פד"י-מייל 269

05/08/2018

עליון

1 [עבודה]

בגץ 5613/18 אביגדור בוימגולד נ' מדינת ישראל - משרד הביטחון (עליון; ד' ברק ארז, מ' מזוז, י' אלרון; 05/08/18) - 5 ע'

עו"ד:

בג"ץ אינו יושב כערכאת ערעור על פסקי הדין של ביה"ד הארצי לעבודה. התערבותו בפסקי הדין של ביה"ד הארצי לעבודה שמורה למקרים חריגים בלבד, בהם נפלה טעות משפטית מהותית או כאשר שיקולי הצדק מחייבים זאת.
עבודה – בית-הדין הארצי לעבודה – התערבות בגץ
.
עתירה להורות על ביטול פסק-דינו של ביה"ד הארצי לעבודה במסגרתו נדחה ערעור העותר על פסק-הדין של ביה"ד האזורי לעבודה בעניין פיטורי העותר מאגף הבינוי במשרד הביטחון. בנוסף, ביקש העותר כי יוטלו "עונשים אישיים מרתיעים על האורגנים המעורבים ועל באי כוחם 'עובדי ונציגי המדינה' על התנהלותם באירוע ובהליך זה".
.
ביהמ"ש העליון בשבתו כבג"ץ דחה את העתירה על הסף בקבעו:
הלכה ידועה היא כי בג"ץ אינו יושב כערכאת ערעור על פסקי הדין של ביה"ד הארצי לעבודה. התערבותו בפסקי הדין של ביה"ד הארצי לעבודה שמורה למקרים חריגים בלבד בהם נפלה טעות משפטית מהותית או כאשר שיקולי הצדק מחייבים זאת. המקרה הנדון אינו בא בגדר מקרים חריגים אלו.
על אף האופי העקרוני אשר ניסה העותר לשוות לעתירתו, שב העותר ומעלה בעתירה את אותן טענות שהועלו על-ידו בערכאות הקודמות, אשר נדונו בהרחבה ונדחו לגופן. בניגוד לנטען בעתירה, ביה"ד הארצי לא הסתפק בדחיית הערעור נוכח הכלל בדבר התערבותה המצומצמת של ערכאת הערעור, ודן בטענות העותר גם לגופן. בפרט, נדחתה טענת העותר לקיומה של קנוניה נגדו, אשר הביאה לפיטוריו.

חזרה למעלה

2 [דיון אזרחי]

רעא 9505/17 רמי לוי שיווק השקמה תקשורת בע"מ נ' ערן כהן (עליון; ע' ברון; 02/08/18) - 9 ע'

עו"ד: גיא אבני, רון חמד

כידוע, ככלל יש לנקוט בגישה ליברלית ביחס לבקשה לתיקון כתבי טענות המוגשת בשלבים מוקדמים של ההליך הייצוגי, וזאת כל עוד על פני הדברים, וכפי שנמצא בענייננו, בקשת האישור אינה בקשת סרק ויש יסוד סביר להניח שהתיקון המבוקש יתרום להכרעה במחלוקת שבין הצדדים.
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – כתבי טענות
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – הוספת ראיות
דיון אזרחי – כתבי-טענות – תיקון
.
בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש מחוזי, במסגרתה הותר למשיב לתקן את הבקשה לאישור תובענה כייצוגית שהוגשה על ידו, על דרך של הוספת ראיה. רקע: במסגרת בקשת האישור נטען כי המבקשת לא הפעילה מוקד פניות טלפוני בהתאם להוראות שנקבעו ב"רישיון כללי – רט"ן ברשת אחרת למתן שירותי רדיו טלפון נייד" שניתן לה על ידי משרד התקשורת. בקשת האישור נתמכה בתצהיר של המשיב המתאר שני אירועים שונים שבהם מוקד הפניות לא היה זמין, וכן צורף פוסט שפורסם יום קודם בפייסבוק על ידי סמנכ"ל לשעבר אצל המבקשת, שמנה כשלים חמורים שאירעו לטענתו בהתנהלות המבקשת ומנהליה ובתוך כך צוין בפוסט כי המבקשת מעולם לא הפעילה את מוקד הפניות בשעות הלילה. במסגרת בקשת התיקון, ביקש המשיב לצרף ראיה – דיסק ובו ריאיון שהוקלט עם מנכ"ל המבקשת (להלן: לוי) לאתר "וואלה ניוז" ותמלול שלו בגדרו התייחס לוי לטענות שהועלו בפוסט בעניין התנהלות מוקד הפניות.
.
ביהמ"ש העליון (השופטת ע' ברון) דחה את הבקשה מהטעמים הבאים:
לערכאה הדיונית נתון שיקול דעת רחב בעניינים שבסדרי דין, ובכלל זאת כאשר עסקינן בבקשות לתיקון כתבי טענות בהליכים ייצוגיים. בהתאם, היקף ההתערבות של ערכאת הערעור בהחלטות מעין אלה מצומצם ומוגבל למקרים חריגים בלבד, שבהם ההחלטה מנוגדת לדין או גורמת למי מהצדדים עיוות דין. מקרה זה אינו נמנה בגדרי אותם מקרים חריגים.
נקבע בעבר, כי בקשה לתיקון בקשה לאישור תובענה כייצוגית תיבחן לפי אמות המידה שהותוו בפסיקה בנוגע לבקשות לתיקון כתבי טענות בהליך אזרחי "רגיל", תוך שנדונו בהרחבה המאפיינים הייחודיים של הליך התובענה הייצוגית והשלכתם על השיקולים השונים. כך, נקבע שככלל יש לנקוט בגישה ליברלית ביחס לבקשה לתיקון המוגשת בשלבים מוקדמים של ההליך הייצוגי (בדומה לגישה הנוהגת בהליכים אחרים), וזאת כל עוד על פני הדברים בקשת האישור אינה בקשת סרק ויש יסוד סביר להניח שהתיקון המבוקש יתרום להכרעה במחלוקת שבין הצדדים. מנגד, הובהר כי ביהמ"ש לא יתיר את תיקון בקשת האישור, למשל על דרך של הוספת ראיות, כאשר מדובר בראיות שניתן היה לאתר בשקידה ראויה עוד קודם להגשת בקשת האישור. בתוך כך, נקבע כי יש ליתן את הדעת למידת הפגיעה שהתיקון עלול להסב לבעל הדין היריב, ולשאלת תום ליבו של מבקש התיקון. שיקולים אלה מאזנים בין אינטרס התובע, אינטרס הנתבע ואינטרס הציבור – תוך שנקבע כי ככלל, בהליכים ייצוגיים אינטרס הציבור מטה את הכף לטובת קבלת בקשת התיקון, וזאת לנוכח אינטרס חברי הקבוצה המיוצגת וכן בשל התכליות החברתיות שמוגשמות באמצעות מוסד התובענה הייצוגית.
ביהמ"ש המחוזי קבע בהחלטתו כי הריאיון מעלה, לכאורה, שאין מדובר בתובענת סרק וכי הראיה עשויה להועיל לבירור ההליך הייצוגי. לא נמצא להתערב בקביעות אלו. גם ההחלטה להותיר את ההכרעה בשאלת תום ליבו של המשיב לשלב הדיון באישור התובענה כייצוגית מצויה בגדרי שיקול הדעת הרחב שמוקנה לערכאה הדיונית, ואין כל עילה להתערב בה. אף שמצופה כי המבקש בבקשה לאישור תובענה כייצוגית יפעל בחריצות ובשקידה ראויה לאיתור כלל העובדות והראיות המבססות את טענותיו עוד קודם להגשת הבקשה לאישור תובענה כייצוגית, ביהמ"ש אינו סבור כי בנסיבות המקרה היעדרו של הריאיון מבקשת האישור הוא פגם היורד לשורשה של בקשת התיקון; כך בפרט מקום שבקשת הצירוף הוגשה בשלב מקדמי של הדיון, לפני שהוגשה התשובה לבקשת האישור. הוא הדין באשר לאיחור שלטענת המבקשת דבק בבקשת הצירוף ובבקשת התיקון; בפרט שעסקינן בתיקון נקודתי ומצומצם שאין חשש כי יכביד על המבקשת, ובוודאי שלא באופן ניכר. באיזון שבין חשיבות הראיה להתנהלותו הדיונית של המשיב, ידה של הראשונה על העליונה.
בכל הנוגע להחלטת ביהמ"ש המחוזי שלא לפסוק הוצאות לטובת המבקשת בשלב זה –דינה של בקשת רשות הערעור בנקודה זו להידחות על הסף, בהיות ההחלטה בנושא ההוצאות בגדרי סעיף 1(8) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור). מעבר לכך, צוין כי פסיקת הוצאות היא החלטה המסורה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית המנהלת את ההליך, לא כל שכן כאשר מדובר בהחלטת ביניים, מה גם שאין מניעה כי ביהמ"ש המחוזי, ככל שימצא לנכון, יתחשב בבקשת הצירוף ובבקשת התיקון בבואו לפסוק הוצאות בתום ההליך.

חזרה למעלה

3 [דיון פלילי] [עונשין]

רעפ 5757/18 אשרף מריסאת נ' מדינת ישראל (עליון; י' אלרון; 02/08/18) - 7 ע'

עו"ד: באסל פלאח

בעובדה שהמבקש החל לרצות את עונש המאסר בדרך של עבודות שירות ורק לאחר מכן עוכב ביצועו, אין כדי להקים לו טענת "הגנה מן הצדק", אף אם הדבר נגרם בשל פגם בהתנהלותה של המשיבה. שכן, נקבע לא אחת כי ערכאת הערעור אינה מנועה מלהתערב בעונש אשר נגזר על נאשם, אף אם החל לרצות את עונשו במסגרת עבודות שירות, או אף אם סיים לרצותו. קל וחומר במקרים שבהם ניתן עיכוב ביצוע לעבודות אלו.
דיון פלילי – רשות ערעור – מתי תינתן
דיון פלילי – ענישה – רשות ערעור
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות נשק
.
בקשת רשות ערעור על פס"ד מחוזי בגדרו התקבל ערעור המשיבה על קולת העונש שהושת על המבקש בגזר דינו של בימ"ש שלום, באופן שעל המבקש נגזרו 9 חודשי מאסר בפועל (במקום 6 חודשי מאסר, אשר ירוצו בדרך של עבודות שירות), לצד עונשים נלווים וזאת בעקבות הרשעתו על פי הודאתו, בעבירות החזקת נשק (שתי עבירות) והחזקת אבזר נשק (ריבוי עבירות). לטענת המבקש עניינו מעורר "סוגיה אנושית מצפונית", בשל נסיבותיו האישיות המיוחדות: תסקיר שירות המבחן החיובי שהתקבל בעניינו ו-העובדה כי החל בריצוי עונש המאסר בדרך של עבודות שירות ורק לאחר מכן עוכב ביצועו. לפיכך לשיטתו, יש להשיב את גזה"ד של בימ"ש השלום על כנו. לחלופין, נטען כי יש "לנכות" מעונש המאסר את פרק הזמן שריצה בדרך של עבודות שירות, או, לכל הפחות, להורות על ריצוי תקופת מאסרו בדרך של עבודות שירות, בהתאם לחוק העונשין (תיקון מס' 133 – הוראת שעה), התשע"ח-2018, הצפוי להיכנס לתוקף ביום 1.4.2019, במסגרתו הוארך משך המאסר אותו ניתן לרצות בדרך של עבודות שירות לתשעה חודשים.
.
ביהמ"ש העליון (השופט י' אלרון) דחה את הבקשה מהטעמים הבאים:
כידוע, ביהמ"ש לא ייעתר לבקשת רשות ערעור, אלא אם הבקשה מעלה שאלה משפטית עקרונית, החורגת מעניינו הפרטי של המבקש, או אם מתעוררים בנסיבות העניין שיקולי צדק ייחודיים, לרבות חשש מפני עיוות דין. יתירה מזאת, בקשת רשות ערעור הנסובה על העונש בלבד לא תתקבל אלא במקרים של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה הנהוגה במקרים דומים. הבקשה דנא אינה נמנית על מקרים חריגים אלו, וזאת בייחוד בשים לב לכך שהעונש שהושת על המבקש מצוי בתחתית מתחם הענישה שקבע ביהמ"ש המחוזי, והוא מקל ביותר בהתחשב בעבירות המיוחסות למבקש ובנסיבות ביצוען, הכוללות החזקת כמות רבה של נשק ותחמושת בביתו. מטעם זה בלבד, דינה להידחות.
בעובדה שהמבקש החל לרצות את עונש המאסר בדרך של עבודות שירות אין כדי להקים לו טענת "הגנה מן הצדק", אף אם הדבר נגרם בשל פגם בהתנהלותה של המשיבה, אשר הגישה את הבקשה באיחור לביהמ"ש המחוזי. שכן, נקבע לא אחת כי ערכאת הערעור אינה מנועה מלהתערב בעונש אשר נגזר על נאשם, אף אם החל לרצות את עונשו במסגרת עבודות שירות, או אף אם סיים לרצותו. קל וחומר במקרים שבהם ניתן עיכוב ביצוע לעבודות אלו. משכך, לא נמצא כל ממש בטענת ה"הסתמכות" של המבקש, שעה שידע כי קיימת אפשרות שעונשו יוחמר במסגרת ערעור על קולת העונש.
אשר למניין ימי המאסר שאותם הספיק לבצע המבקש במסגרת עבודות שירות, הרי שביהמ"ש המחוזי ציין במפורש כי נתן משקל לעובדה זו בפסק דינו, אף אם לא ראה לנכון לנכות ימים אלה באופן ישיר מעונש המאסר בפועל שהושת על המבקש.
לבסוף, צוין כי לא ניתן להיעתר לבקשתו של המבקש ולהחיל עליו את הוראות תיקון מס' 133 לחוק העונשין, למעלה משמונה חודשים בטרם כניסתם לתוקף, מה גם שביהמ"ש המחוזי עמד על כך שנסיבות המעשה וחומרת העבירה בענייננו מצדיקות הטלת עונש מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח.

חזרה למעלה

4 [עונשין]

עא 5350/18 מדינת ישראל נ' שרון דגני פיש (עליון; י' וילנר; 02/08/18) - 8 ע'

עו"ד: ירון בן יוסף, שילה ענבר, איתי גוהר, שירי רום, אפרת גולדשטיין, הדר לר

תכליתו העיקרית של חוק סמכויות לשם מניעת ביצוע עבירות באמצעות אתר אינטרנט היא להגן על הציבור מפני הזמינות ההולכת וגוברת של צריכת שירותים ומוצרים בלתי חוקיים בזירת האינטרנט. ההליך למתן צווים מכוח החוק מכוון למניעת המשך ביצוע העבירה ולמניעת היחשפות הציבור בישראל לפעילות עבריינית באתרי אינטרנט. משכך, ברי כי החוק נועד למתן פתרון אד-הוק ומיידי, ועל כן הדיון בבקשה למתן צו מכוחו, כמו גם מתן החלטה בבקשה, צריכים להיעשות בסמוך לאחר הגשת הבקשה וללא תלות בקיומו של הליך פלילי. דחיית הדיון לתקופה ארוכה תוביל במרבית המקרים לסיכול תכליתו ומטרותיו העיקריות של החוק.
עונשין – עבירות – חוק סמכויות לשם מניעת ביצוע עבירות באמצעות אתר אינטרנט‏
עונשין – עבירות – מחשבים
.
ערעור על החלטתו של בימ"ש מחוזי, בגדרה נקבע כי הדיון בבקשת המדינה להסרת אתר האינטרנט שבבעלותו של המשיב 1 (להלן: המשיב) בהתאם לסעיף 4 לחוק סמכויות לשם מניעת ביצוע עבירות באמצעות אתר אינטרנט, התשע"ז-2017 (להלן: החוק) יושהה לתקופה של שישה חודשים במהלכה אמורה להסתיים החקירה הפלילית נגד המשיב בגין חשד לפרסום מתן שירותי זנות באמצעות אתרי האינטרנט וביצוע עבירות כלכליות. לאחר מכן, כך נקבע, יש להניח כי חומרי החקירה שנתפסו יוחזרו למשיב, וניתן יהיה לקיים דיון בבקשה ללא פגיעה בזכויותיו הדיוניות. עוד נקבע כי ככל שהחקירה הפלילית תסתיים במועד מוקדם יותר, יהיה ניתן להקדים את הדיון בבקשה בהתאם.
.
ביהמ"ש העליון (השופטת י' וילנר) קיבל את הערעור ופסק:
מעיון בחוק ובהיסטוריה החקיקתית שלו עולה כי תכליתו העיקרית של החוק היא להגן על הציבור מפני הזמינות ההולכת וגוברת של צריכת שירותים ומוצרים בלתי חוקיים בזירת האינטרנט. ההליך למתן צווים מכוח החוק מכוון למניעת המשך ביצוע העבירה ולמניעת היחשפות הציבור בישראל לפעילות עבריינית באתרי אינטרנט. משכך, ברי כי החוק נועד למתן פתרון אד-הוק ומיידי, ועל כן הדיון בבקשה למתן צו מכוחו, כמו גם מתן החלטה בבקשה, צריכים להיעשות בסמוך לאחר הגשת הבקשה. דחיית הדיון לתקופה ארוכה תוביל במרבית המקרים לסיכול תכליתו ומטרותיו העיקריות של החוק.
עוד הודגש כי ההליך שנקבע בחוק לא נועד להשלים את ההליך הפלילי, הוא אינו תלוי בו והוא אף שונה ממנו באופן מהותי. כך למשל, החלטה בבקשה למתן צווים לפי החוק יכולה להתבסס אף על ראיות שאינן קבילות בהליך הפלילי ועל חומר חסוי, ורף ההוכחה הנדרש לשם קבלת הבקשה נמוך מהרף הנדרש לשם הרשעת נאשם בהליך פלילי.
נוכח תכליתו האמורה, החוק אינו מגביל את מתן הצווים מכוחו כלפי אדם שבעניינו מתנהלת חקירה פלילית, ואינו קובע כי הצו יינתן רק לאחר מיצוי החקירה וקבלת החלטה בעניינו במסגרת ההליך הפלילי. למעשה, קביעה גורפת לפיה דיון בבקשה למתן צו יושהה עד לאחר מיצוי החקירה הפלילית מרוקנת את החוק מתוכנו ואינה עולה בקנה אחד עם תכליתו ועם לשונו.
באשר לטענת המשיב כי יכולתו להתגונן מפני הבקשה נפגעת בשל תפיסת חומרי החקירה על-ידי המשטרה – הודגש כי החוק עצמו מניח פגיעה אפשרית ביכולתו של המשיב להתגונן בעצם מתן האפשרות לבסס את ההחלטה על חומר חסוי, וזאת על-מנת להגן על האינטרס הציבורי. בהקשר זה הובהר כי ההליך דנן אינו מצוי בתחומי ההליך הפלילי עצמו, בגדרו קיימת לנאשם זכות לעיון בחומרי החקירה עם סיומה וטרם ניהול משפטו.
כמו כן, נראה כי ניתן לרפא את החשש מפני הפגיעה ביכולתו של המשיב להתגונן באמצעות פתרונות שונים אשר לא יובילו לפגיעה בתכלית החוק וביכולת לממשה. כך למשל, וכפי שהוצע, המשיב יוכל להגיש בקשה לקבלת חומרים מסוימים שנתפסו לצורך התגוננות מפני הבקשה למתן צו הסרה. ככל שתתעורר מחלוקת ביחס לחומרים שיתבקשו – היא תתברר ותוכרע על-ידי ביהמ"ש המחוזי, בהתאם לשיקול דעתו.
לפיכך נפסק כי הדיון בגוף הבקשה למתן צו הסרה מכוח סעיף 4 לחוק יתקיים בביהמ"ש המחוזי בהקדם האפשרי, וללא תלות במועד סיום החקירה בעניינו של המשיב.

חזרה למעלה

5 [בוררות]

רעא 5250/18 עופר פאר נ' ירדן צור (עליון; ד' מינץ; 02/08/18) - 8 ע'

עו"ד: רמי פרגן, ישי קרובי

דחיית בקשת רשות ערעור על פס"ד במסגרתו התקבלה בקשת המשיב לביטול פסק בוררות.
בוררות – החלטות של בית-משפט – רשות ערעור
בוררות – פסק בורר – עילות ביטול
.
בקשת רשות ערעור על פס"ד מחוזי במסגרתו התקבלה בקשת המשיב לביטול פסק בוררות.
.
ביהמ"ש העליון (השופט ד' מינץ) דחה את הבקשה מהטעמים הבאים:
כידוע, התערבות שיפוטית בפסק בוררות היא צרה ומוגבלת, וככלל יעדיף ביהמ"ש ליתן לו תוקף על פני ביטולו. יחד עם זאת, ביטול פסק בוררות כשלעצמו אינו מצדיק מתן רשות ערעור והתערבות של בימ"ש זה. רשות ערעור בעניין כגון דא תינתן, כידוע, במקרים חריגים בלבד, בהם מתעוררת שאלה עקרונית, משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים, או במקרים בהם נדרשת התערבות בימ"ש זה משיקולי צדק או לשם מניעת עיוות דין. המקרה דנא אינו נופל בגדר מקרים אלה.
הבקשה מבוססת בעיקרה על הטענה כי הכרעתו של ביהמ"ש רצופת שגיאות ועל כן גורמת למבקשים "עיוות דין" ומעוררת "תחושת צדק כה חזקה המצדיקה מתן רשות ערעור". אלא שעיון בפסק הבוררות מעלה מסקנה שונה. אף בהתעלם מהסתירות שמצא ביהמ"ש המחוזי בפסק הבוררות, הרי שבניגוד לטענת המבקשים, לא נמצא בפסק הבוררות התייחסות לשתי ראיות מטעם המשיב, הדורשות התייחסות, נוכח קביעותיו של הבורר. משכך, לא נמצא מקום להתערב בקביעת ביהמ"ש כי יש בשתיקת פסק הבוררות לעניין זה כדי להקים את עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(4) לחוק הבוררות שעניינה היעדר מתן הזדמנות לבעל דין להביא ראיותיו, או למצער את זו הקבועה בסעיף 24(6) לחוק שעניינה היעדר הנמקה של הבורר. בנוסף הוזכר שביהמ"ש לא הכריע במחלוקת לגופה ולצדדים פתוחה הדלת לנקוט בהליכים חדשים האחד כנגד השני. משכך, ובראי ההלכה לפיה טענת עיוות דין אינה מתקבלת כדבר שבשגרה ורשות ערעור מטעמים של תחושת הצדק תינתן במשורה, אין מקום ליתן רשות ערעור במקרה דנן.

חזרה למעלה

6 [חברות] [בתי-משפט]

רעא 10177/17 זהר דליה פרופשינול נ' ספארי לחי הצומח בע"מ (עליון; נ' הנדל; 02/08/18) - 6 ע'

עו"ד: אסף ברקוביץ', עמיר מבור, סולי ש.וואנו, פאני רגב

השלב בו הסדר הנושים מצוי, פער הזמנים וגובה החוב – כל אלו יש מצדיקים את דחיית בקשת המבקשת להגשת הוכחת החוב מטעמה באיחור; במסגרת בר"ע ניתן לשקול אף שיקולים מעשיים מנקודת מבט של צד מסוים.
חברות – פירוק – תביעת חוב
בתי-משפט – ערעור – רשות ערעור
.
בר"ע על החלטת ביהמ"ש המחוזי אשר דחתה את ערעור המבקשת על החלטת משיבים 3-4 (הנאמנים) במסגרתה נדחתה בקשת המבקשת להארכת מועד להגשת תביעות חוב בהליך הקפאת ההליכים של משיבות 1-2 (החברות).
.
ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקבעו:
בעניין רותם התוו אמות המידה המנחות לבקשה מהסוג בו עסקינן. הוטעם כי מקום בו נושה ידע בפועל על מתן צו הפירוק, מוטל עליו נטל כבד להוכיח כי הוא לא יכול היה להגיש את תביעת החוב במועד, וכי על כן מתקיים לגביו טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד. כשנושה לא ידע בפועל על הצו, ובפרט כשמדובר בנושה ששמו צוין בדוח שהוגש על מצב העסקים – הנטל המוטל עליו לסתירת חזקת הידיעה בנוגע לצו אינו כבד במיוחד. זאת בכפוף לשיקולים של יעילות ההליך ומידת האיחור בהגשה. בעניין רותם נקבע אפוא כי יש לבכר את הגישה המקלה כשעסקינן בהארכת מועד להגשת תביעת חוב.
שמה של המבקשת צוין בדוח מצב עסקים. מצד שני, יש ראיות לכך שהיא הייתה מודעת לצו. ראשית, פרסום הצו בעיתונים וברשומות מקים חזקת ידיעה קונסטרוקטיבית. שנית, יש ראיות המבססות ידיעה בפועל של המבקשת. יער, כי ספק אם זה מתפקיד הנאמן לוודא, לאחר ששלח אימייל לנושה, כי הדבר אכן נעשה. ודוקו, ככל שהליך הסדר החוב נמצא בשלב מתקדם יותר, כך גדל נטל הנושה להוכיח את חוסר ידיעתו.
אף אם נניח כי המבקשת לא ידעה על הצו, הטעם המרכזי לדחיית הבר"ע הוא השלב המתקדם בו נמצא הליך הסדר החוב. בר"ע כשמה כן היא. ניתן לשקול אף שיקולים מעשיים מנקודת מבט של צד מסוים. בעניינו הגשת תביעת החוב ובקשת הדחיה נעשתה לאחר גיבוש ההצעה להסדר הנושים. הנאמנים עמלו חודשים רבים על גיבוש ההסדר, במטרה לשקם את החברות. מגבלת הזמן החלה על הגשת הוכחות החוב היא מהותית. חשיבותה נעוצה בזכות הנושים לדעת, תוך פרק זמן סביר, מהי מצבת הנשייה והנכסים העומדים לרשות החברות, בין היתר על מנת לגבש את עמדתם ביחס להמשך ההליכים.
יש לתת את הדעת לשני נתונים נוספים: הזמן הרב שלקח למבקשת להגיש את תביעתה לאחר המועד האחרון להגשת תביעות החוב; וגובה החוב, שיש בו להשפיע בצורה משמעותית על סכום הדיבידנד שיחולק ליתר הנושים. ככל שתביעת החוב גדולה יותר ביחס למצבת הנכסים, כך ביהמ"ש יטה שלא לאשר הגשה מאוחרת שלה. סוגיות אלו מטות את הכף אף הן לדחיית הבקשה להגשת הוכחת החוב באיחור.

חזרה למעלה

7 [דיון פלילי]

בשפ 5540/18 מוחמד ריפי נ' מדינת ישראל (עליון; י' וילנר; 02/08/18) - 7 ע'

עו"ד: ויליאמס כהן, איתן און

חומרת העבירות המיוחסות לעורר, בהם עבירת נשק ועבירת סחיטה באיומים, מעידות על המסוכנות הנשקפת ממנו וביהמ"ש שוכנע כי לא ניתן לאיינה או להפחיתה בשלב זה באמצעות חלופת מעצר או מעצר בפיקוח אלקטרוני.
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – חלופת מעצר
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – בפיקוח אלקטרוני
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – מסוכנות
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – תסקיר מעצר
.
ערר על החלטת בימ"ש מחוזי, בגדרה הורה ביהמ"ש על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו. כתב האישום מיחס לעורר (ולנאשמים נוספים) שורה של עבירות חמורות: סחיטה באיומים; נשיאת והובלת נשק; היזק בזדון וחבלה במזיד. לטענת העורר, בהתחשב במכלול הנסיבות: חולשת הראיות; התסקיר החיובי; והחלופה המתאימה שנמצאה, יש להורות על שחרורו לחלופת מעצר, או לחלופין, על מעצרו בפיקוח אלקטרוני.
.
ביהמ"ש העליון (השופטת י' וילנר) דחה את הערר מהטעמים הבאים:
כידוע, בהתאם לחוק והפסיקה החלטה על מעצרו של נאשם עד תום ההליכים נגדו תלויה בקיומם של שלושה תנאים מצטברים: ראשית, קיומה של עילת מעצר בעניינו שנית, קיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמת הנאשם בעבירות המיוחסות לו; שלישית, ככל ששני התנאים דלעיל מתקיימים, על ביהמ"ש לבחון האם ניתן להשיג את מטרת המעצר באמצעות חלופה שפגיעתה בחירות הנאשם פחותה, או באמצעות מעצר בפיקוח אלקטרוני.
במקרה דנא, אין חולק על קיומן של ראיות לכאורה, הגם שהעורר נאחז בקביעת ביהמ"ש המחוזי בדבר עוצמתן הפחותה יחסית של הראיות, ואין חולק על קיומה של עילת מעצר בעניינו.
בכל הנוגע לתנאי השלישי, לעורר מיוחסות מספר עבירות חמורות, וביניהן עבירת נשק ועבירת סחיטה באיומים. כידוע, לעבירות נשק חזקת מסוכנות סטטוטורית. לכך יש להוסיף כי כפי שנקבע בסעיף 22ב(ב) לחוק המעצרים ובהפניות שם, ככלל, נאשם בעבירת נשק לא יושם במעצר בפיקוח אלקטרוני, למעט בהתקיים טעמים מיוחדים הנוגעים לביצוע העבירה או לנסיבותיו המיוחדות של הנאשם. זאת ועוד, אף לגבי עבירות של סחיטה באיומים כבר נפסק כי הן מלמדות על מסוכנות, וכי על פי רוב הן אינן מתאימות לחלופת מעצר. בנוסף, יש ליתן משקל ממשי גם לעברו הפלילי המכביד של העורר, המלמד אף הוא על מסוכנותו.
העורר משליך יהבו על המלצת שירות המבחן לשחררו לחלופת מעצר, ואולם כידוע "תסקיר המעצר הוא כלי עזר מקצועי בלבד ואינו כובל את שיקול דעתו של ביהמ"ש בבחינת 'כזה ראה וקדש'", זאת בפרט לנוכח כך שלנגד עיני שירות המבחן עומדים שיקולים שונים אשר אינם חופפים בהכרח לשיקולים העומדים בפני ביהמ"ש בהחלטה בדבר מעצר עד תום ההליכים. מה גם ששירות המבחן אף הוא קבע כי קיימת רמת סיכון בינונית להישנות מעורבותו של העורר בפעילות אלימה.
לנוכח כל האמור, לא נמצא כי עלה בידי העורר להראות טעמים טובים לסטות מהכללים שנקבעו, כמפורט לעיל, ולשחררו לחלופת מעצר. חומרת העבירות המיוחסות לעורר מעידות על המסוכנות הנשקפת ממנו, אשר ביהמ"ש שוכנע כי לא ניתן לאיינה או להפחיתה בשלב זה באמצעות חלופת מעצר או מעצר בפיקוח אלקטרוני. משכך, דין הערר להידחות.

חזרה למעלה

8 [דיון פלילי]

בשפ 5725/18 מדינת ישראל נ' פלוני (עליון; מ' מזוז; 02/08/18) - 5 ע'

עו"ד: דוד יפתח, חיים שוויצר

רק במקרים נדירים ביותר ניתן יהיה להסתפק בחלופה למעצרו של נאשם בעבירה של רצח בכוונה תחילה; אכן, התארכות משמעותית וחריגה של ההליך שלא באשמת הנאשם עשויה להצדיק בחינה של אפשרות לחלופת מעצר או מעצר בפיקוח אלקטרוני גם מקום שמלכתחילה אין הצדקה לכך, אך אין זה המקרה שבנדון.
דיון פלילי – מעצר – הארכתו
דיון פלילי – מעצר – עד תום ההליכים
.
נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות רצח בכוונה תחילה והדחה בחקירה, והוא נעצר עד תום ההליכים נגדו. הבקשה היא בקשה לפי סעיף 62 לחוק המעצרים להארכת מעצר (שנייה) של המשיב.
.
ביהמ"ש העליון נעתר לבקשה בקבעו:
למשיב מיוחס ביצוע בצוותא של עבירות חמורות מאוד – רצח בכוונה תחילה והדחה בחקירה. עבירות אלה ונסיבות ביצוען מצביעות על מסוכנות גבוהה שלא ניתן להפריז בחומרתה, המחייבת ככלל מעצר עד לתום ההליכים. כפי שנפסק, רק במקרים נדירים ביותר ויוצאי דופן ניתן יהיה להסתפק בחלופה למעצרו של מי שמואשם בעבירה של רצח בכוונה תחילה, שהיא החמורה שבעבירות.
אכן, התארכות משמעותית וחריגה של ההליך שלא באשמת הנאשמים עשויה להצדיק בחינה של אפשרות לחלופת מעצר או מעצר בפיקוח אלקטרוני גם מקום שמלכתחילה אין הצדקה לכך, אך אין זה המקרה שבנדון. אמנם העיכוב בהתקדמות ההליך בענייננו מטריד, במיוחד פער הזמנים עד למועדי הדיונים הבאים. ברם, נוכח חומרת העבירות והעובדה שמדובר בהארכת מעצר שניה בלבד, אין בכך די כדי להצדיק שחרור לחלופת מעצר או מעצר בפיקוח אלקטרוני במקרה דנן.

חזרה למעלה

9 [דיון פלילי] [עונשין]

רעפ 5662/18 פלוני נ' מדינת ישראל (עליון; י' אלרון; 02/08/18) - 6 ע'

עו"ד: יעקב שקלאר

דחיית בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" על גז"ד העוסקת בשאלת יישומו של סעיף 40יג לחוק העונשין על עניינו הפרטי של המבקש. כפי שנקבע בעבר, "יישום שגוי של הוראות סעיף 40יג כשלעצמו אינו מצדיק בהכרח התערבות של ערכאת הערעור בעונש שגזרה הערכאה הדיונית, ככל שאין מדובר בעונש החורג ממדיניות הענישה הנוהגת בנסיבות דומות".
דיון פלילי – רשות ערעור – מתי תינתן
עונשין – ענישה – התערבות ערכאת הערעור
עונשין – ענישה – מתחם הענישה
.
בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" על גז"ד של בימ"ש שלום, שניתן בעקבות הרשעת המבקש על יסוד הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירות איומים; תקיפת קטין וגרימת חבלה של ממש ונהיגה בזמן פסילה. בגזה"ד קבע בימ"ש השלום שני מתחמי ענישה נפרדים לעבירות בהן הורשע המבקש כך שבסופו של יום הוטלו על המבקש 8 חודשי מאסר בפועל בשל עבירות האלימות ו-4 חודשי מאסר בפועל בשל עבירת הנהיגה בפסילה.
.
ביהמ"ש העליון (השופט י' אלרון) דחה את הבקשה מהטעמים הבאים:
הלכה היא כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן אך במקרים בהם מעוררת הבקשה סוגיה עקרונית, החורגת מעניינו הפרטי של המבקש, או כאשר נסיבות המקרה מעוררות שיקולי צדק ייחודיים. יתר על כן, בקשת רשות ערעור העוסקת בגזר הדין לא תתקבל, ככלל, אלא במקרים בהם ניכרת סטייה קיצונית מרמת הענישה המקובלת בעבירות מעין אלו. הבקשה דנא אינה נמנית בגדרם של אותם מקרים חריגים. חרף ניסיונה להתעטף בכסות עקרונית, ליבת הבקשה עוסקת בשאלת יישומו של סעיף 40יג לחוק העונשין על עניינו הפרטי של המבקש.
הגם שיש טעם בטענת המבקש, לפיה היה מקום לקבוע בעניינו מתחם ענישה אחד לשלוש העבירות בהן הורשע, מסקנה זו אינה מובילה בהכרח למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". כפי שנקבע בעבר, "יישום שגוי של הוראות סעיף 40יג כשלעצמו אינו מצדיק בהכרח התערבות של ערכאת הערעור בעונש שגזרה הערכאה הדיונית, ככל שאין מדובר בעונש החורג ממדיניות הענישה הנוהגת בנסיבות דומות". זאת, מאחר שמטרתו של תיקון 113, בין היתר, היא לסייע בידי ביהמ"ש בבואו לגזור את עונשו של מורשע בדין בהתאם למדיניות הענישה הנהוגה, ועל כן מקום בו לא חרג העונש ממדיניות זו, אין מקום להתערב בגזר דינה של הערכאה הדיונית.
העונש שהושת על המבקש אינו חורג ממדיניות הענישה המקובלת במקרים דומים. אדרבה – מדובר בעונש מקל ביחס לעבירות שביצע. התופעה המתפשטת כנגע רע במחוזותינו, של נקיטת אלימות מצד נהגים בכביש כלפי נהגים אחרים היא פסולה מכל וכל, וראוי להחמיר בעונשם של הנוקטים באלימות מסוג זה. הדברים אמורים במיוחד בענייננו, כאשר למבקש עבר פלילי, ובנסיבות המעשה החמורות שתוארו בכתב האישום, בכלל זה נהיגה בזמן פסילת רישיונו והכאת קטין במרכז הרחוב ולאור יום אך בשל העובדה כי הלה חלף בנתיב נהיגתו של המבקש.

חזרה למעלה

10 [ראיות] [משפט חוקתי] [דיון פלילי]

עפ 2868/13 אלישע חייבטוב נ' מדינת ישראל (עליון; א' שהם, ד' ברק ארז, ח' מלצר; 02/08/18) - 109 ע'

עו"ד: יאיר חמודות, ד"ר חגית לרנאו, דמיטרי ורניצקי

בימ"ש זיכה את המערער מעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, רצח, ושוד, מכוח דוקטרינת הפסילה הפסיקתית, נוכח הפרת זכויות המערער, ובראשן הפגיעה החמורה בזכות ההיוועצות עם עורך דין על ידי מדובב. עם זאת, פסילת ההודיה אינה שוללת את קיום הרשעת המערער בעבירות של הפרת הוראה חוקית, הדחה בחקירה ושיבוש מהלכי משפט, שכן עסקינן בעבירות עצמאיות, המוכחות בראיות נפרדות. לפיכך, הושת על המערער עונש של 3 שנות מאסר בפועל ושנת מאסר על תנאי.
ראיות – קבילות – ראיה שהושגה באמצעים פסולים
ראיות – קבילות – הודאה שהושגה בתחבולה
ראיות – קבילות – משקל
ראיות – קבילות – הודעה
ראיות – קבילות – מבחני קבילות
משפט חוקתי – זכויות הפרט – זכות עצור להיפגש עם עורך-דין
.
המערער הורשע בבימ"ש המחוזי, בביצוע העבירות הבאות: רצח, קשירת קשר לביצוע פשע, שוד, הפרת הוראה חוקית, הדחה בחקירה ושיבוש מהלכי משפט. על המערער הושת מאסר עולם והוא חויב בתשלום פיצויים להורי המנוח. הערעור נסב על הרשעת המערער בעבירות הנדונות. עיקר הדיון נוגע לקבילות הודיית המערער בפני מדובב, ולחלופין באשר למשקל ההודיה.
.
בית המשפט העליון (מפי השופט שהם ובהסכמת המשנה לנשיאה מלצר והשופטת ברק-ארז) קיבל את הערעור ופסק כי:
בימ"ש עמד על כללי הפסילה של הודיות, לפי סעיף 12 לפקודת הראיות (להלן: הפקודה), לרבות השינויים שחלו לאחר פסק הדין בעניין יששכרוב, בו נקבעו עקרונות הפסילה הפסיקתית. עוד עמד בימ"ש על נושא מניעת מפגש עם עורך דין ומעמד זכות ההיוועצות, מאחר שמרבית הטענות בנושא
הפסילה הפסיקתית נוגעות לפגיעה בזכות ההיוועצות; בימ"ש עמד על ההלכות שעניינן הפעלת מדובבים בחקירה. בימ"ש ציין כי בעידן שלאחר עניין יששכרוב, התכלית של הגנה על זכויות הנחקר, ובכלל זה גם ההגנה על הזכות לאוטונומיה של הרצון החופשי וחופש הבחירה, מהווה, טעם מרכזי ועצמאי לפסילת קבילות הודאות לפי סעיף 12 לפקודה. בימ"ש הוסיף כי אף אם צלחה ההודאה את מבחן הקבילות, לפי סעיף 12, עדיין נדרש בימ"ש לבחון את משקלה הראייתי, על מנת להפיג את החשש שמא מדובר בהודאת שווא, באמצעות שני מבחנים מצטברים: פנימי וחיצוני. בימ"ש עמד על דוקטרינת הפסילה הפסיקתית לפיה לבימ"ש מסור שיקול-דעת לפסול קבילות של ראיה בפלילים, אם הוא נוכח לדעת כי הראיה הושגה שלא כדין וכי קבלתה במשפט תיצור פגיעה מהותית בזכות הנאשם להליך פלילי הוגן החורגת מגדרי פיסקת ההגבלה. אשר לתנאי שעניינו "ראיה שהושגה שלא כדין" נקבע כי מדובר בראיה שהושגה באמצעֵי חקירה בלתי חוקיים; באמצעים בלתי הוגנים; או באמצעים הפוגעים שלא כדין בזכות יסוד מוגנת. בימ"ש עמד על מעמדה של זכות ההיוועצות בעורך דין וכן על הפעלת מדובבים בחקירה פלילית, ועל חשיבות הפעלתם בהתאם לכללים.
בימ"ש דחה את הטענה כי נוצרו יחסי תלות ומרות בין המערער למדובב, ואת הטענה לפגיעה בזכות ההיוועצות של המערער, ככל שהן נוגעות לשאלת קבילות ההודיה לפי סעיף 12 לפקודה. מערכת היחסים בין המערער למדובב לא התאפיינה בהפעלת מרות מצד המדובב, ולא נוצרו ביניהם יחסי תלות, ששללו את חופש הבחירה של המערער. בנוסף, המערער היה מודע לזכויותיו ועמד בתוקף על מימושן, ולא ניתן לומר כי רצונו החופשי נפגע מהותית, בשל התנהלות החוקרים והמדובב במהלך החקירה, עד כי יש להורות על פסלות ההודיה לפי סעיף 12. בנוסף, ההודיה בפני המדובב צולחת את המבחן הפנימי והחיצוני. לאור האמור, נדחו טענות המערער באשר לקבילות הודיית המערער בפני המדובב, כמו גם הטענות בדבר משקלה הפנימי והחיצוני.
עם זאת, בימ"ש פסק כי הפרת זכויות המערער, ובראשן הפגיעה החמורה בזכות ההיוועצות, מובילה לפסילת הודיית המערער מכוח דוקטרינת הפסילה הפסיקתית. מניעת אפשרות מהמערער להיוועץ בעורך דין, במשך למעלה משלושה שבועות, עולה כדי פגיעה מהותית וחריפה בזכות ההיוועצות. הפגיעה בזכות ההיוועצות בעוצמה גבוהה ביותר, ונראה כי גורמי החקירה עשו הכל, בסיוע המדובב, למנוע מהמערער לממש את זכותו להיוועץ בעורך דין. הפגיעה החמורה בזכות ההיוועצות השליכה על השגתה ועל תוכנה של ההודיה, כאשר בחקירות נוספות של המערער, הוא הכחיש בתוקף את המיוחס לו; בימ"ש עמד על דרך הפעלת המדובב ועל הפגמים שנפלו בפעילותו: אי עריכת תרשומות לגבי תדרוכים; המערער והמדובב עשו שימוש בסמים במשך מספר ימים עובר למסירת ההודיה; פעילות המדובב כדי לשכנע את המערער להיעזר בשירותיו של עו"ד מסוים, תוך שהוא מוליך אותו שולל, ביודעו כי אין כל ממש בהבטחותיו, לפיהן הלה יגיע לבימ"ש ודבריו של המדובב לפיהם עורך הדין אינו יכול לפגוש את המערער בבית המעצר, אלא באישור בימ"ש; התגמול שקיבל המדובב, כאשר יש קשר בין השגת ההודאה, לבין ההקלה הצפויה למדובב בעונשו.
לנוכח עוצמת הפגיעה בזכות ההיוועצות של המערער במהלך החקירה, ומאחר שהפגיעה בזכות זו השליכה על השגתה ועל תוכנה של ההודיה בפני המדובב, יש להורות על פסילת הראיה, כדי למנוע פגיעה מהותית ובלתי מידתית בזכות המערער להליך הוגן, כמו גם פגיעה בהגינות ההליך הפלילי. מאחר שהרשעת המערער בעבירות השוד והרצח, מבוססת על הודייתו בפני המדובב, זוכה המערער מעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, רצח, ושוד. עם זאת, פסילת הודיית המערער אינה שוללת את קיום הרשעתו ביתר העבירות – הפרת הוראה חוקית, הדחה בחקירה ושיבוש מהלכי משפט, שכן אין מדובר בעבירות הנגזרות מן ההודיה, אלא עסקינן בעבירות עצמאיות, המוכחות בראיות נפרדות. לפיכך, הושת על המערער עונש מאסר של 3 שנים לריצוי בפועל ושנת מאסר על תנאי; השופטת ברק-ארז הוסיפה כי ניתן לפסול את הודיית המערער גם בשל השימוש שנעשה בסמים בתא המעצר, על ידי המדובב והמערער. מדובר בחציית קו אדום, בעיקר שעה שגורמי החקירה היו מודעים לפעולות המדובב ולא ראו לנכון להפסיק אותן. המשנה לנשיאה מלצר הוסיף כי אם המערער לא היה מזוכה מחמת פסילת הודאותיו, היה מקום להפעלת דוקטרינת ההגנה מן הצדק בנסיבות המקרה.

חזרה למעלה

11 [משפט מינהלי]

בגץ 5743/18 הרב ברוך וידר , ראש ישיבת הכותל נ' ראש ממשלת ישראל (עליון; נ' הנדל, ד' ברק ארז, מ' מזוז; 01/08/18) - 5 ע'

עו"ד: זאב שרף, שרון הל גלעד, ערן עוזרי

אין יסוד לטענה כי הסמכות להעברת סמכויות לפי סעיף 31(ב) לחוק יסוד: הממשלה אינה חלה על סמכות שנקבעה "בהוראת חוק מפורשת"; לממשלה ולרה"מ שיקול דעת רחב מאוד בעניינים הנוגעים להרכבה של הממשלה ולתפקודה, וממילא הביקורת השיפוטית בכגון דא היא מצומצמת.
משפט מינהלי – שיקול-דעת – ממשלת ישראל
משפט מינהלי – שיקול-דעת – ראש הממשלה
משפט מינהלי – ממשלה – החלטותיה
משפט מינהלי – בגץ – ביקורת על החלטות ממשלה
.
עתירה נגד החלטת הממשלה בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק יסוד: הממשלה, שעניינה בהעברת סמכויות לפי סעיף 29(ג) לחוק העתיקות, ונגד החלטת הכנסת שאישרה את החלטת הממשלה. המדובר בהעברת סמכות שרת התרבות והספורט ושרת המשפטים כחברות ועדת שרים, לראש הממשלה ולשר האנרגיה.
.
ביהמ"ש העליון בשבתו כבג"ץ דחה את העתירה על הסף בקבעו:
סעיף 31(ב) לחוק יסוד: הממשלה קובע כי הממשלה רשאית, באישור הכנסת, להעביר סמכות הנתונה ע"פ חוק לשר אחד, או חובה המוטלת עליו ע"פ חוק, כולה או מקצתה, לשר אחר. סמכות זו עוסקת במפורש בסמכות "הנתונה ע"פ חוק לשר", ואין יסוד לטענה כי הסמכות להעברת סמכויות לפי סעיף זה אינה חלה על סמכות שנקבעה "בהוראת חוק מפורשת".
סמכויות הממשלה לפי סעיף 31 לחוק היסוד, העוסק בהיבטים שונים של "תפקוד הממשלה", כמו סמכויות אחרות בחוק היסוד של הממשלה ושל רה"מ בנוגע להרכב הממשלה ולתפקודה, כרוכות מטבען בשיקול דעת רחב מאוד, וממילא הביקורת השיפוטית על החלטות מעין אלה היא מצומצמת. החלטת ממשלה על העברת סמכות לפי סעיף 31(ב) טעונה כאמור אישור הכנסת. אישור כזה ניתן בענייננו. העותרים לא הצביעו על כל שיקול מיוחד העשוי להצדיק התערבות בהחלטות דנן.

חזרה למעלה

עבודה ארצי

12 [עבודה]

ברע (ארצי) 59763-06-18 יונתן אביטל נ' ד"ר פח וצבע בע"מ (עבודה; רועי פוליאק, חני אופק גנדלר, אילן איטח, נ.צ.: י' רון, ב' סמו; 24/07/18) - 12 ע'

עו"ד: רונן בר און, אלי לזר

ביה"ד לא מצא מקום למתן רשות ערעור בנוגע לעקרונות שהדריכו את ביה"ד בהושטת צו מניעה זמני למשיבה כנגד המבקשים, בציינו כי האיזון נעשה בדרך של צמצום תקופת ההגבלה על העסקתם, תוך הבחנה ראויה בין העובדים לסמנכ"ל. עם זאת, ניתנה רשות ערעור הנוגעת להיעדר מסוימות של הצו שניתן, והדיון הוחזר לביה"ד האזורי לצורך הגדרה שמית של הלקוחות עליהם חל הצו, שאחרת הוא מאבד מוודאותו וממסויימותו.
עבודה – יחסי עבודה – הגבלת עיסוק
עבודה – סעדים זמניים – שיקולים בהענקתם
עבודה – בית-הדין לעבודה – רשות ערעור
.
משיבה 1 (להלן: ד"ר פח או המעסיקה) מפעילה רשת של מוסכים לביצוע עבודות פחחות וצבע, וכן מעסיקה במוסכים "פקידי תביעות". ד"ר פח העסיקה את המבקש 1 בתפקיד סמנכ"ל שיווק (להלן: הסמנכ"ל) ואת מבקשים 5-2 והמשיב הפורמאלי בתפקידי מנהלי שיווק/מכירות (להלן: העובדים), על מנת שיצרו קשר עם סוכני ביטוח, יעניקו להם שירות מיטבי ויטפחו את ההתקשרות עמם. זאת, כדי שאותם סוכני ביטוח יפנו לד"ר פח לקוחות שרכבם נפגע בתאונת דרכים, ויקבלו מד"ר פח שירות מלא. הסמנכ"ל והעובדים (למעט המשיב הפורמאלי) סיימו את העסקתם אצל המבקשת ועברו לעבוד אצל המבקשת 6 (להלן: יונייטד), שאף היא מנהלת רשת מוסכים בתחום הפחחות והצבע. בקשת ד"ר פח כי יינתן צו המונע מהסמנכ"ל והעובדים ליצור קשר עם סוכני ביטוח שהם לקוחותיה התקבלה בחלקה, ונקבע כי ככלל, תקופת "צינון" סבירה שבה מוצדק להטיל על העובד איסור לשדל לקוחות שהיו בטיפולו לעבור ממעבידו לשעבר למעבידו הנוכחי צריכה לנוע בין 3-6 חודשים.

בית הדין הארצי לעבודה (מפי השופטת ח' אופק גנדלר ובהסכמת סגן הנשיאה א' איטח, השופט ר' פוליאק ונציגי הציבור י' רון, ב' סמו) נתן רשות ערעור חלקית, קיבל את הבקשה בחלקה ופסק כי:
מצויים אנו בשלב הסעד הזמני, כשבנקודת זמן זו טרם לובנו כלל הנסיבות הנדרשות לעניין. ערכאת ערעור ממעטת להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בעניין מתן סעדים זמניים, אלא אם שיקול דעתה הופעל שלא כהלכה. מנקודת מוצא זו לא נמצא מקום לסטות בנסיבות העניין, בכפוף להערה בדבר זהות הלקוחות. הלכת צ'ק פוינט הגדירה מחדש את איזון האינטרסים בנוגע לאפשרות להגביל עיסוקו של עובד לאחר סיום עבודתו, בכך שקבעה נקודת מוצא חדשה לפיה לא יינתן תוקף לתניה חוזית המגבילה את עיסוקו של עובד, אלא אם המעסיק יוכיח כי התניה מגנה על "אינטרס לגיטימי" שלו. היה ויוכיח המעסיק "אינטרס לגיטימי", על ביה"ד לבחון את סבירות התניה בהתאם למבחנים המקובלים (דוגמת משך זמן ההגבלה, היקפה, התחום הגיאוגרפי עליו היא חלה). המונח "אינטרס לגיטימי" אינו תחום לפי גבולותיו של הסוד המסחרי, ויש מקום לבחינה גם שיקולי תום לב, כעניין אובייקטיבי, בין הצדדים בתקופה החוזית ואף לאחר סיום יחסי ההעסקה.
ביה"ד הכיר במספר מקרים בקיומו של אינטרס לגיטימי למעסיק במניעת קשר עם לקוחות או ספקים של המעסיק לשעבר, וזאת בהקשר להפרתה של חובת תום הלב עקב יצירת קשר כאמור כבר במהלך יחסי ההעסקה. השאלה אם ובאילו נסיבות קשר שיצר עובד לשעבר עם לקוח לאחר סיום יחסי ההעסקה מגיע כדי אינטרס לגיטימי של המעסיק, וזאת ככל שלא מוכחת הפרת חובת תום הלב האימון במהלך יחסי ההעסקה, לא נתלבנה בפסיקה, ואין זה המקום להכריע בכך. בהתאם להלכת סער יש לעשות מאמץ פרשני להביא לכדי הלימה בין ההגבלה מכוחה של תניה חוזית, ובין ההגנה המשפטית הניתנת לאינטרסים לגיטימיים של המעסיק. ככל שגם לאחר מיצוי האפיק הפרשני נותרה הגנת יתר למעסיק, אין מניעה שביה"ד יגביל את היקפה כדי מידתיותה. במקרה דנן, ביה"ד צמצם לצורכי הסעד הזמני את תוקפה של התניה החוזית, ובדין עשה כן, וגדר הספק הוא אם צמצומו היה מספיק. לצורך הערכת מידתיות ההגבלה יש לבחון את המבחנים דוגמת משך זמן ההגבלה, היקפה, התחום הגיאוגרפי עליו היא חלה ואת נסיבותיו המיוחדות של המקרה.
בענייננו, ביה"ד קבע כי למעסיק יש אינטרס לגיטימי בתקופת צינון, אך בשלב זה צו המניעה לא נתן תוקף למלוא היקפה של התניה החוזית. ביה"ד הבחין בין הסמנכ"ל ליתר העובדים מבחינת היקו הפרסונאלי של הצו, משך תחולתו והפעולות האסורות מכוחו ואין מקום להתערב בעקרונות שהנחו אותו. מדובר במקרה מיוחד בו סמנכ"ל שיווק וחלק מהכפיפים לו עזבו במהלך מתואם כאיש אחד את המעסיקה לצורך עבודה אצל מתחרה, דבר המעמיק את עוצמת הפגיעה במעסיקה, ויש ליתן לה משקל במסגרת מאזן הנוחות. מנגד, ביה"ד, בהתחשב בשלב הראשוני בו מצוי ההליך, לא קבע כי הקשר עם הלקוחות לצורך העברתם לעסק העתידי נעשה עוד במהלכם של יחסי ההעסקה. האיזון נעשה בדרך של צמצום את תקופה של תקופת ההגבלה לצורכי צו הביניים, והעמדתה על חודשים ספורים בלבד, תוך הבחנה בין העובדים לסמנכ"ל, שעליו הוטלו מגבלות משמעותיות יותר. לעת הזו, ובהתחשב בפרק הזמן הקצר יחסית, ובמגבלות הדיוניות הנובעות ממנו, והמדיניות המרוסנת במתן רשות לערער על החלטות
בנוגע לצווי מניעה זמניים, אין מקום למתן רשות ערעור בנוגע לעקרונות שהדריכו את ביה"ד בהושטת הצו. עם זאת, קיים קושי, הנובע מכך שלצו לא נתלוותה רשימה מוגדרת של הלקוחות ביחס לכל אחד מהעובדים והסמנכ"ל, ועקב כך מאבד צו המניעה מוודאותו וממסויימותו. משכך, העניין הוחזר לביה"ד האזורי לצורך הגדרה שמית של הלקוחות עליהם חל הצו ביחס לכל אחד מהעובדים והסמנכ"ל, ובנקודה זו ניתנה רשות ערעור הנוגעת להיעדר מסוימות הצו שניתן.

חזרה למעלה

עבודה אזורי

13 [עבודה]

סעש (י-ם) 23289-05-16 נוריאל מעלומי נ' נסים עדיקא (עבודה; כאמל אבו קאעוד, נ.צ.: ק' נלבנדיאן, ד' רוטנברג; 10/07/18) - 30 ע'

עו"ד: אריאל רובין, דוד קפוסטין

ביה"ד פסק כי, התובע פוטר מעבודתו לאלתר וללא הודעה מוקדמת, ולפיכך הוא זכאי להפרש פיצויי פיטורים ולחלף הודעה מוקדמת בת חודש; כן זכאי התובע לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין בהעדר שימוע, לפיצוי בגין אי מסירת הודעה על תנאי העסקה בסך 15,000 ₪, לגמול בגין עבודה בשעות נוספות, חלף הפרשה לפנסיה, החזר הוצאות נסיעה ודמי הבראה.
עבודה – פיטורין – בחינתם
עבודה – פיטורין – שלא כדין
עבודה – פיצויי פיטורין – זכאות
עבודה – פיצויי פיטורין – שלילתם
עבודה – תנאי עבודה – הודעה בדבר תנאי עבודה
עבודה – שכר עבודה – השכר הרגיל
.
התובע שימש כמנהל חנות אטליז שבבעלות הנתבע במשך כשנתיים וחצי. עבודתו הסתיימה נוכח האשמתו בגניבה של שני מגשי שניצלים ממקום העבודה. עיקר המחלוקת נגעה למהימנות תלושי השכר שנמסרו לתובע וכפועל יוצא לגובה השכר הקובע וזכאותו לזכויות סוציאליות, נסיבות הפסקת עבודתו וזכאותו של התובע להפרשי פיצויי פיטורים ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין. מנגד, נדונה זכאות הנתבע להשבת פיצויי פיטורים ששולמו על ידו לתובע ולפיצויים נוספים בגין פגיעה במוניטין, עגמת נפש ועוד.
.
בית הדין האזורי לעבודה (סגן הנשיאה כ' אבו קאעוד ונציגי הציבור ק' נלבנדיאן, ד' רוטנברג) קיבל את התביעה ברובה, דחה את התביעה שכנגד ופסק כי:
אשר לשכר הקובע, לתובע לא נמסרה הודעה על תנאי העסקה ואין חולק כי ההודעות שהוצגו על ידי הנתבע, שהתובע הכחיש קבלתם, לא משקפות את תנאי שכרו של התובע. היעדרה של הודעה על תנאי העסקה מעביר את נטל ההוכחה בעניין זה אל הנתבע, כך במיוחד בשים לב לאי הבהירות המשוועת בתלושי השכר. אלא שהנתבע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו בעניין זה ויש לקבל את עדותו המהימנה של התובע באשר לגובה שכר היסוד.
אשר לנסיבות הפסקת עבודתו של התובע, נמצא כי התובע פוטר מעבודתו לאלתר וללא שימוע. זימונו של התובע ל"שימוע" מהרגע לרגע עקב טענה לגניבה וסיום עבודתו של התובע, שלא על דרך של התפטרות, מלמד על כוונת הנתבע לסיים את עבודתו של התובע. נוסף על כך, תשלום פיצויי פיטורים, הגם שלא במלואם, מחזק עוד את גרסתו של התובע כי פוטר מעבודתו; בנסיבות העניין אין הצדקה לשלילת פיצויי פיטורים. נטל ההוכחה כי נתקיימו נסיבות המצדיקות שלילת פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת מוטל על המעסיק. בנוסף, כאשר נטענת נגד העובד טענה כי ביצע מעשה בעל אופי פלילי, נדרשת מידת הוכחה מוגברת, מעבר למידת ההוכחה הרגילה הנדרשת בהליך אזרחי. הלכה היא כי שלילת פיצויי פיטורין ותמורת הודעה מוקדמת נעשית במשורה, במקרים הקיצוניים ביותר'; באשר 'הפיטורים כשלעצמם, אף תוך כדי תשלום פיצויי פיטורים, הם עונש. יסודות עבירת הגניבה מתקיימים מקום בו אדם נוטל ונושא דבר-מה הניתן להיגנב, שלא כדין (קרי, ללא הסכמת בעליו ובמרמה), ותוך כוונה (בשעת הנטילה) לשלול את הדבר מבעליו שלילת קבע. התובע טען כי לא גנב את השניצלים כי אם שכח לשים פתק בקופה כמקובל. זו גם הייתה טענתו של התובע במסגרת "השימוע" שנערך לו. התובע לא הודה ביסודות עבירת הגניבה, ומנגד הנתבע לא עמד בנטל ההוכחה המוגבר המוטל עליו להוכיח כי התובע גנב. מכאן ממילא אין הצדקה לשלילת פיצויי הפיטורים של התובע, והוא זכאי לתשלומם במלואם. לאור כל האמור, התובע זכאי להפרש פיצויי פיטורים ולחלף הודעה מוקדמת בת חודש.
אשר לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין, התובע לא הוזמן לישיבת שימוע מבעוד מועד ותכלית השימוע לא התקיימה. התובע לא יכול היה להתכונן להאשמות שהוטחו בו מראש, לא קיבל הזדמנות מספיקה לשכנע "בחפותו", לא יכול היה להיוועץ עם עורך דין ולהסביר את גרסתו בצורה ראויה. יש להניח שככל שהנתבע היה מזמין את התובע לשימוע מבעוד מועד, הפיטורים היו נמנעים או לכל הפחות המחלוקות בין הצדדים היו מצטמצמות. משלא נעשה כן, על הנתבע לשאת בתוצאות המחדל ולפצות את התובע. על הנתבע לפצות את התובע בגין פיטורים ללא שימוע כדין בשיעור השווה ערך למשכורת חודשית מלאה (16,651 ₪); אשר לפיצוי בגין אי מסירת הודעה על תנאי העסקה, הנתבע ידע על חובתו למסור לתובע
הודעה על תנאי העסקה והוא לא עמד בחובתו זו ביודעין. בשים לב כי חלק ניכר מהדיון נגע לבחינת ההסכמות בין הצדדים, זה המקרה המצדיק פסיקת הפיצוי המקסימלי הקבוע בחוק בסך 15,000 ₪; התובע זכאי לגמול בגין עבודה בשעות נוספות, על יסוד אומדנה של 15 שעות נוספות חודשיות, לתשלום חלף הפרשה לפנסיה, דמי נסיעות ודמי הבראה; התביעה שכנגד, נדחתה בהיותה תביעת סרק, שהוגשה אך לשם הפחדה ולא הוכחה.

חזרה למעלה

14 [עבודה]

סע (ת"א) 16635-09-16 brhane medhane נ' טוטאל פתרונות כ"א בע"מ (עבודה; קארין ליבר לוין; 23/06/18) - 22 ע'

עו"ד: אלנקרי, משה פולק, ארז רוח

ביה"ד פסק כי, נתבעות 3-4 הן מעסיקות במשותף של התובע, נתין זר, יחד עם נתבעות 1-2, כי על יחסי הצדדים חל צו ההרחבה בענף הבניין, וכי התובע זכאי לתשלום פיצויי פיטורים, הפרשי שכר ושעות נוספות, דמי חגים, פדיון חופשה, דמי הבראה, חלף הפרשה לפנסיה ופיצוי בגין עבירה על חוק הגנת השכר.
עבודה – מעביד – מעביד במשותף
עבודה – מעביד – מיהו המעביד
עבודה – הסכם קיבוצי – צו הרחבה
עבודה – פיטורין – בחינתם
עבודה – עובדים – זכויותיהם
עבודה – שכר עבודה – תלוש שכר
.
התובע, נתין אריתריאה, עבד אצל הנתבעות במשך כשנתיים וחודשיים. נתבעות 1-2 (להלן: טוטאל) הן חברות לאספקת כוח אדם והשמה. נתבעות 3 ו-4 הן חברות העוסקות בתחום הבניה. התובע הוצב לעבודה בחצרי הנתבעות 3-4 על ידי טוטאל. עסקינן בתביעה לתשלום זכויות המגיעות לתובע לטענתו בגין תקופת העסקתו וסיומה. הדיון נסב אודות השאלות הבאות: מי מבין הנתבעות היו מעסיקותיו של התובע; אלו צווי הרחבה חלו על מערכת היחסים בין הצדדים; נסיבות סיום העסקתו של התובע ויתר הזכויות הנתבעות.
.
בית הדין האזורי לעבודה (הרשמת ק' ליבר-לוין) קיבל את התביעה ברובה ופסק כי:
אשר לזהות המעסיק, ככלל התקשרות לצורך קבלת שירותי כוח אדם אינה פסולה. ואולם, המעסיק הוא החב בזכויות ובחובות כלפי העובד, והמשתמשים בשירותי העובד יוכרו כמעסיקים במשותף רק במקרים בהם לא יכול העובד להיפרע מן המעסיק; בעניין כפר רות נקבעו המבחנים לפיהם תיקבע זהות המעסיק ונקבע כי חזקה היא שהמשתמש הינו המעסיק, ונטל ההוכחה כי לא כך הדבר מוטל על כתפיו. בעניין חסידים נקבע כי החזקה באשר להיות המשתמש מעסיק אינה תקפה עוד, אולם אין משמעות הדבר כי קיימת חזקה הפוכה, וכי יש לתת תוקף להעסקה אותנטית שעניינה מיקור חוץ של פונקציות או של כוח אדם, אלא אם מדובר בהסדר פיקטיבי שמטרתו להתחמק ממחויבות המעסיק. עוד נקבע כי זהות המעסיק תיקבע על בסיס ההבחנה בין התקשרות אותנטית ולגיטימית עם קבלן משנה לבין ניסיון להסוות את יחסי העבודה המתקיימים בין העובד לבין המשתמש תוך פגיעה בזכויות העובד. בחינת השאלה תתבסס על כלל נסיבות העניין תוך העמדת התכלית של הכרה ב'מעסיק' ככזה.
לעניין ההכרעה בשאלת זהות המעסיק המפתח הוא ניתוח המסכת העובדתית הנוגעת לעניין. על ביה"ד לבחון את מכלול הזיקות שנוצרו במהלך העסקת העובד ולקבוע מה המשקל שיש לתת לכל אחת מהן. כמו כן, על ביה"ד לתת דעתו האם העסקת העובד נגועה בפיקציה והאם מתכונת העסקתו פוגעת בדרך כלשהי בזכויותיו או גורעת מהן. ביה"ד הטיל בפסיקתו אחריות משותפת על משתמש והצד השלישי כמעסיקים במשותף של העובד, בנימוק כי על המשתמש מוטלת אחריות לוודא שהצד השלישי מכבד את חוקי העבודה. במקרה דנן מהראיות עולה שנתבעות 3-4 הן מעסיקות במשותף של התובע יחד עם טוטאל. נתבעות 3-4 העסיקו אותו בפועל בשטח, פיקחו על עבודתו וסיימו את עבודתו, ואילו טוטאל הציבה את התובע באתר, הנפיקה תלושי שכר ושילמה שכרו; התובע טען כי עסק בעבודות בניין, הנתבעות טענו כי התובע עשה עבודות כלליות באתר בניה ולא עבודות בניין. גם אם הדבר כטענת הנתבעות, ההתקשרות בין טוטאל לנתבעות 3-4 אינה לגיטימית אלא במטרה לחמוק מתשלום זכויות, שכן עבודות כלליות באתר בניה מבוצעות בדרך כלל על ידי עובדים לא מקצועיים בענף הבניין שזכאים לקבל שכר ענפי גבוה משכר המינימום שקיבל התובע במרבית תקופת העסקתו. למרות זאת בחרו נתבעות 3-4 להעסיק את התובע באופן זה ולא להעסיקו באופן ישיר. לאור כל האמור, הנתבעות 3-4 הן מעסיקות במשותף של התובע יחד עם טוטאל.
אשר לצו ההרחבה שחל על יחסי הצדדים, המבחן המכריע הוא מהי הפעילות העיקרית במפעל של המעסיק. במקרה זה הוראות צו ההרחבה בענף הבנייה חלות על העסקת התובע אצל הנתבעות, שכן נתבעות 3-4 הן חברות בניה והתובע עסק בעבודות בניין; ביה"ד קבע מהי תקופת ההעסקה של התובע עבור כל נתבעת, פסק כי הנתבעות סיימו את העסקת התובע ולכן זכאי הוא לפיצויי פיטורים, כי התובע זכאי להפרשי שכר ענפי ושעות נוספות, להפרשי דמי חגים ופדיון חופשה שנתית לפי צו ההרחבה בענף הבניין. בנוסף זכאי התובע לדמי הבראה, להפרשה לגמל ברכיב התגמולים בלבד מאחר שנפסקו לזכותו פיצויי פיטורים, ולפיצוי בגין עבירה על חוק הגנת השכר בסך של 1,500 ₪, בגין רכיב אחד שלא פורט בתלושי השכר; טענות הקיזוז של הנתבעות נדחו.

חזרה למעלה

מנהלי

15 [בתי סוהר]

עתא (מרכז) 801-04-18 דידי סיבוני נ' שרות בתי הסוהר (מנהלי; ק. רג'יניאנו; 24/07/18) - 8 ע'

עו"ד:

שלילה קבוצתית של טובות הנאה מאסירים היא בסמכות מפקד בית הסוהר בלבד ולא בסמכות מנהל האגף. משהודה אחד האסירים בתא שהאלכוהול שנמצא בתא שייך לו, לא היה מקום לשלילה קבוצתית. החלטה בהשגה על שלילת טובות הנאה היא בסמכות מפקד בית הסוהר ולא סגנית מפקד ביס"ר.
בתי סוהר – אסירים – זכויותיהם
בתי סוהר – תנאי מאסר – טובות הנאה
בתי סוהר – מנהל בית סוהר – סמכויותיו
.
עתירת אסיר לביטול החלטות מנהל האגף בדבר שלילת טובות הנאה של העותר ושותפיו לתא בגין מציאת אלכוהול בהכנה עצמית בתא.
.
בית המשפט לעניינים מנהליים קיבל את העתירה ופסק:
קבלת ההחלטה בהשגה על שלילת טובות ההנאה לא הייתה על פי הוראות פקודת נציבות שירות בתי הסוהר ודינה להתבטל. החלטה בהשגה על שלילת טובות הנאה, היא בסמכותו של מפקד בית הסוהר ולא סגנית מפקד ביס"ר, שהחליטה בהשגה. זאת ועוד, ההחלטה שניתנה לא הייתה מנומקת ועניינית. מעבר לכך, שלילת טובות ההנאה הייתה שלילה קבוצתית והחלטה כאמור על ידי מנהל האגף מנוגדת להוראות הפקודה הקובעות כי שלילה קבוצתית של טובות הנאה תהיה בסמכות מפקד בית הסוהר בלבד. בנסיבות המקרה, משהודה אחד האסירים בתא שהאלכוהול המאולתר שייך לו, לא היה מקום לשלילה קבוצתית.

חזרה למעלה

16 [דיון אזרחי] [משפט מינהלי] [מסים]

תצ (ת"א) 4686-06-15 אורי שטרן נ' מי רמת גן בע"מ (מנהלי; ארז יקואל; 23/07/18) - 6 ע'

עו"ד: א' שטמר, א' אליאס

אושר הסדר פשרה בתובענה ייצוגית העוסקת בטענות כי הנתבעת גבתה גביית יתר בהוצאות אכיפה בהליכים לפי פקודת המיסים (גבייה).
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – אישור הסדר פשרה
משפט מינהלי – תובענה ייצוגית – אישור הסדר פשרה
מסים – גבייה – הוצאות גבייה
.
בקשה לאישור הסדר פשרה בתובענה הייצוגית העוסקת בטענות כי הנתבעת גבתה גביית יתר בהוצאות אכיפה בהליכים לפי פקודת המיסים (גבייה).
.
בית המשפט לעניינים מנהליים אישר את ההסדר ופסק:
הסדר הפשרה מהווה הסדר "ראוי הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה". ההסדר משקף נכונה את סיכויי התובענה ואת סיכוניה ומציב תנאים הוגנים וסבירים לצדדים ולחברי הקבוצה. בנוסף, הצדדים פעלו על פי העקרונות שהותוו בהליך אחר באופן שתוכרנה לתאגיד הוצאות ישירות כטענתו בקשר עם משלוח מכתבי דרישה. הסיכוי שהמשך ניהול התובענה יניב לקבוצה ולציבור יתר תועלת על זו הגלומה בהסדר הפשרה אינו גבוה. מקרה זה מצדיק פסיקת גמול ושכר טרחה כהמלצת הצדדים, על רקע הערכת התשומות שנדרשו התובעים ובאי כוחם להשקיע עד לשלב כריתת הסדר הפשרה ובהתחשב בכך שהופסקה הגבייה והתגבשו גבייה תואמת הוצאות ישירות ופיצוי ראוי לחברי הקבוצה ולציבור המוערך בסכום של כ – 1,100, 000 ₪.

חזרה למעלה

מחוזי

17 [בתי-משפט]

תא (מרכז) 33880-01-10 חברת הכשרת הישוב בישראל בע"מ נ' נלי מדליה (מחוזי; אחיקם סטולר; 25/07/18) - 7 ע'

עו"ד: א. קלגסבלד, טליה דיין לוי, מנחם אברמוביץ, הילה שלום

בפסיקה אומצה גישה מרחיבה כלפי זכות העיון בתיקי בימ"ש, גם של מי שאינו צד ישיר להם. נקבע בפסיקה, כי טענה שלפיה העיון דרוש לצורך התדיינות משפטית עם צד להליך, די בה, בדרך כלל, כדי לעמוד בדרישה המינימלית להנמקה, וכי אין הכרח כי מבקש העיון יסביר כיצד העיון יועיל להתדיינות המשפטית האחרת.
בתי-משפט – פומביות הדיון – עיון בתיקים
.
בקשה לעיון בתיק ביהמ"ש. לטענת המבקשת העיון בתיק זה נדרש לה לצורך הגנתה בתיק אחר, במסגרתו הגישה נגדה המשיבה 7 (הנתבעת 4) – החברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה בע"מ (להלן: "החברה להשבה"), תביעה כספית בנוגע לקרקעות שנטען לגביהן שהן נכסים של נספי השואה (להלן: "התובענה האחרת"). לטענת המבקשת מפסק הדין בתובענה שבכאן עולה כי המידע והמסמכים המצויים בתיק זה עשויים לסייע להגנתה בתובענה האחרת. עוד ציינה, כי הגישה בקשות עיון במספר תיקים אחרים שבהם הייתה החברה להשבה צד, ואיתרה בהם מסמכים רבים הנחוצים להגנתה.
.
ביהמ"ש המחוזי קיבל את הבקשה, במגבלות מסוימות, מהטעמים הבאים:
כידוע, בפסיקה אומצה גישה מרחיבה כלפי זכות העיון בתיקי בימ"ש, גם של מי שאינו צד ישיר להם. הכלל הנגזר מעקרון פומביות הדיון, הוא כי יש לאפשר עיון במסמכים המצויים בתיקי ביהמ"ש, אלא אם קיימים הוראה תחיקתית או טעם כבד משקל הנגזר ממנה המצדיקים, באיזון כולל, את מניעת העיון. נטל ההנמקה המוטל על מבקש העיון הוא קל יחסית. על המתנגד לבקשת עיון רובץ הנטל כי אין להתירו, ועליו להעלות טעם ממשי וכבד משקל המצדיק את שלילת העיון ואף לספק הסבר קונקרטי באשר לפגיעה העלולה להיגרם מחשיפתם של מסמכים ספציפיים, ואין די בהקשר זה בטענות כלליות. בהנחה שיש הצדקה עקרונית לאפשר את העיון, יש לבחון כיצד ניתן להגשים את מטרת העיון תוך פגיעה מידתית ככל האפשר בזכויות ובאינטרסים של בעלי הדין שהתנגדו לעיון.
נקבע בפסיקה, כי טענה שלפיה העיון דרוש לצורך התדיינות משפטית עם צד להליך, די בה, בדרך כלל, כדי לעמוד בדרישה המינימלית להנמקה, וכי אין הכרח כי מבקש העיון יסביר כיצד העיון יועיל להתדיינות המשפטית האחרת. משכך, הגם שבבקשה לא פרטה המבקשת את טיב הקשר בין התובענה שבכאן ובין התביעה האחרת המתנהלת בינה ובין החברה להשבה, מלבד שמדובר בתביעה הנוגעת לנכסים נטענים של נספי שואה, נקבע כי המבקשת עמדה, ולו בדוחק, בנטל הקל המוטל עליה לצורך בקשת העיון. בהקשר זה צוין כי בשני מקרים אחרים בהם הגישה המבקשת בקשות עיון בנימוק שהתיק דרוש לה לצורך הגנתה בתובענה האחרת, ביהמ"ש נעתר לבקשתה.
מנגד, לא נמצא בנימוקים שהעלתה החברה להשבה טעם כבד משקל המצדיק את מניעת העיון המבוקש. בהקשר זה נפסק בין היתר כי סרבול ההליך בתובענה האחרת, או התנגדות הכשרת הישוב לבקשת עיון שהגישה בעבר החברה להשבה, אינם טעמים שיש בהם כדי להוות נימוק לשלילת העיון בתיק שבכאן. כך גם דחיית בקשה לגילוי מסמכים ספציפיים שהוגשה בתובענה האחרת, אין בה כדי למנוע את העיון המבוקש, שכן מדובר בשני מסלולים דיוניים נפרדים המוסדרים על ידי הוראות דין שונות. החברה להשבה גם לא פרטה כיצד עלול העיון לפגוע בזכותם של המשיבים 1-3 לפרטיות, ולא הצביעה על מסמכים קונקרטיים שמתן העיון בהם עלול להוביל לפגיעה שכזו. יתרה מכך, ככל שקיים חשש תיאורטי לפגיעה בפרטיותם, ניתן לאיינו באמצעות התחייבות של ב"כ המבקשת לא לעשות שימוש במסמכים או במידע שאליו יחשפו במסגרת העיון בתובענה שבכאן מלבד במסגרת התובענה האחרת, ולא לחשוף במסגרת התובענה האחרת מידע הנוגע למשפחת מדליה שלא פורט בפסק הדין. הוא הדין באשר לרשימת הרוכשים האחרים והעתקי חוזי החכירה שנחתמו עמם.
באשר לדוח שריפי נקבע כי אין בצו איסור הפרסום על תוכנו כדי למנוע את העיון המבוקש בו כעת, בשל מספר נימוקים כמפורט בפסה"ד ותוך הטלת מגבלות דומות לנ"ל וכמפורט בפסה"ד. נפסק בין היתר, כי בהטלת מגבלות על מבקשת העיון יש כדי לאזן בין הצורך להתחשב בקיומו של צו איסור הפרסום ותכליתו, ובין זכות העיון של המבקשת בתיק ביהמ"ש.

חזרה למעלה

18 [דיון אזרחי] [ביטוח]

תצ (י-ם) 49847-06-16 אמיר שושני נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (מחוזי; גילה כנפי שטייניץ; 25/07/18) - 8 ע'

עו"ד: אילן בוטון, ברק טל, עידו חיטמן

אושר הסדר פשרה בתובענה ייצוגית, שעניינה בטענה כי המשיבה גובה ממבוטחיה בפוליסות לביטוח חיים, תוספת לדמי הביטוח בשל תשלום דמי הביטוח בתשלומים, מבלי לגלות זאת למבוטחיה.
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – אישור הסדר פשרה
ביטוח – חברת ביטוח – חובת הגילוי
.
בקשה לאישור הסדר פשרה בתובענה ייצוגית, שעניינה בטענה כי המשיבה גובה ממבוטחיה בפוליסות לביטוח חיים, תוספת לדמי הביטוח בשל תשלום דמי הביטוח בתשלומים, מבלי לגלות זאת למבוטחיה.
.
בית המשפט המחוזי אישר את ההסדר ופסק:
התובענה העלתה קשיים שונים במישור העילה. חרף זאת, הגיעו הצדדים להסדר שעיקר הישגו שהוא מוודא שכל חברי הקבוצה יידעו כי נגבית מהם תוספת תת שנתיות במסגרת הפרמיה החודשית בשל גביית הפרמיה בתשלומים, וכי יש באפשרותם לשנות את מתכונת תשלום הפרמיה לתשלום שנתי תוך חיסכון בתשלום התוספת. הסדר זה הוא ראוי, הוגן וסביר שכן הוא נותן מענה לטענה המרכזית העומדת בבסיס התובענה. באשר לגמול ולשכ"ט עו"ד, בהתחשב בפעולותיהם של המבקש ובתועלת הממשית שצמחה לחברי הקבוצה מההסדר, מחצית הגמול ושכ"ט תשולם במועד הנקוב בהסדר הפשרה. תשלום מחציתם השניה של הגמול ושכ"ט עו"ד ייבחן ע"י ביהמ"ש לאחר מתן הדיווח על יישום ההסדר.

חזרה למעלה

19 [דיון אזרחי]

תצ (חי') 24602-02-16 ליאור ויימן נ' סלקום ישראל בע"מ (מחוזי; מנחם רניאל; 24/07/18) - 6 ע'

עו"ד: עידו שטיינר, רביב רוזנברג, יגאל ארנון

אושר הסדר פשרה בבקשה לאישור תובענה ייצוגית שעניינה בעיות קליטה נטענות ברשת הדור השני של המשיבה.
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – אישור הסדר פשרה
.
בקשה לאישור הסדר פשרה בבקשה לאישור תובענה ייצוגית שעניינה בעיות קליטה נטענות ברשת הדור השני של המשיבה.
.
בית המשפט המחוזי אישר את ההסדר ופסק:
הוסכם כי המשיבה תשלם לחברי הקבוצה פיצוי בכל מקרה וללא תנאי וכמו כן ישולם פיצוי מותנה בהתקיים תנאים מסוימים. הפיצוי יועבר לקרן שהוקמה בהתאם להוראות סעיף 27א לחוק תובענות ייצוגיות. יש מקום לאשר את הסדר הפשרה, למרות שאינו כולל כלל פיצוי למי מחברי הקבוצה. ספק אם שיעור הנפילה מתייחס לרשת דור 2 או לכלל רשתות המשיבה וספק אם נפילה בשיעור של יותר מ-2% מצדיקה החזר 10% מהתשלום החודשי. מתוך מטרות התביעה הייצוגית, מתקיימת רק אחת מהמטרות שבחוק תובענות ייצוגיות – אכיפת הדין והרתעה מפני הפרתו, ואף זאת בצורה מוגבלת מאוד, אך בסופו של דבר יש לאשר ההסדר. בהתחשב בנסיבות העניין, נפסק למבקש גמול של 20,000 ₪ ושכר טרחה לבא כח המבקש בסך 70,000 ₪ בתוספת מע"מ.

חזרה למעלה

20 [דיון פלילי]

מת (י-ם) 21863-07-18 מדינת ישראל נ' אחמד סיאם (מחוזי; כרמי מוסק; 24/07/18) - 13 ע'

עו"ד: בני ליבסקינד, חליחל, שמעון כהן, אמיר נבון, מוחמד חלאילה

בית המשפט הורה על מעצרם, של המשיבים 1, 2 ו- 3, שמיוחס להם עבירות הקשורות בסחר בנשק, עד תום ההליכים נגדם.
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – שיקולים
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – מסוכנות
.
המבקשת הגישה בקשה להורות על מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים, זאת בעקבות כתב האישום שהוגש כנגדם, המייחס לכולם עבירות הקשורות בסחר בנשק ולחלקם עבירות הקשורות לסחר בסם מסוכן.
.
בית המשפט קבע כלהלן:
הקו המנחה בפסיקת בית המשפט העליון בכל הנוגע לעבירות סחר בנשק, כאשר מדובר ברף החמור של ביצוע עבירות אלה וכאשר קיימות ראיות לכאורה לביצוען, הכלל הוא שיש להורות על מעצר עד תום ההליכים מבלי לבחון חלופה, זאת נוכח המסוכנות הרבה הנובעת מביצוע עבירות אלה, ובפרט החשש לפגיעה בציבור, כאשר אותם אנשים העוסקים בסחר בכלי נשק אינם חוששים מביצוע עבירות אלה ואינם נותנים דעתם לכך שאנשים חפים מפשע עלולים להיפגע בהמשך הדרך מאותם כלי נשק בהם סחרו.
מדובר בעבירה שאותה ניתן לבצע גם כאשר המשיב שוהה במעצר בית, שכן לא ניתן למנוע ממנו מלפגוש אנשים אחרים שיש בידם נשק בלתי חוקי למכירה, או ליצור קשר עם אנשים המעוניינים לרכוש כלי נשק כאמור, לבצע מפגשים ביניהם והעברות כספים וכדומה, בדיוק כפי שאירע לכאורה על פי עובדות כתב האישום במקרה זה.
יש להבחין בין משיבים 1-3 לבין משיב 4. כפי העולה מהראיות, חלקו של משיב 4 בכל העניין היה שולי יחסית. כאמור, הוא התבקש להביא לרכב 10 כדורים, וכך עשה. לפיכך, גם אם קיימת מסוכנות שניתן לייחס למשיב 4, יש לאפשר לגביו בחינה של חלופת מעצר.

חזרה למעלה

21 [חוזים] [דיון אזרחי]

תא (ת"א) 4959-07-18 קבוצת סיגמא פתרונות בע"מ נ' משה סגל (מחוזי; רות רונן; 24/07/18) - 19 ע'

עו"ד: עירוני וליכטנטל גלנץ, דר. רוטמן ולקשטיין, זיילר וזיגמן

התקבלה בכפוף לסייגים בקשה לסעדים זמניים שעניינה בשאלת זכויות החתימה בחשבון בנק של החברה. במרכז החלטת בית המשפט עומדת השאלה: האם יש לאפשר למבקשת – בעלת מניות בחברה, לפתוח לחברה חשבון בנק חדש בו לא תהיה למשיב – בעל מניות שחדל לכהן כמנכ"ל בחברה, זכות חתימה משותפת.
חוזים – פרשנות – כללי פרשנות
דיון אזרחי – סעדים זמניים – הענקתם
.
הבקשה הנוכחית נוגעת בעיקרה, כפי שיובהר להלן, לשאלת זכויות החתימה בחברה ובעיקר לניסיונותיה של החברה להביא לכך שלמשיב – שחדל לכהן כמנכ"ל בחברה, לא תהיה עוד זכות חתימה בחשבון הבנק של החברה. השאלה העיקרית בה יש להכריע במסגרת הבקשה הנוכחית נוגעת אם כן לצו המבוקש הראשון, המתייחס לכוונתה של המבקשת לאפשר לחברה לפתוח חשבון בנק חדש בו לא תהיה למשיב זכות חתימה משותפת.
.
בית המשפט קבע כלהלן:
עיון בחומר הראיות במלואו ובכלל זה בכל המסמכים אליהם הפנו הצדדים, מעלה כי ישנן ראיות לכאורה וטענות ראויות לשני הצדדים. בשלב הנוכחי של הדיון בבקשה לצו מניעה זמני, בו בית המשפט נדרש לסיכויים לכאורה בלבד, לא ניתן לקבוע כי ישנה עדיפות ברורה לטענותיו של אחד הצדדים על פני אלה של הצד השני. לכן, ומאחר ושיקולי מאזן הנוחות והשיקולים של סיכויי התביעה לכאורה פועלים במסגרת "מקבילית כוחות", ומאחר ושיקולי מאזן הנוחות נוטים לכיוון המבקשת – הרי שיש לקבל את הבקשה בכפוף לסייגים.
חרף המחלוקת בין הצדדים אודות נסיבות סיום ההעסקה של המשיב כמנכ"ל, אין חולק כי המשיב סיים את עבודתו בחברה והוא אינו מכהן עוד כמנכ"ל בה. לכן, ככל שזכויות החתימה בחשבונות הבנק של החברה מוקנות – כפי שטענה המבקשת – למנכ"ל יחד עם אחד הדירקטורים מטעם המבקשת, הרי שלמשיב אין עוד זכויות חתימה בחברה.
ישנם סיכויים לכאורה כי עמדתה הפרשנית של המבקשת תתקבל. השאלה הפרשנית ביחס לזכות החתימה של המשיב בחברה אינה נקייה מספקות, ויש בה פנים לכאן ולכאן. לכן, לצורך הכרעה בבקשה, יש להידרש לשאלת מאזן הנוחות. בנסיבותיו של מקרה זה, מתן זכות חתימה לבעלי התפקידים האמורים בחברה, האפשרות של המשיב לצפות בכל הפעולות שיתבצעו בחשבון החברה, והעובדה שהחשבון ישמש רק לתשלומים שוטפים בחברה, מפיג חלק ניכר מחששותיו של המשיב.

חזרה למעלה

22 [בתי-משפט]

פרק (י-ם) 10731-07-18 מ.י שחם נדל"ן בע"מ נ' בניני בר-אמנה חברה לבנין ופיתוח בע"מ (מחוזי; אלכסנדר רון; 24/07/18) - 6 ע'

עו"ד: מעיין בכר, נדב העצני

נדחתה בקשה לפסילת המותב, אשר נסמכה על מקום מגורי השופט ועל החלטה דיונית שקבעה את ההליך לדיון במועד סמוך.
בתי-משפט – פסלות שופט – בקשה לפסילת שופט
.
החלטה בבקשת פסלות במסגרת בקשה לפירוק חברת הבת של תנועת ההתיישבות אמנה, אשר בונה ביישובי יהודה ושומרון ובכלל זה בישוב בו מתגורר השופט. במוקד הבקשה – הטענה למקום מגורי השופט והחלטה דיונית שקבעה את ההליך לדיון במועד סמוך.
.
בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה ופסק:
למותב אין כן קשר למשיבה או לפרויקט לבניית יחידות דיור בישוב על ידה. אפילו ניתן לשייך את השופט לכעין קבוצה מוגדרת רלוונטית, אין בכך בהכרח כדי להצדיק פסילה. אף פגיעה במראית פני הצדק אין כאן, מה גם שנפסק, שמראית פני הצדק כשלעצמה, אינה עילת פסלות. אשר להחלטה הדיונית, אין בה דבר המלמד על עמדה כלשהי במחלוקות לגופן. תפיסה מקובלת בבימ"ש זה היא כי מקום בו מוגשת בקשה לפירוק חברה ויש שאלה של ממש האם מתבססת הבקשה על עילת פירוק, ראוי ונכון לקבוע דיון ראשוני בלוח זמנים מהיר.

חזרה למעלה

23 [פשיטת רגל]

פשר (חי') 187/02 אליאס שלופה, ז"ל נ' כונס הנכסים הרשמי (מחוזי; בטינה טאובר; 24/07/18) - 12 ע'

עו"ד:

בית המשפט של פשיטת רגל דחה את התנגדותם של צדדים שלישיים למכירת רכוש וזכויות החייב, אשר לטענתם רכשו בהם זכויות. נפסק, כי לא הוכח שמדובר בעסקאות תקפות אשר זכו לכלל האישורים הנדרשים, וממילא אף לא הוכח כי תמורה בגין המקרקעין הגיעה ליעדה הרלוונטי.
פשיטת רגל – הליכי פשיטת רגל – בקשה למתן הוראות
פשיטת רגל – פושט רגל – פעולותיו
.
בית המשפט נדרש לבקשה למתן הוראות, במסגרתה ביקשה הנאמנת כי בית המשפט יאשר את התקשרותה בהסכם מסגרת, במסגרתו ימכרו לרוכש זכויות החייב. בין הצדדים ניטשת למעשה מחלוקת מצומצמת, האם על רקע התשתית העובדתית שהונחה על ידי הצדדים השלישיים, ולנוכח טענתם בדבר התקשרותם בהליכי המכר במישרין עם החייב ו/או עם מי ששימש כבעל תפקיד בהליך פשיטת הרגל, ושעה שעסקאות מכר נטענות אלה שלא קבלו את אישור בית המשפט של פשיטת רגל ואף לא את אישורו של ראש ההוצאה לפועל, האם עסקאות אלה הינן תקפות ומחייבות את הנאמנת.
.
בית המשפט קיבל את הבקשה וקבע כלהלן:
יש לדחות את טענת הצד השלישי 3 לפיה הבקשה אינה מתאימה להתברר במסגרת הדיונית של בקשה למתן הוראות. ככלל בקשה למתן הוראות מהווה מסגרת ראויה לבירור טענות המועלות על ידי בעלי התפקיד כנגד צדדים שלישיים.
לא ניתן לקבל את טענות הצדדים השלישיים ולקבוע כי המקרקעין נשוא הבקשה נמכרו להם והם זכאים להירשם כבעלים של המקרקעין נשוא הבקשה.
ככל שעסקינן במכירת נכסי מקרקעין של חייב אשר נקלע להליכי פשיטת רגל, לא ניתן לבצע הליכים אלה במסגרת הליכי פשיטת הרגל ללא קבלת אישור בית משפט, הן לעצם העמדת הנכס למכירה, והן למתן סמכויות נדרשות לכך, לעצם ההתקשרות החוזית עם רוכש שאותר, והן למתן צו לפי סעיף 34א לחוק המכר עם השלמת עסקת המכר ותשלום מלוא התמורה; אף לא עלה גם בידי הצד השלישי 3 לבסס את טענתו בדבר זכות עיכבון העומדת לו מכוח השבחת המקרקעין הנטענת על ידו.

חזרה למעלה

24 [תכנון ובנייה]

פרק (ת"א) 47595-08-10 אנגל ג'נרל דיבלופרס בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה, קרית אתא (מחוזי; חנה פלינר; 22/07/18) - 11 ע'

עו"ד: צבי הרשקוביץ, יוסף סגל , רונית שרגא וולטוך

המועד בו מתגבש חוב בגין היטל השבחה לצורך תביעתו וגבייתו במסגרת הליכי חדלות פירעון.
תכנון ובנייה – היטל השבחה – חובת תשלומו
.
המבקשת הגישה בקשה למתן הוראות, במסגרתה מתבקש ביהמ"ש להצהיר כי המבקשת פטורה מתשלום היטל השבחה בגין התוכנית הרלוונטית ביחס למימוש המקרקעין. השאלה המסורה להכרעת בית משפט של חדלות פירעון הינה האם היה על המשיבה להגיש תביעת חוב בגין חוב היטל השבחה, ומשלא עשתה כן – האם מנועה היא מלדרוש חוב זה היום.
.
בית המשפט דחה את הבקשה וקבע כלהלן:
על מנת שיתגבש החוב עבור היטל השבחה, באופן וודאי וסופי, צריכים להתקיים שני השלבים: פורסמה תוכנית משביחה; מומשו הזכויות במקרקעין. רק אם מתקיימים שני התנאים המצטברים, ניתן לומר שמדובר ב"חוב בר תביעה" ויש מקום לנהוג בחוב זה בשיוויון בין הנושים, שכן זהו חוב ש"משתתף" בהליכי חדלות הפירעון.
במקרה זה אנו מצויים בשלב הראשון בלבד – השלב בו פורסמה התוכנית – ובשלב זה חל "אירוע המס". עד שלא מומשו הזכויות, לא מופקת כל הנאה או תועלת כלכלית כתוצאה מהתוכנית המשביחה, ואין כל וודאות שתצמח הנאה שכזו. אמנם, החוק קובע כי לוועדה יש סמכות לדרוש את החוב כבר לאחר פרסום התוכנית המשביחה ולא להמתין לשלב המימוש, אולם אם היא בוחרת שלא לעשות כן ולדחות את פרעון החוב עד לאחר המימוש, בעל הזכויות הוא זה שביכולתו לבקש את תשלום החוב; במקרה זה, לא באה דרישה מצד המשיבה לתשלום עבור היטל השבחה לאחר פרסום התוכנית, ותשלום החוב בהיטל השבחה נדחה עד לשלב המימוש.
במקרה זה, החוב, לצורך תביעתו וגבייתו במסגרת הליכי חדלות פירעון, התגבש רק לאחר שהסתיימו הליכים אלו; לאחר שהחברה הובראה ונותרה עם נכסיה.

חזרה למעלה

25 [חוזים]

תא (ב"ש) 42007-06-16 מרגריטה צ'רקסוב נ' ברוריה הדר (מחוזי; גאולה לוין; 19/07/18) - 12 ע'

עו"ד: תומר פנחסוב, אברהם בנימין

נדחתה תביעת התובעת בדבר זכויותיה בדירת מגורים הרשומה על שם הנתבעת. נפסק, כי דין התביעה להידחות נוכח הוראות הסכם הפשרה בו הצהירה התובעת כי אין לה זכות בדירה וכן משלא הוכח כי הייתה הסכמה בין התובעת לנתבעת, על כך שלתובעת יהיו זכויות בדירה.
חוזים – פשרה – פרשנות
חוזים – פשרה – ביטולה
חוזים – הטעיה – הוכחתה
חוזים – טעות – אי-הוכחתה
.
התובעת הגיש תביעה לפסק דין הצהרתי בדבר זכויותיה של התובעת בדירת מגורים, הרשומה ע"ש הנתבעת. התובעת מבקשת לסתור את הרישום הפורמאלי של הזכויות בדירה, הרשומות ע"ש הנתבעת.
.
בית המשפט דחה את התביעה ופסק כלהלן:
התובעת לא הצליחה לעמוד בנטל להוכיח כי הרישום אינו משקף את מצב הדברים האמיתי. זאת, הן בשל הסכם הפשרה העומד לה לרועץ, והן בשל שאלות רבות שנותרו ללא מענה ברור והן מטילות צל כבד על נכונות גרסתה של התובעת אודות הסכמה עם הנתבעת לשיתוף בזכויות בדירה.
ההסכם עומד לרועץ לתובעת הן במישור הדיוני והן במישור המהותי. במישור הדיוני, התובעת לא נקטה בהליכים לבטל את הסכם הפשרה. שכן, גם חוזה פגום, בשל טעות או הטעיה, אינו מתבטל מאליו. בהיבט המהותי, התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי התקשרה בהסכם הפשרה מתוך טעות או הטעיה.
דין התביעה להידחות נוכח הוראות הסכם הפשרה בו הצהירה התובעת כי אין לה זכות בדירה וכן משלא הוכח כי הייתה הסכמה בין התובעת לנתבעת, על כך שלתובעת יהיו זכויות בדירה.

חזרה למעלה

26 [עונשין]

תפ (מרכז) 30876-03-17 מדינת ישראל נ' אביב חנוכה (מחוזי; עמי קובו; 19/07/18) - 11 ע'

עו"ד: ינאי גורני, משה סוחמי

בית המשפט גזר על הנאשמים שהורשעו בהתאם להודאתם בעבירת סיוע להחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, עונש של 6 חודשי מאסר בפועל אשר ירוצו בעבודות שירות לצד עונש של מאסר על תנאי וקנס.
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות סמים
.
בית המשפט נדרש לגזור את דינם של הנאשמים 3 ו-4 שהורשעו בהתאם להודאתם בעבירת סיוע להחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
כתב האישום מתאר אירוע אחד, ומכאן שיש לקבוע בגינו מתחם עונש הולם אחד; במקרה דנן, הערך החברתי אשר נפגע הינו הגנה על הציבור מפני הנזקים הישירים והעקיפים אשר נגרמים עקב השימוש בסמים.
בחינת מידת הפגיעה בערך המוגן מובילה למסקנה כי הפגיעה בערך המוגן הינה ברף בינוני וזאת נוכח העובדה שהנאשמים הורשעו בעבירת סיוע ולא בעבירה המושלמת וכן נוכח העובדה שהם לא לקחו חלק פעיל בגידול הסם, ומשום שמדובר בסם מסוג קנאביס שאינו מהקשים שבסמים.
בחינת מדיניות הענישה הנוהגת מעלה כי במקרים דומים (אם כי בחלקם בעבירה של סיוע לגידול, ולא סיוע להחזקה) הוטלו על נאשמים עונשים במנעד רחב. מתחם העונש ההולם הינו החל מ- 6 חודשי מאסר אשר יכול וירוצו בעבודות שירות ועד ל- 12 חודשי מאסר בפועל. במקרה דנן, לא קיימים שיקולים אשר מצדיקים סטייה מהמתחם, לחומרה או לקולא.

חזרה למעלה

27 [ראיות]

תא (מרכז) 20778-04-15 כמאל אבו עאסי נ' הר עומר חברה לפיתוח ובניין בע"מ (מחוזי; דפנה בלטמן קדראי; 19/07/18) - 28 ע'

עו"ד:

נדחתה עתירה להצהיר על ביטול עסקת מכר מקרקעין. במישור העובדתי נמצא, כי התובע עותר לביטול העסקה משיקולים זרים, ולכל הפחות משיקולים של כדאיות בעסקה, ובמישור המשפטי, נפסק, כי אין מניעה להכיר בפעילות היזמית שקדמה להיווסדותה של החברה.
ראיות – עדות – בחינתה
ראיות – נטל ההוכחה – במשפט אזרחי
.
בית המשפט נתבקש להצהיר על ביטול עסקת מכר מקרקעין באזור יהודה ושומרון, שהצדדים לה הם התובע (המוכר) והנתבעת 1 (הקונה), שהייתה באותה עת חברה בהקמה, בשל מה שנטען להיות הפרות חוזה יסודיות המצדיקות את ביטולה.
.
בית המשפט דחה את התביעה ופסק כלהלן:
הנטל להוכחת עילת תביעה בדין האזרחי הינו על התובע בהתאם לכלל "המוציא מחברו – עליו הראיה". על התובע מוטל נטל השכנוע ובכלל זאת נטל הבאת הראיה לגבי כל יסודותיה העובדתיים של התביעה, במידה המטה את מאזן ההסתברויות לטובתו.
עדותו של התובע הייתה מגמתית, התאפיינה בסתירות ואי דיוקים רבים, תוך גילוי טפח והסתרת טפחיים; הוכח, כי רצונו של התובע לבטל את העסקה נובע משיקולים זרים, ולכל הפחות משיקולים של כדאיות בעסקה.
חוק החברות מכיר בפעילות היזמית שקדמה להיווסדותה של החברה, ומעניק כלים, לחברה וליזמיה, לאשרר הסכמות ופעולות שביצעו יזמי החברה בשם החברה.
יש לדחות את טענות התובע בעניין הפרת ההסכמים בשל הפרת תנאי הדיסקרטיות; החובה והאחריות לרישום המקרקעין מוטלת הייתה על התובע ובא כוחו. מכאן, שיש לדחות את טענת התובע כי הימנעות הנתבעים מלקדם את הליכי הרישום מהווה הפרה יסודית של החוזה.

חזרה למעלה

28 [פשיטת רגל]

פשר (י-ם) 25767-12-14 עמיד מח'ול נ' ראשד גאבר-ה (מחוזי; דניאל טפרברג; 11/07/18) - 6 ע'

עו"ד:

בית המשפט נעתר לבקשת הנאמן לנכסי החייב בפשיטת רגל והורה על ביטול הענקה לעניין העברת הזכויות בנכס מהחייב לילדיו.
פשיטת רגל – הענקות – ביטולן
פשיטת רגל – הענקות – הוכחתן
.
בקשה מטעם הנאמן לביטול ייפוי הכוח אשר ניתן על ידי החייב להעברת הזכויות בנכס לילדיו ולחילופין להורות על ביטול הענקה.
.
בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה ופסק:
מקום בו העניק אדם נכסים ונעשה פושט רגל אחרי שעברו שנתיים ולפני שעברו עשר שנים מיום ההענקה, ההענקה בטלה כלפי הנאמן, אם לא הוכח כי במועד ההענקה היה המעניק כשר-פרעון של כל חובותיו בלי להיזקק לאותו נכס וכי זכות המעניק בנכס הועברה כדין. בענייננו ייפוי הכוח הראשון שניתן על ידי החייב נעדר תוקף משפטי שכן באותה העת ילדיו היו קטינים ולא התקבל אישור בימ"ש כנדרש. אשר ליפויי הכוח שנחתם עם הגעתם לגיל בגרות, צו הכינוס ניתן טרם עברו 10 שנים מיום החתימה על יפויי כוח זה, במועד החתימה ואף קודם לכן החייב היה מצוי בחובות ולא הובאו ראיות לעניין יכולתו לפרוע את חובותיו. המשיבים אינם מסבירים מדוע נדרש היה להעביר את הזכויות לטובת ילדיהם, גם בהנחה שאשתו היא ששילמה עבור הנכס, דבר שגם הוא לא הוכח . בפועל לא פעלו על פי ייפוי הכוח להעברת הזכויות וגם לאחר החתימה עליו החייב הציג עצמו כבעל הנכס. לפיכך, בטלה הענקה לעניין העברת הזכויות בנכס למשיבים 2-4.

חזרה למעלה

29 [דיון אזרחי]

תצ (חי') 33094-07-17 רימון זינאתי נ' אוניברסל פרטס א. ב. בע"מ (מחוזי; ר. למלשטריך לטר; 11/07/18) - 16 ע'

עו"ד: האני טנוס, צבי בר נתן, ליאור צ'רצ'י, בר טננבאום , אוהד מנדל

אמנם רק מקרים חריגים תסולק על הסף בקשה לאישור תובענה ייצוגית, אך במקרה זה המבקש פעל בחוסר תום לב קיצוני ובצורה שאיננה הולמת ייצוג רצוי לטובת הקבוצה אותה בקש לייצג, באופן המצדיק סילוק על הסף וחיוב בהוצאות.
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – סילוק על הסף
דיון אזרחי – סילוק על הסף – קבלתו
.
בקשה לאישור תובענה ייצוגית שעניינה יצור לוחיות רישוי פגומות על ידי המשיבה 1 וטענה כנגד המשיבה 2 שחייבה את המבקש במחיר החלפת הלוחית. מנגד, נתבקשה דחייה על הסף של הבקשה לאישור תובענה ייצוגית.
.
בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה ופסק:
אמנם, רק מקרים חריגים של התנהלות פסולה של המבקש או בא כוחו תסולק על הסף בקשה לאישור תובענה ייצוגית, אך במקרה זה המבקש פעל בחוסר תום לב קיצוני ובצורה שאיננה הולמת ייצוג רצוי לטובת הקבוצה אותה בקש לייצג, באופן המצדיק סילוק על הסף וחיוב בהוצאות. המבקש, עורך דין במקצועו, הגיש בקשתו לאחר שתובענה כזו בדיוק כבר התנהלה על ידי משרדו והוכרעה. אי הזכרת התובענה הקודמת מגיעה לכדי העלמת עובדות חשובות ומהותיות מבית המשפט. המבקש היה למעשה חלק מקבוצה שניתן לה פתרון בהסדר פשרה, לא נצל זאת ובמקום זאת הגיש תובענה ייצוגית לאחר 13 חודשים, שחוזרת בדיוק על עקרונות התובענה הקודמת. למעלה מהצורך, על פניו לא הראה המבקש קיומה של עילת תביעה אישית למול המשיבה 1.

חזרה למעלה

שלום

30 [נזיקין]

תא (חי') 16235-01-15 יוחנא זיידן נ' ד"ר עיד סמרה (שלום; מירב קלמפנר נבון; 25/07/18) - 17 ע'

עו"ד: שקור יוסף, עטרה מירב ברגר

לא הוכח כי נפל פגם בטיפול הרפואי אשר הוענק לתובע בידי הנתבע. אף לו היתה מוכחת הפרת חובת הזהירות, כי אז לא הוכח קשר סיבתי בין כאבי הראש או הפגמים בשיניו של התובע לבין הטיפול הרפואי אשר הוענק לו בידי הנתבע.
נזיקין – עוולות – רשלנות רפואית
נזיקין – רשלנות – רשלנות רפואית
נזיקין – אחריות – רופא
.
תביעה בגין רשלנות רפואית.
.
בית המשפט קבע כלהלן:
הראיות מצביעות על כך שהטיפול שניתן לתובע היה בהתאם לדרישתו ובהסכמתו ולאחר שהוסברו לו כל ההשלכות הכרוכות בכך. הוכח כי הוצעו לו שלוש חלופות טיפול וזה בחר את החלופה הזולה והמהירה ביותר, על אף שהובהרה עדיפות שתי החלופות האחרות אשר עלותן גבוהה יותר ומשך הטיפול ארוך יותר. לא עלה בידי התובע להוכיח טענתו, לפיה הטיפול שניתן בידי התובע אינו בהתאם לפרקטיקה רפואית מקובלת או בחוסר מיומנות מצד הנתבע, והראיות מצביעות על ההיפך.
גם לו היה נקבע כי הנתבע הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו כלפי התובע, הרי שכאשר תלונות התובע בגין כאבי ראש החלו עוד בשנת 2007 ותלונותיו בגין סחרחורות החלו רק בשנת 2013, כשנתיים לאחר סיום הטיפול אצל הנתבע, לא הוכח כל קשר סיבתי בין הטיפול אשר העניק הנתבע לתובע, לבין הנזקים הנטענים על ידי התובע.

חזרה למעלה

31 [ארנונה]

תא (י-ם) 21562-10-12 עירית ירושלים נ' חביות ירושלים בע"מ (שלום; מוחמד חאג' יחיא; 19/07/18) - 18 ע'

עו"ד: איתמר שיינין, אבי מלול , מריה דובוב סרין

עסקינן בתביעה בגין חוב ארנונה. נקבע כי יש לחייב את בעלי השליטה, בנוסף לחבות החברה, ביחס לחוב הארנונה לשנת 2008.
ארנונה – גבייתה – מבעל השליטה
ארנונה – גבייתה – מבעל מניות בחברה
.
תביעה של התובעת (להלן: העירייה") בגין חוב ארנונה.
.
בית המשפט קבע כלהלן:
בענייננו, חלה החזקה העובדתית שבהוראת סעיף 119א(א)(3) בפקודת מס הכנסה. לפיכך, קיים בסיס של ממש לעמדת התובעת לפיה יש לראות בנכסים שהיו לחברה כאילו הועברו לבעלי השליטה בה ללא תמורה, ולכן ניתן לגבות מהם את חוב המס, זולת אם הוכח אחרת.
הנטל לסתור את החזקה האמורה, מוטל על בעלי השליטה ולא על העירייה. הנתבעים לא הראו כלל מה הם נכסי החברה. בטיעוניהם, לא הונחה תשתית משכנעת כי החברה הייתה נטולת נכסים כלשהם.
יש מקום לחייב את הנתבעים 2, 3 ו-4, בנוסף לחבות החברה, ביחס לחוב הארנונה עבור שנת 2008, אותה שנה שבה החברה הייתה פעילה. חיוב הנתבעים ייעשה לפי חלקו היחסי של כל אחד באחזקות בחברה.

חזרה למעלה

כתבי טענות

32

תא (מרכז) 20778-04-15 כאמל אבו עאסי נ' הר עומר חברה לפיתוח ובניין - ב"כ עו"ד גור עמרם (כתבי טענות; בלטמן קדראי; 01/05/18) - 14 ע'

עו"ד: גור עמרם

תביעת התובע להצהיר על ביטול עסקת מכר מקרקעין באזור יהודה ושומרון. התובע הוא בעל זכויות במקרקעין, הידועים כגוש 2 חלקות 1134, 1135, 1136 ו – 1137, המצויים באזור אריאל שבשומרון, בסמוך ליישוב פדואל ובאדמות הכפר אלדיק.

קישורים נוספים:
לפסק-דין במחוזי (19-07-2018) תא 20778-04-15 כמאל אבו עאסי נ' הר עומר חברה לפיתוח ובניין בע"מ שופטים: דפנה בלטמן קדראי

חזרה למעלה

33

תאמ (ת"א) 44921-07-17 תמיר חברה להשכרת רכב בע"מ - ב"כ עו"ד ראובן (רובי) שעשוע נ' ליסקאר רם בע׳׳מ (כתבי טענות; 19/07/17) - 6 ע'

עו"ד: ראובן (רובי) שעשוע

תביעה, בסדר דין מהיר, לחיוב הנתבעות בפיצוי כספי בגין נזקי רכוש על רקע תאונת דרכים.

חזרה למעלה