תוכן העניינים עליון 1   [משפט חוקתי] [פרשנות] בגץ 842/16 מולו טרונך אבבה נ' רשות האוכלוסין וההגירה (עליון; י' עמית, ע' גרוסקופף, א' חיות; 13/08/18) - 17 ע' העותרים לא הצליחו להניח תשתית ראייתית שדי בה על מנת לשכנע בזכאותם לאשרת עולה מכוח סעיף 4א(א) לחוק השבות. משפט חוקתי – שבות – בני משפחה של יהודים פרשנות – דין – חוק השבות 2   [בוררות] רעא 5507/18 ג'ו דן מור בע"מ נ' תהל מהנדסים ויועצים בע"מ (עליון; ד' מינץ; 13/08/18) - 10 ע' ההתערבות השיפוטית בפסק בוררות היא מוגבלת, והמגמה היא לצמצמה. אך צמצום זה אין משמעו הימנעות מוחלטת של ביהמ"ש מלבחון את פסק הבורר או מלפרשו. המשמעות היא בחינת פסק בוררות בכפוף לעילות המנויות בסעיף 24 לחוק הבוררות בלבד ובראי המגמה המבכרת את קיומו על פני ביטולו; פרשנות תכליתית לסעיף 24(5) לחוק מוליכה למסקנה כי רק אם סוגיה המצריכה הכרעה לא קיבלה ביטוי בפסק הבוררות, יש הצדקה לביטולו. בוררות – פסק בורר – התערבות בית-המשפט בוררות – פסק בורר – עילות ביטול בוררות – החלטות של בית-משפט – רשות ערעור 3   [בתי סוהר] [דיון פלילי] רעב 5153/18 פלוני נ' מדינת ישראל שירות בתי הסוהר (עליון; ע' ברון; 13/08/18) - 8 ע' רשות ערעור על החלטות הנוגעות לעתירות אסיר, ובכלל זאת כשעסקינן בערעור ב"גלגול שלישי" על החלטה להפקיע את רישיון השחרור המותנה של אסיר, שמורה למקרים חריגים; ועדת השחרורים אינה קשורה בדיני הראיות ורשאית לקבל כל מידע שרלוונטי להחלטתה בהתאם לרף ההוכחה הנוהג לפני רשות מנהלית. אך מאחר שבשלילת חירות עסקינן, על הראיות המנהליות להיות ברמת הוכחה גבוהה. בתי סוהר – אסירים – שחרור על תנאי בתי סוהר – ועדת השחרורים – שיקוליה דיון פלילי – שחרור על תנאי – ביטולו דיון פלילי – ערעור – רשות ערעור 4   [עונשין] [פרשנות] עפ 4143/17 מחמד עאבד נ' מדינת ישראל (עליון; י' עמית, ע' גרוסקופף, א' חיות; 13/08/18) - 50 ע' ערעור על פס"ד מחוזי בו הורשע המערער, עורך דין במקצועו, בשורה של עבירות ביטחוניות בגין העברת מסרים בין אסירי חמאס השוהים בבתי כלא שונים בישראל, ובין אסירי חמאס לגורמי חוץ ובעבירות כלכליות הקשורות לתמורה הכספית שקיבל עבור פעולותיו. הערעור על הכרעת הדין נדחה למעט זיכויו ממעשה אחד של מגע עם סוכן חוץ. הערעור על גזה"ד התקבל בחלקו באופן שהושת עליו עונש מאסר בפועל של 5.5 שנים חלף 7.5 שנים שגזר ביהמ"ש המחוזי. עונשין – עבירות – עבירות ביטחון עונשין – עבירות – מתן שירות להתאחדות בלתי מותרת עונשין – עבירות – מגע עם סוכן חוץ עונשין – עבירות – איסור פעולה ברכוש טרור פרשנות – דין – חוק המאבק בטרור עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות ביטחון 5   [דיון אזרחי] עא 3849/16 יוסף פרייברון נ' בולוס גד תיירות ומלונאות בע"מ (עליון; י' עמית, מ' מזוז, ד' מינץ; 12/08/18) - 10 ע' לא נמצאה בהחלטת בימ"ש קמא לדחות את רוב הטענות שנכללו בבקשת האישור טעות המצדיקה את התערבות ערכאת הערעור, ונמצא לאמץ את ההחלטה לפי תקנה 460(ב) לתקסד"א. בתוך כך, לא נמצאה סיבה מספקת לבחון מחדש את החלטותיו של בימ"ש קמא לגבי אופן ניהול ההליך. הליך של בקשה לאישור תובענה ייצוגית הוא הליך מיוחד ומורכב, ויש לכך השלכות גם על סדרי הדין. דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – דחיית בקשה לאשר תובענה כייצוגית דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – החלטות דיוניות דיון אזרחי – ערעור – דחייה לפי תקנה 460(ב) לתקסד`א ‏ 6   [פשיטת רגל] [בתי-משפט] רעא 2968/18 פלוני נ' פלוני (עליון; ע' גרוסקופף; 12/08/18) - 7 ע' נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש המחוזי במסגרתה נקצב סכום המזונות החודשי שעל משיב 1, המצוי בהליכי פשיטת רגל, לשלם עבור המבקשים, ילדיו הקטינים. נפסק כי, בימ"ש קמא איזן בין האינטרסים של כל הצדדים וכי לא נפלה טעות יסודית בהחלטה המצדיקה התערבות של ערכאת הערעור. פשיטת רגל – הליכי פשיטת רגל – קציבת מזונות פשיטת רגל – כינוס נכסים – הקצבה לזכאי למזונות פשיטת רגל – מנהל מיוחד – ניהול נכסי החייב בתי-משפט – ערעור – התערבות ערכאת ערעור בתי-משפט – פסק-דין – חובת הנמקה 7   [דיון פלילי] רעפ 4472/18 יונתן שמואל ירושלמי נ' מדינת ישראל (עליון; ד' מינץ; 12/08/18) - 7 ע' הקביעה לפיה אין מקום לאפשר למבקש לחזור בו מהודאתו מגלמת בתוכה את הקביעה שההודאה ניתנה באופן חופשי ומרצון. המדובר בקביעה עובדתית שלא בנקל תתערב בה ערכאת ערעור, וביתר שאת שעה שמדובר ב"גלגול שלישי". דיון פלילי – ערעור – רשות ערעור דיון פלילי – ערעור – עונש דיון פלילי – ערעור – אי-התערבות בממצאים עובדתיים דיון פלילי – הודאה – חזרה מהודאה 8   [בתי סוהר] רעב 3450/18 טל מוסקוביץ נ' מדינת ישראל (עליון; מ' מזוז, ד' מינץ, א' חיות; 12/08/18) - 10 ע' מבחינת האינטרס הציבורי, ולא רק מבחינתו האישית של המבקש, ובהינתן שהפעם נרתמה גם רש"א למשימה – נכון להורות כי המבקש ישוחרר כעת בשחרור על תנאי בהתאם לתכנית המפורטת שהוכנה עבורו ע"י רש"א, שהיא תכנית שיקום והשתלבות בקהילה בפיקוח רש"א. בתי סוהר – אסירים – שחרור על תנאי 9   [עונשין] עפ 8574/17 שירי סובול נ' מדינת ישראל (עליון; נ' הנדל, מ' מזוז, ג' קרא; 12/08/18) - 7 ע' נדחה ערעור על עונש המאסר בפועל בן 6 השנים שהושת על המערערת בגין הרשעתה בשידול לחבלה בכוונה מחמירה באחותה המנוחה, ובסיוע לרוצח המנוחה לאחר מעשה. נפסק כי, נסיבות ביצוע העבירות חמורות ונמצאות ברף הגבוה של המעשים וכי על העונש לשקף את חומרת המעשים ואת מידת הפגיעה בערכים המוגנים. העונש מגלם איזון ראוי בין נסיבותיה האישיות של המערערת וחומרת מעשיה ואין עילה להתערב בו. עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות אלימות עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: שיקולים עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: התערבות ערכאת ערעור עונשין – עבירות – חבלה בכוונה מחמירה עבודה ארצי 10   [מסים] [ביטוח לאומי] עע (ארצי) 45848-11-16 פלוני נ' מדינת ישראל רשות המיסים (עבודה; סיגל דוידוב מוטולה, רועי פוליאק, אילן סופר; 02/08/18) - 17 ע' ביה"ד הארצי פסק כי, החלטת ועדה רפואית הפועלת מכח חוק הנקוב בסעיף 9(5)(א)(א) לפקודת מס הכנסה בדבר דרגת נכות של נכה, תחייב את המשיבה, אף אם שיעור הנכות כשלעצמו אינו מזכה בפטור לפי סעיף 9(5) לפקודה, והמשיבה אינה מוסמכת להעמיד את הנכה לבדיקה נוספת בגין אותה פגימה; לפיכך, המערער, בעל נכות נפשית מכח חוק נרדפי הנאצים הנקוב בסעיף 9(5)(א)(א) לפקודה, זכאי לפטור ממס הכנסה לפי סעיף 9(5) לפקודה, מהמועד הרלוונטי לבקשתו. מסים – מס הכנסה – פטור ממס לנכה מסים – מס הכנסה – פטור ממס ביטוח לאומי – נכות – ועדות רפואיות 11   [בריאות] [משפט חוקתי] [עבודה] עבל (ארצי) 13304-07-13 נדאא חלאילה ואח' נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; רונית רוזנפלד, סיגל דוידוב מוטולה, יגאל פליטמן, נ.צ.: נ' מאיר, ב' סמו; 13/03/18) - 49 ע' ביה"ד דן בזכות לביטוח בריאות לפי חוק ביטוח בריאות, של קטינים שגילם שנתיים ומחצה ועד גיל 14, שההורה המשמורן שלהם הוא תושב ישראל, בגין תקופה בת שנתיים ימים בה חייבים הקטינים לשהות בישראל עם ההורה המשמורן תושב הארץ, על מנת שתיבחן בקשתם לקבלת אישור ישיבה ישראל לפי חוק הכניסה לישראל, ותקופת בחינת הבקשה לאחר תום השנתיים עד למתן החלטת שר הפנים בבקשתם. ביה"ד פסק כי, על הקטינים הנ"ל חל "הסדר ילדי מזרח ירושלים" כפי שנקבע בבג"ץ 2100/99, כך שיש לרשום אותם באופן זמני, לתקופת הביניים, בקובץ הבריאות של המוסד לביטוח לאומי, והם יהיו מבוטחים בביטוח בריאות לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי בתקופה זו, בכפוף לכך שהגישו בקשה למרשם האוכלוסין לקבלת רישיון ישיבה בישראל. בריאות – ביטוח בריאות ממלכתי – זכאות לשירותי בריאות בריאות – ביטוח בריאות ממלכתי – אספקת שירותי בריאות משפט חוקתי – זכויות הפרט – הזכות לשירותי בריאות עבודה – ביטוח בריאות ממלכתי – ביקורת על החלטות המדינה עבודה אזורי 12   [עבודה] [דיון אזרחי] תצ (ת"א) 52334-03-16 רו"ח אסף יוסף שממה נ' KPMG סומך חייקין (עבודה; דורי ספיבק; 05/08/18) - 23 ע' ביה"ד דחה את בקשת המבקש לאישור תובענה ייצוגית נגד המשיבה בעילה שעניינה מועד תחילת ההסדר הפנסיוני, וקיבל, תוך תיקונים, את בקשת המבקש לאישור תובענה ייצוגית בעילה שעניינה הסדר מיטיב: אי ביצוע הפקדה בגובה 6% עבור מרכיב הגמל (חלק המעסיק) החל מיום 1.1.14 ועד ליום 23.3.16, ומשיכת חלק מרכיב הפיצויים עבור אותם אלה מחברי הקבוצה שהעסקתם הסתיימה עד ליום 23.3.16, בנסיבות שבהן לא הכירה המשיבה בזכותם לקבלת פיצויי פיטורים מלאים, ומשכה חלק מהכספים שנצברו בהסדר הפנסיוני שלהם ברכיב זה. עבודה – תובענה ייצוגית – תנאים לאישורה עבודה – תובענה ייצוגית – בנושאי ביטחון סוציאלי דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – תנאים לאישורה 13   [עבודה] סעש (ת"א) 61762-10-15 MUNA DEVI CHAUHAN נ' משה דני (עבודה; עידית איצקוביץ, נ.צ.: י' לוין, צ' דגני; 25/07/18) - 14 ע' ביה"ד דחה את תביעת התובעת, אזרחית נפאל, לתשלום שכר עבודה וזכויות שונות מהנתבע, בקובעו כי בין הצדדים לא התקיימו יחסי עובד-מעסיק, כי אם יחסים אישיים על רקע רומנטי. עבודה – יחסי עובד-מעביד – היעדרם עבודה – יחסי עבודה – היעדרם 14   [עבודה] סעש (ת"א) 2453-05-15 תמיר כחלון נ' איתוראן ספורט קרית שמונה (2001) בע"מ (עבודה; דגית ויסמן; 15/07/18) - 21 ע' התובע שיחק בשורות הנתבעת כשחקן כדורגל, עד לפציעתו. למרות שחוזה העבודה לא כלל הוראה ביחס לתשלומים המגיעים לתובע מהמוסד לביטוח לאומי בגין נכות מעבודה, מהתנהגות הצדדים עולה כי הם הסכימו שהתובע יעביר לנתבעת את הסכומים ששולמו לו מהמוסד. לפיכך, התובע זכאי לתשלום שכר עבודה עד לתום תקופת חוזה העבודה בניכוי הסכומים ששולמו לו מהמוסד בגין נכות מעבודה; כן זכאי התובע לתשלום מענק והחזרים בגין טיפולים רפואיים לפי הוראות חוזה העבודה. עבודה – חוזה עבודה – פירושו עבודה – עובדים – שכר עבודה עבודה – שכר עבודה – פיצויי הלנת שכר עבודה – שכר עבודה – זכויות נלוות עבודה – יחסי עבודה – חובת תום הלב מחוזי 15   [פשיטת רגל] פשר (ת"א) 66888-12-15 בית ארלוזרוב בע"מ (נושה) נ' קרן ויונטה ווסקר (מחוזי; יעל בלכר; 09/08/18) - 13 ע' יש ושיקולים של חוסר תום לב יצדיקו דחיית בקשה לצו כינוס או את ביטול צו הכינוס והליך פשיטת הרגל, בטרם שלב ההכרזה. במקרה דנן, יש לבחון את תום הלב בטרם דיון בהכרזת החייבת או בהפטרה ולהורות על ביטול ההליך מחמת חוסר תום הלב שניכר כי דבק ביצירת החוב. פשיטת רגל – הליכי פשיטת רגל – חובת תום הלב פשיטת רגל – הליכי פשיטת רגל – ביטולם 16   [דיון אזרחי] תצ (חי') 30717-10-17 סאבר נסאר, עו"ד נ' חברת בנק הדואר בע"מ (מחוזי; ר. למלשטריך-לטר; 08/08/18) - 7 ע' אושרה הסתלקות המבקש מבקשה לאישור תובענה ייצוגית שעניינה בשיעור "עמלת טיפול בשטרות ובמעות" שגובות המשיבות. דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – בקשה להסתלקות מבקשה לאישור תובענה ייצוגית 17   [עורכי-דין] עבי (י-ם) 48648-10-17 עו"ד שרגא בלזר נ' ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין מחוז חיפה (מחוזי; אביגדור דורות; 08/08/18) - 19 ע' אושרה הרשעתם של עורכי דין בעבירות משמעת על רקע עריכת צוואה על ידי המערערת – שכירה במשרדו של המערער, כאשר רעייתו של המערער היא אחד הזוכים על פי הצוואה. לצד זאת, קוצרה תקופת ההשעיה המותנית שהוטלה על המערער. עורכי-דין – יחסי עורך-דין ולקוח – ניגוד עניינים עורכי-דין – עבירות משמעת – ענישה עורכי-דין – שיפוט משמעתי – השעיה 18   [דיון אזרחי] [בתי-משפט] עמש (ת"א) 29829-06-12 פלוני נ' פלונית (מחוזי; ישעיהו שנלר, קובי ורדי, חגי ברנר; 08/08/18) - 11 ע' ככל שעסקינן בהעברת סכסוך לבוררות על ידי ערכאת ערעור במסגרת סעיף 79ב לחוק בתי המשפט, מדובר על סיום הדיון בתיק, כל עוד מתנהל הליך הבוררות וככל שלא נערכה השגה על פסק הבוררות. עצם העברת סכסוך לבוררות אינה מפקיעה את סמכותו של בית המשפט להידרש לסכסוך. דיון אזרחי – סמכות – ערכאת הערעור בתי-משפט – סמכות – בית-משפט שלערעור 19   [בנקאות] פרק (י-ם) 5246-07-18 עו"ד עמי פולמן, בתפקידו כמפרק זמני של משה עוזרי בניה ופיתוח בע"מ נ' בנייני בר אמנה - חברה לבנין ופיתוח בע"מ (מחוזי; אביגדור דורות; 07/08/18) - 7 ע' בנסיבות מקרה זה, רשאי הבנק להימנע מפירעון ערבות בנקאית אוטונומית בשל אי התאמה מהותית בין כתב הערבות שהוצא בקשר עם ערבות ביצוע, לבין ערבות הבדק אותה ביקשה המשיבה לממש. בנקאות – ערבות – ערבות בנקאית אוטונומית 20   [מקרקעין] [ראיות] תא (חי') 6918-06-14 עיזבון המנוח מוסטפא אבו שייחה ז"ל נ' עבד מסארווה (מחוזי; כמאל סעב; 05/07/18) - 25 ע' הנתבע 3 לא סתר את חזקת תקינות ייפוי הכוח הנוטריוני ולא הוכיח כי החתימה על גביו אינה שלו. יש לקבל את ייפוי הכוח כראיה ולקבוע כי הוכח שמורישם של התובעים רכש מהנתבעים את הזכויות במקרקעין והעביר את זכויותיו אל הקק"ל. כיון שכך, על הנתבעים לחתום על כל מסמך הדרוש להשלמת רישום העסקה. מקרקעין – עיסקה במקרקעין – הוכחתה ראיות – נטל ההוכחה – אי עמידה בו ראיות – חזקות – חזקה שבדין שלום 21   [תכנון ובנייה] [ראיות] תא (הרצ') 52767-06-14 אדיט המר נ' מרינה מקסומוב (שלום; גלעד הס; 29/07/18) - 18 ע' נדחתה טענת התובעים לפיה דירת התובעים פוצלה בניגוד להיתר הבנייה או בניגוד לדין. עם זאת, נקבע כי על הנתבעים 1-3 לפצות את התובעים בגין נזקי נזילות וירידת ערך הדירה. תכנון ובנייה – שימוש חורג – פיצול יחידת דיור ראיות – מומחים – שמונו בידי בית-משפט 22   [חוזים] תא (ראשל"צ) 27545-06-15 רחל בטיטו נ' משיח קרמיקה בע"מ (שלום; מוטי פירר; 24/07/18) - 16 ע' נקבע כי הנתבעת אחראית לאי ההתאמה שבאריחי ריצוף שהתובעים רכשו מהנתבעת. בית המשפט חייב את הנתבעת בעלות האריחים החלופיים, לרבות עלות העבודה הנגזרת מכך. חוזים – מכר – אי-התאמה חוזים – מכר – בדיקת המימכר חוזים – מכר – חיובי הקונה 23   [ראיות] [דיון פלילי] תפ (חי') 16746-02-18 מדינת ישראל נ' פלוני (שלום; שלמה בנג'ו; 24/07/18) - 20 ע' בית המשפט זיכה את הנאשם מעבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממש (בת זוג). נקבע כי נותר ספק בשאלה, האם האירועים התרחשו כפי שהמתלוננת תיארה אותם, אם לאו. ראיות – הודעה – מחוץ לכותלי בית-המשפט ראיות – חיזוק – דבר לחיזוק ראיות – מהימנות – בחינתה דיון פלילי – הכרעת-דין – זיכוי 24   [דיון אזרחי] [חוזים] הפ (ראשל"צ) 3268-05-18 יודלה ברוטשילד בע"מ נ' כ.ל. שרון ייזום פרוייקטים בנדל"ן בע"מ (שלום; מוטי פירר; 21/07/18) - 10 ע' בית המשפט נמנע מלהורות על ביטול ההחלטה אשר נתנה להסכמת הצדדים תוקף של פסק דין. נפסק, כי לא נפל פגם בכריתת הסכם הפינוי כדוגמת טעות או הטעייה, אשר יש בהם כדי להביא לבטלות ההסכם. דיון אזרחי – פסק-דין – בהסכמה דיון אזרחי – פסק-דין – בפשרה חוזים – פשרה – ביטולה חוזים – טעות – אי-הוכחתה 25   [דיון פלילי] בעח (טב') 2289-07-18 פלוני נ' משטרת ישראל תביעות- שלוחת טבריה (שלום; ברכה לכמן; 19/07/18) - 5 ע' בית המשפט קיבל בקשה לקבלת חומר חקירה לפי סעיף 74(ב) לחוק סדר הדין הפלילי, והורה למשיבה, להמציא למבקש, את מכשיר הטלפון הנייד של המתלוננת, על מנת שיתאפשר בידו לשחזר את ההודעות המחוקות, באמצעות מומחה מטעמו. דיון פלילי – עיון בראיות התביעה – חומר החקירה 26   [דיון אזרחי] תא (קריות) 4019-08-17 כמאל ח'טיב נ' ג'מאל ח'טיב (שלום; מוחמד עלי; 19/07/18) - 6 ע' בית המשפט קיבל בקשה לתיקון כתב תביעה, אך חייב את התובעים לשלם לנתבע הוצאות הבקשה בסך של 5,000 ₪. דיון אזרחי – תיקון כתבי-טענות – תיקון כתב-תביעה דיון אזרחי – תיקון כתבי-טענות – התרתו דיון אזרחי – כתב-תביעה – תיקון 27   [חוזים] [מקרקעין] תא (אש') 2128-05-14 משה חי יהודה נ' יוסף אביטן (שלום; סבין כהן; 18/07/18) - 21 ע' תביעה כספית בגין נזקים למושכר ובגין העדר אפשרות להסב את הסכם השכירות לאחר. נדונה סוגיית הנזק הכלכלי שנגרם לשוכר כתוצאה מכך שלא התאפשר לו להעביר את זכות השכירות לאחר. חוזים – שכירות – העברה מקרקעין – שכירות – העברה מקרקעין – שכירות – נזקים למושכר 28   [חוזים] תאמ (ת"א) 41738-04-15 דבורה כהן נ' אראלה נתן (שלום; כוכבה לוי; 18/07/18) - 17 ע' בית המשפט חייב משכירה לשלם לשוכרת פיצוי בגין נזק בלתי ממוני שנגרם לשוכרת בעקבות התנהלות המשכירה. חוזים – שכירות – חובת המשכיר חוזים – שכירות – תרופות חוזים – פיצויים – נזק בלתי ממוני 29   [נזיקין] תק (הרצ') 3357-01-18 נילי חורי נ' שופרסל בע"מ (שלום; צחי אלמוג; 17/07/18) - 5 ע' נדחתה תביעה שבמסגרתה ביקשה התובעת להטיל אחריות על הנתבעת בגין התנהגותו של השליח מטעמה. נזיקין – אחריות – בחינתה נזיקין – אחריות – שילוחית 30   [נזיקין] תק (חד') 19789-05-18 יובל בר עוז נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (שלום; טלי מירום; 11/07/18) - 8 ע' בית המשפט הכיר באחריות הנתבעת לנזק הלא ממוני שנגרם לנתבע בעקבות שהפנתה אליו מכתב דרישה לתשלום סך של 16,000 ש"ח. נזיקין – אחריות – הוכחתה נזיקין – אחריות – בחינתה נזיקין – פיצויים – נזק לא ממוני 31   [ימאות] [דיון אזרחי] תא (חי') 67434-06-18 פ. א. ואי. קום בע"מ נ' צים שירותי ספנות משולבים בע"מ (שלום; אורי גולדקורן; 09/07/18) - 15 ע' נדחתה בקשה לעכב שחרור מטען ימי שהגיע לנמל חיפה. המחלוקת בין הצדדים עניינה בזכות לקבלת המטען על-פי שטרי מטען. ימאות – שטר מטען – משמעותו ימאות – הובלה ימית – שחרור מטענים דיון אזרחי – סעדים זמניים – שיקולים בהענקתם תעבורה 32   [תעבורה] בפת (חי') 1395-06-18 פרקליטות מחוז חיפה - פלילי נ' משה אילוז (תעבורה; אבישי קאופמן; 18/07/18) - 6 ע' בית המשפט קיבל, בחלקה, בקשה לפסילת רשיונו של המשיב עד תום ההליך המשפטי נגדו, אך הגביל את הפסילה לתקופה של 20 חודשים. תעבורה – פסילת רישיון – פסילת רישיון עד תום המשפט בתי-הדין הרבניים 33   [משפחה] (י-ם) 800693/ פלונית נ' פלוני (בתי-הדין הרבניים; נחום שמואל גורטלר, מיכאל עמוס, מימון נהרי; 11/06/18) - 15 ע' אי־מתן סעד של חיוב בגירושין למערערת שנמצא כי הפרה את הסכם הגירושין שאושר בביה"ד, כמו גם החלטות חלוטות של ביה"ד שניתנו בעניין והמשיכה במעשיה בעודה מלינה, שלא בתום לב, על עגינותה. משפחה – גירושין – הסכם גירושין משפחה – גירושין – חיוב בגירושין כתבי טענות 34   עא (חי') 57071-03-18 אסתר עקיש - ב"כ עו"ד שרעבי נסים נ' בנק לאומי לישראל (כתבי טענות; 26/03/18) - 9 ע' ערעור על פסק דין בו התקבלה בחלקה תביעת הבנק נגד המערערת לתשלום חובם של החייבים, מכוח ערבותם.

עליון

1   [משפט חוקתי] [פרשנות] בגץ 842/16 מולו טרונך אבבה נ' רשות האוכלוסין וההגירה (עליון; י' עמית, ע' גרוסקופף, א' חיות; 13/08/18) - 17 ע' עו"ד: רן רוזנברג, דורית לופו העותרים לא הצליחו להניח תשתית ראייתית שדי בה על מנת לשכנע בזכאותם לאשרת עולה מכוח סעיף 4א(א) לחוק השבות. משפט חוקתי – שבות – בני משפחה של יהודים פרשנות – דין – חוק השבות . עתירה שעניינה בבקשת העותרים, כי תינתן להם אשרת עולה מכוח סעיף 4א(א) לחוק השבות, התש"י-1950, המקנה זכות זו "גם לילד ולנכד של יהודי, לבן זוג של יהודי ולבן זוג של ילד ושל נכד של יהודי; להוציא אדם שהיה יהודי והמיר דתו מרצון". העתירה כורכת יחדיו את עניינם של כלל העותרים, 24 נשים וגברים אזרחי אתיופיה, אשר המשותף להם הוא זיקתם לאדם בשם מר אמברבר בן גולמה ז"ל (להלן: "מר אמברבר"). יצוין כי העותרים 18-1, אינם קשורים אל מר אמברבר בקשר דם, אלא הם צאצאיה של אשתו הראשונה (להלן: "גב' אלמיטו") מנישואיה המאוחרים לגבר אחר (מר כנפו) ובני זוגם (להלן: "עותרי הקבוצה הראשונה"). עותרי הקבוצה הראשונה טוענים לזכאות מכוח היותם צאצאיה של גב' אייטה, שהיא בתם של גב' אלמיטו ומר כנפו. מכוח יהדותה הנטענת של גב' אייטה מבקשים העותרים לעלות ארצה. העותרים 19-24, הם נכדיו של מר אמברבר מאשתו השלישית (גב' דסטיה), ובני זוגם (להלן: "עותרי הקבוצה השנייה"). עותרי הקבוצה השנייה טוענים לזכאות מכוח קשר משפחתי למר טרפה, בנו של מר אמברבר, אשר עפ"י טענתם הינו יהודי. . בג"ץ (מפי השופט ע' גרוסקופף, בהסכמת הנשיאה א' חיות והשופט י' עמית) דחה את העתירה מהטעמים הבאים: הסעיף הראשון לחוק השבות קובע כי כל יהודי זכאי לעלות ארצה. סעיף 4א לחוק, שנוסף במסגרת תיקון מס' 2 (התש"ל-1970) לחוק, מרחיב את היקף הזכאים לעלות ארצה גם לבני משפחתו של יהודי – ילדיו, נכדיו, וכן בני זוגם (בהתקיים תנאי הסעיף). התיקון חוקק על רקע התופעה של נישואי-תערובת, והרצון לתת מענה לחשש כי שלילת זכויות מבן-משפחה שאינו יהודי עלולה להניא יהודים מעלות ארצה, מחשש לפיצול משפחתם; סעיף 4(ב) לחוק השבות מגדיר יהודי לעניין חוק השבות כ"מי שנולד לאם יהודיה או שנתגייר, והוא אינו בן דת אחרת". צירוף הסעיפים 4א(א) ו-4(ב) מלמדנו כי זכאות לעלות מכוח סעיף 4א(א) תוכל לקום כאשר האדם מכוחו נתבעת הזכות נולד לאם יהודיה או שנתגייר, והוא אינו בן דת אחרת, וכאשר תובע הזכות אינו אדם שהיה יהודי והמיר דתו מרצון. לעניין נטל ההוכחה, נקבע בפסיקה כי הנטל הראשוני להבאת ראיות מינהליות להוכחות זכאות מכוח שבות רובץ על כתפי מבקש המעמד בישראל. לצורך הרמת נטל זה נדרשות ראיות אשר רשות סבירה הייתה מסתמכת עליהן ורואה בהן ראיות בעלות משקל וערך הוכחתי, בהתאם לנסיבות המקרה. מקום בו עמד המבקש בנטל הראשוני והביא ראיות מינהליות מספיקות, תקום לו "חזקת זכאות". חזקה זו אינה מחייבת את משרד הפנים לקבל את הבקשה, אך כאשר אין בנמצא ראיות לסתור, תוכל החזקה להתגבש לכדי זכות. בחינת התשתית הראייתית מעלה כי החלטת הרשות לדחות את בקשות העותרים מכוח סעיף 4א(א) לחוק השבות, מן הטעם כי לא הוכחה זכאותם, היא החלטה סבירה, העולה בקנה אחד עם הכללים שהותוו בפסיקה. החלטתה העדכנית של רשות האוכלוסין וההגירה לדחות את בקשתם של עותרי הקבוצה הראשונה, בוססה על המסקנה כי חומר הראיות תומך לכאורה באפשרות לפיה "גב' אייטה חיה כנוצריה, וכך גם אמה [גב' אלמיטו]". לפיכך עותרי הקבוצה הראשונה אינם זכאי שבות, וזאת גם אם נניח כי גב' אלמיטו ובתה, גב' אייטה, היו יהודיות בעבר. נימוק זה מעורר קושי, שכן השאלה האם חיים כנוצריה פוסלים את זכאותם של צאצאיה של אייטה לעלייה אינה שאלה פשוטה כלל ועיקר. סעיף 4ב לחוק השבות מגדיר "יהודי" כמי שנולד לאם יהודיה והוא אינו בן דת אחרת. השאלה מיהו "בן דת אחרת" לעניין תיקון מס' 2 זכתה לדיון נרחב בפסיקת בימ"ש זה. בבג"ץ 265/87 (להלן: "עניין ברספורד") המשנה לנשיא אלון אימץ את מבחן עולמה של היהדות, על מרכיביה הרוחניים וההיסטוריים, והשופט ברק את המבחן החילוני הליברלי. התוצאה, על פי שני המבחנים, הייתה באותו מקרה אחת, ולפיה "יהודים משיחיים" הם בני דת אחרת. גם המשנה לנשיא אלון וגם השופט ברק דחו את הגישה שהוצגה קודם לכן (בבג"ץ 563/77 בעניין דורפלינגר), אשר לפיה יש לבחון את המונח "בן דת אחרת" בהתאם לאמות המידה של הדת האחרת (באותו עניין, הנצרות). בבג"ץ 10226/08 בעניין זבידובסק, התווה השופט ניל הנדל מבחן מעשי יישומי לבדיקת מיהו "בן דת אחרת" – מבחן שיש בו לשיטתו כדי לייתר את הצורך בהכרעה בין הגישות השונות שהותוו בעניין ברספורד. לפי מבחן זה – כדי שיהודי ייחשב מומר לדת אחרת עליו לנקוט צעדים קיצוניים. עליו להיכנס לליבה של הדת האחרת. קביעה שמאן דהוא 'משומד' דורשת הזדהות עם הדת האחרת והתנהגות בהתאם. משמע, הבדיקה מתבצעת על פי מכלול של גורמים: התנהגות, כוונה, מודעות, הצהרה ונכונות להיכנס לתוככי הדת האחרת ולאמץ את סמליה. העניין נבחן תוך התבוננות בתמונה הכוללת. מלאכת יישומו של מבחן זה על נסיבות המקרה שלפנינו אינה פשוטה. גב' אייטה אינה עוד בין החיים. התשתית הראייתית שהונחה בעניינה דלה למדי, ומבוססת רובה ככולה על אמירותיהם של מי שלא זכו להכירה באופן אישי. על פיה, גב' אייטה היתה יהודיה, אך חיה כנוצריה פרק זמן משמעותי מאד מחייה. הנטל להוכיח כי גב' אייטה נולדה לאם יהודיה והיא אינה בת דת אחרת מוטל כאמור על העותרים. לעמדת ביהמ"ש הראיות שנסקרו אין בהן די להרמת נטל זה: את צפונות לבה וכוונותיה של גב' אייטה אין עוד אפשרות לבחון, ואילו המידע המוגבל שנמסר לגבי אורחות חייה, מעיד על "זיקה חזקה", לכאורה, בינה לבין הנצרות, בוודאי בממד הזמן. בנסיבות אלה, ביהמ"ש אינו סבור כי עותרי הקבוצה הראשונה הרימו את הנטל המוטל עליהם להוכחת זכאותם. מכאן שהחלטת הרשות לדחות את בקשת עותרי הקבוצה הראשונה מכוח סעיף 4א(א) לחוק השבות מן הטעם כי לא הוכחה זכאותם, היא החלטה העולה בקנה אחד עם הכללים שהותוו בפסיקה, והנופלת למתחם הסבירות. לפיכך אין הצדקה להתערב בה. בכל הנוגע לעותרי הקבוצה השנייה, העותרים ביקשו לתמוך את טענותיהם בעמדת הקייס עזריה ובעמדת הרב הדנה. אלא שבראיון שנערך עמו ציין הרב הדנה כי למיטב ידיעתו מר טרפה היה נשוי לאשה נוצריה, וכי הוא עצמו התנצר, ואילו הקייס עזריה מסר כי איננו יודע האם טרפה התנצר. מכאן שהראיות שהובאו על ידי העותרים, גם לו יינתן להן משקל מלא, אינן ראיות אשר רשות סבירה יכולה לקבלן כראיה להוכחת יהדותו של מר טרפה, ועל כן אין בכוחן להקים לעותרים "חזקת זכאות". חזרה למעלה

2   [בוררות] רעא 5507/18 ג'ו דן מור בע"מ נ' תהל מהנדסים ויועצים בע"מ (עליון; ד' מינץ; 13/08/18) - 10 ע' עו"ד: גיא פרל ההתערבות השיפוטית בפסק בוררות היא מוגבלת, והמגמה היא לצמצמה. אך צמצום זה אין משמעו הימנעות מוחלטת של ביהמ"ש מלבחון את פסק הבורר או מלפרשו. המשמעות היא בחינת פסק בוררות בכפוף לעילות המנויות בסעיף 24 לחוק הבוררות בלבד ובראי המגמה המבכרת את קיומו על פני ביטולו; פרשנות תכליתית לסעיף 24(5) לחוק מוליכה למסקנה כי רק אם סוגיה המצריכה הכרעה לא קיבלה ביטוי בפסק הבוררות, יש הצדקה לביטולו. בוררות – פסק בורר – התערבות בית-המשפט בוררות – פסק בורר – עילות ביטול בוררות – החלטות של בית-משפט – רשות ערעור . בר"ע על פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי במסגרתו נדחתה בקשת המבקשת לביטול פסק בוררות. לטענת המבקשת, פסיקת ביהמ"ש המחוזי מעקרת מתוכן את הוראת סעיף 24(5) לחוק הבוררות. עוד נטען כי שגה ביהמ"ש כשדחה את טענתה לביטול פסק הבוררות מכוח העילה הקבועה בסעיף 24(9). . ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקבעו: הגישה הננקטת כלפי בקשות רשות ערעור המתייחסות לפסקי דין שעניינם ביטול או אישור פסקי בוררות זהה לזו הננקטת כלפי עניינים המגיעים לבימ"ש זה ב"גלגול שלישי". על כן, רשות ערעור תינתן במקרים חריגים בלבד בהם מתעוררת שאלה עקרונית, משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים, או כאשר נגרם עיוות דין למי מהצדדים. ההשגות המועלות בבקשה זו נוגעות כולן לנסיבות הקונקרטיות של הסכסוך בין הצדדים, ואין בהן כדי להצדיק התערבות בימ"ש זה. אף אין לקבל את טענת המבקשת כי התערבות בימ"ש זה מוצדקת לשם תיקון השגיאות של הבורר או של ביהמ"ש. השגות על דבר טעויות שנפלו בפסק בורר מקומן, אם בכלל, בהליך של בר"ע מכוח סעיף 29ב לחוק. זאת, רק במקרים בהם הצדדים להסכם הבוררות התנו שעל הבורר לפסוק בהתאם לדין והסכימו כי ניתן לערער על פסק הבוררות מכוח סעיף זה. לא נמצא כי ההסכם בין הצדדים עונה על דרישות אלה, ומכל מקום טעויות בפסק הבורר אינן מקימות עילה לביטול פסק הבוררות מכוח סעיף 24 לחוק. משכך, ודאי שלא קמה עילה למתן רשות ערעור. השגות על טעויות בפסק דינו של ביהמ"ש המחוזי אמנם יכולות להישמע במסגרת זו, אולם אין בטעות כשלעצמה כדי להצדיק רשות ערעור. אשר להיקף הביקורת השיפוטית בעת דיון בבקשות לביטול פסק בוררות. ההתערבות השיפוטית בפסק בוררות היא מוגבלת, והמגמה היא לצמצמה ככל הניתן. אלא שצמצום ההתערבות השיפוטית אין משמעו הימנעות מוחלטת של ביהמ"ש מלבחון את פסק הבורר או מלפרשו. המשמעות היא בחינת פסק בוררות בכפוף לעילות המנויות בסעיף 24 בלבד ובראי המגמה המבכרת את קיומו על פני ביטולו. ביהמ"ש אינו חייב להורות על ביטול הפסק בהתקיים אחת או יותר מעילות הביטול המנויות בסעיף 24, אלא הוא רשאי להורות כן. על ביהמ"ש, בבואו לבחון פסק בוררות, להפעיל את שיקול הדעת שמסר לו המחוקק בראי תכלית החוק לחיזוק מעמד מוסד הבוררות. פרשנות לפיה על ביהמ"ש לבצע בחינה "בינארית" של עילות הביטול שבסעיף 24 לחוק, ולבטל פסק בוררות כל אימת שמתקיימת על פניה אחת מהן בהתעלם לחלוטין מנימוקי הפסק ופרטיו, אינה עולה בקנה אחד עם תכלית החוק. בראי האמור, אין יסוד למסקנה כי כל סוגיה שלא הוכרעה ע"י הבורר תצדיק את ביטול פסק הבוררות. פרשנות תכליתית לסעיף 24(5) לחוק מוליכה למסקנה כי רק אם סוגיה המצריכה הכרעה לא קיבלה ביטוי בפסק הבוררות, יש הצדקה לביטולו. מסקנה זו גם יכולה להתקבל מסעיף 26(א) לחוק, המאפשר להימנע מביטול פסק הבוררות גם בהתקיים עילת ביטול אם לא נגרם עיוות דין. בענייננו, ביהמ"ש עמד על ההנמקות שבבסיס הכרעת הבורר ומצא כי השאלה בדבר מיקום הדוברה אינה שאלה המצריכה הכרעה. הוא לא קבע זאת כלאחר יד, אלא התבסס על מכלול הראיות אשר הונחו לפני הבורר ומצא כי המחלוקת שבין הצדדים אכן באה לכדי פתרון בהסתמך על הסכמותיהם בלבד. פסק הדין מנומק ומבוסס, מסקנותיו מקובלות על ביהמ"ש העליון ולא נמצאה כל הצדקה להתערב בו. אשר לעילת הביטול הקבועה בסעיף 24(9), שעניינה תקנת הציבור. הפרשנות שהציגה המבקשת לקביעות הבורר חוטאת לאמת. הבורר לא קבע קביעה רחבה המעניקה שיקול דעת חד צדדי ואבסולוטי למזמין העבודה. הבורר קבע כי בנסיבות המקרה, לאחר בחינת אומד דעת הצדדים הקונקרטיים בעת כריתת ההסכם, זו הפרשנות שהצדדים עצמם התכוונו לתת לאמור בו. משכך, ובראי ההלכה הפסוקה לפיה יש לפרש עילה זו בצמצום, לא נמצא מקום להתערב בקביעת ביהמ"ש המחוזי גם לעניין זה. חזרה למעלה

3   [בתי סוהר] [דיון פלילי] רעב 5153/18 פלוני נ' מדינת ישראל שירות בתי הסוהר (עליון; ע' ברון; 13/08/18) - 8 ע' עו"ד: ענת גולדשטיין, אסתר בר ציון רשות ערעור על החלטות הנוגעות לעתירות אסיר, ובכלל זאת כשעסקינן בערעור ב"גלגול שלישי" על החלטה להפקיע את רישיון השחרור המותנה של אסיר, שמורה למקרים חריגים; ועדת השחרורים אינה קשורה בדיני הראיות ורשאית לקבל כל מידע שרלוונטי להחלטתה בהתאם לרף ההוכחה הנוהג לפני רשות מנהלית. אך מאחר שבשלילת חירות עסקינן, על הראיות המנהליות להיות ברמת הוכחה גבוהה. בתי סוהר – אסירים – שחרור על תנאי בתי סוהר – ועדת השחרורים – שיקוליה דיון פלילי – שחרור על תנאי – ביטולו דיון פלילי – ערעור – רשות ערעור . המבקש מרצה עונש מאסר בגין הרשעתו בהריגה ושיבוש מהלכי משפט. הבר"ע היא פסק דינו של בימ"ש לעניינים מנהליים בגדרו נדחתה עתירת המבקש כלפי החלטת ועדת השחרורים לבטל את שחרורו המותנה ממאסר. . ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקבעו: הלכה היא כי רשות ערעור על החלטות הנוגעות לעתירות אסיר, ובכלל זאת כאשר עסקינן בערעור ב"גלגול שלישי" על החלטה להפקיע את רישיון השחרור המותנה של אסיר, אינה ניתנת כדבר שבשגרה ושמורה לאותם מקרים חריגים שבהם מתעוררת שאלה משפטית או סוגיה עקרונית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים. הבקשה דנא נטועה היטב בנסיבותיו הפרטניות של המבקש וביישום הדין בעניינו, והיא אינה מעוררת שאלה משפטית או עקרונית המצדיקה מתן רשות ערעור. לגופם של דברים. ועדת השחרורים אינה קשורה בדיני הראיות ורשאית לקבל כל מידע שרלוונטי להחלטתה בהתאם לרף ההוכחה הנוהג לפני רשות מנהלית ובשונה מרף ההוכחה הנדרש בפלילים; ואולם מאחר שבשלילת חירות עסקינן, על הראיות המנהליות להיות ב"רמת הוכחה גבוהה". בענייננו הן ועדת השחרורים הן בימ"ש קמא שוכנעו כי המבקש הפר את תנאי שחרורו ואף ביצע פעילות אסורה בתחום הסמים. קביעות אלה התבססו על המידעים המודיעיניים שהוצגו לפניהם; שביחס אליהם נקבע כי הם בעלי מהימנות גבוהה. לאחר בחינת המידע החסוי, נמצא כי אין מקום להתערב בפסק הדין. לא נמצא להיעתר לטענתו החלופית של המבקש לפיה היה על ביהמ"ש להורות על קיצור תקופת המאסר שהושתה עליו. לא נמצא כי נפל פגם בשק"ד הוועדה ולא בפסק הדין, בין אם הוועדה פעלה מתוקף סמכותה לפי סעיף 20(א) לחוק ובין אם מתוקף סמכותה פי סעיף 21(א) לחוק. בנסיבות המקרה, בעיקר בהינתן הידיעות המודיעיניות המוצלבות שמצביעות על פעילות עבריינית ועל מסוכנות שנשקפת מהמבקש – לא נמצאו טעמים שמצדיקים להורות על החזרתו למאסר לתקופה הקצרה מתקופת התנאי. גם העובדה שבקשה ההפקעה הוגשה בשלהי תקופת התנאי, אין בה כדי לסייע בידי המבקש. נקודת המוצא לדיון היא שאסיר אינו אוחז בזכות קנויה לשחרור מוקדם ממאסר; וההחלטה להפקיע את רישיון השחרור המותנה בנסיבות המקרה, נגזרת מכך. בהחלטת השחרור הביעה הוועדה את אמונה במבקש, אולם משהמבקש לא השכיל להצדיק את האמון שניתן בו, ובפרט משלא מצא לשנות את דרכיו אף לאחר שהוזהר, הרי שדין "ההנחה" שניתנה לו להתבטל ואין מקום לשנות מפסק הדין. חזרה למעלה

4   [עונשין] [פרשנות] עפ 4143/17 מחמד עאבד נ' מדינת ישראל (עליון; י' עמית, ע' גרוסקופף, א' חיות; 13/08/18) - 50 ע' עו"ד: הילה גורני, אחמד חמזה יונס, מירב ח'ורי קעואר ערעור על פס"ד מחוזי בו הורשע המערער, עורך דין במקצועו, בשורה של עבירות ביטחוניות בגין העברת מסרים בין אסירי חמאס השוהים בבתי כלא שונים בישראל, ובין אסירי חמאס לגורמי חוץ ובעבירות כלכליות הקשורות לתמורה הכספית שקיבל עבור פעולותיו. הערעור על הכרעת הדין נדחה למעט זיכויו ממעשה אחד של מגע עם סוכן חוץ. הערעור על גזה"ד התקבל בחלקו באופן שהושת עליו עונש מאסר בפועל של 5.5 שנים חלף 7.5 שנים שגזר ביהמ"ש המחוזי. עונשין – עבירות – עבירות ביטחון עונשין – עבירות – מתן שירות להתאחדות בלתי מותרת עונשין – עבירות – מגע עם סוכן חוץ עונשין – עבירות – איסור פעולה ברכוש טרור פרשנות – דין – חוק המאבק בטרור עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות ביטחון . ערעור על פס"ד מחוזי בו הורשע המערער, עורך דין במקצועו, בשורה של עבירות ביטחוניות בגין העברת מסרים בין אסירי חמאס השוהים בבתי כלא שונים בישראל, ובין אסירי חמאס לגורמי חוץ. כמו כן, המערער הורשע בעבירות כלכליות הקשורות לתמורה הכספית שקיבל עבור פעולותיו. על המערער הושת עונש הכולל, בין היתר, שבע וחצי שנות מאסר בפועל, וכן חולטו כספים שנתפסו בביתו ובחשבון הבנק שלו. ערעורו של המערער על הכרעת הדין מתמקד בהרשעתו בעבירות הביטחוניות, וערעורו על גזר הדין מופנה נגד עונש המאסר וגובה הסכומים שחולטו. . ביהמ"ש העליון (מפי השופט י' עמית בהסכמת הנשיאה א' חיות והשופט ע' גרוסקופף) פסק: יש לדחות את הערעור על הכרעת הדין, זולת זיכוי המערער ממעשה אחד של מגע עם סוכן חוץ. יש לקבל באופן חלקי את ערעורו על גזר הדין, ולהשית על המערער עונש מאסר בפועל של חמש שנים וחצי, חלף עונש המאסר בפועל שנגזר עליו בביהמ"ש המחוזי. יתר רכיבי גזר הדין נותרו על כנם. המחלוקת העובדתית בין הצדדים מצומצמת ועיקרה נסב על שאלת מודעותו של המערער לזהות הגורמים עבורם פעל ולעובדה שהוא סיפק שירות לארגון החמאס. בעניין זה ביהמ"ש מקבל את מסקנת ביהמ"ש המחוזי, המעוגנת היטב בחומר הראיות, כי המערער היה מודע לטיב השירות שסיפק לחמאס. מסקנה זו עולה במישרין מתוכנם של חלק מן הדוחות שנכתבו על ידי המערער ומהודעותיו של המערער עצמו, והיא אף נשענת על ממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו בבימ"ש קמא. בהינתן שאין מחלוקת על תוכנם של הדוחות שנתפסו ונכתבו על ידי המערער (או אשתו), ביהמ"ש מסתפק בהתייחסות לדוחות ספורים המדגימים את העובדה שהשירות שסיפק המערער לחמאס חרג באופן ברור ממתן שירותים משפטיים, והמלמדים על התפקיד שמילא המערער במנגנון העברת המסרים בין אסירי חמאס בבתי הכלא השונים ובינם לבין גורמי חמאס השוהים מחוץ לכלא. כך, חלק גדול מהדוחות עסק בתיאום בין אסירים בבתי כלא שונים וגורמי חמאס, בין היתר לצורך תיאום צעדים ארגוניים ושביתות. דוח אחר התייחס לנושא של הברחת מכשירי טלפון לתוך הכלא. כן מתייחס ביהמ"ש למספר דוגמאות שיש בהן כדי להפריך את טענת המערער כי כלל לא היה מודע לכך שהוא משרת את חמאס, אלא סבר לתומו שהוא פועל מול עוה"ד פארס ורג'ב. בהמשך לכך עבר ביהמ"ש לבחינת העבירות בהן הורשע המערער. מתן שירות להתאחדות בלתי מותרת: עבירה זו עוגנה בשעתו בסעיף 85(1)(ג) לתקנות ההגנה. ברם, טרם מתו גזה"ד השתנה המצב הנורמטיבי – תקנה 85 לתקנות ההגנה בוטלה והוחלפה בעבירה הקבועה בסעיף 23 לחוק המאבק בטרור. העבירה החדשה היא מקלה לעומת העבירה שבוטלה ובדומה לנסיבות בע"פ 6434/15 בעניין שביר, יש לבחון את עניינו של המערער לפי סעיף 23 לחוק המאבק בטרור, וזאת הן לצורך הדיון באחריותו הפלילית הן לצורך הדיון בערעורו על גזר הדין. בהיות המערער אזרח ישראלי שסיפק שירות לחמאס מתוך תחומי מדינת ישראל ביהמ"ש מבהיר כי אמות המידה שהוזכרו בעניין שביר בנוגע לתחולת העבירה על תושבי עזה המספקים שירות לחמאס אינם רלוונטיים למקרה דנן. שלושת היסודות של עבירת מתן שירות לארגון טרור הם: א. מתן שירות או העמדת אמצעים לארגון טרור; ב. בשירות או באמצעים שניתנו יש כדי לאפשר, לסייע או לקדם את פעילות הארגון; ג. נותן השירות מודע לכך שהשירות ניתן לארגון טרור (מודע – לרבות "עצימת עיניים"). כפי שהוכח מחומר הראיות, שלושת היסודות האמורים מתקיימים במקרה דנן. בהקשר זה נפסק בין היתר, כי ניצול מעמדו של המערער כעורך דין לצורך העברת מסרים בין אסירים בבתי כלא שונים ובינם לבין גורמי חוץ של חמאס, מתוך הבנה כי הדבר נעשה לצורך קידום פעילותו הארגונית של חמאס, מהווה "מתן שירות" בצורתו הפשוטה והמובהקת ביותר. הודגש כי העובדה שהדוחות לא נשאו מסרים הקשורים במישרין לפעילות צבאית-טרוריסטית של חמאס, אלא היו ברובם בעלי תוכן ארגוני/פוליטי/הסברתי וכיו"ב, אינה גורעת מן העובדה שמדובר במתן שירות לארגון טרור. הדברים עולים מלשון העבירה שאינה מגבילה עצמה למתן שירותים שאינם "אזרחיים" באופיים; מדברי ההסבר המלמדים כי העבירה נועדה לחול גם על מתן שירות בעל אופי אזרחי שהוא בבסיסו "לגיטימי"; ומהפסיקה ארוכת השנים של בימ"ש זה שהכירה בכך ש"גם פעילות בעלת אופי אזרחי בארגון טרור טומנת בחובה סיכון ממשי לבטחון הציבור בישראל". לפנינו מקרה פשוט של מתן שירות לארגון טרור. במעשיו, המערער סיפק שירות של העברת מסרים בין אסירי חמאס בבתי כלא שונים ובינם לבין גורמי חוץ הקשורים לחמאס, שהיה בו כדי לחזק את פעילות חמאס. כל זאת ביודעין, תמורת כספים שקיבל במזומן ושעל קבלתם לא דיווח (ושחלקם הגדול שולם בעסקה סיבובית כנגד תשלומים שבוצעו ברצועת עזה). המערער עצמו הודה בחקירתו כי היה מודע לכך שהוא מספק שירות לחמאס וששכרו משולם על ידי חמאס, ודי בכך כדי לקבוע כי נתמלאו יסודות העבירה. למעלה מן הצורך, וכדי להמחיש עד כמה איתנה הרשעתו של המערער, ביהמ"ש מוסיף כי אמות המידה שהוזכרו בעניין שביר (שכאמור אינם רלוונטיים למקרה דנן), תומכות גם הן בהרשעת המערער. מגע עם סוכן חוץ: העבירות של מגע עם סוכן חוץ ואיסור פעולה ברכוש טרור הן "טפלות" ו-"נלוות" לעבירה העיקרית של מתן שירות לארגון טרור, ובמידה בלתי מבוטלת אף נגזרות ממנה. היסוד העובדתי של עבירת "מגע עם סוכן חוץ" הקבועה בסעיף 114 לחוק העונשין, מורכב משלושה רכיבים: קיומו של מגע; כי המגע היה עם "סוכן חוץ" (לפי הגדרתו המרחיבה בס"ק (ג)); והעדר הסבר סביר לכך מצדו של הנאשם. מדובר בעבירה התנהגותית, כך שאין צורך להוכיח פגיעה בפועל בביטחון המדינה ודי בקיומו של פוטנציאל לפגיעה. לצד זאת, ס"ק (ד) מקים לנאשם הגנה, מקום בו יוכיח כי לא עשה ולא התכוון לעשות דבר שיש בו כדי להביא לידי פגיעה בביטחון המדינה. במקרה דנא, המערער הורשע בעבירה זו בגין מגעיו עם: צאלח ערורי (להלן: ערורי), פעיל חמאס בכיר, היה בעבר ראש הזרוע הצבאית של חמאס בחברון; מחמוד רג'ב (להלן: רג'ב), עורך דין תושב עזה, עובד עם אגודת "אל-נור" – אגודה שהוקמה על ידי חמאס לשם תמיכה באסירי החמאס והוכרזה כהתאחדות בלתי מותרת; פיראס פידי (להלן: פידי), פעיל חמאס שביצע פיגועי טרור בישראל ושוחרר בעסקת שליט; ושני אסירים נוספים אלסייד ו-ברגותי – אסירי חמאס "בכירים" השפוטים ל-35 ו-67 מאסרי עולם בגין אחריותם לרציחתם של עשרות ישראלים. בהתייחס למגעיו של המערער עם אלסייד וברגותי, ביהמ"ש דוחה את טענת המערער כי מגע בין עורך דין לאסיר (שנסב על נושאים שאינם משפטיים) לעולם אינו יכול להיות "מגע עם סוכן חוץ". סוכן חוץ אינו חדל להיות סוכן חוץ מעצם הימצאותו מאחורי סורג ובריח. והרי אין חולק כי אלסייד וברגותי המשיכו להיות חברי חמאס גם בתקופת מאסרם. יתרה מכך, במקרה דנן עולה מחומר הראיות כי המערער כלל לא ייצג את אלסייד וברגותי. הוא לא סיפק כל הסבר ענייני למפגש עמם, זולת הטענה כי נשלח על ידי פארס משכם. אין להשקיף אפוא על מערכת היחסים שבין הצדדים כעל יחסי עורך דין-לקוח, והדברים שומטים במידה רבה את הקרקע תחת טענות המערער נגד הרשעתו בגין מגעיו עם השניים. בהתייחס למגעיו עם רג'ב ופידי, המערער עצמו הודה בחקירתו כי מערכת היחסים מול השניים כללה גם העברת מסרים שאינם משפטיים, וכי הוא היה ער לקשר שבין השניים לבין חמאס. אף אם נלך כברת דרך של ממש לטובת המערער ונניח כי הוא רק הסיק שהשניים קשורים לחמאס מבלי שידע זאת באופן פוזיטיבי (וביהמ"ש אינו סבור כך), הרי שיש לראותו כמי שעצם עיניו מרְאוֹת, ודי בכך כדי לגבש מודעות מצדו להיותם של השניים "סוכני חוץ". כן נדחתה טענת המערער לקיומו של הסבר סביר למעשיו. העברת מסרים בלתי-משפטיים מאסירי חמאס, ביניהם רבי-מרצחים, לגורמי חמאס בעזה, היא אקט שלא ניתן לתרצו בכך שהדברים נעשו אגב מערכת יחסים משפטית. אף הטענה כי המסרים "הבעייתיים" היוו אחוז קטן מתוך כלל המסרים הלגיטימיים, אינה מהווה הסבר שבכוחו "להכשיר" את המעשים הפסולים. שונים הם פני הדברים בכל בנוגע למגעיו של המערער עם ערורי. אמנם, אין חולק כי ערורי, מבכירי חמאס ששהה באותה העת בחו"ל, הוא "סוכן חוץ" וכי המערער, שייצג את ערורי בעבר, היה מודע לכך. חרף האמור, נמצא כי בנסיבות המקרה דנן, אין להרשיע את המערער בעבירה של מגע עם סוכן חוץ בגין שתי שיחות הטלפון שהתקיימו בין השניים. מדובר בשיחה קצרצרה, בין עורך דין ללקוחו-לשעבר, בשתי הפעמים היה זה ערורי שיצר קשר עם המערער; לפי גרסת המערער, שלא נסתרה, ערורי (שגורש לחו"ל) התקשר כדי להתעניין בדבר הטיפול המשפטי באחיינו, שיוצג גם הוא על ידי המערער באותן שנים; בשתי השיחות, שנמשכו כדקה, מלבד התעניינותו של ערורי לגבי הטיפול באחיינו, ערורי שאל את המערער אם שולם לו חוב משנת 2010. בימ"ש קמא שם את הדגש על העובדה שהשיחה לא הייתה אך שיחת חולין שהתמצתה בהתעניינות בתיק משפטי זה או אחר, אלא התייחסה גם לתשלום החוב, וזאת מתוקף מעמדו הבכיר של ערורי בתנועת חמאס. לעמדת בימ"ש זה, בנסיבות הייחודיות של המקרה, משעה שאין חולק על תוכן השיחות ועל נסיבות התרחשותן, ניתן לקבל את הסברו של המערער לקיומן של השיחות. איסור פעולה ברכוש טרור: עיקר הערעור בנוגע לעבירות אלה מושתת על הטענה כי המערער כלל לא סיפק שירות לחמאס, אלא עסק בייצוג משפטי וקיבל תמורה בשל כך בלבד, ולפיכך אין מדובר ברכוש טרור. דא עקא, שלנוכח הקביעה לעיל כי השירותים שסיפק המערער חרגו משירותים משפטיים; כי הוא קיבל תשלום עבור שירותים אלו; וכי יש להותיר את הרשעת המערער בעבירה של מתן שירות לארגון טרור על כנה – הרי שבכך נשמטת הקרקע תחת טענתו זו. אף טענתו כי מרבית הכספים שולמו לו עבור שירותים משפטיים, אין בה כדי להושיעו. המערער הורשע בעבירה לפי סעיף 9(א)(2) לחוק המאבק בטרור, בגין הכספים ששילשל לכיסו לאחר שהועברו לו על ידי פארס ושליחיו של רג'ב; ובעבירה לפי סעיף 8(א) בגין הכספים שהעביר לפארס לאחר שנמסרו לו על ידי השליחים של רג'ב. השאלה הצריכה לענייננו היא האם קבלת כספים או העברתם הן בגדר "פעולות ברכוש טרור" היכולות לגבש עבירות אלו? עיון בהגדרות המופיעות בחוק איסור מימון טרור מעלה כי התשובה לכך חיובית. בהקשר זה נפסק בין היתר כי התיבה "רכוש" כוללת גם כספים; "פעולה ברכוש" כוללת גם פעולות של קבלה, מסירה ו-תיווך; ודי בכך שמדובר ברכוש שהוא של ארגון טרור כדי להיחשב "רכוש טרור". מכאן, שפעולות של קבלת כספים השייכים לארגון טרור והעברתם לאחר – כפי שביצע המערער – מגבשות עבירה של "פעולה ברכוש טרור" לפי סעיף 9(א)(2) לחוק. בכל הנוגע לעבירה הקבועה בסעיף 8 לחוק איסור מימון טרור צוין כי עבירה זו חמורה מזו הקבועה בסעיף 9. כך, העבירה בסעיף 9 היא של פעולה ברכוש טרור והעונש בגינה הוא 7 שנות מאסר, בעוד שהעבירה בסעיף 8 עניינה ב"פעולה ברכוש למטרות טרור" והעונש בגינה הוא 10 שנות מאסר. לפי לשון הסעיף, עשיית פעולה ברכוש במטרה לאפשר או לקדם פעילות של ארגון טרור מגבשת את היסוד העובדתי של העבירה; ואילו לצורך התגבשות היסוד הנפשי של "מטרה", די ב"ראיה מראש לפחות את אחת האפשרויות כאפשרות קרובה לוודאי" (סעיף 8(א)(2)). במקרה דנן, הקביעה כי המערער ראה, כאפשרות קרובה לוודאי, שפעולותיו מאפשרות את המשך ההתקשרות של חמאס עם אסיריו ובכך מקדמות את פעילותו, היא קביעה מבוססת שאין מקום להתערב בה. המערער לא השיג בערעורו על הרשעתו בעבירות לפי חוק איסור הלבנת הון. מכל מקום, בהינתן שהעבירה של מתן שירות להתאחדות בלתי מותרת והעבירות לפי חוק איסור מימון טרור בהן הורשע המערער הן עבירות מקור – הרי שגם הרשעתו בעבירה זו דינה להישאר על כנה. הערעור על גזר הדין: ככלל, מקובלים על ביהמ"ש עיקרי דבריו של בימ"ש קמא באשר לחומרה הטמונה במעשיו של המערער והסכנה הטמונה בתפקיד שמילא המערער במנגנון העברת המסרים של חמאס אשר אין להקל בה ראש. למרות האמור, בהתחשב במכלול הנסיבות, בהן כי המערער לא הואשם בהעברת מסרים לצורך תיאום פיגוע טרור אלא בהעברת מסרים הקשורים לתיאום פעולות "ארגוניות", עברו הנקי, מדיניות הענישה הנוהגת וזיכויו של המערער ממעשה אחד של מגע עם סוכן חוץ, ביהמ"ש סבור כי יש מקום להקל במידת מה בעונשו של המערער ולהשית על המערער עונש מאסר בפועל של 5.5 שנים, חלף 7.5 שנים שהושתו עליו בביהמ"ש המחוזי. יתר רכיבי גזר הדין יעמדו על כנם. טענות המערער נגד חילוט כספו נדחו. בהקשר זה התקבלו טענות המשיבה כי העבירות שביצע המערער אינן תחומות ל-18 הדוחות שהעביר, וכי עצם העמדת הפלטפורמה לרשות חמאס, שבאמצעותה הועברו מסרים שאינם משפטיים בין אסירי חמאס בבתי כלא שונים ובינם לבין גורמי חמאס בעזה, מהווה עבירה של מתן שירות לארגון טרור. לפיכך, אין לקבל את טענת המערער כי יש "לבודד" ולחלט רק את הכספים שקיבל כביכול עבור 18 הדוחות שפורטו בהכרעת דינו של ביהמ"ש המחוזי. מה עוד, שהמערער עצמו ערבב את כל הכספים כולם והחזיקם כמקשה אחת, ואף בכך יש כדי לתמוך בהחלטה לחלטם. חזרה למעלה

5   [דיון אזרחי] עא 3849/16 יוסף פרייברון נ' בולוס גד תיירות ומלונאות בע"מ (עליון; י' עמית, מ' מזוז, ד' מינץ; 12/08/18) - 10 ע' עו"ד: דורון דן דנה שורץ אשתר, נעים מוסא, אחמד מועיין דבאח, רון פלג, גלעד שיף מילי פנחס, אמיר בן ארצי, ד"ר אלעד פלד, הדס בקל, גיל רון, מיכל מודעי הרצברג לא נמצאה בהחלטת בימ"ש קמא לדחות את רוב הטענות שנכללו בבקשת האישור טעות המצדיקה את התערבות ערכאת הערעור, ונמצא לאמץ את ההחלטה לפי תקנה 460(ב) לתקסד"א. בתוך כך, לא נמצאה סיבה מספקת לבחון מחדש את החלטותיו של בימ"ש קמא לגבי אופן ניהול ההליך. הליך של בקשה לאישור תובענה ייצוגית הוא הליך מיוחד ומורכב, ויש לכך השלכות גם על סדרי הדין. דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – דחיית בקשה לאשר תובענה כייצוגית דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – החלטות דיוניות דיון אזרחי – ערעור – דחייה לפי תקנה 460(ב) לתקסד`א ‏ . ערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי ולפיה נדחו חלקים רבים מהבקשה לאישור תובענה ייצוגית, והיא נדחתה כלפי חלק מהנתבעים. הבקשה עניינה בקריסת המשיבה 1 וטענות להטעיית הציבור בתשקיף ובדוחות שהמשיבה 1 פרסמה לאחר ההנפקה. מקום מרכזי בטענות המערער בערעור הוקדש לאחריותם של הנאמן ורואי החשבון. בנוסף העלה המערער טענות לגבי החלטות דיוניות שהתקבלו. . ביהמ"ש העליון דחה את הערעור בקבעו: לא נמצאה בהחלטת בימ"ש קמא טעות המצדיקה את התערבות ערכאת הערעור, ונמצא לאמץ את ההחלטה לפי תקנה 460(ב) לתקסד"א. אכן, התמונה בכללותה אינה מלבבת. מבלי להידרש לטענה כי החברה קרסה בגלל המשבר בשוק התיירות בעקבות פרוץ האינתיפאדה השנייה, ברי כי לא כל בעלי התפקידים הרלוונטיים פעלו כיאות, בלשון המעטה. עם זאת, בנסיבות העניין, בימ"ש קמא הגיע למסקנה כי המערער הניח יסוד מספק רק להיבט אחד של תביעתו, ולגבי היתר לא הורם הנטל להראות "אפשרות סבירה" שהתובענה תוכרע לטובת הקבוצה (סעיף 8(א) לחוק תובענות ייצוגיות). מסקנה זו יש לקבלה. לא נמצאה סיבה מספקת לבחון מחדש, במסגרת הליך זה, את החלטותיו של בימ"ש קמא לגבי אופן ניהול ההליך. הליך של בקשה לאישור תובענה ייצוגית הוא הליך מיוחד ומורכב, ויש לכך השלכות גם על סדרי הדין. בענייננו, בימ"ש קמא נהג כחכמתו וניהל את ההליך בהתאם לחומר הראיות הראשוני שנפרש בפניו, וגם אם כיום ניתן לפתח דיון בחלק מן הסוגיות שהוזכרו בערעור, עדיין לא נמצא כי נפגעה זכות דיונית של המערער. שיקול נוסף התומך במסקנה זו הוא התמשכות ההליכים המשפטיים בפרשה. בנקודה אחת נמצא להתערב בהחלטת בימ"ש קמא: ביהמ"ש הורה על מחיקת התביעה נגד בעל השליטה שנפטר, ולפחות בהיבט הדיוני, הרי שעזבונו נכנס בנעליו. ראוי להבהיר כי העובדה שמדובר באג"ח שמלכתחילה הוגדרו בסיכון גבוה – אינה גורעת מחשיבות ההקפדה על תנאי ההנפקה והבטוחות שהוגדרו. על מנת ששוק ההון יתפקד בצורה יעילה, בעלי התפקידים הרלוונטיים צריכים לעמוד על המשמר, למלא את חובותיהם ולהגן על ציבור המשקיעים גם כאשר מדובר בהשקעה בסיכון גבוה, ושמא אף ביתר שאת. חזרה למעלה

6   [פשיטת רגל] [בתי-משפט] רעא 2968/18 פלוני נ' פלוני (עליון; ע' גרוסקופף; 12/08/18) - 7 ע' עו"ד: חגי שדה נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש המחוזי במסגרתה נקצב סכום המזונות החודשי שעל משיב 1, המצוי בהליכי פשיטת רגל, לשלם עבור המבקשים, ילדיו הקטינים. נפסק כי, בימ"ש קמא איזן בין האינטרסים של כל הצדדים וכי לא נפלה טעות יסודית בהחלטה המצדיקה התערבות של ערכאת הערעור. פשיטת רגל – הליכי פשיטת רגל – קציבת מזונות פשיטת רגל – כינוס נכסים – הקצבה לזכאי למזונות פשיטת רגל – מנהל מיוחד – ניהול נכסי החייב בתי-משפט – ערעור – התערבות ערכאת ערעור בתי-משפט – פסק-דין – חובת הנמקה . בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש המחוזי במסגרתה נקצב סכום המזונות החודשי שעל המשיב 1 (להלן: המשיב), המצוי בהליכי פשיטת רגל, לשלם עבור שני ילדיו הקטינים (להלן: המבקשים) על סך של 3,000 ₪. בבקשה נטען לביטול החלטת בימ"ש קמא ולהורות כי המשיב ישלם את מלוא דמי המזונות שדרשו. בבקשה נטען כי לא ניתנה למבקשים זכות תשובה לתגובת הכנ"ר טרם מתן ההחלטה וכי החלטת בימ"ש קמא לא מנומקת. עוד נטען נגד התנהלות משיבה 3 (להלן: המנהלת המיוחדת), הן לעניין הגשת הבקשה להגדלת צו התשלומים החודשי על חשבון קציבת המזונות, והן לעניין מועד קיום חקירת מצבו הכלכלי של המשיב, שלטענתם התקיימה רק לאחר הבקשה להגדלת צו התשלומים. . בית המשפט העליון (השופט ע' גרוסקופף) דחה את הבקשה ופסק כי: החלטה של בית המשפט לפשיטת רגל בדבר קציבת מזונות מצריכה איזון בין האינטרסים המתחרים של נושי החייב, הזכאים לדמי מזונות והחייב עצמו. מלאכת איזון זו תלויה בנסיבות הקונקרטיות של כל מקרה. על כן, מדובר בעניין שלגביו מסור לבית המשפט של פשיטת הרגל שיקול דעת רחב, שככלל ערכאת הערעור אינה מתערבת בו, אלא אם נפלה טעות יסודית בהחלטתו. המבקשים לא הצליחו להצביע על טעות מסוג זה. בימ"ש קמא איזן בין האינטרסים של כל הצדדים, והעמיד את סכום המזונות החודשי בשיעור שהמליצו המנהלת המיוחדת והכנ"ר. אשר לזכות התשובה לתגובת הכנ"ר, ככלל אין מקום למתן החלטה כל עוד לא הגיבו המשיבים לבקשה, וכל עוד לא השיבו המבקשים לתגובת המשיבים. טענה כי נמנעה ממבקש זכות התגובה לתשובת המשיב עשויה להביא לביטול ההחלטה השיפוטית שניתנה עובר להגשת תשובה. ואולם, במקרה דנן המבקשים הגישו תשובתם לתגובת המשיב והמנהלת המיוחדת, אך לא התאפשר להם לעשות כן באשר לתגובת הכנ"ר. לכן, לא ניתן לומר כי נמנעה מהם זכות התשובה כליל. לעיתים מתן זכות תשובה נוספת הוא "טכני" בעיקרו שאין בו כדי להוסיף. במסגרת הבקשה המבקשים לא העלו טענות נוספות על בקשתם בכלל, ועל תגובת הכנ"ר בפרט, שהיה בהן כדי לשנות את החלטת בימ"ש קמא. בנסיבות אלה, לא נמצא בטענה זו טעם מספיק לביטול החלטת בימ"ש קמא; אשר להנמקה של החלטת בימ"ש קמא, ככלל, מספיק שההנמקה תהא קצרה ותכליתית, ובימ"ש יכול במסגרתה להסתמך על המלצת בעלי תפקיד, שהם הגורמים המקצועיים האובייקטיבים המלווים את הליך פשיטת הרגל. במקרה זה מתקיימת דרישה זו. אשר לטענות ביחס להתנהלות המנהלת המיוחדת בעניין הבקשה להגדלת צו התשלומים החודשי, המנהלת המיוחדת ציינה בתגובתה לבקשה לקציבת מזונות כי היא צפויה לבקש הגדלה של צו התשלומים החודשי שהיה נמוך בעליל ואין בבקשה זו, כשלעצמה, דבר העשוי להעיד על פגם בהתנהלותה. במקרים של פשיטת רגל, המשאבים של החייב מוגבלים. אמנם הסכום שמשולם למבקשים אינו מלוא סכום המזונות שנפסק לזכותם על ידי בימ"ש לענייני משפחה, אך פסיקת מלוא הסכום היתה גורעת מהסכום שיכול החייב לשלם לקופת פשיטת הרגל, דהיינו פוגעת בטובת שאר נושי המשיב; חקירת המשיב, שביצעה המנהלת המיוחדת, הייתה בגדר חקירה משלימה בעקבות בקשה להגדלת צו התשלומים החודשי, ולא נמצא כי רק לאחר החלטת בימ"ש קמא החלה המנהלת המיוחדת לחקור לראשונה את מצבו הכלכלי האמיתי של המשיב. חזרה למעלה

7   [דיון פלילי] רעפ 4472/18 יונתן שמואל ירושלמי נ' מדינת ישראל (עליון; ד' מינץ; 12/08/18) - 7 ע' עו"ד: הקביעה לפיה אין מקום לאפשר למבקש לחזור בו מהודאתו מגלמת בתוכה את הקביעה שההודאה ניתנה באופן חופשי ומרצון. המדובר בקביעה עובדתית שלא בנקל תתערב בה ערכאת ערעור, וביתר שאת שעה שמדובר ב"גלגול שלישי". דיון פלילי – ערעור – רשות ערעור דיון פלילי – ערעור – עונש דיון פלילי – ערעור – אי-התערבות בממצאים עובדתיים דיון פלילי – הודאה – חזרה מהודאה . המבקש הורשע, ע"פ הודאתו, בעבירות של מעשה פזיזות ורשלנות, תקיפת שוטר ותקיפת שוטר בנסיבות מחמירות. בהמשך, ולאחר שהוחלף הסנגור, הגיש המבקש בקשה להתיר לו לחזור בו מהודאתו ולבטל את הרשעתו. הבקשה נדחתה. בגזר הדין הושתו על המבקש 10 חודשי מאסר בפועל ועונשים נוספים. ערעור המבקש על ההחלטה שלא לאפשר למבקש לחזור בו מהודאתו נדחה, ערעור על גזר הדין התקבל חלקית כך שעונש המאסר הועמד על 8 חודשים. מכאן הבר"ע. . ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקבעו: הלכה ידועה היא כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן ככלל רק במקרים בהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית החורגת מעניינם של הצדדים להליך, או כאשר יש בטענות המבקש כדי להצביע על קיומו של עיוות דין או אי-צדק חמור בעניינו. לא נמצא כי הבקשה דנן מעוררת שאלה עקרונית או כי שיקולי צדק מצדיקים את התערבותו של בימ"ש זה. לגופו של עניין, לא נמצא ממש בטענות המבקש. הקביעה לפיה אין מקום לאפשר למבקש לחזור בו מהודאתו מגלמת בתוכה את הקביעה שההודאה ניתנה באופן חופשי ומרצון. המדובר בקביעה עובדתית שלא בנקל תתערב בה ערכאת ערעור, וביתר שאת שעה שמדובר ב"גלגול שלישי". לא נמצא כי המקרה דנן מצדיק חריגה מכלל זה. אשר לעונש. נסיבותיו האישיות של המבקש לא נעלמו מעיני הערכאות קמא וניתן להן משקל משמעותי בגזירת עונשו. נוכח האמור, ובשים לב להלכה לפיה רשות ערעור נגד חומרת העונש תינתן במקרים נדירים במיוחד, בהם ניכרת סטייה משמעותית ממדיניות הענישה הנוהגת בעבירות דומות, לא נמצא מקום להתערב בגזר דינו של המבקש. חזרה למעלה

8   [בתי סוהר] רעב 3450/18 טל מוסקוביץ נ' מדינת ישראל (עליון; מ' מזוז, ד' מינץ, א' חיות; 12/08/18) - 10 ע' עו"ד: רותם סלמה, שלומי שרון, רונית ברוך אבישר, מעיין דבוש מבחינת האינטרס הציבורי, ולא רק מבחינתו האישית של המבקש, ובהינתן שהפעם נרתמה גם רש"א למשימה – נכון להורות כי המבקש ישוחרר כעת בשחרור על תנאי בהתאם לתכנית המפורטת שהוכנה עבורו ע"י רש"א, שהיא תכנית שיקום והשתלבות בקהילה בפיקוח רש"א. בתי סוהר – אסירים – שחרור על תנאי . המבקש מרצה מאסר בגין הרשעתו בעבירה של ניסיון רצח. תקופת שני-השליש של מאסרו חלפה כבר לפני יותר משלוש שנים, ושתי בקשותיו לשחרור מוקדם נדחו. לאחרונה נדונה בקשתו השלישית, לאחר שהמבקש התמיד בטיפול ועבר אבחונים פסיכיאטריים ופסיכולוגיים, וועדת השחרורים החליטה להורות על שחרורו. עתירת המדינה לבימ"ש לעניינים מנהליים התקבלה, ומכאן הבר"ע. השאלה העיקרית המתעוררת בבקשה נוגעת לאינטרס הציבורי בדבר אפשרות שחרורו המוקדם של המבקש. . ביהמ"ש העליון דן בבקשה כבערעור וקיבל את הערעור בקבעו: השאלה העומדת להכרעה היא שאלה של איזון. השיקולים שיש לשקול לעניין זה הם שאלת המסוכנות הנשקפת מהמבקש לשלום הציבור (סעיף 2 לחוק שחרור על תנאי), לצד שיקולים המנויים בסעיף 9 לחוק, בהם: העבירה שבשלה נושא האסיר עונש מאסר; הרשעות קודמות; הליכים פליליים תלויים ועומדים; דיונים קודמים בוועדות בעניינו של האסיר והחלטות בהם; התנהגות האסיר במהלך תקופת מאסרו; הליכי שיקום וחוות דעת הגורמים המקצועיים; חוו"ד של גורמי שב"ס; וחוו"ד של רש"א. המבקש עבר כברת דרך ארוכה ומשמעותית. התנהגותו בכלא לכל אורך תקופת מאסרו הייתה חיובית ביותר ולא נרשמו לחובתו כל אירועי משמעת; הוא הקפיד להשתלב בקבוצות טיפול שונות ולהתמיד בטיפולים פרטניים שאילצו אותו להתמודד עם בעיותיו המורכבות ולהתבונן בנבכי נפשו; ובנוסף, גם לאחר ששתי בקשותיו לשחרור מוקדם נדחו, לא מעד ולא נתן למפח הנפש להסיתו מהמסלול הטיפולי. המבקש ריצה כבר את רובו המוחלט של העונש שנגזר עליו. הערכת גורמי המקצוע היא כי מדובר באסיר שקט וחיובי, העומד היטב במבחן המציאות, ללא עבירות משמעת, מתפקד היטב בחופשות וזוכה לחוות דעת חיוביות מצד גורמי טיפול. הוא עבר טיפול פסיכולוגי נוסף, ובאבחון הנוכחי הראה יכולת טובה יותר לניהול מתחים והימנעות מצבירת כעס. אמנם המבקש נמצא עדיין כבעל מסוכנות בינונית, אך זאת בעיקר על בסיס "גורמים סטאטיים", היינו גורמים בעברו שאינם ניתנים לשינוי. באבחון הפסיכולוגי האחרון הודגש כי חשוב שהמבקש ייעזר בגורמי טיפול גם לאחר שחרורו. הדגשה זו מחדדת את הברירה האמיתית: להורות שהמבקש ישלים את מלוא תקופת מאסרו, כאשר ההליכים הטיפוליים בכלא בעניינו ככלל מוצו, ובתום התקופה הוא ישתחרר ללא פיקוח וללא תכנית ייעודית שתסייע להשתלבותו בחברה? או שמא מוטב כי ישוחרר כעת בשחרור על תנאי בהתאם לתכנית המפורטת שהוכנה עבורו ע"י רש"א, שהיא תכנית שיקום והשתלבות בקהילה בפיקוח רש"א, הכוללת שילוב בטיפול פסיכולוגי, טיפול קבוצתי ייעודי, מעקב פסיכיאטרי, תעסוקה ופיקוח אלקטרוני? נראה כי דווקא מבחינת האינטרס הציבורי והרצון למנוע ככל הניתן חשיפה של הציבור הרחב לסכנה – ולא רק מבחינתו האישית של המבקש, ובהינתן שהפעם נרתמה גם רש"א למשימה, נכון בנקודת זמן זו לבחור בחלופה השנייה. המדובר בסופו של יום במעין "ניהול סיכונים", ובהכרעה לפיה עדיף שהמבקש יחזור באופן מדורג לחברה ולחיים הציבוריים, תוך פיקוח, עם כלים טיפוליים שיסייעו לו להתמודד עם בעיות וקשיים שעלולים להתעורר מעצם היציאה מהמסגרת הנוקשה של הכלא, ובאמצעות הצבת מסגרת יציבה של שגרה. אם כן, החלטת ועדת השחרורים תושב על כנה. זאת, בכפוף להארכת התכנית של רש"א באופן שהיא תימשך עד למועד סיום ריצוי עונשו המלא של המבקש. חזרה למעלה

9   [עונשין] עפ 8574/17 שירי סובול נ' מדינת ישראל (עליון; נ' הנדל, מ' מזוז, ג' קרא; 12/08/18) - 7 ע' עו"ד: עידית פרג'ון, ברכה וייס, אלי כהן, איריס טוביאנה, גיל פרידמן נדחה ערעור על עונש המאסר בפועל בן 6 השנים שהושת על המערערת בגין הרשעתה בשידול לחבלה בכוונה מחמירה באחותה המנוחה, ובסיוע לרוצח המנוחה לאחר מעשה. נפסק כי, נסיבות ביצוע העבירות חמורות ונמצאות ברף הגבוה של המעשים וכי על העונש לשקף את חומרת המעשים ואת מידת הפגיעה בערכים המוגנים. העונש מגלם איזון ראוי בין נסיבותיה האישיות של המערערת וחומרת מעשיה ואין עילה להתערב בו. עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות אלימות עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: שיקולים עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: התערבות ערכאת ערעור עונשין – עבירות – חבלה בכוונה מחמירה . הילית סובול (להלן: המנוחה) נרצחה בדקירות סכין בחדר המדרגות שמחוץ לדירתה. ערן דוד (להלן: הנאשם), הודה והורשע במסגרת הסדר טיעון ברציחתה. המערערת, אחותה התאומה של המנוחה, הודתה והורשעה אף היא במסגרת הסדר טיעון בשידול לחבלה בכוונה מחמירה במנוחה ובכך שסייעה לנאשם לאחר המעשה. בימ"ש המחוזי גזר על המערערת 6 שנות מאסר בפועל ועונש מאסר מותנה. מכאן הערעור, המופנה נגד חומרת גזר הדין. . בית המשפט העליון (מפי השופט ג' קרא ובהסכמת השופטים הנדל ומזוז) דחה את הערעור ופסק כי: המערערת הורשעה בביצוע עבירה של שידול לחבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329 לחוק העונשין, שהעונש המרבי הקבוע לצדה עומד על 20 שנות מאסר. חלקה של המערערת בפרשה הינו משמעותי בהיותה הכוח המניע למעשי האלימות כלפי המנוחה. בנוסף, המערערת הורשעה בעבירה של סיוע לאחר מעשה, בכך שהסתירה את כלי ביצוע הרצח ואביזרים נוספים, החביאה את הנאשם בחדר בדירה ומנעה את כניסת המשטרה לתוכו. כשהגיעו השוטרים לדירה, מסרה להם המערערת בכזב כי אדם אחר דקר את המנוחה. נסיבות ביצוע העבירות חמורות, מעידות על תכנון, ונמצאות ברף הגבוה של המעשים. עם כל ההבנה למצבה של אמה של המערערת, הסובלת ממחלה ממארת, יש לזכור כי בבוא בימ"ש לגזור את הדין אל לו לשכוח את קורבן העבירה. על המערערת ליתן את הדין על מעשיה ועל העונש לשקף את חומרת המעשים ומידת הפגיעה בערכים המוגנים - שלמות הגוף והביטחון האישי, שמירת התא המשפחתי ושמירה על שלטון החוק. אין להתעלם מנסיבותיה של המערערת, אך עם זאת, העונש שנגזר על המערערת ומיקומו בתחתית המתחם שנקבע (בין חמש וחצי לעשר שנות מאסר בפועל) מגלמים את אותה התחשבות בנסיבות האישיות. גם נסיבות חייה הקשות של המערערת נלקחו בחשבון בעת גזירת הדין. העונש שהושת על המערערת עומד בתחתית המתחם שקבע בימ"ש המחוזי, נמצא בטווח המוסכם על הצדדים בהסדר הטיעון, ולא חורג ממדיניות הענישה הנוהגת. במכלול הנסיבות, העונש מגלם איזון ראוי בין נסיבותיה האישיות של המערערת ובין חומרת מעשיה. בהינתן כל אלה, לא נמצאה עילה להתערבות בעונש. חזרה למעלה

עבודה ארצי

10   [מסים] [ביטוח לאומי] עע (ארצי) 45848-11-16 פלוני נ' מדינת ישראל רשות המיסים (עבודה; סיגל דוידוב מוטולה, רועי פוליאק, אילן סופר; 02/08/18) - 17 ע' עו"ד: יצחק פרדמן, עופר קרינסקי ביה"ד הארצי פסק כי, החלטת ועדה רפואית הפועלת מכח חוק הנקוב בסעיף 9(5)(א)(א) לפקודת מס הכנסה בדבר דרגת נכות של נכה, תחייב את המשיבה, אף אם שיעור הנכות כשלעצמו אינו מזכה בפטור לפי סעיף 9(5) לפקודה, והמשיבה אינה מוסמכת להעמיד את הנכה לבדיקה נוספת בגין אותה פגימה; לפיכך, המערער, בעל נכות נפשית מכח חוק נרדפי הנאצים הנקוב בסעיף 9(5)(א)(א) לפקודה, זכאי לפטור ממס הכנסה לפי סעיף 9(5) לפקודה, מהמועד הרלוונטי לבקשתו. מסים – מס הכנסה – פטור ממס לנכה מסים – מס הכנסה – פטור ממס ביטוח לאומי – נכות – ועדות רפואיות . ערעור על פסק דין של ביה"ד האזורי, בו נדחה ערעור המערער על החלטת ועדה רפואית לעררים של המשיבה. הערעור מעלה שאלה משפטית שטרם לובנה בפסיקה ועניינו בשאלה האם המערער, ניצול שואה הסובל מבעיות רפואיות רבות, שהוכר כבעל נכות נפשית בשיעור של 30% לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, זכאי כי בחישוב השיעור המשוקלל של נכותו לצורך קבלת פטור מתשלום מס הכנסה לפי סעיף 9(5) לפקודת מס הכנסה (להלן: הפקודה), יובא בחשבון שיעור נכותו לפי חוק נרדפי הנאצים, כעמדת המערער, או שמא על הוועדה הרפואית הבוחנת את נכותו מכח הפקודה לבחון מחדש את שיעור הנכות הנפשית כפי שטענה המשיבה ונקבע בפסק הדין קמא. . בית הדין הארצי לעבודה (מפי השופט פוליאק ובהסכמת השופטים ס' דוידוב-מוטולה, א' סופר) קיבל את הערעור ופסק כי: המחלוקת מתמקדת בסוגית תחולת סעיפים 9(5)(א)(א) ו-9(5)(ב) לפקודה. המערער טוען, כי כל אימת שנקבע שיעור נכות מכח אחד מהחוקים המפורטים בסעיף 9(5)(א)(א) לפקודה: חוק הנכים (תגמולים ושיקום), חוק נכי המלחמה בנאצים, חוק נכי רדיפות הנאצים, חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, פרק ג', פרק ו'2 ופרק ט'2 לחוק הביטוח הלאומי, חוק לפיצוי נפגעי גזזת (להלן: החוקים הרלוונטיים), יחייב שיעור הנכות שנקבע לפי חוק רלוונטי את הוועדה הפועלת מכח הפקודה, ולא תחול הוראת סעיף 9(5)(ב) המפנה לתקנות מס הכנסה. המערער טוען כי מאחר שאחוז נכותו הנפשית נקבע על ידי ועדה מכח חוק המנוי בפקודה, הוועדה הרפואית מטעם המשיבה אינה מוסמכת לדון בנכותו הנפשית. ביה"ד פסק כי, מבחינת לשון הפקודה ותקנות מס הכנסה, ההיסטוריה החקיקתית והפסיקה, עולה כי יש להעדיף את פרשנות המערער. פרשנות המערער עולה בקנה אחד עם התכלית המקורית של החקיקה, לפיה רק אם לא קיימת קביעה של דרגת נכות של ועדה רפואית סטטוטורית הפועלת מכח חקיקה רלוונטית, שהקריטריונים המנחים אותה מתאימים גם לעניין הפטור ממס, יבחן עניינו של הנכה לפי תקנות מס הכנסה, אך אם נקבע שיעור הנכות אין מקום לתור אחר קביעה מחודשת של שיעור הנכות; ביה"ד ציין כי, אכן, חלק מהחוקים הרלוונטיים מפנים לתוספת לפי הוראות תקנות הנכים ולא לתוספת לפי תקנות הביטוח הלאומי אליה מפנות תקנות מס הכנסה. התוספות דומות בעיקרן, אך במקרים מסוימים תקנות הנכים מקלות עם הנכה. ביה"ד ציין כי, כפי שנפסק בעניין יכין, ההקלה תחול גם לצורך הפטור לפי סעיף 9(5) לפקודה. הרציונל של האבחנה בין סוגי הנכים הנעשית על רקע תחושת החובה המוסרית של החברה הישראלית כלפי לוחמיה ומגיניה (נכי צה"ל), קורבנות תוקפיה (נכי פעולות האיבה) ונפגעי צורריה (נכי רדיפות הנאצים), חל הן בגינו של נכה שדרגת נכותו לפי חוק רלוונטי מזכה בפטור לפי סעיף 9(5) לפקודה והן בגינו של נכה הנדרש לחישוב המיוחד תוך צירוף נכויות נוספות להשגת הפטור. ביה"ד ציין כי פרשנות זו אף עולה בקנה אחד עם השכל הישר ועם התנהלות תקינה של הרשות הציבורית. מצב בו נקבעים ממצאים סותרים על ידי ועדות שונות, תוך שדרגת הנכות לעניין אחד שונה מדרגת הנכות לעניין אחר בגין אותו אדם ואותם פגמים, אינו רצוי ואינו משרת תכלית כלשהי, תוך סיכול כוונת המחוקק ליצור הסדר הרמוני ואחיד לענין קביעת דרגת נכות לצרכי חוק הביטוח הלאומי וחוקי נכים ותגמולים אחרים. באופן דומה, עריכת בדיקות נוספות בעניין רפואי שכבר הוכרע בוועדה סטטוטורית שנמצאה מתאימה לעניין הפטור ממס נחזית למיותרת ומעוררת אי נוחות. הן משיקולים של מראית עין והן משיקולי יעילות של הרשות (שיקולים תקציביים) ושל האזרח (הימנעות מ"טרטור" בין ועדות), נכון, בנסיבות העניין ולנוכח הקביעה בפקודה, כי קביעת ועדה רפואית אחת תחייב את רעותה. לאור כל האמור, החלטת ועדה רפואית הפועלת מכח חוק הנקוב בסעיף 9(5)(א)(א) לפקודה בדבר דרגת נכות של נכה, תחייב את המשיבה, אף אם שיעור הנכות כשלעצמו אינו מזכה בפטור לפי סעיף 9(5) לפקודה, והמשיבה אינה מוסמכת להעמיד את הנכה לבדיקה נוספת בגין אותה פגימה. לפיכך, המערער זכאי לפטור ממס הכנסה לפי סעיף 9(5) לפקודה, מהמועד הרלוונטי לבקשתו. חזרה למעלה

11   [בריאות] [משפט חוקתי] [עבודה] עבל (ארצי) 13304-07-13 נדאא חלאילה ואח' נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; רונית רוזנפלד, סיגל דוידוב מוטולה, יגאל פליטמן, נ.צ.: נ' מאיר, ב' סמו; 13/03/18) - 49 ע' עו"ד: דנה תמר פרבר, מיכל לייסר, בסאם כרכבי, סופי טיקוצקי ביה"ד דן בזכות לביטוח בריאות לפי חוק ביטוח בריאות, של קטינים שגילם שנתיים ומחצה ועד גיל 14, שההורה המשמורן שלהם הוא תושב ישראל, בגין תקופה בת שנתיים ימים בה חייבים הקטינים לשהות בישראל עם ההורה המשמורן תושב הארץ, על מנת שתיבחן בקשתם לקבלת אישור ישיבה ישראל לפי חוק הכניסה לישראל, ותקופת בחינת הבקשה לאחר תום השנתיים עד למתן החלטת שר הפנים בבקשתם. ביה"ד פסק כי, על הקטינים הנ"ל חל "הסדר ילדי מזרח ירושלים" כפי שנקבע בבג"ץ 2100/99, כך שיש לרשום אותם באופן זמני, לתקופת הביניים, בקובץ הבריאות של המוסד לביטוח לאומי, והם יהיו מבוטחים בביטוח בריאות לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי בתקופה זו, בכפוף לכך שהגישו בקשה למרשם האוכלוסין לקבלת רישיון ישיבה בישראל. בריאות – ביטוח בריאות ממלכתי – זכאות לשירותי בריאות בריאות – ביטוח בריאות ממלכתי – אספקת שירותי בריאות משפט חוקתי – זכויות הפרט – הזכות לשירותי בריאות עבודה – ביטוח בריאות ממלכתי – ביקורת על החלטות המדינה . עניינו של הליך זה בתביעות שהגישו המערערים להכרה בזכאות לקבלת שירותי בריאות לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי. השאלה מתייחסת לזכאות לשירותי בריאות של ילדים שאינם רשומים במרשם האוכלוסין ונוגעת לילדים שאך אחד מהוריהם הוא בעל רישיון לישיבת קבע בישראל, הוא ההורה עמו הם שוהים (להלן: ההורה המשמורן), וההורה השני הוא תושב ה"אזור", והיא מתייחסת לילדים שגילם מעל שנתיים ומחצה ומתחת לגיל 14. ההכרעה בדבר הזכאות לקבלת שירותי בריאות לפי החוק, מתייחסת לתקופה בת שנתיים בה הילדים שוהים בישראל עם ההורה המשמורן, אליה מתווספת תקופה לאחר תום השנתיים, בה נערכת בדיקה של בקשתם לקבלת רישיון ישיבה בישראל, ועד שניתנת החלטת שר הפנים בבקשה (להלן: תקופת הביניים). עמדת המשיב והיועץ המשפטי לממשלה היא כי הילדים אינם זכאים לקבל שירותי בריאות בתקופה האמורה לפי חוק ביטוח בריאות ובכלל (למעט לפי חוק זכויות החולה, ובכפוף לתקופה שעד הגיעו של הקטין לגיל 2.5). ביה"ד האזורי קיבל את עמדתם, תוך התייחסות ספציפית לנסיבות המקרים. בערעור נדרשת פסיקה בעניין זכאות הילדים לשירותי בריאות בתקופת הביניים, ויש לדון בו אף שהמחלוקת בעניין הילדים נשוא ההליך הפכה לתיאורטית, נוכח השאלה העקרונית העולה בו. . בית הדין הארצי לעבודה (מפי השופטת (בדימוס) ר' רוזנפלד ובהסכמת הנשיא י' פליטמן, השופטת סיגל דוידוב-מוטולה ונציגי הציבור נ' מאיר, ב' סמו) קיבל את הערעור ופסק כי: ביה"ד עמד על התשתית הנורמטיבית, בחוק ביטוח בריאות, חוק הביטוח הלאומי, חוק הכניסה לישראל והתקנות שהותקנו מכוחו, הוראות מחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) ותקנות שהותקנו מכוחו, נהלים של משרד הפנים בעניין רישום ילדים במרשם האוכלוסין ונהלים העוסקים בביטוח בריאות של ילדים "חסרי מעמד"; ביה"ד דחה את טענת המערערים בדבר סמכותו העצמאית של המוסד לביטוח לאומי (להלן: המוסד) להכריע בשאלת התושבות לעניין הזכאות להטבות סוציאליות, הנפרדת מזו של שר הפנים, והוא חייב להפעילה בקשר לתושבות בלא להסתמך על הפעלת סמכות על ידי גוף ממשלתי אחר, מאחר שאינה עולה בקנה אחד עם סעיף 2א לחוק הביטוח הלאומי, ועם פסיקת בג"ץ בפרשת עמותת הרופאים לפיה הסעיף האמור מגביל את שיקול הדעת של המוסד; כן נדחתה הטענה הנוגעת לתקיפה ישירה או תקיפה עקיפה של החלטת שר הפנים, שכן ענייננו עוסק אך בשאלות הקשורות בזכות הקטין לקבלת שירותי בריאות במהלך תקופת הביניים, ולא בשאלת המעמד של הקטין לפי חוק הכניסה לישראל, בה אין בכוונת ביה"ד להתערב. ביה"ד עמד על הסוגיה הנוגעת לזכות הקטין לקבלת שירותי בריאות ב"תקופת הביניים", תוך עמידה על הזכות לבריאות ורבדיה השונים, כנגזרת מזכות היסוד לכבוד האדם, ועל הפגיעה בזכות הקטין לבריאות ועל השלכותיה, כפי שהן עולות מההסדרים הקיימים ואופן יישומם, בציינו כי לא זו בלבד שהקטין אינו זכאי לשירותי בריאות לפי חוק ביטוח בריאות, נוכח הכללתו בגדר מי ש"שוהה שלא כדין בישראל", אלא שבמשך כל תקופת הביניים הוא אינו זכאי לשירותי בריאות ברמה בסיסית, שלא כמו קטינים שזיקתם לישראל אף פחותה בהרבה מזיקתו. נפסק כי, חסרונו של הסדר מיוחד למתן שירותי בריאות בסיסיים לקטין מושא דיוננו, לרבות בשים לב לפרק הזמן הארוך בו מדובר, איננו מתיישב עם עקרונות יסוד העומדים ביסוד שיטתנו המשפטית, ויש בו פגיעה בהיבטים חוקתיים שבזכותו לבריאות, כמו גם בזכות ההורה המשמורן שהוא תושב ישראל, לקיום חיי משפחה. בנוסף, מול הזכות לבריאות עומדת מחויבות המדינה לגיבוש הסדר נורמטיבי המגשים אותה והיא איננה ממלאת אחר חובתה ובכך יש משום פגיעה בזכותם לקיום מינימאלי בכבוד. האפשרות שהילדים מושא דיוננו יבוטחו בביטוח בריאות לפי החוק, אינה פוטרת את המדינה מאחריותה כלפיהם במהלך תקופת הביניים. במצב הקיים טמונה פגיעה בלתי מידתית בזכותם החוקתית של הילדים לבריאות, באשר נמנעת מהם גישה לשירותי בריאות בסיסיים, כאלה שילדים אחרים שזיקתם לישראל פחותה במידה ניכרת מזו שלהם, זכאים לקבל. בכך הם אף מופלים לרעה לעומת אחרים. בנוסף, זכותו החוקתית של ההורה המשמורן לחיי משפחה עם ילדו, וזכותו העצמאית והאוטונומית של הקטין לחיות את חייו לצד הורהו. מניעת שירותי בריאות מן הילד, תקשה על ההורה המשמורן לממש את רישיון ישיבת הקבע שלו, ויכולה לגרום לפירוק התא המשפחתי של ההורה המשמורן עם ילדו. לצד זאת, קיים יסוד סביר להניח, כי בתום תקופת הביניים לגביה נערכת בדיקת זיקתו של הקטין לישראל, ככל שמדובר בקטין שיושב עם הורהו המשמורן בישראל, והוא בטווח הגילאים המדובר, הוא יהיה זכאי לקבל רישיון ישיבה בישראל, נוכח תקנה 12 לתקנות הכניסה לישראל, ומן העקרונות העומדים בבסיסה. בסוגיה דנן לא ניתנה הדעת לפרק הזמן הארוך והבלתי מידתי, בו ימצאו ילדים בעלי זיקה משמעותית לישראל, ללא הסדר לקבלת שירותי בריאות ברמה סבירה. תוצאה זו אינה עולה בקנה אחד עם עקרונות חוקתיים הנוגעים לזכות לבריאות והיא מטילה צל על הזכות לחיי משפחה, דהיינו, זכות ההורה המשמורן לחיות את חייו לצד ילדו, וזכותו האוטונומית של הקטין לחיות עם הורהו המשמורן. לאור כל האמור, נוכח מכלול ההיבטים, ובהם ההיבטים החוקתיים, ועל יסוד עקרונות פרשניים העומדים ביסוד שיטתנו המשפטית, נפסק כי את החסר בעניין מתן שירותי בריאות לקטינים במהלך תקופת הביניים ניתן למלא באמצעות "הסדר ילדי מזרח ירושלים" כפי שבא לביטוי בבג"ץ 2100/99. דהיינו, יש לרשום אותם באופן זמני, לתקופת הביניים, בקובץ הבריאות של המוסד, ובהתאמה, הם יהיו מבוטחים בביטוח בריאות לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי בתקופה זו, בכפוף לכך שהגישו בקשה למרשם האוכלוסין לקבלת רישיון ישיבה בישראל. הקטינים יהיו רשאים להציג למוסד ראיה לפנייתם למשרד הפנים בבקשה לרישום אף בטרם חלוף תקופת שנתיים לשהותם בישראל עם ההורה המשמורן תושב ישראל; ודוק, אין בקביעה הפרשנית האמורה כדי למנוע מן המשיבים לקבוע הסדר אחר, ובלבד שיבטיח מתן שירותי בריאות ברמה סבירה לקטינים מושא הדיון, וזאת, גם בשים לב לרמת זיקתם לישראל. חזרה למעלה

עבודה אזורי

12   [עבודה] [דיון אזרחי] תצ (ת"א) 52334-03-16 רו"ח אסף יוסף שממה נ' KPMG סומך חייקין (עבודה; דורי ספיבק; 05/08/18) - 23 ע' עו"ד: שלמה בכור, דוד בכור, טליה יונתן-דגן ביה"ד דחה את בקשת המבקש לאישור תובענה ייצוגית נגד המשיבה בעילה שעניינה מועד תחילת ההסדר הפנסיוני, וקיבל, תוך תיקונים, את בקשת המבקש לאישור תובענה ייצוגית בעילה שעניינה הסדר מיטיב: אי ביצוע הפקדה בגובה 6% עבור מרכיב הגמל (חלק המעסיק) החל מיום 1.1.14 ועד ליום 23.3.16, ומשיכת חלק מרכיב הפיצויים עבור אותם אלה מחברי הקבוצה שהעסקתם הסתיימה עד ליום 23.3.16, בנסיבות שבהן לא הכירה המשיבה בזכותם לקבלת פיצויי פיטורים מלאים, ומשכה חלק מהכספים שנצברו בהסדר הפנסיוני שלהם ברכיב זה. עבודה – תובענה ייצוגית – תנאים לאישורה עבודה – תובענה ייצוגית – בנושאי ביטחון סוציאלי דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – תנאים לאישורה . המבקש, רואה חשבון במקצועו, הועסק במשך כ-40 חודשים במשיבה, פירמת רואי חשבון. עם סיום עבודתו הגיש את הבקשה דנן לאישור כייצוגית תובענה שעניינה קיפוח זכויות עובדי המשיבה מכוח צו ההרחבה [נוסח משולב] לפנסיה חובה (להלן: צו ההרחבה), וזאת בשתי עילות: איחור נטען במועד תחילת ביצוע ההפרשות הפנסיוניות (להלן: עילת מועד תחילת ההסדר הפנסיוני); ההסדר הפנסיוני הנהוג בנתבעת אינו בגדר "הסדר מיטיב" כמשמעותו בצו ההרחבה, ועל כן התובע זכאי לזכויות שונות מכוח צו ההרחבה, לרבות שחרור מלא של הכספים שהופקדו עבורו ברכיב הפיצויים (להלן: עילת ההסדר המיטיב). . בית הדין האזורי לעבודה (השופט ד' ספיבק) קיבל את הבקשה בחלקה ופסק כי: בקשה לאישור תובענה ייצוגית היא הליך מקדמי שבגדרו על ביה"ד לקבוע האם מתקיימים התנאים הקבועים בחוק תובענות ייצוגיות, לדיון בתובענה כייצוגית. לשם כך, יש לבחון האם מתקיימים ארבעת התנאים המצטברים הבאים, הנדרשים לצורך האישור: האם התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה; האם יש אפשרות סבירה ששאלות אלה יוכרעו לטובת הקבוצה; האם תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת; האם קיים יסוד סביר להניח שעניינה של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת ובתום לב. בנוסף, קובע החוק כי רק אדם "שיש לו עילה בתביעה" רשאי להגיש בקשה לאישור תובענה כייצוגית. ברם, קיומה של עילת תביעה אישית אינו תנאי נדרש לאישור, וביה"ד יכול לאשר את התובענה תוך החלפת התובע המייצג או לאפשר הוספת תובע מייצג. אשר לעילת מועד תחילת ההסדר הפנסיוני, המבקש טוען שעל אף שבמועד קבלתו לעבודה היה לו הסדר פנסיוני קודם, המשיבה החלה להפריש בעדו רק לאחר חמישה חודשי עבודה, בניגוד להוראות צו ההרחבה, המחייבות מעסיק בביצוע הפרשות לעובד הנקלט עם הסדר פנסיוני קודם, למפרע ליום תחילת עבודתו, וזאת כבר לאחר שלושה חודשי עבודה או בתום שנת המס, לפי המוקדם. עובד "מבוטח בביטוח פנסיוני כלשהו" לפי צו ההרחבה הוא עובד בעל הסדר פנסיוני פעיל, שהוא "מבוטח" בפועל, וככזה בעל כיסוי ביטוחי. המבקש לא הצטרף לשורות המשיבה עם הסדר פנסיוני פעיל ולא הוכיח, אף לא לכאורה, שהמשיבה הייתה מחויבת על פי צו ההרחבה בביצוע הפקדות בעדו להסדר פנסיוני למפרע ממועד תחילת עבודתו, ואף לא הוכיח לכאורה כי המשיבה אינה נוהגת כדין בעניין זה ביחס לעובדים חדשים הנקלטים עם הסדר פנסיוני, המהווים את כלל חברי הקבוצה שהוא ביקש לייצג בעניין זה. לפיכך, הבקשה לאישור התובענה כייצוגית בעילה זו, נדחתה. אשר לעילת ההסדר המיטיב, לצורך אישור התובענה הייצוגית, די בכך שקיים סיכוי שייקבע במסגרת הדיון בתובענה הייצוגית שאין מדובר בהסדר מיטיב כמשמעותו בצו ההרחבה. היותו של הסדר פנסיוני בגדר הסדר מיטיב על פי צו ההרחבה נקבע ונבחן, כפי העולה מהוראות צו ההרחבה על תיקוניו ועדכוניו מעת לעת, על סמך רשימה מוגדרת של הסדרים פנסיונים, כאשר הרשימה צומצמה בשנת 2014 להסדר פנסיוני ששיעור ההפקדות במסגרתו אינו נופל מ-17.5% או הסכם לביטוח פנסיוני בפנסיה תקציבית. בחינת עצם היותו של הסדר פנסיוני מסוים בגדר מיטיב לעומת צו ההרחבה אינה מתמצית רק בשיעור ההפקדות הכולל בהסדר פנסיוני מסוים ומצו ההרחבה עולה שיש לבחון ביחס לכל רכיב בנפרד - תגמולים עובד, תגמולים מעסיק והפרשות לפיצויי פיטורים – האם הוא מגיע לשיעור המינימום הקבוע בצו. כלומר, צו ההרחבה אינו מכיר דברים שבו מעסיק מגדיל את שיעור ההפרשות לפיצויי פיטורים "על חשבון" או "במקום" שיעור ההפקדות לתגמולים; ביה"ד עמד על מכלול ההוראות ההסכמיות בין הצדדים ועל הוראות צו ההרחבה וקבע כי המבקש הוכיח קיומה לכאורה של עילת תביעה בגין ההסדר המיטיב. המבקש זכאי לכאורה לכספי הפיצויים הצבורים לפי הפקדות המעסיק לפיצויים על פי צו ההרחבה שעמדו בשנת 2013 על 5%, ומשנת 2014 על 6% בלבד, ואין הוא זכאי למלוא הכספים הצבורים הכוללים לא רק הפקדות המעסיק בשיעור 5% מפברואר 2013, אלא אף הפקדות המעסיק מנובמבר 2013 בשיעור 8.33%.ביה"ד קבע כי חברי הקבוצה הם כל עובדי הנתבעת שתחילת העסקתם היתה בין נובמבר 2011 לסוף 2013. עילת התביעה בגינה מאושרת התובענה כייצוגית: אי ביצוע הפקדה בגובה 6% עבור מרכיב הגמל (חלק המעסיק) החל מיום 1.1.14 ועד ליום 23.3.16, וכן משיכת חלק מרכיב הפיצויים עבור אותם אלה מחברי הקבוצה שהעסקתם הסתיימה עד ליום 23.3.16 בנסיבות שבהן לא הכירה המשיבה בזכותם לקבלת פיצויי פיטורים מלאים, ומשכה חלק מהכספים שנצברו בהסדר הפנסיוני שלהם ברכיב זה; השאלות המשותפות הן: האם זכאים חברי הקבוצה לפיצוי כספי בגין עילות התביעה שאושרו כייצוגיות; הסעדים הנתבעים: פיצוי בגובה ההפרש שבין ההפקדה לרכיב הגמל (חלק המעסיק) לה היו זכאים חברי הקבוצה לפי צו ההרחבה (6%) לבין ההפקדה שבוצעה בפועל (5%); וכן החזר של חלק מרכיב הפיצויים ביחס לאותם עובדים שלא שוחרר להם מלוא רכיב הפיצויים. חזרה למעלה

13   [עבודה] סעש (ת"א) 61762-10-15 MUNA DEVI CHAUHAN נ' משה דני (עבודה; עידית איצקוביץ, נ.צ.: י' לוין, צ' דגני; 25/07/18) - 14 ע' עו"ד: איתן כהן, עידו דן ביה"ד דחה את תביעת התובעת, אזרחית נפאל, לתשלום שכר עבודה וזכויות שונות מהנתבע, בקובעו כי בין הצדדים לא התקיימו יחסי עובד-מעסיק, כי אם יחסים אישיים על רקע רומנטי. עבודה – יחסי עובד-מעביד – היעדרם עבודה – יחסי עבודה – היעדרם . תביעת התובעת, אזרחית נפאל, כנגד הנתבע לתשלום שכר עבודה, פיצויי פיטורים, דמי הבראה, פדיון ימי חופשה, הפרשות לפנסיה ושעות נוספות. המחלוקת בין הצדדים היא מחלוקת עובדתית בדבר מהות היחסים ששררו ביניהם בתקופה הרלוונטית לתביעה, כאשר התובעת טענה כי היו יחסי עובד-מעסיק, ואילו הנתבע טען כי היו יחסים אישיים על רקע רומנטי. . בית הדין האזורי לעבודה (השופטת ע' איצקוביץ ונציגי הציבור י' לוין, צ' דגני) דחה את התביעה ופסק כי: עיקר המחלוקת היא באשר למהות היחסים בין הצדדים - יחסי עובד-מעסיק או יחסים רומנטיים שבין בני זוג. התובעת, אשר טענה שעבדה אצל הנתבע במשק בית ובטיפול בו, לא הציגה ראיות המאששות את גרסתה, למעט תמונות שצילמה בדירתו של הנתבע, אשר יש ספק לגבי האותנטיות שלהן ושלא מוכיחות דבר. כמו כן, התובעת לא הזמינה אף עד אשר היה יכול לחזק את גרסתה וגרסתה נסתרה מספר רב של פעמים. התובעת לא הביאה אף ראיה או עדות כדי לחזק את גרסתה, כאשר הנטל הראיתי להוכיח כי היו יחסי עובד-מעסיק מוטל עליה. מאידך, מראיות הנתבע עולה כי התובעת והנתבע היו חברים והיא הייתה ישנה במיטתו של הנתבע. התובעת טענה כי היא הועסקה אצל הנתבע במשך 41 חודשים מבלי שקיבלה שכר וזכויות כחוק, אלא שהדבר מעורר תמיהה. במידה והיא אכן סברה שהיא עובדת אצל הנתבע, קשה לקבל את הטענה שהיא המשיכה לעבוד תקופה כה ארוכה, מבלי לקבל את שכרה. אין לקבל את טענת התובעת כי היא נוצלה על ידי הנתבע עקב מעמדה כעובדת זרה שאינה מכירה את זכויותיה. התובעת העידה כי התגוררה בבית נוסף עם נשים מנפאל ולכן היה לה מקום אחר לעזוב אליו את ביתו של הנתבע וסביר שגם הייתה מודעת, גם אם לא באופן מעמיק, לזכויותיה. לא הוכח כי הנתבע הבטיח שישיג לתובעת אשרת עבודה; במקרה דנן יש להעדיף את גרסת הנתבע לפיה היו בינו לבין התובעת יחסים אישיים על רקע רומנטי, ולא יחסים של עובד-מעסיק, גרסה שקיבלה חיזוק על ידי ראיות ועדויות נוספות. נוכח כל האמור לעיל, לא הוכח כי היו יחסי עובד-מעסיק בין התובעת לבין הנתבע, ולכן יש לדחות את תביעת התובעת, על כל רכיביה. חזרה למעלה

14   [עבודה] סעש (ת"א) 2453-05-15 תמיר כחלון נ' איתוראן ספורט קרית שמונה (2001) בע"מ (עבודה; דגית ויסמן; 15/07/18) - 21 ע' עו"ד: רועי רוזן, אלדד אהרוני התובע שיחק בשורות הנתבעת כשחקן כדורגל, עד לפציעתו. למרות שחוזה העבודה לא כלל הוראה ביחס לתשלומים המגיעים לתובע מהמוסד לביטוח לאומי בגין נכות מעבודה, מהתנהגות הצדדים עולה כי הם הסכימו שהתובע יעביר לנתבעת את הסכומים ששולמו לו מהמוסד. לפיכך, התובע זכאי לתשלום שכר עבודה עד לתום תקופת חוזה העבודה בניכוי הסכומים ששולמו לו מהמוסד בגין נכות מעבודה; כן זכאי התובע לתשלום מענק והחזרים בגין טיפולים רפואיים לפי הוראות חוזה העבודה. עבודה – חוזה עבודה – פירושו עבודה – עובדים – שכר עבודה עבודה – שכר עבודה – פיצויי הלנת שכר עבודה – שכר עבודה – זכויות נלוות עבודה – יחסי עבודה – חובת תום הלב . התובע שיחק בשורות הנתבעת כשחקן כדורגל בליגת העל בכדורגל, עד לפציעתו במסגרת משחק כדורגל. לטענת התובע, בהתאם ללשון חוזה העבודה, הוא זכאי למלוא שכרו, ללא תלות בכספים ששולמו לו מהמוסד לביטוח לאומי בגין קצבת נכות (להלן: המוסד) או מחברת הביטוח. עיקר הדיון נסב אודות פרשנותו של חוזה העבודה עליו חתמו הצדדים, והאם התובע זכאי מכוחו לתשלום יתרת שכרו ומענקים שהוסכם עליהם, עד לתום תקופת החוזה, למרות הפציעה ולמימון הוצאות רפואיות שהוציא עקב פציעתו. . בית הדין האזורי לעבודה (השופטת ד' ויסמן) קיבל את התביעה בחלקה ופסק כי: בין הצדדים מחלוקת פרשנית בנוגע להוראות חוזה העבודה, ובמיוחד לגבי הסכומים להם התובע זכאי במקרה של פציעה. פרשנות חוזה תיגזר בראש ובראשונה מלשונו של החוזה וככל שזו אינה ברורה, בהתאם לכוונת הצדדים כפי שהיא עולה מן הנסיבות. גם נסיבות המאוחרות לכריתת החוזה, כגון האופן בו הוראותיו יושמו על ידי הצדדים, יכולות לשמש כמקור פרשני לחוזה. לפי לשון החוזה, במקרה של פציעה במסגרת העבודה, התובע זכאי לתשלום שכר עד לסוף תקופת ההסכם. ואולם, התנהגות הצדדים לאחר קרות הפציעה, מעידה על הסכמת התובע להעברת קצבת הנכות שקיבל התובע מהמוסד לנתבעת, בד בבד עם תשלום שכרו המלא של התובע על ידי הנתבעת. מסקנה זו מתיישבת עם שיקולים כלליים החורגים מעניינו של התובע. כך, קבלת עמדת התובע עלולה להוות תמריץ שלילי למיצוי זכויות על פי הדין, וכן תהווה תמריץ שלילי לפעול להקטנת הנזק. הנתבעת טענה כי פרשנות התובע ללשון החוזה עומדת בניגוד להגיון העסקי ולמקובל בענף הכדורגל, ובפועל יש לקרוא לתוך החוזה הוראה המסייגת את חובת התשלום, כך שממנו ינוכו סכומים שמקבל השחקן שנפצע מהמוסד. טענת הנתבעת מכוונת למעשה ל"נוהג המקובל בחוזים מאותו סוג", כהוראת סעיף 26 לחוק החוזים. במקרה זה לא הוצגו ראיות לגבי המקובל בענף הכדורגל, במקרה של פציעת שחקן. עם זאת, טענות הנתבעת בעניין הנטל הכלכלי הבלתי מבוטל המוטל על קבוצות כדורגל, במקרה של פציעות, מתיישב עם הגיונם של דברים. כמו כן, קבלת עמדת הנתבעת מהווה תמריץ רצוי, למיצוי זכויות לפי הדין. ודוק, עסקינן ביחסי עובד-מעסיק, במסגרתם נדרשים הצדדים לפעול בהוגנות זה כלפי זה, וגם מהעובד מצופה לנהוג בתום לב ולפעול למיצוי זכויותיו החוקיות. בזמן אמת, התובע הציג מצב שאינו ברור ואינו מדויק בפני הנתבעת. התנהלות זו אינה מתיישבת עם חובת תום הלב ההדדית של הצדדים לחוזה העבודה, כאשר שכרו של התובע שולם לו באופן סדיר ומאידך נראה כי לא אצה לתובע הדרך בהגשת תביעה למוסד. מכל מקום, גם אם יש לראות בנתבעת כמי הפרה את חובתה לתשלום שכרו של התובע, יש לבחון את ההפרה הנטענת גם בראי משפט העבודה. פרשנות הנתבעת בדבר חובת הקטנת הנזק מצד התובע מתיישבת עם עקרון זה, הנובע מחובת תום הלב שהצדדים לחוזה העבודה חבים זה כלפי זה. ניתן לראות בחובת הקטנת הנזק תנאי מכללא בחוזה העבודה של התובע. בהתאם ומשעסקינן ביחסי עבודה, היה על התובע להעביר לנתבעת את קצבת הנכות שקיבל מהמוסד בגין הפציעה, בתקופה בה הנתבעת שילמה לו את שכרו במלואו. מאחר שהתובע לא העביר את קצבת הנכות לנתבעת, הנתבעת "קיזזה" את השכר שהגיע לתובע. גם אם הנתבעת הייתה זכאית לקבל את קצבת הנכות של התובע, לתקופה בה שילמה לו שכר או לקזז מהשכר ששולם לתובע את הסכומים שקיבל מהמוסד, זכות זו קמה במשולב עם חובתה לשלם לתובע שכר עד לתום תקופת החוזה. לאור האמור, התובע זכאי לתשלום שכר עבודה בגין 6 חודשים, בניכוי הסכומים ששילם לו המוסד בגין קצבת נכות מעבודה. התביעה לתשלום הפרשות סוציאליות לא כומתה ואף לא שולמה בגינה אגרה ודינה להידחות; לאור המחלוקת הכנה שנפלה בין הצדדים וכאשר עמדת הנתבעת התקבלה עקרונית, אם כי לא במלואה, מתקיימות נסיבות המצדיקות את הפחתת פיצויי הלנת השכר להפרשי ריבית והצמדה מאמצע התקופה המזכה ועד למועד התשלום בפועל; כן זכאי התובע למענק בגין "העפלה למפעל אירופי" ולהחזר בגין טיפולים רפואיים עד להחלמתו לפי הוראות חוזה העבודה; התביעה לפיצויים בגין עגמת נפש נדחתה בהעדר הוכחה. בנוסף, מקום בו טענות התובע נדחו, למעט תביעתו לשכר באופן חלקי, ואף פיצויי הלנה בגין השכר שנפסק הופחתו, אין מקום לפסוק גם פיצוי בגין עגמת נפש. חזרה למעלה

מחוזי

15   [פשיטת רגל] פשר (ת"א) 66888-12-15 בית ארלוזרוב בע"מ (נושה) נ' קרן ויונטה ווסקר (מחוזי; יעל בלכר; 09/08/18) - 13 ע' עו"ד: כרמית ליבוביץ', לירום סנדה יש ושיקולים של חוסר תום לב יצדיקו דחיית בקשה לצו כינוס או את ביטול צו הכינוס והליך פשיטת הרגל, בטרם שלב ההכרזה. במקרה דנן, יש לבחון את תום הלב בטרם דיון בהכרזת החייבת או בהפטרה ולהורות על ביטול ההליך מחמת חוסר תום הלב שניכר כי דבק ביצירת החוב. פשיטת רגל – הליכי פשיטת רגל – חובת תום הלב פשיטת רגל – הליכי פשיטת רגל – ביטולם . בקשת נושה לביטול הליך פשיטת הרגל שנפתח לבקשת החייבת, מחמת חוסר תום לב ביצירת החובות, תוך ביצוע עבירות פליליות כלפי המבקשת. הבקשה מוגשת טרם דיון בהכרזה או בהפטר. . בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה ופסק: סוגיית תום ליבו של החייב חולשת על ההליך כולו, על שלביו השונים. עיקר כובד משקלו של עקרון תום הלב הוא לעת דיון בבקשת החייב להכריז עליו כפושט רגל או ליתן לו הפטר מחובותיו. עם זאת, יש ושיקולים של חוסר תום לב יצדיקו דחיית בקשה לצו כינוס או את ביטול צו הכינוס וההליך, בטרם שלב ההכרזה, אם מתברר כבר בשלב זה כי הבקשה לצו כינוס הוגשה בחוסר תום לב תוך ניצול לרעה של ההליך. במקרה דנן, על נסיבותיו, יש מקום לבחון את שאלת תום הלב בשלב זה של ההליך בטרם דיון בהכרזת החייבת או בהפטרה ולהורות על ביטול ההליך מחמת חוסר תום הלב שניכר כי דבק ביצירת החוב למבקשת. חזרה למעלה

16   [דיון אזרחי] תצ (חי') 30717-10-17 סאבר נסאר, עו"ד נ' חברת בנק הדואר בע"מ (מחוזי; ר. למלשטריך-לטר; 08/08/18) - 7 ע' עו"ד: אייל בליזובסקי אושרה הסתלקות המבקש מבקשה לאישור תובענה ייצוגית שעניינה בשיעור "עמלת טיפול בשטרות ובמעות" שגובות המשיבות. דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – בקשה להסתלקות מבקשה לאישור תובענה ייצוגית . בקשה להסתלקות מהבקשה לאישור תובענה ייצוגית שעניינה בחיוב חברי הקבוצה לשלם "עמלת טיפול בשטרות ובמעות" בשיעור העולה על השיעור שהוצהר בתיק השירות שהוגש לאישור המאסדר, ועולה על שיעור העמלה בבנקים המסחריים. . בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה ופסק: בשלב מקדמי זה, עולה לכאורה כי אין הפרה כלשהי של החוק או תנאי הרישיון. עמדת המאסדר היא בעלת משקל בפירוש התנהלות הגוף הנתון לאסדרתו, אם כי אינה בעלת משקל מכריע. אם עמדת המאסדר סבירה ומתיישבת עם לשון הנחיותיו, ברירת המחדל תהיה לאמץ עמדה זו, אלא אם קיימים טעמים כבדי משקל לדחיית עמדת המאסדר ואימוץ פרשנות חלופית תחתיה. כאן לשון ההוראות בתיק השירות וכן הוראות החוק השונות מתיישבות עם עמדת המאסדר לגבי הגוף הנתון לפיקוחו ולכן לא קמה מניעה לקבלת עמדתו. חזרה למעלה

17   [עורכי-דין] עבי (י-ם) 48648-10-17 עו"ד שרגא בלזר נ' ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין מחוז חיפה (מחוזי; אביגדור דורות; 08/08/18) - 19 ע' עו"ד: גדעון ויסמן, רן זינגר אושרה הרשעתם של עורכי דין בעבירות משמעת על רקע עריכת צוואה על ידי המערערת – שכירה במשרדו של המערער, כאשר רעייתו של המערער היא אחד הזוכים על פי הצוואה. לצד זאת, קוצרה תקופת ההשעיה המותנית שהוטלה על המערער. עורכי-דין – יחסי עורך-דין ולקוח – ניגוד עניינים עורכי-דין – עבירות משמעת – ענישה עורכי-דין – שיפוט משמעתי – השעיה . המערערים, עורכי דין, הורשעו בעבירות משמעת על רקע עריכת צוואה על ידי המערערת – שכירה במשרדו של המערער, כאשר רעייתו של המערער היא אחד הזוכים על פי הצוואה. המערער נידון להשעיה על תנאי למשך 36 חודשים והוצאות לטובת לשכת עורכי הדין. המערערת נידונה לעונש של נזיפה והוצאות לטובת לשכת עורכי הדין. מכאן הערעור. . בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המערער בחלקו ופסק: פסק הדין של ביהמ"ש לענייני משפחה בעניין הצוואה מהווה ראיה לכאורה, כאשר המערערים יכלו להביא ראיות לסתור ואין להתערב בקביעה כי הם לא עשו כן. אולם ביהמ"ש העליון לא סייג את קבלת פסק הדין האזרחי כראיה בהליך המשמעתי רק למקרים שבהם עורך הדין היה צד ישיר בהליך האזרחי. המערער, שהגיש את הבקשה לקיום הצוואה לביהמ"ש לענייני משפחה, עמד במצב של ניגוד עניינים מקום שרעייתו הייתה אף היא הזוכה על פי אותה צוואה והוא היה מודע לכך. המערערת הייתה מצויה במצב של ניגוד עניינים בעת עריכת הצוואה, שכן עמד בפניה האינטרס של המורישה, הלקוחה, ומנגד, האינטרס של המערער והאינטרס לשמור על מערכת יחסי עבודה נאותה ולהתקדם במדרג העבודה והשכר. בתי הדין המשמעתיים לא חרגו מסמכותם כאשר הרשיעו את המערערים בעבירות הסל בנוסף לעבירת "ניגוד האינטרסים". העונשים שהוטלו אינם חורגים מהסביר ומהמקובל ואין מקום להתערב בגזרי הדין, למעט בתקופת ההשעיה המותנית שהוטלה על המערער, הנראית בלתי סבירה ויש בה סטייה מתכלית הענישה המשמעתית, באופן המצמצם את שיקול דעתם של בתי הדין המשמעתיים בעתיד, במידה העולה על הנדרש. עונש ההשעיה המותנה יקוצר ל-12 חודשים. בשאר רכיבי הענישה אין מקום להתערב. חזרה למעלה

18   [דיון אזרחי] [בתי-משפט] עמש (ת"א) 29829-06-12 פלוני נ' פלונית (מחוזי; ישעיהו שנלר, קובי ורדי, חגי ברנר; 08/08/18) - 11 ע' עו"ד: גרשון שניידר, שירלי שניידר ככל שעסקינן בהעברת סכסוך לבוררות על ידי ערכאת ערעור במסגרת סעיף 79ב לחוק בתי המשפט, מדובר על סיום הדיון בתיק, כל עוד מתנהל הליך הבוררות וככל שלא נערכה השגה על פסק הבוררות. עצם העברת סכסוך לבוררות אינה מפקיעה את סמכותו של בית המשפט להידרש לסכסוך. דיון אזרחי – סמכות – ערכאת הערעור בתי-משפט – סמכות – בית-משפט שלערעור . בקשה לחידוש הליכי דיון בערעור שהגיש המבקש, לאחר שהסכסוך הועבר לבוררות ובהמשך בוטל פסק הבוררות. ההחלטה עניינה בשאלת סמכותו של בית המשפט, אשר פעל בהתאם לסעיף 79ב לחוק בתי המשפט להיזקק לדיון בהליך עצמו, מעת שהסכסוך הועבר לבוררות ופסק הבוררות בוטל. . בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה ופסק: בשונה מערכאת הערעור, בערכאה הדיונית אין מניעה להגשת תביעה מחדש לאחר שהסכסוך הועבר לבוררות מכוח סעיף 79ב לחוק בתי המשפט והליך הבוררות לא הסתיים. כשעסקינן בערכאת ערעור, תוצאה לפיה מעת שפסק הבוררות יבוטל לא יהיה רשאי המערער שיהיה לו יומו בבית המשפט, חרף ביטול פסק הבוררות, אלא אם כן ינקוט בהליכים אשר תלויים בשיקול דעת זה או אחר, תגרום – קרוב לוודאי – לקושי להעברת סכסוך לבוררות במסגרת ערעור. ככל שעסקינן בהעברת הסכסוך לבוררות על ידי ביהמ"ש במסגרת סעיף 79ב לחוק בתי המשפט, מדובר על העברה וסיום הדיון בתיק, אולם כל עוד מתנהל הליך הבוררות וככל שלא נערכה פניה והשגה על פסק הבוררות. עצם העברת הסכסוך לבוררות במסגרת סעיף 79ב לחוק בתי המשפט אינה מפקיעה את סמכותו של ביהמ"ש להידרש לסכסוך נושא הבוררות ויכול וצדדים לא היו מסכימים לאותה העברה אם היו מודעים לכך כי ביהמ"ש "מסלק ידו", מלהידרש לסכסוך שביניהם, אם הליך הבוררות לא יעלה יפה. אין הצדקה לחסימת דרכו של המבקש להידרש לערעור ולפיכך, יש לחדש את ההליכים בערעור. חזרה למעלה

19   [בנקאות] פרק (י-ם) 5246-07-18 עו"ד עמי פולמן, בתפקידו כמפרק זמני של משה עוזרי בניה ופיתוח בע"מ נ' בנייני בר אמנה - חברה לבנין ופיתוח בע"מ (מחוזי; אביגדור דורות; 07/08/18) - 7 ע' עו"ד: ע. סילבצקי, ב. פייל בנסיבות מקרה זה, רשאי הבנק להימנע מפירעון ערבות בנקאית אוטונומית בשל אי התאמה מהותית בין כתב הערבות שהוצא בקשר עם ערבות ביצוע, לבין ערבות הבדק אותה ביקשה המשיבה לממש. בנקאות – ערבות – ערבות בנקאית אוטונומית . בקשה למתן צו מניעה על פיו ייאסר על הבנק לממש ערבות בנקאית אוטונומית שניתנה לטובת המשיבה 1. . בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה ופסק: שניים הם העקרונות עליהם מושתתת ערבות בנקאית אוטונומית: "עיקרון העצמאות" אשר נועד להגן על מוטב הערבות ו"עיקרון ההתאמה" אשר נועד להגן על מזמין הערבות. על פי הפסיקה, הוכרו שני סוגים של מקרים חריגים בהם מתערב ביהמ"ש בעיקרון האוטונומיה של הערבות הבנקאית: האחד, בהתקיים מעשה מרמה חמור מצד המוטב; והשני, בהתקיים "נסיבות מיוחדות אחרות". במקרה זה לא מתקיימים החריגים לעקרון העצמאות, שכן מדובר במחלוקת חוזית שאין די בה כדי למנוע את מימוש הערבות האוטונומית. עם זאת, יש לבחון את ההתאמה בין המסמכים המוצגים לבנק לשם קבלת תשלום הערבות, לבין המסמכים הנדרשים בכתב הערבות. במקרה שלפנינו, קיימת אי התאמה מהותית בין כתב הערבות שהוצא בקשר עם ערבות ביצוע, לבין ערבות הבדק אותה ביקשה המשיבה לממש. חזרה למעלה

20   [מקרקעין] [ראיות] תא (חי') 6918-06-14 עיזבון המנוח מוסטפא אבו שייחה ז"ל נ' עבד מסארווה (מחוזי; כמאל סעב; 05/07/18) - 25 ע' עו"ד: עבד אלרזאק, אופיר עיני, מוהנד ג'ודאת הנתבע 3 לא סתר את חזקת תקינות ייפוי הכוח הנוטריוני ולא הוכיח כי החתימה על גביו אינה שלו. יש לקבל את ייפוי הכוח כראיה ולקבוע כי הוכח שמורישם של התובעים רכש מהנתבעים את הזכויות במקרקעין והעביר את זכויותיו אל הקק"ל. כיון שכך, על הנתבעים לחתום על כל מסמך הדרוש להשלמת רישום העסקה. מקרקעין – עיסקה במקרקעין – הוכחתה ראיות – נטל ההוכחה – אי עמידה בו ראיות – חזקות – חזקה שבדין . תביעה להורות לנתבעים לחתום על כל מסמך הדרוש להשלמת רישום עסקת המקרקעין. התביעה סבה סביב זכויות בעלות ביחס לחלקת אדמה שלטענת התובעים 1-8 הם זכאים להירשם כבעליה מכוח ירושת המנוח, שרכש את החלקה מהנתבעים. . בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה ופסק: מסמך נוטריוני אשר נוצר טרם חוק הנוטריונים נהנה מחזקת התקינות באשר לנכונות האמור באישור של נוטריון אשר ניתן לפי החוק. חזקה זו ניתנת לסתירה, אלא שטענה המייחסת לנוטריון מחדל חמור בהפעלת חובתו לחקור ולברר את זהותם של הצדדים – דורשת הוכחה משכנעת ביותר. הנתבע 3 – אשר לטענתו החתימה על גבי ייפוי הכוח הנוטריוני אינה שלו – לא עמד בנטל הראייה המוטל עליו על פי המשקל הממשי הנדרש לסתור את חזקת התקינות. משכך, יש לקבל את ייפוי הכוח הנוטריוני כראיה להוכחת עסקת המכר שבוצעה בין המנוח לנתבעים וכן את עסקת החליפין שבה העביר המנוח את זכויותיו במקרקעין שרכש מהנתבעים אל הקק"ל, זאת לצד הראיות האחרות. באשר לטענת השיהוי בהגשת התביעה, מעבר לכך שטענה זו ככלל איננה עומדת כמכשול לתובע סעד הצהרתי, ובוודאי בתחום דיני הקניין, בנסיבות העניין גם לא מתקיימים התנאים לקיומו של שיהוי. לפיכך, על הנתבעים לחתום על כל מסמך הנחוץ להשלמת רישום העסקה בטאבו. חזרה למעלה

שלום

21   [תכנון ובנייה] [ראיות] תא (הרצ') 52767-06-14 אדיט המר נ' מרינה מקסומוב (שלום; גלעד הס; 29/07/18) - 18 ע' עו"ד: נדחתה טענת התובעים לפיה דירת התובעים פוצלה בניגוד להיתר הבנייה או בניגוד לדין. עם זאת, נקבע כי על הנתבעים 1-3 לפצות את התובעים בגין נזקי נזילות וירידת ערך הדירה. תכנון ובנייה – שימוש חורג – פיצול יחידת דיור ראיות – מומחים – שמונו בידי בית-משפט . תביעה זו עוסקת בדירות מגורים בבית משותף. התובעים העלו שתי טענות מרכזיות כנגד הנתבעים: הטענה הראשונה הינה כי הנתבעים 1-3 פיצלו את דירת הנתבעים לשלוש יחידות דיור נפרדות. הטענה השנייה הינה לליקויים בדירת התובעים אשר אירעו כתוצאה מפיצול דירת התובעים ומאירועי נזילות מים. . בית המשפט פסק כלהלן: מניתוח העדויות והראיות עולה כי לא רק שאין כל ראיה כי הדירה פוצלה שלא כדין, אלא שניתן למצוא בהיתר הבנייה המילולי המקורי רמזים לכך שניתן להקים 3 יחידות דיור בנות חדר אחד ונוחיות במסגרת דירת הנתבעים. יש לדחות את טענת התובעים כי דירת התובעים פוצלה בניגוד להיתר הבנייה או בניגוד לדין, ומכאן יש לדחות את כלל הסעדים הנוגעים לכך, ובפרט את צווי העשה וצווי המניעה. עם זאת, על הנתבעים 1-3 לפצות את התובעים בגין עלות תיקון הליקויים שנגרמו בעקבות הנזילות מדירת הנתבעים, הוצאות מומחי התובעים, אובדן הנאה ושימוש, ירידת ערך הדירה וכן עוגמת נפש. חזרה למעלה

22   [חוזים] תא (ראשל"צ) 27545-06-15 רחל בטיטו נ' משיח קרמיקה בע"מ (שלום; מוטי פירר; 24/07/18) - 16 ע' עו"ד: רבקה ברוקס, יולי אזולאי נקבע כי הנתבעת אחראית לאי ההתאמה שבאריחי ריצוף שהתובעים רכשו מהנתבעת. בית המשפט חייב את הנתבעת בעלות האריחים החלופיים, לרבות עלות העבודה הנגזרת מכך. חוזים – מכר – אי-התאמה חוזים – מכר – בדיקת המימכר חוזים – מכר – חיובי הקונה . התובעים רכשו אריחי קרמיקה מאת הנתבעת לצורך שיפוץ דירתם. לאחר תום העבודות נתגלו כתמים בהירים רבים על פני האריחים. התובעים עתרו כי הנתבעת תפצה אותם בשיעור העלויות הכרוכות בהחלפת האריחים. . בית המשפט פסק כלהלן: אריחי הריצוף בהם רוצפה דירת התובעים לוקים בפגם בייצור; ככל הנראה הכתמים הופיעו על פני האריחים רק לאחר יישום האריחים – ייתכן שרק לאחר שהאריחים באו במגע עם מים או חומר ניקוי; לפיכך, לא ניתן היה להבחין בכתמים על פני האריחים בטרם עבודת היישום, גם לו הוסר ציפוי הניילון מבעוד מועד. לחלופין, גם לו היה נקבע שהכתמים הופיעו בטרם מלאכת היישום, ספק רב אם ניתן היה להבחין בהם בבדיקת קונה סבירה גם לו הוסר ציפוי הניילון מבעוד מועד. יש לזכור כי מדובר בכתמים בהירים אשר ניתן להבחין בהם רק במבט מכוון בזווית נוכח השתקפות קרני האור. כמו כן, שאריות חומר ההדבקה בעזרתו הוצמד הניילון לאריח עשויות היו למנוע את ההבחנה בכתמים הבהירים מבעוד מועד, זאת גם אם ציפוי הניילון היה מוסר בטרם היישום. יש לקבוע כי הנתבעת אחראית לאי ההתאמה שבאריחי הריצוף ולתוצאה המתחייבת מכך. בהתאם לחוות דעת המומחה, עלות האריחים החלופיים, לרבות עלות העבודה הנגזרת מכך היא 52,416 ₪. חזרה למעלה

23   [ראיות] [דיון פלילי] תפ (חי') 16746-02-18 מדינת ישראל נ' פלוני (שלום; שלמה בנג'ו; 24/07/18) - 20 ע' עו"ד: יאנה יורין בית המשפט זיכה את הנאשם מעבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממש (בת זוג). נקבע כי נותר ספק בשאלה, האם האירועים התרחשו כפי שהמתלוננת תיארה אותם, אם לאו. ראיות – הודעה – מחוץ לכותלי בית-המשפט ראיות – חיזוק – דבר לחיזוק ראיות – מהימנות – בחינתה דיון פלילי – הכרעת-דין – זיכוי . כתב האישום מייחס לנאשם עבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממש (בת זוג) וכן עבירת איומים. . בית המשפט הכריע את דינו של הנאשם, ופסק כלהלן: המאשימה ביקשה שבית המשפט יאמץ את גרסתה של המתלוננת, בהודעות שנמסרו על ידה במשטרה, ויעדיפה על פני עדותה בבית המשפט. סקירת ראיות החיזוק עליהן מתבססת המאשימה, מלמדת, כי אין בראיות להוות את דרגת החיזוק הנדרשת לעדותה של המתלוננת, נוכח הבעייתיות העולה מעדות זו והמצוקה הנפשית והפיזית בה הייתה שרויה המתלוננת, בשל השימוש התדיר בסמים. התוצאה היא, שמנקר ספק בלב בית המשפט, בשאלה האם האירועים התרחשו, כפי שהמתלוננת מתארת אותם, אם לאו. מספק זה, יש ליהנות את הנאשם. על כן, נקבע בזאת, כי המאשימה לא הוכיחה ברמה הנדרשת בפלילים, את האירועים האלימים, בחלקו הראשון של כתב האישום, ומכאן שיש לזכות את הנאשם, ביחס לאירועים אלו. עם זאת, יש להרשיע את הנאשם בעבירת האיומים. ניכר שהשוטרים מסרו גרסת אמת, המשתקפת היטב בעדויותיהם. כאשר עלתה סתירה מסוימת, או אי דיוק כזה או אחר, הם הבהירו והסבירו זאת באופן מניח את הדעת. יש לזכור כי השוטרים מטפלים באירועים רבים, ואין לצפות כי הגרסה של השלושה תהיה תואמת באופן מתמטי ומדויק, מעל דוכן העדים. מרבית תכני עדותם, משתלבים האחד בשני, ומלמדים על גרסה אחידה בדבר האיומים שהשמיע הנאשם בתחנה כלפי השוטרים. חזרה למעלה

24   [דיון אזרחי] [חוזים] הפ (ראשל"צ) 3268-05-18 יודלה ברוטשילד בע"מ נ' כ.ל. שרון ייזום פרוייקטים בנדל"ן בע"מ (שלום; מוטי פירר; 21/07/18) - 10 ע' עו"ד: תומר מזרחי, רונן פריד בית המשפט נמנע מלהורות על ביטול ההחלטה אשר נתנה להסכמת הצדדים תוקף של פסק דין. נפסק, כי לא נפל פגם בכריתת הסכם הפינוי כדוגמת טעות או הטעייה, אשר יש בהם כדי להביא לבטלות ההסכם. דיון אזרחי – פסק-דין – בהסכמה דיון אזרחי – פסק-דין – בפשרה חוזים – פשרה – ביטולה חוזים – טעות – אי-הוכחתה . המבקשת הגישה בקשה לביטול פסק דין אשר נתן תוקף להסכמת הצדדים לפינוי מושכר. טענת המבקשת היא כי הסכם הפינוי נחתם תוך הטעייתה, לפיכך נפל פגם בכריתה המחייב את ביטול ההסכם, וממילא אף את ביטולו של פסק הדין. מנגד טוענות המשיבות, כי המבקשת הייתה מודעת בעת הכריתה למלוא הסיכונים העומדים בבסיס ההסכם ונטלה אותם על עצמה בעיניים פקוחות. . בית המשפט דחה את התביעה ופסק כלהלן: במועד החתימה על הסכם הפינוי באולם בית המשפט, לא היו פערי מידע של ממש בין הצדדים. שני הצדדים היו מודעים היטב לסירובה של רמ"י להארכת חוזה החכירה עקב סוגיית השימוש החורג, יתכן שתקווה הייתה בלבה של המבקשת שעל אף זאת יצליחו הצדדים לפתור את הקושי בדרך כלשהי. מכל מקום, בנסיבות אלו לא הוכחה טעות או הטעייה. בענייננו, לא נמצא, כי נפל פגם בכריתת הסכם הפינוי כדוגמת טעות או הטעייה, אשר יש בהם כדי להביא לבטלות ההסכם. לא הוכח כי ההסכם נכרת בהסתמך על תפיסת מציאות מדומה בה לקתה המבקשת, הפוגמת בגמירות דעתה בעת הכריתה. מדובר בסיכון מחושב שלקחה יודלה מתוך מטרה להרוויח פרק זמן, במהלכו תוכל הן להפעיל את עסקה והן לנסות להגיע לפתרונות או הסכמות בכל הקשור להתנגדות רמ"י לשימוש אותו עושה היא במושכר. פסק-דין אשר נותן תוקף להסכמה הוא הסכם מחייב שהוראותיו נוצרו ועוצבו על-ידי הצדדים. בית המשפט יורה על ביטול פסק דין שניתן בהסכמה, במקרים חריגים בלבד בהם מתקיימים טעמים כבדי משקל. הנחת המוצא היא יש ליתן משקל לסופיותן של פשרות. בנסיבות ענייננו, לא מתקיימות נסיבות חריגות וכבדות משקל, המצדיקות ביטול פסק דין אשר נתן תוקף להסכמת הצדדים. חזרה למעלה

25   [דיון פלילי] בעח (טב') 2289-07-18 פלוני נ' משטרת ישראל תביעות- שלוחת טבריה (שלום; ברכה לכמן; 19/07/18) - 5 ע' עו"ד: בית המשפט קיבל בקשה לקבלת חומר חקירה לפי סעיף 74(ב) לחוק סדר הדין הפלילי, והורה למשיבה, להמציא למבקש, את מכשיר הטלפון הנייד של המתלוננת, על מנת שיתאפשר בידו לשחזר את ההודעות המחוקות, באמצעות מומחה מטעמו. דיון פלילי – עיון בראיות התביעה – חומר החקירה . המבקש הגיש בקשה לקבלת חומר חקירה לפי סעיף 74(ב) לחוק סדר הדין הפלילי, ולהורות למשיבה, להמציא לו, את מכשיר הטלפון הנייד של המתלוננת המוחזק על ידי המשיבה. המבקש מאשר שקיבל לידיו את כל החומר שנפרק מהמכשיר, ללא סינון, ברם, הוא מבקש לקבל לידיו את המכשיר, במטרה לשחזר, באמצעות מומחה, את ההודעות המחוקות, שלטענתו, הן חומר חקירה, יש בהן כדי לסייע בהגנתו ולהשליך על מהימנות המתלוננת. . בית המשפט קיבל את הבקשה וקבע כלהלן: הפסיקה נקטה בפרשנות מרחיבה, בשאלה מהו חומר חקירה, כך שחומר חקירה יכלול את כל חומר שנאסף במהלך החקירה וקשור לאישום, באופן ישיר או עקיף, ואף חומר שאינו נמצא בידי המבקשת, מקום בו החומר נוגע לליבת המחלוקת והוא צריך להיות בידי התביעה ובשליטתה. במקרה דנן, להודעות המחוקות יש זיקה לכתב האישום ויש בו פוטנציאל לכאורה להגנת המבקש, במובן הרחב, ויש בו כדי לשפוך אור על מערכת היחסים בין המתלוננת לבין עד תביעה מס' 2. הואיל ונמצא כי מדובר בחומר חקירה, זכאותו של המבקש לקבל את חומר החקירה גוברת על זכותה של המתלוננת לפרטיות, במקרה דנן. וכפועל יוצא מהקביעה שמדובר בחומר חקירה, נדחית טענת המשיבה כי ההליך הנכון, לשחזור ההודעות המחוקות, הוא על פי סעיף 108 לחוק. חזרה למעלה

26   [דיון אזרחי] תא (קריות) 4019-08-17 כמאל ח'טיב נ' ג'מאל ח'טיב (שלום; מוחמד עלי; 19/07/18) - 6 ע' עו"ד: בית המשפט קיבל בקשה לתיקון כתב תביעה, אך חייב את התובעים לשלם לנתבע הוצאות הבקשה בסך של 5,000 ₪. דיון אזרחי – תיקון כתבי-טענות – תיקון כתב-תביעה דיון אזרחי – תיקון כתבי-טענות – התרתו דיון אזרחי – כתב-תביעה – תיקון . בקשת התובעים לתיקון כתב התביעה ולביטול ההחלטה על מינוי מודד מטעם בית המשפט. . בית המשפט קבע כלהלן: סמכותו של בית המשפט להורות על תיקון כתב תביעה המעוגנת בתקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד–1984 היא רחבה ופסיקתו העקבית של בית המשפט העליון נתנה לסמכות זו פרשנות ליבראלית ורחבת לב, זאת מקום שהתיקון נדרש כדי לקדם את בירורן של השאלות האמתיות השנויות במחלוקת בין הצדדים. במקרה שלפנינו, התיקון לא נועד באמת לקדם את בירור השאלות האמתיות השנויות במחלוקת, ובוודאי שלא נועד להכריע ביעילות במחלוקת. צמצום הסעדים כמבוקש על ידי התובעים והשמטת הסעד בדבר פירוק השיתוף – למרות שהוא הסעד האמיתי שעומד מאחורי התביעה – יש בו יותר מקמצוץ של חוסר תום לב. יחד עם זאת, חרף התנהלות התובעים ועל אף הביקורת על התנהלותם, יש להיעתר לבקשה. משמבקשים התובעים לצמצם את יריעת המחלוקת, לא ראוי בנסיבות מקרה זה שבית המשפט יכפה עליהם התדיינות שאינה כרצונם. חזרה למעלה

27   [חוזים] [מקרקעין] תא (אש') 2128-05-14 משה חי יהודה נ' יוסף אביטן (שלום; סבין כהן; 18/07/18) - 21 ע' עו"ד: אמיר פינטו, שי שמואל תביעה כספית בגין נזקים למושכר ובגין העדר אפשרות להסב את הסכם השכירות לאחר. נדונה סוגיית הנזק הכלכלי שנגרם לשוכר כתוצאה מכך שלא התאפשר לו להעביר את זכות השכירות לאחר. חוזים – שכירות – העברה מקרקעין – שכירות – העברה מקרקעין – שכירות – נזקים למושכר . תביעה כספית לפיצוי שוכר בגין נזקים במושכר ובגין העדר אפשרות להסב את הסכם השכירות לאחר. . בית המשפט קבע כלהלן: בהתאם להוראות חוק השכירות, רשאי שוכר להעביר את זכות השכירות גם ללא הסכמת המשכיר. עצם העובדה שהתובע לא עשה כן בניגוד לדעת הנתבע אינה צריכה לעמוד לו לרועץ. מתוך עדותם של השוכרים הפוטנציאליים, נראה, כי אף לא אחד מהם היה מעוניין לכפות עצמו על משכיר ולכן, שעה שהמשכיר סירב להחלפת השוכר, פנו לדרכם בלא התקשרות עם התובע. בסופו של יום, העסק נסגר בלא שהתובע זכה לקבל תמורה מהשוכר החלופי ונגרם לו נזק בשל כך. אשר לנזקיו של התובע, לאחר שלא הוכחה סיבה טובה שבגינה לא איפשר הנתבע לתובע להחליף את זהות השוכר, ולאחר שבית המשפט השתכנע כי נמצאו רוכשים פוטנציאליים לעסק והתובע יכול היה למצוא שוכר שעמו תבוצע עסקה, זכאי התובע לפיצוי בגין נזקיו. יש לפסוק לתובע פיצוי בשיעור של 50,000 ₪ בגין אובדן רווח כתוצאה מהעדר אפשרות למכור את העסק, בשל סירובו של הנתבע לאפשר לתובע לעשות כן. כמו כן, יש לפסוק לתובע פיצוי בגין עוגמת נפש בשיעור של 5,000 ₪ חזרה למעלה

28   [חוזים] תאמ (ת"א) 41738-04-15 דבורה כהן נ' אראלה נתן (שלום; כוכבה לוי; 18/07/18) - 17 ע' עו"ד: אלון קראוס, קרין גולן דנה בית המשפט חייב משכירה לשלם לשוכרת פיצוי בגין נזק בלתי ממוני שנגרם לשוכרת בעקבות התנהלות המשכירה. חוזים – שכירות – חובת המשכיר חוזים – שכירות – תרופות חוזים – פיצויים – נזק בלתי ממוני . השוכרת שכרה מאת המשכירה יחידת דיור. בשלב מסוים בעוד השוכרת בנכס, הודיעה עיריית תל אביב למשכירה כי ייעוד הנכס הוא למסחר ו/או תעשייה ומכיוון שייעוד הנכס אינו למגורים היא דרשה מהמשכירה לפעול לפינוי הדיירים המתגוררים ביחידות הדיור. . בית המשפט פסק כלהלן: אין ספק כי בתקופת העבודות להריסת יחידות הדיור בעת שהשוכרת התגוררה בסמוך למקום ביצוע העבודות, יש משום פגיעה בנוחות וברווחה הגופנית של השוכרת ולכן היא זכאית לפיצוי בגין נזק זה. השוכרת הוכיחה שהמשכירה ובתה או מי מטעמן פעלו לפינוי השוכרת במהלך חודש ספטמבר 2014 בתוך תקופת הסכם השכירות. זאת בשל דרישות העירייה להריסת יחידות הדיור ופינוי כלל הדיירים אלא שדרישת המשכירה לפינוי המושכר לא נעשתה מכוח צו שיפוטי שכן תביעה לפינוי מושכר הוגשה רק בחודש ינואר 2015. גם בסיומו של הליך זה הוסכם על פינוי המושכר רק בתום תקופת הסכם השכירות. הפיצוי המידתי הראוי בגין תלאותיה של השוכרת, נזקיה הבלתי ממוניים של השוכרת בעקבות התנהלות המשכירה ובנותיה הוא בשיעור של 12 חודשי שכירות. פיצוי זה משקף את הפגיעה בשוכרת בשל מסכת האירועים שהחלה מחודש ספטמבר 2014 ועד לסיום תקופת השכירות, חוסר השקט שעמו נאלצה להתמודד השוכרת בשל חששה מפינוי מהמושכר, ההליכים המשפטיים שננקטו כנגדה וזאת בייחוד לאור גילה המתקדם. חזרה למעלה

29   [נזיקין] תק (הרצ') 3357-01-18 נילי חורי נ' שופרסל בע"מ (שלום; צחי אלמוג; 17/07/18) - 5 ע' עו"ד: נדחתה תביעה שבמסגרתה ביקשה התובעת להטיל אחריות על הנתבעת בגין התנהגותו של השליח מטעמה. נזיקין – אחריות – בחינתה נזיקין – אחריות – שילוחית . התובעת הגישה כנגד הנתבעת תביעה לפסיקת פיצויים בגין תקיפה מילולית, ניסיון לתקיפה פיזית, לשון הרע, פגיעה בשם טוב בשל מקרה שחוותה התובעת משליח מטעם הנתבעת בביתה. במרכז המחלוקת בין הצדדים עומדת השאלה: האם בנסיבות המקרה ניתן להטיל אחריות שילוחית על הנתבעת בגין מעשיו של השליח. . בית המשפט דחה את התביעה ופסק כלהלן: ככלל, אין אדם אחראי לעוולה אותה מבצע הזולת אלא בנסיבות מסוימות ובהתאם להוראות הדין. מאחר ובמקרה זה הוכח כי השליח אינו עובד של הנתבעת כי אם עובד מטעם אותה חברה קבלנית, הרי שיש לבחון האם ניתן להטיל את הנתבעת אחריות מכוח יחסי קבלנות. הנתבעת התקשרה, עם צד שלישי לביצוע השליחויות ואף צירפה את ההסכם בין הצדדים. מדובר, אפוא, בהתקשרות של מזמין עם קבלן עצמאי. סעיף 15 לפקודת הנזיקין קובע כי מי שמעסיק קבלן עצמאי לא יישא באחריות לעוולה שצמחה ממעשיו של הקבלן, למעט במקרים חריגים המפורטים בסעיף. משעה שהבחירה שעשה מזמין העבודה נמצאה סבירה, וכל עוד לא התקיים מי מהחריגים הנזכרים בסעיף 15 לפקודת הנזיקין, אין מקום להטיל על מזמין העבודה חובת פיקוח או חובת זהירות נוספת. חזרה למעלה

30   [נזיקין] תק (חד') 19789-05-18 יובל בר עוז נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (שלום; טלי מירום; 11/07/18) - 8 ע' עו"ד: בית המשפט הכיר באחריות הנתבעת לנזק הלא ממוני שנגרם לנתבע בעקבות שהפנתה אליו מכתב דרישה לתשלום סך של 16,000 ש"ח. נזיקין – אחריות – הוכחתה נזיקין – אחריות – בחינתה נזיקין – פיצויים – נזק לא ממוני . התובע עותר לפיצוי, בעקבות מכתב דרישה שהפנתה אליו הנתבעת, ואשר בעטיו נפגעה, לטענתו, בריאותו ונגרמה לו עוגמת נפש. . בית המשפט קיבל את התביעה בחלקה ופסק כלהלן: מכתב דרישה ובו דרישה לתשלום סכום שאיננו מבוטל לאדם מן הישוב, בתוך פרק זמן קצר יחסית של 14 יום, שאם לא כן יינקטו נגדו צעדים משפטיים לגביית החוב, איננו דבר של מה בכך, ויש לנהוג בזהירות בהוצאתו ובשליחתו; על השולח מכתב דרישה שכזה לקחת בחשבון ולצפות את כל קשת התגובות האפשריות, לרבות תגובות של בעלי נסיבות אישיות מיוחדות – גולגולת דקה, ולנקוט משנה זהירות במשלוח מכתב הדרישה בנוסחו זה. הנתבעת התרשלה כלפי התובע הן בהוצאת מכתב דרישה שלא כדין וללא בדיקה ראויה, שהיה ראוי כי תבוצע באמצעים פשוטים וזולים; והן בשל אי הטיפול בפנייתו הראשונה בפקס, אשר כפי הנראה לא טופלה מעולם, עד לקבלת פנייתו השניה של התובע, זאת בשים לב לסד הזמנים בו היה נתון התובע, סד זמנים אותו קבעה הנתבעת עצמה במכתב הדרישה שלה. חזרה למעלה

31   [ימאות] [דיון אזרחי] תא (חי') 67434-06-18 פ. א. ואי. קום בע"מ נ' צים שירותי ספנות משולבים בע"מ (שלום; אורי גולדקורן; 09/07/18) - 15 ע' עו"ד: אמין חוסייסי, רועי כהן, אורלי גלר, חיידר זועבי נדחתה בקשה לעכב שחרור מטען ימי שהגיע לנמל חיפה. המחלוקת בין הצדדים עניינה בזכות לקבלת המטען על-פי שטרי מטען. ימאות – שטר מטען – משמעותו ימאות – הובלה ימית – שחרור מטענים דיון אזרחי – סעדים זמניים – שיקולים בהענקתם . המבקשת הגישה בקשה למתן צו עשה זמני נגד המשיבות מס' 2-1, המורה להן לעכב את שחרור מטען שנמצא במכולות, להורות על מתן צו לתפיסת המטען, וכן להורות למשיב מס' 3 שלא לשחרר אותו "עד לבירור הסוגיה". בסיפא של הבקשה התבקש בית המשפט ליתן צו עשה המורה למשיבות 1 ו- 2 למסור למבקשת פקודת מסירה ללא כל דיחוי. . בית המשפט דחה את הבקשה וקבע כלהלן: דיון בבקשה לסעד זמני אינו המסגרת המתאימה לקביעת ממצאי עובדה. עם זאת, לאור הגרסאות העובדתיות המנוגדות שהתבררו במסגרת הבקשה ולאור המצב המשפטי, ניתן לקבוע כבר כעת שהמבקשת לא הוכיחה קיומה של עילת תביעה לכאורה. שחרורו של מטען שהגיע בהובלה ימית לנמל היעד נעשה על-ידי מסירת פקודת מסירה מהסוכן של המוביל הימי לידי עמיל המכס הפועל מטעם היבואן רק לאחר הצגת אחד משלושת שטרי המטען המקוריים שהונפקו על-ידי המוביל הימי. בתי משפט בערכאות הדיוניות איפשרו סטייה מכלל-העל במקרים חריגים. מקרה זה, אינו מצדיק סטייה מכלל העל. המחלוקת העובדתית משליכה אף על מאזן הנוחות. שחרור המטען לידי המבקשת ללא הצגת שטר מטען מקורי עלול לחשוף את צים – המשיבה 1, לתביעה נזיקית מצדדים שלישיים. אין, אפוא, מקום להיעתר לבקשה, הן מאחר והמבקשת לא הוכיחה קיומה של עילה לכאורה והן מאחר ולא הצביעה על כך שמאזן הנוחות נוטה לטובתה, וכי נזקה מאי-מתן הסעד הזמני יהא גבוה מנזקיהם של צדדים שלישיים במידה והסעד לא יינתן. חזרה למעלה

תעבורה

32   [תעבורה] בפת (חי') 1395-06-18 פרקליטות מחוז חיפה - פלילי נ' משה אילוז (תעבורה; אבישי קאופמן; 18/07/18) - 6 ע' עו"ד: בית המשפט קיבל, בחלקה, בקשה לפסילת רשיונו של המשיב עד תום ההליך המשפטי נגדו, אך הגביל את הפסילה לתקופה של 20 חודשים. תעבורה – פסילת רישיון – פסילת רישיון עד תום המשפט . המבקשת הגישה בקשה לפסילת רישיונו של המשיב עד תום ההליך המשפטי נגדו, וזאת מכוח סעיף 46 ב' לפקודת התעבורה הקובע כי מי שהוגש נגדו כתב אישום בגין תאונה שגרמה למותו של אדם, ייפסל רישיונו כאמור. האירוע הרלוונטי לבקשה הינו תאונת דרכים קטלנית שכתוצאה ממנה נהרגו חמישה בני אדם ונחבלו חמישה נוספים, לרבות המשיב עצמו, חלקם בחבלות קשות. . בית המשפט קיבל את הבקשה בחלקה וקבע כלהלן: השאלה הראשונה שיש להכריע בה היא קיומן של ראיות לאחריות המשיב לתאונה. במקרה זה, נמצא, כי קיימות ראיות לכאורה לאחריותו של המשיב לתאונה. הגם שעדיין קיימים סימני שאלה, והנסיבות אינן בהירות לחלוטין, הרי בשלב זה יש ראיות ממשיות בדבר אחריות המשיב לתאונה. עצם השיהוי לבדו בהגשת הבקשה אינו מצדיק את דחיית הבקשה, וההלכה היא כי יש להביאו בחשבון במסגרת כלל השיקולים הרלוונטיים. כאשר מדובר בשיהוי משמעותי כמו במקרה דנן, יש לשקלל מולו את הראיות כנגד המשיב, האמנם מקימות הן חשש למסוכנות, ואין די בהסתמכות על עצם הגשת כתב האישום נגדה. בשקלול כלל הנסיבות בתיק: תוצאות התאונה הקשה והראיות לכאורה לאחריות המשיב, לצד סימני השאלה סביב נסיבות האירוע, השיהוי מצד המבקשת ונסיבותיו של המשיב, יש לקבל את הבקשה, אולם יש לקצוב את הפסילה ולהעמידה בשלב זה על 20 חודשים, או עד סיום ההליך, לפי המוקדם. חזרה למעלה

בתי-הדין הרבניים

33   [משפחה] (י-ם) 800693/ פלונית נ' פלוני (בתי-הדין הרבניים; נחום שמואל גורטלר, מיכאל עמוס, מימון נהרי; 11/06/18) - 15 ע' עו"ד: אי־מתן סעד של חיוב בגירושין למערערת שנמצא כי הפרה את הסכם הגירושין שאושר בביה"ד, כמו גם החלטות חלוטות של ביה"ד שניתנו בעניין והמשיכה במעשיה בעודה מלינה, שלא בתום לב, על עגינותה. משפחה – גירושין – הסכם גירושין משפחה – גירושין – חיוב בגירושין . ערעור האישה על פס"ד של בי"ד אזורי שבו נדחתה תביעתה לגירושין ללא קיום דיון בטיעוניה שלפיהם האישה עגונה ללא הצדקה במשך למעלה מעשרים שנים. בהחלטת ביה"ד האזורי הובהר כי משנת 2008 התקיימו דיונים גם בביה"ד הגדול וגם בביה"ד האזורי, ובהם הגיעו הצדדים להסכם גירושין חדש וגם קיבלו עליו בקניין. נתנו בנדון החלטות ברורות, שהן כיום החלטות חלוטות. ביה"ד פסק כי אין ביכולת המערערת לטעון לגט בנפרד מקיום ההסכם, כאשר האישה עצמה הביאה (באשמתה או לא באשמתה) למצב של פשיטת רגל שבגינו אין מקום למימוש ההסכם ועל הצדדים למצוא את הדרך לקיים את ההסכם שעליו חתמו ושאושר בביה"ד. המערערת מבקשת לבטל את החלטת ביה"ד קמא ולחייב את המשיב בגירושין ולחילופין להחזיר לביה"ד קמא את הטיפול בתביעה תוך מתן הוראות מתאימות. . ביה"ד הרבני הגדול דחה את הערעור מהטעמים הבאים: טענת המערערת כי ביה"ד האזורי לא קיים דיונים כמצוות ביה"ד הגדול (בהרכבו הקודם) – אין לה בסיס והיא נדחית על הסף. התנהלות בי"ד קמא, שהביא את הצדדים להסכם גירושין חדש, לאחר מ"מ ובנוכחות בא כוחה הנוכחי של המערערת, שבו ויתר המשיב על מחצית הסכום שהתחייבה המערערת בהסכם משנת 2006 שאושר בביה"ד הגדול, הינה בהתאם לפסיקת ביה"ד הגדול ומאמציו להביא את הצדדים להסכם. לצדדים נקבע מועד לסידור גט אולם המערערת סירבה לקבל את הגט ולשלם את הסכום שהתחייבה עליו בהסכם החדש (50,000$). ביה"ד קובע כי התנהלות המערערת, לרבות בהמשך, כמפורט בפסה"ד, מהווה התחמקות מביצוע ההסכם, מקיום התחייבויות ומציות להחלטות שיפוטיות; ביה"ד לא ייתן ידו למי שבא בידיים שאינן נקיות ומפר החלטות שיפוטיות. על המערערת היה להציג בפני בית המשפט את ההסכם השני, ולבקש את סיועו לסיום ההליכים בגירושין, כפי שקבע ביה"ד בהחלטתו. ביה"ד סבור שבנסיבות הללו, שהמערערת חיה עם גבר זר כבר עשרות שנים ומפרה פעם אחר פעם את החלטות ביה"ד המורות לה על כיבוד חתימתה על ההסכם שקיבל תוקף של פסק דין, שעה שסביר שהמערערת יכלה לשלם את ההתחייבות, אין כאן עגינות מצד המשיב. המערערת הוכיחה לביה"ד בהתנהלותה, כי היא זו שבחרה לעגן את עצמה במו ידיה. ביה"ד מעלה חשש כי המערערת פעלה ממניעים זרים, כמו נקמה או מניעים אחרים, ועניין העגינות לא היה בראש מעיניה, אלא קרדום להשיג את המטרות שלה. באשר לטענת המערערת שיש לצדדים דין מורדים זה על זה ולחייב את המשיב בגירושין כאמור בדברי רבנו ירוחם. ביה"ד מבהיר כי בנסיבות המקרה, אין כאן מרידה של המשיב במערערת, המערערת היא זו שפעלה לסכל ולמוסס החלטות ביה"ד במקום לסיים את ההליכים בצורה מכובדת. באשר לטענת המערערת בדבר הפירוד של קרוב לשלושים שנה צוין כי אכן יש לתת משקל לגורם הזמן של הפירוד. ברם אין לתת לו יותר ממשקל של המלצה של ביה"ד למשיב שלפיה מצווה עליו לגרש את המערערת וכמבואר בשולחן ערוך (אבן העזר סימן קיט סעיף ב) ושעימה מחובתו של ביה"ד להורות למערערת לכבד את התחייבותה כלפי המשיב, וכלפי ביה"ד בטרם יוסדר הגט. חזרה למעלה

כתבי טענות

34   עא (חי') 57071-03-18 אסתר עקיש - ב"כ עו"ד שרעבי נסים נ' בנק לאומי לישראל (כתבי טענות; 26/03/18) - 9 ע' עו"ד: שרעבי נסים ערעור על פסק דין בו התקבלה בחלקה תביעת הבנק נגד המערערת לתשלום חובם של החייבים, מכוח ערבותם. קישורים נוספים: לפסק-דין במחוזי (15-07-2018) עא 57071-03-18 אסתר עקיש נ' בנק לאומי לישראל בע"מ שופטים: דיאנה סלע חזרה למעלה