ראו החלק בו בית המשפט העליון (השופט שהם) מסתייג מהקביעות בעניין גואל רצון.

אגב, אחרי שקראתי את החלק הרלוונטי לעבירת העבדות בפסק דינו של השופט שהם, אני לא כל כך בטוחה שיש בו קריאה לתיקון העבירה, משום שלא ברור שהעבירה של שיעבוד כפוי במקרה דנן צריכה להוביל לעונש פחות בחומרתו מהעבירה של החזקה בתנאי עבדות. פסק הדין מראה שיש מקרים קיצוניים של שיעבוד כפוי שעשויים מבחינת חומרתם להיות דומים מאוד לעבדות. הוא גם אומר שיש שיטות משפט שבהן העבירות מופיעות יחד כדי לאפשר גמישות.

 

כזכור, לשיטתו של המערער היה מקום להקיש לענייננו מפסיקתו של בית המשפט המחוזי בעניין רצון, בעיקר לנוכח העובדה כי שם נדחתה תיאורית "השליטה המנטלית", על יסודה ביקשה התביעה להוכיח כי הנאשם החזיק את קורבנותיו בתנאי עבדות. דחיית התיאוריה, הובילה לזיכויו של הנאשם מעבירה זו בעניין רצון.

 

          ואולם, לא מצאתי להקיש מההכרעה בעניין רצון להכרעה הראויה בנסיבות שלפנינו. ראשית וכאמור, איני שותף לאופן בו ניתח בית המשפט המחוזי את יסודות העבירה בעניין רצון. לסוגיה זו יש חשיבות עליונה, שכן לפי עמדתו של בית משפט קמא בעניין רצון, לא ניתן להרשיע את המערער שלפנינו, בהעדר הוכחה מספקת להחפצת קורבנותיו.

 

שנית, התביעה (המשיבה) בענייננו לא ביקשה, וזאת בשונה מהתביעה בעניין רצון, לבסס את ההרשעה בעבירה של החזקה בתנאי עבדות על תיאורית "השליטה המנטלית", ולפיכך היא גם לא העידה מומחים להוכחת התיאוריה. משום כך, יש לדחות את טענות המערער המבוססות על הנחה שגויה זו. יחד עם זאת, איני סבור כי יש להוכיח את התיאוריה האמורה על מנת לאשש את הרשעתו של המערער בעבירה. המשיבה בענייננו ביקשה, ולטעמי אף הצליחה, להוכיח כי שליטתו של המערער בחיי הקורבנות לא הייתה פיזית בעיקרה, במובן של כבילת הקורבנות לביתו של המחזיק, אלא שליטה פסיכולוגית-רגשית. שליטה זו התבססה והתפתחה על יסוד אישיותו הכרזימטית והמניפולטיבית של המערער; תפיסתו על ידי הקורבנות כסמכות רוחנית קדושה, יודעת-כל, ובפרט בהקשר לאמונת בני הבית ב"בעל הפתק"; ותוך שימוש בענישה אלימה, בעלת סממנים מיניים, סדיסטית ושיטתית או איום בה. כאמור, האפשרות, כי שליטה ממשית בחיי הקורבנות או שלילת חירותם תושתת, גם או רק, על אמצעים שאינם פיזיים קיבלה מענה לא רק בחקיקה ובפסיקה האמריקאית אלא גם באופן ניסוח העבירה בסעיף 375א לחוק (ראו פס' 64 לעיל). לפיכך, לא מצאתי ממש בטענות המערער לעניין העדר הוכחתה של התיאוריה בדבר "השליטה המנטלית", וההשלכות הנובעות מכך.

 

לבסוף, יש לציין כי בקשת המערערים להשען על פסק הדין המחוזי בעניין רצון, ולהקיש הימנו לענייננו, מניחה כי תוצאתו היא תוצאה נכונה, לכל הפחות מן הפן המשפטי. ואולם, הגם שמדובר בפסק דין חלוט, הרי שלנוכח עמדתי לעניין יסודות העבירה ותכליתה, ספק אם הייתי מגיע למסקנתו המשפטית של בית משפט קמא בעניין רצון, לוּ היה עליי להכריע בכך (לביקורת על פסק הדין בעניין רצון, בטענה כי זה נתן משקל רב מדי לשאלת השימוש באמצעים פיזיים לשם השגת השליטה בקורבנותיו, כמו גם לתיאורית ה"שליטה המנטלית", כאשר עובדות המקרה מצביעות על האפשרות להוכיח את כל חלופות סעיף 375א(ג), על יסוד שימוש באמצעים אחרים, ראו מעיין נייזנה "והוא ימשול בך – זיכוי גואל רצון מעברת ההחזקה בתנאי עבדות" מבזקי הארות פסיקה 34 (2014)).

 

 

 

תודה דנה

 

 

היי עמית

 

אני ממש מתנצלת – עכשיו כשהעברתי חומרים שמתי לב שצירפתי בטעות למייל פס"ד אחר במקום אמבש שהיה שמור אצלי בשם מבלבל (תיק כתות אחר בו יוחסו עבירות מין)

מצרפת עכשיו שוב את כל החומר עם פסה"ד הנכון... (כאמור, מדובר בפס"ד ארוך).

 

דנה

 

 

היי עמית,

 

לאחר הישיבה היום, מצ"ב לבקשתך:

 

1.      חווה"ד שלנו שהועברה ללשכת השרה+ הצעת החוק המתוקנת שהועברה מחברת הכנסת לאחר הישיבה אצל רז

2.      פס"ד אמבש – בעליון – כפי שציינתי, הוא ארוך ...

3.      מיילים הנוגעים לחיפושים של משפט משווה – מפרטת גם כאן מטה בגוף המייל את נוסח העבירות בצרפת/בלגיה וכן בספרד, כיוון שיש עוד דברים והשרשור ארוך.

4.      עמדת משרד הרווחה שהועברה אלינו בעבר- ביחס לנוסח הנוכחי של ההצעה. במסמך הם מתנגדים להגדרה המוצעת הנוכחית ומתייחסים למאפיינים רלוונטיים לדעתם לכתות פוגעניות.

 

כמו"כ, כפי שסוכם נברר את המצב מול גלעד וגיל, וכן נשוחח עם הגורמים החיצוניים המוזמנים.

 

תודה

דנה

צרפת ובלגיה

מדינה שחוקקה חוק שנועד לטפל בתופעת הכתות היא צרפת, ובלגיה אימצה את הוראות החוק.

חוק 2001-504 (הידוע כחוק אבוט-פיקארד) נחקק ביום 12.6.2001 ואומץ בתמיכה רחבה ע"י ממשלת הימין בראשות הנשיא ז'אק שיראק וראש הממשלה ליונל ג'וספין.

סעיף 223-15-2 לחוק קובע כי "ניצול לרעה של בורות או חולשה של קטין, או של אדם פגיע במיוחד עקב גיל, מחלה, ליקוי גופני או פסיכולוגי, שלקותו ניכרת או ידועה לעבריין, או התעללות באדם הנמצא במצב של תלות פיזית או פסיכולוגית עקב לחץ מהותי חוזר ונשנה או טכניקות בהן נעשה שימוש על מנת להשפיע על שיפוטו, מתוך מטרה לגרום לקטין או לאדם האחר לפעול או להימנע מלפעול בדרך אשר מזיקה לו, דינה שלוש שנים מאסר וקנס בסך 375,000 יורו. נעברה העבירה על ידי המנהל בפועל של הקבוצה המבצעת פעילויות שהשפעתן או מטרתן הן ליצור, לשמר או לנצל את התלות הפסיכולוגית או הגופנית של המשתתפים בהן, העונש עולה לחמש שנים מאסר וקנס של 750,000 יורו". (תרגום של דפנה להוראות החוק)

להלן הוראת החוק באנגלית:

"Fraudulently abusing the ignorance or state of weakness of a minor, or of a person whose particular vulnerability, due to age, sickness, infirmity, to a physical or psychological disability or to pregnancy, is apparent or known to the offender, or abusing a person in a state of physical or psychological dependency resulting from serious or repeated pressure or from techniques used to affect his judgement, in order to induce the minor or other person to act or abstain from acting in any way seriously harmful to him, is punished by three years' imprisonment and a fine of € 375,000. Where the offence is committed by the legal or de facto manager of a group that carries out activities the aim or effect of which is to create, maintain or exploit the psychological or physical dependency of those who participate in them, the penalty is increased to five years' imprisonment and to a fine of € 750,000".

במקרה של פשעים מסוימים (כדוגמת פרקטיקה בלתי חוקית של הרפואה, הונאה או זיוף, פרסום כוזב, איומים וכד') החוק מרחיב אחריות משפטית מאנשים לארגונים (תאגידים, עמותות וגופים משפטיים אחרים). בתי המשפט יכולים להורות על פירוק הארגונים אם הם או מנהליהם נמצאו אשמים בפשעים אלה.

ביום השנה העשירי לחוק אבוט-פיקארד (2011) הצהירו נציגים ממשלתיים כי החוק יושם 35 פעמים ע"י ביהמ"ש, מתוכן רק 4-5 החלטות שעסקו בכתות (כאשר המפורסם ביניהם אירע בשנת 2005 ועסק בהתאבדות של חבר בקהילה מיסטית עקב הצהרת המנהיג כי האפוקליפסיה קרבה).

 

ספרד

איסור פלילי שנועד להתמודד עם תופעת הכתות קיים גם בחוק הספרדי, משנות ה90.

הסעיף אוסר על התארגנות שמשתמשת באמצעים של אלימות או "שינוי ושליטה על אישיות" כדי להשיג את מטרותיה, גם אם מדובר במטרות חוקיות.

נראה כי סעיף זה רלוונטי בהקשר של כתות, וגם נחקק לשם כך, אך לא הצלחנו למצוא יישום רלוונטי (אולי בגלל מגבלת שפה).

האיסור הפלילי שמפורט בסעיפים לאחר מכן רלוונטי גם למי שמייסד קבוצה כזו, מנהל אותה וכו, גם לחברים בה וגם למי שמסייע במימון שלה (כמובן ברמת חומרה פחותה).

ראי כאן (בלינק המלא) את נוסח החוק, בסעיף 515, והסעיפים העוקבים אחריו, ובתמצית:

 

 

 

 

 

דנה רוטשילד, עו"ד

ייעוץ וחקיקה (פלילי)

טל: 02-6466306, 054-7561123