שלום ותודה.

 

שוחחתי בנושא גם עם עמיר שקד ושיתפתי בהתלבטות.

 

פסה"ד כולל גם קביעות חיוביות חשובות.

 

אשמח מאוד אם תבררו באפוטרופוס הכללי את הסוגיה הבאה אשר יש בה כדי לשפוך אור על נקודה משמעותית שלא נדונה בפסה"ד ומשליכה מבחינתנו על סוגיית הערעור:

מה מעמדו לעניין חיוב היטל השבחה, של האפוטרופוס הכללי במועד החזקת וניהול המקרקעין עד להעברתו לקניינה של המדינה?

שימת לבכם, כי התוכנית אושרה בטרם העברת המקרקעין לידי המדינה, דהיינו במועד אישור התוכנית המחזיק ומנהל המקרקעין הינו האפוטרופוס הכללי (הבעלים הוא הנעדר ולא רמ"י).

 

תודה רבה.

 

 

 

קודם לא העברתי את מלוא ההתכתבות . . . .

 

הי רעות,

מעביר לעיניך בלבד התכתבות פנימית אצלנו, המכילה התלבטות מסויימת לגבי פרשת (ופרשנות) היטל ההשבחה בעניין קריית אתא.

עיקרה:

אם מופעלים עקרונות דיני המס הרגילים, פסה"ד של הש' סוקול נכון וגם צודק.

אם יתכן מנגד, שאותו "הסכם" שנוצק לסעיף 21 לתוספת השלישית מכיל תוכן תכליתי שונה, המצדיק מובן מיוחד ושונה לחבות המיסית ו/או לדרך ביצועה, יתכן שניתן להגיע לתוצאה משפטית שונה, אולם סוגייה זאת (מובנו התכליתי הנכון של ה"הסכם") לא הובהרה ולא התלבנה כלל בהליכים שהתקיימו עד כה, וגם איננה מוכרת לנו דיה.

עמית

 

 

 

 

אפשר, כמובן, להעביר לרמ"י את ההתלבטות עם הסייגים למטה ולראות כיצד יגיבו.

 

 

 

לשון הסיפא לסעיף 21 לתוספת השלישית:

" לגבי מקרקעי ישראל . . .יחול, על אף האמור בתוספת זו, במקום היטל השבחה, ההסכם בדבר התשלומים מאת מינהל מקרקעי ישראל לרשויות המקומיות, שהיה קיים לפני תחילתו של חוק התכנון והבניה (תיקון מס' 18), תשמ"א-1981. "

 

כותרת המשנה של סעיף 21 לתוספת השלישית הוא: "הסכם מיוחד לגבי מקרקעי ישראל".

מכך וגם מלשון התוספת השלישית יכול שניתן להסיק, שמדובר במטמורפוזה של החיוב בהיטל (מס) השבחה, שיחול (באופן "מוסכם", כלשון כותרת הסעיף) על מקרקעין מרגע הפיכתם למקרקעי ישראל, וזאת "במקום היטל השבחה".

השאלה היא מה היתה הסכמת הצדדים, מה היתה כוונת הצדדים, מה היתה תכליתו של ההסכם שהופנמה לתוך הוראות התוספת השלישית.

הנטל לצקת לטיעון תכליתי כזה תוכן מוטל מכל מקום על מי שרוצה להחריג את פרשנות ההסדר הספציפי מגדר עקרונות דיני המס הכלליים (שהתוו את פסק דינו של סוקול).

נטל זה לא הורם עד כה, מכיוון שלא כך התחדדה המחלוקת בהחלטת ועדת הערר, ולא על פי טיעון זה ניתנה החלטת ועדת הערר.

מציע שנעביר לרמ"י את ההתלבטות בסוגייה, בסייגים המפורטים מטה.

דעתכם?

 

 

 

 

הי

אני נוטה להסכים עם ערן, ומהנימוקים שלו.

פרט לסעיף 21 בתוספת השלישית, אין למיטב הבנתי בחוק התו"ב אבחנות בין חייבים בתשלום ההיטל, בהתאם לזהות/מהות/אופי המשלם וכיו"ב (מדינה לעומת פרטיים ... למשל), ואין בו כדי ללמד אותנו מהי תכלית ההסכם משנת 1973, שאומץ אל התוספת.

גם ההסכם, לפי נוסחו, ולא מצאתי פסיקה שקבעה אחרת, אינו מתייחס לסיטואציה שלנו. אין בידינו גם כל הסכם/הסדר/הודעה מוסכמת או אחר בין המדינה לוועדה המקומית ק. אתא אשר מסדירים קונקרטית את חוב ההיטל הנדון, עם העברת המקרקעין לבעלות המדינה.

העיקר לטעמי הוא, שהמקרקעין עברו לבעלות המדינה כשהם נושאים על גבם את החיוב בהיטל, כפי שסוקול פסק.

 

 

 

הי,

 

איני בקיא בפרוטרוט ברקע שהביא לעולם את הסכם 1973 שלימים עוגן בסעיף 21 לתוספת השלישית. ואולם בסופו של דבר להבנתי, מדובר בהסדר משפטי חליפי לחבות בהיטל השבחה. כלומר: על המדינה לגבי מקרקעין כאמור בסעיף 21, חל הסדר מסוג א' (של חלף היטל השבחה בשיעור 10% ומאז 2013 בשיעור של 12%, ללא כל קשר לקיומה של השבחה אם לאו)  ואילו על בעלים אחרים חל הסדר מסוג ב' (היטל השבחה).

 

בהינתן האמור איני סבור כי מדובר אך "בצורת קיום החובה" אלא כאמור, בחובה אחרת עפ"י הסדר משפטי אחר (גם אם הולדתו מאותה סיבה זהה לחיוב בהיטל השבחה מלכתחילה קרי: השתתפות הבעלים בהשבחתה מקרקעין על ידי הרשות המקומית).

 

אני גם סבור שלא ניתן לטעון מטמורפוזה בחיוב עם הפכה המדינה הבעלים של המקרקעין, שכן אני סבור כעמדת בית המשפט שהנכס נרכש עם החבות בהיטל השבחה, שרק מועד פירעונה נדחה למועד המימוש על ידי הנעבר מכול הדין (רמ"י)..

 

 

 

עיון נוסף:

כפי שנכתב מטה, ההסכם בין ממ"י, משרד הפנים ומרכז השלטון המקומית הפך לציר מרכזי בפסה"ד, למרות שלא היה כזה בהחלטת ועדת הערר.

פירושו הוא שעומד לכאורה במוקד ההכרעה.

 

בית המשפט קבע, כי במועד שבו הפכו המקרקעין למקרקעי ישראל, כבר היה חיוב ההשבחה מגובש (אירוע המס כבר התקיים), ולכן לא יחול הסייג שבסעיף 21 לתוספת השלישית.

בית המשפט משקיף אומנם על סעיף 21 לתוספת השלישית כעל סייג לחבות, מעין חריג לכלל.

בסעיף 47 לפסה"ד אף מכנה ביהמ"ש את ההסכם, המגולם בסעיף 21 לתוספת השלישית - "פטור".

איננו בקיאים בפירוש אותו הסכם נושן, לרקע תכליתו.

 

אם מהותו של ההסכם איננה 'סיוג' של החובה לשלם היטל השבחה, אלא קביעה מה תהיה צורת קיום החובה כל אימת שבעלת המקרקעין החבה במס ההשבחה היא המדינה, ואם ניתן לטעון שמשעה שהופכים מקרקעין לרכוש מדינה, הרי גם אם רובצת עליהם בשעת הפיכתם לרכוש מדינה חטוטרת בדמות חיוב מס השבחה מגובש, חלה בחיוב מגובש זה, בשעת הפיכתם לקניין המדינה, 'מטמורפוזה' שכן ביצועו של אותו חיוב מגובש ינותב מכאן ואילך למסלול שלפי סעיף 21 לתוספת, כי אז יתכן שניתן לטעון ששיטת ביהמ"ש המיסית איננה דקה פורתא במכניזם הביצועי המיוחד הכלול בסעיף 21 לתוספת השלישית.

עד שניתן יהיה כך לטעון, יש להבין על בוריו את תכליתו של ההסכם, שגולם בהמשך בתיקון 18 לחוק ובתיקון 24 לחוק, והפך כאמור לסעיף 21 לתוספת השלישית.

איננו בקיאים די הצורך בהיבטיו המשפטיים והתכליתיים של ההסכם.

מה דעתכם?

עמית

 

 

שלום לילך,

 

מעיון בפסה"ד עולה שזה מתמקד בניתוח הסיטואציה מבחינת כללי המיסוי.

בהיבט זה נקבע, שעקרונות סעיף 21 לתוספת השלישית חלים רק במקום שבו מתגבש חיוב בהיטל השבחה על מקרקעין שהם בבעלות המדינה במועד ההתגבשות דהיינו: במועד אירוע המס.

בענייננו, אירוע המס שהוליד את החיוב התגבש ביום 10.1.1980 (פרסום לתוקף של התוכנית המשביחה כ/150), שנה וחצי לפני צו בית המשפט שהקנה את הבעלות במקרקעין למדינה, ולשיטת בית המשפט, על סיטואציה כזאת לא חל סעיף 21 לתוספת השלישית, וממילא לא חל ההסכם שנחתם עוד בשנת 1973 בין המינהל למשרד הפנים ולמרכז השלטון המקומי ולכן, איננו סבורים שפסה"ד שגוי על אף שנציין, שבמהלך הדיון בערעור לא הובא ההסכם משנת 1973 כטיעון בפני בית המשפט ולא נטענו לגביו טענות, והוא פרי תרומתו של בית המשפט לניתוח הסיטואציה.

למיטב הבנתנו אין עם זאת באותו הסכם הסכמה, שעקרונותיו חלים גם רטרואקטיבית כביכול, למועד שלפני מועד העברת הבעלות למדינה, למשל על מקרקעין שמועד אירוע המס והתגבשות החיוב המיסי לגביהם אירע כאשר היו עדיין בניהול האפוטרופוס הכללי, כבענייננו.

 

בשאלת ההתיישנות אנו בדעה, כי משנקבע כי העברת הבעלות מהאפוטרופוס לרמ"י הייתה העברה מכוח הדין, אין מקום לטענה היות והחיוב בהיטל הועבר לרמ"י יחד עם העברת הבעלות במקרקעין עצמם, חיוב אשר לפי כללי המיסוי התגבש כאמור עובר להעברה, אולם יבוצע רק בעת מימוש ההשבחה על ידי הנעבר בבעלות. מועד המימוש בענייננו - לא התיישן.

 

לכן איננו ממליצים על הגשת ערעור.

 

תודה!

 

 

 

שלום לכולם,

 

בזיקה להתכתבותי מטה עם הפרקליט אשר יצג אותנו בהליך הנדון, לצורך קבלת עמדת פמ"ח לשאלת ערעור – כן או לא,

להלן סקירה של הדברים ועמדתי לגבי הגשת ערעור/בר"ע (אם אומנם יש לנו עוד זמן לזה..), בכפוף לאילוצי הזמנים וללימוד הסוגיה בחופזה..

 

מצ"ב: ערר רמ"י / החלטת ועדת הערר המקבלת את הערר /  פסה"ד הרלבנטי הנדון כאן, שניתן בערעור על החלטת ועדת הערר – האם לערער עליו אם לאו.

 

ביום 26.1.2014 הגישה רמ"י ערר על חיוב בהיטל השבחה, נ' הוועדה המקומית לתו"ב קרית-אתא ולהלן עיקריו, בתמצית:

מדובר במקרקעין הידועים כגו"ח 11010/97.

היטל ההשבחה הוטל בגין השבחה כתוצאה מתוכנית כ/150, שפורסמה למתן תוקף ב-10.1.1980;

ו-כ/150/ח, שפורסמה למתן תוקף ב-17.3.2006.

המקרקעין היו בעבר בבעלות פרטית של מר ישעיהו רוזנטל.

עפ"י צו בימ"ש מחוזי שניתן ביום 10.3.1960 בהתאם לפקודת האפוטרופוס הכללי, 1944 (א"כ),

הועברו המקרקעין לניהול הא"כ, עקב הכרה ברוזנטל כנעדר.

עפ"י צו בימ"ש מחוזי מה-24.6.1981, שניתן בהתאם לחוק הא"כ, תלש"ח-1978,

הוקנו המקרקעין למדינת ישראל ונרשמו על-שמה ב-23.3.1983 (בהחלטה בערר נרשם 8.5.1983).

 

בשנת 2009 פרסמה מד"י מכרז למכר המקרקעין, בו זכתה הגב' דורית יצחקי ונחתם עימה חוזה מכר (מצורף כנספח לערר המצ"ב).

בבוא הגב' יצחקי להעביר את רישום המקרקעין על-שמה ולקבל היתר בניה, הפתיעה הוועדה המקומית ודרשה חוב היטל השבחה כתנאי למתן האישורים הדרושים, ללא נימוק.

לימים ובגין התערבות רמ"י אישרה הוועדה המקומית מתן היתר בניה ואולם, מנעה את האישורים הדרושים להעברת הבעלות במקרקעין ע"ש הגב' יצחקי.

הגב' יצחקי נאלצה בשל סירוב הוועדה להגיש עתירה מינהלית (עת"מ 52993-05-13) ורק במסגרתה, ביום 30.9.2013,

הואילה הוועדה למסור את השומה שעל בסיסה נערך החיוב בהיטל ההשבחה הנדון. הסתבר, כי השומה נערכה כ-3 שנים קודם לכן.

ביום 31.12.2013 נמחקה העתירה בשל אי-התאמת ההליך לסעד ורמ"י הצהירה, כי תגיש ערר על דרישת היטל ההשבחה הנדונה – אותו ערר הוגש כאמור ב-26.1.2014.

 

מעבר לטענות רמ"י בדבר אי-מסירת דרישת ההיטל כדין, העלתה רמ"י טענות לגופו של ענין וראשית, כי דרישת ההיטל התיישנה.

עפ"י חוק התו"ב, יש לשלם היטל השבחה בעת מימוש הזכויות שהושבחו עקב התוכנית המשביחה ולענייננו – במועד העברת הבעלות או במועד הבניה, המוקדם מביניהם.

כאמור, תוכנית כ/150 פורסמה למתן תוקף ב-10.1.1980. רק לאחר מכן הועברה הבעלות לידי המדינה ועוד קודם, לניהול הא"כ.

הוועדה המקומית ידעה/צריכה היתה לדעת דבר העברות אלה ולמרות זאת לא דרשה תשלום היטל השבחה.

יתכן ובכלל, העברת הזכויות עד שהגיעו להירשם ע"ש המדינה כפי שהיה כאן, עפ"י דין, אינה העברה לצורך חיוב בהיטל השבחה, שכן אינה בגדר מימוש זכויות כנדרש בחוק התו"ב.

בכל מקרה, עם רישום הזכויות ע"ש המדינה, הדין החל במקום תשלום היטל השבחה הוא תשלום חלף היטל ואכן, בגין עסקת המכר לגב' יצחקי,

שילמה המדינה חלף היטל בגובה 91,417 ₪ ולכן, כלל לא ברורה הדרישה החדשה של הוועדה ומהווה למעשה, דרישה כפולה.

לגבי דרישת היטל השבחה מכוח תוכנית כ/150/ח, הרי שזו בוודאי שאינה ברורה, מפני שתוכנית זו קיבלה תוקף לאחר שהמקרקעין כבר נרשמו ע"ש המדינה כ"מקרקעי ישראל".

 

ביום 29.11.2015 התקבל ערר רמ"י הנ"ל ע"י ועדת הערר לפיצויים והיטלי השבחה.

נקבע, כי נראה שאין מחלוקת, כי בגין התוכנית המאוחרת, כ/150/ח, חל חלף היטל בלבד.

לגבי התוכנית המוקדמת, הרי שהעברת הרישום ע"ש המדינה נעשה עפ"י דין ובו, בין היתר,

הוראות לא"כ שאינו יכול לנהל נכס לתקופה בלתי מוגבלת ועליו להעבירו אל המדינה.

ההעברה נעשתה ללא תמורה ובכפייה עפ"י דין, ללא התעשרות בעלי הזכויות.

לכן, העברה זו אינה בגדר מימוש המעלה דרישת תשלום היטל השבחה.

המימוש הראשון ארע במועד המכירה לגב' יצחקי ואולם, חבותה של המדינה כפופה להוראת סע' 21,

כלומר הוועדה זכאית לתשלום חלף היטל בלבד ונראה, שאכן שולם לה תשלום זה.

טענת ההתיישנות לא נדונה ולגבי המועד ממנו יש למנות את תקופת הערר נקבע, כעמדת רמ"י,

כי מועד זה הינו מועד מסירת השומה בהליך העתירה הנ"ל וכן, כי ספק אם אומנם זו מסירה כדין ולכן גם בכל מקרה,

יש מקום להאריך את המועד להגשת הערר עד למועד שהוגש וכפי שטענה רמ"י.

    

על החלטה זו הוגש ערעור מינהלי, שפסק הדין בעניינו הוא זה המובא כאן לדיון – האם לערער עליו אם לאו. לא הצלחתי לאתר את כתב הערעור בתיקנו וגם לא את תשובת רמ"י לערר (באמצעות פמ"ח).

ביהמ"ש המחוזי, בשבתו כבימ"ש לערעורים מינהליים דן בשאלה: "האם העברת הזכות למדינה על פי צו בית המשפט מירק את החלקה מכל החובות שרבצו עליה, והאם המדינה פטורה מתשלום היטל השבחה."

שאלת החיוב בהיטל השבחה צומצמה לדרישה בגין התוכנית מ-1980, כ/150 (המוקדמת לעיל). מה נסגר לגבי התוכנית המאוחרת? מה לגבי מה ששולם כחלף בגין התוכנית המוקדמת? קיזוז?

הוועדה המקומית טוענת, כי העברת הזכויות מהא"כ למדינה אינה "העברה על פי דין" כאמור בתוספת השלישית לחוק התו"ב וכי במועד זה קמה חובת תשלום היטל השבחה.

בנוסף, גם אם מועד המכירה לגב' יצחקי הוא מועד המימוש הראשון, רמ"י חייבת בתשלום ההיטל, שכן במועד הקובע – הוא מועד אישור התוכנית,

לא היתה רמ"י בעלת המקרקעין, שכן אלה היו עוד בבעלות פרטית ולכן לא חל הפטור אשר בתוספת השלישית, כלומר לתשלום חלף היטל בלבד. אז שהוועדה תפנה את דרישת החוב לפרטי שהיה בעל הזכויות..

רמ"י חזרה על טיעוניה לגבי מימוש רק במכירה ותשלום חלף בלבד, אשר שולם. האם נזנחה טענת התיישנות? מה בתשובת רמ"י לערר?

הצדדים ביקשו שהות להגיע להסדר ביניהם ואולם, סבלנותו של ביהמ"ש פקעה (כעבור כ-8 חודשים..) וניתן פסה"ד הנדון.

בימ"ש של ערעור קבע, כי דין הערעור להתקבל וכי יש לבטל את החלטת ועדת הערר.

 

לדברי בימ"ש של ערעור – כאשר פעולה תכנונית כגון אישור תוכנית מביאה לעליית ערך מקרקעין, עשויים בעל הזכויות בהם להידרש לשתף את הציבור בתועלת שצמחה להם.

שיקול נוסף של חיוב בהיטל השבחה נובע מהצורך לממן את ההוצאות שנגרמו לוועדות התכנון על-מנת ליזום, לקדם ולפתח את המקרקעין ותשלום פיצויים למי שנפגע.

במקרה שלנו, יזמית התוכנית היא עיריית קרית-אתא בעצמה, אשר קבעה בהוראות התוכנית, כי הוצאותיה תמומנה באמצעות גביית "מס השבחה" בהתאם לחוק.

החוק קובע, כי רק אם מימש בעל הזכויות את ההשבחה באחת הדרכים הקבועות בתוספת השלישית, קמה חבות בהיטל השבחה ואלה הן הדרכים:

קבלת היתר שלא ניתן היה לתת אלמלא הפעולה התכנונית המשביחה, התחלת השימוש בפועל, או ביצוע העברת זכויות במקרקעין.

החבות קמה מיד עם ההשבחות. המועד הקובע לענין זהות החייב וחישוב ההשבחה, הוא מועד אישור הפעולה התכנונית ולענייננו, מועד אישורה של התוכנית המשביחה.

העברת זכויות במקרקעין מהווה מימוש ההשבחה עפ"י חוק. כדי להבטיח תשלום זה חוקק סע' 10 לתוספת השלישית,

המתנה את העברת הזכויות בקבלת אישור על תשלום ההיטל, או הפקדת ערובה לתשלום.

עם זאת, להוראה בדבר העברת זכויות כמימוש נקבעו גם סייגים ובעיקר, העברה ללא תמורה בין קרובים והעברה עפ"י דין – היא הרלבנטית לענייננו.

העברה עפ"י דין היא העברה אשר נכפית על הצדדים ואינה רצונית. כזו היא העברה מהא"כ אל המדינה.

למעשה, במהלך כל ניהול הנכס ע"י הא"כ, נותר הבעלים הפרטי/הנעדר בעל הנכס והעברת הנכס אל המדינה לא נועדה להעשיר את קופת המדינה.

עם זאת, אין די בקביעה, כי ההעברה מהא"כ אל המדינה ב-1981 אינה מהווה מימוש ויש לבחון, האם הזכויות מאותה תוכנית משביחה מומשו לאחר מכן (וע"י מי – ל.ג.).

כאמור, העברת זכויות שאינה בגדר מימוש, מאפשרת את דחיית תשלום היטל ההשבחה למועד מימוש עתידי.

העובדה, שהמימוש נעשה ע"י מי שרכש או קיבל לידיו את הזכויות ולא ע"י בעל הזכויות במועד ההשבחה, אינה משנה את החבות.

מקבל הזכויות מקבל אותן, בכפוף לתשלום היטל השבחה.

 

לענין הפטור – חלף היטל – סע' 21 – ועדת הערר קבעה, כי מועד המימוש התרחש ב-2010, בעת מכירת הנכס לגב' יצחקי,

אז רמ"י (מד"י – ל.ג.) היתה בעלת הזכויות ולכן, יש להחיל את הפטור. בימ"ש של ערעור אינו מקבל קביעה זו.

לדבריו, השאלה היא האם ההסכם מ-1973, בין המדינה לבין רשויות השלטון המקומי, בדבר תשלום חלף, חל גם על חיובים בהיטל השבחה,

שחלו עוד טרם הועברו המקרקעין לקנין המדינה ובטרם הפכו ל"מקרקעי ישראל" במובן סע' 21. לדבריו, התשובה לשאלה זו היא שלילית.

נקבע בערעור, כי הסכם 1973/הפטור, נועד להסדיר את חבות המדינה בשל השבחת מקרקעין שבבעלותה.

אין שום הוראה המתייחסת לחבות בהיטל, שהוטל על גורם אחר בטרם נרכשו המקרקעין ע"י המדינה. הבחנה בעייתית ומלאכותית. א"כ = זרוע מדינה ומה גם, שמדובר בחזקות עפ"י דין. בכפייה.

החיוב בהיטל במקרה הנדון, התגבש עם אישור התוכנית המשביחה, אז היו המקרקעין בבעלות הנעדר ובניהול האפוטרופוס. שוב, מאוד מלאכותי ובכל מקרה כאמור, שתתכבד הרשות המקומית ותאתר את הנעדר..

תשלום ההיטל בעת מכירת הנכס, כלומר בעת המימוש הראשון, מהווה גם סילוק חובו של הא"כ, החייב בתשלומים הרובצים על הנכס.

אם תתקבל גישה זו אפשר לומר בעצם, שבחיוב מוכר פרטי בהיטל השבחה, יש לבחון את זהות הבעלים במועד אישור התוכנית המשביחה, שזה לאו דווקא המוכר ואותו לחייב. האומנם לזה הכוונה? לא נשמע הגיוני.

בימ"ש של ערעור מציין את סע' 15(ד) לחוק הא"כ ומציין, כי גם לאחר שהנכס הועבר מניהול הא"כ למדינה,

נותרות למעונין בו, כהגדרת החוק, זכויות בנכס, לרבות השבתו או קבלת שוויו. שוב, אז שהרשות המקומית תאתר את הנעדר..

קבלת עמדת המדינה תאפשר, לדברי בימ"ש של ערעור, לאותו מעונין ליהנות מקבלת נכס שערכו עלה בשל פעולה תכנונית,

מבלי לשלם את ההיטל ולשתף את הציבור בתועלת שצמחה לו. אז למה מקופת הציבור? ואם מקופת הציבור, למה לא כחלף, שזה הדין שחל על המדינה?

לא ניתן לומר, כי תשלום חלף ההיטל מהווה שיתוף הציבור בתועלת, מפני שאין כל הוראה המאפשרת את חיוב הנעדר בתשלום החלף וגם אין דרך לקשור בין התשלום לנכס הספציפי,

שכן תשלום החלף משולם ללא זיקה לנכס מסוים שהושבח, אלא עפ"י תקבולים שמקבל המינהל מחוכרים בכלל שטחי הרשות המקומית. תשלום חלף הוא בהחלט שיתוף הציבור. שיתוף הציבור ברווחי המדינה מנכסי המדינה למעשה.

נפסק: "הוראת סעיף 21 לתוספת השלישית אינה משחררת את רמ"י מתשלום היטל ההשבחה שהוטל בעקבות אישורה של התוכנית בעת שזו היתה בעלותו של הנעדר.

היום הקובע לחישוב ההיטל הוא יום אישורה של תכנית המתאר כ/150, קרי יום 10.1.1980. ומועד המימוש שבו היה על רמ"י לשלם את ההיטל,

הוא מועד המכירה לרוכשת ביום 13.9.2009... המערערת תמציא למשיבה תוך 21 יום שומה מתוקנת ועדכנית של ההיטל על פי הוראות פסד דין זה.". המשיבה תישא בהוצאות בסך 15,000 ₪.

 

יצוין עוד, כי אחת הטענות של רמ"י היתה, כי סע' 10 לחוזה המכר מול הגב' יצחקי ותנא מיוחד שנקבע בו, מטילים את החיוב בהיטל השבחה על כתפי הזוכה, כלומר הגב' יצחקי.

לא מצאתי התייחסות לכך בפסה"ד הנדון כאן וזו נקודה חשובה למדיי, אם כי רלבנטית ליחסים בין רמ"י לבין הגב' יצחקי ולא בין רמ"י לבין הוועדה המקומית.

מה שכן, קיימת תביעה תלויה ועומדת של הגב' יצחקי (ת.א. 31847-04-125. בפרקליטות ירושלים), כתביעה כספית בגין הפרת הסכם המכר ע"י רמ"י לכאורה,

שם רמ"י שלחה הודעת צד שלישי נגד הוועדה המקומית, כאחראית לנזקי העיכוב הנטענים לגב' יצחקי.

 

עד כאן עיקרי הדברים ותהיותיי/מסקנותיי תו"כ.

לעניות דעתי, יש מקום לערער על קביעת בימ"ש של ערעור.

לטעמי, ההבחנות שיצר בימ"ש של ערעור הן מלאכותיות ובכל מקרה נראה גם, שאין לנו מה להפסיד בעצם.

 

יוסף – כאמור, ממתינים לעמדת פמ"ח והאם בכלל ערעור או בר"ע ולתשובה לגבי המועדים..

 

עמיר – האם האגף המשפטי גיבש עמדה?

 

יעקב – נשמח גם לעמדתך לדברים ולרבות, לענין חובת הגב' יצחקי בתשלום היטל השבחה עפ"י הוראות הסכם המכר

(מניחה, שזו טענה שעלתה בהגנה לתביעה הכספית) ולהשלכות קביעת בימ"ש של ערעור על כך, אם בכלל..

 

ישראל – לידיעה.

 

לידיעה – מחר ומחרתיים לא אהיה במשרד.

מחר ובמידת הצורך, ניתן יהיה ליצור קשר עם עו"ד רעות הירשהורן, היועמ"שית שלנו, המכותבת לדוא"ל זה.

 

 

 

בברכה,

לילך.

 

 

 

הי לילך

אשב היום ומחר על העניין ואהיה עמך בקשר. את צודקת לעניין העומס, ממנו כולנו סובלים, ואשתדל לקדם את העניין כמה שיותר מהר כאמור.

תודה!

 

 

אילה – סליחה. התכוונתי לשנות לעמית.

 

עמית – לידיעה. הבנתי, שגם אתה עשוי להיות/היית/הנך מעורב בענין.

 

 

 

 

בוקר טוב יוסף,

 

טרם התקבלה התייחסותך. אגב ולמעשה, טרם דווח לנו דבר פסה"ד מאצלכם (ניתן ב-29.5)..

 

מבינה שאתה עמוס. כולנו, אבל המקרה הנדון צריך להיות בעדיפות עליונה,

מפני שעיכוב בטיפול עלול להביא לאובדן אפשרות ערעור במידת הצורך, אם לא כבר הביא..

לצערי וכידוע, ברמ"י התחלפו היועמש"ים המטפלים בתיק, שהועבר לטיפולי רק בשלב זה, שלאחר פסה"ד,

לכן עלינו להשקיע זמן רב יותר בלימוד הסוגיה המשפטית הנדונה ועובדות המקרה, לצורך המלצה על ערעור או לא.

בכל מקרה אני מקווה, שהיום-מחר כבר נגבש את עמדתנו.

 

חוזרת על בקשתי, לדעת מתי הומצא פסה"ד לידיכם ומכאן,

האם וכמה זמן יש לנו לערעור/או בר"ע וכמובן, לקבל את עמדתכם.

הכל, בדחיפות מירבית בבקשה.

 

 

 

 

 

הי לילך

אלמד את פסק הדין ואשיבך עד יום חמישי הקרוב.

אנו מצויים בתקופה עמוסה מאוד על כן לא הספקתי ליצור עמך קשר בעניין.

סליחה, ותודה!

 

 

שלום יוסף,

 

הענין דחוף ביותר..

גם אם יש לנו זמן להגשת ערעור/בר"ע,

יש צורך לקבל עמדות מגורמים שונים מחוץ למרחב חיפה/מחוץ לרמ"י.

בכל מקרה דרושה לנו בראש ובראשונה, עמדתכם לענין הערעור – כן או לא.

נודה בהקדם. בינתיים, רדה ואני לומדות את התיק..

 

 

 

 

צהריים טובים יוסף,

 

ראה נא פנייתי מטה כאן, אל הפרקליט יעקב, אשר התקשר אלי ועדכן אותי,

שאתה הוא מי שעלי להפנות אליו את פנייתי לגבי כדאיות הערעור..

לדבריו אגב, יש בהחלט מקום לשקול ברצינות ערעור ואולי אף לערב את ארז קמינץ בענין..

טרם התוודעתי אל עובדות התיק (והמייצגים השונים..) והסוגיה המשפטית הרלבנטית די חדשה לי,

לכן בטרם אגבש עמדתי/במקביל לגיבושה, אשמח לקבל ממך תשובות לשאלותיי:

1) המועד להגשת ערעור/בר"ע? 2) מהי עמדת פמ"ח לענין הגשת ערעור?

לגבי הליך הגישור הבנתי אגב, שבינתיים בהמתנה..

 

 

 

 

 

צהריים טובים יעקב,

 

רעות מאצלנו, עימה התכתבת בנדון, העבירה אל הח"מ, את ההכרעה בדבר כדאיות הערעור הרלבנטי;

ואת המשך ליווי ההליך התלוי ועומד של הגב' יצחקי, בבימ"ש השלום בירושלים (ובמידת הצורך, ליווי הליך הערעור כמובן).

 

לצורך זה אבקש לדעת דלהלן:

1) להבנתי, פסה"ד שלגביו נשאלת שאלת הערעור ניתן ב-29.5.17. מתי הומצא לידיכם כדין?

2) מהי עמדת הפרקליטות לגבי ערעור? ואגב, האם בכלל ערעור בזכות? (מה הפרוצדורה?..)

 

 

...

 

 

רעות שלום רב,

הצדדים בתיק דורית דוד המציאו לי את פסק הדין בערעור שהוגש על החלטת ועדת הערר.

האם לדעתך, בכוונתכם לערער עליו?

 

הדבר חשוב לי לשם קידום הגישור שנערך בתביעה האזרחית שהגישה דורית יצחקי.

 

בברכה,

יעקב

 

 

שלום למכותבים

 

מתכבדת לעדכנכם, כי ממש לפני מספר ימים ניתן פסק דין בערעור

 

הערעור שהגשנו התקבל ונקבע, כי רמ"י חייבת בהיטל השבחה מכוח תכנית כ/150

 

רצ"ב פסק הדין

 

 

 

שלום עו"ד יקי, יעקב , יגאל ואיילה,

 

בהמשך לשיחתי עם עו"ד יקי – להלן מועדים טנטטיביים לקיום ישיבת גישור בהנחה שיינתן פסק דין עד אז:

 

חודש יוני: 28: שעה 13:30.

 

חודש יולי: 5: שעה 11:30, 12: שעה 09:00 או 14:30, 19,26: בין השעות 09:00-15:00.

 

אנא התייחסו לכל המועדים ואזמן בהתאם.

 

בברכה,

 

אבי

 

אבי חיימוביץ',  גישור ויישוב סכסוכים.

טלפון:   08-8679953,      052-3704442.

פקס:                              077-4702040.

דוא"ל:    sherbar@netvision.net.il