות ומה הוכרע בהן; השלב בו מצוי ההליך; חוו"ד בודק ככל שמונה; סיכונים וסיכויים שבהמשך ניהול ההליך; העילות והסעדים לגביהם יתקיים מעשה בית דין כלפי חברי הקבוצה ועוד.
בהתאם לסעיפים 22-23 לחוק, בעת אישור הסדר פשרה על ביהמ"ש לקבוע גמול לתובע המייצג ושכ"ט לבא כוחו. על ביהמ"ש להתחשב בתועלת שהביאה התובענה לחברי הקבוצה, מורכבות ההליך, הסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה, ההוצאות שהוציא לשם כך, אופן ניהול ההליך, הטרחה שנגרמה. סעיפים 19(ו) ו-23 קובעים כי ביהמ"ש רשאי להתחשב בהמלצה מוסכמת שהגישו הצדדים לעניין זה.
לאחר שנבחן תוכן הסכם הפשרה המוצע במקרה הנדון ונשקלו מכלול השיקולים, לרבות: טובת חברי הקבוצה ועמדת היועמ"ש, ולאור התיקונים שבוצעו בהתאם לעמדת היועמ"ש, נמצא כי הסכם הפשרה ראוי, הוגן ויש בו כדי למלא אחר טובת כלל חברי הקבוצה. המחלוקת שנותרה היא לעניין שכ"ט ב"כ המבקשת. הצדדים הסכימו כי המבקשת תקבל סך של 20,000 ₪ כגמול מיוחד, בנוסף על התשלום לו היא זכאית מכוח הסכם הפשרה כחברת הקבוצה. שכר הטרחה המבוקש עבור בא כוחה מהווה כ-5% מסכום התביעה. מדובר בשכר טרחה סביר בנסיבות העניין ולאור עבודת ב"כ המבקשת הן בהגשת הבקשה לאישור התובענה כייצוגית והן, במסגרת ניהול המו"מ וניסוחו של הסכם הפשרה על כל תיקוניו. לא נמצא ממש בטענת ב"כ היועמ"ש לפיה יש לראות ב-14% הנוספים שנקבעו משום כפל תשלום, שכן מדובר בשכ"ט מדורג בהתאם להתקדמות קיום הסכם הפשרה. יש לראות בהם מעין תמריץ.
מספר הבהרות:
משמעות העובדה שעובד שחתם על כתב ויתור ומיצוי תביעות ואינו חלק מהקבוצה, משמעה גם כי לא יחול עליו מעשה בית דין מכוח הסכם הפשרה. מכאן שככל שעובד מבקש לכפור בכתב הויתור עליו חתם, הסכם הפשרה אינו מונע ממנו להגיש תביעה ולטעון את טענותיו לעניין תוקפו של כתב הויתור .
אכן, ראוי לשמור על ערך הסכומים אשר לא שולמו במועדם. עם זאת, במקרה דנן אין לקבל את עמדת היועמ"ש לפיה הסכם הפשרה צריך לכלול מנגנון לשמירת ערך. השאלה אם תוספת השכר מהווה חלק מ"השכר הקובע" לצורך חישוב פיצויי פיטורים הינה שאלה עובדתית מורכבת ולכאורה יש לבחון כל מקרה לגופו. הסכמת הנתבעת לכלול 65% מהתוספת ב"שכר הקובע", הינה פשרה ראויה המעניקה לחברי הקבוצה פיצוי הולם וזאת מבלי להוכיח את מכלול הנסיבות המזכות אותם בתשלום פיצויי פיטורים בגין תוספת השכר. בשים לב לשיעור המדד בישראל בשנים האחרונות, די בשיעור הפיצוי המוסכם כדי לשקף גם את שמירת הערך של הכספים שישולמו לחברי הקבוצה.
בנסיבות תיק זה לא נמצא צורך במינוי בודק. חישוב הזכויות ע"פ הסכם הפשרה אינו מסובך ומינוי בודק אינו נחוץ, יסרבל ויעכב את תשלום הכספים וכן ישית עלויות מיותרות על הצדדים. |
| חזרה למעלה |
|
| מחוזי |
| 6 [עורכי-דין] [נזיקין] |
|
| עא (חי') 67750-03-18 דורון רותם נ' נורית פסטינגר-גנון (מחוזי; רון שפירא, בטינה טאובר, תמר נאות פרי; 15/08/18) - 17 ע' |
| עו"ד: רועי מור, גלזר |
עורך דין המטפל בעסקת מכר מחויב לרשום הערת אזהרה לטובת הרוכשים ולהבהיר ללקוחו את מכלול הסיכויים והסיכונים הטמונים בהחלטתו. זריזותם של לקוחות והחשת העסקה אין בה כדי לפטור או לצמצם את חבות עורך הדין. אין לפטור את עורך הדין מלייצג נאמנה את לקוחו, גם כאשר הלקוח הוא בעל כישורים, ידע או מומחיות באותו תחום.
עורכי-דין – אחריות – חובות עורך-הדין
עורכי-דין – יחסי עורך-דין ולקוח – חובות עורך-דין
נזיקין – רשלנות – עורך דין
נזיקין – אחריות – אשם תורם
.
ערעור וערעור שכנגד על פסק דין במסגרתו התקבלה בחלקה תביעת המערערים בגין רשלנות מקצועית כנגד המשיבה, שייצגה אותם בעסקת מקרקעין אשר התבררה כמעשה הונאה. ערעורם של המערערים נסב בעיקרו על מיעוט הפיצוי וייחוס אשם תורם, הערעור שכנגד נסב על חיוב המשיבה.
בית המשפט המחוזי קיבל את הערעורים בחלקם ופסק:
כחלק מחובת הנאמנות המוטלת על עורך דין כלפי לקוחו, מחויב עורך דין המטפל בעסקת מכר לרשום הערת אזהרה לטובת הרוכשים ולבדוק את פרטי הרישום במוסדות הרלוונטיים. חובת זהירותו של עורך-דין קיימת גם בעריכת מסמכים, והלקוח רשאי להניח שמה שעשה בעבורו עורך הדין משיג את התכלית המבוקשת, וכי על עורך הדין להשתמש במיומנות, בחריצות ובתשומת לב סבירות. על עורך הדין להזהיר את לקוחו ולהבהיר לו את מכלול הסיכויים והסיכונים הטמונים בהחלטתו. המשיבה התרשלה כלפי המערערים במילוי חובותיה כעורכת דין, בשל אי רישום הערת האזהרה תוך מועד סביר ובשל אי אזהרתם בגין נזקים שיכולים להתעורר ממנגנון התשלום בהסכם או מהחשת חיוביהם על פי ההסכם. קיים קשר סיבתי בין התרשלות המשיבה ובין אובדן מרבית התמורה ששילמו המערערים לנוכלת. עם זאת, לא ניתן לזקוף לחובת המשיבה את התשלום הראשוני המעיד על רצינות המתקשרים בעסקה והמקובל בפרקטיקה שיבוצע קודם לרישום הערת אזהרה, וכאשר לא התעורר חשד. אין לייחס למערערים אשם תורם. זריזותם של לקוחות אינה מצדיקה ייצוג כושל ואין בה כדי לפטור או לצמצם את מידת חבותו של עורך הדין. אין לפטור את עורך הדין מלייצג נאמנה את לקוחו, גם כאשר הלקוח הוא בעל כישורים, ידע או מומחיות באותו תחום. |
| חזרה למעלה |
|
| 7 [דיון פלילי] [עונשין] |
|
| מת (ת"א) 58388-02-17 מדינת ישראל נ' אבי כחלון (מחוזי; יוסי טופף; 15/08/18) - 219 ע' |
| עו"ד: לילך כץ, אריאלה בן אהרון רונית חסון, אורן חיים, מנחם רובינשטיין מורן סעדון , שרון קינן, מורן ממליא, אייל בסרגליק , שי טייב נס, אוחנה חיים, משה יוחאי, שרי קרן |
המבקשת הציגה תשתית ראייתית לכאורית המלמדת על מעורבות המשיבים בפעילות עבריינית במסגרת ארגון פשיעה. בתשתית זו יש פוטנציאל סביר להוכחת אשמתם של כל אחד מהמשיבים בחלק מהעבירות שיוחסו להם, לצורך מעצרם עד תום ההליכים.
דיון פלילי – מעצר – עד תום ההליכים
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – ראיות לכאורה
דיון פלילי – חקירה במשטרה – מחדלי חקירה
עונשין – עבירות – ארגון פשיעה
.
בקשה למעצר המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים. כתב האישום מגולל פעילות עבריינית נרחבת במסגרת ארגון פשיעה, הכוללת אישומים רבים בגין עבירות של סחיטה באיומים, מרמה, הלבנת הון ועבירות מס. ההחלטה עוסקת בשאלת קיומן של ראיות לכאורה.
.
בית המשפט המחוזי פסק כדלהלן:
תשתית ראייתית לכאורית, אף שהיא מורכבת מראיות נסיבתיות, עשויה להיות מספקת לצורך מעצר עד תום ההליכים, מקום שיש בה כדי לבסס סיכוי סביר להרשעה ובלבד שהראיות הנסיבתיות תהיינה על פניהן בעלות עוצמה שיש בה להוביל למסקנה לכאורית ברורה בדבר סיכויי ההרשעה. החוק מכיר באחריותם של ראשי הארגון ומנהליו כמבצעים בצוותא לעבירות שביצעו חברי ארגון אחרים, בשל כך שהם אלה המתווים את פעילותו הפלילית של הארגון ומנחים את התנהלותו הפלילית. זכות השימוע המוקנית לחשוד היא זכות יסוד וכנגדה עומדת חובת המדינה לנהל חקירה סבירה וממצה ולקבל במסגרתה את גרסת החשוד. עם זאת, הימנעות המדינה מלחקור חשוד בקשר לחשד נגדו, אינה שוללת את סמכותה להגיש נגדו כתב אישום. טענות למחדלי חקירה, לרבות משום אי הטחת עובדות כתב האישום בחקירה, עשויות להקנות בידי נאשם טענה לביטול האישום משום הגנה מן הצדק, אלא שמקומה של טענה זו לבירור בהליך העיקרי. אין בשתיקת הנאשם בחקירתו לפטור את הרשות החוקרת מלהטיח בפניו את כל החשדות נגדו ולאפשר לו להשיב על כל אחד מפרטי החשדות, אולם כאשר הנאשם שותק באופן גורף, נמוך הסיכוי כי ייקבע שמדובר במחדל חקירתי מהותי אשר קיפח את הגנת הנאשם. לאחר סקירת יסודות העבירות בהן הואשמו המשיבים וסקירת הראיות, נמצא כי במרבית האישומים עלה בידי המבקשת להציג תשתית ראייתית לכאורית המלמדת על מעורבות המשיבים בפעילות עבריינית במסגרת ארגון פשיעה. בתשתית זו יש פוטנציאל סביר להוכחת אשמתם של כל אחד מהמשיבים, בחלק מהעבירות שיוחסו להם. |
| חזרה למעלה |
|
| 8 [קניין] [מקרקעין] |
|
| תא (חי') 22214-09-15 מוחמד אסדי נ' מדינת ישראל (מחוזי; אמיר טובי; 30/07/18) - 16 ע' |
| עו"ד: |
התקבלה תביעה לתשלום פיצויים בגין הפקעת מקרקעין על פי פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), תוך אימוץ מסקנותיה של המומחית מטעם בית המשפט לעניין הפיצוי בגין אבדן דמי החכירה.
קניין – מקרקעין – הפקעה
קניין – הפקעה – פיצויים
מקרקעין – הפקעה – פיצויים
.
תביעה לתשלום פיצויים בגין הפקעת מקרקעין על פי פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור). המחלוקת מתמקדת בשיעור הפיצוי לו זכאים התובעים.
.
בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה ופסק:
בפסיקה הוכרו שלושה מסלולי פיצוי חלופיים, מתוכם רשאי הנפקע לבחור את המסלול המיטיב עמו. בענייננו, בחרו התובעים לתבוע לפי מסלול פיצויי קרן נומינליים בצירוף פיצוי פירותי נומינלי בדמות "דמי חכירה אבודים" לפי סעיף 13(1) לפקודה, ממועד תפיסת החזקה ועד לתשלום פיצויי הקרן. דמי החכירה האבודים נגזרים משוויים המשתנה של המקרקעין, כפי שזה היה בכל שנה בנפרד, עד למועד תשלום הפיצוי. כדי להעריך את שווי המקרקעין בכל שנה, נהוג לעשות שימוש ב"שיטת ההשוואה". לעניין הפיצוי בגין אבדן דמי החכירה יש לאמץ את חוות דעתה של המומחית שמונתה מטעם ביהמ"ש. לא קיימת הצדקה לסטות מהערכת שווי המקרקעין בייעוד חקלאי טהור. אין גם הצדקה לסטות ממסקנות מומחית ביהמ"ש אשר העמידה את דמי החכירה על בסיס תשואה שנתית של 6% משווי הקרקע. קביעותיה מעוגנות היטב בנוהג שהשתרש אף אצל המדינה, לפיו דמי החכירה האבודים, במקרים כגון דא, עומדים על שיעור הנע בין 6% - 5% לשנה משווי הקרקע. חישוב דמי החכירה האבודים שנקבעו על ידי המומחה מטעם הנתבעת (1.5%, 2.5%), תוך התחשבות בדמי השכירות הנהוגים בפועל, שגוי. אכן קיים קשר בין ריבית הפריים שקובע בנק ישראל לבין הפיצוי בגין אובדן דמי חכירה. |
| חזרה למעלה |
|
| 9 [דיון אזרחי] |
|
| רעא (חי') 31234-12-17 חפציבה בלמס נ' ו. י. שירותים פיננסיים (מחוזי; שמואל מנדלבום; 24/07/18) - 9 ע' |
| עו"ד: אייל נון, נבון, וסאם יאסין |
בנסיבות המקרה דנן, לא היה מקום לחיוב המבקשת בהפקדת ערובה כתנאי לקבלת רשות להתגונן בפני תביעות שטריות שהוגשו כנגדה בהוצאה לפועל.
דיון אזרחי – סדר דין מקוצר – בקשת רשות להתגונן
דיון אזרחי – סדר דין מקוצר – רשות להתגונן
.
בקשת רשות ערעור על החלטה לפיה ניתנה למבקשת רשות להתגונן בפני תביעות שטריות שהוגשו כנגדה בהוצאה לפועל, רק באם תפקיד את מלוא סכום החוב.
.
בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור ופסק:
שיקול הדעת של הערכאה הדיונית להתנות מתן רשות להתגונן בהפקדת ערובה הינו רחב מאוד וערכאת הערעור תתערב רק במקרים נדירים. ואולם, אין לקבוע תנאים או ערובות שאין בכוחו של הנתבע לעמוד בהם. ככל שמדובר בהגנה קלושה או הגנה בדוחק כך שהערכאה הדיונית מצאה שיש להתנות את מתן הרשות להתגונן בתנאים מסוימים, על הערכאה הדיונית ליתן את הדעת, בין היתר, למצבו הכלכלי של הנתבע. בענייננו, בשלב מקדמי זה לא ניתן לקבוע כי למבקשת אין כל הגנה בפני תביעת המשיבים ולא היה מקום לחיוב המבקשת בהפקדת ערובה כתנאי למתן אפשרות להבאת טענותיה בפני ביהמ"ש. לפיכך, תינתן למבקשת רשות להתגונן ללא צורך בהפקדת ערובה. |
| חזרה למעלה |
|
| שלום |
| 10 [בתי-משפט] [דיון אזרחי] |
|
| תא (ב"ש) 42656-11-17 ציון ישראל נ' יוסף גולדשמיד (שלום; יעקב דנינו; 08/08/18) - 6 ע' |
| עו"ד: |
נקבע כי בית משפט זה נעדר סמכות מקומית לדון בתביעה. המסכת העובדתית, המגוללת בכתב התביעה, מצביעה על כי אין כל אחיזה עובדתית שיש בה כדי להוביל להגשת התביעה במחוז הדרום.
בתי-משפט – סמכות – סמכות מקומית
דיון אזרחי – סמכות – מקומית
.
בקשה מטעם הנתבע 1 להורות כי בית משפט זה נעדר סמכות מקומית להיזקק לתביעה במתכונתה, וכי לאור כך יש להורות על מחיקתה, ולחלופין, על העברתה לבית משפט השלום בעכו, בשים לב למקום מושבו של הנתבע.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
תקנה 3 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת חלופות שונות, אשר די בהתקיים אחת מהן על מנת להקנות לבית המשפט סמכות מקומית להיזקק לתביעה. הגם שכללי הסמכות המקומית נועדו "לשרת את נוחות הנתבע, שלא ייאלץ להתדיין הרחק ממקום מושבו", הלכה למעשה, ככל שהתובע מגיש את התביעה באחד מבתי המשפט שמקום מושבם חולש על אחת החלופות האחרות הנקובות בתקנות, לא יהא באי הנוחות שתיגרם לנתבע, כדי להוציא התביעה מסמכותו של ביהמ"ש שקנה סמכות לדון בה.
אין בעובדות הכלולות בכתב התביעה כל טענה עובדתית ממנה ניתן לחלץ מסקנה בדבר סמכותו המקומית של בית משפט זה, ולמעשה, בשים לב למקום מגוריו של הנתבע בכרמיאל, עולה כי הסמכות נתונה לאחד מבתי המשפט באזור חיפה.
יש להורות על העברת התביעה לכב' נשיא בתי משפט השלום במחוז חיפה, אשר יורה על העברת התביעה לבית המשפט המוסמך בתחום שיפוטו. |
| חזרה למעלה |
|
| 11 [דיון פלילי] [בתי-משפט] |
|
| הת (ת"א) 6203-03-17 צבי זר נ' מדינת ישראל (שלום; איתי הרמלין; 05/08/18) - 6 ע' |
| עו"ד: אלירן גלילי |
עד הגשת כתב אישום כל ענייני התפוסים נידונים לפי סעיפים 34 ו-35 לפקודת סדר הדין הפלילי בבית משפט השלום, ולאחר הגשתו הם נידונים בבית המשפט שאליו הוגש כתב האישום – שלום או מחוזי.
דיון פלילי – תפיסת חפץ – עיון חוזר
בתי-משפט – סמכות – סמכות עניינית
.
בקשה לעיון מחדש בהחלטה להארכת תפיסת חפצים ובהם מחשב נייד ומחשב לוח.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
עיון בסעיפי פקודת סדר הדין הפלילי מעלה כי לאחר הגשת כתב האישום עובר הטיפול בתפוסים מבית משפט השלום לבית המשפט שבו נדון התיק העיקרי. כלומר, עד הגשת כתב אישום כל ענייני התפוסים נידונים לפי סעיפים 34 ו-35 בבית משפט השלום, ולאחר הגשתו הם נידונים בבית המשפט שאליו הוגש כתב האישום – שלום או מחוזי.
בכך יש גם היגיון רב שהרי בשאלות של מעצר ותפיסה יש מקום להתייחסות להתפתחויות בתיק העיקרי – בין היתר בעניינים הנוגעים לביקורת על מועדי הדיונים, ואין זה סביר שערכאה שיפוטית תתערב בפעולתה של ערכה גבוהה ממנה. יש לדחות את הבקשה בשל חוסר סמכות עניינית מבלי לקבוע דבר לגוף העניין. |
| חזרה למעלה |
|
| 12 [חוזים] [מקרקעין] |
|
| תאמ (ת"א) 4192-10-16 אלי שבה נ' מרים (מרי) משיח (שלום; נמרוד אשכול; 02/08/18) - 8 ע' |
| עו"ד: שי בבאי, אלמוג חכמון |
פסק דין העוסק בסוגיות, האם הקונה נחשף לנכס כתוצאה מפעילותו של המתווך והאם המתווך היה "הגורם היעיל" בעסקה מושא תביעה זו.
חוזים – תיווך – דמי תיווך
חוזים – תיווך – הגורם היעיל
מקרקעין – תיווך – דמי תיווך
.
תביעה כספית (חוזית) על סך 52,650 ₪, בשל הפרת חוזה תיווך.
.
בית המשפט קיבל את התביעה, ופסק כלהלן:
הסוגיות הרלוונטיות הן: האם הקונה נחשף לנכס כתוצאה מפעילותו של המתווך והאם המתווך היה "הגורם היעיל" בעסקה מושא תביעה זו.
מעדויותיהם של התובע והקונה, עולה כי הקונה הגיע לנכס באמצעות התובע. התובע הזמין אותו לראות את הנכס, נתן לו פרטים אודותיו. אין משנה העובדה האם הקונה הגיע ב"כובעו" כקונה או כמתווך או לחילופין האם בתחילה רצה להציע הנכס ללקוחות פוטנציאליים אחרים ולא לבנו אשר חתם בסופו של דבר על הסכם המכר מול הנתבעת. ההסכם נחתם עקב התעניינותו בנכס ונובע מהקשר אשר יצר התובע בין הנכס לקונה.
סעיף 4(ב) להסכם הבלעדיות רלוונטי במיוחד לענייננו, כיוון שהקונה ראה את הנכס בתוך תקופת הבלעדיות, והסכם המכר נחתם שמונה חודשים לאחר תקופת הבלעדיות. די בטעם זה כדי להצדיק את זכאותו של התובע לדמי התיווך שאמורים להשתלם לו לפי סעיף 4 להסכם התיווך למכירת נכס. |
| חזרה למעלה |
|
| 13 [נזיקין] [עשיית עושר ולא במשפט] |
|
| תא (חי') 54236-01-16 בנק הפועלים מעלות תרשיחא 12732 נ' מישיל סמעאן (שלום; יואב פרידמן; 29/07/18) - 15 ע' |
| עו"ד: |
התקבלה בחלקה תביעה להשבת כספים בגין יתרת חובה שנוצרה בחשבונו של הנתבע 1. נקבע כי דין התביעה להתקבל, אך בערכים נומינליים ותוך כדי הפחתת 25% מגובה החוב, המשקפים תחושת חוסר הצדק בנסיבותינו, ממשטר של השבה מלאה.
נזיקין – אחריות – בנק
עשיית עושר ולא במשפט – השבה – פטור מהשבה
עשיית עושר ולא במשפט – השבה – בלתי צודקת
.
תביעה להשבת כספים בגין יתרת חובה שנוצרה בחשבונו של הנתבע 1 בסניף הבנק התובע.
.
בית המשפט קבע כלהלן:
בענייננו, מתקיים סעיף 1 של חוק עשיית עושר ולא במשפט שכן הנתבע 1 קיבל שלא על פי זכות שבדין טובת הנאה בגובה 200,000 ₪ שבאו לו מכספי הבנק בדמות הקטנת חובו לנתבע 2, ואחת היא אם באה הזכייה מפעולת הזוכה או מפעולת המזכה או בדרך אחרת (סעיף 1(ב) לחוק עשיית עושר ולא במשפט).
סעיף 2 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, מאפשר לביהמ"ש לפטור את הזוכה (הנתבע 1) מחובת השבה לפי סעיף 1, כולה או מקצתה, אם ראה שהזכייה לא הייתה כרוכה בחסרון המזכה, או שראה נסיבות אחרות העושות את ההשבה הבלתי צודקת.
בענייננו, נכון יהא להורות על השבה חלקית בלבד המשקפת תחושת אי הנוחות ממחדלו של הבנק. לא זו בלבד שאין מקום להורות על שערוך החוב, אלא יש להפחית מן התביעה 25%. אין צורך במוסד האשם התורם הנזיקי או החוזי כדי להגיע לתוצאה זו. ניתן להגיע אליה ביתר קלות בפריזמה פנימית של דיני עשיית עושר. משכך, יש לקבל את התביעה בחלקה ולחייב הנתבע 1 לשלם לבנק סך של 150,000 ₪. |
| חזרה למעלה |
|
| תעבורה |
| 14 [תעבורה] |
|
| תתע (חי') 6036-11-16 מדינת ישראל נ' רותם שימול (תעבורה; כרמית פאר גינת; 05/08/18) - 6 ע' |
| עו"ד: |
בית המשפט לתעבורה זיכה את הנאשם מעבירה של נהיגה בשכרות. נקבע כי ללא מסמך המעיד על כך שמכשיר הינשוף היה תקין טרם הבדיקה וצלח את כל המבחנים התקופתיים, המאשימה לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה.
תעבורה – מכשירי מדידה – בדיקת נשיפה
תעבורה – מכשירי מדידה – הסתמכות עליהם
תעבורה – עבירות – נהיגה בשכרות
תעבורה – עבירות – נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים
.
נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה בשכרות.
.
בית המשפט זיכה את הנאשם, ופסק כלהלן:
משלא הוגשו לבית המשפט מסמכים המעידים על תקינות מכשיר הינשוף, לרבות תעודות עובד הציבור המעידות על תקינות המכשיר, ומשלא העידו עורכי התע"צ, נותר בספק באשר למהימנותן של תוצאות הבדיקות של מכשיר הינשוף במקרה זה.
מכיוון שכפירתו של הנאשם כללה כפירה הן בשכרות והן בתקינות מכשיר הינשוף, הרי שללא מסמך המעיד על כך שהמכשיר היה תקין טרם הבדיקה וצלח את כל המבחנים התקופתיים, המאשימה לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה. |
| חזרה למעלה |
|
| כתבי טענות |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
www.nevo.co.il
|
|
|
