תוכן העניינים עליון 1   [תכנון ובנייה] [מסים] [קניין] עעמ 1953/13 עיריית רמת השרון נ' אס.ג'י.אס חברה לבניין בע"מ (עליון; נ' הנדל, נ' סולברג, ח' מלצר; 06/08/18) - 18 ע' כפי שקבע ביהמ"ש לעניינים מינהליים, חובת התשלום בגין השבחת המקרקעין מוטלת במקרה דנא על המינהל, ולא על המשיבות, לאור תחולת סעיף 21 לתוספת השלישית לחוק התכנו"ב, על המקרה, בנסיבות העניין. תכנון ובנייה – היטל השבחה – חובת תשלומו מסים – היטלים – היטל השבחה מסים – מס השבחה – חבות קניין – מקרקעין – מקרקעי ישראל 2   [התיישנות] רעא 3196/18 אגודת מגן דוד אדום בישראל נ' פלונית (עליון; י' עמית, ד' ברק ארז, י' וילנר; 06/08/18) - 18 ע' אין להחיל את הסדר הארכת תקופת ההתיישנות לפי סעיף 18א לחוק ההתיישנות, בגין תקיפה מינית או התעללות שבוצעו בקטין, על צדדים אשר אינם נמנים על המעגל הפנימי של הפגיעה המינית. הארכת תקופת ההתיישנות גם על נתבעים מהמעגל השני, היא עניין למחוקק לענות בו. התיישנות – תקופת ההתיישנות – חריגים המאריכים את התקופה התיישנות – נזיקין – תקופת ההתיישנות 3   [דיון פלילי] בשפ 4261/16 מדינת ישראל נ' פלוני (עליון; ע' פוגלמן; 06/08/18) - 10 ע' בימ"ש האריך את מעצרו של המשיב, המואשם בביצוע עבירות מין, ב-90 ימים או עד למתן פסק דין/החלטה אחרת בתיקים בעניינו בבימ"ש המחוזי, לפי המוקדם. בימ"ש פסק כי אין מקום להתערב בדחיית הצעת חלופת המעצר בישיבה בתל אביב נוכח רמת המסוכנות הנשקפת מן העורר שאינה מאפשרת שחרור לחלופה שאינה הרמטית, אך הורה לבחון את חלופת המעצר המוצעת בעיר מודיעין לגופה מאחר שבהיבט הגיאוגרפי חלופה זו מצויה במרחק שאינו מבוטל ממקום מגורי המתלוננת. דיון פלילי – מעצר – הארכתו דיון פלילי – מעצר – חלופת מעצר 4   [דיון פלילי] בשפ 5777/18 מדינת ישראל נ' מרדכי אטיאס (עליון; מ' מזוז; 06/08/18) - 8 ע' גם עבירות כלכליות, המבוצעות תוך התארגנות של קבוצת עבריינים, באורח שיטתי ומתוכנן, בהיקף כספי ניכר או תוך שימוש באמצעים מתוחכמים, עשויות להקים עילת מעצר בגין מסוכנות. ברם, מסוכנות מחייבת בחינה של כל מקרה לנסיבותיו; המקרה דנן הוא "מקרה גבולי" באשר לשיקולים בעד ונגד, האם מתחייב בנסיבות מעצר מאחורי סורג ובריח או שמא ניתן להסתפק במעצר בפיקוח אלקטרוני. שיקוליו של בימ"ש קמא כאשר הכריע בעד מעצר בפיקוח אלקטרוני הם שיקולים ראויים ממין הענין, ולא נמצאה עילה להתערב בהחלטתו. דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – בפיקוח אלקטרוני דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – מסוכנות דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – שיקולי בית-המשפט 5   [משפט מינהלי] [דיון פלילי] בגץ 4052/18 ענת גיפשטיין נ' בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב (עליון; נ' הנדל, ד' ברק ארז, ג' קרא; 06/08/18) - 7 ע' ככלל, בג"ץ אינו מתערב בהחלטות ביניים, בהן החלטות ביניים הניתנות במסגרת ההליך הפלילי. טענות התוקפות החלטות מסוג זה צריכות להתברר במסגרת ערעור על פסק הדין כולו; דרך המלך להעלאת טענות כנגד הפגמים שנפלו בהגשת כתב אישום (כולל בשלב החקירה) היא במסגרת ההליך הפלילי גופו. משפט מינהלי – בגץ – סעד חלופי משפט מינהלי – בגץ – התערבות דיון פלילי – ערעור – החלטת ביניים דיון פלילי – כתב-אישום – פגמים 6   [דיון פלילי] רעפ 4526/18 שאול אלוביץ נ' מדינת ישראל (עליון; י' עמית; 05/08/18) - 17 ע' בימ"ש דן בסוגית התפיסה ללא צו מכוח סעיף 32 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) לצורך חילוט "רכוש בשווי", ופסק כי לא ניתן לבצע תפיסת רכוש לצורך חילוט רכוש בשווי, ללא צו תפיסה, אלא במקרים חריגים; במקרה זה חפצי האומנות והתכשיטים בביתם של העוררים שנתפסו תוך כדי חקירה וטרם הגשת כתב אישום, נתפסו שלא כדין, תוך חריגה בוטה מצו החיפוש והתפיסה. בימ"ש הורה על השבת התכשיטים לאלתר לעוררים, וכי עניינם של חפצי האומנות ייבחן בהמשך. דיון פלילי – תפיסת חפץ – חילוט דיון פלילי – תפיסת חפץ – לפי חוק איסור הלבנת הון דיון פלילי – תפיסת חפץ – עילות התפיסה דיון פלילי – תפיסת חפץ – רשות ערר דיון פלילי – חילוט – איסור הלבנת הון 7   [דיון פלילי] [עונשין] [בתי-משפט] רעפ 5364/18 משה טייב נ' מדינת ישראל (עליון; י' אלרון; 05/08/18) - 7 ע' דחיית בקשת רשות ערעור על פס"ד מחוזי, במסגרתו התקבל ערעור המשיבה על קוּלת העונש שהושת על המבקש וזאת בהעדר עמידה באמות המידה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". נפסק בין היתר כי ככל עונש אחר, ההחלטה האם עונש מאסר בפועל של עד 6 חודשים ירוצה על דרך של עבודות שירות אם לאו, היא נגזרת של נסיבותיו הפרטניות של המקרה הרלוונטי, והיא מסורה לשק"ד ביהמ"ש הגוזר את דינו של הנאשם. דיון פלילי – עונש – רשות ערעור עונשין – ענישה – דרכי ענישה: עבודות שירות בתי-משפט – רשות ערעור – מתי תינתן 8   [בתי-משפט] [תכנון ובנייה] [מסים] ברמ 9287/17 נזרי בטי ואח' נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה הרצליה (עליון; ע' פוגלמן; 05/08/18) - 6 ע' הבקשה אינה מגלה עילה למתן רשות לערער על פסק דינו של בימ"ש לעניינים מנהליים בערעור על החלטת ועדת הערר בעניין היטל השבחה. טענות המבקשים נוגעות למעשה ליישום פרטני של הלכות בימ"ש בעניין אליק רון ובעניין גוזלן. בתי-משפט – ערעור – רשות ערעור תכנון ובנייה – היטל השבחה – חישובו מסים – היטלים – היטל השבחה 9   [עונשין] [דיון פלילי] עפ 6812/16 פלוני נ' מדינת ישראל (עליון; י' עמית, ע' ברון, ד' מינץ; 30/07/18) - 23 ע' הפסיקה הכירה בעבירת הריגה במקרה של דקירה אחת, ואף יותר, מקום בו הדקירה הקטלנית נעשתה במהלך תגרה, קטטה, מאבק או אירוע לא מתוכנן שנתפתח במהירות. לא כך כשמדובר בדקירה מתוכננת; מקום בו אדם דוקר את רעהו בחזה קיימת הנחה שהתכוון להמיתו, וניתן להרשיעו ברצח גם על סמך דקירה בודדת; מי שמצהיר כי בדעתו להרוג את פלוני, עושה את כל ההכנות על מנת להרוג את פלוני ולבסוף אכן הורג את פלוני ומנסה להעלים ראיות – מעיד על עצמו כי התכוון והחליט להרוג. עונשין – עבירת הרצח – החלטה להמית עונשין – עבירות – רצח בכוונה תחילה עונשין – ענישה – פגיעה על רקע `כבוד המשפחה`‏ עונשין – הגנות – שכרות דיון פלילי – ערעור – אי-התערבות בממצאים עובדתיים 10   [ראיות] [עונשין] עפ 6943/17 פלוני נ' מדינת ישראל (עליון; י' עמית, ג' קרא, י' וילנר; 26/07/18) - 11 ע' הרשעת המערער התבססה בעיקרה על הודעות-הודאות של מספר קטינים שנעצרו עם המערער. אכן, במהלך מעצרם וחקירתם נפגעו זכויות הקטינים פגיעה מסוימת. ברם, יש בנמצא די ראיות כדי לבסס את הרשעת המערער; העונש שהושת על המערער עולה בקנה אחד עם מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות שעניינן יידוי אבנים, ונמצא בהלימה לעונש שהושת על יתר הקטינים שהורשעו בפרשה. ראיות – קבילות – הודעה עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: יידוי אבנים עונשין – ענישה – קטינים עונשין – ענישה – דרכי ענישה: פיצויים עבודה ארצי 11   [עבודה] [ביטוח לאומי] עבל (ארצי) 13508-03-18 המנוח יוסף רודריגז ז"ל נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; לאה גליקסמן, ורדה וירט ליבנה, אילן איטח, נ.צ.: ח' שחר, ד' קמפלר; 26/07/18) - 10 ע' ביה"ד הארצי החזיר את הדיון בעניינו של המערער המנוח, נגר במקצועו שלקה במחלת סרטן הריאות, לביה"ד האזורי לשם מינוי מומחה רפואי נוסף בתחום הריאות לשם בחינת הקשר הסיבתי. זאת, על יסוד חוות דעת של מומחים רפואיים אחרים אשר מכירים באופן עקרוני בקשר סיבתי "מושגי" בין נסורת של עצים קשים או צבעים של עצים קשים ובין סרטן הריאות. עבודה – בית-הדין לעבודה – מינוי מומחים עבודה – בית-הדין לעבודה – מומחים רפואיים עבודה – ביטוח לאומי – פגיעה בעבודה ביטוח לאומי – ביטוח נפגעי עבודה – פגיעה בעבודה 12   [עבודה] [ביטוח לאומי] עבל (ארצי) 32766-09-17 אטרסאו דסה נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; חני אופק גנדלר, אילן סופר, אילן איטח, נ.צ.: ש' כפיר, צ' טבצ'ניק; 25/07/18) - 9 ע' נדחה ערעור על פסק דין בגדרו נדחתה תביעת המערער לקבלת גמלת הבטחת הכנסה, על רקע לימודיו לתואר שני באוניברסיטה, נוכח סעיף 3(4) לחוק הבטחת הכנסה ותקנה 6 לתקנות הבטחת הכנסה. בין היתר, ביה"ד דחה את טענות המערער בדבר היקף לימודיו המצומצם ועל היותם בימי שישי, נוכח ההלכה הפסוקה, והוסיף כי לימודים לתואר שני ושלישי אינם מוציאים את הלומדים בהם מהגדרת "תלמיד". עבודה – ביטוח לאומי – הבטחת הכנסה עבודה – גימלאות – הבטחת הכנסה ביטוח לאומי – גימלאות – הבטחת הכנסה עבודה אזורי 13   [עבודה] [ביטוח לאומי] בל (ב"ש) 47261-01-16 יצחק מקס נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; יעל אנגלברג שהם; 23/07/18) - 13 ע' ביה"ד פסק, על יסוד חוות דעת מומחה רפואי, כי הפרעות השינה, דום הנשימה בשינה, וכן סיבוכי המשנה (סוכרת ויתר לחץ דם) מהם סובל התובע, מהווים "פגיעה בעבודה", נוכח קיומו של קשר סיבתי-רפואי בין תנאי עבודתו של התובע כעובד במשמרות מתחלפות משך שנים רבות לבין הליקויים האמורים. עם זאת, משלא הוכח כל קשר סיבתי לפגיעה הנפשית הנטענת, הטענה בעניין פגיעה זו נדחתה. עבודה – תאונת עבודה – הוכחת קשר סיבתי עבודה – תאונת עבודה – אירוע חריג עבודה – תאונת עבודה – מיקרוטראומה עבודה – ביטוח לאומי – פגיעה בעבודה עבודה – ביטוח נפגעי עבודה – פגיעה בעבודה ביטוח לאומי – ביטוח נפגעי עבודה – פגיעה בעבודה 14   [עבודה] סעש (ב"ש) 28292-02-17 אליהו מלול נ' מטיילי נהורה בע"מ (עבודה; שמואל טננבוים, נ.צ.: י' עמישי, ג' דנה; 09/07/18) - 16 ע' ביה"ד פסק כי, כתב התחייבות עליו חתם התובע מבוטל לאחר שהופר על ידי הנתבעת ולפיכך הוא אינו חוסם את התובע מלתבוע זכויותיו, וחייב את הנתבעת לשלם לתובע הפרשי שכר, שכר עבודה, פיצויי הלנת שכר והפרשי הפרשות לקרן פנסיה; התביעה שכנגד לתשלום הוצאות ששילמה התובעת שכנגד בגין שימושו האישי של התובע ברכב שהועמד לרשותו במסגרת העבודה נדחתה בהעדר הוכחה. עבודה – זכויות – הסכם ויתור עבודה – הגנת השכר – איסור שכר כולל עבודה – הגנת השכר – פיצויי הלנה עבודה – שעות עבודה ומנוחה – שעות נוספות עבודה – שכר עבודה – תביעה להפרשי שכר 15   [עבודה] סעש (ת"א) 25016-06-15 פואד דראמנה נ' בניני ק. עמיחי בע"מ (עבודה; דגית ויסמן, נ.צ.: ר' קפר; 08/07/18) - 15 ע' ביה"ד פסק כי, יש לראות בנתבעת כמעסיקתו של התובע, תושב הרשות הפלסטינאית, ופסק לזכותו דמי גמולים לפנסיה (חלק המעסיק בפיצויים ובתגמולים), פדיון חופשה, פדיון הבראה ודמי חגים. עבודה – מעביד – מיהו המעביד עבודה – עובדים – עובדים פלשתינאים עבודה – הסכם קיבוצי – זכות מכוח הסכם קיבוצי עבודה – עובדים – זכויותיהם עבודה – פיצויי פיטורין – זכאות מנהלי 16   [משפט מינהלי] עמנ (י-ם) 12924-11-17 פלוני נ' משרד הפנים - רשות האוכלוסין וההגירה (מנהלי; דנה כהן-לקח; 22/07/18) - 17 ע' נדחה ערעור שעניינו בהחלטת המשיב להעניק למערערים 2-3 אשרת ב/1, ולא רישיון לישיבת ארעי א/5. במרכז פסק הדין עומדת השאלה: האם המערערים 2-3 הם "תושבי אזור" לפי ההגדרה בסעיף 1 לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה). משפט מינהלי – כניסה לישראל –תושב האזור מחוזי 17   [מסים] עמ (ב"ש) 62776-12-15 אפרים מסיקה נ' מדינת ישראל (מחוזי; גד גדעון; 01/08/18) - 20 ע' בית המשפט נמנע מלהתערב בהחלטות המשיב, לפסול את ספריו של המערער ולקבוע את הכנסתו החייבת של בשומה בצו לפי מיטב השפיטה. פסק הדין מתייחס לעצם ההחלטה לפסול את ספרי המערער ולשאלת סבירותה של השומה שהוציא המשיב. מסים – מס ערך מוסף – שומה לפי מיטב השפיטה מסים – מס ערך מוסף – פסילת ספרים 18   [מסים] עמ (ת"א) 16687-11-11 בנלי טל נ' מנהל מס ערך מוסף גוש דן (מחוזי; ה' קירש; 31/07/18) - 20 ע' התקבל בחלקו ערעור כנגד שומות מס ערך מוסף שהוצאו על ידי המשיב בגין עסקאות שנעשו. טענת המערער לפיה המשיב לא היה מוסמך לערוך שומות מס בגין התקופה לאחר שתיק העסק שלו הוקפא – נדחתה. מסים – מס ערך מוסף – שומה לפי מיטב השפיטה מסים – מס ערך מוסף– חשבוניות 19   [תגמולים] עו (ב"ש) 70637-05-18 קצין התגמולים נ' פלוני (מחוזי; שרה דברת, אריאל ואגו, יעקב פרסקי; 31/07/18) - 9 ע' ערעור קצין התגמולים התקבל והוחזרה על כנה החלטתו שדחתה תביעת ההכרה של המשיב, בהעדר קשר סיבתי בין הנכות לבין תנאי השירות בצבא. עיקר פסק הדין עניינו בשאלה בדבר התקיימות היסוד האובייקטיבי ביחס לאירוע החריג, שבו תולה המשיב את גרימת נכותו. תגמולים – נכי צהל – קשר סיבתי 20   [מסים] עמ (חי') 2270-05-17 החקלאית אג״ש לבטוח ולשירותים וטרינריים למקנה בישראל בע״מ נ' פקיד שומה חיפה (מחוזי; אורית וינשטיין; 30/07/18) - 15 ע' תקנות שווי השימוש קובעות כלל משפטי מחייב ואין ולא ניתן לראות בהן חזקה הניתנת לסתירה. מסים – מס הכנסה – שווי שימוש ברכב 21   [פשיטת רגל] פשר (ת"א) 24574-08-11 אחמד סכסכ נ' כונס הנכסים הרשמי (מחוזי; עודד מאור; 30/07/18) - 17 ע' שעה שקיים הליך פשיטת רגל כנגד החייב, אין הרשות המקומית יכולה לפתוח בהליכי גביה מנהליים באופן עצמאי וללא קבלת רשות מבית המשפט. בענייננו אין מקום לביטול הליך פשיטת הרגל של החייב, נוכח התנהלותה חסרת תום הלב של הנושה. פשיטת רגל – הליכי פשיטת רגל – חובת תום הלב פשיטת רגל – הליכי פשיטת רגל – ביטולם 22   [נזיקין] תא (מרכז) 8765-08-14 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב-"הפול" (מחוזי; שכיב סרחאן; 30/07/18) - 53 ע' יש להתאים את ריבית ההיוון בתביעות נזקי גוף לזו שמשלם המל"ל ולהעמידה על 2% לשנה. בית המשפט אמד את נזקיו של התובע וקבע את שיעור הפיצוי המגיע לו עקב פגיעתו בתאונת דרכים. נזיקין – פיצויים לנפגעי תאונות דרכים – חישובם נזיקין – פיצויים בגין נזקי גוף – חישובם 23   [מסים] עמ (מרכז) 41865-01-15 חמדאן נהאד וגאדה נ' פקיד שומה פתח תקווה (מחוזי; שמואל בורנשטין; 29/07/18) - 10 ע' נדחו ערעורים שהוגשו כנגד צווים שהוציא המשיב לחברה ולבעליה. משנפסלו ספרי המערערת, עליה הנטל להוכיח כי השומות שערך המשיב הינן שרירותיות או מופרכות מעיקרן. המערערים לא עמדו בנטל השכנוע כי נפל פגם בשומה שערך המשיב. מסים – מס הכנסה – שומה לפי מיטב השפיטה מסים – מס הכנסה – הכנסות 24   [תעבורה] [דיון פלילי] עח (ב"ש) 56047-07-18 עידו בניטה נ' מדינת ישראל (מחוזי; י' צלקובניק; 28/07/18) - 5 ע' בעניינו של המערער קיימת ראיה לכאורה להוכחת נהיגה כאשר הנהג הינו "שיכור". נוכח המסוכנות הנלווית לנהיגה בנסיבות אלה, החלטת קצין המשטרה בדבר פסילה מנהלית של רישיון הנהיגה ואיסור שימוש ברכב למשך 30 ימים הייתה מוצדקת וסבירה. תעבורה – פסילה מינהלית – ראיות לכאורה דיון פלילי – זכות עיון בראיות התביעה – טרם הגשת כתב אישום 25   [בתי-משפט] [פשיטת רגל] פשר (ת"א) 3642-08-16 אליעזר פישמן, בפשיטת רגל נ' כונס הנכסים הרשמי (מחוזי; איתן אורנשטיין; 22/07/18) - 13 ע' במסגרת הליכי חדלות פירעון, קיימים טעמים המצדיקים הגשת בקשות במעמד צד אחד ובירורן במקרה המתאים במעמד צד אחד של בעל התפקיד והכנ"ר. בתי-משפט – פומביות הדיון – דיון במעמד הצדדים פשיטת רגל – בקשה למתן הוראות – במעמד צד אחד 26   [נאמנות] תא (חי') 21598-04-15 יריב פלג בע"מ נ' Mira Rocca (מחוזי; שמואל מנדלבום; 08/07/18) - 10 ע' הנתבעת, אשר מונתה כנאמנת בצוואת אמה לטובת היורשים, חייבת להפעיל את סמכויותיה באופן שיגשים את תכלית המינוי. אין לנתבעת סמכות לסרב ליתן הסכמתה להשלמת העברת זכויות אחד היורשים לתובעת, סירוב שיש בו כדי לפגוע ביורש, שאינו יכול להשלים העברת זכויות בנכס שמכר. נאמנות – נאמן – חובותיו נאמנות – נאמן – סמכויותיו שלום 27   [עורכי-דין] צא (ראשל"צ) 19337-05-18 מדינת ישראל נ' יצחק שלמה אייזנשטיין (שלום; גיא אבנון; 26/07/18) - 26 ע' בית המשפט קיבל באופן חלקי בקשה לעיין במוצגים לגביהם הועלתה טענת חיסיון עורך דין לקוח. נקבע, כי משרדו של עורך דין איננו יכול לשמש עיר מקלט, מקום מחסה להתנהלות עבריינית. היעדר החיסיון מקבל משנה תוקף כאשר מדובר בעבירות שמבצע לכאורה עורך הדין עצמוו. עורכי-דין – חיסיון – תחולתו 28   [הגנת הצרכן] תק (נת') 18047-04-18 אריק נעים נ' הוט - מערכות תקשורת בע"מ (שלום; אפרת רחלי מאירי; 26/07/18) - 8 ע' התקבלה בחלקה תביעה כספית להשבת סכום שנגבה ביתר על ידי הנתבעת במסגרת התקשרות התובע עמה בעסקת טריפל (אינטרנט, טלפון ושירותי כבלים) וכן פיצוי בגין הפרת חוזה ההתקשרות בין הצדדים. הגנת הצרכן – חוק הגנת הצרכן – עסקה מתמשכת הגנת הצרכן – עסקה – חובות העוסק 29   [תכנון ובנייה] צה (ת"א) 15501-04-13 ועדה מקומית לתכנון ובניה אור יהודה- אזור נ' רמי חגיאמי (שלום; נמרוד אשכול; 11/07/18) - 8 ע' נדחתה בקשה לצו הריסה ללא הרשעה. המבקשת לא הוכיחה שבנסיבות העניין התקיימו יסודותיו של סעיף 212 לחוק התכנון והבנייה. תכנון ובנייה – הריסה – צו הריסה ללא הרשעה תכנון ובנייה – צו הריסה – צו הריסה ללא הרשעה 30   [חוזים] תא (ת"א) 20243-04-14 פלנריקס.קום בע"מ נ' כפיר ונונו (שלום; אביים ברקאי; 05/07/18) - 17 ע' נבחנה השאלה, האם הנתבע פעל בשקידה ראויה לשם הקמת אתר האינטרנט ולשם קידומו כפי התחייבויותיו במסגרת ההסכמים שבין הצדדים, או שמא כטענת התובעות הפר את ההסכמים איתן. חוזים – מכר – אי-התאמה חוזים – הפרה – קיומה 31   [נזיקין] תא (קריות) 18367-12-15 פלוני נ' תופיק עבדאלחלים (שלום; מוחמד עלי; 11/06/18) - 20 ע' החובה לספק לתובע מקום עבודה בטוח חולשת לא רק על הפעולות שהתובע מבצע בליבת העיסוק ממש, אלא גם פעולות נלוות לביצוע העבודה. הפעולה שהתובע ביצע, קרי להתרחץ, איננה העבודה עצמה, אך ברי כי זו הייתה פעולה נלווית ואינהרנטית לביצוע העבודה. נזיקין – תאונת עבודה – אחריות נזיקין – אחריות – מעביד נזיקין – אשם – אשם תורם ועדות ארציות תכנון ובניה 32   [תכנון ובנייה] ערר (מטה) 29/18 אליעזר דוד הברפלד נ' הוועדה לשמירת הסביבה החופית (ועדות ארציות תכנון ובניה; שמרית גולן; 01/08/18) - 4 ע' נדחו על הסף, בהיותם מוקדמים, עררים שהוגשו על החלטת הוועדה לשמירת הסביבה החופית. נקבע, כי רק לכשתקבל הוולחו"ף החלטה סופית בדבר התכנית, יוכלו העוררים הזכאים לכך להעלות את טענותיהם בקשר אליה. תכנון ובנייה – ועדות התכנון והבנייה – ערר כתבי טענות 33   עז (ת"א) 43060-03-15 מדינת ישראל נ' אורן בן משיח - ב"כ עו"ד פרופ' אבי וינרוט, עו"ד אריק מגידיש (כתבי טענות; ש' אלקיים; 01/06/18) - 6 ע' מה דינן של ראיות שהגיעו לידי מפקחים הפועלים מטעם המדינה אשר הושגו בדרך של כניסה למקום המשמש למגורים, ללא סמכות בדין ומבלי לקבל את הסכמתם של בעלי הרשות במקום המגורים 34   תאק (עכו) 4240-10-14 מופיד מראד - ב"כ עו"ד פלאח מג'די נ' המועצה המקומית ראמה (כתבי טענות; דנה עופר; 01/05/18) - 13 ע' עניינה של תביעה זו בעבודות שביצע התובע עבור המועצה המקומית הנתבעת, בין השנים 2005 ל-2011. על פי טענת התובע נותרה המועצה חייבת לו סכום של 47,312 ₪. 35   עא (ת"א) 60745-01-18 רקפת הוד והדר בע"מ - ב"כ עו"ד ראמי עלי נ' ציקורל המרה בינלאומית בע"מ (כתבי טענות; אביגיל כהן; 25/01/18) - 9 ע' לידתן של התביעות המאוחדות נשוא פסק הדין, הוא בשתי בקשות לביצוע שטרות/ שיקים

עליון

1   [תכנון ובנייה] [מסים] [קניין] עעמ 1953/13 עיריית רמת השרון נ' אס.ג'י.אס חברה לבניין בע"מ (עליון; נ' הנדל, נ' סולברג, ח' מלצר; 06/08/18) - 18 ע' עו"ד: איל מרום, נועם רונן, תדמור עציון, זהר גיא, יובל גרינשטיין כפי שקבע ביהמ"ש לעניינים מינהליים, חובת התשלום בגין השבחת המקרקעין מוטלת במקרה דנא על המינהל, ולא על המשיבות, לאור תחולת סעיף 21 לתוספת השלישית לחוק התכנו"ב, על המקרה, בנסיבות העניין. תכנון ובנייה – היטל השבחה – חובת תשלומו מסים – היטלים – היטל השבחה מסים – מס השבחה – חבות קניין – מקרקעין – מקרקעי ישראל . ערעור על פס"ד של בימ"ש לעניינים מינהליים, בגדרו התקבלה בחלקה עתירתן של המשיבות 2-1, ונקבע כי הן אינן חייבות בתשלום היטל השבחה. רקע: מדובר בקרקע חקלאית, אשר ייעודה שונה לתעשיות עתירות ידע ומסחר, שינוי אשר הוביל, בתורו, לביטולו של הסכם חכירה לדורות, ולחיובם של החוכרים המקוריים (להלן: וינקלר) להשיב את המקרקעין למינהל. עקב ביטול הסכם החכירה קמה לוינקלר זכות לקבל פיצוי מהמינהל. בהמשך וינקלר נקלעו לקשיים כלכליים, ולמקרקעין מונה כונס נכסים. בין הכונס למשיבות 1 ו-2 (להלן: המשיבות) נחתם הסכם למכירת זכויות החכירה במקרקעין. בהמשך נחתם הסכם בין המינהל לבין וינקלר באמצעות כונס הנכסים, לפיו המשיבות, שבאו בנעלי וינקלר כאמור, יפוצו במקום וינקלר בגין ביטול הסכם החכירה – והפיצוי ינתן באמצעות מרכיב מהמקרקעין, שגודלו כשליש משטח כל המקרקעין, אותם יש להשיב למינהל (להלן: הסכם הפיצוי). כתנאי לקבלת אישור היעדר חובות ביחס למקרקעין – דרשו המערערות, בין היתר, תשלום בגין היטל השבחה, החל, לטענתן, על המקרקעין, נוכח שינוי ייעודם, שהוביל להשבחתם. בעקבות דרישה זו – המשיבות פנו למערערות ולמינהל, בטענה כי אין להחיל על המקרקעין חובת תשלום היטל השבחה בטענה כי חלות בנסיבות העניין הוראות סעיף 21 לתוספת השלישית לחוק התכנו"ב. המערערת סרבו למסור למשיבות את אישור היעדר החובות ולפיכך הגישו המשיבות את עתירתן לביהמ"ש קמא. העתירה התקבלה בחלקה תוך שנקבע כי המשיבות אינן חייבות בתשלום היטל השבחה לאור תחולת סעיף 21 לתוספת השלישית לחוק התכנו"ב על המקרה, בנסיבות העניין. . ביהמ"ש העליון (מפי המשנה לנשיאה מ' מלצר בהסכמת השופטים נ' הנדל ונ' סולברג) דחה את הערעור מהטעמים הבאים: החבות בתשלום היטל השבחה קבועה בסעיף 2(א) לתוספת השלישית. ואולם, ביחס למקרקעי ישראל קיים הסדר שונה, אשר עוגן בהוראות סעיף 21 לתוספת השלישית. בהקשר לכך, בהסכם שנערך בין המינהל, משרד הפנים ומרכז השלטון המקומי, נקבע כי על המינהל להעביר באופן שוטף לרשויות המקומיות אחוז מסוים מתקבולים שונים שהוא מקבל מהמחזיקים בקרקע, וזאת: "חלף היטל השבחה"; שיעורו של תשלום "חלף היטל השבחה" נמוך מזה של היטל ההשבחה. לפיכך קביעה לפיה המינהל הוא הנושא ב"חלף היטל ההשבחה" מובילה למעשה לתשלומים מופחתים לגורמי התכנון המקומיים, לעומת קביעה לפיה קמה חובת תשלום היטל השבחה. בעקבות תיקון משנת 1999 סעיף 21 לתוספת השלישית קובע כי בעת שינוי ייעוד של קרקע חקלאית, יחול החיוב ב"חלף היטל השבחה" על המינהל – וזאת גם אם המחזיק בקרקע הינו חוכר לדורות, ובתנאי שיתקיימו שלושת התנאים הבאים: א. מדובר במקרקעי ישראל שהוחכרו לדורות לשימוש חקלאי בלבד; ב. הייעוד החקלאי שונה לייעוד אחר; ג. השימוש לפי הייעוד החדש מותנה בכריתת הסכם חכירה חדש או בתיקון הסכם החכירה המקורי. דברי ההסבר לתיקון משנת 1999 מבהירים כי מקום בו המינהל הינו הנהנה העיקרי מההשבחה – יחול ההסכם למכירת הזכויות, וישולם לרשות המקומית "חלף היטל השבחה" בגין הקרקע הרלבנטית. במקרה דנא, כפי שקבע ביהמ"ש לעניינים מינהליים, חובת התשלום בגין השבחת המקרקעין מוטלת על המינהל, ולא על המשיבות, לאור תחולת סעיף 21 לתוספת השלישית על המקרה, בנסיבות העניין. מדובר כאמור בקרקע חקלאית, אשר ייעודה שונה לתעשיות עתירות ידע ומסחר, שינוי אשר הוביל, בתורו, לביטולו של הסכם החכירה, ולחיובם של וינקלר להשיב את המקרקעין למינהל. מעבר לכך – המשיבות אינן יכולות לנצל את המקרקעין ככאלה בייעודם החדש, וזכותן להשתמש רק באותו חלק מהמקרקעין שהמינהל היה נכון להעביר להן כאמור כדי לפצותן בגין ביטול הסכם החכירה – נכונות שהיתה כפופה לכך שייכרת חוזה פיתוח או הסכם חדש ביחס לשטח זה בינן לבין המינהל. בנסיבות אלה, ובהתחשב בכל האמור לעיל, מתחייבת המסקנה כי אין מקום לדרישת המערערות, המופנית כלפי המשיבות, לתשלום היטל השבחה בגין המקרקעין. עוד הוער בהקשר זה כי בענייננו הסכם הפיצוי מגדיר פיצוי קרקעי, שהינו, למעשה, חלק מאותם המקרקעין שייעודם שונה. עם זאת אין בכך כדי להוביל למסקנה כי בעניינן של המשיבות לא חלות הוראות סעיף 21 לתוספת השלישית, וכי עובדה זו לבדה מקימה חובה בתשלום היטל השבחה. שכן, בנסיבות העניין, הנהנה העיקרי מההשבחה הינו אכן המינהל, והוא אף מכיר בעובדה זו בעצמו. קביעה זו, נשענת על העובדה שהמינהל מקבל לרשותו שני שליש מהמקרקעין, שייעודו שונה לתעשייה ומסחר. כן נדחתה טענת המערערות שההסכמים שבין וינקלר (וכונס הנכסים), לבין המשיבות והמינהל – מוביל, כשלעצמו, לחיובן של המשיבות בתשלום היטל השבחה. לבסוף, נקבע כי המערערות לא הצליחו להראות כי נפל פגם דיוני בהליך שהתנהל בביהמ"ש לעניינים מינהליים, אשר גרם להן עיוות דין, באופן המצדיק את ביטול פסק הדין, מושא הערעור. בהקשר זה, נקבע ביחס לחלק מטענות הסף שהעלו המערערות, כי אפילו היה בהן ממש (ולא נקבע כאמור) אין בהן, בנסיבות העניין, כדי לשנות את תוצאות פסק הדין, מושא הערעור ולכן אין בהן כשלעצמן כדי להוביל למסקנה כי יש לקבל את הערעור. חזרה למעלה

2   [התיישנות] רעא 3196/18 אגודת מגן דוד אדום בישראל נ' פלונית (עליון; י' עמית, ד' ברק ארז, י' וילנר; 06/08/18) - 18 ע' עו"ד: יאנה שכטר, אייל שטרנברג, אריק איימצ'ט, ע' שניצקי, משה יעקב אין להחיל את הסדר הארכת תקופת ההתיישנות לפי סעיף 18א לחוק ההתיישנות, בגין תקיפה מינית או התעללות שבוצעו בקטין, על צדדים אשר אינם נמנים על המעגל הפנימי של הפגיעה המינית. הארכת תקופת ההתיישנות גם על נתבעים מהמעגל השני, היא עניין למחוקק לענות בו. התיישנות – תקופת ההתיישנות – חריגים המאריכים את התקופה התיישנות – נזיקין – תקופת ההתיישנות . בקשת רשות ערעור שעניינה בשאלה מי הוא "הפוגע" לפי סעיף 18א לחוק ההתיישנות, לצורך דחיית תחילת מרוץ ההתיישנות של תביעות בגין תקיפה מינית או התעללות שבוצעו בקטין? רקע: ההליך המשפטי דנן נפתח בשנת 2016, בעוד לידתה של הפרשייה בשנת 1998. עפ"י כתב התביעה המשיבה 1 (להלן: המשיבה), ילידת 1983, אשר עבדה במד"א כמתנדבת, נאנסה, בהיותה בגיל 15, בתחנת מד"א ע"י המשיב 2 (להלן: המשיב) ששימש כנהג אמבולנס במד"א. אימה של המשיבה פנתה למשיב 4, מנהל תחנת מד"א דאז, אך הלה, במקום לדווח על מעלליו של המשיב, הורה למשיבה לחתום על הצהרה לפיה תלונתה שקרית. בחלוף השנים, ובעקבות כתבה ששודרה בטלוויזיה, שחשפה תופעה של הטרדות ותקיפות מיניות במד"א, המשיבה הגישה תלונה במשטרה כנגד המשיב וכנגד מנהל התחנה. כן הגישה תלונה למד"א כנגד מנהל התחנה, שעדיין עובד כיום במד"א. בהמשך, הגישה המשיבה ביום 29.9.2016 תביעה כספית כנגד מד"א, המשיב ומנהל התחנה, בגין מעשי התקיפה המינית שבוצעו בה. המשיב הכחיש את המעשים המיוחסים לו. מד"א הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות. מד"א טענה כי לסעיף 18א לחוק ההתיישנות אין תחולה לגביה, מאחר שהסעיף חל על הפוגע הישיר בלבד, כפי שנקבע בע"א 2805/13 (להלן: עניין פלונית). בימ"ש השלום דחה את הבקשה ובר"ע שהוגשה לביהמ"ש המחוזי ושנדונה כערעור נדחתה. מכאן בר"ע זו שנדונה כערעור (המבקשת תיקרא מעתה ואילך "המערערת"). . ביהמ"ש העליון (מפי השופט י' עמית בהסכמת השופטות י' וילנר וד' ברק-ארז) קיבל את הערעור מהטעמים הבאים: אין חולק כי חלפה תקופת ההתיישנות של 7 שנים מעת שמלאו למשיבה 18 שנה, כך שהתביעה התיישנה כ-8 שנים לפני הגשתה. מכאן הסוגיה שבפנינו – האם חל החריג הקבוע בסעיף 18א(א)(1) לחוק ההתיישנות, אשר דוחה את תחילת מירוץ ההתיישנות עד למועד בו מלאו לקטין 28 שנים. החריג שנקבע בסעיף 18א לחוק ההתיישנות, בא לעולם מתוך הבנה והכרה של המחוקק את המאטריה המיוחדת של עבירות מין. לנפגעי עבירות מין, נדרש לעיתים זמן על מנת להבין ולעבד את סוד הפגיעה שחוו ולחשוף את הסוד בפני אחרים. כך לגבי נפגעי עבירות מין בכלל, וכך לגבי נפגעים קטינים בפרט. לכן, הרציונאלים הקלאסיים העומדים בבסיס דיני ההתיישנות (הן בדין האזרחי והן בדין הפלילי) נשחקים ומשקלם פוחת במקרים של תקיפה מינית. לעמדת ביהמ"ש, פסק הדין בעניין פלונית, שעסק בשאלה הדומה לענייננו – היקף מעגל הנתבעים שאליהם מתייחסת הוראת סעיף 18א לחוק ההתיישנות – סותם את הגולל על התביעה שלפנינו, ככל שהיא מופנית כנגד מד"א. באותו מקרה – שעסק בתביעת נזיקין נגד רשויות הרווחה בעקבות תקיפה מינית שחוותה התובעת במשפחת האומנה אליה הועברה, בטענה כי רשויות הרווחה כשלו בטיפול המקצועי בתובעת, לא שעו לתלונותיה ואילצוה לשוב לבית האמנה לאחר שברחה, שם הותקפה מינית פעם נוספת – נקבע כי סעיף 18א לחוק ההתיישנות אינו מאריך את תקופת ההתיישנות לצורך הגשת תביעה נגד הרשויות. בשורה התחתונה קבע השופט י' דנציגר כי לא ניתן להאריך את תקופת ההתיישנות גם ביחס לרשויות "דרך של יציקת פרשנות מרחיבה להוראת חוק חדשה יחסית, שבמסגרתה ערך המחוקק איזון עדין בין השיקולים המתחרים בנושא זה. פתיחה מחדש של סוגיה זו ראוי שתיעשה בבית המחוקקים תוך ליבון הנושא על שלל היבטיו". בניגוד לעמדת הערכאות קמא, ביהמ"ש קובע כי בעניין פלונית ביהמ"ש לא התיימר להבחין בין מעסיק שהוא המדינה או אחת מרשויות המדינה לבין מעסיק אחר. הרציונלים והנימוקים בגינם מצא ביהמ"ש בעניין פלונית כי אין להרחיב את פרשנות המונח "הפוגע" בסעיף 18א לחוק ההתיישנות, כוחם יפה לגבי כל מי שאינו "פוגע", בין אם מדובר במעסיק שהוא תאגיד סטטוטורי, בין אם מדובר בתאגיד פרטי או אדם פרטי. די במסקנה זו כדי לקבל את הערעור. לבסוף נדחתה טענת המשיבה כי לאור דברי השופטת ברק-ארז בעניין פלונית – אשר ביקשה להשאיר בצריך עיון את השאלה האם במקרים מתאימים נכון יהיה להכיר בכך שהפוגע או המתעלל אינו רק מי שביצע את המעשים האלימים בקורבן אלא גם מי ששיתף עמו פעולה בידיעה ובמתכוון – ניתן לראות את מד"א כ"פוגע" לצורך סעיף 18א לחוק ההתיישנות. גם בהינתן ההאשמות החמורות שמטיחה המשיבה במד"א בכתב התביעה, לא זו הסיטואציה של שיתוף פעולה "בידיעה ובמתכוון" אליה התייחסה השופטת ברק-ארז בעניין פלונית. הכוונה היא למי ששיתף פעולה, ביודעין, במתכוון, בזמן המעשה ובקרבה למעגל הפנימי של הפגיעה, אדם שתרם במעשהו או במחדלו לפגיעה המינית. לדוגמה, בעל זיקה לנפגע העבירה או בעל סמכות כלפי הפוגע, שנכח במקום אירוע התקיפה המינית בזמן התרחשותו ולא הושיט יד לנפגע העבירה. במקרים אלה קיים אשם מוסרי גבוה בשל הקרבה למעגל הפנימי של הפגיעה: קרבה במקום ובזמן למקום הפגיעה, לצד יכולתו למנוע את התרחשות האירוע. במקרה דנן, כפי שמבהירים השופטים עמית וד' ברק-ארז, לא ניתן לומר כי הטענות המופנות כלפי מד"א ממקמות אותה במעגל הפנימי – של משתף פעולה או מסייע ביודעין ובמתכוון – ביחס לפגיעה. הטענות בכתב התביעה הופנו, בעיקרו של דבר, כלפי סביבת העבודה וההתנהלות הכללית במד"א, שעל פי הנטען אפשרו את הפגיעה. טענות אלה כשלעצמן אוצרות חומרה לא מבוטלת, אך בשים לב לנוסח התביעה כפי שהוגשה, הן אינן מסוג הטענות שאליהן כיוון המחוקק בשעה שנחקק סעיף 18א לחוק ההתיישנות. לסיכום נפסק כי לשון החוק; ההיסטוריה החקיקתית שלו: דברי ההסבר של הצעת החוק; פרוטוקול דיוני וועדת חוק, חוקה ומשפט; סביבתו של סעיף 18א לחוק; והשיקולים שצוינו על-ידי בימ"ש זה בעניין פלונית – כל אלה מביאים למסקנה כי כוחה של הלכת פלונית יפה גם לענייננו, ואין להחיל את הסדר הארכת תקופת ההתיישנות על צדדים אשר אינם נמנים על המעגל הפנימי של הפגיעה המינית. הארכת תקופת ההתיישנות גם על נתבעים מהמעגל השני, היא עניין למחוקק לענות בו. לפיכך יש לקבל את הערעור, ולדחות את תביעתה של המשיבה כנגד מד"א מחמת התיישנות. חזרה למעלה

3   [דיון פלילי] בשפ 4261/16 מדינת ישראל נ' פלוני (עליון; ע' פוגלמן; 06/08/18) - 10 ע' עו"ד: אריאל עטרי, תומר סגלוביץ' בימ"ש האריך את מעצרו של המשיב, המואשם בביצוע עבירות מין, ב-90 ימים או עד למתן פסק דין/החלטה אחרת בתיקים בעניינו בבימ"ש המחוזי, לפי המוקדם. בימ"ש פסק כי אין מקום להתערב בדחיית הצעת חלופת המעצר בישיבה בתל אביב נוכח רמת המסוכנות הנשקפת מן העורר שאינה מאפשרת שחרור לחלופה שאינה הרמטית, אך הורה לבחון את חלופת המעצר המוצעת בעיר מודיעין לגופה מאחר שבהיבט הגיאוגרפי חלופה זו מצויה במרחק שאינו מבוטל ממקום מגורי המתלוננת. דיון פלילי – מעצר – הארכתו דיון פלילי – מעצר – חלופת מעצר . נגד המשיב הוגש כתב אישום לבימ"ש המחוזי בגין ביצוע עבירות מין באחותה הקטנה של אשתו דאז (גרושתו דהיום), שהייתה קטינה כבת 12.5. עסקינן בבקשה להארכת מעצרו של המשיב לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים) ב-90 ימים או עד למתן פסק דין בבימ"ש המחוזי, לפי המוקדם. הבקשה נדונה יחד עם עררו של המשיב על החלטת בימ"ש המחוזי לדחות את בקשתו לעיון חוזר שבגדרה ביקש לעוצרו בפיקוח אלקטרוני. . בית המשפט העליון (השופט ע' פוגלמן) קיבל את הבקשה בבש"פ 4261/16, דחה את הערר בבש"פ 4809/16 ופסק כי: על בימ"ש המתבקש להאריך את מעצרו של נאשם לפי סעיף 62 לחוק המעצרים לאזן בין זכותו של הנאשם, שלו עומדת חזקת החפות, לחירות, לבין האינטרסים הנוגעים לשמירה על ביטחון הציבור ותקינות ההליך הפלילי. בהכרעה בעניין זה על בימ"ש לשקול, בין היתר, את המסוכנות הנשקפת מהנאשם; את החשש מפני הימלטות הנאשם; את חלוף הזמן מאז מעצר הנאשם; את קצב ניהול ההליך העיקרי; ואת זהות הגורם שעליו מוטלת האחריות להימשכות ההליכים. במקרה דנן, מסוכנות המשיב ברורה והיא נלמדת הן מהמעשים המיוחסים לו והן מתסקירי שירות המבחן. אין בחלוף הזמן, שנה ממועד ביצוע המעשים הנטענים, כדי להקהות מסוכנות זו. אשר להתקדמות ההליך, לעת הזו קבועים מספר דיוני הוכחות והמשיב לא הצביע על כך שהאחריות להימשכות ההליכים היא לפתחה של המבקשת. אשר לשחרור לחלופה, אין עילה להתערב בהחלטת בימ"ש קמא שדחה את חולפת המעצר בישיבה בתל אביב. מסוכנות המשיב שרירה וקיימת, וכבר נפסק כי פיקוח אלקטרוני אינו "נוסחת פלא" שיש בכוחה לאיין מסוכנות. שירות המבחן לא ראה להמליץ על מעצר המשיב בפיקוח אלקטרוני בישיבה ובימ"ש קמא אימץ את עמדתו. בשים לב לקשיי הפיקוח על גישתו של המשיב למרשתת ולאמצעי תקשורת שונים במתחם שבו מצויים אנשים רבים, ונוכח התרשמות שירות המבחן ממידת ההיכרות של המפקחים המוצעים בחלופה זו עם המשיב ומיכולת הפיקוח שלהם, אין מקום להתערב בקביעה זו. גם אם במקרים אחרים, איפשר בימ"ש שימוש בישיבה כחלופה למעצר, ההכרעה בדבר חלופה שתאפשר נטרול סיכון צריכה להיגזר בין היתר גם מנסיבות המקרה ובמקרה דנן רמת המסוכנות הנשקפת מן העורר אינה מאפשרת שחרור לחלופה שאינה הרמטית, ומטעם זה אין להיעתר לערר בהקשרה של חלופה זו. יחד עם זאת, יש לבחון את החלופה המוצעת בעיר מודיעין לגופה. בימ"ש המחוזי דחה אפשרות זו מן הטעם שהעיר מודיעין אינה מצויה, להשקפתו, במרחק משמעותי דיו ממקום מגורי המתלוננת. דא עקא, בשלב הנוכחי מקובל על הצדדים כי בהיבט הגיאוגרפי מודיעין מצויה במרחק שאינו מבוטל ממקום מגורי המתלוננת, ואין מניעה לבחינת החלופה (תוך שהמדינה עומדת על התנגדותה בשאלת עצם השחרור לחלופה). בהחלטה קודמת לא נשללה על הסף בחינת חלופות במרכז הארץ שלא מתגוררים בהן קטינים. בנסיבות אלו אין לשלול על הסף בחינה של מעצר בפיקוח אלקטרוני במיקום זה. לפיכך, בימ"ש המחוזי יקיים דיון בחלופה המוצעת בעיר מודיעין. לאור כל האמור, מעצרו של המשיב מוארך ב-90 ימים, או עד למתן פסק דין/החלטה אחרת בתיקים בעניינו בבימ"ש המחוזי, לפי המוקדם. חזרה למעלה

4   [דיון פלילי] בשפ 5777/18 מדינת ישראל נ' מרדכי אטיאס (עליון; מ' מזוז; 06/08/18) - 8 ע' עו"ד: גלית בש, יורם הירשברג גם עבירות כלכליות, המבוצעות תוך התארגנות של קבוצת עבריינים, באורח שיטתי ומתוכנן, בהיקף כספי ניכר או תוך שימוש באמצעים מתוחכמים, עשויות להקים עילת מעצר בגין מסוכנות. ברם, מסוכנות מחייבת בחינה של כל מקרה לנסיבותיו; המקרה דנן הוא "מקרה גבולי" באשר לשיקולים בעד ונגד, האם מתחייב בנסיבות מעצר מאחורי סורג ובריח או שמא ניתן להסתפק במעצר בפיקוח אלקטרוני. שיקוליו של בימ"ש קמא כאשר הכריע בעד מעצר בפיקוח אלקטרוני הם שיקולים ראויים ממין הענין, ולא נמצאה עילה להתערב בהחלטתו. דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – בפיקוח אלקטרוני דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – מסוכנות דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – שיקולי בית-המשפט . ערר לפי סעיף 53 לחוק המעצרים, על החלטת בימ"ש מחוזי לעצור את המשיב בתנאי פיקוח אלקטרוני ובתנאים מגבילים שונים וזאת בניגוד להמלצת שירות המבחן, שלא ראה להמליץ לשחררו ממעצר מאחורי סורג ובריח. כתב האישום שהוגש נגד המשיב ואחרים, מייחס למשיב עבירת פעילות במסגרת ארגון פשיעה, עבירות מס והלבנת הון. . ביהמ"ש העליון (השופט מ' מזוז) דחה את הערר מהטעמים הבאים: כידוע, מעצרו של נאשם עד לתום ההליכים נגדו מחייב קיומם של שלושה תנאים מצטברים: עילת מעצר, ראיות לכאורה, והעדר חלופת מעצר מתאימה. סעיף 21 לחוק המעצרים מטיל בין היתר חובה על ביהמ"ש לבחון, בכל מקרה, את האפשרות לשחרר נאשם ממעצר אם ניתן להשיג את מטרות המעצר בדרך שפגיעתה בחירותו של הנאשם פחותה. במסגרת זו יש לבחון גם את האפשרות של מעצר בפיקוח אלקטרוני כחלופה מידתית יותר ממעצר מאחורי סורג ובריח. אכן, בימ"ש זה פסק כבר לא פעם כי גם עבירות כלכליות, המבוצעות תוך התארגנות של קבוצת עבריינים, באורח שיטתי ומתוכנן, בהיקף כספי ניכר או תוך שימוש באמצעים מתוחכמים, עשויות להקים עילת מעצר בגין מסוכנות. ברם, מסוכנות מחייבת בחינה של כל מקרה לנסיבותיו. ולעניין זה הוער כי שלא כטענת המדינה, בימ"ש קמא לא קבע כי העובדה שעסקינן בארגון פשיעה שעסק בעבירות כלכליות בלבד, ולא בעבירות אלימות, היא שיקול "שמטה את הכף" אל עבר שחרורו של המשיב. בימ"ש ציין שיקול זה כאחד מבין שורה של שיקולים אשר יחדיו מטים את הכף. בימ"ש קמא מנה שורה של שיקולים אשר הובילו אותו למסקנה כי ניתן במקרה זה להסתפק במעצר בפיקוח אלקטרוני וכי לא מתחייב מעצר מאחורי סורג ובריח: למשיב לא מיוחסות עבירות אלימות כלשהן או שיבוש מהלכי משפט; המשיב נעדר הרשעות קודמות; המשיב עזב מיוזמתו את הארגון כ-10 חודשים עובר למעצרו; ראשי הארגון עצורים מזה זמן מה במדריד בגין בקשה להסגרתם לישראל, ועל כן הסיכוי להמשך פעילותו של הארגון כיום הינו אפסי; בפרק הזמן שהמשיב שוחרר בתנאים מגבילים לא נטען להפרת התנאים, שיבוש חקירה או פעילות פלילית מצד המשיב; המשיב מצוי במעצר מאז 29.1.2018, והמשפט צפוי לארוך זמן רב; משיבים אחרים בהליך זה שוחררו ממעצר בהסכמת המדינה; מצבו המשפחתי של המשיב ונסיבות ביצוע העבירות. אכן המקרה דנן הוא "מקרה גבולי" באשר לשיקולים בעד ונגד, האם מתחייב בנסיבות דנן מעצר מאחורי סורג ובריח או שמא ניתן להסתפק במעצר בפיקוח אלקטרוני. שיקוליו של בימ"ש קמא כאשר הכריע בעד החלופה של מעצר בפיקוח אלקטרוני הם שיקולים ראויים ממין הענין, ולא נמצאה עילה להתערב בהחלטתו. חזרה למעלה

5   [משפט מינהלי] [דיון פלילי] בגץ 4052/18 ענת גיפשטיין נ' בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב (עליון; נ' הנדל, ד' ברק ארז, ג' קרא; 06/08/18) - 7 ע' עו"ד: אילן בומבך, יעקב באיירסקי, אתי לוי ככלל, בג"ץ אינו מתערב בהחלטות ביניים, בהן החלטות ביניים הניתנות במסגרת ההליך הפלילי. טענות התוקפות החלטות מסוג זה צריכות להתברר במסגרת ערעור על פסק הדין כולו; דרך המלך להעלאת טענות כנגד הפגמים שנפלו בהגשת כתב אישום (כולל בשלב החקירה) היא במסגרת ההליך הפלילי גופו. משפט מינהלי – בגץ – סעד חלופי משפט מינהלי – בגץ – התערבות דיון פלילי – ערעור – החלטת ביניים דיון פלילי – כתב-אישום – פגמים . עתירה המבקשת לבטל את החלטת בימ"ש לעניינים מקומיים, ולחלופין, לבטל את קביעת ביהמ"ש באותה החלטה כי הליך שמיעת גרסתה של העותרת מהווה "חקירה" ולא "שימוע". כמו כן, מבוקש להורות לוועדה המקומית לבטל "את איסורה הגורף על נוכחות סניגור בהליך שימוע לחשודים". . ביהמ"ש העליון בשבתו כבג"ץ דחה את העתירה על הסף בקבעו: ככלל, בג"ץ אינו מתערב בהחלטות ביניים, וביניהן החלטות ביניים הניתנות במסגרת ההליך הפלילי, וזאת בין אם ההחלטות מקובלות עליו מבחינת העקרונות או התוצאה ובין אם לאו. טענות התוקפות החלטות מסוג זה צריכות להתברר במסגרת ערעור על פסק הדין כולו. חריג לכלל זה עשוי להתקיים מקום שמתעוררת טענת העדר סמכות, או אם מתגלה תופעה קיצונית של שרירות בתחום מנהלי טהור. חריגים אלו אינם מתקיימים בענייננו. גם אם קיימת פגיעה מסוימת בזכויות העותרת, מבלי להביע דעה בעניין, טבע הדברים הוא כי החלטות ביניים בהליכים פלילים משליכות על זכויות הצדדים. ההליך הפלילי גופו טרם החל ולעותרת תינתן ההזדמנות להציג את גרסתה ולטעון טענותיה במהלך הדיון בהליך. אשר לסעד המכוון ל"איסורה הגורף" של המשיבה על נוכחותו של סניגור במהלך גביית הגרסה. הלכה היא כי בהעדר טעמים מיוחדים, דרך המלך להעלאת טענות כנגד הפגמים שנפלו בהגשת כתב אישום (כולל בשלב החקירה) היא במסגרת ההליך הפלילי גופו. העותרת פעלה ע"פ כלל זה ונענתה בהחלטה ארוכה ומפורטת של ביהמ"ש לעניינים מקומיים. משלא זכתה בסעד שביקשה, החליטה לתקוף את התנהלות המשיבה באופן ישיר באמצעות עתירה זו. אין מקום לדון בטענות העותרת בבג"ץ, שעה שעומד לה סעד חלופי כאמור, בדמות העלאת טענותיה בפני ערכאת הערעור לאחר מתן פסק הדין. חזרה למעלה

6   [דיון פלילי] רעפ 4526/18 שאול אלוביץ נ' מדינת ישראל (עליון; י' עמית; 05/08/18) - 17 ע' עו"ד: אבי וסטרמן, ניצן וולקן, ז'ק חן, מיכל רוזן עוזר, נעה פירר, תאיר בן שושן בימ"ש דן בסוגית התפיסה ללא צו מכוח סעיף 32 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) לצורך חילוט "רכוש בשווי", ופסק כי לא ניתן לבצע תפיסת רכוש לצורך חילוט רכוש בשווי, ללא צו תפיסה, אלא במקרים חריגים; במקרה זה חפצי האומנות והתכשיטים בביתם של העוררים שנתפסו תוך כדי חקירה וטרם הגשת כתב אישום, נתפסו שלא כדין, תוך חריגה בוטה מצו החיפוש והתפיסה. בימ"ש הורה על השבת התכשיטים לאלתר לעוררים, וכי עניינם של חפצי האומנות ייבחן בהמשך. דיון פלילי – תפיסת חפץ – חילוט דיון פלילי – תפיסת חפץ – לפי חוק איסור הלבנת הון דיון פלילי – תפיסת חפץ – עילות התפיסה דיון פלילי – תפיסת חפץ – רשות ערר דיון פלילי – חילוט – איסור הלבנת הון . נגד העוררים מתנהלת חקירה בפרשה הידועה כ'תיק 4000', בחשד לביצוע עבירות של שוחד, שיבוש מהלכי משפט ועבירות לפי חוק איסור הלבנת הון. במסגרת החקירה, ניתנו צווי חיפוש ותפיסה על ידי בימ"ש השלום ומכוחם נתפסו נכסים שונים של המבקשים. מכוח צו חיפוש ותפיסה בבית המבקשים, נתפסו גם חפצי אומנות ותכשיטים. ענייננו מתמקד בתפיסתם, והדיון נסב אודות השאלה האם בשלב החקירה ניתן לתפוס נכס, ללא צו חיפוש ותפיסה, לצורך "חילוט בשווי" לפי חוק איסור הלבנת הון. . בית המשפט העליון (השופט י' עמית) נתן רשות ערר חלקית, קיבל את הערר ופסק כי: בימ"ש נתן רשות ערר בנוגע לטענה לפיה אין להתיר למשטרה לתפוס רכוש בשווי פירות העבירה (להלן: רכוש בשווי) ללא צו תפיסה, ולמיצער, כי כדי לעשות שימוש בסמכות התפיסה ללא צו מכוח סעיף 32 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (להלן: הפסד"פ), יש להצביע על צורך חיוני מובהק. בימ"ש דן בסוגיה שעניינה חיפוש ותפיסת נכסים בשלב חקירה תוך עמידה על הוראות סעיף 23, 32 ו-34 לפסד"פ, כאשר ענייננו מתמקד בתפיסת נכסים תוך כדי חקירה ולפני הגשת כתב אישום, תפיסה שנועדה להבטיח אפשרות לחילוט בתום ההליך המשפטי. התפיסה במקרה זה של חפצי אומנות ותכשיטים, נעשתה מכוח סעיף 32 לפסד"פ, המפרט חמש חלופות העשויות, כל אחת בפני עצמה, לשמש כמקור סמכות לתפיסת חפץ. סמכויות החיפוש והתפיסה הקבועות בסעיף 32 לפסד"פ, חלות בשינויים המחויבים על רכוש שביחס אליו ניתן לתת צו חילוט לפי חוק איסור הלבנת הון. לחמש החלופות הנ"ל הוסיפה הפסיקה עילת תפיסה שישית בדמות תפיסת רכוש בשווי. הפסיקה הכירה בכך שסמכותו של שוטר לתפוס חפץ מכוח סעיף 32 לפסד"פ אינה תלויה בקיומו של צו שיפוטי. צירוף העילה השישית - תפיסה לצורך חילוט רכוש בשווי – בצירוף ההלכה כי אין צורך בצו לביצוע התפיסה, הביאה את המדינה למסקנה כי ניתן לבצע תפיסת רכוש לצורך חילוט רכוש בשווי, ללא צו תפיסה. בימ"ש דחה את תפיסת המדינה לפיה יכול שוטר להיכנס לבית עם צו חיפוש או בלעדיו, על מנת לאתר חפץ ששימש לביצוע העבירה, כפי שנעשה כאן. המשטרה יכולה הייתה לבקש מראש צו תפיסה של חפצי האומנות והתכשיטים, היא לא עשתה כן אלא רוקנה את הבית מחפצי אומנות ותכשיטים, ללא צו תפיסה, ובגדר חילוט זמני של רכוש בשווי. קשה להלום התנהלות מעין זו, ויש להפסיקה לאלתר. לגבי תפיסת רכוש, דרך המלך היא תפיסה באמצעות צו חיפוש ותפיסה, והחריג הוא תפיסה שלא מכוח צו. בהחלטות בהן הוכרה סמכותו של שוטר לתפוס חפץ או נכס ללא צו, היה אלמנט של דחיפות או אקראיות, שהצדיקו תפיסה ללא צו. במקרה זה נעשתה חריגה רבתי מנוסח צו החיפוש שאין בו כל התייחסות לתפיסת חפצים "שאינם דרושים לחקירה", כמו תכשיטים וחפצי אומנות. המשטרה בוודאי לא יכולה הייתה לדרוש מהעוררים להסיר תכשיטים. פרשנות המדינה כי סעיף 32 לפסד"פ מאפשר גם תפיסת נכס או חפץ לצורך חילוט עתידי של רכוש בשווי ללא צו או בחריגה לצו, נוגדת מושכלות יסוד של שיטתנו המשפטית. את סעיף 32 יש ליישם על תפיסת רכוש בשווי בשינויים המחויבים, והשינוי המתחייב הוא שאין לתפוס רכוש בשווי ללא צו. הדברים נכונים במיוחד לאור הוראותיו הגורפות של חוק איסור הלבנת הון וסמכויות החילוט הנרחבות על פיו, שכוללות גם חילוט זמני בשלב חקירה ובשלב הגשת כתב האישום. אין להוסיף על כך גם חילוט זמני של רכוש בשווי ללא צו בשלבי החקירה; ודוק, ניתן להניח כי ייתכנו מצבים חריגים בהם יתעורר צורך חיוני ודחוף לתפיסת רכוש בשווי, ללא צו. תפיסת חפצי האומנות והתכשיטים של המבקשים לקתה בפגם כפול: התפיסה נעשתה מלכתחילה שלא כדין, תוך חריגה מצו התפיסה, ולמרות שהמשטרה התכוונה והתכוננה מראש לתפוס את חפצי האומנות. גם בדיעבד, המשטרה לא חזרה לבימ"ש בבקשה לקבל הוראות לגבי המשך החזקת חפצי האומנות והתכשיטים. מנגד, העובדה שערכאות קמא מצאו לדחות את הבקשה לשחרור התפוסים, בבחינת ביקורת שיפוטית בדיעבד, מצביעה על כך שהן סברו, על רקע חומר החקירה שהוצג להן, כי יש פוטנציאל חילוט ויש הצדקה לתפיסת הרכוש על מנת להבטיח האפשרות לחילוט עתידי של רכוש בשווי. באיזון בין הפגם הקשה שנפל בהליכי תפיסת חפצי האומנות והתכשיטים, לצורך להבטיח חילוט עתידי שיש בו כדי להלום את האינטרס הציבורי, הורה בימ"ש כי התכשיטים שנתפסו יוחזרו לעוררים לאלתר וכי חפצי האומנות שנתפסו יישארו בשלב זה כתפוסים ובהתקיים הביקורת השיפוטית בחלוף ששה חודשים בימ"ש ייתן משקל גם לאי החוקיות שהייתה כרוכה בתפיסה. חזרה למעלה

7   [דיון פלילי] [עונשין] [בתי-משפט] רעפ 5364/18 משה טייב נ' מדינת ישראל (עליון; י' אלרון; 05/08/18) - 7 ע' עו"ד: שוקרי אבו טביק, חי אוזן, יוסי אשכנזי דחיית בקשת רשות ערעור על פס"ד מחוזי, במסגרתו התקבל ערעור המשיבה על קוּלת העונש שהושת על המבקש וזאת בהעדר עמידה באמות המידה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". נפסק בין היתר כי ככל עונש אחר, ההחלטה האם עונש מאסר בפועל של עד 6 חודשים ירוצה על דרך של עבודות שירות אם לאו, היא נגזרת של נסיבותיו הפרטניות של המקרה הרלוונטי, והיא מסורה לשק"ד ביהמ"ש הגוזר את דינו של הנאשם. דיון פלילי – עונש – רשות ערעור עונשין – ענישה – דרכי ענישה: עבודות שירות בתי-משפט – רשות ערעור – מתי תינתן . בקשת רשות ערעור על פס"ד מחוזי, במסגרתו התקבל ערעור המשיבה על קוּלת העונש אשר הושת על המבקש בבימ"ש שלום. רקע: המבקש הורשע על-פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בביצוע עבירות של מתן אמצעים לביצוע פשע, שיבוש מהלכי משפט ותקיפה הגורמת חבלה של ממש (בת זוג), אשר יוחסו לו בשני כתבי אישום מתוקנים שהדיון בהם אוחד. בימ"ש השלום גזר על המבקש 24 ימי מאסר בפועל, החופפים לתקופת מעצרו, שישה חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך של 5,000 ש"ח. ביהמ"ש המחוזי קיבל את ערעור המשיבה על קולת העונש והטיל על המבקש עונש של שישה חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו. יתר רכיבי הענישה נותרו על כנם. בקשת בא-כוח המבקש כי העונש ירוצה על דרך של עבודות שירות נדחתה על ידי ביהמ"ש המחוזי, נוכח מהות העבירות ומכלול הנסיבות. מכאן בר"ע זו. . ביהמ"ש העליון (השופט י' אלרון) דחה את הבקשה מהטעמים הבאים: כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים נדירים, אשר מעוררים סוגיה משפטית עקרונית, החורגת מעניינו של המבקש, או כאשר נגרם למבקש עיוות דין מהותי. בפרט אמורים הדברים עת נסובה הבקשה על חומרת העונש. עניינו של המבקש אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים. ככל עונש אחר, ההחלטה האם עונש מאסר בפועל של עד שישה חודשים ירוצה על דרך של עבודות שירות אם לאו, היא נגזרת של נסיבותיו הפרטניות של המקרה הרלוונטי, והיא מסורה לשיקול דעתו של ביהמ"ש הגוזר את דינו של הנאשם. עניינה של הבקשה בעניינו הפרטני של המבקש ולא מתעורר חשש לעיוות דין או לחוסר צדק שנגרם לו, בפרט נוכח העובדה כי העונש שהוטל עליו נגזר בגין עבירות שביצע בשני אירועים שונים, אחד מהם עניינו בעבירות אלימות כנגד בת-זוג, ובשים לב לכך כי ביהמ"ש המחוזי לא מיצה עימו את הדין. לא נמצא כי עונשו של המבקש הוחמר עקב אי עריכת תסקיר מטעם שירות המבחן לעניין העונש בעניינו, וברי כי בא-כוחו הניח לפני ביהמ"ש המחוזי את מכלול הנסיבות אליהן נדרש לא אחת שירות המבחן, ונראה כי ביהמ"ש התחשב בהן בעונש שגזר עליו בסופו של יום. חזרה למעלה

8   [בתי-משפט] [תכנון ובנייה] [מסים] ברמ 9287/17 נזרי בטי ואח' נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה הרצליה (עליון; ע' פוגלמן; 05/08/18) - 6 ע' עו"ד: אילנה בראף שניר, יונתן הראל, אייל קוצ'ינסקי, מישאל שרעבי הבקשה אינה מגלה עילה למתן רשות לערער על פסק דינו של בימ"ש לעניינים מנהליים בערעור על החלטת ועדת הערר בעניין היטל השבחה. טענות המבקשים נוגעות למעשה ליישום פרטני של הלכות בימ"ש בעניין אליק רון ובעניין גוזלן. בתי-משפט – ערעור – רשות ערעור תכנון ובנייה – היטל השבחה – חישובו מסים – היטלים – היטל השבחה . בר"ע על פסק דינו של בימ"ש לעניינים מנהליים שניתן בערעורים שהוגשו על החלטת ועדת הערר לפיצויים ולהיטל השבחה בערר על החלטת הוועדה המקומית לדרוש מבעלי קרקעות בהרצליה לשלם היטל השבחה על אישור זכויות הבנייה לפי תכנית הר/2000א. . ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקבעו: כידוע, רשות לערער על פסק דין של בימ"ש לעניינים מנהליים במסגרת ערעור על החלטת ועדת הערר בעניין היטל השבחה תינתן במשורה, כאשר מתעוררת שאלה רחבה החורגת מעניינם של הצדדים. טענות המבקשים ביחס להשבחה שנוצרה בעקבות התכנית ואישור זכויות הבנייה נוגעות למעשה ליישום פרטני של הלכות בימ"ש בעניין אליק רון ובעניין גוזלן בדבר המועד הקובע להגדרת "אירוע המס". נוכח האמור, ומשבימ"ש לעניינים מנהליים הכריע בשאלת מועד אירוע המס בהתאם לעניין גוזלן (שבגדרו נדונה התכנית נושא הבקשה), הבקשה אינה מגלה עילה למתן רשות לערער. זאת, אף אם נניח – לצורך הדיון בלבד – כי היה מקום להגיע למסקנה שונה מזו שאליה הגיע בימ"ש לעניינים מנהליים. חזרה למעלה

9   [עונשין] [דיון פלילי] עפ 6812/16 פלוני נ' מדינת ישראל (עליון; י' עמית, ע' ברון, ד' מינץ; 30/07/18) - 23 ע' עו"ד: דפנה שמול, עבאס אילן, שמעון ציון, דורון נוי, אסיף קזולה שי פנדו הפסיקה הכירה בעבירת הריגה במקרה של דקירה אחת, ואף יותר, מקום בו הדקירה הקטלנית נעשתה במהלך תגרה, קטטה, מאבק או אירוע לא מתוכנן שנתפתח במהירות. לא כך כשמדובר בדקירה מתוכננת; מקום בו אדם דוקר את רעהו בחזה קיימת הנחה שהתכוון להמיתו, וניתן להרשיעו ברצח גם על סמך דקירה בודדת; מי שמצהיר כי בדעתו להרוג את פלוני, עושה את כל ההכנות על מנת להרוג את פלוני ולבסוף אכן הורג את פלוני ומנסה להעלים ראיות – מעיד על עצמו כי התכוון והחליט להרוג. עונשין – עבירת הרצח – החלטה להמית עונשין – עבירות – רצח בכוונה תחילה עונשין – ענישה – פגיעה על רקע `כבוד המשפחה`‏ עונשין – הגנות – שכרות דיון פלילי – ערעור – אי-התערבות בממצאים עובדתיים . המערערים הורשעו ברצח בכוונה תחילה, על רקע "כבוד המשפחה", ובעבירות נוספות. הערעור מתמקד בהרשעת השניים בעבירת הרצח, כשנטען כי אין לייחס להם כוונה או החלטה להרוג את המנוח. לחילופין ביקשו המערערים לראות את כל מסכת האירועים כמעשה אחד, ולהפחית את העונש של 3 שנות מאסר בפועל במצטבר למאסר עולם שהושת עליהם, ולמצער, לחפוף עונש זה במלואו למאסר עולם. לבסוף עתרו המערערים לבטל/להפחית את גובה הפיצוי שנפסק לבני משפחת המנוח. . ביהמ"ש העליון דחה את הערעורים בקבעו: הלכה היא כי אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו ע"י הערכאה הדיונית, אלא בתנאים חריגים, שאינם מתקיימים בענייננו. בימ"ש קמא בחן את מכלול העובדות, ומצא כי הן מוליכות למסקנה כי נתקיימו במערערים כל יסודות עבירת הרצח. במסקנה זו לא נמצא להתערב. המערערים הצביעו על כך שהמנוח נדקר רק פעם אחת, ושאילו היו מבקשים את מותו היו דוקרים אותו מספר פעמים. אכן, דקירה אחת אינה מעידה בהכרח על כוונה להמית, אך כל מקרה ע"פ נסיבותיו. הפסיקה הכירה בעבירת הריגה במקרה של דקירה אחת, ואף יותר, מקום בו הדקירה הקטלנית נעשתה במהלך תגרה, קטטה, מאבק או אירוע לא מתוכנן שנתפתח במהירות. לא כך כאשר מדובר בדקירה מתוכננת. במקרה הנדון מדובר באירוע מתוכנן, תוך הצטיידות בסכין עם להב ארוך במיוחד והמתנה ממושכת עד להופעתו של הקרבן והימצאותו לבדו. וכפי שציין בימ"ש קמא בפסק הדין, נסיבות הדקירה עצמה – גודל הסכין, אופן הדקירה, מיקום הדקירה ועוצמתה – מצביעים על כוונת קטילה. כפי שנפסק, נעיצת סכין בחזהו של אדם מקימה את "חזקת הכוונה", שהיא חזקה עובדתית לפיה אדם מתכוון לתוצאות הטבעיות של מעשיו. מוות כתוצאה מדקירה היא תוצאה הנובעת באופן טבעי מדקירה בחזה. משכך, מקום בו אדם דוקר את רעהו בחזה קיימת הנחה שהתכוון להמיתו וניתן להרשיע ברצח גם על סמך דקירה בודדת. בחזקה זו יש כדי להעביר את הנטל לסתור לנאשם, ועליו לעורר ספק סביר באמצעות הסבר מתקבל על הדעת וראיות נוגדות כדי ליטול מחזקת הכוונה את כוחה. המערער מהדי טען כי הטענה שדקר את המנוח בעוצמה ובתנופה של הסכין מלמעלה למטה, אינה מתיישבת עם השחזור שערך. אין לקבל טענה זו. אופן החזקת הסכין, כמו גם הדוח הפתולוגי, מעידים על כך שהדקירה הייתה מלמעלה למטה, מה שהוסיף לעוצמת הדקירה במקום הקטלני ביותר בגוף. אכן, במהלך החקירה בה מהדי הודה במעשה, הוא חוזר על הטענה כי לא התכוון להרוג את המנוח. גם המערער נדים מתבטא בדרך דומה. ודוק, השניים סתרו זה את דברי זה ו"זגזגו" בהודעותיהם. כמו כן, הדקירה של המנוח בחזהו, בוודאי שאינה מתיישבת עם האופן המינורי בו תיארו השניים את כוונתם לפגוע במנוח, והדרך בה נעשתה הדקירה הקטלנית בוודאי שאינה מתיישבת עם פגיעה של מה בכך. ההחלטה להמית אינה נלמדת רק מאופן הדקירה ומיקומה ותוצאתה הקטלנית. גם השלכת האבן בעוצמה לכיוון המנוח, והשלכת האבן בשנית, מעידה על כוונה לפגוע במנוח. על ההחלטה להמית ניתן ללמוד ממכלול הנסיבות לפני ביצוע הרצח ובמהלכו, וגם מהתנהגות המערערים לאחר האירוע. יודעים אנו כי מה שנראה כברווז, מגעגע כברווז והולך כברווז – הוא ברווז. אך בעוד שהברווז אינו מכריז על עצמו כברווז, הרי שבמקרה הנדון מהדי התבטא מראש כי בדעתם להרוג את המנוח, וכל מעשיהם והתנהגותם של המערערים לפני, בעת ואחרי הרצח מעידים כי פעלו למימוש כוונתם. ובקיצור, מי שמצהיר כי בדעתו להרוג את פלוני, עושה את כל ההכנות על מנת להרוג את פלוני ולבסוף אכן הורג את פלוני ומנסה לאחר מכן להעלים ראיות – מעיד על עצמו כי התכוון והחליט להרוג. אין חולק כי נדים לא דקר את הדקירה הקטלנית. אך כמי שחבר אל מהדי לאורך כל הדרך, החל מהרחקת אמו מביתה, דרך פעולות ההכנה וההתארגנות וההמתנה למנוח וכלה בפגיעה במנוח, יש לראותו כמבצע בצוותא. השניים פעלו כגוף אחד לצורך השלמת עבירת הרצח. נדים שמע את האיומים של מהדי להרוג את המנוח. הוא ראה את מהדי אוחז בסכין וכמוהו אף הוא כיסה את פניו. לבסוף, נדים נטל אבן גדולה והשליך אותה על המנוח פעמיים ממרחק קצר כדי להבטיח את התממשות התוצאה. המערערים טענו כי יש לראותם כמי שביצעו את המעשה בהיותם שיכורים. ברם, לא די לנאשם להעלות טענה של מצב שכרות, ועליו לעורר ספק סביר אם התקיימו היסודות הנדרשים ל"מצב של שכרות". התנהגות המערערים לפני ביצוע העבירה, במהלך הביצוע ואחרי ביצוע העבירה, אינם מעידים על כך שלא נגרמה להם פגיעה ממשית ביכולתם להבין את המעשה, להיות מודעים לפרטיו או להימנע מביצועו. גם צפייה במצלמות האבטחה מעידה שהשניים לא הלכו כשיכורים. במכוניתם נמצאו רק שני בקבוקי בירה. בימ"ש קמא השית על המערערים, בנוסף לעונש של מאסר עולם, גם שלוש שנות מאסר בגין האירוע בביתה של אמו של נדים. אין לראות את האירועים של אותו יום מר ונמהר, כ"אירוע אחד". משכך, אין להתערב בגזר הדין, ואף לא נמצאה סיבה להתערב בגובה הפיצויים שהושתו על המערערים. לסיום, רצח על רקע של "נקמת דם" ורצח על רקע "כבוד המשפחה" הם מנהגים שחברה מודרנית ומתוקנת מוקיעה, וסופם במאסר עולם. חזרה למעלה

10   [ראיות] [עונשין] עפ 6943/17 פלוני נ' מדינת ישראל (עליון; י' עמית, ג' קרא, י' וילנר; 26/07/18) - 11 ע' עו"ד: איתמר גלבפיש, משה סרוגוביץ, רביע אגבריה הרשעת המערער התבססה בעיקרה על הודעות-הודאות של מספר קטינים שנעצרו עם המערער. אכן, במהלך מעצרם וחקירתם נפגעו זכויות הקטינים פגיעה מסוימת. ברם, יש בנמצא די ראיות כדי לבסס את הרשעת המערער; העונש שהושת על המערער עולה בקנה אחד עם מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות שעניינן יידוי אבנים, ונמצא בהלימה לעונש שהושת על יתר הקטינים שהורשעו בפרשה. ראיות – קבילות – הודעה עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: יידוי אבנים עונשין – ענישה – קטינים עונשין – ענישה – דרכי ענישה: פיצויים . המערער הורשע בביהמ"ש לנוער בביהמ"ש המחוזי בשתי עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה ובשתי עבירות של חבלה במזיד ברכב. זאת, בשל נטילת חלק בשני אירועי יידוי אבנים. בגין מעשיו נגזרו על המערער 25 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי ל-12 נהגים שרכבם נפגע בסך 1,500 ₪ כל אחד. הערעור נסב על הרשעת המערער בגין השתתפותו באירוע הראשון ועל העונש. . ביהמ"ש העליון דחה את הערעור בקבעו: הרשעת המערער בגין השתתפותו באירוע הראשון התבססה בעיקרה על הודעות-הודאות של מספר קטינים שנעצרו עם המערער. הודעות אלו הוגשו מכוח סעיף 10א לפקודת הראיות לאחר שהקטינים הוכרזו עדים עוינים. ערעור המערער על הכרעת הדין מתמקד בטענה כי היה מקום לפסול את הודעות הקטינים בהתאם להלכת יששכרוב, נוכח הפרות שונות של זכויות הקטינים לפני חקירתם ובמהלכה. אך דין הערעור להידחות, וזאת אף מבלי להידרש לסוגיית אופן החלתה של דוקטרינת הפסילה לפי הלכת יששכרוב על הודעתו של עד, להבדיל מהודעה של נאשם. הטעם לכך נעוץ בכך שיש בנמצא די ראיות כדי לבסס את הרשעתו של המערער, אף בהינתן קיומה של פגיעה מסוימת בזכויות הקטינים. אכן, במהלך מעצרם וחקירתם נפגעו זכויות הקטינים פגיעה מסוימת. הם הוחזקו בשעות הלילה, בין מועד מעצרם לחקירתם, באולם פתוח כשהם ישובים אזוקים על הרצפה. ראוי היה לספק להם תנאי שהות הולמים יותר שיאפשרו להם לישון כראוי. הפרה נוספת נוגעת לנוסח האזהרה שהושמעה לקטינים. כך, בחקירת שניים מהקטינים, מיד לאחר שהוזהרו כדין, נאמר להם כי אם ירצו להגיד לחוקר משהו "בין גבר לגבר", אזי דבריהם לא יירשמו. אמירות מסוג זה עלולות להטעות חשודים, שיסברו שהדברים שימסרו לא ישמשו נגדם. קטין נוסף, לא הוזהר כדין בתחילת אחת מחקירותיו. ודוק, בהינתן העובדה שהקטינים עצמם הודו והורשעו על סמך הודעותיהם במשטרה מבלי שהעלו בביהמ"ש טענה נגד קבילותן; בהינתן שהמערער אינו חולק על מהימנות הודעותיהם ככל שהן נוגעות למעורבותו באירוע השני; בהינתן שיש בנמצא די ראיות הקושרות את המערער לאירוע הראשון, שאין בינן לבין ההפרות הנטענות זיקה מינימאלית; בהינתן הקשיים בגרסת המערער עצמו ובממצאי המהימנות של בימ"ש קמא – הרשעת המערער בגין השתתפותו באירוע הראשון מבוססת היטב. העונש שהושת על המערער אינו חורג מרף הענישה המקובל בכגון דא. אכן, המערער היה קטין בעת המעשה. אך כפי שנפסק, תופעת יידוי האבנים לעבר רכבים אינה חדשה עמנו, ולרוב חוטאים בה צעירים ואף קטינים. על מציאות זו נכון להגיב ביד קשה, הן כדי לגמול למידי האבנים נוכח סטייתם מהשורה, והן כדי להרתיע את הרבים. מעבר לכך שהעונש שהושת על המערער עולה בקנה אחד עם מדיניות הענישה הנוהגת, הוא נמצא בהלימה לעונש שהושת על יתר הקטינים שהורשעו בפרשה דנן. טענת המערער כי פיצוי הנהגים יוביל לפיצוייָם ביתר, שכן פוצו ע"י חברות הביטוח, מקוממת. זאת משום שהפיצוי נועד לפצות גם בגין תחושות הפחד והבעתה שאחזו בנהגים ובנוסעים בעת שהותקפו. היות המערער קטין בעת ביצוע העבירות, כמו גם טענות בדבר מצוקה כלכלית של בני משפחתו, אין בהן כדי למנוע השתת חובת פיצוי לטובת נפגעי העבירה. ככלל, טוב יעשה נאשם אם יימנע מלערער על גובה הפיצוי שהושת עליו, באשר יש בכך כדי לגרור את נפגע העבירה להליך הערעור, מה שעלול להוסיף לפגיעה שכבר נפגע. בתשלום הפיצוי אף יש כדי להביע חרטה וקבלת הדין מצד הנאשם. חזרה למעלה

עבודה ארצי

11   [עבודה] [ביטוח לאומי] עבל (ארצי) 13508-03-18 המנוח יוסף רודריגז ז"ל נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; לאה גליקסמן, ורדה וירט ליבנה, אילן איטח, נ.צ.: ח' שחר, ד' קמפלר; 26/07/18) - 10 ע' עו"ד: יפעת קונה, יעקב פדלשטיין ביה"ד הארצי החזיר את הדיון בעניינו של המערער המנוח, נגר במקצועו שלקה במחלת סרטן הריאות, לביה"ד האזורי לשם מינוי מומחה רפואי נוסף בתחום הריאות לשם בחינת הקשר הסיבתי. זאת, על יסוד חוות דעת של מומחים רפואיים אחרים אשר מכירים באופן עקרוני בקשר סיבתי "מושגי" בין נסורת של עצים קשים או צבעים של עצים קשים ובין סרטן הריאות. עבודה – בית-הדין לעבודה – מינוי מומחים עבודה – בית-הדין לעבודה – מומחים רפואיים עבודה – ביטוח לאומי – פגיעה בעבודה ביטוח לאומי – ביטוח נפגעי עבודה – פגיעה בעבודה . ערעור על פסק דינו של ביה"ד האזורי בו נדחתה תביעת מר יוסף רודריגז ז"ל (להלן: המנוח), נגר במקצועו, להכיר במחלת סרטן הריאות בה לקה כפגיעה בעבודה, על יסוד חוות דעת המומחית מטעם ביה"ד שמונתה בתיק (להלן: המומחית), ובכלל זה דחה את בקשת המערער למינוי מומחה נוסף או אחר בתיק. . בית הדין הארצי לעבודה (מפי סגן הנשיאה א' איטח ובהסכמת הנשיאה ו' וירט ליבנה, השופטת ל' גליקסמן ונציגי הציבור ח' שחר, ד' קמפלר) קיבל את הערעור ופסק כי: בהתאם לפסיקה ולהנחיות הנשיא, מומחה נוסף ימונה כאשר ביה"ד מצא כי בחוות דעת המומחה לא ניתן מענה לכל השאלות שהוצגו, והן חיוניות להכרעה בהליך; או שנראה לבית הדין שהמומחה דוגל באסכולה המחמירה עם הנפגע בהשוואה לאסכולה אחרת, מקלה יותר; או שנדרש תחום מומחיות נוסף לבחינת אותה פגימה; או מטעמים מיוחדים אחרים שיפורטו בהחלטתו. בקשת המערער למינוי מומחה נוסף מבוססת על טענתו כי בשאלת הקשר הסיבתי שבין החומרים אליהם נחשף המערער לבין סרטן ריאות קיימות אסכולות רפואיות שונות, כאשר המומחית מחזיקה באסכולה מחמירה. בחוות הדעת של מומחה למחלות ריאה שמונה כמומחה רפואי מטעם ביה"ד בעניין אפריאט, שעסק גם הוא בעבודות נגרות, נכתבו בין היתר הדברים הבאים: "עצים 'קשים' (oak, maple, walnut) גם הם קשורים לגידולים סרטניים של חלל הלוע והאף אך בשנים האחרונות יצאו מחקרים אפידמיולוגיים הקושרים אותם עם סיכון מוגבר לסרטן הריאה. לעומת זאת עצים "רכים" (משפחת האורנים, נשירים) ככל הנראה לא קשורים לסיכון יתר לסרטן הריאה". בחוות הדעת של המומחה למחלות ריאה שמונה כמומחה רפואי מטעם ביה"ד בעניין בן הרבון, שעסק גם הוא בנגרות ובצביעת רהיטים, נקבע קיומו של קשר סיבתי בין חשיפה לאבק עצים וצבע לסרטן ריאות. די באמור, גם מבלי להידרש לעניין שיתאווי (שעסק בצבעי רכב) ולעניין טרייגרמן (שעסק בפועל ייצור במפעל לייצור שקיות ניילון), כדי ללמד כי מומחים רפואיים אחרים מכירים באופן עקרוני בקשר סיבתי "מושגי" בין נסורת של עצים קשים או צבעים של עצים קשים ובין סרטן הריאות, ובכך להצדיק מינוי רפואי נוסף לבחינת הקשר הסיבתי במקרה "הקונקרטי" של המנוח. לאור כל האמור, עניינו של המערער הוחזר לביה"ד האזורי על מנת שימנה מומחה רפואי נוסף בתחום הריאות. חזרה למעלה

12   [עבודה] [ביטוח לאומי] עבל (ארצי) 32766-09-17 אטרסאו דסה נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; חני אופק גנדלר, אילן סופר, אילן איטח, נ.צ.: ש' כפיר, צ' טבצ'ניק; 25/07/18) - 9 ע' עו"ד: שפוני הדר, יוסף פולסקי נדחה ערעור על פסק דין בגדרו נדחתה תביעת המערער לקבלת גמלת הבטחת הכנסה, על רקע לימודיו לתואר שני באוניברסיטה, נוכח סעיף 3(4) לחוק הבטחת הכנסה ותקנה 6 לתקנות הבטחת הכנסה. בין היתר, ביה"ד דחה את טענות המערער בדבר היקף לימודיו המצומצם ועל היותם בימי שישי, נוכח ההלכה הפסוקה, והוסיף כי לימודים לתואר שני ושלישי אינם מוציאים את הלומדים בהם מהגדרת "תלמיד". עבודה – ביטוח לאומי – הבטחת הכנסה עבודה – גימלאות – הבטחת הכנסה ביטוח לאומי – גימלאות – הבטחת הכנסה . ערעור על פסק דין של ביה"ד האזורי בגדרו נדחתה תביעת המערער לקבלת גמלת הבטחת הכנסה, על רקע לימודיו לתואר שני באוניברסיטת בן-גוריון (להלן: האוניברסיטה) בשנה"ל תשע"ה, ומכוח סעיף 3(4) לחוק הבטחת הכנסה (להלן: החוק) ותקנה 6 לתקנות הבטחת הכנסה (להלן: התקנות). . בית הדין הארצי לעבודה (מפי השופטת ח' אופק גנדלר ובהסכמת סגן הנשיאה השופט א' איטח, השופט א' סופר ונציגי הציבור ש' כפיר, צ' טבצ'ניק) דחה את הערעור ופסק כי: חוק הבטחת הכנסה הוא חלק מרשת המגן האחרונה שהמדינה פורשת לתושביה החשופים למחסור קיומי ואין ביכולתם לספק את צרכי קיומם הבסיסיים. לצד קביעת הזכאות לגמלת הבטחת הכנסה קבע המחוקק גם חריגים, כשלעניינו רלבנטי הסייג הקבוע בסעיף 3(4) לחוק; בעניין צ'רניאחובסקי הוצג הרקע למדיניות המחריגה זכאות תלמידים מגמלת הבטחת הכנסה, כהסדר המבטא בחירה ערכית הנובעת ממוגבלות המשאבים החברתיים. הכרעת המדיניות, הגלומה בסעיף 3(4) לחוק, מבטאת הגבלת זכאותם של תלמידים לגמלת הבטחת הכנסה, אך זו אינה מוחלטת, כשהביטוי להיעדר מוחלטות ההגבלה מתבטא בהחלת הסדרים מיוחדים על הורה עצמאי, הגדרת "מוסד" תוך הדגשת מעטפת לימודית שיטתית וסדירה, הכרוכה בחובות ומטלות. בנוסף, בסעיף 4(3) הסמיך המחוקק הראשי את מחוקק המשנה לקבוע גם "תנאים" לצורך הכרה בגוף כ"מוסד". משמע, הגדרת מוסד בהתאם להסמכה בחקיקה הראשית יכולה להיות כללית וגורפת (היינו לכלל תלמידיו) או בתנאים (היינו לחלק מתלמידיו אשר מתקיימים בהם התנאים שנקבעו בתקנות). בעניין צ'רניאחובסקי נדון האופן בו פירשה ההלכה הפסוקה את תקנה 6 לתקנות, ונקבע כי בתי הדין נקטו ריסון שיפוטי מפני הרחבת "התנאים" בדרך פרשנית ללא עוגן לשוני בחוק או בתקנות. כך למשל, נקבע כי היעדר חובת הנוכחות או מידתה בפועל אינם שוללים את אופיו המוסדי של הלימוד. לעניין עבודה חלקית במקביל ללימודים נקבע כי אין בעובדה שתלמידה עבדה במקביל ללימודיה כדי להוציא אותה מתחולת החוק והתקנות. במקרה אחר נפסק כי אף אם התייצב העובד בלשכת התעסוקה, ולא נמצאה לו עבודה מתאימה, והוא המשיך בלימודיו, תוגבל זכאותו לגמלה, שכן על החייב במבחן תעסוקה לנסות למצוא עבודה ולהקדיש את שעות העבודה לחיפוש עבודה; אשר להיקף הלימוד קבעה הפסיקה כי גם לימוד בהיקף חלקי של 10 או 8 או בין 4-6 שעות שבועיות, אינו מוציא תלמיד מתחולת החוק. בענייננו טענות המערער מיוסדות בעיקר על היקף לימודיו המצומצם ועל היותם בימי שישי, וככאלו, דינן להידחות. טענות אלה בעלות קווי דמיון רבים לפסיקה הנ"ל, הן מבחינת סדר הגודל של היקף הלימוד השבועי והן מבחינת תכלית הלימוד, ולאור דחיית הערעורים הללו, אין מנוס מדחיית הערעור דנן. המערער למד לתואר שני. לימודים לתואר שני ושלישי אינם מוציאים את הלומדים בהם מהגדרת "תלמיד". בהקשר זה מתבקש ריסון שיפוטי, שכן ההכרה בתקנות במוסדות חינוך אקדמיים היתה כללית וללא סייגים. בנוסף, מתיקון 33 לחוק עולה כי אף שהמחוקק הרחיב את זכאותם של הורים עצמאיים, הרחבה זו אינה חלה על לימודים לתואר שני ושלישי; ביה"ד קרא לרשויות המוסמכות לבחון אם ההסדר הנוכחי מבטא אף היום נקודת איזון ראויה בין השיקולים השונים, במיוחד נוכח כך שעסקינן בתקנות שהותקנו לפני למעלה משלושה עשורים, שבמהלכם חלו תמורות בתחומי ההשכלה והרווחה. חזרה למעלה

עבודה אזורי

13   [עבודה] [ביטוח לאומי] בל (ב"ש) 47261-01-16 יצחק מקס נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; יעל אנגלברג שהם; 23/07/18) - 13 ע' עו"ד: שי קופרשטיין , מקסים נזרי, מיכל כהן ביה"ד פסק, על יסוד חוות דעת מומחה רפואי, כי הפרעות השינה, דום הנשימה בשינה, וכן סיבוכי המשנה (סוכרת ויתר לחץ דם) מהם סובל התובע, מהווים "פגיעה בעבודה", נוכח קיומו של קשר סיבתי-רפואי בין תנאי עבודתו של התובע כעובד במשמרות מתחלפות משך שנים רבות לבין הליקויים האמורים. עם זאת, משלא הוכח כל קשר סיבתי לפגיעה הנפשית הנטענת, הטענה בעניין פגיעה זו נדחתה. עבודה – תאונת עבודה – הוכחת קשר סיבתי עבודה – תאונת עבודה – אירוע חריג עבודה – תאונת עבודה – מיקרוטראומה עבודה – ביטוח לאומי – פגיעה בעבודה עבודה – ביטוח נפגעי עבודה – פגיעה בעבודה ביטוח לאומי – ביטוח נפגעי עבודה – פגיעה בעבודה . התובע, עובד למעלה מארבעים שנה במשמרות מתחלפות, הגיש תביעה להכיר בהפרעות השינה ודום הנשימה שמהם הוא סובל וכן מסיבוכי משנה (יתר לחץ דם, סוכרת ופגיעה נפשית, להלן: סיבוכי המשנה) כ"פגיעה בעבודה" בעילת המיקרוטראומה כאמור בחוק הביטוח הלאומי. בהחלטה קודמת נקבע כי התובע הרים את הנטל להוכיח קיומה של תשתית עובדתית מיקרוטראומטית שיכול וגרמה להפרעות שינה ודום נשימה, ומונה מומחה יועץ רפואי מטעם ביה"ד (להלן: המומחה) לבחינת קיומו של קשר סיבתי רפואי בין הפרעות הנשימה ודום הנשימה שמהם סובל התובע לבין עבודתו כעובד במשמרות מתחלפות. . בית הדין האזורי לעבודה (השופטת י' אנגלברג שהם) קיבל את התביעה ופסק כי: ביה"ד דחה את הטענה כי יש לדחות את התביעה מהטעם שלא הוכחו אירועים חוזרים ונשנים היכולים להוות בסיס לטענת המיקרוטראומה, שכן כבר נקבע כי להבדיל מטענה לקיומו של מתח מתמשך שבו לא ניתן לכאורה לאבחן פגיעות זעירות ו/או תנועות חוזרות ונשנות, בעבודת משמרות לילה ובמיוחד בעבודת משמרות מתחלפות מידי יומיים-שלושה, מדובר בפגיעה פיזיולוגית ממשית של שיבוש השעון הביולוגי ופגיעה במנגנונים הטבעיים של עירות ושינה של הגוף. אמנם אין מדובר בתנועה מונוטונית כדוגמת פעולת עובד על פס ייצור אך הלכה היא כי האירועים המקימים את עילת המיקרוטראומה אינם חייבים להיות זהים ודי בכך כי יהיו בעלי השפעה זהה וממוקדת. כל שינוי שיש בו משום שיבוש השעון הביולוגי, יש לראותו כפגיעה זעירה בעלת השפעה זהה וממוקדת. פגיעה זו החוזרת ונשנית בתכיפות הנמשכת על פרק זמן ארוך עשויה לגרום לנזק המצטבר. לפיכך, יש הצדקה לבחון את השפעותיהן המצטברות של אותן פגיעות לאורך השנים. המומחה קבע כי עבודת משמרות גורמת לחסך שינה כרוני ואיכות שינה ירודה ואף שאין עדות לכך שעבודת משמרות גורמת לדום נשימה בשינה באופן ישיר הרי שהיא בהחלט עשויה לאורך שנים להביא להחמרה בה. יתרה מכך, ציין המומחה כי יש יותר מ-50% סבירות שתנאי העבודה, כלומר עבודת משמרות שכללו משמרות לילה משך שנים, השפיעו בצורה משמעותית על החמרת מצבו הרפואי. שעה שחוות דעת המומחה קובעת קיומו של קשר סיבתי בין עבודת המשמרות להפרעות השינה ודום נשימתי בשינה, לא ניתן להתעלם מכך, ואין לומר כי המומחה לא השיב לשאלות ביה"ד או כי הוא מבלבל בין שאלת הסבירות לליקויים. המומחה ייחס חשיבות לכך שמדובר בתובע שעבד במשמרות מתחלפות. כמו כן, המומחה הבחין היטב בין גרימה להחמרה וציין כי עבודת המשמרות אינה גורמת לתופעת דום נשימה אך היא עשויה להחמיר אותה מקום שהיא קיימת. תנאי להכרה בליקוי הוא השפעה על חומרתו ולאו דווקא גרימתו מלכתחילה. המומחה מצא קשר רפואי בין עבודת המשמרות להחמרת ליקוי של דום נשימה; הטענה כי לא היה מקום לדון בפגימות המהוות סיבוכי משנה, שכן אלה לא עמדו בפני פקיד התביעות ולא הוכח בעניינם קיומו של אירוע חריג כנדרש, נדחתה הן נוכח הסכמת הנתבע לדון בהם במסגרת עילת המיקרוטראומה ונוכח כך שהטענה כי ניתן להכיר במחלות יתר לחץ דם וסוכרת רק אם התרחש אירוע חריג, נדחתה בהחלטה קודמת. מכאן, ככל שיקבע כי עבודת המשמרות גרמה להפרעות השינה ושיבוש השעון הביולוגי וכי אלה הביאו להתפרצות מחלת הסוכרת ויתר לחץ הדם, יהא מקום לשקול הכרה במחלות אלה כ"פגיעה בעבודה". המומחה סבור כי קיים קשר סיבתי-רפואי מוכר ומתועד בספרות בין תנאי עבודתו של התובע כעובד משמרות לבין הפרעות השינה, ובין עבודת המשמרות לבין החמרת דום הנשימה. מחוות דעת המומחה נלמד הקשר הסיבתי הישיר שבין עבודת המשמרות להפרעת השינה והחמרת דום נשימתי בשינה. באשר לסיבוכי המשנה, המומחה קבע כי עבודת המשמרות גורמת להפרעות בשינה ומחמירה את תופעת דום נשימה בשינה כאשר הפרעות אלה גורמות ומשפיעות על היווצרות או החמרת ליקויים שונים ובהם יתר לחץ דם ומחלת הסוכרת. המומחה סבר כי לתנאי עבודת התובע השפעה משמעותית על מצבו הרפואי לרבות סיבוכי המשנה ולא נמצא כי נפל בה פגם או כי יש לסטות ממנה. לאור כל האמור, הפרעות השינה, דום הנשימה בשינה, מחלת הסוכרת ומחלת יתר לחץ הדם מהם סובל התובע מהווים "פגיעה בעבודה". משלא הוכח כל קשר סיבתי לפגיעה הנפשית הנטענת, דין הטענה בעניין פגיעה זו, להידחות. חזרה למעלה

14   [עבודה] סעש (ב"ש) 28292-02-17 אליהו מלול נ' מטיילי נהורה בע"מ (עבודה; שמואל טננבוים, נ.צ.: י' עמישי, ג' דנה; 09/07/18) - 16 ע' עו"ד: רועי גיל, גיא אבני ביה"ד פסק כי, כתב התחייבות עליו חתם התובע מבוטל לאחר שהופר על ידי הנתבעת ולפיכך הוא אינו חוסם את התובע מלתבוע זכויותיו, וחייב את הנתבעת לשלם לתובע הפרשי שכר, שכר עבודה, פיצויי הלנת שכר והפרשי הפרשות לקרן פנסיה; התביעה שכנגד לתשלום הוצאות ששילמה התובעת שכנגד בגין שימושו האישי של התובע ברכב שהועמד לרשותו במסגרת העבודה נדחתה בהעדר הוכחה. עבודה – זכויות – הסכם ויתור עבודה – הגנת השכר – איסור שכר כולל עבודה – הגנת השכר – פיצויי הלנה עבודה – שעות עבודה ומנוחה – שעות נוספות עבודה – שכר עבודה – תביעה להפרשי שכר . התובע עבד אצל הנתבעת כנהג הסעות במשך כארבע שנים. התובע הגיש תביעה כנגד הנתבעת לתשלום הפרשי שכר, שכר עבודה, פיצויי הלנת שכר, גמול שעות נוספות והפרשות לקרן הפנסיה; הנתבעת הגישה תביעה שכנגד לתשלום הוצאות ששילמה בגין שימושו האישי של התובע ברכב שהועמד לרשותו במסגרת העבודה. . בית הדין האזורי לעבודה (הנשיא ש' טננבוים ונציגי הציבור י' עמישי, ג' דנה) קיבל את התביעה ברובה, דחה את התביעה שכנגד ופסק כי: אשר לטענת הנתבעת לקיומו של כתב ויתור זכויות עליו חתם התובע, בכתב ההתחייבות הסכים התובע לוותר על טענותיו כלפי הנתבעת בתנאי שיוחזרו לו דמי ההודעה המוקדמת שקוזזו משכרו. אולם, הנתבעת לא השיבה לתובע סכום זה ולפיכך הנתבעת הפרה את התחייבותה לפי כתב ההתחייבות. המניע היחיד להתקשרות התובע בכתב ההתחייבות היה השבת דמי ההודעה המוקדמת שקוזזו משכרו ולו הוא היה יודע כי סכום זה לא ישולם, הוא לא היה מתקשר עם הנתבעת בחוזה מעין זה. מכאן, שהמשמעות של אי השבת דמי ההודעה המוקדמת לתובע היא הפרה יסודית של כתב ההתחייבות. מהאמור נובע כי התובע היה רשאי לבטל את כתב ההתחייבות עליו חתם, כפי שעשה בהגשת התביעה דנן. משמדובר בהפרה יסודית של החוזה, התובע לא נדרש היה להודיע לנתבעת על ההפרה, ודי היה בהפרה כדי להפוך את החוזה למבוטל. אמנם כתב ההתחייבות לא כלל מועד להשבת סכום דמי ההודעה המוקדמת אך עצם קיומם של יחסי עבודה, במסגרתם שולמו לתובע זכויות מדי חודש בחודשו, יוצקים תוכן לכתב ההתחייבות לפיו דמי ההודעה המוקדמת ישולמו לכל המאוחר במועד תשלום שכר חודש העבודה האחרון. בנסיבות אלה, יש לראות בכתב ההתחייבות כמבוטל, וככזה הוא אינו חוסם את התובע מלתבוע זכויותיו. משכך, אין מקום להוסיף ולדון בשאלת תוקפו המשפטי של כתב הוויתור בהתחשב בכללים שנקבעו בפסיקה לעניין זה. אשר לתביעה להפרשי שכר, השאלה שבמחלוקת נוגעת לתעריף השכר השעתי של התובע. בפועל, על אף הסכמות הצדדים במסמך ההודעה לעובד ובחוזה העבודה לתשלום שכר גלובאלי, בין הצדדים שררה הסכמה כי השכר ישולם על פי תעריף שעתי. משאין מחלוקת לגבי תעריף השכר הגלובאלי שנקבע בחוזה העבודה, ומאחר ובפועל הסכימו הצדדים על תשלום שכר לפי תעריף שעתי, נבחן תעריף השכר השעתי לו זכאי התובע, בהתאם לשכר הגלובאלי שנקבע בחוזה העבודה ונקבע גובה השכר השעתי שאינו תואם את תעריף השכר המצוין בתלוש השכר; אשר לשעות נוספות, אלה הוכללו בשכר הכולל של התובע בניגוד לסעיף 5 לחוק הגנת השכר, כאשר הנתבעת לא טענה לתחולת הסכם קיבוצי שאושר על ידי שר העבודה, המאשר תשלום שכר כולל. הנתבעת גם לא פירטה את התחשיב על פיו שולם השכר ולא הראתה כי אופן תשלום השכר נעשה באופן חוקי המתיישב עם סעיף 5 לחוק הנ"ל. נוכח האמור, יש לראות בשכר העבודה שנקבע בחוזה העבודה ובמסמך הודעה לעובד כשכר רגיל בלבד, והתובע זכאי לתשלום הפרשי שכר בגין הכללת השעות הנוספות בשכר. אשר לגמול שעות נוספות, משהתקבלה טענת התובע בנוגע לתעריף השכר השעתי, שאינו תואם את תעריף השכר המצוין בתלושי השכר, הוא זכאי לתשלום הפרשי גמול שעות נוספות בהתאם לתעריף השכר שנקבע, בקיזוז רכיב הפרמיה; כן זכאי התובע לגמול שעות נוספות עבור שעות עבודה נוספות ששולמו על פי תעריף של שכר עבודה רגיל; בנוסף, התובע זכאי לתשלום שכר עבודה בגין עבודה במשך יומיים וחצי בחודש העבודה האחרון בתוספת פיצויי הלנת שכר שבנסיבות העניין הועמדו על סך של 1,000 ₪; כן זכאי התובע לתשלום הפרשי הפרשות לפנסיה. אשר לתביעה שכנגד, חוזה העבודה שהגישה הנתבעת אינו קובע כל איסור על שימוש ברכב הנתבעת לצרכים אישיים והנתבע אף אישרה לנהגים לבצע שימוש אישי ברכב. מכל מקום, הנתבעת לא הוכיחה את היקף השימוש העצמי של התובע ברכב ולא את שווי התביעה. לפיכך, התביעה שכנגד נדחתה בהעדר הוכחה. חזרה למעלה

15   [עבודה] סעש (ת"א) 25016-06-15 פואד דראמנה נ' בניני ק. עמיחי בע"מ (עבודה; דגית ויסמן, נ.צ.: ר' קפר; 08/07/18) - 15 ע' עו"ד: אגברייה, רפפורט ביה"ד פסק כי, יש לראות בנתבעת כמעסיקתו של התובע, תושב הרשות הפלסטינאית, ופסק לזכותו דמי גמולים לפנסיה (חלק המעסיק בפיצויים ובתגמולים), פדיון חופשה, פדיון הבראה ודמי חגים. עבודה – מעביד – מיהו המעביד עבודה – עובדים – עובדים פלשתינאים עבודה – הסכם קיבוצי – זכות מכוח הסכם קיבוצי עבודה – עובדים – זכויותיהם עבודה – פיצויי פיטורין – זכאות . התובע, תושב הרשות הפלסטינאית, עבד כפועל באתרי בנייה בהם פעלה הנתבעת, במשך כחמש שנים. השאלה המרכזית היא האם יש לראות בנתבעת, כמעסיקתו של התובע, או שמא יש לקבל את טענתה כי מאחר שהתובע הועסק באמצעות חברה אחרת, יש לדחות את התביעה כנגדה. שאלה זו תקבע את גורל התובענה, במסגרתה נטען כי התובע פוטר לאחר שסירב לחתום על מסמכים שונים בקשר לעבודתו ובה נתבעו הרכיבים הבאים: פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת, פיצויים בגין פיטורים שלא כדין, פדיון חופשה, פדיון הבראה, דמי חגים ופיצוי בגין הפרשות בחסר לפנסיה. . בית הדין האזורי לעבודה (השופטת ד' ויסמן ונציגת הציבור ר' קפר) קיבל את התביעה בחלקה ופסק כי: אשר לשאלת זהות המעסיק, נוכח הראיות, ובמיוחד מקום בו לא ניתן לאתר את הגורם שלטענת הנתבעת העסיק את התובע, יש לקבוע כי גם הנתבעת אחראית בתשלום זכויות על פי משפט העבודה לתובע ויש לראות בה כמעסיקתו. מסקנה זו מתיישבת עם התנהלות הנתבעת, שנרשמה כמעסיקתו של התובע, שעבד בשירותה ועבורה והיא גם שילמה לשירות התעסוקה את ההפרשות הסוציאליות הנדרשות ממעסיקים. אין כל ראיה אובייקטיבית לפיה ניתן לקבוע שבימים שבהם התובע נרשם כמי שהתייצב לעבוד אצל הנתבעת, הוא עבד במקום אחר. גם אם תתקבל הטענה לפיה הדיווח על התובע כעובד היה פיקטיבי ובוצע בשל אילוצים בהנפקת אישורי עבודה לפועלים פלסטינאים, אין להעדיף את הוראות החוזה שבין הנתבעת ובין החברה האחרת, לפיו החברה האחרת היא מעסיקתו בפועל, על פני הצהרות שנמסרו לרשויות מטעם המדינה. היתר ההעסקה של התובע הוצא על שם הנתבעת. הנתבעת גם שילמה לשירות התעסוקה סכומים עבור התובע, על חשבון זכויות סוציאליות בגין עבודתו אצלה. כלומר, הנתבעת יצרה מצג כלפי הרשויות לפיו היא מעסיקתו של התובע. אין מדובר בעניין פורמאלי. הנפקת היתר עבודה של פלוני על שם המעסיק הישראלי טומנת בחובה אחריות לתשלום שכרו והיא גם מהווה הודאה כלפי כולי עלמא באחריות שהמעסיק הישראלי חב כלפי אותו עובד. הדברים מקבלים משנה תוקף בשים לב לכך שגם לגישת הנתבעת עצמה, במרבית התקופה הרלוונטית, התובע עבד באתרי הבניה שלה. זאת ועוד, מתעוררים סימני שאלה לגבי זהותו של האדם עליו הנתבעת הצביעה כנציג שפעל בשמה של החברה האחרת מול הנתבעת ואם הוא אכן היה קשור אל החברה האחרת, מאחר שמהראיות עולה כי גם אותו אדם היה רשום בשירות התעסוקה כעובד הנתבעת וכניסתו לישראל התאפשרה בזכות ההיתר שהוצא על שם הנתבעת. הפסיקה הכירה באפשרות של חיוב המשתמש במתכונת העסקה משולשת. לפי הפסיקה, נקודת המוצא היא כי הקבלן הוא מעסיקו של העובד, אלא אם יוכח כי מתכונת ההעסקה הנדונה נועדה לקפח את זכויותיו של העובד או שאין היא עולה בקנה אחד עם 'כללי המשחק' המקובלים לסוג זה של העסקה. בהתייחס להעסקת עובדים פלסטינאים נקבע במפורש שהכלל הוא כי במערכת היחסים בין תושב שטחים לבין המעסיק, אשר מוסדרת בחוק שירות התעסוקה, הרישומים הנעשים על ידי שירות התעסוקה משקפים נאמנה את מערכת יחסי העבודה בין הצדדים ועל הטוען לסתור נתונים אלה – מוטל נטל כבד. משכך, יש לראות את הנתבעת כמעסיקתו של התובע; בנוסף, החברה האחרת אינה פעילה כיום, כך שלמעשה, התובע נותר בפני שוקת שבורה, וגם עניין זה מצדיק את חיוב הנתבעת באחריות להעסקת התובע, בהתאם לרישומים הפורמליים ובשים לב לכך שהתובע עבד בשירותה בפועל. לסיכום, בנסיבות העניין יש לראות את הנתבעת כמעסיקתו של התובע. אשר לשכר התובע, התובע עבד בחלקיות משרה (85.7%) ועל הצדדים חלות הוראות צו ההרחבה בענף הבניין; אשר לנסיבות סיום עבודתו של התובע, לא הוכחה גרסת התובע כי הוא פוטר מעבודתו על אתר לאחר שנדרש ממנו לחתום על מסמכים שאינו יודע מה תוכנם. לפיכך, נדחתה התביעה לפיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת ולפיצויים בגין פיטורים שלא כדין. עם זאת, מאחר שהתובע זכאי לשכר ענפי בענף הבניה, התובע זכאי להפרשי דמי גמולים לפנסיה (פיצויים ותגמולים); כן זכאי התובע להפרשי פדיון חופשה, לפדיון הבראה ולדמי חגים. חזרה למעלה

מנהלי

16   [משפט מינהלי] עמנ (י-ם) 12924-11-17 פלוני נ' משרד הפנים - רשות האוכלוסין וההגירה (מנהלי; דנה כהן-לקח; 22/07/18) - 17 ע' עו"ד: נסרי עאמר, גילה קרמר נדחה ערעור שעניינו בהחלטת המשיב להעניק למערערים 2-3 אשרת ב/1, ולא רישיון לישיבת ארעי א/5. במרכז פסק הדין עומדת השאלה: האם המערערים 2-3 הם "תושבי אזור" לפי ההגדרה בסעיף 1 לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה). משפט מינהלי – כניסה לישראל –תושב האזור . ערעור על פסק דינו של בית הדין לעררים בירושלים לפי חוק הכניסה בישראל, לפיו נדחה ערר בעניין החלטת המשיב להעניק למערערים 2-3 אשרת ב/1, ולא רישיון לישיבת ארעי א/5. במרכז הערעור עומדת השאלה: האם חוק הוראת השעה חל על המערערים 2-3. הטענה בהקשר זה היא כי המערערים 2-3 אינם "תושבי אזור" לפי ההגדרה בסעיף 1 לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה). . בית המשפט דחה את הערעור ופסק כלהלן: המונח "תושב אזור" הוגדר בסעיף 1 לחוק הוראות השעה: "מי שרשום במרשם האוכלוסין של האזור, וכן מי שמתגורר באזור אף שאינו רשוםבמרשם האוכלוסין של האזור, ולמעט תושב יישוב ישראלי באזור". במקרה זה, המערערים 2-3 אינם רשומים במרשם האוכלוסין של האזור, ולפיכך הרישא של הגדרת "תושב אזור" בסעיף 1 לחוק הוראת השעה אינה חלה בעניינם. באשר לחלופה השנייה: מי שמתגורר באזור אף שאינו רשום במרשם האוכלוסין של האזור", נקבע בהלכה הפסוקה כי יש להפעיל בחינה מהותית לפי מבחן מירב הזיקות. וזאת על בסיס מנהליות. הנטל להוכחת טענתו של ב"כ המערערים בדבר מרכז חיים של מרשיו בירושלים מאז אוגוסט 2004 ואילך, מוטל על המערערים. נטל זה לא הורם. עמדת המשיב לפיה יש לראות במערערים תושבי אזור לצורך תחולת חוק הוראת שעה היא סבירה בנסיבות העניין, ואין מקום להתערב בה. המסקנה המתבקשת היא כי חל בעניינם של המערערים ההסדר הקבוע בחוק הוראות השעה. חזרה למעלה

מחוזי

17   [מסים] עמ (ב"ש) 62776-12-15 אפרים מסיקה נ' מדינת ישראל (מחוזי; גד גדעון; 01/08/18) - 20 ע' עו"ד: אלי מויאל, ירון פנש בית המשפט נמנע מלהתערב בהחלטות המשיב, לפסול את ספריו של המערער ולקבוע את הכנסתו החייבת של בשומה בצו לפי מיטב השפיטה. פסק הדין מתייחס לעצם ההחלטה לפסול את ספרי המערער ולשאלת סבירותה של השומה שהוציא המשיב. מסים – מס ערך מוסף – שומה לפי מיטב השפיטה מסים – מס ערך מוסף – פסילת ספרים . המערער הגיש ערעור על החלטות המשיב, לפסול את ספריו לשנות המס 2009-2011 ולקבוע את הכנסתו החייבת של המערער בשנים אלו בשומה בצו לפי מיטב השפיטה. החלטת המשיב לפסול את ספרי המערער מבוססת, בין היתר, על הכרעת הדין, המהווה ראיה מנהלית. . בית המשפט דחה את הערעור ופסק כלהלן: הנטל לסתור את קביעת פקיד השומה מוטל על כתפי המערער, וגם אם לטענתו, לא היה זה הגיוני מבחינתו להשתמש בחשבוניות פיקטיביות, שכן הייתה אפשרות להוציא חשבוניות עצמאיות, אין די בסברות אלה, אלא נדרשות ראיות של ממש. המערער לא ערער את המסקנה המסתברת, בדבר השימוש בחשבוניות כוזבות כעולה מן הראיות העומדות נגדו, או בדבר ניהול חשבוניות בסטייה מהותית מהוראות הפקודה, ועל כן, בדין נפסלו ספריו של המערער לשנים הרלוונטיות. נישום אשר ספריו נפסלו, אינו יכול, לדרוש מפקיד השומהלהוציא שומה מבוססת ומדויקת ולהצדיק את שומתו לכל פרטיה. המשיב רשאי לקבוע את השומה, לא רק על פי עובדות מוכחות ונתונים בדוקים, אלא על פי אומדנים, הערכות וניסיון אישי. במקרים אלה, על הנישום הנטל לשכנע, כי שומה הינה מופרזת, בלתי סבירה או שגויה. הנטל הרובץ עלנישום בהקשר זה הינו כבד. אשר לטיבן של הראיות שעל הנישום להביא בכדי לקעקע את השומה שהוצאה על פי מיטב השפיטה, הרי שמדובר בראיות אובייקטיביות של ממש, וברגיל, אין די לצורך כך בעדותו של הנישום עצמו בלבד. סמכותו של בית המשפט היא סמכות של ביקורת ההליכים שעל פיהםנבנתה השומה ומרכיביה, לרבות ביקורת על שיקוליו ותום ליבו של פקיד השומה. בית המשפט אינו שם את שיקול דעתו במקום שיקול דעתו של פקיד השומה, ואין הוא מתערב בהחלטתו, אלא אם עומד הנישום בנטל, והוכיח שהשומה היא שרירותית או מורכת מיסודה. חזרה למעלה

18   [מסים] עמ (ת"א) 16687-11-11 בנלי טל נ' מנהל מס ערך מוסף גוש דן (מחוזי; ה' קירש; 31/07/18) - 20 ע' עו"ד: יואב ציוני, יונתן בן דוד התקבל בחלקו ערעור כנגד שומות מס ערך מוסף שהוצאו על ידי המשיב בגין עסקאות שנעשו. טענת המערער לפיה המשיב לא היה מוסמך לערוך שומות מס בגין התקופה לאחר שתיק העסק שלו הוקפא – נדחתה. מסים – מס ערך מוסף – שומה לפי מיטב השפיטה מסים – מס ערך מוסף– חשבוניות . המערער הגיש ערעורים כנגד שומות מס ערך מוסף שהוצאו על ידי המשיב בגין עסקאות שנעשו. לפי הרשום על גבי חשבוניות המס של העסק, העיסוק הוא "ביצוע כל עבודות האלומיניום". המערער טוען, כי המשיב לא היה מוסמך לערוך שומות מס או קביעת מס בגין התקופה לאחר שתיק העסק שלו הוקפא; בשומות מס העסקאות נפלה טעות; יש להכיר בחל מהחשבוניות שבפנקס כחשבוניות נפל, להבדיל מחשבונית מס בגין עסקה שיוצאת לפועל; יש להתיר בניכוי מס תשומות בגין ההוצאות בהן עמד העסק בייצור ההכנסה. . בית המשפט פסק כלהלן: אם טעה או הוטעה מנהל מס ערךמוסף והקפיא או סגר תיק כאשר הלכה למעשה הפעילות העסקית נמשכת, אין כל טעם למנוע מן המנהל, משהתגלתה הטעות, מלפעול לפי סמכויותיו מכוח החוק ולשום את העוסק. משנמצא במקרה דנן, חשבוניות מס אשר הוצאו במהלך כל התקופה, ומשנקבע כי העסק היה שייך למערער, אזי המשיב רשאי לערוך שומה למערער לגבי התקופה כולה. בעניין השומה הנוגעת לחשבוניות החסרות, שיטת חישוב המס הממוצע אשר אומצה על ידי המשיב מחמירה יתר על המידה עם המערער; טענותיו של המערער בעניין מספר החשבוניות החסרות שנמנו על ידי המשיב איננה מופרכת וככלל היה מקום להכיר באחוז מסוים של חשבוניות נפל. שכן, אין להניח כי כל חשבונית ריקה בפנקס בסופו של דבר מוצאת כחשבונית מס לידי לקוח. באשר לנושא התשומות, נסיבות המקרה והתנהלות המערער ואביו אינן מצדיקות שקילת אפשרות של התרת ניכוי מס תשומות על בסיס תחשיבי גרידא, ללא המצאת חשבוניתמס כאסמכתא לעמידה בפועל בהוצאות הנטענות. לנוכח המשאבים שכבר הוקדשו לשומות המס של עסק זה, ולאור סכום מס התשומות הלא גבוה – אין זה נכון או צודק להחזיר את הדיון בהתרת מס התשומות לשלב ההשגה או לחייב את המערער להגיש עתה "דוחות מתקנים" כדי לתבוע את התרתו. לא תצמח כל תועלת מכך. בנסיבותיו של מקרה זה, היות והאסמכתאות היו דווקא בידי רשות המסים, לא יהיה זה מן הראוי לשלול על הסף את זכות הניכוי לגבי מרבית התשומות בשל טענת ההתיישנות ובנסיבות המקרה ניתן לראות את מניין התקופה לעניין סעיף 116 לחוק כמושהה במהלך תקופת החזקת החומר בידי פקיד השומה. במקרה זה, יש להתיר ניכוי מלוא מס התשומות בקשר לרוב החשבוניות. חזרה למעלה

19   [תגמולים] עו (ב"ש) 70637-05-18 קצין התגמולים נ' פלוני (מחוזי; שרה דברת, אריאל ואגו, יעקב פרסקי; 31/07/18) - 9 ע' עו"ד: אמיר יחיא, אריה ריבצקי ערעור קצין התגמולים התקבל והוחזרה על כנה החלטתו שדחתה תביעת ההכרה של המשיב, בהעדר קשר סיבתי בין הנכות לבין תנאי השירות בצבא. עיקר פסק הדין עניינו בשאלה בדבר התקיימות היסוד האובייקטיבי ביחס לאירוע החריג, שבו תולה המשיב את גרימת נכותו. תגמולים – נכי צהל – קשר סיבתי . ערעור של קצין התגמולים, על פסק דינה של ועדת הערעורים שלפי חוק הנכים. בפסק דינה, קיבלה ועדת הערעורים את ערעור המשיב על החלטת קצין התגמולים, אשר דחה תביעת הכרה של המשיב, לפי החוק, מתוך אימוץ חוות דעת הרופא המייעץ, שגרס, שאין קשר סיבתי בין תנאי שירותו של המשיב בצה"ל לבין הפרעה נפשית – הפרעת חרדה ודיכאון, שממנה הוא סובל. . בית המשפט קיבל את הערעור ופסק כלהלן: קשירה סיבתית בין תנאי השירות הצבאי לבין נכות רפואית שאובחנה, מצריכה הכרה בכך, שהגורם להתפרצות או להיווצרות המחלה, או להחמרתה, יאופיין בשני יסודות: רכיב סובייקטיבי ולצידו – רכיב אובייקטיבי. תמציתו של היסוד האובייקטיבי היא בכך, שמדובר באירוע שיש בו חריגות ומיוחדות ביחס לשגרת השירות, כאלה, שנתפסים בתור חריגים ומיוחדים, גם אצל מתבונן חיצוני סביר ובר דעת. אין די בכך, שמההיבט הסובייקטיבי, ואצל התובע הספציפי, שאולי ניחן ב"גולגולת דקה", די היה באירוע, שנתפס, אולי, כטריוויאלי אצל משקיף חיצוני, כדי להביא להתפרצות או לגרימה של מחלה. תחושה של אחריות אישית למתרחש, בתחום לוגסטי, שעליו מופקד החייל, ואף חשש מפני חקירה או סנקציה, בעקבות ביקורתלא מחמיאה באותו תחום, הינם חלק מתנאי השירות הרגילים ואף הטבעיים, ובגדר של התנהלות צפויה, מצד כל אדם סביר וחייל ממוצע. חזרה למעלה

20   [מסים] עמ (חי') 2270-05-17 החקלאית אג״ש לבטוח ולשירותים וטרינריים למקנה בישראל בע״מ נ' פקיד שומה חיפה (מחוזי; אורית וינשטיין; 30/07/18) - 15 ע' עו"ד: יוסי דולן, רונית ליפשיץ תקנות שווי השימוש קובעות כלל משפטי מחייב ואין ולא ניתן לראות בהן חזקה הניתנת לסתירה. מסים – מס הכנסה – שווי שימוש ברכב . המחלוקת בין הצדדים עניינה בסוגיית פרשנותן של תקנות מס הכנסה (שווי השימוש ברכב) והשאלה האם תקנות שווי השימוש מהוות כלל משפטי מחייב בקביעת שווי ההטבה לעובד בגין שימוש ברכב שהועמד לרשותו על ידי מעבידו – כפי עמדת המשיב, פקיד שומה חיפה, או שמא תקנות שווי השימוש מהוות חזקה הניתנת לסתירה – כפי עמדת המערערת. . בית המשפט דחה את הערעור ופסק כלהלן: לא ניתן לסטות ממתכונת החישוב הקבועה בתקנות שווי השימוש, המהוות כלל משפטי מחייב. תקנות שווי השימוש קובעות כלל משפטי מחייב ואין ולא ניתן לראות בהן חזקה הניתנת לסתירה. ההנחה שתקנות שווי השימוש אינן מובילות למיסוי אמת ואילו זקיפת השווי בגין שימוש ברכב צמוד לפי נתוני תוכנת ה- SAVETAX היא בגדרהנחת המבוקש. כאמור, מס אמת הוא מס שצריך שיהיה צודק, יעיל, ברור ופשוט לגבייה. "מוטת כנפיו" של מונח זה משתרעת גם על מצבים שבהם שומה נקבעת על בסיס של כימות, הערכה ואומדן ולא רק על נתוני אמת, לא כל שכן שעה שלצורך כימות שווי הטבה יש להעריך שווי של רכיבים בלתימוחשיים. הדברים יפים גם למקרה של המערערת. חזרה למעלה

21   [פשיטת רגל] פשר (ת"א) 24574-08-11 אחמד סכסכ נ' כונס הנכסים הרשמי (מחוזי; עודד מאור; 30/07/18) - 17 ע' עו"ד: אמיר כבוב, וליד כבוד, ל' בן-יוסף לוי, א' מנשה, ק' פונרוב, פ' מגני שעה שקיים הליך פשיטת רגל כנגד החייב, אין הרשות המקומית יכולה לפתוח בהליכי גביה מנהליים באופן עצמאי וללא קבלת רשות מבית המשפט. בענייננו אין מקום לביטול הליך פשיטת הרגל של החייב, נוכח התנהלותה חסרת תום הלב של הנושה. פשיטת רגל – הליכי פשיטת רגל – חובת תום הלב פשיטת רגל – הליכי פשיטת רגל – ביטולם . בקשה מטעם הנושה לביטול הליך פשיטת הרגל של החייב בטענה שהוא לא אינו עומד בחיוביו במסגרת ההליך וממשיך ליצור חובות תוך כדי הליך. . בית המשפט המחוזי דחה את בקשת הנושה ופסק: את תום הלב של החייב בוחנים הן בשלב יצירת החובות והן בהתנהלותו בהליך ואת תום לבו של הנושה יש לבחון הן בפריזמה של עמידה על הפעלת זכויותיו בתום לב והן במישור שבין הנושים לבין עצמם. בענייננו לא הובאו ממצאים מהם ניתן לקבוע שחובות החייב נוצרו בחוסר תום לב, אך שיתוף הפעולה תוך כדי הליך היה חלקי. מנגד, הנושה התנהלה בחוסר תום לב כאשר לא התריעה בזמן אמת על החוב החדש הנטען ולא יידעה את המנהל המיוחד והכונס הרשמי על כך, תוך פגיעה בניהולו התקין של ההליך. נוכח התנהלות העירייה, אין מקום להורות על ביטול ההליך בשל החובות החדשים. שעה שקיים כנגד החייב הליך פשיטת רגל, אין הרשות יכולה לפתוח בהליכי גביה מנהליים באופן עצמאי וללא קבלת רשות מביהמ"ש. לו חפצה העירייה לנקוט בהליכי גביה בגין החוב שאינו בר תביעה בהליך דנן, היה עליה לפנות בבקשה לביהמ"ש במסגרת ההליך. בשים לב למחדלי החייבים ולזמן שחלף מאז כניסתם להליך יינתן לחייבת הפטר לאלתר מחובותיה והחייב יקבל הפטר בכפוף להוספת כספים לקופה. חזרה למעלה

22   [נזיקין] תא (מרכז) 8765-08-14 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב-"הפול" (מחוזי; שכיב סרחאן; 30/07/18) - 53 ע' עו"ד: גיא סיוון, משה עבדי יש להתאים את ריבית ההיוון בתביעות נזקי גוף לזו שמשלם המל"ל ולהעמידה על 2% לשנה. בית המשפט אמד את נזקיו של התובע וקבע את שיעור הפיצוי המגיע לו עקב פגיעתו בתאונת דרכים. נזיקין – פיצויים לנפגעי תאונות דרכים – חישובם נזיקין – פיצויים בגין נזקי גוף – חישובם . תביעה לתשלום פיצויים בגין פגיעת התובע בתאונת דרכים. הפלוגתא היחידה שבין הצדדים נסובה סביב שאלת תיחום הנזק ושומת הפיצויים. . בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה ופסק: מטרת הפיצויים היא השבת המצב לקדמותו ויש להעמיד את הניזוק, ככל שניתן, במונחים כספיים, באותו מצב אלמלא מעשה העוולה. מאחר שהפיצוי הנזיקי ניתן בתשלום אחד, יש להתאים את ערכו לערכו בעתיד, באמצעות היוון. בעוד ששיעור ריבית ההיוון שמשלם המל"ל הוסדר בחקיקת משנה והועמד על 2%, ריבית ההיוון בתביעות נזקי גוף נקבעת בפסיקה. במקרה דנן, הוכח שחלו שינויים במערכת הכלכלית ובשוק ההון במדינה, המצדיקים הורדת שיעור ריבית היוון הפיצוי הנזיקי והעמדתו על 2% לשנה. יש לשמור על הזהות בין שיעור ריבית ההיוון של המל"ל לבין זה שבתביעות נזקי גוף, בהיעדר נסיבות חריגות ומיוחדות המצדיקות סטייה מעקרון השוויון בין הריביות. מסקנה זו גם מתחייבת מהמדיניות המשפטית הראויה, בדבר החשיבות הרבה עד למאוד בקביעת שיעור ריבית היוון אחיד בתביעות נזקי גוף, באופן שלא יאלץ את בתי המשפט השונים לקיים דיון בכל הסוגיה בכל תיק מחדש. לפיכך, הפיצוי המגיע לתובע יחושב לפי ריבית היוון בשיעור 2% לשנה. דרגת נכותו הרפואית של התובע בגין התאונה היא בשיעור 37% ונכותו התפקודית היא בשיעור 35%. ביהמ"ש אמד את נזקיו של התובע וקבע כי הפיצוי המגיע לו עקב התאונה עומד על סך של 997,680 ₪, לאחר ניכויי המל"ל. חזרה למעלה

23   [מסים] עמ (מרכז) 41865-01-15 חמדאן נהאד וגאדה נ' פקיד שומה פתח תקווה (מחוזי; שמואל בורנשטין; 29/07/18) - 10 ע' עו"ד: רועי רותם, אבראהים זובידאת, יגאל מדר נדחו ערעורים שהוגשו כנגד צווים שהוציא המשיב לחברה ולבעליה. משנפסלו ספרי המערערת, עליה הנטל להוכיח כי השומות שערך המשיב הינן שרירותיות או מופרכות מעיקרן. המערערים לא עמדו בנטל השכנוע כי נפל פגם בשומה שערך המשיב. מסים – מס הכנסה – שומה לפי מיטב השפיטה מסים – מס הכנסה – הכנסות . שלושה ערעורים שהוגשו כנגד צווים שהוציא המשיב לחברה ולבעליה. ביסוד הצווים עומדת טענת המשיב כי המערער משך כספים מהמערערת אשר יש לסווגן כהכנסה ממשכורת ולחילופין, כהכנסה מדיבידנד. סוגיות נוספות נוגעות לקיומו של הפרש הון בלתי מוסבר אצל המערער ולשומה לפי מיטב שפיטה שנערכה למערערת. . בית המשפט המחוזי דחה את הערעורים ופסק: הכלל הוא שנטל השכנוע ונטל הבאת הראיות מוטל על החייב במס ורק במקרה שהספרים לא נפסלו והוצאה שומה שעניינה שאלה "פנקסית", עובר נטל הבאת הראיות אל המשיב. בענייננו, משנפסלו ספרי המערערת, עליה להוכיח כי השומות שערך המשיב הינן שרירותיות או מופרכות מעיקרן. המערערים לא עמדו בנטל השכנוע כי נפל פגם בשומה שערך המשיב המתבססת על ממצאיו ומסקנותיו, לפיהם לא הועבר כל מלאי מהמערער למערערת, כי לא היה בסיס לרישום יתרת הזכות לטובת המערער ולפיכך כי ההפחתה ביתרת הזכות מדי שנה משקפת משיכות כספים על ידי המערער, שיש לחייבם במס. אין להסכין עם מצב שבו מתכחש הנישום לרישומים שבוצעו על ידו במאזניו. אין לאפשר לנישום להתנער מהרשום בדוחותיו בהתבסס על הטענה כי רישומים אלה נעשו על ידי רואה החשבון שלו. המערערים לא הביאו כל ראיה לסתור את התחשיב שערך המשיב ונימוקיו אינם מצטיירים כמופרכים. חזרה למעלה

24   [תעבורה] [דיון פלילי] עח (ב"ש) 56047-07-18 עידו בניטה נ' מדינת ישראל (מחוזי; י' צלקובניק; 28/07/18) - 5 ע' עו"ד: א' ז'אן, ל' בוקובזה בעניינו של המערער קיימת ראיה לכאורה להוכחת נהיגה כאשר הנהג הינו "שיכור". נוכח המסוכנות הנלווית לנהיגה בנסיבות אלה, החלטת קצין המשטרה בדבר פסילה מנהלית של רישיון הנהיגה ואיסור שימוש ברכב למשך 30 ימים הייתה מוצדקת וסבירה. תעבורה – פסילה מינהלית – ראיות לכאורה דיון פלילי – זכות עיון בראיות התביעה – טרם הגשת כתב אישום . ערר על החלטה בגדרה נדחו בקשות העורר לביטול פסילה מנהלית של רישיון הנהיגה למשך 30 ימים, ולביטול החלטה בדבר איסור שימוש ברכב למשך 30 יום, שניתנו על ידי קצין משטרה. . בית המשפט המחוזי דחה את הערר ופסק: אין להתיר עיון בחומר הראיות קודם הגשת כתב אישום, וזאת גם בתיקי חקירה שיש בצידם תקופות פסילה מנהלית קצרות יותר מ- 90 ימים, והעוסקים בעבירות תעבורה חמורות פחות מעבירה שגרמה לתאונת דרכים. בעניינו של המערער הראיות שהיו לפני קצין המשטרה וחוות דעת המעבדה שהתקבלה בינתיים לתיק מבססות ראיה לכאורה להוכחת נהיגה כאשר הנהג הינו "שיכור", על פי ההגדרה שבסעיף 64ב לפקודת התעבורה. נוכח המסוכנות הנלווית לנהיגה בנסיבות אלה, החלטתו של קצין המשטרה הייתה מוצדקת וסבירה ולא היה מקום להתערב בה. חזרה למעלה

25   [בתי-משפט] [פשיטת רגל] פשר (ת"א) 3642-08-16 אליעזר פישמן, בפשיטת רגל נ' כונס הנכסים הרשמי (מחוזי; איתן אורנשטיין; 22/07/18) - 13 ע' עו"ד: שלום גולדבלט, אהוד גינדס, שבלת, ראב"ד, מגריזו בנקל ושות', רותי מזרחי במסגרת הליכי חדלות פירעון, קיימים טעמים המצדיקים הגשת בקשות במעמד צד אחד ובירורן במקרה המתאים במעמד צד אחד של בעל התפקיד והכנ"ר. בתי-משפט – פומביות הדיון – דיון במעמד הצדדים פשיטת רגל – בקשה למתן הוראות – במעמד צד אחד . האם רשאי בעל תפקיד בהליכי פשיטת רגל לבקש מבית המשפט לקיים דיון במעמדו ובמעמד הכנ"ר ושלא במעמד החייב או צד אחר להליך חדלות הפירעון? . בית המשפט המחוזי פסק כדלהלן: לפי שיטת המשפט הישראלי קיום דיון צריך שיעשה במעמד כל הצדדים להליך. לכלל זה קיימים חריגים, לרוב נובע הצורך לקיום דיון במעמד צד אחד מחמת החשש שאחרת, יגרמו פגיעה וסיכול לסעד המבוקש. במסגרת הליכי חדלות פירעון ישנם מצבים שלא קיימים בהליכים אחרים וקיימים טעמים שמצדיקים הגשת בקשות במעמד צד אחד ובירורן במקרה המתאים במעמד צד אחד של בעל התפקיד והכנ"ר. מדובר במקרים חריגים ומועטים אך לא קיימת רשימה סגורה של מקרים. כאשר המניעה לגילוי הדיון מוסרת, הופך פרוטוקול הדיון במעמד צד אחד לגלוי והוא ניתן לצפייה לעיני הצדדים להליך. במקרה דנן אין ספק שהיה מקום לקיים דיון בבקשת הנאמן במעמד צד אחד, לצורך התייעצות וקבלת הוראות מבית המשפט. חזרה למעלה

26   [נאמנות] תא (חי') 21598-04-15 יריב פלג בע"מ נ' Mira Rocca (מחוזי; שמואל מנדלבום; 08/07/18) - 10 ע' עו"ד: דן שלם הנתבעת, אשר מונתה כנאמנת בצוואת אמה לטובת היורשים, חייבת להפעיל את סמכויותיה באופן שיגשים את תכלית המינוי. אין לנתבעת סמכות לסרב ליתן הסכמתה להשלמת העברת זכויות אחד היורשים לתובעת, סירוב שיש בו כדי לפגוע ביורש, שאינו יכול להשלים העברת זכויות בנכס שמכר. נאמנות – נאמן – חובותיו נאמנות – נאמן – סמכויותיו . התובעת, אשר רכשה זכויות במספר חלקות מקרקעין, עותרת להורות לנתבעות, אחיותיו של המוכר, לחתום על מסמכים ולבצע פעולות לצורך השלמת רישום הזכויות על שמה. המוכר ואחותו הנתבעת 1 מונו בצוואת אמם המנוחה כנאמנים ונרשמה במרשם המקרקעין הערה לפיה נדרשת הסכמתם לביצוע פעולה בזכויות האם שהועברו למוכר ולאחיותיו. . בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה בעיקרה ופסק: הסמכות שהוקנתה לנתבעת 1 ליתן הסכמתה להעברת זכויות נגזרת ממינויה כנאמנת "עבור" ילדי האם המנוחה, לפיכך חלה עליה החובה להפעיל את סמכויותיה באופן אשר יגשים את תכלית המינוי כנאמן לטובת היורשים. המוכר היה רשאי למכור את חלקו שהתקבל מאמו המנוחה ללא צורך בהסכמת הנתבעות, לאחר שעיזבון האם המנוחה חולק. משכך, אין לנתבעת 1 סמכות לסרב ליתן הסכמתה להשלמת העברת זכויות המוכר לתובעת, סירוב שיש בו כדי לפגוע במוכר, שאינו יכול להשלים העברת זכויות בנכס שמכר. הנתבעת 1 אינה רשאית לעשות שימוש בסמכותה כנאמנת עבור כל יורשי אמה המנוחה וכמנהלת עיזבון, לצורך השגת יתרון בסכסוך כספי אישי שלה עם התובעת. בשלב זה, על הנתבעת 1 ליתן הסכמתה להשלמת רישום הזכויות בחלקו של המוכר בחלקות על שם התובעת. חזרה למעלה

שלום

27   [עורכי-דין] צא (ראשל"צ) 19337-05-18 מדינת ישראל נ' יצחק שלמה אייזנשטיין (שלום; גיא אבנון; 26/07/18) - 26 ע' עו"ד: רביב מרגלית, טל גבאי, שרון כהנא, שחר מור, יעקב אמסטר, גבריאל רפפורט בית המשפט קיבל באופן חלקי בקשה לעיין במוצגים לגביהם הועלתה טענת חיסיון עורך דין לקוח. נקבע, כי משרדו של עורך דין איננו יכול לשמש עיר מקלט, מקום מחסה להתנהלות עבריינית. היעדר החיסיון מקבל משנה תוקף כאשר מדובר בעבירות שמבצע לכאורה עורך הדין עצמוו. עורכי-דין – חיסיון – תחולתו . המבקשת הגישה בקשה לעיין במוצגים לגביהם הועלתה טענת חיסיון עורך דין לקוח. . בית המשפט קיבל את הבקשה בחלקה וקבע כלהלן: חיסיון עורך דין לקוח הוא חיסיון מוחלט, קרי, לא ניתן להסרה גם כשערך גילוי האמת, מורה אחרת, אלא אם בעל החייסיון ויתר עליו. החיסיון מבוסס בראש וראשונה על סעיף 48(א) לפקודת הראיות. להוכחת קיומו של חיסיון יש להצביע על שלושה תנאים מצטברים: האחד: מדובר במסמכים שהוחלפו בין עורך דין לבין לקוחו; השני: למסמכים ישנו קשר ענייני לשירות המקצועי שמספק עורך הדין ללקוח; השליששי: הלקוח עומד על החיסיון ואיננו מוותר עליו. משטרת ישראל פעלה כדין בהוצאת אישורים מתאימים עובר לביצוע החיפוש אצל המשיב 1. הן האישורים בתוך משטרת ישראל והן הנתונים והמסמכים שהוצגו לכאורה לבית המשפט, תומכים בהתנהלות חוקית וראויה של משטרת ישראל בהוצאת הצווים.. אשר לאופן ביצוע החיפוש, אין מחלוקת על כך שנציג לשכת עורכי הדין נכח בחיפוש, הן בביתו של המשיב 1 והן במשרדו. באשר לאופן שמירת המוצגים על ידי משטרת ישראל, המשטרה לא פעלה בדווקנות בהתאם לנוהל החיפוש, ולא סגרה את מלוא הקלסרים התפוסים במעטפות חתומות. ראוי כירישום מסוג זה ייעשה באופן שאיננו מגלה דבר וחצי דבר באשר לתוכן המעטפה. משטרת ישראל ערכה את הדו"ח גא/1 בחריגה מנוהל החיפוש. יחד עם זאת אין מדובר בליקוי הפוגם בחיסיון, ובפן המהותי נשמרו זכויותיהם של הטוענים לחיסיון. משרדו של עורך דין איננו יכול לשמש עיר מקלטט, מקום מחסה להתנהלות עבריינית. היעדר החיסיון מקבל משנה תוקף כאשר מדובר בעבירות שמבצע לכאורה עורך הדין עצמו. במצב מסוג זה, עורך הדין כלל איננו מספק ללקוח שירות מקצועי, אלא משתמש בעיסוקו כעורך דין כקרדום לביצוע עבירות פליליות. ביצוע עבירות על ידי עורך הדיןחותר תחת הרציונל העומד בבסיס החיסיון – הגנה על יכולת ההיוועצות החופשית של הלקוח. חזרה למעלה

28   [הגנת הצרכן] תק (נת') 18047-04-18 אריק נעים נ' הוט - מערכות תקשורת בע"מ (שלום; אפרת רחלי מאירי; 26/07/18) - 8 ע' עו"ד: התקבלה בחלקה תביעה כספית להשבת סכום שנגבה ביתר על ידי הנתבעת במסגרת התקשרות התובע עמה בעסקת טריפל (אינטרנט, טלפון ושירותי כבלים) וכן פיצוי בגין הפרת חוזה ההתקשרות בין הצדדים. הגנת הצרכן – חוק הגנת הצרכן – עסקה מתמשכת הגנת הצרכן – עסקה – חובות העוסק . תביעה כספית להשבת סכום שנגבה ביתר על ידי הנתבעת במסגרת התקשרות התובע עמה בעסקת טריפל (אינטרנט, טלפון ושירותי כבלים) וכן פיצוי בגין הפרת חוזה ההתקשרות בין הצדדים. . בית המשפט פסק כלהלן: עיון במסמך ההזמנה שהיווה בסיס לכריתת העסקה בין הצדדים מלמד כי נציג הנתבעת ציין באופן מפורש כי התשלום הוא סך של 120 ₪ (במכפלה של סימן אינסופי לטיני) כאשר אף מצוין במלל ברחל בתך הקטנה את התרגום המילולי לכתוב במספר – "ללא הגבלת זמן" וכן "ללא שינוי מחיר". זהו עיקר העסקה. הסכום בסך של 359 ₪ לא רק שלא היה כתוב כלל ועיקר במסמך ההזמנה, אלא צוין אך ורק הסכום על סך של 120 ₪. היה על הנתבעת להבהיר את הסכום המתעדכן משעסקינן בפרט מהותי המתחייב מחובת הגילוי וכן מאיסור הטעיה הגלום בסעיף 2 לחוק הגנת הצרכן. יודגש, כי אי ציון מה יהא המחיר אותו ישלם הצרכן לאחר התקופה שבה המחיר מוזל, מנוגד לחובת הנתבעת כעוסק בעסקה מתמשכת לפי סעיף 13א לחוק הגנת הצרכן. על הנתבעת להשיב לתובע את הסכום שנגבה ממנו ביתר, סך של 9,304 ₪. כמו כן, על הנתבעת לפצות את התובע בסך של 3,300 ₪ ממנו יש לנכות סך של 300 ₪ ששולם לתובע כמחווה שירותית (היינו סך של 3,000 ₪) ולשאת בהוצאות משפט בסך של 800 ₪. חזרה למעלה

29   [תכנון ובנייה] צה (ת"א) 15501-04-13 ועדה מקומית לתכנון ובניה אור יהודה- אזור נ' רמי חגיאמי (שלום; נמרוד אשכול; 11/07/18) - 8 ע' עו"ד: איריס יערי לייב, איריס גולן נדחתה בקשה לצו הריסה ללא הרשעה. המבקשת לא הוכיחה שבנסיבות העניין התקיימו יסודותיו של סעיף 212 לחוק התכנון והבנייה. תכנון ובנייה – הריסה – צו הריסה ללא הרשעה תכנון ובנייה – צו הריסה – צו הריסה ללא הרשעה . בקשה לצו הריסה ללא הרשעה, על פי סעיף 212(5) לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965. . בית המשפט דחה את הבקשה, ופסק כלהלן: לצורך מתן צו הריסה לפי סעיף 212 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965, יש להצביע על קיומם של שלושה תנאים מצטברים: האחד – נעברה עבירה בבניין לפי פרק י' לחוק, ואילו הורשע עליה אדם היה בית המשפט רשאי לצוות כאמור בסעיף 205 לחוק; השני – תחולה של אחת מהחלופות שנקבעו בסעיף 212 לחוק; והשלישי – שנקבע בפסיקה, קיומו של אינטרס ציבורי ברור ומובהק, המצדיק מתן צו הריסה זה. במקרה הנדון, אין כל הוכחה מתי נבנה המבנה, ומה הייתה, אם הייתה, התכנית הרלוונטית באותו מועד. לפיכך, לא ניתן לקבוע באופן חד משמעי שהמבנה נבנה שלא כדין. המבקשת לא הוכיחה כי בנסיבות העניין קיים אינטרס ציבורי מובהק להרוס את ביתו של המבקש, שהוא חלק ממתחם של כ- 21 מבנים. מאחר שמדובר בצעד דרסטי של הריסה, לגביו נציגי הוועדה ציינו שאין אפשרות לקבל היתרי בנייה, וע"פ עיקרון המידתיות, יש לבחון האם ניתן למצוא סעד קיצוני פחות, כגון הסדרה של כלל המתחם, בדרך תכנונית זו או אחרת. חזרה למעלה

30   [חוזים] תא (ת"א) 20243-04-14 פלנריקס.קום בע"מ נ' כפיר ונונו (שלום; אביים ברקאי; 05/07/18) - 17 ע' עו"ד: אביב אילון, דורון רוזנברג, נעמה שאוה נבחנה השאלה, האם הנתבע פעל בשקידה ראויה לשם הקמת אתר האינטרנט ולשם קידומו כפי התחייבויותיו במסגרת ההסכמים שבין הצדדים, או שמא כטענת התובעות הפר את ההסכמים איתן. חוזים – מכר – אי-התאמה חוזים – הפרה – קיומה . תביעה ותביעה שכנגד העוסקות בהתקשרות חוזית שעניינה הקמה של אתר אינטרנט המיועד למכירה ושיווק של מוצרים הומאופתיים וקידומו ברשת. . בית המשפט קבע כלהלן: כשנה לאחר ההתקשרות הראשונית בין הצדדים להקמת האתר, התקשרו הצדדים בשני הסכמים חדשים שעניינם קידום האתר באינטרנט: האחד, עניינו בקידום האתר במנועי החיפוש בגוגל והשני עניינו בקידום האתר ברשת החברתית פייסבוק. הסכמי הקידום נחתמו לתקופה של שנה, ואולם כבר לאחר תקופה קצרה של כארבעה חודשים הופסקה עבודת הקידום, וזאת לאור חוסר שביעות רצונו של מר קדרון מתוצאות הקידום. הגם שמדובר בתקופה קצרה אשר לכל הדעות אינה מספיקה על מנת לבחון את תוצאות הקידום, הרי שעבודת הקידום אשר נעשתה עד לאותו שלב שבו הופסקה לא הייתה עבודת קידום אפקטיבית עבור האתר אלא ההיפך מכך – פגעה בקידום האתר. בנסיבות אלה, יש לקבל את טענת התובעות לפיה הסכם קידום האתר הופר. משהתקבלה תביעת התובעות בחלקה ונקבע כי הנתבע הפר את הסכמי הקידום אשר נחתמו בין הצדדים, הרי שטענותיו בתביעה שכנגד אינן יכולות להתקבל. כך, בדין הפסיקו הנתבעים שכנגד את התקשרותם עם התובע שכנגד והוא אינו זכאי לפיצוי בגין הפסקת התקשרות זו. לאור האמור, התביעה שכנגד נדחית. חזרה למעלה

31   [נזיקין] תא (קריות) 18367-12-15 פלוני נ' תופיק עבדאלחלים (שלום; מוחמד עלי; 11/06/18) - 20 ע' עו"ד: ש' ברוידה בן דוד, ע' האוזנר החובה לספק לתובע מקום עבודה בטוח חולשת לא רק על הפעולות שהתובע מבצע בליבת העיסוק ממש, אלא גם פעולות נלוות לביצוע העבודה. הפעולה שהתובע ביצע, קרי להתרחץ, איננה העבודה עצמה, אך ברי כי זו הייתה פעולה נלווית ואינהרנטית לביצוע העבודה. נזיקין – תאונת עבודה – אחריות נזיקין – אחריות – מעביד נזיקין – אשם – אשם תורם . תביעה לקבלת פיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, לטענתו, כתוצאה מתאונה שאירעה בזמן שהועסק על ידי הנתבעים 1 ו- 2, שהיו מבוטחים בביטוח אחריות אצל נתבעת 3. . בית המשפט קבע כלהלן: הנתבעים הפרו את חובותיהם כלפי התובע, שכוללות החובה לספק לתובע מקום עבודה ללא סיכונים בלתי סבירים. החובה לספק לתובע מקום עבודה בטוח חולשת לא רק על הפעולות שהתובע מבצע בליבת העיסוק ממש, אלא גם פעולות נלוות לביצוע העבודה. במקרה שלפנינו הפעולה שהתובע ביצע, קרי להתרחץ, איננה העבודה עצמה, אך ברי כי זו הייתה פעולה נלווית ואינהרנטית לביצוע העבודה. התובע נכנס למקום להתנקות לאחר שפרק משאית עמוסה בכדים והתלכלך, ולאחר מכן התכוון להמשיך את יום העבודה על ידי הובלת המשאית ליעד אחר. עם זאת, יש להטיל על התובע אשם תורם בשיעור של 25%. עולה מהנסיבות שהתובע לא דאג לניגוב המים בין באמצעות מגב או מטלית, זאת לשם יצירת סביבה יבשה, או למצער לא המתין עד אשר המים יתנקזו לחלוטין. בפני התובע עמדו חלופות אחרות, שלו נקט בהן יכול היה לצמצם את הסיכון שהתממש בסופו של דבר, זאת כמובן מבלי לגרוע מאחריותו של המעסיק – עליו מוטלת החובה העיקרית לנקוט באמצעים שיצמצמו את הסיכון. חזרה למעלה

ועדות ארציות תכנון ובניה

32   [תכנון ובנייה] ערר (מטה) 29/18 אליעזר דוד הברפלד נ' הוועדה לשמירת הסביבה החופית (ועדות ארציות תכנון ובניה; שמרית גולן; 01/08/18) - 4 ע' עו"ד: רמי פרגן, גל אראל, ישי קרובי נדחו על הסף, בהיותם מוקדמים, עררים שהוגשו על החלטת הוועדה לשמירת הסביבה החופית. נקבע, כי רק לכשתקבל הוולחו"ף החלטה סופית בדבר התכנית, יוכלו העוררים הזכאים לכך להעלות את טענותיהם בקשר אליה. תכנון ובנייה – ועדות התכנון והבנייה – ערר . העוררים הגישו עררים, מכוח סעיף 8 לתוספת השנייה לחוק התכנון והבניה, על החלטת הוועדה לשמירת הסביבה החופית בתכנית תא/5000: תכנית מתאר מקומית לתל-אביב, אזור כיכר אתרים. . ועדת המשנה לעררים שליד המועצה הארצית לתכנון ולבנייה דחתה את העררים על הסף וקבעה כלהלן: יש לדחות את העררים על הסף, בהיותם מוקדמים, שכן לא הוגשו על החלטת הוולחו"ף לאשר הפקדה או אישור של תכנית, כנדרש על פי החוק, אלא על החלטת ביניים בלבד. מאחר שהחלטת הוולחו"ף מושא העררים אינה החלטה לאשר הפקדת תכנית או אישורה, כאמור בסעיף 4(א) לתוספת השנייה לחוק, והיא אינה החלטה המסיימת את ההליך התכנוני המתנהל בוולחו"ף, הרי שאין מדובר בהחלטה המאפשרת הגשת ערר לפי סעיף 8 לתוספת השנייה לחוק. חזרה למעלה

כתבי טענות

33   עז (ת"א) 43060-03-15 מדינת ישראל נ' אורן בן משיח - ב"כ עו"ד פרופ' אבי וינרוט, עו"ד אריק מגידיש (כתבי טענות; ש' אלקיים; 01/06/18) - 6 ע' עו"ד: פרופ' אבי וינרוט, אריק מגידיש מה דינן של ראיות שהגיעו לידי מפקחים הפועלים מטעם המדינה אשר הושגו בדרך של כניסה למקום המשמש למגורים, ללא סמכות בדין ומבלי לקבל את הסכמתם של בעלי הרשות במקום המגורים קישורים נוספים: להכרעת-דין בעבודה (19-07-2018) העז 43060-03-15 מדינת ישראל נ' בן משיח יעל אלישבע שופטים: שרון אלקיים חזרה למעלה

34   תאק (עכו) 4240-10-14 מופיד מראד - ב"כ עו"ד פלאח מג'די נ' המועצה המקומית ראמה (כתבי טענות; דנה עופר; 01/05/18) - 13 ע' עו"ד: פלאח מג'די עניינה של תביעה זו בעבודות שביצע התובע עבור המועצה המקומית הנתבעת, בין השנים 2005 ל-2011. על פי טענת התובע נותרה המועצה חייבת לו סכום של 47,312 ₪. קישורים נוספים: לפסק-דין בשלום (26-07-2018) תאמ 4240-10-14 מופיד מוראד נ' מועצה מקומית ראמה שופטים: דנה עופר עו''ד: מג'די פלאח, יוסף פארס חזרה למעלה

35   עא (ת"א) 60745-01-18 רקפת הוד והדר בע"מ - ב"כ עו"ד ראמי עלי נ' ציקורל המרה בינלאומית בע"מ (כתבי טענות; אביגיל כהן; 25/01/18) - 9 ע' עו"ד: ראמי עלי לידתן של התביעות המאוחדות נשוא פסק הדין, הוא בשתי בקשות לביצוע שטרות/ שיקים קישורים נוספים: לפסק-דין במחוזי (17-07-2018) עא 60745-01-18 רקפת הוד והדר בע"מ נ' ציקורל המרה בינלאומית בע"מ שופטים: אביגיל כהן עו''ד: ראמי עלי, אייל רייף חזרה למעלה